diff --git a/.gitattributes b/.gitattributes
index 4e117e2479b5963a4014d20909d6e470e840e035..6908cd20be885b43be4cac10452cd3e4f4c05d1b 100644
--- a/.gitattributes
+++ b/.gitattributes
@@ -41,3 +41,5 @@ json/Kabbalah/Zohar/Ohr[[:space:]]HaChamah[[:space:]]on[[:space:]]Zohar/Hebrew/O
 json/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/merged.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 json/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/Hebrew[[:space:]]Translation.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 json/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/Vocalized[[:space:]]Zohar,[[:space:]]Israel[[:space:]]2013.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+json/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/merged.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+json/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/Derech[[:space:]]Chaim,[[:space:]]with[[:space:]]footnotes[[:space:]]and[[:space:]]annotations[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]D.[[:space:]]Hartman,[[:space:]]Machon[[:space:]]Yerushalyim,[[:space:]]2005-2010.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7bc15b12b4c55565b863835f06210fccfffba369
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "The first large unit that opens the Tractate Avot (chapters 1-2) points to the transmission of the legacy of the Oral Torah from generation to generation, from Moses to Rabban Gamliel, the son of Rabbi Yehuda HaNasi, the editor of the Mishna. In the transmission of an oral Torah (in parallel with the transmission of a written Torah), special care must be taken to maintain a continuous and reliable chain of delivery, and the Mishna before us seeks to indicate the beginning of this chain.",
+                    "...Moses received the Torah from Sinai. As told in the Book of Exodus, chapter 19 onwards. This is a written Torah, but also the principles of its interpretation, ancient halachic traditions whose roots have disappeared (and therefore they are called \"Halacha to Moses of Sinai\"), and especially with the permission given to each and every generation to read the sacred biblical text and discover new ideas and answers to questions that arise over time.",
+                    "...and handed over to Joshua. Already in the Torah, Joshua is presented as the faithful disciple of Moses and his successor (Exodus 33:11). From the verb 'message' the word 'tradition' is also derived, the transmission of which is from generation to generation is spoken of here.",
+                    "...And Joshua to the elders. These elders are mentioned in the Book of Joshua (24:30): 'And Israel worshipped the Lord all the days of Joshua and all the days of the elders, who extended the days after Joshua.' According to the Sages, these elders lived many days after Joshua (and the meaning of \"days\" in the Bible is: years), and they preserved what they received from him for generations to come. In the Tractate of the Pirke de Avos Nathan (Version 1,1) it is explicitly stated that 'judges received from elders ... Prophets received from judges,' and so did the judges – such as Deborah, Gideon, Yiftach, and Samson – as a link in the transmission of the oral law. It is necessary to pay attention to the fact that the priests are absent from this list, and it is possible that there are things in Go: the priesthood is dynastic, passing from father to son, while the elders, prophets and especially the wise gain their status thanks to their knowledge and personality. The Pirke of the Avos seeks to emphasize this point.",
+                    "...and elders to the prophets. This, of course, refers to the prophets mentioned in the Bible, both prophets whose words were preserved for us (such as Isaiah and Amos) and other prophets who only remembered their names or deeds (such as Samuel the prophet at the end of the period of the judges or Gad and Nathan in the days of David). The last of the prophets – the feasts of Zechariah and Malachi – were already active during the Second Temple period.",
+                    "and prophets from Sarva to the members of the Great Knesset. By this name, the tradition calls a group of sages who served as the supreme religious institution of the Jewish people during the Second Temple period (from the 5th century to the 2nd century BCE or so [for this group, see also the following Mishna])....",
+                    "...They said three things. The article of the members of the Great Knesset, like many articles in The Tractate of the Fathers, consists of three parts and is clearly aimed at the world of the sages: judges, teachers and halachic authorities. And it is worth remembering that many of the wise men fulfilled these three roles at the same time.",
+                    "Woe moderates in law. An instruction is to the judges, who will not rush to reach a conclusive verdict. Moderation – patiently listening to all the witnesses, checking their credibility, cross-checking information, reading precedents and reflecting and studying the subject at hand – is a good measure and worthy of every judge.",
+                    "and put up students a lot. Teaching is for teachers or those who head learning and teaching systems, such as a school or a beit midrash. Anyone who opens the doors of schools and seminaries for welfare risks entering students who are weak, or those who are not worthy of studying. On the face of it, it would have been worthwhile for him to wonder about the merits of every previous student who would bring him closer to the world of study, and to accept only the most talented. But this article favors quantity, even where it conflicts with quality, all in order to increase Torah in Israel.",
+                    "And make a sigh to the Torah. It is a directive to legislators and halachic authorities not to reach, with regard to the application of the commandments of the Torah and its laws, to the limit that the law permits. It is always better to put up a reservation (i.e., a fence) that moves the person away from reaching the very edge, so that he does not fail. On Sage, see also below C, 17.",
+                    "All the instructions before us were originally directed to the world of the wise, but they can easily be translated into the world of each and every person: he must not rush and make judgments, he deserves to spread his knowledge in every field and to anyone who requests them, and if he hedges himself with reservations – he will not encounter things in which he has no interest.",
+                    "...'Students a lot' or education only for elites?",
+                    "...This question has always been before teachers, educators, school principals or any other person engaged in education and teaching. Who will we gather into the classroom? 'Many students' (i.e., many students) or only outstanding students? It turns out that this question already preoccupied Beit Shammai and Beit Hillel, in the first century CE, 'that Beit Shammai says: There is no man but for those who are wise and poor and the son of fathers and rich, and Beit Hillel say: Every man sleeps' (Avot Derbi Nathan, Version 1,3). The people of Beit Shammai set four strict criteria for selecting the students to be taught the Mishna (which is the main teaching material of their time): intellectual skills ('wise'), character traits ('humble'), family attribution ('son of ancestors') and excellent economic status ('rich'). Beit Shammai therefore provides an institution for excellence whose wealth, family ties and skills – both in character traits and in learning skills – They are the highest. This is an institution of elites designed to train new elites. Beit Hillel, on the other hand, states that every person should be taught, regardless of any socioeconomic and personality data. There is no entrance exam to this beit midrash. And Beit Hillel (ibid.) goes on to explain its assertion: 'That many criminals were in Israel and approached the Talmud Torah, and righteous and kosher people came out of them.' This beit midrash relies on its ability to educate every person and to bring out of its walls, if not brilliant 'sages', at least people with proper character traits: 'righteous, righteous and kosher'. Even a criminal, believers in Beit Hillel, can get closer to the Torah, be educated according to her way of being and become a different person. If we don't allow him to enter the beit midrash, we will lose him forever."
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "The Torah states explicitly that the people of the town were “very wicked sinners against God.” In our our classic texts there are many stories that describe their evil hearts. Among other things, we hear about the sins of pride, arrogance, exploitation of the weak, and gratuitous cruelty. The Tosefta Sanhedrin (13:8) states that the people of Sodom do not have a share in the world-to-come. They were wicked to each other, and sinned in engaging in forbidden relations against God, in extremely pagan worship and murder. There is also a story told about the “Sodom bed” where overnight guests to the town were to sleep. They would stretch out people that were two short and cut off the legs of people that were too tall (BT Sanhedrin 109b.)  They acted this way to appear to be impartial to all people; in actuality, this was gratuitous cruelty."
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "<b>Behold, you have learned, \"Whoever reports a saying in the name of he who said it brings redemption to the world. As it is stated (Esther 2:22), 'And Esther reported it to the king in the name of Mordecai.'\" (Megillah 15a:20)</b> Esther informed Ahasuerus in the name of Mordekhai about the plan of Bigtan and Teresh to kill him. The thing was recorded in the book of Chronicles of the Kings of Persia and Media, which was the book that Ahasuerus read when his sleep would not come (Esther 6:1). It was that event that began the redemption of the Jewish people from the decree of annihilation against them advised by Haman.    "
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+        "enTitle": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "key": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "מבוא",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8dc06cbb1128dd893f6e7f39e5f3e3301ba554d5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "title": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/A_New_Israeli_Commentary_on_Pirkei_Avot",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "The first large unit that opens the Tractate Avot (chapters 1-2) points to the transmission of the legacy of the Oral Torah from generation to generation, from Moses to Rabban Gamliel, the son of Rabbi Yehuda HaNasi, the editor of the Mishna. In the transmission of an oral Torah (in parallel with the transmission of a written Torah), special care must be taken to maintain a continuous and reliable chain of delivery, and the Mishna before us seeks to indicate the beginning of this chain.",
+                    "...Moses received the Torah from Sinai. As told in the Book of Exodus, chapter 19 onwards. This is a written Torah, but also the principles of its interpretation, ancient halachic traditions whose roots have disappeared (and therefore they are called \"Halacha to Moses of Sinai\"), and especially with the permission given to each and every generation to read the sacred biblical text and discover new ideas and answers to questions that arise over time.",
+                    "...and handed over to Joshua. Already in the Torah, Joshua is presented as the faithful disciple of Moses and his successor (Exodus 33:11). From the verb 'message' the word 'tradition' is also derived, the transmission of which is from generation to generation is spoken of here.",
+                    "...And Joshua to the elders. These elders are mentioned in the Book of Joshua (24:30): 'And Israel worshipped the Lord all the days of Joshua and all the days of the elders, who extended the days after Joshua.' According to the Sages, these elders lived many days after Joshua (and the meaning of \"days\" in the Bible is: years), and they preserved what they received from him for generations to come. In the Tractate of the Pirke de Avos Nathan (Version 1,1) it is explicitly stated that 'judges received from elders ... Prophets received from judges,' and so did the judges – such as Deborah, Gideon, Yiftach, and Samson – as a link in the transmission of the oral law. It is necessary to pay attention to the fact that the priests are absent from this list, and it is possible that there are things in Go: the priesthood is dynastic, passing from father to son, while the elders, prophets and especially the wise gain their status thanks to their knowledge and personality. The Pirke of the Avos seeks to emphasize this point.",
+                    "...and elders to the prophets. This, of course, refers to the prophets mentioned in the Bible, both prophets whose words were preserved for us (such as Isaiah and Amos) and other prophets who only remembered their names or deeds (such as Samuel the prophet at the end of the period of the judges or Gad and Nathan in the days of David). The last of the prophets – the feasts of Zechariah and Malachi – were already active during the Second Temple period.",
+                    "and prophets from Sarva to the members of the Great Knesset. By this name, the tradition calls a group of sages who served as the supreme religious institution of the Jewish people during the Second Temple period (from the 5th century to the 2nd century BCE or so [for this group, see also the following Mishna])....",
+                    "...They said three things. The article of the members of the Great Knesset, like many articles in The Tractate of the Fathers, consists of three parts and is clearly aimed at the world of the sages: judges, teachers and halachic authorities. And it is worth remembering that many of the wise men fulfilled these three roles at the same time.",
+                    "Woe moderates in law. An instruction is to the judges, who will not rush to reach a conclusive verdict. Moderation – patiently listening to all the witnesses, checking their credibility, cross-checking information, reading precedents and reflecting and studying the subject at hand – is a good measure and worthy of every judge.",
+                    "and put up students a lot. Teaching is for teachers or those who head learning and teaching systems, such as a school or a beit midrash. Anyone who opens the doors of schools and seminaries for welfare risks entering students who are weak, or those who are not worthy of studying. On the face of it, it would have been worthwhile for him to wonder about the merits of every previous student who would bring him closer to the world of study, and to accept only the most talented. But this article favors quantity, even where it conflicts with quality, all in order to increase Torah in Israel.",
+                    "And make a sigh to the Torah. It is a directive to legislators and halachic authorities not to reach, with regard to the application of the commandments of the Torah and its laws, to the limit that the law permits. It is always better to put up a reservation (i.e., a fence) that moves the person away from reaching the very edge, so that he does not fail. On Sage, see also below C, 17.",
+                    "All the instructions before us were originally directed to the world of the wise, but they can easily be translated into the world of each and every person: he must not rush and make judgments, he deserves to spread his knowledge in every field and to anyone who requests them, and if he hedges himself with reservations – he will not encounter things in which he has no interest.",
+                    "...'Students a lot' or education only for elites?",
+                    "...This question has always been before teachers, educators, school principals or any other person engaged in education and teaching. Who will we gather into the classroom? 'Many students' (i.e., many students) or only outstanding students? It turns out that this question already preoccupied Beit Shammai and Beit Hillel, in the first century CE, 'that Beit Shammai says: There is no man but for those who are wise and poor and the son of fathers and rich, and Beit Hillel say: Every man sleeps' (Avot Derbi Nathan, Version 1,3). The people of Beit Shammai set four strict criteria for selecting the students to be taught the Mishna (which is the main teaching material of their time): intellectual skills ('wise'), character traits ('humble'), family attribution ('son of ancestors') and excellent economic status ('rich'). Beit Shammai therefore provides an institution for excellence whose wealth, family ties and skills – both in character traits and in learning skills – They are the highest. This is an institution of elites designed to train new elites. Beit Hillel, on the other hand, states that every person should be taught, regardless of any socioeconomic and personality data. There is no entrance exam to this beit midrash. And Beit Hillel (ibid.) goes on to explain its assertion: 'That many criminals were in Israel and approached the Talmud Torah, and righteous and kosher people came out of them.' This beit midrash relies on its ability to educate every person and to bring out of its walls, if not brilliant 'sages', at least people with proper character traits: 'righteous, righteous and kosher'. Even a criminal, believers in Beit Hillel, can get closer to the Torah, be educated according to her way of being and become a different person. If we don't allow him to enter the beit midrash, we will lose him forever."
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "The Torah states explicitly that the people of the town were “very wicked sinners against God.” In our our classic texts there are many stories that describe their evil hearts. Among other things, we hear about the sins of pride, arrogance, exploitation of the weak, and gratuitous cruelty. The Tosefta Sanhedrin (13:8) states that the people of Sodom do not have a share in the world-to-come. They were wicked to each other, and sinned in engaging in forbidden relations against God, in extremely pagan worship and murder. There is also a story told about the “Sodom bed” where overnight guests to the town were to sleep. They would stretch out people that were two short and cut off the legs of people that were too tall (BT Sanhedrin 109b.)  They acted this way to appear to be impartial to all people; in actuality, this was gratuitous cruelty."
+                ]
+            ],
+            [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "<b>Behold, you have learned, \"Whoever reports a saying in the name of he who said it brings redemption to the world. As it is stated (Esther 2:22), 'And Esther reported it to the king in the name of Mordecai.'\" (Megillah 15a:20)</b> Esther informed Ahasuerus in the name of Mordekhai about the plan of Bigtan and Teresh to kill him. The thing was recorded in the book of Chronicles of the Kings of Persia and Media, which was the book that Ahasuerus read when his sleep would not come (Esther 6:1). It was that event that began the redemption of the Jewish people from the decree of annihilation against them advised by Haman.    "
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+        "enTitle": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "key": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "מבוא",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/Hebrew/Pirke Avot, a New Israeli Commentary, by Avigdor Shinan; Jerusalem, 2009.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/Hebrew/Pirke Avot, a New Israeli Commentary, by Avigdor Shinan; Jerusalem, 2009.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..16e24dbb1bacb288ec544ec6f4fd2904ca6f9cfd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/Hebrew/Pirke Avot, a New Israeli Commentary, by Avigdor Shinan; Jerusalem, 2009.json	
@@ -0,0 +1,1832 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002690779",
+    "versionTitle": "Pirke Avot, a New Israeli Commentary, by Avigdor Shinan; Jerusalem, 2009",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "שישים מסכתות למשנה, אך יחידה ומיוחדת ביניהן היא מסכת אבות. בניגוד לשאר חלקיה של המשנה, אין במסכת זו דברי הלכה כלל, וכולה ענייני דרך ארץ, עצות להנהגות טובות והוראות לדרך חיים ראויה, מבחינה דתית ומוסרית גם יחד, עצות והוראות המופנות לעיתים אל כל אדם מישראל, ולעיתים אל עולם החכמים בלבד. נאספו במסכת זו עשרות רבות של מאמרים שנאמרו מפי כשבעים חכמים אשר התגוררו בארץ ישראל בתקופת הבית השני ובתקופת המשנה, במשך יותר מארבע מאות שנים, מן המאה השנייה לפני הספירה ועד לראשית המאה השלישית לספירה. נראה שבהחלטתו לצרף למשנה את מסכת אבות ביקש רבי יהודה הנשיא, מייסד המשנה ועורכה, להקצות מקום של כבוד גם לפן הערכי־המוסרי של התורה שבעל־פה, המבוסס על ניסיון חיים קבוצתי רב־שנים של חכמים רבים, אשר התבוננו בעין בוחנת על סביבותיהם וסיכמו את תובנותיהם במאמרים קצרים ומושחזים. את המסכת צירף ככל הידוע אל סדר נזיקין, אחד משישה סדרי המשנה, שעיקרו ענייני חברה ומשפט, וזאת ככל הנראה בשל מטרתה המרכזית של המסכת להצביע על דרך החיים שבה צריכים ללכת החברה, על כלל מרכיביה (ולמען האמת, בעיקר הגברים שבה): מורים ותלמידיהם, שופטים והניצבים לפניהם, ראשי הציבור ויושבי בית המדרש, בעלי מלאכה ועובדי אדמה, מבוגרים וצעירים גם יחד.",
+            "המסכת קרויה בשם \"מסכת אבות\" או \"פרקי אבות\" והיא נזכרת בשמה זה כבר בתלמוד הבבלי, האומר (המקור בארמית) כי \"כל המבקש להיות חסיד יקיים ... את דברי [מסכת] אבות\" (בבא קמא ל ע\"א), ונחלקו הפרשנים בהבנת שם זה. יש אומרים שהאבות שבהם מדובר כאן הם אבותיה הרוחניים של היהדות, כלומר אותם חכמים ויודעי ספר אשר העמידו את תשתיתה וביססו את יסודותיה בתקופה הבתר־מקראית, החל באנשי כנסת הגדולה (עליהם ראו בראש המסכת) וכלה באחרוני התנאים, מעצבי המשנה כצורתה לפנינו. לפי דעה אחרת \"האבות\" שבהם מדובר כאן הם עקרונות־היסוד של חיי הרוח הדתיים־המוסריים, כללים בסיסיים אשר לאורם מומלץ לאדם ללכת. ואולי ניתן לצרף את שתי ההבנות ולומר, כי \"מסכת אבות\" כוללת עקרונות יסוד לחיים ראויים, כפי שאלה גובשו בידי מייסדיה של החברה היהודית שמלאחר תקופת המקרא.",
+            "יש להודות כי לא גדול הוא הרושם שטבעה מסכת אבות על ספרותם של חכמינו זכרם לברכה, חז\"ל, בתלמודים ובמדרשים שנוצרו בשש המאות הראשונות לספירה, והיא אף לא זכתה לטיפול שיטתי בתלמודים, בניגוד לרוב המסכתות האחרות של המשנה. עם זאת, שינוי גדול חל בעניין זה מאז ימי הגאונים, בבבל של המאה השמינית או התשיעית, כאשר הונהג לקרוא בציבור את מסכת אבות שנה בשנה, וזאת על פי מנהגים רבים ושונים. יש שקראו – ואף קוראים אותה עד היום – פרק אחר פרק, בשבתות שבין פסח לבין ראש השנה, ויש המסתפקים בקריאתה בציבור בשש השבתות שבין פסח לשבועות, כהכנה לקראת חג מתן תורה. (ייתכן שאת השם \"פרקי אבות\" קיבלה המסכת בשל מנהג זה לחלק אותה לפרקים פרקים לצורך קריאתה.) יש מקום להשערה, שמנהג זה נולד מוויכוח שניטש בין ראשי היהדות של אותם ימים לבין הקראים, אשר הודו בקדושתה של התורה שבכתב, אך סירבו לקבל עליהם את עוּלה של התורה שבעל־פה. כתגובה על כך הונהג לקרוא – במיוחד לקראת חג מתן תורה שבכתב – את המסכת המדגישה את מעלתה של התורה שבעל־פה, לומדיה ומעצביה, ואת שרשרת המסירה הבלתי פוסקת שלה מדור לדור. בין כך ובין כך, מאותם ימים הלכה מסכת אבות ותפסה לה מעמד של כבוד בעולמה של היהדות. היא מופיעה כמעט בכל סידור תפילה שראה אור בעם ישראל על כל תפוצותיו, ונתחברו עליה מאות פירושים, במזרח ובמערב גם יחד. מאז ימי הביניים, וביתר שאת בתקופה המודרנית, גם הלכה המסכת וניתרגמה לשפות רבות, והיא שימשה ומשמשת מוקד למחקר גדול וענף בענייני לשון, תולדות עם ישראל ותולדות החכמים הנזכרים במסכת, תיאולוגיה, פילוסופיה ובעיקר אתיקה. מאמרים רבים שלה חדרו אל הספרות היפה ואף ללשון המדוברת והפכו בה לנכסי צאן ברזל, שדוברי עברית רבים עושים בהם שימוש רב, לעיתים מבלי לדעת שהם מצטטים מתוך מסכת אבות.",
+            "ומה הם נושאיה העיקריים של מסכת אבות? מרביתה עוסקת בתורה ובלימוד תורה, ביראת שמים ובקיום מצוות, בתכונות האנושיות הרצויות ובהתנהגות הראויה של האדם באופן כללי ושל תלמידי חכמים במיוחד: כלפי עצמו ומול האלוהים; בביתו ולנוכח בני משפחתו; בבית המדרש ואל מול תלמידיו, עמיתיו ומוריו; בבית הדין ולנוכח הנשפטים בפניו; ברחוב ומול הציבור כולו, על כל חלקיו: מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, חכמים ועמי ארצות, מנהיגים והדיוטות, יהודים ונוכרים. אמת, המסכת ספוגה, בראש ובראשונה, באמונות ובדעות שמתחום הדת היהודית: אמונה בקיומה של מערכת צודקת של שכר ועונש אשר באמצעותה מנהל האלוהים את עולמו, אמונה בתחיית המתים ובעולם הבא ובכוחה של תפילה, ראיית לימוד התורה כייעודו העיקרי של האדם, הכרה בחשיבות קיומן של המצוות על כל פרטיהן, וכיוצא באלה נושאים. ועם זאת נמצא במסכת אבות גם מאמרים רבים העוסקים בהוויה האנושית בכלל, מאמרים שכוחם יפה לגבי כל אדם, בכל מקום ובכל זמן, במה שנוגע לניצול הפנאי העומד לרשותו, יחסיו עם הזולת, כוחם של המתינות ושל הדיבור הראוי, טיבם של תלמידים, מעלותיו של החבר הטוב, ההתרחקות מן השררה, חשיבות השלום, ונושאים כגון אלה, אשר בזכותם פרצה מסכת אבות את המסגרת הדתית־המסורתית היהודית, וחלקים רבים בה הפכו לנחלת הכלל, בני ישראל ואומות העולם גם יחד.",
+            "סגנונם של מרבית המאמרים הוא חד וחריף, קצר וקולע: \"אם אין אני לי מי לי\", \"לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד\", \"סייג לחכמה שתיקה\", \"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו\", \"הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים\", ולא מנינו כאן אלא מעט מהרבה. בשל קיצורם ומיקודם הם נתחבבו על דוברי השפה העברית וניתן למצוא אותם בספרות היפה ובלשון העיתונות, בפסקי דין מלומדים ועל דרך השינוי הקליל גם בפרסומות ובשירי עם.",
+            "המחקר הרב שנערך במסכת אבות בדורות האחרונים לימד כי בצורתה הנוכחית היא מורכבת מכמה חלקים, שאת העיקרים בהם נמנה כאן:",
+            "[*] פרקים א–ב: מאמרי חכמה של חכמים אשר העבירו את התורה שבעל־פה מדור לדור, מימי הבית השני ועד לימיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, וימי בנו. תחילה עוסקת המסכת ב\"זוגות\", אותם חכמים שעמדו בראש עולם התורה בשתי המאות הראשונות שלפני הספירה (עד לאחרון שבזוגות, הלל ושמאי), ולאחר מכן היא עוסקת במשולב בשתי דרכים של העברת המסורת וההנהגה: במסגרת השושלתית של בית הנשיא, ובמסגרת עולם בית המדרש, שבו הועברה המסורת ממורה אל בכירי תלמידיו.",
+            "[*] פרקים ג–ד: אוסף בלתי ממוין של עשרות מאמרים שנאמרו מפי חכמים רבים, רובם בני המאה השנייה לספירה, בנושאים שונים ומגוונים. קשה למצוא יסוד המארגן את שני הפרקים האלה, ורק לעיתים רחוקות דומה שניתן ליצור קשר כלשהו בין מאמר למאמר הסמוך לו.",
+            "[*] פרק ה: אוסף של מאמרי חכמה שעניינם ברשימות מספריות, בסדר יורד מעשר עד ארבע, אשר בסופו נוספו לו עם הזמן עוד כמה מאמרים.",
+            "[*] פרק ו: תוספת מאוחרת למסכת אבות, ואנו דנים בו בנפרד להלן, בראש פירושו (עמ' 219).",
+            "חלוקתה של המסכת לחמישה פרקים היא ככל הנראה קדומה, אך חלוקת הפרקים למשניות נעשתה בשלב מאוחר הרבה יותר, ואין הסכמה בין כתבי היד והדפוסים של המסכת באשר לחלוקתם הפנימית של פרקיה. בעניין זה הלכנו להלן בעקבות \"סידור אבי חי\" (אשר ראה אור בשנת תשנ\"ט). כך עשינו גם במה שנוגע לנוסחהּ של המסכת, שגם בו חלו שינויים רבים עד מאוד במהלך הדורות, וכן במה שנוגע לניקוד מילותיה, עניין שגם בו אין כל הנוסחים מסכימים זה עם זה. מתברר כי חביבותה של המסכת והקריאה בה בציבור במסגרות רבות הביאה מעתיקים ומעבדים לשנות אותה, לגרוע ולהוסיף, לתקן ולשבש, והכול על פי מנהגי מקומותיהם או הבנתם. בשל כך הגיעה מסכת אבות אלינו בגירסאות רבות ושונות, לעיתים אף שונות עד מאוד זו מזו, וצריכים היינו לבחור בנוסח אחד, שיש לו מהלכים בימינו, כדי שישמש לנו כנוסח יסוד, ובסמוך לו הערנו על גירסאות אחרות, ככל שהדבר נצרך להבנת המסכת וענייניה.",
+            "כמגדלור שלאורו הלכנו בסוגיית נוסח המסכת היו שני חיבוריו של פרופ' שמעון שרביט: \"מסכת אבות לדורותיה: מהדורה מדעית, מבואות, נספחים\" (ירושלים תשס\"ד) ו\"לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה\" (ירושלים תשס\"ו). בספרו הנזכר ראשונה אסף שרביט בבקיאות עצומה את כל נוסחי המסכת שעלה בידו להגיע אליהם, והביא אותם בכפיפה אחת, ובכך איפשר לנו במקרים רבים להצביע על הבדלים של ממש שחלו בין נוסחיה השונים, ולעמוד על המשמעות הנובעת מעובדה זו באשר לפירוש דבריה. בספרו השני דן שרביט בלשונה של המסכת, וגם בו מצאנו שלל רב, ולא פעם סמכנו על הידע האדיר המצוי בו, ואף הודינו לו על כך בפה מלא בפירושנו למשניות ג, טז; ד, כא.",
+            "בצד ספריו של שרביט עמדו לפנינו ספרים הרבה. כבר בספרות חז\"ל עצמה מצוי החיבור \"אבות דרבי נתן\" (עליו ראו בפירושנו על ג, יח), שאפשר לראות חלקים ממנו כמעין ביאור או הרחבה למסכת אבות של המשנה, ובחיבור זה נעזרנו דרך קבע. במהלך הדורות, כאמור לעיל, ועד לימינו שלנו, נתפרשה המסכת שוב ושוב ותורגמה חזור והיתרגם, עד שאי אפשר להקיף ולמצות את כל מה שנאמר עליה. בשל כך פנינו בראש ובראשונה, כדי לגבש את פירושנו שלנו, אל קבוצה נבחרת של חיבורים. פרט לשני ספריו של שרביט ומסכת אבות דרבי נתן, הנזכרים לעיל, ביקשנו לראות מה אמרו מפרשיה הקדומים של המסכת: ר' משה בן מימון (הרמב\"ם) איש מצרים של המאה הי\"ב, ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב\"ץ) שישב באלג'יר במאות הי\"ד–ט\"ו, בעל הפירוש המיוחס לרש\"י אשר יצא מחוגי תלמידיו בצרפת וגרמניה במאות הי\"ב–י\"ד, וכן פרשנים נוספים הנזכרים במהלך הפירוש, כגון פרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא (איטליה וארץ ישראל, המאה הט\"ו). מצד הפרשנות החדישה יותר מצאנו תועלת רבה בחיבורו של ב\"צ דינור, \"מסכת אבות מפורשת ומבוארת מתוך עיון במיבנה מאמריה, זמניהם ומסיבותיהם\" (ירושלים תשל\"ג [עליו ראו בפירושנו למשנה ד, יט]) ובפירושו של הרב יהודה שביב, \"בדרך אבות – עיונים במסכת אבות\" (אלון שבות תשס\"ו [ועליו ראו בפירושנו למשנה ה, א]). החיבור הנזכר ראשונה משקף גישה היסטורית־מחקרית אל המסכת, וזה השני מעלה תובנות מעניינות מצד עולם המסורת הרבנית. אך הרבה מידע ורעיונות לפירושים מצאנו גם בספרים ובמאמרים אחרים, ובעיקר בעזרת שיטוט במרחבי עולם הידע הווירטואלי, כאשר רשת האינטרנט הספוגה בידע הציפה אותנו במידע עשיר אשר דרש סינון ובחירה. (על מי שכינינו על דרך החיבה בשם \"הרב גוּגל\" ראו בפירוש למשנה א, ו.) כלי אחר שסייע לנו דרך קבע הוא תקליטור \"פרוייקט השו\"ת\", המאפשר בלחיצת כפתור אחת להקיף את כל עולמם של חז\"ל, שבתוכו נתחברה מסכת אבות, ואת הספרות המסורתית הרחבה שנכתבה מתקופת המקרא ועד לימינו ממש (ועליו ראו בפירושנו למשנה ה, טו). בשל אופיו של הפירוש המובא להלן אי אפשר היה בכל מקום ומקום לציין בהערות שוליים מה שאבנו ממי, ומה כתבנו בהשפעתו של מי; רחב הוא עולם התורה מני ים, ונקווה שבפיסקה כללית זו יצאנו ידי חובת הכלל הקובע כי \"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם\".",
+            "מה ביקשנו לעשות במהדורה זו של מסכת אבות? ראשית רצינו להביא בפני הקהל הכללי ושוחר הדעת פירוש קצר ובהיר למאמרי המסכת, המבוסס על נוסחיה השונים, על רקעה בעולמם של חז\"ל ועל פרשנותה הקלאסית והמודרנית. רק לעיתים רחוקות הבאנו על משנה זו או אחרת יותר מפירוש אחד, והעדפנו להביא את הפירוש שנראה לנו כהולם יותר את דברי המסכת, ויהי רצון שכיוונו לדעתם של החכמים שמפיהם יצאו הדברים. בכל מקום שהדבר היה אפשרי ביקשנו לבאר את המסכת על יסוד ספרות חז\"ל עצמה, ובראש ובראשונה המשנה, שבתוכה מצויה המסכת, וכן התוספתא, שהיא יצירה קדומה בת זמנה של המשנה. כן הרבינו בציטוטים מן התלמודים (הבבלי והירושלמי) וממדרשים שונים, קדומים ומאוחרים גם יחד (כגון חיבוריהם של התנאים: המכילתא דרבי ישמעאל או ספרי דברים, וכן חיבורים המאוחרים להם בזמן: בראשית רבה, מדרש תנחומא או פרקי דרבי אליעזר ועוד כיוצא בהם). לא יכולנו במסגרת מצומצמת זו למסור מידע על כל אחד ואחד ממקורות אלה, וחזקה על הקוראים הסקרנים שימצאו את הידע הדרוש להם בכוחות עצמם, שכן חנות הידע פתוחה לרווחה וכל הרוצה לקנות – יבוא ויקנה.",
+            "בצמוד לפירוש הבאנו דרך קבע מידע קצר על החכמים שמפיהם נאמרו הדברים, עד כמה שניתן לדלותו מספרות חז\"ל. בעקבות זאת הפלגנו בהרחבות מהרחבות שונות, המבקשות להצביע על הרלוואנטיות של המסכת או של ענייניה השונים אל החברה הישראלית ודוברת העברית של היום. ההרחבות עוסקות בשפה העברית ובארץ ישראל ואתריה, בחברה הישראלית ובמוסדותיה, בלוח השנה היהודי והישראלי, בהלכה ובמנהג, בספרות ובפולקלור. נושאיהן של הרחבות אלה באים במפתח שבסוף הכרך. ברור לנו שבמסגרת ספר זה אי אפשר היה להקיף את כל ענייניה של המסכת, אך \"לא עליך המלאכה לגמור\".",
+            "ברכה מיוחדת יש באיורים ובתמונות שצורפו אל מרבית מרביתן של המשניות. אלה מתקשרים אל נושא המסכת, או אל אחת ההרחבות הבאות בפירושה: כתב יד קדום או פריט ארכיאולוגי, ציור או פסל, צילום או מיצב, וכיוצא באלה יצירות מתקופות שונות ומגוונות הבאות להעניק מימד ויזואלי לטכסטים הכתובים. בחירת יצירות אלה נעשתה ברוח הרעיון של \"שלשלת הקבלה\" והמסורת העוברת מדור לדור – רעיון העומד ביסוד הפרקים הראשונים של מסכת אבות. ניסינו להציג רצף מתמשך של אמנות שנוצרה וממשיכה להיווצר בהקשר היהודי לאורך הדורות, החל בפסיפסי העת העתיקה דרך אמנות כתבי היד של ימי הביניים או ראשית הדפוס וכלה בעידן המודרני וביצירה הישראלית בת זמננו. בבואן יחד מדגימות היצירות את הרצף שבין הדורות, ובה בעת את הדיאלוג שמנהלת יצירת ההווה עם מסורת העבר, גם אם לפעמים הוא טעון במתח רב. אמנם למדנו כי \"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו\", אך דומה שכאן הקנקן ומה שיש בו מצטרפים יחדיו לאמירה מהודקת הפונה אל כמה מחושיו של הקורא בספר.",
+            "ראשיתו של ספר זה ביוזמתם של נאמני קרן \"אבי חי\" להוסיף אל \"סידור אבי חי\", שנדפס בשני כרכים, כרך שלישי אשר יעסוק במסכת אבות. הקרן העמידה בנדיבות את המימון הנדרש להוצאת פירוש זה לאור, ובזכותה נתאמת המאמר כי \"אם אין קמח – אין תורה\". קיבלתי על עצמי בשמחה את פנייתה של הקרן, ברוח \"אם אין אני לי – מי לי\", אך ידעתי היטב כי \"כשאני לעצמי – מה אני\", ונזקקתי לעזרתם של רבים כדי לממש את התוכנית ולהביאה לידי גמר.",
+            "כמה מעובדות קרן \"אבי חי\" – קארן וייס, מרים ורשביאק ובעיקר ד\"ר עליזה קורב – סייעו בעצותיהן הטובות לגיבוש תהליכי העבודה ותרמו לקידום הפרוייקט במהלך השנים שבו נערך. ועדת ההיגוי שהוקמה כדי לסייע לי בחשיבה ראשונית על מבנה הספר ובעיצוב הפירוש – וחבריה: פרופ' רחל אליאור, הרב דוד אסולין ומרב מיכאלי – כיוונה אותי אל העשייה הנכונה ובחנה בשום שכל וטוב טעם את שלבי העבודה הראשונים. גם עו\"ד ד\"ר דוד תדמור, נאמן קרן \"אבי חי\", הסופר חיים באר וחוקר האמנות ד\"ר גדעון עפרת סייעו בידי בכל אשר נתבקשו. ובכלל, כל עובדי הקרן (ומנהלה ד\"ר אלי סילבר) וכל עובדי \"בית אבי חי\" שבירושלים, שבין כתליו נתחבר הפירוש (ומנהלו דני דניאלי), עמדו לצידי, אחד המרבה ואחד הממעיט, בשנים שהקדשתי למלאכה זו. אך הגדילו עשות עוזרי המחקר הרבים אשר הציעו את הנושאים הראויים לבוא בהרחבות המלוות את הפירוש, ואף חיברו את הטיוטה לחלק גדול מהן, בדקו מראי מקום או קראו הגהות, הציעו ניסוחים חלופיים לדברים או העבירו אותם תחת שבט הביקורת, ומילאו בשמחה כל מטלה שהוטלה עליהם. על כל זה ראויים הם לברכת תודה, כי המלאכה מרובה היתה והפועלים לא היו עצלים כלל וכלל. אמנה אפוא בשמחה ובתודה את חנן חריף, נועם לוי, שלומית מאלי, אבינועם נאה, יוחאי עופרן ודפנה צווייג, אך במיוחד אציין את הד ארליך (אשר גם ליווה את כתיבת הספר בשמשו כעוזר המחקר שלי במסגרת מרכז המחקר \"סכוליון\" שבאוניברסיטה העברית בירושלים), את איילת לזרובסקי (שגם קראה הגהה אחרונה של הספר והצילה אותי משגיאות), את ח\"ן מרקס (שגם בדק את כל הציטוטים והעיר הערות נוספות על החיבור כולו) ואת אליהו שי (שגם חיבר טיוטה ראשונה לפירושו של הפרק השישי של המסכת). איילת לזרובסקי וח\"ן מרקס אף הכינו בחכמה את המפתחות שבסוף הכרך.",
+            "אכן, \"העמידו תלמידים הרבה\" עצה טובה היא, בפרט כשתלמידים אלה נעשים לשותפים למלאכת המחקר והפירוש, ומכל תלמידיי ותלמידותיי השכלתי.",
+            "ברכות תודה אני מבקש לשלוח גם למשתתפים הרבים במפגשים על מסכת אבות שנערכו ב\"בית אבי חי\" בשנים האחרונות, הן המרצים והמרצות והן הקהל הרחב שפקד את הבית. דבריהם ושאלותיהם הפרו את מלאכת היצירה המוצגת בזה בפני הקורא.",
+            "תודה מיוחדת יאתה לדוד שפרבר, מי שבחר בידע עצום, בטעם ובחכמה את היצירות האמנותיות המלוות ספר זה ואף כתב את מרבית התיאורים שבשוליהן; לנועה דולברג שעיצבה את העיטורים הפרושים לאורך הספר, וכן לעובדי סטודיו דוב אברמסון – המעצבת רות שוויד (גרשוני), איילת גרשוני שדאגה להשיג את זכויות הפרסום של יצירות האמנות, ובעיקר דוב אברמסון, מעצב ואיש ספר, שניצח על המלאכה המורכבת – על עבודתם המסורה ועל היצירה היפה שהוציאו מתחת ידיהם. הרבה מן האמנים הישראליים שאת יצירותיהם שילבנו בספר התירו לנו ברצון, ושלא \"על מנת לקבל פרס\", לעשות כן, ואני מלא הערכה על הסכמתם וטוב לבם, ושמותיהם מפורטים במפתח שבסוף הכרך. מנכ\"ל הוצאת ידיעות אחרונות, דב איכנולד, צירף בסבר פנים יפות ספר זה אל ספרי ההוצאה, ומפעלי דפוס כתר העניקו לו את צורתו הסופית הנאה.",
+            "יעמדו כל אלה על הברכה.",
+            "מאז ימי הביניים נהוג להוסיף לפני לימוד כל פרק ופרק של מסכת אבות, וכן בעקבותיו, קטע הלקוח מן המשנה. לאחר לימוד הפרק נהוג לומר את משנת מכות ג, טז (\"אמר רבי חנניה בן עקשיא: רצה הקב\"ה לזכות את ישראל\" וכו' [והיא מובאת ומתבארת להלן, עמ' 227]), ולפניו את המשנה העומדת בראש הפרק העשירי של מסכת סנהדרין:",
+            "כָּל יִשְֹרָאֵל יֵשֹ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶֹנֶּאֱמַר: \"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשֹוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵֹה יָדַי לְהִתְפָּאֵר\" (ישעיה ס, כא).",
+            "ואנחנו ביקשנו לזכות את הכלל, ולהראות כי כל ישראל יש להם חלק במסכת אבות."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "היחידה הגדולה הראשונה הפותחת את מסכת אבות (פרקים א–ב) מצביעה על העברת מורשת התורה שבעל־פה מדור לדור, ממשה רבנו ועד לרבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. בהעברת תורה שבעל־פה (במקביל להעברת תורה שבכתב) יש להקפיד במיוחד על שרשרת מסירה רצופה ומהימנה, והמשנה שלפנינו מבקשת להצביע על ראשיתה של שרשרת זו.",
+                    "<b>משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי.</b> כמסופר בספר שמות, פרק יט ואילך. המדובר בתורה שבכתב אבל גם בעקרונות הפירוש שלה, במסורות הלכתיות קדומות ששורשן נעלם (ועל כן הן קרויות \"הלכה למשה מסיני\"), ובעיקר ברשות שניתנה לכל דור ודור לקרוא את הטקסט המקראי המקודש ולגלות בו רעיונות חדשים ותשובות חדשות לשאלות המתעוררות עם הזמן. ",
+                    "<b>וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ.</b> כבר בתורה מוצג יהושע כתלמידו הנאמן של משה וכממשיך דרכו (שמות לג, יא). מן הפועל \"מסר\" גזורה גם המילה \"מסורת\", שבהעברתה מדור לדור מדובר כאן. ",
+                    "<b>וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים.</b> זקנים אלה נזכרים בספר יהושע (כד, לא): \"ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע\". לפי חז\"ל חיו זקנים אלו ימים רבים אחרי יהושע (ופירוש \"ימים\" במקרא הוא: שנים), והם ששימרו את מה שקיבלו ממנו לדורות שיבואו. במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, א) נאמר במפורש כי \"שופטים קיבלו מזקנים ... נביאים קיבלו משופטים\", וכך התווספו גם השופטים – כגון דבורה, גדעון, יפתח ושמשון – כחוליה בהעברת התורה שבעל־פה. יש לשים לב לכך שהכוהנים נעדרים מרשימה זו, ואפשר שיש דברים בגו: הכהונה היא שושלתית, עוברת מאב לבן, ואילו הזקנים, הנביאים ובעיקר החכמים זוכים למעמדם בזכות ידיעותיהם ואישיותם. מסכת אבות מבקשת להדגיש נקודה זו. ",
+                    "<b>וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים.</b> הכוונה כמובן לנביאים הנזכרים במקרא, הן נביאים שדבריהם נשתמרו לנו (כגון ישעיהו ועמוס) והן נביאים אחרים שרק נזכרו בשמותיהם או במעשיהם (כגון שמואל הנביא בסוף תקופת השופטים או גד ונתן שבימי דוד). אחרוני הנביאים – חגי זכריה ומלאכי – כבר פעלו בימי הבית השני. ",
+                    "<b>וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.</b> בשם זה מכנה המסורת קבוצה של חכמים ששימשו כמוסד הדתי העליון של עם ישראל בתקופת הבית השני (מן המאה החמישית ועד למאה השנייה לפני הספירה לערך [על קבוצה זו ראו גם במשנה הבאה]).",
+                    "<b>הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים.</b> מאמרם של אנשי כנסת הגדולה, כמאמרים רבים במסכת אבות, מורכב משלושה חלקים והוא מכוון בעליל אל עולם החכמים: שופטים, מורים ופוסקי הלכה. וראוי לזכור כי הרבה מן החכמים מילאו שלושה תפקידים אלו בעת ובעונה אחת. ",
+                    "<b>הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין.</b> הוראה היא לדיינים, שלא ימהרו להגיע אל פסק דין חותך. המתינות – הקשבה בסבלנות לכל העדים, בדיקת מהימנותם, הצלבת מידע, קריאת תקדימים והרהור ועיון בנושא שעל הפרק – היא מידה טובה וראויה לכל שופט. ",
+                    "<b>וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה.</b> הוראה היא למורים או לעומדים בראש מערכות לימוד והוראה, כגון בית ספר או בית מדרש. כל מי שפותח את דלתות בתי הספר ובתי המדרש לרווחה מסתכן בכניסת תלמידים חלשים, או כאלה שאינם ראויים ללמוד. לכאורה כדאי היה לו לתהות על קנקנו של כל תלמיד קודם שיקרב אותו לעולם הלימוד, ולקבל רק את המוכשרים ביותר. אבל המאמר שלפנינו מעדיף את הכמות, גם במקום שהיא מתנגשת עם האיכות, והכול כדי להגדיל תורה בישראל. ",
+                    "<b>וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.</b> הוראה היא למחוקקים ופוסקי הלכה שלא להגיע, במה שנוגע ליישום מצוות התורה וחוקיה, עד לקצה הגבול שהחוק מתיר אותו. עדיף תמיד להעמיד סייג (היינו: גדר) המרחיק את האדם מהגעה אל הקצה ממש, כדי שלא ייכשל. על סייג ראו גם להלן ג, יז.",
+                    "כל ההוראות שלפנינו הופנו במקורן אל עולם החכמים, אך אפשר בנקל לתרגם אותן אל עולמו של כל אדם ואדם: אל לו למהר ולחרוץ דין, ראוי לו להפיץ את ידיעותיו בכל תחום ולכל המבקש אותן, ואם יגדור את עצמו בסייגים – לא ייתקל בדברים שאין לו בהם עניין.",
+                    "<b>\"תלמידים הרבה\" או השכלה רק לאליטות?</b>",
+                    "שאלה זו עמדה מאז ומתמיד בפני מורים, מחנכים, מנהלי בתי ספר או כל אדם אחר העוסק בחינוך ובהוראה. את מי נאסוף אל תוך הכיתה? \"תלמידים הרבה\" (כלומר: הרבה תלמידים) או תלמידים מצטיינים בלבד? מסתבר ששאלה זו העסיקה כבר את בית שמאי ובית הלל, במאה הראשונה לספירה, \"שבית שמאי אומרים: אל ישנֶה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה\" (אבות דרבי נתן, נוסח א, ג). אנשי בית שמאי מעמידים ארבעה קריטריונים נוקשים לבחירת התלמידים שאותם יש ללמד את המשנה (שהיא חומר הלימוד העיקרי בתקופתם): כישורים אינטלקטואליים (\"חכם\"), תכונות אופי (\"עניו\"), ייחוס משפחתי (\"בן אבות\") ומצב כלכלי מעולה (\"עשיר\"). בית שמאי מעמיד אפוא מוסד למצוינים אשר עושרם, קשריהם המשפחתיים וכישוריהם – הן בתכונות אופי והן בכישורי לימוד – הם הגבוהים ביותר. זהו מוסד של אליטות המיועד להכשיר אליטות חדשות. בית הלל, לעומת זאת, קובע כי יש ללמד כל אדם, ללא קשר לנתונים כלכליים־חברתיים־אישיותיים כלשהם. אין שום בחינת כניסה לבית המדרש הזה. וממשיך בית הלל (שם) ומנמק את קביעתו: \"שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים\". בית מדרש זה סומך על יכולותיו לחנך כל אדם ולהוציא מבין כתליו, אם לא \"חכמים\" מבריקים, לפחות אנשים בעלי תכונות אופי נאות: \"צדיקים, חסידים וכשרים\". אפילו פושע, מאמינים בבית הלל, יכול להתקרב לתורה, להתחנך על פי דרכה ולהיעשות לאדם אחר. אם לא נתיר לו להיכנס לבית המדרש, נאבד אותו לתמיד.",
+                    "מערכת החינוך במדינת ישראל היא בעיקרון בית־הללית בטיבה. מכאן \"חוק לימוד חובה – תש\"ט\" (ופיתוחיו במהלך שישים שנות המדינה) ומכאן גם \"חוק זכויות הסטודנטים התשס\"ו–2006\" הפותח במילים: \"זכותו של כל אזרח ישראל לרכוש השכלה גבוהה במדינת ישראל. לא יסרב מוסד לקבל מועמדים בשל מוצאם, דתם, אזור מגוריהם או רקעם החברתי כלכלי\". דומה כי בית הלל היו רווים נחת מניסוח זה.",
+                    "<b>לא רק בצה\"ל \"כל דבר מתחלק לשלושה חלקים\"</b>",
+                    "במשנה הבאה נאמר כי \"על שלושה דברים העולם עומד\". המספר שלוש מופיע במסכת אבות עוד כמה וכמה פעמים (כגון \"הם אמרו שלושה דברים\" [ב, טו]), \"הסתכל בשלושה דברים\" [ג, א], \"כל מי שיש בידו שלושה דברים\" [ה, כב] ועוד). אבל הקריאה במסכת אבות מגלה שלמספר שלוש נודע בה תפקיד חשוב נוסף: הרבה ממאמרי המסכת מורכבים משלוש יחידות, כמו מאמרם של אנשי כנסת הגדולה שבו אנו עוסקים כאן (וכן, למשל, להלן, משניות ד, ו, ז או י; פרק ב משנה יז; פרק ג משנה טז ועוד). המספר שלוש הוא מספר ראשוני, והוא – כמו מספר ראשוני נוסף, שבע – אהוד ביותר על החשיבה האנושית. דומה גם כי ניתן להעביר מידע לא מועט במאמר בן שלושה חלקים, מבלי להקשות על זכירתו, ומבחינה זו הוא עדיף על מאמר בן שניים או ארבעה חלקים."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.</b> חכם זה היה מאחרוני חבריה של כנסת הגדולה (עליה ראו להלן). ",
+                    "<b>עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד.</b> בזכות שלושה דברים אלו העולם מתקיים. ",
+                    "<b>עַל הַתּוֹרָה.</b> כלומר: על לימוד התורה (שבכתב ובעל־פה), על ביאורה, על דרשתה ועל הפצתה ברבים וקיום מצוותיה. הרבה ממאמרי מסכת אבות (כגון א, יג; ב, ב; ב, ט ועוד ועוד) עוסקים במעמדה המרכזי של התורה בעולמם של חכמים. ",
+                    "<b>וְעַל הָעֲבוֹדָה.</b> היא עבודת האלוהים הנעשית במקדש, ועיקרה באותם ימים, ימי הבית השני, הקרבת הקרבנות, כמפורט בחוקי התורה. במהלך הדורות הוצע לפרש את \"עבודה\" זו על מלאכת הכפיים, ואף שפירוש זה הוא יפה וחשוב, אין הוא קולע ככל הנראה לפשוטם של דברי שמעון הצדיק. ",
+                    "<b>וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.</b> מעשים של חסד שעושה אדם עם רעיו ועם החברה שבה הוא מצוי בלא לבקש עבורם תמורה ובלי לצפות לגמול.",
+                    "גמילות החסדים היא עניין שבין אדם לחברו ואילו העבודה שבה מדובר כאן היא מחובותיו של האדם כלפי האלוהים. לימוד התורה והפצתה ברבים – כך כנראה סבור שמעון הצדיק – מוסיפים מימד שלישי שבזכותו קיים העולם: חובותיו של האדם כלפי עצמו, הגדלת ידיעותיו ושכלול אישיותו. ישנה, כמובן, חפיפה בין תחומים אלו, אך בבואם יחד מציג שמעון הצדיק מערכת משולשת שבתוכה משתלב אדם מישראל: הפן האינטלקטואלי, הפן הדתי והפן החברתי. מאמר אחר העוסק בשלושה דברים שעליהם עומד העולם ראו להלן בסוף הפרק (משנה יח).",
+                    "<b>על שמעון הצדיק</b>",
+                    "שמעון הצדיק הוא ראשון החכמים מלאחר חתימת המקרא הידוע לנו בשמו, והיחיד בין התנאים שזכה לתואר \"הצדיק\". הוא כיהן ככהן גדול במקדש ירושלים במחצית השנייה של המאה השלישית לפני הספירה (ונפטר סביב שנת 200 לפנה\"ס). עם זאת, בידינו מסורות הקושרות את שמו אל אירועים שחלו הרבה לפני ימיו, כגון פגישה שהתקיימה בינו לבין אלכסנדר מוקדון, אשר כבש את האזור בשנת 332 לפנה\"ס. על פי המסורת חס אלכסנדר על ירושלים ועל המקדש ולא החריבם, משום שבפגישתו עם שמעון הצדיק נתברר לו, שדמותו של חכם זה עמדה לנגד עיניו בכל אחד מן הקרבות שבהם זכה (בבלי, יומא סט ע\"א). גם אם אין יסוד היסטורי לסיפור זה, הוא מלמד על תדמיתו של שמעון הצדיק בעיני האומה ועל המסורות האגדיות המרובות שנרקמו סביבו. כך, למשל, מספרת האגדה על מותו: \"אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להן: שנה זו אני מת! ... כל יום הכיפורים מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים, ונתעטף לבנים ונכנס עמי [לקודש הקודשים] ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים, ונכנס עמי ולא יצא עמי...\", ואכן שמעון נפטר שבעה ימים לאחר יום הכיפורים של אותה שנה (בבלי, מנחות קט ע\"ב). נראה שגם הסופר הירושלמי בן סירא, שספרו נשתמר בין הספרים החיצוניים, מרבה לשבח את שמעון, בן דורו, והוא מתארו כ\"גדול אחיו ותפארת עמו\" (פרק נ). – לפי המסורת קבור שמעון הצדיק במערה המצויה בצפון ירושלים, על הדרך העולה משכונת שיח ג'ראח להר הצופים. במשך מאות שנים היווה המקום מוקד עלייה לרגל עבור אנשי היישוב היהודי שבירושלים, וכך גם עושים רבים בימינו שלנו.",
+                    "<b>מה זאת העבודה הזאת?</b>",
+                    "העולם, לפי שמעון הצדיק, מתקיים גם בזכות \"העבודה\". לדאבונם של כל הפועלים והחקלאים נאמר, כי הכוונה איננה לעבודת כפיים, אלא לעבודת המקדש היא עבודת האל, רוצה לומר – בתקופתו של שמעון הצדיק – להקרבת הקרבנות. \"עבודה\" כעבודת אלוהים מופיעה כבר בתורה. כך, בדבריו של הבן \"הרשע\" המצוטט גם בהגדה של פסח כשהוא שואל: \"מה העבודה הזאת לכם\"? (שמות יב, כו). באחת מברכות התפילה המרכזית של היהדות, תפילת שמונה עשרה, מבקשים המתפללים על בניין המקדש, ואומרים בין השאר: \"והשב את העבודה לדביר ביתך, ואישי ישראל [=הקרבנות] ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון\". מסתבר שבספרות חז\"ל הלך השימוש במושג זה והתרחב, בעיקר אחרי החורבן, וכלל גם את התפילה, הקרויה \"עבודה שבלב\" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, דברים כג, כה), ומול עבודת האלוהים הציבו את פולחנם של עובדי האלילים, היא \"עבודה זרה\" או \"עבודת אלילים\" (להלן ה, יא). לשם תיאור מטלת הפרנסה משמשות במסכת אבות מלים אחרות כגון מלאכה (א, י; ב, יט) או דרך ארץ (ב, ב; ג, ו; ג, כא).",
+                    "בתחילת המאה העשרים, עם עלייתן של תנועות העובדים השונות ברחבי העולם, אימצו לעצמם פועלים יהודיים ותנועות העבודה סיסמאות של \"תורה ועבודה\" (ובוודאי לא שכחו את גמילות החסדים...), תוך שהם משנים את משמעותו הראשונית של הביטוי משילוב של לימוד תורה ועבודת אלוהים, לשילוב של לימוד תורה (או חכמה) ועבודת האדמה. סיסמה זו ליוותה תנועות חלוציות־דתיות שונות כדוגמת הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי, והיא משולבת עד היום בסמלה של תנועת הנוער בני־עקיבא, ואף משמשת כברכה הרשמית של התנועה בחתימת מכתבים: \"בברכת חברים לתורה ועבודה\".",
+                    "<b>כנסת הגדולה וכנסת מדינת ישראל</b>",
+                    "האסיפה המכוננת של מדינת ישראל התכנסה לראשונה בט\"ו בשבט תש\"ט (14 בפברואר 1949), וכעבור יומיים חוקק הפרלמנט הצעיר את החוק הראשון, \"חוק המעבר\", שבו הוחלט כי מעתה תיקרא האסיפה בשם \"הכנסת\". שם זה מבוסס על שמה של הכנסת הגדולה אשר על פי המסורת הנהיגה את עם ישראל בימי בית שני. באותם ימים שב עם ישראל מגלותו בבבל, וכעת – בשנת 1949 – נתכונן שלטון יהודי ראשון לאחר כאלפיים שנות גלות.",
+                    "אחת השאלות שהטרידו את הנהגת היישוב, לפני הבחירות הראשונות, היתה שאלת מספר חבריה של הכנסת. בין היתר נידונה האפשרות למנות 71 חברים (כמניין חברי הסנהדרין) והיו כאלה שרצו להגדיל את מספר החברים עד ל–180. לבסוף התקבלה הצעתו של יו\"ר ועדת החוקה דאז, ד\"ר זרח ורהפטיג, לפיה יהיה מספר החברים בכנסת ישראל כמניין אנשי הכנסת הגדולה – 120. מסורת זו מבוססת על הנאמר בתלמוד הבבלי: \"מאה ועשרים זקנים, ובהם כמה נביאים, תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר\" (מגילה יז ע\"ב), מסורת שממנה למדו כי אותם זקנים הם הם אנשי כנסת הגדולה. לצד מסורת זו, קיימת מסורת אחרת אשר לפיה היו בכנסת הגדולה רק 85 זקנים (ירושלמי, מגילה ע ע\"ד). ומי יודע כיצד היתה נראית כנסת ישראל שלנו היום לוּ היו בה רק פ\"ה חברים!?"
+                ],
+                [
+                    "<b>אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.</b> מסורת התורה שבעל־פה עברה משמעון הצדיק (שנזכר במשנה הקודמת) אל אנטיגנוס. מאמרו של חכם זה מורכב משלוש יחידות, העוסקות ביחסם של בני האדם אל האלוהים ומצוותיו. שתי הראשונות מציעות רעיון זהה, תחילה בניסוח שלילי ולאחר מכן בניסוח חיובי, והיחידה השלישית מנמקת רעיון זה. ",
+                    "<b>אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.</b> על האדם (הוא ה\"עבד\") למלא את רצונו המוחלט של האלוהים (הוא ה\"רב\", האדון), על ידי קיום מצוותיו ולימוד תורתו, לא כדי לקבל שכר, ",
+                    "<b>אֶלָּא הֱיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.</b> לדעתו של אנטיגנוס לא צריך המאמין המציית למצוות האל לצפות לטובת הנאה כלשהי בשל התנהגותו, ועליו לעשות את מעשיו מיראת רוממותו של האלוהים בלבד, כאמור בהמשך: ",
+                    "<b>וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.</b> די למאמין בידיעה ובהכרה שהוא עושה את רצונו הנשגב של האלוהים (המכונה כאן \"שמים\" [ועל כינוי זה ראו עוד להלן ב, יז]).",
+                    "האם סבר אנטיגנוס שאין אדם מקבל שכר על קיום המצוות? האם הניח שהחוטא לעולם לא ייענש בגין מעשיו? האם חלק מכול וכול על תורת השכר והעונש, שהיא כה מרכזית ביהדות? נראה שאנטיגנוס איננו עוסק כלל בשאלה זו. במאמרו זה הוא מדבר רק על עניין אחד, על המניע הראוי לעבודת האלהים – ההכרה ברוממותו, בסמכותו לצוות ובחובת האדם לעשות זאת בלא כל בקשת תמורה. אך מתברר, כי חלק מתלמידי תלמידיו של אנטיגנוס ביארו שלא כשורה את דבריו, וסברו שהוא שולל לחלוטין את מערכת השכר והעונש. לפי מסורת המתועדת באבות דרבי נתן (נוסח א, ה), הסיקו שניים מתלמידיו של אנטיגנוס, צדוק ובייתוס, מסקנה שגויה ממאמרו זה, ואמרו: \"אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא ייטול שכרו ערבית? אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך\", כלומר: האם אפשר שאדם יעמול כל היום כולו, כל חייו, ולא יקבל שכר בסוף ימיו (לעת \"ערבית\")? לוּ האמין אנטיגנוס בחיי עולם הבא ובתחיית המתים – המשיכו צדוק ובייתוס ואמרו – לא היה אומר מה שאמר, אלא מזכיר את השכר הצפון למקיימי מצוות או את העונש השמור לחוטאים. בעקבות הבנה שגויה זו – שהרי אנטיגנוס לא עסק כלל בסוגיית השכר – עמדו צדוק ובייתוס, \"ופירשו מן דרך התורה ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקים ובייתוסים\", ראשוני הכתות ביהדות הקדומה שלא קיבלו את הנחותיה של כת הפרושים, שהיא ממשיכת דרכם של החכמים הנמנים בראש מסכת אבות.",
+                    "<b>על אנטיגנוס</b>",
+                    "חכם מדור המעבר שבין אנשי כנסת הגדולה (עליהם ראו במשנה הקודמת) ובין תקופת \"הזוגות\" (עליהם ראו במשנה הבאה), שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, סמוך לראשית מרד החשמונאים. לא ידועים פרטים על חייו, אך שמו מעיד כי חי בחברה שלא ראתה כל רע בשימוש בשמות יווניים (אף אם לא ברור מה היה שמו, שכן בכתבי יד של המסכת הוא קרוי גם אנטיגנס או אונטוגנס וכיוצא בזה). מאמרו במסכת אבות הוא היחיד שהגיע לידינו בשמו מכל מרחבי ספרות חז\"ל, ועל כן איננו יכולים לומר דבר של ממש על האיש, דעותיו ומפעלותיו.",
+                    "<b>סוכו? שוכו? שוכה?</b>",
+                    "מניין בא אנטיגנוס או היכן פעל? יודעים אנו על שני יישובים שונים הנושאים את השם סוכו (שנכתב לעיתים \"שוכו\" או \"שוכֹה\") ושניהם נזכרים בספר יהושע שבמקרא. האחד מצוי בהר חברון, במקום המכונה כיום בשם \"חרבת שויכה\" (ראו יהושע טו, מח), והשני בסמוך לעמק האלה, במקום המכונה כיום בשם \"תל סוכו\" (ראו יהושע טו, לה), ושם לפי המסופר בספר שמואל, התקבצו הפלישתים למלחמה בישראל לפני קרב דוד וגלית. מרבית החוקרים סבורים כי הכוונה במשנתנו היא לסוכו שישבה מעל לעמק האלה. סברה זו מבוססת על הממצאים הארכאולוגיים הרבים שנמצאו במקום המעידים על יישוב גדול ושוקק חיים, שהתקיים שם בימי הבית השני.",
+                    "במערת קבורה בירושלים נמצאה כתובת ארמית על ארון קבורה שבה נכתב: \"אמה ברת חנניא זי סוכיא\", כלומר: \"אמה בת חנניה, אם הסוכי\", ואפשר ש\"הסוכי\" הוא עדות לאדם נוסף שבא מיישוב זה, הנזכר רק פעם אחת במשנה.",
+                    "<b>איזה פרס מקבל העבד מרבו?</b>",
+                    "אנטיגנוס מבקש מן האדם שלא לצפות מאדונו, מרבו, שיעניק לו פרס על שירותיו. מה הוא פרס זה? מסתבר שהשורש פר\"ס עומד ביסוד שמות עצם עבריים רבים שיש להם משמעויות מגוונות: ישנו העוף הקרוי פֶּרֶס, וישנו \"פְּרַס\" שפירושו בלשון חז\"ל מחצית כיכר לחם, או אולי רק פרוסת לחם, וישנו \"פְּרָס\" שפירושו שטיח או כיסוי שפרסו אותו על מקום כלשהו, ונמצא גם \"פְּרַס\" שפירושו שטח החשוד בכך שיש בו קברים ועל כן אסור לכוהן להיכנס לתוכו. וכמובן גם \"פְּרָס\" במשמעות המופיעה בדברי אנטיגנוס: גמול, שכר. ומי יודע אם לא התכוון אנטיגנוס לומר, כי העבד מקבל מאדונו מנת לחם, פרוסת מזון, בתור שכר.",
+                    "אך בלשוננו זכתה המילה \"פרס\" (רק בכמאה השנים האחרונות) לפירוש חדש: מענק של כבוד והערצה הניתן למישהו על הצטיינות במעשה כלשהו (כגון פרס נובל בתחומים שונים כגון רפואה, פרס אוסקר לסרטים, פרס ישראל ופרס ביאליק בתחומים שונים, פרס ספיר על יצירה ספרותית ועוד פרסים רבים). ואחרונה, אולי השימוש הנפוץ ביותר בלשוננו: זכייה בהגרלה או בהימור. מפעל הפיס והטוטו, דרך משל, מחלקים פרסים מפרסים שונים למשתתפים במפעליהם. האם השפיעה כאן המילה האנגלית prize ובעקבותיה זכתה המילה \"פרס\" (אם כי לא בהגרלה) למשמעותה החדשה והידועה כל כך?"
+                ],
+                [
+                    "<b>יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מִמֶּנּו.</b> ּזוג החכמים שדבריהם באים במשנה זו ובמשנה שאחריה הם הזוג הראשון שב\"זוגות\" (על מושג זה ראו להלן). השניים קיבלו את עיקרי תורתם מאנטיגנוס איש סוכו, הנזכר במשנה הקודמת. – מאמרו של יוסי בן יועזר מורכב משלושה חלקים. הוא מופנה אל האדם הפשוט מן השורה וקורא לו לפתוח את ביתו בפני חברת החכמים ולנהוג כלפיהם ביחס הראוי להם. לא כל אדם מוכשר להצטרף לחברת הלומדים, אך כל אדם יכול, וחייב, לבוא עמם במגע. אגב הכנסת החכמים אל ביתו של האדם נשכרים החכמים מן האכסניה, אך גם המארח יוצא נשכר – הן בלימוד התורה והן במידות טובות שילמד מאורחיו. ",
+                    "<b>יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים.</b> \"בית ועד\" הוא המקום שבו מתכנסים החכמים, מתוועדים יחדיו, לשם לימוד תורה או עיסוק בצרכי ציבור. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם.</b> למד מהם תורה תוך ענווה כאשר אתה יושב על הקרקע לרגליהם. בתקופת חז\"ל נהגו תלמידים לשבת על הקרקע לרגלי רבותיהם, אשר ישבו על כסא או על כרית, וכך אפשר לתאר באופן ציורי את התלמיד כמי שממש יושב על האדמה המעלה אבק בשל רגלי המורה הדורכות עליה.",
+                    "<b>וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.</b> למד מהחכמים תורה בשקיקה ובנפש חפצה כאדם צמא השותה מים.",
+                    "אפשר לראות במאמרו של יוסי בן יועזר הדרגה: תחילה יש לאפשר את המרחב שבו ייפגש האדם הפשוט עם תלמידי החכמים (\"ביתך\"), לאחר מכן יתקרב אליהם באופן פיסי וישב בצמוד להם (\"מתאבק בעפר רגליהם\"), ורק בסוף יוכל גם ללמוד מהם ולהפנים את תורתם (\"שותה בצמא את דבריהם\"). ועוד ניכרת בדברי יוסי בן יועזר המגמה למנוע ככל האפשר את הפער החברתי הטבעי שיכול להיווצר בין חברת החכמים – המתחילה להתהוות בתקופתו – ובין שאר העם. צמצום הפער על ידי מפגש מתמיד בבתיהם של פשוטי העם מבטיח מחד גיסא שהחכמים לא יהיו מנותקים מההוויה היומיומית של החברה היהודית הפשוטה, ויתחשבו בה בהכרעותיהם המשפטיות וההלכתיות, ומאידך גיסא שהחברה היהודית תלמד מן החכמים תורה ומוסר. למדנו אפוא, כי הפער שבין האדם הפשוט לבין העילית האינטלקטואלית יכול להביא לקרע מזיק בין חלקיה השונים של החברה, הזקוקים אלו לאלו, ועל כן כל מסגרת שבה ייפגשו מעצבי התרבות הגבוהה עם השכבות הרחבות ותרבותן תביא רק ברכה.",
+                    "<b>על יוסי בן יועזר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, ונודע בכינוי \"איש צרידה\" אשר מרמז, ככל הנראה, על מקום מושבו. יוסי (שהוא קיצור השם יוסף) בן יועזר היה מתלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו (הנזכר במשנה הקודמת) ועל פי המסורת כיהן כנשיא הסנהדרין בצד אב בית הדין של אותם ימים, יוסי בן יוחנן (הנזכר במשנה הבאה). יוסי בן יועזר (בצוותא עם בן זוגו להנהגה) קבע שארצות העמים, כלומר כל ארץ שמחוץ לארץ ישראל, הן ארצות טמאות, ונראה שעל ידי גזרה זו ניסה למנוע מיהודים להעתיק את מקום מושבם מן הארץ הקדושה, ארץ ישראל, אל הגולה (בבלי, שבת יד ע\"ב – טו ע\"ב). בתקופתו של יוסי בן יועזר שלטו היוונים בארץ, ובקרב העם רבו המתבוללים והמתיוונים (דבר שהוביל מאוחר יותר למרד החשמונאים). ייתכן שעל רקע זה מספרת האגדה על כך שבנו של יוסי בן יועזר \"לא היה נוהג כשורה\", כנראה מתיוון, דבר שגרם ליוסי בן יועזר להקדיש את כל כספו לבית המקדש (בבלי, בבא בתרא קלג ע\"ב). במקום אחר מסופר על מותו של יוסי בן יועזר, שהוצא להורג על קידוש השם. גם בסיפור זה לוקח חלק בן משפחתו, הפעם מדובר בבן אחותו, יקים איש צרורות (אשר מזוהה עם כהן גדול מתיוון בשם אלקימוס), שהיה אחראי ישיר להוצאתו להורג של דודו. מאוחר יותר התחרט יקים על מעשהו וטרף את נפשו בכפו (בראשית רבה סה, כז).",
+                    "יוסי בן יועזר היה כהן ונזהר מאוד בדיני טומאה וטהרה, ובשל כך כונה \"חסיד שבכהונה\" (משנה, חגיגה ב, ז), אך כיוון שמצא דרכים להקל בעניינים שונים של טומאה וטהרה כונה גם בשם \"יוסי שריא\" [=יוסי המקל] (משנה, עדויות ח, ד). המבקשים לפרש את מאמרו של יוסי על רקע תקופתו, תקופה שבה נאסר לימוד התורה ובתי מדרשות נסגרו בגזירות היוונים, רואים במאמר זה פנייה לאנשים לסייע ללימוד התורה ולפתוח את ביתם בפני לומדי התורה, דווקא בתקופת המצוקה בשל האיסור מצד השלטונות, ועל אף הסכנה הכרוכה בכך.",
+                    "בזמנם של יוסי בן יועזר ושל בן זוגו להנהגה עדיין לא היה מקובל לקשור את התואר \"רבי\" לשמו של החכם – אך הדבר אינו משנה את ההערכה העצומה שניתנה לחכמתם של השניים. לאחר מותם נאמר עליהם: \"משמתו יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים – בטלו האשכולות. [ומה הם האשכולות?] – איש שהכל בו\" (בבלי, תמורה טו ע\"ב).",
+                    "<b>היכן היא צרדה?</b>",
+                    "היישוב צרדה (או צרידה) מוכר לנו מימי המקרא כעירו של מלך ישראל, ירבעם בן נבט, המכונה \"אפרתי מן הצרדה\" (מלכים א יא, כו). במשנה נזכרת צרדה רק כמקומו של יוסי בן יועזר, אך ייתכן שהיישוב נזכר גם בתלמוד הירושלמי בשמו של החכם \"יודא בר צרדייה\" (נדרים ז, א). צרדה שכנה באזור השומרון, אך איננו יודעים לזהות בוודאות את מיקומה המדויק. ההשערות שהעלו החוקרים מציעות לזהות את צרדה עם כמה אתרים ארכיאולוגיים המוכרים כיישובים שפעלו בימי בית שני. בין היתר הוצע המקום שבו נמצא היום הכפר סורדה, מצפון לרמאללה, או בסמוך לעמק המכונה על ידי תושביו הערביים בשם \"צרידה\" והנמצא ליד הכפר דיר ע'סאנֶה שבמורדות המערביים של הרי השומרון.",
+                    "<b>זוג או פרט?</b>",
+                    "המושג \"זוגות\" בהקשר לתולדות הבית השני מתייחס אל צמדי חכמים שעמדו בראש הסנהדרין בשתי המאות הראשונות שלפני הספירה לערך. על פי המסורת החזיק אחד מבני הזוג, זה שנזכר ראשונה, בתפקיד נשיא הסנהדרין והשני היה אב בית הדין (כך נאמר מפורשות במשנה, חגיגה ב, ב: \"הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב בית דין\"). מדובר בחמישה \"זוגות\" והם נמנים ממשנה זו ואילך, עד להלל ושמאי. מהלל והלאה היתה הסמכות הדתית העליונה נתונה בידי אדם אחד, הוא הנשיא (ועליו ראו להלן ב, ז). – יש להודות שידיעותינו על הסנהדרין, הרכבה, סמכויותיה, אופן בחירת חבריה ותפקודה בתקופת הזוגות הן מועטות עד מאוד, אך נראה ברור כי עיקר עיסוקה היה בשאלות דתיות והלכתיות, שכן הנהלת המדינה היתה נתונה באותם ימים בידי מלכי בית חשמונאי ולאחר מכן בידי הורדוס וצאצאיו. התמונה ההיסטורית מתבהרת יותר כשאנו עוברים אל תקופת הנשיאים, כאשר הזוג מתחלף בפרט."
+                ],
+                [
+                    "מאמרו של יוסי בן יוחנן איש ירושלים, כמו מאמרים אחרים במסכת אבות, היה בעיקרו של דבר מאמר בן שלושה חלקים, המתקשרים זה לזה, ואף הוא, כמאמרו של יוסי בן יועזר (במשנה הקודמת) הופנה בראש ובראשונה אל האדם שמן השורה.",
+                    "<b>יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה.</b> שלא כהנחייתו של יוסי בן יועזר (במשנה הקודמת), אשר הורה לפתוח את הבית בפני חכמים דווקא, מציע יוסי בן יוחנן לאדם לפתוח את ביתו לרווחה בפני כל אורח ובפני כל מי שזקוק למקום אכילה, לינה או חברה. אך מכיוון שפתיחת הבית ללא סייג ולכל דיכפין יכולה לגרום לבעל הבית ולבני משפחתו בעיות מוסריות או חברתיות, ממשיך יוסי בן יוחנן בשתי הנחיות בדבר האורחים הרצויים ובדבר דרך ההתייחסות הראויה אליהם. ",
+                    "<b>וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ.</b> אמנם ביתך יהיה פתוח לכול, אך את האנשים הענווים (כך גורסים הרבה כתבי יד של המסכת [וראו להלן]), הצנועים ושאינם מבקשים לעצמם הרבה, קרב אליך באופן מיוחד, כאילו היו משפחתך, בני ביתך, ממש. ועוד: ",
+                    "<b>וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.</b> פתיחת הבית לרווחה מזמינה גם נשים להיכנס ולהתארח בתוכו, ובעקבות כך מציע החכם למעט עמהן בשיחה, כי ריבוי שיחה עם נשים זרות – במיוחד בעולמם של חכמים שהקפידו על התנהגות צנועה – נתפס כדבר לא ראוי.",
+                    "והנה, על המלצתו האחרונה של יוסי בן יוחנן נוספו בשלב שני שתי אמירות עצמאיות, המרחיבות את משמעות ההנחיה שלא להרבות שיחה עם האישה אל מעל ומעבר למשמעותה המקורית, ואף מפרשות אותה באופן שונה ואחר. הקביעה כי בתוספות מישניות אנו עוסקים איננה מונעת משיקולים אפולוגטיים־מודרניים, ברוח פמיניסטית, אלא מבוססת על ניתוח סגנוני־לשוני של משנה זו (ראו להלן), ובחלק מן העדויות הקדומות והטובות של נוסח מסכת אבות לא נמצא תוספות אלה. ",
+                    "<b>בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.</b> קביעה אנונימית זו (\"אמרו\") מבינה את המילה \"האישה\" (\"אל תרבה שיחה עם האישה\") כמתייחסת אל אשתו של בעל הבית בלבד, ולא אל כל הנשים. ואם אין לאדם להרבות בשיחה עם אשתו, מובן שכך עליו לנהוג גם בקשר לנשותיהם של גברים אחרים. ",
+                    "<b>מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם.</b> גם זו, כאמור, הרחבה מישנית המפרטת את התוצאות השליליות העלולות להיגרם כתוצאה משיחה מרובה עם האישה, כל אישה. הגבר גורם רעה לעצמו בכך שהוא בטל מדברי תורה, שהרי את זמנו הוא מקדיש לשיחה בטלה ולא ללימוד, ובסופו של דבר אדם זה יירש גיהינום, שהרי לימוד תורה – כפי שאומרת מסכת אבות בכמה וכמה מקומות (כגון ב, ח) – הוא המבטיח לאדם חיי נצח בעולם הבא. גם שיחה בטלה עם ילדים או עמי ארצות עשויה להביא לתוצאה דומה (ראו להלן ג, יד).",
+                    "<b>על יוסי בן יוחנן</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, ונודע בכינוי \"איש ירושלים\". יוסי (שהוא קיצור השם יוסף) בן יוחנן היה מתלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו (הנזכר במשנה ג) ועל פי המסורת כיהן כאב בית הדין של הסנהדרין בצד הנשיא של אותם ימים, יוסי בן יועזר. על שני חכמים אלו ראו ביתר פירוט במשנה הקודמת.",
+                    "<b>\"אל תרבה שיחה עם האישה?!\"</b>",
+                    "מאמריה של מסכת אבות ראויים בראש ובראשונה, עד כמה שהדבר אפשרי, להסבר על רקע זמנם והקשרם החברתי, והמאמר שלפנינו הוא דוגמא נאה לכך. יוסי בן יוחנן – המדבר, כפי שביארנו את דבריו, על נשים זרות הנכנסות לבית פתוח לרווחה – ביקש להמעיט בשיחה עם נשים אלה, שכן בחברה שמרנית כגון החברה של תקופת חז\"ל ישנו ניסיון לצמצם (אך לא לאסור!) את המפגש בין גברים לנשים שלא במסגרת המשפחה ושלא לצורך משמעותי. עם הזמן הרחיבו מי שהרחיבו את דבריו של יוסי בן יוחנן בשתי תוספות, שלא קלעו לפשוטם של הדברים. וכבר חשו קדמוני המפרשים שתוספות לפנינו. הרשב\"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן, אלג'יר, מאות י\"ד–ט\"ו) אומר במפורש כי: \"הבאים אחריו [=אחרי רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה] הוסיפו על דבריו\". גם הניסוח הכללי של הדברים (\"באשתו אמרו...\" או \"מכאן אמרו\") מלמד שבפרשנויות מרחיבות המדובר. אמת, אין באמור כאן כדי להקטין את חריפות המאמרים ואת גישתם הנוקשה כלפי כל שיחה בין גבר לאישה, אך אין לתלות אותם ביוסי בן יוחנן או בנוסחם הראשוני של דבריו.",
+                    "במהלך הדורות נעשו ניסיונות רבים לתרץ את אמירתו של יוסי בן יוחנן ואת שתי התוספות שנערמו עליה, כגון הטענה שרק \"שיחה\" – בניגוד ל\"דיבור\" – היא דבר פגום. פירוש זה מאלץ למצוא למילים \"שיחה\" ו\"דיבור\" משמעויות מנוגדות, דבר שאיננו עולה יפה מלשון חז\"ל. וטוב לנו שנפרש את המאמר על רקע זמנו ותפיסותיו החברתיות ולא נחטא באפולוגטיות אשר נזקה רב מתועלתה.",
+                    "<b>מי ומה צריכים להיות בני הבית?</b>",
+                    "\"ויהיו עניים בני ביתך\" אומרת המשנה, ויש המפרשים אותה כעוסקת באביונים, באנשים חסרי רכוש, הזקוקים לתמיכה ולסיוע. והנה, ראוי להצביע על כמה כתבי יד של מסכת אבות המדברים כאן דווקא ב\"ענווים\", כלומר באנשים צנועים במיוחד, שאותם יש לקרב אל תוך הבית. מתברר כי גם זה פירוש אפשרי של המילה \"עניים\", וראו, למשל פסוק בספר משלי, שבו הכתיב הוא: \"טוב שפל רוח את עניים\" (טז, יט), אך הקרי (הדרך שבה קוראים את המילה) הוא: \"ענוים\" (וברוח זו אף פירשנו את הדברים). יחד עם זאת מעניין נוסח מאמרו של יוסי בן יוחנן כפי שהוא מובא במסכת אבות דרבי נתן: \"ויהיו עניים בני ביתך – ולמד את בני ביתך ענווה\", ולפי זה דורשת המשנה לחנך את בני הבית בדרך הענווה, ואין היא מדברת כלל על אורחים מסוג זה או אחר הנכנסים לתוכו. לעומת כל אלה סבור הרמב\"ם, כי \"ויהיו עניים בני ביתך\" היא הוראה לאדם להעניק לעניים ולאביונים את האפשרות למצוא את פרנסתם על ידי שיעבדו בביתו: \"ציוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים ... שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועוון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו, בכל שעה ושעה מוסיף זכויות ומצוות\" (הלכות מתנות עניים י, יז). בין כך ובין כך, לפי כל הפירושים מבקש יוסי בן יוחנן לוודא שהנוכחים בבית אכן יהיו ראויים לכך, בשל אופיים ואישיותם או בשל מצבם הכלכלי הקורא לעזרה."
+                ],
+                [
+                    "<b>יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> צמד חכמים זה, השני שבזוגות, קיבל את מסורותיו מבני הזוג הראשון (הנזכרים במשניות הקודמות). ",
+                    "<b>יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו הוא, כמו מאמרים רבים במסכת אבות, בן שלושה חלקים, והוא מכוון אל האדם שמן השורה. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה לְךָ רַב.</b> כאן מופיע לראשונה במסכת אבות הכינוי \"רב\" במשמעותו המקובלת היום: אדם המורה לאחרים כיצד לנהוג בסוגיות דתיות, רעיוניות ומעשיות (ואילו \"רב\" במשנה ג כוונתו היתה: אדון, בעל בית ורכוש). בעולם שבו נשמעות דעות רבות ומגוונות, ולעיתים אף סותרות, כעולם ההלכה וכעולם האמונות והדעות, צריך האדם לקבל עליו את מרותו של אחד מכל מוריו ובעקבותיו ללכת תמיד, כלומר: \"שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר\" (רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למסכת אבות), שאם לא כן ייקלע האדם למערכות סותרות של דעות והלכות ויכלה את זמנו וכוחותיו בניסיון לפשר ביניהם או למצוא בעצמו את דרכו בסבך זה (וראו גם להלן, משנה טז). ",
+                    "<b>וּקְנֵה לְךָ חָבֵר.</b> ידיד קרוב, המשתתף עם האדם בשמחותיו ובכאביו, ידיד שעמו מתייעצים ובו בוטחים, צריך כביכול \"לקנות\", דבר הכרוך במאמץ ובהשקעה, בוויתורים ובהדדיות. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.</b> בשעה שעל האדם לקבוע את עמדתו כלפי זולתו וכלפי התנהגותו, ראוי שישקול את כלל הנתונים אלה לעומת אלה, כבמאזניים (ראו להלן ב, יב), את חובותיו של האדם מכאן ואת זכויותיו מכאן, וישתדל להטות את כף הזכות כדי שזו תכריע. ואם יכול אתה לומר כי מדרך הטבע דן אדם לכף זכות את חבריו הקרובים ואת מוריו, מוסיף יהושע בן פרחיה ודורש שכך ינהג לגבי כל בני האדם. יחפש תמיד את החיובי שבהם וידון אותם, בכל מקום שהדבר אפשרי, לזכות. והתלמוד קובע, כי \"הדן את חברו לכף זכות – דנין אותו [בבית דין של מעלה] לזכות\" (בבלי, שבת קכז ע\"ב).",
+                    "<b>על יהושע בן פרחיה</b>",
+                    "נשיא הסנהדרין (בזוג השני שבין הזוגות), שחי במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה. על פי המסורת הושפע המלך החשמונאי של אותם ימים, יוחנן הורקנוס, על ידי הצדוקים ורדף את חכמי הפרושים, שיהושע בן פרחיה עמד בראשם. בשל כך ברח יהושע לאלכסנדריה שבמצרים, עד שחלפה הסכנה (בבלי, סוטה מז ע\"א).",
+                    "מאמרו של יהושע בן פרחיה שבמסכת אבות הוא היחיד המובא בשמו בספרות חז\"ל, אך התלמוד הבבלי (שם) יודע לספר על אירוע רב חשיבות שחל בימיו. בבריחתו למצרים התלווה אליו גם אחד מתלמידיו, הלא הוא ישוע (כן, כן, הכוונה למחולל הנצרות המוכר גם בשם ישו, אף שמבחינה כרונולוגית הדבר בלתי אפשרי!). בחזרתם ממצרים החרים יהושע את תלמידו בשל סיבה כלשהי, וזה ניסה ללא הצלחה לבקש את מחילת רבו ולחזור בתשובה. וממשיך התלמוד ומספר, כי פעם אחת נכון היה יהושע בן פרחיה לקבל את ישוע חזרה, אלא שברגע שבו הגיע התלמיד עמד הרב בקריאת שמע ולא היה מוכן להפסיק את תפילתו. ישוע סבר שהוא דוחה אותו, יצא לתרבות רעה, ואף סירב מאוחר יותר לתקן את דרכיו. מסקנת התלמוד: \"לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ... ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישוע בשתי ידיו\". נראה שישנה כאן הסתכלות מפוכחת של חכמים על העובדה שהיהדות הקדומה לא הגיעה לדו־קיום כלשהו עם זרם תלמידי־ישוע אשר התעורר בתוכה ומיהרה להתנער ממנו. ומי יודע, שואל התלמוד, כיצד היו נראים תולדות עם ישראל לוּ קיבל יהושע בן פרחיה את ישוע ולא דחה אותו.",
+                    "<b>הרב גוּגל, או: רבנות באינטרנט</b>",
+                    "במקרא מופיעה המילה \"רב\" במשמעויות שונות, כשהמשמעות המרכזית היא \"גדול\", כגון \"עם רב\" (בראשית נ, כ), או \"גדול ערך\": \"קריית מלך רב\" (תהילים מח, ג). כמו כן אנו מוצאים את המילה \"רב\" במקרא גם במשמעות של \"שר נכבד\" או \"קצין\": \"כל רבי מלך בבל\" (ירמיה לט, יג), אולם המילה \"רב\" אינה מופיעה במקרא ולוּ פעם אחת במשמעות שהיא כה שגורה בימינו היום: \"מורה וחכם בתורה\". מסתבר שמשמעות זו של המילה נוצרה בתקופת הביניים שבין עולם המקרא לבין עולמם של חז\"ל. עם הזמן חלו במילה \"רב\" שינויים והתפתחויות, כגון שנגזר ממנה התואר \"רבי\", כלשון פנייה אל הרב, ולאחר מכן כקידומת לשמו (\"רבי עקיבא\" ועוד), התואר \"רבן\" (המופיע כבר להלן, במשנה טז) ועוד. בימינו אנו חוזים בתופעה לשונית־תרבותית נוספת, כאשר נשים שזכו לסמיכה לרבנות (בזרמים הלא־אורתודוכסיים) מחפשות שם תואר לתפקיד שבו הן אוחזות. ברור שהתואר \"רבנית\" אינו מתאים להן – שכן רבנית, בלשוננו, היא אשתו של הרב ואין לה (בהכרח) הסמכה או סמכות דתית כזו או אחרת. חלק מהמחזיקות בתואר מעדיפות להשתמש בשם \"רב\" הרגיל והמוכר, חלק מכנות את עצמן \"רבּה\", ויש אחרות האוחזות בשם \"רַבּית\" והסוגיה טרם הוכרעה, ואולי נעשה לנו רב כדי שיחליט...",
+                    "הניב \"עשה לך רב\", שהפך שגור בלשוננו, בא לומר כי על האדם לבחור לו רב קבוע שעל פי פסיקותיו ילך תמיד, בכל עניין ועניין, ולא שינוד וינוע בין רבנים שונים כדי לקבל תשובות שונות לאותה שאלה ולאחר מכן יבחר את זו הנראית בעיניו. מעבר מרב לרב כדי לקבל תשובות שונות ומגוונות ואחר כך לבחור ביניהן על פי נטיות ליבו או צרכיו של האדם משול לאדם הפונה אל מנועי חיפוש אלקטרוניים, כגון גוּגל, כדי למצוא את כל התשובות האפשריות לכל עניין ועניין ואחר כך לבחור ביניהן. בדרך כלל רוחם של חכמים לא היתה נוחה מאדם שכזה, אף שאפשר לדון אותו לכף זכות ולומר שהוא עצמאי בהחלטותיו ומנסה להגיע אליהן לאחר שיקול ובירור ולא רק מתוך ציות עיוור. מאידך גיסא, בדורנו שלנו נפוץ המנהג לפנות בשאלות קצרות (לא פעם באורח אנונימי) אל רבנים שונים באתרי אינטרנט. בשל טיבו של המדיום האינטרנטי מדובר רק בתשובות כלליות הניתנות על שאלות עקרוניות, מבלי שהרב המשיב יכול לרדת לפרטי כל השאלה ורקעה, וגם כאן יש המסתייגים מדרך זו של פסיקה ויש דווקא המשבחים אותה. וגם כאן אפשר לדון לכף זכות את כל אחד מן הצדדים."
+                ],
+                [
+                    "דבריו של נתאי בנויים משלושה חלקים המשלימים זה את זה והמופנים אל כל אדם ובכל מקום וזמן. ",
+                    "<b>הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע.</b> שכנים ושכנות, בצד בני משפחה אחרים, היו בעם ישראל הקדום (ובמידה מרובה גם היום) חלק מרכזי מחוויית המגורים ומן המסגרת החברתית שהאדם היה מוקף בה. יש הרבה ברכה בשכן טוב, אך גם סכנה גדולה בשכנים שאינם ראויים – מי שהשפעתם רעה או מי שהחיים בצידם אינם נעימים או אף קשים – ומהם מציע החכם להתרחק, ואפילו על ידי העתקת מקום המגורים. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע.</b> בניגוד לשכן הרע, שממנו ראוי להתרחק, אל האדם הרשע ראוי מלכתחילה שלא להתקרב כלל. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.</b> המביט בשכנים רעים או באנשים רשעים יגלה פעמים רבות שדרכם נראית כמצליחה ושהם משגשגים וטוב להם בעולמם (כפתגם הידוע: \"רשע וטוב לו\"), אך נתאי קובע בביטחון כי עונשם (ו\"פורענות\" פירושה: עונש, גמול [ראו להלן]) יגיע, וכי לא לעולם חוסן. כאילו הוא אומר לשומעי דבריו, כי אל להם להתייאש מן האפשרות, שעושי הרע יבואו על עונשם וסופם להיכשל, ועל כן אל יקנאו בהם, אל יבקשו את חברתם ויתרחקו מהם ככל האפשר. כך מצטרפים כל חלקי המאמר של נתאי הארבלי לאמירה הדוקה אחת. ועוד ניתן לראות את דברי נתאי הארבלי כהשלמה וכתגובה לדברי בן זוגו, יהושע בן פרחיה, שהציע (במשנה הקודמת) \"קנה לך חבר\". לא כל אדם, אומר נתאי, ראוי שיהיה לך חבר או שכן, ועליך לבחון היטב היטב מי עומד מולך או גר לידך. ואולי אף מגיב נתאי בדבריו על מאמרו של מורו, יוסי בן יוחנן, המציע לפתוח את הבית לרווחה בפני כל דיכפין (במשנה ה).",
+                    "שני חלקיו הראשונים של המאמר, הקשורים זה בזה, יתקבלו בוודאי על דעתו של כל אדם, אך החלק השלישי מניח הנחה דתית (שיש שכר ועונש בעולם וכי אין \"רשע וטוב לו\" לנצח), שלא תמיד מוכיחה המציאות הנראית לעין את אמיתותה, ומבחינה זו יש המבקשים לפרש את המילים \"ואל תתייאש מן הפורענות\" באופן אחר: מי שבאו עליו פורענות, אסון וסבל, אסור שיתייאש ואסור שיאבד כל תקווה. עליו להמשיך ולקוות שגורלו ישתפר. פירוש אפשרי זה מנתק את החלק השלישי של דברי נתאי משני קודמיו, ועל כן הוא משכנע פחות.",
+                    "<b>על נתאי</b>",
+                    "אב בית הדין בזוג השני (ראו לעיל למשנה ד), שחי במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה. \"נתאי\" נראה להיות חילוף לשוני לשם \"מתי\", שהוא עצמו קיצור השם מתתיה/מתתיהו (ובכמה כתבי יד אכן הוא קרוי \"מתי\" או \"מתאי\"). באבות דרבי נתן (נוסח ב, יח) מושם בפיו של נתאי המאמר שהובא במשנה הקודמת בשם יהושע בן פרחיה, תוך ביאורו: \"עשה לך רב – לחכמה, וקנה לך חבר – למשנה\". ובמקום אחר (הוספה ב' לנוסח א של אבות דרבי נתן) מבואר בשם נתאי כי \"הרחק משכן רע\" עניינו בכל שכן: \"שכן בבית ... שכן בחוץ ... שכן בשדה\". פרט לכך אין בידינו דברים נוספים שנאמרו מפיו של נתאי, מן הסתם משום שחי בימים קדומים ורק מעט מידע מאותה תקופה נותר בידי חז\"ל. (על ארבל ראו עוד להלן.)",
+                    "לפי מסורות מימי הביניים (הרמב\"ן לבראשית לד, יב) נקברה דינה בת יעקב \"בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי\", אך קשה להבין מה לדינה ולנתאי. בעת החדשה ניתן השם \"הר ניתאי\" למצוק הניצב מול מצוק ארבל, מצדו המערבי של נחל חמאם, וכאן משקיפים נתאי וארבל זה על זה.",
+                    "<b>ארבל? אירביל? אירביד?</b>",
+                    "מקום מוצאו או מושבו של נתאי היה ארבל. נראה שהכוונה ליישוב בשם זה המצוי במזרח הגליל התחתון, מערבית לכינרת. בארבל היה יישוב יהודי הנזכר רבות במקורות שמתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד. בתקופת החשמונאים הוא מוכר בעיקר כמוקד של התנגדות לשלטון הזר, ושמו מתקשר במעשי גבורה של כוחות שמרדו כנגד היוונים, כנגד בית הורדוס ומאוחר יותר אף כנגד הרומאים. ועוד ידוע שבתקופת המשנה והתלמוד היה ארבל מרכז לכמה יישובים יהודיים אשר התפרנסו מאדמתה הפורייה של רמת ארבל, והיישוב אף נודע ברבים בזכות איכות הגידולים החקלאיים שבו ובזכות בגדי הפשתן האיכותיים שיוצרו בו. אף שמענו שישבה בו משפחת כהנים ידועה, משמרת ישוע. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום גילו בו מערכי מסתור, אשר שימשו את המורדים ברומאים, וכן שרידי בית כנסת מן המאה השלישית או הרביעית לספירה. היישוב היהודי בארבל התקיים כנראה עד לשנת 747, ואז נהרס ברעידת אדמה.",
+                    "עם זאת היו חוקרים שהציעו לזהות את ארבל עם יישוב בעל שם דומה ששכן בעמק יזרעאל, והיה אף מי שהרחיק לכת עד לעיר אירביד שבעבר הירדן, או אף לעיר אירביל שבעירק. השאלה היא אם התואר \"הארבלי\" מכוון אל המקום שבו ישב נתאי, או שמא אל העיר שממנה הגיע או הגיעו אבותיו (והשוו, למשל, את השם \"וילנר\" או \"אלפאסי\" המעיד על נושאו שמוצא משפחתו מוילנה או מפאס, גם אם כבר איננו מתגורר שם.)",
+                    "<b>מה היא פורענות?</b>",
+                    "בלשון ימינו פירוש \"פורענות\" (וברבים: פורענויות) בדרך כלל: אסון, צרה נוראה. וכך היא מצויה, למשל, כבר במקורותינו, כגון בתפילה הקרויה \"תפילת הדרך\": \"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ... ותצילנו מכף כל אויב ואורב וליסטים בדרך ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם...\" וכו'. בהקשר זה כדאי גם להזכיר כי בשלושת השבועות שבין י\"ז בתמוז לבין תשעה באב, הקרויים בשם \"בין המצרים\", קוראים הפטרות שעניינן חורבן ועונש. אותן הפטרות מכונות בשם \"תלתא דפורענותא\" [= שלוש של פורענות], שכן באותם ימים התרגשו אסונות וצרות רבים על עם ישראל, ובעיקר חורבן שני בתי המקדש בתקופה העתיקה. אבל נראה שפירושה הראשוני של המילה – וכך פירשנו את מאמרו של נתאי הארבלי – הוא אחר: צרה הבאה על האדם כעונש, כגמול. היא גזורה מן השורש הארמי פר\"ע שמשמעותו לגמול, לנקום או להחזיר (כגון לפרוע חוב). כך, למשל, אומר רבי מאיר במאה השנייה: \"מנין שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה? ... בכל דין שדנך [=שדן אותך האלוהים] בין במידת הטוב בין במידת פורענות\" (תוספתא, ברכות ו, א), היינו עונש הבא משמים. באותה דרך יש להבין אחת מן הברכות הנאמרות לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים: \"ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע\".",
+                    "מעונש אלוהי הבא על האדם (מתוך תמונת עולם המושתתת על עקרונות דתיים של שכר ועונש) החליפה המילה את משמעותה ונעשתה לביטוי כללי של צרות שמביא הגורל השרירותי או אף האדם על עצמו, כשם סרטו הקלאסי של סידני לומט (\"אחר צהריים של פורענות\"), וכשימושה המקובל בלשוננו היום."
+                ],
+                [
+                    "מאמרו של יהודה בן טבאי מופנה בבירור אל השופט היושב בדין ובו שלוש הוראות לגבי ניהול ראוי ונכון של המשפט. הראשונה עניינה במה שקורה קודם למשפט, השנייה עוסקת במהלכו, והאחרונה במה שקורה בעקבותיו. ",
+                    "<b>יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> יהודה ושמעון קיבלו את מסורותיהם מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי שנזכרו במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר: אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין.</b> אסור לו לשופט להתערב במהלך המשפט ולומר לעומדים לפניו איך יטענו, מה ישיבו, במה יודו ומה יכחישו. תפקיד זה שמור לאנשים אחרים, הם העורכים (=המסדרים) את הדינים ומנחים את המתדיינים מראש, קודם למשפט, כיצד להציג את עניינם לפני בית הדין. (\"עורכי הדיינין\" אינם משתתפים במשפט, כלומר אין הם \"עורכי דין\" במשמעות המודרנית והמלאה של הביטוי [וראו להלן]). איסור זה נובע מן הצורך להבדיל בבירור בין הרשויות השונות, ובעיקר מן החשש שיעורר הדבר במסתכל: מה יאמרו הבריות אם השופט יזכה את מי שנועץ בו קודם למשפט כיצד להציג את טיעוניו, אפילו אם אכן הצדק עם אותו אדם? ",
+                    "<b>וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים.</b> במהלך המשפט חייב השופט להניח כי כל אחד משני המתדיינים איננו צודק (והוא \"רשע\", במשמעות המשפטית של המילה ולא בזו המוסרית [ראו להלן ב, יח]), וכי טענותיו אינן נכונות, ועל כן חייב השופט לבדוק היטב היטב את דברי שניהם. רק כך אפשר יהיה להגיע אל חקר האמת. ",
+                    "<b>וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין.</b> לאחר הכרעת הדין, כששני הצדדים קיבלו עליהם את פסק הדין והסכימו לציית לו, והריהם עוזבים את בית המשפט (ו\"נפטרים\" פירושו: יוצאים והולכים לדרכם), אל לו לשופט להמשיך ולראות בשלילה את מי שחייב אותו בדין ומצא את טענותיו לא נכונות. עם סיום המשפט וקבלת תוצאותיו בידי המתדיינים נפתח דף חדש במערכת היחסים שבין בעלי הדין, בינם לבין עצמם ובינם לבין השופט, שאם ישוב אחד מהם להתדיין לפניו, לא יזכור לו את המקרה הקודם וידון במקרה החדש לגופו ובפני עצמו. נוסחי המסכת הקוראים כאן \"יהיו בעיניך כצדיקים\" (במקום \"כזכאין\") מדגישים נקודה זו ביתר שאת.",
+                    "האם ניתן ליישם הוראות אלו גם מחוץ למערכת המשפטית? דומה שניתן להשיב על שאלה זו בחיוב. כאשר אדם נקרא לפסוק בין טוענים שונים, אל לו לשמש כפה לאחד הצדדים; הוא חייב בבדיקה מדוקדקת של טענות שני הצדדים כאחת; וחובה עליו – אף שהדבר קשה במיוחד – לא לגרור את העניין שבו הוא דן אל אירועים דומים שהתרחשו בעבר או אל כאלה העשויים להתרחש בעתיד.",
+                    "<b>על יהודה בן טבאי</b>",
+                    "אחד מבני הזוג השלישי, שרק מעט ידוע על תולדות חייו. הוא פעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה יחד עם שמעון בן שטח (הנזכר במשנה הבאה), אך ישנן מסורות שונות בשאלה מי משניהם היה נשיא הסנהדרין ומי כיהן כאב בית הדין. מסופר עליו שכאשר רצו למנות אותו לנשיא ברח לאלכסנדריה שבמצרים, וחזר רק לאחר דברי שידול של אנשי ירושלים (ירושלמי, חגיגה ב, ב). עוד מסופר כי פעם אחת הוכיח אותו שמעון בן שטח על כך שדן אדם למיתה והוציאו להורג שלא בצדק, וכי \"באותה שעה קיבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהא מורה הלכה אלא על פי שמעון בן שטח\" (תוספתא, סנהדרין ו, ו). השם \"טבאי\" נגזר כנראה מן השם \"טוביה\", אך זו צורה נדירה של השם, ונפוץ הרבה יותר השם \"טבי\" (המוכר גם כשמו של עבדו הנאמן של רבן גמליאל [משנה, ברכות ב, ז]).",
+                    "<b>עורך דין או ארכי־דיין?</b>",
+                    "לעיל פירשנו את הביטוי \"עורכי הדיינין\" שבדברי יהודה בן טבאי כעוסק במי שמסייע לאדם העומד בבית המשפט לנסח את טענותיו (בדומה ל\"עורך הדין\" של ימינו). זה אכן הפירוש השגור למשפט זה, אבל יש להודות כי הקריאה \"עוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין\" (ולא: עורכי הדִינִין) איננה משתלבת יפה בפירוש זה. על כן ראוי להעיר כי בין שלל הגרסאות השונות שבכתבי היד שבידינו לדברי יהודה בן טבאי מצויה גם הגרסה: \"אל תעש עצמך כארכי דיינים\". לפי נוסח זה ממליץ החכם בפני הדיין שלא לעשות עצמו לדיין הראשי, לדיין הבכיר, הוא ה\"ארכי־דיין\". (\"ארכי\" ביוונית פירושו: ראש, ומוכרות המילים \"ארכיבישוף\", \"ארכידוּכּס\", \"ארכי־פושע\", ארכיטקטון [=מהנדס ראשי] וכדומה.) ייתכן שנוסח זה משמר את כוונתו המקורית של יהודה בן טבאי, וכוונתו לומר כי ראוי לשופט שלא יתפוס את עמדת הבכיר שבין השופטים, מי שנוטה בדרך כלל לא להתייעץ עם אחרים ולסמוך בעיקר על עצמו, דבר העשוי להביא אותו לא לדייק בקביעת הדין.",
+                    "בהקשר זה מעניין להעיר כי בספרות הקדומה נמצא את המושג \"עורך דין\" גם ככינוי לשופט. כך, למשל, בפיוט ידוע שחיבר פייטן ארץ ישראלי קדום, ר' אלעזר הקליר, במאה השביעית לערך. הפיוט נאמר במנהגים שונים במסגרת תפילות הימים הנוראים והוא פותח בפנייה אל האלוהים במילים אלה:",
+                    "ובכן לך הכל יכתירו -",
+                    "לאל עורך דין \tלבוחן לבבות ביום דין",
+                    "לגולה עמוקות בדין \tלדובר מישרים ביום דין",
+                    "להוגה דעות בדין \tלותיק ועושה חסד ביום דין",
+                    "פיוט זה כתוב באקרוסטיכון אלפביתי (אל, בוחן, גולה, דובר וכן הלאה עד סוף האלפבית) והוא מביא שורה ארוכה של תארי כבוד לאלוהים, ובראשם – כפי שמתאים למסורת העוסקת בעשרת ימי תשובה – הקביעה שהוא \"עורך דין\", שופט את בני האדם על מעשיהם. השימוש בשורש ער\"ך בקשר לדין נשען, כנראה, על פסוק בספר איוב (\"הנה נא ערכתי משפט\" [יג, יח]), תוך החלפת המילה המקראית \"משפט\" במילה המצויה יותר בלשון חז\"ל: \"דין\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר.</b> מאמרו של חכם זה נראה כבן שלושה חלקים, אך למעשה יש בו שתי קביעות בלבד. מאמר זה מופנה בבירור אל הדיין היושב על כס המשפט, ואפשר לראות בו המשך לדברי בן זוגו, יהודה בן טבאי (במשנה הקודמת). יהודה דיבר על היחס הנכון של הדיין אל המתדיינים לפניו, ושמעון בן שטח דן גם ביחס הראוי אל העדים. ",
+                    "<b>הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים.</b> הכרעת הדין מתבססת במידה מרובה, ולעיתים אף לחלוטין, על דברי העדים העומדים בפני השופט. על כן ראוי שהשופט ירבה לחקור אותם ולעמוד על טיב עדותם, מקור הידיעות שבידיהם, אמינותם, קשרם האפשרי אל בעלי הדין, ועוד. ראוי שנזכור כי במערכת המשפטית ששמעון בן שטח מדבר עליה ניצבים לפני השופט רק בעלי הדין ועדיהם (על \"עורכי דין\" ראו במשנה הקודמת), ועל השופט מוטלת אפוא החובה לברר את העניין הנדון בפניו עד תומו, בעיקר תוך חקירת העדים. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ.</b> כשהשופט חוקר את העדים, עליו לנסח את שאלותיו ואת תגובותיו על תשובותיהם בזהירות ובדייקנות, מבלי לכוון אותם – במודע או בלא מודע – להשיב כך או אחרת. ודבר זה נכון לא רק לגבי דברי השופט אלא גם לגבי שפת הגוף שלו, הבעות פניו (חיוך של ספקנות, נדנוד ראש) וכיוצא באלה. ",
+                    "<b>שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר.</b> שהרי קיים החשש כי שופט שלא ינסח בזהירות את שאלותיו ישפיע בדבריו על העדים ויכוון אותם שלא להעיד עדות אמת, ברצותם למצוא חן בעיני בית הדין או (וזו תכונה אנושית ידועה) להצטרף אל הצד הזוכה במשפט. עם זאת אפשר לפרש דברים אלו גם כמכוונים אל הצופים במשפט. הקשבה לשיטות החקירה והדיון יכולות לעזור לרמאים ולשקרנים \"לשפר\" את הופעותיהם בבתי הדין ולעוות בעתיד את עדותם, ועל כן צריך הדיין שלא לסייע להם על ידי חשיפה בלתי זהירה של דרכי החקירה המקובלות עליו.",
+                    "האם ניתן להעביר עצות טובות אלו מן המישור המשפטי ולכוון אותן אל כל אדם? ניתן להשיב בחיוב לפחות לגבי הרישא. גם מי שאינו יושב על כס המשפט מאזין פעמים רבות לדברי אחרים, המעידים שראו או שמעו דבר מה, ואף פועל על פיהם – אגב שיחת חברים, ידיעה בעיתון או ברשת האינטרנט – ומידה טובה היא, כידוע, להפעיל בעת הצורך, ובעיקר בעניינים חשובים ומשמעותיים, בדיקה וחקירה בדבר טיבה של העדות וטיבו של העד שמפיו נשמעים הדברים.",
+                    "<b>על שמעון בן שטח</b>",
+                    "אחד מבני הזוג השלישי, שפעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה יחד עם יהודה בן טבאי (הנזכר במשנה הקודמת). מסורות שונות מצויות בשאלה מי משניהם היה נשיא הסנהדרין ומי כיהן כאב בית הדין. על שמעון בן שטח מסופר שעסק במסחר בפשתן (ירושלמי, בבא מציעא ב, ד) ומיוחסות לו בספרות חז\"ל כמה תקנות חשובות: התקנה שילדים קטנים ילכו לבית הספר (ירושלמי, כתובות ח, ח) וכן תקנה הקובעת שבמקרה של גירושין או של פטירת הבעל, נכסיו ישמשו בראש ובראשונה כדי לפרוע את מה שהתחייב לאשתו בכתוּבתה (תוספתא, כתובות יב, א), ורק לאחר מכן ישמשו לצרכים אחרים, כגון החזרת חובות לאנשים נוספים. כך מצטייר לפנינו חכם שדאג לכל חלקיה של החברה, גם לחלשים שבה (נשים וילדים). פרט למסורות שונות העוסקות בקשריו עם המלך ינאי ועם שלומציון המלכה (ראו להלן), נמצא במקורות גם סיפורים על הליכתו בדרכי החסידות: \"מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח [=קנה] חמור אחד מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו. אמרו לו: רבי 'ברכת ה' היא תעשיר' (משלי י, כב). אמר להם: חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי. הלך והחזירה לאותו ישמעאלי. וקרא עליו אותו ישמעאלי: 'ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח'\" (דברים רבה ג, ג).",
+                    "<b>משפחה שכזאת</b>",
+                    "לפי מקורות שונים בספרות חז\"ל היה שמעון בן שטח אחיה של שלומציון המלכה (אשר מלכה בשנים 76–67 לפני הספירה), ואם כן הוא, הרי שגיסו היה בעלה של שלומציון, המלך החשמונאי ינאי (אשר מלך בשנים 103–76 לפני הספירה). במאמר מוסגר נעיר כי לדעת חוקרים רבים אין זו מסורת היסטורית מהימנה, אך לספרות חיים משלה, ובעקבות המסורות הספרותיות נתאר את יחסי שמעון בן שטח, גיסו ואחותו.",
+                    "בתקופתו של שמעון חלה הפיכה דתית שבמהלכה כבשו הצדוקים, בתמיכת המלך ינאי, את השליטה בסנהדרין, ואילו הפרושים גורשו ממנה. הרקע להפיכה זו היא העובדה שבין הצדוקים לפרושים שררו הבדלים עמוקים בהשקפות עולם וגם בפסיקות הלכתיות. הצדוקים, דרך משל, לא האמינו בחיי העולם הבא, בניגוד לפרושים (שמהם יצאו בסופו של דבר החכמים הקרויים חז\"ל) אשר סברו אחרת (וראו עוד לעיל א, ג). שמעון בן שטח, שהיה מראשי הפרושים, לא נשא פנים לאיש ואף חייב את המלך ינאי בכבודו ובעצמו להתייצב בבית הדין, כאשר עבדו של המלך ינאי הרג נפש והובא למשפט. הסנהדרין הזמינו את ינאי להעיד, וכשבא לפניהם ישב (ולא עמד כנדרש). שמעון דרש ממנו לעמוד על רגליו, מעשה שנתפס כביזיון לבית המלוכה (בבלי, סנהדרין יט ע\"א–ע\"ב). בעקבות זאת – ובעקבות אירועים אחרים – רדף ינאי את מעמד הפרושים ובכללם את שמעון בן שטח, אשר נאלץ לברוח מן הארץ (ירושלמי, ברכות ז, ב). עם מותו של ינאי ועליית שלומציון אשתו למלוכה, הזמינה המלכה את שמעון בן שטח לחזור ולקבל לידיו את נטל ההנהגה הרוחנית, והשליטה בסנהדרין חזרה לידי הפרושים (אירוע שנחוג בימים הקדומים ביום כ\"ח בטבת). שנות מלכותה של שלומציון והנהגתו של שמעון נותרו בזיכרון העם כשנים מאושרות ביותר, שנות שלום ושלווה, פוריות ושפע: \"בימי שמעון בן שטח ובימי שלומציון המלכה היו גשמים יורדים בלילי שבתות, עד שנעשו חיטים ככליות [=גדולות כמו כליות] ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב\" (ויקרא רבה לה, י).",
+                    "<b>המקרה המזעזע בעדות שקר</b>",
+                    "שמעון בן שטח תובע לחקור את העדים היטב היטב כדי לברר שעדותם היא עדות אמת. האם אפשר שיש בדרישתו זו הד לאירוע מזעזע שאירע, על פי המסופר, לשמעון בן שטח עצמו? התלמוד הירושלמי (סנהדרין ו, ב) מספר כי קבוצה של רשעים ביקשה לנקום בו מסיבה כלשהי, ועל כן החליטו להעיד כנגד בנו עדות שקר אשר בגללה נגזר עליו גזר דין מוות. כשהיה הבן בדרכו אל מקום ההוצאה להורג, חזרו בהם עדי השקר והודו במעשה הנורא שעשו, אך הבן אמר לאביו: \"אבא, אם ביקשת לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה\". ופירוש הדברים: הבן אומר לאביו, כי אם מבקש האב לבצר את מעמד בתי הדין בישראל, ואת סדרי הדין שלפיהם \"על פי שניים עדים יקום דבר\", אל לו לחזור מפסק הדין, אף אם ייעשה הבן כמפתן הבית (=אסקופה) שכולם דורכים עליו. לשון אחרת: הבן מוכן למות – גם בידיעה שלא חטא – אם יסייע הדבר לחיזוק מערכת המשפט בישראל. אם בכל מקרה של פסק דין יהיה מקום לערער על מהימנות העדים, לא יהיה לדברים סוף, וערעור אחר ערעור לא יביאו אף פעם לפסק סופי. (כך עולה גם מדיון אחר בתלמוד הבבלי, סנהדרין מד ע\"ב: \"להחזירו [את המוּצא להורג] – אי אפשר, שכבר נגזירה גזירה. אלא יהרג, ויהא קולר [=האשמה, החטא] תלוי בצוואר עדים\").",
+                    "מפתה הוא לשער כי דברי שמעון בן שטח במשנתנו קשורים למסורת קשה ומטרידה זו."
+                ],
+                [
+                    "<b>שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> משמעון בן שטח ויהודה בן טבאי שנזכרו בשתי המשניות הקודמות. ",
+                    "<b>שְׁמַעְיָה אוֹמֵר.</b> מאמרו בן שלושת החלקים של שמעיה מכוון בעיקרו של דבר אל תלמידי החכמים, אך נראה שגם האדם שמן השורה יוכל להפיק ממנו לקח חשוב. ",
+                    "<b>אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה.</b> טוב לו לכל אדם שיעסוק במלאכת כפיים, כגון עבודת השדה או תעשייה זעירה של אותם ימים (צורפות, סנדלרות ועוד). ורבים הם מאמרי חכמים בשבח היגיעה והעמל הקשורים במלאכה (כגון להלן ב, ב), ולא מעט מן החכמים אכן עסקו במלאכת כפיים והתפרנסו ממנה (וראו עוד להלן ד, יד). ",
+                    "<b>וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת.</b> אל תשאף ואל תסכים לקבל עליך תפקידים שיש בהם מן השררה (וזה פירוש \"רבנות\" כאן). כיוון שלגבי המלאכה אמר שמעיה \"אהוב\", בחר ב\"שנא\", כדי ליצור את הניגוד, אבל בוודאי לא התכוון לדבר על שנאה או איבה, אלא על רתיעה, הסתייגות וכדומה. אשרי האדם, אומר שמעיה, המתפרנס ביושר, אפילו אם בצניעות, מעמל ידיו ובזיעת אפיו, ולא שואף לשלוט באחרים, או לצוות עליהם מה יעשו מתוך תחושה של אדנות. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.</b> אל יהיה שמך ידוע לשלטונות (וזה פירוש \"רשות\" [וראו להלן]), ויש להתרחק מהם ככל האפשר. נראה ששמעיה מתכוון בדבריו אל מלכי בית חשמונאי (או אל הורדוס יורשם), אשר יחסיהם עם החכמים היו לא פעם מתוחים ביותר. מי שרודף אחרי השררה, מי שאיננו בורח מן הרבנות, סופו ששמו ייוודע ברבים, עד שהשלטונות – שפגיעתם לא פעם רעה – יאמצוהו אל חיקם, ולעולם לא לטובתו (וראו עוד להלן ב, ג).",
+                    "מה ילמד ממאמר זה הישראלי בן החורין במדינתו, הזקוק באמת למנהיגים ולרשויות שונות שינהלו את חייו? דומה שהעצה לחבב את המלאכה לא נס ליחה, בעוד שהעצה לשנוא את השררה או לא להתקרב אל הרשות זקוקה לעידון: מי שמגיע לשלטון, לשררה, ראוי שיגיע שמה בדחילו וברחימו, מתוך מודעות לשליחות שבתפקידו, בלא התנשאות, ובציפייה מתמדת לסיים את תקופת כהונתו בשלום ולשוב אל עמל היומיום שאין בו אדנוּת על אחרים.",
+                    "<b>על שמעיה</b>",
+                    "נשיא הסנהדרין בזוג הרביעי, יחד עם אבטליון (שנזכר במשנה הבאה), שפעל במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. שניהם נחשבו \"גדולי הדור… חכמים גדולים ודרשנין גדולים\" (בבלי, פסחים ע ע\"ב), אך רק מעט מתורתו של שמעיה נשתמר בספרות חז\"ל. יש הסבורים כי \"סמייאס\" שנזכר בידי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים טו, 3) כאחד מן החכמים בימי הורדוס – בצד אדם בשם \"פוליון\" – הוא שמעיה (ולידו: אבטליון), אך הדברים לא נתבררו עד תום.",
+                    "מסורות אחדות רואות את שמעיה ואבטליון כצאצאי גרים, מבני בניו של סנחריב מלך אשור אשר החריב את ממלכת ישראל: \"מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים. מאן אינון [=מי הם]? שמעיה ואבטליון\" (בבלי, גיטין נז ע\"ב). אפשר שיש יסוד היסטורי למסורת זו, ואם כן הוא, הרי שהיא מלמדת כי בעולמם של חכמים לא הייחוס הוא שקבע אלא תכונות האופי ורמת הידע, ומי שנבחר להנהגה נבחר על סמך אישיותו. התלמוד (בבלי, יומא עא ע\"ב) מספר כי פעם אחת, ביום כיפור, ליווה העם את הכהן הגדול לביתו לאחר תפילות היום, אך כאשר ראו האנשים את שמעיה ואבטליון, עזבו את הכהן והלכו בעקבותיהם כדי לכבדם. הכהן הגדול שנפגע מהתנהגות העם העליב את שמעיה ואבטליון כשבאו לדרוש בשלומו ונפרד מהם במילים: \"יבואו בני העממים [=כלומר: בני עמים נוכריים] לשלום\", והם השיבוהו: \"יבואו בני עממים לשלום, שעושים כמעשה אהרן, ולא יבוא בן אהרן לשלום – שאינו עושה כמעשה אהרן\". ופירוש הדברים: יבואו שמעיה ואבטליון, בני הגרים, לשלום, שכן הם נוהגים בדרכו של אהרן רודף השלום, ואילו בן אהרן, הוא הכהן הגדול, לא יבוא לשלום, משום שאינו נוהג כדרך אהרן. (על אהרן ראו גם משנה יב.)",
+                    "לפי מסורת מימי הביניים קבור שמעיה, יחד עם אבטליון, בכפר גוש חלב שבגליל. על שם שניהם נקרא גם רחוב באזור התעשייה סגולה, בפתח תקווה, ללמדנו עד כמה נתפסו כצמד שאין להפריד ביניהם, בחייהם ולאחר חייהם.",
+                    "<b>רָשוּת וּרְשוּת</b>",
+                    "אין לבלבל בין שני המונחים: \"רְשוּת\" משמעה היתר לעשות דבר מה, ואילו \"רָשוּת\" גזורה ממילת \"ראשות\", שמשמעותה מי שעומד בראש, השלטון, הסמכות והשררה. \"רָשות\" נזכרת במסכת אבות פעם נוספת (ב, ג) וגם שם משמעה – שלטון והנהגה. גם \"רְשות\" נזכרת במסכת שלנו פעם נוספת, וגם שם משמעותה היתר לעשות דבר מה (\"הכל צפוי והרשות נתונה\"). אגב: למילה \"רְשות\" משמעות נוספת: מעמד משפטי או בעלות המקנה לאוחז בדבר כלשהו היתר לעשות בו כרצונו (כגון \"רשות היחיד\", שטח השייך לאדם בודד, כנגד \"רְשות הרבים\").",
+                    "האם יש צורת רבים לרָשות ולרְשות (במשמעות של היתר)? מסתבר כי התשובה חיובית לפחות לגבי המילה הראשונה – רָשויות, שהן סמכויות בעלות כוח והשפעה. והנה חז\"ל מדברים על טענות של כופרים האומרים כי \"הרבה רָשויות בשמים\" (משנה, סנהדרין ד, ה), וכוונתם לשני כוחות אלוהיים השולטים בעולם ומתעמתים זה עם זה. תפיסה כזו – המחלקת את העולם לשתי ממלכות, ממלכת הטוב וממלכת הרע, שעל כל אחת מהן מופקדת אלוהות נפרדת – מוכרת לנו מן העולם העתיק, וחכמים יצאו נגדה בחריפות. לפי תפיסה זו, מול האל הטוב המייצג את העולם הרוחני והנשגב, עומד האל הרע, המסמל את עולם החומר והגוף, וכך ניתן לדבר על \"שתי רָשויות\". ברור שהתפיסה המונותיאיסטית של חז\"ל דחתה ראייה כזו של המציאות מכול וכול. ובכל זאת עם הזמן התרבו גם בשפתנו ובחברתנו הרָשויות. לא מקרה הוא שאנו מכנים את שלושת המרכיבים המאזנים זה את זה כדי לנהל את המדינה בשם הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (מערכת המשפט). שלוש רשויות נפרדות אלה מונעות ריכוז סמכויות ודיקטטורה. ואם כבר זכינו לשלוש רשויות, מדוע לא נמשיך ונגדיל בהן? כך באו לעולם רשות השידור והרשות לניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים ורשות שדות התעופה, ולא מנינו אלא מעט מהן.",
+                    "שאלה לסיכום: האם צריכה הרשות לקבל רשות כדי לפעול ברשות הרבים?"
+                ],
+                [
+                    "<b>אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר.</b> מאמרו של אבטליון מופנה בבירור אל שכבת החכמים של ימיו, אף שבמשך הדורות החלו לבאר את שלוש מילותיו הראשונות כמופנות אל כל אדם. ",
+                    "<b>חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם.</b> אבטליון פונה אל מורי התורה של זמנו, הם ה\"חכמים\", ומייעץ להם לבחון היטב היטב את דבריהם קודם שהם מוציאים אותם מפיהם. אין הוא מכוון לכלל דבריו של החכם, אלא אך ורק לדברים הנאמרים כנגד השלטונות (ובימיו שלו: החשמונאים או הורדוס), כיוון שדברים אלו עשויים לעורר עליהם את חמת השליט וכתוצאה מכך יהיה על החכם לצאת ממקומו ולגלות אל מקום אחר, דבר שתוצאותיו קשות. כזכור סיים שמעיה (במשנה הקודמת) את דבריו בהמלצה \"ואל תתוודע לרשות\", ואבטליון מפתח עניין זה בדרך נוספת ומיוחדת. ",
+                    "<b>שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים.</b> לא מדובר כאן בעונש רשמי של הגליה אלא בגלות מרצון, כלומר בבריחה שייאלץ החכם לברוח כאשר ייוודע לשלטונות מה שאמר נגדם. דיבורים לא זהירים יחייבו את האדם לחפש לו מסתור במקום אחר. הכינוי \"מקום מים הרעים\" הוא מטאפורה למקום שבו שוררות דעות פסולות ופגומות. השוואת התורה למים היא מוטיב קבוע בספרות היהודית (למשל: בבלי, בבא קמא יז ע\"א: \"אין מים אלא תורה\"), וגם הביטוי \"מים הרעים\" מופיע פעמים נוספות בספרות חז\"ל (כגון משנה, ברכות ג, ה) ככינוי למים סרוחים, מים שאינם צלולים, ושאין לשתות אותם. יש הסבורים כי אבטליון כיוון בדבריו למקום מוגדר, כגון אלכסנדריה של מצרים, אשר בזמנו היתה מרכז תרבותי עולמי ויהודי, ושררו בו גם דעות כופרות למיניהן, אך ספק אם צריך לדייק בעניין זה כל כך. ",
+                    "<b>וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ.</b> כיוון שנהוג היה באותם ימים שהתלמידים הולכים אחרי מוריהם, קיים היה החשש כי התלמידים שיגיעו לאותו מקום פגום ישתו – בימי המורה או לאחר מותו – מן התורה הפסולה המצויה שם, והדבר יביא למותם הרוחני, להתפקרות, להתנהגות בלתי ראויה. ",
+                    "<b>וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.</b> התנהגותם הפסולה או אף כפירתם של שותי \"המים הרעים\" תגרום לכך שהמתבוננים בהם יוציאו את דיבת תורת ישראל רעה, ויאמרו: \"ראיתם את אלו שהיו תלמידי חכמים והגונים ומתו בחצי ימיהם ולא הגנה תורתם עליהם?!\" (הפירוש המיוחס לרש\"י למקום). ",
+                    "לעיל (משניות ח ו–ט) שמענו על שני מוריו של אבטליון, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שברחו מארץ ישראל, כל אחד מהם בשל סיבה אחרת: פחד מן המלכות או התחמקות ממינוי לתפקיד רב מעלה (על יהודה בן טבאי אף סופר שברח לאלכסנדריה שבמצרים). אין אנו יודע מה עלה בגורלם של שני חכמים אלו בעת שישבו מחוץ לארץ ישראל. האם אפשר שמאמרו של אבטליון נובע מניסיון חייהם של שני מוריו?",
+                    "<b>על אבטליון</b>",
+                    "שותפו להנהגה של שמעיה בזוג הרביעי שבין הזוגות, אשר זמן פעולתו במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. וראו במשנה הקודמת פרטים על שני חכמים אלו. אבטליון היה אב בית הדין, ואך מעט מתורתו נשתמר בספרות חז\"ל. לפי מסורת מימי הביניים קבור אבטליון, יחד עם שמעיה, בכפר גוש חלב שבגליל. בשנת 1987 נוסד על ידי גרעין עולים מארגנטינה על רכס יודפת יישוב המשקיף על בקעת בית נטופה, והוא קרוי בשם \"אבטליון\", על שמו של החכם.",
+                    "מעניינת היא דעתו של פרשן המשנה, ר' עובדיה מברטנורא, המסביר את השם \"אבטליון\" כמורכב משתי מילים: אב+טליון, ומבארו: \"אב לקטנים\", שהרי \"טליא\" בארמית פירושו הן טלה הן ילד צעיר לימים. לפי פירוש זה – שיש להודות שיסודו הלשוני מפוקפק – היה אבטליון אדם שלבו פתוח ואוזנו קשובה לכול.",
+                    "<b>\"חכמים – היזהרו בדבריכם!\"</b>",
+                    "בין פרשני המאמר בימי הביניים יש שהבינו אותו כדרישה מן החכמים להיזהר מהבעת רעיונות הדומים לדעותיהם של כופרים, כי הציבור הפשוט עלול שלא להבחין בין אלה לאלה. אחרים לומדים ממאמר זה שעל החכם להיזהר מהצעת הקלות בהלכה, שמא יביא הדבר לזלזול בה. פרשן אחר לומד מכאן שעל המורה לדייק בדבריו ולהבהיר כל עניין ועניין בפני תלמידיו בבירור ובלשון מדויקת, ואילו פרשן נוסף קובע כי על החכם להימנע מלהסגיר את סודות התורה לכל אדם. בקצרה, דומה שכמספר המפרשים כך מספר המשמעויות החדשות, המתרחבות והולכות, שזכה בהן מאמרו של אבטליון, אך המשותף לכולם שהם רואים את עולם התורה, \"החכמים\", כנמעניו של המאמר.",
+                    "והנה, עם הזמן זכה המאמר למשמעות רחבה יותר, והובן כפונה לא רק אל מורי הדת אלא אל כל אדם: כך, למשל, אמר מי שהיה בשעתו יושב ראש הכנסת, ח\"כ ראובן ריבלין: \"דבריו של [ח\"כ פלוני אלמוני] אינם מקובלים עלי, משום שהם מבטאים גישה של דמוקרטיה על תנאי. אני אומר לח\"כים 'חכמים היזהרו בדבריכם', משום שהם בהחלט מורי דרך ואחרים יכולים לציית להם...\" (מוסף \"הארץ\" מיום 10.5.05) ואילו השופט העליון אליקים רובינשטיין קבע בפסק דין שעסק בשאלת רשלנות רפואית (ע\"א 9502/03) כי על בית המשפט לנהוג \"בבחינת 'חכמים היזהרו בדבריכם'\" ולא למהר ולקבל את דעתו של התובע, אף שהיא נשמעת על פניה כמשכנעת. ואחרונה: הרב יובל שרלו, בדיון על סכנות חדרי הצ'טים שבאינטרנט (בעלון של תנועת בני עקיבא) אומר כי האנונימיות מאפשרת שם דיבור גס ובלתי אחראי, וכי מאמרם של חז\"ל \"חכמים היזהרו בדבריכם [הוא] אמירה יסודית המופנית לכל אדם באשר הוא אדם – היזהר בכוח הדיבור שבפיך\".",
+                    "חברי כנסת, שופטים, וסתם אנשים מן הרחוב – כולם כעת בבחינת חכמים, ועל כן כולם מתבקשים לשים לב למה שיוצא מפיהם."
+                ],
+                [
+                    "<b>הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> משמעיה ואבטליון הנזכרים במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>הִלֵּל אוֹמֵר.</b> גם בשתי המשניות הבאות נמצא מאמרים המיוחסים להלל, וכן הוא להלן בפרק ב, משניות ה–ח. ",
+                    "<b>הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן.</b> ראוי לו לאדם, אומר הלל, לדבוק בדרכיו של אהרן הכהן, שהיה – על פי תפיסת חז\"ל – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה לא די לחבב ולהעריך את השלום שבין אדם לחברו, אלא ראוי אף לרדוף אחריו ולהגיע אליו, גם אם הדבר כרוך במאמץ, בטרחה ובהשקעת זמן. יסוד הדברים, מבחינה לשונית, בדברי המזמור: \"סור מרע ועשה טוב / בקש שלום ורדפהו\" (תהילים לד, טו). האוהב את השלום סופו שהוא רץ ומשחר אחריו, והאוהב את הבריות – ממשיך הלל ואומר – סופו שהוא עושה למענן על ידי שהוא מקרב אותן אל תורת ישראל, שלדעתו אין דבר טוב ויקר ממנה. ",
+                    "<b>הַבְּרִיּוֹת.</b> למי מתכוון הלל בכינוי זה? לבני ישראל או לכל בני האדם? על פי המסופר על הלל במקורות רבים, שבהם קירב גרים אל עם ישראל, נראה שכוונתו לכל בני האדם באשר הם, אשר הלל פתח בפניהם את שערי היהדות על ידי גיורם בנועם הליכות ובנפש חפצה. ומפורסם הוא הסיפור על אותו נוכרי שבא להתגייר בפני שמאי והלל, אך ביקש לעשות זאת בתנאי \"שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת\", כלומר בראשי פרקים ובקצרה. שמאי דחה את הבקשה בזעף, אך הלל גייר את האיש ואמר לו: \"'מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה', זו היא כל התורה כולה, והשאר הוא פירושה, לך ולמד\" (בבלי שבת לא ע\"א [המקור חלקו בארמית]). ",
+                    "<b>על הלל</b>",
+                    "הוא \"הלל הזקן\", חכם שחי בסוף המאה הראשונה לפני הספירה ואולי אף בתחילת המאה הראשונה לספירה, והידוע גם בכינוי \"הלל הבבלי\". נראה שהלל נולד בבבל ועלה לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי שמעיה ואבטליון (הנזכרים במשניות הקודמות כמוריו). לפי מסורת אגדית אחת התפרנס הלל בשנותיו הראשונות בארץ בדוחק רב. הוא נהג להשתכר בכל יום סכום זעום – חצי ממנו היה נותן לשומר בית המדרש כדי שזה יאפשר לו להיכנס ולשמוע את דברי החכמים, ואת חציו האחר היה מקדיש לפרנסת משפחתו (בבלי, יומא לה ע\"ב).",
+                    "בתקופתו של הלל היתה נשיאות הסנהדרין נחלתם של זקני משפחה מיוחסת, משפחת בתירה (או: בתירא), אולם ערב פסח אחד שחל בשבת נשכחה מזיכרונם של בני בתירה ההלכה, האם שחיטת קרבן הפסח והקרבתו דוחות את השבת אם לאו. הלל ששימש את שמעיה ואבטליון ידע את ההלכה – וכאות הערכה העניקו לו זקני בית בתירה את תואר הנשיאות (בבלי, פסחים סו ע\"א). הלל חלק את הנהגת העם בצוותא עם שני חכמים נוספים. הראשון היה מנחם – דמות עלומה, שלא ידוע לנו הרבה עליה – ולאחר שזה פרש מסיבות לא ברורות ואף מסתוריות, התמנה במקומו, כאב בית דין, שמאי. הלל ושמאי היו הזוג האחרון שחלק בהנהגת העם, ולאחר מותם עבר תואר הנשיאות בירושה בין צאצאיו של הלל במשך למעלה מחמישה עשר דורות (כארבע מאות וחמישים שנה). לפי האגדה חי הלל – כמו משה רבנו בשעתו – מאה ועשרים שנה (ספרי דברים, פיסקה שנז). על פי המסורת קבור הלל, בצד שמאי, במערה על הר מירון, לא רחוק מקברו המפורסם של רבי שמעון בר יוחאי.",
+                    "לידינו הגיעו מעט מאמרים משמו של הלל, אך קיימים בידינו מאמרים רבים שנוצרו בבית המדרש שייסד הלל ושנקרא בשל כך על שמו: \"בית הלל\" (וראו עוד הפירוש למשנה ב, ט). אגב: המושב \"בית הלל\" שבאצבע הגליל אינו קרוי על שמו, אך רשת בתי קפה שהחלה את דרכה ברחוב הלל בירושלים נושאת את שמו בגאווה.",
+                    "<b>אהרן והשלום</b>",
+                    "עצתו של הלל היא ללמוד ממעשיו של אהרן הכהן ולחקות את התנהגותו. אך האם באמת היה אהרן רודף שלום ואוהב בריות, כפי שמתאר אותו הלל? למען האמת, תמונה כזו לא מצטיירת מקריאה פשוטה בסיפורי התורה. לפי המסופר בתורה, אהרן, אחיו הבוגר של משה, התלווה אליו בהתייצבו לפני פרעה, סייע לו להתמודד עִם עם ישראל העיקש והיה שותף לעשיית המופתים במצרים. אך פרט לכך מופיע אהרן פעמיים בסיפורי התורה. פעם אחת כאשר הוא יוצר, בהיעדרו של משה, את עגל הזהב (שמות פרק לב), ובפעם השנייה כאשר הוא מדבר, יחד עם מרים, כנגד משה אחיהם על שנשא לו אישה כושית (במדבר פרק יב). תגובת משה על מעשה העגל ותגובת האלוהים על הדיבור כנגד משה אינם מחמיאים לאהרן כלל וכלל.",
+                    "מניין אפוא למד הלל כי אהרן היה אוהב בריות ורודף שלום? נראה כי מדובר בהתפתחות שעברה דמותו של אהרן במסורת ישראל. כבר במקרא נקשר עניין השלום אל הכהנים. כך בברכה המפורשת שנתברך פינחס בן אלעזר הכהן, נכדו של אהרן (במדבר כה, יב): \"הנני נותן לו את בריתי שלום\". וביתר שאת בדברי הנביא המאוחר מלאכי, המתאר את דמותו האידיאלית של הכהן: \"בריתי היתה אתו החיים והשלום ... תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון ... כי מלאך ה' צבאות הוא\" (ב, ה–ז). חז\"ל הלכו בעקבות פסוקים אלו והעצימו את יסוד רדיפת השלום שבדמות הכהן בכלל, ובזו של אהרן בפרט. (על שבחו של אהרן ראו עוד א, יח.)",
+                    "באבות דרבי נתן מסופר על ההבדל שבין אהרן הכהן לאחיו משה: \"במשה מה הוא אומר? 'ויבכו בני ישראל את משה' (דברים לד, ח). באהרן מה הוא אומר? 'ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל' (במדבר כ, כט)\". ומפני מה לאהרן בכו \"כל בית ישראל\" ומשה לא בכו לו אלא מקצתם (\"בני ישראל\")? אלא \"משה היה דיין ואי אפשר לו לדיין לזכות שני בעלי דינין כאחת, אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. אהרן לא היה דיין אלא מטיל שלום בין אדם לחבירו. לפיכך אהרן בכו לו כל ישראל, ומשה לא בכו לו אלא מקצתן\" (נוסח ב, כה). ברוח זו דיבר הלל."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> הלל הזקן, שנזכר במשנה הקודמת (ושם גם פרטים אודותיו). מאמרו של הלל כתוב בשפה הארמית, שפת הדיבור של אותם ימים, ויש בו ארבעה חלקים שעניינם בתורה ובלימוד תורה. ",
+                    "<b>נְגַד שְׁמָא אֲבַד שְׁמֵהּ.</b> מילולית: מי שמגדל את השם, מאבד את שמו. כלומר: מי שמתגאה על ידי שהוא מפרסם את שמו ברבים ומתהלל בתורתו ובידיעותיו, סופו ששמו יימחק ולא ייזכר עוד. ",
+                    "<b>וּדְלָא מוֹסִיף יְסוּף.</b> מילולית: מי שאינו מוסיף – יאבד, כלומר: מי שאינו מתקדם בלימוד ומי שאינו מוסיף בידיעותיו עוד ועוד, סופו שגם יאבד את מה שכבר למד וידע. רק התקדמות מתמדת בלימוד, העמקה והרחבה, מבטיחים את קיומו וביסוסו של הידע. (ביסוד המאמר גם משחק מילים בין \"מוסיף\" ו\"יסוף\", שתי מילים הגזורות משורשים שונים.) ",
+                    "<b>וּדְלָא יָלֵף קְטָלָא חַיָּב.</b> מילולית: ומי שאינו לומד, ראוי היה לו למות, כלומר: אין טעם לחייו (וראו להלן), והרי הוא כמי שכבר סיים את חייו עלי אדמות. ",
+                    "<b>וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֳלָף.</b> מילולית: ומי שעושה שימוש בכתר – חולף, כלומר: מי שעושה שימוש לטובתו האישית ולמען עצמו בכבוד הניתן לו, בכתר התורה המושם על ראשו, סופו שיחלוף מן העולם ולא ייזכרו, לא הוא ולא כבודו. קטע אחרון זה של דברי הלל מצוטט בשמו גם להלן ד, ז – עדות לחביבותם של הדברים ולתפוצתם.",
+                    "החלק הראשון והחלק האחרון שבדברי הלל עוסקים בעניין דומה: החובה שיהיו מעשי האדם בלימודו נעשים רק לשם שמים ולא למען השגת פרסום, טובות הנאה אישיות או מעמד חברתי. החלק השני והשלישי מדגישים את הצורך בחובת לימוד התורה, בהתמדה בה ובהרחבת מעגלי הידע עוד ועוד. אכן, הלל מדבר בלימוד תורה ובהקשר דתי מובהק, ומקצת מניסוחיו אף חריפים ביותר, אך דומה שלא יקשה עלינו להסב את הדברים גם אל תחומים אחרים של מדע וידע. למדן של אמת, צנוע, מי שמתרחק מאור הזרקורים ומשקיע את כל כוחותיו בהרחבת ידיעותיו ובהעמקתן – יזכה להערכת הציבור, היודע להבחין בין אדם שכזה לבין מי שרק שמו ופרסומו עומדים בראש מעייניו.",
+                    "<b>האם אתם מדברים ארמית?</b>",
+                    "משנתנו קשה להבנה ולוּ בשל שפתה – הארמית. לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד היתה הארמית שפת הדיבור, בארץ ישראל ובבבל גם יחד. בחירתו של הלל הזקן לנסח כמה מאמרותיו גם בשפת הדיבור היומיומית (שלא כעברית שהלכה ותפסה לה מעמד של שפת הקודש, הלימוד והתפילה) לא צריכה אפוא להפתיענו. ואולי דווקא אמר מה שאמר בארמית כדי שיישמעו הדברים באזני כל אדם, ולא רק באזני תלמידי החכמים.",
+                    "העברית והארמית הן שפות אחיות ממשפחת הלשונות השמיות, אך הארמית הלכה במהלך ימי הבית השני וקנתה לה מעמד של שפה בין־לאומית, כמוה כאנגלית בימינו שלנו, ויש לה, לארמית, ניבים רבים ומגוונים. לא זהה הארמית שהתהלכה בארץ ישראל לזו שנפוצה בבבל, וגם בכל אחד מאזורים אלו היו לארמית תת־ניבים שונים (כגון ארמית שומרונית, ארמית גלילית ועוד).",
+                    "כבר במקרא מצאנו דמויות המדברות ארמית (שתי מילים כאלה מושמות בפיו של לבן הארמי בבראשית לא, מז) וספרי דניאל ועזרא, כידוע, כתובים בחלקם הגדול בשפה זו (בניב של הארמית המקראית). אך בתקופת חז\"ל כבשה לה הארמית עוד ועוד עמדות והיא מיוצגת בכתובות רבות שנותרו בבתי כנסת, וכמובן בטקסטים מתקופה זו – התלמודים והמדרשים. שלוש משניות נוספות במסכת אבות כתובות ארמית (כך ב, ז; ה, כה–כו). הקירבה בין הארמית לעברית הביאה לכך שמילים ארמיות רבות חדרו לשפה העברית, ולא כל הדובר אותן יודע שהוא מדבר ארמית דווקא: סבא וסבתא, חברא קדישא, אשפוז, משכנתא, אמצע ובדיעבד – כולן מילים ארמיות. ויתרה מזו: לא פעם התעשרה השפה העברית בכך שאימצה לה מילים ושורשים מן הארמית. כך למשל אירע למילה הארמית קיטא, שפירושה: קיץ. מכאן גזרנו בעברית את המילה קייטנה, מחנה למרגוע בעת הקיץ. השורש הארמי ער\"ק שמשמעותו בר\"ח יצר את המילה עריק, ומאידך גיסא (גם זה ביטוי ארמי!) איך נראית היתה השפה העברית בלא (המילים שיסודן בארמית) שידור, אדישות, סילוק (ראו להלן א, טז), סיעה, הדדיות ואולפן?",
+                    "<b>מי ועל מה חייבים מיתה?</b>",
+                    "הביטוי הארמי \"קטלא חייב\" מקביל לביטוי עברי המופיע עשרות פעמים בספרות חז\"ל: \"חייב מיתה\". לפי פשוטו מכוון הביטוי למאן דהוא שנמצא אשם בחטא אשר בגינו הוא חייב לאבד את חייו. כך, למשל, המסופר על אדם שקושש עצים בשבת בשעה ששהו בני ישראל במדבר. האדם הובא אל משה והושם במשמר כי \"יודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה, שנאמר 'מחלליה [של השבת] מות יומת', אבל לא היו יודעים באיזו מיתה ימות\" (ספרא, אמור יד). (אגב: בסופו של דבר הורה ה' להוציא את האיש להורג בסקילה [במדבר פרק טו].) פעמים אחרות \"חייב מיתה\" מכוון למיתה בידי שמים ולא בידי אדם, כגון המסופר על תלמיד אחד שפגע בכבוד רבו, על ידי שפסק פסיקות הלכתיות בלא הסכמתו, וסופו שמת לאחר ימים אחדים, כי \"כל המורה הלכה בפני רבו – חייב מיתה\" (בבלי, עירובין סג ע\"א). אבל במרבית הפעמים שבהן בא הביטוי \"חייב מיתה\" כוונתו רק להמריץ ולעודד לעשיית דבר ראוי או להזהיר מפני דבר שלא ראוי לעשותו, אף שאין בצידו עונש מוות, לא בידי אדם ומן הסתם אף לא בידי שמים. כך למשל אומר ר' יוחנן כי \"כל תלמיד חכם שנמצא רבב [=כתם] על בגדו – חייב מיתה\" (בבלי, שבת קיד ע\"א), ואילו ר' מאיר קובע כי \"כל מי שיש לו תלמיד חכם בצידו ואינו משמשו – חייב מיתה\" (מסכת דרך ארץ א, יד). מתברר ששני חכמים אלו רוצים להמריץ את רעיהם להקפיד הקפדה יתירה על בגדיהם או לשרת תלמידי חכמים אחרים, ועל כן הם נוקטים בלשון החריפה \"חייב מיתה\", המקבילה ל\"קטלא חייב\" שבמשנתנו.",
+                    "<b>תג, תגים וכו'</b>",
+                    "תיבת \"תגא\" הארמית (שמקורה אולי בשפה הפרסית) חדרה אף היא אל השפה העברית, ראשית ככינוי לאותם סימנים הנראים כקוצים קטנים והנכתבים מעל ראשי אותיות שונות (כגון שי\"ן, טי\"ת או גימ\"ל) בספרי התורה הכתובים קלף והמשמשים לקריאה בבית הכנסת (והם נראים אפוא כ\"כתרים\" לאותיות). עם הזמן נעשתה תיבת \"תג\" גם כינוי לקו קטן המשמש לקיצור מילים (כגון: ר', פרופ', וכדו'), ובעברית החדשה גם כינוי לכל סימן הבא לאפיין את נושאו או למסור עליו פרטים נוספים. כך \"תג היחידה\" שבצה\"ל, \"תג מחיר\" המוצמד בחנויות למצרכים שונים, \"תג חניה לנכים\" המונפק (אף זו מילה שמקורה בארמית!) על ידי משרד התחבורה, והקרוי לא פעם גם בשם \"תו חניה\". מתברר כי החילופים בין \"תג\" ו\"תו\" בעניין זה הם רבים, והצירוף \"כל תו ותג\" (או \"כל תג ותו\") נפוץ במשמעות של: כל פרט ופרט, אפילו הקטן ביותר."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> גם זה מאמרו של הלל הזקן, שנזכר במשנה הקודמת (ופרטים על חכם זה ראו לעיל, משנה יב). מאמרו המפורסם הזה של הלל מתחלק לשלושה חלקים, אשר רק שני הראשונים שבהם קשורים זה בזה, והריהם עוסקים בשאלת הזיקה שבין היחיד לבין היחד, בין האדם הבודד לבין הקבוצה שהוא מהווה חלק ממנה.",
+                    "<b>אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי?.</b> אם לא אדאג לעצמי, לזכויותיי ולטובתי, מי יעשה זאת למעני? והתשובה ברורה: אף לא איש. בחלק זה של המאמר מטיל הלל הזקן על האדם אחריות לגורלו ותובע ממנו ליזום ולפעול בנחישות למען שיפור תנאי חייו ועולמו. אקטיביות ולא פאסיביות, יוזמה ולא הסתמכות על אחרים, היא שתביא להישגים. עם זאת יודע הלל יפה כי בעולמנו החברתי לא יכול אדם לפעול כאילו הוא מצוי בחלל ריק, בוואקום, ולעשות ככל העולה על רוחו, ועל כן הוא ממשיך ואומר:",
+                    "<b>וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי?.</b> והתשובה גם כאן ברורה: אין הפרט הבודד יכול להגיע למיצוי יכולתו ולהישגים מושלמים מבלי שהוא נעזר בחברה שהוא חי בתוכה, תורם לה ונתרם על ידה בעת ובעונה אחת. שני חלקי מאמרו של הלל משלימים אפוא זה את זה ואין אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו.",
+                    "<b>וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי?.</b> אם חש אדם שעליו לעשות מעשה נכון וראוי, אין סיבה שידחה את עשייתו לטווח בלתי ברור של זמן. אין זו תביעה להשיג דבר כלשהו מייד כאשר חושקים בו, גם לא קריאה לעשייה פזיזה וגחמנית. כל דבר, אומר הלל, ראוי שיעשה בזמנו, אך כאשר אין שום סיבה להתמהמה או לדחות את המעשה – זמנו כעת ומייד. ",
+                    "לא נראה שצריכים אנו לקשר את חלקו השלישי של המאמר אל שני הראשונים. משותפת להם רק העובדה שהם מנוסחים בקצרה כשאלה רטורית, שאלה שתשובתה ברורה מאליה.",
+                    "<b>ועכשו: מה עכשו?</b>",
+                    "מילת \"עכשו\" משמשת רבות בלשוננו ודומה כי הכול רוצים להשיג הכול תכף, עכשיו ומייד, בלא כל דיחוי: \"משיח עכשו\" ו\"שלום עכשו\", \"עכשו זה בזול\", ו\"עכשו או אף פעם לא\" ועוד ועוד. הגענו למצב שבו ניתן להגדיר תהליכים רבים העוברים עלינו כתהליכים של \"עכשוויזציה\", ואף יש מי שקורא למגמה חסרת סבלנות זו בשם הלא־מחמיא \"עכשוויזם\". ובכלל, שם התואר \"עכשווי\" מקובל כבר על הכול.",
+                    "אבל מה פירוש המילה המשונה הזו \"עכשו\" (שניתן לכתוב אותה גם: \"עכשיו\")? המילה לא מצויה במקרא ואין לה מקבילה וודאית בשום שפה שעם ישראל בא עמה במגע. עם זאת היא מופיעה רבות בספרות חז\"ל – לא פעם גם במסגרת הביטוי \"מעכשיו\" – והמדקדקים נתקשו בקביעת שורשה ומקורה. במילון ההיסטורי המצוין של אליעזר בן יהודה (כרך ט, עמוד 4475) מעלים כמה השערות, שביסוד כולן ההנחה שמדובר במילה מורכבת, כגון האפשרות ש\"עכשו\" הוא מעין קיצור של: \"עתה כמו שהוא\" או \"עד כשהוא\", כלומר: כל עוד הוא מה שהוא, כל עוד לא חל בו שינוי, דבר המתמיד רק בטווח זמן קצר. למען האמת, גם השאלה כיצד להגות את המילה הזו שנויה במחלוקת: עכשָו? עכשוֹ? עכשוּ? ומצאנו אף כתבי יד הקוראים מילה זו כ\"עכשוב\"! ובכן, עכשיו מתברר שאיננו יודעים הרבה על \"עכשיו\".",
+                    "\"עכשיו\" הוא גם שמו של כתב עת ישראלי לספרות ולשירה שהחל לצאת בשנות החמישים והוא נותן ביטוי ליצירה הספרותית המתהווה לנגד עינינו, כפי ששמו מעיד עליו.",
+                    "<b>היחיד והיחד</b>",
+                    "מאמרו של הלל מגבש בתמציתיות את סוגיית היחס בין הפרט הבודד ובין הקבוצה שהוא חבר בה. ההיסטוריה האנושית מלמדת שאין אדם יכול לחיות בבדידות מוחלטת ואנוכיות קיצונית (גם רובינזון קרוזו נזקק ל\"ששת\" שלו), אך גם קולקטיביות מוחלטת, המוחקת את דמותו של הבודד לחלוטין, היא דבר פגום, פסול ובלתי אפשרי (ועמד על כך יפה ג'ורג' אורוול בספרו \"1984\"). יש למצוא את דרך הביניים המשלבת את \"אם אין אני לי מי לי\" יחד עם \"וכשאני לעצמי מה אני\", וזאת מלמד הלל.",
+                    "היהדות נתנה ביטוי לצורך שבשילוב זה בכמה דרכים, ואחת מהן היא בעולם התפילה. היחיד חייב על פי ההלכה בתפילה, אך עדיף – אם כי לא הכרח גמור ומוחלט – שזו תיעשה במסגרת \"יחד\", במניין מתפללים (עשרה ומעלה). המשנה (מגילה ד, ג) קובעת כי בהעדר מניין אין הכוהנים מברכים את העם במסגרת התפילה, אין קוראים בתורה או את ההפטרה, ואין אומרים את הברכות הנאמרות מתחת לחופה, ועוד. ויחד עם זה, גם המתפלל ביחידות חייב תמיד לראות את עצמו כחלק מן הכלל. על כן הקפידו חז\"ל לעצב את נוסחת הפתיחה המפורסמת של הברכות בלשון רבים: \"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו...\" וכו'. גם אישה המדליקה נרות ביחידות בביתה, או אדם המהלך לבדו בדרך, חייבים לברך בלשון רבים, לחוש תמיד שהיחיד הוא גם חלק מיחד.",
+                    "וכך נאמר בתלמוד הבבלי (ברכות כט ע\"ב): \"אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך. מאי [=מה היא] תפילת הדרך? 'יהי רצון מלפניך ה' אלהיי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב' ...\" וכו'. כנגד קביעה זו, השמה בפי המתפלל הבודד תפילה בלשון יחיד, העוסקת בצרכיו שלו בלבד, יוצא אביי ואומר: \"לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא [=לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור]\" ועל כן יאמר: \"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום\" וגו'. וכך גם נפסק להלכה. בעולם התפילה, גם \"יחיד\" בודד הוא חלק מ\"יחד\", אף אם אין הוא רואה אותו בפועל למול עיניו.",
+                    "<b>\"אם אין אני לי...\"</b>",
+                    "קשה להאמין, אבל בבדיקה פשוטה במנועי חיפוש ברשת האינטרנט נמצאו קרוב לארבעים אלף (40,000!) ציטוטים בעברית של הקטע הפותח את מאמרו של הלל, \"אם אין אני לי מי לי\". במאמרים מלומדים ובמכתבים למערכת, בפזמונים ובפרסומות, באתרים פרטיים ובאתרים רשמיים – בכולם מככב המאמר הזה, כצורתו או בשינוי, אות ועדות לפופולריות הרבה שרכש, הן בשל הרעיון הבהיר המתבטא בו והן בשל לשונו החרוזה והקצובה.",
+                    "מעניינים במיוחד השימושים ההומוריסטיים והקלילים שזכה להם המאמר, המלמדים על חיותו עד ימינו שלנו בכל רבדי הלשון של החברה דוברת העברית, כגון:",
+                    "אם אין אני לי – מילי [כפרסומת למסעדה בשם זה]",
+                    "אם אין אני לי – שליף לי [על טכניקה של העתקה בבחינה בעזרת דף הנשלף ברגע המתאים ממקום מסתור]",
+                    "אם אין אני לי – בן זוגי לי [כפתיחה להודעה בעיתונות על חידוש: אישור שמקבל אדם לעבוד במדינה אירופית כלשהי, אם כבר קיבל בן זוגו את האישור לעשות כך]",
+                    "אם אין אני לי – גילי לי [הצהרת אהבה לנערה בשם זה]",
+                    "וכן:",
+                    "אם אין אני לי – חברי לי",
+                    "ואם אין חברי לי – שכני לי",
+                    "ואם אין שכני לי – שולחני לי",
+                    "ואם אין שולחני לי – שלילי לי [על טכניקות שונות של העתקה בבחינות בגרות]"
+                ],
+                [
+                    "<b>שַׁמַּאי אוֹמֵר.</b> מאמרו של שמאי מורכב, כמאמרים רבים אחרים במסכת, משלושה חלקים, אך ניתן לקשר רק בין שני הראשונים שבהם. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע.</b> הזמן שצריך האדם להקדיש ללימוד תורה (במשמעותה הרחבה ביותר של המילה) ראוי שיהיה במסגרת קבועה וקשוחה, עדיפה מסגרת יומית, דבר המבטיח התמדה: \"עשה לה עיתים לתורה ... שאם אי אתה עושה כן – מתוך טירוד עסקיך אתה מתבטל ונואש מן התורה\" (פירוש רבי יעקב ב\"ר שמשון [בן המאה הי\"א–י\"ב] למסכת אבות). ",
+                    "<b>אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה.</b> והנה, המשקיע את רוב זמנו בלימוד ובעיסוק אינטלקטואלי עשוי לסבור כי זה העיקר, וכי דיונים ודיבורים ושיחות והחלפת דעות יכולים למלא את חובותיו של האדם גם כלפי החברה שבה הוא נתון. על כן ממשיך שמאי וקובע כי העשייה חשובה יותר, והיא צריכה תמיד להאפיל בהיקפה ובעומקה על הדיבור. בראש מעייניו של האדם צריכים לעמוד מעשי חסד, עזרה לזולת, הוראה ברבים ומילוי תפקידים ציבוריים. לפי פירוש זה קשורים שני חלקי מאמרו הראשונים של שמאי זה בזה. עם זאת אפשר גם לפרש את שני חלקי המאמר בנפרד, ולא לקשר ביניהם, ואז יהיה פירוש החלק השני אחר: הבטחות והצעות ותוכניות ותכנונים הם דבר נאה, אך הם בבחינת אמירה בלבד, ועל האדם לדבר מעט ולעשות הרבה יותר. בעשייה נבחן האדם ולא בדיבור בעלמא. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.</b> \"ברצון ובעדינות\" (פירוש הרמב\"ם), כלומר בנועם ומאור פנים. האם מדבר שמאי בכל מפגש עם בני אדם אחרים או שמא רק בשעה שהוא מארח (\"מקבל\") אותם בביתו? הפרשנים חלוקים בהבנת דבריו אלו של שמאי, בעיקר בשל המסורות הרבות על קפדנותו (ראו להלן), אך בין כך ובין כך עצה טובה יש כאן לכל אדם בכל מקום ובכל עת.",
+                    "<b>על שמאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לפני הספירה ובתחילת המאה הראשונה לספירה, והמכונה לעיתים בשם \"שמאי הזקן\". הוא כיהן כאב בית הדין לצדו של הלל (עליו ראו לעיל במשנה יב), ושניהם שימשו כאחרון הזוגות. שמאי נחשב כקפדן בהשקפת עולמו וכקיצוני בדרישותיו הן מאחרים והן מעצמו. סיפורים רבים מחדדים את ההבדל בינו לבין בן זוגו הלל על רקע זה; כך אנו מוצאים במקורות סדרת סיפורים על אנשים שפנו אל שמאי בבקשות מגוחכות וזכו ממנו לקיתונות של רותחין, בעוד שהלל קיבלם בסבר פנים יפות (בבלי, שבת לא ע\"א). קפדנותו של שמאי הופנתה גם אל בני משפחתו שלו, וכך מסופר ששמאי פער פתח בגג ביתה של כלתו והניח עליו סכך וזאת על מנת שנכדו (שנולד במהלך החג!) ימלא את מצוות הישיבה בסוכה (משנה, סוכה ב, ח). בשל מסורת זו ובשל מסורות דומות הפך שמו של שמאי לשם נרדף לקיצוניות והקפדה חמורת סבר, ומקצת מן הפרשנים מתקשים לתאם בין המסופר עליו במקורות השונים לבין מאמרו במשנה שלפנינו, המגלה מזג נוח לבריות. כמו בן זוגו הלל, הותיר גם שמאי אחריו בית מדרש שבו המשיכו לפתח את תורתו (הוא \"בית שמאי\", שגם הוא נעשה כינוי לבית מדרש מחמיר וקפדן [וראו להלן ב, ט]). יש סבורים כי שמאי היה בנאי במקצועו, כיוון שנזכר (בבלי, שבת לא ע\"א) שבידו היתה \"אמת הבניין\" (הוא מקל באורך אמה המשמש למדידת בניין). לפי המסורת נמצא קברו של שמאי הזקן על הר מירון, שם הוא קבור בצד הלל.",
+                    "<b>דף יומי – תורת קבע</b>",
+                    "ההוראה \"עשה תורתך קבע\" איננה קלה לביצוע. כדי לקיימה צריך האדם לייחד לו עיתים קבועות לתורה (ותהא הגדרת המילה \"תורה\" אשר תהיה) בכל יום ויום, בהתמדה, בלא הפסק כלל, בימות החול ובשבת, בחגים או בימות הצום, בשבתו בביתו או בשהותו מחוץ לו, כשבריאותו טובה או כשהיא טובה פחות, בלא הנחה כלל.",
+                    "כמה וכמה כלים נוצרו במהלך הדורות כדי לסייע לאדם לקיים תביעה זו. מפורסם הוא החיבור הקרוי \"חוק לישראל\" אשר המסורת קושרת את ייסודו אל המקובל הנודע בן המאה השש עשרה, האר\"י. ב\"חוק לישראל\" נדפס עבור כל אחד ואחד מימות השבוע (לכל השנה כולה!) מיקבץ קצר של קטעי לימוד: פסוקים מפרשת השבוע, פסוקים מן ההפטרה (הלקוחה כידוע מספרי הנביאים), מזמור תהילים, קטעים קצרים מן המשנה והתלמוד, מן הזוהר ומספרות ההלכה ועוד. כך יכול אדם לקרוא ב\"חוק לישראל\" מדי יום ולקיים את הכלל שהמשנה מבקשת למלאו.",
+                    "חדש ממנו – וכנראה אף נפוץ ממנו – הוא המנהג ללמוד \"דף יומי\" מן התלמוד הבבלי. בתלמוד 2711 דפים, והלומד דף בכל יום משלים את לימוד התלמוד כולו בלמעלה משבע שנים. את הרעיון ללמוד דף יומי חידש הרב מאיר שפירא מלובלין (פולין) בשנת 1923 ומאז הוא נשמר בהקפדה בקרב חוגים רבים, אשר התלמוד הבבלי משמש להם מקור ראשון במעלה ללימוד \"תורה\". ארגונים רבים קמו כדי לסייע למבקשים ללמוד \"דף יומי\" על ידי שיעורים, פרסומים, אתרי אינטרנט ועוד. ומצויים בקרבנו אנשים שכבר סיימו שבעה ואולי אף יותר מחזורי לימוד של \"הדף היומי\". לימוד הדף היומי מקים את \"הישיבה הווירטואלית\" הגדולה ביותר של עם ישראל.",
+                    "במקביל ללימוד קבוע של התלמוד הבבלי יש המקדישים את זמנם ללימוד דף יומי מן התלמוד הירושלמי, \"הלכה יומית\", \"משנה יומית\", ואפילו לימוד יומי מכתביו של הרמב\"ם (עקרון שנקבע בידי הרבי מלובביץ' בשנת 1984). בשעתו מפורסמת היתה פינה יומית ב\"קול ישראל\": \"פרקי היום בתנ\"ך\", שרבים האזינו לה, ורמז בן רמז לה הוא \"פסוקו של יום\" המפורסם.",
+                    "האם קמו מחקים למנהג זה במסגרות אשר לדידם \"תורה\" היא כתבי פילוסופים? תעודות היסטוריות? שירה?"
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר.</b> דבריו של רבן גמליאל בנויים משלושה מאמרים, אשר ראוי לפרש אותם כיחידה אחת, המופנית בראש ובראשונה אל רבנים ופוסקים ונושאה העיקרי היא סוגיית הספק. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה לְךָ רַב.</b> מאמר זה כבר פגשנו לעיל (א, ו) בשם יהושע בן פרחיה, אך שם הוא כוּון לכל אדם, ואילו כאן הוא בא לומר כי גם רב ומורה צריך שיהיה לו מי שיפנה אליו במקרים שיתקשה להכריע בהם, ובעיקר במקרים של ספק. ",
+                    "<b>וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק.</b> הספק, אי הוודאות, הקושי להכריע בין עמדות שונות הנראות שתיהן כנכונות, הוא גורם המקשה על ניהול החיים, במיוחד לגבי מי שצריך להחליט ולהורות לאחרים כך או אחרת. מי שיש לו רב שאליו הוא פונה במקרים כאלה, יתרחק מדרך הטבע ממצבים קשים של ספק. ",
+                    "<b>וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת.</b> את המעשר, שהוא עשירית מן היבול, יש לתת במשקל מדויק, אך מה דינו של מי שמעריך את כמות המעשר באומדן בלבד, בלא בדיקה מדוקדקת? לעיתים ייתכן שיהיה צודק, אך לעיתים אפשר להניח שהוא יטעה והכמות שהפריש בפועל איננה הכמות הנכונה, דבר היוצר שורה של ספקות: ספק אם קיים את המצווה כהלכה וספק אם הכמות העודפת אכן ראויה למעמד ההלכתי של מעשר, וכיוצא באלה. מי שאינו נותן מעשר על פי אומדן אלא על פי שקילה ובדיקה מלאות לא יגיע לכלל ספקות אלו. וניתן לומר כי הדוגמא שהביא רבן גמליאל בעניין הספק באה ללמד על כלל המקרים שבהם אדם מכניס עצמו לכלל ספק אף כשאיננו צריך לעשות כן. – והיוצא מן המאמר בן שלושת החלקים: על האדם להתרחק מן הספק, הן על ידי מציאת רב שיתיר את הספקות והן על ידי הימנעות ממצבים העשויים לעורר ספק, כגון אומדן במקום שניתן להגיע לדיוק. \"הסתלק מן הספק\" הוא מתכון לחיים בלא מבוכה וטרדות, וכוחו יפה גם לגבי מי שאיננו רב ופוסק הלכה. כל בעל מקצוע יודע שהוא חייב להתייעץ במקרים של ספק בבקיאים ממנו, וכל אדם בכלל נקרא שלא להכניס עצמו למצבים מסופקים, אבל האם באמת אפשר לחיות בעולם המודרני בלי קורטוב של ספק וספקנות? ",
+                    "<b>על רבן גמליאל</b>",
+                    "על פי סדר המסכת מובא כעת מאמרו של רבן גמליאל, חכם ארץ ישראלי בן המאה הראשונה לספירה. רבן גמליאל היה נכדו של הלל הזקן, אשר ממנו, ככל הנראה, קיבל את נשיאות הסנהדרין בירושה, והוא הראשון בספרות חז\"ל המכונה בתואר \"רבן\" (שם תואר שנתייחד בימים הקדומים לנשיאי ישראל). בדורות שלאחריו יופיעו עוד שני נשיאים שיחזיקו בשם \"רבן גמליאל\" – ועל מנת להבדיל ביניהם, נהוג לכנות את רבן גמליאל שלפנינו בשם: \"רבן גמליאל הזקן\". רבן גמליאל זה כיהן כנשיא בעשרות השנים האחרונות שלפני חורבן המקדש, ומקום מושבו היה בלשכת הגזית שבהר הבית. כנכדו של הלל הזקן, וכמי שהשתייך לאסכולת \"בית הלל\", החזיק רבן גמליאל בעמדות מתונות וקיימים בידינו מקורות שלפיהם התייחס בסלחנות אף אל הנוצרים הראשונים. זאת ועוד: פאולוס (הוא שאול מתרסוס), מפיץ הנצרות, התגאה בכך שהיה תלמידו של רבן גמליאל הזקן. על יחסו המיוחד של רבן גמליאל אל נשים מעידות תקנותיו שלפיהן אישה שיש עד אחד בלבד על מות בעלה יכולה להינשא לאדם אחר, אף שבנושאים אחרים נדרשים שני עדים (משנה, יבמות טז, ז). האגדה גם מספרת שפעם אחת טייל רבן גמליאל הזקן בהר הבית, וראה שם אישה נוכריה שבלטה ביופיה, ובירך עליה: \"[ברוך ה'] שכך לו בריות נאות בעולמו\" (ירושלמי, עבודה זרה א, ח). לאחר מותו אמרו עליו: \"משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות\" (משנה, סוטה ט, טו).",
+                    "<b>ספק אם הספק הספיק לספוק את כפיו</b>",
+                    "דומה שבלא ניקוד קשה יהיה להבין משפט זה. מתברר שהשורש ספ\"ק משמש בשפה העברית בכמה וכמה מובנים שונים, ואחד מהם במאמרו של רבן גמליאל.",
+                    "השורש ספ\"ק (הכתוב גם בשין שמאלית: שפק) מכוון להכאת כף אל כף מתוך ביטוי של צער, כאמור בבלק: \"ויספֹק את כפיו\" (במדבר כד, י) בתגובה על התנהגותו הבלתי צפויה של בלעם. אך ספ\"ק הוא גם נתינה או הענקת דבר במידה הנדרשת לו, במידת הצורך: \"הבריכות מספקות לו מים\" (בבלי, בבא בתרא סז ע\"ב). ומכאן גם סיפוק, הספקה או סַפָּק (של מוצרים ומצרכים) וכן אדם המסתפק במה שיש לו ואומר \"מספיק ודי\". ואחרונה, כבדברי רבן גמליאל: פקפוק, חוסר ודאות, דבר שאיננו ברור. אדם יוצא זכאי בדין מחמת הספק, או שהוא נהנה מן הספק, וישנם דברים המוטלים בספק, ומצאנו גם את הביטוי \"ספק ספֵיקא\" שפירושו: ספק של ספק, ספק קל, צל צלו של ספק בלבד.",
+                    "במילון אבן שושן מובאת משמעות רביעית לשורש ספ\"ק: קש\"ר או חב\"ר. \"בא אדם אחד וסיפק לה חבל בחבל\" (מדרש שיר השירים רבה א, ח), כלומר קשר חבל אל חבל, כדי להתחבר אל דלי היורד לתחתית באר עמוקה. לדעת אבן שושן ממשמעות זו של דבר שהוא קשור, דבר שצריך להתיר אותו, נולדה המשמעות שבדבריו של רבן גמליאל: \"דבר קשור שאין יודעים מה הוא עד שיתירוהו\", ובינתיים הוא נתון בספק.",
+                    "למען האמת, גם הצעה זו היא מסופקת, אבל נראה שעסקנו מספיק בעניין הספק.",
+                    "<b>סליק והסתלקות</b>",
+                    "בתקופה שקדמה להקמת המדינה, בעיקר בתקופת המנדט הבריטי, שימשה המילה \"סליק\" ככינוי למחבוא מחתרתי, בעיקר של נשק או של מסמכים סודיים. מפורסם הוא, לדוגמא, הסליק של קיבוץ יגור, אשר נתגלה בידי הבריטים ב\"שבת השחורה\" (29.6.1946). באותה שבת הטיל הצבא הבריטי עוצר על הערים ופשט על בתים ויישובים רבים, בין השאר בחיפוש אחרי מצבורי נשק. יותר מ–300 רובים, 100 מרגמות ומאות אלפי כדורים נתפסו בסליק של קיבוץ זה. סליקים אחרים הוסתרו בתחתית רפת בנהלל, בחצר בית בגבעתיים ועוד. ועד היום, בעקבות עבודות שיפוץ וחפירה, מתגלים מפעם לפעם סליקים שנשמרו במקומם עשרות רבות של שנים.",
+                    "תיבת \"סליק\" נגזרה מן השורש הארמי סל\"ק שמשמעותו: להעלות, להסיר, להרחיק (וגם להסתיר). במקרא מופיע שורש זה רק בקטעים הארמיים שבספר דניאל (כגון ב, כט) וספר עזרא, והוא אחד מן השורשים שחדרו בעוצמה אל השפה העברית (השוו לעיל א, יג). ודי אם נזכיר את הופעתו בבניין פיעל (\"כל האומר לשון הרע מסלק את השכינה מלמטה למעלה\" [דברים רבה ה, ו]) או התפעל (\"החמה מראש האילנות נסתלקה / בואו ונצא לקראת שבת המלכה\" [ח\"נ ביאליק]). דובר הארמית יאמר במקום \"מה נכנס לך לראש\" – \"מה סלקא דעתך\" [=מה עלה בדעתך]?! והנה, שימוש מיוחד בשורש סל\"ק בבניין התפעל הוא כלשון נקייה, עדינה, להזכרת מותו של אדם, שמשמעותו התרחקות מחברת בני אדם או עלייה למרומים. על החכם בן זומא, למשל, שעסק בתורות סוד שונות (ראו להלן ד, א), נאמר כי עיסוקו זה הביאו למות בגיל צעיר, או בלשון המקורות: \"לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא\" (תוספתא, חגיגה ב, ו). מתברר כי השפה העברית איננה מחבבת את תיבת \"מת\", בראותה אותה כביטוי בוטה מדי, ותמורתו תאמר: \"נקרא לישיבה של מעלה\", \"איננו\", \"השיב נשמתו לבוראו\" או סתם \"הסתלק\" וכיוצא באלה ביטויים שמשמעם אחרי הכול הוא אחד."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר.</b> הכוונה לבנו של רבן גמליאל שנזכר במשנה הקודמת. ייתכן שאמר את מאמרו זה בצעירותו, קודם שזכה לתואר \"רבן\", ועל כן הוא קרוי כאן \"שמעון\" בלבד. גם מאמרו מורכב משלושה חלקים, ואלה מתקשרים זה לזה ועוסקים בסוגיית הדיבור. ",
+                    "<b>כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים.</b> נשיא בן נשיא גדל מן הסתם מילדותו בעולם התורה והחכמים, ואת המסקנה שהוא חולק עמנו הוא מבסס על ניסיון חייו זה.",
+                    "<b>וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה.</b> המידה הטובה ביותר שצריך אדם לאחוז בה (ו\"גוף\" כאן כוונתו: האדם על שלל פעילויותיו, רוחניות וחומריות) היא מיעוט במילים. אין הכוונה להימנעות מוחלטת מדיבור, לשתיקה מוחלטת, אלא לדיבור מדוּד המוגבל רק לדברים רצויים ונצרכים. ובוודאי שהשתיקה טובה בהרבה מן הרכילות, מן השיחה הבטילה, מבזבוז זמן בפטפטת חסרת משמעות או טעם, מויכוח והתנצחות לשם הויכוח וכיוצא באלה (וראו עוד להלן: \"סייג לחכמה שתיקה\" [ג, יז]). זאת ויתרה מזאת. גם כשאנו עוסקים בדיבור ראוי ונכון, אזי יש לזכור כי ",
+                    "<b>לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.</b> העשייה בפועל היא החשובה ולא הדיבורים והדיונים והלימוד התיאורטי המתקיימים בבית המדרש (על המדרש ראו עוד ה, יז). מדרך הטבע במסגרות הלימוד מדברים ודנים על העשייה (מצוות ודינים, דרכי פעולה והתנהגות) אבל העשייה עצמה היא העיקר, היא הדבר החשוב יותר ובעל המשמעות, ועליה זוכה האדם לשכר גדול יותר. ",
+                    "<b>וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא.</b> ובכלל, הארכה מוגזמת בדיבור, בכל נושא ונושא, ואפילו בדברי חכמה ותורה, סופה שהיא עלולה להביא למריבות ולעורר סכסוכים ושאר פגעים חברתיים, ועל כן ראוי לצמצם בה.",
+                    "כך מצטרפים שלושת חלקי מאמרו של רבן שמעון בן גמליאל לאמירה מתפתחת אחת: מלכתחילה ראוי להיות בין המעדיפים שתיקה על פני הדיבור, שהרי העיקר היא העשייה ולא הדיבור, והארכה בדיבורים לא תביא עימה שום טובה. דומה שדברים אלו כוחם יפה גם מחוץ לכתלי בית המדרש.",
+                    "<b>על רבן שמעון בן גמליאל הראשון</b>",
+                    "נשיא הסנהדרין בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה ובנו של רבן גמליאל הזקן. מעט נודע לנו על תולדות חייו ועל אישיותו, והעובדה שגם נכדו נקרא בשם \"שמעון בן גמליאל\" מקשה על הבחנה בין שניהם במה שנוגע להזכרתם בספרות חז\"ל. יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס), בן זמנו, מספר עליו שהיה \"איש חכם ונבון וידע בחכמתו לישר הדורים ולמצוא מוצא גם בעניינים מסובכים\" (חיי יוסף, פרק לח). התלמוד מספר כי בשעת שמחת בית השואבה, בחול המועד של חג הסוכות, היה מפליא לעשות – כלוליין בקרקס של ימינו – כאשר \"היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר [=אש] וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו\" (בבלי, סוכה נג ע\"א), ולא בוש לגלות בציבור את שמחתו.",
+                    "ארץ ישראל ראתה בימיו את המרד הגדול ואת חורבן המקדש ורבן שמעון זה היה בין המתונים אשר ביקשו למנוע את המרד, אך לשווא. יוספוס מספר על שמעון בן גמליאל ושותפים לדרכו, שהיו \"אנשים נשואי הפנים בקרב העם\", אשר הקהילו את כל העם לאספה נגד הקנאים (מלחמת היהודים ד, ג). חכם בשם שמואל הקטן ניבא בשעת פטירתו כי \"שמעון ... לחרבא\" (בבלי, סוטה מח ע\"ב), היינו כי שמעון בן גמליאל יומת בחרב, ואכן, על פי מסורת מתקופת הגאונים, נהרג שמעון בן גמליאל במהלך המרד או בסמוך לו, בידי הרומאים או בידי קנאים מבית.",
+                    "<b>בגנות השתיקה</b>",
+                    "האמנם תמיד ראוי להעדיף שתיקה על דיבור? האם תמיד \"מילה בסלע ומשתוקא בתרין\" (כלומר: מילה שווה מטבע שערכו סלע אך שתיקה שווה שני סלעים)? בוודאי נמצא הזדמנויות בחיינו שבהן צריך לדבר ואסור לשתוק, כגון בשעה שאדם רואה מעשה של עוול והוא יכול לסייע בתיקונו על ידי הערה או דיבור. ברוח זו, למשל, קובע התלמוד (בבלי, סוטה יא ע\"א) כי שלושה היו יועציו של פרעה: \"בלעם שיעץ [לפגוע בבני ישראל] – נהרג, איוב ששתק – נידון בייסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית\", שכן מצאצאי משה וציפורה ישבו בסנהדרין שמקומה היה בלשכת הגזית שבהר הבית. כעונש על שתיקתו של איוב הובאו עליו, לפי מסורת זו, ייסורים קשים. גם רבן שמעון בן גמליאל היה בוודאי מסכים כי יש שבח בשתיקה רק כשהיא עומדת מול דיבור מיותר וריק ממשמעות. והנה, להפתעתנו מצאנו גם פרשן המבאר את דברי רבן שמעון בהיפוך מוחלט ממה שמקובל למצוא בהם. פרשן המשנה, ר' ישראל ליפשיץ (בן המאה התשע־עשרה), בפירושו \"תפארת ישראל\", טוען כי פירוש המשנה אחר הוא. במקום לפרש \"לא מצאתי ... טוב משתיקה\" במשמעות של: לא מצאתי דבר טוב יותר מאשר השתיקה, הוא מפרש ביטוי זה: לא מצאתי שדבר טוב כלשהו יוצא מן השתיקה. רוצה לומר: לא תימצא לגוף שום תועלת, שום דבר טוב, מן השתיקה!",
+                    "לדעתו של בעל \"תפארת ישראל\" פונה רבן שמעון בחלק הראשון של מאמרו אל תלמיד המצוי בראשית דרכו: \"לא הביישן למד\" (להלן ב, ו), ומי ששותק בשעת הלימוד, הריהו \"יושב כפסל משוּמם, על כן לא ירוּמם!\" על התלמיד לפתוח את פיו, לשאול ולחקור, ואף לחזור על הדברים בקול רם, כי כך – לדעת פרשן זה – יתקבעו הדברים בתודעתו ביתר שאת. שתיקה בשעת לימוד היא דבר פגום, יכולה להיתפס שלא בצדק כאי־הבנת נושא הלימוד או כזלזול בו, ודברים כאלה אכן ראוי שיאמר אדם צעיר כשמעון בן גמליאל, המצוי בראשית דרכו כתלמיד בין חכמים. ואת דברי הסיום מכוון ר' ישראל ליפשיץ אל המורים דווקא: הם ראוי שידברו בקצרה, לא יטעו את תלמידיהם בנאומים מורכבים שקל לשכוח אותם, ויעסקו בעיקר.",
+                    "לא פירשנו את המשנה לפי הצעה זו, אך יש להודות שפירוש זה מפתיע, ובעיקר מאלף גם הוא. ואולי עת לכל דבר, \"עת לחשות ועת לדבר\" (קהלת ג, ז)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד.</b> סמוך לפתיחת פרק א במסכת אבות הובא מאמרו של שמעון הצדיק, כי \"על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים\" (משנה ב), והפרק חותם במשנה שלפנינו, המצביעה על שלושה דברים אחרים אשר \"העולם עומד\" עליהם, ושבזכותם הוא קיים ויציב. כך מוקנית לפרק מסגרת ספרותית ברורה, אלא ששמעון הצדיק עסק בדרכים לקיום העולם ואילו רבן שמעון בן גמליאל מדבר על העקרונות והערכים המונחים ביסודן. ",
+                    "<b>עַל הָאֱמֶת.</b> על רדיפה אחר האמת ואמירת האמת. ",
+                    "<b>וְעַל הַדִּין.</b> עשיית משפט צדק. ",
+                    "<b>וְעַל הַשָּׁלוֹם.</b> בין כל חלקי החברה: \"שיהיה שלום בין הבריות ויהיו אוהבין זה לזה\" (רבנו בחיי בפירושו למשנה), \"שלום בין המלכויות ובין אדם וחברו\" (רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה). ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם\".</b> ציטוט הפסוק כראיה נראה להיות תוספת מאוחרת (והוא אכן חסר מהרבה כתבי יד, וכך גם מעיד, למשל, הפירוש המיוחס לרש\"י: \"ובמשנה אין כתוב מקרא זה\"). ואכן, הפסוק מספר זכריה מזכיר שני עניינים בלבד (\"אמת\", \"משפט שלום\") ולא שלושה, כפי שמבקש בעל המאמר למצוא בו. ",
+                    "ומבהיר התלמוד הירושלמי (תענית ד, ב) את הקשר בין שלושת חלקי המאמר (אם כי בסדר אחר): \"ושלושתן דבר אחד הן: נעשה הדין – נעשה אמת – נעשה שלום\". משפט צדק מביא לגילוי האמת, וגילוי האמת מבטיח את השלום. החברה האידאלית תשתית את יסודותיה על שלושה עקרונות אלה. והיפוכו של דבר: דין מרמה שתוצאותיו שקר מגדיל את האיבה והעוינות, בין בני אדם ובין מדינות גם יחד.",
+                    "<b>על רבן שמעון בן גמליאל השני</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שכיהן כנשיא הסנהדרין באושא שבגליל במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה. אביו, רבן גמליאל דיבנה (ראו להלן), נפטר כשהיה רבן שמעון זה צעיר לימים, ועל פי המסופר העביר את שנות נעוריו בבבל, וכך לא נפגע ממסע הנקמה הרומאי שאירע בעקבות מרד בר כוכבא (אשר דוכא בשנת 135 לספירה). מששב רבן שמעון לארץ נתמנה לתפקיד הנשיא, ובצדו כיהנו שני חכמים בעלי השפעה גדולה – רבי נתן הבבלי (כאב בית דין) ורבי מאיר. רבן שמעון פעל רבות לחיזוק מעמדו של הנשיא ונקט לא פעם ביד קשה כלפי חבריו להנהגה וכלפי הפזורה היהודית, כדי לבצר את מעמד הנשיא בארץ ישראל ולמנוע מחלוקות בקרב העם. עם זאת נראה שבחייו האישיים היה רבן שמעון אדם ענו שהתקיפות ממנו והלאה. בנו, רבי יהודה הנשיא, מונה אותו בין שלושת האנשים הענווים ביותר שראו תולדות ישראל עד זמנו: יונתן בן שאול אשר ויתר על מלכותו למען דוד, בני בתירה שהפקידו בידי הלל הזקן את ההנהגה (ראו לעיל, משנה יב) ואביו, רבן שמעון (בבלי, בבא מציעא פה ע\"א). שם גם מדמה רבן שמעון את עצמו לשועל, בניגוד לרבי שמעון בר יוחאי שאותו הוא מתאר כאריה. הלכות רבות נאמרו משמו, כמו גם תיאורים של מנהגי בית אביו וזיכרונות מתקופת ילדותו, כגון: \"אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא\" (בבלי, בבא קמא פג ע\"א).",
+                    "<b>לאן נעלם רבן גמליאל דיבנה?</b>",
+                    "במשנה הקודמת ובמשנה זו באים דברים בשם \"שמעון בן גמליאל\", ולכאורה מדובר באותו חכם, אך לא כך הוא. מדובר בשני חכמים שנשאו אותו שם, הראשון (משנה יז) הוא רבן שמעון בן גמליאל הזקן, ואילו במשנה שלפנינו מדבר רבן שמעון בן גמליאל דיבנה. מסתבר שבין שני חכמים אלו חצצה דמות נוספת: רבן גמליאל דיבנה. אכן, כיאה לשושלת של נשיאים – וכמקובל בבתי מלוכה מאז ומתמיד – חוזרים בה אותם שמות, גמליאל ושמעון (ומאוחר יותר גם יהודה), לא פעם ולא פעמיים, דבר המקשה על זיהוי בעלותו של חכם זה או אחר על דברים המצויים בספרות חז\"ל.",
+                    "והנה, במסכת אבות לא מצאנו מאמר בשם רבן גמליאל דיבנה! חכם זה נזכר רבות במרחבי ספרות חז\"ל, אך מסכת אבות עוברת עליו בשתיקה, והדבר תמוה וקורא להסבר. היה מי שסבר כי בנוסח המקורי של המסכת אכן הובא מאמר בשם רבן גמליאל דיבנה, אך זה הושמט משום שהיתה במאמר זה התייחסות לסיפור מביך הקשור בו, סיפור העברתו מנשיאותו בעקבות יחס בוטה שגילה כלפי חכם אחר בפומבי (בבלי, ברכות כז ע\"ב). לדעת אחרים מתרוצצות בתוך המשנה שתי מסורות מנוגדות באשר לשאלת יורשיהם של הלל ושמאי המפורסמים: לפי גישה אחת המשיכה שושלת הנשיאות את דרכו של הלל, ולפי גישה אחרת עברה תורתם אל רבן יוחנן בן זכאי (שאותו נפגוש בהמשך המסכת). והנה, בין רבן יוחנן בן זכאי ובין בן דורו, רבן גמליאל דיבנה, שררה מתיחות מסוימת, והדעה שהעדיפה את רבן יוחנן בן זכאי היא שגברה. רבן גמליאל דיבנה נדחק ממסכת אבות, כחוליה במסירת התורה, ואילו על רבן יוחנן בן זכאי נקבע שהוא הוא ש\"קיבל\" מהלל ושמאי (להלן ב, ט).",
+                    "<b>האם מותר לשקר למען השלום?</b>",
+                    "מסכת אבות דרבי נתן מביאה בקשר למשנתנו סיפורים שונים על אהרן הכהן כמשכין שלום בין אדם לחברו (וראו עוד לעיל א, יב). אחד הידועים שבסיפורים אלה הוא מעשה ב\"שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו: 'בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו, וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיניי ואראה את חברי, בושתי הימנו [=אני מתבייש בפניו] שאני הוא שסרחתי עליו [=נהגתי בו שלא כשורה]'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו [=עד שמבטל את כעסו על חברו], והולך אהרן ויושב לו אצל האחר, ואומר לו: 'בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו, וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי היאך אשא את עיניי ואראה את חברי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה [=שני החברים] גפפו ונשקו זה לזה\" (נוסח א, יב).",
+                    "התנהגותו של אהרן משקפת עמדה שלפיה המטרה (רדיפת שלום) מצדיקה אמצעים חריפים כגון אי־אמירת אמת. דעה זו מובעת גם במחלוקת הלכתית המופיעה בתלמוד, בדבר השאלה האם מותר לשקר למען השלום, או שמא לא רק שהשקר מותר, אלא שמצווה לעשות כן. וכך נאמר בתלמוד (בבלי, יבמות סה ע\"ב): \"אמר ר' אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות [=לא לומר אמת] בדבר השלום, שנאמר: 'אביך ציוה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך' (בראשית נ, טז–יז)\". כוונתו של ר' אלעזר לאחי יוסף האומרים לאחיהם, לאחר מות אביהם, כי יעקב הורה לו לסלוח להם על שמכרו אותו לעבדות. לפי ר' אלעזר לא אמר יעקב כך מעולם, והאחים בדו זאת מלבם כדי לא ללבות את הריב בינם לבין יוסף. וממשיך התלמוד: \"ר' נתן אומר: מצווה [=לשנות למען השלום], שנאמר: 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר ה' עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי' (שמואל א טז, ב)\". שמואל פוחד ללכת אל בית לחם כדי למשוח את דוד, פן יפגע בו שאול, וה' מתיר לו להעמיד פנים כאילו בא להקריב קרבן ולא לגלות את כוונותיו האמיתיות.",
+                    "מסתבר שערך השלום היה כה גדול בעיני חכמים, עד שהתירו אפילו לשקר למענו, ואף רמזו בעדינות שהם הולכים בדרך זו בדרכו של הקדוש ברוך הוא."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "פרק ב ממשיך את תיאור העברת התורה שבעל־פה מדור לדור. ",
+                    "<b>רַבִּי אוֹמֵר.</b> זו המשנה הראשונה במסכת אבות המזכירה את שמו של עורך המשנה, רבי יהודה הנשיא (הידוע גם בשם \"רבי\" בלבד). היא פותחת בשאלה ריטורית, משיבה עליה תשובה כללית והולכת ומפרטת את התשובה. ",
+                    "<b>אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם.</b> מה היא, מבחינה דתית, הדרך הראויה שצריך אדם לברור, לבחור, ללכת בה במהלך חייו? ותשובתו העקרונית של רבי: ",
+                    "<b>כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשָׂהּ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.</b> דרך שהיא מפארת ומוסיפה גדוּלה ויוקרה למי שהולך בה, דרך הנחשבת מפוארת ומכובדת גם בעיני שאר בני אדם. וממשיך רבי ומפרט תשובה כללית זו בשלושה עניינים מתחום ההתנהגות הדתית המשתלשלים זה מזה. ",
+                    "<b>[א] וֶהֱוֵה זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּמִצְוֹת.</b> על האדם להקפיד על קיום המצוות כולן באותה מידה, מבלי לנסות ולהבחין בין מצווה הנראית קלה לביצוע (או שנוהגים להקל בה ראש) לבין מצווה קשה לביצוע (או שנוהגים לראותה כבעלת משקל גדול). השכר הניתן על קיום מצוות (בעולם הזה או בעולם הבא), אומר רבי, איננו ידוע לאדם, ואין הוא עומד בהכרח ביחס ישיר לחשיבותה היחסית של המצווה בעיני בני אדם או לקלות שבקיומה. ",
+                    "<b>[ב] וֶהֱוֵה מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.</b> כיוון שרבי הזכיר את ההנחה הדתית כי על קיום מצוות עתיד האדם לקבל שכר, גם אם איננו יודע מה הוא ומה היקפו, ואילו על עבירותיו – ייענש, הולך הוא וממשיך לדון בעניין השכר והעונש מנקודה נוספת. עשיית מצוות גורמת לאדם לא פעם גם הפסדים (כשהוא נותן מממונו למעשר או מקדיש מזמנו הפנוי לתפילה, וכיוצא בזה), בעוד שאדם עשוי להשתכר דווקא מביצוע עבירה (כשאינו מחזיר אבידה לבעליה או נשבע שבועת שקר במשפט). רבי מבקש מן האדם לשקול בכל מקרה זה כנגד זה את הרווח וההפסד, על יסוד ההנחה הדתית כי השכר על עשיית מצווה או על הימנעות מעבירה יהיה תמיד גדול יותר. ",
+                    "<b>[ג] הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים.</b> וכיוון שכבר נזכר עניין \"שכר עבירה\" ממשיך רבי ומלמד כיצד ניתן להימנע מעבירות: האדם לא יחטא אם יזכור תמיד כי יש במרומים עין הרואה את מעשיו, אזן השומעת את דבריו, ויד הכותבת בספר את כל מעשיו, כדי לבוא עמו חשבון בבוא העת (וראו להלן). מוּדעות מתמדת להשגחה פרטית שמשגיח האלוהים על האדם תביא את האדם לברוח מפני העבירות כמפני אש.",
+                    "אמת, מאמרו של רבי מתבסס על אמונה מלאה בקיומה של השגחה פרטית, בחשיבותן של המצוות ובתורת השכר והעונש. מה מכל זה יכול לדבר אל לבו של מי שעקרונות אלו אינם נר לרגליו? אפשר לטעון כי הרעיון בדבר חשיבותה של ההסכמה החברתית אודות התנהגותו של האדם, או חובתו של אדם לדעת שאין הוא יחיד בעולם ויש מי שבוחן ומתבונן במעשיו – הם רעיונות בעלי חשיבות גם מחוץ לעולם הדתי, אך דומה שפרשנות זו לא תקלע לכוונתו של רבי ואף תתרחק ממנה יתר על המידה.",
+                    "<b>על רבי יהודה הנשיא</b>",
+                    "מכונה גם בכינוי \"רבי\" (בלא תוספת) או \"רבינו הקדוש\" (בבלי, שבת קיח ע\"ב ועוד) – שני כינויים המעידים על מעמדו המיוחד ורב העוצמה של חכם זה. רבי חי בין השנים 225–140 לספירה לערך, כיהן כנשיא הסנהדרין ובין מפעלותיו יש למנות את עריכת המשנה (אשר מסכת אבות היא, כידוע, חלק ממנה). עריכת המשנה – דבר שנעשה בכתב או בעל־פה – פתחה תקופה חדשה בתולדות הרוח של עם ישראל, ומעתה נעשה טקסט זה לחיבור הבסיסי שנלמד בבתי המדרש, ושעליו נבנו התלמודים (הבבלי והירושלמי). רבי יהודה היה בנו הבכור של הנשיא רבן שמעון בן גמליאל והוא למד אצל תלמידי ר' עקיבא האחרונים. בנוסף לגדולתו בתורה אחז רבי יהודה הנשיא אף במעמד פוליטי אשר התבטא ביחסים טובים עם השלטון הרומאי, דבר שאפשר לו להקל על חייו של הציבור היהודי בארץ ישראל ובתפוצות. לעוצמתו הרוחנית והפוליטית של רבי יהודה הנשיא עדויות רבות בכתבי חז\"ל, החל מן הקביעה כי \"מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדוּלה במקום אחד\" (בבלי, גיטין נט ע\"א), המשך בכינויו \"משיח ה'\" (ירושלמי, שבת טז, א) וכלה בניסיונו לבטל את צום תשעה באב. לשיטתו של רבי, אף אם בית המקדש השלישי טרם עמד על עומדו, הרי שהתנאים הפיזיים והרוחניים בארץ ישראל נעשו כה טובים עד שאין צורך לתת ביטוי בוטה של אבל על הבית שנחרב. ניסיונו זה של רבי לא צלח בידו בשל התנגדות בני דורו.",
+                    "את רוב חייו חי ר' יהודה הנשיא בבית־שערים שבגליל התחתון, שאליה עברה גם הסנהדרין, אך כשבריאותו התרופפה עבר אל ציפורי, ובה גר בשבע־עשרה השנים האחרונות לחייו (בבלי, כתובות קג ע\"ב). על בריאותו של רבי קיימים בידינו סיפורים רבים, שהמפורסם ביניהם הוא הסיפור על כאבי השיניים שבהם לקה ואשר ליוו אותו במשך שלוש עשרה שנים. רבי נהג בחצרו בגינוני מלכות; אך קרבתו אל מעמד העשירים עוררה אי־שביעות רצון בקרב חלק מן החכמים. למרות הביקורת, גם מתנגדיו של רבי לא כפרו בגדולתו הדתית־הלכתית. מן המקורות שנותרו בידינו אנו למדים שרבי יהודה הנשיא עשה בכספו למען טובתם של תלמידי החכמים, והיה קנאי לשפה העברית, עד כדי כך שגם השפחות ששירתו בביתו שלטו בה (בבלי, ראש השנה כו ע\"ב). אגדות רבות מספרות על חייו של רבי יהודה הנשיא, ועל ידידות ששררה בינו ובין איש רומאי רם מעלה בשם אנטונינוס, שהמסורת מזהה אותו עם אחד מקיסרי רומי.",
+                    "רבי נקבר בבית־שערים, ולאחר מותו נאמר: \"משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא\" (בבלי, סוטה מט ע\"א). עם מותו נחתמה תקופת התנאים ולאחר דור מעבר אחד החלה תקופה חדשה, היא תקופת האמוראים.",
+                    "<b>\"ספרים, רבותיי, ספרים\"</b>",
+                    "מאז המצאת הכתב, אי שם באלף הרביעי לפני הספירה, תפסו הספרים מקום של חשיבות חברתית ודתית בחיי האדם. הדבר הכתוב נתפס כבעל תוקף וכנצחי, ומכאן, ככל הנראה, השימוש הרב בפעולת הכתיבה בתרבויות העת העתיקה כביטוי לציון אירוע בעל תוכן משמעותי שיש לזכור אותו לדורות. כך, למשל, אחשוורוש מלך פרס שניהל רישום מדוקדק של הקורות אותו ב\"ספר דברי הימים\" (אסתר ב, כג), והמקרא משופע בהזכרת ספרי היסטוריה, כגון \"ספר דברי הימים למלכי יהודה\" (מלכים א יד, כט). הספר מילא תפקיד רב חשיבות גם במערכת המשפטית, כפי המסופר במשנה המתארת את התנהלות הסנהדרין במשפט (סנהדרין ד, ג): \"סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה, ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם, אחד מימין ואחד משמאל, וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין...\". רישום הפרוטוקול מקנה לדיונים בבית הדין מעמד על־זמני.",
+                    "אך בצד ספרים אנושיים אלו קיימת גם תפיסה שלפיה מצויים במרומים ספרים שמימיים נצחיים שרשומים בהם בני האדם כולם, מעשיהם וגורלם. כך, דרך משל, המדרש האומר לאדם ביום הדין כי \"כל דיבור ודיבור שיצא מפיך בספר נכתבים, בין טוב בין רע בין בשוגג בין במזיד\" (מדרש תנחומא, מצורע א). למסורת זו ביטוי מיוחד בעולם התפילה, בעיקר בקשר לימים הנוראים ולגזרי הדין הנחתמים בהם. \"אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר [=מיד] לחיים, רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים. זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה\" (בבלי, ראש השנה טז ע\"ב). ומכאן קריאה חוזרת ונשנית בתפילות הימים הנוראים: \"אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות / אבינו מלכנו כתבנו בספר גאולה וישועה\" וכיוצא בזה. ספרייה שלמה של ממש! הפנייה הנרגשת בפיוט \"ונתנה תוקף\" משקפת טוב מכול את ההוויה והחוויה הסובבות סביב הספר השמימי: \"אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד, וכותב וחותם וסופר ומונה, ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזיכרונות...\".",
+                    "על ספר מעין זה מדבר רבי יהודה הנשיא כשהוא מתרה בשומעיו: \"וכל מעשיך בספר נכתבים\" (וראו עוד להלן ג, ג)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר.</b> כבוד רב חלק רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, לבנו, כשהכניס לתוכה גם מדבריו (ועל רבן גמליאל זה ראו להלן במשנה ד. על התואר נשיא ראו להלן ב, ז). גם את מאמרו של רבן גמליאל ניתן לחלק לשלושה מרכיבים, שרק שני הראשונים נראים קשורים זה בזה. ",
+                    "<b>יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> אין לך שילוב טוב ויפה יותר מאשר לימוד עיוני (\"תלמוד תורה\") ועמל כפיים (\"דרך ארץ\" [ראו להלן]). אל לו לאדם לשקוע רק בזה או בזה. וזאת משום",
+                    "<b>שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.</b> מי שמתייגע, עמל ומתאמץ, בלימוד תורה ובמלאכה גם יחד, סופו שאין לו זמן פנוי המאפשר את החטא. כדוגמא אחת לרעיון זה אומר בעל הפירוש המיוחס לרש\"י: \"שמתוך שהוא לומד ועוסק בסחורה להתפרנס, אינו חומד וגוזל ממון אחרים\". ",
+                    "<b>וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.</b> ואף יתרה מזאת: לימוד תורה בלבד, חשוב ככל שיהיה, אין די בו, שהרי \"אם אין קמח אין תורה\" (להלן ג, כא). האדם זקוק גם לצרכי מחייה, \"לפי שאי אפשר בלא מזונות\" ואם יזדקק למזון ולא ימצא – הוא \"מלסטיס [=שודד] את הבריות ומשכח תלמודו\" (הפירוש המיוחס לרש\"י). כשיגיע לחטוא ולפשוע, לא תגן עליו התורה שלמד וזו תאבד את ערכה (\"סופה בטלה\"). על כן ראוי שיאחז האדם הן בזה (תורה) והן בזה (מלאכה). ",
+                    "ונושא אחר: ",
+                    "<b>וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם.</b> כל העוסקים בצרכי ציבור, כגון גבאים הממונים על חלוקת צדקה או ראשי היישוב הדואגים לניהולו התקין, צריכים לעשות זאת לשם שמים, ולא כדי להתהדר בכך או כדי להשיג רווח אישי. ועוד עליהם לזכור ",
+                    "<b>שֶזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתַּם וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.</b> זכות אבותיו של הציבור ומעשי הצדק והצדקה של הציבור הם המסייעים בידי העוסקים בצרכי ציבור להצליח במלאכתם. אל להם לפרנסי הציבור לזקוף לזכותם את הצלחותיהם והישגיהם; את אלה יש לתלות בזכויותיו של הציבור שאותו הם מייצגים. ",
+                    "<b>וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם.</b> וכאן פונה רבן גמליאל בסטייה סגנונית ברורה (\"ואתם ... עליכם...\") אל אותם אנשים העמלים עם הציבור, ואומר להם כי מעשיהם למען הכלל, כאשר הם נעשים לשם שמים, מזכים אותם בשכר, אפילו אם הם רק בבחינת מי שמעוררים אחרים לעשות, מדרבנים ומייעצים, מתווים דרך ומדריכים, ולא מי שעושים בפועל. השכר שהם מקבלים הוא גדול, כאילו הם העושים. בין המפרשים יש הסבורים כי דברים אלו (\"ואתם...\") הם ציטוט שמצטט רבן גמליאל כביכול את האלוהים, שהוא היחיד היכול להבטיח שכר, אך יש המציעים גירסה אחרת לדברים, וקוראים: \"ואתם, מעלים עליכם [מן השמים] שכר\" וכו' (וכך אכן הנוסח בכתבי יד טובים של המסכת).",
+                    "גם בימינו רבים הם העוסקים בצרכי ציבור, לעיתים באמונה ולעיתים (לצערנו) לשם הכבוד והכוח הכרוכים בכך. מאמרו של רבן גמליאל מבהיר בבירור מה היא הדרך הראויה לעסוק בצרכי הרבים.",
+                    "<b>האם חשבון האבות מצוי ביתרת זכות?</b>",
+                    "הורים, כידוע, מורישים לצאצאיהם לא רק נכסים חומריים, ולא רק עצות טובות או חינוך והכנה לחיים, אלא גם מטען גנטי, על הטוב והרע שבו, וכן \"זכות אבות\". פעמים היא מיתרגמת דווקא לפרוטקציה ולקשרים חברתיים, אך ענייננו כאן ב\"זכות\" שיש בה רק צד של זכות.",
+                    "בתפילת העמידה, שהיא לב ליבה של התפילה היהודית, נזכרת זכות אבות בהקשר של הגנה וגאולה כבר בברכה הראשונה, אולי כתשתית שעליה יכולה התפילה להיבנות ושבזכותה היא יכולה להתקיים: האלוהים מתואר כמי שהוא \"זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם\". גם בכמה מקומות במקרא מובאות דוגמאות לכוחה של זכות אבות המגנה על עם ישראל, כגון בדברי משה אל האלוהים לאחר חטא עגל הזהב: \"זכור לאברהם ליצחק ולישראל [=יעקב] עבדיך\", דברים שבעקבותיהם \"וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו\" (שמות לב, יג–יד). רעיון זה של זכות אבות – כלומר: מעשיהם הטובים של האבות, שבגללם זוכים בניהם לחסדי שמים – נזכר רבות גם בספרות האגדה. כך, למשל, סיפור הקשור באירועים דרמטיים שהתחוללו בסוף המאה הראשונה לספירה בבית המדרש של יבנה. לאחר שהנשיא, רבן גמליאל, פגע כמה פעמים בפומבי בר' יהושע, הוא הודח מתפקידו והחכמים ביקשו למצוא לו מחליף. המועמד הטבעי, ר' עקיבא, לא נבחר לתפקיד משום שלא היתה לו \"זכות אבות\" וקיים היה החשש שבשל כך יוכל רבן גמליאל לפגוע בו. לבסוף נבחר לתפקיד ר' אלעזר בן עזריה, וכאחת מן הסיבות לבחירתו צוינה העובדה שהיתה לו זכות אבות (שכן הוא היה מצאצאיו של עזרא הסופר [בבלי, ברכות כח ע\"א]).",
+                    "לפי האמור בתלמוד הבבלי (שבת נה ע\"א), לא יכול היה הקב\"ה להגלות את ישראל מארצו בגלל חטאיו אלא מרגע שתמה זכות אבות, כאילו מדובר בעניין חומרי – כמו, להבדיל, חשבון בנק המצוי בזכות – אשר ניתן לעשות בו שימוש עד שיכלה.",
+                    "<b>קצת דרך ארץ, בבקשה</b>",
+                    "הביטוי \"דרך ארץ\", משמש בלשוננו במשמעות של נימוסים ראויים, התנהגות חברתית נכונה, והוא מפורסם במיוחד גם כשמה של החברה שסללה ומפעילה את כביש 6. אך נראה שבמסכת אבות מוקנית לו משמעות שונה. \"דרך ארץ\" מופיע ארבע פעמים במסכת (כאן; ג, ו; ג, כא; ו, ו), ובכולן הכוונה היא ככל הנראה למלאכה, למקצוע שניתן להתפרנס ממנו. עם זאת, אין זו המשמעות היחידה של \"דרך ארץ\" בספרות חכמים, ואנו מכירים לפחות שלוש משמעויות שונות נוספות לביטוי זה.",
+                    "[א] לעיתים מתאר הביטוי כלל הנוהג בקרב בני אדם או חוק מחוקי הטבע. למשל, בדברי ר' יונתן המסביר מדוע, על פי המסורת, כתב שלמה המלך את מגילת שיר השירים בנערותו, את ספר משלי בבגרותו ואת מגילת קהלת בזקנתו: דבר זה הוא לומד \"מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל – אומר דברי משלות, הזקין – אומר דברי הבלים\" (שיר השירים רבה, פרשה א).",
+                    "[ב] לעיתים מתאר הביטוי בלשון נקייה יחסי מין שבין גבר לאישה. כך למשל משפט קצר המופיע בהגדה של פסח כדרשה על הפסוק \"וירא את עניינו\": \"זו פרישות דרך ארץ\". מסתבר שההגדה רומזת כאן למסורת אגדית שעל פיה ביקש פרעה להקטין את עם ישראל ועל כן הפריד בין הגברים לנשים. \"פרישות דרך ארץ\" לפיכך היא הימנעות מיחסי אישות.",
+                    "[ג] ולעיתים, כבלשוננו, משמש \"דרך ארץ\" לתיאור התנהגות חברתית נאותה, כגון: \"השותה כוסו בבת אחת – הרי זה גרגרן, שניים [= בשתי לגימות] – דרך ארץ וכו'\" (בבלי, פסחים פו ע\"ב). חז\"ל גם העמידו לנו מסכת שלמה העוסקת בענייני נימוסים והליכות והקרויה, כמה לא מפתיע, בשם \"מסכת דרך ארץ\". ויש מי שסבור כי זו משמעות \"דרך ארץ\" גם במשנה שלפנינו.",
+                    "על העיקרון של \"תורה עם דרך ארץ\" ראו עוד להלן ג, כא."
+                ],
+                [
+                    "גם מאמר זה מיוחס לרבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא (על חכם זה ראו במשנה הבאה). במשנה הקודמת דיבר רבן גמליאל על אנשים העמלים עם הציבור ולמענו, על בעלי תפקידים שונים המובילים את העם ועומדים בראשו, והוא פנה אליהם וביקש מהם שיעשו את מלאכתם נאמנה, \"לשם שמים\". במשנה זו הוא מביט על אותם אנשים מנקודת מבט אחרת, פחות אידיאלית אך אולי מציאותית ומפוכחת יותר, ומציע לציבור להתייחס אל אותם אנשים על דרך \"כבדהו וחשדהו\". ",
+                    "<b>הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת.</b> התייחסו בחשדנות אל הרשות, אל האוחזים בשלטון (ראו לעיל א, י), והתקרבו אליהם בזהירות גדולה, וזאת בשל אופיים:",
+                    "<b>שֶׁאֵין מְקָרְבִים לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם.</b> שבדרך כלל הם מאירים פנים לאדם, מדברים עמו בנועם או מסייעים לו, רק כאשר הדבר משרת גם את האינטרסים שלהם. ",
+                    "<b>נִרְאִים כְּאוֹהֲבִים בִּשְׁעַת הֲנָאָתָם.</b> כאשר יש להם בדבר הנאה, כלומר תועלת, רווח כלכלי או פוליטי, הם מעמידים פני אוהבים. אבל – וְאֵין עוֹמְדִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹכאשר האדם זקוק לעזרתם, כאשר הוא מצוי בשעת משבר ובלחץ, אין הם מסייעים לו ואין הם ניצבים (\"עומדים\") לצידו.",
+                    "האם דיבר רבן גמליאל על מוסדות השלטון הפנים־יהודיים (בית הנשיא, חברי מועצות הכפר, ראשי בתי הכנסת ועוד) או שמא על נציגי העולם הרומאי של זמנו? קשה לדעת, ואולי דיבר הן על זה והן על זה. בין כך ובין כך, לעיתים דומה כי טעמו של מאמר זה לא פג עם השנים.",
+                    "<b>מי מוזהר ועל מה?</b>",
+                    "את מאמרו של רבן גמליאל פירשנו כמופנה אל הציבור, המוזהר מפני מגעו עם השלטונות. והנה מסתבר כי ניתן לפרש אותו גם בכיוון הפוך, וכך עשה ר' שמואל די אוזידא (צפת, 1545–1604, מתלמידי האר\"י) בפירושו למסכת אבות. משנתנו, לפי פירושו, פונה דווקא אל אישי הציבור שבקהילה, ומייעצת להם כי \"יזהרו בנטילת הרשות מן הציבור לכל דבר שיעשו בשבילו\", היינו ינהגו בזהירות ברשות שקיבלו מן הציבור להנהיג אותו. על המנהיגים להקפיד ולזכור כי לא מינו אותם בשל יוקרתם הרבה, אלא לשם תועלת הציבור בלבד, ולכן \"כמו המשרת\" גם עליהם לפעול רק בהסכמת הממונה עליהם.",
+                    "לפי פירוש זה, המשנה מזהירה את המנהיגים מפני מה שיקרה להם אם לא ימלאו את המצופה מהם. עליהם לדעת, כי כל עוד הם מביאים טובה לציבור, מגלה הציבור כלפיהם אהבה וחיבה; אך כאשר המנהיג נקלע למצב קשה (\"שעת דחקו\") ואיננו מצליח להביא תועלת לציבור ולעמוד בציפיותיו, יפנה לו הציבור את גבו בלי להניד עפעף. נראה שפירוש זה איננו קולע לכוונתו של רבן גמליאל, אך בכל זאת מסתתרת בו אמת גדולה באשר ליחסים האפשריים שבין מנהיג ומונהג, ציבור וראשיו.",
+                    "<b>מה השעה??</b>",
+                    "השאלה \"מה השעה?\" גוררת היום אחריה הצצה בשעון, וכן תשובה קצרה המוסרת מידע מדויק על השעה והדקה (ולמהדרין: אף חלקי הדקה) שבהן אנו מצויים. דומה ששעונים מקיפים אותנו מכל עבר: הם ניבטים אלינו מתחתית כל מסך מחשב, מטלפון סלולרי, ולא כל שכן משעוני קיר ושעוני רצועה. ברם בימיהם של חז\"ל שעונים אנלוגים או דיגיטאליים לא היו בנמצא, וגם שעוני שמש ושעוני חול לא היו חזון נפרץ. השאלה: \"מה השעה?\" התייחסה בימיהם בראש ובראשונה למצב העניינים שבו שרוי האדם: האם זו \"שעת רצון\" (ספרי במדבר, קלז), שבה מסייע האל לאדם, או שמא מדובר ב\"שעה רעה\", חסרת מזל (קהלת רבה ג, א)? האם לאדם משחקת השעה וכל אשר יעשה יצליח? או שמא הגיעה שעתו להחזיר את נשמתו לבורא? האם השעה היא \"שעת כושר\" (תוספתא, פסחים ו, ט) שיש לפעול בה ומיד? בקצרה: שעה איננה דווקא שישים דקות אלא סיטואציה, נקודה בזמן.",
+                    "עם זאת, שעה היא גם יחידת זמן, ואפילו בספרות חז\"ל, אך גם היא איננה בהכרח 60 דקות. את שעות האור (ואת שעות הלילה) חילקו לשנים־עשר חלקים שווים, וכל חלק כזה נקרא בשם שעה, ומשמע שבחורף היה משך השעה ביום (כחמישים דקות לפי שעוננו) קצר הרבה יותר מאשר שעת היום בקיץ (שנמשכה אף כ–70 דקות). שעה כזו נקראת בעולם ההלכה בשם \"שעה זמנית\".",
+                    "המשנה שלפנינו עוסקת ב\"שעת הנאתם\" של השליטים ו\"בשעת דחקו\" של הנצרך להם. מה היא שעת הדחק? זו שעה שהאדם דחוק ולחוץ בשל נסיבות קשות שהזמן גרמן (וניגודה: \"שעת הריווח\" [אבות דרבי נתן, נוסח א, ג]). בדרך כלל הכוונה ב\"שעת הדחק\" היא לסיטואציה בלתי שגרתית בזמן, למצב חירום שאיננו דומה למצבים אחרים, אשר בגללו ניתן לסטות מגדרי ההלכה המקובלים. כך, למשל, נאסר עקרונית על שימוש בלולב יבש וישן (בבלי, סוכה לא ע\"ב), אך עם זאת נקבע כי בשעת הדחק – במקום ובזמן שלא ניתן להשיג בהם לולבים כלל – ניתן להשתמש בלולב שכזה. ובמקום אחר, תוך דיון בסוגי השמנים שניתן להשתמש בהם כדי להדליק נר של שבת, אומר מדרש שכל טוב (שמות, טז), כי הדלקת נרות שבת בעטרן (שהוא לדבריו \"פסולת של זפת שריחו רע\") או בנפט איננה דבר ראוי, אך \"בשעת הדחק מותר\", \"ושלא בשעת הדחק מצווה בשמן זית\". במשנה שלנו יש למושג \"שעת הדחק\" משמעות קרובה, בלא קישור אל ענייני הלכה והתנהגות דתית. זו בפשטות שעה שהאדם חש לחוץ וזקוק לסיוע.",
+                    "<b>\"מה זו אהבה?\"</b>",
+                    "לאורך כל מסכת אבות נזכרת אהבה ונזכרים אוהבים פעמים ספורות בלבד, והמסכת קובעת כי יש לאהוב את המלאכה (א, י), את השלום (א, יב), את כלל הבריות (שם), את האלוהים (ו, א) ואת דרך החיים הנכונה (ו, ו). רק פעם אחת, במשנה טז שבפרק ה, מדובר באהבה השוררת בין שני בני אדם, ובמקרה זה בין דמויות מקראיות: אמנון ותמר מכאן, דוד ויהונתן מכאן, אלא ששם מדובר למעשה במה שמתברר כתאווה חולנית (במקרה של אמנון) וכן בידידות־נפש (במקרה של דוד ויהונתן [לביאור מלא של הדברים ראו שם]). גם במשנה כולה נמצא שימוש מועט בשורש אה\"ב, ואף כאן בהקשרים כלליים ביותר, כגון \"אוהביו\" של כהן גדול, כלומר ידידיו, השמחים בשמחתו כאשר הוא יוצא ביום הכיפורים מקודש הקודשים בלא פגע (יומא ז, ד). כן נזכרת במשנה – וזאת בעקבות פסוקי מקרא מפורשים – גם החובה לאהוב את הרֵע, \"ואהבת לרעך כמוך\" (נדרים ט, ד), או אהבת האדם לאלוהים, על פי \"ואהבת את ה' אלוהיך\" (סוטה ה, ה). ובמקום אחד אף מוגדר מי נחשב כ\"אוהב\" בין בני אדם. דבר זה נעשה אגב דיון בשאלת אנשים הפסולים להעיד בבית המשפט, הן בשל אופיים השלילי (כגון שהם מלווים בריבית או מהמרים כפייתיים) והם בשל קשרם המיוחד אל אחד מבעלי הדין. בהקשר זה גם נאמר כי \"האוהב\" פסול לעדות (סנהדרין ג, ה) ומסבירה המשנה: \"אוהב – זה שושבינו\", היינו מי שהביא לאדם כלשהו מתנה לחופתו והשתתף בשמחתו, ושושבין פסול לעדות במשך שבעת ימי החופה (כך מפרש את הדברים פרשן המשנה, ר' עובדיה מברטנורא). מסתבר אפוא שאהבה בלשון המשנה היא בעיקרו של דבר חיבוב דבר כלשהו, העדפתו הברורה על פני אחרים, ידידות קרובה, אך לא תחושה רומנטית בין בני אדם בנוסח פסוקי שיר השירים, כגון \"כי חולת אהבה אני\" (ב, ה) או \"כי עזה כמוות אהבה\" (ח, ו) ועוד כיוצא בהם. משנתנו עוסקת באנשי השררה המעמידים פני אוהבים, כך שאין בהתנהגותם שום יסוד חיובי, שלא כשאר האוהבים שבמשנה."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, הנזכר גם בשתי המשניות הקודמות. מאמר זה איננו קל להבנה והתלבטו בו פרשנים במהלך הדורות. יש בו שני חלקים, וכל אחד מן החלקים מציב בפני האדם תביעה, וכן שכר שיזכה לו אם ימלא אחר התביעה הזו. נראה שביסוד דברי רבן גמליאל גם הבנות שונות של השורש רצ\"ה ושל שם העצם \"רצון\". מסתבר שלרצות איננו רק עניין של שאיפה, של ניסיון להשיג משהו או להגיע אליו (כמו: \"אני רוצה לישון\"), אלא גם ביטוי לתגובה חיובית, להנאה ולסיפוק (כגון: \"אני מקבל ברצון את בקשתך\"). מאמרו של רבן גמליאל עושה שימוש במשמעות כפולה זו. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ.</b> השתדל שיהיה רצונו של האלוהים, היינו מה שהאלוהים מבקש להשיג בעולם, כרצונך שלך, כדבר שאף אתה מבקש להשיג, וזאת על ידי הליכה בדרכיו וקיום מצוותיו בלב שלם, כאילו אתה עצמך ביקשת לעשותם משיקוליך שלך. ",
+                    "<b>כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ.</b> והשכר על כך: כיוון שאתה הולך בדרכי האלוהים, הרי שכל דבר שאתה מתאווה להשיג ולהגיע אליו ייראה בעיני האלוהים כדבר ראוי ונכון, ועל כן יסייע לך להגשים את בקשתך. ומן הצד האחר:",
+                    "<b>בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ.</b> כאשר מה שהאלוהים רואה אותו כראוי וכנכון עומד בסתירה לנטיות לבך, בסתירה לרצונך שלך, חייב אתה לוותר ולסגת ולקבל עליך את מה שנראה לאלוהים כדבר הנכון. ",
+                    "<b>כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.</b> והשכר על כך: במקום שאתה ו\"אחרים\" תעמדו בהתנגשות של שאיפות, זה מבקש דבר אחד וזה מבקש דבר אחר, ואולי אף דברים מנוגדים, תזכה לסיוע משמים כדי ששאיפתך היא שתתגשם. ומי הם אותם \"אחרים\"? קשה לומר שמדובר בבני אדם אחרים, שהרי אפשר שגם הם עושים את רצון האלוהים, וגם הם מבטלים את רצונם מפני רצונו! ועל כן נראה לפרש ש\"אחרים\" הוא כינוי לגורמים שליליים, כגון יצר הרע או גורמים אחרים המבקשים לפגוע באדם. – אמת, יש במאמר זה ביטוי לעקרון של קבלת שכר על מעשה ראוי ורצוי, בניגוד למה שראינו לעיל (א, ג) על כך שיש לשמש את האלוהים \"שלא על מנת לקבל פרס\" כלל. מסתבר, כי גם בשאלה מורכבת זו של יחסי אדם ואלוהים – קבלת שכר לעומת עשייה בלא כל בקשת שכר – שררו דעות שונות בעולמם של חכמים. ",
+                    "<b>על רבן גמליאל בן רבי</b>",
+                    "שלוש משניות (ב, ב–ד), וזו האחרונה בהן, מובאות במסכת אבות בשמו של רבן גמליאל, בנו בכורו של מחבר המשנה, רבי יהודה הנשיא. רבן גמליאל זה חי בארץ ישראל בסוף המאה השנייה ובתחילת המאה השלישית, בדור המעבר שבין תקופת התנאים לתקופת האמוראים. הוא התמנה לנשיא בעקבות צוואתו של אביו, אשר הורה לו לנהוג נשיאותו בתקיפות כלפי הציבור בכלל וכלפי תלמידיו בפרט: \"נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים\" (בבלי, כתובות קג ע\"ב). (על התואר \"נשיא\" ראו להלן ב, ז.) במקביל למינויו של רבן גמליאל בן רבי (המכונה גם רבן גמליאל השלישי) כנשיא, היינו כראש הסנהדרין, מונה אחיו, ר' שמעון, כ\"חכם\", כנראה הממונה על סדרי הלימוד, ור' חנינא בר חמא כאב בית דין. פיצול זה של סמכויות יכול להעיד על תחושה גוברת והולכת של עולם החכמים שהנשיא ריכז עד כה בידיו סמכויות רבות מדי.",
+                    "רבן גמליאל כנראה לא האריך ימים ושימש כנשיא רק תקופה קצרה, ועל כן יודעים אנו אך מעט על קורות חייו. נראה שהיה תלמידו של אביו, ולעיתים הוא מוסר דברים בשמו או הולך בעקבותיו. מסופר עליו שכאשר ביקש ממנו רב (חכם בבלי ידוע שזה היה כינויו) להוסיף לו סמכויות דתיות על אלו שנתן לו הנשיא הקודם, סירב רבן גמליאל ואמר: \"איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא\" (ירושלמי, חגיגה א, ח). אף שאיננו יודעים הרבה על חייו דומה ששלושת המאמרים במסכת אבות המיוחסים לרבן גמליאל הם פרי ניסיונו האישי, ובעיקר יחסיו עם הרשות הרומאית (לעיל, משנה ג), שהיתה נתונה באותם ימים בתנודות ובאי־יציבות. לרבן גמליאל, שנפטר סביב שנת 235 לספירה, היו שני בנים – יהודה (הוא \"ר' יהודה נשיאה\", שהיה נשיא אחריו) והלל (בבלי, פסחים נא ע\"א).",
+                    "בשנת 1954 התגלו בחפירות בית שערים שני כוכי קבורה מקושטים זה לצד זה הנושאים את השמות \"רבן גמליאל\" ו\"רבי שמעון\", והארכיאולוגים סבורים שמדובר בקברי רבן גמליאל, בנו של רבי, ובקברו של שמעון, אחיו.",
+                    "<b>\"עד שיאמר רוצה אני!\"</b>",
+                    "התייחסות מעניינת בעולמה של ההלכה לשאלת הרצון האנושי מצויה בעניין אדם הנדרש על ידי בית דין לתת לאשתו גט. דרישה זו יכולה לנבוע מסיבות שונות: התעלמות הגבר מחובותיו הכספיות כלפי האישה, התאכזרות והכאה, אי יכולת להוליד, ועוד כיוצא בזה. אך על פי ההלכה חייב הבעל לעשות זאת מרצונו החופשי, מתוך שכנוע פנימי עמוק, ולא מתוך כפייה. ובכל זאת אומרת המשנה (ערכין ה, ו) כי \"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני\". והרי לנו מה שנראה כפרדוקס! האם ניתן לומר שגבר שהסכים לתת לאשתו גט לאחר שהיכוהו מכות נמרצות עושה זאת מרצונו? הרמב\"ם מנסה לפתור קושיה זו ואומר, שלמען האמת רצונו האמיתי של הבעל הוא לתת גט, אלא שיצרו הרע כופה עליו לסרב: \"זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו – וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו\" (משנה תורה, הלכות גירושין ב, כ). הרמב\"ם מצייר כאן תמונה שלפיה יש לאדם רצון חיצוני שאותו הוא מגלה ברבים ומתנהג לפיו, אך גם רצון פנימי יותר, שאותו הוא אינו מבטא כלפי העולם מסיבות שונות. על ידי ההכאה מסיר האדם מעליו את הרצון החיצוני ומחליף אותו ברצונו הפנימי, שהוא לעולם חיובי ומבקש לעשות רק את הטוב. אגב נעיר כי בימינו לא נוהגים להכות את הבעל עד שיאמר \"רוצה אני\", אלא מטילים עליו במקרים מסוימים סנקציות (עד למאסר) כדי לדחוק בו שייתן גט לאשתו. (ולדאבון לב, לא תמיד הדבר מועיל.)",
+                    "השאלה מה הוא רצון האדם, ובעצם מה מניע אותו במעשיו, היא אחת השאלות הגדולות העומדות ביסודה של הפסיכולוגיה. היה זה זיגמונד פרויד – פסיכיאטר יהודי בראשית המאה העשרים – אשר ראה את נפש האדם כקרחון: חלקה הקטן, הוא ההכרה המוּדעת, מופיע בגלוי מעל פני השטח, אך חלקה הגדול מצוי מתחת לפני השטח, והוא בלתי מודע ונסתר מן העין. זה מאגר גדול של יצרים, תאוות, רצונות או זיכרונות מודחקים ואלה משפיעים בלא הרף על התנהגותו הגלויה של האדם. על פי דעה זו היה הרמב\"ם מן הסתם אומר, כי האדם ביסודו הוא טוב ומבקש לעשות רק טוב – כלומר לקיים מצוות ולהטיב עם זולתו, כולל עם האישה שהוא עומד לגרש – ורק בחלקו הגלוי הוא נכנע ליצרים המסיטים אותו מן הדרך הטובה והנכונה. ההכאה הפיסית מסייעת לאדם להשליך מעליו את היצרים הרעים ומביאה אותו לפעול בהתאם לרצונו האמיתי והבסיסי.",
+                    "<b>הִלֵּל אוֹמֵר.</b> לאחר שסיימה מסכת אבות להביא את דבריהם של הנשיאים, מהלל הזקן ועד לרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, היא שבה לעסוק במייסד המשפחה, בהלל (עליו ראו לעיל א, יב), ומביאה משמו ארבעה מאמרים נוספים (להלן, משניות ה–ח). לאחר מכן תעסוק בתלמידו, רבן יוחנן בן זכאי (משנה ט), ובתלמידיו שלו. נראה אפוא שהלל הזקן משמש במסכת אבות כנקודת מוצא לשתי רשימות של חכמים ששולבו זו אחר זו: אבות ובנים, כלומר בית הנשיא (א, יב – ב, ד), וחכמים ותלמידיהם (הפותחת במשנה שלפנינו). עם זאת יש להעיר כי בכתבי יד שונים של המסכת נאמר כאן \"רבי הלל\" ולפי זה מדובר בחכם מאוחר יותר, נכדו של רבי יהודה הנשיא. – מאמרו של הלל כולל חמש המלצות לדרך חיים ראויה, וכולן פותחות במילת השלילה \"אל\", אך לא נראה שכולן קשורות זו בזו. שלוש הראשונות עוסקות באדם ובמקומו בחברה, ואילו האחרונות בחובת הלימוד ובטיבו. ",
+                    "<b>[א] אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר.</b> על האדם לראות את עצמו תמיד כחלק מן הקבוצה החברתית שהוא משתייך אליה, ואל לו לזנוח אותה וללכת בדרך משלו. גם האדם האינדיבידואליסט הקיצוני זקוק למסגרת חברתית תומכת, ועליו למצוא דרך לבטא את ייחודו במסגרתהּ ולא מחוץ לה (והשוו א, יד). ",
+                    "<b>[ב] וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ.</b> כל אדם מוּעד לחטוא או לשגות, ואסור שיחיה מתוך ביטחון עצמי ש\"לי זה לא יקרה\". כל עוד הוא חי, הזהירות מפני החטא והשגגה צריכה להיות נר לרגליו. ",
+                    "<b>[ג] וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ.</b> אל תשפוט את הזולת לכף חובה כל עוד לא חווית בעצמך את הנסיבות שבהן עשה מה שעשה. הלל איננו עוסק כאן, כמובן, במערכת המשפטית – שלגביה לא צריך כלל זה לתפוס – אלא בנטייתם של בני אדם למהר ולמתוח ביקורת על התנהגותם של אחרים מבלי לשאול את עצמם \"כיצד הייתי אני נוהג לוּ נקלעתי לאותו מצב?\". ואולי אפשר לקשר את שלושת מאמריו אלה של הלל זה לזה: כל אדם הוא חלק מ\"רקמה אנושית אחת חיה\" ועל כן אל לו לנסות ולצאת ממנה וללכת בדרך משלו. וכשהוא בתוך החברה, אל לו למהר ולשפוט את האחרים, כי גם הוא מועד ליפול לפח שנפלו בו הם. ",
+                    "<b>[ד] וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמֵעַ.</b> אל תקבע על עניין כלשהוא שאתה לומד שאי אפשר להבין אותו (ו\"לשמוע\" פירושו כאן: להבין), כי אם תתאמץ מספיק יתברר לך \"שסופו [=כי סופו] להישמע\", כלומר שבסופו של דבר אפשר יהיה להבינו. ",
+                    "<b>[ה] וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה.</b> לימוד התורה הוא דבר חשוב ביותר ועל האדם לעסוק בו בכל עת, ולא לדחות אותו בטענת חוסר זמן, \"וכשיהיה לי זמן – אלמד\", כי אפשר שלא ימצא את הפנאי לעשות זאת. שני המאמרים האחרונים ממליצים בפני האדם לנצל את זמנו בדרך שתאפשר לו ללמוד, וכן מעודדים אותו שלא להיכנע בפני מה שנראה כקשיים שאי אפשר להתגבר עליהם. ",
+                    "נראה כי כל חמש ההמלצות של הלל יפות לכל אדם בכל מקום וזמן, אף שהן מעמידות בפניו רף גבוה יחסית של תביעות מוסריות ואינטלקטואליות.",
+                    "<b>פנאי פלוס</b>",
+                    "המושג \"פנאי\" בא לעולם משם התואר \"פנוי\" המציין את תכונת הריקנות (למשל: \"בית פנוי מכלים\" [בבלי, עירובין יז ע\"א]) או ההעדר (\"פנוי\" ו\"פנויה\" הם גם כינוי לרווק ולרווקה בלשון חז\"ל). את הזמן העומד לרשותו מחלק האדם, כידוע, לכמה חלקים: הזמן שהוא חייב להקדיש למילוי צרכים פיסיים (כאכילה או שינה) ולמילוי חובות דתיות וחברתיות (כגון תפילה או טיפול בבני משפחתו) וכן הזמן שהוא חייב להקדיש למלאכה ולפרנסה. הזמן שנותר לו לאחר כל אלה הוא ה\"פנאי\", שבו הוא חופשי ויכול לפעול מתוך חופש בחירה, ללא כפייה וללא התחייבות, על פי הבנתו ונטיותיו ועל פי מה שמקנה לו הנאה וסיפוק.",
+                    "ביוון הקדומה נתפס הפנאי כקשור באופן ישיר אל החינוך ואל שיפור מעלותיו של האדם. הפילוסוף היווני אריסטו (המאה הרביעית לפני הספירה) סבר כי הפנאי (ביוונית: schole) נחוץ לכל אדם כתנאי הכרחי לחינוכו ולהתפתחותו האישית. ואכן, אין להתפלא על שמילה יוונית זו התגלגלה בסופו של דבר אל המילה האנגלית המוכרת כל כך school – בית ספר, הוא המקום המוקדש לחינוך ולימוד. לפי אריסטו, אם מבקש האדם למצות את מעלותיו כאדם, עליו לנצל את הפנאי העומד לרשותו לשם עיון והגות, לימוד והרחבת ההשכלה. גם חז\"ל הבינו את מגבלת הזמן העומד לרשות האדם (והשוו: \"היום קצר והמלאכה מרובה\" [להלן ב, כ]) והודו כי רדיפה אחרי פרנסה היא הגורם המגביל אותו ביותר, כי \"מי שאין לו לחם – אין לו פנאי לעסוק בתורה\" (אגדת בראשית, פרק מ), ועל כן המריצו את האדם לנצל את זמנו בדרך הטובה ביותר כדי שיוכל לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את ידו. הקביעה ש\"אין לי זמן\" מעודדת בטלה ודחיית דברים לעתיד בלתי נראה לעין, וכנגדה יוצא הלל. (על \"ביטול תורה\", היינו על ביטול זמן שראוי שיוקדש ללימוד, ראו גם ד, יא.)",
+                    "בתקופה המודרנית עלה על פני השטח מושג חדש: \"תרבות הפנאי\", שעניינו הדרכים המקובלות בחברה לשם ניצול הזמן הפנוי. השינויים הטכנולוגיים השונים (כגון הרובוטיקה), וקיצור שבוע העבודה ואף יום העבודה, מעמידים לרשות האדם המודרני זמן פנוי רב יותר משעמד לפני קדמונינו, דבר שהביא – בעיקר בעולם המערבי – גם לצמיחה מרובה של תעשיית הבידור והבילוי: בתי קולנוע, רדיו, טלביזיה ומחשב, ענפי ספורט שונים ומיסחורם, הקמת מרכזי בילוי וצרכנות, טיולים ברחבי העולם ועוד. במקביל להם רואים אנו גם את פריחתם של מרכזי לימוד והעשרה, חוגי בית ומועדוני תרבות, וכל כיוצא בהם. את אלה היה הלל הזקן מאשר בוודאי בשמחה, שכן הם מאפשרים למלא בבת אחת אחר שלוש מהמלצותיו: להקדיש זמן פנוי ללימוד, לעשות זאת בחברותא ובציבור, ולטרוח על הבנת כל דבר עד שילוּבן היטב היטב.",
+                    "<b>על פרשת דרכים</b>",
+                    "במציאות שבה חי הלל הזקן, ולמעשה לאורך כמעט כל תקופת הבית השני (ואף לאחריה), היתה הפרישה מן הציבור מאורע קשה ומסעיר. את צו התורה, \"לא תתגודדו\" (דברים יד, א) – שעניינו על פי ההקשר שריטת שריטות בגוף האדם כאות לאבל – דרשו חז\"ל: \"לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כולכם אגודה אחת\" (ספרי דברים, צו) – ללמדך על חשיבות השמירה על המסגרת החברתית.",
+                    "דוגמא קלאסית לכת שפרשה מן הציבור – והתקיימה גם בתקופתו של הלל – ניתן להביא משלהי ימי הבית השני. בראשית המאה הראשונה לפני הספירה לערך יצאה מירושלים, בעקבות פולמוס קשה, קבוצה אשר עברה לשכון במדבר יהודה, על שפת ים המלח ובמצוקים שמעליו. חלוקים החוקרים בשאלת זהותה של כת זו, המכונה \"כת מדבר יהודה\" או \"כת ים המלח\": יש אומרים שהיו מעין נוצרים קדומים, ויש רואים אותם כאיסיים (המתוארים בכתביו של ההיסטוריון בן התקופה, יוסף בן מתתיהו), אך אין חולק על כך שמקרב בני ישראל יצאו. בני הכת הותירו לנו ספרייה עשירה עד מאוד, שנתגלתה במחצית המאה העשרים סביב חורבת קומראן שבצפון ים המלח, וממנה ניתן ללמוד על תורתם ועל תפיסת עולמם. בספרייה זו נמצא קטעי מקרא רבים (שנוסחם לא פעם שונה מזה המוכר לנו כיום), חיבורים הלכתיים המלמדים על אורח חייה של הכת, מזמורי תפילה, פירושים מיוחדים למקרא וספרים נוספים. אחד מן החיבורים קרוי במחקר בשם \"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך\", והוא מספר על מלחמה עתידית שתתרחש בין כוחות הטוב, הם בני ישראל והמלאכים המסייעים בידם, ובין כוחות הרע, הם אויביהם ומסייעיהם מכוחות השחור והאופל. המלחמה תדע תהפוכות רבות, אך בסופו של דבר תגבר ידם של בני האור. חיבור אחר, שנתכנה בשם \"המגילה החיצונית לבראשית\", מספר מחדש את קורותיהם של גיבורי ספר בראשית, מנקודת מבטם שלהם. כך, למשל, מספר נח על לידתו ואברהם מספר מחדש ובהרחבה את קורותיו בשעה שירד עם שרה אשתו למצרים. מן החיבורים האלה ומחיבורים דומים עולה כי בני הכת האמינו בעליונותם על שאר בני האדם ובעתיד הטוב הצפון רק להם. הם חלקו על מי שעמד באותם ימים בראש עם ישראל במה שנוגע לאופן קביעת לוח השנה או זמני המועדים, וכן בענייני הלכה שונים ובענייני השקפה. הכת ירדה מעל הבמה בעקבות חורבן ארץ ישראל בידי הרומאים, אך לוּ המשיכה להתקיים שנים רבות לאחר מכן היה עם ישראל מתפצל לשתי יחידות שאי אפשר היה לפשר ביניהן, ו\"תורה\" היתה נעשית \"כשתי תורות\" (כדברי חז\"ל בבבלי, סוטה מז ע\"ב). גם כנגד כת מעין זו דיבר הלל."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> לפנינו מאמר נוסף של הלל הזקן (ועליו ראו לעיל א, יב). המאמר מורכב משישה חלקים, כאשר חמשת הראשונים מתארים, בניסוח דומה למדיי, תכונות או כישורים רצויים בתחום הדת ולימוד התורה, אל מול גורמים המעכבים את היכולת להגיע אליהם או לממשם. שני החלקים הראשונים בנויים כתקבולת נרדפת ויש להבינם כאמירה כוללת אחת: ",
+                    "<b>[א–ב] אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד.</b> יראת החטא והחסידות הן מידות טובות, אך הבור ועם הארץ לא יוכל לזכות בהן. בשם \"יראת חטא\" מכנים חז\"ל את ההקפדה הפאסיבית שלא לעשות מעשה בלתי נכון מבחינה דתית (וראו עוד ג, יא), ובשם \"חסידות\" (וכן להלן ה, יד) את ההתנהגות האקטיבית של עשייה מעל ומעבר לנדרש מבחינה דתית. מי שהוא \"בור ועם הארץ\" – צירוף הידוע אמנם רק מספרות ימי הביניים – אדם חסר השכלה וידע, לא יוכל להגיע למידות אלה, משום שלא ידע להבחין בין מותר לאסור, בין החטא לבין ההתנהגות הנכונה וגבולותיהם. (על עם הארץ ראו עוד ג, יד). – שני חלקי המאמר הבאים מנוסחים בתקבולת ניגודית. ",
+                    "<b>[ג] וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד.</b> כשמדובר במסגרות של לימוד, הביישנות איננה תכונה רצויה. אם יבוש האדם להודות שאיננו מבין דבר כלשהו (השוו להלן ה, י), או אם יהסס מלבקש הסברים וביאורים, לא יצליח ללמוד. בתחום זה הביישנות היא מכשול בפני הלימוד הראוי. ",
+                    "<b>[ד] וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד.</b> עם זאת, אל לו למורה להקפיד עם תלמידיו כאשר הם מבקשים שיחזור על חומר הלימוד או יבהיר את דבריו. בתחום זה הקפדנות היא מכשול בפני ההוראה הראויה. ",
+                    "<b>[ה] וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים.</b> מדרך הטבע יכולנו לחשוב, כי הסוחר הנושא והנותן עם אנשים שונים, מן הארץ ואף מחוץ לה, מרחיב על ידי כך את השכלתו וידיעותיו, אך מסתבר שלא כן הוא. המסחר הוא אכן עניין חשוב, אך עיסוק בו איננו מבטיח הגדלת ידע וחכמה; את אלה יש לרכוש בבית המדרש, במקום שבו \"לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד\". ",
+                    "<b>[ו] וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש.</b> חלק אחרון זה בדברי הלל איננו מתקשר אל קודמיו. הוא בא ללמד כי במקום שבו אין מי שיודע או מסוגל לבצע את המעשה הנכון, חובה על האדם לעשות מאמץ, למלא את החלל ולפעול כראוי. לשון הדברים נסמכת על המסופר על משה רבנו, שיצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי, ולאחר שהביט אל סביבותיו \"וירא כי אין איש\", עשה מעשה והציל את העברי מיד מכהו (שמות ב, יב). ",
+                    "<b>חסידי אומות העולם</b>",
+                    "דוגמא מרגשת של אנשים אשר קיימו את העיקרון של \"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש\" אפשר לראות ב\"חסידי אומות העולם\". בתואר זה זכו אותן דמויות מופלאות, אשר לא איבדו את צלם האלוהים שבהן ואשר פעלו למען הצלת יהודים באירופה הנאצית תוך סיכון חייהן שלהן. התואר ניתן להן על פי חוק \"יד ושם\" שנחקק בשנת 1953. \"חסידי אומות העולם\" עשו מה שעשו מסיבות שונות: יחסי רֵעות ושכנות טובה עם יהודים, מחאה כנגד הנאציזם, מניעים הומניטריים או מניעים דתיים מגוונים. הם הסתירו יהודים במקומות מסתור או סייעו להם לעבור אל מחוץ לגבולות השטח שנשלט בידי הנאצים ושותפיהם משאר האומות, תוך העמדת חייהם בסכנה. למעלה מ–20,000 בני אדם, גברים ונשים, הוכרו עד כה כ\"חסידי אומות העולם\", מרביתם מפולין, הולנד, צרפת, דנמרק ואוקראינה. התואר מקנה להם \"אזרחות לשם כבוד\" של מדינת ישראל, ואלו מביניהם החיים בארץ זוכים גם להטבות כלכליות צנועות (ויש אומרים: צנועות מדי).",
+                    "בין אלה \"שהשתדלו להיות איש במקום שאין אנשים\" ראוי לציין את אוסקר שינדלר, איש תעשייה מפולין, שהעסיק במפעליו השונים אלפי יהודים וכך העניק להם מקלט אשר הציל אותם ממוות בטוח. (סרטו המפורסם של סטיבן שפילברג, \"רשימת שינדלר\", סיפר סיפור מרגש זה.) בצידו ראוי להזכיר את צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה, עובד הקונסוליה היפנית בליטא, המכונה \"שינדלר היפני\", שהציל אף הוא אלפי יהודים מהשמדה. מפורסם לא פחות הוא הדיפלומט השבדי ראול וולנברג, שהציל עשרות אלפי יהודים בהונגריה. בסוף המלחמה נשבה בידי הצבא הסובייטי ומאז נעלמו עקבותיו, ולא עלה בידינו לגמול לו טובה על מעשיו הנפלאים.",
+                    "הבחירה בתואר \"חסיד\" לאותם אנשים עולה יפה עם תפיסתם של חז\"ל את המושג הזה (וראו עוד להלן ה, יג).",
+                    "<b>על הקופדן המכה</b>",
+                    "במקום \"בישן\" ו\"קפדן\" מצאנו בכתבי היד הטובים של מסכת אבות את הצורות \"בוישן\" ו\"קופדן\". קביעת המשנה ש\"לא הקופדן מלמד\" מחייבת דיון בסוג מסוים של ביטויי קפדנות: ההכאה לשם חינוך הילדים. כל הורה ומורה נתקל באינספור מצבים שבהם מנסים צאצאיו או תלמידיו להמרות את פיו ולבחור להם דרך שאינה ישרה. והשאלה היא, האם הכאה הינה דרך חינוכית ראויה במצבים כאלו? לתפיסה התומכת ברעיון זה ישנם שורשים כבר בספר משלי: \"חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר\" (יג, כד) וכן \"אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות, אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל\" (כג, יג–יד). ואמנם, הכאת ילדים לצורך חינוכם היתה (ועודנה) מציאות מקובלת מאוד בקרב אומות העולם כולן, ובמקביל לכך גם בקרב עם ישראל. חז\"ל לא שללו אותה, גם אם ביקשו לסייג אותה ולמזער את נזקיה. גם חכמי ימי הביניים ראו בהכאה מתונה לצרכי חינוך דרך הולמת, ולעיתים אף נדרשת ומחויבת. הרמב\"ם, למשל, אומר: \"מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע ... ומכה אותן המלמד, להטיל עליהן אימה\" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ב, ב).",
+                    "בימינו, כשעיקרון \"כבוד האדם וחירותו\" הפך לחלק מן השיח החברתי, גברה מאוד גם המודעות לכך שהכאה פוגעת בכבוד הילד, בשלמות גופו או בנפשו. גם כנסת ישראל הצטרפה למגמה זו, ובשנת 2000 חוקקה את \"חוק זכויות התלמיד\". בסעיף 10 שלו נקבע: \"כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים\". תמורה זו באה לידי ביטוי גם בפסיקות שונות של בתי המשפט, שהפכו מחמירות יותר ויותר כלפי הכאה למטרות \"חינוכיות\". ואילו בין פוסקי ההלכה של ימינו עדיין נטושה מחלוקת בשאלה זו. ישנם פוסקים האוחזים בקו ה\"מסורתי\" המתיר הכאה לצרכי חינוך, כאשר בבסיס גישתם עומדת התפיסה, שהכאה מתונה יכולה לפתח בתלמיד מידה מסוימת של הכנעה, שיש לה תפקיד חשוב ביכולתו לקבל עליו את עולן של המצוות. מנגד ישנן גם דעות השוללות מכל וכל את השימוש בהכאה, לצרכי חינוך ולצרכים אחרים גם יחד. לפי פוסקים אלה די אם יסתפק ה\"קופדן\" בגערה או בעונש חינוכי של ממש ולא ירים ידו על תלמידיו."
+                ],
+                [
+                    "גם מאמר זה הוא משל הלל הזקן, אבי שושלת הנשיאים בתקופת חז\"ל (על התואר \"נשיא\" ראו להלן). ראוי להזכיר כי מאמר זה חסר מכמה וכמה עדים לנוסחה של המסכת. ",
+                    "<b>אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.</b> הגולגולת היא החלק המוכר ביותר בשלד האנושי, ועל כן היא מסמלת בכלל את האדם שהלך לעולמו. עם זאת נודעת לה סמליות רבה גם בתחומים אחרים (וראו להלן). למראה הגולגולת פונה אליה הלל ואומר: ",
+                    "<b>עַל דַּאֲטֵפְתְּ אֲטִיפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן.</b> תרגום מילולי: על שהטבעת הטביעוך, וסוף מטביעייך יטובעו)תפיסתו המוסרית והדתית של הלל מביאה אותו לקבוע בוודאות, כי הגולגולת שייכת לאדם אשר הטביע אחרים, ועל כן באו מי שבאו והטביעו אותו, ועם זאת הוא בטוח שגם המטביעים ימותו בטביעה מידי אחרים. מאמר קצר זה, הכתוב בלשון העם, בארמית (וראו לעיל א, יג), מדגים את הכלל של \"מידה כנגד מידה\". כל חוטא ייענש על חטאיו, שכן \"כל מידותיו של הקב\"ה מידה כנגד מידה\", הן לטובה והן לרעה (בבלי, סנהדרין צ ע\"א) והוא עיקרון חשוב בתורת הגמול המסורתית של היהדות. ",
+                    "<b>גלגוליה של גולגולת</b>",
+                    "הגולגולת נזכרת במקרא פעמים רבות – בדרך כלל בקשר למפקדי אוכלוסייה (\"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם, במספר שמות כל זכר לגולגלותם\" [במדבר א, ב]), וכך מייצגת הגולגולת כל אדם ואדם. מכאן נגזר גם הביטוי \"מס גולגולת\" (הידוע מספרות ימי הביניים ואילך) שעניינו מס קבוע המוטל על כל בני האדם, ללא קשר להכנסתם, למעמדם או לנתונים אחרים.",
+                    "הלל רואה גולגולת על המים ומקשר אותה אל מעשה של אלימות ורצח. ומעניין כי גם בתרבויות העולם השונות משמשת הגולגולת, מאז ימי הביניים, ובעיקר בעת החדשה, כסמל למוות ואף כאזהרה מפניו: החל בדמותו של מלאך המוות המצטייר כדמות עטוית גלימה שחורה שרק גולגולת מציצה ממנה, וכלה בסימון רעלים או חומר רדיואקטיבי, וכן כאזהרה מפני אזורים ממוקשים וסכנות דומות. שימוש מפורסם נוסף של הגולגולת הוא בדגל הפיראטים, שעליו מצוירת גולגולת ותחתיה שתי עצמות מוצלבות. שימוש אחר בגולגולת מופיע בתלמוד (בבלי, סנהדרין סה ע\"ב) המזכיר את הגולגולת כאמצעי להעלאה באוב וליצירת קשר עם המתים, אשר קולם עולה מן הגולגולת או ממקום אחר באמצעות פרקטיקות מאגיות, ובלשונו של הרמב\"ם: \"... וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה, ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת לבית שחיו ... – כל אלו מעשה אוב הן...\" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה ו, א). הגולגולת חדרה גם אל ספרות העולם, ולדוגמא יש להזכיר את המלט במחזהו של שייקספיר, הנושא את המונולוג המפורסם עד מאוד בתרבות האירופית – שראשיתו ב\"להיות או לא להיות...\" – באוחזו בגולגולתו של יוריק, ליצן החצר המת. מסתבר שקשרה של הגולגולת אל המוות והחידלון חובק תרבויות רבות, ומצמררת העובדה שסמלה של אחת הדיביזיות של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, שידועה היתה באכזריותה הרבה גם בתפקידיה כשומרת על מחנות הריכוז, היה גולגולת!",
+                    "<b>נשיאים נישאים</b>",
+                    "במקרא מתייחסת המילה \"נשיא\" לכל מי שהוא נישא מעל הציבור: ראש שבט (או ראש בית אב), מנהיג, מלך. כך, למשל: \"נשיאי העדה\" (במדבר טז, ב) או \"נשיאי מדין\" (יהושע יג, כא). לאחר שיבת ציון נזכר במקרא נשיא נוסף – מנהיגם של גולי בבל, \"ששבצר הנשיא ליהודה\" (עזרא א, ח) – ובשלהי הבית השני ולאחריו הופכת המילה \"נשיא\" לתואר שהוענק לראשי הסנהדרין. במשניות הקודמות פגשנו בכמה וכמה נשיאים, החל בהלל (הקרוי \"נשיא\" בתוספתא, פסחים ד, יד) אשר העביר את התואר לצאצאיו ולצאצאי צאצאיו, כולל רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, ועד לראשית המאה החמישית לספירה. התלמוד מספר על הכבוד הרב שנהגו בהלל ובנשיאים שבאו אחריו: כשהנשיא נכנס היה כל העם כולו עומד על רגליו (בבלי, הוריות יג ע\"ב), וכאשר היה הנשיא מת היו בתי המדרשות כולם בטלים מתורתם (שם, מועד קטן כד ע\"ב). \"נשיא שמחל על כבודו – אין כבודו מחוּל\" (בבלי, קידושין לב ע\"ב), ללמדך כמה גדול מעמדו.",
+                    "דומה שבימינו אנו משתמשים במילה זו בצורתה הרחבה ביותר, ככינוי למנהיג, למי שמוביל מגזר מסוים, ויהיה מגזר זה אשר יהיה, כתרגום ל–president האנגלית. כך אנו מוצאים נשיא להתאחדות הקבלנים, נשיא להתאחדות הכדורגל, נשיא אוניברסיטה, נשיא (או: נשיאת) בית המשפט העליון, ובראש הפירמידה עומד לא אחר מאשר נשיא המדינה, או כלשון \"חוק יסוד: נשיא המדינה\" הפותח במילים: \"בראש המדינה עומד הנשיא\".",
+                    "האם רק מקרה הוא שהשפה העברית מכירה משמעות נוספת למילה \"נשיאים\"? במשלי כה, יד נאמר כי \"נשיאים ורוח וגשם אין – איש מתהלל במתת שקר\", כלומר: כמו יום חורפי שבו רואים עננים ורוחות אבל הגשם איננו יורד, כך הוא האדם המבטיח לתת דבר אך איננו מקיים את הבטחתו. כאן \"נשיאים\" משמעו עננים, שגם הם נישאים מעל.",
+                    "<b>\"עין תחת עין\"</b>",
+                    "\"שופך דם האדם – באדם דמו יישפך\" (בראשית ט, ו), \"ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה כן יעשה לו. שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן...\" (ויקרא כד, יט), \"במידה שאדם מודד – בה מודדים לו\" (משנה, סוטה א, ז), \"שמשון הלך אחרי עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו\" (שם א, ח) – אלה רק דוגמאות בודדות, מן המקרא ומספרות חז\"ל, לעיקרון מוסרי ומשפטי ראשון במעלה במחשבה הדתית היהודית (ואף מחוץ לה). ההנחה היא שהאלוהים מתנהג עם בני האדם וגומל להם כדרך שהם מתנהגים, וראוי שאף בית הדין יאמץ לו כלל זה. במאמרו של הלל בא הדבר לביטוי בולט מתוך אמונה מלאה בהגשמת העיקרון הזה: אם האדם טבע, וודאי שנענש בדרך זו דווקא משום שהטביע אחרים, אך עם זאת גם ברור כי גורלם של מי שהטביעוהו כבר נגזר לטבוע אף הם במים.",
+                    "מן הצד השני נמצא גם פן חיובי לעיקרון זה, במתן שכר ראוי על פי ההתנהגות הראויה. כגון האמור במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, פתיחתא): משה טיפל בקבורת עצמות יוסף, \"שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו\" (שמות יג, יח), ולכן זכה שבקבורתו שלו נתעסק לא פחות ולא יותר מאשר הקב\"ה עצמו (דברים לד, ו), ועוד דוגמאות רבות כגון אלה.",
+                    "עם זאת צריך להודות כי בהסתכלנו סביב לנו, או בתולדות העולם בכלל, פעמים רבות עד מאוד אין אנו מוצאים את התממשותה של אמונה זו. יש \"צדיק ורע לו\" ויש \"רשע וטוב לו\" ולא פעם \"דרך רשעים צלחה\" (כדברי הנביא: ירמיה יב, א). גם חז\"ל עמדו על עובדה זו, אך לא ראו לנכון לסור מעמדתם הנחושה באשר לעיקרון \"מידה כנגד מידה\" והפעלתו בעולם. דומה שבשל כך העבירו פעמים רבות את קבלת השכר/העונש הראוי אל העתיד לבוא, אל צאצאיו של האדם או אל קיומו בעולם הבא."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> הלל הזקן (וראו עליו לעיל א, יב). המאמר שלפנינו מורכב משורה של משפטים קצרים בעלי מבנה לשוני קבוע, כאשר תחילה מדובר בחמישה עניינים שליליים, ולאחר מכן בארבעה חיוביים. מתברר כי גם דבר שהוא בעל פוטנציאל שלילי הוא דבר טוב עד מידה מסוימת, אם יודעים את גבולותיו, אך לדברים חיוביים אין כל גבול! ",
+                    "<b>מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה.</b> ככל שאדם מרבה באכילה ובשתייה וגופו הולך ומשמין, כך הוא משמש, לאחר מותו, כמאכל רב יותר לרימה (=תולעים) האוכלת את בשרו. מאמר בוטה זה מגנה את הזלילה והרעבתנות, ומצביע באירוניה על תרומתן אך ורק לתולעים הנוגסות בבשר הנפטרים. אכילה מתונה ובמידה הראויה היא הדבר הנכון. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה.</b> ככל שאדם צובר עוד ועוד נכסים, כך הוא מקדיש זמן רב יותר לשמירתם ולהחזקתם, וסופו שהוא נעשה חסר מנוח מרוב דאגה (וראו להלן). ",
+                    "<b>מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים.</b> רק כאן נזכר עניין הכישוף במסכת אבות, ומאמר זה, הנשמע בימינו כפוגע בנשים, מצדיק דיון נפרד (וראו להלן). ",
+                    "<b>מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת מַרְבֶּה זִמָּה.</b> לפי התלמוד הבבלי (פסחים קיג ע\"ב) ציוה כנען, ראשון העבדים בעולם, את צאצאיו, העבדים: \"אהבו את הגזל, ואהבו את הזימה, ושנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת\". מאמר זה נותן ביטוי בוטה ליחסם השלילי של חז\"ל כלפי עבדים ושפחות (נוכריים), אשר יש לחשוד בהתנהגותם, ואליהם מתייחס הלל כשהוא מצביע על הקלקול האפשרי מיחסי מין שבין השפחות לבין אנשים שונים. והוא הדין בהמשך הדברים, במשפט",
+                    "<b>מַרְבֶּה עֲבָדִים מַרְבֶּה גָזֵל.</b> המתייחס אף הוא בשלילה אל העבד הנוכרי ורואה אותו כמי שגוזל את רכוש אדוניו, בין שהוא פוגע בו במזיד, בין שאיננו עובד כראוי וגורם לו הפסדים. והנה, רבי עובדיה מברטנורא (בן המאות החמש־עשרה והשש־עשרה) מסביר כי לחלקה הראשון של משנתנו סדר פנימי הדרגתי: \"בתחילה אדם מקשט עצמו ואוכל ושותה ומרבה בשר, ואחר כך מבקש להרבות נכסים. ולאחר שהרבה נכסים, ורואה שיש בידו סיפוק [=אפשרות כלכלית] לפרנס נשים רבות, הוא מרבה לו נשים. ולאחר שהרבה נשים, כל אחת צריכה שפחה שתשמשנה, הרי מרבה שפחות. וכיון שיש לו בני בית [=נשים ושפחות וכיוצא בהם] מרובין, צריך לשדות וכרמים לספק יין ומזון לבני ביתו, ומרבה עבדים לעבוד השדות והכרמים\". לפי פירוש מעניין זה – ברוח \"עבירה גוררת עבירה\" – כאשר אדם מרבה בדבר שאין להרבות בו, הרי שאין הוא רק מביא על עצמו את תוצאתו השלילית של ריבוי זה, אלא אף מכניס את עצמו למסלול שאין לצאת ממנו, מסלול המאלץ אותו להמשיך ולהרבות בדברים נוספים. – עד כאן עסק הלל בדברים שליליים שעיקרם חומרי־גופני, ומכאן הוא עובר לעניינים חיוביים־רוחניים שאין להם מידה ושיעור כלל, והם לקוחים מעולם בית המדרש מכאן ומיחסים שבין אדם לחברו מכאן. עם זאת ראוי להעיר שבכתבי יד טובים נזכר רק עניין לימוד התורה. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים.</b> על יסוד פסוקים כגון \"כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך [דברי התורה]\" (משלי ג, ב) או \"עץ חיים היא למחזיקים בה\" (משלי ג, יח), הנדרש במקומות רבים על התורה, הנותנת חיים ללומדיה. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה.</b> מי שמרבה לשבת במסגרות שבהן לומדים תורה (\"ישיבה\", אם כי לא בדיוק במובן המקובל היום), סופו שחכמתו גדלה והולכת, ודבר זה ניתן לומר על התלמיד והמורה גם יחד. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה.</b> מי שמרבה לשמוע בעצתם של אחרים, חכמים ומבוגרים ממנו, סופו שגם הוא בעל תבונה גדולה יותר. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם.</b> כי גמילות חסדים בין אדם לחברו (היא ה\"צדקה\") מרבה יחסי רעוּת וידידות בעולם, וכבר אמר הנביא ישעיהו כי \"והיה מעשה הצדקה שלום\" (לב, יז). – כמעין נספח למאמר זה מובא מאמר נוסף של הלל, אשר שני חלקיו משלימים זה את זה, ואפשר לפרשו כנובע מכל מה שבא לפניו: ",
+                    "<b>קָנָה שֵׁם טוֹב – קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה – קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.</b> המרבה בתורה, עצה, ישיבה וצדקה (והממעט באכילה, נשים וכו') זוכה בשל כך הן לשם טוב בעולם הזה והן לזכויות רבות המבטיחות את עתידו הנפלא בעולם הבא.",
+                    "<b>מה מרבה מי שמרבה נכסים?</b>",
+                    "אף על פי שרוב בתי האב בישראל חושקים בנכסים אשר יעמדו לרשותם (דירה ומכונית, מכשירים חשמליים ועוד), אין ספק כי כולם יודו כי \"מרבה נכסים\" אכן \"מרבה דאגה\", כיוון שעלינו לדאוג למצבם התקין של הנכסים, לבטח אותם לשעת רעה, לשמור עליהם מפני פגעים שונים, לתחזק, לתקן ולשפץ. חברות ביטוח וחברות שמירה, שיפוצניקים ובעלי מלאכה רבים מצדיקים את קיומם בניסיון להסיר את נטל הדאגה מעלינו. והנה מתברר כי בכתבי היד של מסכת אבות נמצא הבנות אחרות באשר לשאלה מה בדיוק מרבה בעל הנכסים. לפי גירסה אחת של המסכת: \"מרבה נכסים מרבה דוון\". המילה \"דוון\" קרובה למילה \"דאבה\" שמשמעותה יגון, כאב, צער (ומוכר הוא הביטוי \"לדאבוני\" שפירושו: לצערי). בעל הנכסים יעמוד לא פעם בפני מציאות כואבת ומציקה, בעת שיראה אותם מאבדים מערכם, מתקלקלים, מתיישנים או נגנבים ומושחתים. אך לפי גירסה אחרת: \"מרבה נכסים מרבה דיון\" או \"מרבה דין\", רוצה לומר מאבקים משפטיים וסכסוכים מסוגים שונים (מי אינו מכיר את ישיבות ועדי הבתים, סכסוכים בשל מקומות חנייה ועוד כיוצא באלה?), עד שמרבה הנכסים נעשה לעיתים ממש ל\"איש מדון\". מיעוט נכסים יקטין אפוא את הדאגה, הצער או הדיון המשפטי.",
+                    "<b>\"מרבה נשים מרבה כשפים\"?</b>",
+                    "יש להודות כי בימים אלו של מודעות גוברת והולכת למעמד האישה גם בהקשר המסורתי־הדתי, מתקשים רבים לקבל את אמירתו של הלל לגבי הקשר בין הנשים והכישוף, הנתפסת כאמירה מעליבה ופוגעת. אך העיון בספרות חז\"ל מלמד כי אכן זו היתה הדעה ששררה בתקופתם. ראשיתה כבר בקביעת התורה כי \"מכשפה לא תחיה\" (שמות כב, יז) ובפרשנות שנתנו חכמים לעובדה שהתורה מזכירה \"מכשפה\" ולא \"מכשף\" (בבלי, סנהדרין סז ע\"א: \"מפני שרוב נשים מצויות בכשפים\"). בכמה מקומות אכן מסופר על \"נשים כשפניות\", כגון אישה שהצליחה במעשה כישוף לעצור ספינה בלב ים (בבלי, שבת פא ע\"ב), וכן מובא לחש שצריך אדם לומר כדי להיחלץ מפגיעתן של נשים מכשפות (וראשיתו במילים: \"סלי צואה חמים לפיותיכן – נשים כשפניות...\" [בבלי, פסחים קי ע\"א]). גם המקרא מעיד על נשים שעסקו בכישוף (כגון \"כשפיה הרבים\" האמור באיזבל אשת אחאב [מלכים ב ט, כב]). עם זה מעידים המקורות על כך שגם גברים לא מעטים היו שטופים במנהגים אלה, כגון ה\"מכשפים\" שנגדם מדבר הנביא מלאכי (ג, ה), ובידינו ספר מתקופת חז\"ל בשם \"ספר הרזים\" המציע לקוראיו לחשים ומעשים מאגיים רבים, וכולם בלשון זכר (כגון: \"אם ביקשת לדחות רוח רעה שלא תבוא אל אשה בשעת לידתה ... כתוב [!] את [שמות] המלאכים האלה בטס של זהב ... ובעת לידתה קח ארבעה טסי כסף וכתוב עליהם את [שמות] המלאכים ותנם בארבע רוחות הבית, וכל רוח לא יעלה [עליה]\"). מסתבר שהתפיסה המונחת ביסוד מאמרו של הלל עניינה בתדמית יותר מאשר במציאות."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי.</b> מאמרים מפי הלל הזקן מצאנו הן בפרק א (משניות יב–יד) והן בפרק ב (משניות ה–ח), ובפרק א נזכר בצד הלל גם שמאי (משניות יב ו–טו). על שמם של הלל ושמאי, כידוע, קמו במאות הראשונות לספירה שני \"בתים\", היינו שתי אסכולות של לימוד ופסיקת הלכה, ומסכת אבות ממשיכה לעסוק בתלמידם המובהק של השניים, ולאחר מכן תעסוק בתלמידיו שלו. חזרנו אפוא למאמרים המובאים מפי מורים ותלמידיהם, דור לאחר דור – וזאת לאחר סטייה ארוכה (א, טז – ב, ד) שעסקה בנשיאים מבית הלל. ",
+                    "<b>אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזֵק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.</b> רבן יוחנן פונה אל רעיו, לומדי התורה, ומתריע בפניהם שלא להתגאות ולהשתבח בהישגיהם בלימוד תורה, שכן אין זו מעלה מיוחדת אלא לא פחות ולא יותר מאשר מילוי חובתו הבסיסית של האדם, \"לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה\" (אבות דרבי נתן, נוסח א, יד). לפי גירסאות אחרות נאמר כאן \"אם עשית תורה הרבה\", היינו בקיום מצוות מדובר במשנתנו ולא בלימוד תורה בלבד. בין כך ובין כך זו תשובתו של חכם זה לשאלה הקיומית הבסיסית בדבר טעם החיים, של \"האדם המחפש משמעות\" לקיומו עלי אדמות (כשם ספרו של הפסיכולוג היהודי־אוסטרי ויקטור פרנקל). ייתכן שהמשך האמור במסכת, אודות תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי וניסיונם לקבוע מה היא \"הדרך הטובה\" שבה ילך אדם בחייו, גם הוא חלק מחיפוש תשובות לשאלה זו – מן החידות הגדולות הניצבות בפני האדם באשר הוא. רבן יוחנן הציע כאן תשובה דתית, ומן הסתם אפשר להציע במקביל לה תשובות רבות נוספות, אך אין לך אדם היכול להתחמק מניסיון להשיב עליה, ירצה או לא ירצה, במודע או שלא במודע.",
+                    "<b>על רבן יוחנן בן זכאי</b>",
+                    "מנהיגו הרוחני של עם ישראל בתקופה הסמוכה לחורבן בית שני ולאחריו. אף שהיה הצעיר בתלמידי הלל הזקן, כינה אותו מורו בכינוי המחמיא \"אב לחכמה, אב לדורות\" (ירושלמי, נדרים ה, ו). עד לחורבן הבית (סביב שנת 70 לספירה) ישב בירושלים ובעיירה ערב שבגליל התחתון, בה שהה שמונה־עשרה שנים (ירושלמי, שבת טז, ח). לפי המסופר עליו, יצא בחשאי מירושלים – בימי מצור הרומאים על העיר – כדי לפגוש במצביא הרומאי (ולימים קיסר רומי), אספסיינוס, ולבקש ממנו את \"יבנה וחכמיה\" (בבלי, גיטין נו ע\"ב). בפעולה זו גילה רבן יוחנן בן זכאי הבנה מפוכחת ומרחיקת לכת של תוצאות החורבן הצפוי, שכן אם עד החורבן סבבה היהדות סביב המקדש, הרי שלאחר החורבן היה צורך בחיפוש דרך חדשה של חיים דתיים בלא מקדש. רבן יוחנן בן זכאי ייסד בית מדרש ביבנה ועמד שם בראש הסנהדרין בנסותו להתגבר על השבר הגדול של חורבן ירושלים והמקדש. בין השאר תיקן כמה תקנות \"זכר למקדש\" (משנה, ראש השנה ד, א–ד), אך היו כאלה שהתנגדו לניסיונותיו להשוות את מעמד המרכז החדש למעמדו של הישן (בבלי, ראש השנה כט ע\"ב). בין שאר מפעלותיו יש להזכיר גם את ויכוחיו עם הצדוקים (בבלי, מנחות סה ע\"א–ע\"ב ועוד) במטרה להעמיד את דרך החיים הפרוּשית במרכז חיי הדת היהודית. על רבן יוחנן בן זכאי נאמר \"שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק\" (בבלי, ברכות יז ע\"א), ודמותו זכתה להערכה והערצה רבה. הוא החכם היחיד שזכה לתואר \"רבן\", המיוחד לנשיאים, אף שלא היה מצאצאי הלל. לפי המסורת חי מאה ועשרים שנה (בבלי, ראש השנה לא ע\"ב), והיא ניסיון ברור להעמידו בדרגה המתקרבת לזו של משה רבנו. כשמת אמרו עליו \"משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה\" (משנה סוטה ט, טו).",
+                    "<b>בית הלל ובית שמאי</b>",
+                    "שתי אסכולות של לימוד ופסיקת הלכה שהתקיימו במהלך המאה הראשונה לספירה ואף מעט לאחריה. הן נקראו על שם מייסדיהן – הלל ושמאי (הנזכרים בפרקים א ו–ב של מסכת אבות כמה פעמים), שהיו שונים במידה רבה בהשקפת עולמם: הלל נודע כעניו וכנוטה לוותרנות, בעוד שמאי נודע כקפדן הנוטה להחמיר, ובעקבותיהם הלכו גם תלמידיהם. היו מחלוקות ספורות בין הלל ושמאי עצמם (למשל משנה עדויות פרק א, שם הם חלוקים בשאלות הקשורות להפרשת חלה או למקווה טהרה), אך בידינו יותר משלוש מאות מחלוקות בין \"בית הלל\" ל\"בית שמאי\". לפי המסורת, עד שקמו \"בתים\" אלו לא היו מחלוקות של ממש בין חכמים, והקמת הבתים נתפסה שלא לשבח (ראו: בבלי, סנהדרין פח ע\"ב: \"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן – רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות\"). בדרך־כלל נטו בית שמאי להחמיר וללכת לפי האמת המוחלטת, ובית הלל נטו להקל ולהתחשב בטבע האדם, אך ישנם שישה מקרים שבהם בית שמאי מקלים ובית הלל מחמירים (ראו משנה עדויות ה, ב). למרות המחלוקות שבין הבתים מסופר כי משפחות התלמידים שבהם התחתנו ביניהן, \"ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה\" (בבלי, יבמות יד ע\"ב). עוד מסופר כי בת־קול היא שהכריעה בין הבתים, באומרה כי \"אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל ... מפני שנוחין ועלובין [=מקבלים עלבון באהבה] היו\" (בבלי, עירובין יג ע\"ב), ואכן הלכות בית הלל נעשו ההלכה המקובלת, ורק הלכות בודדות נפסקו כבית שמאי.",
+                    "עם השנים נעשו המושגים \"בית הלל\" ו\"בית שמאי\" למטבעות לשון מקובלות המכוונות אל גישה מקלה מכאן ואל גישה מחמירה וקפדנית מכאן.",
+                    "<b>\"והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה\"</b>",
+                    "בתלמוד נמצא סיפור המדגים את הסכנה שבגאווה עצמית שמתגאה אדם על שלמד תורה הרבה. גיבור הסיפור (לפי חלק מנוסחי התלמוד) הוא ר' אלעזר בנו של ר' שמעון בר יוחאי \"שבא ... מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה\" (בבלי, תענית כ ע\"א–ע\"ב). גאוותו זו הביאה אותו לפגוע באדם מכוער שפגש בדרך, ולומר לו: \"כמה מכוער אותו האיש [=אתה]! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?\", וכאשר השיב לו האדם המכוער ואמר \"איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני [כלומר לאלוהים]: 'כמה מכוער כלי זה שעשית'\", הבין החכם שחטא, ירד מן החמור, נפל לרגלי האדם המכוער וביקש ממנו שיסלח לו. רק לאחר הפצרות רבות זכה החכם למחילתו של המכוער, ולא משום ש\"אדם גדול בתורה\" היה, אלא אך ורק בזכותם של אנשי עירו של ר' אלעזר אשר ביקשו מן האדם הנפגע לסלוח לרבם.",
+                    "הסיפור מסתיים במוסר ההשכל שמפיק החכם מן הסיפור: \"לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז\". נראה שכוונתו לבקר את התנהגותו שלו: הוא התנהג כאותו עץ ארז זקוף ומוצק, המתגאה בגובהו ויופיו, בעוד שעליו להיות צנוע וענו, כאותו קנה הנע ונד בפני כל רוח מצויה. מן הקנה, ממשיך הסיפור ומלמד, יוצרים את הקולמוס, כלי הכתיבה, כדי \"לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות\", ורק חכם הנוהג כקנה – ואינו מחזיק טובה לעצמו על שלמד תורה הרבה – ראוי להיות כלי להפצת התורה והאדרתה. זה סיפור של ביקורת עצמית, וישנם רבים כאלה במרחבי ספרות חז\"ל. (על הקנה והארז ראו עוד ג, כא.)",
+                    "<b>חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי... הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן.</b> לאחר רשימת חמשת התלמידים יאמר רבן יוחנן דבר בשבחו של כל אחד ואחד מהם, ולהלן (משניות יב–יד) ישווה ביניהם בדרכים שונות. רק לאחר מכן יובאו מאמריהם של החמישה (משניות טו–יט [ושם גם יובאו פרטים ביוגרפיים על כולם]). ראוי להעיר שבכתבי יד טובים של המשנה לא מצרף רבן יוחנן את התואר \"רבי\" לשמות תלמידיו, שכן לא מקובל הוא שיקרא הרב לתלמידיו בכינוי זה. ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקָנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.</b> רבי אליעזר מושווה לבור לאגירת מים שדפנותיו מצופות בטיח עבה ועל כן אין המים מחלחלים ממנו ואובדים. והוא דימוי למי שמשמר כל מה שלמד ואיננו מאבד מתורת רבותיו דבר. ",
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.</b> גם על משה רבנו (שמות רבה מה, ד) מצאנו לשון שבח כללית זו: אשרי האם שהביאה לעולם אדם שכזה! נראה שרבן יוחנן רואה את רבי יהושע כאדם מושלם במעלותיו, עד שאיננו יכול לצמצמן להגדרה ממצה אחת (אך ראו להלן). ",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד.</b> \"שהיה עושה לפנים משורת הדין בכל מעשיו\" (פירוש רבנו יונה [וראו עוד להלן ה, יג]). ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא.</b> \"שהיה עושה סייגים [=גודר עצמו בגדרות] להרחיק עצמו מן העבירות\" (פירוש רבנו יונה [וראו עוד להלן ג, יא]). ",
+                    "<b>וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.</b> בניגוד לרבי אליעזר בן הורקנוס, האוצר את תורת רבותיו כבור מלא מים מבלי שהוא מוסיף עליה דבר, רבי אלעזר בן ערך הוא כמעיין השופע מים חדשים עוד ועוד, כלומר מחדש על מה ששמע ומפיץ תורתו למרחקים. דימוי התורה למים הוא דימוי קבוע בספרות חכמים (\"אין מים אלא תורה\" [בבלי, בבא קמא פב ע\"א]) וממנו נגזרו מאפייניהם של שני סוגי התלמידים: \"בור סוד\" ו\"מעיין המתגבר\". עולם הלימוד זקוק לשני סוגים אלו – לשומר המסורת בהקפדה ולזה היוזם והמחדש – ושילוב שניהם, ואף המתח שנוצר ביניהם, הוא גורם מרכזי ומפרה בהתפתחות עולם התורה בפרט ועולם הידע בכלל (וראו עוד במשנה הבאה). האם אפשר שדברי השבח הכלליים לר' יהושע, \"אשרי יולדתו\", באים להציג אדם שהוא בור סוד ומעיין המתגבר גם יחד?",
+                    "<b>\"אל בורות המים\"</b>",
+                    "מה היא משמעותה של השוואת ר' אליעזר בן הורקנוס לבור סוּד (וראוי לציין שיש גם הגורסים כאן: \"בור סיד\" ואף \"בור סָווּד\")? כדי להבין זאת עלינו לזכור את הריאליה של העת העתיקה, שממנה שואל רבן יוחנן בן זכאי את עולם הדימויים שלו. אספקת המים בארץ ישראל מבוססת בעיקר על מי הגשמים (ראו, למשל, דברים יא, י–יא: \"כי ... למטר השמים תשתה מים\"). מכיוון שבארץ ישראל יורדים הגשמים רק בעונת החורף, נהגו לחפור בורות באדמה לשם איסוף המים ולשמירתם, ומציאותו של בור מים נחשבה כאחד הדברים החיוניים לכל משק חקלאי. את קירות הבור ציפו מתוכו בשכבת טיח, שנועדה למנוע את חלחול המים אל מחוץ לבור. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במשך השנים בארץ ישראל נחשפו בורות רבים – בערים, בכפרים, ובחצרות הבתים – מה שמעיד על חשיבותו הגדולה של הבור בימי קדם.",
+                    "הכנת הבור לא היתה מלאכה של מה בכך. לאחר מציאת קרקע מתאימה, חפירת הבור וחפירת תעלות ניקוז האמורות להוביל את מי הגשמים לתוכו, צריכים היו לסוּד את הבור בטיח שהיה מורכב מסיד (אבני גיר שרופות), חול, מים ולעיתים גם משרידי חרסים. גם הכנת הסיד דרשה מאמץ רב, שריפה ממושכת של אבני הגיר בכבשן המיוחד לכך. בלא טיוח דפנות הבור לא ניתן היה לשמר בו את המים, ועל כן מבחנו הגדול של הבור היה מידת יכולתו לשמש כאמצעי אגירה מוצלח. כאשר רבן יוחנן בן זכאי חושב על ר' אליעזר בן הורקנוס, הוא רואה בעיני רוחו בור מים שדפנותיו מחופות בטיח עבה, שאינו מאפשר לאף טיפה לחמוק החוצה. אם ר' אליעזר עצמו הוא הבור, הרי שהמים הנאגרים בו הם התורה, ובמקרה זה תורת רבותיו של החכם.",
+                    "ייתכן שבדימויו של ר' אליעזר לבור טמון רובד נוסף. בניגוד למקורות מים אחרים, שנחשבו כקניין הרבים (כגון המעיין), רוב הבורות היו קניינו של היחיד ונמצאו ברשות היחיד. ייתכן, אם כן, שדימויו של ר' אליעזר לבור כולל גם משמעות נוספת זו: המים־התורה, האגורים בבור, הם קניינו הרוחני של החכם, שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מעצמיותו ומאישיותו. וניתן להוסיף ולומר כי בניגוד למעיין הנובע מעצמו, האדם שולט שליטה מוחלטת בבור, וזה מסמל את יכולתו של האדם ליצור בעצמו כלי לאגירת השפע ולשלוט בהפצתו. דומה שלכל זאת התכוון רבן יוחנן בן זכאי בבקשו להלל ולשבח את אחד מתלמידיו הגדולים, מי שהעיד על עצמו כי מעולם \"לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי\" (בבלי, סוכה כח ע\"א). על חכם זה ראו עוד להלן, משנה טו.",
+                    "<b>א יידישע מאמע</b>",
+                    "במה זכתה אמו של ר' יהושע בן חנניה להיזכר כחלק מן השבח שחולק לו רבו (\"אשרי יולדתו\"), ומדוע לא נזכרו אמותיהם של שאר החכמים? בפירוש המיוחס לרש\"י מסופר כי \"היא גרמה לו שיהיה תלמיד חכם. שכל הימים שנתעברה אימו ממנו היתה מחזרת בכל יום על עשרים וארבעה בתי כנסיות [=כנסת] שהיו בעיר ואומרת: 'בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהא תלמיד חכם'\". הוא קובע כי כך מסופר בתלמוד הירושלמי, אך לא מצאנו סיפור זה במדויק, ואולי עמד לפניו נוסח אחר של התלמוד הזה. עם זאת מצאנו בתלמוד הירושלמי מסורת דומה, לפיה נאמר על ר' יהושע ש\"היתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה\", לאחר לידתו (ירושלמי, יבמות א, ו). בין כך ובין כך אנו למדים ממסורות אלו על חשיבות האם בחינוך ילדיה ועל אמו של ר' יהושע שעשתה מאמץ גדול כדי שייחשף לעולם הלימוד עוד בינקותו. אֵם שכזו אכן ראויה לכל שבח, ואּם היא מוצאת מקור של גאווה בבנה (הרופא, הפרופסור או עורך הדין) – הרי שזכתה לכך בצדק.",
+                    "עם זאת יש לזכור כי על פי חכמים חובת חינוך הילדים מוטלת על האב בלבד (בבלי, קידושין כט ע\"ב): \"האב חייב בבנו למולו, ולפדותו [=פדיון הבן], וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות [=מקצוע], ויש אומרים אף להשיטו במים [=ללמדו לשחות]\", ואילו האם פטורה במפורש מחובות אלה. ואולי בשל כך ראויה לציון שבח מיוחד אמו של ר' יהושע בן חנניה.",
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> הכוונה לרבן יוחנן בן זכאי, שבמשנה הקודמת מנה את שבח חמשת תלמידיו, זה אחר זה. במשנה זו (וכן להלן, בשתי המשניות הבאות) הוא עורך השוואות שונות בין התלמידים ותכונותיהם. אמת, בדרך כלל נראה כי אין זה ראוי למורה להשוות בפומבי בין תלמידיו ולהצביע על עדיפותו של אחד מהם על פני האחרים, אך נראה שההשוואה שלפנינו לא נערכת בין האנשים עצמם אלא בין מה שהם מייצגים: \"בור סוד\", \"מעיין מתגבר\", יראת חטא וחסידות (וראו במשנה שלפני זו). העובדה שהחכמים אינם מוכתרים בתואר \"רבי\" עשויה ללמד שגם מאמר זה (וראו במשנה הקודמת) בא לעולם כשעדיין ישבו על ספסל הלימודים. ",
+                    "<b>אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקָנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.</b> משקלו של ר' אליעזר ודרכו בלימוד תורה (\"בור סוד\") עולים בערכם על \"כל חכמי ישראל\" גם יחד, ולפנינו דברי שבח מפליגים ביותר. ",
+                    "<b>אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ.</b> אבא שאול מביא את המאמר הזה בשם רבן יוחנן, אך בניסוח אחר. ",
+                    "<b>אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקָנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.</b> לפי נוסח זה, ר' אלעזר בן ערך, \"המעיין המתגבר\", עולה במשקלו על כל החכמים, כולל ר' אליעזר בן הורקנוס. בשתי המשניות הבאות מובאות שתי דוגמאות להעדפה שהעדיף רבן יוחנן את דעותיו של בן ערך בהשוואה לשאר חבריו. מסתבר כי בתקופת חיבור מסכת אבות הוכרו שני נוסחים שונים של דברי רבן יוחנן בן זכאי – תופעה לא נדירה בעולם התורה שבעל־פה, שבו נעו מסורות מפה לאוזן במשך שנים רבות – ורבי יהודה הנשיא החליט להביא את שניהם. בבואם יחד מלמדים המאמרים על הקושי שבהחלטה מה להעדיף: \"בור סוד\" או \"מעיין המתגבר\" (וראו במשנה שלפני זו). ",
+                    "<b>על אבא שאול</b>",
+                    "חכם שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה (ונראה שהיה גם חכם אחר בשם זה, שחי במאה הראשונה, קודם לחורבן). ייתכן שעוד זכה בילדותו לראות את בית המקדש השני (שחרב בשנת 70 לספירה), שכן הוא מביא מסורות שעניינן בניהול המקדש ואביזריו (כגון משנה מידות ב, ה). לפי כמה מסיפוריו היה בשלב מסוים של חייו קברן (בבלי, נידה כד ע\"ב), ובין השאר הוא מעיד כי \"קובר מתים הייתי; פעם אחת נפתחה מערה תחתיי, ועמדתי בגלגל עינו של מת [כלומר, בתוך ארובת העין שבגולגולת] עד חוטמי; כשחזרתי לאחוריי אמרו: עין של אבשלום היתה\", ללמדך על המידות הענקיות שייחסה האגדה לאבשלום בן דוד. בעקבות זאת מעיר התלמוד, שאבא שאול אדם גבוה מאוד היה, וכי רבי טרפון (עליו ראו להלן, משנה כ), שהיה ידוע אף הוא כאדם גבוה, לא הגיע אלא עד כתפו. על פי מסורת מאוחרת הוא קבור ליד בירייה הסמוכה לצפת.",
+                    "במסכת שלנו מופיע אבא שאול רק כמוסר מאמר של רבן יוחנן בן זכאי, ולא כהוגה עצמאי, אך בספרות חז\"ל הוא נזכר רבות. בין מאמריו המפורסמים באגדה נמצא המאמר התובע מן האדם לנסות ולחקות בהתנהגותו את האלוהים: \"מה הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון\" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ג). ואילו בתחום ההלכה מפורסמת עמדתו השוללת את הייבום ומעדיפה את החליצה על פניו (בבלי, יבמות קט ע\"א). דין התורה קובע כי אם נפטר אדם בלא צאצאים, צריך אחד מאחיו לייבם, כלומר לשאת, את האלמנה כדי להוליד ממנה בן אשר ישא את שם הנפטר (דברים כה, ה ואילך). אם האח מסרב לעשות כן, מתקיים טכס החליצה המשחרר את האישה מזיקתה אליו. אבא שאול קבע את עדיפותה של החליצה על פני הייבום, וכך נהגו, כמעט תמיד, במהלך הדורות ועד היום הזה.",
+                    "<b>אבא ופּאפּא</b>",
+                    "את הכינוי “אבא (שאול)\" מסביר הרמב\"ם (במבואו למשנה) ככינוי המקביל לכינוי “רבי\". בעקבותיו הולך הרשב\"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן [אלג'יר, מאות יד־טו]) המוסיף ואומר כי “כן נהגו האומות לקרוא דרך כבוד בשם אב, הישמעאלים הרבה מאוד, ואף הנוצרים לאפיפיור – אב קדוש\". וכידוע, תוארו של ראש הכנסייה הקתולית גזור ברוב השפות מן המילה הלטינית papa שפירושה: אבא (ומכאן באנגלית Pope ובדומה בשאר השפות האירופאיות), ובערבית: אלבּאבּא. המשנה מכירה חכמים נוספים שנתכנו בכינוי “אבא\", כגון “אבא גוריא\" (קידושין ד, יד) ו\"אבא יוסי בן חנן\" (מידות ב, ו), וכנראה גם כאן שבכינויי כבוד המדובר, או שכינוי זה הוענק לאנשים שזכו לאריכות ימים. במקביל שמענו גם על נשים מכובדות שכונו בכינוי “אמא\", כגון “אמא שלום\", אחותו של רבן גמליאל ואשתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, וגברות רומיות מכובדות כונו “מטרונה\" (מן הלטינית: mater, אם. על מטרונה מפורסמת אחת ומערכת קשריה עם ר' יוסי בן חלפתא ראו להלן ד, ח).",
+                    "מעניין כי התלמוד מעיד כי “עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית\", להוציא עבדי בית הנשיא, שבשל חשיבותם ניתן היה לכנותם בשם תואר זה (בבלי, ברכות טז ע\"ב).",
+                    "<b>מאזניים ואמת</b>",
+                    "רבן יוחנן בן זכאי שוקל כביכול את תלמידיו על שתי כפותיו של המאזניים, ולעיל (א, ה) גם למדנו כי ראוי לדון את כל האדם “לכף זכות\". מסתבר כי כלי השקילה הטוב ביותר שעמד לרשות בני האדם היו המאזניים. הם שימשו בעולם הקדום בעיקר כדי לשקול מתכות יקרות, ועל כן גדולה חשיבותם של מאזניים מדויקים. מאזני אמת מייצגים לפיכך את האדם ההגון והישר (ומכאן נובעת הוראת המקרא: “מאזני צדק ... יהיה לכם\" [ויקרא יט, לו]), בעוד שמאזני מרמה מסמלים את הרשע (“כנען, בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב\" [הושע יב, ח]). על כן לא ייפלא שמאזניים הפכו גם לסמל קבוע של משפט וצדק. אמנם המאזניים הם דימוי רווח למשפט אמת, אך היהדות הגדילה לעשות כאשר ניצלה את הופעת המאזניים בגלגל המזלות (בהורוסקופים הוא תואם לימים שבין 23 בספטמבר ל־23 באוקטובר) כדי להתקשר אל ענייני חודש תשרי החל בתקופה זו. זה חודש שבמרכזו ימים של חשבון נפש ובהם שוקלים ובוחנים את מעשיו של האדם. ובמדרש אף נאמר: “הקדוש ברוך הוא מוחל להם במזל מאזניים, בחודש תשרי\" (מדרש תנחומא, במדבר יג). ובעקבות פסוק מקראי מוקשה (תהילים סב, י), \"אך הבל בני אדם, כזב בני איש במאזניים לעלות, המה מהבל יחד\", אומר המדרש: \"כל הבלים וכל כזבים שישראל מכזבים כל ימות השנה באים בחשבון, 'במאזניים לעלות', בחודש השביעי שהוא מזל מאזניים ..\" (פסיקתא רבתי, מ), שהרי המאזניים הם כלי השקילה והבדיקה, גם של התנהגות האדם. וממשיך המדרש ומקנה לשם החודש משמעות חדשה: \"מהו תשרי? תשרי ותשבוק [=בארמית: תתיר ותעזוב את] חובנו\", והוא מנושאיה העיקריים של תקופת הסליחות והרחמים."
+                ],
+                [
+                    "<b>אָמַר לָהֶם.</b> רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו, שנזכרו במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.</b> הביטו סביבכם ואמרו מה היא הדרך הראויה ביותר שבה ילך אדם באורח קבוע במהלך חייו? על שאלה זו משיבים חמשת התלמידים תשובות שונות, ורבן יוחנן קובע בסופו של דבר כי תשובתו של אלעזר בן ערך נראית לו כטובה מכולם. במשנה הבאה שואל רבן יוחנן את השאלה ההפוכה, בדבר \"הדרך הרעה\" שיש להתרחק ממנה (וראו שם גם השוואה בין תשובות התלמידים במשנתנו לבין תשובותיהם על השאלה שבמשנה הבאה). ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה.</b> נדיבות המתבטאת בנכונות לחלוק את הרכוש והידע עם אחרים. כך, למשל, נאמר על משה רבנו (מדרש תנחומא, כי תשא לה) שה' נתן את התורה רק לו, אך \"מתוך עין טובה שהיה בו במשה נתנה לישראל\". וראו עוד: \"טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל\" (משלי כב, ט). ",
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב.</b> על מעלת החבר הטוב ראו גם לעיל א, ו (\"קנה לך חבר\"). ",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב.</b> על מעלת השכן הטוב ראו עוד לעיל א, ז. ומעניין שבמדרש אבות דרבי נתן נאמר בשם רבי יוסי: \"שכן טוב, יצר טוב ואישה טובה\" (נוסח א, יד). ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.</b> מי שמתכנן את צעדיו מראש בחכמה וצופה, או מבין, את שיתרחש ואף מתכונן לקראתו. ",
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב.</b> הלב נזכר במסכת אבות כמה וכמה פעמים (כגון ג, משניות ה ו–י ועוד) כמסמל את התבונה האנושית, המכתיבה את התנהגות האדם בכל המישורים. ",
+                    "<b>אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.</b> רבן יוחנן מעדיף את דעתו של אלעזר בן ערך, משום שהוא רואה אותה ככוללת את דברי שאר חבריו. אדם בעל לב טוב הוא אדם נדיב, הבוחר בקפידה שכנים וחברים ראויים ומתכנן נכונה את העתיד. לעיל (ב, א) הציע רבי יהודה הנשיא תשובה משלו לשאלת \"הדרך הישרה\", תשובה הנגזרת מעולם הדת היהודית, ואילו כאן מציעים חמשת התלמידים תשובות אנושיות כלליות, היפות לכל אדם ובכל מקום וזמן, ללא קשר לאמונותיו הדתיות.",
+                    "האם אפשר למצוא קשר בין תכונותיהם של התלמידים (כפי שפורטו במשנה יא) לבין דעותיהם בשאלת \"הדרך הטובה\"? התשובה על כך היא, במקרה הטוב, חלקית בלבד. קצת בדוחק ניתן לומר כי ר' אליעזר בן הורקנוס, \"בור סוד\", מוכן לחלוק בנדיבות את המים־התורה שצבר עם הזולת, ואילו ר' יוסי \"החסיד\" בוחר לו שכנים כלבבו. ואולי אפשר לומר כי ר' שמעון, \"ירא החטא\", מתכנן את חייו בקפידה ומראש, כך שלא יפול במלכודת החטאים. אך נראה שהגזמנו בניסיון למצוא קשר בין שתי המשניות, וראוי שתעמודנה כל אחת בפני עצמה.",
+                    "<b>\"אני רואה משמע אני מסכים\"</b>",
+                    "רבן יוחנן \"רואה\" את דבריו של אלעזר בן ערך יותר מדבריהם של תלמידיו האחרים, ומסתבר שכוונתו לומר שהוא מקבל את דעתו ומסכים עמו. גם בלשוננו היינו אומרים כי דבריו של אלעזר \"נראים\" לרבן יוחנן יותר מדברי האחרים. ובדומה באנגלית I see, שמשמעו: \"אני רואה\" או \"אני מבין\". ואולי כך יש להבין גם את דברי רבי שמעון: \"הרואה את הנולד\". באופן דומה קושרים חז\"ל בין השורש שמ\"ע לבין ההבנה, כגון: \"'כבד את אביך ואת אמך' – שומע אני בדברים?\" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו ח), היינו: האם עלי להבין שמדובר בכיבוד הורים על ידי דיבור בלבד? לא! וכיוון שבספר משלי כתוב \"כבד את ה' מהונך\" (משלי ג, ט) לומדים כי כיבוד הוא עניין של הוצאה כספית, ולכן יש לכבד את ההורים גם \"במאכל ובמשתה ובכסות נקייה\" (מכילתא, שם). וגם כאן יאמר דובר האנגלית I hear you במשמעות של: \"הבנתי אותך\". מסתבר כי פעלי החושים (שמ\"ע, רא\"ה ואולי גם טע\"ם ודב\"ר) – שבאמצעותם מתקשר האדם עם העולם החיצוני שסביב לו – משמשים גם כדי להצביע על קליטת רעיונות, דעות וחוויות רוחניות. ומכאן משפטים כגון: \"אין שום טעם ברעיון הזה\" או \"השיר הזה לא מדבר אלי\".",
+                    "<b>ההורוסקופ הרואה את הנולד</b>",
+                    "בימים קדומים רווחה האמונה בקרב האומות כולן, שניתן לחזות מאורעות או עתידות לפי מצב הכוכבים בשמים, וכך לראות את הנולד. חכמה זו נקראה בשם \"איצטגנינות\" – אסטרולוגיה (=תורת הכוכבים) בלשוננו. גם הרבה מחכמינו – כאנשי העולם הקדום בכלל – האמינו, כי אכן ניתן להיעזר בגרמי השמים כדי לגלות דברים שאינם ידועים לאדם, אך בדרך כלל צמצמו זאת לגילוי הנסתר ולא לגילוי העתיד. כך, למשל, מספר המדרש כי איצטגניני פרעה גילו לו על כך שאמו של משה כבר נושאת אותו ברחמה, ועל כן גזר \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\" (שמות א, כב), בתקווה שכך תימנע לידתו של גואל ישראל (שמות רבה א, יח). יחד עם זאת נמצא גם מדרשים הרומזים לכך שההבטה בכוכבים מסייעת גם לגילוי עתידות, אם כי בצורה מעורפלת.",
+                    "יש להודות שהאסטרולוגיה, בצורתה הקלאסית – כאמונה כי יש קשר בין מצב גרמי השמים ובין מעשיהם, תכונותיהם וגורלם של בני האדם – העמידה לפני היהדות קושי תיאולוגי של ממש: איך ניתן ליישב את האמונה בהשפעתם של גרמי השמים על המציאות, עם האמונה המונותיאיסטית באל האחד, שכל היקום פועל מכוחו ומרצונו? ואין ניתן ליישב את האמונה בגורל הנקבע על ידי מעמדם של הכוכבים עם הבחירה החופשית העומדת בפני האדם? על כן מצאנו במהלך ימי הביניים חכמים רבים השוללים את האסטרולוגיה מכול וכול, כגון הרמב\"ם האומר (בחיבורו \"איגרת תימן\") כי \"הסר אותה מלבך ונקה דעתך ממנה ורחץ שכלך, כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטינופם. לפי שהם דברים שאין בהם ממש, ואינם אמת\". אך חכמים אחרים, כגון ר' אברהם אבן עזרא (בן המאה השתים־עשרה), עושה שימוש באסטרולוגיה גם בפירושו לתורה, ואף מקונן על מזלו הרע: \"אוי לאיש עני, נולד בלי כוכב\". גם בספרות חז\"ל מצאנו עמדות שונות: החל מדברי ר' חנינא כי \"מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל\" (בבלי, שבת קנו ע\"א) וכלה בדברי ר' יוחנן (שם) כי \"אין מזל לישראל\", ואין בכוכבים ובמזלות כדי לקבוע את גורלו של אדם מישראל.",
+                    "האם ניתן לומר שבימינו, הרציונליים יותר במידה רבה, תם הויכוח על כוחה של האסטרולוגיה? דומה שלא. הצלחתם של ההורוסקופים (כפי שעולה מהצצה בעיתוני סוף השבוע ומהאזנה לתוכניות רדיו) ומגידי העתידות מלמדת, כנראה, שהנטייה אל האמונה בכוחות על־טבעיים מושרשת באופן עמוק בנפש האדם, שגם החשיבה המדעית הרציונליסטית אינה יכולה לה. נראה שלמונותיאיזם הצרוף נכונו עוד ימים רבים של מאבק – מוצלח יותר או פחות – באסטרולוגיה, ואולי הוא זקוק למזל כדי לגבור עליה.",
+                    "<b>אָמַר לָהֶם.</b> רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו, שנזכרו במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.</b> הביטו סביבכם ואמרו מה היא הדרך שצריך אדם להתרחק ממנה באורח קבוע במהלך חייו? על שאלה זו משיבים חמשת התלמידים תשובות שונות, ורבן יוחנן קובע בסופו של דבר כי תשובתו של אלעזר בן ערך נראית לו כטובה מכולן. במשנה הקודמת שאל רבן יוחנן את השאלה ההפוכה, בדבר \"הדרך הטובה\" שיש להידבק בה (ולהלן נצביע גם על הקשר שבין התשובות שנתנו התלמידים על השאלה ההיא לבין תשובותיהם על השאלה שבמשנה שלפנינו). ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן רָעָה.</b> כניגוד ל\"עין טובה\" שנזכרה במשנה הקודמת, והכוונה לצרות עין, קמצנות, חוסר נדיבות בוטה. כך, למשל, נקבע (מדרש תנאים לדברים טו) כי על האדם לתת לאביון \"די מחסורו\". ומסביר המדרש כי הנדיב נותן \"חומש\", כלומר חמישית מנכסיו, וה\"בינוני\" (היינו האדם הממוצע) רק עשירית, אך פחות מכך זו כבר \"עין רעה\". (ואין לערב מושג זה עם המושג הקרוב לו, \"עין הרע\", הנדון להלן, משנה טז). ",
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר רָע.</b> כניגוד ל\"חבר טוב\" שנזכר במשנה הקודמת. הביטוי \"חבר רע\" לא מצוי פעמים נוספות בספרות חז\"ל והוא אכן מוקשה, שהרי \"חבר\" הוא ידיד נפש, שברגע שהוא נעשה \"רָע\" הוא כבר איננו בבחינת \"חבר\". ונראה שנוצר צירוף לשוני זה רק כניגוד ל\"חבר טוב\". ו\"חבר רע\" הוא מי שאינו משפיע מטובו על רעיו ואינו נאמן להם. ",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן רָע.</b> בניגוד ל\"שכן טוב\" שנזכר במשנה הקודמת. וגם כאן נאמר באבות דרבי נתן (ראו שם): \"שכן רע, יצר רע ואישה רעה\". ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.</b> את \"הדרך הטובה\" הגדיר ר' שמעון כ\"הרואה את הנולד\", ונראה שכאן הוא מביא דוגמא הפוכה לדרך זו. מי שמתכנן את צעדיו בחכמה מראש, לא יקבל על עצמו הלוואה כספית שלא יוכל להחזירה. וכדי להדגיש את חשיבות החזרתן של הלוואות ממשיכה המשנה וקובעת, כי ",
+                    "<b>אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.</b> מי שלווה מאדם אחר הריהו כמי שלווה מן האלוהים עצמו. וממשיכה המשנה ומסבירה קביעה מפתיעה זו על יסוד דרשת פסוק מספר תהילים:",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן\" (תהילים לז, כא).</b> האדם הרשע לוקח הלוואה אך איננו מחזיר אותה, אך הקב\"ה (הוא \"הצדיק\" לפי דרשה זו) גומל למלווה ומחזיר לו את מה שלא החזיר לו הלֹווה. כך מסתבר שבדיעבד נלקחה ההלוואה מן האלוהים כביכול ולא מן המלווה (וראו עוד להלן). ",
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב רָע.</b> כניגוד ל\"לב טוב\" שבמשנה הקודמת, והוא תיאור אופיו של אדם שאין בו ולוּ דבר טוב אחד. בתלמוד הבבלי (קידושין סו ע\"א) נזכר אדם שהיה \"איש לץ לב רע ובליעל\".",
+                    "<b>אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.</b> רבן יוחנן מעדיף (ראו במשנה הקודמת) את דעתו של אלעזר בן ערך, משום שהוא רואה אותה ככוללת את דברי שאר חבריו. אדם בעל לב רע יהיה קמצן, שכן רע וחבר רע לאחרים, לא יתכנן את חייו בחכמה ולכן גם לא יעמוד בהתחייבויותיו.",
+                    "<b>\"צאינה וראינה\"</b>",
+                    "רבן יוחנן בן זכאי מורה לתלמידיו לצאת ולראות דרך טובה ודרך רעה מה הן. לאן צריכים הם לצאת? בדרך כלל כאשר אנו מעמידים לנגד עינינו בית מדרש או תלמידי חכמים, הם נראים כאנשים היושבים סגורים בתוך חדרים ורכונים על ספריהם. אך במשנה שלנו אנו שומעים על רבן יוחנן הקורא לחמשת תלמידיו הנבחרים לצאת אל העולם, להביט מסביבם, על בני האדם בכלל, ולא לחפש את התשובות בספריהם ובתורתם. ואכן, תשובות התלמידים עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו, כל אדם, יהודי או נוכרי, גבר או אישה, תלמיד חכם או הדיוט. ועוד מצאנו \"צאו וראו\" פעמים נוספות במשנה כהוראה לצאת בפועל מן המקום הסגור (כגון בית המקדש) אל העולם הפתוח והרחב (יומא ג, א: \"צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה\" אומר הממונה בבית המקדש המבקש לדעת בבוקר יום הכיפורים אם כבר זרחה השמש). עם הזמן הפך הביטוי \"צא וראה\" לביטוי קפוא, שכבר אין בו שום קשר אל יציאה או אל ראייה דווקא, ומשמעו כעת: למד והבן.",
+                    "רבן יוחנן איננו החכם היחיד הרואה גם את העולם שמחוץ לבית המדרש כסביבת לימודים מחכימה. חז\"ל השתמשו גם בעולם הטבע – בעלי חיים, צמחים ותופעות טבע אחרות – כדי ללמוד ולהחכים בעזרתו, כגון מאמרם כי \"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז\" (בבלי, תענית כ ע\"א), קביעתם כי אפשר ללמוד \"צניעות מחתול, גזל [היינו: הימנעות מגזל] מנמלה\" וכו' (בבלי, עירובין ק ע\"ב), וההשוואה שהם משווים את גאולת עם ישראל אל עמוד השחר, \"איילת השחר\" בלשונם, שאורו בוקע אט אט והולך ומתחזק (ירושלמי, ברכות א, א).",
+                    "מקור הביטוי \"צא וראה\" הוא במגילת שיר השירים: \"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה\" (ג, יא), ומפורסם עד מאוד הוא אחד משירי הזמר הישראליים הכמעט נצחיים: \"צאינה ... הבנות וראינה / חיילים במושבה\", המחליף את אווירת הקדושה של מגילת שיר השירים באווירת החולין של ערב הקמת מדינת ישראל. \"צאינה וראינה\" הוא גם שמו של ספר מפורסם עד מאוד, אוסף של דרשות וסיפורים ביידיש, שנכתב באשכנז של המאה הט\"ז ויועד בראש ובראשונה לנשים.",
+                    "<b>הקב\"ה כבנקאי נדיב</b>",
+                    "ר' שמעון ראה את הלווה מן האדם כלווה מן האלוהים. כדי להבין השוואה זו ואת קשרה אל הפסוק מספר תהילים יש לבחון כיצד הבינו קדמונינו פסוק זה: \"לווה רשע ולא ישלם / וצדיק חונן ונותן\". לפי פשוטו עוסק הפסוק ברשע מכאן ובצדיק מכאן, שניהם בני אדם, הנוהגים בדרכים הפוכות: זה לווה אך איננו מחזיר, וזה נותן ביד רחבה ואף מוותר במקרה הצורך על החזרת ההלוואה. אבל ר' שמעון דורש את הפסוק באופן אחר ומקנה לו משמעות חדשה. לפי הבנתו עוסק הפסוק באדם נצרך המבקש הלוואה, אך איננו מסוגל בסופו של דבר להחזיר אותה. מצב כזה, שמן הסתם אירע לא אחת, יכול להביא אנשים להימנע מלהלוות לנזקקים, ועל כן ממשיכה הדרשה וקובעת, כי אם הלווה איננו מחזיר את ההלוואה, יעשה זאת במקומו האלוהים, על ידי שיעשיר בדרכים אחרות את המלווה. וכך מסביר זאת רש\"י בפירושו לפסוק: \"הקב\"ה, שהוא צדיקו של עולם, חונן משלו ונותן לזה שהִלווה, מה שהוא [הלֹווה] גוזל ממנו\", ונראה שקלע לפירושו של ר' שמעון. ואם מבקשת הדרשה לעודד מתן הלוואות וסיוע לנזקקים – הרי שטעמה מעולם לא פג."
+                ],
+                [
+                    "<b>הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים.</b> חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שנזכרו במשניות הקודמות (י–יד), אמרו שלושה דברים כל אחד. במשנה זו יובאו דברי הראשון שבהם. ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס.</b> על החכם לכבד את חבריו כפי שהיה רוצה שיכבדוהו הם (וישנם כתבי יד הקוראים כאן: \"יהי כבוד תלמידך\" וכו', וזו תביעה קשה הרבה יותר), ודבר זה צריך לבוא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהתנהגות רגועה שאינה גולשת לכעס (וראו גם להלן ה, יד). בעולמו של בית המדרש, רווי המחלוקות והויכוחים, יכול אדם להגיע על נקלה ובמהרה למידת הכעס, שתביא אותו לפגוע בכבוד חבריו. עם זאת יש לומר, כי פרשנים רבים רואים כאן שתי המלצות נפרדות, ולא אמירה אחת, כפי שביארנו כאן. גם בדעה זו יש טעם, ויהיה גם כבודה חביב עלינו, אף שבגללה נמצא בדברי ר' אליעזר לא \"שלושה דברים\" אלא ארבעה. ",
+                    "<b>וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ.</b> החזרה בתשובה היא אחד מעקרונות היסוד של חיי הדת היהודיים (וראו עוד להלן ד, כב). ר' אליעזר מסתפק בכך שאדם יתקן את דרכיו ויחזור בתשובה יום אחד לפני תום חייו, אך דומה שתביעה זו היא רטורית בלבד, כי התלמוד הבבלי מספר בקשר למאמר זה כך: \"שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: ... ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה\" (שבת קנג ע\"א). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים וֶהֱוֵה זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה.</b> המאמר השלישי של ר' אליעזר מחזיר אותנו לעולם בית המדרש וליחס הנכון שצריך לפתח כלפי תלמידי החכמים. תורתם והם גם יחד מדומים לאש (=אוּר) ולגחלת, אשר אדם זקוק להתחמם כנגדם בשעות הקרה, אך צריך גם לשמור מהם מרחק פן ייכווה. אי אפשר לנו בלא האש והחום, אך אוי למי שמתקרב אליהם יתר על המידה. וממשיך ר' אליעזר ומסביר את הסכנה שבאי שמירת מרחק מתאים מן החכמים: ",
+                    "<b>שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ.</b> פגיעתם של חכמים כועסים וזועמים היא כמו נשיכת השועל (עליו ראו להלן ד, כ) וכמו עקיצת העקרב וקול השריקה היוצא מפי השרף (שהוא מין של נחש), ודבריהם בכלל הם כגחלים בוערות המסוגלות להועיל או להזיק בהתאם למרחק מהן. והנה, מפתה הוא לנסות ולהסביר את שלושת מאמריו של ר' אליעזר ואת יחסו אל החכמים בכלל על רקע קורות חייו המיוחדים, ובעיקר סופו (וראו להלן), אך גם מי שלא יעשה כן יצטרך להודות בתביעות הקשות במיוחד שמציב ר' אליעזר בפני האדם בשתי האמירות הראשונות, ובחריפות הבלתי רגילה של המאמר השלישי.",
+                    "<b>על ר' אליעזר בן הורקנוס</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה, ומכונה פעמים רבות בספרות חז\"ל בתואר המכובד: \"הגדול\". במשנה בלבד מובאות כשלוש מאות הלכות בשמו, ועוד מאות מהן מצויות בשאר החיבורים שיצאו מעולמם של חז\"ל. מקצת מן המקורות מספרים שר' אליעזר בילה את שנות חייו הראשונות הרחק ממעגל החכמים, התפרנס מחקלאות, ורק בהיותו בן 22 (ולפי חלק מהמקורות בן 28) מצא את העוז לנטוש את בית אביו ולהצטרף אל בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי בירושלים של קודם החורבן. בשנות לימודיו הראשונות היה ר' אליעזר עני מרוד, אך הדבר לא מנע ממנו להפוך לתלמיד חכם גדול ומפורסם (אבות דרבי נתן, נוסח א, ו), וכבר ראינו לעיל שרבו הכריז עליו שהוא עולה על תלמידיו האחרים (ב, יא) כשהוא מוגדר כ\"בור סוּד\", מי שמשמר בקנאות את כל תורת רבותיו. מכמה מקורות עולה שסגנונו ודרך ביטויו היו עזים, נמרצים וחריפים, והוא נחשב כמי שקרוב היה אל בית שמאי במה שנוגע להשקפותיו החברתיות והדתיות. באחד מן הסיפורים המרתקים ביותר שבספרות חז\"ל (בבלי, בבא מציעא נט ע\"ב) מתואר ויכוח שהתנהל בבית המדרש בסוגיה כלשהיא בין ר' אליעזר לבין שאר החכמים, ויכוח שבסופו נידו חכמי ישראל את ר' אליעזר משום שסירב לקבל את דעת הרוב באותה סוגיה. ר' אליעזר שנודע כאדם תקיף ואיתן בדעותיו, כמי ש\"אינו מעביר על מידותיו\" (בבלי, תענית כה ע\"ב) – כלומר: לא משנה את עמדתו ודעתו בשום מצב – נאלץ לפרוש מבית המדרש ולבלות את שארית חייו בבדידות. רק בהיותו על ערש דווי חזרו חכמים וחידשו עימו את קשריהם. למרות נידויו, כאמור, נזכר ר' אליעזר רבות במקורותינו, ולאחר מותו נאמר עליו כי \"משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה\" (בבלי, סוטה מט ע\"ב), ו\"נגנז ספר החכמה\" (ירושלמי, סוטה ט, טז) – ללמדך על גדולתו בעיני חבריו ותלמידיו, שהמפורסם שבהם היה ר' עקיבא.",
+                    "לאור כל זה יש לשאול שמא מאמרו במסכת אבות אכן משקף את ניסיון חייו, ובמיוחד יחסו המזהיר והמסתייג מהתקרבות יתר אל החכמים.",
+                    "<b>גם בכעסו ניכר אדם</b>",
+                    "הכעס הוא תופעה אנושית אוניברסלית. מחקרים בפסיכולוגיה מתייחסים לכעס כאל אחד מן הרגשות הבסיסיים שנודע להם תפקיד חשוב בהתמודדות עם מצבים קשים שהאדם ניצב בפניהם, סכנה או כאב, בין שהם מדומים ובין שהם אמיתיים. אף על פי כן, ביהדות ובתרבויות נוספות התפתחה עמדה הרואה בכעס מידה אנושית לא רצויה. שורשים לעמדה זו מצויים כבר במקרא, כגון: \"הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך\" (קהלת יא, י). חז\"ל הלכו ופיתחו רעיון זה וקבעו כי \"כל הכועס – כל מיני גיהנום שולטין בו\" (בבלי, נדרים כב ע\"א) ו\"כל הכועס – אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו\" (שם). נראה שהתפיסה העומדת בבסיס האמירות הללו היא, שרגעי הכעס, במיוחד כשהם גולשים להתפרצויות של זעם, הם רגעים של אובדן הדעת ואובדן השליטה, והאדם כאילו מופעל בעל כורחו בידי כוחות זרים ומאבד, במובן מסוים, את צלם האנוש שבו.",
+                    "את המשך המגמה השוללת את הכעס אנו מוצאים בימי הביניים. הרמב\"ם (בן המאה הי\"ב) קובע בדרך כלל כי בכל מידה יש ללכת בדרך האמצעית: לא להיות קמצן – אבל גם לא פזרן; לא עצוב – אבל גם לא הולל, וכיוצא בזה. אולם שתי מידות שונות, לדעתו, משאר המידות: הגאווה והכעס: \"וכן הכעס מידה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו\" (משנה תורה, הלכות דעות ב, ב–ג). סוגיית הכעס המשיכה להעסיק את ספרות המוסר היהודית לדורותיה, ולא קשה להבין את ההדגשה שמדגישים בעלי תורות מוסר את הפוטנציאל ההרסני הטמון בכעס. בצד זה מן הראוי לזכור גם את האינטואיציה המנוגדת: בבסיס הכעס עומד חוסר נחת ממציאות נתונה והוא כוח מניע רב עוצמה החותר לשינוי ולתיקון. מאבקים רבים לאורך ההיסטוריה בחוסר צדק, עוולות ושחיתויות מוסריות שאבו את כוחם מכעס גדול שעמד בבסיסם. בהקשר זה דומה שעדיפה המעורבות הנפשית העמוקה של הכועס יותר מאשר קרירותו של האדיש."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר.</b> גם מאמרו של ר' יהושע בן חנניה עוסק בשלושה עניינים, והוא כולל רשימת דברים ש\"מוציאים את האדם מן העולם\". ",
+                    "<b>עַיִן הָרָע.</b> יש להבחין בין \"עין רעה\" (שבה עסקנו לעיל ב, יד), שעניינה קמצנות וקנאה באחרים שיסודן ב\"לב רע\", ובין \"עין הרע\", אותו כוח מיסתורי אפל שיש ביכולתו לפגוע באדם שכלפיו מכוונים אותו. מתברר כי לפי כתבי יד טובים של המסכת שלנו דיבר ר' יהושע על \"עין רעה\" דווקא, אם כי יש גם הגורסים כאן \"עין הרע\". בין כך ובין כך עדיין יש לשאול: מה מביא לקיצור חיי האדם, האם \"עין הרע\"/\"העין הרעה\" שנותנים בו, או שמא \"עין הרע\"/\"העין הרעה\" שהוא נותן באחרים? ונראה לפי ההמשך – העוסק גם ביצר הרע שבאדם – שמדובר בקנאה מרושעת שהוא מפנה כלפי האחרים. ",
+                    "<b>וְיֵצֶר הָרָע.</b> על חלק מסית ומדיח זה שבאישיותו של האדם ראו להלן ד, א. ",
+                    "<b>וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת.</b> צורת הסמיכות עשויה אף היא להתפרש לשני כיוונים: שנאה ששונא אדם את הבריות, או שנאה ששונאות הבריות אותו, ונראה לפרש כדרך הראשונה. ",
+                    "<b>מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.</b> שלושה עניינים אלו מקצרים את חיי האדם ומביאים להקדמת מותו. בדוחק אפשר היה לפרש שאין הכוונה למוות ממש, אלא לאובדן טעם החיים ומשמעותם, אבל הביטוי \"לצאת מן העולם\" נפוץ בספרות חז\"ל ומשמעותו בפירוש מוות פיסי (ראו למשל: \"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא\" [בבלי, בבא מציעא קז ע\"א]). על כן יש לומר, שכל אדם המקנא ברכוש האחרים ובהצלחתם, מי שיצרו הרע מסית אותו למעשים רעים ומי ששונא את בני האדם – יאבד את טעם החיים ויקמול עד מהרה. ",
+                    "<b>על ר' יהושע בן חנניה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה ובראשית המאה השנייה לספירה, ונזכר במשנה כמאתיים פעם. מתוקף היותו בן שבט לוי זכה עוד לשמש בבית המקדש בטרם נחרב (בבלי, ערכין יא ע\"ב). ר' יהושע היה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ועמד לצידו עם הקמת המרכז הרוחני ביבנה. כמו רבו ייצג גם ר' יהושע בהשקפותיו, במעשיו, ובגישתו ההלכתית את העמדות של בית הלל, והדבר סייע לשניים בעבודת השיקום של עם ישראל ותורתו בשנים שלאחר החורבן. משנפטר רבן יוחנן בן זכאי, שימש ר' יהושע כאב בית דין לצדו של הנשיא, רבן גמליאל דיבנה (בבלי, בבא קמא עד ע\"ב). בין ר' יהושע ורבן גמליאל שררה לא פעם מתיחות, שהביאה את הנשיא פעם ופעמיים לפגוע בפומבי בר' יהושע. כשבא רבן גמליאל לביתו של ר' יהושע כדי לפייסו, גילה כי חכם זה חי חיי דלות והתפרנס ממלאכתו כפחמי (בבלי, ברכות כח ע\"א). ר' יהושע היה איש אשכולות ושלט בחשבון ובלשונות רבות; כפועל יוצא מכך שימש ר' יהושע לא פעם כמליץ יושר בפני השלטון הרומאי, הן בארץ ישראל והן ברומי עצמה, שאליה נסע כמה פעמים. כמו כן מספרים המקורות על פולמוסים חוזרים ונשנים שהתקיימו בין ר' יהושע ובין כופרים למיניהם או חכמי הגויים, ומכולם יצא ר' יהושע כשידו על העליונה (בבלי, שבת קנב ע\"א). נראה שר' יהושע הצטיין במידת המתינות, קבע כי \"אין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה\" (בבלי, בבא בתרא ס ע\"ב) והיה בר הפלוגתא של ר' אליעזר בן הורקנוס (הנזכר במשנה הקודמת). למרות המאבק החריף ששרר בין שני חכמים אלו לא נמנע ר' אליעזר מלומר לפני מותו לר' יהושע: \"רבי, חביב אתה לישראל ממתן גשמים – שגשמים נותנים חיים בעולם הזה ואתה נותן להם חיים בעולם הזה ובעולם הבא\" (ספרי דברים, פיסקא לב). ועוד מסופר כי \"משמת ר' יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישראל\" (ירושלמי, סוטה ט, טו). רק בשוליים נזכיר כי ר' יהושע נודע כאדם לא נאה במראהו, ועליו קבעה בתו של הקיסר כי הוא בבחינת \"חכמה מפוארה בכלי מכוער\" . כדי ללמדה לקח שאל אותה ר' יהושע באילו כלים מחזיק אביה את יינו. כשהשיבה לו שהוא עושה זאת בכלי חרס, אמר לה שזו דרכו של הדיוט וכי קיסר ראוי שישמור את יינו בכלי כסף וזהב. כששמעו לעצתו, החמיץ היין, והלקח שלמדה בת הקיסר הוא ברור: כלי יפה אינו ערובה לתוכן בעל ערך (בבלי, נדרים נ ע\"ב).",
+                    "<b>טפו טפו טפו, בלי עין הרע</b>",
+                    "אפשר לומר כי האמונה בעין הרע (ובארמית: \"עינא בישא\") היא האמונה (התפלה) הנפוצה ביותר בקרב בני האדם, ובעם ישראל בכלל זה. אם אין לה ביטוי ברור במקרא, היא עולה יפה על פני השטח בספרות חז\"ל. כך, למשל, נקבע כי מתוך כל מאה אנשים ההולכים לעולמם, תשעים ותשעה מתים כתוצאה מעין הרע (בבלי, בבא מציעא קז ע\"ב). ההנחה היא כי מבט של קנאה משולב ברשעות ורוע מסוגל לפגוע במי שמביטים בו, שכן העין היא חלון לנפש ודרכה יוצאים מן המתבונן כוחות בעלי יכולת לפגוע באחר (בדומה לקללה, אלא שזו יוצאת מן הפה). התלמוד גם מציע דרך מעשית כדי להתמודד עם החשש מפני עין הרע (בבלי, ברכות נה ע\"ב): מי שחושש מעין הרע, יאחז את אגודל ידו הימנית בידו השמאלית ואת אגודל ידו השמאלית בידו הימנית ויאמר \"אני, פלוני בן פלוני, מזרעו של יוסף שלא שלטה בו עין הרע\", ומובטח הוא שלא ייפגע. יסוד הדברים במסורת תלמודית (בבלי, ברכות כ ע\"א) הדורשת את ברכת יעקב ליוסף, \"בן פורת עלי עין\" (בראשית נ, כב), כמלמדת כי \"זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם\".",
+                    "גם במאה העשרים ואחת יש לעין הרע מהלכים, ובציבור מתהלכים עשרות מתכונים להסרת עין הרע, החל מריטואלים מסובכים אשר כוללים עיני תרנגולים, עפר מבית הקברות, קערות מים ושמן, שערות חמור וסוגים שונים של קמעות, וכלה בפעולות פשוטות יחסית כמו שינון הפסוק המקראי: \"בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין\", רכישת \"חמסות\" ופיזור שום ובצל בכל חלקי הבית. כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי ארצות האיסלאם לצבוע את מזוזות הדלת בכחול. יהודים יוצאי אשכנז נוהגים להוסיף את המילים \"בלי עין הרע\" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. על פי אמונה זו כל אדם יכול להיפגע מ\"עין הרע\", גם אם לא ידוע מהיכן היא מגיעה, אך אנשים יפים ומוצלחים במיוחד עלולים להיפגע ולסבול יותר ולכן כדאי להם להיזהר, לא להתפאר בציבור בכישרונותיהם או ביופיים וכן לשמור את הצלחתם לעצמם. המדרש (תנחומא, כי תשא לא) יודע לומר כי הלוחות הראשונים שניתנו בהר סיני נשברו, מכיוון שהם ניתנו ברעש גדול ובפומבי ולכן שלטה בהם \"עין הרע\". הלוחות השניים, לעומת זאת, ניתנו בצנעה ועל כן נשמרו ושרדו.",
+                    "אם חס ושלום – חמסה חמסה חמסה, טפו טפו טפו – הוטלה עליכם בידי מישהו עין הרע, ניתן לבטלה בנקל על ידי ענידת חוט אדום סביב פרק היד והליכה עמו מקבר רחל עד למרכז ירושלים (עניין אחרון זה נזכר בתוספתא [שבת ו, א] כסוג של עבודה זרה) או על ידי רחצה באמבטיה של בירה לבנה. בדוּק ומנוסה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר.</b> וגם מאמר זה הוא בן שלושה חלקים. ",
+                    "<b>יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.</b> על האדם לראות את כספו של הזולת (והיום נאמר: גם את כספי הציבור) כאילו הוא כספו שלו, ועל כן לא יגרום לו הפסד בפזיזות או בבזבזנות מיותרת. יש לנהוג בצניעות ובשכל ישר גם כשלרשות האדם עומדים כספיו של מארח נדיב, כרטיס אשראי של גוף ציבורי עשיר וכיוצא באלה. ונזכיר כי לעיל שמענו מחברו של ר' יוסי, מר' אליעזר בן הורקנוס, ש\"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך\" (ב, טו), ומסתבר שר' יוסי הולך צעד נוסף מעבר לדרישה זו, כמעשה של חסידות. ",
+                    "<b>וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ.</b> רבן יוחנן בן זכאי, מורו של ר' יוסי, אמר (לעיל ב, ט) כי האדם נוצר כדי ללמוד תורה, והתלמיד הנאמן מפתח קביעה זו. על האדם להכין מה שביכולתו כדי שיוכל ללמוד תורה, כי אין היא באה לו בירושה מהוריו או ממוריו. עמל קשה נדרש מכל מי שמבקש להגיע להישגים בכל תחום, ואין בזה קיצורי דרך או הסתמכות על משהו שעובר מדור לדור. ",
+                    "<b>וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.</b> ומסכם ר' יוסי את דבריו: כל דבר ודבר – ולא רק עניינים כלכליים־מעשיים, כמו היחס לכספי הזולת, או עניינים רוחניים, כלימוד התורה – צריך להיעשות מתוך רצון למלא את כל הדרישות שמציב האלוהים בפני האדם. ",
+                    "<b>על ר' יוסי הכהן</b>",
+                    "חכם שחי בסוף המאה הראשונה ובראשית המאה השנייה, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי אשר כינה אותו במסכת אבות בתואר \"חסיד\" (לעיל ב, יא), ובמקום אחר בתואר \"חסיד שבדור\" (אבות דרבי נתן, נוסח א, יד). שמו מופיע גם בצורת יוסף או יוסה. בניגוד לשני חבריו, ר' אליעזר בן הורקנוס ור' יהושע בן חנניה – שנזכרו בשתי המשניות הקודמות – רק מעט מאוד ידוע לנו על קורות חייו ותורתו. כדרך החסידים לא התבלט במסירת דברי תורה אלא במעשים המגלים את אופיו המיוחד, וכמעט ואין הוא נזכר בדיונים שבבתי המדרש של חז\"ל. עם זאת מסופר עליו, למשל, \"שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם\" (בבלי, שבת יט ע\"א), היינו שמעולם לא מסר מכתב לשליחה ביד נוכרי, כדי שלא יקרה שהנוכרי יחלל בשל כך את השבת, אף שאין הוא מצוּוה לשמור אותה. כן נאמר עליו שעסק בעניינים של תורת המסתורין יחד עם ר' יהושע בן חנניה, עד שרבם, רבן יוחנן בן זכאי, קרא על שניהם: \"אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיניי שכך ראו\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לפי מסורת מאוחרת הוא קבור בעלמא שבגליל. אגב ראוי להעיר שיש המזהים אותו עם חכם בשם \"ר' יוסי קטנותא\" שעליו נאמר \"משמת ... פסקו חסידים\", ומסבירים (במשנה סוטה ט, טו) כי כונה בשם \"קטנותא\", קרי: הקטן, משום שהיה בין האחרונים מקבוצה זו של אנשי מעשה. על החסידים ראו עוד להלן ה, יד.",
+                    "<b>שָמַים שאינם שָמַים</b>",
+                    "המילה שָמַים, שבלשון המקרא משמשת במשמעה המקובל כיום (כאמור בראש התורה: \"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ\"), הפכה בלשונם של חכמי המשנה גם לאחד מכינוייו הרבים של האלוהים. נראה כי מקור הביטוי בתפיסה, כי מקומו של האל נמצא מעל לעולמנו, כפי שנאמר, למשל, בספר קהלת: \"כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ\" (קהלת, ה, א). באופן דומה נמצא רעיון זה גם בדבריו של ר' יהודה בן תימא, להלן בפרק ה (משנה כג): \"לעשות רצון אביך שבשמים\", ואף בתפילה המודרנית לשלומה של מדינת ישראל, הפונה אל האלוהים בלשון \"אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו\" (על תפילה זו ראו להלן ג, ב). ומאחר שחכמים השתדלו שלא להזכיר את שמו המפורש של האלוהים, נהגו כאשר דיברו עליו להשתמש בכינויים שונים, ומוכרים הם גם כינויים כגון: \"המקום\" (ראו ג, ד), \"מלך מלכי המלכים\", \"הקדוש ברוך הוא\", \"ריבונו של עולם\", \"מי שאמר והיה העולם\" ועוד. הכינוי \"שמים\" מצטרף אפוא לקבוצה זו של כינויים. כך נעשתה מילה זו גם ללשון שבועה, וכאשר מסופר על חכמים כי נשבעו בדבר מה, הלשון שבה הם משתמשים היא פעמים רבות: \"השמים!\".",
+                    "והנה, מילת \"שמים\" הצטרפה לה במסגרת ספרות חז\"ל ולשונם אל מילים נוספות, כדי ליצור צירופים ידועים אחרים, כגון \"מורא שמים\" או \"יראת שמים\" (לעיל א, ג) וכן \"לשם שמים\". ביטוי אחרון זה התגלגל ללשון ימינו אך הפך לתיאור כל מעשה שאינו מיועד להשגת רווח אישי או תמורה כספית, ולא בהכרח מעשה המיועד לפאר את שמו של אלוהים, כגון: \"טלוויזיה, עיתון, רדיו וגם אתר אינטרנט לא עובדים לשם שמים. כולם רוצים להרוויח כסף\" (כך נכתב באתר אינטרנט של עיתון תל־אביבי). תהליך זה של חילון ביטוי דתי והעברתו להקשר שונה לחלוטין מוכר ממילים רבות בשפה העברית.",
+                    "<b>money, money, money וגם ממון</b>",
+                    "המילה \"ממון\" אינה נמצאת במקרא והיא מופיעה מאוחר יותר במשנה, בתלמודים ובמדרשים, ככינוי לכסף, להון או לרכוש בכלל. במדרש תנחומא (מטות ו), במסגרת דרשות המתארות את אי יציבותו הכלכלית של האדם בעולם הזה, נדרשת המילה \"ממון\" כך: \"מה שאתה מונה – אינו כלום\", היינו: ממון הוא דבר שמונים, סופרים, אותו אך גם מאבדים אותו מייד על נקלה. וכן נדרשות שם מילים דומות נוספות: \"נכסים, שנכסין [=מסתתרים] מזה ונגלין לזה\", \"זוזין, שזזים מזה ונותנין לזה\" וכן \"מעות, שהן מעת לעת [היינו רק עניין זמני]\". כל משקיע בבורסה יאשר את הרעיונות המסתתרים מאחורי משחקי מילים אלה. כצפוי נמצא בספרות חז\"ל התייחסויות שונות כלפי הממון. מצד אחד הם מודים כי \"ממונו של אדם מעמידו על רגליו\", כלומר נותן לו תקומה (בבלי, פסחים קיט ע\"א), ומצד אחר נקבע כי \"מפני מה גלו [בני ישראל בחורבן בית ראשון]? מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו\" (תוספתא, מנחות יג, כב). מסתבר כי היחס אל הכסף, בתקופת חז\"ל כמו בכל תקופה היסטורית אחרת, הוא דו־ערכי. אי אפשר בלעדיו, אך הוא עשוי להביא עמו גם רעות חולות, במסגרת החברה ואפילו במסגרת האינטימית של המשפחה. עצתו של רבי יוסי לנהוג בו במתינות היא אפוא עצה המבקשת ללכת בדרך הביניים.",
+                    "הממון, אמרנו, יכול לפגוע גם במסגרת המשפחה. לאחרונה נשמעת בציבוריות הישראלית ההצעה לזוג הנכנס בברית הנישואין לחתום על הסכם על פי \"חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל\"ג–1973\". במקרה של פקיעת הנישואין, אם לא ערכו בני הזוג הסכם אחר, עליהם לחלוק במחצית שוויים של כלל נכסיהם. נראה שבעקבות הגידול באחוזי הגירושין באוכלוסייה, מציעים יותר ויותר עורכי דין לבני הזוג לחתום לפני נישואיהם על הסכם שלפיו יחולק רכושם באופן אחר, במקרה של פקיעת הנישואין, וכך יוכל כל אחד מהם להגן מראש על הרכוש שהוא עתיד לצבור לאחר תחילת הנישואין, וכך לחסוך, במקרה של גירושין, הליכים משפטיים שהם פעמים רבות כואבים וארוכים. יש התומכים בחתימה על הסכם כזה ויש המתנגדים לו, וכל צד וטעמו שלו, אך כולם יסכימו כי ברקע הויכוח סביב הסכם זה עומד הממון – שאי אפשר בלעדיו מכאן, ושהוא לא פעם מקור לצרות של ממש מכאן."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר.</b> הוא ר' שמעון בן נתנאל, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי. גם מאמר זה – העוסק כנראה רק בעניינים שמתחום הדת – מורכב משלושה חלקים, ושני הראשונים קשורים זה בזה בקשר הדוק. ",
+                    "<b>הֱוֵה זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה.</b> ר' שמעון תובע מכל מתפלל למלא את חובת קריאת שמע (ראו להלן) ותפילת העמידה (היא תפילת שמונה עשרה, התפילה בה\"א הידיעה בלשון חז\"ל) בהקפדה ובדייקנות. עם זאת ראוי להעיר כי בהרבה נוסחים קדומים של מסכת אבות לא נזכרת \"תפילה\" במשפט קצר זה, אלא רק בהמשך המאמר, ולפי זה \"זהירות\" כוחה יפה רק לגבי קריאת שמע, ובה עוסק חלקו הראשון של המאמר, ואילו חלקו השני עוסק בתפילה. ",
+                    "<b>וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם.</b> \"תפילת קבע\" היא תפילה שמתפלל אדם בלא כל כוונה, רק כדי לצאת ידי חובתו (כך עולה גם מן האמור במשנה, ברכות ד, ד ומן הדיון בנושא זה בתלמוד). לדעת ר' שמעון זו תפילה חסרת ערך, שכן על התפילה לצאת מלבו של המתפלל, המתחנן לפני אלוהים (הוא ה\"מקום\") ומבקש את רחמיו. כדי לחזק את דבריו על כוחה של תפילה מביא ר' שמעון פסוק מספר יואל (ב, יג), שבו קורא הנביא לאנשים לתקן את דרכיהם ולא להסתפק במעשים סמליים חיצוניים, כגון קריעת בגדים, אלא לצרף למעשיהם גם תפילה, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה\" (יואל ב, יג).</b> מתכונותיושל האלוהים שהוא חנון ורחום, סבלני (\"ארך אפים\") ועשוי לחזור בו מכוונתו להעניש את האדם (\"ונחם על הרעה\"), אם יתקן את דרכיו ויבקש בכנות את רחמי האל.",
+                    "<b>וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ.</b> הרבה התקשו בפירושו של מאמר קצר זה. ונראה לקשר אותו למה שנאמר לפניו, ולפרש כך: אל לו לאדם להתייחס אל עצמו (\"בפני עצמך\" משמעותו: כלפי עצמך) כאל רשע שאין לו תקנה, כי אם יעשה כך, יאבד את התקווה שיש ביכולתו לתקן את דרכיו ולשפרם, והרי האלוהים הוא רחום וחנון וממתין לאדם שישוב מהתנהגותו השלילית, יתפלל אליו ויזכה למחילתו. מי שמבקש להעניק למשפט זה משמעות כלל־אנושית רחבה ולא משמעות דתית מצומצמת ביחס, יפרש אותו אחרת: אל ינהג אדם ברשעות – לא במעשה ולא במחשבה – גם כשהוא מצוי לבדו, בפני עצמו, בלא עדים למעשיו. ואולי: אל תעשה מעשה שאתה יודע שהוא רע, אפילו אם החברה שמסביבך איננה סבורה כך. כל שלושת הפירושים ראויים להישמע.",
+                    "<b>על ר' שמעון בן נתנאל</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במעבר בין המאה הראשונה לשנייה לספירה. נזכר בין חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי (לעיל, משניות י–יד) ומורו קבע עליו שהוא \"ירא חטא\". נוסף להיותו כהן, חברו לספסל הלימודים של ר' אליעזר בן הורקנוס וחתנו של רבן גמליאל הזקן (כך על פי התוספתא, עבודה זרה ג, י) אין ידוע עליו דבר ומעט מאוד נותר מתורתו פרט למובא בשמו במסכת אבות. עם זאת, בתלמוד הירושלמי (חגיגה ב, א) מסופר שעסק יחד עם ר' יוסי הכהן (הנזכר במשנה הקודמת) בתורת הסוד. לפי מסורת מאוחרת נמצא קברו ליד תל יבנה העתיקה.",
+                    "<b>\"שמע ישראל!\"</b>",
+                    "דומה כי אין לך מילים ידועות יותר מסידור התפילה של עם ישראל מאשר הפסוק: \"שמע ישראל, ה' אלהינו ה' אחד\" (שמקורו, כידוע, בספר דברים ו, ד). פסוק זה עומד בראש חטיבה מרכזית בסידור התפילה, הלוא היא \"קריאת שמע\", שזמנה יורד עד לתקופת הבית השני. שלוש פרשיות מן התורה מרכיבות את קריאת שמע, והיא נאמרת פעמיים ביום, בשחרית ובערבית. הפסוק \"שמע ישראל\" לבדו נאמר גם בהזדמנויות אחרות, כגון בעת הוצאת ספר התורה בשחרית של שבת וחג מארון הקודש. שלוש הפרשיות (דברים ו, ד–ט; שם יא, יג–כא ובמדבר טו, לח–מא) עוסקות בעקרונות היסוד של דת ישראל: הכרזה על אחדותו ומלכותו של האלוהים והדרישה לאוהבו בכל לב, תורת השכר והעונש, חובת לימוד התורה וקיום המצוות, ואפשר לסכם את שלוש הפרשיות גם יחד כ\"קבלת עול מלכות שמים\" (משנה, ברכות ב, ב). לפי המשנה (תמיד ה, א) נהגו הכוהנים בתקופת המקדש לקרוא, יום יום, יחד עם שלוש הפרשיות האלה גם את עשרת הדיברות, אך פסקו ממעשה זה בשל החשש שיהיה מי שיחשוב כי רק המצוות המנויות בעשרת הדיברות (כגון \"לא תרצח\") הן המחייבות, בעוד ששאר המצוות (כגון אכילת מזון כשר) הן פחותות מהן במעמדן (וראו עוד להלן ה, א). בשל חשיבותן של ההצהרות הכלולות בפרשיות קריאת שמע, התירו רוב חכמי המשנה לקרוא אותן בכל לשון שהאדם מדבר בה, ולאו דווקא בעברית. ועוד התפתחות עברה קריאת שמע משנקבע בתקופת התלמוד שיש לומר אותה לפני השינה, בשל מעלותיה להגן על האדם מפני מזיקים וצרות. וכך אומר ר' יצחק, ש\"כל הקורא קריאת שמע על מטתו – מזיקין בדילין [= מתרחקים] הימנו\" (בבלי, ברכות ה ע\"א), ועד היום רבים קוראים \"שמע ישראל\" ברגעים לא נעימים, עונדים קמיע שעליו חקוקות שתי מילים אלה, ועוד.",
+                    "במהלך הדורות נקשרה קריאת שמע לנכונות של מסירות הנפש על קידוש השם, ונאמרה מפי מקדשי שם שמים ברבים כמילותיהם האחרונות. הסיפור המשקף באופן הקשה ביותר את המשמעות הזו שקיבלה קריאת \"שמע\" במסורת ישראל הוא סיפור הוצאתו של ר' עקיבא להורג בעינויים קשים בידי הרומאים: כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה \"זמן קריאת שמע היה. והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכווין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים ... עד שיצאה נשמתו ב'אחד'\" (בבלי, ברכות סא ע\"ב). בדרכו של ר' עקיבא הלכו רבים במהלך תולדותיו הקשים של עם ישראל, עד ימי השואה האיומה ואף לאחריה.",
+                    "<b>רשע שאיננו רשע</b>",
+                    "לצמד הניגודים \"צדיק\" ו\"רשע\" היסטוריה משותפת ארוכה, וכמה רבדים של משמעות. המשמעות המקובלת בעברית המדוברת בפינו כיום למושג \"רשע\" היא של אדם החוטא ופושע בזדון (וכמובן ניגודו, הצדיק, הוא התם המתרחק ממעשי עוולה). באופן זה נקראים דבריו של משה רבנו אל האיש העברי שהיכה את אחיו \"רשע, למה תכה רעך!\" (שמות ב, יג). זהו המובן המוסרי של המונח, ואליו מכוון ככל הנראה ר' שמעון במשנה שלפנינו. אולם למונח גם משמעות משפטית. ה\"רשע\" הוא מי שהתחייב בדין (ובעברית המדוברת \"הורשע\" בדין) לעומת ניגודו הצדיק שזכה בדין (\"הוצדק בדין\"). שתי משמעויותיו של המונח משמשות גם במסכת אבות. לעיל פגשנו (א, ז) בדברי נתאי הארבלי: \"הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע\", וכוונתו אל האדם הבלתי מוסרי. לעומת זאת, בדבריו של יהודה בן טבאי (א, ח) המורה לשופט להתייחס אל שני בעלי הדין העומדים לפניו כ\"רשעים\", משמעותו של המונח הינה משפטית. אדם תבע ממך פיצויים על שפגעת לדבריו במכוניתו, ואתה טוען לחפותך. בית המשפט לא קיבל, לצערך הרב, את טיעוניך – ועל כן אתה הוא ה\"רשע\" משפטית, אף שבהחלט אפשרי הוא שה\"רשע\" המוסרי הוא דווקא חברך אשר שיקר ביודעין, העלים ראיות או מצא דרך לא הוגנת אחרת להצליח בטענתו."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר.</b> במשנה זו מסתיימים מאמריהם של חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי (משניות יב–יט) ור' אלעזר בן ערך הוא האחרון שבהם. נראה שגם מאמרו מורכב היה מלכתחילה משלושה חלקים. ",
+                    "<b>הֱוֵה שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוּרוֹס.</b> נראה שלפנינו משפט אחד (ולא שני עניינים שונים) ועל פיו מבקש ר' אלעזר מחבריו תלמידי החכמים לשקוד רבות על לימודיהם, כדי שידעו מה להשיב על טענותיו של הכופר, של האפיקורוס (וראו להלן). ויש הגורסים כאן: \"הווי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס\", בלי להזכיר את התורה, ונוסח זה נבון יותר, שהרי קשה לומר כי לימוד התורה נועד רק כדי להשיב תשובות ניצחות לכופרים! ",
+                    "<b>וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.</b> השקידה היא מאמץ מתמיד ומפרך, ור' אלעזר מזכיר לכל השקדנים כי מלאכתם נעשית כדי להגן על תורת ישראל מפני מתקיפיה ולמען האלוהים, ושכרה הגבוה בצידה, כי",
+                    "<b>וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.</b> \"בעל המלאכה\" הוא כמובן האלוהים, ור' אלעזר מאמין באמונה שלמה שהוא יתן שכר טוב לכל העמלים בשקדנות כדי להגן על תורת ישראל מפני כופרים. לפי פירוש זה מצטרפים כל שלושת המשפטים לאמירה אחת הדוקה: על החכם לשקוד על לימודיו כדי שיוכל להשיב למתווכחים עמו בסוגיות של דת, וגם אם נדמה לו שמטרה זו איננה מטרה ראויה, טוב שיזכור כי הוא עושה זאת לשם שמים וסופו שיזכה לשכר רב על כך. ",
+                    "<b>על ר' אלעזר בן ערך</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השנייה. היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ומורו זה נתן ביטוי בולט לתכונותיו הטובות ולהעדפה שהעדיף אותו על פני כל שאר תלמידיו (ראו לעיל, משניות יב–יד). ביטוי לחיבה המיוחדת שרחש רבן יוחנן לר' אלעזר בן ערך עולה מן הסיפורים על מות בנו של רבן יוחנן. תלמידים רבים ניסו לנחם את האב השכול, אך רק מאלעזר בן ערך הסכים בן זכאי לקבל ניחומים (אבות דרבי נתן, נוסח א, יד). במסורת אחרת מסופר, שהמורה והתלמיד גם יחד עסקו בתורת הסוד, ואז \"ירדה אש מן השמים ... עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו [את ר' אלעזר] על ראשו ואמר ... אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לנוכח השבחים יוצאי הדופן שמרעיף רבן יוחנן בן זכאי על תלמידו, סביר היה להניח שישתמרו משמו של ר' אלעזר בן ערך מאמרים רבים בספרות חז\"ל, אך למרבה ההפתעה אין הדבר כך, ומעט מאוד מסופר עליו או נאמר בשמו. כך, למשל, הוא מוצג כדוגמא לאדם ש\"הכל צריכין לעצתו\", כיוון ש\"היה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות. אמרו לו: נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא, אלא כך מקובלני מרבותי, שכל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים\" (מדרש תהילים א, יט). את מיעוט הזכרתו של ר' אלעזר במקורותינו יש המנמקים בטענה שהוא הלך לעולמו בהיותו צעיר לימים, אך בדרך כלל נהוג לומר שאלעזר בן ערך בחר שלא לשבת ביבנה – אשר שימשה כמרכז לחכמים באותה תקופה – אלא הרחיק יחד עם אשתו אל העיר אמאוס, סמוך ללטרון של היום, כדי ליהנות מן המרחצאות שבה (קהלת רבה ז, ז). האגדה מספרת שאלעזר בן ערך שכח בשל כך את תלמודו, ומקורות אחדים אף טוענים שבעקבות ישיבתו באמאוס לא זכר אלעזר בן ערך אף כיצד קוראים בתורה (בבלי, שבת קמז ע\"ב), ללמדך עד כמה חשוב היה להם לחכמים להדגיש את הקשר שעל התלמיד לשמור עם מוריו. עם זאת התלמוד הבבלי (שם) מספר כי חכמים התפללו על ר' אלעזר ותורתו שבה אליו בסופו של דבר.",
+                    "<b>מי הוא ומה הוא אפיקורוס?</b>",
+                    "מי הוא אותו אפיקורוס שצריך לעמול קשה כדי לדעת כיצד להשיב על דבריו? מי היה אותו אפיקורוס אשר שמו מייצג במסורת היהודית את הכפירה בה\"א הידיעה, כפירה שבגללה אין אדם זוכה לחיי עולם הבא (כאמור במשנה, סנהדרין י, א: \"ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס\" וכו')?",
+                    "מסתבר כי באתונה, במאות הרביעית והשלישית שלפני הספירה, חי פילוסוף יווני בשם זה. הוא הקים באותה עיר מוסד חינוכי, שבו חיו הוא ותלמידיו במעין קהילה שיתופית. תלמידיו ותלמידי־תלמידיו המשיכו לשמור אמונים לרעיונות שלמדו ממנהיגם, והיו מוכרים בעולם העתיק בכינוי \"אפיקוראים\", ובשם זה הכירו אותם גם חכמי המשנה. מתורתו של אפיקורוס לא השתמר הרבה, אך אנו יודעים כי הגותו התמקדה באושרו של האדם הפרטי. הוא התנגד לשיטות הפילוסופיות הקלאסיות של יוון העתיקה, כגון זו של אפלטון, אשר התמקדו בחיפוש אחר האמת, באומרו כי לא זו המטרה האמיתית שעל האדם לרדוף אחריה. לשיטתו, כל בני האדם משועבדים לחושיהם ורק מה שאנו מרגישים בחושינו ברגע מסוים הוא עבורנו האמת. אפיקורוס דחה את האמונה בדבר חיים שלאחר המוות, וטען כי אדם יכול לזכות באושר רק על ידי סיפוק דרישות החושים בעולם הזה. לכן ראוי לחיות בשלוות נפש אמיתית, שאליה ניתן להגיע ללא מעורבות בקהילה או בחיים הציבוריים, ללא הקמת משפחה, בהמעטה בתשוקות ובטיפוח ידידים טובים.",
+                    "תפיסתו של אפיקורוס ותלמידיו הקימה נגדם הוגי דעות שונים, שראו בתורתו כפירה מסוכנת בעקרונות היסוד של הדת, ולכן הפך שמו לשם גנאי לרודפי הנאה – אף שתורתו לא הטיפה לחיי תענוגות – ולכופרים בכלל. בהקשר היהודי המיוחד הכוונה לכפירה בתורת השכר והעונש, במתן תורה משמים, בחיי עולם הבא, וכיוצא בזה. עד היום משמש השם \"אפיקורוס\" ככינוי כללי ולא מדויק לכל כופר שהוא, בלא קשר לתורתו המקורית של אותו פילוסוף (אך לבוּר ועם הארץ אין ראוי לקרוא בתואר זה!). ודומה שכנגד כופר שכזה יוצא ר' אלעזר בן ערך במאמרו. מעניין להעיר כי הרמב\"ם (בפירושו למשנה) מבאר את השם מלשון המילה \"הפקר\" ואומר, כי אפיקורוס הוא מי \"שמפקיר ומבזה את התורה או את לומדיה. ולפיכך קוראים בשם הזה כל מי שאינו מאמין ביסודי התורה\".",
+                    "<b>בעל מלאכה שאיננו בעל מלאכה</b>",
+                    "בלשוננו שלנו \"בעל מלאכה\" הוא אדם המתפרנס ממעשה ידיו: סנדלר, נפח, מכונאי רכב, צורף וכל כיוצא באלה, ו\"בדפי זהב\" אפשר למצוא בעלי מלאכה למאות ולאלפים. הם אף מאוגדים בגופים שונים כגון \"ארגון בעלי מלאכה\" – הדומה במובן מסוים לגילדות המקצועיות של ימי הביניים – ומדינת ישראל אף חוקקה את \"חוק רישוי בעלי מלאכה־1977\". מסתבר עם זאת שבלשון חז\"ל יש למונח זה משמעות הפוכה לגמרי: \"בעל מלאכה\" הוא המעסיק (ולעיתים: הלקוח) אך לא העובד עצמו. במאמרו של ר' אלעזר בן ערך מכונה האלוהים, שלמען תורתו ועמו עמלים תלמידי החכמים, בכינוי \"בעל מלאכתך\", וכך גם להלן, משנה כא. באורח דומה מתואר פרעה שהעביד את עם ישראל בפרך כ\"בעל מלאכתו\" של העם (שמות רבה טו, יח), ובמקום אחר (ויקרא רבה ל, ג) מדברים על \"פועל\" ועל \"בעל מלאכתו\" הנותן לו את שכרו."
+                ],
+                [
+                    "משסיימה מסכת אבות לדון ברבן יוחנן בן זכאי ובחמשת תלמידיו היא עוסקת בעוד חכם אחד מאותם ימים.",
+                    "<b>רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר.</b> ולפנינו אחד מן המאמרים המפורסמים ממסכת אבות, הרבה בשל לשונו הציורית והקצרה ובשל הרעיון הכללי שניתן להעלות ממנו. אנו נפרש אותו תחילה כאלגוריה על המצב הקיומי של האדם, בהקשר הדתי שאליו התכוון מן הסתם ר' טרפון. ",
+                    "<b>הַיּוֹם קָצָר.</b> חיי האדם קצרים הם.",
+                    "<b>וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.</b> והמשימות שמוטלות עליו להגשמה במהלך חייו הן מרובות: לימוד תורה וקיום מצוות. ",
+                    "<b>וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים.</b> אך בני האדם מדרך הטבע עצלים ואינם ממהרים למלא את חובותיהם. ",
+                    "<b>וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה.</b> השכר שיקבל האדם על מעשיו, בעולם הזה ובעולם הבא, הוא רב. ",
+                    "<b>וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.</b> והקדוש ברוך הוא, המטיל את עולו על בני האדם, עומד על גבם ומזרז אותם למלא את חובותיהם. – אם לא נפרש את הדברים בהקשר הדתי המצומצם שלהם, הרי שר' טרפון מצביע על המצב הקיומי האנושי בכלל: ימי האדם קצרים אך המשימות שהוא צריך למלא בהם הן רבות עד מאוד: רכישת מקצוע, לימוד והשכלה, הקמת משפחה וחברה מתוקנת ועוד ועוד. האדם מטבעו נוטה לבטלה ולעצלות, אך השכר על הגשמת המשימות הוא רב ועל כן יש להשתדל ולקיימן. עם זאת יש להודות שבפירוש כלל־אנושי זה קשה לדעת מי הוא \"בעל הבית\" הדוחק באדם, אלא אם כן נאמר שמדובר במצפונו או בחברה הסובבת אותו, ופירוש זה דחוק ביותר. לא פלא אפוא שרק מחציתו הראשונה של המאמר, \"היום קצר והמלאכה מרובה\", היא שזכתה לפרסום גדול בשפה העברית ובספרותה (וראו להלן).",
+                    "<b>על ר' טרפון</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה ובתחילת השנייה. ר' טרפון היה כהן ובילדותו עוד זכה לראות את בית המקדש. הוא למד תורה מרבן יוחנן בן זכאי ולאחר מכן ישב בעיר לוד והיה מנהיגה הרוחני של העיר, ובין תלמידיו ניתן למנות את ר' עקיבא. ר' טרפון נערץ על ידי בני דורו, שכינוהו \"אביהן של כל ישראל\" (ירושלמי, יומא א, א). על פי המסורת היה ר' טרפון בעל ידע בכל תחומי התורה שבעל־פה: מקרא, משנה, מדרש, הלכה ואגדה, והיה מחלק מידיעותיו בשפע לכול (אבות דרבי נתן א, יח). מן המקורות הוא מצטייר לא רק כתלמיד חכם אלא גם כאדם נדיב, אוהב אדם וגומל חסדים, ואף עניו ביותר. כיוון שהיה כהן, המשיך גם לאחר החורבן לקבל את המתנות שהכהן זכאי לקבל אותן, ובמתנות אלה השתמש כדי לסייע לחסרי כול. בשנת בצורת אחת אף קידש לו לא פחות ולא יותר משלוש מאות נשים עניות, כדי שתוכלנה לאכול מן המתנות שניתנו לו ככהן (תוספתא, כתובות ה, א). כמו כן הקפיד ר' טרפון על כיבוד הוריו: מסופר ששבת אחת יצאה אמו לטייל ונקרע סנדלה. כיוון שאסור היה לתקנו בשל קדושת השבת, הניח ר' טרפון את ידיו תחת כפות רגליה והיא צעדה עליהן עד שהגיעה אל מיטתה (ירושלמי, קידושין א, ז). בתקופתו החלה הנצרות להתפשט, והוא היה מגדולי הנלחמים כנגדה ואף הצהיר שהוא מעדיף לאבד את בנו מאשר להחזיק בספריהם של הנוצרים, וכי עדיף למות מידי חיה רעה מאשר להיכנס לביתו של נוצרי (בבלי, שבת קטז ע\"א). לפי מסורת אחת מצא ר' טרפון את מותו כאחד מעשרת הרוגי מלכות שנהרגו בידי הרומאים (איכה רבה ב, ד), אך ספק אם יש למסורת זו בסיס היסטורי. אגב: מסימני ההיכר שלו היו קומתו הגבוהה (בבלי, נידה כד ע\"ב) ומטבע הלשון \"כפתור ופרח\" שהיה נוהג לומר כשהיה שומע דברי חכמה אשר גרמו לו הנאה מרובה (בראשית רבה צא, ט).",
+                    "<b>\"היום קצר והמלאכה מרובה\"</b>",
+                    "מעל שולחן העבודה של אליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית (1858–1922), התנוסס לוח ועליו נכתב \"הזמן קצר והמלאכה מרובה\", שכן על שולחן כתיבה זה החל בן יהודה בכתיבת חיבורו המקיף, \"מילון השפה העברית\". המלאכה אכן מרובה היתה ולא עלה בידו של בן יהודה לסיימה, שכן הזמן שעמד לרשותו קצר היה (ואת המילון סיימו אחריו רק בשנת 1959). השימוש על דרך השינוי שעשה בן יהודה בחלקם הראשון של דברי ר' טרפון מצטרף לאלפי הופעותיו של הפתגם במרחבי השפה והספרות העברית, כפי שאפשר לגלות בנקל בסיור פשוט במאגרי מידע אלקטרוניים. \"יאללה חברה, היום קצר והמלאכה מרובה; אפּ–אפּ–אפּ צאו לדרך\", מפציר סטודנט ברעיו לספסל הלימודים ערב בחינה, ואילו נחמה פוחצ'בסקי, מראשונות הסופרות כותבות העברית (1869–1934), מספרת על עוזרת בית מיוצאות תימן, רוּמה שמה, אשר \"יש שבאמצע העבודה היא עומדת, מסתכלת ומהרהרת. ואם אירע שנתקלה בה הגברת ורואה אותה בכך, היתה תופסת על שכמה ומזרזתה: בבקשה, רומה, אל תתרשלי, הרי היום קצר והמלאכה מרובה!\" (מתוך הסיפור \"רומה\"). אכן, כולם חשים – הן בדיבור היומיומי והן בספרות האמנותית – כי הזמן לעולם אינו מספיק לכל התוכניות שמבקש האדם להגשים, ומאמרו של ר' טרפון בא לזרזם לנסות ולעשות ככל שביכולתם. בוודאי גם על דבריו שלו היה ר' טרפון קורא בהנאה: \"כפתור ופרח!\"",
+                    "<b>בטן־גב בטן־גב</b>",
+                    "העצלות, היפוכה של הזריזות והחריצות, היא תופעה אנושית שכיחה, שלא לומר שכיחה עד מאוד. בתורת המוסר הנוצרית, כפי שזו גובשה סופית בימי הביניים, נמנית העצלות בין שבע המידות המגונות או שבעת החטאים האורבים לבני האדם: תאוות בשרים, גרגרנות, חמדנות, עצלות, זעם, קנאה וגאווה (וראו עוד להלן ד, כח). למעשה, העצלות כה נפוצה, עד שרבים ראו בה חלק בלתי נפרד מן הטבע האנושי. ואכן, \"זכתה\" העצלות, וסביב גינויה התגבש קונצנזוס מקיר לקיר, ביהדות ומחוצה לה. ספר משלי מדבר בגנות העצלות למעלה מתריסר פעמים. \"הדלת תיסוב על צירה, ועצל על מיטתו\" (כו, יד) הוא אומר בלעג, ואף שולח את העצל ללמוד לקח מבעל חיים פחוּת: \"לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם ... תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה. עד מתי עצל תשכב! מתי תקום משנתך?!\" (ו, ו–י). ואילו את אשת החיל הוא משבח על כך ש\"לחם עצלות לא תאכל\" (לא, כז). בעקבותיו הלכו חז\"ל שקבעו כי \"אין שכינה שורה [על האדם] לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק [היינו: צחוק פרוע וחסר גבולות] ולא מתוך קלות ראש\" ועוד (בבלי, שבת ל ע\"ב) – רשימה נכבדה מאוד של התנהגויות פגומות המונעות מן האדם להגיע למעלה דתית גבוהה. ובמקום אחר נאמר בתלמוד (בבלי, מגילה יא ע\"א) כי \"בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה\" נתרוששו ונפלו בידי שונאיהם, שהרי בהקשר היהודי נתפסת העצלות כניגוד לעבודה מסוג מסוים מאוד: \"עבודת ה'\" (ראו לעיל א, ב). בעבודה יש, כידוע, לשנס מתניים, להפשיל שרוולים ולהשקיע מאמץ כדי לזכות בהישגים. ומה שנכון בהקשר הדתי הזה נכון גם בהקשר הרחב יותר של האדם המודרני, הדוגל בהישגיות, בהצבת יעדים ובחתירה אליהם. עצלות, בטלה, דחיית או השהיית דברים – כולן תכונות אנושיות שמסכת אבות, ועמה שאר בעלי המוסר בכל הדורות, קוראים להילחם בהן, כלשונו של אחד משירי הזמר הראשונים של ארץ ישראל: \"קום בחור עצל וצא לעבודה!\""
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' טרפון שנזכר במשנה הקודמת (ופרטים עליו ראו שם), שגם בה דיבר על מלאכה ופועלים ושכר. מאמרו זה של ר' טרפון מורכב היה מלכתחילה משלושה חלקים, אך עם הזמן נוסף עליו חלק רביעי, כמבואר להלן. ",
+                    "<b>לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה.</b> רבה היא המלאכה הניצבת בפני כל אדם במהלך חייו, הרחבת ידע ותיקון החברה ועוד ועוד משימות, ואין לצפות ממנו שישלים את כולה, ולא כולה מוטלת על כתפיו, אך עם זאת אסור שבשל כך יימנע ממנה. אין הוא חופשי להתבטל ממלאכתו רק משום שהוא יודע שלא יצליח להביאהּ לידי סיום. ובאיזו מלאכה במיוחד מדבר ר' טרפון? בעבודת האלוהים, קרי בקיום המצוות ובלימוד התורה, ועל כן הוא ממשיך ואומר: ",
+                    "<b>אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה.</b> השכר גדל ומתרבה ככל שהמאמץ גדל, גם אם לא יגיע האדם לעולם ללמוד את התורה כולה, על כל ענפי הידע הקשורים בה. ",
+                    "<b>וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.</b> וצריך האדם להאמין בשכר שיגיע לו, כי \"בעל המלאכה\", היינו המעסיק (ראו ב, יט), ובמקרה זה האלוהים, ישלם לכל אדם את השכר הראוי לו על מעשיו. אכן, מאמר זה נושא אופי דתי, ועל כן לא פלא הוא שרק חלקו הראשון (\"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה\") זכה לפרסום בהקשרים שאינם מושתתים על אמונה דתית דווקא, אלא כאמירה כללית על המצב האנושי בכלל. – נראה שכאן הסתיים מאמרו המקורי של ר' טרפון, אשר שלושת חלקיו משלימים זה את זה לאמירה רצופה אחת. וכך הוא אמנם מופיע גם בכתבי יד טובים של המסכת, אך באחרים נוסף כאן משפט רביעי: ",
+                    "<b>וְדַע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָם שֶׁלַּצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.</b> אין לפקפק במתן השכר, אך על האדם לזכור (\"ודע\") שאין לצפות לו בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא, שהרי המציאות מלמדת כי לא תמיד \"צדיק וטוב לו\". ",
+                    "<b>מתי יבוא \"לעתיד לבוא\"?</b>",
+                    "הביטוי \"לעתיד לבוא\", המופיע בספרות חז\"ל מאות רבות של פעמים, משמש בשתי משמעויות עיקריות: בהקשר המעשי הוא מכוון בדרך כלל למשהו שיתרחש מרגע מסוים ואילך, כגון הקביעה כי אדם שנודר לא לשתות יין \"כל השנה\", אסור בשתיית יין מיום שאמר את דבריו עד \"ראש השנה לעתיד לבוא\", היינו עד לראש השנה הקרוב (ירושלמי נדרים ח, א), וכדומה. בהקשר הרעיוני, לעומת זאת, מכוון הביטוי לאיזה עתיד כלשהו שזמנו לא נקבע בבירור. המשפט שצורף במשנתנו לדברי ר' טרפון מבטיח שכר שאיננו שכר פיזי הצפוי להגיע בעולם הזה, אלא שכר בלתי מוגדר באופיו השייך למימד אחר ולמציאות קיומית שונה בתכלית, מציאות עתידית. \"לעתיד לבוא\" הוא מונח מעורפל קמעא המצטרף בדברי חז\"ל אל מושגים אחרים, כגון ימות המשיח, העולם הבא, תחיית המתים ועוד ביטויים דומים. מסתבר כי תמונות העתיד של חז\"ל רבות ומגוונות עד מאוד, וקשה להכניס בהן סדר ושיטה, והמונח \"לעתיד לבוא\" הוא אחד מן החשובים שבהן. \"לעתיד לבוא\" יתבטל המוות (משנה, מועד קטן ג, ט), אומות העולם כולן ישתחוו לפני עם ישראל (תוספתא, סוטה ד, ב), דור מתי מדבר יקום לתחייה (שמות רבה ב, ד), הרשעים יבואו על עונשם (בבלי, עירובין כא ע\"א) ועוד הבטחות טובות רבות.",
+                    "הביטוי \"לעתיד לבוא\" איננו מוכר מן המקרא, ושאלה גדולה היא אם היתה למחברי ספר הספרים תפיסה ברורה באשר לקורות העולם או האדם הבודד בעתיד הרחוק. גם את נושא תחיית המתים, המתקשר לא פעם אל \"לעתיד לבוא\" (כגון אבות דרבי נתן, נוסח ב, י; שמות רבה מד, ו) קשה למצוא בתורה. חז\"ל – שכנראה חידשו רעיון זה לראשונה – דרשו פסוקים שונים בתורה כדי להוכיח \"תחיית מתים מן התורה\". כך, למשל, דרשת צורת העתיד המהופך, \"אז ישיר משה\", כמדברת על שירה שישיר משה אשר יקום לתחייה \"לעתיד לבוא\" (מכילתא דרבי ישמעאל, א).",
+                    "דחייתם של השכר והעונש לעתיד לבוא, משמשת לעיתים כדרך להתמודדות עם שאלות תיאולוגיות חמורות, דוגמת השאלה בדבר מציאות הנראית לא פעם סביבנו, מציאות של \"יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו\" (בבלי, ברכות ז ע\"א). תשובות שונות נתנו הקדמונים לשאלה זו. דומה שזו הבעיה העיקרית שמתמודד עמה ספר איוב המקראי, ותשובתו דומה לתשובה שנתנו חז\"ל על שאלה זו. כך, למשל, התשובה המוחצת והנוקבת שמשיב ה' על שאלה דומה של משה: \"...שתוק! כך עלה במחשבה לפני!\" (בבלי, מנחות כט ע\"ב). השתיקה אל מול מה שלא ניתן להבינו מוצגת כדרך להתמודדות וכמבחן לאמונת האדם. לעומת זאת, העברת השכר והעונש אל העולם הבא, זה שלאחר המוות, מרככת במשהו את הקושי, ומותירה תקווה בלב האדם ליום שבו ייושבו הסתירות ויתוקנו העוולות המאפיינות את עולמנו האנושי, כאשר יבואו הרשעים על עונשם והצדיקים על שכרם (וראו עוד לעיל א, ג).",
+                    "<b>בני חורים ומשוחררים</b>",
+                    "\"עבדים היינו עבדים / עתה בני חורין, בני חורין\" הוא אחד משירי הפסח הידועים ביותר, ואף בהגדה של פסח נמצא: \"השתא עבדי [=השנה עבדים] לשנה הבאה בני חורין\", ומשמע ש\"בן חורין\" הוא אדם חופשי, משוחרר ואדון לעצמו. הביטוי \"בן חורין\" מופיע בכתבי יד טובים של מסכת אבות כ\"בן חורים\". יסודו של ניב זה במקרא, שם הוא מופיע פעם אחת בלבד: \"אִּי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו / אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו...\" (קהלת י, טז–יז), כלומר: טוב לה לארץ שמלכה הוא \"בן חורים\" ולא \"נער\" ואילו שריה אוכלים את סעודתם בזמן הראוי לה (\"בעת\", כלומר בערב) ולא בשעות הבוקר שבהן עליהם לעמול ולטרוח במלאכתם. הניגוד בין \"נער\" ל\"בן חורים\" יכול ללמד כי \"בן חורים\" הוא אציל, אדם שאיננו כפוף לאחרים, בעוד ש\"נער\" עשוי להיות גם עבד, משרת ומשמש אחרים. מכל מקום, בלשון חז\"ל נעשה \"בן חורים/חורין\" לכינוי לאדם חופשי, ובעיקר מי שיצא מעבדות לחירות. כך נולד הפועל המרובע שחר\"ר ושם העצם שחרור, כגון: \"מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה [אנשים לשם תפילה במניין], ושחרר עבדו והשלימו לעשרה\" (בבלי, ברכות מז ע\"ב), ועבד (נוכרי!) שהשתחרר נחשב כיהודי מבחינות שונות, משום שעוד בבית אדוניו נימול ושמר על מצוות רבות. עבד כזה מקבל מאדונו עם צאתו לחופשי \"שטר שחרור\". ואף מצאנו כהגדרה של מעמד אישי – בצד כהן, לוי, ישראל, גר ועוד – גם את ה\"חרורי\" שהוא עבד משוחרר הרשאי להתחתן עם בני ישראל, להוציא הכהנים שבהם (משנה, קידושין ד, א).",
+                    "ומה היתה המלחמה שנלחם עם ישראל בשנת תש\"ח? היא נתכנתה בשמות שונים: מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות, מלחמת הקוממיות (הוא השם שדוד בן גוריון, ראש הממשלה של אותם ימים, העדיף מכל האחרים) ומלחמת תש\"ח (ולאחרונה: בהקשר פוליטי ברור גם \"מלחמת 1948\"). ה\"קרב\" על שמה של המלחמה הזו המשיך במאבקים בקשר לשמותיהן של מלחמות אחרות שמדינת ישראל השתתפה בהם: \"מבצע קדש\" או \"מבצע סיני\"? \"מבצע שלום הגליל\" או \"מלחמת לבנון (הראשונה)\"? בני חורין רשאים להתווכח על הכול."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "בניגוד לפרקים א–ב של המסכת, בפרקים ג–ד שלה מובאים דבריהם של עשרות חכמים שונים, ללא סדר נראה לעין, לא כרונולוגי ולא ענייני, ורק לעיתים ניתן למצוא קשר בין משנה למשנה. ",
+                    "<b>עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר.</b> ומאמרו פותח בקביעה, העוסקת בשלושה עניינים, ולאחריה באה הנמקתה. ",
+                    "<b>הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה.</b> אם יזכור האדם דרך קבע את שלושת הדברים הרשומים להלן, לא יגיע אף פעם לידי חטא ועוון. \"הסתכל\" כאן משמעו: שים לבך, התעמק ועיין בדבר. ",
+                    "<b>דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.</b> וממשיך עקביא בן מהללאל ומסביר את דבריו. ",
+                    "<b>מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה.</b> ראשיתו של היצור האנושי בבטן אמו בטיפת זרע צמיגה וחסרת צורה (\"סרוחה\" אין עניינו סרחון אלא השתרעות, כמו \"סרוחים\" [עמוס ו, ז] שמשמעו: שוכבים על מיטותיהם בפישוט איברים). ",
+                    "<b>וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.</b> גוף האדם נרקב בקברו ומשמש למאכל תולעים מסוגים שונים. ולעומת זאת: ",
+                    "<b>וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.</b> לאחר מותו, כך מאמין עקביא, עומד האדם לדין ב\"בית המשפט העליון\", לפני ריבונו של עולם, ומשלם על מעשיו בעולם הזה (על הביטוי \"דין וחשבון\" ראו להלן ד, כט). מי שיזכור את מוצאו של האדם ואת גורלו לאחר שיצא מן העולם, יגלה את אפסותו, והכרת עמידתו לדין לאחר חייו תביא אותו שלא לחטוא כלל. – לא מקרה הוא שמאמרו זה של עקביא משמש, על פי נוסח האשכנזים, כפתיחה לטכס לוויית המת. הוא מכוון לאזניהם של הנוכחים בלוויה ומבקש מהם, כתזכורת כואבת אך אנושית עד מאוד, לנצל את עמידתם באותה הזדמנות כדי לזכור מניין באו, לאן ילכו וכיצד ינהלו את חייהם. או כדברי קהלת: \"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו\" (ז, ב).",
+                    "<b>על עקביא בן מהללאל</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במהלך המאה הראשונה לספירה, בדורות הסמוכים לחורבן הבית השני. מדבריו של עקביא נותרו בידינו רק מאמרים בודדים, שארבעה מהם הביאו לגורלו המר. עקביא העיד בפני חבריו על מה ששמע ממוריו בקשר לארבע הלכות בענייני קודשים וטהרות. השמועות שהביא לבית המדרש נגדו את דעתם של שאר החכמים, ואלה הפצירו בו לקבל את הכרעת הרוב, כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל. בתמורה להסכמתו לחזור בו מדעותיו הבטיחו לו למנותו לאב בית הדין, אולם עקביא סירב להצעתם במילים בוטות: \"מוטב לי להיקרא שוטה כל ימיי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום [=הקב\"ה]. שלא יהיו אומרים 'בשביל שררה חזר בו'\" (משנה, עדויות ה, ו). בשל כך נידו אותו החכמים, וכך נותר בנידוי עד סוף ימיו (אם כי יש בין החכמים מי שקובע כי עקביא לא נוּדה כלל). מסיפור זה עולה דמות של אדם הנאמן לעצמו, אדם שאיננו מוכן לשנות את דעתו, והריהו נכון לשלם מחיר גבוה על כך. קו אופי דומה עולה גם מסיפור אחר, שבו ביקש בנו של עקביא מאביו שיצווה על החכמים לקרב אותו אליהם. עקביא סירב לעשות כן ואמר לבנו (משנה, עדויות ה, ז): \"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך\" – על כל אדם לקנות את מקומו בזכות עצמו ומעשיו ולא בשל זכות אבותיו או מילה טובה שיאמרו עליו (היא, בלשון נקייה, פרוטקציה). על עקביא אמר ר' יהודה בר אלעאי, שלא רבים בישראל היו גדולים \"בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל\" (משנה עדויות ה, ו). על פי מסורת מאוחרת מצוי קברו ליד העיר צפת.",
+                    "<b>עלילותיה של הטיפה הסרוחה</b>",
+                    "בספרות חז\"ל מוצאים אנו כמה דיונים בתהליכי ההתהוות הראשונים של היצור האנושי ברחם אימו ובקורותיו שם. משעה שמפרה הזרע את הביצית מתחילה תקופה של ארבעים יום, היא התקופה שבה נוצר הוולד (בבלי, בכורות כא ע\"ב). וכיצד נראה העובר במעי אמו? \"דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו [=רקותיו], שתי אציליו [=מרפקיו] על שני ארכובותיו [=ברכיו], ושני עקביו על שני עגבותיו [=ישבנו], וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי [=צואה] שמא יהרוג את אמו. וכיון שיצא לאוויר העולם – נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת\" (בבלי, נידה ל ע\"ב). בתקופת ההריון – הם \"תשעה ירחי לידה\" כאמור בשיר הידוע \"אחד מי יודע\" בהגדה של פסח – \"מלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה\" (שם). ומאז, כל ימי חייו, הוא רק שב ונזכר במה שלמד עוד טרם בא לעולמנו, והוריו ומוריו הם רק אלה המזכירים לו את מה שידע בעבר. ועוד יודעים חז\"ל לספר כי עוּברים במעי אמם יכולים לדעת את שמתרחש בעולם שמחוץ להם, ומספרים על דוד ש\"אמר שירה במעי אמו\" (בבלי, ברכות י ע\"א), ועל יעקב ועשו שהתרוצצו במעי אמם קודם ללידתם, יעקב בשעה שחלפו ליד בית כנסת ועשו בשעה שחלפה רבקה ליד בית עבודה זרה (בראשית רבה סג, ו).",
+                    "במסורות כאלה ובדומות להן יש לדון, כמובן, על יסוד הידע הרפואי של הימים הקדומים (בעמים בכלל ובישראל בפרט), ובעיקר על יסוד אמונותיהם של חכמים במה שנוגע לקשרו של האלוהים עם כל יצוריו, גם אלו שטרם ראו את אור העולם.",
+                    "<b>על החיים ועל המוות</b>",
+                    "דרישתו של עקביא בן מהללאל מן האדם לזכור את סופו נוגעת בעצבים חשופים, לא מעט בשל ניסוחה הבוטה וחסר הרחמים (\"עפר רימה ותולעה\"). ניתן לומר ששאלת המודעות למוות היא שאלה אוניברסלית, עד שדומה שאין בן אנוש המצליח לחמוק ממנה. לא מעט הם הוגי הדעות הסוברים כי ההבדל בין האדם לבין החיה והבהמה הוא בידיעה החריפה של האדם שהוא סופי, שזמנו קצוב וסופו כיליון, ובוודאי כיליונו של הגוף. (שאלת האמונה בהישארות הנפש ובחיי העולם הבא חורגת מדיוננו כאן.) וכיצד זה ניתן להתמודד עם האימה המשתקת שהמודעות למוות עשויה לעורר? עקביא בן מהללאל מציע לא להתעלם מן המוות, אלא להיפך – להעמיק את הידיעה שסופנו למות. ידיעה זו קשה אמנם לעיכול, אך היא מאלצת את האדם לעמוד לנוכח המטרות העיקריות של חייו ולשאול את עצמו אם עמד בהן, וכך לתת גם לעצמו דין וחשבון על מה שעשה בעודו על פני האדמה. סופם של דברי עקביא \"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא\" רומזים לנקודה נוספת, דתית־אמוּנית באופיה: עמידתו של האדם נוכח סופיותו, מעמידה אותו מול האל האינסופי. תודעה חריפה זו מנוסחת באופן נוגע ללב בתפילת \"ונתנה תוקף\" הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים: \"אדם יסודו מעפר וסופו לעפר ... משול כחרס הנשבר, כחציר יבש, וכציץ נובל, כצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף\", ולעומת זאת – \"ואתה הוא מלך אל חי וקיים\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר.</b> על התואר \"סגן הכהנים\" ראו להלן. ",
+                    "<b>הֱוֵה מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁלַּמַּלְכוּת.</b> ר' חנינא קורא לכל אדם להתפלל למען שלומה של המלכות השולטת בו. אם נקשר מאמר זה לתקופתו של ר' חנינא, הרי שמדובר ברומי או באחרוני מלכי בית חשמונאי, אך נראה שהוא מבקש לקבוע כלל עקרוני, ברוח דברי הנביא ירמיהו אל הגולים לבבל: \"ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום\" (כט, ז). וממשיך ר' חנינא ומנמק את דרישתו:",
+                    "<b>שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ.</b> לולי פחדו, יראו, הבריות ממערכת השלטון – המפקחת על הסדר הציבורי, שופטת ומענישה – היו פוגעים זה בזה בפראות ובאלימות (ובכתבי יד רבים של המסכת כתוב: \"איש את רעהו חיים בלענו\"). האנרכיה היא הסכנה הגדולה מכול, והשלטון – כל שלטון, אפילו זר (ואל נשכח שרומי מכונה פעמים רבות בספרותנו בכינוי \"מלכות הרשעה\"!) – הוא המכשיר היחיד היכול למנוע אותה. ברקע הדברים מצוי פסוק מספר תהילים (קכד, ג) לפיו מגן ה' על עמו כאשר קמים עליו אויביו, ולולי עזרתו \"אזי חיים בלעונו\". בדברי ר' חנינא מתהפכת התמונה: השלטון הזר, הגויים, הוא המציל אותנו מעצמנו! – המנהג להתפלל למען שלומה של המלכות שבצילה יושב עם ישראל מקוים עד ימינו וראו להלן.",
+                    "<b>על ר' חנינא סגן הכהנים</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה. ר' חנינא (הנזכר גם בשם \"חנניה\") זכה עדיין לשמש בבית המקדש, שם כיהן כסגן לכהן הגדול. ו\"אמר רבי חנינא סגן הכהנים: למה סגן ממונה? שאם אירע בו פסוּל בכהן גדול, נכנס [הסגן] ומשמש תחתיו [בעבודת בית המקדש]\" (בבלי, סוטה מב ע\"א). מתוקף מעמדו נמסרים משמו של ר' חנינא מנהגים רבים העוסקים בעבודת המקדש ובהלכות כהונה (כגון משנה, עדויות ב, א–ג ועוד). ר' חנינא מעיד גם על כמה אירועים מתקופת החורבן, כגון סיפור נוגע ללב זה: \"כיון שראו בני כהנים גדולים שחרב בית המקדש ונשרף ההיכל, נטלו את המפתחות ועלו לראש ההיכל וזורקים כלפי מעלה ואומרים 'הא לך המפתחות שנתת לנו שלא היינו אפטרופין [=אחראים] נאמנים לאכול מגנזיו של מלך', והיו אוחזים זה בזה ונמשכין לתוך האוּר [=האש] ונשרפים\" (אבות דרבי נתן, נוסח ב, ז). בין מאמריו: \"גדול השלום, ששקול כנגד כל מעשה בראשית\" (ספרי במדבר, מב), ואולי גם זה אחד מן הלקחים שלמד ר' חנינא מן האירועים הקשים של זמנו, שעיקרם המרד ברומי ותוצאותיו המרות.",
+                    "<b>חידושי תפילה ותפילות חדשות</b>",
+                    "מועט הוא העיסוק בנושא התפילה במסכת אבות. זו נזכרת רק במשנה שלפנינו וכן לעיל ב, יח: \"רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה, וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום\". התפילה שר' שמעון מדבר עליה היא התפילה בה\"א הידיעה בסידור של עם ישראל, היינו \"תפילת שמונה עשרה\", הקרויה כך בשל המספר המקורי של הברכות שכללה מראשיתה (רק בשלב שני הוספה ברכה נוספת ומספר הברכות גדל ל–19). תפילה זו ידועה גם בשם \"תפילת העמידה\" או \"תפילה בלחש\" על שם אופן אמירתה. היא נאמרת – בצורות שונות, שיש בהן שבע, תשע או תשע עשרה ברכות – בכל אחת ואחת מתפילות היום (ערבית, שחרית ומנחה; בשבת, בראשי חודשים ובחגים גם בתפילת מוסף, וביום הכיפורים גם בתפילת נעילה).",
+                    "אחת הסכנות האורבות למתפללים – בכל דת, בכל שפה ובכל זמן – היא החשש של נפילה בפח השגרתיות, פן תיהפך התפילה ל\"תפילת קבע\", דבר שלא קשה להבינו לאור המספר הגדול של פעמים שנאמרת כל תפילה ותפילה. התלמוד (בבלי, ברכות כט ע\"ב) דן בסוגיה זו ומציע לה כמה פתרונות, כגון הדרישה, שאינה קלה לביצוע, שאדם \"יחדש בה דבר\" בכל יום. על פי ההקשר שם ברור שכוונתו לומר שנוסח התפילה שייאמר מחר לא יהיה בהכרח זהה לחלוטין לזה שנאמר היום, וכן הלאה. מסתבר שהיו גם כמה מן החכמים שכך עשו, והתלמוד (שם) מונה אותם לשבח. מנהג זה נעלם עם הזמן וזכה לחידוש רק במאות השנים האחרונות, במסגרת קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, בעוד שהיהדות האורתודוכסית הסתפקה בגיוון מוסיקאלי של התפילה ובבקשה שהמתפלל יחדש דבר, אם רק יוכל, בכוונה הנפשית שהוא מכוון בזמן התפילה.",
+                    "לאור זאת מעניינת היא העובדה שדווקא בתפילה לשלום המדינה (ראו להלן) חלו וחלים שינויים בהתאם להתפתחויות פוליטיות שונות ובהתאם ליחס אל המדינה שמגלות קבוצות של מתפללים. מסתבר שדווקא בתפילה זו – ואולי בשל היותה תפילה כה צעירה לימים – הוכנסו שינויים גם בהקשר האורתודוכסי. כך, למשל, יש המבקשים מן האלוהים שיברך \"את מדינת ישראל שתהיה ראשית צמיחת גאולתנו\", או מוסיפים משפטים כגון \"והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלוהים\" וכו', ניסוחים או משפטים החסרים מן הנוסח שקבעה בשעתו הרבנות הראשית לישראל. בדרך זו לא נעשתה התפילה ל\"תפילת קבע\", אף שיש להודות שלא למטרה זו הוכנסו בה השינויים האמורים.",
+                    "<b>\"ברך את מדינת ישראל\"</b>",
+                    "במילים \"אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו\" פותחת התפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבתות ובחגים באותם בתי כנסת בישראל (ואף בתפוצות) הרואים בציונות חלק מהגשמת חזונם של הנביאים ותוכניתו הטובה של האלוהים. תפילה זו תוקנה – ברוח מאמרו של ר' חנינא – על ידי הרבנים הראשיים של מדינת ישראל עוד בשנת 1949, ויש בסיס לדעה שלסופר הנודע, חתן פרס נובל, ש\"י עגנון, היה חלק בכתיבתה. תפילה זו היא חלק מקבוצה גדולה של תפילות שאמרו ואומרות קהילות רבות בתפוצות לשלומה של המלכות שתחת צילה הן חוסות, כגון: \"הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים ... הוא יברך וישמור וינצור ... את הקיסר פרנץ יוזף ירום הודו\" (בקיסרות האוסטרו־הונגרית של המאה הי\"ט) או \"את הנשיא ומשנהו וכל השרים של המדינות האלה\" (בארצות הברית של ימינו), וכיוצא בזה הרבה ברוסיה, צרפת, אנגליה, מרוקו ועוד. לא יאומן, אך בידינו אף עדויות שיהודים התפללו לשלום המלכות גם בספרד של ערב הגירוש ולשלומו של המלך שגירשם בסופו של דבר מאותה ארץ (\"יאמץ ויברך וינשא וירומם למעלה למעלה אדונינו המלך דון פירנדו\", הוא פרדיננד). ואף בגרמניה התפללו הקהילות היהודיות לשלומה של המדינה (אם כי לא לשלום העומד בראשה, כמובן) עדיין בשנת 1938!",
+                    "נראה שר' חנינא אוחז בדעה המתייחסת בפסימיות לטבע האדם, ומניחה כי \"יצר לב האדם רע מנעוריו\" (בראשית ח, כא), וכי אין שום אפשרות לקיום אנושי משותף ללא שלטון סמכותי המונע את האנרכיה, או מה שכינה הפילוסוף תומס הובס, בן המאה הי\"ז, בשם \"מלחמת הכול בכול\". סוגיה זו היא מסוגיות היסוד של הפילוסופיה הפוליטית, והושמעו בה דעות לכאן ולכאן, כגון הדעה כי דווקא המימסד הפוליטי־המדיני הוא מקור העוולות, וכי בלעדיו תיתכן חברה מתוקנת אשר תחיה חיי שלווה ושיתוף ללא רשות המצווה ואוכפת עליה את דרכה. דומה שההיסטוריה הוכיחה את צדקת דבריו של ר' חנינא דווקא, ולאור עצתו הלכו, והולכות, קהילות יהודיות רבות בעולם עד היום.",
+                    "<b>רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר.</b> ונושא מאמרו הוא מעלת לימוד תורה, הן בחברותא והן ביחידות. ראוי לציין שבכתבי יד טובים רבים חסר כל הקטע העוסק בלימוד ביחידות, והמאמר כולו מדבר בשבח הלימוד בחברותא בלבד. מתולדות חייו של ר' חנניה (ראו להלן) מתגלה המקום החשוב שהקדיש ללימוד תורה בציבור. ",
+                    "<b>שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה.</b> אלא עוסקים בדברי בטלה, רכילות וכיוצא בזה,",
+                    "<b>הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב\" (תהילים א, א).</b> ובפסוק הבא לאחר מכן אכן נאמר על האיש שאינו יושב במושב לצים, \"כי אם בתורת ה' חפצו\". בספרות חז\"ל מופיע הצירוף \"מושב לצים\" ככינוי גנאי לקרקסים שבהם בידרו את הקהל גם במאבקים בין בני אדם, לחיים ולמוות, ובמלחמות בין בעלי חיים (תוספתא, עבודה זרה ב, ו) או למפגשי זימה (מדרש תהילים לפסוק) וכיוצא באלה מקומות שלא ראוי שתלמיד חכמים יימצא בהם.",
+                    "<b>אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם.</b> כיוון שהקב\"ה כביכול יורד ומקשיב ללומדים וכך מעניק ללימוד מעמד מקודש, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ\" (מלאכי ג, טז).</b> ור' חנניה דורש את הפסוק מספר מלאכי כך: כאשר \"יראי ה'\" מדברים \"איש אל רעהו\", במעמד של שניים המשוחחים ביניהם, ה' מקשיב לדברים כאילו הוא נוכח בין היושבים וזוכר להם את המעשה לטובה (וראו להלן). מסתבר כי הלימוד בחברותא הוא מסגרת רצויה להחלפת דעות, בדיקת רעיונות ועמדות, תיקון שגיאות, עזרה הדדית ועוד כיוצא באלה מעלות. – כאן, כאמור, מסתיים המאמר בכמה נוסחים קדומים של המסכת, אך באחרים הוא ממשיך ואומר: ",
+                    "<b>אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם.</b> מה שנאמר עד כאן נכון לגבי שניים הלומדים יחדיו, ",
+                    "<b>מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר?.</b> מניין לנו כי גם הלומד ביחידות זוכה לשכר? ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו\" (איכה ג, כח).</b> וגם זו דרשת פסוק (השונה עד מאוד מפשט המקרא, המדבר על אדם המתאבל בעקבות החורבן): הלומד לבדו ושותק, כיוון שאין לו עם מי לדבר, גם הוא נוטל, מקבל, שכר מן האלוהים על לימודיו. לרעיון דומה ראו גם להלן ג, ז. ",
+                    "<b>על ר' חנניה בן תרדיון</b>",
+                    "חכם ארצישראלי שחי ופעל בתחילת המאה השנייה לספירה וישב בגליל התחתון (בכפר סיכנין של ימינו), שם עמד בראש ישיבה ובית דין (בבלי, סנהדרין לב ע\"ב). ר' חנניה (או חנינא) בן תרדיון היה אביה של אחת הנשים המפורסמות בספרות חז\"ל, ברוריה, שהיתה – על פי התלמוד הבבלי (פסחים סב ע\"ב ועוד) – אשתו של ר' מאיר (ראו עליהם להלן ד, יב). ר' חנינא נודע כגבאי צדקה הגון, ועליו נאמר: \"לא יתן אדם מעותיו לארנקי [=קופה] של צדקה, אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כר' חנינא בן תרדיון\" (בבלי, עבודה זרה יז ע\"ב). בן תרדיון נתפס בידי הרומאים כשהוא מלמד תורה ברבים, דבר שעמד בניגוד לגזרות שהטילו על עם ישראל, ולכן הועלה על המוקד – והוא נמנה בין \"עשרת הרוגי מלכות\" – ונשרף בעודו בחיים כשגופו כרוך בספר התורה שממנו לימד. לפי אותה מסורת נהרגה אף אשתו באותו מעמד, ועל אחת מבנותיו (אחותה של ברוריה, אשתו של ר' מאיר) נגזר לשבת, אולי בעיר רומי, בקוּבה של זונות (וראו להלן ד, יב). משמעות השם \"תרדיון\" לא נתבררה, אך דבר זה לא מנע מלקרוא על שמו בשנת 1990 אזור תעשייה אשר הוקם דרומית לכרמיאל.",
+                    "<b>\"על החלון ישבתי וזיכרון כתבתי\"</b>",
+                    "נראה שבפסוק מדברי הנביא מלאכי יש לביטוי \"ספר זיכרון\" משמעות מטאפורית בלבד, כדברי הפרשן רד\"ק: \"דרך משל\", שהרי אין שִכחה לפני האלוהים ואין הוא זקוק לספר שבו יירשמו דברים פן יאבדו (וראו עוד לעיל ב, א), אך במה שנוגע לבני אדם מכירה ההיסטוריה ספרי זיכרונות רבים, וכבר במקרא: \"ספר הזיכרונות דברי הימים\" של מלכי פרס (אסתר ו, א).",
+                    "כן מכירים אנו ספרים אישיים יותר שכותבים בני אדם כדי להנציח מסיבות שונות את זכרם ואת מעשיהם, דבר המתרחש באופנים שונים בגילים שונים. בימים שקדמו לעידן האינטרנט והדוא\"ל נהוג היה להעניק בסיום שנת לימודים \"ספר זיכרונות\" שבו כתבו חברים לכיתה את הגיגיהם, לא פעם בפורמולות קבועות (בנוסח: \"על החלון ישבתי וזיכרון כתבתי / פתאום נפל העיפרון וזהו סוף הזיכרון\"), אך מסתבר שלא רק ילדים ובני נוער חשים בצורך לשמור ולשמר את זיכרונותיהם, ואם במאות הקודמות נהגו רק אנשים ידועי שם – מדינאים, סופרים וכיוצא בהם – לחבר (בעצמם או בעזרת \"סופרי צללים\") את האוטוביוגרפיה שלהם, שהיא מעין ספר זיכרון, הרי שגל של ספרי זיכרון הציף את ארונות הספרים בעקבות שואת יהודי העולם של המאה העשרים. לאחר תקופה של שתיקה, שבה כמעט ולא נדונה תקופה מרה זו, נפרץ הסכר – כנראה בעקבות משפט הפושע הנאצי אדולף אייכמן (1961) – ומאז הופיעו מאות רבות של ספרים שבהם מספרים שרידי השואה את סיפור חייהם, סיפור הצלתם מכאן וסיפורם של בני משפחתם שנספו בתופת האיומה מכאן. הצורך לספר מוסבר בדרך כלל ברצון להעביר לנכדים ולנינים את אירועי העבר וכך להעמיד יד וזכר לאנשים החשים שימיהם הולכים ומתמעטים, אך שסיפורם חייב להמשיך ולהישמע, כאות וכאזהרה לדורות. נפוצים מאוד הם גם ספרי זיכרון שבאו להציב יד לקהילות שלמות אשר נכחדו מעל פני האדמה (ובספריית \"יד ושם\" שבירושלים מצויים מאות מהם). האדם הוא בן חלוף, אך ספר הזיכרון שחיבר או שנתחבר אודותיו ימשיך להתקיים כל עוד יקראו בו.",
+                    "<b>\"ליצן קטן שלי\"</b>",
+                    "יש להבחין היטב בין \"לץ\" בלשון המקרא ובלשון חז\"ל לבין \"ליצן\" בלשוננו. השורש אמנם הוא אחד, אך הכוונות שונות לגמרי. הלצים במקרא ובספרות חז\"ל הם בני אדם חסרי מוסר, מרושעים, המביטים ברוע לב ובלעג מר על המציאות, היפוכו של החכם (משלי ט, ח ועוד). על מי שנוהג כמעשה הלצים, על \"המתלוצץ\", יחולו קללות נוראות: \"ייסורין באין עליו ... מזונותיו מתמעטין ... ונופל בגיהנום\" (בבלי, עבודה זרה יח ע\"ב). במקרים נדירים מצאנו בספרות חז\"ל שהלץ מן הסוג הזה קרוי גם ליצן (כגון דברים רבה ה, טו). הליצנים בלשוננו שלנו, לעומת זאת, הם אנשים שנועדו לגרום לאחרים לצחוק צחוק של טוב לב, ומפורסמים הם הליצנים שבקרקסים. משנות השמונים של המאה העשרים עלה על הבמה – ותחילה בארצות הברית – \"הליצן הרפואי\", מי שעושה שימוש בכוחם המרפא של ההומור ושל הצחוק כדי לשפר את איכות חייהם של חולים, להסיח את דעתם מן הכאב שהם חווים, ולעזור להם להתגבר על תחושות של שעמום, פחד ודאגה. לא בנקל נתקבלו הליצנים הרפואיים אל בתי החולים, אך דומה שכיום הולך וגדל מספר בתי החולים שמצרפים ליצן כזה אל צוות עובדיהם. וכבר ניתן ללמוד את המקצוע הזה ולזכות בתעודת ליצן מקצועי. מפגש של ליצנים כאלה ופגישה עם ליצנים שכאלה אינם בשום פנים ואופן \"מושב לצים\"!"
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר.</b> נראה שהכוונה לר' שמעון בר יוחאי (וראו להלן). כהמשך למאמר הקודם שדיבר בגנותם של \"שניים (ויותר) שיושבין ואין ביניהם דברי תורה\", עוסק מאמר זה בגנותם של \"שלושה\" (ויותר) אנשים היושבים לסעוד מבלי להוסיף לסעודה מימד רוחני של לימוד ודיון. ביסוד הדברים ראיית כל סעודה – במיוחד כזו שהיא בעלת היקף מצד מספר משתתפיה וסדריה – כמעשה בעל מימד של קדושה, דבר המתבטא בנטילת ידיים לפניה ובברכות השונות הנאמרות במהלכה ובסופה. מכאן האפשרות להשוות בין סעודת האדם היומיומית והשגרתית לבין הקרבת קרבנות על המזבח. ",
+                    "<b>שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה.</b> אלא עסקו באכילה, בשתייה ובשיחה בטלה, ",
+                    "<b>כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים.</b> ארוחתם מושווית לקרבנות המובאים לעבודה זרה, וזאת על פי לשון הפסוק בתהילים קו, כח (\"ויאכלו זבחי מתים\"). במקומות רבים מכנים חז\"ל את עבודת האלילים בכינוי גנאי זה (כגון משנה, עבודה זרה ב, ג). מסתבר שדברי התורה הם שמעלים את המעשה הגשמי של אכילה לדרגת הקדושה הראויה, וההוכחה לכך מובאת ממדרש על פסוק בספר ישעיה:",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם\" (ישעיה כח, ח).</b> שולחנות שאין בהם חלק ל\"מקום\" (שהוא כינוי קבוע לקדוש ברוך הוא) כמותם כשולחנות מלאי קיא וצואה. ",
+                    "<b>אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'\" (יחזקאל מא, כב).</b> הנביא יחזקאל מדבר בפסוק זה על המזבח ומכנה אותו בשם \"שולחן\". מסתבר שכל שולחן בשר ודם שאומרים עליו דברי תורה בשעת הסעודה הופך כביכול ל\"שולחנו של מקום\", למעין מזבח מקודש שעליו מועלים קרבנות לאלוהים. בתקופה שאין בה בית מקדש ואין מזבח וקרבנות מחליפה אותם הסעודה האנושית, המתובלת בלימוד תורה. ואכן, המנהג להוסיף \"דבר(י) תורה\" לסעודות (בעיקר חגיגיות) הפך למנהג מקובל מאוד בקרב עם ישראל לדורותיו ולתפוצותיו.",
+                    "<b>על ר' שמעון בר יוחאי</b>",
+                    "השם \"שמעון\" היה פופולארי ביותר בעולמם של חכמים והרבה חכמים בשם זה נזכרים במסכת אבות: שמעון הצדיק ושמעון בן שטח, רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון בן נתנאל – וכולם נדונו לעיל – וכעת עולה על הבמה \"רבי שמעון\" בסתם, וכנראה הכוונה לר' שמעון בר יוחאי הנזכר גם במשנה מאות פעמים בשמו הפרטי בלבד (אך הוא נזכר בשמו ובשם אביו להלן ו, ח). ר' שמעון בר יוחאי חי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה. הוא למד אצל ר' עקיבא בבני ברק במשך שנים רבות והגיע לגדולה בשל ידיעותיו ואישיותו. ר' שמעון (או בכינויו המקובל: רשב\"י) נמנה עם אלו שהקימו את המרכז הדתי באושא שבגליל התחתון לאחר כישלון מרד בר כוכבא (בשנת 135 לספירה). בין תלמידיו של רשב\"י היה גם ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה (בבלי, עירובין צא ע\"א). המקורות מספרים על סלידתו של רשב\"י מן השלטון הרומי, וכשנתגלה הדבר הסתתר עם בנו (ר' אלעזר) תחילה בבית המדרש ולאחר מכן במערה, במשך שלוש עשרה שנים. האגדה מספרת, שבכל אותו זמן עסקו השניים בתורה, ומתארת את הניסים והנפלאות שאירעו להם בשנים אלה במערה, ולאחר צאתם ממנה (בבלי, שבת לג ע\"ב ועוד). פרט לגדולתו בתורה היה רשב\"י ידוע כבר בימיו כאיש מופת, הרגיל בעשיית ניסים, וסופר עליו שעלה בידו לבטל גזירה קשה שנגזרה על עם ישראל לאחר שהצליח לגרש שד מגופה של בת הקיסר (בבלי, מעילה יז ע\"ב). דומה שבשל תכונה זו יוחס לרשב\"י בימי הביניים חיבור ספר הזוהר (הוא החיבור המרכזי של תורת הסוד היהודית, הקבלה). לפי המסורת נפטר רשב\"י בל\"ג בעומר ונקבר במירון, ומכאן יסוד ההילולה המתקיימת על קברו בתאריך זה ומושכת לשם מאות אלפי בני אדם שנה בשנה ובפיהם גם הזמר \"ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי\"!",
+                    "<b>שולחנות ושולחנים ונימוסי שולחן</b>",
+                    "שולחנות רבים לו לעם ישראל. במקרא אנו מכירים את השולחן הן כאחד מכלי המשכן, שעליו הניחו את לחם הפנים (שמות כה, כג ועוד) והן כטבלה שעליה נהגו בני אדם לאכול, \"שולחן המלך\" (שמואל ב ט, יג) מכאן ושולחנם של אנשים רגילים מכאן (כגון מלכים ב ד, י: \"מיטה שולחן כסא ומנורה\" כריהוט בסיסי של חדר). בספרות חז\"ל מוצאים אנו אזכרות רבות של השולחן האנושי וגם מוסד חדש, \"שולחני\" (משנה, מעשר שני ד, ב), שהוא חלפן כספים ו\"בנקאי\" של אותם ימים, שנקרא כך מן הסתם משום שהכספים היו מונחים לפניו על השולחן. עם זאת, עיקר עניינם של חכמים בשולחן הוא בנימוסים הראויים למי שיושבים סביבו לסעודה (שצריכה להיות, כאמור, מלווה גם בדברי תורה). יצירה בשם \"מסכת דרך ארץ\", שנערכה בשלהי תקופת חז\"ל, אוספת לתוכה כמה מן הדרכים הראויות לתלמיד חכם (ולמען האמת, לכל אדם בן תרבות) היושב לסעוד: \"לא ילקק באצבעותיו\", \"לא יגהק בפני חברו\", \"לא יהיה נוטל את הכיכר ויתלוש בו בשיניו ויחזירנו [אחר כך] על השולחן\", ולא יתחיל בעל הבית לאכול קודם לאורחים, ואורח המוזמן לסעודה לא יביא עמו אורחים אחרים מבלי לקבל את אישורם של המארחים מראש, וכיוצא בזה עוד. המסכת מלמדת כי כאשר השולחן והסעודה נתפסים כמסגרת שאפשר לרוממה אל מעבר למילוי הצרכים הגשמיים ההכרחיים של בני אדם, יש להקפיד בהם הקפדה מיוחדת על התנהגות ראויה ומכובדת.",
+                    "<b>כמה קומות למקום?</b>",
+                    "תיבת \"מקום\" משמשת בלשון חז\"ל לפחות בשלוש משמעויות ברמות שונות עד מאוד של השיח, מרמה גבוהה ונשגבת ועד לרמה נמוכה ביותר.",
+                    "ברמה הנשגבת ביותר משמשת תיבת \"המקום\", כשלפניה ה\"א הידיעה, ככינוי לאלוהים. היא מוכרת עד מאוד מדברי הניחומים שנוהגים (בני עדות אשכנז) לומר לאבלים: \"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים\" וכו'. ביסוד הביטוי הזה מצוי רעיון פילוסופי־תיאולוגי מורכב: העולם המציאותי שאנו חשים בו הוא רק חלק קטן מן ההוויה הכללית, והאלוהים מקיף את ההוויה הכללית הזו ולא מצוי בתוכה. הוא איננו בתוך העולם, אלא העולם מצוי בתוכו. האלוהים לא מצוי במקום כלשהו, אלא כל מקום ומקום מצוי בתוכו, והוא \"המקום\", בה\"א הידיעה. ברמה נמוכה הרבה יותר מוקנית למילה \"מקום\" המשמעות הארצית הפשוטה של אתר מוגדר גיאוגרפית (כגון להלן: ה, ט: \"מאיזה מקום אתה\"), אבל גם סיטואציה במישור הזמן (\"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש\" [לעיל ב, ו]), וכמוהו הרבה. והנה, למרבה ההפתעה נמצא \"מקום\" גם במישור שלישי, נמוך הרבה הרבה יותר, כלשון נקייה, \"לשון סגי נהור\", לתיאור איברים מוצנעים בגוף האדם שלא מכובד לדבר בהם בלשון בוטה וראוי להסתפק ברמיזה אליהם. הכוונה בעיקר לאברי הגוף הקשורים בהפרשות שונות. כך, למשל, עוסק התלמוד הבבלי (שבת פב ע\"א) באדם העושה את צרכיו, ומתייחס לקינוח הגוף לאחר מכן בעזרת \"צרור\" (היום היינו אומרים נייר טואלט וכו') שמשתמשים בו \"באותו מקום\", והמבין מבין. המילה \"מקום\" תופסת אפוא מקום נכבד בלשוננו, ובמקומות שונים בתוכה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה.</b> מי שאיננו ישן בשעות שנהוג לישון בהן, ",
+                    "<b>וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי.</b> וכן מי שהולך לבדו בדרך שבין מקומות ישוב, בין ביום בין בלילה, ובשני המקרים, במקום לעסוק בתורה, הריהו ",
+                    "<b>מְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה.</b> מקדיש את תשומת לבו והרהוריו לדברים חסרי ערך, ",
+                    "<b>הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.</b> אדם שכזה מכניס את עצמו לסכנת נפשות. (בנוסחים רבים של המאמר נכתב: \"והמפנה לבו\", כאילו מדובר בעניין נוסף, שלישי, אך אנחנו העדפנו את הנוסח \"ומפנה\" לבו, שעל פיו מדבר ר' חנינא בשני עניינים בלבד: \"הנעור בלילה\" ו\"המהלך בדרך\".) הנחת היסוד של מאמרו של ר' חנינא אומרת כי התורה, והתורה בלבד, יכולה להגן על האדם בשעות ובמקומות של סכנה. הלילה נתפס בעולם הקדום – ולא מעט גם בזמנים אחרים – כזמן מסוכן יחסית, שבו מתחזקים כוחות השחור האורבים לאדם, שלא לדבר על פושעים למיניהם, והוא הדין בשהייה בדרך הבין־עירונית, כשאדם ההולך לבדו חשוף לסכנות רבות. באבות דרבי נתן (נוסח ב, לד) הובא כראיה לדברי ר' חנינא פסוק מספר משלי שהובן כעוסק בתורה: \"בהתהלכך תנחה אותך ... בשכבך תשמור עליך\" (ו, כב), ואולי פסוק זה עומד גם ביסוד מאמרו של ר' חנינא. – רבים הם המאמרים בספרות חז\"ל הבנויים על תפיסת עולם כעין זו, כגון: \"כל אומניות [=מקצועות] שבעולם אין עומדין לאדם [=מסייעים לו] אלא בנערותו, בזמן שכוחו עליו, אבל אם בא לידי חולי או לידי זקנה [או] לידי מידת הייסורין ואין עושה מלאכה – לסוף שמת ברעב; אבל תורה משמרתו לאדם מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו\" (תוספתא, קידושין ה, טז). לאור מאמרים אלו יש להבין הרבה מדרך חייהם של בעלי המאמרים שדבריהם מובאים במסכת אבות. נראה שגם מי שאיננו שותף לתפיסת עולם דתית זו יסכים כי הבטלה, שגם עליה מדבר ר' חנינא, היא אֵם כל חטא וראוי לברוח ממנה כמפני אש. וראו מאמר דומה להלן ג, ט.",
+                    "<b>על ר' חנינא בן חכינאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במהלך המאה השנייה לספירה. ר' חנינא (הקרוי לעיתים חנינה או חנניה) למד תורה בצוותא עם ר' שמעון בר יוחאי בישיבתו של ר' עקיבא בבני ברק, ומפיו של ר' עקיבא למד גם את תורת הסוד (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לפי מסורות מאוחרות יחסית הוא נמנה בין עשרת הרוגי מלכות אשר הוצאו להורג בידי הרומאים לאחר מרד בר כוכבא.",
+                    "בתלמוד הבבלי (כתובות סב ע\"ב) מצוי סיפור מפורסם העוסק בר' חנינא וביחסיו עם אשתו. לפי המסופר שהה ר' חנינא מחוץ לביתם במשך 12 (או 13) שנים רצופות, ואשתו היא שניהלה בהיעדרו את משק הבית. לאחר ששב לביתו, במפתיע ובלי להודיע על שובו מראש, פרחה נשמתה של אשתו מעוצמת המפגש, ורק תפילתו של ר' חנינא השיבה לה את נשמתה. נראה שסיפור זה, העוסק באישה שקיבלה באהבה את היעדרותו הארוכה של בעלה לשם לימוד תורה, הוא הרקע לדרשתם של חכמים על הפסוק \"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו\" (בראשית ב, יח): \"אם זכה – עזר, כאשתו של חנינא בן חכינאי; ואם לא זכה – כנגדו, כאשתו של ר' יוסי הגלילי\" (בראשית רבה יז, ג [אך מפני כבודה של אשת ר' יוסי הגלילי לא נביא את סיפורהּ]).",
+                    "<b>בטלה ואבטלה</b>",
+                    "השורש בט\"ל מופיע בצורות שונות במסכת אבות. כבר ראינו לעיל (א, ה) כי מי שמרבה שיחה עם האישה \"בוטל מדברי תורה\" ונענש על כך, ולהלן עוד נראה \"ביטול תורה\" מה הוא (פרק ד, משניות יא־יב). הבטלה (להבדיל מן האבטלה) היא מצב שאדם בוחר מרצונו להימצא בו – בדרך כלל בשל עצלותו (לעיל ב, כ) – והיא הובילה מאז ומתמיד לתופעות קשות: \"שהבטלה מביאה לידי שעמום\" (משנה, כתובות ה, ה), ו\"הבטלה מביאה לידי זימה\" (שם). על כן קבעו חז\"ל כי גם אישה עשירה מאוד, שיש לה משרתים ומשרתות בלא גבול, חייבת לעסוק במלאכת כפיים כלשהי, לבל תתבטל (שם). האזנה למהדורת חדשות אופיינית יכולה לאשר את הפסימיות שבהערכות הללו: אלכוהול, סמים וקטטות רחוב, הם במידה רבה תוצר של הרִיק החברתי שמביאה עמה הבטלה. בדיון נוקב שעסק בשאלה של מספר ימי הלימודים הראוי בכל שבוע, טען חבר הכנסת זבולון המר: \"אנו שוללים את קיצור שבוע הלימודים ... מטעמים חברתיים־ערכיים, מפני החשש שתשרור אווירת הרחוב, רוח של חוסר מעש, בטלה, שעמום, אשר ייכפו על בני הנוער\" (נאמר בדיון בכנסת בשנת 1993). ויפה אמרה מסכת דרך ארץ (ה, ה) כי שבעת הגורמים לחטא הם: \"הירהור הלב, ליצנות, גסות הרוח, אכזריות, הבטלה, שנאת חנם, עין הרע\", וחלק מאלה כבר פגשנו במסכת אבות במקומות שונים.",
+                    "והנה, פעמים בודדות מצאנו בספרות חז\"ל גם את התיבה \"אבטלה\", במשמעות של: דבר בטל, דבר מיותר (ירושלמי, ביצה ה, ב: \"נר של אבטלה\", שהוא נר שאין בו צורך). אך בשפה העברית החדשה נעשה שימוש רב במילת \"אבטלה\" כתיאור מצב הנכפה על אדם שלא עולה בידו למצוא עבודה, אף שהוא מעוניין בה. המובטל בעל כורחו נוטה לדיכאון, לאובדן ביטחון עצמי ולעיתים אף מגיע בשל כך לפשיעה. וגם כאן יכולים אמצעי התקשורת ללמד על תופעות של אלימות במשפחה, סמים ואלכוהול, הנובעים מחוסר מעש. \"דמי אבטלה\" אינם פותרים את הבעיה, אך מדינה מתוקנת מנסה לסייע באמצעות הסבה מקצועית, פיתוח מקומות עבודה ובלית ברירה גם \"עבודה יזומה\", ובלבד שלא ילך אדם בטל, שכן אדם שכזה באמת מתחייב בנפשו.",
+                    "סכנות הדרך",
+                    "מאז ומתמיד היתה הדרך – בייחוד הדרך שבין יישוב ליישוב – מקום מסוכן ללכת בו. כבר חז\"ל קבעו כי \"ארבעה צריכין להודות\": \"יורדי הים [=ספנים], הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא\" (בבלי, ברכות נד ע\"ב). הביטוי לקיום חובה זו היא בברכה הידועה בשם \"ברכת הגומל\", ועצם החיוב לומר אותה לאחר הליכה במדבר מעידה על הסכנה שהליכה כזו טומנת בחובה: שודדים, אובדן הדרך, חום וצימאון, חיות רעות ועוד סכנות כגון אלה. קל וחומר שהליכה בדרך היא מסוכנת למי שיוצא לבדו, ולא בשיירה. המדרש קובע (קהלת רבה ג, ב) כי שלושה אנשים פותחים כביכול את פיו של השטן לקטרג עליהם: \"השרוי בבית המרועע [=מי שנכנס לחורבה המטה לנפול], והמהלך בדרך יחידי, והמפרש [=מפליג] בים הגדול\". ועוד מסופר שם במדרש על ר' ינאי שהיה משאיר צוואה בביתו בכל פעם שיצא לדרך, מחשש שלא יחזור. על כן שיבחו חז\"ל את אברהם אבינו על שיצא לדרכו (בראשית כב, ג) כאשר שני נערים ליוו אותו: \"לימדתך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם יוצא לדרך בפחות משניים, שאם יצא סופו נעשה עבד לעבדו\" (ויקרא רבה כו, ז), שאם יצא אדם עם עבד אחד בלבד, עשוי אותו עבד להיפצע וסופו של דבר שהאדון נעשה משרתו של עבדו.",
+                    "בשל כך קבעו חז\"ל כי \"כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך\" (ברכות כט ע\"ב). ואף הציעו נוסח לברכה זו, אותו ניתן למצוא תלוי על מראות במכוניות רבות, מודפס (בעיבוד מתאים) כחלק מחומר הקריאה המצוי בכיס המושב של כל מי שטס בחברת תעופה ישראלית, ומוכר בוואריאציות רבות כתפילה לצנחן קודם צניחה, לצוללן טרם צאתו למשימה ועוד כיוצא באלה. \"אשרי יושבי ביתך\" אומר המזמור, אך מי שצריך להלך בדרך, טוב שיישמר מסכנותיה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו מדבר על שלוש מטלות שכל גבר חייב היה למלא אחריהן: לימוד תורה, תשלום מיסים ומילוי שאר חובות שהרשות מטילה על האדם, כגון עבודות כפייה (\"עול מלכות\"), והצורך להתפרנס (\"עול דרך ארץ\"). המדובר במטלות שהן לא פעם כבדות, עד שניתן בהחלט לתארן כ\"עול\". והנה, העיסוק בתורה, לפי חכמינו, הוא המטרה המרכזית שלמענה נוצר האדם (לעיל ב, ט), ועל כן ",
+                    "<b>כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> כל מי שמקבל על עצמו להקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, פטור מעצם כך מחובותיו כלפי המלכות ומחובתו להתפרנס, שכן הוא חי על חשבון הקופה הציבורית, וזו מממנת גם את חלקו בתשלום מיסים. ",
+                    "<b>וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> והיפוכו של דבר: מי שאיננו מקבל על עצמו את עולה של תורה, חייב להקדיש את זמנו לפרנסה וחייב אף למלא את כל חובותיו כלפי הרשויות, בין אם מדובר בשלטון היהודי הפנימי ובין אם המדובר במה שהמלכות הזרה (ובתקופתו של ר' נחוניא הכוונה, כמובן, לרומי) מחייבת בו את האנשים: תשלום מיסים, השתתפות בשמירה על היישוב, חפירת בורות מים וכיוצא באלה משימות. הקביעה כי תלמידי חכמים, המקדישים את כל זמנם ללימוד תורה (\"תורתם אומנותם\"), יהיו פטורים משאר החובות שהחברה מטילה על חבריה, שבה והדהדה במהלך הדורות במסגרת סוגיית יחסו של כלל הציבור אל תלמידי החכמים שבקרבו. גם בימינו שלנו היא חוזרת ונשמעת בחלל הציבוריות הישראלית.",
+                    "<b>על ר' נחוניא בן הקנה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במפנה המאות הראשונה והשנייה ופעל (ככל הנראה) בעיירה אמאוס, שעל הגבול שבין יהודה לשפלה (ראו לעיל ב, יט). הוא נולד עוד בתקופת בית המקדש השני (בבלי, בבא בתרא י ע\"ב) והאריך ימים. תלמידו המפורסם ביותר היה ר' ישמעאל, בן שיחו של ר' עקיבא (בבלי, שבועות כו ע\"א), והוא התפרסם בעיקר בשל מידותיו הטובות אשר, לדבריו, הן שגרמו לאריכות ימיו. כשנשאל על ידי תלמידיו לסוד גילו המופלג אמר: \"מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מיטתי קללת חברי, וּותרן בממוני הייתי\" (בבלי, מגילה כח ע\"א), כלומר: הוא לא שמח לאידם של חבריו, מחל לכולם בטרם לכתו בכל יום לישון, והיה סלחן בענייני ממון. ועוד מסופר עליו שהיה נוהג להתפלל תפילה קצרה בכל פעם שנכנס או יצא מבית המדרש, וכששאלו אותו לפשר תפילה זו, ענה: \"בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי [=תודה על גורלי]\" (משנה, ברכות ד, ב). וגם תפילה זו מלמדת על אופיו של ר' נחוניא ודאגתו שלא ייכשלו חבריו ותלמידיו בשל תורה לא נאותה שילמדם.",
+                    "מתורתו של ר' נחוניא נשתמר רק מעט (כגון בבלי, מגילה ז ע\"ב) אך הוא נזכר פעמים רבות בספרות המיסטית הקדומה, ובימי הביניים אף טענו שהוא מחברו של אחד מספרי המסתורין הראשונים, \"ספר הבהיר\" (הרמב\"ן אף קורא לספר הבהיר בשם \"מדרש נחוניא בן הקנה\"). נראה שזיהוי זה איננו קולע לאמת ההיסטורית, אך הוא מלמד יפה על תדמיתו של ר' נחוניא במסורת עם ישראל כמיסטיקן. כן יוחסה לו כתיבת הפיוט \"אנא בכוח\" הנאמר בהזדמנויות שונות, כגון במסגרת שחרית של שבת, קבלת שבת או טקס ספירת העומר (וראשיתו: \"אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה\"). גם פיוט זה נתבאר כעוסק בעולמות העליונים, תחום עיסוקו המועדף של ר' נחוניא בן הקנה על פי המסורת המאוחרת לו בזמן. (אגב: השם \"הקנה\" לא נתבאר עד תום.)",
+                    "<b>\"תורתם אומנותם\"</b>",
+                    "ייתכן שפירושם הראשוני של הביטויים \"מעבירין ממנו עול מלכות\" ו\"נותנין עליו עול מלכות\" מכוון אל ההשגחה העליונה, שהיא הדואגת לכך שלומדי התורה לא יחויבו בחובות אחרות. כך, למשל, נאמר באבות דרבי נתן (נוסח ב, לב) בצמוד לדבריו אלה של ר' נחוניא: \"הנותן ליבו לדברי תורה, מעבירין ממנו דברי שטות\"; ובמקום אחר: \"ר' נחוניא אומר, כל הנותן דברי תורה על לבו, מעבירין ממנו הרהורי חרב, והרהורי רעב, והרהורי זנות והרהורי שטות והרהורי יצר הרע והרהורי דברים בטלים...\" (שם, הוספה ב, ו). ואולם עם הזמן נתפסו דברי ר' נחוניא כמדברים על פטור מחובות שונות, המוענק לתלמידי חכמים בידי החברה שבתוכה הם חיים. פטור ממיסים לתלמידי חכמים, למשל, נדון כבר בתלמודים עצמם. כך, לדוגמא, מציין רבא, חכם בבלי של המאה הרביעית (בבלי, נדרים סב ע\"ב): \"... שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא\" [= מותר לו, לאחד מתלמידי החכמים, לומר: אינני משלם את המס], כגון מס גולגולת המוטל על כל אדם ואדם. במהלך ההיסטוריה היהודית שב הנושא ועלה פעמים רבות, והוא סוכם בקצרה בספר הפסקים הקלאסי, בן המאה השש־עשרה, \"שולחן ערוך\" (יורה דעה, סימן רמג): \"דבר שהוא צריך לשמירת העיר, כגון חומות העיר ומגדלותיה, ושכר השומרים, לא היו חייבין [תלמידי חכמים] לתת ... שאין צריכין שמירה, שתורתן שמירתם, ולכן היו פטורים מכל מיני מיסים, בין מיסים הקצובים על כל בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו, בין הקבועים בין שאינם קבועים, וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם [=לשלם במקומם] אפילו [המיסים] הקבועים על כל איש ואיש\".",
+                    "סוגיה זו של פטור ממיסים ושאר חובות כלפי החברה עלתה במלוא עוצמתה על פני השטח עם הקמת מדינת ישראל, והיא אחד מן הנושאים המסעירים עד היום את החברה הישראלית. עם הקמת צבא ההגנה לישראל הסכים ראש הממשלה ושר הביטחון של אותם ימים, דוד בן גוריון, לפטור מחובת השירות הצבאי תלמידי ישיבות אשר \"תורתם אומנותם\". בתחילה מדובר היה בכארבע מאות אברכים אשר זכו לפטור זה בעקבות דרישתו של \"החזון איש\", ר' אברהם ישעיהו קרליץ, מנהיג היהדות החרדית בארץ. עם הדורות והשנים עלה וגדל מספרם של אלה שקיבלו את הזכות לדחות את שירותם הצבאי לזמן בלתי מוגבל, והוא נאמד בעשרות אלפי גברים. המתח בין אלה \"הממיתים עצמם באהלה של תורה\" לבין אלו שמשלמים בגופם ובזמנם את מחיר ההגנה על המדינה מלווה אותה מאז ראשיתה ועד היום. מפעם לפעם צצים פתרונות חדשים וניסיונות חדשים לפתור שאלה נכבדה זו, שיסודה בהכרה בחשיבות לימוד התורה מכאן, ובצורך למלא חובות שהחברה כולה נדרשת להן מכאן. אחת הדרכים המאפשרות חיים על \"קו התפר\" הזה הן ישיבות ההסדר המשלבות לימודים בישיבה עם שירות צבאי (מקוצר או מלא), אך רק הזמן ילמד אם אכן בזה תגיע הסוגיה לפיתרון מוסכם על הכול."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲלַפְתָּא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו עוסק בחשיבות לימוד התורה, בחברותא ואף ביחידות (ודברים דומים עד מאוד נאמרו לעיל ג, ג). ",
+                    "<b>עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם.</b> בשעת לימוד התורה מצטרפת כביכול השכינה (ראו להלן) אל הלומדים, שוהה ביניהם ומוסיפה קדושה למעמד הלימוד, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\" (תהילים פב, א).</b> ו\"עדה\" הם עשרה אנשים, בעקבות האמור בספר במדבר (יד, כז) שם מכונים עשרת המרגלים בכינוי \"עדה\". עשרה אנשים, כידוע, גם יוצרים מה שמכונה \"מניין\" הנדרש לשם ביצוע פעולות דתיות שונות. ומכאן הולך ר' חלפתא ומוכיח כי השכינה מצטרפת גם למספרים קטנים והולכים של לומדים, מחמישה ועד אחד. ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ\" (עמוס ט, ו).</b> \"אגודה\" רומזת למה שניתן לאגוד, לאחוז, ביד אחת, היינו בחמש אצבעות. על הארץ, בקרב חמישה בני אדם, מייסד, קובע, האלוהים אתנוכחותו. (אגב יש להעיר כי בכתבי יד טובים מוחלפים זה בזה פסוקי הראיה המובאים בקשר לחמישה ושלושה אנשים.) ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט\" (תהילים פב, א).</b> ההרכב המצומצם ביותר של שופטים הוא הרכב של שלושה, ולפי זה אלוהים מצוי \"בקרב\" כל שלושה העוסקים במשפט, שהוא מעין לימוד תורה, כיוון שהוא נעשה על פיה. ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע\" (מלאכי ג, טז).</b> והשניים הם \"איש\" ו\"רעהו\" המדברים בענייני התורה, וה' מאזין להם כאילו הוא שרוי ביניהם. ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ\" (שמות כ, כד).</b> וכיון שהפסוק מדבר בגוף יחיד (\"אבוא אליך וברכתיך\") הוא מתפרש כמדבר באדם בודד הלומד תורה ומזכיר את שם ה' אגב כך. – וכבר התקשו פרשנים בשאלה מה בא ר' חלפתא לחדש ולהוסיף על דברי ר' חנינא (לעיל ג, ג). מקצתם נתלו בעובדה שישנם כתבי יד המדברים כאן על \"עשרה שיושבין ועוסקין בדין וכו'\", ולפי זה עוסק ר' חלפתא במשפט ולא בלימוד תורה. ואולי יש לומר בפשטות ששני החכמים מדברים באותו עניין, ללמדנו על חשיבות הנושא בעיניהם ובעיני עורך מסכת אבות גם יחד.",
+                    "<b>על ר' חלפתא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה, ונראה שהיה תלמידו של ר' מאיר, משום שהוא מביא דברי תורה בשמו (בבלי, בבא מציעא צד ע\"א). להוציא עובדה זו, ולהוציא שם מקומו, לא נודעו פרטים אחרים אודותיו. בתלמוד הבבלי, שם, הוא מכונה גם \"אבא חלפתא\" (ראו לעיל ב, יב), ואולי יש בכינוי זה עדות לגיל המופלג שאליו הגיע. לפי מסורת מאוחרת מקום קבורתו הוא בגליל, ליד מושב קדרים, ובכביש 85 (עכו־עמיעד) אף קרוי על שמו \"צומת חלפתא\".",
+                    "<b>על כפר חנניה</b>",
+                    "ישוב יהודי הנזכר במשנה כמציין את נקודת הגבול שבין הגליל העליון לתחתון (שביעית ט, ב), ומקובל לזהות את שרידיו – כולל שרידי בית כנסת קדום – בבקעת בית הכרם, כקילומטר מצפון ליישוב הקהילתי הקרוי על שמו, כפר חנניה, סמוך לשרידי הכפר הערבי הנטוש \"כפר ענאן\" (ויש לשים לב לדמיון הצלילי שבין \"ענאן\" ל\"חננ[יה]\"). בתקופת התלמוד היה ידוע כפר חנניה בתעשיית כלי החרס המשובחים שלו, שעליהם נאמר \"כלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר\" (בבלי, שבת קכ ע\"ב). תעשיית הקדרות המקומית היתה כה מפותחת ושמעה יצאה למרחקים, עד שנעשתה מקור לפתגם \"קדרים לכפר חנניה\" (בראשית רבה פו, ו), שפירושו כמו \"להכניס תבן לעופרים\" (מקום שהצטיין בתבואתו), היינו להביא דבר אל מקום שבו הוא מצוי ממילא בשפע ובאיכות גבוהה.",
+                    "<b>היכן משכן השכינה?</b>",
+                    "פעמיים נזכרת השכינה במסכת אבות (גם לעיל ג, ג) ורק פעם אחת נוספת במשנה כולה (סנהדרין ו, ז), אך בספרות חז\"ל בכללה היא נזכרת למעלה מאלפיים פעמים, כאחד מאופני התגלות האלוהים בעולם, בדרך כלל התגלות הנושאת עמה נימה נשית ואימהית. במקרא נמצא רק את השורש שכ\"ן כמציין את נוכחות האלוהים בקרב בני האדם, הן בפעלים שונים (כגון: \"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם\" [שמות כה, ח] ועוד), והן בהזכרת המשכן. אך בספרות חז\"ל מופיע שם העצם המופשט, השכינה, כמעין מהות עצמאית, הקושרת את האדם אל האלוהים, בשעות שמחה (\"איש ואישה זכו – שכינה ביניהן\" [בבלי, סוטה יז ע\"א]) או בשעות משבר (\"בכל מקום שגלו ישראל – כביכול גלתה שכינה עמהם\" [מכילתא דרבי ישמעאל, פסחא יד]). בתפילת \"אל מלא רחמים\" – שבה מתפללים לעילוי נשמתם של נפטרים – מבקשים שהם יזכו \"למנוחה נכונה\" \"על (או: תחת) כנפי השכינה\", המתוארת כך כמעין ציפור האוספת תחת כנפיה את צאצאיה ומגינה עליהם או נושאת אותם על כנפיה למרומים. לשכינה נועדו תפקידים רבים במישור הלאומי ובמישור האישי גם יחד: היא לא זזה מעולם מן הכותל המערבי של בית המקדש (שמות רבה ב, ב), היא ניצבת למראשותיו של כל חולה (בבלי, שבת יב ע\"ב) והיא שהובילה את גופתו של משה רבנו לקבורה (תוספתא, סוטה ד, ח) ועוד הרבה כיוצא בזה. וכאשר הלעיג כופר אחד על רבן גמליאל ואמר לו: \"אתם אומרים [ש]בכל עשרה השכינה שרויה, כמה שכינה יש?\", הסביר הוא לו כי השכינה כמוה כשמש, המצויה בכל מקום בעת ובעונה אחת ומאירה ומאפשרת חיים לכול (בבלי, סנהדרין לט ע\"א).",
+                    "<b>...שמונה, תשע, עשר, יש!!</b>",
+                    "לא פעם רואים אנו בפינת רחוב או בפאתי מטוס קבוצה המתכוננת לתפילה ומחפשת \"עשירי למניין\". מסתבר שעניינים רבים השייכים לטכסי הדת היהודית דורשים שיבוצעו בנוכחות עשרה אנשים, הם ה\"מניין\" (ביהדות האורתודוכסית – עשרה גברים מעל גיל מצוות, בזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי – עשרה מבוגרים, גברים כנשים). דבר זה נקבע בתקופת המשנה, ובמסכת מגילה (ד, ג) באה רשימה ארוכה של מעמדות דתיים הדורשים לשם ביצועם מניין: ברכת כוהנים, קריאת התורה, טכס החופה ועוד. במשך הזמן נקבע כי גם הקדיש – אותה תפילה ארמית הנאמרת בידי האבלים – דורשת נוכחות של מניין אנשים, כמו גם טכס ברית מילה ועוד. הקביעה כי מדובר דווקא בעשרה אנשים (ולא, דרך משל, בשבעה או בשנים־עשר, שני מספרים המקודשים אף הם במסורת) נסמכת לעיתים על המסופר במגילת רות. שם אוסף בעז עשרה אנשים כדי לבצע בנוכחותם את הטכס שאפשר לו לשאת את רות לאשה (ד, ב). הדרישה למניין עומדת ביסוד התפילה היהודית בציבור ומגדילה את רמת הסולידריות שבין חברי הקהילה, הזקוקים זה לזה כדי לקיים את המצוות הדתיות שהם חייבים בהן. ולאור מה שראינו עד כה לא נופתע לגלות גם כי כל \"עשרה שמתפללין – שכינה עמהם\" (בבלי, ברכות ו ע\"א)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר.</b> ומאמרו, המבוסס על הנחות יסוד אמוניות־דתיות, בא לעודד קיום מצוות, בעיקר כאלה התובעות את זמנו ורכושו של האדם. ",
+                    "<b>תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ.</b> כל מה שמקדיש אדם מזמנו ומרכושו למטרות כגון לימוד תורה, צדקה, החזקת בתי כנסת, מעשרות או ביכורים, את כל זה, אומר ר' אלעזר, נותן האדם ממה ששייך בעצם לאלוהים, כיוון שהיקום כולו – על אנשיו וקנייניהם – הוא רכושו. והראיה לכך מובאת מפסוק מספר דברי הימים: ",
+                    "<b>וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: \"כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ\" (דברי הימים־א כט, יד).</b> עם סיום הכנת החומרים לבניין המקדש אמר דוד המלך כי כל מה שאסף וכל מה שתרם העם ותרמו מנהיגיו לא בא בסופו של דבר מרכושם שלהם, כי הכול הוא מתת שמים והכול שייך לאלוהים. – בין המפרשים יש המרחיבים את מאמרו של ר' אלעזר לכלול את \"כל חפצי שמים, בין בגופך בין בממונך\" (ר' עובדיה מברטנורא), ויש המצמצמים אותו בעיקר אל נושא הצדקה, כגון האמור במדרש: \"לא יאמר אדם מחסר אני מנכסיי אם אתן לעניים. יסתכל אדם [ויראה כי] כל מה שאינו מחסר – אינו מוסיף. שער הראש והזקן שהן מסתפרין – לעולם מגדלין, והגבינים [=הגבּות] אינם מסתפרים לעולם ואינם מגדלין. נמשלו ישראל לרחל [=כבשה] שגוזזים אותה והיא מגדלת צמר בכל שנה ושנה, [ואילו] החזיר אינו נגזז ואינו מוסיף. אם נתת צדקה, לא משלך נתת אלא משל הקב\"ה, שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב' (חגי ב, ח), וכן הוא אומר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך' ... וכן היה רבי מאיר [זו גירסתו!] אומר 'תן לו משלו, שאתה ושלך שלו'\" (שיר השירים זוטא א, טו). קשרו של ר' אלעזר אל נושא הצדקה (ראו להלן) מצדיק אולי פירוש מצמצם זה. ",
+                    "<b>על ר' אלעזר ועל ברתותא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בראשית המאה השנייה. ר' אלעזר (בן יהודה) היה מתלמידיו של ר' יהושע ורעהו של ר' עקיבא. המאמר שלפנינו – שיש המפרשים אותו כעוסק בעיקר במתן צדקה – מתקשר יפה אל סיפור אודות ר' אלעזר. הוא היה ידוע כמי שנותן צדקה ביד רחבה, עד שגבאי הצדקה היו מתחמקים ממנו כשראוהו, כיוון שידעו שהוא יתן להם אף את פרוטתו האחרונה ולא רצו לרושש אותו לגמרי (בבלי, תענית כד ע\"א). על פי המשך הדברים בתלמוד יצא פעם ר' אלעזר לשוק כדי לקנות נדוניה לבתו, ראה מרחוק גבאי צדקה, אשר ניסו להתחמק מפניו, אך לא הניח להם עד שתפס אותם והשביע אותם לספר לו במה הם עוסקים. כשענו לו: \"ביתום ובאלמנה\", אמר להם ששני אלו קודמים לבתו ונתן להם את כל שבידו.",
+                    "ובאשר למקום מושבו של ר' אלעזר (המופיע במקורות שונים כברתותא, בירתותא, כפר תותא או בירתא), נראה שהיה בקרבת יבנה, כיוון שחכם זה מוסר דברים מפי חכמים שישבו בעיר זו (כגון משנה, טבול יום ג, ד).",
+                    "<b>\"דוד מלך ישראל חי וקיים\"</b>",
+                    "ארבע פעמים נזכר המלך דוד במסכת אבות (ועוד כמספר הזה פעמים במשנה כולה). במשנתנו הוא נזכר כמי שהכין את החומרים לבניין המקדש, ולהלן הוא נזכר גם כלומד תורה (ו, ג) וכמחבר ספר תהילים (ו, ט) – כולם הקשרים שמתחום הדת והאמונה. מסתבר שדוד המלך של חז\"ל שונה בעיקרו עד מאוד מזה המצטייר מן הספרים ההיסטוריים של המקרא (שמואל ומלכים), וקרוב יותר אל דוד כפי שהוא עולה מחזונם של הנביאים, ממזמורי תהילים המיוחסים לו או העוסקים בו (\"מזמור לדוד\") ומתיאורו בספר דברי הימים, המזכיר אותו בעיקר כמי שהכין את הקרקע לבניין המקדש וארגן את סדריו. דמותו של דוד עברה שינויים מרתקים במהלך הדורות. דוד של ספרי נביאים ראשונים – לוחם מר נפש, פוליטיקאי ממולח, חוטא ברדיפת נשים ובהריגת מתחריו (כעולה, למשל, מסיפור בת שבע ואוריה) – נעשה בספרות המקראית המאוחרת, ובמיוחד בספרות חז\"ל, לתלמיד חכמים, המקדיש את מירב זמנו ללימוד תורה ולחיבור שירות וזמירות. \"כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר\" (בבלי, ברכות ג ע\"ב). דוד של חז\"ל הוא בעיקרו של דבר אדם ירא שמים המקיים את המצוות כולן באדיקות רבה: מתפלל בכל מקום וזמן (פסיקתא רבתי ט), מפריש מכספו דרך קבע לצדקה (בבלי, בבא בתרא י ע\"ב) ומתרחק מגזל (תנחומא שמות, ז). ובכלל: \"וכן היה דויד מלך ישראל עושה: מקהיל קהילות בשבת ויושב ודורש ... מעמיד את הבימה בבית המדרש ויושב ודורש לישראל בשורות טובות ונחמות, הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת [=שבועות] בעצרת והלכות החג [=סוכות] בחג\" (מדרש הגדול לשמות, עמ' תשכג).",
+                    "הסיבות לשינוי הגדול הזה שעברה דמותו של דוד הן רבות, אך אחת מהן היא בוודאי רצונם של חכמים להציג את אבי שושלת המלוכה בישראל, את אביו של המשיח (שהוא כידוע \"בן דוד\") באור חיובי יותר מזה העולה מן המקרא וכדמות הקרובה יותר לעולמם שלהם. המשפט הידוע, \"דוד מלך ישראל חי וקיים\" בא לעולם (כמסופר בתלמוד הבבלי, ראש השנה כה ע\"א) כסיסמה חד פעמית שבאמצעותה הודיעו לראשי הסנהדרין על קידוש החודש. משפט זה נתפרש עם הזמן כמבטא את דמותו העל־היסטורית והנצחית של המלך, והוא נעשה לאחד משירי העם הידועים ביותר בזמר הישראלי, ואף בוצע בידי גדולי הזמרים בעולם כולו.",
+                    "<b>דברי הימים – מתכון נגד הירדמות?</b>",
+                    "ספרות חז\"ל בכללותה עוסקת אך מעט בספר דברי הימים. נראה שהמון העם לא הכיר ספר זה, וכתוצאה מכך נמנעו דרשנים מלהשתמש בו לשם הוכחת דבריהם. אך מסתבר שלא רק ההמון הדיר את רגליו מספר דברי הימים. דון יצחק אברבנאל (בן המאה הט\"ז), בהקדמתו לפירושו לספר שמואל, מציין ש\"הספר ההוא, דברי הימים, בלתי נהוג אצל היהודים במדרשיהם\", ובהמשך ההקדמה הוא אף מכה על חטא ואומר: \"את חטאיי אני מזכיר היום, כי לא קראתי בו מימיי, ולא חיפשתי בעניינו מהיותי ועד עתה\". העובדה שחז\"ל ממעטים להשתמש בספר דברי הימים במהלך דרשותיהם מפתיעה שבעתיים על רקע קביעתם, ש\"לא ניתן דברי הימים אלא לידרש\" (ויקרא רבה א, ג ועוד), היינו שכל תכליתו של הספר – ובעיקר רשימות היוחסין הארוכות הפותחות אותו – היא לשמש חומר גלם לדרשות.",
+                    "התייחסות נוספת אל ספר דברי הימים אנו מוצאים במשנה (יומא א, ו). מסתבר שבלילה של יום הכיפורים מקריאים היו בפני הכהן הגדול את ספר דברי הימים (וספרים אחרים). ומדוע? רש\"י בפירושו כותב: \"שהן דברים ממשיכין [=מושכין] את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו\" (שכן לכהן הגדול אסור היה לישון באותו לילה), ואילו הרמב\"ם בפירושו למשנה אומר: \"אלו הספרים הנזכרים יש בהם סיפורים וחשבונות לזמנים שעברו, ישעשעו הנפש, ולא יתנמנם\". נוכל על כן להוסיף את ספר דברי הימים לרשימת הדרכים שבאמצעותן ניתן לשמור על עירנותם של מי שאסור שיירדמו, בצד הקפאין ודומיו.",
+                    "<b>רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר.</b> ויש נוסחים הגורסים: \"רבי שמעון\", הוא ר' שמעון בר יוחאי, אלא שחכם זה כבר אמר את דברו לעיל (ג, ד) והנוסח \"רבי יעקב\" נראה עדיף. ",
+                    "<b>הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה.</b> מי שהולך בדרך ותוך כדי כך משנן בעל־פה (=\"שונֶה\") את התורה שלמד, ",
+                    "<b>וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר \"מַה נָּאֶה אִילָן זֶה, מַה נָּאֶה נִיר זֶה\".</b> ואותו אדם פוסק משינון התורה (=\"ממשנתו\") ומתפעל מן האילנות ומן השדות החרושים (=ניר) המתגלים לעיניו, ",
+                    "<b>מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁו.</b> פסוקי המקרא (ראו להלן) מלמדים כי אדם כזה נחשב כמי שמכניס עצמו למצב של סכנה. לדעת ר' יעקב רק התורה מגנה על האדם ובלעדיה הוא חשוף לפגעים שונים, בכל מקום ובכל זמן, ובמיוחד כשהוא מהלך ברשות הרבים שסכנותיה מרובות (והשוו לעיל ג, ה). חז\"ל לא התנגדו להנאת החושים ממעשה הבריאה ומעולם הטבע – ואף חייבו אמירת ברכות שונות למראה אילנות מלבלבים בחודש ניסן, או למראה מחזות טבע אחרים (ברקים, הים הגדול ועוד) – אלא שאת לימוד התורה ושינונה ראו כעומד בראש סולם הערכים האנושי, והפסקתו, ואפילו למטרה חיובית, נתפסה כמעשה שאין ראוי לעשותו, מעשה שסכנתו בצידו. ",
+                    "<b>מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב.</b> ולא ברור מה הוא הכתוב, מה הוא הפסוק, שבו מדובר. על כן יש הרבה הגורסים כאן \"מעלין עליו\" (בלי מילת \"הכתוב\"), ואחרים מצביעים על פסוקים שונים, כגון פסוק מספר משלי שהובן כעוסק בתורה: \"בהתהלכך תנחה אותך ... בשכבך תשמור עליך\" (ו, כב), או הפסוקים הנזכרים במשנה הבאה (וראו שם). בין כך ובין כך, אין בדברי ר' יעקב משום התעלמות מיפי הטבע או קריאה לזלזל בו, אלא רק קביעת סדר עדיפויות והצבת רף גבוה בפני לומדי תורה, התובע מהם התמסרות ללא גבול, בכל מצב ומול כל פיתוי, אף חיובי. ",
+                    "<b>על ר' יעקב</b>",
+                    "הוא ר' יעקב בן קורשאי (או: קרשי), חכם ארץ ישראלי שחי באמצע המאה השנייה לספירה, והיה אחד ממוריו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה (ירושלמי, שבת י, ה). נראה שקשרו אל בית הנשיא היה קשר אמיץ והוא נזכר באחד מן הסיפורים כמי ששמר אמונים לנשיא בשעת משבר. שני חכמים, ר' מאיר ור' נתן, ביקשו להביך את הנשיא של אותם ימים, רבן שמעון בן גמליאל, על ידי שקבעו בהיעדרו שסדר הלימוד למחרת היום יהיה במסכת עוקצין מן המשנה, מסכת שלא רבים עסקו בה. ר' יעקב, ששמע על התוכנית הזו, חזר ושינן באזני הנשיא את המסכת במשך הלילה כולו, עד שלמדהּ על בוריה (בבלי, הוריות יג ע\"ב). ומעניין שעל חשיבות השינון עומד ר' יעקב גם במאמר שלפנינו.",
+                    "<b>\"חמור נושא ספרים\"</b>",
+                    "בשיעורי תּוֹשְבָּ\"ע, הוא הקיצור המקובל של \"תורה שבעל־פה\" [למען האמת יש לומר: תורה שעל פה!], מחזיקים הלומדים לפניהם ספרים רבים: משנה ותלמוד, מדרש וסידור ועוד כיוצא בזה, והכול בכתב. אך לא כך היו הדברים מעולם. בתקופת חז\"ל היתה התורה שבעל־פה עדיין פשוטה כמשמעה: תורה שהועברה בעל־פה, והשינון היה דרך הלימוד המקובלת שלה. כך חזרו הלומדים בעל־פה על קטעי מקרא ותפילות, הלכות ואגדות, פעם ופעמיים ובמקרה הצורך אף מאה פעמים, כי \"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת [פעמים]\" (בבלי, חגיגה ט ע\"ב). רק המסירה מפה לאוזן באמצעות השינון היתה הכלי להעברת המסורת מדור לדור, מהורה לצאצאיו וממורה לתלמידיו. בדרך כזו נתהוו והועברו חיבורי היסוד של חז\"ל במשך דורות רבים, עד שהחליט מי שהחליט להעלותם על הכתב, וזאת משיקולים שונים. זה היה גם גורלה של המשנה – שבה מצויה מסכת אבות – ואף שמה, \"המשנה\", מרמז על אופן העברתה, על השינון. כך הועברו קבצים של משניות בעל־פה לאורך מאות שנים עד לימיו של רבי יהודה הנשיא, אשר צירף אותם יחדיו והעלה אותם על הכתב (ולמען האמת, יש גם מי שסבור כי המשנה התפרסמה לראשונה בעל־פה ולא בכתב!). החכמים שיצרוה מכונים בשם \"תנאים\", שהיא הצורה הארמית של המילה העברית \"שונים\". זאת ועוד: בבתי מדרש רבים נמצאו אנשים מיוחדים, המכונים אף הם בשם \"תנאים\", אשר שימשו כספר חי, כזיכרון מהלך, ובשעה שנפל ספק באשר לנוסחו הנכון של מאמר כלשהו ביקשו מהם לדלות את הנוסח המדויק מזיכרונם. אנשים אלו חזרו לא פעם בדייקנות על דברים שלא הבינו, ובספרות ימי הביניים הם כונו לעיתים בלשון הגנאי \"חמור נושא ספרים\", ללמדך על הפער שבין הבנתם לבין זיכרונם. מסתבר – כפי שמגלים מחקרים שנעשו בתרבויות רבות, שאין בהן מסורת של כתיבה – כי יכול אדם ללמוד בעל־פה יצירות ארוכות ורחבות, כגון אפוסים יווניים בני אלפי שורות או את ספר תהילים כולו ואפילו את המקרא מראש ועד כלה, וכיוצא באלה. בעולם כזה יכול אדם להיות בעל ידע אדיר אף אם לא למד לקרוא או אף אם נולד עיוור, והמקורות מלמדים על חכמים גדולים ועתירי ידע שאיבדו את מאור עיניהם אך כיהנו בקודש כראשי ישיבה, כגון רב יוסף בבבל.",
+                    "<b>האדם והטבע</b>",
+                    "בצד ההנאה שמפיק האדם ממפגשו עם הטבע, עליו לתת את דעתו על שאלות שונות של איכות הסביבה ועל סוגיית מקומו של האדם בטבע הסובב אותו, כולל חובתו לשמור עליו. שאלות אלה אינן המצאה של דורנו, וכבר חז\"ל עסקו בחלק מהן. לפי דבריהם, ובעקבות סיפור בריאת העולם שבתורה, נברא האדם לאחר שהעולם כולו הותקן לכבודו, והוא קיבל את רשות האלוהים לשלוט בטבע ולרדות בו. אולם שליטה זו אינה מתירה לו לעשות בטבע ככל העולה על רוחו: \"בשעה שברא הקב\"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך\" (קהלת רבה ז, יג). על פי מגמה זו התפרשו ברוח \"סביבתית\" כמה מצוות, הלכות והוראות שונות. למשל, מצוות שנת השמיטה, המבטאת לפי ביאור זה התחשבות בצורך האדמה לנוח מעמלה; או גזירת התורה שלא להשחית עצי מאכל לצורך בניית מצור על עיר כלשהי, \"כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. כי [=האִם] האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור?\" (דברים כ, יט). איסור כריתת עצי פרי פוּתח עוד יותר בספרות חז\"ל, כגון: \"בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי, הקול [=זעקת העץ] יוצא מסוף העולם ועד סופו\" (פרקי דרבי אליעזר, לג). עם זאת יש להודות שהיהדות לא השכילה ליצור תורה אקולוגית שיטתית, משנה סדורה בסוגיה זו, ככל הנראה משום שלאורך מאות בשנים לא ישב עם ישראל על אדמתו, וכמיהתו לשוב לציון חיזקה את תחושת הזרות שלו כלפי סביבתו בגלות. לכך יש להוסיף את העובדה שחלק מן הפילוסופיות האקולוגיות המודרניות מבטאות תפיסה ביוצנטרית, הרואה את הטבע במרכז ואת האדם רק כחלק ממנו או אפילו כמצוי בשוליו, בעוד שהיהדות ראתה מאז ומתמיד את האדם כנזר הבריאה, כמרכזהּ וכשליטהּ."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם.</b> [=בשם] כל מי ששוכח ולוּ פרט אחד ממה ששנה (ראו במשנה הקודמת), היינו ממה שלמד",
+                    "<b>, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.</b> התורה אומרת עליו כי הוא כמי שהכניס את עצמו למצב של סכנת חיים, והראיה לקביעה זו: ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ\" (דברים ד, ט).</b> ור' דוסתאי דורש רק את שבע המילים \"שמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים\", היינו מקשר בין שיכחה לבין הצורך בשמירת הנפש (אך ראו עוד להלן). ",
+                    "<b>יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ?.</b>  האם דבר זה נכון גם לגבי אדם שלימודו כבד עליו ומרוב יגיעה (או \"מחמת אונס\" [בבלי, מנחות צט ע\"ב] או \"מחמת זיקנה\" [פירוש רבנו יונה למסכת אבות]) החל לשכוח חלק מלימודו? והתשובה שלילית: ",
+                    "<b>תַּלְמוּד לוֹמַר.</b> נושא הלימוד שלנו, כלומר הפסוק המקראי (הוא ה\"תלמוד\" במקרה זה!), אומר: ",
+                    "<b>\"וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\" (שם).</b> המשך דברי הפסוקמתבארים כמדברים על מי שמשכיח בכוונה תחילה ובמודע את תורתו. והמסקנה: ",
+                    "<b>הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ.</b> מכאן שהתורה דיברה רק במי שעושה מאמץ מכוון כדי לשכוח את תורתו. נראה שר' דוסתאי עומד על כפילות מיותרת לכאורה בפסוק, שהרי \"פן תשכח [את הדברים]\" הוא כמו \"פן יסורו [הדברים] מלבבך\", ועל כן הוא דורש את חלקו השני של הפסוק כמצמצם את חלקו הראשון: התורה עוסקת רק במי שמסיר במתכוון מלבו את תורתו. אך כיצד זה יכול אדם לטרוח ולהתאמץ כדי לשכוח? פרשני המסכת, ראשונים כאחרונים, התקשו באמירה זו, ועל פי רוב פירשו (אם כי בדוחק) כי הכוונה למי שהולך בטל – ואיננו חוזר ומשנן את תורתו – ומשום כך התורה משתכחת ממנו. וכיוון שהתורה, לדעת בעלי מסכת אבות (ראו למשל לעיל ג, ה), היא המבטיחה את שלומו של האדם, הרי שהשוכח את תורתו מכניס עצמו לכלל סכנה. ",
+                    "<b>על ר' דוסתאי בר ינאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה. נזכר פעם נוספת במשנה (עירובין ה, ד), וגם שם הוא מוסר מאמר משמו של ר' מאיר. השערות רבות נקשרו בשמו של חכם זה, החל מההשערה שהיה תלמידו של ר' מאיר, וכלה בהשערה שהוא בנו של ר' ינאי (המצוטט באבות ד, יט), אך אין בידינו הוכחה חותכת לא לטענה הראשונה ולא לשנייה. מעט דברי הלכה נותרו בידינו משמו של ר' דוסתאי, אך ממאמריו באגדה עולה דמות של דרשן מעולה שידע גם לתבל את דבריו בנימה הומוריסטית. על השאלה: \"מפני מה איש מחזר על [=אחרי] אישה, ואין אישה מחזרת על איש?\" – כפי שמקובל היה בעולם המסורתי הקדום – השיב במשל: \"משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי מחזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו!\" (בבלי, נידה לא ע\"ב), והגבר הוא שמחפש את הצלע שנלקחה ממנו, ולא היפוכו של דבר.",
+                    "<b>\"עיקר שכחתי\"</b>",
+                    "השורש שכ\"ח מתאר בדרך כלל פעולה פסיבית ולא־רצונית, כגון \"כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה – לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה\" (דברים כד, יט) או \"השוכח תבשיל על גבי כירתו בשבת בשוגג\" (ירושלמי תרומות ב, א) וכיוצא בזה עוד ועוד. אך לעיתים זו מעין תוצאה של \"השכחה עצמית\" והתעלמות מכוונת, כגון: \"...משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב, וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה הזאב. פגע בו ארי, וניצל מידו – שכח מעשה הזאב והיה מספר במעשה הארי. אחר כך פגע בו נחש וניצל מידו – שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה הנחש...\" (תוספתא, ברכות א, יא). המדובר אפוא בהדחקת מאורעות שונים בגלל איבוד העניין בהם או בגלל אירועים אחרים הנתפסים כמעניינים וחשובים מהם. גם בלשוננו אנו אומרים לעיתים \"שכח מזה\" כשכוונתנו לומר: אל תעסוק בכך, מעין המלצה לפעולה מכוונת ורצונית של ויתור על רעיון או על שאיפה מסוימת, לאור הנסיבות והאילוצים. אך האם ישנה השכחה אקטיבית ומכוונת? והרי הדעת נותנת כי המתאמץ לשכוח דבר מה, יחזור ויהגה בו יותר ויותר? מסתבר כי אפשר, לפי מקורות חז\"ל, לפחות להשכיח תורה מאחרים. כך, למשל, נאמר בתפילת \"על הניסים\" (הנאמרת בחנוכה): \"בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך\". הגזירות שגזרו היוונים שלא לקיים את מצוות התורה היו מביאות לשכחתה. באופן דומה מסופר בתלמוד על ערב פסח שחל פעם אחת בשבת וראשי הדור \"שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו\" (בבלי, פסחים סו ע\"א), היינו אם מותר להקריב קרבן פסח ביום השבת עצמו. השכחה נבעה מן העובדה שערב פסח שחל בשבת היה דבר נדיר ביותר, ועל כן אפשר היה לשכוח את ענייניו במהלך הזמן. אבל שכחה עצמית מודעת, כשאדם יושב ומשכיח במתכוון דברים מלבו – על כך טרם שמענו, ואם אי פעם שמענו על כך משהו, כנראה ששכחנו...",
+                    "<b>\"שנאמר\"</b>",
+                    "משנתנו איננה הראשונה במסכת אבות שיש בה ציטוט של פסוקי מקרא (וראו למשל לעיל א, יח; ב, יד; ג, ג ולהלן ג, יח; ה, ז ועוד כארבעים פעם), וכמעט תמיד לאחר מילת הציטוט \"שנאמר\". יחסית למשנה, שאיננה מרבה בציטוטים כאלה (בשישים מסכתותיה מופיעה מילת הציטוט \"שנאמר\" כשלוש מאות וחמישים פעם בלבד), מדובר במספר לא מבוטל של ציטוטים, אלא שבחלק גדול מהמקרים נראה על סמך כתבי יד של המסכת (ועל סמך עדויותיהם של פרשניה לדורותיהם) שתוספות מישניות ומאוחרות לפנינו. את הוספת הפסוקים אל המסכת מתרצים החוקרים ברצונם של מעתיקים וסופרים במהלך הדורות לעגן את טענותיה של המסכת בפסוקי המקרא וכך להאציל עליה מסמכותו של ספר הספרים.",
+                    "במקרה שלפנינו מצוטט פסוק מספר דברים שמופיעות בו המילים \"תשכח\", \"דברים\" ו\"שמור נפשך\" כדי ללמד ש\"השוכח דבר\" הריהו מתחייב \"בנפשו\". הדמיון הלשוני הברור שבין האמור בפסוק לבין דברי ר' דוסתאי מלמד כי במקרה שלפנינו עיצב החכם את דבריו לאור הפסוק, ואין המדובר בתוספת (ואכן, לא מצאנו עדות בכתבי יד שתוספת לפנינו).",
+                    "<b>כזה כאילו</b>",
+                    "\"אילו\" היא מילת תנאי, צירוף של \"אִם\" ושל \"לוּ\", והיא מוכרת כבר מלשון המקרא, ובלשון חז\"ל נתחדשה המילה \"כאילו\" (כמו+אילו) במשמעות של כביכול, כדבר הדומה לדבר אחר, וכיוצא בזה. במסכת אבות מופיעה המילה פעמים רבות כגון לעיל ג, ד.",
+                    "והנה, גם במקומות אחרים במשנה נעשה שימוש בתיבת \"כאילו\" למטרה זהה, וכמה מהם זכו לתהודה רבה בחברה הישראלית ובלשונה. כך, למשל, האמור במשנה (פסחים י, ח) כי \"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\". אמירה זו מופיעה גם בהגדה של פסח, וכוונתה לדרוש מכל אדם לחוות מחדש את האירוע הגדול של יציאה משעבוד לחירות ומעבדות לגאולה. הרמב\"ם גרס משפט זה בשינוי קל: \"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו\" וכו' (הלכות חמץ ומצה ז, ו), ונראה שכוונתו לומר כי על האדם להתנהג – בדרך כלל, אך בליל הסדר בפרט – כאדם חופשי שזה עתה זכה לחירותו. זאת ועוד: בנאום שנואמים באזני עדים הבאים להעיד בפני בית דין בדיני נפשות, נאמר: \"הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות – אדם [אם העיד עדות שקר] נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות – דמו [של מי שנגזר דינו בשל עדות זו למוות] ודם זרעיותיו [=צאצאיו] תלוין בו [=בעד השקר] עד סוף העולם ... לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא\" (משנה, סנהדרין ד, ה). הוצאת אדם להורג משמעה חיסול כל הצאצאים שיכולים היו לעמוד ממנו עד סוף כל הדורות (\"עולם מלא\"), וכן להיפך. ומעניין שבגירסאות רבות של המשנה הוסיפו והגבילו כלל זה רק ל\"נפש אחת מישראל\", ובכך צמצמו את תוקפו של הכלל, אך המחקר הוכיח בוודאות כי הגירסה המקורית דיברה בכל אדם באשר הוא, ולא רק בבני העם היהודי.",
+                    "מסתבר אפוא כי \"כאילו\" היא מילה תקנית המשמשת הרבה בלשון המקורות, אך ספק אם יכלו חכמינו להבין משפטים כגון \"הוא כאילו בא אלי אתמול\" או \"את מוכנה כאילו לצאת אתי?\" (דוגמא אחרונה זו מובאת במילון אבן שושן), שהיא מילה ריקה שאיננה מוסיפה דבר למשפט שבו היא משוקעת. האם מה שכתבנו כאן יעזור כאילו לשרש מילה זו משפת הדיבור ולהחזירה לתפקידה המקורי?"
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר.</b>  ומאמרו פוצל בנוסחים שונים של המסכת לשתי משניות עוקבות, אך נראה מצד סגנונו שהוא מאמר שלם אחד (והמילים \"הוא היה אומר\" שבראש משנה יב אכן חסרות מכמה עדי הנוסח של המסכת). ר' חנינא עוסק בדבריו בלימוד תורה – נושא שחזר ונדון במרבית המשניות של פרק זה (כגון משניות ג, ד, ט ו־י) – אך גם בשאלת ההתנהגות הנכונה, וביחס הראוי שבין שני מרכיבים אלו. את ההתנהגות הראויה (מנקודת מבט דתית בעיקרה) הוא מחלק ל\"יראת חטא\", כלומר הימנעות מעבירות, ול\"מעשה\", כלומר, קיום מצוות (בין אדם למקום ובין אדם לחברו). ר' חנינא קובע כי שני אלה הם תנאי מקדים (\"יראת חטא\") ותנאי מקביל (\"מעשה\") לשם ביסוסה של התורה בתודעת הלומד ובהווייתו. תורה שלא קודמת לה יראת חטא, ותורה שאין בצידה עשייה נכונה, אינה תורה שיש לה קיום ועמידה, והלומד מבלי להפיק את הלקח הדתי־מעשי מן הלימוד, נותר בידו דבר שטחי, רופף וזמני. ועל כן:",
+                    "<b>כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.</b> כל מי שבראש סדר העדיפויות שלו עומדת ההתנהגות הדתית הראויה, שעיקרה זהירות מחטא וכן קיום מצוות, מובטח לו שגם חכמתו תעמוד לעד, ומדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, כב) מביא ראיה לדברים אלו מן הפסוק: \"ראשית חכמה יראת ה'\" (תהילים קיא, י). והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.</b> וזאת כיוון שיראת חטא, לדעת ר' חנינא, היא היוצרת את התנאים הנפשיים המאפשרים ללימוד להיקלט באורח נכון בנפש הלומד. – ומכאן ממשיך ר' חנינא ומדבר על הזמן והמאמץ שראוי להקדיש ללימוד מכאן ולעשייה הנובעת ממנו מכאן (והשוו לעיל א, יז): ",
+                    "<b>כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתו – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.</b> לימוד התורה ומצוותיה מחייב גם את קיומן, ולכך יש להקדיש יתר זמן ויתר מאמץ, שאם לא כן אין הלימוד נחשב כלימוד של ממש. ר' חנינא, כאדם שהתנהגותו היתה למופת בעיני דורו והדורות שבאו אחריו (ראו להלן), מבקש למזג את העשייה הדתית עם הלימוד ולהתנות את טיבו ואיכותו של האחרון בקיומה של הראשונה. מאמרו מדבר אמנם בבירור על העולם האמוני־הדתי, אבל הרבה יסכימו כי אין ערך רב בתיאוריה, חברתית או מוסרית, שאין בצידה תרגום לשפת המעשה, שהרי ראוי שיהיה אדם \"נאה דורש ונאה מקיים\" (בבלי, מגילה יד ע\"ב). ",
+                    "<b>על ר' חנינא בן דוסא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף ימי הבית השני בערב שבגליל התחתון, צפונית לבקעת בית נטופה. בשנים שלפני החורבן דר באותה עיירה גם רבן יוחנן בן זכאי, וכך הפך ר' חנינא בן דוסא ל\"תלמיד־חבר\" של מי שהקים את מרכז יבנה לאחר החורבן (לעיל ב, ט). דברי הלכה לא נמסרו בשמו, וגם בתחום האגדה הוא ממעט לדבר, אבל המקורות מלאים בסיפורים על התנהגותו המופלאה והמיוחדת, עד שלאחר מותו נאמר כי \"משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה\" (בבלי, סוטה מט ע\"ב), ובמשנתנו אכן מדבר ר' חנינא בשבח ה\"מעשה\" הראוי, ומרובים הם הסיפורים על מעשי חסידותו היוצאת מגדר הרגיל (ראו עוד ה, יג). ר' חנינא מובא כדוגמא לאיש אמת (\"אנשי אמת, כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו\" [מכילתא דרבי ישמעאל, עמלק, ב]) או אף \"צדיק גמור\" (בבלי, ברכות סא ע\"ב), וכמי שכל העולם כולו ניזון בזכותו, אף שהוא די לו, בשל עוניו הרב, ב\"קב חרובין\" בשבוע (בבלי, ברכות יז ע\"ב). על מצבו הכלכלי העגום של ר' חנינא, שהקפיד שלא לקבל מתנות מבשר ודם, מספרים מקורות רבים. בין מעשי הניסים הרבים הקשורים בו מפורסם הסיפור על אשתו, אשר היתה מסיקה תנור ריק בערב שבת כדי ששכניה יחשבו שיש אוכל בבית, וכאשר ביקשה אחת משכנותיה לגלות מה יש בתנור, מצאה שהוא מלא בכיכרות לחם (בבלי, תענית כה ע\"א). בתפילותיו הצליח ר' חנינא לרפא חולים (בבלי, ברכות לד ע\"ב), וכשעמד בתפילתו ובא נחש להכישו, מת הנחש ור' חנינא יצא בשלום וללא פגע (בבלי, ברכות לג ע\"א). אכן, איש של מעשה! לפי מסורת מאוחרת מצוי קברו ליד הכפר סכנין.",
+                    "<b>חכמה ומוסר</b>",
+                    "אם נבוא לתרגם את דברי המשנה למושגים כלליים, שכוחם יפה גם אל מחוץ לעולם הדת, יהיה עלינו לבאר \"חכמה\" כאותם תהליכים קוגניטיביים המעורבים ברכישת ידע, בשימורו, ביצירתו ובהעברתו, ואילו \"יראה\" כמייצגת את רמתו המוסרית של האדם הנזהר שלא לפגוע בקודים המוסריים שהוא והחברה מצוּוים ללכת לאורם. יש מי שיאמר כי לא צריך להיות שום קשר בין רמתו המוסרית האישית של האדם ובין יכולתו לחשוב וליצור, אפילו כשמדובר בסוגיות מתחום המוסר. שכלו של האדם – יאמרו בעלי דעה זו – הוא עצמאי, והוא יכול לחשוב, להבין, להסיק ולחדש בלא תלות באישיותו או במידותיו. במילים אחרות, יכול אדם להיות מושחת מן הבחינה המוסרית, ובד בבד להיות מדען דגול החוקר את טבע האדם והעולם או מעמיד משנה חברתית־מוסרית מרתקת. אם לעשות שימוש בבדיחה שחוקה – כשם שמתמטיקאי אינו חייב להיות משולש כדי לעסוק במתמטיקה, כך גם הפילוסוף העוסק במוסר איננו חייב להיות אדם מוסרי. האמנם? מסתבר שזרם של הוגי דעות חזרו וטענו כי לא כן הוא. לדבריהם, הכשרה מוסרית קודמת לכל יכולת אמיתית של קליטת ידע, שכן טיהור האדם ממחשבות פסולות ומפגמים רק הוא שמבטיח את קליטת הידע בדרך הנכונה והמלאה, ללא פניות.",
+                    "רעיון זה – ברוח דבריו של ר' חנינא על קדימות ה\"יראה\" ל\"חכמה\" – בא לביטוי בולט בספרותה של תנועת המוסר, תנועה דתית־חברתית שפרחה באירופה בעיקר במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים, והדגישה הדגשה מיוחדת את ההתנהגות המוסרית על צורותיה השונות. התנועה ביקשה להקפיד על המצוות שבין אדם לחברו, על משמעת עצמית, הדגישה את שפלותו של האדם ואת הצורך בשבירת מידותיו הרעות, ועוד כיוצא בזה. \"חכמה ומוסר חד הוא\" אמר אחד מראשי מדבריה (ר' ירוחם ממיר בספרו: דעת חכמה ומוסר), והדגיש זאת ביתר שאת ר' אליהו דסלר, מגדולי בעלי המוסר (1953־1892) ששימש באחרית ימיו כמשגיח רוחני בישיבת פוניבז' שבבני ברק. אדם איננו יכול, כך אמר, לתפוס רעיון נשגב בעזרת השכל בלבד. אם \"ליבו ממאן להכיר [באמת המגולמת באותו רעיון] ... אין שום ספק שגם שכלו לא יתפוס אותה על בוריה. למשל, מי שמעולם לא הרגיש בעצמו שאיפה טהורה לחסד, בלי שום פניות וחשבונות, הוא לא יוכל להבין גם בשכלו מאמר המבוסס על הרגשה זו\" (מכתב מאליהו, עמ' כה). אמירות אלה, והדומות להן, מעוררות את השאלה באשר למידת המוסריות האישית הנדרשת מאנשים התופסים תפקידי הנהגה המחייבים הכרעות מוסריות. עד כמה תהליך מינויים של דיינים ושופטים, הנדרשים יום יום להכרעות מוסריות קשות, לוקח בחשבון את מידותיהם המוסריות? עד כמה נדרשים רמטכ\"לים, שרים וראשי ממשלה (ושאר נבחרי ציבור) לעמוד בסטנדרטים מוסריים כלשהם טרם בחירתם? דומה שלא קשה לנחש מה היה משיב ר' חנינא לוּ שאלנו לדעתו."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' חנינא בן דוסא שנזכר במשנה הקודמת. מאמרו זה דומה מבחינה ספרותית־לשונית למאמרו הקודם, אך שונה ממנו בענייניו, ועל כן ראוי הוא שיבוא במשנה נפרדת. ",
+                    "<b>כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ.</b> כל מי שהוא מקובל על הבריות, אהוד עליהם בכל מפגשיו איתם, גם",
+                    "<b>רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.</b> גם הקב\"ה (הוא \"המקום\" [ראו ג, ד]) מתייחס אליו באהדה ובחיבה. מסתבר שבדומה לפתגם הלטיני vox populi vox Dei – המופיע בספרותנו (מאז המאה החמש עשרה) בנוסח: \"קול המון כקול שדי\" – אומר ר' חנינא כי מי שמוצא חן בעיני בני האדם, זוכה בשל כך למעמד דומה בעיני האלוהים (והשוו: \"ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם\" [משלי ג, ד; וראו להלן]). והיפוכו של דבר:",
+                    "<b>וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.</b> הפתגם הידוע אומר כי \"אפשר לרמות חלק מן האנשים חלק מן הזמן, אך אי אפשר לרמות את כל האנשים במשך כל הזמן\" – או בלשונו של המשורר והוגה הדעות ר' יהודה הלוי: \"הרבים, לא יעבור עליהם הכזב\" (ספר הכוזרי, מאמר ג, כו) – ור' חנינא מניח כי מי שכלל הציבור אוהד אותו לאורך זמן, חייב להיות אדם שהתנהגותו מעולה ונאה, וגם בשמים מן הסתם יסברו כך (וכן היפוכו של דבר). והנה, גם אם לא נמריא למרומים כדי לקבל אישור למעלותיו של אדם, לא נתקשה להודות כי אשרי מי שהציבור כולו אוהדו בשל תכונותיו הנאות.",
+                    "<b>אנשים, אלוהים ושקיפות</b>",
+                    "בסוף ספר במדבר, מספרת התורה על בקשתם של בני גד ובני ראובן לשבת בעבר הירדן המזרחי ולא להיכנס עם שאר שבטי ישראל לארץ כנען. בתשובה לשאלתו־מחאתו של משה, \"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?\" (במדבר לב, ו), מתחייבים שבטים אלה לצאת בראש הלוחמים. משה מסכים לדבריהם ומסכם ואומר: \"אם תעשון את הדבר הזה ... והייתם נקיים מה' ומישראל\" (שם, פסוקים כ־כב), היינו: אם תמלאו את חלקכם בהסכם, לא ייזקף דבר לחובתכם ותיחשבו זכאים (=נקיים) בעיני האלוהים ובעיני העם גם יחד. והנה, בתולדות המוסר היהודי הפך משפט זה למעין הוראה מחייבת ולציווי. על האדם להתנהג בדרך אשר תימנע כל חשד בעיני הבריות: \"מלמד שצריך אדם לצאת ידי הבריות [=כלומר: להניח את דעתם ולמנוע לזות שפתיים וחשדות] כדרך שיוצא ידי שמים, דכתיב 'והייתם נקיים מה' ומישראל'\" (מסכת כלה רבתי ה, ב). משה רבנו, כך מסתבר, לא רק נאה דרש, אלא גם נאה קיים. כאשר הסתיימה מלאכת המשכן הוא נתן דין וחשבון מפורט מה עשה בכל פריט ופריט שהובא למשכן (שמות לח, כא ואילך). המדרש מסביר את הסיבה לחשבון זה: \"ולמה עשה עימהם חשבון, והקב\"ה מאמינו [=נותן בו אמון מלא]? ... אלא ששמע משה ישראל מדברים מאחריו ... היו אומרים [איש לחברו]: ראה צוואר, ראה שוקיים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים! וחבירו משיבו: אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר? כיוון ששמע משה כך אמר להן: חייכם, משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון\" (תנחומא [מהדורת בובר] פקודי, ד). את משה מאשימים אפוא באורח ציני בניצול כספי ציבור ובחוסר שקיפות מבחינת ניהול התקציב, והוא מגיב על ידי מסירת דו\"ח מדויק על כל פרוטה ופרוטה, כדי להיות נקי בעיני האנשים ולא בעיני שמים בלבד.",
+                    "חז\"ל הרחיבו חובה זו של ניקיון כפיים ושקיפות גם לתחומי התנהגות נוספים. המדרש מספר על משפחות הכהונה שעסקו בתקופת הבית השני בהכנת הקטורת ולחם הפנים שהוקרבו במקדש. משפחות אלה נזהרו שלא יצא עליהן לעז שהן נהנות כביכול מן הקודש, ולכן נאמר על משפחת המכינים את הקטורת ש\"לא יצאה אישה מהם ותינוק מהם [לרשות הרבים] כשהוא מבושם; וכשנושאין אשה ממקום אחר, הם פוסקים [=קובעים] עמה שלא תתבשם לעולם, שלא יהיו ישראל אומרים: מפיטום הקטורת הם מתבשמות\" (שיר השירים רבה ג, ד), ואילו לגבי המשפחה שאפתה את לחם הפנים נאמר, ש\"מעולם לא נמצאה פת נקייה ביד בניהם ובנותיהם, שלא יהיו ישראל אומרין: מלחם הפנים הם נזונים; לקיים מה שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל''' (שם). החובה להיות \"נקיים מה' ומישראל\" מוטלת אמנם על כל אדם, אבל היא מודגשת הדגשה יתרה כלפי אנשי ציבור, והמתעסקים בצרכי הציבור, אשר עיני הכול מופנות אליהם. ועל כן, למשל, מי שממונה על גביית כספים ומזון לצדקה, ובידו נותרים עודפי מזון אשר הוא חושש שמא יתקלקלו, איננו רשאי למכור לעצמו את העודפים האלה, אלא \"מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן\" (בבלי, בבא בתרא ח ע\"ב), כדי שלא ייחשד בעיני הציבור כמי שמעל באמונם והקנה את המצרכים לעצמו במחיר מופחת. עיקרון זה של \"והייתם נקיים מה' מישראל\", יכול להצטרף באורח נאה אל דברי ר' חנינא במשנתנו, ולהציב סטנדרט גבוה של התנהגות ראויה בפני הציבור בכלל ובפני מנהיגיו בפרט.",
+                    "<b>כל הרוחות</b>",
+                    "המשנה מדברת על \"רוח הבריות\" ועל \"רוח המקום\", אך מסתבר שהמילה \"רוח\" היא בעלת משמעויות רבות ומגוונות, הן במסכת אבות והן במשנה בכלל (ורק בה נעסוק להלן). [א] ראשית ישנה הרוח כתופעת טבע, אשר יש לברך על המפגש עמה: \"על הזיקין [=כוכבי שביט, לפי בבלי, ברכות נח ע\"ב] ועל הזוועות [=רעידת אדמה] ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר [ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם] שכוחו וגבורתו מלא עולם\" (ברכות ט, ב). [ב] \"רוח\" היא גם אחד מן הכיוונים, של \"ארבע רוחות השמים\" (דניאל ח, ח). ביום השבת יכול אדם, על פי ההלכה, לצאת ממקומו \"אלפיים אמה לכל רוח\" (עירובין ד, ג). [ג] \"רוח\" היא גם הנשמה, אותה מהות הנופחת חיים בכל חי, בניגוד לצומח ולדומם, והמשנה מבחינה בין הגונב דבר שיש בו \"רוח חיים\" כגון בהמה, לבין גניבת חפץ דומם (בבא קמא ז, א). [ד] \"רוח\" היא גם אותו יסוד תבוני והתנהגותי שבאדם, ולכן יכול אדם להיות \"שפל רוח\" (אבות ד, ד), או \"גס רוח\" (אבות ד, ט), בעל \"רוח נמוכה\" או \"רוח גבוהה\" (שם ה, כב) וכיוצא בזה. \"רוח המקום\" (על דרך ההשאלה) ו\"רוח הבריות\" הנזכרות במשנה שייכות לקבוצה זו של רוחות, והביטוי \"רוח [פלוני] נוחה מ[אלמוני]\" מופיע רבות בלשון חז\"ל במשמעות של: פלוני מתייחס אל אלמוני באהדה ורואה את מעשיו באור חיובי. [ה] ואחרונה נזכיר גם רוחות בעלות אופי מטאפיסי, לחיוב ולשלילה. \"רוח הקודש\" היורדת ממרומים מכאן (סוטה ט, ו), ו\"רוח רעה\" מכאן. \"המכבה את הנר [בשבת] מפני שהוא מתיירא מפני עובדי כוכבים, מפני ליסטים, מפני רוח רעה ... פטור\" ואין הדבר נחשב לו כעבירה על דיני שבת (שבת ב, ה), ופרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא מסביר כי הכוונה ל\"מרה שחורה\", שבגינה מבקש האדם להירדם אלא שהנר מפריע את שלוותו ועל כן הוא רשאי לכבותו. ואילו במקום אחר (עירובין ד, א) מדובר על \"רוח רעה\" הגורמת לאדם לצאת בניגוד לרצונו מתחום שבת, ושם מסביר אותו פרשן כי הכוונה למי ש\"נכנסה בו שד ונטרפה דעתו\". לכל רוח שתביט תראה רוח, בין אם בפועל ובין אם בעיני רוחך!",
+                    "<b>רַבִּי דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינָס אוֹמֵר.</b> ומאמרו מצביע על ארבע רעות חולות, המקצרות, לדעתו, את חיי האדם. ",
+                    "<b>שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית.</b> בהיעדר אמצעי תאורה מלאכותיים היה על האדם לכוון את חייו כנגד מחזור היממה, ואורח חיים תקין ויעיל דרש ממנו לקום למלאכת יומו עם עלות השחר ולא להמשיך ולישון בזמן זה. ",
+                    "<b>וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם.</b> שתייה מתונה של יין (ראו גם להלן ד, כו), דבר המלווה גם במפגש רעים נינוח, היא דבר ראוי ואף מומלץ, אך זמנה רק בסופו של יום, לאחר שכלתה מלאכת האדם והוא יושב לארוחה. (בתקופת חז\"ל לא נהוג היה לסעוד בשעות הצהריים, להוציא בשבת ובחג.) ",
+                    "<b>וְשִׂיחַת הַיְלָדִים.</b> שיחה בטלה עם ילדים בעניינים של מה בכך היא בבחינת בזבוז זמן, שאפשר היה להקדישו למטרה נעלה מזה. כך למצער מבין את דברי ר' דוסא מדרש אבות דרבי נתן: \"מלמד שלא יתכוון להיות אדם יושב ... ומשיח עם בניו ועם בני ביתו, כדי שנמצא בטל מדברי תורה\" (הוספה ב' לנוסח א, ט). למען האמת, לפי מדרש זה גם שאר דבריו של ר' דוסא מכוונים בעיקר אל תלמידי החכמים, ומטרתם לעודד אותם להקדיש את כל זמנם ואונם לשם לימוד תורה וקיום מצוות. ",
+                    "<b>וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ.</b> הכוונה לישיבה בצוותא (זה פירוש \"כנסייה\" [ועל כך ראו להלן ד, יד]), לשם שיחת חולין או בטלה לשמה, בחברת אנשים מעוטי תורה המזלזלים במקצת מן המצוות (הם המכונים כאן בשם \"עמי הארץ\"). כל הדברים שנמנו לעיל, כאמור, ",
+                    "<b>מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.</b> מביאים למותו בטרם עת בשל בעיות של בריאות או בשל ניוון רוחני. – גם מי שלא יסכים עם כל הצעותיו של ר' דוסא, או עם המסקנה העולה מהן, יודה כי מתבטאת בהן התפיסה שלימוד התורה וקיומה הם עיקר משמעות חייו של האדם (ראו גם ב, ט) ולשם כך עליו לנצל את כל זמנו, ואת מיטב זמנו, ואת כל כוחותיו.",
+                    "<b>על ר' דוסא בן הרכינס</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לספירה, עוד לפני חורבן בית המקדש השני, ובתחילת המאה השנייה לספירה. לא הרבה ידוע לנו על פועלו ומהלך חייו, אך הוא מתואר בכמה מקורות כאדם שהאריך ימים, עד שבגלל זקנותו (ומאור עיניו שאבד) היו חכמים באים אל ביתו כדי לשאול אותו שאלות בענייני הלכה (בבלי, יבמות טז ע\"א). באחד מן הסיפורים המפורסמים עליו (משנה, ראש השנה ב, ח־ט) חלק ר' דוסא על הנשיא של אותם ימים, על רבן גמליאל, ועם זאת קבע כי בסופו של דבר יש לציית לדבריו, שאם לא כן לא תוכל מערכת חברתית הבנויה על היררכיה לתפקד. על פי מקור אחר, בקשר לסוגיה שנחלקו בה בית הלל ובית שמאי, אמר ר' דוסא כי \"מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלושה דברים\" וביניהם שהלכה זו כבית הלל (בבלי, יבמות טז ע\"א). שם אביו של ר' דוסא, \"הרכינס\", נראה להיות גלגול השם היווני \"הורקנוס\", המוכר גם כשמו של מלך מבית חשמונאי. ועוד כדאי להעיר כי אדם שזכה לחיים ארוכים במיוחד, אכן ראוי שיסביר לשומעי לקחו מה הדרך הנכונה, לדעתו, לזכות בכך.",
+                    "<b>\"הבו לנו יין\"</b>",
+                    "בעולם העתיק זכה היין בשל סגולותיו להערכה גדולה וכבר המקרא קבע, כי היין \"ישמח לבב אנוש\" (תהילים קד, טו) ואפילו \"משמח אלהים ואנשים\" (שופטים ט, יג). חז\"ל קבעו שיש לקדש על כוס יין בכל סעודת שבת וחג, לשתות ארבע כוסות בפסח ואף להשתכר בפורים, ועוד. כן יוחדה ליין ברכה מיוחדת קודם לשתייתו: \"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן\", ורבים הם המאמרים המדברים בשבחו (כגון \"אין שמחה אלא ביין\" [בבלי, פסחים קט ע\"א]). אך רבים מהם המאמרים המזהירים מפני שתייה בלתי מבוקרת ושכרות, העשויות להביא להתהוללות ולפריצות (כפי שאירע ללוט [בראשית, פרק יט]). לפי אחת הדעות במדרש (בראשית רבה טו, ז) היה \"פרי עץ הדעת\" שנתנה חוה לאדם הראשון לא פחות ולא יותר מאשר ענבים, קרי יין. ועוד ניצלו חכמים את העובדה ש\"יין\" ו\"סוד\" בגימטריה ערכם זהה (70) ולימדו כי \"נכנס יין יצא סוד\" (בבלי, עירובין סה ע\"א), אך גם קבעו כי \"נכנס יין הדעת יוצאת\" (תנחומא [מהדורת בובר], שמיני ז) וכי השיכור כמוהו כקוף, \"עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכול נבלוּת הפה ואינו יודע מה יעשה\" (תנחומא, נח יג). אכן, \"בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו\" (בבלי, עירובין סה ע\"ב), אך השאלה איננה רק כמות השתייה והדרך שבה משפיע היין על השותה אותו, אלא גם הזמן הראוי לשתייה, וזמן זה הוא בסיומו של יום (וכן בחגים ובשמחות אחרות), אך לא בצהרי יום עבודה.",
+                    "<b>\"עַמארָצוּת\"</b>",
+                    "אחד הכינויים המפורסמים והנפוצים ביותר בתרבות היהודית לדורותיה הוא הכינוי \"עם הארץ\" (וממנו, על דרך ההגייה האשכנזית: עמארצוּת), כשעיקר כוונתו להתייחס לאנשים בוּרים, שגם אין להם עניין ברכישת ידע ובקנייתו. מקורו של הכינוי במקרא, שם הוא מופיע כהתייחסות בלתי־שיפוטית אל קבוצות של אנשים בכלל, כגון \"ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ\" (בראשית מב, ו). מסתבר אפוא שכינוי זה עבר מהפך במהלך הדורות, ואפשר שהמפתח לשינוי הדרמטי שחל בו נעוץ בתקופת שיבת ציון ובמאבק שהתנהל בין היהודים השבים מבבל לבין האוכלוסייה המקומית. בספרי עזרא ונחמיה מכונה האוכלוסייה המקומית בכינוי \"עם הארץ\", היינו אלה היושבים מזה זמן בארץ, בניגוד לשבים מבבל (ראו למשל עזרא ד, ד: \"עם הארץ\" מול \"עם יהודה\", הם שבי ציון). ייתכן כי העוינות שהתפתחה בינם לבין השבים ארצה היא שהעניקה את המשמעות השלילית לביטוי, כפי שזו עולה מאוחר יותר מספרות חז\"ל. כאן \"עם הארץ\" הוא כינוי של זלזול במי שאין לו ידע תורני של ממש ומי שאיננו מקפיד על קיום מצוות (כגון הפרשת מעשרות) וכיוצא בזה (וראו גם ב, ו). בדרך כלל מתייחסים חכמינו אל \"עם הארץ\" בזלזול הטבול אף בעוינות, כגון \"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: \"עם הארץ מותר לקורעו כדג...\" (בבלי, פסחים מט ע\"ב); \"גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל\" (שם). עם זאת דומה, שבמהלך המאה השלישית חל שינוי ביחסם של חכמים אל עם הארץ, ואת התמונה ניתן על כן לאזן בדבריו של ריש לקיש: \"אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלים שבה אלו עמי הארץ ... יתפללו האשכולות למען העלים, שאלמלא העלים, אין מתקיימים האשכולות\" (בבלי, חולין צב ע\"א [המקור חלקו בארמית]). \"עם הארץ\" המשיך את חייו וגם היום נמצא את הביטוי בלשון העם ובלשון העיתונות, וכבר היה מי שקונן על ירידת מעמד הספר בעם ישראל בקביעה כי \"עם הספר הפך לעם הארץ\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר.</b> ומונה חמישה אנשים שאין להם חלק בטוּב הצפון בעולם הבא, למרות ידיעותיהם בתורה והתנהגותם הטובה. ",
+                    "<b>הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים.</b> בזמן בית המקדש הכוונה לקרבנות, אך בתקופה שלאחר החורבן, בימיו של ר' אלעזר, הכוונה כנראה למתנות הכהונה, כגון מעשרות, שעדיין נהגו להפריש אותם. ",
+                    "<b>וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת.</b> אינו מקיים את המצוות הכרוכות במועדים (כגון תקיעת שופר או אכילת מצה) ואולי אף מלגלג עליהן. ",
+                    "<b>וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.</b> מי שמבייש את חברו בפרהסיא (במקום להעיר לו, דרך משל, באופן אישי ודיסקרטי על מה שנראה לו כטעון תיקון). בהרבה נוסחים נאמר כאן \"המאדים\", אך אין זה הבדל גדול, כי מצאנו בספרות חז\"ל גם האדמת פנים באותה משמעות (במדבר רבה ד, כ). חלק המשפט הזה חסר מהרבה מנוסחאותיה של המסכת, והוא אכן יוצא דופן בהשוואה אל שאר הפריטים שברשימה, אשר כולם מתחום הדת והאמונה. גם מן ההמשך (ראו להלן) עולה שתוספת מישנית לפנינו. ",
+                    "<b>וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> מי שאינו מקיים את מצוות ברית המילה. ",
+                    "<b>וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה.</b> רבו פירושיו של מושג מעורפל זה, וגם נוסחאות מסכת אבות מגלות הבנות שונות שלו, ובחלקן אף חסרות המילים \"שלא כהלכה\". \"מגלה פנים בתורה\" משמעותו, כנראה, עובר על מצוות התורה בגלוי וברשות הרבים, ואילו \"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה\" פירושו: מי שמוצא בתורה פירושים (הם ה\"פנים\") הסותרים את ההלכה המקובלת. ",
+                    "<b>אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.</b> אדם שכזה לא יזכה לחיי נצח ושכר טוב לעתיד לבוא (ראו ב, כא), אף אם התנהגותו יפה והוא גם בעל ידע בתורה (עם זאת ראוי להעיר שבנוסחים רבים חסרה המילה \"תורה\"). – כנגד מי יוצא ר' אלעזר? מפתה לומר שכוונתו בעיקר כנגד יהודים שנטו אחר הנצרות, דבר המתאים לתקופתו של חכם זה. הנצרות, כידוע, ביטלה את ברית המילה ואת המצוות. ",
+                    "כיוון שקשה לומר כי \"המלבין פני חברו ברבים\" יכול להיות גם אדם שיש בידו \"מעשים טובים\", הרי שזו ראיה נוספת שעניין הלבנת הפנים איננו מקורי למשנה זו, והוא תוספת מאוחרת יחסית. אבל תוספת זו – ואין זה מפתיע כלל – היא שזכתה להדים רבים בשל אופיה הכללי, הן בפסקי דין שעניינם בהוצאת לשון הרע והן בשיח הישראלי שבאמצעי התקשורת. שאר חלקי המאמר נותרו מתוחמים בעולמה של המסורת והדת והם ידועים הרבה פחות.",
+                    "<b>על ר' אלעזר המודעי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השנייה. כינויו \"המודעי\" מתייחס כנראה אל מקום מושבו או מוצאו, מודיעין. כל המאמרים המצויים בשמו בספרות חז\"ל הם בתחום האגדה (ובמשנה הוא נזכר רק כאן), ולא פעם נאמר \"עדיין אנו צריכין למודעי\" (כגון בבלי, בבא בתרא י ע\"ב), כאשר נזקקו בבית המדרש לביאור מלא יותר של נושא אגדי מורכב. לפי מסורת אחת היה ר' אלעזר דודו של בר כוכבא, ומותו בא לו מידו של אחיינו (אולי עדיף לומר: מרגלו). לפי מסורת זו צר הצבא הרומאי על ביתר, מעוזו האחרון של בר כוכבא, אך לא יכול היה לכבוש את העיר בזכות תפילותיו של ר' אלעזר. מידע כוזב שהגיע אל בר כוכבא, כאילו מבקש ר' אלעזר לסייע לרומאים, גרם לו להרוג את דודו בבעיטה (ירושלמי, תענית ד, ה). מותו של ר' אלעזר הביא לנפילתה של ביתר ולמותו של מנהיג המרד. לפי מסורת מאוחרת קבור ר' אלעזר ביער בירייה שליד צפת.",
+                    "<b>מודיעין שלום</b>",
+                    "כפר יהודי קדום בשפלת יהודה, הידוע גם בשם \"מודיעים\" או \"מודיעית\" (משנה, חגיגה ג, ה ועוד). בכפר זה ישבה משפחתו של מתתיהו החשמונאי, ושם פרץ מרד החשמונאים בשנת 167 לפנה\"ס. לפי המסורת נקברו החשמונאים (הם המקבים) סמוך ליישוב זה, אשר נמצא לפי עדות התלמוד הבבלי במרחק של 15 מיל (כ־25 ק\"מ) מירושלים (פסחים צג ע\"ב). שאלת זיהויה המדויק של מודיעין העתיקה העסיקה רבות את המחקר, ויש שמוצאים אותה בתחומי העיר מודיעין של ימינו, שם נתגלו שרידי יישוב יהודי אשר נוסד במאה השנייה לפני הספירה והתקיים ברציפות עד סמוך למרד בר כוכבא (שפרץ בשנת 132 לספירה). בין היתר נמצא שם בית כנסת גדול, דבר המעיד על גודל היישוב ועל מעמדו המרכזי בין כפרי הסביבה.",
+                    "<b>כמה מילים על המילה</b>",
+                    "\"בריתו של אברהם אבינו\" היא כמובן ברית המילה, שנכרתה לראשונה בין אלוהים לבין אברהם וצאצאיו (כמסופר בבראשית יז, ט־יב). כל כריתת ברית לוּותה בעולם הקדום באות, בסמל, אשר בא לציין ולהזכיר אותה (כך גם החיות המבותרות ב\"ברית בין הבתרים\" [בראשית ט׳:י״בו] וכן הקשת, שהיא אות הברית בין אלוהים ובין האנושות כולה [בראשית ט], או השבת שהיא אות ברית בין אלוהים ועם ישראל). \"ברית המילה\" היא אפוא ברית המסומלת במילת כל זכר (בהיותו בן שמונה ימים). לאמיתו של דבר המילה לא היתה (ואף איננה כיום) מנהג המיוחד לעם ישראל בלבד. כבר ההיסטוריון היווני הרודוטוס (בן המאה החמישית לפנה\"ס) מעיד שהמצרים, הסורים ועוד כמה מעמי אסיה הקטנה נהגו למול, והוא הדין, כמפורסם, גם בדת האסלאם. (הנצרות, כידוע, ביטלה את החובה למול, אף שישוע נימול היה.) יחד עם זה נתפסה המילה עם הזמן כמאפיין המובהק של העם היהודי דווקא, ונראה שהדבר ארע בעקבות המפגש בין עם ישראל לבין תרבות יוון, אשר כבשה את העולם בסערה בסוף המאה הרביעית לפני הספירה, מאז ימיו של אלכסנדר מוקדון. היוונים ראו את גוף האדם כיצירה אסתטית מושלמת, ומכאן המקום המרכזי שתפס העירום באמנות היוונית ואף בענפי הספורט השונים. הלך רוח זה ראה את המילה כהטלת מום בגוף, ולפיכך גם כאקט בזוי ומביש. בהשפעתו חדלו עמים רבים ממנהג המילה, ומאז היא הפכה לסימן ההיכר המובהק של היהודי. לא מקרה הוא, שהרבה מן המאבקים שבין היהודים לבין העמים ששלטו בהם נסבו סביב עניין המילה. גזירות אנטיוכוס היווני (167 לפנה\"ס), אשר הובילו למרד החשמונאים, כללו גם איסור על המילה, וכן היה בגזירות אדריאנוס הרומאי אשר הובילו למרד בר כוכבא העקוב מדם (135־132 לספירה) או, כפי שסוברים חלק מן החוקרים, הוטלו על העם בעקבותיו.",
+                    "המילה, אם כן, שרטטה לאורך ההיסטוריה גבול ברור בין עם ישראל לבין הסובבים אותם, גבול סמלי אך גם פיזי ומוחשי, שהקשה מאוד על היכולת להעלים או לטשטש אותו, אף ששמענו בעולמם של חז\"ל על אנשים שניסו להסתיר בדרכים שונות את היותם נימולים, והם מכונים \"מושכים בעורלתם\" (בבלי, סנהדרין לח ע\"ב ועוד). דומה שברית המילה היא אחת המצוות היחידות שיש לגביהן במדינת ישראל הסכמה כמעט מקיר אל קיר, עד עצם היום הזה, אף כי כבר נשמעו קולות המבקשים לבטלה מנימוקים שונים וכבר התארגנו קבוצות של הורים שנענו לקריאות אלה. רק הזמן יגיד באיזו מידה המדובר במגמה שתלך ותתחזק, אך לא קשה לנחש מה היה אומר ר' אלעזר המודעי בסוגיה זו."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר.</b> ומאמרו מורכב משלוש המלצות על יחס נאות כלפי כל חלקי החברה. ",
+                    "<b>הֱוֵה קַל לָרֹאשׁ.</b> הקטן את עצמך לפני ראשי העם, מנהיגיו ומוריו, שמדרך הטבע הם המבוגרים והזקנים שבקהל. קבל את מרותם בנועם וברכוּת וציית להם. ",
+                    "<b>וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת.</b> התייחס בסבלנות ובאורך רוח אל הצעירים שבחברה, אלה ששערותיהם טרם הלבינו והן עדיין שחורות (וראו להלן). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.</b> בין הזקנים וראשי העם מכאן ובין הצעירים שבו מכאן נמצאים אנשים רבים נוספים, ואת כולם גם יחד יש לקדם בנועם ובמאור פנים (והשוו לדברים דומים לעיל א, טו). – נראה שמאמרו של ר' ישמעאל מופנה בעיקרו של דבר אל שכבת תלמידי החכמים המבוגרים יחסית, אשר מצד אחד הם עלולים להתייחס בחוסר סבלנות אל הצעירים מהם, ומצד אחר הם עשויים לחוש שלא בנוח כשעליהם לציית לעמיתיהם אשר נבחרו לתפקידי הנהגה. רק ציות למנהיגות, עידוד הדור הבא והתייחסות נאותה אל כל חלקי החברה (והרמב\"ם מפרט: \"קטנים וגדולים, בן החורין ... והעבד, כל איש ממין האדם\") יבטיחו את ליכודה ואת תִפקודה הראוי. דברים אלו נכונים לכל עת, אך ביתר שאת לחברה היהודית בימי ר' ישמעאל, המתאוששת מחורבן בית המקדש והבונה את מוסדותיה החברתיים מחדש.",
+                    "<b>על ר' ישמעאל</b>",
+                    "הוא ר' ישמעאל בן אלישע, חכם ארץ ישראלי, ממשפחת הכהונה, שחי ופעל במפנה המאה הראשונה והשנייה לספירה. על פי המסורת נשבה ר' ישמעאל בזמן החורבן, בעודנו תינוק, והובא לרומא. האגדה מספרת על ר' יהושע בן חנניה, מי שעתיד להיות מורו של ר' ישמעאל, שביקר ברומא ובה נודע לו כי \"תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווּצותיו סדורות לו תלתלים\". ר' יהושע פדה את התינוק בממון רב מתוך ביטחון שיגדל להיות מורה ורב בישראל (בבלי, גיטין נח ע\"א), וכך אכן אירע. ר' ישמעאל מצוטט במשנה עשרות פעמים ועליו נאמר שהיה \"חכם גדול ובקי באגדות\" (בבלי, מועד קטן כח ע\"ב). הוא היה חברו הקרוב של ר' עקיבא והשניים פיתחו שיטות שונות של דרשת פסוקי מקרא, כאשר לר' ישמעאל מיוחסות \"שלוש עשרה המידות [=דרכים, שיטות] שהתורה נדרשת בהן\", כגון העיקרון של \"שני כתובים המכחישים זה את זה [=שני פסוקים הסותרים זה לזה, ימתינו] עד שיבוא כתוב שלישי ויכריע ביניהם\" (ספרא, א). כן מיוחסת לו הקביעה כי \"דיברה תורה כלשון בני אדם\" (בבלי, סנהדרין סד ע\"ב) ועל כן אין להגזים בדקדוק בפרטי לשון שונים שבה (וראו עוד להלן על שיטתו האחרת של בן דורו, ר' עקיבא [ג, יט]). ר' ישמעאל גם עמד על כך שלא יגזרו על הציבור גזירה \"שהציבור אינו יכול לעמוד בה\", ובכך מיתן תקנות קיצוניות שביקשו חכמים לתקן לאחר חורבן בית המקדש (בבלי, בבא בתרא ס ע\"ב). הקושי לתאר את מהלך חייו של ר' ישמעאל נובע מן העובדה שבמקורות נזכר עוד אדם בשם ר' ישמעאל בן אלישע, כהן גדול שחי בתקופת חורבן הבית, והעוסקים בתולדותיהם של שני אישים אלו יעידו על חוסר בהירות באשר למסורות שיש לייחס לכל אחד מן השניים.",
+                    "<b>מה היא תשחורת?</b>",
+                    "התקשו פרשני המסכת בהבנת המילה הנדירה \"תשחורת\", ואת הדעות כולן מסכם בהרחבה שמעון שרביט (בספרו \"לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה\", ספר שעשינו בו שימוש רב לאורך הפירוש כולו). לפחות שלושה פירושים הוצעו למילה זו: (א) יש לגזור אותה מן השורש שח\"ר שמשמעותו לחפש, לרדוף אחרי משהו, ו\"תשחורת\" היא אדם או קבוצת אנשים מטעם המלכות הרודפים אחרי אנשים ואחרי רכוש לטובת אוצר המלוכה, כגון בעלי חיים לנשיאת משאות או עבודות כפייה המוטלות על בני אדם. וכך נאמר במדרש: \"פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם והיתה שם תשחורת ותפסוני והכניסוני בבית המלך\" (סדר אליהו רבה, ב). פירוש זה איננו משתלב במאמרו של ר' ישמעאל ועל כן לא נראה לקבלו. (ב) אחרים פירשו \"תשחורת\" במשמעות של קבלת תוכחה ומוסר, בעקבות הפסוק: \"חושך שבטו שונא בנו / ואוהבו שיחרו מוסר\" (משלי יב, כד). לפי זה יש לקבל את דברי הביקורת באהבה ובנועם. (ג) אחרים פירשו \"תשחורת\" ככינוי לאנשים צעירים ששערותיהם עדיין שחורות (בניגוד לזקן, ששערו שיבה), ולפי זה ישנה תקבולת ניגודית בין \"ראש\" ל\"תשחורת\". הבסיס הלשוני לפירוש זה הוא פסוק בספר קהלת: \"הילדות והשחרות הבל\" (יא, י) – ועל פי פירוש זה גם ביארנו לעיל.",
+                    "<b>\"הגידו כן לזקן\"</b>",
+                    "את \"הראש\" שבמשנה זו הנגדנו ל\"תשחורת\", ומשמע שמדובר במבוגרים, שלא לומר זקנים, ששער ראשם כבר איננו שחור. דרכו של עולם שאדם מזדקן (אם הוא זוכה לכך), ומאז שהלכה הרפואה המודרנית והאריכה עוד ועוד את תוחלת החיים, נדרשת החברה להתמודד עם תופעה זו ביתר עוז ואומץ. וכבר קבעה התורה באופן ברור את היחס הראוי כלפי הזקן: \"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן...\" (ויקרא יט, לב). חז\"ל מסבירים בכמה מקומות מדוע ראוי הזקן ליחס של כבוד. ראשית, עצם אריכות הימים, לפי הבנתם, נובעת בוודאי מזכותו וממעלתו של הזקן, לאור דברי ספר משלי: \"עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא\" (טז, לא [וראו עוד להלן ו, ח]). שנית, הזקן הוא בעל ניסיון חיים המלוּוה בחכמת חיים עמוקה, ויש הרבה מה ללמוד ממנו, ובמיוחד אם היה תלמיד חכמים: \"תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין – חכמה נתוספת בהם, שנאמר: 'בישישים חכמה ואורך ימים תבונה'\" (בבלי, שבת קנב ע\"א). ואמנם היהדות קיבלה על עצמה לפרוט למטבעות מעשיים את הדרישה הכללית הזו של כיבוד הזקן. הרמב\"ם למשל, פוסק: \"מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם עומדין [=קמים] לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד [=צעיר] עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ... ואפילו זקן כותי [=שומרוני, כלומר נוכרי] מהדרין [=מכבדים] אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו [=לתמוך בו]\" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ו, ט). ובכמה מקומות פונים חכמים אל הזקנים שביניהם ומבקשים לדעת את סוד גילם, ותשובותיהם מגוונות: החל מעניינים שבגוף (אכילה מתונה, פרישות מיין) וכלה בעניינים שבהתנהגות דתית או חברתית נכונה (וראו עוד לעיל ג, ו): הקפדה על תפילה, מתינות ביחס אל בני הבית, ועוד.",
+                    "בתקופת חז\"ל נכללו הזקנים במבנה החברתי כחלק בלתי נפרד וגרו עם בני משפחותיהם בכפיפה אחת עד יומם האחרון. בית אבות, בית גיל הזהב, דיור מוגן, וכיוצא באלה מוסדות לא היו בנמצא. (אגב: גם לא בתי חולים או \"מרכזים רפואיים\".) אם יכולותיהם השכליות לא נפגמו, שימשו הזקנים כמנהיגים וכמורי דרכה של החברה, וככאלה זכו לכבוד רב. אך חכמים דורשים יחס כזה גם אל מי שכישוריו המנטאליים הלכו ונחלשו. \"זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו [=פגעי הזמן] נוהגין בו כקדושת ארון\" (ירושלמי, מועד קטן ג, א). הארון הוא משכן לספר התורה, כידוע, וגם אם נתרוקן – עדיין יש בו מן הקדושה, והוא הדין בזקן ההולך ונאלם. המשנה אף קובעת שרמתה המוסרית של החברה משתקפת במידה רבה ביחסה אל זקניה. במסגרת תיאור הדרדור המוסרי של הדורות שבעקבותיהם יגיע המשיח מדובר על יחס מחפיר אל הזקנים: \"נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו [=יקומו] מפני קטנים, בן מנבל [=מקלל] אב ... פני הדור כפני הכלב\" וכו' (סוטה ט, טו).",
+                    "ר' ישמעאל מבקש לגלות יחס נאות אל הראש, אל המנהיג אך גם אל הזקנים, דרישה לא קלה בעולם המודרני המאמין כי הוא שייך בראש ובראשונה לצעירים. אך, כידוע, איש איננו נשאר צעיר לנצח..."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר.</b> כעת באים במסכת אבות ארבעה מאמרים רצופים המיוחסים לר' עקיבא (ועליו ראו להלן ג, יט), ויש בעובדה זו כדי להעיד על מעמדו המיוחד בעולם המשנה, בדומה להלל הזקן, שגם מפיו באו לעיל כמה וכמה מאמרים (א, יב־יד; ב, ה־ח). ",
+                    "<b>שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִים לְעֶרְוָה.</b> מעשי ליצנות ושעשועים קלילים במפגשים שבין גברים לנשים עלולים להביא בסופו של דבר לחטא של גילוי עריות, שכן ניתן בנקל לגלוש במדרון שראשיתו ב\"כאילו\", \"רק בצחוק\" וסופו בחטאים כבדים. על כן צריך הגבר – אליו פונה בעיקר ר' עקיבא – להציב לעצמו גבולות ברורים גם בתחום זה. ומכאן עובר ר' עקיבא לעסוק בארבעה תחומים אחרים שגם בהם קביעת גבולות ותיחום, הסייג, הוא דבר ראוי ומועיל, השומר על מה שהוא גודר. ",
+                    "<b>מָסֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה.</b> מי ששומרת על התורה לבל תשתנה היא המסורָה שבסופו של דבר אף נרשמה בשולי כתבי יד של התורה. במסורה נמנה בדייקנות מספר הפעמים שבהן מופיעה כל מילה בתורה, וכן הכתיב המדויק שלה. ",
+                    "<b>מַעְשְׂרוֹת סְיָג לָעשֶׁר.</b> באופן פרדוכסלי דווקא קיום מצוות המעשר – אחוז קבוע של יבול שמפריש האדם מרכושו שנה בשנה (ראו להלן) – הוא שמבטיח לאדם שרכושו לא יאבד. ביסוד תפיסה זו עומדת האמונה כי הקב\"ה גומל ברוחב יד לאדם הממלא במלואה את המצווה הזו, והנותן בחפץ לב את מעשרותיו זוכה לעושר רב (בבלי, תענית ט ע\"א). מתן המעשרות הוא ששומר על עיקר הרכוש שלא יאבד. ",
+                    "<b>נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת.</b> לא פעם קיבל אדם על עצמו מסיבות שונות להתנזר לזמן מה מתענוגות שונים של החיים, כגון שתיית יין. פרישות מוגבלת זו בזמן נתפסה בעיני חכמים כדבר חיובי, כיוון שהיא מסייעת לאדם להילחם ביצרו. הנדר, אותה התחייבות מוצהרת ומקודשת (ראו להלן ד, כג), הוא שמבטיח שהאדם יעמוד בהחלטתו ולא יפרוץ את גבולותיה ויפר אותה.",
+                    "<b>סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה.</b> \"לפיכך לא ימהר [החכם] להשיב ולא ירבה לדבר\" (רמב\"ם, הלכות דעות ב, ה), כלומר: חכמת אדם ניכרת ובולטת גם באמצעות שתיקותיו המוקדשות למחשבה, להרהור, לגיבוש תשובה וכיוצא בזה (וראו עוד להלן ה, י). דיבור מיותר רק פוגם בחכמת האדם, בעוד ששתיקה מעולם לא הזיקה לו (והשוו לעיל א, יז). – ודאי לא נופתע לגלות שמכל חלקיו של המאמר (העוסקים במסורה, במעשרות, בנדרים ובשתיקה) רק האחרון, שאין עניינו בתחום הדת והאמונה, הוא שזכה לתפוצה רחבה בשיח הישראלי.",
+                    "<b>מה הוא סייג?</b>",
+                    "עשיית סייג, גדר, כדי לא להגיע עד קצהו של מקום שאין רוצים להגיע אליו הוא דבר מוכר וידוע. כך למשל בניית גדר במרחק מה ממצוק תלול או מתהום פעורה, כדי שלא יגיע אדם ממש עד שולי המצוק או שפת התהום ויסתכן בנפילה. סייג הוא גם עניין להלכה ולחוק. והנה לנו דוגמא מוכרת ופשוטה ביחס: השבת נכנסת, כידוע, באותו שבריר שנייה שבו שוקעת השמש, ומאותו זמן חלים כל איסורי השבת. אך כדי לא להגיע אל אותו שבריר שנייה ולהסתכן באי יכולת לעצור בדיוק בו את כל ענייני החולין, קבעו חכמים כי את הדלקת הנרות (המסמלת בדרך כלל את כניסת השבת או החג) יש לבצע כעשרים דקות (ואף למעלה מזה) קודם לזמן שבו נכנסת השבת. תחום זה של כעשרים דקות – שבין הדלקת הנרות לבין כניסת השבת בפועל – כמוהו כתחום שבין הגדר לבין המצוק. מי שעדיין ממשיך כמה דקות אחרי זמן הדלקת נרות בענייני חולין, נהנה מ\"טווח ביטחון\" זה, ולא יגיע לידי חילול שבת. על כן מפרסמים באמצעי התקשורת מדי ערב שבת או חג את זמן הדלקת הנרות, ולא את זמן השקיעה או כניסת השבת והחג.",
+                    "<b>שחוק וצחוק ובדיחות הדעת</b>",
+                    "ר' עקיבא מזהיר כי השחוק וקלות הראש עשויים לדרדר את האדם במדרון מסוכן, אלא שהוא מגביל את דבריו לתחום המוגדר שבינו לבינה. (עם זאת יש הסבורים שהוא מגיב בדבריו גם על מאמרו של רעהו, ר' ישמעאל, במשנה הקודמת, שדיבר בזכות קלות הראש והשמחה בכלל.) מסתבר שיחסם של חכמים אל הצחוק וההומור הוא רב פנים. מצד אחד אפשר לראות כי חכמים העריכו את חשיבותם, והאמורא רבא נהג לפתוח את שיעוריו ב\"מילתא דבדיחותא\" [=דיבורים מבדחים] (בבלי, שבת ל ע\"ב), כדי לשעשע את השומעים וכך ליצור אווירה נעימה. ועוד מסופר בתלמוד כי ר' ברוקא ביקש מאליהו הנביא להציג בפניו אנשים שמובטח להם שיזכו למקום מכובד בעולם הבא. אליהו הצביע על שני אנשים בשוק, ואלה הסבירו כי \"בדחנים אנחנו, ומבדחים את העצובים\" (בבלי, תענית כב ע\"א). מאידך גיסא נשמעו גם קולות אשר דרשו זהירות ומתינות בשחוק ובצחוק, ולהלן (ו, ו) רואים את \"מיעוט השחוק\" כאחת ממעלותיו של תלמיד החכמים (\"מיעוט שחוק\", אך לא מצב רוח קודר ורציני ללא שחוק כלל!). מצאנו אף חכמים שנקטו צעדים מעשיים כדי שלא יגיע אדם לידי צחוק פרוע וחסר מעצורים: במסיבת החתנים של בנו של רב אשי (בבלי, ברכות לא ע\"א), ראה המארח שחכמים שוחקים יתר על המידה, על כן הביא כוס עשויה זכוכית לבנה, שהיתה ידועה כחומר יקר במיוחד, ושבר אותה בפני חבריו כדי שלא ייסחפו אחר השחוק. ובעקבות סיפור זה נאמר בשם ר' יוחנן: \"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר 'אז ימלא שחוק פינו' (תהלים קכו, ב)\". רק לעתיד לבוא, בימי הגאולה בלבד, אפשר יהיה לצחוק בפה מלא.",
+                    "אכן, \"הצחוק טוב לבריאות, הרופאים מצווים לצחוק\" (אמרה המיוחסת לסופר שלום עליכם, הידוע ביצירותיו המבדחות), אבל לדעת חז\"ל הדבר נכון רק במידה ראויה, תוך שמירת גבולות וסייגים, כדי שלא יגלוש אדם מתוך שחוק אל מחוזות שאין לו בהם חפץ. (על ליצנים וליצנות ראו עוד לעיל ג, ג.)",
+                    "<b>טֶבֶל וּדְמָאי – יש מילים כאלה</b>",
+                    "המאמץ את עיניו ובוחן את המדבקות שעל בקבוקי יין, מצות או שאר מוצרים הזוכים להכשר מן ההכשרים, ימצא שלא פעם נאמר בהם כי המוצר \"נקי מחשש טבל ושביעית\". מה פירוש מילים משונות אלה?",
+                    "המעשר הוא כמות של עשירית מן היבול שאותה – על פי דין התורה – נהגו להפריש בכל שנה ושנה (אך לא בשנת שמיטה) ולתת אותה ללויים (ואלה נתנו חלק ממנה לכהנים). בארבע שנים מתוך שבע השנים שבמחזור השמיטה קיים מעשר נוסף, \"מעשר שני\", שאותו אמור החקלאי להביא לירושלים בעת העלייה לרגל לבית המקדש בחגים ולאכול אותו שם. בשתי השנים האחרות – בשנה השלישית ובשנה השישית למחזור השמיטה – עליו לתת מעשר זה לעניים (וראו עוד ה, יא־יב). בימינו שלנו – כשאין בית מקדש ומעמד הכהנים והלויים איבד הרבה ממשמעותו – נמצאה הדרך להפריש באורח סמלי מעשרות מן היבול וכך להכשיר אותו למאכל.",
+                    "יבול אדמה שלא הופרשו ממנו המעשרות קרוי בלשון חכמים בשם \"טבל\". יבול שספק אם הופרשו ממנו מעשרות קרוי בשם \"דמאי\". גזרונן של שתי המילים האלה – דמאי וטבל – איננו ודאי. \"נקי מחשש טבל\" מבטיח למקפיד כי מן המזון שהוא מכניס לפיו הופרשו (ולוּ סמלית) המעשרות. ומה הוא עניין \"חשש שביעית\"? כאן הכוונה, כמובן, לשנת השמיטה שבה אין לעבד את אדמת ארץ ישראל המצויה ברשותם של יהודים. שנת השמיטה מעוררת בימינו שאלות קשות, בהקשר ההלכתי, באשר לגידוליה ויבולה של הארץ (וראו להלן ה, יב), ואחת לשבע שנים אכן סוערת מדינת ישראל סביב פולמוסים הכרוכים בקשיים שבקיום מצווה זו."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' עקיבא (ועליו ראו במשנה הבאה). מאמר זה מצוי בנוסחאות שונות עד מאוד בכל עדי הנוסח של המסכת, עד שקשה לעמוד על צורתו המקורית. על כן הבאנו אותו כפי שהוא מצוטט במדרש אבות דרבי נתן, נוסח א, פרק לט (על חיבור חשוב זה, שאנו עושים בו שימוש רב בפירוש, ראו להלן), והוא ככל הנראה הנוסח המקורי של הדברים (אף ששם הם מיוחסים לר' מאיר, תלמידו של ר' עקיבא, דווקא). ",
+                    "<b>חָבִיב אָדָם, שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם אֱלֹהִים.</b> חביבותו של האדם בעיני האלוהים, והכוונה לכל אדם באשר הוא, באה לביטוי בעובדה שהוא נברא בצלמו, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם\" (בראשית ט, ו).</b> . מן העיסוק באדם בכלל עובר ר' עקיבא לדבר על עם ישראל בפרט: ",
+                    "<b>חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם.</b> חביבותם של בני ישראל, בהשוואה לשאר בני האדם, מתבטאת בזה שיחסיהם עם האלוהים הם בעלי אופי אינטימי מיוחד, כיחסי אב ובנו, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם\" (דברים יד, א).</b> . וממשיך ר' עקיבא ומדגים במה באה חביבותו של עם ישראל לידי ביטוי מעשי: ",
+                    "<b>חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.</b> חביבותו של העם באה לביטוי בכך שרק לו ניתנה התורה. תיאור התורה כ\"כלי חמדה שבו נברא העולם\" מסתמך, ככל הנראה, על מסורת המופיעה בראשו של מדרש בראשית רבה: \"התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב\"ה ... היה הקב\"ה מביט בתורה ובורא העולם\" (א, א). לפי תפיסה זו קדמה התורה למציאות ההיסטורית האנושית והיא היתה הכלי, האמצעי, שבעזרתו ברא האלוהים את עולמו. \"כלי חמדה\" הוא כלי שכולם חומדים אותו, חושקים בו. בהמשך הדברים, כראיה שהאלוהים נתן לעמו חפץ רב ערך ויקר עד מאוד, מובא הפסוק: ",
+                    "<b>\"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ\" (משלי ד, ב).</b> כאן מוצגת התורה כ\"לקח טוב\", ור' עקיבא מבאר צירוף זה כעוסק בדבר שקונים או לוקחים אותו (\"לקח\"), ושהוא בעל ערך רב (\"טוב\"). – וסיכום המאמר: חביבים הם בני האדם כולם בעיני האלוהים, אך בני ישראל יקרים ללבו במיוחד, והתורה שהעניק להם היא הביטוי לכך. מאמר זה פותח באמירה אוניברסאלית אך ממשיך בשתי אמירות לאומיות־דתיות, ועל כן אין פלא שרק חלקו הראשון מהדהד רבות בשיח הישראלי הכללי, כאמירה סוחפת בדבר טיבו של המין האנושי וכבסיס לתביעות הומניטריות בעלות אופי מגוון (ראו להלן).",
+                    "<b>מי היו אבותיו של רבי נתן?</b>",
+                    "למען האמת, שאלה זו היא שאלה מטעה, מכיוון שהיא מבוססת על הבנה לא נכונה של שמו של אחד מן המדרשים: \"אבות דרבי נתן\". חיבור זה הוא למעשה מסכת \"אבות\" בנוסח שיוחס לר' נתן (ו\"דְרַבִּי\" פירושו: של רבי), חכם בן המאה השנייה, שהיה מבוגר אך מעט מרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. מתברר שבמקביל למסכת אבות המצויה בזה לפני הקוראים, באה לעולם מהדורה אחרת של המסכת, כששני החיבורים חופפים זה לזה במידה רבה, אך אין הם זהים. ר' יהודה מכאן ור' נתן מכאן אספו את אמרותיהם של חכמים שונים ועשו ככל הנראה שימוש במקורות זהים, ומכאן הדמיון הרב שבין חיבוריהם. אך בעוד שמסכת אבות של רבי יהודה הנשיא נכללת במשנה, וזכתה בשל כך למעמד מכובד ומרכזי במחשבת עם ישראל ובתרבותו, נותרה מסכת אבות מעשה ידיו של ר' נתן רק בשולי העשייה התרבותית, והיא נדפסת בכמה מדפוסי התלמוד הבבלי בסוף סדר נזיקין. לא רבים עסקו בה, מעטים ביארו אותה, אבל חשיבותה גדולה גם משום שהיא מושיטה לנו עדויות יקרות־ערך אודות נוסחים אחרים של מאמרים המצויים במסכת אבות שבמשנה. במהלך הדורות גילה המחקר כי \"אבות דרבי נתן\" זכה עם הזמן לשתי מהדורות שונות (המכונות נוסח א ונוסח ב), וכי לפנינו חיבור שרק גרעינו הוא מתקופת התנאים, מימי ר' נתן, אך הוא הלך והתרחב עד שהגיע לצורתו הסופית במהלך מאות השנים שלאחר מכן, ובתהליך ההתרחבות חדרו לתוכו חלקים ממסכת אבות שבמשנה.",
+                    "כתיבת פירוש למסכת אבות של המשנה מחייבת על כן בדיקה דרך קבע ב\"אבות דרבי נתן\", ואכן נמצא את אזכרתו של חיבור זה לאורך כל פירושנו, ובמשנה שלפנינו אף העדפנו להביא את נוסחו במקום נוסח המשנה!",
+                    "<b>דמותו של צֶלם – תמונת מצב</b>",
+                    "\"יהי חלקי עמכם\" אמר המשורר ח\"נ ביאליק אל אותם אנשים צנועים וענווים שהם \"השומרים הנאמנים לצלם אלוהים שבעולם\". אך מה הוא \"צלם אלוהים\" זה?",
+                    "אחת משבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה אומרת: \"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר ברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד [=הכוונה לבריאת האישה מצלע הגבר]...\". הרעיון לקוח כמובן מסיפור בריאת האדם שבתורה: \"ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...\" (בראשית א, כו), וכן בהמשך: \"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו...\" (שם, כז). פרשני המקרא והוגי הדעות התקשו בהבנה מלאה של הרעיון בדבר היות האדם ברוּא בצלם האל, לא מעט בשל הערפול שמאחורי המושג \"צלם\" וזיקתו אל המושג \"דמות\" (ומאוחר יותר אף אל המושג \"תבנית\"). בין כך ובין כך הרעיון הוא שיש באדם ניצוץ ויסודו על־אנושי, אלוהי, המבחין בינו לבין שאר בעלי החיים. ומה הוא יסוד זה? יש אומרים תבונתו של האדם ויש אומרים מצפונו, יש אומרים יכולתו לחדש ולברוא ויש אומרים הבחירה החופשית העומדת לרשותו, יש אומרים היותו רחום ורב חסד ויש אומרים שהכוונה לשליטתו על הטבע, ויש אומרים שכל זה גם יחד ועוד. כבר התורה עושה שימוש בביטוי זה כדי להסביר מדוע הוטל איסור על רציחת אדם: \"שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם\" (והוא הפסוק שאת חלקו השני ציטט ר' עקיבא במשנה). הריגת אדם כמוה כפגיעה ביסוד האלוהי המצוי בהווייתו האנושית. מכל מקום ברור לדעת ר' עקיבא, כי כל בני האדם – ללא הבדל מין, גזע, דת, גיל ועוד – הם ברואים בצלם, עדות לחביבות המיוחדת שרוחש האלוהים ליצור האנושי.",
+                    "והנה, עם הזמן נעשה הניב \"האדם נברא בצלם אלוהים\" (וניסוחים דומים) ליסוד מרכזי בהתייחסות הראויה כלפי כל בני האדם, בעיקר כחלק מתורתן של תנועות חברתיות התובעות את זכויות האזרח והאדם. ארגון \"בצלם – מרכז מידע ישראלי לזכויות אדם בשטחים\" הוא דוגמא אחת (שלא כל חלקי החברה הישראלית מסכימים עם דרכה) לשימוש הנעשה בדימוי המקראי הזה. על רקע רעיון \"צלם אלוהים שבאדם\" מתקיים פולמוס ער בשאלות כגון המתת חסד, היחס הראוי אל פושעים מבית או אל אויבים מבחוץ, ואף בסוגיית הטיפול בגופותיהם של מחבלים ומרצחים, ועוד.",
+                    "מעניין עם זאת להעיר, כי תיבת \"צלם\" כשלעצמה משמעה פסל (כגון: \"ויבואו כל העם בית הבעל ויתצוהו ואת מזבחותיו ואת צלמיו שברו...\" [דברי הימים־ב כג, יז], \"צלם די דהב\" [דניאל ג, א] ועוד). ומכאן הביטוי \"צלם בהיכל\" ככינוי לביזוי וחילול קודש שאין כדוגמתם. יסודו במסורת המופיעה במשנה (תענית ד, ו) כי בי\"ז בתמוז הועמד (אך לא ברור בידי מי) \"צלם בהיכל\", כלומר בבית המקדש שבירושלים, וזה אחד מן האסונות שהתרחשו בתאריך זה.",
+                    "מסתבר שיש צלם ויש צלם, ואין תמונת צלם זה כדמותו של צלם זה."
+                ],
+                [
+                    "לפנינו מאמר נוסף של ר' עקיבא שנזכר בשתי המשניות הקודמות (ויש נוסחים הפותחים משנה זו במילים: \"הוא היה אומר\"). את מאמרו של ר' עקיבא, הבנוי על הנחות יסוד דתיות־אמוניות, יש לחלק לשני חלקים, וכל אחד מהם מורכב משתי יחידות.",
+                    "<b>הַכֹּל צָפוּי.</b> הכול ידוע לאלוהים מראש, הצופה את כל מעשי האדם ואירועי היקום עוד קודם שיתרחשו, יודע את \"סוף המעשה\" כבר בשלב ה\"מחשבה תחילה\". תפיסה זו של הידיעה האלוהית היא מחויבת המציאות בכל דת הרואה אותו ככל־יודע, כל־יכול וכנמצא בכל מקום, ואיננה מוכנה או יכולה להודות כי העתיד נסתר ממנו. ויחד עם זה: ",
+                    "<b>הָרְשׁוּת נְתוּנָה.</b> לכל אדם ניתנה הרשות להחליט על דרכו ועל מעשיו, לטוב או לרע. שני מאמרים קצרים אלו נראים כסותרים זה לזה ורבים התלבטו בהבנתם (וראו להלן). ",
+                    "<b>וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן.</b> כשמגיע האדם למשפט על מעשיו, שאותם עשה מבחירתו החופשית, דן אותו האלוהים לפי מידת הרחמים והחסד (\"בטוב\"), ולא על פי מידת הדין הקפדנית והמחמירה, כיוון שידוע לפני האלוהים \"כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא\" (קהלת ז, כ). ",
+                    "<b>וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.</b> השכר או העונש הניתנים לאדם העומד לדין נקבעים על פי גודל ועוצמת מעשיו (זה פירוש \"רוב\" כאן), לטוב ולרע. – נראה שהמשנה הבאה, אף היא מפיו של ר' עקיבא, מדגימה בדוגמא פשוטה ומוחשית את העקרון המורכב העולה ממשנה זו.",
+                    "<b>על ר' עקיבא</b>",
+                    "מגדולי החכמים בארץ ישראל במפנה המאות הראשונה והשנייה לספירה ומי שנחשב כאחד ממייסדי התורה שבעל־פה. עליו קבע ר' יוחנן כי מרבית חיבוריהם של התנאים יצאו מבית מדרשו (כולל הקביעה כי \"סתם מתניתין רבי מאיר ... אליבא דרבי עקיבא\" [בבלי, סנהדרין פו ע\"א], כלומר: המשנה של רבי יהודה הנשיא נשענת על מסורותיו של ר' מאיר, שאותן קיבל מר' עקיבא). על פי האגדה החל ר' עקיבא (בן יוסף) ללמוד תורה בגיל מבוגר, כאשר אשתו, בתו של בר כלבא שבוע – הקרויה במספר קטן של מקורות בשם \"רחל\" – עמדה לצידו ותמכה בו בדרכו. המסורות אודות ר' עקיבא רבות ומהן עולה דמות של חכם ששלט בכל תחומי התורה והעמיד תלמידים הרבה (24,000 לפי אחת המסורות [בבלי, יבמות סב ע\"ב]). מקום מושבו העיקרי היה בבני ברק (באיזור צומת מסובים של היום, לקיים את האמור בהגדה של פסח: \"שהיו מסובים בבני ברק\"). ר' עקיבא פיתח שיטה של קריאה בפסוקי המקרא התובעת לייחס משמעויות רבות ואף שונות לכל אות ולכל מילה במקרא (והשוו את שיטתו האחרת של בן דורו, ר' ישמעאל, לעיל ג, טז). ר' עקיבא ידוע גם כמי שמייחסים לו תמיכה פומבית במרד בר כוכבא (ירושלמי, תענית ד, ה) – אשר פרץ בשנת 132 לספירה – וכמי שמצא את מותו בעינויים קשים בעקבות כשלון המרד ולאחר שהמשיך ללמד תורה ברבים בניגוד לגזירותיהם של הרומאים (בבלי, ברכות סא ע\"ב). בשל ידיעותיו ואישיותו התפרסם שמו של ר' עקיבא \"מסוף העולם ועד סופו\" (בבלי, יבמות טז ע\"א), ודמותו הפכה לדמות מופת אשר זכתה להערצה אדירה לאורך הדורות כולם. עליו קבעו כי הוא חי, כמשה רבנו בשעתו, מאה ועשרים שנה (ספרי דברים, שנז), כי \"הפורש [ממנו] כפורש מן החיים\" (בבלי, קידושין סו ע\"ב) וכשמת אמרו עליו: \"משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה [=הזרועות שהחזיקו את התורה ונתנו לה קיום] ונסתתמו מעיינות החכמה\" (בבלי, סוטה מט ע\"ב). עוד מתקשרת דמותו של ר' עקיבא אל ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס, לאותו עולם מיסטי של תורת הסוד, והוא היחיד מביניהם ש\"נכנס בשלום ויצא בשלום\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). – מייסדי תנועת \"בני עקיבא\" (בירושלים של שנת תרפ\"ט) נתלו בדמותו האדירה של חכם זה וביקשו להנחיל את מורשתו לחניכיהם, בתורה ובמעשה.",
+                    "<b>צפוי או צפוּן?</b>",
+                    "חלקם הראשון של דברי ר' עקיבא, \"הכל צפוי (כלומר ידוע לאלוהים מראש) והרשות נתונה\", נראה ככולל סתירה פנימית מהותית והרבה התלבטו בהבנתו: \"אם יָדע [אלוהים] שהוא [=האדם] יהיה צדיק – אי אפשר שלא יהיה [האדם] צדיק!\", ואם תאמר שלא ידע האלוהים מה יהיה האדם – הרי שאתה פוגם בשלימות ידיעתו של האלוהים (הרמב\"ם, הלכות תשובה ה, ה). ובכלל, מה הטעם לצוות על האדם ללכת בדרך זו או אחרת, אם הדרך שבה ילך ממילא כבר ידועה מראש? וחמור מזה – מה היא ההצדקה למתן שכר או עונש במערכת דטרמיניסטית שכזו? מסקנתו של הרמב\"ם היא ששאלה מורכבת ועמוקה מעין זו דורשת הבחנה בין הידיעה האנושית לבין הידיעה האלוהית. עצם העובדה שאלוהים יודע את העתיד איננה קובעת אותו, מכיוון שהאדם הוא שקובע את גורלו מתוך רצונו החופשי. במילים פשוטות, הרמב\"ם טוען שהסתירה בין ידיעתו של האלוהים לבין הבחירה החופשית הפתוחה בפני האדם היא מדומה, משום שהיא מתייחסת אל האלוהים במונחים אנושיים. רק במונחים של בני אדם, ידיעה מוחלטת של דבר כלשהו אכן מחייבת את התרחשותו, אולם, מכיוון שידיעתו של הקב\"ה (כמו הקב\"ה בעצמו) היא מושג שלא ניתן להבין אותו בקטגוריות אנושיות, אין היא סותרת את אופציית הבחירה הפתוחה בפני האדם. יש להודות שזו תשובה לא פשוטה, ונראה שכדי להתיר את הקושי שבדברי ר' עקיבא יש המפרשים כי \"צפוי\" פירושו: דבר שרואים אותו, דבר שאיננו נסתר, ולפי זה הכוונה רק לומר – ברוח הפסוק: \"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאום ה'?\" (ירמיה כג, כד) – כי האלוהים רואה את כל מעשי האדם ועל כן אל לו לאדם לעשות שימוש רע ברשות הנתונה לו. ומעניין שיש גם הגורסים כאן: \"הכול צפוּן\", היינו הכול רשום וחקוק ושמור באותם ספרים שייפתחו ביום הדין ועל פיהם יובא אדם למשפט (ראו לעיל ב, א). נראה שהקריאה \"הכל צפון\" באה אף היא לפתור את הקושי שמעוררים דברי ר' עקיבא.",
+                    "<b>\"סוף מעשה במחשבה תחילה\"</b>",
+                    "משפט ידוע זה לקוח מן הפיוט הפותח במילים \"לכה דודי לקראת כלה / פני שבת נקבלה\". הפיוט נתחבר בידי ר' שלמה אלקבץ בצפת של המאה השש־עשרה והפך בכל עדות ישראל לחלק מטכס קבלת שבת. והנה מתברר, כי המשפט הזה עבר מהפך פרשני במהלך הדורות. וכך אומר בו הפייטן: \"לקראת שבת לכו ונלכה / כי היא מקור הברכה / מראש מקדם נסוכה / סוף מעשה במחשבה תחילה\", ופירוש הדברים: השבת נתמנתה לנסיכה שבין ימות השבוע (\"נסוכה\") עוד קודם לבריאת העולם (\"מראש מקדם\"), שכן היא היתה אמנם סוף מעשה הבריאה, אבל היא עלתה במחשבה, היתה בתודעתו של הבורא, עוד בתחילתו. את הרעיון הזה גזר הפייטן ממסורות מדרשיות הקובעות כי כמה וכמה דברים \"עלו במחשבה\" עוד קודם לבריאתם, כגון האבות, שמו של המשיח, בית המקדש וכיוצא באלה (בראשית רבה א, א ועוד).",
+                    "משפט זה עבר בשפתנו תהליך של חילון, נעקר מהקשרו המקורי ונתפרש מחדש, כעצה טובה לאדם לתכנן את מעשיו מראש, להקדים תמיד מחשבה לעשייה, ולא להיחפז לעשות דברים בלא תכנון מתאים. לא פעם נלווית אליו נימה של אזהרה מראש או של נזיפה שלאחר מעשה. והשוו לעיל (ב, יג) על חשיבות \"הרואה את הנולד\", מי שסוף מעשיו במחשבתו תחילה."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' עקיבא (ועליו ראו במשנה הקודמת). עיקר מאמרו זה של ר' עקיבא הוא אלגוריה בעלת אופי דתי על מעמדו של האדם בעולם ועל גורלו בחייו ולאחר חייו עלי אדמות. חומרי האלגוריה לקוחים בעיקרם מתחום הכלכלה והמסחר. ",
+                    "<b>הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן.</b> כל מה שמקבל האדם בעולם זה נתון לו זמנית, כאותו חפץ שמוסר הלווה לזמן קצוב כדי להבטיח את החזרת ההלוואה. ",
+                    "<b>וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.</b> המצודה היא רשת לציד דגים (השוו: \"כי גם לא ידע האדם את עיתו כדגים שנאחזים במצודה רעה\" [קהלת ט, יב]), וכוונתו לומר: מעל לכל המציאות מרחפת רשת שאין אפשרות להתחמק ממנה בבוא יום הדין. ",
+                    "<b>הַחֲנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקֵס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה.</b> האפשרויות ליהנות מן העולם (היא ה\"חנות\") עומדות כולן לרשות האדם, והקב\"ה (הוא ה\"חנוני\") נותן בהקפה מבלי לבקש תמורה מיידית, אבל כל הנאה וכל לקיחה נרשמות בפנקס (ראו להלן) וכל המבקש לקחת בהקפה יכול לעשות כן. ויחד עם זאת:",
+                    "<b>וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.</b> גובי החובות מטעמו של \"החנווני\", הלוא הם הייסורים והמחלות ושאר צרות, סובבים באופן קבע בעולם וגובים את החוב מן האדם החייב, בין ירצה בין לא ירצה, בין שהוא מודע לכך ובין אם לאו. ",
+                    "<b>וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת.</b> אותם גבאים אינם פועלים באופן שרירותי, שכן ברשותם הפנקסים שבהם נרשם בדיוק מה עשה האדם בעולם, ועליהם הם סומכים בבואם לדון עמו דין של אמת. ",
+                    "<b>וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה.</b> והעיקר: כל מה שמתרחש בעולם הזה איננו אלא הכנה לקראת העולם הבא, שבו ניתן הגמול האמיתי לאדם על מעשיו, כאותה סעודה חגיגית שאוכלים אותה לאחר הכנה מרובה. – אפשר לראות את כל המאמר הזה כהדגמה לרעיון העולה מן המשנה הקודמת, אף היא מדברי ר' עקיבא, ש\"הרשות\" אכן \"נתונה\" לאדם, אך בסופו של דבר הוא \"נדון\" לפי \"רוב המעשה\", קצת בידי הגבאים בעולם הזה ובעיקר בעולם הבא.",
+                    "<b>הגבאי – אז והיום</b>",
+                    "הגבאי בעולמם של חז\"ל הוא האדם ההולך לגבות חובות מן החייבים, כדרכם בימינו שלנו של בנקים או של פקידי ההוצאה לפועל, של עורכי דין המתמחים בגביית חובות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות של גובי חובות בעולם התחתון ובשוק האפור. \"גבאי\" הוא אפוא הגובה. כך, לדוגמא, מופיע במדרש תנחומא (פרשת שמיני, ט) משל על \"מדינה [=עיר] שהיתה חייבת מס למלך, שלח (המלך) גבאים לגבותה, עמדו בני המדינה והיכו את הגבאים...\", וכן מסופר על מלך ששלח \"גבאי טמיון [=אוצר!] לגבות\" מאדם כלשהו את החוב שהוא חייב לו (ויקרא רבה יא, ז). מונח נוסף, המופיע בספרות חז\"ל ובמקורות אחרים בני הזמן, מונח הקרוב במשמעותו למונח \"גבאים\", הוא \"מוכסים\". גם הם עסקו בגביית כספים, אך בניגוד לגבאים, שלעיתים זכו ליחס חיובי (ראו להלן), התייחסו אל המוכסים בדרך כלל באופן שלילי ביותר, בהיותם גובי הכספים עבור השלטונות הרומאים ונתפסו לפיכך כמעין גזלנים. כך, למשל, נקבע כי \"המוכסין תשובתן [=חזרתם בתשובה] קשה\" (תוספתא, בבא מציעא ח, כו), משום שלא תמיד הם יודעים למי עליהם להחזיר כספים שגבו שלא כחוק או ביד קשה ובאלימות.",
+                    "גבאי צדקה, אנשים שמונו על ידי הציבור לחזר על הפתחים ולגבות כספים למטרות של צדקה כגון החזקת בתי תמחוי (בבלי, פסחים יג ע\"ב), זכו לעומת זאת להערכה רבה. עליהם נאמר, למשל: \"מי הם 'מצדיקי הרבים' [=ביטוי של שבח המופיע בדניאל יב, ג]? רבי שמעון אומר: אלו החכמים, רבי נחמיה אומר: אלו גבאי צדקה\" (מסכת שמחות ג, ח). והם זכו אף לעדיפות יחסית במציאת שידוך לבנותיהם: \"לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם – ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור – ישא בת ראשי כנסיות [=בתי כנסת]. לא מצא בת ראשי כנסיות – ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה – ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ\" (בבלי, פסחים מט ע\"ב). ובכלל, גבאי הצדקה נחשבו כאנשים שיש לסמוך על יושרם ולכן אין לחקור ולשאול מה עשו בכספים שאספו: \"אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה\" (בבלי, בבא בתרא ט ע\"א).",
+                    "בימינו מגדירה המילה \"גבאי\" את האחראי על ניהול חיי בית הכנסת – כגון קביעת זמני התפילות, מינוי חזנים והזמנת אנשים לעלייה לתורה – בעוד שגביית הכספים (דמי חבר, תרומות וכיוצא בזה) מהווה רק חלק שולי יחסית בשלל תפקידיו. עם זאת ישנם עדיין בתי כנסת שבהם מסייע הגבאי לאורחים מזדמנים למצוא מארחים שיזמינום לסעוד על שולחנם, וגם בזה נותר זיכרון מתפקידיו המקוריים של הגבאי לעמוד לימינם של הזקוקים לסיוע.",
+                    "<b>\"הפנקס פתוח והיד רושמת\"</b>",
+                    "כך (ולא \"והיד כותבת\") אמר בשנת 1966 מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, כאשר הסביר מדוע אין ישראל מגיבה באורח מיידי על פעולות חבלניות של אש\"ף. ישראל תדע להגיב בזמן הראוי, אמר, ואין להיחפז בעניין זה. וכך נתקבע משפט זה בתודעת הציבור הישראלי והוא מצוטט רבות, בעוד שהנוסח המקורי \"והיד כותבת\" נותר בשוליים, ללמדך על כוחה של אמירה פוליטית חדה. (ללוי אשכול מיוחסות אמירות נוספות כגון \"לעניות דעתי הקובעת\", ועוד.) מאמרו של ר' עקיבא אף זכה להיחרט לדורות בסרט הפולחן \"גבעת חלפון אינה עונה\", אלא ששם הוא מופיע כ\"היד פתוח והפנקס רושמת\".",
+                    "אך עדיין יש לשאול: פנקס זה (המופיע בלשון חז\"ל גם בלשון נקבה [משנה, כלים יז, יז]) מה הוא? מתברר ש\"פנקס\" היא אחת מן המילים היווניות שחדרו לשפה העברית בתקופת חז\"ל, הרבה מהן מילים מתחום חיי היום.",
+                    "Pinax ביוונית (ומינו בשפה זו נקבה) הוא \"לוח כתיבה\". במשמעות זו נזכר הפנקס במקומות שונים בספרות חז\"ל. כך, למשל, על דברי המשנה האוסרת לקרוא לאור הנר בשבת, שמא יבוא האדם להטות את הנר (והוא דבר האסור בדיני היום הזה), מסופר: \"אמר רבי ישמעאל בן אלישע: 'אני אקרא ולא אטה' … קרא והיטה, וכתב על פנקסו: 'אני ישמעאל בן אלישע קריתי [=קראתי] והטיתי נר בשבת. לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה [=קרבן לכפרה]\" (בבלי, שבת יא ע\"ב). ופעמים רבות (כגון משנה שבועות ז, א) נזכר הפנקס בקשר לחנווני הרושם בו את חובותיהם של הקונים בחנותו. דרך לשון חז\"ל התגלגל ה\"פנקס\" אל השפה העברית, והוא רווח במשמעות קרובה למשמעותו המקורית גם בימינו, ומוכרים היטב גם פנקסים שמנהלת המדינה: פנקס הקבלנים, פנקס העובדים הסוציאליים, פנקס הבוחרים ועוד."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו בן ארבעת החלקים בנוי במיבנה ספרותי זהה, הקובע כי דברים הנראים כמנותקים זה מזה, או אפילו סותרים זה לזה, משלימים למעשה אחד את רעהו, ויש לאחוז בשניהם. כל אחד מהם כשלעצמו הוא בעל ערך, אך אין בו די. זאת ויותר מזאת: לעיתים מתנים שני המרכיבים זה את זה, ובהיעדר האחד – אין טעם רב באחר (אף שהוא לא חסר משמעות). ",
+                    "<b>אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.</b> דרך ארץ (ראו לעיל ב, ב) היא מלאכת כפיים ופרנסה, וכבר שמענו (שם) כי \"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ\", וכך סבור גם ר' אלעזר. האדם השלם והנעלה עוסק בזה ובזה. ",
+                    "<b>אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.</b> החכמה היא הידע הנלמד ואילו היראה, יראת אלוהים, היא ההתנהגות הדתית הראויה. שני אלה צריכים לבוא יחדיו, ואחד מהם בלבד אין בו די (והשוו לדברים דומים לעיל ג, יא). ",
+                    "<b>אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה; אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת.</b> הדעת היא הידע הנלמד, ואילו בינה היא היכולת לחשוב ולחדש, ולשניהם זקוק האדם. ",
+                    "<b>אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.</b> הקמח מסמל את צרכי המזון והפרנסה בכלל, וצריך האדם שיהיה קמח בסלו ותורה בתודעתו ובלבו. אי אפשר ללמוד תורה על בטן ריקה, אך קמח בלבד, בלא תורה בצידו, הוא דבר ריק וחסר משמעות. – חלק המשפט, \"אם אין קמח אין תורה\", הוא שזכה שלא במפתיע לתפוצה רבה בשיח הישראלי, גם בהקשרים שאינם עוסקים ב\"תורה\" במשמעותה הדתית המצומצמת של המילה. למשל: \"אנו תקווה ששרת החינוך וממשלת ישראל יבינו ... [מה שניסחו] חז\"ל בפתגם הידוע 'אם אין קמח אין תורה', כי מורים עם משכורות עלובות ... אינם יכולים להגיע לתוצאות משביעות רצון\" (מתוך אתר \"אורט ישראל\" בתקופת שביתת מורים).",
+                    "<b>על ר' אלעזר בן עזריה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השנייה. בן למשפחת כהנים מצאצאי עזרא הסופר (ירושלמי, יבמות א, ו), ועשיר מופלג אשר בבעלותו היו, ככל הנראה, גם מטעי זיתים בגליל. על עשירותו ניתן ללמוד מקביעת התלמוד כי מי שרואה את ר' אלעזר בן עזריה בחלומו, \"יצפה לעשירות\" (בבלי, ברכות נז ע\"ב). בזכות יחוסו, חכמתו, ומעמדו הכלכלי שימש ר' אלעזר בן עזריה כנשיא בתקופה הקצרה שבה הודח רבן גמליאל דיבנה ממעמדו (ראו לעיל א, יח), למרות היותו עול ימים באותו זמן (בן שמונה עשרה או שש עשרה, לפי מסורות שונות). בתקופה הקצרה שבה שימש ר' אלעזר בן עזריה בתפקיד הנשיא עלה בידו להכניס שינויים בחיי בית המדרש, החל מסילוקו של שומר פתח בית המדרש, אשר לא התיר לכל אדם להיכנס לתוכו (בבלי, ברכות כח ע\"א), וכלה בהכרעות חד משמעיות בהלכות שהיו שנויות בספק, וביניהן גם כאלה שהספק בעניינן החל עוד בימי שמאי והלל. לבד מן התקופה שבה כיהן כנשיא, שימש ר' אלעזר בן עזריה בשליחות הציבור גם במגע עם הרשויות הרומיות, ומסופר שהיה בין חכמים שנסעו לרומי בשליחות העם (ספרי דברים, שיח).",
+                    "בין מאמריו המפורסמים של ר' אלעזר היא הקביעה כי פיקוח נפש דוחה שבת (בבלי, שבת קלב ע\"א), כי סנהדרין המוציאה להורג פעם בשבעים שנה נקראת \"חובלנית\" כלומר קטלנית (משנה, מכות א, י) וכי \"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה [=יפייס] את חברו\" (משנה, יומא ח, ט). רבי יהודה הנשיא כינה את ר' אלעזר בתואר המכובד \"קופה של רוכלים\", שכמוהו כרוכל הנושא באמתחתו דברים רבים ומגוונים, כך היה ר' אלעזר בקי במקרא, במשנה, במדרש, בהלכות ובאגדות (אבות דרבי נתן, נוסח א, יח).",
+                    "<b>\"תורה עם דרך ארץ\"</b>",
+                    "דבריו של ר' אלעזר בעניין תורה ודרך ארץ הפכו לאחר למעלה מאלף ושש־מאות שנה לסיסמא שאפיינה את שיטתו החינוכית של הרב שמשון [בן] רפאל הירש (הרש\"ר הירש). רב זה (1808־1888) היה הדמות המרכזית ביהדות האורתודוכסית בגרמניה של המאה הי\"ט. בתקופתו של הירש החלו היהודים במערב אירופה ליהנות מפירות האמנציפציה, וניתנה להם האפשרות לקחת חלק בחברה הגרמנית. יהודים רבים, שהשתלבו בכלכלה ובחיי הרוח הגרמניים, שלחו את ילדיהם להתחנך בבתי ספר גרמניים, משום ששם למדו גם לימודים כלליים. הרב הירש היה אמנם רב חרדי שדגל בחינוך לקיום מצוות באופן מחמיר, אך הוא הבין את חשיבותם של מקצועות החול עבור התלמידים הצעירים, וכך גיבש את שיטתו של \"תורה עם דרך ארץ\". בפירושו לתורה מסביר רש\"ר הירש: \"דרך ארץ היא דרך התרבות [הכללית]\", כי \"התרבות פותחת את חינוך האדם ואילו התורה משלימה אותו; שכן התורה מחנכת את האדם השלם\", ועל כן \"בישראל דרך ארץ ותורה ירדו כרוכים; האדם השלם והיהודי השלם הם זהים בבית ישראל\" (פירושו לבראשית ג, כד). ברוח גישתו הקים בית ספר לנערים בפרנקפורט שבגרמניה.",
+                    "לאחר השואה עלו מרבית ממשיכי דרכו של הרש\"ר הירש לארץ ישראל, חלקם הצטרפו לקהילות החרדיות וסירבו להמשיך בדרכו החינוכית בטענה שהיתה זו הוראת־שעה בלבד, כחלק מן המאבק בתנועת הרפורמה. תלמידים אחרים של הרב הירש הצטרפו אל הזרם החינוכי הממלכתי־דתי, וכיום קיימים בישראל כמה בתי ספר הרואים את עצמם כנאמנים לשיטתו, ביניהם בית הספר \"חורב\" בירושלים, שנקרא על שם ספרו של הרב הירש המרכז את משנתו החינוכית.",
+                    "<b>קמח, שאור ועיסה</b>",
+                    "הקמח מסמל בדברי ר' אלעזר את המזון בכלל, בשל היותו המוצר הבסיסי ביותר בתזונתם של בני אדם בתקופת חז\"ל (ובמידה מרובה גם היום, ובוודאי בחברות מסורתיות). תהליך הכנת הלחם באותם ימים היה ממושך, הוטל על הנשים ונמשך כיממה. הקמח היה בדרך כלל קמח מלא, היינו קמח שנטחן מגרעין החיטה בשלמותו. לאחר ניפוי הקמח (ראו להלן ה, יח) הוא נלוש במים ואז צורפו אל העיסה חומרי התפחה (הם \"השאור\" [בדרך כלל חלק מלחם שכבר תפח והחמיץ, והיום: שמרים]). לאחר שתפחו הכיכרות במשך כשתים עשרה שעות הם נאפו בתנור עשוי לבנים או אבן, ובדרך כלל נאפה הלחם מדי בוקר בכמות הנדרשת לאותו יום.",
+                    "השאור נתפס בספרות חז\"ל בדרך כלל לשלילה, כיוון שהוא כשלעצמו חמוץ ואינו ניתן לאכילה. מכאן הביטוי \"שאור שבעיסה\" ככינוי לגורם שלילי כגון יצר הרע (בבלי, ברכות יז ע\"א), אך מצאנו גם כי \"השאור יפה [=טוב וראוי] לעיסה\" (בבלי, כתובות י ע\"ב), וכי \"השלום לארץ כשאור לעיסה\" (מסכת דרך ארץ, פרק השלום, א), רוצה לומר, שהארץ לא תוכל להתקיים בלי השלום, כשם שהעיסה לא תתפתח בלא השאור.",
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' אלעזר בן עזריה (וראו עליו במשנה הקודמת). ר' אלעזר מפתח את הרעיון שנזכר לעיל (משנה יב) על יתרון המעשה הנכון על פני הידע הראוי. ",
+                    "<b>כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה?.</b> למה דומה מי שעיקר כוחו ומרצו מופנים ללימוד מופשט ורוחני, בעוד שמעשיו (בתחום הדתי ובעיקר החברתי, כגון גמילות חסדים וכיוצא בזה) הם מועטים יחסית? ",
+                    "<b>לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוֹ וְהוֹפְכַתּוֹ עַל פָּנָיו.</b> אדם כזה משול לעץ שעיקרו גזע וענפים, בעוד שחיבורו אל הקרקע, באמצעות השורשים, הוא רופף, ועל כן כל רוח מצויה עשויה לעקור אותו ממקומו. ומבקש ר' אלעזר לומר כי העשייה הנכונה היא הנותנת ללימוד התיאורטי את מלוא משמעותו ותוקפו בכך שהיא מעגנת אותו במציאות. ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב\" (ירמיה יז, ו).</b> בפסוק זה מדבר הנביא על אדם שאיננו בוטח באלוהים, אך הוא מובא כאן רק כראיה (החסרה אמנם מהרבה כתבי יד של המסכת) לדימוי אדם לעץ. הערער (בלשוננו היום) הוא עץ ממשפחת הברושיים המסוגל לשרוד באזורים צחיחים (\"חררים\" הוא כינוי למדבר יבש וחם, ו\"ארץ מלחה\" היא ארץ שכמעט ואיננה מצמחת דבר ואיננה מיושבת). ",
+                    "<b>אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.</b> וכוונת ר' אלעזר לומר, כי מי ש\"מעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת\" (כדברי ר' חנינא בן דוסא לעיל ג, יב). וגם כאן מובא פסוק לראיה (ואף הוא חסר מהרבה כתבי יד של המסכת),",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי\" (ירמיה יז, ח).</b> הפסוק מדבר במי שבוטח באלוהים, אך כאן הוא מובא רק כדימוי חיובי של אדם לעץ, השתול על מים או סמוך לפלג מים (הוא ה\"יובל\"), ועל כן לא יחוש בחום הכבד והוא רענן תמיד ואינו חדל (\"לא ימיש\") מלהניב פירות.",
+                    "<b>\"כי האדם עץ השדה\"</b>",
+                    "חברה חקלאית, המוקפת בצמחייה רבה, עושה שימוש בעולם הטבע בכלל, ובעולם העצים בפרט, כסמל ספרותי לעולם האנושי. כך, למשל, במשל יותם (שופטים, פרק ט) לפיו \"הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך\" (פסוק ח), שבו מסמלים הזית, התאנה והגפן בני אדם בעלי תכונות חיוביות, המסרבים לקבל עליהם את התפקיד, בעוד שהאטד, אותו שיח קוצני יבש הנוטה לבעור בנקל (והמסמל את אבימלך, אחיו של יותם, שהומלך על ידי אנשי שכם) מסכים למלוך ומבטא את הסכמתו בדברי רהב ריקים מתוכן. באורח דומה פותח ספר תהילים בהשוואת הצדיק ל\"עץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול\", בעוד שהרשעים כמוהם כ\"מוץ אשר תדפנו רוח\" (תהילים א, ג־ד). בהמשך הספר גם נאמר כי \"צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה\" (צב, יג) וכמוהו הרבה.",
+                    "על רקע זה תובן במלואה אחת הברכות היפות שבספרות חז\"ל. כשנפרד אחד מן החכמים מחברו, ביקש זה ממנו שיברך אותו. ועל כך אמר: \"אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה, ואמת המים [=תעלה ובה מים זורמים] עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין – הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה – הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך – הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה, במה אברכך? אם בתורה – הרי תורה, אם בעושר – הרי עושר, אם בבנים – הרי בנים. אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך\" (בבלי, תענית ה ע\"ב – ו ע\"א).",
+                    "במקום אחר (ראו לעיל ב, ט) מושווים בני אדם לארז ולקנה, מתוך הקביעה כי \"לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז\" (בבלי, שם, כ ע\"ב). והתלמוד מסביר: \"מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף [=מתחלף ומתחדש] ושורשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו. אבל [הארז] ... כיוון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו\" (שם). ואכן, שורשי הארז אינם מעמיקי קרקע אלא מתפשטים לרוחב בלבד, ועל כן יכולה רוח עזה לעוקרו ממקומו. לעומת זאת, הקנה (המכונה בטעות בלשון העם בשם \"קנה סוף\") הוא בעל שורשים הנאחזים בעומק הקרקע ולכן קשה עד מאוד לעקור אותו והוא עמיד כנגד סופות, הצפות ושריפות. אכן, \"כי האדם עץ השדה\" (וראו עוד לעיל ג, ט).",
+                    "<b>מלח הארץ</b>",
+                    "את המילים \"ארץ מלחה\" שבדברי הנביא ירמיהו מתרגם התרגום הארמי של ספר זה כעוסקות בסדום, אשר התפרסמה – יחד עם שכנתה עמורה – כעיר שכוסתה ב\"גפרית ומלח\" (דברים כט, כב), והר סדום, כידוע, הוא ממאגרי המלח הטבעי הגדולים ביותר בעולם. הביטוי \"ארץ מלחה\" מצביע על אזור שומם ומקולל, אבל מסתבר שהמלח – המשמש בעיקר לתיבול מזון ולשימורו – זכה בעולם הקדום דווקא למעמד מכובד. בקטורת שהוקרבה בבית המקדש צריך היה לערב גם \"מלח סדומית\" (בבלי, כריתות ו ע\"א) ואת כל הקרבנות שהובאו בבית המקדש חובה היה להמליח במלח (ויקרא ב, יג) – והתוספתא מדגישה (מנחות ט, טו) כי המדובר גם כאן ב\"מלח סדומית\" דווקא, ובבית המקדש היה מקום מיוחד, \"לשכת המלח\" (משנה, מידות ה, ג) שבו נעשה הדבר. (אגב, דיני הכשרות דורשים עד היום להמליח את הבשר כחלק מהכשרתו, והמנהג להמליח את פרוסת הלחם שעליה מברכים \"המוציא לחם מן הארץ\" קשור לראיית כל ארוחה כמעין קרבן [ראו לעיל ג, ד].) על כן \"ברית מלח\" הוא כינוי לברית נצחית (במדבר יח, יט) העומדת לעד, כשם שהמלח לעולם איננו מתקלקל, ואילו \"מלח הארץ\" הוא כינוי למובחרים שבין האנשים. מקורו של הביטוי בדברי ישוע אל תלמידיו, \"אתם מלח הארץ\" (מתי ה, יג). ביטוי זה מופיע רבות בשפה העברית החדשה, אך בשל מקורו נראה שאין בו שימוש רב בהקשרים מסורתיים."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר.</b> ומנסה במאמרו להבחין בין עיקר ומשני בתחומי ידע תורני שונים, שיש בהם מרכיב מרכזי של חשבונות וחישובים. אין להעמיד בדרגה זהה את כל מה שיכול או צריך אדם ללמוד; הצבת סדר עדיפויות הוא דבר ראוי ונכון. ",
+                    "<b>קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת.</b> חשובים במיוחד הם ענייני קרבנות העוף שמסכת קינים (האחרונה בסדר קדשים שבמשנה) עוסקת בהם, ושאלות שונות הקשורות בחישוב ימי הנידה, שמסכת נידה (המצויה לקראת סיום סדר טהרות) עוסקת בהן. שני נושאים אלו הם דוגמא לנושאים מרכזיים שיש להקדיש להם זמן ומאמץ בשל חשיבותם ומורכבותם. הקרבנות (וקרבנות העוף המכונים \"קינים\" הם רק דוגמא לכך) וענייני חישוב תקופת הנידה כבסיס לטהרת האישה הן סוגיות בעלות חשיבות גדולה בעולמם של חכמים, ויש בהן מרכיב מרכזי של חשבונות וחישובים מורכבים. אי קיום המצוות הקשורות בהם הוא על פי ההלכה בבחינת חטא חמור, ועל כן קובע ר' אלעזר שיש לדקדק בהם וללבנם היטב היטב. ",
+                    "<b>תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.</b> לעומת זאת, חשבונות הקשורים במהלך הכוכבים ובקביעת הלוח (הן \"התקופות\", עניינים של מחזור הזמן, כעין אסטרונומיה, הכרוכה בהקפת כוכבי הלכת את כדור הארץ, כפי שמקובל היה לומר באותם ימים) וכן חשבונות הקשורים בהמרת ערכן המספרי של אותיות בספרות (ראו להלן), כל אלה חשובים אף הם, אך הם רק בבחינת דבר טפל, קישוט לעיקר. הם עשויים לסייע ללימוד התורה וההלכה, לחדד את הלומד ולענג אותו, אך אי אפשר שיהיו מטרה בלעדית בפני עצמם. (על \"פרפרת\" ראו להלן.) נראה כי כל מורה ולומד יאמץ את העיקרון הזה בשתי ידיים.",
+                    "<b>על ר' אלעזר (בן) חסמא</b>",
+                    "חכם מחכמי יבנה שחי בראשית המאה השנייה. בדרך כלל הוא קרוי בשם \"אלעזר חסמא\", ובמדרש מוסבר כי \"חסמא\" אינו שם אביו אלא כינוי שזכה לו בזכות אירוע שהתרחש לו: פעם בא לבית כנסת ושם נתגלה שאין הוא יודע לעבור לפני התיבה. לאחר שהציבור בייש אותו, שב ר' אלעזר אל רבו, אל ר' עקיבא, אשר לימדו את הדרוש לימוד, וכאשר חזר ר' אלעזר לאותו מקום והראה את כוחו בתפילה, אמרו עליו \"התחסם ר' אלעזר\" (ויקרא רבה כג, ד), ואין \"התחסם\" אלא לשון חיזוק. ומצאנו בלשון חז\"ל את השימוש בשורש חס\"ם במשמעות זו (וכן בלשוננו: חיסום פלדה שפירושו חיזוקה והעצמתה). על ר' אלעזר מסופר שהיה אביון מרוד, ולפי אחד המקורות אמר עליו אחד ממוריו, ר' יהושע בן חנניה, לרבן גמליאל: \"שני תלמידים שיש לך ... ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טיפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן [רבן גמליאל] דעתו להושיבם בראש ... שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם [=סבורים אתם] ששררה [=שלטון על אחרים] אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!\" (בבלי, הוריות י ע\"א). ומעניין שר' אלעזר מתואר כאן כמי שיודע לערוך חשבון מורכב עד דמיוני (חישוב מספר הטיפות שבים), והרי בנושא זה הוא גם מדבר במשנה שלפנינו! לפי מסורת מאוחרת הוא קבור במירון.",
+                    "<b>כמה זה \"גימטריה\" בגימטריה?*</b>",
+                    "ה\"גימטריה\" הינה חישוב ערכן המספרי של האותיות, והיה מי שהציע לפרק מילה זו לשתי מילים יווניות, כדוגמא לחישוב כזה: gamma (=האות השלישית, כמו הגימ\"ל) ו־tria (המספר שלוש). בחישוב זה ערכן המספרי של האותיות א־י הוא 1־10, האותיות כ־צ ערכן 90־20 ואילו האותיות ק־ת ערכן 400־100. השימוש בגימטריה בא לעיתים לצורך דרשות, ובדרך כלל לשעשועי תורה. כך, למשל, אומר המדרש (אסתר רבה ז, כא) כי כאשר אמר אחשוורוש להמן כי אין הוא מבקש תשלום עבור הריגת עם ישראל, וכי \"הכסף נתון לך\" (אסתר ג, יא), לא ידע כי הוא רומז בזה גם לתליית המן על העץ, כיוון ש\"הכסף\" ו\"העץ\" בגימטריה הם \"מאה ושישים וחמישה\" (ה=5, כ=20, ס=60, פ=80 שווים בחשבונם: ה=5, ע=70, צ=90). באופן דומה נקבע בתלמוד הבבלי (נדרים לב ע\"א) כי \"שמונה עשר ושלוש מאות\" חניכי ביתו של אברהם שיצאו עמו לקרב (בראשית יד, יד), לא היו למעשה אלא אדם אחד – עבדו אליעזר, ששמו בגימטריה שווה 318. ללמדך על עוז רוחם של עבד זה ושל אדונו. – בתקופתנו, עם פיתוח מאגרי מידע אלקטרוניים הכוללים מחשבי גימטריות, נקל להשתעשע בגימטריות מעין אלה עוד ועוד, הן ככלי לניגוח והן ככלי לאישוש וחיזוק. \"מסכת אבות\" בגימטריה (929) היא גם הפסוק \"מהלל אקרא ה' ומן אֹיבַי אִושע\" (תהלים יח, ד) או \"ויאמר לקוצרים ה' עמכם\" (רות ב, ד), אבל גם \"ויאמר השליכו ארצה\" (שמות ד, ג) או \"תהֹמֹת בלב ים\" (שם טו, ח), ואין לדברים קץ.",
+                    "<b>*.</b> [והתשובה הנכונה: 277, כמו גם \"מחוץ למחנה\", \"מזכיר\" או \"אנא ה' הצליחה נא\"]",
+                    "<b>פרפראות על פרפראות</b>",
+                    "התוספתא (ברכות ד, ח) מתארת את סדר הסעודה הראוי בתקופת חז\"ל: \"כיצד סדר סעודה? אורחין נכנסין ויושבין על ספסלים ועל גבי קתדראות [=כיסאות] עד שיתכנסו [כל האורחים]. נתכנסו כולן, נתנו להם [מים לנטילת] לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת [לצורך הניקיון, כיוון שנטילת שתי ידיים לאכילת לחם תיעשה מאוחר יותר]. מזגו להם את הכוס, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו לפניהם פרפראות – כל אחד ואחד מברך לעצמו ... [אורח] הבא אחר שלוש פרפראות אין לו רשות ליכנס\". מה הן הפרפראות? מסתבר שמדובר במתאבנים, מאכלים קלים המעוררים את התיאבון, \"מיני מעדנים הפותחים את בני המעיים\" (רש\"י למסכת סוכה כז ע\"א). קודם לסעודה מגישים לאורחים את הפרפראות, וכל אחד אוכל לעצמו ומברך לעצמו, עד שמגיע זמן הסעודה שבה יאכלו ויברכו יחדיו. הדבר דומה למה שמקובל להגיש כיום בקבלת פנים לפני חתונה או אירוע אחר, ומן הנימוס הוא שלאחר שלוש פרפראות, לא יצטרפו אורחים לסעודה, כיוון שכבר החלה. ויש המשתמשים בביטוי \"פרפראות\" לשם תיאור קינוחי הסעודה דווקא, שאף הם מכל מקום אינם העיקר בה. כך, למשל, הזכרת \"פרפרת שלפני המזון\" ו\"פרפרת שלאחר המזון\" אגב דיון בענייני ברכות (בבלי, ברכות מב ע\"א).",
+                    "עם הזמן נעשתה המילה הזו – שגזרונה לא וודאי – לכינוי לדברים קלים וקצרים, לא רק בתחום המזון: רעיונות קלילים, סיפורים מבדחים, זוטות, קטעי הווי, הגיגים לא מחייבים ופיצ'יפקעס למיניהם."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "גם פרק ד, כקודמו, איננו ערוך במתכונת צורנית, תוכנית או היסטורית ברורה, ויש בו אוסף של מאמרים שונים, בנושאים שונים ומפי חכמים שונים.",
+                    "<b>בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר.</b> ומאמרו כולל ארבע שאלות רטוריות, שאלות שהוא עצמו משיב עליהן. במסכת אבות בולט השימוש במספר שלוש (ראו לעיל א, א) ואולי אף מאמרו של בן זומא היה מעיקרו בן שלושה חלקים, שכן ביסודו עומדים כנראה דברי הנביא ירמיהו, המזכיר, לאו דווקא לשבח, חכם גיבור ועשיר בלבד (ובסדר זה בדיוק): \"אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו\" (ט, כב). ראיה שאכן כך הוא אפשר להביא מסיפור המצוי בתלמוד הבבלי (תמיד לב ע\"א) על פיו שאל \"אלכסנדרוס מוקדון\" – המצטייר בספרות חז\"ל הן כלוחם וכובש גדול אך גם כפילוסוף ושוחר דעת – את \"זקני הנגב\" עשר שאלות, וביניהן שלוש השאלות הפותחות את משנתנו, ובאותו סדר. תשובותיהם זהות לתשובותיו של בן זומא. (שאלותיו האחרות עסקו בסוגיות הקשורות למיבנה העולם, לבריאתו, לחשיבות המערכת השלטונית וכיוצא באלה.) ",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם.</b> החכם האמיתי איננו מסתפק בידיעותיו ומפיץ אותם ברבים אלא אף ממשיך וצובר עוד ועוד ידע, ומוצא דרך ללמוד מכל אדם ובכל זמן ומקום",
+                    "<b>, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי\" (תהילים קיט, צט).</b> ושלוש מילותיו הראשונות של הפסוק באות להוכיח כי יכול אדם להשכיל, ללמוד, מכל מי שהוא בא עמו במגע, וכי כל בני האדם עשויים להיות מלמדיו. ",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרו.</b> הגיבור האמיתי איננו מי שעולה בכוחו על האחרים, אלא דווקא מי שיכול להכניע את יצריו ודחפיו שלו ולשלוט בהם,האדם הסבלני (\"ארך אפים\") והמושל ביצריו עדיף על הגיבור ועל מי שעושה מעשי גבורה, כגון כיבוש ערים. ",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקו.</b> העשיר האמיתי איננו מי שצובר עוד ועוד רכוש, אלא דווקא מי שדי לו במה שרכש, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ\" (תהילים קכח, ב).</b> העשיר האמיתי הוא מי שמסתפק במה שהרוויח במו ידיו ומוצא בו את אושרו, כפי שעולה מן הפסוק מספר תהילים. ופסוק זה, שיש בו לכאורה כפילות (\"אשריך // טוב לך\") הולך ונדרש כעוסק בשתי תקופות שונות בחיי האדם (אך ראוי להעיר כי דרשה זו חסרה מהרבה נוסחים טובים של המסכת): ",
+                    "<b>\"אַשְׁרֶיך\" בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"וְטוֹב לָךְ\" לָעוֹלָם הַבָּא..</b> ואחרונה:",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת.</b> מי שראוי לזכות בעיני הבריות לכבוד רב הוא דווקא מי שחולק כבוד לאחרים, האדם הצנוע, הענו והמכיר בערך עצמו. ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ\" (שמואל א ב, ל).</b> ומשלוש המילים הראשונות של הפסוק, הנאמר במקורו מפי האלוהים, ניתן ללמוד כי המכבד אחרים הוא הזוכה לכבוד. – מתברר שבן זומא מנתץ את הדימויים המקובלים אודות החכם, העשיר, הגיבור והאדם המכובד ומציע תחתיהם הבנות שונות ואף מנוגדות, המצוטטות רבות – אם כי ללא הפסוקים המוכיחים אותן – עד היום, ובמיוחד שלוש הראשונות שבהן.",
+                    "<b>על בן זומא</b>",
+                    "הוא שמעון בן זומא, חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בעיקר ביבנה בתחילת המאה השנייה לספירה. למרות חכמתו הרבה – לפי התלמוד, מי שרואה אותו בחלום \"יצפה לחכמה\" (בבלי, ברכות נז ע\"ב) – מעולם לא נסמך ולא זכה לתואר רבי. בן זומא נתפרסם בזכות דרשותיו, וכשהלך לעולמו אמרו כי \"משמת בן זומא בטלו הדרשנים\" (משנה, סוטה ט, טו). אחת מדרשותיו המפורסמות – על הזכרת \"יציאת מצרים בלילות\" – משוקעת בהגדה של פסח (בעקבות המשנה, ברכות א, ה). בן זומא התפרסם במיוחד כאחד מארבעת החכמים ש\"נכנסו לפרדס\", היינו ניסו את כוחם במפגש עם תורות סוד שונות, אך \"הציץ ונפגע\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב), ונראה שהכוונה לכך שדעתו נפגעה מעצמת המפגש המסוכן הזה. ומי יודע אם אין זו הסיבה לכך שלא זכה לתואר רבי ואולי אף לא האריך ימים.",
+                    "<b>קצת יצר הרע...</b>",
+                    "בן זומא משבח את מי שכובש את יצרו, אך מה הוא אותו יצר שבו הוא מדבר? לפי חכמים נברא האדם כשבו שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, שנאמר בספר בראשית: \"וייצר ה' אלוהים את האדם\" (בראשית ב, ז) וחז\"ל דרשו את כפילות האות יו\"ד במילה \"וייצר\" כעדות לשני יצרים שבאדם (בבלי, ברכות סא ע\"א), הראשון מניע אותו למעשי חסד וטוּב והשני מדיח אותו מדרך הישר. כשמדובר בכיבוש היצר מדובר, כמובן, ביצר הרע, שהוא ביטוי לתשוקותיו של האדם לבצע מעשים האסורים עליו בתחומים שונים: הדתי (כגון אי קיום מצוות), החברתי (כגון לשון הרע או גניבה) ובעיקר המיני (ממציצנות והטרדה ועד לחטא החמור של גילוי עריות). כבר בספר בראשית, לאחר המבול, מודה ה' \"כי יצר לב האדם רע מנעוריו\" (בראשית ח, כא), וכי הנטייה לחטוא ולעבור עבירות היא חלק מהווייתו האנושית, שהוא נקרא להילחם כנגדה בכל עת. היותו אדם בעל דעת ומצפון כרוכה לפי זה בצורך הקבוע להילחם בנטיות ובפיתויים שליליים. חז\"ל – ובעקבותיהם בעלי תורות מוסר בכל הדורות, גם בימינו – עודדו את המלחמה ביצר הרע והציעו דרכים שונות כדי להתגבר עליו, כגון דברי ר' בנאה, האומר כי כל זמן שישראל \"עוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם\" (בבלי, עבודה זרה ה ע\"ב).",
+                    "והנה, דווקא על רקע זה מעניין לגלות בספרות חז\"ל גם מאמרים המוצאים פן חיובי ביצר הרע, כגון דברי ר' נחמן בר שמואל השואל על הקביעה כי \"וירא אלוהים את כל אשר עשה [כולל יצר הרע!] והנה טוב מאוד\" (בראשית א, לא): \"וכי יצר הרע טוב מאוד? אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן\" (בראשית רבה ט, ז). בלא יצר המין או השאיפה לצבור רכוש לא היתה החברה ממשיכה להתקיים ולהתקדם, ומשמע שחברה נטולת יצרים היא גם חסרת רצון קיום והמשכיות. חכמים יאמרו מן הסתם כי אוי לאדם ולחברה שאין להם יצר, אך אוי לחברה או לאדם שיצרם גובר עליהם. לפי תפיסה זו נגזר על האדם להמשיך ולהיאבק ביצריו עד קץ כל הדורות, להתמודד עמם ולנצלם לצרכים חיוביים. עם זאת מבטיחים המקורות כי \"לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו\" (בבלי, סוכה נב ע\"א).",
+                    "<b>\"שמע האמת ממי שאמרה\"</b>",
+                    "מדוע הלומד מכל אדם נחשב לחכם? הסבר מעניין לכך רמוז בדברי ספר משלי: \"בפי אוויל חוטר גאווה, ושפתי חכמים תשמורם\" (יד, ג). מאמר זה קושר בין האוויל וחסר החכמה ובין מידת הגאווה. מתברר כי רק אדם עניו, שתחושת חשיבותו העצמית איננה מעבירה אותו על דעתו, יכול להכיר בכך שיש בו משהו חסר, ושדווקא אצל זולתו יוכל למצוא את מה שישלים את ידיעותיו. אך הגאוותן, המאמין כי רק לו ניתנו הידע והחכמה, לא יאמין כי יש לו מה ללמוד מאחרים.",
+                    "היבט אחר של ה\"לומד מכל אדם\" קשור לתכונה האנושית להעריך את אמיתותן של טענות שונות לאור יחסנו אל הטוען אותן. לדרך זו התנגד הרמב\"ם, בפתיחה להקדמתו למסכת אבות (הידועה בשם \"שמונה פרקים\"). שם מודיע הרמב\"ם בגלוי, שבהרצאת דבריו עשה שימוש רחב לא רק בדברי חז\"ל, אלא גם בדבריהם של פילוסופים שונים, שאינם דווקא מבני עם ישראל: \"ודע, כי הדברים אשר אומר אותם ... אינם עניינים שחידשתים אני מעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים, במדרשות ובתלמוד ... ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה...\". אל לו לאדם לחסום את עצמו משמיעת האמת רק משום שהיא באה ממקורות זרים. והנה, הרמב\"ם מוּדע לכך שהמשימה להפריד בין הדובר לבין תוכן דבריו איננה משימה קלה, ומשום כך החליט להשמיט את שמותיהם של הפילוסופים שאת דבריהם ציטט: \"לא אזכיר: ‘אמר פלוני', ‘אמר פלוני' ... ואפשר, לפעמים, ששם האיש ההוא [=הפילוסוף שיוזכר בשמו] יכניס בלב מי שאין תבונה בו שזה הדבר נפסד [=שדברי הפילוסוף ההם אינם ראויים להישמע] ... ומפני זה ראיתי שלא לזכור [את שמו של] האומר, הואיל וכוונתי שתושג התועלת לקורא\" (שם). אמנם להלן למדנו, כי \"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם\" (ו, ו), אך לשיטת הרמב\"ם, הסתרת שם האומר מביאה לעיתים לגאולת האמת ולהצגתה ברבים."
+                ],
+                [
+                    "<b>בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר.</b> ועל חכם זה ראו במשנה הבאה. מאמרו של בן עזאי כולל המלצה לדרך חיים ראויה מבחינה דתית ונימוקה בצידה. ",
+                    "<b>הֱוֵה רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה.</b> על האדם למהר ולקיים את כל המצוות, קלות וחמורות גם יחד, בזריזות וברצון. בנוסחים רבים של המסכת חסרה תיבת \"כבחמוּרה\", ונראה שהיא נשתרבבה לכאן בידי מעתיקים ממאמר דומה (לעיל ב, א): \"והוה זהיר במצווה קלה כבחמורה\". כראיה לטענה זו יש לומר, כי במשפט שלפנינו היינו מצפים לנוסח \"הוה רץ למצווה קלה כְּלַחֲמוּרָה [=כמו לחמוּרה]\" (ולא \"כבחמורה\"). בהשמטת תיבת \"כבחמורה\" יש לפרש את דברי בן עזאי כקריאה לקיים בהתלהבות וברצון את המצוות הקלות, ומאליו ברור שכך יש לעשות גם באשר למצוות החמורות. ",
+                    "<b>וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.</b> ומאידך גיסא, בניגוד לריצה אל המצווה, על האדם גם לברוח מן העבירה. והולך בן עזאי ומנמק את קביעתו זו: ",
+                    "<b>שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.</b> קיומה של מצווה אחת (בין קלה בין חמורה) מביא בעקבותיו את הזכות לקיים מצוות נוספות, וכן היפוכו של דבר: עבירה גוררת עבירה והולך האדם מן הפח אל הפחת. וכך מודגם הדבר במדרש התנחומא (מהדורת בובר, כי תצא א) העוסק בקבוצה רצופה של מצוות בספר דברים: \"מצווה גוררת מצווה מניין? שנאמר ... 'כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך' (דברים כב, ח) – תזכה לבנות בית ולעשות מעקה; מה כתיב אחריו? 'לא תזרע כרמך כלאיים' (שם, פסוק ט) – [אם תקיים את מצוות מעקה] – תזכה לכרם ולזרוע שדה; מה כתיב אחריו? 'לא תחרוש בשור ובחמור' (שם, פסוק י) – תזכה לשוורים ולחמורים; מה כתיב אחריו? 'לא תלבש שעטנז' (שם, פסוק יא) – תזכה לבגדים נאים מצמר ומפשתן\" וכן הלאה, ובהמשך גם ראיה לעבירה הגוררת עבירה. ועוד מביא בן עזאי נימוק דומה לדבריו: ",
+                    "<b>שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה.</b> שכרו של מקיים מצווה אחת מתבטא גם באפשרות הניתנת לו לקיים מצווה נוספת, וכן היפוכו של דבר. הנחת היסוד של בן עזאי היא שעל כל מצווה זוכה אדם לשכר (בעולם הזה או בבא), בעוד שעל עבירותיו הוא ייענש, ומכאן שזכות היא לאדם אם קיים מצוות רבות. וראו להלן על פירוש אפשרי שונה לביטוי \"שכר מצווה מצווה\", שלפיו עצם קיום המצווה הוא הוא השכר הניתן לאדם על כך.",
+                    "<b>מה משקלה של מצווה קלה?</b>",
+                    "יש לפחות שתי דרכים להבין את הביטוי \"מצווה קלה\", וזאת על פי הבנת שם התואר \"קל(ה)\". אפשר לטעון כי הכוונה למצווה שקל לקיים אותה, כיוון שאין היא כרוכה בהוצאה כספית גדולה או במאמץ פיסי מיוחד, כגון קשירת ציצית בשולי בגדים, אמירת ברכה קצרה לפני אכילת פרי או – וזו דוגמא שמביאים חז\"ל עצמם – מצוות שילוח הקן (ירושלמי, פאה א, א), היינו האיסור לקחת ציפור הדוגרת על ביצים או אפרוחים יחד עם צאצאיה, או מצוות בניית סוכה \"שאין בה חסרון כיס\" (בבלי, עבודה זרה ג ע\"א), כיוון שכל החומרים לבנייתה מצויים ממילא ברשות האדם. מצד אחר אפשר לומר כי \"קל\" פירושו דבר שאין מעריכים אותו כחשוב, דבר שמקלים בו ראש או מזלזלים בו מסיבות שונות. (ואכן תיבת \"קל\" משמשת במשמעות זו רבות בספרות חז\"ל, כגון בצירוף \"אל יהי הדבר הזה קל בעיניך\", כלומר אל תזלזל בו.) ומה היא \"מצווה קלה\" במשמעות שנייה זו? דבר זה תלוי בכל אדם ובמערכת הערכים שלו, ולא ניתן לקבוע בכך מסמרות. בין כך ובין כך קורא בן עזאי למלא בחפץ לב וברצון גם את המצוות הקלות.",
+                    "<b>\"שכר מצווה\"</b>",
+                    "יש מי שפירש את דבריו האחרונים של בן עזאי כאומרים, כי בעצם קיום המצווה ובעצם הזכות לקיים את המצווה כבר זכה האדם לשכר על מעשהו זה, ואל לו לבקש שכר נוסף. זו תפיסה דתית מובהקת הרואה בקיום מצוות כשלעצמן את טעמן של המצוות ואת משמעותן. והנה, לשכת עורכי הדין בישראל הקימה בשנת 2002 את תוכנית \"שכר מצווה\", לאור מדיניותה \"לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים\". הרעיון היה להעמיד עורכי דין כדי שיסייעו ללא תשלום לאותם אנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שירותי ייעוץ וסיוע משפטי, וכך לאפשר להם להגן על זכויותיהם בבתי המשפט או מול רשויות המדינה השונות, כשאר אזרחי המדינה. הסיוע ניתן בתחומי המשפט האזרחי (דיני עבודה או משפחה, דיור, צרכנות ועוד) ונוטלים בו חלק למעלה מאלפיים עורכי דין מתנדבים. מאות בני אדם פנו בכל שנה אל מרכזי \"שכר מצווה\" וזכו ללמוד ממקור ראשון פירוש נאה לביטוי \"שכר מצווה – מצווה\". מסתבר כי די להם לעורכי הדין המתנדבים בתחושת השמחה והסיפוק על מעשיהם הטובים, והמצווה שהם עושים כוללת בחובה גם את השכר שהם מקבלים בגינה. אגב: \"שכר מצווה\" בא להציע חלופה עברית על פי המקורות לביטוי הלטיני \"פּרו בּונו\" – קיצור הצירוף הלטיני pro bono publico (=למען טובת הציבור) – ויפה עשתה לשכת עורכי הדין בפנותה אל מסכת אבות בבקשה לה שם עברי למפעלה הנאה.",
+                    "<b>קלין וחמוּרין</b>",
+                    "בן עזאי מעמת בדבריו מצווה קלה מול מצווה חמורה, ועושה שימוש בשני חלקיו של צירוף מקובל בלשון חז\"ל ואף בלשוננו שלנו: \"קל וחומר\" (או, כפי שהוא מופיע בכתבי יד רבים, \"קל וחמוּר\"). דומה כי הצירוף \"קל וחומר\" בלשון ימינו משמעו: אם בעניין מסוים הדין הוא כך, הרי שבעניין אחר, החמור ממנו, בוודאי יהיה הדין חמור יותר. לדוגמה: אם על פנייה בכביש בלא איתות ייענש הנהג בקנס של 200 ₪, הרי שעל חציית פס לבן ייענש כפל כפליים, בקנס כספי גבוה יותר ואולי אף יוטלו עליו עונשים על תנאי או אף שלילת רשיון הנהיגה. אך מסתבר שפירוש זה לביטוי \"קל וחומר\" איננו קולע למשמעותו הראשונית בלשון חז\"ל, שם הוא מופיע כאחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן המיוחסות להלל הזקן (עליו ראו לעיל א, יב), כטכניקה של הסקת מסקנות חדשות, בהלכה ובאגדה, מתוך קריאה מדוקדקת בפסוקי המקרא. עיקרו של הקל וחומר במקורו הוא כזה: אם במקרה מסוים הדין הוא כך, הרי שבעניין אחר, החמור ממנו, בוודאי שהדין יהיה לפחות כך. ובדוגמא שהבאנו: אם על פנייה בכביש בלא איתות ייענש הנהג בקנס של 200 ₪, הרי שעל חציית פס לבן ייענש לפחות בקנס זהה, ובוודאי לא בקנס נמוך מזה. כבר בתורה מצאו חכמים דוגמא לכלל זה: לאחר שמרים, אחות אהרן, פוגעת באחיה בדברה כנגדו (ובמובן מסוים גם כנגד ה' שבחר בו), אומר ה' למשה: \"ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף\" (במדבר יב, יד), ופירוש הדברים: לוּ אביה, בשר ודם, היה מראה לה \"פנים זועפות\", צריכה היתה לשבת נכלמת ובושה שבעה ימים, \"קל וחומר לשכינה\" (הציטוטים מפירוש רש\"י לפסוק זה), אך די אם תשב מחוץ למחנה שבעה ימים, ולא יותר מכך.",
+                    "לפי עיקרון זה של \"קל וחומר\" לומדים חכמים הלכות חדשות ומסיקים מסקנות שונות, ובמסכת אבות עצמה באות שתי דוגמאות לכך (לעיל א, ה ולהלן ו, ג)."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b>  ולפנינו מאמר נוסף של בן עזאי. ",
+                    "<b>אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם.</b> אל תבוז, אל תזלזל בשום אדם",
+                    "<b>, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר.</b>  ואל תרחיק ממך, אל תתנער באופן מוחלט משום דבר (חפץ, רעיון וכיוצא בזה). והסיבה: ",
+                    "<b>שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה.</b>  כי כל אדם עשוי להיות בעל ערך מיוחד בנסיבות מסוימות (על \"שעה\" במשמעות זו ראו ב, ג), ",
+                    "<b>וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.</b>  וכל דבר עשוי להיות נחוץ ודרוש בהזדמנות זו או אחרת (על \"מקום\" במשמעות זו ראו ג, ד). כי \"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים\" (קהלת ג, א), ולעולם אין לדעת מתי יזדקק האדם לסיועו של אדם אחר או ירצה לעשות שימוש ברעיון או בחפץ אשר בשלב זה או אחר של חייו הוא בז להם ומרחיקם מעליו. מי יודע מה צופן לו העתיד במישור הזמן (\"שעה\") או המקום? החכם, \"הרואה את הנולד\" (לעיל ב, יג) לא יפסול מראש שום אפשרות, אפילו רחוקה.",
+                    "<b>על בן עזאי</b>",
+                    "הוא שמעון בן עזאי, חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בתחילת המאה השנייה לספירה. היה כנראה תלמידו של ר' יהושע בן חנניה, ו\"תלמיד־חבר\" של ר' עקיבא (בבלי, בבא בתרא קנח ע\"ב). בן עזאי – שכנראה לא נסמך לרבנות משום שמת בגיל צעיר – נחשב כחסיד וכשקדן, ולאחר מותו נאמר כי \"משמת בן עזאי בטלו השקדנים\" (משנה, סוטה ט, טו) וכן: \"הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידוּת\" (בבלי, ברכות נז ע\"ב). בן עזאי עצמו מצא רק חכם אחד שהיה שווה לו בחוכמתו, וכך אמר: \"כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השוּם, חוץ מן הקרח הזה [=ר' עקיבא]\" (בבלי, בכורות נח ע\"א). ספרות חז\"ל מציגה שתי גרסאות באשר לחיי המשפחה של בן עזאי; מסורת אחת גורסת שרצונו להקדיש את כל כולו ללימוד התורה הביא לכך שמעולם לא נשא אישה (בבלי, יבמות סג ע\"ב), ואילו מסורת אחרת טוענת שהתארס עם בתו של ר' עקיבא – אשר נהגה כפי שנהגה אמה והתנתה את הנישואין בכך שבן עזאי ילך תחילה ללמוד תורה – ולמרות זאת, מסיבה שאין הכתוב מציין, לא באו השניים בברית הנישואים (בבלי, כתובות סג ע\"א). בן עזאי מת בהיותו צעיר לימים, ובידינו גם שתי מסורות בדבר מותו: האחת מקשרת את מותו לעיסוק בחכמת הנסתר, ולפיה נמנה בין ארבעת החכמים אשר \"נכנסו לפרדס\" (ראו על בן זומא לעיל ד, א), וסופו היה ש\"הציץ ומת\", היינו ראה מה שראה ונתחייב מיתה (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לעומת מסורת זו קיימת מסורת אחרת שלפיה היה בן עזאי בין עשרת הרוגי מלכות שהוצאו להורג בידי הרומאים (איכה רבה ב, ד).",
+                    "<b>כמה נוכל להפליג?</b>",
+                    "רבים הם מופעיו של השורש פל\"ג בשפה העברית ומגוונים עד מאוד. בדברי בן עזאי נודעת לו המשמעות של הרחיק, דחה והיטה הצידה. כך, למשל, \"כהן גדול שיצא מן העזרה לדבר עם חברו והפליג [=הרחיק ללכת ביום הכיפורים מן המקום המקודש] טעון [=חייב] טבילה\" (תוספתא, יומא א, טז) ומכאן גם הפלגת הספינה, המתרחקת מן החוף (משנה עירובין ד, א). אבל מסתבר כי לפל\"ג נודעת גם משמעות נוספת: עניין חלוקה ופירוד. מכאן מפלגה, פילוג והתפלגות, פלוגה (חלק מגדוד), ואולי גם פלג מים (שהוא זרם קטן הנפרד ממאגר מים גדול יותר). לדור מגדל בבל, שלפי ספר בראשית (פרק יא) הפיץ אותו אלוהים בין כל חלקי העולם, קוראים חז\"ל בשם \"דור הפְּלַגָּה\" (משנה, סנהדרין י, ג), ומוכר אדם בשם פֶּלֶג הקרוי כך כי \"בימיו נפלגה הארץ\" (בראשית י, כה). בעקבות כך נודעת לתיבת \"פלג\" גם המשמעות של \"מחצית\". מכאן המונח ההלכתי \"פְּלַג המנחה\" (משנה, ברכות ד, א) שהוא מחצית הזמן שבין שעת המנחה (היא השעה שבה הוקרב קרבן בין הערביים במקדש) לבין שקיעת השמש, מושג המשמש בקביעת זמנה של תפילת המנחה עד היום, וכן \"פלג גוף\", שהוא כינוי הומוריסטי – המצוי בספרות ההשכלה – לאשת איש, בראותו אותה כ\"מחציתו השנייה\" של הגבר. מעניין שבימי הביניים היה מי שכינה את המלצר, המחלק מנות אוכל, בשם \"פַּלָּג\" (כך ר' אברהם אבן עזרא, המשורר בן ספרד) ואילו מילון אבן שושן – שממנו שאבנו את כל המידע המובא כאן – מציע לכנות את כאב הראש הנורא הקרוי \"מיגרנה\" בשם \"פּולֶג\", כתרגום ל־hemikrania, המילה היוונית שממנה נגזר (בצרפתית) השם \"מיגרנה\", שהרי משמעותה של מילה יוונית זו הוא: חצי ראש! והרופא היהודי הקדום, אסף הרופא (על שמו, כידוע, בית חולים באזור צריפין) כינה בשם זה שיתוק חלקי התוקף את האדם. דומה כי \"לית מאן דפליג\" [=ביטוי ארמי שפירושו: אין מי שחולק על כך] שהפלגנו לכת מדברי בן עזאי!",
+                    "<b>גם ליתוש יש מקום</b>",
+                    "על הפסוק \"ויתרון ארץ בכל הוא\" (קהלת ה, ח) אומר המדרש (ויקרא רבה כב, א) כי גם דברים הנראים לנו כמיותרים (והוא משחק מילים על \"יתרון\") נבראו על ידי האלוהים לתכלית מוגדרת, אלא שלעיתים רק הוא יודע מה היא. זו תפיסה דתית מובהקת, שלפיה אין לך דבר שאין לו מקום או שעה, והיא באה לביטוי בכמה וכמה מקומות בספרות חז\"ל.",
+                    "כל מי שנאבק אי פעם בצרעה טורדנית בוודאי שאל את עצמו לטעם קיומה של בריה משונה זו, שאיננה נותנת דבש ופגיעתה רעה. בהקשר הדתי השאלה היא שאלה על טיבה של הבריאה ועל כוונותיו של הבורא שברא גם קוצים וברקנים, חיות רעות ומחלות, את היצר הרע ושאר מרעין בישין. כך – אומרת מסורת סיפורית נפוצה (הבאה לביטוי בולט בחיבור בשם \"אלפא ביתא דבן סירא\", יצירת המאה העשירית לערך) – שאל גם דוד המלך בצעירותו כשראה צרעה תוקפת עכביש. הקב\"ה שומע את הרהוריו ואומר לו: \"דוד, מלעיג אתה על הבריות [=הדברים שנבראו]? תבוא שעה ותצטרך להם ותדע למה נבראו\". ואכן שנים רבות מאוחר יותר, דוד הנמלט מפני שאול נכנס אל מערה, ובא עכביש וטווה את קוריו על פיה. חיילי שאול הסיקו ממראה עיניהם כי אין איש במערה, וכך ניצל דוד. במקרה אחר עקצה צרעה את אחד מחיילי שאול בשעה שכמעט ופגע בדוד. מסורת מפורסמת אחרת, אף היא בעלת גוון דתי, קובעת כי \"בכל הקב\"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש אפילו על ידי עקרב, אפילו על ידי צפרדע ואפילו על ידי יתוש\" (ויקרא רבה, שם). כדוגמא מובא הסיפור אודות מחריב בית המקדש השני, טיטוס, אשר חילל את הקודש, לקח עמו \"את המנורות\" ואף \"לקט את כלי בית המקדש\" בדרכו חזרה לרומא, כדי להשתבח בהישגיו. (תמונת מסע הניצחון מוכרת וידועה לכול כפי שהיא חקוקה על מה שמכונה בשם \"שער טיטוס\".) לאחר שחירף וגידף את אלוהי ישראל על נצחונו, אמר לו האלוהים: \"רשע, ליחה סרוחה עפר רמה ותולעה, וכי עמך אני עושה מלחמה? והלא אין לי בכל הבריות אשר בראתי בעולמי שפל יותר מן היתוש הזה, והוא עושה עמך מלחמה\" (אבות דרבי נתן א, ז). כשהגיע טיטוס אל רומי, הגישו לו, על פי המסופר, כוס יין, ואז \"נכנס יתוש אחד לחוטמו והיה אוכל בו עד שהגיע לתוך מוחו\" (שם). מקורות אחרים (כגון התלמוד הבבלי, גיטין נו ע\"ב) נהנים לספר על סבלותיו של טיטוס, אשר היתוש ניקר במוחו במשך שבע שנים. פעם עבר ליד סדנת נפחים, וכששמע היתוש את קול הפטישים – נשתתק. בשל כך הביא טיטוס לפניו בכל יום נפחים כדי שיכו בפטישים, \"לנוכרי נתן ארבעה זוזים, ליהודי אמר 'דייך שאתה רואה את סבלותיו של שונאך'\". וכשמת טיטוס, \"פצעו את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים\", ויש אומרים \"כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין ... פיו של נחושת וציפורניו של ברזל\" (בבלי, שם). אגב נזכיר כי יתוש הנכנס לגופו של בעל חיים ומזיק לו עד מאוד נזכר גם בתלמוד הבבלי (שבת עז ע\"ב) בקביעה כי לעיתים נופלת \"אימת חלש על גיבור\" כגון \"אימת יתוש על הפיל\".",
+                    "ובכלל, היתוש כבעל חיים זעיר ומציק, נזכר בספרות חז\"ל כמה פעמים כדבר \"שיש לו מקום\", ואפילו כחלק מתורת המוסר. התוספתא (סנהדרין ח, ח) עוסקת בסיפור בריאת האדם ומבקשת להבין \"למה נברא [האדם] באחרונה\", היינו בסוף מעשי הבריאה. ותשובתה המפתיעה: \"כדי שלא תזוח דעתו עליו\", שאם יתגאה האדם יזכירו לו כי יתוש קדם לו בבריאת העולם, או \"זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך\" (בראשית רבה ח, א).",
+                    "ועוד בעניין היתוש, ובקשר לרפואות שונות שחלקן מן הסתם עממיות, \"אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ... ברא יתוש – לנחש ...\" (בבלי, שבת עז ע\"ב), כלומר יתוש כתוש הוא מרפא לנשיכת נחש.",
+                    "בעיני חז\"ל אפוא אין לך דבר בעולם – גם מה שנראה כמזיק ומציק – שאין לו שעה או מקום. וגם אם נעקור את המאמר מהקשרו הדתי, הבא להצדיק את האל והבריאה, יהיה עלינו להודות בחכמה המעשית המשוקעת בו."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר.</b> ומאמרו דומה לדברי עקביא בן מהללאל (ג, א) שקבע כי התבוננות בגורל הממתין לגוף האדם בקברו (\"דע לאן אתה הולך ... למקום עפר רימה ותולעה\") תביא את האדם שלא לחטוא. לויטס ממשיך ואומר כי התבוננות זו גם תשפיע על אופיו של האדם ועל מידותיו במהלך חייו. ",
+                    "<b>מְאֹד מְאֹד הֱוֵה שְׁפַל רוּח.</b> על האדם להיות ענו וצנוע (על \"שפל רוח\" ראו גם ה, כב), ואפילו באורח קיצוני (\"מאוד מאוד\"), וזאת משום ",
+                    "<b>שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.</b> גורלו של האדם, סוף דרכו (ראו להלן), הוא המוות והכיליון, ולאור עובדה זו ראוי שיכיר במעמדו הארעי, בכוחותיו המוגבלים עד מאוד ובאפסותו אל מול העולם, האל והנצח, ועל כן ראוי שינהג בענווה ובצניעות ולא בגאווה ובהתנשאות. ",
+                    "<b>על ר' לויטס</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בראשית המאה השנייה לספירה. מאמרו במסכת אבות הוא הופעתו היחידה במשנה וגם בכלל ספרות חז\"ל כמעט ואין מביאים דברים בשמו, כך שקשה לומר דבר של טעם על האיש וקורות חייו. מסורת מאוחרת קובעת שנקבר באזור צפת.",
+                    "<b>יבנה</b>",
+                    "יבנה העתיקה נמצאה במישור החוף, סמוך למקום שבו שוכנת העיר יבנה של היום, ובתקופת המשנה היתה אחד המרכזים היהודיים החשובים ביותר. אחרי שנכשל המרד ברומאים, סביב שנת 70 לספירה, ביקש רבן יוחנן בן זכאי (עליו ראו ב, ט) מן המצביא הרומאי, אספסיאנוס, שיתן לו את \"יבנה וחכמיה\", כדי להנהיג את העם ממרכז חדש זה, במקום מירושלים (בבלי, גיטין נו ע\"ב). מלשון הבקשה עולה, כי עוד לפני חורבן הבית היתה יבנה מרכז לתורה וחכמה. מעמדה של עיר זו הלך והתבסס עוד יותר בשישים השנים הבאות, כאשר ישבו בה הנשיא, הסנהדרין וגדולי החכמים, תוקנו בה תקנות חשובות, הוכרעו מחלוקות רבות והונחה התשתית לחיבור המשנה על ידי איסוף מסורות אגדיות והלכתיות בקבצים שבעל־פה. כינוס זה של חכמים מכונה במקורות בשם \"כרם ביבנה\" (משנה, כתובות ד, ו ועוד), על שם צורת הישיבה של התלמידים לפני מוריהם שורות שורות (ירושלמי ברכות ד, א). כישלונו הצורב של מרד בר כוכבא (בשנת 135) הביא לחורבן ארץ יהודה, למעבר הסנהדרין אל הגליל ולירידת העיר ממעמדה. – בשנת 1949 יושבו במקום עולים חדשים מצפון אפריקה, פרס, תימן ואירופה ומאז הלך היישוב וצמח עד שזכה למעמד של עיר בשנת 1986. על שמה של יבנה הקדומה קרויים העיר יבנה, קבוצת יבנה, ישיבת \"כרם ביבנה\" (המכונה \"אם ישיבות ההסדר\") וכן בתי ספר ממלכתיים דתיים רבים במרחבי המדינה, וזאת לאור ראיית \"יבנה\" כסמל להמשכיות לימוד התורה בישראל, גם בתקופות קשות.",
+                    "<b>מה היה שמו העברי של לויטס?</b>",
+                    "לצערנו איננו יודעים להשיב על שאלה זו (אלא אם כן שמו היה \"לוי\"), ואולי לא היה לו שם עברי כלל. שמו הוא יווני ואין הוא היחיד בעל שם כזה במסכת אבות. כך למשל השמות אנטיגנוס (א, ג) או הורקנוס (ב, י). מאותם ימים, ולאחריהם, מצאנו עוד אישים יהודים רבים שנשאו שמות יווניים, כגון עקילס, מתרגם התורה ליוונית, או מלכי בית חשמונאי אריסטובולוס ואגריפס. בחירת שם יווני לתינוק, או שם יווני שרכש לו אדם במהלך חייו, מעידים על הסביבה התרבותית שבתוכה חי ופעל. שמות יווניים מעידים אפוא על השפעתן של הלשון היוונית והתרבות היוונית על תושבי ארץ ישראל, תהליך שהחל עם כיבוש המזרח בידי צבאותיו של אלכסנדר מוקדון. אט אט הפכה היוונית לשפת המינהל והתרבות של האזור, והיהודים החלו לעשות בה שימוש – בצד העברית והארמית שבהן דיברו עוד קודם לכן. המפגש בין היוונית לעברית הותיר את רושמו לא רק בשמות פרטיים כגון לויטס. רבות הן המילים היווניות אשר אנו עושים בהן שימוש עד היום הזה, ואף במסכת אבות נמצא הרבה מהן: פנקס (ג, כ), פרקליט (ד, יג), קטיגור (שם), תריס (שם), פרוזדור (ד, כא), טרקלין (שם) וספוג (ה, יח). ועליהן ניתן להוסיף עוד ועוד, כגון: אוויר, איזמל, נימוס, סגנון, פנס, אכסניה, אצטדיון, תיאטרון, גימנסיה, אוקיינוס, אוכלוסין, אמבטיה, אסימון, ארנק, אתלט, בולמוס, דורון, סנהדרין, פתק, פולמוס, סנדלר, אפוטרופוס. מתברר כי את היוונים גירשנו מארצנו, אך השפה היוונית חדרה ללשוננו בעוצמה גדולה.",
+                    "<b>\"עוד לא אבדה תקוותנו\"</b>",
+                    "המשמעות המקובלת של תיבת \"תקווה\" מבטאת ציפייה לטוב עתידי: \"ויש תקווה לאחריתך, נאום ה'\" (ירמיה לא, טז), \"כי יש לעץ תקווה אם ייכרת\" (איוב יד, ז), וכן \"כל זמן שאדם חי – יש לו תקווה. מת – אבדה תקוותו...\" (ירושלמי, ברכות ט, א). זו גם, כידוע, משמעות המילה בהמנון מדינת ישראל, יצירתו של נפתלי־הרץ אימבר (משנת 1877). אך במקרה שלפנינו ייתכן שלויטס איש יבנה משתמש בתיבה זו במשמעות אירונית: כל מה שאדם יכול לקוות ולצפות לו הוא בסופו של דבר להיעשות מאכל לתולעים. עם זאת אפשר שהוא מקנה לתיבת \"תקווה\" משמעות אחרת: עתיד, גורל. \"תקווה\" הוא גם חוט (מלשון \"קו\") הנמתח ממקום למקום, כפי שעולה, למשל, מסיפור המרגלים ביריחו, המבקשים מרחב לקשור בחלונה את \"תקוות השני\" (יהושע ב, כא) או \"חוט השני\" (שם, יח) ולפי זה \"תקווה\" הוא קו החיים שעליו מהלך כל אדם ואדם עד לסופו. קו החיים האנושי, אומר לויטס, מוליך בהכרח אל הכיליון והאבדון, וראוי לזכור זאת בכל עת.",
+                    "<b>לויטס ובן סירא</b>",
+                    "מאמרו הקצר של לויטס דומה להפליא למאמר המיוחס לחכם שמעון בן סירא, שחי בסוף המאה השלישית לפני הספירה: \"מאוד מאוד השפל גאווה, כי תקוות אנוש רימה\" (בן סירא ז, יז). האם אפשר שלויטס רק מצטט את דברי החכם הקדמון, כמאמר שהיה שגור על פיו בכל עת? הדבר איננו בלתי אפשרי, כי מצאנו במסכת אבות (להלן ד, כד) גם ציטוט של פסוק מספר משלי כמאמרו של אחד מן החכמים.",
+                    "ספר בן סירא, שנכתב במקורו בשפה העברית – אך הגיע אלינו בשפה זו רק בחלקו (והשאר נותר בתרגום ליוונית) – משתייך אל קבוצת הספרים המכונים בשם \"הספרים החיצוניים\". הוא נכתב בתקופה שבה עדיין לא נחתם אוסף הספרים הקרוי \"תנ\"ך\" והיו מי שסברו כי מן הראוי לשלבו בקובץ זה (אך איך היו נראות בחינות הבגרות שלנו לפי זה?). בסופו של דבר הוחלט להותירו מחוץ לקובץ המקראי (תוספתא, ידיים ב, יג), ועל כן כונה \"חיצוני\", על שום שנותר בחוץ. עיקרו של ספר בן סירא הם מאמרי חכמה קצרים, ברוח ספרי החכמה המקראיים משלי וקהלת, ולמרות היותו \"ספר חיצוני\" הוא נזכר בשמו ומצוטט רבות בספרות חז\"ל. כך, למשל: \"כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור\" (בבלי, חגיגה יג ע\"א), \"כתוב בספר בן סירא: אישה טובה מתנה טובה לבעלה\" (בבלי, יבמות סג ע\"ב), וכן עוד. מסתבר שאי־הכנסתו של ספר בן סירא אל קובץ ספרי המקרא לא מנע את השימוש בו בתקופת חז\"ל ובספרותם. על כן אפשר גם אפשר שלויטס איש יבנה מצטט מספר זה, מבלי להזכיר את מקורו.",
+                    "<b>רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר.</b> ומאמרו הספוג מונחים ומושגים שמתחום הדת, מבוסס על התפיסה הרואה בקידוש שם האלוהים בעולם מעשה נשגב, ובחילולו פשע ומעשה נורא.",
+                    "<b>כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר.</b>  כל הגורם לכך ששמו של האלוהים (הוא ה\"שמים\" [ראו ב, יז]) יבוזה ולא יוצג ברבים במלוא קדושתו, וזאת בעקבות התנהגות פגומה של המאמינים בו, הנעשית (אפילו) במסתרים ולא בראש חוצות, ",
+                    "<b>נִפְרָעִים מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי.</b>  מענישים אותו מן השמים בפומבי, לעיני הכול (ולא פירט כיצד). אין צריך לומר, כמובן, כי לדעת ר' יוחנן חילול שם שמים בגלוי יביא לעונש בגלוי. ",
+                    "<b>אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם.</b>  בין אם חילול השם נעשה בלא כוונה (\"שוגג\"), ובין אם נעשה במתכוון (\"במזיד\"), בין אם נעשה בסתר ובין אם בגלוי, עונשו של העושה כך יבוא עליו בפומבי, כדי להראות ברבים את חומרת המעשה. חומרת העונש, עם זאת, תהיה שונה ממקרה למקרה, בהתאם לחומרת המעשה שבגינו נענש האדם. ",
+                    "<b>על ר' יוחנן בן ברוקא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה, ורק מעט ידוע על תולדות חייו. הוא למד את תורתו אצל ר' יהושע בן חנניה ובין מאמריו המועטים ניכרת עמדתו יוצאת הדופן כלפי הנשים שבחברה היהודית. כך, אגב דיון בשאלת חובות הורים כלפי בנותיהן, נאמר בתוספתא (כתובות ד, ח) כי \"מצווה לזון את הבנות\", אך ר' יוחנן מדגיש כי אין זו רק מצווה אלא \"חובה לזון את הבנות\". ובניגוד לעמדת בני דורו (ובניגוד לפסיקות של בעלי הלכה), שרק הגבר חייב לקיים את מצוות \"פרו ורבו\", הוא קבע כי גם האישה חייבת בפרייה ורבייה, כי \"על שניהם הוא אומר [בתורה] 'ויברך אותם אלוהים ויאמר להם פרו ורבו'\" (משנה, יבמות ו, ו). בנו, ר' ישמעאל, נזכר במשנה הבאה שבמסכת אבות.",
+                    "<b>חילול השם</b>",
+                    "בשעתו הוציא מי שהוציא מבין חריצי הכותל המערבי פתק שהוטמן שם בידי ברק אובאמה, בשעה שהתמודד על משרת נשיא ארצות הברית. הפתק פורסם ברבים, ורב הכותל קבע על מעשה מחפיר זה כי הוא בבחינת \"חילול השם\", וזאת משום שהוא נעשה בידי אדם דתי ובמקום בעל אופי מקודש. מה עניין \"חילול השם\" לכאן?",
+                    "הרעיון הדתי בדבר הצורך לקדש את שמו של האלוהים בעולם, כלומר לרוממו, לייחדו ולהעריצו, עומד בניגוד גמור לחילול השם, היינו לפגיעה בו ובקדושתו על ידי התנהגות לא ראויה מצד המאמינים בו ובתורתו. כבר הנביא יחזקאל זועם על בני ישראל אשר באו \"אל הגויים ... ויחללו את שם קדשי באמור להם [=עליהם] עַם ה' אלה ומארצו יצאו\" (יחזקאל לו, כ). עצם יציאת בני ישראל לגלות בשל חטאיהם מביאה לחילול שמו של האלוהים בעיני אומות העולם. רעיון זה המשיך את דרכו בספרות חז\"ל: אין המדובר בעבירה על המצוות או במעשה פגום אחר (מבחינה דתית או מוסרית), אלא בהשלכה שיש למעשה זה כלפי שמו של האלוהים, היינו כלפי מעמדו בעיני הבריות, כלפי יחסם של בני האדם אל התורה או אל המצוות, וכיוצא באלו דברים שהדת היהודית רואה אותם כבעלי ערך ומקודשים. גניבה, דרך משל, תהיה לעולם חטא ומעשה פגום, אך כשהיא נעשית בידי אדם המצהיר בגלוי על היותו שומר תורה ומצוות, יאמרו הבריות כי יש במעשה גם חילול השם, כיוון שאמונתו באלוהים ואורח חייו לא מנעו אותו מן המעשה הראוי לגינוי (והשוו גם א, יא), וכך נמצא לא רק שמו של האיש מושמץ ברבים אלא גם התורה ונותנהּ. דיון ארוך בסוגיה זו מצוי בתלמוד הבבלי (יומא פו ע\"א) אגב עיסוק בשאלת האפשרות לכפר על חטאים שונים: \"מי שיש חילול השם בידו, אין כוח בתשובה לתלות [=חזרתו בתשובה איננה יכולה לסייע לו בדחיית העונש] ולא ביום הכיפורים לכפר [=אין יום הכיפורים מכפר עליו] ולא בייסורין למרק [=גם סבל וייסורים אינם יכולים לכפר על המעשה] אלא ... מיתה ממרקת [= רק יום המוות וייסוריו מכפרים על החטא הנורא הזה]\", וממשיך התלמוד ושואל: מה הוא חילול השם? והתשובה המפתיעה מובאת בשמו של חכם בבלי בשם רב: \"כגון אם אני לוקח בשר מן הקצב ולא משלם לו מיד\" (המקור בארמית). במקרה כזה עשוי המסתכל לסבור, כי אין בכוונתו של החכם לשלם, והריהו גזלן או למצער מי שמנצל את מעמדו כדי להשיג רווח חומרי, ומכאן ילמדו אנשים שהתנהגות כזו איננה כה נוראה, ונמצא שמהּ של דת ישראל מתחלל ברבים. מסתבר כי הבריות מצפות – אך אולי לא בצדק – כי שומר תורה ומצוות יקפיד יותר על עניינים שונים שבין אדם לחברו, וכאשר הוא נתפס בקלקלתו מטיחים דברי ביקורת לא רק נגדו אלא גם נגד התורה והמצוות שלא סייעו לו להיחלץ מן העבירה, ובעקיפין גם נגד נותן התורה. ועל כן, אין מקום להבחין במקרה זה בין שוגג למזיד, כי בשני המקרים המעשה שנעשה גורם לחילול השם בעיני באי עולם.",
+                    "<b>שוגג ומזיד</b>",
+                    "הדת היהודית מכירה מצוות רבות, ומניינן תרי\"ג (613) – אף שפרשנים שונים מונים את המצוות בדרכים שונות. חלקן \"מצוות עשה\" (כגון תקיעת שופר, אכילת מצה, בניית סוכה, קביעת מזוזה) וחלקן \"מצוות לא תעשה\" (כגון האיסור על אכילת בשר חזיר, על הדלקת אש בשבת, על קללת חרש, ועוד ועוד). והנה, מי שאיננו מקיים אחת ממצוות \"לא תעשה\" במתכוון, מתוך מודעות מלאה למעשהו, קרוי בלשון ההלכה \"מזיד\", בעוד שמי שעושה זאת כיוון שלא ידע על האיסור בכלל (כגון שמעולם לא נאמר לו כי אסור להדליק אש ביום השבת) או כיוון שלא ידע על קיום התנאים המחייבים איסור זה (כגון שטעה בחשבון הלוח ולא ידע שיום שבת הוא) – הריהו בבחינת \"שוגג\" בלבד, ודיניהם שונים בתכלית. כך, למשל, נקבע כבר בתורה (במדבר פרק לה) כי הורג נפש בשגגה – גולה לעיר מקלט, אבל רוצח במזיד – דינו מוות. באורח דומה קובעת המשנה (תרומות ב, ג) כי הנוטע עץ בשבת בשוגג – אפשר להותיר את העץ על מקומו, אך הנוטע במזיד – ייעקר העץ. ובמקרה אחר נאמר (כריתות ב, ו) כי המקיים בשוגג יחסי מין עם קרובת משפחה האסורה עליו (כגון שלא ידעו שניהם כי הם קרובי משפחה) – דינם להביא קרבן כדי לכפר על המעשה, אך אם עשו זאת במזיד – דינם כרת, היינו מוות בידי שמים. הרמב\"ם (הלכות שגגות) מפרט עשרות מקרים שבהם השוגג מביא קרבן ואילו המזיד חייב מיתה, בידי בית דין או בידי שמים. אך מסתבר שבעניין חילול השם הקפידה ההלכה במיוחד ולא מצאה דרך להקל על העושה זאת בשגגה, והכול כדי ללמד כי \"חילול השם קשה\" מכל החטאים כולם (ירושלמי, נדרים ג, ט)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ.</b>  של ר' יוחנן בן ברוקא, הנזכר במשנה הקודמת, ",
+                    "<b>אוֹמֵר.</b>  וחילופי הנוסחאות בחלקו הראשון של המאמר הזה מאפשרים פירושים מנוגדים לדבריו (וראו להלן). ",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד.</b> מי שלומד תורה (ובכמה נוסחאות אכן נאמר במפורש \"הלומד תורה\") לא רק כדי לדעתהּ אלא גם כדי שיוכל להפיץ אותה ברבים, מאפשרים לו מן השמים הן את זה והן את זה, אך טוב ממנו הוא ",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת.</b> מי שלומד תורה כדי לקיים את המצוות שבה, שכן אדם כזה",
+                    "<b>מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.</b>  לאדם כזה מאפשרים מן השמים לא רק לשמור ולקיים את המצוות אלא גם ללמוד וללמד. משמע ש\"הלומד על מנת לעשות\" עדיף ממי ש\"לומד על מנת ללמד\", אף שגם השני זוכה משמים לסיוע. אבל בנוסחאות קדומות וטובות של המסכת נאמר: \"הלומד על מנת ללמד, אין מספיקים בידו ללמוד וללמד\", ולפי זה מי שלומד רק למען התואר המכובד, \"בשביל שיקרא רבי\" (כפירוש הברטנורא למקום), אינו זוכה אף ללמוד לעצמו, וברורה מכאן פסילת מי ש\"לומד על מנת ללמד\" והעדפתו החד־משמעית של מי ש\"לומד על מנת לעשות\". גם משנה זו עוסקת אפוא במתח שבין הלימוד התיאורטי (של מה שמכונה היום לימודי קודש, להבדיל מלימודי חול) לבין המעשה (במקרה זה: הדתי), ומעדיפה את האחרון שבהם (וראו רעיונות דומים לעיל: ג, יב; ג, כב). ",
+                    "<b>על ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי באמצע המאה השנייה לספירה. למד את תורתו אצל אביו (בבלי, בבא בתרא קל ע\"א) ונראה שפעל בסמוך לחכמי יבנה ויותר מאוחר באושא. יותר מכך אין בידינו לומר על תולדות חייו או על עולמו הרוחני.",
+                    "<b>רב בן רב</b>",
+                    "לראשונה במסכת אבות פוגשים אנו בחכם, שאיננו מבית הנשיא, שגם אביו היה חכם ידוע. למען האמת, לא נמצא דוגמאות רבות בעולמם של חכמים לשני דורות (או יותר) של תלמידי חכמים ידועי שם. המצב שונה, כמובן, בבית הנשיא, שהוא שושלתי באופיו (ראו לעיל: א, יב – ב, ח), אך מחוצה לו נמצא רק לעיתים רחוקות שלושה דורות רצופים של אב, בן ונכד הידועים כתלמידי חכמים. כך, למשל, ר' שמעון בר יוחאי (הנזכר לעיל ג, ד), ר' אלעזר בנו ור' יוסי נכדו (בבלי, בבא מציעא פה ע\"א). מקובל יותר לגלות חכמים שאבותיהם בלתי מוכרים לנו (כגון יוסף, אביו של ר' עקיבא, או אביו חסר־השם של ר' מאיר) או שלא ידוע דבר על בניהם שלהם. מסתבר כי בעולמם של חכמים נאבקות זו בזו שתי דרכים של הורשת הידע והמעמד: מאב לבן וממורה לתלמיד, ולאורך תקופת חז\"ל ניתן לגלות ביטויים של מתיחות בין \"הנשיא התורן\", השושלתי, לבין גדולי החכמים של ימיו, אשר הגיעו למעמדם בזכות אישיותם ולאו דווקא בזכות ייחוסם המשפחתי (השוו לעיל א, יח; ב, טז). וכבר ראינו לעיל כי בפרקים א־ב של המסכת באות זו בתוך זו שתי רשימות של העברת הסמכות והמסורת, רשימת הנשיאים ורשימת מורים ותלמידיהם. דומה כי סמכותו הבלתי מעורערת, בדורו ולדורות, של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה, נובעת מהיותו בן לבית הנשיא מכאן, ומגדולתו בעולם התורה בזכות ידיעותיו ואישיותו מכאן: \"מימות משה ועד רבי [=יהודה הנשיא] לא מצינו תורה וגדוּלה במקום אחד\" (בבלי, גיטין נט ע\"א). שילוב נדיר זה הוא שאיפשר לו גם להפיץ ברבים את יצירתו הגדולה, המשנה.",
+                    "אגב: המבקש למתוח קו של דמיון אל המתרחש בחצרות החסידיות של ימינו לעומת העולם החרדי הלא־חסידי, לא יטעה טעות גסה. הרבה יודעים על שושלת שבעת רבני חב\"ד, דרך משל, אבל כמה יודעים לומר דבר על אביו של הגאון מווילנא או על בניו?",
+                    "<b>\"קִראו לי ישמעאל\"</b>",
+                    "שלושה חכמים בשם ישמעאל פגשנו במסכת אבות (לעיל ג, טז ולהלן משנה ט) וחכמים אחרים בשם זה מופיעים במקורות אחרים (כגון ר' ישמעאל בן פאבי [משנה, סוטה ט, טו] ועוד), ומשמע ששם זה לא זר היה לעולמם של חכמים. בספרי הטלפונים של מדינת ישראל, מאידך גיסא, כמעט ולא נמצאנו.",
+                    "ארבעה אנשים נקראו במקרא בשם ישמעאל: אדם בתקופת המלך יהושפט (דברי הימים ב יט, יא) וכהן שחי בתקופת שיבת ציון (עזרא י, כב), אך מפורסמים הרבה מהם ישמעאל, בנו בכורו של אברהם, ו\"ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה\" (מלכים ב כה, כה). ישמעאל זה רצח את גדליהו בן אחיקם, שהופקד בידי מלך בבל, לאחר חורבן בית המקדש הראשון, כאחראי על מי שנותר בארץ יהודה ולא יצא לגולה. רצח זה הביא למעשה לחיסול השלטון העצמי בארץ לתקופה ממושכת, והוא מצוין עד היום בצום גדליהו (החל ביום ג' בתשרי).",
+                    "ישמעאל, בנו בכורו של אברהם אבינו מהגר המצרית, זכה לשמו זה כאשר מלאך אלוהים הופיע אל הגר, בשעה שברחה מבית אברהם, והודיע לה על הבן שהיא עתידה ללדת, \"וקראת שמו ישמעאל, כי שמע ה' אל עניך [=סבלך]\" (בראשית טז, יא). שם זה חוזר ונדרש פעם נוספת, כאשר מלאך אלוהים נגלה אל הגר בשנית, לאחר שגורשה מבית אברהם אל המדבר, ואומר לה \"כי שמע אלוהים אל קול הנער\" (בראשית כא, יז). ואכן, שם זה הוא שם תיאופורי (היינו שם הכולל בתוכו יסוד לשוני שמקורו בשם אלוהי, כגון ישעיהו, יהושפט, יחזקאל ועוד הרבה) וכשלעצמו צריכים היינו לצפות להופעות רבות שלו בתולדות עם ישראל, אך לא כך הוא. דומה שלא קשה להסביר את עובדת היעלמותו של שם זה ממפת שמותיהם של יהודים, שכן משעה שהגיע האסלאם אל ארץ ישראל (במחצית הראשונה של המאה השביעית לספירה) נעשה השם \"ישמעאל\" למייצגה המובהק של הדת החדשה הזו, על יחסיה המורכבים עם היהדות. המוסלמים רואים עצמם כצאצאי אברהם (בלשונם: איבראהים [וראו עוד להלן ה, ד]) דרך בנו ישמעאל, והיהדות שנחשפה לתפישה קדומה זו – הבאה לביטוי כבר בקוראן – מיהרה לצבוע את ישמעאל המקראי בצבעי האסלאם ובמאפייניו, דבר שהביא לירידת קרנו של שם זה בקרב עם ישראל. וכך, למשל, דורש את השם \"ישמעאל\" מדרש בן המאה השביעית־שמינית: \"ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב\"ה לשמוע באנקת העם [=עם ישראל] ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ [ישראל] באחרית הימים\" (פרקי דרבי אליעזר, לא). \"תחת אדום ולא תחת ישמעאל\" – היינו: מוטב לשבת תחת שלטון הנצרות, היא אדום, ולא תחת שלטון האסלאם – הוא מטבע לשון החוזר בכתביהם של אנשי ימי הביניים, אשר האסלאם הכביד עליהם את עולו.",
+                    "המשורר אברהם אבן עזרא כתב באחד משיריו הקצרים: \"הישמעאלים – שיריהם באהבים ועגבים, והאדומים – במלחמות ובנקמות, והיוונים – בחכמות ומזימות, וההודיים – במשלים וחידות, והישראלים – בשירות ותשבחות לה' צבאות\". ועד ימינו יש המתייחסים אל המוסלמים בכינוי הכללי \"ישמעאלים\", כגון בתשובה לשאלה שנשאל ר' כלפון משה הכהן, מרבני ג'רבה בראשית המאה העשרים, באשר להגשת קפה ועוגות במסגרת פעילות בית הכנסת: \"ראוי ... להתנהג במורא ופחד במקדש מעט הנשאר בידינו מאז גלינו מארצנו [=בית הכנסת] ... והנה גם הגויים, הנוצרים והישמעאלים\" אינם נוהגים כך (שו\"ת שואל ונשאל, ב, אורח חיים: יג).",
+                    "<b>רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר.</b>  ואפשר לראות את דבריו כהמשך לדברי המשנה הקודמת (אם נעדיף שם את הנוסח: \"הלומד על מנת ללמד אין מספיקים בידו ללמוד וללמד\"): ",
+                    "<b>אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ.</b> אל תנצל את דברי התורה, לימודה והוראתה, כדי לקדם את מעמדך בעיני החברה, כאילו הם כתר (היא ה\"עטרה\" [ראו גם ד, יז]) שאדם חובש על ראשו כדי שיראו הכול את מעמדו הרם, ",
+                    "<b>וְלֹא קַרְדּוֹם לַחְפּוֹר בָּהּ.</b>  ואל תנצל את דברי התורה, לימודה והוראתה, לטובתך האישית, כאותו כלי עבודה שאדם עושה בו שימוש לצורך פרנסתו או לצורך מעשי אחר. את התורה, אומר ר' צדוק, יש ללמוד וללמד לגופה, מתוך אהבתה או כקיום מצוות לימוד תורה, ולא למען מטרות חברתיות או כלכליות, חשובות ככל שתהיינה. (על השאלה האם מותר לאדם להתפרנס מהוראת תורה ראו להלן.) וממשיך ר' צדוק ומחזק את דבריו בציטוט דברים שכבר שמענו מפי הלל (לעיל א, יג): ",
+                    "<b>וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֲלָף.</b>  מילולית: ומי שעושה שימוש בכתר – חולף, כלומר: מי שעושה שימוש לטובתו האישית ולמען עצמו בכבוד הניתן לו, בכתר התורה המושם על ראשו, סופו שיחלוף מן העולם ולא ייזכרו, לא הוא ולא כבודו. (ראוי להעיר כי ציטוט מאמר אחד ממסכת אבות במסגרת מאמר אחר הוא תופעה חד־פעמית, דבר המעלה על הדעת את האפשרות שתוספת של עורך או של מעתיק מאוחר לפנינו.) והמסקנה: ",
+                    "<b>הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.</b>  כל מי שלימוד התורה שלו והוראתה באים לא לשמם אלא לצורך הנאה מן הכבוד שזוכה לו האדם או הנאה מעשית אחרת (ואין הכוונה להנאה רוחנית, שאותה כנראה אין ר' צדוק פוסל), כמוהו כמי שמאבד במו ידיו את חייו ועולמו. ",
+                    "<b>על ר' צדוק</b>",
+                    "ידוע על שני חכמים ארץ ישראליים שנקראו בשם ר' צדוק, ואפשר שהראשון בהם היה סבו של השני. הראשון היה כבר זקן בא בימים בזמן חורבן הבית ועל אישיותו ניתן ללמוד מכך שאף שהיה מתלמידי שמאי נהג כ\"בית הלל\" בכול (בבלי, יבמות טו ע\"ב). האגדה מספרת שארבעים שנים קודם לחורבן כבר החל ר' צדוק זה להתענות ולהסתגף כדי למנוע את גזירת החורבן עד שרזה ונחלש מאוד (בבלי, גיטין נו ע\"א). בשעה שנפלה ירושלים בידי הרומאים ביקש רבן יוחנן בן זכאי מן המצביא הרומאי אספסיינוס לחוס על חייו של ר' צדוק, לשלוח אליו רופאים לרפאותו ולהתיר לו לצאת מן העיר. ואכן, הוא נזכר מאוחר יותר בין החשובים שבחכמי יבנה (ירושלמי, סנהדרין א, ד). על ר' צדוק השני, לעומת זאת, הגיעו אלינו ידיעות בודדות, ונראה שחי במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה. – בדרך כלל קשה להבדיל בספרות חז\"ל בין מאמריהם של שני חכמים אלו, וגם באשר לזהותו של ר' צדוק שדבריו צוטטו כאן הושמעו דעות מנוגדות. עם זאת, כיוון שפרק ד' של מסכת אבות מביא בעיקר את דבריהם של חכמים בני המאה השנייה, נראית יותר ההשערה שבר' צדוק השני מדובר כאן.",
+                    "<b>קורדום</b>",
+                    "נפוץ עד מאוד בשיח הישראלי הביטוי \"קרדום לחפור בו\" כניב שמשמעו: אמצעי לקידום מטרה שיש בה אינטרס אישי או תועלת חומרית. וכך למשל אמר הסופר דב אלבוים בראיון על שאלת יחסו אל הקבלה: \"יש גם קבוצות שהפכו את הקבלה קרדום לחפור בו לצורך תעשייה של שמות ומים קדושים ואוויר קדוש וחוטים צבעוניים על הידיים וכל מיני שמות על חולצות וכדומה...\" (בכתב העת \"חיים אחרים\", יולי 2008). אך מה הוא קרדום?",
+                    "תחילה נעיר כי בכתבי היד של מסכת אבות נפוצה הצורה הלשונית \"קורדום\", ולגבי כלי זה נאמר בנוסחים שונים של המסכת כי הוא משמש לחפירה, לחיתוך (ויש מוסיפים: פירות) או להכנת מזון למאכל. הקרדום נזכר כבר במקרא (כגון שופטים ט, מח) ככלי לכריתת עצים, והוא שב ומופיע פעמים רבות בספרות חז\"ל בתפקיד דומה (משנה, שביעית ד, ו: \"קוצץ [קנים] בקרדום\", שבת יז, ב: \"קורדום לחתוך בו את הדבלה\" [=תאנים יבשות] ועוד). כלי חד זה סכנתו מרובה, ומוכרת עד מאוד שורה ביצירתו של ביאליק, \"על השחיטה\", שאותה חיבר בעקבות פרעות קישינב (1903), ובה פונה המשורר אל האויב הפורע ביהודים ואומר לו: \"לךָ זרוע עם קרדום / וכל הארץ לי גרדום\".",
+                    "\"קרדום\" – ואין זו עובדה מפתיעה – היה גם שמו של \"דו ירחון לידיעת הארץ\" שעסק בעיקר בארכיאולוגיה, מקצוע שבלא כלי חפירה לא יוכל לצאת לדרכו.",
+                    "<b>מורה חינם</b>",
+                    "דרכו של עולם היא, שאדם זכאי לתמורה עבור עבודתו, אולם חידוש גדול התחדש בתקופת חז\"ל בכל הנוגע להוראת התורה. התלמוד הבבלי (נדרים לז ע\"א) שם בפי משה רבנו את האמירה, כי \"'לימדתי אתכם חוקים ומשפטים' (דברים ד, ה) – מה אני בחינם, אף אתם נמי [=גם] בחינם\"; משה לימד את התורה בלא לקבל תמורה, וכך חייבים לנהוג גם מלמדי תורה לדורותיהם. אין הם אלא בבחינת מתווכים בין האלוהים לבין עמו ואין ראוי ליטול שכר עבור משימה זו. בהמשך הדברים מבחין התלמוד בין שני סוגי לימוד: לימוד \"תורה שבכתב\", הוא המקרא, שבגינו מותר לגבות שכר, לעומת לימוד \"תורה שבעל־פה\", שעבורו אסור לעשות כך. התלמוד מצדיק את ההבחנה הזו בטענה, כי השכר שמקבל המלמד את המקרא איננו עבור עצם הלימוד אלא עבור דברים הנלווים לו, כיוון שמדובר בהוראה לילדים קטנים והמורה נדרש גם ללמד את מלאכת הקריאה כשלעצמה, להשגיח על הילדים ולשמור עליהם, ועל משימות אלה הוא זכאי לקבל שכר. אך על עיקר לימוד התורה – היא התורה שבעל־פה, אסור לגבות תשלום.",
+                    "הרמב\"ם מצדד אף הוא במסקנה זו, ובפירושו למשנה (נדרים ד, ג) הוא אומר בלשון חריפה: \"לפי שאינו מותר בתורתנו בשום פנים ללמד מקצוע ממקצועות חכמת התורה בשכר ... ואני תמה על אנשים גדולים שעיוורה אותם התאווה והכחישו את האמת והנהיגו לעצמם הקצבות [=התירו לעצמם לקבל שכר] בעד המשפטים והלימוד ונתלו בראיות קלושות\". בהתאם לכך הוא גם פוסק להלכה (הלכות תלמוד תורה א, ז): \"מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר – מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבעל־פה אסור ללמדהּ בשכר\". ובמקום אחר (שם ג, י) הוא תובע מן המלמד להתפרנס ממלאכת כפיו ולא מהוראתו: \"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה\". והנה, לאורך הדורות הסתייגו חכמים שונים מקביעותיו הנחרצות האלה של הרמב\"ם. ר' יוסף קארו (צפת, המאה הט\"ז, מחבר ספר ההלכה הגדול \"שולחן ערוך\") אמר, דרך משל, שהאיסור ליטול שכר על הוראת תורה חל דווקא כאשר יש בידי המורה מקור פרנסה אחר, ואין הוא נצרך לקבל שכר על תלמודו. אך אם אין באפשרותו להתפרנס אם לא יקבל שכר, מותר לו ליטול שכר. ומוסיף אחד מפרשניו של ה\"שולחן ערוך\" כי \"כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחרי המנהג, וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו [=הרמב\"ם] ואחריו נוהגים ליטול שכר מן הציבור [על הוראת תורה]\" (ש\"ך, יורה דעה: רמו). מסתבר שהמציאות חזקה היתה הרבה יותר מן האידיאל."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר.</b>  וגם מאמרו, כמאמרים קודמים בפרק זה (משניות ה־ז) נטוע בלב עולם האמונה והדת: ",
+                    "<b>כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה.</b>  על ידי שהוא הוגה בה יומם ולילה ומלמדה לאחרים, מעריך את דבריה וחי על פיהם, איננו מנצל אותה כ\"קרדום לחפור בו\" (ראו ג, ז) וכיוצא בזה דרכים. במסכת כלה רבתי (יג, יג) מגדירים את כיבוד התורה באופן כללי כעניין הבא לידי ביטוי בלב, בדיבור ובמעשה. ",
+                    "<b>גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת.</b>  אדם כזה (ו\"גופו\" משמעו: הוא עצמו), גם הבריות מכבדות אותו, מתוך הערכה להתנהגותו וליחסו הראוי אל דברי האלוהים. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה – גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת.</b> אך כל המתייחס אל התורה באופן הפוך, בחוסר כבוד וכאל טקסט חסר קדושה, זוכה ליחס זהה מצד הבריות.",
+                    "<b>על ר' יוסי</b>",
+                    "הוא ר' יוסי (וגם: יוסה) בר חלפתא, חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בעיר ציפורי שבגליל התחתון באמצע המאה השנייה לספירה והתפרנס מעיבוד עורות ומעבודת האדמה (בבלי, שבת מט ע\"א־ע\"ב). אביו, ר' חלפתא, ידוע אף הוא כרב שישב בציפורי, ונראה שהוא היה גם מורו הראשון של בנו. ר' יוסי למד תורה גם לפני ר' עקיבא, היה מקורב אל בית הנשיא ור' יהודה הנשיא נמנה על מעריציו ותלמידיו. ר' יוסי נזכר כ־300 פעמים במשנה ובתוספתא ובשל ידיעותיו ומעמדו נקבעת כמעט תמיד ההלכה על פיו, גם במקום שחולקים עליו שאר חכמי דורו (בבלי, עירובין מו ע\"ב). על פי מסורת תלמודית אחת (בבלי, בבא מציעא פד ע\"א) ברח ר' יוסי מאימת השלטון הרומאי אל מקום הקרוי בשם \"אסיא\", אך לפי מסורת אחרת הוגלה אל ציפורי משום ששתק כאשר שמע דברי בלע כנגד מלכות רומי (בבלי, שבת לג ע\"ב) ושם קבע את מושבו. ר' יוסי נזכר פעמים רבות גם כמי שפגש בעיר זו, שהיתה מעורבת יהודים ונוכרים, במטרונה רומית ודן עמה על סוגיות תיאולוגיות ופילוסופיות שונות (כגון בראשית רבה יז, ז), דיונים המעידים על ידיעותיו הרחבות ונועם הליכותיו. בשל חכמתו הרבה אף נאמר כי \"משמת ר' יוסי פסקה הבינה\" (ירושלמי, סוטה ט, טז) והמסורת מייחסת לו את החיבור \"סדר עולם\", חיבור היסטוריוגראפי המתאר את תולדות העולם מן הבריאה ועד סמוך למרד בר כוכבא (בבלי, יבמות פב ע\"ב). אף סופר על ר' יוסי שזכה לפגוש לא אחת באליהו הנביא (בבלי, סנהדרין קיג ע\"א־ע\"ב, ועוד). על חייו האישיים נאמר כי ייבם את אשת אחיו, שנפטר בלא בנים, וזכה להעמיד חמישה צאצאים, כולם תלמידי חכמים (\"נטעתי חמישה ארזים בישראל\" אמר על כך בגאווה [בבלי, שבת קיח ע\"ב]). אחד מהם נזכר במשנה הבאה.",
+                    "<b>\"ותנו כבוד לתורה\"</b>",
+                    "למשנה זו, כמו למשניות רבות אחרות, ישנה מקבילה במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, כז) ובה מוסיפים בסוף דברי ר' יוסי פסוק לראיה: \"שנאמר 'כי מכבדַי אכבד ובוזַי יקלו' (שמואל א ב, ל)\". במקורו מדבר פסוק זה על כבודו של האלוהים, ומשמע שצירופו לענייננו מלמד, כי יש הרואים בכיבוד התורה מעין הקבלה לכבוד שיש לרחוש כלפי האלוהים. ובאותו אופן, חילול התורה וביזויה נחשב לפגיעה בכבוד האלוהים, ומי שעושה כך – אף הבריות מקלות בו ראש ובזות לו.",
+                    "והנה, במנהגים שונים חולקים כבוד לא רק לאלוהים ולמצוותיו אלא גם לספר התורה, שבו נרשמו דברי האל. וכך כותב הרמב\"ם: \"כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד [=לקום] מפניו ... מצווה לייחד לספר תורה מקום [מיוחד] ולכבדו ולהדרו ... לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערוותו כנגדו ... וכל היושב לפניו צריך לישב בכובד ראש ובאימה ופחד ...\" (הלכות ספר תורה, י, ט־יא). בבתי הכנסת, דרך משל, נהוג להוציא את ספר התורה מארון הקודש ולהשיבו אליו בטכס מפואר, ויש המלווים את הספר בעת הליכתו, נושקים אותו בעוברו על פניהם, קמים בשעה שגוללים אותו (או בכל עת שבה קוראים בו) ומהדרים בכיסוייו. בין אם מדובר במעיל האשכנזי העוטף את הספר, ובין אם המדובר בתיבת עץ ונחושת שבה מצוי ספר התורה ברוב עדות המזרח – עוד מוסיפים להדר אותו באביזרי כבוד נוספים, לא פעם עשויים כסף, כגון \"כתר\" ו\"רימונים\" או \"אצבע\" (המשמשת להצבעה על הפסוק הנקרא), מטפחות מהודרות ועוד. גם את ארון הקודש מקשטים מתוך כוונה לכבד את ספרי התורה שבתוכו.",
+                    "באופן דומה זוכים גם ספרי קודש מודפסים ליחס מיוחד, ויש הנוהגים לנשק ספר קודש שנפל ארצה או להקפיד שלא להניח על גביו ספרי חולין, וכך נאצל לו הכבוד מן האלוהים אל ספר התורה הכתוב קלף שבבית הכנסת ומשם אל כל ספר המתקשר בדרך מן הדרכים אל התורה.",
+                    "<b>בגוף בריא</b>",
+                    "\"לא מצאתי לגוף טוב משתיקה\" אמר לעיל רבן שמעון בן גמליאל (א, יז), וכוונתו בתיבת \"גוף\", כמו גם בדברי ר' יוסי במשנתנו, אל האדם במלוא הווייתו, על מחשבותיו ותקוותיו וידיעותיו, כשהוא מיוצג על ידי גופו. כי בעיני חכמים אין להפריד בין הקנקן, הוא הגוף, למה שבתוכו, היא האישיות.",
+                    "ואכן, חכמים הקדישו תשומת לב גם לגוף האדם ולצורך לשמור עליו, כי שמירה על הגוף ובריאותו מאפשרת חיים של רווחה לנפש המתארחת בגוף זה. הנפש בריאה – כאשר היא בגוף בריא. אך השמירה על הגוף איננה נדרשת רק לשם שמירה על הנפש שבתוכו, כי גם הגוף מצד עצמו ראוי ליחס מטפח ומפנק, בשל היותו נברא בצלמו של אלוהים: \"הלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצווה! אמרו לו: וכי מה מצווה הלל עושה? אמר להן: לרחוץ במרחץ. אמרו לו: וזו היא מצווה?! אמר להם: הן. ומה אם איקוניות [=פסלים] של מלכים שמעמידים אותן בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות שלהן, מי שהוא ממונה עליהן מורקן [=מצחצח אותן] ושוטפן ... אנו שנבראנו בצלם ובדמות, דכתיב: כי בצלם אלהים עשה את האדם', על אחת כמה וכמה!\" (ויקרא רבה לד, ג). תובנות אלה לא נשארו בגדר רעיונות מופשטים בלבד. ההלכה היהודית השכילה לתת להן ביטוי מעשי בפסיקותיה. בהתאם לכך קובע הרמב\"ם (הלכות דעות ד, א): \"צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים [=מלשון בריאות] והמחלימים\", ובעקבותיו פסק ר' יעקב בן אשר (במאה הארבע עשרה): \"מצווה להנהיג עצמו במידה טובה ובהנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה\" (טור, אורח חיים: קנה). נראה כי נתקשה למצוא מי שלא יסכים עם תביעה זו, גם אם \"עבודת הבורא\" לא תעמוד בראש מעייניו.",
+                    "בריאות הגוף תלויה גם בפעילות גופנית, בהתעמלות (לפירוש מילה זו ראו להלן ד, יב), ועליה אמר הרמב\"ם (פרקי משה ברפואה, מאמר יח) כי \"ההתעמלות [יפה] לכול, לצעירים ולזקנים, וטוב יותר מהתעמלות – המשחק בכדור, משום שבמשחק יאפשר לך שתניע האברים כולם\". הרב ד\"צ הופמן, מי שהיה מנהל בית המדרש לרבנים בברלין (1921–1843) אף התיר לבחורי הישיבה \"המתענגים בקפיצתם ובמרוצתם משום שעושים זאת לתענוג\" לעשות זאת ביום השבת. ואילו בדורנו עולה מפעם לפעם שאלת יחסה של ההלכה אל סוגיות חדשות שהזמן גרמן: ההיתר לעסוק בספורט אתגרי המסכן את האדם (כגון צניחה חופשית, קפיצת בנג'י מגשרים ועוד) או שאלת העיסוק בפעילות גופנית בשבת ובחגים במקום שניתן לעשות זאת בלא לחלל את השבת (כגון הרמת משקולות בחדר סגור, הליכה מהירה במגרש ביתי ועוד). ברקע כל הדיונים ניצבת ההכרה בחשיבותה של הפעילות הגופנית, הן כשלעצמה והן ככלי המסייע לאדם להגיע להישגים שכליים ורוחניים גבוהים יותר.",
+                    "<b>רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנו.</b> של ר' יוסי שנזכר במשנה הקודמת ומאמרו מכוון בבירור אל תלמידי החכמים המכהנים גם כדיינים. בכמה מנוסחי המסכת פוצל המאמר לשתי משניות (ואף נוסף \"הוא היה אומר\" בראש משנה י), מן הסתם בשל המעבר הלשוני מדיבור על השופט אל דיבור אליו, אך נראה כי המדובר במאמר אחד: \"אין במשניות 'הוא היה אומר' והכל הוא משנה אחת עם הקודמת\" (דברי פרשן המשנה, ר' שמעון בן צמח דוראן [אלג'יר, המאות הי\"ד־ט\"ו]). ",
+                    "<b>הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין.</b> מי שמבקש כל דרך (ו\"חושך\" כמוהו כ\"חוסך\", נמנע) כדי לא לשבת בבית הדין ולחרוץ משפט, אלא מציע לאנשים הבאים לפניו להגיע לידי פשרה במקום דיון משפטי. ",
+                    "<b>פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.</b> אדם כזה מסיר מעליו (\"פורק ממנו\") כמה וכמה רעות: הוא לא יביא את הצדדים הנשפטים לשנוא זה את זה, או את הדיין שפסק לטובת אחד מהם (\"איבה\"), לא יגרום על ידי פסיקה מוטעית להוצאת כספים מאדם אחד לטובת חברו (\"גזל\") ולא יחייב אחד מן הצדדים להישבע שבועה העשויה להיות שבועת שקר או שבועה מיותרת (\"שבועת שווא\"). הפשרה תמנע את כל התוצאות השליליות האלה. אבל, ממשיך ר' ישמעאל ואומר, אם כבר חייב אדם לשבת בדין, הרי שעליו ללכת לאור האמור להלן: ",
+                    "<b>הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה.</b> מי שממהר לפסוק ולהורות בלא עיון מספיק, מתוך ביטחון עצמי מוגזם שהוא יודע את האמת כולה, הריהו ",
+                    "<b>שׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּח.</b> הריהו חסר דעת (\"שוטה\"), אכזר כלפי מי שהוא מוצא חייב בדין שלא בצדק (\"רשע\") ומלא גאווה עצמית (\"גס רוח\"). וכאן פונה ר' ישמעאל אל השופט ומייעץ לו."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.</b>  רק אלוהים (הוא ה\"אחד\" [שנאמר: \"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד\"]) יכול להוציא לבדו משפט צדק מוחלט, אך השופט האנושי צריך תמיד להושיב עמו אנשים אחרים ולדון יחד עמם בעניין שלפניהם, כדי לשמוע דעות שונות וללבן את הסוגיה הנדונה מכל נקודת מבט. ועוד: ",
+                    "<b>וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי.</b> הדיין, אפילו הוא הבכיר שבין השופטים ומומחה מהם, אסור לו לתבוע מן היושבים עמו לדין (שני שופטים נוספים או יותר) שיקבלו את דעתו, ",
+                    "<b>שֶׁהֵן רַשָּׁאִים וְלֹא אַתָּה.</b> אך הם רשאים לתבוע ממנו שיקבל את דעתם, שנאמר \"אחרי רבים להטות\" (שמות כג, ב). – גם היום ימליצו שופטים לא פעם לפנות לגישור ולעשיית פשרה (במקום דיון משפטי מייגע), בעוד שהתביעה מן השופט שיקשיב לדעות אחרות ויהיה מתון בדינו (השוו לעיל א, א) נכונה לגבי כל בית משפט ובכל זמן. ולמען האמת, גם לגבי מה שמתרחש מחוץ לכותלי בית המשפט יש בדברי ר' ישמעאל אמת גדולה.",
+                    "<b>על ר' ישמעאל בר' יוסי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה השנייה לספירה, בנו של ר' יוסי בן חלפתא שנזכר במשנה הקודמת. על הערצתו לאביו ניתן ללמוד מכך שכמעט כל מאמריו בהלכה הם בשם אביו (למשל בבלי, יבמות סז ע\"א) וכן ממאמרו: \"כשם [ההבדל] שבין זהב לעפר, כך בין דורנו לדורו של אבא\" (ירושלמי, גיטין ו, ז). ר' ישמעאל היה בן דורו של ר' יהודה הנשיא ורבות המסורות המתארות את קשריהם, עיסוקם המשותף בתורה והליכתם יחדיו בדרך (ויקרא רבה טו, ד; בבלי, שבת טו ע\"א ועוד). מסופר שפרק זמן מסויים שימש ר' ישמעאל כלוכד גנבים מטעם השלטון הרומאי, ועל כך ננזף בידי אליהו הנביא (בבלי, בבא מציעא פד ע\"א), אך בדרך כלל הוא מתואר כנוטל חלק בעולם העשייה הדתית. על פי מסורת אגדית אחרת הוא היה אדם עב כרס, אשר בשעה שעמד אל מול הדומים לו, יכול היה צמד בקר לעבור בין כרסיהם מבלי לגעת בגופם (שם). לפי מסורת מאוחרת הוא קבור ליד המושב דלתון שבגליל.",
+                    "<b>כמה יושבים בדין?</b>",
+                    "דברי ר' ישמעאל שלא לדון כשופט יחיד מייצגים באופן נאה את רוחו של המשפט העברי. ההלכה קובעת ש\"אין בית דין פחות משלושה\" (שולחן ערוך, חושן משפט ג, א), ופעמים רבות אף יותר מכך, כגון החובה לדון דיני נפשות בעשרים ושלושה דיינים (כשליש ממספר חברי הסנהדרין, שהוא שבעים ואחד). הרמב\"ם אף קבע: \"אף על פי שבית דין של שלושה בית דין שלם הוא, כל זמן שהן רבים [=היינו: במספר גדול יותר] הרי זה משובח\" (הלכות סנהדרין ב, יג). מסתבר כי לא ניתן להכריע בסוגיות מורכבות וסבוכות על סמך שיקול דעתו של אדם יחיד, גדול ככל שיהיה, ובכלל: הכרעת הדין דורשת משא ומתן, ואלו אינם אפשריים כשמדובר בדיין יחיד. עם זאת, במקרים מסוימים וחריגים מתירה ההלכה לקיים את הדיון בפני שופט אחד: \"דיני ממונות [=ענייני כסף ורכוש] בשלושה, ואם היה מומחה לרבים – דן אפילו יחידי\" (בבלי, סנהדרין ה ע\"א). אבל גם במקרה כזה מומלץ לדיין להתייעץ עם אחרים: \"אמר ר' יהודה בן פזי: אף הקב\"ה אין דן יחידי, שנאמר: 'וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו' (מלכים א כב, יט), אלו מטין לכף זכות ואלו מטין לכף חובה\" (ירושלמי, סנהדרין א, א). עם זאת, המגמה הכללית של המשפט העברי היתה שלא לדון בהרכב שהוא פחות משלושה, וכך המציאות הרווחת בבתי הדין הרבניים עד היום.",
+                    "במשפט הישראלי, לעומת זאת, הדברים שונים. כאן יושב שופט יחיד בהרבה מן התיקים האזרחיים ואף בעבירות פליליות. חוק בתי המשפט (נוסח משולב התשמ\"ד – 1984, סעיף 47) קובע שבבית משפט השלום דן שופט אחד, אלא אם הוחלט להגדיל את מספר השופטים לשלושה. גם בערכאה הגבוהה יותר – בית המשפט המחוזי, המוסמך לדון במקרים חמורים יותר – נערך הדיון בדרך כלל בפני שופט יחיד, להוציא \"(1) משפטים בשל עבירה שעונשה מוות או מאסר עשר שנים או יותר; (2) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט ובתי דין שיושב בהם שופט של בית משפט שלום\". מצב זה עשוי להסביר את העובדה שערעור בערכאה גבוהה על החלטות של ערכאה שיפוטית נמוכה יותר הוא דבר מקובל ורווח בחברה הישראלית. במציאות שבה השופט קובע לבדו את הכרעת הדין, נדרשת בקרה על החלטותיו, ומנגנון הערעור מאפשר דיון נוסף של הרכב מורחב יותר ומוסמך יותר בהחלטות הקודמות. לעומת זאת, המשפט העברי המבוסס, כאמור, על בית דין של שלושה ומעלה, כמעט ולא נזקק למוסד זה של הערעור.",
+                    "<b>\"איזהו שוטה?\"</b>",
+                    "התואר שוטה מצוי רבות בספרות חז\"ל כחלק מן הביטוי \"חרש שוטה וקטן\", הבא להציג שלושה בני אדם שאחריותם המשפטית למעשיהם היא מוגבלת, בשל גילם הנמוך, בשל אי יכולתם להתקשר עם סביבתם (משנה, תרומות א, ב: \"חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר\") או בשל היותם חסרי דעת. בעניין השוטה נחלקו בתלמוד הבבלי (חגיגה ג ע\"ב): \"איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו\", רוצה לומר מי שמכניס עצמו בלילה לתוך סכנת נפשות וכן מי שחושף עצמו בפומבי. המחלוקת המתעוררת בעקבות אמירה זו נסובה סביב השאלה אם הכוונה לאדם שעושה את שלושת הדברים האלו \"בבת אחת\", כלומר בו בזמן, או שמא מי שעושה רק אחד מהם. אחרי הכול אפשר למצוא הצדקה לכל אחד משלושה מעשים אלה כשלעצמו, כגון שאדם מבקש במודע שתשרה עליו רוח טומאה למטרות כישוף. בהמשך הדיון מוצע בתלמוד (שם ד ע\"א) הסבר נוסף: \"איזהו שוטה? זה המאבד כל מה שנותנים לו\". נראה שאף אחת מן הדוגמאות האלה אינן תופסות לגבי השופט שכנגדו מדבר ר' ישמעאל, אך עצם השימוש בכינוי \"שוטה\" בא להדגיש בחריפות את דעתו על מי שלבו גס בהוראה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר.</b> ומאמרו קורא לעני ולעשיר גם יחד לעסוק בתורה, הראשון כדי להתעשר והשני כדי לשמור על עושרו.",
+                    "<b>כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי.</b>  כל מי ששומר את מצוותיה של התורה ומקדיש זמן להגות בה, גם כשמצבו הכלכלי רעוע וירוד ומקשה על מציאת הזמן וכוחות הנפש הנדרשים לכך, ",
+                    "<b>סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.</b> יזכה בסופו של דבר לשכר מן השמים, אשר יאפשר לו להמשיך בדרכו זו מתוך עושר ורווחה.והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.</b>  כל מי שאיננו עוסק בתורה משום שהוא מעדיף להקדיש את כל זמנו וכוחותיו לטיפול בנכסיו ועסקיו, סופו שייענש משמים, ירד מנכסיו וימשיך שלא לעסוק בתורה, אלא שהפעם יהיה עוניו הרב הסיבה לכך. לתפיסה אחרת לחלוטין של הקשר שבין תורה, עוני ועושר ראו עוד להלן ו, ד. – מאמרו של ר' יונתן בנוי על ההכרה בחשיבותה של התורה ובמרכזיותה בחיי האדם, אך בד בבד גם על אמונה מלאה בתורת השכר והעונש הבאה לביטוי כבר בעולם הזה. המציאות הנגלית לעינינו, כידוע, לא תמיד מאשרת אמונה זו, וכבר הקשה המהר\"ל מפראג (בן המאה השש־עשרה) על דברי ר' יונתן: \"כמה הם [האנשים] שקיימו התורה מעוני ... ולא מצאנו שקיימו את התורה מעושר!\" (בחיבורו \"דרך החיים\" על מסכת אבות). על כן יש המפרשים את חלקם הראשון של דברי ר' יונתן באופן שונה: כל המקיים את התורה מעוני, בתנאים לא תנאים, מובטח לו שיוכל לקיימה גם אם יתהפך גורלו והוא יתעשר, וזאת משום שעושרו לא יעביר אותו על דעתו. אבל פירוש כזה איננו עולה בקנה אחד עם המשך דבריו של ר' יונתן, ומוטב לנו להניח לו לומר את דבריו כמות שהם. ",
+                    "<b>על ר' יונתן</b>",
+                    "הוא כנראה ר' יונתן בן ר' יוסף (או: יוסי), חכם ארץ ישראלי, מתלמידי ר' ישמעאל, שחי ופעל באמצע המאה השנייה לספירה. הופעתו במסכת אבות היא הופעתו היחידה במשנה, אך הוא נזכר רבות בשאר חיבוריהם של חז\"ל. כמו רבים מבני דורו סבל גם ר' יונתן בשל המצב הקשה ששרר בארץ בעקבות כישלון מרד בר כוכבא, והוא אף חכך בדעתו אם לרדת ממנה. לפי אחת המסורות (ספרי דברים, פיסקה פ) כבר הגיע יחד עם כמה מחבריו אל גבול הארץ, אך בשל אהבתם אותה התחרטו, \"זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם ... אמרו 'ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה'\", ושבו על עקבותיהם. יש הסבורים כי מיעוט הזכרתו במשנה נובע מן העובדה שבסופו של דבר אכן ירד ר' יונתן אל בבל.",
+                    "<b>\"איזהו עשיר?\"</b>",
+                    "ר' יונתן מבטיח לעני שיתעשר אם רק יתמיד בלימוד תורה ובקיום מצוותיה, ונראה שהוא מפרש עושר ועוני כעניין של רכוש ונכסים. עם זה מתברר כי בעולמם של חכמים ניתנו לעושר ולעשיר הגדרות נוספות. לעיל כבר פגשנו תשובה אחת על שאלה זו: \"איזהו עשיר? השמח בחלקו\" (ד, א), ולהלן (ו, ח) נמצא תשובה אחרת ולפיה העשיר הוא מי שחכמתו רבה: \"עטרת חכמים עושרם\" (בעקבות משלי יד, כד). ארבע תשובות נוספות מצאנו בתלמוד הבבלי (שבת כה ע\"ב). על השאלה \"איזהו עשיר?\" משיב ר' מאיר ואומר: \"כל שיש לו נחת רוח בעושרו\", ונהוג לפרש את דבריו כמתייחסים לאדם שיכול ליהנות מעושרו, שהרי בדרך כלל \"מרבה נכסים מרבה דאגה\" (לעיל ב, ח), וכבר אמר קהלת כי \"מתת אלהים\" היא היכולת ליהנות מן \"העושר והנכסים\" (ה, יח). עם זאת, יש הסבורים, כי ר' מאיר רק חוזר במילותיו שלו על הקביעה כי עשיר הוא מי ששמח בחלקו. ר' טרפון סבור כי עשיר הוא מי \"שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן\", היינו אדם בעל נכסים הנושאים פרי ומעסיקים אנשים רבים. ר' עקיבא סבור כי העשיר הוא \"כל שיש לו אישה נאה במעשים\", והעושר בא לפי זה לביטוי בחיי משפחה ובזוגיות הרמוניים, בעוד שר' יוסי קובע כי העשיר הוא מי \"שיש לו בית הכיסא סמוך לשולחנו\" ויכול לפיכך לנהל אורח חיים בריא ותקין. (וראוי לזכור כי בימים עברו לא זכה כל אדם למה שנראה לנו כה מובן מאליו בימינו, ואנשים יצאו לעשות את צרכיהם לא פעם הרחק מביתם.) ר' טרפון, המוכר כאדם אמיד ביותר (ראו לעיל ב, כ), מדבר על רכוש, ואילו ר' עקיבא – שהגיע למעמדו על פי מסורת ידועה בעיקר בזכות אשתו שעמדה לצידו (ראו לעיל ג, יט וכן להלן) – רואה בבת זוג ראויה את שיא העושר. ר' יוסי מסתפק בקביעה כי יכולתו לחיות בבריאות טובה היא היא עושרו. מתברר כי איש איש ומה שנראה בעיניו כעושר, אף שצירוף כל הדברים יחדיו – רכוש, משפחה ובריאות – הם בוודאי מנת חלקו של \"עשיר שבעשירים\" (מונח המצוי בהקשר אחר בתוספתא, קידושין ג, ח).",
+                    "<b>\"ירושלים של זהב\"</b>",
+                    "דוגמא מפורסמת למי שקיים תורה מעוני וזכה לעושר ניתן להביא מן המסורות השונות על תולדות חייו של ר' עקיבא (וראו גם ג, יט). ביניהן נמצא גם אחת המספרת, כי היה בתחילת דרכו מקושש עצים, אשר בכל יום הביא \"שתי חבילות של עצים ומוכר אחת [לפרנסתו] ... ואחת שהיה מתחמם\" לאור מדורה שהדליק בה. כשהתלוננו שכניו על העשן הרב והציעו לו למכור את העצים ולקנות שמן למאור, אמר להם: \"איני שומע לכם, שני דברים טובים יש לי בה. אחת שאני מתחמם כנגדה ואחת שאני משתמש לאורה\". בשל כל זה, ממשיך המדרש ואומר, \"עתיד ר' עקיבא לחייב את כל העניים בדין [כנראה לאחר פטירתם כשיעמדו לפני בית דין של מעלה]. שאם אומרים להם: מפני מה לא למדתם תורה? והם אומרים: מפני שעניים היינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה!\" (אבות דרבי נתן, נוסח ב, יב). בסופו של דבר, לאחר תקופה ארוכה של לימוד והפצת תורה, הגיע ר' עקיבא לגדולה ובצידה עושר רב, ונאמר כי \"לא מת עד שישן על מיטות של זהב, ועד שעשה כתר של זהב לאשתו ועד שעשה קורדיקוס [=נעליים] של זהב לאשתו\", והכל מתוך הכרת טובה על שעמדה לצידו בימים הקשים של עוני מרוד (אבות דרבי נתן, שם). (אגב: \"כתר של זהב\" זה קרוי במקורות אחרים בשם \"ירושלים של זהב\", משום שחומות העיר ירושלים היו חקוקות עליו, ומכאן נטלה נעמי שמר את הביטוי אל שירהּ הידוע.) מסורת אחרת, מפורסמת יותר, על ראשיתו של ר' עקיבא, מצויה בתלמוד הבבלי (כתובות סב ע\"ב – סג ע\"א), ובה מסופר על רועה צאן שהגיע לגדולה בזכות אשתו, בתו של בן כלבא שבוע ששלחה אותו ללמוד תורה. גם מסורת זו מסיימת בממון רב שניתן לר' עקיבא בידי חותנו, מעשירי ירושלים ערב החורבן."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר.</b>  ובמאמרו שלושה חלקים, אשר הראשון והשלישי שבהם מתקשרים ביניהם בבירור, בעוד שהשני נראה כחוצץ ביניהם. ",
+                    "<b>הֱוֵה מְמַעֵט בָּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.</b>  על האדם להקדיש את עיקר זמנו וכוחותיו לעיסוק בתורה, ורק מקצת הזמן לענייני מסחר וכלכלה (\"עסק\"). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם.</b>  וזו קריאה שלא להתגאות, לחיות חיים של צניעות, ענווה והקטנה עצמית לנוכח כל בני אנוש (על רוח שפלה ראו עוד ה, כב). ",
+                    "<b>וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּך.</b>  אדם המתבטל מן העיסוק בתורה ומוצא לכך נימוקים ותירוצים שונים, יגלה עד מהרה כי גורמים רבים נוספים יבואו ויטרידוהו, הן מעסקיו והן מתלמוד תורה. ובמדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, כט) מפרטים כמה מהם: \"ארי וזאב וברדלס ונחש והגייסות [=צבאות אויב] והליסטים\". אגב נעיר כי בכמה נוסחים טובים של המסכת נאמר: \"יש לו בטלים הרבה כנגדך\", כאשר הכוונה, כפי שעולה גם מהמשך המאמר, אל האלוהים, \"המסייע\" לאדם המחפש תירוצים כדי להתבטל. ",
+                    "<b>וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָך.</b>  לעומת זאת, העמל, היגע, בתורה, יזכה לשכר הרב שיש לאלוהים להעניק לו בשל כך. – כיצד מתקשר לכאן המאמר האמצעי, הנראה, כאמור, כקוטע את הרצף שבין המאמרים הבאים לפניו ולאחריו? בשאלה זו נתקשו מפרשי המסכת, אך מקובל לפרש (כפי שניסח רבנו יונה גירונדי [ספרד, המאה הי\"ג]) כי \"גם זה העניין מעניין התורה הוא\", ור' מאיר תובע ממי שעוסק בתורה שלא יתגאה על אחרים בזכות הישגיו בלימודיו. ",
+                    "<b>על ר' מאיר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במאה השנייה לספירה, ונחשב כאחד מגדולי תלמידיו של ר' עקיבא, אף שלמד גם אצל ר' ישמעאל (בבלי, עירובין יג ע\"א) ואף אצל הכופר הגדול, אלישע בן אבויה (עליו ראו להלן ד, כה). ר' מאיר היה סופר מעולה והתפרנס מכתיבת ספרי תורה, ועל פי המסורת היו בנוסח התורה שלו כמה הבדלים מן הנוסח המקובל, כגון \"כותנות אור\" (ולא \"עור\") כלבושם של אדם הראשון וחוה (בראשית רבה כ, יב). משנתו, שאותה קיבל מר' עקיבא, היוותה את הבסיס למשנה של ר' יהודה הנשיא (בבלי, סנהדרין פו ע\"א), ושמו הוא מהשכיחים ביותר בספרות התנאים. ייתכן ששמו האמיתי היה \"נהוראי\" ואילו הכינוי \"מאיר\" ניתן לו כיוון \"שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה\" (בבלי, עירובין שם). ר' יוסי בן חלפתא אמר עליו \"אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע\" (ירושלמי ברכות ב, ז), ולמרות כל מעלותיו אלה לא נקבעה הלכה כמותו, משום \"שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו\" המורכבת והעמוקה (בבלי, שם). גם בדברי אגדה ובחיבור משלים הצטיין ר' מאיר, עד שאמרו \"משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים\" (משנה, סוטה ט, טו). באשר לחייו האישיים מצויה מסורת עמומה שלפיה היה ר' מאיר – ששם אביו לא נודע לנו – בן למשפחת גרים, מצאצאי נירון קיסר (בבלי, גיטין נו ע\"א), ומקורות רבים עוסקים ביחסיו עם אשתו, ברוריה (ראו עליה להלן). נראה שר' מאיר הלך לעולמו מחוץ לארץ ישראל (ירושלמי, כלאיים ט, ג) ואולי יש לקשר זאת אל המסורת שברח מן הארץ בשל \"מעשה ברוריה\" (ראו להלן).",
+                    "מאז המאה התשע־עשרה נוהגים לציין את יום מותו המשוער (י\"ד באייר) בהילולה הנערכת ליד קברו שבטבריה. עם זאת ספק גדול אם הקבר בטבריה הוא אכן קברו של התנא ר' מאיר, ונראה יותר שהוא קברו של ר' מאיר קצין, מי שעלה ארצה עם רבנים מצרפת ואנגליה בראשית המאה הי\"ג. עם הזמן נתחלף מאיר במאיר. קופות צדקה למען עניי ארץ ישראל, \"קופת רבי מאיר בעל הנס\", ידועות בעולם היהודי מאז המאה הי\"ח, וגם כאן לא ברור לגמרי איזה משני המאירים זכה לתואר \"בעל הנס\".",
+                    "<b>\"עזר כנגדו\" – על ברוריה</b>",
+                    "ברוריה, אשתו של ר' מאיר ובתו של ר' חנינא בן תרדיון (עליו ראו לעיל ג, ג), ראויה לעיסוק נפרד בזכות דמותה ומפעלותיה, אף שלא הובאו דבריה במסכת אבות. היא אחת הנשים היחידות הנזכרות בשמן בספרות חז\"ל בזכות אישיותה וגדולתה בתורה. ברוריה השתתפה בדיוניהם של חכמים, ולעיתים אף נקבעה ההלכה בעקבות מסורת שהביאה היא (תוספתא, כלים, בבא מציעא א, ו ועוד). ברוריה מתוארת כסמל ומופת ל\"אשת חיל מי ימצא\", אישה שניחנה בשכל טוב וברגישות אנושית רבה, וגילתה קור רוח ושליטה עצמית בלתי רגילה גם במצבים הקשים ביותר. המדרש מספר על שני בניהם של ר' מאיר וברוריה שמתו בפתאומיות בביתם בשבת. ברוריה נדרשה לשאת לבדה את האסון הנורא עד לשובו של ר' מאיר במוצאי שבת מבית הכנסת. וגם כאשר חזר הפגינה שליטה עצמית עילאית כשהודיעה לבעלה על האסון שקרה להם (מדרש משלי לא, י). בתלמודים ובמדרש נזכרים דבריה ואמרותיה של ברוריה, אך הם אינם מספרים על מותה או על מקום קבורתה. התלמוד הבבלי (עבודה זרה יח ע\"א) מספר כי ר' מאיר ברח מן הארץ בשל \"מעשה ברוריה\", מבלי שהוא מסביר את כוונתו בשתי מילים סתומות אלה, אך רש\"י מכיר מסורת שעל פיה לגלגה ברוריה על החכמים בשל קביעתם כי \"נשים דעתן קלה\", וכדי ללמדה לקח שלח ר' מאיר את אחד מתלמידיו כדי לפתותה. ברוריה לא עמדה בניסיון, וכשנודע לה הדבר התאבדה, ור' מאיר גלה מרוב בושה מן הארץ (ומת בנכר). לא ברור מניין לרש\"י מסורת קשה זו, המתארת את סופה של ברוריה באור כה שלילי. עם זאת ראוי לציין כי כל המסורות המקשרות בין ברוריה ובין ר' מאיר מצויות בתלמוד הבבלי, בעוד שמקורות ארץ ישראליים אינם יודעים דבר על קשר כזה. בשל כך ישנם חוקרים הסבורים כי אין למסורת זו בסיס היסטורי, ויסודה במנהגו של התלמוד הבבלי ליצור קשרי משפחה בין דמויות שונות בעולמם של חכמים.",
+                    "<b>בין עמל להתעמלות</b>",
+                    "ר' מאיר מדבר על אדם העמל, טורח ויגע, בתורה. השורש עמ\"ל מופיע כמה פעמים במסכת אבות במשמעות דומה בקשר לעיסוק בתורה (ב, יט; ו, ד) וגם בקשר לטרחה הנתבעת ממשרתי הציבור (ב, ב). השורש עמ\"ל בבניין התפעל מופיע במשנה פעם אחת בלבד (שבת כב, ו) במשמעות של עיסוי בטנו של אדם בכוח רב כדי להחליש כאבי בטן. רק בימי הביניים הוקנתה לו המשמעות המקובלת היום: \"אין מתעמלין בשבת. אי זה הוא מתעמל? ... זה שיהלך עד שייגע ויזיע\" (רמב\"ם, הלכות שבת כא, כח), \"ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע [=אינו אוכל אכילה מוגזמת] ומעיו רפין [=מערכת העיכול פועלת כהלכה] – אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק\" (שם ד, יד). מסתבר שהרמב\"ם היה סומך את ידו על מה שקרוי היום במערכת החינוך בשם \"חינוך גופני\" (ובשעתו כונה בפשטות בשם שיעור התעמלות [וראו לעיל ד, ח])."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר.</b>  ומאמרו, הספוג מונחים מתחום הדת, מורכב משני חלקים המשלימים זה את זה. ",
+                    "<b>הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד.</b>  על ידי כל מצוה שעושה האדם כאילו רכש לו פרקליט המגן עליו בשעה שהוא נותן דין וחשבון על מעשיו (יום יום? ביום הדין השנתי, הוא ראש השנה? לאחר מותו?). והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד.</b> כל עבירה שעושה האדם מתריסה כנגדו כאותו קטגור בבית המשפט המבקש להרשיע את האדם בדין. אבל, ממשיך ר' אליעזר ואומר, גם מי שחטא חטאים רבים, וקטגוריו רבים מפרקליטיו, אינו צריך להתייאש, שכן ",
+                    "<b>תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.</b> מעשים טובים וחזרה בתשובה, היינו תיקון אורח חיים פגום, הם המגן (הוא התריס) כנגד עונש העשוי לבוא ממרומים על האדם (על \"פורענות\" במשמעות זאת ראו א, ז). על התשובה וחשיבותה בספרות חז\"ל ראו עוד להלן ד, כב.",
+                    "<b>על ר' אליעזר בן יעקב</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במחצית המאה השנייה לספירה. הוא היה מתלמידיו האחרונים של ר' עקיבא (ירושלמי, חגיגה ג, א) וכנראה גם העביר מתורת רבו לבן דורו הצעיר ממנו, ר' מאיר (בבלי, יבמות צג ע\"א). בספרות חז\"ל נזכר חכם נוסף שנקרא ר' אליעזר בן יעקב, אשר חי עוד בימי הבית השני והעיד על דברים שראו עיניו במקדש, ועל כן לא תמיד ניתן לקבוע בוודאות איזה \"אליעזר בן יעקב\" עומד לפנינו. כיוון שבפרק ד' של מסכת אבות עוסקים אנו בחכמים מן המאה השנייה, סביר לומר שהמאמר שלפנינו איננו מפרי מחשבתו של התנא הקדום יותר. אחד משני חכמים אלו – כנראה הראשון שבהם, אך אולי שניהם – מכונה במקורות בכינוי המכובד \"קב ונקי\", ביטוי שמשמעו: מי שתורתו מועטת אך היא מדויקת ונכונה ואין בה כל פגם (בבלי, יבמות מט ע\"ב; אבות דרבי נתן נוסח א, יח).",
+                    "<b>פרקליט, קטגור וסנגור</b>",
+                    "הפרקליט מגן על האדם ואילו הקטגור עומד למולו – כך עולה מדברי ר' אליעזר, וכפירוש הרמב\"ם למשנה: \"פרקליט הוא המליץ טוב על האדם לשלטון, וקטיגור הוא הפך זה, והוא המלשין על האדם לפני המלך ומשתדל להמיתו\". ואכן, פרקליט בלשון המשנה ובתוספתא הוא מה שאנו נוהגים לקרוא היום בשם סנגור: \"מניין שהצדקה וגמילות חסדים [עושים, מביאים] שלום גדול ופרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים?\" (תוספתא, פאה ד, כא), וכן \"אמר ר' לוי אמר הקב\"ה לישראל: בני, אותן הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירין בהן [=מקפידים לשמור עליהם], שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות\" (פסיקתא דרב כהנא כח, ג). גם תיבת סנגור מצויה בלשון חז\"ל, למשל: \"למה מיכאל וסמאל [=שני המלאכים] דומין? לסניגור וקטיגור עומדין בדין\" (שמות רבה יח, ה). ובאמת סנגור ופרקליט מלכתחילה הם היינו הך. שלוש המילים האלה – פרקליט, סנגור וקטגור – הגיעו אל השפה העברית מן היוונית בתקופת חז\"ל, מתוך התבוננות בנוהלי המשפט בחברה היוונית־רומית, אלא שהמילים סנגור וקטגור נקלטו יפה בשפה ואף נוצרו מהן פעלים: לסנגר ולקטרג. עם הזמן הועדפה תיבת \"סנגור\" כדי לציין את \"המליץ טוב\" (כנראה בשל החריזה עם תיבת \"קטגור\" ההפוכה ממנה במשמעותה) ותיבת \"פרקליט\" החלה לסמל כל עורך דין, ללא קשר לצד שהוא מייצג במשפט. גם במוסדות המדינה מתרוצצים שני המושגים האלה: \"פרקליטות המדינה\" \"מייצגת את מדינת ישראל ואת רשויות השלטון בפני בתי המשפט ובתי הדין השונים, על כל ערכאותיהם...\", ואילו \"הסנגוריה הציבורית\" \"...הוקמה כדי להעניק ייצוג משפטי איכותי ומקצועי לחשודים, לעצורים, לנאשמים ולנידונים הזכאים לכך...\" (הציטוטים מתוך אתר משרד המשפטים). הקטגור במשפטים בשם המדינה קרוי דרך כלל \"התובע\" ולצידו של הנאשם עומד \"פרקליט\", \"עורך דין\" או \"סנגור\" – הכול על פי התחושה הלשונית של המשתמש במושגים אלו.",
+                    "אגב כך נזכיר גם את הביטוי \"פרקליטו של השטן\" שהוא כינוי לאדם המייצג במודע עמדה המנוגדת לעמדה העיקרית העומדת לדיון, גם אם לא זו דעתו האישית, וכל זאת כדי לחדד את הסוגיה הנדונה ולבדוק אפשרויות לערער על הדעה המקובלת. מושג זה לקוח מעולם הכנסייה הנוצרית. במסגרת דיונים על הענקת תואר קדוש למועמדים שונים, נהוג היה (עד לפני שנים לא רבות) למנות את אחד מן המשתתפים כדי שייצג לכאורה את השטן, המערער על ההצעה להעניק תואר של קדושה לאדם, ולהעלות טיעונים שונים כנגדה.",
+                    "<b>מה הם מעשים טובים?</b>",
+                    "הביטוי \"מעשים טובים\" מצוי חמש פעמים במשנה וארבע מהן במסכת אבות (ג, טו; ד, כב ועוד), ובטכס ברית המילה מברכים את הורי התינוק שיזכו לגדלו \"לתורה לחופה ולמעשים טובים\". אך מה הם בדיוק \"מעשים טובים\"? רק מעט מקורות מציעים תשובה מפורשת לשאלה זו. לפי מדרש שמואל (יז, ד) זכה שאול למלוכה בזכות \"מעשים טובים\", שהם: \"שהיה ענו, שפל רוח, ירא חטא, שהיה מבזבז נכסיו וחס על נכסיהן של ישראל [היינו עושה שימוש בכספו ולא בכספי ציבור] ... שהיה בן תורה\". בתלמוד הירושלמי (תענית ג, יא) מפרט אחד החכמים מה הם \"המעשים הטובים\" שבזכותם נענתה תפילתו להבאת גשמים: \"מימיי לא קידמני אדם לבית הכנסת [ותמיד הגיע ראשון] ... ולא שמחתי בתקלת [=בכישלון] חבריי ... ולא הקפדתי בתוך ביתי...\", ועוד. ולפי מקור אחר שלחו חכמים אל אישה בשם קמחית, שזכתה לראות את כל בניה משמשים בכהונה גדולה, ושאלוה: \"מה מעשים טובים יש בידך?\" וכתשובה היא מצביעה על צניעותה המופלגת, שאפילו קורות ביתה לא ראו את שערות ראשה, משום שכיסתה אותן דרך קבע (בבלי, יומא מז ע\"א). מעטות אפוא הן התשובות לשאלה מה הם \"מעשים טובים\", אך הן מגוונות ומצביעות על תחומי חיים שונים.",
+                    "<b>התריסים שבמרפסת ובלוטת התריס</b>",
+                    "אנו מוקפים בתריסים. דומה שאין בית בישראל שאין בו תריסים ובוודאי שאין לך אדם בריא בלא בלוטת התריס (thyroid בלעז), אותה בלוטה בצוואר האחראית להפרשה תקינה של הורמונים שונים, בלוטה הקרויה גם בשם \"בלוטת המגן\", כנראה על שם צורתה. וזה אכן משמעה הראשון של התיבה \"תריס\", הלקוחה מן השפה היוונית: thureos, מגן. התריס הוא אחד מכלי המלחמה, ועל כן אומרת המשנה (שבת ו, ד) כי \"לא יצא האיש [בשבת לרשות הרבים] לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח\", ובתיאור קרב מזכירה המשנה (סוטה ח, א) \"צהלת סוסים וצחצוח חרבות ... הגפת תריסין ... קול קרנות\" וכדומה. עם זאת כבר במשנה מצאנו \"תריס\" במשמעות של כיסוי המגן על פתחה של חנות (כגון ביצה א, ה), ומכאן בוודאי התריסים שבלשוננו שלנו. ועוד ראוי להצביע על הביטוי \"בעלי תריסין\", המצוי אמנם רק מעט בספרות חז\"ל (בבלי, ברכות כז ע\"ב), המשמש ככינוי לתלמידי חכמים, וזאת בשל המלחמה־לכאורה שהם נלחמים זה בזה בשעת לימוד תורה, או כלשונו של רש\"י בפירושו לתלמוד: \"תלמידי חכמים המנצחים [=המתנצחים] זה עם זה בהלכה\".",
+                    "<b>רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם.</b>  כל אסיפה, התאגדות או התכנסות (וזה פירוש \"כנסייה\" כאן, כמו גם לעיל ג, יד) אשר מטרתם למלא את רצון האלוהים ותוכניתו בעולם (על הביטוי \"לשם שמים\" ראו לעיל ב, יז). ",
+                    "<b>סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b> כנסייה כזו עתידה להתבסס, להחלטותיה יהיה קיום והיא אף תשיג את מטרותיה. והיפוכו של דבר: כנסייה ",
+                    "<b>שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b>  חייה קצרים יהיו והיא לא תותיר רושם של ממש על תולדות עם ישראל או תרבותו. במדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, מ) מביאים כדוגמא: \"אי זו כנסייה שהיא לשם שמים? כגון כנסת ישראל לפני הר סיני. ושאינה לשם שמים? כגון כנסייה של דור הפלגה\", היינו התאספותם של דור בוני מגדל בבל (בראשית פרק יא). עם זאת יש לשאול האם ייתכן שר' יוחנן מכוון בדבריו אל כנסייה מסוימת שהיה עֵד לה בזמנו. על כך אין בידינו בשלב זה של המחקר להשיב.",
+                    "<b>על ר' יוחנן הסנדלר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל באמצע המאה השנייה לספירה. הוא נולד באלכסנדריה שבמצרים (ירושלמי חגיגה ג, א), והיה תלמידו ושמשו של ר' עקיבא (בבלי, ברכות כב ע\"א). כשנאסר ר' עקיבא בידי הרומאים מצא ר' יוחנן דרך להגיע אליו אל בית הסוהר ולבקש את דעתו בסוגיות הלכתיות שונות (ירושלמי יבמות יב, ה). בשל המצב המדיני והכלכלי ששרר בארץ אחרי מרד בר כוכבא ביקש ר' יוחנן, יחד עם חכמים אחרים, לרדת לבבל, אך בעומדו על גבול ארץ ישראל התחרט ונותר בארץ (וראו לעיל ד, יא). רק מעט מתורתו מצוטט בספרות חז\"ל, ובמשנה כולה הוא נזכר רק עוד שלוש פעמים. על פי מסורת מימי הביניים מצוי קברו במירון, בסמוך לקברו של ר' שמעון בר יוחאי. ובאשר לכינויו \"הסנדלר\": יש הסבורים שמדובר במלאכה שהתפרנס ממנה, עשיית סנדלים, אך יש הסבורים כי שיבוש הוא מתיבת \"האלכסנדרוני\", על שם מוצאו.",
+                    "<b>בית כנסת, כנסייה וכינוסים</b>",
+                    "\"כנסייה\" בלשון חז\"ל איננה \"בית כנסת\" אלא כינוס, אסיפה (וכן הוא לעיל ג, יד). \"כנסייה\" כזו ניתן לקיים בכל מקום, בפינת הרחוב או בבניין המיוחד לכך. \"כנסייה\" בלשון חז\"ל גם איננה קשורה כלל למוסד הנוצרי המוכר כיום בשם זה (ובמדרש שמות רבה כא, ד אף נאמר: \"בשעה שישראל מתפללין אין אתה מוצא שכולן מתפללין כאחד [=יחד], אלא כל כנסייה וכנסייה מתפללת בפני עצמה\").",
+                    "\"בית הכנסת\" קשור בלשוננו ובמחשבתנו למקום שבו מתכנסים לתפילה או לקיום אירועים אחרים שהם בעלי אופי דתי, כגון שיעורי תורה, טכסי בר ובת מצווה, ברית מילה ועוד. אך לאמיתו של דבר, השם \"בית כנסת\" מעיד על כך שמטרתו הראשונית היתה שונה: מקום של התכנסות, שבו נתקיימו כל המוסדות אשר כל ציבור, בכל זמן ומקום, צריך להם: מפגשים לצורך דיון בצורכי ציבור, מושב בית הדין, מכירת מזוזות ותפילין, סעודות חגיגיות, בית ספר לתינוקות, בית מדרש למבוגרים, הלנת אורחים חסרי ממון, וגם – ולאו דווקא כדבר הראשון במעלה – מקום שהתקיימו בו תפילות הציבור. ניתן להגדיר את בית הכנסת הקדום כמעין בית עם, מרכז תרבות, מתנ\"ס של היום. אחת הכתובות הראשונות המעידות על קיומו של בית כנסת היא \"כתובת תיאודוטוס\" הכתובה יוונית והמעידה על קיום בית כנסת (\"סינגוגֵי\" [=התכנסות]) בירושלים, אשר נועד למפגשים שבהם קרא הציבור בתורה, למד את המצוות והלין אורחים שעלו לרגל מן הנכר. התפילה לא נזכרת כאן כלל, כנראה משום שכל עוד עמד בית המקדש על תילו, התמצתה עיקר הפעילות הדתית בהקרבת קרבנות. רק לאחר חורבן המקדש עלתה מאוד חשיבותו ומרכזיותו של מוסד התפילה, ובית הכנסת הפך מדרך הטבע להיות המקום שבו התקיימה. הארכיאולוגים גילו בתי כנסת במרחבי ארץ ישראל ובעולם היהודי כולו, ועד היום קשה לדמות קהילה יהודית שאין מוסד זה מצוי בה. ומעניין שברוב הקהילות היהודיות בתפוצות (ובמקצת מבתי הכנסת שבארץ) חזר בית הכנסת למלא הרבה מתפקידיה של \"הכנסייה\" הקדומה: יש בו בית ספר, מרכז ספורט, אולם שמחות, גן ילדים, חנות לתשמישי קדושה, וכן – אל נשכח – גם מקום לתפילה...",
+                    "<b>חכם שהוא סנדלר?</b>",
+                    "בהחלט כן!! אם נפרש את הכינוי \"הסנדלר\" על מקצועו של ר' יוחנן (ולא על מוצאו [ראו לעיל]) הרי שלפנינו דוגמא נוספת של חכם שהתפרנס ממעשה ידיו. לעיל שמענו על יחסם האוהד מאוד של חכמים אל המלאכה (א, י), ומסתבר שלא רק נאה דרשו אלא גם נאה קיימו. הם קבעו שהאב לא רק חייב ללמד את בנו תורה, אלא שמוטל עליו אף ללמדו מלאכה (בבלי, קידושין כט ע\"א). ומוסיפים החכמים (שם) ואומרים, שאב שאינו מלמד את בנו מלאכה כאילו לימדו \"ליסטות\", היינו את מלאכת הגנבים והשודדים. ואכן, המקורות מלמדים על חכמים רבים שהכנסתם באה להם מעמל ידיהם: חלקם היו חייטים (כגון ר' יהודה [בבלי, בבא בתרא קסד ע\"ב]) או עובדי אדמה (כגון אבא חלקיה [בבלי, תענית כג ע\"ב]) וכן מצאנו ביניהם גם נחתום (ר' יהודה [בבלי, בבא בתרא קלב ע\"א]), נפח (ר' יצחק [בבלי, סנהדרין צו ע\"א]) ובורסקאי, כלומר מעבד עורות (בן חלפתא [בבלי, שבת מט ע\"ב]). על ר' יהושע בן חנניה (ראו לעיל ב, טז) מסופר שקירות ביתו שחורים היו ומכוסים בפיח בשל עמלו בנפחות או בעשיית פחמים (בבלי, ברכות כח ע\"א). דמות מפורסמת אחרת, שאמנם אינה נזכרת במסכת אבות, הלוא הוא חוני המעגל, נקראה בשם זה ככל הנראה על שם מקצועה: הידוק טיט על גגות בתים באמצעות כלי הקרוי מעגילה (משנה, מועד קטן א, י). הקביעה כי חוני כונה בשם \"המעגל\" תודות לעיגול ששרטט סביבו על הקרקע (בלשון המשנה: \"עג עוגה\"), בשעה שתבע בתפילתו שירדו גשמים (משנה, תענית ג, ח), נראית כדרשה על כינויו זה. ובאשר ל\"סנדלר\", הוא עושה הסנדלים, ראוי להזכיר כי הוספת רי\"ש לשמו של בעל מלאכה מצאנו גם בקשר ל\"נחתומר\" (ירושלמי, בבא בתרא ב, ג) הוא הנחתום, האופה.",
+                    "<b>סנדל מה הוא?</b>",
+                    "המילה \"סנדל\" היא מן המילים ששאלה העברית מן היוונית (sandalon), והוא מנעל שעיקרו סוליית עור עבה (או סוליית עץ) שנקשרה אל כף הרגל בחבל או בקש וכדומה. המשנה מכירה גם \"סנדל המסומר\" (שבת ו, ב) וכן סנדלים שיש להם עקב וכאלה בלא עקב (יבמות יב, א), ללמדנו שגם בתקופה הקדומה היו סנדלים מסוגים שונים, איש איש (וכן אישה אישה [יומא ח, א]) לפי טעמו וצרכיו. בשל צורתו של הסנדל ניתן שם זה גם לאחד מסוגי הדגים, וכן מכונה בשם \"סנדל\" נפל של עוּבר בשלבים ראשונים של התפתחותו (משנה, בכורות ח, א). עושה הסנדלים הוא, כמובן, הסנדלר, אלא שעם הזמן נעשה זה לכינויו של בעל מלאכה העוסק בייצור ובתיקון נעליים בכלל, על כל צורותיהן, וגם במוצרי עור אחרים, כגון תיקים. מקצוע זה הולך ונעלם מנוף חיינו, הרבה בשל עליית רמת החיים, ואת מקום הסנדלר תפס המסַנדל, מי שכובל מכוניות החונות במקומות אסורים על ידי חיבור מתקן מיוחד לגלגליהן."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר.</b>  ומאמרו, המופנה בעליל אל תלמידי החכמים, עוסק במערכת הזיקות הראויות ביניהם לבין תלמידיהם (מן הסתם בבית המדרש), חבריהם והאלוהים, תוך שימוש בשני מושגים: כבוד ומורא. ",
+                    "<b>יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּך.</b> על המורה לכבד את תלמידיו בדרך שבה היה מבקש שיכבדו אותו, וכשם שכבודו יקר (\"חביב\") בעיניו והוא מקפיד עליו, כך יתייחס אל הכבוד המגיע להם. והנה, בהרבה נוסחים טובים וקדומים של המסכת כתוב כאן: \"יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך\" (והשוו לעיל: \"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך\" [ב, י]), ולפי זה כבודו העצמי של המורה איננו ממין העניין, והמאמר עוסק רק בכבוד שיש לחלוק לאחרים, תלמידים או חברים. נוסח זה נראה טוב יותר גם משום שהוא משרשר בין חלקיו הראשונים של המאמר בדרך טובה וחלקה. ",
+                    "<b>וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּך.</b> לעומת זאת החבר, השותף להרבצת תורה או לפסיקת דין, ראוי לא רק לכבוד, שהוא דבר מובן מאליו, אלא גם למורא, כאותו מורא שחייב אדם לחוש כלפי רבו ומורו. ",
+                    "<b>וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם.</b>  ואילו מורא הרב (שלא לדבר על כבודו) שקול לא פחות ולא יותר מאשר לכבוד שמים, הוא האלוהים, ולמוראו (על \"מורא שמים\" ראו גם לעיל א, ג). – בכל תחום של זיקה בין־אישית דורש ר' אלעזר מן האדם להתעלות אל רמה גבוהה יותר מן המקובל או הצפוי. מדרך הטבע אדם מצפה מתלמידיו שיכבדוהו, והוא מכבד את רעיו (אך אינו חש מורא כלפיהם) וירא את מוריו (אך יראה זו אינה מגיעה לדרגת מורא שמים). ר' אלעזר מציב אפוא רף גבוה מאוד של התנהגות בפני שומעי לקחו!",
+                    "<b>על ר' אלעזר בן שמוע</b>",
+                    "הוא סתם \"ר' אלעזר\" הנזכר פעמים רבות בספרות התנאים, חכם ארץ ישראלי שחי באמצע המאה השנייה לספירה. ר' אלעזר היה בן למשפחת כוהנים ואחד מתלמידיו האחרונים של ר' עקיבא (בבלי, סנהדרין יד ע\"א). נראה שבעקבות מרד בר כוכבא ביקש, יחד עם כמה מחבריו, לרדת מן הארץ, אך כשהגיעו אל גבולהּ התחרטו ושבו על עקבותיהם (וראו לעיל ד, יא). לר' אלעזר בן שמוע היו תלמידים רבים (בבלי, עירובין נג ע\"א), והידוע מכולם הוא רבי יהודה הנשיא, המעיד על הצפיפות הרבה ששררה בבית מדרשו של ר' אלעזר, כאשר בכל אמה מרובעת ישבו שישה תלמידים (בבלי, שם). ר' אלעזר האריך ימים, וכששאלוהו תלמידיו בזכות מה אירע לו כך אמר, בין השאר, כי מעולם לא ביקש לקצר את דרכו על ידי מעבר בבית כנסת, ומעולם לא פסע בין תלמידים היושבים בבית המדרש על פני הקרקע, כך שלא נראה כמתגאה עליהם (בבלי, מגילה כז ע\"ב), והיא הדגמה נאה לכלל שמבקש ר' אלעזר ללמד בחלקם הראשון של דבריו. אגדה מאוחרת מספרת שפעם עשה מעשה של חסד עם רומאי אשר ניצל מטביעה בים, ומאוחר יותר, כשעלה אותו רומאי לגדולה, גמל לר' אלעזר וביטל בזכותו גזירות שנגזרו על עם ישראל (קהלת רבה יא, א). לפי מסורת אחרת, המתועדת בעיקר בפיוטים לתשעה באב או ליום הכיפורים, היה ר' אלעזר בן שמוע אחד מעשרת הרוגי מלכות, שהוצאו להורג בידי הרומאים בעקבות כשלון מרד בר כוכבא.",
+                    "<b>כבוד ומורא</b>",
+                    "שני מושגים אלו מופיעים רבות בספרות חז\"ל כתיאור היחס שצריך אדם להפגין כלפי הנעלים ממנו: הוריו, מוריו, תלמידי חכמים בכלל, מלך ונשיא, ובראשם הקב\"ה. התורה מצווה על כיבוד הורים (\"כבד את אביך ואת אמך\" [שמות כ, יב]) אך גם על גילוי יחס של יראה כלפיהם (\"איש אמו ואביו תיראו\" [ויקרא יט, ג]), והתלמוד הבבלי ביקש לברר מה הוא מורא ומה הוא כיבוד כשמדובר בהוריו של אדם: \"מורא – לא עומד במקומו [המיוחד לו בבית המדרש], ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו [היינו אם האב וחכמים אחרים חלוקים בעניין כלשהו, אל לו לבן לצדד במתנגדים לדעתו של אביו]; כיבוד – מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס [אל הבית] ומוציא\" (קידושין לא ע\"ב). הכיבוד הוא בתחום חיי היום יום והמעשה (מזון, לבוש, ניידות), ואילו המורא נראה יותר כשייך לעולם הדעת והדת. חז\"ל שמו לבם גם לעובדה שבמצוות הכיבוד מקדימה התורה את האב לאם, בעוד שבמצוות המורא נזכרת האם ראשונה. ועל כך אמרו: \"גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים [=מפנקת אותו], לפיכך הקדים הקב\"ה כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה [ונוזף בו בשעת הלימוד], לפיכך הקדים הקב\"ה מורא האם למורא האב\" (בבלי, קידושין לא ע\"א). ובאשר לכבוד הרב ומוראו באו הדברים לסיכום ממצה בדברי הרמב\"ם (הלכות תלמוד תורה ה, א): \"כשם שאדם מצוּוה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו ... ואין לך כבוד גדול [יותר מאשר] כבוד הרב ולא מורא [גדול יותר] ממורא הרב ... לפיכך אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה ... וכל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם השכינה ... וכל המתרעם על רבו כמתרעם על ה' ... וכל המהרהר אחר רבו [ומטיל בו ספק] כאילו מהרהר אחר שכינה\".",
+                    "<b>הכל בזכות \"את\" אחת</b>",
+                    "חז\"ל פיתחו את דרשת המקרא תוך העמדת חוקים וכללים שבעזרתם מצאו שפע של רעיונות חדשים בכל סיפור, פרק, פסוק, מילה ולעיתים אפילו אות בודדת. אחד מן הכללים האלה מכונה \"אתין ריבויין\" וכוונתו לומר כי כל תיבת \"את\" המצויה במקרא באה לרבות, להוסיף עליה משהו הבא יחד עמה. התיבה השכיחה הזו מצויה במקרא למעלה מ־7000 פעמים, וחז\"ל אכן מנצלים את הופעתה כדי ללמוד רעיונות חדשים מן הכתובים, כגון \"'כבד את אביך', לרבות את אחיך הגדול\" (בבלי, כתובות קג ע\"א), ומשמע שיש לכבד את האח כשם שיש לכבד את האב, או \"'בראשית ברא אלהים את השמים', לרבות חמה ולבנה ומזלות\" (בראשית רבה א, א), וכך עוד ועוד. והנה התלמוד הבבלי (פסחים כב ע\"ב) מספר על חכם בשם שמעון, או נחמיה, העמסוני, ש\"היה דורש כל 'אתים' שבתורה\", אחת לאחת. אבל כשהגיע לפסוק \"את ה' אלהיך תירא\" (דברים י, כ) פסק מסיבות ברורות מדרשתו. וכשטענו תלמידיו, \"רבי, כל 'אתים' שדרשת מה תהא עליהן?\" – היינו: אם אינך דורש כאן, אתה שומט את הבסיס מתחת כל הדרשות האחרות – השיב להם: \"כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה\", על כך שאינני דורש ואינני מרבה את הביטוי \"את ה' אלהיך תירא\". אבל מתברר שר' עקיבא, מגדולי הדרשנים של עם ישראל, לא הסכים לפרישה זו, \"עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים\". דרשה נועזת זו עומדת ביסוד דבריו של ר' אלעזר בן שמוע, תלמידו המובהק של ר' עקיבא."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר.</b>  וגם מאמרו מופנה בבירור רק אל תלמידי החכמים. ",
+                    "<b>הֱוֵה זָהִיר בַּתַּלְמוּד.</b> היזהר בשעה שאתה עוסק בתורה שבכתב, לומד אותה ומסיק ממנה מסקנות מעשיות להלכה, המעצבת דרך חיים וקובעת מותר ואסור. והנימוק:",
+                    "<b>שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.</b>  מסקנה שהגעת אליה בשוגג, מתוך חוסר תשומת לב, חוסר מחשבה מספקת או אי־לימוד הנושא על מלוא היקפו ותקדימיו, גם אם אירע הדבר בשגגה, נחשבת כשמדובר בהוראת ההלכה כמעשה שנעשה במודע, בזדון (על המושגים שגגה וזדון ראו לעיל ד, ה), והעונש שבצידו קשה וחמור. – דבריו החריפים של ר' יהודה מלמדים על החשיבות הגדולה שהוא מייחס לפסיקת ההלכה, דבר שנעשה בימיו בעיקר על יסוד עיון מדוקדק בפסוקי המקרא ומיצוי העולה מהם. ",
+                    "<b>על ר' יהודה</b>",
+                    "הוא ר' יהודה בר אילעי, חכם ארץ ישראלי שחי במאה השנייה והיה בין תלמידיהם של ר' טרפון ור' עקיבא. מקום מושבו העיקרי היה באושא (מזרחית לחיפה של היום, לא רחוק מן הקיבוץ הקרוי בשם זה), שבה נוסד בעקבות מרד בר כוכבא וחורבן יבנה מרכז יהודי חדש. החכמים שנתכנסו באושא חלקו כבוד לר' יהודה, על שם שהיה \"בן עיר\" זו (שיר השירים רבה ב, ג), והוא מכונה כמה פעמים בתואר \"ראש המדברים בכל מקום\" (בבלי, שבת לג ע\"ב). נראה שר' יהודה זכה לכינוי זה בשל מעמדו המיוחד בעיני השלטון הרומאי, מעמד שקנה לו בזכות עמדותיו המתונות ביחס למלכות זו. בויכוח אודות טיבה של מלכות רומי אמר: \"כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות\" (שם). ר' יהודה נזכר רבות במשנה ואין לך כמעט מסכת ששמו לא מצוי בה. יש המייחסים לו גם אחד ממדרשי התנאים, מדרש על ספר ויקרא הקרוי בשם \"סִפְרָא\" (בבלי, שבת קלז ע\"א). באשר לחייו האישיים מסופר כי היה אביון מרוד וכי הוא חלק מעיל אחד עם אשתו; היא לבשה אותו כשיצאה לרשות הרבים והוא התכסה בו כשעמד בתפילה (בבלי, נדרים מט ע\"ב). מסורות שונות מתארות אותו כאדם שנהג בדרכי החסידות, כגון שהיה מבטל לימוד תורה כדי להשתתף בלוויית המת או בטכסי הכנסת כלה (בבלי, כתובות יז ע\"א). על פי מסורת מאוחרת מצוי קברו סמוך לעיר צפת של היום.",
+                    "<b>יש תלמוד ויש תלמוד!</b>",
+                    "ר' יהודה מדבר על \"תלמוד\" ועל \"שגגת תלמוד\" שתוצאתה חמורה. אך למה כוונתו כשהוא אומר \"תלמוד\"? כל יודע ספר יתמה מן הסתם על שאלה זו וימהר להצביע על אותה יצירה רבת כרכים העומדת על מדפים רבים, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, המכונה גם \"גמרא\", ויניח כי בזה עוסק החכם. אך ראוי להיזהר! התלמודים – הבבלי והירושלמי (שלא נערך בירושלים אלא בגליל, אך נקרא בשם זה מתוך כבוד לעיר הקודש) – מאוחרים מאות רבות של שנים מן המשנה וממסכת אבות. הם מתבססים אמנם על המשנה, מרחיבים אותה ומבארים אותה, דנים בפרטיה ומשלימים אותה לכיוונים שונים, אך זמן עריכתם הסופית במאות הרביעית והחמישית לספירה. לעומת זאת, המושג \"תלמוד\" נדיר עד מאוד בתורתם של התנאים, הלוא הם חכמי שתי המאות הראשונות לספירה, יוצרי המשנה. במסכת אבות, למשל, מצאנו את הביטוי \"תלמוד תורה\" (כגון ב, ב), אלא שזה משמש ככינוי כללי לעיסוק אינטלקטואלי בתורה ובמסורת בכלל, ואין הוא מכוון אל ציטוט מתוך חיבור מוגדר כלשהו. פעם אחת גם פגשנו את הצירוף \"תלמוד לומר\", וזאת דווקא כמבוא לציטוט פסוק מן התנ\"ך (לעיל ג, י) שאותו לומדים ובו עוסקים. גם בשאר חלקי המשנה נמצא מעט \"תלמוד לומר\" כמבוא לציטוטי פסוקים (כגון סוטה ה, ה) או \"תלמוד תורה\" כמונח כללי ובלתי מוגדר (כגון פאה א, א).",
+                    "וחוזרת השאלה למקומה: למה התכוון ר' יהודה בדברו על \"שגגת תלמוד\"? מסורת קדומה מספרת על רבן יוחנן בן זכאי (בן המאה הראשונה [לעיל ב, ט]) שלמד כל מה שניתן ללמוד, ובראש ובראשונה \"מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות\" (בבלי, סוכה כח ע\"א). משמע, שכבר בזמנו היה בצד המשנה גם עיסוק שנקרא בשם \"תלמוד\". ונראה לפרש שהכוונה להסקת מסקנות הלכתיות מן התורה שבכתב, דבר שנעשה בשלב זה על פה. בהקשר זה אכן עשויה שגגה לגרום לחטא ולעבירה, שהרי מדובר בעיצוב דרך חיים שיש בה מותר ואסור, ועל כן יש להיזהר בעניין זה עד מאוד.",
+                    "<b>זהירות בדרכים</b>",
+                    "דברי ר' יהודה בעניין הזהירות מ\"שגגת התלמוד\" חותמים שורה של הנחיות במסכת אבות בדבר חובת הזהירות. חובה זו נזכרת במסכתנו שבע פעמים, בהקשרים מגוונים (כמעט כולם במטבע של \"הווי זהיר...\"). תחילה נדרשת הזהירות בקשר לקיום מצוות שונות, כאשר כאן הכוונה לתשומת לב ולהקפדה יתרה, כגון: \"הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה\" (ב, יח). זהירות נתבעת גם מבעלי הסמכות בעם, כגון דברי אבטליון: \"חכמים היזהרו בדבריכם\" (א, יא). דבריו של אבטליון מדגישים את האחריות הגדולה המוטלת על החכמים ומורי הדור, וזו דורשת מהם הקפדה יתירה על כל היוצא מפיהם. והנה, כשני דורות לאחר אבטליון מצביע ר' אליעזר על צידה השני של המטבע וממליץ לכל אדם להיזהר ממגע קרוב יתר על המידה עם עולם החכמים: \"והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה\" (ב, טו). ואחרונה: מידת הזהירות היא מידה ראויה גם ביחסים שבין האדם לבין השלטונות בכלל, ועל כן \"הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן\" (ב, ג).",
+                    "לזהירות ניתן מקום מרכזי בספרות המוסר היהודית לדורותיה, אשר ראתה בזהירות מידה מן התכונות הרצויות של נפש האדם ודרך להתקרב אל האלוהים. למשל, במאה השמונה־עשרה הקדיש החכם האיטלקי, ר' משה חיים לוצאטו (רמח\"ל), שלושה פרקים מספר המוסר המפורסם שלו, \"מסילת ישרים\", למידת הזהירות ולדרכי קניינה. רמח\"ל רואה במידת הזהירות שלב ראשוני, אך חשוב והכרחי, בסולם ההתקדמות הרוחנית של האדם, וזאת בעקבות מאמר המיוחס לר' פנחס בן יאיר (בבלי, עבודה זרה כ ע\"ב): \"תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה וכו'\". וכך כותב רמח\"ל בפתיחת דבריו למידת הזהירות (פרק ב): \"הנה עניין הזהירות הוא, שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו. כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא? לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום, ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפילה ... וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי עצומה, ורעתו קרובה מהצלתו...\".",
+                    "בהזכירו דרכים והליכות התכוון רמח\"ל בוודאי להתנהגות ולאורח חיים דתי ומוסרי, אך דבריו אודות הזהירות הנדרשת מן האדם מקבלים בימינו משמעות חדשה וכואבת לאור המציאות הטראגית של תאונות דרכים, המכה ללא רחם. למרבה הצער, גם מספרם ההולך וגדל של הפצועים וההרוגים לא הצליח להגביר את המודעות לזהירות הנדרשת גם בדרכים הפיסיות. הוו זהירים בלכתכם ובנסיעתכם בדרך – היתה מסכת אבות אומרת – כי שגגה בכביש תוצאותיה כזדון.",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן.</b>  הוא ככל הנראה ר' שמעון בר יוחאי (ועליו ראו לעיל ג, ד) ",
+                    "<b>אוֹמֵר: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם.</b>  הכתר בכלל מסמל מעמד מורם מעם, דרגה נבחרת ומכובדת. ר' שמעון פונה בדבריו אל מנהיגי העם בדורו: חכמים, כוהנים ובית הנשיא ומודיעם כי אל להם להסתפק בכבוד אשר מקנה להם מעמדם המיוחד. ",
+                    "<b>כֶּתֶר תּוֹרָה.</b>  הוא הכבוד הניתן בחברה היהודית לחכמים, המוסמכים להורות ולדון. ",
+                    "<b>וְכֶתֶר כְּהֻנָּה.</b>  הוא כתרה של משפחת הכוהנים הנהנית ממעמד מיוחד ומכובד בקרב עם ישראל. ",
+                    "<b>וְכֶתֶר מַלְכוּת.</b>  כפשוטו, אך ראוי לזכור כי בית הנשיא בארץ ישראל של תקופת חז\"ל ראה עצמו כצאצא לבית דוד (למשל בבלי, שבת נו ע\"א), ונראה שאליו מכוון ר' שמעון את דבריו. ",
+                    "<b>וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶם.</b> אך גדולים מהם המוניטין והכבוד שבהם מתעטר מי שקנה לעצמו שם טוב (וראו גם לעיל ב, ח). חכם, כהן או נשיא שלא קנו לעצמם גם \"שם טוב\" – על ידי משאם ומתנם עם הבריות, טבעם ואופיים – פוגעים בכבוד שראוי לחלוק להם בשל תורתם או מעמדם החברתי. – ויש מפרשים את מאמרו של ר' שמעון באופן אחר: לא כל אדם יכול להגיע, בשל כישוריו ויכולותיו, למעמד של חכם (ואין צריך לומר שמי שאיננו כהן או איננו מבית דוד לא יזכה ל\"כתר כהונה\" או \"כתר מלכות\"), אך כל אדם יכול לזכות בכתר \"שם טוב\", רק אם יפעל בדרך הנכונה. מאמר דומה הוא מאמרו של ר' יוחנן (בבלי, יומא עב ע\"ב): \"שלושה זֵרים הם [=עיטורים בדמות כתר על כלי המקדש], של מזבח ושל ארון [ובו לוחות הברית] ושל שולחן [=לקרבנות, והוא סמל לעושר כלכלי וחומרי]. של מזבח – זכה אהרן [הכהן] ונטלו, של שולחן – זכה דוד [המלך] ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, וכל הרוצה ליקח יבוא ויקח\". מסורת זו מניחה כי כל אדם יכול לזכות ב\"זֵר של תורה\", בכתר התורה, אם אך ישאף לכך.",
+                    "<b>כוהנים על קצה המזלג</b>",
+                    "הזכרתם של כוהנים ושל משפחת הכהונה במסכת אבות היא מועטת עד מאוד. כבר בפירוש למשנה הפותחת את המסכת (א, א) – המתארת את מעבר התורה מסיני עד לאנשי כנסת הגדולה – עמדנו על כך שהכוהנים חסרים מרשימת מפיצי התורה ומעביריה מדור לדור. רק שני חכמים נזכרים מפורשות כמשתייכים על משפחת הכהונה (ב, י [ר' יוסי הכהן], ג, ב [ר' חנינא סגן הכהנים]), ועוד מזכירה המסכת את מתנות הכהונה המגיעות לכוהנים על פי דין התורה (ג, טו) ופעם בחטף את הכהן הגדול (ה, ח). זאת ולא יותר!",
+                    "בתקופת הבית השני הופקדה הנהגתו הרוחנית של עם ישראל בידי שני יסודות חברתיים שונים, הכהונה ומעמד החכמים, אשר התקיימו זה בצד זה, לעיתים מתוך השלמה, אבל לא מעט גם מתוך מתח ומאבק, אשר נמשכו גם במאות הראשונות של תקופת חז\"ל. בראשית ימי הבית השני עמד בראש העם בדרך כלל הכהן הגדול, וזאת משום שבית המקדש והעבודה בו העמידו לרשותו כוח רב עוצמה. אך אט אט הלך ונתבסס מעמדם של החכמים, הסופרים ומלמדי התורה, אשר נטלו חלק הולך וגדל במוסדות ההנהגה. עם חורבן הבית השני ספגה הדת היהודית מכה קשה וכואבת. אובדנו של המקדש, שחלק מכריע של חיי הדת, הרוח והציבור היהודיים היו קשורים בו, אילץ את היהדות להתאים את עצמה למציאות החדשה. כחלק מהתאמה זו הוסט כובד המשקל מן הפולחן המרכזי בירושלים אל הלימוד בכל מקום ומקום, ומביטויים מוחשיים של עבודה דתית במקדש אל פעילות רוחנית ומופשטת יותר בבתי הכנסת ובבתי המדרש. במציאות זו הועם במקצת זוהרו של מעמד הכהונה, ושליטתם של החכמים ואנשי התורה בחיי הרוח של העם נעשתה עיקר. עם זאת, מקורות שונים רומזים לכך, שגם לאחר החורבן לא נתבטל לחלוטין מעמד הכהונה, והמתח בינם לבין החכמים המשיך להתקיים, גם אם בעוצמה נמוכה יותר. כך, למשל, מסופר במשנה (ראש השנה א, ז): \"מעשה בטוביה הרופא, שראה את החודש [=היינו את הירח החדש, בתקופה שבה קידשו את החודש על פי ראייתו] בירושלים, הוא ובנו ועבדו משוחרר. קיבלו הכוהנים אותו ואת בנו, ופסלו את [עדותו של] עבדו; וכשבאו לבית דין, קיבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו\". עולה, אם כן, שלאחר החורבן ביקשה ההנהגה הכוהנית להמשיך ולהתקיים כיסוד נפרד, ולעיתים אף נאבקה על מקומה הייחודי. מסתבר שבמאות השנים הראשונות לספירה – תקופת המשנה והתוספתא – אכן נדחקה הכהונה לשוליים, ומעמדה הרופף במסכת אבות מצביע אף הוא על כך, ואף במשנתנו מקדימים \"כתר תורה\" ל\"כתר כהונה\".",
+                    "<b>\"וכתר על הראש\"</b>",
+                    "כתרו של מלך (הנזכר במשנה כולה רק כאן וכן להלן ה, ד) הוא אחד מן הסממנים הבלעדיים של מלכותו, ועצם כניסתו לתפקידו מכונה בשל כך בלשוננו בשם \"הכתרה\". בקשר למלך נאמר כי \"מלך ישראל ... אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ספסלו ואין משמשין בכתרו ובשרביטו ולא באחד מכל משמשיו [=כליו]\" (תוספתא, סנהדרין ד, ב), וברוח זו גם נקבע כי עם מותו של המלך שורפים את כסאו, כתרו ושרביטו (שם), והוא על פי פרשנות חז\"ל לדברי ירמיהו למלך צדקיהו: \"וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך\" (לד, ה). ועוד נקבע ברוח זו כי \"אין נושאין את אלמנתו\" (תוספתא, שם), שכן בשל מעמדו המיוחד אי אפשר שאדם אחר יזכה במה ששייך היה למלך, כולל אשתו. עם זאת יש לזכור כי בתקופת חז\"ל \"אין מלך בישראל\" והעיסוק בו בספרותם הוא תיאורטי ואוטופי במידה מרובה.",
+                    "<b>ימח שמו וזכרו לברכה</b>",
+                    "\"טוב שם משמן טוב\" אמר החכם מכל אדם (קהלת ז, א), והנביא ישעיהו הבטיח לסריסים, מי שאינם יכולים להוליד, אשר הצטרפו אל עם ישראל: \"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת\" (נו, ה). מפסוקים אלו נולד כנראה הצירוף \"שם טוב\". וכאשר מזכירים לטובה את שמו של אדם שכבר הלך לעולמו, יש המוסיפים \"זכרו לברכה\" (או \"זכר צדיק לברכה\"). מניין מנהג זה? ומניין המנהג ההפוך להוסיף את לשון הקללה \"ימח שמו\" (או: שר\"י = שם רשעים ירקב) לאחר הזכרת שמו של אדם שנוּא? מנהגים אלו מוכרים כבר מספרות חז\"ל (תוספתא, יומא ב, ח ועוד), ומסתבר שיסוד הדברים הוא בפסוק מספר משלי: \"זכר צדיק לברכה / ושם רשעים ירקב\" (י, ז). הפסוק בנוי כתקבולת ניגודית: רשע לעומת צדיק, ברכה אל מול ריקבון. לעומת זאת \"זֵכר\" פירושו בפשטות: שם. אפשר להוכיח שכך הוא גם מן הפסוק \"זה שמי לעולם / וזה זכרי לדור דור\" (שמות ג, טו) הבנוי אף הוא כתקבולת, וכן מפסוקים רבים נוספים (ראו גם דברים כה, יז־יט). מנהג נאה זה של הוספת דברי שבח לאחר הזכרת שם אדם (ולאו דווקא לאחר מותו!) אימצו להם גם חז\"ל, הלוא הם: חכמינו זכרם לברכה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר.</b> ופונה בדבריו אל תלמידי חכמים המקדישים את כל זמנם וכוחם לעיסוק בתורה.",
+                    "<b>הֱוֵה גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה.</b> על האדם לעזוב מרצונו החופשי את מקום מגוריו וללכת אל המקום שבו לומדים תורה. השימוש במילת \"גולה\" – בעקבות ההקשרים השליליים של המושג \"גלות\" בכלל, ובמסכת אבות בפרט (ראו לעיל א, יא ולהלן ה, יא) – בא להדגיש את הקושי וההקרבה שבמעשה כזה, הכרוך בעזיבת בית ומשפחה ובשינוי אורחות חיים.",
+                    "<b>וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ.</b> ואל לו לאדם לחשוב כי התורה תבוא אחריו למקום שבו יתגורר. \"אם אין אדם הולך אחר דברי תורה, הם אינם הולכים אחריו לעולם\" (מדרש משלי ב, ד). וממשיך ר' נהוראי ומנמק את דבריו: ",
+                    "<b>שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ.</b> כי חבריו של האדם, שעימם ילמד \"במקום תורה\", הם שיסייעו לתורתו להיטמע בו ולהתפתח, וזאת על ידי משא ומתן, שינון משותף ולימוד בחברותא.",
+                    "<b>וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.</b> שבר פסוק הוא מספר משלי (ג, ה) והוא מתפרש כאן כאומר, כי אסור לאדם להסתמך על ידיעותיו והבנתו שלו בלבד, ותמיד ראוי שילמד יחד עם אחרים, ישמע דעות נוספות, ילבן את הנושא הנדון מכל צד וכן הלאה, וזאת ניתן לעשות רק במקום שישנם בו לומדי תורה נוספים ואווירה של לימוד בצוותא, היינו \"במקום תורה\". ויש לזכור כי בתקופת המשנה נעשה עיקר הלימוד בעל־פה, בצמוד למורה ובחברת לומדים אחרים, בלא כל אפשרות של \"למידה־מרחוק\", ובנתונים אלו רק הליכה למקום תורה אפשרה ללמוד אותה כראוי. ",
+                    "<b>על ר' נהוראי</b>",
+                    "חכם שחי בארץ ישראל במחצית המאה השנייה לספירה, אלא שמקורות שונים סבורים שכינוי הוא לחכם אחר, אשר נודע לנו בשמו: \"לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה [=ויש אומרים] רבי אלעזר בן ערך שמו. ולמה נקרא שמו רבי נהוראי? שמנהיר [=מאיר] עיני חכמים בהלכה\" (בבלי, שבת קמז ע\"ב). ר' אלעזר בן ערך נזכר במסכת אבות לעיל (ב, יט) ואילו שמו של ר' נחמיה, המצוטט פעמים רבות בספרות חז\"ל (וכעשרים פעם במשנה), נעדר ממסכת אבות. ועוד ראוי לזכור כי בעיסוקם של חכמים בר' מאיר (לעיל ד, יב) יש הקובעים כי שמו המקורי של חכם זה היה \"נהוראי\". בין כך ובין כך, על ר' נהוראי – ותהיה זהותו אשר תהיה – מסופר שאליהו הנביא דן עמו לא אחת בנושאים שונים (רות רבה ד, א ועוד), ועיקר תורתו, כפי שהיא באה לביטוי בספרות חז\"ל, הוא בתחום האגדה.",
+                    "<b>אחרַי...!</b>",
+                    "התורה והעיסוק בה, כפי שאפשר לראות ממאמרים רבים במסכת אבות, עמדו במרכז עולמם של חז\"ל. בשל כך אירע לא פעם שאנשים שביקשו להצטרף אל עולם הלומדים נאלצו לוותר ויתורים כבדים, כגון דחיית נישואיהם או עזיבת ביתם לתקופה ארוכה, והכול כדי ללמוד אצל מורה שחשקו בתורתו. התלמוד הבבלי (סנהדרין לב ע\"ב) מביא בהקשר זה מסורת מפורטת המונה רבים מן החכמים שפגשנום במסכת אבות: \"הלֵך אחר חכמים לישיבה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל ... אחר רבי עקיבה לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי ... אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין (שבצפון לבנון)\" וכן הלאה וכן הלאה. ויש לשים לב לכך שנזכרים ברשימה גם חכמים היושבים מחוץ לארץ ישראל. מסתבר שאפילו ישיבת ארץ ישראל נחשבה בעיני חכמים אחדים כפחותה בחשיבותה מלימוד תורה אצל גדולי הדור. ור' יוחנן אף קובע, כי \"רב שגלה – מגלין ישיבתו עמו\" (בבלי, מכות י ע\"א), היינו: במקרה ההיפותטי שבו הורג רב בישראל אדם אחר בשוגג וגולה בעקבות זאת לעיר מקלט, כל תלמידיו גולים יחד עמו, לקיים \"אחרֵי..\" (וראו עוד לעיל ב, יט).",
+                    "והנה, החברה היהודית והישראלית מכירה היטב את התופעה של הליכה ללמוד תורה אל מקום של תורה, וזאת בין השאר במסגרת של פנימיות בישיבות תיכוניות (לבנים) ובאולפנות לבנות. את אלה יש לצרף, כמובן, אל כפרי נוער (כגון מקווה ישראל), מכינות קדם־צבאיות ועוד מסגרות אחרות שבהן מתנתקים החניכים, מסיבות מגוונות, מביתם וממשפחתם ומשתלבים במסגרת תומכת ומגוננת המכשירה אותם לחייהם הבוגרים, תחת פיקוח מתמיד ובחברת הדומים להם. כשמדובר בפנימיות הישיבתיות ובאולפנות מתברר שיש המצדדים בדרך חיים זו ויש המתנגדים לה. המצדדים טוענים כי ניתוק הנער או הנערה מסביבתם הטבעית מגנה עליהם מפני קלקולי התרבות, השפעות הרחוב, התקשורת והטלוויזיה; ובמקביל לכך הם זוכים להשתתף בפעילות חינוכית אינטנסיבית, המתמשכת על פני הרבה יותר שעות במהלך היממה. רבים מציינים את ההווי המיוחד השורר בפנימייה וגם את הקשרים החברתיים האמיצים הנוצרים בין התלמידים והנשמרים לאורך שנים. מן העבר השני נשמעים קולות המצביעים על כך שלחינוך הפנימייתי עשוי להיות גם מחיר. ניתוקם של נערות ונערים מבית הוריהם בשלב כה מוקדם של חייהם, עשוי לגרום להתרופפות הזיקה שבינם לבין משפחתם. ליווי ההורים את ילדיהם ועמידה לצידם בשנות התבגרותם ועיצובם הם חיוניים לא פחות להתפתחותם הנפשית והרגשית. בקצרה: דילמה זו, ככל דילמה חינוכית אמיתית, אינה פשוטה, והשיקולים הם רבים ומורכבים. מה היה אומר ר' נהוראי בסוגיה זו? קשה לדעת, כיוון שהוא מדבר מן הסתם באנשים בוגרים ולא בבני נוער.",
+                    "<b>שיני בינה</b>",
+                    "ר' נהוראי מצטט כאן רק חלק של פסוק מספר משלי, תוך שהוא מקנה לו משמעות חדשה: \"בטח אל ה' בכל לבך / ואֶל בינתך אַל תשען\", ומסביר פרשן המקרא אברהם אבן עזרא: \"אם למדת תבונה, אל תשען עליה שתאמר היא תשמרני, אלא בטח על ה'\". ר' נהוראי עוקר אפוא את חציו השני של הפסוק מהקשרו הדתי ומעניק לו משמעות חדשה, כללית ועקרונית, שלפיה אי אפשר ללומד בלא חברת לומדים. והנה, המילה \"בינה\" על הטיותיה השונות מופיעה בתנ\"ך כארבעים פעמים, למעלה ממחציתן בספרות החכמה (משלי, איוב, קהלת, וחלק ממזמורי תהילים), ואילו במשנה, אולי כצפוי, היא מצויה רק במסכת אבות. פרט לדברי ר' נהוראי נמצא אותה גם לעיל (\"אם אין דעת אין בינה\" [ג, כא]) ולהלן (\"בן ארבעים לבינה\" [ה, כד]). משמע, כדי לזכות בבינה צריך הן ידע מוקדם (\"דעת\") והן בגרות ובשלות של גיל. לפי מקור אחד נראה שהבינה הנשית עולה על זו של הגברים. על דברי הפסוק \"ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה\" (בראשית ב, כב) אומר המדרש, הדורש את תיבת \"ויבן\" שלא כפשוטה: \"ניתן בה [=באישה] בינה יותר מן האיש\" (בראשית רבה יח, א), והראיה שבת מגיעה לחיוב במצוות בגיל י\"ב בעוד שהבן זקוק לשנה נוספת לשם כך. נראה ש\"בינה\" היא אפוא היכולת להסתמך על ידע וניסיון מצטבר כדי לחדש וליצור, ולא מקרה הוא שהשיניים האחרונות הבוקעות בפיהם של מרבית בני האדם קרויות בעברית בשם \"שיני בינה\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.</b> פירושים שונים ניתנו למאמר קצר ומעט־סתום זה, ובעיקרם הם שלושה. (א) לפי פירוש אחד אומר ר' ינאי כי אין אנו יודעים להסביר (\"אין בידינו\") לא את תופעת \"רשע וטוב לו\" ולא את תופעת \"צדיק ורע לו\" (שני ביטויים מפורסמים המצויים בבבלי, ברכות ז ע\"א). בלשון אחרת: עינינו הרואות כי לעיתים דרך רשעים שלווה, בעוד שצדיקים לוקים בייסורים, אך אין בידינו להסביר מצב זה הנראה סותר את העיקרון הדתי החשוב של קבלת שכר על מעשים טובים ועונש על התנהגות פגומה. (ב) לפי פירוש אחר מבקש ר' ינאי לומר, כי בני האדם בכלל ניצבים בדרך קבע במעמד של \"בינוניים\" (דהיינו: מי שאינם רשעים גמורים אך גם לא צדיקים גמורים), ומצב זה קורא להם ואף מאפשר להם לתקן את דרכם, לחזור בתשובה ולהגיע אל שלוות הצדיקים. \"לשלוות רשעים לא נכנסנו\" אך גם \"בייסוריהן של צדיקים לא נגענו\" (כנוסח הדברים באבות דרבי נתן, נוסח ב, לג). (ג) לפי הפירוש השלישי מדבר ר' ינאי על המצב המדיני־חברתי ששרר בימיו – כשהחלה הארץ לשוב למסלול של חיים רגילים, לאחר ביטול גזירות השמד שנגזרו בעקבות מרד בר כוכבא (שדוכא בידי הרומאים ביד קשה בשנת 135 לספירה) – והריהו קובע, כי הוא חי בדור של מצב ביניים, הייסורים כבר אינם מנת חלקם אך אל השלווה המלאה טרם הגיעו. – שלא כדרכנו בפירוש המונח בזה בפני הקורא הצענו לדברי ר' ינאי שלושה פירושים. שני הראשונים הם בעלי אופי תיאולוגי – הם מצביעים על חוסר היכולת האנושית להבין את הדרך שבה מנהל האלוהים את עולמו או קוראים לחזרה בתשובה – ואילו הפירוש השלישי הוא היסטורי, תואם תקופה מוגדרת ותנאי חיים מיוחדים, ועל כן הוא גם משכנע פחות. על השאלה עד כמה יש להביא בחשבון בעת פירוש מסכת אבות את המציאות המיוחדת שבה חי כל חכם וחכם ראו עוד להלן.",
+                    "<b>על ר' ינאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל ככל הנראה במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה. מלבד המאמר הזה הוא מופיע במשנה ובתוספתא פעם אחת נוספת בלבד, כשהוא מביא מסורת בשם רבן שמעון בן גמליאל (תוספתא, סנהדרין ב, ה). ואולי הוא אביהם של ר' דוסתאי בן יניי (משנה, עירובין ה, ד) ושל ר' אלעזר בן ינאי (תוספתא, זבים א, ז). אגב: צורת הכתיבה \"יניי\" מקובלת היתה בארץ ישראל של תקופת חז\"ל, תמורת הצורה \"ינאי\" (ובדומה כתבו בארץ: ודיי, כדיי במקום ודאי, כדאי).",
+                    "<b>מסכת אבות, ביוגרפיה והיסטוריה</b>",
+                    "דברי ר' ינאי, ושלוש ההצעות לפירושם שהובאו לעיל, מזמנים דיון קצר בשאלת הקשר שבין מאמרי המסכת לבין האירועים ההיסטוריים, הן הלאומיים והן האישיים, שחוו הדוברים הנזכרים בה. עד כמה ראוי לפרש מאמרים במסכת אבות כתוצאה מנסיבות חייו המיוחדות של חכם פלוני או אלמוני? התשובה על שאלה זו היא מורכבת: מחד גיסא מעניק פירוש כזה משמעות מלאה לדברי החכם, על ידי כך שהוא מעגן אותם בהקשר קונקרטי ומדויק, אך מאידך גיסא הוא מצמצם אותם ומגביל אותם אל נסיבות מוגדרות ואישיות, וכאשר בטלו הנסיבות – בטל לכאורה גם תוקף המאמר. סוגיה זו מלווה כל פרשן מודרני של המסכת, וכל אחד מהם בוחר את דרכו תוך מודעות לשני מרכיבי התשובה. עם זאת, הגדיל לעשות במציאת הקשרים היסטוריים וביוגרפיים למאמריה של מסכת אבות ההיסטוריון פרופ' בן־ציון דינור (1973־1884), מי שהיה בין השאר חבר כנסת ואף כיהן כשר חינוך בממשלת ישראל. בפירושו למסכת אבות, פירוש שעמד לנגד עינינו בכל עת, הוא מנסה לקשר בין נסיבות חייו של החכם, והתנאים ששררו בתקופתו, לבין דבריו. כותרת המשנה של ספרו אף אומרת זאת בבירור: \"מסכת אבות מפורשת ומבוארת מתוך עיון במבנה מאמריה, זמניהם ומסיבותיהם\" (כלומר: נסיבותיהם). לגבי המשנה שלנו הריהו אומר: \"מאמרו של ר' ינאי אינו בא אלא לתאר את טיב זמנו: אנו חיים בזמן שאף על פי שבוטלו גזירות השמד וחזרה הנשיאות וחודשו הישיבות, 'אין בידינו משלוות רשעים' שנהנים מטוב העולם הזה, ו'לא מייסוריהם של צדיקים' שמקבלים ייסוריהם באהבה וחייהם כולם קודש\". כאמור לעיל, פירוש זה נראה לנו מצומצם יתר על המידה, והעדפנו על פניו פירוש אחר. כעיקרון אנו מצפים מחיבור כמסכת אבות לאמירות שתוקפן ועומקן מתעלים מעל לתיאור מצב עובדתי חד פעמי וחולף.",
+                    "<b>\"חביבין ייסורים?\"</b>",
+                    "שאלת משמעותם של הייסורים הבאים על הישרים והצדיקים ימיה כימי האמונה הדתית עצמה, וכבר ספר איוב המקראי מתמודד עמה בעוצמה (וראו גם לעיל ב, כא). אולם מעטות הפעמים שהיא עוררה משבר כה חמור כמו בתקופה הסמוכה למרד בר כוכבא (135־132 לספירה). הרומאים עשו מאמצים גדולים כדי לשבור את כוחם ורוחם של היהודים, ולמנוע מהם כל מחשבה של מרידה נוספת. על פי מקורותינו זו היא תקופת \"גזירות השמד\" הקשות שנגזרו בידי הקיסר אדרייאנוס: איסור על ברית המילה (אף שיש הסבורים כי איסור זה היה הגורם למרד ולא תוצאתו), איסור על שמירת שבת ומועדים, איסור על עיסוק בתורה וכיוצא באלה. הרומאים רדפו בחמת זעם את מנהיגי אותו דור, אשר עשו מאמץ רב כדי לשמור על רוח האומה. עשרה מהם, על פי מסורת קדומה, הוצאו להורג באכזריות רבה (והם מכונים \"עשרת הרוגי מלכות\"), ביניהם ר' עקיבא, ראש חכמי הדור ומנהיגו הרוחני של המרד.",
+                    "המשבר אשר התעורר בעקבות אותן גזירות ורדיפות אכזריות היה חמור ביותר, כיוון שלא דובר במקרה זה בשאלה העקרונית בדבר סיבת סבלם של הצדיקים; תקופה זו התייחדה בכך שההתעקשות על קיום המצוות היא זו שהביאה איתה את המיתה והייסורים! אמנם, בדומה לתקופות אחרות (כולל בעקבות השואה של המאה העשרים), גם באותו דור היה מי שהציע לראות בעינויים ובייסורים עונש על עבירות כלשהן. אך הסברים מסוג זה לא הניחו את דעתו של ר' עקיבא. חכם זה פיתח תפיסה דתית הרואה את הייסורים כדבר נעלה ונשגב, ולא כעונש או כפרה על חטאים. לדעתו קבלת ייסורים באהבה ובשמחה היא תכליתו העליונה של האדם העובד את האלוהים בלב שלם. וכך הוא אומר בשמו של האלוהים: \"אם הבאתי עליכם את הטובה – תנו הודאה [=הודו על כך], הבאתי עליכם את הייסורין – תנו הודאה\" (מכילתא דר' ישמעאל, בחודש י), וצריך המאמין להודות על הסבל והייסורים הנופלים בחלקו באותה עוצמה של הכרת תודה שבה הוא מודה על הטוב שזכה לו.",
+                    "כאשר חלה ר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לבקרו ולהשתתף בצערו, אמר לו ר' עקיבא: \"חביבין ייסורין!\" (בבלי, סנהדרין קא ע\"א), היינו שצריך הוא לשמוח על כך שהוא סובל. מסתבר שר' עקיבא נאה דרש וגם נאה קיים, ומת בעצמו על קידוש השם בייסורים קשים, אך תוך גילוי שמחה על סבלו (בבלי, ברכות סא ע\"ב [וראו לעיל ג, יט]). עם זאת מתברר שלא כל חכמינו סברו כר' עקיבא, והתלמוד (בבלי, ברכות ה ע\"ב) מספר על חולה אחר שעל השאלה אם \"חביבין עליך ייסורין?\" השיב בחדות: \"לא הן ולא שכרן\". גם תשובה זו מניחה כי הסובל מתוך השלמה ואף מתוך שמחה יזכה לשכר גדול, אלא שלעיתים כדאי לוותר הן על העוקץ והן על הדבש.",
+                    "<b>רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר.</b>  ומאמרו מורכב משני חלקים ולא ברור אם הם קשורים ביניהם. הראשון עניינו בהתנהגות חברתית ראויה: ",
+                    "<b>הֱוֵה מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.</b>  היה תמיד הראשון להקדים ברכת שלום כשאתה פוגש בני אדם אחרים, \"כל אדם\", ללא קשר למעמדם ולזיקתם אליך, כדרכו של רבן יוחנן בן זכאי, \"שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק\" (בבלי, ברכות יז ע\"א). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים.</b>  ראוי לו לאדם להיות תמיד, בכל תחום ועניין, בקבוצת המעולים והחשובים ולא בין הפחותים מהם, גם אם יחסית מצבו יהיה טוב יותר בקבוצה הפחותה. האריה מסמל את המלוכה והגבורה (ראו עוד ה, כג) ואילו השועל נחשב כבעל חיים בזוי וקל ערך. הבחירה בשני חלקי גוף (ראש מול זנב) נובעת מן הרצון לצייר קצוות פיזיים המסמלים גם קצוות חברתיים וערכיים (והשוו לשון הברכה: \"ונתנך ה' לראש ולא לזנב\" [דברים כח, יג]). – המבקשים לקשר את שני חלקי המאמר אל קורות חייו של ר' מתיא, אשר עזב את ארץ ישראל וגר ברומי, ידגישו כי דווקא בעולם הנוכרי, שבו חיים יהודים וגויים בכפיפה אחת, יש חשיבות גדולה לעניין הקדמת השלום ל\"כל אדם\", וכי רק מי שמצוי בגולה, אפילו עלה בה לגדולה, יאמר כי עדיף להיות בארץ ישראל, בין האריות, גם אם לא יגיע שם למעמד של ראש. ",
+                    "<b>על ר' מתיא בן חרש</b>",
+                    "חכם יליד ארץ ישראל שחי ופעל במחצית המאה השנייה לספירה, וששמו הפרטי היה במלואו מתתיה או מתתיהו. ר' מתיא ירד מארץ ישראל, כנראה לאחר מרד בר כוכבא, והקים ישיבה ובית דין ברומי, אשר שמעם יצא למרחוק עד שאמרו עליו \"[הלֵך] אחר רבי מתיא לרומי\" (בבלי, סנהדרין לב ע\"ב), ומסופר כי חכמי ארץ ישראל שביקרו בעיר זו אכן פגשו בו ודנו עמו בעניינים שונים. חכם זה נזכר פעמים בודדות במשנה (כגון יומא ח, ו) ואף במקורות המאוחרים לה אין הוא מופיע רבות, כנראה בשל ריחוקו הגיאוגרפי ממרכזי הלימוד בארץ ישראל ובבבל. מקורות מאוחרים מפליגים בתיאור עושרו של ר' מתיא בן חרש ובהדגשת יראת החטא שלו. מסופר בהם כי הוא אף נעץ בעיניו מסמרים מלובנים באש כדי לא להתבונן בשטן שבא לפתותו בדמות אישה יפה (ילקוט שמעוני לבראשית, רמז קסא). לפי מסורת מאוחרת הוא קבור בכפר עילבון שבגליל התחתון.",
+                    "<b>שועל או אריה?</b>",
+                    "מעניין לגלות כי בספרות חז\"ל שוררת אי הסכמה באשר לתוקפו של הכלל שניסח ר' מתיא. בתלמוד הירושלמי (סנהדרין ד, ח) מובא כפתגם עממי כי \"הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות\". הדילמה ברורה. מה עדיף להיות: ראש כפר קטן או חבר מועצה שוּלי בעיר גדולה? קבוצה מובילה בליגה השנייה או קבוצת תחתית המדשדשת בליגה הגבוהה ממנה? הטוב שבתלמידי כיתה חלשה או תלמיד בינוני בכיתה מתקדמת? מסתבר כי אין תשובה פשוטה ואחת לסוגיה זו, וחיינו נעים תמיד בין שני פתגמים אלה, ראשים וזנבות לשועלים ולאריות גם יחד. אגב כדאי להעיר כי את מאמרו זה של ר' מתיא קישרו לא פעם אל פתגם ידוע של בן רומא, יוליוס קיסר: \"מוטב להיות הראשון בכפר קטן מאשר השני בכרך רומי\", מאמר המנוגד בתכלית למאמרו של ר' מתיא, אך התואם את הפתגם העממי המובא בתלמוד הירושלמי.",
+                    "<b>השועל ופיקוד הדרום</b>",
+                    "פרופ' יהודה פליקס, שחקר רבות את החי והצומח של ארץ ישראל הקדומה, קבע (בספרו \"החי במשנה\") כי \"השועל\" הנזכר במסכת אבות אינו אלא בעל החיים המוכר לנו היום בשם תן (jackal). אכן, קיים דמיון חיצוני גדול בין התן לבין השועל (השועל קטן במקצת מהתן והוא בעל אוזנים ארוכות יותר), והתן אף נפוץ הרבה יותר בארץ ישראל. אולם הסיבה שבגללה קבע פליקס כי המשנה עוסקת בתן, נובעת מכך שהתן הוא זה שמעביר בנשיכתו את מחלת הכלבת, דבר המתיישב יפה עם האזהרה (לעיל ב, י) מפני נשיכתו של השועל/התן. בין כך ובין כך, מבחינה ספרותית ענייננו בהופעת השם \"שועל\".",
+                    "כבר במקרא הוא מתואר כבעל חיים המזיק לחקלאות (\"שועלים קטנים מחבלים כרמים\" [שיר השירים ב, טו]) וכחיה המסתתרת בין החורבות (יחזקאל יג, ד; איכה ה, יח). השועל הוא חיה זהירה ביותר, ומכאן דימויה העממי כרמאית וכנכלולית. השועל מופיע במשלים רבים, וכבר בתקופת חז\"ל מוכרים היו מאות \"משלי שועלים\" (בבלי, סנהדרין לח ע\"ב), כגון משל זה: \"משל לשועל שמצא כרם והיה מסויג [=מגודר] מכל פינותיו והיה שם נקב אחד, וביקש להיכנס בו ולא היה יכול. מה עשה? צם שלושה ימים עד שרזה וחלש ונכנס באותו נקב, ואכל ושמן. ביקש לצאת ולא יכול היה לעבור. חזר וצם שלושה ימים אחרים עד שרזה וחלש וחזר להיות כשהיה, ויצא. כאשר יצא הפך פניו והביט בו ואמר: כרם כרם, מה טוב אתה ומה טובים הם הפירות שבתוכך, אבל מה הנאה יש ממך? כשם שאדם נכנס אליך כך הוא יוצא ממך\" (קהלת רבה ה, יד [חלקו בארמית]). והנמשל הוא העולם הזה: \"כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא\" (קהלת ה, יד). משל זה מוכר היה גם לממשל המשלים היווני איזופוס, והוא מפורסם גם בקרב תרבויות אחרות.",
+                    "השועלים זכו לפרסום בעיקר בזכות שלוש מאות מהם שבין זנבותיהם קשר שמשון לפידים בוערים כששילח אותם לנקום בפלישתים ולשרוף את שדותיהם (שופטים טו, ד). על שמם, כידוע, נקראה יחידה מיוחדת שפעלה בדרום הארץ בזמן מלחמת העצמאות, הלוא הם \"שועלי שמשון\", והם מככבים גם בתג היחידה של פיקוד הדרום.",
+                    "נראה שעל שם צורת זנבו של השועל נקרא אחד מזני הדגנים בשם \"שבולת שועל\", שם המצוי כבר במשנה (חלה א, א). יחד עם החיטה, השעורה, הכוסמת והשיפון חלים עליו הלכות מיוחדות כגון החובה לברך על אכילת לחם הנעשה ממנו \"המוציא לחם מן הארץ\", ועוד. כך הצליח השועל, חיה חמקמקת וטמאה, להיכנס גם אל עולם ההלכה.",
+                    "<b>מי אומר שלום ראשון?</b>",
+                    "לא הכול סברו כי אמירת שלום לכל אדם היא התנהגות מחייבת דרך קבע. לעיתים דווקא ראוי להימנע ממנה. דעה זו עומדת כנראה ביסוד דבריו של ר' אליעזר, האומר כי תלמיד \"הנותן שלום לרבו ... גורם לשכינה שתסתלק מישראל\" (בבלי, ברכות כז ע\"ב). רש\"י מסביר כי הכוונה לתלמיד שמברך את רבו בדרך אגב, כפי שהוא נוהג לברך את חבריו ובני גילו (\"אהלן! מ'נשמע? איך הולך?\"), במקום שיעשה זאת בכבוד ובמורא הראוי (\"שלום עליך מורי ורבי\" או כדומה). אבל אפשר להציע פירוש אחר לדברי ר' אליעזר. מתברר כי היו חכמים שסברו שמלכתחילה אין זה ראוי שאדם יפנה אל גדולים ממנו ויברכם ראשונה. וכך מסכם את הדיון בסוגיה זו ר' יוסף קארו, בעל החיבור ההלכתי \"שולחן ערוך\" (המאה השש־עשרה): \"לא יתן [אדם] שלום לרבו, ולא יחזיר לו שלום, כדרך שאר העם, אלא שוחה [=קד קידה] לפניו ואומר לו ביראה ובכבוד 'שלום עליך רבי' ... ויש אומרים שאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל\" (יורה דעה, סימן רמב).",
+                    "נראה אם כן כי ההוראה להקדים ולומר שלום תלויה גם בנוהגי הנימוס המקובלים בחברות שונות, והשאלה \"מי אומר שלום ראשון – זה שעולה או זה שיורד\", איננה זוכה לתשובה חד־משמעית."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר.</b> הוא ר' יעקב בר קורשאי, שכבר נזכר במסכת (לעיל ג, ט), אך ישנן גירסאות קדומות המייחסות מאמר זה לחכם אחר (וראו להלן).",
+                    "<b>הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.</b> ר' יעקב מדבר על הקשר והזיקה שבין העולם הזה ובין העולם הבא תוך השוואה אל מיבנה של בית, שבו תפקידו העיקרי של הפרוזדור (הוא המסדרון) הוא להוביל אל הטרקלין (הוא הסלון של היום). ",
+                    "<b>הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין.</b> כשם שבני אדם בוחנים עצמם בראי, מתקנים את זווית העניבה או בודקים אם התאפרו כהלכה, קודם שהם נכנסים אל חדר האורחים המפואר, כך צריכים הם להתייחס אל חיי העולם הזה. אין הוא אלא הכנה לקראת דבר חשוב הרבה יותר ממנו, חיי העולם הבא, וזאת יש לעשות – לדעת ר' יעקב – על ידי חיים של תורה ומצוות. רק מי שטרח בפרוזדור יזכה לאכול בטרקלין.",
+                    "<b>יעקב, עקיבא וטלפון שבור....</b>",
+                    "המאמר שלפנינו מאפשר לנו להציץ אל תולדותיה של מסכת אבות בכלל, ולהכיר את אחת הבעיות המרכזיות העומדות בפני העוסקים בה. כל מי שניסה ידו במחקר ספרות חז\"ל יודע כי אחת הבעיות הגדולות הניצבות בפניו היא העובדה שנוסחם של מאמרי חכמים הגיע אלינו לאחר תהליך ארוך מאוד של העברה, בעל־פה ובכתב, במשך מאות רבות של שנים. משעה שאמר חכם זה או אחר את דבריו, אי שם במאות הראשונות לספירה, ועד שהגיעו הדברים אל הספר המונח בזה בפני הקורא חלפו לעיתים למעלה מאלף ושמונה מאות שנים, ובהם התגלגלו הדברים על פה ממוסר למוסר, ואחר כך (בתקופת כתבי היד) ממעתיק למעתיק ולבסוף (עם המצאת הדפוס) ממדפיס למדפיס, עד שנקבעו בנוסח המונח לפנינו. וידוע ומפורסם הוא עד כמה משתבשים דברים כשהם עוברים על פה (בנוסח הטלפון השבור הידוע...) ועד כמה הם משתבשים במהלך העתקות והדפסות חוזרות ונשנות: האות כ\"ף הופכת לבי\"ת, דל\"ת לרי\"ש (וראו להלן על \"פרוזדוד\" שהפך ל\"פרוזדור\") והאו\"ת ו\"ו ליו\"ד, מלים נדבקות זו לזו או מתפצלות לשתיים, משפט נעלם או חוזר על עצמו פעמיים, ועוד כיוצא בזה שיבושים, שכל מי שניסה להעתיק טקסטים ארוכים מכיר אותם היטב. לכך ראוי להוסיף גם את נוהגם של מעתיקים לקצר מילים או להביא אותן בראשי תיבות, כאשר מעתיק אחר מפרש את ראשי התיבות שלא כהלכה או פותח קיצור (כמובן בשגגה) שלא ככוונת המקצר, וכך הופך \"רבי יהודה\" (=ר\"י) ל\"ר' יהושע\", \"רב עוירא\" (חכם בבלי מאוחר) ל\"ר' עקיבא\" (חכם ארץ ישראלי הקדום ממנו בהרבה) וכיוצא בזה עוד ועוד.",
+                    "ובמקרה שלפנינו: פרופ' שמעון שרביט – בספרו \"מסכת אבות לדורותיה\", ספר שבלעדיו לא היינו מוצאים את ידינו ורגלינו בסבך נוסחיה של המסכת – אסף את כל נוסחי מסכת אבות שהתגלגלו במהלך הדורות בכתבי יד של המשנה, בסידורים שבהם שוקעה המסכת ובדברי פרשנים, והציב בפנינו עולם מגוון ומסובך עד מאוד. לאור המידע שבספרו יש לשאול: מי החכם שדבריו הובאו במשנה זו? ברוב הנוסחאות נאמר \"רבי יעקב\", ונהוג לטעון שהכוונה לר' יעקב בר קורשאי (הנזכר לעיל ג, ט). אבל באחד מכתבי היד של המסכת, כתב יד קויפמן של המשנה (הועתק כנראה באיטליה במאה השתים־עשרה ונחשב לאחד הטובים שלה), נאמר כאן: \"רבי עקיבה אומר\"! ויש לשים לב לדמיון הגראפי והצלילי שבין השמות עקיבה/יעקב. ואם אין זה שיבוש שחל כבר בשלב ההעברה על פה, בהחלט אפשר לשער ש\"עקיבה\" נעשה ל\"יעקב\" במהלך ההעתקות השונות. השאלה מי בעל המאמר חשובה כדי לקשר אותו אל שאר תורתו של אותו חכם ולקבוע את זמנו של המאמר ואת הקשרו החברתי. ר' עקיבא \"מככב\" במסכת אבות (ראו לעיל ג, יז־כ). האם אפשר שמאמר זה (וגם הבא בעקבותיו) שלו הם? ושמא בכל זאת הם שייכים לחכם ידוע פחות, הלא הוא ר' יעקב בר קורשאי (אם אין הכוונה לר' יעקב אחר?). ועוד לא אמרנו כלום על נוסח נוסף המצוי בסידור ספרדי קדום שבו מיוחס המאמר ל\"ר' אלעזר בן יעקב\"! ההכרעה כאן, כמו במקומות רבים עד מאוד בספרות חז\"ל, כולל בהרבה ממאמרי מסכת אבות (כגון להלן ד, כז), איננה פשוטה כלל וכלל.",
+                    "<b>טרקלין וטרקלינית</b>",
+                    "המילה טרקלין לקוחה מן היוונית (טרי+קליניון = שלוש ספות) על שום המנהג להציב שלוש ספות סביב שולחן בחדר שבו ישבו המשפחה ואורחיה לסעוד את לבם. מן הצד הרביעי היו המשרתים מגישים את המזון. על הספות נהגו להסב בשעת הסעודה, ומנהג זה הקנה עם הזמן לחדר האירוח כולו את השם טרקלין. סתם טרקלין, אומרת המשנה, היה בגודל של עשר אמות על עשר אמות (בבא בתרא ו, ד), היינו קרוב לעשרים וחמישה מ\"ר. אך לא פעם היה הטרקלין גדול דיו כדי לארח בעת ובעונה אחת מספר גדול של אנשים, והמשנה (עירובין ו, ו) אף מדברת על \"טרקלין אחד\" ששהו בו חמש חבורות של אנשים, כלומר למעלה מחמישים נפש, באותה עת. כדי להוסיף על הוד האירוח עוטר הטרקלין בקישוטים מקישוטים שונים – כפי שעולה גם מן הממצאים הארכיאולוגיים – והוא נזכר רבות בספרות חז\"ל כחלק מהווי חייהם של מלכים ושועי ארץ. לא ייפלא אפוא על שבתי מלון, מסעדות יוקרה, חברות תעופה וגופים אחרים מציעים ללקוחותיהם \"טרקלינים\" לשבת בהם לשם סעודה, פגישה או מנוחה. ב\"בית אבי חי\" שבירושלים – שבין כתליו נכתב הפירוש המונח בזה לפני הקוראים – נתחדשה המילה \"טרקלינית\" כתרגום לתיבה הלועזית פואיֶה (מצרפתית: foyer, הוא אולם כניסה קטן המשמש לתצוגות וקבלות פנים).",
+                    "<b>כל העולם כולו הוא פרוסדוד צר מאוד</b>",
+                    "רבו השינויים בין כתבי היד השונים במה שנוגע לכתיבה של התיבה \"פרוזדור\": פרוסדוד, פרוצדוד, פרזדור, פרוסדוס ועוד ועוד, וחולקים החוקרים בשאלת משמעותה המקורית של המילה, אך נראה לפרשה כצירוף של שתי מילים יווניות שפירושן: לפני הדירה או לפני הדלת. נראה שהצורה המקורית אכן נסתיימה באות דל\"ת ולא ברי\"ש, אלא ששיבשו המעתיקים את המילה בשל הדמיון בין שתי אותיות אלה. הפרוזדוד הוא אפוא מסדרון צר שהוביל מדלת הכניסה אל הטרקלין או פנים הבית. עם הזמן נעשה שימוש בתיבת \"פרוזדור\" גם בהקשרים אחרים, כגון \"פרוזדור ירושלים\" (שהוא השטח שהוביל עד מלחמת ששת הימים ממישור החוף לירושלים, שהוא צר וארוך, ובקצהו הטרקלין – עיר הבירה) או הפרוזדור שבלב האנושי. בספרות ההלכה גם מצאנו שימוש מושאל בפרוזדור ובטרקלין כדי להבחין בין המבואות ובין גוף העניין, כגון: \"בירור זה ישמש לנו כפרוזדור ליכנס על ידו אל טרקלין ההלכה\" (שו\"ת ציץ אליעזר, ג, טז).",
+                    "מסתבר שהשוואת העולם הזה לפרוזדור היא עתיקה ומתועדת כחלק מויכוח קדום, שזמנו עוד בתקופת הבית השני (תוספתא, ברכות ו, כא), ויכוח שהתקיים בין הצדוקים לפרושים באשר לשאלה אם יש בכלל קיום לעולם אחר, שאיננו העולם שבו אנו חיים. מול טענת הצדוקים כי \"אין עולם אלא אחד\", היינו העולם המוחשי שלנו, קבעו החכמים הפרושים כי שני עולמות הם. בשל כך המירו את נוסח הברכה הקדומה אשר נהוג היה לאומרה במקדש, \"ברוך אתה ה' אלהי ישראל עד העולם\", במטבע המזכיר שני עולמות: \"ברוך ... מן העולם ועד העולם\" (ברכות נד ע\"א [וראו עוד לעיל ב, כא]), והכל כדי להודיע כי \"העולם הזה בפני העולם הבא כפרוזדור בפני טרקלין\" (תוספתא, שם)."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא.</b> ר' יעקב (או שמא ר' עקיבא?) שנזכר במשנה הקודמת,",
+                    "<b>הָיָה אוֹמֵר.</b> ואולי יש לראות את המאמר הזה, שאופיו הדתי־אמוני בולט, כהמשך לקודמו, שבו נקבע כי ההתנהגות בפרוזדור, בעולם הזה, היא שמאפשרת את הכניסה לטרקלין, אל העולם הבא. מציאותם של שני העולמות מעוררת את השאלה איזה משניהם הוא בעל ערך רב יותר. מסתבר שהתשובה על שאלה זו איננה פשוטה, ור' יעקב משווה ביניהם בשני מישורים שונים: מצד התענוג שהם מספקים לאדם מכאן ומצד משקלם ורושמם מכאן.",
+                    "<b>יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.</b> אפילו שעה אחת, כלומר זמן קצר, שבה נוהג האדם בעולם הזה בדרך הנכונה והראויה (על \"מעשים טובים\" ראו לעיל ד, יג), היא בעלת משקל וערך (זה פירוש \"יפה מ...\") יותר מכל חיי העולם הבא, שהרי ההתנהגות בעולם הזה היא המקנה לאדם את הזכות להיכנס לעולם הבא. כלשון המדרש המצטט את דברי ר' יעקב ומוסיף: \"שהעולם הבא אינו בא אלא מכוח העולם הזה\" (קהלת רבה ד, ו). ויחד עם זה:",
+                    "<b>וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.</b> אך כשאנו עוסקים בתענוג הרוחני, הרי שכל חיי העולם הזה על תענוגותיהם אינם מגיעים לעוצמת התענוג הרוחני שזוכה לו האדם בכל רגע ורגע בעולם הבא. מסקנתה של ההשוואה: כדי לזכות בקורת רוח בעולם הבא, יש לעסוק בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה. – רבים נתקשו בהבנת חלקו הראשון של המאמר ועל כן יש המנסחים אותו אחרת: \"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה כחיי העולם הבא\", רוצה לומר: ששעה אחת של התנהגות ראויה בעולם הזה מאפשרת לאדם לטעום את מה שמזומן לו בעולם הבא. לפי קריאה זו עדיף העולם הבא על העולם הזה מכל בחינה שהיא.",
+                    "<b>תשובה בעניין התשובה</b>",
+                    "שאלה: החברה הישראלית עוסקת הרבה בנושא החזרה בתשובה (וכן, מנגד, ב\"יציאה בשאלה\"). מה היא בעצם \"תשובה\"?",
+                    "תשובה: העיקרון הבסיסי של התשובה הוא עזיבת דרך החטא והחלטה שלא לשוב אליה עוד. לרעיון זה שורשים כבר במקרא, ובעיקר בדברי הנביאים, כגון \"שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה'\" (הושע יד, ב־ג) או \"החפוץ אחפוץ מות רשע? נאום אדני ה', הלוא בשובו מדרכיו וחיה\" (יחזקאל יח, כג). ואב־הטיפוס המקראי של רעיון זה הוא סיפורם של אנשי נינוה, שנענו לקריאתו של יונה \"וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם...\" (ג, ח). חז\"ל פיתחו נושא זה עוד ועוד, ואף קבעו שיש לקרוא את ספר יונה בתפילת מנחה של יום הכיפורים, יום התשובה בה\"א הידיעה. אמנם יש הסבורים כי \"תשובה מכפרת על עבירות קלות\" בלבד (משנה יומא ח, ח), אבל בדרך כלל מפליגים חכמים עד מאוד בשבחה של התשובה: \"גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם\" (בבלי, ראש השנה יז ע\"ב), ואפילו \"היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, המקום מקבלו\" (תוספתא, קידושין א, טז), ונראה שהתשובה מכפרת לו על כל חטאיו. במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרשה מב) מביאים כדוגמאות קיצוניות לאנשים שחזרו בתשובה גם את המלך אחאב, את המלך הרשע מנשה (וראו דברי הימים־ב לג, יג־כ), וכן את החכם ר' שמעון בן לקיש, \"שהיה הוא ושני רעיו בהרים גוזלין וחומסין כל אשר יעבור עליהם בדרך. מה עשה ר' שמעון? הניח לשני רעיו שודדין בהרים ושב לאלוהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפילה, והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הקב\"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב על מעשיו הרעים עוד, ונתרצית [=נתקבלה ברצון] תשובתו\" וכמוהו רבים.",
+                    "מתוך הכרה בחשיבותה של התשובה ובשבריריותו של המצב האנושי, שכן \"אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא\" (קהלת ז, כ), קבעו חז\"ל כי על האדם לבקש לחזור בתשובה בכל אחת ואחת משלוש התפילות הנאמרות בימות החול. וכך הוא נוסח הברכה החמישית מברכות תפילת העמידה, היא תפילת \"שמונה עשרה\": \"השיבנו אבינו לתורתך ... והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה\". בצד זה קבעו חכמים ימים מסוימים המיוחדים לתשובה, הלוא הם \"עשרת ימי תשובה\" שמראש השנה ועד יום הכיפורים.",
+                    "בהקשרו המקורי – במקרא, בספרות חז\"ל ובספרות המוסר של ימי הביניים – מושג התשובה רלוונטי לכל אדם מישראל המקבל על עצמו בהקשר הדתי לשוב מחטאיו ולתקן את דרכיו. עם זאת, בשיח של החברה הישראלית הוא מכוון בעיקר כלפי אלו שאינם שומרי מצוות, אשר בשלב כזה או אחר של חייהם – בנסיבות שונות ובשל סיבות מגוונות – עזבו את אורח החיים שנהגו בו וקיבלו עליהם אורח חיים דתי, ברמות שונות של הקפדה ובמידות שונות של ניתוק מן החברה והמשפחה שבתוכה גדלו. ר' יעקב היה בוודאי משבח תהליך זה, המתמקד בדברים שבין אדם לאלוהיו, אך לא היה מסתפק בו, שהרי הוא תובע ומזכיר שבצד התשובה יש צורך גם ב\"מעשים טובים\", הנופלים בתחום שבין אדם לחברו, וכפי שנהג גם בן לקיש.",
+                    "<b>ביקור חטוף בעולם הבא</b>",
+                    "החיים בעולם הזה ממשיכים על פי חז\"ל בעולם הבא, ונמצא בספרותם כמה וכמה תיאורים של המתרחש בעולם מופלא זה. יש המדגישים רק את ההנאות הרוחניות המזומנות בו לצדיקים: \"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה ורבייה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה\" (בבלי, ברכות יז ע\"א), ונראה שר' יעקב מדבר על סוג כזה של הנאה. מאידך גיסא נמצא גם תיאורים גשמיים יותר, ואולי עממיים יותר, של הריחות והצבעים והטעמים והקולות המובטחים ליושבי העולם הבא: קול שירתם של מלאכי שמים המתערב בפכפוך פלגי מים זכים, ריחות הדסים או ורדים, חופות זהב מצופות באבנים יקרות, רחצה בנחלי חלב, מאכלים מתוקים כדבש וכיוצא באלה (ילקוט שמעוני לבראשית, רמז כ). בין השאר גם יזכו הצדיקים לצפות בקרב איתנים בין שתי חיות מיתולוגיות, הלוויתן ושור הבר (הקרוי גם \"בַּהמות\"), אשר תהרוגנה זו את זו ומבשרן יאכלו הצדיקים, בצד שתייה כיד המלך מן היין המשומר, שהוא המשובח ביינות, בציר 0001, כיוון שנשמר לצורך זה כבר מבריאת העולם (במדבר רבה יג, ב).",
+                    "<b>\"הרוח נושבת קרירה\"</b>",
+                    "הצירוף \"קורת רוח\" נדיר עד מאוד בלשון התנאים ובמשנה נמצאנו רק כאן (לעומת זאת \"קור רוח\" איננו מצוי בלשון חז\"ל). במקביל נמצא פעם גם \"קורת נפש\" (בבלי, ברכות טז ע\"ב) במשמעות זהה: הנאה, שלווה ותחושה של סיפוק. לפני מותו אומר משה כי הוא מבקש לברך את ישראל, \"שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן\" (תנחומא, מהדורת בובר, ואתחנן ו), וחז\"ל אף קבעו כי \"אין קורת רוח לאישה אלא בבית בעלה\" (רות רבה ב, טו), כי עבד טוב הוא עבד \"שיש לו לרבו קורת רוח הימנו\" (בבלי, כתובות מ ע\"ב) וכי \"היין נותן קורת רוח לזקן ומשיב את נפשו ומאיר את עיניו\" (אליהו זוטא, יג). האם יש קשר בין קור וקרירות לבין \"קורת רוח\"? התחקות אחרי גלגוליו של צירוף לשוני זה מבטיחה לעושים זאת שעה של קורת רוח."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר.</b> ומאמרו כולל ארבע המלצות להתנהגות נכונה בין אדם לחברו. כולן פותחות במילית \"אל\" ומלמדות כי גם מעשה ראוי וטוב צריך שייעשה בזמן הנכון, שאם לא כן נמצא האדם מקלקל ולא מסייע.",
+                    "<b>אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ.</b> הרצון לפייס חבר כועס הוא דבר ראוי, אך אין לעשות זאת בשעה שחמתו של החבר עדיין בוערת בו. יש להמתין עד שיירגע מעט ואז לנסות ולפייסו. ניסיון פיוס בשעת כעס וחימה רק יגביר את הכעס.",
+                    "<b>וְאַל תְנַחֲמֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו.</b> ניחום אבלים הוא מנהג יפה, אך אין לו מקום בשעה שהמת עדיין לא נקבר. הכאב גדול והניחומים לא יעשו את שלהם; אדרבא, אפשר שהם דווקא יגבירו את הכאב והצער. ",
+                    "<b>וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרו.</b> ניתן לשחרר אדם מנדרו, אם מוצאים דרך להתיר את הנדר בעזרת שאלות העוסקות בנסיבות הנדר (ראו להלן). בדרך כלל מנהג יפה הוא לסייע לנודר להשתחרר מן הנדר שנדר – בעיקר אם נדר בשעת כעס, בחום לבו, בלא מחשבה מספקת וכיוצא בזה – אולם אין לעשות זאת מיד ובסמוך לרגע שבו נאמר הנדר, שכן מצב רוחו של הנודר יכול להיות כזה, שהוא ישיב על השאלות בדרך שתחסום כל אפשרות להתיר את הנדר מאוחר יותר. ",
+                    "<b>וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ.</b> נראה שכוונתו לומר: השתדל שלא לראות את חברך בשעת קלקלתו, כשהוא עלוב, מבוזה ונכשל, כדי שלא ייראה הדבר כלעג לרש ואף יגדיל את העלבון. לאחר זמן ניתן לבוא ולסייע, להושיט יד ולהעלות את החבר מן התהום שאליה נפל, אך בעת האירוע עצמו, מוטב להרחיק מבט ולא ללטוש עיניים, גם אם הכוונה טובה היא. – בקצרה: \"לכול עֵת\". וגם פיוס והרגעה, ניחום אבלים, התרת נדרים או עזרה לנכשל צריכים להתרחש בזמן המתאים להם, ולא כל הקודם זוכה.",
+                    "<b>על ר' שמעון בן אלעזר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בגליל בסוף המאה השנייה ובראשית המאה השלישית. היה רעהו של רבי יהודה הנשיא ותלמידו המובהק של ר' מאיר, ובדרך ההפלגה אמר על מורו הנערץ: \"מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעת\" (ירושלמי, נדרים ט, א). בין שלל פעולותיו יש למנות את מאבקו בשומרונים (שהוא מכנה אותם בשם \"כּוּתים\") בענייני הלכה שונים (כגון ספרי במדבר, פיסקה קיב). נראה שבעקבות כשלון מרד בר כוכבא, אשר השומרונים לא נטלו בו חלק, הלך הפער בין היהדות של חז\"ל לבין העדה השומרונית והעמיק, ור' שמעון היה מראשי הלוחמים בעדה זו.",
+                    "<b>\"מן השמים תנוחם\"</b>",
+                    "מקורותיו של המנהג לנחם את האבלים הם קדומים עד מאוד. כבר על יעקב מסופר כי \"ויתאבל על בנו [=יוסף] ימים רבים, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו...\" (בראשית לז, לד־לה). חז\"ל וספרות ההלכה היהודית פיתחו והרחיבו את מנהגי ניחום האבלים, ויצרו בכך מנגנון רב עוצמה של סעד ותמיכה. ניחום האבלים הוא בראש ובראשונה מתן ביטוי להשתתפות הקהילה בצערו של האדם, דבר המקל על סבלו, בהעניקהּ לו את התחושה שאין זונחים אותו בשעתו הקשה. מעשה ניחום האבלים גם מאדיר את הנפטר ואת מעלותיו, ובכך הוא מהווה עבור האבל מקור לגאווה ולנחמה.",
+                    "ניחום האבלים בשעת הביקור בביתם במהלך ימי \"השבעה\" הוא רק מעגל אחד מתוך כמה מעגלים של ניחום, המתחילים עוד בבית הקברות. הניחום מתחיל כבר בהספדים, הנאמרים סמוך לקבורה, שכן ההספד מתרכז בדמותו ובמעלותיו של הנפטר, ובכך הוא מאפשר לציבור להשתתף עם האבל בתחושת החסר והאובדן. במקומות רבים מקובל כי לאחר קבורת המת עומדים המלווים בשתי שורות; האבלים עוברים ביניהם ומאזינים לדברי תנחומים. לאחר שהאבל חוזר מבית הקברות לביתו, יש המגישים לו את \"סעודת ההבראה\", המובאת לשם בידי שכניו וידידיו, ביטוי נוסף להשתתפותם בצערם של האבלים. המעגל החותם את תהליך ניחום האבלים מתרחש בימי ה\"שבעה\". ולמעשה, מי שלא עלה בידו לנחם את האבל בתקופת השבעה יכול לעשות זאת – היום גם בטלפון או בכתב – במהלך תקופת האבלות כולה (שלושים יום או אחד עשר חודש, בהתאם לזיקה שבין האבל לנפטר).",
+                    "כדי להתגבר על תחושת המבוכה שעשויים המנחמים לחוש בבואם אל בית האבלים, גיבשו ההלכה והמנהג נורמות שונות המורות כיצד יש לנהוג שם. אחת מהן היא הקביעה במשנתנו, שאין לנחם את האבל לפני הקבורה. כלל נוסף הוא, שעל המנחמים לשתוק עד שהאבל פותח בדיבור, ושאין להאריך יתר על המידה בביקור. את הביקור חותמים המנחמים על פי מנהג עדות המזרח באמירת \"מן השמים תנוחמו\", בעוד שבני עדות אשכנז נוהגים לקשר את האבל הפרטי אל האבל הלאומי ולומר: \"המקום [=הוא האלוהים] ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה [=לכאוב] עוד\". מנהגים רבים נוספים התפתחו בעדות ישראל השונות, עדה עדה ומנהגיה.",
+                    "<b>\"כל נדרי\"</b>",
+                    "חז\"ל עסקו רבות בנדר ובהלכותיו, כיוון שראו אותו כמעין שבועה מקודשת, ואף הקדישו לו מסכת שלמה במשנה ובשני התלמודים. אחד מן הנושאים המפורסמים בהלכות נדרים הוא אפשרות \"התרת הנדרים\". חכם, או בית דין, יכולים להתיר נדרו של אדם אם ניתן להראות שהנדר נוצר בטעות, מחוסר תשומת לב או בלא מודעות להשלכותיו המלאות. לשם כך יש למצוא \"פתח\" להתרת הנדר, כלומר לגלות נתונים מסוימים אשר הנודר לא היה מודע להם, ולוּ היה מודע להם לא היה נודר (כגון מי שנדר לא לאכול בשר ולא ידע שלמחרת יצווה עליו הרופא להרבות באכילת בשר למען בריאותו).",
+                    "מנהג עתיק שמקורו בימי הגאונים, הלוא הם ראשי הישיבות בבבל בתקופה שלאחר חתימת התלמוד הבבלי, הוא לומר בליל יום הכיפורים את התפילה הארמית הפותחת במילים \"כּל נִדְרֵי\", שהיא למעשה סוג של התרת נדרים ציבורית כללית. עם הכניסה ליום הקדוש מכול מבקש הציבור כי כל הנדרים שנדר \"מיום כיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה\" (וכן, לפי נוסחים אחדים, \"מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה\") יתבטלו, ולא יהיה להם כל תוקף או קיום. ואף שאמירת \"כל נדרי\" מעוררת קשיים מבחינה הלכתית (שכן אי אפשר להתיר נדרים בצורה מרוכזת כ\"עסקת חבילה\" בציבור, ולא ניתן לעשות זאת שלא בבית דין או בשעות הערב, ואי אפשר להתיר נדרים בלי לפרטם), בכל זאת נעשה טכס זה לסמלו של ליל יום המחילה והסליחה, אולי משום שאין אדם אשר לא מיהר לנדור – בינו לבין עצמו – נדרים רבים אשר לא עמד בהם, ועם כניסת יום הכיפורים הוא מבקש לבטלם, כדי לעמוד נקי מחטא זה לפני בורא עולם. ו\"בלי נדר\" נוסיף לעסוק בנושא זה בפירוש למשנה ג, יד."
+                ],
+                [
+                    "<b>שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר.</b> ולמעשה הוא מצטט כצורתם שני פסוקים מספר משלי, שאותם נהג לומר בהזדמנויות שונות:",
+                    "<b>\"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ\" (משלי כד, יז־יח).</b> זה אחד מן המאמרים בספר משלי המגלה חכמה בעלת אופי מעשי־תועלתני: אל לו לאדם לשמוח כאשר אויבו נכשל ונופל, שכן האלוהים יראה שמחה זו באור שלילי וכתוצאה מכך יסיר את כעסו וזעמו מן האויב. בסופו של דבר, אם כן, השמחה לאידו של היריב תהיה לו דווקא לתועלת. ראוי להעיר כי בהרבה נוסחים טובים של מסכת אבות מצוטט רק הפסוק הראשון (עד \"יגל לבך\"), ואם אין כאן קיצור מטעמים טכניים בלבד, ניתן לראות בכך ביטוי לתחושה של אי־נוחות מסוימת מן התועלתיות המעשית העולה מפסוקים אלה. אי־נוחות זו מתבטאת גם בפרשנויות הרבות שהוענקו להם, כגון שהאיסור על שמחה הוא רק לגבי אויב שהוא מבני ישראל; שהשמחה לאיד מפתחת באדם תכונות לא חיוביות ולכן ראוי להימנע ממנה; שהשמחה לאידו של השונא עשויה להיחשב כחלק מעונשו, ועל כן יופחת בעקבותיה במידת מה עונשו המקורי, ועוד כיוצא בזה פרשנויות שחלקן הן בעלות אופי אפולוגטי. את פשוטו של המאמר יישם בחייו החכם הבבלי רבא. כשחלה ביקש ממשרתו להודיע ברבים על כך, ואמר: \"מי שאוהב אותי – יבקש עלי רחמים. ומי ששונא לי – ישמח לאידי, וכתוב 'בנפול אויבך אל תשמח וכו'\" (בבלי, ברכות נה ע\"ב [המקור בארמית]) וכך יסייעו לרבא להחלים הן אוהביו והן שונאיו.",
+                    "<b>על שמואל הקטן</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לספירה. על השאלה מדוע התווסף לשמו הכינוי \"הקטן\", משיבים המקורות: \"לפי שהוא מקטין עצמו. ויש אומרים: לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי [= הוא שמואל הנביא]\" (ירושלמי, סוטה ט, יג). רק אגדות מעטות מפיו של שמואל הקטן הגיעו לידינו (כגון מדרש תהלים צד, ד), ואף לא הלכה אחת, ובכל זאת דמותו היא ידועה ומפורסמת, וזאת בזכות מידותיו. המקורות מספרים שהקפיד מאוד שלא לבייש אף אדם, גם אם יעלה לו הדבר בכבודו שלו (בבלי, סנהדרין יא ע\"א), ומסופר שכאשר שמעו חכמים בת־קול האומרת כי יש ביניהם אדם הראוי שתשרה עליו השכינה, הביטו כולם לעברו של שמואל הקטן (שם). לפי המסורת שמואל הקטן הוא מי שחיבר את \"ברכת המינים\", הברכה השתים־עשרה שבתפילת העמידה (הידועה גם בשם \"תפילת שמונה עשרה\"), שהיא למעשה קללה המכוונת מיסודה כנגד יהודים שנטו אחרי הנצרות (בבלי, ברכות כח ע\"ב), ומעניין שהתקנת ברכה זו מיוחסת דווקא למי שהציע שלא לשמוח לאידו של אויב. כשמת שמואל הקטן אמרו עליו: \"הוי חסיד, הוי עניו, תלמידו של הלל\" (בבלי, סנהדרין, שם), וכיוון שלא היו לו בנים, הספידו אותו רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה ואמרו: \"כשהמלכים מתים – מניחין כתריהן לבניהם, עשירים מתים – ומניחין עושרם לבניהם, שמואל הקטן – נטל כל חמודות של עולם והלך לו\" ואין מי שיירש את תכונותיו המעולות (מסכת שמחות ח, ז). למסורת אחרת, שעל פיה הלך שמואל הקטן לעולמו עוד קודם לחורבן, ראו לעיל א, יז.",
+                    "<b>המ\"ם של אמ\"ת</b>",
+                    "את חלק ה\"כתובים\" שבתנ\"ך פותחים הספרים תהלים, משלי ואיוב, ונהוג לציינם בראשי התיבות אמ\"ת. ספר משלי נמנה על ספרות החכמה המקראית (יחד עם מגילת קהלת וספר איוב) ועיקרו פתגמים, נאומי לקח ומשלים, הבאים לאלף את קוראיו דעת ולהדריכם בדרך החיים הנכונה, מבחינה דתית ומעשית גם יחד, כגון: \"בן חכם ישמח אב / ובן כסיל תוגת אמו\" (י, א), \"חושך שבטו שונא בנו\" (יג, כד) או \"יהללך זר ולא פיך\" (כז, ב) ועוד ועוד. ספר משלי יוחס בכותרתו ל\"שלמה בן דוד מלך ישראל\", ובכל זאת מלמד התלמוד הבבלי, שלא תמיד נחשב ספר זה כראוי להיכלל בכתבי הקודש, וזאת משום ש\"דבריו סותרין זה את זה\" (שבת ל ע\"ב), כגון הפתגם המצוטט בפיו של שמואל הקטן לעומת \"באבוד רשעים רינה\" (יא, י), היינו ששמחה גדולה היא לחזות במפלת אדם רשע. לפי מקור אחר ביקשו לגנוז את ספר משלי משום שטענו שהוא \"משלות\" בלבד (אבות דרבי נתן נוסח א, א), עד שבאו חכמי ימי הבית השני – הם אנשי הכנסת הגדולה (לעיל א, א) – ופירשוהו בדרך שתבטל את הסתירות.",
+                    "מתוך כעשרים ציטוטים שיש במשנה מספר משלי, באים כמחציתם במסכת אבות, והדבר איננו צריך להפתיענו, שהרי גם מסכת זו היא חלק מספרות החכמה העברית הקדומה (וראו ג, יח או ד, א). הקישור בין ספר משלי למסכת אבות בולט במיוחד במאמר שלפנינו, שבו מצוטטים שני פסוקים כאילו הם דבריו של החכם, אף בלא מילת ציטוט כגון \"שנאמר\".",
+                    "אגב, את הסתירה בין הפסוקים המצוטטים בידי שמואל הקטן לבין \"באבוד רשעים רינה\" תירץ כבר המדרש כאילו מדובר בשני סוגי שונאים: דברי שמואל הקטן תקפים רק לגבי שונא מבני ישראל, והפסוק האחר עניינו בשונא כגון המן הרשע (פרקי דרבי אליעזר, מט).",
+                    "<b>שמחה לאיד</b>",
+                    "פתגם עממי אומר כי \"אין שמחה כמו שמחה לאיד\", היינו שמחה למפלתו של אחר, שונא או מתחרה (יסוד הביטוי הוא במשלי יז, ה: \"שמח לאיד לא ינקה\"). אבל נראה ששמואל הקטן היה דוחה פתגם זה בשתי ידיים. ברוח דבריו אומר המדרש (פסיקתא דרב כהנא, הוספה ב), כי שלוש פעמים נזכרת בתורה השמחה בקשר לחג הסוכות (כגון \"ושמחת בחגך\" [דברים טז, יד]), \"אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. ולמה? בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג [=סוכות] אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו [ולא בשאר הימים]. למה? כדאמר שמואל 'בנפול אויביך אל תשמח'\". (אגב נעיר כי בימינו קוראים את ההלל, אם כי לא בשלמותו, בכל ימי הפסח.) מתברר כי אפילו נס הישועה הגדול של טביעת המצרים בים סוף איננו מזמין שמחה מלאה על אירוע זה, שכרוך בו אובדן חיי אדם. במקום אחר מספר התלמוד הבבלי כי בשעת טביעת המצרים ביקשו מלאכי השרת לומר את דברי ההלל והשירה היומיים לפני אלוהים בשמים, אך הוא אמר להם: \"מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה לפני?!\" (סנהדרין לט ע\"ב). גם המצרים נבראו בצלם אלוהים, גם הם מעשי ידיו, ואף שהם ראויים לעונש החמור שהושת עליהם, אין הדבר צריך לעורר שמחה. גם לגבי דור המבול שהושמד כולו מספר המדרש כי \"שבעה ימים נתאבל הקב\"ה על עולמו קודם שיבוא מבול\" (בראשית רבה כז, ד), ובכלל, כאשר מוצא אדם להורג – לאחר שנמצא אשם בבית דין – גם הקב\"ה מיצר על כך (משנה, סנהדרין ו, ה).",
+                    "ברוח דברים אלו נוהגים להסביר מנהג בליל סדר המיוחד לקהילות האשכנזים. בשעת מניית מכות מצרים (דם, צפרדע, כינים וכו') נוהגים לרוקן מעט יין מן הכוס אל צלחת (או על מפת השולחן...), וזאת מתוך רצון לפגום מעט בשמחת החג, כדי לא להגיע אל \"בנפול אויבך שְמח\" שמחה שלמה ומלאה."
+                ],
+                [
+                    "<b>אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד, לְמָה הוּא דוֹמֶה.</b> למה דומה מי שלומד תורה (ושאר מקצועות הידע) בילדותו? ",
+                    "<b>לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.</b> ילד כזה דומה לדיו הנקלטת היטב ובחדוּת על נייר חדש שלא עשו בו שימוש קודם. ילד לומד הוא בבחינת \"לוח חלק\" ומה שהוא לומד נקלט בו ונחרת בו היטב. ולעומת זאת:",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד זָקֵן, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.</b> מחיקת הנייר גורמת לכך שהכתיבה המחודשת עליו איננה נקלטת בו בחדות אלא בטשטוש מה, ויש לזכור שבעולם הקדום נהגו לעשות שימוש חוזר בחומרים שעליהם כתבו (פפירוס, קלף וכדומה) על ידי מחיקת הכתוב וכתיבה מחודשת. הדבר נבע מטעמי חסכון או בשל מחסור באמצעי כתיבה. הלומד הזקן כבר איננו מסוגל, כך סבור אלישע בן אבויה, לקלוט דברים באותה חדות ובבהירות, כוחותיו הפיזיים והמנטליים ההולכים ונחלשים מונעים ממנו להתמסר ללימודים, זכרונו טוב פחות ואף קשה לו לחרות בתודעתו דברים חדשים, שלא פעם אינם עולים בקנה אחד עם מה שהוטבע בו במהלך השנים. ",
+                    "<b>על אלישע בן אבויה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי, בן למשפחה ירושלמית מיוחסת, שחי במאה השנייה לספירה (ונראה ששם אביו היה \"אביה\", כפי שמופיע בכתבי יד רבים). היה מתלמידיו של ר' עקיבא ומורו המובהק של ר' מאיר. אלישע בן אבויה התפרסם בכינוי הגנאי \"אחֵר\", שניתן לו לאחר שנטש את אמונתו בתורת היהדות והתפקר. אלישע היה אחד מארבעת החכמים שנכנסו אל פרדס תורת הסוד – יחד עם ר' עקיבא, בן זומא (ד, א) ובן עזאי (ד, ג) – אירוע שהביא אותו לאבד את אמונתו (בבלי, חגיגה טו ע\"א). לפי מסורת אחרת (ירושלמי, חגיגה ב, א) \"פעם אחת היה [אלישע] יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אֵם על הבנים [=ציפור וגוזליה] וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת. אמר: כתיב 'שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים' (דברים כב, ז). איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ... ויש אומרים על ידי שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום [=אחד מעשרת הרוגי המלכות הרומאית] נתון בפי הכלב שותת דם. אמר: זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקונן? זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו? זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים\". בעקבות אירועים אלו התפקר. בספרות חז\"ל הוא מתואר גם כמי שניסה להסית תינוקות של בית רבן מדרך הישר (ועל זה נאמר שהוא \"קיצץ בנטיעות\") ואף שיתף פעולה עם השלטון הרומאי כנגד עמו (ירושלמי, שם). כן הוא מתואר כמי ש\"זמר יווני לא פסק מפיו\" (בבלי, חגיגה טו ע\"ב), היינו שתרבותו היתה זו של יוון ורומא ונראה גם שהלך שבי אחרי הפילוסופיה היוונית־רומית. ובכלל דמותו מתוארת בספרות חז\"ל באופן שלילי למדי, ואף נאמר כי מי שרואה אותו בחלום \"ידאג מן הפורענויות\" (אבות דרבי נתן נוסח א, מ). עם זאת מודגש במקורות כי ר' מאיר (עליו ראו ד, יב) שמר על קשרים נאמנים עם \"אחר\", ועל כך נאמר כי \"רבי מאיר רימון מצא – תוכו אכל, קליפתו זרק\" (בבלי, חגיגה טו ע\"ב). וממקצת המסורות עולה כי לדעת ר' מאיר חזר בו אלישע מדרכו הרעה על ערש דווי (רות רבה ו, ד). הופעת מאמר שלו במסגרת מסכת אבות ראויה אפוא לציון מיוחד.",
+                    "<b>\"אוי לרשע ואוי לשכנו\"</b>",
+                    "פרשן המסכת, ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב\"ץ), מעיד כי \"זו המשנה דילגוה מסידורי תפילות משום 'שם רשעים ירקב', ונראה כי קודם שיצא [אלישע] לתרבות רעה היתה שגורה בפי התלמידים ואחר כך משנה זו לא זזה ממקומה\". הרשב\"ץ מעיד על נוסחים רבים של מסכת אבות המצוטטת בסידורי התפילה, אשר דילגו על דבריו של אלישע כדי לקיים את האמור בפסוק בספר משלי, כי \"זכר [=שם] צדיק לברכה / ושם רשעים ירקב\" (י, ז), אך עם זאת הוא קובע שדברי אלישע נאמרו עוד בהיותו חלק מעולם החכמים ועל כן שימר אותם רבי במשנתו. לאור זאת מעניינת הערה נוספת של הרשב\"ץ, העוסקת במשנה הבאה (משנה כו): \"זאת המשנה דילגוה מסדר תפילות לפי שהיא דומה לראשונה...\". אכן, \"אוי לרשע אוי לשכנו\" (משנה, נגעים יב, ו).",
+                    "אגב נזכיר כי המנהג להוסיף \"שם רשעים ירקב\" או \"ימח שמו\" להזכרת שמו של אדם רשע הוא קדום (וראו לעיל ד, יז).",
+                    "<b>נצחונו של הנייר המחוק</b>",
+                    "יש הרואים את מאמרו של אלישע בן אבויה כעקיצה כלפי מורו הגדול, ר' עקיבא, אשר לפי מסורות רבות החל את לימודיו בגיל מבוגר, ולפי אחת המסורות רק כשהיה בן ארבעים שנה (ראו ג, יט). גם מאמר אחר של אלישע (אבות דרבי נתן נוסח ב, לה) עוסק באותו עניין: \"הלמד תורה בנערותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח [=מסויד] על גבי אבנים, אפילו כל הגשמים יורדין אין מזיקין אותו. והלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח על גבי לבנים, כיוון שטיפה של מים יורד עליו – פושר [=מתמסמס] והולך לו\". השוואות נוספות בין הלומד ילד ללומד זקן, אם כי מפי חכמים אחרים, צועדות בכיוון דומה: \"הלומד תורה בילדותו דומה לאישה שהיא לשה בחמין [=במים חמים, כשהבצק נעשה במהירות והוא חלק וגמיש], והלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לאישה שהיא לשה בצונן\" (אבות דרבי נתן נוסח א, כג); \"הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא בתולה שהיא הוגנת לו והוא הגון לה, והיא מתנפלת עליו והוא מתנפל עליה. הלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לזקן שנשא בתולה. היא הוגנת לו והוא אינו הגון לה. היא מתנפלת עליו והוא מתרחק ממנה\" (שם). וכן: \"הלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לנוטל קנקן ליתן בו יין והוא אינו זפוּת [=אטום]. כל זמן ששתה בו מבאיש [=מעלה ריח רע]. והלמד תורה בנערותו למה הוא דומה? לנוטל קנקנו ליתן בו יין והוא זפות. כל זמן ששותה בו הוא משביח\" (שם נוסח ב, לה). אם אכן מדבר אלישע נגד ר' עקיבא, הרי שספרות חז\"ל מלמדת את ההפך מדבריו, שכן ר' עקיבא הפך בוודאי לגדול דורו, התנא שהשפיע אולי יותר מכל תנא אחר על התהוות התורה שעל פה, בעוד שאלישע, שהחל את לימודיו בילדותו, סטה מן הדרך ותורתו נעלמה בתהום הנשייה. הנייר המחוק גבר בעליל על הנייר החדש.",
+                    "ואם ב\"נייר מחוק\" אנו עוסקים, ראוי להעיר כי במשנה קיים ויכוח בשאלה אם אפשר לכתוב על נייר כזה מסמך חשוב כגון גט, וזאת כיוון שניתן לזייף אותו בקלות (גיטין ב, ד), אך ישנה הסכמה שאי אפשר לכתוב ספרי תורה על נייר שכזה (מסכת סופרים א, ו). שימוש מקובל בו היה לצורך פקיקת צנצנת של בשמים (משנה, שבת ח, ב). אגב גם נעיר כי הנייר המוכר לנו נוצר לראשונה בסין, כבר במאה הראשונה לספירה, אך במזרח הקדום נהגו לכתוב בעיקר על נייר שיוצר מצמח הגומא, היינו על פפירוסים (ומכאן גם שמו האנגלי: paper). המילה \"נייר\" איננה מקראית, והיא מצויה לראשונה בספרות חז\"ל. אנו נוהגים להגותה: נִיָּר, אך משקלה של המילה הוא נְיָר ובהרבה כתבי יד מנוקד דווקא: נַיָּר.",
+                    "מעתיקים של כתבי יד ומדפיסי ספרים נהגו למלא כל עמוד עד סופו, כדי \"לא להשאיר את הנייר חלק\", ולוּ היה לנו מספיק מקום על הנייר היינו מרחיבים את הדיון בניקודים השונים של מילה מעניינת זו.",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר.</b> הדמיון בין דבריו לבין מאמרו של אלישע בן אבויה (במשנה הקודמת) הוא ניכר, אף ששני החכמים עוסקים בעניינים שונים. אלישע דיבר על גילאי הלומדים, ואילו ר' יוסי מדבר על גילאי המלמדים. מכל מקום, נראה שבגלל דמיון זה סודרו שני המאמרים זה בצד זה.",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.</b> מי שלומד מפי צעירים דומה למי שאוכל ענבי בוסר, ענבים שטרם הבשילו, ושותה יין שזה עתה נדרך בגת, כלומר יין שטרם זוקק וטעמו עדיין בוסרי.",
+                    "<b>וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.</b> לעומת זאת הלומד מן הזקנים, החכמים ובעלי הניסיון, דומה למי שאוכל ענבים בשלים ומתוקים ושותה יין שנתיישן וטעמו משובח. לפי זה מעדיף ר' יוסי תמיד את המורה והמלמד הזקן על פני הצעיר, בלא קשר לדבריהם. – על דבריו אלו מגיב רבי (יהודה הנשיא, עורך המשנה [עליו ראו לעיל ב, א]) ואומר, תוך שהוא משתמש בעולם הדימויים של היין ושתייתו:",
+                    "<b>אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ.</b> אל תביט אל הצורה החיצונית (אם המדובר במורה צעיר או במבוגר), אלא שים לבך אל תוכן הדברים שבפיו, כי",
+                    "<b>יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ.</b> יכול להיות אדם צעיר אשר תורתו משובחת ומרובה, ולעומתו אדם זקן שאין בו דבר, אפילו לא תורה בוסרית. ובאבות דרבי נתן (נוסח ב, לד) נאמרים הדברים ביתר חריפות: יש קנקן ישן \"שאפילו טיפה אין בו, אינו מלא אלא מימי רגליים\". (בשולי הדברים נעיר כי בנוסחים רבים מיוחס המאמר לר' מאיר ולא לרבי יהודה הנשיא. וראו על בעיה זו לעיל ד, כא.)",
+                    "<b>על ר' יוסי בר יהודה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי בן המאה השנייה, שמאמרו במסכת אבות הוא היחיד שהגיע אלינו בשמו זה. נראה שהוסיפו לו את הכינוי \"איש כפר הבבלי\", כדי להבחין בינו ובין חכם אחר, הקרוי אף הוא ר' יוסי בר יהודה, שחי באותה תקופה ושמאמרים רבים שלו באים במקורות חז\"ל (כגון משנה, גיטין ד, ז ועוד).",
+                    "<b>מה לבבלי בארץ ישראל?</b>",
+                    "שמו של הישוב \"כפר הבבלי\" מעיד על כך שמוצאם של יושביו, או של אבותיהם, היה מבבל, וכי לפחות בתקופה מסוימת הם בלטו בשונותם בין תושבי האזור במה שנוגע לתחומי חיים שונים, כגון מנהגי תפילה או לבוש. על בתי כנסת של יוצאי בבל (הקרויים \"כנישתא דבבלאי\") מעידים מקורות ארץ ישראליים אחדים (כגון בראשית רבה לג, ג; ירושלמי, ברכות ה, א), וניתן לגלות בספרות חז\"ל גם ביטויים של מתח בין \"הצברים\", ילידי ארץ ישראל, לבין העולים מבבל. כך, למשל, מסופר במדרש (שיר השירים רבה ח, ג) על סוחר בן הארץ המגדף חכם שעלה ארצה מבבל: \"לכו מכאן, אתם הבבליים\", ואילו ריש לקיש (בבלי, יומא ט ע\"ב) אומר לאחד מן הבאים מבבל בלשון שבועה: \"אלהים! שונא אני אתכם\", וזאת משום שמרבית אבות אבותיו של הבבלי נותרו בבבל ולא עלו ארצה עם עזרא ונחמיה, כמסופר בספרים המקראיים הנושאים שמות אלה. דורות רבים אחרי שיבת ציון המשיכה הקהילה הארץ ישראלית לנטור לאחיהם הבבליים על שלא עלו ארצה להשתתף עמם באירועים הקשים שעברו עליהם, כגון החורבן ומרד בר כוכבא. ודאי לא היה זה הוגן לבטא כעס זה דווקא כנגד אותם בודדים שהחליטו בסופו של דבר להצטרף אל יושבי הארץ, אך מסתבר כי המתח בין העולים לבין הותיקים איננו המצאה של הציונות המודרנית.",
+                    "המשנה מזכירה גם את \"ר' נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי\" (עדויות ו, ב). מקומו המדויק של כפר זה אינו ידוע, והיו שהציעו לראותו במישור החוף הדרומי או סמוך לצידון.",
+                    "<b>\"נזם זהב באף חזיר\"</b>",
+                    "מאמרו של רבי, \"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו\", הוא מן המפורסמים והמצוטטים ביותר בשיח הישראלי, ובאתרי תוכן שונים הוא התגלגל להיות \"אל תסתכל בקנקן אלא במלצרית שמגישה אותו\" (מבדיחותיהם של יושבי הפאבים), \"... אלא במה שאין בתוכו\" (כשעוסקים במעמידי פנים וריקנים שפרט לחיצוניות אין להם דבר), \"... אלא במה שבפנוכו\" (סלנג) או \"...אלא קח אותו\" (המלצה לקלפטומנים) – כל זאת עדות לחביבות הפתגם ולגמישותו. המאמר במקורו מציע לא ללכת שבי אחר המעטפת החיצונית, ולהקדיש את עיקר תשומת הלב לתוכנם הפנימי של הדברים. עם זאת, אין כאן שלילה גורפת של החיצוניות, אלא העדפה עקרונית של ההתמקדות במהות על פני עיסוק בתדמית. לעניין זה ביטויים שונים במקורות.",
+                    "במשמע הראשוני ביותר מתחילה דילמת \"הקנקן ומה שבתוכו\" באדם עצמו ובמראהו. אין היופי זר ליהדות; אדרבא, התנ\"ך יודע להעריך יופי, ועוטר את טובי גיבוריו בתארי יופי. כך למשל, יוסף היה \"יפה תואר ויפה מראה\" (בראשית לט, ו); גם על רחל נאמר שהיתה \"יפת תואר ויפת מראה\" (בראשית כט, יז) והוא הדין בדוד שהיה \"יפה עיניים וטוב רואי\" (שמואל ב טז, יב). עם זאת גם התנ\"ך יודע כי היופי עשוי שלא לשקף נאמנה את מהותו הפנימית של האדם, בבחינת \"נזם זהב באף חזיר / אשה יפה וסרת טעם\" (משלי יא, כב): אישה יפה אך \"נעדרת שכל\" (פירוש רלב\"ג לפסוק) כמוה כחזיר, המתועב בבהמות, המעוטר בנזם זהב. וכאשר שמואל בא למשוח למלך את אחד מבניו של ישי בבית לחם, לבו נוטה באופן טבעי אל אליאב, האח הגבוה והמרשים. אך ה' מזהיר אותו: \"אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו ... כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב\" (שמואל א טז, ז).",
+                    "הערכת היופי באה לביטוי גם בספרות חז\"ל: \"הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר 'ברוך שכך ברא בריות נאות בעולמו'. ומעשה ברבן גמליאל שראה גויה אישה נאה ובירך עליה!\" (ירושלמי, ברכות ט, א). ולעומת זאת מסופר על בנות ירושלים: \"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין [=שנלקחו בהשאלה], שלא לבייש את מי שאין לו ... ובנות ירושלים יוצאות וחולות [=מחוללות] בכרמים. ומה היו אומרות? 'בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה' [כי] 'שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל' (משלי לא, ל)\" (משנה, תענית ד, ח). מסתבר שמצירוף המקורות עולה הקריאה לאיזון נכון בין תשומת לב ליופי החיצוני, מבלי להגזים בערכו, ובין התמקדות בערכים הפנימיים."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד.</b> שלוש מידות רעות אלה",
+                    "<b>מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.</b> מביאות לקיצור חיי האדם בעולם הזה ולהקדמת מותו (על \"מוציאין את האדם מן העולם\" במשמעות זאת ראו לעיל ב, טז). דבריו של ר' אלעזר הקפר נראים כוואריאציה על דברי ר' יהושע בן חנניה (שם), המונה אף הוא שלושה דברים המוציאים את האדם מן העולם: \"עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות\". ואכן, עין הרע היא (גם) הקנאה בהצלחת האחר; התאווה הבלתי מבוקרת היא אחת מביטוייו של יצר הרע; ואילו הרדיפה אחר הכבוד עשויה לעורר באדם שנאה אל שאר הבריות.",
+                    "<b>על ר' אל(י)עזר הקפר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בימיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, בסוף המאה השנייה לספירה. זה הוא מאמרו היחיד שבמשנה, ובכלל רק אחדים ממאמריו של חכם זה הגיעו לידינו בספרות חז\"ל, שבה הוא קרוי לעיתים \"אליעזר\" ולעיתים \"אלעזר\", לעיתים \"הקפר\" ולעיתים \"בן הקפר\". השם \"קפר\" הובן כעדות למקום שממנו בא ר' אליעזר או כעדות למקצועו: עושה זפת (וכמוהו: \"כַּפָּר\", וכך קרוי ר' אליעזר בכמה מעדי הנוסח של מסכת אבות) או יוצר תרופות ותבלינים מצמח הקרוי \"קפר\" (הוא הצלף – capparis).",
+                    "<b>בשבח המידות המגונות</b>",
+                    "המסורת הנוצרית של ימי הביניים מדברת על שבע מידות מגונות או שבעה חטאים האורבים לבני האדם: תאוות בשרים, גרגרנות, חמדנות, עצלות, זעם, קנאה וגאווה. מקצת מן החטאים עניינם בגוף ובצרכיו (גרגרנות ותאווה [המתבטאת במיניות פרועה] ואולי גם עצלות) והאחרים עניינם באופי האדם ובהתנהגותו. המלומדים הנוצריים אשר עסקו בשבעת החטאים (ובראשם הפילוסוף־התיאולוג תומאס אקווינס [איטליה, המאה השלוש־עשרה]) סימנו את התאווה כחטא המסוכן ביותר, במיוחד כאשר מדובר בתאוות הבשרים.",
+                    "במשנה שלפנינו מזכיר ר' אליעזר שלוש ממידות אלה: קנאה, תאווה וגאווה (המתבטאת ברדיפה אחר הכבוד). מידות מגונות אחרות מרשימה זו הנזכרות במסכת הן עצלות (ב, כ), כעס (ב, טו) ו\"יצר הרע\" בכלל, שלא תמיד הוא אך ורק רע, וניתן לרתום אותו גם לצרכים חיוביים (ראו לעיל, ד, א). מתברר כי יחסם של חז\"ל אל מידות שליליות אלו לא בא לפסול אותן פסילה מוחלטת. כך, למשל, יש גם תועלת בקנאה, וכבר קהלת עמד על כך שהקנאה שמקנא אדם בחברו היא אחד היסודות המניעים את העשייה האנושית (ד, ד) ולאו דווקא לשלילה. ובכלל: \"קנאת סופרים תרבה חכמה\" (בבלי, בבא בתרא כא ע\"א), והיא מעודדת תחרות חיובית של יצירה פורייה. במדרש תהילים (לז, א) אף מדובר מפורשות בשבח הקנאה: \"שאילולי הקנאה אין העולם עומד, ואין אדם נושא אישה, ואינו בונה בית\", והדבר הולך ומודגם באברהם אבינו: \"שאילולי קינא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ (ראו בראשית יד, יט). ואימתי קינא? שאמר למלכיצדק [מלך שלם, בראשית יד, המזוהה במדרש עם שֵם בן נח]: כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו? ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף. לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו [אוכל] לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף, לא היו יוצאין [וניצלים מן המבול], וכיוון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה [שאזכה לשכר גדול]. באותה שעה נטע אשל בבאר שבע ...\" וטיפל באורחים בשר ודם וכך הגיע לגדולה. ואף הגאווה איננה שלילית בלבד: \"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית [של גסות רוח, כלומר קמצוץ של גאווה]\" (בבלי, סוטה ה ע\"א), שאם לא כן לא יעריך את עצמו ולא יעריכו אחרים את דבריו.",
+                    "והוא הדין בעניין הכבוד. למרות כמה אמירות במסכת אבות שמהן משתקפת התייחסות חיובית כלפי הכבוד – כגון \"איזהו מכובד? המכבד את הבריות\" (ד, א); \"כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות\" (ד, ח) – מביע ר' אליעזר הקפר יחס שלילי אל בקשת הכבוד. נראה אפוא שיש להבחין בין חלוקת כבוד לאחרים והיא דבר ראוי, ובין רדיפה אחר הכבוד האישי, ואותה מגנה החכם. ובדומה נמצא בהמשך המסכת: \"אל תבקש גדוּלה לעצמך ואל תחמוד כבוד\" (ו, ה), ובמשנה שלאחריה ה\"מתרחק מן הכבוד\" הוא אחד מארבעים ושמונה מעלות שהתורה נקנית בהן. יחד עם זאת נאמר גם כי \"כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו\" (פתגם מימי הביניים הבנוי על מאמר התלמוד הבבלי: \"כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו\" [עירובין יג ע\"ב]), ומשמע שהכבוד או הגדולה כשלעצמם אינם דבר שלילי, אם זכה להם האדם בזכות מעשיו הטובים, אך הרדיפה אחריהם או אמצעים פסולים להשגתם הם הדבר הפגום.",
+                    "<b>\"בית מדרשו שהלרבי אליעזר הקפר\"</b>",
+                    "בכפר דבּוּרה הנמצא על אחת מגדותיו של נחל ג'ילבון שבמרכז רמת הגולן, נמצאו אבנים רבות מתקופת המשנה והתלמוד. אבנים אלו מצאו התושבים הסורים מן המוכן ושיבצו אותן במבנים שבנו. אחת מן האבנים המעניינות ביותר התגלתה במסגד הכפר, שם נעשה שימוש מישני באבן משקוף, שעליה מסותתים שני עופות דורסים המחזיקים זר במקוריהם, וכן הכתובת: \"זה בית מדרשו שהלרבי [=של רבי] אליעזר הקפר\", והיא עדות שחכם זה בילה חלק מחייו באזור רמת הגולן.",
+                    "והנה, חוקרי ההיסטוריה של תקופת ימי המשנה והתלמוד חלוקים ביניהם בשאלה עד כמה אמין המידע ההיסטורי שניתן להפיק ממקורותינו, והאם, דרך משל, שמות החכמים הנזכרים במשנה, בתלמודים ובמדרשים (למעלה מאלפיים!) אכן מעידים על דמויות אמיתיות שהילכו על פני האדמה, או שמא אין הם, או חלקם, אלא פיקציה ספרותית של עורכים מאוחרים. תגליות ארכיאולוגיות מסייעות, כמובן, לאוחזים בדעה הראשונה. עם זאת יש להודות, כי רק מספר קטן עד להפליא של שמות חכמים המוכרים לנו מספרות חז\"ל מתועד גם בממצא הארכיאולוגי כגון קברים, כתובות הקדשה בבתי כנסת וכיוצא בהם (וראו לעיל על הממצא בקברים שבבית שערים [ב, ד]). מאידך גיסא מספקת לנו הארכיאולוגיה שמות רבים של חכמים אשר אינם מתועדים בספרות חז\"ל, והתמיהה גדולה. המשקוף מבית מדרשו של ר' אליעזר חשוב גם בהיותו עדות ארכיאולוגית ולא רק ספרותית לקיומם של בתי מדרש בתקופת המשנה.",
+                    "בין מאמריו הבודדים של ר' אליעזר מצויה גם הקביעה כי \"עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל\", היינו שיעלו ארצה על כל יושביהם (בבלי, מגילה כט ע\"א), וכן עצתו: \"הווי כאסקופה תחתונה [=מפתן הבית], שהכל דשין בה [=דורכים עליו]. וסוף כל הבניין נסתר [=וגם אם הבניין כולו ייהרס], היא במקומה עומדת\" (אבות דרבי נתן נוסח א, כו), והיא קריאה להיות צנוע ומן הנעלבים שאינם עולבים. המשקוף מבית המדרש של ר' אליעזר מצטרף אפוא יפה אל מאמרים המיוחסים לחכם זה שעניינם בבתי מדרש ובמשקופים דווקא. אולי כל זה הוא פרי המקרה, אבל אין בכך כדי להפחית את ההתרגשות שאחזה במחקר עם גילוי הכתובת האמורה."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא.</b> ר' אלעזר הקפר שנזכר במשנה הקודמת,",
+                    "<b>הָיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו הארוך והמפורט – המשופע בחזרות קצובות ובגודש מילים נרדפות – עוסק בעיקר במשפט העתידי שבו יעמוד, לדעת ר' אלעזר, כל אדם לדין לאחר תחיית המתים.",
+                    "<b>הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהַחֲיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן.</b> כל מי שנולד כבר נגזר עליו גם שימות, ועל המתים נגזר שיקומו בתחיית המתים, וכשיקומו לתחייה נגזר עליהם שיעמדו לדין על מעשיהם בעולם הזה.",
+                    "<b>לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע.</b> וצריך אדם לדעת, ואף להודיע לאחרים כדי שיהיה הדבר ידוע בכל מקום ולכל אדם,",
+                    "<b>שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין.</b> כלומר: יודע מה בלבו של כל אדם ואדם,",
+                    "<b>הוּא הַדַּיָּן, הוּא הָעֵד, הוּא בַּעַל דִּין, הוּא עָתִיד לָדוּן.</b> הקב\"ה הוא לא רק בורא העולם ויוצר האדם אלא גם מי שחוקר את מה שבלבו, השופט, העד ואפילו התובע (\"בעל דין\") באותו משפט עתידי. ואם נראה לכאורה שלא נמצא כאן את אותה הפרדת רשויות הנדרשת בכל מערכת של משפט (שהרי אין זה ראוי שיהיה השופט גם התובע וגם העד) ממשיך ר' אלעזר ואומר:",
+                    "<b>בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.</b> וכל זאת בניגוד לשופט בשר ודם שעשוי לעיתים לעוות את הדין (\"עוולה\"), לשכוח דבר מה או להעדיף את אחד המתדיינים (\"משוא פנים\"). אי אפשר אף לשחד את האלוהים במתת כלשהי, לא רק משום שהוא שופט צדק שאינו לוקח שוחד, אלא גם מכיוון שהכול ממילא שייך לו.",
+                    "<b>וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.</b> המשפט העתידי יתנהל בהתאמה מדוקדקת למעשי האדם עלי אדמות, מתוך חישוב כל מעלותיו וחסרונותיו, צדקתו וחטאיו.",
+                    "<b>וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ.</b> אל לו לאדם להתפתות ליצר הרע שבקרבו, המבטיח לו כי יוכל לברוח ולהתחמק מאותו משפט עתידי, על ידי כך שיישאר לנצח בשאול, הוא העולם שאליו עוברים האנשים עם מותם.",
+                    "<b>שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.</b> האדם נוצר, חי, מת, יקום לתחייה ויעמוד למשפט, והוא מוכרח לעבור את כל השלבים האלה, בין ירצה ובין אם לא. – אפשר לראות את סיום פרק ד של מסכת אבות כמעין פיתוח והרחבה של דברי עקביא בן מהללאל שהובאו בפתיחת פרק ג (\"דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון\"). ואם אכן נעשה הדבר במתכוון, הרי שיש לראות את שני הפרקים האלה, על חמישים ושתיים המשניות שבהם, כהדרכה דתית־מוסרית־חברתית כיצד יתכונן האדם במהלך חייו לשלב האחרון שבהם, הוא יום הדין העתידי.",
+                    "<b>שאוֹל וגיהנום</b>",
+                    "בעולם הקדום נתפסה השאול כמציאות ממשית ומוחשית, היא עולם המתים, שבו שוכנים בני האדם – או שוכנות נשמותיהם – לאחר מותם. מסורת מעין זו משותפת לכל התרבויות העתיקות, במזרח (בבל) ובמערב (יוון) גם יחד, ואף עם ישראל הקדמון נטל בה חלק. מיקומה של השאול הוא במדורו התחתון של העולם, \"שאול תחתית\" (דברים לב, כב), עמוק מתחת לפני האדמה, ועל כן יורדים אליה, כמסופר אודות קורח ועדתו, \"וירדו הם וכל אשר להם חיים שאוֹלה\" (במדבר טז, לג), או כפי שעולה מדברי יעקב, לאחר שנודע לו על היעלמות בנו האהוב יוסף: \"כי ארד אל בני אבל שאוֹלה\" (בראשית לז, לה). מסתבר אפוא כי לא רק הרשעים מגיעים אל השאול, כיוון שה' הוא \"ממית ומחיה / מוריד שאוֹל ויעל\" (שמואל א ב, ו), ודברים אלו נכונים לגבי כל בני האדם. גם על פי המיתולוגיה היוונית כוללת ממלכת המתים את משכנם של עושי הטוב ואת משכן הרשעים יחד, זה בצד זה. עם זאת, בדרך כלל מקשר המקרא בין הירידה לשאול ובין רשעות וחטא דווקא: \"ישובו רשעים לשאולה...\" (תהילים ט, יח), \"ירדו שאול חיים ... כי רעוֹת בקרבם\" (שם נה, טז) ועוד.",
+                    "הגיהנום, לעומת זאת, היא משכנם העתידי של הרשעים בלבד, והיא נזכרת במסכת אבות כמה פעמים (א, ה; ה, כב־כג), כניגוד לגן עדן (ה, כג), שהוא משכנם של הצדיקים בעולם הבא (ראו ד, כב). ההפרדה בין שתי ישויות אלו איננה מוכרת למקרא, והיא נעשתה במהלך ימי הבית השני. בתקופה זו גם \"הועלה\" גן העדן למרומים והותיר את הגיהנום בבדידות לא מזהירה בתחתיות הארץ.",
+                    "דומה שדובר העברית מעדיף לדבר על גיהנום – על שבעת מדוריו, המצויים זה מתחת לזה – ולא על השאוֹל, כנראה בשל אי־הבהירות השוררת באשר לטיבם של יושבי השאול, שלא כולם חטאים ולא כולם סובלים שם ייסורי תופת (והוא כינוי אחר לגיהנום).",
+                    "<b>דיווח קצר על תולדות הדו\"ח</b>",
+                    "הצירוף \"לתת דין וחשבון\" איננו מצוי בלשון המקרא, והוא מופיע לראשונה בספרות חז\"ל במשמעות של פירוט כל המעשים (לטוב ולרע) בשעת עמידה למשפט בפני גורם בעל סמכות, ובמקרה שלנו: פירוט כל עלילותיו של האדם עלי אדמות בשעה שהוא מובא לדין לאחר מותו (או לאחר תחייתו מן המתים, וראו עוד לעיל ג, א). \"לתת דין\" פירושו בדרך כלל להישפט, ואילו \"לעשות חשבון\" פירושו למסור מידע מדויק ומדוקדק עד הפרט האחרון (וראו, למשל, לעיל ג, יג, על משה רבנו העושה חשבון עם העם לאחר הקמת המשכן ומפרט מה עשה בכל פריט ופריט שהובא לבניינו), ועל כן הביטוי \"לתת דין וחשבון\" משמעו לעמוד למשפט בעקבות פירוט של מעשים. החכם רב, במסגרת מאבקו כנגד פרישות וצומות מוגזמים, אמר, כי \"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל\" (ירושלמי, קידושין ד, יב), והוא בוודאי משפט ששונאי דיאטות למיניהן יאמצוהו לחיקם בשמחה.",
+                    "עם הזמן החלו לרשום את הצירוף \"דין וחשבון\" – כדרכם של צירופים אחרים בשפה העברית – כראשי תיבות, דו\"ח, ואט אט התעלמה המילה מן הגרשיים שבתוכה ונעשתה לשורש עצמאי, וממנו גזר עם ישראל בעת החדשה את הפועל לדווח, ואת שם העצם דיווח. (כך ארע, למשל, גם לתפוח הזהב, הוא התפו\"ז, שנעשה ל\"תפוז\".) מצורת הריבוי \"דוחות\" יש הגוזרים את צורת היחיד \"דוֹח\" (על משקל סְמוֹךְ, תוךְ), אך צורה זו היא שגויה, שכן ראוי לומר דוּחַ (על משקל רוּחַ, תפוּחַ). כל מילה עברית המסתיימת באות חי\"ת (ושאין לפניה פתח) נהגית כך. הפתח הרשומה מתחת למילה דוחַ קרויה \"פתח גנובה\" (אך לא נגיש דו\"ח על גניבה זו).",
+                    "\"דין וחשבון\" אחר, שהדגיש יותר את הדין, היה מבצע בשם זה, מבצע בן שבוע ימים שערכו כוחות צה\"ל בדרום לבנון ביולי 1993. מעניין אם המחשב הצה\"לי (הנה עוד ראשי תיבות שהפכו כמעט למילה עצמאית!) נתן לעצמו דין וחשבון כאשר בחר בשם זה לאותו מבצע."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שונה הוא עד מאוד פרק ה של מסכת אבות מארבעת הפרקים שקדמו לו. לא נמצא בו (להוציא מעט בסופו) שמות של חכמים שמפיהם נאמרו הדברים, ובעיקרו הוא כולל מאמרים הסובבים סביב רשימות מספריות, בסדר יורד, החל במספר עשר, המשך במספר שבע וכלה במספר ארבע.",
+                    "<b>בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.</b> עשר פעמים מופיע השורש אמ\"ר בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית (לפירוט ולדיון ראו להלן).",
+                    "<b>וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת.</b> מה עלינו ללמוד (הוא ה\"תלמוד\") מפירוט זה של אמירות, והרי יכול היה האלוהים לברוא את העולם כולו באמירה אחת של \"יהי\"! מדוע החליט לברוא את העולם בשלבים, על ידי אמירות רבות, ואף לפרטן אחת לאחת? ",
+                    "<b>אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.</b> הפירוט הרב של תהליך הבריאה בא להדגיש את מורכבותה, את חשיבותה ואת תשומת הלב הרבה שהקדיש לה הבורא, דבר המסביר ואף מצדיק את העונש הגדול (זה פירוש \"להיפרע\" [ראו א, ז]) הראוי לרשעים המביאים במעשיהם לאובדן העולם, וכן מנמק את השכר הרב המגיע לצדיקים המאפשרים במעשיהם את קיומו התקין של העולם. ",
+                    "<b>\"תשעה הם ולא עשרה!\"</b>",
+                    "כך (אף שבארמית) שואל התלמוד הבבלי בתמיהה, כשהוא עוסק ב\"עשרה מאמרות\" שבהם נברא העולם. למען האמת נמצא בפרק א של ספר בראשית רק שמונה פעמים את הביטוי \"ויאמר אלהים\" כשהוא מופיע בקשר ליצירה ובריאה: (1) \"ויאמר אלהים יהי אור\", (2) \"ויאמר אלהים יהי רקיע\", (3) \"ויאמר אלהים יקוו המים ... אל מקום אחד\", (4) \"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא\", (5) \"ויאמר אלהים יהי מאורות\", (6) \"ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ\", (7) \"ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה\", (8) \"ויאמר אלהים נעשה אדם\". בדוחק אפשר להוסיף עליהם גם את \"ויאמר להם אלהים [=לאדם ולאשתו] פרו ורבו\", שאמנם אין בו בריאה, אך יש בו הוראה לבני האדם לברוא עולמות משלהם. תשובת התלמוד (ראש השנה לב ע\"א) לתמיהה זו היא שגם תיבת \"בראשית\" הפותחת את סיפור הבריאה (\"בראשית ברא אלהים את השמים...\") היא בבחינת מאמר, כי גם השמים נבראו באמירה, ככתוב \"בדבר ה' שמים נעשו\" (תהילים לג, ו). לפי מקור אחר (בראשית רבה יז, א) יש לכלול ברשימה פסוק נוסף, \"ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו\" (ב, יח), שבעקבותיו נבראה האישה, וכך נכללת גם בריאת האישה בין עשרת המאמרות, ולפי זה לא הגיע העולם לשכלול בריאתו עד שנבראה חוה. מקור נוסף (פסיקתא רבתי, כא) מונה בין \"עשרת המאמרות\" את דברי אלוהים לאדם: \"ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ... לאוכלה\" (א, כט), אך קשה להבין מדוע יש לראות בפסוק זה מאמר שעניינו בבריאה. ואולי אין לדייק במספר עשר והוא מספר עגול, שגם המספרים הקרובים לו, תשע או אחת־עשרה, יכולים להיחשב כמוהו?",
+                    "<b>\"עשרה מי יודע?\"</b>",
+                    "מסכת אבות מביאה רשימות רבות של עשרה עניינים (להלן, משניות ב־ט), המסודרות באופן כללי על פי סדר הסיפור המקראי, החל בבריאה, המשך בדמויות מספר בראשית ואירועי החומשים שמות ובמדבר, וכלה באירועים שהתרחשו במקדש. המספר 10 משמש כידוע כתשתית לשיטת הספירה המקובלת, היא השיטה העשרונית – ככל הנראה בשל העובדה הפשוטה שלבני האדם יש עשר אצבעות – ובשל כך נושא עמו מספר זה גם את המשמעות של שלימות, בהצביעו על יחידה סגורה ובעלת מהות מובחנת. כך, למשל, עשר הספירות של עולם הקבלה, עשרה האנשים המרכיבים את \"המניין\" הדרוש לשם קיום מצוות שונות (וראו ג, ז), או עשרה אנשים המרכיבים את היחידה החברתית הקטנה אשר בראשם עומדים \"שרי עשרות\" (ומעליהם שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים [שמות יח, כא]).",
+                    "והנה, המספר 10 משמש במקרא גם כמספר עגול, כאשר הכתוב מבקש לתת הערכה כללית ולאו דווקא מדויקת של מספר גדול, ולעיתים אף בנימה של גוזמה, כגון דברי אלקנה אל חנה אשתו: \"למה תבכי ולמה לא תאכלי ... הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים\" (שמואל א א, ח), ואין כוונתו למספר זה במדויק. הוא הדין בדברי איוב אל רעיו: \"זה עשר פעמים תכלימוני [=תביישו אותי]\" (יט, ג) וגם הוא איננו מתכוון למספר זה דווקא. וכאשר מספר יעקב על מעשי רמאותו של לבן, הוא אומר כי חותנו החליף את משכורתו \"עשרת מונים\" (בראשית לא, ז), כלומר פעמים רבות, ולאו דווקא עשר. לאור זאת אפשר שגם \"עשרה מאמרות\" שבמשנתנו איננו מספר מדויק, כאמור לעיל, וגם להלן, בהמשך המסכת, נראה לא פעם לבאר \"עשר\" כמספר לא דווקאי (כגון במשנה ז).",
+                    "מעניין להעיר כי הרשימות במסכת אבות שעניינן במספר 10 כוללות גם דברים ידועים וברורים, העולים בפשטות מן הטקסט המקראי, כגון עשר המכות או עשרת הדורות שבין אברהם לנח, ולאור זאת התעוררה השאלה מדוע לא הזכירה מסכת אבות גם את עשרת הדיברות (או, כפי שהם קרויים במקרא, \"עשרת הדברים\" [דברים ד, יג])? הרב יהודה שביב – בפירושו למסכת אבות, \"בדרך אבות\" (תשס\"ו), פירוש שעמד דרך קבע לנגד עינינו – מציע לומר כי הדבר נעשה במתכוון. מתברר כי בתקופת חז\"ל היה מי שסבר, כי עשרת הדיברות נעלים יותר משאר חלקי התורה, משום שאותם שמע העם במישרין מפי האלוהים, וכי בגלל זה יש לייחס להם חשיבות יתרה ובמקביל להפחית בערכן של שאר המצוות, אשר הובאו אל העם בידי משה (ראו בבלי, ברכות יב ע\"א). דעה זו מוגדרת בתלמוד כדעתם של \"מינים\", כופרים (אשר זהותם לא נתבררה), ובגללה אף הוצאו עשרת הדיברות מן התפילה היומיומית, שבה נכללו בתקופת הבית השני. לדעת הרב שביב אי־הכללת עשרת הדיברות ברשימות שבמסכת אבות באה מסיבה דומה. ולא יהא זה מיותר להעיר, כי גם בשאלת חלוקתם של עשרת הדיברות לעשרה (שמות כ; דברים ה) אין הסכמה בין הפרשנים השונים, ואולי גם כאן 10 הוא מספר כללי, שלם ועגול, שאין לדקדק בו יתר על המידה?",
+                    "<b>\"...אמר והיה...\"</b>",
+                    "יחידה מרכזית בתפילת שחרית פותחת בברכה האומרת: \"ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך עושה בראשית, ברוך אומר ועושה\". ברכה זו, המבוססת ככל הנראה על משנתנו, מביאה לידי ביטוי את הרעיון שבכוחן של מילים לברוא וליצור, בעקבות המסופר על בריאת העולם בפרק הפותח את התורה. והנה, התלמוד הבבלי מספר גם על בני אדם אשר עלה בידם לברוא וליצור בעזרת מילים: במסכת סנהדרין (סה ע\"ב) מסופר על האמורא רבא שהצליח לברוא אדם, וכן על רב חנינא ורב אושעיא שמדי ערב שבת בראו להם עגל (לצורך אכילתו בסעודת השבת!) על ידי צירופי אותיות ומילים מתוך ספר מסתורי בשם \"ספר יצירה\". שני סיפורים אלו ממחישים בצורה הבוטה ביותר את התפיסה בדבר כוחן העצום של המילים, שכן על פי המסופר בהם מצליחים שלושה בני תמותה להידמות לאל ולחקות את דרכי פעולתו. סיפורים אלו – ובייחוד סיפור בריאת אדם על ידי רבא – היוו בסיס לדיונים בספרות המסתורין בדבר כוחה המאגי של המילה, ועם הזמן גם ליצירת המיתוסים על בריאת גולם, אשר המפורסם שבהם הוא, כמובן, הגולם של המהר\"ל מפראג (ועליו ראו להלן, משנה י)."
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם עַד נֹחַ.</b> והם מנויים בהרחבה בבראשית פרק ה: אדם, שת, אנוש (ובזכותו קרויים אנו בני אנוש), קינן, מהללאל, ירד, חנוך (שנלקח לשמים בהיותו צעיר לימים מבלי שמת), מתושלח (הזקן מכל בני האדם שחיו אי פעם), למך ונח. ומדוע טרחה התורה לפרט כל זאת? כדי ",
+                    "<b>לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.</b> הפירוט בא להצביע על סבלנותו הרבה של האלוהים, שלמרות חטאיהם הרבים של כל הדורות האלה, אשר שבו והכעיסו אותו עוד ועוד, המתין להם שמא יחזרו בתשובה, עד שקץ בהם והביא עליהם את המבול כעונש. נצלו ממנו רק נח (שהיה \"איש צדיק תמים בדורותיו\" [בראשית ו, ט]) ובני משפחתו. דברי המסכת מסתמכים על מסורות שונות הנזכרות בספרות חז\"ל, אף שאין להן יסוד ברור במקרא, ושעל פיהן היו כל הדורות שבין אדם לנח דורות של רשעים (כגון בראשית רבה כג, ז). ובאותו אופן: ",
+                    "<b>עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם.</b> והם מנויים בבראשית פרק יא, החל בשֵם (בנו של נח) וכלה בתרח ובאברהם בנו. ",
+                    "<b>לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם.</b> גם בדורות אלו היו אנשים רבים שטופים בחטא, אלא שזכותו הגדולה של אברהם אבינו מנעה את השמדתם. צדיקותו של נח אפשרה רק את הצלתו שלו, ואילו אברהם הציל במעשיו את העולם כולו, את דורו שלו ואת הדורות שקדמו לו, לקיים מה שנאמר במשנה א: \"ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם\". על אברהם ראו גם במשנה הבאה.",
+                    "<b>נח ואותנפישתים</b>",
+                    "באפוס הבבלי המפורסם \"עלילות גִלְגָמֵש\", שזמנו מן האלף השלישי לפני הספירה, מסופר שקול שאונם של בני התמותה הפריע את מנוחתם של האלים, ועקב כך החליטה מועצת האלים להביא מבול על העולם. האל אֶאָה, אשר חשש שמעתה לא יישאר מי שיספק את צורכיהם הפיזיים של האלים, מגלה את החלטת המועצה לאדם בשם אוּתְנַפִּישְתִּים ומצווה עליו לבנות ספינה כדי להינצל בה מן המבול. אל תוך הספינה, שצורתה היתה כצורת קובייה ונחלקה ל־63 תאים, העמיס אותנפישתים את אוצרותיו, את משפחתו ובעלי חיים מכל המינים. המבול השחית את הארץ לבלי היכר, ובחלוף שבעה ימים נרגעה הסערה, והספינה נחה על אחד ההרים. לאחר המתנה של שישה ימים, שילח אותנפישתים ביום השביעי שלושה עופות (יונה, סנונית ועורב) כדי לדעת אם יבשו המים מעל פני האדמה. בסיום הסיפור, עם צאתו מן הספינה, הקריב אותנפישתים קרבן תודה לאלים.",
+                    "בצד הדמיון הרב שבין עלילת הסיפור הזה ובין סיפור המבול המקראי – עדות לשימוש שעשתה התורה גם במסורות שקדמו לעליית עם ישראל על הבמה ההיסטורית – מזדקרים לעין גם הבדלים חשובים. כך, למשל, בעוד שבסיפור המסופוטמי הסיבה למבול נעוצה ברעש אשר הפריע לאלים לישון, בסיפור התורה ההנמקה היא מוסרית: \"ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס\" (בראשית ו, יא). גזירת המבול לפי זה היא בבחינת משפט צדק: האל מביא על החוטאים את העונש הראוי להם, מידה כנגד מידה, כאשר ההשחתה המוסרית היא זו שהובילה להשחתה הפיזית. זאת ועוד: הצלתו של נח לא נבעה מתלותו של האל בשירותיו, אלא בשל צדקתו, ולא ראוי שצדיק ייספה בעוונם של רשעים. קביעתה של המשנה, הרואה בהתנהלותו של הקב\"ה סביב אירועי המבול ביטוי לדרכו המוסרית, הענשת הרשעים והצלת עושי הטוב, עולה, כמובן, מן הסיפור המקראי, אך היא מתחדדת יותר לאור השוואתו אל מקבילתו המסופוטמית.",
+                    "<b>אכילה, שתייה, ומה עוד?</b>",
+                    "בין מעלותיו של אברהם (שהוא גיבורה הבלעדי של המשנה הבאה) יש למנות את הכנסת האורחים שנהג בה. במדרש מסופר על אברהם ושרה ש\"היה ביתם פתוח לרווחה ומפרנסין וזנין כל עובר ושב\" (בראשית רבתי, עמ' 215). מסתבר כי מצוות הכנסת אורחים היא, על פי חז\"ל, אחת מחמש המצוות המבטיחות לאדם שכר רב בעולם הזה ובעולם הבא: \"כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה ...\" (בבלי, קידושין לט ע\"ב), ואברהם – ראשון מכניסי האורחים בסיפור המקראי (בראשית יח) – הוא הדוגמא שאותה יש לחקות. ובדומה לו נהג איוב, ש\"עשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו? כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון ייכנס כדרכו, הבא מן הדרום ייכנס כדרכו, וכן לכל רוח [=כיוון], לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו\" (אבות דרבי נתן נוסח א, ז).",
+                    "אברהם גם נטע אשל בבאר שבע (בראשית כא, לג), וכבר קדמונים פירשו את שמו של אותו עץ כראשי התיבות \"אכילה, שתייה, לוויה\" (מדרש תהילים לז, א). הלוויה שבה מדובר היא חובתו של מארח נדיב ללוות את אורחיו בצאתם מביתו כברת דרך כלשהי, כפי שעשה אברהם עם המלאכים שביקרוהו (בראשית יח, טז). בחיבור מן המאה העשירית לערך (אלפא ביתא דבן סירא) מפרשים \"אשל\": \"אכילה שתיה לוויה. ויש אומרים לינה\", וכך התגלגל הביטוי גם אל לשוננו: \"החזר הוצאות המשולם לעובד בגין עבודה שמחוץ לתחום הישוב שבו מצוי מקום מגוריו ומחוץ לתחום הישוב שבו מצוי מקום עבודתו\" (זו הגדרת נציבות שירות המדינה למונח אש\"ל).",
+                    "<b>מה אורך אפך?</b>",
+                    "בדיונים המוקדשים לניתוחים פלסטיים נמצא עיסוק מרובה בשאלת \"אורך האף\" האנושי הסביר והרצוי, תוך דיון באפשרויות לקצר או לשנות את צורת האף ואורכו במקרה הצורך.",
+                    "לפי פשוטו של הביטוי \"ארך אפיים\", אורך אפו של האדם הוא הקובע את מידת סבלנותו ואת משך הזמן שהוא ממתין לפני עשיית מעשה כלשהו: \"טוב ארך אפיים מגיבור / ומושל ברוחו מלוכד עיר\" (משלי טז, לב [פסוק המצוטט לעיל ד, א]). בהשאלה מצוי ביטוי זה במקרא גם לגבי האלוהים (כגון בשמות לד, ו), וכך הוא גם במשנתנו. אך מה הקשר שבין אורך האף לבין אופן ההתנהגות? האף, כידוע, הוא אבר הנשימה, וגם המקום שבו מצויה לפי המקרא רוח החיים (כנאמר: \"ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה\" [בראשית ב, ז]), ולפי זה זיהו הקדמונים את הנשימה ואת האף זה עם זה (וכשמדובר בשני הנחיריים, אפשר לדבר גם על \"אפיים\"). והנה, נשימתו של האדם הכועס היא מהירה וקולנית, בעוד שהאדם הרגוע והסבלני נושם באיטיות וקול נשימתו כמעט ואיננו נשמע. ארך אפיים הוא אפוא האדם המתון שנשימתו איטית, בעוד שבעל \"חרון אף\" הוא הכועס, כגון \"ויחר אף יעקב ברחל\" (בראשית ל, ב) או \"חרון אף ה'\" (במדבר לב, יד). מבחינה זו גם \"ארך רוח\" (קהלת ז, ח) משמעו אדם סבלני ושקול בתגובותיו, ואילו אש הקודחת באפו של האלוהים היא ביטוי לזעמו הגדול (דברים לב, כב ועוד).",
+                    "המבקשים לשנות את אורך אפם מתבקשים אפוא להמתין באורך רוח עד שיגיעו לגיל המתאים ועד שימצאו את המנתח הנכון שיציע להם את הגודל והאורך הראוי לאפם."
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם.</b> על פי המקרא רק סיפור העקידה היה ניסיון שבו הועמד אברהם (ובראשו המילים: \"אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם\" [בראשית כב, א]), אך קדמונינו קבעו שאברהם עמד בעשרה ניסיונות שונים, כשהעקידה היא רק אחד מהם, ובדרך כלל גם האחרון שבהם ושיאם (לפירוט ראו להלן). וכל כך למה? ",
+                    "<b>לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> אלוהים העמיד את אברהם בסדרה קשה וארוכה של ניסיונות כדי לפרסם ברבים, כדי להודיע לכול, את גדולתו של אברהם, אשר עמד בהצלחה בניסיונות אלו, וכך להסביר ולנמק את החיבה המיוחדת שחש כלפיו, חיבה שבאה לידי ביטוי בברכות הרבות שהרעיף עליו: \"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך ... ונברכו בך כל משפחות האדמה\" (שם, פסוק ג) ועוד כיוצא באלה. על גדולתו של אברהם דיברה גם המשנה הקודמת.",
+                    "<b>מה הם עשרת הניסיונות?</b>",
+                    "בספרות הבית השני ובספרות חז\"ל אנו מוצאים מגוון רחב של התייחסויות אל קורות חייו של אברהם. מקורות רבים שבים ומספרים את סיפוריו כשהם מרחיבים את הסיפור המקראי ומוסיפים עליו עוד ועוד. כך, למשל, בניגוד לספר בראשית שאיננו מספר דבר על קורות חיי אברהם קודם ליציאתו ללכת ארצה כנען (בראשית יא, לא ואילך), מקורות רבים – כולל ספר היובלים, שנתחבר עוד במאה השנייה לפני הספירה – יודעים לספר על לידתו ועל ילדותו, על התקרבותו לאמונה באלוהים, ועל הריסת (או שריפת) האלילים שאביו תרח עבד להם (יובלים פרק יב; בראשית רבה לח, יג). במסגרת זו אף מסופר על המלך הרשע של אותם ימים, נמרוד (ראו בראשית י, ח־ט), שניסה להרוג את אברהם עם לידתו, משום שהחוזים בכוכבים בישרו לו את דבר לידת הילד המופלא הזה, ובשל כך נאלץ אברהם להסתתר שנים רבות במערה. כן מסופר על נמרוד שהשליך את אברהם אל כבשן האש כעונש על הריסת האלילים של בית אביו, אך הוא ניצל משם בעזרת מלאכי שמים. מסורות אלה ודומותיהן באות להצדיק את בחירת אלוהים באברהם, כמי שיפיץ את אמונת הייחוד בעולם, אך אין להן בסיס מוצק בסיפור המקראי.",
+                    "נראה שכדי לנמק את הבחירה באברהם נולדה עוד בימי הבית השני גם המסורת הטוענת כי הוא עמד בשורה ארוכה של ניסיונות, אשר הוכיחו את נחישותו לעבוד את האלוהים בכל תנאי, ואת אמונתו המוצקה לנוכח כל קושי ומשבר. כבר ספר היובלים יודע לספר כי אברהם עמד בעשרה ניסיונות (יט, ח) וכי \"אלוהים ידע כי נאמן אברהם ... כי ניסהו בארצו וברעב וינסהו במלכים וינסהו עוד באשתו בהילקחה ממנו ובמילה וינסהו בישמעאל ובהגר אמתו כאשר שילחם ובכל אשר ניסהו נמצא נאמן, ולא קצרה רוחו ולא בושש לעשות כי נאמן היה ואוהב את ה'\" (יז, יז). נראה שנרמזים כאן שבעה־שמונה אירועים מקראיים, שבהם נתגלתה אמונתו המוצקה של אברהם במלוא תפארתה: (1) יציאתו מחרן; (2) הרעב שבגינו ירד למצרים; (3) מלחמתו בארבעת המלכים אשר שבו את לוט בן אחיו; (4) לקיחת שרה בידי פרעה (בראשית י״ב:ה׳) ואבימלך (בראשית כ); (5) הצורך למול בגיל מבוגר; (6) התנהגותו הסוררת של בנו בכורו, ישמעאל (בראשית כא, ט); (7) גירוש הגר מביתו. על אלה יש להוסיף את סיפור העקידה.",
+                    "מסכת אבות קובעת, בלי לפרט, כי מדובר ב\"עשרה ניסיונות\", ואם אין זה רק מספר כללי, עגול ובלתי מחייב (ראו לעיל ה, א), הרי שמוטל עלינו למצוא עשרה כאלה במסופר על אברהם, משימה שמקורות רבים – מתקופת חז\"ל ואחריהם – נטלו בה חלק: החל באבות דרבי נתן (נוסח א, לג; נוסח ב, לה), המשך במדרשים אחרים (כגון מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרקים כו־ל) וכלה בפרשני המסכת, כגון הרמב\"ם (מצרים, המאה הי\"ב) או רבנו יונה מגירונדי (ספרד, המאה הי\"ג). כל מקור ורשימתו שלו, ובסך הכול נמנים במקורות כולם ארבעה־עשר ניסיונות שונים: (1) השנים שבהן הסתתר אברהם במערה לאחר לידתו כדי להימלט מחרבו של נמרוד; (2) השלכתו של אברהם אל כבשן האש והצלתו ממנה בידי מלאכי האלוהים; (3) הצו לעזוב בית הורים ומולדת וללכת אל ארץ כנען; (4) הרעב בארץ ישראל שבעטיו ירד אברהם למצרים; (5) לקיחת שרה בידי פרעה; (6) המלחמה בארבעת המלכים; (7) ברית בין הבתרים שבה ביטא אברהם את אמונתו בהבטחת ה' לתת לו בן; (8) לקיחת הגר לאישה; (9) ברית המילה; (10) לקיחת שרה בידי אבימלך; (11) גירוש ישמעאל; (12) גירוש הגר; (13) עקידת יצחק (בראשית כב); (14) מות שרה וקניית מערת המכפלה (בראשית כ״ג:ב׳).",
+                    "למרבית המקורות משותפת התפיסה שהאחרון שבניסיונות, וגם הקשה שבהם, היה סיפור העקידה: \"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך\" (בראשית כב, ב). מקורות אחדים (כגון בראשית רבה נה, ז) מקשרים צו זה אל מה שנתפס כניסיון המקראי הראשון, \"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך\" (יב, א). הביטוי \"לך לך\" מופיע במקרא רק בשני פסוקים אלה, ובשניהם מצטווה אברהם ללכת אל מקום שטרם נודע לו בדיוק מה הוא. בשתי אמירות אלה גם מנסח האלוהים את דבריו בהדרגה, מן הקל יותר אל הקשה. מסתבר שפתיחת סיפור העקידה בקביעה כי בניסיון המדובר, צבעה בסופו של דבר את כל קורות חייו של אברהם, מ\"לך לך\" הראשון עד ל\"לך לך\" האחרון.",
+                    "<b>אברהם ואיבראהים</b>",
+                    "כשבאים הלויים בתקופת שיבת ציון (נחמיה ט, ו־ח) לסכם את תולדות העולם וישראל הם פותחים בפנייה לאלוהים ואומרים: \"אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה ... אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית...\", ללמדך על המקום המרכזי שתופסת במחשבת המקרא דמותו של אברהם, כראשון מייחדי ה', המונותיאיסטים, בעולם. גם יהושע בן נון, בבואו לסכם את תולדות העם (יהושע כד, ג) פותח ביציאת אברהם מחרן. אברהם שב ונזכר בגדולתו גם בדברי הנביאים (כגון ישעיה נא, ב: \"הביטו אל אברהם אביכם ... כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו\") והמשוררים (כגון תהילים קה, מא־מב: \"פתח צור ויזובו מים ... כי זכר את אברהם עבדו\"), ודמותו שבה ונדונה במקורות רבים שנכתבו מאז חתימת המקרא ואילך, בעם ישראל ומחוצה לו גם יחד.",
+                    "בין אלה יש להזכיר את הדת המוסלמית, שירשה מן היהדות את ההערצה לדמותו של אברהם. איבראהים, כשמו המוסלמי, מכונה בקוראן בשם \"ח'ליל אללה\" (=ידיד האלוהים) ומשמו גזור גם שם העיר שבה נקבר, אל ח'ליל, היא חברון. (היש קשר בין שם זה לבין תיבת \"חבֵר\" המהדהדת בשם העיר העברי?) בסוּרה השלושים ושבע שבקוראן מובא סיפור הניסיון האחרון, סיפור העקידה, בעיבודו המוסלמי, ועל פיו משתפים הבן והאב פעולה במילוי מצוות האלוהים. הקוראן איננו נוקב בשמו של הבן, אך המסורת המוסלמית טוענת שבישמעאל המדובר (ועליו ראו גם לעיל ד, ו), ולזכר אירוע זה נחוג \"חג הקורבן\" (עיד אל־אדחא) במשך ארבעה ימים בחודש האחרון של השנה המוסלמית. הפולמוס היהודי־מוסלמי נסוב במשך דורות רבים סביב שאלת זהותו של הבן שנבחר להיעקד, אך איש מעולם לא קרא תיגר על גדולתו של האב המשותף הזה."
+                ],
+                [
+                    "פרשנים רבים רואים את משנה ו כהסבר למשנה ה, ובעקבותיהם הבאנו את שתי המשניות ואף דנו בהן כאחת.",
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם.</b> ומה הם ניסים אלה? ממשיכה המשנה ומסבירה:",
+                    "<b>עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם.</b> המכות שהובאו על המצרים, בארצם ובים סוף, לא פגעו בעם ישראל, אף שהוא נמצא בשני המקרים בסמוך אל המצרים, והצלתו מכל מכה ומכה היא הנס שהתרחש לו. ואכן, לגבי חלק מן המכות מקפידה כבר התורה לומר שבני ישראל לא נפגעו מהן. ראו, למשל, לגבי מכת חושך (שמות י, כב־כג: \"ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים ... ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\") וכן מכת ערוב (ח, יח), דבר (ט, ו) וכמובן מכת בכורות. – ספר שמות מונה כידוע עשר מכות שהוכו המצרים בארצם, אך עדיין יש לשאול: מה הן המכות שבהן הוכו המצרים על הים? ומה היה מספרן? (וראו להלן).",
+                    "<b>חדצ\"ע כבא\"ב או שמא דע\"צ אבד\"ב?</b>",
+                    "התופעה המוכרת לנו בשם \"ראשי תיבות\" קרויה בלשונם של חז\"ל בשם נוטריקון (והיא תיבה הגזורה מיוונית: כתיבה כדרכם של סופרים, הם הנוטריונים, הכותבים במהירות ובקיצורים). אחד מן הנוטריקונים המפורסמים ביותר הוא \"דצ\"כ עד\"ש באח\"ב\", הבא לרשום את עשר מכות מצרים: דם צפרדע כינים, ערוב דבר שחין, ברד ארבה חושך ו(מכת) בכורות. נוטריקון זה נזכר אף בהגדה של פסח, והוא מסייע למי שמבקש לזכור את עשר המכות על פי סדרן בספר שמות, פרקים ז־יא. \"בספר שמות\" אמרנו כי להפתעתנו נמצא במקרא את רשימת מכות מצרים גם בשניים ממזמורי ספר תהילים, אלא שכאן לא מדובר בעשר מכות דווקא, ואף סדרן איננו זהה לזה שבתורה.",
+                    "כך נמצא במזמור ק\"ה, שהוא מזמור היסטורי המספר את תולדות עם ישראל מימי אברהם ועד כניסת העם לארץ כנען. בין השאר נאמר בו, כי משה ואהרן נשלחו אל מצרים כדי לעשות בארץ זו אותות ומופתים: \"שלח חושך ויחשך ... הפך את מימיהם לדם ... שרץ ארצם צפרדעים ... אמר ויבוא ערוב, כינים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד ... אמר ויבוא ארבה ... ויך כל בכור בארצם\" ולאחר מכן \"ויוציאם בכסף וזהב\" (פסוקים כח־לז). המדובר אפוא בשמונה מכות בלבד, וסימנן חדצ\"ע כבא\"ב!",
+                    "ואילו במזמור היסטורי אחר, מזמור ע\"ח העוסק בתולדות העם מתקופת השעבוד במצרים ועד לבחירת דוד למלך, נאמר אודות האותות והמופתים שהראה ה' במצרים: \"ויהפוך לדם יאוריהם ... ישלח בהם ערוב ... וצפרדע ... [ויתן] יגיעם לארבה. יהרוג בברד גפנם ... וחייתם [=ואותם] לדבר הסגיר ... ויך כל בכור במצרים ...\" ולאחר מכן \"ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר\" (פסוקים מד־נב). וכאן המדובר בשבע מכות בלבד, וסימנן דע\"צ אבד\"ב!",
+                    "הפרשנים המסורתיים של ספר תהילים התלבטו בשאלת העדרן של כמה מן המכות מן המזמורים, והפרשן הספרדי בן המאה השתים עשרה, אברהם אבן עזרא, למשל, שיער (בפירושו למזמור ע\"ח) כי \"לא הזכיר מכת כינים גם מכת שחין גם מכת חושך גם מכת דבר בעבור שנמלטו בני אדם [ממכות אלה ולא נפגעו מהן]\". אמנם אפשר שבעלי המזמורים נטלו לעצמם את זכות החירות האמנותית, ובחרו להזכיר רק מה שתאם את יצירותיהם השיריות, אך גם אפשר שהם הכירו מסורות אחרות באשר למספר המכות ולסדרן, ואותן שיקעו במזמוריהם.",
+                    "<b>שיעור במתמטיקה בליל הסדר</b>",
+                    "שאלת המכות שבהן הוכו המצרים על ים סוף (ובמקביל: עשרת הניסים שהתרחשו לעם ישראל באותה עת) העסיקה גם את המדרשים. במכילתא דר' ישמעאל (בשלח, ד) נמצא את הפירוט הבא, שחלקו עוסק במכות שהוכו המצרים וחלקו בניסים שהתרחשו לישראל: \"עשרה ניסים נעשו לישראל על הים. נבקע הים ונעשה כמין כיפה [והראיה מובאת מדרשה מסובכת ביותר אשר יסודה בפסוק מספר חבקוק ג, יד־טו: 'נקבת במטיו ... דרכת בים סוסיך']; נחלק לשניים, שנאמר 'ונטה את ידך על הים ובקעהו' (שמות יד, טז); נעשה הים יבשה, שנאמר 'ובני ישראל הלכו ביבשה' (שם, פסוק כט); נעשה כמין טיט, שנאמר 'דרכת בים סוסיך חומר [=טיט] מים רבים' (חבקוק שם, פסוק טו); נעשה פירורין פירורין, שנאמר 'אתה פוררת בעוזך ים' (תהילים עד, יג); נעשה סלעים סלעים, שנאמר 'שיברת ראשי תנינים על המים' (שם); נעשה גזרים גזרים, שנאמר 'לגוזר ים סוף לגזרים' (תהילים קלו, יג); נעשה ערימות ערימות, שנאמר 'וברוח אפיך נערמו מים' (שמות טו, ח); נעשה כמו נד, שנאמר 'ניצבו כמו נד נוזלים' (שם); הוציא להם [=לבני ישראל, מים] מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר 'ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים' (תהילים עח, טז); הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס [=גביש] של זכוכית, שנאמר 'קפאו תהומות בלב ים' (שמות טו, שם)\". מתברר שבעל המסורת הזו מפרק את סיפור קריעת ים סוף לגורמיו – על יסוד פסוקים מסיפור מעבר ים סוף ומשירת הים, בתוספת שברי פסוקים שונים מדברי הנביאים ומן המזמורים המאזכרים אירוע זה או אירועים דומים שבהם נלחם ה' במים ובכוחותיו ויכול להם – וכך מגיע אל עשרה ניסים או עשר מכות.",
+                    "עם זה מתברר כי מקורות אחרים אינם מסתפקים במציאת עשר מכות שהוכו המצרים על הים, והם הולכים ומגדילים את מספרן עד לחמישים ואף עד למאתיים וחמישים מכות (אם כי מבלי לפרטן). כך בקטע ידוע מן ההגדה של פסח, שמקורו אף הוא במדרש המכילתא האמור (בשלח, ו), ובו חלוקים שלושה חכמים באשר למספר המכות שהוכו בהן המצרים על ים סוף. לדעת ר' יוסי הגלילי, מדובר בחמישים מכות, וראייתו: במצרים אומרים החרטומים לפרעה כי המכות \"אצבע אלהים\" הן (שמות ח, טו), ואילו על הים נאמר כי העם ראה את \"היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים\" (שם יד, לא), וכיוון שביד חמש אצבעות – גדל מספר המכות שנעשו על הים לחמישים. ר' אליעזר מקבל את הנחתו של ר' יוסי הגלילי, שמניין המכות על הים גדול היה פי חמישה ממניין המכות שבמצרים, אך הוא סבור שבמצרים לקו המצרים 40 מכות, כיוון שמכות מצרים מתוארות במזמור ההיסטורי שבספר תהילים (עח, מט) בחמישה כינויים: \"ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים\". די היה למזמור בכינוי אחד, ואם הוסיף עוד ארבעה, משמע שיש להעניק משמעות למספר זה, ומכאן שכל מכה במצרים היתה בת 4 מכות. ר' עקיבא מפתח רעיון זה ומוצא בפסוק מתהילים חמישה כינויים (כיוון שהוא מחשיב גם את \"חרון אפו\" כמכה נוספת) וכך הוא מגיע ל־250 מכות. הגדלת מספר המכות באה כנראה להאדיר את מעמד קריעת ים סוף, אירוע שהותיר רושם גדול על הספרות המקראית, ללא שיעור הרבה יותר מאשר מכות מצרים.",
+                    "עם הזמן – וכנראה רק בראשית ימי הביניים ואולי מתוך רצון להאריך את ליל הסדר – נתגלגלה מסורת מדרשית זו אל ההגדה של פסח, והיא נאמרת בה מיד לאחר מניין עשר מכות מצרים, כולל הנוטריקון של דצ\"כ עד\"ש באח\"ב.",
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי\" (במדבר יד, כב).</b> בניגוד למתואר במשנה הקודמת, העוסקת בעשרת הניסים שאירעו לעם ישראל במצרים ועל ים סוף, מזכירה משנה זו את התנהגותו כפויית הטובה של העם. לא רק שלא הודה על כל הניסים שזכה להם, אלא אף הטריח על הקב\"ה וניסה לבדוק את כוחותיו, יכולותיו ובעיקר את סבלנותו ואורך רוחו בהציגו בפניו כל פעם אתגר אחר, כגון הוצאת מים מסלע והספקת מזון במדבר, או דברי תלונה ותואנות שונות. אמת, אפשר ש\"עשר\" שבפסוק הוא מספר עגול בלבד (ראו לעיל ה, א) – וכך אמנם פירשו הרשב\"ם (\"עשר: הרבה\") ואבן עזרא (\"עשר: רבים. והזכיר 'עשר' בעבור היותו סך חשבון [=מספר עגול], כי הוא סוף האחדים וראש העשרות\") – אך המדרשים (ראו להלן) יודעים לפרט באלו ניסיונות המדובר.",
+                    "<b>מה היו עשרת הניסיונות?</b>",
+                    "כמה הצעות מצאנו בספרות חז\"ל כדי לקבוע באילו ניסיונות המדובר, והכול מתוך הנחה כי המספר 10 איננו מספר עגול או סתמי. במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, לד) נאמר כך בעקבות חלק מן הפסוק הפותח את ספר דברים, \"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מוֹל סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצירות\": \"עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב\"ה במדבר: 'במדבר' – שעשו את העגל, שנאמר 'יעשו עגל בחורב' (תהילים קו, יט); 'בערבה' – על המים [תלונת העם שבעקבותיה הוציא משה מים מן הסלע], שנאמר 'ויצמא שם העם למים' (שמות יז, ג); 'מוֹל סוף' – על שהמרו [=מרדו] על ים סוף, שנאמר 'וימרו על ים בים סוף' (תהילים קו, ז); 'פארן' – במרגלים, שנאמר 'וישלח אותם משה ממדבר פארן' (במדבר יג, ג); 'תופל' – אלו דברי תיפלות שתפלו על המן [באומרם עליו שהוא חסר טעם, במדבר כא, ה]; 'ולבן' – זה מחלוקתו של קרח (ראו להלן ה, כ); 'וחצירות' – על השלָו – הרי שבעה. ובמקום אחר הוא אומר 'ובתבערה ובמסה ובקברות התאווה מקציפים הייתם את אלוהיכם' (דברים ט, כב)\", ובפסוק אחרון זה הוא רומז לשלושה אירועים נוספים מתקופת המדבר: התאווה לאכילת בשר ואכילתו באופן בלתי מבוקר (תבערה וקברות התאווה – במדבר י״א:ל״ד) או דרישת מים במקום הקרוי בשם \"מסה ומריבה\" (שמות יז), \"על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם אין\" (פסוק ז).",
+                    "במסכת אבות דרבי נתן, נוסח ב, פרק לח, באה רשימה שונה במקצת, אך גם היא רואה את רשימת המקומות הנזכרת בראש ספר דברים כדברי תוכחה של משה על אירועי עבר שבהם הכעיס העם את אלוהיו. ואילו בתלמוד הבבלי (ערכין טו ע\"א־ע\"ב) מובאת מסורת אחרת בשם ר' יהודה: \"עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב\"ה: שניים בים, ושניים במים, שניים במן, שניים בשלָו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן\", והוא מפרט אותם על יסוד פסוקים שונים, כאשר הרעיון המרכזי הוא שבכל אחד מן האירועים המרכזיים של יציאת מצרים – מעבר ים סוף, הוצאת מים מסלע במדבר, ירידת המן והשלו, מעשה העגל והמרגלים – היה עניין של חטא שניתן להגדירו גם כניסיון שניסו בני ישראל את האלוהים ואת מידת סבלנותו.",
+                    "<b>דור המדבר</b>",
+                    "נפוץ בלשוננו השימוש בביטוי \"דור המדבר\" ככינוי לדור ביניים שחי בתקופת מעבר בין שעבוד לגאולה, דור שכבר נחלץ ממועקות העבר אך טרם הגיע אל מנוחת העתיד. כך, למשל, נהוג לתאר בביטוי זה את דור מייסדי מדינת ישראל, או כל קבוצה של אנשים שהניחו – לא פעם תוך מאבק וקשיים – את היסודות לתחומים חדשים, כגון רפואה או חקלאות. ביטוי זה, שנעימתו חיובית, לקוח מלשון חז\"ל, המכנים כך את יוצאי מצרים שלא זכו להגיע לארץ ישראל, אף שצעדו אליה שנים רבות והתייסרו רבות בדרכם.",
+                    "האם היה דור המדבר דור ראוי לשבח או שמא לגנאי? מתברר כי נמצא במקורותינו דעות מנוגדות וקוטביות בשאלה זו. מצד אחד מתואר דור זה בתורה כדור של כפויי טובה, אנשים שלא הצליחו להשתחרר מאופיים כעבדים ושכל משאם ומתנם עם משה, אהרן או האלוהים מורכב היה מטרוניות, מתלונות וממעשים של קטנות אמונה ומרידה. מאידך גיסא יש המתארים דור זה כדור מופלא במיוחד: \"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך / לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה\" אומר הנביא ירמיהו (ב, ב), ובעקבותיו נמצא בין חכמינו כאלה הרואים דור זה כ\"דור שכולו דעה\" (ויקרא רבה ט, א), דור שרק הוא ראוי היה לקבל את התורה מבין כל דורות עם ישראל (שם יג, ב) וזאת בשל יושרו וצדיקותו (תנחומא, יתרו ט). אפשר שהחכמים הרואים את דור המדבר באור חיובי – אף שהם מודעים למסופר בתורה – עושים זאת מתוך הזדהות עם אנשים שנתבקשו לעשות את מה שהוא כמעט בלתי אפשרי: להתנתק בבת אחת ממסורת חיים של מאות בשנים ולשנות אורח חיים תוך תקופת נדודים וסבל, עמוסה בקשיים. בראייה החיובית של \"דור המדבר\" ניכרת הזדהות עם הקשיים והניסיון (שנכשל) יותר מאשר עם הכישלון, וברוח זו בעיקר נקלט הביטוי \"דור המדבר\" בשפתנו.",
+                    "<b>ניסיון, ניסיון, ניסיון</b>",
+                    "הבה וננסה להסביר \"ניסיון\" מה הוא. השורש נס\"ה ושם העצם \"ניסיון\" משמשים בדברי חז\"ל (ובמקרא) רק במשמעות אחת: בדיקת אופיו או יכולותיו של מאן דהוא על ידי העמדת אתגר קשה בפניו, הן על ידי האלוהים (כמו במקרה של הניסיונות שבהם הועמד אברהם [לעיל, משנה ד]) והן על ידי האדם עצמו, המנסה את רעהו או, להבדיל, את האלוהים. בניסיון במשמעות זו ניתן, כידוע, להצליח או להיכשל. כך, למשל, קובעים חז\"ל כשהם מנסים לתרץ את חטאו הנורא של דוד המלך בבת שבע, כי היה זה ניסיון שנכשל להילחם ביצר הרע, וכי \"לעולם אל יביא האדם עצמו לידי ניסיון, שכן דוד הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל\" (בבלי, סנהדרין קז ע\"א). כן שמענו על האפשרות לקחת את חמורו של מוכר \"לניסיון\", כדי לבדוק את טיבו קודם לקנייתו (ספרי דברים, פיסקה כא), ממש כמו נסיעת מבחן ברכב חדש. באורח דומה מוצע בתלמוד הבבלי (ברכות ס ע\"ב) לבקש בתפילה היומית: \"ואל תביאני לא לידי חטא, ולא לידי עוון, ולא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון\", וכך אכן נאמר בתפילת שחרית שבסידור התפילה.",
+                    "מאז ימי הביניים קיבלה תיבת \"ניסיון\" גם משמעות נוספת – סך כל הידע והיכולת שצבר אדם (או צברה החברה) בתחום מסוים כתוצאה מריבוי ההתנסויות והניסיונות שעמדו בהם. כך, למשל, הפתגם \"אין חכם כבעל ניסיון\" (שאיננו מופיע בספרות חז\"ל) המתייחס לניסיון לא כאל אתגר חד פעמי שבו הועמד האדם, אלא כמכלול של התרשמויות המביא לחכמת חיים ויכולת התמודדות עם אתגרים נוספים. המילונאי, כך מסתבר, זקוק לניסיון רב כדי שיוכל לנסות ולבאר את המילה \"ניסיון\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.</b> בית המקדש מתואר, תוך גלישה לעיסוק גם בירושלים, כאזור מופלא אשר חוקי טבע בסיסיים ודברים הנוהגים בעולם כולו אינם תופסים לגביו. ",
+                    "<b>לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ.</b> לא תמיד הפיצו הקרבנות ריח נעים (כגון שהקריבו על המזבח עופות בשלמותם, כולל נוצותיהם, וריחם היה קשה מנשוא [ויקרא רבה ג, ה]), אך מעולם לא ארע שאישה איבדה את פרי בטנה בשל ריח קשה שכזה. ויש מפרשים בכיוון הפוך: מעולם לא גרם הריח לאישה הרה להתאוות לאכילת בשר, תאווה העשויה במקרים קיצוניים לגרום להפלת הוולד. ",
+                    "<b>וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם.</b> גם אם לא הוקרב בשר הקרבן מיד לאחר שחיטתו, או אם לא נאכל מיד לאחר הקרבתו (ראו ויקרא יט, ו), מעולם לא נפגמו ריחו וטעמו, והוא לא \"התליע\" (כך המסורת שלנו כהבאתה באבות דרבי נתן נוסח ב, לט). ",
+                    "<b>וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם.</b> למרות הדם הרב שזרם באזור שבו שחטו את הקורבנות הרבים אשר הובאו למקדש. ",
+                    "<b>וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים.</b> כי ראיית קרי (פליטת זרע בלתי רצונית, על פי רוב בשעת השינה) פוסלת את הכהן הגדול מעבודת המקדש ביום המקודש ביותר בשנה, הוא היום היחיד שבו חייב היה הכהן הגדול עצמו לשמש בקודש. כדי שלא יגיע לכך אף מנעו ממנו שינה בליל יום הכיפורים (משנה יומא א, ו־ז). ",
+                    "<b>וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.</b> היא האש שבערה על העצים שעל המזבח אשר עמד תחת כיפת השמים. ",
+                    "<b>וְלֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן.</b> עמוד העשן שהיתמר מן המזבח עלה תמיד במישרין השמימה ולא הוטה לצדדים בשל הרוחות. ",
+                    "<b>וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים.</b> שום פגם לא נמצא בקורבנות אשר הובאו מן התבואה – העומר שהוקרב ביום ט\"ז בניסן מקציר השעורים הראשון (ויקרא כג, י), שתי ככרות הלחם שהובאו בשבועות מן החיטה החדשה (שם כג, יז) ותריסר כיכרות הלחם שסודרו על השולחן שלפני ה' בכל שבת (שמות כה, ל). ",
+                    "<b>עֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים.</b>  (ויש גורסים: \"רְווּחים\") המקדש היה מלא, בעיקר במועדים, מפה לפה, ואנשים עמדו בו בצפיפות רבה, אך בעת שצריכים היו ליפול על פניהם ולהשתחוות – כגון עם הזכרת השם המפורש בידי הכהן הגדול (משנה, יומא ו, ב) – נעשה נס ולכולם נמצא מקום להשתחוות בלא דוחק. ",
+                    "<b>וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם.</b> וגם העיר כולה, ולא רק אזור בית המקדש, היתה אזור רווי ניסים ופלאים. ",
+                    "<b>וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.</b> העולים לרגל לעיר הקודש בשלושת הרגלים לא התקשו למצוא להם מקום לינה בעיר, שהלכה וגדלה ככל שרבו הבאים אליה. – במקורות אחרים נמצא עוד ניסים ופלאים שבית המקדש, או העיר ירושלים, הצטיינו בהם (ראו להלן), וניכר אופיים הנוסטלגי עד כדי הגזמה של הדברים, שבאו לעולם בתקופה שלאחר חורבן הבית והעיר.",
+                    "<b>בשר, דם וריח</b>",
+                    "שמונת הניסים הראשונים הנמנים במשנתנו עניינם בעבודת בית המקדש, כולל קורבנות מבני הצאן והבקר, ריחם ודמם. השאיפה לבניין בית המקדש ולחזרת העבודה בו (על \"עבודה\" במשמעות זו ראו א, ב) מתבטאת גם בתפילת העמידה הנאמרת שלוש פעמים ביום: \"רצה [=קבל ברצון] ה' אלוהינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואישֵי [=קורבנות!] ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון\", ויש לשים לב שבצד הקורבנות מדובר כאן גם בתפילה, שבאה לעולם לאחר החורבן, כך אומרים חז\"ל (במדבר רבה יח, כא ועוד), כתחליף לעבודת הקורבנות. לאחר חורבן הבית השני, כידוע, הצליחו חכמי אותו דור – ורבן יוחנן בן זכאי בראשם – להעמיד את בית הכנסת והתפילה כתחליף לבית המקדש ולעבודת הקורבנות, והצלחה זו נתנה את אותותיה בעשייה הדתית היהודית עד היום הזה. קרוב לאלפיים השנים שחלפו מאז מעלות מפעם לפעם את השאלה: האם אכן מבקשים כל המתפללים בכנות על החזרתם של הקורבנות?",
+                    "בבסיס השאלה עומדת התפיסה האינטואיטיבית האומרת, כי הרבה ממה שמקובל היה בעולם הקדום אינו בר תוקף בעולמנו המודרני, מה עוד שחכמים עצמם כבר קבעו כי את זרם בעלי החיים המובאים לקורבן תחליף זרימתן של מילות התפילה, ואילו הבל הפה יבוא במקום הבל הדם. הסבורים כך יתהו: האם לא השתנו עם הזמן הדרכים שבהן אמוּר אדם להביע את רגשותיו הדתיים ולמלא את חובותיו? מאידך גיסא יהיו רבים שיסברו כי הקמת בית המקדש השלישי תחייב שיבה אל סדרי העבודה הקדומים, ואפילו אם \"לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלין, קרבן תודה אינו בטל\" (ויקרא רבה ט, ז). דומה שבשאלה זו התלבט כבר הרמב\"ם. מחד גיסא הוא הקדיש למלאכת הקורבנות מקום נכבד ביותר בספר הפסיקה הגדול שלו, \"משנה תורה\", ומאידך גיסא הסביר את עבודת הקורבנות כנובעת מן המציאות התרבותית בתקופת מתן תורה. אי אפשר היה לבוא אל עם ישראל ולתבוע ממנו עבודת אלוהים מופשטת בלא קורבנות, בעוד כל העמים שסביבו מקטירים וזובחים לאלוהיהם: \"והיה המנהג המפורסם בעולם כולו, שהיו אז רגילים בו, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה – להקריב מיני בעלי חיים, בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם ... לא גזרה חכמתו יתברך ... שיצוונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו ...  ומפני זה השאיר יתברך מיני העבודות ההם, והעתיקם [=והעבירם] מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים שאין אמיתות להם – לשמו יתברך\" (מורה הנבוכים ג, לב). האם שינוי התנאים החברתיים יביא לשינוי בעניין זה? סתם הרמב\"ם ולא פירש.",
+                    "בחברה הדתית של ימינו – על פניה השונים ועל מגוון חבריה, מן התנועות המתקדמות ועד לקבוצות המכונות אולטרה־אורתודוכסיות – שוררות בסוגיה זו דעות שונות ומנוגדות, שלא תמיד עולות על פני השטח. ההכרעה תמתין מן הסתם עד להקמת בית המקדש, ובינתיים נתבשם מריחה של המסורת הצבעונית שבמסכת אבות.",
+                    "<b>ועוד ניסים...</b>",
+                    "במקורות אחרים נמנים ניסים נוספים שהתרחשו בירושלים או במקדש, כגון \"ולא אמר אדם לחבירו 'אין לי לולב, אין לי סוכה', [כי] אם היה היוקר שם – כיוון שהיו נכנסים [לשווקים] היה הזול. לא נפגע אדם בירושלים. וכל מי שנפגע חוץ לירושלים כיוון שהיה מסתכל בחומות ירושלים היה מתרפא ... פתחו של אולם גובהו מ' אמה [=למעלה מעשרים מטר] ורוחבו כ' אמה וארבעים אלף [איש] היו יוצאים בו\" (אבות דרבי נתן נוסח ב, לט). וכן: \"ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם. ולא היתה מפולת בירושלים מעולם\" (שם נוסח א, לה). ופרט לזה: קול השופרות של ראש השנה וקול הכהן הגדול בשעת העבודה ביום הכיפורים נשמעו עד ליריחו, ו\"ביריחו היו מריחים ריח פיטום הקטורת\" (שם), והוא היה כה חזק, עד שגם העיזים שם היו מתעטשות בעטיו (בבלי, יומא לט ע\"ב). אכן, כמה גדול כוחה של נוסטלגיה!"
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.</b> כלומר, בערב השבת הראשונה של בריאת העולם, ממש ברגע שבו נכנסה השבת (ורגע זה שבין יום ללילה קרוי \"בין השמשות\"). בבריאת דברים אלו תמה מלאכתו של האלוהים, שעליה נאמר \"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד\" (בראשית א, לא). משנתנו קובעת כי בששת ימי הבריאה נבראה כל המציאות הפיסית, גם זו שעתידה להתרחש או להתחדש במהלך ההיסטוריה, וכי גם מה שנראה כנס, כשינוי סדרי הטבע, או כדבר חדש שטרם היה כמותו, גם הוא חלק ממעשה האלוהים בבריאת העולם, בכוח אם לא בפועל. ",
+                    "<b>וְאֵלּו הֵן: פִּי הָאָרֶץ.</b>  שפתחה את פיה לבלוע את קורח ואת עדתו (במדבר טז, לב), ",
+                    "<b>וּפִי הַבְּאֵר.</b> שממנה סופקו לעם ישראל מים באורח פלאי בעת הליכתם במדבר (במדבר כא, טז). לפי האגדה נתלוותה באר זו לעם ישראל בכל שנות נדודיו במדבר, ואף נכנסה עמו לארץ (וראו להלן), ",
+                    "<b>וּפִי הָאָתוֹן.</b>  שפתחה את פיה ודיברה עם בלעם (במדבר כב, כח), ",
+                    "<b>וְהַקֶּשֶׁת.</b> שנראתה לראשונה בשמים לאחר המבול (בראשית ט, יג), ",
+                    "<b>וְהַמָּן.</b> שירד לבני ישראל במדבר (שמות פרק טז), ",
+                    "<b>וְהַמַּטֶּה.</b> שבו עשה משה מעשי נס והביא את המכות על המצרים (שמות ד, יז ועוד), ",
+                    "<b>וְהַשָּׁמִיר.</b> היא תולעת פלאית שבעזרתה, על פי האגדה, בנה שלמה את המקדש, תולעת שהיה בכוחה לבקע ולסתת אבנים, וזאת כיוון שנאסר לבנות את המקום המקודש תוך שימוש בברזל (שמות כ, כא; מלכים א ו, ז), ",
+                    "<b>וְהַכְּתָב.</b> צורת אותיות האל\"ף־בי\"ת, ",
+                    "<b>וְהַמִּכְתָּב.</b> (ויש מנקדים: מַכְתֵב, על משקל כלי מלאכה כגון מגהץ או מסמר, אף שהתורה מדברת על \"מִכְתַּב אלוהים\" החרות על הלוחות [שמות לא, יח]) הוא הכלי שבו נכתבו עשרת הדיברות על לוחות הברית (כך פירש את \"הכתב והמכתב\" רש\"י לבבלי, פסחים נד ע\"א), ",
+                    "<b>וְהַלֻּחוֹת.</b> הם לוחות הברית הראשונים, \"מעשה אלהים המה\" (שמות לב, טז), אשר ניתנו למשה. על עשרה דברים אלו יש מוסיפים עוד כמה: ",
+                    "<b>וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין.</b> גם כוחות הרע הם חלק מן הבריאה, ואין הם שייכים לאיזו מערכת מקבילה הבאה לפגוע במעשה האלוהים, ",
+                    "<b>וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה.</b> שלא נודע היכן נקבר (וראו להלן), ",
+                    "<b>וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> הוא האיל שהוקרב על הר המוריה במקום יצחק (בראשית כב, יג). ",
+                    "<b>וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה.</b> היא הצבת הראשונה בעולם, שבעזרתה אפשר היה להכין צבתות נוספות. הצבת היתה כלי שסייע לאחיזת חפצים שונים (משנה עירובין י, טו), כולל מתכת לוהטת. – במקורות אחרים מוסיפים לרשימה זו גם את בגדי אדם הראשון (בראשית ג, כא), המערה בהר חורב שבה פגשו משה ואליהו את האלוהים (שמות לג, כב; מלכים א יט, ט), עמוד הענן שהלך לפני עם ישראל במדבר, מטה אהרן שפרח במשכן (במדבר יז, כג) וכן הפרד (הוא הכלאה בין סוס ואתון) – כולם דברים מופלאים או מיוחדים, שכבר בעת בריאת העולם הוכנו לשם שימוש במהלך תולדותיו.",
+                    "<b>הילולה ליד קברו של משה</b>",
+                    "סיפור מותו של משה המסופר בתורה אפוף מעטה של מסתורין: \"וימת שם משה ... ויקבור אותו בגי [=בגיא] בארץ מואב מול בית פעור, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה\" (דברים לד, ה־ו). שתיקתה של התורה באשר למקום קבורתו של משה (בניגוד לציון מפורש של מקום קבורת האבות, רחל, יוסף, שמואל או דוד) עוררה ניסיונות לאיתור מקומו המדויק של הקבר, בצד ניסיונות לבאר את פשרה של שתיקה זו. התלמוד (בבלי, סוטה יד ע\"א) מספר על משלחת מטעם מלכות רומי שנשלחה לחפש את קברו של משה, והעלתה חרס בידה: \"וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא [=המושל] של בית פעור: הראנו היכן משה קבור! עמדו למעלה – נדמה להם למטה; למטה – נדמה להם למעלה. נחלקו לשתי כיתות; אותן שעומדים למעלה – נדמה להן למטה; למטה – נדמה להן למעלה; לקיים מה שנאמר: 'ולא ידע איש את קבורתו'\".",
+                    "השערות שונות הועלו במקורות באשר להסתרת מקומו של הקבר. היה מי שטען, שמכיוון שמשה לא פעל בנמרצות הנדרשת במעשה זמרי (במדבר כה, א־ט), נענש בכך שאיש לא ידע את קבורתו (במדבר רבה כ, כד). הסבר אחר תולה את הדברים במעלתו הרוחנית של משה, שכן \"אם יינקב נקב מקבורתו של משה, אין כל העולם יכול לעמוד באורה\" (פסיקתא רבתי, כא), אך נראה שהנימוק המשמעותי ביותר קשור לחששה של התורה מפני הפיכת קברו של משה למוקד של פולחן מתים, עלייה לרגל והילולות (של יהודים ושל נוכרים גם יחד): \"ומפני מה לא נודע קבורתו של משה? כדי שלא יהו ישראל הולכין ומניחין [=בונים] שם בית המקדש, ומזבחים ומקטרים שם, וכדי שלא יטמאו אומות העולם את קברו בפסיליהם ובתועבותיהם\" (מדרש לקח טוב, סח ע\"א).",
+                    "עם זאת מעניין שמצאנו גם מסורת יהודית עתיקה הטוענת שמשה רבנו לא מת, אלא עלה, כמוהו כחנוך (בראשית ה, כד) וכאליהו, אל השמים. כך נרמז בתלמוד הבבלי (סוטה, יג ע\"ב): \"ויש אומרים: לא מת משה\", ומסורת זו הכיר גם ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה, יוסף בן מתתיהו, האומר כי \"פתאום עמד עליו ענן והוא נעלם ליד גיא אחד. אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, משום שפחד, שמא יעזו בגלל צדקותיו הגדולות לומר שעלה לאלוהים\" (קדמוניות היהודים ד, 326).",
+                    "בדורות האחרונים בחרה הרבנות שלא לתור אחרי מקום קבורתו של משה, אך קבעה את יום ז' באדר – שהוא, על פי המסורת, יום פטירתו של משה רבנו – כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מקום קבורתם לא נודע.",
+                    "<b>בארה של מרים</b>",
+                    "בעידן המודרני קשה להעריך את המקום החשוב שתפסה באר המים בזמן העתיק, אך המקרא מלמד כי סביב השליטה על בארות התרחשו לא פעם מריבות וקטטות, ומאידך גיסא הן היו גם מקום מפגש פופולארי בין המינים (יעקב ורחל, משה ובנות יתרו וכן המפגש בין עבדו של אברהם לבין רבקה). אך בעוד שכל הבארות האלה היו בארות נייחות, הרי שלפי מסורת חז\"ל היתה גם באר ניידת אחת, הלוא היא הבאר שניתנה לעם ישראל ההולך במדבר בזכות מרים, אחות משה (תוספתא, סוטה יא, ח). באר זו נתלוותה לעם ישראל במהלך ארבעים שנות הנדודים, נכנסה עמם לארץ ישראל וניתן לגלות אותה – אומרים המקורות – בים שמול הכרמל (בבלי, שבת לה ע\"א) או בים הכינרת (ויקרא רבה כב, ד). באר פלאית זו העלתה לעם ישראל לא רק מים, אלא גם דשאים ואילנות (שיר השירים רבה ד, ג), ואף מסופר על כוחה הפלאי לרפא, כגון חולה שחין שטבל בה ונרפא (ויקרא רבה כב, ד).",
+                    "מסורות מימי הביניים מספרות על המקובל המפורסם, האר\"י, ועל תלמידו, ר' חיים ויטל (צפת, המאה השש־עשרה), שביקרו דרך קבע במקומה של הבאר, ומים ששתה ר' חיים ויטל ממנה הביאוהו להשיג חכמה עילאית. דורות רבים חיפשו את מקומה של הבאר הפלאית הזו, ובדורנו יש הטוענים כי מצאו את מקומה המקורי בחוף הכינרת. לא פלא הוא שלא רחוק משם נמצא חוף רחצה בשם \"באר מרים\", המיועד ... לנשים בלבד."
+                ],
+                [
+                    "במשנה זו ובבאה בעקבותיה מביאה מסכת אבות רשימות של שבעה דברים. ",
+                    "<b>שִׁבְעָה דְבָרִים בְּגֹלֶם וְשִׁבְעָה בְּחָכָם.</b> שבע תכונות נאות מאפיינות את האדם החכם, ושבע אחרות מאפיינות את הגולם, הוא האדם הבּוּר, שכישוריו השכליים טרם פותחו כראוי, קודם שסיגל לעצמו הרגלי התנהגות ולמידה נכונים (וראו להלן). ",
+                    "<b>חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה.</b> החכם איננו מדבר בנוכחות נבונים וחכמים ממנו (אלא אם כן פנו אליו וביקשו לשמוע את דעתו). ",
+                    "<b>וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ.</b> איננו מתפרץ וקוטע את דברי הזולת, אלא מקשיב לו עד שיסיים לדבר, ",
+                    "<b>וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.</b> איננו ממהר להשיב ולהגיב בלא שיקול דעת מספיק, אלא ממתין, שוקל את העניין ומגיב בנחת, ",
+                    "<b>שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה.</b> שאלותיו עוסקות בנושא הנדון (הוא ה\"עניין\") ואינן סוטות לעניינים אחרים, ואילו תשובותיו מנוסחות בבהירות וכראוי, ",
+                    "<b>וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן.</b> משיב על השאלות שנשאל לפי סדרן, או מציג את מהלך הדברים והטיעונים לפי סדרם ההגיוני, ",
+                    "<b>וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע אוֹמֵר \"לֹא שָׁמַעְתִּי\".</b> ואיננו מתבייש להודות שיש דברים שלא למדם, כלומר לא שמע ממוריו, ",
+                    "<b>וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.</b> מודה בפה מלא אם נתברר לו שטעה וכי הצדק עם אחרים. ",
+                    "<b>וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם.</b> היפוכם של הדברים מאפיין את הגולם, ואין צורך לפרטם, והחכם המבין יבין. ",
+                    "<b>\"שבעה מי יודע?\"</b>",
+                    "גם למספר 7, כמו למספר 10 (ראו לעיל ה, א), נודעת משמעות סמלית ורעיונית מיוחדת, בישראל ובעמים גם יחד. הוא מציין את הדברים הבלתי רגילים, אירועים מכריעים ויוצאי דופן, או עניינים שיש להם זיקה קרובה אל עולמו של האל.",
+                    "והנה, במקרא גופו ניתן לגלות למעלה ממאה עניינים שבהם נזכר או משתמע המספר 7. במישור הזמן אפשר להצביע על מספר ימי הבריאה (והשבוע), שנת השבע היא שנת השמיטה, שנת היובל הבאה לאחר שבעה מחזורים של שבע שנים, מספר ימי חג הסוכות וחג המצות, שבעת השבועות שבין פסח לשבועות, שבעת ימי משתה הנישואין (בראשית כט, כז). גם עניינים ואירועים מקראיים אחרים נקשרים למספר זה: מספר הנרות שבמנורה שבמשכן ובמקדש (שמות כה, לז), מספר הכבשים שהוקרבו בראש השנה (במדבר כט, ב), שבעה כוהנים שהקיפו את יריחו שבעה ימים ותקעו בשבעה שופרות עד לנפילת החומה (יהושע פרק ו), ועוד. חשיבותו של המספר 7 מואצלת גם על כפולותיו: שבעים זקני ישראל (במדבר יא, כד), שבעים בני יעקב היורדים מצרימה (בראשית מו, כז), מספר אומות העולם לפי חז\"ל (בבלי, סוכה נה ע\"ב), מספר המצוות שמוצאים חכמים בפרשת קדושים שבתורה (ויקרא פרקים יט־כ [ויקרא רבה כד, ה]) ועוד הרבה.",
+                    "מעניין הוא שהמשנה שלנו מובאת במסכת אבות דרבי נתן (נוסח ב, מ) כאילו יש בה \"עשרה דברים בגולם ועשרה בחכם\", ולמספר 10 מגיע בעל המסורת ההיא על ידי חלוקה שונה של האמור במשנה (כגון ש\"שואל כעניין\" איננו מצטרף במניין אל \"ומשיב כהלכה\"), ללמדך על חשיבות המספרים 7 ו־10 גם יחד. על המרת שני מספרים אלו זה בזה שמענו כבר לעיל, במניין מכות מצרים (ה, ה).",
+                    "<b>\"יש לנו גולם...\"</b>",
+                    "השימוש התלמודי במילה \"גולם\" כדבר בלתי מעובד ובלתי מתוקן הזקוק לשיפור ועידון, מבוסס על הפסוק בתהילים, \"גולמי ראו עיניך\" (קלט, טז), הנדרש כעוסק באלוהים המביט באדם הראשון בתהליך יצירתו, קודם שנפח בו רוח חיים. לפי זה הגולם הוא \"כדמות הכלי אשר יעשהו האומן ותגיע לו הצורה המלאכותית [=צורתו הסופית פחות או יותר], אבל יחסרו לו ההשלמה והשכלול\" (הרמב\"ם בפירושו למשנה). מסתבר כי חז\"ל התייחסו אל אדם הראשון בעת יצירתו כאל יצור חסר נשמה וחסר בינה, עד שהשלים האל תכונות אלה והפכו לאדם שלם (בבלי, סנהדרין לח ע\"ב).",
+                    "כמה וכמה פעמים נזכרו בספרות ימי הביניים \"גלמים\" שנוצרו כדי לשרת בני אדם, כגון מסורת בת המאה השבע־עשרה המספרת כי המשורר בן ספרד, שלמה אבן גבירול, יצר לעצמו גולם־אישה כדי שתשרת אותו. אך אין ספק כי הגולם המפורסם ביותר בתולדות ישראל הוא \"הגולם מפראג\" שעליו סופר שהוא מעשה ידי ר' יהודה ליווא בן בצלאל (בן המאה השש־עשרה), המוכר בכינויו \"המהר\"ל מפראג\" – רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מן המפורסמים שבחכמי כל הדורות. על פי המסופר, שימש הגולם את יוצרו כשליח נאמן והטיל אימה על מפיצי עלילות דם כנגד היהודים.",
+                    "המחקר הוכיח כי סיפור זה נוצר שנים רבות לאחר ימיו של המהר\"ל, ואין הוא נזכר בכתבים בני תקופתו. הסיפור זכה לביטוי ספרותי מפורט ופופולארי בספר \"נפלאות המהר\"ל\" שחיבר הרב יהודה יודל רוזנברג בראשית המאה העשרים. רבים קבעו שאין שום יסוד של אמת היסטורית בסיפור, ואף האשימו את רוזנברג בזיוף מכוון, אך הדבר לא מנע את תפוצתו הגדולה של הסיפור ואת היווצרותן של מסורות שונות ורבות אודות הגולם. עד היום מראים את מקום מנוחתו האחרונה של הגולם בבית הכנסת העתיק של פראג (הוא ה\"אלטנוישול\"), והוא מופיע על מזכרות רבות שהעיר מציעה למבקריה, יהודים ונוכרים גם יחד.",
+                    "גולם, כידוע, הוא גם אחד משלבי גלגוליהם של חרקים רבים (כגון הפרפר): הזחל עוטה מעטה קשיח ובתוכו הוא מקבל את צורתו הסופית, במשך שבועיים או אף כמה חודשים, עד לבקיעתו כבוגר. בשם \"גולם\" נתכנו גם שלושה מחשבים שנבנו ופעלו במכון וייצמן שברחובות בשנים 1983–1960. גלמים מצאנו אפוא בעולם הטבע, בעולם הטכנולוגי ואף בעולם האדם.",
+                    "<b>בהלה ובהילות</b>",
+                    "מבדיקת הופעותיו של שורש זה במקרא עולה שיש לו שתי משמעויות שונות. הראשונה היא עניין של פחד: על אחי יוסף העומדים לפניו נאמר כי \"לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו\" (בראשית מה, ג), ואילו בשירת הים אומר משה כי \"אז נבהלו אלופי אדום / אֵילי [=גיבורי] מואב יאחזמו רעד\" (שמות טו, טו) ומן התקבולת ברור כי בה\"ל עניינו פחד, רעד ואימה. אך לא זו משמעות הביטוי \"נבהל\" במשנתנו (ואין יותר בה\"ל במשנה כולה), האומרת כי החכם \"אינו נבהל להשיב\". מתברר כי בספרים המאוחרים של התנ\"ך זכה השורש בה\"ל למשמעות חדשה: עניין של מהירות וחיפזון. כך, למשל, נאמר במגילת אסתר כי שליחי אחשוורוש יצאו לדרכם \"מבוהלים ודחופים\" (ח, יד), וכי \"סריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה\" (ו, יד), היינו עשו זאת במהירות ובחיפזון (וראו גם דברי הימים־ב כו, כ).",
+                    "ידוע עד מאוד הוא משפט הפתיחה של ההגדה של פסח במסורתן של כמה מעדות המזרח: \"בבהילוּ יצאנו ממצרים\", כלומר בחיפזון, אך בוודאי לא בפחד ובאימה; אדרבא, התורה מקפידה לומר כי בני ישראל יצאו בגאון ובפומבי, \"ביד רמה\" (שמות יד, ח)."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה.</b> שבעה סוגי עונשים (זה פירוש פורענות [ראו א, ז]) מביא הקב\"ה על העולם בשל שבע עבירות עיקריות (על \"גוף\" במשמעות זו ראו ג, כג). משנתנו יסודה באמונה הדתית כי כל חטא סופו בעונש, וכי אין מכה קשה הבאה לעולם שאיננה באה כעונש על עבירה. (1) ",
+                    "<b>מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין – רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.</b> אם רק חלק מן האנשים ממלאים את המצוות הקשורות בהפרשת המעשרות (לפירוטן ראו במשנה הבאה), באה לעולם בצורת שרק חלק מבני האדם סובלים ממנה, מידה כנגד מידה. (2) ",
+                    "<b>גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא.</b> אבל אם החליטו כולם שלא למלא את חובת המעשרות, באה לעולם בצורת המלוּוה באי־סדר חברתי, שכולם נפגעים ממנו (ויש גורסים: \"רעב של מהומה ושל מצור\"). (3) ",
+                    "<b>וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּא.</b> אם החליטו הכול שלא לקיים את מצוות הפרשת חלה, שהיא מתן חלק מסוים מן הבצק לכוהנים (ראו להלן), בא לעולם רעב המכלה את כולם. (4) ",
+                    "<b>דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.</b> אנשים שעבירותיהם מחייבות להוציאם לפי דין תורה להורג, אך לא הובאו למשפט בבית דין, גורמים לבואו של דֶבֶר, שהוא עונשם משמים. לכך גורמים גם אנשים הסוחרים בפירות שנת השמיטה במקום להפקירם לכול (וראו במשנה הבאה). (5) ",
+                    "<b>חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה.</b> מלחמה מכה באנשים כעונש על עיכוב מתמשך בפסיקת הדין, על פסיקה מעוותת שאיננה דין אמת ועל הוראה ולימוד התורה שלא בהתאם למסורת חכמים (ראו לעיל ג, טו)."
+                ],
+                [
+                    "(6)",
+                    "<b>חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.</b> חיות טורפות פוגעות באנשים בשל שבועות מיותרות או שבועות שקר וחילול השם בכלל (על מושג כללי זה ראו ד, ה). (7)",
+                    "<b>גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ.</b> שלוש העבירות הראשונות הן שלוש העבירות שנאמר עליהן \"יהרג ובל יעבור\" (בבלי, פסחים כה ע\"ב), ונוסף עליהן אי קיום מצוות שמיטה (הנדונה במשנה הבאה). מתברר כי המשנה, שפתחה בעיסוק במצווה הקשורה בעבודת האדמה בארץ ישראל, אף חותמת בנושא זה – עדות לחשיבות שהיא מייחסת לו. ",
+                    "<b>עוול, עיוות ועינוי</b>",
+                    "עינוי הדין – היינו ניהול ממושך ומקוטע של משפט, או המתנה ממושכת בין סיום התהליך המשפטי לבין חריצת הדין – הוא נגזרת של איסור התורה לעוות את הדין, איסור שמקורו בפסוק \"לא תעשו עוֶל במשפט\" (ויקרא יט, טו). התלמוד הבבלי (שבת לג ע\"א) מפליג עוד יותר בתוצאותיו ההרסניות של עינוי הדין: \"בעוון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה – חרב וביזה רבה [=מתרבות], ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל\". ברוח הדברים הללו, קובעת המשנה שבדיני נפשות יש להרשיע או לזכות את הנידון לכל המאוחר למחרת יום שמיעת העדים (סנהדרין ה, ה), ואילו בדיני ממונות יודיע בית הדין מי זכאי ומי חייב מיד \"לכשגמרו\" את שמיעת הטענות והראיות (שם ג, ז).",
+                    "חובת הדיינים שלא לענות את הדין הינה צידה השני של ההנחיה המופיעה בראש מסכת אבות (א, א): \"הוו מתונים בדין\". מן העבר האחד נדרש מן הדיין הלך רוח של מתינות, התובע ממנו שלא להיחפז במתן פסק הדין ולשקול באופן זהיר את מכלול ההיבטים. מאידך גיסא, כאשר מתינות זו גורמת להארכה מוגזמת של המשפט ופרסום פסק הדין, היא עשויה לגרום לעינויים של בעלי הדין, המצפים בכיליון עיניים להכרעת דינם. מן הדיין נתבע, אפוא, איזון רגיש בין מידת המתינות לבין מידת ההחלטיות. משל יפה לאיזון הרצוי מביא הרב יחיאל מיכל אפשטיין (1829־1908), בחיבורו ההלכתי \"ערוך השולחן\". הוא משווה שם בין ההליך המשפטי לבין החמצת בצק לצורך אפיית לחם. אפיית הבצק קודם שנחמץ דיו מביאה ללחם פגום, אך גם החמצה הנמשכת יותר \"מן השיעור מקלקלת את טעם הלחם\" (חושן משפט י\"א).",
+                    "להלכה דורש גם המחוקק הישראלי מבית המשפט לפרסם בענייני ממונות את פסק הדין \"בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות\" (תקנה 190 לתקנות סדר הדין האזרחי), ואילו במקום אחר נקבע, כי לאחר שהחל השופט בשמיעת העדויות, עליו להמשיך בה ברציפות יום יום עד לגמר כל העדויות – כדי למנוע דחיות המביאות לידי עינוי דין (שם, תקנה 152). אולם הלכה לחוד ומעשה לחוד. מבנה מערכת השפיטה בישראל ומספרם הבלתי מספיק של שופטים, בצד נטייתם של עורכי דין ושל תובעים ונתבעים למשוך את הדיון או לבקש את עזרת בית המשפט בכל עניין, קטן כגדול, גורמים לכך שלא פעם חולפות כמה שנים עד אשר זוכה האדם בסופו של דבר להכרעה בדינו. מציאות זו גורמת באופן בלתי נמנע לעינוי דין ולעגמת נפש מרובה.",
+                    "עינוי הדין נתפס אפוא כחטא חברתי קשה שעונשו החמור בצידו. עד כמה דקדקו חכמים בנושא זה ניתן לראות מסיפור הוצאתם להורג של ר' שמעון ור' ישמעאל בידי מלכות רומי: \"אמר לו ר' שמעון לר' ישמעאל: רבי ... איני יודע על מה אני נהרג. אמר לו ר' ישמעאל לר' שמעון: מימיך לא בא אצלך אדם לדין או לשאלה, ועיכבתו עד שתהא גומע [=לוגם] כוסך, או עד שתהא נועל סנדלך, או עד שתהא עוטף טליתך? ... אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט [=ואין הבדל בין עינוי דין ממושך לקצרצר]. ובדבר הזה אמר לו: ניחמתני רבי\" (מכילתא דרבי ישמעאל, נזיקין יח).",
+                    "<b>חלה ממצה ומלחם שחור</b>",
+                    "המאמץ את עיניו לקרוא את האותיות הקטנות המופיעות על מוצרי מאפה כשרים שונים, יגלה שנאמר בהם כי \"הופרשה [מהם] חלה כדין\". מה היא חלה זו? על פי האמור בתורה (במדבר טו, כ) יש לתת לכהנים חלק מכל בצק העומד להיאפות. מצווה זו קרויה \"מצוות חלה\", והיא חלה לגבי כל בצק העשוי מחמשת מיני הדגן (חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון ושיבולת שועל) – כולל אפוא לחמניה מקמח מלא, מצה, לחם אחיד (המכונה \"לחם שחור\") וכמובן גם חלה לשבת ולחג ועוד ועוד. דינים רבים מצויים בספרות חז\"ל ובספרות הפסיקה באשר לכמות הבצק שממנו יש להפריש חלה (ויש הבדל בעניין זה בין מאפייה לבין אדם האופה בביתו כמות קטנה) וכן בסוגיות אחרות, כגון מה לעשות בחלק הבצק שהופרש, ועוד.",
+                    "לאחר כמה וכמה רשימות של עשרה או שבעה פריטים, עוברת מסכת אבות מכאן ואילך אל רשימות של ארבעה פריטים. הראשונה שבהן מתקשרת אל קודמתה, ושתיהן עוסקות בחטאים ובעונשיהם. – בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה בארבעה מועדים מכה הדֶבֶר בעוצמה גדולה במיוחד, אחד מהם חל בכל שנה ושלושה מתרחשים במועדים קבועים במהלך מחזור שבע שנות השמיטה. כזכור, הדֶבר נזכר במשנה הקודמת כעונש על \"פירות שביעית\". ואלה הם המועדים: ",
+                    "<b>בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.</b> והולכת המשנה ומפרטת תוך הסבר: ",
+                    "<b>בָּרְבִיעִית – מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית.</b> בשנה הרביעית למחזור השמיטה בא הדֶבר כעונש על אי קיום מצוות מעשר עני שזמנה בשנה השלישית (ראו להלן). ",
+                    "<b>בַּשְּׁבִיעִית – מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית.</b> בשנתהשמיטה עצמה בא הדֶבר כעונש על אי קיום מצוות מעשר עני שזמנה בשנה השישית. ",
+                    "<b>וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.</b> במוצאי שנת השמיטה, היינו בראשית השנה הראשונה שלאחריה, מכה הדֶבר בעטיו של מי שסחר בפירות שנת השמיטה במקום להפקירם לכול, שהיא מצוות שנת השמיטה. ",
+                    "<b>וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים.</b> ובכל שנה ושנה, לאחר חג הסוכות (הוא \"החג\", חג האסיף, המסמל בארץ ישראל את סוף התקופה החקלאית), בא הדֶבר כעונש על אי קיום המצוות הקשורות במתנות הראויות להינתן לעניים מן היבול (ראו להלן).",
+                    "<b>המעשרות: ראשון, שני ועני</b>",
+                    "מתוך קריאה בדיני תורה שונים קבעו חז\"ל כי על החקלאי (בארץ ישראל, אך לא מחוץ לה) להפריש מיבולו שנה בשנה עשרים אחוזים: מעשר (10%) הניתן ללויים המשמשים בקודש (והם נותנים ממנו חלק לכוהנים), ומעשר נוסף המיועד לקבוצות אחרות בחברה: בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית (מתוך שש השנים שבמחזור שבע שנות השמיטה) יש להביא את המעשר הזה, הקרוי \"מעשר שני\", אל ירושלים ולאכול אותו שם בטהרה (דברים יד, כב־כז). כך, כמדומה, ביקשה התורה לחזק את מעמדה של עיר הקודש ואף לסייע לכלכלתה. בשנה השלישית והשישית הוא קרוי \"מעשר עני\", והוא ניתן לחלשים שבחברה: \"הלוי ... והגר והיתום והאלמנה\" (שם, פסוק כט). (בשנה השביעית, כמובן, אין מקום לכל זה, משום שאין מעבדים בה את האדמה וכל יבולה של שנה זו הוא הפקר לכול.) נראה כי הפרשת המעשרות לא בוטלה עם חורבן בית המקדש וירושלים, והיא המשיכה לנהוג תקופה ממושכת גם בימי חז\"ל. (היום היא נעשית רק באופן סמלי; ראו לעיל ג, יז.) אכן, מטלה לא קלה מבחינה כלכלית, כיוון שעלינו לזכור כי בצד כל אלה צריך היה החקלאי גם לשמור את דיני השמיטה, כמתואר להלן, וכן לשלם את מסיו לשלטון המקומי וכן לשלטון הזר (הרומאי או הביזנטי), ועל כן לא נתפלא לגלות כי היו לא מעטים אשר התעלמו מצו זה של התורה – במיוחד כשמדובר היה במעשר עני, זה שיועד לחלשים שבחברה – וכנגדם מדברת המשנה בתוקף. הוא הדין גם ב\"מתנות עניים\" הנזכרות במשנתנו. הכוונה ל\"לקט שכחה ופאה\" – היינו, האיסור ללקט את השיבולים הנופלות מיד הקוצר בשעת הקציר, האיסור לחזור אל השדה כדי לקחת מה שנשכח בו והחובה להותיר פינה (\"פאה\") בשדה שאין קוצרים אותה. גם אלה נועדו לרווחתן של השכבות החלשות שבחברה, וגם כאן נראה שהיו כאלה שניצלו את חולשתן של אותן שכבות כדי להתעלם מחובתם לסייע להן. וגם אם נניח לרגע את האיום במכת הדבר דווקא, נצטרך להודות כי תוצאותיה של התעלמות החברה מחובתה לסייע לחלשים שבה עלולות להיות הרות אסון ולפגוע בכולה.",
+                    "<b>מחלוקת של אחת לשבע שנים</b>",
+                    "במדרש ויקרא רבה (א, א) נדון הפסוק מתהילים (קג, כ), \"גיבורי כוח עושי דברו\", ועליו נאמר: \"במה הכתוב מדבר? אמר ר' יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם, אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת [=שבוע] אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה? וזה [החקלאי] רואה את שדהו בלתי מעובד ואת כרמו בלתי מעובד ונותן ארנונא [=מיסים למלכות] ושותק. יש לך גיבור גדול מזה?\" (המקור חלקו בארמית). מאמר זה מצביע על הקושי הגדול של קיום מצוות שנת שמיטה כהלכתה בתקופת חז\"ל, לנוכח המצב הכלכלי הקשה והמיסים הכבדים שהוטלו על יושבי הארץ. מסתבר שקושי זה לבש פנים נוספות במהלך הדורות, כולל בארץ ישראל (ובמדינת ישראל) של הדורות האחרונים.",
+                    "לפי חוקת התורה יש להשבית את עבודת האדמה למשך שנה אחת מדי שבע שנים: \"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ... שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור... שנת שבתון יהיה לארץ\" (ויקרא כה, ד־ה). משלהי תקופת חז\"ל ועד לראשית היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל (בסוף המאה התשע־עשרה) לא עמדה סוגיה זו בראש דאגתה של היהדות, שרובה ככולה ישבה בגולה. אך עם הקמת המושבות הראשונות שהתבססו בראש ובראשונה על עבודת האדמה, נוצר הצורך לשוב ולדון בסוגיה זו, אשר סיכנה את עצם קיומה של ההתיישבות היהודית. כבר בשנת השמיטה תרמ\"ט (1889) נדרשו לסוגיה זו כמה מגדולי הדור של אותם ימים, וביניהם הרב שמואל מוהליבר (1898־1824), שמצאו פתרון הלכתי לבעיה זו על ידי מתן \"היתר מכירה\" לקרקעות הארץ. על פי ההיתר, שהיו לו תקדימים מצומצמים עוד קודם לכן, נמכרות הקרקעות לנוכרי למשך שנת השמיטה, וכך ניתן להמשיך ולעבד אותן (בתנאים מסוימים) גם במהלך השנה, ומהרבה בחינות הוא דומה למכירת חמץ בפסח לנוכרים. בשמיטות הבאות התחזק עוד יותר כוחו של היתר המכירה, אשר קיבל את אישורם של רבנים נוספים, כשהמפורסם בהם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי של ארץ ישראל והמושבות (1935־1865), אשר הביע את רגישותו הרבה למצוקתם של החקלאים ואת חרדתו לעתידו של היישוב, אם לא תותר מכירת הקרקע בשנת השמיטה. הרב קוק אף כתב חיבור בשם \"שבת הארץ\" המוקדש לבירור מכלול ההיבטים של סוגיה זו.",
+                    "\"היתר המכירה\" לא היה, ועדיין איננו, מוסכם על הכול, והועלו כנגדו טיעונים הלכתיים כבדי משקל. למען האמת, גם תומכיו המובהקים של ההיתר לא התירו שימוש גורף בו ללא אבחנה, והם התנו אותו בבחינה מעמיקה של המציאות. לפיכך, לפני כל שנת שמיטה נדרשת בדיקה מחודשת של המצב בארץ, לפני הכרעה הלכתית ספציפית עבור כל שנה ושנה. וכך כתב הרב קוק: \"כל דבר ההיתר הוא באמת רק מפני הדחק העצום, ובתורת הוראת שעה ... מפני שכל מגמתנו היא להגן על היישוב שכבר נשתכלל, שלא ייהרס\" (משפט כהן, עמ' קמז). לא נוכל לדון בהקשר זה בסוגיה המורכבת מבחינה הלכתית והשקפתית, אך יש להצטער בגינה וגם לשמוח. להצטער על שהיא הפכה בעיקר לזירת התגוששות בין ציבורים שונים במדינת ישראל על שליטה במוקדי כוח וכלכלה, אך לשמוח שהיא מתרחשת רק אחת לשבע שנים. \"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך\" (ויקרא כ, ג), אך בשנה השביעית, ובעיקר לקראתה, שנה האמורה להיות \"שנת שבתון\" עבור האדמה (שם, פסוק ה), לא שובתת החברה הישראלית מויכוח מר וחריף בעניין זה."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם.</b> על \"ארבע מידות\" מדברות גם חמש המשניות הבאות (יד־יח), והכוונה לארבעה סוגי התנהגות או תכונות של אופי. המשנה שלפנינו עוסקת בהתייחסות אל תחום הפרט, רכושו ונכסיו. כל אדם זכאי למרחב אישי, הכולל גם בעלוּת על נכסים שונים (בחומר וברוח גם יחד!), אך המפגש בין אנשים מעורר מדרך הטבע זיקות שונות בין תחום הפרט ורכושו לבין הזולת, ובזיקות אלה עוסקת המשנה. ",
+                    "<b>הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ – זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית.</b> זו מידתו של מי שעורך הבחנה ברורה בין תחומו ונכסיו לבין תחומם ורכושם של האחרים וחוצץ ביניהם בבהירות. אדם כזה הולך בדרך ממוצעת, דרך שאין בה ערך חיובי או שלילי מיוחד, אבל: ",
+                    "<b>וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זוֹ מִדַּת סְדוֹם.</b> אך יש סבורים כי יצירת הבחנה שכזו בחדות – גם אם היא נכונה מבחינה פורמלית – היא דוגמא לאנוכיות, לחוסר התחשבות בזולת ולחוסר מודעות לצרכיו של האחר (וראו להלן). ",
+                    "<b>שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלִּי – עַם הָאָרֶץ.</b> זו מידתו של אדם חסר תרבות שאיננו מכיר בצורך האנושי הטבעי של הגדרת גבולות ויצירת מרחב פרטי־אישי, ולוּ מצומצם בהיקפו. ",
+                    "<b>שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ – חָסִיד.</b> זו מידתו של בעל אישיות מוסרית נעלה המאפשר לאחרים ליהנות מנכסיו ולחדור אל תחומו, תוך שהוא מחמיר על עצמו ואינו עושה כך לגבי עולמם שלהם. ",
+                    "<b>שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ שֶׁלִּי – רָשָׁע.</b> זו מידתו של מי שגודר את רכושו בקנאות ומונע מאחרים ליהנות ממנו, גם אם הדבר איננו גורם לו נזק כלשהו, אך בעת ובעונה אחת מרשה לעצמו לפלוש לתחומם של אחרים ככל שיחפוץ.",
+                    "<b>סדום: מידה ומיטה</b>",
+                    "אנשי סדום נזכרים במחשבת חז\"ל כדוגמא לחברה חוטאת, רעת לב ואכזרית, הפוגעת בחלשים שבה ואינה מתחשבת במי שגורלו לא שפר עליו. אל עיר זו, ששכנה באזור ים המלח, עבר לפי המסופר בספר בראשית אחיינו של אברהם, לוט, בשל היותה עיר עשירה ומפותחת (בראשית יג, י). והנה, למרות עושרה – או אולי בגלל עושרה (כך נאמר בדברי הנביא יחזקאל טז, מט) – היתה זו עיר של חטאים, והיא הושמדה והפכה לשממה. סדום נעשתה סמל לרשעות שאין כדוגמתה, והנביא המתאר את ירושלים של ימיו כעיר רבת עוון קובע כי \"כסדום היינו\" (ישעיה א, ט).",
+                    "בתורה נאמר מפורשות כי אנשי העיר היו \"רעים וחטאים לה' מאוד\" (בראשית יג, יג) ובספרות חז\"ל מוצאים אנו סיפורים רבים המתארים את רוע ליבם. בין היתר אנו שומעים על חטאי גאווה, יוהרה, ניצול החלשים והתאכזרות לשמה. בתוספתא (סנהדרין יג, ח) נאמר כי: \"אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא ... [והיו] רעים איש אל חברו וחטאים בגילוי עריות לה', בעבודה זרה מאוד ושפיכות דמים\". כן מפורסם הסיפור על \"מיטת סדום\" שבה היו משכיבים את האורחים שהגיעו לעיר: מי שהיה קצר מאורך המיטה – היו מותחים את גופו, ואם היה ארוך מן המיטה – היו מקצצים את רגליו (בבלי, סנהדרין קט ע\"ב). לכאורה – יחס שווה לכול; למעשה – התאכזרות לשמה.",
+                    "אותם חכמים הסבורים כי \"שלי שלי ושלך שלך\" היא מידת סדום, רואים את מי שמגדר את עצמו ואת נכסיו ורכושו כך שאינו נעזר באחרים (\"שלי שלי\") אך גם אינו מסייע להם (\"שלך שלך\") כסתם רשע. אדם המסרב להתיר לאחרים להשתמש בנכסיו (בין רוחניים בין גשמיים), כאשר לא נגרם לו שום נזק מכך, יכול להיות צודק לגמרי מבחינה משפטית, אך בוודאי לא מבחינה חברתית־מוסרית. בתלמוד הבבלי (כתובות קג ע\"א ועוד) אף נקבע הכלל ההלכתי שלפיו \"כופין על מידת סדום\", רוצה לומר: ניתן למנוע מאדם לעשות שימוש בזכות שבידיו, אם הוא מנסה למנוע מאחרים ליהנות ממנה, בשעה שלו עצמו לא נגרם מכך כל נזק. תמיד יש לשאוף למצב של \"זה נהנה וזה אינו חסר\" (בבלי, בבא קמא כ ע\"ב ועוד).",
+                    "<b>\"נ־נח־נחמ־נחמן \"</b>",
+                    "תיבת \"חסיד\" שבמשנה מעלה בדרך כלל לנגד עיני הקורא דמות של יהודי מזוקן, לבוש שחורים, כיפה לבנה גדולה או מגבעת על ראשו, ציציותיו מתבדרות ברוח, החי בקבוצות סגורות סביב ה\"רבי\" או \"הצדיק\" שלו. אך לא לחסיד הזה התכוונה המשנה. עד שהגיעו אל חסידי ברסלב המרקדים בראש חוצות, או אל חסידי חב\"ד המציעים תפילין לישראלים על פסגות ההימלאיה, עברו ה\"חסיד\" וה\"חסידות\" גלגולים רבים במשך ההיסטוריה.",
+                    "למעשה נזכר ה\"חסיד\" כבר במקרא, אולם שם הוא כינוי למי שדרכו לעשות מעשי חסד, הן בני אדם והן האלוהים בעצמו ובכבודו: \"... כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם\" (ירמיה ג, יב), \"אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין...\" (מיכה ז, ב). והנה, מאז שנקבע ה\"חסיד\" שבמקרא כמופת של עובד ה', ביקשו תנועות רוחניות שונות להציב במרכז שאיפותיהן הרוחניות את החסידות כדרך חיים אידיאלית, אלא שהתוכן שנוצק לתוך המושג הזה השתנה מתנועה לתנועה ומזמן לזמן. בימי הבית השני ואף לאחריהם פעל לצידם של החכמים זרם רעיוני או תנועה לא גדולה של אנשים שכונו בשם \"חסידים\". היו אלה אנשי מופת, שהרבו במעשי צדקה וחסד. הם חיו בתחושה בלתי אמצעית של קרבה לאלוהים, והציבור שתפס אותם כ\"בני ביתו\" של האלוהים, ראה בתפילתם תפילה מיוחדת הזוכה ליחס מיוחד מצד ריבונו של עולם. על החסידים סופר שהיו מרפאים חולים בתפילתם, מורידים גשמים ועושים מעשים של \"לפנים משורת הדין\" (השוו לעיל ב, יא). בין החסידים המפורסמים יש למנות את חוני המעגל, ר' חנינא בן דוסא (לעיל ג, יא) ור' פנחס בן יאיר. התחנה הבאה בתולדות ה\"חסיד\" היתה בימי הביניים (מרכז אירופה, מאות י\"ב־י\"ג), במסגרת תנועה שכונתה בשם \"חסידות אשכנז\". החידוש המרכזי של חסידי אשכנז היה פיתוחה של תורה מוסרית שלמה, הכוללת הנהגות והנחיות מוסריות מפורטות. בעוד שההלכה דורשת מן היהודי את דרישות הסף, הרי שהמוסר מבקש לזקק את האדם ואת אורחותיו, להעלות אותו לגבהים רוחניים חדשים ולהעמיד בפניו אתגרים קשים יותר ויותר. ואחרונה: במאה השמונה־עשרה התגבשה תנועה חדשה במזרח אירופה – תנועת החסידות שנהתה אחרי תורתו של ר' ישראל בעל שם טוב (הבעש\"ט) ותלמידיו. חסידות זו לא השלימה עם דגש היתר שהושם, לדעתה, על הצדדים הלמדניים והעיוניים של היהדות. במוקד החיים הדתיים צריכה, לפי תפיסתה, לעמוד עבודת ה', הכוללת לא רק את לימוד התורה וקיום המצוות, אלא בעיקר קשר עם האלוהים, על דרך ה\"דבקות\" שמשמעותה חתירה לחיבור רוחני־מיסטי עם האלוהים, דבר שניתן להשיגו במגוון של דרכים, כולל ריקוד, שמחה, תפילה והתבודדות. במוקד החיים החסידיים מצוי ה\"צדיק\" או האדמו\"ר (= אדוננו מורנו ורבנו), אשר סביבו התגבשו קבוצות חסידיות שונות (הקרויות \"חצרות\"). בין החסידויות האלה יש למנות את חב\"ד, ברסלב, בעלז וגוּר. תנועת החסידות כבשה בסערה את יהדות מזרח אירופה (אמנם לאחר מאבקים לא מעטים ולא קלים ב\"מתנגדים\" להם), והשפעתה על חיי הרוח ועל החברה היהודית במזרח אירופה (ולאחר מכן בכל העולם היהודי) היתה גדולה עד מאוד. כל החסידויות שמחו מן הסתם ליישם על עצמן את מה שאומרת מסכת אבות על החסיד בכלל, גם אם לא אליהן כיוונה מלכתחילה."
+                ],
+                [
+                    "גם שתי המשניות הבאות עוסקות ב\"ארבע מידות\", היינו בארבע תכונות אופי או דרכי התנהגות. אנו דנים בהן יחדיו כיוון שבשתיהן משמשות מטבעות לשון זהות, ואף מיבנן הפנימי זהה, למרות ההבדל שבתוכנן. חוזר בהן מטבע הלשון הנדיר \"יצא שכרו (או: הפסדו) בהפסדו (או: בשכרו)\". \"יצא ב־\" פירושו במשפט זה: היה זהה, היה דומה (וכן הביטוי \"וכיוצא בו\" שמשמעו: \"וכדומה\"). לפיכך \"יצא שכרו בהפסדו\" פירושו ששכרו היה זהה להפסדו, כלומר הוא לא הרוויח דבר. לעומת זאת, \"יצא הפסדו בשכרו\" פירושו שהפסדו היה לו לטובה, כלומר שהיו לו תועלת ורווח מן הדברים.",
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.</b> יש אדם המתרגז וזועם על נקלה (\"נוח לכעוס\" [וראו לעיל ב, יט]) אך גם מתרצה, מתפייס, במהרה, ושוכח את שהיה. במקרה זה החסרון שבהיותו נוח לכעוס מבטל את היתרון שבהיותו נוח להתפייס, שכן הוא מרבה לכעוס (אם כי גם להתפייס) ודבר זה אינו מועיל לו מבחינה חברתית־מוסרית. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.</b> גם אם האדם מתפייס רק בקושי, עצם העובדה שאין הוא מתרגז לעיתים קרובות מאפילה על כך, ותכונתו זו מועילה לו. ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – חָסִיד.</b> זה כמובן צירוף התכונות הטוב ביותר, המאפיין את החסיד (על מושג זה ראו במשנה הקודמת). ככל בן אנוש גם הוא עלול לכעוס, אך הדבר קורה רק לעיתים רחוקות, וגם אז ההתפייסות ממהרת לבוא. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – רָשָׁע.</b> ומעניין אחד לעניין אחר."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים.</b> הלומדים בבתי הספר ובבתי המדרש. ",
+                    "<b>מָהִיר לִשְׁמוֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.</b> זה התלמיד הממהר לקלוט את שהוא לומד, אך גם ממהר לשכוח את תורתו. בסופו של דבר תכונתו השלילית מבטלת את זו החיובית. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.</b> זה התלמיד המתקשה ללמוד, אך גם איננו מאבד את מה שלמד, ובסופו של דבר תורתו נשמרת בתוכו ושכרו גדול. ",
+                    "<b>מָהִיר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – חָכָם.</b> והוא כמובן צירוף התכונות הרצוי והמועדף (ויש הגורסים כאן: \"זה חלק טוב\", בהתאמה להמשך). ולעומת זאת: ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – זֶה חֵלֶק רָע.</b> מזלו, גורלו, של אדם כזה הוא רע, שכן הוא מצוי במצב שאין בו שום צד של חיוב. (על \"חלק\" במשמעות של מזל או גורל השוו לשון התפילה: \"שתיתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב וכו'\" [ירושלמי, ברכות ד, ב]).",
+                    "<b>\"נתפייסה נתפייס\"</b>",
+                    "\"לִרְצות\" (ויש מנקדים: \"לֵרָצות\") שבמשנתנו אין עניינו רצון (על משמעויותיו השונות ראו לעיל ב, ד) אלא ריצוי, התרצות, כלומר פיוס או התפייסות. השורש פי\"ס איננו מצוי במקרא ואילו בספרות חז\"ל הוא משמש בשתי משמעויות: הטלת גורלות (השוו: \"מפעל הפיס\") מכאן, וריצוי, כבמשנתנו, מכאן, ומי יודע אם אין קשר בין השתיים, כאשר על ידי הטלת גורלות הביאו מריבה לידי גמר וסיום רגוע. השורש פי\"ס מצוי רבות בלשון חז\"ל, כגון השאלה \"מפני מה האיש מקבל פיוס [רש\"י: \"נוח לרצות\"] ואין אישה מקבלת פיוס?\" (בבלי, נידה לא ע\"ב), היינו מדוע הגבר הפגוּע ממהר, לדעת השואל, להתרצות, בעוד שהאישה הפגועה עומדת על שלה וקשה לפייסה? ותשובת התלמוד, הנאמרת ספק ברצינות ספק בהומור, \"זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת\": האדם ברוא מן העפר המתפורר בנקל, בעוד שהאישה נבראה מן הצלע הנוקשה והעמידה.",
+                    "התהליך שמביא אדם להתפייסות איננו פשוט והוא שונה, כמובן, מאדם לאדם וממקרה למקרה. והנה, ניתן לדבר גם על \"פיוס\" ברמה הלאומית, ומוכר עד מאוד הוא הביטוי \"צו פיוס\" (שנולד, כמובן, על משקל \"צו גיוס\"), מפעל שהוקם בשנת 1996 על ידי \"קרן אבי חי\" (המוציאה לאור פירוש זה של מסכת אבות), והחל את דרכו כמסע הסברה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. היתה באותם ימים תחושה של קרע ושבר עמוק בקרב הציבור היהודי, בעיקר בין אנשים שמחויבותם לאורח חיים דתי גילתה פנים שונות, והתעורר הצורך בפעולות של הידברות, הכרה הדדית והקשבה איש לרעהו וקבוצה לרעותה. תוך תקופה קצרה הפך \"צו פיוס\" מסיסמה לגוף היוזם, מפיק ותומך בפעילויות רבות בכל רחבי המדינה, כולל באמצעי התקשורת. וכך הגדירו מקימי הפרוייקט הזה את מטרתם: \"פיוס עבורנו הוא חתירה לשלום בין אנשים בעלי תפיסות מנוגדות. אך פיוס אינו ויתור על עמדות, וודאי שלא חיבוק מטשטש־הבדלים. פיוס אמיתי הוא זה שמעודד מגוון של השקפות בחברה, ואת קיומן של מחלוקות בין ההשקפות המנוגדות. אבל יותר מכל, פיוס מעודד הידברות בין אנשים החלוקים ביניהם, כי רק הידברות אמיתית יכולה להבטיח שפערים ומחלוקות לא יהפכו לקרע\".",
+                    "<b>הפסד של שניות ושכר גדול</b>",
+                    "כמה פעמים מופיע בספרות חז\"ל הרחבה (משנה ותוספתא, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי וכן עשרות המדרשים) הביטויים \"יצא שכרו בהפסדו\" ו\"יצא הפסדו בשכרו\"? והנה, על שאלה זו קשה היה להשיב בדורות קודמים, כי צריך היה אדם לקרוא לשם כך את כל ספרות חז\"ל, ורק למיעוטה היו בנמצא קונקורדנציות (היינו ספרים שרשמו את כל המילים שבהן, כמו הקונקורדנציה לתנ\"ך). דורנו נתברך באפשרויות שלא עמדו לפני קודמיו, ובראש ובראשונה במאגרים אלקטרוניים של כל הספרות הגדולה הזו בלוויית תוכנות חיפוש המאפשרות להשיב בתוך כחמש שניות על השאלות ששאלנו זה עתה. הראשון והחשוב שבמאגרים אלו, העומדים לרשות קורא העברית, הוא \"פרוייקט השו\"ת\". ראשיתו של הפרוייקט בשנות השישים של המאה הקודמת והגירסה הראשונה שלו (במסגרת אוניברסיטת בר אילן) הופיעה כבר בשנת 1967. מלכתחילה ביקש הפרוייקט להתמקד רק בספרי שאלות ותשובות בהלכה. הכוונה היתה להעמיד עותק אלקטרוני של חיבורים שנכתבו מתקופת הגאונים ועד לימינו, ובהם שאלות שנשאלו רבנים והתשובות שהשיבו עליהן (ומכאן שמו). אך עם הזמן הרחיב את היקפו לכלול את המקרא, הרבה מפרשניו ותרגומיו הארמיים, את ספרות חז\"ל לאורכה ולרוחבה, מאות ספרי שו\"ת, קבלה, מחשבה, הלכה ועוד ועוד. הפרוייקט זכה גם בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשס\"ז בשל תרומתו העצומה להפצת ידע ולמחקר.",
+                    "ולשאלתנו: מסתבר כי \"יצא הפסדו בשכרו\" הוא ביטוי נדיר המופיע בספרות חז\"ל רק במשניות שלנו (ובציטוטן במסכת אבות דרבי נתן), בעוד ש\"יצא שכרו בהפסדו\" מצוי פעם נוספת בתוספתא (ביצה ב, ו) ובשני מקורות אחרים המצטטים אותה (כגון בבלי, ביצה כא ע\"א). מיעוט הופעתו של הביטוי אכן מקשה על פירושו, אך מסתבר שהפסד הזמן שהשקענו בבדיקתו יצא בשכר יכולתנו ללמוד משהו על השפה העברית, ובעיקר להכיר טובה ותודה לפרוייקט גדול וחשוב זה, שבלעדיו לא היינו מסוגלים לכתוב את הפירוש העומד בזה בפני הקורא."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה.</b> ארבעה סוגי אנשים נוהגים בארבעה אופנים שונים כאשר פונים אליהם בבקשה להשתתף במעשה של צדקה, היינו במתן כסף לאנשים אחרים, במתנה גמורה או אפילו רק כהלוואה, כדי לסייע להם בשעת צרתם (וראו גם לעיל ג, כ על \"גבאי צדקה\"). מעשה זה, כך מאמינה המשנה, מזכה את עושיו בשכר רב. ",
+                    "<b>הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.</b> אדם כזה מעוניין להיות הנדבן היחיד, כך שהשכר משמים יינתן רק לו ולא לאחרים. ",
+                    "<b>יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן – עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּו.</b> הוא הקמצן, שאינו רוצה שרכושו יקטן. ",
+                    "<b>יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים – חָסִיד.</b> והיא, כמובן, תכונתו של איש המעלה, החסיד (ועליו ראו במשנה יג). והיפוכו הגמור: ",
+                    "<b>לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – רָשָׁע.</b> שלא די לו בקמצנותו, אלא שהוא מבקש שגם אחרים ינהגו כמוהו, מבלי שיש לו הנאה כלשהי מכך, וזו רשעות לשמה. – פרשני המשנה התקשו בהבנתה משום שהביטוי \"עינו רעה ב...\" מקבל בה שתי משמעויות שונות: האדם הנזכר ראשונה מקנא באחרים ואינו רוצה שרכושם יגדל (אך יודע שהצדקה מעניקה לנותנהּ שכר גדול), ואילו האדם הנזכר שני הוא קמצן שאינו רוצה שרכושו יפחת (ואף איננו מכיר בכוחה של צדקה). נראה שהרצון לנסח את הדברים בלשון דומה הביא לשימוש במטבע לשון זהה אך במשמעויות שונות.",
+                    "<b>גמ\"חים עליך ישראל</b>",
+                    "הצדקה שבה עוסקת המשנה היא חלק מחובותיו של האדם כלפי החברה שבה הוא מצוי, ובעיקר כלפי החלשים שבה. חובה זו קרויה בלשון כללית בשם \"גמילות חסדים\" והיא נזכרת במסכת אבות כמה וכמה פעמים, כולל בראשה, כאחד מן הדברים שעליהם עומד העולם (א, ב). התלמוד הבבלי (סוכה מט ע\"ב) קובע כי \"גמילות חסדים\" מקיפה הרבה יותר מאשר \"צדקה\". בעוד שצדקה עניינה מתן כסף לנזקקים, הרי שגמילות חסדים עניינה בכל טובה שעושה אדם לחברו – בין עשיר בין עני, בין בממון בין בגופו (כגון שהוא משמח חתן וכלה או מבקר חולים ואף מסייע בקבורת המת). דפדוף פשוט בספרי הטלפון מעניק משמעות ריאלית וקיומית לחלוטין לרעיון זה, שכן צירוף זה נעשה – ולא רק בעולם הדתי־חרדי – למוסד המכונה בראשי תיבות \"גמ\"ח\" (ואף ברבים: גמ\"חים), והוא מוסד שבא לענות על צרכיהם המגוונים של חברי הקהילה – החל בגמ\"חים המלווים כספים בלא ריבית, המשך בגמ\"חים של קוטלי חרקים, ברגים לתיקון מסגרות של משקפיים, מוצצים, שמלות כלה וחלב אם, וכלה אף בגמ\"ח של גרגירי חומוס שיש הנוהגים לאכול בחברותא בליל השבת שלפני ברית המילה. גרגירי חומוס מבושלים אלו קרויים \"ארבֶּעס\", ומי שנולד לו בן ביום שישי בוודאי איננו פנוי לעמוד ולבשלם. הגמ\"ח המתאים יספק לו אותם כיד המלך, ובלא כל תמורה.",
+                    "אחד מן הגמ\"חים החשובים שבמדינת ישראל הוא \"יד שרה\". מפעל חסד זה הוקם בשנת 1976 בידי מי שכיהן גם כראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ומטרתו להשאיל בלא כל תמורה ציוד רפואי מגוון המסייע לחולה להשתקם בביתו: קביים, כסאות גלגלים, בלוני חמצן ועוד כיוצא בזה. בתחילה נוהל הגמ\"ח בביתה של משפחת לופוליאנסקי, שם השאילו לבני שכונתם מכשירי אינהלציה ומחוללי אדים. עם הזמן גדל גמ\"ח זה (הקרוי על שם אמו של אורי לופוליאנסקי) והפך לאחד הגדולים בארץ, והוא מונה למעלה ממאה סניפים בכל חלקי המדינה, כולל ביישובי המיעוטים. בשנת תשנ\"ד הוענק לארגון \"יד שרה\" פרס ישראל כהוקרה על תרומתו הרבה לחברה הישראלית, מודל ראוי לחיקוי של מעשה צדקה וחסד.",
+                    "<b>גם הלוואה עשויה להיות מעשה של צדקה</b>",
+                    "הצורך בהלוואת כספים הוא צורך בסיסי של כל חברה אנושית, וחלק בלתי נפרד מכל מערכת חברתית וכלכלית. ביהדות טבוע העיסוק בנושא ההלוואה בחותמם של שיקולים מוסריים וברגישות חברתית עמוקה. חכמים ראו בהלוואה של אדם לחברו מעשה של מצווה. בהתייחסו אל הפסוק \"אִם כסף תלווה את עמי\" (שמות כב, כד) קובע ר' ישמעאל, שאף שהפסוק מנוסח בלשון תנאי (\"אִם\"), ההלוואה היא חובה גמורה: \"כל 'אם' שבתורה רשות\", חוץ משלושה – וזה אחד מהם – שהם חובה (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים יט). ברוח זו קובע ר' שמעון בן לקיש, ש\"גדול המלווה יותר מן העושה צדקה\" (בבלי, שבת סג ע\"א), משום שהנותן צדקה לחברו, גורם לו בצד החסד שהוא גומל עימו גם תחושות של חוסר אונים ובושה, בעוד שמתן הלוואה שומר על כבודו של הנזקק לה ועל דימויו העצמי.",
+                    "בתורה מצויות הוראות שונות שתכליתן תמיכה בלוֹוים וסיוע להם בעת מצוקתם. מדין תורה, בכל שבע שנים נשמטים (=נמחקים) חובותיהם של הלווים. \"שמיטת כספים\" זו משיבה את היחסים החברתיים־כלכליים לקדמותם, והיא אוסרת על המלווה לתבוע את חובו מן הלווה לאחר שנת השמיטה (דברים טו, א־ב). התורה מודעת לכך שהציווי על מחיקת החובות בכל שבע שנים עשוי לגרום למלווה הפוטנציאלי להימנע מלהלוות את כספו, מחשש שלא יזכה לראותו לעולם, ועל כן היא מזהירה מפני הימנעות מהלוואה בשל כך (שם, פסוקים ט־י). והנה מתברר כי אזהרות לחוד ומעשים לחוד, והרבה אנשים אכן לא עמדו בדרישת התורה ונמנעו מלהלוות. כדי לפתור את הבעיה החברתית שעוררה מציאות זו (\"נעילת דלת בפני לווים\" בלשון חז\"ל), תיקן הלל הזקן מוסד הלכתי בשם \"פרוזבול\": שטר המעביר את החוב אל רשותו של בית דין, ובית דין אינו חייב בשמיטת כספים, כך שהמלווה יכול לגבות את חובו גם לאחר שנת השמיטה (משנה, שביעית י, ג־ד).",
+                    "אחד האיסורים החמורים הכרוכים במעשה ההלוואה הוא איסור לקיחת \"תרבית\" (בלשוננו: ריבית), הקרויה גם \"נשך\" (ויקרא כה, לה־לז). המקרא וחז\"ל רואים בחומרה את נטילת הריבית, ובעל המזמורים משבח את הנמנע מלעשות זאת: \"כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח, עושה אלה לא ימוט לעולם\" (טו, ה). אולם כדרך שהמציאות הקשתה על קיומה המלא של מצוות שמיטת כספים, כך העמידה קשיים בפני איסור לקיחת הריבית. וכשם שחכמים התמודדו עם המציאות המשתנה בעניין שמיטת הכספים, כאמור לעיל, כך נמצאו עם הזמן פתרונות יצירתיים גם כדי להתמודד עם שאלת ההלוואה בריבית. שאלה זו החמירה ככל שהכלכלה הפכה מורכבת ומסועפת יותר, והשמירה על איסור לקיחת ריבית כהווייתו הפכה בלתי אפשרית, שהרי קשה עד מאוד לנהל כלכלה מודרנית בלעדיה (כגון בעניין משכנתאות). אחד הפתרונות שהוצעו כדי להתמודד עם צרכי הזמן החדש הוא \"היתר עיסקה\". היתר זה מגדיר מחדש את יחסי הלווה והמלווה. מעתה אין מדובר בשני צדדים, לווה מכאן ומלווה מכאן, אלא בשני שותפים לעסק. המלווה הופך למשקיע־שותף אשר הרווח מובטח לו מראש ותשלום הריבית מתחלף בחלוקת רווחים קבועה מראש. היתר עיסקה הוא המאפשר כיום לשומרי מצוות לבוא בקשרי כלכלה עם הבנקים, וניתן למצוא אותו תלוי על קירות כל הבנקים בישראל. אמת, רבים ביקרו היתר זה ואת השימוש הנרחב שנעשה בו, אולם הוא מהווה דוגמא מרתקת להתמודדותה של ההלכה עם המציאות המשתנה."
+                ],
+                [
+                    "את שתי המשניות הבאות יש לפרש יחד, שכן הן עוסקות בסוגי אנשים שונים, אלה האמורים לבוא לעיתים מזומנות אל בתי המדרש, ואלה שכבר יושבים ולומדים בהם דרך קבע. ",
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.</b> ארבעה סוגי אנשים אמורים לפקוד את בית המדרש כדי להאזין לדרשותיהם של חכמים. ",
+                    "<b>הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ.</b> מי שטורח והולך לבית המדרש, גם אם אין הוא מקיים את מה שהחכמים מורים בדרשותיהם לעשות, עדיין הוא זוכה לשכר בשל עצם ההליכה וההקשבה לדרשות, שאף הן בבחינת מצווה. ",
+                    "<b>עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ – שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ.</b> מי שמקיים את מה שהחכמים מורים לעשות, גם אם אינו פוקד את דרשותיהם, זוכה לשכר על מעשיו.",
+                    "<b>הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה – חָסִיד.</b> והיא כמובן מידתו של איש המעלה, החסיד (עליו ראו לעיל, משנה יג), ההולך ועושה. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה – רָשָׁע.</b> ובאדם כזה, בניגוד לשלושה שנזכרו קודם לכן, לא ניתן למצוא שום צד של זכות. – ומכאן לעניין קרוב, סוגי אנשים היושבים דרך קבע ולומדים בבית המדרש."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג וּמַשְׁפֵּךְ, מַשְׁמֶרֶת וְנָפָה.</b> אנשים אלה מדומים לארבעה כלים (עליהם ראו להלן). ",
+                    "<b>סְפוֹג – שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל.</b> וכל מה שהוא שומע הוא קולט ושומר בחובו, בלא להבחין בין עיקר וטפל, חשוב ושולי. ",
+                    "<b>מַשְׁפֵּךְ – שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְּזוֹ.</b> וכל מה שהוא שומע הוא ממהר לשכוח, ואין לו בסופו של דבר שום תועלת מלימודיו. ",
+                    "<b>מַשְׁמֶרֶת – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים.</b> זה התלמיד שרק הדברים השוליים והטפלים נחקקים בתודעתו, בעוד שהדברים העיקריים והמרכזיים נשכחים ממנו.",
+                    "<b>וְנָפָה – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.</b> זה המובחר שבתלמידים, היודע להבדיל בין עיקר וטפל ומטמיע בתוכו את המיטב והמובחר, ושני במעלה אחריו הוא הספוג. ומי גרוע ממי – המשפך או המשמרת?",
+                    "<b>מה דורשים בבית המדרש?</b>",
+                    "\"בית המדרש\" נזכר מאות פעמים בכל מרחבי ספרות חז\"ל (אך אינו מוכר מן המקרא) והוא אחד המוסדות המרכזיים שבאו לעולם בתקופתם (במקביל לבית הכנסת [לעיל ד, יד]). בבית המדרש ישבו חכמים ותלמידיהם והקדישו את מירב זמנם ללימוד התורה ופרשנותה, פיתוח ההלכה ושאר מקצועות הדעת כגון התיאולוגיה והפילוסופיה, בדרך לימוד מיוחדת הקרויה \"מדרש\". דלתות בית המדרש לא נחסמו בפני הציבור הרחב, אך זה פקד אותו בדרך כלל רק מפעם לפעם, בעיקר כדי להקשיב לדרשות בנושאים שונים שנשאו החכמים בשבתות או בימים טובים. והנה מסתבר, כשאנו עוסקים בעולמם הרוחני של חכמים, כי אנחנו נדרשים, נתבעים, לערוך הבחנה בין שתי משמעויות שונות של השורש דר\"ש: (1) נאום ברבים, דיבור בפני ציבור על נושאים שונים; (2) לימוד התורה תוך העמקה והרחבה, דקדוק בכל פרטיה, מיצוי כל ענייניה והצבעה על שפע רעיונות חדשים שניתן להעלות בעקבותיה.",
+                    "המדרש, במשמעותו השנייה, הוא המסגרת הספרותית־מחשבתית שאפשרה לכל דור ודור ולכל חכם וחכם לחזור אל ספר הספרים, אל התנ\"ך, לקרוא אותו בדרכים חדשות ומגוונות ולגלות בו כמעט אין־ספור פירושים וביאורים, בבחינת \"שבעים פנים לתורה\" (וראו עוד להלן ה, כה). לפי תפיסת חז\"ל, התנ\"ך איננו כשאר הספרים, אלא יצירה אלוהית שכל פסוק וכל מילה שבה, כל אות וכל תג, הם בעלי משמעויות רבות ומתחלפות, אפילו סותרות, אשר הקוראים בה נדרשים לגלותן ולפעול בעקבות העולה מהן, בין שמדובר במסקנה הלכתית ובין שמדובר במסקנה מוסרית־התנהגותית. וכבר למדנו לעיל (א, יז) כי לא המדרש עיקר אלא המעשה הבא בעקבותיו.",
+                    "<b>חנות כלי בית משנאית</b>",
+                    "מה הם ארבעת הכלים שמזכירה המשנה?",
+                    "[א] הספוגים (מקור המילה הוא ביוונית) הם בעלי חיים רב־תאיים פשוטי־מבנה, החיים בים ובמים מתוקים, וסוגים רבים מהם מצויים בחופי ישראל, לאורך הים התיכון ובמפרץ אילת. הנקבוביות הזעירות שעליהם מאפשרות למים, הנושאים מזון וחמצן, להיכנס לתוך גופם, ובשל גמישותם ויכולתם לאצור נוזלים אפשר היה לעשות בהם שימוש, דרך משל, כדי לרחוץ את הגוף, לנקות את השולחן, לאגור נוזלים בכלל (כגון מפצע פתוח) ועוד. עם הזמן נעשתה תיבת \"ספוג\" כינוי לכל חומר המסוגל לקלוט נוזלים: \"ספוגין של צמר\" (בבלי, עבודה זרה יח ע\"א), \"ספוג שעל גבי המכה\" (תוספתא, שבת ה, ג) ועוד. המשנה (כלים ה, א) מכירה \"סופגנין\" כבצק הספוג בנוזלים, ומאוחר יותר נולדה ממילה זו הסופגנייה הטובלת בשמן!",
+                    "[ב] המשפך שימש להעברת נוזלים או אבקות מכלי קיבול אחד לחברו. הוא רחב בחלקו העליון (הקרוי \"קערה\") וצר בחלקו התחתון (הוא ה\"פה\") ונעשה מחרס, מתכת, עץ, עצם ואף זכוכית. לעיתים אפשר היה לאטום את \"הפה\" בזפת (משנה, כלים ג, ח) וכך הפך המשפך לכלי קיבול, ואף שימש ככלי מדידה של רוכלים (משנה, עבודה זרה ה, ז). אפשר היה גם להניח על פיו פיסת בד וכך נעשה המשפך למעין מסננת (תוספתא, שבת ח, ט).",
+                    "[ג] המַשמרת (ויש קוראים: מְשַמֶּרֶת) היא כלי שנועד לסינון נוזלים, בדרך כלל יין (ואת שמה היא קיבלה מן השמרים, שאותם סיננה מן היין לאחר תסיסתו [משנה, שבת כ, א]). המשמרת היתה עשויה מחומר רך ונקבובי כגון שק, בגד או שעם, וניתן היה להניח אותה (בלשון חז\"ל \"לתלות\") על פי הכלי שלתוכו שפכו את היין או על פי הכלי שמתוכו נמזג היין (תוספתא, תרומות ז, יג). בצד המשמרת מכירה המשנה גם מסננת שהיתה עשויה חרס או מתכת ושנועדה בעיקר לסינון מיץ החרדל (משנה, שבת כ, ב), אך נראה שעם הזמן נטשטש ההבדל בין המשמרת והמסננת ושתיהן שימשו בתפקיד דומה. תיבת \"משמרת\" נעלמה משפתנו, אך ה\"מסננת\" שומרת על מקומה.",
+                    "[ד] הנפה היא כלי המפריד בין סוגי קמח שונים, כאשר סמיכות הרשת בנפה קובעת מה יעבור בין החורים ומה יישאר מעליהם, כפי שכתוב: \"נפה זו – מוציאה קמח בפני עצמו, סובין בפני עצמו, קיבר [=קמח גס ולא נקי] בפני עצמו ...\" (ספרי דברים, מח). מתברר כי בימים עברו היה הקמח החשוב והמשובח ביותר הקמח העבה מכולם, הסולת, ואף נאמר כדרשה על הביטוי \"נופת צופים\" כי \"כל מי שאומר דברי תורה ברבים ... צריך שיהיו דבריו ערבים על שומעיהם כסולת שצפה על פני הנפה\" (ילקוט שמעוני, שיר השירים, רמז תתקפח)."
+                ],
+                [
+                    "לאחר שסיימה מסכת אבות להביא מאמרים מספריים, בסדר יורד מעשר ועד ארבע, היא עוברת לקראת סיום לסדרה של ארבעה מאמרים הפותחים בתיבת \"כל\" ומדגימים את דבריהם תוך הזכרת דמויות מן העבר, מקראיות ושאינן מקראיות, לחיוב או לשלילה. ",
+                    "<b>כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר – בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה.</b> כל אהבה בין בני אדם שאיננה אהבה טהורה, כל אהבה שהיא מותנית ברצון קצר־מועד להשגת רווח או תועלת כלשהם ומוּנעת משיקולים זרים, מתבטלת ברגע שהרווח מושג או השיקולים מאבדים את תוקפם וערכם. ולעומת זאת: אהבה ",
+                    "<b>שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר – אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.</b> אהבת אמת, שאין לה בעולמה כלום פרט לרחשי לבם של האוהבים, היא אהבה שלא תתבטל לעולם. וממשיכה המשנה ומדגימה את דבריה מן הסיפור המקראי: ",
+                    "<b>אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר? זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר.</b> (ויש גורסים: \"אהבת אמנון לתמר\" ונוסח זה נראה טוב יותר) שכן אמנון התאהב בתמר רק משום שהתאווה לשכב עמה, ולאחר שבא באורח אכזרי על סיפוקו, הפכה האהבה לשנאה (וראו להלן), ",
+                    "<b>וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר? זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן.</b> אהבה הנזכרת כמה וכמה פעמים בסיפורי ספר שמואל, והיא אהבה שלא נתרופפה מעולם משום שלא נכרכה בשיקולים זרים (וראו להלן).",
+                    "<b>פרח ושמו אמנון ותמר</b>",
+                    "סיפורם של אמנון ותמר המופיע בספר שמואל ב (פרק יג) מהווה פתיחה למערכת היחסים האמביוולנטית שבין דוד לבניו, והוא ראשון הסיפורים אודות המאבק סביב ירושת כסאו של דוד, מאבק שהחל עוד בחייו של המלך. הסיפור עוסק באמנון, בנו הבכור של דוד, אשר התאהב בתמר: \"ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוִד אחות יפה ושמה תמר, ויאהבה אמנון בן דוד\" (פסוק א). יש לזכור שאמנון היה בנה של אחינועם היזרעאלית, בעוד שתמר היתה בתה של מעכה בת תלמי, ומדובר אפוא באחות־למחצה. בקור רוח מתכנן אמנון מעשה נורא: הוא מתחזה לחולה, ומבקש מאביו שתמר תסעד אותו בחוליו. כאשר נשארים השניים לבדם, הוא אונס אותה באכזריות ולאחר מכן משלח אותה בבושת פנים, ומן האהבה לא נותר דבר: \"וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה, מהאהבה אשר אהבה\" (פסוק טו). בהמשך העלילה נוקם אבשלום, אחיה של תמר, באמנון ורוצחו נפש, ובית דוד מוכתם מעתה והלאה במעשי רצח והריגה נוספים, עונש על מעשהו של המלך בהריגת אוריה החיתי (שם, פרקים יא־יב). תמר הפגועה נשארת לשבת שוממה ובודדה בבית אחיה (שמואל ב יג, כ) וגורלה לא נמסר לנו, אך מעניין הוא שאבשלום קורא לבתו היחידה בשם תמר (שם יד, כז).",
+                    "לאור סיפור נורא זה יש משהו מן האירוני בשם העממי \"אמנון ותמר\" שניתן לזן פרחים מיוחד, הוא הסיגל השלש־גוני (viola tricolor), פרח ססגוני ושובה לב הפורח בחורף, לא פעם בזוגות. אך נראה שלא הסיפור המקראי עומד ברקע מתן שם זה אלא עיבודו מרחיק הלכת של הסיפור במה שנחשב כרומן העברי הראשון, \"אהבת ציון\" מאת אברהם מאפו (1868־1808). ברומן זה מציג מאפו את גיבוריו, תמר ואמנון, כאוהבים בנפש, למרות מכשולים שונים שהציבו החיים בפניהם, ולקראת סיום \"לא יכלו שניהם דבֵּר עוד מששון עליצותם, ויעמדו כפסילים אילמים וזרועותיהם חבוקות אלה באלה\". הוא קורא לה \"יונתי תמתי\" והיא משיבה ואומרת לו \"אורי וישעי בארצות החיים\"! אהבת אמת היא זו, שלא כסיפור המקראי שאין בו אהבה כלל.",
+                    "<b>מי אהב את מי?</b>",
+                    "המשנה מדברת על אהבת \"אמנון ותמר\" אך נראה כי הגורסים כאן \"אהבת אמנון לתמר\" אוחזים בנוסח נכון יותר, כיוון שלא מדובר באהבה הדדית. ומה דין האהבה שבין דוד ויהונתן? גם כאן נמצא בנוסחי המסכת גירסאות שונות (כגון \"יהונתן ודוד\", \"יהונתן בדוד\", \"דוד ליהונתן\"). למען האמת, מספר שמואל עולה בבירור שיהונתן אכן אהב את דוד בכל ליבו: \"ויאהבו יהונתן כנפשו\" (שמואל א יח, א), \"ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו\" (שם, פסוק ג), \"ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו\" (שם כ, יז) ואילו ביטוי מעורפל לאהבת דוד את יהונתן אפשר למצוא (ובקושי) רק בדברי ההספד שלו עליו: \"צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים\" (שמואל ב א, כו). כי כזה היה דוד המלך: רבים אהבוהו (שאול, מיכל, עבדי המלך ו\"כל ישראל ויהודה\" [שמואל א יח, טז]), אך עליו לא נאמר מפורשות שאהב אחרים. אפשר אפוא שגם המשנה שלנו מדברת רק על אהבת יהונתן את דוד (בניגוד לאהבת השווא של אמנון לתמר). יהא אשר יהא, לדידה של המשנה שררה בין שני הגברים, בין יהונתן ודוד, מערכת יחסים של קירבה נפשית גדולה ומופלאה, החזקה אף מאהבת נשים לבעליהן (או, כדברי פרשנים אחדים, לילדיהן), וזאת בניגוד לאהבת אמנון את תמר, שעיקרה תאווה גופנית בלתי מרוסנת. יהונתן מוכן היה לוותר על המלוכה למען דוד, ואף לצאת כנגד שאול אביו בשל אהבתו ודאגתו לרעהו, בלא כל שיקולים זרים. גם בין בני אותו מין עשויה לשרור אהבת נפש, ואהבת יהונתן לדוד לא חרגה מן המימד הנפשי־הרוחני, לא על פי המסופר במקרא ובוודאי לא על פי הבנתם של חז\"ל את הדמויות המקראיות, מעשיהן וטיב יחסיהן.",
+                    "<b>מי רץ בבוקר אל הגן?</b>",
+                    "כיצד יש להגות את השמות: יונתן או שמא יהונתן? יורם או שמא יהורם? יונדב או יהונדב? יהושע או ישוע (עזרא ב, ב ועוד)? יוסף או יהוסף (תהילים פא, ו)? מתברר שבספרות המקראית מתחלפות שתי הצורות זו בזו באופן חופשי. את המעשה הנורא בתמר ביצע אמנון על פי עצת רעהו, הקרוי באותו פרק יונדב ויהונדב גם יחד (שמואל ב יג). מלך ישראל קרוי לעיתים יורם ולעיתים יהורם, והוא הדין בבנו של שאול. בספר שמואל הוא נזכר ב־25 פסוקים כ\"יונתן\" ו־59 פעמים כ\"יהונתן\". אך אין הוא האדם היחיד הקרוי בשמות אלה. המקרא מכיר גם את \"יהונתן בן גרשום בן מנשה\" (שופטים יח, ל), מי שהקים את פולחן העגלים בדן שבצפון הארץ, וכן אחיין מאחייני דוד שנשא אותו שם (שמואל ב כא, כא) ודמויות נוספות מתקופת שיבת ציון. ואילו \"יונתן\" ידוע כשמו של בן אביתר הכהן, מידידי דוד המלך, וכן נקראו בשם זה אנשים שונים בתקופת שיבת ציון. שם זה הוא שם תיאופורי, היינו שם הכולל בתוכו מרכיב משם האלוהים, ופירושו: ה' נתן, ה' העניק (והשוו על השם \"ישמעאל\" לעיל ד, ו). מטיבן של הקידומות \"יהוֹ־\" בראש שמות שהן מתכווצות בשטף הדיבור ונעשות ל\"יוֹ\", וכך הפכו יהונתן ליונתן, יהורם ליורם וכן שאר השמות."
+                ],
+                [
+                    "<b>כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b> כל קבוצה (שהיא חלק מציבור גדול יותר, כגון המחלקה של ימינו שהיא יחידה צבאית או מינהלית), אשר ייסודה וקיומה מעוגנים בשאיפה כנה ואמיתית לחיות בדרך אשר תבטא ותגשים את רצון האלוהים בעולם (על הביטוי \"לשם שמים\" במשמעות זו ראו לעיל ב, יז), עתידה להתבסס, ולתורתה יהיה קיום והמשך (לדברים דומים השוו לעיל ד, יד). אבל מחלוקת ",
+                    "<b>שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b> קיומה של קבוצת אנשים כזו יהיה קצר מועד, חולף וחסר ערך. וממשיכה המשנה ומדגימה את דבריה: ",
+                    "<b>אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי.</b> הם קבוצת החכמים שהתרכזה סביב הלל ושמאי (עליהם ראו לעיל בפרק א, משניות יב, טו) וייסדה את עולם התורה הפרושי (שכלל את \"בית הלל\" ו\"בית שמאי\" גם יחד). ",
+                    "<b>וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.</b> זו קבוצת האנשים שעמדו לימין קֹרח בעת מרידתו במשה ובתורתו (כמסופר בהרחבה בספר במדבר, פרק טז), קבוצה שקמה לשעתה, לא היה בה שום טעם והיא אבדה מעל פני האדמה במהרה. – הלכנו בפירוש הדברים אחרי דבריו של רב נתן אב הישיבה (חכם בן המאה האחת־עשרה), המסביר \"מחלוקת\" שבמשנתנו ככינוי ל\"כל קבוצה הנפרדת ונחלקת מבני אדם\". עם זאת יש להודות כי מרבית הפרשנים נוהגים לפרש את המשנה הזו כעוסקת בסוגיה קרובה, היא סוגיית הויכוח, הפלוגתא וחילוקי הדעות ששררו בין בית הלל ובית שמאי ובין קֹרח ומשה (וראו להלן).",
+                    "<b>מחלוקת בביאור \"מחלוקת\"</b>",
+                    "מה היא \"המחלוקת\" הנזכרת במשנתנו? יש מבארים אותה מלשון חילוקי דעות, ויכוח, ויש – וכך עשינו לעיל – כתיאור קבוצה, חלק מציבור גדול יותר. את פירושנו אנו סומכים גם על הביטוי \"מחלוקת\" המצוי בספרות המקרא המאוחרת (דברי הימים־א פרק כז) במשמעות זו, כגון בתיאור עם ישראל כמורכב מיחידות נפרדות אשר שירתו את המלך כל אחת באחד מחודשי השנה: \"על המחלוקת הראשונה לחודש הראשון [פיקד] ישבעם בן זבדיאל, ועל מחלוקתו עשרים וארבעה אלף\" (שם, פסוק ב) וכו'. ועוד תומכת בפירוש זה העובדה שהמשנה איננה מדברת על \"מחלוקת קֹרח ומשה\" אלא על \"מחלוקת קֹרח וכל עדתו\", היינו על קבוצת האנשים שהצטרפה אל קֹרח בניסיונו לערער על סמכותו של משה.",
+                    "עם זאת יש להודות כי יש טעם גם בפירוש האחר, הרואה ב\"מחלוקת\" את עצם הויכוח וחילוקי הדעות. שהרי רק ויכוח אמיתי, המונע על ידי רצון כן להגיע אל חקר האמת, יכול לסייע לבירורה ולאישושה. אבל ויכוח שהוא לשם הויכוח, התנצחות למען ההתנצחות בלא הקשבה אמיתית לדברי הצד השני, בלא נכונות להשתכנע מעמדות אחרות, אין בו תועלת וממילא אין לו תוחלת. ואכן, את המחלוקות בין הלל ושמאי, וביותר בין תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, בית הלל ובית שמאי (עליהם ראו לעיל ב, ט), ניתן להביא כדוגמא לדו שיח פורה, ואפילו ויכוח נוקב וחריף, שאף פעם לא הגיע לידי שלילת האחר, וכל מטרתו היתה להגיע לחקר האמת תוך כבוד הדדי ובלא שיקולים זרים או פניות אישיות. למעשה אפשר לומר כי עיקר ספרות חז\"ל – ובעיקר שני התלמודים, הבבלי והירושלמי – מושתת על מחלוקות, על פסיקות, דעות ותפיסות עולם שונות ואף מנוגדות, ומקום רב מוקדש לליבונן ולניסיון להכריע ביניהן, מתוך אמונה כי \"אלה ואלה דברי אלוהים חיים\". לא כן היה המעשה בקֹרח ובעדתו, אשר באו לחרחר ריב ומדון בשל רצון לזכות בכבוד אישי, ובתור שכאלה ביקשו להרוס ולהחריב, ומי שהתכוון למחלוקת שלא לשם שמים, עתיד היה להיבלע עד מהרה באדמה ולהיעלם מן הארץ.",
+                    "הבאנו אפוא בכפיפה אחת את שני הפירושים של \"מחלוקת\" (ובעקבותיהם הגענו לשני פירושים למשנה) ונמנענו מן המחלוקת.",
+                    "<b>עשיר כקֹרח</b>",
+                    "בתנ\"ך אין רמז לכך שקֹרח היה עשיר (אף שהיה בעל רכוש), אך מסתבר כי זו מסורת פרשנית עתיקה, הנזכרת כבר במאה הראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בספרו \"קדמוניות היהודים\" (ד, 14). חז\"ל יודעים לספר כי קֹרח מצא במצרים את אוצרותיו של פרעה (ירושלמי, סנהדרין י, א), או שגילה את אחד משלושת האוצרות שהטמין יוסף במצרים (בבלי, פסחים קיט ע\"א), ומודגש בדבריהם כי קֹרח \"היה עשיר מכל ישראל\" (שמות רבה לא, ג) וכי שלוש מאות פרדות לבנות – שהן בעלי חיים בעלי כוח רב – נדרשו רק כדי לשאת את מפתחות בתי גנזיו של קרח, ללמדך על העושר האדיר שהיה שמור בהם (בבלי, שם). ועוד מסופר כי קֹרח התגאה מאד בעושרו, וגאווה זו (בין היתר) גרמה לו להתאוות לשלטון, והניעה אותו למרוד (שמות רבה לג, ה). במדרש תנחומא (מטות, ח) משווים בין קֹרח לבין המן וטוענים ששניהם עשירים מופלגים היו וכי עושרם הביא לאובדנם. כל המקורות האלה באים אפוא להזהיר מפני סכנת העושר המופרז, המעביר את האדם על דעתו. וגם אם דמותו של קֹרח שלילית היא בעליל, ראוי לדובר העברית לומר במקום עשיר כרוטשילד – עשיר כקֹרח...",
+                    "אגב: מי שמבקש לדעת מה אירע בשני האוצרות האחרים שהטמין יוסף, ראוי שידע כי אחד מהם כבר נתגלה לאדם רומאי בשם אנטונינוס, בן זמנו של רבי יהודה הנשיא (ראו לעיל ב, א), ואילו המטמון השלישי עדיין ממתין למחפשיו, שכן הוא \"גנוז לצדיקים לעתיד לבוא\" (בבלי, שם).",
+                    "<b>קורותיה של עדת קֹרח</b>",
+                    "לפי המסופר בספר במדבר (פרק טז) הצטרפו אל קֹרח במרידתו במשה \"דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת\", כולם בני שבט ראובן, בכורו של יעקב (פסוק א), וכן אנשים נוספים הקרויים בסתם \"עדתו\". והנה, \"און בן פלת\" נעלם מהמשך הסיפור המקראי ולא נזכר בו יותר, ועל פי התלמוד הבבלי (סנהדרין קט ע\"ב) מנעה ממנו אשתו להמשיך ולהשתתף במרד וכך ניצל, כאשר \"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם\" (פסוק לב). סיפור הצלתו של און בן פלת נשען גם על מדרש שמו המובא בתלמוד (שם): \"און – שישב באנינות [=התאבל על המעשה והתחרט על חלקו בו], פלת – שנעשו לו פלאות\", כשניצל ממוות בטוח. התלמוד גם מספר בפרוטרוט כיצד השקתה אשתו של און את בעלה לשוכרה, כדי שלא יצא אל מחוץ לאהלו, ולאחר מכן יצאה וישבה על פתח האהל כששערה פזור, ולא מכוסה בצניעות כמקובל בעולמם של חכמים. בשל כך לא העזו אנשים להתקרב אל האהל ולהזמין את און להצטרף אל קרח ועדתו בשעה שנקהלו על משה ואהרן. והנה, מתברר כי גם אחרים מעדתו של קֹרח לא נכחדו לגמרי. בספר במדבר (כו, יא) נאמר במפורש, כי \"ובני קֹרח לא מתו\", ולפי חלק מן המדרשים חזרו בני קֹרח בתשובה ממש בשעת היבלעותם באדמה (מדרש תהילים מו, ג), ואף שהם ירדו חיים לגיהינום, נתייחד להם שם מקום, רחוק מן האש ותמרות העשן שבתוכו, ועליו הם עומדים ואומרים שירה (בבלי, מגילה יד ע\"א). בספר תהילים מיוחסים ל\"בני קֹרח\" מזמורים אחדים (כגון מזמורים מב ו־מד), וייתכן שעובדה זו עומדת ביסוד מסורות אלה בדבר גורלם המיוחד. לעומת זאת, קֹרח דתן ואבירם נמחו מעל פני האדמה, והתלמוד הבבלי מספר כי אחד החכמים, רבה בר בר חנה (המפורסם בסיפורי מסע מופלאים שלו), זכה להציץ אל הגיהינום ולשמוע את \"בלועי קֹרח\", הנשרפים באש נוראה אחת לחודש וזועקים מתוך ייסוריהם כי \"משה אמת ותורתו אמת\" (בבא בתרא עד ע\"א)."
+                ],
+                [
+                    "מאמר זה עוסק בזיקה שבין מעשיו של המנהיג במישור הציבורי לבין גורלו האישי. ",
+                    "<b>כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים – אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדו.</b> כל מי שמדריך את הרבים בדרך הנכונה, ומרבה להם כך את זכויותיהם, לא ייכשל בחייו האישיים בעבירה ולא יחטא, שכן הזכויות שצבר הציבור מגנות עליו. ולעומת זאת: ",
+                    "<b>וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.</b> וכל מי שגורם לרבים לחטוא, כובד החטא הציבורי רובץ על כתפיו, ועל כן אין מאפשרים לו לעשות תשובה על מעשיו שלו. כדוגמאות מקראיות לכלל זה מובאים להלן משה רבנו מכאן וירבעם בן נבט מכאן, תוך שהמשנה מחזקת את טענתה ומוכיחה על יסוד פסוקי מקרא שהשניים אכן הרבו את זכויותיהם (ולחילופין את חטאיהם) של בני עמם.",
+                    "<b>משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים – זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל\" (דברים לג, כא).</b> משה לא רק הרבה זכויות לעצמו (\"צדקת ה' עשה\"), אלא גם הפיץ את דרך האלוהים בקרב העם וכך הגדיל את זכויותיהם (\"ומשפטיו [של ה' עשה] עם ישראל\"). זכויות אלה כביכול מקיפות אותו ומגנות עליו שלא יחטא. (אגב: הפסוק, הלקוח מברכת משה לשבט גד, נדרש כמדבר במשה עצמו, בשל ראשיתו שבה נאמר \"כי שם חלקת מחוקק ספון\", מילים שהובנו כעוסקות במקום קבורתו של משה [הוא \"המחוקק\"] שהיה בנחלת שבט גד, וראו לעיל ה, ט.) לעומת זאת: ",
+                    "<b>יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים – חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל\" (מלכים א טו, ל).</b> ובשל חטאים אלה התלויים בצווארו (וראו להלן) נמנע ממנו לחזור בתשובה ולתקן את דרכיו.",
+                    "<b>היש מיתה בלא חטא?</b>",
+                    "משה, כזכור, פותח את מסכת אבות (\"משה קיבל תורה מסיני ...\" [א, א]) והוא שב ונזכר פעמיים בפרק החותם אותה (כאן ולעיל ה, ט), וכך מקנה הופעתו מסגרת למסכת כולה, ורק דברי שבח נאמרים בה אודותיו. והנה, לפי האמור כאן זיכה משה את הרבים ועל כן גם לא חטא (או כלשון הרמב\"ם בפירושו למשנה: \"כל מי שיְיַשֵּר בני אדם – יגמלהו ה' בשימנעהו מן החטאים\"). אך מתברר כי במרחבי ספרות חז\"ל יש הסבורים אחרת, וכי לפי דעתם חטא משה רבנו לא אחת ולא שתיים. על פי אחד מן החיבורים המאוחרים שבספרות זו, \"מדרש פטירת משה רבנו עליו השלום\", מוחה משה בפני האלוהים על שנגזר עליו למות, ובמיוחד עוד קודם לכניסתו לארץ ישראל; לדבריו אין בידו שום עוון שבגינו הוא חייב למות. על דברים אלו משיב האלוהים בחריפות ומונה לא פחות מאשר שבעה עוונות אשר בגינם ראוי היה משה לעונשו. בין אלה הוא מזכיר את סיפור הכאת הסלע במדבר, כאשר משה נצטווה לדבר אל הסלע אך הוא בחר משום מה להכות בו, וכך נמנע מן העם לעמוד על גודל הנס שעשויים דברי ה' לבצע (במדבר כ, ז־יג). פרט לכך בא אלוהים עם משה חשבון גם על דבריו במעמד הסנה, כשניסה להתחמק משליחותו: \"שלח נא ביד תשלח\" (שמות ד, יג), וכן על מילותיו הקשות אל האלוהים: \"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך\" (שמות ה, כג), ועוד. אך לא פחות מהם, לפי חיבור זה, נגזר על משה למות בשל הריגת המצרי (שמות ב, יא־יב): \"אמר לו הקב\"ה: כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? אמר לו [משה]: ואתה הרגת כל בכורי מצרים, ואני אמות בשביל מצרי אחד? אמר לו הקב\"ה: ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?!\". מסתבר שלדעת חיבור זה לא צריך היה משה להרוג את המצרי, ויכול היה למנוע אותו מהכאת העברי בדרכים אחרות.",
+                    "מתברר כי עיסוקם של חז\"ל בדמויות המקראיות, גדולות וקדושות בעיניהם ככל שהיו, לא מנע מהם למצוא בהן גם פגמים, שהרי \"אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא\" (קהלת ז, כ). דמויות מושלמות ניתן רק להעריץ, והעמדת דמויות מופת שאין בהן כל פגם ועוון, מונעת את האפשרות לנסות ולחקותן. ככל אדם הן צריכות מפעם לפעם למעוד, לטעות, אך לתקן את דרכן ולהמשיך בדרך הישר. רק ככאלה יכולים היו חז\"ל להעמידן כדגם ללכת בעקבותיו.",
+                    "<b>ירבעם ומנשה</b>",
+                    "ירבעם בן נבט, שעליו אומרת המשנה כי \"חטא והחטיא את הרבים\", היה מייסדה של ממלכת ישראל, אשר נתפרדה מממלכת יהודה לאחר מות שלמה (סביב שנת 930 לפני הספירה). ספר מלכים, המספר את תולדות פילוג הממלכה (מלכים א פרקים יא־יב), עוין את ירבעם ומשחיר את פניו ככל האפשר, אך מבין דבריו ניתן עדיין לעמוד על אישיותו ומפעלותיו של אדם זה. ירבעם היה \"גיבור חיל\", שהמלך שלמה מינהו לפקיד בכיר בשלטונו. הוא מרד במלך שלמה, ככל הנראה בשל עול המיסים הכבד שהטיל על אזרחי הממלכה, ובשל כך נאלץ לברוח למצרים. לאחר מות שלמה, ירש בנו רחבעם את כיסאו, אך הוא סירב, בניגוד לדברי יועציו הזקנים, להנמיך את דרישות המיסים מאזרחיו: \"אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים\" (שם יב, יא). אנשי השבטים הצפוניים התמרדו בהנהגתו של ירבעם והקימו את מלכות ישראל העצמאית. מאחר שמרכז השלטון והפולחן נותר בירושלים אשר ביהודה, הקים ירבעם בירה חדשה בשכם וכן מערכת דתית מתחרה: מקדשים בדן ובבית אל ובהם עגלי זהב כדי לעבוד באמצעותם את ה'. כן ייסד ירבעם חגים חדשים ומינה כוהנים שלא היו בני שבט לוי. מעשיו אלה העלו עליו את חמתם של אנשי יהודה, ובגללם נאמר עליו כי לא רק חטא בעצמו, אלא שגם החטיא את הרבים. בממלכת הצפון נתפס ירבעם מן הסתם באור אחר, כמי שגאל אותם מעריצותם של המלכים מבית דוד.",
+                    "ספר מלכים נכתב בחוגי אנשי יהודה ומכאן דימויו השלילי של ירבעם, דימוי שאותו ירשו חז\"ל אשר הציגוהו כמלך רשע וכופר, ואף צירפו אותו לרשימה \"מכובדת\" של חוטאים. וכך נאמר במשנה (סנהדרין י, ב): \"שלושה מלכים וארבעה הדיוטות [=אנשים פשוטים] אין להם חלק לעולם הבא. שלושה מלכים: ירבעם אחאב ומנשה ... ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי\". אמנם לגבי מנשה מביאה משנה זו גם דעה חולקת, אך אין בפיה מילה טובה על ירבעם או על אחאב (על בלעם ושאר חבריו ראו במשנה הבאה).",
+                    "ובאשר למנשה, אף שספר מלכים ב (פרק כא) קובע עליו כי \"וגם דם נקי שפך ... הרבה מאד ... לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'\" (פסוקים טז־יז), כבר ספר דברי הימים מספר על חזרתו בתשובה, על תפילתו ועל היענות האלוהים לבקשתו (דברי הימים־ב פרק לג). חז\"ל פיתחו בדרך כלל את דימויו של מנשה כחוזר בתשובה, ומכאן המחלוקת באשר להכללתו בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא."
+                ],
+                [
+                    "מסכת אבות פתחה במאמר שעניינו ב\"שלושה דברים\" (א, א) ולקראת סיום היא חוזרת אל דגם זה. ",
+                    "מסכת אבות פתחה במאמר שעניינו ב\"שלושה דברים\" (א, א) ולקראת סיום היא חוזרת אל דגם זה. -",
+                    "<b>מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.</b> כל מי שמתאפיין בתכונות אשר יפורטו להלן הוא מן ההולכים בדרכו של אברהם או מממשיכי דרכו של בלעם. ומה הן תכונות אלה? ",
+                    "<b>עַיִן טוֹבָה וְרוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> \"עין טובה\" היא נדיבות ונכונות לחלוק דברים עם הזולת וגם לשמוח בשמחתו (וראו עוד ב, יג). \"רוח נמוכה\" היא ותרנות וענווה (ראו לעיל ג, יג), ואילו \"נפש שפלה\" היא ככל הנראה צניעות. ראיות שאכן כך היה אופיו של אברהם מובאות במדרש אבות דרבי נתן (נוסח ב, מה) מיחסו הנדיב אל שלושת המלאכים שביקרוהו מכאן, ומדבריו \"ואנכי עפר ואפר\" (בראשית יח, כז) מכאן. ולעומת זאת: ",
+                    "<b>עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.</b> \"עין רעה\" היא קמצנות והבטה בקנאה על שמחת האחר והצלחתו (ראו לעיל ב, יד), \"רוח גבוהה\" היא גאווה וחוצפה, ואילו \"נפש רחבה\" היא תאווה וחמדנות שאינן יודעות גבול (ויש גורסים: \"נפש קצרה\"). גם לאופיו זה של בלעם מובאות ראיות במדרש אבות דרבי נתן. וממשיכה המשנה ומשווה בין גורלם של אלה לאלה תוך דרשת שני פסוקים מקראיים, ולאור אמונה מלאה בתורת השכר והעונש הבאה לביטוי בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד: ",
+                    "<b>מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע? תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: \"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא\" (משלי ח, כא).</b> אשריהם בעולם הזה, שבו הם אוכלים ונהנים מכל טוב (\"ואוצרותיהם אמלא\"), ואף זוכים בסופו של דבר לחיי העולם הבא מלאי האושר (\"להנחיל אוהבי יש\" – חלק זה של הפסוק מספר משלי נדרש בכמה מקומות בספרות חז\"ל כעוסק בעולם הבא, כגון משנה, עוקצין ג, יב). ",
+                    "<b>אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ\" (תהילים נה, כד).</b> חייהם בעולם הזה מתקצרים (ואין הם מגיעים אף לחצי ימיו של אדם ממוצע) וסופם שהם יורדים לגיהינום. ",
+                    "<b>מה לאברהם ולבלעם?</b>",
+                    "בפירוש למשנה הקודמת הבאנו את דברי המשנה הקובעת על ארבעה אנשים שאין להם חלק לעולם הבא: \"בלעם, דואג (האדומי, שהרג את כהני ה' – שמואל א פרק כב), אחיתופל (מי שהיה יועצו של אבשלום בשעה שזה מרד בדוד אביו – שמואל ב פרקים טו־טז) וגיחזי (נערו של אלישע שנצטרע כעונש על חמדנות יתר – מלכים ב פרק ה)\". אל קבוצה זו של אנשים אכן ראוי לצרף את בלעם המכונה \"רשע\", שנתפס בספרות חז\"ל לשלילה.",
+                    "אך מה הקשר בין בלעם לבין אברהם אבינו? נראה שאת התשובה ניתן למצוא באירועים המקראיים העוסקים ביציאתן של שתי דמויות אלה לדרך: זה לעקוד את בנו כדי למלא את רצון האלוהים, וזה לקלל את עם ישראל כנגד רצון האלוהים ולמען טובתו האישית. והנה, מסורת החוזרת פעמים רבות בספרות חז\"ל קובעת כי \"אהבה מקלקלת את השורה [=הדרך הישרה והנכונה] ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה דכתיב 'וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו' (בראשית כב, ג), ולא היה לו כמה עבדים [שיעשו זאת עבורו]? אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר 'ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו' (במדבר כב, כא), ולא היה לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה\" (בראשית רבה נה, ח). זריזותו של אברהם לבצע את צו האלוהים מועמדת כאן כנגד להיטותו של בלעם לצאת למלאכת הקללה (ואין בתורה אנשים נוספים החובשים את בהמותיהם). זאת ועוד: באברהם נאמר שיצא לדרך \"ושני נעריו אתו\" (בראשית שם, פסוק ג) ואף בבלעם נאמר שיצאו \"שני נעריו עמו\" (במדבר שם, פסוק כב). חכמים לא יכלו להתעלם מן הדמיון שבין שני האירועים ונראה שגם המשנה שלפנינו רואה בו את נקודת המוצא להשוואה, אלא שהיא צועדת צעד נוסף ומדברת על תלמידיהם וממשיכיהם של שתי דמויות אלה, ללא קשר לזהותם הלאומית והדתית. יכול אתה למצוא את תלמידי אברהם גם בין אומות העולם, ותלמידי בלעם עשויים להיות בני עם ישראל דווקא.",
+                    "<b>עפר ואפר, רפש וטיט, סין טין</b>",
+                    "המשנה מדברת בשבחן של הענווה ושפלות הרוח, וגם במקומות אחרים במסכת אבות (כגון ד, ד; ד, יב) עודדו חכמים לאחוז במידות אלה ולהתרחק מניגודן: הגאווה והשחצנות. אפשר להציע כמה הסברים, פסיכולוגיים וחברתיים, לדרך מומלצת זו של חיים, אך בהקשר הדתי, שבו יש לפרש את מסכת אבות, נתבעת הענווה מן האדם – גם החכם והעשיר או המכובד על הבריות – בראש ובראשונה כתוצאה מעמידתו לנוכח האלוהים, המגלָה את אפסותו שלו, וכדברי הרמב\"ם בחיבורו \"משנה תורה\": \"בזמן שאדם מתבונן ... ומכיר כל הברואים, ממלאך וגלגל [=הם גרמי השמים] ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים ... יירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו ... וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה, ריק וחסר\" (הלכות יסודי התורה ד, יב). בסיס אחר לתביעה לנהוג בענווה מוצא ר' לויטס (לעיל ד, ד) במצב הקיומי האנושי: העניו זוכר תמיד שסופם של כל בני האדם זהה: האיִן הוא אותו איִן, \"כי עפר אתה ואל עפר תשוב\" (בראשית ג, יט), ואם כן הוא – מה מקום יש לגאווה? הסבר זה חורג אולי מתחום הדת.",
+                    "ברוח זו נהגו אנשים להוסיף ליד שמם, בחתימת מכתביהם או ספריהם, את כינוי ההצטנעות \"הקטן\". בהקשר זה ראוי להזכיר את הקיצור ס\"ט, המתפרש לא אחת בשיח הישראלי כ\"ספרדי טהור\", היינו כביטוי של גאווה לא מוסתרת במוצאו של אדם. והנה, היה מי שביאר את ראשי התיבות האלה כלשון של הצטנעות דווקא, \"סין טין\" (שהוא התרגום הארמי של \"רפש וטיט\" [ישעיה נז, כ], מעין דברי אברהם על עצמו, \"ואנכי עפר ואפר\"), אך דומה שלא כך הוא, כי ראשי התיבות האלה מצויים כבר באשכנז בימי הביניים כלשון ברכה ומשמעותם דווקא \"סופו טוב\"."
+                ],
+                [
+                    "על פי עדויות רבות נחתמה מסכת אבות בשלב כלשהוא של תולדותיה במאמריו של יהודה בן תימא, ורק מאוחר יותר נוספו אליה מאמרים נוספים וכן פרק ו' כולו. וכך אומר, דרך משל, ר' מנחם המאירי (צרפת, המאה הי\"ג־י\"ד), מפרשני משנתנו: \"'יהי רצון וכו'' – ואפשר שהיה זה סיום המסכתא אלא שניתוספו בה אחר כך דברים\". – יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר ונראה שצורפו כאן יחד שני מאמרים של יהודה בן תימא ובעקבותיהם גם דברי חתימה וסיום למסכת, שאולי לא יצאו מפיו. ",
+                    "<b>הֱוֵה עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.</b> על האדם לקנות לעצמו כמה תכונות המאפיינות בעלי חיים שונים (ראו להלן), אם הוא מבקש לחיות חיים דתיים מלאים, ברוח מה שה' דורש ממנו: גבורה כגבורת הארי לעמוד מול משברי החיים וקשייהם, מהירות כמהירות הצבי בקיום המצוות וברדיפה אחר מעשים טובים, התרוממות לגבהים גבוהים כנשר שאיננו יגע (השוו: \"וקווי ה' יחליפו כוח / יעלו אבר כנשרים / ירוצו ולא ייגעו\" [ישעיה מ, לא]) ועמידה כנמר בעוז רוח ובלא בושה כנגד מלעיזים הלועגים לאדם על אורח חייו. – במאמרו השני של יהודה בן תימא חוזר עניין העזות, אלא שהפעם מדובר בעזות מצח, שהיא חוצפה וחוסר בושה בעניינים שראוי לנהוג בהם בדרך ההפוכה. מסתבר שישנה עזוּת וישנה עזוּת.",
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם ובֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן.</b> החצוף וחסר הבושה דינו לגיהינום, ואילו האדם הצנוע והעניו (ויש גורסים: \"ובוש פנים\") יגיע לגן העדן. – ומכאן לנוסחת חתימה למסכת כולה, כתפילה קצרה המופנית אל האלוהים: ",
+                    "<b>יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.</b> והיא תפילה לקימומה של ירושלים ולחיים של תורה (על \"חלק\" במשמעות של גורל ראו לעיל ה, טו).",
+                    "<b>על יהודה בן תימא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שזמנו לא נקבע בוודאות (ושמו מופיע בחלק מן המקורות גם בלוויית התואר \"רבי\", ושם אביו גם כ\"תומא\"). אם המשפט \"יהי רצון מלפניך ... שתבנה עירך במהרה בימינו\" אכן נאמר על ידו, ואיננו רק תוספת מישנית שנועדה לשמש כחתימת המסכת, נראה שהוא חי לאחר החורבן. מאמרו זה הוא המאמר היחיד המובא בשמו במשנה כולה, אך הוא נזכר בתלמוד הבבלי (חגיגה יד ע\"א) יחד עם חבריו כ\"בעלי משנה\", היינו כחכמים שידיעותיהם במשנה מרובות היו.",
+                    "<b>\"יתגבר כארי...\"</b>",
+                    "כיום נתקלים תושבי מדינת ישראל באריות חיים רק בגני החיות, אולם בתקופות קדומות נוכחותם של האריות בסביבת בני האדם בארץ היתה שכיחה הרבה יותר. בתקופת המקרא, דרך משל, היו האריות מצויים בארץ ישראל ובארצות הסמוכות לה, והם הטילו את אימתם על בני האדם. המקרא מספר על מתי מעט שנאבקו באריות ויכלו להם, כך שמשון (שופטים יד, ה־ו), כך דוד (שמואל א יז, לד־לו) וכך שר צבאו של שלמה, בניהו בן יהוידע (שמואל ב כג, כ), אך אלה הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. עבור בני האדם מן השורה, אפילו זיכרון שאגתו של האריה הטיל אימה: \"אריה שאג מי לא יירא?\" (עמוס ג, ח), ולא לחינם זכה האריה לכינוי \"מלך החיות\": \"מלך שבחיות – ארי, מלך שבבהמות – שור, מלך שבעופות – נשר\" (בבלי, חגיגה יג ע\"ב). וכיאה למלך מונים לו חז\"ל שמות שונים: \"אמר רבי יוחנן: שישה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ\" (שם, סנהדרין צה ע\"א). קשרו של האריה אל השלטון בא לביטוי גם בכיסא המלכות של המלך שלמה, אשר תריסר פסלי אריות עמדו משני צדדיו (מלכים א י, יח־כ), וכן בתיאור שבט יהודה, שממנו יצאה שושלת בית דוד, כ\"גור אריה יהודה, מטרף בני עלית, כרע רבץ כאריה, וכלביא מי יקימנו\" (בראשית מט, ט).",
+                    "גם בתקופתנו המשיך האריה לשמש כמקור השראה לגבורה ולעוצמה. דוגמא לכך היא המסורת אודות בר כוכבא, המוכרת במיוחד משירו של לוין קיפניס (\"איש היה בישראל בר כוכבא שמו ... חיש קפץ על הארי וקל כנשר[!] טס\"), והוא הדין בפסל \"האריה השואג\", מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב, אשר הוקם לזכר שמונת הרוגי הקרב המפורסם בתל חי (1920). האריה ממשיך לשאוג גם בסמלה הרשמי של עיריית ירושלים, בירת המדינה, כסמל לחוסנה ונצחיותה. גם חיל האוויר הישראלי התהדר בכוחו של האריה, כאשר שניים ממטוסי הקרב נשאו את שמו של מלך החיות: ה\"כפיר\" וה\"לביא\".",
+                    "אגב נעיר כי כשבא ר' יעקב בן רבנו אשר (במפנה המאה הי\"ג־י\"ד), לחבר את ספרו הגדול, \"ארבעה טורים\", שהוא ספר הלכה מקיף העוסק בכל מרחבי ההלכה והחיים היהודיים, בחר לפתוח אותו במאמרו של יהודה בן תימא, וכך הקנה למאמר זה את פרסומו הרב. ספר זה זכה לביאור ארוך בידי ר' יוסף קארו (צפת, המאה השש־עשרה), ולימים התבסס ר' יוסף קארו על ביאורו זה בשעה שחיבר את ספרו הידוע \"שולחן ערוך\". ספר פסיקה זה פותח בדיני השכמת הבוקר, וראשיתו במילים: \"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו\". לפנינו אפוא ביאור מיוחד לדברי יהודה בן תימא: גבורה כגבורת האריה נדרשת מן האדם הנתבע לקום משנתו, לצאת ממיטתו החמה והנוחה עם שחר, כדי להתחיל במלאכת התפילה ועבודת האלוהים היומית.",
+                    "<b>\"הצבי ישראל\"</b>",
+                    "דרישתו של יהודה בן תימא \"הוי רץ כצבי\" מעוגנת יפה במציאות: הצבי הינו חיה זריזה ביותר (היכולה להגיע למהירות של 80 קילומטרים בשעה!) ובעלת יכולת ניתור מצוינת (כשני מטרים). הצבי נפוץ היה מאוד בארץ ישראל, כמעט בכל אזוריה, ולפיכך אין מתאים ממנו לשמש כמשל לזריזות הנדרשת מעובד ה'. עוד קודם לדברי יהודה עשה כבר המקרא שימוש בצבי כדי לדמות באמצעותו את המהירים שבגיבוריו. כך, למשל, עשהאל בן צרויה, מחייליו של דוד, שעליו נאמר שהיה \"קל ברגליו, כאחד הצביים אשר בשדה\" (שמואל ב ב, יח). חז\"ל טבעו גם את מטבע הלשון \"הניח מעותיו על קרן הצבי\": \"מי שהלך לו למדינת הים, ועמד אחר ופירנס את אשתו ... הניח מעותיו על קרן הצבי\" (משנה, כתובות יג, ב). האדם האחר, שפירנס את אשתו של האדם שיצא חוץ לארץ, עשה זאת מדעת עצמו ועל חשבונו, ואין הבעל מחויב, לכשיחזור ממדינת הים, להשיב לו את כספו. המפרנס איבד אפוא את מעותיו, כמי שהניח אותם על קרן הצבי הנמלט במהירות. – הצבי שמר על דימויו כבעל חיים מהיר אף בתקופות מאוחרות יותר, וברוח זו קבע דואר ישראל את הצבי כסמלו המסחרי, רמז לשאיפתו להובלת דברי הדואר אל יעדם במהירות הבזק."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> משנה זו חסרה מהרבה מכתבי היד של המסכת והיא נראית כתוספת מִשנית ומאוחרת. ייחוסה ליהודה בן תימא (הנזכר במשנה הקודמת) מפוקפק, ויש נוסחים המייחסים אותה לשמואל הקטן (שנזכר לעיל ד, כד). משנה זו מתבוננת בחיי הגבר היהודי מנקודת מבט סכמאטית – מבלי להביא בחשבון הבדלים אינדיבידואליים וגורמים משתנים רבים אחרים, חברתיים וכלכליים – כדי לקבוע מה הדבר הראוי להיעשות בכל שלב ושלב של החיים. את מאה שנות החיים היא מחלקת ליחידות, תחילה של חמש או שלוש שנים ולאחר מכן של עשר. ",
+                    "<b>בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא.</b> זה הגיל שבו חייב האב ללמד את בנו את אמנות הקריאה, דבר שנעשה על ידי קריאה בספר הספרים. ",
+                    "<b>בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה.</b> הוא לימוד קובצי משנה, שהיא יסוד התורה שעל פה, דבר שלמענו היה הילד הולך אל בתי ספר המיוחדים לכך. ",
+                    "<b>בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת.</b> הוא הגיל שסביבו מגיע הנער לבגרות גופנית ובו הוא מחויב במצוות (וראו להלן). ",
+                    "<b>בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד.</b> הוא לימוד מתקדם יותר, שבוודאי עסקו בו רק בודדים, שעיקרו עיסוק בתורה שבכתב ובעל־פה וקישור ביניהם (על \"תלמוד\" במשמעות זו ראו לעיל ד, טז). ",
+                    "<b>בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה. בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף.</b> והוא גיל הנישואין ובעקבותיהם היציאה לחיים והרדיפה אחר פרנסה ומזונות, לגבר ולמשפחתו. ",
+                    "<b>בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ.</b> שהוא הגיל בו מגיע הגבר לשיא כוחו הפיסי. ומכאן ואילך ממשיכה המשנה ועוסקת בדרגות שונות של התפתחות מנטאלית מכאן ופיסית מכאן. ",
+                    "<b>בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה. בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה.</b> ה\"בינה\" היא יכולת של חשיבה שיטתית והסקת מסקנות על סמך ידע רב, ואילו ה\"עצה\" היא היכולת לסייע גם לאחרים על סמך ניסיון החיים שכבר הצטבר. ",
+                    "<b>בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה. בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה.</b> זה הגיל שבו חייבת החברה בכבודם של הזקנים שבתוכה, כדרך של הכרת טובה על תרומתם לה, שנאמר \"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן\" (ויקרא יט, לב [והשוו לעיל ג, טז]). ",
+                    "<b>בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה.</b> יסוד הדברים בדברי המזמור (תהילים צ, י): \"ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות [=ואם הם גוברים ומתרבים] שמונים שנה\", והיא, לפי דעת המשנה, דוגמא לחיים ארוכים מן הרגיל. (דבר זה נכון לגבי תוחלת החיים הממוצעת של הגבר הישראלי גם כיום.) ",
+                    "<b>בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ.</b> שגופו של הגבר מתכופף, שׁח, בשל זקנתו. ",
+                    "<b>בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם.</b> וזאת כיוון שבדרך כלל נחלשות עד מאוד יכולותיו המנטאליות והפיסיות של האדם בגיל זה, מה עוד שהוא כבר איבד כמעט את כל חבריו והוא נותר בבדידותו, כאילו אין לו קיום כלל. אכן, סיום עגום למסלול חיים ארוך.",
+                    "<b>\"ותודה להוריי שהביאוני עד הלום...\"</b>",
+                    "לפי מסורת חז\"ל מתחייבים ילדים (בנים ובנות) בחובות ההלכתיות החלות גם על המבוגרים משעה שהם מגיעים לבגרות פיסית־גופנית (לפירוט ראו משנה, נידה ו, יא). ואולם כבר בתקופת חז\"ל ראו צורך לקבוע גיל מדויק ואחיד יותר, 13 שנה לבנים ו־12 לבנות, וזאת משום שחכמים עמדו על כך שהתפתחותן הפיסית והמנטאלית של הנערות מהירה יותר מזו של הנערים. ואכן, בהתאם לכך חוגגים – מאז ימי הביניים – בגילים אלה את טכסי בר (מילה ארמית שפירושה: בן) המצווה של הבנים, ובימינו גם את חגיגת בת־המצווה של הבנות. והנה, עד לבגרותם של הילדים אחראים עליהם הוריהם, והם אף עשויים להיענש בגין מעשיהם, ומכאן המנהג שבטכס בר המצווה מברך האב \"ברוך שפטרני מעונשו של זה\": מעתה ייענשו המתבגרים על מעשיהם שלהם, ושיני האבות לא תקהינה עוד אם יאכלו הבנים בוסר. יסוד המנהג לומר \"ברוך שפטרני\" הוא בתקופת חז\"ל (בראשית רבה סג, י), אלא שאפשר לפרש את הדברים שם גם בכיוון הפוך. לפי מקצת מן המקורות, עד שמגיע הנער למצוות הוא עשוי להיענש בגין מעשי הוריו, בעוד שמכאן ואילך הוא אחראי למעשיו שלו, ועל כך מברך הנער בהגיעו למצוות. יסוד לתפיסה זו אפשר לראות, למשל, במסכת כלה א, כ: \"בעוון מה בניו של אדם מתים? ר' אליעזר אומר: בעוון נדרים [=שאדם נודר ולא מקיים], ר' יהושע אומר: בעוון ביטול תורה קטנים מתים\".",
+                    "עד המאה העשרים לא נהגו לציין בהקשר הדתי את גיל בת המצווה בטכס כלשהו. אך השינויים הרבים במעמד האישה במסגרת היהדות – בעיקר בקהילות הקונסרבטיבית והרפורמית, אך גם בקהילה האורתודוכסית המודרנית – הביאו לחידוש טכסים דומים או אף זהים גם לבת, כולל עלייה לתורה (לעיתים רק במסגרת של נשים) או דרשה בציבור, וכמובן חגיגה, שהרי בלעדי \"תודה להוריי שהביאוני עד הלום\" לא ניתן להגיע לבגרות.",
+                    "<b>\"חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים...\"</b>",
+                    "מסכת אבות איננה מקדישה תשומת לב של ממש לילדים ולילדוּת. לעיל שמענו על \"שיחת הילדים\", היינו על שיחה עם ילדים בעניינים של מה בכך (ג, יד), וכי טוב לילד שילמד בנעוריו, כיוון הוא עדיין בבחינת \"ניר חדש\" הקולט היטב את מה שמלמדים אותו (ד, כה) – זאת ולא יותר. גם המשנה שלפנינו איננה מדברת על הילד (הבן) קודם שהוא מגיע לגיל חמש. מתברר כי בעיקרו של דבר ראו חכמים רבים, כאנשי העת העתיקה בכלל, את הילד כ\"מבוגר קטן\", אשר מן הראוי להנחיל לו מעת ילדותו את ערכי הדת ולהרגיל אותו לאורח חיים של שמירת מצוות. השינויים אותם יעבור הילד לקראת התבגרותו נראו להם כשינויים כמותיים ולא איכותיים. משחקי ילדים ושעשועיהם נתפסו לפי זה כבזבוז זמן, ומבוגר העוסק בהם אף הוזהר כי חייו עשויים להתקצר בשל כך (לעיל ג, יד). לעומת זאת מצאנו במדרש (תנחומא, תצוה א) כי \"ילד שעשועים\" הוא ילד בן שלוש או ארבע \"שהוא מתחיל להשיח [=לדבר] ומשתעשע לאביו\", ומשמע שאין עמדה מוצקה אחת גם בסוגיה זו, כמו בכל שאלה חינוכית.",
+                    "מה הגיל הראוי להתחיל את לימוד הקריאה? אין מי שכופר בצורך ללמד את הילדים את מלאכת הקריאה, שכן היא המפתח להשתלבות בעולם המודרני, אלא ששאלת הגיל שבו יש להתחיל לעשות זאת שנויה במחלוקת. בחברה הישגית הדוחפת להצטיינות יש הסבורים כי כבר קודם לגיל חמש צריך הילד להכיר את האותיות, לזהות מילים מסוימות או אף לדעת לקרוא (כמקובל בעולם החרדי). אחרים יטענו כי לכל ילד קצב התפתחות משלו וכי יש להביא בחשבון גורמים רבים – פסיכולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים, חברתיים ואחרים – בשעה שמכניסים אותו אל עולם האוריינות. בין כך ובין כך, המשנה שלפנינו קובעת את הכניסה לגן חובה (גיל 5) כגיל המתאים לכך."
+                ],
+                [
+                    "עיקר המאמרים החותמים את מסכת אבות הוא בשפה הארמית",
+                    "<b>בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ.</b> מילולית: הפוך בה והפוך בה שהכול בה, וכוונתו לתורה, שיש ללמוד אותה חזור ולמד, בכל דרך אפשרית, כי ניתן למצוא בה כל מה שאדם זקוק לו או מחפש בה (וראו להלן). ",
+                    "<b>וּבָהּ תֶּחֱזֵי וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנָּהּ לָא תָזוּעַ.</b> מילולית: ובה תתבונן, ותזקין ותבלֶה בה, וממנה לא תזוז, וכוונתו לומר שעל האדם לעסוק בתורה תמיד (ויש גורסים: \"ובה תהגה\" או \"ובה תהוי\" [=תהיה]), עד זקנה ועד ימי הבלוּת של השיבה, ",
+                    "<b>שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.</b> שאין דרך טובה יותר לעבור בה את החיים מאשר העיסוק התמידי בתורה. ועל המלצה זו, שלכאורה מתאימה רק לתלמידי חכמים או לאנשים בעלי כישורים מתאימים, נאמר."
+                ],
+                [
+                    "<b>בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר: לְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא.</b> מילולית: לפי הצער – השכר, כלומר האדם מקבל שכר משמים על התהליך, על המאמץ, על הטירחה ולאו דווקא על תוצאות הלימוד והעיון, ויש בכך עידוד לכל אדם להשקיע את כל מאודו ויכולותיו בלימוד התורה. – מסכת אבות שפתחה ב\"משה קיבל תורה מסיני\" אשר עברה מדור לדור בידי החכמים שבו (א, א), מסתיימת דווקא בדרישה מכל אדם, יהא אשר יהא, שיעסוק תמיד ודרך קבע בתורה.",
+                    "<b>על בן בג בג</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שזמנו לא ברור, והוא נזכר במשנה רק כאן, אך מאמרים שונים מפיו נמסרים פה ושם בספרות חז\"ל. אפשר שהיה בן דורו של הלל הזקן (ובמדרש אבות דרבי נתן נוסח א, יב אכן מיוחס מאמר זה להלל), אך נראה יותר שהוא \"יוחנן בן בג בג\" הנזכר בתלמוד הבבלי (קידושין י ע\"ב) כאדם שהיה \"בקי בחדרי תורה\", כלומר במסתריה ובפרטי פרטיה, וחי בתקופה מאוחרת יותר. מסורות מימי הביניים קובעות שהיה גר במוצאו, ויסודן כנראה בניסיון להסביר את שמו המשונה (ויש הכותבים את שם אביו במילה אחת – \"בגבג\"). ויש אף המזהים אותו עם \"בן הא הא\" שנזכר להלן, שהרי \"בג\" בגימטריה הוא 5, כמו ערכה של האות ה\"א.",
+                    "<b>על בן הא הא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי הקרוי גם \"בן הי הי\" והוא נזכר כמי שנשא ונתן עם הלל הזקן בעניינים שונים (בבלי, חגיגה ט ע\"ב). יש המזהים אותו עם \"בן בג בג\" (ראו לעיל) או קובעים עליו שהיה גר במוצאו.",
+                    "<b>הב כפהו הב כפה</b>",
+                    "כך ניתן לכתוב את משפט הפתיחה של דברי בן בג בג כשהוא הפוך, מסופו לתחילתו. הדבר נראה משונה לעין, אך אין הוא שונה עקרונית מדרכים רבות שבהן מימשו חז\"ל (ומממשים גם היום ההולכים בדרכם) את תביעתו של בן בג בג. הנחת היסוד שלו אומרת כי הכול – העבר, ההווה והעתיד – רשום בתורה בדרך זו או אחרת, ועל הקורא להתאמץ ולגלות זאת בכל דרך קריאה אפשרית: קריאה על דרך הגימטריה (על כך ראו לעיל ג, כג), דרשת המילית \"את\" (לעיל ד, טו), התעלמות מחלוקת הפסוקים, דרשת צורתה של אות או מספר אותיותיה של מילה (מדוע פתחה התורה באות ב? מדוע יש בתיבה הראשונה שבתורה שש אותיות דווקא?) ועוד דרכים מדרכים שונות. כך נותר ספר הספרים כיצירה חיה, שכל דור יכול היה לחזור אליה ולמצוא בה תשובות לשאלות זמנו.",
+                    "האם העלה בן בג בג על דעתו את השימוש במחשב לצורך הפיכה חוזרת ונשנית במילותיה של התורה? דרך זו, שנתחדשה בידי מתמטיקאים וחוקרים ישראלים, אליהו ריפס ודורון ויצטום, רואה את אותיותיה של התורה – תוך התעלמות מחלוקתן למילים ולמשפטים – כרצף בן כ־300 אלף סימנים, שניתן לגלות בו עולמות מופלאים אם מדלגים מאות לאות על פי שיטה קבועה מראש. כך, למשל, ניתן למצוא את השם \"ישראל\" ברצף המילים: \"ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי...\" (בראשית א, לא – ב, א) אם מדלגים מן היו\"ד שבסוף המילה \"הששי\" בדילוגים של שבע אותיות כל פעם, ומכאן ראיה כי עם ישראל עלה בתודעת האלוהים כבר עם הבריאה שנמשכה שבעה ימים. בדרך זו ניתן לגלות, לפי שיטה זו, אירועים היסטוריים רבים. בבראשית טו, ה, למשל, פסוק המזכיר הבטה אל הכוכבים, ניתן לגלות \"חללית\", וכיוצא בזה עוד ועוד. סריקה כזו אפשרית, במיוחד כשמדובר בדילוגים של עשרות אותיות, כמעט אך ורק בעזרת המחשב. השיטה עוררה פולמוס סוער, בעולם האקדמי ומחוצה לו, ומבקרי השיטה ביקשו להוכיח כי בכל טקסט רצוף וארוך (כגון הרומאן \"מובי דיק\" של מלוויל) ניתן למצוא צירופים מעין אלה. הויכוח טרם הוכרע, אך הוא מלמד כי העיקרון של \"הפוך בה והפוך בה דכולא בה\" מתגלה מחדש בכל דור, בדרכים חדשות, אשר רק העתיד יגלה אם מספרן הוא סופי.",
+                    "<b>\"לפום צערא אגרא\"</b>",
+                    "בחברה הישגית היינו אומרים כי שכרו והערכת הצלחתו של האדם (בלימודים, בחברה, בעבודה ועוד) תלויים בהישגיו. בן הא הא מציע, כשמדובר בעולם הלימוד והתורה, תפיסה מנוגדת לחלוטין. השכר ניתן ביחס ישר להשקעה ולאו דווקא להישגים. מדובר, כמובן, בשכר דתי הבא על האדם מן השמים, ומסכת אבות, יש לזכור, נתחברה בהקשר רעיוני זה, ונושא השכר הבא ממרומים נזכר בה עוד כמה פעמים במשפט חוזר: \"נאמן הוא בעל מלאכתך [=האלוהים] שישלם לך שכר פעולתך\" (ב, יט; ב, כא; ולהלן ו, ה). במהלך הדורות עשו רבים שימוש בביטוי \"לפום צערא אגרא\" כדי לדרבן באמצעותו קיום מצוות או הלכות שבקיומן ישנו טורח מרובה, פיסי או כלכלי. כך, למשל, אומר ר' אברהם בן הרמב\"ם (במאה הי\"ג) כי אכן קשה לקיים את מצוות השמיטה, אך \"אם יש בקיום האיסור הזה טורח גדול, הרי לפי מידת הצער השכר, לפום צערא אגרא\" (שאלות ותשובות, סימן פה), וכמוהו רבים.",
+                    "והנה, גם מחוץ לעולם התורה מצאנו מי שמצטט ביטוי זה, ובהקשר בלתי צפוי, דבר המלמד על חיותו. האם ניתן להגיע להישגים ספורטיביים, לפיתוח הגוף, בלי להתאמץ ולטרוח? No pain – no gain יאמר דובר האנגלית (היינו: בלא סבל אין הישגים), ומשפט זה מצוי הרבה דווקא כסיסמתן של אגודות ומכונים לפיתוח הגוף ושריריו. ובארץ תורגם, כמובן, כ\"לפום צערא אגרא\", וכך הוא נפוץ בחוגים הקשורים לעניין.",
+                    "אנחנו, שעסקנו בענייני רוח ולא בסוגיות של חומר, נחייך למראה השימוש המיוחד הזה באמירה מעין אמירתו של בן הא הא, ונקווה – עם סיום פירוש זה לחמשת פרקיה הראשונים של מסכת אבות, שעמל רב הושקע בו – כי נזכה לשכר הראוי, בין אם על המאמץ ובין אם על התוצאה, ואולי הן על זה והן על זה."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שונה הוא הפרק השישי של מסכת אבות מחמשת הפרקים הקודמים לו. לא נמצא אותו בכתבי היד הטובים והקדומים של המסכת, וראשוני מפרשיה, כגון הרמב\"ם, לא עסקו בו כלל.",
+                    "מתברר כי במסכת אבות המקורית, זו שיצאה מתחת ידיו של רבי יהודה הנשיא, היו חמישה פרקים בלבד. והנה, בתקופת הגאונים, בבבל של המאה השמינית או התשיעית, נולד המנהג לקרוא את מסכת אבות בציבור בשבתות שבין פסח לשבועות, כהכנה לקראת חג מתן תורה ומתוך רצון להדגיש את הקשר שבין התורה שבכתב, אשר ניתנה בסיני, ובין התורה שבעל־פה, שמסכת אבות היא מייצגת מובהקת שלה. יש בסיס להשערה, שמנהג זה נולד כתוצאה מפולמוס כנגד הקראים, אשר כפרו בסמכותה של התורה שבעל־פה. כיוון שבין פסח לשבועות חלות תמיד שש שבתות, נוצר הצורך בפרק שישי, בנוסף על החמישה שהיו במסכת מלכתחילה, ועל כן אסף מי שאסף מאמרים שונים של חכמים שונים העוסקים בעיקר במעלתה של התורה ובשבחם של לומדיה, וכך בא לעולם הפרק השישי.",
+                    "פרק שישי זה קרוי במקורות העתיקים בשם \"פרק קניין תורה\" או \"פרק רבי מאיר\". את השם הראשון קיבל הפרק משום שהוא עוסק בין השאר בדברים אשר התורה נקנית בהם (משנה ו), ואף רואה את התורה כאחד מקנייניו של האלוהים (משנה י), ואילו השם השני ניתן לו בשל הזכרת ר' מאיר סמוך לפתיחתו. בין כך ובין כך לפנינו תוספת מאוחרת למסכת אבות, גם אם חלק מן האמור בה הוא קדום.",
+                    "ואכן, נקל לראות שמאמריו של פרק זה שונים בהרבה ממאמרי שאר המסכת. חלקם ארוכים ומפורטים עד מאוד, סגנונם רחב ורוּוי בחזרות והם משובצים בפסוקי מקרא רבים. נמצא ביניהם גם סיפור (משנה ט), שאין כדוגמתו בכל המסכת, ונזכרים בו חכמים שלא נזכרו בחמשת פרקיה הקדומים יותר. מרבית נושאיו של פרק זה כופלים לדברים שכבר נאמרו במסכת בעניין האלוהים, עם ישראל, ובעיקר מעלת התורה ולומדיה.",
+                    "פירושנו לפרק השישי שונה יהיה מן הפירוש לחמשת הפרקים המקוריים שבמסכת אבות, ועיקרו ביאור לשונותיו של הפרק ודיונים קצרים בתכניו ובחכמים הנזכרים בו.",
+                    "<b>שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם.</b>  זו כותרת הפרק השישי, והיא קובעת כי כל האמור בו – למרות היותו תוספת למסכת אבות – גם הוא יצירתם של חכמים, אשר אמרו את דבריהם בלשון הקרובה ללשון המשנה. הזכרת החכמים מביאה בעקבותיה דברי ברכה לאלוהים אשר בחר בהם ובתורתם. ",
+                    "<b>רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר.</b>  על חכם זה ראו לעיל ד, יב. ",
+                    "<b>כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה.</b>  כל מי שעוסק בתורה, הוגה בה יומם ולילה, מלמד אותה לאחרים ומקיים את מצוותיה, מבלי לצפות לשכר או לטובת הנאה אחרת – זוכה לדברים רבים אשר יפורטו בהמשך. ",
+                    "<b>וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַי הוּא לוֹ.</b>  זאת ויותר מזאת: העולם כולו ראוי היה שייברא בזכותו של אדם זה בלבד. והולך ר' מאיר ומפרט מה הם אותם \"דברים\" שזוכה להם העוסק בתורה לשמה, חלקם בתחום שבין אדם למקום וחלקם בתחום שבין אדם לחברו: ",
+                    "<b>נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת.</b>  אדם כזה זוכה להיות הן ידידו של האלוהים (הוא \"המקום\"), אהובו ואוהבו, והן אוהב הבריות, ומי שמשמח בהתנהגותו אלוהים ואנשים גם יחד. ",
+                    "<b>וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת.</b> התורה עוטה על אדם זה תכונות טובות כגון ענווה, יראת שמים ויראת חטא, וגורמת לו ללכת בדרך הישרה והכשרה אשר עיקרה צדק, חסד, יושר ואמת, ואף מרחיקה אותו מן החטא ומרבה את זכויותיו. ",
+                    "<b>וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה\" (משלי ח, יד).</b> מן הפסוק בספר משלי, הנאמר מפי החכמה, היא התורה, לומד ר' מאיר כי ההוגה בה זוכה לבינה ולגבורה, וכן יש בכוחו לייעץ לאחרים עצות טובות ומועילות. ",
+                    "<b>וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין.</b>  ועוד זוכה העוסק בתורה לשמה במעמד חברתי מלא־הדר ובתפקידי הנהגה, וכן בידע המשפטי המאפשר לו לחקור את הדין לעומקו, בשבתו כשופט את בני האדם. ",
+                    "<b>וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק.</b> ועוד הוא זוכה שמן השמים מגלים לו את סודותיה הנסתרים של התורה, וחכמתו הולכת ומתרבה, עד שהוא נעשה כאותם מעיין ונהר השופעים בלא הפסק ונותנים מטובם לעולם כולו. ואחרונה: ",
+                    "<b>וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ. וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים.</b>  אדם כזה הוא צנוע, סבלני ואינו ממהר להיעלב, ובזכות תורתו הוא זוכה לגדוּלה מעל לכל הברואים, והריהו כנזר הבריאה וכשיאה. "
+                ],
+                [
+                    "<b>אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.</b>  מגדולי אמוראי ארץ ישראל שבדור הראשון לאחר חתימת המשנה. ",
+                    "<b>בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה.</b>  בכל עת ועת נשמע מהר סיני (הוא חורב [ראו למשל שמות ג, א]) קול המכריז כי רע ומר יהיה גורלם של האנשים שאינם עוסקים כיאות בתורה, ובכך הריהם פוגעים ועולבים בה. ",
+                    "<b>שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר \"נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם\" (משלי יא, כב).</b>  התורה כמוה כתכשיט מפואר (\"נזם זהב\"), אך מי שאיננו יודע להעריך אותה, ועל כן גם איננו עוסק בה כראוי, הריהו כאותו בעל חיים משוקץ ששמים נזם באפו, דבר המביא לביזויו של הנזם, או (להבדיל) כאישה יפה אך חסרת דעת, שאין ליופיה כל ערך וטעם. וברקע הדברים משחק מילים בין \"נזם זהב באף\" ובין \"נזוף\". וממשיך ר' יהושע בן לוי ומדבר בשבחה של התורה ובמעלת לומדיה, ברוח מה שנאמר בשם ר' מאיר במשנה הקודמת, ",
+                    "<b>וְאוֹמֵר: \"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת\" (שמות לב, טז), אַל תִּקְרָא \"חָרוּת\" אֶלָּא \"חֵרוּת\", שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.</b>  על יסוד משחק מילים המשנה את ניקודה של התיבה \"חרות\", הנזכרת בקשר ללוחות הברית שניתנו בסיני, לומד ר' יהושע כי חוקי התורה ומצוותיה הם המאפשרים לאדם להיות בן חורין, אדם חופשי של ממש, שאיננו כפוף ליצריו הרעים ולתאוותיו. ובכלל: ",
+                    "<b>וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָדִיר, הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת\" (במדבר כא, יט).</b>  כל העוסק בתורה דרך קבע מתקדם ועולה במעמדו, והראיה מובאת מדרשת פסוק הכולל על פניו רק שמות מקומות שעברו בהם בני ישראל בדרכם לארץ. לפי דרשה זו, העיסוק בתורה שניתנה בסיני (היא ה\"מתנה\") הופך את האדם כביכול לנחלתו של האלוהים (\"נחליאל\"), דבר המעלה אותו בסופו של דבר אל דרגה נשגבת (\"במות\"), שכן התורה \"מרוממתו על כל המעשים\" (כאמור בסוף משנה א בפרק זה). קישור הפסוק מספר במדבר אל עניין לימוד התורה נעשה ככל הנראה בהשפעת הפסוק הקודם לו (\"במחוקק במשענותם וממדבר מתנה\") הנדרש כעוסק בענייני חוקים שניתנו במדבר. "
+                ],
+                [
+                    "<b>הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִּבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת – צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.</b>  לאחר שתי משניות שעסקו בעיקר במעלת לימוד התורה ובחשיבות העיסוק בה, עוסקות המשניות הבאות בדרך הראויה ללומד התורה, וראשית לכול בחובה לחלוק כבוד למי שלימד את האדם דבר מה, אפילו מועט: פרק או הלכה (בתורה שבעל־פה), פסוק, דיבור (כנראה: ביטוי) או אפילו אות אחת (בתורה שבכתב). והראיה מובאת מדוד המלך: ",
+                    "<b>שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד.</b>  במסכת כלה רבתי (ה, ד) מסופר כי אחיתופל, יועץ דוד (שמואל ב טז, כג), לימד אותו שאין טעם רב בלימוד תורה ביחידות, וראוי לעשות זאת בחברותא, וכי יש להתפלל בדביקות גדולה. בזכות דברים אלה",
+                    "<b>קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי\" (תהילים נה, יד).</b>  הפסוק במזמור, שנאמר מפי דוד, נדרש גם במקורות נוספים (מדרש תהילים ג, ד ועוד) כפנייה אל אחיתופל בכינויים מכובדים. ",
+                    "<b>וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.</b> וממשיכה המשנה וקובעת כי <b>אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ\" (משלי ג, לה), \"וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב\" (שם כח, י), וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ\" (שם ד, ב).</b> הכבוד שדובר בו עד כאן הוא הכבוד שיש לחלוק לחכמים הלומדים ומלמדים את התורה, המכונה בשני הפסוקים מספר משלי בכינוי \"טוב\". "
+                ],
+                [
+                    " משנתנו ממשיכה את המשנה הקודמת ועוסקת אף היא בדרך החיים הראויה ללומד התורה, תוך שהיא תובעת ממנו חיים של מסירות נפש. ",
+                    "<b>כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה.</b> את התורה יש ללמוד מתוך חיים של צניעות קיצונית, אכילה מועטת של מזון בסיסי (\"פת במלח\" בלבד), שתייה בכמות מדודה (על \"משורה\" ראו יחזקאל ד, יא), שינה שאין בה נוחות וחיי צער, ולמרות כל אלה: ",
+                    "<b>וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל.</b> מתייגע וטורח על לימודהּ. ",
+                    "<b>וְאִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.</b>  ביסוד הדברים פסוק מספר תהילים, \"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך\" (קכח, ב), הנדרש כעוסק ביגיעה בתורה ובשכר הרב המובטח לעמלים בתורה, בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד (והשוו לביטוי דומה לעיל ד, א). "
+                ],
+                [
+                    " גם משנה זו ממשיכה בתיאור דרך החיים הראויה ללומדי התורה, אלא שבניגוד לקודמתה, שהציעה כיצד לנהוג, מצביעה משנה זו על דברים שיש להימנע מהם. ",
+                    "<b>אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד.</b>  אסור שלומד התורה ירדוף בשל הצלחתו והישגיו אחר מעמד של שררה (\"גדוּלה\") או יתאווה לכבוד (והשוו לעיל ד, ז). ",
+                    "<b>יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה.</b>  שהרי למדנו כי \"כל שמעשיו מרובין מחכמתו – חכמתו מתקיימת\" (ג, יב), וראוי ללומד התורה לא רק נאה לדרוש אלא גם, ובעיקר, נאה לקיים ולעשות. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁלַּמְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם.</b>  אל לו לאדם להתאוות לא לחיי פאר, כנהוג בארמונות, ולא לסממני השלטון והגדוּלה, כגון הכתר, כיוון שמה שנזקף לזכותו, היינו תורתו ולימודו, גדולים מהם בערכם, וכתר תורה (ראו ד, ז) חשוב ועדיף על כתר המלוכה. ",
+                    "<b>וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶך.</b> מובטח לו ללומד התורה שהקב\"ה ישלם לו את שכרו במלואו (לביטוי זהה ראו לעיל ב, יט). אף לומד התורה איננו חסין בפני הפיתויים שאליהם נחשף כל בן אנוש, כגון השררה, הכבוד וחיי המותרות, ועליו לחזור ולהזכיר לעצמו מה הם הדברים החשובים באמת. "
+                ],
+                [
+                    "משנה ארוכה זו מונה \"ארבעים ושמונה דברים\", היינו תכונות אופי ודרכי התנהגות ההולמות את לומד התורה האמיתי וכן יתרונות ומעלות שהוא זוכה בהם. חלק מן הדברים הם המאפשרים לקנות ידע עמוק בתורה, וחלקם נובטים ומשתרשים באדם מעצם לימודו, ובזה עולה התורה על המלכות והכהונה, שלגביהן ניתן למנות פחות מעלות כגון אלה (וראו גם לעיל ד, יז). ",
+                    "<b>גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.</b>  ובמסכת כלה רבתי (ה, ו) מונים את שלושים המעלות הכרוכות במלוכה (כגון כסף, זהב, בתים וכרמים, סוסים וכלי מלחמה, אך גם משפט וחסד וכיוצא באלה) ואת אלה הכרוכות בכהונה (תרומה מן המעשר, פדיון הבן, חלה ועוד דברים שהכוהנים זוכים בהם מעצם תפקידם). ",
+                    "<b>וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְבָרִים.</b>  ואלו הם: ",
+                    "<b>בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב.</b> למידה, הקשבה, חזרה על הדברים בקול רם (\"עריכת שפתים\"), לב נבון. ",
+                    "<b>בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה.</b>  והן ארבע תכונות אופי ראויות. ",
+                    "<b>בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב.</b>  והן ארבע דרכי התנהגות נכונה: שירות החכמים ולימוד מדרכם, בדיקה מדוקדקת יחד עם החברים לספסל הלימודים את מה שנלמד (ויש גורסים: \"דיבוק חברים\", לימוד בחברותא), פלפול ודיון בחומר הלימוד יחד עם החברים ויישוב הדעת (או ישיבה ממושכת בבית המדרש). ",
+                    "<b>בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה.</b>  לימוד תורה שבכתב ותורה שבעל־פה גם יחד.",
+                    "<b>בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> המעטה בשעות השינה או בזמן המוקדש לשיחה בענייני חולין, לתענוגות, לשחוק ולעמל כפיים. ",
+                    "<b>בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין.</b> מלומד התורה נדרשים סובלנות, לב טוב, שמיעת דברי החכמים ואמונה בהם וקבלת ייסורים באהבה. ",
+                    "<b>הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ.</b>  ועוד צריך שיהיה לומד התורה אדם צנוע שאינו נדחק למקום שאינו ראוי לו, שמח במה שנפל בגורלו, דבריו זהירים ומסויגים ואין הוא מתגאה בתורה שלמד. ",
+                    "<b>אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים.</b>  הוא אהוב על רבים, וגם אוהב את האלוהים ואת הבריות, את מעשי הצדקה, את דברי התוכחה שמשמיעים באוזניו ואת מעשי היושר. ",
+                    "<b>מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגֵס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, מַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם.</b>  לומד התורה האמיתי בורח מן הכבוד ואינו מתייחס בגסות לב אל מה שהוא לומד, איננו שש לקבוע הלכה לאחרים אך נושא יחד עם חבריו בעול הרבנות, מחפש תמיד את הדרך להכריע את חבריו לכף זכות, ויחד עם זה מצביע לפניהם על דרך האמת והשלום. ",
+                    "<b>מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ.</b>  ותכונותיו בעת הלימוד: לומד ביישוב הדעת ובסבלנות, שואל את שאלותיו כהלכה ומשיב עליהן כראוי, מפנים מה שלמד ואף מוסיף משלו, לומד כדי להפיץ תורה לאחרים וכדי לקיים את מצוותיה, מחכים את רבו בשאלותיו, מוסר בדייקנות את מה ששמע ואף מודה מפי מי שמע הלכות או מאמרי חכמה שונים ומביאם בשם אומרם. ",
+                    "<b>הָא לָמַדְתָּ, כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי\" (אסתר ב, כב).</b> אסתר הודיעה לאחשוורוש בשם מרדכי על תוכניתם של בגתן ותרש להרוג אותו. הדבר נרשם בספר דברי הימים של מלכי פרס ומדי, הוא הספר שקרא אחשוורוש בשעה שנדדה שנתו (אסתר ו, א). באירוע זה החלה גאולת ישראל מגזירת ההשמדה שיעץ המן עליהם. "
+                ],
+                [
+                    " משנה זו מצטטת שמונה פסוקים הבאים ללמד כי קיום התורה ומצוותיה מבטיח לאדם חיים טובים וארוכים בעולם הזה, ואף חיי אושר בעולם הבא. הפסוקים כולם לקוחים מספר משלי והם מדברים במקורם בחכמה ובמעלתה. חז\"ל זיהו את החכמה שספר משלי מדבר בה עם התורה, ומכאן השימוש בפסוקים אלו להוכחת טענתם. בפסוקים השונים חוזרות התיבות \"חיים\" או \"אורך ימים\" ונזכרים ענייני רפואה והגנה. ",
+                    "<b>גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא\" (משלי ד, כב) וְאוֹמֵר: \"רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ.</b> [=הוא הטבור, המסמל את בשרו של האדם] ",
+                    "<b>וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ\" (שם ג, ח), וְאוֹמֵר: \"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר\" (שם ג, יח), וְאוֹמֵר: \"כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים.</b> [=תכשיטים לצוואר] ",
+                    "<b>לְגַרְגְּרֹתֶיךָ\" (שם א, ט), וְאוֹמֵר: \"תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ.</b> [=תגן עליך] ",
+                    "<b>\" (שם ד, ט).</b> וכן הלאה פסוקים נוספים. "
+                ],
+                [
+                    " משנה זו מצביעה על שבע או שמונה מעלות המפארות את בני האדם אשר זכו להן. ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא מִשֻּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר.</b> ר' שמעון בן מנסיא חי בסוף המאה השנייה לספירה והיה בן דורו של ר' יהודה הנשיא (בבלי, ביצה כו ע\"א). על ר' שמעון בן יוחאי ראו לעיל ג, ד. ויש גורסים כאן \"רבי שמעון בן יהודה\", אף הוא מבני דורו של ר' יהודה הנשיא. ואלה שמונה המעלות: ",
+                    "<b>הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים – נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם.</b> טוב הוא לצדיקים וטוב הוא לעולם בכלל אם מתגלות מעלות אלו בלומדי התורה ומקיימי מצוותיה. וממשיך ר' שמעון ומדגים מקצת מדבריו על יסוד פסוקי מקרא שונים המזכירים בקשר לחכמה או לצדקה את התפארת, השיבה, הכוח, העושר, הבנים והכבוד. ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא\" (משלי טז, לא).</b> ופסוקים נוספים כיוצא בזה. ומתברר שגם מידות \"ארציות\" (כגון נוי, עושר או כוח) אינן זרות לאיש החכמה, המוסר והצדקה; אדרבא, האדם השלם מאגד בתוכו שמים וארץ, קודש וחול. ולסיום נאמר כי כל המידות האלה אכן נתקבצו בדמויות היסטוריות ידועות (ומשום מה נזכרות כאן רק שבע מידות, ונראה שעמדה לפני אומר הדברים רשימה קצרה יותר של מידות). ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו.</b>  והם דברי שבח מופלגים לעורך המשנה, ולצאצאיו. "
+                ],
+                [
+                    " משנתנו מביאה כעת סיפור מעשה – היחיד המצוי במסכת אבות – המדגים את העקרונות שנידונו עד כה במה שנוגע ליחס הראוי אל התורה ולומדיה. ",
+                    "<b>אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא.</b>  חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה. ",
+                    "<b>פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע.</b> [=פגש]",
+                    "<b>בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי.</b>  הסופרים לא היו רק כותבי ספרי תורה, אלא גם מלמדיה ברבים. ",
+                    "<b>אָמַר לִי: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה.</b>  והשוו לעיל ד, יח: \"הווה גולה למקום תורה\". וממשיך ר' יוסי ומנמק את החלטתו לוותר על העושר המופלג שהוצע לו: ",
+                    "<b>לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁלָּאָדָם אֵין מְלַוִּים לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד.</b>  בערבו של יום, כשהולך האדם לבית עולמו (וכדברי קהלת: \"כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא\" [ה, יד]), מתברר לו כי התורה היא בת הלוויה היחידה שראוי ללכת עמה במהלך החיים ואף לאחריהם, ור' יוסי מביא ראיה לדבריו מדרשת פסוק העוסק בחכמה־תורה: ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ\" (משלי ו, כב). \"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ\" – בָּעוֹלָם הַזֶּה. \"בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ\" – בַּקֶּבֶר. \"וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ\" – לָעוֹלָם הַבָּא.</b> התורה מנחה את האדם בדרכו בעולם הזה (\"בהתהלכך\"), שומרת עליו בהיותו בקבר (\"בשכבך\") וממשיכה \"לשוחח\" עמו ולגלות בפניו את צפונותיה גם עם תחייתו מן המתים (\"והקיצות\"). ועוד ממשיך ר' יוסי ומביא שני פסוקים שמהם הוא למד כי טובה התורה מכל אוצרות תבל, כי האלוהים יכול לתת לאדם הרבה יותר ממה שיכולים בני אדם להעניק לו:",
+                    "<b>וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.</b> וזאת על יסוד המסורת שדוד הוא מחברו של ספר זה (ראו לעיל ג, ח).",
+                    "<b>\"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף\" (תהילים קיט, כב), וְאוֹמֵר: \"לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת\" (חגי ב, ח).</b> "
+                ],
+                [
+                    "<b>חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ.</b>  חמישה דברים ברא האלוהים והם לדידו כרכוש היקר יותר מכול. השורש קנ\"ה כולל בתוכו הן את המשמעות של יצירה ובריאה, והן את המשמעות של רכישה וסיגול. ",
+                    "<b>וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה – קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ – קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם – קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל – קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – קִנְיָן אֶחָד.</b> ותביא המשנה ראיה לכל הקביעות האלה מפסוקי מקרא שנמצא בהם השורש קנ\"ה. ",
+                    "<b>תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז\" (משלי ח, כב).</b>  אלה הם דבריה של החכמה, המזוהה בידי חז\"ל עם התורה, הקובעת כי ה' קנה־יצר אותה עם בריאת העולם, בראשית מפעלות הבריאה. נראה שהתורה נזכרת ראשונה בעקבות המסורת אודות יצירתה עוד קודם לשאר הדברים, המנויים להלן על פי סדר התגלותם בהיסטוריה העולמית. ",
+                    "<b>שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי\" (ישעיה סו, א), וְאוֹמֵר: \"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶך\" (תהילים קד, כד).</b>  הפסוק מספר תהילים מלמד כי הארץ היא קניינו של האלוהים, ואילו הפסוק מספר ישעיה מזכיר בצד הארץ את השמים, ועל שניהם הוא קובע שהם נועדו לשימושו של האלוהים, כרכושו הבלעדי. ",
+                    "<b>אַבְרָהָם מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ\" (בראשית יד, יט).</b> במילים אלה בירך מלכיצדק מלך שלם את אברהם, ולפי פשוטו של מקרא \"קונה שמים וארץ\" הוא האלוהים. קשה להבין כיצד ניתן להציג לפי פסוק זה את אברהם כקניין, ואכן במקבילות (כגון מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח ט) נמנים רק ארבעה קניינים, ואברהם איננו אחד מהם. עם זאת בדוחק אפשר לטעון, כי הזכרת אברהם בפסוק זה באה לומר שגם הוא, כמו השמים והארץ, קניינו המיוחד של האלוהים. ",
+                    "<b>יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ\" (שמות טו, טז), וְאוֹמֵר: \"לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם\" (תהילים טז, ג).</b> הפסוק הראשון, משירת הים, קובע מפורשות שעם ישראל הוא קניינו של האלוהים, בעוד שהפסוק השני מובא כדי ללמד שה\"קדושים אשר בארץ\", הם ישראל, הריהם כחפץ שיש לאדוניו עניין מיוחד בו. ",
+                    "<b>בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ\" (שמות טו, יז), וְאוֹמֵר: \"וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ\" (תהילים עח, נד).</b> ובפסוקים אלו נאמר כי את ההר שעליו נבנה המקדש אכן \"קנה\" האלוהים, ובמו ידיו כונן עליו את המקדש. "
+                ],
+                [
+                    " המשנה החותמת את הפרק השישי של מסכת אבות מוסיפה על חמשת הקניינים שנמנו במשנה הקודמת, ואומרת כי לא רק הם אלא ",
+                    "<b>כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו\" (ישעיה מג, ז).</b>  והבריאה כולה שרה את שבחו של האלוהים ומפארת אותו ואת כבודו, ",
+                    "<b>וְאוֹמֵר: \"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד\" (שמות טו, יח).</b> שכן תכלית הבריאה היא המלכת האלוהים על העולם כולו ועל כל ברואיו. אכן, חתימה חגיגית לפרק כולו. ",
+                    "מאז ימי הביניים נהוג להוסיף בשעת לימוד מסכת אבות בסוף כל פרק ופרק את דברי ר' חנניה החותמים את מסכת מכות שבמשנה. על כך מעיד הפירוש המיוחס לרש\"י האומר, \"ולפי שיש בה [=במשנה זו] סיום נאה, נהגו כל העם לאומרה בסוף כל פרק ופרק\", אף שאין היא חלק מן המסכת. לסיום זה ראוי להשוות את המנהג (המתועד אף הוא רק מימי הביניים) להוסיף לפני לימוד כל פרק ופרק את המשנה שבראש הפרק העשירי של מסכת סנהדרין, \"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו'\", ומנהג זה כבר נזכר לעיל, בסוף המבוא לפירושנו זה. ",
+                    "<b>רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר.</b>  חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה. ",
+                    "<b>רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָך הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶנֶאֱמַר: \"ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר\" (ישעיה מב, כא).</b>  ה' שחפץ להרבות את זכויותיהם ואת שכרם של ישראל, הגדיל והאדיר את התורה ומצוותיה, על ידי ריבוי המצוות ועל ידי התביעה להקדיש זמן רב לשם לימוד התורה על מלוא היקפה. העיסוק התמידי במסכת אבות הוא דוגמא אחת להגדלת תורה ולהאדרתה."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+        "enTitle": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "key": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "מבוא",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..10edbdf34dd1dd5893ce58240fe18def9d743a39
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/A New Israeli Commentary on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1830 @@
+{
+    "title": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/A_New_Israeli_Commentary_on_Pirkei_Avot",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "שישים מסכתות למשנה, אך יחידה ומיוחדת ביניהן היא מסכת אבות. בניגוד לשאר חלקיה של המשנה, אין במסכת זו דברי הלכה כלל, וכולה ענייני דרך ארץ, עצות להנהגות טובות והוראות לדרך חיים ראויה, מבחינה דתית ומוסרית גם יחד, עצות והוראות המופנות לעיתים אל כל אדם מישראל, ולעיתים אל עולם החכמים בלבד. נאספו במסכת זו עשרות רבות של מאמרים שנאמרו מפי כשבעים חכמים אשר התגוררו בארץ ישראל בתקופת הבית השני ובתקופת המשנה, במשך יותר מארבע מאות שנים, מן המאה השנייה לפני הספירה ועד לראשית המאה השלישית לספירה. נראה שבהחלטתו לצרף למשנה את מסכת אבות ביקש רבי יהודה הנשיא, מייסד המשנה ועורכה, להקצות מקום של כבוד גם לפן הערכי־המוסרי של התורה שבעל־פה, המבוסס על ניסיון חיים קבוצתי רב־שנים של חכמים רבים, אשר התבוננו בעין בוחנת על סביבותיהם וסיכמו את תובנותיהם במאמרים קצרים ומושחזים. את המסכת צירף ככל הידוע אל סדר נזיקין, אחד משישה סדרי המשנה, שעיקרו ענייני חברה ומשפט, וזאת ככל הנראה בשל מטרתה המרכזית של המסכת להצביע על דרך החיים שבה צריכים ללכת החברה, על כלל מרכיביה (ולמען האמת, בעיקר הגברים שבה): מורים ותלמידיהם, שופטים והניצבים לפניהם, ראשי הציבור ויושבי בית המדרש, בעלי מלאכה ועובדי אדמה, מבוגרים וצעירים גם יחד.",
+            "המסכת קרויה בשם \"מסכת אבות\" או \"פרקי אבות\" והיא נזכרת בשמה זה כבר בתלמוד הבבלי, האומר (המקור בארמית) כי \"כל המבקש להיות חסיד יקיים ... את דברי [מסכת] אבות\" (בבא קמא ל ע\"א), ונחלקו הפרשנים בהבנת שם זה. יש אומרים שהאבות שבהם מדובר כאן הם אבותיה הרוחניים של היהדות, כלומר אותם חכמים ויודעי ספר אשר העמידו את תשתיתה וביססו את יסודותיה בתקופה הבתר־מקראית, החל באנשי כנסת הגדולה (עליהם ראו בראש המסכת) וכלה באחרוני התנאים, מעצבי המשנה כצורתה לפנינו. לפי דעה אחרת \"האבות\" שבהם מדובר כאן הם עקרונות־היסוד של חיי הרוח הדתיים־המוסריים, כללים בסיסיים אשר לאורם מומלץ לאדם ללכת. ואולי ניתן לצרף את שתי ההבנות ולומר, כי \"מסכת אבות\" כוללת עקרונות יסוד לחיים ראויים, כפי שאלה גובשו בידי מייסדיה של החברה היהודית שמלאחר תקופת המקרא.",
+            "יש להודות כי לא גדול הוא הרושם שטבעה מסכת אבות על ספרותם של חכמינו זכרם לברכה, חז\"ל, בתלמודים ובמדרשים שנוצרו בשש המאות הראשונות לספירה, והיא אף לא זכתה לטיפול שיטתי בתלמודים, בניגוד לרוב המסכתות האחרות של המשנה. עם זאת, שינוי גדול חל בעניין זה מאז ימי הגאונים, בבבל של המאה השמינית או התשיעית, כאשר הונהג לקרוא בציבור את מסכת אבות שנה בשנה, וזאת על פי מנהגים רבים ושונים. יש שקראו – ואף קוראים אותה עד היום – פרק אחר פרק, בשבתות שבין פסח לבין ראש השנה, ויש המסתפקים בקריאתה בציבור בשש השבתות שבין פסח לשבועות, כהכנה לקראת חג מתן תורה. (ייתכן שאת השם \"פרקי אבות\" קיבלה המסכת בשל מנהג זה לחלק אותה לפרקים פרקים לצורך קריאתה.) יש מקום להשערה, שמנהג זה נולד מוויכוח שניטש בין ראשי היהדות של אותם ימים לבין הקראים, אשר הודו בקדושתה של התורה שבכתב, אך סירבו לקבל עליהם את עוּלה של התורה שבעל־פה. כתגובה על כך הונהג לקרוא – במיוחד לקראת חג מתן תורה שבכתב – את המסכת המדגישה את מעלתה של התורה שבעל־פה, לומדיה ומעצביה, ואת שרשרת המסירה הבלתי פוסקת שלה מדור לדור. בין כך ובין כך, מאותם ימים הלכה מסכת אבות ותפסה לה מעמד של כבוד בעולמה של היהדות. היא מופיעה כמעט בכל סידור תפילה שראה אור בעם ישראל על כל תפוצותיו, ונתחברו עליה מאות פירושים, במזרח ובמערב גם יחד. מאז ימי הביניים, וביתר שאת בתקופה המודרנית, גם הלכה המסכת וניתרגמה לשפות רבות, והיא שימשה ומשמשת מוקד למחקר גדול וענף בענייני לשון, תולדות עם ישראל ותולדות החכמים הנזכרים במסכת, תיאולוגיה, פילוסופיה ובעיקר אתיקה. מאמרים רבים שלה חדרו אל הספרות היפה ואף ללשון המדוברת והפכו בה לנכסי צאן ברזל, שדוברי עברית רבים עושים בהם שימוש רב, לעיתים מבלי לדעת שהם מצטטים מתוך מסכת אבות.",
+            "ומה הם נושאיה העיקריים של מסכת אבות? מרביתה עוסקת בתורה ובלימוד תורה, ביראת שמים ובקיום מצוות, בתכונות האנושיות הרצויות ובהתנהגות הראויה של האדם באופן כללי ושל תלמידי חכמים במיוחד: כלפי עצמו ומול האלוהים; בביתו ולנוכח בני משפחתו; בבית המדרש ואל מול תלמידיו, עמיתיו ומוריו; בבית הדין ולנוכח הנשפטים בפניו; ברחוב ומול הציבור כולו, על כל חלקיו: מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, חכמים ועמי ארצות, מנהיגים והדיוטות, יהודים ונוכרים. אמת, המסכת ספוגה, בראש ובראשונה, באמונות ובדעות שמתחום הדת היהודית: אמונה בקיומה של מערכת צודקת של שכר ועונש אשר באמצעותה מנהל האלוהים את עולמו, אמונה בתחיית המתים ובעולם הבא ובכוחה של תפילה, ראיית לימוד התורה כייעודו העיקרי של האדם, הכרה בחשיבות קיומן של המצוות על כל פרטיהן, וכיוצא באלה נושאים. ועם זאת נמצא במסכת אבות גם מאמרים רבים העוסקים בהוויה האנושית בכלל, מאמרים שכוחם יפה לגבי כל אדם, בכל מקום ובכל זמן, במה שנוגע לניצול הפנאי העומד לרשותו, יחסיו עם הזולת, כוחם של המתינות ושל הדיבור הראוי, טיבם של תלמידים, מעלותיו של החבר הטוב, ההתרחקות מן השררה, חשיבות השלום, ונושאים כגון אלה, אשר בזכותם פרצה מסכת אבות את המסגרת הדתית־המסורתית היהודית, וחלקים רבים בה הפכו לנחלת הכלל, בני ישראל ואומות העולם גם יחד.",
+            "סגנונם של מרבית המאמרים הוא חד וחריף, קצר וקולע: \"אם אין אני לי מי לי\", \"לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד\", \"סייג לחכמה שתיקה\", \"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו\", \"הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים\", ולא מנינו כאן אלא מעט מהרבה. בשל קיצורם ומיקודם הם נתחבבו על דוברי השפה העברית וניתן למצוא אותם בספרות היפה ובלשון העיתונות, בפסקי דין מלומדים ועל דרך השינוי הקליל גם בפרסומות ובשירי עם.",
+            "המחקר הרב שנערך במסכת אבות בדורות האחרונים לימד כי בצורתה הנוכחית היא מורכבת מכמה חלקים, שאת העיקרים בהם נמנה כאן:",
+            "[*] פרקים א–ב: מאמרי חכמה של חכמים אשר העבירו את התורה שבעל־פה מדור לדור, מימי הבית השני ועד לימיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, וימי בנו. תחילה עוסקת המסכת ב\"זוגות\", אותם חכמים שעמדו בראש עולם התורה בשתי המאות הראשונות שלפני הספירה (עד לאחרון שבזוגות, הלל ושמאי), ולאחר מכן היא עוסקת במשולב בשתי דרכים של העברת המסורת וההנהגה: במסגרת השושלתית של בית הנשיא, ובמסגרת עולם בית המדרש, שבו הועברה המסורת ממורה אל בכירי תלמידיו.",
+            "[*] פרקים ג–ד: אוסף בלתי ממוין של עשרות מאמרים שנאמרו מפי חכמים רבים, רובם בני המאה השנייה לספירה, בנושאים שונים ומגוונים. קשה למצוא יסוד המארגן את שני הפרקים האלה, ורק לעיתים רחוקות דומה שניתן ליצור קשר כלשהו בין מאמר למאמר הסמוך לו.",
+            "[*] פרק ה: אוסף של מאמרי חכמה שעניינם ברשימות מספריות, בסדר יורד מעשר עד ארבע, אשר בסופו נוספו לו עם הזמן עוד כמה מאמרים.",
+            "[*] פרק ו: תוספת מאוחרת למסכת אבות, ואנו דנים בו בנפרד להלן, בראש פירושו (עמ' 219).",
+            "חלוקתה של המסכת לחמישה פרקים היא ככל הנראה קדומה, אך חלוקת הפרקים למשניות נעשתה בשלב מאוחר הרבה יותר, ואין הסכמה בין כתבי היד והדפוסים של המסכת באשר לחלוקתם הפנימית של פרקיה. בעניין זה הלכנו להלן בעקבות \"סידור אבי חי\" (אשר ראה אור בשנת תשנ\"ט). כך עשינו גם במה שנוגע לנוסחהּ של המסכת, שגם בו חלו שינויים רבים עד מאוד במהלך הדורות, וכן במה שנוגע לניקוד מילותיה, עניין שגם בו אין כל הנוסחים מסכימים זה עם זה. מתברר כי חביבותה של המסכת והקריאה בה בציבור במסגרות רבות הביאה מעתיקים ומעבדים לשנות אותה, לגרוע ולהוסיף, לתקן ולשבש, והכול על פי מנהגי מקומותיהם או הבנתם. בשל כך הגיעה מסכת אבות אלינו בגירסאות רבות ושונות, לעיתים אף שונות עד מאוד זו מזו, וצריכים היינו לבחור בנוסח אחד, שיש לו מהלכים בימינו, כדי שישמש לנו כנוסח יסוד, ובסמוך לו הערנו על גירסאות אחרות, ככל שהדבר נצרך להבנת המסכת וענייניה.",
+            "כמגדלור שלאורו הלכנו בסוגיית נוסח המסכת היו שני חיבוריו של פרופ' שמעון שרביט: \"מסכת אבות לדורותיה: מהדורה מדעית, מבואות, נספחים\" (ירושלים תשס\"ד) ו\"לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה\" (ירושלים תשס\"ו). בספרו הנזכר ראשונה אסף שרביט בבקיאות עצומה את כל נוסחי המסכת שעלה בידו להגיע אליהם, והביא אותם בכפיפה אחת, ובכך איפשר לנו במקרים רבים להצביע על הבדלים של ממש שחלו בין נוסחיה השונים, ולעמוד על המשמעות הנובעת מעובדה זו באשר לפירוש דבריה. בספרו השני דן שרביט בלשונה של המסכת, וגם בו מצאנו שלל רב, ולא פעם סמכנו על הידע האדיר המצוי בו, ואף הודינו לו על כך בפה מלא בפירושנו למשניות ג, טז; ד, כא.",
+            "בצד ספריו של שרביט עמדו לפנינו ספרים הרבה. כבר בספרות חז\"ל עצמה מצוי החיבור \"אבות דרבי נתן\" (עליו ראו בפירושנו על ג, יח), שאפשר לראות חלקים ממנו כמעין ביאור או הרחבה למסכת אבות של המשנה, ובחיבור זה נעזרנו דרך קבע. במהלך הדורות, כאמור לעיל, ועד לימינו שלנו, נתפרשה המסכת שוב ושוב ותורגמה חזור והיתרגם, עד שאי אפשר להקיף ולמצות את כל מה שנאמר עליה. בשל כך פנינו בראש ובראשונה, כדי לגבש את פירושנו שלנו, אל קבוצה נבחרת של חיבורים. פרט לשני ספריו של שרביט ומסכת אבות דרבי נתן, הנזכרים לעיל, ביקשנו לראות מה אמרו מפרשיה הקדומים של המסכת: ר' משה בן מימון (הרמב\"ם) איש מצרים של המאה הי\"ב, ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב\"ץ) שישב באלג'יר במאות הי\"ד–ט\"ו, בעל הפירוש המיוחס לרש\"י אשר יצא מחוגי תלמידיו בצרפת וגרמניה במאות הי\"ב–י\"ד, וכן פרשנים נוספים הנזכרים במהלך הפירוש, כגון פרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא (איטליה וארץ ישראל, המאה הט\"ו). מצד הפרשנות החדישה יותר מצאנו תועלת רבה בחיבורו של ב\"צ דינור, \"מסכת אבות מפורשת ומבוארת מתוך עיון במיבנה מאמריה, זמניהם ומסיבותיהם\" (ירושלים תשל\"ג [עליו ראו בפירושנו למשנה ד, יט]) ובפירושו של הרב יהודה שביב, \"בדרך אבות – עיונים במסכת אבות\" (אלון שבות תשס\"ו [ועליו ראו בפירושנו למשנה ה, א]). החיבור הנזכר ראשונה משקף גישה היסטורית־מחקרית אל המסכת, וזה השני מעלה תובנות מעניינות מצד עולם המסורת הרבנית. אך הרבה מידע ורעיונות לפירושים מצאנו גם בספרים ובמאמרים אחרים, ובעיקר בעזרת שיטוט במרחבי עולם הידע הווירטואלי, כאשר רשת האינטרנט הספוגה בידע הציפה אותנו במידע עשיר אשר דרש סינון ובחירה. (על מי שכינינו על דרך החיבה בשם \"הרב גוּגל\" ראו בפירוש למשנה א, ו.) כלי אחר שסייע לנו דרך קבע הוא תקליטור \"פרוייקט השו\"ת\", המאפשר בלחיצת כפתור אחת להקיף את כל עולמם של חז\"ל, שבתוכו נתחברה מסכת אבות, ואת הספרות המסורתית הרחבה שנכתבה מתקופת המקרא ועד לימינו ממש (ועליו ראו בפירושנו למשנה ה, טו). בשל אופיו של הפירוש המובא להלן אי אפשר היה בכל מקום ומקום לציין בהערות שוליים מה שאבנו ממי, ומה כתבנו בהשפעתו של מי; רחב הוא עולם התורה מני ים, ונקווה שבפיסקה כללית זו יצאנו ידי חובת הכלל הקובע כי \"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם\".",
+            "מה ביקשנו לעשות במהדורה זו של מסכת אבות? ראשית רצינו להביא בפני הקהל הכללי ושוחר הדעת פירוש קצר ובהיר למאמרי המסכת, המבוסס על נוסחיה השונים, על רקעה בעולמם של חז\"ל ועל פרשנותה הקלאסית והמודרנית. רק לעיתים רחוקות הבאנו על משנה זו או אחרת יותר מפירוש אחד, והעדפנו להביא את הפירוש שנראה לנו כהולם יותר את דברי המסכת, ויהי רצון שכיוונו לדעתם של החכמים שמפיהם יצאו הדברים. בכל מקום שהדבר היה אפשרי ביקשנו לבאר את המסכת על יסוד ספרות חז\"ל עצמה, ובראש ובראשונה המשנה, שבתוכה מצויה המסכת, וכן התוספתא, שהיא יצירה קדומה בת זמנה של המשנה. כן הרבינו בציטוטים מן התלמודים (הבבלי והירושלמי) וממדרשים שונים, קדומים ומאוחרים גם יחד (כגון חיבוריהם של התנאים: המכילתא דרבי ישמעאל או ספרי דברים, וכן חיבורים המאוחרים להם בזמן: בראשית רבה, מדרש תנחומא או פרקי דרבי אליעזר ועוד כיוצא בהם). לא יכולנו במסגרת מצומצמת זו למסור מידע על כל אחד ואחד ממקורות אלה, וחזקה על הקוראים הסקרנים שימצאו את הידע הדרוש להם בכוחות עצמם, שכן חנות הידע פתוחה לרווחה וכל הרוצה לקנות – יבוא ויקנה.",
+            "בצמוד לפירוש הבאנו דרך קבע מידע קצר על החכמים שמפיהם נאמרו הדברים, עד כמה שניתן לדלותו מספרות חז\"ל. בעקבות זאת הפלגנו בהרחבות מהרחבות שונות, המבקשות להצביע על הרלוואנטיות של המסכת או של ענייניה השונים אל החברה הישראלית ודוברת העברית של היום. ההרחבות עוסקות בשפה העברית ובארץ ישראל ואתריה, בחברה הישראלית ובמוסדותיה, בלוח השנה היהודי והישראלי, בהלכה ובמנהג, בספרות ובפולקלור. נושאיהן של הרחבות אלה באים במפתח שבסוף הכרך. ברור לנו שבמסגרת ספר זה אי אפשר היה להקיף את כל ענייניה של המסכת, אך \"לא עליך המלאכה לגמור\".",
+            "ברכה מיוחדת יש באיורים ובתמונות שצורפו אל מרבית מרביתן של המשניות. אלה מתקשרים אל נושא המסכת, או אל אחת ההרחבות הבאות בפירושה: כתב יד קדום או פריט ארכיאולוגי, ציור או פסל, צילום או מיצב, וכיוצא באלה יצירות מתקופות שונות ומגוונות הבאות להעניק מימד ויזואלי לטכסטים הכתובים. בחירת יצירות אלה נעשתה ברוח הרעיון של \"שלשלת הקבלה\" והמסורת העוברת מדור לדור – רעיון העומד ביסוד הפרקים הראשונים של מסכת אבות. ניסינו להציג רצף מתמשך של אמנות שנוצרה וממשיכה להיווצר בהקשר היהודי לאורך הדורות, החל בפסיפסי העת העתיקה דרך אמנות כתבי היד של ימי הביניים או ראשית הדפוס וכלה בעידן המודרני וביצירה הישראלית בת זמננו. בבואן יחד מדגימות היצירות את הרצף שבין הדורות, ובה בעת את הדיאלוג שמנהלת יצירת ההווה עם מסורת העבר, גם אם לפעמים הוא טעון במתח רב. אמנם למדנו כי \"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו\", אך דומה שכאן הקנקן ומה שיש בו מצטרפים יחדיו לאמירה מהודקת הפונה אל כמה מחושיו של הקורא בספר.",
+            "ראשיתו של ספר זה ביוזמתם של נאמני קרן \"אבי חי\" להוסיף אל \"סידור אבי חי\", שנדפס בשני כרכים, כרך שלישי אשר יעסוק במסכת אבות. הקרן העמידה בנדיבות את המימון הנדרש להוצאת פירוש זה לאור, ובזכותה נתאמת המאמר כי \"אם אין קמח – אין תורה\". קיבלתי על עצמי בשמחה את פנייתה של הקרן, ברוח \"אם אין אני לי – מי לי\", אך ידעתי היטב כי \"כשאני לעצמי – מה אני\", ונזקקתי לעזרתם של רבים כדי לממש את התוכנית ולהביאה לידי גמר.",
+            "כמה מעובדות קרן \"אבי חי\" – קארן וייס, מרים ורשביאק ובעיקר ד\"ר עליזה קורב – סייעו בעצותיהן הטובות לגיבוש תהליכי העבודה ותרמו לקידום הפרוייקט במהלך השנים שבו נערך. ועדת ההיגוי שהוקמה כדי לסייע לי בחשיבה ראשונית על מבנה הספר ובעיצוב הפירוש – וחבריה: פרופ' רחל אליאור, הרב דוד אסולין ומרב מיכאלי – כיוונה אותי אל העשייה הנכונה ובחנה בשום שכל וטוב טעם את שלבי העבודה הראשונים. גם עו\"ד ד\"ר דוד תדמור, נאמן קרן \"אבי חי\", הסופר חיים באר וחוקר האמנות ד\"ר גדעון עפרת סייעו בידי בכל אשר נתבקשו. ובכלל, כל עובדי הקרן (ומנהלה ד\"ר אלי סילבר) וכל עובדי \"בית אבי חי\" שבירושלים, שבין כתליו נתחבר הפירוש (ומנהלו דני דניאלי), עמדו לצידי, אחד המרבה ואחד הממעיט, בשנים שהקדשתי למלאכה זו. אך הגדילו עשות עוזרי המחקר הרבים אשר הציעו את הנושאים הראויים לבוא בהרחבות המלוות את הפירוש, ואף חיברו את הטיוטה לחלק גדול מהן, בדקו מראי מקום או קראו הגהות, הציעו ניסוחים חלופיים לדברים או העבירו אותם תחת שבט הביקורת, ומילאו בשמחה כל מטלה שהוטלה עליהם. על כל זה ראויים הם לברכת תודה, כי המלאכה מרובה היתה והפועלים לא היו עצלים כלל וכלל. אמנה אפוא בשמחה ובתודה את חנן חריף, נועם לוי, שלומית מאלי, אבינועם נאה, יוחאי עופרן ודפנה צווייג, אך במיוחד אציין את הד ארליך (אשר גם ליווה את כתיבת הספר בשמשו כעוזר המחקר שלי במסגרת מרכז המחקר \"סכוליון\" שבאוניברסיטה העברית בירושלים), את איילת לזרובסקי (שגם קראה הגהה אחרונה של הספר והצילה אותי משגיאות), את ח\"ן מרקס (שגם בדק את כל הציטוטים והעיר הערות נוספות על החיבור כולו) ואת אליהו שי (שגם חיבר טיוטה ראשונה לפירושו של הפרק השישי של המסכת). איילת לזרובסקי וח\"ן מרקס אף הכינו בחכמה את המפתחות שבסוף הכרך.",
+            "אכן, \"העמידו תלמידים הרבה\" עצה טובה היא, בפרט כשתלמידים אלה נעשים לשותפים למלאכת המחקר והפירוש, ומכל תלמידיי ותלמידותיי השכלתי.",
+            "ברכות תודה אני מבקש לשלוח גם למשתתפים הרבים במפגשים על מסכת אבות שנערכו ב\"בית אבי חי\" בשנים האחרונות, הן המרצים והמרצות והן הקהל הרחב שפקד את הבית. דבריהם ושאלותיהם הפרו את מלאכת היצירה המוצגת בזה בפני הקורא.",
+            "תודה מיוחדת יאתה לדוד שפרבר, מי שבחר בידע עצום, בטעם ובחכמה את היצירות האמנותיות המלוות ספר זה ואף כתב את מרבית התיאורים שבשוליהן; לנועה דולברג שעיצבה את העיטורים הפרושים לאורך הספר, וכן לעובדי סטודיו דוב אברמסון – המעצבת רות שוויד (גרשוני), איילת גרשוני שדאגה להשיג את זכויות הפרסום של יצירות האמנות, ובעיקר דוב אברמסון, מעצב ואיש ספר, שניצח על המלאכה המורכבת – על עבודתם המסורה ועל היצירה היפה שהוציאו מתחת ידיהם. הרבה מן האמנים הישראליים שאת יצירותיהם שילבנו בספר התירו לנו ברצון, ושלא \"על מנת לקבל פרס\", לעשות כן, ואני מלא הערכה על הסכמתם וטוב לבם, ושמותיהם מפורטים במפתח שבסוף הכרך. מנכ\"ל הוצאת ידיעות אחרונות, דב איכנולד, צירף בסבר פנים יפות ספר זה אל ספרי ההוצאה, ומפעלי דפוס כתר העניקו לו את צורתו הסופית הנאה.",
+            "יעמדו כל אלה על הברכה.",
+            "מאז ימי הביניים נהוג להוסיף לפני לימוד כל פרק ופרק של מסכת אבות, וכן בעקבותיו, קטע הלקוח מן המשנה. לאחר לימוד הפרק נהוג לומר את משנת מכות ג, טז (\"אמר רבי חנניה בן עקשיא: רצה הקב\"ה לזכות את ישראל\" וכו' [והיא מובאת ומתבארת להלן, עמ' 227]), ולפניו את המשנה העומדת בראש הפרק העשירי של מסכת סנהדרין:",
+            "כָּל יִשְֹרָאֵל יֵשֹ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶֹנֶּאֱמַר: \"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשֹוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵֹה יָדַי לְהִתְפָּאֵר\" (ישעיה ס, כא).",
+            "ואנחנו ביקשנו לזכות את הכלל, ולהראות כי כל ישראל יש להם חלק במסכת אבות."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "היחידה הגדולה הראשונה הפותחת את מסכת אבות (פרקים א–ב) מצביעה על העברת מורשת התורה שבעל־פה מדור לדור, ממשה רבנו ועד לרבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. בהעברת תורה שבעל־פה (במקביל להעברת תורה שבכתב) יש להקפיד במיוחד על שרשרת מסירה רצופה ומהימנה, והמשנה שלפנינו מבקשת להצביע על ראשיתה של שרשרת זו.",
+                    "<b>משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי.</b> כמסופר בספר שמות, פרק יט ואילך. המדובר בתורה שבכתב אבל גם בעקרונות הפירוש שלה, במסורות הלכתיות קדומות ששורשן נעלם (ועל כן הן קרויות \"הלכה למשה מסיני\"), ובעיקר ברשות שניתנה לכל דור ודור לקרוא את הטקסט המקראי המקודש ולגלות בו רעיונות חדשים ותשובות חדשות לשאלות המתעוררות עם הזמן. ",
+                    "<b>וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ.</b> כבר בתורה מוצג יהושע כתלמידו הנאמן של משה וכממשיך דרכו (שמות לג, יא). מן הפועל \"מסר\" גזורה גם המילה \"מסורת\", שבהעברתה מדור לדור מדובר כאן. ",
+                    "<b>וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים.</b> זקנים אלה נזכרים בספר יהושע (כד, לא): \"ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע\". לפי חז\"ל חיו זקנים אלו ימים רבים אחרי יהושע (ופירוש \"ימים\" במקרא הוא: שנים), והם ששימרו את מה שקיבלו ממנו לדורות שיבואו. במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, א) נאמר במפורש כי \"שופטים קיבלו מזקנים ... נביאים קיבלו משופטים\", וכך התווספו גם השופטים – כגון דבורה, גדעון, יפתח ושמשון – כחוליה בהעברת התורה שבעל־פה. יש לשים לב לכך שהכוהנים נעדרים מרשימה זו, ואפשר שיש דברים בגו: הכהונה היא שושלתית, עוברת מאב לבן, ואילו הזקנים, הנביאים ובעיקר החכמים זוכים למעמדם בזכות ידיעותיהם ואישיותם. מסכת אבות מבקשת להדגיש נקודה זו. ",
+                    "<b>וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים.</b> הכוונה כמובן לנביאים הנזכרים במקרא, הן נביאים שדבריהם נשתמרו לנו (כגון ישעיהו ועמוס) והן נביאים אחרים שרק נזכרו בשמותיהם או במעשיהם (כגון שמואל הנביא בסוף תקופת השופטים או גד ונתן שבימי דוד). אחרוני הנביאים – חגי זכריה ומלאכי – כבר פעלו בימי הבית השני. ",
+                    "<b>וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.</b> בשם זה מכנה המסורת קבוצה של חכמים ששימשו כמוסד הדתי העליון של עם ישראל בתקופת הבית השני (מן המאה החמישית ועד למאה השנייה לפני הספירה לערך [על קבוצה זו ראו גם במשנה הבאה]).",
+                    "<b>הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים.</b> מאמרם של אנשי כנסת הגדולה, כמאמרים רבים במסכת אבות, מורכב משלושה חלקים והוא מכוון בעליל אל עולם החכמים: שופטים, מורים ופוסקי הלכה. וראוי לזכור כי הרבה מן החכמים מילאו שלושה תפקידים אלו בעת ובעונה אחת. ",
+                    "<b>הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין.</b> הוראה היא לדיינים, שלא ימהרו להגיע אל פסק דין חותך. המתינות – הקשבה בסבלנות לכל העדים, בדיקת מהימנותם, הצלבת מידע, קריאת תקדימים והרהור ועיון בנושא שעל הפרק – היא מידה טובה וראויה לכל שופט. ",
+                    "<b>וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה.</b> הוראה היא למורים או לעומדים בראש מערכות לימוד והוראה, כגון בית ספר או בית מדרש. כל מי שפותח את דלתות בתי הספר ובתי המדרש לרווחה מסתכן בכניסת תלמידים חלשים, או כאלה שאינם ראויים ללמוד. לכאורה כדאי היה לו לתהות על קנקנו של כל תלמיד קודם שיקרב אותו לעולם הלימוד, ולקבל רק את המוכשרים ביותר. אבל המאמר שלפנינו מעדיף את הכמות, גם במקום שהיא מתנגשת עם האיכות, והכול כדי להגדיל תורה בישראל. ",
+                    "<b>וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.</b> הוראה היא למחוקקים ופוסקי הלכה שלא להגיע, במה שנוגע ליישום מצוות התורה וחוקיה, עד לקצה הגבול שהחוק מתיר אותו. עדיף תמיד להעמיד סייג (היינו: גדר) המרחיק את האדם מהגעה אל הקצה ממש, כדי שלא ייכשל. על סייג ראו גם להלן ג, יז.",
+                    "כל ההוראות שלפנינו הופנו במקורן אל עולם החכמים, אך אפשר בנקל לתרגם אותן אל עולמו של כל אדם ואדם: אל לו למהר ולחרוץ דין, ראוי לו להפיץ את ידיעותיו בכל תחום ולכל המבקש אותן, ואם יגדור את עצמו בסייגים – לא ייתקל בדברים שאין לו בהם עניין.",
+                    "<b>\"תלמידים הרבה\" או השכלה רק לאליטות?</b>",
+                    "שאלה זו עמדה מאז ומתמיד בפני מורים, מחנכים, מנהלי בתי ספר או כל אדם אחר העוסק בחינוך ובהוראה. את מי נאסוף אל תוך הכיתה? \"תלמידים הרבה\" (כלומר: הרבה תלמידים) או תלמידים מצטיינים בלבד? מסתבר ששאלה זו העסיקה כבר את בית שמאי ובית הלל, במאה הראשונה לספירה, \"שבית שמאי אומרים: אל ישנֶה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה\" (אבות דרבי נתן, נוסח א, ג). אנשי בית שמאי מעמידים ארבעה קריטריונים נוקשים לבחירת התלמידים שאותם יש ללמד את המשנה (שהיא חומר הלימוד העיקרי בתקופתם): כישורים אינטלקטואליים (\"חכם\"), תכונות אופי (\"עניו\"), ייחוס משפחתי (\"בן אבות\") ומצב כלכלי מעולה (\"עשיר\"). בית שמאי מעמיד אפוא מוסד למצוינים אשר עושרם, קשריהם המשפחתיים וכישוריהם – הן בתכונות אופי והן בכישורי לימוד – הם הגבוהים ביותר. זהו מוסד של אליטות המיועד להכשיר אליטות חדשות. בית הלל, לעומת זאת, קובע כי יש ללמד כל אדם, ללא קשר לנתונים כלכליים־חברתיים־אישיותיים כלשהם. אין שום בחינת כניסה לבית המדרש הזה. וממשיך בית הלל (שם) ומנמק את קביעתו: \"שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים\". בית מדרש זה סומך על יכולותיו לחנך כל אדם ולהוציא מבין כתליו, אם לא \"חכמים\" מבריקים, לפחות אנשים בעלי תכונות אופי נאות: \"צדיקים, חסידים וכשרים\". אפילו פושע, מאמינים בבית הלל, יכול להתקרב לתורה, להתחנך על פי דרכה ולהיעשות לאדם אחר. אם לא נתיר לו להיכנס לבית המדרש, נאבד אותו לתמיד.",
+                    "מערכת החינוך במדינת ישראל היא בעיקרון בית־הללית בטיבה. מכאן \"חוק לימוד חובה – תש\"ט\" (ופיתוחיו במהלך שישים שנות המדינה) ומכאן גם \"חוק זכויות הסטודנטים התשס\"ו–2006\" הפותח במילים: \"זכותו של כל אזרח ישראל לרכוש השכלה גבוהה במדינת ישראל. לא יסרב מוסד לקבל מועמדים בשל מוצאם, דתם, אזור מגוריהם או רקעם החברתי כלכלי\". דומה כי בית הלל היו רווים נחת מניסוח זה.",
+                    "<b>לא רק בצה\"ל \"כל דבר מתחלק לשלושה חלקים\"</b>",
+                    "במשנה הבאה נאמר כי \"על שלושה דברים העולם עומד\". המספר שלוש מופיע במסכת אבות עוד כמה וכמה פעמים (כגון \"הם אמרו שלושה דברים\" [ב, טו]), \"הסתכל בשלושה דברים\" [ג, א], \"כל מי שיש בידו שלושה דברים\" [ה, כב] ועוד). אבל הקריאה במסכת אבות מגלה שלמספר שלוש נודע בה תפקיד חשוב נוסף: הרבה ממאמרי המסכת מורכבים משלוש יחידות, כמו מאמרם של אנשי כנסת הגדולה שבו אנו עוסקים כאן (וכן, למשל, להלן, משניות ד, ו, ז או י; פרק ב משנה יז; פרק ג משנה טז ועוד). המספר שלוש הוא מספר ראשוני, והוא – כמו מספר ראשוני נוסף, שבע – אהוד ביותר על החשיבה האנושית. דומה גם כי ניתן להעביר מידע לא מועט במאמר בן שלושה חלקים, מבלי להקשות על זכירתו, ומבחינה זו הוא עדיף על מאמר בן שניים או ארבעה חלקים."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.</b> חכם זה היה מאחרוני חבריה של כנסת הגדולה (עליה ראו להלן). ",
+                    "<b>עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד.</b> בזכות שלושה דברים אלו העולם מתקיים. ",
+                    "<b>עַל הַתּוֹרָה.</b> כלומר: על לימוד התורה (שבכתב ובעל־פה), על ביאורה, על דרשתה ועל הפצתה ברבים וקיום מצוותיה. הרבה ממאמרי מסכת אבות (כגון א, יג; ב, ב; ב, ט ועוד ועוד) עוסקים במעמדה המרכזי של התורה בעולמם של חכמים. ",
+                    "<b>וְעַל הָעֲבוֹדָה.</b> היא עבודת האלוהים הנעשית במקדש, ועיקרה באותם ימים, ימי הבית השני, הקרבת הקרבנות, כמפורט בחוקי התורה. במהלך הדורות הוצע לפרש את \"עבודה\" זו על מלאכת הכפיים, ואף שפירוש זה הוא יפה וחשוב, אין הוא קולע ככל הנראה לפשוטם של דברי שמעון הצדיק. ",
+                    "<b>וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.</b> מעשים של חסד שעושה אדם עם רעיו ועם החברה שבה הוא מצוי בלא לבקש עבורם תמורה ובלי לצפות לגמול.",
+                    "גמילות החסדים היא עניין שבין אדם לחברו ואילו העבודה שבה מדובר כאן היא מחובותיו של האדם כלפי האלוהים. לימוד התורה והפצתה ברבים – כך כנראה סבור שמעון הצדיק – מוסיפים מימד שלישי שבזכותו קיים העולם: חובותיו של האדם כלפי עצמו, הגדלת ידיעותיו ושכלול אישיותו. ישנה, כמובן, חפיפה בין תחומים אלו, אך בבואם יחד מציג שמעון הצדיק מערכת משולשת שבתוכה משתלב אדם מישראל: הפן האינטלקטואלי, הפן הדתי והפן החברתי. מאמר אחר העוסק בשלושה דברים שעליהם עומד העולם ראו להלן בסוף הפרק (משנה יח).",
+                    "<b>על שמעון הצדיק</b>",
+                    "שמעון הצדיק הוא ראשון החכמים מלאחר חתימת המקרא הידוע לנו בשמו, והיחיד בין התנאים שזכה לתואר \"הצדיק\". הוא כיהן ככהן גדול במקדש ירושלים במחצית השנייה של המאה השלישית לפני הספירה (ונפטר סביב שנת 200 לפנה\"ס). עם זאת, בידינו מסורות הקושרות את שמו אל אירועים שחלו הרבה לפני ימיו, כגון פגישה שהתקיימה בינו לבין אלכסנדר מוקדון, אשר כבש את האזור בשנת 332 לפנה\"ס. על פי המסורת חס אלכסנדר על ירושלים ועל המקדש ולא החריבם, משום שבפגישתו עם שמעון הצדיק נתברר לו, שדמותו של חכם זה עמדה לנגד עיניו בכל אחד מן הקרבות שבהם זכה (בבלי, יומא סט ע\"א). גם אם אין יסוד היסטורי לסיפור זה, הוא מלמד על תדמיתו של שמעון הצדיק בעיני האומה ועל המסורות האגדיות המרובות שנרקמו סביבו. כך, למשל, מספרת האגדה על מותו: \"אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להן: שנה זו אני מת! ... כל יום הכיפורים מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים, ונתעטף לבנים ונכנס עמי [לקודש הקודשים] ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים, ונכנס עמי ולא יצא עמי...\", ואכן שמעון נפטר שבעה ימים לאחר יום הכיפורים של אותה שנה (בבלי, מנחות קט ע\"ב). נראה שגם הסופר הירושלמי בן סירא, שספרו נשתמר בין הספרים החיצוניים, מרבה לשבח את שמעון, בן דורו, והוא מתארו כ\"גדול אחיו ותפארת עמו\" (פרק נ). – לפי המסורת קבור שמעון הצדיק במערה המצויה בצפון ירושלים, על הדרך העולה משכונת שיח ג'ראח להר הצופים. במשך מאות שנים היווה המקום מוקד עלייה לרגל עבור אנשי היישוב היהודי שבירושלים, וכך גם עושים רבים בימינו שלנו.",
+                    "<b>מה זאת העבודה הזאת?</b>",
+                    "העולם, לפי שמעון הצדיק, מתקיים גם בזכות \"העבודה\". לדאבונם של כל הפועלים והחקלאים נאמר, כי הכוונה איננה לעבודת כפיים, אלא לעבודת המקדש היא עבודת האל, רוצה לומר – בתקופתו של שמעון הצדיק – להקרבת הקרבנות. \"עבודה\" כעבודת אלוהים מופיעה כבר בתורה. כך, בדבריו של הבן \"הרשע\" המצוטט גם בהגדה של פסח כשהוא שואל: \"מה העבודה הזאת לכם\"? (שמות יב, כו). באחת מברכות התפילה המרכזית של היהדות, תפילת שמונה עשרה, מבקשים המתפללים על בניין המקדש, ואומרים בין השאר: \"והשב את העבודה לדביר ביתך, ואישי ישראל [=הקרבנות] ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון\". מסתבר שבספרות חז\"ל הלך השימוש במושג זה והתרחב, בעיקר אחרי החורבן, וכלל גם את התפילה, הקרויה \"עבודה שבלב\" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, דברים כג, כה), ומול עבודת האלוהים הציבו את פולחנם של עובדי האלילים, היא \"עבודה זרה\" או \"עבודת אלילים\" (להלן ה, יא). לשם תיאור מטלת הפרנסה משמשות במסכת אבות מלים אחרות כגון מלאכה (א, י; ב, יט) או דרך ארץ (ב, ב; ג, ו; ג, כא).",
+                    "בתחילת המאה העשרים, עם עלייתן של תנועות העובדים השונות ברחבי העולם, אימצו לעצמם פועלים יהודיים ותנועות העבודה סיסמאות של \"תורה ועבודה\" (ובוודאי לא שכחו את גמילות החסדים...), תוך שהם משנים את משמעותו הראשונית של הביטוי משילוב של לימוד תורה ועבודת אלוהים, לשילוב של לימוד תורה (או חכמה) ועבודת האדמה. סיסמה זו ליוותה תנועות חלוציות־דתיות שונות כדוגמת הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי, והיא משולבת עד היום בסמלה של תנועת הנוער בני־עקיבא, ואף משמשת כברכה הרשמית של התנועה בחתימת מכתבים: \"בברכת חברים לתורה ועבודה\".",
+                    "<b>כנסת הגדולה וכנסת מדינת ישראל</b>",
+                    "האסיפה המכוננת של מדינת ישראל התכנסה לראשונה בט\"ו בשבט תש\"ט (14 בפברואר 1949), וכעבור יומיים חוקק הפרלמנט הצעיר את החוק הראשון, \"חוק המעבר\", שבו הוחלט כי מעתה תיקרא האסיפה בשם \"הכנסת\". שם זה מבוסס על שמה של הכנסת הגדולה אשר על פי המסורת הנהיגה את עם ישראל בימי בית שני. באותם ימים שב עם ישראל מגלותו בבבל, וכעת – בשנת 1949 – נתכונן שלטון יהודי ראשון לאחר כאלפיים שנות גלות.",
+                    "אחת השאלות שהטרידו את הנהגת היישוב, לפני הבחירות הראשונות, היתה שאלת מספר חבריה של הכנסת. בין היתר נידונה האפשרות למנות 71 חברים (כמניין חברי הסנהדרין) והיו כאלה שרצו להגדיל את מספר החברים עד ל–180. לבסוף התקבלה הצעתו של יו\"ר ועדת החוקה דאז, ד\"ר זרח ורהפטיג, לפיה יהיה מספר החברים בכנסת ישראל כמניין אנשי הכנסת הגדולה – 120. מסורת זו מבוססת על הנאמר בתלמוד הבבלי: \"מאה ועשרים זקנים, ובהם כמה נביאים, תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר\" (מגילה יז ע\"ב), מסורת שממנה למדו כי אותם זקנים הם הם אנשי כנסת הגדולה. לצד מסורת זו, קיימת מסורת אחרת אשר לפיה היו בכנסת הגדולה רק 85 זקנים (ירושלמי, מגילה ע ע\"ד). ומי יודע כיצד היתה נראית כנסת ישראל שלנו היום לוּ היו בה רק פ\"ה חברים!?"
+                ],
+                [
+                    "<b>אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.</b> מסורת התורה שבעל־פה עברה משמעון הצדיק (שנזכר במשנה הקודמת) אל אנטיגנוס. מאמרו של חכם זה מורכב משלוש יחידות, העוסקות ביחסם של בני האדם אל האלוהים ומצוותיו. שתי הראשונות מציעות רעיון זהה, תחילה בניסוח שלילי ולאחר מכן בניסוח חיובי, והיחידה השלישית מנמקת רעיון זה. ",
+                    "<b>אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.</b> על האדם (הוא ה\"עבד\") למלא את רצונו המוחלט של האלוהים (הוא ה\"רב\", האדון), על ידי קיום מצוותיו ולימוד תורתו, לא כדי לקבל שכר, ",
+                    "<b>אֶלָּא הֱיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.</b> לדעתו של אנטיגנוס לא צריך המאמין המציית למצוות האל לצפות לטובת הנאה כלשהי בשל התנהגותו, ועליו לעשות את מעשיו מיראת רוממותו של האלוהים בלבד, כאמור בהמשך: ",
+                    "<b>וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.</b> די למאמין בידיעה ובהכרה שהוא עושה את רצונו הנשגב של האלוהים (המכונה כאן \"שמים\" [ועל כינוי זה ראו עוד להלן ב, יז]).",
+                    "האם סבר אנטיגנוס שאין אדם מקבל שכר על קיום המצוות? האם הניח שהחוטא לעולם לא ייענש בגין מעשיו? האם חלק מכול וכול על תורת השכר והעונש, שהיא כה מרכזית ביהדות? נראה שאנטיגנוס איננו עוסק כלל בשאלה זו. במאמרו זה הוא מדבר רק על עניין אחד, על המניע הראוי לעבודת האלהים – ההכרה ברוממותו, בסמכותו לצוות ובחובת האדם לעשות זאת בלא כל בקשת תמורה. אך מתברר, כי חלק מתלמידי תלמידיו של אנטיגנוס ביארו שלא כשורה את דבריו, וסברו שהוא שולל לחלוטין את מערכת השכר והעונש. לפי מסורת המתועדת באבות דרבי נתן (נוסח א, ה), הסיקו שניים מתלמידיו של אנטיגנוס, צדוק ובייתוס, מסקנה שגויה ממאמרו זה, ואמרו: \"אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא ייטול שכרו ערבית? אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך\", כלומר: האם אפשר שאדם יעמול כל היום כולו, כל חייו, ולא יקבל שכר בסוף ימיו (לעת \"ערבית\")? לוּ האמין אנטיגנוס בחיי עולם הבא ובתחיית המתים – המשיכו צדוק ובייתוס ואמרו – לא היה אומר מה שאמר, אלא מזכיר את השכר הצפון למקיימי מצוות או את העונש השמור לחוטאים. בעקבות הבנה שגויה זו – שהרי אנטיגנוס לא עסק כלל בסוגיית השכר – עמדו צדוק ובייתוס, \"ופירשו מן דרך התורה ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקים ובייתוסים\", ראשוני הכתות ביהדות הקדומה שלא קיבלו את הנחותיה של כת הפרושים, שהיא ממשיכת דרכם של החכמים הנמנים בראש מסכת אבות.",
+                    "<b>על אנטיגנוס</b>",
+                    "חכם מדור המעבר שבין אנשי כנסת הגדולה (עליהם ראו במשנה הקודמת) ובין תקופת \"הזוגות\" (עליהם ראו במשנה הבאה), שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, סמוך לראשית מרד החשמונאים. לא ידועים פרטים על חייו, אך שמו מעיד כי חי בחברה שלא ראתה כל רע בשימוש בשמות יווניים (אף אם לא ברור מה היה שמו, שכן בכתבי יד של המסכת הוא קרוי גם אנטיגנס או אונטוגנס וכיוצא בזה). מאמרו במסכת אבות הוא היחיד שהגיע לידינו בשמו מכל מרחבי ספרות חז\"ל, ועל כן איננו יכולים לומר דבר של ממש על האיש, דעותיו ומפעלותיו.",
+                    "<b>סוכו? שוכו? שוכה?</b>",
+                    "מניין בא אנטיגנוס או היכן פעל? יודעים אנו על שני יישובים שונים הנושאים את השם סוכו (שנכתב לעיתים \"שוכו\" או \"שוכֹה\") ושניהם נזכרים בספר יהושע שבמקרא. האחד מצוי בהר חברון, במקום המכונה כיום בשם \"חרבת שויכה\" (ראו יהושע טו, מח), והשני בסמוך לעמק האלה, במקום המכונה כיום בשם \"תל סוכו\" (ראו יהושע טו, לה), ושם לפי המסופר בספר שמואל, התקבצו הפלישתים למלחמה בישראל לפני קרב דוד וגלית. מרבית החוקרים סבורים כי הכוונה במשנתנו היא לסוכו שישבה מעל לעמק האלה. סברה זו מבוססת על הממצאים הארכאולוגיים הרבים שנמצאו במקום המעידים על יישוב גדול ושוקק חיים, שהתקיים שם בימי הבית השני.",
+                    "במערת קבורה בירושלים נמצאה כתובת ארמית על ארון קבורה שבה נכתב: \"אמה ברת חנניא זי סוכיא\", כלומר: \"אמה בת חנניה, אם הסוכי\", ואפשר ש\"הסוכי\" הוא עדות לאדם נוסף שבא מיישוב זה, הנזכר רק פעם אחת במשנה.",
+                    "<b>איזה פרס מקבל העבד מרבו?</b>",
+                    "אנטיגנוס מבקש מן האדם שלא לצפות מאדונו, מרבו, שיעניק לו פרס על שירותיו. מה הוא פרס זה? מסתבר שהשורש פר\"ס עומד ביסוד שמות עצם עבריים רבים שיש להם משמעויות מגוונות: ישנו העוף הקרוי פֶּרֶס, וישנו \"פְּרַס\" שפירושו בלשון חז\"ל מחצית כיכר לחם, או אולי רק פרוסת לחם, וישנו \"פְּרָס\" שפירושו שטיח או כיסוי שפרסו אותו על מקום כלשהו, ונמצא גם \"פְּרַס\" שפירושו שטח החשוד בכך שיש בו קברים ועל כן אסור לכוהן להיכנס לתוכו. וכמובן גם \"פְּרָס\" במשמעות המופיעה בדברי אנטיגנוס: גמול, שכר. ומי יודע אם לא התכוון אנטיגנוס לומר, כי העבד מקבל מאדונו מנת לחם, פרוסת מזון, בתור שכר.",
+                    "אך בלשוננו זכתה המילה \"פרס\" (רק בכמאה השנים האחרונות) לפירוש חדש: מענק של כבוד והערצה הניתן למישהו על הצטיינות במעשה כלשהו (כגון פרס נובל בתחומים שונים כגון רפואה, פרס אוסקר לסרטים, פרס ישראל ופרס ביאליק בתחומים שונים, פרס ספיר על יצירה ספרותית ועוד פרסים רבים). ואחרונה, אולי השימוש הנפוץ ביותר בלשוננו: זכייה בהגרלה או בהימור. מפעל הפיס והטוטו, דרך משל, מחלקים פרסים מפרסים שונים למשתתפים במפעליהם. האם השפיעה כאן המילה האנגלית prize ובעקבותיה זכתה המילה \"פרס\" (אם כי לא בהגרלה) למשמעותה החדשה והידועה כל כך?"
+                ],
+                [
+                    "<b>יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מִמֶּנּו.</b> ּזוג החכמים שדבריהם באים במשנה זו ובמשנה שאחריה הם הזוג הראשון שב\"זוגות\" (על מושג זה ראו להלן). השניים קיבלו את עיקרי תורתם מאנטיגנוס איש סוכו, הנזכר במשנה הקודמת. – מאמרו של יוסי בן יועזר מורכב משלושה חלקים. הוא מופנה אל האדם הפשוט מן השורה וקורא לו לפתוח את ביתו בפני חברת החכמים ולנהוג כלפיהם ביחס הראוי להם. לא כל אדם מוכשר להצטרף לחברת הלומדים, אך כל אדם יכול, וחייב, לבוא עמם במגע. אגב הכנסת החכמים אל ביתו של האדם נשכרים החכמים מן האכסניה, אך גם המארח יוצא נשכר – הן בלימוד התורה והן במידות טובות שילמד מאורחיו. ",
+                    "<b>יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים.</b> \"בית ועד\" הוא המקום שבו מתכנסים החכמים, מתוועדים יחדיו, לשם לימוד תורה או עיסוק בצרכי ציבור. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם.</b> למד מהם תורה תוך ענווה כאשר אתה יושב על הקרקע לרגליהם. בתקופת חז\"ל נהגו תלמידים לשבת על הקרקע לרגלי רבותיהם, אשר ישבו על כסא או על כרית, וכך אפשר לתאר באופן ציורי את התלמיד כמי שממש יושב על האדמה המעלה אבק בשל רגלי המורה הדורכות עליה.",
+                    "<b>וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.</b> למד מהחכמים תורה בשקיקה ובנפש חפצה כאדם צמא השותה מים.",
+                    "אפשר לראות במאמרו של יוסי בן יועזר הדרגה: תחילה יש לאפשר את המרחב שבו ייפגש האדם הפשוט עם תלמידי החכמים (\"ביתך\"), לאחר מכן יתקרב אליהם באופן פיסי וישב בצמוד להם (\"מתאבק בעפר רגליהם\"), ורק בסוף יוכל גם ללמוד מהם ולהפנים את תורתם (\"שותה בצמא את דבריהם\"). ועוד ניכרת בדברי יוסי בן יועזר המגמה למנוע ככל האפשר את הפער החברתי הטבעי שיכול להיווצר בין חברת החכמים – המתחילה להתהוות בתקופתו – ובין שאר העם. צמצום הפער על ידי מפגש מתמיד בבתיהם של פשוטי העם מבטיח מחד גיסא שהחכמים לא יהיו מנותקים מההוויה היומיומית של החברה היהודית הפשוטה, ויתחשבו בה בהכרעותיהם המשפטיות וההלכתיות, ומאידך גיסא שהחברה היהודית תלמד מן החכמים תורה ומוסר. למדנו אפוא, כי הפער שבין האדם הפשוט לבין העילית האינטלקטואלית יכול להביא לקרע מזיק בין חלקיה השונים של החברה, הזקוקים אלו לאלו, ועל כן כל מסגרת שבה ייפגשו מעצבי התרבות הגבוהה עם השכבות הרחבות ותרבותן תביא רק ברכה.",
+                    "<b>על יוסי בן יועזר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, ונודע בכינוי \"איש צרידה\" אשר מרמז, ככל הנראה, על מקום מושבו. יוסי (שהוא קיצור השם יוסף) בן יועזר היה מתלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו (הנזכר במשנה הקודמת) ועל פי המסורת כיהן כנשיא הסנהדרין בצד אב בית הדין של אותם ימים, יוסי בן יוחנן (הנזכר במשנה הבאה). יוסי בן יועזר (בצוותא עם בן זוגו להנהגה) קבע שארצות העמים, כלומר כל ארץ שמחוץ לארץ ישראל, הן ארצות טמאות, ונראה שעל ידי גזרה זו ניסה למנוע מיהודים להעתיק את מקום מושבם מן הארץ הקדושה, ארץ ישראל, אל הגולה (בבלי, שבת יד ע\"ב – טו ע\"ב). בתקופתו של יוסי בן יועזר שלטו היוונים בארץ, ובקרב העם רבו המתבוללים והמתיוונים (דבר שהוביל מאוחר יותר למרד החשמונאים). ייתכן שעל רקע זה מספרת האגדה על כך שבנו של יוסי בן יועזר \"לא היה נוהג כשורה\", כנראה מתיוון, דבר שגרם ליוסי בן יועזר להקדיש את כל כספו לבית המקדש (בבלי, בבא בתרא קלג ע\"ב). במקום אחר מסופר על מותו של יוסי בן יועזר, שהוצא להורג על קידוש השם. גם בסיפור זה לוקח חלק בן משפחתו, הפעם מדובר בבן אחותו, יקים איש צרורות (אשר מזוהה עם כהן גדול מתיוון בשם אלקימוס), שהיה אחראי ישיר להוצאתו להורג של דודו. מאוחר יותר התחרט יקים על מעשהו וטרף את נפשו בכפו (בראשית רבה סה, כז).",
+                    "יוסי בן יועזר היה כהן ונזהר מאוד בדיני טומאה וטהרה, ובשל כך כונה \"חסיד שבכהונה\" (משנה, חגיגה ב, ז), אך כיוון שמצא דרכים להקל בעניינים שונים של טומאה וטהרה כונה גם בשם \"יוסי שריא\" [=יוסי המקל] (משנה, עדויות ח, ד). המבקשים לפרש את מאמרו של יוסי על רקע תקופתו, תקופה שבה נאסר לימוד התורה ובתי מדרשות נסגרו בגזירות היוונים, רואים במאמר זה פנייה לאנשים לסייע ללימוד התורה ולפתוח את ביתם בפני לומדי התורה, דווקא בתקופת המצוקה בשל האיסור מצד השלטונות, ועל אף הסכנה הכרוכה בכך.",
+                    "בזמנם של יוסי בן יועזר ושל בן זוגו להנהגה עדיין לא היה מקובל לקשור את התואר \"רבי\" לשמו של החכם – אך הדבר אינו משנה את ההערכה העצומה שניתנה לחכמתם של השניים. לאחר מותם נאמר עליהם: \"משמתו יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים – בטלו האשכולות. [ומה הם האשכולות?] – איש שהכל בו\" (בבלי, תמורה טו ע\"ב).",
+                    "<b>היכן היא צרדה?</b>",
+                    "היישוב צרדה (או צרידה) מוכר לנו מימי המקרא כעירו של מלך ישראל, ירבעם בן נבט, המכונה \"אפרתי מן הצרדה\" (מלכים א יא, כו). במשנה נזכרת צרדה רק כמקומו של יוסי בן יועזר, אך ייתכן שהיישוב נזכר גם בתלמוד הירושלמי בשמו של החכם \"יודא בר צרדייה\" (נדרים ז, א). צרדה שכנה באזור השומרון, אך איננו יודעים לזהות בוודאות את מיקומה המדויק. ההשערות שהעלו החוקרים מציעות לזהות את צרדה עם כמה אתרים ארכיאולוגיים המוכרים כיישובים שפעלו בימי בית שני. בין היתר הוצע המקום שבו נמצא היום הכפר סורדה, מצפון לרמאללה, או בסמוך לעמק המכונה על ידי תושביו הערביים בשם \"צרידה\" והנמצא ליד הכפר דיר ע'סאנֶה שבמורדות המערביים של הרי השומרון.",
+                    "<b>זוג או פרט?</b>",
+                    "המושג \"זוגות\" בהקשר לתולדות הבית השני מתייחס אל צמדי חכמים שעמדו בראש הסנהדרין בשתי המאות הראשונות שלפני הספירה לערך. על פי המסורת החזיק אחד מבני הזוג, זה שנזכר ראשונה, בתפקיד נשיא הסנהדרין והשני היה אב בית הדין (כך נאמר מפורשות במשנה, חגיגה ב, ב: \"הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב בית דין\"). מדובר בחמישה \"זוגות\" והם נמנים ממשנה זו ואילך, עד להלל ושמאי. מהלל והלאה היתה הסמכות הדתית העליונה נתונה בידי אדם אחד, הוא הנשיא (ועליו ראו להלן ב, ז). – יש להודות שידיעותינו על הסנהדרין, הרכבה, סמכויותיה, אופן בחירת חבריה ותפקודה בתקופת הזוגות הן מועטות עד מאוד, אך נראה ברור כי עיקר עיסוקה היה בשאלות דתיות והלכתיות, שכן הנהלת המדינה היתה נתונה באותם ימים בידי מלכי בית חשמונאי ולאחר מכן בידי הורדוס וצאצאיו. התמונה ההיסטורית מתבהרת יותר כשאנו עוברים אל תקופת הנשיאים, כאשר הזוג מתחלף בפרט."
+                ],
+                [
+                    "מאמרו של יוסי בן יוחנן איש ירושלים, כמו מאמרים אחרים במסכת אבות, היה בעיקרו של דבר מאמר בן שלושה חלקים, המתקשרים זה לזה, ואף הוא, כמאמרו של יוסי בן יועזר (במשנה הקודמת) הופנה בראש ובראשונה אל האדם שמן השורה.",
+                    "<b>יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה.</b> שלא כהנחייתו של יוסי בן יועזר (במשנה הקודמת), אשר הורה לפתוח את הבית בפני חכמים דווקא, מציע יוסי בן יוחנן לאדם לפתוח את ביתו לרווחה בפני כל אורח ובפני כל מי שזקוק למקום אכילה, לינה או חברה. אך מכיוון שפתיחת הבית ללא סייג ולכל דיכפין יכולה לגרום לבעל הבית ולבני משפחתו בעיות מוסריות או חברתיות, ממשיך יוסי בן יוחנן בשתי הנחיות בדבר האורחים הרצויים ובדבר דרך ההתייחסות הראויה אליהם. ",
+                    "<b>וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ.</b> אמנם ביתך יהיה פתוח לכול, אך את האנשים הענווים (כך גורסים הרבה כתבי יד של המסכת [וראו להלן]), הצנועים ושאינם מבקשים לעצמם הרבה, קרב אליך באופן מיוחד, כאילו היו משפחתך, בני ביתך, ממש. ועוד: ",
+                    "<b>וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.</b> פתיחת הבית לרווחה מזמינה גם נשים להיכנס ולהתארח בתוכו, ובעקבות כך מציע החכם למעט עמהן בשיחה, כי ריבוי שיחה עם נשים זרות – במיוחד בעולמם של חכמים שהקפידו על התנהגות צנועה – נתפס כדבר לא ראוי.",
+                    "והנה, על המלצתו האחרונה של יוסי בן יוחנן נוספו בשלב שני שתי אמירות עצמאיות, המרחיבות את משמעות ההנחיה שלא להרבות שיחה עם האישה אל מעל ומעבר למשמעותה המקורית, ואף מפרשות אותה באופן שונה ואחר. הקביעה כי בתוספות מישניות אנו עוסקים איננה מונעת משיקולים אפולוגטיים־מודרניים, ברוח פמיניסטית, אלא מבוססת על ניתוח סגנוני־לשוני של משנה זו (ראו להלן), ובחלק מן העדויות הקדומות והטובות של נוסח מסכת אבות לא נמצא תוספות אלה. ",
+                    "<b>בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.</b> קביעה אנונימית זו (\"אמרו\") מבינה את המילה \"האישה\" (\"אל תרבה שיחה עם האישה\") כמתייחסת אל אשתו של בעל הבית בלבד, ולא אל כל הנשים. ואם אין לאדם להרבות בשיחה עם אשתו, מובן שכך עליו לנהוג גם בקשר לנשותיהם של גברים אחרים. ",
+                    "<b>מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם.</b> גם זו, כאמור, הרחבה מישנית המפרטת את התוצאות השליליות העלולות להיגרם כתוצאה משיחה מרובה עם האישה, כל אישה. הגבר גורם רעה לעצמו בכך שהוא בטל מדברי תורה, שהרי את זמנו הוא מקדיש לשיחה בטלה ולא ללימוד, ובסופו של דבר אדם זה יירש גיהינום, שהרי לימוד תורה – כפי שאומרת מסכת אבות בכמה וכמה מקומות (כגון ב, ח) – הוא המבטיח לאדם חיי נצח בעולם הבא. גם שיחה בטלה עם ילדים או עמי ארצות עשויה להביא לתוצאה דומה (ראו להלן ג, יד).",
+                    "<b>על יוסי בן יוחנן</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפני הספירה, ונודע בכינוי \"איש ירושלים\". יוסי (שהוא קיצור השם יוסף) בן יוחנן היה מתלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו (הנזכר במשנה ג) ועל פי המסורת כיהן כאב בית הדין של הסנהדרין בצד הנשיא של אותם ימים, יוסי בן יועזר. על שני חכמים אלו ראו ביתר פירוט במשנה הקודמת.",
+                    "<b>\"אל תרבה שיחה עם האישה?!\"</b>",
+                    "מאמריה של מסכת אבות ראויים בראש ובראשונה, עד כמה שהדבר אפשרי, להסבר על רקע זמנם והקשרם החברתי, והמאמר שלפנינו הוא דוגמא נאה לכך. יוסי בן יוחנן – המדבר, כפי שביארנו את דבריו, על נשים זרות הנכנסות לבית פתוח לרווחה – ביקש להמעיט בשיחה עם נשים אלה, שכן בחברה שמרנית כגון החברה של תקופת חז\"ל ישנו ניסיון לצמצם (אך לא לאסור!) את המפגש בין גברים לנשים שלא במסגרת המשפחה ושלא לצורך משמעותי. עם הזמן הרחיבו מי שהרחיבו את דבריו של יוסי בן יוחנן בשתי תוספות, שלא קלעו לפשוטם של הדברים. וכבר חשו קדמוני המפרשים שתוספות לפנינו. הרשב\"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן, אלג'יר, מאות י\"ד–ט\"ו) אומר במפורש כי: \"הבאים אחריו [=אחרי רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה] הוסיפו על דבריו\". גם הניסוח הכללי של הדברים (\"באשתו אמרו...\" או \"מכאן אמרו\") מלמד שבפרשנויות מרחיבות המדובר. אמת, אין באמור כאן כדי להקטין את חריפות המאמרים ואת גישתם הנוקשה כלפי כל שיחה בין גבר לאישה, אך אין לתלות אותם ביוסי בן יוחנן או בנוסחם הראשוני של דבריו.",
+                    "במהלך הדורות נעשו ניסיונות רבים לתרץ את אמירתו של יוסי בן יוחנן ואת שתי התוספות שנערמו עליה, כגון הטענה שרק \"שיחה\" – בניגוד ל\"דיבור\" – היא דבר פגום. פירוש זה מאלץ למצוא למילים \"שיחה\" ו\"דיבור\" משמעויות מנוגדות, דבר שאיננו עולה יפה מלשון חז\"ל. וטוב לנו שנפרש את המאמר על רקע זמנו ותפיסותיו החברתיות ולא נחטא באפולוגטיות אשר נזקה רב מתועלתה.",
+                    "<b>מי ומה צריכים להיות בני הבית?</b>",
+                    "\"ויהיו עניים בני ביתך\" אומרת המשנה, ויש המפרשים אותה כעוסקת באביונים, באנשים חסרי רכוש, הזקוקים לתמיכה ולסיוע. והנה, ראוי להצביע על כמה כתבי יד של מסכת אבות המדברים כאן דווקא ב\"ענווים\", כלומר באנשים צנועים במיוחד, שאותם יש לקרב אל תוך הבית. מתברר כי גם זה פירוש אפשרי של המילה \"עניים\", וראו, למשל פסוק בספר משלי, שבו הכתיב הוא: \"טוב שפל רוח את עניים\" (טז, יט), אך הקרי (הדרך שבה קוראים את המילה) הוא: \"ענוים\" (וברוח זו אף פירשנו את הדברים). יחד עם זאת מעניין נוסח מאמרו של יוסי בן יוחנן כפי שהוא מובא במסכת אבות דרבי נתן: \"ויהיו עניים בני ביתך – ולמד את בני ביתך ענווה\", ולפי זה דורשת המשנה לחנך את בני הבית בדרך הענווה, ואין היא מדברת כלל על אורחים מסוג זה או אחר הנכנסים לתוכו. לעומת כל אלה סבור הרמב\"ם, כי \"ויהיו עניים בני ביתך\" היא הוראה לאדם להעניק לעניים ולאביונים את האפשרות למצוא את פרנסתם על ידי שיעבדו בביתו: \"ציוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים ... שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועוון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו, בכל שעה ושעה מוסיף זכויות ומצוות\" (הלכות מתנות עניים י, יז). בין כך ובין כך, לפי כל הפירושים מבקש יוסי בן יוחנן לוודא שהנוכחים בבית אכן יהיו ראויים לכך, בשל אופיים ואישיותם או בשל מצבם הכלכלי הקורא לעזרה."
+                ],
+                [
+                    "<b>יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> צמד חכמים זה, השני שבזוגות, קיבל את מסורותיו מבני הזוג הראשון (הנזכרים במשניות הקודמות). ",
+                    "<b>יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו הוא, כמו מאמרים רבים במסכת אבות, בן שלושה חלקים, והוא מכוון אל האדם שמן השורה. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה לְךָ רַב.</b> כאן מופיע לראשונה במסכת אבות הכינוי \"רב\" במשמעותו המקובלת היום: אדם המורה לאחרים כיצד לנהוג בסוגיות דתיות, רעיוניות ומעשיות (ואילו \"רב\" במשנה ג כוונתו היתה: אדון, בעל בית ורכוש). בעולם שבו נשמעות דעות רבות ומגוונות, ולעיתים אף סותרות, כעולם ההלכה וכעולם האמונות והדעות, צריך האדם לקבל עליו את מרותו של אחד מכל מוריו ובעקבותיו ללכת תמיד, כלומר: \"שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר\" (רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למסכת אבות), שאם לא כן ייקלע האדם למערכות סותרות של דעות והלכות ויכלה את זמנו וכוחותיו בניסיון לפשר ביניהם או למצוא בעצמו את דרכו בסבך זה (וראו גם להלן, משנה טז). ",
+                    "<b>וּקְנֵה לְךָ חָבֵר.</b> ידיד קרוב, המשתתף עם האדם בשמחותיו ובכאביו, ידיד שעמו מתייעצים ובו בוטחים, צריך כביכול \"לקנות\", דבר הכרוך במאמץ ובהשקעה, בוויתורים ובהדדיות. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.</b> בשעה שעל האדם לקבוע את עמדתו כלפי זולתו וכלפי התנהגותו, ראוי שישקול את כלל הנתונים אלה לעומת אלה, כבמאזניים (ראו להלן ב, יב), את חובותיו של האדם מכאן ואת זכויותיו מכאן, וישתדל להטות את כף הזכות כדי שזו תכריע. ואם יכול אתה לומר כי מדרך הטבע דן אדם לכף זכות את חבריו הקרובים ואת מוריו, מוסיף יהושע בן פרחיה ודורש שכך ינהג לגבי כל בני האדם. יחפש תמיד את החיובי שבהם וידון אותם, בכל מקום שהדבר אפשרי, לזכות. והתלמוד קובע, כי \"הדן את חברו לכף זכות – דנין אותו [בבית דין של מעלה] לזכות\" (בבלי, שבת קכז ע\"ב).",
+                    "<b>על יהושע בן פרחיה</b>",
+                    "נשיא הסנהדרין (בזוג השני שבין הזוגות), שחי במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה. על פי המסורת הושפע המלך החשמונאי של אותם ימים, יוחנן הורקנוס, על ידי הצדוקים ורדף את חכמי הפרושים, שיהושע בן פרחיה עמד בראשם. בשל כך ברח יהושע לאלכסנדריה שבמצרים, עד שחלפה הסכנה (בבלי, סוטה מז ע\"א).",
+                    "מאמרו של יהושע בן פרחיה שבמסכת אבות הוא היחיד המובא בשמו בספרות חז\"ל, אך התלמוד הבבלי (שם) יודע לספר על אירוע רב חשיבות שחל בימיו. בבריחתו למצרים התלווה אליו גם אחד מתלמידיו, הלא הוא ישוע (כן, כן, הכוונה למחולל הנצרות המוכר גם בשם ישו, אף שמבחינה כרונולוגית הדבר בלתי אפשרי!). בחזרתם ממצרים החרים יהושע את תלמידו בשל סיבה כלשהי, וזה ניסה ללא הצלחה לבקש את מחילת רבו ולחזור בתשובה. וממשיך התלמוד ומספר, כי פעם אחת נכון היה יהושע בן פרחיה לקבל את ישוע חזרה, אלא שברגע שבו הגיע התלמיד עמד הרב בקריאת שמע ולא היה מוכן להפסיק את תפילתו. ישוע סבר שהוא דוחה אותו, יצא לתרבות רעה, ואף סירב מאוחר יותר לתקן את דרכיו. מסקנת התלמוד: \"לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ... ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישוע בשתי ידיו\". נראה שישנה כאן הסתכלות מפוכחת של חכמים על העובדה שהיהדות הקדומה לא הגיעה לדו־קיום כלשהו עם זרם תלמידי־ישוע אשר התעורר בתוכה ומיהרה להתנער ממנו. ומי יודע, שואל התלמוד, כיצד היו נראים תולדות עם ישראל לוּ קיבל יהושע בן פרחיה את ישוע ולא דחה אותו.",
+                    "<b>הרב גוּגל, או: רבנות באינטרנט</b>",
+                    "במקרא מופיעה המילה \"רב\" במשמעויות שונות, כשהמשמעות המרכזית היא \"גדול\", כגון \"עם רב\" (בראשית נ, כ), או \"גדול ערך\": \"קריית מלך רב\" (תהילים מח, ג). כמו כן אנו מוצאים את המילה \"רב\" במקרא גם במשמעות של \"שר נכבד\" או \"קצין\": \"כל רבי מלך בבל\" (ירמיה לט, יג), אולם המילה \"רב\" אינה מופיעה במקרא ולוּ פעם אחת במשמעות שהיא כה שגורה בימינו היום: \"מורה וחכם בתורה\". מסתבר שמשמעות זו של המילה נוצרה בתקופת הביניים שבין עולם המקרא לבין עולמם של חז\"ל. עם הזמן חלו במילה \"רב\" שינויים והתפתחויות, כגון שנגזר ממנה התואר \"רבי\", כלשון פנייה אל הרב, ולאחר מכן כקידומת לשמו (\"רבי עקיבא\" ועוד), התואר \"רבן\" (המופיע כבר להלן, במשנה טז) ועוד. בימינו אנו חוזים בתופעה לשונית־תרבותית נוספת, כאשר נשים שזכו לסמיכה לרבנות (בזרמים הלא־אורתודוכסיים) מחפשות שם תואר לתפקיד שבו הן אוחזות. ברור שהתואר \"רבנית\" אינו מתאים להן – שכן רבנית, בלשוננו, היא אשתו של הרב ואין לה (בהכרח) הסמכה או סמכות דתית כזו או אחרת. חלק מהמחזיקות בתואר מעדיפות להשתמש בשם \"רב\" הרגיל והמוכר, חלק מכנות את עצמן \"רבּה\", ויש אחרות האוחזות בשם \"רַבּית\" והסוגיה טרם הוכרעה, ואולי נעשה לנו רב כדי שיחליט...",
+                    "הניב \"עשה לך רב\", שהפך שגור בלשוננו, בא לומר כי על האדם לבחור לו רב קבוע שעל פי פסיקותיו ילך תמיד, בכל עניין ועניין, ולא שינוד וינוע בין רבנים שונים כדי לקבל תשובות שונות לאותה שאלה ולאחר מכן יבחר את זו הנראית בעיניו. מעבר מרב לרב כדי לקבל תשובות שונות ומגוונות ואחר כך לבחור ביניהן על פי נטיות ליבו או צרכיו של האדם משול לאדם הפונה אל מנועי חיפוש אלקטרוניים, כגון גוּגל, כדי למצוא את כל התשובות האפשריות לכל עניין ועניין ואחר כך לבחור ביניהן. בדרך כלל רוחם של חכמים לא היתה נוחה מאדם שכזה, אף שאפשר לדון אותו לכף זכות ולומר שהוא עצמאי בהחלטותיו ומנסה להגיע אליהן לאחר שיקול ובירור ולא רק מתוך ציות עיוור. מאידך גיסא, בדורנו שלנו נפוץ המנהג לפנות בשאלות קצרות (לא פעם באורח אנונימי) אל רבנים שונים באתרי אינטרנט. בשל טיבו של המדיום האינטרנטי מדובר רק בתשובות כלליות הניתנות על שאלות עקרוניות, מבלי שהרב המשיב יכול לרדת לפרטי כל השאלה ורקעה, וגם כאן יש המסתייגים מדרך זו של פסיקה ויש דווקא המשבחים אותה. וגם כאן אפשר לדון לכף זכות את כל אחד מן הצדדים."
+                ],
+                [
+                    "דבריו של נתאי בנויים משלושה חלקים המשלימים זה את זה והמופנים אל כל אדם ובכל מקום וזמן. ",
+                    "<b>הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע.</b> שכנים ושכנות, בצד בני משפחה אחרים, היו בעם ישראל הקדום (ובמידה מרובה גם היום) חלק מרכזי מחוויית המגורים ומן המסגרת החברתית שהאדם היה מוקף בה. יש הרבה ברכה בשכן טוב, אך גם סכנה גדולה בשכנים שאינם ראויים – מי שהשפעתם רעה או מי שהחיים בצידם אינם נעימים או אף קשים – ומהם מציע החכם להתרחק, ואפילו על ידי העתקת מקום המגורים. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע.</b> בניגוד לשכן הרע, שממנו ראוי להתרחק, אל האדם הרשע ראוי מלכתחילה שלא להתקרב כלל. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.</b> המביט בשכנים רעים או באנשים רשעים יגלה פעמים רבות שדרכם נראית כמצליחה ושהם משגשגים וטוב להם בעולמם (כפתגם הידוע: \"רשע וטוב לו\"), אך נתאי קובע בביטחון כי עונשם (ו\"פורענות\" פירושה: עונש, גמול [ראו להלן]) יגיע, וכי לא לעולם חוסן. כאילו הוא אומר לשומעי דבריו, כי אל להם להתייאש מן האפשרות, שעושי הרע יבואו על עונשם וסופם להיכשל, ועל כן אל יקנאו בהם, אל יבקשו את חברתם ויתרחקו מהם ככל האפשר. כך מצטרפים כל חלקי המאמר של נתאי הארבלי לאמירה הדוקה אחת. ועוד ניתן לראות את דברי נתאי הארבלי כהשלמה וכתגובה לדברי בן זוגו, יהושע בן פרחיה, שהציע (במשנה הקודמת) \"קנה לך חבר\". לא כל אדם, אומר נתאי, ראוי שיהיה לך חבר או שכן, ועליך לבחון היטב היטב מי עומד מולך או גר לידך. ואולי אף מגיב נתאי בדבריו על מאמרו של מורו, יוסי בן יוחנן, המציע לפתוח את הבית לרווחה בפני כל דיכפין (במשנה ה).",
+                    "שני חלקיו הראשונים של המאמר, הקשורים זה בזה, יתקבלו בוודאי על דעתו של כל אדם, אך החלק השלישי מניח הנחה דתית (שיש שכר ועונש בעולם וכי אין \"רשע וטוב לו\" לנצח), שלא תמיד מוכיחה המציאות הנראית לעין את אמיתותה, ומבחינה זו יש המבקשים לפרש את המילים \"ואל תתייאש מן הפורענות\" באופן אחר: מי שבאו עליו פורענות, אסון וסבל, אסור שיתייאש ואסור שיאבד כל תקווה. עליו להמשיך ולקוות שגורלו ישתפר. פירוש אפשרי זה מנתק את החלק השלישי של דברי נתאי משני קודמיו, ועל כן הוא משכנע פחות.",
+                    "<b>על נתאי</b>",
+                    "אב בית הדין בזוג השני (ראו לעיל למשנה ד), שחי במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה. \"נתאי\" נראה להיות חילוף לשוני לשם \"מתי\", שהוא עצמו קיצור השם מתתיה/מתתיהו (ובכמה כתבי יד אכן הוא קרוי \"מתי\" או \"מתאי\"). באבות דרבי נתן (נוסח ב, יח) מושם בפיו של נתאי המאמר שהובא במשנה הקודמת בשם יהושע בן פרחיה, תוך ביאורו: \"עשה לך רב – לחכמה, וקנה לך חבר – למשנה\". ובמקום אחר (הוספה ב' לנוסח א של אבות דרבי נתן) מבואר בשם נתאי כי \"הרחק משכן רע\" עניינו בכל שכן: \"שכן בבית ... שכן בחוץ ... שכן בשדה\". פרט לכך אין בידינו דברים נוספים שנאמרו מפיו של נתאי, מן הסתם משום שחי בימים קדומים ורק מעט מידע מאותה תקופה נותר בידי חז\"ל. (על ארבל ראו עוד להלן.)",
+                    "לפי מסורות מימי הביניים (הרמב\"ן לבראשית לד, יב) נקברה דינה בת יעקב \"בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי\", אך קשה להבין מה לדינה ולנתאי. בעת החדשה ניתן השם \"הר ניתאי\" למצוק הניצב מול מצוק ארבל, מצדו המערבי של נחל חמאם, וכאן משקיפים נתאי וארבל זה על זה.",
+                    "<b>ארבל? אירביל? אירביד?</b>",
+                    "מקום מוצאו או מושבו של נתאי היה ארבל. נראה שהכוונה ליישוב בשם זה המצוי במזרח הגליל התחתון, מערבית לכינרת. בארבל היה יישוב יהודי הנזכר רבות במקורות שמתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד. בתקופת החשמונאים הוא מוכר בעיקר כמוקד של התנגדות לשלטון הזר, ושמו מתקשר במעשי גבורה של כוחות שמרדו כנגד היוונים, כנגד בית הורדוס ומאוחר יותר אף כנגד הרומאים. ועוד ידוע שבתקופת המשנה והתלמוד היה ארבל מרכז לכמה יישובים יהודיים אשר התפרנסו מאדמתה הפורייה של רמת ארבל, והיישוב אף נודע ברבים בזכות איכות הגידולים החקלאיים שבו ובזכות בגדי הפשתן האיכותיים שיוצרו בו. אף שמענו שישבה בו משפחת כהנים ידועה, משמרת ישוע. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום גילו בו מערכי מסתור, אשר שימשו את המורדים ברומאים, וכן שרידי בית כנסת מן המאה השלישית או הרביעית לספירה. היישוב היהודי בארבל התקיים כנראה עד לשנת 747, ואז נהרס ברעידת אדמה.",
+                    "עם זאת היו חוקרים שהציעו לזהות את ארבל עם יישוב בעל שם דומה ששכן בעמק יזרעאל, והיה אף מי שהרחיק לכת עד לעיר אירביד שבעבר הירדן, או אף לעיר אירביל שבעירק. השאלה היא אם התואר \"הארבלי\" מכוון אל המקום שבו ישב נתאי, או שמא אל העיר שממנה הגיע או הגיעו אבותיו (והשוו, למשל, את השם \"וילנר\" או \"אלפאסי\" המעיד על נושאו שמוצא משפחתו מוילנה או מפאס, גם אם כבר איננו מתגורר שם.)",
+                    "<b>מה היא פורענות?</b>",
+                    "בלשון ימינו פירוש \"פורענות\" (וברבים: פורענויות) בדרך כלל: אסון, צרה נוראה. וכך היא מצויה, למשל, כבר במקורותינו, כגון בתפילה הקרויה \"תפילת הדרך\": \"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ... ותצילנו מכף כל אויב ואורב וליסטים בדרך ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם...\" וכו'. בהקשר זה כדאי גם להזכיר כי בשלושת השבועות שבין י\"ז בתמוז לבין תשעה באב, הקרויים בשם \"בין המצרים\", קוראים הפטרות שעניינן חורבן ועונש. אותן הפטרות מכונות בשם \"תלתא דפורענותא\" [= שלוש של פורענות], שכן באותם ימים התרגשו אסונות וצרות רבים על עם ישראל, ובעיקר חורבן שני בתי המקדש בתקופה העתיקה. אבל נראה שפירושה הראשוני של המילה – וכך פירשנו את מאמרו של נתאי הארבלי – הוא אחר: צרה הבאה על האדם כעונש, כגמול. היא גזורה מן השורש הארמי פר\"ע שמשמעותו לגמול, לנקום או להחזיר (כגון לפרוע חוב). כך, למשל, אומר רבי מאיר במאה השנייה: \"מנין שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה? ... בכל דין שדנך [=שדן אותך האלוהים] בין במידת הטוב בין במידת פורענות\" (תוספתא, ברכות ו, א), היינו עונש הבא משמים. באותה דרך יש להבין אחת מן הברכות הנאמרות לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים: \"ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע\".",
+                    "מעונש אלוהי הבא על האדם (מתוך תמונת עולם המושתתת על עקרונות דתיים של שכר ועונש) החליפה המילה את משמעותה ונעשתה לביטוי כללי של צרות שמביא הגורל השרירותי או אף האדם על עצמו, כשם סרטו הקלאסי של סידני לומט (\"אחר צהריים של פורענות\"), וכשימושה המקובל בלשוננו היום."
+                ],
+                [
+                    "מאמרו של יהודה בן טבאי מופנה בבירור אל השופט היושב בדין ובו שלוש הוראות לגבי ניהול ראוי ונכון של המשפט. הראשונה עניינה במה שקורה קודם למשפט, השנייה עוסקת במהלכו, והאחרונה במה שקורה בעקבותיו. ",
+                    "<b>יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> יהודה ושמעון קיבלו את מסורותיהם מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי שנזכרו במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר: אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין.</b> אסור לו לשופט להתערב במהלך המשפט ולומר לעומדים לפניו איך יטענו, מה ישיבו, במה יודו ומה יכחישו. תפקיד זה שמור לאנשים אחרים, הם העורכים (=המסדרים) את הדינים ומנחים את המתדיינים מראש, קודם למשפט, כיצד להציג את עניינם לפני בית הדין. (\"עורכי הדיינין\" אינם משתתפים במשפט, כלומר אין הם \"עורכי דין\" במשמעות המודרנית והמלאה של הביטוי [וראו להלן]). איסור זה נובע מן הצורך להבדיל בבירור בין הרשויות השונות, ובעיקר מן החשש שיעורר הדבר במסתכל: מה יאמרו הבריות אם השופט יזכה את מי שנועץ בו קודם למשפט כיצד להציג את טיעוניו, אפילו אם אכן הצדק עם אותו אדם? ",
+                    "<b>וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים.</b> במהלך המשפט חייב השופט להניח כי כל אחד משני המתדיינים איננו צודק (והוא \"רשע\", במשמעות המשפטית של המילה ולא בזו המוסרית [ראו להלן ב, יח]), וכי טענותיו אינן נכונות, ועל כן חייב השופט לבדוק היטב היטב את דברי שניהם. רק כך אפשר יהיה להגיע אל חקר האמת. ",
+                    "<b>וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין.</b> לאחר הכרעת הדין, כששני הצדדים קיבלו עליהם את פסק הדין והסכימו לציית לו, והריהם עוזבים את בית המשפט (ו\"נפטרים\" פירושו: יוצאים והולכים לדרכם), אל לו לשופט להמשיך ולראות בשלילה את מי שחייב אותו בדין ומצא את טענותיו לא נכונות. עם סיום המשפט וקבלת תוצאותיו בידי המתדיינים נפתח דף חדש במערכת היחסים שבין בעלי הדין, בינם לבין עצמם ובינם לבין השופט, שאם ישוב אחד מהם להתדיין לפניו, לא יזכור לו את המקרה הקודם וידון במקרה החדש לגופו ובפני עצמו. נוסחי המסכת הקוראים כאן \"יהיו בעיניך כצדיקים\" (במקום \"כזכאין\") מדגישים נקודה זו ביתר שאת.",
+                    "האם ניתן ליישם הוראות אלו גם מחוץ למערכת המשפטית? דומה שניתן להשיב על שאלה זו בחיוב. כאשר אדם נקרא לפסוק בין טוענים שונים, אל לו לשמש כפה לאחד הצדדים; הוא חייב בבדיקה מדוקדקת של טענות שני הצדדים כאחת; וחובה עליו – אף שהדבר קשה במיוחד – לא לגרור את העניין שבו הוא דן אל אירועים דומים שהתרחשו בעבר או אל כאלה העשויים להתרחש בעתיד.",
+                    "<b>על יהודה בן טבאי</b>",
+                    "אחד מבני הזוג השלישי, שרק מעט ידוע על תולדות חייו. הוא פעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה יחד עם שמעון בן שטח (הנזכר במשנה הבאה), אך ישנן מסורות שונות בשאלה מי משניהם היה נשיא הסנהדרין ומי כיהן כאב בית הדין. מסופר עליו שכאשר רצו למנות אותו לנשיא ברח לאלכסנדריה שבמצרים, וחזר רק לאחר דברי שידול של אנשי ירושלים (ירושלמי, חגיגה ב, ב). עוד מסופר כי פעם אחת הוכיח אותו שמעון בן שטח על כך שדן אדם למיתה והוציאו להורג שלא בצדק, וכי \"באותה שעה קיבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהא מורה הלכה אלא על פי שמעון בן שטח\" (תוספתא, סנהדרין ו, ו). השם \"טבאי\" נגזר כנראה מן השם \"טוביה\", אך זו צורה נדירה של השם, ונפוץ הרבה יותר השם \"טבי\" (המוכר גם כשמו של עבדו הנאמן של רבן גמליאל [משנה, ברכות ב, ז]).",
+                    "<b>עורך דין או ארכי־דיין?</b>",
+                    "לעיל פירשנו את הביטוי \"עורכי הדיינין\" שבדברי יהודה בן טבאי כעוסק במי שמסייע לאדם העומד בבית המשפט לנסח את טענותיו (בדומה ל\"עורך הדין\" של ימינו). זה אכן הפירוש השגור למשפט זה, אבל יש להודות כי הקריאה \"עוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין\" (ולא: עורכי הדִינִין) איננה משתלבת יפה בפירוש זה. על כן ראוי להעיר כי בין שלל הגרסאות השונות שבכתבי היד שבידינו לדברי יהודה בן טבאי מצויה גם הגרסה: \"אל תעש עצמך כארכי דיינים\". לפי נוסח זה ממליץ החכם בפני הדיין שלא לעשות עצמו לדיין הראשי, לדיין הבכיר, הוא ה\"ארכי־דיין\". (\"ארכי\" ביוונית פירושו: ראש, ומוכרות המילים \"ארכיבישוף\", \"ארכידוּכּס\", \"ארכי־פושע\", ארכיטקטון [=מהנדס ראשי] וכדומה.) ייתכן שנוסח זה משמר את כוונתו המקורית של יהודה בן טבאי, וכוונתו לומר כי ראוי לשופט שלא יתפוס את עמדת הבכיר שבין השופטים, מי שנוטה בדרך כלל לא להתייעץ עם אחרים ולסמוך בעיקר על עצמו, דבר העשוי להביא אותו לא לדייק בקביעת הדין.",
+                    "בהקשר זה מעניין להעיר כי בספרות הקדומה נמצא את המושג \"עורך דין\" גם ככינוי לשופט. כך, למשל, בפיוט ידוע שחיבר פייטן ארץ ישראלי קדום, ר' אלעזר הקליר, במאה השביעית לערך. הפיוט נאמר במנהגים שונים במסגרת תפילות הימים הנוראים והוא פותח בפנייה אל האלוהים במילים אלה:",
+                    "ובכן לך הכל יכתירו -",
+                    "לאל עורך דין \tלבוחן לבבות ביום דין",
+                    "לגולה עמוקות בדין \tלדובר מישרים ביום דין",
+                    "להוגה דעות בדין \tלותיק ועושה חסד ביום דין",
+                    "פיוט זה כתוב באקרוסטיכון אלפביתי (אל, בוחן, גולה, דובר וכן הלאה עד סוף האלפבית) והוא מביא שורה ארוכה של תארי כבוד לאלוהים, ובראשם – כפי שמתאים למסורת העוסקת בעשרת ימי תשובה – הקביעה שהוא \"עורך דין\", שופט את בני האדם על מעשיהם. השימוש בשורש ער\"ך בקשר לדין נשען, כנראה, על פסוק בספר איוב (\"הנה נא ערכתי משפט\" [יג, יח]), תוך החלפת המילה המקראית \"משפט\" במילה המצויה יותר בלשון חז\"ל: \"דין\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר.</b> מאמרו של חכם זה נראה כבן שלושה חלקים, אך למעשה יש בו שתי קביעות בלבד. מאמר זה מופנה בבירור אל הדיין היושב על כס המשפט, ואפשר לראות בו המשך לדברי בן זוגו, יהודה בן טבאי (במשנה הקודמת). יהודה דיבר על היחס הנכון של הדיין אל המתדיינים לפניו, ושמעון בן שטח דן גם ביחס הראוי אל העדים. ",
+                    "<b>הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים.</b> הכרעת הדין מתבססת במידה מרובה, ולעיתים אף לחלוטין, על דברי העדים העומדים בפני השופט. על כן ראוי שהשופט ירבה לחקור אותם ולעמוד על טיב עדותם, מקור הידיעות שבידיהם, אמינותם, קשרם האפשרי אל בעלי הדין, ועוד. ראוי שנזכור כי במערכת המשפטית ששמעון בן שטח מדבר עליה ניצבים לפני השופט רק בעלי הדין ועדיהם (על \"עורכי דין\" ראו במשנה הקודמת), ועל השופט מוטלת אפוא החובה לברר את העניין הנדון בפניו עד תומו, בעיקר תוך חקירת העדים. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ.</b> כשהשופט חוקר את העדים, עליו לנסח את שאלותיו ואת תגובותיו על תשובותיהם בזהירות ובדייקנות, מבלי לכוון אותם – במודע או בלא מודע – להשיב כך או אחרת. ודבר זה נכון לא רק לגבי דברי השופט אלא גם לגבי שפת הגוף שלו, הבעות פניו (חיוך של ספקנות, נדנוד ראש) וכיוצא באלה. ",
+                    "<b>שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר.</b> שהרי קיים החשש כי שופט שלא ינסח בזהירות את שאלותיו ישפיע בדבריו על העדים ויכוון אותם שלא להעיד עדות אמת, ברצותם למצוא חן בעיני בית הדין או (וזו תכונה אנושית ידועה) להצטרף אל הצד הזוכה במשפט. עם זאת אפשר לפרש דברים אלו גם כמכוונים אל הצופים במשפט. הקשבה לשיטות החקירה והדיון יכולות לעזור לרמאים ולשקרנים \"לשפר\" את הופעותיהם בבתי הדין ולעוות בעתיד את עדותם, ועל כן צריך הדיין שלא לסייע להם על ידי חשיפה בלתי זהירה של דרכי החקירה המקובלות עליו.",
+                    "האם ניתן להעביר עצות טובות אלו מן המישור המשפטי ולכוון אותן אל כל אדם? ניתן להשיב בחיוב לפחות לגבי הרישא. גם מי שאינו יושב על כס המשפט מאזין פעמים רבות לדברי אחרים, המעידים שראו או שמעו דבר מה, ואף פועל על פיהם – אגב שיחת חברים, ידיעה בעיתון או ברשת האינטרנט – ומידה טובה היא, כידוע, להפעיל בעת הצורך, ובעיקר בעניינים חשובים ומשמעותיים, בדיקה וחקירה בדבר טיבה של העדות וטיבו של העד שמפיו נשמעים הדברים.",
+                    "<b>על שמעון בן שטח</b>",
+                    "אחד מבני הזוג השלישי, שפעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה יחד עם יהודה בן טבאי (הנזכר במשנה הקודמת). מסורות שונות מצויות בשאלה מי משניהם היה נשיא הסנהדרין ומי כיהן כאב בית הדין. על שמעון בן שטח מסופר שעסק במסחר בפשתן (ירושלמי, בבא מציעא ב, ד) ומיוחסות לו בספרות חז\"ל כמה תקנות חשובות: התקנה שילדים קטנים ילכו לבית הספר (ירושלמי, כתובות ח, ח) וכן תקנה הקובעת שבמקרה של גירושין או של פטירת הבעל, נכסיו ישמשו בראש ובראשונה כדי לפרוע את מה שהתחייב לאשתו בכתוּבתה (תוספתא, כתובות יב, א), ורק לאחר מכן ישמשו לצרכים אחרים, כגון החזרת חובות לאנשים נוספים. כך מצטייר לפנינו חכם שדאג לכל חלקיה של החברה, גם לחלשים שבה (נשים וילדים). פרט למסורות שונות העוסקות בקשריו עם המלך ינאי ועם שלומציון המלכה (ראו להלן), נמצא במקורות גם סיפורים על הליכתו בדרכי החסידות: \"מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח [=קנה] חמור אחד מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו. אמרו לו: רבי 'ברכת ה' היא תעשיר' (משלי י, כב). אמר להם: חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי. הלך והחזירה לאותו ישמעאלי. וקרא עליו אותו ישמעאלי: 'ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח'\" (דברים רבה ג, ג).",
+                    "<b>משפחה שכזאת</b>",
+                    "לפי מקורות שונים בספרות חז\"ל היה שמעון בן שטח אחיה של שלומציון המלכה (אשר מלכה בשנים 76–67 לפני הספירה), ואם כן הוא, הרי שגיסו היה בעלה של שלומציון, המלך החשמונאי ינאי (אשר מלך בשנים 103–76 לפני הספירה). במאמר מוסגר נעיר כי לדעת חוקרים רבים אין זו מסורת היסטורית מהימנה, אך לספרות חיים משלה, ובעקבות המסורות הספרותיות נתאר את יחסי שמעון בן שטח, גיסו ואחותו.",
+                    "בתקופתו של שמעון חלה הפיכה דתית שבמהלכה כבשו הצדוקים, בתמיכת המלך ינאי, את השליטה בסנהדרין, ואילו הפרושים גורשו ממנה. הרקע להפיכה זו היא העובדה שבין הצדוקים לפרושים שררו הבדלים עמוקים בהשקפות עולם וגם בפסיקות הלכתיות. הצדוקים, דרך משל, לא האמינו בחיי העולם הבא, בניגוד לפרושים (שמהם יצאו בסופו של דבר החכמים הקרויים חז\"ל) אשר סברו אחרת (וראו עוד לעיל א, ג). שמעון בן שטח, שהיה מראשי הפרושים, לא נשא פנים לאיש ואף חייב את המלך ינאי בכבודו ובעצמו להתייצב בבית הדין, כאשר עבדו של המלך ינאי הרג נפש והובא למשפט. הסנהדרין הזמינו את ינאי להעיד, וכשבא לפניהם ישב (ולא עמד כנדרש). שמעון דרש ממנו לעמוד על רגליו, מעשה שנתפס כביזיון לבית המלוכה (בבלי, סנהדרין יט ע\"א–ע\"ב). בעקבות זאת – ובעקבות אירועים אחרים – רדף ינאי את מעמד הפרושים ובכללם את שמעון בן שטח, אשר נאלץ לברוח מן הארץ (ירושלמי, ברכות ז, ב). עם מותו של ינאי ועליית שלומציון אשתו למלוכה, הזמינה המלכה את שמעון בן שטח לחזור ולקבל לידיו את נטל ההנהגה הרוחנית, והשליטה בסנהדרין חזרה לידי הפרושים (אירוע שנחוג בימים הקדומים ביום כ\"ח בטבת). שנות מלכותה של שלומציון והנהגתו של שמעון נותרו בזיכרון העם כשנים מאושרות ביותר, שנות שלום ושלווה, פוריות ושפע: \"בימי שמעון בן שטח ובימי שלומציון המלכה היו גשמים יורדים בלילי שבתות, עד שנעשו חיטים ככליות [=גדולות כמו כליות] ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב\" (ויקרא רבה לה, י).",
+                    "<b>המקרה המזעזע בעדות שקר</b>",
+                    "שמעון בן שטח תובע לחקור את העדים היטב היטב כדי לברר שעדותם היא עדות אמת. האם אפשר שיש בדרישתו זו הד לאירוע מזעזע שאירע, על פי המסופר, לשמעון בן שטח עצמו? התלמוד הירושלמי (סנהדרין ו, ב) מספר כי קבוצה של רשעים ביקשה לנקום בו מסיבה כלשהי, ועל כן החליטו להעיד כנגד בנו עדות שקר אשר בגללה נגזר עליו גזר דין מוות. כשהיה הבן בדרכו אל מקום ההוצאה להורג, חזרו בהם עדי השקר והודו במעשה הנורא שעשו, אך הבן אמר לאביו: \"אבא, אם ביקשת לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה\". ופירוש הדברים: הבן אומר לאביו, כי אם מבקש האב לבצר את מעמד בתי הדין בישראל, ואת סדרי הדין שלפיהם \"על פי שניים עדים יקום דבר\", אל לו לחזור מפסק הדין, אף אם ייעשה הבן כמפתן הבית (=אסקופה) שכולם דורכים עליו. לשון אחרת: הבן מוכן למות – גם בידיעה שלא חטא – אם יסייע הדבר לחיזוק מערכת המשפט בישראל. אם בכל מקרה של פסק דין יהיה מקום לערער על מהימנות העדים, לא יהיה לדברים סוף, וערעור אחר ערעור לא יביאו אף פעם לפסק סופי. (כך עולה גם מדיון אחר בתלמוד הבבלי, סנהדרין מד ע\"ב: \"להחזירו [את המוּצא להורג] – אי אפשר, שכבר נגזירה גזירה. אלא יהרג, ויהא קולר [=האשמה, החטא] תלוי בצוואר עדים\").",
+                    "מפתה הוא לשער כי דברי שמעון בן שטח במשנתנו קשורים למסורת קשה ומטרידה זו."
+                ],
+                [
+                    "<b>שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> משמעון בן שטח ויהודה בן טבאי שנזכרו בשתי המשניות הקודמות. ",
+                    "<b>שְׁמַעְיָה אוֹמֵר.</b> מאמרו בן שלושת החלקים של שמעיה מכוון בעיקרו של דבר אל תלמידי החכמים, אך נראה שגם האדם שמן השורה יוכל להפיק ממנו לקח חשוב. ",
+                    "<b>אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה.</b> טוב לו לכל אדם שיעסוק במלאכת כפיים, כגון עבודת השדה או תעשייה זעירה של אותם ימים (צורפות, סנדלרות ועוד). ורבים הם מאמרי חכמים בשבח היגיעה והעמל הקשורים במלאכה (כגון להלן ב, ב), ולא מעט מן החכמים אכן עסקו במלאכת כפיים והתפרנסו ממנה (וראו עוד להלן ד, יד). ",
+                    "<b>וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת.</b> אל תשאף ואל תסכים לקבל עליך תפקידים שיש בהם מן השררה (וזה פירוש \"רבנות\" כאן). כיוון שלגבי המלאכה אמר שמעיה \"אהוב\", בחר ב\"שנא\", כדי ליצור את הניגוד, אבל בוודאי לא התכוון לדבר על שנאה או איבה, אלא על רתיעה, הסתייגות וכדומה. אשרי האדם, אומר שמעיה, המתפרנס ביושר, אפילו אם בצניעות, מעמל ידיו ובזיעת אפיו, ולא שואף לשלוט באחרים, או לצוות עליהם מה יעשו מתוך תחושה של אדנות. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.</b> אל יהיה שמך ידוע לשלטונות (וזה פירוש \"רשות\" [וראו להלן]), ויש להתרחק מהם ככל האפשר. נראה ששמעיה מתכוון בדבריו אל מלכי בית חשמונאי (או אל הורדוס יורשם), אשר יחסיהם עם החכמים היו לא פעם מתוחים ביותר. מי שרודף אחרי השררה, מי שאיננו בורח מן הרבנות, סופו ששמו ייוודע ברבים, עד שהשלטונות – שפגיעתם לא פעם רעה – יאמצוהו אל חיקם, ולעולם לא לטובתו (וראו עוד להלן ב, ג).",
+                    "מה ילמד ממאמר זה הישראלי בן החורין במדינתו, הזקוק באמת למנהיגים ולרשויות שונות שינהלו את חייו? דומה שהעצה לחבב את המלאכה לא נס ליחה, בעוד שהעצה לשנוא את השררה או לא להתקרב אל הרשות זקוקה לעידון: מי שמגיע לשלטון, לשררה, ראוי שיגיע שמה בדחילו וברחימו, מתוך מודעות לשליחות שבתפקידו, בלא התנשאות, ובציפייה מתמדת לסיים את תקופת כהונתו בשלום ולשוב אל עמל היומיום שאין בו אדנוּת על אחרים.",
+                    "<b>על שמעיה</b>",
+                    "נשיא הסנהדרין בזוג הרביעי, יחד עם אבטליון (שנזכר במשנה הבאה), שפעל במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. שניהם נחשבו \"גדולי הדור… חכמים גדולים ודרשנין גדולים\" (בבלי, פסחים ע ע\"ב), אך רק מעט מתורתו של שמעיה נשתמר בספרות חז\"ל. יש הסבורים כי \"סמייאס\" שנזכר בידי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים טו, 3) כאחד מן החכמים בימי הורדוס – בצד אדם בשם \"פוליון\" – הוא שמעיה (ולידו: אבטליון), אך הדברים לא נתבררו עד תום.",
+                    "מסורות אחדות רואות את שמעיה ואבטליון כצאצאי גרים, מבני בניו של סנחריב מלך אשור אשר החריב את ממלכת ישראל: \"מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים. מאן אינון [=מי הם]? שמעיה ואבטליון\" (בבלי, גיטין נז ע\"ב). אפשר שיש יסוד היסטורי למסורת זו, ואם כן הוא, הרי שהיא מלמדת כי בעולמם של חכמים לא הייחוס הוא שקבע אלא תכונות האופי ורמת הידע, ומי שנבחר להנהגה נבחר על סמך אישיותו. התלמוד (בבלי, יומא עא ע\"ב) מספר כי פעם אחת, ביום כיפור, ליווה העם את הכהן הגדול לביתו לאחר תפילות היום, אך כאשר ראו האנשים את שמעיה ואבטליון, עזבו את הכהן והלכו בעקבותיהם כדי לכבדם. הכהן הגדול שנפגע מהתנהגות העם העליב את שמעיה ואבטליון כשבאו לדרוש בשלומו ונפרד מהם במילים: \"יבואו בני העממים [=כלומר: בני עמים נוכריים] לשלום\", והם השיבוהו: \"יבואו בני עממים לשלום, שעושים כמעשה אהרן, ולא יבוא בן אהרן לשלום – שאינו עושה כמעשה אהרן\". ופירוש הדברים: יבואו שמעיה ואבטליון, בני הגרים, לשלום, שכן הם נוהגים בדרכו של אהרן רודף השלום, ואילו בן אהרן, הוא הכהן הגדול, לא יבוא לשלום, משום שאינו נוהג כדרך אהרן. (על אהרן ראו גם משנה יב.)",
+                    "לפי מסורת מימי הביניים קבור שמעיה, יחד עם אבטליון, בכפר גוש חלב שבגליל. על שם שניהם נקרא גם רחוב באזור התעשייה סגולה, בפתח תקווה, ללמדנו עד כמה נתפסו כצמד שאין להפריד ביניהם, בחייהם ולאחר חייהם.",
+                    "<b>רָשוּת וּרְשוּת</b>",
+                    "אין לבלבל בין שני המונחים: \"רְשוּת\" משמעה היתר לעשות דבר מה, ואילו \"רָשוּת\" גזורה ממילת \"ראשות\", שמשמעותה מי שעומד בראש, השלטון, הסמכות והשררה. \"רָשות\" נזכרת במסכת אבות פעם נוספת (ב, ג) וגם שם משמעה – שלטון והנהגה. גם \"רְשות\" נזכרת במסכת שלנו פעם נוספת, וגם שם משמעותה היתר לעשות דבר מה (\"הכל צפוי והרשות נתונה\"). אגב: למילה \"רְשות\" משמעות נוספת: מעמד משפטי או בעלות המקנה לאוחז בדבר כלשהו היתר לעשות בו כרצונו (כגון \"רשות היחיד\", שטח השייך לאדם בודד, כנגד \"רְשות הרבים\").",
+                    "האם יש צורת רבים לרָשות ולרְשות (במשמעות של היתר)? מסתבר כי התשובה חיובית לפחות לגבי המילה הראשונה – רָשויות, שהן סמכויות בעלות כוח והשפעה. והנה חז\"ל מדברים על טענות של כופרים האומרים כי \"הרבה רָשויות בשמים\" (משנה, סנהדרין ד, ה), וכוונתם לשני כוחות אלוהיים השולטים בעולם ומתעמתים זה עם זה. תפיסה כזו – המחלקת את העולם לשתי ממלכות, ממלכת הטוב וממלכת הרע, שעל כל אחת מהן מופקדת אלוהות נפרדת – מוכרת לנו מן העולם העתיק, וחכמים יצאו נגדה בחריפות. לפי תפיסה זו, מול האל הטוב המייצג את העולם הרוחני והנשגב, עומד האל הרע, המסמל את עולם החומר והגוף, וכך ניתן לדבר על \"שתי רָשויות\". ברור שהתפיסה המונותיאיסטית של חז\"ל דחתה ראייה כזו של המציאות מכול וכול. ובכל זאת עם הזמן התרבו גם בשפתנו ובחברתנו הרָשויות. לא מקרה הוא שאנו מכנים את שלושת המרכיבים המאזנים זה את זה כדי לנהל את המדינה בשם הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (מערכת המשפט). שלוש רשויות נפרדות אלה מונעות ריכוז סמכויות ודיקטטורה. ואם כבר זכינו לשלוש רשויות, מדוע לא נמשיך ונגדיל בהן? כך באו לעולם רשות השידור והרשות לניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים ורשות שדות התעופה, ולא מנינו אלא מעט מהן.",
+                    "שאלה לסיכום: האם צריכה הרשות לקבל רשות כדי לפעול ברשות הרבים?"
+                ],
+                [
+                    "<b>אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר.</b> מאמרו של אבטליון מופנה בבירור אל שכבת החכמים של ימיו, אף שבמשך הדורות החלו לבאר את שלוש מילותיו הראשונות כמופנות אל כל אדם. ",
+                    "<b>חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם.</b> אבטליון פונה אל מורי התורה של זמנו, הם ה\"חכמים\", ומייעץ להם לבחון היטב היטב את דבריהם קודם שהם מוציאים אותם מפיהם. אין הוא מכוון לכלל דבריו של החכם, אלא אך ורק לדברים הנאמרים כנגד השלטונות (ובימיו שלו: החשמונאים או הורדוס), כיוון שדברים אלו עשויים לעורר עליהם את חמת השליט וכתוצאה מכך יהיה על החכם לצאת ממקומו ולגלות אל מקום אחר, דבר שתוצאותיו קשות. כזכור סיים שמעיה (במשנה הקודמת) את דבריו בהמלצה \"ואל תתוודע לרשות\", ואבטליון מפתח עניין זה בדרך נוספת ומיוחדת. ",
+                    "<b>שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים.</b> לא מדובר כאן בעונש רשמי של הגליה אלא בגלות מרצון, כלומר בבריחה שייאלץ החכם לברוח כאשר ייוודע לשלטונות מה שאמר נגדם. דיבורים לא זהירים יחייבו את האדם לחפש לו מסתור במקום אחר. הכינוי \"מקום מים הרעים\" הוא מטאפורה למקום שבו שוררות דעות פסולות ופגומות. השוואת התורה למים היא מוטיב קבוע בספרות היהודית (למשל: בבלי, בבא קמא יז ע\"א: \"אין מים אלא תורה\"), וגם הביטוי \"מים הרעים\" מופיע פעמים נוספות בספרות חז\"ל (כגון משנה, ברכות ג, ה) ככינוי למים סרוחים, מים שאינם צלולים, ושאין לשתות אותם. יש הסבורים כי אבטליון כיוון בדבריו למקום מוגדר, כגון אלכסנדריה של מצרים, אשר בזמנו היתה מרכז תרבותי עולמי ויהודי, ושררו בו גם דעות כופרות למיניהן, אך ספק אם צריך לדייק בעניין זה כל כך. ",
+                    "<b>וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ.</b> כיוון שנהוג היה באותם ימים שהתלמידים הולכים אחרי מוריהם, קיים היה החשש כי התלמידים שיגיעו לאותו מקום פגום ישתו – בימי המורה או לאחר מותו – מן התורה הפסולה המצויה שם, והדבר יביא למותם הרוחני, להתפקרות, להתנהגות בלתי ראויה. ",
+                    "<b>וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.</b> התנהגותם הפסולה או אף כפירתם של שותי \"המים הרעים\" תגרום לכך שהמתבוננים בהם יוציאו את דיבת תורת ישראל רעה, ויאמרו: \"ראיתם את אלו שהיו תלמידי חכמים והגונים ומתו בחצי ימיהם ולא הגנה תורתם עליהם?!\" (הפירוש המיוחס לרש\"י למקום). ",
+                    "לעיל (משניות ח ו–ט) שמענו על שני מוריו של אבטליון, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שברחו מארץ ישראל, כל אחד מהם בשל סיבה אחרת: פחד מן המלכות או התחמקות ממינוי לתפקיד רב מעלה (על יהודה בן טבאי אף סופר שברח לאלכסנדריה שבמצרים). אין אנו יודע מה עלה בגורלם של שני חכמים אלו בעת שישבו מחוץ לארץ ישראל. האם אפשר שמאמרו של אבטליון נובע מניסיון חייהם של שני מוריו?",
+                    "<b>על אבטליון</b>",
+                    "שותפו להנהגה של שמעיה בזוג הרביעי שבין הזוגות, אשר זמן פעולתו במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. וראו במשנה הקודמת פרטים על שני חכמים אלו. אבטליון היה אב בית הדין, ואך מעט מתורתו נשתמר בספרות חז\"ל. לפי מסורת מימי הביניים קבור אבטליון, יחד עם שמעיה, בכפר גוש חלב שבגליל. בשנת 1987 נוסד על ידי גרעין עולים מארגנטינה על רכס יודפת יישוב המשקיף על בקעת בית נטופה, והוא קרוי בשם \"אבטליון\", על שמו של החכם.",
+                    "מעניינת היא דעתו של פרשן המשנה, ר' עובדיה מברטנורא, המסביר את השם \"אבטליון\" כמורכב משתי מילים: אב+טליון, ומבארו: \"אב לקטנים\", שהרי \"טליא\" בארמית פירושו הן טלה הן ילד צעיר לימים. לפי פירוש זה – שיש להודות שיסודו הלשוני מפוקפק – היה אבטליון אדם שלבו פתוח ואוזנו קשובה לכול.",
+                    "<b>\"חכמים – היזהרו בדבריכם!\"</b>",
+                    "בין פרשני המאמר בימי הביניים יש שהבינו אותו כדרישה מן החכמים להיזהר מהבעת רעיונות הדומים לדעותיהם של כופרים, כי הציבור הפשוט עלול שלא להבחין בין אלה לאלה. אחרים לומדים ממאמר זה שעל החכם להיזהר מהצעת הקלות בהלכה, שמא יביא הדבר לזלזול בה. פרשן אחר לומד מכאן שעל המורה לדייק בדבריו ולהבהיר כל עניין ועניין בפני תלמידיו בבירור ובלשון מדויקת, ואילו פרשן נוסף קובע כי על החכם להימנע מלהסגיר את סודות התורה לכל אדם. בקצרה, דומה שכמספר המפרשים כך מספר המשמעויות החדשות, המתרחבות והולכות, שזכה בהן מאמרו של אבטליון, אך המשותף לכולם שהם רואים את עולם התורה, \"החכמים\", כנמעניו של המאמר.",
+                    "והנה, עם הזמן זכה המאמר למשמעות רחבה יותר, והובן כפונה לא רק אל מורי הדת אלא אל כל אדם: כך, למשל, אמר מי שהיה בשעתו יושב ראש הכנסת, ח\"כ ראובן ריבלין: \"דבריו של [ח\"כ פלוני אלמוני] אינם מקובלים עלי, משום שהם מבטאים גישה של דמוקרטיה על תנאי. אני אומר לח\"כים 'חכמים היזהרו בדבריכם', משום שהם בהחלט מורי דרך ואחרים יכולים לציית להם...\" (מוסף \"הארץ\" מיום 10.5.05) ואילו השופט העליון אליקים רובינשטיין קבע בפסק דין שעסק בשאלת רשלנות רפואית (ע\"א 9502/03) כי על בית המשפט לנהוג \"בבחינת 'חכמים היזהרו בדבריכם'\" ולא למהר ולקבל את דעתו של התובע, אף שהיא נשמעת על פניה כמשכנעת. ואחרונה: הרב יובל שרלו, בדיון על סכנות חדרי הצ'טים שבאינטרנט (בעלון של תנועת בני עקיבא) אומר כי האנונימיות מאפשרת שם דיבור גס ובלתי אחראי, וכי מאמרם של חז\"ל \"חכמים היזהרו בדבריכם [הוא] אמירה יסודית המופנית לכל אדם באשר הוא אדם – היזהר בכוח הדיבור שבפיך\".",
+                    "חברי כנסת, שופטים, וסתם אנשים מן הרחוב – כולם כעת בבחינת חכמים, ועל כן כולם מתבקשים לשים לב למה שיוצא מפיהם."
+                ],
+                [
+                    "<b>הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.</b> משמעיה ואבטליון הנזכרים במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>הִלֵּל אוֹמֵר.</b> גם בשתי המשניות הבאות נמצא מאמרים המיוחסים להלל, וכן הוא להלן בפרק ב, משניות ה–ח. ",
+                    "<b>הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן.</b> ראוי לו לאדם, אומר הלל, לדבוק בדרכיו של אהרן הכהן, שהיה – על פי תפיסת חז\"ל – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה לא די לחבב ולהעריך את השלום שבין אדם לחברו, אלא ראוי אף לרדוף אחריו ולהגיע אליו, גם אם הדבר כרוך במאמץ, בטרחה ובהשקעת זמן. יסוד הדברים, מבחינה לשונית, בדברי המזמור: \"סור מרע ועשה טוב / בקש שלום ורדפהו\" (תהילים לד, טו). האוהב את השלום סופו שהוא רץ ומשחר אחריו, והאוהב את הבריות – ממשיך הלל ואומר – סופו שהוא עושה למענן על ידי שהוא מקרב אותן אל תורת ישראל, שלדעתו אין דבר טוב ויקר ממנה. ",
+                    "<b>הַבְּרִיּוֹת.</b> למי מתכוון הלל בכינוי זה? לבני ישראל או לכל בני האדם? על פי המסופר על הלל במקורות רבים, שבהם קירב גרים אל עם ישראל, נראה שכוונתו לכל בני האדם באשר הם, אשר הלל פתח בפניהם את שערי היהדות על ידי גיורם בנועם הליכות ובנפש חפצה. ומפורסם הוא הסיפור על אותו נוכרי שבא להתגייר בפני שמאי והלל, אך ביקש לעשות זאת בתנאי \"שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת\", כלומר בראשי פרקים ובקצרה. שמאי דחה את הבקשה בזעף, אך הלל גייר את האיש ואמר לו: \"'מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה', זו היא כל התורה כולה, והשאר הוא פירושה, לך ולמד\" (בבלי שבת לא ע\"א [המקור חלקו בארמית]). ",
+                    "<b>על הלל</b>",
+                    "הוא \"הלל הזקן\", חכם שחי בסוף המאה הראשונה לפני הספירה ואולי אף בתחילת המאה הראשונה לספירה, והידוע גם בכינוי \"הלל הבבלי\". נראה שהלל נולד בבבל ועלה לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי שמעיה ואבטליון (הנזכרים במשניות הקודמות כמוריו). לפי מסורת אגדית אחת התפרנס הלל בשנותיו הראשונות בארץ בדוחק רב. הוא נהג להשתכר בכל יום סכום זעום – חצי ממנו היה נותן לשומר בית המדרש כדי שזה יאפשר לו להיכנס ולשמוע את דברי החכמים, ואת חציו האחר היה מקדיש לפרנסת משפחתו (בבלי, יומא לה ע\"ב).",
+                    "בתקופתו של הלל היתה נשיאות הסנהדרין נחלתם של זקני משפחה מיוחסת, משפחת בתירה (או: בתירא), אולם ערב פסח אחד שחל בשבת נשכחה מזיכרונם של בני בתירה ההלכה, האם שחיטת קרבן הפסח והקרבתו דוחות את השבת אם לאו. הלל ששימש את שמעיה ואבטליון ידע את ההלכה – וכאות הערכה העניקו לו זקני בית בתירה את תואר הנשיאות (בבלי, פסחים סו ע\"א). הלל חלק את הנהגת העם בצוותא עם שני חכמים נוספים. הראשון היה מנחם – דמות עלומה, שלא ידוע לנו הרבה עליה – ולאחר שזה פרש מסיבות לא ברורות ואף מסתוריות, התמנה במקומו, כאב בית דין, שמאי. הלל ושמאי היו הזוג האחרון שחלק בהנהגת העם, ולאחר מותם עבר תואר הנשיאות בירושה בין צאצאיו של הלל במשך למעלה מחמישה עשר דורות (כארבע מאות וחמישים שנה). לפי האגדה חי הלל – כמו משה רבנו בשעתו – מאה ועשרים שנה (ספרי דברים, פיסקה שנז). על פי המסורת קבור הלל, בצד שמאי, במערה על הר מירון, לא רחוק מקברו המפורסם של רבי שמעון בר יוחאי.",
+                    "לידינו הגיעו מעט מאמרים משמו של הלל, אך קיימים בידינו מאמרים רבים שנוצרו בבית המדרש שייסד הלל ושנקרא בשל כך על שמו: \"בית הלל\" (וראו עוד הפירוש למשנה ב, ט). אגב: המושב \"בית הלל\" שבאצבע הגליל אינו קרוי על שמו, אך רשת בתי קפה שהחלה את דרכה ברחוב הלל בירושלים נושאת את שמו בגאווה.",
+                    "<b>אהרן והשלום</b>",
+                    "עצתו של הלל היא ללמוד ממעשיו של אהרן הכהן ולחקות את התנהגותו. אך האם באמת היה אהרן רודף שלום ואוהב בריות, כפי שמתאר אותו הלל? למען האמת, תמונה כזו לא מצטיירת מקריאה פשוטה בסיפורי התורה. לפי המסופר בתורה, אהרן, אחיו הבוגר של משה, התלווה אליו בהתייצבו לפני פרעה, סייע לו להתמודד עִם עם ישראל העיקש והיה שותף לעשיית המופתים במצרים. אך פרט לכך מופיע אהרן פעמיים בסיפורי התורה. פעם אחת כאשר הוא יוצר, בהיעדרו של משה, את עגל הזהב (שמות פרק לב), ובפעם השנייה כאשר הוא מדבר, יחד עם מרים, כנגד משה אחיהם על שנשא לו אישה כושית (במדבר פרק יב). תגובת משה על מעשה העגל ותגובת האלוהים על הדיבור כנגד משה אינם מחמיאים לאהרן כלל וכלל.",
+                    "מניין אפוא למד הלל כי אהרן היה אוהב בריות ורודף שלום? נראה כי מדובר בהתפתחות שעברה דמותו של אהרן במסורת ישראל. כבר במקרא נקשר עניין השלום אל הכהנים. כך בברכה המפורשת שנתברך פינחס בן אלעזר הכהן, נכדו של אהרן (במדבר כה, יב): \"הנני נותן לו את בריתי שלום\". וביתר שאת בדברי הנביא המאוחר מלאכי, המתאר את דמותו האידיאלית של הכהן: \"בריתי היתה אתו החיים והשלום ... תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון ... כי מלאך ה' צבאות הוא\" (ב, ה–ז). חז\"ל הלכו בעקבות פסוקים אלו והעצימו את יסוד רדיפת השלום שבדמות הכהן בכלל, ובזו של אהרן בפרט. (על שבחו של אהרן ראו עוד א, יח.)",
+                    "באבות דרבי נתן מסופר על ההבדל שבין אהרן הכהן לאחיו משה: \"במשה מה הוא אומר? 'ויבכו בני ישראל את משה' (דברים לד, ח). באהרן מה הוא אומר? 'ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל' (במדבר כ, כט)\". ומפני מה לאהרן בכו \"כל בית ישראל\" ומשה לא בכו לו אלא מקצתם (\"בני ישראל\")? אלא \"משה היה דיין ואי אפשר לו לדיין לזכות שני בעלי דינין כאחת, אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. אהרן לא היה דיין אלא מטיל שלום בין אדם לחבירו. לפיכך אהרן בכו לו כל ישראל, ומשה לא בכו לו אלא מקצתן\" (נוסח ב, כה). ברוח זו דיבר הלל."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> הלל הזקן, שנזכר במשנה הקודמת (ושם גם פרטים אודותיו). מאמרו של הלל כתוב בשפה הארמית, שפת הדיבור של אותם ימים, ויש בו ארבעה חלקים שעניינם בתורה ובלימוד תורה. ",
+                    "<b>נְגַד שְׁמָא אֲבַד שְׁמֵהּ.</b> מילולית: מי שמגדל את השם, מאבד את שמו. כלומר: מי שמתגאה על ידי שהוא מפרסם את שמו ברבים ומתהלל בתורתו ובידיעותיו, סופו ששמו יימחק ולא ייזכר עוד. ",
+                    "<b>וּדְלָא מוֹסִיף יְסוּף.</b> מילולית: מי שאינו מוסיף – יאבד, כלומר: מי שאינו מתקדם בלימוד ומי שאינו מוסיף בידיעותיו עוד ועוד, סופו שגם יאבד את מה שכבר למד וידע. רק התקדמות מתמדת בלימוד, העמקה והרחבה, מבטיחים את קיומו וביסוסו של הידע. (ביסוד המאמר גם משחק מילים בין \"מוסיף\" ו\"יסוף\", שתי מילים הגזורות משורשים שונים.) ",
+                    "<b>וּדְלָא יָלֵף קְטָלָא חַיָּב.</b> מילולית: ומי שאינו לומד, ראוי היה לו למות, כלומר: אין טעם לחייו (וראו להלן), והרי הוא כמי שכבר סיים את חייו עלי אדמות. ",
+                    "<b>וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֳלָף.</b> מילולית: ומי שעושה שימוש בכתר – חולף, כלומר: מי שעושה שימוש לטובתו האישית ולמען עצמו בכבוד הניתן לו, בכתר התורה המושם על ראשו, סופו שיחלוף מן העולם ולא ייזכרו, לא הוא ולא כבודו. קטע אחרון זה של דברי הלל מצוטט בשמו גם להלן ד, ז – עדות לחביבותם של הדברים ולתפוצתם.",
+                    "החלק הראשון והחלק האחרון שבדברי הלל עוסקים בעניין דומה: החובה שיהיו מעשי האדם בלימודו נעשים רק לשם שמים ולא למען השגת פרסום, טובות הנאה אישיות או מעמד חברתי. החלק השני והשלישי מדגישים את הצורך בחובת לימוד התורה, בהתמדה בה ובהרחבת מעגלי הידע עוד ועוד. אכן, הלל מדבר בלימוד תורה ובהקשר דתי מובהק, ומקצת מניסוחיו אף חריפים ביותר, אך דומה שלא יקשה עלינו להסב את הדברים גם אל תחומים אחרים של מדע וידע. למדן של אמת, צנוע, מי שמתרחק מאור הזרקורים ומשקיע את כל כוחותיו בהרחבת ידיעותיו ובהעמקתן – יזכה להערכת הציבור, היודע להבחין בין אדם שכזה לבין מי שרק שמו ופרסומו עומדים בראש מעייניו.",
+                    "<b>האם אתם מדברים ארמית?</b>",
+                    "משנתנו קשה להבנה ולוּ בשל שפתה – הארמית. לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד היתה הארמית שפת הדיבור, בארץ ישראל ובבבל גם יחד. בחירתו של הלל הזקן לנסח כמה מאמרותיו גם בשפת הדיבור היומיומית (שלא כעברית שהלכה ותפסה לה מעמד של שפת הקודש, הלימוד והתפילה) לא צריכה אפוא להפתיענו. ואולי דווקא אמר מה שאמר בארמית כדי שיישמעו הדברים באזני כל אדם, ולא רק באזני תלמידי החכמים.",
+                    "העברית והארמית הן שפות אחיות ממשפחת הלשונות השמיות, אך הארמית הלכה במהלך ימי הבית השני וקנתה לה מעמד של שפה בין־לאומית, כמוה כאנגלית בימינו שלנו, ויש לה, לארמית, ניבים רבים ומגוונים. לא זהה הארמית שהתהלכה בארץ ישראל לזו שנפוצה בבבל, וגם בכל אחד מאזורים אלו היו לארמית תת־ניבים שונים (כגון ארמית שומרונית, ארמית גלילית ועוד).",
+                    "כבר במקרא מצאנו דמויות המדברות ארמית (שתי מילים כאלה מושמות בפיו של לבן הארמי בבראשית לא, מז) וספרי דניאל ועזרא, כידוע, כתובים בחלקם הגדול בשפה זו (בניב של הארמית המקראית). אך בתקופת חז\"ל כבשה לה הארמית עוד ועוד עמדות והיא מיוצגת בכתובות רבות שנותרו בבתי כנסת, וכמובן בטקסטים מתקופה זו – התלמודים והמדרשים. שלוש משניות נוספות במסכת אבות כתובות ארמית (כך ב, ז; ה, כה–כו). הקירבה בין הארמית לעברית הביאה לכך שמילים ארמיות רבות חדרו לשפה העברית, ולא כל הדובר אותן יודע שהוא מדבר ארמית דווקא: סבא וסבתא, חברא קדישא, אשפוז, משכנתא, אמצע ובדיעבד – כולן מילים ארמיות. ויתרה מזו: לא פעם התעשרה השפה העברית בכך שאימצה לה מילים ושורשים מן הארמית. כך למשל אירע למילה הארמית קיטא, שפירושה: קיץ. מכאן גזרנו בעברית את המילה קייטנה, מחנה למרגוע בעת הקיץ. השורש הארמי ער\"ק שמשמעותו בר\"ח יצר את המילה עריק, ומאידך גיסא (גם זה ביטוי ארמי!) איך נראית היתה השפה העברית בלא (המילים שיסודן בארמית) שידור, אדישות, סילוק (ראו להלן א, טז), סיעה, הדדיות ואולפן?",
+                    "<b>מי ועל מה חייבים מיתה?</b>",
+                    "הביטוי הארמי \"קטלא חייב\" מקביל לביטוי עברי המופיע עשרות פעמים בספרות חז\"ל: \"חייב מיתה\". לפי פשוטו מכוון הביטוי למאן דהוא שנמצא אשם בחטא אשר בגינו הוא חייב לאבד את חייו. כך, למשל, המסופר על אדם שקושש עצים בשבת בשעה ששהו בני ישראל במדבר. האדם הובא אל משה והושם במשמר כי \"יודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה, שנאמר 'מחלליה [של השבת] מות יומת', אבל לא היו יודעים באיזו מיתה ימות\" (ספרא, אמור יד). (אגב: בסופו של דבר הורה ה' להוציא את האיש להורג בסקילה [במדבר פרק טו].) פעמים אחרות \"חייב מיתה\" מכוון למיתה בידי שמים ולא בידי אדם, כגון המסופר על תלמיד אחד שפגע בכבוד רבו, על ידי שפסק פסיקות הלכתיות בלא הסכמתו, וסופו שמת לאחר ימים אחדים, כי \"כל המורה הלכה בפני רבו – חייב מיתה\" (בבלי, עירובין סג ע\"א). אבל במרבית הפעמים שבהן בא הביטוי \"חייב מיתה\" כוונתו רק להמריץ ולעודד לעשיית דבר ראוי או להזהיר מפני דבר שלא ראוי לעשותו, אף שאין בצידו עונש מוות, לא בידי אדם ומן הסתם אף לא בידי שמים. כך למשל אומר ר' יוחנן כי \"כל תלמיד חכם שנמצא רבב [=כתם] על בגדו – חייב מיתה\" (בבלי, שבת קיד ע\"א), ואילו ר' מאיר קובע כי \"כל מי שיש לו תלמיד חכם בצידו ואינו משמשו – חייב מיתה\" (מסכת דרך ארץ א, יד). מתברר ששני חכמים אלו רוצים להמריץ את רעיהם להקפיד הקפדה יתירה על בגדיהם או לשרת תלמידי חכמים אחרים, ועל כן הם נוקטים בלשון החריפה \"חייב מיתה\", המקבילה ל\"קטלא חייב\" שבמשנתנו.",
+                    "<b>תג, תגים וכו'</b>",
+                    "תיבת \"תגא\" הארמית (שמקורה אולי בשפה הפרסית) חדרה אף היא אל השפה העברית, ראשית ככינוי לאותם סימנים הנראים כקוצים קטנים והנכתבים מעל ראשי אותיות שונות (כגון שי\"ן, טי\"ת או גימ\"ל) בספרי התורה הכתובים קלף והמשמשים לקריאה בבית הכנסת (והם נראים אפוא כ\"כתרים\" לאותיות). עם הזמן נעשתה תיבת \"תג\" גם כינוי לקו קטן המשמש לקיצור מילים (כגון: ר', פרופ', וכדו'), ובעברית החדשה גם כינוי לכל סימן הבא לאפיין את נושאו או למסור עליו פרטים נוספים. כך \"תג היחידה\" שבצה\"ל, \"תג מחיר\" המוצמד בחנויות למצרכים שונים, \"תג חניה לנכים\" המונפק (אף זו מילה שמקורה בארמית!) על ידי משרד התחבורה, והקרוי לא פעם גם בשם \"תו חניה\". מתברר כי החילופים בין \"תג\" ו\"תו\" בעניין זה הם רבים, והצירוף \"כל תו ותג\" (או \"כל תג ותו\") נפוץ במשמעות של: כל פרט ופרט, אפילו הקטן ביותר."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> גם זה מאמרו של הלל הזקן, שנזכר במשנה הקודמת (ופרטים על חכם זה ראו לעיל, משנה יב). מאמרו המפורסם הזה של הלל מתחלק לשלושה חלקים, אשר רק שני הראשונים שבהם קשורים זה בזה, והריהם עוסקים בשאלת הזיקה שבין היחיד לבין היחד, בין האדם הבודד לבין הקבוצה שהוא מהווה חלק ממנה.",
+                    "<b>אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי?.</b> אם לא אדאג לעצמי, לזכויותיי ולטובתי, מי יעשה זאת למעני? והתשובה ברורה: אף לא איש. בחלק זה של המאמר מטיל הלל הזקן על האדם אחריות לגורלו ותובע ממנו ליזום ולפעול בנחישות למען שיפור תנאי חייו ועולמו. אקטיביות ולא פאסיביות, יוזמה ולא הסתמכות על אחרים, היא שתביא להישגים. עם זאת יודע הלל יפה כי בעולמנו החברתי לא יכול אדם לפעול כאילו הוא מצוי בחלל ריק, בוואקום, ולעשות ככל העולה על רוחו, ועל כן הוא ממשיך ואומר:",
+                    "<b>וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי?.</b> והתשובה גם כאן ברורה: אין הפרט הבודד יכול להגיע למיצוי יכולתו ולהישגים מושלמים מבלי שהוא נעזר בחברה שהוא חי בתוכה, תורם לה ונתרם על ידה בעת ובעונה אחת. שני חלקי מאמרו של הלל משלימים אפוא זה את זה ואין אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו.",
+                    "<b>וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי?.</b> אם חש אדם שעליו לעשות מעשה נכון וראוי, אין סיבה שידחה את עשייתו לטווח בלתי ברור של זמן. אין זו תביעה להשיג דבר כלשהו מייד כאשר חושקים בו, גם לא קריאה לעשייה פזיזה וגחמנית. כל דבר, אומר הלל, ראוי שיעשה בזמנו, אך כאשר אין שום סיבה להתמהמה או לדחות את המעשה – זמנו כעת ומייד. ",
+                    "לא נראה שצריכים אנו לקשר את חלקו השלישי של המאמר אל שני הראשונים. משותפת להם רק העובדה שהם מנוסחים בקצרה כשאלה רטורית, שאלה שתשובתה ברורה מאליה.",
+                    "<b>ועכשו: מה עכשו?</b>",
+                    "מילת \"עכשו\" משמשת רבות בלשוננו ודומה כי הכול רוצים להשיג הכול תכף, עכשיו ומייד, בלא כל דיחוי: \"משיח עכשו\" ו\"שלום עכשו\", \"עכשו זה בזול\", ו\"עכשו או אף פעם לא\" ועוד ועוד. הגענו למצב שבו ניתן להגדיר תהליכים רבים העוברים עלינו כתהליכים של \"עכשוויזציה\", ואף יש מי שקורא למגמה חסרת סבלנות זו בשם הלא־מחמיא \"עכשוויזם\". ובכלל, שם התואר \"עכשווי\" מקובל כבר על הכול.",
+                    "אבל מה פירוש המילה המשונה הזו \"עכשו\" (שניתן לכתוב אותה גם: \"עכשיו\")? המילה לא מצויה במקרא ואין לה מקבילה וודאית בשום שפה שעם ישראל בא עמה במגע. עם זאת היא מופיעה רבות בספרות חז\"ל – לא פעם גם במסגרת הביטוי \"מעכשיו\" – והמדקדקים נתקשו בקביעת שורשה ומקורה. במילון ההיסטורי המצוין של אליעזר בן יהודה (כרך ט, עמוד 4475) מעלים כמה השערות, שביסוד כולן ההנחה שמדובר במילה מורכבת, כגון האפשרות ש\"עכשו\" הוא מעין קיצור של: \"עתה כמו שהוא\" או \"עד כשהוא\", כלומר: כל עוד הוא מה שהוא, כל עוד לא חל בו שינוי, דבר המתמיד רק בטווח זמן קצר. למען האמת, גם השאלה כיצד להגות את המילה הזו שנויה במחלוקת: עכשָו? עכשוֹ? עכשוּ? ומצאנו אף כתבי יד הקוראים מילה זו כ\"עכשוב\"! ובכן, עכשיו מתברר שאיננו יודעים הרבה על \"עכשיו\".",
+                    "\"עכשיו\" הוא גם שמו של כתב עת ישראלי לספרות ולשירה שהחל לצאת בשנות החמישים והוא נותן ביטוי ליצירה הספרותית המתהווה לנגד עינינו, כפי ששמו מעיד עליו.",
+                    "<b>היחיד והיחד</b>",
+                    "מאמרו של הלל מגבש בתמציתיות את סוגיית היחס בין הפרט הבודד ובין הקבוצה שהוא חבר בה. ההיסטוריה האנושית מלמדת שאין אדם יכול לחיות בבדידות מוחלטת ואנוכיות קיצונית (גם רובינזון קרוזו נזקק ל\"ששת\" שלו), אך גם קולקטיביות מוחלטת, המוחקת את דמותו של הבודד לחלוטין, היא דבר פגום, פסול ובלתי אפשרי (ועמד על כך יפה ג'ורג' אורוול בספרו \"1984\"). יש למצוא את דרך הביניים המשלבת את \"אם אין אני לי מי לי\" יחד עם \"וכשאני לעצמי מה אני\", וזאת מלמד הלל.",
+                    "היהדות נתנה ביטוי לצורך שבשילוב זה בכמה דרכים, ואחת מהן היא בעולם התפילה. היחיד חייב על פי ההלכה בתפילה, אך עדיף – אם כי לא הכרח גמור ומוחלט – שזו תיעשה במסגרת \"יחד\", במניין מתפללים (עשרה ומעלה). המשנה (מגילה ד, ג) קובעת כי בהעדר מניין אין הכוהנים מברכים את העם במסגרת התפילה, אין קוראים בתורה או את ההפטרה, ואין אומרים את הברכות הנאמרות מתחת לחופה, ועוד. ויחד עם זה, גם המתפלל ביחידות חייב תמיד לראות את עצמו כחלק מן הכלל. על כן הקפידו חז\"ל לעצב את נוסחת הפתיחה המפורסמת של הברכות בלשון רבים: \"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו...\" וכו'. גם אישה המדליקה נרות ביחידות בביתה, או אדם המהלך לבדו בדרך, חייבים לברך בלשון רבים, לחוש תמיד שהיחיד הוא גם חלק מיחד.",
+                    "וכך נאמר בתלמוד הבבלי (ברכות כט ע\"ב): \"אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך. מאי [=מה היא] תפילת הדרך? 'יהי רצון מלפניך ה' אלהיי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב' ...\" וכו'. כנגד קביעה זו, השמה בפי המתפלל הבודד תפילה בלשון יחיד, העוסקת בצרכיו שלו בלבד, יוצא אביי ואומר: \"לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא [=לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור]\" ועל כן יאמר: \"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום\" וגו'. וכך גם נפסק להלכה. בעולם התפילה, גם \"יחיד\" בודד הוא חלק מ\"יחד\", אף אם אין הוא רואה אותו בפועל למול עיניו.",
+                    "<b>\"אם אין אני לי...\"</b>",
+                    "קשה להאמין, אבל בבדיקה פשוטה במנועי חיפוש ברשת האינטרנט נמצאו קרוב לארבעים אלף (40,000!) ציטוטים בעברית של הקטע הפותח את מאמרו של הלל, \"אם אין אני לי מי לי\". במאמרים מלומדים ובמכתבים למערכת, בפזמונים ובפרסומות, באתרים פרטיים ובאתרים רשמיים – בכולם מככב המאמר הזה, כצורתו או בשינוי, אות ועדות לפופולריות הרבה שרכש, הן בשל הרעיון הבהיר המתבטא בו והן בשל לשונו החרוזה והקצובה.",
+                    "מעניינים במיוחד השימושים ההומוריסטיים והקלילים שזכה להם המאמר, המלמדים על חיותו עד ימינו שלנו בכל רבדי הלשון של החברה דוברת העברית, כגון:",
+                    "אם אין אני לי – מילי [כפרסומת למסעדה בשם זה]",
+                    "אם אין אני לי – שליף לי [על טכניקה של העתקה בבחינה בעזרת דף הנשלף ברגע המתאים ממקום מסתור]",
+                    "אם אין אני לי – בן זוגי לי [כפתיחה להודעה בעיתונות על חידוש: אישור שמקבל אדם לעבוד במדינה אירופית כלשהי, אם כבר קיבל בן זוגו את האישור לעשות כך]",
+                    "אם אין אני לי – גילי לי [הצהרת אהבה לנערה בשם זה]",
+                    "וכן:",
+                    "אם אין אני לי – חברי לי",
+                    "ואם אין חברי לי – שכני לי",
+                    "ואם אין שכני לי – שולחני לי",
+                    "ואם אין שולחני לי – שלילי לי [על טכניקות שונות של העתקה בבחינות בגרות]"
+                ],
+                [
+                    "<b>שַׁמַּאי אוֹמֵר.</b> מאמרו של שמאי מורכב, כמאמרים רבים אחרים במסכת, משלושה חלקים, אך ניתן לקשר רק בין שני הראשונים שבהם. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע.</b> הזמן שצריך האדם להקדיש ללימוד תורה (במשמעותה הרחבה ביותר של המילה) ראוי שיהיה במסגרת קבועה וקשוחה, עדיפה מסגרת יומית, דבר המבטיח התמדה: \"עשה לה עיתים לתורה ... שאם אי אתה עושה כן – מתוך טירוד עסקיך אתה מתבטל ונואש מן התורה\" (פירוש רבי יעקב ב\"ר שמשון [בן המאה הי\"א–י\"ב] למסכת אבות). ",
+                    "<b>אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה.</b> והנה, המשקיע את רוב זמנו בלימוד ובעיסוק אינטלקטואלי עשוי לסבור כי זה העיקר, וכי דיונים ודיבורים ושיחות והחלפת דעות יכולים למלא את חובותיו של האדם גם כלפי החברה שבה הוא נתון. על כן ממשיך שמאי וקובע כי העשייה חשובה יותר, והיא צריכה תמיד להאפיל בהיקפה ובעומקה על הדיבור. בראש מעייניו של האדם צריכים לעמוד מעשי חסד, עזרה לזולת, הוראה ברבים ומילוי תפקידים ציבוריים. לפי פירוש זה קשורים שני חלקי מאמרו הראשונים של שמאי זה בזה. עם זאת אפשר גם לפרש את שני חלקי המאמר בנפרד, ולא לקשר ביניהם, ואז יהיה פירוש החלק השני אחר: הבטחות והצעות ותוכניות ותכנונים הם דבר נאה, אך הם בבחינת אמירה בלבד, ועל האדם לדבר מעט ולעשות הרבה יותר. בעשייה נבחן האדם ולא בדיבור בעלמא. ",
+                    "<b>וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.</b> \"ברצון ובעדינות\" (פירוש הרמב\"ם), כלומר בנועם ומאור פנים. האם מדבר שמאי בכל מפגש עם בני אדם אחרים או שמא רק בשעה שהוא מארח (\"מקבל\") אותם בביתו? הפרשנים חלוקים בהבנת דבריו אלו של שמאי, בעיקר בשל המסורות הרבות על קפדנותו (ראו להלן), אך בין כך ובין כך עצה טובה יש כאן לכל אדם בכל מקום ובכל עת.",
+                    "<b>על שמאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לפני הספירה ובתחילת המאה הראשונה לספירה, והמכונה לעיתים בשם \"שמאי הזקן\". הוא כיהן כאב בית הדין לצדו של הלל (עליו ראו לעיל במשנה יב), ושניהם שימשו כאחרון הזוגות. שמאי נחשב כקפדן בהשקפת עולמו וכקיצוני בדרישותיו הן מאחרים והן מעצמו. סיפורים רבים מחדדים את ההבדל בינו לבין בן זוגו הלל על רקע זה; כך אנו מוצאים במקורות סדרת סיפורים על אנשים שפנו אל שמאי בבקשות מגוחכות וזכו ממנו לקיתונות של רותחין, בעוד שהלל קיבלם בסבר פנים יפות (בבלי, שבת לא ע\"א). קפדנותו של שמאי הופנתה גם אל בני משפחתו שלו, וכך מסופר ששמאי פער פתח בגג ביתה של כלתו והניח עליו סכך וזאת על מנת שנכדו (שנולד במהלך החג!) ימלא את מצוות הישיבה בסוכה (משנה, סוכה ב, ח). בשל מסורת זו ובשל מסורות דומות הפך שמו של שמאי לשם נרדף לקיצוניות והקפדה חמורת סבר, ומקצת מן הפרשנים מתקשים לתאם בין המסופר עליו במקורות השונים לבין מאמרו במשנה שלפנינו, המגלה מזג נוח לבריות. כמו בן זוגו הלל, הותיר גם שמאי אחריו בית מדרש שבו המשיכו לפתח את תורתו (הוא \"בית שמאי\", שגם הוא נעשה כינוי לבית מדרש מחמיר וקפדן [וראו להלן ב, ט]). יש סבורים כי שמאי היה בנאי במקצועו, כיוון שנזכר (בבלי, שבת לא ע\"א) שבידו היתה \"אמת הבניין\" (הוא מקל באורך אמה המשמש למדידת בניין). לפי המסורת נמצא קברו של שמאי הזקן על הר מירון, שם הוא קבור בצד הלל.",
+                    "<b>דף יומי – תורת קבע</b>",
+                    "ההוראה \"עשה תורתך קבע\" איננה קלה לביצוע. כדי לקיימה צריך האדם לייחד לו עיתים קבועות לתורה (ותהא הגדרת המילה \"תורה\" אשר תהיה) בכל יום ויום, בהתמדה, בלא הפסק כלל, בימות החול ובשבת, בחגים או בימות הצום, בשבתו בביתו או בשהותו מחוץ לו, כשבריאותו טובה או כשהיא טובה פחות, בלא הנחה כלל.",
+                    "כמה וכמה כלים נוצרו במהלך הדורות כדי לסייע לאדם לקיים תביעה זו. מפורסם הוא החיבור הקרוי \"חוק לישראל\" אשר המסורת קושרת את ייסודו אל המקובל הנודע בן המאה השש עשרה, האר\"י. ב\"חוק לישראל\" נדפס עבור כל אחד ואחד מימות השבוע (לכל השנה כולה!) מיקבץ קצר של קטעי לימוד: פסוקים מפרשת השבוע, פסוקים מן ההפטרה (הלקוחה כידוע מספרי הנביאים), מזמור תהילים, קטעים קצרים מן המשנה והתלמוד, מן הזוהר ומספרות ההלכה ועוד. כך יכול אדם לקרוא ב\"חוק לישראל\" מדי יום ולקיים את הכלל שהמשנה מבקשת למלאו.",
+                    "חדש ממנו – וכנראה אף נפוץ ממנו – הוא המנהג ללמוד \"דף יומי\" מן התלמוד הבבלי. בתלמוד 2711 דפים, והלומד דף בכל יום משלים את לימוד התלמוד כולו בלמעלה משבע שנים. את הרעיון ללמוד דף יומי חידש הרב מאיר שפירא מלובלין (פולין) בשנת 1923 ומאז הוא נשמר בהקפדה בקרב חוגים רבים, אשר התלמוד הבבלי משמש להם מקור ראשון במעלה ללימוד \"תורה\". ארגונים רבים קמו כדי לסייע למבקשים ללמוד \"דף יומי\" על ידי שיעורים, פרסומים, אתרי אינטרנט ועוד. ומצויים בקרבנו אנשים שכבר סיימו שבעה ואולי אף יותר מחזורי לימוד של \"הדף היומי\". לימוד הדף היומי מקים את \"הישיבה הווירטואלית\" הגדולה ביותר של עם ישראל.",
+                    "במקביל ללימוד קבוע של התלמוד הבבלי יש המקדישים את זמנם ללימוד דף יומי מן התלמוד הירושלמי, \"הלכה יומית\", \"משנה יומית\", ואפילו לימוד יומי מכתביו של הרמב\"ם (עקרון שנקבע בידי הרבי מלובביץ' בשנת 1984). בשעתו מפורסמת היתה פינה יומית ב\"קול ישראל\": \"פרקי היום בתנ\"ך\", שרבים האזינו לה, ורמז בן רמז לה הוא \"פסוקו של יום\" המפורסם.",
+                    "האם קמו מחקים למנהג זה במסגרות אשר לדידם \"תורה\" היא כתבי פילוסופים? תעודות היסטוריות? שירה?"
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר.</b> דבריו של רבן גמליאל בנויים משלושה מאמרים, אשר ראוי לפרש אותם כיחידה אחת, המופנית בראש ובראשונה אל רבנים ופוסקים ונושאה העיקרי היא סוגיית הספק. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה לְךָ רַב.</b> מאמר זה כבר פגשנו לעיל (א, ו) בשם יהושע בן פרחיה, אך שם הוא כוּון לכל אדם, ואילו כאן הוא בא לומר כי גם רב ומורה צריך שיהיה לו מי שיפנה אליו במקרים שיתקשה להכריע בהם, ובעיקר במקרים של ספק. ",
+                    "<b>וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק.</b> הספק, אי הוודאות, הקושי להכריע בין עמדות שונות הנראות שתיהן כנכונות, הוא גורם המקשה על ניהול החיים, במיוחד לגבי מי שצריך להחליט ולהורות לאחרים כך או אחרת. מי שיש לו רב שאליו הוא פונה במקרים כאלה, יתרחק מדרך הטבע ממצבים קשים של ספק. ",
+                    "<b>וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת.</b> את המעשר, שהוא עשירית מן היבול, יש לתת במשקל מדויק, אך מה דינו של מי שמעריך את כמות המעשר באומדן בלבד, בלא בדיקה מדוקדקת? לעיתים ייתכן שיהיה צודק, אך לעיתים אפשר להניח שהוא יטעה והכמות שהפריש בפועל איננה הכמות הנכונה, דבר היוצר שורה של ספקות: ספק אם קיים את המצווה כהלכה וספק אם הכמות העודפת אכן ראויה למעמד ההלכתי של מעשר, וכיוצא באלה. מי שאינו נותן מעשר על פי אומדן אלא על פי שקילה ובדיקה מלאות לא יגיע לכלל ספקות אלו. וניתן לומר כי הדוגמא שהביא רבן גמליאל בעניין הספק באה ללמד על כלל המקרים שבהם אדם מכניס עצמו לכלל ספק אף כשאיננו צריך לעשות כן. – והיוצא מן המאמר בן שלושת החלקים: על האדם להתרחק מן הספק, הן על ידי מציאת רב שיתיר את הספקות והן על ידי הימנעות ממצבים העשויים לעורר ספק, כגון אומדן במקום שניתן להגיע לדיוק. \"הסתלק מן הספק\" הוא מתכון לחיים בלא מבוכה וטרדות, וכוחו יפה גם לגבי מי שאיננו רב ופוסק הלכה. כל בעל מקצוע יודע שהוא חייב להתייעץ במקרים של ספק בבקיאים ממנו, וכל אדם בכלל נקרא שלא להכניס עצמו למצבים מסופקים, אבל האם באמת אפשר לחיות בעולם המודרני בלי קורטוב של ספק וספקנות? ",
+                    "<b>על רבן גמליאל</b>",
+                    "על פי סדר המסכת מובא כעת מאמרו של רבן גמליאל, חכם ארץ ישראלי בן המאה הראשונה לספירה. רבן גמליאל היה נכדו של הלל הזקן, אשר ממנו, ככל הנראה, קיבל את נשיאות הסנהדרין בירושה, והוא הראשון בספרות חז\"ל המכונה בתואר \"רבן\" (שם תואר שנתייחד בימים הקדומים לנשיאי ישראל). בדורות שלאחריו יופיעו עוד שני נשיאים שיחזיקו בשם \"רבן גמליאל\" – ועל מנת להבדיל ביניהם, נהוג לכנות את רבן גמליאל שלפנינו בשם: \"רבן גמליאל הזקן\". רבן גמליאל זה כיהן כנשיא בעשרות השנים האחרונות שלפני חורבן המקדש, ומקום מושבו היה בלשכת הגזית שבהר הבית. כנכדו של הלל הזקן, וכמי שהשתייך לאסכולת \"בית הלל\", החזיק רבן גמליאל בעמדות מתונות וקיימים בידינו מקורות שלפיהם התייחס בסלחנות אף אל הנוצרים הראשונים. זאת ועוד: פאולוס (הוא שאול מתרסוס), מפיץ הנצרות, התגאה בכך שהיה תלמידו של רבן גמליאל הזקן. על יחסו המיוחד של רבן גמליאל אל נשים מעידות תקנותיו שלפיהן אישה שיש עד אחד בלבד על מות בעלה יכולה להינשא לאדם אחר, אף שבנושאים אחרים נדרשים שני עדים (משנה, יבמות טז, ז). האגדה גם מספרת שפעם אחת טייל רבן גמליאל הזקן בהר הבית, וראה שם אישה נוכריה שבלטה ביופיה, ובירך עליה: \"[ברוך ה'] שכך לו בריות נאות בעולמו\" (ירושלמי, עבודה זרה א, ח). לאחר מותו אמרו עליו: \"משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות\" (משנה, סוטה ט, טו).",
+                    "<b>ספק אם הספק הספיק לספוק את כפיו</b>",
+                    "דומה שבלא ניקוד קשה יהיה להבין משפט זה. מתברר שהשורש ספ\"ק משמש בשפה העברית בכמה וכמה מובנים שונים, ואחד מהם במאמרו של רבן גמליאל.",
+                    "השורש ספ\"ק (הכתוב גם בשין שמאלית: שפק) מכוון להכאת כף אל כף מתוך ביטוי של צער, כאמור בבלק: \"ויספֹק את כפיו\" (במדבר כד, י) בתגובה על התנהגותו הבלתי צפויה של בלעם. אך ספ\"ק הוא גם נתינה או הענקת דבר במידה הנדרשת לו, במידת הצורך: \"הבריכות מספקות לו מים\" (בבלי, בבא בתרא סז ע\"ב). ומכאן גם סיפוק, הספקה או סַפָּק (של מוצרים ומצרכים) וכן אדם המסתפק במה שיש לו ואומר \"מספיק ודי\". ואחרונה, כבדברי רבן גמליאל: פקפוק, חוסר ודאות, דבר שאיננו ברור. אדם יוצא זכאי בדין מחמת הספק, או שהוא נהנה מן הספק, וישנם דברים המוטלים בספק, ומצאנו גם את הביטוי \"ספק ספֵיקא\" שפירושו: ספק של ספק, ספק קל, צל צלו של ספק בלבד.",
+                    "במילון אבן שושן מובאת משמעות רביעית לשורש ספ\"ק: קש\"ר או חב\"ר. \"בא אדם אחד וסיפק לה חבל בחבל\" (מדרש שיר השירים רבה א, ח), כלומר קשר חבל אל חבל, כדי להתחבר אל דלי היורד לתחתית באר עמוקה. לדעת אבן שושן ממשמעות זו של דבר שהוא קשור, דבר שצריך להתיר אותו, נולדה המשמעות שבדבריו של רבן גמליאל: \"דבר קשור שאין יודעים מה הוא עד שיתירוהו\", ובינתיים הוא נתון בספק.",
+                    "למען האמת, גם הצעה זו היא מסופקת, אבל נראה שעסקנו מספיק בעניין הספק.",
+                    "<b>סליק והסתלקות</b>",
+                    "בתקופה שקדמה להקמת המדינה, בעיקר בתקופת המנדט הבריטי, שימשה המילה \"סליק\" ככינוי למחבוא מחתרתי, בעיקר של נשק או של מסמכים סודיים. מפורסם הוא, לדוגמא, הסליק של קיבוץ יגור, אשר נתגלה בידי הבריטים ב\"שבת השחורה\" (29.6.1946). באותה שבת הטיל הצבא הבריטי עוצר על הערים ופשט על בתים ויישובים רבים, בין השאר בחיפוש אחרי מצבורי נשק. יותר מ–300 רובים, 100 מרגמות ומאות אלפי כדורים נתפסו בסליק של קיבוץ זה. סליקים אחרים הוסתרו בתחתית רפת בנהלל, בחצר בית בגבעתיים ועוד. ועד היום, בעקבות עבודות שיפוץ וחפירה, מתגלים מפעם לפעם סליקים שנשמרו במקומם עשרות רבות של שנים.",
+                    "תיבת \"סליק\" נגזרה מן השורש הארמי סל\"ק שמשמעותו: להעלות, להסיר, להרחיק (וגם להסתיר). במקרא מופיע שורש זה רק בקטעים הארמיים שבספר דניאל (כגון ב, כט) וספר עזרא, והוא אחד מן השורשים שחדרו בעוצמה אל השפה העברית (השוו לעיל א, יג). ודי אם נזכיר את הופעתו בבניין פיעל (\"כל האומר לשון הרע מסלק את השכינה מלמטה למעלה\" [דברים רבה ה, ו]) או התפעל (\"החמה מראש האילנות נסתלקה / בואו ונצא לקראת שבת המלכה\" [ח\"נ ביאליק]). דובר הארמית יאמר במקום \"מה נכנס לך לראש\" – \"מה סלקא דעתך\" [=מה עלה בדעתך]?! והנה, שימוש מיוחד בשורש סל\"ק בבניין התפעל הוא כלשון נקייה, עדינה, להזכרת מותו של אדם, שמשמעותו התרחקות מחברת בני אדם או עלייה למרומים. על החכם בן זומא, למשל, שעסק בתורות סוד שונות (ראו להלן ד, א), נאמר כי עיסוקו זה הביאו למות בגיל צעיר, או בלשון המקורות: \"לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא\" (תוספתא, חגיגה ב, ו). מתברר כי השפה העברית איננה מחבבת את תיבת \"מת\", בראותה אותה כביטוי בוטה מדי, ותמורתו תאמר: \"נקרא לישיבה של מעלה\", \"איננו\", \"השיב נשמתו לבוראו\" או סתם \"הסתלק\" וכיוצא באלה ביטויים שמשמעם אחרי הכול הוא אחד."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר.</b> הכוונה לבנו של רבן גמליאל שנזכר במשנה הקודמת. ייתכן שאמר את מאמרו זה בצעירותו, קודם שזכה לתואר \"רבן\", ועל כן הוא קרוי כאן \"שמעון\" בלבד. גם מאמרו מורכב משלושה חלקים, ואלה מתקשרים זה לזה ועוסקים בסוגיית הדיבור. ",
+                    "<b>כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים.</b> נשיא בן נשיא גדל מן הסתם מילדותו בעולם התורה והחכמים, ואת המסקנה שהוא חולק עמנו הוא מבסס על ניסיון חייו זה.",
+                    "<b>וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה.</b> המידה הטובה ביותר שצריך אדם לאחוז בה (ו\"גוף\" כאן כוונתו: האדם על שלל פעילויותיו, רוחניות וחומריות) היא מיעוט במילים. אין הכוונה להימנעות מוחלטת מדיבור, לשתיקה מוחלטת, אלא לדיבור מדוּד המוגבל רק לדברים רצויים ונצרכים. ובוודאי שהשתיקה טובה בהרבה מן הרכילות, מן השיחה הבטילה, מבזבוז זמן בפטפטת חסרת משמעות או טעם, מויכוח והתנצחות לשם הויכוח וכיוצא באלה (וראו עוד להלן: \"סייג לחכמה שתיקה\" [ג, יז]). זאת ויתרה מזאת. גם כשאנו עוסקים בדיבור ראוי ונכון, אזי יש לזכור כי ",
+                    "<b>לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.</b> העשייה בפועל היא החשובה ולא הדיבורים והדיונים והלימוד התיאורטי המתקיימים בבית המדרש (על המדרש ראו עוד ה, יז). מדרך הטבע במסגרות הלימוד מדברים ודנים על העשייה (מצוות ודינים, דרכי פעולה והתנהגות) אבל העשייה עצמה היא העיקר, היא הדבר החשוב יותר ובעל המשמעות, ועליה זוכה האדם לשכר גדול יותר. ",
+                    "<b>וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא.</b> ובכלל, הארכה מוגזמת בדיבור, בכל נושא ונושא, ואפילו בדברי חכמה ותורה, סופה שהיא עלולה להביא למריבות ולעורר סכסוכים ושאר פגעים חברתיים, ועל כן ראוי לצמצם בה.",
+                    "כך מצטרפים שלושת חלקי מאמרו של רבן שמעון בן גמליאל לאמירה מתפתחת אחת: מלכתחילה ראוי להיות בין המעדיפים שתיקה על פני הדיבור, שהרי העיקר היא העשייה ולא הדיבור, והארכה בדיבורים לא תביא עימה שום טובה. דומה שדברים אלו כוחם יפה גם מחוץ לכתלי בית המדרש.",
+                    "<b>על רבן שמעון בן גמליאל הראשון</b>",
+                    "נשיא הסנהדרין בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה ובנו של רבן גמליאל הזקן. מעט נודע לנו על תולדות חייו ועל אישיותו, והעובדה שגם נכדו נקרא בשם \"שמעון בן גמליאל\" מקשה על הבחנה בין שניהם במה שנוגע להזכרתם בספרות חז\"ל. יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס), בן זמנו, מספר עליו שהיה \"איש חכם ונבון וידע בחכמתו לישר הדורים ולמצוא מוצא גם בעניינים מסובכים\" (חיי יוסף, פרק לח). התלמוד מספר כי בשעת שמחת בית השואבה, בחול המועד של חג הסוכות, היה מפליא לעשות – כלוליין בקרקס של ימינו – כאשר \"היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר [=אש] וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו\" (בבלי, סוכה נג ע\"א), ולא בוש לגלות בציבור את שמחתו.",
+                    "ארץ ישראל ראתה בימיו את המרד הגדול ואת חורבן המקדש ורבן שמעון זה היה בין המתונים אשר ביקשו למנוע את המרד, אך לשווא. יוספוס מספר על שמעון בן גמליאל ושותפים לדרכו, שהיו \"אנשים נשואי הפנים בקרב העם\", אשר הקהילו את כל העם לאספה נגד הקנאים (מלחמת היהודים ד, ג). חכם בשם שמואל הקטן ניבא בשעת פטירתו כי \"שמעון ... לחרבא\" (בבלי, סוטה מח ע\"ב), היינו כי שמעון בן גמליאל יומת בחרב, ואכן, על פי מסורת מתקופת הגאונים, נהרג שמעון בן גמליאל במהלך המרד או בסמוך לו, בידי הרומאים או בידי קנאים מבית.",
+                    "<b>בגנות השתיקה</b>",
+                    "האמנם תמיד ראוי להעדיף שתיקה על דיבור? האם תמיד \"מילה בסלע ומשתוקא בתרין\" (כלומר: מילה שווה מטבע שערכו סלע אך שתיקה שווה שני סלעים)? בוודאי נמצא הזדמנויות בחיינו שבהן צריך לדבר ואסור לשתוק, כגון בשעה שאדם רואה מעשה של עוול והוא יכול לסייע בתיקונו על ידי הערה או דיבור. ברוח זו, למשל, קובע התלמוד (בבלי, סוטה יא ע\"א) כי שלושה היו יועציו של פרעה: \"בלעם שיעץ [לפגוע בבני ישראל] – נהרג, איוב ששתק – נידון בייסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית\", שכן מצאצאי משה וציפורה ישבו בסנהדרין שמקומה היה בלשכת הגזית שבהר הבית. כעונש על שתיקתו של איוב הובאו עליו, לפי מסורת זו, ייסורים קשים. גם רבן שמעון בן גמליאל היה בוודאי מסכים כי יש שבח בשתיקה רק כשהיא עומדת מול דיבור מיותר וריק ממשמעות. והנה, להפתעתנו מצאנו גם פרשן המבאר את דברי רבן שמעון בהיפוך מוחלט ממה שמקובל למצוא בהם. פרשן המשנה, ר' ישראל ליפשיץ (בן המאה התשע־עשרה), בפירושו \"תפארת ישראל\", טוען כי פירוש המשנה אחר הוא. במקום לפרש \"לא מצאתי ... טוב משתיקה\" במשמעות של: לא מצאתי דבר טוב יותר מאשר השתיקה, הוא מפרש ביטוי זה: לא מצאתי שדבר טוב כלשהו יוצא מן השתיקה. רוצה לומר: לא תימצא לגוף שום תועלת, שום דבר טוב, מן השתיקה!",
+                    "לדעתו של בעל \"תפארת ישראל\" פונה רבן שמעון בחלק הראשון של מאמרו אל תלמיד המצוי בראשית דרכו: \"לא הביישן למד\" (להלן ב, ו), ומי ששותק בשעת הלימוד, הריהו \"יושב כפסל משוּמם, על כן לא ירוּמם!\" על התלמיד לפתוח את פיו, לשאול ולחקור, ואף לחזור על הדברים בקול רם, כי כך – לדעת פרשן זה – יתקבעו הדברים בתודעתו ביתר שאת. שתיקה בשעת לימוד היא דבר פגום, יכולה להיתפס שלא בצדק כאי־הבנת נושא הלימוד או כזלזול בו, ודברים כאלה אכן ראוי שיאמר אדם צעיר כשמעון בן גמליאל, המצוי בראשית דרכו כתלמיד בין חכמים. ואת דברי הסיום מכוון ר' ישראל ליפשיץ אל המורים דווקא: הם ראוי שידברו בקצרה, לא יטעו את תלמידיהם בנאומים מורכבים שקל לשכוח אותם, ויעסקו בעיקר.",
+                    "לא פירשנו את המשנה לפי הצעה זו, אך יש להודות שפירוש זה מפתיע, ובעיקר מאלף גם הוא. ואולי עת לכל דבר, \"עת לחשות ועת לדבר\" (קהלת ג, ז)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד.</b> סמוך לפתיחת פרק א במסכת אבות הובא מאמרו של שמעון הצדיק, כי \"על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים\" (משנה ב), והפרק חותם במשנה שלפנינו, המצביעה על שלושה דברים אחרים אשר \"העולם עומד\" עליהם, ושבזכותם הוא קיים ויציב. כך מוקנית לפרק מסגרת ספרותית ברורה, אלא ששמעון הצדיק עסק בדרכים לקיום העולם ואילו רבן שמעון בן גמליאל מדבר על העקרונות והערכים המונחים ביסודן. ",
+                    "<b>עַל הָאֱמֶת.</b> על רדיפה אחר האמת ואמירת האמת. ",
+                    "<b>וְעַל הַדִּין.</b> עשיית משפט צדק. ",
+                    "<b>וְעַל הַשָּׁלוֹם.</b> בין כל חלקי החברה: \"שיהיה שלום בין הבריות ויהיו אוהבין זה לזה\" (רבנו בחיי בפירושו למשנה), \"שלום בין המלכויות ובין אדם וחברו\" (רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה). ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם\".</b> ציטוט הפסוק כראיה נראה להיות תוספת מאוחרת (והוא אכן חסר מהרבה כתבי יד, וכך גם מעיד, למשל, הפירוש המיוחס לרש\"י: \"ובמשנה אין כתוב מקרא זה\"). ואכן, הפסוק מספר זכריה מזכיר שני עניינים בלבד (\"אמת\", \"משפט שלום\") ולא שלושה, כפי שמבקש בעל המאמר למצוא בו. ",
+                    "ומבהיר התלמוד הירושלמי (תענית ד, ב) את הקשר בין שלושת חלקי המאמר (אם כי בסדר אחר): \"ושלושתן דבר אחד הן: נעשה הדין – נעשה אמת – נעשה שלום\". משפט צדק מביא לגילוי האמת, וגילוי האמת מבטיח את השלום. החברה האידאלית תשתית את יסודותיה על שלושה עקרונות אלה. והיפוכו של דבר: דין מרמה שתוצאותיו שקר מגדיל את האיבה והעוינות, בין בני אדם ובין מדינות גם יחד.",
+                    "<b>על רבן שמעון בן גמליאל השני</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שכיהן כנשיא הסנהדרין באושא שבגליל במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה. אביו, רבן גמליאל דיבנה (ראו להלן), נפטר כשהיה רבן שמעון זה צעיר לימים, ועל פי המסופר העביר את שנות נעוריו בבבל, וכך לא נפגע ממסע הנקמה הרומאי שאירע בעקבות מרד בר כוכבא (אשר דוכא בשנת 135 לספירה). מששב רבן שמעון לארץ נתמנה לתפקיד הנשיא, ובצדו כיהנו שני חכמים בעלי השפעה גדולה – רבי נתן הבבלי (כאב בית דין) ורבי מאיר. רבן שמעון פעל רבות לחיזוק מעמדו של הנשיא ונקט לא פעם ביד קשה כלפי חבריו להנהגה וכלפי הפזורה היהודית, כדי לבצר את מעמד הנשיא בארץ ישראל ולמנוע מחלוקות בקרב העם. עם זאת נראה שבחייו האישיים היה רבן שמעון אדם ענו שהתקיפות ממנו והלאה. בנו, רבי יהודה הנשיא, מונה אותו בין שלושת האנשים הענווים ביותר שראו תולדות ישראל עד זמנו: יונתן בן שאול אשר ויתר על מלכותו למען דוד, בני בתירה שהפקידו בידי הלל הזקן את ההנהגה (ראו לעיל, משנה יב) ואביו, רבן שמעון (בבלי, בבא מציעא פה ע\"א). שם גם מדמה רבן שמעון את עצמו לשועל, בניגוד לרבי שמעון בר יוחאי שאותו הוא מתאר כאריה. הלכות רבות נאמרו משמו, כמו גם תיאורים של מנהגי בית אביו וזיכרונות מתקופת ילדותו, כגון: \"אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא\" (בבלי, בבא קמא פג ע\"א).",
+                    "<b>לאן נעלם רבן גמליאל דיבנה?</b>",
+                    "במשנה הקודמת ובמשנה זו באים דברים בשם \"שמעון בן גמליאל\", ולכאורה מדובר באותו חכם, אך לא כך הוא. מדובר בשני חכמים שנשאו אותו שם, הראשון (משנה יז) הוא רבן שמעון בן גמליאל הזקן, ואילו במשנה שלפנינו מדבר רבן שמעון בן גמליאל דיבנה. מסתבר שבין שני חכמים אלו חצצה דמות נוספת: רבן גמליאל דיבנה. אכן, כיאה לשושלת של נשיאים – וכמקובל בבתי מלוכה מאז ומתמיד – חוזרים בה אותם שמות, גמליאל ושמעון (ומאוחר יותר גם יהודה), לא פעם ולא פעמיים, דבר המקשה על זיהוי בעלותו של חכם זה או אחר על דברים המצויים בספרות חז\"ל.",
+                    "והנה, במסכת אבות לא מצאנו מאמר בשם רבן גמליאל דיבנה! חכם זה נזכר רבות במרחבי ספרות חז\"ל, אך מסכת אבות עוברת עליו בשתיקה, והדבר תמוה וקורא להסבר. היה מי שסבר כי בנוסח המקורי של המסכת אכן הובא מאמר בשם רבן גמליאל דיבנה, אך זה הושמט משום שהיתה במאמר זה התייחסות לסיפור מביך הקשור בו, סיפור העברתו מנשיאותו בעקבות יחס בוטה שגילה כלפי חכם אחר בפומבי (בבלי, ברכות כז ע\"ב). לדעת אחרים מתרוצצות בתוך המשנה שתי מסורות מנוגדות באשר לשאלת יורשיהם של הלל ושמאי המפורסמים: לפי גישה אחת המשיכה שושלת הנשיאות את דרכו של הלל, ולפי גישה אחרת עברה תורתם אל רבן יוחנן בן זכאי (שאותו נפגוש בהמשך המסכת). והנה, בין רבן יוחנן בן זכאי ובין בן דורו, רבן גמליאל דיבנה, שררה מתיחות מסוימת, והדעה שהעדיפה את רבן יוחנן בן זכאי היא שגברה. רבן גמליאל דיבנה נדחק ממסכת אבות, כחוליה במסירת התורה, ואילו על רבן יוחנן בן זכאי נקבע שהוא הוא ש\"קיבל\" מהלל ושמאי (להלן ב, ט).",
+                    "<b>האם מותר לשקר למען השלום?</b>",
+                    "מסכת אבות דרבי נתן מביאה בקשר למשנתנו סיפורים שונים על אהרן הכהן כמשכין שלום בין אדם לחברו (וראו עוד לעיל א, יב). אחד הידועים שבסיפורים אלה הוא מעשה ב\"שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו: 'בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו, וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיניי ואראה את חברי, בושתי הימנו [=אני מתבייש בפניו] שאני הוא שסרחתי עליו [=נהגתי בו שלא כשורה]'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו [=עד שמבטל את כעסו על חברו], והולך אהרן ויושב לו אצל האחר, ואומר לו: 'בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו, וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי היאך אשא את עיניי ואראה את חברי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה [=שני החברים] גפפו ונשקו זה לזה\" (נוסח א, יב).",
+                    "התנהגותו של אהרן משקפת עמדה שלפיה המטרה (רדיפת שלום) מצדיקה אמצעים חריפים כגון אי־אמירת אמת. דעה זו מובעת גם במחלוקת הלכתית המופיעה בתלמוד, בדבר השאלה האם מותר לשקר למען השלום, או שמא לא רק שהשקר מותר, אלא שמצווה לעשות כן. וכך נאמר בתלמוד (בבלי, יבמות סה ע\"ב): \"אמר ר' אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות [=לא לומר אמת] בדבר השלום, שנאמר: 'אביך ציוה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך' (בראשית נ, טז–יז)\". כוונתו של ר' אלעזר לאחי יוסף האומרים לאחיהם, לאחר מות אביהם, כי יעקב הורה לו לסלוח להם על שמכרו אותו לעבדות. לפי ר' אלעזר לא אמר יעקב כך מעולם, והאחים בדו זאת מלבם כדי לא ללבות את הריב בינם לבין יוסף. וממשיך התלמוד: \"ר' נתן אומר: מצווה [=לשנות למען השלום], שנאמר: 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר ה' עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי' (שמואל א טז, ב)\". שמואל פוחד ללכת אל בית לחם כדי למשוח את דוד, פן יפגע בו שאול, וה' מתיר לו להעמיד פנים כאילו בא להקריב קרבן ולא לגלות את כוונותיו האמיתיות.",
+                    "מסתבר שערך השלום היה כה גדול בעיני חכמים, עד שהתירו אפילו לשקר למענו, ואף רמזו בעדינות שהם הולכים בדרך זו בדרכו של הקדוש ברוך הוא."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "פרק ב ממשיך את תיאור העברת התורה שבעל־פה מדור לדור. ",
+                    "<b>רַבִּי אוֹמֵר.</b> זו המשנה הראשונה במסכת אבות המזכירה את שמו של עורך המשנה, רבי יהודה הנשיא (הידוע גם בשם \"רבי\" בלבד). היא פותחת בשאלה ריטורית, משיבה עליה תשובה כללית והולכת ומפרטת את התשובה. ",
+                    "<b>אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם.</b> מה היא, מבחינה דתית, הדרך הראויה שצריך אדם לברור, לבחור, ללכת בה במהלך חייו? ותשובתו העקרונית של רבי: ",
+                    "<b>כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשָׂהּ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.</b> דרך שהיא מפארת ומוסיפה גדוּלה ויוקרה למי שהולך בה, דרך הנחשבת מפוארת ומכובדת גם בעיני שאר בני אדם. וממשיך רבי ומפרט תשובה כללית זו בשלושה עניינים מתחום ההתנהגות הדתית המשתלשלים זה מזה. ",
+                    "<b>[א] וֶהֱוֵה זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּמִצְוֹת.</b> על האדם להקפיד על קיום המצוות כולן באותה מידה, מבלי לנסות ולהבחין בין מצווה הנראית קלה לביצוע (או שנוהגים להקל בה ראש) לבין מצווה קשה לביצוע (או שנוהגים לראותה כבעלת משקל גדול). השכר הניתן על קיום מצוות (בעולם הזה או בעולם הבא), אומר רבי, איננו ידוע לאדם, ואין הוא עומד בהכרח ביחס ישיר לחשיבותה היחסית של המצווה בעיני בני אדם או לקלות שבקיומה. ",
+                    "<b>[ב] וֶהֱוֵה מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.</b> כיוון שרבי הזכיר את ההנחה הדתית כי על קיום מצוות עתיד האדם לקבל שכר, גם אם איננו יודע מה הוא ומה היקפו, ואילו על עבירותיו – ייענש, הולך הוא וממשיך לדון בעניין השכר והעונש מנקודה נוספת. עשיית מצוות גורמת לאדם לא פעם גם הפסדים (כשהוא נותן מממונו למעשר או מקדיש מזמנו הפנוי לתפילה, וכיוצא בזה), בעוד שאדם עשוי להשתכר דווקא מביצוע עבירה (כשאינו מחזיר אבידה לבעליה או נשבע שבועת שקר במשפט). רבי מבקש מן האדם לשקול בכל מקרה זה כנגד זה את הרווח וההפסד, על יסוד ההנחה הדתית כי השכר על עשיית מצווה או על הימנעות מעבירה יהיה תמיד גדול יותר. ",
+                    "<b>[ג] הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים.</b> וכיוון שכבר נזכר עניין \"שכר עבירה\" ממשיך רבי ומלמד כיצד ניתן להימנע מעבירות: האדם לא יחטא אם יזכור תמיד כי יש במרומים עין הרואה את מעשיו, אזן השומעת את דבריו, ויד הכותבת בספר את כל מעשיו, כדי לבוא עמו חשבון בבוא העת (וראו להלן). מוּדעות מתמדת להשגחה פרטית שמשגיח האלוהים על האדם תביא את האדם לברוח מפני העבירות כמפני אש.",
+                    "אמת, מאמרו של רבי מתבסס על אמונה מלאה בקיומה של השגחה פרטית, בחשיבותן של המצוות ובתורת השכר והעונש. מה מכל זה יכול לדבר אל לבו של מי שעקרונות אלו אינם נר לרגליו? אפשר לטעון כי הרעיון בדבר חשיבותה של ההסכמה החברתית אודות התנהגותו של האדם, או חובתו של אדם לדעת שאין הוא יחיד בעולם ויש מי שבוחן ומתבונן במעשיו – הם רעיונות בעלי חשיבות גם מחוץ לעולם הדתי, אך דומה שפרשנות זו לא תקלע לכוונתו של רבי ואף תתרחק ממנה יתר על המידה.",
+                    "<b>על רבי יהודה הנשיא</b>",
+                    "מכונה גם בכינוי \"רבי\" (בלא תוספת) או \"רבינו הקדוש\" (בבלי, שבת קיח ע\"ב ועוד) – שני כינויים המעידים על מעמדו המיוחד ורב העוצמה של חכם זה. רבי חי בין השנים 225–140 לספירה לערך, כיהן כנשיא הסנהדרין ובין מפעלותיו יש למנות את עריכת המשנה (אשר מסכת אבות היא, כידוע, חלק ממנה). עריכת המשנה – דבר שנעשה בכתב או בעל־פה – פתחה תקופה חדשה בתולדות הרוח של עם ישראל, ומעתה נעשה טקסט זה לחיבור הבסיסי שנלמד בבתי המדרש, ושעליו נבנו התלמודים (הבבלי והירושלמי). רבי יהודה היה בנו הבכור של הנשיא רבן שמעון בן גמליאל והוא למד אצל תלמידי ר' עקיבא האחרונים. בנוסף לגדולתו בתורה אחז רבי יהודה הנשיא אף במעמד פוליטי אשר התבטא ביחסים טובים עם השלטון הרומאי, דבר שאפשר לו להקל על חייו של הציבור היהודי בארץ ישראל ובתפוצות. לעוצמתו הרוחנית והפוליטית של רבי יהודה הנשיא עדויות רבות בכתבי חז\"ל, החל מן הקביעה כי \"מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדוּלה במקום אחד\" (בבלי, גיטין נט ע\"א), המשך בכינויו \"משיח ה'\" (ירושלמי, שבת טז, א) וכלה בניסיונו לבטל את צום תשעה באב. לשיטתו של רבי, אף אם בית המקדש השלישי טרם עמד על עומדו, הרי שהתנאים הפיזיים והרוחניים בארץ ישראל נעשו כה טובים עד שאין צורך לתת ביטוי בוטה של אבל על הבית שנחרב. ניסיונו זה של רבי לא צלח בידו בשל התנגדות בני דורו.",
+                    "את רוב חייו חי ר' יהודה הנשיא בבית־שערים שבגליל התחתון, שאליה עברה גם הסנהדרין, אך כשבריאותו התרופפה עבר אל ציפורי, ובה גר בשבע־עשרה השנים האחרונות לחייו (בבלי, כתובות קג ע\"ב). על בריאותו של רבי קיימים בידינו סיפורים רבים, שהמפורסם ביניהם הוא הסיפור על כאבי השיניים שבהם לקה ואשר ליוו אותו במשך שלוש עשרה שנים. רבי נהג בחצרו בגינוני מלכות; אך קרבתו אל מעמד העשירים עוררה אי־שביעות רצון בקרב חלק מן החכמים. למרות הביקורת, גם מתנגדיו של רבי לא כפרו בגדולתו הדתית־הלכתית. מן המקורות שנותרו בידינו אנו למדים שרבי יהודה הנשיא עשה בכספו למען טובתם של תלמידי החכמים, והיה קנאי לשפה העברית, עד כדי כך שגם השפחות ששירתו בביתו שלטו בה (בבלי, ראש השנה כו ע\"ב). אגדות רבות מספרות על חייו של רבי יהודה הנשיא, ועל ידידות ששררה בינו ובין איש רומאי רם מעלה בשם אנטונינוס, שהמסורת מזהה אותו עם אחד מקיסרי רומי.",
+                    "רבי נקבר בבית־שערים, ולאחר מותו נאמר: \"משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא\" (בבלי, סוטה מט ע\"א). עם מותו נחתמה תקופת התנאים ולאחר דור מעבר אחד החלה תקופה חדשה, היא תקופת האמוראים.",
+                    "<b>\"ספרים, רבותיי, ספרים\"</b>",
+                    "מאז המצאת הכתב, אי שם באלף הרביעי לפני הספירה, תפסו הספרים מקום של חשיבות חברתית ודתית בחיי האדם. הדבר הכתוב נתפס כבעל תוקף וכנצחי, ומכאן, ככל הנראה, השימוש הרב בפעולת הכתיבה בתרבויות העת העתיקה כביטוי לציון אירוע בעל תוכן משמעותי שיש לזכור אותו לדורות. כך, למשל, אחשוורוש מלך פרס שניהל רישום מדוקדק של הקורות אותו ב\"ספר דברי הימים\" (אסתר ב, כג), והמקרא משופע בהזכרת ספרי היסטוריה, כגון \"ספר דברי הימים למלכי יהודה\" (מלכים א יד, כט). הספר מילא תפקיד רב חשיבות גם במערכת המשפטית, כפי המסופר במשנה המתארת את התנהלות הסנהדרין במשפט (סנהדרין ד, ג): \"סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה, ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם, אחד מימין ואחד משמאל, וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין...\". רישום הפרוטוקול מקנה לדיונים בבית הדין מעמד על־זמני.",
+                    "אך בצד ספרים אנושיים אלו קיימת גם תפיסה שלפיה מצויים במרומים ספרים שמימיים נצחיים שרשומים בהם בני האדם כולם, מעשיהם וגורלם. כך, דרך משל, המדרש האומר לאדם ביום הדין כי \"כל דיבור ודיבור שיצא מפיך בספר נכתבים, בין טוב בין רע בין בשוגג בין במזיד\" (מדרש תנחומא, מצורע א). למסורת זו ביטוי מיוחד בעולם התפילה, בעיקר בקשר לימים הנוראים ולגזרי הדין הנחתמים בהם. \"אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר [=מיד] לחיים, רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים. זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה\" (בבלי, ראש השנה טז ע\"ב). ומכאן קריאה חוזרת ונשנית בתפילות הימים הנוראים: \"אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות / אבינו מלכנו כתבנו בספר גאולה וישועה\" וכיוצא בזה. ספרייה שלמה של ממש! הפנייה הנרגשת בפיוט \"ונתנה תוקף\" משקפת טוב מכול את ההוויה והחוויה הסובבות סביב הספר השמימי: \"אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד, וכותב וחותם וסופר ומונה, ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזיכרונות...\".",
+                    "על ספר מעין זה מדבר רבי יהודה הנשיא כשהוא מתרה בשומעיו: \"וכל מעשיך בספר נכתבים\" (וראו עוד להלן ג, ג)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר.</b> כבוד רב חלק רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, לבנו, כשהכניס לתוכה גם מדבריו (ועל רבן גמליאל זה ראו להלן במשנה ד. על התואר נשיא ראו להלן ב, ז). גם את מאמרו של רבן גמליאל ניתן לחלק לשלושה מרכיבים, שרק שני הראשונים נראים קשורים זה בזה. ",
+                    "<b>יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> אין לך שילוב טוב ויפה יותר מאשר לימוד עיוני (\"תלמוד תורה\") ועמל כפיים (\"דרך ארץ\" [ראו להלן]). אל לו לאדם לשקוע רק בזה או בזה. וזאת משום",
+                    "<b>שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.</b> מי שמתייגע, עמל ומתאמץ, בלימוד תורה ובמלאכה גם יחד, סופו שאין לו זמן פנוי המאפשר את החטא. כדוגמא אחת לרעיון זה אומר בעל הפירוש המיוחס לרש\"י: \"שמתוך שהוא לומד ועוסק בסחורה להתפרנס, אינו חומד וגוזל ממון אחרים\". ",
+                    "<b>וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.</b> ואף יתרה מזאת: לימוד תורה בלבד, חשוב ככל שיהיה, אין די בו, שהרי \"אם אין קמח אין תורה\" (להלן ג, כא). האדם זקוק גם לצרכי מחייה, \"לפי שאי אפשר בלא מזונות\" ואם יזדקק למזון ולא ימצא – הוא \"מלסטיס [=שודד] את הבריות ומשכח תלמודו\" (הפירוש המיוחס לרש\"י). כשיגיע לחטוא ולפשוע, לא תגן עליו התורה שלמד וזו תאבד את ערכה (\"סופה בטלה\"). על כן ראוי שיאחז האדם הן בזה (תורה) והן בזה (מלאכה). ",
+                    "ונושא אחר: ",
+                    "<b>וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם.</b> כל העוסקים בצרכי ציבור, כגון גבאים הממונים על חלוקת צדקה או ראשי היישוב הדואגים לניהולו התקין, צריכים לעשות זאת לשם שמים, ולא כדי להתהדר בכך או כדי להשיג רווח אישי. ועוד עליהם לזכור ",
+                    "<b>שֶזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתַּם וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד.</b> זכות אבותיו של הציבור ומעשי הצדק והצדקה של הציבור הם המסייעים בידי העוסקים בצרכי ציבור להצליח במלאכתם. אל להם לפרנסי הציבור לזקוף לזכותם את הצלחותיהם והישגיהם; את אלה יש לתלות בזכויותיו של הציבור שאותו הם מייצגים. ",
+                    "<b>וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם.</b> וכאן פונה רבן גמליאל בסטייה סגנונית ברורה (\"ואתם ... עליכם...\") אל אותם אנשים העמלים עם הציבור, ואומר להם כי מעשיהם למען הכלל, כאשר הם נעשים לשם שמים, מזכים אותם בשכר, אפילו אם הם רק בבחינת מי שמעוררים אחרים לעשות, מדרבנים ומייעצים, מתווים דרך ומדריכים, ולא מי שעושים בפועל. השכר שהם מקבלים הוא גדול, כאילו הם העושים. בין המפרשים יש הסבורים כי דברים אלו (\"ואתם...\") הם ציטוט שמצטט רבן גמליאל כביכול את האלוהים, שהוא היחיד היכול להבטיח שכר, אך יש המציעים גירסה אחרת לדברים, וקוראים: \"ואתם, מעלים עליכם [מן השמים] שכר\" וכו' (וכך אכן הנוסח בכתבי יד טובים של המסכת).",
+                    "גם בימינו רבים הם העוסקים בצרכי ציבור, לעיתים באמונה ולעיתים (לצערנו) לשם הכבוד והכוח הכרוכים בכך. מאמרו של רבן גמליאל מבהיר בבירור מה היא הדרך הראויה לעסוק בצרכי הרבים.",
+                    "<b>האם חשבון האבות מצוי ביתרת זכות?</b>",
+                    "הורים, כידוע, מורישים לצאצאיהם לא רק נכסים חומריים, ולא רק עצות טובות או חינוך והכנה לחיים, אלא גם מטען גנטי, על הטוב והרע שבו, וכן \"זכות אבות\". פעמים היא מיתרגמת דווקא לפרוטקציה ולקשרים חברתיים, אך ענייננו כאן ב\"זכות\" שיש בה רק צד של זכות.",
+                    "בתפילת העמידה, שהיא לב ליבה של התפילה היהודית, נזכרת זכות אבות בהקשר של הגנה וגאולה כבר בברכה הראשונה, אולי כתשתית שעליה יכולה התפילה להיבנות ושבזכותה היא יכולה להתקיים: האלוהים מתואר כמי שהוא \"זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם\". גם בכמה מקומות במקרא מובאות דוגמאות לכוחה של זכות אבות המגנה על עם ישראל, כגון בדברי משה אל האלוהים לאחר חטא עגל הזהב: \"זכור לאברהם ליצחק ולישראל [=יעקב] עבדיך\", דברים שבעקבותיהם \"וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו\" (שמות לב, יג–יד). רעיון זה של זכות אבות – כלומר: מעשיהם הטובים של האבות, שבגללם זוכים בניהם לחסדי שמים – נזכר רבות גם בספרות האגדה. כך, למשל, סיפור הקשור באירועים דרמטיים שהתחוללו בסוף המאה הראשונה לספירה בבית המדרש של יבנה. לאחר שהנשיא, רבן גמליאל, פגע כמה פעמים בפומבי בר' יהושע, הוא הודח מתפקידו והחכמים ביקשו למצוא לו מחליף. המועמד הטבעי, ר' עקיבא, לא נבחר לתפקיד משום שלא היתה לו \"זכות אבות\" וקיים היה החשש שבשל כך יוכל רבן גמליאל לפגוע בו. לבסוף נבחר לתפקיד ר' אלעזר בן עזריה, וכאחת מן הסיבות לבחירתו צוינה העובדה שהיתה לו זכות אבות (שכן הוא היה מצאצאיו של עזרא הסופר [בבלי, ברכות כח ע\"א]).",
+                    "לפי האמור בתלמוד הבבלי (שבת נה ע\"א), לא יכול היה הקב\"ה להגלות את ישראל מארצו בגלל חטאיו אלא מרגע שתמה זכות אבות, כאילו מדובר בעניין חומרי – כמו, להבדיל, חשבון בנק המצוי בזכות – אשר ניתן לעשות בו שימוש עד שיכלה.",
+                    "<b>קצת דרך ארץ, בבקשה</b>",
+                    "הביטוי \"דרך ארץ\", משמש בלשוננו במשמעות של נימוסים ראויים, התנהגות חברתית נכונה, והוא מפורסם במיוחד גם כשמה של החברה שסללה ומפעילה את כביש 6. אך נראה שבמסכת אבות מוקנית לו משמעות שונה. \"דרך ארץ\" מופיע ארבע פעמים במסכת (כאן; ג, ו; ג, כא; ו, ו), ובכולן הכוונה היא ככל הנראה למלאכה, למקצוע שניתן להתפרנס ממנו. עם זאת, אין זו המשמעות היחידה של \"דרך ארץ\" בספרות חכמים, ואנו מכירים לפחות שלוש משמעויות שונות נוספות לביטוי זה.",
+                    "[א] לעיתים מתאר הביטוי כלל הנוהג בקרב בני אדם או חוק מחוקי הטבע. למשל, בדברי ר' יונתן המסביר מדוע, על פי המסורת, כתב שלמה המלך את מגילת שיר השירים בנערותו, את ספר משלי בבגרותו ואת מגילת קהלת בזקנתו: דבר זה הוא לומד \"מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל – אומר דברי משלות, הזקין – אומר דברי הבלים\" (שיר השירים רבה, פרשה א).",
+                    "[ב] לעיתים מתאר הביטוי בלשון נקייה יחסי מין שבין גבר לאישה. כך למשל משפט קצר המופיע בהגדה של פסח כדרשה על הפסוק \"וירא את עניינו\": \"זו פרישות דרך ארץ\". מסתבר שההגדה רומזת כאן למסורת אגדית שעל פיה ביקש פרעה להקטין את עם ישראל ועל כן הפריד בין הגברים לנשים. \"פרישות דרך ארץ\" לפיכך היא הימנעות מיחסי אישות.",
+                    "[ג] ולעיתים, כבלשוננו, משמש \"דרך ארץ\" לתיאור התנהגות חברתית נאותה, כגון: \"השותה כוסו בבת אחת – הרי זה גרגרן, שניים [= בשתי לגימות] – דרך ארץ וכו'\" (בבלי, פסחים פו ע\"ב). חז\"ל גם העמידו לנו מסכת שלמה העוסקת בענייני נימוסים והליכות והקרויה, כמה לא מפתיע, בשם \"מסכת דרך ארץ\". ויש מי שסבור כי זו משמעות \"דרך ארץ\" גם במשנה שלפנינו.",
+                    "על העיקרון של \"תורה עם דרך ארץ\" ראו עוד להלן ג, כא."
+                ],
+                [
+                    "גם מאמר זה מיוחס לרבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא (על חכם זה ראו במשנה הבאה). במשנה הקודמת דיבר רבן גמליאל על אנשים העמלים עם הציבור ולמענו, על בעלי תפקידים שונים המובילים את העם ועומדים בראשו, והוא פנה אליהם וביקש מהם שיעשו את מלאכתם נאמנה, \"לשם שמים\". במשנה זו הוא מביט על אותם אנשים מנקודת מבט אחרת, פחות אידיאלית אך אולי מציאותית ומפוכחת יותר, ומציע לציבור להתייחס אל אותם אנשים על דרך \"כבדהו וחשדהו\". ",
+                    "<b>הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת.</b> התייחסו בחשדנות אל הרשות, אל האוחזים בשלטון (ראו לעיל א, י), והתקרבו אליהם בזהירות גדולה, וזאת בשל אופיים:",
+                    "<b>שֶׁאֵין מְקָרְבִים לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם.</b> שבדרך כלל הם מאירים פנים לאדם, מדברים עמו בנועם או מסייעים לו, רק כאשר הדבר משרת גם את האינטרסים שלהם. ",
+                    "<b>נִרְאִים כְּאוֹהֲבִים בִּשְׁעַת הֲנָאָתָם.</b> כאשר יש להם בדבר הנאה, כלומר תועלת, רווח כלכלי או פוליטי, הם מעמידים פני אוהבים. אבל – וְאֵין עוֹמְדִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹכאשר האדם זקוק לעזרתם, כאשר הוא מצוי בשעת משבר ובלחץ, אין הם מסייעים לו ואין הם ניצבים (\"עומדים\") לצידו.",
+                    "האם דיבר רבן גמליאל על מוסדות השלטון הפנים־יהודיים (בית הנשיא, חברי מועצות הכפר, ראשי בתי הכנסת ועוד) או שמא על נציגי העולם הרומאי של זמנו? קשה לדעת, ואולי דיבר הן על זה והן על זה. בין כך ובין כך, לעיתים דומה כי טעמו של מאמר זה לא פג עם השנים.",
+                    "<b>מי מוזהר ועל מה?</b>",
+                    "את מאמרו של רבן גמליאל פירשנו כמופנה אל הציבור, המוזהר מפני מגעו עם השלטונות. והנה מסתבר כי ניתן לפרש אותו גם בכיוון הפוך, וכך עשה ר' שמואל די אוזידא (צפת, 1545–1604, מתלמידי האר\"י) בפירושו למסכת אבות. משנתנו, לפי פירושו, פונה דווקא אל אישי הציבור שבקהילה, ומייעצת להם כי \"יזהרו בנטילת הרשות מן הציבור לכל דבר שיעשו בשבילו\", היינו ינהגו בזהירות ברשות שקיבלו מן הציבור להנהיג אותו. על המנהיגים להקפיד ולזכור כי לא מינו אותם בשל יוקרתם הרבה, אלא לשם תועלת הציבור בלבד, ולכן \"כמו המשרת\" גם עליהם לפעול רק בהסכמת הממונה עליהם.",
+                    "לפי פירוש זה, המשנה מזהירה את המנהיגים מפני מה שיקרה להם אם לא ימלאו את המצופה מהם. עליהם לדעת, כי כל עוד הם מביאים טובה לציבור, מגלה הציבור כלפיהם אהבה וחיבה; אך כאשר המנהיג נקלע למצב קשה (\"שעת דחקו\") ואיננו מצליח להביא תועלת לציבור ולעמוד בציפיותיו, יפנה לו הציבור את גבו בלי להניד עפעף. נראה שפירוש זה איננו קולע לכוונתו של רבן גמליאל, אך בכל זאת מסתתרת בו אמת גדולה באשר ליחסים האפשריים שבין מנהיג ומונהג, ציבור וראשיו.",
+                    "<b>מה השעה??</b>",
+                    "השאלה \"מה השעה?\" גוררת היום אחריה הצצה בשעון, וכן תשובה קצרה המוסרת מידע מדויק על השעה והדקה (ולמהדרין: אף חלקי הדקה) שבהן אנו מצויים. דומה ששעונים מקיפים אותנו מכל עבר: הם ניבטים אלינו מתחתית כל מסך מחשב, מטלפון סלולרי, ולא כל שכן משעוני קיר ושעוני רצועה. ברם בימיהם של חז\"ל שעונים אנלוגים או דיגיטאליים לא היו בנמצא, וגם שעוני שמש ושעוני חול לא היו חזון נפרץ. השאלה: \"מה השעה?\" התייחסה בימיהם בראש ובראשונה למצב העניינים שבו שרוי האדם: האם זו \"שעת רצון\" (ספרי במדבר, קלז), שבה מסייע האל לאדם, או שמא מדובר ב\"שעה רעה\", חסרת מזל (קהלת רבה ג, א)? האם לאדם משחקת השעה וכל אשר יעשה יצליח? או שמא הגיעה שעתו להחזיר את נשמתו לבורא? האם השעה היא \"שעת כושר\" (תוספתא, פסחים ו, ט) שיש לפעול בה ומיד? בקצרה: שעה איננה דווקא שישים דקות אלא סיטואציה, נקודה בזמן.",
+                    "עם זאת, שעה היא גם יחידת זמן, ואפילו בספרות חז\"ל, אך גם היא איננה בהכרח 60 דקות. את שעות האור (ואת שעות הלילה) חילקו לשנים־עשר חלקים שווים, וכל חלק כזה נקרא בשם שעה, ומשמע שבחורף היה משך השעה ביום (כחמישים דקות לפי שעוננו) קצר הרבה יותר מאשר שעת היום בקיץ (שנמשכה אף כ–70 דקות). שעה כזו נקראת בעולם ההלכה בשם \"שעה זמנית\".",
+                    "המשנה שלפנינו עוסקת ב\"שעת הנאתם\" של השליטים ו\"בשעת דחקו\" של הנצרך להם. מה היא שעת הדחק? זו שעה שהאדם דחוק ולחוץ בשל נסיבות קשות שהזמן גרמן (וניגודה: \"שעת הריווח\" [אבות דרבי נתן, נוסח א, ג]). בדרך כלל הכוונה ב\"שעת הדחק\" היא לסיטואציה בלתי שגרתית בזמן, למצב חירום שאיננו דומה למצבים אחרים, אשר בגללו ניתן לסטות מגדרי ההלכה המקובלים. כך, למשל, נאסר עקרונית על שימוש בלולב יבש וישן (בבלי, סוכה לא ע\"ב), אך עם זאת נקבע כי בשעת הדחק – במקום ובזמן שלא ניתן להשיג בהם לולבים כלל – ניתן להשתמש בלולב שכזה. ובמקום אחר, תוך דיון בסוגי השמנים שניתן להשתמש בהם כדי להדליק נר של שבת, אומר מדרש שכל טוב (שמות, טז), כי הדלקת נרות שבת בעטרן (שהוא לדבריו \"פסולת של זפת שריחו רע\") או בנפט איננה דבר ראוי, אך \"בשעת הדחק מותר\", \"ושלא בשעת הדחק מצווה בשמן זית\". במשנה שלנו יש למושג \"שעת הדחק\" משמעות קרובה, בלא קישור אל ענייני הלכה והתנהגות דתית. זו בפשטות שעה שהאדם חש לחוץ וזקוק לסיוע.",
+                    "<b>\"מה זו אהבה?\"</b>",
+                    "לאורך כל מסכת אבות נזכרת אהבה ונזכרים אוהבים פעמים ספורות בלבד, והמסכת קובעת כי יש לאהוב את המלאכה (א, י), את השלום (א, יב), את כלל הבריות (שם), את האלוהים (ו, א) ואת דרך החיים הנכונה (ו, ו). רק פעם אחת, במשנה טז שבפרק ה, מדובר באהבה השוררת בין שני בני אדם, ובמקרה זה בין דמויות מקראיות: אמנון ותמר מכאן, דוד ויהונתן מכאן, אלא ששם מדובר למעשה במה שמתברר כתאווה חולנית (במקרה של אמנון) וכן בידידות־נפש (במקרה של דוד ויהונתן [לביאור מלא של הדברים ראו שם]). גם במשנה כולה נמצא שימוש מועט בשורש אה\"ב, ואף כאן בהקשרים כלליים ביותר, כגון \"אוהביו\" של כהן גדול, כלומר ידידיו, השמחים בשמחתו כאשר הוא יוצא ביום הכיפורים מקודש הקודשים בלא פגע (יומא ז, ד). כן נזכרת במשנה – וזאת בעקבות פסוקי מקרא מפורשים – גם החובה לאהוב את הרֵע, \"ואהבת לרעך כמוך\" (נדרים ט, ד), או אהבת האדם לאלוהים, על פי \"ואהבת את ה' אלוהיך\" (סוטה ה, ה). ובמקום אחד אף מוגדר מי נחשב כ\"אוהב\" בין בני אדם. דבר זה נעשה אגב דיון בשאלת אנשים הפסולים להעיד בבית המשפט, הן בשל אופיים השלילי (כגון שהם מלווים בריבית או מהמרים כפייתיים) והם בשל קשרם המיוחד אל אחד מבעלי הדין. בהקשר זה גם נאמר כי \"האוהב\" פסול לעדות (סנהדרין ג, ה) ומסבירה המשנה: \"אוהב – זה שושבינו\", היינו מי שהביא לאדם כלשהו מתנה לחופתו והשתתף בשמחתו, ושושבין פסול לעדות במשך שבעת ימי החופה (כך מפרש את הדברים פרשן המשנה, ר' עובדיה מברטנורא). מסתבר אפוא שאהבה בלשון המשנה היא בעיקרו של דבר חיבוב דבר כלשהו, העדפתו הברורה על פני אחרים, ידידות קרובה, אך לא תחושה רומנטית בין בני אדם בנוסח פסוקי שיר השירים, כגון \"כי חולת אהבה אני\" (ב, ה) או \"כי עזה כמוות אהבה\" (ח, ו) ועוד כיוצא בהם. משנתנו עוסקת באנשי השררה המעמידים פני אוהבים, כך שאין בהתנהגותם שום יסוד חיובי, שלא כשאר האוהבים שבמשנה."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, הנזכר גם בשתי המשניות הקודמות. מאמר זה איננו קל להבנה והתלבטו בו פרשנים במהלך הדורות. יש בו שני חלקים, וכל אחד מן החלקים מציב בפני האדם תביעה, וכן שכר שיזכה לו אם ימלא אחר התביעה הזו. נראה שביסוד דברי רבן גמליאל גם הבנות שונות של השורש רצ\"ה ושל שם העצם \"רצון\". מסתבר שלרצות איננו רק עניין של שאיפה, של ניסיון להשיג משהו או להגיע אליו (כמו: \"אני רוצה לישון\"), אלא גם ביטוי לתגובה חיובית, להנאה ולסיפוק (כגון: \"אני מקבל ברצון את בקשתך\"). מאמרו של רבן גמליאל עושה שימוש במשמעות כפולה זו. ",
+                    "<b>עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ.</b> השתדל שיהיה רצונו של האלוהים, היינו מה שהאלוהים מבקש להשיג בעולם, כרצונך שלך, כדבר שאף אתה מבקש להשיג, וזאת על ידי הליכה בדרכיו וקיום מצוותיו בלב שלם, כאילו אתה עצמך ביקשת לעשותם משיקוליך שלך. ",
+                    "<b>כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ.</b> והשכר על כך: כיוון שאתה הולך בדרכי האלוהים, הרי שכל דבר שאתה מתאווה להשיג ולהגיע אליו ייראה בעיני האלוהים כדבר ראוי ונכון, ועל כן יסייע לך להגשים את בקשתך. ומן הצד האחר:",
+                    "<b>בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ.</b> כאשר מה שהאלוהים רואה אותו כראוי וכנכון עומד בסתירה לנטיות לבך, בסתירה לרצונך שלך, חייב אתה לוותר ולסגת ולקבל עליך את מה שנראה לאלוהים כדבר הנכון. ",
+                    "<b>כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.</b> והשכר על כך: במקום שאתה ו\"אחרים\" תעמדו בהתנגשות של שאיפות, זה מבקש דבר אחד וזה מבקש דבר אחר, ואולי אף דברים מנוגדים, תזכה לסיוע משמים כדי ששאיפתך היא שתתגשם. ומי הם אותם \"אחרים\"? קשה לומר שמדובר בבני אדם אחרים, שהרי אפשר שגם הם עושים את רצון האלוהים, וגם הם מבטלים את רצונם מפני רצונו! ועל כן נראה לפרש ש\"אחרים\" הוא כינוי לגורמים שליליים, כגון יצר הרע או גורמים אחרים המבקשים לפגוע באדם. – אמת, יש במאמר זה ביטוי לעקרון של קבלת שכר על מעשה ראוי ורצוי, בניגוד למה שראינו לעיל (א, ג) על כך שיש לשמש את האלוהים \"שלא על מנת לקבל פרס\" כלל. מסתבר, כי גם בשאלה מורכבת זו של יחסי אדם ואלוהים – קבלת שכר לעומת עשייה בלא כל בקשת שכר – שררו דעות שונות בעולמם של חכמים. ",
+                    "<b>על רבן גמליאל בן רבי</b>",
+                    "שלוש משניות (ב, ב–ד), וזו האחרונה בהן, מובאות במסכת אבות בשמו של רבן גמליאל, בנו בכורו של מחבר המשנה, רבי יהודה הנשיא. רבן גמליאל זה חי בארץ ישראל בסוף המאה השנייה ובתחילת המאה השלישית, בדור המעבר שבין תקופת התנאים לתקופת האמוראים. הוא התמנה לנשיא בעקבות צוואתו של אביו, אשר הורה לו לנהוג נשיאותו בתקיפות כלפי הציבור בכלל וכלפי תלמידיו בפרט: \"נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים\" (בבלי, כתובות קג ע\"ב). (על התואר \"נשיא\" ראו להלן ב, ז.) במקביל למינויו של רבן גמליאל בן רבי (המכונה גם רבן גמליאל השלישי) כנשיא, היינו כראש הסנהדרין, מונה אחיו, ר' שמעון, כ\"חכם\", כנראה הממונה על סדרי הלימוד, ור' חנינא בר חמא כאב בית דין. פיצול זה של סמכויות יכול להעיד על תחושה גוברת והולכת של עולם החכמים שהנשיא ריכז עד כה בידיו סמכויות רבות מדי.",
+                    "רבן גמליאל כנראה לא האריך ימים ושימש כנשיא רק תקופה קצרה, ועל כן יודעים אנו אך מעט על קורות חייו. נראה שהיה תלמידו של אביו, ולעיתים הוא מוסר דברים בשמו או הולך בעקבותיו. מסופר עליו שכאשר ביקש ממנו רב (חכם בבלי ידוע שזה היה כינויו) להוסיף לו סמכויות דתיות על אלו שנתן לו הנשיא הקודם, סירב רבן גמליאל ואמר: \"איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא\" (ירושלמי, חגיגה א, ח). אף שאיננו יודעים הרבה על חייו דומה ששלושת המאמרים במסכת אבות המיוחסים לרבן גמליאל הם פרי ניסיונו האישי, ובעיקר יחסיו עם הרשות הרומאית (לעיל, משנה ג), שהיתה נתונה באותם ימים בתנודות ובאי־יציבות. לרבן גמליאל, שנפטר סביב שנת 235 לספירה, היו שני בנים – יהודה (הוא \"ר' יהודה נשיאה\", שהיה נשיא אחריו) והלל (בבלי, פסחים נא ע\"א).",
+                    "בשנת 1954 התגלו בחפירות בית שערים שני כוכי קבורה מקושטים זה לצד זה הנושאים את השמות \"רבן גמליאל\" ו\"רבי שמעון\", והארכיאולוגים סבורים שמדובר בקברי רבן גמליאל, בנו של רבי, ובקברו של שמעון, אחיו.",
+                    "<b>\"עד שיאמר רוצה אני!\"</b>",
+                    "התייחסות מעניינת בעולמה של ההלכה לשאלת הרצון האנושי מצויה בעניין אדם הנדרש על ידי בית דין לתת לאשתו גט. דרישה זו יכולה לנבוע מסיבות שונות: התעלמות הגבר מחובותיו הכספיות כלפי האישה, התאכזרות והכאה, אי יכולת להוליד, ועוד כיוצא בזה. אך על פי ההלכה חייב הבעל לעשות זאת מרצונו החופשי, מתוך שכנוע פנימי עמוק, ולא מתוך כפייה. ובכל זאת אומרת המשנה (ערכין ה, ו) כי \"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני\". והרי לנו מה שנראה כפרדוקס! האם ניתן לומר שגבר שהסכים לתת לאשתו גט לאחר שהיכוהו מכות נמרצות עושה זאת מרצונו? הרמב\"ם מנסה לפתור קושיה זו ואומר, שלמען האמת רצונו האמיתי של הבעל הוא לתת גט, אלא שיצרו הרע כופה עליו לסרב: \"זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו – וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו\" (משנה תורה, הלכות גירושין ב, כ). הרמב\"ם מצייר כאן תמונה שלפיה יש לאדם רצון חיצוני שאותו הוא מגלה ברבים ומתנהג לפיו, אך גם רצון פנימי יותר, שאותו הוא אינו מבטא כלפי העולם מסיבות שונות. על ידי ההכאה מסיר האדם מעליו את הרצון החיצוני ומחליף אותו ברצונו הפנימי, שהוא לעולם חיובי ומבקש לעשות רק את הטוב. אגב נעיר כי בימינו לא נוהגים להכות את הבעל עד שיאמר \"רוצה אני\", אלא מטילים עליו במקרים מסוימים סנקציות (עד למאסר) כדי לדחוק בו שייתן גט לאשתו. (ולדאבון לב, לא תמיד הדבר מועיל.)",
+                    "השאלה מה הוא רצון האדם, ובעצם מה מניע אותו במעשיו, היא אחת השאלות הגדולות העומדות ביסודה של הפסיכולוגיה. היה זה זיגמונד פרויד – פסיכיאטר יהודי בראשית המאה העשרים – אשר ראה את נפש האדם כקרחון: חלקה הקטן, הוא ההכרה המוּדעת, מופיע בגלוי מעל פני השטח, אך חלקה הגדול מצוי מתחת לפני השטח, והוא בלתי מודע ונסתר מן העין. זה מאגר גדול של יצרים, תאוות, רצונות או זיכרונות מודחקים ואלה משפיעים בלא הרף על התנהגותו הגלויה של האדם. על פי דעה זו היה הרמב\"ם מן הסתם אומר, כי האדם ביסודו הוא טוב ומבקש לעשות רק טוב – כלומר לקיים מצוות ולהטיב עם זולתו, כולל עם האישה שהוא עומד לגרש – ורק בחלקו הגלוי הוא נכנע ליצרים המסיטים אותו מן הדרך הטובה והנכונה. ההכאה הפיסית מסייעת לאדם להשליך מעליו את היצרים הרעים ומביאה אותו לפעול בהתאם לרצונו האמיתי והבסיסי.",
+                    "<b>הִלֵּל אוֹמֵר.</b> לאחר שסיימה מסכת אבות להביא את דבריהם של הנשיאים, מהלל הזקן ועד לרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, היא שבה לעסוק במייסד המשפחה, בהלל (עליו ראו לעיל א, יב), ומביאה משמו ארבעה מאמרים נוספים (להלן, משניות ה–ח). לאחר מכן תעסוק בתלמידו, רבן יוחנן בן זכאי (משנה ט), ובתלמידיו שלו. נראה אפוא שהלל הזקן משמש במסכת אבות כנקודת מוצא לשתי רשימות של חכמים ששולבו זו אחר זו: אבות ובנים, כלומר בית הנשיא (א, יב – ב, ד), וחכמים ותלמידיהם (הפותחת במשנה שלפנינו). עם זאת יש להעיר כי בכתבי יד שונים של המסכת נאמר כאן \"רבי הלל\" ולפי זה מדובר בחכם מאוחר יותר, נכדו של רבי יהודה הנשיא. – מאמרו של הלל כולל חמש המלצות לדרך חיים ראויה, וכולן פותחות במילת השלילה \"אל\", אך לא נראה שכולן קשורות זו בזו. שלוש הראשונות עוסקות באדם ובמקומו בחברה, ואילו האחרונות בחובת הלימוד ובטיבו. ",
+                    "<b>[א] אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר.</b> על האדם לראות את עצמו תמיד כחלק מן הקבוצה החברתית שהוא משתייך אליה, ואל לו לזנוח אותה וללכת בדרך משלו. גם האדם האינדיבידואליסט הקיצוני זקוק למסגרת חברתית תומכת, ועליו למצוא דרך לבטא את ייחודו במסגרתהּ ולא מחוץ לה (והשוו א, יד). ",
+                    "<b>[ב] וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ.</b> כל אדם מוּעד לחטוא או לשגות, ואסור שיחיה מתוך ביטחון עצמי ש\"לי זה לא יקרה\". כל עוד הוא חי, הזהירות מפני החטא והשגגה צריכה להיות נר לרגליו. ",
+                    "<b>[ג] וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ.</b> אל תשפוט את הזולת לכף חובה כל עוד לא חווית בעצמך את הנסיבות שבהן עשה מה שעשה. הלל איננו עוסק כאן, כמובן, במערכת המשפטית – שלגביה לא צריך כלל זה לתפוס – אלא בנטייתם של בני אדם למהר ולמתוח ביקורת על התנהגותם של אחרים מבלי לשאול את עצמם \"כיצד הייתי אני נוהג לוּ נקלעתי לאותו מצב?\". ואולי אפשר לקשר את שלושת מאמריו אלה של הלל זה לזה: כל אדם הוא חלק מ\"רקמה אנושית אחת חיה\" ועל כן אל לו לנסות ולצאת ממנה וללכת בדרך משלו. וכשהוא בתוך החברה, אל לו למהר ולשפוט את האחרים, כי גם הוא מועד ליפול לפח שנפלו בו הם. ",
+                    "<b>[ד] וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמֵעַ.</b> אל תקבע על עניין כלשהוא שאתה לומד שאי אפשר להבין אותו (ו\"לשמוע\" פירושו כאן: להבין), כי אם תתאמץ מספיק יתברר לך \"שסופו [=כי סופו] להישמע\", כלומר שבסופו של דבר אפשר יהיה להבינו. ",
+                    "<b>[ה] וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה.</b> לימוד התורה הוא דבר חשוב ביותר ועל האדם לעסוק בו בכל עת, ולא לדחות אותו בטענת חוסר זמן, \"וכשיהיה לי זמן – אלמד\", כי אפשר שלא ימצא את הפנאי לעשות זאת. שני המאמרים האחרונים ממליצים בפני האדם לנצל את זמנו בדרך שתאפשר לו ללמוד, וכן מעודדים אותו שלא להיכנע בפני מה שנראה כקשיים שאי אפשר להתגבר עליהם. ",
+                    "נראה כי כל חמש ההמלצות של הלל יפות לכל אדם בכל מקום וזמן, אף שהן מעמידות בפניו רף גבוה יחסית של תביעות מוסריות ואינטלקטואליות.",
+                    "<b>פנאי פלוס</b>",
+                    "המושג \"פנאי\" בא לעולם משם התואר \"פנוי\" המציין את תכונת הריקנות (למשל: \"בית פנוי מכלים\" [בבלי, עירובין יז ע\"א]) או ההעדר (\"פנוי\" ו\"פנויה\" הם גם כינוי לרווק ולרווקה בלשון חז\"ל). את הזמן העומד לרשותו מחלק האדם, כידוע, לכמה חלקים: הזמן שהוא חייב להקדיש למילוי צרכים פיסיים (כאכילה או שינה) ולמילוי חובות דתיות וחברתיות (כגון תפילה או טיפול בבני משפחתו) וכן הזמן שהוא חייב להקדיש למלאכה ולפרנסה. הזמן שנותר לו לאחר כל אלה הוא ה\"פנאי\", שבו הוא חופשי ויכול לפעול מתוך חופש בחירה, ללא כפייה וללא התחייבות, על פי הבנתו ונטיותיו ועל פי מה שמקנה לו הנאה וסיפוק.",
+                    "ביוון הקדומה נתפס הפנאי כקשור באופן ישיר אל החינוך ואל שיפור מעלותיו של האדם. הפילוסוף היווני אריסטו (המאה הרביעית לפני הספירה) סבר כי הפנאי (ביוונית: schole) נחוץ לכל אדם כתנאי הכרחי לחינוכו ולהתפתחותו האישית. ואכן, אין להתפלא על שמילה יוונית זו התגלגלה בסופו של דבר אל המילה האנגלית המוכרת כל כך school – בית ספר, הוא המקום המוקדש לחינוך ולימוד. לפי אריסטו, אם מבקש האדם למצות את מעלותיו כאדם, עליו לנצל את הפנאי העומד לרשותו לשם עיון והגות, לימוד והרחבת ההשכלה. גם חז\"ל הבינו את מגבלת הזמן העומד לרשות האדם (והשוו: \"היום קצר והמלאכה מרובה\" [להלן ב, כ]) והודו כי רדיפה אחרי פרנסה היא הגורם המגביל אותו ביותר, כי \"מי שאין לו לחם – אין לו פנאי לעסוק בתורה\" (אגדת בראשית, פרק מ), ועל כן המריצו את האדם לנצל את זמנו בדרך הטובה ביותר כדי שיוכל לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את ידו. הקביעה ש\"אין לי זמן\" מעודדת בטלה ודחיית דברים לעתיד בלתי נראה לעין, וכנגדה יוצא הלל. (על \"ביטול תורה\", היינו על ביטול זמן שראוי שיוקדש ללימוד, ראו גם ד, יא.)",
+                    "בתקופה המודרנית עלה על פני השטח מושג חדש: \"תרבות הפנאי\", שעניינו הדרכים המקובלות בחברה לשם ניצול הזמן הפנוי. השינויים הטכנולוגיים השונים (כגון הרובוטיקה), וקיצור שבוע העבודה ואף יום העבודה, מעמידים לרשות האדם המודרני זמן פנוי רב יותר משעמד לפני קדמונינו, דבר שהביא – בעיקר בעולם המערבי – גם לצמיחה מרובה של תעשיית הבידור והבילוי: בתי קולנוע, רדיו, טלביזיה ומחשב, ענפי ספורט שונים ומיסחורם, הקמת מרכזי בילוי וצרכנות, טיולים ברחבי העולם ועוד. במקביל להם רואים אנו גם את פריחתם של מרכזי לימוד והעשרה, חוגי בית ומועדוני תרבות, וכל כיוצא בהם. את אלה היה הלל הזקן מאשר בוודאי בשמחה, שכן הם מאפשרים למלא בבת אחת אחר שלוש מהמלצותיו: להקדיש זמן פנוי ללימוד, לעשות זאת בחברותא ובציבור, ולטרוח על הבנת כל דבר עד שילוּבן היטב היטב.",
+                    "<b>על פרשת דרכים</b>",
+                    "במציאות שבה חי הלל הזקן, ולמעשה לאורך כמעט כל תקופת הבית השני (ואף לאחריה), היתה הפרישה מן הציבור מאורע קשה ומסעיר. את צו התורה, \"לא תתגודדו\" (דברים יד, א) – שעניינו על פי ההקשר שריטת שריטות בגוף האדם כאות לאבל – דרשו חז\"ל: \"לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כולכם אגודה אחת\" (ספרי דברים, צו) – ללמדך על חשיבות השמירה על המסגרת החברתית.",
+                    "דוגמא קלאסית לכת שפרשה מן הציבור – והתקיימה גם בתקופתו של הלל – ניתן להביא משלהי ימי הבית השני. בראשית המאה הראשונה לפני הספירה לערך יצאה מירושלים, בעקבות פולמוס קשה, קבוצה אשר עברה לשכון במדבר יהודה, על שפת ים המלח ובמצוקים שמעליו. חלוקים החוקרים בשאלת זהותה של כת זו, המכונה \"כת מדבר יהודה\" או \"כת ים המלח\": יש אומרים שהיו מעין נוצרים קדומים, ויש רואים אותם כאיסיים (המתוארים בכתביו של ההיסטוריון בן התקופה, יוסף בן מתתיהו), אך אין חולק על כך שמקרב בני ישראל יצאו. בני הכת הותירו לנו ספרייה עשירה עד מאוד, שנתגלתה במחצית המאה העשרים סביב חורבת קומראן שבצפון ים המלח, וממנה ניתן ללמוד על תורתם ועל תפיסת עולמם. בספרייה זו נמצא קטעי מקרא רבים (שנוסחם לא פעם שונה מזה המוכר לנו כיום), חיבורים הלכתיים המלמדים על אורח חייה של הכת, מזמורי תפילה, פירושים מיוחדים למקרא וספרים נוספים. אחד מן החיבורים קרוי במחקר בשם \"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך\", והוא מספר על מלחמה עתידית שתתרחש בין כוחות הטוב, הם בני ישראל והמלאכים המסייעים בידם, ובין כוחות הרע, הם אויביהם ומסייעיהם מכוחות השחור והאופל. המלחמה תדע תהפוכות רבות, אך בסופו של דבר תגבר ידם של בני האור. חיבור אחר, שנתכנה בשם \"המגילה החיצונית לבראשית\", מספר מחדש את קורותיהם של גיבורי ספר בראשית, מנקודת מבטם שלהם. כך, למשל, מספר נח על לידתו ואברהם מספר מחדש ובהרחבה את קורותיו בשעה שירד עם שרה אשתו למצרים. מן החיבורים האלה ומחיבורים דומים עולה כי בני הכת האמינו בעליונותם על שאר בני האדם ובעתיד הטוב הצפון רק להם. הם חלקו על מי שעמד באותם ימים בראש עם ישראל במה שנוגע לאופן קביעת לוח השנה או זמני המועדים, וכן בענייני הלכה שונים ובענייני השקפה. הכת ירדה מעל הבמה בעקבות חורבן ארץ ישראל בידי הרומאים, אך לוּ המשיכה להתקיים שנים רבות לאחר מכן היה עם ישראל מתפצל לשתי יחידות שאי אפשר היה לפשר ביניהן, ו\"תורה\" היתה נעשית \"כשתי תורות\" (כדברי חז\"ל בבבלי, סוטה מז ע\"ב). גם כנגד כת מעין זו דיבר הלל."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> לפנינו מאמר נוסף של הלל הזקן (ועליו ראו לעיל א, יב). המאמר מורכב משישה חלקים, כאשר חמשת הראשונים מתארים, בניסוח דומה למדיי, תכונות או כישורים רצויים בתחום הדת ולימוד התורה, אל מול גורמים המעכבים את היכולת להגיע אליהם או לממשם. שני החלקים הראשונים בנויים כתקבולת נרדפת ויש להבינם כאמירה כוללת אחת: ",
+                    "<b>[א–ב] אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד.</b> יראת החטא והחסידות הן מידות טובות, אך הבור ועם הארץ לא יוכל לזכות בהן. בשם \"יראת חטא\" מכנים חז\"ל את ההקפדה הפאסיבית שלא לעשות מעשה בלתי נכון מבחינה דתית (וראו עוד ג, יא), ובשם \"חסידות\" (וכן להלן ה, יד) את ההתנהגות האקטיבית של עשייה מעל ומעבר לנדרש מבחינה דתית. מי שהוא \"בור ועם הארץ\" – צירוף הידוע אמנם רק מספרות ימי הביניים – אדם חסר השכלה וידע, לא יוכל להגיע למידות אלה, משום שלא ידע להבחין בין מותר לאסור, בין החטא לבין ההתנהגות הנכונה וגבולותיהם. (על עם הארץ ראו עוד ג, יד). – שני חלקי המאמר הבאים מנוסחים בתקבולת ניגודית. ",
+                    "<b>[ג] וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד.</b> כשמדובר במסגרות של לימוד, הביישנות איננה תכונה רצויה. אם יבוש האדם להודות שאיננו מבין דבר כלשהו (השוו להלן ה, י), או אם יהסס מלבקש הסברים וביאורים, לא יצליח ללמוד. בתחום זה הביישנות היא מכשול בפני הלימוד הראוי. ",
+                    "<b>[ד] וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד.</b> עם זאת, אל לו למורה להקפיד עם תלמידיו כאשר הם מבקשים שיחזור על חומר הלימוד או יבהיר את דבריו. בתחום זה הקפדנות היא מכשול בפני ההוראה הראויה. ",
+                    "<b>[ה] וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים.</b> מדרך הטבע יכולנו לחשוב, כי הסוחר הנושא והנותן עם אנשים שונים, מן הארץ ואף מחוץ לה, מרחיב על ידי כך את השכלתו וידיעותיו, אך מסתבר שלא כן הוא. המסחר הוא אכן עניין חשוב, אך עיסוק בו איננו מבטיח הגדלת ידע וחכמה; את אלה יש לרכוש בבית המדרש, במקום שבו \"לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד\". ",
+                    "<b>[ו] וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש.</b> חלק אחרון זה בדברי הלל איננו מתקשר אל קודמיו. הוא בא ללמד כי במקום שבו אין מי שיודע או מסוגל לבצע את המעשה הנכון, חובה על האדם לעשות מאמץ, למלא את החלל ולפעול כראוי. לשון הדברים נסמכת על המסופר על משה רבנו, שיצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי, ולאחר שהביט אל סביבותיו \"וירא כי אין איש\", עשה מעשה והציל את העברי מיד מכהו (שמות ב, יב). ",
+                    "<b>חסידי אומות העולם</b>",
+                    "דוגמא מרגשת של אנשים אשר קיימו את העיקרון של \"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש\" אפשר לראות ב\"חסידי אומות העולם\". בתואר זה זכו אותן דמויות מופלאות, אשר לא איבדו את צלם האלוהים שבהן ואשר פעלו למען הצלת יהודים באירופה הנאצית תוך סיכון חייהן שלהן. התואר ניתן להן על פי חוק \"יד ושם\" שנחקק בשנת 1953. \"חסידי אומות העולם\" עשו מה שעשו מסיבות שונות: יחסי רֵעות ושכנות טובה עם יהודים, מחאה כנגד הנאציזם, מניעים הומניטריים או מניעים דתיים מגוונים. הם הסתירו יהודים במקומות מסתור או סייעו להם לעבור אל מחוץ לגבולות השטח שנשלט בידי הנאצים ושותפיהם משאר האומות, תוך העמדת חייהם בסכנה. למעלה מ–20,000 בני אדם, גברים ונשים, הוכרו עד כה כ\"חסידי אומות העולם\", מרביתם מפולין, הולנד, צרפת, דנמרק ואוקראינה. התואר מקנה להם \"אזרחות לשם כבוד\" של מדינת ישראל, ואלו מביניהם החיים בארץ זוכים גם להטבות כלכליות צנועות (ויש אומרים: צנועות מדי).",
+                    "בין אלה \"שהשתדלו להיות איש במקום שאין אנשים\" ראוי לציין את אוסקר שינדלר, איש תעשייה מפולין, שהעסיק במפעליו השונים אלפי יהודים וכך העניק להם מקלט אשר הציל אותם ממוות בטוח. (סרטו המפורסם של סטיבן שפילברג, \"רשימת שינדלר\", סיפר סיפור מרגש זה.) בצידו ראוי להזכיר את צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה, עובד הקונסוליה היפנית בליטא, המכונה \"שינדלר היפני\", שהציל אף הוא אלפי יהודים מהשמדה. מפורסם לא פחות הוא הדיפלומט השבדי ראול וולנברג, שהציל עשרות אלפי יהודים בהונגריה. בסוף המלחמה נשבה בידי הצבא הסובייטי ומאז נעלמו עקבותיו, ולא עלה בידינו לגמול לו טובה על מעשיו הנפלאים.",
+                    "הבחירה בתואר \"חסיד\" לאותם אנשים עולה יפה עם תפיסתם של חז\"ל את המושג הזה (וראו עוד להלן ה, יג).",
+                    "<b>על הקופדן המכה</b>",
+                    "במקום \"בישן\" ו\"קפדן\" מצאנו בכתבי היד הטובים של מסכת אבות את הצורות \"בוישן\" ו\"קופדן\". קביעת המשנה ש\"לא הקופדן מלמד\" מחייבת דיון בסוג מסוים של ביטויי קפדנות: ההכאה לשם חינוך הילדים. כל הורה ומורה נתקל באינספור מצבים שבהם מנסים צאצאיו או תלמידיו להמרות את פיו ולבחור להם דרך שאינה ישרה. והשאלה היא, האם הכאה הינה דרך חינוכית ראויה במצבים כאלו? לתפיסה התומכת ברעיון זה ישנם שורשים כבר בספר משלי: \"חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר\" (יג, כד) וכן \"אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות, אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל\" (כג, יג–יד). ואמנם, הכאת ילדים לצורך חינוכם היתה (ועודנה) מציאות מקובלת מאוד בקרב אומות העולם כולן, ובמקביל לכך גם בקרב עם ישראל. חז\"ל לא שללו אותה, גם אם ביקשו לסייג אותה ולמזער את נזקיה. גם חכמי ימי הביניים ראו בהכאה מתונה לצרכי חינוך דרך הולמת, ולעיתים אף נדרשת ומחויבת. הרמב\"ם, למשל, אומר: \"מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע ... ומכה אותן המלמד, להטיל עליהן אימה\" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ב, ב).",
+                    "בימינו, כשעיקרון \"כבוד האדם וחירותו\" הפך לחלק מן השיח החברתי, גברה מאוד גם המודעות לכך שהכאה פוגעת בכבוד הילד, בשלמות גופו או בנפשו. גם כנסת ישראל הצטרפה למגמה זו, ובשנת 2000 חוקקה את \"חוק זכויות התלמיד\". בסעיף 10 שלו נקבע: \"כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים\". תמורה זו באה לידי ביטוי גם בפסיקות שונות של בתי המשפט, שהפכו מחמירות יותר ויותר כלפי הכאה למטרות \"חינוכיות\". ואילו בין פוסקי ההלכה של ימינו עדיין נטושה מחלוקת בשאלה זו. ישנם פוסקים האוחזים בקו ה\"מסורתי\" המתיר הכאה לצרכי חינוך, כאשר בבסיס גישתם עומדת התפיסה, שהכאה מתונה יכולה לפתח בתלמיד מידה מסוימת של הכנעה, שיש לה תפקיד חשוב ביכולתו לקבל עליו את עולן של המצוות. מנגד ישנן גם דעות השוללות מכל וכל את השימוש בהכאה, לצרכי חינוך ולצרכים אחרים גם יחד. לפי פוסקים אלה די אם יסתפק ה\"קופדן\" בגערה או בעונש חינוכי של ממש ולא ירים ידו על תלמידיו."
+                ],
+                [
+                    "גם מאמר זה הוא משל הלל הזקן, אבי שושלת הנשיאים בתקופת חז\"ל (על התואר \"נשיא\" ראו להלן). ראוי להזכיר כי מאמר זה חסר מכמה וכמה עדים לנוסחה של המסכת. ",
+                    "<b>אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.</b> הגולגולת היא החלק המוכר ביותר בשלד האנושי, ועל כן היא מסמלת בכלל את האדם שהלך לעולמו. עם זאת נודעת לה סמליות רבה גם בתחומים אחרים (וראו להלן). למראה הגולגולת פונה אליה הלל ואומר: ",
+                    "<b>עַל דַּאֲטֵפְתְּ אֲטִיפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן.</b> תרגום מילולי: על שהטבעת הטביעוך, וסוף מטביעייך יטובעו)תפיסתו המוסרית והדתית של הלל מביאה אותו לקבוע בוודאות, כי הגולגולת שייכת לאדם אשר הטביע אחרים, ועל כן באו מי שבאו והטביעו אותו, ועם זאת הוא בטוח שגם המטביעים ימותו בטביעה מידי אחרים. מאמר קצר זה, הכתוב בלשון העם, בארמית (וראו לעיל א, יג), מדגים את הכלל של \"מידה כנגד מידה\". כל חוטא ייענש על חטאיו, שכן \"כל מידותיו של הקב\"ה מידה כנגד מידה\", הן לטובה והן לרעה (בבלי, סנהדרין צ ע\"א) והוא עיקרון חשוב בתורת הגמול המסורתית של היהדות. ",
+                    "<b>גלגוליה של גולגולת</b>",
+                    "הגולגולת נזכרת במקרא פעמים רבות – בדרך כלל בקשר למפקדי אוכלוסייה (\"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם, במספר שמות כל זכר לגולגלותם\" [במדבר א, ב]), וכך מייצגת הגולגולת כל אדם ואדם. מכאן נגזר גם הביטוי \"מס גולגולת\" (הידוע מספרות ימי הביניים ואילך) שעניינו מס קבוע המוטל על כל בני האדם, ללא קשר להכנסתם, למעמדם או לנתונים אחרים.",
+                    "הלל רואה גולגולת על המים ומקשר אותה אל מעשה של אלימות ורצח. ומעניין כי גם בתרבויות העולם השונות משמשת הגולגולת, מאז ימי הביניים, ובעיקר בעת החדשה, כסמל למוות ואף כאזהרה מפניו: החל בדמותו של מלאך המוות המצטייר כדמות עטוית גלימה שחורה שרק גולגולת מציצה ממנה, וכלה בסימון רעלים או חומר רדיואקטיבי, וכן כאזהרה מפני אזורים ממוקשים וסכנות דומות. שימוש מפורסם נוסף של הגולגולת הוא בדגל הפיראטים, שעליו מצוירת גולגולת ותחתיה שתי עצמות מוצלבות. שימוש אחר בגולגולת מופיע בתלמוד (בבלי, סנהדרין סה ע\"ב) המזכיר את הגולגולת כאמצעי להעלאה באוב וליצירת קשר עם המתים, אשר קולם עולה מן הגולגולת או ממקום אחר באמצעות פרקטיקות מאגיות, ובלשונו של הרמב\"ם: \"... וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה, ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת לבית שחיו ... – כל אלו מעשה אוב הן...\" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה ו, א). הגולגולת חדרה גם אל ספרות העולם, ולדוגמא יש להזכיר את המלט במחזהו של שייקספיר, הנושא את המונולוג המפורסם עד מאוד בתרבות האירופית – שראשיתו ב\"להיות או לא להיות...\" – באוחזו בגולגולתו של יוריק, ליצן החצר המת. מסתבר שקשרה של הגולגולת אל המוות והחידלון חובק תרבויות רבות, ומצמררת העובדה שסמלה של אחת הדיביזיות של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, שידועה היתה באכזריותה הרבה גם בתפקידיה כשומרת על מחנות הריכוז, היה גולגולת!",
+                    "<b>נשיאים נישאים</b>",
+                    "במקרא מתייחסת המילה \"נשיא\" לכל מי שהוא נישא מעל הציבור: ראש שבט (או ראש בית אב), מנהיג, מלך. כך, למשל: \"נשיאי העדה\" (במדבר טז, ב) או \"נשיאי מדין\" (יהושע יג, כא). לאחר שיבת ציון נזכר במקרא נשיא נוסף – מנהיגם של גולי בבל, \"ששבצר הנשיא ליהודה\" (עזרא א, ח) – ובשלהי הבית השני ולאחריו הופכת המילה \"נשיא\" לתואר שהוענק לראשי הסנהדרין. במשניות הקודמות פגשנו בכמה וכמה נשיאים, החל בהלל (הקרוי \"נשיא\" בתוספתא, פסחים ד, יד) אשר העביר את התואר לצאצאיו ולצאצאי צאצאיו, כולל רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, ועד לראשית המאה החמישית לספירה. התלמוד מספר על הכבוד הרב שנהגו בהלל ובנשיאים שבאו אחריו: כשהנשיא נכנס היה כל העם כולו עומד על רגליו (בבלי, הוריות יג ע\"ב), וכאשר היה הנשיא מת היו בתי המדרשות כולם בטלים מתורתם (שם, מועד קטן כד ע\"ב). \"נשיא שמחל על כבודו – אין כבודו מחוּל\" (בבלי, קידושין לב ע\"ב), ללמדך כמה גדול מעמדו.",
+                    "דומה שבימינו אנו משתמשים במילה זו בצורתה הרחבה ביותר, ככינוי למנהיג, למי שמוביל מגזר מסוים, ויהיה מגזר זה אשר יהיה, כתרגום ל–president האנגלית. כך אנו מוצאים נשיא להתאחדות הקבלנים, נשיא להתאחדות הכדורגל, נשיא אוניברסיטה, נשיא (או: נשיאת) בית המשפט העליון, ובראש הפירמידה עומד לא אחר מאשר נשיא המדינה, או כלשון \"חוק יסוד: נשיא המדינה\" הפותח במילים: \"בראש המדינה עומד הנשיא\".",
+                    "האם רק מקרה הוא שהשפה העברית מכירה משמעות נוספת למילה \"נשיאים\"? במשלי כה, יד נאמר כי \"נשיאים ורוח וגשם אין – איש מתהלל במתת שקר\", כלומר: כמו יום חורפי שבו רואים עננים ורוחות אבל הגשם איננו יורד, כך הוא האדם המבטיח לתת דבר אך איננו מקיים את הבטחתו. כאן \"נשיאים\" משמעו עננים, שגם הם נישאים מעל.",
+                    "<b>\"עין תחת עין\"</b>",
+                    "\"שופך דם האדם – באדם דמו יישפך\" (בראשית ט, ו), \"ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה כן יעשה לו. שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן...\" (ויקרא כד, יט), \"במידה שאדם מודד – בה מודדים לו\" (משנה, סוטה א, ז), \"שמשון הלך אחרי עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו\" (שם א, ח) – אלה רק דוגמאות בודדות, מן המקרא ומספרות חז\"ל, לעיקרון מוסרי ומשפטי ראשון במעלה במחשבה הדתית היהודית (ואף מחוץ לה). ההנחה היא שהאלוהים מתנהג עם בני האדם וגומל להם כדרך שהם מתנהגים, וראוי שאף בית הדין יאמץ לו כלל זה. במאמרו של הלל בא הדבר לביטוי בולט מתוך אמונה מלאה בהגשמת העיקרון הזה: אם האדם טבע, וודאי שנענש בדרך זו דווקא משום שהטביע אחרים, אך עם זאת גם ברור כי גורלם של מי שהטביעוהו כבר נגזר לטבוע אף הם במים.",
+                    "מן הצד השני נמצא גם פן חיובי לעיקרון זה, במתן שכר ראוי על פי ההתנהגות הראויה. כגון האמור במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, פתיחתא): משה טיפל בקבורת עצמות יוסף, \"שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו\" (שמות יג, יח), ולכן זכה שבקבורתו שלו נתעסק לא פחות ולא יותר מאשר הקב\"ה עצמו (דברים לד, ו), ועוד דוגמאות רבות כגון אלה.",
+                    "עם זאת צריך להודות כי בהסתכלנו סביב לנו, או בתולדות העולם בכלל, פעמים רבות עד מאוד אין אנו מוצאים את התממשותה של אמונה זו. יש \"צדיק ורע לו\" ויש \"רשע וטוב לו\" ולא פעם \"דרך רשעים צלחה\" (כדברי הנביא: ירמיה יב, א). גם חז\"ל עמדו על עובדה זו, אך לא ראו לנכון לסור מעמדתם הנחושה באשר לעיקרון \"מידה כנגד מידה\" והפעלתו בעולם. דומה שבשל כך העבירו פעמים רבות את קבלת השכר/העונש הראוי אל העתיד לבוא, אל צאצאיו של האדם או אל קיומו בעולם הבא."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> הלל הזקן (וראו עליו לעיל א, יב). המאמר שלפנינו מורכב משורה של משפטים קצרים בעלי מבנה לשוני קבוע, כאשר תחילה מדובר בחמישה עניינים שליליים, ולאחר מכן בארבעה חיוביים. מתברר כי גם דבר שהוא בעל פוטנציאל שלילי הוא דבר טוב עד מידה מסוימת, אם יודעים את גבולותיו, אך לדברים חיוביים אין כל גבול! ",
+                    "<b>מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה.</b> ככל שאדם מרבה באכילה ובשתייה וגופו הולך ומשמין, כך הוא משמש, לאחר מותו, כמאכל רב יותר לרימה (=תולעים) האוכלת את בשרו. מאמר בוטה זה מגנה את הזלילה והרעבתנות, ומצביע באירוניה על תרומתן אך ורק לתולעים הנוגסות בבשר הנפטרים. אכילה מתונה ובמידה הראויה היא הדבר הנכון. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְאָגָה.</b> ככל שאדם צובר עוד ועוד נכסים, כך הוא מקדיש זמן רב יותר לשמירתם ולהחזקתם, וסופו שהוא נעשה חסר מנוח מרוב דאגה (וראו להלן). ",
+                    "<b>מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים.</b> רק כאן נזכר עניין הכישוף במסכת אבות, ומאמר זה, הנשמע בימינו כפוגע בנשים, מצדיק דיון נפרד (וראו להלן). ",
+                    "<b>מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת מַרְבֶּה זִמָּה.</b> לפי התלמוד הבבלי (פסחים קיג ע\"ב) ציוה כנען, ראשון העבדים בעולם, את צאצאיו, העבדים: \"אהבו את הגזל, ואהבו את הזימה, ושנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת\". מאמר זה נותן ביטוי בוטה ליחסם השלילי של חז\"ל כלפי עבדים ושפחות (נוכריים), אשר יש לחשוד בהתנהגותם, ואליהם מתייחס הלל כשהוא מצביע על הקלקול האפשרי מיחסי מין שבין השפחות לבין אנשים שונים. והוא הדין בהמשך הדברים, במשפט",
+                    "<b>מַרְבֶּה עֲבָדִים מַרְבֶּה גָזֵל.</b> המתייחס אף הוא בשלילה אל העבד הנוכרי ורואה אותו כמי שגוזל את רכוש אדוניו, בין שהוא פוגע בו במזיד, בין שאיננו עובד כראוי וגורם לו הפסדים. והנה, רבי עובדיה מברטנורא (בן המאות החמש־עשרה והשש־עשרה) מסביר כי לחלקה הראשון של משנתנו סדר פנימי הדרגתי: \"בתחילה אדם מקשט עצמו ואוכל ושותה ומרבה בשר, ואחר כך מבקש להרבות נכסים. ולאחר שהרבה נכסים, ורואה שיש בידו סיפוק [=אפשרות כלכלית] לפרנס נשים רבות, הוא מרבה לו נשים. ולאחר שהרבה נשים, כל אחת צריכה שפחה שתשמשנה, הרי מרבה שפחות. וכיון שיש לו בני בית [=נשים ושפחות וכיוצא בהם] מרובין, צריך לשדות וכרמים לספק יין ומזון לבני ביתו, ומרבה עבדים לעבוד השדות והכרמים\". לפי פירוש מעניין זה – ברוח \"עבירה גוררת עבירה\" – כאשר אדם מרבה בדבר שאין להרבות בו, הרי שאין הוא רק מביא על עצמו את תוצאתו השלילית של ריבוי זה, אלא אף מכניס את עצמו למסלול שאין לצאת ממנו, מסלול המאלץ אותו להמשיך ולהרבות בדברים נוספים. – עד כאן עסק הלל בדברים שליליים שעיקרם חומרי־גופני, ומכאן הוא עובר לעניינים חיוביים־רוחניים שאין להם מידה ושיעור כלל, והם לקוחים מעולם בית המדרש מכאן ומיחסים שבין אדם לחברו מכאן. עם זאת ראוי להעיר שבכתבי יד טובים נזכר רק עניין לימוד התורה. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים.</b> על יסוד פסוקים כגון \"כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך [דברי התורה]\" (משלי ג, ב) או \"עץ חיים היא למחזיקים בה\" (משלי ג, יח), הנדרש במקומות רבים על התורה, הנותנת חיים ללומדיה. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה.</b> מי שמרבה לשבת במסגרות שבהן לומדים תורה (\"ישיבה\", אם כי לא בדיוק במובן המקובל היום), סופו שחכמתו גדלה והולכת, ודבר זה ניתן לומר על התלמיד והמורה גם יחד. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה.</b> מי שמרבה לשמוע בעצתם של אחרים, חכמים ומבוגרים ממנו, סופו שגם הוא בעל תבונה גדולה יותר. ",
+                    "<b>מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם.</b> כי גמילות חסדים בין אדם לחברו (היא ה\"צדקה\") מרבה יחסי רעוּת וידידות בעולם, וכבר אמר הנביא ישעיהו כי \"והיה מעשה הצדקה שלום\" (לב, יז). – כמעין נספח למאמר זה מובא מאמר נוסף של הלל, אשר שני חלקיו משלימים זה את זה, ואפשר לפרשו כנובע מכל מה שבא לפניו: ",
+                    "<b>קָנָה שֵׁם טוֹב – קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה – קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.</b> המרבה בתורה, עצה, ישיבה וצדקה (והממעט באכילה, נשים וכו') זוכה בשל כך הן לשם טוב בעולם הזה והן לזכויות רבות המבטיחות את עתידו הנפלא בעולם הבא.",
+                    "<b>מה מרבה מי שמרבה נכסים?</b>",
+                    "אף על פי שרוב בתי האב בישראל חושקים בנכסים אשר יעמדו לרשותם (דירה ומכונית, מכשירים חשמליים ועוד), אין ספק כי כולם יודו כי \"מרבה נכסים\" אכן \"מרבה דאגה\", כיוון שעלינו לדאוג למצבם התקין של הנכסים, לבטח אותם לשעת רעה, לשמור עליהם מפני פגעים שונים, לתחזק, לתקן ולשפץ. חברות ביטוח וחברות שמירה, שיפוצניקים ובעלי מלאכה רבים מצדיקים את קיומם בניסיון להסיר את נטל הדאגה מעלינו. והנה מתברר כי בכתבי היד של מסכת אבות נמצא הבנות אחרות באשר לשאלה מה בדיוק מרבה בעל הנכסים. לפי גירסה אחת של המסכת: \"מרבה נכסים מרבה דוון\". המילה \"דוון\" קרובה למילה \"דאבה\" שמשמעותה יגון, כאב, צער (ומוכר הוא הביטוי \"לדאבוני\" שפירושו: לצערי). בעל הנכסים יעמוד לא פעם בפני מציאות כואבת ומציקה, בעת שיראה אותם מאבדים מערכם, מתקלקלים, מתיישנים או נגנבים ומושחתים. אך לפי גירסה אחרת: \"מרבה נכסים מרבה דיון\" או \"מרבה דין\", רוצה לומר מאבקים משפטיים וסכסוכים מסוגים שונים (מי אינו מכיר את ישיבות ועדי הבתים, סכסוכים בשל מקומות חנייה ועוד כיוצא באלה?), עד שמרבה הנכסים נעשה לעיתים ממש ל\"איש מדון\". מיעוט נכסים יקטין אפוא את הדאגה, הצער או הדיון המשפטי.",
+                    "<b>\"מרבה נשים מרבה כשפים\"?</b>",
+                    "יש להודות כי בימים אלו של מודעות גוברת והולכת למעמד האישה גם בהקשר המסורתי־הדתי, מתקשים רבים לקבל את אמירתו של הלל לגבי הקשר בין הנשים והכישוף, הנתפסת כאמירה מעליבה ופוגעת. אך העיון בספרות חז\"ל מלמד כי אכן זו היתה הדעה ששררה בתקופתם. ראשיתה כבר בקביעת התורה כי \"מכשפה לא תחיה\" (שמות כב, יז) ובפרשנות שנתנו חכמים לעובדה שהתורה מזכירה \"מכשפה\" ולא \"מכשף\" (בבלי, סנהדרין סז ע\"א: \"מפני שרוב נשים מצויות בכשפים\"). בכמה מקומות אכן מסופר על \"נשים כשפניות\", כגון אישה שהצליחה במעשה כישוף לעצור ספינה בלב ים (בבלי, שבת פא ע\"ב), וכן מובא לחש שצריך אדם לומר כדי להיחלץ מפגיעתן של נשים מכשפות (וראשיתו במילים: \"סלי צואה חמים לפיותיכן – נשים כשפניות...\" [בבלי, פסחים קי ע\"א]). גם המקרא מעיד על נשים שעסקו בכישוף (כגון \"כשפיה הרבים\" האמור באיזבל אשת אחאב [מלכים ב ט, כב]). עם זה מעידים המקורות על כך שגם גברים לא מעטים היו שטופים במנהגים אלה, כגון ה\"מכשפים\" שנגדם מדבר הנביא מלאכי (ג, ה), ובידינו ספר מתקופת חז\"ל בשם \"ספר הרזים\" המציע לקוראיו לחשים ומעשים מאגיים רבים, וכולם בלשון זכר (כגון: \"אם ביקשת לדחות רוח רעה שלא תבוא אל אשה בשעת לידתה ... כתוב [!] את [שמות] המלאכים האלה בטס של זהב ... ובעת לידתה קח ארבעה טסי כסף וכתוב עליהם את [שמות] המלאכים ותנם בארבע רוחות הבית, וכל רוח לא יעלה [עליה]\"). מסתבר שהתפיסה המונחת ביסוד מאמרו של הלל עניינה בתדמית יותר מאשר במציאות."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי.</b> מאמרים מפי הלל הזקן מצאנו הן בפרק א (משניות יב–יד) והן בפרק ב (משניות ה–ח), ובפרק א נזכר בצד הלל גם שמאי (משניות יב ו–טו). על שמם של הלל ושמאי, כידוע, קמו במאות הראשונות לספירה שני \"בתים\", היינו שתי אסכולות של לימוד ופסיקת הלכה, ומסכת אבות ממשיכה לעסוק בתלמידם המובהק של השניים, ולאחר מכן תעסוק בתלמידיו שלו. חזרנו אפוא למאמרים המובאים מפי מורים ותלמידיהם, דור לאחר דור – וזאת לאחר סטייה ארוכה (א, טז – ב, ד) שעסקה בנשיאים מבית הלל. ",
+                    "<b>אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזֵק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.</b> רבן יוחנן פונה אל רעיו, לומדי התורה, ומתריע בפניהם שלא להתגאות ולהשתבח בהישגיהם בלימוד תורה, שכן אין זו מעלה מיוחדת אלא לא פחות ולא יותר מאשר מילוי חובתו הבסיסית של האדם, \"לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה\" (אבות דרבי נתן, נוסח א, יד). לפי גירסאות אחרות נאמר כאן \"אם עשית תורה הרבה\", היינו בקיום מצוות מדובר במשנתנו ולא בלימוד תורה בלבד. בין כך ובין כך זו תשובתו של חכם זה לשאלה הקיומית הבסיסית בדבר טעם החיים, של \"האדם המחפש משמעות\" לקיומו עלי אדמות (כשם ספרו של הפסיכולוג היהודי־אוסטרי ויקטור פרנקל). ייתכן שהמשך האמור במסכת, אודות תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי וניסיונם לקבוע מה היא \"הדרך הטובה\" שבה ילך אדם בחייו, גם הוא חלק מחיפוש תשובות לשאלה זו – מן החידות הגדולות הניצבות בפני האדם באשר הוא. רבן יוחנן הציע כאן תשובה דתית, ומן הסתם אפשר להציע במקביל לה תשובות רבות נוספות, אך אין לך אדם היכול להתחמק מניסיון להשיב עליה, ירצה או לא ירצה, במודע או שלא במודע.",
+                    "<b>על רבן יוחנן בן זכאי</b>",
+                    "מנהיגו הרוחני של עם ישראל בתקופה הסמוכה לחורבן בית שני ולאחריו. אף שהיה הצעיר בתלמידי הלל הזקן, כינה אותו מורו בכינוי המחמיא \"אב לחכמה, אב לדורות\" (ירושלמי, נדרים ה, ו). עד לחורבן הבית (סביב שנת 70 לספירה) ישב בירושלים ובעיירה ערב שבגליל התחתון, בה שהה שמונה־עשרה שנים (ירושלמי, שבת טז, ח). לפי המסופר עליו, יצא בחשאי מירושלים – בימי מצור הרומאים על העיר – כדי לפגוש במצביא הרומאי (ולימים קיסר רומי), אספסיינוס, ולבקש ממנו את \"יבנה וחכמיה\" (בבלי, גיטין נו ע\"ב). בפעולה זו גילה רבן יוחנן בן זכאי הבנה מפוכחת ומרחיקת לכת של תוצאות החורבן הצפוי, שכן אם עד החורבן סבבה היהדות סביב המקדש, הרי שלאחר החורבן היה צורך בחיפוש דרך חדשה של חיים דתיים בלא מקדש. רבן יוחנן בן זכאי ייסד בית מדרש ביבנה ועמד שם בראש הסנהדרין בנסותו להתגבר על השבר הגדול של חורבן ירושלים והמקדש. בין השאר תיקן כמה תקנות \"זכר למקדש\" (משנה, ראש השנה ד, א–ד), אך היו כאלה שהתנגדו לניסיונותיו להשוות את מעמד המרכז החדש למעמדו של הישן (בבלי, ראש השנה כט ע\"ב). בין שאר מפעלותיו יש להזכיר גם את ויכוחיו עם הצדוקים (בבלי, מנחות סה ע\"א–ע\"ב ועוד) במטרה להעמיד את דרך החיים הפרוּשית במרכז חיי הדת היהודית. על רבן יוחנן בן זכאי נאמר \"שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק\" (בבלי, ברכות יז ע\"א), ודמותו זכתה להערכה והערצה רבה. הוא החכם היחיד שזכה לתואר \"רבן\", המיוחד לנשיאים, אף שלא היה מצאצאי הלל. לפי המסורת חי מאה ועשרים שנה (בבלי, ראש השנה לא ע\"ב), והיא ניסיון ברור להעמידו בדרגה המתקרבת לזו של משה רבנו. כשמת אמרו עליו \"משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה\" (משנה סוטה ט, טו).",
+                    "<b>בית הלל ובית שמאי</b>",
+                    "שתי אסכולות של לימוד ופסיקת הלכה שהתקיימו במהלך המאה הראשונה לספירה ואף מעט לאחריה. הן נקראו על שם מייסדיהן – הלל ושמאי (הנזכרים בפרקים א ו–ב של מסכת אבות כמה פעמים), שהיו שונים במידה רבה בהשקפת עולמם: הלל נודע כעניו וכנוטה לוותרנות, בעוד שמאי נודע כקפדן הנוטה להחמיר, ובעקבותיהם הלכו גם תלמידיהם. היו מחלוקות ספורות בין הלל ושמאי עצמם (למשל משנה עדויות פרק א, שם הם חלוקים בשאלות הקשורות להפרשת חלה או למקווה טהרה), אך בידינו יותר משלוש מאות מחלוקות בין \"בית הלל\" ל\"בית שמאי\". לפי המסורת, עד שקמו \"בתים\" אלו לא היו מחלוקות של ממש בין חכמים, והקמת הבתים נתפסה שלא לשבח (ראו: בבלי, סנהדרין פח ע\"ב: \"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן – רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות\"). בדרך־כלל נטו בית שמאי להחמיר וללכת לפי האמת המוחלטת, ובית הלל נטו להקל ולהתחשב בטבע האדם, אך ישנם שישה מקרים שבהם בית שמאי מקלים ובית הלל מחמירים (ראו משנה עדויות ה, ב). למרות המחלוקות שבין הבתים מסופר כי משפחות התלמידים שבהם התחתנו ביניהן, \"ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה\" (בבלי, יבמות יד ע\"ב). עוד מסופר כי בת־קול היא שהכריעה בין הבתים, באומרה כי \"אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל ... מפני שנוחין ועלובין [=מקבלים עלבון באהבה] היו\" (בבלי, עירובין יג ע\"ב), ואכן הלכות בית הלל נעשו ההלכה המקובלת, ורק הלכות בודדות נפסקו כבית שמאי.",
+                    "עם השנים נעשו המושגים \"בית הלל\" ו\"בית שמאי\" למטבעות לשון מקובלות המכוונות אל גישה מקלה מכאן ואל גישה מחמירה וקפדנית מכאן.",
+                    "<b>\"והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה\"</b>",
+                    "בתלמוד נמצא סיפור המדגים את הסכנה שבגאווה עצמית שמתגאה אדם על שלמד תורה הרבה. גיבור הסיפור (לפי חלק מנוסחי התלמוד) הוא ר' אלעזר בנו של ר' שמעון בר יוחאי \"שבא ... מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה\" (בבלי, תענית כ ע\"א–ע\"ב). גאוותו זו הביאה אותו לפגוע באדם מכוער שפגש בדרך, ולומר לו: \"כמה מכוער אותו האיש [=אתה]! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?\", וכאשר השיב לו האדם המכוער ואמר \"איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני [כלומר לאלוהים]: 'כמה מכוער כלי זה שעשית'\", הבין החכם שחטא, ירד מן החמור, נפל לרגלי האדם המכוער וביקש ממנו שיסלח לו. רק לאחר הפצרות רבות זכה החכם למחילתו של המכוער, ולא משום ש\"אדם גדול בתורה\" היה, אלא אך ורק בזכותם של אנשי עירו של ר' אלעזר אשר ביקשו מן האדם הנפגע לסלוח לרבם.",
+                    "הסיפור מסתיים במוסר ההשכל שמפיק החכם מן הסיפור: \"לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז\". נראה שכוונתו לבקר את התנהגותו שלו: הוא התנהג כאותו עץ ארז זקוף ומוצק, המתגאה בגובהו ויופיו, בעוד שעליו להיות צנוע וענו, כאותו קנה הנע ונד בפני כל רוח מצויה. מן הקנה, ממשיך הסיפור ומלמד, יוצרים את הקולמוס, כלי הכתיבה, כדי \"לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות\", ורק חכם הנוהג כקנה – ואינו מחזיק טובה לעצמו על שלמד תורה הרבה – ראוי להיות כלי להפצת התורה והאדרתה. זה סיפור של ביקורת עצמית, וישנם רבים כאלה במרחבי ספרות חז\"ל. (על הקנה והארז ראו עוד ג, כא.)",
+                    "<b>חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי... הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן.</b> לאחר רשימת חמשת התלמידים יאמר רבן יוחנן דבר בשבחו של כל אחד ואחד מהם, ולהלן (משניות יב–יד) ישווה ביניהם בדרכים שונות. רק לאחר מכן יובאו מאמריהם של החמישה (משניות טו–יט [ושם גם יובאו פרטים ביוגרפיים על כולם]). ראוי להעיר שבכתבי יד טובים של המשנה לא מצרף רבן יוחנן את התואר \"רבי\" לשמות תלמידיו, שכן לא מקובל הוא שיקרא הרב לתלמידיו בכינוי זה. ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקָנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.</b> רבי אליעזר מושווה לבור לאגירת מים שדפנותיו מצופות בטיח עבה ועל כן אין המים מחלחלים ממנו ואובדים. והוא דימוי למי שמשמר כל מה שלמד ואיננו מאבד מתורת רבותיו דבר. ",
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.</b> גם על משה רבנו (שמות רבה מה, ד) מצאנו לשון שבח כללית זו: אשרי האם שהביאה לעולם אדם שכזה! נראה שרבן יוחנן רואה את רבי יהושע כאדם מושלם במעלותיו, עד שאיננו יכול לצמצמן להגדרה ממצה אחת (אך ראו להלן). ",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד.</b> \"שהיה עושה לפנים משורת הדין בכל מעשיו\" (פירוש רבנו יונה [וראו עוד להלן ה, יג]). ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא.</b> \"שהיה עושה סייגים [=גודר עצמו בגדרות] להרחיק עצמו מן העבירות\" (פירוש רבנו יונה [וראו עוד להלן ג, יא]). ",
+                    "<b>וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.</b> בניגוד לרבי אליעזר בן הורקנוס, האוצר את תורת רבותיו כבור מלא מים מבלי שהוא מוסיף עליה דבר, רבי אלעזר בן ערך הוא כמעיין השופע מים חדשים עוד ועוד, כלומר מחדש על מה ששמע ומפיץ תורתו למרחקים. דימוי התורה למים הוא דימוי קבוע בספרות חכמים (\"אין מים אלא תורה\" [בבלי, בבא קמא פב ע\"א]) וממנו נגזרו מאפייניהם של שני סוגי התלמידים: \"בור סוד\" ו\"מעיין המתגבר\". עולם הלימוד זקוק לשני סוגים אלו – לשומר המסורת בהקפדה ולזה היוזם והמחדש – ושילוב שניהם, ואף המתח שנוצר ביניהם, הוא גורם מרכזי ומפרה בהתפתחות עולם התורה בפרט ועולם הידע בכלל (וראו עוד במשנה הבאה). האם אפשר שדברי השבח הכלליים לר' יהושע, \"אשרי יולדתו\", באים להציג אדם שהוא בור סוד ומעיין המתגבר גם יחד?",
+                    "<b>\"אל בורות המים\"</b>",
+                    "מה היא משמעותה של השוואת ר' אליעזר בן הורקנוס לבור סוּד (וראוי לציין שיש גם הגורסים כאן: \"בור סיד\" ואף \"בור סָווּד\")? כדי להבין זאת עלינו לזכור את הריאליה של העת העתיקה, שממנה שואל רבן יוחנן בן זכאי את עולם הדימויים שלו. אספקת המים בארץ ישראל מבוססת בעיקר על מי הגשמים (ראו, למשל, דברים יא, י–יא: \"כי ... למטר השמים תשתה מים\"). מכיוון שבארץ ישראל יורדים הגשמים רק בעונת החורף, נהגו לחפור בורות באדמה לשם איסוף המים ולשמירתם, ומציאותו של בור מים נחשבה כאחד הדברים החיוניים לכל משק חקלאי. את קירות הבור ציפו מתוכו בשכבת טיח, שנועדה למנוע את חלחול המים אל מחוץ לבור. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במשך השנים בארץ ישראל נחשפו בורות רבים – בערים, בכפרים, ובחצרות הבתים – מה שמעיד על חשיבותו הגדולה של הבור בימי קדם.",
+                    "הכנת הבור לא היתה מלאכה של מה בכך. לאחר מציאת קרקע מתאימה, חפירת הבור וחפירת תעלות ניקוז האמורות להוביל את מי הגשמים לתוכו, צריכים היו לסוּד את הבור בטיח שהיה מורכב מסיד (אבני גיר שרופות), חול, מים ולעיתים גם משרידי חרסים. גם הכנת הסיד דרשה מאמץ רב, שריפה ממושכת של אבני הגיר בכבשן המיוחד לכך. בלא טיוח דפנות הבור לא ניתן היה לשמר בו את המים, ועל כן מבחנו הגדול של הבור היה מידת יכולתו לשמש כאמצעי אגירה מוצלח. כאשר רבן יוחנן בן זכאי חושב על ר' אליעזר בן הורקנוס, הוא רואה בעיני רוחו בור מים שדפנותיו מחופות בטיח עבה, שאינו מאפשר לאף טיפה לחמוק החוצה. אם ר' אליעזר עצמו הוא הבור, הרי שהמים הנאגרים בו הם התורה, ובמקרה זה תורת רבותיו של החכם.",
+                    "ייתכן שבדימויו של ר' אליעזר לבור טמון רובד נוסף. בניגוד למקורות מים אחרים, שנחשבו כקניין הרבים (כגון המעיין), רוב הבורות היו קניינו של היחיד ונמצאו ברשות היחיד. ייתכן, אם כן, שדימויו של ר' אליעזר לבור כולל גם משמעות נוספת זו: המים־התורה, האגורים בבור, הם קניינו הרוחני של החכם, שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מעצמיותו ומאישיותו. וניתן להוסיף ולומר כי בניגוד למעיין הנובע מעצמו, האדם שולט שליטה מוחלטת בבור, וזה מסמל את יכולתו של האדם ליצור בעצמו כלי לאגירת השפע ולשלוט בהפצתו. דומה שלכל זאת התכוון רבן יוחנן בן זכאי בבקשו להלל ולשבח את אחד מתלמידיו הגדולים, מי שהעיד על עצמו כי מעולם \"לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי\" (בבלי, סוכה כח ע\"א). על חכם זה ראו עוד להלן, משנה טו.",
+                    "<b>א יידישע מאמע</b>",
+                    "במה זכתה אמו של ר' יהושע בן חנניה להיזכר כחלק מן השבח שחולק לו רבו (\"אשרי יולדתו\"), ומדוע לא נזכרו אמותיהם של שאר החכמים? בפירוש המיוחס לרש\"י מסופר כי \"היא גרמה לו שיהיה תלמיד חכם. שכל הימים שנתעברה אימו ממנו היתה מחזרת בכל יום על עשרים וארבעה בתי כנסיות [=כנסת] שהיו בעיר ואומרת: 'בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהא תלמיד חכם'\". הוא קובע כי כך מסופר בתלמוד הירושלמי, אך לא מצאנו סיפור זה במדויק, ואולי עמד לפניו נוסח אחר של התלמוד הזה. עם זאת מצאנו בתלמוד הירושלמי מסורת דומה, לפיה נאמר על ר' יהושע ש\"היתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה\", לאחר לידתו (ירושלמי, יבמות א, ו). בין כך ובין כך אנו למדים ממסורות אלו על חשיבות האם בחינוך ילדיה ועל אמו של ר' יהושע שעשתה מאמץ גדול כדי שייחשף לעולם הלימוד עוד בינקותו. אֵם שכזו אכן ראויה לכל שבח, ואּם היא מוצאת מקור של גאווה בבנה (הרופא, הפרופסור או עורך הדין) – הרי שזכתה לכך בצדק.",
+                    "עם זאת יש לזכור כי על פי חכמים חובת חינוך הילדים מוטלת על האב בלבד (בבלי, קידושין כט ע\"ב): \"האב חייב בבנו למולו, ולפדותו [=פדיון הבן], וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות [=מקצוע], ויש אומרים אף להשיטו במים [=ללמדו לשחות]\", ואילו האם פטורה במפורש מחובות אלה. ואולי בשל כך ראויה לציון שבח מיוחד אמו של ר' יהושע בן חנניה.",
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> הכוונה לרבן יוחנן בן זכאי, שבמשנה הקודמת מנה את שבח חמשת תלמידיו, זה אחר זה. במשנה זו (וכן להלן, בשתי המשניות הבאות) הוא עורך השוואות שונות בין התלמידים ותכונותיהם. אמת, בדרך כלל נראה כי אין זה ראוי למורה להשוות בפומבי בין תלמידיו ולהצביע על עדיפותו של אחד מהם על פני האחרים, אך נראה שההשוואה שלפנינו לא נערכת בין האנשים עצמם אלא בין מה שהם מייצגים: \"בור סוד\", \"מעיין מתגבר\", יראת חטא וחסידות (וראו במשנה שלפני זו). העובדה שהחכמים אינם מוכתרים בתואר \"רבי\" עשויה ללמד שגם מאמר זה (וראו במשנה הקודמת) בא לעולם כשעדיין ישבו על ספסל הלימודים. ",
+                    "<b>אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקָנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.</b> משקלו של ר' אליעזר ודרכו בלימוד תורה (\"בור סוד\") עולים בערכם על \"כל חכמי ישראל\" גם יחד, ולפנינו דברי שבח מפליגים ביותר. ",
+                    "<b>אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ.</b> אבא שאול מביא את המאמר הזה בשם רבן יוחנן, אך בניסוח אחר. ",
+                    "<b>אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקָנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.</b> לפי נוסח זה, ר' אלעזר בן ערך, \"המעיין המתגבר\", עולה במשקלו על כל החכמים, כולל ר' אליעזר בן הורקנוס. בשתי המשניות הבאות מובאות שתי דוגמאות להעדפה שהעדיף רבן יוחנן את דעותיו של בן ערך בהשוואה לשאר חבריו. מסתבר כי בתקופת חיבור מסכת אבות הוכרו שני נוסחים שונים של דברי רבן יוחנן בן זכאי – תופעה לא נדירה בעולם התורה שבעל־פה, שבו נעו מסורות מפה לאוזן במשך שנים רבות – ורבי יהודה הנשיא החליט להביא את שניהם. בבואם יחד מלמדים המאמרים על הקושי שבהחלטה מה להעדיף: \"בור סוד\" או \"מעיין המתגבר\" (וראו במשנה שלפני זו). ",
+                    "<b>על אבא שאול</b>",
+                    "חכם שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה (ונראה שהיה גם חכם אחר בשם זה, שחי במאה הראשונה, קודם לחורבן). ייתכן שעוד זכה בילדותו לראות את בית המקדש השני (שחרב בשנת 70 לספירה), שכן הוא מביא מסורות שעניינן בניהול המקדש ואביזריו (כגון משנה מידות ב, ה). לפי כמה מסיפוריו היה בשלב מסוים של חייו קברן (בבלי, נידה כד ע\"ב), ובין השאר הוא מעיד כי \"קובר מתים הייתי; פעם אחת נפתחה מערה תחתיי, ועמדתי בגלגל עינו של מת [כלומר, בתוך ארובת העין שבגולגולת] עד חוטמי; כשחזרתי לאחוריי אמרו: עין של אבשלום היתה\", ללמדך על המידות הענקיות שייחסה האגדה לאבשלום בן דוד. בעקבות זאת מעיר התלמוד, שאבא שאול אדם גבוה מאוד היה, וכי רבי טרפון (עליו ראו להלן, משנה כ), שהיה ידוע אף הוא כאדם גבוה, לא הגיע אלא עד כתפו. על פי מסורת מאוחרת הוא קבור ליד בירייה הסמוכה לצפת.",
+                    "במסכת שלנו מופיע אבא שאול רק כמוסר מאמר של רבן יוחנן בן זכאי, ולא כהוגה עצמאי, אך בספרות חז\"ל הוא נזכר רבות. בין מאמריו המפורסמים באגדה נמצא המאמר התובע מן האדם לנסות ולחקות בהתנהגותו את האלוהים: \"מה הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון\" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ג). ואילו בתחום ההלכה מפורסמת עמדתו השוללת את הייבום ומעדיפה את החליצה על פניו (בבלי, יבמות קט ע\"א). דין התורה קובע כי אם נפטר אדם בלא צאצאים, צריך אחד מאחיו לייבם, כלומר לשאת, את האלמנה כדי להוליד ממנה בן אשר ישא את שם הנפטר (דברים כה, ה ואילך). אם האח מסרב לעשות כן, מתקיים טכס החליצה המשחרר את האישה מזיקתה אליו. אבא שאול קבע את עדיפותה של החליצה על פני הייבום, וכך נהגו, כמעט תמיד, במהלך הדורות ועד היום הזה.",
+                    "<b>אבא ופּאפּא</b>",
+                    "את הכינוי “אבא (שאול)\" מסביר הרמב\"ם (במבואו למשנה) ככינוי המקביל לכינוי “רבי\". בעקבותיו הולך הרשב\"ץ (ר' שמעון בן צמח דוראן [אלג'יר, מאות יד־טו]) המוסיף ואומר כי “כן נהגו האומות לקרוא דרך כבוד בשם אב, הישמעאלים הרבה מאוד, ואף הנוצרים לאפיפיור – אב קדוש\". וכידוע, תוארו של ראש הכנסייה הקתולית גזור ברוב השפות מן המילה הלטינית papa שפירושה: אבא (ומכאן באנגלית Pope ובדומה בשאר השפות האירופאיות), ובערבית: אלבּאבּא. המשנה מכירה חכמים נוספים שנתכנו בכינוי “אבא\", כגון “אבא גוריא\" (קידושין ד, יד) ו\"אבא יוסי בן חנן\" (מידות ב, ו), וכנראה גם כאן שבכינויי כבוד המדובר, או שכינוי זה הוענק לאנשים שזכו לאריכות ימים. במקביל שמענו גם על נשים מכובדות שכונו בכינוי “אמא\", כגון “אמא שלום\", אחותו של רבן גמליאל ואשתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, וגברות רומיות מכובדות כונו “מטרונה\" (מן הלטינית: mater, אם. על מטרונה מפורסמת אחת ומערכת קשריה עם ר' יוסי בן חלפתא ראו להלן ד, ח).",
+                    "מעניין כי התלמוד מעיד כי “עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית\", להוציא עבדי בית הנשיא, שבשל חשיבותם ניתן היה לכנותם בשם תואר זה (בבלי, ברכות טז ע\"ב).",
+                    "<b>מאזניים ואמת</b>",
+                    "רבן יוחנן בן זכאי שוקל כביכול את תלמידיו על שתי כפותיו של המאזניים, ולעיל (א, ה) גם למדנו כי ראוי לדון את כל האדם “לכף זכות\". מסתבר כי כלי השקילה הטוב ביותר שעמד לרשות בני האדם היו המאזניים. הם שימשו בעולם הקדום בעיקר כדי לשקול מתכות יקרות, ועל כן גדולה חשיבותם של מאזניים מדויקים. מאזני אמת מייצגים לפיכך את האדם ההגון והישר (ומכאן נובעת הוראת המקרא: “מאזני צדק ... יהיה לכם\" [ויקרא יט, לו]), בעוד שמאזני מרמה מסמלים את הרשע (“כנען, בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב\" [הושע יב, ח]). על כן לא ייפלא שמאזניים הפכו גם לסמל קבוע של משפט וצדק. אמנם המאזניים הם דימוי רווח למשפט אמת, אך היהדות הגדילה לעשות כאשר ניצלה את הופעת המאזניים בגלגל המזלות (בהורוסקופים הוא תואם לימים שבין 23 בספטמבר ל־23 באוקטובר) כדי להתקשר אל ענייני חודש תשרי החל בתקופה זו. זה חודש שבמרכזו ימים של חשבון נפש ובהם שוקלים ובוחנים את מעשיו של האדם. ובמדרש אף נאמר: “הקדוש ברוך הוא מוחל להם במזל מאזניים, בחודש תשרי\" (מדרש תנחומא, במדבר יג). ובעקבות פסוק מקראי מוקשה (תהילים סב, י), \"אך הבל בני אדם, כזב בני איש במאזניים לעלות, המה מהבל יחד\", אומר המדרש: \"כל הבלים וכל כזבים שישראל מכזבים כל ימות השנה באים בחשבון, 'במאזניים לעלות', בחודש השביעי שהוא מזל מאזניים ..\" (פסיקתא רבתי, מ), שהרי המאזניים הם כלי השקילה והבדיקה, גם של התנהגות האדם. וממשיך המדרש ומקנה לשם החודש משמעות חדשה: \"מהו תשרי? תשרי ותשבוק [=בארמית: תתיר ותעזוב את] חובנו\", והוא מנושאיה העיקריים של תקופת הסליחות והרחמים."
+                ],
+                [
+                    "<b>אָמַר לָהֶם.</b> רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו, שנזכרו במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.</b> הביטו סביבכם ואמרו מה היא הדרך הראויה ביותר שבה ילך אדם באורח קבוע במהלך חייו? על שאלה זו משיבים חמשת התלמידים תשובות שונות, ורבן יוחנן קובע בסופו של דבר כי תשובתו של אלעזר בן ערך נראית לו כטובה מכולם. במשנה הבאה שואל רבן יוחנן את השאלה ההפוכה, בדבר \"הדרך הרעה\" שיש להתרחק ממנה (וראו שם גם השוואה בין תשובות התלמידים במשנתנו לבין תשובותיהם על השאלה שבמשנה הבאה). ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה.</b> נדיבות המתבטאת בנכונות לחלוק את הרכוש והידע עם אחרים. כך, למשל, נאמר על משה רבנו (מדרש תנחומא, כי תשא לה) שה' נתן את התורה רק לו, אך \"מתוך עין טובה שהיה בו במשה נתנה לישראל\". וראו עוד: \"טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל\" (משלי כב, ט). ",
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב.</b> על מעלת החבר הטוב ראו גם לעיל א, ו (\"קנה לך חבר\"). ",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב.</b> על מעלת השכן הטוב ראו עוד לעיל א, ז. ומעניין שבמדרש אבות דרבי נתן נאמר בשם רבי יוסי: \"שכן טוב, יצר טוב ואישה טובה\" (נוסח א, יד). ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.</b> מי שמתכנן את צעדיו מראש בחכמה וצופה, או מבין, את שיתרחש ואף מתכונן לקראתו. ",
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב.</b> הלב נזכר במסכת אבות כמה וכמה פעמים (כגון ג, משניות ה ו–י ועוד) כמסמל את התבונה האנושית, המכתיבה את התנהגות האדם בכל המישורים. ",
+                    "<b>אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.</b> רבן יוחנן מעדיף את דעתו של אלעזר בן ערך, משום שהוא רואה אותה ככוללת את דברי שאר חבריו. אדם בעל לב טוב הוא אדם נדיב, הבוחר בקפידה שכנים וחברים ראויים ומתכנן נכונה את העתיד. לעיל (ב, א) הציע רבי יהודה הנשיא תשובה משלו לשאלת \"הדרך הישרה\", תשובה הנגזרת מעולם הדת היהודית, ואילו כאן מציעים חמשת התלמידים תשובות אנושיות כלליות, היפות לכל אדם ובכל מקום וזמן, ללא קשר לאמונותיו הדתיות.",
+                    "האם אפשר למצוא קשר בין תכונותיהם של התלמידים (כפי שפורטו במשנה יא) לבין דעותיהם בשאלת \"הדרך הטובה\"? התשובה על כך היא, במקרה הטוב, חלקית בלבד. קצת בדוחק ניתן לומר כי ר' אליעזר בן הורקנוס, \"בור סוד\", מוכן לחלוק בנדיבות את המים־התורה שצבר עם הזולת, ואילו ר' יוסי \"החסיד\" בוחר לו שכנים כלבבו. ואולי אפשר לומר כי ר' שמעון, \"ירא החטא\", מתכנן את חייו בקפידה ומראש, כך שלא יפול במלכודת החטאים. אך נראה שהגזמנו בניסיון למצוא קשר בין שתי המשניות, וראוי שתעמודנה כל אחת בפני עצמה.",
+                    "<b>\"אני רואה משמע אני מסכים\"</b>",
+                    "רבן יוחנן \"רואה\" את דבריו של אלעזר בן ערך יותר מדבריהם של תלמידיו האחרים, ומסתבר שכוונתו לומר שהוא מקבל את דעתו ומסכים עמו. גם בלשוננו היינו אומרים כי דבריו של אלעזר \"נראים\" לרבן יוחנן יותר מדברי האחרים. ובדומה באנגלית I see, שמשמעו: \"אני רואה\" או \"אני מבין\". ואולי כך יש להבין גם את דברי רבי שמעון: \"הרואה את הנולד\". באופן דומה קושרים חז\"ל בין השורש שמ\"ע לבין ההבנה, כגון: \"'כבד את אביך ואת אמך' – שומע אני בדברים?\" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו ח), היינו: האם עלי להבין שמדובר בכיבוד הורים על ידי דיבור בלבד? לא! וכיוון שבספר משלי כתוב \"כבד את ה' מהונך\" (משלי ג, ט) לומדים כי כיבוד הוא עניין של הוצאה כספית, ולכן יש לכבד את ההורים גם \"במאכל ובמשתה ובכסות נקייה\" (מכילתא, שם). וגם כאן יאמר דובר האנגלית I hear you במשמעות של: \"הבנתי אותך\". מסתבר כי פעלי החושים (שמ\"ע, רא\"ה ואולי גם טע\"ם ודב\"ר) – שבאמצעותם מתקשר האדם עם העולם החיצוני שסביב לו – משמשים גם כדי להצביע על קליטת רעיונות, דעות וחוויות רוחניות. ומכאן משפטים כגון: \"אין שום טעם ברעיון הזה\" או \"השיר הזה לא מדבר אלי\".",
+                    "<b>ההורוסקופ הרואה את הנולד</b>",
+                    "בימים קדומים רווחה האמונה בקרב האומות כולן, שניתן לחזות מאורעות או עתידות לפי מצב הכוכבים בשמים, וכך לראות את הנולד. חכמה זו נקראה בשם \"איצטגנינות\" – אסטרולוגיה (=תורת הכוכבים) בלשוננו. גם הרבה מחכמינו – כאנשי העולם הקדום בכלל – האמינו, כי אכן ניתן להיעזר בגרמי השמים כדי לגלות דברים שאינם ידועים לאדם, אך בדרך כלל צמצמו זאת לגילוי הנסתר ולא לגילוי העתיד. כך, למשל, מספר המדרש כי איצטגניני פרעה גילו לו על כך שאמו של משה כבר נושאת אותו ברחמה, ועל כן גזר \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\" (שמות א, כב), בתקווה שכך תימנע לידתו של גואל ישראל (שמות רבה א, יח). יחד עם זאת נמצא גם מדרשים הרומזים לכך שההבטה בכוכבים מסייעת גם לגילוי עתידות, אם כי בצורה מעורפלת.",
+                    "יש להודות שהאסטרולוגיה, בצורתה הקלאסית – כאמונה כי יש קשר בין מצב גרמי השמים ובין מעשיהם, תכונותיהם וגורלם של בני האדם – העמידה לפני היהדות קושי תיאולוגי של ממש: איך ניתן ליישב את האמונה בהשפעתם של גרמי השמים על המציאות, עם האמונה המונותיאיסטית באל האחד, שכל היקום פועל מכוחו ומרצונו? ואין ניתן ליישב את האמונה בגורל הנקבע על ידי מעמדם של הכוכבים עם הבחירה החופשית העומדת בפני האדם? על כן מצאנו במהלך ימי הביניים חכמים רבים השוללים את האסטרולוגיה מכול וכול, כגון הרמב\"ם האומר (בחיבורו \"איגרת תימן\") כי \"הסר אותה מלבך ונקה דעתך ממנה ורחץ שכלך, כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטינופם. לפי שהם דברים שאין בהם ממש, ואינם אמת\". אך חכמים אחרים, כגון ר' אברהם אבן עזרא (בן המאה השתים־עשרה), עושה שימוש באסטרולוגיה גם בפירושו לתורה, ואף מקונן על מזלו הרע: \"אוי לאיש עני, נולד בלי כוכב\". גם בספרות חז\"ל מצאנו עמדות שונות: החל מדברי ר' חנינא כי \"מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל\" (בבלי, שבת קנו ע\"א) וכלה בדברי ר' יוחנן (שם) כי \"אין מזל לישראל\", ואין בכוכבים ובמזלות כדי לקבוע את גורלו של אדם מישראל.",
+                    "האם ניתן לומר שבימינו, הרציונליים יותר במידה רבה, תם הויכוח על כוחה של האסטרולוגיה? דומה שלא. הצלחתם של ההורוסקופים (כפי שעולה מהצצה בעיתוני סוף השבוע ומהאזנה לתוכניות רדיו) ומגידי העתידות מלמדת, כנראה, שהנטייה אל האמונה בכוחות על־טבעיים מושרשת באופן עמוק בנפש האדם, שגם החשיבה המדעית הרציונליסטית אינה יכולה לה. נראה שלמונותיאיזם הצרוף נכונו עוד ימים רבים של מאבק – מוצלח יותר או פחות – באסטרולוגיה, ואולי הוא זקוק למזל כדי לגבור עליה.",
+                    "<b>אָמַר לָהֶם.</b> רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו, שנזכרו במשניות הקודמות. ",
+                    "<b>צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.</b> הביטו סביבכם ואמרו מה היא הדרך שצריך אדם להתרחק ממנה באורח קבוע במהלך חייו? על שאלה זו משיבים חמשת התלמידים תשובות שונות, ורבן יוחנן קובע בסופו של דבר כי תשובתו של אלעזר בן ערך נראית לו כטובה מכולן. במשנה הקודמת שאל רבן יוחנן את השאלה ההפוכה, בדבר \"הדרך הטובה\" שיש להידבק בה (ולהלן נצביע גם על הקשר שבין התשובות שנתנו התלמידים על השאלה ההיא לבין תשובותיהם על השאלה שבמשנה שלפנינו). ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן רָעָה.</b> כניגוד ל\"עין טובה\" שנזכרה במשנה הקודמת, והכוונה לצרות עין, קמצנות, חוסר נדיבות בוטה. כך, למשל, נקבע (מדרש תנאים לדברים טו) כי על האדם לתת לאביון \"די מחסורו\". ומסביר המדרש כי הנדיב נותן \"חומש\", כלומר חמישית מנכסיו, וה\"בינוני\" (היינו האדם הממוצע) רק עשירית, אך פחות מכך זו כבר \"עין רעה\". (ואין לערב מושג זה עם המושג הקרוב לו, \"עין הרע\", הנדון להלן, משנה טז). ",
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר רָע.</b> כניגוד ל\"חבר טוב\" שנזכר במשנה הקודמת. הביטוי \"חבר רע\" לא מצוי פעמים נוספות בספרות חז\"ל והוא אכן מוקשה, שהרי \"חבר\" הוא ידיד נפש, שברגע שהוא נעשה \"רָע\" הוא כבר איננו בבחינת \"חבר\". ונראה שנוצר צירוף לשוני זה רק כניגוד ל\"חבר טוב\". ו\"חבר רע\" הוא מי שאינו משפיע מטובו על רעיו ואינו נאמן להם. ",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן רָע.</b> בניגוד ל\"שכן טוב\" שנזכר במשנה הקודמת. וגם כאן נאמר באבות דרבי נתן (ראו שם): \"שכן רע, יצר רע ואישה רעה\". ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.</b> את \"הדרך הטובה\" הגדיר ר' שמעון כ\"הרואה את הנולד\", ונראה שכאן הוא מביא דוגמא הפוכה לדרך זו. מי שמתכנן את צעדיו בחכמה מראש, לא יקבל על עצמו הלוואה כספית שלא יוכל להחזירה. וכדי להדגיש את חשיבות החזרתן של הלוואות ממשיכה המשנה וקובעת, כי ",
+                    "<b>אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.</b> מי שלווה מאדם אחר הריהו כמי שלווה מן האלוהים עצמו. וממשיכה המשנה ומסבירה קביעה מפתיעה זו על יסוד דרשת פסוק מספר תהילים:",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן\" (תהילים לז, כא).</b> האדם הרשע לוקח הלוואה אך איננו מחזיר אותה, אך הקב\"ה (הוא \"הצדיק\" לפי דרשה זו) גומל למלווה ומחזיר לו את מה שלא החזיר לו הלֹווה. כך מסתבר שבדיעבד נלקחה ההלוואה מן האלוהים כביכול ולא מן המלווה (וראו עוד להלן). ",
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב רָע.</b> כניגוד ל\"לב טוב\" שבמשנה הקודמת, והוא תיאור אופיו של אדם שאין בו ולוּ דבר טוב אחד. בתלמוד הבבלי (קידושין סו ע\"א) נזכר אדם שהיה \"איש לץ לב רע ובליעל\".",
+                    "<b>אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.</b> רבן יוחנן מעדיף (ראו במשנה הקודמת) את דעתו של אלעזר בן ערך, משום שהוא רואה אותה ככוללת את דברי שאר חבריו. אדם בעל לב רע יהיה קמצן, שכן רע וחבר רע לאחרים, לא יתכנן את חייו בחכמה ולכן גם לא יעמוד בהתחייבויותיו.",
+                    "<b>\"צאינה וראינה\"</b>",
+                    "רבן יוחנן בן זכאי מורה לתלמידיו לצאת ולראות דרך טובה ודרך רעה מה הן. לאן צריכים הם לצאת? בדרך כלל כאשר אנו מעמידים לנגד עינינו בית מדרש או תלמידי חכמים, הם נראים כאנשים היושבים סגורים בתוך חדרים ורכונים על ספריהם. אך במשנה שלנו אנו שומעים על רבן יוחנן הקורא לחמשת תלמידיו הנבחרים לצאת אל העולם, להביט מסביבם, על בני האדם בכלל, ולא לחפש את התשובות בספריהם ובתורתם. ואכן, תשובות התלמידים עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו, כל אדם, יהודי או נוכרי, גבר או אישה, תלמיד חכם או הדיוט. ועוד מצאנו \"צאו וראו\" פעמים נוספות במשנה כהוראה לצאת בפועל מן המקום הסגור (כגון בית המקדש) אל העולם הפתוח והרחב (יומא ג, א: \"צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה\" אומר הממונה בבית המקדש המבקש לדעת בבוקר יום הכיפורים אם כבר זרחה השמש). עם הזמן הפך הביטוי \"צא וראה\" לביטוי קפוא, שכבר אין בו שום קשר אל יציאה או אל ראייה דווקא, ומשמעו כעת: למד והבן.",
+                    "רבן יוחנן איננו החכם היחיד הרואה גם את העולם שמחוץ לבית המדרש כסביבת לימודים מחכימה. חז\"ל השתמשו גם בעולם הטבע – בעלי חיים, צמחים ותופעות טבע אחרות – כדי ללמוד ולהחכים בעזרתו, כגון מאמרם כי \"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז\" (בבלי, תענית כ ע\"א), קביעתם כי אפשר ללמוד \"צניעות מחתול, גזל [היינו: הימנעות מגזל] מנמלה\" וכו' (בבלי, עירובין ק ע\"ב), וההשוואה שהם משווים את גאולת עם ישראל אל עמוד השחר, \"איילת השחר\" בלשונם, שאורו בוקע אט אט והולך ומתחזק (ירושלמי, ברכות א, א).",
+                    "מקור הביטוי \"צא וראה\" הוא במגילת שיר השירים: \"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה\" (ג, יא), ומפורסם עד מאוד הוא אחד משירי הזמר הישראליים הכמעט נצחיים: \"צאינה ... הבנות וראינה / חיילים במושבה\", המחליף את אווירת הקדושה של מגילת שיר השירים באווירת החולין של ערב הקמת מדינת ישראל. \"צאינה וראינה\" הוא גם שמו של ספר מפורסם עד מאוד, אוסף של דרשות וסיפורים ביידיש, שנכתב באשכנז של המאה הט\"ז ויועד בראש ובראשונה לנשים.",
+                    "<b>הקב\"ה כבנקאי נדיב</b>",
+                    "ר' שמעון ראה את הלווה מן האדם כלווה מן האלוהים. כדי להבין השוואה זו ואת קשרה אל הפסוק מספר תהילים יש לבחון כיצד הבינו קדמונינו פסוק זה: \"לווה רשע ולא ישלם / וצדיק חונן ונותן\". לפי פשוטו עוסק הפסוק ברשע מכאן ובצדיק מכאן, שניהם בני אדם, הנוהגים בדרכים הפוכות: זה לווה אך איננו מחזיר, וזה נותן ביד רחבה ואף מוותר במקרה הצורך על החזרת ההלוואה. אבל ר' שמעון דורש את הפסוק באופן אחר ומקנה לו משמעות חדשה. לפי הבנתו עוסק הפסוק באדם נצרך המבקש הלוואה, אך איננו מסוגל בסופו של דבר להחזיר אותה. מצב כזה, שמן הסתם אירע לא אחת, יכול להביא אנשים להימנע מלהלוות לנזקקים, ועל כן ממשיכה הדרשה וקובעת, כי אם הלווה איננו מחזיר את ההלוואה, יעשה זאת במקומו האלוהים, על ידי שיעשיר בדרכים אחרות את המלווה. וכך מסביר זאת רש\"י בפירושו לפסוק: \"הקב\"ה, שהוא צדיקו של עולם, חונן משלו ונותן לזה שהִלווה, מה שהוא [הלֹווה] גוזל ממנו\", ונראה שקלע לפירושו של ר' שמעון. ואם מבקשת הדרשה לעודד מתן הלוואות וסיוע לנזקקים – הרי שטעמה מעולם לא פג."
+                ],
+                [
+                    "<b>הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים.</b> חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שנזכרו במשניות הקודמות (י–יד), אמרו שלושה דברים כל אחד. במשנה זו יובאו דברי הראשון שבהם. ",
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס.</b> על החכם לכבד את חבריו כפי שהיה רוצה שיכבדוהו הם (וישנם כתבי יד הקוראים כאן: \"יהי כבוד תלמידך\" וכו', וזו תביעה קשה הרבה יותר), ודבר זה צריך לבוא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהתנהגות רגועה שאינה גולשת לכעס (וראו גם להלן ה, יד). בעולמו של בית המדרש, רווי המחלוקות והויכוחים, יכול אדם להגיע על נקלה ובמהרה למידת הכעס, שתביא אותו לפגוע בכבוד חבריו. עם זאת יש לומר, כי פרשנים רבים רואים כאן שתי המלצות נפרדות, ולא אמירה אחת, כפי שביארנו כאן. גם בדעה זו יש טעם, ויהיה גם כבודה חביב עלינו, אף שבגללה נמצא בדברי ר' אליעזר לא \"שלושה דברים\" אלא ארבעה. ",
+                    "<b>וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ.</b> החזרה בתשובה היא אחד מעקרונות היסוד של חיי הדת היהודיים (וראו עוד להלן ד, כב). ר' אליעזר מסתפק בכך שאדם יתקן את דרכיו ויחזור בתשובה יום אחד לפני תום חייו, אך דומה שתביעה זו היא רטורית בלבד, כי התלמוד הבבלי מספר בקשר למאמר זה כך: \"שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: ... ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה\" (שבת קנג ע\"א). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים וֶהֱוֵה זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה.</b> המאמר השלישי של ר' אליעזר מחזיר אותנו לעולם בית המדרש וליחס הנכון שצריך לפתח כלפי תלמידי החכמים. תורתם והם גם יחד מדומים לאש (=אוּר) ולגחלת, אשר אדם זקוק להתחמם כנגדם בשעות הקרה, אך צריך גם לשמור מהם מרחק פן ייכווה. אי אפשר לנו בלא האש והחום, אך אוי למי שמתקרב אליהם יתר על המידה. וממשיך ר' אליעזר ומסביר את הסכנה שבאי שמירת מרחק מתאים מן החכמים: ",
+                    "<b>שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ.</b> פגיעתם של חכמים כועסים וזועמים היא כמו נשיכת השועל (עליו ראו להלן ד, כ) וכמו עקיצת העקרב וקול השריקה היוצא מפי השרף (שהוא מין של נחש), ודבריהם בכלל הם כגחלים בוערות המסוגלות להועיל או להזיק בהתאם למרחק מהן. והנה, מפתה הוא לנסות ולהסביר את שלושת מאמריו של ר' אליעזר ואת יחסו אל החכמים בכלל על רקע קורות חייו המיוחדים, ובעיקר סופו (וראו להלן), אך גם מי שלא יעשה כן יצטרך להודות בתביעות הקשות במיוחד שמציב ר' אליעזר בפני האדם בשתי האמירות הראשונות, ובחריפות הבלתי רגילה של המאמר השלישי.",
+                    "<b>על ר' אליעזר בן הורקנוס</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה, ומכונה פעמים רבות בספרות חז\"ל בתואר המכובד: \"הגדול\". במשנה בלבד מובאות כשלוש מאות הלכות בשמו, ועוד מאות מהן מצויות בשאר החיבורים שיצאו מעולמם של חז\"ל. מקצת מן המקורות מספרים שר' אליעזר בילה את שנות חייו הראשונות הרחק ממעגל החכמים, התפרנס מחקלאות, ורק בהיותו בן 22 (ולפי חלק מהמקורות בן 28) מצא את העוז לנטוש את בית אביו ולהצטרף אל בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי בירושלים של קודם החורבן. בשנות לימודיו הראשונות היה ר' אליעזר עני מרוד, אך הדבר לא מנע ממנו להפוך לתלמיד חכם גדול ומפורסם (אבות דרבי נתן, נוסח א, ו), וכבר ראינו לעיל שרבו הכריז עליו שהוא עולה על תלמידיו האחרים (ב, יא) כשהוא מוגדר כ\"בור סוּד\", מי שמשמר בקנאות את כל תורת רבותיו. מכמה מקורות עולה שסגנונו ודרך ביטויו היו עזים, נמרצים וחריפים, והוא נחשב כמי שקרוב היה אל בית שמאי במה שנוגע להשקפותיו החברתיות והדתיות. באחד מן הסיפורים המרתקים ביותר שבספרות חז\"ל (בבלי, בבא מציעא נט ע\"ב) מתואר ויכוח שהתנהל בבית המדרש בסוגיה כלשהיא בין ר' אליעזר לבין שאר החכמים, ויכוח שבסופו נידו חכמי ישראל את ר' אליעזר משום שסירב לקבל את דעת הרוב באותה סוגיה. ר' אליעזר שנודע כאדם תקיף ואיתן בדעותיו, כמי ש\"אינו מעביר על מידותיו\" (בבלי, תענית כה ע\"ב) – כלומר: לא משנה את עמדתו ודעתו בשום מצב – נאלץ לפרוש מבית המדרש ולבלות את שארית חייו בבדידות. רק בהיותו על ערש דווי חזרו חכמים וחידשו עימו את קשריהם. למרות נידויו, כאמור, נזכר ר' אליעזר רבות במקורותינו, ולאחר מותו נאמר עליו כי \"משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה\" (בבלי, סוטה מט ע\"ב), ו\"נגנז ספר החכמה\" (ירושלמי, סוטה ט, טז) – ללמדך על גדולתו בעיני חבריו ותלמידיו, שהמפורסם שבהם היה ר' עקיבא.",
+                    "לאור כל זה יש לשאול שמא מאמרו במסכת אבות אכן משקף את ניסיון חייו, ובמיוחד יחסו המזהיר והמסתייג מהתקרבות יתר אל החכמים.",
+                    "<b>גם בכעסו ניכר אדם</b>",
+                    "הכעס הוא תופעה אנושית אוניברסלית. מחקרים בפסיכולוגיה מתייחסים לכעס כאל אחד מן הרגשות הבסיסיים שנודע להם תפקיד חשוב בהתמודדות עם מצבים קשים שהאדם ניצב בפניהם, סכנה או כאב, בין שהם מדומים ובין שהם אמיתיים. אף על פי כן, ביהדות ובתרבויות נוספות התפתחה עמדה הרואה בכעס מידה אנושית לא רצויה. שורשים לעמדה זו מצויים כבר במקרא, כגון: \"הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך\" (קהלת יא, י). חז\"ל הלכו ופיתחו רעיון זה וקבעו כי \"כל הכועס – כל מיני גיהנום שולטין בו\" (בבלי, נדרים כב ע\"א) ו\"כל הכועס – אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו\" (שם). נראה שהתפיסה העומדת בבסיס האמירות הללו היא, שרגעי הכעס, במיוחד כשהם גולשים להתפרצויות של זעם, הם רגעים של אובדן הדעת ואובדן השליטה, והאדם כאילו מופעל בעל כורחו בידי כוחות זרים ומאבד, במובן מסוים, את צלם האנוש שבו.",
+                    "את המשך המגמה השוללת את הכעס אנו מוצאים בימי הביניים. הרמב\"ם (בן המאה הי\"ב) קובע בדרך כלל כי בכל מידה יש ללכת בדרך האמצעית: לא להיות קמצן – אבל גם לא פזרן; לא עצוב – אבל גם לא הולל, וכיוצא בזה. אולם שתי מידות שונות, לדעתו, משאר המידות: הגאווה והכעס: \"וכן הכעס מידה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו\" (משנה תורה, הלכות דעות ב, ב–ג). סוגיית הכעס המשיכה להעסיק את ספרות המוסר היהודית לדורותיה, ולא קשה להבין את ההדגשה שמדגישים בעלי תורות מוסר את הפוטנציאל ההרסני הטמון בכעס. בצד זה מן הראוי לזכור גם את האינטואיציה המנוגדת: בבסיס הכעס עומד חוסר נחת ממציאות נתונה והוא כוח מניע רב עוצמה החותר לשינוי ולתיקון. מאבקים רבים לאורך ההיסטוריה בחוסר צדק, עוולות ושחיתויות מוסריות שאבו את כוחם מכעס גדול שעמד בבסיסם. בהקשר זה דומה שעדיפה המעורבות הנפשית העמוקה של הכועס יותר מאשר קרירותו של האדיש."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר.</b> גם מאמרו של ר' יהושע בן חנניה עוסק בשלושה עניינים, והוא כולל רשימת דברים ש\"מוציאים את האדם מן העולם\". ",
+                    "<b>עַיִן הָרָע.</b> יש להבחין בין \"עין רעה\" (שבה עסקנו לעיל ב, יד), שעניינה קמצנות וקנאה באחרים שיסודן ב\"לב רע\", ובין \"עין הרע\", אותו כוח מיסתורי אפל שיש ביכולתו לפגוע באדם שכלפיו מכוונים אותו. מתברר כי לפי כתבי יד טובים של המסכת שלנו דיבר ר' יהושע על \"עין רעה\" דווקא, אם כי יש גם הגורסים כאן \"עין הרע\". בין כך ובין כך עדיין יש לשאול: מה מביא לקיצור חיי האדם, האם \"עין הרע\"/\"העין הרעה\" שנותנים בו, או שמא \"עין הרע\"/\"העין הרעה\" שהוא נותן באחרים? ונראה לפי ההמשך – העוסק גם ביצר הרע שבאדם – שמדובר בקנאה מרושעת שהוא מפנה כלפי האחרים. ",
+                    "<b>וְיֵצֶר הָרָע.</b> על חלק מסית ומדיח זה שבאישיותו של האדם ראו להלן ד, א. ",
+                    "<b>וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת.</b> צורת הסמיכות עשויה אף היא להתפרש לשני כיוונים: שנאה ששונא אדם את הבריות, או שנאה ששונאות הבריות אותו, ונראה לפרש כדרך הראשונה. ",
+                    "<b>מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.</b> שלושה עניינים אלו מקצרים את חיי האדם ומביאים להקדמת מותו. בדוחק אפשר היה לפרש שאין הכוונה למוות ממש, אלא לאובדן טעם החיים ומשמעותם, אבל הביטוי \"לצאת מן העולם\" נפוץ בספרות חז\"ל ומשמעותו בפירוש מוות פיסי (ראו למשל: \"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא\" [בבלי, בבא מציעא קז ע\"א]). על כן יש לומר, שכל אדם המקנא ברכוש האחרים ובהצלחתם, מי שיצרו הרע מסית אותו למעשים רעים ומי ששונא את בני האדם – יאבד את טעם החיים ויקמול עד מהרה. ",
+                    "<b>על ר' יהושע בן חנניה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה ובראשית המאה השנייה לספירה, ונזכר במשנה כמאתיים פעם. מתוקף היותו בן שבט לוי זכה עוד לשמש בבית המקדש בטרם נחרב (בבלי, ערכין יא ע\"ב). ר' יהושע היה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ועמד לצידו עם הקמת המרכז הרוחני ביבנה. כמו רבו ייצג גם ר' יהושע בהשקפותיו, במעשיו, ובגישתו ההלכתית את העמדות של בית הלל, והדבר סייע לשניים בעבודת השיקום של עם ישראל ותורתו בשנים שלאחר החורבן. משנפטר רבן יוחנן בן זכאי, שימש ר' יהושע כאב בית דין לצדו של הנשיא, רבן גמליאל דיבנה (בבלי, בבא קמא עד ע\"ב). בין ר' יהושע ורבן גמליאל שררה לא פעם מתיחות, שהביאה את הנשיא פעם ופעמיים לפגוע בפומבי בר' יהושע. כשבא רבן גמליאל לביתו של ר' יהושע כדי לפייסו, גילה כי חכם זה חי חיי דלות והתפרנס ממלאכתו כפחמי (בבלי, ברכות כח ע\"א). ר' יהושע היה איש אשכולות ושלט בחשבון ובלשונות רבות; כפועל יוצא מכך שימש ר' יהושע לא פעם כמליץ יושר בפני השלטון הרומאי, הן בארץ ישראל והן ברומי עצמה, שאליה נסע כמה פעמים. כמו כן מספרים המקורות על פולמוסים חוזרים ונשנים שהתקיימו בין ר' יהושע ובין כופרים למיניהם או חכמי הגויים, ומכולם יצא ר' יהושע כשידו על העליונה (בבלי, שבת קנב ע\"א). נראה שר' יהושע הצטיין במידת המתינות, קבע כי \"אין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה\" (בבלי, בבא בתרא ס ע\"ב) והיה בר הפלוגתא של ר' אליעזר בן הורקנוס (הנזכר במשנה הקודמת). למרות המאבק החריף ששרר בין שני חכמים אלו לא נמנע ר' אליעזר מלומר לפני מותו לר' יהושע: \"רבי, חביב אתה לישראל ממתן גשמים – שגשמים נותנים חיים בעולם הזה ואתה נותן להם חיים בעולם הזה ובעולם הבא\" (ספרי דברים, פיסקא לב). ועוד מסופר כי \"משמת ר' יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישראל\" (ירושלמי, סוטה ט, טו). רק בשוליים נזכיר כי ר' יהושע נודע כאדם לא נאה במראהו, ועליו קבעה בתו של הקיסר כי הוא בבחינת \"חכמה מפוארה בכלי מכוער\" . כדי ללמדה לקח שאל אותה ר' יהושע באילו כלים מחזיק אביה את יינו. כשהשיבה לו שהוא עושה זאת בכלי חרס, אמר לה שזו דרכו של הדיוט וכי קיסר ראוי שישמור את יינו בכלי כסף וזהב. כששמעו לעצתו, החמיץ היין, והלקח שלמדה בת הקיסר הוא ברור: כלי יפה אינו ערובה לתוכן בעל ערך (בבלי, נדרים נ ע\"ב).",
+                    "<b>טפו טפו טפו, בלי עין הרע</b>",
+                    "אפשר לומר כי האמונה בעין הרע (ובארמית: \"עינא בישא\") היא האמונה (התפלה) הנפוצה ביותר בקרב בני האדם, ובעם ישראל בכלל זה. אם אין לה ביטוי ברור במקרא, היא עולה יפה על פני השטח בספרות חז\"ל. כך, למשל, נקבע כי מתוך כל מאה אנשים ההולכים לעולמם, תשעים ותשעה מתים כתוצאה מעין הרע (בבלי, בבא מציעא קז ע\"ב). ההנחה היא כי מבט של קנאה משולב ברשעות ורוע מסוגל לפגוע במי שמביטים בו, שכן העין היא חלון לנפש ודרכה יוצאים מן המתבונן כוחות בעלי יכולת לפגוע באחר (בדומה לקללה, אלא שזו יוצאת מן הפה). התלמוד גם מציע דרך מעשית כדי להתמודד עם החשש מפני עין הרע (בבלי, ברכות נה ע\"ב): מי שחושש מעין הרע, יאחז את אגודל ידו הימנית בידו השמאלית ואת אגודל ידו השמאלית בידו הימנית ויאמר \"אני, פלוני בן פלוני, מזרעו של יוסף שלא שלטה בו עין הרע\", ומובטח הוא שלא ייפגע. יסוד הדברים במסורת תלמודית (בבלי, ברכות כ ע\"א) הדורשת את ברכת יעקב ליוסף, \"בן פורת עלי עין\" (בראשית נ, כב), כמלמדת כי \"זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם\".",
+                    "גם במאה העשרים ואחת יש לעין הרע מהלכים, ובציבור מתהלכים עשרות מתכונים להסרת עין הרע, החל מריטואלים מסובכים אשר כוללים עיני תרנגולים, עפר מבית הקברות, קערות מים ושמן, שערות חמור וסוגים שונים של קמעות, וכלה בפעולות פשוטות יחסית כמו שינון הפסוק המקראי: \"בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין\", רכישת \"חמסות\" ופיזור שום ובצל בכל חלקי הבית. כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי ארצות האיסלאם לצבוע את מזוזות הדלת בכחול. יהודים יוצאי אשכנז נוהגים להוסיף את המילים \"בלי עין הרע\" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. על פי אמונה זו כל אדם יכול להיפגע מ\"עין הרע\", גם אם לא ידוע מהיכן היא מגיעה, אך אנשים יפים ומוצלחים במיוחד עלולים להיפגע ולסבול יותר ולכן כדאי להם להיזהר, לא להתפאר בציבור בכישרונותיהם או ביופיים וכן לשמור את הצלחתם לעצמם. המדרש (תנחומא, כי תשא לא) יודע לומר כי הלוחות הראשונים שניתנו בהר סיני נשברו, מכיוון שהם ניתנו ברעש גדול ובפומבי ולכן שלטה בהם \"עין הרע\". הלוחות השניים, לעומת זאת, ניתנו בצנעה ועל כן נשמרו ושרדו.",
+                    "אם חס ושלום – חמסה חמסה חמסה, טפו טפו טפו – הוטלה עליכם בידי מישהו עין הרע, ניתן לבטלה בנקל על ידי ענידת חוט אדום סביב פרק היד והליכה עמו מקבר רחל עד למרכז ירושלים (עניין אחרון זה נזכר בתוספתא [שבת ו, א] כסוג של עבודה זרה) או על ידי רחצה באמבטיה של בירה לבנה. בדוּק ומנוסה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר.</b> וגם מאמר זה הוא בן שלושה חלקים. ",
+                    "<b>יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.</b> על האדם לראות את כספו של הזולת (והיום נאמר: גם את כספי הציבור) כאילו הוא כספו שלו, ועל כן לא יגרום לו הפסד בפזיזות או בבזבזנות מיותרת. יש לנהוג בצניעות ובשכל ישר גם כשלרשות האדם עומדים כספיו של מארח נדיב, כרטיס אשראי של גוף ציבורי עשיר וכיוצא באלה. ונזכיר כי לעיל שמענו מחברו של ר' יוסי, מר' אליעזר בן הורקנוס, ש\"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך\" (ב, טו), ומסתבר שר' יוסי הולך צעד נוסף מעבר לדרישה זו, כמעשה של חסידות. ",
+                    "<b>וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ.</b> רבן יוחנן בן זכאי, מורו של ר' יוסי, אמר (לעיל ב, ט) כי האדם נוצר כדי ללמוד תורה, והתלמיד הנאמן מפתח קביעה זו. על האדם להכין מה שביכולתו כדי שיוכל ללמוד תורה, כי אין היא באה לו בירושה מהוריו או ממוריו. עמל קשה נדרש מכל מי שמבקש להגיע להישגים בכל תחום, ואין בזה קיצורי דרך או הסתמכות על משהו שעובר מדור לדור. ",
+                    "<b>וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.</b> ומסכם ר' יוסי את דבריו: כל דבר ודבר – ולא רק עניינים כלכליים־מעשיים, כמו היחס לכספי הזולת, או עניינים רוחניים, כלימוד התורה – צריך להיעשות מתוך רצון למלא את כל הדרישות שמציב האלוהים בפני האדם. ",
+                    "<b>על ר' יוסי הכהן</b>",
+                    "חכם שחי בסוף המאה הראשונה ובראשית המאה השנייה, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי אשר כינה אותו במסכת אבות בתואר \"חסיד\" (לעיל ב, יא), ובמקום אחר בתואר \"חסיד שבדור\" (אבות דרבי נתן, נוסח א, יד). שמו מופיע גם בצורת יוסף או יוסה. בניגוד לשני חבריו, ר' אליעזר בן הורקנוס ור' יהושע בן חנניה – שנזכרו בשתי המשניות הקודמות – רק מעט מאוד ידוע לנו על קורות חייו ותורתו. כדרך החסידים לא התבלט במסירת דברי תורה אלא במעשים המגלים את אופיו המיוחד, וכמעט ואין הוא נזכר בדיונים שבבתי המדרש של חז\"ל. עם זאת מסופר עליו, למשל, \"שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם\" (בבלי, שבת יט ע\"א), היינו שמעולם לא מסר מכתב לשליחה ביד נוכרי, כדי שלא יקרה שהנוכרי יחלל בשל כך את השבת, אף שאין הוא מצוּוה לשמור אותה. כן נאמר עליו שעסק בעניינים של תורת המסתורין יחד עם ר' יהושע בן חנניה, עד שרבם, רבן יוחנן בן זכאי, קרא על שניהם: \"אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיניי שכך ראו\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לפי מסורת מאוחרת הוא קבור בעלמא שבגליל. אגב ראוי להעיר שיש המזהים אותו עם חכם בשם \"ר' יוסי קטנותא\" שעליו נאמר \"משמת ... פסקו חסידים\", ומסבירים (במשנה סוטה ט, טו) כי כונה בשם \"קטנותא\", קרי: הקטן, משום שהיה בין האחרונים מקבוצה זו של אנשי מעשה. על החסידים ראו עוד להלן ה, יד.",
+                    "<b>שָמַים שאינם שָמַים</b>",
+                    "המילה שָמַים, שבלשון המקרא משמשת במשמעה המקובל כיום (כאמור בראש התורה: \"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ\"), הפכה בלשונם של חכמי המשנה גם לאחד מכינוייו הרבים של האלוהים. נראה כי מקור הביטוי בתפיסה, כי מקומו של האל נמצא מעל לעולמנו, כפי שנאמר, למשל, בספר קהלת: \"כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ\" (קהלת, ה, א). באופן דומה נמצא רעיון זה גם בדבריו של ר' יהודה בן תימא, להלן בפרק ה (משנה כג): \"לעשות רצון אביך שבשמים\", ואף בתפילה המודרנית לשלומה של מדינת ישראל, הפונה אל האלוהים בלשון \"אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו\" (על תפילה זו ראו להלן ג, ב). ומאחר שחכמים השתדלו שלא להזכיר את שמו המפורש של האלוהים, נהגו כאשר דיברו עליו להשתמש בכינויים שונים, ומוכרים הם גם כינויים כגון: \"המקום\" (ראו ג, ד), \"מלך מלכי המלכים\", \"הקדוש ברוך הוא\", \"ריבונו של עולם\", \"מי שאמר והיה העולם\" ועוד. הכינוי \"שמים\" מצטרף אפוא לקבוצה זו של כינויים. כך נעשתה מילה זו גם ללשון שבועה, וכאשר מסופר על חכמים כי נשבעו בדבר מה, הלשון שבה הם משתמשים היא פעמים רבות: \"השמים!\".",
+                    "והנה, מילת \"שמים\" הצטרפה לה במסגרת ספרות חז\"ל ולשונם אל מילים נוספות, כדי ליצור צירופים ידועים אחרים, כגון \"מורא שמים\" או \"יראת שמים\" (לעיל א, ג) וכן \"לשם שמים\". ביטוי אחרון זה התגלגל ללשון ימינו אך הפך לתיאור כל מעשה שאינו מיועד להשגת רווח אישי או תמורה כספית, ולא בהכרח מעשה המיועד לפאר את שמו של אלוהים, כגון: \"טלוויזיה, עיתון, רדיו וגם אתר אינטרנט לא עובדים לשם שמים. כולם רוצים להרוויח כסף\" (כך נכתב באתר אינטרנט של עיתון תל־אביבי). תהליך זה של חילון ביטוי דתי והעברתו להקשר שונה לחלוטין מוכר ממילים רבות בשפה העברית.",
+                    "<b>money, money, money וגם ממון</b>",
+                    "המילה \"ממון\" אינה נמצאת במקרא והיא מופיעה מאוחר יותר במשנה, בתלמודים ובמדרשים, ככינוי לכסף, להון או לרכוש בכלל. במדרש תנחומא (מטות ו), במסגרת דרשות המתארות את אי יציבותו הכלכלית של האדם בעולם הזה, נדרשת המילה \"ממון\" כך: \"מה שאתה מונה – אינו כלום\", היינו: ממון הוא דבר שמונים, סופרים, אותו אך גם מאבדים אותו מייד על נקלה. וכן נדרשות שם מילים דומות נוספות: \"נכסים, שנכסין [=מסתתרים] מזה ונגלין לזה\", \"זוזין, שזזים מזה ונותנין לזה\" וכן \"מעות, שהן מעת לעת [היינו רק עניין זמני]\". כל משקיע בבורסה יאשר את הרעיונות המסתתרים מאחורי משחקי מילים אלה. כצפוי נמצא בספרות חז\"ל התייחסויות שונות כלפי הממון. מצד אחד הם מודים כי \"ממונו של אדם מעמידו על רגליו\", כלומר נותן לו תקומה (בבלי, פסחים קיט ע\"א), ומצד אחר נקבע כי \"מפני מה גלו [בני ישראל בחורבן בית ראשון]? מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו\" (תוספתא, מנחות יג, כב). מסתבר כי היחס אל הכסף, בתקופת חז\"ל כמו בכל תקופה היסטורית אחרת, הוא דו־ערכי. אי אפשר בלעדיו, אך הוא עשוי להביא עמו גם רעות חולות, במסגרת החברה ואפילו במסגרת האינטימית של המשפחה. עצתו של רבי יוסי לנהוג בו במתינות היא אפוא עצה המבקשת ללכת בדרך הביניים.",
+                    "הממון, אמרנו, יכול לפגוע גם במסגרת המשפחה. לאחרונה נשמעת בציבוריות הישראלית ההצעה לזוג הנכנס בברית הנישואין לחתום על הסכם על פי \"חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל\"ג–1973\". במקרה של פקיעת הנישואין, אם לא ערכו בני הזוג הסכם אחר, עליהם לחלוק במחצית שוויים של כלל נכסיהם. נראה שבעקבות הגידול באחוזי הגירושין באוכלוסייה, מציעים יותר ויותר עורכי דין לבני הזוג לחתום לפני נישואיהם על הסכם שלפיו יחולק רכושם באופן אחר, במקרה של פקיעת הנישואין, וכך יוכל כל אחד מהם להגן מראש על הרכוש שהוא עתיד לצבור לאחר תחילת הנישואין, וכך לחסוך, במקרה של גירושין, הליכים משפטיים שהם פעמים רבות כואבים וארוכים. יש התומכים בחתימה על הסכם כזה ויש המתנגדים לו, וכל צד וטעמו שלו, אך כולם יסכימו כי ברקע הויכוח סביב הסכם זה עומד הממון – שאי אפשר בלעדיו מכאן, ושהוא לא פעם מקור לצרות של ממש מכאן."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר.</b> הוא ר' שמעון בן נתנאל, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי. גם מאמר זה – העוסק כנראה רק בעניינים שמתחום הדת – מורכב משלושה חלקים, ושני הראשונים קשורים זה בזה בקשר הדוק. ",
+                    "<b>הֱוֵה זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה.</b> ר' שמעון תובע מכל מתפלל למלא את חובת קריאת שמע (ראו להלן) ותפילת העמידה (היא תפילת שמונה עשרה, התפילה בה\"א הידיעה בלשון חז\"ל) בהקפדה ובדייקנות. עם זאת ראוי להעיר כי בהרבה נוסחים קדומים של מסכת אבות לא נזכרת \"תפילה\" במשפט קצר זה, אלא רק בהמשך המאמר, ולפי זה \"זהירות\" כוחה יפה רק לגבי קריאת שמע, ובה עוסק חלקו הראשון של המאמר, ואילו חלקו השני עוסק בתפילה. ",
+                    "<b>וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם.</b> \"תפילת קבע\" היא תפילה שמתפלל אדם בלא כל כוונה, רק כדי לצאת ידי חובתו (כך עולה גם מן האמור במשנה, ברכות ד, ד ומן הדיון בנושא זה בתלמוד). לדעת ר' שמעון זו תפילה חסרת ערך, שכן על התפילה לצאת מלבו של המתפלל, המתחנן לפני אלוהים (הוא ה\"מקום\") ומבקש את רחמיו. כדי לחזק את דבריו על כוחה של תפילה מביא ר' שמעון פסוק מספר יואל (ב, יג), שבו קורא הנביא לאנשים לתקן את דרכיהם ולא להסתפק במעשים סמליים חיצוניים, כגון קריעת בגדים, אלא לצרף למעשיהם גם תפילה, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה\" (יואל ב, יג).</b> מתכונותיושל האלוהים שהוא חנון ורחום, סבלני (\"ארך אפים\") ועשוי לחזור בו מכוונתו להעניש את האדם (\"ונחם על הרעה\"), אם יתקן את דרכיו ויבקש בכנות את רחמי האל.",
+                    "<b>וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ.</b> הרבה התקשו בפירושו של מאמר קצר זה. ונראה לקשר אותו למה שנאמר לפניו, ולפרש כך: אל לו לאדם להתייחס אל עצמו (\"בפני עצמך\" משמעותו: כלפי עצמך) כאל רשע שאין לו תקנה, כי אם יעשה כך, יאבד את התקווה שיש ביכולתו לתקן את דרכיו ולשפרם, והרי האלוהים הוא רחום וחנון וממתין לאדם שישוב מהתנהגותו השלילית, יתפלל אליו ויזכה למחילתו. מי שמבקש להעניק למשפט זה משמעות כלל־אנושית רחבה ולא משמעות דתית מצומצמת ביחס, יפרש אותו אחרת: אל ינהג אדם ברשעות – לא במעשה ולא במחשבה – גם כשהוא מצוי לבדו, בפני עצמו, בלא עדים למעשיו. ואולי: אל תעשה מעשה שאתה יודע שהוא רע, אפילו אם החברה שמסביבך איננה סבורה כך. כל שלושת הפירושים ראויים להישמע.",
+                    "<b>על ר' שמעון בן נתנאל</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במעבר בין המאה הראשונה לשנייה לספירה. נזכר בין חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי (לעיל, משניות י–יד) ומורו קבע עליו שהוא \"ירא חטא\". נוסף להיותו כהן, חברו לספסל הלימודים של ר' אליעזר בן הורקנוס וחתנו של רבן גמליאל הזקן (כך על פי התוספתא, עבודה זרה ג, י) אין ידוע עליו דבר ומעט מאוד נותר מתורתו פרט למובא בשמו במסכת אבות. עם זאת, בתלמוד הירושלמי (חגיגה ב, א) מסופר שעסק יחד עם ר' יוסי הכהן (הנזכר במשנה הקודמת) בתורת הסוד. לפי מסורת מאוחרת נמצא קברו ליד תל יבנה העתיקה.",
+                    "<b>\"שמע ישראל!\"</b>",
+                    "דומה כי אין לך מילים ידועות יותר מסידור התפילה של עם ישראל מאשר הפסוק: \"שמע ישראל, ה' אלהינו ה' אחד\" (שמקורו, כידוע, בספר דברים ו, ד). פסוק זה עומד בראש חטיבה מרכזית בסידור התפילה, הלוא היא \"קריאת שמע\", שזמנה יורד עד לתקופת הבית השני. שלוש פרשיות מן התורה מרכיבות את קריאת שמע, והיא נאמרת פעמיים ביום, בשחרית ובערבית. הפסוק \"שמע ישראל\" לבדו נאמר גם בהזדמנויות אחרות, כגון בעת הוצאת ספר התורה בשחרית של שבת וחג מארון הקודש. שלוש הפרשיות (דברים ו, ד–ט; שם יא, יג–כא ובמדבר טו, לח–מא) עוסקות בעקרונות היסוד של דת ישראל: הכרזה על אחדותו ומלכותו של האלוהים והדרישה לאוהבו בכל לב, תורת השכר והעונש, חובת לימוד התורה וקיום המצוות, ואפשר לסכם את שלוש הפרשיות גם יחד כ\"קבלת עול מלכות שמים\" (משנה, ברכות ב, ב). לפי המשנה (תמיד ה, א) נהגו הכוהנים בתקופת המקדש לקרוא, יום יום, יחד עם שלוש הפרשיות האלה גם את עשרת הדיברות, אך פסקו ממעשה זה בשל החשש שיהיה מי שיחשוב כי רק המצוות המנויות בעשרת הדיברות (כגון \"לא תרצח\") הן המחייבות, בעוד ששאר המצוות (כגון אכילת מזון כשר) הן פחותות מהן במעמדן (וראו עוד להלן ה, א). בשל חשיבותן של ההצהרות הכלולות בפרשיות קריאת שמע, התירו רוב חכמי המשנה לקרוא אותן בכל לשון שהאדם מדבר בה, ולאו דווקא בעברית. ועוד התפתחות עברה קריאת שמע משנקבע בתקופת התלמוד שיש לומר אותה לפני השינה, בשל מעלותיה להגן על האדם מפני מזיקים וצרות. וכך אומר ר' יצחק, ש\"כל הקורא קריאת שמע על מטתו – מזיקין בדילין [= מתרחקים] הימנו\" (בבלי, ברכות ה ע\"א), ועד היום רבים קוראים \"שמע ישראל\" ברגעים לא נעימים, עונדים קמיע שעליו חקוקות שתי מילים אלה, ועוד.",
+                    "במהלך הדורות נקשרה קריאת שמע לנכונות של מסירות הנפש על קידוש השם, ונאמרה מפי מקדשי שם שמים ברבים כמילותיהם האחרונות. הסיפור המשקף באופן הקשה ביותר את המשמעות הזו שקיבלה קריאת \"שמע\" במסורת ישראל הוא סיפור הוצאתו של ר' עקיבא להורג בעינויים קשים בידי הרומאים: כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה \"זמן קריאת שמע היה. והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכווין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים ... עד שיצאה נשמתו ב'אחד'\" (בבלי, ברכות סא ע\"ב). בדרכו של ר' עקיבא הלכו רבים במהלך תולדותיו הקשים של עם ישראל, עד ימי השואה האיומה ואף לאחריה.",
+                    "<b>רשע שאיננו רשע</b>",
+                    "לצמד הניגודים \"צדיק\" ו\"רשע\" היסטוריה משותפת ארוכה, וכמה רבדים של משמעות. המשמעות המקובלת בעברית המדוברת בפינו כיום למושג \"רשע\" היא של אדם החוטא ופושע בזדון (וכמובן ניגודו, הצדיק, הוא התם המתרחק ממעשי עוולה). באופן זה נקראים דבריו של משה רבנו אל האיש העברי שהיכה את אחיו \"רשע, למה תכה רעך!\" (שמות ב, יג). זהו המובן המוסרי של המונח, ואליו מכוון ככל הנראה ר' שמעון במשנה שלפנינו. אולם למונח גם משמעות משפטית. ה\"רשע\" הוא מי שהתחייב בדין (ובעברית המדוברת \"הורשע\" בדין) לעומת ניגודו הצדיק שזכה בדין (\"הוצדק בדין\"). שתי משמעויותיו של המונח משמשות גם במסכת אבות. לעיל פגשנו (א, ז) בדברי נתאי הארבלי: \"הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע\", וכוונתו אל האדם הבלתי מוסרי. לעומת זאת, בדבריו של יהודה בן טבאי (א, ח) המורה לשופט להתייחס אל שני בעלי הדין העומדים לפניו כ\"רשעים\", משמעותו של המונח הינה משפטית. אדם תבע ממך פיצויים על שפגעת לדבריו במכוניתו, ואתה טוען לחפותך. בית המשפט לא קיבל, לצערך הרב, את טיעוניך – ועל כן אתה הוא ה\"רשע\" משפטית, אף שבהחלט אפשרי הוא שה\"רשע\" המוסרי הוא דווקא חברך אשר שיקר ביודעין, העלים ראיות או מצא דרך לא הוגנת אחרת להצליח בטענתו."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר.</b> במשנה זו מסתיימים מאמריהם של חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי (משניות יב–יט) ור' אלעזר בן ערך הוא האחרון שבהם. נראה שגם מאמרו מורכב היה מלכתחילה משלושה חלקים. ",
+                    "<b>הֱוֵה שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוּרוֹס.</b> נראה שלפנינו משפט אחד (ולא שני עניינים שונים) ועל פיו מבקש ר' אלעזר מחבריו תלמידי החכמים לשקוד רבות על לימודיהם, כדי שידעו מה להשיב על טענותיו של הכופר, של האפיקורוס (וראו להלן). ויש הגורסים כאן: \"הווי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס\", בלי להזכיר את התורה, ונוסח זה נבון יותר, שהרי קשה לומר כי לימוד התורה נועד רק כדי להשיב תשובות ניצחות לכופרים! ",
+                    "<b>וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.</b> השקידה היא מאמץ מתמיד ומפרך, ור' אלעזר מזכיר לכל השקדנים כי מלאכתם נעשית כדי להגן על תורת ישראל מפני מתקיפיה ולמען האלוהים, ושכרה הגבוה בצידה, כי",
+                    "<b>וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.</b> \"בעל המלאכה\" הוא כמובן האלוהים, ור' אלעזר מאמין באמונה שלמה שהוא יתן שכר טוב לכל העמלים בשקדנות כדי להגן על תורת ישראל מפני כופרים. לפי פירוש זה מצטרפים כל שלושת המשפטים לאמירה אחת הדוקה: על החכם לשקוד על לימודיו כדי שיוכל להשיב למתווכחים עמו בסוגיות של דת, וגם אם נדמה לו שמטרה זו איננה מטרה ראויה, טוב שיזכור כי הוא עושה זאת לשם שמים וסופו שיזכה לשכר רב על כך. ",
+                    "<b>על ר' אלעזר בן ערך</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השנייה. היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ומורו זה נתן ביטוי בולט לתכונותיו הטובות ולהעדפה שהעדיף אותו על פני כל שאר תלמידיו (ראו לעיל, משניות יב–יד). ביטוי לחיבה המיוחדת שרחש רבן יוחנן לר' אלעזר בן ערך עולה מן הסיפורים על מות בנו של רבן יוחנן. תלמידים רבים ניסו לנחם את האב השכול, אך רק מאלעזר בן ערך הסכים בן זכאי לקבל ניחומים (אבות דרבי נתן, נוסח א, יד). במסורת אחרת מסופר, שהמורה והתלמיד גם יחד עסקו בתורת הסוד, ואז \"ירדה אש מן השמים ... עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו [את ר' אלעזר] על ראשו ואמר ... אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לנוכח השבחים יוצאי הדופן שמרעיף רבן יוחנן בן זכאי על תלמידו, סביר היה להניח שישתמרו משמו של ר' אלעזר בן ערך מאמרים רבים בספרות חז\"ל, אך למרבה ההפתעה אין הדבר כך, ומעט מאוד מסופר עליו או נאמר בשמו. כך, למשל, הוא מוצג כדוגמא לאדם ש\"הכל צריכין לעצתו\", כיוון ש\"היה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות. אמרו לו: נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא, אלא כך מקובלני מרבותי, שכל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים\" (מדרש תהילים א, יט). את מיעוט הזכרתו של ר' אלעזר במקורותינו יש המנמקים בטענה שהוא הלך לעולמו בהיותו צעיר לימים, אך בדרך כלל נהוג לומר שאלעזר בן ערך בחר שלא לשבת ביבנה – אשר שימשה כמרכז לחכמים באותה תקופה – אלא הרחיק יחד עם אשתו אל העיר אמאוס, סמוך ללטרון של היום, כדי ליהנות מן המרחצאות שבה (קהלת רבה ז, ז). האגדה מספרת שאלעזר בן ערך שכח בשל כך את תלמודו, ומקורות אחדים אף טוענים שבעקבות ישיבתו באמאוס לא זכר אלעזר בן ערך אף כיצד קוראים בתורה (בבלי, שבת קמז ע\"ב), ללמדך עד כמה חשוב היה להם לחכמים להדגיש את הקשר שעל התלמיד לשמור עם מוריו. עם זאת התלמוד הבבלי (שם) מספר כי חכמים התפללו על ר' אלעזר ותורתו שבה אליו בסופו של דבר.",
+                    "<b>מי הוא ומה הוא אפיקורוס?</b>",
+                    "מי הוא אותו אפיקורוס שצריך לעמול קשה כדי לדעת כיצד להשיב על דבריו? מי היה אותו אפיקורוס אשר שמו מייצג במסורת היהודית את הכפירה בה\"א הידיעה, כפירה שבגללה אין אדם זוכה לחיי עולם הבא (כאמור במשנה, סנהדרין י, א: \"ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס\" וכו')?",
+                    "מסתבר כי באתונה, במאות הרביעית והשלישית שלפני הספירה, חי פילוסוף יווני בשם זה. הוא הקים באותה עיר מוסד חינוכי, שבו חיו הוא ותלמידיו במעין קהילה שיתופית. תלמידיו ותלמידי־תלמידיו המשיכו לשמור אמונים לרעיונות שלמדו ממנהיגם, והיו מוכרים בעולם העתיק בכינוי \"אפיקוראים\", ובשם זה הכירו אותם גם חכמי המשנה. מתורתו של אפיקורוס לא השתמר הרבה, אך אנו יודעים כי הגותו התמקדה באושרו של האדם הפרטי. הוא התנגד לשיטות הפילוסופיות הקלאסיות של יוון העתיקה, כגון זו של אפלטון, אשר התמקדו בחיפוש אחר האמת, באומרו כי לא זו המטרה האמיתית שעל האדם לרדוף אחריה. לשיטתו, כל בני האדם משועבדים לחושיהם ורק מה שאנו מרגישים בחושינו ברגע מסוים הוא עבורנו האמת. אפיקורוס דחה את האמונה בדבר חיים שלאחר המוות, וטען כי אדם יכול לזכות באושר רק על ידי סיפוק דרישות החושים בעולם הזה. לכן ראוי לחיות בשלוות נפש אמיתית, שאליה ניתן להגיע ללא מעורבות בקהילה או בחיים הציבוריים, ללא הקמת משפחה, בהמעטה בתשוקות ובטיפוח ידידים טובים.",
+                    "תפיסתו של אפיקורוס ותלמידיו הקימה נגדם הוגי דעות שונים, שראו בתורתו כפירה מסוכנת בעקרונות היסוד של הדת, ולכן הפך שמו לשם גנאי לרודפי הנאה – אף שתורתו לא הטיפה לחיי תענוגות – ולכופרים בכלל. בהקשר היהודי המיוחד הכוונה לכפירה בתורת השכר והעונש, במתן תורה משמים, בחיי עולם הבא, וכיוצא בזה. עד היום משמש השם \"אפיקורוס\" ככינוי כללי ולא מדויק לכל כופר שהוא, בלא קשר לתורתו המקורית של אותו פילוסוף (אך לבוּר ועם הארץ אין ראוי לקרוא בתואר זה!). ודומה שכנגד כופר שכזה יוצא ר' אלעזר בן ערך במאמרו. מעניין להעיר כי הרמב\"ם (בפירושו למשנה) מבאר את השם מלשון המילה \"הפקר\" ואומר, כי אפיקורוס הוא מי \"שמפקיר ומבזה את התורה או את לומדיה. ולפיכך קוראים בשם הזה כל מי שאינו מאמין ביסודי התורה\".",
+                    "<b>בעל מלאכה שאיננו בעל מלאכה</b>",
+                    "בלשוננו שלנו \"בעל מלאכה\" הוא אדם המתפרנס ממעשה ידיו: סנדלר, נפח, מכונאי רכב, צורף וכל כיוצא באלה, ו\"בדפי זהב\" אפשר למצוא בעלי מלאכה למאות ולאלפים. הם אף מאוגדים בגופים שונים כגון \"ארגון בעלי מלאכה\" – הדומה במובן מסוים לגילדות המקצועיות של ימי הביניים – ומדינת ישראל אף חוקקה את \"חוק רישוי בעלי מלאכה־1977\". מסתבר עם זאת שבלשון חז\"ל יש למונח זה משמעות הפוכה לגמרי: \"בעל מלאכה\" הוא המעסיק (ולעיתים: הלקוח) אך לא העובד עצמו. במאמרו של ר' אלעזר בן ערך מכונה האלוהים, שלמען תורתו ועמו עמלים תלמידי החכמים, בכינוי \"בעל מלאכתך\", וכך גם להלן, משנה כא. באורח דומה מתואר פרעה שהעביד את עם ישראל בפרך כ\"בעל מלאכתו\" של העם (שמות רבה טו, יח), ובמקום אחר (ויקרא רבה ל, ג) מדברים על \"פועל\" ועל \"בעל מלאכתו\" הנותן לו את שכרו."
+                ],
+                [
+                    "משסיימה מסכת אבות לדון ברבן יוחנן בן זכאי ובחמשת תלמידיו היא עוסקת בעוד חכם אחד מאותם ימים.",
+                    "<b>רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר.</b> ולפנינו אחד מן המאמרים המפורסמים ממסכת אבות, הרבה בשל לשונו הציורית והקצרה ובשל הרעיון הכללי שניתן להעלות ממנו. אנו נפרש אותו תחילה כאלגוריה על המצב הקיומי של האדם, בהקשר הדתי שאליו התכוון מן הסתם ר' טרפון. ",
+                    "<b>הַיּוֹם קָצָר.</b> חיי האדם קצרים הם.",
+                    "<b>וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.</b> והמשימות שמוטלות עליו להגשמה במהלך חייו הן מרובות: לימוד תורה וקיום מצוות. ",
+                    "<b>וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים.</b> אך בני האדם מדרך הטבע עצלים ואינם ממהרים למלא את חובותיהם. ",
+                    "<b>וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה.</b> השכר שיקבל האדם על מעשיו, בעולם הזה ובעולם הבא, הוא רב. ",
+                    "<b>וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.</b> והקדוש ברוך הוא, המטיל את עולו על בני האדם, עומד על גבם ומזרז אותם למלא את חובותיהם. – אם לא נפרש את הדברים בהקשר הדתי המצומצם שלהם, הרי שר' טרפון מצביע על המצב הקיומי האנושי בכלל: ימי האדם קצרים אך המשימות שהוא צריך למלא בהם הן רבות עד מאוד: רכישת מקצוע, לימוד והשכלה, הקמת משפחה וחברה מתוקנת ועוד ועוד. האדם מטבעו נוטה לבטלה ולעצלות, אך השכר על הגשמת המשימות הוא רב ועל כן יש להשתדל ולקיימן. עם זאת יש להודות שבפירוש כלל־אנושי זה קשה לדעת מי הוא \"בעל הבית\" הדוחק באדם, אלא אם כן נאמר שמדובר במצפונו או בחברה הסובבת אותו, ופירוש זה דחוק ביותר. לא פלא אפוא שרק מחציתו הראשונה של המאמר, \"היום קצר והמלאכה מרובה\", היא שזכתה לפרסום גדול בשפה העברית ובספרותה (וראו להלן).",
+                    "<b>על ר' טרפון</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה ובתחילת השנייה. ר' טרפון היה כהן ובילדותו עוד זכה לראות את בית המקדש. הוא למד תורה מרבן יוחנן בן זכאי ולאחר מכן ישב בעיר לוד והיה מנהיגה הרוחני של העיר, ובין תלמידיו ניתן למנות את ר' עקיבא. ר' טרפון נערץ על ידי בני דורו, שכינוהו \"אביהן של כל ישראל\" (ירושלמי, יומא א, א). על פי המסורת היה ר' טרפון בעל ידע בכל תחומי התורה שבעל־פה: מקרא, משנה, מדרש, הלכה ואגדה, והיה מחלק מידיעותיו בשפע לכול (אבות דרבי נתן א, יח). מן המקורות הוא מצטייר לא רק כתלמיד חכם אלא גם כאדם נדיב, אוהב אדם וגומל חסדים, ואף עניו ביותר. כיוון שהיה כהן, המשיך גם לאחר החורבן לקבל את המתנות שהכהן זכאי לקבל אותן, ובמתנות אלה השתמש כדי לסייע לחסרי כול. בשנת בצורת אחת אף קידש לו לא פחות ולא יותר משלוש מאות נשים עניות, כדי שתוכלנה לאכול מן המתנות שניתנו לו ככהן (תוספתא, כתובות ה, א). כמו כן הקפיד ר' טרפון על כיבוד הוריו: מסופר ששבת אחת יצאה אמו לטייל ונקרע סנדלה. כיוון שאסור היה לתקנו בשל קדושת השבת, הניח ר' טרפון את ידיו תחת כפות רגליה והיא צעדה עליהן עד שהגיעה אל מיטתה (ירושלמי, קידושין א, ז). בתקופתו החלה הנצרות להתפשט, והוא היה מגדולי הנלחמים כנגדה ואף הצהיר שהוא מעדיף לאבד את בנו מאשר להחזיק בספריהם של הנוצרים, וכי עדיף למות מידי חיה רעה מאשר להיכנס לביתו של נוצרי (בבלי, שבת קטז ע\"א). לפי מסורת אחת מצא ר' טרפון את מותו כאחד מעשרת הרוגי מלכות שנהרגו בידי הרומאים (איכה רבה ב, ד), אך ספק אם יש למסורת זו בסיס היסטורי. אגב: מסימני ההיכר שלו היו קומתו הגבוהה (בבלי, נידה כד ע\"ב) ומטבע הלשון \"כפתור ופרח\" שהיה נוהג לומר כשהיה שומע דברי חכמה אשר גרמו לו הנאה מרובה (בראשית רבה צא, ט).",
+                    "<b>\"היום קצר והמלאכה מרובה\"</b>",
+                    "מעל שולחן העבודה של אליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית (1858–1922), התנוסס לוח ועליו נכתב \"הזמן קצר והמלאכה מרובה\", שכן על שולחן כתיבה זה החל בן יהודה בכתיבת חיבורו המקיף, \"מילון השפה העברית\". המלאכה אכן מרובה היתה ולא עלה בידו של בן יהודה לסיימה, שכן הזמן שעמד לרשותו קצר היה (ואת המילון סיימו אחריו רק בשנת 1959). השימוש על דרך השינוי שעשה בן יהודה בחלקם הראשון של דברי ר' טרפון מצטרף לאלפי הופעותיו של הפתגם במרחבי השפה והספרות העברית, כפי שאפשר לגלות בנקל בסיור פשוט במאגרי מידע אלקטרוניים. \"יאללה חברה, היום קצר והמלאכה מרובה; אפּ–אפּ–אפּ צאו לדרך\", מפציר סטודנט ברעיו לספסל הלימודים ערב בחינה, ואילו נחמה פוחצ'בסקי, מראשונות הסופרות כותבות העברית (1869–1934), מספרת על עוזרת בית מיוצאות תימן, רוּמה שמה, אשר \"יש שבאמצע העבודה היא עומדת, מסתכלת ומהרהרת. ואם אירע שנתקלה בה הגברת ורואה אותה בכך, היתה תופסת על שכמה ומזרזתה: בבקשה, רומה, אל תתרשלי, הרי היום קצר והמלאכה מרובה!\" (מתוך הסיפור \"רומה\"). אכן, כולם חשים – הן בדיבור היומיומי והן בספרות האמנותית – כי הזמן לעולם אינו מספיק לכל התוכניות שמבקש האדם להגשים, ומאמרו של ר' טרפון בא לזרזם לנסות ולעשות ככל שביכולתם. בוודאי גם על דבריו שלו היה ר' טרפון קורא בהנאה: \"כפתור ופרח!\"",
+                    "<b>בטן־גב בטן־גב</b>",
+                    "העצלות, היפוכה של הזריזות והחריצות, היא תופעה אנושית שכיחה, שלא לומר שכיחה עד מאוד. בתורת המוסר הנוצרית, כפי שזו גובשה סופית בימי הביניים, נמנית העצלות בין שבע המידות המגונות או שבעת החטאים האורבים לבני האדם: תאוות בשרים, גרגרנות, חמדנות, עצלות, זעם, קנאה וגאווה (וראו עוד להלן ד, כח). למעשה, העצלות כה נפוצה, עד שרבים ראו בה חלק בלתי נפרד מן הטבע האנושי. ואכן, \"זכתה\" העצלות, וסביב גינויה התגבש קונצנזוס מקיר לקיר, ביהדות ומחוצה לה. ספר משלי מדבר בגנות העצלות למעלה מתריסר פעמים. \"הדלת תיסוב על צירה, ועצל על מיטתו\" (כו, יד) הוא אומר בלעג, ואף שולח את העצל ללמוד לקח מבעל חיים פחוּת: \"לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם ... תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה. עד מתי עצל תשכב! מתי תקום משנתך?!\" (ו, ו–י). ואילו את אשת החיל הוא משבח על כך ש\"לחם עצלות לא תאכל\" (לא, כז). בעקבותיו הלכו חז\"ל שקבעו כי \"אין שכינה שורה [על האדם] לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק [היינו: צחוק פרוע וחסר גבולות] ולא מתוך קלות ראש\" ועוד (בבלי, שבת ל ע\"ב) – רשימה נכבדה מאוד של התנהגויות פגומות המונעות מן האדם להגיע למעלה דתית גבוהה. ובמקום אחר נאמר בתלמוד (בבלי, מגילה יא ע\"א) כי \"בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה\" נתרוששו ונפלו בידי שונאיהם, שהרי בהקשר היהודי נתפסת העצלות כניגוד לעבודה מסוג מסוים מאוד: \"עבודת ה'\" (ראו לעיל א, ב). בעבודה יש, כידוע, לשנס מתניים, להפשיל שרוולים ולהשקיע מאמץ כדי לזכות בהישגים. ומה שנכון בהקשר הדתי הזה נכון גם בהקשר הרחב יותר של האדם המודרני, הדוגל בהישגיות, בהצבת יעדים ובחתירה אליהם. עצלות, בטלה, דחיית או השהיית דברים – כולן תכונות אנושיות שמסכת אבות, ועמה שאר בעלי המוסר בכל הדורות, קוראים להילחם בהן, כלשונו של אחד משירי הזמר הראשונים של ארץ ישראל: \"קום בחור עצל וצא לעבודה!\""
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' טרפון שנזכר במשנה הקודמת (ופרטים עליו ראו שם), שגם בה דיבר על מלאכה ופועלים ושכר. מאמרו זה של ר' טרפון מורכב היה מלכתחילה משלושה חלקים, אך עם הזמן נוסף עליו חלק רביעי, כמבואר להלן. ",
+                    "<b>לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה.</b> רבה היא המלאכה הניצבת בפני כל אדם במהלך חייו, הרחבת ידע ותיקון החברה ועוד ועוד משימות, ואין לצפות ממנו שישלים את כולה, ולא כולה מוטלת על כתפיו, אך עם זאת אסור שבשל כך יימנע ממנה. אין הוא חופשי להתבטל ממלאכתו רק משום שהוא יודע שלא יצליח להביאהּ לידי סיום. ובאיזו מלאכה במיוחד מדבר ר' טרפון? בעבודת האלוהים, קרי בקיום המצוות ובלימוד התורה, ועל כן הוא ממשיך ואומר: ",
+                    "<b>אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה.</b> השכר גדל ומתרבה ככל שהמאמץ גדל, גם אם לא יגיע האדם לעולם ללמוד את התורה כולה, על כל ענפי הידע הקשורים בה. ",
+                    "<b>וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.</b> וצריך האדם להאמין בשכר שיגיע לו, כי \"בעל המלאכה\", היינו המעסיק (ראו ב, יט), ובמקרה זה האלוהים, ישלם לכל אדם את השכר הראוי לו על מעשיו. אכן, מאמר זה נושא אופי דתי, ועל כן לא פלא הוא שרק חלקו הראשון (\"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה\") זכה לפרסום בהקשרים שאינם מושתתים על אמונה דתית דווקא, אלא כאמירה כללית על המצב האנושי בכלל. – נראה שכאן הסתיים מאמרו המקורי של ר' טרפון, אשר שלושת חלקיו משלימים זה את זה לאמירה רצופה אחת. וכך הוא אמנם מופיע גם בכתבי יד טובים של המסכת, אך באחרים נוסף כאן משפט רביעי: ",
+                    "<b>וְדַע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָם שֶׁלַּצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.</b> אין לפקפק במתן השכר, אך על האדם לזכור (\"ודע\") שאין לצפות לו בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא, שהרי המציאות מלמדת כי לא תמיד \"צדיק וטוב לו\". ",
+                    "<b>מתי יבוא \"לעתיד לבוא\"?</b>",
+                    "הביטוי \"לעתיד לבוא\", המופיע בספרות חז\"ל מאות רבות של פעמים, משמש בשתי משמעויות עיקריות: בהקשר המעשי הוא מכוון בדרך כלל למשהו שיתרחש מרגע מסוים ואילך, כגון הקביעה כי אדם שנודר לא לשתות יין \"כל השנה\", אסור בשתיית יין מיום שאמר את דבריו עד \"ראש השנה לעתיד לבוא\", היינו עד לראש השנה הקרוב (ירושלמי נדרים ח, א), וכדומה. בהקשר הרעיוני, לעומת זאת, מכוון הביטוי לאיזה עתיד כלשהו שזמנו לא נקבע בבירור. המשפט שצורף במשנתנו לדברי ר' טרפון מבטיח שכר שאיננו שכר פיזי הצפוי להגיע בעולם הזה, אלא שכר בלתי מוגדר באופיו השייך למימד אחר ולמציאות קיומית שונה בתכלית, מציאות עתידית. \"לעתיד לבוא\" הוא מונח מעורפל קמעא המצטרף בדברי חז\"ל אל מושגים אחרים, כגון ימות המשיח, העולם הבא, תחיית המתים ועוד ביטויים דומים. מסתבר כי תמונות העתיד של חז\"ל רבות ומגוונות עד מאוד, וקשה להכניס בהן סדר ושיטה, והמונח \"לעתיד לבוא\" הוא אחד מן החשובים שבהן. \"לעתיד לבוא\" יתבטל המוות (משנה, מועד קטן ג, ט), אומות העולם כולן ישתחוו לפני עם ישראל (תוספתא, סוטה ד, ב), דור מתי מדבר יקום לתחייה (שמות רבה ב, ד), הרשעים יבואו על עונשם (בבלי, עירובין כא ע\"א) ועוד הבטחות טובות רבות.",
+                    "הביטוי \"לעתיד לבוא\" איננו מוכר מן המקרא, ושאלה גדולה היא אם היתה למחברי ספר הספרים תפיסה ברורה באשר לקורות העולם או האדם הבודד בעתיד הרחוק. גם את נושא תחיית המתים, המתקשר לא פעם אל \"לעתיד לבוא\" (כגון אבות דרבי נתן, נוסח ב, י; שמות רבה מד, ו) קשה למצוא בתורה. חז\"ל – שכנראה חידשו רעיון זה לראשונה – דרשו פסוקים שונים בתורה כדי להוכיח \"תחיית מתים מן התורה\". כך, למשל, דרשת צורת העתיד המהופך, \"אז ישיר משה\", כמדברת על שירה שישיר משה אשר יקום לתחייה \"לעתיד לבוא\" (מכילתא דרבי ישמעאל, א).",
+                    "דחייתם של השכר והעונש לעתיד לבוא, משמשת לעיתים כדרך להתמודדות עם שאלות תיאולוגיות חמורות, דוגמת השאלה בדבר מציאות הנראית לא פעם סביבנו, מציאות של \"יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו\" (בבלי, ברכות ז ע\"א). תשובות שונות נתנו הקדמונים לשאלה זו. דומה שזו הבעיה העיקרית שמתמודד עמה ספר איוב המקראי, ותשובתו דומה לתשובה שנתנו חז\"ל על שאלה זו. כך, למשל, התשובה המוחצת והנוקבת שמשיב ה' על שאלה דומה של משה: \"...שתוק! כך עלה במחשבה לפני!\" (בבלי, מנחות כט ע\"ב). השתיקה אל מול מה שלא ניתן להבינו מוצגת כדרך להתמודדות וכמבחן לאמונת האדם. לעומת זאת, העברת השכר והעונש אל העולם הבא, זה שלאחר המוות, מרככת במשהו את הקושי, ומותירה תקווה בלב האדם ליום שבו ייושבו הסתירות ויתוקנו העוולות המאפיינות את עולמנו האנושי, כאשר יבואו הרשעים על עונשם והצדיקים על שכרם (וראו עוד לעיל א, ג).",
+                    "<b>בני חורים ומשוחררים</b>",
+                    "\"עבדים היינו עבדים / עתה בני חורין, בני חורין\" הוא אחד משירי הפסח הידועים ביותר, ואף בהגדה של פסח נמצא: \"השתא עבדי [=השנה עבדים] לשנה הבאה בני חורין\", ומשמע ש\"בן חורין\" הוא אדם חופשי, משוחרר ואדון לעצמו. הביטוי \"בן חורין\" מופיע בכתבי יד טובים של מסכת אבות כ\"בן חורים\". יסודו של ניב זה במקרא, שם הוא מופיע פעם אחת בלבד: \"אִּי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו / אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו...\" (קהלת י, טז–יז), כלומר: טוב לה לארץ שמלכה הוא \"בן חורים\" ולא \"נער\" ואילו שריה אוכלים את סעודתם בזמן הראוי לה (\"בעת\", כלומר בערב) ולא בשעות הבוקר שבהן עליהם לעמול ולטרוח במלאכתם. הניגוד בין \"נער\" ל\"בן חורים\" יכול ללמד כי \"בן חורים\" הוא אציל, אדם שאיננו כפוף לאחרים, בעוד ש\"נער\" עשוי להיות גם עבד, משרת ומשמש אחרים. מכל מקום, בלשון חז\"ל נעשה \"בן חורים/חורין\" לכינוי לאדם חופשי, ובעיקר מי שיצא מעבדות לחירות. כך נולד הפועל המרובע שחר\"ר ושם העצם שחרור, כגון: \"מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה [אנשים לשם תפילה במניין], ושחרר עבדו והשלימו לעשרה\" (בבלי, ברכות מז ע\"ב), ועבד (נוכרי!) שהשתחרר נחשב כיהודי מבחינות שונות, משום שעוד בבית אדוניו נימול ושמר על מצוות רבות. עבד כזה מקבל מאדונו עם צאתו לחופשי \"שטר שחרור\". ואף מצאנו כהגדרה של מעמד אישי – בצד כהן, לוי, ישראל, גר ועוד – גם את ה\"חרורי\" שהוא עבד משוחרר הרשאי להתחתן עם בני ישראל, להוציא הכהנים שבהם (משנה, קידושין ד, א).",
+                    "ומה היתה המלחמה שנלחם עם ישראל בשנת תש\"ח? היא נתכנתה בשמות שונים: מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות, מלחמת הקוממיות (הוא השם שדוד בן גוריון, ראש הממשלה של אותם ימים, העדיף מכל האחרים) ומלחמת תש\"ח (ולאחרונה: בהקשר פוליטי ברור גם \"מלחמת 1948\"). ה\"קרב\" על שמה של המלחמה הזו המשיך במאבקים בקשר לשמותיהן של מלחמות אחרות שמדינת ישראל השתתפה בהם: \"מבצע קדש\" או \"מבצע סיני\"? \"מבצע שלום הגליל\" או \"מלחמת לבנון (הראשונה)\"? בני חורין רשאים להתווכח על הכול."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "בניגוד לפרקים א–ב של המסכת, בפרקים ג–ד שלה מובאים דבריהם של עשרות חכמים שונים, ללא סדר נראה לעין, לא כרונולוגי ולא ענייני, ורק לעיתים ניתן למצוא קשר בין משנה למשנה. ",
+                    "<b>עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר.</b> ומאמרו פותח בקביעה, העוסקת בשלושה עניינים, ולאחריה באה הנמקתה. ",
+                    "<b>הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה.</b> אם יזכור האדם דרך קבע את שלושת הדברים הרשומים להלן, לא יגיע אף פעם לידי חטא ועוון. \"הסתכל\" כאן משמעו: שים לבך, התעמק ועיין בדבר. ",
+                    "<b>דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.</b> וממשיך עקביא בן מהללאל ומסביר את דבריו. ",
+                    "<b>מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה.</b> ראשיתו של היצור האנושי בבטן אמו בטיפת זרע צמיגה וחסרת צורה (\"סרוחה\" אין עניינו סרחון אלא השתרעות, כמו \"סרוחים\" [עמוס ו, ז] שמשמעו: שוכבים על מיטותיהם בפישוט איברים). ",
+                    "<b>וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.</b> גוף האדם נרקב בקברו ומשמש למאכל תולעים מסוגים שונים. ולעומת זאת: ",
+                    "<b>וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.</b> לאחר מותו, כך מאמין עקביא, עומד האדם לדין ב\"בית המשפט העליון\", לפני ריבונו של עולם, ומשלם על מעשיו בעולם הזה (על הביטוי \"דין וחשבון\" ראו להלן ד, כט). מי שיזכור את מוצאו של האדם ואת גורלו לאחר שיצא מן העולם, יגלה את אפסותו, והכרת עמידתו לדין לאחר חייו תביא אותו שלא לחטוא כלל. – לא מקרה הוא שמאמרו זה של עקביא משמש, על פי נוסח האשכנזים, כפתיחה לטכס לוויית המת. הוא מכוון לאזניהם של הנוכחים בלוויה ומבקש מהם, כתזכורת כואבת אך אנושית עד מאוד, לנצל את עמידתם באותה הזדמנות כדי לזכור מניין באו, לאן ילכו וכיצד ינהלו את חייהם. או כדברי קהלת: \"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו\" (ז, ב).",
+                    "<b>על עקביא בן מהללאל</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במהלך המאה הראשונה לספירה, בדורות הסמוכים לחורבן הבית השני. מדבריו של עקביא נותרו בידינו רק מאמרים בודדים, שארבעה מהם הביאו לגורלו המר. עקביא העיד בפני חבריו על מה ששמע ממוריו בקשר לארבע הלכות בענייני קודשים וטהרות. השמועות שהביא לבית המדרש נגדו את דעתם של שאר החכמים, ואלה הפצירו בו לקבל את הכרעת הרוב, כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל. בתמורה להסכמתו לחזור בו מדעותיו הבטיחו לו למנותו לאב בית הדין, אולם עקביא סירב להצעתם במילים בוטות: \"מוטב לי להיקרא שוטה כל ימיי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום [=הקב\"ה]. שלא יהיו אומרים 'בשביל שררה חזר בו'\" (משנה, עדויות ה, ו). בשל כך נידו אותו החכמים, וכך נותר בנידוי עד סוף ימיו (אם כי יש בין החכמים מי שקובע כי עקביא לא נוּדה כלל). מסיפור זה עולה דמות של אדם הנאמן לעצמו, אדם שאיננו מוכן לשנות את דעתו, והריהו נכון לשלם מחיר גבוה על כך. קו אופי דומה עולה גם מסיפור אחר, שבו ביקש בנו של עקביא מאביו שיצווה על החכמים לקרב אותו אליהם. עקביא סירב לעשות כן ואמר לבנו (משנה, עדויות ה, ז): \"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך\" – על כל אדם לקנות את מקומו בזכות עצמו ומעשיו ולא בשל זכות אבותיו או מילה טובה שיאמרו עליו (היא, בלשון נקייה, פרוטקציה). על עקביא אמר ר' יהודה בר אלעאי, שלא רבים בישראל היו גדולים \"בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל\" (משנה עדויות ה, ו). על פי מסורת מאוחרת מצוי קברו ליד העיר צפת.",
+                    "<b>עלילותיה של הטיפה הסרוחה</b>",
+                    "בספרות חז\"ל מוצאים אנו כמה דיונים בתהליכי ההתהוות הראשונים של היצור האנושי ברחם אימו ובקורותיו שם. משעה שמפרה הזרע את הביצית מתחילה תקופה של ארבעים יום, היא התקופה שבה נוצר הוולד (בבלי, בכורות כא ע\"ב). וכיצד נראה העובר במעי אמו? \"דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו [=רקותיו], שתי אציליו [=מרפקיו] על שני ארכובותיו [=ברכיו], ושני עקביו על שני עגבותיו [=ישבנו], וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי [=צואה] שמא יהרוג את אמו. וכיון שיצא לאוויר העולם – נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת\" (בבלי, נידה ל ע\"ב). בתקופת ההריון – הם \"תשעה ירחי לידה\" כאמור בשיר הידוע \"אחד מי יודע\" בהגדה של פסח – \"מלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה\" (שם). ומאז, כל ימי חייו, הוא רק שב ונזכר במה שלמד עוד טרם בא לעולמנו, והוריו ומוריו הם רק אלה המזכירים לו את מה שידע בעבר. ועוד יודעים חז\"ל לספר כי עוּברים במעי אמם יכולים לדעת את שמתרחש בעולם שמחוץ להם, ומספרים על דוד ש\"אמר שירה במעי אמו\" (בבלי, ברכות י ע\"א), ועל יעקב ועשו שהתרוצצו במעי אמם קודם ללידתם, יעקב בשעה שחלפו ליד בית כנסת ועשו בשעה שחלפה רבקה ליד בית עבודה זרה (בראשית רבה סג, ו).",
+                    "במסורות כאלה ובדומות להן יש לדון, כמובן, על יסוד הידע הרפואי של הימים הקדומים (בעמים בכלל ובישראל בפרט), ובעיקר על יסוד אמונותיהם של חכמים במה שנוגע לקשרו של האלוהים עם כל יצוריו, גם אלו שטרם ראו את אור העולם.",
+                    "<b>על החיים ועל המוות</b>",
+                    "דרישתו של עקביא בן מהללאל מן האדם לזכור את סופו נוגעת בעצבים חשופים, לא מעט בשל ניסוחה הבוטה וחסר הרחמים (\"עפר רימה ותולעה\"). ניתן לומר ששאלת המודעות למוות היא שאלה אוניברסלית, עד שדומה שאין בן אנוש המצליח לחמוק ממנה. לא מעט הם הוגי הדעות הסוברים כי ההבדל בין האדם לבין החיה והבהמה הוא בידיעה החריפה של האדם שהוא סופי, שזמנו קצוב וסופו כיליון, ובוודאי כיליונו של הגוף. (שאלת האמונה בהישארות הנפש ובחיי העולם הבא חורגת מדיוננו כאן.) וכיצד זה ניתן להתמודד עם האימה המשתקת שהמודעות למוות עשויה לעורר? עקביא בן מהללאל מציע לא להתעלם מן המוות, אלא להיפך – להעמיק את הידיעה שסופנו למות. ידיעה זו קשה אמנם לעיכול, אך היא מאלצת את האדם לעמוד לנוכח המטרות העיקריות של חייו ולשאול את עצמו אם עמד בהן, וכך לתת גם לעצמו דין וחשבון על מה שעשה בעודו על פני האדמה. סופם של דברי עקביא \"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא\" רומזים לנקודה נוספת, דתית־אמוּנית באופיה: עמידתו של האדם נוכח סופיותו, מעמידה אותו מול האל האינסופי. תודעה חריפה זו מנוסחת באופן נוגע ללב בתפילת \"ונתנה תוקף\" הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים: \"אדם יסודו מעפר וסופו לעפר ... משול כחרס הנשבר, כחציר יבש, וכציץ נובל, כצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף\", ולעומת זאת – \"ואתה הוא מלך אל חי וקיים\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר.</b> על התואר \"סגן הכהנים\" ראו להלן. ",
+                    "<b>הֱוֵה מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁלַּמַּלְכוּת.</b> ר' חנינא קורא לכל אדם להתפלל למען שלומה של המלכות השולטת בו. אם נקשר מאמר זה לתקופתו של ר' חנינא, הרי שמדובר ברומי או באחרוני מלכי בית חשמונאי, אך נראה שהוא מבקש לקבוע כלל עקרוני, ברוח דברי הנביא ירמיהו אל הגולים לבבל: \"ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום\" (כט, ז). וממשיך ר' חנינא ומנמק את דרישתו:",
+                    "<b>שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ.</b> לולי פחדו, יראו, הבריות ממערכת השלטון – המפקחת על הסדר הציבורי, שופטת ומענישה – היו פוגעים זה בזה בפראות ובאלימות (ובכתבי יד רבים של המסכת כתוב: \"איש את רעהו חיים בלענו\"). האנרכיה היא הסכנה הגדולה מכול, והשלטון – כל שלטון, אפילו זר (ואל נשכח שרומי מכונה פעמים רבות בספרותנו בכינוי \"מלכות הרשעה\"!) – הוא המכשיר היחיד היכול למנוע אותה. ברקע הדברים מצוי פסוק מספר תהילים (קכד, ג) לפיו מגן ה' על עמו כאשר קמים עליו אויביו, ולולי עזרתו \"אזי חיים בלעונו\". בדברי ר' חנינא מתהפכת התמונה: השלטון הזר, הגויים, הוא המציל אותנו מעצמנו! – המנהג להתפלל למען שלומה של המלכות שבצילה יושב עם ישראל מקוים עד ימינו וראו להלן.",
+                    "<b>על ר' חנינא סגן הכהנים</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה. ר' חנינא (הנזכר גם בשם \"חנניה\") זכה עדיין לשמש בבית המקדש, שם כיהן כסגן לכהן הגדול. ו\"אמר רבי חנינא סגן הכהנים: למה סגן ממונה? שאם אירע בו פסוּל בכהן גדול, נכנס [הסגן] ומשמש תחתיו [בעבודת בית המקדש]\" (בבלי, סוטה מב ע\"א). מתוקף מעמדו נמסרים משמו של ר' חנינא מנהגים רבים העוסקים בעבודת המקדש ובהלכות כהונה (כגון משנה, עדויות ב, א–ג ועוד). ר' חנינא מעיד גם על כמה אירועים מתקופת החורבן, כגון סיפור נוגע ללב זה: \"כיון שראו בני כהנים גדולים שחרב בית המקדש ונשרף ההיכל, נטלו את המפתחות ועלו לראש ההיכל וזורקים כלפי מעלה ואומרים 'הא לך המפתחות שנתת לנו שלא היינו אפטרופין [=אחראים] נאמנים לאכול מגנזיו של מלך', והיו אוחזים זה בזה ונמשכין לתוך האוּר [=האש] ונשרפים\" (אבות דרבי נתן, נוסח ב, ז). בין מאמריו: \"גדול השלום, ששקול כנגד כל מעשה בראשית\" (ספרי במדבר, מב), ואולי גם זה אחד מן הלקחים שלמד ר' חנינא מן האירועים הקשים של זמנו, שעיקרם המרד ברומי ותוצאותיו המרות.",
+                    "<b>חידושי תפילה ותפילות חדשות</b>",
+                    "מועט הוא העיסוק בנושא התפילה במסכת אבות. זו נזכרת רק במשנה שלפנינו וכן לעיל ב, יח: \"רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה, וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום\". התפילה שר' שמעון מדבר עליה היא התפילה בה\"א הידיעה בסידור של עם ישראל, היינו \"תפילת שמונה עשרה\", הקרויה כך בשל המספר המקורי של הברכות שכללה מראשיתה (רק בשלב שני הוספה ברכה נוספת ומספר הברכות גדל ל–19). תפילה זו ידועה גם בשם \"תפילת העמידה\" או \"תפילה בלחש\" על שם אופן אמירתה. היא נאמרת – בצורות שונות, שיש בהן שבע, תשע או תשע עשרה ברכות – בכל אחת ואחת מתפילות היום (ערבית, שחרית ומנחה; בשבת, בראשי חודשים ובחגים גם בתפילת מוסף, וביום הכיפורים גם בתפילת נעילה).",
+                    "אחת הסכנות האורבות למתפללים – בכל דת, בכל שפה ובכל זמן – היא החשש של נפילה בפח השגרתיות, פן תיהפך התפילה ל\"תפילת קבע\", דבר שלא קשה להבינו לאור המספר הגדול של פעמים שנאמרת כל תפילה ותפילה. התלמוד (בבלי, ברכות כט ע\"ב) דן בסוגיה זו ומציע לה כמה פתרונות, כגון הדרישה, שאינה קלה לביצוע, שאדם \"יחדש בה דבר\" בכל יום. על פי ההקשר שם ברור שכוונתו לומר שנוסח התפילה שייאמר מחר לא יהיה בהכרח זהה לחלוטין לזה שנאמר היום, וכן הלאה. מסתבר שהיו גם כמה מן החכמים שכך עשו, והתלמוד (שם) מונה אותם לשבח. מנהג זה נעלם עם הזמן וזכה לחידוש רק במאות השנים האחרונות, במסגרת קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, בעוד שהיהדות האורתודוכסית הסתפקה בגיוון מוסיקאלי של התפילה ובבקשה שהמתפלל יחדש דבר, אם רק יוכל, בכוונה הנפשית שהוא מכוון בזמן התפילה.",
+                    "לאור זאת מעניינת היא העובדה שדווקא בתפילה לשלום המדינה (ראו להלן) חלו וחלים שינויים בהתאם להתפתחויות פוליטיות שונות ובהתאם ליחס אל המדינה שמגלות קבוצות של מתפללים. מסתבר שדווקא בתפילה זו – ואולי בשל היותה תפילה כה צעירה לימים – הוכנסו שינויים גם בהקשר האורתודוכסי. כך, למשל, יש המבקשים מן האלוהים שיברך \"את מדינת ישראל שתהיה ראשית צמיחת גאולתנו\", או מוסיפים משפטים כגון \"והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלוהים\" וכו', ניסוחים או משפטים החסרים מן הנוסח שקבעה בשעתו הרבנות הראשית לישראל. בדרך זו לא נעשתה התפילה ל\"תפילת קבע\", אף שיש להודות שלא למטרה זו הוכנסו בה השינויים האמורים.",
+                    "<b>\"ברך את מדינת ישראל\"</b>",
+                    "במילים \"אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו\" פותחת התפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבתות ובחגים באותם בתי כנסת בישראל (ואף בתפוצות) הרואים בציונות חלק מהגשמת חזונם של הנביאים ותוכניתו הטובה של האלוהים. תפילה זו תוקנה – ברוח מאמרו של ר' חנינא – על ידי הרבנים הראשיים של מדינת ישראל עוד בשנת 1949, ויש בסיס לדעה שלסופר הנודע, חתן פרס נובל, ש\"י עגנון, היה חלק בכתיבתה. תפילה זו היא חלק מקבוצה גדולה של תפילות שאמרו ואומרות קהילות רבות בתפוצות לשלומה של המלכות שתחת צילה הן חוסות, כגון: \"הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים ... הוא יברך וישמור וינצור ... את הקיסר פרנץ יוזף ירום הודו\" (בקיסרות האוסטרו־הונגרית של המאה הי\"ט) או \"את הנשיא ומשנהו וכל השרים של המדינות האלה\" (בארצות הברית של ימינו), וכיוצא בזה הרבה ברוסיה, צרפת, אנגליה, מרוקו ועוד. לא יאומן, אך בידינו אף עדויות שיהודים התפללו לשלום המלכות גם בספרד של ערב הגירוש ולשלומו של המלך שגירשם בסופו של דבר מאותה ארץ (\"יאמץ ויברך וינשא וירומם למעלה למעלה אדונינו המלך דון פירנדו\", הוא פרדיננד). ואף בגרמניה התפללו הקהילות היהודיות לשלומה של המדינה (אם כי לא לשלום העומד בראשה, כמובן) עדיין בשנת 1938!",
+                    "נראה שר' חנינא אוחז בדעה המתייחסת בפסימיות לטבע האדם, ומניחה כי \"יצר לב האדם רע מנעוריו\" (בראשית ח, כא), וכי אין שום אפשרות לקיום אנושי משותף ללא שלטון סמכותי המונע את האנרכיה, או מה שכינה הפילוסוף תומס הובס, בן המאה הי\"ז, בשם \"מלחמת הכול בכול\". סוגיה זו היא מסוגיות היסוד של הפילוסופיה הפוליטית, והושמעו בה דעות לכאן ולכאן, כגון הדעה כי דווקא המימסד הפוליטי־המדיני הוא מקור העוולות, וכי בלעדיו תיתכן חברה מתוקנת אשר תחיה חיי שלווה ושיתוף ללא רשות המצווה ואוכפת עליה את דרכה. דומה שההיסטוריה הוכיחה את צדקת דבריו של ר' חנינא דווקא, ולאור עצתו הלכו, והולכות, קהילות יהודיות רבות בעולם עד היום.",
+                    "<b>רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר.</b> ונושא מאמרו הוא מעלת לימוד תורה, הן בחברותא והן ביחידות. ראוי לציין שבכתבי יד טובים רבים חסר כל הקטע העוסק בלימוד ביחידות, והמאמר כולו מדבר בשבח הלימוד בחברותא בלבד. מתולדות חייו של ר' חנניה (ראו להלן) מתגלה המקום החשוב שהקדיש ללימוד תורה בציבור. ",
+                    "<b>שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה.</b> אלא עוסקים בדברי בטלה, רכילות וכיוצא בזה,",
+                    "<b>הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב\" (תהילים א, א).</b> ובפסוק הבא לאחר מכן אכן נאמר על האיש שאינו יושב במושב לצים, \"כי אם בתורת ה' חפצו\". בספרות חז\"ל מופיע הצירוף \"מושב לצים\" ככינוי גנאי לקרקסים שבהם בידרו את הקהל גם במאבקים בין בני אדם, לחיים ולמוות, ובמלחמות בין בעלי חיים (תוספתא, עבודה זרה ב, ו) או למפגשי זימה (מדרש תהילים לפסוק) וכיוצא באלה מקומות שלא ראוי שתלמיד חכמים יימצא בהם.",
+                    "<b>אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם.</b> כיוון שהקב\"ה כביכול יורד ומקשיב ללומדים וכך מעניק ללימוד מעמד מקודש, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ\" (מלאכי ג, טז).</b> ור' חנניה דורש את הפסוק מספר מלאכי כך: כאשר \"יראי ה'\" מדברים \"איש אל רעהו\", במעמד של שניים המשוחחים ביניהם, ה' מקשיב לדברים כאילו הוא נוכח בין היושבים וזוכר להם את המעשה לטובה (וראו להלן). מסתבר כי הלימוד בחברותא הוא מסגרת רצויה להחלפת דעות, בדיקת רעיונות ועמדות, תיקון שגיאות, עזרה הדדית ועוד כיוצא באלה מעלות. – כאן, כאמור, מסתיים המאמר בכמה נוסחים קדומים של המסכת, אך באחרים הוא ממשיך ואומר: ",
+                    "<b>אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם.</b> מה שנאמר עד כאן נכון לגבי שניים הלומדים יחדיו, ",
+                    "<b>מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר?.</b> מניין לנו כי גם הלומד ביחידות זוכה לשכר? ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו\" (איכה ג, כח).</b> וגם זו דרשת פסוק (השונה עד מאוד מפשט המקרא, המדבר על אדם המתאבל בעקבות החורבן): הלומד לבדו ושותק, כיוון שאין לו עם מי לדבר, גם הוא נוטל, מקבל, שכר מן האלוהים על לימודיו. לרעיון דומה ראו גם להלן ג, ז. ",
+                    "<b>על ר' חנניה בן תרדיון</b>",
+                    "חכם ארצישראלי שחי ופעל בתחילת המאה השנייה לספירה וישב בגליל התחתון (בכפר סיכנין של ימינו), שם עמד בראש ישיבה ובית דין (בבלי, סנהדרין לב ע\"ב). ר' חנניה (או חנינא) בן תרדיון היה אביה של אחת הנשים המפורסמות בספרות חז\"ל, ברוריה, שהיתה – על פי התלמוד הבבלי (פסחים סב ע\"ב ועוד) – אשתו של ר' מאיר (ראו עליהם להלן ד, יב). ר' חנינא נודע כגבאי צדקה הגון, ועליו נאמר: \"לא יתן אדם מעותיו לארנקי [=קופה] של צדקה, אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כר' חנינא בן תרדיון\" (בבלי, עבודה זרה יז ע\"ב). בן תרדיון נתפס בידי הרומאים כשהוא מלמד תורה ברבים, דבר שעמד בניגוד לגזרות שהטילו על עם ישראל, ולכן הועלה על המוקד – והוא נמנה בין \"עשרת הרוגי מלכות\" – ונשרף בעודו בחיים כשגופו כרוך בספר התורה שממנו לימד. לפי אותה מסורת נהרגה אף אשתו באותו מעמד, ועל אחת מבנותיו (אחותה של ברוריה, אשתו של ר' מאיר) נגזר לשבת, אולי בעיר רומי, בקוּבה של זונות (וראו להלן ד, יב). משמעות השם \"תרדיון\" לא נתבררה, אך דבר זה לא מנע מלקרוא על שמו בשנת 1990 אזור תעשייה אשר הוקם דרומית לכרמיאל.",
+                    "<b>\"על החלון ישבתי וזיכרון כתבתי\"</b>",
+                    "נראה שבפסוק מדברי הנביא מלאכי יש לביטוי \"ספר זיכרון\" משמעות מטאפורית בלבד, כדברי הפרשן רד\"ק: \"דרך משל\", שהרי אין שִכחה לפני האלוהים ואין הוא זקוק לספר שבו יירשמו דברים פן יאבדו (וראו עוד לעיל ב, א), אך במה שנוגע לבני אדם מכירה ההיסטוריה ספרי זיכרונות רבים, וכבר במקרא: \"ספר הזיכרונות דברי הימים\" של מלכי פרס (אסתר ו, א).",
+                    "כן מכירים אנו ספרים אישיים יותר שכותבים בני אדם כדי להנציח מסיבות שונות את זכרם ואת מעשיהם, דבר המתרחש באופנים שונים בגילים שונים. בימים שקדמו לעידן האינטרנט והדוא\"ל נהוג היה להעניק בסיום שנת לימודים \"ספר זיכרונות\" שבו כתבו חברים לכיתה את הגיגיהם, לא פעם בפורמולות קבועות (בנוסח: \"על החלון ישבתי וזיכרון כתבתי / פתאום נפל העיפרון וזהו סוף הזיכרון\"), אך מסתבר שלא רק ילדים ובני נוער חשים בצורך לשמור ולשמר את זיכרונותיהם, ואם במאות הקודמות נהגו רק אנשים ידועי שם – מדינאים, סופרים וכיוצא בהם – לחבר (בעצמם או בעזרת \"סופרי צללים\") את האוטוביוגרפיה שלהם, שהיא מעין ספר זיכרון, הרי שגל של ספרי זיכרון הציף את ארונות הספרים בעקבות שואת יהודי העולם של המאה העשרים. לאחר תקופה של שתיקה, שבה כמעט ולא נדונה תקופה מרה זו, נפרץ הסכר – כנראה בעקבות משפט הפושע הנאצי אדולף אייכמן (1961) – ומאז הופיעו מאות רבות של ספרים שבהם מספרים שרידי השואה את סיפור חייהם, סיפור הצלתם מכאן וסיפורם של בני משפחתם שנספו בתופת האיומה מכאן. הצורך לספר מוסבר בדרך כלל ברצון להעביר לנכדים ולנינים את אירועי העבר וכך להעמיד יד וזכר לאנשים החשים שימיהם הולכים ומתמעטים, אך שסיפורם חייב להמשיך ולהישמע, כאות וכאזהרה לדורות. נפוצים מאוד הם גם ספרי זיכרון שבאו להציב יד לקהילות שלמות אשר נכחדו מעל פני האדמה (ובספריית \"יד ושם\" שבירושלים מצויים מאות מהם). האדם הוא בן חלוף, אך ספר הזיכרון שחיבר או שנתחבר אודותיו ימשיך להתקיים כל עוד יקראו בו.",
+                    "<b>\"ליצן קטן שלי\"</b>",
+                    "יש להבחין היטב בין \"לץ\" בלשון המקרא ובלשון חז\"ל לבין \"ליצן\" בלשוננו. השורש אמנם הוא אחד, אך הכוונות שונות לגמרי. הלצים במקרא ובספרות חז\"ל הם בני אדם חסרי מוסר, מרושעים, המביטים ברוע לב ובלעג מר על המציאות, היפוכו של החכם (משלי ט, ח ועוד). על מי שנוהג כמעשה הלצים, על \"המתלוצץ\", יחולו קללות נוראות: \"ייסורין באין עליו ... מזונותיו מתמעטין ... ונופל בגיהנום\" (בבלי, עבודה זרה יח ע\"ב). במקרים נדירים מצאנו בספרות חז\"ל שהלץ מן הסוג הזה קרוי גם ליצן (כגון דברים רבה ה, טו). הליצנים בלשוננו שלנו, לעומת זאת, הם אנשים שנועדו לגרום לאחרים לצחוק צחוק של טוב לב, ומפורסמים הם הליצנים שבקרקסים. משנות השמונים של המאה העשרים עלה על הבמה – ותחילה בארצות הברית – \"הליצן הרפואי\", מי שעושה שימוש בכוחם המרפא של ההומור ושל הצחוק כדי לשפר את איכות חייהם של חולים, להסיח את דעתם מן הכאב שהם חווים, ולעזור להם להתגבר על תחושות של שעמום, פחד ודאגה. לא בנקל נתקבלו הליצנים הרפואיים אל בתי החולים, אך דומה שכיום הולך וגדל מספר בתי החולים שמצרפים ליצן כזה אל צוות עובדיהם. וכבר ניתן ללמוד את המקצוע הזה ולזכות בתעודת ליצן מקצועי. מפגש של ליצנים כאלה ופגישה עם ליצנים שכאלה אינם בשום פנים ואופן \"מושב לצים\"!"
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר.</b> נראה שהכוונה לר' שמעון בר יוחאי (וראו להלן). כהמשך למאמר הקודם שדיבר בגנותם של \"שניים (ויותר) שיושבין ואין ביניהם דברי תורה\", עוסק מאמר זה בגנותם של \"שלושה\" (ויותר) אנשים היושבים לסעוד מבלי להוסיף לסעודה מימד רוחני של לימוד ודיון. ביסוד הדברים ראיית כל סעודה – במיוחד כזו שהיא בעלת היקף מצד מספר משתתפיה וסדריה – כמעשה בעל מימד של קדושה, דבר המתבטא בנטילת ידיים לפניה ובברכות השונות הנאמרות במהלכה ובסופה. מכאן האפשרות להשוות בין סעודת האדם היומיומית והשגרתית לבין הקרבת קרבנות על המזבח. ",
+                    "<b>שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה.</b> אלא עסקו באכילה, בשתייה ובשיחה בטלה, ",
+                    "<b>כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים.</b> ארוחתם מושווית לקרבנות המובאים לעבודה זרה, וזאת על פי לשון הפסוק בתהילים קו, כח (\"ויאכלו זבחי מתים\"). במקומות רבים מכנים חז\"ל את עבודת האלילים בכינוי גנאי זה (כגון משנה, עבודה זרה ב, ג). מסתבר שדברי התורה הם שמעלים את המעשה הגשמי של אכילה לדרגת הקדושה הראויה, וההוכחה לכך מובאת ממדרש על פסוק בספר ישעיה:",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם\" (ישעיה כח, ח).</b> שולחנות שאין בהם חלק ל\"מקום\" (שהוא כינוי קבוע לקדוש ברוך הוא) כמותם כשולחנות מלאי קיא וצואה. ",
+                    "<b>אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'\" (יחזקאל מא, כב).</b> הנביא יחזקאל מדבר בפסוק זה על המזבח ומכנה אותו בשם \"שולחן\". מסתבר שכל שולחן בשר ודם שאומרים עליו דברי תורה בשעת הסעודה הופך כביכול ל\"שולחנו של מקום\", למעין מזבח מקודש שעליו מועלים קרבנות לאלוהים. בתקופה שאין בה בית מקדש ואין מזבח וקרבנות מחליפה אותם הסעודה האנושית, המתובלת בלימוד תורה. ואכן, המנהג להוסיף \"דבר(י) תורה\" לסעודות (בעיקר חגיגיות) הפך למנהג מקובל מאוד בקרב עם ישראל לדורותיו ולתפוצותיו.",
+                    "<b>על ר' שמעון בר יוחאי</b>",
+                    "השם \"שמעון\" היה פופולארי ביותר בעולמם של חכמים והרבה חכמים בשם זה נזכרים במסכת אבות: שמעון הצדיק ושמעון בן שטח, רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון בן נתנאל – וכולם נדונו לעיל – וכעת עולה על הבמה \"רבי שמעון\" בסתם, וכנראה הכוונה לר' שמעון בר יוחאי הנזכר גם במשנה מאות פעמים בשמו הפרטי בלבד (אך הוא נזכר בשמו ובשם אביו להלן ו, ח). ר' שמעון בר יוחאי חי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה. הוא למד אצל ר' עקיבא בבני ברק במשך שנים רבות והגיע לגדולה בשל ידיעותיו ואישיותו. ר' שמעון (או בכינויו המקובל: רשב\"י) נמנה עם אלו שהקימו את המרכז הדתי באושא שבגליל התחתון לאחר כישלון מרד בר כוכבא (בשנת 135 לספירה). בין תלמידיו של רשב\"י היה גם ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה (בבלי, עירובין צא ע\"א). המקורות מספרים על סלידתו של רשב\"י מן השלטון הרומי, וכשנתגלה הדבר הסתתר עם בנו (ר' אלעזר) תחילה בבית המדרש ולאחר מכן במערה, במשך שלוש עשרה שנים. האגדה מספרת, שבכל אותו זמן עסקו השניים בתורה, ומתארת את הניסים והנפלאות שאירעו להם בשנים אלה במערה, ולאחר צאתם ממנה (בבלי, שבת לג ע\"ב ועוד). פרט לגדולתו בתורה היה רשב\"י ידוע כבר בימיו כאיש מופת, הרגיל בעשיית ניסים, וסופר עליו שעלה בידו לבטל גזירה קשה שנגזרה על עם ישראל לאחר שהצליח לגרש שד מגופה של בת הקיסר (בבלי, מעילה יז ע\"ב). דומה שבשל תכונה זו יוחס לרשב\"י בימי הביניים חיבור ספר הזוהר (הוא החיבור המרכזי של תורת הסוד היהודית, הקבלה). לפי המסורת נפטר רשב\"י בל\"ג בעומר ונקבר במירון, ומכאן יסוד ההילולה המתקיימת על קברו בתאריך זה ומושכת לשם מאות אלפי בני אדם שנה בשנה ובפיהם גם הזמר \"ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי\"!",
+                    "<b>שולחנות ושולחנים ונימוסי שולחן</b>",
+                    "שולחנות רבים לו לעם ישראל. במקרא אנו מכירים את השולחן הן כאחד מכלי המשכן, שעליו הניחו את לחם הפנים (שמות כה, כג ועוד) והן כטבלה שעליה נהגו בני אדם לאכול, \"שולחן המלך\" (שמואל ב ט, יג) מכאן ושולחנם של אנשים רגילים מכאן (כגון מלכים ב ד, י: \"מיטה שולחן כסא ומנורה\" כריהוט בסיסי של חדר). בספרות חז\"ל מוצאים אנו אזכרות רבות של השולחן האנושי וגם מוסד חדש, \"שולחני\" (משנה, מעשר שני ד, ב), שהוא חלפן כספים ו\"בנקאי\" של אותם ימים, שנקרא כך מן הסתם משום שהכספים היו מונחים לפניו על השולחן. עם זאת, עיקר עניינם של חכמים בשולחן הוא בנימוסים הראויים למי שיושבים סביבו לסעודה (שצריכה להיות, כאמור, מלווה גם בדברי תורה). יצירה בשם \"מסכת דרך ארץ\", שנערכה בשלהי תקופת חז\"ל, אוספת לתוכה כמה מן הדרכים הראויות לתלמיד חכם (ולמען האמת, לכל אדם בן תרבות) היושב לסעוד: \"לא ילקק באצבעותיו\", \"לא יגהק בפני חברו\", \"לא יהיה נוטל את הכיכר ויתלוש בו בשיניו ויחזירנו [אחר כך] על השולחן\", ולא יתחיל בעל הבית לאכול קודם לאורחים, ואורח המוזמן לסעודה לא יביא עמו אורחים אחרים מבלי לקבל את אישורם של המארחים מראש, וכיוצא בזה עוד. המסכת מלמדת כי כאשר השולחן והסעודה נתפסים כמסגרת שאפשר לרוממה אל מעבר למילוי הצרכים הגשמיים ההכרחיים של בני אדם, יש להקפיד בהם הקפדה מיוחדת על התנהגות ראויה ומכובדת.",
+                    "<b>כמה קומות למקום?</b>",
+                    "תיבת \"מקום\" משמשת בלשון חז\"ל לפחות בשלוש משמעויות ברמות שונות עד מאוד של השיח, מרמה גבוהה ונשגבת ועד לרמה נמוכה ביותר.",
+                    "ברמה הנשגבת ביותר משמשת תיבת \"המקום\", כשלפניה ה\"א הידיעה, ככינוי לאלוהים. היא מוכרת עד מאוד מדברי הניחומים שנוהגים (בני עדות אשכנז) לומר לאבלים: \"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים\" וכו'. ביסוד הביטוי הזה מצוי רעיון פילוסופי־תיאולוגי מורכב: העולם המציאותי שאנו חשים בו הוא רק חלק קטן מן ההוויה הכללית, והאלוהים מקיף את ההוויה הכללית הזו ולא מצוי בתוכה. הוא איננו בתוך העולם, אלא העולם מצוי בתוכו. האלוהים לא מצוי במקום כלשהו, אלא כל מקום ומקום מצוי בתוכו, והוא \"המקום\", בה\"א הידיעה. ברמה נמוכה הרבה יותר מוקנית למילה \"מקום\" המשמעות הארצית הפשוטה של אתר מוגדר גיאוגרפית (כגון להלן: ה, ט: \"מאיזה מקום אתה\"), אבל גם סיטואציה במישור הזמן (\"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש\" [לעיל ב, ו]), וכמוהו הרבה. והנה, למרבה ההפתעה נמצא \"מקום\" גם במישור שלישי, נמוך הרבה הרבה יותר, כלשון נקייה, \"לשון סגי נהור\", לתיאור איברים מוצנעים בגוף האדם שלא מכובד לדבר בהם בלשון בוטה וראוי להסתפק ברמיזה אליהם. הכוונה בעיקר לאברי הגוף הקשורים בהפרשות שונות. כך, למשל, עוסק התלמוד הבבלי (שבת פב ע\"א) באדם העושה את צרכיו, ומתייחס לקינוח הגוף לאחר מכן בעזרת \"צרור\" (היום היינו אומרים נייר טואלט וכו') שמשתמשים בו \"באותו מקום\", והמבין מבין. המילה \"מקום\" תופסת אפוא מקום נכבד בלשוננו, ובמקומות שונים בתוכה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה.</b> מי שאיננו ישן בשעות שנהוג לישון בהן, ",
+                    "<b>וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי.</b> וכן מי שהולך לבדו בדרך שבין מקומות ישוב, בין ביום בין בלילה, ובשני המקרים, במקום לעסוק בתורה, הריהו ",
+                    "<b>מְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה.</b> מקדיש את תשומת לבו והרהוריו לדברים חסרי ערך, ",
+                    "<b>הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.</b> אדם שכזה מכניס את עצמו לסכנת נפשות. (בנוסחים רבים של המאמר נכתב: \"והמפנה לבו\", כאילו מדובר בעניין נוסף, שלישי, אך אנחנו העדפנו את הנוסח \"ומפנה\" לבו, שעל פיו מדבר ר' חנינא בשני עניינים בלבד: \"הנעור בלילה\" ו\"המהלך בדרך\".) הנחת היסוד של מאמרו של ר' חנינא אומרת כי התורה, והתורה בלבד, יכולה להגן על האדם בשעות ובמקומות של סכנה. הלילה נתפס בעולם הקדום – ולא מעט גם בזמנים אחרים – כזמן מסוכן יחסית, שבו מתחזקים כוחות השחור האורבים לאדם, שלא לדבר על פושעים למיניהם, והוא הדין בשהייה בדרך הבין־עירונית, כשאדם ההולך לבדו חשוף לסכנות רבות. באבות דרבי נתן (נוסח ב, לד) הובא כראיה לדברי ר' חנינא פסוק מספר משלי שהובן כעוסק בתורה: \"בהתהלכך תנחה אותך ... בשכבך תשמור עליך\" (ו, כב), ואולי פסוק זה עומד גם ביסוד מאמרו של ר' חנינא. – רבים הם המאמרים בספרות חז\"ל הבנויים על תפיסת עולם כעין זו, כגון: \"כל אומניות [=מקצועות] שבעולם אין עומדין לאדם [=מסייעים לו] אלא בנערותו, בזמן שכוחו עליו, אבל אם בא לידי חולי או לידי זקנה [או] לידי מידת הייסורין ואין עושה מלאכה – לסוף שמת ברעב; אבל תורה משמרתו לאדם מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו\" (תוספתא, קידושין ה, טז). לאור מאמרים אלו יש להבין הרבה מדרך חייהם של בעלי המאמרים שדבריהם מובאים במסכת אבות. נראה שגם מי שאיננו שותף לתפיסת עולם דתית זו יסכים כי הבטלה, שגם עליה מדבר ר' חנינא, היא אֵם כל חטא וראוי לברוח ממנה כמפני אש. וראו מאמר דומה להלן ג, ט.",
+                    "<b>על ר' חנינא בן חכינאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במהלך המאה השנייה לספירה. ר' חנינא (הקרוי לעיתים חנינה או חנניה) למד תורה בצוותא עם ר' שמעון בר יוחאי בישיבתו של ר' עקיבא בבני ברק, ומפיו של ר' עקיבא למד גם את תורת הסוד (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לפי מסורות מאוחרות יחסית הוא נמנה בין עשרת הרוגי מלכות אשר הוצאו להורג בידי הרומאים לאחר מרד בר כוכבא.",
+                    "בתלמוד הבבלי (כתובות סב ע\"ב) מצוי סיפור מפורסם העוסק בר' חנינא וביחסיו עם אשתו. לפי המסופר שהה ר' חנינא מחוץ לביתם במשך 12 (או 13) שנים רצופות, ואשתו היא שניהלה בהיעדרו את משק הבית. לאחר ששב לביתו, במפתיע ובלי להודיע על שובו מראש, פרחה נשמתה של אשתו מעוצמת המפגש, ורק תפילתו של ר' חנינא השיבה לה את נשמתה. נראה שסיפור זה, העוסק באישה שקיבלה באהבה את היעדרותו הארוכה של בעלה לשם לימוד תורה, הוא הרקע לדרשתם של חכמים על הפסוק \"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו\" (בראשית ב, יח): \"אם זכה – עזר, כאשתו של חנינא בן חכינאי; ואם לא זכה – כנגדו, כאשתו של ר' יוסי הגלילי\" (בראשית רבה יז, ג [אך מפני כבודה של אשת ר' יוסי הגלילי לא נביא את סיפורהּ]).",
+                    "<b>בטלה ואבטלה</b>",
+                    "השורש בט\"ל מופיע בצורות שונות במסכת אבות. כבר ראינו לעיל (א, ה) כי מי שמרבה שיחה עם האישה \"בוטל מדברי תורה\" ונענש על כך, ולהלן עוד נראה \"ביטול תורה\" מה הוא (פרק ד, משניות יא־יב). הבטלה (להבדיל מן האבטלה) היא מצב שאדם בוחר מרצונו להימצא בו – בדרך כלל בשל עצלותו (לעיל ב, כ) – והיא הובילה מאז ומתמיד לתופעות קשות: \"שהבטלה מביאה לידי שעמום\" (משנה, כתובות ה, ה), ו\"הבטלה מביאה לידי זימה\" (שם). על כן קבעו חז\"ל כי גם אישה עשירה מאוד, שיש לה משרתים ומשרתות בלא גבול, חייבת לעסוק במלאכת כפיים כלשהי, לבל תתבטל (שם). האזנה למהדורת חדשות אופיינית יכולה לאשר את הפסימיות שבהערכות הללו: אלכוהול, סמים וקטטות רחוב, הם במידה רבה תוצר של הרִיק החברתי שמביאה עמה הבטלה. בדיון נוקב שעסק בשאלה של מספר ימי הלימודים הראוי בכל שבוע, טען חבר הכנסת זבולון המר: \"אנו שוללים את קיצור שבוע הלימודים ... מטעמים חברתיים־ערכיים, מפני החשש שתשרור אווירת הרחוב, רוח של חוסר מעש, בטלה, שעמום, אשר ייכפו על בני הנוער\" (נאמר בדיון בכנסת בשנת 1993). ויפה אמרה מסכת דרך ארץ (ה, ה) כי שבעת הגורמים לחטא הם: \"הירהור הלב, ליצנות, גסות הרוח, אכזריות, הבטלה, שנאת חנם, עין הרע\", וחלק מאלה כבר פגשנו במסכת אבות במקומות שונים.",
+                    "והנה, פעמים בודדות מצאנו בספרות חז\"ל גם את התיבה \"אבטלה\", במשמעות של: דבר בטל, דבר מיותר (ירושלמי, ביצה ה, ב: \"נר של אבטלה\", שהוא נר שאין בו צורך). אך בשפה העברית החדשה נעשה שימוש רב במילת \"אבטלה\" כתיאור מצב הנכפה על אדם שלא עולה בידו למצוא עבודה, אף שהוא מעוניין בה. המובטל בעל כורחו נוטה לדיכאון, לאובדן ביטחון עצמי ולעיתים אף מגיע בשל כך לפשיעה. וגם כאן יכולים אמצעי התקשורת ללמד על תופעות של אלימות במשפחה, סמים ואלכוהול, הנובעים מחוסר מעש. \"דמי אבטלה\" אינם פותרים את הבעיה, אך מדינה מתוקנת מנסה לסייע באמצעות הסבה מקצועית, פיתוח מקומות עבודה ובלית ברירה גם \"עבודה יזומה\", ובלבד שלא ילך אדם בטל, שכן אדם שכזה באמת מתחייב בנפשו.",
+                    "סכנות הדרך",
+                    "מאז ומתמיד היתה הדרך – בייחוד הדרך שבין יישוב ליישוב – מקום מסוכן ללכת בו. כבר חז\"ל קבעו כי \"ארבעה צריכין להודות\": \"יורדי הים [=ספנים], הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא\" (בבלי, ברכות נד ע\"ב). הביטוי לקיום חובה זו היא בברכה הידועה בשם \"ברכת הגומל\", ועצם החיוב לומר אותה לאחר הליכה במדבר מעידה על הסכנה שהליכה כזו טומנת בחובה: שודדים, אובדן הדרך, חום וצימאון, חיות רעות ועוד סכנות כגון אלה. קל וחומר שהליכה בדרך היא מסוכנת למי שיוצא לבדו, ולא בשיירה. המדרש קובע (קהלת רבה ג, ב) כי שלושה אנשים פותחים כביכול את פיו של השטן לקטרג עליהם: \"השרוי בבית המרועע [=מי שנכנס לחורבה המטה לנפול], והמהלך בדרך יחידי, והמפרש [=מפליג] בים הגדול\". ועוד מסופר שם במדרש על ר' ינאי שהיה משאיר צוואה בביתו בכל פעם שיצא לדרך, מחשש שלא יחזור. על כן שיבחו חז\"ל את אברהם אבינו על שיצא לדרכו (בראשית כב, ג) כאשר שני נערים ליוו אותו: \"לימדתך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם יוצא לדרך בפחות משניים, שאם יצא סופו נעשה עבד לעבדו\" (ויקרא רבה כו, ז), שאם יצא אדם עם עבד אחד בלבד, עשוי אותו עבד להיפצע וסופו של דבר שהאדון נעשה משרתו של עבדו.",
+                    "בשל כך קבעו חז\"ל כי \"כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך\" (ברכות כט ע\"ב). ואף הציעו נוסח לברכה זו, אותו ניתן למצוא תלוי על מראות במכוניות רבות, מודפס (בעיבוד מתאים) כחלק מחומר הקריאה המצוי בכיס המושב של כל מי שטס בחברת תעופה ישראלית, ומוכר בוואריאציות רבות כתפילה לצנחן קודם צניחה, לצוללן טרם צאתו למשימה ועוד כיוצא באלה. \"אשרי יושבי ביתך\" אומר המזמור, אך מי שצריך להלך בדרך, טוב שיישמר מסכנותיה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו מדבר על שלוש מטלות שכל גבר חייב היה למלא אחריהן: לימוד תורה, תשלום מיסים ומילוי שאר חובות שהרשות מטילה על האדם, כגון עבודות כפייה (\"עול מלכות\"), והצורך להתפרנס (\"עול דרך ארץ\"). המדובר במטלות שהן לא פעם כבדות, עד שניתן בהחלט לתארן כ\"עול\". והנה, העיסוק בתורה, לפי חכמינו, הוא המטרה המרכזית שלמענה נוצר האדם (לעיל ב, ט), ועל כן ",
+                    "<b>כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> כל מי שמקבל על עצמו להקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, פטור מעצם כך מחובותיו כלפי המלכות ומחובתו להתפרנס, שכן הוא חי על חשבון הקופה הציבורית, וזו מממנת גם את חלקו בתשלום מיסים. ",
+                    "<b>וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> והיפוכו של דבר: מי שאיננו מקבל על עצמו את עולה של תורה, חייב להקדיש את זמנו לפרנסה וחייב אף למלא את כל חובותיו כלפי הרשויות, בין אם מדובר בשלטון היהודי הפנימי ובין אם המדובר במה שהמלכות הזרה (ובתקופתו של ר' נחוניא הכוונה, כמובן, לרומי) מחייבת בו את האנשים: תשלום מיסים, השתתפות בשמירה על היישוב, חפירת בורות מים וכיוצא באלה משימות. הקביעה כי תלמידי חכמים, המקדישים את כל זמנם ללימוד תורה (\"תורתם אומנותם\"), יהיו פטורים משאר החובות שהחברה מטילה על חבריה, שבה והדהדה במהלך הדורות במסגרת סוגיית יחסו של כלל הציבור אל תלמידי החכמים שבקרבו. גם בימינו שלנו היא חוזרת ונשמעת בחלל הציבוריות הישראלית.",
+                    "<b>על ר' נחוניא בן הקנה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במפנה המאות הראשונה והשנייה ופעל (ככל הנראה) בעיירה אמאוס, שעל הגבול שבין יהודה לשפלה (ראו לעיל ב, יט). הוא נולד עוד בתקופת בית המקדש השני (בבלי, בבא בתרא י ע\"ב) והאריך ימים. תלמידו המפורסם ביותר היה ר' ישמעאל, בן שיחו של ר' עקיבא (בבלי, שבועות כו ע\"א), והוא התפרסם בעיקר בשל מידותיו הטובות אשר, לדבריו, הן שגרמו לאריכות ימיו. כשנשאל על ידי תלמידיו לסוד גילו המופלג אמר: \"מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מיטתי קללת חברי, וּותרן בממוני הייתי\" (בבלי, מגילה כח ע\"א), כלומר: הוא לא שמח לאידם של חבריו, מחל לכולם בטרם לכתו בכל יום לישון, והיה סלחן בענייני ממון. ועוד מסופר עליו שהיה נוהג להתפלל תפילה קצרה בכל פעם שנכנס או יצא מבית המדרש, וכששאלו אותו לפשר תפילה זו, ענה: \"בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי [=תודה על גורלי]\" (משנה, ברכות ד, ב). וגם תפילה זו מלמדת על אופיו של ר' נחוניא ודאגתו שלא ייכשלו חבריו ותלמידיו בשל תורה לא נאותה שילמדם.",
+                    "מתורתו של ר' נחוניא נשתמר רק מעט (כגון בבלי, מגילה ז ע\"ב) אך הוא נזכר פעמים רבות בספרות המיסטית הקדומה, ובימי הביניים אף טענו שהוא מחברו של אחד מספרי המסתורין הראשונים, \"ספר הבהיר\" (הרמב\"ן אף קורא לספר הבהיר בשם \"מדרש נחוניא בן הקנה\"). נראה שזיהוי זה איננו קולע לאמת ההיסטורית, אך הוא מלמד יפה על תדמיתו של ר' נחוניא במסורת עם ישראל כמיסטיקן. כן יוחסה לו כתיבת הפיוט \"אנא בכוח\" הנאמר בהזדמנויות שונות, כגון במסגרת שחרית של שבת, קבלת שבת או טקס ספירת העומר (וראשיתו: \"אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה\"). גם פיוט זה נתבאר כעוסק בעולמות העליונים, תחום עיסוקו המועדף של ר' נחוניא בן הקנה על פי המסורת המאוחרת לו בזמן. (אגב: השם \"הקנה\" לא נתבאר עד תום.)",
+                    "<b>\"תורתם אומנותם\"</b>",
+                    "ייתכן שפירושם הראשוני של הביטויים \"מעבירין ממנו עול מלכות\" ו\"נותנין עליו עול מלכות\" מכוון אל ההשגחה העליונה, שהיא הדואגת לכך שלומדי התורה לא יחויבו בחובות אחרות. כך, למשל, נאמר באבות דרבי נתן (נוסח ב, לב) בצמוד לדבריו אלה של ר' נחוניא: \"הנותן ליבו לדברי תורה, מעבירין ממנו דברי שטות\"; ובמקום אחר: \"ר' נחוניא אומר, כל הנותן דברי תורה על לבו, מעבירין ממנו הרהורי חרב, והרהורי רעב, והרהורי זנות והרהורי שטות והרהורי יצר הרע והרהורי דברים בטלים...\" (שם, הוספה ב, ו). ואולם עם הזמן נתפסו דברי ר' נחוניא כמדברים על פטור מחובות שונות, המוענק לתלמידי חכמים בידי החברה שבתוכה הם חיים. פטור ממיסים לתלמידי חכמים, למשל, נדון כבר בתלמודים עצמם. כך, לדוגמא, מציין רבא, חכם בבלי של המאה הרביעית (בבלי, נדרים סב ע\"ב): \"... שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא\" [= מותר לו, לאחד מתלמידי החכמים, לומר: אינני משלם את המס], כגון מס גולגולת המוטל על כל אדם ואדם. במהלך ההיסטוריה היהודית שב הנושא ועלה פעמים רבות, והוא סוכם בקצרה בספר הפסקים הקלאסי, בן המאה השש־עשרה, \"שולחן ערוך\" (יורה דעה, סימן רמג): \"דבר שהוא צריך לשמירת העיר, כגון חומות העיר ומגדלותיה, ושכר השומרים, לא היו חייבין [תלמידי חכמים] לתת ... שאין צריכין שמירה, שתורתן שמירתם, ולכן היו פטורים מכל מיני מיסים, בין מיסים הקצובים על כל בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו, בין הקבועים בין שאינם קבועים, וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם [=לשלם במקומם] אפילו [המיסים] הקבועים על כל איש ואיש\".",
+                    "סוגיה זו של פטור ממיסים ושאר חובות כלפי החברה עלתה במלוא עוצמתה על פני השטח עם הקמת מדינת ישראל, והיא אחד מן הנושאים המסעירים עד היום את החברה הישראלית. עם הקמת צבא ההגנה לישראל הסכים ראש הממשלה ושר הביטחון של אותם ימים, דוד בן גוריון, לפטור מחובת השירות הצבאי תלמידי ישיבות אשר \"תורתם אומנותם\". בתחילה מדובר היה בכארבע מאות אברכים אשר זכו לפטור זה בעקבות דרישתו של \"החזון איש\", ר' אברהם ישעיהו קרליץ, מנהיג היהדות החרדית בארץ. עם הדורות והשנים עלה וגדל מספרם של אלה שקיבלו את הזכות לדחות את שירותם הצבאי לזמן בלתי מוגבל, והוא נאמד בעשרות אלפי גברים. המתח בין אלה \"הממיתים עצמם באהלה של תורה\" לבין אלו שמשלמים בגופם ובזמנם את מחיר ההגנה על המדינה מלווה אותה מאז ראשיתה ועד היום. מפעם לפעם צצים פתרונות חדשים וניסיונות חדשים לפתור שאלה נכבדה זו, שיסודה בהכרה בחשיבות לימוד התורה מכאן, ובצורך למלא חובות שהחברה כולה נדרשת להן מכאן. אחת הדרכים המאפשרות חיים על \"קו התפר\" הזה הן ישיבות ההסדר המשלבות לימודים בישיבה עם שירות צבאי (מקוצר או מלא), אך רק הזמן ילמד אם אכן בזה תגיע הסוגיה לפיתרון מוסכם על הכול."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲלַפְתָּא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו עוסק בחשיבות לימוד התורה, בחברותא ואף ביחידות (ודברים דומים עד מאוד נאמרו לעיל ג, ג). ",
+                    "<b>עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם.</b> בשעת לימוד התורה מצטרפת כביכול השכינה (ראו להלן) אל הלומדים, שוהה ביניהם ומוסיפה קדושה למעמד הלימוד, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\" (תהילים פב, א).</b> ו\"עדה\" הם עשרה אנשים, בעקבות האמור בספר במדבר (יד, כז) שם מכונים עשרת המרגלים בכינוי \"עדה\". עשרה אנשים, כידוע, גם יוצרים מה שמכונה \"מניין\" הנדרש לשם ביצוע פעולות דתיות שונות. ומכאן הולך ר' חלפתא ומוכיח כי השכינה מצטרפת גם למספרים קטנים והולכים של לומדים, מחמישה ועד אחד. ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ\" (עמוס ט, ו).</b> \"אגודה\" רומזת למה שניתן לאגוד, לאחוז, ביד אחת, היינו בחמש אצבעות. על הארץ, בקרב חמישה בני אדם, מייסד, קובע, האלוהים אתנוכחותו. (אגב יש להעיר כי בכתבי יד טובים מוחלפים זה בזה פסוקי הראיה המובאים בקשר לחמישה ושלושה אנשים.) ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט\" (תהילים פב, א).</b> ההרכב המצומצם ביותר של שופטים הוא הרכב של שלושה, ולפי זה אלוהים מצוי \"בקרב\" כל שלושה העוסקים במשפט, שהוא מעין לימוד תורה, כיוון שהוא נעשה על פיה. ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: \"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע\" (מלאכי ג, טז).</b> והשניים הם \"איש\" ו\"רעהו\" המדברים בענייני התורה, וה' מאזין להם כאילו הוא שרוי ביניהם. ",
+                    "<b>וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ\" (שמות כ, כד).</b> וכיון שהפסוק מדבר בגוף יחיד (\"אבוא אליך וברכתיך\") הוא מתפרש כמדבר באדם בודד הלומד תורה ומזכיר את שם ה' אגב כך. – וכבר התקשו פרשנים בשאלה מה בא ר' חלפתא לחדש ולהוסיף על דברי ר' חנינא (לעיל ג, ג). מקצתם נתלו בעובדה שישנם כתבי יד המדברים כאן על \"עשרה שיושבין ועוסקין בדין וכו'\", ולפי זה עוסק ר' חלפתא במשפט ולא בלימוד תורה. ואולי יש לומר בפשטות ששני החכמים מדברים באותו עניין, ללמדנו על חשיבות הנושא בעיניהם ובעיני עורך מסכת אבות גם יחד.",
+                    "<b>על ר' חלפתא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה, ונראה שהיה תלמידו של ר' מאיר, משום שהוא מביא דברי תורה בשמו (בבלי, בבא מציעא צד ע\"א). להוציא עובדה זו, ולהוציא שם מקומו, לא נודעו פרטים אחרים אודותיו. בתלמוד הבבלי, שם, הוא מכונה גם \"אבא חלפתא\" (ראו לעיל ב, יב), ואולי יש בכינוי זה עדות לגיל המופלג שאליו הגיע. לפי מסורת מאוחרת מקום קבורתו הוא בגליל, ליד מושב קדרים, ובכביש 85 (עכו־עמיעד) אף קרוי על שמו \"צומת חלפתא\".",
+                    "<b>על כפר חנניה</b>",
+                    "ישוב יהודי הנזכר במשנה כמציין את נקודת הגבול שבין הגליל העליון לתחתון (שביעית ט, ב), ומקובל לזהות את שרידיו – כולל שרידי בית כנסת קדום – בבקעת בית הכרם, כקילומטר מצפון ליישוב הקהילתי הקרוי על שמו, כפר חנניה, סמוך לשרידי הכפר הערבי הנטוש \"כפר ענאן\" (ויש לשים לב לדמיון הצלילי שבין \"ענאן\" ל\"חננ[יה]\"). בתקופת התלמוד היה ידוע כפר חנניה בתעשיית כלי החרס המשובחים שלו, שעליהם נאמר \"כלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר\" (בבלי, שבת קכ ע\"ב). תעשיית הקדרות המקומית היתה כה מפותחת ושמעה יצאה למרחקים, עד שנעשתה מקור לפתגם \"קדרים לכפר חנניה\" (בראשית רבה פו, ו), שפירושו כמו \"להכניס תבן לעופרים\" (מקום שהצטיין בתבואתו), היינו להביא דבר אל מקום שבו הוא מצוי ממילא בשפע ובאיכות גבוהה.",
+                    "<b>היכן משכן השכינה?</b>",
+                    "פעמיים נזכרת השכינה במסכת אבות (גם לעיל ג, ג) ורק פעם אחת נוספת במשנה כולה (סנהדרין ו, ז), אך בספרות חז\"ל בכללה היא נזכרת למעלה מאלפיים פעמים, כאחד מאופני התגלות האלוהים בעולם, בדרך כלל התגלות הנושאת עמה נימה נשית ואימהית. במקרא נמצא רק את השורש שכ\"ן כמציין את נוכחות האלוהים בקרב בני האדם, הן בפעלים שונים (כגון: \"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם\" [שמות כה, ח] ועוד), והן בהזכרת המשכן. אך בספרות חז\"ל מופיע שם העצם המופשט, השכינה, כמעין מהות עצמאית, הקושרת את האדם אל האלוהים, בשעות שמחה (\"איש ואישה זכו – שכינה ביניהן\" [בבלי, סוטה יז ע\"א]) או בשעות משבר (\"בכל מקום שגלו ישראל – כביכול גלתה שכינה עמהם\" [מכילתא דרבי ישמעאל, פסחא יד]). בתפילת \"אל מלא רחמים\" – שבה מתפללים לעילוי נשמתם של נפטרים – מבקשים שהם יזכו \"למנוחה נכונה\" \"על (או: תחת) כנפי השכינה\", המתוארת כך כמעין ציפור האוספת תחת כנפיה את צאצאיה ומגינה עליהם או נושאת אותם על כנפיה למרומים. לשכינה נועדו תפקידים רבים במישור הלאומי ובמישור האישי גם יחד: היא לא זזה מעולם מן הכותל המערבי של בית המקדש (שמות רבה ב, ב), היא ניצבת למראשותיו של כל חולה (בבלי, שבת יב ע\"ב) והיא שהובילה את גופתו של משה רבנו לקבורה (תוספתא, סוטה ד, ח) ועוד הרבה כיוצא בזה. וכאשר הלעיג כופר אחד על רבן גמליאל ואמר לו: \"אתם אומרים [ש]בכל עשרה השכינה שרויה, כמה שכינה יש?\", הסביר הוא לו כי השכינה כמוה כשמש, המצויה בכל מקום בעת ובעונה אחת ומאירה ומאפשרת חיים לכול (בבלי, סנהדרין לט ע\"א).",
+                    "<b>...שמונה, תשע, עשר, יש!!</b>",
+                    "לא פעם רואים אנו בפינת רחוב או בפאתי מטוס קבוצה המתכוננת לתפילה ומחפשת \"עשירי למניין\". מסתבר שעניינים רבים השייכים לטכסי הדת היהודית דורשים שיבוצעו בנוכחות עשרה אנשים, הם ה\"מניין\" (ביהדות האורתודוכסית – עשרה גברים מעל גיל מצוות, בזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי – עשרה מבוגרים, גברים כנשים). דבר זה נקבע בתקופת המשנה, ובמסכת מגילה (ד, ג) באה רשימה ארוכה של מעמדות דתיים הדורשים לשם ביצועם מניין: ברכת כוהנים, קריאת התורה, טכס החופה ועוד. במשך הזמן נקבע כי גם הקדיש – אותה תפילה ארמית הנאמרת בידי האבלים – דורשת נוכחות של מניין אנשים, כמו גם טכס ברית מילה ועוד. הקביעה כי מדובר דווקא בעשרה אנשים (ולא, דרך משל, בשבעה או בשנים־עשר, שני מספרים המקודשים אף הם במסורת) נסמכת לעיתים על המסופר במגילת רות. שם אוסף בעז עשרה אנשים כדי לבצע בנוכחותם את הטכס שאפשר לו לשאת את רות לאשה (ד, ב). הדרישה למניין עומדת ביסוד התפילה היהודית בציבור ומגדילה את רמת הסולידריות שבין חברי הקהילה, הזקוקים זה לזה כדי לקיים את המצוות הדתיות שהם חייבים בהן. ולאור מה שראינו עד כה לא נופתע לגלות גם כי כל \"עשרה שמתפללין – שכינה עמהם\" (בבלי, ברכות ו ע\"א)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר.</b> ומאמרו, המבוסס על הנחות יסוד אמוניות־דתיות, בא לעודד קיום מצוות, בעיקר כאלה התובעות את זמנו ורכושו של האדם. ",
+                    "<b>תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ.</b> כל מה שמקדיש אדם מזמנו ומרכושו למטרות כגון לימוד תורה, צדקה, החזקת בתי כנסת, מעשרות או ביכורים, את כל זה, אומר ר' אלעזר, נותן האדם ממה ששייך בעצם לאלוהים, כיוון שהיקום כולו – על אנשיו וקנייניהם – הוא רכושו. והראיה לכך מובאת מפסוק מספר דברי הימים: ",
+                    "<b>וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: \"כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ\" (דברי הימים־א כט, יד).</b> עם סיום הכנת החומרים לבניין המקדש אמר דוד המלך כי כל מה שאסף וכל מה שתרם העם ותרמו מנהיגיו לא בא בסופו של דבר מרכושם שלהם, כי הכול הוא מתת שמים והכול שייך לאלוהים. – בין המפרשים יש המרחיבים את מאמרו של ר' אלעזר לכלול את \"כל חפצי שמים, בין בגופך בין בממונך\" (ר' עובדיה מברטנורא), ויש המצמצמים אותו בעיקר אל נושא הצדקה, כגון האמור במדרש: \"לא יאמר אדם מחסר אני מנכסיי אם אתן לעניים. יסתכל אדם [ויראה כי] כל מה שאינו מחסר – אינו מוסיף. שער הראש והזקן שהן מסתפרין – לעולם מגדלין, והגבינים [=הגבּות] אינם מסתפרים לעולם ואינם מגדלין. נמשלו ישראל לרחל [=כבשה] שגוזזים אותה והיא מגדלת צמר בכל שנה ושנה, [ואילו] החזיר אינו נגזז ואינו מוסיף. אם נתת צדקה, לא משלך נתת אלא משל הקב\"ה, שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב' (חגי ב, ח), וכן הוא אומר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך' ... וכן היה רבי מאיר [זו גירסתו!] אומר 'תן לו משלו, שאתה ושלך שלו'\" (שיר השירים זוטא א, טו). קשרו של ר' אלעזר אל נושא הצדקה (ראו להלן) מצדיק אולי פירוש מצמצם זה. ",
+                    "<b>על ר' אלעזר ועל ברתותא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בראשית המאה השנייה. ר' אלעזר (בן יהודה) היה מתלמידיו של ר' יהושע ורעהו של ר' עקיבא. המאמר שלפנינו – שיש המפרשים אותו כעוסק בעיקר במתן צדקה – מתקשר יפה אל סיפור אודות ר' אלעזר. הוא היה ידוע כמי שנותן צדקה ביד רחבה, עד שגבאי הצדקה היו מתחמקים ממנו כשראוהו, כיוון שידעו שהוא יתן להם אף את פרוטתו האחרונה ולא רצו לרושש אותו לגמרי (בבלי, תענית כד ע\"א). על פי המשך הדברים בתלמוד יצא פעם ר' אלעזר לשוק כדי לקנות נדוניה לבתו, ראה מרחוק גבאי צדקה, אשר ניסו להתחמק מפניו, אך לא הניח להם עד שתפס אותם והשביע אותם לספר לו במה הם עוסקים. כשענו לו: \"ביתום ובאלמנה\", אמר להם ששני אלו קודמים לבתו ונתן להם את כל שבידו.",
+                    "ובאשר למקום מושבו של ר' אלעזר (המופיע במקורות שונים כברתותא, בירתותא, כפר תותא או בירתא), נראה שהיה בקרבת יבנה, כיוון שחכם זה מוסר דברים מפי חכמים שישבו בעיר זו (כגון משנה, טבול יום ג, ד).",
+                    "<b>\"דוד מלך ישראל חי וקיים\"</b>",
+                    "ארבע פעמים נזכר המלך דוד במסכת אבות (ועוד כמספר הזה פעמים במשנה כולה). במשנתנו הוא נזכר כמי שהכין את החומרים לבניין המקדש, ולהלן הוא נזכר גם כלומד תורה (ו, ג) וכמחבר ספר תהילים (ו, ט) – כולם הקשרים שמתחום הדת והאמונה. מסתבר שדוד המלך של חז\"ל שונה בעיקרו עד מאוד מזה המצטייר מן הספרים ההיסטוריים של המקרא (שמואל ומלכים), וקרוב יותר אל דוד כפי שהוא עולה מחזונם של הנביאים, ממזמורי תהילים המיוחסים לו או העוסקים בו (\"מזמור לדוד\") ומתיאורו בספר דברי הימים, המזכיר אותו בעיקר כמי שהכין את הקרקע לבניין המקדש וארגן את סדריו. דמותו של דוד עברה שינויים מרתקים במהלך הדורות. דוד של ספרי נביאים ראשונים – לוחם מר נפש, פוליטיקאי ממולח, חוטא ברדיפת נשים ובהריגת מתחריו (כעולה, למשל, מסיפור בת שבע ואוריה) – נעשה בספרות המקראית המאוחרת, ובמיוחד בספרות חז\"ל, לתלמיד חכמים, המקדיש את מירב זמנו ללימוד תורה ולחיבור שירות וזמירות. \"כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר\" (בבלי, ברכות ג ע\"ב). דוד של חז\"ל הוא בעיקרו של דבר אדם ירא שמים המקיים את המצוות כולן באדיקות רבה: מתפלל בכל מקום וזמן (פסיקתא רבתי ט), מפריש מכספו דרך קבע לצדקה (בבלי, בבא בתרא י ע\"ב) ומתרחק מגזל (תנחומא שמות, ז). ובכלל: \"וכן היה דויד מלך ישראל עושה: מקהיל קהילות בשבת ויושב ודורש ... מעמיד את הבימה בבית המדרש ויושב ודורש לישראל בשורות טובות ונחמות, הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת [=שבועות] בעצרת והלכות החג [=סוכות] בחג\" (מדרש הגדול לשמות, עמ' תשכג).",
+                    "הסיבות לשינוי הגדול הזה שעברה דמותו של דוד הן רבות, אך אחת מהן היא בוודאי רצונם של חכמים להציג את אבי שושלת המלוכה בישראל, את אביו של המשיח (שהוא כידוע \"בן דוד\") באור חיובי יותר מזה העולה מן המקרא וכדמות הקרובה יותר לעולמם שלהם. המשפט הידוע, \"דוד מלך ישראל חי וקיים\" בא לעולם (כמסופר בתלמוד הבבלי, ראש השנה כה ע\"א) כסיסמה חד פעמית שבאמצעותה הודיעו לראשי הסנהדרין על קידוש החודש. משפט זה נתפרש עם הזמן כמבטא את דמותו העל־היסטורית והנצחית של המלך, והוא נעשה לאחד משירי העם הידועים ביותר בזמר הישראלי, ואף בוצע בידי גדולי הזמרים בעולם כולו.",
+                    "<b>דברי הימים – מתכון נגד הירדמות?</b>",
+                    "ספרות חז\"ל בכללותה עוסקת אך מעט בספר דברי הימים. נראה שהמון העם לא הכיר ספר זה, וכתוצאה מכך נמנעו דרשנים מלהשתמש בו לשם הוכחת דבריהם. אך מסתבר שלא רק ההמון הדיר את רגליו מספר דברי הימים. דון יצחק אברבנאל (בן המאה הט\"ז), בהקדמתו לפירושו לספר שמואל, מציין ש\"הספר ההוא, דברי הימים, בלתי נהוג אצל היהודים במדרשיהם\", ובהמשך ההקדמה הוא אף מכה על חטא ואומר: \"את חטאיי אני מזכיר היום, כי לא קראתי בו מימיי, ולא חיפשתי בעניינו מהיותי ועד עתה\". העובדה שחז\"ל ממעטים להשתמש בספר דברי הימים במהלך דרשותיהם מפתיעה שבעתיים על רקע קביעתם, ש\"לא ניתן דברי הימים אלא לידרש\" (ויקרא רבה א, ג ועוד), היינו שכל תכליתו של הספר – ובעיקר רשימות היוחסין הארוכות הפותחות אותו – היא לשמש חומר גלם לדרשות.",
+                    "התייחסות נוספת אל ספר דברי הימים אנו מוצאים במשנה (יומא א, ו). מסתבר שבלילה של יום הכיפורים מקריאים היו בפני הכהן הגדול את ספר דברי הימים (וספרים אחרים). ומדוע? רש\"י בפירושו כותב: \"שהן דברים ממשיכין [=מושכין] את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו\" (שכן לכהן הגדול אסור היה לישון באותו לילה), ואילו הרמב\"ם בפירושו למשנה אומר: \"אלו הספרים הנזכרים יש בהם סיפורים וחשבונות לזמנים שעברו, ישעשעו הנפש, ולא יתנמנם\". נוכל על כן להוסיף את ספר דברי הימים לרשימת הדרכים שבאמצעותן ניתן לשמור על עירנותם של מי שאסור שיירדמו, בצד הקפאין ודומיו.",
+                    "<b>רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר.</b> ויש נוסחים הגורסים: \"רבי שמעון\", הוא ר' שמעון בר יוחאי, אלא שחכם זה כבר אמר את דברו לעיל (ג, ד) והנוסח \"רבי יעקב\" נראה עדיף. ",
+                    "<b>הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה.</b> מי שהולך בדרך ותוך כדי כך משנן בעל־פה (=\"שונֶה\") את התורה שלמד, ",
+                    "<b>וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר \"מַה נָּאֶה אִילָן זֶה, מַה נָּאֶה נִיר זֶה\".</b> ואותו אדם פוסק משינון התורה (=\"ממשנתו\") ומתפעל מן האילנות ומן השדות החרושים (=ניר) המתגלים לעיניו, ",
+                    "<b>מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁו.</b> פסוקי המקרא (ראו להלן) מלמדים כי אדם כזה נחשב כמי שמכניס עצמו למצב של סכנה. לדעת ר' יעקב רק התורה מגנה על האדם ובלעדיה הוא חשוף לפגעים שונים, בכל מקום ובכל זמן, ובמיוחד כשהוא מהלך ברשות הרבים שסכנותיה מרובות (והשוו לעיל ג, ה). חז\"ל לא התנגדו להנאת החושים ממעשה הבריאה ומעולם הטבע – ואף חייבו אמירת ברכות שונות למראה אילנות מלבלבים בחודש ניסן, או למראה מחזות טבע אחרים (ברקים, הים הגדול ועוד) – אלא שאת לימוד התורה ושינונה ראו כעומד בראש סולם הערכים האנושי, והפסקתו, ואפילו למטרה חיובית, נתפסה כמעשה שאין ראוי לעשותו, מעשה שסכנתו בצידו. ",
+                    "<b>מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב.</b> ולא ברור מה הוא הכתוב, מה הוא הפסוק, שבו מדובר. על כן יש הרבה הגורסים כאן \"מעלין עליו\" (בלי מילת \"הכתוב\"), ואחרים מצביעים על פסוקים שונים, כגון פסוק מספר משלי שהובן כעוסק בתורה: \"בהתהלכך תנחה אותך ... בשכבך תשמור עליך\" (ו, כב), או הפסוקים הנזכרים במשנה הבאה (וראו שם). בין כך ובין כך, אין בדברי ר' יעקב משום התעלמות מיפי הטבע או קריאה לזלזל בו, אלא רק קביעת סדר עדיפויות והצבת רף גבוה בפני לומדי תורה, התובע מהם התמסרות ללא גבול, בכל מצב ומול כל פיתוי, אף חיובי. ",
+                    "<b>על ר' יעקב</b>",
+                    "הוא ר' יעקב בן קורשאי (או: קרשי), חכם ארץ ישראלי שחי באמצע המאה השנייה לספירה, והיה אחד ממוריו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה (ירושלמי, שבת י, ה). נראה שקשרו אל בית הנשיא היה קשר אמיץ והוא נזכר באחד מן הסיפורים כמי ששמר אמונים לנשיא בשעת משבר. שני חכמים, ר' מאיר ור' נתן, ביקשו להביך את הנשיא של אותם ימים, רבן שמעון בן גמליאל, על ידי שקבעו בהיעדרו שסדר הלימוד למחרת היום יהיה במסכת עוקצין מן המשנה, מסכת שלא רבים עסקו בה. ר' יעקב, ששמע על התוכנית הזו, חזר ושינן באזני הנשיא את המסכת במשך הלילה כולו, עד שלמדהּ על בוריה (בבלי, הוריות יג ע\"ב). ומעניין שעל חשיבות השינון עומד ר' יעקב גם במאמר שלפנינו.",
+                    "<b>\"חמור נושא ספרים\"</b>",
+                    "בשיעורי תּוֹשְבָּ\"ע, הוא הקיצור המקובל של \"תורה שבעל־פה\" [למען האמת יש לומר: תורה שעל פה!], מחזיקים הלומדים לפניהם ספרים רבים: משנה ותלמוד, מדרש וסידור ועוד כיוצא בזה, והכול בכתב. אך לא כך היו הדברים מעולם. בתקופת חז\"ל היתה התורה שבעל־פה עדיין פשוטה כמשמעה: תורה שהועברה בעל־פה, והשינון היה דרך הלימוד המקובלת שלה. כך חזרו הלומדים בעל־פה על קטעי מקרא ותפילות, הלכות ואגדות, פעם ופעמיים ובמקרה הצורך אף מאה פעמים, כי \"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת [פעמים]\" (בבלי, חגיגה ט ע\"ב). רק המסירה מפה לאוזן באמצעות השינון היתה הכלי להעברת המסורת מדור לדור, מהורה לצאצאיו וממורה לתלמידיו. בדרך כזו נתהוו והועברו חיבורי היסוד של חז\"ל במשך דורות רבים, עד שהחליט מי שהחליט להעלותם על הכתב, וזאת משיקולים שונים. זה היה גם גורלה של המשנה – שבה מצויה מסכת אבות – ואף שמה, \"המשנה\", מרמז על אופן העברתה, על השינון. כך הועברו קבצים של משניות בעל־פה לאורך מאות שנים עד לימיו של רבי יהודה הנשיא, אשר צירף אותם יחדיו והעלה אותם על הכתב (ולמען האמת, יש גם מי שסבור כי המשנה התפרסמה לראשונה בעל־פה ולא בכתב!). החכמים שיצרוה מכונים בשם \"תנאים\", שהיא הצורה הארמית של המילה העברית \"שונים\". זאת ועוד: בבתי מדרש רבים נמצאו אנשים מיוחדים, המכונים אף הם בשם \"תנאים\", אשר שימשו כספר חי, כזיכרון מהלך, ובשעה שנפל ספק באשר לנוסחו הנכון של מאמר כלשהו ביקשו מהם לדלות את הנוסח המדויק מזיכרונם. אנשים אלו חזרו לא פעם בדייקנות על דברים שלא הבינו, ובספרות ימי הביניים הם כונו לעיתים בלשון הגנאי \"חמור נושא ספרים\", ללמדך על הפער שבין הבנתם לבין זיכרונם. מסתבר – כפי שמגלים מחקרים שנעשו בתרבויות רבות, שאין בהן מסורת של כתיבה – כי יכול אדם ללמוד בעל־פה יצירות ארוכות ורחבות, כגון אפוסים יווניים בני אלפי שורות או את ספר תהילים כולו ואפילו את המקרא מראש ועד כלה, וכיוצא באלה. בעולם כזה יכול אדם להיות בעל ידע אדיר אף אם לא למד לקרוא או אף אם נולד עיוור, והמקורות מלמדים על חכמים גדולים ועתירי ידע שאיבדו את מאור עיניהם אך כיהנו בקודש כראשי ישיבה, כגון רב יוסף בבבל.",
+                    "<b>האדם והטבע</b>",
+                    "בצד ההנאה שמפיק האדם ממפגשו עם הטבע, עליו לתת את דעתו על שאלות שונות של איכות הסביבה ועל סוגיית מקומו של האדם בטבע הסובב אותו, כולל חובתו לשמור עליו. שאלות אלה אינן המצאה של דורנו, וכבר חז\"ל עסקו בחלק מהן. לפי דבריהם, ובעקבות סיפור בריאת העולם שבתורה, נברא האדם לאחר שהעולם כולו הותקן לכבודו, והוא קיבל את רשות האלוהים לשלוט בטבע ולרדות בו. אולם שליטה זו אינה מתירה לו לעשות בטבע ככל העולה על רוחו: \"בשעה שברא הקב\"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך\" (קהלת רבה ז, יג). על פי מגמה זו התפרשו ברוח \"סביבתית\" כמה מצוות, הלכות והוראות שונות. למשל, מצוות שנת השמיטה, המבטאת לפי ביאור זה התחשבות בצורך האדמה לנוח מעמלה; או גזירת התורה שלא להשחית עצי מאכל לצורך בניית מצור על עיר כלשהי, \"כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. כי [=האִם] האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור?\" (דברים כ, יט). איסור כריתת עצי פרי פוּתח עוד יותר בספרות חז\"ל, כגון: \"בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי, הקול [=זעקת העץ] יוצא מסוף העולם ועד סופו\" (פרקי דרבי אליעזר, לג). עם זאת יש להודות שהיהדות לא השכילה ליצור תורה אקולוגית שיטתית, משנה סדורה בסוגיה זו, ככל הנראה משום שלאורך מאות בשנים לא ישב עם ישראל על אדמתו, וכמיהתו לשוב לציון חיזקה את תחושת הזרות שלו כלפי סביבתו בגלות. לכך יש להוסיף את העובדה שחלק מן הפילוסופיות האקולוגיות המודרניות מבטאות תפיסה ביוצנטרית, הרואה את הטבע במרכז ואת האדם רק כחלק ממנו או אפילו כמצוי בשוליו, בעוד שהיהדות ראתה מאז ומתמיד את האדם כנזר הבריאה, כמרכזהּ וכשליטהּ."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם.</b> [=בשם] כל מי ששוכח ולוּ פרט אחד ממה ששנה (ראו במשנה הקודמת), היינו ממה שלמד",
+                    "<b>, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.</b> התורה אומרת עליו כי הוא כמי שהכניס את עצמו למצב של סכנת חיים, והראיה לקביעה זו: ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ\" (דברים ד, ט).</b> ור' דוסתאי דורש רק את שבע המילים \"שמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים\", היינו מקשר בין שיכחה לבין הצורך בשמירת הנפש (אך ראו עוד להלן). ",
+                    "<b>יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ?.</b>  האם דבר זה נכון גם לגבי אדם שלימודו כבד עליו ומרוב יגיעה (או \"מחמת אונס\" [בבלי, מנחות צט ע\"ב] או \"מחמת זיקנה\" [פירוש רבנו יונה למסכת אבות]) החל לשכוח חלק מלימודו? והתשובה שלילית: ",
+                    "<b>תַּלְמוּד לוֹמַר.</b> נושא הלימוד שלנו, כלומר הפסוק המקראי (הוא ה\"תלמוד\" במקרה זה!), אומר: ",
+                    "<b>\"וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\" (שם).</b> המשך דברי הפסוקמתבארים כמדברים על מי שמשכיח בכוונה תחילה ובמודע את תורתו. והמסקנה: ",
+                    "<b>הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ.</b> מכאן שהתורה דיברה רק במי שעושה מאמץ מכוון כדי לשכוח את תורתו. נראה שר' דוסתאי עומד על כפילות מיותרת לכאורה בפסוק, שהרי \"פן תשכח [את הדברים]\" הוא כמו \"פן יסורו [הדברים] מלבבך\", ועל כן הוא דורש את חלקו השני של הפסוק כמצמצם את חלקו הראשון: התורה עוסקת רק במי שמסיר במתכוון מלבו את תורתו. אך כיצד זה יכול אדם לטרוח ולהתאמץ כדי לשכוח? פרשני המסכת, ראשונים כאחרונים, התקשו באמירה זו, ועל פי רוב פירשו (אם כי בדוחק) כי הכוונה למי שהולך בטל – ואיננו חוזר ומשנן את תורתו – ומשום כך התורה משתכחת ממנו. וכיוון שהתורה, לדעת בעלי מסכת אבות (ראו למשל לעיל ג, ה), היא המבטיחה את שלומו של האדם, הרי שהשוכח את תורתו מכניס עצמו לכלל סכנה. ",
+                    "<b>על ר' דוסתאי בר ינאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה. נזכר פעם נוספת במשנה (עירובין ה, ד), וגם שם הוא מוסר מאמר משמו של ר' מאיר. השערות רבות נקשרו בשמו של חכם זה, החל מההשערה שהיה תלמידו של ר' מאיר, וכלה בהשערה שהוא בנו של ר' ינאי (המצוטט באבות ד, יט), אך אין בידינו הוכחה חותכת לא לטענה הראשונה ולא לשנייה. מעט דברי הלכה נותרו בידינו משמו של ר' דוסתאי, אך ממאמריו באגדה עולה דמות של דרשן מעולה שידע גם לתבל את דבריו בנימה הומוריסטית. על השאלה: \"מפני מה איש מחזר על [=אחרי] אישה, ואין אישה מחזרת על איש?\" – כפי שמקובל היה בעולם המסורתי הקדום – השיב במשל: \"משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי מחזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו!\" (בבלי, נידה לא ע\"ב), והגבר הוא שמחפש את הצלע שנלקחה ממנו, ולא היפוכו של דבר.",
+                    "<b>\"עיקר שכחתי\"</b>",
+                    "השורש שכ\"ח מתאר בדרך כלל פעולה פסיבית ולא־רצונית, כגון \"כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה – לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה\" (דברים כד, יט) או \"השוכח תבשיל על גבי כירתו בשבת בשוגג\" (ירושלמי תרומות ב, א) וכיוצא בזה עוד ועוד. אך לעיתים זו מעין תוצאה של \"השכחה עצמית\" והתעלמות מכוונת, כגון: \"...משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב, וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה הזאב. פגע בו ארי, וניצל מידו – שכח מעשה הזאב והיה מספר במעשה הארי. אחר כך פגע בו נחש וניצל מידו – שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה הנחש...\" (תוספתא, ברכות א, יא). המדובר אפוא בהדחקת מאורעות שונים בגלל איבוד העניין בהם או בגלל אירועים אחרים הנתפסים כמעניינים וחשובים מהם. גם בלשוננו אנו אומרים לעיתים \"שכח מזה\" כשכוונתנו לומר: אל תעסוק בכך, מעין המלצה לפעולה מכוונת ורצונית של ויתור על רעיון או על שאיפה מסוימת, לאור הנסיבות והאילוצים. אך האם ישנה השכחה אקטיבית ומכוונת? והרי הדעת נותנת כי המתאמץ לשכוח דבר מה, יחזור ויהגה בו יותר ויותר? מסתבר כי אפשר, לפי מקורות חז\"ל, לפחות להשכיח תורה מאחרים. כך, למשל, נאמר בתפילת \"על הניסים\" (הנאמרת בחנוכה): \"בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך\". הגזירות שגזרו היוונים שלא לקיים את מצוות התורה היו מביאות לשכחתה. באופן דומה מסופר בתלמוד על ערב פסח שחל פעם אחת בשבת וראשי הדור \"שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו\" (בבלי, פסחים סו ע\"א), היינו אם מותר להקריב קרבן פסח ביום השבת עצמו. השכחה נבעה מן העובדה שערב פסח שחל בשבת היה דבר נדיר ביותר, ועל כן אפשר היה לשכוח את ענייניו במהלך הזמן. אבל שכחה עצמית מודעת, כשאדם יושב ומשכיח במתכוון דברים מלבו – על כך טרם שמענו, ואם אי פעם שמענו על כך משהו, כנראה ששכחנו...",
+                    "<b>\"שנאמר\"</b>",
+                    "משנתנו איננה הראשונה במסכת אבות שיש בה ציטוט של פסוקי מקרא (וראו למשל לעיל א, יח; ב, יד; ג, ג ולהלן ג, יח; ה, ז ועוד כארבעים פעם), וכמעט תמיד לאחר מילת הציטוט \"שנאמר\". יחסית למשנה, שאיננה מרבה בציטוטים כאלה (בשישים מסכתותיה מופיעה מילת הציטוט \"שנאמר\" כשלוש מאות וחמישים פעם בלבד), מדובר במספר לא מבוטל של ציטוטים, אלא שבחלק גדול מהמקרים נראה על סמך כתבי יד של המסכת (ועל סמך עדויותיהם של פרשניה לדורותיהם) שתוספות מישניות ומאוחרות לפנינו. את הוספת הפסוקים אל המסכת מתרצים החוקרים ברצונם של מעתיקים וסופרים במהלך הדורות לעגן את טענותיה של המסכת בפסוקי המקרא וכך להאציל עליה מסמכותו של ספר הספרים.",
+                    "במקרה שלפנינו מצוטט פסוק מספר דברים שמופיעות בו המילים \"תשכח\", \"דברים\" ו\"שמור נפשך\" כדי ללמד ש\"השוכח דבר\" הריהו מתחייב \"בנפשו\". הדמיון הלשוני הברור שבין האמור בפסוק לבין דברי ר' דוסתאי מלמד כי במקרה שלפנינו עיצב החכם את דבריו לאור הפסוק, ואין המדובר בתוספת (ואכן, לא מצאנו עדות בכתבי יד שתוספת לפנינו).",
+                    "<b>כזה כאילו</b>",
+                    "\"אילו\" היא מילת תנאי, צירוף של \"אִם\" ושל \"לוּ\", והיא מוכרת כבר מלשון המקרא, ובלשון חז\"ל נתחדשה המילה \"כאילו\" (כמו+אילו) במשמעות של כביכול, כדבר הדומה לדבר אחר, וכיוצא בזה. במסכת אבות מופיעה המילה פעמים רבות כגון לעיל ג, ד.",
+                    "והנה, גם במקומות אחרים במשנה נעשה שימוש בתיבת \"כאילו\" למטרה זהה, וכמה מהם זכו לתהודה רבה בחברה הישראלית ובלשונה. כך, למשל, האמור במשנה (פסחים י, ח) כי \"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\". אמירה זו מופיעה גם בהגדה של פסח, וכוונתה לדרוש מכל אדם לחוות מחדש את האירוע הגדול של יציאה משעבוד לחירות ומעבדות לגאולה. הרמב\"ם גרס משפט זה בשינוי קל: \"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו\" וכו' (הלכות חמץ ומצה ז, ו), ונראה שכוונתו לומר כי על האדם להתנהג – בדרך כלל, אך בליל הסדר בפרט – כאדם חופשי שזה עתה זכה לחירותו. זאת ועוד: בנאום שנואמים באזני עדים הבאים להעיד בפני בית דין בדיני נפשות, נאמר: \"הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות – אדם [אם העיד עדות שקר] נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות – דמו [של מי שנגזר דינו בשל עדות זו למוות] ודם זרעיותיו [=צאצאיו] תלוין בו [=בעד השקר] עד סוף העולם ... לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא\" (משנה, סנהדרין ד, ה). הוצאת אדם להורג משמעה חיסול כל הצאצאים שיכולים היו לעמוד ממנו עד סוף כל הדורות (\"עולם מלא\"), וכן להיפך. ומעניין שבגירסאות רבות של המשנה הוסיפו והגבילו כלל זה רק ל\"נפש אחת מישראל\", ובכך צמצמו את תוקפו של הכלל, אך המחקר הוכיח בוודאות כי הגירסה המקורית דיברה בכל אדם באשר הוא, ולא רק בבני העם היהודי.",
+                    "מסתבר אפוא כי \"כאילו\" היא מילה תקנית המשמשת הרבה בלשון המקורות, אך ספק אם יכלו חכמינו להבין משפטים כגון \"הוא כאילו בא אלי אתמול\" או \"את מוכנה כאילו לצאת אתי?\" (דוגמא אחרונה זו מובאת במילון אבן שושן), שהיא מילה ריקה שאיננה מוסיפה דבר למשפט שבו היא משוקעת. האם מה שכתבנו כאן יעזור כאילו לשרש מילה זו משפת הדיבור ולהחזירה לתפקידה המקורי?"
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר.</b>  ומאמרו פוצל בנוסחים שונים של המסכת לשתי משניות עוקבות, אך נראה מצד סגנונו שהוא מאמר שלם אחד (והמילים \"הוא היה אומר\" שבראש משנה יב אכן חסרות מכמה עדי הנוסח של המסכת). ר' חנינא עוסק בדבריו בלימוד תורה – נושא שחזר ונדון במרבית המשניות של פרק זה (כגון משניות ג, ד, ט ו־י) – אך גם בשאלת ההתנהגות הנכונה, וביחס הראוי שבין שני מרכיבים אלו. את ההתנהגות הראויה (מנקודת מבט דתית בעיקרה) הוא מחלק ל\"יראת חטא\", כלומר הימנעות מעבירות, ול\"מעשה\", כלומר, קיום מצוות (בין אדם למקום ובין אדם לחברו). ר' חנינא קובע כי שני אלה הם תנאי מקדים (\"יראת חטא\") ותנאי מקביל (\"מעשה\") לשם ביסוסה של התורה בתודעת הלומד ובהווייתו. תורה שלא קודמת לה יראת חטא, ותורה שאין בצידה עשייה נכונה, אינה תורה שיש לה קיום ועמידה, והלומד מבלי להפיק את הלקח הדתי־מעשי מן הלימוד, נותר בידו דבר שטחי, רופף וזמני. ועל כן:",
+                    "<b>כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.</b> כל מי שבראש סדר העדיפויות שלו עומדת ההתנהגות הדתית הראויה, שעיקרה זהירות מחטא וכן קיום מצוות, מובטח לו שגם חכמתו תעמוד לעד, ומדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, כב) מביא ראיה לדברים אלו מן הפסוק: \"ראשית חכמה יראת ה'\" (תהילים קיא, י). והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.</b> וזאת כיוון שיראת חטא, לדעת ר' חנינא, היא היוצרת את התנאים הנפשיים המאפשרים ללימוד להיקלט באורח נכון בנפש הלומד. – ומכאן ממשיך ר' חנינא ומדבר על הזמן והמאמץ שראוי להקדיש ללימוד מכאן ולעשייה הנובעת ממנו מכאן (והשוו לעיל א, יז): ",
+                    "<b>כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתו – חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.</b> לימוד התורה ומצוותיה מחייב גם את קיומן, ולכך יש להקדיש יתר זמן ויתר מאמץ, שאם לא כן אין הלימוד נחשב כלימוד של ממש. ר' חנינא, כאדם שהתנהגותו היתה למופת בעיני דורו והדורות שבאו אחריו (ראו להלן), מבקש למזג את העשייה הדתית עם הלימוד ולהתנות את טיבו ואיכותו של האחרון בקיומה של הראשונה. מאמרו מדבר אמנם בבירור על העולם האמוני־הדתי, אבל הרבה יסכימו כי אין ערך רב בתיאוריה, חברתית או מוסרית, שאין בצידה תרגום לשפת המעשה, שהרי ראוי שיהיה אדם \"נאה דורש ונאה מקיים\" (בבלי, מגילה יד ע\"ב). ",
+                    "<b>על ר' חנינא בן דוסא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף ימי הבית השני בערב שבגליל התחתון, צפונית לבקעת בית נטופה. בשנים שלפני החורבן דר באותה עיירה גם רבן יוחנן בן זכאי, וכך הפך ר' חנינא בן דוסא ל\"תלמיד־חבר\" של מי שהקים את מרכז יבנה לאחר החורבן (לעיל ב, ט). דברי הלכה לא נמסרו בשמו, וגם בתחום האגדה הוא ממעט לדבר, אבל המקורות מלאים בסיפורים על התנהגותו המופלאה והמיוחדת, עד שלאחר מותו נאמר כי \"משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה\" (בבלי, סוטה מט ע\"ב), ובמשנתנו אכן מדבר ר' חנינא בשבח ה\"מעשה\" הראוי, ומרובים הם הסיפורים על מעשי חסידותו היוצאת מגדר הרגיל (ראו עוד ה, יג). ר' חנינא מובא כדוגמא לאיש אמת (\"אנשי אמת, כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו\" [מכילתא דרבי ישמעאל, עמלק, ב]) או אף \"צדיק גמור\" (בבלי, ברכות סא ע\"ב), וכמי שכל העולם כולו ניזון בזכותו, אף שהוא די לו, בשל עוניו הרב, ב\"קב חרובין\" בשבוע (בבלי, ברכות יז ע\"ב). על מצבו הכלכלי העגום של ר' חנינא, שהקפיד שלא לקבל מתנות מבשר ודם, מספרים מקורות רבים. בין מעשי הניסים הרבים הקשורים בו מפורסם הסיפור על אשתו, אשר היתה מסיקה תנור ריק בערב שבת כדי ששכניה יחשבו שיש אוכל בבית, וכאשר ביקשה אחת משכנותיה לגלות מה יש בתנור, מצאה שהוא מלא בכיכרות לחם (בבלי, תענית כה ע\"א). בתפילותיו הצליח ר' חנינא לרפא חולים (בבלי, ברכות לד ע\"ב), וכשעמד בתפילתו ובא נחש להכישו, מת הנחש ור' חנינא יצא בשלום וללא פגע (בבלי, ברכות לג ע\"א). אכן, איש של מעשה! לפי מסורת מאוחרת מצוי קברו ליד הכפר סכנין.",
+                    "<b>חכמה ומוסר</b>",
+                    "אם נבוא לתרגם את דברי המשנה למושגים כלליים, שכוחם יפה גם אל מחוץ לעולם הדת, יהיה עלינו לבאר \"חכמה\" כאותם תהליכים קוגניטיביים המעורבים ברכישת ידע, בשימורו, ביצירתו ובהעברתו, ואילו \"יראה\" כמייצגת את רמתו המוסרית של האדם הנזהר שלא לפגוע בקודים המוסריים שהוא והחברה מצוּוים ללכת לאורם. יש מי שיאמר כי לא צריך להיות שום קשר בין רמתו המוסרית האישית של האדם ובין יכולתו לחשוב וליצור, אפילו כשמדובר בסוגיות מתחום המוסר. שכלו של האדם – יאמרו בעלי דעה זו – הוא עצמאי, והוא יכול לחשוב, להבין, להסיק ולחדש בלא תלות באישיותו או במידותיו. במילים אחרות, יכול אדם להיות מושחת מן הבחינה המוסרית, ובד בבד להיות מדען דגול החוקר את טבע האדם והעולם או מעמיד משנה חברתית־מוסרית מרתקת. אם לעשות שימוש בבדיחה שחוקה – כשם שמתמטיקאי אינו חייב להיות משולש כדי לעסוק במתמטיקה, כך גם הפילוסוף העוסק במוסר איננו חייב להיות אדם מוסרי. האמנם? מסתבר שזרם של הוגי דעות חזרו וטענו כי לא כן הוא. לדבריהם, הכשרה מוסרית קודמת לכל יכולת אמיתית של קליטת ידע, שכן טיהור האדם ממחשבות פסולות ומפגמים רק הוא שמבטיח את קליטת הידע בדרך הנכונה והמלאה, ללא פניות.",
+                    "רעיון זה – ברוח דבריו של ר' חנינא על קדימות ה\"יראה\" ל\"חכמה\" – בא לביטוי בולט בספרותה של תנועת המוסר, תנועה דתית־חברתית שפרחה באירופה בעיקר במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים, והדגישה הדגשה מיוחדת את ההתנהגות המוסרית על צורותיה השונות. התנועה ביקשה להקפיד על המצוות שבין אדם לחברו, על משמעת עצמית, הדגישה את שפלותו של האדם ואת הצורך בשבירת מידותיו הרעות, ועוד כיוצא בזה. \"חכמה ומוסר חד הוא\" אמר אחד מראשי מדבריה (ר' ירוחם ממיר בספרו: דעת חכמה ומוסר), והדגיש זאת ביתר שאת ר' אליהו דסלר, מגדולי בעלי המוסר (1953־1892) ששימש באחרית ימיו כמשגיח רוחני בישיבת פוניבז' שבבני ברק. אדם איננו יכול, כך אמר, לתפוס רעיון נשגב בעזרת השכל בלבד. אם \"ליבו ממאן להכיר [באמת המגולמת באותו רעיון] ... אין שום ספק שגם שכלו לא יתפוס אותה על בוריה. למשל, מי שמעולם לא הרגיש בעצמו שאיפה טהורה לחסד, בלי שום פניות וחשבונות, הוא לא יוכל להבין גם בשכלו מאמר המבוסס על הרגשה זו\" (מכתב מאליהו, עמ' כה). אמירות אלה, והדומות להן, מעוררות את השאלה באשר למידת המוסריות האישית הנדרשת מאנשים התופסים תפקידי הנהגה המחייבים הכרעות מוסריות. עד כמה תהליך מינויים של דיינים ושופטים, הנדרשים יום יום להכרעות מוסריות קשות, לוקח בחשבון את מידותיהם המוסריות? עד כמה נדרשים רמטכ\"לים, שרים וראשי ממשלה (ושאר נבחרי ציבור) לעמוד בסטנדרטים מוסריים כלשהם טרם בחירתם? דומה שלא קשה לנחש מה היה משיב ר' חנינא לוּ שאלנו לדעתו."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' חנינא בן דוסא שנזכר במשנה הקודמת. מאמרו זה דומה מבחינה ספרותית־לשונית למאמרו הקודם, אך שונה ממנו בענייניו, ועל כן ראוי הוא שיבוא במשנה נפרדת. ",
+                    "<b>כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ.</b> כל מי שהוא מקובל על הבריות, אהוד עליהם בכל מפגשיו איתם, גם",
+                    "<b>רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.</b> גם הקב\"ה (הוא \"המקום\" [ראו ג, ד]) מתייחס אליו באהדה ובחיבה. מסתבר שבדומה לפתגם הלטיני vox populi vox Dei – המופיע בספרותנו (מאז המאה החמש עשרה) בנוסח: \"קול המון כקול שדי\" – אומר ר' חנינא כי מי שמוצא חן בעיני בני האדם, זוכה בשל כך למעמד דומה בעיני האלוהים (והשוו: \"ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם\" [משלי ג, ד; וראו להלן]). והיפוכו של דבר:",
+                    "<b>וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.</b> הפתגם הידוע אומר כי \"אפשר לרמות חלק מן האנשים חלק מן הזמן, אך אי אפשר לרמות את כל האנשים במשך כל הזמן\" – או בלשונו של המשורר והוגה הדעות ר' יהודה הלוי: \"הרבים, לא יעבור עליהם הכזב\" (ספר הכוזרי, מאמר ג, כו) – ור' חנינא מניח כי מי שכלל הציבור אוהד אותו לאורך זמן, חייב להיות אדם שהתנהגותו מעולה ונאה, וגם בשמים מן הסתם יסברו כך (וכן היפוכו של דבר). והנה, גם אם לא נמריא למרומים כדי לקבל אישור למעלותיו של אדם, לא נתקשה להודות כי אשרי מי שהציבור כולו אוהדו בשל תכונותיו הנאות.",
+                    "<b>אנשים, אלוהים ושקיפות</b>",
+                    "בסוף ספר במדבר, מספרת התורה על בקשתם של בני גד ובני ראובן לשבת בעבר הירדן המזרחי ולא להיכנס עם שאר שבטי ישראל לארץ כנען. בתשובה לשאלתו־מחאתו של משה, \"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?\" (במדבר לב, ו), מתחייבים שבטים אלה לצאת בראש הלוחמים. משה מסכים לדבריהם ומסכם ואומר: \"אם תעשון את הדבר הזה ... והייתם נקיים מה' ומישראל\" (שם, פסוקים כ־כב), היינו: אם תמלאו את חלקכם בהסכם, לא ייזקף דבר לחובתכם ותיחשבו זכאים (=נקיים) בעיני האלוהים ובעיני העם גם יחד. והנה, בתולדות המוסר היהודי הפך משפט זה למעין הוראה מחייבת ולציווי. על האדם להתנהג בדרך אשר תימנע כל חשד בעיני הבריות: \"מלמד שצריך אדם לצאת ידי הבריות [=כלומר: להניח את דעתם ולמנוע לזות שפתיים וחשדות] כדרך שיוצא ידי שמים, דכתיב 'והייתם נקיים מה' ומישראל'\" (מסכת כלה רבתי ה, ב). משה רבנו, כך מסתבר, לא רק נאה דרש, אלא גם נאה קיים. כאשר הסתיימה מלאכת המשכן הוא נתן דין וחשבון מפורט מה עשה בכל פריט ופריט שהובא למשכן (שמות לח, כא ואילך). המדרש מסביר את הסיבה לחשבון זה: \"ולמה עשה עימהם חשבון, והקב\"ה מאמינו [=נותן בו אמון מלא]? ... אלא ששמע משה ישראל מדברים מאחריו ... היו אומרים [איש לחברו]: ראה צוואר, ראה שוקיים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים! וחבירו משיבו: אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר? כיוון ששמע משה כך אמר להן: חייכם, משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון\" (תנחומא [מהדורת בובר] פקודי, ד). את משה מאשימים אפוא באורח ציני בניצול כספי ציבור ובחוסר שקיפות מבחינת ניהול התקציב, והוא מגיב על ידי מסירת דו\"ח מדויק על כל פרוטה ופרוטה, כדי להיות נקי בעיני האנשים ולא בעיני שמים בלבד.",
+                    "חז\"ל הרחיבו חובה זו של ניקיון כפיים ושקיפות גם לתחומי התנהגות נוספים. המדרש מספר על משפחות הכהונה שעסקו בתקופת הבית השני בהכנת הקטורת ולחם הפנים שהוקרבו במקדש. משפחות אלה נזהרו שלא יצא עליהן לעז שהן נהנות כביכול מן הקודש, ולכן נאמר על משפחת המכינים את הקטורת ש\"לא יצאה אישה מהם ותינוק מהם [לרשות הרבים] כשהוא מבושם; וכשנושאין אשה ממקום אחר, הם פוסקים [=קובעים] עמה שלא תתבשם לעולם, שלא יהיו ישראל אומרים: מפיטום הקטורת הם מתבשמות\" (שיר השירים רבה ג, ד), ואילו לגבי המשפחה שאפתה את לחם הפנים נאמר, ש\"מעולם לא נמצאה פת נקייה ביד בניהם ובנותיהם, שלא יהיו ישראל אומרין: מלחם הפנים הם נזונים; לקיים מה שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל''' (שם). החובה להיות \"נקיים מה' ומישראל\" מוטלת אמנם על כל אדם, אבל היא מודגשת הדגשה יתרה כלפי אנשי ציבור, והמתעסקים בצרכי הציבור, אשר עיני הכול מופנות אליהם. ועל כן, למשל, מי שממונה על גביית כספים ומזון לצדקה, ובידו נותרים עודפי מזון אשר הוא חושש שמא יתקלקלו, איננו רשאי למכור לעצמו את העודפים האלה, אלא \"מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן\" (בבלי, בבא בתרא ח ע\"ב), כדי שלא ייחשד בעיני הציבור כמי שמעל באמונם והקנה את המצרכים לעצמו במחיר מופחת. עיקרון זה של \"והייתם נקיים מה' מישראל\", יכול להצטרף באורח נאה אל דברי ר' חנינא במשנתנו, ולהציב סטנדרט גבוה של התנהגות ראויה בפני הציבור בכלל ובפני מנהיגיו בפרט.",
+                    "<b>כל הרוחות</b>",
+                    "המשנה מדברת על \"רוח הבריות\" ועל \"רוח המקום\", אך מסתבר שהמילה \"רוח\" היא בעלת משמעויות רבות ומגוונות, הן במסכת אבות והן במשנה בכלל (ורק בה נעסוק להלן). [א] ראשית ישנה הרוח כתופעת טבע, אשר יש לברך על המפגש עמה: \"על הזיקין [=כוכבי שביט, לפי בבלי, ברכות נח ע\"ב] ועל הזוועות [=רעידת אדמה] ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר [ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם] שכוחו וגבורתו מלא עולם\" (ברכות ט, ב). [ב] \"רוח\" היא גם אחד מן הכיוונים, של \"ארבע רוחות השמים\" (דניאל ח, ח). ביום השבת יכול אדם, על פי ההלכה, לצאת ממקומו \"אלפיים אמה לכל רוח\" (עירובין ד, ג). [ג] \"רוח\" היא גם הנשמה, אותה מהות הנופחת חיים בכל חי, בניגוד לצומח ולדומם, והמשנה מבחינה בין הגונב דבר שיש בו \"רוח חיים\" כגון בהמה, לבין גניבת חפץ דומם (בבא קמא ז, א). [ד] \"רוח\" היא גם אותו יסוד תבוני והתנהגותי שבאדם, ולכן יכול אדם להיות \"שפל רוח\" (אבות ד, ד), או \"גס רוח\" (אבות ד, ט), בעל \"רוח נמוכה\" או \"רוח גבוהה\" (שם ה, כב) וכיוצא בזה. \"רוח המקום\" (על דרך ההשאלה) ו\"רוח הבריות\" הנזכרות במשנה שייכות לקבוצה זו של רוחות, והביטוי \"רוח [פלוני] נוחה מ[אלמוני]\" מופיע רבות בלשון חז\"ל במשמעות של: פלוני מתייחס אל אלמוני באהדה ורואה את מעשיו באור חיובי. [ה] ואחרונה נזכיר גם רוחות בעלות אופי מטאפיסי, לחיוב ולשלילה. \"רוח הקודש\" היורדת ממרומים מכאן (סוטה ט, ו), ו\"רוח רעה\" מכאן. \"המכבה את הנר [בשבת] מפני שהוא מתיירא מפני עובדי כוכבים, מפני ליסטים, מפני רוח רעה ... פטור\" ואין הדבר נחשב לו כעבירה על דיני שבת (שבת ב, ה), ופרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא מסביר כי הכוונה ל\"מרה שחורה\", שבגינה מבקש האדם להירדם אלא שהנר מפריע את שלוותו ועל כן הוא רשאי לכבותו. ואילו במקום אחר (עירובין ד, א) מדובר על \"רוח רעה\" הגורמת לאדם לצאת בניגוד לרצונו מתחום שבת, ושם מסביר אותו פרשן כי הכוונה למי ש\"נכנסה בו שד ונטרפה דעתו\". לכל רוח שתביט תראה רוח, בין אם בפועל ובין אם בעיני רוחך!",
+                    "<b>רַבִּי דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינָס אוֹמֵר.</b> ומאמרו מצביע על ארבע רעות חולות, המקצרות, לדעתו, את חיי האדם. ",
+                    "<b>שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית.</b> בהיעדר אמצעי תאורה מלאכותיים היה על האדם לכוון את חייו כנגד מחזור היממה, ואורח חיים תקין ויעיל דרש ממנו לקום למלאכת יומו עם עלות השחר ולא להמשיך ולישון בזמן זה. ",
+                    "<b>וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם.</b> שתייה מתונה של יין (ראו גם להלן ד, כו), דבר המלווה גם במפגש רעים נינוח, היא דבר ראוי ואף מומלץ, אך זמנה רק בסופו של יום, לאחר שכלתה מלאכת האדם והוא יושב לארוחה. (בתקופת חז\"ל לא נהוג היה לסעוד בשעות הצהריים, להוציא בשבת ובחג.) ",
+                    "<b>וְשִׂיחַת הַיְלָדִים.</b> שיחה בטלה עם ילדים בעניינים של מה בכך היא בבחינת בזבוז זמן, שאפשר היה להקדישו למטרה נעלה מזה. כך למצער מבין את דברי ר' דוסא מדרש אבות דרבי נתן: \"מלמד שלא יתכוון להיות אדם יושב ... ומשיח עם בניו ועם בני ביתו, כדי שנמצא בטל מדברי תורה\" (הוספה ב' לנוסח א, ט). למען האמת, לפי מדרש זה גם שאר דבריו של ר' דוסא מכוונים בעיקר אל תלמידי החכמים, ומטרתם לעודד אותם להקדיש את כל זמנם ואונם לשם לימוד תורה וקיום מצוות. ",
+                    "<b>וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ.</b> הכוונה לישיבה בצוותא (זה פירוש \"כנסייה\" [ועל כך ראו להלן ד, יד]), לשם שיחת חולין או בטלה לשמה, בחברת אנשים מעוטי תורה המזלזלים במקצת מן המצוות (הם המכונים כאן בשם \"עמי הארץ\"). כל הדברים שנמנו לעיל, כאמור, ",
+                    "<b>מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.</b> מביאים למותו בטרם עת בשל בעיות של בריאות או בשל ניוון רוחני. – גם מי שלא יסכים עם כל הצעותיו של ר' דוסא, או עם המסקנה העולה מהן, יודה כי מתבטאת בהן התפיסה שלימוד התורה וקיומה הם עיקר משמעות חייו של האדם (ראו גם ב, ט) ולשם כך עליו לנצל את כל זמנו, ואת מיטב זמנו, ואת כל כוחותיו.",
+                    "<b>על ר' דוסא בן הרכינס</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לספירה, עוד לפני חורבן בית המקדש השני, ובתחילת המאה השנייה לספירה. לא הרבה ידוע לנו על פועלו ומהלך חייו, אך הוא מתואר בכמה מקורות כאדם שהאריך ימים, עד שבגלל זקנותו (ומאור עיניו שאבד) היו חכמים באים אל ביתו כדי לשאול אותו שאלות בענייני הלכה (בבלי, יבמות טז ע\"א). באחד מן הסיפורים המפורסמים עליו (משנה, ראש השנה ב, ח־ט) חלק ר' דוסא על הנשיא של אותם ימים, על רבן גמליאל, ועם זאת קבע כי בסופו של דבר יש לציית לדבריו, שאם לא כן לא תוכל מערכת חברתית הבנויה על היררכיה לתפקד. על פי מקור אחר, בקשר לסוגיה שנחלקו בה בית הלל ובית שמאי, אמר ר' דוסא כי \"מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלושה דברים\" וביניהם שהלכה זו כבית הלל (בבלי, יבמות טז ע\"א). שם אביו של ר' דוסא, \"הרכינס\", נראה להיות גלגול השם היווני \"הורקנוס\", המוכר גם כשמו של מלך מבית חשמונאי. ועוד כדאי להעיר כי אדם שזכה לחיים ארוכים במיוחד, אכן ראוי שיסביר לשומעי לקחו מה הדרך הנכונה, לדעתו, לזכות בכך.",
+                    "<b>\"הבו לנו יין\"</b>",
+                    "בעולם העתיק זכה היין בשל סגולותיו להערכה גדולה וכבר המקרא קבע, כי היין \"ישמח לבב אנוש\" (תהילים קד, טו) ואפילו \"משמח אלהים ואנשים\" (שופטים ט, יג). חז\"ל קבעו שיש לקדש על כוס יין בכל סעודת שבת וחג, לשתות ארבע כוסות בפסח ואף להשתכר בפורים, ועוד. כן יוחדה ליין ברכה מיוחדת קודם לשתייתו: \"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן\", ורבים הם המאמרים המדברים בשבחו (כגון \"אין שמחה אלא ביין\" [בבלי, פסחים קט ע\"א]). אך רבים מהם המאמרים המזהירים מפני שתייה בלתי מבוקרת ושכרות, העשויות להביא להתהוללות ולפריצות (כפי שאירע ללוט [בראשית, פרק יט]). לפי אחת הדעות במדרש (בראשית רבה טו, ז) היה \"פרי עץ הדעת\" שנתנה חוה לאדם הראשון לא פחות ולא יותר מאשר ענבים, קרי יין. ועוד ניצלו חכמים את העובדה ש\"יין\" ו\"סוד\" בגימטריה ערכם זהה (70) ולימדו כי \"נכנס יין יצא סוד\" (בבלי, עירובין סה ע\"א), אך גם קבעו כי \"נכנס יין הדעת יוצאת\" (תנחומא [מהדורת בובר], שמיני ז) וכי השיכור כמוהו כקוף, \"עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכול נבלוּת הפה ואינו יודע מה יעשה\" (תנחומא, נח יג). אכן, \"בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו\" (בבלי, עירובין סה ע\"ב), אך השאלה איננה רק כמות השתייה והדרך שבה משפיע היין על השותה אותו, אלא גם הזמן הראוי לשתייה, וזמן זה הוא בסיומו של יום (וכן בחגים ובשמחות אחרות), אך לא בצהרי יום עבודה.",
+                    "<b>\"עַמארָצוּת\"</b>",
+                    "אחד הכינויים המפורסמים והנפוצים ביותר בתרבות היהודית לדורותיה הוא הכינוי \"עם הארץ\" (וממנו, על דרך ההגייה האשכנזית: עמארצוּת), כשעיקר כוונתו להתייחס לאנשים בוּרים, שגם אין להם עניין ברכישת ידע ובקנייתו. מקורו של הכינוי במקרא, שם הוא מופיע כהתייחסות בלתי־שיפוטית אל קבוצות של אנשים בכלל, כגון \"ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ\" (בראשית מב, ו). מסתבר אפוא שכינוי זה עבר מהפך במהלך הדורות, ואפשר שהמפתח לשינוי הדרמטי שחל בו נעוץ בתקופת שיבת ציון ובמאבק שהתנהל בין היהודים השבים מבבל לבין האוכלוסייה המקומית. בספרי עזרא ונחמיה מכונה האוכלוסייה המקומית בכינוי \"עם הארץ\", היינו אלה היושבים מזה זמן בארץ, בניגוד לשבים מבבל (ראו למשל עזרא ד, ד: \"עם הארץ\" מול \"עם יהודה\", הם שבי ציון). ייתכן כי העוינות שהתפתחה בינם לבין השבים ארצה היא שהעניקה את המשמעות השלילית לביטוי, כפי שזו עולה מאוחר יותר מספרות חז\"ל. כאן \"עם הארץ\" הוא כינוי של זלזול במי שאין לו ידע תורני של ממש ומי שאיננו מקפיד על קיום מצוות (כגון הפרשת מעשרות) וכיוצא בזה (וראו גם ב, ו). בדרך כלל מתייחסים חכמינו אל \"עם הארץ\" בזלזול הטבול אף בעוינות, כגון \"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: \"עם הארץ מותר לקורעו כדג...\" (בבלי, פסחים מט ע\"ב); \"גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל\" (שם). עם זאת דומה, שבמהלך המאה השלישית חל שינוי ביחסם של חכמים אל עם הארץ, ואת התמונה ניתן על כן לאזן בדבריו של ריש לקיש: \"אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלים שבה אלו עמי הארץ ... יתפללו האשכולות למען העלים, שאלמלא העלים, אין מתקיימים האשכולות\" (בבלי, חולין צב ע\"א [המקור חלקו בארמית]). \"עם הארץ\" המשיך את חייו וגם היום נמצא את הביטוי בלשון העם ובלשון העיתונות, וכבר היה מי שקונן על ירידת מעמד הספר בעם ישראל בקביעה כי \"עם הספר הפך לעם הארץ\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר.</b> ומונה חמישה אנשים שאין להם חלק בטוּב הצפון בעולם הבא, למרות ידיעותיהם בתורה והתנהגותם הטובה. ",
+                    "<b>הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים.</b> בזמן בית המקדש הכוונה לקרבנות, אך בתקופה שלאחר החורבן, בימיו של ר' אלעזר, הכוונה כנראה למתנות הכהונה, כגון מעשרות, שעדיין נהגו להפריש אותם. ",
+                    "<b>וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת.</b> אינו מקיים את המצוות הכרוכות במועדים (כגון תקיעת שופר או אכילת מצה) ואולי אף מלגלג עליהן. ",
+                    "<b>וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.</b> מי שמבייש את חברו בפרהסיא (במקום להעיר לו, דרך משל, באופן אישי ודיסקרטי על מה שנראה לו כטעון תיקון). בהרבה נוסחים נאמר כאן \"המאדים\", אך אין זה הבדל גדול, כי מצאנו בספרות חז\"ל גם האדמת פנים באותה משמעות (במדבר רבה ד, כ). חלק המשפט הזה חסר מהרבה מנוסחאותיה של המסכת, והוא אכן יוצא דופן בהשוואה אל שאר הפריטים שברשימה, אשר כולם מתחום הדת והאמונה. גם מן ההמשך (ראו להלן) עולה שתוספת מישנית לפנינו. ",
+                    "<b>וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> מי שאינו מקיים את מצוות ברית המילה. ",
+                    "<b>וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה.</b> רבו פירושיו של מושג מעורפל זה, וגם נוסחאות מסכת אבות מגלות הבנות שונות שלו, ובחלקן אף חסרות המילים \"שלא כהלכה\". \"מגלה פנים בתורה\" משמעותו, כנראה, עובר על מצוות התורה בגלוי וברשות הרבים, ואילו \"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה\" פירושו: מי שמוצא בתורה פירושים (הם ה\"פנים\") הסותרים את ההלכה המקובלת. ",
+                    "<b>אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.</b> אדם שכזה לא יזכה לחיי נצח ושכר טוב לעתיד לבוא (ראו ב, כא), אף אם התנהגותו יפה והוא גם בעל ידע בתורה (עם זאת ראוי להעיר שבנוסחים רבים חסרה המילה \"תורה\"). – כנגד מי יוצא ר' אלעזר? מפתה לומר שכוונתו בעיקר כנגד יהודים שנטו אחר הנצרות, דבר המתאים לתקופתו של חכם זה. הנצרות, כידוע, ביטלה את ברית המילה ואת המצוות. ",
+                    "כיוון שקשה לומר כי \"המלבין פני חברו ברבים\" יכול להיות גם אדם שיש בידו \"מעשים טובים\", הרי שזו ראיה נוספת שעניין הלבנת הפנים איננו מקורי למשנה זו, והוא תוספת מאוחרת יחסית. אבל תוספת זו – ואין זה מפתיע כלל – היא שזכתה להדים רבים בשל אופיה הכללי, הן בפסקי דין שעניינם בהוצאת לשון הרע והן בשיח הישראלי שבאמצעי התקשורת. שאר חלקי המאמר נותרו מתוחמים בעולמה של המסורת והדת והם ידועים הרבה פחות.",
+                    "<b>על ר' אלעזר המודעי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השנייה. כינויו \"המודעי\" מתייחס כנראה אל מקום מושבו או מוצאו, מודיעין. כל המאמרים המצויים בשמו בספרות חז\"ל הם בתחום האגדה (ובמשנה הוא נזכר רק כאן), ולא פעם נאמר \"עדיין אנו צריכין למודעי\" (כגון בבלי, בבא בתרא י ע\"ב), כאשר נזקקו בבית המדרש לביאור מלא יותר של נושא אגדי מורכב. לפי מסורת אחת היה ר' אלעזר דודו של בר כוכבא, ומותו בא לו מידו של אחיינו (אולי עדיף לומר: מרגלו). לפי מסורת זו צר הצבא הרומאי על ביתר, מעוזו האחרון של בר כוכבא, אך לא יכול היה לכבוש את העיר בזכות תפילותיו של ר' אלעזר. מידע כוזב שהגיע אל בר כוכבא, כאילו מבקש ר' אלעזר לסייע לרומאים, גרם לו להרוג את דודו בבעיטה (ירושלמי, תענית ד, ה). מותו של ר' אלעזר הביא לנפילתה של ביתר ולמותו של מנהיג המרד. לפי מסורת מאוחרת קבור ר' אלעזר ביער בירייה שליד צפת.",
+                    "<b>מודיעין שלום</b>",
+                    "כפר יהודי קדום בשפלת יהודה, הידוע גם בשם \"מודיעים\" או \"מודיעית\" (משנה, חגיגה ג, ה ועוד). בכפר זה ישבה משפחתו של מתתיהו החשמונאי, ושם פרץ מרד החשמונאים בשנת 167 לפנה\"ס. לפי המסורת נקברו החשמונאים (הם המקבים) סמוך ליישוב זה, אשר נמצא לפי עדות התלמוד הבבלי במרחק של 15 מיל (כ־25 ק\"מ) מירושלים (פסחים צג ע\"ב). שאלת זיהויה המדויק של מודיעין העתיקה העסיקה רבות את המחקר, ויש שמוצאים אותה בתחומי העיר מודיעין של ימינו, שם נתגלו שרידי יישוב יהודי אשר נוסד במאה השנייה לפני הספירה והתקיים ברציפות עד סמוך למרד בר כוכבא (שפרץ בשנת 132 לספירה). בין היתר נמצא שם בית כנסת גדול, דבר המעיד על גודל היישוב ועל מעמדו המרכזי בין כפרי הסביבה.",
+                    "<b>כמה מילים על המילה</b>",
+                    "\"בריתו של אברהם אבינו\" היא כמובן ברית המילה, שנכרתה לראשונה בין אלוהים לבין אברהם וצאצאיו (כמסופר בבראשית יז, ט־יב). כל כריתת ברית לוּותה בעולם הקדום באות, בסמל, אשר בא לציין ולהזכיר אותה (כך גם החיות המבותרות ב\"ברית בין הבתרים\" [בראשית ט׳:י״בו] וכן הקשת, שהיא אות הברית בין אלוהים ובין האנושות כולה [בראשית ט], או השבת שהיא אות ברית בין אלוהים ועם ישראל). \"ברית המילה\" היא אפוא ברית המסומלת במילת כל זכר (בהיותו בן שמונה ימים). לאמיתו של דבר המילה לא היתה (ואף איננה כיום) מנהג המיוחד לעם ישראל בלבד. כבר ההיסטוריון היווני הרודוטוס (בן המאה החמישית לפנה\"ס) מעיד שהמצרים, הסורים ועוד כמה מעמי אסיה הקטנה נהגו למול, והוא הדין, כמפורסם, גם בדת האסלאם. (הנצרות, כידוע, ביטלה את החובה למול, אף שישוע נימול היה.) יחד עם זה נתפסה המילה עם הזמן כמאפיין המובהק של העם היהודי דווקא, ונראה שהדבר ארע בעקבות המפגש בין עם ישראל לבין תרבות יוון, אשר כבשה את העולם בסערה בסוף המאה הרביעית לפני הספירה, מאז ימיו של אלכסנדר מוקדון. היוונים ראו את גוף האדם כיצירה אסתטית מושלמת, ומכאן המקום המרכזי שתפס העירום באמנות היוונית ואף בענפי הספורט השונים. הלך רוח זה ראה את המילה כהטלת מום בגוף, ולפיכך גם כאקט בזוי ומביש. בהשפעתו חדלו עמים רבים ממנהג המילה, ומאז היא הפכה לסימן ההיכר המובהק של היהודי. לא מקרה הוא, שהרבה מן המאבקים שבין היהודים לבין העמים ששלטו בהם נסבו סביב עניין המילה. גזירות אנטיוכוס היווני (167 לפנה\"ס), אשר הובילו למרד החשמונאים, כללו גם איסור על המילה, וכן היה בגזירות אדריאנוס הרומאי אשר הובילו למרד בר כוכבא העקוב מדם (135־132 לספירה) או, כפי שסוברים חלק מן החוקרים, הוטלו על העם בעקבותיו.",
+                    "המילה, אם כן, שרטטה לאורך ההיסטוריה גבול ברור בין עם ישראל לבין הסובבים אותם, גבול סמלי אך גם פיזי ומוחשי, שהקשה מאוד על היכולת להעלים או לטשטש אותו, אף ששמענו בעולמם של חז\"ל על אנשים שניסו להסתיר בדרכים שונות את היותם נימולים, והם מכונים \"מושכים בעורלתם\" (בבלי, סנהדרין לח ע\"ב ועוד). דומה שברית המילה היא אחת המצוות היחידות שיש לגביהן במדינת ישראל הסכמה כמעט מקיר אל קיר, עד עצם היום הזה, אף כי כבר נשמעו קולות המבקשים לבטלה מנימוקים שונים וכבר התארגנו קבוצות של הורים שנענו לקריאות אלה. רק הזמן יגיד באיזו מידה המדובר במגמה שתלך ותתחזק, אך לא קשה לנחש מה היה אומר ר' אלעזר המודעי בסוגיה זו."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר.</b> ומאמרו מורכב משלוש המלצות על יחס נאות כלפי כל חלקי החברה. ",
+                    "<b>הֱוֵה קַל לָרֹאשׁ.</b> הקטן את עצמך לפני ראשי העם, מנהיגיו ומוריו, שמדרך הטבע הם המבוגרים והזקנים שבקהל. קבל את מרותם בנועם וברכוּת וציית להם. ",
+                    "<b>וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת.</b> התייחס בסבלנות ובאורך רוח אל הצעירים שבחברה, אלה ששערותיהם טרם הלבינו והן עדיין שחורות (וראו להלן). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.</b> בין הזקנים וראשי העם מכאן ובין הצעירים שבו מכאן נמצאים אנשים רבים נוספים, ואת כולם גם יחד יש לקדם בנועם ובמאור פנים (והשוו לדברים דומים לעיל א, טו). – נראה שמאמרו של ר' ישמעאל מופנה בעיקרו של דבר אל שכבת תלמידי החכמים המבוגרים יחסית, אשר מצד אחד הם עלולים להתייחס בחוסר סבלנות אל הצעירים מהם, ומצד אחר הם עשויים לחוש שלא בנוח כשעליהם לציית לעמיתיהם אשר נבחרו לתפקידי הנהגה. רק ציות למנהיגות, עידוד הדור הבא והתייחסות נאותה אל כל חלקי החברה (והרמב\"ם מפרט: \"קטנים וגדולים, בן החורין ... והעבד, כל איש ממין האדם\") יבטיחו את ליכודה ואת תִפקודה הראוי. דברים אלו נכונים לכל עת, אך ביתר שאת לחברה היהודית בימי ר' ישמעאל, המתאוששת מחורבן בית המקדש והבונה את מוסדותיה החברתיים מחדש.",
+                    "<b>על ר' ישמעאל</b>",
+                    "הוא ר' ישמעאל בן אלישע, חכם ארץ ישראלי, ממשפחת הכהונה, שחי ופעל במפנה המאה הראשונה והשנייה לספירה. על פי המסורת נשבה ר' ישמעאל בזמן החורבן, בעודנו תינוק, והובא לרומא. האגדה מספרת על ר' יהושע בן חנניה, מי שעתיד להיות מורו של ר' ישמעאל, שביקר ברומא ובה נודע לו כי \"תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווּצותיו סדורות לו תלתלים\". ר' יהושע פדה את התינוק בממון רב מתוך ביטחון שיגדל להיות מורה ורב בישראל (בבלי, גיטין נח ע\"א), וכך אכן אירע. ר' ישמעאל מצוטט במשנה עשרות פעמים ועליו נאמר שהיה \"חכם גדול ובקי באגדות\" (בבלי, מועד קטן כח ע\"ב). הוא היה חברו הקרוב של ר' עקיבא והשניים פיתחו שיטות שונות של דרשת פסוקי מקרא, כאשר לר' ישמעאל מיוחסות \"שלוש עשרה המידות [=דרכים, שיטות] שהתורה נדרשת בהן\", כגון העיקרון של \"שני כתובים המכחישים זה את זה [=שני פסוקים הסותרים זה לזה, ימתינו] עד שיבוא כתוב שלישי ויכריע ביניהם\" (ספרא, א). כן מיוחסת לו הקביעה כי \"דיברה תורה כלשון בני אדם\" (בבלי, סנהדרין סד ע\"ב) ועל כן אין להגזים בדקדוק בפרטי לשון שונים שבה (וראו עוד להלן על שיטתו האחרת של בן דורו, ר' עקיבא [ג, יט]). ר' ישמעאל גם עמד על כך שלא יגזרו על הציבור גזירה \"שהציבור אינו יכול לעמוד בה\", ובכך מיתן תקנות קיצוניות שביקשו חכמים לתקן לאחר חורבן בית המקדש (בבלי, בבא בתרא ס ע\"ב). הקושי לתאר את מהלך חייו של ר' ישמעאל נובע מן העובדה שבמקורות נזכר עוד אדם בשם ר' ישמעאל בן אלישע, כהן גדול שחי בתקופת חורבן הבית, והעוסקים בתולדותיהם של שני אישים אלו יעידו על חוסר בהירות באשר למסורות שיש לייחס לכל אחד מן השניים.",
+                    "<b>מה היא תשחורת?</b>",
+                    "התקשו פרשני המסכת בהבנת המילה הנדירה \"תשחורת\", ואת הדעות כולן מסכם בהרחבה שמעון שרביט (בספרו \"לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה\", ספר שעשינו בו שימוש רב לאורך הפירוש כולו). לפחות שלושה פירושים הוצעו למילה זו: (א) יש לגזור אותה מן השורש שח\"ר שמשמעותו לחפש, לרדוף אחרי משהו, ו\"תשחורת\" היא אדם או קבוצת אנשים מטעם המלכות הרודפים אחרי אנשים ואחרי רכוש לטובת אוצר המלוכה, כגון בעלי חיים לנשיאת משאות או עבודות כפייה המוטלות על בני אדם. וכך נאמר במדרש: \"פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם והיתה שם תשחורת ותפסוני והכניסוני בבית המלך\" (סדר אליהו רבה, ב). פירוש זה איננו משתלב במאמרו של ר' ישמעאל ועל כן לא נראה לקבלו. (ב) אחרים פירשו \"תשחורת\" במשמעות של קבלת תוכחה ומוסר, בעקבות הפסוק: \"חושך שבטו שונא בנו / ואוהבו שיחרו מוסר\" (משלי יב, כד). לפי זה יש לקבל את דברי הביקורת באהבה ובנועם. (ג) אחרים פירשו \"תשחורת\" ככינוי לאנשים צעירים ששערותיהם עדיין שחורות (בניגוד לזקן, ששערו שיבה), ולפי זה ישנה תקבולת ניגודית בין \"ראש\" ל\"תשחורת\". הבסיס הלשוני לפירוש זה הוא פסוק בספר קהלת: \"הילדות והשחרות הבל\" (יא, י) – ועל פי פירוש זה גם ביארנו לעיל.",
+                    "<b>\"הגידו כן לזקן\"</b>",
+                    "את \"הראש\" שבמשנה זו הנגדנו ל\"תשחורת\", ומשמע שמדובר במבוגרים, שלא לומר זקנים, ששער ראשם כבר איננו שחור. דרכו של עולם שאדם מזדקן (אם הוא זוכה לכך), ומאז שהלכה הרפואה המודרנית והאריכה עוד ועוד את תוחלת החיים, נדרשת החברה להתמודד עם תופעה זו ביתר עוז ואומץ. וכבר קבעה התורה באופן ברור את היחס הראוי כלפי הזקן: \"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן...\" (ויקרא יט, לב). חז\"ל מסבירים בכמה מקומות מדוע ראוי הזקן ליחס של כבוד. ראשית, עצם אריכות הימים, לפי הבנתם, נובעת בוודאי מזכותו וממעלתו של הזקן, לאור דברי ספר משלי: \"עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא\" (טז, לא [וראו עוד להלן ו, ח]). שנית, הזקן הוא בעל ניסיון חיים המלוּוה בחכמת חיים עמוקה, ויש הרבה מה ללמוד ממנו, ובמיוחד אם היה תלמיד חכמים: \"תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין – חכמה נתוספת בהם, שנאמר: 'בישישים חכמה ואורך ימים תבונה'\" (בבלי, שבת קנב ע\"א). ואמנם היהדות קיבלה על עצמה לפרוט למטבעות מעשיים את הדרישה הכללית הזו של כיבוד הזקן. הרמב\"ם למשל, פוסק: \"מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם עומדין [=קמים] לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד [=צעיר] עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ... ואפילו זקן כותי [=שומרוני, כלומר נוכרי] מהדרין [=מכבדים] אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו [=לתמוך בו]\" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ו, ט). ובכמה מקומות פונים חכמים אל הזקנים שביניהם ומבקשים לדעת את סוד גילם, ותשובותיהם מגוונות: החל מעניינים שבגוף (אכילה מתונה, פרישות מיין) וכלה בעניינים שבהתנהגות דתית או חברתית נכונה (וראו עוד לעיל ג, ו): הקפדה על תפילה, מתינות ביחס אל בני הבית, ועוד.",
+                    "בתקופת חז\"ל נכללו הזקנים במבנה החברתי כחלק בלתי נפרד וגרו עם בני משפחותיהם בכפיפה אחת עד יומם האחרון. בית אבות, בית גיל הזהב, דיור מוגן, וכיוצא באלה מוסדות לא היו בנמצא. (אגב: גם לא בתי חולים או \"מרכזים רפואיים\".) אם יכולותיהם השכליות לא נפגמו, שימשו הזקנים כמנהיגים וכמורי דרכה של החברה, וככאלה זכו לכבוד רב. אך חכמים דורשים יחס כזה גם אל מי שכישוריו המנטאליים הלכו ונחלשו. \"זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו [=פגעי הזמן] נוהגין בו כקדושת ארון\" (ירושלמי, מועד קטן ג, א). הארון הוא משכן לספר התורה, כידוע, וגם אם נתרוקן – עדיין יש בו מן הקדושה, והוא הדין בזקן ההולך ונאלם. המשנה אף קובעת שרמתה המוסרית של החברה משתקפת במידה רבה ביחסה אל זקניה. במסגרת תיאור הדרדור המוסרי של הדורות שבעקבותיהם יגיע המשיח מדובר על יחס מחפיר אל הזקנים: \"נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו [=יקומו] מפני קטנים, בן מנבל [=מקלל] אב ... פני הדור כפני הכלב\" וכו' (סוטה ט, טו).",
+                    "ר' ישמעאל מבקש לגלות יחס נאות אל הראש, אל המנהיג אך גם אל הזקנים, דרישה לא קלה בעולם המודרני המאמין כי הוא שייך בראש ובראשונה לצעירים. אך, כידוע, איש איננו נשאר צעיר לנצח..."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר.</b> כעת באים במסכת אבות ארבעה מאמרים רצופים המיוחסים לר' עקיבא (ועליו ראו להלן ג, יט), ויש בעובדה זו כדי להעיד על מעמדו המיוחד בעולם המשנה, בדומה להלל הזקן, שגם מפיו באו לעיל כמה וכמה מאמרים (א, יב־יד; ב, ה־ח). ",
+                    "<b>שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִים לְעֶרְוָה.</b> מעשי ליצנות ושעשועים קלילים במפגשים שבין גברים לנשים עלולים להביא בסופו של דבר לחטא של גילוי עריות, שכן ניתן בנקל לגלוש במדרון שראשיתו ב\"כאילו\", \"רק בצחוק\" וסופו בחטאים כבדים. על כן צריך הגבר – אליו פונה בעיקר ר' עקיבא – להציב לעצמו גבולות ברורים גם בתחום זה. ומכאן עובר ר' עקיבא לעסוק בארבעה תחומים אחרים שגם בהם קביעת גבולות ותיחום, הסייג, הוא דבר ראוי ומועיל, השומר על מה שהוא גודר. ",
+                    "<b>מָסֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה.</b> מי ששומרת על התורה לבל תשתנה היא המסורָה שבסופו של דבר אף נרשמה בשולי כתבי יד של התורה. במסורה נמנה בדייקנות מספר הפעמים שבהן מופיעה כל מילה בתורה, וכן הכתיב המדויק שלה. ",
+                    "<b>מַעְשְׂרוֹת סְיָג לָעשֶׁר.</b> באופן פרדוכסלי דווקא קיום מצוות המעשר – אחוז קבוע של יבול שמפריש האדם מרכושו שנה בשנה (ראו להלן) – הוא שמבטיח לאדם שרכושו לא יאבד. ביסוד תפיסה זו עומדת האמונה כי הקב\"ה גומל ברוחב יד לאדם הממלא במלואה את המצווה הזו, והנותן בחפץ לב את מעשרותיו זוכה לעושר רב (בבלי, תענית ט ע\"א). מתן המעשרות הוא ששומר על עיקר הרכוש שלא יאבד. ",
+                    "<b>נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת.</b> לא פעם קיבל אדם על עצמו מסיבות שונות להתנזר לזמן מה מתענוגות שונים של החיים, כגון שתיית יין. פרישות מוגבלת זו בזמן נתפסה בעיני חכמים כדבר חיובי, כיוון שהיא מסייעת לאדם להילחם ביצרו. הנדר, אותה התחייבות מוצהרת ומקודשת (ראו להלן ד, כג), הוא שמבטיח שהאדם יעמוד בהחלטתו ולא יפרוץ את גבולותיה ויפר אותה.",
+                    "<b>סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה.</b> \"לפיכך לא ימהר [החכם] להשיב ולא ירבה לדבר\" (רמב\"ם, הלכות דעות ב, ה), כלומר: חכמת אדם ניכרת ובולטת גם באמצעות שתיקותיו המוקדשות למחשבה, להרהור, לגיבוש תשובה וכיוצא בזה (וראו עוד להלן ה, י). דיבור מיותר רק פוגם בחכמת האדם, בעוד ששתיקה מעולם לא הזיקה לו (והשוו לעיל א, יז). – ודאי לא נופתע לגלות שמכל חלקיו של המאמר (העוסקים במסורה, במעשרות, בנדרים ובשתיקה) רק האחרון, שאין עניינו בתחום הדת והאמונה, הוא שזכה לתפוצה רחבה בשיח הישראלי.",
+                    "<b>מה הוא סייג?</b>",
+                    "עשיית סייג, גדר, כדי לא להגיע עד קצהו של מקום שאין רוצים להגיע אליו הוא דבר מוכר וידוע. כך למשל בניית גדר במרחק מה ממצוק תלול או מתהום פעורה, כדי שלא יגיע אדם ממש עד שולי המצוק או שפת התהום ויסתכן בנפילה. סייג הוא גם עניין להלכה ולחוק. והנה לנו דוגמא מוכרת ופשוטה ביחס: השבת נכנסת, כידוע, באותו שבריר שנייה שבו שוקעת השמש, ומאותו זמן חלים כל איסורי השבת. אך כדי לא להגיע אל אותו שבריר שנייה ולהסתכן באי יכולת לעצור בדיוק בו את כל ענייני החולין, קבעו חכמים כי את הדלקת הנרות (המסמלת בדרך כלל את כניסת השבת או החג) יש לבצע כעשרים דקות (ואף למעלה מזה) קודם לזמן שבו נכנסת השבת. תחום זה של כעשרים דקות – שבין הדלקת הנרות לבין כניסת השבת בפועל – כמוהו כתחום שבין הגדר לבין המצוק. מי שעדיין ממשיך כמה דקות אחרי זמן הדלקת נרות בענייני חולין, נהנה מ\"טווח ביטחון\" זה, ולא יגיע לידי חילול שבת. על כן מפרסמים באמצעי התקשורת מדי ערב שבת או חג את זמן הדלקת הנרות, ולא את זמן השקיעה או כניסת השבת והחג.",
+                    "<b>שחוק וצחוק ובדיחות הדעת</b>",
+                    "ר' עקיבא מזהיר כי השחוק וקלות הראש עשויים לדרדר את האדם במדרון מסוכן, אלא שהוא מגביל את דבריו לתחום המוגדר שבינו לבינה. (עם זאת יש הסבורים שהוא מגיב בדבריו גם על מאמרו של רעהו, ר' ישמעאל, במשנה הקודמת, שדיבר בזכות קלות הראש והשמחה בכלל.) מסתבר שיחסם של חכמים אל הצחוק וההומור הוא רב פנים. מצד אחד אפשר לראות כי חכמים העריכו את חשיבותם, והאמורא רבא נהג לפתוח את שיעוריו ב\"מילתא דבדיחותא\" [=דיבורים מבדחים] (בבלי, שבת ל ע\"ב), כדי לשעשע את השומעים וכך ליצור אווירה נעימה. ועוד מסופר בתלמוד כי ר' ברוקא ביקש מאליהו הנביא להציג בפניו אנשים שמובטח להם שיזכו למקום מכובד בעולם הבא. אליהו הצביע על שני אנשים בשוק, ואלה הסבירו כי \"בדחנים אנחנו, ומבדחים את העצובים\" (בבלי, תענית כב ע\"א). מאידך גיסא נשמעו גם קולות אשר דרשו זהירות ומתינות בשחוק ובצחוק, ולהלן (ו, ו) רואים את \"מיעוט השחוק\" כאחת ממעלותיו של תלמיד החכמים (\"מיעוט שחוק\", אך לא מצב רוח קודר ורציני ללא שחוק כלל!). מצאנו אף חכמים שנקטו צעדים מעשיים כדי שלא יגיע אדם לידי צחוק פרוע וחסר מעצורים: במסיבת החתנים של בנו של רב אשי (בבלי, ברכות לא ע\"א), ראה המארח שחכמים שוחקים יתר על המידה, על כן הביא כוס עשויה זכוכית לבנה, שהיתה ידועה כחומר יקר במיוחד, ושבר אותה בפני חבריו כדי שלא ייסחפו אחר השחוק. ובעקבות סיפור זה נאמר בשם ר' יוחנן: \"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר 'אז ימלא שחוק פינו' (תהלים קכו, ב)\". רק לעתיד לבוא, בימי הגאולה בלבד, אפשר יהיה לצחוק בפה מלא.",
+                    "אכן, \"הצחוק טוב לבריאות, הרופאים מצווים לצחוק\" (אמרה המיוחסת לסופר שלום עליכם, הידוע ביצירותיו המבדחות), אבל לדעת חז\"ל הדבר נכון רק במידה ראויה, תוך שמירת גבולות וסייגים, כדי שלא יגלוש אדם מתוך שחוק אל מחוזות שאין לו בהם חפץ. (על ליצנים וליצנות ראו עוד לעיל ג, ג.)",
+                    "<b>טֶבֶל וּדְמָאי – יש מילים כאלה</b>",
+                    "המאמץ את עיניו ובוחן את המדבקות שעל בקבוקי יין, מצות או שאר מוצרים הזוכים להכשר מן ההכשרים, ימצא שלא פעם נאמר בהם כי המוצר \"נקי מחשש טבל ושביעית\". מה פירוש מילים משונות אלה?",
+                    "המעשר הוא כמות של עשירית מן היבול שאותה – על פי דין התורה – נהגו להפריש בכל שנה ושנה (אך לא בשנת שמיטה) ולתת אותה ללויים (ואלה נתנו חלק ממנה לכהנים). בארבע שנים מתוך שבע השנים שבמחזור השמיטה קיים מעשר נוסף, \"מעשר שני\", שאותו אמור החקלאי להביא לירושלים בעת העלייה לרגל לבית המקדש בחגים ולאכול אותו שם. בשתי השנים האחרות – בשנה השלישית ובשנה השישית למחזור השמיטה – עליו לתת מעשר זה לעניים (וראו עוד ה, יא־יב). בימינו שלנו – כשאין בית מקדש ומעמד הכהנים והלויים איבד הרבה ממשמעותו – נמצאה הדרך להפריש באורח סמלי מעשרות מן היבול וכך להכשיר אותו למאכל.",
+                    "יבול אדמה שלא הופרשו ממנו המעשרות קרוי בלשון חכמים בשם \"טבל\". יבול שספק אם הופרשו ממנו מעשרות קרוי בשם \"דמאי\". גזרונן של שתי המילים האלה – דמאי וטבל – איננו ודאי. \"נקי מחשש טבל\" מבטיח למקפיד כי מן המזון שהוא מכניס לפיו הופרשו (ולוּ סמלית) המעשרות. ומה הוא עניין \"חשש שביעית\"? כאן הכוונה, כמובן, לשנת השמיטה שבה אין לעבד את אדמת ארץ ישראל המצויה ברשותם של יהודים. שנת השמיטה מעוררת בימינו שאלות קשות, בהקשר ההלכתי, באשר לגידוליה ויבולה של הארץ (וראו להלן ה, יב), ואחת לשבע שנים אכן סוערת מדינת ישראל סביב פולמוסים הכרוכים בקשיים שבקיום מצווה זו."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' עקיבא (ועליו ראו במשנה הבאה). מאמר זה מצוי בנוסחאות שונות עד מאוד בכל עדי הנוסח של המסכת, עד שקשה לעמוד על צורתו המקורית. על כן הבאנו אותו כפי שהוא מצוטט במדרש אבות דרבי נתן, נוסח א, פרק לט (על חיבור חשוב זה, שאנו עושים בו שימוש רב בפירוש, ראו להלן), והוא ככל הנראה הנוסח המקורי של הדברים (אף ששם הם מיוחסים לר' מאיר, תלמידו של ר' עקיבא, דווקא). ",
+                    "<b>חָבִיב אָדָם, שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם אֱלֹהִים.</b> חביבותו של האדם בעיני האלוהים, והכוונה לכל אדם באשר הוא, באה לביטוי בעובדה שהוא נברא בצלמו, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם\" (בראשית ט, ו).</b> . מן העיסוק באדם בכלל עובר ר' עקיבא לדבר על עם ישראל בפרט: ",
+                    "<b>חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם.</b> חביבותם של בני ישראל, בהשוואה לשאר בני האדם, מתבטאת בזה שיחסיהם עם האלוהים הם בעלי אופי אינטימי מיוחד, כיחסי אב ובנו, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם\" (דברים יד, א).</b> . וממשיך ר' עקיבא ומדגים במה באה חביבותו של עם ישראל לידי ביטוי מעשי: ",
+                    "<b>חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.</b> חביבותו של העם באה לביטוי בכך שרק לו ניתנה התורה. תיאור התורה כ\"כלי חמדה שבו נברא העולם\" מסתמך, ככל הנראה, על מסורת המופיעה בראשו של מדרש בראשית רבה: \"התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב\"ה ... היה הקב\"ה מביט בתורה ובורא העולם\" (א, א). לפי תפיסה זו קדמה התורה למציאות ההיסטורית האנושית והיא היתה הכלי, האמצעי, שבעזרתו ברא האלוהים את עולמו. \"כלי חמדה\" הוא כלי שכולם חומדים אותו, חושקים בו. בהמשך הדברים, כראיה שהאלוהים נתן לעמו חפץ רב ערך ויקר עד מאוד, מובא הפסוק: ",
+                    "<b>\"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ\" (משלי ד, ב).</b> כאן מוצגת התורה כ\"לקח טוב\", ור' עקיבא מבאר צירוף זה כעוסק בדבר שקונים או לוקחים אותו (\"לקח\"), ושהוא בעל ערך רב (\"טוב\"). – וסיכום המאמר: חביבים הם בני האדם כולם בעיני האלוהים, אך בני ישראל יקרים ללבו במיוחד, והתורה שהעניק להם היא הביטוי לכך. מאמר זה פותח באמירה אוניברסאלית אך ממשיך בשתי אמירות לאומיות־דתיות, ועל כן אין פלא שרק חלקו הראשון מהדהד רבות בשיח הישראלי הכללי, כאמירה סוחפת בדבר טיבו של המין האנושי וכבסיס לתביעות הומניטריות בעלות אופי מגוון (ראו להלן).",
+                    "<b>מי היו אבותיו של רבי נתן?</b>",
+                    "למען האמת, שאלה זו היא שאלה מטעה, מכיוון שהיא מבוססת על הבנה לא נכונה של שמו של אחד מן המדרשים: \"אבות דרבי נתן\". חיבור זה הוא למעשה מסכת \"אבות\" בנוסח שיוחס לר' נתן (ו\"דְרַבִּי\" פירושו: של רבי), חכם בן המאה השנייה, שהיה מבוגר אך מעט מרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. מתברר שבמקביל למסכת אבות המצויה בזה לפני הקוראים, באה לעולם מהדורה אחרת של המסכת, כששני החיבורים חופפים זה לזה במידה רבה, אך אין הם זהים. ר' יהודה מכאן ור' נתן מכאן אספו את אמרותיהם של חכמים שונים ועשו ככל הנראה שימוש במקורות זהים, ומכאן הדמיון הרב שבין חיבוריהם. אך בעוד שמסכת אבות של רבי יהודה הנשיא נכללת במשנה, וזכתה בשל כך למעמד מכובד ומרכזי במחשבת עם ישראל ובתרבותו, נותרה מסכת אבות מעשה ידיו של ר' נתן רק בשולי העשייה התרבותית, והיא נדפסת בכמה מדפוסי התלמוד הבבלי בסוף סדר נזיקין. לא רבים עסקו בה, מעטים ביארו אותה, אבל חשיבותה גדולה גם משום שהיא מושיטה לנו עדויות יקרות־ערך אודות נוסחים אחרים של מאמרים המצויים במסכת אבות שבמשנה. במהלך הדורות גילה המחקר כי \"אבות דרבי נתן\" זכה עם הזמן לשתי מהדורות שונות (המכונות נוסח א ונוסח ב), וכי לפנינו חיבור שרק גרעינו הוא מתקופת התנאים, מימי ר' נתן, אך הוא הלך והתרחב עד שהגיע לצורתו הסופית במהלך מאות השנים שלאחר מכן, ובתהליך ההתרחבות חדרו לתוכו חלקים ממסכת אבות שבמשנה.",
+                    "כתיבת פירוש למסכת אבות של המשנה מחייבת על כן בדיקה דרך קבע ב\"אבות דרבי נתן\", ואכן נמצא את אזכרתו של חיבור זה לאורך כל פירושנו, ובמשנה שלפנינו אף העדפנו להביא את נוסחו במקום נוסח המשנה!",
+                    "<b>דמותו של צֶלם – תמונת מצב</b>",
+                    "\"יהי חלקי עמכם\" אמר המשורר ח\"נ ביאליק אל אותם אנשים צנועים וענווים שהם \"השומרים הנאמנים לצלם אלוהים שבעולם\". אך מה הוא \"צלם אלוהים\" זה?",
+                    "אחת משבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה אומרת: \"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר ברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד [=הכוונה לבריאת האישה מצלע הגבר]...\". הרעיון לקוח כמובן מסיפור בריאת האדם שבתורה: \"ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...\" (בראשית א, כו), וכן בהמשך: \"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו...\" (שם, כז). פרשני המקרא והוגי הדעות התקשו בהבנה מלאה של הרעיון בדבר היות האדם ברוּא בצלם האל, לא מעט בשל הערפול שמאחורי המושג \"צלם\" וזיקתו אל המושג \"דמות\" (ומאוחר יותר אף אל המושג \"תבנית\"). בין כך ובין כך הרעיון הוא שיש באדם ניצוץ ויסודו על־אנושי, אלוהי, המבחין בינו לבין שאר בעלי החיים. ומה הוא יסוד זה? יש אומרים תבונתו של האדם ויש אומרים מצפונו, יש אומרים יכולתו לחדש ולברוא ויש אומרים הבחירה החופשית העומדת לרשותו, יש אומרים היותו רחום ורב חסד ויש אומרים שהכוונה לשליטתו על הטבע, ויש אומרים שכל זה גם יחד ועוד. כבר התורה עושה שימוש בביטוי זה כדי להסביר מדוע הוטל איסור על רציחת אדם: \"שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם\" (והוא הפסוק שאת חלקו השני ציטט ר' עקיבא במשנה). הריגת אדם כמוה כפגיעה ביסוד האלוהי המצוי בהווייתו האנושית. מכל מקום ברור לדעת ר' עקיבא, כי כל בני האדם – ללא הבדל מין, גזע, דת, גיל ועוד – הם ברואים בצלם, עדות לחביבות המיוחדת שרוחש האלוהים ליצור האנושי.",
+                    "והנה, עם הזמן נעשה הניב \"האדם נברא בצלם אלוהים\" (וניסוחים דומים) ליסוד מרכזי בהתייחסות הראויה כלפי כל בני האדם, בעיקר כחלק מתורתן של תנועות חברתיות התובעות את זכויות האזרח והאדם. ארגון \"בצלם – מרכז מידע ישראלי לזכויות אדם בשטחים\" הוא דוגמא אחת (שלא כל חלקי החברה הישראלית מסכימים עם דרכה) לשימוש הנעשה בדימוי המקראי הזה. על רקע רעיון \"צלם אלוהים שבאדם\" מתקיים פולמוס ער בשאלות כגון המתת חסד, היחס הראוי אל פושעים מבית או אל אויבים מבחוץ, ואף בסוגיית הטיפול בגופותיהם של מחבלים ומרצחים, ועוד.",
+                    "מעניין עם זאת להעיר, כי תיבת \"צלם\" כשלעצמה משמעה פסל (כגון: \"ויבואו כל העם בית הבעל ויתצוהו ואת מזבחותיו ואת צלמיו שברו...\" [דברי הימים־ב כג, יז], \"צלם די דהב\" [דניאל ג, א] ועוד). ומכאן הביטוי \"צלם בהיכל\" ככינוי לביזוי וחילול קודש שאין כדוגמתם. יסודו במסורת המופיעה במשנה (תענית ד, ו) כי בי\"ז בתמוז הועמד (אך לא ברור בידי מי) \"צלם בהיכל\", כלומר בבית המקדש שבירושלים, וזה אחד מן האסונות שהתרחשו בתאריך זה.",
+                    "מסתבר שיש צלם ויש צלם, ואין תמונת צלם זה כדמותו של צלם זה."
+                ],
+                [
+                    "לפנינו מאמר נוסף של ר' עקיבא שנזכר בשתי המשניות הקודמות (ויש נוסחים הפותחים משנה זו במילים: \"הוא היה אומר\"). את מאמרו של ר' עקיבא, הבנוי על הנחות יסוד דתיות־אמוניות, יש לחלק לשני חלקים, וכל אחד מהם מורכב משתי יחידות.",
+                    "<b>הַכֹּל צָפוּי.</b> הכול ידוע לאלוהים מראש, הצופה את כל מעשי האדם ואירועי היקום עוד קודם שיתרחשו, יודע את \"סוף המעשה\" כבר בשלב ה\"מחשבה תחילה\". תפיסה זו של הידיעה האלוהית היא מחויבת המציאות בכל דת הרואה אותו ככל־יודע, כל־יכול וכנמצא בכל מקום, ואיננה מוכנה או יכולה להודות כי העתיד נסתר ממנו. ויחד עם זה: ",
+                    "<b>הָרְשׁוּת נְתוּנָה.</b> לכל אדם ניתנה הרשות להחליט על דרכו ועל מעשיו, לטוב או לרע. שני מאמרים קצרים אלו נראים כסותרים זה לזה ורבים התלבטו בהבנתם (וראו להלן). ",
+                    "<b>וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן.</b> כשמגיע האדם למשפט על מעשיו, שאותם עשה מבחירתו החופשית, דן אותו האלוהים לפי מידת הרחמים והחסד (\"בטוב\"), ולא על פי מידת הדין הקפדנית והמחמירה, כיוון שידוע לפני האלוהים \"כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא\" (קהלת ז, כ). ",
+                    "<b>וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.</b> השכר או העונש הניתנים לאדם העומד לדין נקבעים על פי גודל ועוצמת מעשיו (זה פירוש \"רוב\" כאן), לטוב ולרע. – נראה שהמשנה הבאה, אף היא מפיו של ר' עקיבא, מדגימה בדוגמא פשוטה ומוחשית את העקרון המורכב העולה ממשנה זו.",
+                    "<b>על ר' עקיבא</b>",
+                    "מגדולי החכמים בארץ ישראל במפנה המאות הראשונה והשנייה לספירה ומי שנחשב כאחד ממייסדי התורה שבעל־פה. עליו קבע ר' יוחנן כי מרבית חיבוריהם של התנאים יצאו מבית מדרשו (כולל הקביעה כי \"סתם מתניתין רבי מאיר ... אליבא דרבי עקיבא\" [בבלי, סנהדרין פו ע\"א], כלומר: המשנה של רבי יהודה הנשיא נשענת על מסורותיו של ר' מאיר, שאותן קיבל מר' עקיבא). על פי האגדה החל ר' עקיבא (בן יוסף) ללמוד תורה בגיל מבוגר, כאשר אשתו, בתו של בר כלבא שבוע – הקרויה במספר קטן של מקורות בשם \"רחל\" – עמדה לצידו ותמכה בו בדרכו. המסורות אודות ר' עקיבא רבות ומהן עולה דמות של חכם ששלט בכל תחומי התורה והעמיד תלמידים הרבה (24,000 לפי אחת המסורות [בבלי, יבמות סב ע\"ב]). מקום מושבו העיקרי היה בבני ברק (באיזור צומת מסובים של היום, לקיים את האמור בהגדה של פסח: \"שהיו מסובים בבני ברק\"). ר' עקיבא פיתח שיטה של קריאה בפסוקי המקרא התובעת לייחס משמעויות רבות ואף שונות לכל אות ולכל מילה במקרא (והשוו את שיטתו האחרת של בן דורו, ר' ישמעאל, לעיל ג, טז). ר' עקיבא ידוע גם כמי שמייחסים לו תמיכה פומבית במרד בר כוכבא (ירושלמי, תענית ד, ה) – אשר פרץ בשנת 132 לספירה – וכמי שמצא את מותו בעינויים קשים בעקבות כשלון המרד ולאחר שהמשיך ללמד תורה ברבים בניגוד לגזירותיהם של הרומאים (בבלי, ברכות סא ע\"ב). בשל ידיעותיו ואישיותו התפרסם שמו של ר' עקיבא \"מסוף העולם ועד סופו\" (בבלי, יבמות טז ע\"א), ודמותו הפכה לדמות מופת אשר זכתה להערצה אדירה לאורך הדורות כולם. עליו קבעו כי הוא חי, כמשה רבנו בשעתו, מאה ועשרים שנה (ספרי דברים, שנז), כי \"הפורש [ממנו] כפורש מן החיים\" (בבלי, קידושין סו ע\"ב) וכשמת אמרו עליו: \"משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה [=הזרועות שהחזיקו את התורה ונתנו לה קיום] ונסתתמו מעיינות החכמה\" (בבלי, סוטה מט ע\"ב). עוד מתקשרת דמותו של ר' עקיבא אל ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס, לאותו עולם מיסטי של תורת הסוד, והוא היחיד מביניהם ש\"נכנס בשלום ויצא בשלום\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). – מייסדי תנועת \"בני עקיבא\" (בירושלים של שנת תרפ\"ט) נתלו בדמותו האדירה של חכם זה וביקשו להנחיל את מורשתו לחניכיהם, בתורה ובמעשה.",
+                    "<b>צפוי או צפוּן?</b>",
+                    "חלקם הראשון של דברי ר' עקיבא, \"הכל צפוי (כלומר ידוע לאלוהים מראש) והרשות נתונה\", נראה ככולל סתירה פנימית מהותית והרבה התלבטו בהבנתו: \"אם יָדע [אלוהים] שהוא [=האדם] יהיה צדיק – אי אפשר שלא יהיה [האדם] צדיק!\", ואם תאמר שלא ידע האלוהים מה יהיה האדם – הרי שאתה פוגם בשלימות ידיעתו של האלוהים (הרמב\"ם, הלכות תשובה ה, ה). ובכלל, מה הטעם לצוות על האדם ללכת בדרך זו או אחרת, אם הדרך שבה ילך ממילא כבר ידועה מראש? וחמור מזה – מה היא ההצדקה למתן שכר או עונש במערכת דטרמיניסטית שכזו? מסקנתו של הרמב\"ם היא ששאלה מורכבת ועמוקה מעין זו דורשת הבחנה בין הידיעה האנושית לבין הידיעה האלוהית. עצם העובדה שאלוהים יודע את העתיד איננה קובעת אותו, מכיוון שהאדם הוא שקובע את גורלו מתוך רצונו החופשי. במילים פשוטות, הרמב\"ם טוען שהסתירה בין ידיעתו של האלוהים לבין הבחירה החופשית הפתוחה בפני האדם היא מדומה, משום שהיא מתייחסת אל האלוהים במונחים אנושיים. רק במונחים של בני אדם, ידיעה מוחלטת של דבר כלשהו אכן מחייבת את התרחשותו, אולם, מכיוון שידיעתו של הקב\"ה (כמו הקב\"ה בעצמו) היא מושג שלא ניתן להבין אותו בקטגוריות אנושיות, אין היא סותרת את אופציית הבחירה הפתוחה בפני האדם. יש להודות שזו תשובה לא פשוטה, ונראה שכדי להתיר את הקושי שבדברי ר' עקיבא יש המפרשים כי \"צפוי\" פירושו: דבר שרואים אותו, דבר שאיננו נסתר, ולפי זה הכוונה רק לומר – ברוח הפסוק: \"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאום ה'?\" (ירמיה כג, כד) – כי האלוהים רואה את כל מעשי האדם ועל כן אל לו לאדם לעשות שימוש רע ברשות הנתונה לו. ומעניין שיש גם הגורסים כאן: \"הכול צפוּן\", היינו הכול רשום וחקוק ושמור באותם ספרים שייפתחו ביום הדין ועל פיהם יובא אדם למשפט (ראו לעיל ב, א). נראה שהקריאה \"הכל צפון\" באה אף היא לפתור את הקושי שמעוררים דברי ר' עקיבא.",
+                    "<b>\"סוף מעשה במחשבה תחילה\"</b>",
+                    "משפט ידוע זה לקוח מן הפיוט הפותח במילים \"לכה דודי לקראת כלה / פני שבת נקבלה\". הפיוט נתחבר בידי ר' שלמה אלקבץ בצפת של המאה השש־עשרה והפך בכל עדות ישראל לחלק מטכס קבלת שבת. והנה מתברר, כי המשפט הזה עבר מהפך פרשני במהלך הדורות. וכך אומר בו הפייטן: \"לקראת שבת לכו ונלכה / כי היא מקור הברכה / מראש מקדם נסוכה / סוף מעשה במחשבה תחילה\", ופירוש הדברים: השבת נתמנתה לנסיכה שבין ימות השבוע (\"נסוכה\") עוד קודם לבריאת העולם (\"מראש מקדם\"), שכן היא היתה אמנם סוף מעשה הבריאה, אבל היא עלתה במחשבה, היתה בתודעתו של הבורא, עוד בתחילתו. את הרעיון הזה גזר הפייטן ממסורות מדרשיות הקובעות כי כמה וכמה דברים \"עלו במחשבה\" עוד קודם לבריאתם, כגון האבות, שמו של המשיח, בית המקדש וכיוצא באלה (בראשית רבה א, א ועוד).",
+                    "משפט זה עבר בשפתנו תהליך של חילון, נעקר מהקשרו המקורי ונתפרש מחדש, כעצה טובה לאדם לתכנן את מעשיו מראש, להקדים תמיד מחשבה לעשייה, ולא להיחפז לעשות דברים בלא תכנון מתאים. לא פעם נלווית אליו נימה של אזהרה מראש או של נזיפה שלאחר מעשה. והשוו לעיל (ב, יג) על חשיבות \"הרואה את הנולד\", מי שסוף מעשיו במחשבתו תחילה."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' עקיבא (ועליו ראו במשנה הקודמת). עיקר מאמרו זה של ר' עקיבא הוא אלגוריה בעלת אופי דתי על מעמדו של האדם בעולם ועל גורלו בחייו ולאחר חייו עלי אדמות. חומרי האלגוריה לקוחים בעיקרם מתחום הכלכלה והמסחר. ",
+                    "<b>הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן.</b> כל מה שמקבל האדם בעולם זה נתון לו זמנית, כאותו חפץ שמוסר הלווה לזמן קצוב כדי להבטיח את החזרת ההלוואה. ",
+                    "<b>וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.</b> המצודה היא רשת לציד דגים (השוו: \"כי גם לא ידע האדם את עיתו כדגים שנאחזים במצודה רעה\" [קהלת ט, יב]), וכוונתו לומר: מעל לכל המציאות מרחפת רשת שאין אפשרות להתחמק ממנה בבוא יום הדין. ",
+                    "<b>הַחֲנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקֵס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה.</b> האפשרויות ליהנות מן העולם (היא ה\"חנות\") עומדות כולן לרשות האדם, והקב\"ה (הוא ה\"חנוני\") נותן בהקפה מבלי לבקש תמורה מיידית, אבל כל הנאה וכל לקיחה נרשמות בפנקס (ראו להלן) וכל המבקש לקחת בהקפה יכול לעשות כן. ויחד עם זאת:",
+                    "<b>וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.</b> גובי החובות מטעמו של \"החנווני\", הלוא הם הייסורים והמחלות ושאר צרות, סובבים באופן קבע בעולם וגובים את החוב מן האדם החייב, בין ירצה בין לא ירצה, בין שהוא מודע לכך ובין אם לאו. ",
+                    "<b>וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת.</b> אותם גבאים אינם פועלים באופן שרירותי, שכן ברשותם הפנקסים שבהם נרשם בדיוק מה עשה האדם בעולם, ועליהם הם סומכים בבואם לדון עמו דין של אמת. ",
+                    "<b>וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה.</b> והעיקר: כל מה שמתרחש בעולם הזה איננו אלא הכנה לקראת העולם הבא, שבו ניתן הגמול האמיתי לאדם על מעשיו, כאותה סעודה חגיגית שאוכלים אותה לאחר הכנה מרובה. – אפשר לראות את כל המאמר הזה כהדגמה לרעיון העולה מן המשנה הקודמת, אף היא מדברי ר' עקיבא, ש\"הרשות\" אכן \"נתונה\" לאדם, אך בסופו של דבר הוא \"נדון\" לפי \"רוב המעשה\", קצת בידי הגבאים בעולם הזה ובעיקר בעולם הבא.",
+                    "<b>הגבאי – אז והיום</b>",
+                    "הגבאי בעולמם של חז\"ל הוא האדם ההולך לגבות חובות מן החייבים, כדרכם בימינו שלנו של בנקים או של פקידי ההוצאה לפועל, של עורכי דין המתמחים בגביית חובות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות של גובי חובות בעולם התחתון ובשוק האפור. \"גבאי\" הוא אפוא הגובה. כך, לדוגמא, מופיע במדרש תנחומא (פרשת שמיני, ט) משל על \"מדינה [=עיר] שהיתה חייבת מס למלך, שלח (המלך) גבאים לגבותה, עמדו בני המדינה והיכו את הגבאים...\", וכן מסופר על מלך ששלח \"גבאי טמיון [=אוצר!] לגבות\" מאדם כלשהו את החוב שהוא חייב לו (ויקרא רבה יא, ז). מונח נוסף, המופיע בספרות חז\"ל ובמקורות אחרים בני הזמן, מונח הקרוב במשמעותו למונח \"גבאים\", הוא \"מוכסים\". גם הם עסקו בגביית כספים, אך בניגוד לגבאים, שלעיתים זכו ליחס חיובי (ראו להלן), התייחסו אל המוכסים בדרך כלל באופן שלילי ביותר, בהיותם גובי הכספים עבור השלטונות הרומאים ונתפסו לפיכך כמעין גזלנים. כך, למשל, נקבע כי \"המוכסין תשובתן [=חזרתם בתשובה] קשה\" (תוספתא, בבא מציעא ח, כו), משום שלא תמיד הם יודעים למי עליהם להחזיר כספים שגבו שלא כחוק או ביד קשה ובאלימות.",
+                    "גבאי צדקה, אנשים שמונו על ידי הציבור לחזר על הפתחים ולגבות כספים למטרות של צדקה כגון החזקת בתי תמחוי (בבלי, פסחים יג ע\"ב), זכו לעומת זאת להערכה רבה. עליהם נאמר, למשל: \"מי הם 'מצדיקי הרבים' [=ביטוי של שבח המופיע בדניאל יב, ג]? רבי שמעון אומר: אלו החכמים, רבי נחמיה אומר: אלו גבאי צדקה\" (מסכת שמחות ג, ח). והם זכו אף לעדיפות יחסית במציאת שידוך לבנותיהם: \"לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם – ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור – ישא בת ראשי כנסיות [=בתי כנסת]. לא מצא בת ראשי כנסיות – ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה – ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ\" (בבלי, פסחים מט ע\"ב). ובכלל, גבאי הצדקה נחשבו כאנשים שיש לסמוך על יושרם ולכן אין לחקור ולשאול מה עשו בכספים שאספו: \"אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה\" (בבלי, בבא בתרא ט ע\"א).",
+                    "בימינו מגדירה המילה \"גבאי\" את האחראי על ניהול חיי בית הכנסת – כגון קביעת זמני התפילות, מינוי חזנים והזמנת אנשים לעלייה לתורה – בעוד שגביית הכספים (דמי חבר, תרומות וכיוצא בזה) מהווה רק חלק שולי יחסית בשלל תפקידיו. עם זאת ישנם עדיין בתי כנסת שבהם מסייע הגבאי לאורחים מזדמנים למצוא מארחים שיזמינום לסעוד על שולחנם, וגם בזה נותר זיכרון מתפקידיו המקוריים של הגבאי לעמוד לימינם של הזקוקים לסיוע.",
+                    "<b>\"הפנקס פתוח והיד רושמת\"</b>",
+                    "כך (ולא \"והיד כותבת\") אמר בשנת 1966 מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, כאשר הסביר מדוע אין ישראל מגיבה באורח מיידי על פעולות חבלניות של אש\"ף. ישראל תדע להגיב בזמן הראוי, אמר, ואין להיחפז בעניין זה. וכך נתקבע משפט זה בתודעת הציבור הישראלי והוא מצוטט רבות, בעוד שהנוסח המקורי \"והיד כותבת\" נותר בשוליים, ללמדך על כוחה של אמירה פוליטית חדה. (ללוי אשכול מיוחסות אמירות נוספות כגון \"לעניות דעתי הקובעת\", ועוד.) מאמרו של ר' עקיבא אף זכה להיחרט לדורות בסרט הפולחן \"גבעת חלפון אינה עונה\", אלא ששם הוא מופיע כ\"היד פתוח והפנקס רושמת\".",
+                    "אך עדיין יש לשאול: פנקס זה (המופיע בלשון חז\"ל גם בלשון נקבה [משנה, כלים יז, יז]) מה הוא? מתברר ש\"פנקס\" היא אחת מן המילים היווניות שחדרו לשפה העברית בתקופת חז\"ל, הרבה מהן מילים מתחום חיי היום.",
+                    "Pinax ביוונית (ומינו בשפה זו נקבה) הוא \"לוח כתיבה\". במשמעות זו נזכר הפנקס במקומות שונים בספרות חז\"ל. כך, למשל, על דברי המשנה האוסרת לקרוא לאור הנר בשבת, שמא יבוא האדם להטות את הנר (והוא דבר האסור בדיני היום הזה), מסופר: \"אמר רבי ישמעאל בן אלישע: 'אני אקרא ולא אטה' … קרא והיטה, וכתב על פנקסו: 'אני ישמעאל בן אלישע קריתי [=קראתי] והטיתי נר בשבת. לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה [=קרבן לכפרה]\" (בבלי, שבת יא ע\"ב). ופעמים רבות (כגון משנה שבועות ז, א) נזכר הפנקס בקשר לחנווני הרושם בו את חובותיהם של הקונים בחנותו. דרך לשון חז\"ל התגלגל ה\"פנקס\" אל השפה העברית, והוא רווח במשמעות קרובה למשמעותו המקורית גם בימינו, ומוכרים היטב גם פנקסים שמנהלת המדינה: פנקס הקבלנים, פנקס העובדים הסוציאליים, פנקס הבוחרים ועוד."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו בן ארבעת החלקים בנוי במיבנה ספרותי זהה, הקובע כי דברים הנראים כמנותקים זה מזה, או אפילו סותרים זה לזה, משלימים למעשה אחד את רעהו, ויש לאחוז בשניהם. כל אחד מהם כשלעצמו הוא בעל ערך, אך אין בו די. זאת ויותר מזאת: לעיתים מתנים שני המרכיבים זה את זה, ובהיעדר האחד – אין טעם רב באחר (אף שהוא לא חסר משמעות). ",
+                    "<b>אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.</b> דרך ארץ (ראו לעיל ב, ב) היא מלאכת כפיים ופרנסה, וכבר שמענו (שם) כי \"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ\", וכך סבור גם ר' אלעזר. האדם השלם והנעלה עוסק בזה ובזה. ",
+                    "<b>אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.</b> החכמה היא הידע הנלמד ואילו היראה, יראת אלוהים, היא ההתנהגות הדתית הראויה. שני אלה צריכים לבוא יחדיו, ואחד מהם בלבד אין בו די (והשוו לדברים דומים לעיל ג, יא). ",
+                    "<b>אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה; אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת.</b> הדעת היא הידע הנלמד, ואילו בינה היא היכולת לחשוב ולחדש, ולשניהם זקוק האדם. ",
+                    "<b>אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.</b> הקמח מסמל את צרכי המזון והפרנסה בכלל, וצריך האדם שיהיה קמח בסלו ותורה בתודעתו ובלבו. אי אפשר ללמוד תורה על בטן ריקה, אך קמח בלבד, בלא תורה בצידו, הוא דבר ריק וחסר משמעות. – חלק המשפט, \"אם אין קמח אין תורה\", הוא שזכה שלא במפתיע לתפוצה רבה בשיח הישראלי, גם בהקשרים שאינם עוסקים ב\"תורה\" במשמעותה הדתית המצומצמת של המילה. למשל: \"אנו תקווה ששרת החינוך וממשלת ישראל יבינו ... [מה שניסחו] חז\"ל בפתגם הידוע 'אם אין קמח אין תורה', כי מורים עם משכורות עלובות ... אינם יכולים להגיע לתוצאות משביעות רצון\" (מתוך אתר \"אורט ישראל\" בתקופת שביתת מורים).",
+                    "<b>על ר' אלעזר בן עזריה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השנייה. בן למשפחת כהנים מצאצאי עזרא הסופר (ירושלמי, יבמות א, ו), ועשיר מופלג אשר בבעלותו היו, ככל הנראה, גם מטעי זיתים בגליל. על עשירותו ניתן ללמוד מקביעת התלמוד כי מי שרואה את ר' אלעזר בן עזריה בחלומו, \"יצפה לעשירות\" (בבלי, ברכות נז ע\"ב). בזכות יחוסו, חכמתו, ומעמדו הכלכלי שימש ר' אלעזר בן עזריה כנשיא בתקופה הקצרה שבה הודח רבן גמליאל דיבנה ממעמדו (ראו לעיל א, יח), למרות היותו עול ימים באותו זמן (בן שמונה עשרה או שש עשרה, לפי מסורות שונות). בתקופה הקצרה שבה שימש ר' אלעזר בן עזריה בתפקיד הנשיא עלה בידו להכניס שינויים בחיי בית המדרש, החל מסילוקו של שומר פתח בית המדרש, אשר לא התיר לכל אדם להיכנס לתוכו (בבלי, ברכות כח ע\"א), וכלה בהכרעות חד משמעיות בהלכות שהיו שנויות בספק, וביניהן גם כאלה שהספק בעניינן החל עוד בימי שמאי והלל. לבד מן התקופה שבה כיהן כנשיא, שימש ר' אלעזר בן עזריה בשליחות הציבור גם במגע עם הרשויות הרומיות, ומסופר שהיה בין חכמים שנסעו לרומי בשליחות העם (ספרי דברים, שיח).",
+                    "בין מאמריו המפורסמים של ר' אלעזר היא הקביעה כי פיקוח נפש דוחה שבת (בבלי, שבת קלב ע\"א), כי סנהדרין המוציאה להורג פעם בשבעים שנה נקראת \"חובלנית\" כלומר קטלנית (משנה, מכות א, י) וכי \"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה [=יפייס] את חברו\" (משנה, יומא ח, ט). רבי יהודה הנשיא כינה את ר' אלעזר בתואר המכובד \"קופה של רוכלים\", שכמוהו כרוכל הנושא באמתחתו דברים רבים ומגוונים, כך היה ר' אלעזר בקי במקרא, במשנה, במדרש, בהלכות ובאגדות (אבות דרבי נתן, נוסח א, יח).",
+                    "<b>\"תורה עם דרך ארץ\"</b>",
+                    "דבריו של ר' אלעזר בעניין תורה ודרך ארץ הפכו לאחר למעלה מאלף ושש־מאות שנה לסיסמא שאפיינה את שיטתו החינוכית של הרב שמשון [בן] רפאל הירש (הרש\"ר הירש). רב זה (1808־1888) היה הדמות המרכזית ביהדות האורתודוכסית בגרמניה של המאה הי\"ט. בתקופתו של הירש החלו היהודים במערב אירופה ליהנות מפירות האמנציפציה, וניתנה להם האפשרות לקחת חלק בחברה הגרמנית. יהודים רבים, שהשתלבו בכלכלה ובחיי הרוח הגרמניים, שלחו את ילדיהם להתחנך בבתי ספר גרמניים, משום ששם למדו גם לימודים כלליים. הרב הירש היה אמנם רב חרדי שדגל בחינוך לקיום מצוות באופן מחמיר, אך הוא הבין את חשיבותם של מקצועות החול עבור התלמידים הצעירים, וכך גיבש את שיטתו של \"תורה עם דרך ארץ\". בפירושו לתורה מסביר רש\"ר הירש: \"דרך ארץ היא דרך התרבות [הכללית]\", כי \"התרבות פותחת את חינוך האדם ואילו התורה משלימה אותו; שכן התורה מחנכת את האדם השלם\", ועל כן \"בישראל דרך ארץ ותורה ירדו כרוכים; האדם השלם והיהודי השלם הם זהים בבית ישראל\" (פירושו לבראשית ג, כד). ברוח גישתו הקים בית ספר לנערים בפרנקפורט שבגרמניה.",
+                    "לאחר השואה עלו מרבית ממשיכי דרכו של הרש\"ר הירש לארץ ישראל, חלקם הצטרפו לקהילות החרדיות וסירבו להמשיך בדרכו החינוכית בטענה שהיתה זו הוראת־שעה בלבד, כחלק מן המאבק בתנועת הרפורמה. תלמידים אחרים של הרב הירש הצטרפו אל הזרם החינוכי הממלכתי־דתי, וכיום קיימים בישראל כמה בתי ספר הרואים את עצמם כנאמנים לשיטתו, ביניהם בית הספר \"חורב\" בירושלים, שנקרא על שם ספרו של הרב הירש המרכז את משנתו החינוכית.",
+                    "<b>קמח, שאור ועיסה</b>",
+                    "הקמח מסמל בדברי ר' אלעזר את המזון בכלל, בשל היותו המוצר הבסיסי ביותר בתזונתם של בני אדם בתקופת חז\"ל (ובמידה מרובה גם היום, ובוודאי בחברות מסורתיות). תהליך הכנת הלחם באותם ימים היה ממושך, הוטל על הנשים ונמשך כיממה. הקמח היה בדרך כלל קמח מלא, היינו קמח שנטחן מגרעין החיטה בשלמותו. לאחר ניפוי הקמח (ראו להלן ה, יח) הוא נלוש במים ואז צורפו אל העיסה חומרי התפחה (הם \"השאור\" [בדרך כלל חלק מלחם שכבר תפח והחמיץ, והיום: שמרים]). לאחר שתפחו הכיכרות במשך כשתים עשרה שעות הם נאפו בתנור עשוי לבנים או אבן, ובדרך כלל נאפה הלחם מדי בוקר בכמות הנדרשת לאותו יום.",
+                    "השאור נתפס בספרות חז\"ל בדרך כלל לשלילה, כיוון שהוא כשלעצמו חמוץ ואינו ניתן לאכילה. מכאן הביטוי \"שאור שבעיסה\" ככינוי לגורם שלילי כגון יצר הרע (בבלי, ברכות יז ע\"א), אך מצאנו גם כי \"השאור יפה [=טוב וראוי] לעיסה\" (בבלי, כתובות י ע\"ב), וכי \"השלום לארץ כשאור לעיסה\" (מסכת דרך ארץ, פרק השלום, א), רוצה לומר, שהארץ לא תוכל להתקיים בלי השלום, כשם שהעיסה לא תתפתח בלא השאור.",
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> ר' אלעזר בן עזריה (וראו עליו במשנה הקודמת). ר' אלעזר מפתח את הרעיון שנזכר לעיל (משנה יב) על יתרון המעשה הנכון על פני הידע הראוי. ",
+                    "<b>כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה?.</b> למה דומה מי שעיקר כוחו ומרצו מופנים ללימוד מופשט ורוחני, בעוד שמעשיו (בתחום הדתי ובעיקר החברתי, כגון גמילות חסדים וכיוצא בזה) הם מועטים יחסית? ",
+                    "<b>לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוֹ וְהוֹפְכַתּוֹ עַל פָּנָיו.</b> אדם כזה משול לעץ שעיקרו גזע וענפים, בעוד שחיבורו אל הקרקע, באמצעות השורשים, הוא רופף, ועל כן כל רוח מצויה עשויה לעקור אותו ממקומו. ומבקש ר' אלעזר לומר כי העשייה הנכונה היא הנותנת ללימוד התיאורטי את מלוא משמעותו ותוקפו בכך שהיא מעגנת אותו במציאות. ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר \"וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב\" (ירמיה יז, ו).</b> בפסוק זה מדבר הנביא על אדם שאיננו בוטח באלוהים, אך הוא מובא כאן רק כראיה (החסרה אמנם מהרבה כתבי יד של המסכת) לדימוי אדם לעץ. הערער (בלשוננו היום) הוא עץ ממשפחת הברושיים המסוגל לשרוד באזורים צחיחים (\"חררים\" הוא כינוי למדבר יבש וחם, ו\"ארץ מלחה\" היא ארץ שכמעט ואיננה מצמחת דבר ואיננה מיושבת). ",
+                    "<b>אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.</b> וכוונת ר' אלעזר לומר, כי מי ש\"מעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת\" (כדברי ר' חנינא בן דוסא לעיל ג, יב). וגם כאן מובא פסוק לראיה (ואף הוא חסר מהרבה כתבי יד של המסכת),",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי\" (ירמיה יז, ח).</b> הפסוק מדבר במי שבוטח באלוהים, אך כאן הוא מובא רק כדימוי חיובי של אדם לעץ, השתול על מים או סמוך לפלג מים (הוא ה\"יובל\"), ועל כן לא יחוש בחום הכבד והוא רענן תמיד ואינו חדל (\"לא ימיש\") מלהניב פירות.",
+                    "<b>\"כי האדם עץ השדה\"</b>",
+                    "חברה חקלאית, המוקפת בצמחייה רבה, עושה שימוש בעולם הטבע בכלל, ובעולם העצים בפרט, כסמל ספרותי לעולם האנושי. כך, למשל, במשל יותם (שופטים, פרק ט) לפיו \"הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך\" (פסוק ח), שבו מסמלים הזית, התאנה והגפן בני אדם בעלי תכונות חיוביות, המסרבים לקבל עליהם את התפקיד, בעוד שהאטד, אותו שיח קוצני יבש הנוטה לבעור בנקל (והמסמל את אבימלך, אחיו של יותם, שהומלך על ידי אנשי שכם) מסכים למלוך ומבטא את הסכמתו בדברי רהב ריקים מתוכן. באורח דומה פותח ספר תהילים בהשוואת הצדיק ל\"עץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול\", בעוד שהרשעים כמוהם כ\"מוץ אשר תדפנו רוח\" (תהילים א, ג־ד). בהמשך הספר גם נאמר כי \"צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה\" (צב, יג) וכמוהו הרבה.",
+                    "על רקע זה תובן במלואה אחת הברכות היפות שבספרות חז\"ל. כשנפרד אחד מן החכמים מחברו, ביקש זה ממנו שיברך אותו. ועל כך אמר: \"אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה, ואמת המים [=תעלה ובה מים זורמים] עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין – הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה – הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך – הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה, במה אברכך? אם בתורה – הרי תורה, אם בעושר – הרי עושר, אם בבנים – הרי בנים. אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך\" (בבלי, תענית ה ע\"ב – ו ע\"א).",
+                    "במקום אחר (ראו לעיל ב, ט) מושווים בני אדם לארז ולקנה, מתוך הקביעה כי \"לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז\" (בבלי, שם, כ ע\"ב). והתלמוד מסביר: \"מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף [=מתחלף ומתחדש] ושורשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו. אבל [הארז] ... כיוון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו\" (שם). ואכן, שורשי הארז אינם מעמיקי קרקע אלא מתפשטים לרוחב בלבד, ועל כן יכולה רוח עזה לעוקרו ממקומו. לעומת זאת, הקנה (המכונה בטעות בלשון העם בשם \"קנה סוף\") הוא בעל שורשים הנאחזים בעומק הקרקע ולכן קשה עד מאוד לעקור אותו והוא עמיד כנגד סופות, הצפות ושריפות. אכן, \"כי האדם עץ השדה\" (וראו עוד לעיל ג, ט).",
+                    "<b>מלח הארץ</b>",
+                    "את המילים \"ארץ מלחה\" שבדברי הנביא ירמיהו מתרגם התרגום הארמי של ספר זה כעוסקות בסדום, אשר התפרסמה – יחד עם שכנתה עמורה – כעיר שכוסתה ב\"גפרית ומלח\" (דברים כט, כב), והר סדום, כידוע, הוא ממאגרי המלח הטבעי הגדולים ביותר בעולם. הביטוי \"ארץ מלחה\" מצביע על אזור שומם ומקולל, אבל מסתבר שהמלח – המשמש בעיקר לתיבול מזון ולשימורו – זכה בעולם הקדום דווקא למעמד מכובד. בקטורת שהוקרבה בבית המקדש צריך היה לערב גם \"מלח סדומית\" (בבלי, כריתות ו ע\"א) ואת כל הקרבנות שהובאו בבית המקדש חובה היה להמליח במלח (ויקרא ב, יג) – והתוספתא מדגישה (מנחות ט, טו) כי המדובר גם כאן ב\"מלח סדומית\" דווקא, ובבית המקדש היה מקום מיוחד, \"לשכת המלח\" (משנה, מידות ה, ג) שבו נעשה הדבר. (אגב, דיני הכשרות דורשים עד היום להמליח את הבשר כחלק מהכשרתו, והמנהג להמליח את פרוסת הלחם שעליה מברכים \"המוציא לחם מן הארץ\" קשור לראיית כל ארוחה כמעין קרבן [ראו לעיל ג, ד].) על כן \"ברית מלח\" הוא כינוי לברית נצחית (במדבר יח, יט) העומדת לעד, כשם שהמלח לעולם איננו מתקלקל, ואילו \"מלח הארץ\" הוא כינוי למובחרים שבין האנשים. מקורו של הביטוי בדברי ישוע אל תלמידיו, \"אתם מלח הארץ\" (מתי ה, יג). ביטוי זה מופיע רבות בשפה העברית החדשה, אך בשל מקורו נראה שאין בו שימוש רב בהקשרים מסורתיים."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר.</b> ומנסה במאמרו להבחין בין עיקר ומשני בתחומי ידע תורני שונים, שיש בהם מרכיב מרכזי של חשבונות וחישובים. אין להעמיד בדרגה זהה את כל מה שיכול או צריך אדם ללמוד; הצבת סדר עדיפויות הוא דבר ראוי ונכון. ",
+                    "<b>קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת.</b> חשובים במיוחד הם ענייני קרבנות העוף שמסכת קינים (האחרונה בסדר קדשים שבמשנה) עוסקת בהם, ושאלות שונות הקשורות בחישוב ימי הנידה, שמסכת נידה (המצויה לקראת סיום סדר טהרות) עוסקת בהן. שני נושאים אלו הם דוגמא לנושאים מרכזיים שיש להקדיש להם זמן ומאמץ בשל חשיבותם ומורכבותם. הקרבנות (וקרבנות העוף המכונים \"קינים\" הם רק דוגמא לכך) וענייני חישוב תקופת הנידה כבסיס לטהרת האישה הן סוגיות בעלות חשיבות גדולה בעולמם של חכמים, ויש בהן מרכיב מרכזי של חשבונות וחישובים מורכבים. אי קיום המצוות הקשורות בהם הוא על פי ההלכה בבחינת חטא חמור, ועל כן קובע ר' אלעזר שיש לדקדק בהם וללבנם היטב היטב. ",
+                    "<b>תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.</b> לעומת זאת, חשבונות הקשורים במהלך הכוכבים ובקביעת הלוח (הן \"התקופות\", עניינים של מחזור הזמן, כעין אסטרונומיה, הכרוכה בהקפת כוכבי הלכת את כדור הארץ, כפי שמקובל היה לומר באותם ימים) וכן חשבונות הקשורים בהמרת ערכן המספרי של אותיות בספרות (ראו להלן), כל אלה חשובים אף הם, אך הם רק בבחינת דבר טפל, קישוט לעיקר. הם עשויים לסייע ללימוד התורה וההלכה, לחדד את הלומד ולענג אותו, אך אי אפשר שיהיו מטרה בלעדית בפני עצמם. (על \"פרפרת\" ראו להלן.) נראה כי כל מורה ולומד יאמץ את העיקרון הזה בשתי ידיים.",
+                    "<b>על ר' אלעזר (בן) חסמא</b>",
+                    "חכם מחכמי יבנה שחי בראשית המאה השנייה. בדרך כלל הוא קרוי בשם \"אלעזר חסמא\", ובמדרש מוסבר כי \"חסמא\" אינו שם אביו אלא כינוי שזכה לו בזכות אירוע שהתרחש לו: פעם בא לבית כנסת ושם נתגלה שאין הוא יודע לעבור לפני התיבה. לאחר שהציבור בייש אותו, שב ר' אלעזר אל רבו, אל ר' עקיבא, אשר לימדו את הדרוש לימוד, וכאשר חזר ר' אלעזר לאותו מקום והראה את כוחו בתפילה, אמרו עליו \"התחסם ר' אלעזר\" (ויקרא רבה כג, ד), ואין \"התחסם\" אלא לשון חיזוק. ומצאנו בלשון חז\"ל את השימוש בשורש חס\"ם במשמעות זו (וכן בלשוננו: חיסום פלדה שפירושו חיזוקה והעצמתה). על ר' אלעזר מסופר שהיה אביון מרוד, ולפי אחד המקורות אמר עליו אחד ממוריו, ר' יהושע בן חנניה, לרבן גמליאל: \"שני תלמידים שיש לך ... ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טיפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן [רבן גמליאל] דעתו להושיבם בראש ... שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם [=סבורים אתם] ששררה [=שלטון על אחרים] אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!\" (בבלי, הוריות י ע\"א). ומעניין שר' אלעזר מתואר כאן כמי שיודע לערוך חשבון מורכב עד דמיוני (חישוב מספר הטיפות שבים), והרי בנושא זה הוא גם מדבר במשנה שלפנינו! לפי מסורת מאוחרת הוא קבור במירון.",
+                    "<b>כמה זה \"גימטריה\" בגימטריה?*</b>",
+                    "ה\"גימטריה\" הינה חישוב ערכן המספרי של האותיות, והיה מי שהציע לפרק מילה זו לשתי מילים יווניות, כדוגמא לחישוב כזה: gamma (=האות השלישית, כמו הגימ\"ל) ו־tria (המספר שלוש). בחישוב זה ערכן המספרי של האותיות א־י הוא 1־10, האותיות כ־צ ערכן 90־20 ואילו האותיות ק־ת ערכן 400־100. השימוש בגימטריה בא לעיתים לצורך דרשות, ובדרך כלל לשעשועי תורה. כך, למשל, אומר המדרש (אסתר רבה ז, כא) כי כאשר אמר אחשוורוש להמן כי אין הוא מבקש תשלום עבור הריגת עם ישראל, וכי \"הכסף נתון לך\" (אסתר ג, יא), לא ידע כי הוא רומז בזה גם לתליית המן על העץ, כיוון ש\"הכסף\" ו\"העץ\" בגימטריה הם \"מאה ושישים וחמישה\" (ה=5, כ=20, ס=60, פ=80 שווים בחשבונם: ה=5, ע=70, צ=90). באופן דומה נקבע בתלמוד הבבלי (נדרים לב ע\"א) כי \"שמונה עשר ושלוש מאות\" חניכי ביתו של אברהם שיצאו עמו לקרב (בראשית יד, יד), לא היו למעשה אלא אדם אחד – עבדו אליעזר, ששמו בגימטריה שווה 318. ללמדך על עוז רוחם של עבד זה ושל אדונו. – בתקופתנו, עם פיתוח מאגרי מידע אלקטרוניים הכוללים מחשבי גימטריות, נקל להשתעשע בגימטריות מעין אלה עוד ועוד, הן ככלי לניגוח והן ככלי לאישוש וחיזוק. \"מסכת אבות\" בגימטריה (929) היא גם הפסוק \"מהלל אקרא ה' ומן אֹיבַי אִושע\" (תהלים יח, ד) או \"ויאמר לקוצרים ה' עמכם\" (רות ב, ד), אבל גם \"ויאמר השליכו ארצה\" (שמות ד, ג) או \"תהֹמֹת בלב ים\" (שם טו, ח), ואין לדברים קץ.",
+                    "<b>*.</b> [והתשובה הנכונה: 277, כמו גם \"מחוץ למחנה\", \"מזכיר\" או \"אנא ה' הצליחה נא\"]",
+                    "<b>פרפראות על פרפראות</b>",
+                    "התוספתא (ברכות ד, ח) מתארת את סדר הסעודה הראוי בתקופת חז\"ל: \"כיצד סדר סעודה? אורחין נכנסין ויושבין על ספסלים ועל גבי קתדראות [=כיסאות] עד שיתכנסו [כל האורחים]. נתכנסו כולן, נתנו להם [מים לנטילת] לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת [לצורך הניקיון, כיוון שנטילת שתי ידיים לאכילת לחם תיעשה מאוחר יותר]. מזגו להם את הכוס, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו לפניהם פרפראות – כל אחד ואחד מברך לעצמו ... [אורח] הבא אחר שלוש פרפראות אין לו רשות ליכנס\". מה הן הפרפראות? מסתבר שמדובר במתאבנים, מאכלים קלים המעוררים את התיאבון, \"מיני מעדנים הפותחים את בני המעיים\" (רש\"י למסכת סוכה כז ע\"א). קודם לסעודה מגישים לאורחים את הפרפראות, וכל אחד אוכל לעצמו ומברך לעצמו, עד שמגיע זמן הסעודה שבה יאכלו ויברכו יחדיו. הדבר דומה למה שמקובל להגיש כיום בקבלת פנים לפני חתונה או אירוע אחר, ומן הנימוס הוא שלאחר שלוש פרפראות, לא יצטרפו אורחים לסעודה, כיוון שכבר החלה. ויש המשתמשים בביטוי \"פרפראות\" לשם תיאור קינוחי הסעודה דווקא, שאף הם מכל מקום אינם העיקר בה. כך, למשל, הזכרת \"פרפרת שלפני המזון\" ו\"פרפרת שלאחר המזון\" אגב דיון בענייני ברכות (בבלי, ברכות מב ע\"א).",
+                    "עם הזמן נעשתה המילה הזו – שגזרונה לא וודאי – לכינוי לדברים קלים וקצרים, לא רק בתחום המזון: רעיונות קלילים, סיפורים מבדחים, זוטות, קטעי הווי, הגיגים לא מחייבים ופיצ'יפקעס למיניהם."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "גם פרק ד, כקודמו, איננו ערוך במתכונת צורנית, תוכנית או היסטורית ברורה, ויש בו אוסף של מאמרים שונים, בנושאים שונים ומפי חכמים שונים.",
+                    "<b>בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר.</b> ומאמרו כולל ארבע שאלות רטוריות, שאלות שהוא עצמו משיב עליהן. במסכת אבות בולט השימוש במספר שלוש (ראו לעיל א, א) ואולי אף מאמרו של בן זומא היה מעיקרו בן שלושה חלקים, שכן ביסודו עומדים כנראה דברי הנביא ירמיהו, המזכיר, לאו דווקא לשבח, חכם גיבור ועשיר בלבד (ובסדר זה בדיוק): \"אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו\" (ט, כב). ראיה שאכן כך הוא אפשר להביא מסיפור המצוי בתלמוד הבבלי (תמיד לב ע\"א) על פיו שאל \"אלכסנדרוס מוקדון\" – המצטייר בספרות חז\"ל הן כלוחם וכובש גדול אך גם כפילוסוף ושוחר דעת – את \"זקני הנגב\" עשר שאלות, וביניהן שלוש השאלות הפותחות את משנתנו, ובאותו סדר. תשובותיהם זהות לתשובותיו של בן זומא. (שאלותיו האחרות עסקו בסוגיות הקשורות למיבנה העולם, לבריאתו, לחשיבות המערכת השלטונית וכיוצא באלה.) ",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם.</b> החכם האמיתי איננו מסתפק בידיעותיו ומפיץ אותם ברבים אלא אף ממשיך וצובר עוד ועוד ידע, ומוצא דרך ללמוד מכל אדם ובכל זמן ומקום",
+                    "<b>, שֶׁנֶּאֱמַר: \"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי\" (תהילים קיט, צט).</b> ושלוש מילותיו הראשונות של הפסוק באות להוכיח כי יכול אדם להשכיל, ללמוד, מכל מי שהוא בא עמו במגע, וכי כל בני האדם עשויים להיות מלמדיו. ",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרו.</b> הגיבור האמיתי איננו מי שעולה בכוחו על האחרים, אלא דווקא מי שיכול להכניע את יצריו ודחפיו שלו ולשלוט בהם,האדם הסבלני (\"ארך אפים\") והמושל ביצריו עדיף על הגיבור ועל מי שעושה מעשי גבורה, כגון כיבוש ערים. ",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקו.</b> העשיר האמיתי איננו מי שצובר עוד ועוד רכוש, אלא דווקא מי שדי לו במה שרכש, ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ\" (תהילים קכח, ב).</b> העשיר האמיתי הוא מי שמסתפק במה שהרוויח במו ידיו ומוצא בו את אושרו, כפי שעולה מן הפסוק מספר תהילים. ופסוק זה, שיש בו לכאורה כפילות (\"אשריך // טוב לך\") הולך ונדרש כעוסק בשתי תקופות שונות בחיי האדם (אך ראוי להעיר כי דרשה זו חסרה מהרבה נוסחים טובים של המסכת): ",
+                    "<b>\"אַשְׁרֶיך\" בָּעוֹלָם הַזֶּה, \"וְטוֹב לָךְ\" לָעוֹלָם הַבָּא..</b> ואחרונה:",
+                    "<b>אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת.</b> מי שראוי לזכות בעיני הבריות לכבוד רב הוא דווקא מי שחולק כבוד לאחרים, האדם הצנוע, הענו והמכיר בערך עצמו. ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ\" (שמואל א ב, ל).</b> ומשלוש המילים הראשונות של הפסוק, הנאמר במקורו מפי האלוהים, ניתן ללמוד כי המכבד אחרים הוא הזוכה לכבוד. – מתברר שבן זומא מנתץ את הדימויים המקובלים אודות החכם, העשיר, הגיבור והאדם המכובד ומציע תחתיהם הבנות שונות ואף מנוגדות, המצוטטות רבות – אם כי ללא הפסוקים המוכיחים אותן – עד היום, ובמיוחד שלוש הראשונות שבהן.",
+                    "<b>על בן זומא</b>",
+                    "הוא שמעון בן זומא, חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בעיקר ביבנה בתחילת המאה השנייה לספירה. למרות חכמתו הרבה – לפי התלמוד, מי שרואה אותו בחלום \"יצפה לחכמה\" (בבלי, ברכות נז ע\"ב) – מעולם לא נסמך ולא זכה לתואר רבי. בן זומא נתפרסם בזכות דרשותיו, וכשהלך לעולמו אמרו כי \"משמת בן זומא בטלו הדרשנים\" (משנה, סוטה ט, טו). אחת מדרשותיו המפורסמות – על הזכרת \"יציאת מצרים בלילות\" – משוקעת בהגדה של פסח (בעקבות המשנה, ברכות א, ה). בן זומא התפרסם במיוחד כאחד מארבעת החכמים ש\"נכנסו לפרדס\", היינו ניסו את כוחם במפגש עם תורות סוד שונות, אך \"הציץ ונפגע\" (בבלי, חגיגה יד ע\"ב), ונראה שהכוונה לכך שדעתו נפגעה מעצמת המפגש המסוכן הזה. ומי יודע אם אין זו הסיבה לכך שלא זכה לתואר רבי ואולי אף לא האריך ימים.",
+                    "<b>קצת יצר הרע...</b>",
+                    "בן זומא משבח את מי שכובש את יצרו, אך מה הוא אותו יצר שבו הוא מדבר? לפי חכמים נברא האדם כשבו שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, שנאמר בספר בראשית: \"וייצר ה' אלוהים את האדם\" (בראשית ב, ז) וחז\"ל דרשו את כפילות האות יו\"ד במילה \"וייצר\" כעדות לשני יצרים שבאדם (בבלי, ברכות סא ע\"א), הראשון מניע אותו למעשי חסד וטוּב והשני מדיח אותו מדרך הישר. כשמדובר בכיבוש היצר מדובר, כמובן, ביצר הרע, שהוא ביטוי לתשוקותיו של האדם לבצע מעשים האסורים עליו בתחומים שונים: הדתי (כגון אי קיום מצוות), החברתי (כגון לשון הרע או גניבה) ובעיקר המיני (ממציצנות והטרדה ועד לחטא החמור של גילוי עריות). כבר בספר בראשית, לאחר המבול, מודה ה' \"כי יצר לב האדם רע מנעוריו\" (בראשית ח, כא), וכי הנטייה לחטוא ולעבור עבירות היא חלק מהווייתו האנושית, שהוא נקרא להילחם כנגדה בכל עת. היותו אדם בעל דעת ומצפון כרוכה לפי זה בצורך הקבוע להילחם בנטיות ובפיתויים שליליים. חז\"ל – ובעקבותיהם בעלי תורות מוסר בכל הדורות, גם בימינו – עודדו את המלחמה ביצר הרע והציעו דרכים שונות כדי להתגבר עליו, כגון דברי ר' בנאה, האומר כי כל זמן שישראל \"עוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם\" (בבלי, עבודה זרה ה ע\"ב).",
+                    "והנה, דווקא על רקע זה מעניין לגלות בספרות חז\"ל גם מאמרים המוצאים פן חיובי ביצר הרע, כגון דברי ר' נחמן בר שמואל השואל על הקביעה כי \"וירא אלוהים את כל אשר עשה [כולל יצר הרע!] והנה טוב מאוד\" (בראשית א, לא): \"וכי יצר הרע טוב מאוד? אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן\" (בראשית רבה ט, ז). בלא יצר המין או השאיפה לצבור רכוש לא היתה החברה ממשיכה להתקיים ולהתקדם, ומשמע שחברה נטולת יצרים היא גם חסרת רצון קיום והמשכיות. חכמים יאמרו מן הסתם כי אוי לאדם ולחברה שאין להם יצר, אך אוי לחברה או לאדם שיצרם גובר עליהם. לפי תפיסה זו נגזר על האדם להמשיך ולהיאבק ביצריו עד קץ כל הדורות, להתמודד עמם ולנצלם לצרכים חיוביים. עם זאת מבטיחים המקורות כי \"לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו\" (בבלי, סוכה נב ע\"א).",
+                    "<b>\"שמע האמת ממי שאמרה\"</b>",
+                    "מדוע הלומד מכל אדם נחשב לחכם? הסבר מעניין לכך רמוז בדברי ספר משלי: \"בפי אוויל חוטר גאווה, ושפתי חכמים תשמורם\" (יד, ג). מאמר זה קושר בין האוויל וחסר החכמה ובין מידת הגאווה. מתברר כי רק אדם עניו, שתחושת חשיבותו העצמית איננה מעבירה אותו על דעתו, יכול להכיר בכך שיש בו משהו חסר, ושדווקא אצל זולתו יוכל למצוא את מה שישלים את ידיעותיו. אך הגאוותן, המאמין כי רק לו ניתנו הידע והחכמה, לא יאמין כי יש לו מה ללמוד מאחרים.",
+                    "היבט אחר של ה\"לומד מכל אדם\" קשור לתכונה האנושית להעריך את אמיתותן של טענות שונות לאור יחסנו אל הטוען אותן. לדרך זו התנגד הרמב\"ם, בפתיחה להקדמתו למסכת אבות (הידועה בשם \"שמונה פרקים\"). שם מודיע הרמב\"ם בגלוי, שבהרצאת דבריו עשה שימוש רחב לא רק בדברי חז\"ל, אלא גם בדבריהם של פילוסופים שונים, שאינם דווקא מבני עם ישראל: \"ודע, כי הדברים אשר אומר אותם ... אינם עניינים שחידשתים אני מעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים, במדרשות ובתלמוד ... ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה...\". אל לו לאדם לחסום את עצמו משמיעת האמת רק משום שהיא באה ממקורות זרים. והנה, הרמב\"ם מוּדע לכך שהמשימה להפריד בין הדובר לבין תוכן דבריו איננה משימה קלה, ומשום כך החליט להשמיט את שמותיהם של הפילוסופים שאת דבריהם ציטט: \"לא אזכיר: ‘אמר פלוני', ‘אמר פלוני' ... ואפשר, לפעמים, ששם האיש ההוא [=הפילוסוף שיוזכר בשמו] יכניס בלב מי שאין תבונה בו שזה הדבר נפסד [=שדברי הפילוסוף ההם אינם ראויים להישמע] ... ומפני זה ראיתי שלא לזכור [את שמו של] האומר, הואיל וכוונתי שתושג התועלת לקורא\" (שם). אמנם להלן למדנו, כי \"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם\" (ו, ו), אך לשיטת הרמב\"ם, הסתרת שם האומר מביאה לעיתים לגאולת האמת ולהצגתה ברבים."
+                ],
+                [
+                    "<b>בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר.</b> ועל חכם זה ראו במשנה הבאה. מאמרו של בן עזאי כולל המלצה לדרך חיים ראויה מבחינה דתית ונימוקה בצידה. ",
+                    "<b>הֱוֵה רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה.</b> על האדם למהר ולקיים את כל המצוות, קלות וחמורות גם יחד, בזריזות וברצון. בנוסחים רבים של המסכת חסרה תיבת \"כבחמוּרה\", ונראה שהיא נשתרבבה לכאן בידי מעתיקים ממאמר דומה (לעיל ב, א): \"והוה זהיר במצווה קלה כבחמורה\". כראיה לטענה זו יש לומר, כי במשפט שלפנינו היינו מצפים לנוסח \"הוה רץ למצווה קלה כְּלַחֲמוּרָה [=כמו לחמוּרה]\" (ולא \"כבחמורה\"). בהשמטת תיבת \"כבחמורה\" יש לפרש את דברי בן עזאי כקריאה לקיים בהתלהבות וברצון את המצוות הקלות, ומאליו ברור שכך יש לעשות גם באשר למצוות החמורות. ",
+                    "<b>וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.</b> ומאידך גיסא, בניגוד לריצה אל המצווה, על האדם גם לברוח מן העבירה. והולך בן עזאי ומנמק את קביעתו זו: ",
+                    "<b>שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.</b> קיומה של מצווה אחת (בין קלה בין חמורה) מביא בעקבותיו את הזכות לקיים מצוות נוספות, וכן היפוכו של דבר: עבירה גוררת עבירה והולך האדם מן הפח אל הפחת. וכך מודגם הדבר במדרש התנחומא (מהדורת בובר, כי תצא א) העוסק בקבוצה רצופה של מצוות בספר דברים: \"מצווה גוררת מצווה מניין? שנאמר ... 'כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך' (דברים כב, ח) – תזכה לבנות בית ולעשות מעקה; מה כתיב אחריו? 'לא תזרע כרמך כלאיים' (שם, פסוק ט) – [אם תקיים את מצוות מעקה] – תזכה לכרם ולזרוע שדה; מה כתיב אחריו? 'לא תחרוש בשור ובחמור' (שם, פסוק י) – תזכה לשוורים ולחמורים; מה כתיב אחריו? 'לא תלבש שעטנז' (שם, פסוק יא) – תזכה לבגדים נאים מצמר ומפשתן\" וכן הלאה, ובהמשך גם ראיה לעבירה הגוררת עבירה. ועוד מביא בן עזאי נימוק דומה לדבריו: ",
+                    "<b>שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה.</b> שכרו של מקיים מצווה אחת מתבטא גם באפשרות הניתנת לו לקיים מצווה נוספת, וכן היפוכו של דבר. הנחת היסוד של בן עזאי היא שעל כל מצווה זוכה אדם לשכר (בעולם הזה או בבא), בעוד שעל עבירותיו הוא ייענש, ומכאן שזכות היא לאדם אם קיים מצוות רבות. וראו להלן על פירוש אפשרי שונה לביטוי \"שכר מצווה מצווה\", שלפיו עצם קיום המצווה הוא הוא השכר הניתן לאדם על כך.",
+                    "<b>מה משקלה של מצווה קלה?</b>",
+                    "יש לפחות שתי דרכים להבין את הביטוי \"מצווה קלה\", וזאת על פי הבנת שם התואר \"קל(ה)\". אפשר לטעון כי הכוונה למצווה שקל לקיים אותה, כיוון שאין היא כרוכה בהוצאה כספית גדולה או במאמץ פיסי מיוחד, כגון קשירת ציצית בשולי בגדים, אמירת ברכה קצרה לפני אכילת פרי או – וזו דוגמא שמביאים חז\"ל עצמם – מצוות שילוח הקן (ירושלמי, פאה א, א), היינו האיסור לקחת ציפור הדוגרת על ביצים או אפרוחים יחד עם צאצאיה, או מצוות בניית סוכה \"שאין בה חסרון כיס\" (בבלי, עבודה זרה ג ע\"א), כיוון שכל החומרים לבנייתה מצויים ממילא ברשות האדם. מצד אחר אפשר לומר כי \"קל\" פירושו דבר שאין מעריכים אותו כחשוב, דבר שמקלים בו ראש או מזלזלים בו מסיבות שונות. (ואכן תיבת \"קל\" משמשת במשמעות זו רבות בספרות חז\"ל, כגון בצירוף \"אל יהי הדבר הזה קל בעיניך\", כלומר אל תזלזל בו.) ומה היא \"מצווה קלה\" במשמעות שנייה זו? דבר זה תלוי בכל אדם ובמערכת הערכים שלו, ולא ניתן לקבוע בכך מסמרות. בין כך ובין כך קורא בן עזאי למלא בחפץ לב וברצון גם את המצוות הקלות.",
+                    "<b>\"שכר מצווה\"</b>",
+                    "יש מי שפירש את דבריו האחרונים של בן עזאי כאומרים, כי בעצם קיום המצווה ובעצם הזכות לקיים את המצווה כבר זכה האדם לשכר על מעשהו זה, ואל לו לבקש שכר נוסף. זו תפיסה דתית מובהקת הרואה בקיום מצוות כשלעצמן את טעמן של המצוות ואת משמעותן. והנה, לשכת עורכי הדין בישראל הקימה בשנת 2002 את תוכנית \"שכר מצווה\", לאור מדיניותה \"לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים\". הרעיון היה להעמיד עורכי דין כדי שיסייעו ללא תשלום לאותם אנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שירותי ייעוץ וסיוע משפטי, וכך לאפשר להם להגן על זכויותיהם בבתי המשפט או מול רשויות המדינה השונות, כשאר אזרחי המדינה. הסיוע ניתן בתחומי המשפט האזרחי (דיני עבודה או משפחה, דיור, צרכנות ועוד) ונוטלים בו חלק למעלה מאלפיים עורכי דין מתנדבים. מאות בני אדם פנו בכל שנה אל מרכזי \"שכר מצווה\" וזכו ללמוד ממקור ראשון פירוש נאה לביטוי \"שכר מצווה – מצווה\". מסתבר כי די להם לעורכי הדין המתנדבים בתחושת השמחה והסיפוק על מעשיהם הטובים, והמצווה שהם עושים כוללת בחובה גם את השכר שהם מקבלים בגינה. אגב: \"שכר מצווה\" בא להציע חלופה עברית על פי המקורות לביטוי הלטיני \"פּרו בּונו\" – קיצור הצירוף הלטיני pro bono publico (=למען טובת הציבור) – ויפה עשתה לשכת עורכי הדין בפנותה אל מסכת אבות בבקשה לה שם עברי למפעלה הנאה.",
+                    "<b>קלין וחמוּרין</b>",
+                    "בן עזאי מעמת בדבריו מצווה קלה מול מצווה חמורה, ועושה שימוש בשני חלקיו של צירוף מקובל בלשון חז\"ל ואף בלשוננו שלנו: \"קל וחומר\" (או, כפי שהוא מופיע בכתבי יד רבים, \"קל וחמוּר\"). דומה כי הצירוף \"קל וחומר\" בלשון ימינו משמעו: אם בעניין מסוים הדין הוא כך, הרי שבעניין אחר, החמור ממנו, בוודאי יהיה הדין חמור יותר. לדוגמה: אם על פנייה בכביש בלא איתות ייענש הנהג בקנס של 200 ₪, הרי שעל חציית פס לבן ייענש כפל כפליים, בקנס כספי גבוה יותר ואולי אף יוטלו עליו עונשים על תנאי או אף שלילת רשיון הנהיגה. אך מסתבר שפירוש זה לביטוי \"קל וחומר\" איננו קולע למשמעותו הראשונית בלשון חז\"ל, שם הוא מופיע כאחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן המיוחסות להלל הזקן (עליו ראו לעיל א, יב), כטכניקה של הסקת מסקנות חדשות, בהלכה ובאגדה, מתוך קריאה מדוקדקת בפסוקי המקרא. עיקרו של הקל וחומר במקורו הוא כזה: אם במקרה מסוים הדין הוא כך, הרי שבעניין אחר, החמור ממנו, בוודאי שהדין יהיה לפחות כך. ובדוגמא שהבאנו: אם על פנייה בכביש בלא איתות ייענש הנהג בקנס של 200 ₪, הרי שעל חציית פס לבן ייענש לפחות בקנס זהה, ובוודאי לא בקנס נמוך מזה. כבר בתורה מצאו חכמים דוגמא לכלל זה: לאחר שמרים, אחות אהרן, פוגעת באחיה בדברה כנגדו (ובמובן מסוים גם כנגד ה' שבחר בו), אומר ה' למשה: \"ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף\" (במדבר יב, יד), ופירוש הדברים: לוּ אביה, בשר ודם, היה מראה לה \"פנים זועפות\", צריכה היתה לשבת נכלמת ובושה שבעה ימים, \"קל וחומר לשכינה\" (הציטוטים מפירוש רש\"י לפסוק זה), אך די אם תשב מחוץ למחנה שבעה ימים, ולא יותר מכך.",
+                    "לפי עיקרון זה של \"קל וחומר\" לומדים חכמים הלכות חדשות ומסיקים מסקנות שונות, ובמסכת אבות עצמה באות שתי דוגמאות לכך (לעיל א, ה ולהלן ו, ג)."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b>  ולפנינו מאמר נוסף של בן עזאי. ",
+                    "<b>אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם.</b> אל תבוז, אל תזלזל בשום אדם",
+                    "<b>, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר.</b>  ואל תרחיק ממך, אל תתנער באופן מוחלט משום דבר (חפץ, רעיון וכיוצא בזה). והסיבה: ",
+                    "<b>שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה.</b>  כי כל אדם עשוי להיות בעל ערך מיוחד בנסיבות מסוימות (על \"שעה\" במשמעות זו ראו ב, ג), ",
+                    "<b>וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.</b>  וכל דבר עשוי להיות נחוץ ודרוש בהזדמנות זו או אחרת (על \"מקום\" במשמעות זו ראו ג, ד). כי \"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים\" (קהלת ג, א), ולעולם אין לדעת מתי יזדקק האדם לסיועו של אדם אחר או ירצה לעשות שימוש ברעיון או בחפץ אשר בשלב זה או אחר של חייו הוא בז להם ומרחיקם מעליו. מי יודע מה צופן לו העתיד במישור הזמן (\"שעה\") או המקום? החכם, \"הרואה את הנולד\" (לעיל ב, יג) לא יפסול מראש שום אפשרות, אפילו רחוקה.",
+                    "<b>על בן עזאי</b>",
+                    "הוא שמעון בן עזאי, חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בתחילת המאה השנייה לספירה. היה כנראה תלמידו של ר' יהושע בן חנניה, ו\"תלמיד־חבר\" של ר' עקיבא (בבלי, בבא בתרא קנח ע\"ב). בן עזאי – שכנראה לא נסמך לרבנות משום שמת בגיל צעיר – נחשב כחסיד וכשקדן, ולאחר מותו נאמר כי \"משמת בן עזאי בטלו השקדנים\" (משנה, סוטה ט, טו) וכן: \"הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידוּת\" (בבלי, ברכות נז ע\"ב). בן עזאי עצמו מצא רק חכם אחד שהיה שווה לו בחוכמתו, וכך אמר: \"כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השוּם, חוץ מן הקרח הזה [=ר' עקיבא]\" (בבלי, בכורות נח ע\"א). ספרות חז\"ל מציגה שתי גרסאות באשר לחיי המשפחה של בן עזאי; מסורת אחת גורסת שרצונו להקדיש את כל כולו ללימוד התורה הביא לכך שמעולם לא נשא אישה (בבלי, יבמות סג ע\"ב), ואילו מסורת אחרת טוענת שהתארס עם בתו של ר' עקיבא – אשר נהגה כפי שנהגה אמה והתנתה את הנישואין בכך שבן עזאי ילך תחילה ללמוד תורה – ולמרות זאת, מסיבה שאין הכתוב מציין, לא באו השניים בברית הנישואים (בבלי, כתובות סג ע\"א). בן עזאי מת בהיותו צעיר לימים, ובידינו גם שתי מסורות בדבר מותו: האחת מקשרת את מותו לעיסוק בחכמת הנסתר, ולפיה נמנה בין ארבעת החכמים אשר \"נכנסו לפרדס\" (ראו על בן זומא לעיל ד, א), וסופו היה ש\"הציץ ומת\", היינו ראה מה שראה ונתחייב מיתה (בבלי, חגיגה יד ע\"ב). לעומת מסורת זו קיימת מסורת אחרת שלפיה היה בן עזאי בין עשרת הרוגי מלכות שהוצאו להורג בידי הרומאים (איכה רבה ב, ד).",
+                    "<b>כמה נוכל להפליג?</b>",
+                    "רבים הם מופעיו של השורש פל\"ג בשפה העברית ומגוונים עד מאוד. בדברי בן עזאי נודעת לו המשמעות של הרחיק, דחה והיטה הצידה. כך, למשל, \"כהן גדול שיצא מן העזרה לדבר עם חברו והפליג [=הרחיק ללכת ביום הכיפורים מן המקום המקודש] טעון [=חייב] טבילה\" (תוספתא, יומא א, טז) ומכאן גם הפלגת הספינה, המתרחקת מן החוף (משנה עירובין ד, א). אבל מסתבר כי לפל\"ג נודעת גם משמעות נוספת: עניין חלוקה ופירוד. מכאן מפלגה, פילוג והתפלגות, פלוגה (חלק מגדוד), ואולי גם פלג מים (שהוא זרם קטן הנפרד ממאגר מים גדול יותר). לדור מגדל בבל, שלפי ספר בראשית (פרק יא) הפיץ אותו אלוהים בין כל חלקי העולם, קוראים חז\"ל בשם \"דור הפְּלַגָּה\" (משנה, סנהדרין י, ג), ומוכר אדם בשם פֶּלֶג הקרוי כך כי \"בימיו נפלגה הארץ\" (בראשית י, כה). בעקבות כך נודעת לתיבת \"פלג\" גם המשמעות של \"מחצית\". מכאן המונח ההלכתי \"פְּלַג המנחה\" (משנה, ברכות ד, א) שהוא מחצית הזמן שבין שעת המנחה (היא השעה שבה הוקרב קרבן בין הערביים במקדש) לבין שקיעת השמש, מושג המשמש בקביעת זמנה של תפילת המנחה עד היום, וכן \"פלג גוף\", שהוא כינוי הומוריסטי – המצוי בספרות ההשכלה – לאשת איש, בראותו אותה כ\"מחציתו השנייה\" של הגבר. מעניין שבימי הביניים היה מי שכינה את המלצר, המחלק מנות אוכל, בשם \"פַּלָּג\" (כך ר' אברהם אבן עזרא, המשורר בן ספרד) ואילו מילון אבן שושן – שממנו שאבנו את כל המידע המובא כאן – מציע לכנות את כאב הראש הנורא הקרוי \"מיגרנה\" בשם \"פּולֶג\", כתרגום ל־hemikrania, המילה היוונית שממנה נגזר (בצרפתית) השם \"מיגרנה\", שהרי משמעותה של מילה יוונית זו הוא: חצי ראש! והרופא היהודי הקדום, אסף הרופא (על שמו, כידוע, בית חולים באזור צריפין) כינה בשם זה שיתוק חלקי התוקף את האדם. דומה כי \"לית מאן דפליג\" [=ביטוי ארמי שפירושו: אין מי שחולק על כך] שהפלגנו לכת מדברי בן עזאי!",
+                    "<b>גם ליתוש יש מקום</b>",
+                    "על הפסוק \"ויתרון ארץ בכל הוא\" (קהלת ה, ח) אומר המדרש (ויקרא רבה כב, א) כי גם דברים הנראים לנו כמיותרים (והוא משחק מילים על \"יתרון\") נבראו על ידי האלוהים לתכלית מוגדרת, אלא שלעיתים רק הוא יודע מה היא. זו תפיסה דתית מובהקת, שלפיה אין לך דבר שאין לו מקום או שעה, והיא באה לביטוי בכמה וכמה מקומות בספרות חז\"ל.",
+                    "כל מי שנאבק אי פעם בצרעה טורדנית בוודאי שאל את עצמו לטעם קיומה של בריה משונה זו, שאיננה נותנת דבש ופגיעתה רעה. בהקשר הדתי השאלה היא שאלה על טיבה של הבריאה ועל כוונותיו של הבורא שברא גם קוצים וברקנים, חיות רעות ומחלות, את היצר הרע ושאר מרעין בישין. כך – אומרת מסורת סיפורית נפוצה (הבאה לביטוי בולט בחיבור בשם \"אלפא ביתא דבן סירא\", יצירת המאה העשירית לערך) – שאל גם דוד המלך בצעירותו כשראה צרעה תוקפת עכביש. הקב\"ה שומע את הרהוריו ואומר לו: \"דוד, מלעיג אתה על הבריות [=הדברים שנבראו]? תבוא שעה ותצטרך להם ותדע למה נבראו\". ואכן שנים רבות מאוחר יותר, דוד הנמלט מפני שאול נכנס אל מערה, ובא עכביש וטווה את קוריו על פיה. חיילי שאול הסיקו ממראה עיניהם כי אין איש במערה, וכך ניצל דוד. במקרה אחר עקצה צרעה את אחד מחיילי שאול בשעה שכמעט ופגע בדוד. מסורת מפורסמת אחרת, אף היא בעלת גוון דתי, קובעת כי \"בכל הקב\"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש אפילו על ידי עקרב, אפילו על ידי צפרדע ואפילו על ידי יתוש\" (ויקרא רבה, שם). כדוגמא מובא הסיפור אודות מחריב בית המקדש השני, טיטוס, אשר חילל את הקודש, לקח עמו \"את המנורות\" ואף \"לקט את כלי בית המקדש\" בדרכו חזרה לרומא, כדי להשתבח בהישגיו. (תמונת מסע הניצחון מוכרת וידועה לכול כפי שהיא חקוקה על מה שמכונה בשם \"שער טיטוס\".) לאחר שחירף וגידף את אלוהי ישראל על נצחונו, אמר לו האלוהים: \"רשע, ליחה סרוחה עפר רמה ותולעה, וכי עמך אני עושה מלחמה? והלא אין לי בכל הבריות אשר בראתי בעולמי שפל יותר מן היתוש הזה, והוא עושה עמך מלחמה\" (אבות דרבי נתן א, ז). כשהגיע טיטוס אל רומי, הגישו לו, על פי המסופר, כוס יין, ואז \"נכנס יתוש אחד לחוטמו והיה אוכל בו עד שהגיע לתוך מוחו\" (שם). מקורות אחרים (כגון התלמוד הבבלי, גיטין נו ע\"ב) נהנים לספר על סבלותיו של טיטוס, אשר היתוש ניקר במוחו במשך שבע שנים. פעם עבר ליד סדנת נפחים, וכששמע היתוש את קול הפטישים – נשתתק. בשל כך הביא טיטוס לפניו בכל יום נפחים כדי שיכו בפטישים, \"לנוכרי נתן ארבעה זוזים, ליהודי אמר 'דייך שאתה רואה את סבלותיו של שונאך'\". וכשמת טיטוס, \"פצעו את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים\", ויש אומרים \"כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין ... פיו של נחושת וציפורניו של ברזל\" (בבלי, שם). אגב נזכיר כי יתוש הנכנס לגופו של בעל חיים ומזיק לו עד מאוד נזכר גם בתלמוד הבבלי (שבת עז ע\"ב) בקביעה כי לעיתים נופלת \"אימת חלש על גיבור\" כגון \"אימת יתוש על הפיל\".",
+                    "ובכלל, היתוש כבעל חיים זעיר ומציק, נזכר בספרות חז\"ל כמה פעמים כדבר \"שיש לו מקום\", ואפילו כחלק מתורת המוסר. התוספתא (סנהדרין ח, ח) עוסקת בסיפור בריאת האדם ומבקשת להבין \"למה נברא [האדם] באחרונה\", היינו בסוף מעשי הבריאה. ותשובתה המפתיעה: \"כדי שלא תזוח דעתו עליו\", שאם יתגאה האדם יזכירו לו כי יתוש קדם לו בבריאת העולם, או \"זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך\" (בראשית רבה ח, א).",
+                    "ועוד בעניין היתוש, ובקשר לרפואות שונות שחלקן מן הסתם עממיות, \"אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ... ברא יתוש – לנחש ...\" (בבלי, שבת עז ע\"ב), כלומר יתוש כתוש הוא מרפא לנשיכת נחש.",
+                    "בעיני חז\"ל אפוא אין לך דבר בעולם – גם מה שנראה כמזיק ומציק – שאין לו שעה או מקום. וגם אם נעקור את המאמר מהקשרו הדתי, הבא להצדיק את האל והבריאה, יהיה עלינו להודות בחכמה המעשית המשוקעת בו."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר.</b> ומאמרו דומה לדברי עקביא בן מהללאל (ג, א) שקבע כי התבוננות בגורל הממתין לגוף האדם בקברו (\"דע לאן אתה הולך ... למקום עפר רימה ותולעה\") תביא את האדם שלא לחטוא. לויטס ממשיך ואומר כי התבוננות זו גם תשפיע על אופיו של האדם ועל מידותיו במהלך חייו. ",
+                    "<b>מְאֹד מְאֹד הֱוֵה שְׁפַל רוּח.</b> על האדם להיות ענו וצנוע (על \"שפל רוח\" ראו גם ה, כב), ואפילו באורח קיצוני (\"מאוד מאוד\"), וזאת משום ",
+                    "<b>שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.</b> גורלו של האדם, סוף דרכו (ראו להלן), הוא המוות והכיליון, ולאור עובדה זו ראוי שיכיר במעמדו הארעי, בכוחותיו המוגבלים עד מאוד ובאפסותו אל מול העולם, האל והנצח, ועל כן ראוי שינהג בענווה ובצניעות ולא בגאווה ובהתנשאות. ",
+                    "<b>על ר' לויטס</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בראשית המאה השנייה לספירה. מאמרו במסכת אבות הוא הופעתו היחידה במשנה וגם בכלל ספרות חז\"ל כמעט ואין מביאים דברים בשמו, כך שקשה לומר דבר של טעם על האיש וקורות חייו. מסורת מאוחרת קובעת שנקבר באזור צפת.",
+                    "<b>יבנה</b>",
+                    "יבנה העתיקה נמצאה במישור החוף, סמוך למקום שבו שוכנת העיר יבנה של היום, ובתקופת המשנה היתה אחד המרכזים היהודיים החשובים ביותר. אחרי שנכשל המרד ברומאים, סביב שנת 70 לספירה, ביקש רבן יוחנן בן זכאי (עליו ראו ב, ט) מן המצביא הרומאי, אספסיאנוס, שיתן לו את \"יבנה וחכמיה\", כדי להנהיג את העם ממרכז חדש זה, במקום מירושלים (בבלי, גיטין נו ע\"ב). מלשון הבקשה עולה, כי עוד לפני חורבן הבית היתה יבנה מרכז לתורה וחכמה. מעמדה של עיר זו הלך והתבסס עוד יותר בשישים השנים הבאות, כאשר ישבו בה הנשיא, הסנהדרין וגדולי החכמים, תוקנו בה תקנות חשובות, הוכרעו מחלוקות רבות והונחה התשתית לחיבור המשנה על ידי איסוף מסורות אגדיות והלכתיות בקבצים שבעל־פה. כינוס זה של חכמים מכונה במקורות בשם \"כרם ביבנה\" (משנה, כתובות ד, ו ועוד), על שם צורת הישיבה של התלמידים לפני מוריהם שורות שורות (ירושלמי ברכות ד, א). כישלונו הצורב של מרד בר כוכבא (בשנת 135) הביא לחורבן ארץ יהודה, למעבר הסנהדרין אל הגליל ולירידת העיר ממעמדה. – בשנת 1949 יושבו במקום עולים חדשים מצפון אפריקה, פרס, תימן ואירופה ומאז הלך היישוב וצמח עד שזכה למעמד של עיר בשנת 1986. על שמה של יבנה הקדומה קרויים העיר יבנה, קבוצת יבנה, ישיבת \"כרם ביבנה\" (המכונה \"אם ישיבות ההסדר\") וכן בתי ספר ממלכתיים דתיים רבים במרחבי המדינה, וזאת לאור ראיית \"יבנה\" כסמל להמשכיות לימוד התורה בישראל, גם בתקופות קשות.",
+                    "<b>מה היה שמו העברי של לויטס?</b>",
+                    "לצערנו איננו יודעים להשיב על שאלה זו (אלא אם כן שמו היה \"לוי\"), ואולי לא היה לו שם עברי כלל. שמו הוא יווני ואין הוא היחיד בעל שם כזה במסכת אבות. כך למשל השמות אנטיגנוס (א, ג) או הורקנוס (ב, י). מאותם ימים, ולאחריהם, מצאנו עוד אישים יהודים רבים שנשאו שמות יווניים, כגון עקילס, מתרגם התורה ליוונית, או מלכי בית חשמונאי אריסטובולוס ואגריפס. בחירת שם יווני לתינוק, או שם יווני שרכש לו אדם במהלך חייו, מעידים על הסביבה התרבותית שבתוכה חי ופעל. שמות יווניים מעידים אפוא על השפעתן של הלשון היוונית והתרבות היוונית על תושבי ארץ ישראל, תהליך שהחל עם כיבוש המזרח בידי צבאותיו של אלכסנדר מוקדון. אט אט הפכה היוונית לשפת המינהל והתרבות של האזור, והיהודים החלו לעשות בה שימוש – בצד העברית והארמית שבהן דיברו עוד קודם לכן. המפגש בין היוונית לעברית הותיר את רושמו לא רק בשמות פרטיים כגון לויטס. רבות הן המילים היווניות אשר אנו עושים בהן שימוש עד היום הזה, ואף במסכת אבות נמצא הרבה מהן: פנקס (ג, כ), פרקליט (ד, יג), קטיגור (שם), תריס (שם), פרוזדור (ד, כא), טרקלין (שם) וספוג (ה, יח). ועליהן ניתן להוסיף עוד ועוד, כגון: אוויר, איזמל, נימוס, סגנון, פנס, אכסניה, אצטדיון, תיאטרון, גימנסיה, אוקיינוס, אוכלוסין, אמבטיה, אסימון, ארנק, אתלט, בולמוס, דורון, סנהדרין, פתק, פולמוס, סנדלר, אפוטרופוס. מתברר כי את היוונים גירשנו מארצנו, אך השפה היוונית חדרה ללשוננו בעוצמה גדולה.",
+                    "<b>\"עוד לא אבדה תקוותנו\"</b>",
+                    "המשמעות המקובלת של תיבת \"תקווה\" מבטאת ציפייה לטוב עתידי: \"ויש תקווה לאחריתך, נאום ה'\" (ירמיה לא, טז), \"כי יש לעץ תקווה אם ייכרת\" (איוב יד, ז), וכן \"כל זמן שאדם חי – יש לו תקווה. מת – אבדה תקוותו...\" (ירושלמי, ברכות ט, א). זו גם, כידוע, משמעות המילה בהמנון מדינת ישראל, יצירתו של נפתלי־הרץ אימבר (משנת 1877). אך במקרה שלפנינו ייתכן שלויטס איש יבנה משתמש בתיבה זו במשמעות אירונית: כל מה שאדם יכול לקוות ולצפות לו הוא בסופו של דבר להיעשות מאכל לתולעים. עם זאת אפשר שהוא מקנה לתיבת \"תקווה\" משמעות אחרת: עתיד, גורל. \"תקווה\" הוא גם חוט (מלשון \"קו\") הנמתח ממקום למקום, כפי שעולה, למשל, מסיפור המרגלים ביריחו, המבקשים מרחב לקשור בחלונה את \"תקוות השני\" (יהושע ב, כא) או \"חוט השני\" (שם, יח) ולפי זה \"תקווה\" הוא קו החיים שעליו מהלך כל אדם ואדם עד לסופו. קו החיים האנושי, אומר לויטס, מוליך בהכרח אל הכיליון והאבדון, וראוי לזכור זאת בכל עת.",
+                    "<b>לויטס ובן סירא</b>",
+                    "מאמרו הקצר של לויטס דומה להפליא למאמר המיוחס לחכם שמעון בן סירא, שחי בסוף המאה השלישית לפני הספירה: \"מאוד מאוד השפל גאווה, כי תקוות אנוש רימה\" (בן סירא ז, יז). האם אפשר שלויטס רק מצטט את דברי החכם הקדמון, כמאמר שהיה שגור על פיו בכל עת? הדבר איננו בלתי אפשרי, כי מצאנו במסכת אבות (להלן ד, כד) גם ציטוט של פסוק מספר משלי כמאמרו של אחד מן החכמים.",
+                    "ספר בן סירא, שנכתב במקורו בשפה העברית – אך הגיע אלינו בשפה זו רק בחלקו (והשאר נותר בתרגום ליוונית) – משתייך אל קבוצת הספרים המכונים בשם \"הספרים החיצוניים\". הוא נכתב בתקופה שבה עדיין לא נחתם אוסף הספרים הקרוי \"תנ\"ך\" והיו מי שסברו כי מן הראוי לשלבו בקובץ זה (אך איך היו נראות בחינות הבגרות שלנו לפי זה?). בסופו של דבר הוחלט להותירו מחוץ לקובץ המקראי (תוספתא, ידיים ב, יג), ועל כן כונה \"חיצוני\", על שום שנותר בחוץ. עיקרו של ספר בן סירא הם מאמרי חכמה קצרים, ברוח ספרי החכמה המקראיים משלי וקהלת, ולמרות היותו \"ספר חיצוני\" הוא נזכר בשמו ומצוטט רבות בספרות חז\"ל. כך, למשל: \"כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור\" (בבלי, חגיגה יג ע\"א), \"כתוב בספר בן סירא: אישה טובה מתנה טובה לבעלה\" (בבלי, יבמות סג ע\"ב), וכן עוד. מסתבר שאי־הכנסתו של ספר בן סירא אל קובץ ספרי המקרא לא מנע את השימוש בו בתקופת חז\"ל ובספרותם. על כן אפשר גם אפשר שלויטס איש יבנה מצטט מספר זה, מבלי להזכיר את מקורו.",
+                    "<b>רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר.</b> ומאמרו הספוג מונחים ומושגים שמתחום הדת, מבוסס על התפיסה הרואה בקידוש שם האלוהים בעולם מעשה נשגב, ובחילולו פשע ומעשה נורא.",
+                    "<b>כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר.</b>  כל הגורם לכך ששמו של האלוהים (הוא ה\"שמים\" [ראו ב, יז]) יבוזה ולא יוצג ברבים במלוא קדושתו, וזאת בעקבות התנהגות פגומה של המאמינים בו, הנעשית (אפילו) במסתרים ולא בראש חוצות, ",
+                    "<b>נִפְרָעִים מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי.</b>  מענישים אותו מן השמים בפומבי, לעיני הכול (ולא פירט כיצד). אין צריך לומר, כמובן, כי לדעת ר' יוחנן חילול שם שמים בגלוי יביא לעונש בגלוי. ",
+                    "<b>אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם.</b>  בין אם חילול השם נעשה בלא כוונה (\"שוגג\"), ובין אם נעשה במתכוון (\"במזיד\"), בין אם נעשה בסתר ובין אם בגלוי, עונשו של העושה כך יבוא עליו בפומבי, כדי להראות ברבים את חומרת המעשה. חומרת העונש, עם זאת, תהיה שונה ממקרה למקרה, בהתאם לחומרת המעשה שבגינו נענש האדם. ",
+                    "<b>על ר' יוחנן בן ברוקא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה, ורק מעט ידוע על תולדות חייו. הוא למד את תורתו אצל ר' יהושע בן חנניה ובין מאמריו המועטים ניכרת עמדתו יוצאת הדופן כלפי הנשים שבחברה היהודית. כך, אגב דיון בשאלת חובות הורים כלפי בנותיהן, נאמר בתוספתא (כתובות ד, ח) כי \"מצווה לזון את הבנות\", אך ר' יוחנן מדגיש כי אין זו רק מצווה אלא \"חובה לזון את הבנות\". ובניגוד לעמדת בני דורו (ובניגוד לפסיקות של בעלי הלכה), שרק הגבר חייב לקיים את מצוות \"פרו ורבו\", הוא קבע כי גם האישה חייבת בפרייה ורבייה, כי \"על שניהם הוא אומר [בתורה] 'ויברך אותם אלוהים ויאמר להם פרו ורבו'\" (משנה, יבמות ו, ו). בנו, ר' ישמעאל, נזכר במשנה הבאה שבמסכת אבות.",
+                    "<b>חילול השם</b>",
+                    "בשעתו הוציא מי שהוציא מבין חריצי הכותל המערבי פתק שהוטמן שם בידי ברק אובאמה, בשעה שהתמודד על משרת נשיא ארצות הברית. הפתק פורסם ברבים, ורב הכותל קבע על מעשה מחפיר זה כי הוא בבחינת \"חילול השם\", וזאת משום שהוא נעשה בידי אדם דתי ובמקום בעל אופי מקודש. מה עניין \"חילול השם\" לכאן?",
+                    "הרעיון הדתי בדבר הצורך לקדש את שמו של האלוהים בעולם, כלומר לרוממו, לייחדו ולהעריצו, עומד בניגוד גמור לחילול השם, היינו לפגיעה בו ובקדושתו על ידי התנהגות לא ראויה מצד המאמינים בו ובתורתו. כבר הנביא יחזקאל זועם על בני ישראל אשר באו \"אל הגויים ... ויחללו את שם קדשי באמור להם [=עליהם] עַם ה' אלה ומארצו יצאו\" (יחזקאל לו, כ). עצם יציאת בני ישראל לגלות בשל חטאיהם מביאה לחילול שמו של האלוהים בעיני אומות העולם. רעיון זה המשיך את דרכו בספרות חז\"ל: אין המדובר בעבירה על המצוות או במעשה פגום אחר (מבחינה דתית או מוסרית), אלא בהשלכה שיש למעשה זה כלפי שמו של האלוהים, היינו כלפי מעמדו בעיני הבריות, כלפי יחסם של בני האדם אל התורה או אל המצוות, וכיוצא באלו דברים שהדת היהודית רואה אותם כבעלי ערך ומקודשים. גניבה, דרך משל, תהיה לעולם חטא ומעשה פגום, אך כשהיא נעשית בידי אדם המצהיר בגלוי על היותו שומר תורה ומצוות, יאמרו הבריות כי יש במעשה גם חילול השם, כיוון שאמונתו באלוהים ואורח חייו לא מנעו אותו מן המעשה הראוי לגינוי (והשוו גם א, יא), וכך נמצא לא רק שמו של האיש מושמץ ברבים אלא גם התורה ונותנהּ. דיון ארוך בסוגיה זו מצוי בתלמוד הבבלי (יומא פו ע\"א) אגב עיסוק בשאלת האפשרות לכפר על חטאים שונים: \"מי שיש חילול השם בידו, אין כוח בתשובה לתלות [=חזרתו בתשובה איננה יכולה לסייע לו בדחיית העונש] ולא ביום הכיפורים לכפר [=אין יום הכיפורים מכפר עליו] ולא בייסורין למרק [=גם סבל וייסורים אינם יכולים לכפר על המעשה] אלא ... מיתה ממרקת [= רק יום המוות וייסוריו מכפרים על החטא הנורא הזה]\", וממשיך התלמוד ושואל: מה הוא חילול השם? והתשובה המפתיעה מובאת בשמו של חכם בבלי בשם רב: \"כגון אם אני לוקח בשר מן הקצב ולא משלם לו מיד\" (המקור בארמית). במקרה כזה עשוי המסתכל לסבור, כי אין בכוונתו של החכם לשלם, והריהו גזלן או למצער מי שמנצל את מעמדו כדי להשיג רווח חומרי, ומכאן ילמדו אנשים שהתנהגות כזו איננה כה נוראה, ונמצא שמהּ של דת ישראל מתחלל ברבים. מסתבר כי הבריות מצפות – אך אולי לא בצדק – כי שומר תורה ומצוות יקפיד יותר על עניינים שונים שבין אדם לחברו, וכאשר הוא נתפס בקלקלתו מטיחים דברי ביקורת לא רק נגדו אלא גם נגד התורה והמצוות שלא סייעו לו להיחלץ מן העבירה, ובעקיפין גם נגד נותן התורה. ועל כן, אין מקום להבחין במקרה זה בין שוגג למזיד, כי בשני המקרים המעשה שנעשה גורם לחילול השם בעיני באי עולם.",
+                    "<b>שוגג ומזיד</b>",
+                    "הדת היהודית מכירה מצוות רבות, ומניינן תרי\"ג (613) – אף שפרשנים שונים מונים את המצוות בדרכים שונות. חלקן \"מצוות עשה\" (כגון תקיעת שופר, אכילת מצה, בניית סוכה, קביעת מזוזה) וחלקן \"מצוות לא תעשה\" (כגון האיסור על אכילת בשר חזיר, על הדלקת אש בשבת, על קללת חרש, ועוד ועוד). והנה, מי שאיננו מקיים אחת ממצוות \"לא תעשה\" במתכוון, מתוך מודעות מלאה למעשהו, קרוי בלשון ההלכה \"מזיד\", בעוד שמי שעושה זאת כיוון שלא ידע על האיסור בכלל (כגון שמעולם לא נאמר לו כי אסור להדליק אש ביום השבת) או כיוון שלא ידע על קיום התנאים המחייבים איסור זה (כגון שטעה בחשבון הלוח ולא ידע שיום שבת הוא) – הריהו בבחינת \"שוגג\" בלבד, ודיניהם שונים בתכלית. כך, למשל, נקבע כבר בתורה (במדבר פרק לה) כי הורג נפש בשגגה – גולה לעיר מקלט, אבל רוצח במזיד – דינו מוות. באורח דומה קובעת המשנה (תרומות ב, ג) כי הנוטע עץ בשבת בשוגג – אפשר להותיר את העץ על מקומו, אך הנוטע במזיד – ייעקר העץ. ובמקרה אחר נאמר (כריתות ב, ו) כי המקיים בשוגג יחסי מין עם קרובת משפחה האסורה עליו (כגון שלא ידעו שניהם כי הם קרובי משפחה) – דינם להביא קרבן כדי לכפר על המעשה, אך אם עשו זאת במזיד – דינם כרת, היינו מוות בידי שמים. הרמב\"ם (הלכות שגגות) מפרט עשרות מקרים שבהם השוגג מביא קרבן ואילו המזיד חייב מיתה, בידי בית דין או בידי שמים. אך מסתבר שבעניין חילול השם הקפידה ההלכה במיוחד ולא מצאה דרך להקל על העושה זאת בשגגה, והכול כדי ללמד כי \"חילול השם קשה\" מכל החטאים כולם (ירושלמי, נדרים ג, ט)."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ.</b>  של ר' יוחנן בן ברוקא, הנזכר במשנה הקודמת, ",
+                    "<b>אוֹמֵר.</b>  וחילופי הנוסחאות בחלקו הראשון של המאמר הזה מאפשרים פירושים מנוגדים לדבריו (וראו להלן). ",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד.</b> מי שלומד תורה (ובכמה נוסחאות אכן נאמר במפורש \"הלומד תורה\") לא רק כדי לדעתהּ אלא גם כדי שיוכל להפיץ אותה ברבים, מאפשרים לו מן השמים הן את זה והן את זה, אך טוב ממנו הוא ",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת.</b> מי שלומד תורה כדי לקיים את המצוות שבה, שכן אדם כזה",
+                    "<b>מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.</b>  לאדם כזה מאפשרים מן השמים לא רק לשמור ולקיים את המצוות אלא גם ללמוד וללמד. משמע ש\"הלומד על מנת לעשות\" עדיף ממי ש\"לומד על מנת ללמד\", אף שגם השני זוכה משמים לסיוע. אבל בנוסחאות קדומות וטובות של המסכת נאמר: \"הלומד על מנת ללמד, אין מספיקים בידו ללמוד וללמד\", ולפי זה מי שלומד רק למען התואר המכובד, \"בשביל שיקרא רבי\" (כפירוש הברטנורא למקום), אינו זוכה אף ללמוד לעצמו, וברורה מכאן פסילת מי ש\"לומד על מנת ללמד\" והעדפתו החד־משמעית של מי ש\"לומד על מנת לעשות\". גם משנה זו עוסקת אפוא במתח שבין הלימוד התיאורטי (של מה שמכונה היום לימודי קודש, להבדיל מלימודי חול) לבין המעשה (במקרה זה: הדתי), ומעדיפה את האחרון שבהם (וראו רעיונות דומים לעיל: ג, יב; ג, כב). ",
+                    "<b>על ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי באמצע המאה השנייה לספירה. למד את תורתו אצל אביו (בבלי, בבא בתרא קל ע\"א) ונראה שפעל בסמוך לחכמי יבנה ויותר מאוחר באושא. יותר מכך אין בידינו לומר על תולדות חייו או על עולמו הרוחני.",
+                    "<b>רב בן רב</b>",
+                    "לראשונה במסכת אבות פוגשים אנו בחכם, שאיננו מבית הנשיא, שגם אביו היה חכם ידוע. למען האמת, לא נמצא דוגמאות רבות בעולמם של חכמים לשני דורות (או יותר) של תלמידי חכמים ידועי שם. המצב שונה, כמובן, בבית הנשיא, שהוא שושלתי באופיו (ראו לעיל: א, יב – ב, ח), אך מחוצה לו נמצא רק לעיתים רחוקות שלושה דורות רצופים של אב, בן ונכד הידועים כתלמידי חכמים. כך, למשל, ר' שמעון בר יוחאי (הנזכר לעיל ג, ד), ר' אלעזר בנו ור' יוסי נכדו (בבלי, בבא מציעא פה ע\"א). מקובל יותר לגלות חכמים שאבותיהם בלתי מוכרים לנו (כגון יוסף, אביו של ר' עקיבא, או אביו חסר־השם של ר' מאיר) או שלא ידוע דבר על בניהם שלהם. מסתבר כי בעולמם של חכמים נאבקות זו בזו שתי דרכים של הורשת הידע והמעמד: מאב לבן וממורה לתלמיד, ולאורך תקופת חז\"ל ניתן לגלות ביטויים של מתיחות בין \"הנשיא התורן\", השושלתי, לבין גדולי החכמים של ימיו, אשר הגיעו למעמדם בזכות אישיותם ולאו דווקא בזכות ייחוסם המשפחתי (השוו לעיל א, יח; ב, טז). וכבר ראינו לעיל כי בפרקים א־ב של המסכת באות זו בתוך זו שתי רשימות של העברת הסמכות והמסורת, רשימת הנשיאים ורשימת מורים ותלמידיהם. דומה כי סמכותו הבלתי מעורערת, בדורו ולדורות, של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה, נובעת מהיותו בן לבית הנשיא מכאן, ומגדולתו בעולם התורה בזכות ידיעותיו ואישיותו מכאן: \"מימות משה ועד רבי [=יהודה הנשיא] לא מצינו תורה וגדוּלה במקום אחד\" (בבלי, גיטין נט ע\"א). שילוב נדיר זה הוא שאיפשר לו גם להפיץ ברבים את יצירתו הגדולה, המשנה.",
+                    "אגב: המבקש למתוח קו של דמיון אל המתרחש בחצרות החסידיות של ימינו לעומת העולם החרדי הלא־חסידי, לא יטעה טעות גסה. הרבה יודעים על שושלת שבעת רבני חב\"ד, דרך משל, אבל כמה יודעים לומר דבר על אביו של הגאון מווילנא או על בניו?",
+                    "<b>\"קִראו לי ישמעאל\"</b>",
+                    "שלושה חכמים בשם ישמעאל פגשנו במסכת אבות (לעיל ג, טז ולהלן משנה ט) וחכמים אחרים בשם זה מופיעים במקורות אחרים (כגון ר' ישמעאל בן פאבי [משנה, סוטה ט, טו] ועוד), ומשמע ששם זה לא זר היה לעולמם של חכמים. בספרי הטלפונים של מדינת ישראל, מאידך גיסא, כמעט ולא נמצאנו.",
+                    "ארבעה אנשים נקראו במקרא בשם ישמעאל: אדם בתקופת המלך יהושפט (דברי הימים ב יט, יא) וכהן שחי בתקופת שיבת ציון (עזרא י, כב), אך מפורסמים הרבה מהם ישמעאל, בנו בכורו של אברהם, ו\"ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה\" (מלכים ב כה, כה). ישמעאל זה רצח את גדליהו בן אחיקם, שהופקד בידי מלך בבל, לאחר חורבן בית המקדש הראשון, כאחראי על מי שנותר בארץ יהודה ולא יצא לגולה. רצח זה הביא למעשה לחיסול השלטון העצמי בארץ לתקופה ממושכת, והוא מצוין עד היום בצום גדליהו (החל ביום ג' בתשרי).",
+                    "ישמעאל, בנו בכורו של אברהם אבינו מהגר המצרית, זכה לשמו זה כאשר מלאך אלוהים הופיע אל הגר, בשעה שברחה מבית אברהם, והודיע לה על הבן שהיא עתידה ללדת, \"וקראת שמו ישמעאל, כי שמע ה' אל עניך [=סבלך]\" (בראשית טז, יא). שם זה חוזר ונדרש פעם נוספת, כאשר מלאך אלוהים נגלה אל הגר בשנית, לאחר שגורשה מבית אברהם אל המדבר, ואומר לה \"כי שמע אלוהים אל קול הנער\" (בראשית כא, יז). ואכן, שם זה הוא שם תיאופורי (היינו שם הכולל בתוכו יסוד לשוני שמקורו בשם אלוהי, כגון ישעיהו, יהושפט, יחזקאל ועוד הרבה) וכשלעצמו צריכים היינו לצפות להופעות רבות שלו בתולדות עם ישראל, אך לא כך הוא. דומה שלא קשה להסביר את עובדת היעלמותו של שם זה ממפת שמותיהם של יהודים, שכן משעה שהגיע האסלאם אל ארץ ישראל (במחצית הראשונה של המאה השביעית לספירה) נעשה השם \"ישמעאל\" למייצגה המובהק של הדת החדשה הזו, על יחסיה המורכבים עם היהדות. המוסלמים רואים עצמם כצאצאי אברהם (בלשונם: איבראהים [וראו עוד להלן ה, ד]) דרך בנו ישמעאל, והיהדות שנחשפה לתפישה קדומה זו – הבאה לביטוי כבר בקוראן – מיהרה לצבוע את ישמעאל המקראי בצבעי האסלאם ובמאפייניו, דבר שהביא לירידת קרנו של שם זה בקרב עם ישראל. וכך, למשל, דורש את השם \"ישמעאל\" מדרש בן המאה השביעית־שמינית: \"ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב\"ה לשמוע באנקת העם [=עם ישראל] ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ [ישראל] באחרית הימים\" (פרקי דרבי אליעזר, לא). \"תחת אדום ולא תחת ישמעאל\" – היינו: מוטב לשבת תחת שלטון הנצרות, היא אדום, ולא תחת שלטון האסלאם – הוא מטבע לשון החוזר בכתביהם של אנשי ימי הביניים, אשר האסלאם הכביד עליהם את עולו.",
+                    "המשורר אברהם אבן עזרא כתב באחד משיריו הקצרים: \"הישמעאלים – שיריהם באהבים ועגבים, והאדומים – במלחמות ובנקמות, והיוונים – בחכמות ומזימות, וההודיים – במשלים וחידות, והישראלים – בשירות ותשבחות לה' צבאות\". ועד ימינו יש המתייחסים אל המוסלמים בכינוי הכללי \"ישמעאלים\", כגון בתשובה לשאלה שנשאל ר' כלפון משה הכהן, מרבני ג'רבה בראשית המאה העשרים, באשר להגשת קפה ועוגות במסגרת פעילות בית הכנסת: \"ראוי ... להתנהג במורא ופחד במקדש מעט הנשאר בידינו מאז גלינו מארצנו [=בית הכנסת] ... והנה גם הגויים, הנוצרים והישמעאלים\" אינם נוהגים כך (שו\"ת שואל ונשאל, ב, אורח חיים: יג).",
+                    "<b>רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר.</b>  ואפשר לראות את דבריו כהמשך לדברי המשנה הקודמת (אם נעדיף שם את הנוסח: \"הלומד על מנת ללמד אין מספיקים בידו ללמוד וללמד\"): ",
+                    "<b>אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ.</b> אל תנצל את דברי התורה, לימודה והוראתה, כדי לקדם את מעמדך בעיני החברה, כאילו הם כתר (היא ה\"עטרה\" [ראו גם ד, יז]) שאדם חובש על ראשו כדי שיראו הכול את מעמדו הרם, ",
+                    "<b>וְלֹא קַרְדּוֹם לַחְפּוֹר בָּהּ.</b>  ואל תנצל את דברי התורה, לימודה והוראתה, לטובתך האישית, כאותו כלי עבודה שאדם עושה בו שימוש לצורך פרנסתו או לצורך מעשי אחר. את התורה, אומר ר' צדוק, יש ללמוד וללמד לגופה, מתוך אהבתה או כקיום מצוות לימוד תורה, ולא למען מטרות חברתיות או כלכליות, חשובות ככל שתהיינה. (על השאלה האם מותר לאדם להתפרנס מהוראת תורה ראו להלן.) וממשיך ר' צדוק ומחזק את דבריו בציטוט דברים שכבר שמענו מפי הלל (לעיל א, יג): ",
+                    "<b>וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֲלָף.</b>  מילולית: ומי שעושה שימוש בכתר – חולף, כלומר: מי שעושה שימוש לטובתו האישית ולמען עצמו בכבוד הניתן לו, בכתר התורה המושם על ראשו, סופו שיחלוף מן העולם ולא ייזכרו, לא הוא ולא כבודו. (ראוי להעיר כי ציטוט מאמר אחד ממסכת אבות במסגרת מאמר אחר הוא תופעה חד־פעמית, דבר המעלה על הדעת את האפשרות שתוספת של עורך או של מעתיק מאוחר לפנינו.) והמסקנה: ",
+                    "<b>הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.</b>  כל מי שלימוד התורה שלו והוראתה באים לא לשמם אלא לצורך הנאה מן הכבוד שזוכה לו האדם או הנאה מעשית אחרת (ואין הכוונה להנאה רוחנית, שאותה כנראה אין ר' צדוק פוסל), כמוהו כמי שמאבד במו ידיו את חייו ועולמו. ",
+                    "<b>על ר' צדוק</b>",
+                    "ידוע על שני חכמים ארץ ישראליים שנקראו בשם ר' צדוק, ואפשר שהראשון בהם היה סבו של השני. הראשון היה כבר זקן בא בימים בזמן חורבן הבית ועל אישיותו ניתן ללמוד מכך שאף שהיה מתלמידי שמאי נהג כ\"בית הלל\" בכול (בבלי, יבמות טו ע\"ב). האגדה מספרת שארבעים שנים קודם לחורבן כבר החל ר' צדוק זה להתענות ולהסתגף כדי למנוע את גזירת החורבן עד שרזה ונחלש מאוד (בבלי, גיטין נו ע\"א). בשעה שנפלה ירושלים בידי הרומאים ביקש רבן יוחנן בן זכאי מן המצביא הרומאי אספסיינוס לחוס על חייו של ר' צדוק, לשלוח אליו רופאים לרפאותו ולהתיר לו לצאת מן העיר. ואכן, הוא נזכר מאוחר יותר בין החשובים שבחכמי יבנה (ירושלמי, סנהדרין א, ד). על ר' צדוק השני, לעומת זאת, הגיעו אלינו ידיעות בודדות, ונראה שחי במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה. – בדרך כלל קשה להבדיל בספרות חז\"ל בין מאמריהם של שני חכמים אלו, וגם באשר לזהותו של ר' צדוק שדבריו צוטטו כאן הושמעו דעות מנוגדות. עם זאת, כיוון שפרק ד' של מסכת אבות מביא בעיקר את דבריהם של חכמים בני המאה השנייה, נראית יותר ההשערה שבר' צדוק השני מדובר כאן.",
+                    "<b>קורדום</b>",
+                    "נפוץ עד מאוד בשיח הישראלי הביטוי \"קרדום לחפור בו\" כניב שמשמעו: אמצעי לקידום מטרה שיש בה אינטרס אישי או תועלת חומרית. וכך למשל אמר הסופר דב אלבוים בראיון על שאלת יחסו אל הקבלה: \"יש גם קבוצות שהפכו את הקבלה קרדום לחפור בו לצורך תעשייה של שמות ומים קדושים ואוויר קדוש וחוטים צבעוניים על הידיים וכל מיני שמות על חולצות וכדומה...\" (בכתב העת \"חיים אחרים\", יולי 2008). אך מה הוא קרדום?",
+                    "תחילה נעיר כי בכתבי היד של מסכת אבות נפוצה הצורה הלשונית \"קורדום\", ולגבי כלי זה נאמר בנוסחים שונים של המסכת כי הוא משמש לחפירה, לחיתוך (ויש מוסיפים: פירות) או להכנת מזון למאכל. הקרדום נזכר כבר במקרא (כגון שופטים ט, מח) ככלי לכריתת עצים, והוא שב ומופיע פעמים רבות בספרות חז\"ל בתפקיד דומה (משנה, שביעית ד, ו: \"קוצץ [קנים] בקרדום\", שבת יז, ב: \"קורדום לחתוך בו את הדבלה\" [=תאנים יבשות] ועוד). כלי חד זה סכנתו מרובה, ומוכרת עד מאוד שורה ביצירתו של ביאליק, \"על השחיטה\", שאותה חיבר בעקבות פרעות קישינב (1903), ובה פונה המשורר אל האויב הפורע ביהודים ואומר לו: \"לךָ זרוע עם קרדום / וכל הארץ לי גרדום\".",
+                    "\"קרדום\" – ואין זו עובדה מפתיעה – היה גם שמו של \"דו ירחון לידיעת הארץ\" שעסק בעיקר בארכיאולוגיה, מקצוע שבלא כלי חפירה לא יוכל לצאת לדרכו.",
+                    "<b>מורה חינם</b>",
+                    "דרכו של עולם היא, שאדם זכאי לתמורה עבור עבודתו, אולם חידוש גדול התחדש בתקופת חז\"ל בכל הנוגע להוראת התורה. התלמוד הבבלי (נדרים לז ע\"א) שם בפי משה רבנו את האמירה, כי \"'לימדתי אתכם חוקים ומשפטים' (דברים ד, ה) – מה אני בחינם, אף אתם נמי [=גם] בחינם\"; משה לימד את התורה בלא לקבל תמורה, וכך חייבים לנהוג גם מלמדי תורה לדורותיהם. אין הם אלא בבחינת מתווכים בין האלוהים לבין עמו ואין ראוי ליטול שכר עבור משימה זו. בהמשך הדברים מבחין התלמוד בין שני סוגי לימוד: לימוד \"תורה שבכתב\", הוא המקרא, שבגינו מותר לגבות שכר, לעומת לימוד \"תורה שבעל־פה\", שעבורו אסור לעשות כך. התלמוד מצדיק את ההבחנה הזו בטענה, כי השכר שמקבל המלמד את המקרא איננו עבור עצם הלימוד אלא עבור דברים הנלווים לו, כיוון שמדובר בהוראה לילדים קטנים והמורה נדרש גם ללמד את מלאכת הקריאה כשלעצמה, להשגיח על הילדים ולשמור עליהם, ועל משימות אלה הוא זכאי לקבל שכר. אך על עיקר לימוד התורה – היא התורה שבעל־פה, אסור לגבות תשלום.",
+                    "הרמב\"ם מצדד אף הוא במסקנה זו, ובפירושו למשנה (נדרים ד, ג) הוא אומר בלשון חריפה: \"לפי שאינו מותר בתורתנו בשום פנים ללמד מקצוע ממקצועות חכמת התורה בשכר ... ואני תמה על אנשים גדולים שעיוורה אותם התאווה והכחישו את האמת והנהיגו לעצמם הקצבות [=התירו לעצמם לקבל שכר] בעד המשפטים והלימוד ונתלו בראיות קלושות\". בהתאם לכך הוא גם פוסק להלכה (הלכות תלמוד תורה א, ז): \"מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר – מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבעל־פה אסור ללמדהּ בשכר\". ובמקום אחר (שם ג, י) הוא תובע מן המלמד להתפרנס ממלאכת כפיו ולא מהוראתו: \"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה\". והנה, לאורך הדורות הסתייגו חכמים שונים מקביעותיו הנחרצות האלה של הרמב\"ם. ר' יוסף קארו (צפת, המאה הט\"ז, מחבר ספר ההלכה הגדול \"שולחן ערוך\") אמר, דרך משל, שהאיסור ליטול שכר על הוראת תורה חל דווקא כאשר יש בידי המורה מקור פרנסה אחר, ואין הוא נצרך לקבל שכר על תלמודו. אך אם אין באפשרותו להתפרנס אם לא יקבל שכר, מותר לו ליטול שכר. ומוסיף אחד מפרשניו של ה\"שולחן ערוך\" כי \"כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחרי המנהג, וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו [=הרמב\"ם] ואחריו נוהגים ליטול שכר מן הציבור [על הוראת תורה]\" (ש\"ך, יורה דעה: רמו). מסתבר שהמציאות חזקה היתה הרבה יותר מן האידיאל."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר.</b>  וגם מאמרו, כמאמרים קודמים בפרק זה (משניות ה־ז) נטוע בלב עולם האמונה והדת: ",
+                    "<b>כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה.</b>  על ידי שהוא הוגה בה יומם ולילה ומלמדה לאחרים, מעריך את דבריה וחי על פיהם, איננו מנצל אותה כ\"קרדום לחפור בו\" (ראו ג, ז) וכיוצא בזה דרכים. במסכת כלה רבתי (יג, יג) מגדירים את כיבוד התורה באופן כללי כעניין הבא לידי ביטוי בלב, בדיבור ובמעשה. ",
+                    "<b>גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת.</b>  אדם כזה (ו\"גופו\" משמעו: הוא עצמו), גם הבריות מכבדות אותו, מתוך הערכה להתנהגותו וליחסו הראוי אל דברי האלוהים. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה – גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת.</b> אך כל המתייחס אל התורה באופן הפוך, בחוסר כבוד וכאל טקסט חסר קדושה, זוכה ליחס זהה מצד הבריות.",
+                    "<b>על ר' יוסי</b>",
+                    "הוא ר' יוסי (וגם: יוסה) בר חלפתא, חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בעיר ציפורי שבגליל התחתון באמצע המאה השנייה לספירה והתפרנס מעיבוד עורות ומעבודת האדמה (בבלי, שבת מט ע\"א־ע\"ב). אביו, ר' חלפתא, ידוע אף הוא כרב שישב בציפורי, ונראה שהוא היה גם מורו הראשון של בנו. ר' יוסי למד תורה גם לפני ר' עקיבא, היה מקורב אל בית הנשיא ור' יהודה הנשיא נמנה על מעריציו ותלמידיו. ר' יוסי נזכר כ־300 פעמים במשנה ובתוספתא ובשל ידיעותיו ומעמדו נקבעת כמעט תמיד ההלכה על פיו, גם במקום שחולקים עליו שאר חכמי דורו (בבלי, עירובין מו ע\"ב). על פי מסורת תלמודית אחת (בבלי, בבא מציעא פד ע\"א) ברח ר' יוסי מאימת השלטון הרומאי אל מקום הקרוי בשם \"אסיא\", אך לפי מסורת אחרת הוגלה אל ציפורי משום ששתק כאשר שמע דברי בלע כנגד מלכות רומי (בבלי, שבת לג ע\"ב) ושם קבע את מושבו. ר' יוסי נזכר פעמים רבות גם כמי שפגש בעיר זו, שהיתה מעורבת יהודים ונוכרים, במטרונה רומית ודן עמה על סוגיות תיאולוגיות ופילוסופיות שונות (כגון בראשית רבה יז, ז), דיונים המעידים על ידיעותיו הרחבות ונועם הליכותיו. בשל חכמתו הרבה אף נאמר כי \"משמת ר' יוסי פסקה הבינה\" (ירושלמי, סוטה ט, טז) והמסורת מייחסת לו את החיבור \"סדר עולם\", חיבור היסטוריוגראפי המתאר את תולדות העולם מן הבריאה ועד סמוך למרד בר כוכבא (בבלי, יבמות פב ע\"ב). אף סופר על ר' יוסי שזכה לפגוש לא אחת באליהו הנביא (בבלי, סנהדרין קיג ע\"א־ע\"ב, ועוד). על חייו האישיים נאמר כי ייבם את אשת אחיו, שנפטר בלא בנים, וזכה להעמיד חמישה צאצאים, כולם תלמידי חכמים (\"נטעתי חמישה ארזים בישראל\" אמר על כך בגאווה [בבלי, שבת קיח ע\"ב]). אחד מהם נזכר במשנה הבאה.",
+                    "<b>\"ותנו כבוד לתורה\"</b>",
+                    "למשנה זו, כמו למשניות רבות אחרות, ישנה מקבילה במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, כז) ובה מוסיפים בסוף דברי ר' יוסי פסוק לראיה: \"שנאמר 'כי מכבדַי אכבד ובוזַי יקלו' (שמואל א ב, ל)\". במקורו מדבר פסוק זה על כבודו של האלוהים, ומשמע שצירופו לענייננו מלמד, כי יש הרואים בכיבוד התורה מעין הקבלה לכבוד שיש לרחוש כלפי האלוהים. ובאותו אופן, חילול התורה וביזויה נחשב לפגיעה בכבוד האלוהים, ומי שעושה כך – אף הבריות מקלות בו ראש ובזות לו.",
+                    "והנה, במנהגים שונים חולקים כבוד לא רק לאלוהים ולמצוותיו אלא גם לספר התורה, שבו נרשמו דברי האל. וכך כותב הרמב\"ם: \"כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד [=לקום] מפניו ... מצווה לייחד לספר תורה מקום [מיוחד] ולכבדו ולהדרו ... לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערוותו כנגדו ... וכל היושב לפניו צריך לישב בכובד ראש ובאימה ופחד ...\" (הלכות ספר תורה, י, ט־יא). בבתי הכנסת, דרך משל, נהוג להוציא את ספר התורה מארון הקודש ולהשיבו אליו בטכס מפואר, ויש המלווים את הספר בעת הליכתו, נושקים אותו בעוברו על פניהם, קמים בשעה שגוללים אותו (או בכל עת שבה קוראים בו) ומהדרים בכיסוייו. בין אם מדובר במעיל האשכנזי העוטף את הספר, ובין אם המדובר בתיבת עץ ונחושת שבה מצוי ספר התורה ברוב עדות המזרח – עוד מוסיפים להדר אותו באביזרי כבוד נוספים, לא פעם עשויים כסף, כגון \"כתר\" ו\"רימונים\" או \"אצבע\" (המשמשת להצבעה על הפסוק הנקרא), מטפחות מהודרות ועוד. גם את ארון הקודש מקשטים מתוך כוונה לכבד את ספרי התורה שבתוכו.",
+                    "באופן דומה זוכים גם ספרי קודש מודפסים ליחס מיוחד, ויש הנוהגים לנשק ספר קודש שנפל ארצה או להקפיד שלא להניח על גביו ספרי חולין, וכך נאצל לו הכבוד מן האלוהים אל ספר התורה הכתוב קלף שבבית הכנסת ומשם אל כל ספר המתקשר בדרך מן הדרכים אל התורה.",
+                    "<b>בגוף בריא</b>",
+                    "\"לא מצאתי לגוף טוב משתיקה\" אמר לעיל רבן שמעון בן גמליאל (א, יז), וכוונתו בתיבת \"גוף\", כמו גם בדברי ר' יוסי במשנתנו, אל האדם במלוא הווייתו, על מחשבותיו ותקוותיו וידיעותיו, כשהוא מיוצג על ידי גופו. כי בעיני חכמים אין להפריד בין הקנקן, הוא הגוף, למה שבתוכו, היא האישיות.",
+                    "ואכן, חכמים הקדישו תשומת לב גם לגוף האדם ולצורך לשמור עליו, כי שמירה על הגוף ובריאותו מאפשרת חיים של רווחה לנפש המתארחת בגוף זה. הנפש בריאה – כאשר היא בגוף בריא. אך השמירה על הגוף איננה נדרשת רק לשם שמירה על הנפש שבתוכו, כי גם הגוף מצד עצמו ראוי ליחס מטפח ומפנק, בשל היותו נברא בצלמו של אלוהים: \"הלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצווה! אמרו לו: וכי מה מצווה הלל עושה? אמר להן: לרחוץ במרחץ. אמרו לו: וזו היא מצווה?! אמר להם: הן. ומה אם איקוניות [=פסלים] של מלכים שמעמידים אותן בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות שלהן, מי שהוא ממונה עליהן מורקן [=מצחצח אותן] ושוטפן ... אנו שנבראנו בצלם ובדמות, דכתיב: כי בצלם אלהים עשה את האדם', על אחת כמה וכמה!\" (ויקרא רבה לד, ג). תובנות אלה לא נשארו בגדר רעיונות מופשטים בלבד. ההלכה היהודית השכילה לתת להן ביטוי מעשי בפסיקותיה. בהתאם לכך קובע הרמב\"ם (הלכות דעות ד, א): \"צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים [=מלשון בריאות] והמחלימים\", ובעקבותיו פסק ר' יעקב בן אשר (במאה הארבע עשרה): \"מצווה להנהיג עצמו במידה טובה ובהנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה\" (טור, אורח חיים: קנה). נראה כי נתקשה למצוא מי שלא יסכים עם תביעה זו, גם אם \"עבודת הבורא\" לא תעמוד בראש מעייניו.",
+                    "בריאות הגוף תלויה גם בפעילות גופנית, בהתעמלות (לפירוש מילה זו ראו להלן ד, יב), ועליה אמר הרמב\"ם (פרקי משה ברפואה, מאמר יח) כי \"ההתעמלות [יפה] לכול, לצעירים ולזקנים, וטוב יותר מהתעמלות – המשחק בכדור, משום שבמשחק יאפשר לך שתניע האברים כולם\". הרב ד\"צ הופמן, מי שהיה מנהל בית המדרש לרבנים בברלין (1921–1843) אף התיר לבחורי הישיבה \"המתענגים בקפיצתם ובמרוצתם משום שעושים זאת לתענוג\" לעשות זאת ביום השבת. ואילו בדורנו עולה מפעם לפעם שאלת יחסה של ההלכה אל סוגיות חדשות שהזמן גרמן: ההיתר לעסוק בספורט אתגרי המסכן את האדם (כגון צניחה חופשית, קפיצת בנג'י מגשרים ועוד) או שאלת העיסוק בפעילות גופנית בשבת ובחגים במקום שניתן לעשות זאת בלא לחלל את השבת (כגון הרמת משקולות בחדר סגור, הליכה מהירה במגרש ביתי ועוד). ברקע כל הדיונים ניצבת ההכרה בחשיבותה של הפעילות הגופנית, הן כשלעצמה והן ככלי המסייע לאדם להגיע להישגים שכליים ורוחניים גבוהים יותר.",
+                    "<b>רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנו.</b> של ר' יוסי שנזכר במשנה הקודמת ומאמרו מכוון בבירור אל תלמידי החכמים המכהנים גם כדיינים. בכמה מנוסחי המסכת פוצל המאמר לשתי משניות (ואף נוסף \"הוא היה אומר\" בראש משנה י), מן הסתם בשל המעבר הלשוני מדיבור על השופט אל דיבור אליו, אך נראה כי המדובר במאמר אחד: \"אין במשניות 'הוא היה אומר' והכל הוא משנה אחת עם הקודמת\" (דברי פרשן המשנה, ר' שמעון בן צמח דוראן [אלג'יר, המאות הי\"ד־ט\"ו]). ",
+                    "<b>הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין.</b> מי שמבקש כל דרך (ו\"חושך\" כמוהו כ\"חוסך\", נמנע) כדי לא לשבת בבית הדין ולחרוץ משפט, אלא מציע לאנשים הבאים לפניו להגיע לידי פשרה במקום דיון משפטי. ",
+                    "<b>פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.</b> אדם כזה מסיר מעליו (\"פורק ממנו\") כמה וכמה רעות: הוא לא יביא את הצדדים הנשפטים לשנוא זה את זה, או את הדיין שפסק לטובת אחד מהם (\"איבה\"), לא יגרום על ידי פסיקה מוטעית להוצאת כספים מאדם אחד לטובת חברו (\"גזל\") ולא יחייב אחד מן הצדדים להישבע שבועה העשויה להיות שבועת שקר או שבועה מיותרת (\"שבועת שווא\"). הפשרה תמנע את כל התוצאות השליליות האלה. אבל, ממשיך ר' ישמעאל ואומר, אם כבר חייב אדם לשבת בדין, הרי שעליו ללכת לאור האמור להלן: ",
+                    "<b>הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה.</b> מי שממהר לפסוק ולהורות בלא עיון מספיק, מתוך ביטחון עצמי מוגזם שהוא יודע את האמת כולה, הריהו ",
+                    "<b>שׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּח.</b> הריהו חסר דעת (\"שוטה\"), אכזר כלפי מי שהוא מוצא חייב בדין שלא בצדק (\"רשע\") ומלא גאווה עצמית (\"גס רוח\"). וכאן פונה ר' ישמעאל אל השופט ומייעץ לו."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.</b>  רק אלוהים (הוא ה\"אחד\" [שנאמר: \"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד\"]) יכול להוציא לבדו משפט צדק מוחלט, אך השופט האנושי צריך תמיד להושיב עמו אנשים אחרים ולדון יחד עמם בעניין שלפניהם, כדי לשמוע דעות שונות וללבן את הסוגיה הנדונה מכל נקודת מבט. ועוד: ",
+                    "<b>וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי.</b> הדיין, אפילו הוא הבכיר שבין השופטים ומומחה מהם, אסור לו לתבוע מן היושבים עמו לדין (שני שופטים נוספים או יותר) שיקבלו את דעתו, ",
+                    "<b>שֶׁהֵן רַשָּׁאִים וְלֹא אַתָּה.</b> אך הם רשאים לתבוע ממנו שיקבל את דעתם, שנאמר \"אחרי רבים להטות\" (שמות כג, ב). – גם היום ימליצו שופטים לא פעם לפנות לגישור ולעשיית פשרה (במקום דיון משפטי מייגע), בעוד שהתביעה מן השופט שיקשיב לדעות אחרות ויהיה מתון בדינו (השוו לעיל א, א) נכונה לגבי כל בית משפט ובכל זמן. ולמען האמת, גם לגבי מה שמתרחש מחוץ לכותלי בית המשפט יש בדברי ר' ישמעאל אמת גדולה.",
+                    "<b>על ר' ישמעאל בר' יוסי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה השנייה לספירה, בנו של ר' יוסי בן חלפתא שנזכר במשנה הקודמת. על הערצתו לאביו ניתן ללמוד מכך שכמעט כל מאמריו בהלכה הם בשם אביו (למשל בבלי, יבמות סז ע\"א) וכן ממאמרו: \"כשם [ההבדל] שבין זהב לעפר, כך בין דורנו לדורו של אבא\" (ירושלמי, גיטין ו, ז). ר' ישמעאל היה בן דורו של ר' יהודה הנשיא ורבות המסורות המתארות את קשריהם, עיסוקם המשותף בתורה והליכתם יחדיו בדרך (ויקרא רבה טו, ד; בבלי, שבת טו ע\"א ועוד). מסופר שפרק זמן מסויים שימש ר' ישמעאל כלוכד גנבים מטעם השלטון הרומאי, ועל כך ננזף בידי אליהו הנביא (בבלי, בבא מציעא פד ע\"א), אך בדרך כלל הוא מתואר כנוטל חלק בעולם העשייה הדתית. על פי מסורת אגדית אחרת הוא היה אדם עב כרס, אשר בשעה שעמד אל מול הדומים לו, יכול היה צמד בקר לעבור בין כרסיהם מבלי לגעת בגופם (שם). לפי מסורת מאוחרת הוא קבור ליד המושב דלתון שבגליל.",
+                    "<b>כמה יושבים בדין?</b>",
+                    "דברי ר' ישמעאל שלא לדון כשופט יחיד מייצגים באופן נאה את רוחו של המשפט העברי. ההלכה קובעת ש\"אין בית דין פחות משלושה\" (שולחן ערוך, חושן משפט ג, א), ופעמים רבות אף יותר מכך, כגון החובה לדון דיני נפשות בעשרים ושלושה דיינים (כשליש ממספר חברי הסנהדרין, שהוא שבעים ואחד). הרמב\"ם אף קבע: \"אף על פי שבית דין של שלושה בית דין שלם הוא, כל זמן שהן רבים [=היינו: במספר גדול יותר] הרי זה משובח\" (הלכות סנהדרין ב, יג). מסתבר כי לא ניתן להכריע בסוגיות מורכבות וסבוכות על סמך שיקול דעתו של אדם יחיד, גדול ככל שיהיה, ובכלל: הכרעת הדין דורשת משא ומתן, ואלו אינם אפשריים כשמדובר בדיין יחיד. עם זאת, במקרים מסוימים וחריגים מתירה ההלכה לקיים את הדיון בפני שופט אחד: \"דיני ממונות [=ענייני כסף ורכוש] בשלושה, ואם היה מומחה לרבים – דן אפילו יחידי\" (בבלי, סנהדרין ה ע\"א). אבל גם במקרה כזה מומלץ לדיין להתייעץ עם אחרים: \"אמר ר' יהודה בן פזי: אף הקב\"ה אין דן יחידי, שנאמר: 'וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו' (מלכים א כב, יט), אלו מטין לכף זכות ואלו מטין לכף חובה\" (ירושלמי, סנהדרין א, א). עם זאת, המגמה הכללית של המשפט העברי היתה שלא לדון בהרכב שהוא פחות משלושה, וכך המציאות הרווחת בבתי הדין הרבניים עד היום.",
+                    "במשפט הישראלי, לעומת זאת, הדברים שונים. כאן יושב שופט יחיד בהרבה מן התיקים האזרחיים ואף בעבירות פליליות. חוק בתי המשפט (נוסח משולב התשמ\"ד – 1984, סעיף 47) קובע שבבית משפט השלום דן שופט אחד, אלא אם הוחלט להגדיל את מספר השופטים לשלושה. גם בערכאה הגבוהה יותר – בית המשפט המחוזי, המוסמך לדון במקרים חמורים יותר – נערך הדיון בדרך כלל בפני שופט יחיד, להוציא \"(1) משפטים בשל עבירה שעונשה מוות או מאסר עשר שנים או יותר; (2) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט ובתי דין שיושב בהם שופט של בית משפט שלום\". מצב זה עשוי להסביר את העובדה שערעור בערכאה גבוהה על החלטות של ערכאה שיפוטית נמוכה יותר הוא דבר מקובל ורווח בחברה הישראלית. במציאות שבה השופט קובע לבדו את הכרעת הדין, נדרשת בקרה על החלטותיו, ומנגנון הערעור מאפשר דיון נוסף של הרכב מורחב יותר ומוסמך יותר בהחלטות הקודמות. לעומת זאת, המשפט העברי המבוסס, כאמור, על בית דין של שלושה ומעלה, כמעט ולא נזקק למוסד זה של הערעור.",
+                    "<b>\"איזהו שוטה?\"</b>",
+                    "התואר שוטה מצוי רבות בספרות חז\"ל כחלק מן הביטוי \"חרש שוטה וקטן\", הבא להציג שלושה בני אדם שאחריותם המשפטית למעשיהם היא מוגבלת, בשל גילם הנמוך, בשל אי יכולתם להתקשר עם סביבתם (משנה, תרומות א, ב: \"חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר\") או בשל היותם חסרי דעת. בעניין השוטה נחלקו בתלמוד הבבלי (חגיגה ג ע\"ב): \"איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו\", רוצה לומר מי שמכניס עצמו בלילה לתוך סכנת נפשות וכן מי שחושף עצמו בפומבי. המחלוקת המתעוררת בעקבות אמירה זו נסובה סביב השאלה אם הכוונה לאדם שעושה את שלושת הדברים האלו \"בבת אחת\", כלומר בו בזמן, או שמא מי שעושה רק אחד מהם. אחרי הכול אפשר למצוא הצדקה לכל אחד משלושה מעשים אלה כשלעצמו, כגון שאדם מבקש במודע שתשרה עליו רוח טומאה למטרות כישוף. בהמשך הדיון מוצע בתלמוד (שם ד ע\"א) הסבר נוסף: \"איזהו שוטה? זה המאבד כל מה שנותנים לו\". נראה שאף אחת מן הדוגמאות האלה אינן תופסות לגבי השופט שכנגדו מדבר ר' ישמעאל, אך עצם השימוש בכינוי \"שוטה\" בא להדגיש בחריפות את דעתו על מי שלבו גס בהוראה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר.</b> ומאמרו קורא לעני ולעשיר גם יחד לעסוק בתורה, הראשון כדי להתעשר והשני כדי לשמור על עושרו.",
+                    "<b>כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי.</b>  כל מי ששומר את מצוותיה של התורה ומקדיש זמן להגות בה, גם כשמצבו הכלכלי רעוע וירוד ומקשה על מציאת הזמן וכוחות הנפש הנדרשים לכך, ",
+                    "<b>סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.</b> יזכה בסופו של דבר לשכר מן השמים, אשר יאפשר לו להמשיך בדרכו זו מתוך עושר ורווחה.והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.</b>  כל מי שאיננו עוסק בתורה משום שהוא מעדיף להקדיש את כל זמנו וכוחותיו לטיפול בנכסיו ועסקיו, סופו שייענש משמים, ירד מנכסיו וימשיך שלא לעסוק בתורה, אלא שהפעם יהיה עוניו הרב הסיבה לכך. לתפיסה אחרת לחלוטין של הקשר שבין תורה, עוני ועושר ראו עוד להלן ו, ד. – מאמרו של ר' יונתן בנוי על ההכרה בחשיבותה של התורה ובמרכזיותה בחיי האדם, אך בד בבד גם על אמונה מלאה בתורת השכר והעונש הבאה לביטוי כבר בעולם הזה. המציאות הנגלית לעינינו, כידוע, לא תמיד מאשרת אמונה זו, וכבר הקשה המהר\"ל מפראג (בן המאה השש־עשרה) על דברי ר' יונתן: \"כמה הם [האנשים] שקיימו התורה מעוני ... ולא מצאנו שקיימו את התורה מעושר!\" (בחיבורו \"דרך החיים\" על מסכת אבות). על כן יש המפרשים את חלקם הראשון של דברי ר' יונתן באופן שונה: כל המקיים את התורה מעוני, בתנאים לא תנאים, מובטח לו שיוכל לקיימה גם אם יתהפך גורלו והוא יתעשר, וזאת משום שעושרו לא יעביר אותו על דעתו. אבל פירוש כזה איננו עולה בקנה אחד עם המשך דבריו של ר' יונתן, ומוטב לנו להניח לו לומר את דבריו כמות שהם. ",
+                    "<b>על ר' יונתן</b>",
+                    "הוא כנראה ר' יונתן בן ר' יוסף (או: יוסי), חכם ארץ ישראלי, מתלמידי ר' ישמעאל, שחי ופעל באמצע המאה השנייה לספירה. הופעתו במסכת אבות היא הופעתו היחידה במשנה, אך הוא נזכר רבות בשאר חיבוריהם של חז\"ל. כמו רבים מבני דורו סבל גם ר' יונתן בשל המצב הקשה ששרר בארץ בעקבות כישלון מרד בר כוכבא, והוא אף חכך בדעתו אם לרדת ממנה. לפי אחת המסורות (ספרי דברים, פיסקה פ) כבר הגיע יחד עם כמה מחבריו אל גבול הארץ, אך בשל אהבתם אותה התחרטו, \"זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם ... אמרו 'ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה'\", ושבו על עקבותיהם. יש הסבורים כי מיעוט הזכרתו במשנה נובע מן העובדה שבסופו של דבר אכן ירד ר' יונתן אל בבל.",
+                    "<b>\"איזהו עשיר?\"</b>",
+                    "ר' יונתן מבטיח לעני שיתעשר אם רק יתמיד בלימוד תורה ובקיום מצוותיה, ונראה שהוא מפרש עושר ועוני כעניין של רכוש ונכסים. עם זה מתברר כי בעולמם של חכמים ניתנו לעושר ולעשיר הגדרות נוספות. לעיל כבר פגשנו תשובה אחת על שאלה זו: \"איזהו עשיר? השמח בחלקו\" (ד, א), ולהלן (ו, ח) נמצא תשובה אחרת ולפיה העשיר הוא מי שחכמתו רבה: \"עטרת חכמים עושרם\" (בעקבות משלי יד, כד). ארבע תשובות נוספות מצאנו בתלמוד הבבלי (שבת כה ע\"ב). על השאלה \"איזהו עשיר?\" משיב ר' מאיר ואומר: \"כל שיש לו נחת רוח בעושרו\", ונהוג לפרש את דבריו כמתייחסים לאדם שיכול ליהנות מעושרו, שהרי בדרך כלל \"מרבה נכסים מרבה דאגה\" (לעיל ב, ח), וכבר אמר קהלת כי \"מתת אלהים\" היא היכולת ליהנות מן \"העושר והנכסים\" (ה, יח). עם זאת, יש הסבורים, כי ר' מאיר רק חוזר במילותיו שלו על הקביעה כי עשיר הוא מי ששמח בחלקו. ר' טרפון סבור כי עשיר הוא מי \"שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן\", היינו אדם בעל נכסים הנושאים פרי ומעסיקים אנשים רבים. ר' עקיבא סבור כי העשיר הוא \"כל שיש לו אישה נאה במעשים\", והעושר בא לפי זה לביטוי בחיי משפחה ובזוגיות הרמוניים, בעוד שר' יוסי קובע כי העשיר הוא מי \"שיש לו בית הכיסא סמוך לשולחנו\" ויכול לפיכך לנהל אורח חיים בריא ותקין. (וראוי לזכור כי בימים עברו לא זכה כל אדם למה שנראה לנו כה מובן מאליו בימינו, ואנשים יצאו לעשות את צרכיהם לא פעם הרחק מביתם.) ר' טרפון, המוכר כאדם אמיד ביותר (ראו לעיל ב, כ), מדבר על רכוש, ואילו ר' עקיבא – שהגיע למעמדו על פי מסורת ידועה בעיקר בזכות אשתו שעמדה לצידו (ראו לעיל ג, יט וכן להלן) – רואה בבת זוג ראויה את שיא העושר. ר' יוסי מסתפק בקביעה כי יכולתו לחיות בבריאות טובה היא היא עושרו. מתברר כי איש איש ומה שנראה בעיניו כעושר, אף שצירוף כל הדברים יחדיו – רכוש, משפחה ובריאות – הם בוודאי מנת חלקו של \"עשיר שבעשירים\" (מונח המצוי בהקשר אחר בתוספתא, קידושין ג, ח).",
+                    "<b>\"ירושלים של זהב\"</b>",
+                    "דוגמא מפורסמת למי שקיים תורה מעוני וזכה לעושר ניתן להביא מן המסורות השונות על תולדות חייו של ר' עקיבא (וראו גם ג, יט). ביניהן נמצא גם אחת המספרת, כי היה בתחילת דרכו מקושש עצים, אשר בכל יום הביא \"שתי חבילות של עצים ומוכר אחת [לפרנסתו] ... ואחת שהיה מתחמם\" לאור מדורה שהדליק בה. כשהתלוננו שכניו על העשן הרב והציעו לו למכור את העצים ולקנות שמן למאור, אמר להם: \"איני שומע לכם, שני דברים טובים יש לי בה. אחת שאני מתחמם כנגדה ואחת שאני משתמש לאורה\". בשל כל זה, ממשיך המדרש ואומר, \"עתיד ר' עקיבא לחייב את כל העניים בדין [כנראה לאחר פטירתם כשיעמדו לפני בית דין של מעלה]. שאם אומרים להם: מפני מה לא למדתם תורה? והם אומרים: מפני שעניים היינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה!\" (אבות דרבי נתן, נוסח ב, יב). בסופו של דבר, לאחר תקופה ארוכה של לימוד והפצת תורה, הגיע ר' עקיבא לגדולה ובצידה עושר רב, ונאמר כי \"לא מת עד שישן על מיטות של זהב, ועד שעשה כתר של זהב לאשתו ועד שעשה קורדיקוס [=נעליים] של זהב לאשתו\", והכל מתוך הכרת טובה על שעמדה לצידו בימים הקשים של עוני מרוד (אבות דרבי נתן, שם). (אגב: \"כתר של זהב\" זה קרוי במקורות אחרים בשם \"ירושלים של זהב\", משום שחומות העיר ירושלים היו חקוקות עליו, ומכאן נטלה נעמי שמר את הביטוי אל שירהּ הידוע.) מסורת אחרת, מפורסמת יותר, על ראשיתו של ר' עקיבא, מצויה בתלמוד הבבלי (כתובות סב ע\"ב – סג ע\"א), ובה מסופר על רועה צאן שהגיע לגדולה בזכות אשתו, בתו של בן כלבא שבוע ששלחה אותו ללמוד תורה. גם מסורת זו מסיימת בממון רב שניתן לר' עקיבא בידי חותנו, מעשירי ירושלים ערב החורבן."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר.</b>  ובמאמרו שלושה חלקים, אשר הראשון והשלישי שבהם מתקשרים ביניהם בבירור, בעוד שהשני נראה כחוצץ ביניהם. ",
+                    "<b>הֱוֵה מְמַעֵט בָּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.</b>  על האדם להקדיש את עיקר זמנו וכוחותיו לעיסוק בתורה, ורק מקצת הזמן לענייני מסחר וכלכלה (\"עסק\"). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם.</b>  וזו קריאה שלא להתגאות, לחיות חיים של צניעות, ענווה והקטנה עצמית לנוכח כל בני אנוש (על רוח שפלה ראו עוד ה, כב). ",
+                    "<b>וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּך.</b>  אדם המתבטל מן העיסוק בתורה ומוצא לכך נימוקים ותירוצים שונים, יגלה עד מהרה כי גורמים רבים נוספים יבואו ויטרידוהו, הן מעסקיו והן מתלמוד תורה. ובמדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, כט) מפרטים כמה מהם: \"ארי וזאב וברדלס ונחש והגייסות [=צבאות אויב] והליסטים\". אגב נעיר כי בכמה נוסחים טובים של המסכת נאמר: \"יש לו בטלים הרבה כנגדך\", כאשר הכוונה, כפי שעולה גם מהמשך המאמר, אל האלוהים, \"המסייע\" לאדם המחפש תירוצים כדי להתבטל. ",
+                    "<b>וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָך.</b>  לעומת זאת, העמל, היגע, בתורה, יזכה לשכר הרב שיש לאלוהים להעניק לו בשל כך. – כיצד מתקשר לכאן המאמר האמצעי, הנראה, כאמור, כקוטע את הרצף שבין המאמרים הבאים לפניו ולאחריו? בשאלה זו נתקשו מפרשי המסכת, אך מקובל לפרש (כפי שניסח רבנו יונה גירונדי [ספרד, המאה הי\"ג]) כי \"גם זה העניין מעניין התורה הוא\", ור' מאיר תובע ממי שעוסק בתורה שלא יתגאה על אחרים בזכות הישגיו בלימודיו. ",
+                    "<b>על ר' מאיר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי במאה השנייה לספירה, ונחשב כאחד מגדולי תלמידיו של ר' עקיבא, אף שלמד גם אצל ר' ישמעאל (בבלי, עירובין יג ע\"א) ואף אצל הכופר הגדול, אלישע בן אבויה (עליו ראו להלן ד, כה). ר' מאיר היה סופר מעולה והתפרנס מכתיבת ספרי תורה, ועל פי המסורת היו בנוסח התורה שלו כמה הבדלים מן הנוסח המקובל, כגון \"כותנות אור\" (ולא \"עור\") כלבושם של אדם הראשון וחוה (בראשית רבה כ, יב). משנתו, שאותה קיבל מר' עקיבא, היוותה את הבסיס למשנה של ר' יהודה הנשיא (בבלי, סנהדרין פו ע\"א), ושמו הוא מהשכיחים ביותר בספרות התנאים. ייתכן ששמו האמיתי היה \"נהוראי\" ואילו הכינוי \"מאיר\" ניתן לו כיוון \"שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה\" (בבלי, עירובין שם). ר' יוסי בן חלפתא אמר עליו \"אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע\" (ירושלמי ברכות ב, ז), ולמרות כל מעלותיו אלה לא נקבעה הלכה כמותו, משום \"שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו\" המורכבת והעמוקה (בבלי, שם). גם בדברי אגדה ובחיבור משלים הצטיין ר' מאיר, עד שאמרו \"משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים\" (משנה, סוטה ט, טו). באשר לחייו האישיים מצויה מסורת עמומה שלפיה היה ר' מאיר – ששם אביו לא נודע לנו – בן למשפחת גרים, מצאצאי נירון קיסר (בבלי, גיטין נו ע\"א), ומקורות רבים עוסקים ביחסיו עם אשתו, ברוריה (ראו עליה להלן). נראה שר' מאיר הלך לעולמו מחוץ לארץ ישראל (ירושלמי, כלאיים ט, ג) ואולי יש לקשר זאת אל המסורת שברח מן הארץ בשל \"מעשה ברוריה\" (ראו להלן).",
+                    "מאז המאה התשע־עשרה נוהגים לציין את יום מותו המשוער (י\"ד באייר) בהילולה הנערכת ליד קברו שבטבריה. עם זאת ספק גדול אם הקבר בטבריה הוא אכן קברו של התנא ר' מאיר, ונראה יותר שהוא קברו של ר' מאיר קצין, מי שעלה ארצה עם רבנים מצרפת ואנגליה בראשית המאה הי\"ג. עם הזמן נתחלף מאיר במאיר. קופות צדקה למען עניי ארץ ישראל, \"קופת רבי מאיר בעל הנס\", ידועות בעולם היהודי מאז המאה הי\"ח, וגם כאן לא ברור לגמרי איזה משני המאירים זכה לתואר \"בעל הנס\".",
+                    "<b>\"עזר כנגדו\" – על ברוריה</b>",
+                    "ברוריה, אשתו של ר' מאיר ובתו של ר' חנינא בן תרדיון (עליו ראו לעיל ג, ג), ראויה לעיסוק נפרד בזכות דמותה ומפעלותיה, אף שלא הובאו דבריה במסכת אבות. היא אחת הנשים היחידות הנזכרות בשמן בספרות חז\"ל בזכות אישיותה וגדולתה בתורה. ברוריה השתתפה בדיוניהם של חכמים, ולעיתים אף נקבעה ההלכה בעקבות מסורת שהביאה היא (תוספתא, כלים, בבא מציעא א, ו ועוד). ברוריה מתוארת כסמל ומופת ל\"אשת חיל מי ימצא\", אישה שניחנה בשכל טוב וברגישות אנושית רבה, וגילתה קור רוח ושליטה עצמית בלתי רגילה גם במצבים הקשים ביותר. המדרש מספר על שני בניהם של ר' מאיר וברוריה שמתו בפתאומיות בביתם בשבת. ברוריה נדרשה לשאת לבדה את האסון הנורא עד לשובו של ר' מאיר במוצאי שבת מבית הכנסת. וגם כאשר חזר הפגינה שליטה עצמית עילאית כשהודיעה לבעלה על האסון שקרה להם (מדרש משלי לא, י). בתלמודים ובמדרש נזכרים דבריה ואמרותיה של ברוריה, אך הם אינם מספרים על מותה או על מקום קבורתה. התלמוד הבבלי (עבודה זרה יח ע\"א) מספר כי ר' מאיר ברח מן הארץ בשל \"מעשה ברוריה\", מבלי שהוא מסביר את כוונתו בשתי מילים סתומות אלה, אך רש\"י מכיר מסורת שעל פיה לגלגה ברוריה על החכמים בשל קביעתם כי \"נשים דעתן קלה\", וכדי ללמדה לקח שלח ר' מאיר את אחד מתלמידיו כדי לפתותה. ברוריה לא עמדה בניסיון, וכשנודע לה הדבר התאבדה, ור' מאיר גלה מרוב בושה מן הארץ (ומת בנכר). לא ברור מניין לרש\"י מסורת קשה זו, המתארת את סופה של ברוריה באור כה שלילי. עם זאת ראוי לציין כי כל המסורות המקשרות בין ברוריה ובין ר' מאיר מצויות בתלמוד הבבלי, בעוד שמקורות ארץ ישראליים אינם יודעים דבר על קשר כזה. בשל כך ישנם חוקרים הסבורים כי אין למסורת זו בסיס היסטורי, ויסודה במנהגו של התלמוד הבבלי ליצור קשרי משפחה בין דמויות שונות בעולמם של חכמים.",
+                    "<b>בין עמל להתעמלות</b>",
+                    "ר' מאיר מדבר על אדם העמל, טורח ויגע, בתורה. השורש עמ\"ל מופיע כמה פעמים במסכת אבות במשמעות דומה בקשר לעיסוק בתורה (ב, יט; ו, ד) וגם בקשר לטרחה הנתבעת ממשרתי הציבור (ב, ב). השורש עמ\"ל בבניין התפעל מופיע במשנה פעם אחת בלבד (שבת כב, ו) במשמעות של עיסוי בטנו של אדם בכוח רב כדי להחליש כאבי בטן. רק בימי הביניים הוקנתה לו המשמעות המקובלת היום: \"אין מתעמלין בשבת. אי זה הוא מתעמל? ... זה שיהלך עד שייגע ויזיע\" (רמב\"ם, הלכות שבת כא, כח), \"ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע [=אינו אוכל אכילה מוגזמת] ומעיו רפין [=מערכת העיכול פועלת כהלכה] – אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק\" (שם ד, יד). מסתבר שהרמב\"ם היה סומך את ידו על מה שקרוי היום במערכת החינוך בשם \"חינוך גופני\" (ובשעתו כונה בפשטות בשם שיעור התעמלות [וראו לעיל ד, ח])."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר.</b>  ומאמרו, הספוג מונחים מתחום הדת, מורכב משני חלקים המשלימים זה את זה. ",
+                    "<b>הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד.</b>  על ידי כל מצוה שעושה האדם כאילו רכש לו פרקליט המגן עליו בשעה שהוא נותן דין וחשבון על מעשיו (יום יום? ביום הדין השנתי, הוא ראש השנה? לאחר מותו?). והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד.</b> כל עבירה שעושה האדם מתריסה כנגדו כאותו קטגור בבית המשפט המבקש להרשיע את האדם בדין. אבל, ממשיך ר' אליעזר ואומר, גם מי שחטא חטאים רבים, וקטגוריו רבים מפרקליטיו, אינו צריך להתייאש, שכן ",
+                    "<b>תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.</b> מעשים טובים וחזרה בתשובה, היינו תיקון אורח חיים פגום, הם המגן (הוא התריס) כנגד עונש העשוי לבוא ממרומים על האדם (על \"פורענות\" במשמעות זאת ראו א, ז). על התשובה וחשיבותה בספרות חז\"ל ראו עוד להלן ד, כב.",
+                    "<b>על ר' אליעזר בן יעקב</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל במחצית המאה השנייה לספירה. הוא היה מתלמידיו האחרונים של ר' עקיבא (ירושלמי, חגיגה ג, א) וכנראה גם העביר מתורת רבו לבן דורו הצעיר ממנו, ר' מאיר (בבלי, יבמות צג ע\"א). בספרות חז\"ל נזכר חכם נוסף שנקרא ר' אליעזר בן יעקב, אשר חי עוד בימי הבית השני והעיד על דברים שראו עיניו במקדש, ועל כן לא תמיד ניתן לקבוע בוודאות איזה \"אליעזר בן יעקב\" עומד לפנינו. כיוון שבפרק ד' של מסכת אבות עוסקים אנו בחכמים מן המאה השנייה, סביר לומר שהמאמר שלפנינו איננו מפרי מחשבתו של התנא הקדום יותר. אחד משני חכמים אלו – כנראה הראשון שבהם, אך אולי שניהם – מכונה במקורות בכינוי המכובד \"קב ונקי\", ביטוי שמשמעו: מי שתורתו מועטת אך היא מדויקת ונכונה ואין בה כל פגם (בבלי, יבמות מט ע\"ב; אבות דרבי נתן נוסח א, יח).",
+                    "<b>פרקליט, קטגור וסנגור</b>",
+                    "הפרקליט מגן על האדם ואילו הקטגור עומד למולו – כך עולה מדברי ר' אליעזר, וכפירוש הרמב\"ם למשנה: \"פרקליט הוא המליץ טוב על האדם לשלטון, וקטיגור הוא הפך זה, והוא המלשין על האדם לפני המלך ומשתדל להמיתו\". ואכן, פרקליט בלשון המשנה ובתוספתא הוא מה שאנו נוהגים לקרוא היום בשם סנגור: \"מניין שהצדקה וגמילות חסדים [עושים, מביאים] שלום גדול ופרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים?\" (תוספתא, פאה ד, כא), וכן \"אמר ר' לוי אמר הקב\"ה לישראל: בני, אותן הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירין בהן [=מקפידים לשמור עליהם], שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות\" (פסיקתא דרב כהנא כח, ג). גם תיבת סנגור מצויה בלשון חז\"ל, למשל: \"למה מיכאל וסמאל [=שני המלאכים] דומין? לסניגור וקטיגור עומדין בדין\" (שמות רבה יח, ה). ובאמת סנגור ופרקליט מלכתחילה הם היינו הך. שלוש המילים האלה – פרקליט, סנגור וקטגור – הגיעו אל השפה העברית מן היוונית בתקופת חז\"ל, מתוך התבוננות בנוהלי המשפט בחברה היוונית־רומית, אלא שהמילים סנגור וקטגור נקלטו יפה בשפה ואף נוצרו מהן פעלים: לסנגר ולקטרג. עם הזמן הועדפה תיבת \"סנגור\" כדי לציין את \"המליץ טוב\" (כנראה בשל החריזה עם תיבת \"קטגור\" ההפוכה ממנה במשמעותה) ותיבת \"פרקליט\" החלה לסמל כל עורך דין, ללא קשר לצד שהוא מייצג במשפט. גם במוסדות המדינה מתרוצצים שני המושגים האלה: \"פרקליטות המדינה\" \"מייצגת את מדינת ישראל ואת רשויות השלטון בפני בתי המשפט ובתי הדין השונים, על כל ערכאותיהם...\", ואילו \"הסנגוריה הציבורית\" \"...הוקמה כדי להעניק ייצוג משפטי איכותי ומקצועי לחשודים, לעצורים, לנאשמים ולנידונים הזכאים לכך...\" (הציטוטים מתוך אתר משרד המשפטים). הקטגור במשפטים בשם המדינה קרוי דרך כלל \"התובע\" ולצידו של הנאשם עומד \"פרקליט\", \"עורך דין\" או \"סנגור\" – הכול על פי התחושה הלשונית של המשתמש במושגים אלו.",
+                    "אגב כך נזכיר גם את הביטוי \"פרקליטו של השטן\" שהוא כינוי לאדם המייצג במודע עמדה המנוגדת לעמדה העיקרית העומדת לדיון, גם אם לא זו דעתו האישית, וכל זאת כדי לחדד את הסוגיה הנדונה ולבדוק אפשרויות לערער על הדעה המקובלת. מושג זה לקוח מעולם הכנסייה הנוצרית. במסגרת דיונים על הענקת תואר קדוש למועמדים שונים, נהוג היה (עד לפני שנים לא רבות) למנות את אחד מן המשתתפים כדי שייצג לכאורה את השטן, המערער על ההצעה להעניק תואר של קדושה לאדם, ולהעלות טיעונים שונים כנגדה.",
+                    "<b>מה הם מעשים טובים?</b>",
+                    "הביטוי \"מעשים טובים\" מצוי חמש פעמים במשנה וארבע מהן במסכת אבות (ג, טו; ד, כב ועוד), ובטכס ברית המילה מברכים את הורי התינוק שיזכו לגדלו \"לתורה לחופה ולמעשים טובים\". אך מה הם בדיוק \"מעשים טובים\"? רק מעט מקורות מציעים תשובה מפורשת לשאלה זו. לפי מדרש שמואל (יז, ד) זכה שאול למלוכה בזכות \"מעשים טובים\", שהם: \"שהיה ענו, שפל רוח, ירא חטא, שהיה מבזבז נכסיו וחס על נכסיהן של ישראל [היינו עושה שימוש בכספו ולא בכספי ציבור] ... שהיה בן תורה\". בתלמוד הירושלמי (תענית ג, יא) מפרט אחד החכמים מה הם \"המעשים הטובים\" שבזכותם נענתה תפילתו להבאת גשמים: \"מימיי לא קידמני אדם לבית הכנסת [ותמיד הגיע ראשון] ... ולא שמחתי בתקלת [=בכישלון] חבריי ... ולא הקפדתי בתוך ביתי...\", ועוד. ולפי מקור אחר שלחו חכמים אל אישה בשם קמחית, שזכתה לראות את כל בניה משמשים בכהונה גדולה, ושאלוה: \"מה מעשים טובים יש בידך?\" וכתשובה היא מצביעה על צניעותה המופלגת, שאפילו קורות ביתה לא ראו את שערות ראשה, משום שכיסתה אותן דרך קבע (בבלי, יומא מז ע\"א). מעטות אפוא הן התשובות לשאלה מה הם \"מעשים טובים\", אך הן מגוונות ומצביעות על תחומי חיים שונים.",
+                    "<b>התריסים שבמרפסת ובלוטת התריס</b>",
+                    "אנו מוקפים בתריסים. דומה שאין בית בישראל שאין בו תריסים ובוודאי שאין לך אדם בריא בלא בלוטת התריס (thyroid בלעז), אותה בלוטה בצוואר האחראית להפרשה תקינה של הורמונים שונים, בלוטה הקרויה גם בשם \"בלוטת המגן\", כנראה על שם צורתה. וזה אכן משמעה הראשון של התיבה \"תריס\", הלקוחה מן השפה היוונית: thureos, מגן. התריס הוא אחד מכלי המלחמה, ועל כן אומרת המשנה (שבת ו, ד) כי \"לא יצא האיש [בשבת לרשות הרבים] לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח\", ובתיאור קרב מזכירה המשנה (סוטה ח, א) \"צהלת סוסים וצחצוח חרבות ... הגפת תריסין ... קול קרנות\" וכדומה. עם זאת כבר במשנה מצאנו \"תריס\" במשמעות של כיסוי המגן על פתחה של חנות (כגון ביצה א, ה), ומכאן בוודאי התריסים שבלשוננו שלנו. ועוד ראוי להצביע על הביטוי \"בעלי תריסין\", המצוי אמנם רק מעט בספרות חז\"ל (בבלי, ברכות כז ע\"ב), המשמש ככינוי לתלמידי חכמים, וזאת בשל המלחמה־לכאורה שהם נלחמים זה בזה בשעת לימוד תורה, או כלשונו של רש\"י בפירושו לתלמוד: \"תלמידי חכמים המנצחים [=המתנצחים] זה עם זה בהלכה\".",
+                    "<b>רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם.</b>  כל אסיפה, התאגדות או התכנסות (וזה פירוש \"כנסייה\" כאן, כמו גם לעיל ג, יד) אשר מטרתם למלא את רצון האלוהים ותוכניתו בעולם (על הביטוי \"לשם שמים\" ראו לעיל ב, יז). ",
+                    "<b>סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b> כנסייה כזו עתידה להתבסס, להחלטותיה יהיה קיום והיא אף תשיג את מטרותיה. והיפוכו של דבר: כנסייה ",
+                    "<b>שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b>  חייה קצרים יהיו והיא לא תותיר רושם של ממש על תולדות עם ישראל או תרבותו. במדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, מ) מביאים כדוגמא: \"אי זו כנסייה שהיא לשם שמים? כגון כנסת ישראל לפני הר סיני. ושאינה לשם שמים? כגון כנסייה של דור הפלגה\", היינו התאספותם של דור בוני מגדל בבל (בראשית פרק יא). עם זאת יש לשאול האם ייתכן שר' יוחנן מכוון בדבריו אל כנסייה מסוימת שהיה עֵד לה בזמנו. על כך אין בידינו בשלב זה של המחקר להשיב.",
+                    "<b>על ר' יוחנן הסנדלר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל באמצע המאה השנייה לספירה. הוא נולד באלכסנדריה שבמצרים (ירושלמי חגיגה ג, א), והיה תלמידו ושמשו של ר' עקיבא (בבלי, ברכות כב ע\"א). כשנאסר ר' עקיבא בידי הרומאים מצא ר' יוחנן דרך להגיע אליו אל בית הסוהר ולבקש את דעתו בסוגיות הלכתיות שונות (ירושלמי יבמות יב, ה). בשל המצב המדיני והכלכלי ששרר בארץ אחרי מרד בר כוכבא ביקש ר' יוחנן, יחד עם חכמים אחרים, לרדת לבבל, אך בעומדו על גבול ארץ ישראל התחרט ונותר בארץ (וראו לעיל ד, יא). רק מעט מתורתו מצוטט בספרות חז\"ל, ובמשנה כולה הוא נזכר רק עוד שלוש פעמים. על פי מסורת מימי הביניים מצוי קברו במירון, בסמוך לקברו של ר' שמעון בר יוחאי. ובאשר לכינויו \"הסנדלר\": יש הסבורים שמדובר במלאכה שהתפרנס ממנה, עשיית סנדלים, אך יש הסבורים כי שיבוש הוא מתיבת \"האלכסנדרוני\", על שם מוצאו.",
+                    "<b>בית כנסת, כנסייה וכינוסים</b>",
+                    "\"כנסייה\" בלשון חז\"ל איננה \"בית כנסת\" אלא כינוס, אסיפה (וכן הוא לעיל ג, יד). \"כנסייה\" כזו ניתן לקיים בכל מקום, בפינת הרחוב או בבניין המיוחד לכך. \"כנסייה\" בלשון חז\"ל גם איננה קשורה כלל למוסד הנוצרי המוכר כיום בשם זה (ובמדרש שמות רבה כא, ד אף נאמר: \"בשעה שישראל מתפללין אין אתה מוצא שכולן מתפללין כאחד [=יחד], אלא כל כנסייה וכנסייה מתפללת בפני עצמה\").",
+                    "\"בית הכנסת\" קשור בלשוננו ובמחשבתנו למקום שבו מתכנסים לתפילה או לקיום אירועים אחרים שהם בעלי אופי דתי, כגון שיעורי תורה, טכסי בר ובת מצווה, ברית מילה ועוד. אך לאמיתו של דבר, השם \"בית כנסת\" מעיד על כך שמטרתו הראשונית היתה שונה: מקום של התכנסות, שבו נתקיימו כל המוסדות אשר כל ציבור, בכל זמן ומקום, צריך להם: מפגשים לצורך דיון בצורכי ציבור, מושב בית הדין, מכירת מזוזות ותפילין, סעודות חגיגיות, בית ספר לתינוקות, בית מדרש למבוגרים, הלנת אורחים חסרי ממון, וגם – ולאו דווקא כדבר הראשון במעלה – מקום שהתקיימו בו תפילות הציבור. ניתן להגדיר את בית הכנסת הקדום כמעין בית עם, מרכז תרבות, מתנ\"ס של היום. אחת הכתובות הראשונות המעידות על קיומו של בית כנסת היא \"כתובת תיאודוטוס\" הכתובה יוונית והמעידה על קיום בית כנסת (\"סינגוגֵי\" [=התכנסות]) בירושלים, אשר נועד למפגשים שבהם קרא הציבור בתורה, למד את המצוות והלין אורחים שעלו לרגל מן הנכר. התפילה לא נזכרת כאן כלל, כנראה משום שכל עוד עמד בית המקדש על תילו, התמצתה עיקר הפעילות הדתית בהקרבת קרבנות. רק לאחר חורבן המקדש עלתה מאוד חשיבותו ומרכזיותו של מוסד התפילה, ובית הכנסת הפך מדרך הטבע להיות המקום שבו התקיימה. הארכיאולוגים גילו בתי כנסת במרחבי ארץ ישראל ובעולם היהודי כולו, ועד היום קשה לדמות קהילה יהודית שאין מוסד זה מצוי בה. ומעניין שברוב הקהילות היהודיות בתפוצות (ובמקצת מבתי הכנסת שבארץ) חזר בית הכנסת למלא הרבה מתפקידיה של \"הכנסייה\" הקדומה: יש בו בית ספר, מרכז ספורט, אולם שמחות, גן ילדים, חנות לתשמישי קדושה, וכן – אל נשכח – גם מקום לתפילה...",
+                    "<b>חכם שהוא סנדלר?</b>",
+                    "בהחלט כן!! אם נפרש את הכינוי \"הסנדלר\" על מקצועו של ר' יוחנן (ולא על מוצאו [ראו לעיל]) הרי שלפנינו דוגמא נוספת של חכם שהתפרנס ממעשה ידיו. לעיל שמענו על יחסם האוהד מאוד של חכמים אל המלאכה (א, י), ומסתבר שלא רק נאה דרשו אלא גם נאה קיימו. הם קבעו שהאב לא רק חייב ללמד את בנו תורה, אלא שמוטל עליו אף ללמדו מלאכה (בבלי, קידושין כט ע\"א). ומוסיפים החכמים (שם) ואומרים, שאב שאינו מלמד את בנו מלאכה כאילו לימדו \"ליסטות\", היינו את מלאכת הגנבים והשודדים. ואכן, המקורות מלמדים על חכמים רבים שהכנסתם באה להם מעמל ידיהם: חלקם היו חייטים (כגון ר' יהודה [בבלי, בבא בתרא קסד ע\"ב]) או עובדי אדמה (כגון אבא חלקיה [בבלי, תענית כג ע\"ב]) וכן מצאנו ביניהם גם נחתום (ר' יהודה [בבלי, בבא בתרא קלב ע\"א]), נפח (ר' יצחק [בבלי, סנהדרין צו ע\"א]) ובורסקאי, כלומר מעבד עורות (בן חלפתא [בבלי, שבת מט ע\"ב]). על ר' יהושע בן חנניה (ראו לעיל ב, טז) מסופר שקירות ביתו שחורים היו ומכוסים בפיח בשל עמלו בנפחות או בעשיית פחמים (בבלי, ברכות כח ע\"א). דמות מפורסמת אחרת, שאמנם אינה נזכרת במסכת אבות, הלוא הוא חוני המעגל, נקראה בשם זה ככל הנראה על שם מקצועה: הידוק טיט על גגות בתים באמצעות כלי הקרוי מעגילה (משנה, מועד קטן א, י). הקביעה כי חוני כונה בשם \"המעגל\" תודות לעיגול ששרטט סביבו על הקרקע (בלשון המשנה: \"עג עוגה\"), בשעה שתבע בתפילתו שירדו גשמים (משנה, תענית ג, ח), נראית כדרשה על כינויו זה. ובאשר ל\"סנדלר\", הוא עושה הסנדלים, ראוי להזכיר כי הוספת רי\"ש לשמו של בעל מלאכה מצאנו גם בקשר ל\"נחתומר\" (ירושלמי, בבא בתרא ב, ג) הוא הנחתום, האופה.",
+                    "<b>סנדל מה הוא?</b>",
+                    "המילה \"סנדל\" היא מן המילים ששאלה העברית מן היוונית (sandalon), והוא מנעל שעיקרו סוליית עור עבה (או סוליית עץ) שנקשרה אל כף הרגל בחבל או בקש וכדומה. המשנה מכירה גם \"סנדל המסומר\" (שבת ו, ב) וכן סנדלים שיש להם עקב וכאלה בלא עקב (יבמות יב, א), ללמדנו שגם בתקופה הקדומה היו סנדלים מסוגים שונים, איש איש (וכן אישה אישה [יומא ח, א]) לפי טעמו וצרכיו. בשל צורתו של הסנדל ניתן שם זה גם לאחד מסוגי הדגים, וכן מכונה בשם \"סנדל\" נפל של עוּבר בשלבים ראשונים של התפתחותו (משנה, בכורות ח, א). עושה הסנדלים הוא, כמובן, הסנדלר, אלא שעם הזמן נעשה זה לכינויו של בעל מלאכה העוסק בייצור ובתיקון נעליים בכלל, על כל צורותיהן, וגם במוצרי עור אחרים, כגון תיקים. מקצוע זה הולך ונעלם מנוף חיינו, הרבה בשל עליית רמת החיים, ואת מקום הסנדלר תפס המסַנדל, מי שכובל מכוניות החונות במקומות אסורים על ידי חיבור מתקן מיוחד לגלגליהן."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר.</b>  ומאמרו, המופנה בעליל אל תלמידי החכמים, עוסק במערכת הזיקות הראויות ביניהם לבין תלמידיהם (מן הסתם בבית המדרש), חבריהם והאלוהים, תוך שימוש בשני מושגים: כבוד ומורא. ",
+                    "<b>יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּך.</b> על המורה לכבד את תלמידיו בדרך שבה היה מבקש שיכבדו אותו, וכשם שכבודו יקר (\"חביב\") בעיניו והוא מקפיד עליו, כך יתייחס אל הכבוד המגיע להם. והנה, בהרבה נוסחים טובים וקדומים של המסכת כתוב כאן: \"יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך\" (והשוו לעיל: \"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך\" [ב, י]), ולפי זה כבודו העצמי של המורה איננו ממין העניין, והמאמר עוסק רק בכבוד שיש לחלוק לאחרים, תלמידים או חברים. נוסח זה נראה טוב יותר גם משום שהוא משרשר בין חלקיו הראשונים של המאמר בדרך טובה וחלקה. ",
+                    "<b>וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּך.</b> לעומת זאת החבר, השותף להרבצת תורה או לפסיקת דין, ראוי לא רק לכבוד, שהוא דבר מובן מאליו, אלא גם למורא, כאותו מורא שחייב אדם לחוש כלפי רבו ומורו. ",
+                    "<b>וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם.</b>  ואילו מורא הרב (שלא לדבר על כבודו) שקול לא פחות ולא יותר מאשר לכבוד שמים, הוא האלוהים, ולמוראו (על \"מורא שמים\" ראו גם לעיל א, ג). – בכל תחום של זיקה בין־אישית דורש ר' אלעזר מן האדם להתעלות אל רמה גבוהה יותר מן המקובל או הצפוי. מדרך הטבע אדם מצפה מתלמידיו שיכבדוהו, והוא מכבד את רעיו (אך אינו חש מורא כלפיהם) וירא את מוריו (אך יראה זו אינה מגיעה לדרגת מורא שמים). ר' אלעזר מציב אפוא רף גבוה מאוד של התנהגות בפני שומעי לקחו!",
+                    "<b>על ר' אלעזר בן שמוע</b>",
+                    "הוא סתם \"ר' אלעזר\" הנזכר פעמים רבות בספרות התנאים, חכם ארץ ישראלי שחי באמצע המאה השנייה לספירה. ר' אלעזר היה בן למשפחת כוהנים ואחד מתלמידיו האחרונים של ר' עקיבא (בבלי, סנהדרין יד ע\"א). נראה שבעקבות מרד בר כוכבא ביקש, יחד עם כמה מחבריו, לרדת מן הארץ, אך כשהגיעו אל גבולהּ התחרטו ושבו על עקבותיהם (וראו לעיל ד, יא). לר' אלעזר בן שמוע היו תלמידים רבים (בבלי, עירובין נג ע\"א), והידוע מכולם הוא רבי יהודה הנשיא, המעיד על הצפיפות הרבה ששררה בבית מדרשו של ר' אלעזר, כאשר בכל אמה מרובעת ישבו שישה תלמידים (בבלי, שם). ר' אלעזר האריך ימים, וכששאלוהו תלמידיו בזכות מה אירע לו כך אמר, בין השאר, כי מעולם לא ביקש לקצר את דרכו על ידי מעבר בבית כנסת, ומעולם לא פסע בין תלמידים היושבים בבית המדרש על פני הקרקע, כך שלא נראה כמתגאה עליהם (בבלי, מגילה כז ע\"ב), והיא הדגמה נאה לכלל שמבקש ר' אלעזר ללמד בחלקם הראשון של דבריו. אגדה מאוחרת מספרת שפעם עשה מעשה של חסד עם רומאי אשר ניצל מטביעה בים, ומאוחר יותר, כשעלה אותו רומאי לגדולה, גמל לר' אלעזר וביטל בזכותו גזירות שנגזרו על עם ישראל (קהלת רבה יא, א). לפי מסורת אחרת, המתועדת בעיקר בפיוטים לתשעה באב או ליום הכיפורים, היה ר' אלעזר בן שמוע אחד מעשרת הרוגי מלכות, שהוצאו להורג בידי הרומאים בעקבות כשלון מרד בר כוכבא.",
+                    "<b>כבוד ומורא</b>",
+                    "שני מושגים אלו מופיעים רבות בספרות חז\"ל כתיאור היחס שצריך אדם להפגין כלפי הנעלים ממנו: הוריו, מוריו, תלמידי חכמים בכלל, מלך ונשיא, ובראשם הקב\"ה. התורה מצווה על כיבוד הורים (\"כבד את אביך ואת אמך\" [שמות כ, יב]) אך גם על גילוי יחס של יראה כלפיהם (\"איש אמו ואביו תיראו\" [ויקרא יט, ג]), והתלמוד הבבלי ביקש לברר מה הוא מורא ומה הוא כיבוד כשמדובר בהוריו של אדם: \"מורא – לא עומד במקומו [המיוחד לו בבית המדרש], ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו [היינו אם האב וחכמים אחרים חלוקים בעניין כלשהו, אל לו לבן לצדד במתנגדים לדעתו של אביו]; כיבוד – מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס [אל הבית] ומוציא\" (קידושין לא ע\"ב). הכיבוד הוא בתחום חיי היום יום והמעשה (מזון, לבוש, ניידות), ואילו המורא נראה יותר כשייך לעולם הדעת והדת. חז\"ל שמו לבם גם לעובדה שבמצוות הכיבוד מקדימה התורה את האב לאם, בעוד שבמצוות המורא נזכרת האם ראשונה. ועל כך אמרו: \"גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים [=מפנקת אותו], לפיכך הקדים הקב\"ה כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה [ונוזף בו בשעת הלימוד], לפיכך הקדים הקב\"ה מורא האם למורא האב\" (בבלי, קידושין לא ע\"א). ובאשר לכבוד הרב ומוראו באו הדברים לסיכום ממצה בדברי הרמב\"ם (הלכות תלמוד תורה ה, א): \"כשם שאדם מצוּוה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו ... ואין לך כבוד גדול [יותר מאשר] כבוד הרב ולא מורא [גדול יותר] ממורא הרב ... לפיכך אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה ... וכל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם השכינה ... וכל המתרעם על רבו כמתרעם על ה' ... וכל המהרהר אחר רבו [ומטיל בו ספק] כאילו מהרהר אחר שכינה\".",
+                    "<b>הכל בזכות \"את\" אחת</b>",
+                    "חז\"ל פיתחו את דרשת המקרא תוך העמדת חוקים וכללים שבעזרתם מצאו שפע של רעיונות חדשים בכל סיפור, פרק, פסוק, מילה ולעיתים אפילו אות בודדת. אחד מן הכללים האלה מכונה \"אתין ריבויין\" וכוונתו לומר כי כל תיבת \"את\" המצויה במקרא באה לרבות, להוסיף עליה משהו הבא יחד עמה. התיבה השכיחה הזו מצויה במקרא למעלה מ־7000 פעמים, וחז\"ל אכן מנצלים את הופעתה כדי ללמוד רעיונות חדשים מן הכתובים, כגון \"'כבד את אביך', לרבות את אחיך הגדול\" (בבלי, כתובות קג ע\"א), ומשמע שיש לכבד את האח כשם שיש לכבד את האב, או \"'בראשית ברא אלהים את השמים', לרבות חמה ולבנה ומזלות\" (בראשית רבה א, א), וכך עוד ועוד. והנה התלמוד הבבלי (פסחים כב ע\"ב) מספר על חכם בשם שמעון, או נחמיה, העמסוני, ש\"היה דורש כל 'אתים' שבתורה\", אחת לאחת. אבל כשהגיע לפסוק \"את ה' אלהיך תירא\" (דברים י, כ) פסק מסיבות ברורות מדרשתו. וכשטענו תלמידיו, \"רבי, כל 'אתים' שדרשת מה תהא עליהן?\" – היינו: אם אינך דורש כאן, אתה שומט את הבסיס מתחת כל הדרשות האחרות – השיב להם: \"כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה\", על כך שאינני דורש ואינני מרבה את הביטוי \"את ה' אלהיך תירא\". אבל מתברר שר' עקיבא, מגדולי הדרשנים של עם ישראל, לא הסכים לפרישה זו, \"עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים\". דרשה נועזת זו עומדת ביסוד דבריו של ר' אלעזר בן שמוע, תלמידו המובהק של ר' עקיבא."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר.</b>  וגם מאמרו מופנה בבירור רק אל תלמידי החכמים. ",
+                    "<b>הֱוֵה זָהִיר בַּתַּלְמוּד.</b> היזהר בשעה שאתה עוסק בתורה שבכתב, לומד אותה ומסיק ממנה מסקנות מעשיות להלכה, המעצבת דרך חיים וקובעת מותר ואסור. והנימוק:",
+                    "<b>שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.</b>  מסקנה שהגעת אליה בשוגג, מתוך חוסר תשומת לב, חוסר מחשבה מספקת או אי־לימוד הנושא על מלוא היקפו ותקדימיו, גם אם אירע הדבר בשגגה, נחשבת כשמדובר בהוראת ההלכה כמעשה שנעשה במודע, בזדון (על המושגים שגגה וזדון ראו לעיל ד, ה), והעונש שבצידו קשה וחמור. – דבריו החריפים של ר' יהודה מלמדים על החשיבות הגדולה שהוא מייחס לפסיקת ההלכה, דבר שנעשה בימיו בעיקר על יסוד עיון מדוקדק בפסוקי המקרא ומיצוי העולה מהם. ",
+                    "<b>על ר' יהודה</b>",
+                    "הוא ר' יהודה בר אילעי, חכם ארץ ישראלי שחי במאה השנייה והיה בין תלמידיהם של ר' טרפון ור' עקיבא. מקום מושבו העיקרי היה באושא (מזרחית לחיפה של היום, לא רחוק מן הקיבוץ הקרוי בשם זה), שבה נוסד בעקבות מרד בר כוכבא וחורבן יבנה מרכז יהודי חדש. החכמים שנתכנסו באושא חלקו כבוד לר' יהודה, על שם שהיה \"בן עיר\" זו (שיר השירים רבה ב, ג), והוא מכונה כמה פעמים בתואר \"ראש המדברים בכל מקום\" (בבלי, שבת לג ע\"ב). נראה שר' יהודה זכה לכינוי זה בשל מעמדו המיוחד בעיני השלטון הרומאי, מעמד שקנה לו בזכות עמדותיו המתונות ביחס למלכות זו. בויכוח אודות טיבה של מלכות רומי אמר: \"כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות\" (שם). ר' יהודה נזכר רבות במשנה ואין לך כמעט מסכת ששמו לא מצוי בה. יש המייחסים לו גם אחד ממדרשי התנאים, מדרש על ספר ויקרא הקרוי בשם \"סִפְרָא\" (בבלי, שבת קלז ע\"א). באשר לחייו האישיים מסופר כי היה אביון מרוד וכי הוא חלק מעיל אחד עם אשתו; היא לבשה אותו כשיצאה לרשות הרבים והוא התכסה בו כשעמד בתפילה (בבלי, נדרים מט ע\"ב). מסורות שונות מתארות אותו כאדם שנהג בדרכי החסידות, כגון שהיה מבטל לימוד תורה כדי להשתתף בלוויית המת או בטכסי הכנסת כלה (בבלי, כתובות יז ע\"א). על פי מסורת מאוחרת מצוי קברו סמוך לעיר צפת של היום.",
+                    "<b>יש תלמוד ויש תלמוד!</b>",
+                    "ר' יהודה מדבר על \"תלמוד\" ועל \"שגגת תלמוד\" שתוצאתה חמורה. אך למה כוונתו כשהוא אומר \"תלמוד\"? כל יודע ספר יתמה מן הסתם על שאלה זו וימהר להצביע על אותה יצירה רבת כרכים העומדת על מדפים רבים, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, המכונה גם \"גמרא\", ויניח כי בזה עוסק החכם. אך ראוי להיזהר! התלמודים – הבבלי והירושלמי (שלא נערך בירושלים אלא בגליל, אך נקרא בשם זה מתוך כבוד לעיר הקודש) – מאוחרים מאות רבות של שנים מן המשנה וממסכת אבות. הם מתבססים אמנם על המשנה, מרחיבים אותה ומבארים אותה, דנים בפרטיה ומשלימים אותה לכיוונים שונים, אך זמן עריכתם הסופית במאות הרביעית והחמישית לספירה. לעומת זאת, המושג \"תלמוד\" נדיר עד מאוד בתורתם של התנאים, הלוא הם חכמי שתי המאות הראשונות לספירה, יוצרי המשנה. במסכת אבות, למשל, מצאנו את הביטוי \"תלמוד תורה\" (כגון ב, ב), אלא שזה משמש ככינוי כללי לעיסוק אינטלקטואלי בתורה ובמסורת בכלל, ואין הוא מכוון אל ציטוט מתוך חיבור מוגדר כלשהו. פעם אחת גם פגשנו את הצירוף \"תלמוד לומר\", וזאת דווקא כמבוא לציטוט פסוק מן התנ\"ך (לעיל ג, י) שאותו לומדים ובו עוסקים. גם בשאר חלקי המשנה נמצא מעט \"תלמוד לומר\" כמבוא לציטוטי פסוקים (כגון סוטה ה, ה) או \"תלמוד תורה\" כמונח כללי ובלתי מוגדר (כגון פאה א, א).",
+                    "וחוזרת השאלה למקומה: למה התכוון ר' יהודה בדברו על \"שגגת תלמוד\"? מסורת קדומה מספרת על רבן יוחנן בן זכאי (בן המאה הראשונה [לעיל ב, ט]) שלמד כל מה שניתן ללמוד, ובראש ובראשונה \"מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות\" (בבלי, סוכה כח ע\"א). משמע, שכבר בזמנו היה בצד המשנה גם עיסוק שנקרא בשם \"תלמוד\". ונראה לפרש שהכוונה להסקת מסקנות הלכתיות מן התורה שבכתב, דבר שנעשה בשלב זה על פה. בהקשר זה אכן עשויה שגגה לגרום לחטא ולעבירה, שהרי מדובר בעיצוב דרך חיים שיש בה מותר ואסור, ועל כן יש להיזהר בעניין זה עד מאוד.",
+                    "<b>זהירות בדרכים</b>",
+                    "דברי ר' יהודה בעניין הזהירות מ\"שגגת התלמוד\" חותמים שורה של הנחיות במסכת אבות בדבר חובת הזהירות. חובה זו נזכרת במסכתנו שבע פעמים, בהקשרים מגוונים (כמעט כולם במטבע של \"הווי זהיר...\"). תחילה נדרשת הזהירות בקשר לקיום מצוות שונות, כאשר כאן הכוונה לתשומת לב ולהקפדה יתרה, כגון: \"הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה\" (ב, יח). זהירות נתבעת גם מבעלי הסמכות בעם, כגון דברי אבטליון: \"חכמים היזהרו בדבריכם\" (א, יא). דבריו של אבטליון מדגישים את האחריות הגדולה המוטלת על החכמים ומורי הדור, וזו דורשת מהם הקפדה יתירה על כל היוצא מפיהם. והנה, כשני דורות לאחר אבטליון מצביע ר' אליעזר על צידה השני של המטבע וממליץ לכל אדם להיזהר ממגע קרוב יתר על המידה עם עולם החכמים: \"והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה\" (ב, טו). ואחרונה: מידת הזהירות היא מידה ראויה גם ביחסים שבין האדם לבין השלטונות בכלל, ועל כן \"הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן\" (ב, ג).",
+                    "לזהירות ניתן מקום מרכזי בספרות המוסר היהודית לדורותיה, אשר ראתה בזהירות מידה מן התכונות הרצויות של נפש האדם ודרך להתקרב אל האלוהים. למשל, במאה השמונה־עשרה הקדיש החכם האיטלקי, ר' משה חיים לוצאטו (רמח\"ל), שלושה פרקים מספר המוסר המפורסם שלו, \"מסילת ישרים\", למידת הזהירות ולדרכי קניינה. רמח\"ל רואה במידת הזהירות שלב ראשוני, אך חשוב והכרחי, בסולם ההתקדמות הרוחנית של האדם, וזאת בעקבות מאמר המיוחס לר' פנחס בן יאיר (בבלי, עבודה זרה כ ע\"ב): \"תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה וכו'\". וכך כותב רמח\"ל בפתיחת דבריו למידת הזהירות (פרק ב): \"הנה עניין הזהירות הוא, שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו. כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא? לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום, ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפילה ... וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי עצומה, ורעתו קרובה מהצלתו...\".",
+                    "בהזכירו דרכים והליכות התכוון רמח\"ל בוודאי להתנהגות ולאורח חיים דתי ומוסרי, אך דבריו אודות הזהירות הנדרשת מן האדם מקבלים בימינו משמעות חדשה וכואבת לאור המציאות הטראגית של תאונות דרכים, המכה ללא רחם. למרבה הצער, גם מספרם ההולך וגדל של הפצועים וההרוגים לא הצליח להגביר את המודעות לזהירות הנדרשת גם בדרכים הפיסיות. הוו זהירים בלכתכם ובנסיעתכם בדרך – היתה מסכת אבות אומרת – כי שגגה בכביש תוצאותיה כזדון.",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן.</b>  הוא ככל הנראה ר' שמעון בר יוחאי (ועליו ראו לעיל ג, ד) ",
+                    "<b>אוֹמֵר: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם.</b>  הכתר בכלל מסמל מעמד מורם מעם, דרגה נבחרת ומכובדת. ר' שמעון פונה בדבריו אל מנהיגי העם בדורו: חכמים, כוהנים ובית הנשיא ומודיעם כי אל להם להסתפק בכבוד אשר מקנה להם מעמדם המיוחד. ",
+                    "<b>כֶּתֶר תּוֹרָה.</b>  הוא הכבוד הניתן בחברה היהודית לחכמים, המוסמכים להורות ולדון. ",
+                    "<b>וְכֶתֶר כְּהֻנָּה.</b>  הוא כתרה של משפחת הכוהנים הנהנית ממעמד מיוחד ומכובד בקרב עם ישראל. ",
+                    "<b>וְכֶתֶר מַלְכוּת.</b>  כפשוטו, אך ראוי לזכור כי בית הנשיא בארץ ישראל של תקופת חז\"ל ראה עצמו כצאצא לבית דוד (למשל בבלי, שבת נו ע\"א), ונראה שאליו מכוון ר' שמעון את דבריו. ",
+                    "<b>וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶם.</b> אך גדולים מהם המוניטין והכבוד שבהם מתעטר מי שקנה לעצמו שם טוב (וראו גם לעיל ב, ח). חכם, כהן או נשיא שלא קנו לעצמם גם \"שם טוב\" – על ידי משאם ומתנם עם הבריות, טבעם ואופיים – פוגעים בכבוד שראוי לחלוק להם בשל תורתם או מעמדם החברתי. – ויש מפרשים את מאמרו של ר' שמעון באופן אחר: לא כל אדם יכול להגיע, בשל כישוריו ויכולותיו, למעמד של חכם (ואין צריך לומר שמי שאיננו כהן או איננו מבית דוד לא יזכה ל\"כתר כהונה\" או \"כתר מלכות\"), אך כל אדם יכול לזכות בכתר \"שם טוב\", רק אם יפעל בדרך הנכונה. מאמר דומה הוא מאמרו של ר' יוחנן (בבלי, יומא עב ע\"ב): \"שלושה זֵרים הם [=עיטורים בדמות כתר על כלי המקדש], של מזבח ושל ארון [ובו לוחות הברית] ושל שולחן [=לקרבנות, והוא סמל לעושר כלכלי וחומרי]. של מזבח – זכה אהרן [הכהן] ונטלו, של שולחן – זכה דוד [המלך] ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, וכל הרוצה ליקח יבוא ויקח\". מסורת זו מניחה כי כל אדם יכול לזכות ב\"זֵר של תורה\", בכתר התורה, אם אך ישאף לכך.",
+                    "<b>כוהנים על קצה המזלג</b>",
+                    "הזכרתם של כוהנים ושל משפחת הכהונה במסכת אבות היא מועטת עד מאוד. כבר בפירוש למשנה הפותחת את המסכת (א, א) – המתארת את מעבר התורה מסיני עד לאנשי כנסת הגדולה – עמדנו על כך שהכוהנים חסרים מרשימת מפיצי התורה ומעביריה מדור לדור. רק שני חכמים נזכרים מפורשות כמשתייכים על משפחת הכהונה (ב, י [ר' יוסי הכהן], ג, ב [ר' חנינא סגן הכהנים]), ועוד מזכירה המסכת את מתנות הכהונה המגיעות לכוהנים על פי דין התורה (ג, טו) ופעם בחטף את הכהן הגדול (ה, ח). זאת ולא יותר!",
+                    "בתקופת הבית השני הופקדה הנהגתו הרוחנית של עם ישראל בידי שני יסודות חברתיים שונים, הכהונה ומעמד החכמים, אשר התקיימו זה בצד זה, לעיתים מתוך השלמה, אבל לא מעט גם מתוך מתח ומאבק, אשר נמשכו גם במאות הראשונות של תקופת חז\"ל. בראשית ימי הבית השני עמד בראש העם בדרך כלל הכהן הגדול, וזאת משום שבית המקדש והעבודה בו העמידו לרשותו כוח רב עוצמה. אך אט אט הלך ונתבסס מעמדם של החכמים, הסופרים ומלמדי התורה, אשר נטלו חלק הולך וגדל במוסדות ההנהגה. עם חורבן הבית השני ספגה הדת היהודית מכה קשה וכואבת. אובדנו של המקדש, שחלק מכריע של חיי הדת, הרוח והציבור היהודיים היו קשורים בו, אילץ את היהדות להתאים את עצמה למציאות החדשה. כחלק מהתאמה זו הוסט כובד המשקל מן הפולחן המרכזי בירושלים אל הלימוד בכל מקום ומקום, ומביטויים מוחשיים של עבודה דתית במקדש אל פעילות רוחנית ומופשטת יותר בבתי הכנסת ובבתי המדרש. במציאות זו הועם במקצת זוהרו של מעמד הכהונה, ושליטתם של החכמים ואנשי התורה בחיי הרוח של העם נעשתה עיקר. עם זאת, מקורות שונים רומזים לכך, שגם לאחר החורבן לא נתבטל לחלוטין מעמד הכהונה, והמתח בינם לבין החכמים המשיך להתקיים, גם אם בעוצמה נמוכה יותר. כך, למשל, מסופר במשנה (ראש השנה א, ז): \"מעשה בטוביה הרופא, שראה את החודש [=היינו את הירח החדש, בתקופה שבה קידשו את החודש על פי ראייתו] בירושלים, הוא ובנו ועבדו משוחרר. קיבלו הכוהנים אותו ואת בנו, ופסלו את [עדותו של] עבדו; וכשבאו לבית דין, קיבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו\". עולה, אם כן, שלאחר החורבן ביקשה ההנהגה הכוהנית להמשיך ולהתקיים כיסוד נפרד, ולעיתים אף נאבקה על מקומה הייחודי. מסתבר שבמאות השנים הראשונות לספירה – תקופת המשנה והתוספתא – אכן נדחקה הכהונה לשוליים, ומעמדה הרופף במסכת אבות מצביע אף הוא על כך, ואף במשנתנו מקדימים \"כתר תורה\" ל\"כתר כהונה\".",
+                    "<b>\"וכתר על הראש\"</b>",
+                    "כתרו של מלך (הנזכר במשנה כולה רק כאן וכן להלן ה, ד) הוא אחד מן הסממנים הבלעדיים של מלכותו, ועצם כניסתו לתפקידו מכונה בשל כך בלשוננו בשם \"הכתרה\". בקשר למלך נאמר כי \"מלך ישראל ... אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ספסלו ואין משמשין בכתרו ובשרביטו ולא באחד מכל משמשיו [=כליו]\" (תוספתא, סנהדרין ד, ב), וברוח זו גם נקבע כי עם מותו של המלך שורפים את כסאו, כתרו ושרביטו (שם), והוא על פי פרשנות חז\"ל לדברי ירמיהו למלך צדקיהו: \"וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך\" (לד, ה). ועוד נקבע ברוח זו כי \"אין נושאין את אלמנתו\" (תוספתא, שם), שכן בשל מעמדו המיוחד אי אפשר שאדם אחר יזכה במה ששייך היה למלך, כולל אשתו. עם זאת יש לזכור כי בתקופת חז\"ל \"אין מלך בישראל\" והעיסוק בו בספרותם הוא תיאורטי ואוטופי במידה מרובה.",
+                    "<b>ימח שמו וזכרו לברכה</b>",
+                    "\"טוב שם משמן טוב\" אמר החכם מכל אדם (קהלת ז, א), והנביא ישעיהו הבטיח לסריסים, מי שאינם יכולים להוליד, אשר הצטרפו אל עם ישראל: \"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת\" (נו, ה). מפסוקים אלו נולד כנראה הצירוף \"שם טוב\". וכאשר מזכירים לטובה את שמו של אדם שכבר הלך לעולמו, יש המוסיפים \"זכרו לברכה\" (או \"זכר צדיק לברכה\"). מניין מנהג זה? ומניין המנהג ההפוך להוסיף את לשון הקללה \"ימח שמו\" (או: שר\"י = שם רשעים ירקב) לאחר הזכרת שמו של אדם שנוּא? מנהגים אלו מוכרים כבר מספרות חז\"ל (תוספתא, יומא ב, ח ועוד), ומסתבר שיסוד הדברים הוא בפסוק מספר משלי: \"זכר צדיק לברכה / ושם רשעים ירקב\" (י, ז). הפסוק בנוי כתקבולת ניגודית: רשע לעומת צדיק, ברכה אל מול ריקבון. לעומת זאת \"זֵכר\" פירושו בפשטות: שם. אפשר להוכיח שכך הוא גם מן הפסוק \"זה שמי לעולם / וזה זכרי לדור דור\" (שמות ג, טו) הבנוי אף הוא כתקבולת, וכן מפסוקים רבים נוספים (ראו גם דברים כה, יז־יט). מנהג נאה זה של הוספת דברי שבח לאחר הזכרת שם אדם (ולאו דווקא לאחר מותו!) אימצו להם גם חז\"ל, הלוא הם: חכמינו זכרם לברכה."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר.</b> ופונה בדבריו אל תלמידי חכמים המקדישים את כל זמנם וכוחם לעיסוק בתורה.",
+                    "<b>הֱוֵה גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה.</b> על האדם לעזוב מרצונו החופשי את מקום מגוריו וללכת אל המקום שבו לומדים תורה. השימוש במילת \"גולה\" – בעקבות ההקשרים השליליים של המושג \"גלות\" בכלל, ובמסכת אבות בפרט (ראו לעיל א, יא ולהלן ה, יא) – בא להדגיש את הקושי וההקרבה שבמעשה כזה, הכרוך בעזיבת בית ומשפחה ובשינוי אורחות חיים.",
+                    "<b>וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ.</b> ואל לו לאדם לחשוב כי התורה תבוא אחריו למקום שבו יתגורר. \"אם אין אדם הולך אחר דברי תורה, הם אינם הולכים אחריו לעולם\" (מדרש משלי ב, ד). וממשיך ר' נהוראי ומנמק את דבריו: ",
+                    "<b>שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ.</b> כי חבריו של האדם, שעימם ילמד \"במקום תורה\", הם שיסייעו לתורתו להיטמע בו ולהתפתח, וזאת על ידי משא ומתן, שינון משותף ולימוד בחברותא.",
+                    "<b>וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.</b> שבר פסוק הוא מספר משלי (ג, ה) והוא מתפרש כאן כאומר, כי אסור לאדם להסתמך על ידיעותיו והבנתו שלו בלבד, ותמיד ראוי שילמד יחד עם אחרים, ישמע דעות נוספות, ילבן את הנושא הנדון מכל צד וכן הלאה, וזאת ניתן לעשות רק במקום שישנם בו לומדי תורה נוספים ואווירה של לימוד בצוותא, היינו \"במקום תורה\". ויש לזכור כי בתקופת המשנה נעשה עיקר הלימוד בעל־פה, בצמוד למורה ובחברת לומדים אחרים, בלא כל אפשרות של \"למידה־מרחוק\", ובנתונים אלו רק הליכה למקום תורה אפשרה ללמוד אותה כראוי. ",
+                    "<b>על ר' נהוראי</b>",
+                    "חכם שחי בארץ ישראל במחצית המאה השנייה לספירה, אלא שמקורות שונים סבורים שכינוי הוא לחכם אחר, אשר נודע לנו בשמו: \"לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה [=ויש אומרים] רבי אלעזר בן ערך שמו. ולמה נקרא שמו רבי נהוראי? שמנהיר [=מאיר] עיני חכמים בהלכה\" (בבלי, שבת קמז ע\"ב). ר' אלעזר בן ערך נזכר במסכת אבות לעיל (ב, יט) ואילו שמו של ר' נחמיה, המצוטט פעמים רבות בספרות חז\"ל (וכעשרים פעם במשנה), נעדר ממסכת אבות. ועוד ראוי לזכור כי בעיסוקם של חכמים בר' מאיר (לעיל ד, יב) יש הקובעים כי שמו המקורי של חכם זה היה \"נהוראי\". בין כך ובין כך, על ר' נהוראי – ותהיה זהותו אשר תהיה – מסופר שאליהו הנביא דן עמו לא אחת בנושאים שונים (רות רבה ד, א ועוד), ועיקר תורתו, כפי שהיא באה לביטוי בספרות חז\"ל, הוא בתחום האגדה.",
+                    "<b>אחרַי...!</b>",
+                    "התורה והעיסוק בה, כפי שאפשר לראות ממאמרים רבים במסכת אבות, עמדו במרכז עולמם של חז\"ל. בשל כך אירע לא פעם שאנשים שביקשו להצטרף אל עולם הלומדים נאלצו לוותר ויתורים כבדים, כגון דחיית נישואיהם או עזיבת ביתם לתקופה ארוכה, והכול כדי ללמוד אצל מורה שחשקו בתורתו. התלמוד הבבלי (סנהדרין לב ע\"ב) מביא בהקשר זה מסורת מפורטת המונה רבים מן החכמים שפגשנום במסכת אבות: \"הלֵך אחר חכמים לישיבה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל ... אחר רבי עקיבה לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי ... אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין (שבצפון לבנון)\" וכן הלאה וכן הלאה. ויש לשים לב לכך שנזכרים ברשימה גם חכמים היושבים מחוץ לארץ ישראל. מסתבר שאפילו ישיבת ארץ ישראל נחשבה בעיני חכמים אחדים כפחותה בחשיבותה מלימוד תורה אצל גדולי הדור. ור' יוחנן אף קובע, כי \"רב שגלה – מגלין ישיבתו עמו\" (בבלי, מכות י ע\"א), היינו: במקרה ההיפותטי שבו הורג רב בישראל אדם אחר בשוגג וגולה בעקבות זאת לעיר מקלט, כל תלמידיו גולים יחד עמו, לקיים \"אחרֵי..\" (וראו עוד לעיל ב, יט).",
+                    "והנה, החברה היהודית והישראלית מכירה היטב את התופעה של הליכה ללמוד תורה אל מקום של תורה, וזאת בין השאר במסגרת של פנימיות בישיבות תיכוניות (לבנים) ובאולפנות לבנות. את אלה יש לצרף, כמובן, אל כפרי נוער (כגון מקווה ישראל), מכינות קדם־צבאיות ועוד מסגרות אחרות שבהן מתנתקים החניכים, מסיבות מגוונות, מביתם וממשפחתם ומשתלבים במסגרת תומכת ומגוננת המכשירה אותם לחייהם הבוגרים, תחת פיקוח מתמיד ובחברת הדומים להם. כשמדובר בפנימיות הישיבתיות ובאולפנות מתברר שיש המצדדים בדרך חיים זו ויש המתנגדים לה. המצדדים טוענים כי ניתוק הנער או הנערה מסביבתם הטבעית מגנה עליהם מפני קלקולי התרבות, השפעות הרחוב, התקשורת והטלוויזיה; ובמקביל לכך הם זוכים להשתתף בפעילות חינוכית אינטנסיבית, המתמשכת על פני הרבה יותר שעות במהלך היממה. רבים מציינים את ההווי המיוחד השורר בפנימייה וגם את הקשרים החברתיים האמיצים הנוצרים בין התלמידים והנשמרים לאורך שנים. מן העבר השני נשמעים קולות המצביעים על כך שלחינוך הפנימייתי עשוי להיות גם מחיר. ניתוקם של נערות ונערים מבית הוריהם בשלב כה מוקדם של חייהם, עשוי לגרום להתרופפות הזיקה שבינם לבין משפחתם. ליווי ההורים את ילדיהם ועמידה לצידם בשנות התבגרותם ועיצובם הם חיוניים לא פחות להתפתחותם הנפשית והרגשית. בקצרה: דילמה זו, ככל דילמה חינוכית אמיתית, אינה פשוטה, והשיקולים הם רבים ומורכבים. מה היה אומר ר' נהוראי בסוגיה זו? קשה לדעת, כיוון שהוא מדבר מן הסתם באנשים בוגרים ולא בבני נוער.",
+                    "<b>שיני בינה</b>",
+                    "ר' נהוראי מצטט כאן רק חלק של פסוק מספר משלי, תוך שהוא מקנה לו משמעות חדשה: \"בטח אל ה' בכל לבך / ואֶל בינתך אַל תשען\", ומסביר פרשן המקרא אברהם אבן עזרא: \"אם למדת תבונה, אל תשען עליה שתאמר היא תשמרני, אלא בטח על ה'\". ר' נהוראי עוקר אפוא את חציו השני של הפסוק מהקשרו הדתי ומעניק לו משמעות חדשה, כללית ועקרונית, שלפיה אי אפשר ללומד בלא חברת לומדים. והנה, המילה \"בינה\" על הטיותיה השונות מופיעה בתנ\"ך כארבעים פעמים, למעלה ממחציתן בספרות החכמה (משלי, איוב, קהלת, וחלק ממזמורי תהילים), ואילו במשנה, אולי כצפוי, היא מצויה רק במסכת אבות. פרט לדברי ר' נהוראי נמצא אותה גם לעיל (\"אם אין דעת אין בינה\" [ג, כא]) ולהלן (\"בן ארבעים לבינה\" [ה, כד]). משמע, כדי לזכות בבינה צריך הן ידע מוקדם (\"דעת\") והן בגרות ובשלות של גיל. לפי מקור אחד נראה שהבינה הנשית עולה על זו של הגברים. על דברי הפסוק \"ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה\" (בראשית ב, כב) אומר המדרש, הדורש את תיבת \"ויבן\" שלא כפשוטה: \"ניתן בה [=באישה] בינה יותר מן האיש\" (בראשית רבה יח, א), והראיה שבת מגיעה לחיוב במצוות בגיל י\"ב בעוד שהבן זקוק לשנה נוספת לשם כך. נראה ש\"בינה\" היא אפוא היכולת להסתמך על ידע וניסיון מצטבר כדי לחדש וליצור, ולא מקרה הוא שהשיניים האחרונות הבוקעות בפיהם של מרבית בני האדם קרויות בעברית בשם \"שיני בינה\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.</b> פירושים שונים ניתנו למאמר קצר ומעט־סתום זה, ובעיקרם הם שלושה. (א) לפי פירוש אחד אומר ר' ינאי כי אין אנו יודעים להסביר (\"אין בידינו\") לא את תופעת \"רשע וטוב לו\" ולא את תופעת \"צדיק ורע לו\" (שני ביטויים מפורסמים המצויים בבבלי, ברכות ז ע\"א). בלשון אחרת: עינינו הרואות כי לעיתים דרך רשעים שלווה, בעוד שצדיקים לוקים בייסורים, אך אין בידינו להסביר מצב זה הנראה סותר את העיקרון הדתי החשוב של קבלת שכר על מעשים טובים ועונש על התנהגות פגומה. (ב) לפי פירוש אחר מבקש ר' ינאי לומר, כי בני האדם בכלל ניצבים בדרך קבע במעמד של \"בינוניים\" (דהיינו: מי שאינם רשעים גמורים אך גם לא צדיקים גמורים), ומצב זה קורא להם ואף מאפשר להם לתקן את דרכם, לחזור בתשובה ולהגיע אל שלוות הצדיקים. \"לשלוות רשעים לא נכנסנו\" אך גם \"בייסוריהן של צדיקים לא נגענו\" (כנוסח הדברים באבות דרבי נתן, נוסח ב, לג). (ג) לפי הפירוש השלישי מדבר ר' ינאי על המצב המדיני־חברתי ששרר בימיו – כשהחלה הארץ לשוב למסלול של חיים רגילים, לאחר ביטול גזירות השמד שנגזרו בעקבות מרד בר כוכבא (שדוכא בידי הרומאים ביד קשה בשנת 135 לספירה) – והריהו קובע, כי הוא חי בדור של מצב ביניים, הייסורים כבר אינם מנת חלקם אך אל השלווה המלאה טרם הגיעו. – שלא כדרכנו בפירוש המונח בזה בפני הקורא הצענו לדברי ר' ינאי שלושה פירושים. שני הראשונים הם בעלי אופי תיאולוגי – הם מצביעים על חוסר היכולת האנושית להבין את הדרך שבה מנהל האלוהים את עולמו או קוראים לחזרה בתשובה – ואילו הפירוש השלישי הוא היסטורי, תואם תקופה מוגדרת ותנאי חיים מיוחדים, ועל כן הוא גם משכנע פחות. על השאלה עד כמה יש להביא בחשבון בעת פירוש מסכת אבות את המציאות המיוחדת שבה חי כל חכם וחכם ראו עוד להלן.",
+                    "<b>על ר' ינאי</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל ככל הנראה במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה. מלבד המאמר הזה הוא מופיע במשנה ובתוספתא פעם אחת נוספת בלבד, כשהוא מביא מסורת בשם רבן שמעון בן גמליאל (תוספתא, סנהדרין ב, ה). ואולי הוא אביהם של ר' דוסתאי בן יניי (משנה, עירובין ה, ד) ושל ר' אלעזר בן ינאי (תוספתא, זבים א, ז). אגב: צורת הכתיבה \"יניי\" מקובלת היתה בארץ ישראל של תקופת חז\"ל, תמורת הצורה \"ינאי\" (ובדומה כתבו בארץ: ודיי, כדיי במקום ודאי, כדאי).",
+                    "<b>מסכת אבות, ביוגרפיה והיסטוריה</b>",
+                    "דברי ר' ינאי, ושלוש ההצעות לפירושם שהובאו לעיל, מזמנים דיון קצר בשאלת הקשר שבין מאמרי המסכת לבין האירועים ההיסטוריים, הן הלאומיים והן האישיים, שחוו הדוברים הנזכרים בה. עד כמה ראוי לפרש מאמרים במסכת אבות כתוצאה מנסיבות חייו המיוחדות של חכם פלוני או אלמוני? התשובה על שאלה זו היא מורכבת: מחד גיסא מעניק פירוש כזה משמעות מלאה לדברי החכם, על ידי כך שהוא מעגן אותם בהקשר קונקרטי ומדויק, אך מאידך גיסא הוא מצמצם אותם ומגביל אותם אל נסיבות מוגדרות ואישיות, וכאשר בטלו הנסיבות – בטל לכאורה גם תוקף המאמר. סוגיה זו מלווה כל פרשן מודרני של המסכת, וכל אחד מהם בוחר את דרכו תוך מודעות לשני מרכיבי התשובה. עם זאת, הגדיל לעשות במציאת הקשרים היסטוריים וביוגרפיים למאמריה של מסכת אבות ההיסטוריון פרופ' בן־ציון דינור (1973־1884), מי שהיה בין השאר חבר כנסת ואף כיהן כשר חינוך בממשלת ישראל. בפירושו למסכת אבות, פירוש שעמד לנגד עינינו בכל עת, הוא מנסה לקשר בין נסיבות חייו של החכם, והתנאים ששררו בתקופתו, לבין דבריו. כותרת המשנה של ספרו אף אומרת זאת בבירור: \"מסכת אבות מפורשת ומבוארת מתוך עיון במבנה מאמריה, זמניהם ומסיבותיהם\" (כלומר: נסיבותיהם). לגבי המשנה שלנו הריהו אומר: \"מאמרו של ר' ינאי אינו בא אלא לתאר את טיב זמנו: אנו חיים בזמן שאף על פי שבוטלו גזירות השמד וחזרה הנשיאות וחודשו הישיבות, 'אין בידינו משלוות רשעים' שנהנים מטוב העולם הזה, ו'לא מייסוריהם של צדיקים' שמקבלים ייסוריהם באהבה וחייהם כולם קודש\". כאמור לעיל, פירוש זה נראה לנו מצומצם יתר על המידה, והעדפנו על פניו פירוש אחר. כעיקרון אנו מצפים מחיבור כמסכת אבות לאמירות שתוקפן ועומקן מתעלים מעל לתיאור מצב עובדתי חד פעמי וחולף.",
+                    "<b>\"חביבין ייסורים?\"</b>",
+                    "שאלת משמעותם של הייסורים הבאים על הישרים והצדיקים ימיה כימי האמונה הדתית עצמה, וכבר ספר איוב המקראי מתמודד עמה בעוצמה (וראו גם לעיל ב, כא). אולם מעטות הפעמים שהיא עוררה משבר כה חמור כמו בתקופה הסמוכה למרד בר כוכבא (135־132 לספירה). הרומאים עשו מאמצים גדולים כדי לשבור את כוחם ורוחם של היהודים, ולמנוע מהם כל מחשבה של מרידה נוספת. על פי מקורותינו זו היא תקופת \"גזירות השמד\" הקשות שנגזרו בידי הקיסר אדרייאנוס: איסור על ברית המילה (אף שיש הסבורים כי איסור זה היה הגורם למרד ולא תוצאתו), איסור על שמירת שבת ומועדים, איסור על עיסוק בתורה וכיוצא באלה. הרומאים רדפו בחמת זעם את מנהיגי אותו דור, אשר עשו מאמץ רב כדי לשמור על רוח האומה. עשרה מהם, על פי מסורת קדומה, הוצאו להורג באכזריות רבה (והם מכונים \"עשרת הרוגי מלכות\"), ביניהם ר' עקיבא, ראש חכמי הדור ומנהיגו הרוחני של המרד.",
+                    "המשבר אשר התעורר בעקבות אותן גזירות ורדיפות אכזריות היה חמור ביותר, כיוון שלא דובר במקרה זה בשאלה העקרונית בדבר סיבת סבלם של הצדיקים; תקופה זו התייחדה בכך שההתעקשות על קיום המצוות היא זו שהביאה איתה את המיתה והייסורים! אמנם, בדומה לתקופות אחרות (כולל בעקבות השואה של המאה העשרים), גם באותו דור היה מי שהציע לראות בעינויים ובייסורים עונש על עבירות כלשהן. אך הסברים מסוג זה לא הניחו את דעתו של ר' עקיבא. חכם זה פיתח תפיסה דתית הרואה את הייסורים כדבר נעלה ונשגב, ולא כעונש או כפרה על חטאים. לדעתו קבלת ייסורים באהבה ובשמחה היא תכליתו העליונה של האדם העובד את האלוהים בלב שלם. וכך הוא אומר בשמו של האלוהים: \"אם הבאתי עליכם את הטובה – תנו הודאה [=הודו על כך], הבאתי עליכם את הייסורין – תנו הודאה\" (מכילתא דר' ישמעאל, בחודש י), וצריך המאמין להודות על הסבל והייסורים הנופלים בחלקו באותה עוצמה של הכרת תודה שבה הוא מודה על הטוב שזכה לו.",
+                    "כאשר חלה ר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לבקרו ולהשתתף בצערו, אמר לו ר' עקיבא: \"חביבין ייסורין!\" (בבלי, סנהדרין קא ע\"א), היינו שצריך הוא לשמוח על כך שהוא סובל. מסתבר שר' עקיבא נאה דרש וגם נאה קיים, ומת בעצמו על קידוש השם בייסורים קשים, אך תוך גילוי שמחה על סבלו (בבלי, ברכות סא ע\"ב [וראו לעיל ג, יט]). עם זאת מתברר שלא כל חכמינו סברו כר' עקיבא, והתלמוד (בבלי, ברכות ה ע\"ב) מספר על חולה אחר שעל השאלה אם \"חביבין עליך ייסורין?\" השיב בחדות: \"לא הן ולא שכרן\". גם תשובה זו מניחה כי הסובל מתוך השלמה ואף מתוך שמחה יזכה לשכר גדול, אלא שלעיתים כדאי לוותר הן על העוקץ והן על הדבש.",
+                    "<b>רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר.</b>  ומאמרו מורכב משני חלקים ולא ברור אם הם קשורים ביניהם. הראשון עניינו בהתנהגות חברתית ראויה: ",
+                    "<b>הֱוֵה מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.</b>  היה תמיד הראשון להקדים ברכת שלום כשאתה פוגש בני אדם אחרים, \"כל אדם\", ללא קשר למעמדם ולזיקתם אליך, כדרכו של רבן יוחנן בן זכאי, \"שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק\" (בבלי, ברכות יז ע\"א). ",
+                    "<b>וֶהֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים.</b>  ראוי לו לאדם להיות תמיד, בכל תחום ועניין, בקבוצת המעולים והחשובים ולא בין הפחותים מהם, גם אם יחסית מצבו יהיה טוב יותר בקבוצה הפחותה. האריה מסמל את המלוכה והגבורה (ראו עוד ה, כג) ואילו השועל נחשב כבעל חיים בזוי וקל ערך. הבחירה בשני חלקי גוף (ראש מול זנב) נובעת מן הרצון לצייר קצוות פיזיים המסמלים גם קצוות חברתיים וערכיים (והשוו לשון הברכה: \"ונתנך ה' לראש ולא לזנב\" [דברים כח, יג]). – המבקשים לקשר את שני חלקי המאמר אל קורות חייו של ר' מתיא, אשר עזב את ארץ ישראל וגר ברומי, ידגישו כי דווקא בעולם הנוכרי, שבו חיים יהודים וגויים בכפיפה אחת, יש חשיבות גדולה לעניין הקדמת השלום ל\"כל אדם\", וכי רק מי שמצוי בגולה, אפילו עלה בה לגדולה, יאמר כי עדיף להיות בארץ ישראל, בין האריות, גם אם לא יגיע שם למעמד של ראש. ",
+                    "<b>על ר' מתיא בן חרש</b>",
+                    "חכם יליד ארץ ישראל שחי ופעל במחצית המאה השנייה לספירה, וששמו הפרטי היה במלואו מתתיה או מתתיהו. ר' מתיא ירד מארץ ישראל, כנראה לאחר מרד בר כוכבא, והקים ישיבה ובית דין ברומי, אשר שמעם יצא למרחוק עד שאמרו עליו \"[הלֵך] אחר רבי מתיא לרומי\" (בבלי, סנהדרין לב ע\"ב), ומסופר כי חכמי ארץ ישראל שביקרו בעיר זו אכן פגשו בו ודנו עמו בעניינים שונים. חכם זה נזכר פעמים בודדות במשנה (כגון יומא ח, ו) ואף במקורות המאוחרים לה אין הוא מופיע רבות, כנראה בשל ריחוקו הגיאוגרפי ממרכזי הלימוד בארץ ישראל ובבבל. מקורות מאוחרים מפליגים בתיאור עושרו של ר' מתיא בן חרש ובהדגשת יראת החטא שלו. מסופר בהם כי הוא אף נעץ בעיניו מסמרים מלובנים באש כדי לא להתבונן בשטן שבא לפתותו בדמות אישה יפה (ילקוט שמעוני לבראשית, רמז קסא). לפי מסורת מאוחרת הוא קבור בכפר עילבון שבגליל התחתון.",
+                    "<b>שועל או אריה?</b>",
+                    "מעניין לגלות כי בספרות חז\"ל שוררת אי הסכמה באשר לתוקפו של הכלל שניסח ר' מתיא. בתלמוד הירושלמי (סנהדרין ד, ח) מובא כפתגם עממי כי \"הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות\". הדילמה ברורה. מה עדיף להיות: ראש כפר קטן או חבר מועצה שוּלי בעיר גדולה? קבוצה מובילה בליגה השנייה או קבוצת תחתית המדשדשת בליגה הגבוהה ממנה? הטוב שבתלמידי כיתה חלשה או תלמיד בינוני בכיתה מתקדמת? מסתבר כי אין תשובה פשוטה ואחת לסוגיה זו, וחיינו נעים תמיד בין שני פתגמים אלה, ראשים וזנבות לשועלים ולאריות גם יחד. אגב כדאי להעיר כי את מאמרו זה של ר' מתיא קישרו לא פעם אל פתגם ידוע של בן רומא, יוליוס קיסר: \"מוטב להיות הראשון בכפר קטן מאשר השני בכרך רומי\", מאמר המנוגד בתכלית למאמרו של ר' מתיא, אך התואם את הפתגם העממי המובא בתלמוד הירושלמי.",
+                    "<b>השועל ופיקוד הדרום</b>",
+                    "פרופ' יהודה פליקס, שחקר רבות את החי והצומח של ארץ ישראל הקדומה, קבע (בספרו \"החי במשנה\") כי \"השועל\" הנזכר במסכת אבות אינו אלא בעל החיים המוכר לנו היום בשם תן (jackal). אכן, קיים דמיון חיצוני גדול בין התן לבין השועל (השועל קטן במקצת מהתן והוא בעל אוזנים ארוכות יותר), והתן אף נפוץ הרבה יותר בארץ ישראל. אולם הסיבה שבגללה קבע פליקס כי המשנה עוסקת בתן, נובעת מכך שהתן הוא זה שמעביר בנשיכתו את מחלת הכלבת, דבר המתיישב יפה עם האזהרה (לעיל ב, י) מפני נשיכתו של השועל/התן. בין כך ובין כך, מבחינה ספרותית ענייננו בהופעת השם \"שועל\".",
+                    "כבר במקרא הוא מתואר כבעל חיים המזיק לחקלאות (\"שועלים קטנים מחבלים כרמים\" [שיר השירים ב, טו]) וכחיה המסתתרת בין החורבות (יחזקאל יג, ד; איכה ה, יח). השועל הוא חיה זהירה ביותר, ומכאן דימויה העממי כרמאית וכנכלולית. השועל מופיע במשלים רבים, וכבר בתקופת חז\"ל מוכרים היו מאות \"משלי שועלים\" (בבלי, סנהדרין לח ע\"ב), כגון משל זה: \"משל לשועל שמצא כרם והיה מסויג [=מגודר] מכל פינותיו והיה שם נקב אחד, וביקש להיכנס בו ולא היה יכול. מה עשה? צם שלושה ימים עד שרזה וחלש ונכנס באותו נקב, ואכל ושמן. ביקש לצאת ולא יכול היה לעבור. חזר וצם שלושה ימים אחרים עד שרזה וחלש וחזר להיות כשהיה, ויצא. כאשר יצא הפך פניו והביט בו ואמר: כרם כרם, מה טוב אתה ומה טובים הם הפירות שבתוכך, אבל מה הנאה יש ממך? כשם שאדם נכנס אליך כך הוא יוצא ממך\" (קהלת רבה ה, יד [חלקו בארמית]). והנמשל הוא העולם הזה: \"כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא\" (קהלת ה, יד). משל זה מוכר היה גם לממשל המשלים היווני איזופוס, והוא מפורסם גם בקרב תרבויות אחרות.",
+                    "השועלים זכו לפרסום בעיקר בזכות שלוש מאות מהם שבין זנבותיהם קשר שמשון לפידים בוערים כששילח אותם לנקום בפלישתים ולשרוף את שדותיהם (שופטים טו, ד). על שמם, כידוע, נקראה יחידה מיוחדת שפעלה בדרום הארץ בזמן מלחמת העצמאות, הלוא הם \"שועלי שמשון\", והם מככבים גם בתג היחידה של פיקוד הדרום.",
+                    "נראה שעל שם צורת זנבו של השועל נקרא אחד מזני הדגנים בשם \"שבולת שועל\", שם המצוי כבר במשנה (חלה א, א). יחד עם החיטה, השעורה, הכוסמת והשיפון חלים עליו הלכות מיוחדות כגון החובה לברך על אכילת לחם הנעשה ממנו \"המוציא לחם מן הארץ\", ועוד. כך הצליח השועל, חיה חמקמקת וטמאה, להיכנס גם אל עולם ההלכה.",
+                    "<b>מי אומר שלום ראשון?</b>",
+                    "לא הכול סברו כי אמירת שלום לכל אדם היא התנהגות מחייבת דרך קבע. לעיתים דווקא ראוי להימנע ממנה. דעה זו עומדת כנראה ביסוד דבריו של ר' אליעזר, האומר כי תלמיד \"הנותן שלום לרבו ... גורם לשכינה שתסתלק מישראל\" (בבלי, ברכות כז ע\"ב). רש\"י מסביר כי הכוונה לתלמיד שמברך את רבו בדרך אגב, כפי שהוא נוהג לברך את חבריו ובני גילו (\"אהלן! מ'נשמע? איך הולך?\"), במקום שיעשה זאת בכבוד ובמורא הראוי (\"שלום עליך מורי ורבי\" או כדומה). אבל אפשר להציע פירוש אחר לדברי ר' אליעזר. מתברר כי היו חכמים שסברו שמלכתחילה אין זה ראוי שאדם יפנה אל גדולים ממנו ויברכם ראשונה. וכך מסכם את הדיון בסוגיה זו ר' יוסף קארו, בעל החיבור ההלכתי \"שולחן ערוך\" (המאה השש־עשרה): \"לא יתן [אדם] שלום לרבו, ולא יחזיר לו שלום, כדרך שאר העם, אלא שוחה [=קד קידה] לפניו ואומר לו ביראה ובכבוד 'שלום עליך רבי' ... ויש אומרים שאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל\" (יורה דעה, סימן רמב).",
+                    "נראה אם כן כי ההוראה להקדים ולומר שלום תלויה גם בנוהגי הנימוס המקובלים בחברות שונות, והשאלה \"מי אומר שלום ראשון – זה שעולה או זה שיורד\", איננה זוכה לתשובה חד־משמעית."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר.</b> הוא ר' יעקב בר קורשאי, שכבר נזכר במסכת (לעיל ג, ט), אך ישנן גירסאות קדומות המייחסות מאמר זה לחכם אחר (וראו להלן).",
+                    "<b>הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.</b> ר' יעקב מדבר על הקשר והזיקה שבין העולם הזה ובין העולם הבא תוך השוואה אל מיבנה של בית, שבו תפקידו העיקרי של הפרוזדור (הוא המסדרון) הוא להוביל אל הטרקלין (הוא הסלון של היום). ",
+                    "<b>הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין.</b> כשם שבני אדם בוחנים עצמם בראי, מתקנים את זווית העניבה או בודקים אם התאפרו כהלכה, קודם שהם נכנסים אל חדר האורחים המפואר, כך צריכים הם להתייחס אל חיי העולם הזה. אין הוא אלא הכנה לקראת דבר חשוב הרבה יותר ממנו, חיי העולם הבא, וזאת יש לעשות – לדעת ר' יעקב – על ידי חיים של תורה ומצוות. רק מי שטרח בפרוזדור יזכה לאכול בטרקלין.",
+                    "<b>יעקב, עקיבא וטלפון שבור....</b>",
+                    "המאמר שלפנינו מאפשר לנו להציץ אל תולדותיה של מסכת אבות בכלל, ולהכיר את אחת הבעיות המרכזיות העומדות בפני העוסקים בה. כל מי שניסה ידו במחקר ספרות חז\"ל יודע כי אחת הבעיות הגדולות הניצבות בפניו היא העובדה שנוסחם של מאמרי חכמים הגיע אלינו לאחר תהליך ארוך מאוד של העברה, בעל־פה ובכתב, במשך מאות רבות של שנים. משעה שאמר חכם זה או אחר את דבריו, אי שם במאות הראשונות לספירה, ועד שהגיעו הדברים אל הספר המונח בזה בפני הקורא חלפו לעיתים למעלה מאלף ושמונה מאות שנים, ובהם התגלגלו הדברים על פה ממוסר למוסר, ואחר כך (בתקופת כתבי היד) ממעתיק למעתיק ולבסוף (עם המצאת הדפוס) ממדפיס למדפיס, עד שנקבעו בנוסח המונח לפנינו. וידוע ומפורסם הוא עד כמה משתבשים דברים כשהם עוברים על פה (בנוסח הטלפון השבור הידוע...) ועד כמה הם משתבשים במהלך העתקות והדפסות חוזרות ונשנות: האות כ\"ף הופכת לבי\"ת, דל\"ת לרי\"ש (וראו להלן על \"פרוזדוד\" שהפך ל\"פרוזדור\") והאו\"ת ו\"ו ליו\"ד, מלים נדבקות זו לזו או מתפצלות לשתיים, משפט נעלם או חוזר על עצמו פעמיים, ועוד כיוצא בזה שיבושים, שכל מי שניסה להעתיק טקסטים ארוכים מכיר אותם היטב. לכך ראוי להוסיף גם את נוהגם של מעתיקים לקצר מילים או להביא אותן בראשי תיבות, כאשר מעתיק אחר מפרש את ראשי התיבות שלא כהלכה או פותח קיצור (כמובן בשגגה) שלא ככוונת המקצר, וכך הופך \"רבי יהודה\" (=ר\"י) ל\"ר' יהושע\", \"רב עוירא\" (חכם בבלי מאוחר) ל\"ר' עקיבא\" (חכם ארץ ישראלי הקדום ממנו בהרבה) וכיוצא בזה עוד ועוד.",
+                    "ובמקרה שלפנינו: פרופ' שמעון שרביט – בספרו \"מסכת אבות לדורותיה\", ספר שבלעדיו לא היינו מוצאים את ידינו ורגלינו בסבך נוסחיה של המסכת – אסף את כל נוסחי מסכת אבות שהתגלגלו במהלך הדורות בכתבי יד של המשנה, בסידורים שבהם שוקעה המסכת ובדברי פרשנים, והציב בפנינו עולם מגוון ומסובך עד מאוד. לאור המידע שבספרו יש לשאול: מי החכם שדבריו הובאו במשנה זו? ברוב הנוסחאות נאמר \"רבי יעקב\", ונהוג לטעון שהכוונה לר' יעקב בר קורשאי (הנזכר לעיל ג, ט). אבל באחד מכתבי היד של המסכת, כתב יד קויפמן של המשנה (הועתק כנראה באיטליה במאה השתים־עשרה ונחשב לאחד הטובים שלה), נאמר כאן: \"רבי עקיבה אומר\"! ויש לשים לב לדמיון הגראפי והצלילי שבין השמות עקיבה/יעקב. ואם אין זה שיבוש שחל כבר בשלב ההעברה על פה, בהחלט אפשר לשער ש\"עקיבה\" נעשה ל\"יעקב\" במהלך ההעתקות השונות. השאלה מי בעל המאמר חשובה כדי לקשר אותו אל שאר תורתו של אותו חכם ולקבוע את זמנו של המאמר ואת הקשרו החברתי. ר' עקיבא \"מככב\" במסכת אבות (ראו לעיל ג, יז־כ). האם אפשר שמאמר זה (וגם הבא בעקבותיו) שלו הם? ושמא בכל זאת הם שייכים לחכם ידוע פחות, הלא הוא ר' יעקב בר קורשאי (אם אין הכוונה לר' יעקב אחר?). ועוד לא אמרנו כלום על נוסח נוסף המצוי בסידור ספרדי קדום שבו מיוחס המאמר ל\"ר' אלעזר בן יעקב\"! ההכרעה כאן, כמו במקומות רבים עד מאוד בספרות חז\"ל, כולל בהרבה ממאמרי מסכת אבות (כגון להלן ד, כז), איננה פשוטה כלל וכלל.",
+                    "<b>טרקלין וטרקלינית</b>",
+                    "המילה טרקלין לקוחה מן היוונית (טרי+קליניון = שלוש ספות) על שום המנהג להציב שלוש ספות סביב שולחן בחדר שבו ישבו המשפחה ואורחיה לסעוד את לבם. מן הצד הרביעי היו המשרתים מגישים את המזון. על הספות נהגו להסב בשעת הסעודה, ומנהג זה הקנה עם הזמן לחדר האירוח כולו את השם טרקלין. סתם טרקלין, אומרת המשנה, היה בגודל של עשר אמות על עשר אמות (בבא בתרא ו, ד), היינו קרוב לעשרים וחמישה מ\"ר. אך לא פעם היה הטרקלין גדול דיו כדי לארח בעת ובעונה אחת מספר גדול של אנשים, והמשנה (עירובין ו, ו) אף מדברת על \"טרקלין אחד\" ששהו בו חמש חבורות של אנשים, כלומר למעלה מחמישים נפש, באותה עת. כדי להוסיף על הוד האירוח עוטר הטרקלין בקישוטים מקישוטים שונים – כפי שעולה גם מן הממצאים הארכיאולוגיים – והוא נזכר רבות בספרות חז\"ל כחלק מהווי חייהם של מלכים ושועי ארץ. לא ייפלא אפוא על שבתי מלון, מסעדות יוקרה, חברות תעופה וגופים אחרים מציעים ללקוחותיהם \"טרקלינים\" לשבת בהם לשם סעודה, פגישה או מנוחה. ב\"בית אבי חי\" שבירושלים – שבין כתליו נכתב הפירוש המונח בזה לפני הקוראים – נתחדשה המילה \"טרקלינית\" כתרגום לתיבה הלועזית פואיֶה (מצרפתית: foyer, הוא אולם כניסה קטן המשמש לתצוגות וקבלות פנים).",
+                    "<b>כל העולם כולו הוא פרוסדוד צר מאוד</b>",
+                    "רבו השינויים בין כתבי היד השונים במה שנוגע לכתיבה של התיבה \"פרוזדור\": פרוסדוד, פרוצדוד, פרזדור, פרוסדוס ועוד ועוד, וחולקים החוקרים בשאלת משמעותה המקורית של המילה, אך נראה לפרשה כצירוף של שתי מילים יווניות שפירושן: לפני הדירה או לפני הדלת. נראה שהצורה המקורית אכן נסתיימה באות דל\"ת ולא ברי\"ש, אלא ששיבשו המעתיקים את המילה בשל הדמיון בין שתי אותיות אלה. הפרוזדוד הוא אפוא מסדרון צר שהוביל מדלת הכניסה אל הטרקלין או פנים הבית. עם הזמן נעשה שימוש בתיבת \"פרוזדור\" גם בהקשרים אחרים, כגון \"פרוזדור ירושלים\" (שהוא השטח שהוביל עד מלחמת ששת הימים ממישור החוף לירושלים, שהוא צר וארוך, ובקצהו הטרקלין – עיר הבירה) או הפרוזדור שבלב האנושי. בספרות ההלכה גם מצאנו שימוש מושאל בפרוזדור ובטרקלין כדי להבחין בין המבואות ובין גוף העניין, כגון: \"בירור זה ישמש לנו כפרוזדור ליכנס על ידו אל טרקלין ההלכה\" (שו\"ת ציץ אליעזר, ג, טז).",
+                    "מסתבר שהשוואת העולם הזה לפרוזדור היא עתיקה ומתועדת כחלק מויכוח קדום, שזמנו עוד בתקופת הבית השני (תוספתא, ברכות ו, כא), ויכוח שהתקיים בין הצדוקים לפרושים באשר לשאלה אם יש בכלל קיום לעולם אחר, שאיננו העולם שבו אנו חיים. מול טענת הצדוקים כי \"אין עולם אלא אחד\", היינו העולם המוחשי שלנו, קבעו החכמים הפרושים כי שני עולמות הם. בשל כך המירו את נוסח הברכה הקדומה אשר נהוג היה לאומרה במקדש, \"ברוך אתה ה' אלהי ישראל עד העולם\", במטבע המזכיר שני עולמות: \"ברוך ... מן העולם ועד העולם\" (ברכות נד ע\"א [וראו עוד לעיל ב, כא]), והכל כדי להודיע כי \"העולם הזה בפני העולם הבא כפרוזדור בפני טרקלין\" (תוספתא, שם)."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא.</b> ר' יעקב (או שמא ר' עקיבא?) שנזכר במשנה הקודמת,",
+                    "<b>הָיָה אוֹמֵר.</b> ואולי יש לראות את המאמר הזה, שאופיו הדתי־אמוני בולט, כהמשך לקודמו, שבו נקבע כי ההתנהגות בפרוזדור, בעולם הזה, היא שמאפשרת את הכניסה לטרקלין, אל העולם הבא. מציאותם של שני העולמות מעוררת את השאלה איזה משניהם הוא בעל ערך רב יותר. מסתבר שהתשובה על שאלה זו איננה פשוטה, ור' יעקב משווה ביניהם בשני מישורים שונים: מצד התענוג שהם מספקים לאדם מכאן ומצד משקלם ורושמם מכאן.",
+                    "<b>יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.</b> אפילו שעה אחת, כלומר זמן קצר, שבה נוהג האדם בעולם הזה בדרך הנכונה והראויה (על \"מעשים טובים\" ראו לעיל ד, יג), היא בעלת משקל וערך (זה פירוש \"יפה מ...\") יותר מכל חיי העולם הבא, שהרי ההתנהגות בעולם הזה היא המקנה לאדם את הזכות להיכנס לעולם הבא. כלשון המדרש המצטט את דברי ר' יעקב ומוסיף: \"שהעולם הבא אינו בא אלא מכוח העולם הזה\" (קהלת רבה ד, ו). ויחד עם זה:",
+                    "<b>וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.</b> אך כשאנו עוסקים בתענוג הרוחני, הרי שכל חיי העולם הזה על תענוגותיהם אינם מגיעים לעוצמת התענוג הרוחני שזוכה לו האדם בכל רגע ורגע בעולם הבא. מסקנתה של ההשוואה: כדי לזכות בקורת רוח בעולם הבא, יש לעסוק בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה. – רבים נתקשו בהבנת חלקו הראשון של המאמר ועל כן יש המנסחים אותו אחרת: \"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה כחיי העולם הבא\", רוצה לומר: ששעה אחת של התנהגות ראויה בעולם הזה מאפשרת לאדם לטעום את מה שמזומן לו בעולם הבא. לפי קריאה זו עדיף העולם הבא על העולם הזה מכל בחינה שהיא.",
+                    "<b>תשובה בעניין התשובה</b>",
+                    "שאלה: החברה הישראלית עוסקת הרבה בנושא החזרה בתשובה (וכן, מנגד, ב\"יציאה בשאלה\"). מה היא בעצם \"תשובה\"?",
+                    "תשובה: העיקרון הבסיסי של התשובה הוא עזיבת דרך החטא והחלטה שלא לשוב אליה עוד. לרעיון זה שורשים כבר במקרא, ובעיקר בדברי הנביאים, כגון \"שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה'\" (הושע יד, ב־ג) או \"החפוץ אחפוץ מות רשע? נאום אדני ה', הלוא בשובו מדרכיו וחיה\" (יחזקאל יח, כג). ואב־הטיפוס המקראי של רעיון זה הוא סיפורם של אנשי נינוה, שנענו לקריאתו של יונה \"וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם...\" (ג, ח). חז\"ל פיתחו נושא זה עוד ועוד, ואף קבעו שיש לקרוא את ספר יונה בתפילת מנחה של יום הכיפורים, יום התשובה בה\"א הידיעה. אמנם יש הסבורים כי \"תשובה מכפרת על עבירות קלות\" בלבד (משנה יומא ח, ח), אבל בדרך כלל מפליגים חכמים עד מאוד בשבחה של התשובה: \"גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם\" (בבלי, ראש השנה יז ע\"ב), ואפילו \"היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, המקום מקבלו\" (תוספתא, קידושין א, טז), ונראה שהתשובה מכפרת לו על כל חטאיו. במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרשה מב) מביאים כדוגמאות קיצוניות לאנשים שחזרו בתשובה גם את המלך אחאב, את המלך הרשע מנשה (וראו דברי הימים־ב לג, יג־כ), וכן את החכם ר' שמעון בן לקיש, \"שהיה הוא ושני רעיו בהרים גוזלין וחומסין כל אשר יעבור עליהם בדרך. מה עשה ר' שמעון? הניח לשני רעיו שודדין בהרים ושב לאלוהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפילה, והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הקב\"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב על מעשיו הרעים עוד, ונתרצית [=נתקבלה ברצון] תשובתו\" וכמוהו רבים.",
+                    "מתוך הכרה בחשיבותה של התשובה ובשבריריותו של המצב האנושי, שכן \"אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא\" (קהלת ז, כ), קבעו חז\"ל כי על האדם לבקש לחזור בתשובה בכל אחת ואחת משלוש התפילות הנאמרות בימות החול. וכך הוא נוסח הברכה החמישית מברכות תפילת העמידה, היא תפילת \"שמונה עשרה\": \"השיבנו אבינו לתורתך ... והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה\". בצד זה קבעו חכמים ימים מסוימים המיוחדים לתשובה, הלוא הם \"עשרת ימי תשובה\" שמראש השנה ועד יום הכיפורים.",
+                    "בהקשרו המקורי – במקרא, בספרות חז\"ל ובספרות המוסר של ימי הביניים – מושג התשובה רלוונטי לכל אדם מישראל המקבל על עצמו בהקשר הדתי לשוב מחטאיו ולתקן את דרכיו. עם זאת, בשיח של החברה הישראלית הוא מכוון בעיקר כלפי אלו שאינם שומרי מצוות, אשר בשלב כזה או אחר של חייהם – בנסיבות שונות ובשל סיבות מגוונות – עזבו את אורח החיים שנהגו בו וקיבלו עליהם אורח חיים דתי, ברמות שונות של הקפדה ובמידות שונות של ניתוק מן החברה והמשפחה שבתוכה גדלו. ר' יעקב היה בוודאי משבח תהליך זה, המתמקד בדברים שבין אדם לאלוהיו, אך לא היה מסתפק בו, שהרי הוא תובע ומזכיר שבצד התשובה יש צורך גם ב\"מעשים טובים\", הנופלים בתחום שבין אדם לחברו, וכפי שנהג גם בן לקיש.",
+                    "<b>ביקור חטוף בעולם הבא</b>",
+                    "החיים בעולם הזה ממשיכים על פי חז\"ל בעולם הבא, ונמצא בספרותם כמה וכמה תיאורים של המתרחש בעולם מופלא זה. יש המדגישים רק את ההנאות הרוחניות המזומנות בו לצדיקים: \"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה ורבייה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה\" (בבלי, ברכות יז ע\"א), ונראה שר' יעקב מדבר על סוג כזה של הנאה. מאידך גיסא נמצא גם תיאורים גשמיים יותר, ואולי עממיים יותר, של הריחות והצבעים והטעמים והקולות המובטחים ליושבי העולם הבא: קול שירתם של מלאכי שמים המתערב בפכפוך פלגי מים זכים, ריחות הדסים או ורדים, חופות זהב מצופות באבנים יקרות, רחצה בנחלי חלב, מאכלים מתוקים כדבש וכיוצא באלה (ילקוט שמעוני לבראשית, רמז כ). בין השאר גם יזכו הצדיקים לצפות בקרב איתנים בין שתי חיות מיתולוגיות, הלוויתן ושור הבר (הקרוי גם \"בַּהמות\"), אשר תהרוגנה זו את זו ומבשרן יאכלו הצדיקים, בצד שתייה כיד המלך מן היין המשומר, שהוא המשובח ביינות, בציר 0001, כיוון שנשמר לצורך זה כבר מבריאת העולם (במדבר רבה יג, ב).",
+                    "<b>\"הרוח נושבת קרירה\"</b>",
+                    "הצירוף \"קורת רוח\" נדיר עד מאוד בלשון התנאים ובמשנה נמצאנו רק כאן (לעומת זאת \"קור רוח\" איננו מצוי בלשון חז\"ל). במקביל נמצא פעם גם \"קורת נפש\" (בבלי, ברכות טז ע\"ב) במשמעות זהה: הנאה, שלווה ותחושה של סיפוק. לפני מותו אומר משה כי הוא מבקש לברך את ישראל, \"שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן\" (תנחומא, מהדורת בובר, ואתחנן ו), וחז\"ל אף קבעו כי \"אין קורת רוח לאישה אלא בבית בעלה\" (רות רבה ב, טו), כי עבד טוב הוא עבד \"שיש לו לרבו קורת רוח הימנו\" (בבלי, כתובות מ ע\"ב) וכי \"היין נותן קורת רוח לזקן ומשיב את נפשו ומאיר את עיניו\" (אליהו זוטא, יג). האם יש קשר בין קור וקרירות לבין \"קורת רוח\"? התחקות אחרי גלגוליו של צירוף לשוני זה מבטיחה לעושים זאת שעה של קורת רוח."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר.</b> ומאמרו כולל ארבע המלצות להתנהגות נכונה בין אדם לחברו. כולן פותחות במילית \"אל\" ומלמדות כי גם מעשה ראוי וטוב צריך שייעשה בזמן הנכון, שאם לא כן נמצא האדם מקלקל ולא מסייע.",
+                    "<b>אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ.</b> הרצון לפייס חבר כועס הוא דבר ראוי, אך אין לעשות זאת בשעה שחמתו של החבר עדיין בוערת בו. יש להמתין עד שיירגע מעט ואז לנסות ולפייסו. ניסיון פיוס בשעת כעס וחימה רק יגביר את הכעס.",
+                    "<b>וְאַל תְנַחֲמֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו.</b> ניחום אבלים הוא מנהג יפה, אך אין לו מקום בשעה שהמת עדיין לא נקבר. הכאב גדול והניחומים לא יעשו את שלהם; אדרבא, אפשר שהם דווקא יגבירו את הכאב והצער. ",
+                    "<b>וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרו.</b> ניתן לשחרר אדם מנדרו, אם מוצאים דרך להתיר את הנדר בעזרת שאלות העוסקות בנסיבות הנדר (ראו להלן). בדרך כלל מנהג יפה הוא לסייע לנודר להשתחרר מן הנדר שנדר – בעיקר אם נדר בשעת כעס, בחום לבו, בלא מחשבה מספקת וכיוצא בזה – אולם אין לעשות זאת מיד ובסמוך לרגע שבו נאמר הנדר, שכן מצב רוחו של הנודר יכול להיות כזה, שהוא ישיב על השאלות בדרך שתחסום כל אפשרות להתיר את הנדר מאוחר יותר. ",
+                    "<b>וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ.</b> נראה שכוונתו לומר: השתדל שלא לראות את חברך בשעת קלקלתו, כשהוא עלוב, מבוזה ונכשל, כדי שלא ייראה הדבר כלעג לרש ואף יגדיל את העלבון. לאחר זמן ניתן לבוא ולסייע, להושיט יד ולהעלות את החבר מן התהום שאליה נפל, אך בעת האירוע עצמו, מוטב להרחיק מבט ולא ללטוש עיניים, גם אם הכוונה טובה היא. – בקצרה: \"לכול עֵת\". וגם פיוס והרגעה, ניחום אבלים, התרת נדרים או עזרה לנכשל צריכים להתרחש בזמן המתאים להם, ולא כל הקודם זוכה.",
+                    "<b>על ר' שמעון בן אלעזר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי בגליל בסוף המאה השנייה ובראשית המאה השלישית. היה רעהו של רבי יהודה הנשיא ותלמידו המובהק של ר' מאיר, ובדרך ההפלגה אמר על מורו הנערץ: \"מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעת\" (ירושלמי, נדרים ט, א). בין שלל פעולותיו יש למנות את מאבקו בשומרונים (שהוא מכנה אותם בשם \"כּוּתים\") בענייני הלכה שונים (כגון ספרי במדבר, פיסקה קיב). נראה שבעקבות כשלון מרד בר כוכבא, אשר השומרונים לא נטלו בו חלק, הלך הפער בין היהדות של חז\"ל לבין העדה השומרונית והעמיק, ור' שמעון היה מראשי הלוחמים בעדה זו.",
+                    "<b>\"מן השמים תנוחם\"</b>",
+                    "מקורותיו של המנהג לנחם את האבלים הם קדומים עד מאוד. כבר על יעקב מסופר כי \"ויתאבל על בנו [=יוסף] ימים רבים, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו...\" (בראשית לז, לד־לה). חז\"ל וספרות ההלכה היהודית פיתחו והרחיבו את מנהגי ניחום האבלים, ויצרו בכך מנגנון רב עוצמה של סעד ותמיכה. ניחום האבלים הוא בראש ובראשונה מתן ביטוי להשתתפות הקהילה בצערו של האדם, דבר המקל על סבלו, בהעניקהּ לו את התחושה שאין זונחים אותו בשעתו הקשה. מעשה ניחום האבלים גם מאדיר את הנפטר ואת מעלותיו, ובכך הוא מהווה עבור האבל מקור לגאווה ולנחמה.",
+                    "ניחום האבלים בשעת הביקור בביתם במהלך ימי \"השבעה\" הוא רק מעגל אחד מתוך כמה מעגלים של ניחום, המתחילים עוד בבית הקברות. הניחום מתחיל כבר בהספדים, הנאמרים סמוך לקבורה, שכן ההספד מתרכז בדמותו ובמעלותיו של הנפטר, ובכך הוא מאפשר לציבור להשתתף עם האבל בתחושת החסר והאובדן. במקומות רבים מקובל כי לאחר קבורת המת עומדים המלווים בשתי שורות; האבלים עוברים ביניהם ומאזינים לדברי תנחומים. לאחר שהאבל חוזר מבית הקברות לביתו, יש המגישים לו את \"סעודת ההבראה\", המובאת לשם בידי שכניו וידידיו, ביטוי נוסף להשתתפותם בצערם של האבלים. המעגל החותם את תהליך ניחום האבלים מתרחש בימי ה\"שבעה\". ולמעשה, מי שלא עלה בידו לנחם את האבל בתקופת השבעה יכול לעשות זאת – היום גם בטלפון או בכתב – במהלך תקופת האבלות כולה (שלושים יום או אחד עשר חודש, בהתאם לזיקה שבין האבל לנפטר).",
+                    "כדי להתגבר על תחושת המבוכה שעשויים המנחמים לחוש בבואם אל בית האבלים, גיבשו ההלכה והמנהג נורמות שונות המורות כיצד יש לנהוג שם. אחת מהן היא הקביעה במשנתנו, שאין לנחם את האבל לפני הקבורה. כלל נוסף הוא, שעל המנחמים לשתוק עד שהאבל פותח בדיבור, ושאין להאריך יתר על המידה בביקור. את הביקור חותמים המנחמים על פי מנהג עדות המזרח באמירת \"מן השמים תנוחמו\", בעוד שבני עדות אשכנז נוהגים לקשר את האבל הפרטי אל האבל הלאומי ולומר: \"המקום [=הוא האלוהים] ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה [=לכאוב] עוד\". מנהגים רבים נוספים התפתחו בעדות ישראל השונות, עדה עדה ומנהגיה.",
+                    "<b>\"כל נדרי\"</b>",
+                    "חז\"ל עסקו רבות בנדר ובהלכותיו, כיוון שראו אותו כמעין שבועה מקודשת, ואף הקדישו לו מסכת שלמה במשנה ובשני התלמודים. אחד מן הנושאים המפורסמים בהלכות נדרים הוא אפשרות \"התרת הנדרים\". חכם, או בית דין, יכולים להתיר נדרו של אדם אם ניתן להראות שהנדר נוצר בטעות, מחוסר תשומת לב או בלא מודעות להשלכותיו המלאות. לשם כך יש למצוא \"פתח\" להתרת הנדר, כלומר לגלות נתונים מסוימים אשר הנודר לא היה מודע להם, ולוּ היה מודע להם לא היה נודר (כגון מי שנדר לא לאכול בשר ולא ידע שלמחרת יצווה עליו הרופא להרבות באכילת בשר למען בריאותו).",
+                    "מנהג עתיק שמקורו בימי הגאונים, הלוא הם ראשי הישיבות בבבל בתקופה שלאחר חתימת התלמוד הבבלי, הוא לומר בליל יום הכיפורים את התפילה הארמית הפותחת במילים \"כּל נִדְרֵי\", שהיא למעשה סוג של התרת נדרים ציבורית כללית. עם הכניסה ליום הקדוש מכול מבקש הציבור כי כל הנדרים שנדר \"מיום כיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה\" (וכן, לפי נוסחים אחדים, \"מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה\") יתבטלו, ולא יהיה להם כל תוקף או קיום. ואף שאמירת \"כל נדרי\" מעוררת קשיים מבחינה הלכתית (שכן אי אפשר להתיר נדרים בצורה מרוכזת כ\"עסקת חבילה\" בציבור, ולא ניתן לעשות זאת שלא בבית דין או בשעות הערב, ואי אפשר להתיר נדרים בלי לפרטם), בכל זאת נעשה טכס זה לסמלו של ליל יום המחילה והסליחה, אולי משום שאין אדם אשר לא מיהר לנדור – בינו לבין עצמו – נדרים רבים אשר לא עמד בהם, ועם כניסת יום הכיפורים הוא מבקש לבטלם, כדי לעמוד נקי מחטא זה לפני בורא עולם. ו\"בלי נדר\" נוסיף לעסוק בנושא זה בפירוש למשנה ג, יד."
+                ],
+                [
+                    "<b>שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר.</b> ולמעשה הוא מצטט כצורתם שני פסוקים מספר משלי, שאותם נהג לומר בהזדמנויות שונות:",
+                    "<b>\"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ\" (משלי כד, יז־יח).</b> זה אחד מן המאמרים בספר משלי המגלה חכמה בעלת אופי מעשי־תועלתני: אל לו לאדם לשמוח כאשר אויבו נכשל ונופל, שכן האלוהים יראה שמחה זו באור שלילי וכתוצאה מכך יסיר את כעסו וזעמו מן האויב. בסופו של דבר, אם כן, השמחה לאידו של היריב תהיה לו דווקא לתועלת. ראוי להעיר כי בהרבה נוסחים טובים של מסכת אבות מצוטט רק הפסוק הראשון (עד \"יגל לבך\"), ואם אין כאן קיצור מטעמים טכניים בלבד, ניתן לראות בכך ביטוי לתחושה של אי־נוחות מסוימת מן התועלתיות המעשית העולה מפסוקים אלה. אי־נוחות זו מתבטאת גם בפרשנויות הרבות שהוענקו להם, כגון שהאיסור על שמחה הוא רק לגבי אויב שהוא מבני ישראל; שהשמחה לאיד מפתחת באדם תכונות לא חיוביות ולכן ראוי להימנע ממנה; שהשמחה לאידו של השונא עשויה להיחשב כחלק מעונשו, ועל כן יופחת בעקבותיה במידת מה עונשו המקורי, ועוד כיוצא בזה פרשנויות שחלקן הן בעלות אופי אפולוגטי. את פשוטו של המאמר יישם בחייו החכם הבבלי רבא. כשחלה ביקש ממשרתו להודיע ברבים על כך, ואמר: \"מי שאוהב אותי – יבקש עלי רחמים. ומי ששונא לי – ישמח לאידי, וכתוב 'בנפול אויבך אל תשמח וכו'\" (בבלי, ברכות נה ע\"ב [המקור בארמית]) וכך יסייעו לרבא להחלים הן אוהביו והן שונאיו.",
+                    "<b>על שמואל הקטן</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לספירה. על השאלה מדוע התווסף לשמו הכינוי \"הקטן\", משיבים המקורות: \"לפי שהוא מקטין עצמו. ויש אומרים: לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי [= הוא שמואל הנביא]\" (ירושלמי, סוטה ט, יג). רק אגדות מעטות מפיו של שמואל הקטן הגיעו לידינו (כגון מדרש תהלים צד, ד), ואף לא הלכה אחת, ובכל זאת דמותו היא ידועה ומפורסמת, וזאת בזכות מידותיו. המקורות מספרים שהקפיד מאוד שלא לבייש אף אדם, גם אם יעלה לו הדבר בכבודו שלו (בבלי, סנהדרין יא ע\"א), ומסופר שכאשר שמעו חכמים בת־קול האומרת כי יש ביניהם אדם הראוי שתשרה עליו השכינה, הביטו כולם לעברו של שמואל הקטן (שם). לפי המסורת שמואל הקטן הוא מי שחיבר את \"ברכת המינים\", הברכה השתים־עשרה שבתפילת העמידה (הידועה גם בשם \"תפילת שמונה עשרה\"), שהיא למעשה קללה המכוונת מיסודה כנגד יהודים שנטו אחרי הנצרות (בבלי, ברכות כח ע\"ב), ומעניין שהתקנת ברכה זו מיוחסת דווקא למי שהציע שלא לשמוח לאידו של אויב. כשמת שמואל הקטן אמרו עליו: \"הוי חסיד, הוי עניו, תלמידו של הלל\" (בבלי, סנהדרין, שם), וכיוון שלא היו לו בנים, הספידו אותו רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה ואמרו: \"כשהמלכים מתים – מניחין כתריהן לבניהם, עשירים מתים – ומניחין עושרם לבניהם, שמואל הקטן – נטל כל חמודות של עולם והלך לו\" ואין מי שיירש את תכונותיו המעולות (מסכת שמחות ח, ז). למסורת אחרת, שעל פיה הלך שמואל הקטן לעולמו עוד קודם לחורבן, ראו לעיל א, יז.",
+                    "<b>המ\"ם של אמ\"ת</b>",
+                    "את חלק ה\"כתובים\" שבתנ\"ך פותחים הספרים תהלים, משלי ואיוב, ונהוג לציינם בראשי התיבות אמ\"ת. ספר משלי נמנה על ספרות החכמה המקראית (יחד עם מגילת קהלת וספר איוב) ועיקרו פתגמים, נאומי לקח ומשלים, הבאים לאלף את קוראיו דעת ולהדריכם בדרך החיים הנכונה, מבחינה דתית ומעשית גם יחד, כגון: \"בן חכם ישמח אב / ובן כסיל תוגת אמו\" (י, א), \"חושך שבטו שונא בנו\" (יג, כד) או \"יהללך זר ולא פיך\" (כז, ב) ועוד ועוד. ספר משלי יוחס בכותרתו ל\"שלמה בן דוד מלך ישראל\", ובכל זאת מלמד התלמוד הבבלי, שלא תמיד נחשב ספר זה כראוי להיכלל בכתבי הקודש, וזאת משום ש\"דבריו סותרין זה את זה\" (שבת ל ע\"ב), כגון הפתגם המצוטט בפיו של שמואל הקטן לעומת \"באבוד רשעים רינה\" (יא, י), היינו ששמחה גדולה היא לחזות במפלת אדם רשע. לפי מקור אחר ביקשו לגנוז את ספר משלי משום שטענו שהוא \"משלות\" בלבד (אבות דרבי נתן נוסח א, א), עד שבאו חכמי ימי הבית השני – הם אנשי הכנסת הגדולה (לעיל א, א) – ופירשוהו בדרך שתבטל את הסתירות.",
+                    "מתוך כעשרים ציטוטים שיש במשנה מספר משלי, באים כמחציתם במסכת אבות, והדבר איננו צריך להפתיענו, שהרי גם מסכת זו היא חלק מספרות החכמה העברית הקדומה (וראו ג, יח או ד, א). הקישור בין ספר משלי למסכת אבות בולט במיוחד במאמר שלפנינו, שבו מצוטטים שני פסוקים כאילו הם דבריו של החכם, אף בלא מילת ציטוט כגון \"שנאמר\".",
+                    "אגב, את הסתירה בין הפסוקים המצוטטים בידי שמואל הקטן לבין \"באבוד רשעים רינה\" תירץ כבר המדרש כאילו מדובר בשני סוגי שונאים: דברי שמואל הקטן תקפים רק לגבי שונא מבני ישראל, והפסוק האחר עניינו בשונא כגון המן הרשע (פרקי דרבי אליעזר, מט).",
+                    "<b>שמחה לאיד</b>",
+                    "פתגם עממי אומר כי \"אין שמחה כמו שמחה לאיד\", היינו שמחה למפלתו של אחר, שונא או מתחרה (יסוד הביטוי הוא במשלי יז, ה: \"שמח לאיד לא ינקה\"). אבל נראה ששמואל הקטן היה דוחה פתגם זה בשתי ידיים. ברוח דבריו אומר המדרש (פסיקתא דרב כהנא, הוספה ב), כי שלוש פעמים נזכרת בתורה השמחה בקשר לחג הסוכות (כגון \"ושמחת בחגך\" [דברים טז, יד]), \"אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. ולמה? בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג [=סוכות] אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו [ולא בשאר הימים]. למה? כדאמר שמואל 'בנפול אויביך אל תשמח'\". (אגב נעיר כי בימינו קוראים את ההלל, אם כי לא בשלמותו, בכל ימי הפסח.) מתברר כי אפילו נס הישועה הגדול של טביעת המצרים בים סוף איננו מזמין שמחה מלאה על אירוע זה, שכרוך בו אובדן חיי אדם. במקום אחר מספר התלמוד הבבלי כי בשעת טביעת המצרים ביקשו מלאכי השרת לומר את דברי ההלל והשירה היומיים לפני אלוהים בשמים, אך הוא אמר להם: \"מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה לפני?!\" (סנהדרין לט ע\"ב). גם המצרים נבראו בצלם אלוהים, גם הם מעשי ידיו, ואף שהם ראויים לעונש החמור שהושת עליהם, אין הדבר צריך לעורר שמחה. גם לגבי דור המבול שהושמד כולו מספר המדרש כי \"שבעה ימים נתאבל הקב\"ה על עולמו קודם שיבוא מבול\" (בראשית רבה כז, ד), ובכלל, כאשר מוצא אדם להורג – לאחר שנמצא אשם בבית דין – גם הקב\"ה מיצר על כך (משנה, סנהדרין ו, ה).",
+                    "ברוח דברים אלו נוהגים להסביר מנהג בליל סדר המיוחד לקהילות האשכנזים. בשעת מניית מכות מצרים (דם, צפרדע, כינים וכו') נוהגים לרוקן מעט יין מן הכוס אל צלחת (או על מפת השולחן...), וזאת מתוך רצון לפגום מעט בשמחת החג, כדי לא להגיע אל \"בנפול אויבך שְמח\" שמחה שלמה ומלאה."
+                ],
+                [
+                    "<b>אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד, לְמָה הוּא דוֹמֶה.</b> למה דומה מי שלומד תורה (ושאר מקצועות הידע) בילדותו? ",
+                    "<b>לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.</b> ילד כזה דומה לדיו הנקלטת היטב ובחדוּת על נייר חדש שלא עשו בו שימוש קודם. ילד לומד הוא בבחינת \"לוח חלק\" ומה שהוא לומד נקלט בו ונחרת בו היטב. ולעומת זאת:",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד זָקֵן, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.</b> מחיקת הנייר גורמת לכך שהכתיבה המחודשת עליו איננה נקלטת בו בחדות אלא בטשטוש מה, ויש לזכור שבעולם הקדום נהגו לעשות שימוש חוזר בחומרים שעליהם כתבו (פפירוס, קלף וכדומה) על ידי מחיקת הכתוב וכתיבה מחודשת. הדבר נבע מטעמי חסכון או בשל מחסור באמצעי כתיבה. הלומד הזקן כבר איננו מסוגל, כך סבור אלישע בן אבויה, לקלוט דברים באותה חדות ובבהירות, כוחותיו הפיזיים והמנטליים ההולכים ונחלשים מונעים ממנו להתמסר ללימודים, זכרונו טוב פחות ואף קשה לו לחרות בתודעתו דברים חדשים, שלא פעם אינם עולים בקנה אחד עם מה שהוטבע בו במהלך השנים. ",
+                    "<b>על אלישע בן אבויה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי, בן למשפחה ירושלמית מיוחסת, שחי במאה השנייה לספירה (ונראה ששם אביו היה \"אביה\", כפי שמופיע בכתבי יד רבים). היה מתלמידיו של ר' עקיבא ומורו המובהק של ר' מאיר. אלישע בן אבויה התפרסם בכינוי הגנאי \"אחֵר\", שניתן לו לאחר שנטש את אמונתו בתורת היהדות והתפקר. אלישע היה אחד מארבעת החכמים שנכנסו אל פרדס תורת הסוד – יחד עם ר' עקיבא, בן זומא (ד, א) ובן עזאי (ד, ג) – אירוע שהביא אותו לאבד את אמונתו (בבלי, חגיגה טו ע\"א). לפי מסורת אחרת (ירושלמי, חגיגה ב, א) \"פעם אחת היה [אלישע] יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אֵם על הבנים [=ציפור וגוזליה] וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת. אמר: כתיב 'שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים' (דברים כב, ז). איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ... ויש אומרים על ידי שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום [=אחד מעשרת הרוגי המלכות הרומאית] נתון בפי הכלב שותת דם. אמר: זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקונן? זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו? זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים\". בעקבות אירועים אלו התפקר. בספרות חז\"ל הוא מתואר גם כמי שניסה להסית תינוקות של בית רבן מדרך הישר (ועל זה נאמר שהוא \"קיצץ בנטיעות\") ואף שיתף פעולה עם השלטון הרומאי כנגד עמו (ירושלמי, שם). כן הוא מתואר כמי ש\"זמר יווני לא פסק מפיו\" (בבלי, חגיגה טו ע\"ב), היינו שתרבותו היתה זו של יוון ורומא ונראה גם שהלך שבי אחרי הפילוסופיה היוונית־רומית. ובכלל דמותו מתוארת בספרות חז\"ל באופן שלילי למדי, ואף נאמר כי מי שרואה אותו בחלום \"ידאג מן הפורענויות\" (אבות דרבי נתן נוסח א, מ). עם זאת מודגש במקורות כי ר' מאיר (עליו ראו ד, יב) שמר על קשרים נאמנים עם \"אחר\", ועל כך נאמר כי \"רבי מאיר רימון מצא – תוכו אכל, קליפתו זרק\" (בבלי, חגיגה טו ע\"ב). וממקצת המסורות עולה כי לדעת ר' מאיר חזר בו אלישע מדרכו הרעה על ערש דווי (רות רבה ו, ד). הופעת מאמר שלו במסגרת מסכת אבות ראויה אפוא לציון מיוחד.",
+                    "<b>\"אוי לרשע ואוי לשכנו\"</b>",
+                    "פרשן המסכת, ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב\"ץ), מעיד כי \"זו המשנה דילגוה מסידורי תפילות משום 'שם רשעים ירקב', ונראה כי קודם שיצא [אלישע] לתרבות רעה היתה שגורה בפי התלמידים ואחר כך משנה זו לא זזה ממקומה\". הרשב\"ץ מעיד על נוסחים רבים של מסכת אבות המצוטטת בסידורי התפילה, אשר דילגו על דבריו של אלישע כדי לקיים את האמור בפסוק בספר משלי, כי \"זכר [=שם] צדיק לברכה / ושם רשעים ירקב\" (י, ז), אך עם זאת הוא קובע שדברי אלישע נאמרו עוד בהיותו חלק מעולם החכמים ועל כן שימר אותם רבי במשנתו. לאור זאת מעניינת הערה נוספת של הרשב\"ץ, העוסקת במשנה הבאה (משנה כו): \"זאת המשנה דילגוה מסדר תפילות לפי שהיא דומה לראשונה...\". אכן, \"אוי לרשע אוי לשכנו\" (משנה, נגעים יב, ו).",
+                    "אגב נזכיר כי המנהג להוסיף \"שם רשעים ירקב\" או \"ימח שמו\" להזכרת שמו של אדם רשע הוא קדום (וראו לעיל ד, יז).",
+                    "<b>נצחונו של הנייר המחוק</b>",
+                    "יש הרואים את מאמרו של אלישע בן אבויה כעקיצה כלפי מורו הגדול, ר' עקיבא, אשר לפי מסורות רבות החל את לימודיו בגיל מבוגר, ולפי אחת המסורות רק כשהיה בן ארבעים שנה (ראו ג, יט). גם מאמר אחר של אלישע (אבות דרבי נתן נוסח ב, לה) עוסק באותו עניין: \"הלמד תורה בנערותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח [=מסויד] על גבי אבנים, אפילו כל הגשמים יורדין אין מזיקין אותו. והלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח על גבי לבנים, כיוון שטיפה של מים יורד עליו – פושר [=מתמסמס] והולך לו\". השוואות נוספות בין הלומד ילד ללומד זקן, אם כי מפי חכמים אחרים, צועדות בכיוון דומה: \"הלומד תורה בילדותו דומה לאישה שהיא לשה בחמין [=במים חמים, כשהבצק נעשה במהירות והוא חלק וגמיש], והלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לאישה שהיא לשה בצונן\" (אבות דרבי נתן נוסח א, כג); \"הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא בתולה שהיא הוגנת לו והוא הגון לה, והיא מתנפלת עליו והוא מתנפל עליה. הלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לזקן שנשא בתולה. היא הוגנת לו והוא אינו הגון לה. היא מתנפלת עליו והוא מתרחק ממנה\" (שם). וכן: \"הלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לנוטל קנקן ליתן בו יין והוא אינו זפוּת [=אטום]. כל זמן ששתה בו מבאיש [=מעלה ריח רע]. והלמד תורה בנערותו למה הוא דומה? לנוטל קנקנו ליתן בו יין והוא זפות. כל זמן ששותה בו הוא משביח\" (שם נוסח ב, לה). אם אכן מדבר אלישע נגד ר' עקיבא, הרי שספרות חז\"ל מלמדת את ההפך מדבריו, שכן ר' עקיבא הפך בוודאי לגדול דורו, התנא שהשפיע אולי יותר מכל תנא אחר על התהוות התורה שעל פה, בעוד שאלישע, שהחל את לימודיו בילדותו, סטה מן הדרך ותורתו נעלמה בתהום הנשייה. הנייר המחוק גבר בעליל על הנייר החדש.",
+                    "ואם ב\"נייר מחוק\" אנו עוסקים, ראוי להעיר כי במשנה קיים ויכוח בשאלה אם אפשר לכתוב על נייר כזה מסמך חשוב כגון גט, וזאת כיוון שניתן לזייף אותו בקלות (גיטין ב, ד), אך ישנה הסכמה שאי אפשר לכתוב ספרי תורה על נייר שכזה (מסכת סופרים א, ו). שימוש מקובל בו היה לצורך פקיקת צנצנת של בשמים (משנה, שבת ח, ב). אגב גם נעיר כי הנייר המוכר לנו נוצר לראשונה בסין, כבר במאה הראשונה לספירה, אך במזרח הקדום נהגו לכתוב בעיקר על נייר שיוצר מצמח הגומא, היינו על פפירוסים (ומכאן גם שמו האנגלי: paper). המילה \"נייר\" איננה מקראית, והיא מצויה לראשונה בספרות חז\"ל. אנו נוהגים להגותה: נִיָּר, אך משקלה של המילה הוא נְיָר ובהרבה כתבי יד מנוקד דווקא: נַיָּר.",
+                    "מעתיקים של כתבי יד ומדפיסי ספרים נהגו למלא כל עמוד עד סופו, כדי \"לא להשאיר את הנייר חלק\", ולוּ היה לנו מספיק מקום על הנייר היינו מרחיבים את הדיון בניקודים השונים של מילה מעניינת זו.",
+                    "<b>רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר.</b> הדמיון בין דבריו לבין מאמרו של אלישע בן אבויה (במשנה הקודמת) הוא ניכר, אף ששני החכמים עוסקים בעניינים שונים. אלישע דיבר על גילאי הלומדים, ואילו ר' יוסי מדבר על גילאי המלמדים. מכל מקום, נראה שבגלל דמיון זה סודרו שני המאמרים זה בצד זה.",
+                    "<b>הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.</b> מי שלומד מפי צעירים דומה למי שאוכל ענבי בוסר, ענבים שטרם הבשילו, ושותה יין שזה עתה נדרך בגת, כלומר יין שטרם זוקק וטעמו עדיין בוסרי.",
+                    "<b>וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.</b> לעומת זאת הלומד מן הזקנים, החכמים ובעלי הניסיון, דומה למי שאוכל ענבים בשלים ומתוקים ושותה יין שנתיישן וטעמו משובח. לפי זה מעדיף ר' יוסי תמיד את המורה והמלמד הזקן על פני הצעיר, בלא קשר לדבריהם. – על דבריו אלו מגיב רבי (יהודה הנשיא, עורך המשנה [עליו ראו לעיל ב, א]) ואומר, תוך שהוא משתמש בעולם הדימויים של היין ושתייתו:",
+                    "<b>אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ.</b> אל תביט אל הצורה החיצונית (אם המדובר במורה צעיר או במבוגר), אלא שים לבך אל תוכן הדברים שבפיו, כי",
+                    "<b>יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ.</b> יכול להיות אדם צעיר אשר תורתו משובחת ומרובה, ולעומתו אדם זקן שאין בו דבר, אפילו לא תורה בוסרית. ובאבות דרבי נתן (נוסח ב, לד) נאמרים הדברים ביתר חריפות: יש קנקן ישן \"שאפילו טיפה אין בו, אינו מלא אלא מימי רגליים\". (בשולי הדברים נעיר כי בנוסחים רבים מיוחס המאמר לר' מאיר ולא לרבי יהודה הנשיא. וראו על בעיה זו לעיל ד, כא.)",
+                    "<b>על ר' יוסי בר יהודה</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי בן המאה השנייה, שמאמרו במסכת אבות הוא היחיד שהגיע אלינו בשמו זה. נראה שהוסיפו לו את הכינוי \"איש כפר הבבלי\", כדי להבחין בינו ובין חכם אחר, הקרוי אף הוא ר' יוסי בר יהודה, שחי באותה תקופה ושמאמרים רבים שלו באים במקורות חז\"ל (כגון משנה, גיטין ד, ז ועוד).",
+                    "<b>מה לבבלי בארץ ישראל?</b>",
+                    "שמו של הישוב \"כפר הבבלי\" מעיד על כך שמוצאם של יושביו, או של אבותיהם, היה מבבל, וכי לפחות בתקופה מסוימת הם בלטו בשונותם בין תושבי האזור במה שנוגע לתחומי חיים שונים, כגון מנהגי תפילה או לבוש. על בתי כנסת של יוצאי בבל (הקרויים \"כנישתא דבבלאי\") מעידים מקורות ארץ ישראליים אחדים (כגון בראשית רבה לג, ג; ירושלמי, ברכות ה, א), וניתן לגלות בספרות חז\"ל גם ביטויים של מתח בין \"הצברים\", ילידי ארץ ישראל, לבין העולים מבבל. כך, למשל, מסופר במדרש (שיר השירים רבה ח, ג) על סוחר בן הארץ המגדף חכם שעלה ארצה מבבל: \"לכו מכאן, אתם הבבליים\", ואילו ריש לקיש (בבלי, יומא ט ע\"ב) אומר לאחד מן הבאים מבבל בלשון שבועה: \"אלהים! שונא אני אתכם\", וזאת משום שמרבית אבות אבותיו של הבבלי נותרו בבבל ולא עלו ארצה עם עזרא ונחמיה, כמסופר בספרים המקראיים הנושאים שמות אלה. דורות רבים אחרי שיבת ציון המשיכה הקהילה הארץ ישראלית לנטור לאחיהם הבבליים על שלא עלו ארצה להשתתף עמם באירועים הקשים שעברו עליהם, כגון החורבן ומרד בר כוכבא. ודאי לא היה זה הוגן לבטא כעס זה דווקא כנגד אותם בודדים שהחליטו בסופו של דבר להצטרף אל יושבי הארץ, אך מסתבר כי המתח בין העולים לבין הותיקים איננו המצאה של הציונות המודרנית.",
+                    "המשנה מזכירה גם את \"ר' נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי\" (עדויות ו, ב). מקומו המדויק של כפר זה אינו ידוע, והיו שהציעו לראותו במישור החוף הדרומי או סמוך לצידון.",
+                    "<b>\"נזם זהב באף חזיר\"</b>",
+                    "מאמרו של רבי, \"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו\", הוא מן המפורסמים והמצוטטים ביותר בשיח הישראלי, ובאתרי תוכן שונים הוא התגלגל להיות \"אל תסתכל בקנקן אלא במלצרית שמגישה אותו\" (מבדיחותיהם של יושבי הפאבים), \"... אלא במה שאין בתוכו\" (כשעוסקים במעמידי פנים וריקנים שפרט לחיצוניות אין להם דבר), \"... אלא במה שבפנוכו\" (סלנג) או \"...אלא קח אותו\" (המלצה לקלפטומנים) – כל זאת עדות לחביבות הפתגם ולגמישותו. המאמר במקורו מציע לא ללכת שבי אחר המעטפת החיצונית, ולהקדיש את עיקר תשומת הלב לתוכנם הפנימי של הדברים. עם זאת, אין כאן שלילה גורפת של החיצוניות, אלא העדפה עקרונית של ההתמקדות במהות על פני עיסוק בתדמית. לעניין זה ביטויים שונים במקורות.",
+                    "במשמע הראשוני ביותר מתחילה דילמת \"הקנקן ומה שבתוכו\" באדם עצמו ובמראהו. אין היופי זר ליהדות; אדרבא, התנ\"ך יודע להעריך יופי, ועוטר את טובי גיבוריו בתארי יופי. כך למשל, יוסף היה \"יפה תואר ויפה מראה\" (בראשית לט, ו); גם על רחל נאמר שהיתה \"יפת תואר ויפת מראה\" (בראשית כט, יז) והוא הדין בדוד שהיה \"יפה עיניים וטוב רואי\" (שמואל ב טז, יב). עם זאת גם התנ\"ך יודע כי היופי עשוי שלא לשקף נאמנה את מהותו הפנימית של האדם, בבחינת \"נזם זהב באף חזיר / אשה יפה וסרת טעם\" (משלי יא, כב): אישה יפה אך \"נעדרת שכל\" (פירוש רלב\"ג לפסוק) כמוה כחזיר, המתועב בבהמות, המעוטר בנזם זהב. וכאשר שמואל בא למשוח למלך את אחד מבניו של ישי בבית לחם, לבו נוטה באופן טבעי אל אליאב, האח הגבוה והמרשים. אך ה' מזהיר אותו: \"אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו ... כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב\" (שמואל א טז, ז).",
+                    "הערכת היופי באה לביטוי גם בספרות חז\"ל: \"הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר 'ברוך שכך ברא בריות נאות בעולמו'. ומעשה ברבן גמליאל שראה גויה אישה נאה ובירך עליה!\" (ירושלמי, ברכות ט, א). ולעומת זאת מסופר על בנות ירושלים: \"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין [=שנלקחו בהשאלה], שלא לבייש את מי שאין לו ... ובנות ירושלים יוצאות וחולות [=מחוללות] בכרמים. ומה היו אומרות? 'בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה' [כי] 'שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל' (משלי לא, ל)\" (משנה, תענית ד, ח). מסתבר שמצירוף המקורות עולה הקריאה לאיזון נכון בין תשומת לב ליופי החיצוני, מבלי להגזים בערכו, ובין התמקדות בערכים הפנימיים."
+                ],
+                [
+                    "<b>רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד.</b> שלוש מידות רעות אלה",
+                    "<b>מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.</b> מביאות לקיצור חיי האדם בעולם הזה ולהקדמת מותו (על \"מוציאין את האדם מן העולם\" במשמעות זאת ראו לעיל ב, טז). דבריו של ר' אלעזר הקפר נראים כוואריאציה על דברי ר' יהושע בן חנניה (שם), המונה אף הוא שלושה דברים המוציאים את האדם מן העולם: \"עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות\". ואכן, עין הרע היא (גם) הקנאה בהצלחת האחר; התאווה הבלתי מבוקרת היא אחת מביטוייו של יצר הרע; ואילו הרדיפה אחר הכבוד עשויה לעורר באדם שנאה אל שאר הבריות.",
+                    "<b>על ר' אל(י)עזר הקפר</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בימיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, בסוף המאה השנייה לספירה. זה הוא מאמרו היחיד שבמשנה, ובכלל רק אחדים ממאמריו של חכם זה הגיעו לידינו בספרות חז\"ל, שבה הוא קרוי לעיתים \"אליעזר\" ולעיתים \"אלעזר\", לעיתים \"הקפר\" ולעיתים \"בן הקפר\". השם \"קפר\" הובן כעדות למקום שממנו בא ר' אליעזר או כעדות למקצועו: עושה זפת (וכמוהו: \"כַּפָּר\", וכך קרוי ר' אליעזר בכמה מעדי הנוסח של מסכת אבות) או יוצר תרופות ותבלינים מצמח הקרוי \"קפר\" (הוא הצלף – capparis).",
+                    "<b>בשבח המידות המגונות</b>",
+                    "המסורת הנוצרית של ימי הביניים מדברת על שבע מידות מגונות או שבעה חטאים האורבים לבני האדם: תאוות בשרים, גרגרנות, חמדנות, עצלות, זעם, קנאה וגאווה. מקצת מן החטאים עניינם בגוף ובצרכיו (גרגרנות ותאווה [המתבטאת במיניות פרועה] ואולי גם עצלות) והאחרים עניינם באופי האדם ובהתנהגותו. המלומדים הנוצריים אשר עסקו בשבעת החטאים (ובראשם הפילוסוף־התיאולוג תומאס אקווינס [איטליה, המאה השלוש־עשרה]) סימנו את התאווה כחטא המסוכן ביותר, במיוחד כאשר מדובר בתאוות הבשרים.",
+                    "במשנה שלפנינו מזכיר ר' אליעזר שלוש ממידות אלה: קנאה, תאווה וגאווה (המתבטאת ברדיפה אחר הכבוד). מידות מגונות אחרות מרשימה זו הנזכרות במסכת הן עצלות (ב, כ), כעס (ב, טו) ו\"יצר הרע\" בכלל, שלא תמיד הוא אך ורק רע, וניתן לרתום אותו גם לצרכים חיוביים (ראו לעיל, ד, א). מתברר כי יחסם של חז\"ל אל מידות שליליות אלו לא בא לפסול אותן פסילה מוחלטת. כך, למשל, יש גם תועלת בקנאה, וכבר קהלת עמד על כך שהקנאה שמקנא אדם בחברו היא אחד היסודות המניעים את העשייה האנושית (ד, ד) ולאו דווקא לשלילה. ובכלל: \"קנאת סופרים תרבה חכמה\" (בבלי, בבא בתרא כא ע\"א), והיא מעודדת תחרות חיובית של יצירה פורייה. במדרש תהילים (לז, א) אף מדובר מפורשות בשבח הקנאה: \"שאילולי הקנאה אין העולם עומד, ואין אדם נושא אישה, ואינו בונה בית\", והדבר הולך ומודגם באברהם אבינו: \"שאילולי קינא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ (ראו בראשית יד, יט). ואימתי קינא? שאמר למלכיצדק [מלך שלם, בראשית יד, המזוהה במדרש עם שֵם בן נח]: כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו? ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף. לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו [אוכל] לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף, לא היו יוצאין [וניצלים מן המבול], וכיוון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה [שאזכה לשכר גדול]. באותה שעה נטע אשל בבאר שבע ...\" וטיפל באורחים בשר ודם וכך הגיע לגדולה. ואף הגאווה איננה שלילית בלבד: \"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית [של גסות רוח, כלומר קמצוץ של גאווה]\" (בבלי, סוטה ה ע\"א), שאם לא כן לא יעריך את עצמו ולא יעריכו אחרים את דבריו.",
+                    "והוא הדין בעניין הכבוד. למרות כמה אמירות במסכת אבות שמהן משתקפת התייחסות חיובית כלפי הכבוד – כגון \"איזהו מכובד? המכבד את הבריות\" (ד, א); \"כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות\" (ד, ח) – מביע ר' אליעזר הקפר יחס שלילי אל בקשת הכבוד. נראה אפוא שיש להבחין בין חלוקת כבוד לאחרים והיא דבר ראוי, ובין רדיפה אחר הכבוד האישי, ואותה מגנה החכם. ובדומה נמצא בהמשך המסכת: \"אל תבקש גדוּלה לעצמך ואל תחמוד כבוד\" (ו, ה), ובמשנה שלאחריה ה\"מתרחק מן הכבוד\" הוא אחד מארבעים ושמונה מעלות שהתורה נקנית בהן. יחד עם זאת נאמר גם כי \"כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו\" (פתגם מימי הביניים הבנוי על מאמר התלמוד הבבלי: \"כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו\" [עירובין יג ע\"ב]), ומשמע שהכבוד או הגדולה כשלעצמם אינם דבר שלילי, אם זכה להם האדם בזכות מעשיו הטובים, אך הרדיפה אחריהם או אמצעים פסולים להשגתם הם הדבר הפגום.",
+                    "<b>\"בית מדרשו שהלרבי אליעזר הקפר\"</b>",
+                    "בכפר דבּוּרה הנמצא על אחת מגדותיו של נחל ג'ילבון שבמרכז רמת הגולן, נמצאו אבנים רבות מתקופת המשנה והתלמוד. אבנים אלו מצאו התושבים הסורים מן המוכן ושיבצו אותן במבנים שבנו. אחת מן האבנים המעניינות ביותר התגלתה במסגד הכפר, שם נעשה שימוש מישני באבן משקוף, שעליה מסותתים שני עופות דורסים המחזיקים זר במקוריהם, וכן הכתובת: \"זה בית מדרשו שהלרבי [=של רבי] אליעזר הקפר\", והיא עדות שחכם זה בילה חלק מחייו באזור רמת הגולן.",
+                    "והנה, חוקרי ההיסטוריה של תקופת ימי המשנה והתלמוד חלוקים ביניהם בשאלה עד כמה אמין המידע ההיסטורי שניתן להפיק ממקורותינו, והאם, דרך משל, שמות החכמים הנזכרים במשנה, בתלמודים ובמדרשים (למעלה מאלפיים!) אכן מעידים על דמויות אמיתיות שהילכו על פני האדמה, או שמא אין הם, או חלקם, אלא פיקציה ספרותית של עורכים מאוחרים. תגליות ארכיאולוגיות מסייעות, כמובן, לאוחזים בדעה הראשונה. עם זאת יש להודות, כי רק מספר קטן עד להפליא של שמות חכמים המוכרים לנו מספרות חז\"ל מתועד גם בממצא הארכיאולוגי כגון קברים, כתובות הקדשה בבתי כנסת וכיוצא בהם (וראו לעיל על הממצא בקברים שבבית שערים [ב, ד]). מאידך גיסא מספקת לנו הארכיאולוגיה שמות רבים של חכמים אשר אינם מתועדים בספרות חז\"ל, והתמיהה גדולה. המשקוף מבית מדרשו של ר' אליעזר חשוב גם בהיותו עדות ארכיאולוגית ולא רק ספרותית לקיומם של בתי מדרש בתקופת המשנה.",
+                    "בין מאמריו הבודדים של ר' אליעזר מצויה גם הקביעה כי \"עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל\", היינו שיעלו ארצה על כל יושביהם (בבלי, מגילה כט ע\"א), וכן עצתו: \"הווי כאסקופה תחתונה [=מפתן הבית], שהכל דשין בה [=דורכים עליו]. וסוף כל הבניין נסתר [=וגם אם הבניין כולו ייהרס], היא במקומה עומדת\" (אבות דרבי נתן נוסח א, כו), והיא קריאה להיות צנוע ומן הנעלבים שאינם עולבים. המשקוף מבית המדרש של ר' אליעזר מצטרף אפוא יפה אל מאמרים המיוחסים לחכם זה שעניינם בבתי מדרש ובמשקופים דווקא. אולי כל זה הוא פרי המקרה, אבל אין בכך כדי להפחית את ההתרגשות שאחזה במחקר עם גילוי הכתובת האמורה."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא.</b> ר' אלעזר הקפר שנזכר במשנה הקודמת,",
+                    "<b>הָיָה אוֹמֵר.</b> ומאמרו הארוך והמפורט – המשופע בחזרות קצובות ובגודש מילים נרדפות – עוסק בעיקר במשפט העתידי שבו יעמוד, לדעת ר' אלעזר, כל אדם לדין לאחר תחיית המתים.",
+                    "<b>הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהַחֲיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן.</b> כל מי שנולד כבר נגזר עליו גם שימות, ועל המתים נגזר שיקומו בתחיית המתים, וכשיקומו לתחייה נגזר עליהם שיעמדו לדין על מעשיהם בעולם הזה.",
+                    "<b>לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע.</b> וצריך אדם לדעת, ואף להודיע לאחרים כדי שיהיה הדבר ידוע בכל מקום ולכל אדם,",
+                    "<b>שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין.</b> כלומר: יודע מה בלבו של כל אדם ואדם,",
+                    "<b>הוּא הַדַּיָּן, הוּא הָעֵד, הוּא בַּעַל דִּין, הוּא עָתִיד לָדוּן.</b> הקב\"ה הוא לא רק בורא העולם ויוצר האדם אלא גם מי שחוקר את מה שבלבו, השופט, העד ואפילו התובע (\"בעל דין\") באותו משפט עתידי. ואם נראה לכאורה שלא נמצא כאן את אותה הפרדת רשויות הנדרשת בכל מערכת של משפט (שהרי אין זה ראוי שיהיה השופט גם התובע וגם העד) ממשיך ר' אלעזר ואומר:",
+                    "<b>בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.</b> וכל זאת בניגוד לשופט בשר ודם שעשוי לעיתים לעוות את הדין (\"עוולה\"), לשכוח דבר מה או להעדיף את אחד המתדיינים (\"משוא פנים\"). אי אפשר אף לשחד את האלוהים במתת כלשהי, לא רק משום שהוא שופט צדק שאינו לוקח שוחד, אלא גם מכיוון שהכול ממילא שייך לו.",
+                    "<b>וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.</b> המשפט העתידי יתנהל בהתאמה מדוקדקת למעשי האדם עלי אדמות, מתוך חישוב כל מעלותיו וחסרונותיו, צדקתו וחטאיו.",
+                    "<b>וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ.</b> אל לו לאדם להתפתות ליצר הרע שבקרבו, המבטיח לו כי יוכל לברוח ולהתחמק מאותו משפט עתידי, על ידי כך שיישאר לנצח בשאול, הוא העולם שאליו עוברים האנשים עם מותם.",
+                    "<b>שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.</b> האדם נוצר, חי, מת, יקום לתחייה ויעמוד למשפט, והוא מוכרח לעבור את כל השלבים האלה, בין ירצה ובין אם לא. – אפשר לראות את סיום פרק ד של מסכת אבות כמעין פיתוח והרחבה של דברי עקביא בן מהללאל שהובאו בפתיחת פרק ג (\"דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון\"). ואם אכן נעשה הדבר במתכוון, הרי שיש לראות את שני הפרקים האלה, על חמישים ושתיים המשניות שבהם, כהדרכה דתית־מוסרית־חברתית כיצד יתכונן האדם במהלך חייו לשלב האחרון שבהם, הוא יום הדין העתידי.",
+                    "<b>שאוֹל וגיהנום</b>",
+                    "בעולם הקדום נתפסה השאול כמציאות ממשית ומוחשית, היא עולם המתים, שבו שוכנים בני האדם – או שוכנות נשמותיהם – לאחר מותם. מסורת מעין זו משותפת לכל התרבויות העתיקות, במזרח (בבל) ובמערב (יוון) גם יחד, ואף עם ישראל הקדמון נטל בה חלק. מיקומה של השאול הוא במדורו התחתון של העולם, \"שאול תחתית\" (דברים לב, כב), עמוק מתחת לפני האדמה, ועל כן יורדים אליה, כמסופר אודות קורח ועדתו, \"וירדו הם וכל אשר להם חיים שאוֹלה\" (במדבר טז, לג), או כפי שעולה מדברי יעקב, לאחר שנודע לו על היעלמות בנו האהוב יוסף: \"כי ארד אל בני אבל שאוֹלה\" (בראשית לז, לה). מסתבר אפוא כי לא רק הרשעים מגיעים אל השאול, כיוון שה' הוא \"ממית ומחיה / מוריד שאוֹל ויעל\" (שמואל א ב, ו), ודברים אלו נכונים לגבי כל בני האדם. גם על פי המיתולוגיה היוונית כוללת ממלכת המתים את משכנם של עושי הטוב ואת משכן הרשעים יחד, זה בצד זה. עם זאת, בדרך כלל מקשר המקרא בין הירידה לשאול ובין רשעות וחטא דווקא: \"ישובו רשעים לשאולה...\" (תהילים ט, יח), \"ירדו שאול חיים ... כי רעוֹת בקרבם\" (שם נה, טז) ועוד.",
+                    "הגיהנום, לעומת זאת, היא משכנם העתידי של הרשעים בלבד, והיא נזכרת במסכת אבות כמה פעמים (א, ה; ה, כב־כג), כניגוד לגן עדן (ה, כג), שהוא משכנם של הצדיקים בעולם הבא (ראו ד, כב). ההפרדה בין שתי ישויות אלו איננה מוכרת למקרא, והיא נעשתה במהלך ימי הבית השני. בתקופה זו גם \"הועלה\" גן העדן למרומים והותיר את הגיהנום בבדידות לא מזהירה בתחתיות הארץ.",
+                    "דומה שדובר העברית מעדיף לדבר על גיהנום – על שבעת מדוריו, המצויים זה מתחת לזה – ולא על השאוֹל, כנראה בשל אי־הבהירות השוררת באשר לטיבם של יושבי השאול, שלא כולם חטאים ולא כולם סובלים שם ייסורי תופת (והוא כינוי אחר לגיהנום).",
+                    "<b>דיווח קצר על תולדות הדו\"ח</b>",
+                    "הצירוף \"לתת דין וחשבון\" איננו מצוי בלשון המקרא, והוא מופיע לראשונה בספרות חז\"ל במשמעות של פירוט כל המעשים (לטוב ולרע) בשעת עמידה למשפט בפני גורם בעל סמכות, ובמקרה שלנו: פירוט כל עלילותיו של האדם עלי אדמות בשעה שהוא מובא לדין לאחר מותו (או לאחר תחייתו מן המתים, וראו עוד לעיל ג, א). \"לתת דין\" פירושו בדרך כלל להישפט, ואילו \"לעשות חשבון\" פירושו למסור מידע מדויק ומדוקדק עד הפרט האחרון (וראו, למשל, לעיל ג, יג, על משה רבנו העושה חשבון עם העם לאחר הקמת המשכן ומפרט מה עשה בכל פריט ופריט שהובא לבניינו), ועל כן הביטוי \"לתת דין וחשבון\" משמעו לעמוד למשפט בעקבות פירוט של מעשים. החכם רב, במסגרת מאבקו כנגד פרישות וצומות מוגזמים, אמר, כי \"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל\" (ירושלמי, קידושין ד, יב), והוא בוודאי משפט ששונאי דיאטות למיניהן יאמצוהו לחיקם בשמחה.",
+                    "עם הזמן החלו לרשום את הצירוף \"דין וחשבון\" – כדרכם של צירופים אחרים בשפה העברית – כראשי תיבות, דו\"ח, ואט אט התעלמה המילה מן הגרשיים שבתוכה ונעשתה לשורש עצמאי, וממנו גזר עם ישראל בעת החדשה את הפועל לדווח, ואת שם העצם דיווח. (כך ארע, למשל, גם לתפוח הזהב, הוא התפו\"ז, שנעשה ל\"תפוז\".) מצורת הריבוי \"דוחות\" יש הגוזרים את צורת היחיד \"דוֹח\" (על משקל סְמוֹךְ, תוךְ), אך צורה זו היא שגויה, שכן ראוי לומר דוּחַ (על משקל רוּחַ, תפוּחַ). כל מילה עברית המסתיימת באות חי\"ת (ושאין לפניה פתח) נהגית כך. הפתח הרשומה מתחת למילה דוחַ קרויה \"פתח גנובה\" (אך לא נגיש דו\"ח על גניבה זו).",
+                    "\"דין וחשבון\" אחר, שהדגיש יותר את הדין, היה מבצע בשם זה, מבצע בן שבוע ימים שערכו כוחות צה\"ל בדרום לבנון ביולי 1993. מעניין אם המחשב הצה\"לי (הנה עוד ראשי תיבות שהפכו כמעט למילה עצמאית!) נתן לעצמו דין וחשבון כאשר בחר בשם זה לאותו מבצע."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שונה הוא עד מאוד פרק ה של מסכת אבות מארבעת הפרקים שקדמו לו. לא נמצא בו (להוציא מעט בסופו) שמות של חכמים שמפיהם נאמרו הדברים, ובעיקרו הוא כולל מאמרים הסובבים סביב רשימות מספריות, בסדר יורד, החל במספר עשר, המשך במספר שבע וכלה במספר ארבע.",
+                    "<b>בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.</b> עשר פעמים מופיע השורש אמ\"ר בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית (לפירוט ולדיון ראו להלן).",
+                    "<b>וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת.</b> מה עלינו ללמוד (הוא ה\"תלמוד\") מפירוט זה של אמירות, והרי יכול היה האלוהים לברוא את העולם כולו באמירה אחת של \"יהי\"! מדוע החליט לברוא את העולם בשלבים, על ידי אמירות רבות, ואף לפרטן אחת לאחת? ",
+                    "<b>אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.</b> הפירוט הרב של תהליך הבריאה בא להדגיש את מורכבותה, את חשיבותה ואת תשומת הלב הרבה שהקדיש לה הבורא, דבר המסביר ואף מצדיק את העונש הגדול (זה פירוש \"להיפרע\" [ראו א, ז]) הראוי לרשעים המביאים במעשיהם לאובדן העולם, וכן מנמק את השכר הרב המגיע לצדיקים המאפשרים במעשיהם את קיומו התקין של העולם. ",
+                    "<b>\"תשעה הם ולא עשרה!\"</b>",
+                    "כך (אף שבארמית) שואל התלמוד הבבלי בתמיהה, כשהוא עוסק ב\"עשרה מאמרות\" שבהם נברא העולם. למען האמת נמצא בפרק א של ספר בראשית רק שמונה פעמים את הביטוי \"ויאמר אלהים\" כשהוא מופיע בקשר ליצירה ובריאה: (1) \"ויאמר אלהים יהי אור\", (2) \"ויאמר אלהים יהי רקיע\", (3) \"ויאמר אלהים יקוו המים ... אל מקום אחד\", (4) \"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא\", (5) \"ויאמר אלהים יהי מאורות\", (6) \"ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ\", (7) \"ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה\", (8) \"ויאמר אלהים נעשה אדם\". בדוחק אפשר להוסיף עליהם גם את \"ויאמר להם אלהים [=לאדם ולאשתו] פרו ורבו\", שאמנם אין בו בריאה, אך יש בו הוראה לבני האדם לברוא עולמות משלהם. תשובת התלמוד (ראש השנה לב ע\"א) לתמיהה זו היא שגם תיבת \"בראשית\" הפותחת את סיפור הבריאה (\"בראשית ברא אלהים את השמים...\") היא בבחינת מאמר, כי גם השמים נבראו באמירה, ככתוב \"בדבר ה' שמים נעשו\" (תהילים לג, ו). לפי מקור אחר (בראשית רבה יז, א) יש לכלול ברשימה פסוק נוסף, \"ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו\" (ב, יח), שבעקבותיו נבראה האישה, וכך נכללת גם בריאת האישה בין עשרת המאמרות, ולפי זה לא הגיע העולם לשכלול בריאתו עד שנבראה חוה. מקור נוסף (פסיקתא רבתי, כא) מונה בין \"עשרת המאמרות\" את דברי אלוהים לאדם: \"ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ... לאוכלה\" (א, כט), אך קשה להבין מדוע יש לראות בפסוק זה מאמר שעניינו בבריאה. ואולי אין לדייק במספר עשר והוא מספר עגול, שגם המספרים הקרובים לו, תשע או אחת־עשרה, יכולים להיחשב כמוהו?",
+                    "<b>\"עשרה מי יודע?\"</b>",
+                    "מסכת אבות מביאה רשימות רבות של עשרה עניינים (להלן, משניות ב־ט), המסודרות באופן כללי על פי סדר הסיפור המקראי, החל בבריאה, המשך בדמויות מספר בראשית ואירועי החומשים שמות ובמדבר, וכלה באירועים שהתרחשו במקדש. המספר 10 משמש כידוע כתשתית לשיטת הספירה המקובלת, היא השיטה העשרונית – ככל הנראה בשל העובדה הפשוטה שלבני האדם יש עשר אצבעות – ובשל כך נושא עמו מספר זה גם את המשמעות של שלימות, בהצביעו על יחידה סגורה ובעלת מהות מובחנת. כך, למשל, עשר הספירות של עולם הקבלה, עשרה האנשים המרכיבים את \"המניין\" הדרוש לשם קיום מצוות שונות (וראו ג, ז), או עשרה אנשים המרכיבים את היחידה החברתית הקטנה אשר בראשם עומדים \"שרי עשרות\" (ומעליהם שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים [שמות יח, כא]).",
+                    "והנה, המספר 10 משמש במקרא גם כמספר עגול, כאשר הכתוב מבקש לתת הערכה כללית ולאו דווקא מדויקת של מספר גדול, ולעיתים אף בנימה של גוזמה, כגון דברי אלקנה אל חנה אשתו: \"למה תבכי ולמה לא תאכלי ... הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים\" (שמואל א א, ח), ואין כוונתו למספר זה במדויק. הוא הדין בדברי איוב אל רעיו: \"זה עשר פעמים תכלימוני [=תביישו אותי]\" (יט, ג) וגם הוא איננו מתכוון למספר זה דווקא. וכאשר מספר יעקב על מעשי רמאותו של לבן, הוא אומר כי חותנו החליף את משכורתו \"עשרת מונים\" (בראשית לא, ז), כלומר פעמים רבות, ולאו דווקא עשר. לאור זאת אפשר שגם \"עשרה מאמרות\" שבמשנתנו איננו מספר מדויק, כאמור לעיל, וגם להלן, בהמשך המסכת, נראה לא פעם לבאר \"עשר\" כמספר לא דווקאי (כגון במשנה ז).",
+                    "מעניין להעיר כי הרשימות במסכת אבות שעניינן במספר 10 כוללות גם דברים ידועים וברורים, העולים בפשטות מן הטקסט המקראי, כגון עשר המכות או עשרת הדורות שבין אברהם לנח, ולאור זאת התעוררה השאלה מדוע לא הזכירה מסכת אבות גם את עשרת הדיברות (או, כפי שהם קרויים במקרא, \"עשרת הדברים\" [דברים ד, יג])? הרב יהודה שביב – בפירושו למסכת אבות, \"בדרך אבות\" (תשס\"ו), פירוש שעמד דרך קבע לנגד עינינו – מציע לומר כי הדבר נעשה במתכוון. מתברר כי בתקופת חז\"ל היה מי שסבר, כי עשרת הדיברות נעלים יותר משאר חלקי התורה, משום שאותם שמע העם במישרין מפי האלוהים, וכי בגלל זה יש לייחס להם חשיבות יתרה ובמקביל להפחית בערכן של שאר המצוות, אשר הובאו אל העם בידי משה (ראו בבלי, ברכות יב ע\"א). דעה זו מוגדרת בתלמוד כדעתם של \"מינים\", כופרים (אשר זהותם לא נתבררה), ובגללה אף הוצאו עשרת הדיברות מן התפילה היומיומית, שבה נכללו בתקופת הבית השני. לדעת הרב שביב אי־הכללת עשרת הדיברות ברשימות שבמסכת אבות באה מסיבה דומה. ולא יהא זה מיותר להעיר, כי גם בשאלת חלוקתם של עשרת הדיברות לעשרה (שמות כ; דברים ה) אין הסכמה בין הפרשנים השונים, ואולי גם כאן 10 הוא מספר כללי, שלם ועגול, שאין לדקדק בו יתר על המידה?",
+                    "<b>\"...אמר והיה...\"</b>",
+                    "יחידה מרכזית בתפילת שחרית פותחת בברכה האומרת: \"ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך עושה בראשית, ברוך אומר ועושה\". ברכה זו, המבוססת ככל הנראה על משנתנו, מביאה לידי ביטוי את הרעיון שבכוחן של מילים לברוא וליצור, בעקבות המסופר על בריאת העולם בפרק הפותח את התורה. והנה, התלמוד הבבלי מספר גם על בני אדם אשר עלה בידם לברוא וליצור בעזרת מילים: במסכת סנהדרין (סה ע\"ב) מסופר על האמורא רבא שהצליח לברוא אדם, וכן על רב חנינא ורב אושעיא שמדי ערב שבת בראו להם עגל (לצורך אכילתו בסעודת השבת!) על ידי צירופי אותיות ומילים מתוך ספר מסתורי בשם \"ספר יצירה\". שני סיפורים אלו ממחישים בצורה הבוטה ביותר את התפיסה בדבר כוחן העצום של המילים, שכן על פי המסופר בהם מצליחים שלושה בני תמותה להידמות לאל ולחקות את דרכי פעולתו. סיפורים אלו – ובייחוד סיפור בריאת אדם על ידי רבא – היוו בסיס לדיונים בספרות המסתורין בדבר כוחה המאגי של המילה, ועם הזמן גם ליצירת המיתוסים על בריאת גולם, אשר המפורסם שבהם הוא, כמובן, הגולם של המהר\"ל מפראג (ועליו ראו להלן, משנה י)."
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם עַד נֹחַ.</b> והם מנויים בהרחבה בבראשית פרק ה: אדם, שת, אנוש (ובזכותו קרויים אנו בני אנוש), קינן, מהללאל, ירד, חנוך (שנלקח לשמים בהיותו צעיר לימים מבלי שמת), מתושלח (הזקן מכל בני האדם שחיו אי פעם), למך ונח. ומדוע טרחה התורה לפרט כל זאת? כדי ",
+                    "<b>לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.</b> הפירוט בא להצביע על סבלנותו הרבה של האלוהים, שלמרות חטאיהם הרבים של כל הדורות האלה, אשר שבו והכעיסו אותו עוד ועוד, המתין להם שמא יחזרו בתשובה, עד שקץ בהם והביא עליהם את המבול כעונש. נצלו ממנו רק נח (שהיה \"איש צדיק תמים בדורותיו\" [בראשית ו, ט]) ובני משפחתו. דברי המסכת מסתמכים על מסורות שונות הנזכרות בספרות חז\"ל, אף שאין להן יסוד ברור במקרא, ושעל פיהן היו כל הדורות שבין אדם לנח דורות של רשעים (כגון בראשית רבה כג, ז). ובאותו אופן: ",
+                    "<b>עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם.</b> והם מנויים בבראשית פרק יא, החל בשֵם (בנו של נח) וכלה בתרח ובאברהם בנו. ",
+                    "<b>לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם.</b> גם בדורות אלו היו אנשים רבים שטופים בחטא, אלא שזכותו הגדולה של אברהם אבינו מנעה את השמדתם. צדיקותו של נח אפשרה רק את הצלתו שלו, ואילו אברהם הציל במעשיו את העולם כולו, את דורו שלו ואת הדורות שקדמו לו, לקיים מה שנאמר במשנה א: \"ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם\". על אברהם ראו גם במשנה הבאה.",
+                    "<b>נח ואותנפישתים</b>",
+                    "באפוס הבבלי המפורסם \"עלילות גִלְגָמֵש\", שזמנו מן האלף השלישי לפני הספירה, מסופר שקול שאונם של בני התמותה הפריע את מנוחתם של האלים, ועקב כך החליטה מועצת האלים להביא מבול על העולם. האל אֶאָה, אשר חשש שמעתה לא יישאר מי שיספק את צורכיהם הפיזיים של האלים, מגלה את החלטת המועצה לאדם בשם אוּתְנַפִּישְתִּים ומצווה עליו לבנות ספינה כדי להינצל בה מן המבול. אל תוך הספינה, שצורתה היתה כצורת קובייה ונחלקה ל־63 תאים, העמיס אותנפישתים את אוצרותיו, את משפחתו ובעלי חיים מכל המינים. המבול השחית את הארץ לבלי היכר, ובחלוף שבעה ימים נרגעה הסערה, והספינה נחה על אחד ההרים. לאחר המתנה של שישה ימים, שילח אותנפישתים ביום השביעי שלושה עופות (יונה, סנונית ועורב) כדי לדעת אם יבשו המים מעל פני האדמה. בסיום הסיפור, עם צאתו מן הספינה, הקריב אותנפישתים קרבן תודה לאלים.",
+                    "בצד הדמיון הרב שבין עלילת הסיפור הזה ובין סיפור המבול המקראי – עדות לשימוש שעשתה התורה גם במסורות שקדמו לעליית עם ישראל על הבמה ההיסטורית – מזדקרים לעין גם הבדלים חשובים. כך, למשל, בעוד שבסיפור המסופוטמי הסיבה למבול נעוצה ברעש אשר הפריע לאלים לישון, בסיפור התורה ההנמקה היא מוסרית: \"ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס\" (בראשית ו, יא). גזירת המבול לפי זה היא בבחינת משפט צדק: האל מביא על החוטאים את העונש הראוי להם, מידה כנגד מידה, כאשר ההשחתה המוסרית היא זו שהובילה להשחתה הפיזית. זאת ועוד: הצלתו של נח לא נבעה מתלותו של האל בשירותיו, אלא בשל צדקתו, ולא ראוי שצדיק ייספה בעוונם של רשעים. קביעתה של המשנה, הרואה בהתנהלותו של הקב\"ה סביב אירועי המבול ביטוי לדרכו המוסרית, הענשת הרשעים והצלת עושי הטוב, עולה, כמובן, מן הסיפור המקראי, אך היא מתחדדת יותר לאור השוואתו אל מקבילתו המסופוטמית.",
+                    "<b>אכילה, שתייה, ומה עוד?</b>",
+                    "בין מעלותיו של אברהם (שהוא גיבורה הבלעדי של המשנה הבאה) יש למנות את הכנסת האורחים שנהג בה. במדרש מסופר על אברהם ושרה ש\"היה ביתם פתוח לרווחה ומפרנסין וזנין כל עובר ושב\" (בראשית רבתי, עמ' 215). מסתבר כי מצוות הכנסת אורחים היא, על פי חז\"ל, אחת מחמש המצוות המבטיחות לאדם שכר רב בעולם הזה ובעולם הבא: \"כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה ...\" (בבלי, קידושין לט ע\"ב), ואברהם – ראשון מכניסי האורחים בסיפור המקראי (בראשית יח) – הוא הדוגמא שאותה יש לחקות. ובדומה לו נהג איוב, ש\"עשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו? כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון ייכנס כדרכו, הבא מן הדרום ייכנס כדרכו, וכן לכל רוח [=כיוון], לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו\" (אבות דרבי נתן נוסח א, ז).",
+                    "אברהם גם נטע אשל בבאר שבע (בראשית כא, לג), וכבר קדמונים פירשו את שמו של אותו עץ כראשי התיבות \"אכילה, שתייה, לוויה\" (מדרש תהילים לז, א). הלוויה שבה מדובר היא חובתו של מארח נדיב ללוות את אורחיו בצאתם מביתו כברת דרך כלשהי, כפי שעשה אברהם עם המלאכים שביקרוהו (בראשית יח, טז). בחיבור מן המאה העשירית לערך (אלפא ביתא דבן סירא) מפרשים \"אשל\": \"אכילה שתיה לוויה. ויש אומרים לינה\", וכך התגלגל הביטוי גם אל לשוננו: \"החזר הוצאות המשולם לעובד בגין עבודה שמחוץ לתחום הישוב שבו מצוי מקום מגוריו ומחוץ לתחום הישוב שבו מצוי מקום עבודתו\" (זו הגדרת נציבות שירות המדינה למונח אש\"ל).",
+                    "<b>מה אורך אפך?</b>",
+                    "בדיונים המוקדשים לניתוחים פלסטיים נמצא עיסוק מרובה בשאלת \"אורך האף\" האנושי הסביר והרצוי, תוך דיון באפשרויות לקצר או לשנות את צורת האף ואורכו במקרה הצורך.",
+                    "לפי פשוטו של הביטוי \"ארך אפיים\", אורך אפו של האדם הוא הקובע את מידת סבלנותו ואת משך הזמן שהוא ממתין לפני עשיית מעשה כלשהו: \"טוב ארך אפיים מגיבור / ומושל ברוחו מלוכד עיר\" (משלי טז, לב [פסוק המצוטט לעיל ד, א]). בהשאלה מצוי ביטוי זה במקרא גם לגבי האלוהים (כגון בשמות לד, ו), וכך הוא גם במשנתנו. אך מה הקשר שבין אורך האף לבין אופן ההתנהגות? האף, כידוע, הוא אבר הנשימה, וגם המקום שבו מצויה לפי המקרא רוח החיים (כנאמר: \"ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה\" [בראשית ב, ז]), ולפי זה זיהו הקדמונים את הנשימה ואת האף זה עם זה (וכשמדובר בשני הנחיריים, אפשר לדבר גם על \"אפיים\"). והנה, נשימתו של האדם הכועס היא מהירה וקולנית, בעוד שהאדם הרגוע והסבלני נושם באיטיות וקול נשימתו כמעט ואיננו נשמע. ארך אפיים הוא אפוא האדם המתון שנשימתו איטית, בעוד שבעל \"חרון אף\" הוא הכועס, כגון \"ויחר אף יעקב ברחל\" (בראשית ל, ב) או \"חרון אף ה'\" (במדבר לב, יד). מבחינה זו גם \"ארך רוח\" (קהלת ז, ח) משמעו אדם סבלני ושקול בתגובותיו, ואילו אש הקודחת באפו של האלוהים היא ביטוי לזעמו הגדול (דברים לב, כב ועוד).",
+                    "המבקשים לשנות את אורך אפם מתבקשים אפוא להמתין באורך רוח עד שיגיעו לגיל המתאים ועד שימצאו את המנתח הנכון שיציע להם את הגודל והאורך הראוי לאפם."
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם.</b> על פי המקרא רק סיפור העקידה היה ניסיון שבו הועמד אברהם (ובראשו המילים: \"אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם\" [בראשית כב, א]), אך קדמונינו קבעו שאברהם עמד בעשרה ניסיונות שונים, כשהעקידה היא רק אחד מהם, ובדרך כלל גם האחרון שבהם ושיאם (לפירוט ראו להלן). וכל כך למה? ",
+                    "<b>לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> אלוהים העמיד את אברהם בסדרה קשה וארוכה של ניסיונות כדי לפרסם ברבים, כדי להודיע לכול, את גדולתו של אברהם, אשר עמד בהצלחה בניסיונות אלו, וכך להסביר ולנמק את החיבה המיוחדת שחש כלפיו, חיבה שבאה לידי ביטוי בברכות הרבות שהרעיף עליו: \"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך ... ונברכו בך כל משפחות האדמה\" (שם, פסוק ג) ועוד כיוצא באלה. על גדולתו של אברהם דיברה גם המשנה הקודמת.",
+                    "<b>מה הם עשרת הניסיונות?</b>",
+                    "בספרות הבית השני ובספרות חז\"ל אנו מוצאים מגוון רחב של התייחסויות אל קורות חייו של אברהם. מקורות רבים שבים ומספרים את סיפוריו כשהם מרחיבים את הסיפור המקראי ומוסיפים עליו עוד ועוד. כך, למשל, בניגוד לספר בראשית שאיננו מספר דבר על קורות חיי אברהם קודם ליציאתו ללכת ארצה כנען (בראשית יא, לא ואילך), מקורות רבים – כולל ספר היובלים, שנתחבר עוד במאה השנייה לפני הספירה – יודעים לספר על לידתו ועל ילדותו, על התקרבותו לאמונה באלוהים, ועל הריסת (או שריפת) האלילים שאביו תרח עבד להם (יובלים פרק יב; בראשית רבה לח, יג). במסגרת זו אף מסופר על המלך הרשע של אותם ימים, נמרוד (ראו בראשית י, ח־ט), שניסה להרוג את אברהם עם לידתו, משום שהחוזים בכוכבים בישרו לו את דבר לידת הילד המופלא הזה, ובשל כך נאלץ אברהם להסתתר שנים רבות במערה. כן מסופר על נמרוד שהשליך את אברהם אל כבשן האש כעונש על הריסת האלילים של בית אביו, אך הוא ניצל משם בעזרת מלאכי שמים. מסורות אלה ודומותיהן באות להצדיק את בחירת אלוהים באברהם, כמי שיפיץ את אמונת הייחוד בעולם, אך אין להן בסיס מוצק בסיפור המקראי.",
+                    "נראה שכדי לנמק את הבחירה באברהם נולדה עוד בימי הבית השני גם המסורת הטוענת כי הוא עמד בשורה ארוכה של ניסיונות, אשר הוכיחו את נחישותו לעבוד את האלוהים בכל תנאי, ואת אמונתו המוצקה לנוכח כל קושי ומשבר. כבר ספר היובלים יודע לספר כי אברהם עמד בעשרה ניסיונות (יט, ח) וכי \"אלוהים ידע כי נאמן אברהם ... כי ניסהו בארצו וברעב וינסהו במלכים וינסהו עוד באשתו בהילקחה ממנו ובמילה וינסהו בישמעאל ובהגר אמתו כאשר שילחם ובכל אשר ניסהו נמצא נאמן, ולא קצרה רוחו ולא בושש לעשות כי נאמן היה ואוהב את ה'\" (יז, יז). נראה שנרמזים כאן שבעה־שמונה אירועים מקראיים, שבהם נתגלתה אמונתו המוצקה של אברהם במלוא תפארתה: (1) יציאתו מחרן; (2) הרעב שבגינו ירד למצרים; (3) מלחמתו בארבעת המלכים אשר שבו את לוט בן אחיו; (4) לקיחת שרה בידי פרעה (בראשית י״ב:ה׳) ואבימלך (בראשית כ); (5) הצורך למול בגיל מבוגר; (6) התנהגותו הסוררת של בנו בכורו, ישמעאל (בראשית כא, ט); (7) גירוש הגר מביתו. על אלה יש להוסיף את סיפור העקידה.",
+                    "מסכת אבות קובעת, בלי לפרט, כי מדובר ב\"עשרה ניסיונות\", ואם אין זה רק מספר כללי, עגול ובלתי מחייב (ראו לעיל ה, א), הרי שמוטל עלינו למצוא עשרה כאלה במסופר על אברהם, משימה שמקורות רבים – מתקופת חז\"ל ואחריהם – נטלו בה חלק: החל באבות דרבי נתן (נוסח א, לג; נוסח ב, לה), המשך במדרשים אחרים (כגון מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרקים כו־ל) וכלה בפרשני המסכת, כגון הרמב\"ם (מצרים, המאה הי\"ב) או רבנו יונה מגירונדי (ספרד, המאה הי\"ג). כל מקור ורשימתו שלו, ובסך הכול נמנים במקורות כולם ארבעה־עשר ניסיונות שונים: (1) השנים שבהן הסתתר אברהם במערה לאחר לידתו כדי להימלט מחרבו של נמרוד; (2) השלכתו של אברהם אל כבשן האש והצלתו ממנה בידי מלאכי האלוהים; (3) הצו לעזוב בית הורים ומולדת וללכת אל ארץ כנען; (4) הרעב בארץ ישראל שבעטיו ירד אברהם למצרים; (5) לקיחת שרה בידי פרעה; (6) המלחמה בארבעת המלכים; (7) ברית בין הבתרים שבה ביטא אברהם את אמונתו בהבטחת ה' לתת לו בן; (8) לקיחת הגר לאישה; (9) ברית המילה; (10) לקיחת שרה בידי אבימלך; (11) גירוש ישמעאל; (12) גירוש הגר; (13) עקידת יצחק (בראשית כב); (14) מות שרה וקניית מערת המכפלה (בראשית כ״ג:ב׳).",
+                    "למרבית המקורות משותפת התפיסה שהאחרון שבניסיונות, וגם הקשה שבהם, היה סיפור העקידה: \"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך\" (בראשית כב, ב). מקורות אחדים (כגון בראשית רבה נה, ז) מקשרים צו זה אל מה שנתפס כניסיון המקראי הראשון, \"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך\" (יב, א). הביטוי \"לך לך\" מופיע במקרא רק בשני פסוקים אלה, ובשניהם מצטווה אברהם ללכת אל מקום שטרם נודע לו בדיוק מה הוא. בשתי אמירות אלה גם מנסח האלוהים את דבריו בהדרגה, מן הקל יותר אל הקשה. מסתבר שפתיחת סיפור העקידה בקביעה כי בניסיון המדובר, צבעה בסופו של דבר את כל קורות חייו של אברהם, מ\"לך לך\" הראשון עד ל\"לך לך\" האחרון.",
+                    "<b>אברהם ואיבראהים</b>",
+                    "כשבאים הלויים בתקופת שיבת ציון (נחמיה ט, ו־ח) לסכם את תולדות העולם וישראל הם פותחים בפנייה לאלוהים ואומרים: \"אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה ... אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית...\", ללמדך על המקום המרכזי שתופסת במחשבת המקרא דמותו של אברהם, כראשון מייחדי ה', המונותיאיסטים, בעולם. גם יהושע בן נון, בבואו לסכם את תולדות העם (יהושע כד, ג) פותח ביציאת אברהם מחרן. אברהם שב ונזכר בגדולתו גם בדברי הנביאים (כגון ישעיה נא, ב: \"הביטו אל אברהם אביכם ... כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו\") והמשוררים (כגון תהילים קה, מא־מב: \"פתח צור ויזובו מים ... כי זכר את אברהם עבדו\"), ודמותו שבה ונדונה במקורות רבים שנכתבו מאז חתימת המקרא ואילך, בעם ישראל ומחוצה לו גם יחד.",
+                    "בין אלה יש להזכיר את הדת המוסלמית, שירשה מן היהדות את ההערצה לדמותו של אברהם. איבראהים, כשמו המוסלמי, מכונה בקוראן בשם \"ח'ליל אללה\" (=ידיד האלוהים) ומשמו גזור גם שם העיר שבה נקבר, אל ח'ליל, היא חברון. (היש קשר בין שם זה לבין תיבת \"חבֵר\" המהדהדת בשם העיר העברי?) בסוּרה השלושים ושבע שבקוראן מובא סיפור הניסיון האחרון, סיפור העקידה, בעיבודו המוסלמי, ועל פיו משתפים הבן והאב פעולה במילוי מצוות האלוהים. הקוראן איננו נוקב בשמו של הבן, אך המסורת המוסלמית טוענת שבישמעאל המדובר (ועליו ראו גם לעיל ד, ו), ולזכר אירוע זה נחוג \"חג הקורבן\" (עיד אל־אדחא) במשך ארבעה ימים בחודש האחרון של השנה המוסלמית. הפולמוס היהודי־מוסלמי נסוב במשך דורות רבים סביב שאלת זהותו של הבן שנבחר להיעקד, אך איש מעולם לא קרא תיגר על גדולתו של האב המשותף הזה."
+                ],
+                [
+                    "פרשנים רבים רואים את משנה ו כהסבר למשנה ה, ובעקבותיהם הבאנו את שתי המשניות ואף דנו בהן כאחת.",
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם.</b> ומה הם ניסים אלה? ממשיכה המשנה ומסבירה:",
+                    "<b>עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם.</b> המכות שהובאו על המצרים, בארצם ובים סוף, לא פגעו בעם ישראל, אף שהוא נמצא בשני המקרים בסמוך אל המצרים, והצלתו מכל מכה ומכה היא הנס שהתרחש לו. ואכן, לגבי חלק מן המכות מקפידה כבר התורה לומר שבני ישראל לא נפגעו מהן. ראו, למשל, לגבי מכת חושך (שמות י, כב־כג: \"ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים ... ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\") וכן מכת ערוב (ח, יח), דבר (ט, ו) וכמובן מכת בכורות. – ספר שמות מונה כידוע עשר מכות שהוכו המצרים בארצם, אך עדיין יש לשאול: מה הן המכות שבהן הוכו המצרים על הים? ומה היה מספרן? (וראו להלן).",
+                    "<b>חדצ\"ע כבא\"ב או שמא דע\"צ אבד\"ב?</b>",
+                    "התופעה המוכרת לנו בשם \"ראשי תיבות\" קרויה בלשונם של חז\"ל בשם נוטריקון (והיא תיבה הגזורה מיוונית: כתיבה כדרכם של סופרים, הם הנוטריונים, הכותבים במהירות ובקיצורים). אחד מן הנוטריקונים המפורסמים ביותר הוא \"דצ\"כ עד\"ש באח\"ב\", הבא לרשום את עשר מכות מצרים: דם צפרדע כינים, ערוב דבר שחין, ברד ארבה חושך ו(מכת) בכורות. נוטריקון זה נזכר אף בהגדה של פסח, והוא מסייע למי שמבקש לזכור את עשר המכות על פי סדרן בספר שמות, פרקים ז־יא. \"בספר שמות\" אמרנו כי להפתעתנו נמצא במקרא את רשימת מכות מצרים גם בשניים ממזמורי ספר תהילים, אלא שכאן לא מדובר בעשר מכות דווקא, ואף סדרן איננו זהה לזה שבתורה.",
+                    "כך נמצא במזמור ק\"ה, שהוא מזמור היסטורי המספר את תולדות עם ישראל מימי אברהם ועד כניסת העם לארץ כנען. בין השאר נאמר בו, כי משה ואהרן נשלחו אל מצרים כדי לעשות בארץ זו אותות ומופתים: \"שלח חושך ויחשך ... הפך את מימיהם לדם ... שרץ ארצם צפרדעים ... אמר ויבוא ערוב, כינים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד ... אמר ויבוא ארבה ... ויך כל בכור בארצם\" ולאחר מכן \"ויוציאם בכסף וזהב\" (פסוקים כח־לז). המדובר אפוא בשמונה מכות בלבד, וסימנן חדצ\"ע כבא\"ב!",
+                    "ואילו במזמור היסטורי אחר, מזמור ע\"ח העוסק בתולדות העם מתקופת השעבוד במצרים ועד לבחירת דוד למלך, נאמר אודות האותות והמופתים שהראה ה' במצרים: \"ויהפוך לדם יאוריהם ... ישלח בהם ערוב ... וצפרדע ... [ויתן] יגיעם לארבה. יהרוג בברד גפנם ... וחייתם [=ואותם] לדבר הסגיר ... ויך כל בכור במצרים ...\" ולאחר מכן \"ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר\" (פסוקים מד־נב). וכאן המדובר בשבע מכות בלבד, וסימנן דע\"צ אבד\"ב!",
+                    "הפרשנים המסורתיים של ספר תהילים התלבטו בשאלת העדרן של כמה מן המכות מן המזמורים, והפרשן הספרדי בן המאה השתים עשרה, אברהם אבן עזרא, למשל, שיער (בפירושו למזמור ע\"ח) כי \"לא הזכיר מכת כינים גם מכת שחין גם מכת חושך גם מכת דבר בעבור שנמלטו בני אדם [ממכות אלה ולא נפגעו מהן]\". אמנם אפשר שבעלי המזמורים נטלו לעצמם את זכות החירות האמנותית, ובחרו להזכיר רק מה שתאם את יצירותיהם השיריות, אך גם אפשר שהם הכירו מסורות אחרות באשר למספר המכות ולסדרן, ואותן שיקעו במזמוריהם.",
+                    "<b>שיעור במתמטיקה בליל הסדר</b>",
+                    "שאלת המכות שבהן הוכו המצרים על ים סוף (ובמקביל: עשרת הניסים שהתרחשו לעם ישראל באותה עת) העסיקה גם את המדרשים. במכילתא דר' ישמעאל (בשלח, ד) נמצא את הפירוט הבא, שחלקו עוסק במכות שהוכו המצרים וחלקו בניסים שהתרחשו לישראל: \"עשרה ניסים נעשו לישראל על הים. נבקע הים ונעשה כמין כיפה [והראיה מובאת מדרשה מסובכת ביותר אשר יסודה בפסוק מספר חבקוק ג, יד־טו: 'נקבת במטיו ... דרכת בים סוסיך']; נחלק לשניים, שנאמר 'ונטה את ידך על הים ובקעהו' (שמות יד, טז); נעשה הים יבשה, שנאמר 'ובני ישראל הלכו ביבשה' (שם, פסוק כט); נעשה כמין טיט, שנאמר 'דרכת בים סוסיך חומר [=טיט] מים רבים' (חבקוק שם, פסוק טו); נעשה פירורין פירורין, שנאמר 'אתה פוררת בעוזך ים' (תהילים עד, יג); נעשה סלעים סלעים, שנאמר 'שיברת ראשי תנינים על המים' (שם); נעשה גזרים גזרים, שנאמר 'לגוזר ים סוף לגזרים' (תהילים קלו, יג); נעשה ערימות ערימות, שנאמר 'וברוח אפיך נערמו מים' (שמות טו, ח); נעשה כמו נד, שנאמר 'ניצבו כמו נד נוזלים' (שם); הוציא להם [=לבני ישראל, מים] מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר 'ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים' (תהילים עח, טז); הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס [=גביש] של זכוכית, שנאמר 'קפאו תהומות בלב ים' (שמות טו, שם)\". מתברר שבעל המסורת הזו מפרק את סיפור קריעת ים סוף לגורמיו – על יסוד פסוקים מסיפור מעבר ים סוף ומשירת הים, בתוספת שברי פסוקים שונים מדברי הנביאים ומן המזמורים המאזכרים אירוע זה או אירועים דומים שבהם נלחם ה' במים ובכוחותיו ויכול להם – וכך מגיע אל עשרה ניסים או עשר מכות.",
+                    "עם זה מתברר כי מקורות אחרים אינם מסתפקים במציאת עשר מכות שהוכו המצרים על הים, והם הולכים ומגדילים את מספרן עד לחמישים ואף עד למאתיים וחמישים מכות (אם כי מבלי לפרטן). כך בקטע ידוע מן ההגדה של פסח, שמקורו אף הוא במדרש המכילתא האמור (בשלח, ו), ובו חלוקים שלושה חכמים באשר למספר המכות שהוכו בהן המצרים על ים סוף. לדעת ר' יוסי הגלילי, מדובר בחמישים מכות, וראייתו: במצרים אומרים החרטומים לפרעה כי המכות \"אצבע אלהים\" הן (שמות ח, טו), ואילו על הים נאמר כי העם ראה את \"היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים\" (שם יד, לא), וכיוון שביד חמש אצבעות – גדל מספר המכות שנעשו על הים לחמישים. ר' אליעזר מקבל את הנחתו של ר' יוסי הגלילי, שמניין המכות על הים גדול היה פי חמישה ממניין המכות שבמצרים, אך הוא סבור שבמצרים לקו המצרים 40 מכות, כיוון שמכות מצרים מתוארות במזמור ההיסטורי שבספר תהילים (עח, מט) בחמישה כינויים: \"ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים\". די היה למזמור בכינוי אחד, ואם הוסיף עוד ארבעה, משמע שיש להעניק משמעות למספר זה, ומכאן שכל מכה במצרים היתה בת 4 מכות. ר' עקיבא מפתח רעיון זה ומוצא בפסוק מתהילים חמישה כינויים (כיוון שהוא מחשיב גם את \"חרון אפו\" כמכה נוספת) וכך הוא מגיע ל־250 מכות. הגדלת מספר המכות באה כנראה להאדיר את מעמד קריעת ים סוף, אירוע שהותיר רושם גדול על הספרות המקראית, ללא שיעור הרבה יותר מאשר מכות מצרים.",
+                    "עם הזמן – וכנראה רק בראשית ימי הביניים ואולי מתוך רצון להאריך את ליל הסדר – נתגלגלה מסורת מדרשית זו אל ההגדה של פסח, והיא נאמרת בה מיד לאחר מניין עשר מכות מצרים, כולל הנוטריקון של דצ\"כ עד\"ש באח\"ב.",
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי\" (במדבר יד, כב).</b> בניגוד למתואר במשנה הקודמת, העוסקת בעשרת הניסים שאירעו לעם ישראל במצרים ועל ים סוף, מזכירה משנה זו את התנהגותו כפויית הטובה של העם. לא רק שלא הודה על כל הניסים שזכה להם, אלא אף הטריח על הקב\"ה וניסה לבדוק את כוחותיו, יכולותיו ובעיקר את סבלנותו ואורך רוחו בהציגו בפניו כל פעם אתגר אחר, כגון הוצאת מים מסלע והספקת מזון במדבר, או דברי תלונה ותואנות שונות. אמת, אפשר ש\"עשר\" שבפסוק הוא מספר עגול בלבד (ראו לעיל ה, א) – וכך אמנם פירשו הרשב\"ם (\"עשר: הרבה\") ואבן עזרא (\"עשר: רבים. והזכיר 'עשר' בעבור היותו סך חשבון [=מספר עגול], כי הוא סוף האחדים וראש העשרות\") – אך המדרשים (ראו להלן) יודעים לפרט באלו ניסיונות המדובר.",
+                    "<b>מה היו עשרת הניסיונות?</b>",
+                    "כמה הצעות מצאנו בספרות חז\"ל כדי לקבוע באילו ניסיונות המדובר, והכול מתוך הנחה כי המספר 10 איננו מספר עגול או סתמי. במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, לד) נאמר כך בעקבות חלק מן הפסוק הפותח את ספר דברים, \"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מוֹל סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצירות\": \"עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב\"ה במדבר: 'במדבר' – שעשו את העגל, שנאמר 'יעשו עגל בחורב' (תהילים קו, יט); 'בערבה' – על המים [תלונת העם שבעקבותיה הוציא משה מים מן הסלע], שנאמר 'ויצמא שם העם למים' (שמות יז, ג); 'מוֹל סוף' – על שהמרו [=מרדו] על ים סוף, שנאמר 'וימרו על ים בים סוף' (תהילים קו, ז); 'פארן' – במרגלים, שנאמר 'וישלח אותם משה ממדבר פארן' (במדבר יג, ג); 'תופל' – אלו דברי תיפלות שתפלו על המן [באומרם עליו שהוא חסר טעם, במדבר כא, ה]; 'ולבן' – זה מחלוקתו של קרח (ראו להלן ה, כ); 'וחצירות' – על השלָו – הרי שבעה. ובמקום אחר הוא אומר 'ובתבערה ובמסה ובקברות התאווה מקציפים הייתם את אלוהיכם' (דברים ט, כב)\", ובפסוק אחרון זה הוא רומז לשלושה אירועים נוספים מתקופת המדבר: התאווה לאכילת בשר ואכילתו באופן בלתי מבוקר (תבערה וקברות התאווה – במדבר י״א:ל״ד) או דרישת מים במקום הקרוי בשם \"מסה ומריבה\" (שמות יז), \"על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם אין\" (פסוק ז).",
+                    "במסכת אבות דרבי נתן, נוסח ב, פרק לח, באה רשימה שונה במקצת, אך גם היא רואה את רשימת המקומות הנזכרת בראש ספר דברים כדברי תוכחה של משה על אירועי עבר שבהם הכעיס העם את אלוהיו. ואילו בתלמוד הבבלי (ערכין טו ע\"א־ע\"ב) מובאת מסורת אחרת בשם ר' יהודה: \"עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב\"ה: שניים בים, ושניים במים, שניים במן, שניים בשלָו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן\", והוא מפרט אותם על יסוד פסוקים שונים, כאשר הרעיון המרכזי הוא שבכל אחד מן האירועים המרכזיים של יציאת מצרים – מעבר ים סוף, הוצאת מים מסלע במדבר, ירידת המן והשלו, מעשה העגל והמרגלים – היה עניין של חטא שניתן להגדירו גם כניסיון שניסו בני ישראל את האלוהים ואת מידת סבלנותו.",
+                    "<b>דור המדבר</b>",
+                    "נפוץ בלשוננו השימוש בביטוי \"דור המדבר\" ככינוי לדור ביניים שחי בתקופת מעבר בין שעבוד לגאולה, דור שכבר נחלץ ממועקות העבר אך טרם הגיע אל מנוחת העתיד. כך, למשל, נהוג לתאר בביטוי זה את דור מייסדי מדינת ישראל, או כל קבוצה של אנשים שהניחו – לא פעם תוך מאבק וקשיים – את היסודות לתחומים חדשים, כגון רפואה או חקלאות. ביטוי זה, שנעימתו חיובית, לקוח מלשון חז\"ל, המכנים כך את יוצאי מצרים שלא זכו להגיע לארץ ישראל, אף שצעדו אליה שנים רבות והתייסרו רבות בדרכם.",
+                    "האם היה דור המדבר דור ראוי לשבח או שמא לגנאי? מתברר כי נמצא במקורותינו דעות מנוגדות וקוטביות בשאלה זו. מצד אחד מתואר דור זה בתורה כדור של כפויי טובה, אנשים שלא הצליחו להשתחרר מאופיים כעבדים ושכל משאם ומתנם עם משה, אהרן או האלוהים מורכב היה מטרוניות, מתלונות וממעשים של קטנות אמונה ומרידה. מאידך גיסא יש המתארים דור זה כדור מופלא במיוחד: \"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך / לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה\" אומר הנביא ירמיהו (ב, ב), ובעקבותיו נמצא בין חכמינו כאלה הרואים דור זה כ\"דור שכולו דעה\" (ויקרא רבה ט, א), דור שרק הוא ראוי היה לקבל את התורה מבין כל דורות עם ישראל (שם יג, ב) וזאת בשל יושרו וצדיקותו (תנחומא, יתרו ט). אפשר שהחכמים הרואים את דור המדבר באור חיובי – אף שהם מודעים למסופר בתורה – עושים זאת מתוך הזדהות עם אנשים שנתבקשו לעשות את מה שהוא כמעט בלתי אפשרי: להתנתק בבת אחת ממסורת חיים של מאות בשנים ולשנות אורח חיים תוך תקופת נדודים וסבל, עמוסה בקשיים. בראייה החיובית של \"דור המדבר\" ניכרת הזדהות עם הקשיים והניסיון (שנכשל) יותר מאשר עם הכישלון, וברוח זו בעיקר נקלט הביטוי \"דור המדבר\" בשפתנו.",
+                    "<b>ניסיון, ניסיון, ניסיון</b>",
+                    "הבה וננסה להסביר \"ניסיון\" מה הוא. השורש נס\"ה ושם העצם \"ניסיון\" משמשים בדברי חז\"ל (ובמקרא) רק במשמעות אחת: בדיקת אופיו או יכולותיו של מאן דהוא על ידי העמדת אתגר קשה בפניו, הן על ידי האלוהים (כמו במקרה של הניסיונות שבהם הועמד אברהם [לעיל, משנה ד]) והן על ידי האדם עצמו, המנסה את רעהו או, להבדיל, את האלוהים. בניסיון במשמעות זו ניתן, כידוע, להצליח או להיכשל. כך, למשל, קובעים חז\"ל כשהם מנסים לתרץ את חטאו הנורא של דוד המלך בבת שבע, כי היה זה ניסיון שנכשל להילחם ביצר הרע, וכי \"לעולם אל יביא האדם עצמו לידי ניסיון, שכן דוד הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל\" (בבלי, סנהדרין קז ע\"א). כן שמענו על האפשרות לקחת את חמורו של מוכר \"לניסיון\", כדי לבדוק את טיבו קודם לקנייתו (ספרי דברים, פיסקה כא), ממש כמו נסיעת מבחן ברכב חדש. באורח דומה מוצע בתלמוד הבבלי (ברכות ס ע\"ב) לבקש בתפילה היומית: \"ואל תביאני לא לידי חטא, ולא לידי עוון, ולא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון\", וכך אכן נאמר בתפילת שחרית שבסידור התפילה.",
+                    "מאז ימי הביניים קיבלה תיבת \"ניסיון\" גם משמעות נוספת – סך כל הידע והיכולת שצבר אדם (או צברה החברה) בתחום מסוים כתוצאה מריבוי ההתנסויות והניסיונות שעמדו בהם. כך, למשל, הפתגם \"אין חכם כבעל ניסיון\" (שאיננו מופיע בספרות חז\"ל) המתייחס לניסיון לא כאל אתגר חד פעמי שבו הועמד האדם, אלא כמכלול של התרשמויות המביא לחכמת חיים ויכולת התמודדות עם אתגרים נוספים. המילונאי, כך מסתבר, זקוק לניסיון רב כדי שיוכל לנסות ולבאר את המילה \"ניסיון\"."
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.</b> בית המקדש מתואר, תוך גלישה לעיסוק גם בירושלים, כאזור מופלא אשר חוקי טבע בסיסיים ודברים הנוהגים בעולם כולו אינם תופסים לגביו. ",
+                    "<b>לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ.</b> לא תמיד הפיצו הקרבנות ריח נעים (כגון שהקריבו על המזבח עופות בשלמותם, כולל נוצותיהם, וריחם היה קשה מנשוא [ויקרא רבה ג, ה]), אך מעולם לא ארע שאישה איבדה את פרי בטנה בשל ריח קשה שכזה. ויש מפרשים בכיוון הפוך: מעולם לא גרם הריח לאישה הרה להתאוות לאכילת בשר, תאווה העשויה במקרים קיצוניים לגרום להפלת הוולד. ",
+                    "<b>וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם.</b> גם אם לא הוקרב בשר הקרבן מיד לאחר שחיטתו, או אם לא נאכל מיד לאחר הקרבתו (ראו ויקרא יט, ו), מעולם לא נפגמו ריחו וטעמו, והוא לא \"התליע\" (כך המסורת שלנו כהבאתה באבות דרבי נתן נוסח ב, לט). ",
+                    "<b>וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם.</b> למרות הדם הרב שזרם באזור שבו שחטו את הקורבנות הרבים אשר הובאו למקדש. ",
+                    "<b>וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים.</b> כי ראיית קרי (פליטת זרע בלתי רצונית, על פי רוב בשעת השינה) פוסלת את הכהן הגדול מעבודת המקדש ביום המקודש ביותר בשנה, הוא היום היחיד שבו חייב היה הכהן הגדול עצמו לשמש בקודש. כדי שלא יגיע לכך אף מנעו ממנו שינה בליל יום הכיפורים (משנה יומא א, ו־ז). ",
+                    "<b>וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.</b> היא האש שבערה על העצים שעל המזבח אשר עמד תחת כיפת השמים. ",
+                    "<b>וְלֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן.</b> עמוד העשן שהיתמר מן המזבח עלה תמיד במישרין השמימה ולא הוטה לצדדים בשל הרוחות. ",
+                    "<b>וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים.</b> שום פגם לא נמצא בקורבנות אשר הובאו מן התבואה – העומר שהוקרב ביום ט\"ז בניסן מקציר השעורים הראשון (ויקרא כג, י), שתי ככרות הלחם שהובאו בשבועות מן החיטה החדשה (שם כג, יז) ותריסר כיכרות הלחם שסודרו על השולחן שלפני ה' בכל שבת (שמות כה, ל). ",
+                    "<b>עֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים.</b>  (ויש גורסים: \"רְווּחים\") המקדש היה מלא, בעיקר במועדים, מפה לפה, ואנשים עמדו בו בצפיפות רבה, אך בעת שצריכים היו ליפול על פניהם ולהשתחוות – כגון עם הזכרת השם המפורש בידי הכהן הגדול (משנה, יומא ו, ב) – נעשה נס ולכולם נמצא מקום להשתחוות בלא דוחק. ",
+                    "<b>וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם.</b> וגם העיר כולה, ולא רק אזור בית המקדש, היתה אזור רווי ניסים ופלאים. ",
+                    "<b>וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.</b> העולים לרגל לעיר הקודש בשלושת הרגלים לא התקשו למצוא להם מקום לינה בעיר, שהלכה וגדלה ככל שרבו הבאים אליה. – במקורות אחרים נמצא עוד ניסים ופלאים שבית המקדש, או העיר ירושלים, הצטיינו בהם (ראו להלן), וניכר אופיים הנוסטלגי עד כדי הגזמה של הדברים, שבאו לעולם בתקופה שלאחר חורבן הבית והעיר.",
+                    "<b>בשר, דם וריח</b>",
+                    "שמונת הניסים הראשונים הנמנים במשנתנו עניינם בעבודת בית המקדש, כולל קורבנות מבני הצאן והבקר, ריחם ודמם. השאיפה לבניין בית המקדש ולחזרת העבודה בו (על \"עבודה\" במשמעות זו ראו א, ב) מתבטאת גם בתפילת העמידה הנאמרת שלוש פעמים ביום: \"רצה [=קבל ברצון] ה' אלוהינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואישֵי [=קורבנות!] ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון\", ויש לשים לב שבצד הקורבנות מדובר כאן גם בתפילה, שבאה לעולם לאחר החורבן, כך אומרים חז\"ל (במדבר רבה יח, כא ועוד), כתחליף לעבודת הקורבנות. לאחר חורבן הבית השני, כידוע, הצליחו חכמי אותו דור – ורבן יוחנן בן זכאי בראשם – להעמיד את בית הכנסת והתפילה כתחליף לבית המקדש ולעבודת הקורבנות, והצלחה זו נתנה את אותותיה בעשייה הדתית היהודית עד היום הזה. קרוב לאלפיים השנים שחלפו מאז מעלות מפעם לפעם את השאלה: האם אכן מבקשים כל המתפללים בכנות על החזרתם של הקורבנות?",
+                    "בבסיס השאלה עומדת התפיסה האינטואיטיבית האומרת, כי הרבה ממה שמקובל היה בעולם הקדום אינו בר תוקף בעולמנו המודרני, מה עוד שחכמים עצמם כבר קבעו כי את זרם בעלי החיים המובאים לקורבן תחליף זרימתן של מילות התפילה, ואילו הבל הפה יבוא במקום הבל הדם. הסבורים כך יתהו: האם לא השתנו עם הזמן הדרכים שבהן אמוּר אדם להביע את רגשותיו הדתיים ולמלא את חובותיו? מאידך גיסא יהיו רבים שיסברו כי הקמת בית המקדש השלישי תחייב שיבה אל סדרי העבודה הקדומים, ואפילו אם \"לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלין, קרבן תודה אינו בטל\" (ויקרא רבה ט, ז). דומה שבשאלה זו התלבט כבר הרמב\"ם. מחד גיסא הוא הקדיש למלאכת הקורבנות מקום נכבד ביותר בספר הפסיקה הגדול שלו, \"משנה תורה\", ומאידך גיסא הסביר את עבודת הקורבנות כנובעת מן המציאות התרבותית בתקופת מתן תורה. אי אפשר היה לבוא אל עם ישראל ולתבוע ממנו עבודת אלוהים מופשטת בלא קורבנות, בעוד כל העמים שסביבו מקטירים וזובחים לאלוהיהם: \"והיה המנהג המפורסם בעולם כולו, שהיו אז רגילים בו, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה – להקריב מיני בעלי חיים, בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם ... לא גזרה חכמתו יתברך ... שיצוונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו ...  ומפני זה השאיר יתברך מיני העבודות ההם, והעתיקם [=והעבירם] מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים שאין אמיתות להם – לשמו יתברך\" (מורה הנבוכים ג, לב). האם שינוי התנאים החברתיים יביא לשינוי בעניין זה? סתם הרמב\"ם ולא פירש.",
+                    "בחברה הדתית של ימינו – על פניה השונים ועל מגוון חבריה, מן התנועות המתקדמות ועד לקבוצות המכונות אולטרה־אורתודוכסיות – שוררות בסוגיה זו דעות שונות ומנוגדות, שלא תמיד עולות על פני השטח. ההכרעה תמתין מן הסתם עד להקמת בית המקדש, ובינתיים נתבשם מריחה של המסורת הצבעונית שבמסכת אבות.",
+                    "<b>ועוד ניסים...</b>",
+                    "במקורות אחרים נמנים ניסים נוספים שהתרחשו בירושלים או במקדש, כגון \"ולא אמר אדם לחבירו 'אין לי לולב, אין לי סוכה', [כי] אם היה היוקר שם – כיוון שהיו נכנסים [לשווקים] היה הזול. לא נפגע אדם בירושלים. וכל מי שנפגע חוץ לירושלים כיוון שהיה מסתכל בחומות ירושלים היה מתרפא ... פתחו של אולם גובהו מ' אמה [=למעלה מעשרים מטר] ורוחבו כ' אמה וארבעים אלף [איש] היו יוצאים בו\" (אבות דרבי נתן נוסח ב, לט). וכן: \"ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם. ולא היתה מפולת בירושלים מעולם\" (שם נוסח א, לה). ופרט לזה: קול השופרות של ראש השנה וקול הכהן הגדול בשעת העבודה ביום הכיפורים נשמעו עד ליריחו, ו\"ביריחו היו מריחים ריח פיטום הקטורת\" (שם), והוא היה כה חזק, עד שגם העיזים שם היו מתעטשות בעטיו (בבלי, יומא לט ע\"ב). אכן, כמה גדול כוחה של נוסטלגיה!"
+                ],
+                [
+                    "<b>עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.</b> כלומר, בערב השבת הראשונה של בריאת העולם, ממש ברגע שבו נכנסה השבת (ורגע זה שבין יום ללילה קרוי \"בין השמשות\"). בבריאת דברים אלו תמה מלאכתו של האלוהים, שעליה נאמר \"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד\" (בראשית א, לא). משנתנו קובעת כי בששת ימי הבריאה נבראה כל המציאות הפיסית, גם זו שעתידה להתרחש או להתחדש במהלך ההיסטוריה, וכי גם מה שנראה כנס, כשינוי סדרי הטבע, או כדבר חדש שטרם היה כמותו, גם הוא חלק ממעשה האלוהים בבריאת העולם, בכוח אם לא בפועל. ",
+                    "<b>וְאֵלּו הֵן: פִּי הָאָרֶץ.</b>  שפתחה את פיה לבלוע את קורח ואת עדתו (במדבר טז, לב), ",
+                    "<b>וּפִי הַבְּאֵר.</b> שממנה סופקו לעם ישראל מים באורח פלאי בעת הליכתם במדבר (במדבר כא, טז). לפי האגדה נתלוותה באר זו לעם ישראל בכל שנות נדודיו במדבר, ואף נכנסה עמו לארץ (וראו להלן), ",
+                    "<b>וּפִי הָאָתוֹן.</b>  שפתחה את פיה ודיברה עם בלעם (במדבר כב, כח), ",
+                    "<b>וְהַקֶּשֶׁת.</b> שנראתה לראשונה בשמים לאחר המבול (בראשית ט, יג), ",
+                    "<b>וְהַמָּן.</b> שירד לבני ישראל במדבר (שמות פרק טז), ",
+                    "<b>וְהַמַּטֶּה.</b> שבו עשה משה מעשי נס והביא את המכות על המצרים (שמות ד, יז ועוד), ",
+                    "<b>וְהַשָּׁמִיר.</b> היא תולעת פלאית שבעזרתה, על פי האגדה, בנה שלמה את המקדש, תולעת שהיה בכוחה לבקע ולסתת אבנים, וזאת כיוון שנאסר לבנות את המקום המקודש תוך שימוש בברזל (שמות כ, כא; מלכים א ו, ז), ",
+                    "<b>וְהַכְּתָב.</b> צורת אותיות האל\"ף־בי\"ת, ",
+                    "<b>וְהַמִּכְתָּב.</b> (ויש מנקדים: מַכְתֵב, על משקל כלי מלאכה כגון מגהץ או מסמר, אף שהתורה מדברת על \"מִכְתַּב אלוהים\" החרות על הלוחות [שמות לא, יח]) הוא הכלי שבו נכתבו עשרת הדיברות על לוחות הברית (כך פירש את \"הכתב והמכתב\" רש\"י לבבלי, פסחים נד ע\"א), ",
+                    "<b>וְהַלֻּחוֹת.</b> הם לוחות הברית הראשונים, \"מעשה אלהים המה\" (שמות לב, טז), אשר ניתנו למשה. על עשרה דברים אלו יש מוסיפים עוד כמה: ",
+                    "<b>וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין.</b> גם כוחות הרע הם חלק מן הבריאה, ואין הם שייכים לאיזו מערכת מקבילה הבאה לפגוע במעשה האלוהים, ",
+                    "<b>וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה.</b> שלא נודע היכן נקבר (וראו להלן), ",
+                    "<b>וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> הוא האיל שהוקרב על הר המוריה במקום יצחק (בראשית כב, יג). ",
+                    "<b>וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה.</b> היא הצבת הראשונה בעולם, שבעזרתה אפשר היה להכין צבתות נוספות. הצבת היתה כלי שסייע לאחיזת חפצים שונים (משנה עירובין י, טו), כולל מתכת לוהטת. – במקורות אחרים מוסיפים לרשימה זו גם את בגדי אדם הראשון (בראשית ג, כא), המערה בהר חורב שבה פגשו משה ואליהו את האלוהים (שמות לג, כב; מלכים א יט, ט), עמוד הענן שהלך לפני עם ישראל במדבר, מטה אהרן שפרח במשכן (במדבר יז, כג) וכן הפרד (הוא הכלאה בין סוס ואתון) – כולם דברים מופלאים או מיוחדים, שכבר בעת בריאת העולם הוכנו לשם שימוש במהלך תולדותיו.",
+                    "<b>הילולה ליד קברו של משה</b>",
+                    "סיפור מותו של משה המסופר בתורה אפוף מעטה של מסתורין: \"וימת שם משה ... ויקבור אותו בגי [=בגיא] בארץ מואב מול בית פעור, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה\" (דברים לד, ה־ו). שתיקתה של התורה באשר למקום קבורתו של משה (בניגוד לציון מפורש של מקום קבורת האבות, רחל, יוסף, שמואל או דוד) עוררה ניסיונות לאיתור מקומו המדויק של הקבר, בצד ניסיונות לבאר את פשרה של שתיקה זו. התלמוד (בבלי, סוטה יד ע\"א) מספר על משלחת מטעם מלכות רומי שנשלחה לחפש את קברו של משה, והעלתה חרס בידה: \"וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא [=המושל] של בית פעור: הראנו היכן משה קבור! עמדו למעלה – נדמה להם למטה; למטה – נדמה להם למעלה. נחלקו לשתי כיתות; אותן שעומדים למעלה – נדמה להן למטה; למטה – נדמה להן למעלה; לקיים מה שנאמר: 'ולא ידע איש את קבורתו'\".",
+                    "השערות שונות הועלו במקורות באשר להסתרת מקומו של הקבר. היה מי שטען, שמכיוון שמשה לא פעל בנמרצות הנדרשת במעשה זמרי (במדבר כה, א־ט), נענש בכך שאיש לא ידע את קבורתו (במדבר רבה כ, כד). הסבר אחר תולה את הדברים במעלתו הרוחנית של משה, שכן \"אם יינקב נקב מקבורתו של משה, אין כל העולם יכול לעמוד באורה\" (פסיקתא רבתי, כא), אך נראה שהנימוק המשמעותי ביותר קשור לחששה של התורה מפני הפיכת קברו של משה למוקד של פולחן מתים, עלייה לרגל והילולות (של יהודים ושל נוכרים גם יחד): \"ומפני מה לא נודע קבורתו של משה? כדי שלא יהו ישראל הולכין ומניחין [=בונים] שם בית המקדש, ומזבחים ומקטרים שם, וכדי שלא יטמאו אומות העולם את קברו בפסיליהם ובתועבותיהם\" (מדרש לקח טוב, סח ע\"א).",
+                    "עם זאת מעניין שמצאנו גם מסורת יהודית עתיקה הטוענת שמשה רבנו לא מת, אלא עלה, כמוהו כחנוך (בראשית ה, כד) וכאליהו, אל השמים. כך נרמז בתלמוד הבבלי (סוטה, יג ע\"ב): \"ויש אומרים: לא מת משה\", ומסורת זו הכיר גם ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה, יוסף בן מתתיהו, האומר כי \"פתאום עמד עליו ענן והוא נעלם ליד גיא אחד. אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, משום שפחד, שמא יעזו בגלל צדקותיו הגדולות לומר שעלה לאלוהים\" (קדמוניות היהודים ד, 326).",
+                    "בדורות האחרונים בחרה הרבנות שלא לתור אחרי מקום קבורתו של משה, אך קבעה את יום ז' באדר – שהוא, על פי המסורת, יום פטירתו של משה רבנו – כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מקום קבורתם לא נודע.",
+                    "<b>בארה של מרים</b>",
+                    "בעידן המודרני קשה להעריך את המקום החשוב שתפסה באר המים בזמן העתיק, אך המקרא מלמד כי סביב השליטה על בארות התרחשו לא פעם מריבות וקטטות, ומאידך גיסא הן היו גם מקום מפגש פופולארי בין המינים (יעקב ורחל, משה ובנות יתרו וכן המפגש בין עבדו של אברהם לבין רבקה). אך בעוד שכל הבארות האלה היו בארות נייחות, הרי שלפי מסורת חז\"ל היתה גם באר ניידת אחת, הלוא היא הבאר שניתנה לעם ישראל ההולך במדבר בזכות מרים, אחות משה (תוספתא, סוטה יא, ח). באר זו נתלוותה לעם ישראל במהלך ארבעים שנות הנדודים, נכנסה עמם לארץ ישראל וניתן לגלות אותה – אומרים המקורות – בים שמול הכרמל (בבלי, שבת לה ע\"א) או בים הכינרת (ויקרא רבה כב, ד). באר פלאית זו העלתה לעם ישראל לא רק מים, אלא גם דשאים ואילנות (שיר השירים רבה ד, ג), ואף מסופר על כוחה הפלאי לרפא, כגון חולה שחין שטבל בה ונרפא (ויקרא רבה כב, ד).",
+                    "מסורות מימי הביניים מספרות על המקובל המפורסם, האר\"י, ועל תלמידו, ר' חיים ויטל (צפת, המאה השש־עשרה), שביקרו דרך קבע במקומה של הבאר, ומים ששתה ר' חיים ויטל ממנה הביאוהו להשיג חכמה עילאית. דורות רבים חיפשו את מקומה של הבאר הפלאית הזו, ובדורנו יש הטוענים כי מצאו את מקומה המקורי בחוף הכינרת. לא פלא הוא שלא רחוק משם נמצא חוף רחצה בשם \"באר מרים\", המיועד ... לנשים בלבד."
+                ],
+                [
+                    "במשנה זו ובבאה בעקבותיה מביאה מסכת אבות רשימות של שבעה דברים. ",
+                    "<b>שִׁבְעָה דְבָרִים בְּגֹלֶם וְשִׁבְעָה בְּחָכָם.</b> שבע תכונות נאות מאפיינות את האדם החכם, ושבע אחרות מאפיינות את הגולם, הוא האדם הבּוּר, שכישוריו השכליים טרם פותחו כראוי, קודם שסיגל לעצמו הרגלי התנהגות ולמידה נכונים (וראו להלן). ",
+                    "<b>חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה.</b> החכם איננו מדבר בנוכחות נבונים וחכמים ממנו (אלא אם כן פנו אליו וביקשו לשמוע את דעתו). ",
+                    "<b>וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ.</b> איננו מתפרץ וקוטע את דברי הזולת, אלא מקשיב לו עד שיסיים לדבר, ",
+                    "<b>וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.</b> איננו ממהר להשיב ולהגיב בלא שיקול דעת מספיק, אלא ממתין, שוקל את העניין ומגיב בנחת, ",
+                    "<b>שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה.</b> שאלותיו עוסקות בנושא הנדון (הוא ה\"עניין\") ואינן סוטות לעניינים אחרים, ואילו תשובותיו מנוסחות בבהירות וכראוי, ",
+                    "<b>וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן.</b> משיב על השאלות שנשאל לפי סדרן, או מציג את מהלך הדברים והטיעונים לפי סדרם ההגיוני, ",
+                    "<b>וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע אוֹמֵר \"לֹא שָׁמַעְתִּי\".</b> ואיננו מתבייש להודות שיש דברים שלא למדם, כלומר לא שמע ממוריו, ",
+                    "<b>וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.</b> מודה בפה מלא אם נתברר לו שטעה וכי הצדק עם אחרים. ",
+                    "<b>וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם.</b> היפוכם של הדברים מאפיין את הגולם, ואין צורך לפרטם, והחכם המבין יבין. ",
+                    "<b>\"שבעה מי יודע?\"</b>",
+                    "גם למספר 7, כמו למספר 10 (ראו לעיל ה, א), נודעת משמעות סמלית ורעיונית מיוחדת, בישראל ובעמים גם יחד. הוא מציין את הדברים הבלתי רגילים, אירועים מכריעים ויוצאי דופן, או עניינים שיש להם זיקה קרובה אל עולמו של האל.",
+                    "והנה, במקרא גופו ניתן לגלות למעלה ממאה עניינים שבהם נזכר או משתמע המספר 7. במישור הזמן אפשר להצביע על מספר ימי הבריאה (והשבוע), שנת השבע היא שנת השמיטה, שנת היובל הבאה לאחר שבעה מחזורים של שבע שנים, מספר ימי חג הסוכות וחג המצות, שבעת השבועות שבין פסח לשבועות, שבעת ימי משתה הנישואין (בראשית כט, כז). גם עניינים ואירועים מקראיים אחרים נקשרים למספר זה: מספר הנרות שבמנורה שבמשכן ובמקדש (שמות כה, לז), מספר הכבשים שהוקרבו בראש השנה (במדבר כט, ב), שבעה כוהנים שהקיפו את יריחו שבעה ימים ותקעו בשבעה שופרות עד לנפילת החומה (יהושע פרק ו), ועוד. חשיבותו של המספר 7 מואצלת גם על כפולותיו: שבעים זקני ישראל (במדבר יא, כד), שבעים בני יעקב היורדים מצרימה (בראשית מו, כז), מספר אומות העולם לפי חז\"ל (בבלי, סוכה נה ע\"ב), מספר המצוות שמוצאים חכמים בפרשת קדושים שבתורה (ויקרא פרקים יט־כ [ויקרא רבה כד, ה]) ועוד הרבה.",
+                    "מעניין הוא שהמשנה שלנו מובאת במסכת אבות דרבי נתן (נוסח ב, מ) כאילו יש בה \"עשרה דברים בגולם ועשרה בחכם\", ולמספר 10 מגיע בעל המסורת ההיא על ידי חלוקה שונה של האמור במשנה (כגון ש\"שואל כעניין\" איננו מצטרף במניין אל \"ומשיב כהלכה\"), ללמדך על חשיבות המספרים 7 ו־10 גם יחד. על המרת שני מספרים אלו זה בזה שמענו כבר לעיל, במניין מכות מצרים (ה, ה).",
+                    "<b>\"יש לנו גולם...\"</b>",
+                    "השימוש התלמודי במילה \"גולם\" כדבר בלתי מעובד ובלתי מתוקן הזקוק לשיפור ועידון, מבוסס על הפסוק בתהילים, \"גולמי ראו עיניך\" (קלט, טז), הנדרש כעוסק באלוהים המביט באדם הראשון בתהליך יצירתו, קודם שנפח בו רוח חיים. לפי זה הגולם הוא \"כדמות הכלי אשר יעשהו האומן ותגיע לו הצורה המלאכותית [=צורתו הסופית פחות או יותר], אבל יחסרו לו ההשלמה והשכלול\" (הרמב\"ם בפירושו למשנה). מסתבר כי חז\"ל התייחסו אל אדם הראשון בעת יצירתו כאל יצור חסר נשמה וחסר בינה, עד שהשלים האל תכונות אלה והפכו לאדם שלם (בבלי, סנהדרין לח ע\"ב).",
+                    "כמה וכמה פעמים נזכרו בספרות ימי הביניים \"גלמים\" שנוצרו כדי לשרת בני אדם, כגון מסורת בת המאה השבע־עשרה המספרת כי המשורר בן ספרד, שלמה אבן גבירול, יצר לעצמו גולם־אישה כדי שתשרת אותו. אך אין ספק כי הגולם המפורסם ביותר בתולדות ישראל הוא \"הגולם מפראג\" שעליו סופר שהוא מעשה ידי ר' יהודה ליווא בן בצלאל (בן המאה השש־עשרה), המוכר בכינויו \"המהר\"ל מפראג\" – רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מן המפורסמים שבחכמי כל הדורות. על פי המסופר, שימש הגולם את יוצרו כשליח נאמן והטיל אימה על מפיצי עלילות דם כנגד היהודים.",
+                    "המחקר הוכיח כי סיפור זה נוצר שנים רבות לאחר ימיו של המהר\"ל, ואין הוא נזכר בכתבים בני תקופתו. הסיפור זכה לביטוי ספרותי מפורט ופופולארי בספר \"נפלאות המהר\"ל\" שחיבר הרב יהודה יודל רוזנברג בראשית המאה העשרים. רבים קבעו שאין שום יסוד של אמת היסטורית בסיפור, ואף האשימו את רוזנברג בזיוף מכוון, אך הדבר לא מנע את תפוצתו הגדולה של הסיפור ואת היווצרותן של מסורות שונות ורבות אודות הגולם. עד היום מראים את מקום מנוחתו האחרונה של הגולם בבית הכנסת העתיק של פראג (הוא ה\"אלטנוישול\"), והוא מופיע על מזכרות רבות שהעיר מציעה למבקריה, יהודים ונוכרים גם יחד.",
+                    "גולם, כידוע, הוא גם אחד משלבי גלגוליהם של חרקים רבים (כגון הפרפר): הזחל עוטה מעטה קשיח ובתוכו הוא מקבל את צורתו הסופית, במשך שבועיים או אף כמה חודשים, עד לבקיעתו כבוגר. בשם \"גולם\" נתכנו גם שלושה מחשבים שנבנו ופעלו במכון וייצמן שברחובות בשנים 1983–1960. גלמים מצאנו אפוא בעולם הטבע, בעולם הטכנולוגי ואף בעולם האדם.",
+                    "<b>בהלה ובהילות</b>",
+                    "מבדיקת הופעותיו של שורש זה במקרא עולה שיש לו שתי משמעויות שונות. הראשונה היא עניין של פחד: על אחי יוסף העומדים לפניו נאמר כי \"לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו\" (בראשית מה, ג), ואילו בשירת הים אומר משה כי \"אז נבהלו אלופי אדום / אֵילי [=גיבורי] מואב יאחזמו רעד\" (שמות טו, טו) ומן התקבולת ברור כי בה\"ל עניינו פחד, רעד ואימה. אך לא זו משמעות הביטוי \"נבהל\" במשנתנו (ואין יותר בה\"ל במשנה כולה), האומרת כי החכם \"אינו נבהל להשיב\". מתברר כי בספרים המאוחרים של התנ\"ך זכה השורש בה\"ל למשמעות חדשה: עניין של מהירות וחיפזון. כך, למשל, נאמר במגילת אסתר כי שליחי אחשוורוש יצאו לדרכם \"מבוהלים ודחופים\" (ח, יד), וכי \"סריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה\" (ו, יד), היינו עשו זאת במהירות ובחיפזון (וראו גם דברי הימים־ב כו, כ).",
+                    "ידוע עד מאוד הוא משפט הפתיחה של ההגדה של פסח במסורתן של כמה מעדות המזרח: \"בבהילוּ יצאנו ממצרים\", כלומר בחיפזון, אך בוודאי לא בפחד ובאימה; אדרבא, התורה מקפידה לומר כי בני ישראל יצאו בגאון ובפומבי, \"ביד רמה\" (שמות יד, ח)."
+                ],
+                [
+                    "<b>שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה.</b> שבעה סוגי עונשים (זה פירוש פורענות [ראו א, ז]) מביא הקב\"ה על העולם בשל שבע עבירות עיקריות (על \"גוף\" במשמעות זו ראו ג, כג). משנתנו יסודה באמונה הדתית כי כל חטא סופו בעונש, וכי אין מכה קשה הבאה לעולם שאיננה באה כעונש על עבירה. (1) ",
+                    "<b>מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין – רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.</b> אם רק חלק מן האנשים ממלאים את המצוות הקשורות בהפרשת המעשרות (לפירוטן ראו במשנה הבאה), באה לעולם בצורת שרק חלק מבני האדם סובלים ממנה, מידה כנגד מידה. (2) ",
+                    "<b>גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא.</b> אבל אם החליטו כולם שלא למלא את חובת המעשרות, באה לעולם בצורת המלוּוה באי־סדר חברתי, שכולם נפגעים ממנו (ויש גורסים: \"רעב של מהומה ושל מצור\"). (3) ",
+                    "<b>וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּא.</b> אם החליטו הכול שלא לקיים את מצוות הפרשת חלה, שהיא מתן חלק מסוים מן הבצק לכוהנים (ראו להלן), בא לעולם רעב המכלה את כולם. (4) ",
+                    "<b>דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.</b> אנשים שעבירותיהם מחייבות להוציאם לפי דין תורה להורג, אך לא הובאו למשפט בבית דין, גורמים לבואו של דֶבֶר, שהוא עונשם משמים. לכך גורמים גם אנשים הסוחרים בפירות שנת השמיטה במקום להפקירם לכול (וראו במשנה הבאה). (5) ",
+                    "<b>חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה.</b> מלחמה מכה באנשים כעונש על עיכוב מתמשך בפסיקת הדין, על פסיקה מעוותת שאיננה דין אמת ועל הוראה ולימוד התורה שלא בהתאם למסורת חכמים (ראו לעיל ג, טו)."
+                ],
+                [
+                    "(6)",
+                    "<b>חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.</b> חיות טורפות פוגעות באנשים בשל שבועות מיותרות או שבועות שקר וחילול השם בכלל (על מושג כללי זה ראו ד, ה). (7)",
+                    "<b>גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ.</b> שלוש העבירות הראשונות הן שלוש העבירות שנאמר עליהן \"יהרג ובל יעבור\" (בבלי, פסחים כה ע\"ב), ונוסף עליהן אי קיום מצוות שמיטה (הנדונה במשנה הבאה). מתברר כי המשנה, שפתחה בעיסוק במצווה הקשורה בעבודת האדמה בארץ ישראל, אף חותמת בנושא זה – עדות לחשיבות שהיא מייחסת לו. ",
+                    "<b>עוול, עיוות ועינוי</b>",
+                    "עינוי הדין – היינו ניהול ממושך ומקוטע של משפט, או המתנה ממושכת בין סיום התהליך המשפטי לבין חריצת הדין – הוא נגזרת של איסור התורה לעוות את הדין, איסור שמקורו בפסוק \"לא תעשו עוֶל במשפט\" (ויקרא יט, טו). התלמוד הבבלי (שבת לג ע\"א) מפליג עוד יותר בתוצאותיו ההרסניות של עינוי הדין: \"בעוון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה – חרב וביזה רבה [=מתרבות], ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל\". ברוח הדברים הללו, קובעת המשנה שבדיני נפשות יש להרשיע או לזכות את הנידון לכל המאוחר למחרת יום שמיעת העדים (סנהדרין ה, ה), ואילו בדיני ממונות יודיע בית הדין מי זכאי ומי חייב מיד \"לכשגמרו\" את שמיעת הטענות והראיות (שם ג, ז).",
+                    "חובת הדיינים שלא לענות את הדין הינה צידה השני של ההנחיה המופיעה בראש מסכת אבות (א, א): \"הוו מתונים בדין\". מן העבר האחד נדרש מן הדיין הלך רוח של מתינות, התובע ממנו שלא להיחפז במתן פסק הדין ולשקול באופן זהיר את מכלול ההיבטים. מאידך גיסא, כאשר מתינות זו גורמת להארכה מוגזמת של המשפט ופרסום פסק הדין, היא עשויה לגרום לעינויים של בעלי הדין, המצפים בכיליון עיניים להכרעת דינם. מן הדיין נתבע, אפוא, איזון רגיש בין מידת המתינות לבין מידת ההחלטיות. משל יפה לאיזון הרצוי מביא הרב יחיאל מיכל אפשטיין (1829־1908), בחיבורו ההלכתי \"ערוך השולחן\". הוא משווה שם בין ההליך המשפטי לבין החמצת בצק לצורך אפיית לחם. אפיית הבצק קודם שנחמץ דיו מביאה ללחם פגום, אך גם החמצה הנמשכת יותר \"מן השיעור מקלקלת את טעם הלחם\" (חושן משפט י\"א).",
+                    "להלכה דורש גם המחוקק הישראלי מבית המשפט לפרסם בענייני ממונות את פסק הדין \"בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות\" (תקנה 190 לתקנות סדר הדין האזרחי), ואילו במקום אחר נקבע, כי לאחר שהחל השופט בשמיעת העדויות, עליו להמשיך בה ברציפות יום יום עד לגמר כל העדויות – כדי למנוע דחיות המביאות לידי עינוי דין (שם, תקנה 152). אולם הלכה לחוד ומעשה לחוד. מבנה מערכת השפיטה בישראל ומספרם הבלתי מספיק של שופטים, בצד נטייתם של עורכי דין ושל תובעים ונתבעים למשוך את הדיון או לבקש את עזרת בית המשפט בכל עניין, קטן כגדול, גורמים לכך שלא פעם חולפות כמה שנים עד אשר זוכה האדם בסופו של דבר להכרעה בדינו. מציאות זו גורמת באופן בלתי נמנע לעינוי דין ולעגמת נפש מרובה.",
+                    "עינוי הדין נתפס אפוא כחטא חברתי קשה שעונשו החמור בצידו. עד כמה דקדקו חכמים בנושא זה ניתן לראות מסיפור הוצאתם להורג של ר' שמעון ור' ישמעאל בידי מלכות רומי: \"אמר לו ר' שמעון לר' ישמעאל: רבי ... איני יודע על מה אני נהרג. אמר לו ר' ישמעאל לר' שמעון: מימיך לא בא אצלך אדם לדין או לשאלה, ועיכבתו עד שתהא גומע [=לוגם] כוסך, או עד שתהא נועל סנדלך, או עד שתהא עוטף טליתך? ... אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט [=ואין הבדל בין עינוי דין ממושך לקצרצר]. ובדבר הזה אמר לו: ניחמתני רבי\" (מכילתא דרבי ישמעאל, נזיקין יח).",
+                    "<b>חלה ממצה ומלחם שחור</b>",
+                    "המאמץ את עיניו לקרוא את האותיות הקטנות המופיעות על מוצרי מאפה כשרים שונים, יגלה שנאמר בהם כי \"הופרשה [מהם] חלה כדין\". מה היא חלה זו? על פי האמור בתורה (במדבר טו, כ) יש לתת לכהנים חלק מכל בצק העומד להיאפות. מצווה זו קרויה \"מצוות חלה\", והיא חלה לגבי כל בצק העשוי מחמשת מיני הדגן (חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון ושיבולת שועל) – כולל אפוא לחמניה מקמח מלא, מצה, לחם אחיד (המכונה \"לחם שחור\") וכמובן גם חלה לשבת ולחג ועוד ועוד. דינים רבים מצויים בספרות חז\"ל ובספרות הפסיקה באשר לכמות הבצק שממנו יש להפריש חלה (ויש הבדל בעניין זה בין מאפייה לבין אדם האופה בביתו כמות קטנה) וכן בסוגיות אחרות, כגון מה לעשות בחלק הבצק שהופרש, ועוד.",
+                    "לאחר כמה וכמה רשימות של עשרה או שבעה פריטים, עוברת מסכת אבות מכאן ואילך אל רשימות של ארבעה פריטים. הראשונה שבהן מתקשרת אל קודמתה, ושתיהן עוסקות בחטאים ובעונשיהם. – בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה בארבעה מועדים מכה הדֶבֶר בעוצמה גדולה במיוחד, אחד מהם חל בכל שנה ושלושה מתרחשים במועדים קבועים במהלך מחזור שבע שנות השמיטה. כזכור, הדֶבר נזכר במשנה הקודמת כעונש על \"פירות שביעית\". ואלה הם המועדים: ",
+                    "<b>בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.</b> והולכת המשנה ומפרטת תוך הסבר: ",
+                    "<b>בָּרְבִיעִית – מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית.</b> בשנה הרביעית למחזור השמיטה בא הדֶבר כעונש על אי קיום מצוות מעשר עני שזמנה בשנה השלישית (ראו להלן). ",
+                    "<b>בַּשְּׁבִיעִית – מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית.</b> בשנתהשמיטה עצמה בא הדֶבר כעונש על אי קיום מצוות מעשר עני שזמנה בשנה השישית. ",
+                    "<b>וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.</b> במוצאי שנת השמיטה, היינו בראשית השנה הראשונה שלאחריה, מכה הדֶבר בעטיו של מי שסחר בפירות שנת השמיטה במקום להפקירם לכול, שהיא מצוות שנת השמיטה. ",
+                    "<b>וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים.</b> ובכל שנה ושנה, לאחר חג הסוכות (הוא \"החג\", חג האסיף, המסמל בארץ ישראל את סוף התקופה החקלאית), בא הדֶבר כעונש על אי קיום המצוות הקשורות במתנות הראויות להינתן לעניים מן היבול (ראו להלן).",
+                    "<b>המעשרות: ראשון, שני ועני</b>",
+                    "מתוך קריאה בדיני תורה שונים קבעו חז\"ל כי על החקלאי (בארץ ישראל, אך לא מחוץ לה) להפריש מיבולו שנה בשנה עשרים אחוזים: מעשר (10%) הניתן ללויים המשמשים בקודש (והם נותנים ממנו חלק לכוהנים), ומעשר נוסף המיועד לקבוצות אחרות בחברה: בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית (מתוך שש השנים שבמחזור שבע שנות השמיטה) יש להביא את המעשר הזה, הקרוי \"מעשר שני\", אל ירושלים ולאכול אותו שם בטהרה (דברים יד, כב־כז). כך, כמדומה, ביקשה התורה לחזק את מעמדה של עיר הקודש ואף לסייע לכלכלתה. בשנה השלישית והשישית הוא קרוי \"מעשר עני\", והוא ניתן לחלשים שבחברה: \"הלוי ... והגר והיתום והאלמנה\" (שם, פסוק כט). (בשנה השביעית, כמובן, אין מקום לכל זה, משום שאין מעבדים בה את האדמה וכל יבולה של שנה זו הוא הפקר לכול.) נראה כי הפרשת המעשרות לא בוטלה עם חורבן בית המקדש וירושלים, והיא המשיכה לנהוג תקופה ממושכת גם בימי חז\"ל. (היום היא נעשית רק באופן סמלי; ראו לעיל ג, יז.) אכן, מטלה לא קלה מבחינה כלכלית, כיוון שעלינו לזכור כי בצד כל אלה צריך היה החקלאי גם לשמור את דיני השמיטה, כמתואר להלן, וכן לשלם את מסיו לשלטון המקומי וכן לשלטון הזר (הרומאי או הביזנטי), ועל כן לא נתפלא לגלות כי היו לא מעטים אשר התעלמו מצו זה של התורה – במיוחד כשמדובר היה במעשר עני, זה שיועד לחלשים שבחברה – וכנגדם מדברת המשנה בתוקף. הוא הדין גם ב\"מתנות עניים\" הנזכרות במשנתנו. הכוונה ל\"לקט שכחה ופאה\" – היינו, האיסור ללקט את השיבולים הנופלות מיד הקוצר בשעת הקציר, האיסור לחזור אל השדה כדי לקחת מה שנשכח בו והחובה להותיר פינה (\"פאה\") בשדה שאין קוצרים אותה. גם אלה נועדו לרווחתן של השכבות החלשות שבחברה, וגם כאן נראה שהיו כאלה שניצלו את חולשתן של אותן שכבות כדי להתעלם מחובתם לסייע להן. וגם אם נניח לרגע את האיום במכת הדבר דווקא, נצטרך להודות כי תוצאותיה של התעלמות החברה מחובתה לסייע לחלשים שבה עלולות להיות הרות אסון ולפגוע בכולה.",
+                    "<b>מחלוקת של אחת לשבע שנים</b>",
+                    "במדרש ויקרא רבה (א, א) נדון הפסוק מתהילים (קג, כ), \"גיבורי כוח עושי דברו\", ועליו נאמר: \"במה הכתוב מדבר? אמר ר' יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם, אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת [=שבוע] אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה? וזה [החקלאי] רואה את שדהו בלתי מעובד ואת כרמו בלתי מעובד ונותן ארנונא [=מיסים למלכות] ושותק. יש לך גיבור גדול מזה?\" (המקור חלקו בארמית). מאמר זה מצביע על הקושי הגדול של קיום מצוות שנת שמיטה כהלכתה בתקופת חז\"ל, לנוכח המצב הכלכלי הקשה והמיסים הכבדים שהוטלו על יושבי הארץ. מסתבר שקושי זה לבש פנים נוספות במהלך הדורות, כולל בארץ ישראל (ובמדינת ישראל) של הדורות האחרונים.",
+                    "לפי חוקת התורה יש להשבית את עבודת האדמה למשך שנה אחת מדי שבע שנים: \"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ... שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור... שנת שבתון יהיה לארץ\" (ויקרא כה, ד־ה). משלהי תקופת חז\"ל ועד לראשית היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל (בסוף המאה התשע־עשרה) לא עמדה סוגיה זו בראש דאגתה של היהדות, שרובה ככולה ישבה בגולה. אך עם הקמת המושבות הראשונות שהתבססו בראש ובראשונה על עבודת האדמה, נוצר הצורך לשוב ולדון בסוגיה זו, אשר סיכנה את עצם קיומה של ההתיישבות היהודית. כבר בשנת השמיטה תרמ\"ט (1889) נדרשו לסוגיה זו כמה מגדולי הדור של אותם ימים, וביניהם הרב שמואל מוהליבר (1898־1824), שמצאו פתרון הלכתי לבעיה זו על ידי מתן \"היתר מכירה\" לקרקעות הארץ. על פי ההיתר, שהיו לו תקדימים מצומצמים עוד קודם לכן, נמכרות הקרקעות לנוכרי למשך שנת השמיטה, וכך ניתן להמשיך ולעבד אותן (בתנאים מסוימים) גם במהלך השנה, ומהרבה בחינות הוא דומה למכירת חמץ בפסח לנוכרים. בשמיטות הבאות התחזק עוד יותר כוחו של היתר המכירה, אשר קיבל את אישורם של רבנים נוספים, כשהמפורסם בהם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי של ארץ ישראל והמושבות (1935־1865), אשר הביע את רגישותו הרבה למצוקתם של החקלאים ואת חרדתו לעתידו של היישוב, אם לא תותר מכירת הקרקע בשנת השמיטה. הרב קוק אף כתב חיבור בשם \"שבת הארץ\" המוקדש לבירור מכלול ההיבטים של סוגיה זו.",
+                    "\"היתר המכירה\" לא היה, ועדיין איננו, מוסכם על הכול, והועלו כנגדו טיעונים הלכתיים כבדי משקל. למען האמת, גם תומכיו המובהקים של ההיתר לא התירו שימוש גורף בו ללא אבחנה, והם התנו אותו בבחינה מעמיקה של המציאות. לפיכך, לפני כל שנת שמיטה נדרשת בדיקה מחודשת של המצב בארץ, לפני הכרעה הלכתית ספציפית עבור כל שנה ושנה. וכך כתב הרב קוק: \"כל דבר ההיתר הוא באמת רק מפני הדחק העצום, ובתורת הוראת שעה ... מפני שכל מגמתנו היא להגן על היישוב שכבר נשתכלל, שלא ייהרס\" (משפט כהן, עמ' קמז). לא נוכל לדון בהקשר זה בסוגיה המורכבת מבחינה הלכתית והשקפתית, אך יש להצטער בגינה וגם לשמוח. להצטער על שהיא הפכה בעיקר לזירת התגוששות בין ציבורים שונים במדינת ישראל על שליטה במוקדי כוח וכלכלה, אך לשמוח שהיא מתרחשת רק אחת לשבע שנים. \"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך\" (ויקרא כ, ג), אך בשנה השביעית, ובעיקר לקראתה, שנה האמורה להיות \"שנת שבתון\" עבור האדמה (שם, פסוק ה), לא שובתת החברה הישראלית מויכוח מר וחריף בעניין זה."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם.</b> על \"ארבע מידות\" מדברות גם חמש המשניות הבאות (יד־יח), והכוונה לארבעה סוגי התנהגות או תכונות של אופי. המשנה שלפנינו עוסקת בהתייחסות אל תחום הפרט, רכושו ונכסיו. כל אדם זכאי למרחב אישי, הכולל גם בעלוּת על נכסים שונים (בחומר וברוח גם יחד!), אך המפגש בין אנשים מעורר מדרך הטבע זיקות שונות בין תחום הפרט ורכושו לבין הזולת, ובזיקות אלה עוסקת המשנה. ",
+                    "<b>הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ – זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית.</b> זו מידתו של מי שעורך הבחנה ברורה בין תחומו ונכסיו לבין תחומם ורכושם של האחרים וחוצץ ביניהם בבהירות. אדם כזה הולך בדרך ממוצעת, דרך שאין בה ערך חיובי או שלילי מיוחד, אבל: ",
+                    "<b>וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זוֹ מִדַּת סְדוֹם.</b> אך יש סבורים כי יצירת הבחנה שכזו בחדות – גם אם היא נכונה מבחינה פורמלית – היא דוגמא לאנוכיות, לחוסר התחשבות בזולת ולחוסר מודעות לצרכיו של האחר (וראו להלן). ",
+                    "<b>שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלִּי – עַם הָאָרֶץ.</b> זו מידתו של אדם חסר תרבות שאיננו מכיר בצורך האנושי הטבעי של הגדרת גבולות ויצירת מרחב פרטי־אישי, ולוּ מצומצם בהיקפו. ",
+                    "<b>שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ – חָסִיד.</b> זו מידתו של בעל אישיות מוסרית נעלה המאפשר לאחרים ליהנות מנכסיו ולחדור אל תחומו, תוך שהוא מחמיר על עצמו ואינו עושה כך לגבי עולמם שלהם. ",
+                    "<b>שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ שֶׁלִּי – רָשָׁע.</b> זו מידתו של מי שגודר את רכושו בקנאות ומונע מאחרים ליהנות ממנו, גם אם הדבר איננו גורם לו נזק כלשהו, אך בעת ובעונה אחת מרשה לעצמו לפלוש לתחומם של אחרים ככל שיחפוץ.",
+                    "<b>סדום: מידה ומיטה</b>",
+                    "אנשי סדום נזכרים במחשבת חז\"ל כדוגמא לחברה חוטאת, רעת לב ואכזרית, הפוגעת בחלשים שבה ואינה מתחשבת במי שגורלו לא שפר עליו. אל עיר זו, ששכנה באזור ים המלח, עבר לפי המסופר בספר בראשית אחיינו של אברהם, לוט, בשל היותה עיר עשירה ומפותחת (בראשית יג, י). והנה, למרות עושרה – או אולי בגלל עושרה (כך נאמר בדברי הנביא יחזקאל טז, מט) – היתה זו עיר של חטאים, והיא הושמדה והפכה לשממה. סדום נעשתה סמל לרשעות שאין כדוגמתה, והנביא המתאר את ירושלים של ימיו כעיר רבת עוון קובע כי \"כסדום היינו\" (ישעיה א, ט).",
+                    "בתורה נאמר מפורשות כי אנשי העיר היו \"רעים וחטאים לה' מאוד\" (בראשית יג, יג) ובספרות חז\"ל מוצאים אנו סיפורים רבים המתארים את רוע ליבם. בין היתר אנו שומעים על חטאי גאווה, יוהרה, ניצול החלשים והתאכזרות לשמה. בתוספתא (סנהדרין יג, ח) נאמר כי: \"אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא ... [והיו] רעים איש אל חברו וחטאים בגילוי עריות לה', בעבודה זרה מאוד ושפיכות דמים\". כן מפורסם הסיפור על \"מיטת סדום\" שבה היו משכיבים את האורחים שהגיעו לעיר: מי שהיה קצר מאורך המיטה – היו מותחים את גופו, ואם היה ארוך מן המיטה – היו מקצצים את רגליו (בבלי, סנהדרין קט ע\"ב). לכאורה – יחס שווה לכול; למעשה – התאכזרות לשמה.",
+                    "אותם חכמים הסבורים כי \"שלי שלי ושלך שלך\" היא מידת סדום, רואים את מי שמגדר את עצמו ואת נכסיו ורכושו כך שאינו נעזר באחרים (\"שלי שלי\") אך גם אינו מסייע להם (\"שלך שלך\") כסתם רשע. אדם המסרב להתיר לאחרים להשתמש בנכסיו (בין רוחניים בין גשמיים), כאשר לא נגרם לו שום נזק מכך, יכול להיות צודק לגמרי מבחינה משפטית, אך בוודאי לא מבחינה חברתית־מוסרית. בתלמוד הבבלי (כתובות קג ע\"א ועוד) אף נקבע הכלל ההלכתי שלפיו \"כופין על מידת סדום\", רוצה לומר: ניתן למנוע מאדם לעשות שימוש בזכות שבידיו, אם הוא מנסה למנוע מאחרים ליהנות ממנה, בשעה שלו עצמו לא נגרם מכך כל נזק. תמיד יש לשאוף למצב של \"זה נהנה וזה אינו חסר\" (בבלי, בבא קמא כ ע\"ב ועוד).",
+                    "<b>\"נ־נח־נחמ־נחמן \"</b>",
+                    "תיבת \"חסיד\" שבמשנה מעלה בדרך כלל לנגד עיני הקורא דמות של יהודי מזוקן, לבוש שחורים, כיפה לבנה גדולה או מגבעת על ראשו, ציציותיו מתבדרות ברוח, החי בקבוצות סגורות סביב ה\"רבי\" או \"הצדיק\" שלו. אך לא לחסיד הזה התכוונה המשנה. עד שהגיעו אל חסידי ברסלב המרקדים בראש חוצות, או אל חסידי חב\"ד המציעים תפילין לישראלים על פסגות ההימלאיה, עברו ה\"חסיד\" וה\"חסידות\" גלגולים רבים במשך ההיסטוריה.",
+                    "למעשה נזכר ה\"חסיד\" כבר במקרא, אולם שם הוא כינוי למי שדרכו לעשות מעשי חסד, הן בני אדם והן האלוהים בעצמו ובכבודו: \"... כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם\" (ירמיה ג, יב), \"אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין...\" (מיכה ז, ב). והנה, מאז שנקבע ה\"חסיד\" שבמקרא כמופת של עובד ה', ביקשו תנועות רוחניות שונות להציב במרכז שאיפותיהן הרוחניות את החסידות כדרך חיים אידיאלית, אלא שהתוכן שנוצק לתוך המושג הזה השתנה מתנועה לתנועה ומזמן לזמן. בימי הבית השני ואף לאחריהם פעל לצידם של החכמים זרם רעיוני או תנועה לא גדולה של אנשים שכונו בשם \"חסידים\". היו אלה אנשי מופת, שהרבו במעשי צדקה וחסד. הם חיו בתחושה בלתי אמצעית של קרבה לאלוהים, והציבור שתפס אותם כ\"בני ביתו\" של האלוהים, ראה בתפילתם תפילה מיוחדת הזוכה ליחס מיוחד מצד ריבונו של עולם. על החסידים סופר שהיו מרפאים חולים בתפילתם, מורידים גשמים ועושים מעשים של \"לפנים משורת הדין\" (השוו לעיל ב, יא). בין החסידים המפורסמים יש למנות את חוני המעגל, ר' חנינא בן דוסא (לעיל ג, יא) ור' פנחס בן יאיר. התחנה הבאה בתולדות ה\"חסיד\" היתה בימי הביניים (מרכז אירופה, מאות י\"ב־י\"ג), במסגרת תנועה שכונתה בשם \"חסידות אשכנז\". החידוש המרכזי של חסידי אשכנז היה פיתוחה של תורה מוסרית שלמה, הכוללת הנהגות והנחיות מוסריות מפורטות. בעוד שההלכה דורשת מן היהודי את דרישות הסף, הרי שהמוסר מבקש לזקק את האדם ואת אורחותיו, להעלות אותו לגבהים רוחניים חדשים ולהעמיד בפניו אתגרים קשים יותר ויותר. ואחרונה: במאה השמונה־עשרה התגבשה תנועה חדשה במזרח אירופה – תנועת החסידות שנהתה אחרי תורתו של ר' ישראל בעל שם טוב (הבעש\"ט) ותלמידיו. חסידות זו לא השלימה עם דגש היתר שהושם, לדעתה, על הצדדים הלמדניים והעיוניים של היהדות. במוקד החיים הדתיים צריכה, לפי תפיסתה, לעמוד עבודת ה', הכוללת לא רק את לימוד התורה וקיום המצוות, אלא בעיקר קשר עם האלוהים, על דרך ה\"דבקות\" שמשמעותה חתירה לחיבור רוחני־מיסטי עם האלוהים, דבר שניתן להשיגו במגוון של דרכים, כולל ריקוד, שמחה, תפילה והתבודדות. במוקד החיים החסידיים מצוי ה\"צדיק\" או האדמו\"ר (= אדוננו מורנו ורבנו), אשר סביבו התגבשו קבוצות חסידיות שונות (הקרויות \"חצרות\"). בין החסידויות האלה יש למנות את חב\"ד, ברסלב, בעלז וגוּר. תנועת החסידות כבשה בסערה את יהדות מזרח אירופה (אמנם לאחר מאבקים לא מעטים ולא קלים ב\"מתנגדים\" להם), והשפעתה על חיי הרוח ועל החברה היהודית במזרח אירופה (ולאחר מכן בכל העולם היהודי) היתה גדולה עד מאוד. כל החסידויות שמחו מן הסתם ליישם על עצמן את מה שאומרת מסכת אבות על החסיד בכלל, גם אם לא אליהן כיוונה מלכתחילה."
+                ],
+                [
+                    "גם שתי המשניות הבאות עוסקות ב\"ארבע מידות\", היינו בארבע תכונות אופי או דרכי התנהגות. אנו דנים בהן יחדיו כיוון שבשתיהן משמשות מטבעות לשון זהות, ואף מיבנן הפנימי זהה, למרות ההבדל שבתוכנן. חוזר בהן מטבע הלשון הנדיר \"יצא שכרו (או: הפסדו) בהפסדו (או: בשכרו)\". \"יצא ב־\" פירושו במשפט זה: היה זהה, היה דומה (וכן הביטוי \"וכיוצא בו\" שמשמעו: \"וכדומה\"). לפיכך \"יצא שכרו בהפסדו\" פירושו ששכרו היה זהה להפסדו, כלומר הוא לא הרוויח דבר. לעומת זאת, \"יצא הפסדו בשכרו\" פירושו שהפסדו היה לו לטובה, כלומר שהיו לו תועלת ורווח מן הדברים.",
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.</b> יש אדם המתרגז וזועם על נקלה (\"נוח לכעוס\" [וראו לעיל ב, יט]) אך גם מתרצה, מתפייס, במהרה, ושוכח את שהיה. במקרה זה החסרון שבהיותו נוח לכעוס מבטל את היתרון שבהיותו נוח להתפייס, שכן הוא מרבה לכעוס (אם כי גם להתפייס) ודבר זה אינו מועיל לו מבחינה חברתית־מוסרית. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.</b> גם אם האדם מתפייס רק בקושי, עצם העובדה שאין הוא מתרגז לעיתים קרובות מאפילה על כך, ותכונתו זו מועילה לו. ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת – חָסִיד.</b> זה כמובן צירוף התכונות הטוב ביותר, המאפיין את החסיד (על מושג זה ראו במשנה הקודמת). ככל בן אנוש גם הוא עלול לכעוס, אך הדבר קורה רק לעיתים רחוקות, וגם אז ההתפייסות ממהרת לבוא. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת – רָשָׁע.</b> ומעניין אחד לעניין אחר."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים.</b> הלומדים בבתי הספר ובבתי המדרש. ",
+                    "<b>מָהִיר לִשְׁמוֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.</b> זה התלמיד הממהר לקלוט את שהוא לומד, אך גם ממהר לשכוח את תורתו. בסופו של דבר תכונתו השלילית מבטלת את זו החיובית. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.</b> זה התלמיד המתקשה ללמוד, אך גם איננו מאבד את מה שלמד, ובסופו של דבר תורתו נשמרת בתוכו ושכרו גדול. ",
+                    "<b>מָהִיר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – חָכָם.</b> והוא כמובן צירוף התכונות הרצוי והמועדף (ויש הגורסים כאן: \"זה חלק טוב\", בהתאמה להמשך). ולעומת זאת: ",
+                    "<b>קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – זֶה חֵלֶק רָע.</b> מזלו, גורלו, של אדם כזה הוא רע, שכן הוא מצוי במצב שאין בו שום צד של חיוב. (על \"חלק\" במשמעות של מזל או גורל השוו לשון התפילה: \"שתיתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב וכו'\" [ירושלמי, ברכות ד, ב]).",
+                    "<b>\"נתפייסה נתפייס\"</b>",
+                    "\"לִרְצות\" (ויש מנקדים: \"לֵרָצות\") שבמשנתנו אין עניינו רצון (על משמעויותיו השונות ראו לעיל ב, ד) אלא ריצוי, התרצות, כלומר פיוס או התפייסות. השורש פי\"ס איננו מצוי במקרא ואילו בספרות חז\"ל הוא משמש בשתי משמעויות: הטלת גורלות (השוו: \"מפעל הפיס\") מכאן, וריצוי, כבמשנתנו, מכאן, ומי יודע אם אין קשר בין השתיים, כאשר על ידי הטלת גורלות הביאו מריבה לידי גמר וסיום רגוע. השורש פי\"ס מצוי רבות בלשון חז\"ל, כגון השאלה \"מפני מה האיש מקבל פיוס [רש\"י: \"נוח לרצות\"] ואין אישה מקבלת פיוס?\" (בבלי, נידה לא ע\"ב), היינו מדוע הגבר הפגוּע ממהר, לדעת השואל, להתרצות, בעוד שהאישה הפגועה עומדת על שלה וקשה לפייסה? ותשובת התלמוד, הנאמרת ספק ברצינות ספק בהומור, \"זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת\": האדם ברוא מן העפר המתפורר בנקל, בעוד שהאישה נבראה מן הצלע הנוקשה והעמידה.",
+                    "התהליך שמביא אדם להתפייסות איננו פשוט והוא שונה, כמובן, מאדם לאדם וממקרה למקרה. והנה, ניתן לדבר גם על \"פיוס\" ברמה הלאומית, ומוכר עד מאוד הוא הביטוי \"צו פיוס\" (שנולד, כמובן, על משקל \"צו גיוס\"), מפעל שהוקם בשנת 1996 על ידי \"קרן אבי חי\" (המוציאה לאור פירוש זה של מסכת אבות), והחל את דרכו כמסע הסברה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. היתה באותם ימים תחושה של קרע ושבר עמוק בקרב הציבור היהודי, בעיקר בין אנשים שמחויבותם לאורח חיים דתי גילתה פנים שונות, והתעורר הצורך בפעולות של הידברות, הכרה הדדית והקשבה איש לרעהו וקבוצה לרעותה. תוך תקופה קצרה הפך \"צו פיוס\" מסיסמה לגוף היוזם, מפיק ותומך בפעילויות רבות בכל רחבי המדינה, כולל באמצעי התקשורת. וכך הגדירו מקימי הפרוייקט הזה את מטרתם: \"פיוס עבורנו הוא חתירה לשלום בין אנשים בעלי תפיסות מנוגדות. אך פיוס אינו ויתור על עמדות, וודאי שלא חיבוק מטשטש־הבדלים. פיוס אמיתי הוא זה שמעודד מגוון של השקפות בחברה, ואת קיומן של מחלוקות בין ההשקפות המנוגדות. אבל יותר מכל, פיוס מעודד הידברות בין אנשים החלוקים ביניהם, כי רק הידברות אמיתית יכולה להבטיח שפערים ומחלוקות לא יהפכו לקרע\".",
+                    "<b>הפסד של שניות ושכר גדול</b>",
+                    "כמה פעמים מופיע בספרות חז\"ל הרחבה (משנה ותוספתא, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי וכן עשרות המדרשים) הביטויים \"יצא שכרו בהפסדו\" ו\"יצא הפסדו בשכרו\"? והנה, על שאלה זו קשה היה להשיב בדורות קודמים, כי צריך היה אדם לקרוא לשם כך את כל ספרות חז\"ל, ורק למיעוטה היו בנמצא קונקורדנציות (היינו ספרים שרשמו את כל המילים שבהן, כמו הקונקורדנציה לתנ\"ך). דורנו נתברך באפשרויות שלא עמדו לפני קודמיו, ובראש ובראשונה במאגרים אלקטרוניים של כל הספרות הגדולה הזו בלוויית תוכנות חיפוש המאפשרות להשיב בתוך כחמש שניות על השאלות ששאלנו זה עתה. הראשון והחשוב שבמאגרים אלו, העומדים לרשות קורא העברית, הוא \"פרוייקט השו\"ת\". ראשיתו של הפרוייקט בשנות השישים של המאה הקודמת והגירסה הראשונה שלו (במסגרת אוניברסיטת בר אילן) הופיעה כבר בשנת 1967. מלכתחילה ביקש הפרוייקט להתמקד רק בספרי שאלות ותשובות בהלכה. הכוונה היתה להעמיד עותק אלקטרוני של חיבורים שנכתבו מתקופת הגאונים ועד לימינו, ובהם שאלות שנשאלו רבנים והתשובות שהשיבו עליהן (ומכאן שמו). אך עם הזמן הרחיב את היקפו לכלול את המקרא, הרבה מפרשניו ותרגומיו הארמיים, את ספרות חז\"ל לאורכה ולרוחבה, מאות ספרי שו\"ת, קבלה, מחשבה, הלכה ועוד ועוד. הפרוייקט זכה גם בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשס\"ז בשל תרומתו העצומה להפצת ידע ולמחקר.",
+                    "ולשאלתנו: מסתבר כי \"יצא הפסדו בשכרו\" הוא ביטוי נדיר המופיע בספרות חז\"ל רק במשניות שלנו (ובציטוטן במסכת אבות דרבי נתן), בעוד ש\"יצא שכרו בהפסדו\" מצוי פעם נוספת בתוספתא (ביצה ב, ו) ובשני מקורות אחרים המצטטים אותה (כגון בבלי, ביצה כא ע\"א). מיעוט הופעתו של הביטוי אכן מקשה על פירושו, אך מסתבר שהפסד הזמן שהשקענו בבדיקתו יצא בשכר יכולתנו ללמוד משהו על השפה העברית, ובעיקר להכיר טובה ותודה לפרוייקט גדול וחשוב זה, שבלעדיו לא היינו מסוגלים לכתוב את הפירוש העומד בזה בפני הקורא."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה.</b> ארבעה סוגי אנשים נוהגים בארבעה אופנים שונים כאשר פונים אליהם בבקשה להשתתף במעשה של צדקה, היינו במתן כסף לאנשים אחרים, במתנה גמורה או אפילו רק כהלוואה, כדי לסייע להם בשעת צרתם (וראו גם לעיל ג, כ על \"גבאי צדקה\"). מעשה זה, כך מאמינה המשנה, מזכה את עושיו בשכר רב. ",
+                    "<b>הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.</b> אדם כזה מעוניין להיות הנדבן היחיד, כך שהשכר משמים יינתן רק לו ולא לאחרים. ",
+                    "<b>יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן – עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּו.</b> הוא הקמצן, שאינו רוצה שרכושו יקטן. ",
+                    "<b>יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים – חָסִיד.</b> והיא, כמובן, תכונתו של איש המעלה, החסיד (ועליו ראו במשנה יג). והיפוכו הגמור: ",
+                    "<b>לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים – רָשָׁע.</b> שלא די לו בקמצנותו, אלא שהוא מבקש שגם אחרים ינהגו כמוהו, מבלי שיש לו הנאה כלשהי מכך, וזו רשעות לשמה. – פרשני המשנה התקשו בהבנתה משום שהביטוי \"עינו רעה ב...\" מקבל בה שתי משמעויות שונות: האדם הנזכר ראשונה מקנא באחרים ואינו רוצה שרכושם יגדל (אך יודע שהצדקה מעניקה לנותנהּ שכר גדול), ואילו האדם הנזכר שני הוא קמצן שאינו רוצה שרכושו יפחת (ואף איננו מכיר בכוחה של צדקה). נראה שהרצון לנסח את הדברים בלשון דומה הביא לשימוש במטבע לשון זהה אך במשמעויות שונות.",
+                    "<b>גמ\"חים עליך ישראל</b>",
+                    "הצדקה שבה עוסקת המשנה היא חלק מחובותיו של האדם כלפי החברה שבה הוא מצוי, ובעיקר כלפי החלשים שבה. חובה זו קרויה בלשון כללית בשם \"גמילות חסדים\" והיא נזכרת במסכת אבות כמה וכמה פעמים, כולל בראשה, כאחד מן הדברים שעליהם עומד העולם (א, ב). התלמוד הבבלי (סוכה מט ע\"ב) קובע כי \"גמילות חסדים\" מקיפה הרבה יותר מאשר \"צדקה\". בעוד שצדקה עניינה מתן כסף לנזקקים, הרי שגמילות חסדים עניינה בכל טובה שעושה אדם לחברו – בין עשיר בין עני, בין בממון בין בגופו (כגון שהוא משמח חתן וכלה או מבקר חולים ואף מסייע בקבורת המת). דפדוף פשוט בספרי הטלפון מעניק משמעות ריאלית וקיומית לחלוטין לרעיון זה, שכן צירוף זה נעשה – ולא רק בעולם הדתי־חרדי – למוסד המכונה בראשי תיבות \"גמ\"ח\" (ואף ברבים: גמ\"חים), והוא מוסד שבא לענות על צרכיהם המגוונים של חברי הקהילה – החל בגמ\"חים המלווים כספים בלא ריבית, המשך בגמ\"חים של קוטלי חרקים, ברגים לתיקון מסגרות של משקפיים, מוצצים, שמלות כלה וחלב אם, וכלה אף בגמ\"ח של גרגירי חומוס שיש הנוהגים לאכול בחברותא בליל השבת שלפני ברית המילה. גרגירי חומוס מבושלים אלו קרויים \"ארבֶּעס\", ומי שנולד לו בן ביום שישי בוודאי איננו פנוי לעמוד ולבשלם. הגמ\"ח המתאים יספק לו אותם כיד המלך, ובלא כל תמורה.",
+                    "אחד מן הגמ\"חים החשובים שבמדינת ישראל הוא \"יד שרה\". מפעל חסד זה הוקם בשנת 1976 בידי מי שכיהן גם כראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ומטרתו להשאיל בלא כל תמורה ציוד רפואי מגוון המסייע לחולה להשתקם בביתו: קביים, כסאות גלגלים, בלוני חמצן ועוד כיוצא בזה. בתחילה נוהל הגמ\"ח בביתה של משפחת לופוליאנסקי, שם השאילו לבני שכונתם מכשירי אינהלציה ומחוללי אדים. עם הזמן גדל גמ\"ח זה (הקרוי על שם אמו של אורי לופוליאנסקי) והפך לאחד הגדולים בארץ, והוא מונה למעלה ממאה סניפים בכל חלקי המדינה, כולל ביישובי המיעוטים. בשנת תשנ\"ד הוענק לארגון \"יד שרה\" פרס ישראל כהוקרה על תרומתו הרבה לחברה הישראלית, מודל ראוי לחיקוי של מעשה צדקה וחסד.",
+                    "<b>גם הלוואה עשויה להיות מעשה של צדקה</b>",
+                    "הצורך בהלוואת כספים הוא צורך בסיסי של כל חברה אנושית, וחלק בלתי נפרד מכל מערכת חברתית וכלכלית. ביהדות טבוע העיסוק בנושא ההלוואה בחותמם של שיקולים מוסריים וברגישות חברתית עמוקה. חכמים ראו בהלוואה של אדם לחברו מעשה של מצווה. בהתייחסו אל הפסוק \"אִם כסף תלווה את עמי\" (שמות כב, כד) קובע ר' ישמעאל, שאף שהפסוק מנוסח בלשון תנאי (\"אִם\"), ההלוואה היא חובה גמורה: \"כל 'אם' שבתורה רשות\", חוץ משלושה – וזה אחד מהם – שהם חובה (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים יט). ברוח זו קובע ר' שמעון בן לקיש, ש\"גדול המלווה יותר מן העושה צדקה\" (בבלי, שבת סג ע\"א), משום שהנותן צדקה לחברו, גורם לו בצד החסד שהוא גומל עימו גם תחושות של חוסר אונים ובושה, בעוד שמתן הלוואה שומר על כבודו של הנזקק לה ועל דימויו העצמי.",
+                    "בתורה מצויות הוראות שונות שתכליתן תמיכה בלוֹוים וסיוע להם בעת מצוקתם. מדין תורה, בכל שבע שנים נשמטים (=נמחקים) חובותיהם של הלווים. \"שמיטת כספים\" זו משיבה את היחסים החברתיים־כלכליים לקדמותם, והיא אוסרת על המלווה לתבוע את חובו מן הלווה לאחר שנת השמיטה (דברים טו, א־ב). התורה מודעת לכך שהציווי על מחיקת החובות בכל שבע שנים עשוי לגרום למלווה הפוטנציאלי להימנע מלהלוות את כספו, מחשש שלא יזכה לראותו לעולם, ועל כן היא מזהירה מפני הימנעות מהלוואה בשל כך (שם, פסוקים ט־י). והנה מתברר כי אזהרות לחוד ומעשים לחוד, והרבה אנשים אכן לא עמדו בדרישת התורה ונמנעו מלהלוות. כדי לפתור את הבעיה החברתית שעוררה מציאות זו (\"נעילת דלת בפני לווים\" בלשון חז\"ל), תיקן הלל הזקן מוסד הלכתי בשם \"פרוזבול\": שטר המעביר את החוב אל רשותו של בית דין, ובית דין אינו חייב בשמיטת כספים, כך שהמלווה יכול לגבות את חובו גם לאחר שנת השמיטה (משנה, שביעית י, ג־ד).",
+                    "אחד האיסורים החמורים הכרוכים במעשה ההלוואה הוא איסור לקיחת \"תרבית\" (בלשוננו: ריבית), הקרויה גם \"נשך\" (ויקרא כה, לה־לז). המקרא וחז\"ל רואים בחומרה את נטילת הריבית, ובעל המזמורים משבח את הנמנע מלעשות זאת: \"כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח, עושה אלה לא ימוט לעולם\" (טו, ה). אולם כדרך שהמציאות הקשתה על קיומה המלא של מצוות שמיטת כספים, כך העמידה קשיים בפני איסור לקיחת הריבית. וכשם שחכמים התמודדו עם המציאות המשתנה בעניין שמיטת הכספים, כאמור לעיל, כך נמצאו עם הזמן פתרונות יצירתיים גם כדי להתמודד עם שאלת ההלוואה בריבית. שאלה זו החמירה ככל שהכלכלה הפכה מורכבת ומסועפת יותר, והשמירה על איסור לקיחת ריבית כהווייתו הפכה בלתי אפשרית, שהרי קשה עד מאוד לנהל כלכלה מודרנית בלעדיה (כגון בעניין משכנתאות). אחד הפתרונות שהוצעו כדי להתמודד עם צרכי הזמן החדש הוא \"היתר עיסקה\". היתר זה מגדיר מחדש את יחסי הלווה והמלווה. מעתה אין מדובר בשני צדדים, לווה מכאן ומלווה מכאן, אלא בשני שותפים לעסק. המלווה הופך למשקיע־שותף אשר הרווח מובטח לו מראש ותשלום הריבית מתחלף בחלוקת רווחים קבועה מראש. היתר עיסקה הוא המאפשר כיום לשומרי מצוות לבוא בקשרי כלכלה עם הבנקים, וניתן למצוא אותו תלוי על קירות כל הבנקים בישראל. אמת, רבים ביקרו היתר זה ואת השימוש הנרחב שנעשה בו, אולם הוא מהווה דוגמא מרתקת להתמודדותה של ההלכה עם המציאות המשתנה."
+                ],
+                [
+                    "את שתי המשניות הבאות יש לפרש יחד, שכן הן עוסקות בסוגי אנשים שונים, אלה האמורים לבוא לעיתים מזומנות אל בתי המדרש, ואלה שכבר יושבים ולומדים בהם דרך קבע. ",
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.</b> ארבעה סוגי אנשים אמורים לפקוד את בית המדרש כדי להאזין לדרשותיהם של חכמים. ",
+                    "<b>הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ.</b> מי שטורח והולך לבית המדרש, גם אם אין הוא מקיים את מה שהחכמים מורים בדרשותיהם לעשות, עדיין הוא זוכה לשכר בשל עצם ההליכה וההקשבה לדרשות, שאף הן בבחינת מצווה. ",
+                    "<b>עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ – שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ.</b> מי שמקיים את מה שהחכמים מורים לעשות, גם אם אינו פוקד את דרשותיהם, זוכה לשכר על מעשיו.",
+                    "<b>הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה – חָסִיד.</b> והיא כמובן מידתו של איש המעלה, החסיד (עליו ראו לעיל, משנה יג), ההולך ועושה. והיפוכו של דבר: ",
+                    "<b>לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה – רָשָׁע.</b> ובאדם כזה, בניגוד לשלושה שנזכרו קודם לכן, לא ניתן למצוא שום צד של זכות. – ומכאן לעניין קרוב, סוגי אנשים היושבים דרך קבע ולומדים בבית המדרש."
+                ],
+                [
+                    "<b>אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים: סְפוֹג וּמַשְׁפֵּךְ, מַשְׁמֶרֶת וְנָפָה.</b> אנשים אלה מדומים לארבעה כלים (עליהם ראו להלן). ",
+                    "<b>סְפוֹג – שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל.</b> וכל מה שהוא שומע הוא קולט ושומר בחובו, בלא להבחין בין עיקר וטפל, חשוב ושולי. ",
+                    "<b>מַשְׁפֵּךְ – שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְּזוֹ.</b> וכל מה שהוא שומע הוא ממהר לשכוח, ואין לו בסופו של דבר שום תועלת מלימודיו. ",
+                    "<b>מַשְׁמֶרֶת – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים.</b> זה התלמיד שרק הדברים השוליים והטפלים נחקקים בתודעתו, בעוד שהדברים העיקריים והמרכזיים נשכחים ממנו.",
+                    "<b>וְנָפָה – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.</b> זה המובחר שבתלמידים, היודע להבדיל בין עיקר וטפל ומטמיע בתוכו את המיטב והמובחר, ושני במעלה אחריו הוא הספוג. ומי גרוע ממי – המשפך או המשמרת?",
+                    "<b>מה דורשים בבית המדרש?</b>",
+                    "\"בית המדרש\" נזכר מאות פעמים בכל מרחבי ספרות חז\"ל (אך אינו מוכר מן המקרא) והוא אחד המוסדות המרכזיים שבאו לעולם בתקופתם (במקביל לבית הכנסת [לעיל ד, יד]). בבית המדרש ישבו חכמים ותלמידיהם והקדישו את מירב זמנם ללימוד התורה ופרשנותה, פיתוח ההלכה ושאר מקצועות הדעת כגון התיאולוגיה והפילוסופיה, בדרך לימוד מיוחדת הקרויה \"מדרש\". דלתות בית המדרש לא נחסמו בפני הציבור הרחב, אך זה פקד אותו בדרך כלל רק מפעם לפעם, בעיקר כדי להקשיב לדרשות בנושאים שונים שנשאו החכמים בשבתות או בימים טובים. והנה מסתבר, כשאנו עוסקים בעולמם הרוחני של חכמים, כי אנחנו נדרשים, נתבעים, לערוך הבחנה בין שתי משמעויות שונות של השורש דר\"ש: (1) נאום ברבים, דיבור בפני ציבור על נושאים שונים; (2) לימוד התורה תוך העמקה והרחבה, דקדוק בכל פרטיה, מיצוי כל ענייניה והצבעה על שפע רעיונות חדשים שניתן להעלות בעקבותיה.",
+                    "המדרש, במשמעותו השנייה, הוא המסגרת הספרותית־מחשבתית שאפשרה לכל דור ודור ולכל חכם וחכם לחזור אל ספר הספרים, אל התנ\"ך, לקרוא אותו בדרכים חדשות ומגוונות ולגלות בו כמעט אין־ספור פירושים וביאורים, בבחינת \"שבעים פנים לתורה\" (וראו עוד להלן ה, כה). לפי תפיסת חז\"ל, התנ\"ך איננו כשאר הספרים, אלא יצירה אלוהית שכל פסוק וכל מילה שבה, כל אות וכל תג, הם בעלי משמעויות רבות ומתחלפות, אפילו סותרות, אשר הקוראים בה נדרשים לגלותן ולפעול בעקבות העולה מהן, בין שמדובר במסקנה הלכתית ובין שמדובר במסקנה מוסרית־התנהגותית. וכבר למדנו לעיל (א, יז) כי לא המדרש עיקר אלא המעשה הבא בעקבותיו.",
+                    "<b>חנות כלי בית משנאית</b>",
+                    "מה הם ארבעת הכלים שמזכירה המשנה?",
+                    "[א] הספוגים (מקור המילה הוא ביוונית) הם בעלי חיים רב־תאיים פשוטי־מבנה, החיים בים ובמים מתוקים, וסוגים רבים מהם מצויים בחופי ישראל, לאורך הים התיכון ובמפרץ אילת. הנקבוביות הזעירות שעליהם מאפשרות למים, הנושאים מזון וחמצן, להיכנס לתוך גופם, ובשל גמישותם ויכולתם לאצור נוזלים אפשר היה לעשות בהם שימוש, דרך משל, כדי לרחוץ את הגוף, לנקות את השולחן, לאגור נוזלים בכלל (כגון מפצע פתוח) ועוד. עם הזמן נעשתה תיבת \"ספוג\" כינוי לכל חומר המסוגל לקלוט נוזלים: \"ספוגין של צמר\" (בבלי, עבודה זרה יח ע\"א), \"ספוג שעל גבי המכה\" (תוספתא, שבת ה, ג) ועוד. המשנה (כלים ה, א) מכירה \"סופגנין\" כבצק הספוג בנוזלים, ומאוחר יותר נולדה ממילה זו הסופגנייה הטובלת בשמן!",
+                    "[ב] המשפך שימש להעברת נוזלים או אבקות מכלי קיבול אחד לחברו. הוא רחב בחלקו העליון (הקרוי \"קערה\") וצר בחלקו התחתון (הוא ה\"פה\") ונעשה מחרס, מתכת, עץ, עצם ואף זכוכית. לעיתים אפשר היה לאטום את \"הפה\" בזפת (משנה, כלים ג, ח) וכך הפך המשפך לכלי קיבול, ואף שימש ככלי מדידה של רוכלים (משנה, עבודה זרה ה, ז). אפשר היה גם להניח על פיו פיסת בד וכך נעשה המשפך למעין מסננת (תוספתא, שבת ח, ט).",
+                    "[ג] המַשמרת (ויש קוראים: מְשַמֶּרֶת) היא כלי שנועד לסינון נוזלים, בדרך כלל יין (ואת שמה היא קיבלה מן השמרים, שאותם סיננה מן היין לאחר תסיסתו [משנה, שבת כ, א]). המשמרת היתה עשויה מחומר רך ונקבובי כגון שק, בגד או שעם, וניתן היה להניח אותה (בלשון חז\"ל \"לתלות\") על פי הכלי שלתוכו שפכו את היין או על פי הכלי שמתוכו נמזג היין (תוספתא, תרומות ז, יג). בצד המשמרת מכירה המשנה גם מסננת שהיתה עשויה חרס או מתכת ושנועדה בעיקר לסינון מיץ החרדל (משנה, שבת כ, ב), אך נראה שעם הזמן נטשטש ההבדל בין המשמרת והמסננת ושתיהן שימשו בתפקיד דומה. תיבת \"משמרת\" נעלמה משפתנו, אך ה\"מסננת\" שומרת על מקומה.",
+                    "[ד] הנפה היא כלי המפריד בין סוגי קמח שונים, כאשר סמיכות הרשת בנפה קובעת מה יעבור בין החורים ומה יישאר מעליהם, כפי שכתוב: \"נפה זו – מוציאה קמח בפני עצמו, סובין בפני עצמו, קיבר [=קמח גס ולא נקי] בפני עצמו ...\" (ספרי דברים, מח). מתברר כי בימים עברו היה הקמח החשוב והמשובח ביותר הקמח העבה מכולם, הסולת, ואף נאמר כדרשה על הביטוי \"נופת צופים\" כי \"כל מי שאומר דברי תורה ברבים ... צריך שיהיו דבריו ערבים על שומעיהם כסולת שצפה על פני הנפה\" (ילקוט שמעוני, שיר השירים, רמז תתקפח)."
+                ],
+                [
+                    "לאחר שסיימה מסכת אבות להביא מאמרים מספריים, בסדר יורד מעשר ועד ארבע, היא עוברת לקראת סיום לסדרה של ארבעה מאמרים הפותחים בתיבת \"כל\" ומדגימים את דבריהם תוך הזכרת דמויות מן העבר, מקראיות ושאינן מקראיות, לחיוב או לשלילה. ",
+                    "<b>כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר – בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה.</b> כל אהבה בין בני אדם שאיננה אהבה טהורה, כל אהבה שהיא מותנית ברצון קצר־מועד להשגת רווח או תועלת כלשהם ומוּנעת משיקולים זרים, מתבטלת ברגע שהרווח מושג או השיקולים מאבדים את תוקפם וערכם. ולעומת זאת: אהבה ",
+                    "<b>שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר – אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.</b> אהבת אמת, שאין לה בעולמה כלום פרט לרחשי לבם של האוהבים, היא אהבה שלא תתבטל לעולם. וממשיכה המשנה ומדגימה את דבריה מן הסיפור המקראי: ",
+                    "<b>אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר? זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר.</b> (ויש גורסים: \"אהבת אמנון לתמר\" ונוסח זה נראה טוב יותר) שכן אמנון התאהב בתמר רק משום שהתאווה לשכב עמה, ולאחר שבא באורח אכזרי על סיפוקו, הפכה האהבה לשנאה (וראו להלן), ",
+                    "<b>וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר? זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן.</b> אהבה הנזכרת כמה וכמה פעמים בסיפורי ספר שמואל, והיא אהבה שלא נתרופפה מעולם משום שלא נכרכה בשיקולים זרים (וראו להלן).",
+                    "<b>פרח ושמו אמנון ותמר</b>",
+                    "סיפורם של אמנון ותמר המופיע בספר שמואל ב (פרק יג) מהווה פתיחה למערכת היחסים האמביוולנטית שבין דוד לבניו, והוא ראשון הסיפורים אודות המאבק סביב ירושת כסאו של דוד, מאבק שהחל עוד בחייו של המלך. הסיפור עוסק באמנון, בנו הבכור של דוד, אשר התאהב בתמר: \"ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוִד אחות יפה ושמה תמר, ויאהבה אמנון בן דוד\" (פסוק א). יש לזכור שאמנון היה בנה של אחינועם היזרעאלית, בעוד שתמר היתה בתה של מעכה בת תלמי, ומדובר אפוא באחות־למחצה. בקור רוח מתכנן אמנון מעשה נורא: הוא מתחזה לחולה, ומבקש מאביו שתמר תסעד אותו בחוליו. כאשר נשארים השניים לבדם, הוא אונס אותה באכזריות ולאחר מכן משלח אותה בבושת פנים, ומן האהבה לא נותר דבר: \"וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה, מהאהבה אשר אהבה\" (פסוק טו). בהמשך העלילה נוקם אבשלום, אחיה של תמר, באמנון ורוצחו נפש, ובית דוד מוכתם מעתה והלאה במעשי רצח והריגה נוספים, עונש על מעשהו של המלך בהריגת אוריה החיתי (שם, פרקים יא־יב). תמר הפגועה נשארת לשבת שוממה ובודדה בבית אחיה (שמואל ב יג, כ) וגורלה לא נמסר לנו, אך מעניין הוא שאבשלום קורא לבתו היחידה בשם תמר (שם יד, כז).",
+                    "לאור סיפור נורא זה יש משהו מן האירוני בשם העממי \"אמנון ותמר\" שניתן לזן פרחים מיוחד, הוא הסיגל השלש־גוני (viola tricolor), פרח ססגוני ושובה לב הפורח בחורף, לא פעם בזוגות. אך נראה שלא הסיפור המקראי עומד ברקע מתן שם זה אלא עיבודו מרחיק הלכת של הסיפור במה שנחשב כרומן העברי הראשון, \"אהבת ציון\" מאת אברהם מאפו (1868־1808). ברומן זה מציג מאפו את גיבוריו, תמר ואמנון, כאוהבים בנפש, למרות מכשולים שונים שהציבו החיים בפניהם, ולקראת סיום \"לא יכלו שניהם דבֵּר עוד מששון עליצותם, ויעמדו כפסילים אילמים וזרועותיהם חבוקות אלה באלה\". הוא קורא לה \"יונתי תמתי\" והיא משיבה ואומרת לו \"אורי וישעי בארצות החיים\"! אהבת אמת היא זו, שלא כסיפור המקראי שאין בו אהבה כלל.",
+                    "<b>מי אהב את מי?</b>",
+                    "המשנה מדברת על אהבת \"אמנון ותמר\" אך נראה כי הגורסים כאן \"אהבת אמנון לתמר\" אוחזים בנוסח נכון יותר, כיוון שלא מדובר באהבה הדדית. ומה דין האהבה שבין דוד ויהונתן? גם כאן נמצא בנוסחי המסכת גירסאות שונות (כגון \"יהונתן ודוד\", \"יהונתן בדוד\", \"דוד ליהונתן\"). למען האמת, מספר שמואל עולה בבירור שיהונתן אכן אהב את דוד בכל ליבו: \"ויאהבו יהונתן כנפשו\" (שמואל א יח, א), \"ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו\" (שם, פסוק ג), \"ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו\" (שם כ, יז) ואילו ביטוי מעורפל לאהבת דוד את יהונתן אפשר למצוא (ובקושי) רק בדברי ההספד שלו עליו: \"צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים\" (שמואל ב א, כו). כי כזה היה דוד המלך: רבים אהבוהו (שאול, מיכל, עבדי המלך ו\"כל ישראל ויהודה\" [שמואל א יח, טז]), אך עליו לא נאמר מפורשות שאהב אחרים. אפשר אפוא שגם המשנה שלנו מדברת רק על אהבת יהונתן את דוד (בניגוד לאהבת השווא של אמנון לתמר). יהא אשר יהא, לדידה של המשנה שררה בין שני הגברים, בין יהונתן ודוד, מערכת יחסים של קירבה נפשית גדולה ומופלאה, החזקה אף מאהבת נשים לבעליהן (או, כדברי פרשנים אחדים, לילדיהן), וזאת בניגוד לאהבת אמנון את תמר, שעיקרה תאווה גופנית בלתי מרוסנת. יהונתן מוכן היה לוותר על המלוכה למען דוד, ואף לצאת כנגד שאול אביו בשל אהבתו ודאגתו לרעהו, בלא כל שיקולים זרים. גם בין בני אותו מין עשויה לשרור אהבת נפש, ואהבת יהונתן לדוד לא חרגה מן המימד הנפשי־הרוחני, לא על פי המסופר במקרא ובוודאי לא על פי הבנתם של חז\"ל את הדמויות המקראיות, מעשיהן וטיב יחסיהן.",
+                    "<b>מי רץ בבוקר אל הגן?</b>",
+                    "כיצד יש להגות את השמות: יונתן או שמא יהונתן? יורם או שמא יהורם? יונדב או יהונדב? יהושע או ישוע (עזרא ב, ב ועוד)? יוסף או יהוסף (תהילים פא, ו)? מתברר שבספרות המקראית מתחלפות שתי הצורות זו בזו באופן חופשי. את המעשה הנורא בתמר ביצע אמנון על פי עצת רעהו, הקרוי באותו פרק יונדב ויהונדב גם יחד (שמואל ב יג). מלך ישראל קרוי לעיתים יורם ולעיתים יהורם, והוא הדין בבנו של שאול. בספר שמואל הוא נזכר ב־25 פסוקים כ\"יונתן\" ו־59 פעמים כ\"יהונתן\". אך אין הוא האדם היחיד הקרוי בשמות אלה. המקרא מכיר גם את \"יהונתן בן גרשום בן מנשה\" (שופטים יח, ל), מי שהקים את פולחן העגלים בדן שבצפון הארץ, וכן אחיין מאחייני דוד שנשא אותו שם (שמואל ב כא, כא) ודמויות נוספות מתקופת שיבת ציון. ואילו \"יונתן\" ידוע כשמו של בן אביתר הכהן, מידידי דוד המלך, וכן נקראו בשם זה אנשים שונים בתקופת שיבת ציון. שם זה הוא שם תיאופורי, היינו שם הכולל בתוכו מרכיב משם האלוהים, ופירושו: ה' נתן, ה' העניק (והשוו על השם \"ישמעאל\" לעיל ד, ו). מטיבן של הקידומות \"יהוֹ־\" בראש שמות שהן מתכווצות בשטף הדיבור ונעשות ל\"יוֹ\", וכך הפכו יהונתן ליונתן, יהורם ליורם וכן שאר השמות."
+                ],
+                [
+                    "<b>כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b> כל קבוצה (שהיא חלק מציבור גדול יותר, כגון המחלקה של ימינו שהיא יחידה צבאית או מינהלית), אשר ייסודה וקיומה מעוגנים בשאיפה כנה ואמיתית לחיות בדרך אשר תבטא ותגשים את רצון האלוהים בעולם (על הביטוי \"לשם שמים\" במשמעות זו ראו לעיל ב, יז), עתידה להתבסס, ולתורתה יהיה קיום והמשך (לדברים דומים השוו לעיל ד, יד). אבל מחלוקת ",
+                    "<b>שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.</b> קיומה של קבוצת אנשים כזו יהיה קצר מועד, חולף וחסר ערך. וממשיכה המשנה ומדגימה את דבריה: ",
+                    "<b>אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי.</b> הם קבוצת החכמים שהתרכזה סביב הלל ושמאי (עליהם ראו לעיל בפרק א, משניות יב, טו) וייסדה את עולם התורה הפרושי (שכלל את \"בית הלל\" ו\"בית שמאי\" גם יחד). ",
+                    "<b>וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.</b> זו קבוצת האנשים שעמדו לימין קֹרח בעת מרידתו במשה ובתורתו (כמסופר בהרחבה בספר במדבר, פרק טז), קבוצה שקמה לשעתה, לא היה בה שום טעם והיא אבדה מעל פני האדמה במהרה. – הלכנו בפירוש הדברים אחרי דבריו של רב נתן אב הישיבה (חכם בן המאה האחת־עשרה), המסביר \"מחלוקת\" שבמשנתנו ככינוי ל\"כל קבוצה הנפרדת ונחלקת מבני אדם\". עם זאת יש להודות כי מרבית הפרשנים נוהגים לפרש את המשנה הזו כעוסקת בסוגיה קרובה, היא סוגיית הויכוח, הפלוגתא וחילוקי הדעות ששררו בין בית הלל ובית שמאי ובין קֹרח ומשה (וראו להלן).",
+                    "<b>מחלוקת בביאור \"מחלוקת\"</b>",
+                    "מה היא \"המחלוקת\" הנזכרת במשנתנו? יש מבארים אותה מלשון חילוקי דעות, ויכוח, ויש – וכך עשינו לעיל – כתיאור קבוצה, חלק מציבור גדול יותר. את פירושנו אנו סומכים גם על הביטוי \"מחלוקת\" המצוי בספרות המקרא המאוחרת (דברי הימים־א פרק כז) במשמעות זו, כגון בתיאור עם ישראל כמורכב מיחידות נפרדות אשר שירתו את המלך כל אחת באחד מחודשי השנה: \"על המחלוקת הראשונה לחודש הראשון [פיקד] ישבעם בן זבדיאל, ועל מחלוקתו עשרים וארבעה אלף\" (שם, פסוק ב) וכו'. ועוד תומכת בפירוש זה העובדה שהמשנה איננה מדברת על \"מחלוקת קֹרח ומשה\" אלא על \"מחלוקת קֹרח וכל עדתו\", היינו על קבוצת האנשים שהצטרפה אל קֹרח בניסיונו לערער על סמכותו של משה.",
+                    "עם זאת יש להודות כי יש טעם גם בפירוש האחר, הרואה ב\"מחלוקת\" את עצם הויכוח וחילוקי הדעות. שהרי רק ויכוח אמיתי, המונע על ידי רצון כן להגיע אל חקר האמת, יכול לסייע לבירורה ולאישושה. אבל ויכוח שהוא לשם הויכוח, התנצחות למען ההתנצחות בלא הקשבה אמיתית לדברי הצד השני, בלא נכונות להשתכנע מעמדות אחרות, אין בו תועלת וממילא אין לו תוחלת. ואכן, את המחלוקות בין הלל ושמאי, וביותר בין תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, בית הלל ובית שמאי (עליהם ראו לעיל ב, ט), ניתן להביא כדוגמא לדו שיח פורה, ואפילו ויכוח נוקב וחריף, שאף פעם לא הגיע לידי שלילת האחר, וכל מטרתו היתה להגיע לחקר האמת תוך כבוד הדדי ובלא שיקולים זרים או פניות אישיות. למעשה אפשר לומר כי עיקר ספרות חז\"ל – ובעיקר שני התלמודים, הבבלי והירושלמי – מושתת על מחלוקות, על פסיקות, דעות ותפיסות עולם שונות ואף מנוגדות, ומקום רב מוקדש לליבונן ולניסיון להכריע ביניהן, מתוך אמונה כי \"אלה ואלה דברי אלוהים חיים\". לא כן היה המעשה בקֹרח ובעדתו, אשר באו לחרחר ריב ומדון בשל רצון לזכות בכבוד אישי, ובתור שכאלה ביקשו להרוס ולהחריב, ומי שהתכוון למחלוקת שלא לשם שמים, עתיד היה להיבלע עד מהרה באדמה ולהיעלם מן הארץ.",
+                    "הבאנו אפוא בכפיפה אחת את שני הפירושים של \"מחלוקת\" (ובעקבותיהם הגענו לשני פירושים למשנה) ונמנענו מן המחלוקת.",
+                    "<b>עשיר כקֹרח</b>",
+                    "בתנ\"ך אין רמז לכך שקֹרח היה עשיר (אף שהיה בעל רכוש), אך מסתבר כי זו מסורת פרשנית עתיקה, הנזכרת כבר במאה הראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בספרו \"קדמוניות היהודים\" (ד, 14). חז\"ל יודעים לספר כי קֹרח מצא במצרים את אוצרותיו של פרעה (ירושלמי, סנהדרין י, א), או שגילה את אחד משלושת האוצרות שהטמין יוסף במצרים (בבלי, פסחים קיט ע\"א), ומודגש בדבריהם כי קֹרח \"היה עשיר מכל ישראל\" (שמות רבה לא, ג) וכי שלוש מאות פרדות לבנות – שהן בעלי חיים בעלי כוח רב – נדרשו רק כדי לשאת את מפתחות בתי גנזיו של קרח, ללמדך על העושר האדיר שהיה שמור בהם (בבלי, שם). ועוד מסופר כי קֹרח התגאה מאד בעושרו, וגאווה זו (בין היתר) גרמה לו להתאוות לשלטון, והניעה אותו למרוד (שמות רבה לג, ה). במדרש תנחומא (מטות, ח) משווים בין קֹרח לבין המן וטוענים ששניהם עשירים מופלגים היו וכי עושרם הביא לאובדנם. כל המקורות האלה באים אפוא להזהיר מפני סכנת העושר המופרז, המעביר את האדם על דעתו. וגם אם דמותו של קֹרח שלילית היא בעליל, ראוי לדובר העברית לומר במקום עשיר כרוטשילד – עשיר כקֹרח...",
+                    "אגב: מי שמבקש לדעת מה אירע בשני האוצרות האחרים שהטמין יוסף, ראוי שידע כי אחד מהם כבר נתגלה לאדם רומאי בשם אנטונינוס, בן זמנו של רבי יהודה הנשיא (ראו לעיל ב, א), ואילו המטמון השלישי עדיין ממתין למחפשיו, שכן הוא \"גנוז לצדיקים לעתיד לבוא\" (בבלי, שם).",
+                    "<b>קורותיה של עדת קֹרח</b>",
+                    "לפי המסופר בספר במדבר (פרק טז) הצטרפו אל קֹרח במרידתו במשה \"דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת\", כולם בני שבט ראובן, בכורו של יעקב (פסוק א), וכן אנשים נוספים הקרויים בסתם \"עדתו\". והנה, \"און בן פלת\" נעלם מהמשך הסיפור המקראי ולא נזכר בו יותר, ועל פי התלמוד הבבלי (סנהדרין קט ע\"ב) מנעה ממנו אשתו להמשיך ולהשתתף במרד וכך ניצל, כאשר \"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם\" (פסוק לב). סיפור הצלתו של און בן פלת נשען גם על מדרש שמו המובא בתלמוד (שם): \"און – שישב באנינות [=התאבל על המעשה והתחרט על חלקו בו], פלת – שנעשו לו פלאות\", כשניצל ממוות בטוח. התלמוד גם מספר בפרוטרוט כיצד השקתה אשתו של און את בעלה לשוכרה, כדי שלא יצא אל מחוץ לאהלו, ולאחר מכן יצאה וישבה על פתח האהל כששערה פזור, ולא מכוסה בצניעות כמקובל בעולמם של חכמים. בשל כך לא העזו אנשים להתקרב אל האהל ולהזמין את און להצטרף אל קרח ועדתו בשעה שנקהלו על משה ואהרן. והנה, מתברר כי גם אחרים מעדתו של קֹרח לא נכחדו לגמרי. בספר במדבר (כו, יא) נאמר במפורש, כי \"ובני קֹרח לא מתו\", ולפי חלק מן המדרשים חזרו בני קֹרח בתשובה ממש בשעת היבלעותם באדמה (מדרש תהילים מו, ג), ואף שהם ירדו חיים לגיהינום, נתייחד להם שם מקום, רחוק מן האש ותמרות העשן שבתוכו, ועליו הם עומדים ואומרים שירה (בבלי, מגילה יד ע\"א). בספר תהילים מיוחסים ל\"בני קֹרח\" מזמורים אחדים (כגון מזמורים מב ו־מד), וייתכן שעובדה זו עומדת ביסוד מסורות אלה בדבר גורלם המיוחד. לעומת זאת, קֹרח דתן ואבירם נמחו מעל פני האדמה, והתלמוד הבבלי מספר כי אחד החכמים, רבה בר בר חנה (המפורסם בסיפורי מסע מופלאים שלו), זכה להציץ אל הגיהינום ולשמוע את \"בלועי קֹרח\", הנשרפים באש נוראה אחת לחודש וזועקים מתוך ייסוריהם כי \"משה אמת ותורתו אמת\" (בבא בתרא עד ע\"א)."
+                ],
+                [
+                    "מאמר זה עוסק בזיקה שבין מעשיו של המנהיג במישור הציבורי לבין גורלו האישי. ",
+                    "<b>כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים – אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדו.</b> כל מי שמדריך את הרבים בדרך הנכונה, ומרבה להם כך את זכויותיהם, לא ייכשל בחייו האישיים בעבירה ולא יחטא, שכן הזכויות שצבר הציבור מגנות עליו. ולעומת זאת: ",
+                    "<b>וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.</b> וכל מי שגורם לרבים לחטוא, כובד החטא הציבורי רובץ על כתפיו, ועל כן אין מאפשרים לו לעשות תשובה על מעשיו שלו. כדוגמאות מקראיות לכלל זה מובאים להלן משה רבנו מכאן וירבעם בן נבט מכאן, תוך שהמשנה מחזקת את טענתה ומוכיחה על יסוד פסוקי מקרא שהשניים אכן הרבו את זכויותיהם (ולחילופין את חטאיהם) של בני עמם.",
+                    "<b>משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים – זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל\" (דברים לג, כא).</b> משה לא רק הרבה זכויות לעצמו (\"צדקת ה' עשה\"), אלא גם הפיץ את דרך האלוהים בקרב העם וכך הגדיל את זכויותיהם (\"ומשפטיו [של ה' עשה] עם ישראל\"). זכויות אלה כביכול מקיפות אותו ומגנות עליו שלא יחטא. (אגב: הפסוק, הלקוח מברכת משה לשבט גד, נדרש כמדבר במשה עצמו, בשל ראשיתו שבה נאמר \"כי שם חלקת מחוקק ספון\", מילים שהובנו כעוסקות במקום קבורתו של משה [הוא \"המחוקק\"] שהיה בנחלת שבט גד, וראו לעיל ה, ט.) לעומת זאת: ",
+                    "<b>יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים – חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל\" (מלכים א טו, ל).</b> ובשל חטאים אלה התלויים בצווארו (וראו להלן) נמנע ממנו לחזור בתשובה ולתקן את דרכיו.",
+                    "<b>היש מיתה בלא חטא?</b>",
+                    "משה, כזכור, פותח את מסכת אבות (\"משה קיבל תורה מסיני ...\" [א, א]) והוא שב ונזכר פעמיים בפרק החותם אותה (כאן ולעיל ה, ט), וכך מקנה הופעתו מסגרת למסכת כולה, ורק דברי שבח נאמרים בה אודותיו. והנה, לפי האמור כאן זיכה משה את הרבים ועל כן גם לא חטא (או כלשון הרמב\"ם בפירושו למשנה: \"כל מי שיְיַשֵּר בני אדם – יגמלהו ה' בשימנעהו מן החטאים\"). אך מתברר כי במרחבי ספרות חז\"ל יש הסבורים אחרת, וכי לפי דעתם חטא משה רבנו לא אחת ולא שתיים. על פי אחד מן החיבורים המאוחרים שבספרות זו, \"מדרש פטירת משה רבנו עליו השלום\", מוחה משה בפני האלוהים על שנגזר עליו למות, ובמיוחד עוד קודם לכניסתו לארץ ישראל; לדבריו אין בידו שום עוון שבגינו הוא חייב למות. על דברים אלו משיב האלוהים בחריפות ומונה לא פחות מאשר שבעה עוונות אשר בגינם ראוי היה משה לעונשו. בין אלה הוא מזכיר את סיפור הכאת הסלע במדבר, כאשר משה נצטווה לדבר אל הסלע אך הוא בחר משום מה להכות בו, וכך נמנע מן העם לעמוד על גודל הנס שעשויים דברי ה' לבצע (במדבר כ, ז־יג). פרט לכך בא אלוהים עם משה חשבון גם על דבריו במעמד הסנה, כשניסה להתחמק משליחותו: \"שלח נא ביד תשלח\" (שמות ד, יג), וכן על מילותיו הקשות אל האלוהים: \"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך\" (שמות ה, כג), ועוד. אך לא פחות מהם, לפי חיבור זה, נגזר על משה למות בשל הריגת המצרי (שמות ב, יא־יב): \"אמר לו הקב\"ה: כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? אמר לו [משה]: ואתה הרגת כל בכורי מצרים, ואני אמות בשביל מצרי אחד? אמר לו הקב\"ה: ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?!\". מסתבר שלדעת חיבור זה לא צריך היה משה להרוג את המצרי, ויכול היה למנוע אותו מהכאת העברי בדרכים אחרות.",
+                    "מתברר כי עיסוקם של חז\"ל בדמויות המקראיות, גדולות וקדושות בעיניהם ככל שהיו, לא מנע מהם למצוא בהן גם פגמים, שהרי \"אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא\" (קהלת ז, כ). דמויות מושלמות ניתן רק להעריץ, והעמדת דמויות מופת שאין בהן כל פגם ועוון, מונעת את האפשרות לנסות ולחקותן. ככל אדם הן צריכות מפעם לפעם למעוד, לטעות, אך לתקן את דרכן ולהמשיך בדרך הישר. רק ככאלה יכולים היו חז\"ל להעמידן כדגם ללכת בעקבותיו.",
+                    "<b>ירבעם ומנשה</b>",
+                    "ירבעם בן נבט, שעליו אומרת המשנה כי \"חטא והחטיא את הרבים\", היה מייסדה של ממלכת ישראל, אשר נתפרדה מממלכת יהודה לאחר מות שלמה (סביב שנת 930 לפני הספירה). ספר מלכים, המספר את תולדות פילוג הממלכה (מלכים א פרקים יא־יב), עוין את ירבעם ומשחיר את פניו ככל האפשר, אך מבין דבריו ניתן עדיין לעמוד על אישיותו ומפעלותיו של אדם זה. ירבעם היה \"גיבור חיל\", שהמלך שלמה מינהו לפקיד בכיר בשלטונו. הוא מרד במלך שלמה, ככל הנראה בשל עול המיסים הכבד שהטיל על אזרחי הממלכה, ובשל כך נאלץ לברוח למצרים. לאחר מות שלמה, ירש בנו רחבעם את כיסאו, אך הוא סירב, בניגוד לדברי יועציו הזקנים, להנמיך את דרישות המיסים מאזרחיו: \"אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים\" (שם יב, יא). אנשי השבטים הצפוניים התמרדו בהנהגתו של ירבעם והקימו את מלכות ישראל העצמאית. מאחר שמרכז השלטון והפולחן נותר בירושלים אשר ביהודה, הקים ירבעם בירה חדשה בשכם וכן מערכת דתית מתחרה: מקדשים בדן ובבית אל ובהם עגלי זהב כדי לעבוד באמצעותם את ה'. כן ייסד ירבעם חגים חדשים ומינה כוהנים שלא היו בני שבט לוי. מעשיו אלה העלו עליו את חמתם של אנשי יהודה, ובגללם נאמר עליו כי לא רק חטא בעצמו, אלא שגם החטיא את הרבים. בממלכת הצפון נתפס ירבעם מן הסתם באור אחר, כמי שגאל אותם מעריצותם של המלכים מבית דוד.",
+                    "ספר מלכים נכתב בחוגי אנשי יהודה ומכאן דימויו השלילי של ירבעם, דימוי שאותו ירשו חז\"ל אשר הציגוהו כמלך רשע וכופר, ואף צירפו אותו לרשימה \"מכובדת\" של חוטאים. וכך נאמר במשנה (סנהדרין י, ב): \"שלושה מלכים וארבעה הדיוטות [=אנשים פשוטים] אין להם חלק לעולם הבא. שלושה מלכים: ירבעם אחאב ומנשה ... ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי\". אמנם לגבי מנשה מביאה משנה זו גם דעה חולקת, אך אין בפיה מילה טובה על ירבעם או על אחאב (על בלעם ושאר חבריו ראו במשנה הבאה).",
+                    "ובאשר למנשה, אף שספר מלכים ב (פרק כא) קובע עליו כי \"וגם דם נקי שפך ... הרבה מאד ... לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'\" (פסוקים טז־יז), כבר ספר דברי הימים מספר על חזרתו בתשובה, על תפילתו ועל היענות האלוהים לבקשתו (דברי הימים־ב פרק לג). חז\"ל פיתחו בדרך כלל את דימויו של מנשה כחוזר בתשובה, ומכאן המחלוקת באשר להכללתו בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא."
+                ],
+                [
+                    "מסכת אבות פתחה במאמר שעניינו ב\"שלושה דברים\" (א, א) ולקראת סיום היא חוזרת אל דגם זה. ",
+                    "מסכת אבות פתחה במאמר שעניינו ב\"שלושה דברים\" (א, א) ולקראת סיום היא חוזרת אל דגם זה. -",
+                    "<b>מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.</b> כל מי שמתאפיין בתכונות אשר יפורטו להלן הוא מן ההולכים בדרכו של אברהם או מממשיכי דרכו של בלעם. ומה הן תכונות אלה? ",
+                    "<b>עַיִן טוֹבָה וְרוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.</b> \"עין טובה\" היא נדיבות ונכונות לחלוק דברים עם הזולת וגם לשמוח בשמחתו (וראו עוד ב, יג). \"רוח נמוכה\" היא ותרנות וענווה (ראו לעיל ג, יג), ואילו \"נפש שפלה\" היא ככל הנראה צניעות. ראיות שאכן כך היה אופיו של אברהם מובאות במדרש אבות דרבי נתן (נוסח ב, מה) מיחסו הנדיב אל שלושת המלאכים שביקרוהו מכאן, ומדבריו \"ואנכי עפר ואפר\" (בראשית יח, כז) מכאן. ולעומת זאת: ",
+                    "<b>עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.</b> \"עין רעה\" היא קמצנות והבטה בקנאה על שמחת האחר והצלחתו (ראו לעיל ב, יד), \"רוח גבוהה\" היא גאווה וחוצפה, ואילו \"נפש רחבה\" היא תאווה וחמדנות שאינן יודעות גבול (ויש גורסים: \"נפש קצרה\"). גם לאופיו זה של בלעם מובאות ראיות במדרש אבות דרבי נתן. וממשיכה המשנה ומשווה בין גורלם של אלה לאלה תוך דרשת שני פסוקים מקראיים, ולאור אמונה מלאה בתורת השכר והעונש הבאה לביטוי בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד: ",
+                    "<b>מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע? תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: \"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא\" (משלי ח, כא).</b> אשריהם בעולם הזה, שבו הם אוכלים ונהנים מכל טוב (\"ואוצרותיהם אמלא\"), ואף זוכים בסופו של דבר לחיי העולם הבא מלאי האושר (\"להנחיל אוהבי יש\" – חלק זה של הפסוק מספר משלי נדרש בכמה מקומות בספרות חז\"ל כעוסק בעולם הבא, כגון משנה, עוקצין ג, יב). ",
+                    "<b>אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ\" (תהילים נה, כד).</b> חייהם בעולם הזה מתקצרים (ואין הם מגיעים אף לחצי ימיו של אדם ממוצע) וסופם שהם יורדים לגיהינום. ",
+                    "<b>מה לאברהם ולבלעם?</b>",
+                    "בפירוש למשנה הקודמת הבאנו את דברי המשנה הקובעת על ארבעה אנשים שאין להם חלק לעולם הבא: \"בלעם, דואג (האדומי, שהרג את כהני ה' – שמואל א פרק כב), אחיתופל (מי שהיה יועצו של אבשלום בשעה שזה מרד בדוד אביו – שמואל ב פרקים טו־טז) וגיחזי (נערו של אלישע שנצטרע כעונש על חמדנות יתר – מלכים ב פרק ה)\". אל קבוצה זו של אנשים אכן ראוי לצרף את בלעם המכונה \"רשע\", שנתפס בספרות חז\"ל לשלילה.",
+                    "אך מה הקשר בין בלעם לבין אברהם אבינו? נראה שאת התשובה ניתן למצוא באירועים המקראיים העוסקים ביציאתן של שתי דמויות אלה לדרך: זה לעקוד את בנו כדי למלא את רצון האלוהים, וזה לקלל את עם ישראל כנגד רצון האלוהים ולמען טובתו האישית. והנה, מסורת החוזרת פעמים רבות בספרות חז\"ל קובעת כי \"אהבה מקלקלת את השורה [=הדרך הישרה והנכונה] ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה דכתיב 'וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו' (בראשית כב, ג), ולא היה לו כמה עבדים [שיעשו זאת עבורו]? אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר 'ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו' (במדבר כב, כא), ולא היה לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה\" (בראשית רבה נה, ח). זריזותו של אברהם לבצע את צו האלוהים מועמדת כאן כנגד להיטותו של בלעם לצאת למלאכת הקללה (ואין בתורה אנשים נוספים החובשים את בהמותיהם). זאת ועוד: באברהם נאמר שיצא לדרך \"ושני נעריו אתו\" (בראשית שם, פסוק ג) ואף בבלעם נאמר שיצאו \"שני נעריו עמו\" (במדבר שם, פסוק כב). חכמים לא יכלו להתעלם מן הדמיון שבין שני האירועים ונראה שגם המשנה שלפנינו רואה בו את נקודת המוצא להשוואה, אלא שהיא צועדת צעד נוסף ומדברת על תלמידיהם וממשיכיהם של שתי דמויות אלה, ללא קשר לזהותם הלאומית והדתית. יכול אתה למצוא את תלמידי אברהם גם בין אומות העולם, ותלמידי בלעם עשויים להיות בני עם ישראל דווקא.",
+                    "<b>עפר ואפר, רפש וטיט, סין טין</b>",
+                    "המשנה מדברת בשבחן של הענווה ושפלות הרוח, וגם במקומות אחרים במסכת אבות (כגון ד, ד; ד, יב) עודדו חכמים לאחוז במידות אלה ולהתרחק מניגודן: הגאווה והשחצנות. אפשר להציע כמה הסברים, פסיכולוגיים וחברתיים, לדרך מומלצת זו של חיים, אך בהקשר הדתי, שבו יש לפרש את מסכת אבות, נתבעת הענווה מן האדם – גם החכם והעשיר או המכובד על הבריות – בראש ובראשונה כתוצאה מעמידתו לנוכח האלוהים, המגלָה את אפסותו שלו, וכדברי הרמב\"ם בחיבורו \"משנה תורה\": \"בזמן שאדם מתבונן ... ומכיר כל הברואים, ממלאך וגלגל [=הם גרמי השמים] ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים ... יירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו ... וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה, ריק וחסר\" (הלכות יסודי התורה ד, יב). בסיס אחר לתביעה לנהוג בענווה מוצא ר' לויטס (לעיל ד, ד) במצב הקיומי האנושי: העניו זוכר תמיד שסופם של כל בני האדם זהה: האיִן הוא אותו איִן, \"כי עפר אתה ואל עפר תשוב\" (בראשית ג, יט), ואם כן הוא – מה מקום יש לגאווה? הסבר זה חורג אולי מתחום הדת.",
+                    "ברוח זו נהגו אנשים להוסיף ליד שמם, בחתימת מכתביהם או ספריהם, את כינוי ההצטנעות \"הקטן\". בהקשר זה ראוי להזכיר את הקיצור ס\"ט, המתפרש לא אחת בשיח הישראלי כ\"ספרדי טהור\", היינו כביטוי של גאווה לא מוסתרת במוצאו של אדם. והנה, היה מי שביאר את ראשי התיבות האלה כלשון של הצטנעות דווקא, \"סין טין\" (שהוא התרגום הארמי של \"רפש וטיט\" [ישעיה נז, כ], מעין דברי אברהם על עצמו, \"ואנכי עפר ואפר\"), אך דומה שלא כך הוא, כי ראשי התיבות האלה מצויים כבר באשכנז בימי הביניים כלשון ברכה ומשמעותם דווקא \"סופו טוב\"."
+                ],
+                [
+                    "על פי עדויות רבות נחתמה מסכת אבות בשלב כלשהוא של תולדותיה במאמריו של יהודה בן תימא, ורק מאוחר יותר נוספו אליה מאמרים נוספים וכן פרק ו' כולו. וכך אומר, דרך משל, ר' מנחם המאירי (צרפת, המאה הי\"ג־י\"ד), מפרשני משנתנו: \"'יהי רצון וכו'' – ואפשר שהיה זה סיום המסכתא אלא שניתוספו בה אחר כך דברים\". – יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר ונראה שצורפו כאן יחד שני מאמרים של יהודה בן תימא ובעקבותיהם גם דברי חתימה וסיום למסכת, שאולי לא יצאו מפיו. ",
+                    "<b>הֱוֵה עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.</b> על האדם לקנות לעצמו כמה תכונות המאפיינות בעלי חיים שונים (ראו להלן), אם הוא מבקש לחיות חיים דתיים מלאים, ברוח מה שה' דורש ממנו: גבורה כגבורת הארי לעמוד מול משברי החיים וקשייהם, מהירות כמהירות הצבי בקיום המצוות וברדיפה אחר מעשים טובים, התרוממות לגבהים גבוהים כנשר שאיננו יגע (השוו: \"וקווי ה' יחליפו כוח / יעלו אבר כנשרים / ירוצו ולא ייגעו\" [ישעיה מ, לא]) ועמידה כנמר בעוז רוח ובלא בושה כנגד מלעיזים הלועגים לאדם על אורח חייו. – במאמרו השני של יהודה בן תימא חוזר עניין העזות, אלא שהפעם מדובר בעזות מצח, שהיא חוצפה וחוסר בושה בעניינים שראוי לנהוג בהם בדרך ההפוכה. מסתבר שישנה עזוּת וישנה עזוּת.",
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם ובֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן.</b> החצוף וחסר הבושה דינו לגיהינום, ואילו האדם הצנוע והעניו (ויש גורסים: \"ובוש פנים\") יגיע לגן העדן. – ומכאן לנוסחת חתימה למסכת כולה, כתפילה קצרה המופנית אל האלוהים: ",
+                    "<b>יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.</b> והיא תפילה לקימומה של ירושלים ולחיים של תורה (על \"חלק\" במשמעות של גורל ראו לעיל ה, טו).",
+                    "<b>על יהודה בן תימא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שזמנו לא נקבע בוודאות (ושמו מופיע בחלק מן המקורות גם בלוויית התואר \"רבי\", ושם אביו גם כ\"תומא\"). אם המשפט \"יהי רצון מלפניך ... שתבנה עירך במהרה בימינו\" אכן נאמר על ידו, ואיננו רק תוספת מישנית שנועדה לשמש כחתימת המסכת, נראה שהוא חי לאחר החורבן. מאמרו זה הוא המאמר היחיד המובא בשמו במשנה כולה, אך הוא נזכר בתלמוד הבבלי (חגיגה יד ע\"א) יחד עם חבריו כ\"בעלי משנה\", היינו כחכמים שידיעותיהם במשנה מרובות היו.",
+                    "<b>\"יתגבר כארי...\"</b>",
+                    "כיום נתקלים תושבי מדינת ישראל באריות חיים רק בגני החיות, אולם בתקופות קדומות נוכחותם של האריות בסביבת בני האדם בארץ היתה שכיחה הרבה יותר. בתקופת המקרא, דרך משל, היו האריות מצויים בארץ ישראל ובארצות הסמוכות לה, והם הטילו את אימתם על בני האדם. המקרא מספר על מתי מעט שנאבקו באריות ויכלו להם, כך שמשון (שופטים יד, ה־ו), כך דוד (שמואל א יז, לד־לו) וכך שר צבאו של שלמה, בניהו בן יהוידע (שמואל ב כג, כ), אך אלה הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. עבור בני האדם מן השורה, אפילו זיכרון שאגתו של האריה הטיל אימה: \"אריה שאג מי לא יירא?\" (עמוס ג, ח), ולא לחינם זכה האריה לכינוי \"מלך החיות\": \"מלך שבחיות – ארי, מלך שבבהמות – שור, מלך שבעופות – נשר\" (בבלי, חגיגה יג ע\"ב). וכיאה למלך מונים לו חז\"ל שמות שונים: \"אמר רבי יוחנן: שישה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ\" (שם, סנהדרין צה ע\"א). קשרו של האריה אל השלטון בא לביטוי גם בכיסא המלכות של המלך שלמה, אשר תריסר פסלי אריות עמדו משני צדדיו (מלכים א י, יח־כ), וכן בתיאור שבט יהודה, שממנו יצאה שושלת בית דוד, כ\"גור אריה יהודה, מטרף בני עלית, כרע רבץ כאריה, וכלביא מי יקימנו\" (בראשית מט, ט).",
+                    "גם בתקופתנו המשיך האריה לשמש כמקור השראה לגבורה ולעוצמה. דוגמא לכך היא המסורת אודות בר כוכבא, המוכרת במיוחד משירו של לוין קיפניס (\"איש היה בישראל בר כוכבא שמו ... חיש קפץ על הארי וקל כנשר[!] טס\"), והוא הדין בפסל \"האריה השואג\", מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב, אשר הוקם לזכר שמונת הרוגי הקרב המפורסם בתל חי (1920). האריה ממשיך לשאוג גם בסמלה הרשמי של עיריית ירושלים, בירת המדינה, כסמל לחוסנה ונצחיותה. גם חיל האוויר הישראלי התהדר בכוחו של האריה, כאשר שניים ממטוסי הקרב נשאו את שמו של מלך החיות: ה\"כפיר\" וה\"לביא\".",
+                    "אגב נעיר כי כשבא ר' יעקב בן רבנו אשר (במפנה המאה הי\"ג־י\"ד), לחבר את ספרו הגדול, \"ארבעה טורים\", שהוא ספר הלכה מקיף העוסק בכל מרחבי ההלכה והחיים היהודיים, בחר לפתוח אותו במאמרו של יהודה בן תימא, וכך הקנה למאמר זה את פרסומו הרב. ספר זה זכה לביאור ארוך בידי ר' יוסף קארו (צפת, המאה השש־עשרה), ולימים התבסס ר' יוסף קארו על ביאורו זה בשעה שחיבר את ספרו הידוע \"שולחן ערוך\". ספר פסיקה זה פותח בדיני השכמת הבוקר, וראשיתו במילים: \"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו\". לפנינו אפוא ביאור מיוחד לדברי יהודה בן תימא: גבורה כגבורת האריה נדרשת מן האדם הנתבע לקום משנתו, לצאת ממיטתו החמה והנוחה עם שחר, כדי להתחיל במלאכת התפילה ועבודת האלוהים היומית.",
+                    "<b>\"הצבי ישראל\"</b>",
+                    "דרישתו של יהודה בן תימא \"הוי רץ כצבי\" מעוגנת יפה במציאות: הצבי הינו חיה זריזה ביותר (היכולה להגיע למהירות של 80 קילומטרים בשעה!) ובעלת יכולת ניתור מצוינת (כשני מטרים). הצבי נפוץ היה מאוד בארץ ישראל, כמעט בכל אזוריה, ולפיכך אין מתאים ממנו לשמש כמשל לזריזות הנדרשת מעובד ה'. עוד קודם לדברי יהודה עשה כבר המקרא שימוש בצבי כדי לדמות באמצעותו את המהירים שבגיבוריו. כך, למשל, עשהאל בן צרויה, מחייליו של דוד, שעליו נאמר שהיה \"קל ברגליו, כאחד הצביים אשר בשדה\" (שמואל ב ב, יח). חז\"ל טבעו גם את מטבע הלשון \"הניח מעותיו על קרן הצבי\": \"מי שהלך לו למדינת הים, ועמד אחר ופירנס את אשתו ... הניח מעותיו על קרן הצבי\" (משנה, כתובות יג, ב). האדם האחר, שפירנס את אשתו של האדם שיצא חוץ לארץ, עשה זאת מדעת עצמו ועל חשבונו, ואין הבעל מחויב, לכשיחזור ממדינת הים, להשיב לו את כספו. המפרנס איבד אפוא את מעותיו, כמי שהניח אותם על קרן הצבי הנמלט במהירות. – הצבי שמר על דימויו כבעל חיים מהיר אף בתקופות מאוחרות יותר, וברוח זו קבע דואר ישראל את הצבי כסמלו המסחרי, רמז לשאיפתו להובלת דברי הדואר אל יעדם במהירות הבזק."
+                ],
+                [
+                    "<b>הוּא הָיָה אוֹמֵר.</b> משנה זו חסרה מהרבה מכתבי היד של המסכת והיא נראית כתוספת מִשנית ומאוחרת. ייחוסה ליהודה בן תימא (הנזכר במשנה הקודמת) מפוקפק, ויש נוסחים המייחסים אותה לשמואל הקטן (שנזכר לעיל ד, כד). משנה זו מתבוננת בחיי הגבר היהודי מנקודת מבט סכמאטית – מבלי להביא בחשבון הבדלים אינדיבידואליים וגורמים משתנים רבים אחרים, חברתיים וכלכליים – כדי לקבוע מה הדבר הראוי להיעשות בכל שלב ושלב של החיים. את מאה שנות החיים היא מחלקת ליחידות, תחילה של חמש או שלוש שנים ולאחר מכן של עשר. ",
+                    "<b>בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא.</b> זה הגיל שבו חייב האב ללמד את בנו את אמנות הקריאה, דבר שנעשה על ידי קריאה בספר הספרים. ",
+                    "<b>בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה.</b> הוא לימוד קובצי משנה, שהיא יסוד התורה שעל פה, דבר שלמענו היה הילד הולך אל בתי ספר המיוחדים לכך. ",
+                    "<b>בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת.</b> הוא הגיל שסביבו מגיע הנער לבגרות גופנית ובו הוא מחויב במצוות (וראו להלן). ",
+                    "<b>בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד.</b> הוא לימוד מתקדם יותר, שבוודאי עסקו בו רק בודדים, שעיקרו עיסוק בתורה שבכתב ובעל־פה וקישור ביניהם (על \"תלמוד\" במשמעות זו ראו לעיל ד, טז). ",
+                    "<b>בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה. בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף.</b> והוא גיל הנישואין ובעקבותיהם היציאה לחיים והרדיפה אחר פרנסה ומזונות, לגבר ולמשפחתו. ",
+                    "<b>בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ.</b> שהוא הגיל בו מגיע הגבר לשיא כוחו הפיסי. ומכאן ואילך ממשיכה המשנה ועוסקת בדרגות שונות של התפתחות מנטאלית מכאן ופיסית מכאן. ",
+                    "<b>בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה. בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה.</b> ה\"בינה\" היא יכולת של חשיבה שיטתית והסקת מסקנות על סמך ידע רב, ואילו ה\"עצה\" היא היכולת לסייע גם לאחרים על סמך ניסיון החיים שכבר הצטבר. ",
+                    "<b>בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה. בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה.</b> זה הגיל שבו חייבת החברה בכבודם של הזקנים שבתוכה, כדרך של הכרת טובה על תרומתם לה, שנאמר \"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן\" (ויקרא יט, לב [והשוו לעיל ג, טז]). ",
+                    "<b>בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה.</b> יסוד הדברים בדברי המזמור (תהילים צ, י): \"ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות [=ואם הם גוברים ומתרבים] שמונים שנה\", והיא, לפי דעת המשנה, דוגמא לחיים ארוכים מן הרגיל. (דבר זה נכון לגבי תוחלת החיים הממוצעת של הגבר הישראלי גם כיום.) ",
+                    "<b>בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ.</b> שגופו של הגבר מתכופף, שׁח, בשל זקנתו. ",
+                    "<b>בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם.</b> וזאת כיוון שבדרך כלל נחלשות עד מאוד יכולותיו המנטאליות והפיסיות של האדם בגיל זה, מה עוד שהוא כבר איבד כמעט את כל חבריו והוא נותר בבדידותו, כאילו אין לו קיום כלל. אכן, סיום עגום למסלול חיים ארוך.",
+                    "<b>\"ותודה להוריי שהביאוני עד הלום...\"</b>",
+                    "לפי מסורת חז\"ל מתחייבים ילדים (בנים ובנות) בחובות ההלכתיות החלות גם על המבוגרים משעה שהם מגיעים לבגרות פיסית־גופנית (לפירוט ראו משנה, נידה ו, יא). ואולם כבר בתקופת חז\"ל ראו צורך לקבוע גיל מדויק ואחיד יותר, 13 שנה לבנים ו־12 לבנות, וזאת משום שחכמים עמדו על כך שהתפתחותן הפיסית והמנטאלית של הנערות מהירה יותר מזו של הנערים. ואכן, בהתאם לכך חוגגים – מאז ימי הביניים – בגילים אלה את טכסי בר (מילה ארמית שפירושה: בן) המצווה של הבנים, ובימינו גם את חגיגת בת־המצווה של הבנות. והנה, עד לבגרותם של הילדים אחראים עליהם הוריהם, והם אף עשויים להיענש בגין מעשיהם, ומכאן המנהג שבטכס בר המצווה מברך האב \"ברוך שפטרני מעונשו של זה\": מעתה ייענשו המתבגרים על מעשיהם שלהם, ושיני האבות לא תקהינה עוד אם יאכלו הבנים בוסר. יסוד המנהג לומר \"ברוך שפטרני\" הוא בתקופת חז\"ל (בראשית רבה סג, י), אלא שאפשר לפרש את הדברים שם גם בכיוון הפוך. לפי מקצת מן המקורות, עד שמגיע הנער למצוות הוא עשוי להיענש בגין מעשי הוריו, בעוד שמכאן ואילך הוא אחראי למעשיו שלו, ועל כך מברך הנער בהגיעו למצוות. יסוד לתפיסה זו אפשר לראות, למשל, במסכת כלה א, כ: \"בעוון מה בניו של אדם מתים? ר' אליעזר אומר: בעוון נדרים [=שאדם נודר ולא מקיים], ר' יהושע אומר: בעוון ביטול תורה קטנים מתים\".",
+                    "עד המאה העשרים לא נהגו לציין בהקשר הדתי את גיל בת המצווה בטכס כלשהו. אך השינויים הרבים במעמד האישה במסגרת היהדות – בעיקר בקהילות הקונסרבטיבית והרפורמית, אך גם בקהילה האורתודוכסית המודרנית – הביאו לחידוש טכסים דומים או אף זהים גם לבת, כולל עלייה לתורה (לעיתים רק במסגרת של נשים) או דרשה בציבור, וכמובן חגיגה, שהרי בלעדי \"תודה להוריי שהביאוני עד הלום\" לא ניתן להגיע לבגרות.",
+                    "<b>\"חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים...\"</b>",
+                    "מסכת אבות איננה מקדישה תשומת לב של ממש לילדים ולילדוּת. לעיל שמענו על \"שיחת הילדים\", היינו על שיחה עם ילדים בעניינים של מה בכך (ג, יד), וכי טוב לילד שילמד בנעוריו, כיוון הוא עדיין בבחינת \"ניר חדש\" הקולט היטב את מה שמלמדים אותו (ד, כה) – זאת ולא יותר. גם המשנה שלפנינו איננה מדברת על הילד (הבן) קודם שהוא מגיע לגיל חמש. מתברר כי בעיקרו של דבר ראו חכמים רבים, כאנשי העת העתיקה בכלל, את הילד כ\"מבוגר קטן\", אשר מן הראוי להנחיל לו מעת ילדותו את ערכי הדת ולהרגיל אותו לאורח חיים של שמירת מצוות. השינויים אותם יעבור הילד לקראת התבגרותו נראו להם כשינויים כמותיים ולא איכותיים. משחקי ילדים ושעשועיהם נתפסו לפי זה כבזבוז זמן, ומבוגר העוסק בהם אף הוזהר כי חייו עשויים להתקצר בשל כך (לעיל ג, יד). לעומת זאת מצאנו במדרש (תנחומא, תצוה א) כי \"ילד שעשועים\" הוא ילד בן שלוש או ארבע \"שהוא מתחיל להשיח [=לדבר] ומשתעשע לאביו\", ומשמע שאין עמדה מוצקה אחת גם בסוגיה זו, כמו בכל שאלה חינוכית.",
+                    "מה הגיל הראוי להתחיל את לימוד הקריאה? אין מי שכופר בצורך ללמד את הילדים את מלאכת הקריאה, שכן היא המפתח להשתלבות בעולם המודרני, אלא ששאלת הגיל שבו יש להתחיל לעשות זאת שנויה במחלוקת. בחברה הישגית הדוחפת להצטיינות יש הסבורים כי כבר קודם לגיל חמש צריך הילד להכיר את האותיות, לזהות מילים מסוימות או אף לדעת לקרוא (כמקובל בעולם החרדי). אחרים יטענו כי לכל ילד קצב התפתחות משלו וכי יש להביא בחשבון גורמים רבים – פסיכולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים, חברתיים ואחרים – בשעה שמכניסים אותו אל עולם האוריינות. בין כך ובין כך, המשנה שלפנינו קובעת את הכניסה לגן חובה (גיל 5) כגיל המתאים לכך."
+                ],
+                [
+                    "עיקר המאמרים החותמים את מסכת אבות הוא בשפה הארמית",
+                    "<b>בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ.</b> מילולית: הפוך בה והפוך בה שהכול בה, וכוונתו לתורה, שיש ללמוד אותה חזור ולמד, בכל דרך אפשרית, כי ניתן למצוא בה כל מה שאדם זקוק לו או מחפש בה (וראו להלן). ",
+                    "<b>וּבָהּ תֶּחֱזֵי וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנָּהּ לָא תָזוּעַ.</b> מילולית: ובה תתבונן, ותזקין ותבלֶה בה, וממנה לא תזוז, וכוונתו לומר שעל האדם לעסוק בתורה תמיד (ויש גורסים: \"ובה תהגה\" או \"ובה תהוי\" [=תהיה]), עד זקנה ועד ימי הבלוּת של השיבה, ",
+                    "<b>שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.</b> שאין דרך טובה יותר לעבור בה את החיים מאשר העיסוק התמידי בתורה. ועל המלצה זו, שלכאורה מתאימה רק לתלמידי חכמים או לאנשים בעלי כישורים מתאימים, נאמר."
+                ],
+                [
+                    "<b>בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר: לְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא.</b> מילולית: לפי הצער – השכר, כלומר האדם מקבל שכר משמים על התהליך, על המאמץ, על הטירחה ולאו דווקא על תוצאות הלימוד והעיון, ויש בכך עידוד לכל אדם להשקיע את כל מאודו ויכולותיו בלימוד התורה. – מסכת אבות שפתחה ב\"משה קיבל תורה מסיני\" אשר עברה מדור לדור בידי החכמים שבו (א, א), מסתיימת דווקא בדרישה מכל אדם, יהא אשר יהא, שיעסוק תמיד ודרך קבע בתורה.",
+                    "<b>על בן בג בג</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי שזמנו לא ברור, והוא נזכר במשנה רק כאן, אך מאמרים שונים מפיו נמסרים פה ושם בספרות חז\"ל. אפשר שהיה בן דורו של הלל הזקן (ובמדרש אבות דרבי נתן נוסח א, יב אכן מיוחס מאמר זה להלל), אך נראה יותר שהוא \"יוחנן בן בג בג\" הנזכר בתלמוד הבבלי (קידושין י ע\"ב) כאדם שהיה \"בקי בחדרי תורה\", כלומר במסתריה ובפרטי פרטיה, וחי בתקופה מאוחרת יותר. מסורות מימי הביניים קובעות שהיה גר במוצאו, ויסודן כנראה בניסיון להסביר את שמו המשונה (ויש הכותבים את שם אביו במילה אחת – \"בגבג\"). ויש אף המזהים אותו עם \"בן הא הא\" שנזכר להלן, שהרי \"בג\" בגימטריה הוא 5, כמו ערכה של האות ה\"א.",
+                    "<b>על בן הא הא</b>",
+                    "חכם ארץ ישראלי הקרוי גם \"בן הי הי\" והוא נזכר כמי שנשא ונתן עם הלל הזקן בעניינים שונים (בבלי, חגיגה ט ע\"ב). יש המזהים אותו עם \"בן בג בג\" (ראו לעיל) או קובעים עליו שהיה גר במוצאו.",
+                    "<b>הב כפהו הב כפה</b>",
+                    "כך ניתן לכתוב את משפט הפתיחה של דברי בן בג בג כשהוא הפוך, מסופו לתחילתו. הדבר נראה משונה לעין, אך אין הוא שונה עקרונית מדרכים רבות שבהן מימשו חז\"ל (ומממשים גם היום ההולכים בדרכם) את תביעתו של בן בג בג. הנחת היסוד שלו אומרת כי הכול – העבר, ההווה והעתיד – רשום בתורה בדרך זו או אחרת, ועל הקורא להתאמץ ולגלות זאת בכל דרך קריאה אפשרית: קריאה על דרך הגימטריה (על כך ראו לעיל ג, כג), דרשת המילית \"את\" (לעיל ד, טו), התעלמות מחלוקת הפסוקים, דרשת צורתה של אות או מספר אותיותיה של מילה (מדוע פתחה התורה באות ב? מדוע יש בתיבה הראשונה שבתורה שש אותיות דווקא?) ועוד דרכים מדרכים שונות. כך נותר ספר הספרים כיצירה חיה, שכל דור יכול היה לחזור אליה ולמצוא בה תשובות לשאלות זמנו.",
+                    "האם העלה בן בג בג על דעתו את השימוש במחשב לצורך הפיכה חוזרת ונשנית במילותיה של התורה? דרך זו, שנתחדשה בידי מתמטיקאים וחוקרים ישראלים, אליהו ריפס ודורון ויצטום, רואה את אותיותיה של התורה – תוך התעלמות מחלוקתן למילים ולמשפטים – כרצף בן כ־300 אלף סימנים, שניתן לגלות בו עולמות מופלאים אם מדלגים מאות לאות על פי שיטה קבועה מראש. כך, למשל, ניתן למצוא את השם \"ישראל\" ברצף המילים: \"ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי...\" (בראשית א, לא – ב, א) אם מדלגים מן היו\"ד שבסוף המילה \"הששי\" בדילוגים של שבע אותיות כל פעם, ומכאן ראיה כי עם ישראל עלה בתודעת האלוהים כבר עם הבריאה שנמשכה שבעה ימים. בדרך זו ניתן לגלות, לפי שיטה זו, אירועים היסטוריים רבים. בבראשית טו, ה, למשל, פסוק המזכיר הבטה אל הכוכבים, ניתן לגלות \"חללית\", וכיוצא בזה עוד ועוד. סריקה כזו אפשרית, במיוחד כשמדובר בדילוגים של עשרות אותיות, כמעט אך ורק בעזרת המחשב. השיטה עוררה פולמוס סוער, בעולם האקדמי ומחוצה לו, ומבקרי השיטה ביקשו להוכיח כי בכל טקסט רצוף וארוך (כגון הרומאן \"מובי דיק\" של מלוויל) ניתן למצוא צירופים מעין אלה. הויכוח טרם הוכרע, אך הוא מלמד כי העיקרון של \"הפוך בה והפוך בה דכולא בה\" מתגלה מחדש בכל דור, בדרכים חדשות, אשר רק העתיד יגלה אם מספרן הוא סופי.",
+                    "<b>\"לפום צערא אגרא\"</b>",
+                    "בחברה הישגית היינו אומרים כי שכרו והערכת הצלחתו של האדם (בלימודים, בחברה, בעבודה ועוד) תלויים בהישגיו. בן הא הא מציע, כשמדובר בעולם הלימוד והתורה, תפיסה מנוגדת לחלוטין. השכר ניתן ביחס ישר להשקעה ולאו דווקא להישגים. מדובר, כמובן, בשכר דתי הבא על האדם מן השמים, ומסכת אבות, יש לזכור, נתחברה בהקשר רעיוני זה, ונושא השכר הבא ממרומים נזכר בה עוד כמה פעמים במשפט חוזר: \"נאמן הוא בעל מלאכתך [=האלוהים] שישלם לך שכר פעולתך\" (ב, יט; ב, כא; ולהלן ו, ה). במהלך הדורות עשו רבים שימוש בביטוי \"לפום צערא אגרא\" כדי לדרבן באמצעותו קיום מצוות או הלכות שבקיומן ישנו טורח מרובה, פיסי או כלכלי. כך, למשל, אומר ר' אברהם בן הרמב\"ם (במאה הי\"ג) כי אכן קשה לקיים את מצוות השמיטה, אך \"אם יש בקיום האיסור הזה טורח גדול, הרי לפי מידת הצער השכר, לפום צערא אגרא\" (שאלות ותשובות, סימן פה), וכמוהו רבים.",
+                    "והנה, גם מחוץ לעולם התורה מצאנו מי שמצטט ביטוי זה, ובהקשר בלתי צפוי, דבר המלמד על חיותו. האם ניתן להגיע להישגים ספורטיביים, לפיתוח הגוף, בלי להתאמץ ולטרוח? No pain – no gain יאמר דובר האנגלית (היינו: בלא סבל אין הישגים), ומשפט זה מצוי הרבה דווקא כסיסמתן של אגודות ומכונים לפיתוח הגוף ושריריו. ובארץ תורגם, כמובן, כ\"לפום צערא אגרא\", וכך הוא נפוץ בחוגים הקשורים לעניין.",
+                    "אנחנו, שעסקנו בענייני רוח ולא בסוגיות של חומר, נחייך למראה השימוש המיוחד הזה באמירה מעין אמירתו של בן הא הא, ונקווה – עם סיום פירוש זה לחמשת פרקיה הראשונים של מסכת אבות, שעמל רב הושקע בו – כי נזכה לשכר הראוי, בין אם על המאמץ ובין אם על התוצאה, ואולי הן על זה והן על זה."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שונה הוא הפרק השישי של מסכת אבות מחמשת הפרקים הקודמים לו. לא נמצא אותו בכתבי היד הטובים והקדומים של המסכת, וראשוני מפרשיה, כגון הרמב\"ם, לא עסקו בו כלל.",
+                    "מתברר כי במסכת אבות המקורית, זו שיצאה מתחת ידיו של רבי יהודה הנשיא, היו חמישה פרקים בלבד. והנה, בתקופת הגאונים, בבבל של המאה השמינית או התשיעית, נולד המנהג לקרוא את מסכת אבות בציבור בשבתות שבין פסח לשבועות, כהכנה לקראת חג מתן תורה ומתוך רצון להדגיש את הקשר שבין התורה שבכתב, אשר ניתנה בסיני, ובין התורה שבעל־פה, שמסכת אבות היא מייצגת מובהקת שלה. יש בסיס להשערה, שמנהג זה נולד כתוצאה מפולמוס כנגד הקראים, אשר כפרו בסמכותה של התורה שבעל־פה. כיוון שבין פסח לשבועות חלות תמיד שש שבתות, נוצר הצורך בפרק שישי, בנוסף על החמישה שהיו במסכת מלכתחילה, ועל כן אסף מי שאסף מאמרים שונים של חכמים שונים העוסקים בעיקר במעלתה של התורה ובשבחם של לומדיה, וכך בא לעולם הפרק השישי.",
+                    "פרק שישי זה קרוי במקורות העתיקים בשם \"פרק קניין תורה\" או \"פרק רבי מאיר\". את השם הראשון קיבל הפרק משום שהוא עוסק בין השאר בדברים אשר התורה נקנית בהם (משנה ו), ואף רואה את התורה כאחד מקנייניו של האלוהים (משנה י), ואילו השם השני ניתן לו בשל הזכרת ר' מאיר סמוך לפתיחתו. בין כך ובין כך לפנינו תוספת מאוחרת למסכת אבות, גם אם חלק מן האמור בה הוא קדום.",
+                    "ואכן, נקל לראות שמאמריו של פרק זה שונים בהרבה ממאמרי שאר המסכת. חלקם ארוכים ומפורטים עד מאוד, סגנונם רחב ורוּוי בחזרות והם משובצים בפסוקי מקרא רבים. נמצא ביניהם גם סיפור (משנה ט), שאין כדוגמתו בכל המסכת, ונזכרים בו חכמים שלא נזכרו בחמשת פרקיה הקדומים יותר. מרבית נושאיו של פרק זה כופלים לדברים שכבר נאמרו במסכת בעניין האלוהים, עם ישראל, ובעיקר מעלת התורה ולומדיה.",
+                    "פירושנו לפרק השישי שונה יהיה מן הפירוש לחמשת הפרקים המקוריים שבמסכת אבות, ועיקרו ביאור לשונותיו של הפרק ודיונים קצרים בתכניו ובחכמים הנזכרים בו.",
+                    "<b>שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם.</b>  זו כותרת הפרק השישי, והיא קובעת כי כל האמור בו – למרות היותו תוספת למסכת אבות – גם הוא יצירתם של חכמים, אשר אמרו את דבריהם בלשון הקרובה ללשון המשנה. הזכרת החכמים מביאה בעקבותיה דברי ברכה לאלוהים אשר בחר בהם ובתורתם. ",
+                    "<b>רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר.</b>  על חכם זה ראו לעיל ד, יב. ",
+                    "<b>כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה.</b>  כל מי שעוסק בתורה, הוגה בה יומם ולילה, מלמד אותה לאחרים ומקיים את מצוותיה, מבלי לצפות לשכר או לטובת הנאה אחרת – זוכה לדברים רבים אשר יפורטו בהמשך. ",
+                    "<b>וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַי הוּא לוֹ.</b>  זאת ויותר מזאת: העולם כולו ראוי היה שייברא בזכותו של אדם זה בלבד. והולך ר' מאיר ומפרט מה הם אותם \"דברים\" שזוכה להם העוסק בתורה לשמה, חלקם בתחום שבין אדם למקום וחלקם בתחום שבין אדם לחברו: ",
+                    "<b>נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת.</b>  אדם כזה זוכה להיות הן ידידו של האלוהים (הוא \"המקום\"), אהובו ואוהבו, והן אוהב הבריות, ומי שמשמח בהתנהגותו אלוהים ואנשים גם יחד. ",
+                    "<b>וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת.</b> התורה עוטה על אדם זה תכונות טובות כגון ענווה, יראת שמים ויראת חטא, וגורמת לו ללכת בדרך הישרה והכשרה אשר עיקרה צדק, חסד, יושר ואמת, ואף מרחיקה אותו מן החטא ומרבה את זכויותיו. ",
+                    "<b>וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה\" (משלי ח, יד).</b> מן הפסוק בספר משלי, הנאמר מפי החכמה, היא התורה, לומד ר' מאיר כי ההוגה בה זוכה לבינה ולגבורה, וכן יש בכוחו לייעץ לאחרים עצות טובות ומועילות. ",
+                    "<b>וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין.</b>  ועוד זוכה העוסק בתורה לשמה במעמד חברתי מלא־הדר ובתפקידי הנהגה, וכן בידע המשפטי המאפשר לו לחקור את הדין לעומקו, בשבתו כשופט את בני האדם. ",
+                    "<b>וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק.</b> ועוד הוא זוכה שמן השמים מגלים לו את סודותיה הנסתרים של התורה, וחכמתו הולכת ומתרבה, עד שהוא נעשה כאותם מעיין ונהר השופעים בלא הפסק ונותנים מטובם לעולם כולו. ואחרונה: ",
+                    "<b>וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ. וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים.</b>  אדם כזה הוא צנוע, סבלני ואינו ממהר להיעלב, ובזכות תורתו הוא זוכה לגדוּלה מעל לכל הברואים, והריהו כנזר הבריאה וכשיאה. "
+                ],
+                [
+                    "<b>אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.</b>  מגדולי אמוראי ארץ ישראל שבדור הראשון לאחר חתימת המשנה. ",
+                    "<b>בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה.</b>  בכל עת ועת נשמע מהר סיני (הוא חורב [ראו למשל שמות ג, א]) קול המכריז כי רע ומר יהיה גורלם של האנשים שאינם עוסקים כיאות בתורה, ובכך הריהם פוגעים ועולבים בה. ",
+                    "<b>שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר \"נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם\" (משלי יא, כב).</b>  התורה כמוה כתכשיט מפואר (\"נזם זהב\"), אך מי שאיננו יודע להעריך אותה, ועל כן גם איננו עוסק בה כראוי, הריהו כאותו בעל חיים משוקץ ששמים נזם באפו, דבר המביא לביזויו של הנזם, או (להבדיל) כאישה יפה אך חסרת דעת, שאין ליופיה כל ערך וטעם. וברקע הדברים משחק מילים בין \"נזם זהב באף\" ובין \"נזוף\". וממשיך ר' יהושע בן לוי ומדבר בשבחה של התורה ובמעלת לומדיה, ברוח מה שנאמר בשם ר' מאיר במשנה הקודמת, ",
+                    "<b>וְאוֹמֵר: \"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת\" (שמות לב, טז), אַל תִּקְרָא \"חָרוּת\" אֶלָּא \"חֵרוּת\", שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.</b>  על יסוד משחק מילים המשנה את ניקודה של התיבה \"חרות\", הנזכרת בקשר ללוחות הברית שניתנו בסיני, לומד ר' יהושע כי חוקי התורה ומצוותיה הם המאפשרים לאדם להיות בן חורין, אדם חופשי של ממש, שאיננו כפוף ליצריו הרעים ולתאוותיו. ובכלל: ",
+                    "<b>וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָדִיר, הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת\" (במדבר כא, יט).</b>  כל העוסק בתורה דרך קבע מתקדם ועולה במעמדו, והראיה מובאת מדרשת פסוק הכולל על פניו רק שמות מקומות שעברו בהם בני ישראל בדרכם לארץ. לפי דרשה זו, העיסוק בתורה שניתנה בסיני (היא ה\"מתנה\") הופך את האדם כביכול לנחלתו של האלוהים (\"נחליאל\"), דבר המעלה אותו בסופו של דבר אל דרגה נשגבת (\"במות\"), שכן התורה \"מרוממתו על כל המעשים\" (כאמור בסוף משנה א בפרק זה). קישור הפסוק מספר במדבר אל עניין לימוד התורה נעשה ככל הנראה בהשפעת הפסוק הקודם לו (\"במחוקק במשענותם וממדבר מתנה\") הנדרש כעוסק בענייני חוקים שניתנו במדבר. "
+                ],
+                [
+                    "<b>הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִּבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת – צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.</b>  לאחר שתי משניות שעסקו בעיקר במעלת לימוד התורה ובחשיבות העיסוק בה, עוסקות המשניות הבאות בדרך הראויה ללומד התורה, וראשית לכול בחובה לחלוק כבוד למי שלימד את האדם דבר מה, אפילו מועט: פרק או הלכה (בתורה שבעל־פה), פסוק, דיבור (כנראה: ביטוי) או אפילו אות אחת (בתורה שבכתב). והראיה מובאת מדוד המלך: ",
+                    "<b>שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד.</b>  במסכת כלה רבתי (ה, ד) מסופר כי אחיתופל, יועץ דוד (שמואל ב טז, כג), לימד אותו שאין טעם רב בלימוד תורה ביחידות, וראוי לעשות זאת בחברותא, וכי יש להתפלל בדביקות גדולה. בזכות דברים אלה",
+                    "<b>קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי\" (תהילים נה, יד).</b>  הפסוק במזמור, שנאמר מפי דוד, נדרש גם במקורות נוספים (מדרש תהילים ג, ד ועוד) כפנייה אל אחיתופל בכינויים מכובדים. ",
+                    "<b>וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.</b> וממשיכה המשנה וקובעת כי <b>אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ\" (משלי ג, לה), \"וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב\" (שם כח, י), וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ\" (שם ד, ב).</b> הכבוד שדובר בו עד כאן הוא הכבוד שיש לחלוק לחכמים הלומדים ומלמדים את התורה, המכונה בשני הפסוקים מספר משלי בכינוי \"טוב\". "
+                ],
+                [
+                    " משנתנו ממשיכה את המשנה הקודמת ועוסקת אף היא בדרך החיים הראויה ללומד התורה, תוך שהיא תובעת ממנו חיים של מסירות נפש. ",
+                    "<b>כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה.</b> את התורה יש ללמוד מתוך חיים של צניעות קיצונית, אכילה מועטת של מזון בסיסי (\"פת במלח\" בלבד), שתייה בכמות מדודה (על \"משורה\" ראו יחזקאל ד, יא), שינה שאין בה נוחות וחיי צער, ולמרות כל אלה: ",
+                    "<b>וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל.</b> מתייגע וטורח על לימודהּ. ",
+                    "<b>וְאִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵן, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.</b>  ביסוד הדברים פסוק מספר תהילים, \"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך\" (קכח, ב), הנדרש כעוסק ביגיעה בתורה ובשכר הרב המובטח לעמלים בתורה, בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד (והשוו לביטוי דומה לעיל ד, א). "
+                ],
+                [
+                    " גם משנה זו ממשיכה בתיאור דרך החיים הראויה ללומדי התורה, אלא שבניגוד לקודמתה, שהציעה כיצד לנהוג, מצביעה משנה זו על דברים שיש להימנע מהם. ",
+                    "<b>אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד.</b>  אסור שלומד התורה ירדוף בשל הצלחתו והישגיו אחר מעמד של שררה (\"גדוּלה\") או יתאווה לכבוד (והשוו לעיל ד, ז). ",
+                    "<b>יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה.</b>  שהרי למדנו כי \"כל שמעשיו מרובין מחכמתו – חכמתו מתקיימת\" (ג, יב), וראוי ללומד התורה לא רק נאה לדרוש אלא גם, ובעיקר, נאה לקיים ולעשות. ",
+                    "<b>וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁלַּמְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם.</b>  אל לו לאדם להתאוות לא לחיי פאר, כנהוג בארמונות, ולא לסממני השלטון והגדוּלה, כגון הכתר, כיוון שמה שנזקף לזכותו, היינו תורתו ולימודו, גדולים מהם בערכם, וכתר תורה (ראו ד, ז) חשוב ועדיף על כתר המלוכה. ",
+                    "<b>וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶך.</b> מובטח לו ללומד התורה שהקב\"ה ישלם לו את שכרו במלואו (לביטוי זהה ראו לעיל ב, יט). אף לומד התורה איננו חסין בפני הפיתויים שאליהם נחשף כל בן אנוש, כגון השררה, הכבוד וחיי המותרות, ועליו לחזור ולהזכיר לעצמו מה הם הדברים החשובים באמת. "
+                ],
+                [
+                    "משנה ארוכה זו מונה \"ארבעים ושמונה דברים\", היינו תכונות אופי ודרכי התנהגות ההולמות את לומד התורה האמיתי וכן יתרונות ומעלות שהוא זוכה בהם. חלק מן הדברים הם המאפשרים לקנות ידע עמוק בתורה, וחלקם נובטים ומשתרשים באדם מעצם לימודו, ובזה עולה התורה על המלכות והכהונה, שלגביהן ניתן למנות פחות מעלות כגון אלה (וראו גם לעיל ד, יז). ",
+                    "<b>גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.</b>  ובמסכת כלה רבתי (ה, ו) מונים את שלושים המעלות הכרוכות במלוכה (כגון כסף, זהב, בתים וכרמים, סוסים וכלי מלחמה, אך גם משפט וחסד וכיוצא באלה) ואת אלה הכרוכות בכהונה (תרומה מן המעשר, פדיון הבן, חלה ועוד דברים שהכוהנים זוכים בהם מעצם תפקידם). ",
+                    "<b>וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְבָרִים.</b>  ואלו הם: ",
+                    "<b>בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב.</b> למידה, הקשבה, חזרה על הדברים בקול רם (\"עריכת שפתים\"), לב נבון. ",
+                    "<b>בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה.</b>  והן ארבע תכונות אופי ראויות. ",
+                    "<b>בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב.</b>  והן ארבע דרכי התנהגות נכונה: שירות החכמים ולימוד מדרכם, בדיקה מדוקדקת יחד עם החברים לספסל הלימודים את מה שנלמד (ויש גורסים: \"דיבוק חברים\", לימוד בחברותא), פלפול ודיון בחומר הלימוד יחד עם החברים ויישוב הדעת (או ישיבה ממושכת בבית המדרש). ",
+                    "<b>בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה.</b>  לימוד תורה שבכתב ותורה שבעל־פה גם יחד.",
+                    "<b>בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> המעטה בשעות השינה או בזמן המוקדש לשיחה בענייני חולין, לתענוגות, לשחוק ולעמל כפיים. ",
+                    "<b>בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין.</b> מלומד התורה נדרשים סובלנות, לב טוב, שמיעת דברי החכמים ואמונה בהם וקבלת ייסורים באהבה. ",
+                    "<b>הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ.</b>  ועוד צריך שיהיה לומד התורה אדם צנוע שאינו נדחק למקום שאינו ראוי לו, שמח במה שנפל בגורלו, דבריו זהירים ומסויגים ואין הוא מתגאה בתורה שלמד. ",
+                    "<b>אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים.</b>  הוא אהוב על רבים, וגם אוהב את האלוהים ואת הבריות, את מעשי הצדקה, את דברי התוכחה שמשמיעים באוזניו ואת מעשי היושר. ",
+                    "<b>מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגֵס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, מַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם.</b>  לומד התורה האמיתי בורח מן הכבוד ואינו מתייחס בגסות לב אל מה שהוא לומד, איננו שש לקבוע הלכה לאחרים אך נושא יחד עם חבריו בעול הרבנות, מחפש תמיד את הדרך להכריע את חבריו לכף זכות, ויחד עם זה מצביע לפניהם על דרך האמת והשלום. ",
+                    "<b>מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ.</b>  ותכונותיו בעת הלימוד: לומד ביישוב הדעת ובסבלנות, שואל את שאלותיו כהלכה ומשיב עליהן כראוי, מפנים מה שלמד ואף מוסיף משלו, לומד כדי להפיץ תורה לאחרים וכדי לקיים את מצוותיה, מחכים את רבו בשאלותיו, מוסר בדייקנות את מה ששמע ואף מודה מפי מי שמע הלכות או מאמרי חכמה שונים ומביאם בשם אומרם. ",
+                    "<b>הָא לָמַדְתָּ, כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי\" (אסתר ב, כב).</b> אסתר הודיעה לאחשוורוש בשם מרדכי על תוכניתם של בגתן ותרש להרוג אותו. הדבר נרשם בספר דברי הימים של מלכי פרס ומדי, הוא הספר שקרא אחשוורוש בשעה שנדדה שנתו (אסתר ו, א). באירוע זה החלה גאולת ישראל מגזירת ההשמדה שיעץ המן עליהם. "
+                ],
+                [
+                    " משנה זו מצטטת שמונה פסוקים הבאים ללמד כי קיום התורה ומצוותיה מבטיח לאדם חיים טובים וארוכים בעולם הזה, ואף חיי אושר בעולם הבא. הפסוקים כולם לקוחים מספר משלי והם מדברים במקורם בחכמה ובמעלתה. חז\"ל זיהו את החכמה שספר משלי מדבר בה עם התורה, ומכאן השימוש בפסוקים אלו להוכחת טענתם. בפסוקים השונים חוזרות התיבות \"חיים\" או \"אורך ימים\" ונזכרים ענייני רפואה והגנה. ",
+                    "<b>גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא\" (משלי ד, כב) וְאוֹמֵר: \"רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ.</b> [=הוא הטבור, המסמל את בשרו של האדם] ",
+                    "<b>וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ\" (שם ג, ח), וְאוֹמֵר: \"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר\" (שם ג, יח), וְאוֹמֵר: \"כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים.</b> [=תכשיטים לצוואר] ",
+                    "<b>לְגַרְגְּרֹתֶיךָ\" (שם א, ט), וְאוֹמֵר: \"תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ.</b> [=תגן עליך] ",
+                    "<b>\" (שם ד, ט).</b> וכן הלאה פסוקים נוספים. "
+                ],
+                [
+                    " משנה זו מצביעה על שבע או שמונה מעלות המפארות את בני האדם אשר זכו להן. ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא מִשֻּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר.</b> ר' שמעון בן מנסיא חי בסוף המאה השנייה לספירה והיה בן דורו של ר' יהודה הנשיא (בבלי, ביצה כו ע\"א). על ר' שמעון בן יוחאי ראו לעיל ג, ד. ויש גורסים כאן \"רבי שמעון בן יהודה\", אף הוא מבני דורו של ר' יהודה הנשיא. ואלה שמונה המעלות: ",
+                    "<b>הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים – נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם.</b> טוב הוא לצדיקים וטוב הוא לעולם בכלל אם מתגלות מעלות אלו בלומדי התורה ומקיימי מצוותיה. וממשיך ר' שמעון ומדגים מקצת מדבריו על יסוד פסוקי מקרא שונים המזכירים בקשר לחכמה או לצדקה את התפארת, השיבה, הכוח, העושר, הבנים והכבוד. ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא\" (משלי טז, לא).</b> ופסוקים נוספים כיוצא בזה. ומתברר שגם מידות \"ארציות\" (כגון נוי, עושר או כוח) אינן זרות לאיש החכמה, המוסר והצדקה; אדרבא, האדם השלם מאגד בתוכו שמים וארץ, קודש וחול. ולסיום נאמר כי כל המידות האלה אכן נתקבצו בדמויות היסטוריות ידועות (ומשום מה נזכרות כאן רק שבע מידות, ונראה שעמדה לפני אומר הדברים רשימה קצרה יותר של מידות). ",
+                    "<b>רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו.</b>  והם דברי שבח מופלגים לעורך המשנה, ולצאצאיו. "
+                ],
+                [
+                    " משנתנו מביאה כעת סיפור מעשה – היחיד המצוי במסכת אבות – המדגים את העקרונות שנידונו עד כה במה שנוגע ליחס הראוי אל התורה ולומדיה. ",
+                    "<b>אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא.</b>  חכם ארץ ישראלי שחי במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה. ",
+                    "<b>פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע.</b> [=פגש]",
+                    "<b>בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי.</b>  הסופרים לא היו רק כותבי ספרי תורה, אלא גם מלמדיה ברבים. ",
+                    "<b>אָמַר לִי: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה.</b>  והשוו לעיל ד, יח: \"הווה גולה למקום תורה\". וממשיך ר' יוסי ומנמק את החלטתו לוותר על העושר המופלג שהוצע לו: ",
+                    "<b>לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁלָּאָדָם אֵין מְלַוִּים לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד.</b>  בערבו של יום, כשהולך האדם לבית עולמו (וכדברי קהלת: \"כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא\" [ה, יד]), מתברר לו כי התורה היא בת הלוויה היחידה שראוי ללכת עמה במהלך החיים ואף לאחריהם, ור' יוסי מביא ראיה לדבריו מדרשת פסוק העוסק בחכמה־תורה: ",
+                    "<b>שֶׁנֶּאֱמַר: \"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ\" (משלי ו, כב). \"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ\" – בָּעוֹלָם הַזֶּה. \"בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ\" – בַּקֶּבֶר. \"וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ\" – לָעוֹלָם הַבָּא.</b> התורה מנחה את האדם בדרכו בעולם הזה (\"בהתהלכך\"), שומרת עליו בהיותו בקבר (\"בשכבך\") וממשיכה \"לשוחח\" עמו ולגלות בפניו את צפונותיה גם עם תחייתו מן המתים (\"והקיצות\"). ועוד ממשיך ר' יוסי ומביא שני פסוקים שמהם הוא למד כי טובה התורה מכל אוצרות תבל, כי האלוהים יכול לתת לאדם הרבה יותר ממה שיכולים בני אדם להעניק לו:",
+                    "<b>וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.</b> וזאת על יסוד המסורת שדוד הוא מחברו של ספר זה (ראו לעיל ג, ח).",
+                    "<b>\"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף\" (תהילים קיט, כב), וְאוֹמֵר: \"לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת\" (חגי ב, ח).</b> "
+                ],
+                [
+                    "<b>חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ.</b>  חמישה דברים ברא האלוהים והם לדידו כרכוש היקר יותר מכול. השורש קנ\"ה כולל בתוכו הן את המשמעות של יצירה ובריאה, והן את המשמעות של רכישה וסיגול. ",
+                    "<b>וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה – קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ – קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם – קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל – קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – קִנְיָן אֶחָד.</b> ותביא המשנה ראיה לכל הקביעות האלה מפסוקי מקרא שנמצא בהם השורש קנ\"ה. ",
+                    "<b>תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז\" (משלי ח, כב).</b>  אלה הם דבריה של החכמה, המזוהה בידי חז\"ל עם התורה, הקובעת כי ה' קנה־יצר אותה עם בריאת העולם, בראשית מפעלות הבריאה. נראה שהתורה נזכרת ראשונה בעקבות המסורת אודות יצירתה עוד קודם לשאר הדברים, המנויים להלן על פי סדר התגלותם בהיסטוריה העולמית. ",
+                    "<b>שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי\" (ישעיה סו, א), וְאוֹמֵר: \"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶך\" (תהילים קד, כד).</b>  הפסוק מספר תהילים מלמד כי הארץ היא קניינו של האלוהים, ואילו הפסוק מספר ישעיה מזכיר בצד הארץ את השמים, ועל שניהם הוא קובע שהם נועדו לשימושו של האלוהים, כרכושו הבלעדי. ",
+                    "<b>אַבְרָהָם מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ\" (בראשית יד, יט).</b> במילים אלה בירך מלכיצדק מלך שלם את אברהם, ולפי פשוטו של מקרא \"קונה שמים וארץ\" הוא האלוהים. קשה להבין כיצד ניתן להציג לפי פסוק זה את אברהם כקניין, ואכן במקבילות (כגון מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח ט) נמנים רק ארבעה קניינים, ואברהם איננו אחד מהם. עם זאת בדוחק אפשר לטעון, כי הזכרת אברהם בפסוק זה באה לומר שגם הוא, כמו השמים והארץ, קניינו המיוחד של האלוהים. ",
+                    "<b>יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ\" (שמות טו, טז), וְאוֹמֵר: \"לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם\" (תהילים טז, ג).</b> הפסוק הראשון, משירת הים, קובע מפורשות שעם ישראל הוא קניינו של האלוהים, בעוד שהפסוק השני מובא כדי ללמד שה\"קדושים אשר בארץ\", הם ישראל, הריהם כחפץ שיש לאדוניו עניין מיוחד בו. ",
+                    "<b>בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: \"מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ\" (שמות טו, יז), וְאוֹמֵר: \"וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ\" (תהילים עח, נד).</b> ובפסוקים אלו נאמר כי את ההר שעליו נבנה המקדש אכן \"קנה\" האלוהים, ובמו ידיו כונן עליו את המקדש. "
+                ],
+                [
+                    " המשנה החותמת את הפרק השישי של מסכת אבות מוסיפה על חמשת הקניינים שנמנו במשנה הקודמת, ואומרת כי לא רק הם אלא ",
+                    "<b>כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: \"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו\" (ישעיה מג, ז).</b>  והבריאה כולה שרה את שבחו של האלוהים ומפארת אותו ואת כבודו, ",
+                    "<b>וְאוֹמֵר: \"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד\" (שמות טו, יח).</b> שכן תכלית הבריאה היא המלכת האלוהים על העולם כולו ועל כל ברואיו. אכן, חתימה חגיגית לפרק כולו. ",
+                    "מאז ימי הביניים נהוג להוסיף בשעת לימוד מסכת אבות בסוף כל פרק ופרק את דברי ר' חנניה החותמים את מסכת מכות שבמשנה. על כך מעיד הפירוש המיוחס לרש\"י האומר, \"ולפי שיש בה [=במשנה זו] סיום נאה, נהגו כל העם לאומרה בסוף כל פרק ופרק\", אף שאין היא חלק מן המסכת. לסיום זה ראוי להשוות את המנהג (המתועד אף הוא רק מימי הביניים) להוסיף לפני לימוד כל פרק ופרק את המשנה שבראש הפרק העשירי של מסכת סנהדרין, \"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו'\", ומנהג זה כבר נזכר לעיל, בסוף המבוא לפירושנו זה. ",
+                    "<b>רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר.</b>  חכם ארץ ישראלי שחי בסוף המאה השנייה לספירה. ",
+                    "<b>רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָך הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶנֶאֱמַר: \"ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר\" (ישעיה מב, כא).</b>  ה' שחפץ להרבות את זכויותיהם ואת שכרם של ישראל, הגדיל והאדיר את התורה ומצוותיה, על ידי ריבוי המצוות ועל ידי התביעה להקדיש זמן רב לשם לימוד התורה על מלוא היקפה. העיסוק התמידי במסכת אבות הוא דוגמא אחת להגדלת תורה ולהאדרתה."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Pirke Avot, a New Israeli Commentary, by Avigdor Shinan; Jerusalem, 2009",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002690779"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות",
+        "enTitle": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "key": "A New Israeli Commentary on Pirkei Avot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "מבוא",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Ketubot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Ketubot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3d708c0411d1b105150eb2ab2477d272787b0abd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Ketubot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,669 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Ketubot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כתובות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Perhaps the most famous of all Jewish documents is the ketubah.  In modern times people buy for themselves fancy decorated ketuboth, hang them up on their walls and are (hopefully) reminded of the positive Jewish aspects of their marriage.  Ketuboth are today largely symbolic. ",
+            "In the time of the Mishnah and Talmud, the ketubah was a real marriage contract, written in Aramaic (the language of commerce at the time) and it outlined the husband’s and wife’s financial responsibilities to one another.  Indeed the ketubah had little that was strictly “Jewish” about it, and many of the neighboring peoples used similar types of marriage documents.  Furthermore, the idea of a marriage contract is ancient and certainly predates even the Bible.  The earliest Israelite ketuboth that archaeologists have found are from Elephantine, an Israelite military colony in northern Egypt in the 5th century B.C.E.  The language of these ketuboth is remarkably similar to the language found in the ketuboth mentioned in the Mishnah and the ketubah that we still use today.  ",
+            "Besides referring to the document, the word ketubah can also refer to the minimum marriage payment that a husband (or his estate) owes his wife upon death or divorce.  For a first-time marriage (a woman assumed to be a virgin), the payment is 200 dinar/zuz and for a widow or divorcee the payment is 100 dinar/zuz.  This amount correlates to the bridal price of 50 shekels (1 shekel=4 dinar) mentioned in Deuteronomy 22:28-29 (see also Exodus 22:15-16).  The word ketubah can also occasionally refer to the dowry brought into the marriage by the wife.  Our tractate discusses dowries as well.  ",
+            "While learning this tractate it is important to remember that the understanding of marriage and the shared responsibilities of a husband and wife have changed over the past 2000 years (and especially over the last century).  In the time of the Mishnah husbands were the primary earners in the family and a woman’s place was more typically, although not exclusively, around the home.  ",
+            "In my opinion, throughout history Jewish marital law largely reflects the outside societies understanding of marriage.  For instance, in Islamic lands, where Muslims married more than one women, Jews continued to practice bigamy until modern times.  In Christian countries, where bigamy was prohibited to Christians, Jews ceased practicing bigamy around the year 1000.  Of course, there are limits to Jewish absorption of non-Jewish customs (adultery could never be tolerated), but to a large extent the financial arrangements in Jewish marriage reflect the financial arrangements customary in non-Jewish marriages.  Therefore, in our society, where men and women increasingly share equally as breadwinners and caretakers, I personally believe that Jewish law can and should reflect these arrangements.  However, that is my personal opinion, an opinion that will not be reflected in the mishnayoth themselves.",
+            "Ketuboth is one of the most learned tractates of Talmud in traditional yeshivot for it contains many principles useful in other areas of law.  It will be a challenging tractate, but one that I am sure you will all enjoy.   \n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nKetuboth opens by discussing on which days of the week a virgin marries, and on which days of the week a widow marries.  Note that these customs have not been observed for a very long time, probably already from the time of the Talmud.  Some of the talmudic sources mention persecution of the custom by Roman authorities.",
+                    "<b>A virgin is married on the fourth day [of the week] and a widow on the fifth day, for twice in the week the courts sit in the towns, on the second day [of the week] and on the fifth day, so that if he [the husband] had a claim as to the virginity [of the bride] he could go early [on the morning of the fifth day of the week] to the court.</b> According to the mishnah a virgin is married on Wednesday so that if the husband wants to make a claim against her that she was not a virgin, he can come directly to the court which sits on Mondays and Thursdays and make a claim against her.  If his virginity claim against her is accepted by the court, he may divorce her without paying her the ketubah.  The chapter will continue to discuss the issue of virginity claims and how the judge is to adjudicate them.  Note that virginity claims are already mentioned in Deuteronomy 22:13-22.  The virginity of the bride was of high value in the ancient world and a man who thought that he was marrying a virgin but found that she was not had the right to claim that he had mistakenly married her. The Talmud asks why it is so important that the husband rush to the court to make his virginity claim.  After all, couldn’t he marry on Tuesday and wait two days to make his claim.  The answer in the Talmud is that the rabbis were concerned that he might forgive his wife and stay married to her.  If she had had adultery while betrothed to him, she is considered an adulteress and may not remained married to him.  To therefore encourage him to make a claim, the rabbis enacted that he should marry on Wednesday. There are several other reasons given for this custom in the Talmud, including a belief that these are “lucky days”.  Another interpretation is that a wedding on Monday allows the husband three days after Shabbat to prepare the feast (my how times have changed).  I actually wrote an article in Hebrew about this subject and it was part of my doctorate as well (also in Hebrew).  If anybody would like a copy I would be glad to send them one.  The issue is actually quite complex. The mishnah does not state why widows are married on Thursday.  According to the Talmud this is so their husbands will not go to work the next morning.  On Friday morning, after the wedding, the husband will not go to work because it is the day after the wedding, and Friday is not a full work day in any case.  Therefore, the new couple will have three days to celebrate together.  With a virgin this is not a problem since there is a mandatory seven day celebration for a virgin.  During this celebration, which is today called “the sheva berachot” after the seven blessings said at each meal, the husband is not supposed to go to work.  Note that the custom of a seven day celebration is ancient and is mentioned already in the Bible in connection to Jacob’s marriage to Leah.  He waits seven days before he marries Rachel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to discuss the size of a woman’s ketubah.  To remind ourselves, the ketubah referred to in this mishnah is the minimum payment that a husband must pay his wife upon his death or divorce.  The function of the ketubah was twofold:  to provide financial protection for a woman if she was divorced or widowed and to create a financial deterrent for divorce.  In other words the husband would not want to divorce his wife because it would cost him too much money (I believe this deterrent is often still effective today.)",
+                    "<b>A virgin   her kethubah is two hundred [zuz], and a widow   a maneh (100.</b>  This section provides the basic halakhah that will be discussed throughout the remainder of the chapter.  Assumedly there are two reasons why a widow (which in this context includes a divorcee) receives a smaller ketubah.  First of all, she already received a ketubah from her first marriage, and therefore has some money already saved up.  Second, and probably more importantly, there was a need to encourage men to marry widows and divorcees.  Most men probably preferred first-time marriages.  Second marriages were made cheaper, therefore, to prevent older women from remaining husband-less.  Needless to say, that people should be married was an important value to the rabbis.",
+                    "<b>A virgin, who is a widow, [or] divorced, or a halutzah from betrothal   her kethubah  is two hundred [zuz], and there is upon her a claim of non-virginity.</b>  The Mishnah now begins to discuss exceptional cases, ones which slightly deviate from the typical first marriage or the typical widow or divorcee.  If a woman has been betrothed, but then was divorced before marriage or her husband died before the marriage was completed is in one sense a virgin and in one sense not.  She is a virgin in that she has never had sexual relations, but she is a widow or divorcee as well. [Note that in Hebrew the word for virgin “betulah” can mean either a woman whose physical signs of virginity are intact or it can mean a young woman who has never been married.  The same ambiguity occurs in the Greek word, “parthenon”.]  According to our mishnah, such a woman receives a full ketubah, should she remarry.",
+                    "<b>A female proselyte, a woman captive, and a woman slave, who have been redeemed, converted, or freed [when they were] less than three years and one day old   their kethubah is two hundred [zuz] there is upon them a claim of non-virginity.</b>  In order to understand this section we must understand a few things.  First of all, all of the women mentioned in this mishnah are assumed to have already had sex.  It was assumed that female captives were raped by their captors and therefore a woman who had been taken captive was assumed to no longer be a virgin.  It was also assumed that non-Jews were extremely licentious, and that they would have sex with young girls (I realize that this is extremely bigoted, but there probably was some degree of truth to it in the world in which the rabbis lived).  Therefore a woman who converted was assumed to have already had sex.  Thirdly, it was assumed that slaves were licentious or perhaps were commonly raped by their masters.  In any case, they too were categorically not considered virgins.  Seemingly all three of these types of women should have ketuboth of one maneh [=100 zuz] and their husbands should not be able to claim that they weren’t virgins, because they were married under the assumption that they were not virgins.  However, the other assumption that the mishnah makes is that if a girl is raped before the age of three, her signs of virginity will eventually heal and return [this medical assumption was not unique to the rabbis].  Therefore if these women made the transition from slave to free Jew or proselyte to Jew or from captive to being freed before the age of three, it was assumed that their virginity would return and they could be assumed to be virgins. A note about the Mishnah’s references to sexual intercourse with young girls: The Mishnah will occasionally reference sexual relations with young girls, even under the age of three.  I expect that this will cause discomfort to people reading the mishnah, and when I think of my own three year old daughter, this makes me queasy as well.  We would do well to realize that the Mishnah’s discussion of all legal possibilities does not imply their tacit approval of them.  The Mishnah discusses many crimes without expressing horror over them, because the Mishnah is often interested in legal consequences. The rabbis certainly did not condone sexual relations with girls this young."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses three types of women who don’t fit into the normal categories of virgin/non-virgin.  This is either because they have had sexual intercourse but didn’t lose their physical signs of virginity, or because they are not physically virgins, even though they never had intercourse.",
+                    "<b>When an adult has had sexual intercourse with a young girl, or when a small boy has had intercourse with an adult woman, or a girl who was injured by a piece of wood     [in all these cases] their kethubah is two hundred [zuz], the words of Rabbi Meir. But the Sages say: a girl who was injured by a piece of wood   her kethubah is a maneh.</b> There are three women mentioned in this mishnah.  The first is a young girl who had intercourse with an adult man.  As we mentioned in yesterday’s mishnah, the Sages believed that if a girl has sexual intercourse before three, her hymen will regenerate when she gets older.  Therefore, when this girl gets older she will have her physical signs of virginity, even though she has had sexual intercourse. The second woman is an adult woman who had sexual intercourse with a young boy.  According to the Sages a boy less than nine years old cannot have real intercourse, such that he causes a woman to lose her virginity.  Again, this woman has her physical signs of virginity, but she has had sexual intercourse. The third woman is called a “mukath etz”, literally translated as “hit by a stick”.  This refers to a woman who lost her hymen by something other than intercourse.  In our day we might say she went horseback riding.  This woman no longer has physical signs of virginity, but she has never had sexual intercourse. According to Rabbi Meir, all three of these women receive a full ketubah.  According to Rabbi Meir in order to be considered a non-virgin a woman must have lost her physical signs of virginity through sexual intercourse. The Sages rule that the “mukath etz” does not receive a full ketubah.  The Sages seem to define “virginity” by physicality alone:  one who does not have her physical signs of virginity is not a “halakhic” virgin and does not receive a ketubah of 200 zuz."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the opposite cases of those taught in mishnah two.",
+                    "<b>A virgin, who was a widow, a divorcee, or a halutzah from marriage  her kethubah is a maneh, and there is no claim of non-virginity upon her.</b>  The women in this mishnah have been previously married, and not merely betrothed as were the women in mishnah two.  Nevertheless, they are still virgins for their husbands divorced them or died after entering the huppah (the wedding room) before having had sexual intercourse.  Note that this could certainly occur if the woman was menstruating at the time of marriage.  The mishnah rules that although these women are physically virgins, they are halakhically considered to be non-virgins and are treated as such. Their ketubah payment in a subsequent marriage will therefore be only a maneh and not the full 200 zuz.  If their husband in a subsequent marriage marries them and finds them not to be a virgin, he cannot make a virginity claim against them.  One reason that they are considered to be non-virgins is that by definition a woman who was once married can no longer be a virgin, for the word for virgin in Hebrew implies unmarried.  A second reason is that although the woman claims to be a virgin, since she was married, we cannot assume that she is telling the truth.",
+                    "<b>A female proselyte, a woman captive and a woman slave, who have been redeemed, converted, or freed [when they were] more than three years and one day old   their kethubah is a maneh, and there is no claim of non-virginity upon her.</b>  The women in this mishnah converted, were freed from slavery or were freed from captivity after the age of three years and one day.  Since it is assumed that in their previous state they had sexual intercourse they cannot claim to be virgins when they grow up and get married.  This is because if a girl has sexual intercourse past the age of three years her physical signs of virginity will not return (see the commentary on mishnah two)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses two exceptions to general marriage practice, one a custom in Judah and the second the custom of the priests.",
+                    "<b>He who eats with his father-in-law in Judea without the presence of witnesses cannot raise a claim of non-virginity against his wife because he has been alone with her.</b>  The usual custom in Mishnaic times was to wait for up to a year between the betrothal and the wedding.  During this time the couple were not supposed to have sexual relations.  Generally speaking, the young woman remained in her parental home during this period and the husband-to-be was elsewhere.  However, our mishnah refers to a practice in Judea, whereby the groom would “eat” at his father-in-law’s house.  This may refer to an extended stay.  If he should do so without witnesses that he was apart from his fiancee, he cannot later claim that she was not a virgin at the time of the wedding.  Once he has been alone with her, we are suspicious that he has had relations with her, and therefore he loses the right to make a virginity claim against her.",
+                    "<b>It is the same whether [the woman is] an Israelite widow or a priestly widow    her kethubah is a maneh. The court of the priests collected for a virgin four hundred zuz, and the sages did not protest.</b>  A widow receives a ketubah of one maneh (100 zuz) whether she was from an Israelite family or from a priestly family.  However, the court of priests demanded that virgins from priestly families receive double the normal ketubah payment.  We should remember that in this time period priestly families still formed a quasi-elite.  Furthermore, occasionally the mishnah refers to “court of priests”.  The priests may have had their own legal system, one which derived from the autonomy they had during Temple times.  Priests tended to live in the same area and intermarriage between priestly families was common.  While the Sages did not protest against the custom of the double ketubah, one can sense that the fact that the mishnah mentions that they didn’t protest, signifies some discomfort with the practice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins a series of debates between Rabban Gamaliel, Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua over the credibility of certain legal claims that a woman might make.  Our mishnah deals with virginity claims, the main topic of the chapter.",
+                    "<b>If a man marries a woman and does not find her to be a virgin: She says, “After you betrothed me I was raped, and so your field has been washed away” And he says, “No, rather [it occurred] before I betrothed you and my acquisition was a mistaken acquisition” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say:  she is believed. Rabbi Joshua says: We do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had intercourse before she was betrothed and having deceived him, until she brings proof for her statement.</b> In the scenario in our mishnah, a man comes to court after the first night with his wife and claims that she was not a virgin.  She responds by admitting that she was not a virgin, but counter-claims that she had lost her virginity by being raped and that the rape had occurred after her betrothal.  Both of these claims are essential to her defense.  The fact that the intercourse took place after betrothal means that she did not deceive him by allowing him to betroth her under the false precept that she was a virgin.  The fact that she had sexual intercourse unwillingly is essential if she wishes not to be considered an adulteress.  If she had intercourse with someone other than her husband after the betrothal she would be an adulteress and as such she would not receive her ketubah.  If the court believes both of her claims, then she would receive her ketubah.  Note that the mishnah uses a metaphor for the woman:  she is a field whose top, fertile layer has been swept away, causing a loss to the man.  The comparison of women to fields or houses, as bothersome as it might be to our modern ears, is not uncommon in rabbinic literature. The husband counterclaims that she had relations before betrothal, and that he acquired her under the mistaken assumption that she was a virgin.  It is unclear whether or not he wishes to pay her a ketubah of 100 or he wishes to be totally exempt from paying her a ketubah.  What is clear is that the dispute in this mishnah is financial:  she wishes to receive her full ketubah and he wishes to lessen his payment. Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer rule that the woman is believed and that she receives a ketubah of 200 zuz.  The talmud explains that since the woman is “certain” in her claim, whereas the man does not really know when she lost her virginity, she is believed. Rabbi Joshua says she is not believed until she can bring proof to back up her words.  The talmud explains that Rabbi Joshua reasons that since this is a monetary case, and we generally hold that in monetary cases the burden of proof is on the party which wishes to extract money from the other party, in this case the burden of proof is upon her.  In order to extract her ketubah money from him she must prove that she was a virgin at the time of betrothal."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains another debate between a man and woman over the circumstances in which she lost her physical signs of virginity.",
+                    "<b>She says, “I was struck by a piece of wood”, And he says, “No, you, rather you have been trampled by a man” Rabban gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: We do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having been trampled by a man, until she brings proof for her statement.</b> In this case, when the husband comes to court claiming that his wife was not a virgin, the woman responds that she did not lose her physical signs of virginity through sexual intercourse but rather by “being struck by a piece of wood”, meaning she lost her hymen in some other way.  According to Rabbi Meir (see mishnah three) if the court believes her, she would receive a full ketubah of 200.  According to the Sages she receives a ketubah of 100.  In any case, she is claiming that she does receive some ketubah. The man responds that she lost her virginity by having engaged in sexual intercourse.  The phrase “trampled by a man” is an illustrative means of saying that she had sex with a man and not that she lost her virginity from a “stick”.  Assumedly his goal is to not pay her any ketubah. Again Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer rule in her favor.  The same reason which I offered in yesterday’s mishnah applies here:  since she is certain and he is uncertain, she is believed. Similarly, Rabbi Joshua holds that she is not believed, and that the money remains with the husband.  Again, the same reason as in yesterday’s mishnah applies:  in order for her to extract money she must provide proof."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a woman who is suspected of having had relations with a man prohibited from marrying an Israelite and she claims that while she did have relations with her, he was not the type of man prohibited from marrying an Israelite.  Again there is debate over whether or not she is believed.",
+                    "<b>They saw her talking with someone in the marketplace, and they said to her, “What sort of a man is he?”   [And she answered, “He is] the so-and-so and he is a priest” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.</b> In the Talmud there is debate over what the woman was seen doing.  According to some, she was seen having intercourse with an unknown man, and that “talking” is a euphemism for sex.  Others say that she was merely talking with him, but there was suspicion that they had had sex.  It is important to remember that the situation is that she is a single woman and there is no issue of adultery.  However, if she had had relations with a man who was forbidden from marrying an Israelite, such as a mamzer or a natin, she would subsequently be prohibited from marrying a priest.  When asked who this man was she provides his name and says that he is a priest.  Note that it is not essential that he is a priest; it is sufficient that he is a man who is not prohibited from marrying an Israelite. Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer again rule that the woman is believed and may subsequently marry a priest.  Since she has a presumption of being fit to marry a priest, it requires solid evidence to remove her from this presumption. Rabbi Joshua holds that since she was secluded with him, she loses her presumption of being fit to marry a priest.  She must bring proof that this person was not prohibited from marrying an Israelite and until then she may not marry a priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a single woman is discovered pregnant, and it is unknown to others who the father is.  If the father was from those prohibited from marrying Israelites, then the child will follow his status.  Furthermore, the woman will also be prohibited from subsequently marrying a priest (as in yesterday’s mishnah).  Again, the rabbis debate whether or not the woman is believed.",
+                    "<b>She was pregnant and they said to her, “What is the nature of this fetus?’ [And she answered, “It is] from so-and-so and he is a priest.” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.</b> This mishnah is nearly identical to yesterday’s mishnah, the only difference being that this woman is pregnant.  The reason why the mishnah reiterates the positions outlined in the previous mishnah is to teach that Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer believe the woman even if she is pregnant.  In yesterday’s mishnah, it was unclear whether or not she had even had sex with the man in question.  When asked who he was, she could have said that she never had relations with him.  Therefore, when she admitted that she did but said that she was a priest (i.e. one who is allowed to marry an Israelite), she is believed.  However, in today’s mishnah it is certain that she had relations with someone and she could not make a better claim than to say that the man was fit to marry an Israelite.  [This type of reasoning is common in the mishnah, and it is called “migo”, which means that when a person could have made a better claim, he is believed when he makes a worse claim].  Nevertheless, Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer hold that she is believed. A further innovation is that not only is the woman believed, and she is subsequently allowed to marry a priest, but her child is assumed to be fit to marry an Israelite.  In other words, even though we don’t know for sure that the child is not a mamzer or a natin, the law treats him/her as if he was not. Rabbi Joshua again states that the woman is not believed. Furthermore, her child is assumed to be the child of a natin or a mamzer and may not marry an Israelite until s/he proves otherwise."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe previous two mishnayoth discussed the ability of a woman to marry into the priesthood.  The final mishnah of chapter one continues to discuss this subject.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: it happened that a young girl went down to draw water from a spring and she was raped. Rabbi Yohanan ben Nuri said: if most of the inhabitants of the town marry [their daughters] into the priesthood, this [girl] may [also] marry into the priesthood.</b> The question in this mishnah is can this girl marry into the priesthood.  If the man who raped her was forbidden to marry an Israelite, then she is forbidden to marry a priest. This is true even though she did not willingly engage in intercourse with the man.  Although this sounds like the woman is being punished for having been raped, we would do well to keep in mind that priests were extremely cautious about the “purity” of their lineage.  The laws of who can and cannot marry a priest have nothing to do with morality, at least not as we understand it.  Rather they have to do with the prohibition of defiling the priestly line. Rabbi Yohanan ben Nuri rules that if most of the inhabitants of the town are men who are allowed to marry into the priesthood, meaning that their wives and daughters are allowed to marry priests, then this girl is allowed to marry a priest."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a dispute between a husband and wife over whether the woman was a virgin or a widow when he married her.  Evidently, the written ketubah from their marriage is not available as evidence (perhaps it was never written).  Therefore this is again a question of whether or not the woman is believed.\nWe can further learn from this mishnah that the woman may collect her ketubah payment even if she does not have the document.  This is because the ketubah payment is a court-imposed obligation upon every husband.  The loss of the ketubah document does not mean that the woman will not be able to collect her ketubah payment.",
+                    "<b>A woman became a widow or was divorced. She says, “I was a virgin when you married me” and he says, “Not so, rather you were a widow when I married you”, If there are witnesses that she went out with a hinuma, and with her head uncovered, her ketubah is two hundred [zuz.] Rabbi Yohanan ben Beroka says: the distribution of roasted ears of corn is also evidence.</b> In this the husband and wife come before the court at the time of their divorce.  The woman claims that she was a virgin when her husband married her, while he claims that she was a widow.  The mishnah rules that we check the evidence, and if there is evidence that her wedding was a virgin’s wedding, then she receives her full ketubah. In the absence of hard evidence, she can only receive a ketubah of 100 zuz. There are three pieces of evidence described in our mishnah.  The first is the “hinuma”.  It is uncertain what this word exactly means, and several explanations have been offered.  Albeck explains the word as being a “hymn” sung at virgin’s weddings.  Based on the Talmud’s explanation, Kehati explains a “hinuma” to be a special veil worn only by virgins. The second piece of evidence is that her hair hung down to her shoulders.  This is the manner in which women wore their hair during the procession that led them away from their father’s house. The third sign, mentioned by Rabbi Yohanan ben Beroka is parched corn, which were distributed at virgin’s weddings. We should explain why in this mishnah the woman is not believed and therefore needs to bring evidence that she was a virgin, whereas in the mishnayoth at the end of the last chapter, Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer believed the woman without any corroborating evidence.  The answer is that in this case both the man and woman can claim to be certain of the facts.  He is just as certain that he married a widow as she is certain that she was a virgin.  Therefore neither is believed more than the other.  Since the woman wishes to extract money from the man, the burden of proof is upon her, as is the rule in all monetary claims."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> At the end of the last chapter there was a series of debates in which Rabbi Joshua consistently did not believe the woman and Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer did.  Our mishnah contains a case where Rabbi Joshua does believe the claim made (this time by a man).  The reason why he believes the man in this case is that he invokes a principle called, “the mouth that forbade is the mouth that permitted”.  This halakhic principle means that if a person says something which makes something forbidden to him he is also believed when he says something to make that very same thing permitted to him.  The next few mishnayoth will illustrate this principle and limit its applicability.",
+                    "<b>And Rabbi Joshua admits that, if one says to his fellow, “This field belonged to your father and I bought it from him”, he is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted.</b> In this case Reuven approaches Shimon and tells him that the field that is currently in Reuven’s possession was purchased from Shimon’s father.  Shimon did not approach Reuven first claiming the field, nor is there any other evidence that the field once belonged to Shimon’s father.  Indeed, without Reuven having told Shimon that the field once belonged to Shimon’s father, we would have thought that the field was always Reuven’s.  In this case Reuven is the “mouth that forbade” when he said that the field once belonged to Shimon’s father.  He made a statement that was detrimental to himself.  Since he is the “mouth that forbade”, he is believed to be the “mouth that permits” and state that he purchased the field from Shimon’s father.  Reuven is believed even if he produces no evidence that he bought the field.  Had Reuven kept his mouth shut, Shimon would never have known that the field once belonged to his father.  Therefore, Reuven is believed when he says that it used to belong to Shimon’s father but he bought it from him.",
+                    "<b>But if there are witnesses that it belonged to his father and he says, “I bought it from him”, he is not believed.</b>  In contrast, if witnesses come and state that the field was once Shimon’s father’s field, then Reuven is not “the mouth that forbade”.  He is only the “mouth that permits”, and he is therefore not believed.  After all, had he kept his mouth shut, the field would have been taken over by Shimon.  In order to retain possession of the field he will need to bring proof that he bought it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains another case illustrating the principle of “the mouth that forbade is the mouth that permits”.",
+                    "<b>If witnesses said, “This is our handwriting, but we were forced, [or] we were minors, [or] we were disqualified witnesses” they are believed.</b>  In this scenario, a person comes to court with a document signed by witnesses.  When his opponent claims that the document is a forgery, the witnesses are summoned to the court to testify to their signatures.  The witnesses state that the signatures are indeed their signatures, but that nevertheless the document should not be upheld.  This is for one of three reasons:  they were forced to sign, they were minors when they signed, or they were disqualified witnesses (see Sanhedrin 3:4).  In this case they are believed, and the document is invalid. This is because of the principle of “the mouth that forbade is the mouth that permits”.  Without the witnesses admission that they signed the document, the document would have been invalid.  When they admit that they signed, they are in fact “the mouth that forbade”.  When they say they were forced, or that they were minors or otherwise disqualified, they are the mouth that permits, and they are believed.  To state this another way, if they had wanted to lie they could have said that this was not their handwriting.",
+                    "<b>But if there are witnesses that it is their handwriting, or their handwriting comes out from another place, they are not believed.</b>  If their signature can be validated in another way, for instance by other witnesses testifying that they recognize the signatures, or by another document that contains their signatures, then the witnesses are not believed when they say that they were forced, or they were minors or otherwise disqualified.  This is not a situation where “the mouth that forbade is the mouth that permitted”.  Since they are not believed to say that they were invalid, their signatures are validated and the document is upheld."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The previous mishnah discussed witnesses testifying about their signatures.  This mishnah continues to discuss the subject.",
+                    "<b>[If] one witness says, “This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow”, and the other [witness] says, “This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow”, they are believed. [If] one says, “This is my handwriting” and the other says, “This is my handwriting” they must join to themselves another [person], the words of Rabbi [Judah Hanasi]. But the Sages say: they need not join to themselves another [person], rather a person is believed to say, “this is my handwriting.</b> Generally, two witnesses are required to create valid testimony in Jewish law.  In order to validate a signature two witnesses are needed about each signature on the document.  If each witness affirms his own signature and the other person’s signature, then both signatures on the document have been affirmed by two people, and the document has been validated. However, if each person cannot affirm the other signature on the document, they must find another person to affirm the signature.  Note that one person can affirm both signatures, so long as he recognizes them.  All of this is Rabbi Judah Hanasi’s opinion.  He holds that the witnesses are actually testifying about their signatures and therefore we need two witnesses on each signature. The Sages hold that a person is believed when he affirms his signature.  Therefore, neither needs to bring someone else to join his affirmation.  The Sages reason that the witnesses are actually testifying as to the contents of the document.  Hence the two are in and of themselves sufficient."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss cases that illustrate the principle “the mouth that forbade was the mouth that permitted”.",
+                    "<b>If a woman says, “I was married and I am divorced”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was married, and she says, “I am divorced”, she is not believed.</b>  If the woman herself provides the information that she was married, but then says she is now single because she was divorced, she is believed, because the same mouth that permitted, forbade.  However, if other witnesses testify that she was married, she is not believed when she says she is divorced.  In order to remarry, she will need to bring proof, either with a document or witnesses.",
+                    "<b>If she says, “I was taken captive but I have remained clean”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was taken captive and she says, “I have remained clean” she is not believed. But if the witnesses came after she had married, she shall not go out.</b>  If a woman is taken captive by a non-Jew, she is assumed to have been raped and is subsequently forbidden to marry a priest.  This is because she has had forbidden sexual relations, and priests cannot marry anyone who has had relations with some forbidden to them, even if the relations were against her will.  If the woman says that she was taken captive, and that information is not otherwise known, she is now “the mouth that forbade”.  Hence, when she says that she remained clean, i.e. she was not raped, she is believed and she can marry a priest.  However, if other witnesses testify that she was taken captive, she is no longer the “mouth that forbade”.  Therefore, she is not believed to permit herself to a priest. If before the witnesses come and state that she was taken captive, she marries a priest, he is not obligated to divorce her.  This is because it is not certain that she was raped.  The Talmud says that even if she received permission to remarry before the witnesses came, she may marry a priest.  According to the Talmud, what is essential is that at the point when she was “the mouth that permitted” there was not an earlier “mouth that forbade”.  Therefore, as long as she makes her statement before the witnesses come, she will be allowed to marry a priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the believability of women who were taken captive and claim that they were not raped.",
+                    "<b>Two women were taken captive: one says, “I was taken captive and I am pure”, and the other one says, “I was taken captive and I am pure”-- they are not believed.</b>  This mishnah discusses a case in which it is certain that the women were taken captive and hence they are not automatically believed according to the principle of “the mouth that forbade is the mouth that permits”.  The mishnah teaches that the woman herself is not believed to state that she was not raped, and therefore in this case she will not be able to marry a kohen.",
+                    "<b>But when they testify regarding one another, they are believed.</b>  However, if each woman testifies that the other woman was not raped, each is believed.  This is true even though generally one witness is not sufficient and generally women cannot testify.  The rabbis relaxed some of the laws of testimony in this case because there is no certainty that the woman was raped, it is only a likelihood.  Furthermore, these women are believed even though there is a fear that each might be covering up the other’s having been raped.  The rabbis were lenient in the case of captives and accepted certain types of testimony that would not have been accepted in other types of cases."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah illustrates the same principle employed in yesterday’s mishnah, but uses the example of men who claim to be priests.",
+                    "<b>And likewise two men, [if] one says, “I am a priest”, and the other says, “I am a priest”, they are not believed.</b>  When each man claims to be a priest, neither is believed and neither will receive terumah.  Just as in  yesterday’s mishnah, where a woman could not testify with regard to her own personal status, so too in today’s mishnah a man cannot testify with regard to his own status.",
+                    "<b>But when they testify about one another, they are believed.</b>  However, if both men corroborate the other’s testimony they are believed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah three tannaim debate whether the testimony of a single witness is sufficient to confirm that an unknown person is a priest.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: one does not raise [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.</b>  Rabbi Judah disagrees with yesterday’s mishnah in which we learned that one person is believed to testify that another person is a priest.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: When is this true?  When there are people who object; but when there are no people who object, one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.</b>  Rabbi Elazar limits Rabbi Judah’s statement to a case in which other people protest that so-and-so is not a kohen.  In that type of situation two witnesses are necessary to raise someone to the priesthood. However, in the absence of others’ protesting, one witness is believed to say that someone else is a kohen.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the assistant chief of priests:  one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel agree with the opinion in the previous mishnah according to which a person is always believed to say that a person is a priest. We should note that determining whether a person was a priest must have been an issue of importance and difficulty after the destruction of the Temple.  When the Temple stood, everyone pretty much knew who the priests were, because they were descendents of those who served regularly in the Temple.  Furthermore, when the Temple was destroyed, the records kept in the Temple were probably lost.  Hence testimony about a person’s being a priest became scarcer and hence more essential."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> As we have mentioned before, if a married woman was raped she may return to her husband but only if he is an Israelite.  If he is a priest, she is forbidden from returning to her husband.  If she willingly had sexual relations with another man, the she is forbidden to her husband, even if he is only an Israelite.",
+                    "<b>A woman was imprisoned by non-Jews: if for the sake of money, she is permitted to her husband, and if in order to take her life, she is forbidden to her husband.</b>  When a woman is imprisoned by non-Jewish authorities, there may be a fear that she had relations with one of them.  According to our mishnah, if she was taken in order to collect money, the captors assumedly did not have relations with her, because they would fear that if they rape her they will not get the money they want.  In this case, she is not prohibited to her husband, even if he is a priest. However, if they took her and intended to execute her, and then she somehow escapes or is let free, she is prohibited to her husband, even if he is an Israelite.  The concern is that in order to endear herself to her captors, she willingly had sexual relations with them. Others explain this clause to refer only to the wife of a priest. If she was taken for monetary gain, they did not rape her and she may return to her priestly husband.  However, if she was seized for execution, the captors would not hesitate to rape her and she is forbidden to her husband the priest.  According to this explanation, there is no concern that she willingly had relations with her captor(s) and therefore, if her husband was an Israelite she is in all cases permitted to him.",
+                    "<b>A town that has been conquered by siege-troops: all the priests’ wives who are in it are prohibited [from their husbands]. If they have witnesses, even a slave, even a female slave, they are believed. However, no one is believed as to himself. Rabbi Zechariah ben Ha-katzav said: “By this temple! Her hand did not move out of my hand from the time that the non-Jews entered Jerusalem until they departed.” They said to him: “No one may testify concerning himself.”</b>  If a city has been captured by foreign soldiers, there is concern that the women of the city were raped.  Therefore, all of the women married to priests are forbidden to their husbands.  However, if a woman has a witness who can testify that she was not raped, even if that witness is a slave or a female slave, the witness is believed and the woman is not prohibited to her husband.  What is not allowed, is for a woman to testify about herself or for a husband to testify about his own wife.  This is illustrated by the story of Rabbi Zechariah ben Hakatzav, who swore an oath by the Temple that his wife was with him the entire time that the city was occupied by the foreign troops.  The other Sages responded to him that a person cannot testify about himself, and since this testimony effects him personally, he is not believed. The Talmud notes that if in the city there was a hiding place, all of the women are permitted to their priestly husbands, even if the hiding place could only fit one person.  This is because each woman could claim that she was in the hiding place.  Therefore, even if she says is “I wasn’t raped” she is believed because she could have said, “I hid”."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe entire first two chapters of Ketuboth have dealt with the issue of believability in the absence of evidence or two witnesses.  Our mishnah discusses in which situations a person is believed to testify about things he saw when he was a minor.  That is to say, although minors are not allowed to testify, there are certain things that a minor can see about which he may testify upon reaching adulthood.",
+                    "<b>The following are believed to testifying when they are grown-up about what they saw when they were minors:<br>A person is believed to say “This is the handwriting of my father”, “This is the handwriting of my teacher”, “This is the handwriting of my brother”;</b>  A person is believed to say that the signature on a document is similar to the handwriting of a person with whom they were close in childhood.  The assumption is that a person would remember this well.  Furthermore, this is not really “testifying” but just verifying someone else’s testimony, and therefore there is more room to be lenient in accepting such testimony.",
+                    "<b>“I remember that that woman went out with a hinuma and an uncovered head”;</b>  A person is believed to say that he was at a wedding and the bride wore the signs of a virgin (see mishnah one of this chapter).  The Talmud explains that he is believed because most marriages are first marriages.",
+                    "<b>“That that man used to go out from school to immerse in order to eat terumah”;</b>  A priest must immerse before he eats terumah.  The time of immersion is right before evening.  A person is believed to say that he saw one of his classmates leave school early to immerse in the mikveh, and that hence he is a priest.",
+                    "<b>“That he used to take a share with us at the threshing floor”;</b>  The priests collect their terumah at the threshing floor.  By this person testifying that so-and-so collected terumah, he is saying that he is a priest.  Note that again the mishnah is concerned with verifying the status of priests.",
+                    "<b>“That this place was a bet ha-peras”;</b>  A bet ha-peras is a field adjacent to a field that used to serve as a cemetery but has been plowed over.   The adjacent field may have small pieces of bones there, and therefore a priest may not enter.  A person is believed to identify such a field, even if he only saw it in his childhood.",
+                    "<b>“That up to here we used to go on Shabbat”;</b>  On Shabbat a person may leave his town only 2000 amot.  This is called the “tehum shabbat” or shabbat limit.  A person is believed when he reaches majority age to say that when they were children they would go this far out of the city.  The reason he is believed is that this is a matter that can be verified.",
+                    "<b>But a man is not believed when he says: “So-and-so had a path in this place”; “That man had a place of standing up and eulogy in this place”.</b>  The mishnah lists two things a person cannot testify that he saw as a minor.  First of all he may not testify that a certain person owned a path through someone else’s field.  Second of all, he may not testify that a person owned a place where they used to stand and give eulogies.  Such places were owned on the paths that lead from the cemeteries to the cities.  It would have been like a small, private funeral home. In both of these cases, the testimony involves the ownership of land.  For a person to prove that he owns a piece of land, he will need to bring firmer testimony than this."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDeuteronomy 22:28-29 states, “If a man comes upon a young girl, a virgin who is not engaged and he seizes her and lies with her, and they are discovered, the man who lay with her shall pay the girl’s father fifty shekels of silver and she shall be his wife.  Because he has violated her, he can never have the right to divorce her.”\nThe rabbis learn from these verses that if a man rapes a virgin he must pay her father a fine of 50 shekels, which is the equivalent of 200 dinars.  Furthermore, he must marry her.  Through a careful reading of the wording of these laws the rabbis concluded that this rule applies only to a virgin (betulah) who is also young (na’arah), which means any girl who has reached the age of 12 and has shown signs of pubery.  A girl remains in this status for only six months.  After that she is considered to have reached adulthood and one who rapes her does not pay the fine.\nBefore we proceed, we should remember that the fine was only one payment made by the rapist to his victim.  He also had to pay all of the damages that one pays for injuring another person.  We should also remember that society’s attitude towards rape has changed drastically in the last century.  Rape is a horrible crime and while we are discussing the technical aspects of who receives a fine and who doesn’t, we shouldn’t forget what we are talking about.\nOur mishnah teaches that a man must pay the fine to a woman even if he is not allowed to marry her.",
+                    "<b>These are girls to whom the fine is due:<br>If one had intercourse with a mamzeret, a netinah, a Samaritan;</b>  The women in this section are forbidden in marriage to an Israelite.  Our mishnah teaches that although they are forbidden in marriage, he still must pay them the fine.  A mamzeret was defined in Yevamot 4:9.  A netinah is a descendent of Temple slaves.  The Samaritans were considered a splinter group by the rabbis and Jews were forbidden from marrying them.",
+                    "<b>Or with a convert, a captive, or a slave-woman, who was redeemed, converted, or freed [when she was] under the age of  three years and one day.</b>  It is assumed that a non-Jewish woman is not a virgin.  Captives are assumed to have been raped and slave-women are also assumed to be non-virgins.  Furthermore, as we have learned before, the rabbis thought that if a woman lost her virginity before the age of three years and one day, her physical signs would later return.  Therefore if these women made the passage into being full, free Jews or were redeemed from captivity before the age of three, they are assumed to have returned to being virgins.  Therefore, they receive the fine.",
+                    "<b>If one had intercourse with his sister, with the sister of his father, with the sister of his mother, with the sister of his wife, with the wife of his brother, with the wife of the brother of his father, or with a woman during menstruation, he has to pay the fine,   [for] although these are punishable through kareth, there is not, with regard to them, a death [penalty inflicted] by the court.</b>  The women listed in this section are forbidden to a man, and having relationship with them is punishable by kareth (a punishment inflicted by God and not by the court).  Since the court does not execute the man for having had intercourse with these women, he is liable to pay the fine. Note that in order for him to be liable to pay the fine, these women cannot be married nor have been married.  The only situation that he will be liable to pay the fine for having intercourse with one of these women is if they were betrothed to one of these men and then divorced or widowed before proper marriage.  Had they been married when he raped them, he would be liable for the death penalty for having committed adultery.  Had they been fully married and then divorced or widowed, they would not be considered virgins, and hence he would not be liable to pay the fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches those cases opposite of those mentioned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>And in the following cases there is no fine:<br>If a man had intercourse with a female convert, a female captive or a slave-woman, who was redeemed, converted or freed after the age of three years and a day. Rabbi Judah says:  a female captive who was redeemed is considered to be in her state of holiness (a even if she is of majority age.</b>  In these cases the women are assumed to be non-virgins, and hence do not receive the fine. Rabbi Judah rules that any captive who is redeemed is assumed not to have been raped and is therefore a virgin.",
+                    "<b>A man who had intercourse with his daughter, his daughter's daughter, his son's daughter, his wife's daughter, her son's daughter or her daughter's daughter does not pay the fine, because he forfeits his life, for his death is in the hands of the court, and he who forfeits his life pays no monetary fine for it is said, “And yet no other damage ensues he shall be fined” (Exodus 21:2.</b>  Having intercourse with these women is a capital crime.  Since the man is liable for the death penalty, he does not pay the fine, for there is a principle that one cannot be executed and pay a fine.  This is learned exegetically from the words in Exodus 21:22.  The case under discussion is when a man strikes a woman causing her to miscarry.  The Torah states that if there is no other “damage”, then he must pay the fine.  The interpretation is that if the woman herself doesn’t die, then the striker pays a fine for having caused her to miscarry.  Had she died, the striker would have been a murderer and would not have paid the fine.  Note that this is true even if the damages were caused accidentally.  Although one cannot be executed for an accidental murder, the rule of the Mishnah is that anytime a person commits a crime which is punishable by death had it been committed with intention, he is exempt from the fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the chapter that describes rape in Deuteronomy the Torah refers to a “young girl, a virgin who has not been betrothed”.  As we stated above, the rabbis understand that this verse means that the laws of paying the fine are limited to a “young girl” that is a girl between the ages of 12 and 12 ½ and a virgin.  Our mishnah discusses the meaning of the phrase “who has not been betrothed”.",
+                    "<b>A girl who was betrothed and then divorced Rabbi Yose the Galilean says:  she does not receive a fine. Rabbi Akiva says: she receives the fine and the fine belongs to her.</b> In the case in this mishnah, a girl was betrothed and then either widowed or divorced, and then she was raped.  The question is does she receive a fine?.  Note that if she was betrothed but not divorced or widowed and someone raped her, he would be liable for the death penalty for having committed adultery (she would of course not be liable since she did not willingly commit any crime).  In this case, since he is liable for the death penalty, he does not pay a fine. According to Rabbi Yose the Galilean since the Torah states, “who has not been betrothed” the rapist in this case does not pay the fine. Rabbi Akiva reads the phrase “who has not been betrothed” to be a stipulation for when the father receives the fine.  If she has never been betrothed, then her father receives a fine.  If she has been betrothed, but she is still a virgin, for instance she was divorced or widowed before full marriage, the rapist is liable to pay a fine and he pays it directly to her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah discusses the “seducer” in Exodus 22:15-16:  “If a man seduces a virgin who has not been betrothed and lies with her, he must make her his wife by payment of a bride-price.  If her father refuses to give her to him, he must still weigh out silver in accordance with the bride-price for virgins.”  The rabbis learned that the bride-price referred to in these verses is the same as the 50 shekels referred to in the verses which discuss the rapist in Deuteronomy 22.  Therefore, both a seducer and a rapist must pay a fine of 50 shekels to the father, equivalent to the bride-price which the father would have received had he married her off in a typical fashion.  Our mishnah discusses the other types of payments that the rapist and the seducer must pay and other differences between the two.",
+                    "<b>The seducer pays three forms [of compensation] and the rapist four. The seducer pays compensation for embarrassment and blemish and the fine; The rapist pays an additional [form of compensation] in that he pays for the pain.</b>  The seducer pays three types of payment:  1)  for having shamed her; 2) for having caused her to be “blemished”; 3)  the fine.  The first two of these types of payments will be described in greater detail in mishnah seven.  The rapist must make an additional payment for the pain he has caused her.  Since the women willingly had relations with the seducer, he does not pay for the pain.",
+                    "<b>What [is the difference] between [the penalties of] a seducer and those of a rapist? The rapist pays compensation for the pain but the seducer does not pay compensation for the pain. The rapist pays immediately but the seducer [pays only] if he dismisses her. The rapist must “drink out of his pot” but the seducer may dismiss [the girl] if he wishes.</b>  The mishnah now relates three differences in the penalties of a seducer and those of a rapist.  The first was already mentioned above. The second is that a rapist must pay immediately, whereas the seducer pays only if he decides not to marry her.  This difference is derived from the fact that with regard to the seducer the verse states, “If her father refuses to give her to him, he must weigh out silver” (Ex. 22:16).  By inference we can conclude that if the father does not refuse, then the seducer does not pay.  In contrast, Deuteronomy 22:28 states, “The man who lay with her must pay the girl’s father fifty shekels of silver.”  In this case the ruling is stated unconditionally.  Hence he must pay whether or not the father allows the couple to remain married. The final difference is that a rapist is not allowed to initiate divorce against the woman.  This is derived from the Deut. 22:28, “Because he has violated her, he can never have the right to divorce her.”  In contrast, the seducer is allowed to divorce his wife. [I realize that the idea that the victim of a rape would somehow be rewarded by the rapist having to marry her and never being allowed to divorce her, sounds cruel to our modern sensibilities.  However, if we understand that we are talking about a society where a woman may have been “ruined” and hence unable to get married after having been raped, we will realize that the intent of the law is to protect the woman.  By forcing him to marry her, the Torah affords her the economic protection of a husband, economic protection that may have been quite necessary in ancient society.]"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final clause of the previous mishnah stated, “The rapist must “drink out of his pot”, meaning that the rapist must marry the woman whom he raped.  Our mishnah elaborates this law.  As an aside, we should note that even though he must marry her, the woman is of course given the right of refusal, as is the father.",
+                    "<b>What is meant by “he must drink out of his pot”?<br>Even if she is lame, even if she is blind and even if she is afflicted with boils [he may not dismiss her].</b>  The rapist must marry the woman whom he has raped, even if she has some physical handicap that makes him not want to marry her.  He lost his right to decide whether or not he wanted to marry her when he raped her.",
+                    "<b>If she was found to have committed a licentious act or was unfit to marry an Israelite he may not continue to live with her, for it is said, “And she shall be for him a wife”(Deut. 22:29) a wife that is fit for him.</b>  However, he may not marry a woman who is halakhically forbidden to him.  After all, if this were not so, a man could rape a woman and thereby allow himself to marry a woman who would have otherwise been forbidden to him.  The mishnah lists two types of such women.  The first is a woman who “has committed a licentious act”.  This refers to a woman who committed adultery after he had married her.  As is always the case, a husband may not continue to live with his wife if she had committed adultery.  If in this case, the rapist married the woman and then she committed adultery, he may not remained married to her. The second example is a woman who is not allowed to marry an Israelite, such as a mamzeret or a natinah.  If he raped such a woman, he may not marry her, and if he did marry her, he must divorce her.  Similarly, if he was a kohen and he raped a divorcee, he is not allowed to marry her.  This halakhah is derived from a midrashic reading of the words “And she shall be for him a wife”, which are read by the rabbis to mean that the woman must be halakhically “fit” to be his wife.  If she is not, he is allowed to divorce her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that if the girl herself receives the fine, then she only receives it if she is raped.  If she consents to having relations with the man, he does not pay the fine.",
+                    "<b>An orphan who was betrothed and then divorced Rabbi Elazar says that one who seduces her is exempt but one who rapes her is liable [to pay the fine].</b> In the case in this mishnah the fine surely would go to the girl, for her father is no longer alive.  In fact, the Talmud explains that the despite the fact that the mishnah refers to an orphan, this mishnah actually refers to any girl who was betrothed and then divorced or widowed, and that the mishnah is according to the opinion of Rabbi Akiva in the previous mishnah.  A girl who was betrothed and then divorced is called “an orphan while her father is still alive” because once she is betrothed, she is out of her father’s domain.  In this case, if she was seduced then the man does not pay the fine because she consented.  If raped he must pay the fine, as Rabbi Akiva stated in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with three types of payment that the seducer must pay:  embarrassment, blemish and the fine.  These were listed above in mishnah four.",
+                    "<b>How is [the compensation that is paid for] embarrassment [reckoned]? It all depends on the status of the offender and the offended.</b>  Embarrassment is relative to the social standing of the woman and the man.  The higher the social standing of the woman, the higher this payment will be, and the lower the social standing of the man, the higher the payment will be.  Others explain that a man of higher social standing will pay a greater payment because he embarrasses the woman more.",
+                    "<b>How is [the compensation that is paid for] blemish [reckoned]? She is regarded as if she were a slave to be sold in the market place [and it is estimated] how much she was worth then and how much she is worth now.</b>  The blemish of a woman raped is calculated the same way that blemishes caused by other types of injury are calculated.  An estimate is made how much she would have been worth as a slave sold on the market before she had relations (either by seduction or rape) and how much she was worth afterwards.  This is the same way that an estimate would be made for a payment for blemish if, for instance, someone cut off someone else’s hand.  What is somewhat puzzling is why a virgin slave would be worth more than a non-virgin slave.  The Talmud supposes that a master may want to purchase a female virgin slave on behalf of his trustworthy male slave, one whom he might want to “reward”.",
+                    "<b>The fine is the same for all. And any sum that is fixed in the Torah remains the same for all.</b>  Any fine that is given a fixed sum in the Torah, is fixed and can never be raised or lowered.  Such is the case with the bride-price.  Therefore, a seducer will pay a fine of 50 shekels whether he has relations with a poor girl or with the daughter of a king.  Other examples of fixed sums in the Torah are an ox that kills a slave (Exodus 21:32) and a husband who makes a false virginity claim against his wife (Deut. 22:19)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAccording to Exodus 21:7 a father has the right to sell his daughter into slavery.  In interpreting this verse, the rabbis limited this right to when she is a minor, meaning before she both achieves puberty and reaches the age of 12 years [that is to say, one who has reached puberty but is not yet 12 or is 12 but has not reached puberty is still considered a minor].  After this age she is considered a “young woman” (na’arah) and her father may no longer sell her.  It is at this age that if she is raped or seduced her father receives a fine.  The period in which a woman is considered a “na’arah” can be no longer than six months.  After this period, she has reached what was considered to be majority age, and there is no fine incurred by one who rapes or seduces her.",
+                    "<b>Wherever there is the right of sale there is a fine and wherever there is a fine there is no right of sale. In the case of a minor there is the right of sale and there is no fine; In the case of a young woman there is a fine but no right of sale. In the case of a girl who has reached majority age there is no right of sale and there is no fine.</b> When a girl is of an age where her father may sell her, according to our mishnah one who rapes or seduces her does not incur a fine.  This is learned exegetically from the fact that Deut 22:28 which discusses the fine for rape uses the word “na’arah”.  The mishnah concludes that only one who rapes or seduces a “na’arah” incurs the fine and not one who does so to a minor. We should note that according to the Talmud this mishnah is only Rabbi Akiva’s opinion.  The other sages held that one who rapes or seduces a minor is also liable to pay the fine. When the girl reaches the age of being a “na’arah”, her father can no longer sell her, because Exodus 21:7 refers only to minors.  However, at this age one who does rape or seduce incurs a fine. Finally, six months after becoming a “na’arah” a girl becomes a “bogeret”, one who has reached majority age.  At this point her father loses most of his rights vis a vis her.  He can no longer marry her off or sell her.  She is legally independent.  One who rapes or seduces her does not incur a fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe concept taught in this mishnah is that one who admits of his own accord that he has committed a crime, without before having evidence brought against him, is exempt from paying the fine.  He must, however, pay any penalties that are compensatory and not considered fines.",
+                    "<b>He who declares, “I seduced the daughter of so-and-so” must pay compensation for embarrassment and blemish on his own admission but need not pay the fine.</b>  If a person admits that he seduced someone’s daughter he does not pay the fine.  He does, however, make the other payments.",
+                    "<b>He who declares, “I have stolen” must make restitution for the principal on his own evidence but need not repay double,  fourfold  or fivefold.</b>  A thief is liable to pay back double the amount which he stole.  If he slaughtered or sold the animal he must pay back four or five times its value.  The double, fourfold and fivefold payments are fines, whereas the restitution for the principal is not a fine.  Therefore, if a man admits to having stolen something, he only pays the principal.",
+                    "<b>[He who declares,] “My ox has killed so-and-so” or “the ox of so-and-so” must make restitution on his own evidence. [If he said] “My ox has killed the slave of so-and-so” he need not make restitution on his own evidence.</b>  If a person’s ox kills someone or someone else’s ox, the ox owner must make financial restitution (see Exodus 21:30).  This is not considered a fine and therefore if a person admits that his ox killed another ox or a human being, he must make restitution.  However, if an ox kills a slave there is an automatic penalty of 30 shekels (see Exodus 21:32).  Since this is a fixed sum, a person who admits that his ox did so is not liable to pay the fine.",
+                    "<b>This is the general rule: whoever pays more than the actual cost of the damage he has done need not pay it on his own evidence.</b>  The mishnah now sums up what we learned above.  If a person is liable to pay a fine that is more than the actual damage, or actually a sum that is set arbitrarily and is independent of the damage, he doesn’t pay upon his own admission.  The reasoning behind this may be that fines are in order to prevent the person from committing another crime.  Therefore, if he comes forward and admits to what he has done (and it was not otherwise known) the need for a penalty does not exist.  On the other hand compensation is needed for the loss incurred by the victim and therefore compensatory penalties are paid in any case."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the issue of who receives the payments if a girl is raped or seduced.",
+                    "<b>If a young girl was seduced [the compensation for] her embarrassment and blemish and the fine belong to her father; [and the compensation for] pain in the case of one who was raped.</b>  This section teaches that all of the payments that are incurred by one who rapes or seduces a young girl are given to the father.",
+                    "<b>If the girl’s case was tried before her father died [all the forms of compensation] are her father’s. If her father [subsequently] died they are her brothers’. If her father died before her case was tried they are hers.</b>  The mishnah now begins to deal with various situations in which the father died.  The question is:  does the money go to the girl herself, or does it go to her brothers who inherit her father? If the case was tried before the father died and then her father died the payments go to her brothers.  This is because once the case was tried it is as if the father had already collected, even though he may not actually have collected.  In essence the rapist or seducer owes the father money.  Since this is so, when he dies, the seducer or rapist pays the money to the brothers, the father’s inheritors. However, if the father died before the case was tried, the money belongs to her.  This is because at the point that it was determined that the rapist or seducer owes the money, she was already an orphan.",
+                    "<b>If her case was tried before she became of majority age [all forms of compensation] are her father’s. If her father [subsequently] died they are her brothers’. If she became of majority age before her case was tried they are hers.</b>  This section deals with a situation in which the money has not been collected and she became of majority age.  At this age her father no longer receives money that she earns. If the case was tried before she became of majority, and then the father died, the money goes to her brothers, for the same reasons outlined above.  Since the debt was owed to the father, the brothers inherit this debt.  However, if the case was not tried until after she became of majority age, the payments go directly to her, even if her father is still alive.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says if her father died before she could collect [the payments] they belong to her.</b>  According to the opinion in the above sections, the point at which the debt is determined is the trial.  Rabbi Shimon disagrees and says that if she didn’t collect before her father dies, even if they have already been to trial, the money goes to her.  According to Rabbi Shimon, the father does not bequeath money that is owed to him to his sons.",
+                    "<b>Her handiwork and anything she finds, even if she had not collected [the proceeds] belong to her brothers if her father died.</b>  While a daughter is in the status of a “na’arah” or younger all of her earnings belong to her father.  Our mishnah teaches that any work she did or things that she found, even if they have not yet been collected (such as wages) already belong to her father.  If he dies they go to her brothers as part of their father’s inheritance."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss financial rights that a father accrues from his daughter.",
+                    "<b>If a man gave his daughter in betrothal and she was divorced, [and then] he gave her [again] in betrothal and she was widowed, her ketubah belongs to him.</b>  In this case the daughter was only betrothed and then widowed, betrothed and then widowed again.  The mishnah teaches that since she was never fully married, both ketuboth (200 zuz for each marriage) belong to her father.  As long as she is not fully married, he never fully relinquishes control over her.",
+                    "<b>If he gave her in marriage and she was divorced [and then] he gave her [again] in marriage and she was left a widow, her ketubah belongs to her. Rabbi Judah said: the first belongs to her father. They said to him: as soon as he gives her in marriage, her father loses all control over her.</b>  In this case the daughter is married twice.  According to the first opinion in the mishnah, both ketuboth belong to her.  According to this opinion, as soon as she is married, her father loses all control over her, and he can not make any financial gains through her.  According to Rabbi Judah, the first ketubah belongs to her father, because it was written before the marriage and hence it was a debt incurred while she still lived in her father’s home.  According to the other sages who respond to Rabbi Judah, the collection does not go according to when it was written, but rather her status at the dissolution of the marriage.  Since at this point she was independent, her father has no right to her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDeuteronomy 22:13-21 discusses a man who makes a virginity claim against his wife.  Verse 19 states that if he was found to be lying “They shall fine him a hundred shekels of silver and give it to the girl’s father; for the man has defamed a virgin in Israel.”  Verses 20-21 state that if the claim was found to be true, then the woman is stoned.  Verses 22-23 deal with a betrothed woman who commits adultery, who is also stoned.  From the phrase “a virgin in Israel”, our mishnah derives that the punishment of stoning is meted out in both of these cases only if the woman was a born Israelite.  If she was a convert, then she is punished by strangulation, as are other adulterers.",
+                    "The mishnah lists three types of women who have committed an act of fornication, i.e. adultery.  The first is a woman who has converted with her mother, the second is one whose mother converted between conception and birth, and third is one whose mother converted before conception.  Each woman/girl has slightly different consequences to her crime.",
+                    "<b>The daughter of a convert who converted together with her mother and then committed an act of fornication is subject to the penalty of strangulation. She is not [stoned] at the door of her father’s house nor [does her husband pay the] hundred sela’.</b>  Since this girl is herself a convert she does not count as a “virgin of Israel”.  Therefore, if she commits adultery, she is punished by strangulation, the typical punishment for adultery.  Deuteronomy 22:21 states that if the charge of not being a virgin was true, “then the girl shall be brought out to the entrance of her father’s house, and the men of her town shall stone her to death.”  Since this girl was not a “virgin of Israel”, she is not brought out to the entrance to her father’s house.  If the husband’s claim against her was false he need not pay the 100 sela [=shekel] fine, for she was not a “virgin of Israel”.",
+                    "<b>If she was conceived in unholiness but her birth was in holiness she is subject to the penalty of stoning. She is not [stoned] at the door of her father’s house nor [does her husband pay the] hundred sela’.</b>  In this case the girl was conceived in unholiness, meaning her mother was not an Israelite when she was conceived.  However, the mother converted before the birth and therefore she was born “in holiness”.  In this case she is stoned if she commits adultery while a betrothed virgin.  However, she does not get taken out to the entrance of her father’s house nor is her husband fined 100 shekels if he made a false claim against her.  In other words she is in some ways treated like a full Israelite and in other ways she is not.",
+                    "<b>If she was both conceived and born in holiness she is regarded as a daughter of Israel in all respects.</b>  Although this girl’s mother is a convert, she herself is considered a full Israelite.",
+                    "<b>A girl who has a father but no door of her father’s house; or a door of her father’s house but no father, is subject to the penalty of stoning [the verse did not state] “the opening of her father’s house” (Deut. 22:21) except as a precept.</b>  This section teaches that if a girl has no father, or has a father but her father’s house doesn’t have a house with an entrance (for instance he is homeless), she is still liable to be stoned should she commit an act of fornication while betrothed.  When the Torah states that she shall be taken out to the entrance of her father’s house, the intention was not that if she didn’t have a father with a house with an entrance, that she would not receive the prescribed penalty. Rather the intention was that if she should commit such an act of fornication, she should be stoned at the entrance to her father’s house, if such a place exists.  In other words, its lack of existence does not impede upon the carrying out of the other elements to the passage in Deuteronomy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah delineates basic rights that a father has over his daughter and that a husband has over his wife.  In addition the mishnah outlines basic responsibilities that a husband has to his wife.  We can easily see from this mishnah that the society that the Mishnah envisions/reflects is patriarchal.  The father/husband is head of the household.  Most of the earnings of the members of the household belong to him and he has the responsibility for providing for them.",
+                    "<b>A father has authority over his daughter in her betrothal [whether it was effected] by money, document or intercourse.</b>  When we learn the first mishnah in tractate Kiddushin we will see that there are three means by which to effect betrothal:  money, document or intercourse.  Our mishnah teaches that a father has the right to accept money or document on behalf of his daughter in order that she should be betrothed.  He also has the right to give her to a man with whom she will have intercourse and thereby become betrothed.  This right is limited to a girl who has not yet reached majority age (typically 12 ½).  After that the girl receives her own betrothal.",
+                    "<b>He is entitled to anything she finds, to her handiwork and to annul her vows.</b>  Any money a daughter might earn belongs to her father.  This includes things she might find and her handiwork (for instance weaving, sewing, work in the field, etc.).  In addition the father has a right to annul her vows (see Numbers 30:6).  The reason that annulling vows is listed in this clause is that it is in essence an economic right since a vow could prevent him from having her handiwork.  For instance if she took a vow that any thing she finds is forbidden to her father, she would thereby deny him of one of his economic rights.",
+                    "<b>He receives her get but he has no usufruct [from her property] during her lifetime.</b>  If the father betroths his daughter and then the husband decides to divorce her before fully marrying her, the father receives the get.  However, if the girl was married, the father no longer has any domain over her.  If the girl should come into money while still in her father’s house, the principal belongs to her as well as the interest (the usufruct).  However, if she dies, her father inherits both the principal and the usufruct.  The normal way that a girl would come into money that does not automatically belong to her father is by inheriting her mother’s father.  This would happen if her mother died before her grandfather died (for if her grandfather died first when her mother died her husband would inherit her) and her mother was an inheritor (i.e. her grandfather had no sons).  In such a case she would inherit her grandfather.",
+                    "<b>When she marries, the husband surpasses him [in his rights] in that he has usufruct during her lifetime.</b>  A husband has more rights than the father in that the husband does have right to the usufruct from his wife’s property during her lifetime.  This could happen if she received an inheritance after the marriage.  If she should die before her husband dies then he would inherit the principal as well, but if the husband would die first he would never own the principal.  The husband also has rights over whatever his wife finds and whatever money she earns.  He also can annul her vows.",
+                    "<b>And he is obligated to feed her, to pay a ransom for her and to provide for her burial. Rabbi Judah says: even the poorest man in Israel must provide no less than two flutes and one lamenting woman.</b>  The mishnah now begins to list the husband’s responsibilities towards his wife.  The primary responsibility is to provide food.  He also must provide her with clothing and shelter.  If she is taken captive he must pay a ransom in order to redeem her.  From the very fact that this is listed as a basic responsibility of the husband to his wife clearly demonstrates that kidnapping must have been a serious problem. The husband is also responsible to pay for his wife’s burial.  According to Rabbi Judah, even if the husband is poor he must provide two flutes and one lamenting-woman for the funeral."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the exact point in which a betrothed woman ceases to be in her father’s domain and is transferred to her husband’s domain.  We should note that different sources reflect different answers to this question.  The question is of import because as long as she is in her father’s domain, he inherits her and he benefits from her work.  Once she is in her husband’s domain, the husband gains such rights.  Furthermore, there is importance for an Israelite girl who is betrothed to a priest.  As long as she is in her father’s domain, she does not eat terumah.  She is allowed to eat terumah when she enters her husband’s domain.",
+                    "<b>She remains in the domain of her father until she enters the domain of her husband [by going into the bridal chamber] at marriage.</b>  In a normal situation the girl is in her father’s domain until she enters the bridal chamber (huppah) with the intent of becoming married.",
+                    "<b>If her father delivered her to the agents of the husband she passes into the domain of her husband. If her father went with the husband’s agents or if the father’s agents went with the husband’s agents she remains in the domain of her father. If her father’s agents delivered her to the husband’s agents she passes into the domain of her husband.</b>  The following clauses of the mishnah deal with a situation in which there is some distance to be traveled between the father’s home and the husband’s home.  If the father turns his girl over to her husband’s agents, she is already considered to be married.  If her husband is a priest, on her journey she may eat terumah.  If the father or his agents accompany her on the trip, then she is still in her father’s domain.  She enters into her husband’s domain only when she is fully turned over to him or to his agents."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSince previous mishnayoth have been dealing with the rights a father has over his daughter, our mishnah deals with his obligations to feed, clothe and shelter her.",
+                    "<b>A father is not obligated to maintain his daughter.</b>  According to our mishnah a father is not obligated to maintain his daughters.  The Talmud gives several important comments and reservations to this ruling.  First of all, it is also true of boys.  Second, this is only true when they are over the age of six.  When they are under the age of six, the father is obligated to feed them.  Thirdly, when it says that the father is not obligated to feed them, it means that if he has no money, he need not go out and work in order to feed his kids.  However, if he has enough assets to be able to give charity, he is not allowed to use them for himself before he gives them to his kids.  Rather just as the court can force a person to give charity, so too the court can force this person to feed and maintain his children, even above the age of six.  Finally, if he has no means by which to maintain his children, and chooses not to work in order to provide for them, while the court cannot force him to work, they embarrass him publicly, stating in public “even a cruel raven feeds its kids, look at this man who is less than an impure bird”.  In summary, the only person who can get away with not feeding his kids is one who does not want to work for himself and is willing to endure public humiliation.",
+                    "<b>This exposition was made by Rabbi Elazar ben Azariah in front of the sages in the vineyard of Yavneh:   “The sons shall inherit [their mother’s kethubah] and the daughters shall be maintained [out of their father’s estate” just as the sons do not inherit except after the death of their father, so the daughters are not maintained except after the death of their father.</b>  Rabbi Elazar ben Azariah supports the ruling in the first  clause of the mishnah with a midrash based on some guarantees which are included in the ketubah and which we will see in subsequent mishnayoth.  The ketubah states that sons inherit their mothers ketuboth and that daughters are maintained from their father’s estate.  Both of these guarantees are actually written into the ketubah itself.  Rabbi Elazar’s midrash is that just as the sons do not inherit their mother’s ketubah until their father dies (the father inherits it first), the daughters are not guaranteed maintenance until their father dies.  While he is alive, he is not obligated to support them, as I explained above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah now begins to delineate a list of guarantees that a woman has that are normally written into a ketubah but that even if they are not included in her personal ketubah, she nevertheless receives.  In other words, these are rights guaranteed to any wife regardless of what is actually written in her marriage contract, or regardless of whether she even has a marriage contract.\nOur mishnah deals with the two most basic aspects of the ketubah:  1)  that a virgin receives 200 zuz and a widow 100 zuz; 2) that all of the husband’s assets are a lien for his ketubah.",
+                    "<b>If he did not write a kethubah for her, a virgin still collects two hundred zuz and a widow one mane, because it is a condition laid down by court.</b>  Even though the husband never wrote for his wife a ketubah, she still is able to collect the minimum amount of 200/100.",
+                    "<b>If he assigned to her in writing a field that was worth one mane instead of the two hundred zuz and did not write for her, “All property that I possess is a lien for your ketubah”, he is liable [for the full amount] because it is a condition laid down by the court.</b>  If the husband writes in the ketubah that a field worth a maneh (100 zuz) is the collateral for the ketubah, and he doesn’t write that all his property is a lien, all of his property is still liable to be used to pay off the ketubah.  In such a case, the husband or the husband’s inheritors cannot say to the wife, “Here is your 100 zuz field that is your ketubah”."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a husband’s responsibility to ransom his wife if she is taken captive.",
+                    "<b>If he did not write for her, “if you are taken captive I will ransom you and take you again as my wife”, or in the case of a priest’s wife, “I will restore you to your people”, he is liable [to carry out these obligations], because it is a condition laid down by court.</b> One of the basic rights guaranteed in the ketubah is that a husband will pay a ransom for his wife, should she be taken captive.  Even if this clause is not written into the ketubah, the husband is still liable, for it is a court-established condition. As we learned in chapter two, if a woman is captured there is an assumption that she was raped by her captors, who are assumedly not Jews.  Sexual relations with a non-Jew renders a woman forbidden to marry a priest.  Therefore if this woman was married to a priest he must still pay her ransom, but he doesn’t return her to being his wife.  If she was married to an Israelite, she may return to him in any case."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to teach that a husband is obligated to pay for the ransom of his wife.  In addition, it teaches that a husband is responsible to pay for his wife’s medical costs, should she be injured or become ill.  However, there is a difference between the responsibility to pay the ransom and the responsibility to pay for treatment.",
+                    "<b>If she was taken captive he is obligated to ransom her; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her ransom herself”, he is not allowed [to act accordingly].</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, a husband is obligated by law to pay for his wife’s ransom.  In this mishnah a husband tries to divorce his wife upon hearing that she has been taken captive (we are obviously not dealing with an ideal marriage).  He says he will give her her get and pay her the amount guaranteed in the ketubah and then she can ransom herself.  The mishnah rules that this is forbidden.  This is because as soon as she was taken captive he became liable to pay for her ransom, whether she is his wife or not.  Therefore, he must first pay for her ransom and then if he wishes to divorce her and pay the ketubah he may do as he pleases.",
+                    "<b>If she was injured it is his duty to provide for her medical treatment; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her heal herself”, he is allowed [to act accordingly].</b>  If a woman becomes sick or is injured, her husband is liable to pay for the costs of her treatment.  These costs are part of the costs of her maintenance (food, shelter and clothing).  In contrast to the previous clause, if the husband wishes to he may divorce her, pay the ketubah and not have to continue to pay for the cost of treatment.  This is because a husband does not have to pay the costs of maintaining his wife after having divorced her.  Although this may be a cruel, dastardly thing to do, a husband is allowed to divorce his sick wife."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah refers to a guarantee that a husband must give to his wife that her ketubah (in this case “ketubah” refers to money she brought into the marriage as a dowry) will be inherited by her sons.  This will be explained below.  Even if the husband does not write this guarantee in the ketubah, the sons still receive the inheritance.",
+                    "<b>If he did not write for her, “The male children that will be born from our marriage   shall inherit the money of your ketubah over and above their shares with their brothers”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.</b> The “ketubah” in this mishnah refers to money that the wife brought into the marriage as a dowry.  When a wife dies her husband inherits this money and it becomes officially his property and not just his to use, as it was during the marriage.  Written into the ketubah document is a guarantee that this wife’s male children will inherit this amount over and above their inheritance from the remainder of  the father’s estate.  For instance, let us say that a woman marries a man.  She brings into the estate property in the value of 1000 zuz, has five male children and then she dies.  The husband inherits this money and then remarries, this time a wealthy woman, who brings 10,000 zuz into the marriage and then has one son and dies.  When the husband dies, he leaves an estate of 15,000 zuz.  The one son of the rich woman inherits 10,000 zuz off the top.  This is his mother’s ketubah and although it became his father’s property, he inherits that amount separately from the general inheritance (as long as it still exists).  The five sons from the first marriage split the 200 zuz from their mother’s ketubah, each son taking 200 zuz.  There are now 4,000 zuz left in the estate and each son takes an equal portion, except for the oldest son who takes a double portion. The purpose of this ketubah clause is so that a rich father-in-law will write a handsome dowry for his daughter.  A father-in-law might fear that his son-in-law will have children from another wife and these children will inherit property that he wanted to see his grandsons have.  Through this guarantee a father-in-law can be more certain that his property will stay with his blood relatives."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the clause in the ketubah which guarantees a wife that her daughters will be maintained from her husband’s estate until they are married.",
+                    "<b>If he did not write for her, “the female children that I will have from you will dwell in my house and be maintained out of my estate until they are taken in marriage”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.</b> A husband is liable to support his wife’s daughters until they are taken in marriage.  As we learned above in mishnah six, this refers to after the husband’s death.  Even if he doesn’t write such a clause in the ketubah, he is liable for it is a condition laid down by the court."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the right of the wife to remain in her husband’s home after his death and to be maintained by his estate.  The woman does not have this right once she has actually collected her ketubah money.  As we shall see in our mishnah, there were different customs as to whether or not the heirs could force her to take her ketubah and leave their father’s household.",
+                    "<b>If he did not write for her, “You shall live in my house and be maintained from my estate throughout the duration of your widowhood”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.</b>  When a husband dies, his wife may remain in his house and continue to receive maintenance money from his estate.  This right is guaranteed, whether or not it is written in the ketubah.  The woman only loses this right when she claims her ketubah.",
+                    "<b>Thus did the men of Jerusalem write. The men of Galilee wrote as did the men of Jerusalem. The men of Judea used to write: “Until the heirs wish to pay you your ketubah”. Therefore if the heirs wish to, they may pay her her ketubah and dismiss her.</b>  The men of Jerusalem and Galilee wrote as was described in section one.  However, the men of Judea “Until the heirs wish to pay you your ketubah” instead of “throughout the duration of your widowhood”.  This means that the heirs may also take the initiative. If they wish to pay her her ketubah and cease the maintenance payments, they may.  [She, of course, can also take the initiative and request her ketubah].  In contrast, according to the version written in section one, if the heirs wish to pay her the ketubah and stop maintenance payments, and she doesn’t agree, they may not do so.  Only she can make that decision."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have learned on several occasions, the minimum ketubah payment is 200 zuz.  Our mishnah talks about one who wants to add on to that amount or one who wants to subtract from the amount.",
+                    "<b>Although [the Sages] have said:  a virgin collects two hundred and a widow one maneh, if he wishes to add, even a hundred maneh, he may do so.<br>After betrothal [but before marriage], a virgin collects two hundred zuz and a widow only one maneh, for the man wrote her [the additional amount] in order to marry her.</b>  A husband may increase his wife’s ketubah by whatever amount he so desires.  Clearly wives from rich families would have demanded higher guarantees.  Without this mishnah one might have thought that the rabbis set an amount that was meant to be equal for all women.  This would have prevented a wife from a poor family from being embarrassed that her ketubah is less than that of a wife from a rich family.  The mishnah teaches that a husband is allowed to increase the amount and that we are not concerned lest poor folk are embarrassed.",
+                    "<b>If she was widowed or divorced, either after betrothal or after marriage, she is entitled to collect the entire amount. Rabbi Elazar ben Azaryah says: [a woman widowed or divorced] after marriage receives the entire amount;</b>  Both the first opinion in this section, and Rabbi Elazar ben Azaryah agree that if the wife is divorced or widowed after having been betrothed but before having been married, she collects the basic payment of 200/100.  However, there is a disagreement with regard to the extra amount.  According to the first opinion, she collects that amount as well.  Rabbi Elazar ben Azaryah says that the extra amount is collected only upon marriage, for the only reason that he wrote the extra amount was in order to marry her.  If, for whatever reason, the betrothal is terminated before marriage, she does not receive the extra.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he wishes he may write for a virgin a document for two hundred zuz and she writes “I have received from you a maneh”, or for a widow [he may write a document for] a maneh and she writes, “I have received from you fifty zuz”. Rabbi Meir says: Any man who gives a virgin less than two hundred zuz or a widow less than a maneh is engaging in licentious sex.</b>  This section deals with a man who wants to write a ketubah of less than 200/100 for his wife.  Note that the wife does not object.  Evidently she (or her family) wants this man enough that she is willing to compromise on the amount of the ketubah.  Rabbi Judah says that the husband may employ a legal fiction whereby he can reduce the ketubah.  First he writes the full ketubah of 200/100, as is normally done.  Then she writes him a receipt for 100/50 zuz, even though she never received that amount.  This means that when he does pay the ketubah, he will be liable for only 100/50 more zuz.  In this way, Rabbi Judah retains a legal fiction whereby the actual ketubah does state the normal amount.  Someone looking at her ketubah will not know that he has not abided by the fixed ketubah amount of 200/100.  He also allows a husband with lesser means to marry. Rabbi Meir says that anyone who writes less than 200/100 and then engages in sexual intercourse with his wife is having licentious sex.  A financial guarantee that binds the man to the woman is distinguishes marriage from prostitution.  Without a large enough guarantee a husband could “buy” a wife for a night, and divorce her the next day.  Indeed other cultures, including Arab culture, had what was called “a wife for a night”.  There is even some reflection of this practice in the Talmud.  Rabbi Meir takes a strong stance against this practice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the waiting period between betrothal and marriage.",
+                    "<b>A virgin is given twelve months from the [time her intended] husband claimed her, [in which] to prepare herself for marriage. Just as [such a period] is given to the woman, so is it given to the man to prepare himself. A widow is given thirty days.</b>  Betrothal may occur at an early age, but that doesn’t mean that marriage will necessarily occur any time close to the betrothal.  There are two steps described by our mishnah that occur before the marriage.  The first is that the husband tells the woman whom he betrothed that he wishes to marry her or the woman tells the man to whom she is betrothed that she wishes to get married. From that point on, if this is a first marriage, there can be up to a twelve month period in which the couple prepare for the wedding and the marriage.  This would include time to prepare for the wedding, and more importantly, time to prepare the new house and the things that will go into it.  She will use this time to prepare her jewelry and clothes for the wedding.  A widow is only given thirty days.  Since she has already been married she is more prepared for a second marriage.  Also, the second marriage was not as big of a celebration.",
+                    "<b>If the time has come and they were not married they are entitled to receive maintenance from the man’s estate and [if he is a priest] they may eat terumah.</b>  If the time to get married has come and passed, and the husband has not yet married his betrothed wife, he must begin to pay for her maintenance, meaning food, clothing and shelter.  Since he is feeding her, if he is a priest he may begin to give her terumah.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: They give her [all of her food] in terumah. Rabbi Akiva says: One half unconsecrated food and one half terumah.</b>  There is now a debate between Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon over how much of a woman’s food a priestly husband may supply in terumah.  It is to the husband’s advantage to give her terumah since terumah is cheaper than regular, unconsecrated food since only priests may eat terumah (smaller market = lower price).  The woman will have a problem with terumah for when she menstruates and is impure she cannot eat it. According to Rabbi Tarfon, the husband can give all of his wife’s food in terumah.  If she needs to have unconsecrated food when she is impure, she can sell her terumah and buy other food.  Rabbi Akiva demands that he give her half of her food in unconsecrated food so that when she is impure she need not go to the trouble of selling the terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  It continues to discuss when a woman may begin to eat terumah.",
+                    "<b>A yavam [who is a priest] does not allow [his sister-in-law] to eat terumah.</b>  If a woman is widowed while merely betrothed to her husband, her yavam does not allow her to eat terumah until he has had yibbum with her (see also Mishnah Yevamot 7:4).",
+                    "<b>If she had spent six months waiting for her husband and six months waiting for the yavam, or even [if she spent] all of them waiting for her husband less one day waiting for the yavam, or all of them waiting for the yavam less one day waiting for her husband, she may not eat terumah.</b>  Yesterday we learned that a betrothed woman is given one year to prepare herself from the time a husband requests her in marriage.  If he delays any longer, she may claim maintenance from his estate, and she may eat terumah.  Our mishnah teaches that if she waited part of this time for the husband and part for the yavam, she does not eat terumah, even though a full year has passed.  She may only eat terumah if she waits a full year either for the yavam or for the husband.  However, if she does wait a full year for the yavam and he does not marry her (or perform halitzah) she begins to eat from his estate and she may begin to eat terumah (provided, of course, that he is a priest).",
+                    "<b>This [was the ruling according to] the first mishnah. The court that followed afterwards ruled: a woman may not eat terumah until she has entered the bridal chamber.</b>  According to yesterday’s mishnah a woman might begin to eat terumah before she enters the huppah (the bridal chamber).  This would occur, if she waits for a full year and her husband does not marry her.  Our mishnah says that this was an earlier position, but that later tannaim ruled that in no case may a woman eat terumah before she is fully married, an act which occurs when she enters the huppah.  In the Talmud there is a debate as to why the later court disallowed a woman to eat terumah until she entered the huppah.  The first opinion is that if she eats while still in her father’s home she may give some terumah to her family members who are not priests.  Once she moves to her husband’s home we are not concerned with such a possibility.  The second opinion is that before she enters the huppah, her husband can annul the marriage (we need not get into here how this is performed).  If he were to do so, retroactively she would have been a non-priest who ate terumah.  However, once the marriage is finalized, he can no longer annul the marriage and there is no such concern."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a man who consecrates his wife’s handiwork to the Temple.  The question is whether or not such a consecration is valid.  The mishnah often uses this type of construct to show the degree of possession a person has over something, the idea being that a person cannot consecrate something that is not his.",
+                    "<b>If a man consecrated his wife’s handiwork, she continues to work and to consume [that which she makes].</b>  When a man declares that anything his wife makes should be consecrated, she may continue to consume that which she produces.  This means that she may continue to work and sell that which she makes and use the proceeds to provide for her own maintenance.  Since the husband has an obligation to provide for her, and this amount was needed for her provisions, a husband cannot consecrate what she makes.",
+                    "<b>[Concerning the] surplus: Rabbi Meir says: it is consecrated. Rabbi Yohanan Hasandlar says: it is unconsecrated.</b>  However, if she produces more than that which she consumes, there is a question as to whether the husband can consecrate it.  According to Rabbi Meir, since she doesn’t need this for her own maintenance, the husband can consecrate it to the Temple.  Rabbi Yochanan Hasandlar disagrees.  He holds that even the surplus cannot be consecrated by the husband.  According to the Talmud, this is because a person cannot consecrate things which have not yet been made.  A husband cannot declare that the surplus of his wife’s handiwork should be consecrated, because such surplus does not yet exist. Note that our mishnah probably presents a leniency to the husband.  One might have thought that after he consecrated his wife’s handiwork, he would have to give the handiwork to the Temple and still provide for her.  He cannot get out of his obligation to provide for her because that is mandated by the ketubah.  Our mishnah teaches that despite his consecration he can still continue to use her handiwork to provide for her maintenance.  Of course if it is not sufficient, he will need to add from his own money to provide for her, as is always the case."
+                ],
+                [
+                    "<b>The following are the kinds of work which a woman must perform for her husband:<br>Grinding,<br>Baking,<br>If she brought one slave-woman into the marriage she need not grind or bake or wash.<br>Washing,<br>Rabbi Eliezer says: even if she brought him a hundred slave-women he may compel her to work in wool; for idleness leads to unchastity.<br>Cooking,<br>Nursing her child,<br>Preparing his bed,<br>And working in wool. [If she brought] two slave-women, she need not cook or nurse her child. If three, she need not prepare his bed or work in wool. If four, she may lounge in an easy chair. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if a man forbade his wife under a vow to do any work he must divorce her and give her kethubah to her for idleness leads to insanity.</b><br>Yesterday’s mishnah mentioned that a husband has a right to his wife’s handiwork.  Our mishnah delineates other obligations that the wife has to her husband.  Note that although the Mishnaic portrayal of marriage was not equal, meaning men and women did not perform the same functions, there is reciprocity.  A husband must financially support the woman (among other responsibilities) and a woman must give her handiwork to her husband and perform daily chores around the house.<br>Section one:  This section lists the basic categories of work that a wife must perform for her husband.  Note that nursing was considered “work” and not primarily an opportunity for a woman to “bond” with her child.  Our mishnah assumes that women would prefer to pay a wet-nurse to nurse their child.  The Talmud states that this list contains only the broad categories of work but that there are other things that a wife must do for her husband.<br>Section two:  If a woman brings slaves as dowry into the marriage, she is no longer responsible for all of the work.  The more slaves she brings into the marriage, the less she is obligated to work.<br>Section three:  Rabbi Eliezer disagrees with the previous statement, that if a wife brings four slaves into a marriage she may sit around and do nothing.  A husband can always force his wife to make wool, an easy task but one that would keep her busy, for too much idle time may lead her to unchastity.  We can note that this mishnah espouses what many Americans hold as an ideal:  work and keeping busy not only provides for oneself, but also protects one from trouble.<br>While Rabbi Eliezer says that a husband can force a wife to work, Rabban Shimon ben Gamaliel says that a husband cannot prevent a wife from performing work.  A husband cannot take a vow prohibiting his wife from working for such idleness might lead her to being insanely bored.  A rich husband might want his wife to sit around all day and do nothing, just so that everyone can see what a rich man he is and that his wife need not work.  In order to protect the woman, Rabban Shimon ben Gamaliel says that a husband does not have such a right"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that a husband has an obligation to have sexual relations with his wife.  How frequently he is obligated depends on his job.\nThe idea that a husband has an obligation to periodically have relations with his wife is derived from Exodus 21:10 which states that if a man takes a second wife he cannot diminish from her three things:  food, clothing or conjugal rights.  With regard to our issue, if a man has two or more wives he must provide each one with their conjugal rights.  You can imagine that this might have been one deterrent to the practice of polygyny (the proper term for the practice of men marrying more than one woman).",
+                    "<b>A man forbade himself by vow from having intercourse with his wife: Beth Shammai says:  two weeks; Beth Hillel says: one week.</b>  A man cannot make a vow to forbid upon his wife anything which he is mandated to give her by law.  The man in this mishnah, perhaps in a fit of anger, forbade his wife from have sexual relations with him.  This is not permitted and if he does not have his vow annulled (a process we will discuss in tractate Nedarim), he must divorce her and pay her the ketubah.  However, he is not obligated to divorce her that very day; rather he is given a period to cool off and hopefully have his vow annulled.  According to Beth Shammai he is given two weeks and according to Beth Hillel he is given only one week.  After that length of time, he must divorce her and pay her the ketubah.",
+                    "<b>Students may go away to study Torah, without the permission [of their wives for a period of] thirty days; workers for one week.</b>  Since a husband must have relations with his wife, he cannot be away from her for a long period of time.  According to this section, a Torah scholar cannot leave his wife without her permission for longer than thirty days.  A worker can be out of town for only one week.  If either wish to remain away from their wives for a longer period of time, they must receive permission.",
+                    "<b>The times for conjugal duty prescribed in the torah are: For independent men, every day; For workers, twice a week; For donkey-drivers, once a week; For camel-drivers, once in thirty days; For sailors, once in six months. These are the words of Rabbi Eliezer.</b>  This section delineates how often in general a husband must be available to have relations with his wife.  The frequency depends on his occupation.   An independent man, meaning one who doesn’t work, must have relations with his wife every day.  Note that this does not mean that he actually has to do so, but rather that if she so desires, he is obligated.  He cannot claim that he is too busy to have sex with her.  Workers must be available twice a week.  The Talmud explains that this refers to workers who work in the city; those who work outside the city are obligated only once a week, as we learned in the previous clause.  Donkey-drivers, who travel short distances must be available once a week.  Camel-drivers who travel longer distances must be available once a month and finally, sailors who travel for long periods of time, need to return home once every six months.  This all refers to situations where the wife has not given her husband permission.  If she has given him permission, he may stay away longer.  She might give him permission if, for instance, for the sake of supporting the family, the husband had to be away for a long period of time.  However, it is her right to demand that he find work closer to home."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis first part of the mishnah deals with a wife who refuses to provide for her husband one of the things that she is obligated to him.  This could either refer to one of the labors listed in mishnah five, or it may refer to a wife who refuses to sleep with her husband.  The second half refers to a husband who does not provide his wife with one of the things that he is obligated to give to her.\nI should note that this mishnah and other related sources has been an issue of much controversy throughout Jewish history and continues to extremely controversial today.  It ties into the issue of a woman’s ability to force her husband to divorce her.  Briefly, the conclusion of the Talmud is that if after twelve months the woman continues to refuse to act as a wife to her husband, the court forces him to divorce her, but she loses her ketubah.  The Geonim, the rabbis who came after the Talmud, made a famous enactment that the husband is forced to divorce her immediately.  Some Geonim ruled that she receives part of her ketubah.  Early post-Geonic scholars ruled similar to the Geonim, until Rabbenu Tam, a 12th century French talmudic commentator, ruled that the court can never force a husband to divorce his wife.  Within a few centuries this became the unanimous opinion amongst halakhic experts.  Today we are left with the serious problem of a husband who refuses to divorce his wife.",
+                    "<b>If a wife rebels against her husband her ketubah is reduced by seven denarii a week. Rabbi Judah says: seven tropaics.</b>  If a husband claims that his wife is not fulfilling her duties he must bring her to court and the court will impose upon her a reduction of seven denarii per week of her rebellion.  Rabbi Judah says that it is reduced by seven tropaics, each tropaic being half of a denar.",
+                    "<b>How long does he continue to reduce? Until the amount of her ketubah. Rabbi Yose says: he may continue to reduce, and if she receives an inheritance he may collect from it.</b>  According to the first opinion, the reduction of her ketubah continues until it reaches the total amount of her ketubah.  At this point he must divorce her and he does not pay anything to her.  Note that he doesn’t begin to reduce from the dowry which he must return to her upon the dissolution of the marriage.  The reduction is only made in the amount that he is obligated to give her (200/100 minimum) from his own pocket.  Rabbi Yose holds that he continues to take away her property.  He would reduce from the amount of money she brought into the marriage and then continue to reduce against any potential future inheritance. In other words, according to Rabbi Yose he is never obligated to divorce his wife.",
+                    "<b>Similarly, if a husband rebels against his wife, an addition of three denarii a week is made to her ketubah. Rabbi Judah said: three tropaics.</b>  This section teaches that a similar process occurs with a husband.  If he rebels against her, the amount of her ketubah is increased.  However, the increase is smaller than the corresponding decrease.  According to the Talmud, the seven reduced from the ketubah corresponds to the seven labors that she is obligated to him and the three is added to his ketubah to correspond to the three things he owes her, food, clothing and conjugal rights."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAssumedly, most husbands and wives shared households.  Since the husband was obligated to feed his wife, they would eat together and she would eat whatever she so desired (usually, I would assume within reason), as long as he could afford to pay for the food.  If the husband ate well, then so did the woman and if he did not, neither did she.  However, a problem might arise if for some reason the couple does not live together, for instance he works abroad.  Alternatively, he may have two wives, each in a different house.  The question would then become, what must he provide for her.  Our mishnah and tomorrow’s mishnah lists what he must provide as a bare minimum for her food, clothing and bedding.",
+                    "<b>If a man provides for his wife through an agent, he must give her [every week] not less than two kavs of wheat or four kavs of barley. Rabbi Yose said: only Rabbi Ishmael, who lived near Edom, granted her a supply of barley. He must also give her half a kav of pulse and half a log of oil; and a kav of dried figs or a maneh of pressed figs, and if he has no [such fruit] he must supply her with a corresponding quantity of other fruit.</b>  Every week the husband must provide his wife with the basic grains and fruits that were the staple of most diets. There is a debate about whether or not he can give her barley in place of wheat.  Barley was a lesser grain, one which was not as good for making bread.  According to the first opinion, he may give her barley, provided he gives her twice the amount of wheat.  According to Rabbi Yose only Rabbi Yishmael who lived near Edom, on the eastern side of Israel, gave her barley, for barley was common there.  In other places a husband must give his wife the better grain, wheat. He also must give her pulse (beans), oil and fruit.  The standard, preferred fruit was figs but if he had no figs he could give her other fruit.",
+                    "<b>He must also provide her with a bed, a mattress and a mat.</b>  He had to provide her with bedding, including a bed frame and a mattress and a mat to sit on.  According to the Talmud, he must also provide her with a pillow.",
+                    "<b>He must also give her a hat for her head and a girdle for her loins; shoes, from festival to festival; and clothing worth fifty zuz every year. She is not to be given new [clothes] in the summer or worn-out clothes in the winter, but must be given clothes worth fifty zuz during the winter, and she wears them when they are worn-out during the summer; and the worn-out clothes remain her property.</b>  He must give her a hat, for women had to cover their heads, a belt and shoes.  She received new shoes at each festival, a total of three times a year.  She received fifty zuz worth of clothing a year and it was to be given to her in the rainy season. This way it would wear out at around summer time and she could then still cover herself with what shards lasted through winter.  The worn out clothing belongs to her and she could do what she wants with it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s.  It continues to list what the husband must provide for his wife if he is maintaining her through an agent.",
+                    "<b>He must also give her [every week] a silver ma'ah for her [other] needs and she is to eat with him every Friday eve.</b>  Besides the requirements listed in yesterday’s mishnah, the husband must also give his wife a silver ma’ah per week for her other needs. This was not a large amount of money (=1/6 of a denar/zuz).  Furthermore, even though she is not living with him, he must eat with her once a week, on Friday nights.  In the Talmud this is interpreted in two ways:  1)  he must literally eat with her, the assumption being he must provide her with company; 2)  he must have sexual relations with her once a week.",
+                    "<b>If he does not give her a silver ma'ah for her other needs, her handiwork belongs to her.</b>  The mishnah now delineates the consequences of him not providing her with what is required.  If he does not give her even the smallest amount of that which is required, the ma’ah for spending money, she does not need to give him her handiwork.  In other words, he is penalized for not fully providing for her.",
+                    "<b>And what [is the quantity of work that] she must do for him? The weight of five sela’s of warp in Judea, which amounts to ten sela's in Galilee,   or the weight of ten sela's of woof in Judea, which amounts to twenty sela's in Galilee.   If she was nursing, her handiwork is reduced and her maintenance is increased.</b>  The mishnah now lists what she is expected to produce, in return for receiving her maintenance.  Note that the mishnah does not state that if she doesn’t produce enough, he need not pay her.  Rather the point of the mishnah is that if she produces any more, she may keep it for herself.  This is not a list of what she must minimally make for him; it is a list of the maximum of what he is allowed to take from her.  Differing amounts are given for Galilee and for Judea, for different systems of measurement were used in each region.",
+                    "<b>All this applies to a poor person in Israel, but in the case of a more respectable [husband] all is fixed according to his dignity.</b>  Finally, the mishnah qualifies everything that it stated in the previous two mishnayoth.  All of these amounts refer only to a poor person who cannot afford to provide his wife with any more than the bare minimum.  A rich person is obligated to maintain his wife at the same level at which he provides for himself.  Even if he is stingy with regard to his own food and clothing, if he has the means he must provide well for wife.  There obviously cannot be a situation where he is living the good life, and he sends his wife to live somewhere else and provides her with only the minimum.  Rather, all of the lists are only what a very poor husband must provide."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a wife’s right to money that she receives in various ways while she is married.",
+                    "<b>A wife’s find and her handiwork belong to her husband.</b>  This halakhah was already learned above in 4:4.",
+                    "<b>And [concerning] her inheritance:  He has the usufruct during her lifetime.</b>  If a woman receives an inheritance while she is married, the money is treated like certain portions of the dowry she brought into the wedding.  This means that the husband cannot use the principle but he can use the interest that the principle accrues.  The easiest way to calculate principle and interest is to consider a field.  The field itself is the principle.  The husband may not sell the field.  However, the produce that is picked from the field is the “usufruct”, which is more literally translated as fruits.  These belong to the husband.",
+                    "<b>And [concerning] her inheritance:  He has the usufruct during her lifetime.</b>  The mishnah now discusses two forms of compensation that the wife receives if injured:  indignity and blemish.  According to the first opinion, these belong to the wife, since she was the one who suffered the injury. However, Rabbi Judah ben Batera distinguishes between injuries inflicted on covered and uncovered parts of her body.  If the injury was inflicted upon a covered part of her body, then most of the suffering was hers and she receives two-thirds of the compensation.  However, if the injury was inflicted upon an uncovered part, then the husband is more embarrassed and blemished by his wife’s injury than she herself is.  Therefore he receives two-thirds.  [I realize that the conception of marriage presented by Rabbi Judah ben Batera is not a conception that many of us share.] The money that he receives due to her injury is immediately given to him.  The money that she receives belongs in principle to her, and the usufruct belongs to him.  Therefore the money is used to buy land and he can enjoy the fruit.  Buying land in Mishnaic times was equivalent to our putting money in the bank.  It was a way to ensure that the money did not lose its value for real estate was one of the only sure investments in the ancient world. The mishnah does not mention three other payments that an injured party receives:  medical fees, loss of work and compensation for pain.  The reason that these are not mentioned is that it is clear to whom they belong.  Since the husband has a right to her handiwork and must pay for her rehabilitation, the first two payments belong to him.  Since the pain is experienced solely by her, she alone receives the compensation for pain.  The only question, therefore, was about embarrassment and blemish."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a father who promises to give his wife a large dowry and then her fiancee dies, leaving her liable for yibbum with the brother. The question is, is the father obligated to give the same amount of money to the yavam.",
+                    "<b>If a man agreed to give a fixed sum of money to his son-in-law and his son-in-law died:  the Sages say that he may say “I was willing to give to your brother but I am unwilling to give to you.”</b> If a husband promises to give his daughter’s husband a large dowry he is legally obligated to pay that money to the son.  We should note that the rabbis encouraged fathers to give their daughters’ generous dowries so that they would find good matches. However, if the son-in-law dies while they are only engaged, the father-in-law is not liable to pay the same amount of money to the brother-in-law who might perform yibbum.  This is true even if the daughter wants to marry the yavam.  Since the father’s contract was with the other brother, he has no legal obligation to the yavam."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the sums of the dowry written in the ketubah.  Customarily the woman would bring a dowry consisting of money, objects and potentially land (our mishnah does not discuss land, because its location and not value was written in the ketubah).  The amount of dowry that the husband would write was the amount he would be obligated to return to her upon divorce or death.  If she brought a dowry of money, he would write a higher sum than she actually brought since he benefits from the use of the money. If she brought movable property into the marriage, he writes an amount one-fifth less, for it was customary to overestimate the value of the dowry to make the bride and her family sound richer than they really were.",
+                    "<b>If a woman agreed to bring her husband one thousand denarii he must agree to give her a corresponding sum of fifteen maneh.</b>  If a wife brings into the marriage 1000 denarii of cash, the husband writes that he has received 1500.  This is because for the duration of the marriage he benefits from the use of the money.",
+                    "<b>As a corresponding sum for appraised goods, he agrees to give one-fifth less.</b>  If she brings in goods whose value has been assessed, the husband need write in the ketubah only a fifth less of the value. The primary reason, according to most commentators, is that dowries tend to be overestimated (just like people planning weddings tend to be overcharged!).  The husband should not have to pay for his overestimation.  However, the mishnah notes that if he wrote 100 zuz in ketubah and she brings in goods that are actually worth 100 zuz, he cannot ask for more. The mishnah now illustrates two cases where the amount written in the ketubah is less than she actually brings into the marriage.  If he writes 100, she must bring in 125 denarii (sela=4 denar).  That is to say, he has reduced the amount by 1/5.  Similarly if he writes 400 zuz worth of goods, she must bring 500.",
+                    "<b>[If a husband is requested to enter in his wife's ketubah] “goods assessed at one maneh”, and these are in fact worth a maneh, he only [must agree to] a maneh. [Otherwise, if he is requested to enter in the ketubah:] “goods assessed at a maneh”, his wife must give him thirty-one sela and a denar, and if “at four hundred”, she must give [him goods valued at] five hundred. Whatever a bridegroom agrees to give [his wife in her ketubah] he writes one fifth less [than the appraised value].</b>  The husband too, when he promises to bring a certain amount of goods into the marriage (for instance clothes or perfume for his wife) writes the value at one/fifth less.  This is true because these goods are also generally overestimated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of this mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  The second part discusses the husband’s obligation to provide his bride with money for perfume.",
+                    "<b>If a woman agreed to bring him cash, every sela’ counts as six denarii.</b>  As we learned yesterday, if the wife brings cash as a dowry, her husband must write into the ketubah an amount that is fifty per cent higher than that which she brought.  Since a sela is worth 4 denarii, he writes 6 denarii for every sela.",
+                    "<b>The bridegroom must accept upon himself [to give his wife] ten denarii for her [perfume] basket for call maneh [which she brings as dowry]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: in all matters the local usage shall be followed.</b>  For every maneh (100 denarii) that she brings as dowry, her husband must provide 10 denarii of money for her perfume.  Rabban Shimon ben Gamaliel disagrees with the setting of an absolute amount.  Rather he holds that local custom dictates how much he must provide for her perfume."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a father who either does not specify an amount for his daughter’s dowry, or cuts a deal with the husband that the latter will accept her without a dowry.",
+                    "<b>If a man gives his daughter in marriage without specifying any conditions, he must give her not less than fifty zuz.</b>  If a man marries off his daughter and does not state how much dowry he is going to provide her, the husband has a right to claim from him a dowry worth 50 zuz.  As we shall see in the end of the mishnah, this is the size of a small dowry that even an orphan would receive from charity.",
+                    "<b>If [the father] cut a deal [with the husband] that he would take her naked [i.e. without a dowry], the husband may not say “When I have taken her into my house I shall clothe her with clothes of my own”, rather he must provide her with clothing while she is still in her father’s house.</b>  The father can cut a deal with the husband that the husband shall marry the daughter without a dowry.  The father is then not obligated to provide his daughter with anything, and all of the responsibility falls on the husband’s back.  The obligation to provide her with clothing begins already while she is in her father’s house.  The husband cannot wait for her to arrive at his home, rather he must send money or clothing to the father so that she will have what to wear for the journey.",
+                    "<b>Similarly if an orphan is given in marriage she must be given not less than fifty zuz. If [charity] funds are available she is to be provided in accordance with the dignity of her position.</b>  Even a poor orphan receives a dowry of 50 zuz. Furthermore, if there is extra money in the charity fund, she is entitled to more, depending on her social status.  This might refer to an orphan from a respectable, perhaps once-rich family."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the dowry given to an orphan girl who was married off by her mother or brothers.",
+                    "<b>If an orphan was given in marriage by her mother or her brothers with her consent and they gave her a dowry of a hundred, or fifty zuz, she may, when she reaches majority age, legally claim from them the amount that was due to her. Rabbi Judah says: if the father had given his first daughter in marriage, the second must receive as much as the first. The Sages say: sometimes a man is poor and becomes rich or rich and becomes poor.   Rather the estate should evaluated and [the appropriate amount] given to her.</b> Usually, only a father has the legal ability to give his daughter in marriage.  However, the rabbis gave mothers and brothers the ability to marry off the daughter should the father have died.  If the mother or brothers give the daughter a smaller dowry than is typical of a family of their economic status, the daughter may, upon reaching majority age, make a legal claim against her father’s estate and receive a higher dowry.  We can see that the dowry is a legal right of the daughter’s and that right cannot be abrogated by her mother or brothers, who might, after all, have a vested interest in reducing her dowry (since a large dowry cuts their inheritance. According to Rabbi Judah, if the father had an older daughter whom he married off before dying, the court can force the family to give the same amount to the second daughter.  The Sages, however, disagree, for sometimes a family can grow rich and sometimes they grow poor.  Furthermore, sometimes a rich father can be cheap and give his daughter a small dowry.  While alive, since it is his money, this is his right.  Likewise, a poor father might give his first daughter a larger dowry than he could afford.  In both cases, the first daughter’s dowry should not indicate the size of the second daughter’s.  The only way of assessing how much her dowry should be is by correlating it to the size of the estate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a father who set aside a sum of money for his daughter for her to use for a specific purpose and then died or went away.  The question is, when the daughter gets married, can the trustee give it to her husband and allow him to use it for a different purpose.",
+                    "<b>If a man deposited a sum of money with an agent for his daugher, and [after she was betrothed] she says, “I trust my husband”, the trustee must act in accordance with the condition of his trust, the words of Rabbi Meir.</b>  As explained above, the father gave money to an agent to be used for his daughter for a specific purpose, for instance to buy a field.  Now that the father is no longer there and the daughter has been married, she wants the husband to receive the money, for she trusts him.  According to Rabbi Meir the agent must do whatever the father told him to do.  The Talmud explains that this is because it is a commandment to fulfill the wishes of a dead person.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: were [the trust] a field and she wished to sell it, it would be as if it was sold immediately!</b>  Rabbi Yose responds that even if the agent had already bought the field which the father wanted him to buy, and the daughter now had possession of the field, she could sell it and give the money to her husband.  Therefore, there is no reason for the agent to buy the field and give it to her, rather he can give her directly the money for her to give to her husband.",
+                    "<b>To whom does this apply?  To [a daughter] who has reached majority age, but in the case of a minor, there is no validity at all to the act of a minor.</b>  The debate between Rabbi Meir and Rabbi Yose is only with regard to a daughter who has reached majority age.  At this age she could have sold the field, and therefore Rabbi Yose holds that the money is given to her husband.  However, if she is still a minor she cannot engage in business.  Even if the agent had bought her the field, she could not have sold it.  Since Rabbi Yose’s reasoning is not applicable in this case, the agent must do what he was told to do by the father."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first six mishnayoth of chapter seven discuss vows that a husband might take to prohibit his wife from doing something.  If the husband takes such a vow and thereby deprives the woman of a right that she has, he must divorce her and pay her her ketubah.  However, he does not necessarily have to divorce her immediately.  Rather we give him a cooling off period, in the hopes that he will change his mind, and find someone to release him from his vow (we will learn about how vows are released in tractate Nedarim).",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow to have any benefit from him, for thirty days, he may appoint a provider, but if for a longer period he must divorce her and give her the ketubah.</b>  If a man takes a vow thereby forbidding anything he owns to his wife, he has broken one of the guarantees of the ketubah, namely that he must provide her with food and clothing.  Therefore he must divorce her.  The first opinion in the mishnah gives him thirty days to “cool off”.  After that time he must divorce her and give her her ketubah.  Furthermore, even during these thirty days he is not allowed to abrogate his duties to her.  Rather he must appoint someone to provide for her during this time period.   According to the Talmud, this “provider” is not a direct agent of the husband, for that would be as if he himself was providing for her, and he cannot due to his vow.  Therefore, the Talmud explains that the husband states, “Anyone who provides for my wife will not lose out”.  When someone else provides for her, the husband may pay him back and this is not consider an abrogation of the vow.",
+                    "<b>Rabbi Judah ruled: if he was an Israelite he may keep her [as his wife, if the vow was] for one month, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] two months. If he was a priest he may keep her [as his wife, if the vow was] for two months, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] three.</b>  According to Rabbi Judah, the husband is given a slightly longer period in which to “cool off” and have his vow released.  If he is an Israelite and he takes a vow that she should not benefit from his property for one month, he may provide for her with a “provider”.  However, if he takes a vow for two months, he must divorce her and give her her ketubah.  If he is a priest, if his vow is for two months he may provide for her with a provider, but if for three months he must divorce her.  The reason that Rabbi Judah gives more time to a priest is that a priest cannot remarry his own divorcee.  A regular Israelite can remarry his divorcee provided that she has not remarried someone else first."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhereas in yesterday’s mishnah the husband tried to prevent his wife from benefiting from his property, in today’s mishnah he takes a to try to prevent her from eating any produce whatsoever.  This is obviously a much more expansive vow.\nWe should note that the Talmud explains this mishnah as a case where the wife took the vow not to eat a certain fruit and the husband did not annul the vow, as is his right (see Numbers 30:11-15).  The reason why the Talmud explains the mishnah in this way is that a person can never take a vow to forbid another person to do something if it has nothing to do with his (the one who vowed) property.  In other words while Reuven can take a vow that Shimon can’t eat any of Reuven’s bread, Reuven cannot take a vow that Shimon can’t eat bread.  Therefore, our mishnah must deal with a case where the woman vowed and the man did not break the vow.\nI will explain the mishnah more according to its words than its explanation in the Talmud.  If we understand the mishnah without the Talmud’s explanation, we will need to conclude that a husband can take a vow to forbid his wife from doing anything; however, if he does so he will need to divorce her immediately.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow from tasting any kind of produce he must divorce her and give her the ketubah.</b>  According to the first opinion in the mishnah, if a man vows that his wife cannot eat any type of produce, he must divorce her immediately.  In this case he is not given any cooling off period, because his vow was so damaging.",
+                    "<b>Rabbi Judah ruled: if he was an Israelite he may keep her [as his wife, if the vow was] for one day, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] two days. If he was a priest he may keep her [as his wife, if the vow was] for two days, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] three.</b>  Rabbi Judah gives the man a day to cool off (and two for a priest, who cannot remarry his divorcee) but no more.  Again, since the vow was so inclusive, and she can only go for so long without eating produce, he must divorce her quite quickly."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a husband who vows that his wife should not adorn herself.  According to the mishnah, a woman has a right to adorn herself and therefore a husband who takes such a vow must divorce her.\nAs in yesterday’s mishnah, the Talmud interprets the mishnah to refer to a situation where the wife vowed and the husband upheld the vow.  However, I will again explain the mishnah according to its words and not according to its Talmudic interpretation.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow that she should not adorn herself with any type of adornment he must divorce her and give her the ketubah.</b>  If the husband vows that his wife not adorn herself with jewelry or with perfume, he must divorce her immediately.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: [this refers] to poor women if no time limit is given, and to rich women [if the time limit is] thirty days.</b>  Rabbi Yose explains that there is a distinction between rich and poor wives in this matter.  If the wife was poor and he took an open-ended vow, he must divorce her immediately. However, if he set a time limit on the vow, he need not divorce her.  Because she is poor, she is accustomed to not adorning herself and a limited vow will not be so damaging.  According to the Talmud, the maximum time of the vow is 12 months.  However, were she rich, he could not take such a long vow, for she is accustomed to adorning herself frequently.  Therefore, the maximum time is thirty days; if he takes a vow of a longer duration, he must divorce her immediately."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a husband who attempts to prohibit his wife from seeing her father.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow that she may not go to her father’s house: --When the father lives with her in the same town, the husband may retain [her as his wife, if the prohibition was for] one month; but if for two months he must divorce her and give her the ketubah. --When the father lives in another town, the husband may retain [her as his wife, if the prohibition was for] one festival, but if for three festivals, he must divorce her and give her the ketubah.</b> In the scenario in this mishnah, a husband makes a vow that prohibits his wife from visiting her father.  You can imagine that this situation arose out of some tension between the two.  The mishnah rules that if the father is in the same town, he can prohibit her for only one month.  More than that, and he has to divorce her and give her the ketubah.  Since they live in the same town, more than a month without seeing each other would be too long of an absence for her or perhaps her father to bear. If the father lives in another town, the daughter assumedly sees him less frequently, and therefore the husband’s prohibition is allowed to stand slightly longer.  If he prohibits her for one festival (until the next festival), he may retain her as a wife.  According to the Talmud, in order to understand this section of the mishnah we must add into the mishnah that if he prohibits her for two festivals (until two festivals have past), he must divorce her and give her the ketubah.  If the husband was a priest, he may retain her if the prohibition was for two festivals, but must divorce her if for three.  The Talmud adds this extra clause into the mishnah, for otherwise it doesn’t deal with a prohibition of two festivals."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMishnah five continues to discuss husbands who attempt to prevent their wives from doing certain things.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow from visiting a house of mourning or a house of feasting, he must divorce her and give her the ketubah, because he has closed [peoples doors] against her.</b>  A husband cannot prohibit his wife from paying a condolence call to a house of mourning or from celebrating at a wedding.  The mishnah reasons that he cannot do so for by preventing her from participating in others’ sorrows or joy, they will in return not visit her when she is mourning or celebrating one of her children’s weddings.  However, if he claims that his vow had a “cause”, which in the mishnah usually is a euphemism for sexual licentiousness, he may prohibit her from going.  In other words, if he fears that there will be illicit goings-on at the house of mourning, or more likely at the house of feasting, he may prohibit her from going there.",
+                    "<b>If he claims [that his vow] was due to some other cause he is permitted [to forbid her]. If he said to her: “[There shall be no prohibition] provided you tell so-and-so what you have told me” or “what I have told you” or “that you will fill and pour out in the garbage”, he must divorce her and give her the ketubah.</b>  A husband cannot use a vow to force his wife to engage in behavior that will embarrass her.  He cannot force her to tell others secret things that he has told her or that she has told him.  The last phrase of this mishnah “fill and pour out in the garbage” is interpreted in two ways in the Talmud.  One interpretation is that it literally means that she should fill up jugs with water and then pour the water out into the garbage, an act that others will (rightfully) interpret as crazy.  Alternatively, it may be a euphemism for “spilling seed” (the man’s interrupting his intercourse with her).  A husband cannot force his wife to allow him to engage in such an act.  If he does so, she may demand a divorce and receive her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first five mishnayoth of this chapter referred to situations in which a husband must divorce his wife and pay her the ketubah.  In this mishnah we learn situations in which a husband has grounds for divorcing his wife and not paying her ketubah.  These situations refer to cases in which the woman has not behaved in a proper manner, either directly with her husband or with outside society.",
+                    "<b>These leave [their marriage] without their ketubah: A wife who transgresses the law of Moses or Jewish law.</b>  The mishnah describes two categories of women whose husbands may divorce them without paying their ketubah:  the one who transgresses the Law of Moses, which is interpreted to mean she causes her husband to transgress the Law of Moses, and the second is the one who transgresses Jewish law, which means she engages in immodest behavior.",
+                    "<b>And what is the law of Moses? Feeding her husband with untithed food, having intercourse with him while in the period of her menstruation, not separating dough offering, or making vows and not fulfilling them.</b>  The mishnah now lists four ways in which a wife might cause her husband to transgress.  If she does not separate the tithes or the dough-offering (hallah) her husband will eat forbidden food.  She has a responsibility to tell her husband when she is in her period of menstruation and if she does not and he has relations with her, he too is a transgressor.  The fourth category is somewhat less clear, for we would not imagine that the husband transgresses if his wife does not keep her vows.  The Talmud explains that children die as a result of broken vows and therefore she is injuring him as well.  A simpler explanation may be that since the husband has the right to annul his wife’s vows, he too is held responsible if she doesn’t keep them.",
+                    "<b>And what is Jewish practice? Going out with her head uncovered, spinning wool in the marketplace or conversing with every man.</b>  This section lists certain immodest actions that are grounds for divorce.  In Talmudic times women did not go out without their heads covered (for that matter, men also usually covered their heads).  Spinning in public was also considered unbecoming, perhaps because the woman would uncover her arms while spinning.  Talking with many strange men was also considered improper behavior for a married woman.  Since the woman engaged in one of these behaviors, her husband may divorce and not pay her ketubah. I might add my personal opinion that what was improper behavior must have been determined by norms in the larger society, at least to a large degree.  Since it was normal for women to cover their heads, Jewish women who did not were immodest.  I do not think that this implies that not covering one’s head is inherently immodest.  However, other Jews might disagree with me.",
+                    "<b>Abba Shaul says: also one who curses her husband’s parents in his presence.</b>  Abba Shaul adds that a woman’s cursing her husband’s parents in front of him is also grounds for divorce.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: also one who has a loud voice. And who is regarded as one who has a loud voice? A woman whose voice can be heard by her neighbors when she speaks inside her house.</b>  Rabbi Tarfon adds that a woman whose voice is too loud, that is she can be heard by her neighbors from inside her home, may also be divorced without a ketubah.  The Talmud teaches that this refers to a woman who talks about sex too loudly."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss cases where a woman is divorced and does not receive her ketubah.  The cases in our mishnah are when a woman did not disclose to her husband things that he should have known before marrying her.\nWe should note here that the mishnah will talk about physical defects found on both the woman and the man.  I think we should note here that these mishnayoth discuss the matters on a very legal plane.  That is to say the mishnayoth ask whether or not these defects can form the grounds for divorce.  These mishnayoth can be read as not  implying that such flaws make a person “worth less”, but merely as a recognizing that there are those in society who, unfortunately, do think so",
+                    "<b>If a man betrothed a woman on condition that she was under no vows and she was found to be under vows, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to be under vows, she leaves without her ketubah.</b>  It can be assumed that a husband does not want his wife to be subject to vows that will prevent her from engaging in certain activities, such as eating meat or drinking wine.  Such vows would certainly disrupt the normal functioning of a marriage.  If he betroths her on the specific condition that she is not subject to any vows, and after betrothal it is found out that she is subject to vows, she is not betrothed.  Since the betrothal was made under false pretenses it is invalid and she does not need a get to remarry, nor does she receive her ketubah.  However, if he did not make such a condition, and then later finds out that she is subject to vows, the marriage is valid. Nevertheless, since she should have told him that she had vows, he may divorce her without paying her the ketubah.  In other words, the marriage was not exactly made under a false assumption and therefore she needs a get in order to remarry, but she still was dishonest with him and therefore she loses the ketubah.",
+                    "<b>[If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have defects, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to have defects, she leaves without her ketubah. All defects which disqualify priests also disqualify women.</b>  The same rule concerning a woman subject to vows is also true with regard to a woman who has physical defects.  If he specifically stipulated that she not have any physical defects (assumedly ones that he could not detect when she was clothed), and she does, the betrothal is invalid.  If he did not make a stipulation, the betrothal is valid but he may divorce her without paying the ketubah. With regard to physical defects, it is essential for us to know what physical defects are significant enough that they invalidate the betrothal or allow the husband to divorce her without paying the ketubah.  The answer is that any defect that disqualifies a priest from serving at the altar (see Lev 21:17), also disqualifies a woman.  These defects are listed in the seventh chapter of tractate Bekhorot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMishnah eight continues to discuss rules concerning bodily defects found on the woman that might cause her to lose her ketubah.  Again, she loses her ketubah because she had the responsibility to tell her husband about her defects before he married her.",
+                    "<b>If she had bodily defects while she was still in her father’s house, her father must produce proof that these defects arose after she had been betrothed and that [consequently] it was the husband’s field that was flooded. If she was brought into her husband’s domain, [and the defects were discovered there] the husband must produce proof that these defects existed before she had been betrothed and [that consequently] his bargain was made in error the words of Rabbi Meir.</b>  The question in this section is when did she develop these defects, before or after the betrothal.  If they did not exist before the betrothal, and then he discovered them at marriage, she does not lose her ketubah, because she could not have told him about the defects before the betrothal.  She loses the ketubah only if she had the defects at the time of betrothal and she withheld from him the fact that she had them.  Note that this argument, according to our mishnah, is between the father of the betrothed girl and the husband.  Clearly, the mishnah reflects a social reality whereby girls were married young, and their fathers decided whom they married and dealt with the economic aspects of the marriage. According to Rabbi Meir, if the defect was discovered while the girl was still in her father’s house, in other words after the betrothal but before she had moved to her husband’s house as the final step towards marriage, the legal assumption made is that the defects developed before she was betrothed.  Therefore, if the father wants his daughter to receive her ketubah, he must prove that the defects developed afterwards.  In contrast, if the defects are discovered when the wife comes to her husband’s home, it is assumed that they developed there.  Therefore the husband loses out and cannot divorce her without paying her the ketubah, unless he can prove that the defects existed before betrothal.  The mishnah again uses the graphic language “his field was flooded” to describe a woman who has been somehow damaged but whose husband cannot do anything about it (see above 1:6).",
+                    "<b>The Sages say:  To what does this apply? Only to concealed defects; but with regard to defects that are exposed he cannot make any claim. And if there was a bath-house in the town he cannot make any claim even about concealed defects, because he [is assumed to have had her] examined by his female relatives.</b>  The Sages disagree with Rabbi Meir and hold that the distinction that Rabbi Meir made between defects discovered while in her father’s home and those discovered while in her husband’s home is not valid.  Rather, the germane distinction is between concealed and revealed defects.  The husband can claim that he didn’t know about the defects only if they are concealed.  If they were revealed, and he married her in any case, he cannot later claim that had he known about them, he would not have married her.  Furthermore, if there is a bath-house in the city, it is assumed that his female relatives knew about even the concealed defects.  In such a case he can not make any claim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nUp until now the mishnah has been discussing physical flaws found in a wife, which cause the marriage to either be annulled or her husband to be allowed to divorce her without paying the ketubah.  Just in case you thought that men were physically perfect, the last two mishnayoth of our chapter discuss physical flaws found in a man, that force him to divorce his wife and pay her the ketubah.",
+                    "<b>A man in whom defects have arisen [after marriage] cannot be forced to divorce [his wife]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: To what does this apply: to minor defects, but with regard to major defects he can be forced to divorce her.</b> If a woman marries a man and she finds that he has physical flaws that existed before the marriage and that he did not tell her about them, she can compel him to divorce her and pay her the ketubah. If she knew about them (or they were clearly noticeable and therefore should have known about them), and she married him in any case, she cannot later complain about them and use them as grounds for divorce.  Furthermore, if new defects arise after the marriage, she cannot force him to divorce her. Rabban Shimon ben Gamaliel says that the above is only true if the defect is small.  If the defect which arises after marriage is large, he must divorce her.  According to the Talmud’s explanation of Rabban Shimon ben Gamaliel, if the defects are significant, she can force a divorce even if she knew about them before the marriage, for she can say that she thought that they wouldn’t disturb her but now they do."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists defects in a husband (either physical defects or ones related to his profession) that allow the woman to demand a divorce and receive her ketubah.",
+                    "<b>These are the ones who are forced to divorce [their wives]: one who is afflicted with boils, one who has a polypus, a gatherer [of dog feces for the treatment of hides], a coppersmith or a tanner whether they were [in such a condition] before they married or whether they arose after they had married.</b>  The wife of any husband who has one of the below-listed defects can demand a divorce, whether or not he had them before he was married. Clearly if they only developed after marriage, she can claim that she cannot remain with him and that she didn’t know he would be this way when she accepted his offer of betrothal.  The mishnah emphasizes that these defects are so physically revolting to a woman, that she has the right to be divorced even if she noticed them before he betrothal.  The defects are: 1. One who has boils. 2. One who has a polypus.  This is a Greek word for someone who has a protrusion on his nose that complicates breathing.  According to the Talmud he smells bad. 3. One who gathers dog feces, which was used in the processing of hides. 4. A coppersmith.  Assumedly, he too smells bad. 5. A tanner, who will carry an awful odor. Note that the effect of this mishnah is that a husband cannot work in such a profession without his wife’s profession.",
+                    "<b>And concerning all these Rabbi Meir said: although the man made a condition with her [that she accept him despite these defects] she may nevertheless say, “I thought I could accept him, but now I cannot accept him.”</b>  Rabbi Meir says that these defects are so repulsive to a woman that even if she explicitly stated that she could accept a husband in such a condition, she may retract her word and demand a divorce.",
+                    "<b>The Sages say: she must accept [such a person] against her will, the only exception being a man afflicted with boils, because she [by her intercourse] will enervate him.</b>  The Sages disagree with Rabbi Meir.  They hold that in most such cases, if the woman accepted upon herself to marry a man in such a condition, she cannot later say that he disgusts her and therefore demand a divorce.  The only case in which a woman can later demand a divorce is the case of a man who has boils because she “enervates” him. This means that when they have intercourse, she actually wears down his flesh and this is dangerous for him.  Since he will refuse to have relations with her, she may demand a divorce.  After all, she is guaranteed her conjugal rights.",
+                    "<b>It once happened at Sidon that a tanner died, and he had a brother who was also a tanner. The Sages said:  she may say, “I was able to accept your brother but I cannot accept you.”</b>  This chapter of mishnah concludes with a story that happened in Sidon, on the coast of modern Lebanon.  There a woman was married to a tanner who died, leaving her liable for yibbum with his brother, who also worked as a tanner.  She claimed that she didn’t want to have yibbum because living with a tanner is revolting and unbearable.  The brother, assumedly claimed, that if she could endure his brother the tanner, she could endure him. The Sages ruled that the woman has the right to say that she could endure her original husband but not his brother.  Perhaps she liked her original husband enough that she was willing to put up with his smell.  She will not necessarily like his brother this much. Therefore, he must perform halitzah and she receives her ketubah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter eight discusses a wife’s ability to own money independently of her husband. Possessions that come into her hands while married belong to her, but her husband has usufruct on them.  Therefore, since he too has rights, she cannot sell them.",
+                    "<b>If a woman came into the possession of property before she was betrothed, Bet Shammai and Bet Hillel agree that she may sell it or give it away and her act is legally valid.<br>He replied, “We are embarrassed with regard to her new possessions and you wish to roll over on us her old ones as well?”<br>He replied, “We are embarrassed with regard to her new possessions and do you wish to roll over on us her old ones as well?”</b>  Money that a woman receives before she is betrothed is hers.  She may give it away or sell it, even after she has been betrothed.  However, as we will learn later, once she is married she no longer can do so.",
+                    "<b>If she came into the possession of property after she was betrothed, Bet Shammai says: she may sell it, and Beth Hillel says: she may not sell it. Both agree that if she had sold it or given it away her act is legally valid. Rabbi Judah said: they argued before Rabban Gamaliel, “Since the man acquires the woman does he not also acquire her property?”</b>  If she comes into possession of property after betrothal, but before marriage, Beth Shammai maintains that she may still sell or give away the property.  However, Beth Hillel says that a priori she does not have the right to do so.  The reason is that once she is betrothed she will likely be married, and at the point of marriage her husband will have the rights to the usufruct from her property.  Therefore, already at betrothal Beth Hillel says she may not sell her property. However, both Beth Hillel and Beth Shammai agree that if she goes ahead and sells her property anyway, the sale is valid.  Rabbi Judah presents an argument against this previous line, an argument that had been presented in front of Rabban Gamaliel a generation earlier.  The Sages argued that since the husband has already, at the point of betrothal, acquired the woman as his wife, should he not also, at that point, acquire her property.  In other words, even if she had sold it, these Sages believe that the sale should be annulled.  Rabban Gamaliel says that he is distressed enough that according to the halakhah, if a woman came into possession of property after marriage and then sold it, the sale is annulled.  This halakhah does not seem reasonable to Rabban Gamaliel, but he evidently does not have the ability to change it.  However, he argues that what these Sages want to do is expand the same halakhah and apply it to the point of betrothal as well. This statement, which also appears at the end of this mishnah, provides an interesting glimpse of rabbinic authority to modify Judaism versus their acceptance of tradition.  The rabbis in the mishnah are receivers of traditions which certainly predate them.  While these traditions are in their minds authoritative, this does not mean that they blindly accept them.  As much as they do accept these traditions, they also, at least occasionally, limit their applicability and recognize the problematic aspects to the tradition.",
+                    "<b>If she came into the possession of property after she was married, both agree that, even if she had sold it or given it away, the husband may seize it from the buyers.</b>  If she comes into possession of property after marriage, everyone agrees that she may not sell or give the property away and that even if she does the sale is invalid.  The husband can then go to the purchaser and reclaim that which his wife sold.  You can imagine that this halakhah would make it difficult for women to sell things in their society.",
+                    "<b>[If she came into possession] before she married and then she married, Rabban Gamaliel says: if she sold it or gave it away her act is legally valid. Rabbi Hanina ben Akavya said: they argued before Rabban Gamaliel, “Since the man acquires the woman does he not also gain acquires her property?”</b>  If she came into possession of property before the marriage and then got married, she may not a priori sell the property, but according to Rabban Gamaliel, if she nevertheless does, the sale is valid. According to Rabbi Hanina ben Akavya, the argument brought in front of Rabban Gamaliel mentioned above, was actually in connection to this case, and not in connection to the case of a woman who sold property after betrothal but before marriage."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Shimon disagrees with the opinion in the previous mishnah that states that under certain circumstances a woman cannot sell property, and that if she does, the sale is void.  As we shall see, Rabbi Shimon qualifies that statement.",
+                    "<b>Rabbi Shimon distinguishes between one kind of property and another: Property that is known to the husband [the wife] may not sell, and if she has sold it or given it away her act is void; [Property] which is unknown to the husband she may not sell, but if she has sold it or given it away her act is legally valid.</b> According to Rabbi Shimon, if the husband knew about the property that the woman had received, she may not sell the property and if she does, the sale is invalid.  The reason for this is that if this was property she had received before the marriage, and her husband knew about it, he might claim that he married her because of that money.  As much as this does not sound like a good reason to get married, it certainly was a common motivation in those days (and in ours as well) and is a valid complaint of the husband’s.  However, if the husband did not know about the property and then she sold it, while she should not have done so, the sale is still valid.  In this case, since he didn’t even know about the money, he can’t claim that he married her because of it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses what is to be done with money that a wife somehow receives, for instance through an inheritance, while she is married.  The general rule is that the money is used to buy land and then the woman receives title to the land and the husband is entitled to the usufruct, that is the money that is earned through use of the land.",
+                    "<b>[If a married woman] came into the possession of money, land should be bought with the money and the husband is entitled to the usufruct.</b>  Section one sets out the general rule about money a wife receives while married.  Money cannot be divided up as easily into principle and interest as can land, even though today we are accustomed to such a division. Were the husband to use the money there would be no interest.  Were he to merely hold onto the money, there would be no usufruct.  Therefore, land is bought so that there is both usufruct and principle. Today, we might say that he could put the money into the bank and use the interest, in the same way that an endowment fund works.",
+                    "<b>[If she came into the possession of] produce that was detached from the ground,   land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.</b>  Produce detached from the ground is basically equivalent to money, and therefore it is sold in order to buy land.",
+                    "<b>[If it was] produce attached to the ground Rabbi Meir says, the land is to be valued as to how much it is worth with the produce and how much without the produce, and with the difference land should be bought and the husband is entitled to the usufruct. The Sages say: produce attached to the ground belongs to the husband and produced detached from it belongs to the wife; [with the proceeds from the latter] land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.</b>  The mishnah now discusses a more complex case, where she inherited land with produce attached to the land.  According to Rabbi Meir, the value of this produce is part of the principle, and therefore that principle must be used to buy land, from which he receives only the usufruct.  The way that the value of the produce is evaluated is by estimating the value of the land without the produce and the value of the land with the produce.  The difference between these two amounts is used to buy land, and then he receives the usufruct.  For instance if the land was worth 1000 zuz without produce and then 1200 with produce, the land is sold in order to buy a piece of land worth 1200.  From this land the husband receives the usufruct. The Sages rule that the produce attached to the land belongs to the husband. This is considered usufruct, even though this produce was not grown while his wife owned the land.  Since it is “usufruct” its value goes straight into his pocket.  Only the already-harvested produce belongs to her and is used to buy land, from which he receives usufruct."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nRabbi Shimon teaches a general rule to help govern what belongs to the husband and what belongs to the wife.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: In respect to that in which the husband is at an advantage when he marries his wife he is at a disadvantage when he divorces her and in respect to that in which he is at a disadvantage when he marries her he is at an advantage when he divorces her. Produce which is attached to the ground is the husband’s when he marries his wife and hers when he divorces her, Produce that is detached from the ground is hers when she marries but the husband’s when she is divorced.</b> In this mishnah Rabbi Shimon teaches a simple way of remembering which produce belongs to the husband and which produce belongs to the wife during marriage and after its dissolution.  When the marriage begins, and as part of her dowry she brings a field that has on it produce attached to the ground, that produce is considered to be like produce grown after the marriage, and it belongs to him.  This is the opinion of the Sages in the previous mishnah.  When the marriage is dissolved through death or divorce the produce attached to the ground remains the property of the woman, as does the ground itself.   In an opposite direction, produce which is detached from the ground is hers when she is married.  If she brings this as part of her dowry, then it is used to buy land, as we learned above.  However, at the time of divorce, detached produce already belongs to the husband and he need not return it to his wife."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah deals with a woman who inherits slaves to old to work or trees that are too old to produce fruit.\nThe second part of the mishnah deals with the expenditures that the husband puts out in taking care of his wife’s property.",
+                    "<b>If she inherited old slaves or female slaves, they are to be sold, and land purchased with the proceeds, and the husband can enjoy the usufruct. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  she need not sell them, because they are the glory of her father’s house.</b>  If a woman inherited old slaves who can no longer perform real work, the husband might want to sell them so that he will receive greater usufruct.  According to the first opinion in the mishnah, he has a right to sell these slaves and to use the proceeds to buy land.  In such a manner her property will also be preserved for the slaves would have soon died in any case.  However, one doubts whether the sale would be very profitable in any case. Rabban Shimon ben Gamaliel rules that the woman can demand that the slaves be kept, since they are a sign of her family’s ancestral wealth.  Although they cannot now perform a significant amount of work, their connection to the family and to the family’s honor gives the woman the right to retain them.",
+                    "<b>If she inherited old olive-trees or vines they must be sold, and land purchased with the proceeds, and the husband can enjoy the usufruct. Rabbi Judah says: she need not sell them, because they are the glory of her paternal house.</b>  This section teaches the same rule with regard to old vines and olive trees.  Again the husband would want to sell them to increase his usufruct.",
+                    "<b>He who spent money in connection with his wife’s property, whether he spent much and consumed little, [or spent] little and consumed much, what he has spent he has spent, and what he has consumed he has consumed. If he spent but did not consume he may take an oath as to how much he has spent and receive compensation.</b>  If a husband has expenditures in managing his wife’s property, he cannot recoup those expenditures from the wife’s property (meaning the principle).  However, this is only if he also consumes the usufruct.  If he does not, he may receive compensation by taking an oath as to how much he spent.  The Talmud teaches that he cannot recoup more than the gain in the value of the property.  In other words, if he dug a irrigation system that cost 100 zuz, and thereby raised the value of the field by 75 zuz, he only receives 75 zuz.  If he raised the value by 125 zuz, he receives 100, the amount of his expenditures."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah appeared word for word in Yevamoth 4:3.  I have replicated my commentary here for convenience sake.  Despite the fact that this is its second appearance, it is likely that it was first taught in this context, where it matches the literary pattern of the rest of the mishnah.  Only later was it brought to Yevamoth.",
+                    "<b>If a woman awaiting yibbum came into possession of money: Beth Shammai and Beth Hillel agree that she may sell it or give it away, and that her act is legally valid.</b>  Beth Shammai and Beth Hillel agree that a shomereth yavam can sell new property that has come into her hands since the death of her first husband.  She does not need the permission of the yavam, because he has not married her.",
+                    "<b>If she dies, what shall be done with her ketubah and with property that comes in and goes out with her? Beth Shammai says: the heirs of her husband are to share it with the heirs of her father; Beth Hillel says: the property is to remain with those in whose possession it is, the ketubah is to remain in the possession of the heirs of the husband and the property which comes in and goes out with her remains in the possession of the heirs of her father.</b>  If she dies, there is a dispute between the two houses concerning her inheritance.  Usually a husband inherits his wife, but in this case she only had a yavam who had not yet performed yibbum.  He is not fully her husband. Beth Shammai holds that the heirs of her husband, meaning the yavam who inherits from his dead brother, splits the money with the heirs of her father.  The heirs of the father inherit since an unmarried woman is inherited by her father. Beth Hillel does not split the money evenly.  Rather, each part of the inheritance remains where it is presumed to be.  Since the ketubah, meaning the money paid from the husband to the wife upon death or divorce, is still with the husband’s estate, the husband’s inheritors collect this money. The dowry is in the wife’s possession, since the husband cannot sell it.  Therefore the wife’s father’s inheritors inherit this property."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to teach laws regarding the potential yavam’s rights with his shomeret yavam’s (the woman whose husband has died) property.  The yavam cannot make free use of this property because the woman has a lien on it from her ketubah.",
+                    "<b>If his brother left money, land shall be bought with it and he enjoys the usufruct.<br>Rabbi Meir says, the land is to be valued as to how much it is worth with the produce and how much without the produce, and with the difference land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.</b>  The shomeret yavam has a lien on all of her dead husband’s property, meaning it is collateral for her ketubah.  Therefore, the yavam does not have a right to sell, give away or otherwise use up this property.  If this property was land, the yavam has a right to the usufruct but not to the principle.  If the property was money, the money is used to buy land and then the yavam can use the usufruct.",
+                    "<b>[If the his brother left] produce that was detached from the ground, land shall be bought [out of the proceeds] and he enjoys the usufruct.<br>The Sages say: produce attached to the ground belongs to the husband but that which is detached from the ground belongs to the first person who takes it:</b>  Produce that is detached from the ground is treated like money; it too is sold and the proceeds are used to buy land, from which the yavam benefits from the usufruct.",
+                    "<b>[If it was] produce attached to the ground: ( If he [seized it] first he acquires ownership; and if she [seized it] first land shall be bought with it and he enjoys the usufruct.</b>  If the produce was attached to the ground, Rabbi Meir says this produce is also part of the original husband’s property which had on it a lien from her ketubah.  Therefore, it is evaluated and in essence sold to buy more land.  This is the same method that Rabbi Meir stated above in mishnah three. According to the Sages the produce which is attached to the ground belongs to the husband.  The Talmud emends this to read “to her”, meaning that since this produce grew while owned by her original husband, it to is liable for her ketubah.  There is no debate between the Sages and Rabbi Meir on this issue. The Sages dispute, however, with regard to the produce which is detached from the ground.  In their opinion, this produce does not have on it a lien from her ketubah, for ketuboth are not collectable from movable property (a category that includes most things that are not land).  Therefore, if the yavam takes this produce it is totally his.  If the woman takes the property, it now belongs to her and it is sold, the husband receiving the usufruct and the woman the principle.  According to most commentators, the Sages hold that the same is true for money; there is no lien on it from her ketubah and therefore it is “up for grabs”.",
+                    "<b>If he married her she is his wife in every respect save that her ketubah remains a debt on her first husband’s estate.</b>  Once he marries her, she is his full wife in all matters, except that she collects her ketubah from her first husband’s property.  The Talmud relates that if the first husband did not have any property, the yavam must give her a ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, in which we learned that the widow has a lien on the dead brother’s property.  The yavam cannot even pay off her ketubah and then use this property.",
+                    "<b>He cannot say to her, “Behold your ketubah lies on the table’, rather all of his property has on it a lien from her kethubah.</b>  The yavam cannot say to his yevamah that he has designated for her a specific piece of property for her ketubah and that he therefore can do what he pleases with the remainder of his brother’s property.  Rather he cannot sell any of his brother’s property.",
+                    "<b>So too, a man may not say to his wife, behold your ketubah lies on the table, but all of his property has on it a lien from her ketubah. If he divorced her she is entitled only to her ketubah. If he remarried her she is like all other wives, and is entitled only to her ketubah.</b>  Similarly a man may not set aside a certain piece of property and designate it for his wife’s ketubah.  When Shimon ben Shetach established the rabbinic ketubah, part or perhaps all of his legal innovation, was that all of a man’s property is subject to his wife’s ketubah.  This is not to say that a man cannot sell his own property.  However, if he does, and then when the wife comes to collect her ketubah her husband or his estate cannot pay it off, she can reclaim the previously sold property from its purchasers.",
+                    "If the yavam divorces his yevamah, he can now pay off her ketubah and then sell the rest of the brother’s property.  If he remarries her, she no longer has the status of a yevamah, but rather she is like all other wives, who cannot prevent their husband’s from selling their property."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a husband’s renunciation of the rights to his wife’s property.",
+                    "<b>If a husband writes to his wife, “I have no claim whatsoever upon your property”, he may enjoy its usufruct during her lifetime and, when she dies, he is her heir. If so, why might he have written to her, “I have no claim whatsoever upon your property”?<br>That if she sold it or gave it away her act is valid.</b>  The reality behind the scenarios mentioned in this mishnah is probably that the woman or her family would not agree to the marriage unless the husband renounced his rights to her property.  Therefore the mishnah lists the effect that different statements will have on his rights.  The general principle is that these statements are interpreted as minimally as possible.  That is to say, we assume that the husband intended to relinquish as few rights as possible.  Therefore, if he states that he has no claim upon her property, he still can benefit from the usufruct and he still inherits her.  The only thing that he relinquishes is his right to prevent her from selling or even giving away her property.",
+                    "<b>If he wrote, “I have no claim whatsoever upon your property and upon their produce”, he may not enjoy their usufruct during her lifetime but, when she dies, he inherits her. Rabbi Judah says: he may in all cases enjoy the usufruct from the usufruct unless he wrote to her:  “I have no claim whatsoever upon your property and upon its produce and the produce of its produce and so on without end.”</b>  In this case, the husband specifically relinquishes his claim on the usufruct from her property.  According to the first opinion in the mishnah, he can no longer benefit from the usufruct, but he does inherit her property when she dies.  Rabbi Judah interprets his statement even more minimally; while he cannot use the produce itself, he may sell the produce and that which he buys from it is his.",
+                    "<b>If he wrote, “I have no claim whatsoever upon your property, its produce and the produce of its produce during your lifetime and after your death”, he may neither enjoy it produce during her lifetime nor does he inherit her when she dies. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  when she dies he inherits her because [by his declaration] he is making a condition which is contrary to what is written in the Torah and whenever a man makes a condition which is contrary to what is written in the Torah, his condition is null and void.</b>  In this case, the husband specifies that he has no claim on his wife’s property, and no claim on its produce or on the proceeds obtained from selling the produce, neither while she is alive nor after she dies.  With this comprehensive statement, the husband now has no rights whatsoever to his wife’s property and does not even inherit her. Rabban Shimon ben Gamaliel points out a problem with this statement.  The Torah mandates that a husband inherits his wife.  By making such a stipulation, the husband is actually subverting Torah law.  Therefore, according to Rabban Shimon ben Gamaliel, the stipulation is null and void."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis remainder of this chapter deals with the wife’s ability to collect her ketubah from the husband’s estate.\nIn general, inheritors are not liable to pay their father’s debts from movable property which they inherited.  Only land is liable for these debts.  Our mishnah deals with the specific case where the inheritors have not yet collected what was owed to their father.",
+                    "<b>A man died and left a wife, a creditor, and heirs and he also had a deposit or a loan in the possession of others: Rabbi Tarfon says:  It shall be given to the one who is under the greatest disadvantage. Rabbi Akiva says: We do not show mercy in a matter of law.  Rather it shall be given to the heirs, for whereas all the others must take an oath the heirs need not take any oath.</b> The husband dies while having a deposit or a loan in the possession of others. The question is:  to whom is this money repaid, to the widow, to the creditor or to the inheritors?  According to Rabbi Tarfon the weakest among the parties is the one who receives the money.  The Talmud offers two explanations for who is the weakest.  According to one interpretation, the weakest is the one whose proof that s/he is owed a debt is weakest.  According to another interpretation, the weakest refers to the woman’s ketubah, for it is not easy for a woman to chase down those who owe her the ketubah.  In any case, Rabbi Tarfon agrees that although in general movable property is not used to pay off a deceased person’s debt, in this case, since the inheritors had not yet received the money, it is used. Rabbi Akiva categorically rejects Rabbi Tarfon’s application of mercy to a matter of law.  Law must operate blindly, ignoring who is weak and who is strong.  The law must decide in favor of the one whose claim is the strongest.  According to Rabbi Akiva, in our case this is the inheritors.  Their case is strongest for they inherit their father’s estate without taking an oath, whereas debtors and widows must swear that they have not already received their due before they collect."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah is similar to yesterday’s mishnah.  It again deals with a case of a man who dies and leaves a widow who wishes to collect her ketubah, a creditor who wishes to collect a debt and inheritors who want their rightful inheritance.  The difference is that whereas yesterday’s mishnah dealt with money that was still in the hands of others at the time of the husband’s death, our mishnah deals with a case where the husband leaves produce already detached from the ground.  As I mentioned yesterday, such produce has the status of movable property, from which debts and ketuboth are not generally collectable.\nAs an addendum, we should note that in the geonic period, the period right after the completion of the Talmud, which lasted from around 600 to 1100 C.E., the rabbis revised the Talmudic law and stated that a woman and a creditor can collect their debts from movable property. The reason for such a change was that their society was not based on the ownership of real estate, as society was to a much larger extent in the land of Israel in the 3rd century.",
+                    "<b>If he left produce that was detached from the ground, whoever seizes it first acquires possession.</b>  If the husband left produce detached from the ground, the first of the collectors to seize it acquires it.  This is because no one has an absolute right greater than the other and therefore their seizing of the property is effective.  We should note that although this idea sounds foreign to us, perhaps even like vigilantism, it is basically similar to the idea that the person who does not have possession has the burden of proof.  If for instance the wife takes the property, she has possession and now the others would have to prove that it is not rightfully hers.  Since they cannot prove this, she keeps the produce.  Furthermore, since it is unclear who is the rightful owner, the court would not be able to make any ruling even if the parties had asked its advice.",
+                    "<b>If the wife took possession of more than the amount of her ketubah, or a creditor of more than the value of his debt, the balance: Rabbi Tarfon says: it should be given to the one who is under the greatest disadvantage. Rabbi Akiva says: we do not show mercy in a matter of law.  Rather it shall be given to the heirs, for whereas all the others must take an oath the heirs need not take any oath.</b>  Despite the fact that anyone can seize the property, the widow and the creditor cannot take more than they are owed. If they do, Rabbi Tarfon rules that the remainder of the money goes to the weaker of the remaining two parties.  According to the Talmud this means that it would go to the woman if the creditor had seized the money or to the creditor if the woman seized the money. Rabbi Akiva rules, as he did in the above mishnah, that in cases of law no mercy is shown.  Therefore, the inheritors take the remainder for they collect their inheritance without an oath, whereas creditors and widows must swear an oath before they can collect their respective debts."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWe learned in Shevuoth 7:8: “And these take an oath though there is no [definite] claim:  partners, tenants, guardians, the wife who transacts the affairs in the house, and the son of the house.” In other words in these cases one person can make another person swear an oath that he has not misused any of his property.  Our mishnah further clarifies when a husband can make his wife take an oath.\nA wife’s managing her husband’s affairs would not have been uncommon in Mishnaic society, especially if many of the men were merchants.  Merchants are often away from home for long periods and while they are gone, it is typically the woman who manages the affairs of the houses.",
+                    "<b>If a husband set up his wife as a shopkeeper or appointed her guardian he may impose upon her an oath whenever he wants.</b>  If a husband appointed his wife to sell his produce in a store or to otherwise be a guardian over his property, he may at any time he wishes make her swear an oath that she has not acted improperly with his property.  This is not because women are inherently not trustworthy, but rather because a person in such a situation may take certain licenses with property that is not his/hers.  The fact that the husband, or in cases of partnership a partner, can make the other party take an oath, would probably have acted as a deterrent, preventing the person managing the funds from acting wrongly.  Unfortunately, the problem of people taking license with money or property which they have been appointed to guard over, is still a major problem in our society. According to the Talmud, a husband who did not appoint his wife as a shopkeeper or guardian cannot make her swear an oath over normal things that happen in the house. Allowing him to do so, and to be so tight-fisted with his property, would not help peace reign over their house.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said:  even in respect of her spindle and her dough.</b>  This last point is disputed by Rabbi Eliezer.  He holds that a husband can make his wife take an oath that she did not take for personal use any of the wool that he provided for her spindle nor from the dough that she uses for baking.  Rabbi Eliezer evidently does not think that this will lead to a disruption of the household harmony, or he does not care."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah one we learned that a husband can renounce his right to use his wife’s property.  After learning in mishnah four that a husband has a right to make his wife swear that she did not misuse his property, our mishnah teaches that a husband may renounce this right as well.  We can easily imagine a scenario in which a woman says that she will not agree to be a storekeeper for her husband if he is so distrusting of her that he will make her take an oath. Therefore, perhaps as a precondition to her doing certain work for him, she makes him renounce this right.\nAs in mishnah one, the rabbis minimally interpret each of these sayings.  In each case the court would assume that the husband renounced the minimal amount of rights that can be interpreted as being referred to in his statement.  For him to fully renounce his or his inheritors’ ability to make her swear an oath, he must be very explicit in his statement.",
+                    "<b>If he (the wrote to her (his, “I have no claim upon you for either a vow   or an oath”, he cannot make her swear an oath. However, he may make her heirs and upon those who have done business with her swear an oath.</b>  If he states that he will not make her take an oath, he may still make her inheritors or others who may have bought her ketubah or to whom she may have sold her ketubah take an oath or a vow.  The case of her inheritors or those who bought her ketubah can occur if he divorced his wife and then she died and these people wish to collect her ketubah.  The husband may make them swear that the woman did not give them any part of her ketubah that she had already collected, nor did she mention that she had already collected her ketubah, nor did they find among her papers documentation that she had received her ketubah.  If they can swear that all of this is true, then they may collect the woman’s ketubah.",
+                    "<b>[If he wrote,] “I have no claim upon you for either a vow or an oath nor upon your heirs nor upon those who have done business with you”, he may not impose an oath either upon her or upon her heirs or upon those who have done business with you. However his heirs may impose an oath upon her or upon her heirs or upon those who have done business with her.</b>  If the husband states that he will not make her swear, nor her inheritors nor those who had business with her, then he can’t make any of them swear.  However, his inheritors can make them swear.  In other words, if the husband dies, his inheritors can make the wife swear that she had not received her ketubah before she collects from them.  If the husband divorces his wife and then she dies and then the husband dies, his inheritors can make the wife’s inheritors or those who might have bought her ketubah swear the same oath we saw above.",
+                    "<b>[If he wrote] “Neither I nor my heirs nor those who have done business with me shall have any claim upon you or upon your heirs or upon those who have done business with you for either a vow or an oath”, neither he nor his heirs nor those who have done business with him may impose an oath either upon her or upon her heirs or upon those who have done business with her.</b>  If the husband writes that even his inheritors or others who have had business with him will not be able to make his wife, her inheritors or those who have had business with her swear an oath, then none of the latter need take an oath."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah refers to a situation where the husband exempted his wife from having to swear an oath and he also stated that his heirs may not make her take such an oath.  The mishnah asks whether or not the heirs may make her take an oath about her subsequent guardianship over her dead husband’s property.  This situation would arise because typically the widow would continue to live in her husband’s home until she either died or remarried.",
+                    "<b>If she went from her husband’s grave to her father’s house, or returned to her father-in-law’s house but was not made a guardian, the heirs may not make her swear an oath.</b>  If after the death of her husband, she leaves her husband’s house and returns to her father’s house, or when she returns to her husband’s house she does not act as a guardian over his estate, the inheritors cannot make her swear an oath when she collects her ketubah.  This is because her husband specifically exempted her from needing to take such an oath.  The mishnah additionally informs us that she does not take an oath over the expenses that she incurred while dealing with the burial of her husband, for if she knew that she would have to take an oath, she might not give her husband a proper burial.  (We might have thought that since these costs were incurred after his death, she would have to take an oath about her use of the money).  In order to ensure respect for the dead, the mishnah teaches that the inheritors may not make her take an oath that she did not take anything for herself while paying for her husband’s funeral.",
+                    "<b>But if she was made a guardian the heirs may make her swear an oath in respect of [her administration] during the subsequent period but not in respect of the past.</b>  If she was made a guardian over her husband’s property after his death, then the heirs can make her take an oath about subsequent use of the property but not about past use.  The stipulation that her husband made that she should not have to take an oath was only effective over things done in his lifetime and not her management of his affairs after his death.  If she was afraid of taking an oath, she could have declined acting as a guardian over the estate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost women are able to collect their ketubah without taking an oath that they did not previously collect.  However, some women must first take an oath.  This mishnah lists the category of such women and the following mishnah shall explain it more fully.  Hence I will largely refrain from commenting until tomorrow’s mishnah.",
+                    "<b>A woman who impairs her kethubah is not paid except by an oath.</b>  This refers to a woman who admits that she has already received part of her ketubah.",
+                    "<b>If one witness testifies against her that [her kethubah] has been paid, she is not be paid except by an oath.</b>  The husband needs two witnesses in order to prove that his wife has already received her ketubah.  One witness is only sufficient to make her swear an oath that she has not.",
+                    "<b>From the property of orphans, from property with a lien on it and [from the property of] an husband who is not present she is not paid except by an oath.</b>  These categories will be explained more fully in tomorrow’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah explains yesterday’s mishnah, regarding which women must take an oath in order to receive their ketubah.  We should note that the mishnah is not making any statement about distrusting women; if so they would not be allowed to take an oath!  Rather in general even when a person is trustworthy s/he must sometimes take an oath in order to collect money.",
+                    "<b>“A woman who impairs her kethubah”: How is this so? If her ketubah was for a thousand zuz and [her husband] said to her, “You have already received your kethubah”, and she says, “I received only a maneh”, she is not paid [the balance] except by an oath.</b>  A woman who “impairs her ketubah” is defined as one who has admitted that she has received part of her ketubah.  The reason that she must take an oath to recover the rest is that one who pays back a debt is assumed to know more accurately that s/he paid back then someone who is receiving the debt.  Therefore, we suspect that she might have forgotten that she did indeed receive the entire ketubah.  To ensure that she did not she must take an oath.",
+                    "<b>“If one witness testifies against her that [her kethubah] has been paid”:  How is this so? If her ketubah was for a thousand zuz and [her husband] said to her, “You have already received your ketubah”, and she says, “I have not received it” and one witness testifies against her that [the ketubah] has been paid, she is not paid except by an oath.</b>  If one witness testifies that she did receive the whole ketubah, she must take an oath that she did not. This is the same as all cases of a single witness in Jewish law, who is not sufficient to provide full and valid testimony, but is sufficient to make the opposing party swear that what the witness says is not true.",
+                    "<b>“From property with a lien on it”:  How is this so? He had sold his property to others and she seeks to recover payment from the buyers, she is not paid except by an oath.</b>  At the point of marriage, the wife’s ketubah creates a lien on all of her husband’s property.  If when she comes to collect her ketubah, he has no property, she can recover from anything he might have sold or given away after their marriage.  However, she must take an oath to those people who purchased the party that she has not previously collected.  This is because the purchasers cannot know whether or not the husband had already paid back the ketubah.",
+                    "<b>“From the property of orphans”:  How is this so? He died and left his estate to his orphans and she seeks to recover payment from the orphans, she is not paid except by an oath.</b>  For the same reason, if she collects the ketubah from her husband’s inheritors, she must take an oath.",
+                    "<b>“An husband who is not present” How is this so? If her husband went to a country beyond the sea and she seeks to recover payment in his absence, she is not paid except by an oath.</b>  Finally, if she collects her ketubah when her husband is abroad, for instance he sent her a get, before she collects her ketubah she must take an oath. This is because we are suspicious that since her husband is not there, she might be more brazen and lie.  To deter her from lying she must take an oath.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: whenever she claims her ketubah the heirs may impose an oath upon her but whenever she does not claim her ketubah the heirs can not impose an oath upon her.</b>  Rabbi Shimon says that if she has requested her ketubah, the heirs may make her take an oath, even if her husband had said that she would not be subject to an oath.  According to Rabbi Shimon, this stipulation does not cause the heirs to lose their right to demand that their father’s wife take an oath about her ketubah.  However, if she does not claim her ketubah, and rather prefers to continue to live on his estate (as is her right, as we shall see later in the Mishnah), the heirs cannot make her take an oath even if she was appointed guardian over his estate.  Rabbi Shimon disagrees with the halakhah found in mishnayoth four and five, that a husband has a right to make his wife swear an oath if she was appointed guardian or storekeeper."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses various issues of a woman’s collecting her ketubah.",
+                    "<b>If she produced a get without a ketubah, she collects her kethubah.</b>  If she comes to the court and brings evidence that she has been divorced, she can collect her ketubah.  The court would then make a sign on the get, in order to prevent her from collecting again.",
+                    "<b>[If she produced her] ketubah without a get, and she says, “My get was lost”, and he says, “My receipt was lost”, and also a creditor who produced a debt document that was unaccompanied by a prosbul, these are not paid back.</b>  If however, she brings a ketubah without a get, and the husband claims that he paid the ketubah but lost his receipt, the husband is believed and she cannot recover her ketubah payment.  Similarly, if a creditor comes to court with a debt document but has no prosbul, which is a document that allows debts to be collected even after the sabbatical year, and the creditor claims that he had a prosbul and lost it, he is not paid back.  The reason is that we suspect that he never wrote a prosbul in the first place.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: from the time of danger a woman collects her ketubah with out a get and a creditor collects [his debt] without a prosbul.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel discusses “the time of danger” usually understood as referring to the Bar-Kochva revolt, which was crushed by the Romans in 135 C.E.  From that time and onward it was dangerous for Jews to travel while in possession of a get or a prosbul because the Roman authorities had decreed against the observance of the Jewish religion.  Therefore during that time period a woman could collect her ketubah without a get and a creditor could collect his debt without a prosbul.",
+                    "<b>[A woman who produced] two letters of divorce and two ketuboth collects two kethuboth.</b>  If she produces two ketuboth and two gittin (the plural of get), all from the same husband, she collects the value of both ketuboth.  This is a case where he divorced her and remarried her (this is permitted as long as she doesn’t remarry someone else in-between) and gave her a new ketubah for the second marriage.",
+                    "<b>Two kethuboth and one get or one kethubah and two gittin, or a kethubah, a get and [evidence of her husband’s] death, she collects one kethubah only, for a man who divorces his wife and then remarries her contracts his second marriage on the condition of the first kethubah.</b>  However, if she has two ketuboth and one get, or two gittin and one ketubah, or one of each and proof of her husband’s death, she does not receive two ketuboth.  This is because we assume that when he married her a second time, he married her on the condition that she receives only her first ketubah, which was as of yet unpaid.  In the case of “two ketuboth” she receives only one for there is an assumption that a husband who writes two ketuboth for his wife only intends on giving her one.  Perhaps the second ketubah was to hang as art on their wall!",
+                    "<b>A minor whose his father had given him in marriage, the ketubah of his wife is valid,  since it is on this condition that he kept her as his wife.</b>  In this case when the ketubah was written the minor was incapable of obligating himself to incur a debt.  However, the ketubah is valid when he reaches majority age for when he continues living with his wife, he is doing so with the intention of paying the ketubah.  Although when the ketubah was first written he could not legally obligate himself to pay it, his remaining with his wife after he reaches majority age is interpretable as acceptance of such an obligation.",
+                    "<b>A convert who converted with his wife, the kethubah remains valid, since it is on this condition that he kept her as his wife.</b>  Similarly, a gentile couple who convert, could not have taken on the legal obligation for a ketubah when they were not Jews.  However, his remaining with his wife after their conversion does effect his obligation."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAbove in chapter four, mishnah ten, we learned that sons inherit their mothers ketuboth, above and beyond the inheritance they receive from their father.  This clause in the mishnah is called “ketubat benin dichrin” which is Aramaic for “the ketubah of male children”.  Our mishnah talks about situations in which a man had  two wives and either he died or both of the wives died.",
+                    "<b>If a man was married to two wives and died, the first wife takes precedence over the second, and the heirs of the first wife take precedence over the heirs of the second.</b>  If a man dies and leaves two wives, the first wife’s ketubah takes precedence over that of the second wife.  If after the first wife collects her ketubah not enough money remains to pay the second wife, she will not receive her full ketubah.  This is because the debt to the first wife was incurred before the debt to the second wife. If before they collect their ketubah, the wives die, the first wife’s heirs take the ketubah before the second wife’s heirs take theirs.",
+                    "<b>If he married a first wife and she died and then he married a second wife and he died, the second wife and her heirs take precedence over the heirs of the first wife.</b>  In this case the first wife dies while the husband is still alive, and he inherits her and her ketubah.  He then marries a second wife and he dies.  The first wife’s heirs want to now collect the ketubah (ketubat benin dichrin) from their mother, as I explained in the introduction.  The second wife, or if she subsequently dies, her heirs, want their ketubah.  The mishnah rules that the second wife or her heirs collect first because they are collecting a normal ketubah and they are like creditors who come to collect a debt.  In contrast the first wife’s inheritors are collecting an inheritance which they have received from their mother and the payment of debts always takes precedence over inheritance.  Therefore the second wife or her heirs receives their ketubah and only if enough money remains will the first wife’s heirs receive their ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous mishnah we began to learn some rules about the “ketubath benin dichrin” which is the clause in the ketubah which states that sons inherit their mother’s ketubah above and beyond their split in their father’s inheritance.  Our mishnah teaches that this is only so when there is enough for there to be an inheritance of at least one denar after all of the “ketuboth benin dichrin” have been paid out.  The reason is that “ketubath benin dichrin” is an enactment of the Sages whereas inheritance laws are mandated by the Torah.  If we allowed the ketuboth benin dichrin to be collected and no inheritance to be split, than an enactment of the Sages would displace a law from the Torah.",
+                    "<b>If a man was married to two wives and they died, and subsequently he died, and the orphans [of one of the wives] claim their mother’s kethubah and there is only enough for the two kethuboth,[all the orphans] they divide it equally.</b>  Let us say Reuven is married to two women, Leah and Hannah.  Leah has a ketubah of 1000 zuz and Hannah has a ketubah of 100 zuz.  After having children, both women die, and Reuven inherits both ketuboth.  When Reuven dies, Leah’s children want to collect their ketubah.  The Mishnah teaches that if there is only enough to pay back both ketuboth, i.e. there is only 1100 in Reuven’s estate, then all of the money is split evenly.  There must be an inheritance, since it is a Toraitic law.",
+                    "<b>If there was a surplus of [at least] one dinar, these take their mother’s ketubah and these take their mothers ketubah.</b>  If in the above case when Reuven dies he leaves an estate of more than 1100, even if the estate is only 1101, Leah’s children take their mother’s ketubah of 1000, Hannah’s children receive 100 and the last denar is split evenly.",
+                    "<b>If the orphans [of one of the wives] says, “We are raising the estate of our father by a denar [more than the total amount of the kethuboth]”, in order that they can take their mother's kethubah, they are not listened to, rather the estate is evaluated by the court.</b>  As we can see from the above scenario, it is definitely in Leah’s children’s best interest that there be a surplus over the value of the two ketuboth.  The mishnah now states that they may not artificially raise the value of the inheritance, by adding a denar or more, in order to take their mother’s ketubah.  If the estate was worth 1100, they may not pitch in one denar in order to make the estate worth 1101, so that they could take 1000.  If they try to do so they will be denied and the inheritance will be split evenly."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of the previous mishnah, which dealt with ketuboth benin dichrin.  As we learned yesterday, ketuboth benin dichrin may not be collected if by there collection there would remain no money for the inheritance.",
+                    "<b>If there was property that would soon belong to the estate, it is not [regarded] as [property held] in possession.</b>  If there was not enough in the father’s estate to cover both “ketuboth benin dichrin”, the mothers’ ketuboth that the sons wish to inherit, then the inheritance is split evenly between all of the sons.  Our mishnah teaches that the estate is not considered to include property that is not currently in its possession.  This refers to an inheritance that will soon fall to the estate, for instance from the grandfather, or money that the father had loaned to others and had not yet been collected. Although this money will too eventually be divided up between the heirs, since it is not currently available, and indeed there is always the possibility that the money will never come to the estate, it is not considered into the equation.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: even if there was movable property it is not regarded unless there was real estate worth one denar more than [the total amount of] the two kethuboth.</b>  Rabbi Shimon says that the extra denar which must exist in order for the ketuboth benin dichrin to be collected must be in land and cannot be in movable property."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a man who married three women at the same time, and gave one of them a ketubah worth one maneh (100 zuz), the second a ketubah worth 200 and the third a ketubah worth 300.  When he dies, and does not leave enough to cover all three, the question is how do they divide up his estate.\nI am explaining this mishnah according to Albeck’s explanation, who uses R. Saadiah Gaon’s explanation to the mishnah as his basis.  The Talmud offers a different, more complicated explanation.",
+                    "The general rule is that any maneh (100 zuz) that is “responsible” for all three ketuboth, they divide equally.  In our case, 100 zuz is “responsible” for all three, because all three have at least one maneh of a ketubah. Any maneh that is not responsible for all of the ketuboth is divided according to the percentage that they deserve from the total amount of ketubah money the man owes.  In our case the total amount is 600 zuz; the first woman owns 1/6, the second 1/3 and the third 1/2.  This shall be illustrated as we proceed.",
+                    "<b>If a man who was married to three wives died, and the kethubah of one was a maneh, and of the other two hundred zuz, and of the third three hundred zuz and the estate [was worth] only one maneh they divide it equally.</b>  If the estate was worth only one maneh, each woman has an equal right to this maneh.  This is because the maneh is “responsible” for all three ketuboth.  Therefore they divide it equally.",
+                    "<b>If the estate [was worth] two hundred zuz [the woman whose ketubah] is a maneh receives fifty zuz [and the woman whose ketubah] was two hundred and [the woman whose ketubah] was three hundred [receive each] three gold denarii (=seventy-five.</b>  If the estate was worth 200, the first maneh is divided equally, as above.  The second maneh is not “responsible” for all three ketuboth, hence it is not divided equally but rather by percentages.  The first woman takes 1/6 of 100, leaving her with a total of 50 zuz.  There is now 150 zuz left, all of which is subject to the ketuboth of the second and third widows.  Therefore it is divided equally, both women taking 75 zuz.",
+                    "<b>If the estate [was worth] three hundred zuz, [the woman whose ketubah] was a maneh receives fifty zuz  and [the woman whose ketubah] was two hundred [receives] a maneh  and [the woman whose ketubah] was worth three hundred [receives] six gold denarii (=one hundred and fifty.</b>  In this case all three divide according to their percentages.  The first woman takes 1/6 which is 50 zuz, the second woman takes 1/3 which is 100 zuz, and the third woman takes 150 zuz, which is 1/2.  In such a scenario, each woman takes one-half of her ketubah.  [Note that this division seems to work according to a different system from the previous two clauses.]",
+                    "<b>Similarly, if three persons contributed to a joint fund and the fund lost or gained they share in the same manner.</b>  If three or more people invest together, each investing a different percentage, when they divide up the profits or losses, they are divided in the same manner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned of a case where a husband married several women at the same time, each having a ketubah of a different size.  In today’s mishnah we learn about the case of several women who were married to one man, but at different times.",
+                    "<b>If a man who was married to four wives died, his first wife takes precedence over the second, the second over the third and the third over the fourth.</b>  This section’s halakhah is basically the same as that which we learned in mishnah one.  It is brought here as an introduction to the rest of the mishnah.",
+                    "<b>The first must take an oath to the second, the second to the third, and the third to the fourth, and the fourth recovers payment without an oath. Ben Nannus says:  Should she be rewarded because she is the last? She too may not exact payment except by an oath.</b>  Each wife must take an oath to the subsequent wife that she did not already take her ketubah.  The subsequent wives are concerned lest there not remain enough money to collect their own ketuboth and hence they have a right to make the previous wives swear.  However, the fourth wife does not need to take an oath.  Of course, if there are inheritors she needs to take an oath in any case, as we learned in 8:9. According to Ben Nannus, even the fourth wife must take an oath.  The Talmud explains that this oath would be significant if it turns out that one of the fields that one of the first wives collected for her ketubah did not really belong to the husband and therefore was taken away from the wife who had collected it.  In such a case the wife who had received that field would want to collect from the fourth wife but she can’t because the fourth wife is not obligated to give up property that she had already received.  However, the oath ensures the previous wife that at least the fourth wife did not collect illegitimately.",
+                    "<b>If all were issued on the same day then the woman [whose kethubah] preceded that of the other, even if only by one hour, gets [her ketubah first]. And so it was the custom in Jerusalem to write the hours.</b>  If all ketuboth were issued on the same day, then the precedence can be determined by the hour written into the ketubah.  The mishnah teaches that this indeed was the custom in Jerusalem.  Today we don’t write hours into ketuboth.  Then again, men can no longer marry two wives!",
+                    "<b>If all kethuboth were issued at the same hour and the estate is worth no more than a maneh, they divide it equally.</b>  If all of the ketuboth were issued during the same hour, then the halakhah is as it was in mishnah four.  If there is only one maneh, they all share it equally."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with cases where multiple parties are attempting to collect a debt.",
+                    "<b>If a man who was married to two wives sold his field, and the first wife wrote to the buyer, “I have no claim whatsoever upon you”, the second wife may take [the field] away from the buyer, and the first wife from the second, and the buyer from the first wife; and so they go on in turn until they arrange a compromise between them. The same law applies also to a creditor and to a woman creditor.</b> In this case a man marries two women, but not simultaneously.  At this point all of his property has a lien on it from the two ketuboth.  Later he sells a field to a buyer, who gets the first wife to promise him that should her husband die, she will not collect that field as her ketubah.  Then the husband dies and cannot repay either ketubah.  The first wife cannot claim the field from the purchaser, because she relinquished that right.  However, the second wife can collect from the purchaser (she did not relinquish any rights) and then the first wife can collect from the second wife, because her ketubah takes precedence.  Then the buyer can take back the field from the first wife, because she relinquished her claim on that field, at which point the second wife can again claim from the purchaser.  This process will continue in circles until they come up with a compromise. The same is true with the case of a creditor, a borrower and two purchasers. A borrower has two fields and sells them to two different people, and the value of the each field is equal to the value of the debt.  Then the creditor writes to the second purchaser that he will not collect from that field. If the borrower defaults he may collect from the first purchaser, and the first purchaser may collect from the second purchaser, from whom the creditor may collect.  On and on this process would go until they reach a compromise. The same would be true for a woman creditor, which means a woman whose husband owes her her ketubah.  This is the same case as above.  The husband sells two fields to two different people and the wife writes to the second one that she would not collect from his field.  She may then collect from the first field, the first purchaser may collect from the second and the second from the wife."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the following mishnah deal with the rights of a widow to continue to live on her husband’s estate.",
+                    "<b>A widow is to be maintained out of the estate of [her husband's] orphans [and], her handiwork belongs to them but it is not their obligation to bury her. Her heirs, who inherit her ketubah, are obligated to bury her.</b> In mishnah 4:12 we learned that one of the stipulations written into every woman’s ketubah is that if she becomes a widow she may continue to reside on her husband’s estate and be supported by the inheritance that he left for his children (be they her children or not).  Our mishnah adds that since these heirs are supporting her, any handiwork that she produces belongs to them.  This is the same arrangement that would have existed while her husband was alive; she received guaranteed support and in return anything she made belonged to him. However, unlike her husband who was obligated to pay for her burial, the heirs who are supporting the widow are not obligated to do so. The difference is that these heirs will not (necessarily) inherit from her, whereas her husband did inherit from her.  Her heirs (either her father or her children from another marriage) are responsible for her burial.  The underlying reasoning behind this makes some sense; the person who will benefit financially from the estate of the deceased is responsible for the burial."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we learned yesterday, a widow is entitled to receive maintenance from her husband’s estate.  Our mishnah discusses when a widow is allowed to sell her husband’s property in order to obtain money with which to support herself or in order to collect her ketubah.",
+                    "<b>A widow, whether [her husband died] after betrothal or after marriage may sell [her husband's estate] without [permission from] a court.</b>  According to the first opinion in the mishnah, a widow may sell her deceased husband’s property whether she was widowed after she had been fully married, in which case she sells the property in order to pay for her maintenance or collect her ketubah, or whether she was widowed after betrothal but before marriage, in which case she sells solely to collect her ketubah.  In either case she may sell this property without the sanction of the court.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: [If her husband died] after marriage she may sell without [permission from] a court, but if after betrothal, she may not sell except with [permission from] a court, since she is not entitled to maintenance, and anyone who is not entitled to maintenance may not sell except with [permission from] a court.</b>  Rabbi Shimon makes a distinction between a widow who had been married and one who had only been betrothed.  The former may sell without the court’s permission, for she cannot wait each time to receive the court’s permission to sell in order to collect her maintenance.  However, since the betrothed woman does not receive maintenance payments from her husband, she may not sell her husband’s property without permission from the court.  Only those who are selling in order to receive money for maintenance can sell without a court.  For a widow to have to wait for the court’s permission every time she wishes to sell something in order to buy food or clothing would indeed be too troublesome.  Therefore the widow who is collecting maintenance, i.e. one who was already married, does not need the court’s permission.  In contrast, collecting the ketubah is a one time occurrence and it is not such great trouble for the widow to come to the court once to sell property from which to collect her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah is a continuation of Rabbi Shimon’s statement from yesterday’s mishnah.  Rabbi Shimon limited the ability of a woman to sell her husband’s estate without permission from a court.\nThe remainder of the mishnah discusses other situations where a woman might have to sell her husband’s property in order to collect her ketubah or to provide maintenance for herself.",
+                    "<b>[A widow who] sold her ketubah or part of it; or pledged her ketubah or part of it; or gave it away to someone else or part of it, may not sell [her husband’s property] in order to receive the remainder of her ketubah except with [the permission of] a court.</b>  Rabbi Shimon holds that if in some way a woman has used up part of her ketubah, either by selling or giving it or part of it away, or by using it as collateral for a loan, she may not sell her husband’s property in order to collect the remainder without the permission of a court.  This is because Rabbi Shimon holds that a woman who has already sold, given away or pledged even part of her ketubah, no longer receives maintenance from her husband’s estate and anyone who does not receive maintenance from her husband’s estate cannot sell except with the permission of a court.",
+                    "<b>But the Sages say: she may sell [the land pledged for her kethubah] even in four or five installments.  And [meanwhile] she may sell [of her husband’s estate to provide] for her maintenance without [the permission of] the court, and she writes, “I sold [the land to provide] for my maintenance”.</b>  The Sages hold that a woman can sell her husband’s property even in stages and that this does not cause her to lose her right to collect maintenance.  If after she has sold part of the estate to collect her ketubah, she wants to sell part of the estate to provide maintenance for herself, she should write in the document that she sold this to collect maintenance.  Then the proceeds of such a sale will not count as part of her ketubah.  Note that this gives her a great deal of leeway; she can sell most of the ketubah and still receive maintenance money.",
+                    "<b>A divorced woman must not sell [her husband’s property] except with [the permission of] the court.</b>  Although according to the Sages a widow may always sell her husband’s property in order to collect her ketubah, and she never needs the permission of a court, the divorcee always needs the permission of a court.  The reason why a widow does not have to appear before the court is that we assume that the husband would not have wanted his widow to have to do so, for it is somewhat embarrassing to have to go to court to get money to pay for basic needs.  However, a man who divorces his wife does not care if she is embarrassed to go to court.  Therefore, if she wishes to collect her ketubah, she needs the court’s permission."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a widow who when selling her field either overestimates or underestimates the value of the field.  The questions are, 1)  is she deemed to have received her ketubah; 2) is the sale valid.",
+                    "<b>If a widow whose ketubah was two hundred zuz sold [land] worth a maneh for two hundred zuz or [land] worth two hundred zuz for one maneh, she has received her ketubah.</b>  There are two cases mentioned in this section.  In both the widow is selling her husband’s land in order to collect her ketubah, which is worth 200 denar.  In the first case she sells a field that was worth 100 zuz (a maneh) for 200 denar.  Although her husband’s estate only lost land worth 100 zuz, since she received 200 denar, she has received her ketubah and does not receive anymore.  In the second case, she sells land worth 200 zuz for 100 zuz.  Since her husband’s estate sold off a field worth 200 zuz, it has paid off her ketubah, even though she only received 100.  In other words, the husband’s estate always gets the benefit of the doubt.",
+                    "<b>If her kethubah was one maneh, and she sold [land] worth a maneh and a denar’ for one maneh, her sale is void. Even if she says, “I will return the denar to the heirs”, her sale is void. Rabban Shimon ben Gamaliel says: her sale is always valid unless there was so much land there as to allow her to leave a field of nine kab, and from a garden an area of half a kab, or, according to Rabbi Akiba, a quarter of a kab.</b>  If she sells land worth more than her ketubah, the sale is invalid. This land is not hers and she only had permission to sell up to the value of her ketubah.  Even if she says that she will pay back the extra denar to her husband’s inheritors, she is not allowed to do, if the inheritors want back their land. Rabbi Shimon disagrees and says that the sale is only nullified if the extra amount sold would have left the inheritors with a field in which nine kab of seed can be planted, about 3750 square amot (a little over 60 x 60 amot).  If it was a garden of vegetables, the size is smaller, about 208 square amot or 104 square amot according to Rabbi Akiba.   If the size of the extra land sold is smaller than this, the sale is valid.",
+                    "<b>If her ketubah was four hundred zuz and she sold [land] to [three] persons, to each for one maneh, and to a fourth [she sold] what was worth a maneh and a denar for one maneh, [the sale] to the last person is void but [the sale] to all the others are valid.</b>  If her ketubah was 400 zuz, and she sold fields worth 100 to three different people and to the last person she sold a field worth 101, only the last sale is invalid.  Each sale is considered on its own merits, and it was only the last sale which went over the limit."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a court erred in the evaluation of property while selling it to pay for the widow’s ketubah or for her maintenance.",
+                    "<b>If an assessment of the judges was one sixth less, or one sixth more [than the actual value of the property] their sale is void. Rabban Shimon ben Gamaliel says: their sale is valid for, otherwise, of what advantage is the power of a court?</b>  If the assessment was either one sixth less or one sixth more than the real value of the property, the sale sanctioned by the court is nullified.  This is similar to the rule of fraud which we learned in Bava Metzia 4:3. In contrast, Rabban Shimon ben Gamaliel rules that there is no rule of “fraud” when a court sells.  Unlike individuals who sell, their sale may be invalidated if they over or under priced the object by more than one sixth.  This idea of Rabban Shimon ben Gamaliel is an idea that he brings up in several places.  Basically, the respect for the court is a more important value than the fact that the court actually sold the field for the wrong price.",
+                    "<b>But if they made a bill for inspection, their sale is valid even if they sold for two hundred zuz what was worth one maneh or for one maneh what was worth two hundred zuz.</b>  If the court made out what is called a “bill for inspection” then even if they over or under sold by more than one sixth, the sale is valid, even according to the opinion in section one.  A bill of inspection is a document that announces that a court will be selling a certain piece of land to pay off a debt.  This will allow others to come and inspect the land and if the land is still under or over sold, the court at least has gone through the proper process."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of our chapter deals with cases where a marriage was prohibited or was ended by the wife’s refusal of the marriage or by her being found to be an aylonit.  To remind ourselves, a girl who is married off by her brothers or mother when she is a minor may refuse the marriage when she becomes of majority age.\nAn aylonit is a woman who never reaches puberty.  Categorically she cannot have children (a woman who can have children cannot be called an aylonit).  In both of these cases the marriage is annulled.",
+                    "<b>[A minor] who refused her husband, a secondary incest prohibition, or an aylonit is not entitled to a ketubah or to the usufruct [of her dowry] or to maintenance, or to the worn-out articles [of her dowry]. If from the outset he had married on the understanding that she is an aylonit she is entitled to a ketubah.</b>  The rule in all of these cases is that the woman does not receive a ketubah, nor is the husband liable to pay for her maintenance, nor does she receive the usufruct from her dowry which he used while they were married, nor does she receive compensation for things that she brought into her marriage which her husband has used up.  In other words she gets no financial benefits from her husband that would accrue to her by being married to him, nor does he does have to return to her any benefits that he received during the marriage. The girl who refused the marriage loses her benefits because by refusing the marriage she is in essence annulling it. The aylonit loses her benefits because her marriage is considered to be mistaken.  That is to say, since the man didn’t know that she was an aylonit and had he known he would not have married her, the marriage is annulled.  That is why in the next section the mishnah states that had he married her knowing that she was an aylonit, he is obligated to give her a ketubah. The secondary incest prohibitions (see Yevamot 2:4) do not receive a ketubah because the Sages fine them for not having observed the laws of incest.  Below we shall see that these fines exist only for those who transgress rabbinic marital prohibitions but not Biblical ones.",
+                    "<b>A widow who was married to a high priest, a divorced woman or a halutzah who was married to a regular priest, a mamzereth or a netinah who was married to an Israelite, or the daughter of an Israelite who was married to a Natin or a mamzer is entitled to a ketubah.</b>  The prohibitions in this mishnah are called “prohibitions of holiness” in Yevamoth 2:4.  Even though all of these marriages were prohibited, the women still receive their ketuboth, and according to the Talmud they also receive all of the other benefits listed in this mishnah. What is seemingly strange here is that although the prohibitions in this section are from the Torah and those in the previous section of the mishnah are only rabbinic prohibitions, in these latter cases the woman is not fined whereas in the former cases she was.  The answer is that the rabbis felt the need to strengthen their own prohibitions with penalties; a woman who marries a man prohibited to her only through rabbinic law does not receive benefits.  Hence she will not agree to be married in such a case.  In contrast, Biblical prohibitions are sufficiently strong to stand on their own, without additional sanctions.  Hence, these women do receive the benefits."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a widow who already had a daughter married a man and cut a deal with him that he provide food and clothing for this daughter for five years.",
+                    "<b>If a man married a woman and she cut a deal with him that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years.</b>  Since he promised to maintain her for five years, he is obligated to do so, no matter what the circumstances, as we shall see below.",
+                    "<b>If she was [subsequently] married to another man and cut a deal with him [as well] that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. The first husband may not plead, “If she will come to me I will maintain her”, rather he must send her maintenance to her at the place where her mother [lives]. Similarly, the two husbands cannot plead, “We will maintain her jointly”, but one must maintain her and the other give her the cost of her maintenance.</b>  If this woman is divorced from this husband and goes and gets married again, and then cuts a deal with the new husband that he should maintain the daughter for five years, the first husband is still obligated, even though the daughter will now receive maintenance from the second husband. The first husband may not say that he will maintain her only if she comes back to live with him.  Even though the first husband intended to maintain her so that he could be married to her mother, he is still obligated.  If necessary he must send her maintenance money to wherever she may be. Finally, the two husbands cannot split the costs of the daughter’s maintenance.  Rather each one must bear the full costs; one provides the actual food and clothing and another provides the monetary equivalent."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the girl whose mother’s husband or husbands promised to support her for five years.",
+                    "<b>If she married her husband must supply her with maintenance and they give her the cost of her maintenance.</b>  If the daughter, who is receiving maintenance from her mother’s husbands, should marry, her husband is obligated to pay for her maintenance, as are husbands in all cases.  Nevertheless, this does not relieve her mother’s husbands from their obligations.  Rather her own husband gives her the food and clothing and other things that she requires and her mother’s husbands each pay her the equivalent value of her maintenance.",
+                    "<b>If they die, their daughters are maintained out of their free assets only but she must be maintained even out of assigned property, because she is like a creditor.</b>  If her mother’s husbands die, there may arise a situation where she is competing with his daughters for maintenance.  [If there are sons, daughters do not inherit but rather are maintained from their father’s estate.]  In such a situation, their own daughters receive maintenance only from free assets, property actually in possession of the estate.  This is the general rule for those maintained by an estate; they do not repossess property from those to whom the estate holder gave or sold property.  In contrast, the husbands actually have a debt to the other daughter, the one with whose mother they cut a deal.  Therefore, she may take her maintenance money even from assigned property, property which was sold or given away after the marriage or her mother.  Since she is a creditor, she collects from the estate in the same manner as do all creditors.",
+                    "<b>Clever men used to write, “On condition that I shall maintain your daughter for five years while you are with me”.</b>  By now we have seen that if a man cuts such a deal, he has an absolute debt to this daughter, one which is not mitigated by divorce or his wife’s death, his death or by the daughter’s marriage.  Therefore, clever husbands would limit the original stipulation, promising to feed the daughter only as long as the mother was with him.  If he wrote the stipulation in such a manner, if he died, or she died or he divorced her, he would no longer be liable."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA widow who has not claimed her ketubah is maintained from the estate of her husband.  Our mishnah deals with the question of whether or not the widow needs to be in her husband’s house to receive her maintenance from her husband’s inheritors.",
+                    "<b>A widow who says, “I do not want to move from my husband’s house”, the heirs cannot tell her, “Go to your father’s house and we will maintain you”, rather they must maintain her in her husband’s house and they give her a residence according to her honor.</b>  A widow has a right to remain in her husband’s house and receive her maintenance there. The inheritors cannot ask her to leave, even if they promise to provide her with maintenance somewhere else.  Furthermore, they must provide for her at the same level that she received while her husband was alive. If her husband lived the lifestyle of the rich and famous, she may continue to do so, even if it eats into his children’s inheritance.  She must live in a proper part of her husband’s house and may not be put into lesser attractive quarters.",
+                    "<b>If she said, “I have no desire to move from my father’s house”, the heirs can say to her, “If you stay with us you will have your maintenance, but if you do not stay with us you will receive no maintenance”.</b>  However, the widow does not have the right to force the heirs to give her maintenance money elsewhere.  If she wishes to live in her father’s house, the inheritors can respond that she will only receive maintenance in her former husband’s house.",
+                    "<b>If she claimed [that she didn’t want to live there] because she is young and they are young, they must maintain her while she lives in the house of her father.</b>  The mishnah now mentions the one exception to this preceding rule.  If she is young and they are young, she may not want to live there for fear of impropriety.  It may even be that she may not be that different from them in age.  If she makes such a claim, she may receive her maintenance money in her father’s home."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of this chapter deals with how long a widow has to collect her ketubah.  As we shall see, this depends on whether she lives in her father’s house or remains in her husband’s house.",
+                    "<b>As long as she lives in her father’s house she may collect her kethubah at any time. As long as she lives in her husband’s house she may recover her ketubah, only within twenty-five years, because in the course of twenty-five years she has sufficient opportunities to give favors equal [in value to the amount of] her ketubah, the words of Rabbi Meir who spoke in the name of Rabban Shimon ben Gamaliel.</b>  According to Rabbi Meir, if a widow returns to live in her father’s house she may collect her ketubah from her husband’s inheritors even after 25 years.  However, if she remains in her husband’s home, if she doesn’t collect the ketubah within twenty-five years, she forfeits it.  The reason given is that in twenty-five years it can be assumed that she gave away to friends and neighbors property equal to the ketubah.  Since this is technically not her money to give away, she loses her ketubah.  In any case we should note that twenty-five years is quite a long time.  Assumedly, a young widow who intended to remarry would have left her previous husband’s home within the twenty-five years in any case.   Furthermore, if she requests the ketubah in the twenty-fourth year, she receives the whole thing, even though she may have spent 24 years giving little things away to friends.  In the end, this mishnah strikes me as quite generous to the widow.",
+                    "<b>The Sages say:  as long as she lives in her husband’s house she may collect her ketubah at any time. As long as she lives in her father’s house she may collect her ketubah only within twenty-five years.</b>  The Sages posit an opposite system.  According to them, the widow loses her ketubah after twenty-five years, not because we assume that she has given it away, but rather because after twenty-five years we can assume that she has “forgiven” the ketubah to her husband’s inheritors.  Therefore, if she remains at her husband’s home she may always later decide to leave and collect her ketubah.  The reason that she didn’t ask for her ketubah earlier is that since she was living with the inheritors she may have been embarrassed to ask them.  In contrast, if she lives at her father’s home, she has no excuse for not asking for it within twenty-five years, and hence after such a long time, the ketubah is considered to have been forgiven.  Again, the important thing to realize is that which is unstated:  a widow always has 25 years in which to collect her ketubah, no matter where she lives.",
+                    "<b>If [the widow] died, her heirs must mention her ketubah within twenty-five years.</b>  Although the widow herself sometimes has more than 25 years in which to collect the ketubah, should she die before she collects her ketubah, her inheritors must always stake a claim within this time.  Some interpret this as 25 years within the death of the husband and some say it refers to 25 years from the death of the wife."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter thirteen of Ketuboth is organized differently from the other chapters of Ketuboth, or for that matter, differently from most of the Mishnah.  Instead of being organized topically, it is organized mostly according to the sayings of two judges who lived in Jerusalem during the Second Temple period:  Admon and Hanan ben Avishalom.  The mishnah calls them “judges of fines”; they were probably civil judges.\nThe first mishnah concerns a wife whose husband has gone abroad and did not leave her sufficient money to provide for her maintenance.  The wife then approaches the court, asking permission to sell the husband’s property in order to provide maintenance for herself. It is assumed by all that she must take an oath when he returns, that she used the proceeds for her maintenance, and that she has not kept anything for other use.  Alternatively, if her husband claims that he did leave her with provisions, she might taken an oath that he did not.  The question is, must she also take an oath before she sells his property, that he did not leave her with anything.",
+                    "<b>There were two judges of fines in Jerusalem, Admon and Hanan ben Avishalom. Hanan stated two rulings and Admon stated seven.</b>  This section introduces the rest of the chapter.  We shall see that the two things that Hanan says were both disputed by a group called “the sons of the high priest”.  Assumedly, this was a priestly court, whose center was the Temple.  Admon was disputed by “the sages” in all seven things that he said.  This gives us an opportunity to realize why these traditions and not others by Admon or Hanan were preserved. These were the issues upon which there were debates.",
+                    "<b>If a man went to a country beyond the sea and his wife claimed maintenance: Hanan says: she must take an oath at the end but not at the beginning. The sons of the high priests differed from him and ruled that she must take an oath both at the beginning and at the end.</b>  According to Hanan, the woman takes an oath only when her husband returns, but not when she initially sells his property.  In contrast, the sons of the high priests say that she must take an oath both at the beginning and at the end.  Note, that all agree that she may sell his property, for according to the marriage contract, he owes her maintenance.  The only question is, when must she swear.",
+                    "<b>Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well; she need take an oath only at the end.</b>  The final section of this mishnah is attributed to later sages, ones that lived after the destruction of the Temple.   Rabbi Dosa ben Harkinas agrees with the sons of the high priests, but the final word is given to Rabbi Yohanan ben Zakai who agrees with Hanan."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe format of this mishnah is identical to yesterday’s mishnah.  The subject is whether or not a person who provided out of his own pocket for a woman whose husband went overseas without leaving her with maintenance can demand his money back from the husband.",
+                    "<b>If a man went to a country beyond the sea and someone came forward and financially supported his wife, Hanan says: he lost his money.</b>  According to Hanan, the person who financially supported the wife cannot recover his money, since there was no promise from the husband that he would repay him, nor was there any indication from the woman that she was receiving his help as a loan.  He helped her out of the goodness of his own heart, but this does not give him the right to recover his expenses.",
+                    "<b>The sons of the high priests differed from him and said: let him take an oath as to how much he spent and recover it.</b>  The sons of the high priests rule that the man can take an oath when the husband returns and recover what he spent.  This is probably because the husband neglected the basic responsibility for providing for his wife.  He should not, therefore, benefit from the other man’s generosity.  Furthermore, we might assume that the man did not provide for her as a gift but rather assumed that he would recover his money.",
+                    "<b>Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well [the man] put his money on the horn of a deer.</b>  Again, Rabbi Dosa ben Harkinas agrees with the sons of the high priests.  Rabbi Yohanan ben Zakkai uses some colorful language to express his agreement with Hanan.  The provider has “put his money on the horn of a deer”.  Just as a deer will run away and be hard to catch, so too the provider has made his money hard to recover."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah now begins to list Admon’s rulings.  You will note that instead of the “sons of the high priests” or R. Yohanan ben Zakkai, in these mishnayoth R. Gamaliel is the respondent.\nThe first ruling deals with a situation in which a man dies and does not leave an estate large enough for his sons to inherit and his daughters to be maintained.  Note that we learned this mishnah already in Bava Batra 9:1.",
+                    "<b>Admon said seven [rulings]:<br>If a man dies and leaves sons and daughters, if the estate is large, the sons inherit it and the daughters are maintained [from it].</b>  According to Jewish inheritance law, daughters do not inherit if there are sons.  According to a mandatory stipulation written in every ketubah (see Ketuboth 4:11), girls are provided for by the man’s inheritance until they reach a certain age, or are married.  If the estate is sufficient, then both of these rules can be fulfilled and there is no problem.",
+                    "<b>And if the estate is small, the daughters are maintained from it, and the sons can go begging. Admon said, “Just because I’m a male I lose out!” Rabban Gamaliel said; I agree with the words of Admon.</b>  If, however, there was not enough property, the daughters maintenance takes precedence over the sons inheritance.  In such a case the sons will have to beg at people’s doors.  In what might seem like an ironic statement to some women reading this mishnah, Admon complains that one should not lose out just because he is male.  It is not entirely clear from the mishnah itself what Admon thinks the halakhah should be.  In any case, Rabban Gamaliel agrees with Admon.  We should note that the accepted halakhah is against Admon."
+                ],
+                [
+                    "<b>If he claims from his neighbor jars of oil, and he admits [his claim to the empty] jars, Admon says, since he admits to him a portion of the claim, he must swear. But the Sages say: the admission is not of the same kind as the claim.<br>Rabban Gamaliel said:  I agree with the words of Admon.</b><br>In chapter six of Shevuoth we learned that one who admits to part of a debt, must take an oath that he does not owe the rest.  Our mishnah deals with the case where Reuven claimed that Shimon owed him jars of oil and Shimon admitted only that he owes empty jars.  The question is, is this a case of partial admission.  The same mishnah was brought in Shevuoth 6:3.<br>In this scenario Reuven claimed that Shimon owed him jars of oil.  Shimon admitted that he owed Reuven jars but denied that he owed the oil.  According to Admon, an early Sage, this is considered a partial admission to the claim:  Reuven claimed jars and oil and Shimon admitted only to the jars but denied the oil.  Therefore Shimon must swear that he doesn’t owe the oil.  The other Sages who disagree with Admon say that Reuven really only claimed oil.  The fact that Reuven said “jars of oil” was in order to express the amount of oil that he was claiming from Shimon.  Since the claim and the admission were of different kinds, Shimon does not swear.  Rabban Gamaliel says that he agrees with Admon."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the case of a father-in-law who at the time of betrothal promised to give his prospective son-in-law money and then reneged on his promise, before the marriage to his daughter.  From the mishnah it is not entirely clear why he reneges, or whether he just cannot afford to pay the promised sum.  The question is, what happens to the daughter in this case if the son-in-law does not want to marry her until the father gives him the money.\nWe can see here in this mishnah a reflection where marriage choice was often tied to economic matters.  Indeed, this was typically the situation in most Jewish marriages, and probably in most non-Jewish marriages as well, until modern times.  This is not to say that attraction between the couple was not a factor at all; just that it was probably not the primary factor.",
+                    "<b>If a man promised a money to his [prospective] son-in-law and then defaulted, [his daughter] shall sit until her hair turns white.</b>  In this situation, the father has reneged on the money, but the girl is already betrothed to the man.  She cannot marry anyone else without first receiving a get.  According to the first opinion, the son-in-law can effectively hold the girl hostage as a betrothed woman, until the father-in-law pays him the promised money.  This is certainly a grave situation for her, much worse than not being married at all.",
+                    "<b>Admon says:  She may say, “Had I myself promised the sum I would sit until my hair turns white, but now that my father has promised it, what can I do? Either marry me or set me free.” Rabban Gamaliel said:  I agree with the words of Admon.</b>  Admon holds that since it is not the girls fault herself, she can force the husband to either marry her or divorce her so that she may marry others.  If she herself had promised the money, the husband could force her to remain betrothed and not married or divorced.  However, since the father made the promise, why should she suffer.  Again, Rabban Gamaliel agrees with Admon."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe fourth ruling stated by Admon is not connected at all to the issue of marriage, but rather has to deal with a person who signed on another person’s deed to a piece of land but later claims that the land is actually his own.  Note that in this and the following mishnayoth, Admon disputes with the Sages and that Rabban Gamaliel is absent.  It seems that this is a second collection of Admon’s sayings, joined by the editors of the Mishnah to the first.",
+                    "<b>If a man contests [the ownership of] a field and he has signed as a witness on [its deed of sale], Admon says:  He can say, “[Litigation with] the second is easier for me, since the first is a more difficult person than he”. But the Sages say:  He lost his right.</b>  In this case Reuven claims that a piece of land that Shimon possesses is actually his.  Shimon proves that the land is his by showing a sale document on which Reuven is signed as a witness.  The deed says that Shimon bought the land from Levi.  Shimon says that Reuven’s signature is de facto proof that he admits that the land is Shimon’s. According to Admon, Reuven may claim that he signed on the deed because he preferred to claim the land from Shimon than claim it from Levi.  His signature on the deed is therefore not proof that he has admitted that the land belongs to Shimon.  He can still bring other proof that the land belongs to him. The Sages disagree and state that the signature is proof of such an admission and therefore even if Reuven brings proof that the land actually belongs to him, he cannot reclaim it.",
+                    "<b>If [the protester] made it a boundary mark [when selling an adjacent piece of land to] another person he has lost his right [to protest].</b>  In this cases, Reuven again claims that a piece of land that Shimon possesses actually belongs to him.  However, Shimon brings a deed of sale for another piece of land, in which Reuven used the piece of land under dispute as a border marker for the property being sold.  Reuven would not have used this piece of land as a border marker had he thought the land belonged to him himself.  Since in this case Reuven cannot say he did so because litigation with the second is easier, he has lost his right to make a claim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAnother dispute between the Sages and Admon.",
+                    "<b>If a man went to a country beyond the sea and [in his absence] the path to his field was lost, Admon ruled: let him walk [to his field] by the shortest way. But the Sages say: let him purchase a path for himself even if it costs him a hundred maneh or let him fly through the air.</b> A man owns a path that goes to his field through other fields. When the man returns from having gone abroad, the path has been overgrown (for no one was there to take care of it) and it is no longer distinguishable from the remainder of the field.  Admon says that he may walk through the shortest path available to get to his field.  The owner of the field through which he walks must allow him to use this ground.  However, he can only take the shortest path, since that is the least damaging. The Sages say that he must purchase a path from the owner of the field through which he wants to walk, even if that owner will only sell it to him for a hundred maneh (10,000 zuz, an exaggerated amount).  His only alternative is to fly through the air to get to his field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the scenario in this mishnah, Reuven takes out a document that says that Shimon owes him money. Shimon claims that he paid back the debt, but that he lost his receipt.  The mishnah then discusses a possible clue that Shimon might bring to prove that he already paid Reuven back.  Again, Admon and the Sages disagree.",
+                    "<b>If a man produced a debt document against another, and the latter produced [a deed of sale showing] that the former had sold him a field,  Admon ruled: [The other] can say, had I owed you [anything] you should have been paid pack when you sold me the field”. But the Sages say: This [seller] was clever, since he may have sold him the land in order to be able to take it from him as a pledge.</b> In this case, Reuven takes out a document which states that Shimon owes him money.  In response, Shimon takes out a sale document which shows that Reuven sold him a field.  Shimon says the fact that Reuven sold him a field and collected money from him, proves that Reuven didn’t believe that Shimon still owed him money.  Had Reuven thought that Shimon owed him money, he should have taken out the debt document then and taken the money and not given him the field.  Admon rules that Shimon’s words are accepted and that he does not have to repay the debt. However, the Sages rule that Reuven was clever.  He may have sold Shimon the land so that later if Shimon defaulted on the debt, Reuven would be able to collect the land.  In other words, the fact that Reuven sold him the land does not mean that Reuven didn't think that Shimon owed him money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the last teaching of Admon.  It concerns two people who each have a document of debt from the other.",
+                    "<b>If two men produced debt documents against one another, Admon says; [the holder of the later document can say to the other,] “Had I owed you [any money] how is it that you borrowed from me?” But the Sages say: This one collects his debt and this one collects his debt.</b> In this case Reuven has a document saying that Shimon borrowed from him, and Shimon has a later document that says that Reuven borrowed from him.  Shimon claims that he already paid Reuven back, but that he lost his receipt. According to Admon, Shimon says that if he really owed money to Reuven, how come Reuven did not just collect his debt, and instead borrowed money from him.  Since, according to Admon, this is not logical, it must be that Shimon did not owe Reuven money when Reuven borrowed.  Therefore, Shimon collects his debt and Reuven does not collect his. The Sages say that nevertheless, since both men have documents of debt, they can both collect."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final two mishnayoth of Ketuboth deal mostly with a husband (and in the next mishnah) a wife’s ability to force the other spouse to change residences.\nOur mishnah presents limitations on when a husband is allowed to force his wife to move.  Note that if both parties agree to the move, there is no problem.  The mishnah only discusses cases where one party does not want to move.\nWe should also note that when the mishnah mentions “force” it does not mean that the husband can physically force his wife to move.  It means that if she disagrees, he may divorce her without paying her the ketubah.  The Mishnah never sanctions physical force of a wife.  The consequences of non-compliance are always economic.",
+                    "<b>[The following regions are regarded as] three countries in respect of marriage:   Judaea, Transjordan and Galilee.</b>  The mishnah divides the land of Israel into three parts: Judea, the other side of the Jordan river (Transjordan) and the northern region the Galilee.  This separation is important for issues of marriage because, as we shall see, a husband can never force his wife to move from one region to another, but within the same region he can sometimes force her to move with him.",
+                    "<b>[A husband] may not take out [his wife with him] from one town to another or from one city to an other. But within the same country he may take her out with him from one town into another town or from one city into an other city, but not from a town to a city nor from a city to a town.</b>  The husband cannot force his wife to move from one region to another, even from one town (small) to another town, or from one city (larger than a town) to another city.  However, within the same region he may force her to move from one type to the same type; from a town to a town or from a city to a city.  He may never force her to move from a town to a city, for she may like the intimacy of living in a small town.  Similarly, he may never force her to move from a city to a town, for she may prefer the hustle and bustle of the city.  The mishnah does not believe that either a city or a town is objectively better than the other; both have pluses and minuses.",
+                    "<b>[A man] may take out [his wife with him] from an inferior to a superior dwelling, but not from a superior to an inferior dwelling. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not even from an inferior dwelling to a superior dwelling, because the [change to a] superior dwelling tests.</b>  According to the first opinion, no woman should prefer to live in an inferior dwelling place.  In this case, we can objectively determine which is preferable and therefore the husband can force his wife to move. Rabban Shimon ben Gamaliel says that a superior dwelling place is not necessarily in every way better than an inferior one.  The superior dwelling “tests” the body. This means that any move may be harmful to one’s physical health, even to a better place.  Therefore, if the woman does not want to move, her husband cannot force her to do so. An alternative explanation for “tests” is that in a superior dwelling a woman will constantly have to check her appearance.  She may not want the pressure of having to always keep up appearance in front of the neighbors."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of Ketuboth deals with the important and moving problem of a couple, one of whom wants to make aliyah to Israel and one of whom does not.  The second subject with which this mishnah deals are cases in which a man married his wife in one place and divorced her in another.  The question is, with which coinage must he pay her ketubah.",
+                    "<b>Everyone may compel [their spouse]  to go up to the land of Israel, but none may compel [their spouse] to leave. Everyone may compel [their spouse]  to go up to Jerusalem, but none may compel [their spouse]  to leave. The same is true for both men and women and [slaves].</b>  If one of the members of the household, either the husband or the wife, wishes to move from outside of the land to the land of Israel, s/he may compel the other to join.  As I stated before, “compelling” does not imply physical compulsion.  Rather what it implies is that if the other party does not agree to go, there is a financial penalty.  If the wife wants to go and the husband does not, the wife may receive her ketubah; if the husband wants to go and the wife does not, the husband may divorce his wife without paying her the ketubah.  The opposite is true with regard to staying in the land of Israel.  Anyone can financially compel the other to stay. The same is true with regard to moving from outside of Jerusalem to Jerusalem.  Either party may force the other party to move up to Jerusalem, but neither may force the other to leave Jerusalem for other parts of Israel. Some versions of the mishnah read that even a slave has this right.  However, even according to these versions, a slave only has the right to prevent a move, but does not have the right to force his master to move to Israel or to Jerusalem. One may legitimately wonder whether these mishnayoth were issues of practice.  It seems to me more likely that this is the way that the rabbis express their values.  Rather than just stating that it aliyah is a mitzvah, or that it is at least an important value to move to Israel and to stay there, the rabbis express their values in concrete halakhah.  Values are important not just as values; they must also be manifested by our actions.  I realize that I am probably touching a nerve here.  Most people reading this do not live in Israel and yet probably feel that they do value the state of Israel.  The perennially asked question is “How can one be a Zionist and not live in Israel?”  I don’t have a particularly good answer for this tension, only that it is a choice that a person might make and with which s/he will have to live.  At least we should recognize that we do have a choice as to where we live.",
+                    "<b>If a man married a woman in the land of Israel and divorced her in the land of Israel, he must pay her [her ketubah] in the currency of the land of Israel. If he married a woman in the land of Israel and divorced her in Cappadocia he must pay her [her ketubah] in the currency of the land of Israel. If he married a woman in Cappadocia and divorced her in the land of Israel, he must a gain pay [her ketubah] in the currency of the land of Israel. Rabban Shimon ben Gamaliel says that he must pay her [her ketubah] in the Cappadocian currency.</b>  If a man marries and divorces in the land of Israel, he of course has to pay the ketubah using the coinage of the land of Israel.  The question arises if one of the actions occurs outside of the land.  If he marries her in the land of Israel, and divorces her in Cappadocia (the name of a land in Asia Minor), he must still pay the ketubah using the coinage of the land of Israel.  This is because the debt was incurred in the land of Israel.  If he marries her in Cappadocia and divorces her in Israel, there is a debate between Rabban Shimon ben Gamaliel and the anonymous opinion.  According to the anonymous opinion, he must pay the ketubah using Israeli coinage; according to Rabban Shimon ben Gamaliel he uses Cappadocian coinage.  The Babylonian and Palestinian Talmuds debate the explanation of this mishnah.  According to the Babylonian Talmud, Cappadocian coins are worth more.  Therefore, the one who holds that in this case he pays with Cappadocian coins (Rabban Shimon ben Gamaliel) holds that the ketubah is of toraitic origin and therefore must be paid with the higher coinage, which is also where the debt was incurred.  The one who holds that he pays with Israeli coins (the anyonymous opinion) holds that the ketubah is of rabbinic origin, and therefore he may pay with the lesser coins.  The Palestinian Talmud explains that Israeli coins are worth more; therefore Rabban Shimon ben Gamaliel holds that the ketubah is only of rabbinic origin and the other opinion holds that it is toraitic. All of the Sages agree that if he marries and divorces in Cappadocia, he pays the ketubah with Cappadocian coinage. Congratulations!  We have finished Ketuboth. It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tractate Ketuboth is an especially important tractate since many of the principles in it are found in many other places in the Mishnah.  In fact, since the seventeenth century it has been called “Shas Katan/Talmud Katan”, the “Little Talmud” for it contains many of the most important talmudic principles.  Your having learned it is therefore even more impressive.  May you have the strength and time to keep on learning Mishnah!  Tomorrow we begin Nedarim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כתובות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Ketubot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Ketubot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Ketubot/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Ketubot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5b0a9833caf897d2fdfa555d60cc0c7903c5aa5a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Ketubot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,666 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Ketubot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Ketubot",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Perhaps the most famous of all Jewish documents is the ketubah.  In modern times people buy for themselves fancy decorated ketuboth, hang them up on their walls and are (hopefully) reminded of the positive Jewish aspects of their marriage.  Ketuboth are today largely symbolic. ",
+            "In the time of the Mishnah and Talmud, the ketubah was a real marriage contract, written in Aramaic (the language of commerce at the time) and it outlined the husband’s and wife’s financial responsibilities to one another.  Indeed the ketubah had little that was strictly “Jewish” about it, and many of the neighboring peoples used similar types of marriage documents.  Furthermore, the idea of a marriage contract is ancient and certainly predates even the Bible.  The earliest Israelite ketuboth that archaeologists have found are from Elephantine, an Israelite military colony in northern Egypt in the 5th century B.C.E.  The language of these ketuboth is remarkably similar to the language found in the ketuboth mentioned in the Mishnah and the ketubah that we still use today.  ",
+            "Besides referring to the document, the word ketubah can also refer to the minimum marriage payment that a husband (or his estate) owes his wife upon death or divorce.  For a first-time marriage (a woman assumed to be a virgin), the payment is 200 dinar/zuz and for a widow or divorcee the payment is 100 dinar/zuz.  This amount correlates to the bridal price of 50 shekels (1 shekel=4 dinar) mentioned in Deuteronomy 22:28-29 (see also Exodus 22:15-16).  The word ketubah can also occasionally refer to the dowry brought into the marriage by the wife.  Our tractate discusses dowries as well.  ",
+            "While learning this tractate it is important to remember that the understanding of marriage and the shared responsibilities of a husband and wife have changed over the past 2000 years (and especially over the last century).  In the time of the Mishnah husbands were the primary earners in the family and a woman’s place was more typically, although not exclusively, around the home.  ",
+            "In my opinion, throughout history Jewish marital law largely reflects the outside societies understanding of marriage.  For instance, in Islamic lands, where Muslims married more than one women, Jews continued to practice bigamy until modern times.  In Christian countries, where bigamy was prohibited to Christians, Jews ceased practicing bigamy around the year 1000.  Of course, there are limits to Jewish absorption of non-Jewish customs (adultery could never be tolerated), but to a large extent the financial arrangements in Jewish marriage reflect the financial arrangements customary in non-Jewish marriages.  Therefore, in our society, where men and women increasingly share equally as breadwinners and caretakers, I personally believe that Jewish law can and should reflect these arrangements.  However, that is my personal opinion, an opinion that will not be reflected in the mishnayoth themselves.",
+            "Ketuboth is one of the most learned tractates of Talmud in traditional yeshivot for it contains many principles useful in other areas of law.  It will be a challenging tractate, but one that I am sure you will all enjoy.   \n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nKetuboth opens by discussing on which days of the week a virgin marries, and on which days of the week a widow marries.  Note that these customs have not been observed for a very long time, probably already from the time of the Talmud.  Some of the talmudic sources mention persecution of the custom by Roman authorities.",
+                    "<b>A virgin is married on the fourth day [of the week] and a widow on the fifth day, for twice in the week the courts sit in the towns, on the second day [of the week] and on the fifth day, so that if he [the husband] had a claim as to the virginity [of the bride] he could go early [on the morning of the fifth day of the week] to the court.</b> According to the mishnah a virgin is married on Wednesday so that if the husband wants to make a claim against her that she was not a virgin, he can come directly to the court which sits on Mondays and Thursdays and make a claim against her.  If his virginity claim against her is accepted by the court, he may divorce her without paying her the ketubah.  The chapter will continue to discuss the issue of virginity claims and how the judge is to adjudicate them.  Note that virginity claims are already mentioned in Deuteronomy 22:13-22.  The virginity of the bride was of high value in the ancient world and a man who thought that he was marrying a virgin but found that she was not had the right to claim that he had mistakenly married her. The Talmud asks why it is so important that the husband rush to the court to make his virginity claim.  After all, couldn’t he marry on Tuesday and wait two days to make his claim.  The answer in the Talmud is that the rabbis were concerned that he might forgive his wife and stay married to her.  If she had had adultery while betrothed to him, she is considered an adulteress and may not remained married to him.  To therefore encourage him to make a claim, the rabbis enacted that he should marry on Wednesday. There are several other reasons given for this custom in the Talmud, including a belief that these are “lucky days”.  Another interpretation is that a wedding on Monday allows the husband three days after Shabbat to prepare the feast (my how times have changed).  I actually wrote an article in Hebrew about this subject and it was part of my doctorate as well (also in Hebrew).  If anybody would like a copy I would be glad to send them one.  The issue is actually quite complex. The mishnah does not state why widows are married on Thursday.  According to the Talmud this is so their husbands will not go to work the next morning.  On Friday morning, after the wedding, the husband will not go to work because it is the day after the wedding, and Friday is not a full work day in any case.  Therefore, the new couple will have three days to celebrate together.  With a virgin this is not a problem since there is a mandatory seven day celebration for a virgin.  During this celebration, which is today called “the sheva berachot” after the seven blessings said at each meal, the husband is not supposed to go to work.  Note that the custom of a seven day celebration is ancient and is mentioned already in the Bible in connection to Jacob’s marriage to Leah.  He waits seven days before he marries Rachel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to discuss the size of a woman’s ketubah.  To remind ourselves, the ketubah referred to in this mishnah is the minimum payment that a husband must pay his wife upon his death or divorce.  The function of the ketubah was twofold:  to provide financial protection for a woman if she was divorced or widowed and to create a financial deterrent for divorce.  In other words the husband would not want to divorce his wife because it would cost him too much money (I believe this deterrent is often still effective today.)",
+                    "<b>A virgin   her kethubah is two hundred [zuz], and a widow   a maneh (100.</b>  This section provides the basic halakhah that will be discussed throughout the remainder of the chapter.  Assumedly there are two reasons why a widow (which in this context includes a divorcee) receives a smaller ketubah.  First of all, she already received a ketubah from her first marriage, and therefore has some money already saved up.  Second, and probably more importantly, there was a need to encourage men to marry widows and divorcees.  Most men probably preferred first-time marriages.  Second marriages were made cheaper, therefore, to prevent older women from remaining husband-less.  Needless to say, that people should be married was an important value to the rabbis.",
+                    "<b>A virgin, who is a widow, [or] divorced, or a halutzah from betrothal   her kethubah  is two hundred [zuz], and there is upon her a claim of non-virginity.</b>  The Mishnah now begins to discuss exceptional cases, ones which slightly deviate from the typical first marriage or the typical widow or divorcee.  If a woman has been betrothed, but then was divorced before marriage or her husband died before the marriage was completed is in one sense a virgin and in one sense not.  She is a virgin in that she has never had sexual relations, but she is a widow or divorcee as well. [Note that in Hebrew the word for virgin “betulah” can mean either a woman whose physical signs of virginity are intact or it can mean a young woman who has never been married.  The same ambiguity occurs in the Greek word, “parthenon”.]  According to our mishnah, such a woman receives a full ketubah, should she remarry.",
+                    "<b>A female proselyte, a woman captive, and a woman slave, who have been redeemed, converted, or freed [when they were] less than three years and one day old   their kethubah is two hundred [zuz] there is upon them a claim of non-virginity.</b>  In order to understand this section we must understand a few things.  First of all, all of the women mentioned in this mishnah are assumed to have already had sex.  It was assumed that female captives were raped by their captors and therefore a woman who had been taken captive was assumed to no longer be a virgin.  It was also assumed that non-Jews were extremely licentious, and that they would have sex with young girls (I realize that this is extremely bigoted, but there probably was some degree of truth to it in the world in which the rabbis lived).  Therefore a woman who converted was assumed to have already had sex.  Thirdly, it was assumed that slaves were licentious or perhaps were commonly raped by their masters.  In any case, they too were categorically not considered virgins.  Seemingly all three of these types of women should have ketuboth of one maneh [=100 zuz] and their husbands should not be able to claim that they weren’t virgins, because they were married under the assumption that they were not virgins.  However, the other assumption that the mishnah makes is that if a girl is raped before the age of three, her signs of virginity will eventually heal and return [this medical assumption was not unique to the rabbis].  Therefore if these women made the transition from slave to free Jew or proselyte to Jew or from captive to being freed before the age of three, it was assumed that their virginity would return and they could be assumed to be virgins. A note about the Mishnah’s references to sexual intercourse with young girls: The Mishnah will occasionally reference sexual relations with young girls, even under the age of three.  I expect that this will cause discomfort to people reading the mishnah, and when I think of my own three year old daughter, this makes me queasy as well.  We would do well to realize that the Mishnah’s discussion of all legal possibilities does not imply their tacit approval of them.  The Mishnah discusses many crimes without expressing horror over them, because the Mishnah is often interested in legal consequences. The rabbis certainly did not condone sexual relations with girls this young."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses three types of women who don’t fit into the normal categories of virgin/non-virgin.  This is either because they have had sexual intercourse but didn’t lose their physical signs of virginity, or because they are not physically virgins, even though they never had intercourse.",
+                    "<b>When an adult has had sexual intercourse with a young girl, or when a small boy has had intercourse with an adult woman, or a girl who was injured by a piece of wood     [in all these cases] their kethubah is two hundred [zuz], the words of Rabbi Meir. But the Sages say: a girl who was injured by a piece of wood   her kethubah is a maneh.</b> There are three women mentioned in this mishnah.  The first is a young girl who had intercourse with an adult man.  As we mentioned in yesterday’s mishnah, the Sages believed that if a girl has sexual intercourse before three, her hymen will regenerate when she gets older.  Therefore, when this girl gets older she will have her physical signs of virginity, even though she has had sexual intercourse. The second woman is an adult woman who had sexual intercourse with a young boy.  According to the Sages a boy less than nine years old cannot have real intercourse, such that he causes a woman to lose her virginity.  Again, this woman has her physical signs of virginity, but she has had sexual intercourse. The third woman is called a “mukath etz”, literally translated as “hit by a stick”.  This refers to a woman who lost her hymen by something other than intercourse.  In our day we might say she went horseback riding.  This woman no longer has physical signs of virginity, but she has never had sexual intercourse. According to Rabbi Meir, all three of these women receive a full ketubah.  According to Rabbi Meir in order to be considered a non-virgin a woman must have lost her physical signs of virginity through sexual intercourse. The Sages rule that the “mukath etz” does not receive a full ketubah.  The Sages seem to define “virginity” by physicality alone:  one who does not have her physical signs of virginity is not a “halakhic” virgin and does not receive a ketubah of 200 zuz."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the opposite cases of those taught in mishnah two.",
+                    "<b>A virgin, who was a widow, a divorcee, or a halutzah from marriage  her kethubah is a maneh, and there is no claim of non-virginity upon her.</b>  The women in this mishnah have been previously married, and not merely betrothed as were the women in mishnah two.  Nevertheless, they are still virgins for their husbands divorced them or died after entering the huppah (the wedding room) before having had sexual intercourse.  Note that this could certainly occur if the woman was menstruating at the time of marriage.  The mishnah rules that although these women are physically virgins, they are halakhically considered to be non-virgins and are treated as such. Their ketubah payment in a subsequent marriage will therefore be only a maneh and not the full 200 zuz.  If their husband in a subsequent marriage marries them and finds them not to be a virgin, he cannot make a virginity claim against them.  One reason that they are considered to be non-virgins is that by definition a woman who was once married can no longer be a virgin, for the word for virgin in Hebrew implies unmarried.  A second reason is that although the woman claims to be a virgin, since she was married, we cannot assume that she is telling the truth.",
+                    "<b>A female proselyte, a woman captive and a woman slave, who have been redeemed, converted, or freed [when they were] more than three years and one day old   their kethubah is a maneh, and there is no claim of non-virginity upon her.</b>  The women in this mishnah converted, were freed from slavery or were freed from captivity after the age of three years and one day.  Since it is assumed that in their previous state they had sexual intercourse they cannot claim to be virgins when they grow up and get married.  This is because if a girl has sexual intercourse past the age of three years her physical signs of virginity will not return (see the commentary on mishnah two)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses two exceptions to general marriage practice, one a custom in Judah and the second the custom of the priests.",
+                    "<b>He who eats with his father-in-law in Judea without the presence of witnesses cannot raise a claim of non-virginity against his wife because he has been alone with her.</b>  The usual custom in Mishnaic times was to wait for up to a year between the betrothal and the wedding.  During this time the couple were not supposed to have sexual relations.  Generally speaking, the young woman remained in her parental home during this period and the husband-to-be was elsewhere.  However, our mishnah refers to a practice in Judea, whereby the groom would “eat” at his father-in-law’s house.  This may refer to an extended stay.  If he should do so without witnesses that he was apart from his fiancee, he cannot later claim that she was not a virgin at the time of the wedding.  Once he has been alone with her, we are suspicious that he has had relations with her, and therefore he loses the right to make a virginity claim against her.",
+                    "<b>It is the same whether [the woman is] an Israelite widow or a priestly widow    her kethubah is a maneh. The court of the priests collected for a virgin four hundred zuz, and the sages did not protest.</b>  A widow receives a ketubah of one maneh (100 zuz) whether she was from an Israelite family or from a priestly family.  However, the court of priests demanded that virgins from priestly families receive double the normal ketubah payment.  We should remember that in this time period priestly families still formed a quasi-elite.  Furthermore, occasionally the mishnah refers to “court of priests”.  The priests may have had their own legal system, one which derived from the autonomy they had during Temple times.  Priests tended to live in the same area and intermarriage between priestly families was common.  While the Sages did not protest against the custom of the double ketubah, one can sense that the fact that the mishnah mentions that they didn’t protest, signifies some discomfort with the practice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins a series of debates between Rabban Gamaliel, Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua over the credibility of certain legal claims that a woman might make.  Our mishnah deals with virginity claims, the main topic of the chapter.",
+                    "<b>If a man marries a woman and does not find her to be a virgin: She says, “After you betrothed me I was raped, and so your field has been washed away” And he says, “No, rather [it occurred] before I betrothed you and my acquisition was a mistaken acquisition” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say:  she is believed. Rabbi Joshua says: We do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had intercourse before she was betrothed and having deceived him, until she brings proof for her statement.</b> In the scenario in our mishnah, a man comes to court after the first night with his wife and claims that she was not a virgin.  She responds by admitting that she was not a virgin, but counter-claims that she had lost her virginity by being raped and that the rape had occurred after her betrothal.  Both of these claims are essential to her defense.  The fact that the intercourse took place after betrothal means that she did not deceive him by allowing him to betroth her under the false precept that she was a virgin.  The fact that she had sexual intercourse unwillingly is essential if she wishes not to be considered an adulteress.  If she had intercourse with someone other than her husband after the betrothal she would be an adulteress and as such she would not receive her ketubah.  If the court believes both of her claims, then she would receive her ketubah.  Note that the mishnah uses a metaphor for the woman:  she is a field whose top, fertile layer has been swept away, causing a loss to the man.  The comparison of women to fields or houses, as bothersome as it might be to our modern ears, is not uncommon in rabbinic literature. The husband counterclaims that she had relations before betrothal, and that he acquired her under the mistaken assumption that she was a virgin.  It is unclear whether or not he wishes to pay her a ketubah of 100 or he wishes to be totally exempt from paying her a ketubah.  What is clear is that the dispute in this mishnah is financial:  she wishes to receive her full ketubah and he wishes to lessen his payment. Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer rule that the woman is believed and that she receives a ketubah of 200 zuz.  The talmud explains that since the woman is “certain” in her claim, whereas the man does not really know when she lost her virginity, she is believed. Rabbi Joshua says she is not believed until she can bring proof to back up her words.  The talmud explains that Rabbi Joshua reasons that since this is a monetary case, and we generally hold that in monetary cases the burden of proof is on the party which wishes to extract money from the other party, in this case the burden of proof is upon her.  In order to extract her ketubah money from him she must prove that she was a virgin at the time of betrothal."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains another debate between a man and woman over the circumstances in which she lost her physical signs of virginity.",
+                    "<b>She says, “I was struck by a piece of wood”, And he says, “No, you, rather you have been trampled by a man” Rabban gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: We do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having been trampled by a man, until she brings proof for her statement.</b> In this case, when the husband comes to court claiming that his wife was not a virgin, the woman responds that she did not lose her physical signs of virginity through sexual intercourse but rather by “being struck by a piece of wood”, meaning she lost her hymen in some other way.  According to Rabbi Meir (see mishnah three) if the court believes her, she would receive a full ketubah of 200.  According to the Sages she receives a ketubah of 100.  In any case, she is claiming that she does receive some ketubah. The man responds that she lost her virginity by having engaged in sexual intercourse.  The phrase “trampled by a man” is an illustrative means of saying that she had sex with a man and not that she lost her virginity from a “stick”.  Assumedly his goal is to not pay her any ketubah. Again Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer rule in her favor.  The same reason which I offered in yesterday’s mishnah applies here:  since she is certain and he is uncertain, she is believed. Similarly, Rabbi Joshua holds that she is not believed, and that the money remains with the husband.  Again, the same reason as in yesterday’s mishnah applies:  in order for her to extract money she must provide proof."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a woman who is suspected of having had relations with a man prohibited from marrying an Israelite and she claims that while she did have relations with her, he was not the type of man prohibited from marrying an Israelite.  Again there is debate over whether or not she is believed.",
+                    "<b>They saw her talking with someone in the marketplace, and they said to her, “What sort of a man is he?”   [And she answered, “He is] the so-and-so and he is a priest” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.</b> In the Talmud there is debate over what the woman was seen doing.  According to some, she was seen having intercourse with an unknown man, and that “talking” is a euphemism for sex.  Others say that she was merely talking with him, but there was suspicion that they had had sex.  It is important to remember that the situation is that she is a single woman and there is no issue of adultery.  However, if she had had relations with a man who was forbidden from marrying an Israelite, such as a mamzer or a natin, she would subsequently be prohibited from marrying a priest.  When asked who this man was she provides his name and says that he is a priest.  Note that it is not essential that he is a priest; it is sufficient that he is a man who is not prohibited from marrying an Israelite. Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer again rule that the woman is believed and may subsequently marry a priest.  Since she has a presumption of being fit to marry a priest, it requires solid evidence to remove her from this presumption. Rabbi Joshua holds that since she was secluded with him, she loses her presumption of being fit to marry a priest.  She must bring proof that this person was not prohibited from marrying an Israelite and until then she may not marry a priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a single woman is discovered pregnant, and it is unknown to others who the father is.  If the father was from those prohibited from marrying Israelites, then the child will follow his status.  Furthermore, the woman will also be prohibited from subsequently marrying a priest (as in yesterday’s mishnah).  Again, the rabbis debate whether or not the woman is believed.",
+                    "<b>She was pregnant and they said to her, “What is the nature of this fetus?’ [And she answered, “It is] from so-and-so and he is a priest.” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.</b> This mishnah is nearly identical to yesterday’s mishnah, the only difference being that this woman is pregnant.  The reason why the mishnah reiterates the positions outlined in the previous mishnah is to teach that Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer believe the woman even if she is pregnant.  In yesterday’s mishnah, it was unclear whether or not she had even had sex with the man in question.  When asked who he was, she could have said that she never had relations with him.  Therefore, when she admitted that she did but said that she was a priest (i.e. one who is allowed to marry an Israelite), she is believed.  However, in today’s mishnah it is certain that she had relations with someone and she could not make a better claim than to say that the man was fit to marry an Israelite.  [This type of reasoning is common in the mishnah, and it is called “migo”, which means that when a person could have made a better claim, he is believed when he makes a worse claim].  Nevertheless, Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer hold that she is believed. A further innovation is that not only is the woman believed, and she is subsequently allowed to marry a priest, but her child is assumed to be fit to marry an Israelite.  In other words, even though we don’t know for sure that the child is not a mamzer or a natin, the law treats him/her as if he was not. Rabbi Joshua again states that the woman is not believed. Furthermore, her child is assumed to be the child of a natin or a mamzer and may not marry an Israelite until s/he proves otherwise."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe previous two mishnayoth discussed the ability of a woman to marry into the priesthood.  The final mishnah of chapter one continues to discuss this subject.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: it happened that a young girl went down to draw water from a spring and she was raped. Rabbi Yohanan ben Nuri said: if most of the inhabitants of the town marry [their daughters] into the priesthood, this [girl] may [also] marry into the priesthood.</b> The question in this mishnah is can this girl marry into the priesthood.  If the man who raped her was forbidden to marry an Israelite, then she is forbidden to marry a priest. This is true even though she did not willingly engage in intercourse with the man.  Although this sounds like the woman is being punished for having been raped, we would do well to keep in mind that priests were extremely cautious about the “purity” of their lineage.  The laws of who can and cannot marry a priest have nothing to do with morality, at least not as we understand it.  Rather they have to do with the prohibition of defiling the priestly line. Rabbi Yohanan ben Nuri rules that if most of the inhabitants of the town are men who are allowed to marry into the priesthood, meaning that their wives and daughters are allowed to marry priests, then this girl is allowed to marry a priest."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a dispute between a husband and wife over whether the woman was a virgin or a widow when he married her.  Evidently, the written ketubah from their marriage is not available as evidence (perhaps it was never written).  Therefore this is again a question of whether or not the woman is believed.\nWe can further learn from this mishnah that the woman may collect her ketubah payment even if she does not have the document.  This is because the ketubah payment is a court-imposed obligation upon every husband.  The loss of the ketubah document does not mean that the woman will not be able to collect her ketubah payment.",
+                    "<b>A woman became a widow or was divorced. She says, “I was a virgin when you married me” and he says, “Not so, rather you were a widow when I married you”, If there are witnesses that she went out with a hinuma, and with her head uncovered, her ketubah is two hundred [zuz.] Rabbi Yohanan ben Beroka says: the distribution of roasted ears of corn is also evidence.</b> In this the husband and wife come before the court at the time of their divorce.  The woman claims that she was a virgin when her husband married her, while he claims that she was a widow.  The mishnah rules that we check the evidence, and if there is evidence that her wedding was a virgin’s wedding, then she receives her full ketubah. In the absence of hard evidence, she can only receive a ketubah of 100 zuz. There are three pieces of evidence described in our mishnah.  The first is the “hinuma”.  It is uncertain what this word exactly means, and several explanations have been offered.  Albeck explains the word as being a “hymn” sung at virgin’s weddings.  Based on the Talmud’s explanation, Kehati explains a “hinuma” to be a special veil worn only by virgins. The second piece of evidence is that her hair hung down to her shoulders.  This is the manner in which women wore their hair during the procession that led them away from their father’s house. The third sign, mentioned by Rabbi Yohanan ben Beroka is parched corn, which were distributed at virgin’s weddings. We should explain why in this mishnah the woman is not believed and therefore needs to bring evidence that she was a virgin, whereas in the mishnayoth at the end of the last chapter, Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer believed the woman without any corroborating evidence.  The answer is that in this case both the man and woman can claim to be certain of the facts.  He is just as certain that he married a widow as she is certain that she was a virgin.  Therefore neither is believed more than the other.  Since the woman wishes to extract money from the man, the burden of proof is upon her, as is the rule in all monetary claims."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> At the end of the last chapter there was a series of debates in which Rabbi Joshua consistently did not believe the woman and Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer did.  Our mishnah contains a case where Rabbi Joshua does believe the claim made (this time by a man).  The reason why he believes the man in this case is that he invokes a principle called, “the mouth that forbade is the mouth that permitted”.  This halakhic principle means that if a person says something which makes something forbidden to him he is also believed when he says something to make that very same thing permitted to him.  The next few mishnayoth will illustrate this principle and limit its applicability.",
+                    "<b>And Rabbi Joshua admits that, if one says to his fellow, “This field belonged to your father and I bought it from him”, he is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted.</b> In this case Reuven approaches Shimon and tells him that the field that is currently in Reuven’s possession was purchased from Shimon’s father.  Shimon did not approach Reuven first claiming the field, nor is there any other evidence that the field once belonged to Shimon’s father.  Indeed, without Reuven having told Shimon that the field once belonged to Shimon’s father, we would have thought that the field was always Reuven’s.  In this case Reuven is the “mouth that forbade” when he said that the field once belonged to Shimon’s father.  He made a statement that was detrimental to himself.  Since he is the “mouth that forbade”, he is believed to be the “mouth that permits” and state that he purchased the field from Shimon’s father.  Reuven is believed even if he produces no evidence that he bought the field.  Had Reuven kept his mouth shut, Shimon would never have known that the field once belonged to his father.  Therefore, Reuven is believed when he says that it used to belong to Shimon’s father but he bought it from him.",
+                    "<b>But if there are witnesses that it belonged to his father and he says, “I bought it from him”, he is not believed.</b>  In contrast, if witnesses come and state that the field was once Shimon’s father’s field, then Reuven is not “the mouth that forbade”.  He is only the “mouth that permits”, and he is therefore not believed.  After all, had he kept his mouth shut, the field would have been taken over by Shimon.  In order to retain possession of the field he will need to bring proof that he bought it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains another case illustrating the principle of “the mouth that forbade is the mouth that permits”.",
+                    "<b>If witnesses said, “This is our handwriting, but we were forced, [or] we were minors, [or] we were disqualified witnesses” they are believed.</b>  In this scenario, a person comes to court with a document signed by witnesses.  When his opponent claims that the document is a forgery, the witnesses are summoned to the court to testify to their signatures.  The witnesses state that the signatures are indeed their signatures, but that nevertheless the document should not be upheld.  This is for one of three reasons:  they were forced to sign, they were minors when they signed, or they were disqualified witnesses (see Sanhedrin 3:4).  In this case they are believed, and the document is invalid. This is because of the principle of “the mouth that forbade is the mouth that permits”.  Without the witnesses admission that they signed the document, the document would have been invalid.  When they admit that they signed, they are in fact “the mouth that forbade”.  When they say they were forced, or that they were minors or otherwise disqualified, they are the mouth that permits, and they are believed.  To state this another way, if they had wanted to lie they could have said that this was not their handwriting.",
+                    "<b>But if there are witnesses that it is their handwriting, or their handwriting comes out from another place, they are not believed.</b>  If their signature can be validated in another way, for instance by other witnesses testifying that they recognize the signatures, or by another document that contains their signatures, then the witnesses are not believed when they say that they were forced, or they were minors or otherwise disqualified.  This is not a situation where “the mouth that forbade is the mouth that permitted”.  Since they are not believed to say that they were invalid, their signatures are validated and the document is upheld."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The previous mishnah discussed witnesses testifying about their signatures.  This mishnah continues to discuss the subject.",
+                    "<b>[If] one witness says, “This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow”, and the other [witness] says, “This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow”, they are believed. [If] one says, “This is my handwriting” and the other says, “This is my handwriting” they must join to themselves another [person], the words of Rabbi [Judah Hanasi]. But the Sages say: they need not join to themselves another [person], rather a person is believed to say, “this is my handwriting.</b> Generally, two witnesses are required to create valid testimony in Jewish law.  In order to validate a signature two witnesses are needed about each signature on the document.  If each witness affirms his own signature and the other person’s signature, then both signatures on the document have been affirmed by two people, and the document has been validated. However, if each person cannot affirm the other signature on the document, they must find another person to affirm the signature.  Note that one person can affirm both signatures, so long as he recognizes them.  All of this is Rabbi Judah Hanasi’s opinion.  He holds that the witnesses are actually testifying about their signatures and therefore we need two witnesses on each signature. The Sages hold that a person is believed when he affirms his signature.  Therefore, neither needs to bring someone else to join his affirmation.  The Sages reason that the witnesses are actually testifying as to the contents of the document.  Hence the two are in and of themselves sufficient."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss cases that illustrate the principle “the mouth that forbade was the mouth that permitted”.",
+                    "<b>If a woman says, “I was married and I am divorced”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was married, and she says, “I am divorced”, she is not believed.</b>  If the woman herself provides the information that she was married, but then says she is now single because she was divorced, she is believed, because the same mouth that permitted, forbade.  However, if other witnesses testify that she was married, she is not believed when she says she is divorced.  In order to remarry, she will need to bring proof, either with a document or witnesses.",
+                    "<b>If she says, “I was taken captive but I have remained clean”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was taken captive and she says, “I have remained clean” she is not believed. But if the witnesses came after she had married, she shall not go out.</b>  If a woman is taken captive by a non-Jew, she is assumed to have been raped and is subsequently forbidden to marry a priest.  This is because she has had forbidden sexual relations, and priests cannot marry anyone who has had relations with some forbidden to them, even if the relations were against her will.  If the woman says that she was taken captive, and that information is not otherwise known, she is now “the mouth that forbade”.  Hence, when she says that she remained clean, i.e. she was not raped, she is believed and she can marry a priest.  However, if other witnesses testify that she was taken captive, she is no longer the “mouth that forbade”.  Therefore, she is not believed to permit herself to a priest. If before the witnesses come and state that she was taken captive, she marries a priest, he is not obligated to divorce her.  This is because it is not certain that she was raped.  The Talmud says that even if she received permission to remarry before the witnesses came, she may marry a priest.  According to the Talmud, what is essential is that at the point when she was “the mouth that permitted” there was not an earlier “mouth that forbade”.  Therefore, as long as she makes her statement before the witnesses come, she will be allowed to marry a priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the believability of women who were taken captive and claim that they were not raped.",
+                    "<b>Two women were taken captive: one says, “I was taken captive and I am pure”, and the other one says, “I was taken captive and I am pure”-- they are not believed.</b>  This mishnah discusses a case in which it is certain that the women were taken captive and hence they are not automatically believed according to the principle of “the mouth that forbade is the mouth that permits”.  The mishnah teaches that the woman herself is not believed to state that she was not raped, and therefore in this case she will not be able to marry a kohen.",
+                    "<b>But when they testify regarding one another, they are believed.</b>  However, if each woman testifies that the other woman was not raped, each is believed.  This is true even though generally one witness is not sufficient and generally women cannot testify.  The rabbis relaxed some of the laws of testimony in this case because there is no certainty that the woman was raped, it is only a likelihood.  Furthermore, these women are believed even though there is a fear that each might be covering up the other’s having been raped.  The rabbis were lenient in the case of captives and accepted certain types of testimony that would not have been accepted in other types of cases."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah illustrates the same principle employed in yesterday’s mishnah, but uses the example of men who claim to be priests.",
+                    "<b>And likewise two men, [if] one says, “I am a priest”, and the other says, “I am a priest”, they are not believed.</b>  When each man claims to be a priest, neither is believed and neither will receive terumah.  Just as in  yesterday’s mishnah, where a woman could not testify with regard to her own personal status, so too in today’s mishnah a man cannot testify with regard to his own status.",
+                    "<b>But when they testify about one another, they are believed.</b>  However, if both men corroborate the other’s testimony they are believed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah three tannaim debate whether the testimony of a single witness is sufficient to confirm that an unknown person is a priest.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: one does not raise [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.</b>  Rabbi Judah disagrees with yesterday’s mishnah in which we learned that one person is believed to testify that another person is a priest.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: When is this true?  When there are people who object; but when there are no people who object, one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.</b>  Rabbi Elazar limits Rabbi Judah’s statement to a case in which other people protest that so-and-so is not a kohen.  In that type of situation two witnesses are necessary to raise someone to the priesthood. However, in the absence of others’ protesting, one witness is believed to say that someone else is a kohen.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the assistant chief of priests:  one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel agree with the opinion in the previous mishnah according to which a person is always believed to say that a person is a priest. We should note that determining whether a person was a priest must have been an issue of importance and difficulty after the destruction of the Temple.  When the Temple stood, everyone pretty much knew who the priests were, because they were descendents of those who served regularly in the Temple.  Furthermore, when the Temple was destroyed, the records kept in the Temple were probably lost.  Hence testimony about a person’s being a priest became scarcer and hence more essential."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> As we have mentioned before, if a married woman was raped she may return to her husband but only if he is an Israelite.  If he is a priest, she is forbidden from returning to her husband.  If she willingly had sexual relations with another man, the she is forbidden to her husband, even if he is only an Israelite.",
+                    "<b>A woman was imprisoned by non-Jews: if for the sake of money, she is permitted to her husband, and if in order to take her life, she is forbidden to her husband.</b>  When a woman is imprisoned by non-Jewish authorities, there may be a fear that she had relations with one of them.  According to our mishnah, if she was taken in order to collect money, the captors assumedly did not have relations with her, because they would fear that if they rape her they will not get the money they want.  In this case, she is not prohibited to her husband, even if he is a priest. However, if they took her and intended to execute her, and then she somehow escapes or is let free, she is prohibited to her husband, even if he is an Israelite.  The concern is that in order to endear herself to her captors, she willingly had sexual relations with them. Others explain this clause to refer only to the wife of a priest. If she was taken for monetary gain, they did not rape her and she may return to her priestly husband.  However, if she was seized for execution, the captors would not hesitate to rape her and she is forbidden to her husband the priest.  According to this explanation, there is no concern that she willingly had relations with her captor(s) and therefore, if her husband was an Israelite she is in all cases permitted to him.",
+                    "<b>A town that has been conquered by siege-troops: all the priests’ wives who are in it are prohibited [from their husbands]. If they have witnesses, even a slave, even a female slave, they are believed. However, no one is believed as to himself. Rabbi Zechariah ben Ha-katzav said: “By this temple! Her hand did not move out of my hand from the time that the non-Jews entered Jerusalem until they departed.” They said to him: “No one may testify concerning himself.”</b>  If a city has been captured by foreign soldiers, there is concern that the women of the city were raped.  Therefore, all of the women married to priests are forbidden to their husbands.  However, if a woman has a witness who can testify that she was not raped, even if that witness is a slave or a female slave, the witness is believed and the woman is not prohibited to her husband.  What is not allowed, is for a woman to testify about herself or for a husband to testify about his own wife.  This is illustrated by the story of Rabbi Zechariah ben Hakatzav, who swore an oath by the Temple that his wife was with him the entire time that the city was occupied by the foreign troops.  The other Sages responded to him that a person cannot testify about himself, and since this testimony effects him personally, he is not believed. The Talmud notes that if in the city there was a hiding place, all of the women are permitted to their priestly husbands, even if the hiding place could only fit one person.  This is because each woman could claim that she was in the hiding place.  Therefore, even if she says is “I wasn’t raped” she is believed because she could have said, “I hid”."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe entire first two chapters of Ketuboth have dealt with the issue of believability in the absence of evidence or two witnesses.  Our mishnah discusses in which situations a person is believed to testify about things he saw when he was a minor.  That is to say, although minors are not allowed to testify, there are certain things that a minor can see about which he may testify upon reaching adulthood.",
+                    "<b>The following are believed to testifying when they are grown-up about what they saw when they were minors:<br>A person is believed to say “This is the handwriting of my father”, “This is the handwriting of my teacher”, “This is the handwriting of my brother”;</b>  A person is believed to say that the signature on a document is similar to the handwriting of a person with whom they were close in childhood.  The assumption is that a person would remember this well.  Furthermore, this is not really “testifying” but just verifying someone else’s testimony, and therefore there is more room to be lenient in accepting such testimony.",
+                    "<b>“I remember that that woman went out with a hinuma and an uncovered head”;</b>  A person is believed to say that he was at a wedding and the bride wore the signs of a virgin (see mishnah one of this chapter).  The Talmud explains that he is believed because most marriages are first marriages.",
+                    "<b>“That that man used to go out from school to immerse in order to eat terumah”;</b>  A priest must immerse before he eats terumah.  The time of immersion is right before evening.  A person is believed to say that he saw one of his classmates leave school early to immerse in the mikveh, and that hence he is a priest.",
+                    "<b>“That he used to take a share with us at the threshing floor”;</b>  The priests collect their terumah at the threshing floor.  By this person testifying that so-and-so collected terumah, he is saying that he is a priest.  Note that again the mishnah is concerned with verifying the status of priests.",
+                    "<b>“That this place was a bet ha-peras”;</b>  A bet ha-peras is a field adjacent to a field that used to serve as a cemetery but has been plowed over.   The adjacent field may have small pieces of bones there, and therefore a priest may not enter.  A person is believed to identify such a field, even if he only saw it in his childhood.",
+                    "<b>“That up to here we used to go on Shabbat”;</b>  On Shabbat a person may leave his town only 2000 amot.  This is called the “tehum shabbat” or shabbat limit.  A person is believed when he reaches majority age to say that when they were children they would go this far out of the city.  The reason he is believed is that this is a matter that can be verified.",
+                    "<b>But a man is not believed when he says: “So-and-so had a path in this place”; “That man had a place of standing up and eulogy in this place”.</b>  The mishnah lists two things a person cannot testify that he saw as a minor.  First of all he may not testify that a certain person owned a path through someone else’s field.  Second of all, he may not testify that a person owned a place where they used to stand and give eulogies.  Such places were owned on the paths that lead from the cemeteries to the cities.  It would have been like a small, private funeral home. In both of these cases, the testimony involves the ownership of land.  For a person to prove that he owns a piece of land, he will need to bring firmer testimony than this."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDeuteronomy 22:28-29 states, “If a man comes upon a young girl, a virgin who is not engaged and he seizes her and lies with her, and they are discovered, the man who lay with her shall pay the girl’s father fifty shekels of silver and she shall be his wife.  Because he has violated her, he can never have the right to divorce her.”\nThe rabbis learn from these verses that if a man rapes a virgin he must pay her father a fine of 50 shekels, which is the equivalent of 200 dinars.  Furthermore, he must marry her.  Through a careful reading of the wording of these laws the rabbis concluded that this rule applies only to a virgin (betulah) who is also young (na’arah), which means any girl who has reached the age of 12 and has shown signs of pubery.  A girl remains in this status for only six months.  After that she is considered to have reached adulthood and one who rapes her does not pay the fine.\nBefore we proceed, we should remember that the fine was only one payment made by the rapist to his victim.  He also had to pay all of the damages that one pays for injuring another person.  We should also remember that society’s attitude towards rape has changed drastically in the last century.  Rape is a horrible crime and while we are discussing the technical aspects of who receives a fine and who doesn’t, we shouldn’t forget what we are talking about.\nOur mishnah teaches that a man must pay the fine to a woman even if he is not allowed to marry her.",
+                    "<b>These are girls to whom the fine is due:<br>If one had intercourse with a mamzeret, a netinah, a Samaritan;</b>  The women in this section are forbidden in marriage to an Israelite.  Our mishnah teaches that although they are forbidden in marriage, he still must pay them the fine.  A mamzeret was defined in Yevamot 4:9.  A netinah is a descendent of Temple slaves.  The Samaritans were considered a splinter group by the rabbis and Jews were forbidden from marrying them.",
+                    "<b>Or with a convert, a captive, or a slave-woman, who was redeemed, converted, or freed [when she was] under the age of  three years and one day.</b>  It is assumed that a non-Jewish woman is not a virgin.  Captives are assumed to have been raped and slave-women are also assumed to be non-virgins.  Furthermore, as we have learned before, the rabbis thought that if a woman lost her virginity before the age of three years and one day, her physical signs would later return.  Therefore if these women made the passage into being full, free Jews or were redeemed from captivity before the age of three, they are assumed to have returned to being virgins.  Therefore, they receive the fine.",
+                    "<b>If one had intercourse with his sister, with the sister of his father, with the sister of his mother, with the sister of his wife, with the wife of his brother, with the wife of the brother of his father, or with a woman during menstruation, he has to pay the fine,   [for] although these are punishable through kareth, there is not, with regard to them, a death [penalty inflicted] by the court.</b>  The women listed in this section are forbidden to a man, and having relationship with them is punishable by kareth (a punishment inflicted by God and not by the court).  Since the court does not execute the man for having had intercourse with these women, he is liable to pay the fine. Note that in order for him to be liable to pay the fine, these women cannot be married nor have been married.  The only situation that he will be liable to pay the fine for having intercourse with one of these women is if they were betrothed to one of these men and then divorced or widowed before proper marriage.  Had they been married when he raped them, he would be liable for the death penalty for having committed adultery.  Had they been fully married and then divorced or widowed, they would not be considered virgins, and hence he would not be liable to pay the fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches those cases opposite of those mentioned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>And in the following cases there is no fine:<br>If a man had intercourse with a female convert, a female captive or a slave-woman, who was redeemed, converted or freed after the age of three years and a day. Rabbi Judah says:  a female captive who was redeemed is considered to be in her state of holiness (a even if she is of majority age.</b>  In these cases the women are assumed to be non-virgins, and hence do not receive the fine. Rabbi Judah rules that any captive who is redeemed is assumed not to have been raped and is therefore a virgin.",
+                    "<b>A man who had intercourse with his daughter, his daughter's daughter, his son's daughter, his wife's daughter, her son's daughter or her daughter's daughter does not pay the fine, because he forfeits his life, for his death is in the hands of the court, and he who forfeits his life pays no monetary fine for it is said, “And yet no other damage ensues he shall be fined” (Exodus 21:2.</b>  Having intercourse with these women is a capital crime.  Since the man is liable for the death penalty, he does not pay the fine, for there is a principle that one cannot be executed and pay a fine.  This is learned exegetically from the words in Exodus 21:22.  The case under discussion is when a man strikes a woman causing her to miscarry.  The Torah states that if there is no other “damage”, then he must pay the fine.  The interpretation is that if the woman herself doesn’t die, then the striker pays a fine for having caused her to miscarry.  Had she died, the striker would have been a murderer and would not have paid the fine.  Note that this is true even if the damages were caused accidentally.  Although one cannot be executed for an accidental murder, the rule of the Mishnah is that anytime a person commits a crime which is punishable by death had it been committed with intention, he is exempt from the fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the chapter that describes rape in Deuteronomy the Torah refers to a “young girl, a virgin who has not been betrothed”.  As we stated above, the rabbis understand that this verse means that the laws of paying the fine are limited to a “young girl” that is a girl between the ages of 12 and 12 ½ and a virgin.  Our mishnah discusses the meaning of the phrase “who has not been betrothed”.",
+                    "<b>A girl who was betrothed and then divorced Rabbi Yose the Galilean says:  she does not receive a fine. Rabbi Akiva says: she receives the fine and the fine belongs to her.</b> In the case in this mishnah, a girl was betrothed and then either widowed or divorced, and then she was raped.  The question is does she receive a fine?.  Note that if she was betrothed but not divorced or widowed and someone raped her, he would be liable for the death penalty for having committed adultery (she would of course not be liable since she did not willingly commit any crime).  In this case, since he is liable for the death penalty, he does not pay a fine. According to Rabbi Yose the Galilean since the Torah states, “who has not been betrothed” the rapist in this case does not pay the fine. Rabbi Akiva reads the phrase “who has not been betrothed” to be a stipulation for when the father receives the fine.  If she has never been betrothed, then her father receives a fine.  If she has been betrothed, but she is still a virgin, for instance she was divorced or widowed before full marriage, the rapist is liable to pay a fine and he pays it directly to her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah discusses the “seducer” in Exodus 22:15-16:  “If a man seduces a virgin who has not been betrothed and lies with her, he must make her his wife by payment of a bride-price.  If her father refuses to give her to him, he must still weigh out silver in accordance with the bride-price for virgins.”  The rabbis learned that the bride-price referred to in these verses is the same as the 50 shekels referred to in the verses which discuss the rapist in Deuteronomy 22.  Therefore, both a seducer and a rapist must pay a fine of 50 shekels to the father, equivalent to the bride-price which the father would have received had he married her off in a typical fashion.  Our mishnah discusses the other types of payments that the rapist and the seducer must pay and other differences between the two.",
+                    "<b>The seducer pays three forms [of compensation] and the rapist four. The seducer pays compensation for embarrassment and blemish and the fine; The rapist pays an additional [form of compensation] in that he pays for the pain.</b>  The seducer pays three types of payment:  1)  for having shamed her; 2) for having caused her to be “blemished”; 3)  the fine.  The first two of these types of payments will be described in greater detail in mishnah seven.  The rapist must make an additional payment for the pain he has caused her.  Since the women willingly had relations with the seducer, he does not pay for the pain.",
+                    "<b>What [is the difference] between [the penalties of] a seducer and those of a rapist? The rapist pays compensation for the pain but the seducer does not pay compensation for the pain. The rapist pays immediately but the seducer [pays only] if he dismisses her. The rapist must “drink out of his pot” but the seducer may dismiss [the girl] if he wishes.</b>  The mishnah now relates three differences in the penalties of a seducer and those of a rapist.  The first was already mentioned above. The second is that a rapist must pay immediately, whereas the seducer pays only if he decides not to marry her.  This difference is derived from the fact that with regard to the seducer the verse states, “If her father refuses to give her to him, he must weigh out silver” (Ex. 22:16).  By inference we can conclude that if the father does not refuse, then the seducer does not pay.  In contrast, Deuteronomy 22:28 states, “The man who lay with her must pay the girl’s father fifty shekels of silver.”  In this case the ruling is stated unconditionally.  Hence he must pay whether or not the father allows the couple to remain married. The final difference is that a rapist is not allowed to initiate divorce against the woman.  This is derived from the Deut. 22:28, “Because he has violated her, he can never have the right to divorce her.”  In contrast, the seducer is allowed to divorce his wife. [I realize that the idea that the victim of a rape would somehow be rewarded by the rapist having to marry her and never being allowed to divorce her, sounds cruel to our modern sensibilities.  However, if we understand that we are talking about a society where a woman may have been “ruined” and hence unable to get married after having been raped, we will realize that the intent of the law is to protect the woman.  By forcing him to marry her, the Torah affords her the economic protection of a husband, economic protection that may have been quite necessary in ancient society.]"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final clause of the previous mishnah stated, “The rapist must “drink out of his pot”, meaning that the rapist must marry the woman whom he raped.  Our mishnah elaborates this law.  As an aside, we should note that even though he must marry her, the woman is of course given the right of refusal, as is the father.",
+                    "<b>What is meant by “he must drink out of his pot”?<br>Even if she is lame, even if she is blind and even if she is afflicted with boils [he may not dismiss her].</b>  The rapist must marry the woman whom he has raped, even if she has some physical handicap that makes him not want to marry her.  He lost his right to decide whether or not he wanted to marry her when he raped her.",
+                    "<b>If she was found to have committed a licentious act or was unfit to marry an Israelite he may not continue to live with her, for it is said, “And she shall be for him a wife”(Deut. 22:29) a wife that is fit for him.</b>  However, he may not marry a woman who is halakhically forbidden to him.  After all, if this were not so, a man could rape a woman and thereby allow himself to marry a woman who would have otherwise been forbidden to him.  The mishnah lists two types of such women.  The first is a woman who “has committed a licentious act”.  This refers to a woman who committed adultery after he had married her.  As is always the case, a husband may not continue to live with his wife if she had committed adultery.  If in this case, the rapist married the woman and then she committed adultery, he may not remained married to her. The second example is a woman who is not allowed to marry an Israelite, such as a mamzeret or a natinah.  If he raped such a woman, he may not marry her, and if he did marry her, he must divorce her.  Similarly, if he was a kohen and he raped a divorcee, he is not allowed to marry her.  This halakhah is derived from a midrashic reading of the words “And she shall be for him a wife”, which are read by the rabbis to mean that the woman must be halakhically “fit” to be his wife.  If she is not, he is allowed to divorce her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that if the girl herself receives the fine, then she only receives it if she is raped.  If she consents to having relations with the man, he does not pay the fine.",
+                    "<b>An orphan who was betrothed and then divorced Rabbi Elazar says that one who seduces her is exempt but one who rapes her is liable [to pay the fine].</b> In the case in this mishnah the fine surely would go to the girl, for her father is no longer alive.  In fact, the Talmud explains that the despite the fact that the mishnah refers to an orphan, this mishnah actually refers to any girl who was betrothed and then divorced or widowed, and that the mishnah is according to the opinion of Rabbi Akiva in the previous mishnah.  A girl who was betrothed and then divorced is called “an orphan while her father is still alive” because once she is betrothed, she is out of her father’s domain.  In this case, if she was seduced then the man does not pay the fine because she consented.  If raped he must pay the fine, as Rabbi Akiva stated in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with three types of payment that the seducer must pay:  embarrassment, blemish and the fine.  These were listed above in mishnah four.",
+                    "<b>How is [the compensation that is paid for] embarrassment [reckoned]? It all depends on the status of the offender and the offended.</b>  Embarrassment is relative to the social standing of the woman and the man.  The higher the social standing of the woman, the higher this payment will be, and the lower the social standing of the man, the higher the payment will be.  Others explain that a man of higher social standing will pay a greater payment because he embarrasses the woman more.",
+                    "<b>How is [the compensation that is paid for] blemish [reckoned]? She is regarded as if she were a slave to be sold in the market place [and it is estimated] how much she was worth then and how much she is worth now.</b>  The blemish of a woman raped is calculated the same way that blemishes caused by other types of injury are calculated.  An estimate is made how much she would have been worth as a slave sold on the market before she had relations (either by seduction or rape) and how much she was worth afterwards.  This is the same way that an estimate would be made for a payment for blemish if, for instance, someone cut off someone else’s hand.  What is somewhat puzzling is why a virgin slave would be worth more than a non-virgin slave.  The Talmud supposes that a master may want to purchase a female virgin slave on behalf of his trustworthy male slave, one whom he might want to “reward”.",
+                    "<b>The fine is the same for all. And any sum that is fixed in the Torah remains the same for all.</b>  Any fine that is given a fixed sum in the Torah, is fixed and can never be raised or lowered.  Such is the case with the bride-price.  Therefore, a seducer will pay a fine of 50 shekels whether he has relations with a poor girl or with the daughter of a king.  Other examples of fixed sums in the Torah are an ox that kills a slave (Exodus 21:32) and a husband who makes a false virginity claim against his wife (Deut. 22:19)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAccording to Exodus 21:7 a father has the right to sell his daughter into slavery.  In interpreting this verse, the rabbis limited this right to when she is a minor, meaning before she both achieves puberty and reaches the age of 12 years [that is to say, one who has reached puberty but is not yet 12 or is 12 but has not reached puberty is still considered a minor].  After this age she is considered a “young woman” (na’arah) and her father may no longer sell her.  It is at this age that if she is raped or seduced her father receives a fine.  The period in which a woman is considered a “na’arah” can be no longer than six months.  After this period, she has reached what was considered to be majority age, and there is no fine incurred by one who rapes or seduces her.",
+                    "<b>Wherever there is the right of sale there is a fine and wherever there is a fine there is no right of sale. In the case of a minor there is the right of sale and there is no fine; In the case of a young woman there is a fine but no right of sale. In the case of a girl who has reached majority age there is no right of sale and there is no fine.</b> When a girl is of an age where her father may sell her, according to our mishnah one who rapes or seduces her does not incur a fine.  This is learned exegetically from the fact that Deut 22:28 which discusses the fine for rape uses the word “na’arah”.  The mishnah concludes that only one who rapes or seduces a “na’arah” incurs the fine and not one who does so to a minor. We should note that according to the Talmud this mishnah is only Rabbi Akiva’s opinion.  The other sages held that one who rapes or seduces a minor is also liable to pay the fine. When the girl reaches the age of being a “na’arah”, her father can no longer sell her, because Exodus 21:7 refers only to minors.  However, at this age one who does rape or seduce incurs a fine. Finally, six months after becoming a “na’arah” a girl becomes a “bogeret”, one who has reached majority age.  At this point her father loses most of his rights vis a vis her.  He can no longer marry her off or sell her.  She is legally independent.  One who rapes or seduces her does not incur a fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe concept taught in this mishnah is that one who admits of his own accord that he has committed a crime, without before having evidence brought against him, is exempt from paying the fine.  He must, however, pay any penalties that are compensatory and not considered fines.",
+                    "<b>He who declares, “I seduced the daughter of so-and-so” must pay compensation for embarrassment and blemish on his own admission but need not pay the fine.</b>  If a person admits that he seduced someone’s daughter he does not pay the fine.  He does, however, make the other payments.",
+                    "<b>He who declares, “I have stolen” must make restitution for the principal on his own evidence but need not repay double,  fourfold  or fivefold.</b>  A thief is liable to pay back double the amount which he stole.  If he slaughtered or sold the animal he must pay back four or five times its value.  The double, fourfold and fivefold payments are fines, whereas the restitution for the principal is not a fine.  Therefore, if a man admits to having stolen something, he only pays the principal.",
+                    "<b>[He who declares,] “My ox has killed so-and-so” or “the ox of so-and-so” must make restitution on his own evidence. [If he said] “My ox has killed the slave of so-and-so” he need not make restitution on his own evidence.</b>  If a person’s ox kills someone or someone else’s ox, the ox owner must make financial restitution (see Exodus 21:30).  This is not considered a fine and therefore if a person admits that his ox killed another ox or a human being, he must make restitution.  However, if an ox kills a slave there is an automatic penalty of 30 shekels (see Exodus 21:32).  Since this is a fixed sum, a person who admits that his ox did so is not liable to pay the fine.",
+                    "<b>This is the general rule: whoever pays more than the actual cost of the damage he has done need not pay it on his own evidence.</b>  The mishnah now sums up what we learned above.  If a person is liable to pay a fine that is more than the actual damage, or actually a sum that is set arbitrarily and is independent of the damage, he doesn’t pay upon his own admission.  The reasoning behind this may be that fines are in order to prevent the person from committing another crime.  Therefore, if he comes forward and admits to what he has done (and it was not otherwise known) the need for a penalty does not exist.  On the other hand compensation is needed for the loss incurred by the victim and therefore compensatory penalties are paid in any case."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the issue of who receives the payments if a girl is raped or seduced.",
+                    "<b>If a young girl was seduced [the compensation for] her embarrassment and blemish and the fine belong to her father; [and the compensation for] pain in the case of one who was raped.</b>  This section teaches that all of the payments that are incurred by one who rapes or seduces a young girl are given to the father.",
+                    "<b>If the girl’s case was tried before her father died [all the forms of compensation] are her father’s. If her father [subsequently] died they are her brothers’. If her father died before her case was tried they are hers.</b>  The mishnah now begins to deal with various situations in which the father died.  The question is:  does the money go to the girl herself, or does it go to her brothers who inherit her father? If the case was tried before the father died and then her father died the payments go to her brothers.  This is because once the case was tried it is as if the father had already collected, even though he may not actually have collected.  In essence the rapist or seducer owes the father money.  Since this is so, when he dies, the seducer or rapist pays the money to the brothers, the father’s inheritors. However, if the father died before the case was tried, the money belongs to her.  This is because at the point that it was determined that the rapist or seducer owes the money, she was already an orphan.",
+                    "<b>If her case was tried before she became of majority age [all forms of compensation] are her father’s. If her father [subsequently] died they are her brothers’. If she became of majority age before her case was tried they are hers.</b>  This section deals with a situation in which the money has not been collected and she became of majority age.  At this age her father no longer receives money that she earns. If the case was tried before she became of majority, and then the father died, the money goes to her brothers, for the same reasons outlined above.  Since the debt was owed to the father, the brothers inherit this debt.  However, if the case was not tried until after she became of majority age, the payments go directly to her, even if her father is still alive.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says if her father died before she could collect [the payments] they belong to her.</b>  According to the opinion in the above sections, the point at which the debt is determined is the trial.  Rabbi Shimon disagrees and says that if she didn’t collect before her father dies, even if they have already been to trial, the money goes to her.  According to Rabbi Shimon, the father does not bequeath money that is owed to him to his sons.",
+                    "<b>Her handiwork and anything she finds, even if she had not collected [the proceeds] belong to her brothers if her father died.</b>  While a daughter is in the status of a “na’arah” or younger all of her earnings belong to her father.  Our mishnah teaches that any work she did or things that she found, even if they have not yet been collected (such as wages) already belong to her father.  If he dies they go to her brothers as part of their father’s inheritance."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss financial rights that a father accrues from his daughter.",
+                    "<b>If a man gave his daughter in betrothal and she was divorced, [and then] he gave her [again] in betrothal and she was widowed, her ketubah belongs to him.</b>  In this case the daughter was only betrothed and then widowed, betrothed and then widowed again.  The mishnah teaches that since she was never fully married, both ketuboth (200 zuz for each marriage) belong to her father.  As long as she is not fully married, he never fully relinquishes control over her.",
+                    "<b>If he gave her in marriage and she was divorced [and then] he gave her [again] in marriage and she was left a widow, her ketubah belongs to her. Rabbi Judah said: the first belongs to her father. They said to him: as soon as he gives her in marriage, her father loses all control over her.</b>  In this case the daughter is married twice.  According to the first opinion in the mishnah, both ketuboth belong to her.  According to this opinion, as soon as she is married, her father loses all control over her, and he can not make any financial gains through her.  According to Rabbi Judah, the first ketubah belongs to her father, because it was written before the marriage and hence it was a debt incurred while she still lived in her father’s home.  According to the other sages who respond to Rabbi Judah, the collection does not go according to when it was written, but rather her status at the dissolution of the marriage.  Since at this point she was independent, her father has no right to her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDeuteronomy 22:13-21 discusses a man who makes a virginity claim against his wife.  Verse 19 states that if he was found to be lying “They shall fine him a hundred shekels of silver and give it to the girl’s father; for the man has defamed a virgin in Israel.”  Verses 20-21 state that if the claim was found to be true, then the woman is stoned.  Verses 22-23 deal with a betrothed woman who commits adultery, who is also stoned.  From the phrase “a virgin in Israel”, our mishnah derives that the punishment of stoning is meted out in both of these cases only if the woman was a born Israelite.  If she was a convert, then she is punished by strangulation, as are other adulterers.",
+                    "The mishnah lists three types of women who have committed an act of fornication, i.e. adultery.  The first is a woman who has converted with her mother, the second is one whose mother converted between conception and birth, and third is one whose mother converted before conception.  Each woman/girl has slightly different consequences to her crime.",
+                    "<b>The daughter of a convert who converted together with her mother and then committed an act of fornication is subject to the penalty of strangulation. She is not [stoned] at the door of her father’s house nor [does her husband pay the] hundred sela’.</b>  Since this girl is herself a convert she does not count as a “virgin of Israel”.  Therefore, if she commits adultery, she is punished by strangulation, the typical punishment for adultery.  Deuteronomy 22:21 states that if the charge of not being a virgin was true, “then the girl shall be brought out to the entrance of her father’s house, and the men of her town shall stone her to death.”  Since this girl was not a “virgin of Israel”, she is not brought out to the entrance to her father’s house.  If the husband’s claim against her was false he need not pay the 100 sela [=shekel] fine, for she was not a “virgin of Israel”.",
+                    "<b>If she was conceived in unholiness but her birth was in holiness she is subject to the penalty of stoning. She is not [stoned] at the door of her father’s house nor [does her husband pay the] hundred sela’.</b>  In this case the girl was conceived in unholiness, meaning her mother was not an Israelite when she was conceived.  However, the mother converted before the birth and therefore she was born “in holiness”.  In this case she is stoned if she commits adultery while a betrothed virgin.  However, she does not get taken out to the entrance of her father’s house nor is her husband fined 100 shekels if he made a false claim against her.  In other words she is in some ways treated like a full Israelite and in other ways she is not.",
+                    "<b>If she was both conceived and born in holiness she is regarded as a daughter of Israel in all respects.</b>  Although this girl’s mother is a convert, she herself is considered a full Israelite.",
+                    "<b>A girl who has a father but no door of her father’s house; or a door of her father’s house but no father, is subject to the penalty of stoning [the verse did not state] “the opening of her father’s house” (Deut. 22:21) except as a precept.</b>  This section teaches that if a girl has no father, or has a father but her father’s house doesn’t have a house with an entrance (for instance he is homeless), she is still liable to be stoned should she commit an act of fornication while betrothed.  When the Torah states that she shall be taken out to the entrance of her father’s house, the intention was not that if she didn’t have a father with a house with an entrance, that she would not receive the prescribed penalty. Rather the intention was that if she should commit such an act of fornication, she should be stoned at the entrance to her father’s house, if such a place exists.  In other words, its lack of existence does not impede upon the carrying out of the other elements to the passage in Deuteronomy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah delineates basic rights that a father has over his daughter and that a husband has over his wife.  In addition the mishnah outlines basic responsibilities that a husband has to his wife.  We can easily see from this mishnah that the society that the Mishnah envisions/reflects is patriarchal.  The father/husband is head of the household.  Most of the earnings of the members of the household belong to him and he has the responsibility for providing for them.",
+                    "<b>A father has authority over his daughter in her betrothal [whether it was effected] by money, document or intercourse.</b>  When we learn the first mishnah in tractate Kiddushin we will see that there are three means by which to effect betrothal:  money, document or intercourse.  Our mishnah teaches that a father has the right to accept money or document on behalf of his daughter in order that she should be betrothed.  He also has the right to give her to a man with whom she will have intercourse and thereby become betrothed.  This right is limited to a girl who has not yet reached majority age (typically 12 ½).  After that the girl receives her own betrothal.",
+                    "<b>He is entitled to anything she finds, to her handiwork and to annul her vows.</b>  Any money a daughter might earn belongs to her father.  This includes things she might find and her handiwork (for instance weaving, sewing, work in the field, etc.).  In addition the father has a right to annul her vows (see Numbers 30:6).  The reason that annulling vows is listed in this clause is that it is in essence an economic right since a vow could prevent him from having her handiwork.  For instance if she took a vow that any thing she finds is forbidden to her father, she would thereby deny him of one of his economic rights.",
+                    "<b>He receives her get but he has no usufruct [from her property] during her lifetime.</b>  If the father betroths his daughter and then the husband decides to divorce her before fully marrying her, the father receives the get.  However, if the girl was married, the father no longer has any domain over her.  If the girl should come into money while still in her father’s house, the principal belongs to her as well as the interest (the usufruct).  However, if she dies, her father inherits both the principal and the usufruct.  The normal way that a girl would come into money that does not automatically belong to her father is by inheriting her mother’s father.  This would happen if her mother died before her grandfather died (for if her grandfather died first when her mother died her husband would inherit her) and her mother was an inheritor (i.e. her grandfather had no sons).  In such a case she would inherit her grandfather.",
+                    "<b>When she marries, the husband surpasses him [in his rights] in that he has usufruct during her lifetime.</b>  A husband has more rights than the father in that the husband does have right to the usufruct from his wife’s property during her lifetime.  This could happen if she received an inheritance after the marriage.  If she should die before her husband dies then he would inherit the principal as well, but if the husband would die first he would never own the principal.  The husband also has rights over whatever his wife finds and whatever money she earns.  He also can annul her vows.",
+                    "<b>And he is obligated to feed her, to pay a ransom for her and to provide for her burial. Rabbi Judah says: even the poorest man in Israel must provide no less than two flutes and one lamenting woman.</b>  The mishnah now begins to list the husband’s responsibilities towards his wife.  The primary responsibility is to provide food.  He also must provide her with clothing and shelter.  If she is taken captive he must pay a ransom in order to redeem her.  From the very fact that this is listed as a basic responsibility of the husband to his wife clearly demonstrates that kidnapping must have been a serious problem. The husband is also responsible to pay for his wife’s burial.  According to Rabbi Judah, even if the husband is poor he must provide two flutes and one lamenting-woman for the funeral."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the exact point in which a betrothed woman ceases to be in her father’s domain and is transferred to her husband’s domain.  We should note that different sources reflect different answers to this question.  The question is of import because as long as she is in her father’s domain, he inherits her and he benefits from her work.  Once she is in her husband’s domain, the husband gains such rights.  Furthermore, there is importance for an Israelite girl who is betrothed to a priest.  As long as she is in her father’s domain, she does not eat terumah.  She is allowed to eat terumah when she enters her husband’s domain.",
+                    "<b>She remains in the domain of her father until she enters the domain of her husband [by going into the bridal chamber] at marriage.</b>  In a normal situation the girl is in her father’s domain until she enters the bridal chamber (huppah) with the intent of becoming married.",
+                    "<b>If her father delivered her to the agents of the husband she passes into the domain of her husband. If her father went with the husband’s agents or if the father’s agents went with the husband’s agents she remains in the domain of her father. If her father’s agents delivered her to the husband’s agents she passes into the domain of her husband.</b>  The following clauses of the mishnah deal with a situation in which there is some distance to be traveled between the father’s home and the husband’s home.  If the father turns his girl over to her husband’s agents, she is already considered to be married.  If her husband is a priest, on her journey she may eat terumah.  If the father or his agents accompany her on the trip, then she is still in her father’s domain.  She enters into her husband’s domain only when she is fully turned over to him or to his agents."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSince previous mishnayoth have been dealing with the rights a father has over his daughter, our mishnah deals with his obligations to feed, clothe and shelter her.",
+                    "<b>A father is not obligated to maintain his daughter.</b>  According to our mishnah a father is not obligated to maintain his daughters.  The Talmud gives several important comments and reservations to this ruling.  First of all, it is also true of boys.  Second, this is only true when they are over the age of six.  When they are under the age of six, the father is obligated to feed them.  Thirdly, when it says that the father is not obligated to feed them, it means that if he has no money, he need not go out and work in order to feed his kids.  However, if he has enough assets to be able to give charity, he is not allowed to use them for himself before he gives them to his kids.  Rather just as the court can force a person to give charity, so too the court can force this person to feed and maintain his children, even above the age of six.  Finally, if he has no means by which to maintain his children, and chooses not to work in order to provide for them, while the court cannot force him to work, they embarrass him publicly, stating in public “even a cruel raven feeds its kids, look at this man who is less than an impure bird”.  In summary, the only person who can get away with not feeding his kids is one who does not want to work for himself and is willing to endure public humiliation.",
+                    "<b>This exposition was made by Rabbi Elazar ben Azariah in front of the sages in the vineyard of Yavneh:   “The sons shall inherit [their mother’s kethubah] and the daughters shall be maintained [out of their father’s estate” just as the sons do not inherit except after the death of their father, so the daughters are not maintained except after the death of their father.</b>  Rabbi Elazar ben Azariah supports the ruling in the first  clause of the mishnah with a midrash based on some guarantees which are included in the ketubah and which we will see in subsequent mishnayoth.  The ketubah states that sons inherit their mothers ketuboth and that daughters are maintained from their father’s estate.  Both of these guarantees are actually written into the ketubah itself.  Rabbi Elazar’s midrash is that just as the sons do not inherit their mother’s ketubah until their father dies (the father inherits it first), the daughters are not guaranteed maintenance until their father dies.  While he is alive, he is not obligated to support them, as I explained above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah now begins to delineate a list of guarantees that a woman has that are normally written into a ketubah but that even if they are not included in her personal ketubah, she nevertheless receives.  In other words, these are rights guaranteed to any wife regardless of what is actually written in her marriage contract, or regardless of whether she even has a marriage contract.\nOur mishnah deals with the two most basic aspects of the ketubah:  1)  that a virgin receives 200 zuz and a widow 100 zuz; 2) that all of the husband’s assets are a lien for his ketubah.",
+                    "<b>If he did not write a kethubah for her, a virgin still collects two hundred zuz and a widow one mane, because it is a condition laid down by court.</b>  Even though the husband never wrote for his wife a ketubah, she still is able to collect the minimum amount of 200/100.",
+                    "<b>If he assigned to her in writing a field that was worth one mane instead of the two hundred zuz and did not write for her, “All property that I possess is a lien for your ketubah”, he is liable [for the full amount] because it is a condition laid down by the court.</b>  If the husband writes in the ketubah that a field worth a maneh (100 zuz) is the collateral for the ketubah, and he doesn’t write that all his property is a lien, all of his property is still liable to be used to pay off the ketubah.  In such a case, the husband or the husband’s inheritors cannot say to the wife, “Here is your 100 zuz field that is your ketubah”."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a husband’s responsibility to ransom his wife if she is taken captive.",
+                    "<b>If he did not write for her, “if you are taken captive I will ransom you and take you again as my wife”, or in the case of a priest’s wife, “I will restore you to your people”, he is liable [to carry out these obligations], because it is a condition laid down by court.</b> One of the basic rights guaranteed in the ketubah is that a husband will pay a ransom for his wife, should she be taken captive.  Even if this clause is not written into the ketubah, the husband is still liable, for it is a court-established condition. As we learned in chapter two, if a woman is captured there is an assumption that she was raped by her captors, who are assumedly not Jews.  Sexual relations with a non-Jew renders a woman forbidden to marry a priest.  Therefore if this woman was married to a priest he must still pay her ransom, but he doesn’t return her to being his wife.  If she was married to an Israelite, she may return to him in any case."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to teach that a husband is obligated to pay for the ransom of his wife.  In addition, it teaches that a husband is responsible to pay for his wife’s medical costs, should she be injured or become ill.  However, there is a difference between the responsibility to pay the ransom and the responsibility to pay for treatment.",
+                    "<b>If she was taken captive he is obligated to ransom her; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her ransom herself”, he is not allowed [to act accordingly].</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, a husband is obligated by law to pay for his wife’s ransom.  In this mishnah a husband tries to divorce his wife upon hearing that she has been taken captive (we are obviously not dealing with an ideal marriage).  He says he will give her her get and pay her the amount guaranteed in the ketubah and then she can ransom herself.  The mishnah rules that this is forbidden.  This is because as soon as she was taken captive he became liable to pay for her ransom, whether she is his wife or not.  Therefore, he must first pay for her ransom and then if he wishes to divorce her and pay the ketubah he may do as he pleases.",
+                    "<b>If she was injured it is his duty to provide for her medical treatment; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her heal herself”, he is allowed [to act accordingly].</b>  If a woman becomes sick or is injured, her husband is liable to pay for the costs of her treatment.  These costs are part of the costs of her maintenance (food, shelter and clothing).  In contrast to the previous clause, if the husband wishes to he may divorce her, pay the ketubah and not have to continue to pay for the cost of treatment.  This is because a husband does not have to pay the costs of maintaining his wife after having divorced her.  Although this may be a cruel, dastardly thing to do, a husband is allowed to divorce his sick wife."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah refers to a guarantee that a husband must give to his wife that her ketubah (in this case “ketubah” refers to money she brought into the marriage as a dowry) will be inherited by her sons.  This will be explained below.  Even if the husband does not write this guarantee in the ketubah, the sons still receive the inheritance.",
+                    "<b>If he did not write for her, “The male children that will be born from our marriage   shall inherit the money of your ketubah over and above their shares with their brothers”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.</b> The “ketubah” in this mishnah refers to money that the wife brought into the marriage as a dowry.  When a wife dies her husband inherits this money and it becomes officially his property and not just his to use, as it was during the marriage.  Written into the ketubah document is a guarantee that this wife’s male children will inherit this amount over and above their inheritance from the remainder of  the father’s estate.  For instance, let us say that a woman marries a man.  She brings into the estate property in the value of 1000 zuz, has five male children and then she dies.  The husband inherits this money and then remarries, this time a wealthy woman, who brings 10,000 zuz into the marriage and then has one son and dies.  When the husband dies, he leaves an estate of 15,000 zuz.  The one son of the rich woman inherits 10,000 zuz off the top.  This is his mother’s ketubah and although it became his father’s property, he inherits that amount separately from the general inheritance (as long as it still exists).  The five sons from the first marriage split the 200 zuz from their mother’s ketubah, each son taking 200 zuz.  There are now 4,000 zuz left in the estate and each son takes an equal portion, except for the oldest son who takes a double portion. The purpose of this ketubah clause is so that a rich father-in-law will write a handsome dowry for his daughter.  A father-in-law might fear that his son-in-law will have children from another wife and these children will inherit property that he wanted to see his grandsons have.  Through this guarantee a father-in-law can be more certain that his property will stay with his blood relatives."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the clause in the ketubah which guarantees a wife that her daughters will be maintained from her husband’s estate until they are married.",
+                    "<b>If he did not write for her, “the female children that I will have from you will dwell in my house and be maintained out of my estate until they are taken in marriage”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.</b> A husband is liable to support his wife’s daughters until they are taken in marriage.  As we learned above in mishnah six, this refers to after the husband’s death.  Even if he doesn’t write such a clause in the ketubah, he is liable for it is a condition laid down by the court."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the right of the wife to remain in her husband’s home after his death and to be maintained by his estate.  The woman does not have this right once she has actually collected her ketubah money.  As we shall see in our mishnah, there were different customs as to whether or not the heirs could force her to take her ketubah and leave their father’s household.",
+                    "<b>If he did not write for her, “You shall live in my house and be maintained from my estate throughout the duration of your widowhood”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.</b>  When a husband dies, his wife may remain in his house and continue to receive maintenance money from his estate.  This right is guaranteed, whether or not it is written in the ketubah.  The woman only loses this right when she claims her ketubah.",
+                    "<b>Thus did the men of Jerusalem write. The men of Galilee wrote as did the men of Jerusalem. The men of Judea used to write: “Until the heirs wish to pay you your ketubah”. Therefore if the heirs wish to, they may pay her her ketubah and dismiss her.</b>  The men of Jerusalem and Galilee wrote as was described in section one.  However, the men of Judea “Until the heirs wish to pay you your ketubah” instead of “throughout the duration of your widowhood”.  This means that the heirs may also take the initiative. If they wish to pay her her ketubah and cease the maintenance payments, they may.  [She, of course, can also take the initiative and request her ketubah].  In contrast, according to the version written in section one, if the heirs wish to pay her the ketubah and stop maintenance payments, and she doesn’t agree, they may not do so.  Only she can make that decision."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have learned on several occasions, the minimum ketubah payment is 200 zuz.  Our mishnah talks about one who wants to add on to that amount or one who wants to subtract from the amount.",
+                    "<b>Although [the Sages] have said:  a virgin collects two hundred and a widow one maneh, if he wishes to add, even a hundred maneh, he may do so.<br>After betrothal [but before marriage], a virgin collects two hundred zuz and a widow only one maneh, for the man wrote her [the additional amount] in order to marry her.</b>  A husband may increase his wife’s ketubah by whatever amount he so desires.  Clearly wives from rich families would have demanded higher guarantees.  Without this mishnah one might have thought that the rabbis set an amount that was meant to be equal for all women.  This would have prevented a wife from a poor family from being embarrassed that her ketubah is less than that of a wife from a rich family.  The mishnah teaches that a husband is allowed to increase the amount and that we are not concerned lest poor folk are embarrassed.",
+                    "<b>If she was widowed or divorced, either after betrothal or after marriage, she is entitled to collect the entire amount. Rabbi Elazar ben Azaryah says: [a woman widowed or divorced] after marriage receives the entire amount;</b>  Both the first opinion in this section, and Rabbi Elazar ben Azaryah agree that if the wife is divorced or widowed after having been betrothed but before having been married, she collects the basic payment of 200/100.  However, there is a disagreement with regard to the extra amount.  According to the first opinion, she collects that amount as well.  Rabbi Elazar ben Azaryah says that the extra amount is collected only upon marriage, for the only reason that he wrote the extra amount was in order to marry her.  If, for whatever reason, the betrothal is terminated before marriage, she does not receive the extra.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he wishes he may write for a virgin a document for two hundred zuz and she writes “I have received from you a maneh”, or for a widow [he may write a document for] a maneh and she writes, “I have received from you fifty zuz”. Rabbi Meir says: Any man who gives a virgin less than two hundred zuz or a widow less than a maneh is engaging in licentious sex.</b>  This section deals with a man who wants to write a ketubah of less than 200/100 for his wife.  Note that the wife does not object.  Evidently she (or her family) wants this man enough that she is willing to compromise on the amount of the ketubah.  Rabbi Judah says that the husband may employ a legal fiction whereby he can reduce the ketubah.  First he writes the full ketubah of 200/100, as is normally done.  Then she writes him a receipt for 100/50 zuz, even though she never received that amount.  This means that when he does pay the ketubah, he will be liable for only 100/50 more zuz.  In this way, Rabbi Judah retains a legal fiction whereby the actual ketubah does state the normal amount.  Someone looking at her ketubah will not know that he has not abided by the fixed ketubah amount of 200/100.  He also allows a husband with lesser means to marry. Rabbi Meir says that anyone who writes less than 200/100 and then engages in sexual intercourse with his wife is having licentious sex.  A financial guarantee that binds the man to the woman is distinguishes marriage from prostitution.  Without a large enough guarantee a husband could “buy” a wife for a night, and divorce her the next day.  Indeed other cultures, including Arab culture, had what was called “a wife for a night”.  There is even some reflection of this practice in the Talmud.  Rabbi Meir takes a strong stance against this practice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the waiting period between betrothal and marriage.",
+                    "<b>A virgin is given twelve months from the [time her intended] husband claimed her, [in which] to prepare herself for marriage. Just as [such a period] is given to the woman, so is it given to the man to prepare himself. A widow is given thirty days.</b>  Betrothal may occur at an early age, but that doesn’t mean that marriage will necessarily occur any time close to the betrothal.  There are two steps described by our mishnah that occur before the marriage.  The first is that the husband tells the woman whom he betrothed that he wishes to marry her or the woman tells the man to whom she is betrothed that she wishes to get married. From that point on, if this is a first marriage, there can be up to a twelve month period in which the couple prepare for the wedding and the marriage.  This would include time to prepare for the wedding, and more importantly, time to prepare the new house and the things that will go into it.  She will use this time to prepare her jewelry and clothes for the wedding.  A widow is only given thirty days.  Since she has already been married she is more prepared for a second marriage.  Also, the second marriage was not as big of a celebration.",
+                    "<b>If the time has come and they were not married they are entitled to receive maintenance from the man’s estate and [if he is a priest] they may eat terumah.</b>  If the time to get married has come and passed, and the husband has not yet married his betrothed wife, he must begin to pay for her maintenance, meaning food, clothing and shelter.  Since he is feeding her, if he is a priest he may begin to give her terumah.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: They give her [all of her food] in terumah. Rabbi Akiva says: One half unconsecrated food and one half terumah.</b>  There is now a debate between Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon over how much of a woman’s food a priestly husband may supply in terumah.  It is to the husband’s advantage to give her terumah since terumah is cheaper than regular, unconsecrated food since only priests may eat terumah (smaller market = lower price).  The woman will have a problem with terumah for when she menstruates and is impure she cannot eat it. According to Rabbi Tarfon, the husband can give all of his wife’s food in terumah.  If she needs to have unconsecrated food when she is impure, she can sell her terumah and buy other food.  Rabbi Akiva demands that he give her half of her food in unconsecrated food so that when she is impure she need not go to the trouble of selling the terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  It continues to discuss when a woman may begin to eat terumah.",
+                    "<b>A yavam [who is a priest] does not allow [his sister-in-law] to eat terumah.</b>  If a woman is widowed while merely betrothed to her husband, her yavam does not allow her to eat terumah until he has had yibbum with her (see also Mishnah Yevamot 7:4).",
+                    "<b>If she had spent six months waiting for her husband and six months waiting for the yavam, or even [if she spent] all of them waiting for her husband less one day waiting for the yavam, or all of them waiting for the yavam less one day waiting for her husband, she may not eat terumah.</b>  Yesterday we learned that a betrothed woman is given one year to prepare herself from the time a husband requests her in marriage.  If he delays any longer, she may claim maintenance from his estate, and she may eat terumah.  Our mishnah teaches that if she waited part of this time for the husband and part for the yavam, she does not eat terumah, even though a full year has passed.  She may only eat terumah if she waits a full year either for the yavam or for the husband.  However, if she does wait a full year for the yavam and he does not marry her (or perform halitzah) she begins to eat from his estate and she may begin to eat terumah (provided, of course, that he is a priest).",
+                    "<b>This [was the ruling according to] the first mishnah. The court that followed afterwards ruled: a woman may not eat terumah until she has entered the bridal chamber.</b>  According to yesterday’s mishnah a woman might begin to eat terumah before she enters the huppah (the bridal chamber).  This would occur, if she waits for a full year and her husband does not marry her.  Our mishnah says that this was an earlier position, but that later tannaim ruled that in no case may a woman eat terumah before she is fully married, an act which occurs when she enters the huppah.  In the Talmud there is a debate as to why the later court disallowed a woman to eat terumah until she entered the huppah.  The first opinion is that if she eats while still in her father’s home she may give some terumah to her family members who are not priests.  Once she moves to her husband’s home we are not concerned with such a possibility.  The second opinion is that before she enters the huppah, her husband can annul the marriage (we need not get into here how this is performed).  If he were to do so, retroactively she would have been a non-priest who ate terumah.  However, once the marriage is finalized, he can no longer annul the marriage and there is no such concern."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a man who consecrates his wife’s handiwork to the Temple.  The question is whether or not such a consecration is valid.  The mishnah often uses this type of construct to show the degree of possession a person has over something, the idea being that a person cannot consecrate something that is not his.",
+                    "<b>If a man consecrated his wife’s handiwork, she continues to work and to consume [that which she makes].</b>  When a man declares that anything his wife makes should be consecrated, she may continue to consume that which she produces.  This means that she may continue to work and sell that which she makes and use the proceeds to provide for her own maintenance.  Since the husband has an obligation to provide for her, and this amount was needed for her provisions, a husband cannot consecrate what she makes.",
+                    "<b>[Concerning the] surplus: Rabbi Meir says: it is consecrated. Rabbi Yohanan Hasandlar says: it is unconsecrated.</b>  However, if she produces more than that which she consumes, there is a question as to whether the husband can consecrate it.  According to Rabbi Meir, since she doesn’t need this for her own maintenance, the husband can consecrate it to the Temple.  Rabbi Yochanan Hasandlar disagrees.  He holds that even the surplus cannot be consecrated by the husband.  According to the Talmud, this is because a person cannot consecrate things which have not yet been made.  A husband cannot declare that the surplus of his wife’s handiwork should be consecrated, because such surplus does not yet exist. Note that our mishnah probably presents a leniency to the husband.  One might have thought that after he consecrated his wife’s handiwork, he would have to give the handiwork to the Temple and still provide for her.  He cannot get out of his obligation to provide for her because that is mandated by the ketubah.  Our mishnah teaches that despite his consecration he can still continue to use her handiwork to provide for her maintenance.  Of course if it is not sufficient, he will need to add from his own money to provide for her, as is always the case."
+                ],
+                [
+                    "<b>The following are the kinds of work which a woman must perform for her husband:<br>Grinding,<br>Baking,<br>If she brought one slave-woman into the marriage she need not grind or bake or wash.<br>Washing,<br>Rabbi Eliezer says: even if she brought him a hundred slave-women he may compel her to work in wool; for idleness leads to unchastity.<br>Cooking,<br>Nursing her child,<br>Preparing his bed,<br>And working in wool. [If she brought] two slave-women, she need not cook or nurse her child. If three, she need not prepare his bed or work in wool. If four, she may lounge in an easy chair. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if a man forbade his wife under a vow to do any work he must divorce her and give her kethubah to her for idleness leads to insanity.</b><br>Yesterday’s mishnah mentioned that a husband has a right to his wife’s handiwork.  Our mishnah delineates other obligations that the wife has to her husband.  Note that although the Mishnaic portrayal of marriage was not equal, meaning men and women did not perform the same functions, there is reciprocity.  A husband must financially support the woman (among other responsibilities) and a woman must give her handiwork to her husband and perform daily chores around the house.<br>Section one:  This section lists the basic categories of work that a wife must perform for her husband.  Note that nursing was considered “work” and not primarily an opportunity for a woman to “bond” with her child.  Our mishnah assumes that women would prefer to pay a wet-nurse to nurse their child.  The Talmud states that this list contains only the broad categories of work but that there are other things that a wife must do for her husband.<br>Section two:  If a woman brings slaves as dowry into the marriage, she is no longer responsible for all of the work.  The more slaves she brings into the marriage, the less she is obligated to work.<br>Section three:  Rabbi Eliezer disagrees with the previous statement, that if a wife brings four slaves into a marriage she may sit around and do nothing.  A husband can always force his wife to make wool, an easy task but one that would keep her busy, for too much idle time may lead her to unchastity.  We can note that this mishnah espouses what many Americans hold as an ideal:  work and keeping busy not only provides for oneself, but also protects one from trouble.<br>While Rabbi Eliezer says that a husband can force a wife to work, Rabban Shimon ben Gamaliel says that a husband cannot prevent a wife from performing work.  A husband cannot take a vow prohibiting his wife from working for such idleness might lead her to being insanely bored.  A rich husband might want his wife to sit around all day and do nothing, just so that everyone can see what a rich man he is and that his wife need not work.  In order to protect the woman, Rabban Shimon ben Gamaliel says that a husband does not have such a right"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that a husband has an obligation to have sexual relations with his wife.  How frequently he is obligated depends on his job.\nThe idea that a husband has an obligation to periodically have relations with his wife is derived from Exodus 21:10 which states that if a man takes a second wife he cannot diminish from her three things:  food, clothing or conjugal rights.  With regard to our issue, if a man has two or more wives he must provide each one with their conjugal rights.  You can imagine that this might have been one deterrent to the practice of polygyny (the proper term for the practice of men marrying more than one woman).",
+                    "<b>A man forbade himself by vow from having intercourse with his wife: Beth Shammai says:  two weeks; Beth Hillel says: one week.</b>  A man cannot make a vow to forbid upon his wife anything which he is mandated to give her by law.  The man in this mishnah, perhaps in a fit of anger, forbade his wife from have sexual relations with him.  This is not permitted and if he does not have his vow annulled (a process we will discuss in tractate Nedarim), he must divorce her and pay her the ketubah.  However, he is not obligated to divorce her that very day; rather he is given a period to cool off and hopefully have his vow annulled.  According to Beth Shammai he is given two weeks and according to Beth Hillel he is given only one week.  After that length of time, he must divorce her and pay her the ketubah.",
+                    "<b>Students may go away to study Torah, without the permission [of their wives for a period of] thirty days; workers for one week.</b>  Since a husband must have relations with his wife, he cannot be away from her for a long period of time.  According to this section, a Torah scholar cannot leave his wife without her permission for longer than thirty days.  A worker can be out of town for only one week.  If either wish to remain away from their wives for a longer period of time, they must receive permission.",
+                    "<b>The times for conjugal duty prescribed in the torah are: For independent men, every day; For workers, twice a week; For donkey-drivers, once a week; For camel-drivers, once in thirty days; For sailors, once in six months. These are the words of Rabbi Eliezer.</b>  This section delineates how often in general a husband must be available to have relations with his wife.  The frequency depends on his occupation.   An independent man, meaning one who doesn’t work, must have relations with his wife every day.  Note that this does not mean that he actually has to do so, but rather that if she so desires, he is obligated.  He cannot claim that he is too busy to have sex with her.  Workers must be available twice a week.  The Talmud explains that this refers to workers who work in the city; those who work outside the city are obligated only once a week, as we learned in the previous clause.  Donkey-drivers, who travel short distances must be available once a week.  Camel-drivers who travel longer distances must be available once a month and finally, sailors who travel for long periods of time, need to return home once every six months.  This all refers to situations where the wife has not given her husband permission.  If she has given him permission, he may stay away longer.  She might give him permission if, for instance, for the sake of supporting the family, the husband had to be away for a long period of time.  However, it is her right to demand that he find work closer to home."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis first part of the mishnah deals with a wife who refuses to provide for her husband one of the things that she is obligated to him.  This could either refer to one of the labors listed in mishnah five, or it may refer to a wife who refuses to sleep with her husband.  The second half refers to a husband who does not provide his wife with one of the things that he is obligated to give to her.\nI should note that this mishnah and other related sources has been an issue of much controversy throughout Jewish history and continues to extremely controversial today.  It ties into the issue of a woman’s ability to force her husband to divorce her.  Briefly, the conclusion of the Talmud is that if after twelve months the woman continues to refuse to act as a wife to her husband, the court forces him to divorce her, but she loses her ketubah.  The Geonim, the rabbis who came after the Talmud, made a famous enactment that the husband is forced to divorce her immediately.  Some Geonim ruled that she receives part of her ketubah.  Early post-Geonic scholars ruled similar to the Geonim, until Rabbenu Tam, a 12th century French talmudic commentator, ruled that the court can never force a husband to divorce his wife.  Within a few centuries this became the unanimous opinion amongst halakhic experts.  Today we are left with the serious problem of a husband who refuses to divorce his wife.",
+                    "<b>If a wife rebels against her husband her ketubah is reduced by seven denarii a week. Rabbi Judah says: seven tropaics.</b>  If a husband claims that his wife is not fulfilling her duties he must bring her to court and the court will impose upon her a reduction of seven denarii per week of her rebellion.  Rabbi Judah says that it is reduced by seven tropaics, each tropaic being half of a denar.",
+                    "<b>How long does he continue to reduce? Until the amount of her ketubah. Rabbi Yose says: he may continue to reduce, and if she receives an inheritance he may collect from it.</b>  According to the first opinion, the reduction of her ketubah continues until it reaches the total amount of her ketubah.  At this point he must divorce her and he does not pay anything to her.  Note that he doesn’t begin to reduce from the dowry which he must return to her upon the dissolution of the marriage.  The reduction is only made in the amount that he is obligated to give her (200/100 minimum) from his own pocket.  Rabbi Yose holds that he continues to take away her property.  He would reduce from the amount of money she brought into the marriage and then continue to reduce against any potential future inheritance. In other words, according to Rabbi Yose he is never obligated to divorce his wife.",
+                    "<b>Similarly, if a husband rebels against his wife, an addition of three denarii a week is made to her ketubah. Rabbi Judah said: three tropaics.</b>  This section teaches that a similar process occurs with a husband.  If he rebels against her, the amount of her ketubah is increased.  However, the increase is smaller than the corresponding decrease.  According to the Talmud, the seven reduced from the ketubah corresponds to the seven labors that she is obligated to him and the three is added to his ketubah to correspond to the three things he owes her, food, clothing and conjugal rights."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAssumedly, most husbands and wives shared households.  Since the husband was obligated to feed his wife, they would eat together and she would eat whatever she so desired (usually, I would assume within reason), as long as he could afford to pay for the food.  If the husband ate well, then so did the woman and if he did not, neither did she.  However, a problem might arise if for some reason the couple does not live together, for instance he works abroad.  Alternatively, he may have two wives, each in a different house.  The question would then become, what must he provide for her.  Our mishnah and tomorrow’s mishnah lists what he must provide as a bare minimum for her food, clothing and bedding.",
+                    "<b>If a man provides for his wife through an agent, he must give her [every week] not less than two kavs of wheat or four kavs of barley. Rabbi Yose said: only Rabbi Ishmael, who lived near Edom, granted her a supply of barley. He must also give her half a kav of pulse and half a log of oil; and a kav of dried figs or a maneh of pressed figs, and if he has no [such fruit] he must supply her with a corresponding quantity of other fruit.</b>  Every week the husband must provide his wife with the basic grains and fruits that were the staple of most diets. There is a debate about whether or not he can give her barley in place of wheat.  Barley was a lesser grain, one which was not as good for making bread.  According to the first opinion, he may give her barley, provided he gives her twice the amount of wheat.  According to Rabbi Yose only Rabbi Yishmael who lived near Edom, on the eastern side of Israel, gave her barley, for barley was common there.  In other places a husband must give his wife the better grain, wheat. He also must give her pulse (beans), oil and fruit.  The standard, preferred fruit was figs but if he had no figs he could give her other fruit.",
+                    "<b>He must also provide her with a bed, a mattress and a mat.</b>  He had to provide her with bedding, including a bed frame and a mattress and a mat to sit on.  According to the Talmud, he must also provide her with a pillow.",
+                    "<b>He must also give her a hat for her head and a girdle for her loins; shoes, from festival to festival; and clothing worth fifty zuz every year. She is not to be given new [clothes] in the summer or worn-out clothes in the winter, but must be given clothes worth fifty zuz during the winter, and she wears them when they are worn-out during the summer; and the worn-out clothes remain her property.</b>  He must give her a hat, for women had to cover their heads, a belt and shoes.  She received new shoes at each festival, a total of three times a year.  She received fifty zuz worth of clothing a year and it was to be given to her in the rainy season. This way it would wear out at around summer time and she could then still cover herself with what shards lasted through winter.  The worn out clothing belongs to her and she could do what she wants with it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s.  It continues to list what the husband must provide for his wife if he is maintaining her through an agent.",
+                    "<b>He must also give her [every week] a silver ma'ah for her [other] needs and she is to eat with him every Friday eve.</b>  Besides the requirements listed in yesterday’s mishnah, the husband must also give his wife a silver ma’ah per week for her other needs. This was not a large amount of money (=1/6 of a denar/zuz).  Furthermore, even though she is not living with him, he must eat with her once a week, on Friday nights.  In the Talmud this is interpreted in two ways:  1)  he must literally eat with her, the assumption being he must provide her with company; 2)  he must have sexual relations with her once a week.",
+                    "<b>If he does not give her a silver ma'ah for her other needs, her handiwork belongs to her.</b>  The mishnah now delineates the consequences of him not providing her with what is required.  If he does not give her even the smallest amount of that which is required, the ma’ah for spending money, she does not need to give him her handiwork.  In other words, he is penalized for not fully providing for her.",
+                    "<b>And what [is the quantity of work that] she must do for him? The weight of five sela’s of warp in Judea, which amounts to ten sela's in Galilee,   or the weight of ten sela's of woof in Judea, which amounts to twenty sela's in Galilee.   If she was nursing, her handiwork is reduced and her maintenance is increased.</b>  The mishnah now lists what she is expected to produce, in return for receiving her maintenance.  Note that the mishnah does not state that if she doesn’t produce enough, he need not pay her.  Rather the point of the mishnah is that if she produces any more, she may keep it for herself.  This is not a list of what she must minimally make for him; it is a list of the maximum of what he is allowed to take from her.  Differing amounts are given for Galilee and for Judea, for different systems of measurement were used in each region.",
+                    "<b>All this applies to a poor person in Israel, but in the case of a more respectable [husband] all is fixed according to his dignity.</b>  Finally, the mishnah qualifies everything that it stated in the previous two mishnayoth.  All of these amounts refer only to a poor person who cannot afford to provide his wife with any more than the bare minimum.  A rich person is obligated to maintain his wife at the same level at which he provides for himself.  Even if he is stingy with regard to his own food and clothing, if he has the means he must provide well for wife.  There obviously cannot be a situation where he is living the good life, and he sends his wife to live somewhere else and provides her with only the minimum.  Rather, all of the lists are only what a very poor husband must provide."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a wife’s right to money that she receives in various ways while she is married.",
+                    "<b>A wife’s find and her handiwork belong to her husband.</b>  This halakhah was already learned above in 4:4.",
+                    "<b>And [concerning] her inheritance:  He has the usufruct during her lifetime.</b>  If a woman receives an inheritance while she is married, the money is treated like certain portions of the dowry she brought into the wedding.  This means that the husband cannot use the principle but he can use the interest that the principle accrues.  The easiest way to calculate principle and interest is to consider a field.  The field itself is the principle.  The husband may not sell the field.  However, the produce that is picked from the field is the “usufruct”, which is more literally translated as fruits.  These belong to the husband.",
+                    "<b>And [concerning] her inheritance:  He has the usufruct during her lifetime.</b>  The mishnah now discusses two forms of compensation that the wife receives if injured:  indignity and blemish.  According to the first opinion, these belong to the wife, since she was the one who suffered the injury. However, Rabbi Judah ben Batera distinguishes between injuries inflicted on covered and uncovered parts of her body.  If the injury was inflicted upon a covered part of her body, then most of the suffering was hers and she receives two-thirds of the compensation.  However, if the injury was inflicted upon an uncovered part, then the husband is more embarrassed and blemished by his wife’s injury than she herself is.  Therefore he receives two-thirds.  [I realize that the conception of marriage presented by Rabbi Judah ben Batera is not a conception that many of us share.] The money that he receives due to her injury is immediately given to him.  The money that she receives belongs in principle to her, and the usufruct belongs to him.  Therefore the money is used to buy land and he can enjoy the fruit.  Buying land in Mishnaic times was equivalent to our putting money in the bank.  It was a way to ensure that the money did not lose its value for real estate was one of the only sure investments in the ancient world. The mishnah does not mention three other payments that an injured party receives:  medical fees, loss of work and compensation for pain.  The reason that these are not mentioned is that it is clear to whom they belong.  Since the husband has a right to her handiwork and must pay for her rehabilitation, the first two payments belong to him.  Since the pain is experienced solely by her, she alone receives the compensation for pain.  The only question, therefore, was about embarrassment and blemish."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a father who promises to give his wife a large dowry and then her fiancee dies, leaving her liable for yibbum with the brother. The question is, is the father obligated to give the same amount of money to the yavam.",
+                    "<b>If a man agreed to give a fixed sum of money to his son-in-law and his son-in-law died:  the Sages say that he may say “I was willing to give to your brother but I am unwilling to give to you.”</b> If a husband promises to give his daughter’s husband a large dowry he is legally obligated to pay that money to the son.  We should note that the rabbis encouraged fathers to give their daughters’ generous dowries so that they would find good matches. However, if the son-in-law dies while they are only engaged, the father-in-law is not liable to pay the same amount of money to the brother-in-law who might perform yibbum.  This is true even if the daughter wants to marry the yavam.  Since the father’s contract was with the other brother, he has no legal obligation to the yavam."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the sums of the dowry written in the ketubah.  Customarily the woman would bring a dowry consisting of money, objects and potentially land (our mishnah does not discuss land, because its location and not value was written in the ketubah).  The amount of dowry that the husband would write was the amount he would be obligated to return to her upon divorce or death.  If she brought a dowry of money, he would write a higher sum than she actually brought since he benefits from the use of the money. If she brought movable property into the marriage, he writes an amount one-fifth less, for it was customary to overestimate the value of the dowry to make the bride and her family sound richer than they really were.",
+                    "<b>If a woman agreed to bring her husband one thousand denarii he must agree to give her a corresponding sum of fifteen maneh.</b>  If a wife brings into the marriage 1000 denarii of cash, the husband writes that he has received 1500.  This is because for the duration of the marriage he benefits from the use of the money.",
+                    "<b>As a corresponding sum for appraised goods, he agrees to give one-fifth less.</b>  If she brings in goods whose value has been assessed, the husband need write in the ketubah only a fifth less of the value. The primary reason, according to most commentators, is that dowries tend to be overestimated (just like people planning weddings tend to be overcharged!).  The husband should not have to pay for his overestimation.  However, the mishnah notes that if he wrote 100 zuz in ketubah and she brings in goods that are actually worth 100 zuz, he cannot ask for more. The mishnah now illustrates two cases where the amount written in the ketubah is less than she actually brings into the marriage.  If he writes 100, she must bring in 125 denarii (sela=4 denar).  That is to say, he has reduced the amount by 1/5.  Similarly if he writes 400 zuz worth of goods, she must bring 500.",
+                    "<b>[If a husband is requested to enter in his wife's ketubah] “goods assessed at one maneh”, and these are in fact worth a maneh, he only [must agree to] a maneh. [Otherwise, if he is requested to enter in the ketubah:] “goods assessed at a maneh”, his wife must give him thirty-one sela and a denar, and if “at four hundred”, she must give [him goods valued at] five hundred. Whatever a bridegroom agrees to give [his wife in her ketubah] he writes one fifth less [than the appraised value].</b>  The husband too, when he promises to bring a certain amount of goods into the marriage (for instance clothes or perfume for his wife) writes the value at one/fifth less.  This is true because these goods are also generally overestimated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of this mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  The second part discusses the husband’s obligation to provide his bride with money for perfume.",
+                    "<b>If a woman agreed to bring him cash, every sela’ counts as six denarii.</b>  As we learned yesterday, if the wife brings cash as a dowry, her husband must write into the ketubah an amount that is fifty per cent higher than that which she brought.  Since a sela is worth 4 denarii, he writes 6 denarii for every sela.",
+                    "<b>The bridegroom must accept upon himself [to give his wife] ten denarii for her [perfume] basket for call maneh [which she brings as dowry]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: in all matters the local usage shall be followed.</b>  For every maneh (100 denarii) that she brings as dowry, her husband must provide 10 denarii of money for her perfume.  Rabban Shimon ben Gamaliel disagrees with the setting of an absolute amount.  Rather he holds that local custom dictates how much he must provide for her perfume."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a father who either does not specify an amount for his daughter’s dowry, or cuts a deal with the husband that the latter will accept her without a dowry.",
+                    "<b>If a man gives his daughter in marriage without specifying any conditions, he must give her not less than fifty zuz.</b>  If a man marries off his daughter and does not state how much dowry he is going to provide her, the husband has a right to claim from him a dowry worth 50 zuz.  As we shall see in the end of the mishnah, this is the size of a small dowry that even an orphan would receive from charity.",
+                    "<b>If [the father] cut a deal [with the husband] that he would take her naked [i.e. without a dowry], the husband may not say “When I have taken her into my house I shall clothe her with clothes of my own”, rather he must provide her with clothing while she is still in her father’s house.</b>  The father can cut a deal with the husband that the husband shall marry the daughter without a dowry.  The father is then not obligated to provide his daughter with anything, and all of the responsibility falls on the husband’s back.  The obligation to provide her with clothing begins already while she is in her father’s house.  The husband cannot wait for her to arrive at his home, rather he must send money or clothing to the father so that she will have what to wear for the journey.",
+                    "<b>Similarly if an orphan is given in marriage she must be given not less than fifty zuz. If [charity] funds are available she is to be provided in accordance with the dignity of her position.</b>  Even a poor orphan receives a dowry of 50 zuz. Furthermore, if there is extra money in the charity fund, she is entitled to more, depending on her social status.  This might refer to an orphan from a respectable, perhaps once-rich family."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the dowry given to an orphan girl who was married off by her mother or brothers.",
+                    "<b>If an orphan was given in marriage by her mother or her brothers with her consent and they gave her a dowry of a hundred, or fifty zuz, she may, when she reaches majority age, legally claim from them the amount that was due to her. Rabbi Judah says: if the father had given his first daughter in marriage, the second must receive as much as the first. The Sages say: sometimes a man is poor and becomes rich or rich and becomes poor.   Rather the estate should evaluated and [the appropriate amount] given to her.</b> Usually, only a father has the legal ability to give his daughter in marriage.  However, the rabbis gave mothers and brothers the ability to marry off the daughter should the father have died.  If the mother or brothers give the daughter a smaller dowry than is typical of a family of their economic status, the daughter may, upon reaching majority age, make a legal claim against her father’s estate and receive a higher dowry.  We can see that the dowry is a legal right of the daughter’s and that right cannot be abrogated by her mother or brothers, who might, after all, have a vested interest in reducing her dowry (since a large dowry cuts their inheritance. According to Rabbi Judah, if the father had an older daughter whom he married off before dying, the court can force the family to give the same amount to the second daughter.  The Sages, however, disagree, for sometimes a family can grow rich and sometimes they grow poor.  Furthermore, sometimes a rich father can be cheap and give his daughter a small dowry.  While alive, since it is his money, this is his right.  Likewise, a poor father might give his first daughter a larger dowry than he could afford.  In both cases, the first daughter’s dowry should not indicate the size of the second daughter’s.  The only way of assessing how much her dowry should be is by correlating it to the size of the estate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a father who set aside a sum of money for his daughter for her to use for a specific purpose and then died or went away.  The question is, when the daughter gets married, can the trustee give it to her husband and allow him to use it for a different purpose.",
+                    "<b>If a man deposited a sum of money with an agent for his daugher, and [after she was betrothed] she says, “I trust my husband”, the trustee must act in accordance with the condition of his trust, the words of Rabbi Meir.</b>  As explained above, the father gave money to an agent to be used for his daughter for a specific purpose, for instance to buy a field.  Now that the father is no longer there and the daughter has been married, she wants the husband to receive the money, for she trusts him.  According to Rabbi Meir the agent must do whatever the father told him to do.  The Talmud explains that this is because it is a commandment to fulfill the wishes of a dead person.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: were [the trust] a field and she wished to sell it, it would be as if it was sold immediately!</b>  Rabbi Yose responds that even if the agent had already bought the field which the father wanted him to buy, and the daughter now had possession of the field, she could sell it and give the money to her husband.  Therefore, there is no reason for the agent to buy the field and give it to her, rather he can give her directly the money for her to give to her husband.",
+                    "<b>To whom does this apply?  To [a daughter] who has reached majority age, but in the case of a minor, there is no validity at all to the act of a minor.</b>  The debate between Rabbi Meir and Rabbi Yose is only with regard to a daughter who has reached majority age.  At this age she could have sold the field, and therefore Rabbi Yose holds that the money is given to her husband.  However, if she is still a minor she cannot engage in business.  Even if the agent had bought her the field, she could not have sold it.  Since Rabbi Yose’s reasoning is not applicable in this case, the agent must do what he was told to do by the father."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first six mishnayoth of chapter seven discuss vows that a husband might take to prohibit his wife from doing something.  If the husband takes such a vow and thereby deprives the woman of a right that she has, he must divorce her and pay her her ketubah.  However, he does not necessarily have to divorce her immediately.  Rather we give him a cooling off period, in the hopes that he will change his mind, and find someone to release him from his vow (we will learn about how vows are released in tractate Nedarim).",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow to have any benefit from him, for thirty days, he may appoint a provider, but if for a longer period he must divorce her and give her the ketubah.</b>  If a man takes a vow thereby forbidding anything he owns to his wife, he has broken one of the guarantees of the ketubah, namely that he must provide her with food and clothing.  Therefore he must divorce her.  The first opinion in the mishnah gives him thirty days to “cool off”.  After that time he must divorce her and give her her ketubah.  Furthermore, even during these thirty days he is not allowed to abrogate his duties to her.  Rather he must appoint someone to provide for her during this time period.   According to the Talmud, this “provider” is not a direct agent of the husband, for that would be as if he himself was providing for her, and he cannot due to his vow.  Therefore, the Talmud explains that the husband states, “Anyone who provides for my wife will not lose out”.  When someone else provides for her, the husband may pay him back and this is not consider an abrogation of the vow.",
+                    "<b>Rabbi Judah ruled: if he was an Israelite he may keep her [as his wife, if the vow was] for one month, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] two months. If he was a priest he may keep her [as his wife, if the vow was] for two months, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] three.</b>  According to Rabbi Judah, the husband is given a slightly longer period in which to “cool off” and have his vow released.  If he is an Israelite and he takes a vow that she should not benefit from his property for one month, he may provide for her with a “provider”.  However, if he takes a vow for two months, he must divorce her and give her her ketubah.  If he is a priest, if his vow is for two months he may provide for her with a provider, but if for three months he must divorce her.  The reason that Rabbi Judah gives more time to a priest is that a priest cannot remarry his own divorcee.  A regular Israelite can remarry his divorcee provided that she has not remarried someone else first."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhereas in yesterday’s mishnah the husband tried to prevent his wife from benefiting from his property, in today’s mishnah he takes a to try to prevent her from eating any produce whatsoever.  This is obviously a much more expansive vow.\nWe should note that the Talmud explains this mishnah as a case where the wife took the vow not to eat a certain fruit and the husband did not annul the vow, as is his right (see Numbers 30:11-15).  The reason why the Talmud explains the mishnah in this way is that a person can never take a vow to forbid another person to do something if it has nothing to do with his (the one who vowed) property.  In other words while Reuven can take a vow that Shimon can’t eat any of Reuven’s bread, Reuven cannot take a vow that Shimon can’t eat bread.  Therefore, our mishnah must deal with a case where the woman vowed and the man did not break the vow.\nI will explain the mishnah more according to its words than its explanation in the Talmud.  If we understand the mishnah without the Talmud’s explanation, we will need to conclude that a husband can take a vow to forbid his wife from doing anything; however, if he does so he will need to divorce her immediately.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow from tasting any kind of produce he must divorce her and give her the ketubah.</b>  According to the first opinion in the mishnah, if a man vows that his wife cannot eat any type of produce, he must divorce her immediately.  In this case he is not given any cooling off period, because his vow was so damaging.",
+                    "<b>Rabbi Judah ruled: if he was an Israelite he may keep her [as his wife, if the vow was] for one day, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] two days. If he was a priest he may keep her [as his wife, if the vow was] for two days, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] three.</b>  Rabbi Judah gives the man a day to cool off (and two for a priest, who cannot remarry his divorcee) but no more.  Again, since the vow was so inclusive, and she can only go for so long without eating produce, he must divorce her quite quickly."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a husband who vows that his wife should not adorn herself.  According to the mishnah, a woman has a right to adorn herself and therefore a husband who takes such a vow must divorce her.\nAs in yesterday’s mishnah, the Talmud interprets the mishnah to refer to a situation where the wife vowed and the husband upheld the vow.  However, I will again explain the mishnah according to its words and not according to its Talmudic interpretation.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow that she should not adorn herself with any type of adornment he must divorce her and give her the ketubah.</b>  If the husband vows that his wife not adorn herself with jewelry or with perfume, he must divorce her immediately.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: [this refers] to poor women if no time limit is given, and to rich women [if the time limit is] thirty days.</b>  Rabbi Yose explains that there is a distinction between rich and poor wives in this matter.  If the wife was poor and he took an open-ended vow, he must divorce her immediately. However, if he set a time limit on the vow, he need not divorce her.  Because she is poor, she is accustomed to not adorning herself and a limited vow will not be so damaging.  According to the Talmud, the maximum time of the vow is 12 months.  However, were she rich, he could not take such a long vow, for she is accustomed to adorning herself frequently.  Therefore, the maximum time is thirty days; if he takes a vow of a longer duration, he must divorce her immediately."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a husband who attempts to prohibit his wife from seeing her father.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow that she may not go to her father’s house: --When the father lives with her in the same town, the husband may retain [her as his wife, if the prohibition was for] one month; but if for two months he must divorce her and give her the ketubah. --When the father lives in another town, the husband may retain [her as his wife, if the prohibition was for] one festival, but if for three festivals, he must divorce her and give her the ketubah.</b> In the scenario in this mishnah, a husband makes a vow that prohibits his wife from visiting her father.  You can imagine that this situation arose out of some tension between the two.  The mishnah rules that if the father is in the same town, he can prohibit her for only one month.  More than that, and he has to divorce her and give her the ketubah.  Since they live in the same town, more than a month without seeing each other would be too long of an absence for her or perhaps her father to bear. If the father lives in another town, the daughter assumedly sees him less frequently, and therefore the husband’s prohibition is allowed to stand slightly longer.  If he prohibits her for one festival (until the next festival), he may retain her as a wife.  According to the Talmud, in order to understand this section of the mishnah we must add into the mishnah that if he prohibits her for two festivals (until two festivals have past), he must divorce her and give her the ketubah.  If the husband was a priest, he may retain her if the prohibition was for two festivals, but must divorce her if for three.  The Talmud adds this extra clause into the mishnah, for otherwise it doesn’t deal with a prohibition of two festivals."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMishnah five continues to discuss husbands who attempt to prevent their wives from doing certain things.",
+                    "<b>If a man forbade his wife by vow from visiting a house of mourning or a house of feasting, he must divorce her and give her the ketubah, because he has closed [peoples doors] against her.</b>  A husband cannot prohibit his wife from paying a condolence call to a house of mourning or from celebrating at a wedding.  The mishnah reasons that he cannot do so for by preventing her from participating in others’ sorrows or joy, they will in return not visit her when she is mourning or celebrating one of her children’s weddings.  However, if he claims that his vow had a “cause”, which in the mishnah usually is a euphemism for sexual licentiousness, he may prohibit her from going.  In other words, if he fears that there will be illicit goings-on at the house of mourning, or more likely at the house of feasting, he may prohibit her from going there.",
+                    "<b>If he claims [that his vow] was due to some other cause he is permitted [to forbid her]. If he said to her: “[There shall be no prohibition] provided you tell so-and-so what you have told me” or “what I have told you” or “that you will fill and pour out in the garbage”, he must divorce her and give her the ketubah.</b>  A husband cannot use a vow to force his wife to engage in behavior that will embarrass her.  He cannot force her to tell others secret things that he has told her or that she has told him.  The last phrase of this mishnah “fill and pour out in the garbage” is interpreted in two ways in the Talmud.  One interpretation is that it literally means that she should fill up jugs with water and then pour the water out into the garbage, an act that others will (rightfully) interpret as crazy.  Alternatively, it may be a euphemism for “spilling seed” (the man’s interrupting his intercourse with her).  A husband cannot force his wife to allow him to engage in such an act.  If he does so, she may demand a divorce and receive her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first five mishnayoth of this chapter referred to situations in which a husband must divorce his wife and pay her the ketubah.  In this mishnah we learn situations in which a husband has grounds for divorcing his wife and not paying her ketubah.  These situations refer to cases in which the woman has not behaved in a proper manner, either directly with her husband or with outside society.",
+                    "<b>These leave [their marriage] without their ketubah: A wife who transgresses the law of Moses or Jewish law.</b>  The mishnah describes two categories of women whose husbands may divorce them without paying their ketubah:  the one who transgresses the Law of Moses, which is interpreted to mean she causes her husband to transgress the Law of Moses, and the second is the one who transgresses Jewish law, which means she engages in immodest behavior.",
+                    "<b>And what is the law of Moses? Feeding her husband with untithed food, having intercourse with him while in the period of her menstruation, not separating dough offering, or making vows and not fulfilling them.</b>  The mishnah now lists four ways in which a wife might cause her husband to transgress.  If she does not separate the tithes or the dough-offering (hallah) her husband will eat forbidden food.  She has a responsibility to tell her husband when she is in her period of menstruation and if she does not and he has relations with her, he too is a transgressor.  The fourth category is somewhat less clear, for we would not imagine that the husband transgresses if his wife does not keep her vows.  The Talmud explains that children die as a result of broken vows and therefore she is injuring him as well.  A simpler explanation may be that since the husband has the right to annul his wife’s vows, he too is held responsible if she doesn’t keep them.",
+                    "<b>And what is Jewish practice? Going out with her head uncovered, spinning wool in the marketplace or conversing with every man.</b>  This section lists certain immodest actions that are grounds for divorce.  In Talmudic times women did not go out without their heads covered (for that matter, men also usually covered their heads).  Spinning in public was also considered unbecoming, perhaps because the woman would uncover her arms while spinning.  Talking with many strange men was also considered improper behavior for a married woman.  Since the woman engaged in one of these behaviors, her husband may divorce and not pay her ketubah. I might add my personal opinion that what was improper behavior must have been determined by norms in the larger society, at least to a large degree.  Since it was normal for women to cover their heads, Jewish women who did not were immodest.  I do not think that this implies that not covering one’s head is inherently immodest.  However, other Jews might disagree with me.",
+                    "<b>Abba Shaul says: also one who curses her husband’s parents in his presence.</b>  Abba Shaul adds that a woman’s cursing her husband’s parents in front of him is also grounds for divorce.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: also one who has a loud voice. And who is regarded as one who has a loud voice? A woman whose voice can be heard by her neighbors when she speaks inside her house.</b>  Rabbi Tarfon adds that a woman whose voice is too loud, that is she can be heard by her neighbors from inside her home, may also be divorced without a ketubah.  The Talmud teaches that this refers to a woman who talks about sex too loudly."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss cases where a woman is divorced and does not receive her ketubah.  The cases in our mishnah are when a woman did not disclose to her husband things that he should have known before marrying her.\nWe should note here that the mishnah will talk about physical defects found on both the woman and the man.  I think we should note here that these mishnayoth discuss the matters on a very legal plane.  That is to say the mishnayoth ask whether or not these defects can form the grounds for divorce.  These mishnayoth can be read as not  implying that such flaws make a person “worth less”, but merely as a recognizing that there are those in society who, unfortunately, do think so",
+                    "<b>If a man betrothed a woman on condition that she was under no vows and she was found to be under vows, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to be under vows, she leaves without her ketubah.</b>  It can be assumed that a husband does not want his wife to be subject to vows that will prevent her from engaging in certain activities, such as eating meat or drinking wine.  Such vows would certainly disrupt the normal functioning of a marriage.  If he betroths her on the specific condition that she is not subject to any vows, and after betrothal it is found out that she is subject to vows, she is not betrothed.  Since the betrothal was made under false pretenses it is invalid and she does not need a get to remarry, nor does she receive her ketubah.  However, if he did not make such a condition, and then later finds out that she is subject to vows, the marriage is valid. Nevertheless, since she should have told him that she had vows, he may divorce her without paying her the ketubah.  In other words, the marriage was not exactly made under a false assumption and therefore she needs a get in order to remarry, but she still was dishonest with him and therefore she loses the ketubah.",
+                    "<b>[If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have defects, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to have defects, she leaves without her ketubah. All defects which disqualify priests also disqualify women.</b>  The same rule concerning a woman subject to vows is also true with regard to a woman who has physical defects.  If he specifically stipulated that she not have any physical defects (assumedly ones that he could not detect when she was clothed), and she does, the betrothal is invalid.  If he did not make a stipulation, the betrothal is valid but he may divorce her without paying the ketubah. With regard to physical defects, it is essential for us to know what physical defects are significant enough that they invalidate the betrothal or allow the husband to divorce her without paying the ketubah.  The answer is that any defect that disqualifies a priest from serving at the altar (see Lev 21:17), also disqualifies a woman.  These defects are listed in the seventh chapter of tractate Bekhorot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMishnah eight continues to discuss rules concerning bodily defects found on the woman that might cause her to lose her ketubah.  Again, she loses her ketubah because she had the responsibility to tell her husband about her defects before he married her.",
+                    "<b>If she had bodily defects while she was still in her father’s house, her father must produce proof that these defects arose after she had been betrothed and that [consequently] it was the husband’s field that was flooded. If she was brought into her husband’s domain, [and the defects were discovered there] the husband must produce proof that these defects existed before she had been betrothed and [that consequently] his bargain was made in error the words of Rabbi Meir.</b>  The question in this section is when did she develop these defects, before or after the betrothal.  If they did not exist before the betrothal, and then he discovered them at marriage, she does not lose her ketubah, because she could not have told him about the defects before the betrothal.  She loses the ketubah only if she had the defects at the time of betrothal and she withheld from him the fact that she had them.  Note that this argument, according to our mishnah, is between the father of the betrothed girl and the husband.  Clearly, the mishnah reflects a social reality whereby girls were married young, and their fathers decided whom they married and dealt with the economic aspects of the marriage. According to Rabbi Meir, if the defect was discovered while the girl was still in her father’s house, in other words after the betrothal but before she had moved to her husband’s house as the final step towards marriage, the legal assumption made is that the defects developed before she was betrothed.  Therefore, if the father wants his daughter to receive her ketubah, he must prove that the defects developed afterwards.  In contrast, if the defects are discovered when the wife comes to her husband’s home, it is assumed that they developed there.  Therefore the husband loses out and cannot divorce her without paying her the ketubah, unless he can prove that the defects existed before betrothal.  The mishnah again uses the graphic language “his field was flooded” to describe a woman who has been somehow damaged but whose husband cannot do anything about it (see above 1:6).",
+                    "<b>The Sages say:  To what does this apply? Only to concealed defects; but with regard to defects that are exposed he cannot make any claim. And if there was a bath-house in the town he cannot make any claim even about concealed defects, because he [is assumed to have had her] examined by his female relatives.</b>  The Sages disagree with Rabbi Meir and hold that the distinction that Rabbi Meir made between defects discovered while in her father’s home and those discovered while in her husband’s home is not valid.  Rather, the germane distinction is between concealed and revealed defects.  The husband can claim that he didn’t know about the defects only if they are concealed.  If they were revealed, and he married her in any case, he cannot later claim that had he known about them, he would not have married her.  Furthermore, if there is a bath-house in the city, it is assumed that his female relatives knew about even the concealed defects.  In such a case he can not make any claim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nUp until now the mishnah has been discussing physical flaws found in a wife, which cause the marriage to either be annulled or her husband to be allowed to divorce her without paying the ketubah.  Just in case you thought that men were physically perfect, the last two mishnayoth of our chapter discuss physical flaws found in a man, that force him to divorce his wife and pay her the ketubah.",
+                    "<b>A man in whom defects have arisen [after marriage] cannot be forced to divorce [his wife]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: To what does this apply: to minor defects, but with regard to major defects he can be forced to divorce her.</b> If a woman marries a man and she finds that he has physical flaws that existed before the marriage and that he did not tell her about them, she can compel him to divorce her and pay her the ketubah. If she knew about them (or they were clearly noticeable and therefore should have known about them), and she married him in any case, she cannot later complain about them and use them as grounds for divorce.  Furthermore, if new defects arise after the marriage, she cannot force him to divorce her. Rabban Shimon ben Gamaliel says that the above is only true if the defect is small.  If the defect which arises after marriage is large, he must divorce her.  According to the Talmud’s explanation of Rabban Shimon ben Gamaliel, if the defects are significant, she can force a divorce even if she knew about them before the marriage, for she can say that she thought that they wouldn’t disturb her but now they do."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists defects in a husband (either physical defects or ones related to his profession) that allow the woman to demand a divorce and receive her ketubah.",
+                    "<b>These are the ones who are forced to divorce [their wives]: one who is afflicted with boils, one who has a polypus, a gatherer [of dog feces for the treatment of hides], a coppersmith or a tanner whether they were [in such a condition] before they married or whether they arose after they had married.</b>  The wife of any husband who has one of the below-listed defects can demand a divorce, whether or not he had them before he was married. Clearly if they only developed after marriage, she can claim that she cannot remain with him and that she didn’t know he would be this way when she accepted his offer of betrothal.  The mishnah emphasizes that these defects are so physically revolting to a woman, that she has the right to be divorced even if she noticed them before he betrothal.  The defects are: 1. One who has boils. 2. One who has a polypus.  This is a Greek word for someone who has a protrusion on his nose that complicates breathing.  According to the Talmud he smells bad. 3. One who gathers dog feces, which was used in the processing of hides. 4. A coppersmith.  Assumedly, he too smells bad. 5. A tanner, who will carry an awful odor. Note that the effect of this mishnah is that a husband cannot work in such a profession without his wife’s profession.",
+                    "<b>And concerning all these Rabbi Meir said: although the man made a condition with her [that she accept him despite these defects] she may nevertheless say, “I thought I could accept him, but now I cannot accept him.”</b>  Rabbi Meir says that these defects are so repulsive to a woman that even if she explicitly stated that she could accept a husband in such a condition, she may retract her word and demand a divorce.",
+                    "<b>The Sages say: she must accept [such a person] against her will, the only exception being a man afflicted with boils, because she [by her intercourse] will enervate him.</b>  The Sages disagree with Rabbi Meir.  They hold that in most such cases, if the woman accepted upon herself to marry a man in such a condition, she cannot later say that he disgusts her and therefore demand a divorce.  The only case in which a woman can later demand a divorce is the case of a man who has boils because she “enervates” him. This means that when they have intercourse, she actually wears down his flesh and this is dangerous for him.  Since he will refuse to have relations with her, she may demand a divorce.  After all, she is guaranteed her conjugal rights.",
+                    "<b>It once happened at Sidon that a tanner died, and he had a brother who was also a tanner. The Sages said:  she may say, “I was able to accept your brother but I cannot accept you.”</b>  This chapter of mishnah concludes with a story that happened in Sidon, on the coast of modern Lebanon.  There a woman was married to a tanner who died, leaving her liable for yibbum with his brother, who also worked as a tanner.  She claimed that she didn’t want to have yibbum because living with a tanner is revolting and unbearable.  The brother, assumedly claimed, that if she could endure his brother the tanner, she could endure him. The Sages ruled that the woman has the right to say that she could endure her original husband but not his brother.  Perhaps she liked her original husband enough that she was willing to put up with his smell.  She will not necessarily like his brother this much. Therefore, he must perform halitzah and she receives her ketubah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter eight discusses a wife’s ability to own money independently of her husband. Possessions that come into her hands while married belong to her, but her husband has usufruct on them.  Therefore, since he too has rights, she cannot sell them.",
+                    "<b>If a woman came into the possession of property before she was betrothed, Bet Shammai and Bet Hillel agree that she may sell it or give it away and her act is legally valid.<br>He replied, “We are embarrassed with regard to her new possessions and you wish to roll over on us her old ones as well?”<br>He replied, “We are embarrassed with regard to her new possessions and do you wish to roll over on us her old ones as well?”</b>  Money that a woman receives before she is betrothed is hers.  She may give it away or sell it, even after she has been betrothed.  However, as we will learn later, once she is married she no longer can do so.",
+                    "<b>If she came into the possession of property after she was betrothed, Bet Shammai says: she may sell it, and Beth Hillel says: she may not sell it. Both agree that if she had sold it or given it away her act is legally valid. Rabbi Judah said: they argued before Rabban Gamaliel, “Since the man acquires the woman does he not also acquire her property?”</b>  If she comes into possession of property after betrothal, but before marriage, Beth Shammai maintains that she may still sell or give away the property.  However, Beth Hillel says that a priori she does not have the right to do so.  The reason is that once she is betrothed she will likely be married, and at the point of marriage her husband will have the rights to the usufruct from her property.  Therefore, already at betrothal Beth Hillel says she may not sell her property. However, both Beth Hillel and Beth Shammai agree that if she goes ahead and sells her property anyway, the sale is valid.  Rabbi Judah presents an argument against this previous line, an argument that had been presented in front of Rabban Gamaliel a generation earlier.  The Sages argued that since the husband has already, at the point of betrothal, acquired the woman as his wife, should he not also, at that point, acquire her property.  In other words, even if she had sold it, these Sages believe that the sale should be annulled.  Rabban Gamaliel says that he is distressed enough that according to the halakhah, if a woman came into possession of property after marriage and then sold it, the sale is annulled.  This halakhah does not seem reasonable to Rabban Gamaliel, but he evidently does not have the ability to change it.  However, he argues that what these Sages want to do is expand the same halakhah and apply it to the point of betrothal as well. This statement, which also appears at the end of this mishnah, provides an interesting glimpse of rabbinic authority to modify Judaism versus their acceptance of tradition.  The rabbis in the mishnah are receivers of traditions which certainly predate them.  While these traditions are in their minds authoritative, this does not mean that they blindly accept them.  As much as they do accept these traditions, they also, at least occasionally, limit their applicability and recognize the problematic aspects to the tradition.",
+                    "<b>If she came into the possession of property after she was married, both agree that, even if she had sold it or given it away, the husband may seize it from the buyers.</b>  If she comes into possession of property after marriage, everyone agrees that she may not sell or give the property away and that even if she does the sale is invalid.  The husband can then go to the purchaser and reclaim that which his wife sold.  You can imagine that this halakhah would make it difficult for women to sell things in their society.",
+                    "<b>[If she came into possession] before she married and then she married, Rabban Gamaliel says: if she sold it or gave it away her act is legally valid. Rabbi Hanina ben Akavya said: they argued before Rabban Gamaliel, “Since the man acquires the woman does he not also gain acquires her property?”</b>  If she came into possession of property before the marriage and then got married, she may not a priori sell the property, but according to Rabban Gamaliel, if she nevertheless does, the sale is valid. According to Rabbi Hanina ben Akavya, the argument brought in front of Rabban Gamaliel mentioned above, was actually in connection to this case, and not in connection to the case of a woman who sold property after betrothal but before marriage."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Shimon disagrees with the opinion in the previous mishnah that states that under certain circumstances a woman cannot sell property, and that if she does, the sale is void.  As we shall see, Rabbi Shimon qualifies that statement.",
+                    "<b>Rabbi Shimon distinguishes between one kind of property and another: Property that is known to the husband [the wife] may not sell, and if she has sold it or given it away her act is void; [Property] which is unknown to the husband she may not sell, but if she has sold it or given it away her act is legally valid.</b> According to Rabbi Shimon, if the husband knew about the property that the woman had received, she may not sell the property and if she does, the sale is invalid.  The reason for this is that if this was property she had received before the marriage, and her husband knew about it, he might claim that he married her because of that money.  As much as this does not sound like a good reason to get married, it certainly was a common motivation in those days (and in ours as well) and is a valid complaint of the husband’s.  However, if the husband did not know about the property and then she sold it, while she should not have done so, the sale is still valid.  In this case, since he didn’t even know about the money, he can’t claim that he married her because of it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses what is to be done with money that a wife somehow receives, for instance through an inheritance, while she is married.  The general rule is that the money is used to buy land and then the woman receives title to the land and the husband is entitled to the usufruct, that is the money that is earned through use of the land.",
+                    "<b>[If a married woman] came into the possession of money, land should be bought with the money and the husband is entitled to the usufruct.</b>  Section one sets out the general rule about money a wife receives while married.  Money cannot be divided up as easily into principle and interest as can land, even though today we are accustomed to such a division. Were the husband to use the money there would be no interest.  Were he to merely hold onto the money, there would be no usufruct.  Therefore, land is bought so that there is both usufruct and principle. Today, we might say that he could put the money into the bank and use the interest, in the same way that an endowment fund works.",
+                    "<b>[If she came into the possession of] produce that was detached from the ground,   land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.</b>  Produce detached from the ground is basically equivalent to money, and therefore it is sold in order to buy land.",
+                    "<b>[If it was] produce attached to the ground Rabbi Meir says, the land is to be valued as to how much it is worth with the produce and how much without the produce, and with the difference land should be bought and the husband is entitled to the usufruct. The Sages say: produce attached to the ground belongs to the husband and produced detached from it belongs to the wife; [with the proceeds from the latter] land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.</b>  The mishnah now discusses a more complex case, where she inherited land with produce attached to the land.  According to Rabbi Meir, the value of this produce is part of the principle, and therefore that principle must be used to buy land, from which he receives only the usufruct.  The way that the value of the produce is evaluated is by estimating the value of the land without the produce and the value of the land with the produce.  The difference between these two amounts is used to buy land, and then he receives the usufruct.  For instance if the land was worth 1000 zuz without produce and then 1200 with produce, the land is sold in order to buy a piece of land worth 1200.  From this land the husband receives the usufruct. The Sages rule that the produce attached to the land belongs to the husband. This is considered usufruct, even though this produce was not grown while his wife owned the land.  Since it is “usufruct” its value goes straight into his pocket.  Only the already-harvested produce belongs to her and is used to buy land, from which he receives usufruct."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nRabbi Shimon teaches a general rule to help govern what belongs to the husband and what belongs to the wife.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: In respect to that in which the husband is at an advantage when he marries his wife he is at a disadvantage when he divorces her and in respect to that in which he is at a disadvantage when he marries her he is at an advantage when he divorces her. Produce which is attached to the ground is the husband’s when he marries his wife and hers when he divorces her, Produce that is detached from the ground is hers when she marries but the husband’s when she is divorced.</b> In this mishnah Rabbi Shimon teaches a simple way of remembering which produce belongs to the husband and which produce belongs to the wife during marriage and after its dissolution.  When the marriage begins, and as part of her dowry she brings a field that has on it produce attached to the ground, that produce is considered to be like produce grown after the marriage, and it belongs to him.  This is the opinion of the Sages in the previous mishnah.  When the marriage is dissolved through death or divorce the produce attached to the ground remains the property of the woman, as does the ground itself.   In an opposite direction, produce which is detached from the ground is hers when she is married.  If she brings this as part of her dowry, then it is used to buy land, as we learned above.  However, at the time of divorce, detached produce already belongs to the husband and he need not return it to his wife."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah deals with a woman who inherits slaves to old to work or trees that are too old to produce fruit.\nThe second part of the mishnah deals with the expenditures that the husband puts out in taking care of his wife’s property.",
+                    "<b>If she inherited old slaves or female slaves, they are to be sold, and land purchased with the proceeds, and the husband can enjoy the usufruct. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  she need not sell them, because they are the glory of her father’s house.</b>  If a woman inherited old slaves who can no longer perform real work, the husband might want to sell them so that he will receive greater usufruct.  According to the first opinion in the mishnah, he has a right to sell these slaves and to use the proceeds to buy land.  In such a manner her property will also be preserved for the slaves would have soon died in any case.  However, one doubts whether the sale would be very profitable in any case. Rabban Shimon ben Gamaliel rules that the woman can demand that the slaves be kept, since they are a sign of her family’s ancestral wealth.  Although they cannot now perform a significant amount of work, their connection to the family and to the family’s honor gives the woman the right to retain them.",
+                    "<b>If she inherited old olive-trees or vines they must be sold, and land purchased with the proceeds, and the husband can enjoy the usufruct. Rabbi Judah says: she need not sell them, because they are the glory of her paternal house.</b>  This section teaches the same rule with regard to old vines and olive trees.  Again the husband would want to sell them to increase his usufruct.",
+                    "<b>He who spent money in connection with his wife’s property, whether he spent much and consumed little, [or spent] little and consumed much, what he has spent he has spent, and what he has consumed he has consumed. If he spent but did not consume he may take an oath as to how much he has spent and receive compensation.</b>  If a husband has expenditures in managing his wife’s property, he cannot recoup those expenditures from the wife’s property (meaning the principle).  However, this is only if he also consumes the usufruct.  If he does not, he may receive compensation by taking an oath as to how much he spent.  The Talmud teaches that he cannot recoup more than the gain in the value of the property.  In other words, if he dug a irrigation system that cost 100 zuz, and thereby raised the value of the field by 75 zuz, he only receives 75 zuz.  If he raised the value by 125 zuz, he receives 100, the amount of his expenditures."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah appeared word for word in Yevamoth 4:3.  I have replicated my commentary here for convenience sake.  Despite the fact that this is its second appearance, it is likely that it was first taught in this context, where it matches the literary pattern of the rest of the mishnah.  Only later was it brought to Yevamoth.",
+                    "<b>If a woman awaiting yibbum came into possession of money: Beth Shammai and Beth Hillel agree that she may sell it or give it away, and that her act is legally valid.</b>  Beth Shammai and Beth Hillel agree that a shomereth yavam can sell new property that has come into her hands since the death of her first husband.  She does not need the permission of the yavam, because he has not married her.",
+                    "<b>If she dies, what shall be done with her ketubah and with property that comes in and goes out with her? Beth Shammai says: the heirs of her husband are to share it with the heirs of her father; Beth Hillel says: the property is to remain with those in whose possession it is, the ketubah is to remain in the possession of the heirs of the husband and the property which comes in and goes out with her remains in the possession of the heirs of her father.</b>  If she dies, there is a dispute between the two houses concerning her inheritance.  Usually a husband inherits his wife, but in this case she only had a yavam who had not yet performed yibbum.  He is not fully her husband. Beth Shammai holds that the heirs of her husband, meaning the yavam who inherits from his dead brother, splits the money with the heirs of her father.  The heirs of the father inherit since an unmarried woman is inherited by her father. Beth Hillel does not split the money evenly.  Rather, each part of the inheritance remains where it is presumed to be.  Since the ketubah, meaning the money paid from the husband to the wife upon death or divorce, is still with the husband’s estate, the husband’s inheritors collect this money. The dowry is in the wife’s possession, since the husband cannot sell it.  Therefore the wife’s father’s inheritors inherit this property."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to teach laws regarding the potential yavam’s rights with his shomeret yavam’s (the woman whose husband has died) property.  The yavam cannot make free use of this property because the woman has a lien on it from her ketubah.",
+                    "<b>If his brother left money, land shall be bought with it and he enjoys the usufruct.<br>Rabbi Meir says, the land is to be valued as to how much it is worth with the produce and how much without the produce, and with the difference land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.</b>  The shomeret yavam has a lien on all of her dead husband’s property, meaning it is collateral for her ketubah.  Therefore, the yavam does not have a right to sell, give away or otherwise use up this property.  If this property was land, the yavam has a right to the usufruct but not to the principle.  If the property was money, the money is used to buy land and then the yavam can use the usufruct.",
+                    "<b>[If the his brother left] produce that was detached from the ground, land shall be bought [out of the proceeds] and he enjoys the usufruct.<br>The Sages say: produce attached to the ground belongs to the husband but that which is detached from the ground belongs to the first person who takes it:</b>  Produce that is detached from the ground is treated like money; it too is sold and the proceeds are used to buy land, from which the yavam benefits from the usufruct.",
+                    "<b>[If it was] produce attached to the ground: ( If he [seized it] first he acquires ownership; and if she [seized it] first land shall be bought with it and he enjoys the usufruct.</b>  If the produce was attached to the ground, Rabbi Meir says this produce is also part of the original husband’s property which had on it a lien from her ketubah.  Therefore, it is evaluated and in essence sold to buy more land.  This is the same method that Rabbi Meir stated above in mishnah three. According to the Sages the produce which is attached to the ground belongs to the husband.  The Talmud emends this to read “to her”, meaning that since this produce grew while owned by her original husband, it to is liable for her ketubah.  There is no debate between the Sages and Rabbi Meir on this issue. The Sages dispute, however, with regard to the produce which is detached from the ground.  In their opinion, this produce does not have on it a lien from her ketubah, for ketuboth are not collectable from movable property (a category that includes most things that are not land).  Therefore, if the yavam takes this produce it is totally his.  If the woman takes the property, it now belongs to her and it is sold, the husband receiving the usufruct and the woman the principle.  According to most commentators, the Sages hold that the same is true for money; there is no lien on it from her ketubah and therefore it is “up for grabs”.",
+                    "<b>If he married her she is his wife in every respect save that her ketubah remains a debt on her first husband’s estate.</b>  Once he marries her, she is his full wife in all matters, except that she collects her ketubah from her first husband’s property.  The Talmud relates that if the first husband did not have any property, the yavam must give her a ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, in which we learned that the widow has a lien on the dead brother’s property.  The yavam cannot even pay off her ketubah and then use this property.",
+                    "<b>He cannot say to her, “Behold your ketubah lies on the table’, rather all of his property has on it a lien from her kethubah.</b>  The yavam cannot say to his yevamah that he has designated for her a specific piece of property for her ketubah and that he therefore can do what he pleases with the remainder of his brother’s property.  Rather he cannot sell any of his brother’s property.",
+                    "<b>So too, a man may not say to his wife, behold your ketubah lies on the table, but all of his property has on it a lien from her ketubah. If he divorced her she is entitled only to her ketubah. If he remarried her she is like all other wives, and is entitled only to her ketubah.</b>  Similarly a man may not set aside a certain piece of property and designate it for his wife’s ketubah.  When Shimon ben Shetach established the rabbinic ketubah, part or perhaps all of his legal innovation, was that all of a man’s property is subject to his wife’s ketubah.  This is not to say that a man cannot sell his own property.  However, if he does, and then when the wife comes to collect her ketubah her husband or his estate cannot pay it off, she can reclaim the previously sold property from its purchasers.",
+                    "If the yavam divorces his yevamah, he can now pay off her ketubah and then sell the rest of the brother’s property.  If he remarries her, she no longer has the status of a yevamah, but rather she is like all other wives, who cannot prevent their husband’s from selling their property."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a husband’s renunciation of the rights to his wife’s property.",
+                    "<b>If a husband writes to his wife, “I have no claim whatsoever upon your property”, he may enjoy its usufruct during her lifetime and, when she dies, he is her heir. If so, why might he have written to her, “I have no claim whatsoever upon your property”?<br>That if she sold it or gave it away her act is valid.</b>  The reality behind the scenarios mentioned in this mishnah is probably that the woman or her family would not agree to the marriage unless the husband renounced his rights to her property.  Therefore the mishnah lists the effect that different statements will have on his rights.  The general principle is that these statements are interpreted as minimally as possible.  That is to say, we assume that the husband intended to relinquish as few rights as possible.  Therefore, if he states that he has no claim upon her property, he still can benefit from the usufruct and he still inherits her.  The only thing that he relinquishes is his right to prevent her from selling or even giving away her property.",
+                    "<b>If he wrote, “I have no claim whatsoever upon your property and upon their produce”, he may not enjoy their usufruct during her lifetime but, when she dies, he inherits her. Rabbi Judah says: he may in all cases enjoy the usufruct from the usufruct unless he wrote to her:  “I have no claim whatsoever upon your property and upon its produce and the produce of its produce and so on without end.”</b>  In this case, the husband specifically relinquishes his claim on the usufruct from her property.  According to the first opinion in the mishnah, he can no longer benefit from the usufruct, but he does inherit her property when she dies.  Rabbi Judah interprets his statement even more minimally; while he cannot use the produce itself, he may sell the produce and that which he buys from it is his.",
+                    "<b>If he wrote, “I have no claim whatsoever upon your property, its produce and the produce of its produce during your lifetime and after your death”, he may neither enjoy it produce during her lifetime nor does he inherit her when she dies. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  when she dies he inherits her because [by his declaration] he is making a condition which is contrary to what is written in the Torah and whenever a man makes a condition which is contrary to what is written in the Torah, his condition is null and void.</b>  In this case, the husband specifies that he has no claim on his wife’s property, and no claim on its produce or on the proceeds obtained from selling the produce, neither while she is alive nor after she dies.  With this comprehensive statement, the husband now has no rights whatsoever to his wife’s property and does not even inherit her. Rabban Shimon ben Gamaliel points out a problem with this statement.  The Torah mandates that a husband inherits his wife.  By making such a stipulation, the husband is actually subverting Torah law.  Therefore, according to Rabban Shimon ben Gamaliel, the stipulation is null and void."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis remainder of this chapter deals with the wife’s ability to collect her ketubah from the husband’s estate.\nIn general, inheritors are not liable to pay their father’s debts from movable property which they inherited.  Only land is liable for these debts.  Our mishnah deals with the specific case where the inheritors have not yet collected what was owed to their father.",
+                    "<b>A man died and left a wife, a creditor, and heirs and he also had a deposit or a loan in the possession of others: Rabbi Tarfon says:  It shall be given to the one who is under the greatest disadvantage. Rabbi Akiva says: We do not show mercy in a matter of law.  Rather it shall be given to the heirs, for whereas all the others must take an oath the heirs need not take any oath.</b> The husband dies while having a deposit or a loan in the possession of others. The question is:  to whom is this money repaid, to the widow, to the creditor or to the inheritors?  According to Rabbi Tarfon the weakest among the parties is the one who receives the money.  The Talmud offers two explanations for who is the weakest.  According to one interpretation, the weakest is the one whose proof that s/he is owed a debt is weakest.  According to another interpretation, the weakest refers to the woman’s ketubah, for it is not easy for a woman to chase down those who owe her the ketubah.  In any case, Rabbi Tarfon agrees that although in general movable property is not used to pay off a deceased person’s debt, in this case, since the inheritors had not yet received the money, it is used. Rabbi Akiva categorically rejects Rabbi Tarfon’s application of mercy to a matter of law.  Law must operate blindly, ignoring who is weak and who is strong.  The law must decide in favor of the one whose claim is the strongest.  According to Rabbi Akiva, in our case this is the inheritors.  Their case is strongest for they inherit their father’s estate without taking an oath, whereas debtors and widows must swear that they have not already received their due before they collect."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah is similar to yesterday’s mishnah.  It again deals with a case of a man who dies and leaves a widow who wishes to collect her ketubah, a creditor who wishes to collect a debt and inheritors who want their rightful inheritance.  The difference is that whereas yesterday’s mishnah dealt with money that was still in the hands of others at the time of the husband’s death, our mishnah deals with a case where the husband leaves produce already detached from the ground.  As I mentioned yesterday, such produce has the status of movable property, from which debts and ketuboth are not generally collectable.\nAs an addendum, we should note that in the geonic period, the period right after the completion of the Talmud, which lasted from around 600 to 1100 C.E., the rabbis revised the Talmudic law and stated that a woman and a creditor can collect their debts from movable property. The reason for such a change was that their society was not based on the ownership of real estate, as society was to a much larger extent in the land of Israel in the 3rd century.",
+                    "<b>If he left produce that was detached from the ground, whoever seizes it first acquires possession.</b>  If the husband left produce detached from the ground, the first of the collectors to seize it acquires it.  This is because no one has an absolute right greater than the other and therefore their seizing of the property is effective.  We should note that although this idea sounds foreign to us, perhaps even like vigilantism, it is basically similar to the idea that the person who does not have possession has the burden of proof.  If for instance the wife takes the property, she has possession and now the others would have to prove that it is not rightfully hers.  Since they cannot prove this, she keeps the produce.  Furthermore, since it is unclear who is the rightful owner, the court would not be able to make any ruling even if the parties had asked its advice.",
+                    "<b>If the wife took possession of more than the amount of her ketubah, or a creditor of more than the value of his debt, the balance: Rabbi Tarfon says: it should be given to the one who is under the greatest disadvantage. Rabbi Akiva says: we do not show mercy in a matter of law.  Rather it shall be given to the heirs, for whereas all the others must take an oath the heirs need not take any oath.</b>  Despite the fact that anyone can seize the property, the widow and the creditor cannot take more than they are owed. If they do, Rabbi Tarfon rules that the remainder of the money goes to the weaker of the remaining two parties.  According to the Talmud this means that it would go to the woman if the creditor had seized the money or to the creditor if the woman seized the money. Rabbi Akiva rules, as he did in the above mishnah, that in cases of law no mercy is shown.  Therefore, the inheritors take the remainder for they collect their inheritance without an oath, whereas creditors and widows must swear an oath before they can collect their respective debts."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWe learned in Shevuoth 7:8: “And these take an oath though there is no [definite] claim:  partners, tenants, guardians, the wife who transacts the affairs in the house, and the son of the house.” In other words in these cases one person can make another person swear an oath that he has not misused any of his property.  Our mishnah further clarifies when a husband can make his wife take an oath.\nA wife’s managing her husband’s affairs would not have been uncommon in Mishnaic society, especially if many of the men were merchants.  Merchants are often away from home for long periods and while they are gone, it is typically the woman who manages the affairs of the houses.",
+                    "<b>If a husband set up his wife as a shopkeeper or appointed her guardian he may impose upon her an oath whenever he wants.</b>  If a husband appointed his wife to sell his produce in a store or to otherwise be a guardian over his property, he may at any time he wishes make her swear an oath that she has not acted improperly with his property.  This is not because women are inherently not trustworthy, but rather because a person in such a situation may take certain licenses with property that is not his/hers.  The fact that the husband, or in cases of partnership a partner, can make the other party take an oath, would probably have acted as a deterrent, preventing the person managing the funds from acting wrongly.  Unfortunately, the problem of people taking license with money or property which they have been appointed to guard over, is still a major problem in our society. According to the Talmud, a husband who did not appoint his wife as a shopkeeper or guardian cannot make her swear an oath over normal things that happen in the house. Allowing him to do so, and to be so tight-fisted with his property, would not help peace reign over their house.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said:  even in respect of her spindle and her dough.</b>  This last point is disputed by Rabbi Eliezer.  He holds that a husband can make his wife take an oath that she did not take for personal use any of the wool that he provided for her spindle nor from the dough that she uses for baking.  Rabbi Eliezer evidently does not think that this will lead to a disruption of the household harmony, or he does not care."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah one we learned that a husband can renounce his right to use his wife’s property.  After learning in mishnah four that a husband has a right to make his wife swear that she did not misuse his property, our mishnah teaches that a husband may renounce this right as well.  We can easily imagine a scenario in which a woman says that she will not agree to be a storekeeper for her husband if he is so distrusting of her that he will make her take an oath. Therefore, perhaps as a precondition to her doing certain work for him, she makes him renounce this right.\nAs in mishnah one, the rabbis minimally interpret each of these sayings.  In each case the court would assume that the husband renounced the minimal amount of rights that can be interpreted as being referred to in his statement.  For him to fully renounce his or his inheritors’ ability to make her swear an oath, he must be very explicit in his statement.",
+                    "<b>If he (the wrote to her (his, “I have no claim upon you for either a vow   or an oath”, he cannot make her swear an oath. However, he may make her heirs and upon those who have done business with her swear an oath.</b>  If he states that he will not make her take an oath, he may still make her inheritors or others who may have bought her ketubah or to whom she may have sold her ketubah take an oath or a vow.  The case of her inheritors or those who bought her ketubah can occur if he divorced his wife and then she died and these people wish to collect her ketubah.  The husband may make them swear that the woman did not give them any part of her ketubah that she had already collected, nor did she mention that she had already collected her ketubah, nor did they find among her papers documentation that she had received her ketubah.  If they can swear that all of this is true, then they may collect the woman’s ketubah.",
+                    "<b>[If he wrote,] “I have no claim upon you for either a vow or an oath nor upon your heirs nor upon those who have done business with you”, he may not impose an oath either upon her or upon her heirs or upon those who have done business with you. However his heirs may impose an oath upon her or upon her heirs or upon those who have done business with her.</b>  If the husband states that he will not make her swear, nor her inheritors nor those who had business with her, then he can’t make any of them swear.  However, his inheritors can make them swear.  In other words, if the husband dies, his inheritors can make the wife swear that she had not received her ketubah before she collects from them.  If the husband divorces his wife and then she dies and then the husband dies, his inheritors can make the wife’s inheritors or those who might have bought her ketubah swear the same oath we saw above.",
+                    "<b>[If he wrote] “Neither I nor my heirs nor those who have done business with me shall have any claim upon you or upon your heirs or upon those who have done business with you for either a vow or an oath”, neither he nor his heirs nor those who have done business with him may impose an oath either upon her or upon her heirs or upon those who have done business with her.</b>  If the husband writes that even his inheritors or others who have had business with him will not be able to make his wife, her inheritors or those who have had business with her swear an oath, then none of the latter need take an oath."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah refers to a situation where the husband exempted his wife from having to swear an oath and he also stated that his heirs may not make her take such an oath.  The mishnah asks whether or not the heirs may make her take an oath about her subsequent guardianship over her dead husband’s property.  This situation would arise because typically the widow would continue to live in her husband’s home until she either died or remarried.",
+                    "<b>If she went from her husband’s grave to her father’s house, or returned to her father-in-law’s house but was not made a guardian, the heirs may not make her swear an oath.</b>  If after the death of her husband, she leaves her husband’s house and returns to her father’s house, or when she returns to her husband’s house she does not act as a guardian over his estate, the inheritors cannot make her swear an oath when she collects her ketubah.  This is because her husband specifically exempted her from needing to take such an oath.  The mishnah additionally informs us that she does not take an oath over the expenses that she incurred while dealing with the burial of her husband, for if she knew that she would have to take an oath, she might not give her husband a proper burial.  (We might have thought that since these costs were incurred after his death, she would have to take an oath about her use of the money).  In order to ensure respect for the dead, the mishnah teaches that the inheritors may not make her take an oath that she did not take anything for herself while paying for her husband’s funeral.",
+                    "<b>But if she was made a guardian the heirs may make her swear an oath in respect of [her administration] during the subsequent period but not in respect of the past.</b>  If she was made a guardian over her husband’s property after his death, then the heirs can make her take an oath about subsequent use of the property but not about past use.  The stipulation that her husband made that she should not have to take an oath was only effective over things done in his lifetime and not her management of his affairs after his death.  If she was afraid of taking an oath, she could have declined acting as a guardian over the estate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost women are able to collect their ketubah without taking an oath that they did not previously collect.  However, some women must first take an oath.  This mishnah lists the category of such women and the following mishnah shall explain it more fully.  Hence I will largely refrain from commenting until tomorrow’s mishnah.",
+                    "<b>A woman who impairs her kethubah is not paid except by an oath.</b>  This refers to a woman who admits that she has already received part of her ketubah.",
+                    "<b>If one witness testifies against her that [her kethubah] has been paid, she is not be paid except by an oath.</b>  The husband needs two witnesses in order to prove that his wife has already received her ketubah.  One witness is only sufficient to make her swear an oath that she has not.",
+                    "<b>From the property of orphans, from property with a lien on it and [from the property of] an husband who is not present she is not paid except by an oath.</b>  These categories will be explained more fully in tomorrow’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah explains yesterday’s mishnah, regarding which women must take an oath in order to receive their ketubah.  We should note that the mishnah is not making any statement about distrusting women; if so they would not be allowed to take an oath!  Rather in general even when a person is trustworthy s/he must sometimes take an oath in order to collect money.",
+                    "<b>“A woman who impairs her kethubah”: How is this so? If her ketubah was for a thousand zuz and [her husband] said to her, “You have already received your kethubah”, and she says, “I received only a maneh”, she is not paid [the balance] except by an oath.</b>  A woman who “impairs her ketubah” is defined as one who has admitted that she has received part of her ketubah.  The reason that she must take an oath to recover the rest is that one who pays back a debt is assumed to know more accurately that s/he paid back then someone who is receiving the debt.  Therefore, we suspect that she might have forgotten that she did indeed receive the entire ketubah.  To ensure that she did not she must take an oath.",
+                    "<b>“If one witness testifies against her that [her kethubah] has been paid”:  How is this so? If her ketubah was for a thousand zuz and [her husband] said to her, “You have already received your ketubah”, and she says, “I have not received it” and one witness testifies against her that [the ketubah] has been paid, she is not paid except by an oath.</b>  If one witness testifies that she did receive the whole ketubah, she must take an oath that she did not. This is the same as all cases of a single witness in Jewish law, who is not sufficient to provide full and valid testimony, but is sufficient to make the opposing party swear that what the witness says is not true.",
+                    "<b>“From property with a lien on it”:  How is this so? He had sold his property to others and she seeks to recover payment from the buyers, she is not paid except by an oath.</b>  At the point of marriage, the wife’s ketubah creates a lien on all of her husband’s property.  If when she comes to collect her ketubah, he has no property, she can recover from anything he might have sold or given away after their marriage.  However, she must take an oath to those people who purchased the party that she has not previously collected.  This is because the purchasers cannot know whether or not the husband had already paid back the ketubah.",
+                    "<b>“From the property of orphans”:  How is this so? He died and left his estate to his orphans and she seeks to recover payment from the orphans, she is not paid except by an oath.</b>  For the same reason, if she collects the ketubah from her husband’s inheritors, she must take an oath.",
+                    "<b>“An husband who is not present” How is this so? If her husband went to a country beyond the sea and she seeks to recover payment in his absence, she is not paid except by an oath.</b>  Finally, if she collects her ketubah when her husband is abroad, for instance he sent her a get, before she collects her ketubah she must take an oath. This is because we are suspicious that since her husband is not there, she might be more brazen and lie.  To deter her from lying she must take an oath.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: whenever she claims her ketubah the heirs may impose an oath upon her but whenever she does not claim her ketubah the heirs can not impose an oath upon her.</b>  Rabbi Shimon says that if she has requested her ketubah, the heirs may make her take an oath, even if her husband had said that she would not be subject to an oath.  According to Rabbi Shimon, this stipulation does not cause the heirs to lose their right to demand that their father’s wife take an oath about her ketubah.  However, if she does not claim her ketubah, and rather prefers to continue to live on his estate (as is her right, as we shall see later in the Mishnah), the heirs cannot make her take an oath even if she was appointed guardian over his estate.  Rabbi Shimon disagrees with the halakhah found in mishnayoth four and five, that a husband has a right to make his wife swear an oath if she was appointed guardian or storekeeper."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses various issues of a woman’s collecting her ketubah.",
+                    "<b>If she produced a get without a ketubah, she collects her kethubah.</b>  If she comes to the court and brings evidence that she has been divorced, she can collect her ketubah.  The court would then make a sign on the get, in order to prevent her from collecting again.",
+                    "<b>[If she produced her] ketubah without a get, and she says, “My get was lost”, and he says, “My receipt was lost”, and also a creditor who produced a debt document that was unaccompanied by a prosbul, these are not paid back.</b>  If however, she brings a ketubah without a get, and the husband claims that he paid the ketubah but lost his receipt, the husband is believed and she cannot recover her ketubah payment.  Similarly, if a creditor comes to court with a debt document but has no prosbul, which is a document that allows debts to be collected even after the sabbatical year, and the creditor claims that he had a prosbul and lost it, he is not paid back.  The reason is that we suspect that he never wrote a prosbul in the first place.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: from the time of danger a woman collects her ketubah with out a get and a creditor collects [his debt] without a prosbul.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel discusses “the time of danger” usually understood as referring to the Bar-Kochva revolt, which was crushed by the Romans in 135 C.E.  From that time and onward it was dangerous for Jews to travel while in possession of a get or a prosbul because the Roman authorities had decreed against the observance of the Jewish religion.  Therefore during that time period a woman could collect her ketubah without a get and a creditor could collect his debt without a prosbul.",
+                    "<b>[A woman who produced] two letters of divorce and two ketuboth collects two kethuboth.</b>  If she produces two ketuboth and two gittin (the plural of get), all from the same husband, she collects the value of both ketuboth.  This is a case where he divorced her and remarried her (this is permitted as long as she doesn’t remarry someone else in-between) and gave her a new ketubah for the second marriage.",
+                    "<b>Two kethuboth and one get or one kethubah and two gittin, or a kethubah, a get and [evidence of her husband’s] death, she collects one kethubah only, for a man who divorces his wife and then remarries her contracts his second marriage on the condition of the first kethubah.</b>  However, if she has two ketuboth and one get, or two gittin and one ketubah, or one of each and proof of her husband’s death, she does not receive two ketuboth.  This is because we assume that when he married her a second time, he married her on the condition that she receives only her first ketubah, which was as of yet unpaid.  In the case of “two ketuboth” she receives only one for there is an assumption that a husband who writes two ketuboth for his wife only intends on giving her one.  Perhaps the second ketubah was to hang as art on their wall!",
+                    "<b>A minor whose his father had given him in marriage, the ketubah of his wife is valid,  since it is on this condition that he kept her as his wife.</b>  In this case when the ketubah was written the minor was incapable of obligating himself to incur a debt.  However, the ketubah is valid when he reaches majority age for when he continues living with his wife, he is doing so with the intention of paying the ketubah.  Although when the ketubah was first written he could not legally obligate himself to pay it, his remaining with his wife after he reaches majority age is interpretable as acceptance of such an obligation.",
+                    "<b>A convert who converted with his wife, the kethubah remains valid, since it is on this condition that he kept her as his wife.</b>  Similarly, a gentile couple who convert, could not have taken on the legal obligation for a ketubah when they were not Jews.  However, his remaining with his wife after their conversion does effect his obligation."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAbove in chapter four, mishnah ten, we learned that sons inherit their mothers ketuboth, above and beyond the inheritance they receive from their father.  This clause in the mishnah is called “ketubat benin dichrin” which is Aramaic for “the ketubah of male children”.  Our mishnah talks about situations in which a man had  two wives and either he died or both of the wives died.",
+                    "<b>If a man was married to two wives and died, the first wife takes precedence over the second, and the heirs of the first wife take precedence over the heirs of the second.</b>  If a man dies and leaves two wives, the first wife’s ketubah takes precedence over that of the second wife.  If after the first wife collects her ketubah not enough money remains to pay the second wife, she will not receive her full ketubah.  This is because the debt to the first wife was incurred before the debt to the second wife. If before they collect their ketubah, the wives die, the first wife’s heirs take the ketubah before the second wife’s heirs take theirs.",
+                    "<b>If he married a first wife and she died and then he married a second wife and he died, the second wife and her heirs take precedence over the heirs of the first wife.</b>  In this case the first wife dies while the husband is still alive, and he inherits her and her ketubah.  He then marries a second wife and he dies.  The first wife’s heirs want to now collect the ketubah (ketubat benin dichrin) from their mother, as I explained in the introduction.  The second wife, or if she subsequently dies, her heirs, want their ketubah.  The mishnah rules that the second wife or her heirs collect first because they are collecting a normal ketubah and they are like creditors who come to collect a debt.  In contrast the first wife’s inheritors are collecting an inheritance which they have received from their mother and the payment of debts always takes precedence over inheritance.  Therefore the second wife or her heirs receives their ketubah and only if enough money remains will the first wife’s heirs receive their ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous mishnah we began to learn some rules about the “ketubath benin dichrin” which is the clause in the ketubah which states that sons inherit their mother’s ketubah above and beyond their split in their father’s inheritance.  Our mishnah teaches that this is only so when there is enough for there to be an inheritance of at least one denar after all of the “ketuboth benin dichrin” have been paid out.  The reason is that “ketubath benin dichrin” is an enactment of the Sages whereas inheritance laws are mandated by the Torah.  If we allowed the ketuboth benin dichrin to be collected and no inheritance to be split, than an enactment of the Sages would displace a law from the Torah.",
+                    "<b>If a man was married to two wives and they died, and subsequently he died, and the orphans [of one of the wives] claim their mother’s kethubah and there is only enough for the two kethuboth,[all the orphans] they divide it equally.</b>  Let us say Reuven is married to two women, Leah and Hannah.  Leah has a ketubah of 1000 zuz and Hannah has a ketubah of 100 zuz.  After having children, both women die, and Reuven inherits both ketuboth.  When Reuven dies, Leah’s children want to collect their ketubah.  The Mishnah teaches that if there is only enough to pay back both ketuboth, i.e. there is only 1100 in Reuven’s estate, then all of the money is split evenly.  There must be an inheritance, since it is a Toraitic law.",
+                    "<b>If there was a surplus of [at least] one dinar, these take their mother’s ketubah and these take their mothers ketubah.</b>  If in the above case when Reuven dies he leaves an estate of more than 1100, even if the estate is only 1101, Leah’s children take their mother’s ketubah of 1000, Hannah’s children receive 100 and the last denar is split evenly.",
+                    "<b>If the orphans [of one of the wives] says, “We are raising the estate of our father by a denar [more than the total amount of the kethuboth]”, in order that they can take their mother's kethubah, they are not listened to, rather the estate is evaluated by the court.</b>  As we can see from the above scenario, it is definitely in Leah’s children’s best interest that there be a surplus over the value of the two ketuboth.  The mishnah now states that they may not artificially raise the value of the inheritance, by adding a denar or more, in order to take their mother’s ketubah.  If the estate was worth 1100, they may not pitch in one denar in order to make the estate worth 1101, so that they could take 1000.  If they try to do so they will be denied and the inheritance will be split evenly."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of the previous mishnah, which dealt with ketuboth benin dichrin.  As we learned yesterday, ketuboth benin dichrin may not be collected if by there collection there would remain no money for the inheritance.",
+                    "<b>If there was property that would soon belong to the estate, it is not [regarded] as [property held] in possession.</b>  If there was not enough in the father’s estate to cover both “ketuboth benin dichrin”, the mothers’ ketuboth that the sons wish to inherit, then the inheritance is split evenly between all of the sons.  Our mishnah teaches that the estate is not considered to include property that is not currently in its possession.  This refers to an inheritance that will soon fall to the estate, for instance from the grandfather, or money that the father had loaned to others and had not yet been collected. Although this money will too eventually be divided up between the heirs, since it is not currently available, and indeed there is always the possibility that the money will never come to the estate, it is not considered into the equation.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: even if there was movable property it is not regarded unless there was real estate worth one denar more than [the total amount of] the two kethuboth.</b>  Rabbi Shimon says that the extra denar which must exist in order for the ketuboth benin dichrin to be collected must be in land and cannot be in movable property."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a man who married three women at the same time, and gave one of them a ketubah worth one maneh (100 zuz), the second a ketubah worth 200 and the third a ketubah worth 300.  When he dies, and does not leave enough to cover all three, the question is how do they divide up his estate.\nI am explaining this mishnah according to Albeck’s explanation, who uses R. Saadiah Gaon’s explanation to the mishnah as his basis.  The Talmud offers a different, more complicated explanation.",
+                    "The general rule is that any maneh (100 zuz) that is “responsible” for all three ketuboth, they divide equally.  In our case, 100 zuz is “responsible” for all three, because all three have at least one maneh of a ketubah. Any maneh that is not responsible for all of the ketuboth is divided according to the percentage that they deserve from the total amount of ketubah money the man owes.  In our case the total amount is 600 zuz; the first woman owns 1/6, the second 1/3 and the third 1/2.  This shall be illustrated as we proceed.",
+                    "<b>If a man who was married to three wives died, and the kethubah of one was a maneh, and of the other two hundred zuz, and of the third three hundred zuz and the estate [was worth] only one maneh they divide it equally.</b>  If the estate was worth only one maneh, each woman has an equal right to this maneh.  This is because the maneh is “responsible” for all three ketuboth.  Therefore they divide it equally.",
+                    "<b>If the estate [was worth] two hundred zuz [the woman whose ketubah] is a maneh receives fifty zuz [and the woman whose ketubah] was two hundred and [the woman whose ketubah] was three hundred [receive each] three gold denarii (=seventy-five.</b>  If the estate was worth 200, the first maneh is divided equally, as above.  The second maneh is not “responsible” for all three ketuboth, hence it is not divided equally but rather by percentages.  The first woman takes 1/6 of 100, leaving her with a total of 50 zuz.  There is now 150 zuz left, all of which is subject to the ketuboth of the second and third widows.  Therefore it is divided equally, both women taking 75 zuz.",
+                    "<b>If the estate [was worth] three hundred zuz, [the woman whose ketubah] was a maneh receives fifty zuz  and [the woman whose ketubah] was two hundred [receives] a maneh  and [the woman whose ketubah] was worth three hundred [receives] six gold denarii (=one hundred and fifty.</b>  In this case all three divide according to their percentages.  The first woman takes 1/6 which is 50 zuz, the second woman takes 1/3 which is 100 zuz, and the third woman takes 150 zuz, which is 1/2.  In such a scenario, each woman takes one-half of her ketubah.  [Note that this division seems to work according to a different system from the previous two clauses.]",
+                    "<b>Similarly, if three persons contributed to a joint fund and the fund lost or gained they share in the same manner.</b>  If three or more people invest together, each investing a different percentage, when they divide up the profits or losses, they are divided in the same manner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned of a case where a husband married several women at the same time, each having a ketubah of a different size.  In today’s mishnah we learn about the case of several women who were married to one man, but at different times.",
+                    "<b>If a man who was married to four wives died, his first wife takes precedence over the second, the second over the third and the third over the fourth.</b>  This section’s halakhah is basically the same as that which we learned in mishnah one.  It is brought here as an introduction to the rest of the mishnah.",
+                    "<b>The first must take an oath to the second, the second to the third, and the third to the fourth, and the fourth recovers payment without an oath. Ben Nannus says:  Should she be rewarded because she is the last? She too may not exact payment except by an oath.</b>  Each wife must take an oath to the subsequent wife that she did not already take her ketubah.  The subsequent wives are concerned lest there not remain enough money to collect their own ketuboth and hence they have a right to make the previous wives swear.  However, the fourth wife does not need to take an oath.  Of course, if there are inheritors she needs to take an oath in any case, as we learned in 8:9. According to Ben Nannus, even the fourth wife must take an oath.  The Talmud explains that this oath would be significant if it turns out that one of the fields that one of the first wives collected for her ketubah did not really belong to the husband and therefore was taken away from the wife who had collected it.  In such a case the wife who had received that field would want to collect from the fourth wife but she can’t because the fourth wife is not obligated to give up property that she had already received.  However, the oath ensures the previous wife that at least the fourth wife did not collect illegitimately.",
+                    "<b>If all were issued on the same day then the woman [whose kethubah] preceded that of the other, even if only by one hour, gets [her ketubah first]. And so it was the custom in Jerusalem to write the hours.</b>  If all ketuboth were issued on the same day, then the precedence can be determined by the hour written into the ketubah.  The mishnah teaches that this indeed was the custom in Jerusalem.  Today we don’t write hours into ketuboth.  Then again, men can no longer marry two wives!",
+                    "<b>If all kethuboth were issued at the same hour and the estate is worth no more than a maneh, they divide it equally.</b>  If all of the ketuboth were issued during the same hour, then the halakhah is as it was in mishnah four.  If there is only one maneh, they all share it equally."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with cases where multiple parties are attempting to collect a debt.",
+                    "<b>If a man who was married to two wives sold his field, and the first wife wrote to the buyer, “I have no claim whatsoever upon you”, the second wife may take [the field] away from the buyer, and the first wife from the second, and the buyer from the first wife; and so they go on in turn until they arrange a compromise between them. The same law applies also to a creditor and to a woman creditor.</b> In this case a man marries two women, but not simultaneously.  At this point all of his property has a lien on it from the two ketuboth.  Later he sells a field to a buyer, who gets the first wife to promise him that should her husband die, she will not collect that field as her ketubah.  Then the husband dies and cannot repay either ketubah.  The first wife cannot claim the field from the purchaser, because she relinquished that right.  However, the second wife can collect from the purchaser (she did not relinquish any rights) and then the first wife can collect from the second wife, because her ketubah takes precedence.  Then the buyer can take back the field from the first wife, because she relinquished her claim on that field, at which point the second wife can again claim from the purchaser.  This process will continue in circles until they come up with a compromise. The same is true with the case of a creditor, a borrower and two purchasers. A borrower has two fields and sells them to two different people, and the value of the each field is equal to the value of the debt.  Then the creditor writes to the second purchaser that he will not collect from that field. If the borrower defaults he may collect from the first purchaser, and the first purchaser may collect from the second purchaser, from whom the creditor may collect.  On and on this process would go until they reach a compromise. The same would be true for a woman creditor, which means a woman whose husband owes her her ketubah.  This is the same case as above.  The husband sells two fields to two different people and the wife writes to the second one that she would not collect from his field.  She may then collect from the first field, the first purchaser may collect from the second and the second from the wife."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the following mishnah deal with the rights of a widow to continue to live on her husband’s estate.",
+                    "<b>A widow is to be maintained out of the estate of [her husband's] orphans [and], her handiwork belongs to them but it is not their obligation to bury her. Her heirs, who inherit her ketubah, are obligated to bury her.</b> In mishnah 4:12 we learned that one of the stipulations written into every woman’s ketubah is that if she becomes a widow she may continue to reside on her husband’s estate and be supported by the inheritance that he left for his children (be they her children or not).  Our mishnah adds that since these heirs are supporting her, any handiwork that she produces belongs to them.  This is the same arrangement that would have existed while her husband was alive; she received guaranteed support and in return anything she made belonged to him. However, unlike her husband who was obligated to pay for her burial, the heirs who are supporting the widow are not obligated to do so. The difference is that these heirs will not (necessarily) inherit from her, whereas her husband did inherit from her.  Her heirs (either her father or her children from another marriage) are responsible for her burial.  The underlying reasoning behind this makes some sense; the person who will benefit financially from the estate of the deceased is responsible for the burial."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we learned yesterday, a widow is entitled to receive maintenance from her husband’s estate.  Our mishnah discusses when a widow is allowed to sell her husband’s property in order to obtain money with which to support herself or in order to collect her ketubah.",
+                    "<b>A widow, whether [her husband died] after betrothal or after marriage may sell [her husband's estate] without [permission from] a court.</b>  According to the first opinion in the mishnah, a widow may sell her deceased husband’s property whether she was widowed after she had been fully married, in which case she sells the property in order to pay for her maintenance or collect her ketubah, or whether she was widowed after betrothal but before marriage, in which case she sells solely to collect her ketubah.  In either case she may sell this property without the sanction of the court.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: [If her husband died] after marriage she may sell without [permission from] a court, but if after betrothal, she may not sell except with [permission from] a court, since she is not entitled to maintenance, and anyone who is not entitled to maintenance may not sell except with [permission from] a court.</b>  Rabbi Shimon makes a distinction between a widow who had been married and one who had only been betrothed.  The former may sell without the court’s permission, for she cannot wait each time to receive the court’s permission to sell in order to collect her maintenance.  However, since the betrothed woman does not receive maintenance payments from her husband, she may not sell her husband’s property without permission from the court.  Only those who are selling in order to receive money for maintenance can sell without a court.  For a widow to have to wait for the court’s permission every time she wishes to sell something in order to buy food or clothing would indeed be too troublesome.  Therefore the widow who is collecting maintenance, i.e. one who was already married, does not need the court’s permission.  In contrast, collecting the ketubah is a one time occurrence and it is not such great trouble for the widow to come to the court once to sell property from which to collect her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah is a continuation of Rabbi Shimon’s statement from yesterday’s mishnah.  Rabbi Shimon limited the ability of a woman to sell her husband’s estate without permission from a court.\nThe remainder of the mishnah discusses other situations where a woman might have to sell her husband’s property in order to collect her ketubah or to provide maintenance for herself.",
+                    "<b>[A widow who] sold her ketubah or part of it; or pledged her ketubah or part of it; or gave it away to someone else or part of it, may not sell [her husband’s property] in order to receive the remainder of her ketubah except with [the permission of] a court.</b>  Rabbi Shimon holds that if in some way a woman has used up part of her ketubah, either by selling or giving it or part of it away, or by using it as collateral for a loan, she may not sell her husband’s property in order to collect the remainder without the permission of a court.  This is because Rabbi Shimon holds that a woman who has already sold, given away or pledged even part of her ketubah, no longer receives maintenance from her husband’s estate and anyone who does not receive maintenance from her husband’s estate cannot sell except with the permission of a court.",
+                    "<b>But the Sages say: she may sell [the land pledged for her kethubah] even in four or five installments.  And [meanwhile] she may sell [of her husband’s estate to provide] for her maintenance without [the permission of] the court, and she writes, “I sold [the land to provide] for my maintenance”.</b>  The Sages hold that a woman can sell her husband’s property even in stages and that this does not cause her to lose her right to collect maintenance.  If after she has sold part of the estate to collect her ketubah, she wants to sell part of the estate to provide maintenance for herself, she should write in the document that she sold this to collect maintenance.  Then the proceeds of such a sale will not count as part of her ketubah.  Note that this gives her a great deal of leeway; she can sell most of the ketubah and still receive maintenance money.",
+                    "<b>A divorced woman must not sell [her husband’s property] except with [the permission of] the court.</b>  Although according to the Sages a widow may always sell her husband’s property in order to collect her ketubah, and she never needs the permission of a court, the divorcee always needs the permission of a court.  The reason why a widow does not have to appear before the court is that we assume that the husband would not have wanted his widow to have to do so, for it is somewhat embarrassing to have to go to court to get money to pay for basic needs.  However, a man who divorces his wife does not care if she is embarrassed to go to court.  Therefore, if she wishes to collect her ketubah, she needs the court’s permission."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a widow who when selling her field either overestimates or underestimates the value of the field.  The questions are, 1)  is she deemed to have received her ketubah; 2) is the sale valid.",
+                    "<b>If a widow whose ketubah was two hundred zuz sold [land] worth a maneh for two hundred zuz or [land] worth two hundred zuz for one maneh, she has received her ketubah.</b>  There are two cases mentioned in this section.  In both the widow is selling her husband’s land in order to collect her ketubah, which is worth 200 denar.  In the first case she sells a field that was worth 100 zuz (a maneh) for 200 denar.  Although her husband’s estate only lost land worth 100 zuz, since she received 200 denar, she has received her ketubah and does not receive anymore.  In the second case, she sells land worth 200 zuz for 100 zuz.  Since her husband’s estate sold off a field worth 200 zuz, it has paid off her ketubah, even though she only received 100.  In other words, the husband’s estate always gets the benefit of the doubt.",
+                    "<b>If her kethubah was one maneh, and she sold [land] worth a maneh and a denar’ for one maneh, her sale is void. Even if she says, “I will return the denar to the heirs”, her sale is void. Rabban Shimon ben Gamaliel says: her sale is always valid unless there was so much land there as to allow her to leave a field of nine kab, and from a garden an area of half a kab, or, according to Rabbi Akiba, a quarter of a kab.</b>  If she sells land worth more than her ketubah, the sale is invalid. This land is not hers and she only had permission to sell up to the value of her ketubah.  Even if she says that she will pay back the extra denar to her husband’s inheritors, she is not allowed to do, if the inheritors want back their land. Rabbi Shimon disagrees and says that the sale is only nullified if the extra amount sold would have left the inheritors with a field in which nine kab of seed can be planted, about 3750 square amot (a little over 60 x 60 amot).  If it was a garden of vegetables, the size is smaller, about 208 square amot or 104 square amot according to Rabbi Akiba.   If the size of the extra land sold is smaller than this, the sale is valid.",
+                    "<b>If her ketubah was four hundred zuz and she sold [land] to [three] persons, to each for one maneh, and to a fourth [she sold] what was worth a maneh and a denar for one maneh, [the sale] to the last person is void but [the sale] to all the others are valid.</b>  If her ketubah was 400 zuz, and she sold fields worth 100 to three different people and to the last person she sold a field worth 101, only the last sale is invalid.  Each sale is considered on its own merits, and it was only the last sale which went over the limit."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a court erred in the evaluation of property while selling it to pay for the widow’s ketubah or for her maintenance.",
+                    "<b>If an assessment of the judges was one sixth less, or one sixth more [than the actual value of the property] their sale is void. Rabban Shimon ben Gamaliel says: their sale is valid for, otherwise, of what advantage is the power of a court?</b>  If the assessment was either one sixth less or one sixth more than the real value of the property, the sale sanctioned by the court is nullified.  This is similar to the rule of fraud which we learned in Bava Metzia 4:3. In contrast, Rabban Shimon ben Gamaliel rules that there is no rule of “fraud” when a court sells.  Unlike individuals who sell, their sale may be invalidated if they over or under priced the object by more than one sixth.  This idea of Rabban Shimon ben Gamaliel is an idea that he brings up in several places.  Basically, the respect for the court is a more important value than the fact that the court actually sold the field for the wrong price.",
+                    "<b>But if they made a bill for inspection, their sale is valid even if they sold for two hundred zuz what was worth one maneh or for one maneh what was worth two hundred zuz.</b>  If the court made out what is called a “bill for inspection” then even if they over or under sold by more than one sixth, the sale is valid, even according to the opinion in section one.  A bill of inspection is a document that announces that a court will be selling a certain piece of land to pay off a debt.  This will allow others to come and inspect the land and if the land is still under or over sold, the court at least has gone through the proper process."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of our chapter deals with cases where a marriage was prohibited or was ended by the wife’s refusal of the marriage or by her being found to be an aylonit.  To remind ourselves, a girl who is married off by her brothers or mother when she is a minor may refuse the marriage when she becomes of majority age.\nAn aylonit is a woman who never reaches puberty.  Categorically she cannot have children (a woman who can have children cannot be called an aylonit).  In both of these cases the marriage is annulled.",
+                    "<b>[A minor] who refused her husband, a secondary incest prohibition, or an aylonit is not entitled to a ketubah or to the usufruct [of her dowry] or to maintenance, or to the worn-out articles [of her dowry]. If from the outset he had married on the understanding that she is an aylonit she is entitled to a ketubah.</b>  The rule in all of these cases is that the woman does not receive a ketubah, nor is the husband liable to pay for her maintenance, nor does she receive the usufruct from her dowry which he used while they were married, nor does she receive compensation for things that she brought into her marriage which her husband has used up.  In other words she gets no financial benefits from her husband that would accrue to her by being married to him, nor does he does have to return to her any benefits that he received during the marriage. The girl who refused the marriage loses her benefits because by refusing the marriage she is in essence annulling it. The aylonit loses her benefits because her marriage is considered to be mistaken.  That is to say, since the man didn’t know that she was an aylonit and had he known he would not have married her, the marriage is annulled.  That is why in the next section the mishnah states that had he married her knowing that she was an aylonit, he is obligated to give her a ketubah. The secondary incest prohibitions (see Yevamot 2:4) do not receive a ketubah because the Sages fine them for not having observed the laws of incest.  Below we shall see that these fines exist only for those who transgress rabbinic marital prohibitions but not Biblical ones.",
+                    "<b>A widow who was married to a high priest, a divorced woman or a halutzah who was married to a regular priest, a mamzereth or a netinah who was married to an Israelite, or the daughter of an Israelite who was married to a Natin or a mamzer is entitled to a ketubah.</b>  The prohibitions in this mishnah are called “prohibitions of holiness” in Yevamoth 2:4.  Even though all of these marriages were prohibited, the women still receive their ketuboth, and according to the Talmud they also receive all of the other benefits listed in this mishnah. What is seemingly strange here is that although the prohibitions in this section are from the Torah and those in the previous section of the mishnah are only rabbinic prohibitions, in these latter cases the woman is not fined whereas in the former cases she was.  The answer is that the rabbis felt the need to strengthen their own prohibitions with penalties; a woman who marries a man prohibited to her only through rabbinic law does not receive benefits.  Hence she will not agree to be married in such a case.  In contrast, Biblical prohibitions are sufficiently strong to stand on their own, without additional sanctions.  Hence, these women do receive the benefits."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a widow who already had a daughter married a man and cut a deal with him that he provide food and clothing for this daughter for five years.",
+                    "<b>If a man married a woman and she cut a deal with him that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years.</b>  Since he promised to maintain her for five years, he is obligated to do so, no matter what the circumstances, as we shall see below.",
+                    "<b>If she was [subsequently] married to another man and cut a deal with him [as well] that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. The first husband may not plead, “If she will come to me I will maintain her”, rather he must send her maintenance to her at the place where her mother [lives]. Similarly, the two husbands cannot plead, “We will maintain her jointly”, but one must maintain her and the other give her the cost of her maintenance.</b>  If this woman is divorced from this husband and goes and gets married again, and then cuts a deal with the new husband that he should maintain the daughter for five years, the first husband is still obligated, even though the daughter will now receive maintenance from the second husband. The first husband may not say that he will maintain her only if she comes back to live with him.  Even though the first husband intended to maintain her so that he could be married to her mother, he is still obligated.  If necessary he must send her maintenance money to wherever she may be. Finally, the two husbands cannot split the costs of the daughter’s maintenance.  Rather each one must bear the full costs; one provides the actual food and clothing and another provides the monetary equivalent."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the girl whose mother’s husband or husbands promised to support her for five years.",
+                    "<b>If she married her husband must supply her with maintenance and they give her the cost of her maintenance.</b>  If the daughter, who is receiving maintenance from her mother’s husbands, should marry, her husband is obligated to pay for her maintenance, as are husbands in all cases.  Nevertheless, this does not relieve her mother’s husbands from their obligations.  Rather her own husband gives her the food and clothing and other things that she requires and her mother’s husbands each pay her the equivalent value of her maintenance.",
+                    "<b>If they die, their daughters are maintained out of their free assets only but she must be maintained even out of assigned property, because she is like a creditor.</b>  If her mother’s husbands die, there may arise a situation where she is competing with his daughters for maintenance.  [If there are sons, daughters do not inherit but rather are maintained from their father’s estate.]  In such a situation, their own daughters receive maintenance only from free assets, property actually in possession of the estate.  This is the general rule for those maintained by an estate; they do not repossess property from those to whom the estate holder gave or sold property.  In contrast, the husbands actually have a debt to the other daughter, the one with whose mother they cut a deal.  Therefore, she may take her maintenance money even from assigned property, property which was sold or given away after the marriage or her mother.  Since she is a creditor, she collects from the estate in the same manner as do all creditors.",
+                    "<b>Clever men used to write, “On condition that I shall maintain your daughter for five years while you are with me”.</b>  By now we have seen that if a man cuts such a deal, he has an absolute debt to this daughter, one which is not mitigated by divorce or his wife’s death, his death or by the daughter’s marriage.  Therefore, clever husbands would limit the original stipulation, promising to feed the daughter only as long as the mother was with him.  If he wrote the stipulation in such a manner, if he died, or she died or he divorced her, he would no longer be liable."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA widow who has not claimed her ketubah is maintained from the estate of her husband.  Our mishnah deals with the question of whether or not the widow needs to be in her husband’s house to receive her maintenance from her husband’s inheritors.",
+                    "<b>A widow who says, “I do not want to move from my husband’s house”, the heirs cannot tell her, “Go to your father’s house and we will maintain you”, rather they must maintain her in her husband’s house and they give her a residence according to her honor.</b>  A widow has a right to remain in her husband’s house and receive her maintenance there. The inheritors cannot ask her to leave, even if they promise to provide her with maintenance somewhere else.  Furthermore, they must provide for her at the same level that she received while her husband was alive. If her husband lived the lifestyle of the rich and famous, she may continue to do so, even if it eats into his children’s inheritance.  She must live in a proper part of her husband’s house and may not be put into lesser attractive quarters.",
+                    "<b>If she said, “I have no desire to move from my father’s house”, the heirs can say to her, “If you stay with us you will have your maintenance, but if you do not stay with us you will receive no maintenance”.</b>  However, the widow does not have the right to force the heirs to give her maintenance money elsewhere.  If she wishes to live in her father’s house, the inheritors can respond that she will only receive maintenance in her former husband’s house.",
+                    "<b>If she claimed [that she didn’t want to live there] because she is young and they are young, they must maintain her while she lives in the house of her father.</b>  The mishnah now mentions the one exception to this preceding rule.  If she is young and they are young, she may not want to live there for fear of impropriety.  It may even be that she may not be that different from them in age.  If she makes such a claim, she may receive her maintenance money in her father’s home."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of this chapter deals with how long a widow has to collect her ketubah.  As we shall see, this depends on whether she lives in her father’s house or remains in her husband’s house.",
+                    "<b>As long as she lives in her father’s house she may collect her kethubah at any time. As long as she lives in her husband’s house she may recover her ketubah, only within twenty-five years, because in the course of twenty-five years she has sufficient opportunities to give favors equal [in value to the amount of] her ketubah, the words of Rabbi Meir who spoke in the name of Rabban Shimon ben Gamaliel.</b>  According to Rabbi Meir, if a widow returns to live in her father’s house she may collect her ketubah from her husband’s inheritors even after 25 years.  However, if she remains in her husband’s home, if she doesn’t collect the ketubah within twenty-five years, she forfeits it.  The reason given is that in twenty-five years it can be assumed that she gave away to friends and neighbors property equal to the ketubah.  Since this is technically not her money to give away, she loses her ketubah.  In any case we should note that twenty-five years is quite a long time.  Assumedly, a young widow who intended to remarry would have left her previous husband’s home within the twenty-five years in any case.   Furthermore, if she requests the ketubah in the twenty-fourth year, she receives the whole thing, even though she may have spent 24 years giving little things away to friends.  In the end, this mishnah strikes me as quite generous to the widow.",
+                    "<b>The Sages say:  as long as she lives in her husband’s house she may collect her ketubah at any time. As long as she lives in her father’s house she may collect her ketubah only within twenty-five years.</b>  The Sages posit an opposite system.  According to them, the widow loses her ketubah after twenty-five years, not because we assume that she has given it away, but rather because after twenty-five years we can assume that she has “forgiven” the ketubah to her husband’s inheritors.  Therefore, if she remains at her husband’s home she may always later decide to leave and collect her ketubah.  The reason that she didn’t ask for her ketubah earlier is that since she was living with the inheritors she may have been embarrassed to ask them.  In contrast, if she lives at her father’s home, she has no excuse for not asking for it within twenty-five years, and hence after such a long time, the ketubah is considered to have been forgiven.  Again, the important thing to realize is that which is unstated:  a widow always has 25 years in which to collect her ketubah, no matter where she lives.",
+                    "<b>If [the widow] died, her heirs must mention her ketubah within twenty-five years.</b>  Although the widow herself sometimes has more than 25 years in which to collect the ketubah, should she die before she collects her ketubah, her inheritors must always stake a claim within this time.  Some interpret this as 25 years within the death of the husband and some say it refers to 25 years from the death of the wife."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter thirteen of Ketuboth is organized differently from the other chapters of Ketuboth, or for that matter, differently from most of the Mishnah.  Instead of being organized topically, it is organized mostly according to the sayings of two judges who lived in Jerusalem during the Second Temple period:  Admon and Hanan ben Avishalom.  The mishnah calls them “judges of fines”; they were probably civil judges.\nThe first mishnah concerns a wife whose husband has gone abroad and did not leave her sufficient money to provide for her maintenance.  The wife then approaches the court, asking permission to sell the husband’s property in order to provide maintenance for herself. It is assumed by all that she must take an oath when he returns, that she used the proceeds for her maintenance, and that she has not kept anything for other use.  Alternatively, if her husband claims that he did leave her with provisions, she might taken an oath that he did not.  The question is, must she also take an oath before she sells his property, that he did not leave her with anything.",
+                    "<b>There were two judges of fines in Jerusalem, Admon and Hanan ben Avishalom. Hanan stated two rulings and Admon stated seven.</b>  This section introduces the rest of the chapter.  We shall see that the two things that Hanan says were both disputed by a group called “the sons of the high priest”.  Assumedly, this was a priestly court, whose center was the Temple.  Admon was disputed by “the sages” in all seven things that he said.  This gives us an opportunity to realize why these traditions and not others by Admon or Hanan were preserved. These were the issues upon which there were debates.",
+                    "<b>If a man went to a country beyond the sea and his wife claimed maintenance: Hanan says: she must take an oath at the end but not at the beginning. The sons of the high priests differed from him and ruled that she must take an oath both at the beginning and at the end.</b>  According to Hanan, the woman takes an oath only when her husband returns, but not when she initially sells his property.  In contrast, the sons of the high priests say that she must take an oath both at the beginning and at the end.  Note, that all agree that she may sell his property, for according to the marriage contract, he owes her maintenance.  The only question is, when must she swear.",
+                    "<b>Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well; she need take an oath only at the end.</b>  The final section of this mishnah is attributed to later sages, ones that lived after the destruction of the Temple.   Rabbi Dosa ben Harkinas agrees with the sons of the high priests, but the final word is given to Rabbi Yohanan ben Zakai who agrees with Hanan."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe format of this mishnah is identical to yesterday’s mishnah.  The subject is whether or not a person who provided out of his own pocket for a woman whose husband went overseas without leaving her with maintenance can demand his money back from the husband.",
+                    "<b>If a man went to a country beyond the sea and someone came forward and financially supported his wife, Hanan says: he lost his money.</b>  According to Hanan, the person who financially supported the wife cannot recover his money, since there was no promise from the husband that he would repay him, nor was there any indication from the woman that she was receiving his help as a loan.  He helped her out of the goodness of his own heart, but this does not give him the right to recover his expenses.",
+                    "<b>The sons of the high priests differed from him and said: let him take an oath as to how much he spent and recover it.</b>  The sons of the high priests rule that the man can take an oath when the husband returns and recover what he spent.  This is probably because the husband neglected the basic responsibility for providing for his wife.  He should not, therefore, benefit from the other man’s generosity.  Furthermore, we might assume that the man did not provide for her as a gift but rather assumed that he would recover his money.",
+                    "<b>Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well [the man] put his money on the horn of a deer.</b>  Again, Rabbi Dosa ben Harkinas agrees with the sons of the high priests.  Rabbi Yohanan ben Zakkai uses some colorful language to express his agreement with Hanan.  The provider has “put his money on the horn of a deer”.  Just as a deer will run away and be hard to catch, so too the provider has made his money hard to recover."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah now begins to list Admon’s rulings.  You will note that instead of the “sons of the high priests” or R. Yohanan ben Zakkai, in these mishnayoth R. Gamaliel is the respondent.\nThe first ruling deals with a situation in which a man dies and does not leave an estate large enough for his sons to inherit and his daughters to be maintained.  Note that we learned this mishnah already in Bava Batra 9:1.",
+                    "<b>Admon said seven [rulings]:<br>If a man dies and leaves sons and daughters, if the estate is large, the sons inherit it and the daughters are maintained [from it].</b>  According to Jewish inheritance law, daughters do not inherit if there are sons.  According to a mandatory stipulation written in every ketubah (see Ketuboth 4:11), girls are provided for by the man’s inheritance until they reach a certain age, or are married.  If the estate is sufficient, then both of these rules can be fulfilled and there is no problem.",
+                    "<b>And if the estate is small, the daughters are maintained from it, and the sons can go begging. Admon said, “Just because I’m a male I lose out!” Rabban Gamaliel said; I agree with the words of Admon.</b>  If, however, there was not enough property, the daughters maintenance takes precedence over the sons inheritance.  In such a case the sons will have to beg at people’s doors.  In what might seem like an ironic statement to some women reading this mishnah, Admon complains that one should not lose out just because he is male.  It is not entirely clear from the mishnah itself what Admon thinks the halakhah should be.  In any case, Rabban Gamaliel agrees with Admon.  We should note that the accepted halakhah is against Admon."
+                ],
+                [
+                    "<b>If he claims from his neighbor jars of oil, and he admits [his claim to the empty] jars, Admon says, since he admits to him a portion of the claim, he must swear. But the Sages say: the admission is not of the same kind as the claim.<br>Rabban Gamaliel said:  I agree with the words of Admon.</b><br>In chapter six of Shevuoth we learned that one who admits to part of a debt, must take an oath that he does not owe the rest.  Our mishnah deals with the case where Reuven claimed that Shimon owed him jars of oil and Shimon admitted only that he owes empty jars.  The question is, is this a case of partial admission.  The same mishnah was brought in Shevuoth 6:3.<br>In this scenario Reuven claimed that Shimon owed him jars of oil.  Shimon admitted that he owed Reuven jars but denied that he owed the oil.  According to Admon, an early Sage, this is considered a partial admission to the claim:  Reuven claimed jars and oil and Shimon admitted only to the jars but denied the oil.  Therefore Shimon must swear that he doesn’t owe the oil.  The other Sages who disagree with Admon say that Reuven really only claimed oil.  The fact that Reuven said “jars of oil” was in order to express the amount of oil that he was claiming from Shimon.  Since the claim and the admission were of different kinds, Shimon does not swear.  Rabban Gamaliel says that he agrees with Admon."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the case of a father-in-law who at the time of betrothal promised to give his prospective son-in-law money and then reneged on his promise, before the marriage to his daughter.  From the mishnah it is not entirely clear why he reneges, or whether he just cannot afford to pay the promised sum.  The question is, what happens to the daughter in this case if the son-in-law does not want to marry her until the father gives him the money.\nWe can see here in this mishnah a reflection where marriage choice was often tied to economic matters.  Indeed, this was typically the situation in most Jewish marriages, and probably in most non-Jewish marriages as well, until modern times.  This is not to say that attraction between the couple was not a factor at all; just that it was probably not the primary factor.",
+                    "<b>If a man promised a money to his [prospective] son-in-law and then defaulted, [his daughter] shall sit until her hair turns white.</b>  In this situation, the father has reneged on the money, but the girl is already betrothed to the man.  She cannot marry anyone else without first receiving a get.  According to the first opinion, the son-in-law can effectively hold the girl hostage as a betrothed woman, until the father-in-law pays him the promised money.  This is certainly a grave situation for her, much worse than not being married at all.",
+                    "<b>Admon says:  She may say, “Had I myself promised the sum I would sit until my hair turns white, but now that my father has promised it, what can I do? Either marry me or set me free.” Rabban Gamaliel said:  I agree with the words of Admon.</b>  Admon holds that since it is not the girls fault herself, she can force the husband to either marry her or divorce her so that she may marry others.  If she herself had promised the money, the husband could force her to remain betrothed and not married or divorced.  However, since the father made the promise, why should she suffer.  Again, Rabban Gamaliel agrees with Admon."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe fourth ruling stated by Admon is not connected at all to the issue of marriage, but rather has to deal with a person who signed on another person’s deed to a piece of land but later claims that the land is actually his own.  Note that in this and the following mishnayoth, Admon disputes with the Sages and that Rabban Gamaliel is absent.  It seems that this is a second collection of Admon’s sayings, joined by the editors of the Mishnah to the first.",
+                    "<b>If a man contests [the ownership of] a field and he has signed as a witness on [its deed of sale], Admon says:  He can say, “[Litigation with] the second is easier for me, since the first is a more difficult person than he”. But the Sages say:  He lost his right.</b>  In this case Reuven claims that a piece of land that Shimon possesses is actually his.  Shimon proves that the land is his by showing a sale document on which Reuven is signed as a witness.  The deed says that Shimon bought the land from Levi.  Shimon says that Reuven’s signature is de facto proof that he admits that the land is Shimon’s. According to Admon, Reuven may claim that he signed on the deed because he preferred to claim the land from Shimon than claim it from Levi.  His signature on the deed is therefore not proof that he has admitted that the land belongs to Shimon.  He can still bring other proof that the land belongs to him. The Sages disagree and state that the signature is proof of such an admission and therefore even if Reuven brings proof that the land actually belongs to him, he cannot reclaim it.",
+                    "<b>If [the protester] made it a boundary mark [when selling an adjacent piece of land to] another person he has lost his right [to protest].</b>  In this cases, Reuven again claims that a piece of land that Shimon possesses actually belongs to him.  However, Shimon brings a deed of sale for another piece of land, in which Reuven used the piece of land under dispute as a border marker for the property being sold.  Reuven would not have used this piece of land as a border marker had he thought the land belonged to him himself.  Since in this case Reuven cannot say he did so because litigation with the second is easier, he has lost his right to make a claim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAnother dispute between the Sages and Admon.",
+                    "<b>If a man went to a country beyond the sea and [in his absence] the path to his field was lost, Admon ruled: let him walk [to his field] by the shortest way. But the Sages say: let him purchase a path for himself even if it costs him a hundred maneh or let him fly through the air.</b> A man owns a path that goes to his field through other fields. When the man returns from having gone abroad, the path has been overgrown (for no one was there to take care of it) and it is no longer distinguishable from the remainder of the field.  Admon says that he may walk through the shortest path available to get to his field.  The owner of the field through which he walks must allow him to use this ground.  However, he can only take the shortest path, since that is the least damaging. The Sages say that he must purchase a path from the owner of the field through which he wants to walk, even if that owner will only sell it to him for a hundred maneh (10,000 zuz, an exaggerated amount).  His only alternative is to fly through the air to get to his field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the scenario in this mishnah, Reuven takes out a document that says that Shimon owes him money. Shimon claims that he paid back the debt, but that he lost his receipt.  The mishnah then discusses a possible clue that Shimon might bring to prove that he already paid Reuven back.  Again, Admon and the Sages disagree.",
+                    "<b>If a man produced a debt document against another, and the latter produced [a deed of sale showing] that the former had sold him a field,  Admon ruled: [The other] can say, had I owed you [anything] you should have been paid pack when you sold me the field”. But the Sages say: This [seller] was clever, since he may have sold him the land in order to be able to take it from him as a pledge.</b> In this case, Reuven takes out a document which states that Shimon owes him money.  In response, Shimon takes out a sale document which shows that Reuven sold him a field.  Shimon says the fact that Reuven sold him a field and collected money from him, proves that Reuven didn’t believe that Shimon still owed him money.  Had Reuven thought that Shimon owed him money, he should have taken out the debt document then and taken the money and not given him the field.  Admon rules that Shimon’s words are accepted and that he does not have to repay the debt. However, the Sages rule that Reuven was clever.  He may have sold Shimon the land so that later if Shimon defaulted on the debt, Reuven would be able to collect the land.  In other words, the fact that Reuven sold him the land does not mean that Reuven didn't think that Shimon owed him money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the last teaching of Admon.  It concerns two people who each have a document of debt from the other.",
+                    "<b>If two men produced debt documents against one another, Admon says; [the holder of the later document can say to the other,] “Had I owed you [any money] how is it that you borrowed from me?” But the Sages say: This one collects his debt and this one collects his debt.</b> In this case Reuven has a document saying that Shimon borrowed from him, and Shimon has a later document that says that Reuven borrowed from him.  Shimon claims that he already paid Reuven back, but that he lost his receipt. According to Admon, Shimon says that if he really owed money to Reuven, how come Reuven did not just collect his debt, and instead borrowed money from him.  Since, according to Admon, this is not logical, it must be that Shimon did not owe Reuven money when Reuven borrowed.  Therefore, Shimon collects his debt and Reuven does not collect his. The Sages say that nevertheless, since both men have documents of debt, they can both collect."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final two mishnayoth of Ketuboth deal mostly with a husband (and in the next mishnah) a wife’s ability to force the other spouse to change residences.\nOur mishnah presents limitations on when a husband is allowed to force his wife to move.  Note that if both parties agree to the move, there is no problem.  The mishnah only discusses cases where one party does not want to move.\nWe should also note that when the mishnah mentions “force” it does not mean that the husband can physically force his wife to move.  It means that if she disagrees, he may divorce her without paying her the ketubah.  The Mishnah never sanctions physical force of a wife.  The consequences of non-compliance are always economic.",
+                    "<b>[The following regions are regarded as] three countries in respect of marriage:   Judaea, Transjordan and Galilee.</b>  The mishnah divides the land of Israel into three parts: Judea, the other side of the Jordan river (Transjordan) and the northern region the Galilee.  This separation is important for issues of marriage because, as we shall see, a husband can never force his wife to move from one region to another, but within the same region he can sometimes force her to move with him.",
+                    "<b>[A husband] may not take out [his wife with him] from one town to another or from one city to an other. But within the same country he may take her out with him from one town into another town or from one city into an other city, but not from a town to a city nor from a city to a town.</b>  The husband cannot force his wife to move from one region to another, even from one town (small) to another town, or from one city (larger than a town) to another city.  However, within the same region he may force her to move from one type to the same type; from a town to a town or from a city to a city.  He may never force her to move from a town to a city, for she may like the intimacy of living in a small town.  Similarly, he may never force her to move from a city to a town, for she may prefer the hustle and bustle of the city.  The mishnah does not believe that either a city or a town is objectively better than the other; both have pluses and minuses.",
+                    "<b>[A man] may take out [his wife with him] from an inferior to a superior dwelling, but not from a superior to an inferior dwelling. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not even from an inferior dwelling to a superior dwelling, because the [change to a] superior dwelling tests.</b>  According to the first opinion, no woman should prefer to live in an inferior dwelling place.  In this case, we can objectively determine which is preferable and therefore the husband can force his wife to move. Rabban Shimon ben Gamaliel says that a superior dwelling place is not necessarily in every way better than an inferior one.  The superior dwelling “tests” the body. This means that any move may be harmful to one’s physical health, even to a better place.  Therefore, if the woman does not want to move, her husband cannot force her to do so. An alternative explanation for “tests” is that in a superior dwelling a woman will constantly have to check her appearance.  She may not want the pressure of having to always keep up appearance in front of the neighbors."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of Ketuboth deals with the important and moving problem of a couple, one of whom wants to make aliyah to Israel and one of whom does not.  The second subject with which this mishnah deals are cases in which a man married his wife in one place and divorced her in another.  The question is, with which coinage must he pay her ketubah.",
+                    "<b>Everyone may compel [their spouse]  to go up to the land of Israel, but none may compel [their spouse] to leave. Everyone may compel [their spouse]  to go up to Jerusalem, but none may compel [their spouse]  to leave. The same is true for both men and women and [slaves].</b>  If one of the members of the household, either the husband or the wife, wishes to move from outside of the land to the land of Israel, s/he may compel the other to join.  As I stated before, “compelling” does not imply physical compulsion.  Rather what it implies is that if the other party does not agree to go, there is a financial penalty.  If the wife wants to go and the husband does not, the wife may receive her ketubah; if the husband wants to go and the wife does not, the husband may divorce his wife without paying her the ketubah.  The opposite is true with regard to staying in the land of Israel.  Anyone can financially compel the other to stay. The same is true with regard to moving from outside of Jerusalem to Jerusalem.  Either party may force the other party to move up to Jerusalem, but neither may force the other to leave Jerusalem for other parts of Israel. Some versions of the mishnah read that even a slave has this right.  However, even according to these versions, a slave only has the right to prevent a move, but does not have the right to force his master to move to Israel or to Jerusalem. One may legitimately wonder whether these mishnayoth were issues of practice.  It seems to me more likely that this is the way that the rabbis express their values.  Rather than just stating that it aliyah is a mitzvah, or that it is at least an important value to move to Israel and to stay there, the rabbis express their values in concrete halakhah.  Values are important not just as values; they must also be manifested by our actions.  I realize that I am probably touching a nerve here.  Most people reading this do not live in Israel and yet probably feel that they do value the state of Israel.  The perennially asked question is “How can one be a Zionist and not live in Israel?”  I don’t have a particularly good answer for this tension, only that it is a choice that a person might make and with which s/he will have to live.  At least we should recognize that we do have a choice as to where we live.",
+                    "<b>If a man married a woman in the land of Israel and divorced her in the land of Israel, he must pay her [her ketubah] in the currency of the land of Israel. If he married a woman in the land of Israel and divorced her in Cappadocia he must pay her [her ketubah] in the currency of the land of Israel. If he married a woman in Cappadocia and divorced her in the land of Israel, he must a gain pay [her ketubah] in the currency of the land of Israel. Rabban Shimon ben Gamaliel says that he must pay her [her ketubah] in the Cappadocian currency.</b>  If a man marries and divorces in the land of Israel, he of course has to pay the ketubah using the coinage of the land of Israel.  The question arises if one of the actions occurs outside of the land.  If he marries her in the land of Israel, and divorces her in Cappadocia (the name of a land in Asia Minor), he must still pay the ketubah using the coinage of the land of Israel.  This is because the debt was incurred in the land of Israel.  If he marries her in Cappadocia and divorces her in Israel, there is a debate between Rabban Shimon ben Gamaliel and the anonymous opinion.  According to the anonymous opinion, he must pay the ketubah using Israeli coinage; according to Rabban Shimon ben Gamaliel he uses Cappadocian coinage.  The Babylonian and Palestinian Talmuds debate the explanation of this mishnah.  According to the Babylonian Talmud, Cappadocian coins are worth more.  Therefore, the one who holds that in this case he pays with Cappadocian coins (Rabban Shimon ben Gamaliel) holds that the ketubah is of toraitic origin and therefore must be paid with the higher coinage, which is also where the debt was incurred.  The one who holds that he pays with Israeli coins (the anyonymous opinion) holds that the ketubah is of rabbinic origin, and therefore he may pay with the lesser coins.  The Palestinian Talmud explains that Israeli coins are worth more; therefore Rabban Shimon ben Gamaliel holds that the ketubah is only of rabbinic origin and the other opinion holds that it is toraitic. All of the Sages agree that if he marries and divorces in Cappadocia, he pays the ketubah with Cappadocian coinage. Congratulations!  We have finished Ketuboth. It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tractate Ketuboth is an especially important tractate since many of the principles in it are found in many other places in the Mishnah.  In fact, since the seventeenth century it has been called “Shas Katan/Talmud Katan”, the “Little Talmud” for it contains many of the most important talmudic principles.  Your having learned it is therefore even more impressive.  May you have the strength and time to keep on learning Mishnah!  Tomorrow we begin Nedarim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כתובות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כתובות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Ketubot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Ketubot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Kiddushin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Kiddushin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..64437f1ec446f78429af7a3b44e4401f42438ed4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Kiddushin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,317 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Kiddushin",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה קידושין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Jewish marriage consists of two stages—betrothal and marriage.  In Hebrew the first stage is termed “kiddushin” in mishnaic Hebre and “erusin” in biblical Hebrew.  The second stage is termed “nisuin.”  At betrothal the couple become fully and legally connected to one another. The most important consequence is that a get would be required to end their betrothal.  Other consequences would include inheritance, breaking of vows and if he is a priest for his becoming impure in order to bury her.  Since the connection between the couple is created at the point of betrothal, the laws of betrothal are much more important in halakhah than are the laws of full marriage (nisuin).  ",
+            "Much of our tractate deals with how a woman becomes “mekudeshet”—betrothed—to a man.  Basically there are three ways to effect betrothal—money, document or sexual relations.  It seems quite clear that betrothal was nearly always affected through the use of money.  Today the ring given from the husband to the bride is the money used to affect betrothal.  ",
+            "The rabbis often attempt to learn these three means of betrothal from various verses in the Torah.  Without examining these midrashic attempts, we should note that the Torah provides little information as to how betrothal, or marriage for that matter, was contracted.  This is typical of the Torah’s laws—the Torah often skips the mundane, every day matters and legislates only the unusual.  There may be hints that money and sexual relations are involved in the marital process but their function in the Torah is unusual.  It was left for the rabbis to clarify exactly how betrothal was entered into.",
+            "Besides the laws of betrothal, there are other laws which are discussed at length in this tractate.  Since betrothal is a form of acquisition, whereby a husband acquires a wife, the Mishnah discusses how other things (slaves, animals, land etc.) are acquired.  While this chapter seems to consider women to be chattel (possessions), we should note that there are some key differences.  The acquisition of women is symbolic, since as we will learn, a woman can be acquired for a symbolic amount of money.  Secondly, everything else that a person acquires he may eventually sell.  A husband cannot sell his wife.  Nevertheless, we should admit that the mishnaic laws of marriage are not egalitarian—the man acquires a woman and the woman does not acquire a man.",
+            "The fourth chapter discusses laws of personal status, defining how genealogical ranks are passed down from generation to generation.  These laws begin with a mishnah which teaches that Judaism is passed through the mother.  When we learn these mishnayot we shall note their connection with betrothal, the main topic of the tractate.  ",
+            "I should note that throughout my commentary on kiddushin, I will intermittently use the words kiddushin and betrothal. Both refer to the same thing, the act by which a man betroths a woman.  I will not use the word kiddushin to refer to a couple that is already betrothed.  ",
+            "Good luck in learning Kiddushin!\n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first mishnah of Kiddushin teaches how a woman is “acquired” in marriage and how she “acquires” herself, that is to say, how she becomes free to marry another man.  The mishnah also teaches how a “yevamah” is “acquired.”  A “yevamah” is a woman whose husband has died without any children (see the intro to tractate Yevamoth).  According to the Torah she must either marry her husband’s brother or perform halitzah, the release from the obligation to her brother-in-law.",
+                    "<b>A woman is acquired in three ways and acquires herself in two: She is acquired by money, by document, or by intercourse. “By money”: (1) Bet Shammai says:  a denar or the equivalent of a denar; (2) Bet Hillel says: a perutah or the equivalent of a perutah. ( And how much is a perutah? ( An eighth of an Italian issar.</b>  A man can betroth his wife in any one of three ways.  The first is by giving her a small amount of money and saying to her “Behold you are betrothed to me with this money.”  Bet Shammai and Bet Hillel debate how much money is needed to effect betrothal.  What is crucial is that both a denar and a perutah are small amounts of money; a perutah is almost valueless.  These are not representative of a woman’s true value, which is clearly much greater.  Rather they are symbolic, especially in Bet Hillel’s opinion.  To this day, nearly all betrothals are effected through money.  Since the Middle Ages and perhaps earlier, Jews have used rings to effect betrothal.  This custom was originally a Christian custom.  In the Talmud rings are never used. The second way is for the husband to write her a document in which it is stated, “Behold you are betrothed to me.”  This document is not to be confused with a ketubah, although some scholars posit that they are both derived from common origins and that originally they were written together. The thirds means of betrothal is sexual relations.  This act must be done with the intent of betrothal.  No one holds that casual intercourse can effect betrothal. The thornier problem is whether or not sexual relations between a couple “living together” can effect betrothal.  Most modern halakhists rule that it does not, although there are some who hold that couples who live together with the intent to form a familial type of unit do require a get in order to separate.",
+                    "<b>And she acquires herself by divorce or by her husband's death.</b>  A woman becomes halakhically separated from her husband either by divorce or by death.  Without one of the two, any relations that she has with another man will be considered adultery.",
+                    "<b>A yevamah  is acquired by intercourse.</b>  The dead husband’s brother-in-law “acquires” his brother’s widow through sexual intercourse.  As we learned in Yevamot, the yevamah is not acquired by money, as a woman would be in cases of normal betrothal.  However, the rabbis added on that before the couple has sexual relations, the yavam should perform an act of betrothal through money, as is done in normal cases.  This act of betrothal does not have toraitic (deoraita) legal consequences.",
+                    "<b>And she acquires herself by halitzah or by the yavam’s death.</b>  The yevamah is free to marry another man if she performs halitzah with the yavam.  Alternatively, if the yavam dies (in a situation where there is only one yavam) she also may marry anyone she so chooses.  Note that once she is married she is considered a normal wife, and she “acquires” herself through the death of her husband or through divorce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are different rules for Hebrew slaves than there are for “Canaanite” slaves non-Jewish slaves.  One of the major differences is that all of the biblical verses which discuss a slave’s going free after a certain period of time are considered by the rabbis as referring to Hebrew slaves.  This includes Exodus 21:1-11; Leviticus 25:39-44, 47-55; Deuteronomy 15:12-18.  Leviticus 25:44-46 refers to Canaanite slaves.  Non-Jewish slaves are called “Canaanite” after Genesis 9:25, “Cursed be Canaan; the lowest of slaves shall he be to his brothers.”  The major difference between the two is that a Hebrew slave goes free automatically after a certain number of years of servitude, whereas a Canaanite slaves works in perpetuity.  We should note that the practice of owning Hebrew slaves was probably non-existent, or at least almost non-existent, in the mishnaic/talmudic periods.  However, Jews did own non-Jewish slaves.  Slavery was a common feature of the Greco-Roman world.  The halakhah in general mandates relatively liberal treatment of the slave, but it did not forbid slavery.",
+                    "<b>A Hebrew slave is acquired by money and by document;</b>  There are two possibilities for how an Israelite can legally be sold as a slave. First of all, he may sell himself into slavery in order to pay off his debts.  In such a case he may be sold to a Jew or to a Gentile.  The second possibility is that the court may sell him in order to make compensation for something he sold.  The mishnah teaches that in these cases the sale must be done either through money or through a sale document.",
+                    "<b>And acquires himself by years, by Jubilee, and by deduction from the purchase price.</b>  The slave goes free after six years of servitude, as is taught in the beginning of chapter 21 of Exodus.  If the Jubilee year, which occurs once every fifty year, happens before he serves out his six years, then he goes free earlier (see Leviticus 25:40).  If the slave somehow earns enough money to pay back the original sale price, he has the right to do so at any time.  For instance if he was sold for 600 denar, and he would have worked for six years, each year is worth 100 denar, and depending upon when he wants to buy himself back, he pays back 100 denar per year left of work.  The master cannot refuse to allow the slave to buy himself back.  In this way, the Hebrew slave is more like an indentured servant than truly a slave.",
+                    "<b>A Hebrew maidservant is greater in that she acquires herself by ‘signs [of physical maturity]’.</b>  The sale of female Hebrew slaves is even more restricted.  According to halakhah there is no such thing as a female adult Hebrew slave.  She can only be sold as a minor and when she shows physical signs of reaching maturity (pubic hair) she becomes free automatically, without having to pay back her sale price.  In addition, she can also become free in any of the ways that a male Hebrew slave becomes free.  It seems that the institute of minor female slaves was probably a way for the father to marry off his daughter without paying a dowry.  While this practice seems cruel to us, it may have been a better option for the daughter than the alternative.",
+                    "<b>He whose ear is bored is acquired by boring, and acquires himself by Jubilee or his master's death.</b>  In Exodus 21:5-6 we learn that a slave who does not wish to regain his freedom must have his ear pierced and then he may work indefinitely for his master.  The piercing causes him to be acquired to his master for a period beyond the normal period of servitude.  However, he does not work forever and his master’s inheritors do not inherit him.  Rather he goes free either at his master’s death or at the Jubilee year, which ever comes first.  At this point, even if he wishes to remain a slave he has no such choice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn how Canaanite slaves are acquired.  We should note that Canaanite slaves essentially become Jews by being owned by Jews. The males are usually to be circumcised, both male and female slaves must undergo ritual immersion and according to halakhah are obligated by most of the commandments.",
+                    "<b>A Canaanite slave is acquired by money, deed, or by possession, And acquires himself by money through the agency of others, and by document through his own agency, the words of Rabbi Meir. The Sages say: by money, through his own agency, and by document, through the agency of others, providing that the money comes from others.</b>  Money and deed acquire Canaanite slaves, just as they acquire Hebrew slaves.  In addition, Canaanite slaves can be acquired through “possession”, which could also alternatively be translated as “presumption of ownership.”  We learned the rules of possession in the third chapter of Bava Batra.  Practically this would mean that a slave, who treated a certain person as if that person were his owner, would become the property of that person.",
+                    "Both Rabbi Meir and the Sages agree that a slave acquires his freedom either through a manumission document or through his freedom being purchased with money.  However, they disagree over whether or not the slave may purchase himself back.  According to Rabbi Meir a Canaanite slave can never own property.  Any property which he would acquire would automatically become the property of his owner, since the owner owns the slave.  Therefore, only other people may purchase the slave’s freedom.  When it comes to a document, the document must be received by the slave himself. The Sages disagree on both counts.  They hold that a slave may, under certain circumstances, own his own property.  This is possible if other people give the slave money with the condition that the owner not take possession of that money.  According to the Sages either he or others may purchase his freedom.  Similarly, they disagree about the document.  The master can write out a manumission document, give it to another person beside the slave and thereby free the slave.  Note that the Sages could have stated that “a slave is acquired by documents or money through his own agency or the agency of others.”  This would have been a clearer and slightly briefer statement of the sages’ intent.  Instead, the mishnah phrases their statement as the opposite of Rabbi Meir’s statement in order to retain the parallelism."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah teaches how large animals such as cows and oxen, and small animals such as sheep and goats are acquired.  We should note that money does not acquire animals, nor does it acquire any other movable property.  According to mishnaic law a person must actually come into contact with the animal in order to acquire it.  We should note that while this may have worked for the small agricultural communities of Palestine in antiquity it became very difficult by and perhaps long before the Middle Ages.  By that time Jews were heavily involved in international trade and could not possibly physically handle every commodity that they acquired.    Hence alternative legal means were worked out whereby money could be used to acquire legal rights to movable commodities.",
+                    "<b>Large animals are acquired by being handed over and small animals by lifting, the words of Rabbi Meir and Rabbi Elazar. The sages say: small animals are acquired by being led.</b> According to Rabbi Meir and Rabbi Elazar large animals are acquired by being “handed over” from their owner to the purchaser. This would entail the purchaser taking hole of the reins, saddle or even hair of the animal.  Small animals, however, may be lifted and therefore they are acquired only through lifting.  They are not acquired by being handed over or by being led. The sages disagree with regard to the acquisition of small animals.  Despite the fact that they can be lifted, it is still difficult to do so. Therefore they are acquired by being led.  Since goats and sheep do not have reins they are led by being pushed or directed by voice commands."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah discusses the acquisition of land and movable property.  Land in the Mishnah is called property which “has security.”  This means that creditors can collect from this property for outstanding debts, even if the land is already owned by a third party (not the debtor).  “Movable property” cannot be used for debt collection from third parties.",
+                    "<b>Property which has security is acquired by money, by deed or by possession.</b>  Land is acquired through money, deed or possession.  That is to say if Reuven wants to acquire land from Shimon he can do one of three things.  Either he can pay money to Shimon, write out a document, or demonstrate possession over the land with Shimon’s consent.",
+                    "<b>[Property] which does not have security is acquired only by being drawn [to the purchaser].</b>  Just as animals are not acquired by money, so too “things” are not acquired through money.  Rather the purchaser must physically take the object he wishes to acquire into his possession.  Until he does so, the item still belongs to the seller.",
+                    "<b>Property which does not have security may be acquired in conjunction with property which does have security by money, deed, or possession;</b>  A person may acquire land through money, deed or possession, and at the same time acquire movable property without making a separate demonstration of acquisition. For instance if Reuven wishes to buy from Shimon a piece of land and a herd of sheep, he may acquire the land and the sheep with money, even though money alone would not be sufficient to acquire the sheep.",
+                    "<b>And it obligates the property which provides security, to take an oath concerning them.</b>  In Shevuoth 6:5 we learned that people do not take oaths over land.  For instance, if Reuven claims that Shimon owes him land, and Shimon admits to part of the claim, he need not swear that he does not owe him the rest, as he would were Reuven to claim that Shimon owes him money or animals.  However, if Shimon needs to take an oath over movable property and land, since he must take an oath over the movable property he must also take an oath over the land.  This could happen if Reuven claims that Shimon owes him a piece of land and a 100 sheep.  If Shimon admits that half of the land is Reuven’s and half of the sheep, he must take an oath over both the land and the sheep which he claims not to owe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of the mishnah discusses acquiring things through barter.  The second half of the mishnah delves into the difference between the laws of acquisition for the Temple and those for an ordinary person.",
+                    "<b>Whatever can be used as payment for another object, as soon as this one takes possession [of the object], the other one assumes liability for what is given in exchange. How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, as soon as this one takes possession, the other one assumes liability for what is given in exchange.</b>  The general rule of acquiring things through exchange is illustrated simply in the example of the cow and ox.  If Reuven and Shimon exchange an ox for a cow, when Reuven takes physical possession of Shimon’s cow, Shimon becomes owner of the ox, even if Shimon doesn’t take physical possession.  The implication would be that if the ox dies or is stolen, Shimon is out of luck for it is his ox that died or was stolen.  Alternatively, if the oxen market rises dramatically Shimon wins out.  For better or for worse, in an exchange once one party takes possession of one of the objects being exchanged, the other party automatically owns the other object.",
+                    "<b>The sanctuary’s title to property [is acquired] by money; the title of an ordinary person to property by hazakah.</b>  Ordinary people cannot acquire movable property by using money (see mishnah five), but the Temple can use money to acquire movable property.  So if the Temple’s treasurer wants to buy a cow, once he gives the cow’s owner money the cow is sanctified and belongs to the Temple.",
+                    "<b>Dedication to the sanctuary is equal to delivery to an ordinary person.</b>  A verbal declaration is not sufficient to transfer ownership.  In other words, if I just pick up an object and say “This belongs to Reuven”, the object does not yet belong to Reuven.  However, when it comes to dedicating something to the Temple, a verbal declaration is sufficient.  If I state, “This cow belongs to the Temple,” the cow belongs to the Temple and is considered sacred.  We can see through both of these sections that the Temple more easily acquires property than does an ordinary human being."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the distinction between commandments obligatory for men and those obligatory for women.  The mishnah can be divided into two subjects:  1) mutual obligations between parents and children; 2) general commandments both negative and positive.  It is not entirely clear why this mishnah is in this chapter.  Inside my commentary, I have not delved into the ramifications of these rules in our day, when many women wish to be more involved in Jewish ritual life.",
+                    "<b>All obligations of the son upon the father, men are obligated, but women are exempt.</b>  This refers to obligations that the father has in raising his son.  They include circumcising him, redeeming him from a priest if the son is a first-born, teaching him Torah, teaching him a profession and finding him a wife.  The father and not the mother is responsible to fulfill these commandments.",
+                    "<b>But all obligations of the father upon the son, both men and women are obligated.</b>  When it comes to obligations that a child has to his/her parent both men and women are obligated, and they are obligated equally to both their mother and father.  This includes fear and respect.  According to the rabbis respect means providing financially for the parent in his/her old age.",
+                    "<b>All positive, time-bound commandments, men are obligated and women are exempt.</b>  Only men are obligated in positive time-bound commandments.  This includes the reading of the Shema, blowing the shofar, sitting in the Sukkah and several other commandments.  Note that the mishnah does not state that women are forbidden from fulfilling these commandments it says only that they are not obligated to do so.",
+                    "<b>But all positive non-time-bound commandments both men and women are obligated.</b>  Positive commandments which are not time-bound are obligatory upon both men and women.  This would include such mitzvoth as mezuzah, charity and returning lost objects.",
+                    "<b>And all negative commandments, whether time-bound or not time-bound, both men and women are obligated, except for, the prohibition against rounding [the corners of the head], and the prohibition against marring [the corner of the beard], and the prohibition [for a priest] to become impure through contact with the dead.</b>  Nearly all negative commandments are equally obligatory upon men and women.  The mishnah notes a few exceptions.  The prohibitions of rounding the corners of the head and marring the beard (Leviticus 19:27) are obligatory only upon men. Since most women don’t have beards the beard prohibition would not apply to them the prohibition of rounding the corners of the head is an accompanying prohibition appearing in the same verse and hence women are exempt from it as well.  In addition, women do not act as priests and therefore the prohibition of a priest from coming into contact with a dead body applies only to male priests and not to daughters of priests.  ."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists a number of ritual procedures performed upon bringing a sacrifice which are performed by men and not by women.  The exclusion of women from performing these rites is derived in the Talmud from the frequent use in the Torah of the language “Speak to the sons (b’nei) of Israel”, where the word “sons” is understood to preclude daughters.",
+                    "<b>The [rites of] laying hands, waving, presenting [the meal-offering], taking the handful, burning [the fat], cutting [the neck of bird sacrifices], sprinkling and receiving [the blood] are performed by men but not by women, except the meal-offering of a sotah and a female nazirite, where they [themselves] wave the offering.</b> The [rites of] laying hands:  Most animal sacrifices require the person offering the sacrifice lay his hands upon the animal before the animal is slaughtered (see for instance Lev. 1:4).  Only men lay their hands upon the sacrifice. When women bring the sacrifice, no one lays their hands. Waving:  After the animal is slaughtered parts of it are waved jointly by the priest and by the male owner of the sacrifice (see Lev. 7:30).  If a woman brought the sacrifice the priest waves it by himself. Presenting [the meal-offering]:  When a person brings a meal-offering (a minhah), they present it to the priest. The priest then takes it and presents it to the altar (Lev. 6:7).  Only male priests present the minhah daughters of priests do not. Taking the handful:  With a minhah offering, the priest takes a handful of the offering (Lev. 2:2).  Again, only male priests perform this rite. Burning [the fat]:  See Lev 3:5. Cutting [the neck of bird sacrifices]:  See Lev 1:15. Sprinkling and receiving [the blood]:  See Lev 5:9. Except the meal-offering of a Sotah and a female nazirite, where they [themselves] wave the offering:  The Sotah waves a minhah offering and the nazirite waves the leg of the animal she/he brings, a bread-offering and a wafer (see Sotah 3:1 and Nazir 6:9).   In each case the woman and the priest would jointly wave the offering."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with commandments which are “dependent on the land.”  “Dependent on the land” refers to commandments which are agricultural in nature, such as the giving of the first fruits, tithes, terumah, the leaving of corners of fields etc.\nThe reason that this mishnah is here is its linguistic connection to the previous mishnayoth, especially mishnah seven.",
+                    "<b>Every commandment which is dependent on the land is practiced only in the land [of Israel]; and every commandment which is not dependent on the land is practiced both in and outside the land, except orlah and kilayim. Rabbi Elazar says:  also [the prohibition of] new produce.</b> In general, all commandments which are connected to the land are practiced only in the land of Israel.  There are some commandments such as tefillin concerning which the Torah uses language such as “When God brings you into the land…” (Exodus 13:5).  One might have thought that these commandments would only be obligatory for a Jew living in the land of Israel.  The mishnah, however, says that the distinction between commandments observed in and outside of Israel is not the language used in the Torah but rather whether or not the observance of the commandment itself is tied to land. The only exceptions to this rule are “orlah” and “kilayim.”  “Orlah” is the prohibition of using the fruit of a tree for its first three years.   “Kilayim” refers to the prohibition of planting wheat in a vineyard. Rabbi Elazar adds to the list of exceptions the prohibition of new produce.  This refers to the prohibition from eating from the new grain harvest until the omer sacrifice is brought on the sixteenth of Nisan (see Leviticus 23:14)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah presents a very straightforward version of rewards and punishments.  Those who perform commandments are rewarded and those who do not are not rewarded.  Obviously, this mishnah is expressing an ideal which often does not match reality.  The problem of good people not being rewarded, or the problem of an omnipotent God in control of a random and often cruel world is called “theodicy” and was recognized well by the rabbis.  There are many other answers in rabbinic literature to the problem of theodicy, including an extreme statement such as “there is no reward in this world.”   Our mishnah persists with what I perceive to be a very optimistic outlook.  Despite all of the evidence to the contrary the world in which we live is ordered and good.  It is a reward in which the righteous receive reward and the wicked are punished.\nThe second half of the mishnah, the final part of the chapter, teaches that in order to be considered part of the “civilized” world a person must be versed in Bible, in Mishnah and participate in the “ways of the world.”  The “ways of the world” probably means to have a profession although it may also mean to have polite manners.",
+                    "<b>He who performs one commandment is rewarded, his days are prolonged, and he inherits the land, But he who does not perform one commandment, is not rewarded, his days are not prolonged, and he does not inherit the land.</b>  The mishnah’s statement sounds almost too extreme to receive reward all you have to do is perform one commandment?  Therefore the Talmud interprets this to mean that a person who has half merits and half faults is rewarded for the performance of the one commandment that puts him or her “over the top.”  Similarly, a person who has more faults than merits and does not perform more commandments in order to even things up does not receive a reward.  The important thing is that since a person never knows what their status is they should treat each opportunity to perform a commandment as it that is the commandment that will “put them over the top.” This is an attitude to life that bequeaths importance to each of our individual choices, leaves hope for those who have led less than perfect lives and prevents haughtiness in those who believe that they have led good lives. The peculiar language of the mishnah “he who does not perform one commandment” is a euphemism for “he who commits one transgression.” “Days are prolonged” is understood to refer to a long life in this world and “inherit the land” is typically understood to refer to a reward in the world to come.",
+                    "<b>He who is familiar with Bible, Mishnah, and the ways of the land will not easily sin, as it is said, “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:1. But he who is not familiar with Bible, Mishnah and the ways of the land does not belong to civilization.</b>  To be a part of civilized Jewish society one must be both learned and take part in worldly activities, namely work.  Occupation with the study of both written and oral Torah, accompanied by a livelihood provides a person with a culture which will prevent him from sinning.  One who is not engaged in all three is not considered to be civilized.  In another words, in the eyes of the rabbis, such a person is a barbarian."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of today’s mishnah teaches that betrothal can be contracted through an agent.  This means that a man or a woman can appoint an agent to either betroth or be betrothed.\nThe second half of the mishnah refers to the first mishnah of chapter one where we learned that betrothal can be done with money or with something that has value.  The value needed is only a perutah, the smallest coin that was in existence.  Our mishnah deals with a man who gives a woman dates in order to betroth her.",
+                    "<b>A man can betroth [a woman] through himself or through his agent. A woman may be betrothed through herself or through her agent.</b>  As explained in the introduction, a man can betroth a woman through an agent. This would mean that the man gives money to an agent to use in betrothing a certain woman.  This probably would have been a common means of doing betrothal if the couple lived far apart from one another and was matched by others, as was nearly always the case.  Similarly, a woman may appoint an agent to receive her betrothal money.",
+                    "<b>A man may give his daughter in betrothal when a young girl [either] himself or through his agent.</b>  A father has the right to marry off his daughter while she is still a young girl (na’arah). This is defined as a girl between the ages of 12 and 12 1/2 who has already reached puberty.  He may also marry her off at a younger age, but not when she is past that age.  When marrying her off, he may use an agent to accept her betrothal money.  Basically, the father takes her place in matters of betrothal. I should note that while a father had the legal right to marry off his daughter and not his son, and this right extends only until she reaches 12 1/2, in practice the father played a very large role in arranging matches for both sons and daughters no matter what age they were when they married.  The idea that a 12 1/2 year old girl became totally independent of her father was probably as strange of an idea in the mishnaic period as it would be today.",
+                    "<b>He who says to a woman, “Be betrothed to me with this date, be betrothed to me with this one”   if any one of them is worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  In this case a man gives a woman several dates (palm dates) in an attempt to use the dates as betrothal money.  Here he says the words “Be betrothed to me” as he gives each date.  The fact that he repeats the formula each time means that each act is a separate act of betrothal.  Since they were separate acts, in order for the betrothal to be effective at least one of the dates must be worth a perutah.  If each individual date is worth less than a perutah, we do not add the dates up so that together they make a perutah.",
+                    "<b>[If he says,] “[Be betrothed to me] with this one and with this one and with this one”   if together they are worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  In this case, since he made one betrothal statement, we can add up the dates.  If together they are worth a perutah then she is betrothed.",
+                    "<b>If she eats them one by one, she is not betrothed unless one of them is worth a perutah.</b>  This section continues the scenario of the previous section.  In this case, while he is giving her the dates she starts to eat them one at a time (dates are quite delicious, and I guess she just couldn’t resist!)  Unless one of them is worth a perutah she cannot be betrothed by the combined value of them all because they are never all in her hand at the same time."
+                ],
+                [
+                    "<b>[If a man says to a woman], “Be betrothed to me with this cup of wine,” and it is found to be of honey, or “of honey” and it is found to be of wine;<br>“with this silver denar,” and it is found to be of gold, or “of gold” and it is found to be of silver;<br>“on condition that I am wealthy,” and he is found to be poor, or “poor” and he is found to be rich, she is not betrothed.<br>Rabbi Shimon says: if he deceives her to [her] advantage, she is betrothed.</b><br>A man may not deceptively betroth a woman; she must agree to her betrothal with full understanding of what he is giving her and under what conditions.  This mishnah deals with a man who somewhat deceptively attempts to betroth a woman.<br>In each case in this mishnah, the husband makes an incorrect statement as part of the betrothal formula.  For instance, he states that he is betrothing her with a cup of a certain liquid and it turns out to be a different liquid.  Alternatively, he says that he is betrothing her with a certain type of coin and it turns out to be a different coin.  Finally, he tells her that he is of a certain economic status and he is not.  According to the first opinion, since the facts as he stated them are incorrect, the betrothal is ineffective.  This is true even if he deceived her to her own advantage.  For instance, he said that he was giving her a cup of wine and it turned out to be a cup of honey, which is more valuable than wine.  According to the first opinion, we don’t reason that a woman who would agree to be betrothed to a certain man with a cup of wine would also agree to such a betrothal if done with a cup of honey, since she could always sell the honey to buy wine.  Rather, the betrothal statement must be accurate.<br>Rabbi Shimon disagrees.  He holds that if the deception is clearly to her advantage, the betrothal is valid.  Therefore, if he says that the cup was honey and it turned out to be wine (cheaper) she is not betrothed.  But if he told her that the cup was wine and it turned out to be honey, she is betrothed."
+                ],
+                [
+                    "<b>“[Be betrothed to me] on condition that I am a priest,” and he is found to be a Levite, or “a Levite” and he is found to be a priest; “a natin,” and he is found to be a mamzer, or “a mamzer” and he is found to be a natin;<br>“a townsman,” and he is found to be a villager, or “a villager” and he is found to be a townsman;<br>“on condition that my house is near the bathhouse,” and it is found to be far, or “far” and it is found to be near;<br>“on condition that I have a daughter or maidservant that braids hair” and he does not have, “or on condition that I do not have”, and he has;<br>“on condition that I have no sons”, and he has, or “on condition that I have sons, and he does not have<br>--in all these cases, even if she declares, “In my heart I would have agreed to be betrothed to him in any case,” she is not betrothed.<br>Similarly if she deceives him.</b><br>This mishnah continues to teach that deception in matters of betrothal renders the betrothal invalid.<br>Sections 1-5:  As was the case in the previous mishnah, in all of these cases the man makes a false statement when betrothing the woman.  What is different in today’s mishnah is that in these cases it is not clear which is “better.”  For instance, yesterday it was clear that having a gold denar was better than a silver one.  However, here it is not clear whether the woman would rather be married to, for example a townsman, more than she would want to be married to a villager.  Even living near the bathhouse is not clearly an advantage, as the foot traffic there will be greater.  Since we cannot affirm which is necessarily better, in these cases Rabbi Shimon would agree that she is not betrothed.<br>Section one:  In the context of the mishnah, we have to understand that marrying a priest is not necessarily advantage.  Even though the priest receives terumah which would have been a substantial economic benefit, the woman may potentially prefer to be married to a Levite who receives tithes.<br>Section four:  “Braids hair” might also be translated as “grown up.”  While this would change the meaning of the mishnah, in either case we have to interpret that it is not a clear advantage to either have or not have a daughter or maidservant that braids hair or is grown up.  Whether it is a benefit would depend if the woman prefers having some extra help over her privacy.<br>Section five:  Having or not having sons may be connected to issues of inheritance or yibbum (levirate marriage).  She may want him to have sons (or children in general), so that if he dies she won’t have to undergo yibbum. She may not want him to have sons since those sons will share with her own sons in his inheritance.  Again, since we cannot affirm which is preferable, Rabbi Shimon would agree that she is not betrothed.<br>Section six:  There is a general rule in laws of betrothal and other areas of halakhah thoughts that a person keeps to himself or herself are not legally consequential.  Therefore, even if she thinks to herself that she would have agreed to be betrothed to him in any case, she is not betrothed.  Had she wanted to be betrothed in any case, she should have responded at the time of betrothal, “I agree to be betrothed to you whether you are a priest or a Levite” etc.<br>Section seven:  All of the above rules also apply if she deceives him.  For instance, if she says “I am a priest’s daughter” and she is a Levite’s daughter, she is not betrothed."
+                ],
+                [
+                    "<b>If he says to his agent, “Go out and betroth to me so-and-so in such and such a place,” and he goes and betroths her elsewhere, she is not betrothed.<br>“She is in such and such a place,” and he betroths her elsewhere, she is betrothed.</b><br>The mishnah now returns to discuss betrothal performed by a person’s agent.  Today’s mishnah is nearly identical to Gittin 6:3.<br>In both sections, a husband appoints an agent to betroth his wife and gives the agent instructions as to where to betroth the woman.  If the husband tells the agent to betroth the woman in a certain place, she is not betrothed if the agent betroths her in another place.  In such a case we can assume that the husband wanted the betrothal to be performed in that specific place.<br>However, if the husband merely tells the agent where to find the woman, the husband does not necessarily care if she is really somewhere else.  He was only helping the agent locate her. Therefore the betrothal is valid no matter where the agent eventually finds her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah discusses a man who betroths a woman on condition that she not have made any vows or have any defects.  The exact same mishnah can be found in Ketubot 7:7.",
+                    "<b>If a man betrothed a woman on condition that she was under no vows and she was found to be under vows, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to be under vows, she leaves without her ketubah.</b>  It can be assumed that a husband does not want his wife to be subject to vows that will prevent her from engaging in certain activities, such as eating meat or drinking wine.  Such vows would certainly disrupt the normal functioning of a marriage.  If he betroths her on the specific condition that she is not subject to any vows, and after betrothal it is found out that she is subject to vows, she is not betrothed.  Since the betrothal was made under false pretenses it is invalid and she does not need a get to remarry, nor does she receive her ketubah.  However, if he did not make such a condition, and then later finds out that she is subject to vows, the marriage is valid. Nevertheless, since she should have told him that she had vows, he may divorce her without paying her the ketubah.  In other words, the marriage was not exactly made under a false assumption and therefore she needs a get in order to remarry, but she still was dishonest with him and therefore she loses the ketubah.",
+                    "<b>[If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have defects, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to have defects, she leaves without her ketubah. All defects which disqualify priests also disqualify women.</b>  The same rule concerning a woman subject to vows is also true with regard to a woman who has physical defects.  If he specifically stipulated that she not have any physical defects (assumedly ones that he could not detect when she was clothed), and she does, the betrothal is invalid.  If he did not make a stipulation, the betrothal is valid but he may divorce her without paying the ketubah. With regard to physical defects, it is essential for us to know what physical defects are significant enough that they invalidate the betrothal or allow the husband to divorce her without paying the ketubah.  The answer is that any defect that disqualifies a priest from serving at the altar (see Lev 21:17), also disqualifies a woman.  These defects are listed in the seventh chapter of tractate Bekhorot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah talks about a man who performs an invalid act of kiddushin and then later on sends presents to the woman whom he tried to betroth.  The question is, is the sending of presents equivalent to a renewed and now valid act of betrothal, or are the presents not considered as effecting betrothal?",
+                    "<b>If he betroths two women with the value of a perutah, or one woman with less than the value of a perutah, even if he subsequently sends gifts, she is not betrothed, because he sent them on account of the first kiddushin.</b>  In both of these cases the first act does not cause the woman, or women to be betrothed because there was not a perutah’s worth given to each woman.  When the man later on sends gifts which are worth more than a perutah, we might have thought that these gifts can now act as the betrothal money.  After all, he clearly intended to betroth her and she clearly agreed.  However, the mishnah rules that since these gifts were not sent with the intent of effecting betrothal, they do not act as such.  We also do not assume that the man realized that his first act of betrothal was invalid and that he is now sending betrothal money.",
+                    "<b>The same is true if a minor betroths.</b>  A minor cannot betroth a woman.  Betrothal requires “awareness”, and minors legally lack the required “awareness.”  Therefore, if he tries to betroth a certain woman, she is not betrothed.  Even if he later on sends presents to the woman whom he tried to betroth, the presents do not effect kiddushin, for they were not sent as such but rather on account of the first act of betrothal, which was invalid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe main point of this mishnah is that a man who tries to simultaneously betroth two women whom cannot be simultaneously betrothed to him has betrothed neither woman.",
+                    "<b>If one betroths a woman and her daughter or a woman and her sister at one time,   they are not betrothed.</b>  A man cannot simultaneously marry a woman and her daughter or a woman and her sister.  If he was already married to a certain woman and he attempted to betroth her daughter or sister, the betrothal would not be effective.  The mishnah deals with a case where a man tried to betroth two such women simultaneously.  Since they cannot both be effective neither is.",
+                    "<b>And it once happened that five women, among whom were two sisters, that a man gathered a basket of figs, which was theirs, and which was of the seventh year, and he said, “Behold, you are betrothed to me with this basket,” and one accepted it on behalf of them all and the sages said: the sisters are not betrothed.</b>  This is a classic rabbinic story, utterly packed with information.  The main thing which we learn is that if one tries to simultaneously betroth two sisters, neither sister is betrothed.  However, we also learn the following halakhot. 1) A man can betroth a group of women with one act of betrothal, and even if the betrothal is ineffective with some of the women (the sisters) it is effective with the others. 2) During the seventh year (the sabbatical year) a man can betroth using the agricultural produce of the women he is betrothing.  This is because such produce is considered ownerless during the sabbatical year and when the man picks it up he owns it. 3) One woman can simultaneously accept kiddushin for herself and for other women. By packing all of these details into one brief story, the story becomes an excellent didactic opportunity, far exceeding that which it is brought to explicitly demonstrate  that if one tries to simultaneously betroth two sisters, neither sister is betrothed"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with attempts to betroth using various different types of sanctified property.  The real question is, does the property belong to the one using it such that his betrothal is effective?",
+                    "<b>If he [a priest] betroths [a woman] with his portion, whether it is of higher holiness or of lower holiness, she is not betrothed.</b>  Portions of many sacrifices go to the priests who eat them.  However, a priest cannot use them as his betrothal money because these portions are not considered to be his possessions.  Rather, the priest’s right to them is limited to his or other priests eating.  Since for kiddushin to be effective the man must own that which he gives to the woman, the priest’s portion in sacrifices may not be used.",
+                    "<b>[If one betroths] with second tithe, whether unwittingly or deliberately, he has not betrothed [her]: the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if unwittingly, he has not betrothed [her]; if deliberately, he has betrothed [her].</b>  Second tithe must be taken to Jerusalem and there it may be eaten by its owner.  According to Rabbi Meir, second tithe does not belong to its owners.  It is sanctified property “kadosh” and just as portions of sacrifices cannot be used for kiddushin, so too second tithe cannot be used.  Rabbi Judah says that second tithe does belong to its owner.  Therefore if he deliberately did kiddushin with it, she is betrothed.  However, if he unwittingly uses the second tithe for kiddushin then she is not betrothed for this was a mistaken act of kiddushin.",
+                    "<b>[If] with sanctified property, if deliberately, he has betrothed her; if unwittingly, he has not betrothed [her], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if unwittingly, he has betrothed her; if deliberately, he has not betrothed her.</b>  Sanctified property can become non-sanctified property if it is redeemed.  However, if it is not redeemed then it remains sanctified and cannot be used for betrothal.  According to Rabbi Meir, if the man intentionally uses sanctified property as his betrothal money, he is in essence redeeming it.  The betrothal is valid and the man will owe to the Temple the value of that which he gave to the woman.  However, if he does so unwittingly, then the sanctified property is not redeemed and therefore the betrothal is invalid. Rabbi Judah disagrees on both counts.  He holds that one who intentionally uses the sanctified property for betrothal does not thereby redeem it, therefore the betrothal is invalid. However, if he unwittingly uses the sanctified property this is considered “me’ilah” improper use of sacred property.  In such cases the object which was misappropriated loses its sacred status and the person who misappropriated the property owes the Temple the value of the object plus one-fifth and must bring a guilt offering.  The key for our purposes is that the object is no longer sacred, and therefore the betrothal is valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists things from which it is prohibited to derive benefit.  Therefore, a man who tries to betroth a woman with one of these items has not betrothed her.  In my explanation I will explain what each of these items is.",
+                    "“Orlah”:  Fruit from a tree during its first three years (Leviticus 19:27). “Kilayim of the vineyard”:  Wheat which has been planted in a vineyard (Deuteronomy 22:19). “An ox which is to be stoned”:  An ox that has killed a person must be stoned to death (Exodus 21:28). “The heifer whose neck is to be broken”:  This refers to the ceremony performed when a body is found and its murderer is unknown (Deuteronomy 21:4). “A leper’s bird-offerings”: At the end of his leprosy (tzaraat) the leper brings two birds as sacrifices (Leviticus 14:4). “A nazirite’s hair”:  The nazirite cuts his hair at the end of his naziriteship and burns it (Numbers 6:18). “The first-born of a donkey”:  The first-born of a donkey must be redeemed by donating a sheep.  Until that point it is prohibited to derive benefit from it (Exodus 13:13). “Meat [boiled] in milk”:  Exodus 23:19 and parallels. “Non-sacred meat slaughtered in the Temple court”:  It is forbidden to slaughter non-sacrificial meat in the Temple court.",
+                    "<b>If he sells them and betroths [her] with the proceeds, she is betrothed.</b>  It is forbidden to derive benefit from all of the above items.  They also may not be sold.  However, if he does sell them, the money does not retain the prohibited status of the original item.  Therefore, the money is effective for betrothal.  Note that the mishnah does not state that it is permitted to use the money for betrothal.  The act may be prohibited but nevertheless effective."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn about a man who betroths a woman using certain things from which it is not prohibited to derive benefit.",
+                    "<b>If he betroths with terumot, tithes, priestly gifts, the water of purification or the ashes of purification behold she is betrothed, even if he is an Israelite.</b> Terumot:   Terumah can only be eaten by a priest.  A priest can use terumah for betrothal and then the woman may sell it. However, even an Israelite can potentially own terumah.  For instance, if someone’s maternal grandfather is a priest, he is not a priest because the priesthood is not inherited through his mother.  In such a case he will inherit from his grandfather, if his mother inherits from her father and then dies.  The non-priest cannot eat the terumah which he inherits, but he can sell it.  He could also use it for betrothal and then the woman can sell it.  He would have to tell her that it is terumah, because terumah is less valuable than regular food. Tithes:  These are given to the Levite, who may use them for betrothal.  An Israelite can use them for betrothal in the same way described above. Priestly gifts:  This refers to parts of non-sacred animals given to priests (see Deuteronomy 18:3).  The priest can use them as betrothal money and if they come into the hands of an Israelite, he too can use them. The water and ash of purification:  To purify someone who came into contact with a dead body, they would burn the red heifer and put its ash into water.  According to the Talmud, our mishnah refers to someone who betroths with payment he received for drawing the water or for bringing the dust.  One cannot betroth with the water or ahs itself because there is no financial benefit to be derived from them. I should note that I have explained that an Israelite cannot betroth with terumot or tithes that he separates from his own produce.  Such gifts must be given for free directly to a priest or Levite.  However, it is possible to explain that the mishnah is referring to the tithes or terumot that an Israelite himself separates from his produce.  The Israelite has the benefit of being able to give such gifts to whichever priest or Levite he so desires.  This benefit is worth money for it will make the priest or Levite look favorably upon him.  It is with this benefit that he is betrothing the woman.  She now has the benefit of giving the terumot or tithes to anyone she wishes.  While this may be a small benefit, remember, it only takes a perutah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section deals with a person who sends an agent out to betroth a woman on his behalf and then the agent betroths the woman to himself.\nThe second section deals with a man who betroths a woman but sets the betrothal date to occur in thirty days.  The question is, if someone else betroths her within those thirty days, is she betrothed to the first man or to the second?",
+                    "<b>If he says to his fellow, “Go out and betroth me such-and-such a woman,” and he goes and betroths her to himself, she is betrothed.</b>  Reuven sends Shimon out to betroth Rachel on his behalf.  Upon seeing Rachel, Shimon decides that he himself wants to betroth her, and when he proposes betrothal, Rachel agrees. She is now betrothed to Shimon and the fact that Shimon was supposed to act as Reuven’s agent is irrelevant.  Of course, we can be sure that Reuven will not be happy with Shimon and Shimon has acted shamefully with his friend (sounds like a movie plot).  Nevertheless, this fact is not of legal significance.",
+                    "<b>Similarly, if he says to a woman, “Be betrothed to me after thirty days,” and another comes and betroths her within the thirty days, she is betrothed to the second, [and in such cases] an Israelite’s daughter [betrothed] to a priest may eat terumah.</b>  The connection between this section and the previous one is that in both the woman under discussion is betrothed to the second man.  In this case, Reuven betroths the woman but sets the betrothal to begin in thirty days.  When Shimon betroths her within thirty days, she is betrothed to Shimon, because Reuven’s betrothal has not yet begun.  When the thirty days are up, Reuven’s betrothal does not “kick-in”, because she is already fully betrothed to Shimon.  The mishnah expresses the fact that she is fully betrothed to Shimon by stating that if she is an Israelite’s daughter and therefore prohibited to eat terumah, she is now fully betrothed to Shimon and if he is a priest she may eat terumah.  Were she not fully betrothed, the mishnah would not say that she can eat terumah.",
+                    "<b>[But if he says, “Be betrothed to me] from now and after thirty days,” and another comes and betroths her within the thirty days, she is betrothed and not betrothed [to both]:   [and in such cases] an Israelite’s daughter [betrothed] to a priest, or a priest’s daughter [betrothed] to an Israelite, may not eat terumah.</b>  In this case, Reuven makes an ambiguous statement, “Be betrothed to me from now and after thirty days.”  It is unclear whether his betrothal begins now, or after thirty days.  Alternatively, she may begin to be betrothed now but not fully betrothed until thirty days.  In any case, if Shimon comes along and betroths her within the thirty days, his kiddushin is also doubtfully valid.  If Reuven’s betrothal has begun, then she is betrothed to Reuven and Shimon’s act is irrelevant; but if Reuven’s betrothal has not begun, then she would be betrothed to Shimon.  Alternatively, if Reuven’s betrothal has begun but not been completed, she may be betrothed to both of them at the same time.  In such a situation she would be forbidden to both and require a get from both (see Gittin 7:3).  If she was the daughter of a priest and one of them was an Israelite, she would no longer eat terumah lest her marriage to that man was valid.  Similarly, if she is the daughter of an Israelite and one of the men was a priest she would not eat terumah lest her marriage to that man was not valid.  In other words, we act stringently and she doesn’t get to eat terumah no matter what the case.  Again, this is the mishnah’s way of saying that she is doubtfully married to both men and not fully married to either."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a man who attempts to betroth a woman on condition that he either give her two hundred zuz, has two hundred zuz or owns two hundred zuz.",
+                    "<b>If one says to a woman. “Behold, you are betrothed to me on condition that I give you two hundred zuz,” she is betrothed, and he must give it.</b>  In such a case the woman is immediately betrothed and the man must thereafter give her two hundred zuz.  If he does not give her two hundred zuz, the betrothal becomes invalid.  The problem is that since he didn’t set a time limit he has an unlimited time to give her the two hundred zuz.  Potentially, the only way for the betrothal to become invalid would be for him to die before he gives her the money.  In such a case she would not be considered his widow and she would not be liable for yibbum.  Therefore, this is not a particularly good way of performing betrothal, especially for the woman.",
+                    "<b>“On condition that I give you [two hundred zuz] within thirty days from now”: if he gives her within thirty days, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  In this case he did set a time limit for the fulfillment of his condition.  Therefore, if he doesn’t give her the betrothal within thirty days, she is not betrothed.  In fact, this may have been a common form of betrothal. The man would have thirty days (or a longer period of time) to come up with the money necessary to betroth the woman and if he did not, the betrothal was invalidated with no need for a get.  This prevented the woman from being left hanging.",
+                    "<b>“On condition that I have two hundred zuz,” she is betrothed, providing he has [two hundred zuz].</b>  In this case, all the man has to do is demonstrate that he owns two hundred zuz.  Again, she is betrothed immediately and he must prove that he has two hundred zuz.  However, we should note that in order to be certain that the betrothal is invalid she would have to prove that he doesn’t own two hundred zuz.  This will not be easy and again the woman is in a disadvantageous situation.",
+                    "<b>“On condition that I show you two hundred zuz,” she is betrothed, and he must show her. But if he shows her [money lying] on the table, she is not betrothed.</b>  Here he must not only own two hundred zuz, but show her the cash (or its equivalent).  He may not show her two hundred zuz lying on a table unless he actually owns them.  Just as in section two, this too seems to be better for the woman.  Here she can actually see that he owns the two hundred zuz and need not worry about proving (or disproving) it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is quite simple to understand and is nearly the same as yesterday’s mishnah.  I will explain it therefore briefly.",
+                    "<b>[If he says to her “Be betrothed to me] on condition that I own a bet kor of land”,   she is betrothed, providing he does own it.</b>  A “bet kor” is the amount of land it takes to grow a kor of produce.  In modern terms it is about 17,000 sq. meters, a rather large piece of land.  This clause is nearly the same as section three from yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>“On condition that I own it in such and such a place”, if he owns it there she is betrothed, but if not she is not betrothed.</b>  Land value differs from place to place.  It seems here that the woman wants to know that he owns good land, and not a worthless piece of land.",
+                    "<b>“On condition that I show you a bet kor of land,” she is betrothed, providing that he does show it to her. But if he shows it to her in a plain, she is not betrothed.</b>  This is nearly the same as the final section of yesterday’s mishnah.  Showing it to her in “the plain” means that he shows her land that is not his. This is not what she thought he meant by his “showing her a bet kor.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains a general principle of Rabbi Meir:  any stipulation must be a double stipulation.  This means that if I make a stipulation I must state both the consequences of the condition being fulfilled and the consequences of its not being fulfilled.  For instance, if I want to say that I will come to your house if you give me chocolate cake (and I would), I must say, “I will come to your house if you give me chocolate cake, and I will not come to your house if you don’t give me chocolate cake.”  Otherwise the stipulation is not legally binding, and even if you give me chocolate cake, I am not legally bound to come to your house (but I would never do such a thing).\nRabbi Meir derives this principle from Moses’s words to the children of Gad and Reuben, as we shall explain below.",
+                    "<b>Rabbi Meir says:  every stipulation which is not like that of the children of Gad and the children of Reuben is not a [valid] stipulation, as it say, “And Moses said to them, ‘If the children of Gad and the children of Reuben will pass [with you over the Jordan, then you shall give them the land of Gilead for a possession].” and it is also written, “But if they will not pass over with you armed, [then they shall have possessions among you in the land of Canaan]” (Numbers 32:29-30). Rabbi Hanina ben Gamaliel says: the matter had to be stated, for had it not been stated it would have implied that even in Canaan they should not inherit.</b> The children of Gad and Reuven did not want to inherit on the west side of the Jordan river; they wished to remain on the east side, in a place good for their cattle.  Moses responded to them that if they cross to help fight in the conquering of Canaan, then they may inherit on the east side of the Jordan.  He also added that if they did not cross and fight with the rest of Israel, then they would only be able to inherit in Canaan.  From the fact that Moses “doubled” his stipulation, Rabbi Meir derives that all stipulations must be doubled. Rabbi Hanina ben Gamaliel responds that Moses had to state the second half of his statement.  Had he not done so, he might have implied that if they didn’t fight for Canaan they wouldn’t even get an inheritance in Canaan.  Since the second half is a necessary statement, we cannot learn that stipulations that don’t need a “negative” side do not need to be doubled. The mishnah ends with Rabbi Hanina ben Gamaliel’s response to Rabbi Meir.  Had Rabbi Meir responded he might have said that it is obvious that the children of Gad and Reuven would inherit in the land of Canaan, since all of the tribes inherited there irregardless of their participation in the conquest.  Since the second half of his stipulation was unnecessary, we can learn that the only reason Moses added it in was because all stipulations must be thusly doubled."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah teaches that if a man was mistaken about some part of a woman’s identity before he betrothed her but she wasn’t the one who mislead him into making that mistake, the betrothal is still valid.\nThe second two sections of the mishnah deal with a man who tries to betroth a woman who could not currently be betrothed to him. The question is whether the betrothal can become valid at a later point without its being performed again.",
+                    "<b>If he betroths a woman and then declares, “I thought that she was a priest’s daughter, and behold she is [the daughter of] a Levite” or “a Levite’s daughter whereas she is [the daughter of] a priest”; “Poor, whereas she is wealthy”, or “wealthy, whereas she is poor,” she is betrothed, since she did not deceive him.</b>  In this case the man made a mistake with regard to the woman’s identity, but she didn’t cause the mistake.  The betrothal is therefore valid.  After all, were this grounds to annul a betrothal a man could always annul his betrothal. He could always say that he thought something was true and it turned out to be untrue and there would be no way of falsifying his claim.",
+                    "<b>If he says to a woman, “Behold, you are betrothed to me after I convert,” or “after you convert,” “After I am freed from slavery,” or “after you are freed from slavery”; “After your husband dies” or, “after your sister dies”; “After your yavam performs halizah for you”; she is not betrothed.</b>  The general principle in this section and in the next is that if the betrothal is invalid now, it cannot become valid later on through an act performed now.  There are five things that prevent the betrothal from being possible at this point. 1) Either the man or woman is not Jewish. 2) Either the man or woman is a slave. 3) The woman is married. 4) The man is married to the woman’s sister. 5) The woman is awaiting halitzah (release from levirate marriage). In all of these cases, the betrothal cannot currently occur. Therefore, even if he says that the betrothal should only become valid when their statuses change such that betrothal would become possible, the current act of betrothal is invalid.",
+                    "<b>Similarly, if he says to his friend, “If your wife gives birth to a female, behold she is betrothed to me,” she is not betrothed. [If his wife is pregnant, and her fetus is discernible, his words are valid, and if she bears a female, she is betrothed.]</b>  In this section too the man is attempting to betroth someone in the future to whom he could not be currently betrothed. Here he couldn’t betroth her now because she doesn’t even exist.  She hasn’t even yet been conceived. This guy is really trying to get his bid in early!    Again, the mishnah rules that his kiddushin are invalid. The last section of the mishnah is an addition to the mishnah (meaning it is missing in mishnaic manuscripts).  It is clause from the Talmud that somehow crept in and it changes the meaning of the mishnah, for here we have an example where kiddushin that could not currently occur can be currently contracted.  According to this clause, as long as it is already recognized that the woman is pregnant, the betrothal is valid and if a girl is born she is betrothed to that man.  In order to make this clause match the remainder of the mishnah, the Rambam explains that he must betroth her again when she is born."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of the mishnah teaches that a man may stipulate that his betrothal to a woman is contingent upon his performing for her a certain favor.\nThe second section of the mishnah discusses a man who makes his betrothal contingent upon his father’s approval.",
+                    "<b>If he says to a woman, “Behold you are betrothed to me on condition that I speak to the government on your behalf”, or “That I work for you as a laborer”, if he speaks to the government on her behalf or works for her as a laborer, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  This mishnah is fairly straightforward.  We should note that the favor is not the money for kiddushin itself.  Rather it is a condition upon which the betrothal is contingent.  In addition to the act which he must perform, according to halakhah he would also need to give her money to effect the kiddushin.",
+                    "<b>[If he says,] “[Behold you are betrothed to me] on condition that [my] father consents,” if his father consents, she is betrothed; if not, she is not betrothed. If his father dies, she is betrothed; if the son dies, the father is instructed to say that he does not consent.</b>  The first part of this section is straightforward.  Slightly more complicated is the second part.  If the father dies, he cannot consent to the betrothal.  Nevertheless, the mishnah rules that she is betrothed.  The assumption is that when the man said “on condition that my father consents” he really meant to say, “on condition that my father does not disapprove.”  Since after his death the father cannot disapprove, the betrothal is valid.  If the son dies, the mishnah finds a convenient way for the woman to avoid the need for yibbum (levirate marriage to her husband’s brother).  The court would instruct the father to state that he did not approve of the marriage and he would thereby annul the betrothal.  If the betrothal was annulled, the woman would not be liable for yibbum."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA father has a right to betroth his daughter before she reaches majority age, defined by halakhah as being 12 1/2.  Our mishnah deals with a father who says that he has betrothed his daughter but does not remember to whom.",
+                    "<b>[If a father declares,] “I have given my daughter in betrothal, but do not know to whom I have betrothed her,” and then a man comes and states, “I betrothed her,” he is believed.</b>  The father does not remember to whom he betrothed his daughter.  At this point she is in a terrible situation; she could be married to anybody therefore she is forbidden to everybody, lest she be married to someone else.  Comes along a man and says that he was the one who betrothed her.  He is believed, since there is no contradictory testimony.",
+                    "<b>If one says, “I betrothed her,” and another [man] says, “I betrothed her,” both must give a get; but if they want, one may give a get and the other marry her.</b>  In this case two men come along and claim that they are the ones who betrothed her.  Neither can marry her lest she is betrothed to the other.  They must both give her a get.  However, if they come to an agreement, one may give a get and then the other may marry her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe main topic discussed in this mishnah is when a man is believed with regard to statements he makes that impact his children’s personal status.  The general rule is that a man is believed to say that he has done something which he currently has the legal ability to do.  We shall see examples of this in the mishnah.",
+                    "<b>[If a man declares] “I have given my daughter in betrothal,” [or] “I gave her in betrothal and divorced her while she was still a minor,” and she is [now] a minor, he is believed.</b>  As we have learned already, a man has the legal right to betroth his daughter before she reaches majority age.  He also has the legal right to accept a get on behalf of his married daughter as long as she has not reached majority age.  If the daughter about whom this father is testifying is now a minor, he is believed to say that he betrothed her, or that he betrothed her and then accepted her get, since he currently has the power to perform either activity.  The ramification of his being believed to state that he accepted her get, is that she will be disqualified from subsequently marrying a priest.",
+                    "<b>“I gave her in betrothal and divorced her while she was still a minor,” and she is now of majority age, he is not believed.</b>  If she is now an adult (past 12 1/2 years old), he is no longer believed if he makes these statements, since he no longer has the legal right to either accept betrothal or a get on her behalf.  We should note that this limits the power of the father over his daughter.  Once she is past a relatively young age, he has no legal right to make decisions regarding her kiddushin, nor can he make any statement which would severely impact her status.",
+                    "<b>“She was taken captive and I redeemed her,” whether she is a minor or of majority age he is not believed.</b>  A woman who was taken captive is forbidden from subsequently marrying a priest (see Ketubot 2:5).  This is because it is assumed that her non-Jewish captors had sexual relations with her and a woman who has had intercourse with a non-Jew is forbidden from marrying a priest.  The father is not believed if he states that his daughter was taken captive, no matter how old she is when he offers such testimony.  A father does not have the legal right to give his daughter in marriage to a non-Jew and therefore he doesn’t have any special right to testify about this having happened in order to thereby prohibit her to a kohen.  Note that when she is a minor the father does have another means by which to prohibit his daughter to the priesthood; he can testify that he betrothed her and then accepted her divorce.  Nevertheless, he does not have the right to testify that she was taken captive.",
+                    "<b>If a man declares at the time of his death “I have sons,” he is believed; “I have brothers,” he is not believed.</b>  This section discusses a man who offers testimony which will impact his wife’s subjectivity to the laws of yibbum.  By stating that he has sons he is exempting her from yibbum.  He is believed because if all he wanted to do was exempt her from yibbum he could divorce her.  However, he is not believed to state that he has brothers, thereby obligating her for yibbum.  Unless we know that he has brothers, he (or others) would have to bring evidence to make his wife subject to yibbum.",
+                    "<b>If one betroths his daughter without specifying which, the daughters of majority age are not included.</b>  This section connects back to the previous mishnah as well as to the next mishnah.  If a father states that he betrothed one of his daughters, but does not remember which one he betrothed, all of his minor daughters are in a state of possible betrothal, since he has the legal right to betroth any of them.  None of them can marry until the matter is clarified.  However, the girls who are of majority age are not doubtfully betrothed since the father has no legal right to betroth them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss a father who betroths one of his daughters but does not remember which one he betrothed.  Specifically, the mishnah refers to a situation where a man has two sets of daughters with two different wives and one set of daughters is older than the other set (i.e. all of the daughters of one wife are older than the eldest daughter of the other wives.)",
+                    "<b>If one has two groups of daughters by two wives, and he declares, “I have given in betrothal my eldest daughter, but I do not know whether the eldest of the seniors or the eldest of the juniors, or the youngest of the seniors who is older than the eldest of the juniors,” all are forbidden [to marry other men], except the youngest of the juniors, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all permitted, except the eldest of the seniors.</b>  The father says he has given in betrothal his “eldest daughter” to a man, and he has forgotten who that man is, and the question is who his “eldest daughter” is?  Once we figure out whom the eldest daughter is that daughter will be forbidden to marry any other man, and his other daughters will be permitted.  Again, the man has two sets of daughters; one set is a group of “seniors” in that they are all older than the other set which are “juniors.”  According to Rabbi Meir, any daughter who has a younger sister may be called the “eldest daughter” since she is older than another daughter.  The only daughter who cannot possibly be called the “eldest daughter” is the youngest daughter of the youngest set. Rabbi Yose rules that only the eldest daughter of the seniors is called the “eldest daughter” and therefore only she is prohibited.",
+                    "<b>“I have betrothed my youngest daughter, but I do not know whether the youngest of the juniors or the youngest of the seniors, or the eldest of the juniors who is younger than the youngest of the seniors,” they are all forbidden, except the eldest of the seniors, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all permitted, except the youngest of the juniors.</b>  This section is basically the same as the previous section, except that in this section the father claims that he gave his “youngest daughter” in betrothal.  The opinions of Rabbi Meir and Rabbi Yose are consistent with those above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the next one deal with cases where a man says that he betrothed a certain woman and she contradicts him or where she claims that he betrothed her and he denies it.\nThe general principle upon which this mishnah stands is that a person can make a statement which impacts himself/herself but does not impact others. Stated otherwise, a person is believed with regard to personal consequences but not with regard to consequences to others.",
+                    "<b>If he says to a woman, “I betrothed you,” and she says, “You did not betroth me”: he is prohibited to her relatives, but she is permitted to his relatives.</b>  The man claims he has betrothed the woman, and therefore he is believed with regard to himself.  The consequence is that all of the woman’s relatives (daughter, mother, sister etc. for a full list see Yevamot 4:7) are prohibited to him, because according to him, he is betrothed to their relative.  However, the woman denies that this man betrothed her.  Hence she is not prohibited to his relatives.",
+                    "<b>If she says, “You betrothed me,” and he says, “I did not betroth you,” he is permitted to her relatives but she is prohibited to his relatives.</b>  This is the opposite case.  Since she claims to be betrothed to him, she is prohibited from marrying his relatives.  Since he denies being betrothed to her, he is permitted to her relatives.",
+                    "<b>“I betrothed you,” and she says, “You betrothed my daughter,” he is forbidden to the relatives of the senior [the mother], but the senior is permitted to his relatives; he is permitted to the junior’s [the daughter’s] relatives, and the junior is permitted to his relatives.</b>  The mishnah adds a wrinkle to the previous cases.  Here the husband claims that he betrothed a woman and she responds that he didn’t betroth her but rather he betrothed her daughter (again, one can imagine a Hollywood scenario lurking behind this mishnah!).  As above, he is prohibited to her relatives because he claims that he betrothed her.  The mother (the senior woman) is not prohibited to his relatives, because she claims that she is not betrothed to that man.  The man is not prohibited to the daughter’s relatives because he denies having betrothed her.  The daughter is also permitted to his relatives, since she didn’t claim that she was betrothed to him, but rather the mother did.  A mother does not have the legal ability to give her daughter in betrothal and hence, unlike a father who does have such a legal ability, she is not believed to say that she has done so."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is a direct continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>[If a man says to a woman], “I betrothed your daughter,” and she replies, “You betrothed me”; he is forbidden to the junior’s [the daughter’s] relatives, while the junior is permitted to his relatives; he is permitted to the senior’s [mother’s] relatives, while the senior is forbidden to his relatives.</b> This mishnah provides the opposite scenario to that which we saw at the end of yesterday’s mishnah.  The man claims that he betrothed the woman’s daughter, and is therefore forbidden to the daughter’s relatives.  However, the daughter is still permitted to his relatives, since neither she nor her mother claimed that she was betrothed to him. The mother’s relatives are permitted to him, because he doesn’t claim to have betrothed her.  However, she is forbidden to his relatives because she claims to have been betrothed to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins discussing a subject which will be covered throughout the remainder of Kiddushin:  lineage.  We have already encountered throughout Seder Nashim many different genealogical statuses:  priests, Levites, Israelites, converts, mamzerim, natinim and more.  Our mishnah discusses how these lineages are transmitted from generation to generation, namely the issue of whom the child’s lineage follows, that of the father or that of the mother.  We should note that lineage was probably the most important factor in choosing a spouse in the ancient Jewish world and probably was a key factor in the entire ancient world.  Indeed until the modern period many matches between young men and women were made based on lineage.  Lineage largely determined a person’s social standing.  It is sometimes hard to relate to this value for those of us living in 20-21st century America, a country where societal standing is perhaps less based on lineage than almost any nation throughout history.\nThe final clause of our mishnah contains the famous principle of “matrilineal descent” the “Jewishness” of the child follows the mother and not the father.  This principle is surprising since ancient Jewish society was clearly patriarchal.  Men were almost always the heads of their households, the woman would typically leave her family to enter the man’s house, men had custody and overall responsibility for their children etc.  Furthermore, it seems quite clear that the Bible operates on the principle of “patrilineal descent.”  Throughout the Tanakh men marry women of foreign descent and the women assimilate into their husband’s culture and homes (or notoriously fail to assimilate).  The same is true of Second Temple literature such as the later books of the Bible, Josephus and Philo.  How the matrilineal principle came to dominate rabbinic halakhah and literature is a mystery.  There are a few places in rabbinic literature with a hint of a patrilineal principle, but there are few of them and they are usually rejected.  A good discussion of these issues can be found in Shaye Cohen’s excellent book, The Beginnings of Jewishness.",
+                    "<b>Wherever there is kiddushin and there is no transgression, the child goes after the status of the male. And what case is this?  When the daughter of a priest, a Levite or an Israelite is married to a priest, a Levite or an Israelite.</b>  In normal marriages the status of the child follows that of the father:  the child of a priest is a priest, of a Levite is a Levite and of an Israelite is an Israelite.",
+                    "<b>And wherever there is kiddushin and there is transgression, the child goes after the status of the flawed parent. And what case is this?  When a widow is married to a high priest, or a divorced woman or a halutzah to an ordinary priest, or a mamzeret or a netinah to an Israelite, and the daughter of an Israelite to a mamzer or a natin.</b>  However, if the marriage is valid, meaning that the woman requires a get to separate from the man, but the marriage involves a transgression, the child receives the lower status. Therefore, the child of a mamzer or a mamzeret is a mamzer(et).  Furthermore, if the marriage is prohibited but neither parent is “flawed” (such as a mamzer or a natin), a female child from such a marriage is disqualified from subsequently marrying a priest.  For instance the daughter of a priest and divorcee cannot marry a priest.",
+                    "<b>And any [woman] who cannot contract kiddushin with that particular person but can contract kiddushin with another person, the child is a mamzer. And what case is this?  One who has intercourse with any relation prohibited in the Torah.</b>  If the marriage is invalid, but the woman could be betrothed to other men, the child is a mamzer.  The example given is incest.",
+                    "<b>And any [woman] who can not contract kiddushin with that particular person or with others, the child follows her status. And what case is this?  The child issue of a female slave or a gentile woman.</b>  This section is where we see the famed “matrilineal principle.”  We should note that it is incomplete.  The mishnah states that the child of non-Jewish woman or slave is not Jewish or is a slave, but it does not specifically address the status of the child of a Jewish mother and male father."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss personal status and lineage. The specific issue is whether or not a mamzer can purify his lineage.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: mamzerim can be purified. How is this so? If a mamzer marries a slave woman, her son is a slave; if he frees him, it is found that the son is a free man. Rabbi Eliezer says: behold, he is a slave mamzer.</b> Rabbi Tarfon uses the rules in the previous mishnah to find a means by which a mamzer can have a child that is not a mamzer.  A mamzer is allowed to marry a slave woman, even though a non-mamzer cannot. If the mamzer owns the slave woman, then he owns the child.  If he frees the child the child loses his mamzer status and becomes a regular Israelite. Rabbi Eliezer, however, holds that such a “trick” does not work. The status of the child is “slave mamzer.”  When his father/master frees him, he is no longer a slave but he is still a mamzer."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Ten genealogical classes went up from Babylonia [in the time of Ezra and Nehemiah]:   Priests, Levites, Israelites, halalim, converts, freed slaves, mamzerim, netinim, hushlings and foundlings.<br>Priests, Levites and Israelites may marry each other.<br>Levites, Israelites, halalim, converts, and freed slaves may marry each other.<br>Converts, freed slaves, mamzerim and netinim, hushlings and foundlings, may marry each other.</b><br>This mishnah introduces a concept that was very important in marital law in the mishnaic/talmudic times and continued to be a prominent factor in the choice of spouse throughout Jewish history:  genealogical class.  In Hebrew this is called:  yichus. There are some genealogical “classes” who may not marry each other (Israelites and mamzerim, priests and converts).  As I have stated before, in our modern society it is hard to grasp the importance of such categories in the ancient world.  Until recently it was believed that a person is qualitatively reflected in their class; belonging to a social/religious class is an integral part of one’s identity.  However, we should realize that in rabbinic halakhah class structure is only legally relevant to choice of marriage, and occasionally to positions of leadership.  When it comes to other elements of society, Jews seem to have mingled relatively freely.  The rabbis recognized well that a person’s integrity, wisdom and virtue did not depend upon his social class.  Nevertheless, it was an important criterion in choosing a spouse.<br>Section one: The mishnah attributes the separation of the Israelites into ten genealogical classes to the return to Zion from the Babylonian exile in the time of Ezra and Nehemiah.  It is clear from the book of Ezra that genealogical lineage was an important issue to the authors of the book and to the leaders of that time period.  Ezra demands that the men send away their foreign born wives.  In the lists of returning exiles lineages are listed and there are verses which show that priests who couldn’t demonstrate their lineage were denied their priestly rights.  In other words, although this mishnah may contain what is basically a legend, in may be based on some historical recollections.<br>According to the mishnah, which is probably legend, lineage was so important to Ezra that when he gathered up the exiles and brought them back to the land of Israel, he separated them into classes.  When they returned to Israel, each person would therefore know their proper status.<br>Most of the classes mentioned in this mishnah should be familiar by now.  Natinim are descendents of Temple slaves, and are actually mentioned in the books of Ezra and Nehemiah (see for instance Ezra 8:20 and Nehemiah 7:62).  Halalim are the children of disqualified priests.  Hushlings and foundlings will be explained in tomorrow’s mishnah.<br>Sections 2-4:  Here the mishnah lists who may marry whom.  Subsequent mishnayot will clarify some of these statements.  For now we should note that converts can marry Israelites and can marry mamzerim.  Other sages hold that converts may not marry mamzerim. There is also some debate over whether certain types of converts may even marry priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned of two genealogical categories which we previously have not encountered:  the foundling and the hushling.  Our mishnah defines these two categories.",
+                    "<b>These are they: a hushling (: he who knows who his mother is but not his father;</b>  A shtuki or a hushling is a kid who knows who his mother is, but doesn’t know who his father is.  The word “shtuki” comes from the word for silence.  When you ask the kid who his father is he is quiet because he doesn’t know.",
+                    "<b>A foundling (: he who was gathered in from the marketplace and knows neither his father nor his mother.</b>  An asufi or a foundling is a kid found in the streets who doesn’t know who his parents are.  The word “asufi” comes from the word to be gathered, because he is gathered in from the streets.",
+                    "<b>Abba Saul used to call the hushling (, “checked one” (b’.</b>  Abba Saul would call the shtuki a b’duki (a checked one).  The different name reflects a different halakhic position. According to Abba Shaul the child’s mother is believed to testify that the father is so-and-so. This is according to Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer in Ketubot 1:8-9."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the question of who can marry whom.",
+                    "<b>All who are forbidden to enter into the assembly may intermarry with each other.</b>  According to this opinion, any person who cannot marry into the assembly (see Deuteronomy 23:1-9), meaning mamzerim, natinim, the shtuki and asufi (see yesterday’s mishnah for a definition of these terms) can marry each other.  A mamzer, for example, could marry an asufi.",
+                    "<b>Rabbi Judah forbids it.</b>  Seemingly Rabbi Judah says that every person from a class forbidden to enter into the assembly must marry another person from the same class.  A mamzer would have to marry a mamzer, a shtuki would marry a shtuki, etc.  The problem with this interpretation of his words is that there is no inherent logic to it.  The Talmud explains that Rabbi Judah prohibits converts from marrying mamzerim.  The Torah states that a mamzer should not come into the assembly of the Lord (Deuteronomy 23:3). The question is: are converts considered part of the “assembly of the Lord”?  According to Rabbi Judah the convert is part of the assembly of the Lord, and therefore they cannot marry mamzerim.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: those who are certain [may marry] those who are certain, but those who are certain with those who are doubtful and those who are doubtful with those who are certain and those who are doubtful with others who are doubtful this is prohibited.</b>  Rabbi Elazar says that those who are certainly prohibited from marrying into the assembly may marry others who are certainly prohibited.  However, those who are doubtfully prohibited cannot marry anyone.  The problem is that they don’t really know whether or not they are prohibited.  If they are prohibited than they can’t marry priests, Levites or Israelites, but if they are not prohibited they can’t marry mamzerim, natinim, shtukim and asufim.  A shtuki, for instance, couldn’t even marry another shtuki, lest one is “fit” and the other not “fit.”  Therefore, they can’t marry anyone.",
+                    "<b>Who are “those who are doubtful”?  The shtuki, the asufi and the Samaritan.</b>  A shtuki and an asufi are in the category of “doubtful” because they don’t even know who their parents are.  The Samaritans are “doubtful” because the very halakhic status of the Samaritans is questionable.  Without delving into the history of the Samaritans (see the Encyclopedia Judaica for more details), they were (and still are) a group in the northern part of Israel that separated from those Jews living in Judea at an early period.  They observed some of the same laws as did other Jews, but not in the same way.  Marriage laws, namely kiddushin and gittin, were not observed in the same way that the rabbis prescribed and therefore any Samaritan is by definition of doubtful lineage."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBefore marrying, men were supposed to make “background checks” of their potential wives to uncover any potential “flaws” in their lineage.  Our mishnah teaches that there are eight mothers whom he must check; if these eight mothers are fit to marry priests, then the man may assume that the woman whom he wants to marry is fit as well.",
+                    "<b>He who marries a the daughter of a priest must investigate her lineage up to four mothers, which are eight:  her mother and her mother’s mother, her mother’s father’s mother and her mother, her father’s mother and her mother, her father’s father’s mother and her mother.</b>  The first clause deals with priests who wish to marry the daughters’ of priests.  In ancient times it was common for priestly families to intermarry with one another. The “four mothers” are 1) her mother; 2) her mother’s father’s mother; 3) her father’s mother; 4) her father’s father’s mother.  For all four of these mother’s he must also check her mother. The Talmud explains that the mothers are checked and not the fathers since if there was a “flaw” in the male lineage, the men, when they argued with each other, would have cursed each other based on their faulty lineage.  However, women don’t argue in such a manner and therefore if there were flaws in their lineage they would not have been made known. Therefore, he must check the mothers and not the fathers. The man must check and not the woman because women who are fit to marry priests are allowed to marry men disqualified from the priesthood, whereas priests are prohibited from marrying women disqualified from marrying priests.",
+                    "<b>[In the case of] the daughter of a Levite or an Israelite, one more is added.</b>  Those men who wish to marry women of Levitical or Israelite families must check one more mother.  It is unclear exactly what “one more mother” means.  It either means that he goes back one more generation for each mother already checked (bringing us to 12 mothers), or that he checks one more mother on each side (for a total of 10).  The reason that he must check back further is that it is more common for there to be faulty lineage in Levitical and Israelite families than it is in priestly families."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that men need to check their wives’ lineage before marriage.  The normal check was eight mothers.  Our mishnah teaches that if the woman father’s or one of the mother’s father’s served in a role where disqualified priests were not allowed, then they need not check back any further.  I would make the following analogy:  sometimes companies do background checks on potential employees.  However, if the company for which the person previously worked is known for doing thorough background checks, a fresh check need not be done.",
+                    "<b>They do not check from the altar and upwards, nor from the duchan [dais] and upwards, nor from the Sanhedrin and upwards.</b>  If one of the woman’s fathers either served as a priest at the altar, or sung as a Levite from the duchan in the Temple or served in the Sanhedrin, the man who wishes to marry her need not check back in that branch any further.  We should note that it is clear from here that lineage was a criterion for serving in the Sanhedrin.",
+                    "<b>And all those whose fathers were established to have been among the public officers or charity collectors may marry [their daughters] into the priesthood, and he doesn’t need to check after them.</b>  Furthermore, if the father held a position of public trust then the husband need not check any further.  Again we can note that lineage was a criterion in appointing men to positions of leadership. This section probably refers to the post-destruction period, whereas the previous section referred to positions held when the Temple still stood.",
+                    "<b>And all those whose fathers were established to have been among the public officers or charity collectors may marry [their daughters] into the priesthood, and he doesn’t need to check after them.</b>  According to Albeck, Rabbi Yose is referring to people appointed to approve documents in the old court in Tsippori.  Normal witnesses would not undergo such thorough background checks.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: even one who was signed as a witness in the old court of Tzippori.</b>  While all sorts of people with all sorts of lineages could certainly serve as soldiers, only those with proper lineage were listed in the king’s list of officers (see I Chronicles 7:40)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIf a woman who is prohibited to a priest (a divorcee or a convert) has relations with a priest, she becomes a “halalah”, or a “profaned woman.”  Her male child from such a union is a “halal”.  A priest may not marry a “halalah”, as we learned in the first mishnah of this chapter.\nThe word “halal” or “halalah” comes from Leviticus 21:7 where it states, “[He shall not take] a harlot (zonah) or a ‘halalah’”.   While JPS translates this word as describing the harlot “a woman defiled by harlotry”, the rabbis understand the vav between harlot and halalah to be conjunctive.  “Halalah” is not a description of the harlot but a woman of a different category.\nThe final clause of the mishnah compares the rules for converts with those for the halal and halalah.  A priest cannot marry a convert, as it says in Ezekiel 44:22, “They may marry only virgins of the stock of the House of Israel.”",
+                    "<b>The daughter of a male halal is unfit for the priesthood for all time.</b>  The daughter of a male halal is a halalah.  She may not marry a priest.  Furthermore, the daughter of the son of a halal is also a halalah.  The flaw of being a “halal” is passed down through the sons and therefore the daughter of any subsequent son of one of these halalim is herself a halalah and prohibited from marrying a priest.",
+                    "<b>If an Israelite marries a halalah, his daughter is fit for the priesthood.</b>  As stated above, being a halal is not passed down through the mother but through the father. Therefore the daughter of a marriage between an Israelite male and a halalah is permitted to marry a priest.",
+                    "<b>If a halal marries the daughter of an Israelite, his daughter is unfit for the priesthood.</b>  This section repeats the rule which we learned from section one.  It serves as a contrast to section two and an intro to section four.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the daughter of a male convert is as the daughter of a male halal.</b>  Just as halalot (the plural of halalah) cannot marry priests, so too female converts may not marry priests.  Rabbi Judah adds that just as the descent of halalot is determined by the father, so too is the descent of the convert.  The daughter of a convert may not marry a priest.  According to Rabbi Judah if an Israelite male married a female convert, their daughter could marry a priest.  The next mishnah will continue to discuss this subject."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss which descendents of converts may marry priests.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Jacob says: if an Israelite marries a female convert, his daughter is fit for the priesthood, and if a male convert marries the daughter of an Israelite, his daughter is fit for the priesthood. But if a male convert marries a female convert, his daughter is unfit for the priesthood.  [The same law applies to] a convert as to freed slaves, even for ten generations, [his daughter is unfit] unless his mother is of Israelite stock.</b>  At the end of yesterday’s mishnah we learned that according to Rabbi Judah, the daughter of a male convert is unfit to marry a priest, even if the mother is an Israelite.  Rabbi Eliezer ben Jacob goes one step further.  As long as one of the parents is of Israelite lineage, the daughter may marry a priest.  Only if both parents are converts is the female child forbidden from marrying a priest.  The laws regarding the lineage of freed slaves are the same as those regarding converts.  The daughter is unfit unless the mother, and also the father are of Israelite stock.  [Note that the mishnah says his mother, but since we are referring to which daughters may marry priests, other versions read “their mother.”  Also, although the mishnah only says “mother” it must also mean father, since even Rabbi Judah says that if the father is an Israelite, his daughter is fit to marry a priest.]",
+                    "<b>Rabbi Yose says: even if a male convert marries a female convert, his daughter is fit for the priesthood.</b>  Rabbi Yose’s opinion is that the only type of convert prohibited from marrying a priest is the convert herself.  Children of converts, even if both parents are converts, are allowed to marry priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that parents are not believed if they say that their child is a mamzer.",
+                    "<b>If a man declares, “this son of mine is a mamzer,” he is not believed.</b>  There are two explanations given for why a father is not believed to say that his child is a mamzer.  The first is that the father is related to the child and relatives may not testify.  The second is that by saying that the child is a mamzer, the father is testifying against himself and halakhah does not allow self-incrimination.",
+                    "<b>And even if both [the husband and wife] say about the fetus inside her, “it’s a mamzer” they are not believed.</b>  Even if both parents say that their child is a mamzer, which means that they are saying that the child is not from the husband but from an adulterous affair, they are not believed.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: they are believed.</b>  Rabbi Judah disagrees with both of the previous clauses.  In the Talmud Rabbi Judah’s ruling is based on a midrash.  That is to say his halakhah is not necessarily logical; rather it is based on his interpretation of Scripture."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a scenario whereby a father sent an agent to betroth his daughter to a certain man and then the father betrothed her to a different man.",
+                    "<b>If a man gives permission to his agent to give his daughter in betrothal, and then he himself goes and gives her in betrothal to another, if his [betrothal] was first, his betrothal is valid; if the agent’s was first, his betrothal is valid. And if it is unknown, both must give her a divorce.  And if they wish, one gives a divorce, and the other marries her.</b>  The ruling in this mishnah is straightforward:  she is betrothed to who ever betrothed her first.  Without the mishnah we might perhaps have thought that when the father sends an agent to betroth his daughter, and then he himself does that very same act, that he is in essence canceling the agent’s authority.  Were that the case, then even if the agent’s betrothal came first, the daughter would be betrothed to the man the father betrothed her to.  The mishnah teaches us that this is not so, and therefore whichever betrothal comes first is the betrothal that is valid. If it is unknown which came first, then they are both potentially married to her.  Therefore, both of them must divorce her, or alternatively, one may divorce her and then the other can marry her.",
+                    "<b>Similarly, if a woman gives permission to her agent to give her in betrothal, and she goes and betroths herself [to another]: if her own preceded, her betrothal is valid; if her agent’s preceded, his betrothal is valid. And if they do not know, both must give her a divorce.  And if they wish, one gives a divorce and the other marries her.</b>  This halakhah is the same, but from the woman’s perspective. She sends out an agent to accept betrothal on her behalf and then she changes her mind and accepts betrothal from someone else.  The ruling is the same as above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and tomorrow’s mishnah deal with establishing the identity of the wife of a man and children who come from overseas.  In order to marry them to other Jews, he would need to establish their identities.",
+                    "<b>If a man went overseas together with his wife, and then he, his wife, and his children returned, and he said, “Behold, this is she [who went with me overseas,] and these are her children”, he need not bring proof with regard to the woman or the children.</b>  The mishnah rules that if the man went overseas with his wife and now returns with children he need not bring proof of the lineage of any of them.  He need not bring proof of his wife’s lineage because he already checked it when he married her.  He need not bring proof of the children’s lineage because it can be assumed that they are the children of his wife.  The Talmud adds that the children must be “hanging on her”, meaning acting as if they are his children.  [I’ll add that every time I return with my family from overseas, our children are certainly hanging all over us.]  If the children are not treating her as their mother, we might suspect that they are not her children.",
+                    "<b>[If he declares,] “She died [abroad] and these are her children,” he must bring proof with regard to the children, but not with regard to the woman.</b>  If the woman with whom he went abroad died there and then he returns with children, claiming they are her children, he must bring proof that this is so.  However, once he does so, he need not prove the “fitness” of the woman, because he already did so when they were married.  It seems that he would need to have witnesses who would testify that these are his (deceased) wife’s children."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>[If he says,] “I married a woman overseas, and behold, this is she, and these are her children”, he must bring proof about the woman, but not about the children.</b>  In this case, he goes abroad without a wife and returns with a wife and children.  He must prove the lineage of the wife, because they were not married when he went abroad.  However, once he proves her lineage, he need not prove the fitness of the children’s lineage, since it can be assumed that the two of them are the parents.",
+                    "<b>[If he says,] “She died, and these are her children”, he must bring proof about the woman and about the children.</b>  If he returns with children but no wife, he must prove two things. First he must prove that the woman he was married was not prohibited to him and that she had proper lineage.  Once he proves that, he must prove that the children are her children."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the prohibition of “yihud” a man may not be alone in a room with a woman.  Indeed, the mishnah assumes this prohibition is known and qualifies it in various ways.  The reason for this prohibtion seems to be that the rabbis made two assumptions:  1) men cannot control their sexual urges and therefore they will attempt to have sex with any woman with whom they are alone; 2) women cannot stop the men from making such advances.",
+                    "<b>A man may not be alone with two women, but one woman may be alone with two men.</b>  It is taken for granted that a man may not be alone with one woman.  The mishnah adds that one man may not be alone even with two women.  The fear is that the presence of two women will not deter the man from making advances on either or even on both of the women.  However, one woman may be alone with two men, under the assumption that the presence of another man will deter each man from engaging in a prohibited and socially unacceptable act (sex with a woman not his wife).",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: even one man may be alone with two women, if his wife is with him, and he may sleep with them in an inn, because his wife watches him.</b>  Rabbi Shimon is more lenient and allows a man to be secluded with two women.  According to the version of the mishnah which I translated above, such seclusion is only permitted if his wife is with him, for she will watch over him.  However, other versions add the word “and” making this into a separate clause.  They read that if a man’s wife is with him he may be alone with one other woman, and may even sleep in the same room with both of them in an inn.",
+                    "<b>A man may be alone with his mother and his daughter, and he may sleep with them in immediate bodily contact; but when they grow up, she must sleep in her garment and he in his.</b>  Seclusion is not prohibited with one’s mother or daughter.  While he is a minor he may sleep naked in bed with his mother, and while his daughter is a minor, she may sleep naked in bed with him.  When they grow up they may continue to sleep in the same bed, but they must be clothed.  As an aside, it seems that people normally slept without a “garment.”  After all, the land of Israel is rather warm and a blanket often suffices."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned some of the laws which prohibit a man from being alone with a woman.  As we saw, the assumption was that men cannot control themselves around women and women will not be able to ward off the men.  Our mishnah and the next contain discussions of which professions are appropriate for men in light of these assumptions.",
+                    "<b>An unmarried man must not learn to be a scribe, nor may a woman learn to be a scribe.</b>  Part of a scribes work was to teach children how to read and perhaps how to write.  In those days, it was often the child’s mother who would bring the child to school.  Hence the teacher would have a lot of contact with the children’s mothers.  Therefore, a man who has never been married should not learn to be a scribe/teacher, lest he come into too much contact with the mothers.  Furthermore, sometimes men would bring their children to school.  Hence, women and even married women should not be teachers.  Note the difference in the halakhah between men and women.  Only a man who has never been married may not work as a teacher.  Once he is married he will be better able to control himself, for one of two reasons:  1) he has a place to channel his sexual energy; 2) his wife will watch over him.  However, even a married woman should not be a teacher, because the men will make advances on her (even if they are married) and she will not be able to ward them off.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: even one who has no wife should not learn to be a scribe.</b>  Rabbi Elazar adds that not only a man who has never been married but even one who currently does not have a wife should not work as a teacher.  Although he was once married, he will still have the same lack of sexual control and therefore should be controlled by the halakhah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the final mishnah of tractate Kiddushin, and the final mishnah of Seder Nashim.  Large portions of the mishnah are not actually part of the Mishnah but were appended to it in later times, a not uncommon phenomenon in ends of tractates.  However, we will explain the entire mishnah.\nMost of the mishnah discusses appropriate professions for scholars, the topic of yesterday’s mishnah as well.  Whereas the mishnah begins by discussing those professions which are inappropriate because they might lead to sexual impropriety, it continues with professions that are inappropriate for other reasons.  Finally, according to some rabbis, it is not proper for a sage to work at all.  Rather he should spend his entire time learning Torah.\nWhile reading the mishnah we should keep in mind that our attitudes towards certain occupations have radically changed over the past two thousand years.  Also our opinions about the value of work in general have largely changed.  I read this mishnah as an exhortation for a person to place a priority upon their spiritual life over their material wealth.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: an unmarried man must not tend cattle, nor may two unmarried men sleep together under the same cover.  But the sages permit it.</b>  This section continues the topic of yesterday’s mishnah.  According to Rabbi Judah men should not be shepherds, lest they engage in bestiality.  They should not sleep together in the same bed lest they have relations with each other.  In contrast, the Sages permit men to work as shepherds and sleep in bed together because it is not feared that they will engage in bestiality or homosexuality.",
+                    "<b>One whose business is with women must not be alone with women.  And one should not teach his son a woman’s trade.</b>  A man shouldn’t work in a profession where there will be many women around, lest they are left alone with women.  Therefore a father should not teach his son a woman’s profession.  We should note that the reason that a man shouldn’t engage in a woman’s profession is not that it is not “manly” enough.  Rather the reason is that such a profession will bring him too much into contact with women.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: one should always teach his son a clean and easy profession, and pray to Him to whom wealth and property belong. For a profession does not contain [the potential for] poverty and wealth, for poverty is not due to one’s profession nor is wealth due to the profession, but all depends on merit.</b>  Rabbi Meir teaches that there are two important aspects in choosing a profession.  The first is that it be honest work, and the second that it not be overly taxing.  Overly taxing work would prevent him from having enough time to study Torah.   With regard to earning a living substantial enough to support one’s needs, this is not a function of choice of profession but rather of merit earned by living a life of Torah and prayer.  When learning these words I find that it helps to remember that professions were not generally the means to become rich during this period in history.  A person became wealthy by being a landowner, and land was usually inherited.  Choice of profession and hard work certainly would have made some difference, but not nearly as much as it does today.  If one couldn’t guarantee becoming wealthy in any case, Rabbi Meir says he might as well choose an honest profession that leaves him time to study Torah.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Elazar says: have you ever seen a wild beast or a bird with a profession? Yet they are sustained without trouble. Now, were they not were created only to serve me, while I was created to serve my master: surely then I should make a living without trouble! But my evil acts have done me in and withheld my livelihood.</b>  Rabbi Shimon ben Elazar presents a naturalistic ideal of human welfare.  Were people to return to a more innocent state, they could provide for themselves as do animals without trouble.  Transgressions and misbehavior have caused human beings their current hardships.  There is in this section an allusion to the sins of Adam and Eve.  Part of Adam’s curse was that he would have to work the land with great toil, and this curse was a direct result of his sin of eating of the Tree of Knowledge.  I also read into these words an ecological message the more we corrupt the earth, the more difficult it will become for us to get from the earth that which we need.  There is a lot we could learn from the animals when it comes to taking from our environment only what we need.",
+                    "<b>Abba Gurion a man of Sidon says in the name of Abba Guria: one should not teach his son [to be] a donkey-driver, camel-driver, wagon-driver, sailor, shepherd, or shopkeeper, because their profession is the profession of robbers.</b>  Abba Gurion says that certain professions lead to thievery.  The first four of these are professions which involve traveling and travel was dangerous in the ancient world.  The problem is that these people may rob those whom they were hired to bring from one place to another.  A shepherd was suspected of bringing his flocks to another person’s field.  Storekeepers were suspected of cheating their customers.  (We can see that this opinion did not stop Jews throughout history from engaging in some of these professions.)",
+                    "<b>Rabbi Judah says in his name: most donkey-drivers are wicked, while most camel-drivers are worthy men; and most sailors are pious.   The best of doctors are destined for Gehenna, and the worthiest of butchers is Amalek’s partner.</b>  Rabbi Judah disagrees with Abba Gurion about the camel-drivers and sailors.  Since these were professions that involved great danger, Rabbi Judah assumes that they would pray fervently to God for deliverance.  In other words, being in dangerous situations makes people realize just how precarious life is, what a gift it is and that they should be thankful to God.  Rabbi Judah adds that the best of doctors is going to end up in Gehenna in other words hell!  To understand this we need to keep in mind that medicine in the ancient world was nothing like medicine is today.  Often people who went to doctors would end up dying, perhaps even quicker than they would have otherwise.  Being a butcher breeds cruelty, for the butcher must make himself insensitive to the animals pain.",
+                    "<b>Rabbi Nehorai says: I will abandon every profession in the world and I will not teach my son anything but Torah, for a person enjoys its reward in this world while the principal remains for him in the world to come. But all other professions are not so; for when a man comes to sickness or old age or suffering and cannot engage in his profession, he must die of starvation, whereas the Torah is not so, for it guards him from all evil in his youth and gives him a future and hope in his old age. Of his youth what is said? “But they that wait upon the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). Of his old age what is said? “They shall still bring forth fruit in old age” (Psalms 92:15).  And it is also said of our father Abraham, “And Abraham was old … And the Lord blessed Abraham with everything” (Genesis 24:1).  We find that Abraham our father observed the whole Torah before it was given, for it is said, “Because Abraham obeyed My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws” (Genesis 26:5).</b>  Rabbi Nehorai’s statement is perhaps as extreme of a statement as can be found on the issue of work versus Torah study.  It is not a vision that many rabbis shared, at least not in a practical sense.  Nevertheless, there are some elements that in my opinion strike a deep chord.  The first is that in a society without a system to provide for its elderly and in which people cannot save up large sums of money, a life of work does not leave one with enough to live on later in life.  While there are some safeguards that exist today that didn’t exist in the ancient world, care of the elderly is still one of the most difficult and important issues facing society.  The second is that when a person is older, nearer to the end of life, they usually judge their lives not based on how much work they have done, but what good deeds they have done, how well they have treated their families and what kind of a spiritual/moral legacy they will leave behind.  I think that that is partly what Rabbi Nehorai is speaking about:  when a person is older, all the work they did will not matter as much as the quality of the lives they led, and for the rabbis, the quality of life was measured by the amount of Torah studied. The mishnah, the tractate and the entire seder end with a midrash on Abraham. Abraham’s strength stood for him until very late in life.  Indeed, he had Isaac when he was nearly 100 years old! The final midrash on Abraham states that he kept the whole Torah before it was given.  In this context, this means that Abraham’s blessing came to him because of his observance of the Torah and not merely because of his faith in God (as the Christians taught). Congratulations!  We have finished Kiddushin. It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning this tractate and this entire Seder and to commit ourselves to going back and relearning them, so that we may not forget them and so that their lessons will stay with us for all of our lives. By now, if you have been learning with Mishnah Yomit from the beginning, you have finished two entire Seders of Mishnah.  This is a tremendous accomplishment and you should feel satisfied with your hard work and devotion.  Seder Nashim began with Yevamoth, a tricky tractate with many difficult laws concerning levirate marriage, worked its way through a tractate on marriage contracts (Ketuboth), two tractates on vows (Nedarim and Nazir), one on adulterous women (Sotah), neared completion with a tractate on divorce and finally, after all this learning, a tractate on how one enters marriage.  So you had to wait until the end for the best part, but I’m sure it was worth the effort. So congratulations on making it through another tractate and seder.  May you have the strength and time to keep on learning more Mishnah!  Tomorrow we begin the first tractate of Seder Z’manim (appointed times), tractate Shabbat."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה קידושין",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Kiddushin",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Kiddushin",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Kiddushin/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Kiddushin/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b776baf071e65a50dd600118a3be4a9ee121adf4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Kiddushin/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,314 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Kiddushin",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Kiddushin",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Jewish marriage consists of two stages—betrothal and marriage.  In Hebrew the first stage is termed “kiddushin” in mishnaic Hebre and “erusin” in biblical Hebrew.  The second stage is termed “nisuin.”  At betrothal the couple become fully and legally connected to one another. The most important consequence is that a get would be required to end their betrothal.  Other consequences would include inheritance, breaking of vows and if he is a priest for his becoming impure in order to bury her.  Since the connection between the couple is created at the point of betrothal, the laws of betrothal are much more important in halakhah than are the laws of full marriage (nisuin).  ",
+            "Much of our tractate deals with how a woman becomes “mekudeshet”—betrothed—to a man.  Basically there are three ways to effect betrothal—money, document or sexual relations.  It seems quite clear that betrothal was nearly always affected through the use of money.  Today the ring given from the husband to the bride is the money used to affect betrothal.  ",
+            "The rabbis often attempt to learn these three means of betrothal from various verses in the Torah.  Without examining these midrashic attempts, we should note that the Torah provides little information as to how betrothal, or marriage for that matter, was contracted.  This is typical of the Torah’s laws—the Torah often skips the mundane, every day matters and legislates only the unusual.  There may be hints that money and sexual relations are involved in the marital process but their function in the Torah is unusual.  It was left for the rabbis to clarify exactly how betrothal was entered into.",
+            "Besides the laws of betrothal, there are other laws which are discussed at length in this tractate.  Since betrothal is a form of acquisition, whereby a husband acquires a wife, the Mishnah discusses how other things (slaves, animals, land etc.) are acquired.  While this chapter seems to consider women to be chattel (possessions), we should note that there are some key differences.  The acquisition of women is symbolic, since as we will learn, a woman can be acquired for a symbolic amount of money.  Secondly, everything else that a person acquires he may eventually sell.  A husband cannot sell his wife.  Nevertheless, we should admit that the mishnaic laws of marriage are not egalitarian—the man acquires a woman and the woman does not acquire a man.",
+            "The fourth chapter discusses laws of personal status, defining how genealogical ranks are passed down from generation to generation.  These laws begin with a mishnah which teaches that Judaism is passed through the mother.  When we learn these mishnayot we shall note their connection with betrothal, the main topic of the tractate.  ",
+            "I should note that throughout my commentary on kiddushin, I will intermittently use the words kiddushin and betrothal. Both refer to the same thing, the act by which a man betroths a woman.  I will not use the word kiddushin to refer to a couple that is already betrothed.  ",
+            "Good luck in learning Kiddushin!\n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first mishnah of Kiddushin teaches how a woman is “acquired” in marriage and how she “acquires” herself, that is to say, how she becomes free to marry another man.  The mishnah also teaches how a “yevamah” is “acquired.”  A “yevamah” is a woman whose husband has died without any children (see the intro to tractate Yevamoth).  According to the Torah she must either marry her husband’s brother or perform halitzah, the release from the obligation to her brother-in-law.",
+                    "<b>A woman is acquired in three ways and acquires herself in two: She is acquired by money, by document, or by intercourse. “By money”: (1) Bet Shammai says:  a denar or the equivalent of a denar; (2) Bet Hillel says: a perutah or the equivalent of a perutah. ( And how much is a perutah? ( An eighth of an Italian issar.</b>  A man can betroth his wife in any one of three ways.  The first is by giving her a small amount of money and saying to her “Behold you are betrothed to me with this money.”  Bet Shammai and Bet Hillel debate how much money is needed to effect betrothal.  What is crucial is that both a denar and a perutah are small amounts of money; a perutah is almost valueless.  These are not representative of a woman’s true value, which is clearly much greater.  Rather they are symbolic, especially in Bet Hillel’s opinion.  To this day, nearly all betrothals are effected through money.  Since the Middle Ages and perhaps earlier, Jews have used rings to effect betrothal.  This custom was originally a Christian custom.  In the Talmud rings are never used. The second way is for the husband to write her a document in which it is stated, “Behold you are betrothed to me.”  This document is not to be confused with a ketubah, although some scholars posit that they are both derived from common origins and that originally they were written together. The thirds means of betrothal is sexual relations.  This act must be done with the intent of betrothal.  No one holds that casual intercourse can effect betrothal. The thornier problem is whether or not sexual relations between a couple “living together” can effect betrothal.  Most modern halakhists rule that it does not, although there are some who hold that couples who live together with the intent to form a familial type of unit do require a get in order to separate.",
+                    "<b>And she acquires herself by divorce or by her husband's death.</b>  A woman becomes halakhically separated from her husband either by divorce or by death.  Without one of the two, any relations that she has with another man will be considered adultery.",
+                    "<b>A yevamah  is acquired by intercourse.</b>  The dead husband’s brother-in-law “acquires” his brother’s widow through sexual intercourse.  As we learned in Yevamot, the yevamah is not acquired by money, as a woman would be in cases of normal betrothal.  However, the rabbis added on that before the couple has sexual relations, the yavam should perform an act of betrothal through money, as is done in normal cases.  This act of betrothal does not have toraitic (deoraita) legal consequences.",
+                    "<b>And she acquires herself by halitzah or by the yavam’s death.</b>  The yevamah is free to marry another man if she performs halitzah with the yavam.  Alternatively, if the yavam dies (in a situation where there is only one yavam) she also may marry anyone she so chooses.  Note that once she is married she is considered a normal wife, and she “acquires” herself through the death of her husband or through divorce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are different rules for Hebrew slaves than there are for “Canaanite” slaves non-Jewish slaves.  One of the major differences is that all of the biblical verses which discuss a slave’s going free after a certain period of time are considered by the rabbis as referring to Hebrew slaves.  This includes Exodus 21:1-11; Leviticus 25:39-44, 47-55; Deuteronomy 15:12-18.  Leviticus 25:44-46 refers to Canaanite slaves.  Non-Jewish slaves are called “Canaanite” after Genesis 9:25, “Cursed be Canaan; the lowest of slaves shall he be to his brothers.”  The major difference between the two is that a Hebrew slave goes free automatically after a certain number of years of servitude, whereas a Canaanite slaves works in perpetuity.  We should note that the practice of owning Hebrew slaves was probably non-existent, or at least almost non-existent, in the mishnaic/talmudic periods.  However, Jews did own non-Jewish slaves.  Slavery was a common feature of the Greco-Roman world.  The halakhah in general mandates relatively liberal treatment of the slave, but it did not forbid slavery.",
+                    "<b>A Hebrew slave is acquired by money and by document;</b>  There are two possibilities for how an Israelite can legally be sold as a slave. First of all, he may sell himself into slavery in order to pay off his debts.  In such a case he may be sold to a Jew or to a Gentile.  The second possibility is that the court may sell him in order to make compensation for something he sold.  The mishnah teaches that in these cases the sale must be done either through money or through a sale document.",
+                    "<b>And acquires himself by years, by Jubilee, and by deduction from the purchase price.</b>  The slave goes free after six years of servitude, as is taught in the beginning of chapter 21 of Exodus.  If the Jubilee year, which occurs once every fifty year, happens before he serves out his six years, then he goes free earlier (see Leviticus 25:40).  If the slave somehow earns enough money to pay back the original sale price, he has the right to do so at any time.  For instance if he was sold for 600 denar, and he would have worked for six years, each year is worth 100 denar, and depending upon when he wants to buy himself back, he pays back 100 denar per year left of work.  The master cannot refuse to allow the slave to buy himself back.  In this way, the Hebrew slave is more like an indentured servant than truly a slave.",
+                    "<b>A Hebrew maidservant is greater in that she acquires herself by ‘signs [of physical maturity]’.</b>  The sale of female Hebrew slaves is even more restricted.  According to halakhah there is no such thing as a female adult Hebrew slave.  She can only be sold as a minor and when she shows physical signs of reaching maturity (pubic hair) she becomes free automatically, without having to pay back her sale price.  In addition, she can also become free in any of the ways that a male Hebrew slave becomes free.  It seems that the institute of minor female slaves was probably a way for the father to marry off his daughter without paying a dowry.  While this practice seems cruel to us, it may have been a better option for the daughter than the alternative.",
+                    "<b>He whose ear is bored is acquired by boring, and acquires himself by Jubilee or his master's death.</b>  In Exodus 21:5-6 we learn that a slave who does not wish to regain his freedom must have his ear pierced and then he may work indefinitely for his master.  The piercing causes him to be acquired to his master for a period beyond the normal period of servitude.  However, he does not work forever and his master’s inheritors do not inherit him.  Rather he goes free either at his master’s death or at the Jubilee year, which ever comes first.  At this point, even if he wishes to remain a slave he has no such choice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn how Canaanite slaves are acquired.  We should note that Canaanite slaves essentially become Jews by being owned by Jews. The males are usually to be circumcised, both male and female slaves must undergo ritual immersion and according to halakhah are obligated by most of the commandments.",
+                    "<b>A Canaanite slave is acquired by money, deed, or by possession, And acquires himself by money through the agency of others, and by document through his own agency, the words of Rabbi Meir. The Sages say: by money, through his own agency, and by document, through the agency of others, providing that the money comes from others.</b>  Money and deed acquire Canaanite slaves, just as they acquire Hebrew slaves.  In addition, Canaanite slaves can be acquired through “possession”, which could also alternatively be translated as “presumption of ownership.”  We learned the rules of possession in the third chapter of Bava Batra.  Practically this would mean that a slave, who treated a certain person as if that person were his owner, would become the property of that person.",
+                    "Both Rabbi Meir and the Sages agree that a slave acquires his freedom either through a manumission document or through his freedom being purchased with money.  However, they disagree over whether or not the slave may purchase himself back.  According to Rabbi Meir a Canaanite slave can never own property.  Any property which he would acquire would automatically become the property of his owner, since the owner owns the slave.  Therefore, only other people may purchase the slave’s freedom.  When it comes to a document, the document must be received by the slave himself. The Sages disagree on both counts.  They hold that a slave may, under certain circumstances, own his own property.  This is possible if other people give the slave money with the condition that the owner not take possession of that money.  According to the Sages either he or others may purchase his freedom.  Similarly, they disagree about the document.  The master can write out a manumission document, give it to another person beside the slave and thereby free the slave.  Note that the Sages could have stated that “a slave is acquired by documents or money through his own agency or the agency of others.”  This would have been a clearer and slightly briefer statement of the sages’ intent.  Instead, the mishnah phrases their statement as the opposite of Rabbi Meir’s statement in order to retain the parallelism."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah teaches how large animals such as cows and oxen, and small animals such as sheep and goats are acquired.  We should note that money does not acquire animals, nor does it acquire any other movable property.  According to mishnaic law a person must actually come into contact with the animal in order to acquire it.  We should note that while this may have worked for the small agricultural communities of Palestine in antiquity it became very difficult by and perhaps long before the Middle Ages.  By that time Jews were heavily involved in international trade and could not possibly physically handle every commodity that they acquired.    Hence alternative legal means were worked out whereby money could be used to acquire legal rights to movable commodities.",
+                    "<b>Large animals are acquired by being handed over and small animals by lifting, the words of Rabbi Meir and Rabbi Elazar. The sages say: small animals are acquired by being led.</b> According to Rabbi Meir and Rabbi Elazar large animals are acquired by being “handed over” from their owner to the purchaser. This would entail the purchaser taking hole of the reins, saddle or even hair of the animal.  Small animals, however, may be lifted and therefore they are acquired only through lifting.  They are not acquired by being handed over or by being led. The sages disagree with regard to the acquisition of small animals.  Despite the fact that they can be lifted, it is still difficult to do so. Therefore they are acquired by being led.  Since goats and sheep do not have reins they are led by being pushed or directed by voice commands."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah discusses the acquisition of land and movable property.  Land in the Mishnah is called property which “has security.”  This means that creditors can collect from this property for outstanding debts, even if the land is already owned by a third party (not the debtor).  “Movable property” cannot be used for debt collection from third parties.",
+                    "<b>Property which has security is acquired by money, by deed or by possession.</b>  Land is acquired through money, deed or possession.  That is to say if Reuven wants to acquire land from Shimon he can do one of three things.  Either he can pay money to Shimon, write out a document, or demonstrate possession over the land with Shimon’s consent.",
+                    "<b>[Property] which does not have security is acquired only by being drawn [to the purchaser].</b>  Just as animals are not acquired by money, so too “things” are not acquired through money.  Rather the purchaser must physically take the object he wishes to acquire into his possession.  Until he does so, the item still belongs to the seller.",
+                    "<b>Property which does not have security may be acquired in conjunction with property which does have security by money, deed, or possession;</b>  A person may acquire land through money, deed or possession, and at the same time acquire movable property without making a separate demonstration of acquisition. For instance if Reuven wishes to buy from Shimon a piece of land and a herd of sheep, he may acquire the land and the sheep with money, even though money alone would not be sufficient to acquire the sheep.",
+                    "<b>And it obligates the property which provides security, to take an oath concerning them.</b>  In Shevuoth 6:5 we learned that people do not take oaths over land.  For instance, if Reuven claims that Shimon owes him land, and Shimon admits to part of the claim, he need not swear that he does not owe him the rest, as he would were Reuven to claim that Shimon owes him money or animals.  However, if Shimon needs to take an oath over movable property and land, since he must take an oath over the movable property he must also take an oath over the land.  This could happen if Reuven claims that Shimon owes him a piece of land and a 100 sheep.  If Shimon admits that half of the land is Reuven’s and half of the sheep, he must take an oath over both the land and the sheep which he claims not to owe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of the mishnah discusses acquiring things through barter.  The second half of the mishnah delves into the difference between the laws of acquisition for the Temple and those for an ordinary person.",
+                    "<b>Whatever can be used as payment for another object, as soon as this one takes possession [of the object], the other one assumes liability for what is given in exchange. How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, as soon as this one takes possession, the other one assumes liability for what is given in exchange.</b>  The general rule of acquiring things through exchange is illustrated simply in the example of the cow and ox.  If Reuven and Shimon exchange an ox for a cow, when Reuven takes physical possession of Shimon’s cow, Shimon becomes owner of the ox, even if Shimon doesn’t take physical possession.  The implication would be that if the ox dies or is stolen, Shimon is out of luck for it is his ox that died or was stolen.  Alternatively, if the oxen market rises dramatically Shimon wins out.  For better or for worse, in an exchange once one party takes possession of one of the objects being exchanged, the other party automatically owns the other object.",
+                    "<b>The sanctuary’s title to property [is acquired] by money; the title of an ordinary person to property by hazakah.</b>  Ordinary people cannot acquire movable property by using money (see mishnah five), but the Temple can use money to acquire movable property.  So if the Temple’s treasurer wants to buy a cow, once he gives the cow’s owner money the cow is sanctified and belongs to the Temple.",
+                    "<b>Dedication to the sanctuary is equal to delivery to an ordinary person.</b>  A verbal declaration is not sufficient to transfer ownership.  In other words, if I just pick up an object and say “This belongs to Reuven”, the object does not yet belong to Reuven.  However, when it comes to dedicating something to the Temple, a verbal declaration is sufficient.  If I state, “This cow belongs to the Temple,” the cow belongs to the Temple and is considered sacred.  We can see through both of these sections that the Temple more easily acquires property than does an ordinary human being."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the distinction between commandments obligatory for men and those obligatory for women.  The mishnah can be divided into two subjects:  1) mutual obligations between parents and children; 2) general commandments both negative and positive.  It is not entirely clear why this mishnah is in this chapter.  Inside my commentary, I have not delved into the ramifications of these rules in our day, when many women wish to be more involved in Jewish ritual life.",
+                    "<b>All obligations of the son upon the father, men are obligated, but women are exempt.</b>  This refers to obligations that the father has in raising his son.  They include circumcising him, redeeming him from a priest if the son is a first-born, teaching him Torah, teaching him a profession and finding him a wife.  The father and not the mother is responsible to fulfill these commandments.",
+                    "<b>But all obligations of the father upon the son, both men and women are obligated.</b>  When it comes to obligations that a child has to his/her parent both men and women are obligated, and they are obligated equally to both their mother and father.  This includes fear and respect.  According to the rabbis respect means providing financially for the parent in his/her old age.",
+                    "<b>All positive, time-bound commandments, men are obligated and women are exempt.</b>  Only men are obligated in positive time-bound commandments.  This includes the reading of the Shema, blowing the shofar, sitting in the Sukkah and several other commandments.  Note that the mishnah does not state that women are forbidden from fulfilling these commandments it says only that they are not obligated to do so.",
+                    "<b>But all positive non-time-bound commandments both men and women are obligated.</b>  Positive commandments which are not time-bound are obligatory upon both men and women.  This would include such mitzvoth as mezuzah, charity and returning lost objects.",
+                    "<b>And all negative commandments, whether time-bound or not time-bound, both men and women are obligated, except for, the prohibition against rounding [the corners of the head], and the prohibition against marring [the corner of the beard], and the prohibition [for a priest] to become impure through contact with the dead.</b>  Nearly all negative commandments are equally obligatory upon men and women.  The mishnah notes a few exceptions.  The prohibitions of rounding the corners of the head and marring the beard (Leviticus 19:27) are obligatory only upon men. Since most women don’t have beards the beard prohibition would not apply to them the prohibition of rounding the corners of the head is an accompanying prohibition appearing in the same verse and hence women are exempt from it as well.  In addition, women do not act as priests and therefore the prohibition of a priest from coming into contact with a dead body applies only to male priests and not to daughters of priests.  ."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists a number of ritual procedures performed upon bringing a sacrifice which are performed by men and not by women.  The exclusion of women from performing these rites is derived in the Talmud from the frequent use in the Torah of the language “Speak to the sons (b’nei) of Israel”, where the word “sons” is understood to preclude daughters.",
+                    "<b>The [rites of] laying hands, waving, presenting [the meal-offering], taking the handful, burning [the fat], cutting [the neck of bird sacrifices], sprinkling and receiving [the blood] are performed by men but not by women, except the meal-offering of a sotah and a female nazirite, where they [themselves] wave the offering.</b> The [rites of] laying hands:  Most animal sacrifices require the person offering the sacrifice lay his hands upon the animal before the animal is slaughtered (see for instance Lev. 1:4).  Only men lay their hands upon the sacrifice. When women bring the sacrifice, no one lays their hands. Waving:  After the animal is slaughtered parts of it are waved jointly by the priest and by the male owner of the sacrifice (see Lev. 7:30).  If a woman brought the sacrifice the priest waves it by himself. Presenting [the meal-offering]:  When a person brings a meal-offering (a minhah), they present it to the priest. The priest then takes it and presents it to the altar (Lev. 6:7).  Only male priests present the minhah daughters of priests do not. Taking the handful:  With a minhah offering, the priest takes a handful of the offering (Lev. 2:2).  Again, only male priests perform this rite. Burning [the fat]:  See Lev 3:5. Cutting [the neck of bird sacrifices]:  See Lev 1:15. Sprinkling and receiving [the blood]:  See Lev 5:9. Except the meal-offering of a Sotah and a female nazirite, where they [themselves] wave the offering:  The Sotah waves a minhah offering and the nazirite waves the leg of the animal she/he brings, a bread-offering and a wafer (see Sotah 3:1 and Nazir 6:9).   In each case the woman and the priest would jointly wave the offering."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with commandments which are “dependent on the land.”  “Dependent on the land” refers to commandments which are agricultural in nature, such as the giving of the first fruits, tithes, terumah, the leaving of corners of fields etc.\nThe reason that this mishnah is here is its linguistic connection to the previous mishnayoth, especially mishnah seven.",
+                    "<b>Every commandment which is dependent on the land is practiced only in the land [of Israel]; and every commandment which is not dependent on the land is practiced both in and outside the land, except orlah and kilayim. Rabbi Elazar says:  also [the prohibition of] new produce.</b> In general, all commandments which are connected to the land are practiced only in the land of Israel.  There are some commandments such as tefillin concerning which the Torah uses language such as “When God brings you into the land…” (Exodus 13:5).  One might have thought that these commandments would only be obligatory for a Jew living in the land of Israel.  The mishnah, however, says that the distinction between commandments observed in and outside of Israel is not the language used in the Torah but rather whether or not the observance of the commandment itself is tied to land. The only exceptions to this rule are “orlah” and “kilayim.”  “Orlah” is the prohibition of using the fruit of a tree for its first three years.   “Kilayim” refers to the prohibition of planting wheat in a vineyard. Rabbi Elazar adds to the list of exceptions the prohibition of new produce.  This refers to the prohibition from eating from the new grain harvest until the omer sacrifice is brought on the sixteenth of Nisan (see Leviticus 23:14)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah presents a very straightforward version of rewards and punishments.  Those who perform commandments are rewarded and those who do not are not rewarded.  Obviously, this mishnah is expressing an ideal which often does not match reality.  The problem of good people not being rewarded, or the problem of an omnipotent God in control of a random and often cruel world is called “theodicy” and was recognized well by the rabbis.  There are many other answers in rabbinic literature to the problem of theodicy, including an extreme statement such as “there is no reward in this world.”   Our mishnah persists with what I perceive to be a very optimistic outlook.  Despite all of the evidence to the contrary the world in which we live is ordered and good.  It is a reward in which the righteous receive reward and the wicked are punished.\nThe second half of the mishnah, the final part of the chapter, teaches that in order to be considered part of the “civilized” world a person must be versed in Bible, in Mishnah and participate in the “ways of the world.”  The “ways of the world” probably means to have a profession although it may also mean to have polite manners.",
+                    "<b>He who performs one commandment is rewarded, his days are prolonged, and he inherits the land, But he who does not perform one commandment, is not rewarded, his days are not prolonged, and he does not inherit the land.</b>  The mishnah’s statement sounds almost too extreme to receive reward all you have to do is perform one commandment?  Therefore the Talmud interprets this to mean that a person who has half merits and half faults is rewarded for the performance of the one commandment that puts him or her “over the top.”  Similarly, a person who has more faults than merits and does not perform more commandments in order to even things up does not receive a reward.  The important thing is that since a person never knows what their status is they should treat each opportunity to perform a commandment as it that is the commandment that will “put them over the top.” This is an attitude to life that bequeaths importance to each of our individual choices, leaves hope for those who have led less than perfect lives and prevents haughtiness in those who believe that they have led good lives. The peculiar language of the mishnah “he who does not perform one commandment” is a euphemism for “he who commits one transgression.” “Days are prolonged” is understood to refer to a long life in this world and “inherit the land” is typically understood to refer to a reward in the world to come.",
+                    "<b>He who is familiar with Bible, Mishnah, and the ways of the land will not easily sin, as it is said, “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:1. But he who is not familiar with Bible, Mishnah and the ways of the land does not belong to civilization.</b>  To be a part of civilized Jewish society one must be both learned and take part in worldly activities, namely work.  Occupation with the study of both written and oral Torah, accompanied by a livelihood provides a person with a culture which will prevent him from sinning.  One who is not engaged in all three is not considered to be civilized.  In another words, in the eyes of the rabbis, such a person is a barbarian."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of today’s mishnah teaches that betrothal can be contracted through an agent.  This means that a man or a woman can appoint an agent to either betroth or be betrothed.\nThe second half of the mishnah refers to the first mishnah of chapter one where we learned that betrothal can be done with money or with something that has value.  The value needed is only a perutah, the smallest coin that was in existence.  Our mishnah deals with a man who gives a woman dates in order to betroth her.",
+                    "<b>A man can betroth [a woman] through himself or through his agent. A woman may be betrothed through herself or through her agent.</b>  As explained in the introduction, a man can betroth a woman through an agent. This would mean that the man gives money to an agent to use in betrothing a certain woman.  This probably would have been a common means of doing betrothal if the couple lived far apart from one another and was matched by others, as was nearly always the case.  Similarly, a woman may appoint an agent to receive her betrothal money.",
+                    "<b>A man may give his daughter in betrothal when a young girl [either] himself or through his agent.</b>  A father has the right to marry off his daughter while she is still a young girl (na’arah). This is defined as a girl between the ages of 12 and 12 1/2 who has already reached puberty.  He may also marry her off at a younger age, but not when she is past that age.  When marrying her off, he may use an agent to accept her betrothal money.  Basically, the father takes her place in matters of betrothal. I should note that while a father had the legal right to marry off his daughter and not his son, and this right extends only until she reaches 12 1/2, in practice the father played a very large role in arranging matches for both sons and daughters no matter what age they were when they married.  The idea that a 12 1/2 year old girl became totally independent of her father was probably as strange of an idea in the mishnaic period as it would be today.",
+                    "<b>He who says to a woman, “Be betrothed to me with this date, be betrothed to me with this one”   if any one of them is worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  In this case a man gives a woman several dates (palm dates) in an attempt to use the dates as betrothal money.  Here he says the words “Be betrothed to me” as he gives each date.  The fact that he repeats the formula each time means that each act is a separate act of betrothal.  Since they were separate acts, in order for the betrothal to be effective at least one of the dates must be worth a perutah.  If each individual date is worth less than a perutah, we do not add the dates up so that together they make a perutah.",
+                    "<b>[If he says,] “[Be betrothed to me] with this one and with this one and with this one”   if together they are worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  In this case, since he made one betrothal statement, we can add up the dates.  If together they are worth a perutah then she is betrothed.",
+                    "<b>If she eats them one by one, she is not betrothed unless one of them is worth a perutah.</b>  This section continues the scenario of the previous section.  In this case, while he is giving her the dates she starts to eat them one at a time (dates are quite delicious, and I guess she just couldn’t resist!)  Unless one of them is worth a perutah she cannot be betrothed by the combined value of them all because they are never all in her hand at the same time."
+                ],
+                [
+                    "<b>[If a man says to a woman], “Be betrothed to me with this cup of wine,” and it is found to be of honey, or “of honey” and it is found to be of wine;<br>“with this silver denar,” and it is found to be of gold, or “of gold” and it is found to be of silver;<br>“on condition that I am wealthy,” and he is found to be poor, or “poor” and he is found to be rich, she is not betrothed.<br>Rabbi Shimon says: if he deceives her to [her] advantage, she is betrothed.</b><br>A man may not deceptively betroth a woman; she must agree to her betrothal with full understanding of what he is giving her and under what conditions.  This mishnah deals with a man who somewhat deceptively attempts to betroth a woman.<br>In each case in this mishnah, the husband makes an incorrect statement as part of the betrothal formula.  For instance, he states that he is betrothing her with a cup of a certain liquid and it turns out to be a different liquid.  Alternatively, he says that he is betrothing her with a certain type of coin and it turns out to be a different coin.  Finally, he tells her that he is of a certain economic status and he is not.  According to the first opinion, since the facts as he stated them are incorrect, the betrothal is ineffective.  This is true even if he deceived her to her own advantage.  For instance, he said that he was giving her a cup of wine and it turned out to be a cup of honey, which is more valuable than wine.  According to the first opinion, we don’t reason that a woman who would agree to be betrothed to a certain man with a cup of wine would also agree to such a betrothal if done with a cup of honey, since she could always sell the honey to buy wine.  Rather, the betrothal statement must be accurate.<br>Rabbi Shimon disagrees.  He holds that if the deception is clearly to her advantage, the betrothal is valid.  Therefore, if he says that the cup was honey and it turned out to be wine (cheaper) she is not betrothed.  But if he told her that the cup was wine and it turned out to be honey, she is betrothed."
+                ],
+                [
+                    "<b>“[Be betrothed to me] on condition that I am a priest,” and he is found to be a Levite, or “a Levite” and he is found to be a priest; “a natin,” and he is found to be a mamzer, or “a mamzer” and he is found to be a natin;<br>“a townsman,” and he is found to be a villager, or “a villager” and he is found to be a townsman;<br>“on condition that my house is near the bathhouse,” and it is found to be far, or “far” and it is found to be near;<br>“on condition that I have a daughter or maidservant that braids hair” and he does not have, “or on condition that I do not have”, and he has;<br>“on condition that I have no sons”, and he has, or “on condition that I have sons, and he does not have<br>--in all these cases, even if she declares, “In my heart I would have agreed to be betrothed to him in any case,” she is not betrothed.<br>Similarly if she deceives him.</b><br>This mishnah continues to teach that deception in matters of betrothal renders the betrothal invalid.<br>Sections 1-5:  As was the case in the previous mishnah, in all of these cases the man makes a false statement when betrothing the woman.  What is different in today’s mishnah is that in these cases it is not clear which is “better.”  For instance, yesterday it was clear that having a gold denar was better than a silver one.  However, here it is not clear whether the woman would rather be married to, for example a townsman, more than she would want to be married to a villager.  Even living near the bathhouse is not clearly an advantage, as the foot traffic there will be greater.  Since we cannot affirm which is necessarily better, in these cases Rabbi Shimon would agree that she is not betrothed.<br>Section one:  In the context of the mishnah, we have to understand that marrying a priest is not necessarily advantage.  Even though the priest receives terumah which would have been a substantial economic benefit, the woman may potentially prefer to be married to a Levite who receives tithes.<br>Section four:  “Braids hair” might also be translated as “grown up.”  While this would change the meaning of the mishnah, in either case we have to interpret that it is not a clear advantage to either have or not have a daughter or maidservant that braids hair or is grown up.  Whether it is a benefit would depend if the woman prefers having some extra help over her privacy.<br>Section five:  Having or not having sons may be connected to issues of inheritance or yibbum (levirate marriage).  She may want him to have sons (or children in general), so that if he dies she won’t have to undergo yibbum. She may not want him to have sons since those sons will share with her own sons in his inheritance.  Again, since we cannot affirm which is preferable, Rabbi Shimon would agree that she is not betrothed.<br>Section six:  There is a general rule in laws of betrothal and other areas of halakhah thoughts that a person keeps to himself or herself are not legally consequential.  Therefore, even if she thinks to herself that she would have agreed to be betrothed to him in any case, she is not betrothed.  Had she wanted to be betrothed in any case, she should have responded at the time of betrothal, “I agree to be betrothed to you whether you are a priest or a Levite” etc.<br>Section seven:  All of the above rules also apply if she deceives him.  For instance, if she says “I am a priest’s daughter” and she is a Levite’s daughter, she is not betrothed."
+                ],
+                [
+                    "<b>If he says to his agent, “Go out and betroth to me so-and-so in such and such a place,” and he goes and betroths her elsewhere, she is not betrothed.<br>“She is in such and such a place,” and he betroths her elsewhere, she is betrothed.</b><br>The mishnah now returns to discuss betrothal performed by a person’s agent.  Today’s mishnah is nearly identical to Gittin 6:3.<br>In both sections, a husband appoints an agent to betroth his wife and gives the agent instructions as to where to betroth the woman.  If the husband tells the agent to betroth the woman in a certain place, she is not betrothed if the agent betroths her in another place.  In such a case we can assume that the husband wanted the betrothal to be performed in that specific place.<br>However, if the husband merely tells the agent where to find the woman, the husband does not necessarily care if she is really somewhere else.  He was only helping the agent locate her. Therefore the betrothal is valid no matter where the agent eventually finds her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah discusses a man who betroths a woman on condition that she not have made any vows or have any defects.  The exact same mishnah can be found in Ketubot 7:7.",
+                    "<b>If a man betrothed a woman on condition that she was under no vows and she was found to be under vows, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to be under vows, she leaves without her ketubah.</b>  It can be assumed that a husband does not want his wife to be subject to vows that will prevent her from engaging in certain activities, such as eating meat or drinking wine.  Such vows would certainly disrupt the normal functioning of a marriage.  If he betroths her on the specific condition that she is not subject to any vows, and after betrothal it is found out that she is subject to vows, she is not betrothed.  Since the betrothal was made under false pretenses it is invalid and she does not need a get to remarry, nor does she receive her ketubah.  However, if he did not make such a condition, and then later finds out that she is subject to vows, the marriage is valid. Nevertheless, since she should have told him that she had vows, he may divorce her without paying her the ketubah.  In other words, the marriage was not exactly made under a false assumption and therefore she needs a get in order to remarry, but she still was dishonest with him and therefore she loses the ketubah.",
+                    "<b>[If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have defects, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to have defects, she leaves without her ketubah. All defects which disqualify priests also disqualify women.</b>  The same rule concerning a woman subject to vows is also true with regard to a woman who has physical defects.  If he specifically stipulated that she not have any physical defects (assumedly ones that he could not detect when she was clothed), and she does, the betrothal is invalid.  If he did not make a stipulation, the betrothal is valid but he may divorce her without paying the ketubah. With regard to physical defects, it is essential for us to know what physical defects are significant enough that they invalidate the betrothal or allow the husband to divorce her without paying the ketubah.  The answer is that any defect that disqualifies a priest from serving at the altar (see Lev 21:17), also disqualifies a woman.  These defects are listed in the seventh chapter of tractate Bekhorot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah talks about a man who performs an invalid act of kiddushin and then later on sends presents to the woman whom he tried to betroth.  The question is, is the sending of presents equivalent to a renewed and now valid act of betrothal, or are the presents not considered as effecting betrothal?",
+                    "<b>If he betroths two women with the value of a perutah, or one woman with less than the value of a perutah, even if he subsequently sends gifts, she is not betrothed, because he sent them on account of the first kiddushin.</b>  In both of these cases the first act does not cause the woman, or women to be betrothed because there was not a perutah’s worth given to each woman.  When the man later on sends gifts which are worth more than a perutah, we might have thought that these gifts can now act as the betrothal money.  After all, he clearly intended to betroth her and she clearly agreed.  However, the mishnah rules that since these gifts were not sent with the intent of effecting betrothal, they do not act as such.  We also do not assume that the man realized that his first act of betrothal was invalid and that he is now sending betrothal money.",
+                    "<b>The same is true if a minor betroths.</b>  A minor cannot betroth a woman.  Betrothal requires “awareness”, and minors legally lack the required “awareness.”  Therefore, if he tries to betroth a certain woman, she is not betrothed.  Even if he later on sends presents to the woman whom he tried to betroth, the presents do not effect kiddushin, for they were not sent as such but rather on account of the first act of betrothal, which was invalid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe main point of this mishnah is that a man who tries to simultaneously betroth two women whom cannot be simultaneously betrothed to him has betrothed neither woman.",
+                    "<b>If one betroths a woman and her daughter or a woman and her sister at one time,   they are not betrothed.</b>  A man cannot simultaneously marry a woman and her daughter or a woman and her sister.  If he was already married to a certain woman and he attempted to betroth her daughter or sister, the betrothal would not be effective.  The mishnah deals with a case where a man tried to betroth two such women simultaneously.  Since they cannot both be effective neither is.",
+                    "<b>And it once happened that five women, among whom were two sisters, that a man gathered a basket of figs, which was theirs, and which was of the seventh year, and he said, “Behold, you are betrothed to me with this basket,” and one accepted it on behalf of them all and the sages said: the sisters are not betrothed.</b>  This is a classic rabbinic story, utterly packed with information.  The main thing which we learn is that if one tries to simultaneously betroth two sisters, neither sister is betrothed.  However, we also learn the following halakhot. 1) A man can betroth a group of women with one act of betrothal, and even if the betrothal is ineffective with some of the women (the sisters) it is effective with the others. 2) During the seventh year (the sabbatical year) a man can betroth using the agricultural produce of the women he is betrothing.  This is because such produce is considered ownerless during the sabbatical year and when the man picks it up he owns it. 3) One woman can simultaneously accept kiddushin for herself and for other women. By packing all of these details into one brief story, the story becomes an excellent didactic opportunity, far exceeding that which it is brought to explicitly demonstrate  that if one tries to simultaneously betroth two sisters, neither sister is betrothed"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with attempts to betroth using various different types of sanctified property.  The real question is, does the property belong to the one using it such that his betrothal is effective?",
+                    "<b>If he [a priest] betroths [a woman] with his portion, whether it is of higher holiness or of lower holiness, she is not betrothed.</b>  Portions of many sacrifices go to the priests who eat them.  However, a priest cannot use them as his betrothal money because these portions are not considered to be his possessions.  Rather, the priest’s right to them is limited to his or other priests eating.  Since for kiddushin to be effective the man must own that which he gives to the woman, the priest’s portion in sacrifices may not be used.",
+                    "<b>[If one betroths] with second tithe, whether unwittingly or deliberately, he has not betrothed [her]: the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if unwittingly, he has not betrothed [her]; if deliberately, he has betrothed [her].</b>  Second tithe must be taken to Jerusalem and there it may be eaten by its owner.  According to Rabbi Meir, second tithe does not belong to its owners.  It is sanctified property “kadosh” and just as portions of sacrifices cannot be used for kiddushin, so too second tithe cannot be used.  Rabbi Judah says that second tithe does belong to its owner.  Therefore if he deliberately did kiddushin with it, she is betrothed.  However, if he unwittingly uses the second tithe for kiddushin then she is not betrothed for this was a mistaken act of kiddushin.",
+                    "<b>[If] with sanctified property, if deliberately, he has betrothed her; if unwittingly, he has not betrothed [her], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if unwittingly, he has betrothed her; if deliberately, he has not betrothed her.</b>  Sanctified property can become non-sanctified property if it is redeemed.  However, if it is not redeemed then it remains sanctified and cannot be used for betrothal.  According to Rabbi Meir, if the man intentionally uses sanctified property as his betrothal money, he is in essence redeeming it.  The betrothal is valid and the man will owe to the Temple the value of that which he gave to the woman.  However, if he does so unwittingly, then the sanctified property is not redeemed and therefore the betrothal is invalid. Rabbi Judah disagrees on both counts.  He holds that one who intentionally uses the sanctified property for betrothal does not thereby redeem it, therefore the betrothal is invalid. However, if he unwittingly uses the sanctified property this is considered “me’ilah” improper use of sacred property.  In such cases the object which was misappropriated loses its sacred status and the person who misappropriated the property owes the Temple the value of the object plus one-fifth and must bring a guilt offering.  The key for our purposes is that the object is no longer sacred, and therefore the betrothal is valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists things from which it is prohibited to derive benefit.  Therefore, a man who tries to betroth a woman with one of these items has not betrothed her.  In my explanation I will explain what each of these items is.",
+                    "“Orlah”:  Fruit from a tree during its first three years (Leviticus 19:27). “Kilayim of the vineyard”:  Wheat which has been planted in a vineyard (Deuteronomy 22:19). “An ox which is to be stoned”:  An ox that has killed a person must be stoned to death (Exodus 21:28). “The heifer whose neck is to be broken”:  This refers to the ceremony performed when a body is found and its murderer is unknown (Deuteronomy 21:4). “A leper’s bird-offerings”: At the end of his leprosy (tzaraat) the leper brings two birds as sacrifices (Leviticus 14:4). “A nazirite’s hair”:  The nazirite cuts his hair at the end of his naziriteship and burns it (Numbers 6:18). “The first-born of a donkey”:  The first-born of a donkey must be redeemed by donating a sheep.  Until that point it is prohibited to derive benefit from it (Exodus 13:13). “Meat [boiled] in milk”:  Exodus 23:19 and parallels. “Non-sacred meat slaughtered in the Temple court”:  It is forbidden to slaughter non-sacrificial meat in the Temple court.",
+                    "<b>If he sells them and betroths [her] with the proceeds, she is betrothed.</b>  It is forbidden to derive benefit from all of the above items.  They also may not be sold.  However, if he does sell them, the money does not retain the prohibited status of the original item.  Therefore, the money is effective for betrothal.  Note that the mishnah does not state that it is permitted to use the money for betrothal.  The act may be prohibited but nevertheless effective."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn about a man who betroths a woman using certain things from which it is not prohibited to derive benefit.",
+                    "<b>If he betroths with terumot, tithes, priestly gifts, the water of purification or the ashes of purification behold she is betrothed, even if he is an Israelite.</b> Terumot:   Terumah can only be eaten by a priest.  A priest can use terumah for betrothal and then the woman may sell it. However, even an Israelite can potentially own terumah.  For instance, if someone’s maternal grandfather is a priest, he is not a priest because the priesthood is not inherited through his mother.  In such a case he will inherit from his grandfather, if his mother inherits from her father and then dies.  The non-priest cannot eat the terumah which he inherits, but he can sell it.  He could also use it for betrothal and then the woman can sell it.  He would have to tell her that it is terumah, because terumah is less valuable than regular food. Tithes:  These are given to the Levite, who may use them for betrothal.  An Israelite can use them for betrothal in the same way described above. Priestly gifts:  This refers to parts of non-sacred animals given to priests (see Deuteronomy 18:3).  The priest can use them as betrothal money and if they come into the hands of an Israelite, he too can use them. The water and ash of purification:  To purify someone who came into contact with a dead body, they would burn the red heifer and put its ash into water.  According to the Talmud, our mishnah refers to someone who betroths with payment he received for drawing the water or for bringing the dust.  One cannot betroth with the water or ahs itself because there is no financial benefit to be derived from them. I should note that I have explained that an Israelite cannot betroth with terumot or tithes that he separates from his own produce.  Such gifts must be given for free directly to a priest or Levite.  However, it is possible to explain that the mishnah is referring to the tithes or terumot that an Israelite himself separates from his produce.  The Israelite has the benefit of being able to give such gifts to whichever priest or Levite he so desires.  This benefit is worth money for it will make the priest or Levite look favorably upon him.  It is with this benefit that he is betrothing the woman.  She now has the benefit of giving the terumot or tithes to anyone she wishes.  While this may be a small benefit, remember, it only takes a perutah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section deals with a person who sends an agent out to betroth a woman on his behalf and then the agent betroths the woman to himself.\nThe second section deals with a man who betroths a woman but sets the betrothal date to occur in thirty days.  The question is, if someone else betroths her within those thirty days, is she betrothed to the first man or to the second?",
+                    "<b>If he says to his fellow, “Go out and betroth me such-and-such a woman,” and he goes and betroths her to himself, she is betrothed.</b>  Reuven sends Shimon out to betroth Rachel on his behalf.  Upon seeing Rachel, Shimon decides that he himself wants to betroth her, and when he proposes betrothal, Rachel agrees. She is now betrothed to Shimon and the fact that Shimon was supposed to act as Reuven’s agent is irrelevant.  Of course, we can be sure that Reuven will not be happy with Shimon and Shimon has acted shamefully with his friend (sounds like a movie plot).  Nevertheless, this fact is not of legal significance.",
+                    "<b>Similarly, if he says to a woman, “Be betrothed to me after thirty days,” and another comes and betroths her within the thirty days, she is betrothed to the second, [and in such cases] an Israelite’s daughter [betrothed] to a priest may eat terumah.</b>  The connection between this section and the previous one is that in both the woman under discussion is betrothed to the second man.  In this case, Reuven betroths the woman but sets the betrothal to begin in thirty days.  When Shimon betroths her within thirty days, she is betrothed to Shimon, because Reuven’s betrothal has not yet begun.  When the thirty days are up, Reuven’s betrothal does not “kick-in”, because she is already fully betrothed to Shimon.  The mishnah expresses the fact that she is fully betrothed to Shimon by stating that if she is an Israelite’s daughter and therefore prohibited to eat terumah, she is now fully betrothed to Shimon and if he is a priest she may eat terumah.  Were she not fully betrothed, the mishnah would not say that she can eat terumah.",
+                    "<b>[But if he says, “Be betrothed to me] from now and after thirty days,” and another comes and betroths her within the thirty days, she is betrothed and not betrothed [to both]:   [and in such cases] an Israelite’s daughter [betrothed] to a priest, or a priest’s daughter [betrothed] to an Israelite, may not eat terumah.</b>  In this case, Reuven makes an ambiguous statement, “Be betrothed to me from now and after thirty days.”  It is unclear whether his betrothal begins now, or after thirty days.  Alternatively, she may begin to be betrothed now but not fully betrothed until thirty days.  In any case, if Shimon comes along and betroths her within the thirty days, his kiddushin is also doubtfully valid.  If Reuven’s betrothal has begun, then she is betrothed to Reuven and Shimon’s act is irrelevant; but if Reuven’s betrothal has not begun, then she would be betrothed to Shimon.  Alternatively, if Reuven’s betrothal has begun but not been completed, she may be betrothed to both of them at the same time.  In such a situation she would be forbidden to both and require a get from both (see Gittin 7:3).  If she was the daughter of a priest and one of them was an Israelite, she would no longer eat terumah lest her marriage to that man was valid.  Similarly, if she is the daughter of an Israelite and one of the men was a priest she would not eat terumah lest her marriage to that man was not valid.  In other words, we act stringently and she doesn’t get to eat terumah no matter what the case.  Again, this is the mishnah’s way of saying that she is doubtfully married to both men and not fully married to either."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a man who attempts to betroth a woman on condition that he either give her two hundred zuz, has two hundred zuz or owns two hundred zuz.",
+                    "<b>If one says to a woman. “Behold, you are betrothed to me on condition that I give you two hundred zuz,” she is betrothed, and he must give it.</b>  In such a case the woman is immediately betrothed and the man must thereafter give her two hundred zuz.  If he does not give her two hundred zuz, the betrothal becomes invalid.  The problem is that since he didn’t set a time limit he has an unlimited time to give her the two hundred zuz.  Potentially, the only way for the betrothal to become invalid would be for him to die before he gives her the money.  In such a case she would not be considered his widow and she would not be liable for yibbum.  Therefore, this is not a particularly good way of performing betrothal, especially for the woman.",
+                    "<b>“On condition that I give you [two hundred zuz] within thirty days from now”: if he gives her within thirty days, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  In this case he did set a time limit for the fulfillment of his condition.  Therefore, if he doesn’t give her the betrothal within thirty days, she is not betrothed.  In fact, this may have been a common form of betrothal. The man would have thirty days (or a longer period of time) to come up with the money necessary to betroth the woman and if he did not, the betrothal was invalidated with no need for a get.  This prevented the woman from being left hanging.",
+                    "<b>“On condition that I have two hundred zuz,” she is betrothed, providing he has [two hundred zuz].</b>  In this case, all the man has to do is demonstrate that he owns two hundred zuz.  Again, she is betrothed immediately and he must prove that he has two hundred zuz.  However, we should note that in order to be certain that the betrothal is invalid she would have to prove that he doesn’t own two hundred zuz.  This will not be easy and again the woman is in a disadvantageous situation.",
+                    "<b>“On condition that I show you two hundred zuz,” she is betrothed, and he must show her. But if he shows her [money lying] on the table, she is not betrothed.</b>  Here he must not only own two hundred zuz, but show her the cash (or its equivalent).  He may not show her two hundred zuz lying on a table unless he actually owns them.  Just as in section two, this too seems to be better for the woman.  Here she can actually see that he owns the two hundred zuz and need not worry about proving (or disproving) it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is quite simple to understand and is nearly the same as yesterday’s mishnah.  I will explain it therefore briefly.",
+                    "<b>[If he says to her “Be betrothed to me] on condition that I own a bet kor of land”,   she is betrothed, providing he does own it.</b>  A “bet kor” is the amount of land it takes to grow a kor of produce.  In modern terms it is about 17,000 sq. meters, a rather large piece of land.  This clause is nearly the same as section three from yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>“On condition that I own it in such and such a place”, if he owns it there she is betrothed, but if not she is not betrothed.</b>  Land value differs from place to place.  It seems here that the woman wants to know that he owns good land, and not a worthless piece of land.",
+                    "<b>“On condition that I show you a bet kor of land,” she is betrothed, providing that he does show it to her. But if he shows it to her in a plain, she is not betrothed.</b>  This is nearly the same as the final section of yesterday’s mishnah.  Showing it to her in “the plain” means that he shows her land that is not his. This is not what she thought he meant by his “showing her a bet kor.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains a general principle of Rabbi Meir:  any stipulation must be a double stipulation.  This means that if I make a stipulation I must state both the consequences of the condition being fulfilled and the consequences of its not being fulfilled.  For instance, if I want to say that I will come to your house if you give me chocolate cake (and I would), I must say, “I will come to your house if you give me chocolate cake, and I will not come to your house if you don’t give me chocolate cake.”  Otherwise the stipulation is not legally binding, and even if you give me chocolate cake, I am not legally bound to come to your house (but I would never do such a thing).\nRabbi Meir derives this principle from Moses’s words to the children of Gad and Reuben, as we shall explain below.",
+                    "<b>Rabbi Meir says:  every stipulation which is not like that of the children of Gad and the children of Reuben is not a [valid] stipulation, as it say, “And Moses said to them, ‘If the children of Gad and the children of Reuben will pass [with you over the Jordan, then you shall give them the land of Gilead for a possession].” and it is also written, “But if they will not pass over with you armed, [then they shall have possessions among you in the land of Canaan]” (Numbers 32:29-30). Rabbi Hanina ben Gamaliel says: the matter had to be stated, for had it not been stated it would have implied that even in Canaan they should not inherit.</b> The children of Gad and Reuven did not want to inherit on the west side of the Jordan river; they wished to remain on the east side, in a place good for their cattle.  Moses responded to them that if they cross to help fight in the conquering of Canaan, then they may inherit on the east side of the Jordan.  He also added that if they did not cross and fight with the rest of Israel, then they would only be able to inherit in Canaan.  From the fact that Moses “doubled” his stipulation, Rabbi Meir derives that all stipulations must be doubled. Rabbi Hanina ben Gamaliel responds that Moses had to state the second half of his statement.  Had he not done so, he might have implied that if they didn’t fight for Canaan they wouldn’t even get an inheritance in Canaan.  Since the second half is a necessary statement, we cannot learn that stipulations that don’t need a “negative” side do not need to be doubled. The mishnah ends with Rabbi Hanina ben Gamaliel’s response to Rabbi Meir.  Had Rabbi Meir responded he might have said that it is obvious that the children of Gad and Reuven would inherit in the land of Canaan, since all of the tribes inherited there irregardless of their participation in the conquest.  Since the second half of his stipulation was unnecessary, we can learn that the only reason Moses added it in was because all stipulations must be thusly doubled."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah teaches that if a man was mistaken about some part of a woman’s identity before he betrothed her but she wasn’t the one who mislead him into making that mistake, the betrothal is still valid.\nThe second two sections of the mishnah deal with a man who tries to betroth a woman who could not currently be betrothed to him. The question is whether the betrothal can become valid at a later point without its being performed again.",
+                    "<b>If he betroths a woman and then declares, “I thought that she was a priest’s daughter, and behold she is [the daughter of] a Levite” or “a Levite’s daughter whereas she is [the daughter of] a priest”; “Poor, whereas she is wealthy”, or “wealthy, whereas she is poor,” she is betrothed, since she did not deceive him.</b>  In this case the man made a mistake with regard to the woman’s identity, but she didn’t cause the mistake.  The betrothal is therefore valid.  After all, were this grounds to annul a betrothal a man could always annul his betrothal. He could always say that he thought something was true and it turned out to be untrue and there would be no way of falsifying his claim.",
+                    "<b>If he says to a woman, “Behold, you are betrothed to me after I convert,” or “after you convert,” “After I am freed from slavery,” or “after you are freed from slavery”; “After your husband dies” or, “after your sister dies”; “After your yavam performs halizah for you”; she is not betrothed.</b>  The general principle in this section and in the next is that if the betrothal is invalid now, it cannot become valid later on through an act performed now.  There are five things that prevent the betrothal from being possible at this point. 1) Either the man or woman is not Jewish. 2) Either the man or woman is a slave. 3) The woman is married. 4) The man is married to the woman’s sister. 5) The woman is awaiting halitzah (release from levirate marriage). In all of these cases, the betrothal cannot currently occur. Therefore, even if he says that the betrothal should only become valid when their statuses change such that betrothal would become possible, the current act of betrothal is invalid.",
+                    "<b>Similarly, if he says to his friend, “If your wife gives birth to a female, behold she is betrothed to me,” she is not betrothed. [If his wife is pregnant, and her fetus is discernible, his words are valid, and if she bears a female, she is betrothed.]</b>  In this section too the man is attempting to betroth someone in the future to whom he could not be currently betrothed. Here he couldn’t betroth her now because she doesn’t even exist.  She hasn’t even yet been conceived. This guy is really trying to get his bid in early!    Again, the mishnah rules that his kiddushin are invalid. The last section of the mishnah is an addition to the mishnah (meaning it is missing in mishnaic manuscripts).  It is clause from the Talmud that somehow crept in and it changes the meaning of the mishnah, for here we have an example where kiddushin that could not currently occur can be currently contracted.  According to this clause, as long as it is already recognized that the woman is pregnant, the betrothal is valid and if a girl is born she is betrothed to that man.  In order to make this clause match the remainder of the mishnah, the Rambam explains that he must betroth her again when she is born."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of the mishnah teaches that a man may stipulate that his betrothal to a woman is contingent upon his performing for her a certain favor.\nThe second section of the mishnah discusses a man who makes his betrothal contingent upon his father’s approval.",
+                    "<b>If he says to a woman, “Behold you are betrothed to me on condition that I speak to the government on your behalf”, or “That I work for you as a laborer”, if he speaks to the government on her behalf or works for her as a laborer, she is betrothed; if not, she is not betrothed.</b>  This mishnah is fairly straightforward.  We should note that the favor is not the money for kiddushin itself.  Rather it is a condition upon which the betrothal is contingent.  In addition to the act which he must perform, according to halakhah he would also need to give her money to effect the kiddushin.",
+                    "<b>[If he says,] “[Behold you are betrothed to me] on condition that [my] father consents,” if his father consents, she is betrothed; if not, she is not betrothed. If his father dies, she is betrothed; if the son dies, the father is instructed to say that he does not consent.</b>  The first part of this section is straightforward.  Slightly more complicated is the second part.  If the father dies, he cannot consent to the betrothal.  Nevertheless, the mishnah rules that she is betrothed.  The assumption is that when the man said “on condition that my father consents” he really meant to say, “on condition that my father does not disapprove.”  Since after his death the father cannot disapprove, the betrothal is valid.  If the son dies, the mishnah finds a convenient way for the woman to avoid the need for yibbum (levirate marriage to her husband’s brother).  The court would instruct the father to state that he did not approve of the marriage and he would thereby annul the betrothal.  If the betrothal was annulled, the woman would not be liable for yibbum."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA father has a right to betroth his daughter before she reaches majority age, defined by halakhah as being 12 1/2.  Our mishnah deals with a father who says that he has betrothed his daughter but does not remember to whom.",
+                    "<b>[If a father declares,] “I have given my daughter in betrothal, but do not know to whom I have betrothed her,” and then a man comes and states, “I betrothed her,” he is believed.</b>  The father does not remember to whom he betrothed his daughter.  At this point she is in a terrible situation; she could be married to anybody therefore she is forbidden to everybody, lest she be married to someone else.  Comes along a man and says that he was the one who betrothed her.  He is believed, since there is no contradictory testimony.",
+                    "<b>If one says, “I betrothed her,” and another [man] says, “I betrothed her,” both must give a get; but if they want, one may give a get and the other marry her.</b>  In this case two men come along and claim that they are the ones who betrothed her.  Neither can marry her lest she is betrothed to the other.  They must both give her a get.  However, if they come to an agreement, one may give a get and then the other may marry her."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe main topic discussed in this mishnah is when a man is believed with regard to statements he makes that impact his children’s personal status.  The general rule is that a man is believed to say that he has done something which he currently has the legal ability to do.  We shall see examples of this in the mishnah.",
+                    "<b>[If a man declares] “I have given my daughter in betrothal,” [or] “I gave her in betrothal and divorced her while she was still a minor,” and she is [now] a minor, he is believed.</b>  As we have learned already, a man has the legal right to betroth his daughter before she reaches majority age.  He also has the legal right to accept a get on behalf of his married daughter as long as she has not reached majority age.  If the daughter about whom this father is testifying is now a minor, he is believed to say that he betrothed her, or that he betrothed her and then accepted her get, since he currently has the power to perform either activity.  The ramification of his being believed to state that he accepted her get, is that she will be disqualified from subsequently marrying a priest.",
+                    "<b>“I gave her in betrothal and divorced her while she was still a minor,” and she is now of majority age, he is not believed.</b>  If she is now an adult (past 12 1/2 years old), he is no longer believed if he makes these statements, since he no longer has the legal right to either accept betrothal or a get on her behalf.  We should note that this limits the power of the father over his daughter.  Once she is past a relatively young age, he has no legal right to make decisions regarding her kiddushin, nor can he make any statement which would severely impact her status.",
+                    "<b>“She was taken captive and I redeemed her,” whether she is a minor or of majority age he is not believed.</b>  A woman who was taken captive is forbidden from subsequently marrying a priest (see Ketubot 2:5).  This is because it is assumed that her non-Jewish captors had sexual relations with her and a woman who has had intercourse with a non-Jew is forbidden from marrying a priest.  The father is not believed if he states that his daughter was taken captive, no matter how old she is when he offers such testimony.  A father does not have the legal right to give his daughter in marriage to a non-Jew and therefore he doesn’t have any special right to testify about this having happened in order to thereby prohibit her to a kohen.  Note that when she is a minor the father does have another means by which to prohibit his daughter to the priesthood; he can testify that he betrothed her and then accepted her divorce.  Nevertheless, he does not have the right to testify that she was taken captive.",
+                    "<b>If a man declares at the time of his death “I have sons,” he is believed; “I have brothers,” he is not believed.</b>  This section discusses a man who offers testimony which will impact his wife’s subjectivity to the laws of yibbum.  By stating that he has sons he is exempting her from yibbum.  He is believed because if all he wanted to do was exempt her from yibbum he could divorce her.  However, he is not believed to state that he has brothers, thereby obligating her for yibbum.  Unless we know that he has brothers, he (or others) would have to bring evidence to make his wife subject to yibbum.",
+                    "<b>If one betroths his daughter without specifying which, the daughters of majority age are not included.</b>  This section connects back to the previous mishnah as well as to the next mishnah.  If a father states that he betrothed one of his daughters, but does not remember which one he betrothed, all of his minor daughters are in a state of possible betrothal, since he has the legal right to betroth any of them.  None of them can marry until the matter is clarified.  However, the girls who are of majority age are not doubtfully betrothed since the father has no legal right to betroth them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss a father who betroths one of his daughters but does not remember which one he betrothed.  Specifically, the mishnah refers to a situation where a man has two sets of daughters with two different wives and one set of daughters is older than the other set (i.e. all of the daughters of one wife are older than the eldest daughter of the other wives.)",
+                    "<b>If one has two groups of daughters by two wives, and he declares, “I have given in betrothal my eldest daughter, but I do not know whether the eldest of the seniors or the eldest of the juniors, or the youngest of the seniors who is older than the eldest of the juniors,” all are forbidden [to marry other men], except the youngest of the juniors, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all permitted, except the eldest of the seniors.</b>  The father says he has given in betrothal his “eldest daughter” to a man, and he has forgotten who that man is, and the question is who his “eldest daughter” is?  Once we figure out whom the eldest daughter is that daughter will be forbidden to marry any other man, and his other daughters will be permitted.  Again, the man has two sets of daughters; one set is a group of “seniors” in that they are all older than the other set which are “juniors.”  According to Rabbi Meir, any daughter who has a younger sister may be called the “eldest daughter” since she is older than another daughter.  The only daughter who cannot possibly be called the “eldest daughter” is the youngest daughter of the youngest set. Rabbi Yose rules that only the eldest daughter of the seniors is called the “eldest daughter” and therefore only she is prohibited.",
+                    "<b>“I have betrothed my youngest daughter, but I do not know whether the youngest of the juniors or the youngest of the seniors, or the eldest of the juniors who is younger than the youngest of the seniors,” they are all forbidden, except the eldest of the seniors, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all permitted, except the youngest of the juniors.</b>  This section is basically the same as the previous section, except that in this section the father claims that he gave his “youngest daughter” in betrothal.  The opinions of Rabbi Meir and Rabbi Yose are consistent with those above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the next one deal with cases where a man says that he betrothed a certain woman and she contradicts him or where she claims that he betrothed her and he denies it.\nThe general principle upon which this mishnah stands is that a person can make a statement which impacts himself/herself but does not impact others. Stated otherwise, a person is believed with regard to personal consequences but not with regard to consequences to others.",
+                    "<b>If he says to a woman, “I betrothed you,” and she says, “You did not betroth me”: he is prohibited to her relatives, but she is permitted to his relatives.</b>  The man claims he has betrothed the woman, and therefore he is believed with regard to himself.  The consequence is that all of the woman’s relatives (daughter, mother, sister etc. for a full list see Yevamot 4:7) are prohibited to him, because according to him, he is betrothed to their relative.  However, the woman denies that this man betrothed her.  Hence she is not prohibited to his relatives.",
+                    "<b>If she says, “You betrothed me,” and he says, “I did not betroth you,” he is permitted to her relatives but she is prohibited to his relatives.</b>  This is the opposite case.  Since she claims to be betrothed to him, she is prohibited from marrying his relatives.  Since he denies being betrothed to her, he is permitted to her relatives.",
+                    "<b>“I betrothed you,” and she says, “You betrothed my daughter,” he is forbidden to the relatives of the senior [the mother], but the senior is permitted to his relatives; he is permitted to the junior’s [the daughter’s] relatives, and the junior is permitted to his relatives.</b>  The mishnah adds a wrinkle to the previous cases.  Here the husband claims that he betrothed a woman and she responds that he didn’t betroth her but rather he betrothed her daughter (again, one can imagine a Hollywood scenario lurking behind this mishnah!).  As above, he is prohibited to her relatives because he claims that he betrothed her.  The mother (the senior woman) is not prohibited to his relatives, because she claims that she is not betrothed to that man.  The man is not prohibited to the daughter’s relatives because he denies having betrothed her.  The daughter is also permitted to his relatives, since she didn’t claim that she was betrothed to him, but rather the mother did.  A mother does not have the legal ability to give her daughter in betrothal and hence, unlike a father who does have such a legal ability, she is not believed to say that she has done so."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is a direct continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>[If a man says to a woman], “I betrothed your daughter,” and she replies, “You betrothed me”; he is forbidden to the junior’s [the daughter’s] relatives, while the junior is permitted to his relatives; he is permitted to the senior’s [mother’s] relatives, while the senior is forbidden to his relatives.</b> This mishnah provides the opposite scenario to that which we saw at the end of yesterday’s mishnah.  The man claims that he betrothed the woman’s daughter, and is therefore forbidden to the daughter’s relatives.  However, the daughter is still permitted to his relatives, since neither she nor her mother claimed that she was betrothed to him. The mother’s relatives are permitted to him, because he doesn’t claim to have betrothed her.  However, she is forbidden to his relatives because she claims to have been betrothed to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins discussing a subject which will be covered throughout the remainder of Kiddushin:  lineage.  We have already encountered throughout Seder Nashim many different genealogical statuses:  priests, Levites, Israelites, converts, mamzerim, natinim and more.  Our mishnah discusses how these lineages are transmitted from generation to generation, namely the issue of whom the child’s lineage follows, that of the father or that of the mother.  We should note that lineage was probably the most important factor in choosing a spouse in the ancient Jewish world and probably was a key factor in the entire ancient world.  Indeed until the modern period many matches between young men and women were made based on lineage.  Lineage largely determined a person’s social standing.  It is sometimes hard to relate to this value for those of us living in 20-21st century America, a country where societal standing is perhaps less based on lineage than almost any nation throughout history.\nThe final clause of our mishnah contains the famous principle of “matrilineal descent” the “Jewishness” of the child follows the mother and not the father.  This principle is surprising since ancient Jewish society was clearly patriarchal.  Men were almost always the heads of their households, the woman would typically leave her family to enter the man’s house, men had custody and overall responsibility for their children etc.  Furthermore, it seems quite clear that the Bible operates on the principle of “patrilineal descent.”  Throughout the Tanakh men marry women of foreign descent and the women assimilate into their husband’s culture and homes (or notoriously fail to assimilate).  The same is true of Second Temple literature such as the later books of the Bible, Josephus and Philo.  How the matrilineal principle came to dominate rabbinic halakhah and literature is a mystery.  There are a few places in rabbinic literature with a hint of a patrilineal principle, but there are few of them and they are usually rejected.  A good discussion of these issues can be found in Shaye Cohen’s excellent book, The Beginnings of Jewishness.",
+                    "<b>Wherever there is kiddushin and there is no transgression, the child goes after the status of the male. And what case is this?  When the daughter of a priest, a Levite or an Israelite is married to a priest, a Levite or an Israelite.</b>  In normal marriages the status of the child follows that of the father:  the child of a priest is a priest, of a Levite is a Levite and of an Israelite is an Israelite.",
+                    "<b>And wherever there is kiddushin and there is transgression, the child goes after the status of the flawed parent. And what case is this?  When a widow is married to a high priest, or a divorced woman or a halutzah to an ordinary priest, or a mamzeret or a netinah to an Israelite, and the daughter of an Israelite to a mamzer or a natin.</b>  However, if the marriage is valid, meaning that the woman requires a get to separate from the man, but the marriage involves a transgression, the child receives the lower status. Therefore, the child of a mamzer or a mamzeret is a mamzer(et).  Furthermore, if the marriage is prohibited but neither parent is “flawed” (such as a mamzer or a natin), a female child from such a marriage is disqualified from subsequently marrying a priest.  For instance the daughter of a priest and divorcee cannot marry a priest.",
+                    "<b>And any [woman] who cannot contract kiddushin with that particular person but can contract kiddushin with another person, the child is a mamzer. And what case is this?  One who has intercourse with any relation prohibited in the Torah.</b>  If the marriage is invalid, but the woman could be betrothed to other men, the child is a mamzer.  The example given is incest.",
+                    "<b>And any [woman] who can not contract kiddushin with that particular person or with others, the child follows her status. And what case is this?  The child issue of a female slave or a gentile woman.</b>  This section is where we see the famed “matrilineal principle.”  We should note that it is incomplete.  The mishnah states that the child of non-Jewish woman or slave is not Jewish or is a slave, but it does not specifically address the status of the child of a Jewish mother and male father."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss personal status and lineage. The specific issue is whether or not a mamzer can purify his lineage.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: mamzerim can be purified. How is this so? If a mamzer marries a slave woman, her son is a slave; if he frees him, it is found that the son is a free man. Rabbi Eliezer says: behold, he is a slave mamzer.</b> Rabbi Tarfon uses the rules in the previous mishnah to find a means by which a mamzer can have a child that is not a mamzer.  A mamzer is allowed to marry a slave woman, even though a non-mamzer cannot. If the mamzer owns the slave woman, then he owns the child.  If he frees the child the child loses his mamzer status and becomes a regular Israelite. Rabbi Eliezer, however, holds that such a “trick” does not work. The status of the child is “slave mamzer.”  When his father/master frees him, he is no longer a slave but he is still a mamzer."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Ten genealogical classes went up from Babylonia [in the time of Ezra and Nehemiah]:   Priests, Levites, Israelites, halalim, converts, freed slaves, mamzerim, netinim, hushlings and foundlings.<br>Priests, Levites and Israelites may marry each other.<br>Levites, Israelites, halalim, converts, and freed slaves may marry each other.<br>Converts, freed slaves, mamzerim and netinim, hushlings and foundlings, may marry each other.</b><br>This mishnah introduces a concept that was very important in marital law in the mishnaic/talmudic times and continued to be a prominent factor in the choice of spouse throughout Jewish history:  genealogical class.  In Hebrew this is called:  yichus. There are some genealogical “classes” who may not marry each other (Israelites and mamzerim, priests and converts).  As I have stated before, in our modern society it is hard to grasp the importance of such categories in the ancient world.  Until recently it was believed that a person is qualitatively reflected in their class; belonging to a social/religious class is an integral part of one’s identity.  However, we should realize that in rabbinic halakhah class structure is only legally relevant to choice of marriage, and occasionally to positions of leadership.  When it comes to other elements of society, Jews seem to have mingled relatively freely.  The rabbis recognized well that a person’s integrity, wisdom and virtue did not depend upon his social class.  Nevertheless, it was an important criterion in choosing a spouse.<br>Section one: The mishnah attributes the separation of the Israelites into ten genealogical classes to the return to Zion from the Babylonian exile in the time of Ezra and Nehemiah.  It is clear from the book of Ezra that genealogical lineage was an important issue to the authors of the book and to the leaders of that time period.  Ezra demands that the men send away their foreign born wives.  In the lists of returning exiles lineages are listed and there are verses which show that priests who couldn’t demonstrate their lineage were denied their priestly rights.  In other words, although this mishnah may contain what is basically a legend, in may be based on some historical recollections.<br>According to the mishnah, which is probably legend, lineage was so important to Ezra that when he gathered up the exiles and brought them back to the land of Israel, he separated them into classes.  When they returned to Israel, each person would therefore know their proper status.<br>Most of the classes mentioned in this mishnah should be familiar by now.  Natinim are descendents of Temple slaves, and are actually mentioned in the books of Ezra and Nehemiah (see for instance Ezra 8:20 and Nehemiah 7:62).  Halalim are the children of disqualified priests.  Hushlings and foundlings will be explained in tomorrow’s mishnah.<br>Sections 2-4:  Here the mishnah lists who may marry whom.  Subsequent mishnayot will clarify some of these statements.  For now we should note that converts can marry Israelites and can marry mamzerim.  Other sages hold that converts may not marry mamzerim. There is also some debate over whether certain types of converts may even marry priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned of two genealogical categories which we previously have not encountered:  the foundling and the hushling.  Our mishnah defines these two categories.",
+                    "<b>These are they: a hushling (: he who knows who his mother is but not his father;</b>  A shtuki or a hushling is a kid who knows who his mother is, but doesn’t know who his father is.  The word “shtuki” comes from the word for silence.  When you ask the kid who his father is he is quiet because he doesn’t know.",
+                    "<b>A foundling (: he who was gathered in from the marketplace and knows neither his father nor his mother.</b>  An asufi or a foundling is a kid found in the streets who doesn’t know who his parents are.  The word “asufi” comes from the word to be gathered, because he is gathered in from the streets.",
+                    "<b>Abba Saul used to call the hushling (, “checked one” (b’.</b>  Abba Saul would call the shtuki a b’duki (a checked one).  The different name reflects a different halakhic position. According to Abba Shaul the child’s mother is believed to testify that the father is so-and-so. This is according to Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer in Ketubot 1:8-9."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the question of who can marry whom.",
+                    "<b>All who are forbidden to enter into the assembly may intermarry with each other.</b>  According to this opinion, any person who cannot marry into the assembly (see Deuteronomy 23:1-9), meaning mamzerim, natinim, the shtuki and asufi (see yesterday’s mishnah for a definition of these terms) can marry each other.  A mamzer, for example, could marry an asufi.",
+                    "<b>Rabbi Judah forbids it.</b>  Seemingly Rabbi Judah says that every person from a class forbidden to enter into the assembly must marry another person from the same class.  A mamzer would have to marry a mamzer, a shtuki would marry a shtuki, etc.  The problem with this interpretation of his words is that there is no inherent logic to it.  The Talmud explains that Rabbi Judah prohibits converts from marrying mamzerim.  The Torah states that a mamzer should not come into the assembly of the Lord (Deuteronomy 23:3). The question is: are converts considered part of the “assembly of the Lord”?  According to Rabbi Judah the convert is part of the assembly of the Lord, and therefore they cannot marry mamzerim.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: those who are certain [may marry] those who are certain, but those who are certain with those who are doubtful and those who are doubtful with those who are certain and those who are doubtful with others who are doubtful this is prohibited.</b>  Rabbi Elazar says that those who are certainly prohibited from marrying into the assembly may marry others who are certainly prohibited.  However, those who are doubtfully prohibited cannot marry anyone.  The problem is that they don’t really know whether or not they are prohibited.  If they are prohibited than they can’t marry priests, Levites or Israelites, but if they are not prohibited they can’t marry mamzerim, natinim, shtukim and asufim.  A shtuki, for instance, couldn’t even marry another shtuki, lest one is “fit” and the other not “fit.”  Therefore, they can’t marry anyone.",
+                    "<b>Who are “those who are doubtful”?  The shtuki, the asufi and the Samaritan.</b>  A shtuki and an asufi are in the category of “doubtful” because they don’t even know who their parents are.  The Samaritans are “doubtful” because the very halakhic status of the Samaritans is questionable.  Without delving into the history of the Samaritans (see the Encyclopedia Judaica for more details), they were (and still are) a group in the northern part of Israel that separated from those Jews living in Judea at an early period.  They observed some of the same laws as did other Jews, but not in the same way.  Marriage laws, namely kiddushin and gittin, were not observed in the same way that the rabbis prescribed and therefore any Samaritan is by definition of doubtful lineage."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBefore marrying, men were supposed to make “background checks” of their potential wives to uncover any potential “flaws” in their lineage.  Our mishnah teaches that there are eight mothers whom he must check; if these eight mothers are fit to marry priests, then the man may assume that the woman whom he wants to marry is fit as well.",
+                    "<b>He who marries a the daughter of a priest must investigate her lineage up to four mothers, which are eight:  her mother and her mother’s mother, her mother’s father’s mother and her mother, her father’s mother and her mother, her father’s father’s mother and her mother.</b>  The first clause deals with priests who wish to marry the daughters’ of priests.  In ancient times it was common for priestly families to intermarry with one another. The “four mothers” are 1) her mother; 2) her mother’s father’s mother; 3) her father’s mother; 4) her father’s father’s mother.  For all four of these mother’s he must also check her mother. The Talmud explains that the mothers are checked and not the fathers since if there was a “flaw” in the male lineage, the men, when they argued with each other, would have cursed each other based on their faulty lineage.  However, women don’t argue in such a manner and therefore if there were flaws in their lineage they would not have been made known. Therefore, he must check the mothers and not the fathers. The man must check and not the woman because women who are fit to marry priests are allowed to marry men disqualified from the priesthood, whereas priests are prohibited from marrying women disqualified from marrying priests.",
+                    "<b>[In the case of] the daughter of a Levite or an Israelite, one more is added.</b>  Those men who wish to marry women of Levitical or Israelite families must check one more mother.  It is unclear exactly what “one more mother” means.  It either means that he goes back one more generation for each mother already checked (bringing us to 12 mothers), or that he checks one more mother on each side (for a total of 10).  The reason that he must check back further is that it is more common for there to be faulty lineage in Levitical and Israelite families than it is in priestly families."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that men need to check their wives’ lineage before marriage.  The normal check was eight mothers.  Our mishnah teaches that if the woman father’s or one of the mother’s father’s served in a role where disqualified priests were not allowed, then they need not check back any further.  I would make the following analogy:  sometimes companies do background checks on potential employees.  However, if the company for which the person previously worked is known for doing thorough background checks, a fresh check need not be done.",
+                    "<b>They do not check from the altar and upwards, nor from the duchan [dais] and upwards, nor from the Sanhedrin and upwards.</b>  If one of the woman’s fathers either served as a priest at the altar, or sung as a Levite from the duchan in the Temple or served in the Sanhedrin, the man who wishes to marry her need not check back in that branch any further.  We should note that it is clear from here that lineage was a criterion for serving in the Sanhedrin.",
+                    "<b>And all those whose fathers were established to have been among the public officers or charity collectors may marry [their daughters] into the priesthood, and he doesn’t need to check after them.</b>  Furthermore, if the father held a position of public trust then the husband need not check any further.  Again we can note that lineage was a criterion in appointing men to positions of leadership. This section probably refers to the post-destruction period, whereas the previous section referred to positions held when the Temple still stood.",
+                    "<b>And all those whose fathers were established to have been among the public officers or charity collectors may marry [their daughters] into the priesthood, and he doesn’t need to check after them.</b>  According to Albeck, Rabbi Yose is referring to people appointed to approve documents in the old court in Tsippori.  Normal witnesses would not undergo such thorough background checks.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: even one who was signed as a witness in the old court of Tzippori.</b>  While all sorts of people with all sorts of lineages could certainly serve as soldiers, only those with proper lineage were listed in the king’s list of officers (see I Chronicles 7:40)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIf a woman who is prohibited to a priest (a divorcee or a convert) has relations with a priest, she becomes a “halalah”, or a “profaned woman.”  Her male child from such a union is a “halal”.  A priest may not marry a “halalah”, as we learned in the first mishnah of this chapter.\nThe word “halal” or “halalah” comes from Leviticus 21:7 where it states, “[He shall not take] a harlot (zonah) or a ‘halalah’”.   While JPS translates this word as describing the harlot “a woman defiled by harlotry”, the rabbis understand the vav between harlot and halalah to be conjunctive.  “Halalah” is not a description of the harlot but a woman of a different category.\nThe final clause of the mishnah compares the rules for converts with those for the halal and halalah.  A priest cannot marry a convert, as it says in Ezekiel 44:22, “They may marry only virgins of the stock of the House of Israel.”",
+                    "<b>The daughter of a male halal is unfit for the priesthood for all time.</b>  The daughter of a male halal is a halalah.  She may not marry a priest.  Furthermore, the daughter of the son of a halal is also a halalah.  The flaw of being a “halal” is passed down through the sons and therefore the daughter of any subsequent son of one of these halalim is herself a halalah and prohibited from marrying a priest.",
+                    "<b>If an Israelite marries a halalah, his daughter is fit for the priesthood.</b>  As stated above, being a halal is not passed down through the mother but through the father. Therefore the daughter of a marriage between an Israelite male and a halalah is permitted to marry a priest.",
+                    "<b>If a halal marries the daughter of an Israelite, his daughter is unfit for the priesthood.</b>  This section repeats the rule which we learned from section one.  It serves as a contrast to section two and an intro to section four.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the daughter of a male convert is as the daughter of a male halal.</b>  Just as halalot (the plural of halalah) cannot marry priests, so too female converts may not marry priests.  Rabbi Judah adds that just as the descent of halalot is determined by the father, so too is the descent of the convert.  The daughter of a convert may not marry a priest.  According to Rabbi Judah if an Israelite male married a female convert, their daughter could marry a priest.  The next mishnah will continue to discuss this subject."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss which descendents of converts may marry priests.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Jacob says: if an Israelite marries a female convert, his daughter is fit for the priesthood, and if a male convert marries the daughter of an Israelite, his daughter is fit for the priesthood. But if a male convert marries a female convert, his daughter is unfit for the priesthood.  [The same law applies to] a convert as to freed slaves, even for ten generations, [his daughter is unfit] unless his mother is of Israelite stock.</b>  At the end of yesterday’s mishnah we learned that according to Rabbi Judah, the daughter of a male convert is unfit to marry a priest, even if the mother is an Israelite.  Rabbi Eliezer ben Jacob goes one step further.  As long as one of the parents is of Israelite lineage, the daughter may marry a priest.  Only if both parents are converts is the female child forbidden from marrying a priest.  The laws regarding the lineage of freed slaves are the same as those regarding converts.  The daughter is unfit unless the mother, and also the father are of Israelite stock.  [Note that the mishnah says his mother, but since we are referring to which daughters may marry priests, other versions read “their mother.”  Also, although the mishnah only says “mother” it must also mean father, since even Rabbi Judah says that if the father is an Israelite, his daughter is fit to marry a priest.]",
+                    "<b>Rabbi Yose says: even if a male convert marries a female convert, his daughter is fit for the priesthood.</b>  Rabbi Yose’s opinion is that the only type of convert prohibited from marrying a priest is the convert herself.  Children of converts, even if both parents are converts, are allowed to marry priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that parents are not believed if they say that their child is a mamzer.",
+                    "<b>If a man declares, “this son of mine is a mamzer,” he is not believed.</b>  There are two explanations given for why a father is not believed to say that his child is a mamzer.  The first is that the father is related to the child and relatives may not testify.  The second is that by saying that the child is a mamzer, the father is testifying against himself and halakhah does not allow self-incrimination.",
+                    "<b>And even if both [the husband and wife] say about the fetus inside her, “it’s a mamzer” they are not believed.</b>  Even if both parents say that their child is a mamzer, which means that they are saying that the child is not from the husband but from an adulterous affair, they are not believed.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: they are believed.</b>  Rabbi Judah disagrees with both of the previous clauses.  In the Talmud Rabbi Judah’s ruling is based on a midrash.  That is to say his halakhah is not necessarily logical; rather it is based on his interpretation of Scripture."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a scenario whereby a father sent an agent to betroth his daughter to a certain man and then the father betrothed her to a different man.",
+                    "<b>If a man gives permission to his agent to give his daughter in betrothal, and then he himself goes and gives her in betrothal to another, if his [betrothal] was first, his betrothal is valid; if the agent’s was first, his betrothal is valid. And if it is unknown, both must give her a divorce.  And if they wish, one gives a divorce, and the other marries her.</b>  The ruling in this mishnah is straightforward:  she is betrothed to who ever betrothed her first.  Without the mishnah we might perhaps have thought that when the father sends an agent to betroth his daughter, and then he himself does that very same act, that he is in essence canceling the agent’s authority.  Were that the case, then even if the agent’s betrothal came first, the daughter would be betrothed to the man the father betrothed her to.  The mishnah teaches us that this is not so, and therefore whichever betrothal comes first is the betrothal that is valid. If it is unknown which came first, then they are both potentially married to her.  Therefore, both of them must divorce her, or alternatively, one may divorce her and then the other can marry her.",
+                    "<b>Similarly, if a woman gives permission to her agent to give her in betrothal, and she goes and betroths herself [to another]: if her own preceded, her betrothal is valid; if her agent’s preceded, his betrothal is valid. And if they do not know, both must give her a divorce.  And if they wish, one gives a divorce and the other marries her.</b>  This halakhah is the same, but from the woman’s perspective. She sends out an agent to accept betrothal on her behalf and then she changes her mind and accepts betrothal from someone else.  The ruling is the same as above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and tomorrow’s mishnah deal with establishing the identity of the wife of a man and children who come from overseas.  In order to marry them to other Jews, he would need to establish their identities.",
+                    "<b>If a man went overseas together with his wife, and then he, his wife, and his children returned, and he said, “Behold, this is she [who went with me overseas,] and these are her children”, he need not bring proof with regard to the woman or the children.</b>  The mishnah rules that if the man went overseas with his wife and now returns with children he need not bring proof of the lineage of any of them.  He need not bring proof of his wife’s lineage because he already checked it when he married her.  He need not bring proof of the children’s lineage because it can be assumed that they are the children of his wife.  The Talmud adds that the children must be “hanging on her”, meaning acting as if they are his children.  [I’ll add that every time I return with my family from overseas, our children are certainly hanging all over us.]  If the children are not treating her as their mother, we might suspect that they are not her children.",
+                    "<b>[If he declares,] “She died [abroad] and these are her children,” he must bring proof with regard to the children, but not with regard to the woman.</b>  If the woman with whom he went abroad died there and then he returns with children, claiming they are her children, he must bring proof that this is so.  However, once he does so, he need not prove the “fitness” of the woman, because he already did so when they were married.  It seems that he would need to have witnesses who would testify that these are his (deceased) wife’s children."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>[If he says,] “I married a woman overseas, and behold, this is she, and these are her children”, he must bring proof about the woman, but not about the children.</b>  In this case, he goes abroad without a wife and returns with a wife and children.  He must prove the lineage of the wife, because they were not married when he went abroad.  However, once he proves her lineage, he need not prove the fitness of the children’s lineage, since it can be assumed that the two of them are the parents.",
+                    "<b>[If he says,] “She died, and these are her children”, he must bring proof about the woman and about the children.</b>  If he returns with children but no wife, he must prove two things. First he must prove that the woman he was married was not prohibited to him and that she had proper lineage.  Once he proves that, he must prove that the children are her children."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the prohibition of “yihud” a man may not be alone in a room with a woman.  Indeed, the mishnah assumes this prohibition is known and qualifies it in various ways.  The reason for this prohibtion seems to be that the rabbis made two assumptions:  1) men cannot control their sexual urges and therefore they will attempt to have sex with any woman with whom they are alone; 2) women cannot stop the men from making such advances.",
+                    "<b>A man may not be alone with two women, but one woman may be alone with two men.</b>  It is taken for granted that a man may not be alone with one woman.  The mishnah adds that one man may not be alone even with two women.  The fear is that the presence of two women will not deter the man from making advances on either or even on both of the women.  However, one woman may be alone with two men, under the assumption that the presence of another man will deter each man from engaging in a prohibited and socially unacceptable act (sex with a woman not his wife).",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: even one man may be alone with two women, if his wife is with him, and he may sleep with them in an inn, because his wife watches him.</b>  Rabbi Shimon is more lenient and allows a man to be secluded with two women.  According to the version of the mishnah which I translated above, such seclusion is only permitted if his wife is with him, for she will watch over him.  However, other versions add the word “and” making this into a separate clause.  They read that if a man’s wife is with him he may be alone with one other woman, and may even sleep in the same room with both of them in an inn.",
+                    "<b>A man may be alone with his mother and his daughter, and he may sleep with them in immediate bodily contact; but when they grow up, she must sleep in her garment and he in his.</b>  Seclusion is not prohibited with one’s mother or daughter.  While he is a minor he may sleep naked in bed with his mother, and while his daughter is a minor, she may sleep naked in bed with him.  When they grow up they may continue to sleep in the same bed, but they must be clothed.  As an aside, it seems that people normally slept without a “garment.”  After all, the land of Israel is rather warm and a blanket often suffices."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned some of the laws which prohibit a man from being alone with a woman.  As we saw, the assumption was that men cannot control themselves around women and women will not be able to ward off the men.  Our mishnah and the next contain discussions of which professions are appropriate for men in light of these assumptions.",
+                    "<b>An unmarried man must not learn to be a scribe, nor may a woman learn to be a scribe.</b>  Part of a scribes work was to teach children how to read and perhaps how to write.  In those days, it was often the child’s mother who would bring the child to school.  Hence the teacher would have a lot of contact with the children’s mothers.  Therefore, a man who has never been married should not learn to be a scribe/teacher, lest he come into too much contact with the mothers.  Furthermore, sometimes men would bring their children to school.  Hence, women and even married women should not be teachers.  Note the difference in the halakhah between men and women.  Only a man who has never been married may not work as a teacher.  Once he is married he will be better able to control himself, for one of two reasons:  1) he has a place to channel his sexual energy; 2) his wife will watch over him.  However, even a married woman should not be a teacher, because the men will make advances on her (even if they are married) and she will not be able to ward them off.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: even one who has no wife should not learn to be a scribe.</b>  Rabbi Elazar adds that not only a man who has never been married but even one who currently does not have a wife should not work as a teacher.  Although he was once married, he will still have the same lack of sexual control and therefore should be controlled by the halakhah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the final mishnah of tractate Kiddushin, and the final mishnah of Seder Nashim.  Large portions of the mishnah are not actually part of the Mishnah but were appended to it in later times, a not uncommon phenomenon in ends of tractates.  However, we will explain the entire mishnah.\nMost of the mishnah discusses appropriate professions for scholars, the topic of yesterday’s mishnah as well.  Whereas the mishnah begins by discussing those professions which are inappropriate because they might lead to sexual impropriety, it continues with professions that are inappropriate for other reasons.  Finally, according to some rabbis, it is not proper for a sage to work at all.  Rather he should spend his entire time learning Torah.\nWhile reading the mishnah we should keep in mind that our attitudes towards certain occupations have radically changed over the past two thousand years.  Also our opinions about the value of work in general have largely changed.  I read this mishnah as an exhortation for a person to place a priority upon their spiritual life over their material wealth.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: an unmarried man must not tend cattle, nor may two unmarried men sleep together under the same cover.  But the sages permit it.</b>  This section continues the topic of yesterday’s mishnah.  According to Rabbi Judah men should not be shepherds, lest they engage in bestiality.  They should not sleep together in the same bed lest they have relations with each other.  In contrast, the Sages permit men to work as shepherds and sleep in bed together because it is not feared that they will engage in bestiality or homosexuality.",
+                    "<b>One whose business is with women must not be alone with women.  And one should not teach his son a woman’s trade.</b>  A man shouldn’t work in a profession where there will be many women around, lest they are left alone with women.  Therefore a father should not teach his son a woman’s profession.  We should note that the reason that a man shouldn’t engage in a woman’s profession is not that it is not “manly” enough.  Rather the reason is that such a profession will bring him too much into contact with women.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: one should always teach his son a clean and easy profession, and pray to Him to whom wealth and property belong. For a profession does not contain [the potential for] poverty and wealth, for poverty is not due to one’s profession nor is wealth due to the profession, but all depends on merit.</b>  Rabbi Meir teaches that there are two important aspects in choosing a profession.  The first is that it be honest work, and the second that it not be overly taxing.  Overly taxing work would prevent him from having enough time to study Torah.   With regard to earning a living substantial enough to support one’s needs, this is not a function of choice of profession but rather of merit earned by living a life of Torah and prayer.  When learning these words I find that it helps to remember that professions were not generally the means to become rich during this period in history.  A person became wealthy by being a landowner, and land was usually inherited.  Choice of profession and hard work certainly would have made some difference, but not nearly as much as it does today.  If one couldn’t guarantee becoming wealthy in any case, Rabbi Meir says he might as well choose an honest profession that leaves him time to study Torah.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Elazar says: have you ever seen a wild beast or a bird with a profession? Yet they are sustained without trouble. Now, were they not were created only to serve me, while I was created to serve my master: surely then I should make a living without trouble! But my evil acts have done me in and withheld my livelihood.</b>  Rabbi Shimon ben Elazar presents a naturalistic ideal of human welfare.  Were people to return to a more innocent state, they could provide for themselves as do animals without trouble.  Transgressions and misbehavior have caused human beings their current hardships.  There is in this section an allusion to the sins of Adam and Eve.  Part of Adam’s curse was that he would have to work the land with great toil, and this curse was a direct result of his sin of eating of the Tree of Knowledge.  I also read into these words an ecological message the more we corrupt the earth, the more difficult it will become for us to get from the earth that which we need.  There is a lot we could learn from the animals when it comes to taking from our environment only what we need.",
+                    "<b>Abba Gurion a man of Sidon says in the name of Abba Guria: one should not teach his son [to be] a donkey-driver, camel-driver, wagon-driver, sailor, shepherd, or shopkeeper, because their profession is the profession of robbers.</b>  Abba Gurion says that certain professions lead to thievery.  The first four of these are professions which involve traveling and travel was dangerous in the ancient world.  The problem is that these people may rob those whom they were hired to bring from one place to another.  A shepherd was suspected of bringing his flocks to another person’s field.  Storekeepers were suspected of cheating their customers.  (We can see that this opinion did not stop Jews throughout history from engaging in some of these professions.)",
+                    "<b>Rabbi Judah says in his name: most donkey-drivers are wicked, while most camel-drivers are worthy men; and most sailors are pious.   The best of doctors are destined for Gehenna, and the worthiest of butchers is Amalek’s partner.</b>  Rabbi Judah disagrees with Abba Gurion about the camel-drivers and sailors.  Since these were professions that involved great danger, Rabbi Judah assumes that they would pray fervently to God for deliverance.  In other words, being in dangerous situations makes people realize just how precarious life is, what a gift it is and that they should be thankful to God.  Rabbi Judah adds that the best of doctors is going to end up in Gehenna in other words hell!  To understand this we need to keep in mind that medicine in the ancient world was nothing like medicine is today.  Often people who went to doctors would end up dying, perhaps even quicker than they would have otherwise.  Being a butcher breeds cruelty, for the butcher must make himself insensitive to the animals pain.",
+                    "<b>Rabbi Nehorai says: I will abandon every profession in the world and I will not teach my son anything but Torah, for a person enjoys its reward in this world while the principal remains for him in the world to come. But all other professions are not so; for when a man comes to sickness or old age or suffering and cannot engage in his profession, he must die of starvation, whereas the Torah is not so, for it guards him from all evil in his youth and gives him a future and hope in his old age. Of his youth what is said? “But they that wait upon the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). Of his old age what is said? “They shall still bring forth fruit in old age” (Psalms 92:15).  And it is also said of our father Abraham, “And Abraham was old … And the Lord blessed Abraham with everything” (Genesis 24:1).  We find that Abraham our father observed the whole Torah before it was given, for it is said, “Because Abraham obeyed My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws” (Genesis 26:5).</b>  Rabbi Nehorai’s statement is perhaps as extreme of a statement as can be found on the issue of work versus Torah study.  It is not a vision that many rabbis shared, at least not in a practical sense.  Nevertheless, there are some elements that in my opinion strike a deep chord.  The first is that in a society without a system to provide for its elderly and in which people cannot save up large sums of money, a life of work does not leave one with enough to live on later in life.  While there are some safeguards that exist today that didn’t exist in the ancient world, care of the elderly is still one of the most difficult and important issues facing society.  The second is that when a person is older, nearer to the end of life, they usually judge their lives not based on how much work they have done, but what good deeds they have done, how well they have treated their families and what kind of a spiritual/moral legacy they will leave behind.  I think that that is partly what Rabbi Nehorai is speaking about:  when a person is older, all the work they did will not matter as much as the quality of the lives they led, and for the rabbis, the quality of life was measured by the amount of Torah studied. The mishnah, the tractate and the entire seder end with a midrash on Abraham. Abraham’s strength stood for him until very late in life.  Indeed, he had Isaac when he was nearly 100 years old! The final midrash on Abraham states that he kept the whole Torah before it was given.  In this context, this means that Abraham’s blessing came to him because of his observance of the Torah and not merely because of his faith in God (as the Christians taught). Congratulations!  We have finished Kiddushin. It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning this tractate and this entire Seder and to commit ourselves to going back and relearning them, so that we may not forget them and so that their lessons will stay with us for all of our lives. By now, if you have been learning with Mishnah Yomit from the beginning, you have finished two entire Seders of Mishnah.  This is a tremendous accomplishment and you should feel satisfied with your hard work and devotion.  Seder Nashim began with Yevamoth, a tricky tractate with many difficult laws concerning levirate marriage, worked its way through a tractate on marriage contracts (Ketuboth), two tractates on vows (Nedarim and Nazir), one on adulterous women (Sotah), neared completion with a tractate on divorce and finally, after all this learning, a tractate on how one enters marriage.  So you had to wait until the end for the best part, but I’m sure it was worth the effort. So congratulations on making it through another tractate and seder.  May you have the strength and time to keep on learning more Mishnah!  Tomorrow we begin the first tractate of Seder Z’manim (appointed times), tractate Shabbat."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה קידושין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה קידושין",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Kiddushin",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Kiddushin",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Nazir/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Nazir/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..58d6952feb667e3485cdfb90f76cf965b0cac717
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Nazir/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,370 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Nazir",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Nazir",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The Torah discusses the laws of becoming a nazirite in Numbers 6:1-21.  There are three things prohibited to a nazirite:  1)  drinking or eating anything that comes from grapes; 2) cutting hair; 3) contracting impurity from a dead body.  The Torah provides rules for a nazirite who became impure by having someone die on or near him.  Finally the Torah describes a ritual to be performed at the end of the term of naziriteship.  He or she (women also can and did become nazirites) brings an offering, then the nazirite may cut his/her hair and the hair is also burnt on the altar.  ",
+            "The other famous description of a nazirite in the Bible is Samson, whose mother made him a Nazirite for life.  The rabbis discuss the difference between life-long nazirites such as Samson and temporary nazirites, as discussed in Numbers.  ",
+            "It is often debated whether or not becoming a nazirite is a positive or negative step.  According to Philo, a first century Jewish philosopher from Alexandria, a nazirite is holy like a priest.  Just as a priest is prohibited from contracting impurity, so too is a nazirite.  Amos 2:11 also compares nazirites to priests.  Josephus testifies that when a person was sick, they would vow a nazirite vow as a prayer for well-being.  From the Mishnah we will see that people frequently took vows of naziriteship, as a self-sacrifice to God.  ",
+            "However, there were sages who looked askance at the institute of naziriteship, and called the nazirite a sinner, for the Torah mandates him to bring a sin offering.  This opposition to naziriteship probably should be soon as part of the general rabbinic opposition toward asceticism.  There are enough things already prohibited or mandated by the Torah.  One need not take upon himself more prohibitions in order to become extra holy.  ",
+            "To become a nazirite, one vows a vow. Hence this tractate is found in the Mishnah immediately after tractate Nedarim. \n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah is very similar to the first mishnah of nedarim, indeed the first line of our mishnah is quoted there.  The mishnah discusses vow substitute formulas.  People were afraid to mention the entire vow formula because of the awe they had in the power of a vow.  Hence they used substitutes.  The rabbis teach that substitutes are just as valid as the full formula.  The mishnah continues to discuss other statements that make one into a nazir.",
+                    "<b>All the substitutes for vows have the validity of vows.</b>  This is an introduction to the rest of the mishnah.  One need not state the full nazirite formula in order to become a nazirite.",
+                    "<b>If one says, “I shall be [one]” he is a nazirite.</b>  According to the simple reading of this section, all one needs to say to become a nazirite is “I shall be”, with the direct object “a nazirite” understood.  The Talmud says that in order for this to be a valid nazirite formula, he must state it while a nazir is walking by.",
+                    "<b>I shall be comely.</b>  Nazirites, who grew their hair long, were considered to be comely.  Therefore, one who says “I shall be comely” has taken a nazirite vow.",
+                    "<b>“A nazik”, “a naziah”, “a paziah”, he is a nazirite.</b>  These words all sound close enough to “nazir” that it is clear that by using them, the person intends to take a nazirite vow.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold I shall be like this one,” or “Behold I shall curl [my hair]” or “Behold, I shall tend [my hair]” or “Behold, I shall grow my hair long,” he is a nazirite.</b>  The first statement “I shall be like this one” must have been made while a nazirite was walking by, as we explained in section two.  The other statements, references to growing beautiful, long hair, are also references to becoming a nazir.  As we can see, nazirites were distinguished by their growing their hair long.",
+                    "<b>[If one says] “Behold, I shall [bring] birds [as offerings]” Rabbi Meir says he is a nazirite, but the sages say he is not a nazirite.</b>  A nazirite who became impure must bring two birds as sacrifices (Numbers 6:10).  According to Rabbi Meir, if one says, “I shall bring bird offerings”, his intention is to make himself a nazirite.  The Sages hold that he has not vowed a nazirite vow.  However, he would have to bring two birds as offerings."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This first section of this mishnah teaches that if one accepts some of the prohibitions for which a nazirite is liable, he is obligated for all of the regulations. The second section deals with becoming a nazirite like Samson. The third section deals with the distinction between a nazirite like Samson and one who is a regular life-long nazirite.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold I am a nazir [to abstain] from grape seeds, or from grape skins, or from shaving, or from [contracting] ritual defilement,” he is a nazirite and all the regulations of naziriteship apply to him.</b>  There are three nazirite prohibitions:  eating things that come from grapes, shaving/cutting hair, and contracting impurity.  If one takes a vow of naziriteship but tries to limit his prohibitions to one of these things, the nazirite vow if valid and all of the prohibitions apply, not just those that he mentioned.  The mishnah uses the example of grape seeds and skins since they are mentioned in Numbers 6:4.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I shall be like Samson”, “like the son of Manoah”, “like the husband of Delilah, or “like the one who uprooted the doors of Gaza,” or “like the one whose eyes the Philistines put out,” he is a nazirite like Samson.</b>  Samson, son of Manoah, husband of Delilah, who uprooted the doors of Gaza,  and whose eyes were put out by the Philistines, was perhaps the most famous nazirite ever (see Judges 13).  One who uses one of these aspects of Samson’s life to vow a nazirite vow is a nazirite like Samson.",
+                    "<b>What difference is there between a nazirite like Samson and a life-nazirite? A life-nazirite if his hair becomes burdensome, he may thin it with a razor and then offer three animal sacrifices. If he should be ritually defiled, he must offer the sacrifice [prescribed] for defilement. The nazirite like Samson if his hair becomes burdensome, he may not thin it. And if he becomes ritually defiled, he does not offer the sacrifice [prescribed] for defilement.</b>  This section explains the differences between a nazirite like Samson and a regular life-nazirite.  A person can become a life long nazirite if he says, “Behold I am a life-nazirite” or “ “Behold, I am a nazirite all my life.”  According to the Talmud, Absalom, son of David, was a life-long Nazirite.  This assumption is made because of Absalom’s long hair (II Samuel 14:26) which was also his eventual undoing (II Samuel 18:9).  As we shall see in tomorrow’s mishnah, if a person vows a nazirite vow but does not stipulate for how long his naziriteship is to last, he is a nazirite for only thirty days. There are two differences between Samson-nazirites and life-nazirites.  If a life-long Nazirite wishes to lighten his heavy hair he may do so.  This is derived from Absalom who, once a year when his hair became too heavy, cut it (II Samuel 14:26).  However, if he chooses to cut his hair, he must bring three sacrificial animals:  one for a sin offering, one for a burnt offering and one for an offering of well-being (Numbers 6:14). If a life-long nazirite becomes impure, he must bring an offering made as a result of impurity, as is mandated in Numbers 6:10-12. In contrast, a Samson-nazirite may never cut his hair, because Samson never cut his hair.  However, if he becomes impure he does not bring a sacrifice, just as Samson did not bring a sacrifice when he became impure (Judges 14:19)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we explained above, the minimum period of naziriteship is thirty days.  However, a person can accept upon himself more than one “naziriteship”, and thereby become a nazirite for 60 days, 90 days etc.  In such a case, after each thirty day naziriteship he would bring the sacrifices, shave his head and then start a new, thirty day period of naziriteship.  In addition, a person can certainly become a nazirite for longer than thirty days if he so specifies.",
+                    "<b>A nazirite vow of unspecified duration is for thirty days. If one says, “Behold, I am a nazirite for one long [period”], or “Behold, I am a nazirite for one short [period]”, or even [if he says, “[Behold, I am a nazirite for as long as it takes to go] from here to the end of the earth,” he is a nazirite for thirty days.</b>  If someone vows a nazirite vow but does not specify how long the naziriteship will last, the naziriteship will be thirty days.  This is true even if he says that he wants to be a nazirite for a long time, or a nazirite for a short time, or even if he says he wants to be a nazirite for as long as it takes to walk from here to the end of the world, since he did not mention a specific period of time, he is a nazirite for only thirty days, no more and no less.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite, plus one day,” or “Behold, I am a nazirite, plus one hour,” or “Behold, I am a nazirite, once and a half,” he becomes a nazirite for two [periods of naziriteship].</b>  In the cases mentioned in this section, he vows one period of naziriteship, and then a partial second period.  The mishnah treats this as if he has vowed two periods of naziriteship. The first one he expressed fully, and the second one, even though he only partially expressed, is obligates him for a full second naziriteship.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite for thirty days plus an hour,” he becomes a nazirite for thirty-one days, since there is no naziriteship for hours.</b>  In this case he did not say “I am a nazirite” without specifying for how long, but rather, “I am a nazirite for thirty days plus one hour.”  Since he mentioned thirty days he has only vowed one naziriteship that shall last thirty days plus one hour.  However, one cannot be a nazirite for hours, and therefore he must observe a naziriteship of thirty-one days."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a person who seemingly accepts upon himself an extremely large number of naziriteships.  The question is, is he considered a life-nazirite, or one who is observing an endless series of naziriteships, who must shave his head between each period.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite as the hairs of my head”, or “As the dust of the earth”, or “As the sands of the sea,” he becomes a life-nazirite, and shaves his head every thirty days. Rabbi says: this one does not shave his head every thirty days.</b>  According to the first opinion in this mishnah, this person has made an infinite number of nazirite vows, each one being without specified duration, and hence thirty days.  Therefore, he observes one naziriteship, shaves his head, offers sacrifices, and then immediately begins to observe another naziriteship.  According to Rabbi, this person’s intention was merely to be a life-nazirite. Therefore, he does not shave his head once every thirty days.",
+                    "<b>The one who shave his head every thirty days is the one who says, “Behold, upon me are naziriteships as the hair on my head”, or “As the dust of the earth”, or “As the sands of the sea.”</b>  This is a continuation of Rabbi’s words from the previous section.  In order for him to be in the category of one who shaves his head every thirty days, he must specify that he is vowing many naziriteships.  In this case he accepts upon himself distinct periods of naziriteship, shaving after each one is completed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah introduces a situation in which it is unclear what type of nazirite vow a person took and in order to clarify the matter, they ask him to explain what his intention was.  As we shall see, even after he explains his intention it is still somewhat unclear what he really meant, and hence we are forced to interpret his words.",
+                    "<b>[If he says,] “Behold, I am a nazirite as the capacity of this house”, or “as the capacity of this basket,” we check him. If he says “I vowed one long period of naziriteship”, he becomes a nazirite for thirty days. But if he says “I vowed without specification”, we regard the basket as though it were full of mustard seed, and he becomes a nazirite for life.</b> It is unclear whether this person has taken one long, unspecified vow of naziriteship, as if he said “Behold, I am a nazirite from here until the end of the world” (see mishnah 3) or whether he intended to give a set time for his naziriteship, that it should be as long as the number of the things in a house or in a basket. In order to clarify, he is checked and the court asks him what his intention was.  If he says that his intention was to vow one long period of naziriteship, he is treated like the person who stated “Behold, I am a nazirite from here until the end of the world”, and he is a nazirite for only thirty days.  If however, he says he did not specify how long he wanted to be a nazirite, or that he doesn’t know what he really meant, it is treated as though he said that he wants to be a nazirite for as long as the things found in this basket.  This would return us to the situation in the beginning of yesterday’s mishnah.  According to Rabbi, he would be a nazirite forever, and he does not shave every thirty days.  According to the majority opinion, he would serve an infinite number of naziriteships, shaving in between each one."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah three we learned that if one says “Behold I am a nazirite from here until the end of the world” he is a nazirite for only thirty days, because he did not specify the length of his vow.  Our mishnah teaches that if he does specify the place to which he refers, he may be a nazirite for as long as it takes to get to such and such a place.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite, as [long as it takes to get] from here to such and such a place,” we estimate the number of days [journey] from here to the place mentioned. If this is less than thirty days, he becomes a nazirite for thirty days; Otherwise he becomes a nazirite for that number of days.</b> In this case, the court simply estimates how long it would take to get from the place where he vows to the place that he mentions.  If it would take less than thirty days, then he is a nazirite for thirty days.  As we have noted, one can never be a nazirite for less than thirty days.  However, if it takes longer, then he is a nazirite for however many days it takes to get to that place."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMishnah seven continues to teach that a person may make an extremely large number of nazirite vows, as we learned in mishnah four.",
+                    "<b>[If one says], “Behold I am a nazirite, as the number of days in a solar year” he must count as many naziriteships as there are days in the solar year. Rabbi Judah said: such a case once occurred, and when the man had completed [his naziriteships], he died.</b> This person took a vow to keep 365 naziriteships, and not one naziriteship of 365 days.  This is similar to the person who vowed to keep naziriteships like the hairs on his head.  After each thirty days he can shave, bring the sacrifices and begin counting again. Rabbi Judah relates a story where this really happened, and after the 30 years of being a nazirite (365 times 30 days) the person died.  The point of his statement seems to be that if you make a vow of so many naziriteships, you will die by the time they are completed."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a person who says that he is nazirite but says also that he will abstain from figs, which are normally permitted to a nazirite.  The Talmud understands the tannaitic dispute on this debate to be about a larger issue of how to interpret self-contradictory language.  When a person makes a statement where the two parts of his statement contradict one another, how are we to interpret his statement.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold I am a nazirite [and abstain] from dried figs and pressed figs”: Beth Shammai says: he is an [ordinary] nazirite. Beth Hillel says: he is not a nazirite. Rabbi Judah said: even though Beth Shammai did say [that his formula is effective] they meant only one who says, “They are [forbidden] to me, as is a sacrifice.”</b> Beth Shammai takes seriously the first part of this person’s statement “Behold I am a nazirite”, and therefore holds that this person has indeed taken a nazirite vow.  Regarding the second half of his statement “and abstain from dried figs and pressed figs”, it is as if he tried to change his mind after he had already taken the vow.  Beth Shammai considers this change of mind to be irrelevant and therefore he is a nazir. Beth Hillel considers his whole statement to be one integral statement, the end being inseparable from the beginning.  Since figs are permitted to nazirites, he has not made a valid nazirite vow. Rabbi Judah reinterprets Beth Shammai’s statement.  Beth Shammai does not hold that he is an ordinary nazirite. Rather, they meant that if he thought to himself that this was a valid way of prohibiting figs, just as saying “they are forbidden to me, as is a sacrifice”, is a valid way of prohibiting figs, then the prohibition works, and he is forbidden to eat figs.  However, Beth Shammai would agree with Beth Hillel that if he intended by these words to take a regular nazirite vow, nothing is prohibited to him.  He is neither a nazirite, nor prohibited from eating figs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a person who may have made a nazirite vow using an extremely strange formula.",
+                    "<b>If one says, “This cow is saying ‘Behold, I am a nazirite if I get up,” or “This door is saying ‘Behold, I am a nazirite if I open”: Bet Shammai says:  he is a nazirite, But Bet Hillel says: he is not a nazirite. Rabbi Judah said: even though Beth Shammai did say [that his formula is effective] they meant only one who says, “This cow is [forbidden] to me, as is a sacrifice if it gets up.”</b> The mishnah describes a person whose cow will not stand up or whose door will not open.  The person says “This cow doesn’t want to get up.  It is as if she is saying ‘Behold, I am a nazirite if I get up.’”  Or “This door doesn’t want to open.  It is as if it is saying ‘Behold, I am a nazirite if I open up.’” Beth Shammai holds that the person has actually made a nazirite vow, even though it seems that he was just using language to illustrate how difficult it is to get the cow to get up or the door to open. Albeck explains that according to Beth Shammai since the person said “Behold, I am a nazirite”, he is a nazirite even though he was saying it as if the cow or door was saying the words. A different explanation is offered by the Talmud, which interprets it as if he meant to say that he himself would be a nazirite if the cow wouldn’t get up or the door wouldn’t open. Beth Hillel holds that this person is not a nazirite, just as they did in the previous mishnah. Rabbi Judah again reinterprets Beth Shammai’s position.  Beth Shammai did not mean to say that the person is a nazirite.  Beth Shammai holds that if the person meant that he would be forbidden to eat the cow or use the door as if it was a sacrifice then the vow is effective."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who tries to become a nazirite in regard to one cup of wine alone, without being a total nazirite.",
+                    "<b>If they mixed for him a cup of wine, and he said, “Behold, I am a nazirite in regard to it,” he becomes a nazirite.</b>  This section rules that the person did not intend to become a nazirite just from the cup of wine served to him.  When he said “in regard to it” his intention may have been in regard to wine in general.  We will learn in tomorrow’s mishnah that one cannot be a partial nazirite, being prohibited from wine and not from shaving, for example.  Hence this person is a full nazirite.",
+                    "<b>It once happened that a woman was intoxicated and they mixed for her a cup of wine and she said, “Behold, I am a nazirite in regard to it.” The sages ruled that she only meant to forbid it to herself as a sacrifice.</b>  The fact that this woman was already intoxicated means that she did not intend to make all wine forbidden to her; she wanted only to forbid herself one more cup of wine.  Therefore the sages interpret her to have meant that the cup of wine offered to her should be prohibited like a sacrifice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The first section of this mishnah deals with a person who tries to take upon himself a partial naziriteship. The second section deals with a person who vowed a nazirite vow but did not have full comprehension of the prohibitions involved.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite, on condition that I can drink wine, or can have contact with the dead”, he becomes a nazirite, and all these things are forbidden him.</b>  This person makes a nazirite vow on condition that some of the prohibitions would not apply to him.  There is a rule that a person may not make a condition against what is written in the Torah.  Hence the condition is invalid and he is a full nazirite, forbidden to shave his hair, drink wine or have contact with the dead.",
+                    "<b>[If he says,] “I knew that there is such a thing as naziriteship but I did not know that a nazirite is forbidden to drink wine”, he is bound [to his vow]. Rabbi Shimon releases him.</b>  In this case, a person takes a nazirite vow and afterwards claims that he didn’t know that nazirites could not have wine.  According to the Sages, his lack of knowledge does not exempt him and he is a full nazirite.  Rabbi Shimon holds that he is not a nazirite because it was a mistaken vow.  Alternatively, Rabbi Shimon holds that one is not a nazirite unless he accepts upon himself all of the minutiae of being a nazirite.",
+                    "<b>[If he says,] “I knew that a nazirite is forbidden to drink wine,  but I imagined that the sages would give me permission, since I cannot do without wine”, or “since [my profession] is to bury the dead”,  he is released. Rabbi Shimon binds him [to his vow].</b>  In this case, when the person vowed he knew that wine and coming into contact with the dead were prohibited to a nazirites.  Nevertheless, he thought that the sages would allow him to either drink because he can’t live without wine or bury the dead because that is his profession.  The Sages consider his vow to be mistaken vow, and therefore he is released.  Rabbi Shimon does not consider this a mistaken vow. Alternatively, Rabbi Shimon agrees that this was a mistaken vow, but holds that he must first ask to be released by a Sage."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAt the end of his naziriteship a nazirite brings three offerings, a sin offering, a burnt offering and well-being offering, and shaves his hair (Numbers 30:13-18).  Together these three offerings are called “the hair offering”, for they are accompanied by the shaving of the hair.  Our mishnah deals with a person who takes a nazirite vow and also accepts upon himself to bring another person’s “hair offering”.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite and I take it upon myself to bring the hair offering of another nazirite”,  and his friend heard and said “I too, and I take it upon myself to bring the hair offering of another nazirite”, then, if they are clever they will bring the other’s hair offering; otherwise they must bring hair offerings on behalf of other nazirites.</b> In this case two people both take nazirite vows and in addition take it upon themselves to bring another person’s hair offering.  The mishnah teaches that each can bring each other’s offerings, and in that way each will have fulfilled all of his requirements without bringing more than one set of offerings.  However, if they do not bring each other’s offerings, each will have to bring a different person’s offerings, as well as his own.  This will end up costing them double."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  It deals with a situation in which a person vows that he will bring the offerings of half of a nazirite.",
+                    "<b>[If one says,] “I take it upon myself to bring the hair offering of half of another nazirite,”  and his friend heard and said, “I too take it upon myself to bring the hair offering of half of another nazirite,” –, this one brings a full hair offering and this one brings a full hair offering, the words of Rabbi Meir. But the Sages say: each brings half a hair offering.</b> The statement of these two people is strange and can be interpreted in two different ways.  When they each say, “I take it upon myself to bring the hair offering of half of another nazirite”, they may have thought that there was such a thing as a half-nazirite.  Since there is no such thing, Rabbi Meir says they both must bring a full hair-offering. In contrast, the Sages assume that what he meant to say was that he would bring half of the hair offering of a nazirite.  Therefore, each pays for half of the offerings that one nazirite must bring, and the nazirite himself would be responsible for the remainder."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who stipulates that he will be a nazirite if he has a son, or, alternatively, if he has a child. The question is, what is the definition of a son or child.\nAs an aside, we can see from this mishnah that people made nazirite vows as a way of thanking God for things God has given them.  The same is true for vows in general.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite when I shall have a son,” and son is born to him, he becomes a nazirite. If the child is a daughter, or a tumtum, or an hermaphrodite, he does not become a nazirite.</b>  A “tumtum” is a person who has no signs of being male or female.  A hermaphrodite has both male and female genitalia.  The mishnah teaches that when the person said “when I shall have a son”, his intention was specifically for a son and not for any of the other three genders, female, the gender-less tumtum or double-gendered.  Note that the mishnah has to say this because sometimes the Hebrew word for son “ben” can mean “child.”   This is how the word is interpreted in Deuteronomy 25:5, in the context of the laws of levirate marriage.",
+                    "<b>If he said, “When I shall have a child,” then even if it is a daughter, or a tumtum, or an hermaphrodite, he becomes a nazirite.</b>  However, if he says “child” any child is included, no matter the gender."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah where a man vowed to be a nazirite if he had a child.  Our mishnah deals with a case where his wife miscarries.  The question is, do we consider the miscarriage to be a case where the child was viable while in the womb, and hence he had a child or not.",
+                    "<b>If his wife miscarries, he does not become a nazirite. Rabbi Shimon says: [in this case] he should say, “If it was a viable child, behold, I am a nazirite from obligation; otherwise behold, I am a voluntary nazirite.”</b>  According to the first opinion, if his wife miscarries he is not a nazirite.  Although there is some doubt that the child might have reached viability before the miscarriage, in cases of doubtful naziriteships the ruling is lenient. Rabbi Shimon is more concerned with the possibility that the child reached viability.  Therefore, the one who vowed is considered a doubtful nazirite.  The way that one observes this doubtful naziriteship is by saying that if the child was viable, then he is now serving a mandatory naziriteship.  If, however the child was not viable, then his naziriteship is just from doubt. In any case, he must observe a naziriteship.",
+                    "<b>If [his wife] later bears a child, he then becomes a nazirite. Rabbi Shimon says: he should say, “If the first was a viable child, the first [naziriteship] was obligatory, and this one is voluntary; otherwise, the first one was voluntary, and the present one is obligatory.”</b>  If after the first miscarriage his wife becomes again pregnant and this time has a child, according to the first opinion, he must now observe a naziriteship because he did not previously observe one. For Rabbi Shimon he cannot just simply observe another naziriteship because he may have fulfilled his vow when he previously served a naziriteship.  However, if the first one was only voluntary, then he is still liable to serve an obligatory naziriteship for his original vow.  Therefore, he again stipulates, that if the first naziriteship was obligatory (the fetus was viable), then the current one is only voluntary, but if the first one was voluntary (the fetus was not viable), then the current one is the obligatory naziriteship."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a person who makes a nazirite vow on his own behalf and promises to serve another naziriteship if he has a son.  The question is, if he has a son, in which order does he serve the naziriteships?",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite [now] and a nazirite when I shall have a son”, and begins to count his own [naziriteship] and then a son is born to him, he completes his own [naziriteship] and then counts the one on account of his son.</b>  In this case, the person first accepted upon himself to be a nazirite and then to be a nazirite when a son is born to him.  He therefore immediately begins to serve his own naziriteship.  If he has a son while he is still serving his own naziriteship, he nevertheless completes his own naziriteship and only then begins one on account of his having had a son.  Since he mentioned his own naziriteship first, the naziriteship for his son does not begin until he has completed his own.  In this case he will shave and bring sacrifices after his own naziriteship has been completed and then again when the naziriteship for his son is completed.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite when I shall have a son, and a nazirite [on my own account]”, and begins to count his own [naziriteship] and then a son is born to him, he interrupts his own [naziriteship], counts the one on account of his son, and then complete his own.</b>  In this case, he stated first the naziriteship for his son and then his own.  He starts to count his own immediately, because a son has not yet been born to him.  If he has a son before his own naziriteship has been completed, he interrupts his own naziriteship and starts to count that which he is serving on account of his son.  When he has completed his son’s naziriteship, he returns to complete his own.  However, since he already started to serve his own, he does not shave and bring sacrifices for his son’s naziriteship.  Rather he waits and at the end shaves and brings a double set of sacrifices."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of chapter two continues to deal with nazirite vows made on the condition that the one vowing will have a son.",
+                    "<b>[If one says] “Behold, I am a nazirite when I shall have a son, and I will be a nazirite for one hundred days [on my own account],”:  if a son was born to him before the expiration of seventy days, he loses none of this period;  but if after seventy days, it voids [anything over the] seventy days, since there can be no shaving for a period of less than thirty days.</b> A person vows to serve a regular naziriteship of thirty days if he has a son, and he also vows to be a nazirite for 100 days.  This situation is similar to that described at the end of yesterday’s mishnah. He begins to serve his own naziriteship immediately, as we learned yesterday.  If his son is born before he serves seventy days of his own naziriteship, then he will lose nothing of the days that he has already served.  What he will do in this case is serve a thirty day naziriteship for his son, and then go back and serve the remaining days of his own naziriteship.  However, if his son is born after he has served seventy days, he will lose credit for some of the days which he has served towards his own 100 day naziriteship.  In this case he will serve the thirty days for his son’s naziriteship and then complete his naziriteship with another thirty days.  If he had previously served eighty days, he will serve a term of 110 days for his own naziriteship, thereby serving an extra ten days.  This is because a term of naziriteship can never be less than thirty days. According to the Rambam, this mishnah clarifies the end of yesterday’s mishnah.  There, when we learned that he goes back and counts his own naziriteship, the intention was that he must in all cases count at least thirty days."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWe have already had several opportunities to mention that a nazirite vow of unspecified duration is thirty days.  Our mishnah deals with two related rulings.",
+                    "<b>If one says, “Behold, I am a nazirite,” he shaves on the thirty-first day. If he shaved on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation.</b>  One who takes an nazirite vow of unspecified duration should shave on the thirty-first day, after he has observed thirty full days of naziriteship.  However, if he shaves on the thirtieth day, he has still fulfilled his obligation to complete his naziriteship.  This is because observing part of the day is counted as if he had observed the full day.  Since he observed part of the thirtieth as a nazirite, it can count.  You might note the similarity between this rule and the customs of shiva (the seven days in which one mourns close relatives).  The seventh day of shiva is only observed in the morning because of this principle, that part of the day is as the full day.  After “sitting shiva” in the morning of the seventh day, people customarily end shiva.",
+                    "<b>[If, however, he says] “Behold, I am a nazirite for thirty days,” and shaves on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation.</b>  In this case he specifies that he will be a nazirite for thirty days.  Since he said “thirty days” he must observe thirty full days. Should he shave on the thirtieth day he will not have fulfilled his obligation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to illustrate the principle which we learned in yesterday’s mishnah, that observing part of the day as a nazirite counts as a full day’s observance.  Yesterday we saw that this means that one who shaves on the thirtieth day has fulfilled his obligation.\nToday’s mishnah deals with one who has made two nazirite vows.",
+                    "<b>If a man vows two naziriteships, he shaves for the first one on the thirty-first day, and for the second on the sixty-first day. If he shaved for the first on the thirtieth day, he can shave for the second on the sixtieth day. If he shaved on the day before the sixtieth, he has fulfilled his obligation.</b>  If one vows two naziriteships, the best thing would be to shave on the thirty-first day, and then begin counting the second naziriteship that same day.  If he does so, he will shave for the second naziriteship on the sixty-first day. However, if he shaved for the first naziriteship on the thirtieth day, he can shave for the second on the sixtieth day, and he could even shave on the fifty-ninth day.  This would mean that he shaved for the first on the thirtieth day, and then began counting the second that very day, and twenty-nine days later shaved, counting part of the fifty-ninth day as the completion of the second naziriteship.  Note that the thirtieth day is in all cases counted for both naziriteships.",
+                    "<b>For this was the testimony that Rabbi Papias testified concerning one who vows two naziriteships, that if he shaved for the first on the thirtieth day, he is to shave for the second on the sixtieth day.  And if he shaved on the day before the sixtieth day, he has fulfilled his obligation, the thirtieth day counting towards the required number.</b>  This section is a mishnah in tractate Eduyoth 7:5.  It states the same thing as we just learned.  This is probably the older version of the way the halakhah was preserved. The halakhah was later developed into the above section."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen a nazirite becomes impure he renders void the entire term of naziriteship that he has already observed.  He must purify himself in the standard procedure, which takes seven days.  He then shaves, brings a bird sacrifice and then he begins to count again (see Numbers 6:9-12). Our mishnah deals with one who has become impure on the thirtieth day of his nazirite period.  This person has not yet brought the sacrifices which he brings at the end of his naziriteship.",
+                    "<b>If one says, “Behold, I am a nazirite,” and becomes impure on the thirtieth day, he renders void the whole period. Rabbi Eliezer says: only seven days are void.</b>  According to the first opinion, even though he has reached the thirtieth day, and thereby completed his nazirite vow of unspecified duration, since he has not yet brought his sacrifices, his becoming impure renders the whole period void.  He now has to become pure, shave and bring sacrifices and then start counting again. Rabbi Eliezer holds that this does not void all of the days which he has already served.  Rather he waits seven days, during which he purifies himself and then brings the end of naziriteship sacrifices.  According to Rabbi Eliezer, since on the thirtieth day he could have offered his sacrifices before he became impure, it is as if he completed his naziriteship, he just can’t offer his sacrifices until he becomes pure.",
+                    "<b>[If one says,] “Behold, I am a nazirite for thirty days”, and becomes impure on the thirtieth day, the he renders void the whole period.</b>  However, if he vows to be a nazirite for thirty days, he must serve a full thirty days, as we learned in yesterday’s mishnah.  In this case if he becomes impure on the thirtieth day, Rabbi Eliezer would agree that he has rendered the entire naziriteship void.  He must become pure and then start counting again."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah contained a debate between Rabbi Eliezer and the Sages concerning a case in which a person who had made a nazirite vow of unspecified duration became impure on the thirtieth day, the last day of his naziriteship and the day on which he could shave.  Today’s mishnah contains two debates over one who took a one hundred day nazirite vow and became impure on the one hundredth day.  Note that when one specifies an amount of days, he can only shave the day after, in this case on the 101st day.",
+                    "<b>[If he says,] “Behold, I am a nazirite for one hundred days,” and becomes impure on the hundredth day, he renders void the whole period. Rabbi Eliezer says: only thirty days are void.</b>  The Sages (the first opinion) hold that if a nazirite becomes impure before he has completed his naziriteship, he voids all of the days he has already served and must start counting over after he becomes pure.  This is true even if he has served longer than the minimum thirty days. Rabbi Eliezer holds that one who becomes impure on the day that his naziriteship is completed does not void his entire term, but rather only thirty days.  In other words, he must go back and serve another naziriteship, but it need only be a naziriteship of minimal length. This is the same as his opinion in the second clause of yesterday’s mishnah, but in that case the Sages would have agreed because the vow was only for thirty days.  In the first clause of yesterday’s mishnah he said that becoming impure renders void only seven days.  The difference is that that was a case of a nazirite vow of unspecified duration and hence he could have brought his sacrifices on that very day.",
+                    "<b>If he becomes impure on the hundred and first day, thirty days are void. Rabbi Eliezer says: only seven days are void.</b>  If he becomes impure on the day after his naziriteship has been completed but before he brings the sacrifices, the Sages hold that he must become pure and then serve another thirty day naziriteship, the minimum length of any naziriteship.  Because he served his full term, he need not serve the entire 100 days. Rabbi Eliezer again holds that since he has completed his full term, becoming impure before bringing the sacrifices doesn’t void anything.  He need only wait seven days until he becomes pure, and then he may bring his nazirite sacrifices."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have already mentioned, if a nazirite becomes impure, he must bring a sacrifice and begin to recount his naziriteship.  Our mishnah deals with a person who takes a nazirite vow while he is in a graveyard, a place of high impurity.",
+                    "<b>If one takes a nazirite vow while in a graveyard, then even if he remains there for thirty days, these do not count, and he does not have to bring the sacrifice [prescribed] for impurity.</b>  This person took a nazirite vow while standing in a place of impurity.  Therefore he cannot even begin to count the days of his naziriteship.  As long as he stays in the place of impurity he has not yet become a nazirite.  Therefore, he also does not need to bring a sacrifice of impurity, which he would have been obligated for, had he been a nazirite and then became impure.",
+                    "<b>If he leaves it and re-enters, [the period]  counts, and he must bring the sacrifice [prescribed] for impurity. Rabbi Eliezer says: not [if he re-enters] on the same day, for it says, “But the former days shall be void,” (Numbers 6:12)  until there are former days.</b>  However, if he leaves the graveyard, and then becomes pure (which takes seven days) he now begins to count the days of naziriteship.  If after he leaves he re-enters the graveyard, he is now a nazirite who has become impure and is obligated to bring the requisite sacrifices. Rabbi Eliezer holds that if he returns to the graveyard (or is otherwise made impure) the same day that he began to count his naziriteship, the day is not lost and he does not bring impurity sacrifices.  After he becomes pure, he goes on counting from where he left off.  This halakhah is derived by means of a midrash on the word “days”.  In order to void that part of the naziriteship which was previously observed, there must have been full days which were observed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> According to the Talmud, the Sages decreed that land outside of Israel is ritually impure, and therefore anyone who walks there or touches the earth is impure.  However, this impurity is only considered “derabbanan”.  In a sense then, taking a nazirite vow while outside of the land of Israel is like taking a nazirite vow while in a graveyard, the subject of yesterday’s mishnah.  The difference is that, because the impurity of outside of Israel is only derabbanan, one who takes a nazirite vow outside of Israel must begin to observe his naziriteship immediately.  However, when he comes to the land of Israel, according to the rabbis the only pure land, he must begin to observe his naziriteship over again.  In our mishnah, Beth Shammai and Beth Hillel dispute over how much of his naziriteship he must re-observe. This mishnah contains a story about Queen Helena, who was the queen of Adiabene, a country in Asia Minor.  There are several other stories about her and her sons Munbaz and Izates, who according to both Josephus and rabbinic literature converted to Judaism, several decades before the destruction of the Temple.  One can read more about her in the Encyclopedia Judaica.",
+                    "<b>If one vows a long naziriteship of and completes his naziriteship and afterwards comes to the land [of Israel]: Beth Shammai says that he is a nazirite for thirty days, But Beth Hillel says that his naziriteship begins again.</b>  A person took a vow to observe a long naziriteship, meaning one longer than thirty days.  After he completed his naziriteship he came to the land of Israel.  According to Beth Shammai, after he purifies himself from the impurity contracted outside of the land of Israel, he need only observe another thirty days of naziriteship.  According to the Talmud, Beth Shammai reasons that since the impurity outside Israel is only of “derabbanan” status, the Sages only penalize him by making him observe a minimum period of naziriteship.  In contrast, Beth Hillel holds that he must re-observe his full term.  The original term does not count at all.",
+                    "<b>It happened that Queen Helena, when her son went to war, said: “If my son returns in peace from the war, I shall be a nazirite for seven years.”  Her son returned from the war, and she was a nazirite for seven years. At the end of the seven years, she went up to the land [of Israel] and Beth Hillel instructed her to be a nazirite for a further seven years. Towards the end of this seven years, she contracted ritual defilement, and so altogether she was a nazirite for twenty-one years. Rabbi Judah said: she was a nazirite only for fourteen years.</b>  This section contains the remarkable story of Queen Helena, who according to some accounts was a nazirite for twenty-one years!  She took a nazirite vow that if her son would return safely from war, she would be a nazirite for seven years.  When he returned safely, she observed a seven year naziriteship.  Afterwards, she went to the land of Israel and observed another seven-year naziriteship, under the instruction of Beth Hillel.  When she became impure at the end of her naziriteship, this voided all of her naziriteship, and she had to serve another seven years.  With regard to this last fact, Rabbi Judah disagrees and holds that she served “only” fourteen years.  Some explain, that according to Rabbi Judah, she did not become impure.  Others explain that Rabbi Judah agrees with Rabbi Eliezer who holds that when one becomes impure one only voids thirty days.  Therefore, Queen Helena did become impure at the end of her naziriteship, but only served another thirty days.  Since these days are insignificant, Rabbi Judah rounds down to fourteen years of naziriteship, still an impressive amount of time, especially for a queen!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah, while ostensibly discussing nazirite laws, is really discussing the laws of testimony.  Generally, when two sets of witnesses disagree, two saying one thing and two saying the other, the testimony is invalid.  However, if one set says that the defendant owes two hundred, and the other set says he owes five hundred, there is a dispute whether the defendant is liable for the lower amount, based on the principle that all witnesses agree that he owes at least two hundred.  Our mishnah deals with a similar case, except it uses naziriteships instead of money.",
+                    "<b>One who has two sets of witnesses testifying about him:  one says that he vowed two [naziriteships] and the other that he vowed five: Beth Shammai says: the evidence is conflicting, and there is no naziriteship at all. But Beth Hillel says:  “five” includes “two”, so that he becomes a nazirite for two [naziriteships].</b> According to Beth Shammai, the testimony is conflicting and therefore it is as if there is no testimony at all. However, Beth Hillel says that there is testimony from all sets regarding two naziriteships, and therefore he must observe two."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah teaches that a person can become a nazirite by seeing his friend take a nazirite vow and saying “I too.”  The Talmud teaches that in order for this to be effective he must state “I too” as soon as he hears his friend vow, for only in such a way is it clear that he has vowed.",
+                    "<b>One who said, “Behold, I am a nazirite”, and his friend overheard and said “I too,” [and another one said] “I too”, all are nazirites. If the first one is released [from his vow], all are released. If the last one is released, he alone is released, and the others remain bound [by their vows].</b>  The mishnah teaches that it is effective to state “I too” when one hears another take a nazirite vow.  In this case, each person who took a later vow is dependent upon the earlier vows.  If the first person asks a sage to release him from his vow, a process which we learned about in chapter nine of Nedarim, the latter are also released from their vows.  In contrast, if the latter nazirites are released, those who vowed earlier are not released.",
+                    "<b>If he said, “Behold, I am a nazirite”, and his companion overheard and said, “My mouth shall be as his mouth and my hair as his hair”, he becomes a nazirite.</b>  Besides saying “I too” he may also employ other hints that he wishes his status to be like that of the one who vowed.  He may say that just as the other’s mouth cannot taste wine, so too my mouth cannot taste wine, or just as the other does not cut his hair, so too I won’t cut my hair.  These are all clear enough statements in order to make him a nazirite.",
+                    "<b>[If he said,] “Behold, I am a nazirite,” and his wife overheard and said, “I too,” he can annul her vow, but his own remains binding. [If a woman says,] “Behold, I am a nazirite”, and her husband overhears and adds, “I too,” he cannot annul her vow.</b>  A wife can make her nazirite vow depend on her husband's by saying “I too.” He can annul her vow, since this is a vow that has in it the element of self-denial.  If he annuls her vow, his is still valid because his does not depend on hers.  However, if he makes his vow dependent on hers, he cannot annul her vow.  This is because saying “I too” is a means of affirming her vow, and once a husband affirms his wife’s vow he can no longer annul it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with when a husband can annul his wife’s nazirite vow.",
+                    "<b>[If he says in conversation with his wife,] “Behold, I am a nazirite. What about you?” and she answers “Amen,” he can annul her vow, but his own remains binding.</b>  In this case, the husband has not confirmed his wife’s vow, but merely asked her if she would like to be a nazirite.  The question itself cannot be construed as a confirmation of her vow because she has not yet vowed.  Since he never confirmed her vow, he can annul it.",
+                    "<b>[But if she should say,] “Behold, I am a nazirite, what about you?” and he answers, “Amen,” he cannot annul her vow.</b>  However, if she says that she is a nazirite and then asks him if he too would like to be a nazirite and he says “Amen”, he has not only taken a nazirite vow, he has also confirmed her vow.  By doing so he has relinquished the right to later annul her vow."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA person who intentionally breaks their nazirite vow receives up to forty lashes, the same punishment received for breaking any negative commandment.\nThis mishnah deals with a woman who broke her nazirite vow but did not know that her husband had already annulled it.",
+                    "<b>If a woman takes a nazirite vow and then drinks wine or is defiled by a corpse, she receives forty [lashes].</b>  This section simply states that a woman who breaks her nazirite vow is punished by up to forty lashes, as is anyone who breaks a nazirite vow.  The Talmud explains that this is true even if her husband annuls the vow after she broke it.  Since she broke it while the vow was still valid, she has transgressed and is therefore punished.",
+                    "<b>If her husband annuls [her vow] and she did not know that he annulled it, and she drinks wine or is defiled by a corpse, she does not receive the forty [lashes]. Rabbi Judah says: even though she does not receive the forty [lashes] she should receive lashes for disobedience.</b>  In this case, the husband annulled the vow before she broke it, but she did not know that he had annulled it.  When she drank wine or defiled herself (intentionally) she thought that she was breaking her vow.  The case is therefore one of a person who intended to sin but did not know that what they were actually doing was not sinful.  According to the first opinion she receives no punishment.  However, Rabbi Judah adds that although she is not punished with the regular lashes, she receives “lashes for disobedience”.  These are “derabbanan” lashes, which the court can hand out whenever it sees fit.  Since she intended to be sinful, she deserves to be punished, even though she did not actually break any vow."
+                ],
+                [
+                    "<b>A woman takes a nazirite vow and sets aside the requisite animal [for the sacrifice] and then her husband subsequently annuls [her vow]: If the animal belonged to him, it can be put to pasture with the herd; If it belonged to her: the sin-offering is left to die, the burnt-offering is offered as an [ordinary] burnt-offering, and the peace-offering is offered as an [ordinary] peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread.<br>If she has a lump sum of money [set aside for the purchase of these sacrifices] it is to be used for voluntary offerings;<br>If she has specified money: The money for the sin-offering is to be taken to the Dead Sea, the use of it is forbidden, but the laws of sacrilege do not apply; The money for the burnt-offering they bring a burnt-offering, and the laws of sacrilege do apply; The money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread.</b><br>At the completion of a naziriteship a person must bring a sin-offering, a burnt-offering and a peace-offering (can also be translated as an offering of well-being.  In Hebrew well-being, whole and peace are all from the same word “shalom”/“shalem”/“shlamim”).  Our mishnah deals with a woman who took a nazirite vow and then either set aside the animals for her sacrifices or set aside money to be used to purchase those animals. This money may now be considered holy.  The problem arises if the husband annuls her vow.  The question is what to do with this money or with these animals.<br>Section one:  If she set aside animals, the first question we must ask is to whom do the animals belong.  If she set aside her husband’s animals, then when he annuls the vow none of the animals are considered sacred and they may all be returned to the herd.  Since they were his animals, we know from the fact that he annulled her vow that he did not want her to use them as sacrifices and therefore they are not sacrifices.<br>However, if they were her animals, then they have become sacred, even though her vow was annulled.  Therefore, the sin-offering is treated as are all sin-offerings whose owners have died.  It must die.  According to Rashi, in order to do so, it is put into a pen and starved to death.  The burnt-offering is offered in its usual manner.  The peace-offering is sacrificed.  It must be eaten within one day, the same rule that applies to all peace-offerings for nazirites.  However, unlike other peace-offerings by nazirites which are offered with loaves of bread, since she is not a nazirite she is not required to bring the usual loaves that accompany such offerings.<br>Section two:  In this section she has set aside money.  If she did not specify which coins would be used for which animal, then all of the coins are used to purchase voluntary offerings. The money is sacred so it must be used for sacrifices, but since nothing has been specified it can be used for what are basically generic offerings.<br>However, if the money has been set aside for each specific offering (i.e. these coins are for a sin-offering, etc.), then they are treated similarly to the way the animals were treated.  The money for the sin-offering must be “killed”.  The closest one can come to killing coins is by throwing them into the Dead Sea, where they will be of use to no one.  One is not to benefit from these coins, but nevertheless, if one does, it is not considered sacrilege.<br>The money for the burnt-offering is used to buy a burnt-offering and the money for the peace-offering is used to buy the peace-offering.  The rules here are the same as if she had already separated the animal itself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the point until which a husband retains the right to annul his wife’s nazirite vow.",
+                    "<b>If one of the kinds of blood has been sprinkled on her behalf, [the husband] can no longer annul [the vow]. Rabbi Akiba says: even if one of the animals has been slaughtered on her behalf, he can no longer annul [the vow].</b>  According to the first opinion, once the blood from one of the sacrifices which the woman set aside for the end of her naziriteship has been sprinkled on the altar, the husband can no longer annul her vow.  In other words, whereas the previous mishnah stated that even though she had set aside her sacrifices, he could still annul the vow, our mishnah teaches that once their blood has been sprinkled, it is too late. Rabbi Akiva sets the limit on the husband’s right to annul his wife’s vow slightly earlier.  Once the animal has been slaughtered, the husband may no longer annul the vow.",
+                    "<b>When is this true?  If she is shaving [after observing the naziriteship] in purity, but if she is shaving after ritual defilement, he can [still] annul [the vow], because he can say, “I do not want a disgraced woman.” Rabbi says that he can annul [her vow] even if she is shaving [after observing the naziriteship] in purity, since he can say: “I do not want a woman who is shaved.</b>  This section limits that which was stated in the previous section.  What was stated above was with regard to the sacrifices offered at the end of a naziriteship.  However, if she was shaving and offering sacrifices after becoming impure, since she must go back and continue observing her naziriteship, he may still annul the vow.  The reason that he has a right to annul this vow is that he may say that he does not want a woman who distorts her own beauty by becoming a nazirite, or in this case, by continuing to observe the nazirite restrictions.  According to commentators, what makes her ugly is that she cannot drink wine or participate in many of life’s pleasures. Rabbi [Judah Hanasi] disagrees with the opinion in the beginning of section two, and also in section one.  He holds that even after the sacrifices have been offered, the husband may continue to annul his wife’s vow because he may claim that he does not want her to shave her head.  Only once she has shaven her head does he no longer have the right to annul the vow."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that a father may impose a nazirite vow on his son, but that the vow is valid only if the son or the relatives do not protest.  Most of the mishnah discusses a case where the son or relatives protest, thereby voiding the vow, but the father has already set aside the animals for the sacrifices or has set aside money, with which to buy the sacrifices.  The end of the mishnah is exactly the same as that found in mishnah four.  To understand the rules regarding the sacrifices look back there.",
+                    "<b>A man may impose a nazirite vow on his son, but a woman cannot impose a nazirite vow on her son. How so?</b>  In theory a father can impose a nazirite vow on his son and then not cut his hair for the term of his naziriteship, prevent him from becoming impure or eating/drinking things which derive from grapes.  A father can impose this vow only so long as his son is a minor.  In contrast, a woman cannot impose a nazirite vow on her son.",
+                    "<b>[If the boy] shaves himself or is shaved by his relatives, or if he protests or his relatives protest on his behalf, Then if [the father] had set aside an animal [for the sacrifice]: the sin-offering is left to die, the burnt-offering is offered as an [ordinary] burnt-offering, and the peace-offering is offered as an [ordinary] peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread. If he had a lump sum of money [set aside for the purchase of these sacrifices] it is to be used for voluntary offerings; If he had specified money: The money for the sin-offering is to be taken to the Dead Sea, the use of it is forbidden, but the laws of sacrilege do not apply; The money for the burnt-offering they bring a burnt-offering, and the laws of sacrilege do apply; The money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread.</b>  However, the father’s imposed vow is only valid so long as the neither the son nor other relatives protest.  If the relatives or the son protest, or if they perform an action which proves that they do not want the child to be a nazirite, the son is not a nazirite.  In such a case a problem will be created if the father has already separated the requisite sacrifices.  Since this is the same problem that exists should a husband annul his wife’s nazirite vow, the solutions are the same.  For more detail, see the commentary to mishnah four."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that under certain circumstances, a man may use for himself money that his father set aside to purchase his own nazirite sacrifices.  However, a woman cannot do so, even though she can potentially inherit her father.  This difference mirrors the difference in the previous mishnah, where a man can impose a nazirite vow on his son but a woman cannot do so.",
+                    "<b>A man can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship but a woman cannot shave [with offerings set aside for] her father’s naziriteship. How so?</b>  The introduction to the mishnah establishes that a man may sometimes use money that was set aside by his father for his own nazirite offerings.  This contrasts with the cases in mishnayoth four and six, in which the money which was set aside for sacrifices before the vow was annulled cannot be used by anyone else, but rather must be used for freewill offerings.",
+                    "<b>If a man’s father had been a nazirite, and had set apart a lump sum of money for [the sacrifices of] his naziriteship and died and [the son] said, “Behold, I am a nazirite on condition that I may shave with my father’s money.”</b>  The mishnah now explains how this can happen.  If the father was a nazirite and set aside money to be used for his sacrifices, and then died before he completed his term of naziriteship, the son may use the money set aside, provided he stipulate that he will do so.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: this money is to be used for freewill-offerings, this man cannot  shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship. Who is the one who can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship? He who was a nazirite together with his father, and whose father had set apart a lump sum of money for his nazirite [sacrifices] and died.  This one can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship.</b>  Rabbi Yose disagrees and holds that in such a case the money must be used for freewill-offerings, as was instructed in mishnayoth four and six, in cases where the money had not been directed toward specific sacrifices.  The reason why this doesn’t work in this case is that the son was not a nazirite while the father was still alive. The only time that he can use his the money that his father had set aside is when his father and he were both nazirites at the same time."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis chapter deals with a person who made a nazirite vow based on a mistaken premise.  The chapter is introduced by two mishnayoth which discuss cases where one mistakenly consecrated property to the Temple.",
+                    "<b>Beth Shammai says: something consecrated in error is consecrated; But Beth Hillel says: it is not consecrated.</b>  This section outlines the basic debate, which shall be illustrated in the next section, and in the following mishnah.",
+                    "<b>How is this so? If someone says, “The black bull that leaves my house first shall be consecrated,” and a white one comes out, Beth Shammai says: it is consecrated, But Beth Hillel says: it is not consecrated.</b>  According to Beth Shammai, the white bull is consecrated.  When he said “the black bull” he meant the “first bull” but he assumed it would be a black one.  Since “something consecrated in error is consecrated”, he must give the white bull to the Temple.  Beth Hillel says that it is not consecrated, for he made a mistake in assuming that it would be a black bull."
+                ],
+                [
+                    "<b>[If he says,] “The gold denar that comes into my hand first shall be consecrated”, and a silver denar came to his hand: Beth Shammai says: it is consecrated, Beth Hillel says: it is not consecrated.<br>[If he says,] “The cask of wine that comes into may hand first shall be consecrated,” and a cask of oil came into his hand: Beth Shammai says: it is consecrated, Beth Hillel says: it is not consecrated.</b><br>This mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, where we learned that Beth Shammai and Beth Hillel debate the status of something that was consecrated based on a mistaken premise.  Today’s mishnah is very similar to yesterday’s and quite simple to understand.  A question that we might ask is why the mishnah brings three examples to illustrate one principle rather than sufficing with one.  I shall discuss this below.<br>As stated above, the mishnah is quite simple to understand, both cases dealing with a person who consecrated an item assuming that it would be different than it actually was.<br>One reason that the mishnah may have continued to bring examples of this debate is that the previous mishnah was about an ox, an animal that can be sacrificed on the altar, while section one of this mishnah is about money, which is not put directly onto the altar.  We might have thought that the debate between Beth Shammai and Beth Hillel did not exist if the consecrated item was a denar, which must be used to purchase something which then can be sacrificed.  The first section of our mishnah teaches that the debate exists even if the item consecrated is not sacrificable.<br>In the second case, the person thought that he was going to consecrate a cask of wine which is cheaper than a cask of oil.  We might have thought that in this case, Beth Shammai would agree that the cask of oil is not consecrated since he surely did not intend to give something of this value to the Temple.  The mishnah teaches that even so, the item is consecrated.  According to Beth Shammai, people are generous in their gifts to the Temple, and are willing to give even a greater portion of their property than they might have stated.  Whether this is wishful thinking on their part or not, the principle of Beth Shammai, that property consecrated under a mistaken principle is consecrated, still holds even in this case."
+                ],
+                [
+                    "<b>If a man vowed to be a nazirite and then asked a sage [to be released from his vow] but [the sage] bound him [to his vow] he counts [the naziriteship] from the time that the vow was made.<br>If he asked a sage [to be released from his vow] and he released him, if he had an animal set aside [for a sacrifice], it goes forth to pasture with [the rest of] the herd.<br>Beth Hillel said to Beth Shammai: do you not admit that here where the consecration is in error, [the animal] goes forth to pasture with the herd?<br>Beth Shammai said to them: do you not admit that if a man in error calls the ninth [animal], the tenth, or the tenth the ninth, or the eleventh the tenth, each is consecrated?<br>Beth Hillel said to them: it is not the staff that makes these consecrated.  For suppose that by mistake he placed the staff upon the eighth or upon the twelfth, would this have any effect?  Rather Scripture which has consecrated the tenth, has also declared consecrated the ninth and the eleventh.</b><br>This whole mishnah contains an argument between Beth Shammai and Beth Hillel over consecration in error.<br>Section one:  If a person makes a nazirite vow, he may ask a sage to be released from his vow, just as he can ask a sage to be released from any vow.  However, if the sage refuses to release him from his vow, then he must observe his naziriteship, and the naziriteship is counted from the beginning.<br>Sections two and three:  If he asked the sage and the sage released him, then his animal that he set aside to be used for his sacrifice, is not considered to be consecrated. Beth Hillel considers this to be a precedent for all cases of mistaken consecration.  In this case the person made a nazirite vow and then separated an animal to be used as a sacrifice.  Later, he told a sage that the vow was mistaken and the sage agreed.  Hence the animal was consecrated also by mistake.  The fact that it is not consecrated, and may go back and join the herd, proves to Beth Hillel that something consecrated by mistake is not consecrated.<br>Section four:  Beth Shammai retorts with their own precedent to prove that something consecrated by mistake is consecrated.  Animals must be tithed (like produce), every tenth animal going to the priest (Leviticus 27:32).  This is done by passing all of the animals under a staff and counting them.  The tenth animal that passes under the staff is consecrated. If a person accidentally calls the ninth animal the tenth, or the eleventh animal the tenth, both the ninth and eleventh animals are consecrated (as is the actual tenth animal). This proves that things consecrated by mistake are consecrated.<br>Section five:  Beth Hillel refutes this proof.  The staff placed on the animals is not what consecrates them in general, rather the Torah consecrates them, or dictates that the tenth animal is consecrated.  To prove that the staff does not consecrate them, Beth Hillel points out that if one calls the eighth animal the tenth, or the twelfth animal the tenth, they are not consecrated.  Rather the Torah stated that the tenth animal is consecrated, and also stated (through a midrash:  do not look for this in the verse itself), that if one places the staff on the ninth or the eleventh, that they are consecrated.  However, one should not use this as a precedent for other cases to prove that all things consecrated by mistake are consecrated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the concept that a vow, in this case a nazirite vow, may not be released by a sage based on something that occurred after the vow was taken.  This concept was already taught by mishnah Nedarim 9:2, so look there for further reference.  Our mishnah illustrates this principle using two cases.",
+                    "<b>If one vowed to be a nazirite and went to bring his animal [for the sacrifice] and found that it had been stolen: If he had taken the nazirite vow before his animal was stolen, he is [still] a nazirite. But if he had taken the nazirite vow after his animal was stolen, he is not a nazirite.</b>  If a person vowed a nazirite vow and then separated an animal to use as a sacrifice and then the animal was stolen, the sage may not release him from his vow, even though now that the animal was stolen he regrets having taken the vow.  This is because the theft of the animal is something that happened after the vow, and therefore cannot be used as grounds for the vow’s release. However, if the animal was, unbeknownst to him, stolen before he vowed, and then he declared that the animal would be used as his nazirite sacrifice, and then discovered that it was stolen, the vow can be released.  This is because at the time he made his vow, he was basing it on the mistaken premise that he would be able to use that animal as a sacrifice.  This was already in error and hence the vow may be released.",
+                    "<b>It was this mistake that Nahum the Mede made. When nazirites arrived [in Jerusalem] from the Diaspora and found the Temple destroyed, Nahum the Mede said to them, “Had you known that the Temple would be destroyed, would you have become nazirites?” They answered, no, and Nahum the Mede released them [from their vow].  When the matter came before the sages they said to him: whoever vowed a nazirite vow before the destruction of the Temple is a nazirite, but if after the destruction of the temple, he is not a nazirite.</b>  The mishnah now relates an interesting story that happened right after the destruction of the Temple.  A group of nazirites from the Diaspora, who had made their nazirite vows before the destruction of the Temple, came to Jerusalem to complete their naziriteship and to offer their sacrifices.  When they saw that the Temple had been destroyed they came to Nahum the Mede to ask them what to do.  He asked them if they would have still made their vows had they known that the Temple would be destroyed, to which they answered no.  The reason why they clearly would answer no is that after the Temple was destroyed there was no way to end nazirite vows, and the person is stuck being a nazirite forever!  Nahum the Mede mistakenly released them from their vow.  The Sages pointed out to him that this was mistaken because at the time when they vowed the Temple still stood.  Only people who make nazirite vows after the destruction of the Temple may be released from their vows using the Temple as grounds for the release."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah again deals with the debate between Beth Shammai and Beth Hillel over mistaken nazirite vows.",
+                    "<b>If [people] were walking along the road and [saw] someone coming towards them, and one said, “Behold, I am a nazirite if it is so-and-so,” and the other said, “Behold, I am a nazirite if it is not so-and-so,” [and a third said,] “Behold I am a nazirite if one of you is a nazirite,” [and a fourth said, “Behold I am a nazirite] if neither of you is a nazirite,” [and a fifth said, “Behold I am a nazirite] if both of you are nazirites,” [and a sixth said, “Behold I am a nazirite] if all of you are nazirites”: Beth Shammai says:  all of them are nazirites. Beth Hillel says only those whose words were [not] fulfilled are nazirites. Rabbi Tarfon says: not one of them is a nazirite.</b> Obviously, not all of the people who vowed these nazirite vows can be correct.  For instance, if it is “so and so”, only the first and third people are correct.  If it is not “so and so”, the second and third people are correct. Nevertheless, Beth Shammai holds that they are all nazirites, because even nazirite vows taken under a mistaken premise are binding. Beth Hillel says that only those whose words were actually fulfilled, that is whose words turn out to be correct, are nazirites.  Note that the mishnah actually says “not fulfilled”.  The Talmud emends the mishnah to read “fulfilled.”  Albeck explains that either version leads to the same conclusion, for Beth Hillel holds that a nazirite vow made under a mistaken premise is not valid. Rabbi Tarfon holds that unclear nazirite vows are not binding.  Even if it turns out that what he thought was indeed correct, a person must have full awareness of the facts at the time of his vow for his vow to be valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the scenario in yesterday’s mishnah, that of an unidentified man approaching and a group of people “gambling” nazirite vows over his identity.  This mishnah discusses what is to occur if the person approaching turns away without being identified.  The whole mishnah goes according to Beth Hillel, for according to Beth Shammai even had they been proven to be mistaken, they are still nazirites.",
+                    "<b>If [the person approaching] turned around suddenly [without being identified], he is not a nazirite. Rabbi Shimon says: he should say, “If it was as I said, behold I am a nazirite by obligation; and if not, behold I am a voluntary nazirite.”</b> According to the first opinion, in such a case no one is a nazirite.  The reason is that in cases of a doubtful nazirite vow, the ruling is lenient.  When a person takes a nazirite vow with a stipulation, his intention is to be a nazirite only if his stipulation proves true.  If it is not proven to be true, he does not intend to be a nazirite. Rabbi Shimon holds that in cases of a doubtful nazirite vow, the ruling must be more stringent and since his stipulation may actually have been true he must actually observe a naziriteship.  However, he must again vow a naziriteship and say that if what he had said before really was true (i.e. it was or was not the person he thought it was), then he is a nazirite due to his obligation to observe that vow.  If, however, it was not true, then he now makes a new nazirite vow, one not connected to the previous one.  The reason why he cannot just observe a naziriteship is that one cannot bring nazirite sacrifices in cases of doubtful naziriteship.  Therefore, he creates a situation in which no matter the identity of the original person, he has made a certain nazirite vow."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> In this mishnah nine (!) people “wager” their nazirite vows over whether a koy is a wild beast or a domesticated beast.  Already by the Talmudic period they did not know exactly what animal a koy really was.  Some said it was a wild ox, while others interpret it as a mix of different deer species.  In any case, it was considered in some ways similar to a wild beast and some ways similar to a domesticated beast.  Mishnah Bikkurim 2:8-10 discusses the halakhic nature of the matter, for there are halakhic differences between rules regarding domesticated and wild animals.",
+                    "<b>If he saw a koy and said, “Behold, I am a nazirite if this is a wild beast”, [and another] “Behold, I am a nazirite if that is not a wild beast,” [a third said] “Behold, I am a nazirite if that is a domesticated beast,” [and a fourth said,] “Behold, I am a nazirite if that is not a domesticated beast,” [a fifth said,] Behold, I am a nazirite if that is both a wild beast and a domesticated beast,” [and a sixth said,] “Behold, I am a nazirite if that is neither a wild beast nor a domesticated beast” [and a seventh said,] “Behold, I am a nazirite if one of you is a nazirite,” [and an eighth said,] Behold, I am a nazirite if one of you is not a nazirite,” [and a ninth said,] “Behold, I am a nazirite if you are all nazirites”, then all of them are nazirites.</b> Some mishnaic commentators claim that in this case, Beth Hillel agrees with Beth Shammai that they are all nazirites.  A koy is not an animal about which we have a doubt whether it is a domesticated or wild beast.  Rather a koy is both a domesticated and a wild beast.  This mishnah is different from the previous mishnayoth in that in this case there is no true identity to the koy, whereas regarding the person, he certainly has an identity, even if that identity is unknown. Others explain that Beth Hillel holds that they are all nazirites in doubt, the category mentioned at the end of yesterday’s mishnah.  If so, the mishnah teaches that even if the status of the matter in question is by definition one of doubt, they are nazirites in doubt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah first lists what is prohibited to a nazirite and then delineates the minimum amount of products that a nazirite must eat/drink to be considered liable.",
+                    "<b>Three things are forbidden to a nazirite:  ritual defilement, shaving, and products of the vine.</b>  This section provides an overview of what is forbidden to the nazirite.  Note that the prohibition of ritual defilement refers only to defilement contracted from dead bodies, and not other forms of defilement.",
+                    "<b>All products of the vine join together [to add up to a minimum measure], and he is not liable until he eats an olive’s worth of grapes. According to the earlier mishnah, until he drinks a quarter [of a log] of wine. Rabbi Akiba says: even if he soaked his bread in wine and it is enough to make an olive’s worth he is liable.</b>  As with most halakhot, the rabbis give a minimum measure beyond which a person has transgressed against the Torah.  According to our mishnah, a mishnah which can be attributed to Rabbi Akiba, as we shall see below, a person is liable once he has eaten an olive’s worth of grapes.  This olive’s worth can be composed of any grape products:  juices, skins and seeds. In contrast, according to the earlier mishnah, he is not obligated unless he drinks a quarter log of wine, an amount that is about an eighth of a liter (a little less than one-third of a soda can). Rabbi Akiba disagrees with the earlier mishnah and holds that the minimum measure is an olive’s worth, an amount smaller than a quarter of a log.  He also holds that if the wine is soaked up by something which is permitted to eat, then if together they add up to an olive’s worth, he is liable. So if the bread and wine together are an olive’s worth he is liable."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 6:4 states:  “Throughout his term as a nazirite, he may not eat anything that is obtained from the grapevine, even seeds (harzanim) or skin (zag).”  Our mishnah discusses the meaning of this verse, and especially the meaning of the last two words.",
+                    "<b>He is liable for wine on its own, for grapes on their own, for grape-skins ( on their own and for seeds ( on their own. Rabbi Elazar ben Azariah said: there is no penalty unless he eats two grape-skins and one seed.</b>  The verse from Numbers above states clearly that a nazirite may not eat/drink anything which comes from grapevines.  Our mishnah teaches that he need not eat/drink each part of the grape in order to become liable.  Rather he is liable even if he just eats seeds, or just skins or just the grapes.  Furthermore, if he eats all three, according to the Talmud he is liable for three transgressions and not merely one. Rabbi Elazar ben Azariah notes that the word “harzanim” is plural, whereas “zag” is singular.  Therefore the Torah hints that in order to be liable he must eat two harzanim, which he interprets as seeds since grapes have more than one seed, and one zag, since each grape obviously only has one skin.  This accords with Rabbi Yose’s interpretation in section two below.  Note that in the introduction I have translated according to Rabbi Judah, as does JPS.",
+                    "<b>What are harzanim and what are zagim? Harzanim: those are the outer part, and the zagim are the inner part, according to Rabbi Judah. Rabbi Yose says:  that you may not err, [think of] the zug [bell] of an animal, the outer part is called the zug [hood] and the inner part the inbal [clapper].</b>  There are two interpretations for the words “harzanim” and “zagim”.  According to Rabbi Judah the former are the skins and the latter are the seeds.  Rabbi Yose reverses this and uses a mnemonic device to remember which is which.  With a cow’s bell, the “zug” is the outer part and the inner part is called the “inbal”.  What is important here is that the “zug” is the outer part. According to Jacob Milgrom in his JPS commentary on Numbers, these two words are unique; hence any suggestions as to their meaning is conjectural."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have already learned, a nazirite may not shave.  This mishnah discusses what is included in the prohibition of shaving.",
+                    "<b>A nazirite vow of unspecified duration is for thirty days.</b>  This halakhah was already taught above 1:3.  It is repeated here because of the halakhah in the following section.",
+                    "<b>If [the nazirite] shaved himself or bandits shaved him, it overturns thirty days.</b>  If the nazirite is shaved, even if others shave him against his will, he must count another thirty days until he is able to shave and bring his sacrifices.  However, shaving overturns only thirty days.  Thus if he made a sixty day nazirite vow, and already served 50 days and then shaved or was shaven, he must count another thirty days, but he doesn’t lose the first twenty days which he served.",
+                    "<b>A nazirite who shaves himself, whether with scissors or a razor, or who singes [the ends of his hair], even a minimal amount, is liable.</b>  It doesn’t matter how he cuts his hair he is liable and must count another thirty days.  The word for “singes” is unclear and is also interpreted to mean “pull out a little bit of hair”, “pull hair out from its roots.”  In any case, he is liable for all of these things.",
+                    "<b>A nazirite may shampoo [his hair] and part it [with his fingers] but may not comb it. Rabbi Ishmael says: he is not to cleanse it with dirt because it causes the hair to fall out.</b>  When one washes one’s hair, some of it sometimes falls out.  [Personal confession:  I remember this quite well when I went bald at the age of 20.  I would have made a poor nazirite!]  Nevertheless, the mishnah rules that a nazirite can wash his hair, since it is not certain that his hair will fall out.  However, he may not comb his hair for then it is certain that some of his hair will be uprooted by the comb. Rabbi Ishmael rules that he may not wash his hair with dirt, which was a means in the ancient world to cleanse hair (things have certainly improved) for that too will certainly cause some hair to fall out. We see, therefore, that the issue is not one of intent but certainty.  A nazirite may not do something that will certainly cause his hair to fall out, but he may do something that is likely to cause hair to fall out."
+                ],
+                [
+                    "<b>A nazirite who drank wine all day long is liable for only a single penalty. If they said to him, “do not drink,” “do not drink” and he drank, he is liable for a penalty for each time [they warned him].<br>[A nazirite who was] shaving all day long is liable for only a single penalty. If they said to him, “do not shave,” “do not shave” and he shaved, he is liable for a penalty for each time [they warned him].<br>[A nazirite who was] defiling himself with the dead all day long is liable for only a single penalty. If they said to him, “do not be defiled,” “do not be defiled” and he was defiled, he is liable for a penalty for each time [they warned him].</b><br>Every time that a person breaks a commandment s/he incurs a penalty.  A question can be asked about a prohibition that can be broken continuously for an extended period of time, such as the Sabbath.  For instance, writing is prohibited on Shabbat.  If I write a letter that has five hundred words, how many times have I broken the Shabbat?  What if I do so in two sittings?  What if I do so over two Shabbatot?<br>Our mishnah teaches that what divides actions into separate prohibitions is awareness of the prohibition itself.  This awareness is established by another person relating to the transgressor that s/he is transgressing.<br>The ruling in all three sections is nearly identical.  As long as he has not been warned by others that what he is doing, drinking wine, shaving or becoming defiled, is prohibited to a nazirite, he is considered as having transgressed once.  In such a case he will receive one set of lashes, the punishment for breaking any negative commandment that is not punishable by death.<br>However, if after taking one sip of wine, or after cutting one hair or after defiling himself once, they warn him that what he has done is prohibited and he continues to do so, he is liable for each time he transgresses.  In such a case he will receive multiple sets of lashes.<br>"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah compares different stringencies that exist for each of the three nazirite prohibitions:  ritual defilement, shaving and the consumption of things which come from the vine.",
+                    "<b>Three things are forbidden to a nazirite:   ritual defilement, shaving and products of the vine.</b>  This section was taught above in mishnah one.  It is repeated here as an introduction to the rest of this mishnah.",
+                    "<b>Defilement and shaving have a stringency that products of the vine do not have, in that defilement and shaving annul [the period of naziriteship already observed], whereas [partaking of] products of the vine does not do so.</b>  If a nazirite is defiled through contact with the dead, or shaves (intentionally or unintentionally) he annuls at least part of the period of naziriteship that he has already served.  However, if a nazirite partakes of a product which comes from the vine, he does not annul any of the period of naziriteship which he has already served.",
+                    "<b>Products of the vine have a stringency that defilement or shaving do not have, in that products of the vine permit of no exception from the general prohibition, whereas defilement and shaving are allowed as exception from the general prohibition in the case where shaving is a religious duty, or where there is a neglected corpse.</b>  Under no circumstances may a nazirite eat of a product of the vine.  Certainly he cannot drink wine for kiddush or havdalah, for these are both considered rabbinic commandments, whereas his nazirite obligations are toraitic in origin.  Even if he swears to drink wine, thereby creating a toraitic obligation for him to drink wine, he may not do so. In contrast, under certain circumstances a nazirite may intentionally defile himself or cut his hair.  A person with scale disease (tzaraat, often called leprosy) shaves as part of the ritual to complete his purification process (see Leviticus 14:9).  If this person was also a nazirite, he is allowed to shave his hair.  If a nazirite came across a corpse which no one else is taking care of in order to bury it, he is allowed to defile himself in order to bury the corpse.  I should note that although I have translated the Hebrew into “neglected corpse”, a more literal translation would be “a commanded corpse”, meaning a corpse which all Jews, no matter their status, are commanded to bring to proper burial.  From here we can see how important proper burial and respect for a person’s body is in Judaism.",
+                    "<b>And defilement has a stringency that shaving does not have, in that defilement annuls the whole [period of naziriteship already served], and [a nazirite who is defiled] is liable for a sacrifice, whereas shaving annuls only thirty days and he is not liable for a sacrifice.</b>  In section two the mishnah noted that both defilement and shaving one’s hair annul at least part of the term of naziriteship already served.  Here the mishnah notes that defilement is more stringent in that a nazirite who is defiled must begin his entire naziriteship again, whereas a nazirite who shaves only loses thirty days of his term."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIf a nazirite contracts ritual impurity, he must count seven days, shave his head on the seventh, bring two sacrifices on the eighth day, one a sin offering and the other a burnt offering, and then begin to count his naziriteship again.  This is spelled out in Number 6:9-12.  Our mishnah describes this ritual.",
+                    "<b>Shaving on account of defilement:  How was it done? He would sprinkle [with purification water] on the third and seventh days, shave on the seventh day and bring his sacrifices on the eighth day.</b>  Numbers 19:19 states that a person who has become ritually defiled by contact with a corpse must have purification water sprinkled on him on the third and seventh days.  Our mishnah adds this information into the procedure clearly stated in Numbers 6, that a nazirite who has become impure shaves on the seventh day and brings his sacrifices on the eighth.",
+                    "<b>If he shaved on the eighth day, he would bring his sacrifices on that same day, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to him: what difference is there between this one and a person with scale disease? He said to him: the purification of this one depends on his days, whereas the purification of one with scale disease depends on his shaving, and he cannot bring a sacrifice unless the sun has set upon him [after his purification].</b>  According to Rabbi Akiva, if he shaved on the eighth day, he may bring his sacrifices that very same day.  Rabbi Akiva reasons that a nazirite may always bring his sacrifices the day after he has become pure, regardless of when he shaves. Rabbi Tarfon raises a difficulty on Rabbi Akiva.  When a person with scale disease becomes pure, he too must shave on the seventh day and bring his sacrifices on the eighth day (see Leviticus 14:9-10).  However, in that case, Rabbi Akiva agrees that if he shaves on the eighth day, he may not bring his sacrifices until the ninth. Rabbi Akiva responds that a nazirite’s purity depends on the seven days and not on his having shaved.  This is demonstrated by the fact that the nazirite goes to the mikveh on the seventh day, even if he doesn’t shave until the eighth.  Therefore, once he has become pure on the seventh day, he may bring his sacrifices on the eighth, even if he also shaves that day.  In contrast, a person with scale disease cannot go to the mikveh, until he shaves.  He cannot bring his sacrifice, therefore, until the sun sets on the day that he has become pure by going to the mikveh, which if he shaves on the eighth will not be until the ninth.  Therefore, the person with scale disease is not analogous to the nazirite."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah dealt with a nazirite who had to shave because he had become ritually defiled.  Today’s mishnah deals with a nazirite who has successfully completed his term of naziriteship, and is shaving as part of its completion, as is prescribed in Numbers 6.  In our mishnah two sages dispute when exactly he shaves during this process.",
+                    "<b>Shaving in a case of purity:  How was it done?<br>He would bring three animals, a sin-offering, a burnt-offering, and a well-being offering, slaughter the peace-offering and shave thereafter, the words of Rabbi Judah.</b>  Numbers 6:14 states that a nazirite upon completion of his naziriteship is to bring three sacrifices, as stated in the mishnah.  Verse 16-18 then state:  “The priest shall present them before the Lord and offer the sin offering and the burnt offering.  He shall offer the ram of sacrifice of well-being…The nazirite shall then cut his hair.”  Rabbi Judah therefore requires that all three sacrifices be offered before he cuts his hair.  This is the literal interpretation of the verse.",
+                    "<b>Rabbi Elazar says: he shaves after the sin-offering, for in all cases [the sacrifice of] the sin-offering takes precedence.</b>  In contrast, Rabbi Elazar holds that the nazirite should shave after the sacrifice of the sin-offering, for the sin-offering always takes precedence (see Leviticus 5:8).  To show that it takes precedence, Rabbi Elazar says that he should shave after its offering, before the other two sacrifices are offered.",
+                    "<b>But if he shaved after [the slaughter] of any one of the three he has fulfilled his obligation.</b>  Nevertheless, if he shaved after any of the other offerings, both sages agree that he has fulfilled his obligation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah teaches that although in general when bringing sacrifices, a person must specify which animal is for which sacrifice, the nazirite need not do so.\nThe second section of the mishnah teaches what a nazirite does with his hair once he has shaved it off.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: if he brought three animals without specifying [what they were for], the one suitable for a sin offering is sacrificed as a sin offering, for a burnt offering as a burnt offering, and for a well-being offering as a well-being offering.</b>  Generally speaking, when a nazirite brings his offerings he should state which is for a sin offering, which is for a burnt offering and which is for a well-being offering.  However, since each offering is from a different type of animal, even if he did not do so, it is obvious which is for which.  The female sheep is the sin offering, the male sheep is the burnt offering and the well being offering is a ram.  These are all prescribed by Numbers 6:14.",
+                    "<b>He would then take the hair of his nazirite head and threw it under the cauldron. If he shaved in the province he [also] would throw it under the cauldron.</b>  Numbers 6:18 states, “The Nazirite shall then shave his consecrated hair, at the entrance of the Tent of Meeting, and take the locks of his consecrated hair and put them on the fire that is under the sacrifice of well-being.”  Our mishnah adds that even if he shaved his hair in the province, which means in Jerusalem but outside the Temple, he still throws it under the cauldron.",
+                    "<b>With regard to what was this said? With regard to shaving in ritual purity, whereas in shaving [after] ritual defilement he does not throw it under the cauldron. Rabbi Meir says: all [nazirites] throw it under the cauldron, except for the defiled nazirite [who shaved] in the provinces.</b>  According to the first opinion, he only throws his hair under the cauldron if he is shaving at the end of his naziriteship.  He does not do so if he is shaving due to his having been ritually defiled.  In contrast, Rabbi Meir holds that even when shaving due to defilement, he throws it under the cauldron.  The only one who does not do so is the nazirite who shaved due to defilement outside of the Temple.  According to another mishnah (Temurah 7:4), the hair of a nazirite is buried."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Numbers 6:17-20 read:  “He shall offer the ram as a sacrifice of well-being to the Lord, together with the basket of unleavened cakes; the priest shall also offer the meal offerings and the libations.  The nazirite shall then shave his consecrated hair…The priest shall take the shoulder of the ram when it has been boiled, one unleavened cake from the basket, and one unleavened wafer, and place them on the hands of the nazirite after he has shaved his consecrated hair.  The priest shall wave them as a wave-offering before the Lord… After that the nazirite shall drink wine.” Our mishnah discusses this process and contains a dispute over exactly when the nazirrite shaves his head.",
+                    "<b>He would then boil or completely boil the peace-offering.</b>  To the biblical requirements quoted above, the mishnah adds that the well-being offering may either be boiled or completely boiled, such that the meat falls of the bone extremely easily.",
+                    "<b>The priest then took the boiled shoulder of the ram, an unleavened cake from the basket, and an unleavened wafer, placed them on the nazirite’s hands and waved them.</b>  These actions are prescribed by verse 19.",
+                    "<b>After this, the nazirite was allowed to drink wine and defile himself for the dead. Rabbi Shimon says:  as soon as one kind of blood had been sprinkled on his behalf the nazirite could drink wine and defile himself for the dead.</b>  According to the first opinion, only after the priest has completed these actions can the nazirite drink wine and defile himself for the dead.  This is a simple reading of the order of the activities prescribed in the above verses. Rabbi Shimon says that as soon as one of the sacrifices blood is sprinkled on the altar on behalf of the nazirite, he may drink wine and defile himself for the dead.  This is so even though he has not yet shaved or offered the other sacrifices.  In the Talmud midrashic proof is brought for Rabbi Shimon’s position."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with a person who offered one (or more) of his sacrifices, then shaved and then discovered that his sacrifice had been improperly offered.  When offering a sacrifice, the priest must have the correct intention in mind.  When offering a sin-offering he must intend to offer a sin-offering and follow all of that specific offering’s regulations. A wrong intention invalidates the sacrifice.  It turns out that this person has shaved before he offered his sacrifice.  Therefore, the shaving is invalid and he must add on another thirty days of naziriteship.",
+                    "<b>If he shaves after one of the sacrifices and the sacrifice is found to be invalid, his shaving is invalid and his sacrifices do not count:</b>  According to some commentators, after the sacrifice was offered he shaved, and then the sacrifice turned out to be in some way invalid.  Rashi, however, explains that this section is an introduction to the next section, and in both it turns out that the sacrifice itself was valid, but that it was offered with improper intent.  In any case, since it turns out that he shaved before he had offered any valid sacrifices, he must go back, serve another thirty days of naziriteship and then re-offer all of his sacrifices.",
+                    "<b>If he shaves after the sin-offering, which was not offered for its correct designation and then he brought the other sacrifices under their correct designations, his shaving is invalid and [none of] his sacrifices counts for him.</b>  A sin-offering must be offered with the proper intent.  Since it was not, it is invalid, and again none of his sacrifices count.",
+                    "<b>[Similarly], if he shaves after the burnt-offering or the wellbeing offering, which have not been offered for their correct designation, and then he brought the other sacrifices under their correct designation, his shaving is invalid and [none of] his sacrifices counts for him. Rabbi Shimon says: that particular sacrifice does not count, but his other sacrifices do count.</b>  Unlike the sin-offering, the burnt offering and the wellbeing offering are valid, even if offered with improper intent.  Nevertheless, they do not count as nazirite offerings and therefore, the nazirite has again shaved his hair before offering any of his mandatory sacrifices.  Again, he must serve another thirty days of naziriteship and then offer all three sacrifices. Rabbi Shimon holds that since the burnt or wellbeing offerings are valid, even though it doesn’t count toward his nazirite obligations, they do not invalidate the offering of the other properly-offered sacrifices.  He must merely bring another of the same type of sacrifice that did not count for him.",
+                    "<b>If he shaved after all three sacrifices and one of them was found to valid, his shaving is valid and he has [only] to bring the other sacrifices.</b>  If, however, he sacrificed all three sacrifices, and only then shaved, and only one of them was found to be valid, the shaving was not improper.  As we learned above in mishnah seven, a nazirite can shave even after bringing one sacrifice.  Therefore, all he must do in this case is bring another one of the sacrifices which was invalidated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a situation where a nazirite began to have his sacrifices offered and then during the process, he became impure through contact with a dead body.  The question is, when he becomes clean, does he have to bring again the sacrifice(s) which was already offered.",
+                    "<b>If [a nazirite] on whose behalf one kind of blood has been sprinkled becomes unclean, Rabbi Eliezer says: everything is annulled. But the Sages say: he should bring his remaining sacrifices after purification. They said to him: it happened that Miriam the Tadmorite had one kind of blood sprinkled on her behalf, and they came and told her that her daughter was dangerously ill. She went and found her dead and the sages told her to offer her remaining sacrifices after purification.</b> The topic of this mishnah is a nazirite who became impure after one of her sacrifices had been slaughtered and its blood sprinkled on the altar, but before the other sacrifices had undergone this process.  According to Rabbi Eliezer, her becoming impure annuls all of her sacrifices, even the one whose blood had already been spilled.  Therefore, she must wait seven days to become pure and then bring a new set of sacrifices. In contrast, the sages hold that the sacrifice whose blood had already been sprinkled counts and that after becoming pure, she need bring only the sacrifices that had not yet been offered.  The sages prove their point by bringing a story of where this actually happened. As a side note, it is interesting that the two stories of nazirites which we have encountered, the story regarding Queen Helena and this one, involve women. While it may be imprudent to make any conclusions from such scanty evidence, perhaps taking nazirite vows was a form of religious expression common, at least relatively speaking, among women."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>A high priest and a nazirite may not defile themselves with their [dead] relatives, but they may defile themselves with a neglected corpse.<br>If they were walking on the path and found a neglected corpse: Rabbi Eliezer says: the high priest should defile himself but not the nazirite. But the Sages say: the nazirite should defile himself but not the high priest.<br>Rabbi Eliezer said to them: the priest should defile himself, for he does not offer a sacrifice for his defilement,  and the nazirite should not defile himself, for he does offer a sacrifice on defilement. They said to him: the nazirite should defile himself, for his holiness is not permanent,  and the priest should not defile himself, for his holiness is permanent.</b><br>Just as it is forbidden for nazirite to defile himself, even in order to take care of his relatives (Numbers 6:6), so too this is forbidden for a high priest (see Leviticus 21:11).  An ordinary priest is allowed to take care of the burial of his close relatives, but he is forbidden from defiling himself for others.<br>In Nazir 6:5 we learned that the one exception to this rule for a nazirite is a “neglected corpse”, literally termed “a commanded corpse”.  All Jews are commanded to take care of bringing this corpse to a proper burial, and this commandment overrides the prohibition of defilement.  Our mishnah deals with a priest and a nazirite who are walking together and see a neglected corpse.  Only one of them need defile himself; the question is which one.<br>Section one:  As we stated in the introduction, even a high priest and a nazirite may defile themselves in order to take care of a neglected corpse.<br>Section two:   In this situation one of them, either the priest or the nazirite, but not both of them must defile themselves in order to take care of the neglected corpse.  Note that once one person is taking care of the corpse, it is no longer a “neglected corpse” and hence the other one is forbidden to defile himself.<br>Rabbi Eliezer says that the high priest/priest should defile himself.  In the following section he provides his reasoning.  A priest who defiles himself does not bring a sacrifice as atonement, but a nazirite does.  Rabbi Eliezer reads the bringing of a sacrifice as a sign of the greater seriousness of the transgression.  To avoid this, the priest, or even high priest, should take care of the corpse, and the nazirite should remain pure.<br>The Sages respond that the priest’s holiness is greater than that of the nazirite for his holiness is permanent, whereas the nazirite’s is temporary.  This is indeed a different way of looking at holiness.  Holiness is measured by the innate quality of having been born into a priestly family, and not by the “mitzvah” oriented idea that being liable to bring a sacrifice make’s one status holier.<br>As an aside, we might note in this mishnah that a nazirite’s vow in some ways is an attempt for him to become holy like the priest.  While their prohibitions are different, there is enough similarity between the two that we may sense that one reason that a person might take a nazirite vow was to become holy in much the same way that a priest is holy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are two categories of defilement with the dead that are relevant to nazirite laws.  If he is defiled through actual contact with the dead, he loses his whole period of naziriteship and he must shave and begin to count his naziriteship over.  This contact can occur either through touching, carrying or being overshadowed by contact with a dead body or part of a dead body.  [Overshadowing refers to a case where an object overshadowed him and the part of the dead body. For instance, they were under the same roof.]\nIn tomorrow’s mishnah we will learn of cases where the nazirite is considered to be impure, but he has not contracted that impurity from direct contact with the dead.  In such a case the nazirite does not shave, bring a sacrifice or lose the previously served part of his naziriteship.  However, in such a case the days that he is impure do not count toward his naziriteship.",
+                    "This mishnah lists the types of impurity through contact with the dead that obligate a nazirite to shave, bring sacrifices and start counting his entire term of naziriteship from the beginning.",
+                    "<b>For which types of defilement must the nazirite shave?<br>For [defilement contracted from] a corpse, or an olive’s bulk of [the flesh of] a corpse, or an olive’s bulk of corpse ooze, or a ladleful of corpse-mould;</b>  He is impure through contact with any piece of flesh, as long as it is of minimum size.  There are different minimum measurements depending upon the state of this flesh.  (Yes, I know this is a little on the ‘yucky’ side, especially the “corpse mould”.  It just goes to show that in the ancient world death was probably less removed from their reality than it is in our world.)",
+                    "<b>Or the spinal column, or the skull, or any limb [severed] from a corpse, or any limb [severed] from a living body that is still properly covered with flesh, or a half-kav of bones, or a half-log of blood.</b>  This section lists mostly limbs, bones and at the end a minimum measurement of blood.  Note that except for a “limb from a living body”, the rest of these come from a corpse.",
+                    "<b>Whether [the defilement was contracted] from contact with them, from carrying them, or from overshadowing them.</b>  The things listed in the first two sections transmit their impurity to the nazirite by contact, by being carried or through overshadowing.  “Carrying” can cause impurity even if the impurity was not directly touched.",
+                    "<b>For [defilement contracted from] a barley-grain’s bulk of bone, whether by contact or carrying.</b>  In contrast, a minimum piece of bone, the size of a barley-grain, does not transmit impurity through overshadowing, but only through contact and carrying.",
+                    "<b>On account of these, a nazirite must shave and be sprinkled on the third and seventh days, and such [defilement] annuls the previously served period, and he does not begin to count a new [naziriteship] until he has become clean and brought his sacrifices.</b>  This section lists the rules for a nazirite who contracts such defilement.  As stated above, he must shave, purify himself, bring a sacrifice and only after becoming pure can he begin to count his naziriteship again."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned which types of defilement annul a nazirite’s previously served days of naziriteship, and make him liable to bring a sacrifice.  Today we learn the opposite cases:  defilement that does not force him to shave, does not annul his previously served days and does not  make him liable for a sacrifice.",
+                    "<b>But for [defilement contracted by] overhanging branches, or protruding stones, or a field that may have once been a cemetery, or land of the Gentiles, or the stone which covers the tomb or the supporting stone of a tomb, or a quarter-log of blood, or a tent, or a quarter-kav of bones, or utensils that have been in contact with a corpse, or on account of the days of counting [after contracting scale disease] or the days during which he is certified unclean [because of scale disease];</b>  All of the things listed here defile a person, but since they are not considered defilement coming directly from a corpse, they do not force the nazirite to annul his naziriteship.  I shall explain each one at a time: Overhanging branches:  this refers to a branches of a tree which hang over him and a doubtful piece of a dead body. Protruding stones:  similarly, these are overhanging stones which may overshadow him and a doubtful piece of a dead body. A grave that has been plowed:  this actually refers to the area around such a grave, which might have on it bones or pieces of bones. Land of the Gentiles:  the sages declared that all land outside of Israel defiles (see above 3:6). The stone which covers the tomb or the supporting stone of a tomb:  The former refers to a round stone, rolled in front of the tomb to seal it off. The latter refers to the stones surrounding this stone which supported it in its place. A quarter-log of blood:  In yesterday’s mishnah we saw that a half-log was necessary for to force the nazirite to restart his counting and to bring a sacrifice.  A quarter-log, therefore, transmits full impurity but does not count enough to annul his naziriteship. Or a tent:  this refers to touching a tent in which a dead body is found. A quarter-kav of bones: In yesterday’s mishnah we saw that a half-kav was necessary to restart his counting and to bring a sacrifice.  Similar to the case of blood, a smaller amount still causes impurity but doesn’t count as defilement from a corpse. Utensils that have been in contact with a corpse:  These will cause impurity, but even though the impurity is indirectly from a corpse, since the nazirite was not defiled directly by the corpse, his naziriteship is not annulled. On account of the days of counting [after becoming a leper] or the days during which he is certified unclean;  this refers to a nazirite who has become a leper (one with scale disease).  Becoming a leper does not cause him to lose his term already served as a nazirite, neither the days in which he becomes clean, nor the days in which he is certified unclean.",
+                    "<b>For all these the nazirite is not required to shave, but they do sprinkle him on the third and seventh [days], and [the defilement] does not annul the formerly served period, and he begins to resume counting [his naziriteship] immediately [after purification] and there is no sacrifice.</b>  For all of these things he is considered to be defiled, and he must be sprinkled with hatat water on the third and seventh days.  However, he does not shave, nor does he bring a sacrifice, nor does he lose his earlier served days.  As soon as he becomes clean, he may begin to count again.",
+                    "<b>In fact they said: the days of [defilement of] a male or female sufferer from gonorrhea and the days that a leper is shut up as a leper count toward his [naziriteship].</b>  This halakhah is even more radical than that in the previous section.  If, while serving a naziriteship, he contracts gonorrhea (zav), or becomes a leper, not only does he not lose his previously served days, but these days also count toward his naziriteship. The only reason that a nazirite must shave and lose his previously served days is through contact with the dead.  Other forms of impurity, as serious as they may be, do not have the same effect.  Here we learn that they can even count as days served toward his naziriteship."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of our mishnah contains a discussion related to the categories of impurity explained in the previous two mishnayoth.\nThe second section contains a debate over whether a quarter-log of blood forces the nazirite to shave. This section contains an interesting insight into the tension between two primary sources of halakhah:  tradition and logical reasoning.",
+                    "<b>Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Joshua:  for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite must shave, people are liable for entering the sanctuary, and for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite does not shave, people are not liable for one entering the sanctuary. Rabbi Meir said: such [defilement] should not be less serious than [defilement through] a dead creeping thing.</b>  Rabbi Elazar correlates the two categories of corpse defilement explained in the previous mishnah to another halakhah, that of entering the sanctuary while defiled, punishable by kareth if done intentionally or a sacrifice if done unintentionally. According to Rabbi Elazar, those categories of defilement for which a nazirite does not shave, a person is also not liable for entering the sanctuary while defiled by them. Rabbi Meir argues that defilement contracted through these things for which a nazirite does not shave should not be considered less serious than defilement contracted by contact with a dead creeping thing.  Since a person who enters the sanctuary after contracting defilement from a dead creeping thing is liable (see Leviticus 5:2), so too is one who contracted defilement from one of the impurities in mishnah three above.",
+                    "<b>Rabbi Akiba said: I argued in the presence of Rabbi Eliezer:  Now if on account of a barley-corn’s bulk of bone which does not defile a man by overshadowing, a nazirite shaves should he touch it or carry it, then surely a quarter-log of blood which defiles a man by overshadowing, should cause a nazirite to shave should he touch it or carry it? He replied: What is this Akiva! We do not make here an ‘all the more so’ (a kal argument. When I afterwards went and recounted these words to Rabbi Joshua, he said to me, “You spoke well, but thus they have ruled the halakhah.”</b>  This section deals with the teaching in mishnah three, according to which a nazirite who was defiled by contact with a quarter-log of blood does not have to shave.  Rabbi Akiva argues against this position in front of Rabbi Eliezer, one of his teachers.  Rabbi Akiva’s argument is based on the precedent of a barley corn’s bulk of bone.  Such a small piece of bone does not defile through overshadowing, and yet nevertheless a nazirite who comes into contact with it or carries it must shave, bring a sacrifice and begin counting his naziriteship.  If so, a quarter-log of blood, which does defile through overshadowing should all the more so make a nazirite shave, bring a sacrifice and start his naziriteship over.  This type of formal argumentation is called an a “kal vehomer” in Hebrew, which I translate as an “all the more so” argument.  Others use the term “a fortiori”.  The reasoning here is that if a lesser thing (the tiny piece of bone) carries a certain power, all the more so should the greater thing (the small amount of blood). Rabbi Eliezer responds to Rabbi Akiva by telling him that we don’t make this type of argument here.  Rabbi Eliezer is known as being an arch-conservative in halakhic matters.  He typically rejects reason as a source of new halakhot, relying strictly on tradition. Rabbi Joshua, on the other hand, is known more typically as the innovator, ready to modify traditions if so persuaded.  However, over here, he too does not feel able to modify the halakhah that a quarter-log of blood does not make a nazirite liable to shave.  While he accepts Rabbi Akiva’s reason, he says that since the Sages ruled based on their traditions, this halakhah cannot be changed."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This extremely long mishnah deals with the case of two nazirites, one of whom was defiled, but it is uncertain which one it was.  The problem is that the one who was defiled must bring the sacrifices for defilement and shave, while the one who was not defiled must bring his sacrifices for completing a naziriteship in purity.",
+                    "<b>Two nazirites to whom someone says, “I saw one of you defiled, but I do not know which of you it was,”</b>  This section sets up the situation.  Evidently, the nazirites themselves do not know which one was clean and which one was not.",
+                    "<b>[Both] must shave and [together] bring sacrifices for defilement and sacrifices [for completing a naziriteship] in purity, [and one of them] must say, “If I am unclean, the sacrifices for defilement are mine, and the sacrifices in purity are yours, whereas if I am the one who is clean, the sacrifices in purity are mine and the sacrifices for defilement are yours.” And they must then count thirty [more] days and bring sacrifices in purity and [one of them] must say, “If I am the one who was unclean, the sacrifices for defilement were mine, the sacrifices in purity were yours, and these are my sacrifices in purity, whereas if I was the one who was clean, the sacrifices in purity were mine, the sacrifices for defilement were yours, and these are your sacrifices in purity.”</b>  Immediately, both nazirites must shave and together they bring sacrifices of defilement and sacrifices of completing the naziriteship in purity (purity sacrifices).  One of the two nazirites then declares that if he was the one defiled, the defilement sacrifices are his, but if the other was defiled, then the purity sacrifices are his and the sacrifices of defilement belong to the other.  They then must count another thirty days, assuming that this was a naziriteship of unspecified duration.  If it was a longer vow, then they must wait the entire period of the vow.  This period is to allow the one who was not defiled time to serve out his naziriteship after he had just shaved. Then they make the same statement again.  In this way it is certain that the defiled one surely has offered one sacrifice of defilement and one sacrifice of purity.",
+                    "<b>If one of them dies: Rabbi Joshua said that [the other] should request that someone from the marketplace take a nazirite vow together with him, and say: “If I am unclean, you are to be a nazirite immediately, but if I was clean, you are to become a nazirite at the end of thirty days.” They then count thirty days and bring sacrifices for defilement and sacrifices [for completing a naziriteship] in purity and [the first one] says, “If I am the one who was unclean, the sacrifices for defilement are mine and the sacrifices in purity are yours, whereas if I am the one who is clean, the sacrifices in purity are mine and the sacrifices for defilement are [sacrifices offered] in doubt.” They then count [another] thirty days and bring [one set of] the sacrifices in purity and [the first one] says, “If I am the one who was defiled, the sacrifice for defilement [offered previously] was mine and the sacrifice in purity was yours, and this is my sacrifice in purity, whereas if I was the one who was clean, the sacrifice in purity was mine and the sacrifice for defilement [was offered] in doubt and this is your sacrifice in purity.”</b>  The situation now gets much more complicated.  One of the two nazirities dies and they don’t know whether the clean or unclean one died.  Rabbi Joshua suggests a complicated solution.  The remaining nazirite finds someone who is not a nazirite and asks him to take a nazirite vow, but not just a regular nazirite vow but rather a vow that will answer the needs of the nazirite who may be unclean.  The potentially unclean nazirite then stipulates that if he really is unclean, the new person should be a nazirite immediately, but if he was clean, then the beginning of the other person’s naziriteship should wait thirty days.  They then wait the thirty days and then together they bring sacrifices of purity and defilement and again the original nazirite makes a stipulation.  If he was the unclean one, then this is his sacrifice of defilement and the sacrifice of purity belongs to the “new” nazirite, who is now completing his naziriteship.  If he was the clean nazirite, then the sacrifice of purity is his, and the sacrifice of defilement has the status of a doubtful sacrifice.  In practice this means that the sin offering of a bird cannot be eaten, but is nevertheless sacrificed.  Note that the other nazirite now begins to serve his own naziriteship, as stated in the original stipulation.  Therefore, they must wait another thirty days and then bring a sacrifice of purity.  The original doubtfully unclean nazirite now states that if was the unclean one, then the previously brought sacrifice of defilement was his and the current sacrifice of purity belongs to the new nazirite.  But, if the original nazirite was clean, the previously brought sacrifice of purity was his, and the previously brought sacrifice of defilement remains doubtful and the current sacrifice of purity is for the new nazirite.",
+                    "<b>Ben Zoma said to him:  Who will listen to him and take a nazirite vow together with him? Rather he must bring a bird as a sin offering and an animal as a burnt offering and say, “If I was defiled, the sin offering is part of my obligation and the burnt offering is a voluntary offering, whereas if I remained clean, the burnt-offering is part of my obligation and the sin offering is [a sacrifice offered] in doubt.” ‘ He must then count thirty days and bring the sacrifices in purity and say, “If I was defiled, the former burnt offering was a voluntary offering and this is part of my obligation, whereas if I remained clean, the former burnt offering was part of my obligation and this is the voluntary one. And these are the rest of my sacrifices.”</b>  Ben Zoma, being a great Sage, has somehow managed to follow this quite complicated system, but nevertheless has a practical problem with its application.  How is he going to find a volunteer willing to go through all of this trouble just to get him out of his problem?  This does seem very unlikely.  Therefore, Ben Zoma comes up with an alternative solution, one that doesn’t involve others. After one of the two doubtful nazirites dies, the living one brings a sin offering of a bird, which is one of the two sacrifices offered for nazirite defilement and a burnt offering of a beast, one of the three offerings upon completion of naziriteship in purity.  He then states that if he was the unclean one, then the sin offering should count as his obligatory offering, and the burnt offering is voluntary.  Note that the sacrifice of well-being is not brought, for it cannot be offered as a voluntary sacrifice.  He continues to state that if he was the clean one, then the burnt offering counts as part of his obligatory sacrifices for the completion of his naziriteship and the sin offering is voluntary. He then waits another thirty days, again assuming that his original nazirite vow was thirty days.  If it was longer, he must wait as long as the original vow was.  At this point he brings the full set of purity sacrifices (sin, burnt and well-being offerings) and states that if he was the unclean one then his original burnt offering was voluntary and the one that he is currently bringing is the obligatory one.  But if he was the clean one, the original burnt offering was obligatory and the current one is voluntary.  In any case, he is now bringing the remainder of his sacrifices, meaning the sin offering and the well-being offering.",
+                    "<b>Rabbi Joshua said: the result is that he brings his sacrifices half at a time! But the Sages agreed with Ben Zoma.</b>  Rabbi Joshua now responds that according to Ben Zoma’s system the nazirite may end up bringing his purity sacrifices in two stages.  If he was the clean nazirite, then he brought his burnt offering was brought first and the other two were brought thirty days later.  Despite this, the Sages agree that Ben Zoma’s system is preferable."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> There is a good deal of background information that will help (some) in understanding this mishnah. The topic of the mishnah is someone who is not only a doubtfully defiled nazirite, but a doubtful metzorah, one who has scale disease (which I will, for convenience sake, call leprosy).  The process of the “leper” is as follows.  When the priest checks him and decides that he does have the disease, he sits outside of the camp for seven days.  Afterwards, he offers two bird sacrifices, shaves and bathes, and then may enter the camp.  On the seventh day he again shaves, then goes to the mikveh and on the eighth day brings more sacrifices.  He may not eat consecrated food until he brings these last sacrifices. We have already learned two things regarding the leper and the nazirite.  First of all, the nazirite is allowed to shave if he has to do so to be purified from leprosy.  Second, if a nazirite becomes a leper the days of his leprosy do not count toward his naziriteship, but neither does his becoming a leper overturn his entire naziriteship. Our mishnah also holds that shaving for leprosy cannot at the same time count for shaving for a naziriteship.",
+                    "<b>A nazirite who was in doubt whether he had been defiled and in doubt whether he had been a confirmed leper, may eat consecrated food after sixty days, and drink wine and come into contact with the dead after one hundred and twenty days, since shaving on account of leprosy overrides [the prohibition against] the shaving of the nazirite only when [the leprosy] is certain, but when it is doubtful it does not override it.</b> The mishnah explains what is to happen in this situation.  First of all, he must wait thirty days after he has been purified from having potentially come into contact with the dead and then he may shave his first shaving for leprosy.  He could not shave earlier for he may not have been a leper and he may have been a pure nazirite in which case the leprosy shaving would not override the prohibition for a nazirite to shave, as the mishnah states at the end.  Then he counts another seven days at which point he normally could shave his second leprosy shaving, but he cannot for the same reason.  If he is a pure nazirite, he would need to wait thirty days in between each shaving.  His second leprosy shaving is therefore at sixty days.  At this point he may eat consecrated food.  However, he may still be a nazirite, for if he was really a leper then those days did not count towards his naziriteship and he has not served thirty days after shaving.  Therefore he cannot drink wine or come into contact with the dead. Thirty days later he again shaves, but this shaving may be for becoming defiled as a nazirite, if he was indeed unclean, or it may be for completion of his naziriteship.  Since he may still not have served a nazirite term in purity, even after this shaving, he waits another thirty days and shaves again, only then is he allowed to drink wine and come into contact with the dead. While this mishnah is difficult, one thing is sure:  the barber will be getting a lot of work!"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with the subjectivity to nazirite vows of three, typically somewhat marginal groups of people in rabbinic thought and society:  Gentiles, women and slaves.",
+                    "<b>Gentiles are not subject [to the laws] of naziriteship.</b>  The opening verse of the passage in Numbers which deals with the nazirite laws states, “Speak to the children of Israel” (Numbers 6:2).  From here the rabbis conclude that Gentiles are not subject to the Jewish nazirite laws.",
+                    "<b>Women and slaves are subject [to the laws] of naziriteship.</b>  In contrast, the children of Israel includes women and slaves (those working in Israelite households).",
+                    "<b>The nazirite vow is more stringent in the case of women than in the case of slaves, for a man can compel his slave [to break his vow] but he cannot compel his wife [to do so].</b>  The mishnah now compares the situation of the woman/wife with that of the slave.  Both are subject to the authority of their \"masters\", but in different ways.  In one way the rules for the women are more stringent.  A master can at any point come up to his slave and say that the slave can no longer keep his nazirite vow and that he must perform one of the prohibitions.  This is not voiding the vow, but preventing the slave from observing a vow that he remains obligated to observe.  In other words, the master has total control over the slave’s work life.  A husband does not have this power over his wife, for she is certainly not his slave.  Although, as we shall see below, a husband may annul his wife’s vow, once the vow has been confirmed, he cannot impede her nazirite observance.",
+                    "<b>[The nazirite vow] is more stringent in the case of slaves than in the case of women, for he can void the vows of his wife, but he cannot void the vows of his slaves. If he voids his wife’s [vow], it is void for ever, but if he voids his slave’s vow, [if] the slave becomes free he must complete his naziriteship.</b>  On the other hand, a husband can annul his wife’s nazirite vow (as he can all her vows) completely, such that she is no longer subject to the vow.  In contrast, while he can prevent his slave from observing his vow, technically the vow is still valid and the slave is still obligated to observe a naziriteship.  If he is freed, all of the sages agree that he must complete his naziriteship.  The master did not void the naziriteship, he merely delayed its observance.",
+                    "<b>When [the slave] passes from [his master's] presence: Rabbi Meir says: he may not drink [wine]. Rabbi Yose says: he may drink [wine].</b>  Rabbi Meir and Rabbi Yose disagree over whether the slave must observe his naziriteship when not in the presence of the master.  Rabbi Meir says that he must observe the naziriteship and not drink wine, even though in the master’s presence the master wants him to drink wine.  Rabbi Yose disagrees and holds that as long as he is enslaved to his master, he must continue to fulfill his master’s wishes, in or out of his presence. As an aside note, it seems to me that this mishnah is demonstrating a key difference in the rabbinic perception of wives and slaves.  Rabbinic ideology in this period was certainly patriarchal, as was that of all of their surrounding society.  However, the rabbis don’t view the wife, despite her obligations to her husband, as a slave to him.  The Torah gave the husband a right to void her vows, but the rabbis limit that to a formal process.  They do not extrapolate and conclude that therefore a husband’s control over his wife is like that over his slave.  Rather, the Torah-bequeathed power remains local, and perhaps of a different nature than that of a master’s control over his slave."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a type of corpse defilement known as “defilement of the depth.”  This refers to a corpse found in a place where no one knew it had been.  Figuratively, it is as if it came out of the depths.  Our mishnah shall illustrate a case where it really is found in a deep place.",
+                    "<b>A nazirite shaves and then discovers that he was defiled: If the defilement was certain, it voids [the naziriteship], But if it is a defilement of the depth, it is not rendered void.</b>  If after having shaved at the completion of his naziriteship, the nazirite discovers that he had contracted corpse defilement while he was still a nazirite, if the defilement was certain, he loses his whole period of naziriteship.  However, if the defilement was “defilement of the depth”, it does not void his naziriteship.  This seems to be a leniency due to the nature of this type of defilement and the situation (he has already shaved).",
+                    "<b>[If he discovers that he was defiled] before shaving, in either case it voids [the naziriteship].</b>  However, if he discovered that he had been defiled before he shaved for completing his naziriteship, either type of defilement voids his naziriteship.  The leniency in the previous section no longer applies.",
+                    "<b>How is [the law regarding ‘defilement of the depth’]? If he goes down into a cavern to bathe, and a corpse is found floating at the mouth of the cavern, he is [definitely] unclean. If it is found embedded in the floor of the cavern, Then if he went in merely to cool himself off he remains clean, But if he went to purify himself after defilement through contact with the dead he remains unclean, Because the assumption concerning an unclean person is that he is unclean and the assumption concerning a clean person is that he is clean,.</b>  This section explains how “defilement of the depth” works.  If he goes into a cavern to bathe and finds a corpse in the water, he is definitely unclean.  If he is a nazirite, this will void the days of his naziriteship which he has already served.  However, if he finds that a corpse that was embedded in the floor, this is “defilement of the depth”. In such a case there is one more question which must be asked before we can determine if he is considered unclean.  If he went down just to cool off, and then later, after having shaved when completing his naziriteship, someone told him that a corpse was embedded in the floor of that cavern, he is still pure. However, if a nazirite went into the cavern to purify himself from corpse impurity, and then began to count his naziriteship again, and after completing his naziriteship and shaving, someone told him that there was a corpse in the floor of the cavern where he had earlier bathed, he is considered unclean and his naziriteship is voided.  The mishnah explains that each person stays in his already-presumed status.  The clean person who went into the cavern to cool off remains clean, despite having come into contact with “defilement of the depth”.  But, the unclean person who used this cavern as his mikveh remains unclean, the status he was in when he came into contact with the corpse."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah ended with the phrase, “for there are grounds for such an assumption” (raglayim ledavar).  This can be translated literally as “the matter has legs”, but it means that an assumption is probably correct.  The following two mishnayoth are brought here in this tractate because they too contain that phrase.\nSpecifically, today’s mishnah deals with a person who finds a body or more than one body buried on his property.  The question is, was his property a cemetery or not.  Note that normally speaking Jewish law forbids the moving of a corpse.  However, in certain circumstances it is permitted.  In our mishnah the owner of the property wants to prevent his property from being unclean and therefore the mishnah allows him, under certain circumstances, to remove the body.",
+                    "<b>If a man finds a corpse for the first time lying in a typical position, he may remove it together with the soil that it occupies.</b>  A person finds a single corpse on his property and he has never found one there before.  The corpse is lying in a position typical for the burial of Jews.  If it had been a non-Jewish body, there would be no concern for impurity since non-Jewish corpses do not defile.  The mishnah rules that he may move it, together with the soil surrounding it.  The soil must be removed for it has soaked up some of his blood and moisture and hence may be impure.",
+                    "<b>[If he finds] two, he may remove them together with the ground they occupy.</b>  If he finds two bodies, he may proceed in the same manner.  Two bodies is not enough for us to begin to be concerned about it being a cemetery.",
+                    "<b>If he finds three, then if the distance between the first and the last is from four to eight cubits, this is a graveyard site. He [must] check from that point twenty cubits in all directions. If he finds one twenty cubits away, he must check from it another twenty cubits, for there are grounds [that it is a graveyard]. For if he had found it at the outset he would have removed it and the soil that it occupies.</b>  However, if he finds three bodies and there are no more than eight cubits separating the two furthest apart, he must assume that he has stumbled upon a cemetery.  In this case he cannot move the corpses.  He must look around in a twenty cubit radius to see how large the cemetery is.  If he finds another corpse even twenty cubits away, he must treat the entire area as a cemetery.  He may not remove this single corpse, even though it is a large distance away from the others, for there are grounds (no pun intended) to assume that the entire area was used as a cemetery.  In contrast, if he had found a single corpse there before finding others, it would not have been considered part of the cemetery, and he would have been allowed to remove it with its soil."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to bring cases that involve the concept of “there are grounds for the assumption.”  The first section discusses doubtful skin afflictions. The second case involves doubtful cases of “zivah”, usually translated as flux, an unusual genital emission.  The third case involves estimating the cause of death of a person struck by his fellow.",
+                    "<b>Any matter of doubt regarding [leprous affliction] at the outset is clean before a decision is made [to declare it] unclean. Once a decision has been made [to declare it] unclean, any matter of doubt is regarded as unclean.</b>  If something is seen on a person’s skin that may be the sign of an unclean skin affliction, he is still considered clean until the priests decide that it is an unclean skin affliction.  However, once he has been declared to be unclean, any further doubtful matters are ruled as if they too render him unclean.  In other words, he remains in his presumed assumption.",
+                    "<b>A person suffering from gonorrhea (a is examined regarding seven things,   before it has been decided that it is gonorrhea: With regard to food, drink, carrying things, jumping, sickness, something seen, or an impure thought. Once gonorrhea is established, he is no longer examined. [Any flux resulting] from an accident to him, doubtful [flux] and his semen are unclean, for there are grounds for this assumption.</b>  For a person to be considered a full zav (one suffering a certain type of sexually transmitted disease), he must see flux (unusual genital emission) three times with no more than one day between each emission.  After his first two emissions, he is still not a full zav.  Furthermore, for the emission to be legally considered flux it must be from this disease and not as a result of something else.  Therefore, after the first and second emissions he is checked to make sure the emission was not caused by something else.  Our mishnah teaches the questions that he is asked.  All of these were considered potential causes of emissions.  However, once he has been declared a zav, a sufferer of this disease, he is not asked these questions concerning further emissions.  Rather they are all considered to be flux.  Again, the person remains in his currently assumed status unless it can be proven otherwise.  The mishnah continues that even if he were to have his third emission as an accident resulting from one of the above causes, or there is a doubt whether he had a third emission, or it is unclear whether it was a seminal emission or a gonorrheal emission, he is still ruled to be a zav, for there are grounds to assume that after the first two emissions of flux, the third one is flux as well.",
+                    "<b>If a one strikes his fellow, and they expected him to die and he partially recovered and then grew worse and died [the other] is liable [for murder]. Rabbi Nehemiah exempts him, for there are grounds for this assumption.</b>  According to the first opinion, even though the injured person partially recovered and only after his recovery again grew ill and died, it is clear that he died from the blows of the first person.  Hence the one who struck him is considered to be a murderer.  Rabbi Nehemiah disagrees and holds that it can be presumed that he died of other causes, and therefore the one who struck him cannot be considered a murderer.  Others interpret the final words of this mishnah “for there are grounds for this assumption” to relate to the words of the first opinion. Since there are solid grounds to assume that the person died from the blows, he is deemed to be a murderer."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of tractate Nazir deals with the question of whether Samuel, the biblical prophet, was a nazirite.  It is very typical for tractates of Mishnah to end with words of aggadah, the non-halakhic parts of the rabbinic tradition.",
+                    "<b>Samuel was a nazirite, according to the words of Rabbi Nehorai, as it says, “And no razor [morah] shall come upon his head” (I Samuel 1:11).  It says with reference to Samson, “And [no] razor [morah]” (Judges 13:5) and it says with reference to Samuel, “And [no] razor [morah]”,  just as “razor [morah]” in the case of Samson [teaches that he was] a nazirite, so “razor [morah]” in the case of Samuel [teaches that he was] a nazirite. Rabbi Yose says: but does not “morah” refer to [fear] of  flesh and blood? Rabbi Nehorai said to him: But does it not also say, “And Samuel said; ‘How can I go? If Saul will hear it he will kill me’” (I Samuel 16:2) [which shows] that he was afraid of flesh and blood?</b> The case of Samuel is truly puzzling: was he or wasn’t he a nazirite?  When Hana prays to God to give her a child, she promises that if she does have a male child, no “morah (razor) shall ever touch his head.”  The obvious meaning seems to be that just as Samson’s mother was promised that he would have a child and that her boy was to become a nazirite and “no razor shall touch his head”, so too Samuel’s mother was promising that he would be a nazirite.  This is the gist of Rabbi Nehorai’s argument. However, unlike Samson’s mother, Samuel’s mother does not promise the other two nazirite prohibitions, that her son will not become defiled through contact with the dead or eat/drink anything from the vine.  Samuel is not subsequently referred to as a nazirite, nor does he seem to act as one.  Therefore, Rabbi Yose interprets the Hebrew word “morah” to refer to fear.  Samuel’s mother promises that he will not be afraid of anyone.  While the word “morah” can mean fear, the simple meaning of the word in this verse seems to obviously be razor.  Rabbi Yose interprets it to mean “fear” because it just doesn’t seem that Samuel is a nazirite. Rabbi Nehorai responds by pointing out that this interpretation also does not fit with the facts of Samuel’s life.  Samuel did fear Saul, as is evident from the quote.  Therefore, the word “morah” must refer to razor, and Samuel must have actually been a nazirite. Interestingly, in a fragmentary scroll of Samuel found in Qumran (the Dead Sea Scrolls), I Samuel 1:22, instead of reading, “[For when he has appeared before the Lord], he must remain there for good”, reads “he will be a nazirite for good, for all his life.”  Ben Sira, a second century BCE book, writes that Samuel was a prophetic nazirite (46:3).  The Septuagint, the third century BCE translation of the Bible into Greek adds to verse 11 “and he shall not drink wine or strong drink”.  Josephus too states that Samuel didn’t drink wine.  All of this proves that there was a strong trend in Second Temple Judaism to view Samuel as a nazirite.  This view was shared by Rabbi Nehorai in our mishnah. Congratulations!  We have finished Nazir. It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. This last mishnah is an important close to tractate Nazir.  We see here that in ancient times when women were grateful to God for having brought them a child, they dedicated their child to God by making the child a nazirite.  As an aside, perhaps this is part of why we have seen such a strong connection to women in this tractate.  In any case, today people can no longer become nazirites.  However, becoming pregnant and having children is still, despite modern technology, very difficult.  Although, as a token of gratitude to God we cannot make our children nazirites, we can make a resolution to raise them to a life of Torah and good deeds, to bring them closer to their Jewish roots, to the Jewish people and to the land of Israel.  As a father, that is one of the lessons that I learn from this tractate.  Congratulations on making it through another tractate.  May you have the strength and time to keep on learning more Mishnah!  Tomorrow we begin Sota."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה נזיר",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Nazir",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Nazir",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Sotah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Sotah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..18d992953fb0c7292f345338a166766efb92bd10
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Sotah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,465 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Sotah",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The laws of the Sotah, the suspected adulteress, are dealt with in Numbers 5:11-31.  As they are related in these verses, the procedure is that a man suspects that his wife has been unfaithful to him.  The Torah describes him as having a “fit of jealousy”.  To find out if his wife has truly been with another man, he brings her to a priest in the Temple, who makes her undergo a “test”, sometimes called an ordeal.  The test involves her drinking water which has had mixed into it some earth from the Temple floor and the ink from curses that were written onto a scroll and then rubbed off.  The test also involves her taking an oath that she has not committed adultery.  She is told that if she lies she will become a cursed woman.  There is also an offering of grain that accompanies the test.  The test will resolve if she was faithful or not.  If she was faithful, she shall become pregnant. But if she was unfaithful, she will be disfigured.  ",
+            "There are many scholarly commentaries on this passage.  A good suggestion would be Jacob Milgrom’s commentary on Numbers, published by JPS.  A somewhat abbreviated version can be found in Etz Chaim, the Torah commentary used in most Conservative synagogues. The commentaries delve much more deeply into the ritual itself, explaining the symbolism of its elements. They also compare it to other ordeals known in the ancient world, most famously that a suspected adulterous was thrown into a river.  If she truly committed adultery, she would die.  These kinds of ordeals and distrust of women’s sexuality are difficult for modern readers who are sensitive to men’s domination of women.  After all, there is no parallel test for men’s faithfulness.  This is not the place for a feminist reading of or commentary on the Sotah passage, but I would suggest that people interested read one of the available feminist Torah commentaries.   ",
+            "There are two main ways in which the rabbis have reinterpreted these verses, both of which demonstrate two key rabbinic values.  First of all, the simple sense of the Torah is that the husband is only jealous, and based on his jealous rage alone, he can force his wife to go through this trying ordeal.  It does not seem that he needs to bring any proof.  The rabbis, on the other hand, force the husband to go through a procedure before he can bring his wife to be tested through the Sotah waters. He must first warn her not to seclude herself with a certain man, and then she must go and seclude herself with that same man.  There must be witnesses to both of these procedures.  These steps make it more likely that the woman has truly committed adultery, and that she is not just a victim of a jealous rage.  ",
+            "However, the rabbis also make the Sotah ceremony more disgraceful for the woman.  Since, according to the procedure prescribed by the rabbis, it is very likely that the sotah is actually guilty of adultery, the rabbis call for her to be publicly shamed.  Adultery is one of the worst crimes in Judaism and in many religions.  The rabbis see the sotah ceremony as a means of warning women not to be unfaithful to their husbands.",
+            "Finally, the rabbis also give the woman the right to refuse to drink the Sotah waters.   While this refusal will cause her to lose her ketubah, a husband can never force his wife to go through this ordeal.",
+            "By the time of the late Second Temple period, this ordeal was no longer in practice.  ",
+            "Only the first part of tractate Sotah deals with the Sotah ritual.  Through an associative process, the Mishnah talks about a wide array of other rituals.  We shall explain their connection when we get to them.",
+            "Good luck learning Sotah!\n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 5:14 states, “And a fit of jealousy came upon him and he was jealous about his wife.”  The phrase “and he was jealous” is an active verb in Hebrew, and not an adjectival phrase as I have translated it in English.  It is as if the verse states “and he jealoused his wife”.  The rabbis understand this active verb not to be a state of mind of the husband but rather a warning that the husband states to his wife not to associate with a certain man, the man about whom he has suspicions.  Throughout, I will translate this verb “kine” as “warn”.  Our mishnah discusses this process.  Again, we should note that the sotah ritual cannot be enacted unless there is some type of legal procedure that precedes it.  This legal procedure makes it more likely that the husband’s suspicions are true.\nThis mishnah and many others refer to the “bitter waters”.  This is the water that the Sotah must drink as part of her test.  The phrase comes from Number 5:23.",
+                    "<b>One who warns his wife [not to associate with a certain man]: Rabbi Eliezer says: he warns her on the testimony of two witnesses, and makes her drink [the bitter waters] on the testimony of one witness or on his own testimony. Rabbi Joshua says: he warns her on the testimony of two and makes her drink on the testimony of two.</b> In tomorrow’s mishnah we shall see that the “warning” is a two-part procedure.  First the husband must warn her not to associate with a certain man.  If after this warning she is secluded with that very man, the husband can take her to the Temple for her to undergo the Sotah test.  Without both steps, the Sotah ritual cannot be enacted. In our mishnah, Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate regarding the testimony necessary for each step.  Both rabbis agree that he must warn her in front of two witnesses, the usual number for any legal procedure.  They disagree with regard to her seclusion, the final step that will lead the husband to bring her to drink the bitter waters.  According to Rabbi Eliezer, even the husband may testify that she was secluded with the man about whom she was warned, and thereby bring her to the Temple to undergo the Sotah test.  Rabbi Joshua holds that just as “warning” requires two witnesses, so too does her the final step that will cause her to have to drink the bitter waters."
+                ],
+                [
+                    "<b>How does he warn her?<br>If he says to her in front of two [witnesses], “Do not speak with that man”, and she spoke with him, she is still permitted to her husband and permitted to eat terumah.<br>If she entered a private place with him and stayed with him a time sufficient for her to be defiled [by having sexual intercourse with him], she is forbidden to her husband  and forbidden to eat terumah. If [her husband] died, she performs halitzah but cannot contract yibbum.</b><br>Yesterday’s mishnah taught that a husband cannot bring his wife to drink the Sotah waters unless he has first warned her not to seclude herself with a certain man.  Today’s mishnah teaches what constitutes warning and what constitutes her transgression of his warning, such that she is brought to be tested.<br>Section one:  The husband is overly strict in his warning.  He suspects that she may be having an adulterous affair with a certain man, so he warns her in front of two witnesses not to even speak with this man.  The mishnah teaches that even if she speaks with this man, she is not considered a Sotah.  She is still permitted to her husband and, if her husband is a priest, she may still eat terumah.  A man cannot prevent his wife from speaking to other men.<br>Section two:  However, if he warned her, and she entered a secluded place with that man, then she is a Sotah, meaning a woman who must be tested before her innocence can be established.  Since, she is now under the presumption of being an adulteress, she can no longer have intercourse with her husband.  This is according to the rule that adultery forbids a woman from returning to her husband.  If she is a priest’s wife, she can no longer eat terumah, since she may no longer be permitted to remain his wife.  The woman is still his wife, but the normalcy of their marriage has ceased and therefore, to be strict, the halakhah forbids them to continue to act as man and wife.  The fact that she still is his wife is evident from the last halakhah of the mishnah.  If her husband died without children and she had a brother, she can no longer undergo the Sotah ritual.  She is still required to have halitzah with her husband’s brother, because were she to have undergone the ritual she may have been found to be innocent, in which case the marriage would have returned to normal.  However, she cannot have yibbum, because she may have actually been guilty.  A wife prohibited to her husband as a Sotah is also prohibited to her yavam.<br>Note, that this last halakhah is the means by which the mishnah teaches that she is still married to her husband and that the fact that she is prohibited to him and cannot eat terumah are stringencies lest she is actually guilty."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are some women who may be suspected of adultery but who do not have the opportunity or the obligation to drink the Sotah waters which would test her innocence or guilt.  Had they passed the test, these women would have been allowed to return to being permitted to have intercourse with their husbands and, if married to a priest, to eat terumah.  However, since they can’t drink the water, they cannot stay married to their husbands, nor can they eat terumah.",
+                    "<b>The following are prohibited to eat terumah:<br>She who says [to her husband], “I am unclean to you”, and witnesses came [and testified] that she was unclean;</b>  The Sotah ritual is meant to test a case where adultery is questionable.  If the woman admits that she committed adultery, the ritual is no longer necessary and hence forbidden.  Note that in the last mishnah in  Nedarim, the mishnah ruled that a woman who states “I am unclean to you” is not forbidden to her husband.  However, in this mishnah, after her husband had warned her, it is more likely that she really has committed adultery and therefore she is forbidden to her husband. The Talmud notes that it is obvious that if witnesses came that she is not a Sotah.  Witnesses who testify to her having committed adultery certify her as an adulterous, and not a “suspected adulteress”.  Therefore, the Talmud understands that the mishnah refers to a situation where she has already undergone the Sotah ritual and seemingly has not been ill-effected by the bitter waters, and then witnesses came and testified that she was unclean.  The Talmud rules that the witnesses who state her guilt are greater than the waters which state her innocence.  This is another example of the remarkable power given to human beings in rabbinic law.  The divine, magical test of the bitter waters is less accurate than the normal human measure of testimony.",
+                    "<b>She who says, “I refuse to drink [the water]”.</b>  The husband cannot force his wife to undergo the Sotah ritual, a ritual that as we shall see was humiliating and probably frightening for the woman.  Her husband must divorce her and he need not pay her ketubah, but he cannot force her to drink the bitter waters.",
+                    "<b>She whose husband does not want to make her drink [the water]:</b>  In this case, the husband does not want to make her drink the bitter waters, but she wants to.  Perhaps he regrets having suspected his wife, or perhaps he himself will be embarrassed when everyone sees that he has made his wife into a Sotah.  The mishnah rules that although he doesn’t want her to drink the waters, he cannot return to having her as his wife.  Once he has gone through the process of warning her and her having been caught secluded with that person, it is too late to resume the marriage.  He must divorce her, and since he is the one who doesn’t want her to drink, he must pay her the ketubah.",
+                    "<b>And she whose husband had intercourse with her on the journey. How does [the husband] deal with her? He brings her to the court in the place where he resides, and they assign to him two disciples of the sages lest he have intercourse with her on the journey. Rabbi Judah says, her husband is trusted with her.</b>  From the moment that she has been secluded with the man about whom she was warned, she and her husband are prohibited from having sexual relations.  Just as adulterous women may not return to their husbands, so too suspected adulteresses may not.  If he nevertheless has sexual relations with her on his way to the Temple to test her, he has committed a sin.  The Talmud teaches that the Sotah ritual only works for a husband who is free from transgression.  A husband who himself has transgressed the laws of forbidden sexual relations, may not bring his wife to test her. The mishnah is also stating that a husband cannot accuse his wife of being an adulteress and then keep living with her as usual. That would be hypocritical. This is a small measure of egalitarianism in Mishnah Sotah. We shall also see later the idea that just as the waters check her, they check him as well. The mishnah notes a problem.  How can the husband accompany his wife on their way to Jerusalem to the Temple, without transgressing the prohibition?  The fear is that while traveling and being secluded at night, the husband will have relations with her.  The solution is that two disciples of the sages accompany them on their trip. Rabbi Judah holds that a husband is trusted not to have relations with his wife at times when she is prohibited to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah now begins to describe the process of bringing the sotah to the Temple.  First the judges warn her just how serious the ceremony and its consequences are.  The point of this admonition and of all of what they say to her is to convince her to admit to her guilt so that the name of God will not be rubbed out from the scroll onto the water, as mandates the ceremony.",
+                    "<b>They bring her up to the great court which is in Jerusalem, and [the judges] solemnly admonish her in the same way that they admonish witnesses in capital cases. And they say to her, “My daughter, much is done by wine does much, much is done by frivolity, much is done by youth, much is done by bad neighbors. For the sake of His great name which is written in holiness do it so that it may not be rubbed out on the water.” And they say to her matters which neither she nor all the family of her father's house is worthy to hear.</b> In capital cases, the judges warn the witnesses that if they testify falsely, an innocent man will be executed.  Similarly, here they warn the woman, that if she lies drastic results will occur.  For the warning given to witnesses, see Sanhedrin 4:5. The judges also tell her that many things might have caused her to commit adultery and while these do not excuse her sin, they make her sin more understandable.  They are telling her that she should not be shamed of admitting her guilt.  They implore her not to go through with the ceremony, because part of the ceremony involves writing God’s name on a scroll and then rubbing it out. This is a great desecration and should only be done under the most dire of circumstances. Finally, they tell her things which the mishnah doesn’t even want to mention.  Note that according to the mishnah, her family came along with her.  Assumedly they are there to defend her, and hope that she is found innocent. The Talmud relates that they tell her stories where Biblical characters admitted to their sins. For example, Judah admits that he sinned with Tamar (Genesis 39:26)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to describe the Sotah ritual.  I should make at this point a general note about the process.  We are going to encounter now a ceremony that was intended to disgrace the woman.  I believe that the rabbis thought that by disgracing women who actually went through with the ceremony, they would discourage the ceremony from ever taking place.  Furthermore, the public humiliation would serve to deter others from committing the same crimes. Finally, as I pointed out in the introduction to Sotah, it is likely that this woman has indeed committed adultery, for she secluded herself with the same man about whom her husband warned her.  Nevertheless, we should appreciate how harsh the process is for the woman and that especially for the innocent woman who would have been dragged through the process, it would have been a trauma.",
+                    "<b>If she said, “I am defiled to you”, she gives him a receipt for her ketubah and goes out [with a get].</b>  If, after the warnings are stated to her, she admits that she did commit adultery, she does not drink the Sotah waters.  Rather, she loses her ketubah, gives her husband a receipt for the ketubah (even though she didn’t receive it), and is divorced.  Note that she is not tried as an adulterer since, even if there were witnesses, she was not warned about the consequences of her act when she committed adultery.  In general, as we learned in Sanhedrin, it is exceedingly difficult in Jewish law to convict a person of a capital crime.",
+                    "<b>But if she says, “I am pure”, they bring her up to the east gate, Nicanor’s gate, where they give women suspected of adultery the water to drink, purify women after childbirth and purify lepers.</b>  If she continues to insist that she is innocent, she is brought to the east gate of the Temple.  The mishnah notes that two other ceremonies were also performed at this gate.  There women who had given birth waited while the priests offered their sacrifices which are mandatory for a woman to purify herself after birth (Leviticus 12:6-7) and there lepers waited while priests offered their purificatory sacrifices (Leviticus 14:11).  Neither lepers nor women who had given birth could go further into the Temple courtyards since they were impure until their sacrifices were offered.",
+                    "<b>A priest seizes her clothing if they are torn, then they are torn, and if they become unstitched, then they are unstitched, until he uncovers her bosom, and he undoes [the braids of] her hair. Rabbi Judah says: if her bosom was beautiful he does not uncover it, and if her hair was beautiful he does not undo it.</b>  The mishnah prescribes that the priest publicly shame her.  Part of the function of this process was to deter others from committing the same sin.  By publicly at least partially stripping her and undoing her hair, the nature of her crime would be literally and figuratively laid bare to all. Rabbi Judah seems to note that this process may have had an opposite effect.  While it is intended to deter others it may have served as a source of titillation. Therefore, if the effect of baring her bosom, or undoing her hair would serve to arouse others for she is a beautiful woman, it is not to be done."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to describe the public humiliation which the Sotah must undergo.",
+                    "<b>If she was clothed in white, he clothes her in black. If she wore gold jewelry or necklaces, ear-rings and finger-rings, they remove them from her in order to make her repulsive.</b>  The Sotah is not allowed to continue to wear clothes or jewelry that make her more beautiful.",
+                    "<b>After that [the priest] takes a rope made of twigs and binds it over her breasts.</b>  After the clothes were torn (see previous mishnah), the priest uses a coarse rope to tie them above her breasts.  She is not meant to stand there naked, but rather just disheveled.",
+                    "<b>Whoever wishes to look upon her comes to look with the exception of her male and female slaves, since she has no shame in front of them.</b>  The mishnah allows, indeed encourages, the Sotah to be made into a public spectacle.  Anyone who wishes to look at her can do so. The only exceptions are her male and female slaves, for they are accustomed to seeing her at her most intimate moments.  Seeing them might encourage her not to admit to her crime, and one of the goals of the ceremony is for her to crime.",
+                    "<b>All of the women are permitted to look upon her, as it is said, “That all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).</b>  The Talmud understands that not only are other women permitted to look at her, but they are actually obligated to look at her.  This is learned from Ezekiel who says that other women shall see the adulteress punished and will not repeat her crimes.  Note that the chapter in Ezekiel uses the metaphor of adultery to describe Israel’s “whoring” itself after foreign Gods. The vivid descriptions of her crimes and the description of her punishment are reflections of the punishment of adulteresses."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and those that follow are about the concept “measure for measure”.  The Sotah’s humiliation and punishment fits her crime of adultery.",
+                    "<b>In the measure with which a person metes out to others, they mete out to him. She adorned herself for a sin; the Omnipresent made her repulsive. She exposed herself for a sin; the Omnipresent exposed her. She began the transgression with the thigh and afterwards with the womb; therefore she is punished first in the thigh and afterwards in the womb, nor does all the body escape.</b> According to the theology of this mishnah, God acts upon a person in relation to that person’s actions.  So too, the Torah’s punishments for the Sotah are commensurate with her crimes.  The mishnah now illustrates this.  She is made repulsive, her clothes are ripped and her hair is torn, in response to her adorning herself in preparation for adultery.  She is exposed for all to see, because she exposed herself to her lover.  Finally, the Torah states that if the waters find her to be guilty, her thigh and then womb (belly) will be disfigured. These are two of the areas of her body that were involved in the affair.  She exposed to him her thigh, which is often understood to be the genitalia, and then she allowed him to enter her womb. The mishnah notes that this is only the beginning of her curse.  She should not think that only her thigh and belly will be disfigured. Rather they are just the start."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss cases where a person is punished in correspondence to his crime.  This is more than someone receiving his “just desserts”.  Rather it is the idea that the part of the body that sinned is directly punished, or that the precise details of the sin are replayed on the body of the one who committed the crime.\nThe two examples in our mishnah are Samson and Absalom, David’s rebellious son.",
+                    "<b>Samson went after [the desire of] his eyes; therefore the Philistines put out his eyes, as it is said, “And the Philistines laid hold of him, and put out his eyes” (Judges 16:2.</b>  In Judges 14:3 Samson tells his father concerning the Philistine woman in Timnah, “Get that one for me, for she is fitting in my eyes.”  From here we can see that he sinned by following the lusts of his eyes.  Therefore, his eyes were put out by the Philistines.  Interestingly, this is literally a case of “an eye for an eye.”  While the rabbis believed that the actual “eye for an eye” law was not meant to be taken literally, the aggadic idea that one who sins with his eyes will be punished there as well, is an accepted idea.",
+                    "<b>Absalom was proud of his hair, therefore he was hanged by his hair.</b>  II Samuel 14:25-26 deals with Absalom’s pride in his hair at some length.  Here it is even stated how much his hair was worth when he cut it once a year.  His pride in his hair led to his being punished, or ensnared, by his hair.  As he was riding on his mule his hair was entangled in a terebinth and he was wrenched off the mule and unable to get free.  [I guess there are some advantages to being bald!]  This is how he was caught and executed.",
+                    "<b>And because he had relations with the ten of his father’s concubines, therefore [they thrust] ten spears in him, as it is said, “And ten of Joab’s young arms-bearers closed in [and struck Absalom until he died]” (II Samuel 18:15).</b>  The mishnah continues to discuss Absalom.  As part of his usurping of his father’s power, he had relations with ten of David’s concubines (II Samuel 16:22).  Therefore, he was punished by ten of Joab’s arms-bearers.",
+                    "<b>And because he stole three hearts, the heart of his father, the heart of the court, and the heart of Israel, as it is said, “So Absalom stole the hearts of the people of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three darts were driven into him, as it is said, “And he took three darts in his hand, and drove them through the heart of Absalom” (II Samuel 18:1.</b>  Absalom managed to get his father, the court and indeed all of Israel to love him, or at least to follow him. This is called “stealing hearts”, for Absalom did not truly deserve the adoration which he received.  Therefore, as a parallel to his stealing other people’s hearts, he was punished by Joab thrusting three darts into his heart and killing him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe previous two mishnayoth taught that people are punished in a manner that fits their crime.  Our mishnah gives a message of hope by teaching that people are also rewarded in a manner that fits their good deeds.  This idea reminds me of what we were constantly told as children: if you want a friend you have to be a friend.  The examples of good deeds in this mishnah are those of kindness, waiting for people in their time need and especially taking care of the dead, which is considered the highest act of kindness in Judaism.\nWe should also note that whereas a person received punishments commensurate to his sin, the rewards are greater than the good deed performed.",
+                    "<b>The same is true for good.<br>Miriam waited one hour for Moses, as it is said, “And his sister stood afar off”, (Exodus 2:4), therefore Israel was delayed for her seven days in the wilderness, as it is said, “And the people did not journey until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15).</b>  Miriam watched baby Moses while he was in the basket in the Nile, and in return, when she was struck by leprosy, the entire people of Israel waited for her for seven full days.",
+                    "<b>Joseph had the merit of burying his father and there was none among his brothers greater than he, as it is said, “And Joseph went up to bury his father…and there both chariots and horsemen went up with him” (Exodus 50:7,9). Whom do we have who is greater than Joseph since none other than Moses occupied himself [with his burial]? Moses had the merit [to bury] the bones of Joseph and there was none in Israel greater than he, as it is said, “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19).   Whom do have greater than Moses since none other than the Omnipresent was occupied [with his burial], as it is said, “And He buried him in the valley” (Deuteronomy 34:6)? Not only concerning Moses did they say this, but concerning all the righteous, as it is said, “And your righteousness shall go before your, the presence of God shall gather you [in death]” (Isaiah 58:8).</b>  This entire section is concerned with burial.  Joseph buried his father and as a reward, Moses took Joseph’s bones out of Egypt so that they could be buried in the promised land.  As a reward for ensuring that Joseph’s bones received a proper burial, God Himself took care of burying Moses. The mishnah ends by stating that this is not only a history lesson but a message for the future as well.  God takes care of the burial of the righteous.  I can’t help but think about the many Jews (and righteous Gentiles, for the mishnah does not limit this to Jews) who in the past century have not receive proper burials.  The idea that God takes care of those whom humans can’t take care of, is certainly one of great comfort."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs part of the Sotah ritual, Numbers 5:15 states, “And he shall bring as an offering for her one-tenth of an ephah of barley flour.  No oil shall be poured upon it and no frankincense shall be laid on it, for it is a meal-offering of jealousy, a meal-offering of remembrance which recalls transgression.”\nFrom this passage we can already see that this meal-offering differs from other meal-offerings and that it is not a “fancy” offering, but rather base.  Most of our mishnah is based on this passage, but the sages add a few flourishes of their own to the baseness of this meal-offering.",
+                    "<b>[The husband] brings her meal-offering in a basket of palm-twigs and places it upon her hands in order to weary her. With all other meal-offerings, their beginning and their end are in ministering vessels; but with this, its beginning is in a basket of palm-twigs and its end in a ministering vessel.</b>  Numbers 5:18 states that the husband places the meal offering on his wife’s hands.  The mishnah reads this as an attempt to tire her out, and thereby convince her to admit her guilt and avoid the ceremony.  Again, we see that the rabbis are trying to avoid at all costs the enactment of the ceremony, for this will cause God’s name to be rubbed out. The mishnah adds to the humiliation, or at least lack of adornment of the ceremony, by stating that unlike all other meal-offerings, which are brought and then brought back in ministering vessels of gold and silver, this one is initially put into a simple reed basket.",
+                    "<b>All other meal-offerings require oil and frankincense, but this requires neither oil nor frankincense.</b>  This rule is stated explicitly in the verse from Numbers.",
+                    "<b>All other meal-offerings come from wheat, but this comes from barley.</b>  Barley was considered a much coarser grain than wheat.  The fact that the Torah demands that the Sotah’s meal-offering be brought from barley is again evidence of the fact that it is almost like animal food, as Rabban Gamaliel states below.",
+                    "<b>The meal-offering of the Omer, although it comes from barley, was in the form of sifted flour; but this comes from unsifted flour.</b>  The mishnah notes that there is one other meal-offering that was also brought from barley.  What distinguishes the Omer offering from that of the Sotah is the fact that the former is sifted and the latter is not.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: just as her actions were the actions of an animal, so her offering [consisted of] animal's fodder.</b>  The final note of our mishnah is clearly where the whole passage was headed.  The meal-offering of the Sotah is symbolic of her (albeit) alleged crime of adultery. Uncontrolled sexuality is not proper behavior for human beings; it is behavior fit for an animal.  To symbolize this, the Torah and Rabbis made the Sotah’s meal-offering close to animal food."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to describe the Sotah process.  This mishnah is an expansion of that described in Numbers 5:17.",
+                    "<b>[The priest] takes an earthenware bowl and pours half a log of water into it from the laver. Rabbi Judah says: a quarter [of a log]. Just as [Rabbi Judah] reduces the amount of writing, so he reduces the quantity of water.</b>  We should note that the mishnah is now beginning to follow the order of the verses which describe the Sotah ritual in Numbers 5.  Verse 15 describes the minhah sacrifice (yesterday’s mishnah) and verse 17 describes the water in the earthenware bowl, into which the name of God will be rubbed out.  The verse only says that the priest takes some water, but it does not say where he takes it from.  The mishnah adds that it is taken from the laver (the sink, for those of you who speak normal English).  There is a debate about how much water is to be put into the bowl, but in either case the amount of water is just sufficient to absolve the ink from God’s name.  Rabbi Judah gives a smaller measurement for the water since he prescribes the least amount of writing (see tomorrow’s mishnah).",
+                    "<b>[Then the priest] enters the temple and turns to his right and there was a place there [on the floor] that was a cubit by a cubit, and a marble tablet, to which a ring was attached. When he would lift this up, he would take some dust from beneath it which he puts [into the bowl] so that it would be seen on top of the water; as it is said, “And of the dust that is on the floor of the Tabernacle the priest shall take, and put it into the water” (Numbers 5:17).</b>  The Torah states that the priest should take some dust from the floor of the Tabernacle and put it into the bowl.  In the Temple floor was a special tile with a ring attached to it so that the priest would have dirt available.  The priest would pull on the ring, lift up the tile and take from the dust underneath.  In other words, the Temple was built so that this ceremony could take place with relative ease.   As far as the function of the earth, it seems likely that it was considered to be imbued with a certain holy power that would aid in testing the guilt/innocence of the Sotah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter putting the meal offering on the hand of the woman, the priest begins to write the curse on a scroll (Numbers 5:23).  Later, he will state this curse or curses to the woman and then the writing will be rubbed out into the water and she will drink the mixture.\nIn our mishnah there is a debate about how much he writes on the scroll.",
+                    "<b>He now comes to write the scroll.<br>From what place [in Scripture] does he write? From “If no man has lain with you  … but if you have gone astray while married to your husband” (Numbers 5:19-20). He does not write, “Then the priest shall cause the woman to swear” (v. 21), but continues, “May the Lord make you a curse and an imprecation … And may this water that induces the spell enter your body make your belly swell, and your thigh to sag.” (vs. 21-22) He does not write “And the woman shall say, ‘amen, amen’” (vs. 22). Rabbi Yose says:  he makes no omissions.</b>  According to the first opinion in the mishnah, the priest does not begin with the curses which begin in verse 21, but begins to copy into the scroll a couple of verses earlier, with the circumstances of her being brought for the test, mentioned in verses 19-20.  However, anything that is a directive to the priest about what to do, he does not write. Rabbi Yose says that he does not omit anything, but rather writes straight from verse 19 through the end of verse 22.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he writes nothing except, ““May the Lord make you a curse and an imprecation … And may this water that induces the spell enter your body make your belly swell, and your thigh to sag.” (vs. 21-2 He does not write “And the woman shall say, ‘amen, amen’” (vs. 22).</b>  Rabbi Judah disagrees regarding the point from where the priest begins to write.  Verses 19-20 are not part of the curses mentioned in verse 23, and hence they are not written."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches upon what material the priest writes the curses and with what type of ink.",
+                    "<b>He writes neither on a [wooden] tablet nor on papyrus nor on rough parchment but on a [parchment] scroll, as it is said, “In a scroll” (Numbers 5:23).</b>  The Torah states “sefer” which means a scroll made of parchment (animal hide). Hence other materials cannot be used.",
+                    "<b>Nor does he write with a [preparation of] gum or sulphate of copper or with anything which makes an impression [on the parchment] but with ink, as it is said, “And he will blot it out” (ibid.)    writing which is capable of being blotted out.</b>  The writing on the scroll will eventually be rubbed out into the water.  Hence, he cannot use permanent types of ink, which can’t be rubbed out.  He also cannot use something which scratches/indents the scroll for then even after being erased, the curses will be left on the scroll."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter the curses are recited, the woman responds “Amen, amen”.  “Amen” is a Biblical expression of agreement.  Due to it frequent use in prayer, it is to this day one of the most familiar Hebrew words (my mother says that when pregnant with me I used to kick when my father said “amen”☺).\nOur mishnah deals with the repetition of the word “amen”. Why does she say the same word twice? To what exactly is she responding “Amen, amen”?  Note that the mishnah accepts a multiplicity of answers to these questions, for they do not necessarily contradict each other.",
+                    "<b>To what does she respond “Amen, amen”?<br>“Amen” over the curse and “amen” over the oath;</b>  Verse 19 contains an oath to which she must agree.  The oath is that she is not guilty of the sin of adultery.  Verse 21 uses the word “alah”, a curse that if she has committed adultery the following things shall happen to her.  According to the first interpretation of “amen, amen” in our mishnah, the first “amen” is to the curse and the second “amen” is to the oath.",
+                    "<b>“Amen” with respect to this man and “amen” with respect to any other man.</b>  Although the warning she received not to seclude herself, had been specific to a certain man, i.e. “don’t seclude yourself with so-and-so” (see chapter one, mishnah one), our mishnah teaches that when she drinks the water, it tests her for adultery with others as well.",
+                    "<b>“Amen” that I did not go astray as a betrothed girl or married woman or a shomeret yavam or a woman taken into [her yavam’s] house.</b>  She must affirm that she did not commit adultery at any point in the marriage.  In a regular marriage this means both during betrothal and after marriage.  In a levirate marriage this means from the time that her husband died while she was waiting for her brother-in-law to marry her (this is the “shomeret yavam”, for more info see the intro to Yevamoth), or after she had entered her yavam’s (her brother-in-law’s) house as his levirate wife.",
+                    "<b>“Amen” that I have not been defiled and if I have, may [these curses] come upon me.</b>  This is a different type of interpretation of the words “amen, amen”.  The first “amen” is her affirmation that she did not commit adultery; the second “amen” is her acceptance of the curses that will be visited upon her.  Some commentators say that this section is an expansion of the first section.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: “Amen” that I have not been defiled and the “amen” that I will not become defiled in the future.</b>  Rabbi Meir believes that the waters are effective even for future adultery.  At this point she affirms that she has not committed adultery in the past and that should she do so in the future, the waters will bring their curse upon her at that later time."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToward the end of yesterday’s mishnah we learned that when the woman says “amen, amen” she is agreeing not just to the fact that she didn’t already commit adultery with the person, but that she will not do so in the future.  Our mishnah limits the stipulations to which her husband can make her swear.",
+                    "<b>All agree that he cannot make a stipulation with her with regard to the time before she was betrothed or after she is divorced.</b>  The husband cannot use this oath to make her swear that she didn’t have pre-marital relations or that she won’t have post-marital relations with the person about whom he warned her, or with any other person for that matter.  As we see at the end of this mishnah, the husband cannot use this opportunity to prevent her from having permitted sexual relations.",
+                    "<b>If she secludes herself [with the man about whom she was warned, but after being divorced] and was defiled and subsequently [her husband] took her back, he cannot make a stipulation with her [in regard to this].</b>  In this case, the husband warned her not to be secluded with a certain man, and then he divorced her.  She then went and had relations with that man, which was permitted now that she is divorced. Subsequently the original husband remarried her.  Note that she can remarry her first husband so long as she has not been remarried (see Deuteronomy 24:1-4).  If she were now again to be secluded with the other man, she becomes a sotah.  However, her husband cannot make her swear that she didn’t have relations with the other man during the in-between period, before she was remarried.",
+                    "<b>This is the general rule: any with whom she has intercourse and was not prohibited to him [at that time] the husband cannot make a stipulation on this.</b>  As we have already stated, the husband cannot make a stipulation to which she must swear with regard to any sexual relations which was permitted when it took place.   This section summarizes that rule."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 5:25 reads, “Then the priest shall take from the woman’s hand the meal offering of jealousy, and wave the meal-offering before the Lord, and present it on the altar.”  Our mishnah explains and paraphrases this verse.\nInterestingly, the Mishnah never describes the rubbing out of God’s name, although this is alluded to. Perhaps the activity was too frightful to even be described.",
+                    "<b>He takes her meal-offering out of the basket of palm-twigs and places it in a ministering vessel and sets it upon her hand. And the priest places his hand under hers and waves it.</b> Above in mishnah one we learned that the meal offering was in the woman’s hands, in a basket of palm twigs.  The priest now takes the offering and puts it in a ministering vessel, one of the normal vessels used in the Temple, as is customary for all meal offerings. The Torah does not state that the woman aids in the waving of the meal offering.  However, the rabbis learned that all meal offerings are jointly waved by their owners and by the priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to outline the process of the Sotah ritual.  We should note that the Torah is ambiguous with regard to when the woman drinks the water.  Numbers 5:24 says that the priest gives the sotah to drink, and then vs. 25-26 describe the sacrifice of the meal offering.  However, the end of vs. 26 states “and afterward he shall make the woman drink the water.”  Hence this point is debated in our mishnah.",
+                    "<b>He waves it, he brings it near [the altar], he takes a handful and he turns it into smoke, and then the remainder is eaten by the priests.</b>  This section is a paraphrase of vs. 25-26.  In yesterday’s mishnah the priest took the meal offering from the Sotah, and in today’s mishnah he offers it. This includes waving it (which was actually described in yesterday’s mishnah), bringing it to the altar, and finally taking a handful and burning it.  The remainder can be eaten by the priests, as can most offerings.",
+                    "<b>He [first] gives [her the water] to drink, and then sacrifices her meal-offering. Rabbi Shimon says: he sacrifices her meal-offering and then gives her to drink, as it is said, “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26), but if he gave her to drink and then sacrificed her meal-offering it is valid.</b>  According to the first opinion, the woman drinks the water and then the meal offering is sacrificed.  Rabbi Shimon says that the opposite order is preferable.  However, even according to Rabbi Shimon, if the priest performed the steps in the order prescribed by the previous opinion they are valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Mishnah has now arrived at the critical moment, right before she is about to drink the bitter waters.  She is given one last opportunity to refuse to drink or to admit to her crime.",
+                    "<b>If before [the writing on] the scroll had been rubbed out, she said “I refuse to drink”, her scroll is stored away and her meal-offering is scattered over the ashes. And her scroll is not valid to be used in giving another sotah to drink.</b>  She may refuse to drink the water any time until the writing on the scroll has been rubbed out onto the water.  At this point she need not admit that she had been defiled through adultery.  However, she does lose her ketubah, as she would had she refused to drink at any other point in the process. At this point, the scroll has already been written and her meal offering has already been prepared.  The scroll cannot be used by another sotah, rather it is stored away.  According to the Palestinian Talmud, it is hidden in the hinges of the doors to the Temple’s entrance.  There it will become worn out quickly.  The meal offering cannot be eaten or used for another purpose; rather it must be burned by spreading it out upon the ashes (but not upon the altar).",
+                    "<b>If [the writing on] the scroll has been rubbed out and she said “I am defiled”, the water is poured out and her meal-offering is scattered over the ashes. If [the writing on] the scroll had been rubbed out and she said “I refuse to drink”, they open her throat and make her drink by force.</b>  If the writing had already been rubbed out, she may no longer refuse to drink the water without admitting her guilt. If she does try to do so, she can be forced to drink the water.  However, even at this very late stage she may admit her guilt and thereby avoid drinking the water.  If she does so, the water is spilled out and as before, the meal offering is burned on the ashes.  We can see that the rabbis wanted to do just about everything possible to allow her to avoid drinking the water."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins by describing what happens immediately after the sotah drinks the water.\nThe second half of the mishnah broaches the idea that if the woman has some type of “merit” the effect that the waters have on her is delayed, even if she did commit adultery.\nPart of this mishnah deals with women studying Torah, an issue which is of great importance in our society. We should remember that in the past century great advances were made in providing women with proper education in Torah.  Some of the statements in this mishnah are, to put it mildly, not flattering to women and do not reflect the society in which we live or women’s place in that society.  In my commentary on this mishnah I shall not delve deeply into this issue and the different ways in which this mishnah has been understood.  Rather I refer the reader to Judith Hauptman’s excellent book “Rereading the Rabbis”.  Professor Hauptman teaches at the Jewish Theological Seminary of America and her book contains some sensible statements on this mishnah in particular and on the rabbi’s attitudes’ towards women in general.   Another interesting book, although very different than Hauptman’s, is Daniel Boyarin’s classic “Carnal Israel”, which also contains a chapter on women studying Torah.",
+                    "<b>She had barely finished drinking when her face turns yellow, her eyes protrude and her veins swell. And [those who see her] exclaim, “Remove her! Remove her, so that the temple-court should not be defiled”.</b>  The mishnah begins by describing the potentially immediate effects of the water.  The people who see her scream that she must immediately be removed, lest she defile the Temple.  I should note that this defilement is probably not of the typical ritual defilement, but rather a type of moral defilement.  The Torah often describes three sins which defile but not in the same way that things such as a dead body, menstruation or leprosy defile ritually:  murder, sexual sins (adultery and incest) and idol worship.  These sins defile in such a way that their defilement cannot be easily removed through a standard purificatory process (i.e. a mikveh).  As an adulteress, this woman’s mere presence in the Temple is perceived as dangerous.",
+                    "<b>If she had merit, it [causes the water] to suspend its effect upon her. Some merit suspends the effect for one year, some merit suspends the effects for two years, and some merit suspends the effect for three years.</b>  The mishnah now introduces the idea that if she had some sort of merit, the water will not take immediate effect but its effect will be delayed.  It is hard to tell whether the mishnah expects that such effect can be delayed indefinitely.  The Talmud lists some ways in which a woman can gain merit and thereby defer the effects of the water.  Besides Torah study which the sages debate below, the ways that the Talmud anticipates a woman’s merit involve her children or her husband.  For instance, she can bring her children to school, or wait for her husband outside when she anticipates that he will be returning from a journey.",
+                    "<b>Hence Ben Azzai said: a person must teach his daughter Torah, so that if she has to drink [the water of bitterness], she should know that the merit suspends its effect.</b>  All the rabbis who debate agree that the most effective way for a person to gain merit is to study Torah.  This is after all, perhaps the highest value in the rabbinic value system.  However, the rabbis debate whether or not she should learn Torah.  According to Ben Azzai, a father should teach his daughter Torah.  His reasoning is somewhat strange.  He holds that she should learn Torah so that if she drinks the waters and they do not take effect, she will not believe that the waters are ineffective but rather she will chalk it up to her Torah study.  Doubt about the waters may cause her to believe that in the future she could get away with adultery again.  In other words, teaching a daughter Torah is actually a means of preventing her from committing further adultery.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: whoever teaches his daughter Torah teaches her lasciviousness.</b>  Rabbi Eliezer says the opposite.  If the girl learns Torah she will think that as long as she learns Torah, she is “free” to commit adultery, for she will be protected against the effects of the bitter waters.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: a woman prefers one kav (of and sexual indulgence to nine kav and sexual separation.</b>  The connection between Rabbi Joshua’s statement and those which precede it is unclear.  Rabbi Joshua says that a woman prefers the sexual company of her husband (or another man) even more than she does extra money to buy more things.  Practically speaking, she does not want him to travel on business but would rather him stay home to be with her.   “Sexual company” in this statement has a negative connotation.  Perhaps, Rabbi Joshua is saying that she does not realize the sacrifice of sexuality that Torah study requires, and hence it is not an appropriate endeavor for her.",
+                    "<b>He used to say, a foolish pietist, a cunning wicked person, a female separatist, and the blows of separatists bring destruction upon the world.</b>  This statement is an addendum to the mishnah, brought here because it was said by Rabbi Joshua and it also makes reference to a woman who separates herself.    There are four types of people that destroy the world: 1) A foolish pietist.  This is illustrated as a man who for matters of modesty does not rescue a drowning woman. 2) A cunning wicked person.  One way that this is illustrated is that he is lenient when he makes rulings for himself and stringent when it comes to rulings for other people. 3) The word which I have translated as “separatist” can also be translated as “Pharisee”, but I believe that in this mishnah it does not refer to a woman who was a member of this Second Temple political party.  Rather, it refers to a woman who separates herself too much from sexual relations.  Abstinence is not the ideal proposed by Rabbi Joshua, nor almost any rabbi. Rather his ideal is one of moderation. 4) In this clause the “separatists” probably does refer to the Pharisees.   Rabbi Joshua is referring to hypocritical Pharisees, who strike and flagellate themselves in order to make themselves look pious, when in reality they are not so. We can see that Rabbi Joshua portrays an ideal of religious honesty and moderation and is deeply skeptical of outward acts of zealousness.  This attitude of inner, rational, non-zealous piety is, in my mind, the ideal portrayal of the righteous Jew."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn our mishnah, Rabbi Shimon and Rabbi [Judah Hanasi] argue whether or not merit suspends the effect of the bitter waters.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: merit does not suspend the effect of the bitter waters, and if you say that merit does suspend the effect of the bitter waters, you discredit the water in the case of all the women who drink it and defame the pure woman who drank it, since people will say, “They were defiled”, but their merit caused suspended the effect.</b>  Rabbi Shimon disagrees with the previous mishnah and holds that merit does not suspend the effect of the bitter waters (the sotah waters).  What is most interesting about Rabbi Shimon’s position is that his argument is practical.  If the effects were suspended, the test would be rendered far less effective.  First of all, women will not fear drinking the water, for they will reason that their accumulated merit will aid them in avoiding their punishment.  This is similar to Rabbi Eliezer’s argument not to teach daughter’s Torah, which we saw in the previous mishnah.  Secondly, not only will the waters not have their desired effect in deterring potential adulteresses, they will not clear the good name of women who are truly innocent.  People who see that the woman who drank the water has not been affected will assume that it was because of her merits, and not because of her overall innocence.",
+                    "<b>Rabbi says: merit suspends the effect of the bitter waters, but she never bears a child or thrives, rather she gradually becomes disfigured and finally dies through that death.</b>  Rabbi seems to reach a compromise position, between that of Rabbi Shimon and that of the previous mishnah.  Merit does suspend the effects of the water, but not absolutely.  It only slows down the slow process of disfigurement, the curse mentioned in the Torah.  If the woman were innocent, she would become pregnant and give birth, as is promised in Numbers 5:28.  However, if she is guilty but has some merit, she will not give birth, her condition will not improve, but rather she will slowly deteriorate until she dies from the type of death promised to her by the Torah.  In this way, even though merit does suspend the effect, this does not discredit the effect of the bitter waters, nor does it cause people to be suspicious of pure women."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with situations in which the sotah’s meal offering cannot be offered.  Mishnah three above already stated that there are some situations in which the meal offering is burned whole and none of it is eaten by the priests.  Our mishnah lists three reasons why the meal offering may be burned:  1)  it was defiled through contact with something which defiles, i.e. a dead body; 2)  the woman does not end up drinking the water; 3)  she was the wife of a priest.",
+                    "<b>If her meal-offering became defiled before it was sanctified in the ministering vessel, behold it is like all meal-offerings [similarly defiled] and can be redeemed. But if [it became defiled] after it had been sanctified in the ministering vessel, behold it is like all meal-offerings [similarly defiled] and it is burned.</b>  This section explains what happens if the meal offering is defiled.  These rules for the sotah’s meal offering are no different than those other meal offerings.  Before the offering has been put into the ministering vessel, if it was defiled it can be redeemed.  This is performed by taking money and “purchasing” the offering and then using that same money to buy another offering.  However, once it has entered the ministering vessel it has been sanctified.  If after this point it is defiled, it cannot be redeemed but rather must be burned.",
+                    "<b>These are the ones whose meal-offerings are burned: She who says, “I am defiled to you”; And when witnesses came [and testified] that she had been defiled; She who says “I refuse to drink”, She whose husband refuses to let her drink; And she whose husband had relations with her on the journey [to Jerusalem].</b>  These are all cases in which the woman cannot drink the water or doesn’t drink the water because she refuses.  All of these cases have been mentioned in various mishnayoth above.  In these cases if the meal offering had already been put into a ministering vessel, it can no longer be redeemed and must be burned.",
+                    "<b>And the meal-offerings of all women married to priests are burned.</b>  The meal offerings of priests are never eaten; rather they are always wholly burned on the altar.  This is stated specifically in Leviticus 6:16. However, unlike a regular meal offering of a priest, the meal offering of the sotah married to the priest does have a handful taken out and turned into smoke on the altar, as described in mishnah two.  Once the handful is taken out, the rest is burned upon the ashes.  Since the priestly husband has part share in his wife’s offering, it cannot be eaten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the last clause of yesterday’s mishnah we learned that the meal offering of a priest is not eaten and neither is the meal offering of a sotah who is married to a priest.  Our mishnah compares several laws concerning priests, their wives and their daughters.",
+                    "<b>The meal-offering of the daughter of an Israelite who is married to a priest is burned. But the meal-offering of the daughter of a priest who is married to an Israelite is eaten.</b>  With regard to the eating of the meal offering, what matters is whether or not she is married to a priest and not whether or not she is the daughter of a priest.  If she is married to a priest she takes on his status and if she is married to an Israelite, she takes on his status.",
+                    "<b>What [differences are there in law] between a priest and a priest's daughter? The meal-offering of a priest’s daughter is eaten but the meal-offering of a priest is not eaten.</b>  The mishnah now begins to examine in general the difference in law between priests and their daughters. The meal offering of a priest’s daughter is eaten, even if she is not married to an Israelite.  Only the meal-offering of a priest himself is not eaten.",
+                    "<b>A priest’s daughter may become deconsecrated, but a priest does not become deconsecrated.</b>  If a priest’s daughter has sexual intercourse with someone to whom she is prohibited to marry, she becomes a halalah, or “deconsecrated.”  As a halalah, she can not subsequently marry a priest nor can she eat terumah.  However, if a priest has sexual relations with someone prohibited to him, such as a divorcee, he does not become a halal, “deconsecrated.”  The prohibited sexual relations do not impact his class status.",
+                    "<b>A priest’s daughter may defile herself by contact with the dead, but a priest may not defile himself by contact with the dead.</b>  Leviticus 21 teaches that priests may not defile themselves through contact with the dead, with the exception of their immediate family.  These laws apply only to male priests and not to their daughters.",
+                    "<b>A priest eats of the most holy things, but a priest’s daughter may not eat of the most holy things.</b>  Leviticus 6:22 and 7:6 state explicitly, “Only the males in the priestly line may eat of it:  it is most holy.”  Women may not therefore eat most holy things, which include certain sacrifices.  However, they may eat other sacrifices which do not fall into this category."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah dealt with the differences between males and females born into priestly families; today’s mishnah deals with general differences in law between men and women.  There are many differences in Jewish law between men and women that are not mentioned in this mishnah.  The reason why the mishnah mentions some and not others is not entirely clear.\nNote that all of these rules have been taught elsewhere in the Mishnah.  Our mishnah gathers them all up into one succinct source.",
+                    "<b>What [differences are there in law] between a man and a woman?<br>A man [who has leprosy] rends his clothes and loosens his hair, but a woman does not rend her clothes and loosen her hair.</b>  This refers to the laws of leprosy in Leviticus 13:44-45.  Verse 44 reads “ish”, or man.  From here the rabbis conclude that the laws that follow are only for the leprous man and not for the leprous woman.  However, the other laws for the leper are applicable to men and women equally.",
+                    "<b>A man may vow that his son will become a nazirite, but a woman may not vow that her son will become a nazirite.</b>  This law was already mentioned in Nazir 4:6.  There we learned that a father may take a nazirite vow on behalf of his minor son, but that a mother may not.",
+                    "<b>A man can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship but a woman cannot shave [with offerings set aside for] her father’s naziriteship.</b>  This law was mentioned in Nazir 4:7.   For details see there.",
+                    "<b>A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter.</b>  Exodus 21:6 says, “If a man (ish) shall sell his daughter as a slave.”  As above, “ish” is interpreted to exclude females.",
+                    "<b>A man may give his daughter in betrothal, but a woman may not give her daughter in betrothal.</b>  Deuteronomy 22:16 states, “And the father of the girl shall say, ‘I gave my daughter to this man’”.  From here the mishnah learns that a father may betroth his daughter but not a mother.",
+                    "<b>A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked.</b>  This issue was discussed in Sanhedrin 6:3-4.  In this case the reason for the difference between men and women is modesty and not an interpretation of a biblical verse.",
+                    "<b>A man is hanged [after being put to death], but a woman is not hanged.</b>  This distinction between men and women was also taught in Sanhedrin 6:4.  The reason is either exegetical Deuteronomy 21:22 states, “And you shall hang him upon a stake”.  Alternatively, it is also a matter of modesty.",
+                    "<b>A man is sold for [to make restitution for] his theft, but a woman is not sold [to make restitution] for her theft.</b>  Exodus 22:2 states “If he [the thief] lacks the means [to make restitution] he shall be sold for his theft.”  The rabbis understand “he” to exclude women.  This distinction may also be based on issues of modesty.  The rabbis did not allow for the existence of adult female Jewish slaves, for the assumption was that slave-women could not protect themselves from the sexual advances of their male owners or others.  Therefore, they do not allow a female thief to be sold to make restitution for her theft."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with situations in which the woman, suspected of committing adultery, does not have the opportunity to drink the bitter waters, but rather she must be divorced and does not receive her ketubah.",
+                    "<b>A betrothed woman and a shomeret yavam do not drink [the bitter waters] and do not receive their ketubah, as it is said, “When a wife, being under her husband, goes astray” (Numbers 5:29),  this excludes a betrothed woman and a shomeret yavam.</b>  The Torah uses the word “wife” (alternatively translated as woman) in summarizing the laws of the Sotah.  From here the rabbis deduce that she must have the status of full wife in order to drink the bitter waters.  A betrothed woman does not have such a status and hence, even if her fiancé forbids her from being secluded with a certain man and afterwards she is secluded with him, she does not undergo the sotah ordeal.  Similarly, a “shomeret yavam”, a woman whose husband died childless and is waiting for either levirate marriage (yibbum) or the release from levirate marriage (halitzah), does not drink the bitter waters.  This refers to a case where the yavam, her brother-in-law, warned her not to be secluded with a certain man. Both of these women do lose their ketubah, since they were secluded after being warned; however, neither is allowed to undergo the sotah ordeal.",
+                    "<b>A widow who had married a high priest, a divorced woman or a halutzah who had married an ordinary priest, a mamzeret or a netinah who had married an Israelite, and the daughter of an Israelite who had married a mamzer or a natin do not drink [the bitter waters] and do not receive their ketubah.</b>  This section is also based on the fact that the Torah uses the word “wife”.  Here “wife” excludes a woman who was prohibited from being her husband’s wife.  The mishnah lists all relations which are prohibited and yet nevertheless the marriage is legally valid (the marriage would not be valid in cases of incest).  This includes the widow who may not marry the high priest, and the divorcee and halutzah (woman who had previously been released from levirate marriage) who may not marry a normal priest.  With regard to Israelites it includes the prohibition of marrying a mamzer (one born of forbidden sexual union) and natin (descendent of Temple slaves).  We have already encountered these categories in various places in Yevamoth and Ketuboth. We should note that according to the Rambam, the waters don’t work in these cases because the husband married a woman forbidden to him.  The waters work only when the husband is also free from having committed any transgressions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists women who became sotahs but do not drink the water.  Some of them receive their ketubah and some don’t.  It all depends on why they don’t drink.  Some of these cases have already been mentioned in above mishnayoth.",
+                    "<b>And these are the [women] who do not drink and do not receive their ketubah: She who says “I am defiled”; When witnesses came [and testified] that she was defiled; And she who says “I refuse to drink.”</b>  These women do not receive their ketubah because either they refused to drink or it became obvious that they had committed adultery.  A woman who has committed adultery always forfeits her right to collect her ketubah.",
+                    "<b>When her husband says “I am not letting her drink”, And when her husband has sexual relations with her on the journey [to Jerusalem] she receives her ketubah but does not drink.</b>  If her husband is the reason that she doesn’t drink, she does receive her ketubah.  This can happen either because he stated outright that he doesn’t want her to drink or because he had relations with her after she became a sotah (see above chapter one, mishnah three).",
+                    "<b>If the husbands died before [the women] drank: Beth Shammai says: they receive their ketubah but do not drink, And Beth Hillel says:  they do not drink and they do not receive their ketubah.</b>  In this case, the husband warned his wife not to be secluded with a certain man and then she was.  Before she had a chance to drink, the husband died.  Everyone agrees that she does not drink the water.  They disagree with regard to the ketubah.  Beth Shammai holds that she collects the ketubah.  The Talmud explains that Beth Shammai views a debt document (which a ketubah is) as if it has already been collected.  Therefore the money stated in the ketubah is already hers, and unless the husband’s heirs can prove otherwise, she gets to collect.  Since they can’t prove that she committed adultery, the ketubah belongs to her. Beth Hillel holds that she loses her ketubah.  They do not view debt documents as if the money has already been collected, and therefore the money is still part of her husband’s estate.  Hence, she must prove that she is owed the money and that she didn’t commit adultery.  Since she cannot drink the waters to prove her innocence, she loses her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss situations where a man married a woman prohibited to him, and therefore should she become a sotah she doesn’t drink the bitter waters or receive her ketubah.\nWe should note that according to the mishnah it is dangerous for a nursing woman to become pregnant again, for fear that her milk would dry up.  This was probably a greater possibility when nutrition was not as good as it is today.  Despite this, rabbis did not prohibit pregnant women from having sexual relations with their husbands.",
+                    "<b>[A wife] who was pregnant by a former husband or was nursing a child by a former husband does not drink and does not receive the ketubah, the words of Rabbi Meir. But the sages says: he may separate her [from himself] and take her back after the period [of two years].</b>  A man may not marry a widow who is either pregnant or nursing a child from her former husband.  The rabbis feared that a new baby with a new husband would cause a problem for the nursing child (and pregnant women will eventually be nursing women), for the mother could not don’t nurse two babies at the same time.  While a husband may continue to have sexual relations with his wife even when she is nursing, in that case we can assume that if the milk is not sufficient for both children, the husband will supplement it with eggs and goat’s milk, which were used as supplements before formula existed.  However, concering a new husband we cannot be sure that he will also do so (since the first child is not his), therefore the rabbis forbade the marriage.  Since the marriage was prohibited, Rabbi Meir says that she doesn’t drink the waters, nor does she collect her ketubah.  The Sages hold that the marriage is not truly prohibited, because he may remain married to her while at the same time staying separate from her (sexually) for two years.  This refers to the standard length of time in which women nursed their children.  This way she won’t become pregnant while still nursing.  Since the marriage can be maintained, she can become a sotah, and drink the water.",
+                    "<b>An aylonit [who is incapable of giving birth], an old woman, and one who is unfit to bear children do not drink and do not receive the ketubah. Rabbi Eliezer says: he may marry another wife and be fruitful and multiply with her.</b>  The women listed in this section can all, by definition, not have children.  An aylonit is a girl who never develops physical signs of maturity.  By definition she cannot conceive.  The old woman referred to here is one past child-bearing age.  The woman who is unfit to bear children refers to one who drank a sterilizing potion.  According to the first opinion in the mishnah, it is forbidden for a man to marry these types of women because they cannot bear children, and he is commanded to have children. Since this is a forbidden marriage, she does not drink the water. We should note that in Yevamoth 6:5 we learned that this prohibition only refers to someone who does not yet have children.  A man who has children may marry a woman who cannot have children, since he has already performed his commandment. Rabbi Eliezer points out that this marriage too, while originally prohibited, may be maintained if he marries another woman with whom he can have children. Therefore, if she becomes a sotah she can drink the water.",
+                    "<b>All other women either drink or do not receive the ketubah.</b>  All other women, if they don’t want to drink the water, also do not receive their ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous several mishnayoth, we learned of several categories of women who do not drink the water.  Our mishnah adds certain women that do, even though it might be supposed that they should not.",
+                    "<b>The wife of a priest drinks and [if she is found to be innocent] is permitted to her husband.</b>  The sexual prohibitions for a priest are more stringent than they are for a non-priest.  For instance, if the wife of a priest is raped, the priest may not stay married to her.  Therefore, the mishnah comes to teach that if she drinks the water, and the water does not cause the negative effects, she may remain married to her husband.",
+                    "<b>The wife of a eunuch drinks.</b>  Even though a eunuch cannot have chidren, he may remain married to his wife.  If she becomes a sotah, she drinks the water as does a regular wife.",
+                    "<b>Through [seclusion with] all persons forbidden to her in marriage wives are subjected to warning with the exception of a minor and one not a human.</b>  Chapter one began by describing the process whereby a husband warns his wife not to be secluded with a certain man.  If she is secluded with that man in front of witnesses she becomes a sotah and must drink the water in order to clear her name.  Our mishnah teaches that the husband may warn her not to be secluded even with men prohibited to her, such as her father or her son.  This is true even though a woman may normally be secluded with either of them.  The only two categories of women with regard to whom he cannot warn her are children and animals. These two categories are excluded by a midrash on the word “ish” (man) in Numbers 5:13.  Ish excludes animals and minors.  If the husband warns her not to be secluded with them and she is secluded with them she doesn’t drink the water and she is not prohibited to her husband."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah in our chapter deals with a husband who is incapable of warning his wife not to be secluded with a certain man.  In these cases the mishnah teaches that the court warns the woman on behalf of the husband.  However, there is a debate about how effective this warning actually is.",
+                    "<b>In the following cases a court can give the warning [on behalf of the husband]: When the husband became a deaf-mute or an idiot, or was imprisoned.</b>  If the court sees that people are talking and rumors are spreading about a woman who is committing adultery with a certain man, but the husband does not have the ability to warn her, the court may warn her on the husband’s behalf.  The husband may not have this ability because he has lost his ability to hear and speak, he has lost his senses (an idiot) or he was imprisoned.",
+                    "<b>Not in order to make her drink did they say this, but to disqualify her from receiving her ketubah. Rabbi Yose says: also to make her drink; when her husband is released from prison he makes her drink.</b>  According to both opinions in this section if the court warns her not to be secluded with a certain person, and she is nevertheless secluded with him, she loses her ketubah.  She is also forbidden to her husband.  However, there is a debate regarding whether this warning is sufficient to cause her to drink the water. According to the first opinion it is not. Should the husband get out of prison, or regain his hearing or senses, and the woman has not yet been secluded with the other man, her husband will need to warn her himself in order for her to drink the water should she be secluded.  Rabbi Yose holds that the court’s warning is equivalent to the husband’s; therefore she drinks the water even if the court warns her and the husband does not.  However, the husband must get out of prison (or regain his hearing or senses) in order to bring her to the Temple to make her drink the water."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that just as the waters check the innocence of the woman, so too they check the guilt or innocence of the man with whom she is suspected of committing adultery.  The second part of the mishnah teaches that in cases in which she is prohibited to her husband, she is also prohibited to her suspected lover.",
+                    "<b>Just as the water checks her so the water checks him, as it is said, “And shall enter”, “And shall enter” (Numbers 5:22, 27).</b>  The first four chapters have all been dealing with the woman as suspected adulteress.  Now the Mishnah states that the water doesn’t only check the woman, but checks the man with whom she is suspected of committing adultery as well, for he is just as guilty as she.  If the waters cause her belly to swell and her thigh to fall, then they will do so to him as well. There are two possible ways of understanding how this midrash works.  The first is that the midrash is based on the double appearance of the word “and shall enter”.  The second is that the midrash is based on the extra “and” (the letter vav) in one of the words.",
+                    "<b>Just as she is prohibited to the husband so is she prohibited to the lover, as it is said, “defiled … and is defiled” (Numbers 5:27, 29), the words of Rabbi Akiba. Rabbi Joshua said: thus Zechariah ben Hakatzav used to expound. Rabbi says: twice in the portion, “If she is defiled…defiled”--one referring [to her being prohibited] to the husband and the other to the paramour.</b>  The mishnah now moves from the midrashic idea that the waters check the suspected adulterer, just as they check the suspected adulteress, to a more normative halakhic statement.  In many cases which were discussed above, the mishnah ruled that the woman is forbidden to return to her husband.  This would include all cases where, for whatever reason, she doesn’t end up drinking the water.  Our mishnah teaches that if she is prohibited to her husband, she is likewise prohibited to the suspected adulterer.  She may not be divorced and then marry her lover, for in that way she and he would benefit from the adultery.  Adultery, according to Jewish law, can never lead to marriage. Rabbi Akiva learns this ruling from the extra “and” in the second appearance of the word “defiled.”  Rabbi Joshua says that Zechariah ben Hakatzav also used to expound the extra “and” in this manner.  Rabbi [Judah Hanasi] suggests a different midrashic means by which to get the same result, and that is the repetition of the phrase “if she is defiled.”  There is a dispute among these rabbis how to derive this law from the Torah.  There is no dispute, however, about the law itself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe remaining four mishnayoth all contain midrashim which were stated “on that day.”  According to the Babylonian Talmud Berakhot 28a, this refers to the day that the rabbis deposed Rabban Gamaliel and appointed Rabbi Elazar ben Azarya in his place.  According to the story, when Rabban Gamaliel was head of the Sanhedrin, he limited access to the study sessions.  When R. Elazar ben Azarya took over, he opened the doors and that day became a day of great Torah learning. Regardless of whether this story is historically accurate, it seems to touch on a profound truth true wisdom comes from intellectual exchange with fellow students and not from isolated speculation or from the gathering of the elite.  When people study together they can question each other, pointing out the weaknesses in each other’s arguments.  In such a manner, which one could deem as being both rabbinic and Socratic, the truth is best revealed.  Rabban Gamaliel should not have excluded people from the bet midrash for we can never know who will help arrive at the truth.\nThe reason that this chapter brings these midrashim is that the first three were stated by Rabbi Akiva, the author of the midrash which began yesterday’s mishnah.\nAs a note, I translate “darash” as expounded.  This is the root of the word “midrash”, a word which I use to mean the expounding of a word or phrase from a Biblical text.",
+                    "<b>On that day, Rabbi Akiva expounded, “And every earthen vessel, into which any of them falls, everything in it shall be unclean” (Leviticus 11:33), it does not state tame (is but yitma’, (shall make. This teaches that a loaf which is unclean in the second degree, makes unclean [food and liquids which come into contact with it] in the third degree.</b>  The verse in Leviticus states that anything that falls into an unclean earthen vessel becomes itself unclean.  The verse uses the word “yitma”, which if vocalized differently could be read “yetame”, which means “will make unclean”.  Rabbi Akiva uses this proposed alternative vocalization to conclude that something which falls into an unclean vessel makes other things unclean.  The thing that falls into the vessel has “second degree” defilement, and that which it makes impure becomes defiled in the “third degree”, a lesser form of defilement.  What defiled the vessel was a primary source of impurity, such as a creepy crawly thing, a menstruant, a zav, etc.  The primary source of impurity made the vessel into a first degree defiler, which made the loaf into a second degree, which when it comes into contact with other things will give them third degree defilement.",
+                    "<b>Rabbi Joshua said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you used to say that in the future another generation will pronounce clean a loaf which is unclean in the third degree on the grounds that there is no text in the Torah according to which it is unclean!   Has not Rabbi Akiva your student brought a text from the Torah according to which it is unclean, as it is said “everything in it shall be unclean.”</b>  Rabbi Joshua, one of Rabbi Akiva’s teachers, speaks wistfully to his own, deceased teacher, Rabban Yohanan ben Zakkai.  He laments the fact that Rabban Yohanan ben Zakkai is no longer alive, for he would have been astounded at the brilliance of Rabbi Akiva’s midrash.  Evidently, the issue of third degree defilement was one of some contention in Rabban Yohanan ben Zakkai’s time; he feared that eventually people would claim that there is no third degree defilement.  The reason why they would forget this halakhah is that there is no clear proof for it from any biblical verse.   In Rabban Yohanan ben Zakkai’s time it was only a tradition, not rooted in the Torah.  Rabbi Akiva improved and solidified the status of this halakhah by tying into a biblical verse."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 35:1-10 discuss the apportioning of cities to the Levites, who did not inherit large sections of the land as did the other tribes.  Besides the cities themselves, the verses mandate a section outside the walls of the city which also shall belong to the Levites.  Seemingly, verses 4 and 5 contain a blatant discrepancy, for verse 4 states 1000 cubits and verse 5 states 2000 cubits. Our mishnah contains several solutions for these problematic verses.\nIn my commentary on this mishnah I shall not delve into other non-rabbinic or modern critical ways of reading these verses.  There is a fair amount of literature on the subject, literature which is summarized well in Jacob Milgrom’s commentary on Numbers, published by JPS.",
+                    "<b>On that day Rabbi Akiva expounded, “You shall measure off two thousand cubits outside the town on the east side” (Numbers 35:5).   But another verse states, “from the wall of the city outward a thousand cubits around” (vs. 4) It is impossible to say that it was a thousand cubits since it has been already stated two thousand cubits; and it is impossible to say that it was two thousand cubits since it has been already stated a thousand cubits! How then is this so? A thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for the Sabbath-limits.</b>  Rabbi Akiva points out that the two verses seem to contradict each other.  To solve the problem he says that verse 4 1000 cubits refers to the size of the field which is to be left for the Levites.  The second verse does not refer to the Levitical cities but rather to the Sabbath limits.  This refers to the limits one is allowed to travel outside of the city on the Sabbath.  We shall discuss this issue in greater depth when we learn Mishnah Shabbat. We should note that Rabbi Akiva’s midrash has a goal similar to his midrash found yesterday’s mishnah.  Rabbi Akiva takes a halakhah which others thought could not be derived from the Torah and creatively derives it from the Torah.   Indeed, this is one aspect of Rabbi Akiva’s achievements that contributed to his fame; his ability to creatively tie the oral tradition into the written Torah.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean says: a thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for fields and vineyards.</b>  Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean rejects Rabbi Akiva’s deriving the Sabbath limits from this verse.  Rather he wishes to retain the context of the verse as much as possible.  Therefore he says that the two thousand cubits also refers to the Levites land.  One thousand cubits surrounding the city is to be kept as an empty field, and two thousand cubits (i.e. the next 1000 cubits) can be used for planting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the third midrash of Rabbi Akiva.  It deals with the “Song of the Sea”, a passage familiar to those familiar with shacharit, the morning prayer service.  We should note also that the sages use their knowledge of prayer practice to interpret how the Song of the Sea was performed when the Israelites crossed the sea.",
+                    "<b>On that day Rabbi Akiva expounded, “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord and said saying” (Exodus 15:. For the Torah did not need to say “saying”, so why did the Torah say “saying”? It teaches that the Israelites responded to every sentence after Moses, in the manner of reading Hallel; that is why it says “saying”.</b>  The beginning of the “Song of the Sea” seemingly has an extra word “lemor” saying.  Rabbi Akiva understands that this word reveals that when the Israelites were crossing the sea, they sang the song in the same way that Hallel (the collection of psalms recited on festivals and other holiday) is sung.  The way Hallel was done in Rabbi Akiva’s time is that the leader would say a series of verses and everyone would repeat the beginning of the first verse after him.  In other words, the leader would say “Halleluyah” and everyone would say “Halleluyah”.  Then the leader would say the next verse and the people would repeat “Halleluyah”.  The other psalms also would be repeated in a similar manner.  Hallel is not done this way anymore. We should note that again Rabbi Akiva finds scriptural support for what was only a custom until his time.",
+                    "<b>Rabbi Nehemiah says: as is the reading the Shema and not Hallel.</b>  Rabbi Nehemiah says that the Song of the Sea was recited in the way that people publicly recited the Shema in his day.  The leader would say the beginning of the verse, and the congregation would recite the end of the verse.  The Shema is not sung in this manner anymore, nor has it been since the time of the Talmud itself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe structure of this mishnah is similar to mishnah two above.  Somebody expounds a midrash and Rabbi Joshua explains how pleased Rabban Yochanan ben Zakkai, his teacher, would have been had he lived to hear such a midrash.\nThe topic of the midrash is Job, and whether or not he worshipped God out of fear, a lower level of worship, or out of love, a higher level.",
+                    "<b>On that day Rabbi Joshua ben Hyrcanus expounded: Job only served the Holy One, blessed be He, from love: as it is said, “Though he slay me, yet I will wait for him (” (Job 13:15). And it is still evenly balanced whether to read “I will wait for him” or “I will not wait for him”? Scripture states, “Until I die I will maintain my integrity” (Job 27:5), this teaches that what he did was from love.</b>  The word “for him” in Hebrew is “lo”.  “Lo” can be written either with a vav at the end, in which case it means “for him” or with an aleph, it which case the phrase would mean “I will not wait for him.”  Therefore, this verse is not conclusive evidence that Job worshipped God out of love.  Hence, Job 27:5 is brought as proof that Job’s served God out of love.",
+                    "<b>Rabbi Joshua [ben Hananiah] said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you had expounded all your life that Job only served the Omnipresent from fear, as it is said, “A blameless and upright man that fears God and shuns evil” (Job 1:8) did not Joshua, the student of your student, teach that what he did was from love?</b>  Again, Rabbi Joshua states how pleased Rabban Yohanan ben Zakkai would have been to have heard this midrash.  Rabban Yohanan ben Zakkai had been forced to admit that Job only worshipped out of fear, since that is specifically stated in Job 1:8.  Had Rabban Yohanan ben Zakkai still been alive, he would have been pleased to have someone prove to him that Job worshipped God out of love."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter six returns to discuss the process which needs to occur for a woman to become a sotah, the same topic with which the tractate began.  In the first mishnah of the tractate we learned that the husband must first warn her not to be secluded with a certain man, and then she must be secluded with that man.  Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate whether witnesses are needed to testify that she was secluded with that man in order for her to become a sotah.  According to Rabbi Eliezer, witnesses are not necessary.  However, in the absence of witnesses the husband himself must see that she was secluded.  According to Rabbi Joshua, two witnesses are necessary.  In our mishnah, these same two tannaim debate whether or not the woman is prohibited to her husband if there is just a rumor that she was secluded.  Although without at least some witnessing she cannot become a sotah, such that she drinks the water, a rumor might, under certain circumstances, be sufficient to cause her to be prohibited to her husband.",
+                    "<b>If a man warned his wife and she secluded herself [with another man], even if he heard [that she had done so] from a flying bird, he must divorce her and give her the ketubah, the words of Rabbi Eliezer.</b>  In this situation, the husband has already warned his wife not to be secluded with a certain man.  He then heard a rumor that she had secluded herself with the suspected man.  The husband heard the rumor from “a flying bird”, which means that he had no idea where the rumor came from.  This is not sufficient for the husband to make her drink the sotah waters.  Nevertheless, according to Rabbi Eliezer this is sufficient to cause her to be forbidden to him due to suspected adultery.  In any case, since he does not have any evidence that she was indeed secluded, he must pay her the ketubah.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: until women who spin by moonlight discuss her.</b>  Rabbi Joshua requires that the rumor be one that the “women who spin by moonlight” are gossiping about.  Since the women are saying that his wife committed adultery, it would not be appropriate for him to maintain her as a wife.  Therefore, he must divorce her, but still pay her the ketubah.  However, a rumor “from a flying bird” is not sufficient to make her prohibited to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one witness said, “I saw that she was defiled”, she does not drink the water. Not only that, but even a slave, male or female, is believed even to disqualify her from receiving her ketubah.<br>Her mother-in-law, her mother-in-law’s daughter, her rival wife, her sister-in-law, and the daughter of her husband are believed, not to disqualify her from receiving her ketubah, but that she should not drink.</b><br>Above in mishnah 1:3 we learned that if witnesses testify that the woman had committed adultery with the suspected man (and not just that they saw her secluded with him) she doesn’t drink the sotah waters.  The waters test only those with regard to whom there is doubt.  Today’s mishnah teaches that if even one witness saw her committing adultery, she does not drink the sotah waters and she loses her ketubah.<br>Section one:   Generally in Jewish law two witnesses are needed for a court to act.  However, in this case since there has already been a process of warning the woman, even one witness is sufficient to prove that she has committed adultery.  If this happens she does not drink the sotah waters, as would a suspected adulteress.  Furthermore, even a witness who is normally not allowed to testify may testify in this case.  This includes slaves, both male and female.  Such testimony is sufficient even to disqualify her from receiving her ketubah.  This is a more significant step because it causes her to lose money promised to her.<br>However, there is a small list of people who are suspected of lying under such circumstances, and therefore while they can testify against her and thereby prohibit her to her husband, they cannot cause her to lose her ketubah.  We have seen this list before in Yevamoth 15:4.  There we learned that these women cannot testify that a woman’s husband is dead.  The fear is that they are lying because they have a “natural” hatred for the woman.  The suspicion that they hate this woman is what disqualifies them from testifying here as well, at least with regard to her ketubah.  However, with regard to causing her to become prohibited to her husband, they are believed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah provides the midrashic basis for why two witnesses are necessary to testify that the sotah was secluded with the suspected man but one witness is sufficient to testify that she had been defiled (committed adultery).  The mishnah notes that this is counterintuitive, for the second type of testimony is surely more consequential.  Therefore, it proves this halakhah using strict exegetical methods, methods which are allowed to be counterintuitive.",
+                    "<b>For it would have been logical:  Now if the first evidence [that the woman had secluded herself with the man], which does not prohibit her [to her husband] for all time, is not established by fewer than two witnesses, is it not logical that the final evidence [that she had been defiled] which does prohibit her to him for all time, should not be established by fewer than two witnesses!</b>  In order to understand this mishnah in its totality we need to understand that its intent is to defend the following halakhah:  two witnesses are required in order to make the suspected adulteress drink the sotah waters.  These two witnesses must testify that they saw her secluded with the man with whom her husband warned her not to be secluded.  If two valid witnesses testify that she is secluded with him, her husband brings her to the Temple to drink the sotah waters, which will determine her guilt or innocence. If she is found innocent, she may return to normal married life.  In other words, the result of their testimony may be temporary.  However, only one witness is needed to testify that she actually committed adultery, as we learned in yesterday’s mishnah.  Seemingly this testimony should require two witnesses for its results are permanent.  After testimony that she was defiled by committing adultery, she may never return to her husband.  This is the “logical” problem brought up in section one of the mishnah.",
+                    "<b>Scripture states, “And there is no witness against her” (Numbers 5:13) whatever testimony there may be against her [is believed].</b>  The resolution is that this rule is learned from a counterintuitive midrash.  Numbers 5:13 states, “And there is no witness against her”, using the singular of the word witness.  Had there been a witness, even one witness, even a witness who is normally invalid (such as a slave), she does not go on to drink the water.",
+                    "<b>And now with respect to the first evidence [about her seclusion with the man] there is an a fortiori (kal argument:  Now if the final evidence [regarding her being defiled], which prohibits her to her husband for all time, is established by one witness, is it not logical that the first evidence, which does not prohibit her to him for all time, should be established by one witness!</b>  Now that the mishnah has established that one witness who saw her defiled is sufficient to cause her to be permanently prohibited to her husband, the requirement for two witnesses to testify that she was secluded does not make logical sense.  Why should testimony regarding seclusion, whose consequences can be temporary, require two witnesses, while testimony regarding defilement requires only one?",
+                    "<b>Scripture states, “Because he has found some unseemly matter in her” (Deuteronomy 24:1), and elsewhere [Scripture] states, “By the mouth of two witnesses ... shall the matter be established” (Deuteronomy 19:15); just as the “matter” mentioned in this latter case must be based on the testimony of two witnesses, so also here [in the case of the suspected woman] the “matter” must be based on the testimony of two witnesses.</b>  Again, the answer is a midrash.  Deuteronomy 24:1 states that if a man finds in his wife “an unseemly matter”, he may divorce her.  The midrash assumes that this “unseemly matter” refers to her having been secluded with the suspected other man.  The word “matter” is connected with the same word used in Deuteronomy 19:15, which states that two witnesses are required in order for any “matter” to stand.  The linguistic connection means that in the case of seclusion, two witnesses are required."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of this chapter deals with a case where there is contradictory testimony with regard to whether or not she committed adultery (was defiled).  We should remember that there has already been a process of warning before these witnesses come and testify.",
+                    "<b>If one witness says that she was defiled and another witness says that she was not defiled; Or if a woman says [of her] that she was defiled and another woman says that she was not defiled, she drinks.</b>  The testimony of the first witness is contradicted by that of the second witness; each witness’s testimony nullifies that of the other.  Since there is no testimony that she was defiled but there was evidence that she was warned and secluded, she drinks the water.  The same is true if both witnesses are women.  Although women are generally not allowed to testify, they are allowed to testify in this case.  However, since they contradict each other, their testimony is nullified.",
+                    "<b>If one witness says that she was defiled and two say that she was not defiled, she drinks.</b>  In this case, after one witness testifies that she was defiled, two witnesses testify that she was not defiled.  One might have thought that this would have been sufficient not only to nullify the first testimony, but to totally prove her innocence.  However, it is still possible that she was defiled before the witnesses saw that she was not (they had completed their adulterous act before the witnesses saw them).  Since she was after all secluded with the man whom her husband suspects, she must drink the sotah waters in order to establish her innocence.",
+                    "<b>If two say that she was defiled and one says that she did not, she does not drink.</b>  Since two witnesses say that she was defiled, a single witness who says that she was not defiled cannot nullify their testimony.  Hence, it is established that she has committed adultery and therefore she does not drink the water.  Rather she becomes prohibited to her husband and loses her ketubah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBeginning with this mishnah and continuing through the end of the tractate, the Mishnah discusses things that must be recited.  Some of these must be recited in Hebrew and others can be recited in any language.  The reason that these are discussed in Mishnah Sotah is that the first example is the oath that the priest makes the sotah swear, which may be recited in any language.",
+                    "The mishnah lists seven recitations which can be made in any language.",
+                    "<b>The following may be recited in any language:<br>the section concerning the sotah,</b>  The first is the oath that the priest makes a sotah swear (Numbers 5:19-23).  The Talmud derives this by using a midrash.  It may also be that since the sotah has to understand what she is swearing to, if she doesn’t understand Hebrew it can be recited in any language that she does understand.  This rationale lies behind most, if not all, of the other recitations listed in this mishnah.",
+                    "<b>the confession made at the presentation of tithes,</b>  On Passover of the fourth and seventh year of the seven year sabbatical cycle, each householder must come to the Temple and confess that he has not withheld tithes in his home (see Deuteronomy 26:13-15).  This would include all forms of tithe, each of which must be disposed of in the proper fashion.  This confession may be recited in any language.",
+                    "<b>the shema,</b>  The Shema, one of the two central parts of Jewish prayer, recited twice daily, can be recited in any language.  Since the Shema is the central declaration of faith, it must be understood by the person reciting it, and therefore can be recited in any language.",
+                    "<b>the prayer (the,</b>  The amidah, the other central feature of Jewish prayer, which is recited thrice daily (and more on special occasions) can also be recited in any language. The Talmud says that since the amidah is the prayer in which human beings approach God with their requests, it would not make sense for it to be recited in a language which the speaker does not understand.",
+                    "<b>the grace after meals,</b>  For similar reasons, the grace after meals may be recited in any language as well.",
+                    "<b>the oath concerning testimony,</b>  If a person thinks that another person knows testimony about his case, and the other person denies such knowledge, he may force him to take an oath that he does not know any testimony (see Leviticus 5:1, 6 and Mishnah Shevuoth 4:3). This oath may be recited in any language, since it is critical that the person swearing understands what he is saying.",
+                    "<b>the oath concerning a deposit.</b>  If a person thinks that he gave a deposit to another person, but that person denies having received such a deposit, the claimant may make the other person swear that he does not have the deposit.  This too can be recited in any language for the same reason as above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned which “declarations” can be recited in any language.  In today’s mishnah we learn the opposite; those things which must be recited in Hebrew.  The list in today’s mishnah will be discussed in much greater length in the rest of this chapter and indeed through most of the rest of the tractate.",
+                    "<b>The following are recited in the holy tongue (:<br>The reading made at the offering of the firstfruits,</b>  When a person brings his first fruits to the Temple, he must recite Deuteronomy 26:5-11.  In tomorrow’s mishnah we shall learn why this must be recited in Hebrew.",
+                    "<b>The recitation at halitzah,</b>  Halitzah is the ceremony performed when the brother-in-law does not want to marry his dead brother’s wife.  Both the widow and her brother-in-law must make some declarations (see Deuteronomy 25:7-9).  Mishnah four will explain why this must be recited in Hebrew.",
+                    "<b>The blessings and curses,</b>  These refer to the blessings and curses stated by the Levites on Mt. Gerizim and Mt. Ebal.  Mishnah 5 will elaborate.",
+                    "<b>The priestly blessing,</b>  The priestly blessing is described in Numbers 6:23-26.  It is still recited in the morning prayer service today, as part of the amidah prayer.  It will be discussed below in mishnah 6.",
+                    "<b>The blessing of the high priest,</b>  This refers to the blessing given by the high priest to the people on Yom Kippur after he has come out from the Holy of Holies.  See below, mishnah 7.",
+                    "<b>The section of the king,</b>  The “section of the king” refers to the portion of the Torah read by the king when the congregation gathers together on Sukkot after the seventh year has been completed (below mishnah eight).",
+                    "<b>The section of the calf whose neck is broken,</b>  This is what the elders recite when they break the neck of a heifer to atone for a murder whose perpetrator is unknown (Deuteronomy 21:7-8).  This will be explained in chapter nine.",
+                    "<b>And the priest anointed [to accompany the army] in battle when he speaks to the people.</b>  This refers to the charge given by the priest given to the army before they go out to war (Deuteronomy 20:2-4).  See below, chapter eight."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah introduces the midrash which proves that the declaration made upon bringing the first fruits must be in Hebrew.",
+                    "<b>How is it that the declaration made [at the bringing] of the first-fruits [must be in Hebrew]? [It is said], “And you shall answer and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and elsewhere it is said, “And the Levites shall answer and say” (Deuteronomy 27:14); just as the “answer” made elsewhere must be in the holy tongue, so must the [declaration discussed here] be in the holy tongue.</b> That the declaration made upon bringing the first fruits must be in Hebrew is derived by comparing the word “answer” in the passage concerning first fruits, with the word “answer” in reference to the blessings and curses that the Levites give to the children of Israel after they have entered the land.  Just as the latter must be in Hebrew so too must the former. However, the mishnah does not explain why the blessings and curses made by the Levites must be in Hebrew.  The Talmud explains this as a midrashic connection between the word “voice” in this verse (Deut. 27:14), with the word “voice” in Exodus 19:19, “As Moses spoke, God answered him in a voice”.  [JPS translates “thunder” but the word “kol” is the same in both contexts.]"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah proves why the halitzah (release from Levirate marriage) must be recited in Hebrew.",
+                    "<b>How is it that the formula of halitzah [must be recited in Hebrew]? [It is said] “And she shall answer and say” (Deuteronomy 25:9), and elsewhere it says, “And the Levites shall answer and say” (Deuteronomy 27:14); just as the “answer” made elsewhere must be in the holy tongue, so must the [declaration discussed here] be in the holy tongue. Rabbi Judah says: “And she shall answer and say thus”, she must say it in this language.</b> The first opinion in the mishnah proves that the halitzah formula must be recited in Hebrew using the same midrash that yesterday’s mishnah used to prove that the declaration made upon bringing the first fruits must be in Hebrew.  Both mishnayoth connect the word “say” in this context to the “say” in the context of the Levitical curses and blessings. Rabbi Judah derives this requirement without comparing the word “say” here with “say” elsewhere.  Deut. 27:14 uses the word “thus”, a word which is somewhat superfluous.  Rabbi Judah understands that word as teaching that the halitzah formula must be recited in Hebrew.  Note that there is no halakhic debate between Rabbi Judah and the first opinion; there is only a debate on midrashic technique."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is an explanation of Deuteronomy 27 and several other biblical passages, which describe or refer to the blessings and curses which the Levites were to recite on Mt. Gerizim and Mt. Ebal.  Note that this mishnah does not explain how we know that these blessings and curses had to be recited in Hebrew.  This seems to be taken for granted.",
+                    "<b>How were the blessings and curses [pronounced]?<br>When Israel crossed the Jordan and came to Mt. Gerizim and Mt. Ebal which are by Samaria, in the vicinity of Shechem which is near the terebinths of Moreh, as it is said, “Are they not the other side of the Jordan, [beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah near Gilgal, by the terebinths of Moreh] (Deut. 11:30), and elsewhere it says, “And Abram passed through the land unto the place of Shechem unto the terebinth of Moreh” (Genesis 12:6) just as the terebinth of Moreh mentioned in this latter verse is Shechem, so the terebinth of Moreh mentioned in the former verse is Shechem.</b>  This section identifies the location of Mt. Gerizim and Mt. Ebal.  Deut. 12:30 says that they are near the “terebinths of Moreh” and in Genesis 12:6 the “terebinths of Moreh” are identified as Shechem (currently an Arab city called Nablus, after the Greek Neapolis).  Since the rabbis new where Shechem was but not where the “terebinths of Moreh” were, the identification with Shechem was crucial to identify the location of the two mountains.",
+                    "<b>Six tribes went up Mt. Gerizim and six tribes went up Mt. Ebal, and the priests and Levites with the ark stood below in the middle, the priests surrounding the ark, the Levites [surrounding] the priests, and all Israel on this side and that side, as it is said, “And all Israel, with their elders, officials, and judges stood on both sides of the ark, facing the levitical priests” (Joshua 8:33).</b>  After locating the two mountains, the mishnah begins to describe the ritual of blessings and curses.  As described in Deut. 27:12-13, half of the tribes went up to Mt. Gerizim and half went up to Mt. Ebal.  The mishnah now harmonizes the description in Deuteronomy with that in Joshua 8:33, which seems to say that instead of going up the two mountains, the Israelites faced the two mountains.  The mishnah says that all of the tribes went up and the priests, Levites and various officials remained in the middle, as is described in Joshua.  The priests formed the inner circle around the ark and the Levites encircled the priests. Another problem is that according to Deut. 27:12, the tribe of Levi stood on Mt. Gerizim, whereas Joshua and Deut. 27:14 seem to place them in the middle.  Some commentators resolve this by saying that only some of the Levites remained below.",
+                    "<b>They turned their faces towards Mt. Gerizim and opened with the blessing: Blessed be anyone who does not make a graven or molten image”. And these and these respond amen. They then turned their faces towards Mt. Ebal and opened with the curse: “Cursed be anyone who makes a graven or molten image” (Deut. 27:15). And these and these respond amen. [So they continue] until they complete the blessings and curses.</b>  This section harmonizes Deuteronomy 11 with Deuteronomy 27.  The earlier chapter refers to blessings recited on Mt. Gerizim and curses on Mt. Ebal.  Deuteronomy 27 lists only the curses and it also seems to assume that the Levites who stand in the middle pronounce the curses and blessings.  The mishnah resolves these two difficulties by saying that the curses in Deuteronomy 27 are only half of what was said.  Not only were the curses recited but the opposite of each curse was also recited as a blessing.  Furthermore, the blessings and curses were recited by the Levites while standing between the two mountains, but the Levites would face Mt. Gerizim when blessing and Mt. Ebal when cursing.",
+                    "<b>After that they brought the stones, built the altar and plastered it with plaster, and inscribed upon it all the words of the Torah in seventy languages, as it is said, “most distinctly (be’er.</b>  This section refers to Deuteronomy 27:4-5, 8.  The mishnah reads the building of the altar as occurring after the blessings and curses and not before, as the order of the verses might be read as implicating.  The stones to which the mishnah refers are the same stones that had previously been placed in the Jordan when Israel crossed the river (see Joshua 4:1-11). The most interesting element of this section is that the words “be’er hetev” which JPS translates as “most distinctly”, and could also be translated as “well-explained” are interpreted by the rabbis as meaning that the Torah was written in seventy languages. This is the amount of languages and nations which exist in the world, according to rabbinic folklore.  Part of the entering into the land of Israel was that the Torah had to be made available to all of the nations of the world.  Indeed, this may be reflective of the fact that in rabbinic times, the Bible was indeed translated into Greek, Aramaic and later on into Roman, the three international languages in the time of the Mishnah.",
+                    "<b>Then they took the stones and went and spent the night in their place.</b>  After having set up the altar with the stones that had previously been in the Jordan, the stones are brought back to their proper place in the Gilgal.  According to many commentators, they used them to make another altar there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah describes how the priestly blessing was performed, both outside of the Temple and in the Temple.  The priestly blessing is Numbers 6:24-26.  In Israel it is still done every day.  Outside of Israel, some synagogues have the blessing on holidays.\nOur mishnah discusses differences between how the blessing is done inside the Temple and outside of the Temple.\nThe mishnah does not address why the priestly blessing must be recited in Hebrew.  The Talmud explains that Numbers 6:23 which reads “Thus shall you bless” implies that the priests must use the exact words written in the Torah.",
+                    "<b>How was the priestly blessing [pronounced]?<br>In the province (outside of the it was said as three blessings, but in the Temple as one blessing.</b>  There are three clauses in the priestly blessing.  Outside of the Temple after each clause the people would answer “amen”.  However, inside the Temple, the people didn’t respond until all three clauses were recited, and when they did respond they didn’t say “amen” but rather “Blessed is the God of Israel forever and ever”.",
+                    "<b>In the Temple the name was uttered as it is written, but in the province in its substituted name.</b>  In the Temple the priests pronounced God’s name as it is written YHWH.  (Today we don’t know how this word was pronounced).  However, outside the Temple it is pronounced using the substitute name “Adonai”, the way we pronounce God’s name today.",
+                    "<b>In the province the priests raise their hands at the height of their shoulders, but in the Temple above their heads, except the high priest who does not raise his hands higher than the frontlet (on his. Rabbi Judah says: even the high priest raises his hands higher than the frontlet, as it says, “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).</b>  In the Temple the priests raise their hands above their heads when blessing the people, while outside of the Temple, they raise their hands no higher than their shoulders. According to the first opinion, the high priest did not lift his hands higher than his head, for on his head was a “frontlet” upon which was written God’s name (Exodus 28:36).  Rabbi Judah believes that just as the rest of the priests raised their hands above their heads, so too did the high priest.  Rabbi Judah interprets the blessing mentioned in Leviticus 9:22, a blessing given by Aaron the high priest, to be the priestly blessing in Numbers 6.  Just as Aaron lifts his hands above his head, so too do the other priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the blessings recited by the high priest on Yom Kippur (the Day of Atonement), after he finished performing the special worship service for that day.",
+                    "<b>How were the benedictions of the high priest [performed]?<br>The hazzan of the synagogue takes the Torah scroll and gives it to the president of the synagogue; the vice-president of the synagogue gives it to the high priest, and the high priest stands, receives [the scroll] and reads [the following portions]:  “After the death” (Leviticus 16:1-34), and “But on the tenth day” (Leviticus 23:26-32). Then he rolls the Torah (, places it in his bosom and exclaims, “More than I have read before you is written here!” [The portion], “On the tenth day” (Numbers 29:7-11), which is in the book of Numbers, he reads by heart.</b>  After the high priest has finished performing the Yom Kippur service (and sent the scapegoat out to the desert) he would go out to the Temple courtyard and sit there until they bring him the Torah scroll.  The scroll is not handed directly to him, but rather several synagogue functionaries participate in passing the scroll before it reaches the high priest.  [Somewhat reminiscent of a brit milah in which the baby is passed around before being circumcised.]  Note that according to the mishnah there was a synagogue on the Temple grounds.  Indeed, archaeologists have found a dedicatory inscription near the Temple which mentions the “head of a synagogue”.",
+                    "<b>And he blesses upon it eight benedictions: “For the Torah”, “For the Temple service”, “For thanksgiving”, “For the pardon of sin”, “For the Temple”, “For Israel”, “For the priests”, and the rest of the prayer.</b>  When the high priest receives the Torah, he reads the portions which deal with Yom Kippur.  This begins with two passages from Leviticus.  After he closing the Torah he tells the people that there is more in the Torah than what he just read to them.  [As an aside, this reminds of rabbis telling their congregation on Rosh Hashanah or Yom Kippur that there are other holidays also coming up.]  The passage concerning Yom Kippur which is found towards the end of Numbers he doesn’t read from the scroll itself, but rather by heart.  Generally speaking, portions of the written Torah should not be read in public by heart.  However, since it would take a long time to roll from Leviticus 23 to Numbers 29 and it would not be respectful to the congregation for them to have to wait long while the Torah is being scrolled.  The respect for the congregation is important enough that the Yom Kippur ceremony itself is adjusted to take this into account.",
+                    "Today when a person receives an aliyah to the Torah, they read one blessing before and after.  The high priest reads eight blessings. “For the Torah”, is the same blessing recited today before and after the Torah reading (according to some commentators the high priest said these blessings like we do today, one before and one after, but the mishnah refers to this as one blessing.) “For the Temple service” is similar to the third to last blessing in the amidah as it is said today. “For thanksgiving” is similar to the next to last blessing in today’s amidah. “For the pardon of sin” is similar to one of the middle blessings in today’s amidah, which begins “Forgive us.” “For the Temple” is a prayer that the Temple should continue to stand. “For Israel” is a prayer that God’s presence should not depart from the people of Israel. “For the priests” is a prayer that God will accept the worship of the priests. And for the rest of the prayer this refers to a final prayer that God should protect Israel and thanks God for listening to our prayers."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDeuteronomy 31:10-12 states, “Every seventh year, at the time of the sabbatical year, at Sukkot, when all Israel comes to appear before the Lord your God in the place that He will choose, you shall read this Teaching aloud in the presence of all Israel.  Gather the people men, women, children and the strangers in your communities that they may hear and so learn to revere the Lord your God and to observe faithfully every word of this Teaching.”\nOur mishnah discusses how this ceremony, which is called by the rabbis “Gathering”, was performed.  The ceremony was performed on the holiday of Sukkot which immediately followed the end of the sabbatical year.",
+                    "<b>How was the procedure in connection with the portion read by the king?<br>At the conclusion of the first day of the festival ( in the eighth [year], at the end of the seventh year, they erect a wooden platform in the Temple court, and he sits upon it, as it is said, “At the end of seven years, in the set time” etc (Deuteronomy 31:10).</b>  The mishnah teaches that they erected a wooden platform in the Temple so that the king can be heard when he reads the portions of Deuteronomy to the people.",
+                    "<b>The synagogue attendant takes a Torah scroll and hands it to the head of the synagogue, the head of the synagogue hands it to the deputy and he hands it to the high priest, and the high priest hands it to the king and the king stands and receives it, but reads it while sitting.</b>  This section describes the same procedure of passing the Torah which we read in yesterday’s mishnah in connection with the high priest reading the Torah on Yom Kippur.  The only difference is that the king recites while seated. It was considered more honorable for the king to sit than to stand.",
+                    "<b>King Agrippa stood and received it and read standing, and the sages praised him. When he reached, “You shall not place a foreigner over you” (ibid 17:15) his eyes ran with tears. They said to him, “Fear not, Agrippas, you are our brother, you are our brother!”</b>  The mishnah now brings an interesting story about King Aggripas, a descendent of Herod who was an Idumean and not of Israelite stock. When Aggripas was reading the prescribed portions he would stand in order to show his deference for the Torah.  Despite the fact that the mishnah says that the king is to sit, the sages praise Aggripas for going “beyond the letter of the law.”  His standing while reading establishes Aggripas as a righteous king, despite his being from Herod’s family.  When Aggripas read that it is forbidden for Israelites to have a foreign king, he began to cry because he realized that his own kingship was illegitimate.  The sages had such respect for him, that they cried back to him that he is indeed their brother.  Some commentators say that the sages just said this to make him feel better, while others say that since his mother is an Israelite, he is indeed a legitimate king.  In any case, the mishnah is a poignant portrayal of the political situation in which Jews lived in this period.",
+                    "<b>[The king] reads from the beginning of “These are the words” (ibid 1:1) until the Shema ((ibid 6:4-9), and the Shema, and “It will come to pass if you hear” (ibid 11:13-21 the second part of the, and “You shall surely tithe” (ibid 14:22-29), and “When you have finished tithing” (ibid 26:12-15) and the portion of the king (ibid 17:14-20) and the blessings and curses (ibid 28), until he finishes all the section.</b>  The Torah says that the king is supposed to read “this Teaching” (Torah).  The mishnah does not understand this to mean that he must read all of the Torah or even all of Deuteronomy, which would certainly have taken quite a long time.  Rather he reads selected portions of Deuteronomy.  He reads the beginning of the book, and then he reads passages that are part of the Shema and then some passages concerning tithes.  The tithes’ passages are read since Sukkot is a harvest festival and it is when tithes are separated from produce.  He also reads the portion about the king, and the blessings and curses which are found towards the end of Deuteronomy.  This last passage was a means by which the covenant between God and Israel could be symbolically renewed.",
+                    "<b>The blessings that the high priest recites, the king recites, except that he substitutes one for the festivals instead of one for the pardon of sin.</b>  After reading from the Torah, the king recites most of the blessings which the high priest recites on Yom Kippur.  The difference is that instead of praying for forgiveness of sin, as the high priest does on Yom Kippur, the king has a prayer over the festival, a prayer which is still recited today in the festival amidah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen Israel goes out to battle, the people are charged by a priest, who according to the rabbis must be anointed with oil.  This charge is described in Deuteronomy 20.  This entire chapter is an explication of how this was done.  Our mishnah is a midrash on verses 2-4.",
+                    "<b>When the anointed for battle addresses the people he speaks in the holy tongue, as it is said, “And it shall be, when you draw near the battle, that the priest shall approach” (Deuteronomy 20:2) this refers to the anointed for battle. “And speak to the people” ( – in the holy tongue.</b>  The Torah states only that a priest shall come forward, without describing which or what type of priest. The rabbis add that this priest must be a priest who has been specially anointed with oil for this purpose before they go out to battle.  The address must be given in Hebrew.  According to the Talmud this is derived from an analogy between the word “speak” here and “speak” in Exodus 19:19.",
+                    "<b>“He shall say to them, “Hear, O Israel, you are about to join battle with your enemy” (vs. 3)  “with your enemy” but not against your brother, not Judah against Shimon nor Shimon against Benjamin, that if you fall into their hand they shall have mercy on you, as it is said, “Then the men named above proceeded to take the captives in hand, and with booty they clothed all the naked among them they clothed them and shod them and gave them to eat and drink and anointed them and provide donkeys for all who were failing and brought them to Jericho, the city of palms, back to their kinsmen. Then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15).  Rather against your enemies do you march, so that if you fall into their hand they will have no mercy on you.</b>  The anointed priest reminds the people that they are going out to fight against their enemies.  If they were going to fight their own people, a not uncommon event in Biblical times and an event that continued to occur as long as Israel had political sovereignty, then at least they could expect mercy if taken captive. This mercy is demonstrated by the mercy shown by Israelite (the northern kingdom) soldiers to Judean soldiers as described in II Chronicles.  Now they are going out to fight their (foreign) enemies, and if they are taken captive they can expect to be treated ruthlessly.  Therefore, they should fight all the more fiercely so that they will not be taken captive.",
+                    "<b>“Let not your courage falter, fear not, and do not tremble or be in dread of them” (Deuteronomy 20: “Let not your courage falter”-- at the neighing of the horses and the brandishing of swords; “Fear not” --at the crash of shields and the tramp of the soldiers shoes; “Do not tremble” -- at the sound of trumpets; “Or be in dread of them” -- at the sound of battle cries.</b>  This section contains a midrash which relates each part of the charge to a fear of another aspect of war.  As is typical, the rabbis understand each type of fear to be related to something different.",
+                    "<b>“For it is the Lord your God that goes with you”--they come [relying] upon the might of flesh and blood, but you come [relying] upon the might of the Omnipresent. The Philistines came [relying] upon the power of Goliath (I Samuel 17:4 ff.), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. The Ammonites came [relying] upon the power of Shobach (II Samuel 10:16-18), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. But with you it is otherwise, “For it is the Lord your God is that goes with you” this refers to the camp of the ark.</b>  In the final part of his speech the priest points out that God is going out to battle with Israel.  The mishnah uses this to contrast Israel with their enemies. Israel’s enemies come out brandishing their physical power, exemplified by Goliah and Shobah.  Both of these great warriors were struck down by David whose power was not based on his physical strength but on the fact that God was with him.  This reminds us of Zechariah 4:6, “No by might, nor by power, but by My spirit, said the Lord of Hosts.” As a final note, the mishnah relates that the ark was brought out to war with Israel as a tangent symbol of the fact that God is fighting with them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to expound upon Deuteronomy 20.  Our mishnah deals with three exemptions which given to soldiers which allow them to return from war:  to one who has built a house but not dedicated it; to one who has planted a vineyard but not harvested it; to one who has betrothed a woman but not married her.  Our mishnah defines these three exemptions broadly, as we shall see.",
+                    "<b>“Then the officers shall address the people saying:  ‘Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home’” (Deuteronomy 20:5). It is the same whether he built a house for straw, a house for cattle, a house for wood, or a storehouse; It is the same whether he built, purchased, inherited or somebody gave it to him as a present.</b>  The first exemption is given to the person who built a house.  The mishnah expands this to include any kind of house, even one not intended as living quarters.  In tomorrow’s mishnah we shall see some exemptions to this category.  It also expands the category to include those who acquired a house by a means other than building it themselves.",
+                    "<b>“‘Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it?’” (vs. 6). It is the same whether he planted a vineyard or planted five fruit-trees and even of five different species; It is the same whether he planted, bent or grafted it, or whether he purchased, inherited or somebody gave it to him as a present.</b>  The second exemption is given to the one who planted a vineyard. Again, the mishnah expands the category to include planting an orchard, which is considered five or more trees, even if they are of different species.  He need not plant it himself.  Even if he bends a vine (this refers to bending a vine underground and starting a new vineyard elsewhere), or grafts a branch of one tree onto another, he is considered as having started a new vineyard.  Similarly, he need not do the work himself, but may even buy the vineyard/orchard or receive it as a present.",
+                    "<b>“‘Is there anyone who has betrothed a woman [but who has not yet married her]?’” (vs. 7) It is the same whether he had betrothed a virgin or a widow, or even a shomeret yavam, or even if a man heard that his brother had died in battle, he returns home.</b>  The final category is betrothal.  This includes one who betroths not only a virgin, but also a widow/divorcee or even one who betroths his dead brother’s widow who is awaiting levirate marriage (a shomeret yavam).  Even if he has heard that his brother died in battle and left a childless widow, he may return from battle in order to marry her.",
+                    "<b>All these hear the priest’s words concerning the battles of war and return home, and they supply water and food and repair the roads.</b>  The above list of people return from battle.  However, they must offer support to the war effort, by supplying the soldiers with food and water and by repairing the roads which the soldiers will use to go out into battle."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned the categories of people who are exempt from going out to battle; in today’s mishnah we learn who is not exempt.",
+                    "<b>The following do not return home:<br>He who built a gatehouse, a portico or a porch;</b>  The three structures listed in this section do not count as “houses” and hence one who builds one of them is not exempted from war.  While the structures listed in yesterday’s mishnah were not typically used as living quarters, the structures in today’s mishnah are never used as living quarters.  A portico is an area encircled by pillars and covered with a roof, but it is not walled-in.  A porch is an extension of the upper floor that is not covered by a roof.",
+                    "<b>He who planted four fruit trees or five trees which are not fruit-bearing;</b>  Yesterday we learned that to be exempt from going out to war he had to plant five fruit bearing trees. Less than five trees, or more than five non-fruit bearing trees does not count as being similar enough to a vineyard to exempt him.",
+                    "<b>He who took back his divorced wife.</b>  Deuteronomy 24:5 states, “When a man has taken a new wife, he shall not go out with the army.”  From here we see that remarrying one’s former wife does not exempt him from going to war.",
+                    "<b>If a high priest married a widow, or an ordinary priest married a divorcee or a halutzah, or an Israelite married a mamzereth or a netinah, or the daughter of an Israelite married a mamzer or a natin, he does not return home.</b>  Someone who marries a woman who is prohibited to him does not receive an exemption from war.  For an explanation of this list see Yevamoth 2:4.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even he who builds a house upon its [original] foundations does not return home.</b>  Rabbi Judah says that one must build a new house in order to be exempt.  Rebuilding an old house on its original foundations does not count.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: even he who builds a brick-house in the Sharon does not return home.</b>  The Sharon was an area in the land of Israel that was (and still is) prone to earthquakes.  The people of Sharon would build their houses out of brick, in anticipation that they would have to rebuild them twice every seven years.  Since the houses did not last long, Rabbi Eliezer does not consider them as sufficient to exempt one from the army."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAbove in mishnah two we learned who returns from war if they are already out at battle.  Those categories of people returned and worked in supplying food and water to the soldiers and in repairing the roads.  In today’s mishnah we learn those who don’t go out to war in the first place and do not supply food or drink to the soldiers or fix the roads.\nThe idea that there are some soldiers who return home is connected to Deuteronomy 20:8, while the idea that some are not even obligated to go out in the first place is connected to 24:5, as we shall see below.",
+                    "<b>The following do not move from their place: He who built a new house and dedicated it, He who planted a vineyard and used its fruit, He who married his betrothed, Or brought in his yevamah;</b>  The Torah states that someone who is recently married does not go out to war for one year from his marriage.  The rabbis take the categories mentioned in Deuteronomy 20, and discussed in the previous two mishnayoth, and apply them to this halakhah as well.  Someone who built a new house and has already dedicated it, but has not lived in it for one year, is exempt from going to war.  Similarly, one who planted a vineyard but has not enjoyed a year’s harvest need not go out to war.  Finally, as the verse plainly states, a newly married man is exempt for one year.  This also includes levirate marriage.",
+                    "<b>As it is said, “He shall be exempt one year for the sake of his household [to give happiness to the woman he married]” (Deuteronomy 24:5) “His household,” this refers to his house; “Shall be” refers to his vineyard; “To give happiness to the wife” refers to his wife; “He married” to include his yevamah’s widow.</b>  This section provides midrashic support for that which we learned above.  The word “his household” does not just mean that he has a year to be with his new wife, as is the simple reading of the verse.  Rather it also includes a new house that has not yet been dedicated.  The word “shall be” includes a vineyard (this is a rather creative midrash).  The “wife” refers to his wife. The verse did not need to state “who he married” since it already stated “wife”.  Therefore the words “he married” are understood as including his yevamah (his levirate wife).",
+                    "<b>These do not supply water and food and repair the roads [for the army].</b>  Deuteronomy 24:5 states, “He shall not go out with the army or be assigned to it for any purpose.” Therefore, not only is he exempt from fighting, but he is exempt from other duties as well."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah continues explaining the speech made to the troops upon going out to battle. The final exemption is given to anyone who is “afraid and disheartened.”  In our mishnah three rabbis argue what this phrase means.",
+                    "<b>“Then the officers shall go on addressing the troops and say, ‘Is there anyone afraid and disheartened’” (Deuteronomy 20:8).<br>Rabbi Akiva says: “afraid and disheartened” is to be understood literally, that he cannot stand in the battle lines and see a drawn sword.</b>  Rabbi Akiva understands the verse literally.  The person is literally afraid to go out to battle.  He is exempt because his fear may be contagious and cause the other troops to lose heart.",
+                    "<b>Rabbi Yose the Galilean says: “afraid and disheartened” this is the one who is afraid because of the transgressions he has committed; therefore the Torah connected all these [other categories of those who return home] with him that he may return home on their account.</b>  Rabbi Yose the Galilean understands the exemption as being given to one who has committed transgressions.  Assumedly he is afraid that since he has not led a good life, God will not be with him in battle. He notes that the Torah connected this exemption with the others so that the transgressor would not be embarrassed to not go to battle.  People seeing him would not know why he is leaving battle and they would assume that he is leaving for one of the other, less embarrassing reasons.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: a high priest who married a widow, an ordinary priest who married a divorcee or halutzah, an Israelite who married a mamzeret or netinah, and the daughter of an Israelite who married a mamzer or a natin behold this one is “afraid and disheartened.”</b>  Rabbi Yose agrees in general with the previous opinion but holds that the transgression must be one that he is continually transgressing, such as a forbidden marriage (the list in this mishnah).  If a man is married to a woman forbidden to him, he is transgressing the prohibition every moment he remains married to her.  It is only this type of transgression that allows him to leave battle.  One who has committed sins in the past is not considered “afraid and disheartened.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah interprets Deuteronomy 20:9.",
+                    "<b>“And it shall be, when the officers have finished speaking to the people, they shall appoint captains of hosts at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). And at the rear of the people they station guards in front of them and others behind them, with iron axes in their hands, and should anyone wish to flee, they have permission to strike his thighs, because the beginning of falling [in battle] is fleeing,  as it is said, “Israel fled before the Philistines, and the people also suffered a great slaughter” (I Samuel 4:17) and elsewhere it states, “And the men of Israel fled before the Philistines and fell down slain” (ibid 31:1).</b> The verse states that “captains of hosts” shall be placed “at the head of the people”.  Our mishnah interprets “at the head of the people” to mean not just in front of them, leading them into battle, but behind them making sure they do not flee in the face of the enemy.  If a soldier tries to flee, the guards may strike him with iron axes in his legs.  This would assumedly deter people from fleeing.  The mishnah uses two texts to prove that fleeing from the enemy is the beginning of outright defeat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that the rules spelled out in our chapter do not apply to all types of war.  In certain types of war, all of Israel must go out to battle, even a bride and groom from their wedding.  There are two different opinions as to what types of war mandate the participation of all.",
+                    "<b>To what this apply?  To a voluntary war, but in a war commanded [by the Torah] all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy.</b>  According to the first opinion, the preceding rules apply to a “voluntary war”, which is a war to expand the borders of Israel.  In such a war some people receive exemptions.  However, in a defensive war, which this opinion calls “a war commanded” by the Torah, all must go out and fight.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: to what does this apply? To a war commanded [commanded by the Torah], but in an obligatory war all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy.</b>  Rabbi Judah has a different opinion.  A defensive war, even though it is a mitzvah (commanded), does not mandate the participation of all.  However, an obligatory war, such as the conquest of the land by Joshua or the perpetual war against Amalek, requires the participation of all.  These wars are obligatory because there are verses in the Bible that directly mandate them. I have interpreted the mishnah according to Albeck’s commentary.  There are other interpretations in the Talmud and in the commentaries concerning the differences between the two opinions. Note, that at times “mitzvah” is opposed to obligation.  For instance, there is a mitzvah that if one divorces his wife, he must do so with a get.  However, there is certainly no obligation to divorce."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of the last chapter of Sotah discusses the ceremony in which the neck of a heifer is broken in order to atone for a murder whose murderer has not been identified.  This ceremony is described in Deuteronomy 21:1-9.",
+                    "<b>[The declaration over] the heifer whose neck is to be broken must be in the holy tongue; as it is said, “If a corpse is found slain on the land … then your elders and judges shall go out” (Deuteronomy 21:1-2)--three used to go out from the high court in Jerusalem.</b>  The reason that this biblical passage is discussed here is that the declaration over the heifer must be made in Hebrew (the content of the declaration will be discussed below).  However, the mishnah does not say why this is so.  According to the Talmud, this is based on a midrash on the words, “And they shall answer and they shall say” (vs. 7).  As we have seen in earlier mishnayoth, “they shall say” is interpreted to mean that they must say in Hebrew. After stating that the declaration must be made in Hebrew, the mishnah continues to discuss how the entire ceremony is performed, and when it is performed.  According to the first opinion, three judges would go out from the high court in Jerusalem to determine which town was the closest to the dead body.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: five, as it is said, “Your elders” two, “and your judges” two, and there cannot be a court of an even number, they add one more.</b>  Rabbi Judah midrashically determines that five judges, and not the typical three are necessary.  His opinion is also found in Mishnah Sanhedrin 1:3."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah teaches that corpses found in certain places do not require a heifer’s neck to be broken.  The second section teaches that proximity of the corpse to certain cities also does not require the heifer’s neck to be broken.\nWe should note that the fact that the rabbis were quite willing to limit the applicability of the neck-breaking ceremony demonstrates that they were far less concerned with blood atonement than Israelites were in ancient times.   The need for blood atonement was prominent in biblical theology and law, and played less of a role in rabbinic thinking.",
+                    "<b>If [the corpse] was found buried underneath a heap of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, they would not break [the heifer’s neck], as it says: “In the earth”   and not buried underneath a heap of stones, nor hanging on a tree; “In a field”  and not floating on the surface of the water.</b>  Deuteronomy 21:1 reads, “If a corpse is found slain on the land.”   The rabbis read “on the land” to exclude corpses that are not found “on the land” but rather underneath a heap of stones or hanging in a tree.  The continuation of the verse states “lying in the field”.  From this phrase the mishnah excludes a corpse found floating on the surface of the water.",
+                    "<b>If it was found near the border, or a city whose majority of inhabitants were Gentiles, or a city in which there is no court, they would not break [the heifer's neck]. They only measure the distance from a city in which there is a court. If [the corpse] was found exactly between two cities, both of them bring two heifers [between them], the words of Rabbi Eliezer;</b>  If the corpse was found near the border of the land of Israel, i.e. near enemy territory, or near a Gentile city (also considered to be enemies), a heifer was not brought.  The Talmud explains that these places are considered dangerous and therefore, by going near there, the victim was not acting in a safe manner.  Hence, if he is slain, assumedly by enemies, there is no communal guilt incurred by the Jewish city closest to the corpse. However, if the corpse was found near a city in which there is no court, they would still bring a heifer, and they would measure to the nearest city which does have a court.  Since the Torah requires members of the court of the nearest city to go out and participate in the neck-breaking ceremony, the city which brings the heifer obviously must have a court. Rabbi Eliezer states that if the corpse is found exactly between two cities, both cities would bring a heifer and breaks its neck.  In the Talmud a different opinion is brought, and that is that the two cities equidistant from the corpse share in bringing one heifer.  Perhaps these two different opinions have different concepts of the neck-breaking ceremony.  Rabbi Eliezer would claim that it is essential that each city which is closest must bring a heifer in order to cleanse its guilt.  The responsibility is intended for the people of the city to bring a heifer, and since we don’t know which city is closest, both must bring.  The other opinion would hold that the critical thing is that a heifer’s neck is broken in order to atone for the blood of the victim.  The act must be fulfilled and the participation of the closest town matters less.",
+                    "<b>Jerusalem does not bring a heifer whose neck is to be broken.</b>  The abovementioned verse states, “If a corpse is found slain on the land which God is giving you to inherit”.  Jerusalem was not given as an inheritance to any specific tribe. Rather, it belongs to all of Israel.  Therefore, it is excluded from the laws of this verse.  If a corpse is found closest to Jerusalem, a heifer’s neck is not broken."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a case where the head and body of the corpse were found in separate places.  There are two potential issues involved:  first of all, from where do they measure in order to determine which city must bring the heifer?  Secondly, where do they bury the body?  According to halakhah, an unidentified corpse is buried in the very place that it is found.  This is called a “met mitzvah”, a “commanded corpse”.  This corpse which is perhaps unidentified, is buried in its place.",
+                    "<b>If the head was found in one place and the body in another place, they bring the head to the body, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: [they bring] the body to the head.</b> The debate in this mishnah is simple to understand but perhaps difficult to fully comprehend.  Rabbi Eliezer implies that the body is the important part, and therefore the head is brought to it, whereas Rabbi Akiva implies that the head is the important part, and therefore the body is brought to it. What seems certain to me is that there is a level to this debate deeper than the mere technical details.  In other words in this halakhah Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva are expressing deeper values.  What is uncertain is what those values are.  One suggestion which occurred to me is that Rabbi Eliezer is operating according to a principle of “quantity”.  Since the body is larger than the head, the head is brought to the body.  In contrast, Rabbi Akiva operates according to a principle of essentiality/quality.  The head is what governs the body.  The head governs the remainder.  Furthermore, it is what generally gives human beings their identity; people are recognized by their faces.  Therefore, the body is brought to their head."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn from what part of the body they would measure in order to determine the closest city.",
+                    "<b>From what part [of the body] do they measure? Rabbi Eliezer says: from the navel. Rabbi Akiva says: from the nose. Rabbi Eliezer ben Jacob says: from the place where he was made a slain person, from the neck.</b> Rabbi Eliezer’s and Rabbi Akiva’s opinion directly parallel their opinions in yesterday’s mishnah.  Rabbi Eliezer said that the head is brought to the body, and here he says that the distance is measured from the center of the body, from the navel.  Rabbi Akiva said that the body is brought to the head, and here he says that it is measured from the center of the head, from the nose. Rabbi Eliezer ben Jacob determines the point from where we measure using another principle.  A person’s life blood was considered to be in his neck.  This can be observed by the fact that slicing a person’s neck causes them to die much quicker than slicing a leg or arm.  Since the life-giving blood is found in the neck, the distance to the city is measured from that point."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to describe the neck-breaking ceremony.  It clarifies some points in Deuteronomy 21:3-4.",
+                    "<b>The elders of Jerusalem departed and went away.</b>  Verse 2 refers to “your elders” and was interpreted in mishnah one as referring to the elders of Jerusalem, who are the elders of all of Israel.  They are the ones that measure where the nearest city is.  After having done so they leave.",
+                    "<b>The elders of that city bring “a heifer which has never been worked” (Deuteronomy 21:3). And a blemish does not disqualify it.</b>  Verse three states “The elders of that city”, which means that the elders of the nearest city are those who bring the heifer.  The heifer must be one that has never been worked.  However, the Torah does not require that it be free of blemishes, a requirement typical of sacrificial animals.",
+                    "<b>They bring it down to a hard ( wadi  “etan” is understood in its literal sense of “hard”. Even if it is not “hard”, it is valid [for the ceremony].</b>  Verse four says that the heifer is taken down to a “nahal etan”.  The word “nahal” means wadi, or a riverbed.  “Etan” is understood by our mishnah to mean “hard” or perhaps “strong”, the typical meaning of “etan”.  Some interpret this to mean that it must have a strong flow of water.  Others interpret it as hard in the sense of “rocky”.  JPS translates “everflowing”.  In any case, the requirement for the wadi to be “etan” is only a priori.  Ex post facto, if the ritual was carried out in a non-etan wadi, it is valid.",
+                    "<b>They break its neck with a hatchet from behind.</b>  Once they are down at the wadi, the elders break the heifer’s neck with a type of hatchet, a large knife used for cutting meat and bones.",
+                    "<b>The site may never be sown or tilled, but it is permitted to comb flax and chisel rocks.</b>  Verse 4 states, “to an ever-flowing wadi, which is not tilled or sown.”  The mishnah limits this prohibition to tilling or sewing.  However, activities with things that are not attached to the ground such as flax or rocks that are detached from the ground are permitted.  Only work involving the ground itself is forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches the meaning of the declarations made after the neck of the heifer has been broken (vs. 7-8).",
+                    "<b>The elders of that city then wash their hands with water in the place where the heifer's neck was broken and they say, “Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it” (Deuteronomy 21:7). But did we really think that the elders of a court of justice are shedders of blood! Rather, [the intention of their statement is that the man found dead] did not come to us [for help] and we dismissed him without supplying him with food and we did not see him and let him go without escort.</b>  The first declaration is made by the elders of the city closest to the unidentified corpse.  The mishnah does not interpret their statement to mean simply that they did not shed the blood of the person murdered, for no one would suspect the elders of committing murder.  Rather, the mishnah interprets them as exclaiming that that victim did not come to city and they turned him away in his hour of need.  Clearly we can see here that according to the mishnah, if a person comes in need of charity to a city, and the people of the city do not help him, and he ends up being killed, it is as if they had killed him themselves.",
+                    "<b>Then the priests exclaim, “Absolve, O Lord, Your people Israel, whom You redeemed, and do not let guilt for the blood of the innocent remain among your people Israel” (vs. 8). They did not need to say, “And they will be absolved of bloodguilt” (, rather the Holy Spirit announces to them, “When you act in this way, the blood is forgiven you.”</b>  Verse 5 assigns a role to the priests, “The priests, sons of Levi, shall come forward; for the Lord your God has chosen them to minister to Him and to pronounce blessing in the name of the Lord…”  It sounds as if the priests should make a statement or play some role, but the Torah does not say what they say or do.  To fill this gap, the mishnah assigns to them the saying in vs. 8, which deals with absolution from sin, a role which priests often play. Verse 5 ends, “And they will be absolved of bloodguilt”.  The mishnah teaches that this is not something stated by the priests, rather by a Holy Spirit paraphrasing the verse, promising those who perform the ritual that it is an effective means towards atonement."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a dead body was found and at first, no one knew who the murderer was.  Therefore, they began the ritual.  However, before the ritual was completed the identity of the murderer was discovered.\nWe should note that the exegetical/midrashic portion of this part of the mishnah is completed, and now the mishnah is filling in some details.",
+                    "<b>If the murderer was discovered before the heifer’s neck was broken, it goes free and grazes with the herd;</b>  If the heifer’s neck has not yet been broken and the murderer is found, then the heifer may return to being treated as a normal, non-sacral animal. Its merely having been brought down to the wadi does not subsequently forbid a person from deriving benefit from it.",
+                    "<b>But if after the heifer’s neck was broken, it is buried in that place because it came there from the outset in connection with a matter of doubt, and atoned for the doubt which is now gone.</b>  However, if the heifer’s neck has already been broken before the murderer is discovered, it is forbidden for anyone to derive any benefit from it (obviously it can no longer go graze with the herd!).  The heifer has essentially fulfilled its purpose; it atoned for the doubt with regard to the murderer’s identity, even though his identity is now known.  It is now similar to all heifers whose necks have been broken; no one may derive any benefit from any of them.",
+                    "<b>If the heifer’s neck was broken and afterwards the murderer is discovered, behold he is executed.</b>  We might have thought that the fact that the heifer’s neck atoned for the spilled blood of the victim means that if the real murderer is found, he is not executed.  Therefore, the mishnah declares that he is nevertheless executed.  Blood atonement is only one factor in the treatment of murder; the other is obviously justice.  If the murderer is identified the value of justice demands that he be tried and executed, even if the blood which he spilled has already been atoned for."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the final mishnah which deals with the neck-breaking regulations.  It discusses a case where there is some but not full testimony about the identity of the murderer.",
+                    "This mishnah is nearly identical to that which we saw regarding adultery and the drinking of the sotah waters above (mishnah 6:4).",
+                    "<b>If one witness says “I saw the murderer” and one witness says “You did not see him”; or if a woman says “I saw him” and another woman says “You did not see him”, they break its neck.</b>  The testimony of the first witness is contradicted by that of the second witness; each witness’s testimony nullifies that of the other.  Since there is no testimony regarding the identity of the murderer, the heifer’s neck must be broken.  The same is true if both witnesses are women.",
+                    "<b>If one witness says “I saw him” and two say “You did not see him”, they break its neck.</b>  In this case, after one witness testifies to the identity of the murderer, two witnesses that the first witness did not see the murder.  The testimony of the two outweighs that of the single witness, and the heifer’s neck must be broken.",
+                    "<b>If two say “We saw him” and one says to them “You did not see him”, they do not break its neck.</b>  Since two witnesses say they saw the murder, a single witness who says they did not see the murder cannot nullify their testimony.  Hence, the identity has been established, and the heifer’s neck is not broken."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFrom here until the end of the tractate, the mishnah teaches various things that the rabbis discontinued or for some reason ceased.  The first thing mentioned is the ceremony we have been discussing in this chapter, the ceremony of breaking the heifer’s neck.  The second thing discontinued was the sotah ritual, the main topic of this tractate. The third thing was not so much discontinued but ceased.  The mishnah teaches that at a certain point there were no more men who were both learned and fully righteous.",
+                    "<b>When murderers multiplied, the [ceremony of] breaking a heifer’s neck ceased. That was from the time of Eliezer ben Dinai, and he was also called Tehinah ben Perisha and he was afterwards renamed “son of the murderer”.</b>  When murderers multiplied, murderers such as Eliezer ben Dinai (who had several other names), the rabbis discontinued the neck-breaking ritual.  This is because there was no longer any doubt about who the murderer was. Since everyone knew who the murderers were but couldn’t do anything about it, the ritual was no longer applicable.",
+                    "<b>When adulterers multiplied, the ceremony of the bitter waters ceased and it was Rabban Yohanan ben Zakkai who discontinued it, as it is said, “I will not punish their daughters for fornicating, nor their daughters-in-law for committing adultery, for they themselves [turn aside with whores and sacrifice with prostitutes]” (Hosea 4:14).</b>  The word “adulterers” here refers to men (in Hebrew each word has a gender).  In a time when many men were committing adultery, the water-drinking ceremony was discontinued.  This is based on a midrash found elsewhere on Numbers 5:31, “The man shall be clear of guilt; but that woman shall suffer for her guilt.”  The midrash on this verse says that the waters are effective in testing the woman, only if the husband is free of guilt.  If he is also engaged in illicit sex with other women, he cannot use the sotah ritual to test his own wife.  Rabban Yohanan ben Zakkai, who lived through the destruction of the Temple, discontinued the practice.  The mishnah also brings a verse from Hosea according to which God will not punish the daughters and daughters-in-law at a time when their fathers are also committing grave sins. In both of these sections we can see that these two mysterious rituals which deal with the most serious of crimes, murder and adultery, are only effective in cleansing Israel of guilt at a time when Israel is in general acting in a righteous and lawful manner. The ceremonies deal with the few deviants in society who do not observe society’s most basic laws.  They cannot deal with an entire community gone awry.",
+                    "<b>When Yose ben Yoezer of Zeredah and Yose ben Yohanan of Jerusalem died, the grape-clusters ceased, as it is said, “There is not a cluster [of grapes] to eat; not a ripe fig I could desire [The pious are vanished from the land, none upright are left among men” (Micah 7:1-2).</b>  The two sages mentioned here are the first “pair” mentioned in Avoth 1:4.  When they died, there were no longer any people who were like “grape clusters”.  This refers metaphorically to people who were both wise and performed good deeds.  The idea of comparing the righteous to clusters of grapes is derived from the verse in Micah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are four practices mentioned as being discontinued in this mishnah.",
+                    "<b>Yohanan the high priest brought to an end the confession made at the presentation of the tithe.</b>  As we learned above in mishnah 7:1, twice in seven years a person must take his accumulated tithes out of his house and make a confession at the Temple that he had no more tithes.  Yohanan the high priest ended this practice. There are two explanations given for why he ended the practice. The first is that he saw that people were no longer separating tithes, and they were only separating terumah. The second is that the tithes were no longer given to the Levites but rather to the priests.  This is because when Ezra came to Israel from Babylonia, the priests did not come with him. Therefore he penalized them by giving the tithes to the priests.",
+                    "<b>He also discontinued the wakers and the knockers</b>  Before Yohanan the high priest, there was a custom that when the Levites would rise in the Temple in the morning, they would recite the verse, “Rouse Yourself; why do you sleep, O Lord?” (Psalms 44:24).  These Levites were called the “wakers”.  The practice was abolished because it gives the impression that God is sleeping, and Psalms 121:4 says, “See, the guardian of Israel neither slumbers nor sleeps.” The “knockers” refers to a practice of striking a sacrificial heifer between its horns in order to prepare it for sacrifice.  This would make it easier to slaughter.  When they began to fear that this would render the animal unfit to eat and therefore they stopped the practice.",
+                    "<b>Up to his days the hammer used to strike in Jerusalem,</b>  Up until the days of Yohanan the high priest, on the intermediate days of the festival (hol hamoed), one could hear the sound of hammers striking in Jerusalem.  Although the people were doing the types of work which are permitted on these days (we shall learn these laws when we learn tractate Moed Katan), Yohanan the high priest said that this was inappropriate for the sound made it seem as if there was no festival. Therefore, he put an end to the practice.",
+                    "<b>And in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce.</b>  Doubtfully tithed produce (demai) is produce bought from an uneducated person, a person who may not properly separate tithes.  In the time of Yohanan the high priest, a person did not need to ask if what he was purchasing was properly tithed, for Yohanan decreed that anybody who buys produce from an uneducated person should separate only the terumah taken from the tithe and second tithe. He would also separate the first and second tithe but these he could eat them himself.  Since these tithes may have already been taken out before he bought the produce, the Levite cannot prove that the first tithe belongs to him, nor can the poor person prove that the poor tithe belongs to him. Therefore, he can retain these tithes for himself.   Before Yohanan’s time, people had to ask those selling produce if it was tithed, and they would have to decide whether the person was trustworthy.  If the seller was not trustworthy, people wouldn’t buy from him, because they would have to separate all of the tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches about what happened when the Sanhedrin, the high court in Jerusalem, ceased to function",
+                    "<b>When the Sanhedrin ceased [to function], song ceased from the places of feasting, as it is said, “They drink their wine without song” (Isaiah 24:9).</b> Towards the end of the Second Temple period, the Sanhedrin ceased to function. According to Albeck, it ceased adjudicating capital crimes.  From that time on, there were no more songs sung at places of feasting.  Later Talmudic commentators and halakhic authorities say that this refers only to songs of love between people.  Songs of love towards God did not cease, and hence it was always customary to sing songs in praise of God."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah teaches what ceased when the earlier prophets died out.  The remainder of the section teaches what ceased when the Second Temple was destroyed.",
+                    "<b>When the former prophets died, the Urim and Thummim ceased.</b>  The Urim and Thummim were two oracular stones that the high priest would carry in his breastplate.  When the Israelites had questions they would ask the Urim and Thummim (see Exodus 28:30).  The Urim and Thummim were in use only during the First Temple period.  When the prophets of the First Temple died out, the Urim and Thummim ceased.",
+                    "<b>When Temple was destroyed, the shamir and nopheth zufim ceased.</b>  According to the Talmud, the “shamir” was a worm that was so strong that it could cut through stone.  King Solomon used it to cut the stones to build the Temple and it was also used to the stones for the breastplate. The “nophet zufim” was a special type of sweet honey. According to the mishnah, after the Temple was destroyed, these wondrous creations ceased to exist.",
+                    "<b>And people of faith ceased, as it says, “Help, O Lord, for the faithful are no more” (Psalms 12:2).</b>  Not only did the abovementioned wondrous creations cease to exist, but so did people of faith.  This is hinted at in Psalms 12:2.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel in the name of Rabbi Joshua:  from the day the Temple was destroyed, there is no day without a curse, the dew has not descended for a blessing, and the flavor has departed from produce. Rabbi Yose says: the fatness was also removed from produce.</b>  In these two statements we can see how bitter a loss the destruction of the Temple was for those who lived in that time period.  Indeed, this statement reminds me of something someone would say after the loss, God forbid, of a spouse or child.  Things just never again taste as good and every day is somewhat of a curse."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah, Rabbi Yose and Rabban Shimon ben Gamaliel blamed the deterioration experienced in their generation to the destruction of the Temple.  In today’s mishnah other rabbis attribute this deterioration to a lack of the observance of certain commandments or to acts of immorality.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Elazar says: [the cessation of observation of the] purity laws has removed taste and fragrance, [the cessation of observation of] the tithes has removed the fatness of grain.</b>  Rabbi Shimon ben Elazar attributes the loss of the taste of produce not directly to the destruction of the Temple, but to the cessation of the observation of the purity laws and the laws of tithing.  I believe that the difference between Rabbi Shimon ben Elazar and the opinions in the previous mishnah is significant.  In the previous mishnah, it was the loss of the Temple that caused food to lose its taste. The Temple was the meeting place of Israel and God and without it people can no longer have contact with the divine.  In contrast, Rabbi Shimon ben Elazar understands the observance of commandments as the mechanism that brings taste to one’s life.  Although certain commandments can no longer be fulfilled once the Temple has been destroyed, perhaps the “taste of life” could be restored by the observation of those commandments which we can still keep.",
+                    "<b>But the Sages say: licentiousness and sorcery destroyed everything.</b>  In the Sages’ words we see yet another attempt to explain why food no longer has taste.  I believe that “licentiousness and sorcery” are ways of saying that human beings corrupted the natural order and committed acts of immorality.  It is not just the lack of observance of commandments, or the destruction of the Temple which brought a curse to life by ruining its “taste” but rather acts of immorality. Perhaps, again, we can imagine that by restoring morality, at least some of the “taste” could be restored as well."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses three wars that the Jews fought with the Romans during the Second Temple and mishnaic periods.  The first was with Vespasian, three years before the destruction of the Temple.  The second was with Quietus about forty years after the destruction.  The war with Quietus was fought mostly by the Jews in Egypt.  [Other versions of the mishnah say that the second war was with Titus, who ended up destroying the Temple.] The third was the Bar-Kochba revolt, fought from 132-135, with Hadrian.  After the Jews lost this war, they no longer had any political autonomy or power and Jerusalem was razed to the ground.\nDuring each of these wars, all of which the Jews ended up losing, the rabbis decreed that certain celebratory actions were no longer appropriate.  Most of the decrees were against elements of the wedding celebration.",
+                    "<b>During the war with Vespasian they [the rabbis] decreed against [the use of] crowns worn by bridegrooms and against [the use of] the bell.</b>  Before the war with Vespasian, the Jews used a crown to adorn bridegrooms during the wedding ceremony (see Isaiah 61:10).  They also used a special bell to play music at the wedding feast.  They decreed against both of these during what is known by historians as “The Great Revolt”.",
+                    "<b>During the war with Quietus they decreed against [the use of] crowns worn by brides and that nobody should teach their child Greek.</b>  During the second revolt, they decreed against the crowns worn by the brides.  On these crowns was embedded the image of Jerusalem.  From them we have the phrase “Jerusalem of Gold”, immortalized in Naomi Shemer’s song “Yerushalayim Shel Zahav”.  They also decreed that people should not teach their children Greek, the lingua franca of the eastern parts of the Roman Empire.  So great was their hatred for the Romans, that they refused even to learn their language.",
+                    "<b>During the final war they decreed that a bride should not go out in a palanquin inside the city, but our rabbis decreed that a bride may go out in a palanquin inside the city.</b>  In the last war, they decreed that a bride should no longer use a palanquin, a covered seat carried on poles which is held parallel to the ground on the shoulders of two or four people (according to the Encarta Dictionary).  This seat is mentioned in Song of Songs 3:9.  However, in a later period “our rabbis”, identified by Maimonides as Rabbi Judah Hanasi, decreed that the bride may again use the palanquin.  The Talmud explains that since the palanquin preserved the bride’s modesty, it was allowed."
+                ],
+                [
+                    "<b>When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased.<br>When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased.<br>When Ben Zoma died, the expounders ceased.<br>When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world.<br>When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied.<br>When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy.<br>When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased.<br>When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased.<br>When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men ( ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men.<br>When Rabban Yohanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased.<br>When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished.<br>When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased.<br>When Rabbi died, humility and fear of sin ceased.<br>Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful.  And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks.   Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven.<br>Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased.  And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven.  In the footsteps of the messiah insolence ( will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven.<br>Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”</b><br>The previous several mishnayoth discussed various historical events and what ceased at those times.  The first section of the mishnah teaches what ceased when the great teachers of Torah of the mishnaic period died.<br>The second and third sections contain laments at the great deterioration that Israel experienced when the Temple was destroyed.  The last part of the third section and the final section contain messages of hope for better times.<br>Some of these sections are self-explanatory.  Therefore, I will only comment when there is something to add.<br>Sections 1-3:  In the first three sections, when rabbis die who exemplify certain characteristics of Torah learners, the world is bereft of men like them. Rabbi Meir was known for his fables, Ben Azzai for his extreme dedication to study and Ben Zoma was a great expounder of biblical verses (you may remember him from the haggadah).<br>Section four:  Rabbi Joshua died right around the time of the beginning of the Bar-Kochba revolt, a bitter loss for the Jews.  This may be the meaning of “goodness ceased from the world.”<br>Section six:  Rabbi Elazar ben Azaryah was very wealthy and helped support many other Torah scholars.<br>Section seven:  Rabbi Akiva expounded upon every letter in the Torah and even every mark made on top of each letter.  This is the “glory of the Torah”, that everything in it has a meaning.<br>Section nine:  The “pious men” may refer to individually pious men, but it also may refer to a radical group of Pharisees known as “hasidim.”<br>Section eleven:  Rabban Gamaliel the Elder lived while the Temple still stood.  Separateness may refer to asceticism.<br>Section fourteen:  Rabbi Pinchas ben Yair laments the deterioration that occurred after the destruction of the Temple.  The good people were disregarded and led to shame while the violent and those who talked more than they did thrived.  At the end of his statement he notes that we have no choice but to continue relying on God.  This is this mishnah’s note of hope. Despite the deep traumas experienced by the Jews in this period, traumas that dislocated them from their center of worship in Jerusalem and caused a great loss of life, the rabbis continued to believe in God and to study the Torah. Without them, we would not be here today.<br>Section fifteen:  This section is really the last section of the mishnah, causing the tractate to end on a negative note.  In order to prevent this, later copyists added a more upbeat ending to the Mishnah.  Rabbi Eliezer the Great again speaks of the deterioration after the destruction.  However, there may be some optimism in his words themselves.  The phrase “in the footsteps of the messiah” refers to his belief that the great suffering currently being experienced is a sign of the eminent messianic period.  These are the “birthpangs of the Messiah”.  Rabbi Eliezer closes both sections of his remarks by noting that we have nothing to do but rely on God’s grace.<br>Section sixteen: This section is a later addition to the Mishnah, one meant to add hope after such a bitter chapter. The saying provides a prescription for bringing about the return of Elijah, the harbinger of the Messiah.  It all begins with simple “heedfulness”, which could be understood as passion for observance of the commandments.<br>Congratulations!  We have finished Sotah.<br>It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives.<br>Sotah was, at least in my opinion, an extremely interesting tractate.  The tractate was full of midrash, explaining the sotah ritual and several other important biblical passages.  It ended with some fascinating historical material. I hope you enjoyed it as much as I did.<br>May you have the strength and time to keep on learning more Mishnah!  Tomorrow we begin Gittin."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה סוטה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Sotah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Sotah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Sotah/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Sotah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dcdbafbffcb38b96937fd2b74a51f8de6d6dc423
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Nashim/English Explanation of Mishnah Sotah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,462 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Sotah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Sotah",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The laws of the Sotah, the suspected adulteress, are dealt with in Numbers 5:11-31.  As they are related in these verses, the procedure is that a man suspects that his wife has been unfaithful to him.  The Torah describes him as having a “fit of jealousy”.  To find out if his wife has truly been with another man, he brings her to a priest in the Temple, who makes her undergo a “test”, sometimes called an ordeal.  The test involves her drinking water which has had mixed into it some earth from the Temple floor and the ink from curses that were written onto a scroll and then rubbed off.  The test also involves her taking an oath that she has not committed adultery.  She is told that if she lies she will become a cursed woman.  There is also an offering of grain that accompanies the test.  The test will resolve if she was faithful or not.  If she was faithful, she shall become pregnant. But if she was unfaithful, she will be disfigured.  ",
+            "There are many scholarly commentaries on this passage.  A good suggestion would be Jacob Milgrom’s commentary on Numbers, published by JPS.  A somewhat abbreviated version can be found in Etz Chaim, the Torah commentary used in most Conservative synagogues. The commentaries delve much more deeply into the ritual itself, explaining the symbolism of its elements. They also compare it to other ordeals known in the ancient world, most famously that a suspected adulterous was thrown into a river.  If she truly committed adultery, she would die.  These kinds of ordeals and distrust of women’s sexuality are difficult for modern readers who are sensitive to men’s domination of women.  After all, there is no parallel test for men’s faithfulness.  This is not the place for a feminist reading of or commentary on the Sotah passage, but I would suggest that people interested read one of the available feminist Torah commentaries.   ",
+            "There are two main ways in which the rabbis have reinterpreted these verses, both of which demonstrate two key rabbinic values.  First of all, the simple sense of the Torah is that the husband is only jealous, and based on his jealous rage alone, he can force his wife to go through this trying ordeal.  It does not seem that he needs to bring any proof.  The rabbis, on the other hand, force the husband to go through a procedure before he can bring his wife to be tested through the Sotah waters. He must first warn her not to seclude herself with a certain man, and then she must go and seclude herself with that same man.  There must be witnesses to both of these procedures.  These steps make it more likely that the woman has truly committed adultery, and that she is not just a victim of a jealous rage.  ",
+            "However, the rabbis also make the Sotah ceremony more disgraceful for the woman.  Since, according to the procedure prescribed by the rabbis, it is very likely that the sotah is actually guilty of adultery, the rabbis call for her to be publicly shamed.  Adultery is one of the worst crimes in Judaism and in many religions.  The rabbis see the sotah ceremony as a means of warning women not to be unfaithful to their husbands.",
+            "Finally, the rabbis also give the woman the right to refuse to drink the Sotah waters.   While this refusal will cause her to lose her ketubah, a husband can never force his wife to go through this ordeal.",
+            "By the time of the late Second Temple period, this ordeal was no longer in practice.  ",
+            "Only the first part of tractate Sotah deals with the Sotah ritual.  Through an associative process, the Mishnah talks about a wide array of other rituals.  We shall explain their connection when we get to them.",
+            "Good luck learning Sotah!\n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 5:14 states, “And a fit of jealousy came upon him and he was jealous about his wife.”  The phrase “and he was jealous” is an active verb in Hebrew, and not an adjectival phrase as I have translated it in English.  It is as if the verse states “and he jealoused his wife”.  The rabbis understand this active verb not to be a state of mind of the husband but rather a warning that the husband states to his wife not to associate with a certain man, the man about whom he has suspicions.  Throughout, I will translate this verb “kine” as “warn”.  Our mishnah discusses this process.  Again, we should note that the sotah ritual cannot be enacted unless there is some type of legal procedure that precedes it.  This legal procedure makes it more likely that the husband’s suspicions are true.\nThis mishnah and many others refer to the “bitter waters”.  This is the water that the Sotah must drink as part of her test.  The phrase comes from Number 5:23.",
+                    "<b>One who warns his wife [not to associate with a certain man]: Rabbi Eliezer says: he warns her on the testimony of two witnesses, and makes her drink [the bitter waters] on the testimony of one witness or on his own testimony. Rabbi Joshua says: he warns her on the testimony of two and makes her drink on the testimony of two.</b> In tomorrow’s mishnah we shall see that the “warning” is a two-part procedure.  First the husband must warn her not to associate with a certain man.  If after this warning she is secluded with that very man, the husband can take her to the Temple for her to undergo the Sotah test.  Without both steps, the Sotah ritual cannot be enacted. In our mishnah, Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate regarding the testimony necessary for each step.  Both rabbis agree that he must warn her in front of two witnesses, the usual number for any legal procedure.  They disagree with regard to her seclusion, the final step that will lead the husband to bring her to drink the bitter waters.  According to Rabbi Eliezer, even the husband may testify that she was secluded with the man about whom she was warned, and thereby bring her to the Temple to undergo the Sotah test.  Rabbi Joshua holds that just as “warning” requires two witnesses, so too does her the final step that will cause her to have to drink the bitter waters."
+                ],
+                [
+                    "<b>How does he warn her?<br>If he says to her in front of two [witnesses], “Do not speak with that man”, and she spoke with him, she is still permitted to her husband and permitted to eat terumah.<br>If she entered a private place with him and stayed with him a time sufficient for her to be defiled [by having sexual intercourse with him], she is forbidden to her husband  and forbidden to eat terumah. If [her husband] died, she performs halitzah but cannot contract yibbum.</b><br>Yesterday’s mishnah taught that a husband cannot bring his wife to drink the Sotah waters unless he has first warned her not to seclude herself with a certain man.  Today’s mishnah teaches what constitutes warning and what constitutes her transgression of his warning, such that she is brought to be tested.<br>Section one:  The husband is overly strict in his warning.  He suspects that she may be having an adulterous affair with a certain man, so he warns her in front of two witnesses not to even speak with this man.  The mishnah teaches that even if she speaks with this man, she is not considered a Sotah.  She is still permitted to her husband and, if her husband is a priest, she may still eat terumah.  A man cannot prevent his wife from speaking to other men.<br>Section two:  However, if he warned her, and she entered a secluded place with that man, then she is a Sotah, meaning a woman who must be tested before her innocence can be established.  Since, she is now under the presumption of being an adulteress, she can no longer have intercourse with her husband.  This is according to the rule that adultery forbids a woman from returning to her husband.  If she is a priest’s wife, she can no longer eat terumah, since she may no longer be permitted to remain his wife.  The woman is still his wife, but the normalcy of their marriage has ceased and therefore, to be strict, the halakhah forbids them to continue to act as man and wife.  The fact that she still is his wife is evident from the last halakhah of the mishnah.  If her husband died without children and she had a brother, she can no longer undergo the Sotah ritual.  She is still required to have halitzah with her husband’s brother, because were she to have undergone the ritual she may have been found to be innocent, in which case the marriage would have returned to normal.  However, she cannot have yibbum, because she may have actually been guilty.  A wife prohibited to her husband as a Sotah is also prohibited to her yavam.<br>Note, that this last halakhah is the means by which the mishnah teaches that she is still married to her husband and that the fact that she is prohibited to him and cannot eat terumah are stringencies lest she is actually guilty."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are some women who may be suspected of adultery but who do not have the opportunity or the obligation to drink the Sotah waters which would test her innocence or guilt.  Had they passed the test, these women would have been allowed to return to being permitted to have intercourse with their husbands and, if married to a priest, to eat terumah.  However, since they can’t drink the water, they cannot stay married to their husbands, nor can they eat terumah.",
+                    "<b>The following are prohibited to eat terumah:<br>She who says [to her husband], “I am unclean to you”, and witnesses came [and testified] that she was unclean;</b>  The Sotah ritual is meant to test a case where adultery is questionable.  If the woman admits that she committed adultery, the ritual is no longer necessary and hence forbidden.  Note that in the last mishnah in  Nedarim, the mishnah ruled that a woman who states “I am unclean to you” is not forbidden to her husband.  However, in this mishnah, after her husband had warned her, it is more likely that she really has committed adultery and therefore she is forbidden to her husband. The Talmud notes that it is obvious that if witnesses came that she is not a Sotah.  Witnesses who testify to her having committed adultery certify her as an adulterous, and not a “suspected adulteress”.  Therefore, the Talmud understands that the mishnah refers to a situation where she has already undergone the Sotah ritual and seemingly has not been ill-effected by the bitter waters, and then witnesses came and testified that she was unclean.  The Talmud rules that the witnesses who state her guilt are greater than the waters which state her innocence.  This is another example of the remarkable power given to human beings in rabbinic law.  The divine, magical test of the bitter waters is less accurate than the normal human measure of testimony.",
+                    "<b>She who says, “I refuse to drink [the water]”.</b>  The husband cannot force his wife to undergo the Sotah ritual, a ritual that as we shall see was humiliating and probably frightening for the woman.  Her husband must divorce her and he need not pay her ketubah, but he cannot force her to drink the bitter waters.",
+                    "<b>She whose husband does not want to make her drink [the water]:</b>  In this case, the husband does not want to make her drink the bitter waters, but she wants to.  Perhaps he regrets having suspected his wife, or perhaps he himself will be embarrassed when everyone sees that he has made his wife into a Sotah.  The mishnah rules that although he doesn’t want her to drink the waters, he cannot return to having her as his wife.  Once he has gone through the process of warning her and her having been caught secluded with that person, it is too late to resume the marriage.  He must divorce her, and since he is the one who doesn’t want her to drink, he must pay her the ketubah.",
+                    "<b>And she whose husband had intercourse with her on the journey. How does [the husband] deal with her? He brings her to the court in the place where he resides, and they assign to him two disciples of the sages lest he have intercourse with her on the journey. Rabbi Judah says, her husband is trusted with her.</b>  From the moment that she has been secluded with the man about whom she was warned, she and her husband are prohibited from having sexual relations.  Just as adulterous women may not return to their husbands, so too suspected adulteresses may not.  If he nevertheless has sexual relations with her on his way to the Temple to test her, he has committed a sin.  The Talmud teaches that the Sotah ritual only works for a husband who is free from transgression.  A husband who himself has transgressed the laws of forbidden sexual relations, may not bring his wife to test her. The mishnah is also stating that a husband cannot accuse his wife of being an adulteress and then keep living with her as usual. That would be hypocritical. This is a small measure of egalitarianism in Mishnah Sotah. We shall also see later the idea that just as the waters check her, they check him as well. The mishnah notes a problem.  How can the husband accompany his wife on their way to Jerusalem to the Temple, without transgressing the prohibition?  The fear is that while traveling and being secluded at night, the husband will have relations with her.  The solution is that two disciples of the sages accompany them on their trip. Rabbi Judah holds that a husband is trusted not to have relations with his wife at times when she is prohibited to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah now begins to describe the process of bringing the sotah to the Temple.  First the judges warn her just how serious the ceremony and its consequences are.  The point of this admonition and of all of what they say to her is to convince her to admit to her guilt so that the name of God will not be rubbed out from the scroll onto the water, as mandates the ceremony.",
+                    "<b>They bring her up to the great court which is in Jerusalem, and [the judges] solemnly admonish her in the same way that they admonish witnesses in capital cases. And they say to her, “My daughter, much is done by wine does much, much is done by frivolity, much is done by youth, much is done by bad neighbors. For the sake of His great name which is written in holiness do it so that it may not be rubbed out on the water.” And they say to her matters which neither she nor all the family of her father's house is worthy to hear.</b> In capital cases, the judges warn the witnesses that if they testify falsely, an innocent man will be executed.  Similarly, here they warn the woman, that if she lies drastic results will occur.  For the warning given to witnesses, see Sanhedrin 4:5. The judges also tell her that many things might have caused her to commit adultery and while these do not excuse her sin, they make her sin more understandable.  They are telling her that she should not be shamed of admitting her guilt.  They implore her not to go through with the ceremony, because part of the ceremony involves writing God’s name on a scroll and then rubbing it out. This is a great desecration and should only be done under the most dire of circumstances. Finally, they tell her things which the mishnah doesn’t even want to mention.  Note that according to the mishnah, her family came along with her.  Assumedly they are there to defend her, and hope that she is found innocent. The Talmud relates that they tell her stories where Biblical characters admitted to their sins. For example, Judah admits that he sinned with Tamar (Genesis 39:26)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to describe the Sotah ritual.  I should make at this point a general note about the process.  We are going to encounter now a ceremony that was intended to disgrace the woman.  I believe that the rabbis thought that by disgracing women who actually went through with the ceremony, they would discourage the ceremony from ever taking place.  Furthermore, the public humiliation would serve to deter others from committing the same crimes. Finally, as I pointed out in the introduction to Sotah, it is likely that this woman has indeed committed adultery, for she secluded herself with the same man about whom her husband warned her.  Nevertheless, we should appreciate how harsh the process is for the woman and that especially for the innocent woman who would have been dragged through the process, it would have been a trauma.",
+                    "<b>If she said, “I am defiled to you”, she gives him a receipt for her ketubah and goes out [with a get].</b>  If, after the warnings are stated to her, she admits that she did commit adultery, she does not drink the Sotah waters.  Rather, she loses her ketubah, gives her husband a receipt for the ketubah (even though she didn’t receive it), and is divorced.  Note that she is not tried as an adulterer since, even if there were witnesses, she was not warned about the consequences of her act when she committed adultery.  In general, as we learned in Sanhedrin, it is exceedingly difficult in Jewish law to convict a person of a capital crime.",
+                    "<b>But if she says, “I am pure”, they bring her up to the east gate, Nicanor’s gate, where they give women suspected of adultery the water to drink, purify women after childbirth and purify lepers.</b>  If she continues to insist that she is innocent, she is brought to the east gate of the Temple.  The mishnah notes that two other ceremonies were also performed at this gate.  There women who had given birth waited while the priests offered their sacrifices which are mandatory for a woman to purify herself after birth (Leviticus 12:6-7) and there lepers waited while priests offered their purificatory sacrifices (Leviticus 14:11).  Neither lepers nor women who had given birth could go further into the Temple courtyards since they were impure until their sacrifices were offered.",
+                    "<b>A priest seizes her clothing if they are torn, then they are torn, and if they become unstitched, then they are unstitched, until he uncovers her bosom, and he undoes [the braids of] her hair. Rabbi Judah says: if her bosom was beautiful he does not uncover it, and if her hair was beautiful he does not undo it.</b>  The mishnah prescribes that the priest publicly shame her.  Part of the function of this process was to deter others from committing the same sin.  By publicly at least partially stripping her and undoing her hair, the nature of her crime would be literally and figuratively laid bare to all. Rabbi Judah seems to note that this process may have had an opposite effect.  While it is intended to deter others it may have served as a source of titillation. Therefore, if the effect of baring her bosom, or undoing her hair would serve to arouse others for she is a beautiful woman, it is not to be done."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to describe the public humiliation which the Sotah must undergo.",
+                    "<b>If she was clothed in white, he clothes her in black. If she wore gold jewelry or necklaces, ear-rings and finger-rings, they remove them from her in order to make her repulsive.</b>  The Sotah is not allowed to continue to wear clothes or jewelry that make her more beautiful.",
+                    "<b>After that [the priest] takes a rope made of twigs and binds it over her breasts.</b>  After the clothes were torn (see previous mishnah), the priest uses a coarse rope to tie them above her breasts.  She is not meant to stand there naked, but rather just disheveled.",
+                    "<b>Whoever wishes to look upon her comes to look with the exception of her male and female slaves, since she has no shame in front of them.</b>  The mishnah allows, indeed encourages, the Sotah to be made into a public spectacle.  Anyone who wishes to look at her can do so. The only exceptions are her male and female slaves, for they are accustomed to seeing her at her most intimate moments.  Seeing them might encourage her not to admit to her crime, and one of the goals of the ceremony is for her to crime.",
+                    "<b>All of the women are permitted to look upon her, as it is said, “That all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).</b>  The Talmud understands that not only are other women permitted to look at her, but they are actually obligated to look at her.  This is learned from Ezekiel who says that other women shall see the adulteress punished and will not repeat her crimes.  Note that the chapter in Ezekiel uses the metaphor of adultery to describe Israel’s “whoring” itself after foreign Gods. The vivid descriptions of her crimes and the description of her punishment are reflections of the punishment of adulteresses."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and those that follow are about the concept “measure for measure”.  The Sotah’s humiliation and punishment fits her crime of adultery.",
+                    "<b>In the measure with which a person metes out to others, they mete out to him. She adorned herself for a sin; the Omnipresent made her repulsive. She exposed herself for a sin; the Omnipresent exposed her. She began the transgression with the thigh and afterwards with the womb; therefore she is punished first in the thigh and afterwards in the womb, nor does all the body escape.</b> According to the theology of this mishnah, God acts upon a person in relation to that person’s actions.  So too, the Torah’s punishments for the Sotah are commensurate with her crimes.  The mishnah now illustrates this.  She is made repulsive, her clothes are ripped and her hair is torn, in response to her adorning herself in preparation for adultery.  She is exposed for all to see, because she exposed herself to her lover.  Finally, the Torah states that if the waters find her to be guilty, her thigh and then womb (belly) will be disfigured. These are two of the areas of her body that were involved in the affair.  She exposed to him her thigh, which is often understood to be the genitalia, and then she allowed him to enter her womb. The mishnah notes that this is only the beginning of her curse.  She should not think that only her thigh and belly will be disfigured. Rather they are just the start."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss cases where a person is punished in correspondence to his crime.  This is more than someone receiving his “just desserts”.  Rather it is the idea that the part of the body that sinned is directly punished, or that the precise details of the sin are replayed on the body of the one who committed the crime.\nThe two examples in our mishnah are Samson and Absalom, David’s rebellious son.",
+                    "<b>Samson went after [the desire of] his eyes; therefore the Philistines put out his eyes, as it is said, “And the Philistines laid hold of him, and put out his eyes” (Judges 16:2.</b>  In Judges 14:3 Samson tells his father concerning the Philistine woman in Timnah, “Get that one for me, for she is fitting in my eyes.”  From here we can see that he sinned by following the lusts of his eyes.  Therefore, his eyes were put out by the Philistines.  Interestingly, this is literally a case of “an eye for an eye.”  While the rabbis believed that the actual “eye for an eye” law was not meant to be taken literally, the aggadic idea that one who sins with his eyes will be punished there as well, is an accepted idea.",
+                    "<b>Absalom was proud of his hair, therefore he was hanged by his hair.</b>  II Samuel 14:25-26 deals with Absalom’s pride in his hair at some length.  Here it is even stated how much his hair was worth when he cut it once a year.  His pride in his hair led to his being punished, or ensnared, by his hair.  As he was riding on his mule his hair was entangled in a terebinth and he was wrenched off the mule and unable to get free.  [I guess there are some advantages to being bald!]  This is how he was caught and executed.",
+                    "<b>And because he had relations with the ten of his father’s concubines, therefore [they thrust] ten spears in him, as it is said, “And ten of Joab’s young arms-bearers closed in [and struck Absalom until he died]” (II Samuel 18:15).</b>  The mishnah continues to discuss Absalom.  As part of his usurping of his father’s power, he had relations with ten of David’s concubines (II Samuel 16:22).  Therefore, he was punished by ten of Joab’s arms-bearers.",
+                    "<b>And because he stole three hearts, the heart of his father, the heart of the court, and the heart of Israel, as it is said, “So Absalom stole the hearts of the people of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three darts were driven into him, as it is said, “And he took three darts in his hand, and drove them through the heart of Absalom” (II Samuel 18:1.</b>  Absalom managed to get his father, the court and indeed all of Israel to love him, or at least to follow him. This is called “stealing hearts”, for Absalom did not truly deserve the adoration which he received.  Therefore, as a parallel to his stealing other people’s hearts, he was punished by Joab thrusting three darts into his heart and killing him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe previous two mishnayoth taught that people are punished in a manner that fits their crime.  Our mishnah gives a message of hope by teaching that people are also rewarded in a manner that fits their good deeds.  This idea reminds me of what we were constantly told as children: if you want a friend you have to be a friend.  The examples of good deeds in this mishnah are those of kindness, waiting for people in their time need and especially taking care of the dead, which is considered the highest act of kindness in Judaism.\nWe should also note that whereas a person received punishments commensurate to his sin, the rewards are greater than the good deed performed.",
+                    "<b>The same is true for good.<br>Miriam waited one hour for Moses, as it is said, “And his sister stood afar off”, (Exodus 2:4), therefore Israel was delayed for her seven days in the wilderness, as it is said, “And the people did not journey until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15).</b>  Miriam watched baby Moses while he was in the basket in the Nile, and in return, when she was struck by leprosy, the entire people of Israel waited for her for seven full days.",
+                    "<b>Joseph had the merit of burying his father and there was none among his brothers greater than he, as it is said, “And Joseph went up to bury his father…and there both chariots and horsemen went up with him” (Exodus 50:7,9). Whom do we have who is greater than Joseph since none other than Moses occupied himself [with his burial]? Moses had the merit [to bury] the bones of Joseph and there was none in Israel greater than he, as it is said, “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19).   Whom do have greater than Moses since none other than the Omnipresent was occupied [with his burial], as it is said, “And He buried him in the valley” (Deuteronomy 34:6)? Not only concerning Moses did they say this, but concerning all the righteous, as it is said, “And your righteousness shall go before your, the presence of God shall gather you [in death]” (Isaiah 58:8).</b>  This entire section is concerned with burial.  Joseph buried his father and as a reward, Moses took Joseph’s bones out of Egypt so that they could be buried in the promised land.  As a reward for ensuring that Joseph’s bones received a proper burial, God Himself took care of burying Moses. The mishnah ends by stating that this is not only a history lesson but a message for the future as well.  God takes care of the burial of the righteous.  I can’t help but think about the many Jews (and righteous Gentiles, for the mishnah does not limit this to Jews) who in the past century have not receive proper burials.  The idea that God takes care of those whom humans can’t take care of, is certainly one of great comfort."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs part of the Sotah ritual, Numbers 5:15 states, “And he shall bring as an offering for her one-tenth of an ephah of barley flour.  No oil shall be poured upon it and no frankincense shall be laid on it, for it is a meal-offering of jealousy, a meal-offering of remembrance which recalls transgression.”\nFrom this passage we can already see that this meal-offering differs from other meal-offerings and that it is not a “fancy” offering, but rather base.  Most of our mishnah is based on this passage, but the sages add a few flourishes of their own to the baseness of this meal-offering.",
+                    "<b>[The husband] brings her meal-offering in a basket of palm-twigs and places it upon her hands in order to weary her. With all other meal-offerings, their beginning and their end are in ministering vessels; but with this, its beginning is in a basket of palm-twigs and its end in a ministering vessel.</b>  Numbers 5:18 states that the husband places the meal offering on his wife’s hands.  The mishnah reads this as an attempt to tire her out, and thereby convince her to admit her guilt and avoid the ceremony.  Again, we see that the rabbis are trying to avoid at all costs the enactment of the ceremony, for this will cause God’s name to be rubbed out. The mishnah adds to the humiliation, or at least lack of adornment of the ceremony, by stating that unlike all other meal-offerings, which are brought and then brought back in ministering vessels of gold and silver, this one is initially put into a simple reed basket.",
+                    "<b>All other meal-offerings require oil and frankincense, but this requires neither oil nor frankincense.</b>  This rule is stated explicitly in the verse from Numbers.",
+                    "<b>All other meal-offerings come from wheat, but this comes from barley.</b>  Barley was considered a much coarser grain than wheat.  The fact that the Torah demands that the Sotah’s meal-offering be brought from barley is again evidence of the fact that it is almost like animal food, as Rabban Gamaliel states below.",
+                    "<b>The meal-offering of the Omer, although it comes from barley, was in the form of sifted flour; but this comes from unsifted flour.</b>  The mishnah notes that there is one other meal-offering that was also brought from barley.  What distinguishes the Omer offering from that of the Sotah is the fact that the former is sifted and the latter is not.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: just as her actions were the actions of an animal, so her offering [consisted of] animal's fodder.</b>  The final note of our mishnah is clearly where the whole passage was headed.  The meal-offering of the Sotah is symbolic of her (albeit) alleged crime of adultery. Uncontrolled sexuality is not proper behavior for human beings; it is behavior fit for an animal.  To symbolize this, the Torah and Rabbis made the Sotah’s meal-offering close to animal food."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to describe the Sotah process.  This mishnah is an expansion of that described in Numbers 5:17.",
+                    "<b>[The priest] takes an earthenware bowl and pours half a log of water into it from the laver. Rabbi Judah says: a quarter [of a log]. Just as [Rabbi Judah] reduces the amount of writing, so he reduces the quantity of water.</b>  We should note that the mishnah is now beginning to follow the order of the verses which describe the Sotah ritual in Numbers 5.  Verse 15 describes the minhah sacrifice (yesterday’s mishnah) and verse 17 describes the water in the earthenware bowl, into which the name of God will be rubbed out.  The verse only says that the priest takes some water, but it does not say where he takes it from.  The mishnah adds that it is taken from the laver (the sink, for those of you who speak normal English).  There is a debate about how much water is to be put into the bowl, but in either case the amount of water is just sufficient to absolve the ink from God’s name.  Rabbi Judah gives a smaller measurement for the water since he prescribes the least amount of writing (see tomorrow’s mishnah).",
+                    "<b>[Then the priest] enters the temple and turns to his right and there was a place there [on the floor] that was a cubit by a cubit, and a marble tablet, to which a ring was attached. When he would lift this up, he would take some dust from beneath it which he puts [into the bowl] so that it would be seen on top of the water; as it is said, “And of the dust that is on the floor of the Tabernacle the priest shall take, and put it into the water” (Numbers 5:17).</b>  The Torah states that the priest should take some dust from the floor of the Tabernacle and put it into the bowl.  In the Temple floor was a special tile with a ring attached to it so that the priest would have dirt available.  The priest would pull on the ring, lift up the tile and take from the dust underneath.  In other words, the Temple was built so that this ceremony could take place with relative ease.   As far as the function of the earth, it seems likely that it was considered to be imbued with a certain holy power that would aid in testing the guilt/innocence of the Sotah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter putting the meal offering on the hand of the woman, the priest begins to write the curse on a scroll (Numbers 5:23).  Later, he will state this curse or curses to the woman and then the writing will be rubbed out into the water and she will drink the mixture.\nIn our mishnah there is a debate about how much he writes on the scroll.",
+                    "<b>He now comes to write the scroll.<br>From what place [in Scripture] does he write? From “If no man has lain with you  … but if you have gone astray while married to your husband” (Numbers 5:19-20). He does not write, “Then the priest shall cause the woman to swear” (v. 21), but continues, “May the Lord make you a curse and an imprecation … And may this water that induces the spell enter your body make your belly swell, and your thigh to sag.” (vs. 21-22) He does not write “And the woman shall say, ‘amen, amen’” (vs. 22). Rabbi Yose says:  he makes no omissions.</b>  According to the first opinion in the mishnah, the priest does not begin with the curses which begin in verse 21, but begins to copy into the scroll a couple of verses earlier, with the circumstances of her being brought for the test, mentioned in verses 19-20.  However, anything that is a directive to the priest about what to do, he does not write. Rabbi Yose says that he does not omit anything, but rather writes straight from verse 19 through the end of verse 22.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he writes nothing except, ““May the Lord make you a curse and an imprecation … And may this water that induces the spell enter your body make your belly swell, and your thigh to sag.” (vs. 21-2 He does not write “And the woman shall say, ‘amen, amen’” (vs. 22).</b>  Rabbi Judah disagrees regarding the point from where the priest begins to write.  Verses 19-20 are not part of the curses mentioned in verse 23, and hence they are not written."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches upon what material the priest writes the curses and with what type of ink.",
+                    "<b>He writes neither on a [wooden] tablet nor on papyrus nor on rough parchment but on a [parchment] scroll, as it is said, “In a scroll” (Numbers 5:23).</b>  The Torah states “sefer” which means a scroll made of parchment (animal hide). Hence other materials cannot be used.",
+                    "<b>Nor does he write with a [preparation of] gum or sulphate of copper or with anything which makes an impression [on the parchment] but with ink, as it is said, “And he will blot it out” (ibid.)    writing which is capable of being blotted out.</b>  The writing on the scroll will eventually be rubbed out into the water.  Hence, he cannot use permanent types of ink, which can’t be rubbed out.  He also cannot use something which scratches/indents the scroll for then even after being erased, the curses will be left on the scroll."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter the curses are recited, the woman responds “Amen, amen”.  “Amen” is a Biblical expression of agreement.  Due to it frequent use in prayer, it is to this day one of the most familiar Hebrew words (my mother says that when pregnant with me I used to kick when my father said “amen”☺).\nOur mishnah deals with the repetition of the word “amen”. Why does she say the same word twice? To what exactly is she responding “Amen, amen”?  Note that the mishnah accepts a multiplicity of answers to these questions, for they do not necessarily contradict each other.",
+                    "<b>To what does she respond “Amen, amen”?<br>“Amen” over the curse and “amen” over the oath;</b>  Verse 19 contains an oath to which she must agree.  The oath is that she is not guilty of the sin of adultery.  Verse 21 uses the word “alah”, a curse that if she has committed adultery the following things shall happen to her.  According to the first interpretation of “amen, amen” in our mishnah, the first “amen” is to the curse and the second “amen” is to the oath.",
+                    "<b>“Amen” with respect to this man and “amen” with respect to any other man.</b>  Although the warning she received not to seclude herself, had been specific to a certain man, i.e. “don’t seclude yourself with so-and-so” (see chapter one, mishnah one), our mishnah teaches that when she drinks the water, it tests her for adultery with others as well.",
+                    "<b>“Amen” that I did not go astray as a betrothed girl or married woman or a shomeret yavam or a woman taken into [her yavam’s] house.</b>  She must affirm that she did not commit adultery at any point in the marriage.  In a regular marriage this means both during betrothal and after marriage.  In a levirate marriage this means from the time that her husband died while she was waiting for her brother-in-law to marry her (this is the “shomeret yavam”, for more info see the intro to Yevamoth), or after she had entered her yavam’s (her brother-in-law’s) house as his levirate wife.",
+                    "<b>“Amen” that I have not been defiled and if I have, may [these curses] come upon me.</b>  This is a different type of interpretation of the words “amen, amen”.  The first “amen” is her affirmation that she did not commit adultery; the second “amen” is her acceptance of the curses that will be visited upon her.  Some commentators say that this section is an expansion of the first section.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: “Amen” that I have not been defiled and the “amen” that I will not become defiled in the future.</b>  Rabbi Meir believes that the waters are effective even for future adultery.  At this point she affirms that she has not committed adultery in the past and that should she do so in the future, the waters will bring their curse upon her at that later time."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToward the end of yesterday’s mishnah we learned that when the woman says “amen, amen” she is agreeing not just to the fact that she didn’t already commit adultery with the person, but that she will not do so in the future.  Our mishnah limits the stipulations to which her husband can make her swear.",
+                    "<b>All agree that he cannot make a stipulation with her with regard to the time before she was betrothed or after she is divorced.</b>  The husband cannot use this oath to make her swear that she didn’t have pre-marital relations or that she won’t have post-marital relations with the person about whom he warned her, or with any other person for that matter.  As we see at the end of this mishnah, the husband cannot use this opportunity to prevent her from having permitted sexual relations.",
+                    "<b>If she secludes herself [with the man about whom she was warned, but after being divorced] and was defiled and subsequently [her husband] took her back, he cannot make a stipulation with her [in regard to this].</b>  In this case, the husband warned her not to be secluded with a certain man, and then he divorced her.  She then went and had relations with that man, which was permitted now that she is divorced. Subsequently the original husband remarried her.  Note that she can remarry her first husband so long as she has not been remarried (see Deuteronomy 24:1-4).  If she were now again to be secluded with the other man, she becomes a sotah.  However, her husband cannot make her swear that she didn’t have relations with the other man during the in-between period, before she was remarried.",
+                    "<b>This is the general rule: any with whom she has intercourse and was not prohibited to him [at that time] the husband cannot make a stipulation on this.</b>  As we have already stated, the husband cannot make a stipulation to which she must swear with regard to any sexual relations which was permitted when it took place.   This section summarizes that rule."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 5:25 reads, “Then the priest shall take from the woman’s hand the meal offering of jealousy, and wave the meal-offering before the Lord, and present it on the altar.”  Our mishnah explains and paraphrases this verse.\nInterestingly, the Mishnah never describes the rubbing out of God’s name, although this is alluded to. Perhaps the activity was too frightful to even be described.",
+                    "<b>He takes her meal-offering out of the basket of palm-twigs and places it in a ministering vessel and sets it upon her hand. And the priest places his hand under hers and waves it.</b> Above in mishnah one we learned that the meal offering was in the woman’s hands, in a basket of palm twigs.  The priest now takes the offering and puts it in a ministering vessel, one of the normal vessels used in the Temple, as is customary for all meal offerings. The Torah does not state that the woman aids in the waving of the meal offering.  However, the rabbis learned that all meal offerings are jointly waved by their owners and by the priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to outline the process of the Sotah ritual.  We should note that the Torah is ambiguous with regard to when the woman drinks the water.  Numbers 5:24 says that the priest gives the sotah to drink, and then vs. 25-26 describe the sacrifice of the meal offering.  However, the end of vs. 26 states “and afterward he shall make the woman drink the water.”  Hence this point is debated in our mishnah.",
+                    "<b>He waves it, he brings it near [the altar], he takes a handful and he turns it into smoke, and then the remainder is eaten by the priests.</b>  This section is a paraphrase of vs. 25-26.  In yesterday’s mishnah the priest took the meal offering from the Sotah, and in today’s mishnah he offers it. This includes waving it (which was actually described in yesterday’s mishnah), bringing it to the altar, and finally taking a handful and burning it.  The remainder can be eaten by the priests, as can most offerings.",
+                    "<b>He [first] gives [her the water] to drink, and then sacrifices her meal-offering. Rabbi Shimon says: he sacrifices her meal-offering and then gives her to drink, as it is said, “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26), but if he gave her to drink and then sacrificed her meal-offering it is valid.</b>  According to the first opinion, the woman drinks the water and then the meal offering is sacrificed.  Rabbi Shimon says that the opposite order is preferable.  However, even according to Rabbi Shimon, if the priest performed the steps in the order prescribed by the previous opinion they are valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Mishnah has now arrived at the critical moment, right before she is about to drink the bitter waters.  She is given one last opportunity to refuse to drink or to admit to her crime.",
+                    "<b>If before [the writing on] the scroll had been rubbed out, she said “I refuse to drink”, her scroll is stored away and her meal-offering is scattered over the ashes. And her scroll is not valid to be used in giving another sotah to drink.</b>  She may refuse to drink the water any time until the writing on the scroll has been rubbed out onto the water.  At this point she need not admit that she had been defiled through adultery.  However, she does lose her ketubah, as she would had she refused to drink at any other point in the process. At this point, the scroll has already been written and her meal offering has already been prepared.  The scroll cannot be used by another sotah, rather it is stored away.  According to the Palestinian Talmud, it is hidden in the hinges of the doors to the Temple’s entrance.  There it will become worn out quickly.  The meal offering cannot be eaten or used for another purpose; rather it must be burned by spreading it out upon the ashes (but not upon the altar).",
+                    "<b>If [the writing on] the scroll has been rubbed out and she said “I am defiled”, the water is poured out and her meal-offering is scattered over the ashes. If [the writing on] the scroll had been rubbed out and she said “I refuse to drink”, they open her throat and make her drink by force.</b>  If the writing had already been rubbed out, she may no longer refuse to drink the water without admitting her guilt. If she does try to do so, she can be forced to drink the water.  However, even at this very late stage she may admit her guilt and thereby avoid drinking the water.  If she does so, the water is spilled out and as before, the meal offering is burned on the ashes.  We can see that the rabbis wanted to do just about everything possible to allow her to avoid drinking the water."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins by describing what happens immediately after the sotah drinks the water.\nThe second half of the mishnah broaches the idea that if the woman has some type of “merit” the effect that the waters have on her is delayed, even if she did commit adultery.\nPart of this mishnah deals with women studying Torah, an issue which is of great importance in our society. We should remember that in the past century great advances were made in providing women with proper education in Torah.  Some of the statements in this mishnah are, to put it mildly, not flattering to women and do not reflect the society in which we live or women’s place in that society.  In my commentary on this mishnah I shall not delve deeply into this issue and the different ways in which this mishnah has been understood.  Rather I refer the reader to Judith Hauptman’s excellent book “Rereading the Rabbis”.  Professor Hauptman teaches at the Jewish Theological Seminary of America and her book contains some sensible statements on this mishnah in particular and on the rabbi’s attitudes’ towards women in general.   Another interesting book, although very different than Hauptman’s, is Daniel Boyarin’s classic “Carnal Israel”, which also contains a chapter on women studying Torah.",
+                    "<b>She had barely finished drinking when her face turns yellow, her eyes protrude and her veins swell. And [those who see her] exclaim, “Remove her! Remove her, so that the temple-court should not be defiled”.</b>  The mishnah begins by describing the potentially immediate effects of the water.  The people who see her scream that she must immediately be removed, lest she defile the Temple.  I should note that this defilement is probably not of the typical ritual defilement, but rather a type of moral defilement.  The Torah often describes three sins which defile but not in the same way that things such as a dead body, menstruation or leprosy defile ritually:  murder, sexual sins (adultery and incest) and idol worship.  These sins defile in such a way that their defilement cannot be easily removed through a standard purificatory process (i.e. a mikveh).  As an adulteress, this woman’s mere presence in the Temple is perceived as dangerous.",
+                    "<b>If she had merit, it [causes the water] to suspend its effect upon her. Some merit suspends the effect for one year, some merit suspends the effects for two years, and some merit suspends the effect for three years.</b>  The mishnah now introduces the idea that if she had some sort of merit, the water will not take immediate effect but its effect will be delayed.  It is hard to tell whether the mishnah expects that such effect can be delayed indefinitely.  The Talmud lists some ways in which a woman can gain merit and thereby defer the effects of the water.  Besides Torah study which the sages debate below, the ways that the Talmud anticipates a woman’s merit involve her children or her husband.  For instance, she can bring her children to school, or wait for her husband outside when she anticipates that he will be returning from a journey.",
+                    "<b>Hence Ben Azzai said: a person must teach his daughter Torah, so that if she has to drink [the water of bitterness], she should know that the merit suspends its effect.</b>  All the rabbis who debate agree that the most effective way for a person to gain merit is to study Torah.  This is after all, perhaps the highest value in the rabbinic value system.  However, the rabbis debate whether or not she should learn Torah.  According to Ben Azzai, a father should teach his daughter Torah.  His reasoning is somewhat strange.  He holds that she should learn Torah so that if she drinks the waters and they do not take effect, she will not believe that the waters are ineffective but rather she will chalk it up to her Torah study.  Doubt about the waters may cause her to believe that in the future she could get away with adultery again.  In other words, teaching a daughter Torah is actually a means of preventing her from committing further adultery.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: whoever teaches his daughter Torah teaches her lasciviousness.</b>  Rabbi Eliezer says the opposite.  If the girl learns Torah she will think that as long as she learns Torah, she is “free” to commit adultery, for she will be protected against the effects of the bitter waters.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: a woman prefers one kav (of and sexual indulgence to nine kav and sexual separation.</b>  The connection between Rabbi Joshua’s statement and those which precede it is unclear.  Rabbi Joshua says that a woman prefers the sexual company of her husband (or another man) even more than she does extra money to buy more things.  Practically speaking, she does not want him to travel on business but would rather him stay home to be with her.   “Sexual company” in this statement has a negative connotation.  Perhaps, Rabbi Joshua is saying that she does not realize the sacrifice of sexuality that Torah study requires, and hence it is not an appropriate endeavor for her.",
+                    "<b>He used to say, a foolish pietist, a cunning wicked person, a female separatist, and the blows of separatists bring destruction upon the world.</b>  This statement is an addendum to the mishnah, brought here because it was said by Rabbi Joshua and it also makes reference to a woman who separates herself.    There are four types of people that destroy the world: 1) A foolish pietist.  This is illustrated as a man who for matters of modesty does not rescue a drowning woman. 2) A cunning wicked person.  One way that this is illustrated is that he is lenient when he makes rulings for himself and stringent when it comes to rulings for other people. 3) The word which I have translated as “separatist” can also be translated as “Pharisee”, but I believe that in this mishnah it does not refer to a woman who was a member of this Second Temple political party.  Rather, it refers to a woman who separates herself too much from sexual relations.  Abstinence is not the ideal proposed by Rabbi Joshua, nor almost any rabbi. Rather his ideal is one of moderation. 4) In this clause the “separatists” probably does refer to the Pharisees.   Rabbi Joshua is referring to hypocritical Pharisees, who strike and flagellate themselves in order to make themselves look pious, when in reality they are not so. We can see that Rabbi Joshua portrays an ideal of religious honesty and moderation and is deeply skeptical of outward acts of zealousness.  This attitude of inner, rational, non-zealous piety is, in my mind, the ideal portrayal of the righteous Jew."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn our mishnah, Rabbi Shimon and Rabbi [Judah Hanasi] argue whether or not merit suspends the effect of the bitter waters.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: merit does not suspend the effect of the bitter waters, and if you say that merit does suspend the effect of the bitter waters, you discredit the water in the case of all the women who drink it and defame the pure woman who drank it, since people will say, “They were defiled”, but their merit caused suspended the effect.</b>  Rabbi Shimon disagrees with the previous mishnah and holds that merit does not suspend the effect of the bitter waters (the sotah waters).  What is most interesting about Rabbi Shimon’s position is that his argument is practical.  If the effects were suspended, the test would be rendered far less effective.  First of all, women will not fear drinking the water, for they will reason that their accumulated merit will aid them in avoiding their punishment.  This is similar to Rabbi Eliezer’s argument not to teach daughter’s Torah, which we saw in the previous mishnah.  Secondly, not only will the waters not have their desired effect in deterring potential adulteresses, they will not clear the good name of women who are truly innocent.  People who see that the woman who drank the water has not been affected will assume that it was because of her merits, and not because of her overall innocence.",
+                    "<b>Rabbi says: merit suspends the effect of the bitter waters, but she never bears a child or thrives, rather she gradually becomes disfigured and finally dies through that death.</b>  Rabbi seems to reach a compromise position, between that of Rabbi Shimon and that of the previous mishnah.  Merit does suspend the effects of the water, but not absolutely.  It only slows down the slow process of disfigurement, the curse mentioned in the Torah.  If the woman were innocent, she would become pregnant and give birth, as is promised in Numbers 5:28.  However, if she is guilty but has some merit, she will not give birth, her condition will not improve, but rather she will slowly deteriorate until she dies from the type of death promised to her by the Torah.  In this way, even though merit does suspend the effect, this does not discredit the effect of the bitter waters, nor does it cause people to be suspicious of pure women."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with situations in which the sotah’s meal offering cannot be offered.  Mishnah three above already stated that there are some situations in which the meal offering is burned whole and none of it is eaten by the priests.  Our mishnah lists three reasons why the meal offering may be burned:  1)  it was defiled through contact with something which defiles, i.e. a dead body; 2)  the woman does not end up drinking the water; 3)  she was the wife of a priest.",
+                    "<b>If her meal-offering became defiled before it was sanctified in the ministering vessel, behold it is like all meal-offerings [similarly defiled] and can be redeemed. But if [it became defiled] after it had been sanctified in the ministering vessel, behold it is like all meal-offerings [similarly defiled] and it is burned.</b>  This section explains what happens if the meal offering is defiled.  These rules for the sotah’s meal offering are no different than those other meal offerings.  Before the offering has been put into the ministering vessel, if it was defiled it can be redeemed.  This is performed by taking money and “purchasing” the offering and then using that same money to buy another offering.  However, once it has entered the ministering vessel it has been sanctified.  If after this point it is defiled, it cannot be redeemed but rather must be burned.",
+                    "<b>These are the ones whose meal-offerings are burned: She who says, “I am defiled to you”; And when witnesses came [and testified] that she had been defiled; She who says “I refuse to drink”, She whose husband refuses to let her drink; And she whose husband had relations with her on the journey [to Jerusalem].</b>  These are all cases in which the woman cannot drink the water or doesn’t drink the water because she refuses.  All of these cases have been mentioned in various mishnayoth above.  In these cases if the meal offering had already been put into a ministering vessel, it can no longer be redeemed and must be burned.",
+                    "<b>And the meal-offerings of all women married to priests are burned.</b>  The meal offerings of priests are never eaten; rather they are always wholly burned on the altar.  This is stated specifically in Leviticus 6:16. However, unlike a regular meal offering of a priest, the meal offering of the sotah married to the priest does have a handful taken out and turned into smoke on the altar, as described in mishnah two.  Once the handful is taken out, the rest is burned upon the ashes.  Since the priestly husband has part share in his wife’s offering, it cannot be eaten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the last clause of yesterday’s mishnah we learned that the meal offering of a priest is not eaten and neither is the meal offering of a sotah who is married to a priest.  Our mishnah compares several laws concerning priests, their wives and their daughters.",
+                    "<b>The meal-offering of the daughter of an Israelite who is married to a priest is burned. But the meal-offering of the daughter of a priest who is married to an Israelite is eaten.</b>  With regard to the eating of the meal offering, what matters is whether or not she is married to a priest and not whether or not she is the daughter of a priest.  If she is married to a priest she takes on his status and if she is married to an Israelite, she takes on his status.",
+                    "<b>What [differences are there in law] between a priest and a priest's daughter? The meal-offering of a priest’s daughter is eaten but the meal-offering of a priest is not eaten.</b>  The mishnah now begins to examine in general the difference in law between priests and their daughters. The meal offering of a priest’s daughter is eaten, even if she is not married to an Israelite.  Only the meal-offering of a priest himself is not eaten.",
+                    "<b>A priest’s daughter may become deconsecrated, but a priest does not become deconsecrated.</b>  If a priest’s daughter has sexual intercourse with someone to whom she is prohibited to marry, she becomes a halalah, or “deconsecrated.”  As a halalah, she can not subsequently marry a priest nor can she eat terumah.  However, if a priest has sexual relations with someone prohibited to him, such as a divorcee, he does not become a halal, “deconsecrated.”  The prohibited sexual relations do not impact his class status.",
+                    "<b>A priest’s daughter may defile herself by contact with the dead, but a priest may not defile himself by contact with the dead.</b>  Leviticus 21 teaches that priests may not defile themselves through contact with the dead, with the exception of their immediate family.  These laws apply only to male priests and not to their daughters.",
+                    "<b>A priest eats of the most holy things, but a priest’s daughter may not eat of the most holy things.</b>  Leviticus 6:22 and 7:6 state explicitly, “Only the males in the priestly line may eat of it:  it is most holy.”  Women may not therefore eat most holy things, which include certain sacrifices.  However, they may eat other sacrifices which do not fall into this category."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah dealt with the differences between males and females born into priestly families; today’s mishnah deals with general differences in law between men and women.  There are many differences in Jewish law between men and women that are not mentioned in this mishnah.  The reason why the mishnah mentions some and not others is not entirely clear.\nNote that all of these rules have been taught elsewhere in the Mishnah.  Our mishnah gathers them all up into one succinct source.",
+                    "<b>What [differences are there in law] between a man and a woman?<br>A man [who has leprosy] rends his clothes and loosens his hair, but a woman does not rend her clothes and loosen her hair.</b>  This refers to the laws of leprosy in Leviticus 13:44-45.  Verse 44 reads “ish”, or man.  From here the rabbis conclude that the laws that follow are only for the leprous man and not for the leprous woman.  However, the other laws for the leper are applicable to men and women equally.",
+                    "<b>A man may vow that his son will become a nazirite, but a woman may not vow that her son will become a nazirite.</b>  This law was already mentioned in Nazir 4:6.  There we learned that a father may take a nazirite vow on behalf of his minor son, but that a mother may not.",
+                    "<b>A man can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship but a woman cannot shave [with offerings set aside for] her father’s naziriteship.</b>  This law was mentioned in Nazir 4:7.   For details see there.",
+                    "<b>A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter.</b>  Exodus 21:6 says, “If a man (ish) shall sell his daughter as a slave.”  As above, “ish” is interpreted to exclude females.",
+                    "<b>A man may give his daughter in betrothal, but a woman may not give her daughter in betrothal.</b>  Deuteronomy 22:16 states, “And the father of the girl shall say, ‘I gave my daughter to this man’”.  From here the mishnah learns that a father may betroth his daughter but not a mother.",
+                    "<b>A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked.</b>  This issue was discussed in Sanhedrin 6:3-4.  In this case the reason for the difference between men and women is modesty and not an interpretation of a biblical verse.",
+                    "<b>A man is hanged [after being put to death], but a woman is not hanged.</b>  This distinction between men and women was also taught in Sanhedrin 6:4.  The reason is either exegetical Deuteronomy 21:22 states, “And you shall hang him upon a stake”.  Alternatively, it is also a matter of modesty.",
+                    "<b>A man is sold for [to make restitution for] his theft, but a woman is not sold [to make restitution] for her theft.</b>  Exodus 22:2 states “If he [the thief] lacks the means [to make restitution] he shall be sold for his theft.”  The rabbis understand “he” to exclude women.  This distinction may also be based on issues of modesty.  The rabbis did not allow for the existence of adult female Jewish slaves, for the assumption was that slave-women could not protect themselves from the sexual advances of their male owners or others.  Therefore, they do not allow a female thief to be sold to make restitution for her theft."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with situations in which the woman, suspected of committing adultery, does not have the opportunity to drink the bitter waters, but rather she must be divorced and does not receive her ketubah.",
+                    "<b>A betrothed woman and a shomeret yavam do not drink [the bitter waters] and do not receive their ketubah, as it is said, “When a wife, being under her husband, goes astray” (Numbers 5:29),  this excludes a betrothed woman and a shomeret yavam.</b>  The Torah uses the word “wife” (alternatively translated as woman) in summarizing the laws of the Sotah.  From here the rabbis deduce that she must have the status of full wife in order to drink the bitter waters.  A betrothed woman does not have such a status and hence, even if her fiancé forbids her from being secluded with a certain man and afterwards she is secluded with him, she does not undergo the sotah ordeal.  Similarly, a “shomeret yavam”, a woman whose husband died childless and is waiting for either levirate marriage (yibbum) or the release from levirate marriage (halitzah), does not drink the bitter waters.  This refers to a case where the yavam, her brother-in-law, warned her not to be secluded with a certain man. Both of these women do lose their ketubah, since they were secluded after being warned; however, neither is allowed to undergo the sotah ordeal.",
+                    "<b>A widow who had married a high priest, a divorced woman or a halutzah who had married an ordinary priest, a mamzeret or a netinah who had married an Israelite, and the daughter of an Israelite who had married a mamzer or a natin do not drink [the bitter waters] and do not receive their ketubah.</b>  This section is also based on the fact that the Torah uses the word “wife”.  Here “wife” excludes a woman who was prohibited from being her husband’s wife.  The mishnah lists all relations which are prohibited and yet nevertheless the marriage is legally valid (the marriage would not be valid in cases of incest).  This includes the widow who may not marry the high priest, and the divorcee and halutzah (woman who had previously been released from levirate marriage) who may not marry a normal priest.  With regard to Israelites it includes the prohibition of marrying a mamzer (one born of forbidden sexual union) and natin (descendent of Temple slaves).  We have already encountered these categories in various places in Yevamoth and Ketuboth. We should note that according to the Rambam, the waters don’t work in these cases because the husband married a woman forbidden to him.  The waters work only when the husband is also free from having committed any transgressions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists women who became sotahs but do not drink the water.  Some of them receive their ketubah and some don’t.  It all depends on why they don’t drink.  Some of these cases have already been mentioned in above mishnayoth.",
+                    "<b>And these are the [women] who do not drink and do not receive their ketubah: She who says “I am defiled”; When witnesses came [and testified] that she was defiled; And she who says “I refuse to drink.”</b>  These women do not receive their ketubah because either they refused to drink or it became obvious that they had committed adultery.  A woman who has committed adultery always forfeits her right to collect her ketubah.",
+                    "<b>When her husband says “I am not letting her drink”, And when her husband has sexual relations with her on the journey [to Jerusalem] she receives her ketubah but does not drink.</b>  If her husband is the reason that she doesn’t drink, she does receive her ketubah.  This can happen either because he stated outright that he doesn’t want her to drink or because he had relations with her after she became a sotah (see above chapter one, mishnah three).",
+                    "<b>If the husbands died before [the women] drank: Beth Shammai says: they receive their ketubah but do not drink, And Beth Hillel says:  they do not drink and they do not receive their ketubah.</b>  In this case, the husband warned his wife not to be secluded with a certain man and then she was.  Before she had a chance to drink, the husband died.  Everyone agrees that she does not drink the water.  They disagree with regard to the ketubah.  Beth Shammai holds that she collects the ketubah.  The Talmud explains that Beth Shammai views a debt document (which a ketubah is) as if it has already been collected.  Therefore the money stated in the ketubah is already hers, and unless the husband’s heirs can prove otherwise, she gets to collect.  Since they can’t prove that she committed adultery, the ketubah belongs to her. Beth Hillel holds that she loses her ketubah.  They do not view debt documents as if the money has already been collected, and therefore the money is still part of her husband’s estate.  Hence, she must prove that she is owed the money and that she didn’t commit adultery.  Since she cannot drink the waters to prove her innocence, she loses her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss situations where a man married a woman prohibited to him, and therefore should she become a sotah she doesn’t drink the bitter waters or receive her ketubah.\nWe should note that according to the mishnah it is dangerous for a nursing woman to become pregnant again, for fear that her milk would dry up.  This was probably a greater possibility when nutrition was not as good as it is today.  Despite this, rabbis did not prohibit pregnant women from having sexual relations with their husbands.",
+                    "<b>[A wife] who was pregnant by a former husband or was nursing a child by a former husband does not drink and does not receive the ketubah, the words of Rabbi Meir. But the sages says: he may separate her [from himself] and take her back after the period [of two years].</b>  A man may not marry a widow who is either pregnant or nursing a child from her former husband.  The rabbis feared that a new baby with a new husband would cause a problem for the nursing child (and pregnant women will eventually be nursing women), for the mother could not don’t nurse two babies at the same time.  While a husband may continue to have sexual relations with his wife even when she is nursing, in that case we can assume that if the milk is not sufficient for both children, the husband will supplement it with eggs and goat’s milk, which were used as supplements before formula existed.  However, concering a new husband we cannot be sure that he will also do so (since the first child is not his), therefore the rabbis forbade the marriage.  Since the marriage was prohibited, Rabbi Meir says that she doesn’t drink the waters, nor does she collect her ketubah.  The Sages hold that the marriage is not truly prohibited, because he may remain married to her while at the same time staying separate from her (sexually) for two years.  This refers to the standard length of time in which women nursed their children.  This way she won’t become pregnant while still nursing.  Since the marriage can be maintained, she can become a sotah, and drink the water.",
+                    "<b>An aylonit [who is incapable of giving birth], an old woman, and one who is unfit to bear children do not drink and do not receive the ketubah. Rabbi Eliezer says: he may marry another wife and be fruitful and multiply with her.</b>  The women listed in this section can all, by definition, not have children.  An aylonit is a girl who never develops physical signs of maturity.  By definition she cannot conceive.  The old woman referred to here is one past child-bearing age.  The woman who is unfit to bear children refers to one who drank a sterilizing potion.  According to the first opinion in the mishnah, it is forbidden for a man to marry these types of women because they cannot bear children, and he is commanded to have children. Since this is a forbidden marriage, she does not drink the water. We should note that in Yevamoth 6:5 we learned that this prohibition only refers to someone who does not yet have children.  A man who has children may marry a woman who cannot have children, since he has already performed his commandment. Rabbi Eliezer points out that this marriage too, while originally prohibited, may be maintained if he marries another woman with whom he can have children. Therefore, if she becomes a sotah she can drink the water.",
+                    "<b>All other women either drink or do not receive the ketubah.</b>  All other women, if they don’t want to drink the water, also do not receive their ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous several mishnayoth, we learned of several categories of women who do not drink the water.  Our mishnah adds certain women that do, even though it might be supposed that they should not.",
+                    "<b>The wife of a priest drinks and [if she is found to be innocent] is permitted to her husband.</b>  The sexual prohibitions for a priest are more stringent than they are for a non-priest.  For instance, if the wife of a priest is raped, the priest may not stay married to her.  Therefore, the mishnah comes to teach that if she drinks the water, and the water does not cause the negative effects, she may remain married to her husband.",
+                    "<b>The wife of a eunuch drinks.</b>  Even though a eunuch cannot have chidren, he may remain married to his wife.  If she becomes a sotah, she drinks the water as does a regular wife.",
+                    "<b>Through [seclusion with] all persons forbidden to her in marriage wives are subjected to warning with the exception of a minor and one not a human.</b>  Chapter one began by describing the process whereby a husband warns his wife not to be secluded with a certain man.  If she is secluded with that man in front of witnesses she becomes a sotah and must drink the water in order to clear her name.  Our mishnah teaches that the husband may warn her not to be secluded even with men prohibited to her, such as her father or her son.  This is true even though a woman may normally be secluded with either of them.  The only two categories of women with regard to whom he cannot warn her are children and animals. These two categories are excluded by a midrash on the word “ish” (man) in Numbers 5:13.  Ish excludes animals and minors.  If the husband warns her not to be secluded with them and she is secluded with them she doesn’t drink the water and she is not prohibited to her husband."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah in our chapter deals with a husband who is incapable of warning his wife not to be secluded with a certain man.  In these cases the mishnah teaches that the court warns the woman on behalf of the husband.  However, there is a debate about how effective this warning actually is.",
+                    "<b>In the following cases a court can give the warning [on behalf of the husband]: When the husband became a deaf-mute or an idiot, or was imprisoned.</b>  If the court sees that people are talking and rumors are spreading about a woman who is committing adultery with a certain man, but the husband does not have the ability to warn her, the court may warn her on the husband’s behalf.  The husband may not have this ability because he has lost his ability to hear and speak, he has lost his senses (an idiot) or he was imprisoned.",
+                    "<b>Not in order to make her drink did they say this, but to disqualify her from receiving her ketubah. Rabbi Yose says: also to make her drink; when her husband is released from prison he makes her drink.</b>  According to both opinions in this section if the court warns her not to be secluded with a certain person, and she is nevertheless secluded with him, she loses her ketubah.  She is also forbidden to her husband.  However, there is a debate regarding whether this warning is sufficient to cause her to drink the water. According to the first opinion it is not. Should the husband get out of prison, or regain his hearing or senses, and the woman has not yet been secluded with the other man, her husband will need to warn her himself in order for her to drink the water should she be secluded.  Rabbi Yose holds that the court’s warning is equivalent to the husband’s; therefore she drinks the water even if the court warns her and the husband does not.  However, the husband must get out of prison (or regain his hearing or senses) in order to bring her to the Temple to make her drink the water."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that just as the waters check the innocence of the woman, so too they check the guilt or innocence of the man with whom she is suspected of committing adultery.  The second part of the mishnah teaches that in cases in which she is prohibited to her husband, she is also prohibited to her suspected lover.",
+                    "<b>Just as the water checks her so the water checks him, as it is said, “And shall enter”, “And shall enter” (Numbers 5:22, 27).</b>  The first four chapters have all been dealing with the woman as suspected adulteress.  Now the Mishnah states that the water doesn’t only check the woman, but checks the man with whom she is suspected of committing adultery as well, for he is just as guilty as she.  If the waters cause her belly to swell and her thigh to fall, then they will do so to him as well. There are two possible ways of understanding how this midrash works.  The first is that the midrash is based on the double appearance of the word “and shall enter”.  The second is that the midrash is based on the extra “and” (the letter vav) in one of the words.",
+                    "<b>Just as she is prohibited to the husband so is she prohibited to the lover, as it is said, “defiled … and is defiled” (Numbers 5:27, 29), the words of Rabbi Akiba. Rabbi Joshua said: thus Zechariah ben Hakatzav used to expound. Rabbi says: twice in the portion, “If she is defiled…defiled”--one referring [to her being prohibited] to the husband and the other to the paramour.</b>  The mishnah now moves from the midrashic idea that the waters check the suspected adulterer, just as they check the suspected adulteress, to a more normative halakhic statement.  In many cases which were discussed above, the mishnah ruled that the woman is forbidden to return to her husband.  This would include all cases where, for whatever reason, she doesn’t end up drinking the water.  Our mishnah teaches that if she is prohibited to her husband, she is likewise prohibited to the suspected adulterer.  She may not be divorced and then marry her lover, for in that way she and he would benefit from the adultery.  Adultery, according to Jewish law, can never lead to marriage. Rabbi Akiva learns this ruling from the extra “and” in the second appearance of the word “defiled.”  Rabbi Joshua says that Zechariah ben Hakatzav also used to expound the extra “and” in this manner.  Rabbi [Judah Hanasi] suggests a different midrashic means by which to get the same result, and that is the repetition of the phrase “if she is defiled.”  There is a dispute among these rabbis how to derive this law from the Torah.  There is no dispute, however, about the law itself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe remaining four mishnayoth all contain midrashim which were stated “on that day.”  According to the Babylonian Talmud Berakhot 28a, this refers to the day that the rabbis deposed Rabban Gamaliel and appointed Rabbi Elazar ben Azarya in his place.  According to the story, when Rabban Gamaliel was head of the Sanhedrin, he limited access to the study sessions.  When R. Elazar ben Azarya took over, he opened the doors and that day became a day of great Torah learning. Regardless of whether this story is historically accurate, it seems to touch on a profound truth true wisdom comes from intellectual exchange with fellow students and not from isolated speculation or from the gathering of the elite.  When people study together they can question each other, pointing out the weaknesses in each other’s arguments.  In such a manner, which one could deem as being both rabbinic and Socratic, the truth is best revealed.  Rabban Gamaliel should not have excluded people from the bet midrash for we can never know who will help arrive at the truth.\nThe reason that this chapter brings these midrashim is that the first three were stated by Rabbi Akiva, the author of the midrash which began yesterday’s mishnah.\nAs a note, I translate “darash” as expounded.  This is the root of the word “midrash”, a word which I use to mean the expounding of a word or phrase from a Biblical text.",
+                    "<b>On that day, Rabbi Akiva expounded, “And every earthen vessel, into which any of them falls, everything in it shall be unclean” (Leviticus 11:33), it does not state tame (is but yitma’, (shall make. This teaches that a loaf which is unclean in the second degree, makes unclean [food and liquids which come into contact with it] in the third degree.</b>  The verse in Leviticus states that anything that falls into an unclean earthen vessel becomes itself unclean.  The verse uses the word “yitma”, which if vocalized differently could be read “yetame”, which means “will make unclean”.  Rabbi Akiva uses this proposed alternative vocalization to conclude that something which falls into an unclean vessel makes other things unclean.  The thing that falls into the vessel has “second degree” defilement, and that which it makes impure becomes defiled in the “third degree”, a lesser form of defilement.  What defiled the vessel was a primary source of impurity, such as a creepy crawly thing, a menstruant, a zav, etc.  The primary source of impurity made the vessel into a first degree defiler, which made the loaf into a second degree, which when it comes into contact with other things will give them third degree defilement.",
+                    "<b>Rabbi Joshua said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you used to say that in the future another generation will pronounce clean a loaf which is unclean in the third degree on the grounds that there is no text in the Torah according to which it is unclean!   Has not Rabbi Akiva your student brought a text from the Torah according to which it is unclean, as it is said “everything in it shall be unclean.”</b>  Rabbi Joshua, one of Rabbi Akiva’s teachers, speaks wistfully to his own, deceased teacher, Rabban Yohanan ben Zakkai.  He laments the fact that Rabban Yohanan ben Zakkai is no longer alive, for he would have been astounded at the brilliance of Rabbi Akiva’s midrash.  Evidently, the issue of third degree defilement was one of some contention in Rabban Yohanan ben Zakkai’s time; he feared that eventually people would claim that there is no third degree defilement.  The reason why they would forget this halakhah is that there is no clear proof for it from any biblical verse.   In Rabban Yohanan ben Zakkai’s time it was only a tradition, not rooted in the Torah.  Rabbi Akiva improved and solidified the status of this halakhah by tying into a biblical verse."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNumbers 35:1-10 discuss the apportioning of cities to the Levites, who did not inherit large sections of the land as did the other tribes.  Besides the cities themselves, the verses mandate a section outside the walls of the city which also shall belong to the Levites.  Seemingly, verses 4 and 5 contain a blatant discrepancy, for verse 4 states 1000 cubits and verse 5 states 2000 cubits. Our mishnah contains several solutions for these problematic verses.\nIn my commentary on this mishnah I shall not delve into other non-rabbinic or modern critical ways of reading these verses.  There is a fair amount of literature on the subject, literature which is summarized well in Jacob Milgrom’s commentary on Numbers, published by JPS.",
+                    "<b>On that day Rabbi Akiva expounded, “You shall measure off two thousand cubits outside the town on the east side” (Numbers 35:5).   But another verse states, “from the wall of the city outward a thousand cubits around” (vs. 4) It is impossible to say that it was a thousand cubits since it has been already stated two thousand cubits; and it is impossible to say that it was two thousand cubits since it has been already stated a thousand cubits! How then is this so? A thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for the Sabbath-limits.</b>  Rabbi Akiva points out that the two verses seem to contradict each other.  To solve the problem he says that verse 4 1000 cubits refers to the size of the field which is to be left for the Levites.  The second verse does not refer to the Levitical cities but rather to the Sabbath limits.  This refers to the limits one is allowed to travel outside of the city on the Sabbath.  We shall discuss this issue in greater depth when we learn Mishnah Shabbat. We should note that Rabbi Akiva’s midrash has a goal similar to his midrash found yesterday’s mishnah.  Rabbi Akiva takes a halakhah which others thought could not be derived from the Torah and creatively derives it from the Torah.   Indeed, this is one aspect of Rabbi Akiva’s achievements that contributed to his fame; his ability to creatively tie the oral tradition into the written Torah.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean says: a thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for fields and vineyards.</b>  Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean rejects Rabbi Akiva’s deriving the Sabbath limits from this verse.  Rather he wishes to retain the context of the verse as much as possible.  Therefore he says that the two thousand cubits also refers to the Levites land.  One thousand cubits surrounding the city is to be kept as an empty field, and two thousand cubits (i.e. the next 1000 cubits) can be used for planting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the third midrash of Rabbi Akiva.  It deals with the “Song of the Sea”, a passage familiar to those familiar with shacharit, the morning prayer service.  We should note also that the sages use their knowledge of prayer practice to interpret how the Song of the Sea was performed when the Israelites crossed the sea.",
+                    "<b>On that day Rabbi Akiva expounded, “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord and said saying” (Exodus 15:. For the Torah did not need to say “saying”, so why did the Torah say “saying”? It teaches that the Israelites responded to every sentence after Moses, in the manner of reading Hallel; that is why it says “saying”.</b>  The beginning of the “Song of the Sea” seemingly has an extra word “lemor” saying.  Rabbi Akiva understands that this word reveals that when the Israelites were crossing the sea, they sang the song in the same way that Hallel (the collection of psalms recited on festivals and other holiday) is sung.  The way Hallel was done in Rabbi Akiva’s time is that the leader would say a series of verses and everyone would repeat the beginning of the first verse after him.  In other words, the leader would say “Halleluyah” and everyone would say “Halleluyah”.  Then the leader would say the next verse and the people would repeat “Halleluyah”.  The other psalms also would be repeated in a similar manner.  Hallel is not done this way anymore. We should note that again Rabbi Akiva finds scriptural support for what was only a custom until his time.",
+                    "<b>Rabbi Nehemiah says: as is the reading the Shema and not Hallel.</b>  Rabbi Nehemiah says that the Song of the Sea was recited in the way that people publicly recited the Shema in his day.  The leader would say the beginning of the verse, and the congregation would recite the end of the verse.  The Shema is not sung in this manner anymore, nor has it been since the time of the Talmud itself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe structure of this mishnah is similar to mishnah two above.  Somebody expounds a midrash and Rabbi Joshua explains how pleased Rabban Yochanan ben Zakkai, his teacher, would have been had he lived to hear such a midrash.\nThe topic of the midrash is Job, and whether or not he worshipped God out of fear, a lower level of worship, or out of love, a higher level.",
+                    "<b>On that day Rabbi Joshua ben Hyrcanus expounded: Job only served the Holy One, blessed be He, from love: as it is said, “Though he slay me, yet I will wait for him (” (Job 13:15). And it is still evenly balanced whether to read “I will wait for him” or “I will not wait for him”? Scripture states, “Until I die I will maintain my integrity” (Job 27:5), this teaches that what he did was from love.</b>  The word “for him” in Hebrew is “lo”.  “Lo” can be written either with a vav at the end, in which case it means “for him” or with an aleph, it which case the phrase would mean “I will not wait for him.”  Therefore, this verse is not conclusive evidence that Job worshipped God out of love.  Hence, Job 27:5 is brought as proof that Job’s served God out of love.",
+                    "<b>Rabbi Joshua [ben Hananiah] said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you had expounded all your life that Job only served the Omnipresent from fear, as it is said, “A blameless and upright man that fears God and shuns evil” (Job 1:8) did not Joshua, the student of your student, teach that what he did was from love?</b>  Again, Rabbi Joshua states how pleased Rabban Yohanan ben Zakkai would have been to have heard this midrash.  Rabban Yohanan ben Zakkai had been forced to admit that Job only worshipped out of fear, since that is specifically stated in Job 1:8.  Had Rabban Yohanan ben Zakkai still been alive, he would have been pleased to have someone prove to him that Job worshipped God out of love."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter six returns to discuss the process which needs to occur for a woman to become a sotah, the same topic with which the tractate began.  In the first mishnah of the tractate we learned that the husband must first warn her not to be secluded with a certain man, and then she must be secluded with that man.  Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate whether witnesses are needed to testify that she was secluded with that man in order for her to become a sotah.  According to Rabbi Eliezer, witnesses are not necessary.  However, in the absence of witnesses the husband himself must see that she was secluded.  According to Rabbi Joshua, two witnesses are necessary.  In our mishnah, these same two tannaim debate whether or not the woman is prohibited to her husband if there is just a rumor that she was secluded.  Although without at least some witnessing she cannot become a sotah, such that she drinks the water, a rumor might, under certain circumstances, be sufficient to cause her to be prohibited to her husband.",
+                    "<b>If a man warned his wife and she secluded herself [with another man], even if he heard [that she had done so] from a flying bird, he must divorce her and give her the ketubah, the words of Rabbi Eliezer.</b>  In this situation, the husband has already warned his wife not to be secluded with a certain man.  He then heard a rumor that she had secluded herself with the suspected man.  The husband heard the rumor from “a flying bird”, which means that he had no idea where the rumor came from.  This is not sufficient for the husband to make her drink the sotah waters.  Nevertheless, according to Rabbi Eliezer this is sufficient to cause her to be forbidden to him due to suspected adultery.  In any case, since he does not have any evidence that she was indeed secluded, he must pay her the ketubah.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: until women who spin by moonlight discuss her.</b>  Rabbi Joshua requires that the rumor be one that the “women who spin by moonlight” are gossiping about.  Since the women are saying that his wife committed adultery, it would not be appropriate for him to maintain her as a wife.  Therefore, he must divorce her, but still pay her the ketubah.  However, a rumor “from a flying bird” is not sufficient to make her prohibited to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one witness said, “I saw that she was defiled”, she does not drink the water. Not only that, but even a slave, male or female, is believed even to disqualify her from receiving her ketubah.<br>Her mother-in-law, her mother-in-law’s daughter, her rival wife, her sister-in-law, and the daughter of her husband are believed, not to disqualify her from receiving her ketubah, but that she should not drink.</b><br>Above in mishnah 1:3 we learned that if witnesses testify that the woman had committed adultery with the suspected man (and not just that they saw her secluded with him) she doesn’t drink the sotah waters.  The waters test only those with regard to whom there is doubt.  Today’s mishnah teaches that if even one witness saw her committing adultery, she does not drink the sotah waters and she loses her ketubah.<br>Section one:   Generally in Jewish law two witnesses are needed for a court to act.  However, in this case since there has already been a process of warning the woman, even one witness is sufficient to prove that she has committed adultery.  If this happens she does not drink the sotah waters, as would a suspected adulteress.  Furthermore, even a witness who is normally not allowed to testify may testify in this case.  This includes slaves, both male and female.  Such testimony is sufficient even to disqualify her from receiving her ketubah.  This is a more significant step because it causes her to lose money promised to her.<br>However, there is a small list of people who are suspected of lying under such circumstances, and therefore while they can testify against her and thereby prohibit her to her husband, they cannot cause her to lose her ketubah.  We have seen this list before in Yevamoth 15:4.  There we learned that these women cannot testify that a woman’s husband is dead.  The fear is that they are lying because they have a “natural” hatred for the woman.  The suspicion that they hate this woman is what disqualifies them from testifying here as well, at least with regard to her ketubah.  However, with regard to causing her to become prohibited to her husband, they are believed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah provides the midrashic basis for why two witnesses are necessary to testify that the sotah was secluded with the suspected man but one witness is sufficient to testify that she had been defiled (committed adultery).  The mishnah notes that this is counterintuitive, for the second type of testimony is surely more consequential.  Therefore, it proves this halakhah using strict exegetical methods, methods which are allowed to be counterintuitive.",
+                    "<b>For it would have been logical:  Now if the first evidence [that the woman had secluded herself with the man], which does not prohibit her [to her husband] for all time, is not established by fewer than two witnesses, is it not logical that the final evidence [that she had been defiled] which does prohibit her to him for all time, should not be established by fewer than two witnesses!</b>  In order to understand this mishnah in its totality we need to understand that its intent is to defend the following halakhah:  two witnesses are required in order to make the suspected adulteress drink the sotah waters.  These two witnesses must testify that they saw her secluded with the man with whom her husband warned her not to be secluded.  If two valid witnesses testify that she is secluded with him, her husband brings her to the Temple to drink the sotah waters, which will determine her guilt or innocence. If she is found innocent, she may return to normal married life.  In other words, the result of their testimony may be temporary.  However, only one witness is needed to testify that she actually committed adultery, as we learned in yesterday’s mishnah.  Seemingly this testimony should require two witnesses for its results are permanent.  After testimony that she was defiled by committing adultery, she may never return to her husband.  This is the “logical” problem brought up in section one of the mishnah.",
+                    "<b>Scripture states, “And there is no witness against her” (Numbers 5:13) whatever testimony there may be against her [is believed].</b>  The resolution is that this rule is learned from a counterintuitive midrash.  Numbers 5:13 states, “And there is no witness against her”, using the singular of the word witness.  Had there been a witness, even one witness, even a witness who is normally invalid (such as a slave), she does not go on to drink the water.",
+                    "<b>And now with respect to the first evidence [about her seclusion with the man] there is an a fortiori (kal argument:  Now if the final evidence [regarding her being defiled], which prohibits her to her husband for all time, is established by one witness, is it not logical that the first evidence, which does not prohibit her to him for all time, should be established by one witness!</b>  Now that the mishnah has established that one witness who saw her defiled is sufficient to cause her to be permanently prohibited to her husband, the requirement for two witnesses to testify that she was secluded does not make logical sense.  Why should testimony regarding seclusion, whose consequences can be temporary, require two witnesses, while testimony regarding defilement requires only one?",
+                    "<b>Scripture states, “Because he has found some unseemly matter in her” (Deuteronomy 24:1), and elsewhere [Scripture] states, “By the mouth of two witnesses ... shall the matter be established” (Deuteronomy 19:15); just as the “matter” mentioned in this latter case must be based on the testimony of two witnesses, so also here [in the case of the suspected woman] the “matter” must be based on the testimony of two witnesses.</b>  Again, the answer is a midrash.  Deuteronomy 24:1 states that if a man finds in his wife “an unseemly matter”, he may divorce her.  The midrash assumes that this “unseemly matter” refers to her having been secluded with the suspected other man.  The word “matter” is connected with the same word used in Deuteronomy 19:15, which states that two witnesses are required in order for any “matter” to stand.  The linguistic connection means that in the case of seclusion, two witnesses are required."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe last mishnah of this chapter deals with a case where there is contradictory testimony with regard to whether or not she committed adultery (was defiled).  We should remember that there has already been a process of warning before these witnesses come and testify.",
+                    "<b>If one witness says that she was defiled and another witness says that she was not defiled; Or if a woman says [of her] that she was defiled and another woman says that she was not defiled, she drinks.</b>  The testimony of the first witness is contradicted by that of the second witness; each witness’s testimony nullifies that of the other.  Since there is no testimony that she was defiled but there was evidence that she was warned and secluded, she drinks the water.  The same is true if both witnesses are women.  Although women are generally not allowed to testify, they are allowed to testify in this case.  However, since they contradict each other, their testimony is nullified.",
+                    "<b>If one witness says that she was defiled and two say that she was not defiled, she drinks.</b>  In this case, after one witness testifies that she was defiled, two witnesses testify that she was not defiled.  One might have thought that this would have been sufficient not only to nullify the first testimony, but to totally prove her innocence.  However, it is still possible that she was defiled before the witnesses saw that she was not (they had completed their adulterous act before the witnesses saw them).  Since she was after all secluded with the man whom her husband suspects, she must drink the sotah waters in order to establish her innocence.",
+                    "<b>If two say that she was defiled and one says that she did not, she does not drink.</b>  Since two witnesses say that she was defiled, a single witness who says that she was not defiled cannot nullify their testimony.  Hence, it is established that she has committed adultery and therefore she does not drink the water.  Rather she becomes prohibited to her husband and loses her ketubah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBeginning with this mishnah and continuing through the end of the tractate, the Mishnah discusses things that must be recited.  Some of these must be recited in Hebrew and others can be recited in any language.  The reason that these are discussed in Mishnah Sotah is that the first example is the oath that the priest makes the sotah swear, which may be recited in any language.",
+                    "The mishnah lists seven recitations which can be made in any language.",
+                    "<b>The following may be recited in any language:<br>the section concerning the sotah,</b>  The first is the oath that the priest makes a sotah swear (Numbers 5:19-23).  The Talmud derives this by using a midrash.  It may also be that since the sotah has to understand what she is swearing to, if she doesn’t understand Hebrew it can be recited in any language that she does understand.  This rationale lies behind most, if not all, of the other recitations listed in this mishnah.",
+                    "<b>the confession made at the presentation of tithes,</b>  On Passover of the fourth and seventh year of the seven year sabbatical cycle, each householder must come to the Temple and confess that he has not withheld tithes in his home (see Deuteronomy 26:13-15).  This would include all forms of tithe, each of which must be disposed of in the proper fashion.  This confession may be recited in any language.",
+                    "<b>the shema,</b>  The Shema, one of the two central parts of Jewish prayer, recited twice daily, can be recited in any language.  Since the Shema is the central declaration of faith, it must be understood by the person reciting it, and therefore can be recited in any language.",
+                    "<b>the prayer (the,</b>  The amidah, the other central feature of Jewish prayer, which is recited thrice daily (and more on special occasions) can also be recited in any language. The Talmud says that since the amidah is the prayer in which human beings approach God with their requests, it would not make sense for it to be recited in a language which the speaker does not understand.",
+                    "<b>the grace after meals,</b>  For similar reasons, the grace after meals may be recited in any language as well.",
+                    "<b>the oath concerning testimony,</b>  If a person thinks that another person knows testimony about his case, and the other person denies such knowledge, he may force him to take an oath that he does not know any testimony (see Leviticus 5:1, 6 and Mishnah Shevuoth 4:3). This oath may be recited in any language, since it is critical that the person swearing understands what he is saying.",
+                    "<b>the oath concerning a deposit.</b>  If a person thinks that he gave a deposit to another person, but that person denies having received such a deposit, the claimant may make the other person swear that he does not have the deposit.  This too can be recited in any language for the same reason as above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned which “declarations” can be recited in any language.  In today’s mishnah we learn the opposite; those things which must be recited in Hebrew.  The list in today’s mishnah will be discussed in much greater length in the rest of this chapter and indeed through most of the rest of the tractate.",
+                    "<b>The following are recited in the holy tongue (:<br>The reading made at the offering of the firstfruits,</b>  When a person brings his first fruits to the Temple, he must recite Deuteronomy 26:5-11.  In tomorrow’s mishnah we shall learn why this must be recited in Hebrew.",
+                    "<b>The recitation at halitzah,</b>  Halitzah is the ceremony performed when the brother-in-law does not want to marry his dead brother’s wife.  Both the widow and her brother-in-law must make some declarations (see Deuteronomy 25:7-9).  Mishnah four will explain why this must be recited in Hebrew.",
+                    "<b>The blessings and curses,</b>  These refer to the blessings and curses stated by the Levites on Mt. Gerizim and Mt. Ebal.  Mishnah 5 will elaborate.",
+                    "<b>The priestly blessing,</b>  The priestly blessing is described in Numbers 6:23-26.  It is still recited in the morning prayer service today, as part of the amidah prayer.  It will be discussed below in mishnah 6.",
+                    "<b>The blessing of the high priest,</b>  This refers to the blessing given by the high priest to the people on Yom Kippur after he has come out from the Holy of Holies.  See below, mishnah 7.",
+                    "<b>The section of the king,</b>  The “section of the king” refers to the portion of the Torah read by the king when the congregation gathers together on Sukkot after the seventh year has been completed (below mishnah eight).",
+                    "<b>The section of the calf whose neck is broken,</b>  This is what the elders recite when they break the neck of a heifer to atone for a murder whose perpetrator is unknown (Deuteronomy 21:7-8).  This will be explained in chapter nine.",
+                    "<b>And the priest anointed [to accompany the army] in battle when he speaks to the people.</b>  This refers to the charge given by the priest given to the army before they go out to war (Deuteronomy 20:2-4).  See below, chapter eight."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah introduces the midrash which proves that the declaration made upon bringing the first fruits must be in Hebrew.",
+                    "<b>How is it that the declaration made [at the bringing] of the first-fruits [must be in Hebrew]? [It is said], “And you shall answer and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and elsewhere it is said, “And the Levites shall answer and say” (Deuteronomy 27:14); just as the “answer” made elsewhere must be in the holy tongue, so must the [declaration discussed here] be in the holy tongue.</b> That the declaration made upon bringing the first fruits must be in Hebrew is derived by comparing the word “answer” in the passage concerning first fruits, with the word “answer” in reference to the blessings and curses that the Levites give to the children of Israel after they have entered the land.  Just as the latter must be in Hebrew so too must the former. However, the mishnah does not explain why the blessings and curses made by the Levites must be in Hebrew.  The Talmud explains this as a midrashic connection between the word “voice” in this verse (Deut. 27:14), with the word “voice” in Exodus 19:19, “As Moses spoke, God answered him in a voice”.  [JPS translates “thunder” but the word “kol” is the same in both contexts.]"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah proves why the halitzah (release from Levirate marriage) must be recited in Hebrew.",
+                    "<b>How is it that the formula of halitzah [must be recited in Hebrew]? [It is said] “And she shall answer and say” (Deuteronomy 25:9), and elsewhere it says, “And the Levites shall answer and say” (Deuteronomy 27:14); just as the “answer” made elsewhere must be in the holy tongue, so must the [declaration discussed here] be in the holy tongue. Rabbi Judah says: “And she shall answer and say thus”, she must say it in this language.</b> The first opinion in the mishnah proves that the halitzah formula must be recited in Hebrew using the same midrash that yesterday’s mishnah used to prove that the declaration made upon bringing the first fruits must be in Hebrew.  Both mishnayoth connect the word “say” in this context to the “say” in the context of the Levitical curses and blessings. Rabbi Judah derives this requirement without comparing the word “say” here with “say” elsewhere.  Deut. 27:14 uses the word “thus”, a word which is somewhat superfluous.  Rabbi Judah understands that word as teaching that the halitzah formula must be recited in Hebrew.  Note that there is no halakhic debate between Rabbi Judah and the first opinion; there is only a debate on midrashic technique."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is an explanation of Deuteronomy 27 and several other biblical passages, which describe or refer to the blessings and curses which the Levites were to recite on Mt. Gerizim and Mt. Ebal.  Note that this mishnah does not explain how we know that these blessings and curses had to be recited in Hebrew.  This seems to be taken for granted.",
+                    "<b>How were the blessings and curses [pronounced]?<br>When Israel crossed the Jordan and came to Mt. Gerizim and Mt. Ebal which are by Samaria, in the vicinity of Shechem which is near the terebinths of Moreh, as it is said, “Are they not the other side of the Jordan, [beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah near Gilgal, by the terebinths of Moreh] (Deut. 11:30), and elsewhere it says, “And Abram passed through the land unto the place of Shechem unto the terebinth of Moreh” (Genesis 12:6) just as the terebinth of Moreh mentioned in this latter verse is Shechem, so the terebinth of Moreh mentioned in the former verse is Shechem.</b>  This section identifies the location of Mt. Gerizim and Mt. Ebal.  Deut. 12:30 says that they are near the “terebinths of Moreh” and in Genesis 12:6 the “terebinths of Moreh” are identified as Shechem (currently an Arab city called Nablus, after the Greek Neapolis).  Since the rabbis new where Shechem was but not where the “terebinths of Moreh” were, the identification with Shechem was crucial to identify the location of the two mountains.",
+                    "<b>Six tribes went up Mt. Gerizim and six tribes went up Mt. Ebal, and the priests and Levites with the ark stood below in the middle, the priests surrounding the ark, the Levites [surrounding] the priests, and all Israel on this side and that side, as it is said, “And all Israel, with their elders, officials, and judges stood on both sides of the ark, facing the levitical priests” (Joshua 8:33).</b>  After locating the two mountains, the mishnah begins to describe the ritual of blessings and curses.  As described in Deut. 27:12-13, half of the tribes went up to Mt. Gerizim and half went up to Mt. Ebal.  The mishnah now harmonizes the description in Deuteronomy with that in Joshua 8:33, which seems to say that instead of going up the two mountains, the Israelites faced the two mountains.  The mishnah says that all of the tribes went up and the priests, Levites and various officials remained in the middle, as is described in Joshua.  The priests formed the inner circle around the ark and the Levites encircled the priests. Another problem is that according to Deut. 27:12, the tribe of Levi stood on Mt. Gerizim, whereas Joshua and Deut. 27:14 seem to place them in the middle.  Some commentators resolve this by saying that only some of the Levites remained below.",
+                    "<b>They turned their faces towards Mt. Gerizim and opened with the blessing: Blessed be anyone who does not make a graven or molten image”. And these and these respond amen. They then turned their faces towards Mt. Ebal and opened with the curse: “Cursed be anyone who makes a graven or molten image” (Deut. 27:15). And these and these respond amen. [So they continue] until they complete the blessings and curses.</b>  This section harmonizes Deuteronomy 11 with Deuteronomy 27.  The earlier chapter refers to blessings recited on Mt. Gerizim and curses on Mt. Ebal.  Deuteronomy 27 lists only the curses and it also seems to assume that the Levites who stand in the middle pronounce the curses and blessings.  The mishnah resolves these two difficulties by saying that the curses in Deuteronomy 27 are only half of what was said.  Not only were the curses recited but the opposite of each curse was also recited as a blessing.  Furthermore, the blessings and curses were recited by the Levites while standing between the two mountains, but the Levites would face Mt. Gerizim when blessing and Mt. Ebal when cursing.",
+                    "<b>After that they brought the stones, built the altar and plastered it with plaster, and inscribed upon it all the words of the Torah in seventy languages, as it is said, “most distinctly (be’er.</b>  This section refers to Deuteronomy 27:4-5, 8.  The mishnah reads the building of the altar as occurring after the blessings and curses and not before, as the order of the verses might be read as implicating.  The stones to which the mishnah refers are the same stones that had previously been placed in the Jordan when Israel crossed the river (see Joshua 4:1-11). The most interesting element of this section is that the words “be’er hetev” which JPS translates as “most distinctly”, and could also be translated as “well-explained” are interpreted by the rabbis as meaning that the Torah was written in seventy languages. This is the amount of languages and nations which exist in the world, according to rabbinic folklore.  Part of the entering into the land of Israel was that the Torah had to be made available to all of the nations of the world.  Indeed, this may be reflective of the fact that in rabbinic times, the Bible was indeed translated into Greek, Aramaic and later on into Roman, the three international languages in the time of the Mishnah.",
+                    "<b>Then they took the stones and went and spent the night in their place.</b>  After having set up the altar with the stones that had previously been in the Jordan, the stones are brought back to their proper place in the Gilgal.  According to many commentators, they used them to make another altar there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah describes how the priestly blessing was performed, both outside of the Temple and in the Temple.  The priestly blessing is Numbers 6:24-26.  In Israel it is still done every day.  Outside of Israel, some synagogues have the blessing on holidays.\nOur mishnah discusses differences between how the blessing is done inside the Temple and outside of the Temple.\nThe mishnah does not address why the priestly blessing must be recited in Hebrew.  The Talmud explains that Numbers 6:23 which reads “Thus shall you bless” implies that the priests must use the exact words written in the Torah.",
+                    "<b>How was the priestly blessing [pronounced]?<br>In the province (outside of the it was said as three blessings, but in the Temple as one blessing.</b>  There are three clauses in the priestly blessing.  Outside of the Temple after each clause the people would answer “amen”.  However, inside the Temple, the people didn’t respond until all three clauses were recited, and when they did respond they didn’t say “amen” but rather “Blessed is the God of Israel forever and ever”.",
+                    "<b>In the Temple the name was uttered as it is written, but in the province in its substituted name.</b>  In the Temple the priests pronounced God’s name as it is written YHWH.  (Today we don’t know how this word was pronounced).  However, outside the Temple it is pronounced using the substitute name “Adonai”, the way we pronounce God’s name today.",
+                    "<b>In the province the priests raise their hands at the height of their shoulders, but in the Temple above their heads, except the high priest who does not raise his hands higher than the frontlet (on his. Rabbi Judah says: even the high priest raises his hands higher than the frontlet, as it says, “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).</b>  In the Temple the priests raise their hands above their heads when blessing the people, while outside of the Temple, they raise their hands no higher than their shoulders. According to the first opinion, the high priest did not lift his hands higher than his head, for on his head was a “frontlet” upon which was written God’s name (Exodus 28:36).  Rabbi Judah believes that just as the rest of the priests raised their hands above their heads, so too did the high priest.  Rabbi Judah interprets the blessing mentioned in Leviticus 9:22, a blessing given by Aaron the high priest, to be the priestly blessing in Numbers 6.  Just as Aaron lifts his hands above his head, so too do the other priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the blessings recited by the high priest on Yom Kippur (the Day of Atonement), after he finished performing the special worship service for that day.",
+                    "<b>How were the benedictions of the high priest [performed]?<br>The hazzan of the synagogue takes the Torah scroll and gives it to the president of the synagogue; the vice-president of the synagogue gives it to the high priest, and the high priest stands, receives [the scroll] and reads [the following portions]:  “After the death” (Leviticus 16:1-34), and “But on the tenth day” (Leviticus 23:26-32). Then he rolls the Torah (, places it in his bosom and exclaims, “More than I have read before you is written here!” [The portion], “On the tenth day” (Numbers 29:7-11), which is in the book of Numbers, he reads by heart.</b>  After the high priest has finished performing the Yom Kippur service (and sent the scapegoat out to the desert) he would go out to the Temple courtyard and sit there until they bring him the Torah scroll.  The scroll is not handed directly to him, but rather several synagogue functionaries participate in passing the scroll before it reaches the high priest.  [Somewhat reminiscent of a brit milah in which the baby is passed around before being circumcised.]  Note that according to the mishnah there was a synagogue on the Temple grounds.  Indeed, archaeologists have found a dedicatory inscription near the Temple which mentions the “head of a synagogue”.",
+                    "<b>And he blesses upon it eight benedictions: “For the Torah”, “For the Temple service”, “For thanksgiving”, “For the pardon of sin”, “For the Temple”, “For Israel”, “For the priests”, and the rest of the prayer.</b>  When the high priest receives the Torah, he reads the portions which deal with Yom Kippur.  This begins with two passages from Leviticus.  After he closing the Torah he tells the people that there is more in the Torah than what he just read to them.  [As an aside, this reminds of rabbis telling their congregation on Rosh Hashanah or Yom Kippur that there are other holidays also coming up.]  The passage concerning Yom Kippur which is found towards the end of Numbers he doesn’t read from the scroll itself, but rather by heart.  Generally speaking, portions of the written Torah should not be read in public by heart.  However, since it would take a long time to roll from Leviticus 23 to Numbers 29 and it would not be respectful to the congregation for them to have to wait long while the Torah is being scrolled.  The respect for the congregation is important enough that the Yom Kippur ceremony itself is adjusted to take this into account.",
+                    "Today when a person receives an aliyah to the Torah, they read one blessing before and after.  The high priest reads eight blessings. “For the Torah”, is the same blessing recited today before and after the Torah reading (according to some commentators the high priest said these blessings like we do today, one before and one after, but the mishnah refers to this as one blessing.) “For the Temple service” is similar to the third to last blessing in the amidah as it is said today. “For thanksgiving” is similar to the next to last blessing in today’s amidah. “For the pardon of sin” is similar to one of the middle blessings in today’s amidah, which begins “Forgive us.” “For the Temple” is a prayer that the Temple should continue to stand. “For Israel” is a prayer that God’s presence should not depart from the people of Israel. “For the priests” is a prayer that God will accept the worship of the priests. And for the rest of the prayer this refers to a final prayer that God should protect Israel and thanks God for listening to our prayers."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDeuteronomy 31:10-12 states, “Every seventh year, at the time of the sabbatical year, at Sukkot, when all Israel comes to appear before the Lord your God in the place that He will choose, you shall read this Teaching aloud in the presence of all Israel.  Gather the people men, women, children and the strangers in your communities that they may hear and so learn to revere the Lord your God and to observe faithfully every word of this Teaching.”\nOur mishnah discusses how this ceremony, which is called by the rabbis “Gathering”, was performed.  The ceremony was performed on the holiday of Sukkot which immediately followed the end of the sabbatical year.",
+                    "<b>How was the procedure in connection with the portion read by the king?<br>At the conclusion of the first day of the festival ( in the eighth [year], at the end of the seventh year, they erect a wooden platform in the Temple court, and he sits upon it, as it is said, “At the end of seven years, in the set time” etc (Deuteronomy 31:10).</b>  The mishnah teaches that they erected a wooden platform in the Temple so that the king can be heard when he reads the portions of Deuteronomy to the people.",
+                    "<b>The synagogue attendant takes a Torah scroll and hands it to the head of the synagogue, the head of the synagogue hands it to the deputy and he hands it to the high priest, and the high priest hands it to the king and the king stands and receives it, but reads it while sitting.</b>  This section describes the same procedure of passing the Torah which we read in yesterday’s mishnah in connection with the high priest reading the Torah on Yom Kippur.  The only difference is that the king recites while seated. It was considered more honorable for the king to sit than to stand.",
+                    "<b>King Agrippa stood and received it and read standing, and the sages praised him. When he reached, “You shall not place a foreigner over you” (ibid 17:15) his eyes ran with tears. They said to him, “Fear not, Agrippas, you are our brother, you are our brother!”</b>  The mishnah now brings an interesting story about King Aggripas, a descendent of Herod who was an Idumean and not of Israelite stock. When Aggripas was reading the prescribed portions he would stand in order to show his deference for the Torah.  Despite the fact that the mishnah says that the king is to sit, the sages praise Aggripas for going “beyond the letter of the law.”  His standing while reading establishes Aggripas as a righteous king, despite his being from Herod’s family.  When Aggripas read that it is forbidden for Israelites to have a foreign king, he began to cry because he realized that his own kingship was illegitimate.  The sages had such respect for him, that they cried back to him that he is indeed their brother.  Some commentators say that the sages just said this to make him feel better, while others say that since his mother is an Israelite, he is indeed a legitimate king.  In any case, the mishnah is a poignant portrayal of the political situation in which Jews lived in this period.",
+                    "<b>[The king] reads from the beginning of “These are the words” (ibid 1:1) until the Shema ((ibid 6:4-9), and the Shema, and “It will come to pass if you hear” (ibid 11:13-21 the second part of the, and “You shall surely tithe” (ibid 14:22-29), and “When you have finished tithing” (ibid 26:12-15) and the portion of the king (ibid 17:14-20) and the blessings and curses (ibid 28), until he finishes all the section.</b>  The Torah says that the king is supposed to read “this Teaching” (Torah).  The mishnah does not understand this to mean that he must read all of the Torah or even all of Deuteronomy, which would certainly have taken quite a long time.  Rather he reads selected portions of Deuteronomy.  He reads the beginning of the book, and then he reads passages that are part of the Shema and then some passages concerning tithes.  The tithes’ passages are read since Sukkot is a harvest festival and it is when tithes are separated from produce.  He also reads the portion about the king, and the blessings and curses which are found towards the end of Deuteronomy.  This last passage was a means by which the covenant between God and Israel could be symbolically renewed.",
+                    "<b>The blessings that the high priest recites, the king recites, except that he substitutes one for the festivals instead of one for the pardon of sin.</b>  After reading from the Torah, the king recites most of the blessings which the high priest recites on Yom Kippur.  The difference is that instead of praying for forgiveness of sin, as the high priest does on Yom Kippur, the king has a prayer over the festival, a prayer which is still recited today in the festival amidah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen Israel goes out to battle, the people are charged by a priest, who according to the rabbis must be anointed with oil.  This charge is described in Deuteronomy 20.  This entire chapter is an explication of how this was done.  Our mishnah is a midrash on verses 2-4.",
+                    "<b>When the anointed for battle addresses the people he speaks in the holy tongue, as it is said, “And it shall be, when you draw near the battle, that the priest shall approach” (Deuteronomy 20:2) this refers to the anointed for battle. “And speak to the people” ( – in the holy tongue.</b>  The Torah states only that a priest shall come forward, without describing which or what type of priest. The rabbis add that this priest must be a priest who has been specially anointed with oil for this purpose before they go out to battle.  The address must be given in Hebrew.  According to the Talmud this is derived from an analogy between the word “speak” here and “speak” in Exodus 19:19.",
+                    "<b>“He shall say to them, “Hear, O Israel, you are about to join battle with your enemy” (vs. 3)  “with your enemy” but not against your brother, not Judah against Shimon nor Shimon against Benjamin, that if you fall into their hand they shall have mercy on you, as it is said, “Then the men named above proceeded to take the captives in hand, and with booty they clothed all the naked among them they clothed them and shod them and gave them to eat and drink and anointed them and provide donkeys for all who were failing and brought them to Jericho, the city of palms, back to their kinsmen. Then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15).  Rather against your enemies do you march, so that if you fall into their hand they will have no mercy on you.</b>  The anointed priest reminds the people that they are going out to fight against their enemies.  If they were going to fight their own people, a not uncommon event in Biblical times and an event that continued to occur as long as Israel had political sovereignty, then at least they could expect mercy if taken captive. This mercy is demonstrated by the mercy shown by Israelite (the northern kingdom) soldiers to Judean soldiers as described in II Chronicles.  Now they are going out to fight their (foreign) enemies, and if they are taken captive they can expect to be treated ruthlessly.  Therefore, they should fight all the more fiercely so that they will not be taken captive.",
+                    "<b>“Let not your courage falter, fear not, and do not tremble or be in dread of them” (Deuteronomy 20: “Let not your courage falter”-- at the neighing of the horses and the brandishing of swords; “Fear not” --at the crash of shields and the tramp of the soldiers shoes; “Do not tremble” -- at the sound of trumpets; “Or be in dread of them” -- at the sound of battle cries.</b>  This section contains a midrash which relates each part of the charge to a fear of another aspect of war.  As is typical, the rabbis understand each type of fear to be related to something different.",
+                    "<b>“For it is the Lord your God that goes with you”--they come [relying] upon the might of flesh and blood, but you come [relying] upon the might of the Omnipresent. The Philistines came [relying] upon the power of Goliath (I Samuel 17:4 ff.), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. The Ammonites came [relying] upon the power of Shobach (II Samuel 10:16-18), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. But with you it is otherwise, “For it is the Lord your God is that goes with you” this refers to the camp of the ark.</b>  In the final part of his speech the priest points out that God is going out to battle with Israel.  The mishnah uses this to contrast Israel with their enemies. Israel’s enemies come out brandishing their physical power, exemplified by Goliah and Shobah.  Both of these great warriors were struck down by David whose power was not based on his physical strength but on the fact that God was with him.  This reminds us of Zechariah 4:6, “No by might, nor by power, but by My spirit, said the Lord of Hosts.” As a final note, the mishnah relates that the ark was brought out to war with Israel as a tangent symbol of the fact that God is fighting with them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to expound upon Deuteronomy 20.  Our mishnah deals with three exemptions which given to soldiers which allow them to return from war:  to one who has built a house but not dedicated it; to one who has planted a vineyard but not harvested it; to one who has betrothed a woman but not married her.  Our mishnah defines these three exemptions broadly, as we shall see.",
+                    "<b>“Then the officers shall address the people saying:  ‘Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home’” (Deuteronomy 20:5). It is the same whether he built a house for straw, a house for cattle, a house for wood, or a storehouse; It is the same whether he built, purchased, inherited or somebody gave it to him as a present.</b>  The first exemption is given to the person who built a house.  The mishnah expands this to include any kind of house, even one not intended as living quarters.  In tomorrow’s mishnah we shall see some exemptions to this category.  It also expands the category to include those who acquired a house by a means other than building it themselves.",
+                    "<b>“‘Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it?’” (vs. 6). It is the same whether he planted a vineyard or planted five fruit-trees and even of five different species; It is the same whether he planted, bent or grafted it, or whether he purchased, inherited or somebody gave it to him as a present.</b>  The second exemption is given to the one who planted a vineyard. Again, the mishnah expands the category to include planting an orchard, which is considered five or more trees, even if they are of different species.  He need not plant it himself.  Even if he bends a vine (this refers to bending a vine underground and starting a new vineyard elsewhere), or grafts a branch of one tree onto another, he is considered as having started a new vineyard.  Similarly, he need not do the work himself, but may even buy the vineyard/orchard or receive it as a present.",
+                    "<b>“‘Is there anyone who has betrothed a woman [but who has not yet married her]?’” (vs. 7) It is the same whether he had betrothed a virgin or a widow, or even a shomeret yavam, or even if a man heard that his brother had died in battle, he returns home.</b>  The final category is betrothal.  This includes one who betroths not only a virgin, but also a widow/divorcee or even one who betroths his dead brother’s widow who is awaiting levirate marriage (a shomeret yavam).  Even if he has heard that his brother died in battle and left a childless widow, he may return from battle in order to marry her.",
+                    "<b>All these hear the priest’s words concerning the battles of war and return home, and they supply water and food and repair the roads.</b>  The above list of people return from battle.  However, they must offer support to the war effort, by supplying the soldiers with food and water and by repairing the roads which the soldiers will use to go out into battle."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned the categories of people who are exempt from going out to battle; in today’s mishnah we learn who is not exempt.",
+                    "<b>The following do not return home:<br>He who built a gatehouse, a portico or a porch;</b>  The three structures listed in this section do not count as “houses” and hence one who builds one of them is not exempted from war.  While the structures listed in yesterday’s mishnah were not typically used as living quarters, the structures in today’s mishnah are never used as living quarters.  A portico is an area encircled by pillars and covered with a roof, but it is not walled-in.  A porch is an extension of the upper floor that is not covered by a roof.",
+                    "<b>He who planted four fruit trees or five trees which are not fruit-bearing;</b>  Yesterday we learned that to be exempt from going out to war he had to plant five fruit bearing trees. Less than five trees, or more than five non-fruit bearing trees does not count as being similar enough to a vineyard to exempt him.",
+                    "<b>He who took back his divorced wife.</b>  Deuteronomy 24:5 states, “When a man has taken a new wife, he shall not go out with the army.”  From here we see that remarrying one’s former wife does not exempt him from going to war.",
+                    "<b>If a high priest married a widow, or an ordinary priest married a divorcee or a halutzah, or an Israelite married a mamzereth or a netinah, or the daughter of an Israelite married a mamzer or a natin, he does not return home.</b>  Someone who marries a woman who is prohibited to him does not receive an exemption from war.  For an explanation of this list see Yevamoth 2:4.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even he who builds a house upon its [original] foundations does not return home.</b>  Rabbi Judah says that one must build a new house in order to be exempt.  Rebuilding an old house on its original foundations does not count.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: even he who builds a brick-house in the Sharon does not return home.</b>  The Sharon was an area in the land of Israel that was (and still is) prone to earthquakes.  The people of Sharon would build their houses out of brick, in anticipation that they would have to rebuild them twice every seven years.  Since the houses did not last long, Rabbi Eliezer does not consider them as sufficient to exempt one from the army."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAbove in mishnah two we learned who returns from war if they are already out at battle.  Those categories of people returned and worked in supplying food and water to the soldiers and in repairing the roads.  In today’s mishnah we learn those who don’t go out to war in the first place and do not supply food or drink to the soldiers or fix the roads.\nThe idea that there are some soldiers who return home is connected to Deuteronomy 20:8, while the idea that some are not even obligated to go out in the first place is connected to 24:5, as we shall see below.",
+                    "<b>The following do not move from their place: He who built a new house and dedicated it, He who planted a vineyard and used its fruit, He who married his betrothed, Or brought in his yevamah;</b>  The Torah states that someone who is recently married does not go out to war for one year from his marriage.  The rabbis take the categories mentioned in Deuteronomy 20, and discussed in the previous two mishnayoth, and apply them to this halakhah as well.  Someone who built a new house and has already dedicated it, but has not lived in it for one year, is exempt from going to war.  Similarly, one who planted a vineyard but has not enjoyed a year’s harvest need not go out to war.  Finally, as the verse plainly states, a newly married man is exempt for one year.  This also includes levirate marriage.",
+                    "<b>As it is said, “He shall be exempt one year for the sake of his household [to give happiness to the woman he married]” (Deuteronomy 24:5) “His household,” this refers to his house; “Shall be” refers to his vineyard; “To give happiness to the wife” refers to his wife; “He married” to include his yevamah’s widow.</b>  This section provides midrashic support for that which we learned above.  The word “his household” does not just mean that he has a year to be with his new wife, as is the simple reading of the verse.  Rather it also includes a new house that has not yet been dedicated.  The word “shall be” includes a vineyard (this is a rather creative midrash).  The “wife” refers to his wife. The verse did not need to state “who he married” since it already stated “wife”.  Therefore the words “he married” are understood as including his yevamah (his levirate wife).",
+                    "<b>These do not supply water and food and repair the roads [for the army].</b>  Deuteronomy 24:5 states, “He shall not go out with the army or be assigned to it for any purpose.” Therefore, not only is he exempt from fighting, but he is exempt from other duties as well."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah continues explaining the speech made to the troops upon going out to battle. The final exemption is given to anyone who is “afraid and disheartened.”  In our mishnah three rabbis argue what this phrase means.",
+                    "<b>“Then the officers shall go on addressing the troops and say, ‘Is there anyone afraid and disheartened’” (Deuteronomy 20:8).<br>Rabbi Akiva says: “afraid and disheartened” is to be understood literally, that he cannot stand in the battle lines and see a drawn sword.</b>  Rabbi Akiva understands the verse literally.  The person is literally afraid to go out to battle.  He is exempt because his fear may be contagious and cause the other troops to lose heart.",
+                    "<b>Rabbi Yose the Galilean says: “afraid and disheartened” this is the one who is afraid because of the transgressions he has committed; therefore the Torah connected all these [other categories of those who return home] with him that he may return home on their account.</b>  Rabbi Yose the Galilean understands the exemption as being given to one who has committed transgressions.  Assumedly he is afraid that since he has not led a good life, God will not be with him in battle. He notes that the Torah connected this exemption with the others so that the transgressor would not be embarrassed to not go to battle.  People seeing him would not know why he is leaving battle and they would assume that he is leaving for one of the other, less embarrassing reasons.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: a high priest who married a widow, an ordinary priest who married a divorcee or halutzah, an Israelite who married a mamzeret or netinah, and the daughter of an Israelite who married a mamzer or a natin behold this one is “afraid and disheartened.”</b>  Rabbi Yose agrees in general with the previous opinion but holds that the transgression must be one that he is continually transgressing, such as a forbidden marriage (the list in this mishnah).  If a man is married to a woman forbidden to him, he is transgressing the prohibition every moment he remains married to her.  It is only this type of transgression that allows him to leave battle.  One who has committed sins in the past is not considered “afraid and disheartened.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah interprets Deuteronomy 20:9.",
+                    "<b>“And it shall be, when the officers have finished speaking to the people, they shall appoint captains of hosts at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). And at the rear of the people they station guards in front of them and others behind them, with iron axes in their hands, and should anyone wish to flee, they have permission to strike his thighs, because the beginning of falling [in battle] is fleeing,  as it is said, “Israel fled before the Philistines, and the people also suffered a great slaughter” (I Samuel 4:17) and elsewhere it states, “And the men of Israel fled before the Philistines and fell down slain” (ibid 31:1).</b> The verse states that “captains of hosts” shall be placed “at the head of the people”.  Our mishnah interprets “at the head of the people” to mean not just in front of them, leading them into battle, but behind them making sure they do not flee in the face of the enemy.  If a soldier tries to flee, the guards may strike him with iron axes in his legs.  This would assumedly deter people from fleeing.  The mishnah uses two texts to prove that fleeing from the enemy is the beginning of outright defeat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that the rules spelled out in our chapter do not apply to all types of war.  In certain types of war, all of Israel must go out to battle, even a bride and groom from their wedding.  There are two different opinions as to what types of war mandate the participation of all.",
+                    "<b>To what this apply?  To a voluntary war, but in a war commanded [by the Torah] all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy.</b>  According to the first opinion, the preceding rules apply to a “voluntary war”, which is a war to expand the borders of Israel.  In such a war some people receive exemptions.  However, in a defensive war, which this opinion calls “a war commanded” by the Torah, all must go out and fight.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: to what does this apply? To a war commanded [commanded by the Torah], but in an obligatory war all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy.</b>  Rabbi Judah has a different opinion.  A defensive war, even though it is a mitzvah (commanded), does not mandate the participation of all.  However, an obligatory war, such as the conquest of the land by Joshua or the perpetual war against Amalek, requires the participation of all.  These wars are obligatory because there are verses in the Bible that directly mandate them. I have interpreted the mishnah according to Albeck’s commentary.  There are other interpretations in the Talmud and in the commentaries concerning the differences between the two opinions. Note, that at times “mitzvah” is opposed to obligation.  For instance, there is a mitzvah that if one divorces his wife, he must do so with a get.  However, there is certainly no obligation to divorce."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of the last chapter of Sotah discusses the ceremony in which the neck of a heifer is broken in order to atone for a murder whose murderer has not been identified.  This ceremony is described in Deuteronomy 21:1-9.",
+                    "<b>[The declaration over] the heifer whose neck is to be broken must be in the holy tongue; as it is said, “If a corpse is found slain on the land … then your elders and judges shall go out” (Deuteronomy 21:1-2)--three used to go out from the high court in Jerusalem.</b>  The reason that this biblical passage is discussed here is that the declaration over the heifer must be made in Hebrew (the content of the declaration will be discussed below).  However, the mishnah does not say why this is so.  According to the Talmud, this is based on a midrash on the words, “And they shall answer and they shall say” (vs. 7).  As we have seen in earlier mishnayoth, “they shall say” is interpreted to mean that they must say in Hebrew. After stating that the declaration must be made in Hebrew, the mishnah continues to discuss how the entire ceremony is performed, and when it is performed.  According to the first opinion, three judges would go out from the high court in Jerusalem to determine which town was the closest to the dead body.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: five, as it is said, “Your elders” two, “and your judges” two, and there cannot be a court of an even number, they add one more.</b>  Rabbi Judah midrashically determines that five judges, and not the typical three are necessary.  His opinion is also found in Mishnah Sanhedrin 1:3."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah teaches that corpses found in certain places do not require a heifer’s neck to be broken.  The second section teaches that proximity of the corpse to certain cities also does not require the heifer’s neck to be broken.\nWe should note that the fact that the rabbis were quite willing to limit the applicability of the neck-breaking ceremony demonstrates that they were far less concerned with blood atonement than Israelites were in ancient times.   The need for blood atonement was prominent in biblical theology and law, and played less of a role in rabbinic thinking.",
+                    "<b>If [the corpse] was found buried underneath a heap of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, they would not break [the heifer’s neck], as it says: “In the earth”   and not buried underneath a heap of stones, nor hanging on a tree; “In a field”  and not floating on the surface of the water.</b>  Deuteronomy 21:1 reads, “If a corpse is found slain on the land.”   The rabbis read “on the land” to exclude corpses that are not found “on the land” but rather underneath a heap of stones or hanging in a tree.  The continuation of the verse states “lying in the field”.  From this phrase the mishnah excludes a corpse found floating on the surface of the water.",
+                    "<b>If it was found near the border, or a city whose majority of inhabitants were Gentiles, or a city in which there is no court, they would not break [the heifer's neck]. They only measure the distance from a city in which there is a court. If [the corpse] was found exactly between two cities, both of them bring two heifers [between them], the words of Rabbi Eliezer;</b>  If the corpse was found near the border of the land of Israel, i.e. near enemy territory, or near a Gentile city (also considered to be enemies), a heifer was not brought.  The Talmud explains that these places are considered dangerous and therefore, by going near there, the victim was not acting in a safe manner.  Hence, if he is slain, assumedly by enemies, there is no communal guilt incurred by the Jewish city closest to the corpse. However, if the corpse was found near a city in which there is no court, they would still bring a heifer, and they would measure to the nearest city which does have a court.  Since the Torah requires members of the court of the nearest city to go out and participate in the neck-breaking ceremony, the city which brings the heifer obviously must have a court. Rabbi Eliezer states that if the corpse is found exactly between two cities, both cities would bring a heifer and breaks its neck.  In the Talmud a different opinion is brought, and that is that the two cities equidistant from the corpse share in bringing one heifer.  Perhaps these two different opinions have different concepts of the neck-breaking ceremony.  Rabbi Eliezer would claim that it is essential that each city which is closest must bring a heifer in order to cleanse its guilt.  The responsibility is intended for the people of the city to bring a heifer, and since we don’t know which city is closest, both must bring.  The other opinion would hold that the critical thing is that a heifer’s neck is broken in order to atone for the blood of the victim.  The act must be fulfilled and the participation of the closest town matters less.",
+                    "<b>Jerusalem does not bring a heifer whose neck is to be broken.</b>  The abovementioned verse states, “If a corpse is found slain on the land which God is giving you to inherit”.  Jerusalem was not given as an inheritance to any specific tribe. Rather, it belongs to all of Israel.  Therefore, it is excluded from the laws of this verse.  If a corpse is found closest to Jerusalem, a heifer’s neck is not broken."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a case where the head and body of the corpse were found in separate places.  There are two potential issues involved:  first of all, from where do they measure in order to determine which city must bring the heifer?  Secondly, where do they bury the body?  According to halakhah, an unidentified corpse is buried in the very place that it is found.  This is called a “met mitzvah”, a “commanded corpse”.  This corpse which is perhaps unidentified, is buried in its place.",
+                    "<b>If the head was found in one place and the body in another place, they bring the head to the body, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: [they bring] the body to the head.</b> The debate in this mishnah is simple to understand but perhaps difficult to fully comprehend.  Rabbi Eliezer implies that the body is the important part, and therefore the head is brought to it, whereas Rabbi Akiva implies that the head is the important part, and therefore the body is brought to it. What seems certain to me is that there is a level to this debate deeper than the mere technical details.  In other words in this halakhah Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva are expressing deeper values.  What is uncertain is what those values are.  One suggestion which occurred to me is that Rabbi Eliezer is operating according to a principle of “quantity”.  Since the body is larger than the head, the head is brought to the body.  In contrast, Rabbi Akiva operates according to a principle of essentiality/quality.  The head is what governs the body.  The head governs the remainder.  Furthermore, it is what generally gives human beings their identity; people are recognized by their faces.  Therefore, the body is brought to their head."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn from what part of the body they would measure in order to determine the closest city.",
+                    "<b>From what part [of the body] do they measure? Rabbi Eliezer says: from the navel. Rabbi Akiva says: from the nose. Rabbi Eliezer ben Jacob says: from the place where he was made a slain person, from the neck.</b> Rabbi Eliezer’s and Rabbi Akiva’s opinion directly parallel their opinions in yesterday’s mishnah.  Rabbi Eliezer said that the head is brought to the body, and here he says that the distance is measured from the center of the body, from the navel.  Rabbi Akiva said that the body is brought to the head, and here he says that it is measured from the center of the head, from the nose. Rabbi Eliezer ben Jacob determines the point from where we measure using another principle.  A person’s life blood was considered to be in his neck.  This can be observed by the fact that slicing a person’s neck causes them to die much quicker than slicing a leg or arm.  Since the life-giving blood is found in the neck, the distance to the city is measured from that point."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to describe the neck-breaking ceremony.  It clarifies some points in Deuteronomy 21:3-4.",
+                    "<b>The elders of Jerusalem departed and went away.</b>  Verse 2 refers to “your elders” and was interpreted in mishnah one as referring to the elders of Jerusalem, who are the elders of all of Israel.  They are the ones that measure where the nearest city is.  After having done so they leave.",
+                    "<b>The elders of that city bring “a heifer which has never been worked” (Deuteronomy 21:3). And a blemish does not disqualify it.</b>  Verse three states “The elders of that city”, which means that the elders of the nearest city are those who bring the heifer.  The heifer must be one that has never been worked.  However, the Torah does not require that it be free of blemishes, a requirement typical of sacrificial animals.",
+                    "<b>They bring it down to a hard ( wadi  “etan” is understood in its literal sense of “hard”. Even if it is not “hard”, it is valid [for the ceremony].</b>  Verse four says that the heifer is taken down to a “nahal etan”.  The word “nahal” means wadi, or a riverbed.  “Etan” is understood by our mishnah to mean “hard” or perhaps “strong”, the typical meaning of “etan”.  Some interpret this to mean that it must have a strong flow of water.  Others interpret it as hard in the sense of “rocky”.  JPS translates “everflowing”.  In any case, the requirement for the wadi to be “etan” is only a priori.  Ex post facto, if the ritual was carried out in a non-etan wadi, it is valid.",
+                    "<b>They break its neck with a hatchet from behind.</b>  Once they are down at the wadi, the elders break the heifer’s neck with a type of hatchet, a large knife used for cutting meat and bones.",
+                    "<b>The site may never be sown or tilled, but it is permitted to comb flax and chisel rocks.</b>  Verse 4 states, “to an ever-flowing wadi, which is not tilled or sown.”  The mishnah limits this prohibition to tilling or sewing.  However, activities with things that are not attached to the ground such as flax or rocks that are detached from the ground are permitted.  Only work involving the ground itself is forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches the meaning of the declarations made after the neck of the heifer has been broken (vs. 7-8).",
+                    "<b>The elders of that city then wash their hands with water in the place where the heifer's neck was broken and they say, “Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it” (Deuteronomy 21:7). But did we really think that the elders of a court of justice are shedders of blood! Rather, [the intention of their statement is that the man found dead] did not come to us [for help] and we dismissed him without supplying him with food and we did not see him and let him go without escort.</b>  The first declaration is made by the elders of the city closest to the unidentified corpse.  The mishnah does not interpret their statement to mean simply that they did not shed the blood of the person murdered, for no one would suspect the elders of committing murder.  Rather, the mishnah interprets them as exclaiming that that victim did not come to city and they turned him away in his hour of need.  Clearly we can see here that according to the mishnah, if a person comes in need of charity to a city, and the people of the city do not help him, and he ends up being killed, it is as if they had killed him themselves.",
+                    "<b>Then the priests exclaim, “Absolve, O Lord, Your people Israel, whom You redeemed, and do not let guilt for the blood of the innocent remain among your people Israel” (vs. 8). They did not need to say, “And they will be absolved of bloodguilt” (, rather the Holy Spirit announces to them, “When you act in this way, the blood is forgiven you.”</b>  Verse 5 assigns a role to the priests, “The priests, sons of Levi, shall come forward; for the Lord your God has chosen them to minister to Him and to pronounce blessing in the name of the Lord…”  It sounds as if the priests should make a statement or play some role, but the Torah does not say what they say or do.  To fill this gap, the mishnah assigns to them the saying in vs. 8, which deals with absolution from sin, a role which priests often play. Verse 5 ends, “And they will be absolved of bloodguilt”.  The mishnah teaches that this is not something stated by the priests, rather by a Holy Spirit paraphrasing the verse, promising those who perform the ritual that it is an effective means towards atonement."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a dead body was found and at first, no one knew who the murderer was.  Therefore, they began the ritual.  However, before the ritual was completed the identity of the murderer was discovered.\nWe should note that the exegetical/midrashic portion of this part of the mishnah is completed, and now the mishnah is filling in some details.",
+                    "<b>If the murderer was discovered before the heifer’s neck was broken, it goes free and grazes with the herd;</b>  If the heifer’s neck has not yet been broken and the murderer is found, then the heifer may return to being treated as a normal, non-sacral animal. Its merely having been brought down to the wadi does not subsequently forbid a person from deriving benefit from it.",
+                    "<b>But if after the heifer’s neck was broken, it is buried in that place because it came there from the outset in connection with a matter of doubt, and atoned for the doubt which is now gone.</b>  However, if the heifer’s neck has already been broken before the murderer is discovered, it is forbidden for anyone to derive any benefit from it (obviously it can no longer go graze with the herd!).  The heifer has essentially fulfilled its purpose; it atoned for the doubt with regard to the murderer’s identity, even though his identity is now known.  It is now similar to all heifers whose necks have been broken; no one may derive any benefit from any of them.",
+                    "<b>If the heifer’s neck was broken and afterwards the murderer is discovered, behold he is executed.</b>  We might have thought that the fact that the heifer’s neck atoned for the spilled blood of the victim means that if the real murderer is found, he is not executed.  Therefore, the mishnah declares that he is nevertheless executed.  Blood atonement is only one factor in the treatment of murder; the other is obviously justice.  If the murderer is identified the value of justice demands that he be tried and executed, even if the blood which he spilled has already been atoned for."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the final mishnah which deals with the neck-breaking regulations.  It discusses a case where there is some but not full testimony about the identity of the murderer.",
+                    "This mishnah is nearly identical to that which we saw regarding adultery and the drinking of the sotah waters above (mishnah 6:4).",
+                    "<b>If one witness says “I saw the murderer” and one witness says “You did not see him”; or if a woman says “I saw him” and another woman says “You did not see him”, they break its neck.</b>  The testimony of the first witness is contradicted by that of the second witness; each witness’s testimony nullifies that of the other.  Since there is no testimony regarding the identity of the murderer, the heifer’s neck must be broken.  The same is true if both witnesses are women.",
+                    "<b>If one witness says “I saw him” and two say “You did not see him”, they break its neck.</b>  In this case, after one witness testifies to the identity of the murderer, two witnesses that the first witness did not see the murder.  The testimony of the two outweighs that of the single witness, and the heifer’s neck must be broken.",
+                    "<b>If two say “We saw him” and one says to them “You did not see him”, they do not break its neck.</b>  Since two witnesses say they saw the murder, a single witness who says they did not see the murder cannot nullify their testimony.  Hence, the identity has been established, and the heifer’s neck is not broken."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFrom here until the end of the tractate, the mishnah teaches various things that the rabbis discontinued or for some reason ceased.  The first thing mentioned is the ceremony we have been discussing in this chapter, the ceremony of breaking the heifer’s neck.  The second thing discontinued was the sotah ritual, the main topic of this tractate. The third thing was not so much discontinued but ceased.  The mishnah teaches that at a certain point there were no more men who were both learned and fully righteous.",
+                    "<b>When murderers multiplied, the [ceremony of] breaking a heifer’s neck ceased. That was from the time of Eliezer ben Dinai, and he was also called Tehinah ben Perisha and he was afterwards renamed “son of the murderer”.</b>  When murderers multiplied, murderers such as Eliezer ben Dinai (who had several other names), the rabbis discontinued the neck-breaking ritual.  This is because there was no longer any doubt about who the murderer was. Since everyone knew who the murderers were but couldn’t do anything about it, the ritual was no longer applicable.",
+                    "<b>When adulterers multiplied, the ceremony of the bitter waters ceased and it was Rabban Yohanan ben Zakkai who discontinued it, as it is said, “I will not punish their daughters for fornicating, nor their daughters-in-law for committing adultery, for they themselves [turn aside with whores and sacrifice with prostitutes]” (Hosea 4:14).</b>  The word “adulterers” here refers to men (in Hebrew each word has a gender).  In a time when many men were committing adultery, the water-drinking ceremony was discontinued.  This is based on a midrash found elsewhere on Numbers 5:31, “The man shall be clear of guilt; but that woman shall suffer for her guilt.”  The midrash on this verse says that the waters are effective in testing the woman, only if the husband is free of guilt.  If he is also engaged in illicit sex with other women, he cannot use the sotah ritual to test his own wife.  Rabban Yohanan ben Zakkai, who lived through the destruction of the Temple, discontinued the practice.  The mishnah also brings a verse from Hosea according to which God will not punish the daughters and daughters-in-law at a time when their fathers are also committing grave sins. In both of these sections we can see that these two mysterious rituals which deal with the most serious of crimes, murder and adultery, are only effective in cleansing Israel of guilt at a time when Israel is in general acting in a righteous and lawful manner. The ceremonies deal with the few deviants in society who do not observe society’s most basic laws.  They cannot deal with an entire community gone awry.",
+                    "<b>When Yose ben Yoezer of Zeredah and Yose ben Yohanan of Jerusalem died, the grape-clusters ceased, as it is said, “There is not a cluster [of grapes] to eat; not a ripe fig I could desire [The pious are vanished from the land, none upright are left among men” (Micah 7:1-2).</b>  The two sages mentioned here are the first “pair” mentioned in Avoth 1:4.  When they died, there were no longer any people who were like “grape clusters”.  This refers metaphorically to people who were both wise and performed good deeds.  The idea of comparing the righteous to clusters of grapes is derived from the verse in Micah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are four practices mentioned as being discontinued in this mishnah.",
+                    "<b>Yohanan the high priest brought to an end the confession made at the presentation of the tithe.</b>  As we learned above in mishnah 7:1, twice in seven years a person must take his accumulated tithes out of his house and make a confession at the Temple that he had no more tithes.  Yohanan the high priest ended this practice. There are two explanations given for why he ended the practice. The first is that he saw that people were no longer separating tithes, and they were only separating terumah. The second is that the tithes were no longer given to the Levites but rather to the priests.  This is because when Ezra came to Israel from Babylonia, the priests did not come with him. Therefore he penalized them by giving the tithes to the priests.",
+                    "<b>He also discontinued the wakers and the knockers</b>  Before Yohanan the high priest, there was a custom that when the Levites would rise in the Temple in the morning, they would recite the verse, “Rouse Yourself; why do you sleep, O Lord?” (Psalms 44:24).  These Levites were called the “wakers”.  The practice was abolished because it gives the impression that God is sleeping, and Psalms 121:4 says, “See, the guardian of Israel neither slumbers nor sleeps.” The “knockers” refers to a practice of striking a sacrificial heifer between its horns in order to prepare it for sacrifice.  This would make it easier to slaughter.  When they began to fear that this would render the animal unfit to eat and therefore they stopped the practice.",
+                    "<b>Up to his days the hammer used to strike in Jerusalem,</b>  Up until the days of Yohanan the high priest, on the intermediate days of the festival (hol hamoed), one could hear the sound of hammers striking in Jerusalem.  Although the people were doing the types of work which are permitted on these days (we shall learn these laws when we learn tractate Moed Katan), Yohanan the high priest said that this was inappropriate for the sound made it seem as if there was no festival. Therefore, he put an end to the practice.",
+                    "<b>And in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce.</b>  Doubtfully tithed produce (demai) is produce bought from an uneducated person, a person who may not properly separate tithes.  In the time of Yohanan the high priest, a person did not need to ask if what he was purchasing was properly tithed, for Yohanan decreed that anybody who buys produce from an uneducated person should separate only the terumah taken from the tithe and second tithe. He would also separate the first and second tithe but these he could eat them himself.  Since these tithes may have already been taken out before he bought the produce, the Levite cannot prove that the first tithe belongs to him, nor can the poor person prove that the poor tithe belongs to him. Therefore, he can retain these tithes for himself.   Before Yohanan’s time, people had to ask those selling produce if it was tithed, and they would have to decide whether the person was trustworthy.  If the seller was not trustworthy, people wouldn’t buy from him, because they would have to separate all of the tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches about what happened when the Sanhedrin, the high court in Jerusalem, ceased to function",
+                    "<b>When the Sanhedrin ceased [to function], song ceased from the places of feasting, as it is said, “They drink their wine without song” (Isaiah 24:9).</b> Towards the end of the Second Temple period, the Sanhedrin ceased to function. According to Albeck, it ceased adjudicating capital crimes.  From that time on, there were no more songs sung at places of feasting.  Later Talmudic commentators and halakhic authorities say that this refers only to songs of love between people.  Songs of love towards God did not cease, and hence it was always customary to sing songs in praise of God."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah teaches what ceased when the earlier prophets died out.  The remainder of the section teaches what ceased when the Second Temple was destroyed.",
+                    "<b>When the former prophets died, the Urim and Thummim ceased.</b>  The Urim and Thummim were two oracular stones that the high priest would carry in his breastplate.  When the Israelites had questions they would ask the Urim and Thummim (see Exodus 28:30).  The Urim and Thummim were in use only during the First Temple period.  When the prophets of the First Temple died out, the Urim and Thummim ceased.",
+                    "<b>When Temple was destroyed, the shamir and nopheth zufim ceased.</b>  According to the Talmud, the “shamir” was a worm that was so strong that it could cut through stone.  King Solomon used it to cut the stones to build the Temple and it was also used to the stones for the breastplate. The “nophet zufim” was a special type of sweet honey. According to the mishnah, after the Temple was destroyed, these wondrous creations ceased to exist.",
+                    "<b>And people of faith ceased, as it says, “Help, O Lord, for the faithful are no more” (Psalms 12:2).</b>  Not only did the abovementioned wondrous creations cease to exist, but so did people of faith.  This is hinted at in Psalms 12:2.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel in the name of Rabbi Joshua:  from the day the Temple was destroyed, there is no day without a curse, the dew has not descended for a blessing, and the flavor has departed from produce. Rabbi Yose says: the fatness was also removed from produce.</b>  In these two statements we can see how bitter a loss the destruction of the Temple was for those who lived in that time period.  Indeed, this statement reminds me of something someone would say after the loss, God forbid, of a spouse or child.  Things just never again taste as good and every day is somewhat of a curse."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah, Rabbi Yose and Rabban Shimon ben Gamaliel blamed the deterioration experienced in their generation to the destruction of the Temple.  In today’s mishnah other rabbis attribute this deterioration to a lack of the observance of certain commandments or to acts of immorality.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Elazar says: [the cessation of observation of the] purity laws has removed taste and fragrance, [the cessation of observation of] the tithes has removed the fatness of grain.</b>  Rabbi Shimon ben Elazar attributes the loss of the taste of produce not directly to the destruction of the Temple, but to the cessation of the observation of the purity laws and the laws of tithing.  I believe that the difference between Rabbi Shimon ben Elazar and the opinions in the previous mishnah is significant.  In the previous mishnah, it was the loss of the Temple that caused food to lose its taste. The Temple was the meeting place of Israel and God and without it people can no longer have contact with the divine.  In contrast, Rabbi Shimon ben Elazar understands the observance of commandments as the mechanism that brings taste to one’s life.  Although certain commandments can no longer be fulfilled once the Temple has been destroyed, perhaps the “taste of life” could be restored by the observation of those commandments which we can still keep.",
+                    "<b>But the Sages say: licentiousness and sorcery destroyed everything.</b>  In the Sages’ words we see yet another attempt to explain why food no longer has taste.  I believe that “licentiousness and sorcery” are ways of saying that human beings corrupted the natural order and committed acts of immorality.  It is not just the lack of observance of commandments, or the destruction of the Temple which brought a curse to life by ruining its “taste” but rather acts of immorality. Perhaps, again, we can imagine that by restoring morality, at least some of the “taste” could be restored as well."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses three wars that the Jews fought with the Romans during the Second Temple and mishnaic periods.  The first was with Vespasian, three years before the destruction of the Temple.  The second was with Quietus about forty years after the destruction.  The war with Quietus was fought mostly by the Jews in Egypt.  [Other versions of the mishnah say that the second war was with Titus, who ended up destroying the Temple.] The third was the Bar-Kochba revolt, fought from 132-135, with Hadrian.  After the Jews lost this war, they no longer had any political autonomy or power and Jerusalem was razed to the ground.\nDuring each of these wars, all of which the Jews ended up losing, the rabbis decreed that certain celebratory actions were no longer appropriate.  Most of the decrees were against elements of the wedding celebration.",
+                    "<b>During the war with Vespasian they [the rabbis] decreed against [the use of] crowns worn by bridegrooms and against [the use of] the bell.</b>  Before the war with Vespasian, the Jews used a crown to adorn bridegrooms during the wedding ceremony (see Isaiah 61:10).  They also used a special bell to play music at the wedding feast.  They decreed against both of these during what is known by historians as “The Great Revolt”.",
+                    "<b>During the war with Quietus they decreed against [the use of] crowns worn by brides and that nobody should teach their child Greek.</b>  During the second revolt, they decreed against the crowns worn by the brides.  On these crowns was embedded the image of Jerusalem.  From them we have the phrase “Jerusalem of Gold”, immortalized in Naomi Shemer’s song “Yerushalayim Shel Zahav”.  They also decreed that people should not teach their children Greek, the lingua franca of the eastern parts of the Roman Empire.  So great was their hatred for the Romans, that they refused even to learn their language.",
+                    "<b>During the final war they decreed that a bride should not go out in a palanquin inside the city, but our rabbis decreed that a bride may go out in a palanquin inside the city.</b>  In the last war, they decreed that a bride should no longer use a palanquin, a covered seat carried on poles which is held parallel to the ground on the shoulders of two or four people (according to the Encarta Dictionary).  This seat is mentioned in Song of Songs 3:9.  However, in a later period “our rabbis”, identified by Maimonides as Rabbi Judah Hanasi, decreed that the bride may again use the palanquin.  The Talmud explains that since the palanquin preserved the bride’s modesty, it was allowed."
+                ],
+                [
+                    "<b>When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased.<br>When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased.<br>When Ben Zoma died, the expounders ceased.<br>When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world.<br>When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied.<br>When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy.<br>When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased.<br>When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased.<br>When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men ( ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men.<br>When Rabban Yohanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased.<br>When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished.<br>When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased.<br>When Rabbi died, humility and fear of sin ceased.<br>Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful.  And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks.   Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven.<br>Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased.  And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven.  In the footsteps of the messiah insolence ( will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven.<br>Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”</b><br>The previous several mishnayoth discussed various historical events and what ceased at those times.  The first section of the mishnah teaches what ceased when the great teachers of Torah of the mishnaic period died.<br>The second and third sections contain laments at the great deterioration that Israel experienced when the Temple was destroyed.  The last part of the third section and the final section contain messages of hope for better times.<br>Some of these sections are self-explanatory.  Therefore, I will only comment when there is something to add.<br>Sections 1-3:  In the first three sections, when rabbis die who exemplify certain characteristics of Torah learners, the world is bereft of men like them. Rabbi Meir was known for his fables, Ben Azzai for his extreme dedication to study and Ben Zoma was a great expounder of biblical verses (you may remember him from the haggadah).<br>Section four:  Rabbi Joshua died right around the time of the beginning of the Bar-Kochba revolt, a bitter loss for the Jews.  This may be the meaning of “goodness ceased from the world.”<br>Section six:  Rabbi Elazar ben Azaryah was very wealthy and helped support many other Torah scholars.<br>Section seven:  Rabbi Akiva expounded upon every letter in the Torah and even every mark made on top of each letter.  This is the “glory of the Torah”, that everything in it has a meaning.<br>Section nine:  The “pious men” may refer to individually pious men, but it also may refer to a radical group of Pharisees known as “hasidim.”<br>Section eleven:  Rabban Gamaliel the Elder lived while the Temple still stood.  Separateness may refer to asceticism.<br>Section fourteen:  Rabbi Pinchas ben Yair laments the deterioration that occurred after the destruction of the Temple.  The good people were disregarded and led to shame while the violent and those who talked more than they did thrived.  At the end of his statement he notes that we have no choice but to continue relying on God.  This is this mishnah’s note of hope. Despite the deep traumas experienced by the Jews in this period, traumas that dislocated them from their center of worship in Jerusalem and caused a great loss of life, the rabbis continued to believe in God and to study the Torah. Without them, we would not be here today.<br>Section fifteen:  This section is really the last section of the mishnah, causing the tractate to end on a negative note.  In order to prevent this, later copyists added a more upbeat ending to the Mishnah.  Rabbi Eliezer the Great again speaks of the deterioration after the destruction.  However, there may be some optimism in his words themselves.  The phrase “in the footsteps of the messiah” refers to his belief that the great suffering currently being experienced is a sign of the eminent messianic period.  These are the “birthpangs of the Messiah”.  Rabbi Eliezer closes both sections of his remarks by noting that we have nothing to do but rely on God’s grace.<br>Section sixteen: This section is a later addition to the Mishnah, one meant to add hope after such a bitter chapter. The saying provides a prescription for bringing about the return of Elijah, the harbinger of the Messiah.  It all begins with simple “heedfulness”, which could be understood as passion for observance of the commandments.<br>Congratulations!  We have finished Sotah.<br>It is a tradition at this point to thank God for helping us to finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives.<br>Sotah was, at least in my opinion, an extremely interesting tractate.  The tractate was full of midrash, explaining the sotah ritual and several other important biblical passages.  It ended with some fascinating historical material. I hope you enjoyed it as much as I did.<br>May you have the strength and time to keep on learning more Mishnah!  Tomorrow we begin Gittin."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה סוטה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Sotah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Sotah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Berakhot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Berakhot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7422784813e398621e511d7c12a4e38503ceea72
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Berakhot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,354 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Berakhot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nTractate Berakhot begins by discussing what time the Shema (only two paragraphs were recited at night, Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21) is recited in the evening.  It probably begins by discussing the evening Shema because in rabbinic thought the day begins at night.  This is also the order reflected in Deuteronomy 6:7 and 11:19, “Recite them…when you lie down and when you get up.”  In our mishnah the sages debate what the halakhic meaning of the words “when you lie down” really are.",
+                    "<b>From what time may one recite the Shema in the evening?<br>From the time that the priests enter [their houses] in order to eat their terumah until the end of the first watch, the words of Rabbi Eliezer.</b>  The priests would immerse at dusk so that after the sun had set and the stars came out they could go into their homes and eat terumah. Rabbi Eliezer determines that until the sun has set the Shema cannot be recited.  The night is divided into three watches.  Rabbi Eliezer holds that once the first watch has passed (this would be about 10 PM, if the day and night are both 12 hours), one can no longer recite the Shema.  It seems that he interprets “when you lie down” to mean that the Shema must be recited at a time when most people go to sleep, that is between the time that the stars come out and the end of the first watch.",
+                    "<b>The sages say: until midnight.</b>  The sages say that he can read the Shema only until midnight.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: until dawn.</b>  Rabban Gamaliel says that the Shema can be read until the sun rises the following morning.  As we shall see below, Rabban Gamaliel does not actually disagree with the sages but rather explains their opinion.",
+                    "<b>Once it happened that his sons came home [late] from a wedding feast and they said to him: we have not yet recited the [evening] Shema. He said to them: if it is not yet dawn you are still obligated to recite.</b>  In this story Rabban Gamaliel’s sons are out all night at a wedding party and they do not come home until early in the morning.  Being good rabbi’s children, the first thing they ask him upon their return is if they can still recite the evening Shema or whether they have missed the opportunity altogether.  Rabban Gamaliel answers that if it is not yet dawn, they may still recite the Shema.",
+                    "<b>And not in respect to this alone did they so decide, but wherever the sages say “until midnight,” the mitzvah may be performed until dawn. The burning of the fat and the pieces may be performed till dawn. Similarly, all [the offerings] that are to be eaten within one day may be eaten till dawn. Why then did the sages say “until midnight”?  In order to keep a man far from transgression.</b>  Here and in the following sections we see that Rabban Gamaliel holds that whenever the sages say that a certain mitzvah must be performed before midnight, in actuality it can be performed until the following morning. The sages said that the mitzvah should be performed before midnight so that the person would perform the mitzvah with plenty of time to spare and not miss his opportunity and thereby transgress.  The mishnah brings two more such cases where they said that the mitzvah should be performed before midnight but it could actually be performed until the following morning. Parts of sacrifices that were not offered during the day were offered at night.  While this should be done before midnight, if not done by then it can still be done up until the following dawn.  Similarly, some sacrifices can only be eaten for a day or two and the night that follows.  The sacrifice should be eaten before midnight, but if it is still leftover it can be eaten until dawn of the following morning."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah proceeds to discuss when the morning Shema is recited.  The Torah says that it should be recited “when you get up,” so the debate in our mishnah is essentially over the meaning of this phrase.",
+                    "<b>From what time may one recite the Shema in the morning?<br>From the time that one can distinguish between blue and white. Rabbi Eliezer says: between blue and green.</b>  Both opinions in the mishnah determine when one can recite the morning Shema by whether it is light enough to distinguish colors. This is probably connected to the wearing of tzitzit in the morning and the ability to recognize the colors of the threads.  The first opinion holds that one must be able to distinguish between blue and white, the two colors in one’s tzitzit.  Rabbi Eliezer holds that one must be able to distinguish between blue and green. Green is close to the color of tzitzit, so Rabbi Eliezer is saying that one must be able to tell that the tzitzit are blue and not green. This would require more light than distinguishing between blue and white.",
+                    "<b>And he must finish it by sunrise. Rabbi Joshua says: until the third hour of the day, for such is the custom of the children of kings, to rise at the third hour. If one recites the Shema later he loses nothing, like one who reads in the Torah.</b>  According to the first opinion one must finish reciting the Shema by sunrise.  This is the time of day when most people would get up. Rabbi Joshua holds that “when you get up” doesn’t refer to when an average working person rises, but to when the last people, the children of kings who do not have to work, get up. They rise at the third hour of the day, meaning when one quarter of the day has passed. Therefore, all of Israel has until this time to recite the Shema. Rabbi Joshua adds that after the third hour one who reads the Shema has not transgressed. We might have thought that by reciting a prayer which he was not obligated to recite he thereby recited God’s name in vain.  However, this is not so because the Shema is in the Torah and reading the Torah and pronouncing God’s name is not considered taking God’s name in vain.  Nevertheless, one who recites the Shema after the third hour has not fulfilled the mitzvah of reciting the Shema."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah says that one should recite the Shema “when you lie down and when you get up.”  In our mishnah, Bet Shammai and Bet Hillel debate the meaning of this phrase.",
+                    "<b>Bet Shammai say: in the evening every man should recline and recite [the Shema], and in the morning he should stand, as it says, “And when you lie down and when you get up” (Deuteronomy 6:7).</b>  Bet Shammai reads the verse quite literally.  In the evening one must lie down and recite the Shema and in the morning one must stand up and recite it.",
+                    "<b>Bet Hillel say that every man should recite in his own way, as it says, “And when you walk by the way” (.  Why then is it said, “And when you lies down and when you get up?” At the time when people lie down and at the time when people rise up.</b>  In contrast, to Bet Hillel these words refer to the time when people lie down and the time when they rise up.  The words “and when you walk by the way” prove that the Torah does not really care what position a person is when he recites the Shema.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon said: I was once walking by the way and I reclined to recite the Shema according to the words of Bet Shammai, and I incurred danger from robbers. They said to him: you deserved to come to harm, because you acted against the words of Bet Hillel.</b>  Rabbi Tarfon, a sage who lived after the destruction of the Temple, testifies that one time while going on the way in the evening (probably riding on his donkey), he went out of his way to lie down on the ground and he almost incurred danger from robbers. The rabbis to whom he is talking tell him that he deserved whatever trouble he got in for going out of his way to act like Bet Shammai. The halakhah is like Bet Hillel and a rabbi who acts against this halakhah is endangering his own life."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the blessings that come before and after the Shema in the morning and evening. It will help you understand this mishnah if you open a siddur while learning it.",
+                    "<b>In the morning he recites two blessings before it and one after it; in the evening two before it and two after it, one long and one short.</b>  In the morning the Shema is preceded by two blessings. The first is called “Yotzer Or” and it deals with the creation of light and darkness. The second is called “Ahavat Olam” (in the Sephardi tradition) or “Ahavah Rabbah” (in the Ashkenazi tradition) and in it we thank God for choosing us as worthy of the Torah.  The blessing after the Shema is called “Emet veYatziv” and it finishes with “Goel Yisrael.”  The general theme is one of gratitude to God for redeeming Israel. In the evening there are two before the Shema, both of which are similar in theme to the two morning blessings.  The first is “Hamaariv Aravim”, “who causes the sun to set” and the second is “Ahavat Olam,” similar to that in the morning.  The blessing after the Shema is also similar in theme to the blessing after the Shema in the morning.  It is called “Emet veEmunah” and it finishes with “Goel Yisrael” as does the morning’s blessing.  The major difference between the morning and the evening is that in the evening there is a second blessing after the Shema called “Hashkivenu” whose theme is peace and wellbeing and mentions going to sleep at night.  Of these two blessings the first is a long blessing and the second is short (according to Rashi’s explanation; for another explanation of “long and short” see below).",
+                    "<b>Where they [the sages] said that a long one should be said, he may not say a short one; where they said a short one he may not say a long one</b>  The mishnah now proceeds to give some general rules concerning blessings.  The basic gist is that if the sages said to recite a blessing in a certain way, the supplicant may not deviate from this prescribed manner.  If the sages said that the blessing should be long, then it must be long. Rashi explains that long refers simply to the length of the blessing hence the first blessing recited after the Shema is long and the second is short.  However, Maimonides explains that long refers to a blessing that begins and concludes with a blessing. This would be characteristic of the first blessing recited before the Shema in both the morning and evening but not of any of the other blessings. The first blessing of Birkat Hamazon would also be a long blessing.",
+                    "<b>[Where they said] to conclude [with a blessing] he is not permitted to not conclude; where they said to not conclude [with a blessing], he may not conclude.</b>  Some blessings conclude with a blessing formula “Barukh At Adonai.” This is true for all of the blessings surrounding the Shema.  However, other blessings begin with a blessing formula but do not end with an additional “Barukh” formula. This is true of blessings recited over food and other pleasures (smell, seeing things and others we will explore these blessing in chapter nine).  Again, one cannot deviate from these formulas."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn Eretz Yisrael during the time of the Mishnah people did not recite the third paragraph of Shema at night. This is the paragraph that talks about the tzitzit and about the Exodus from Egypt. The reason why it was not recited at night was that tzitzit, the central topic of the paragraph, are not worn at night. Our mishnah teaches that although the paragraph itself is not recited, the blessing after the Shema still makes mention of the Exodus.",
+                    "<b>They mention the Exodus from Egypt at night.</b>  The Exodus from Egypt is mentioned in the blessing that follows the Shema. In this prayer God is the redeemer of Israel redeeming us from Egypt and continuing to redeem us (we pray) in our time.  Although the third paragraph of the Shema is not recited, the mention of the Exodus is still made.  We should note that it might have been confusing for people to recite completely different blessings in the morning and at night, especially if major themes were different. After all, there were no siddurim in this period; prayers were recited from memory.  Therefore, the sages preserved some of the similarities between the morning and evening blessings.",
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azaryah said: \"Behold, I am almost a seventy-year old man and I have not succeeded in [understanding why] the Exodus from Egypt should be mentioned at night, until Ben Zoma explained it from a verse (Deuteronomy 16:3): ‘In order that you may remember the day you left Egypt all the days of your life.’ ‘The days of your life’ refers to the days.  ‘All the days of your life’ refers to the nights.</b>  This section sounds, perhaps, familiar because it is contained in the Pesah Haggadah.  Ben Zoma, a colleague of Rabbi Akiva, offers a midrash, an exegesis on the word “all” from Deuteronomy 16:3.  It would have been sufficient for the Torah to state “the days of your life.”  The extra “all” comes to teach that the Shema should be mentioned at night. As an aside, the process of midrash is revealed well in this story. Rabbi Elazar ben Azaryah has been mentioning the Exodus all of his life in the evening blessings, but he doesn’t really know why he does so.  He would like a midrash, but in absence of one, his tradition is sufficient to maintain his practice.  Finally, when he is nearing the end of his life, he hears a midrash which supports that which he already does.",
+                    "<b>And the sages say: ‘the days of your life’ refers to this world.  ‘All the days of your life’ includes the days of the Messiah.</b>  The other sages offer a competing interpretation for “all.”  It refers to the Messianic period.  In other words, even when the ultimate messianic redemption comes, the original story of the Exodus from Egypt will not be entirely surpassed.  The previous redemption from Egypt will continue to serve as a reminder of God’s favor, even when it has been manifested in a more ultimate fashion. I like to compare this to the difference between the first time one realizes that one is in love with someone versus the day of the wedding.  Although the wedding far surpasses that initial moment in intensity and significance, one doesn’t forget that first moment of love. So too with God and the people of Israel Jews must continue to recall their first moment of love with God, the love with which God took us out of Egypt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>If one was reading in the Torah [the section of the Shema] and the time for its recital arrived, if he directed his heart [to fulfill the mitzvah] he has fulfilled his obligation.<br>In the breaks [between sections] one may give greeting out of respect and return greeting; in the middle [of a section] one may give greeting out of fear and return it, the words of Rabbi Meir.<br>Rabbi Judah says: in the middle one may give greeting out of fear and return it out of respect, in the breaks one may give greeting out of respect and return greeting to anyone.</b><br>The first section of this mishnah deals with having proper intention when reciting the Shema. The second section deals with interrupting reciting the Shema to greet someone.<br>Section one:  Someone is reading the Torah and he just happens to read the portions of the Shema at the time in the morning or evening when he is supposed to recite the Shema.  While this may seem extremely unlikely since the Shema’s three portions are not found consecutively in the Torah the mishnah is teaching a lesson. Merely reading the Shema as if one is simply reading from the Torah is not sufficient to fulfill one’s ritual duty to recite the Shema in the morning and in the evening. One must recite the Shema with the intention in mind of fulfilling one’s obligation to perform this mitzvah.  Only if one has such an intention in mind, has he fulfilled his mitzvah.<br>Section two:  This section deals with being forced to interrupt someone to offer a greeting.  It seems that in ancient times people took greetings far more seriously than we take them today.  Not greeting someone properly was considered a serious insult.  Therefore, both Rabbi Meir and Rabbi Judah allow certain interruptions in the recitation of the Shema in order to greet people. Rabbi Meir rules more strictly.  In between the paragraphs one can greet and respond to someone to whom one owes respect.  In the middle of a paragraph one can interrupt but only to greet or respond to someone whom one fears, such as a king or other powerful official.  But one should never interrupt just to greet an ordinary person and in the middle of a paragraph one may interrupt only out of fear and not out of respect.<br>Rabbi Judah is more lenient on each count.  In the middle of a paragraph he may initiate a greeting out of fear (Rabbi Meir agrees with this) and he may respond to one even out of respect (Rabbi Meir says only out of fear).  In between paragraphs he may initiate a greeting out of respect (this agrees with Rabbi Meir) and he may respond to anyone (Rabbi Meir disagrees)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah explain what counts as “between the breaks” such that it is more permissible to interrupt (see yesterday’s mishnah).\nIn the second section a sage explains the order of the three paragraphs of the Shema.",
+                    "<b>These are the breaks between the sections: between the first blessing and the second,   between the second and “Shema,” between “Shema” and “And it shall come to pass if you listen” between “And it shall come to pass if you listen” and “And the Lord said” and between “And the Lord said” and “Emet veYatziv” (true and. Rabbi Judah says: between “And the Lord said” and “Emet veYatziv” one should not interrupt.</b>  There is a break between each of the blessings and between each paragraph of the Shema.  Rabbi Judah however holds that one should not interrupt between “And the Lord said”, the last paragraph of the Shema and “Emet veYatziv”, the first blessing after the Shema. By doing so he connects the word “Emet (truth)” to the last two words of the Shema “the Lord your God”, thereby creating the phrase from Jeremiah 10:10, “The Lord your God is truth.”  Today, the prayer leader recites these three words after completion of the Shema.",
+                    "<b>Rabbi Joshua ben Korhah said: Why was the section of “Shema” placed before that of “And it shall come to pass if you listen”? So that one should first accept upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven and then take upon himself the yoke of the commandments. Why does the section of “And it shall come to pass if you listen” come before that of “And the Lord said”? Because “And it shall come to pass if you listen” is customary during both day and night,   whereas [the section] “And the Lord said” is customary only during the day.</b>  The first paragraph of the Shema, the one that begins “Hear O’ Israel, the Lord our God, the Lord is one” is concerned with the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven.  This paragraph is about faith and it is this faith that must precede the acceptance of the commandments which is mentioned in the second paragraph. The opening words of the second paragraph hint at this step-by-step theology first you listen, “And it shall come to pass if you listen” then “to My commandments which I command you this day.” Finally, the second paragraph “And it shall come to pass if you listen” precedes the third paragraph because the third paragraph which is about tzitzit was recited only at night (today it is always recited).  This fits the general rule that something which is recited regularly (tadir) takes precedence over something recited less regularly (she’ayno tadir).  It also makes practical sense considering that the Shema was recited from memory.  It is easier to end a prayer earlier than at other times one ends the prayer, then to skip a section within the prayer.  Using myself as an example, if someone told me not to do the last paragraph of the Amidah (which I usually recite by heart) I would not have great difficulty. But if someone told me to skip a paragraph in the middle of the Amidah, I would have to concentrate hard to remember where that paragraph comes in order to skip it.  This is why it is easier to save the “And the Lord said” paragraph to the end of the Shema."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the question of what does it mean to actually “recite” the Shema.",
+                    "<b>One who recites the Shema without causing it to be heard by his own ear, he has fulfilled his obligation. Rabbi Yose says: he has not fulfilled his obligation.</b>  According to the first opinion, one who whispers the Shema so faintly that he himself cannot hear what he said has nevertheless fulfilled his obligation.  Rabbi Yose says that he has not. The Talmud interprets Rabbi Yose as deriving his halakhah from the word “Shema (listen)” the word implies that one must hear the words of the Shema being recited.",
+                    "<b>If he recited it without pronouncing the letters succinctly, Rabbi Yose says he has fulfilled his obligation. Rabbi Judah says: he has not fulfilled his obligation.</b>  This refers to someone who recites the Shema quickly, blurring one word into another.  For instance he runs the word “bekhol” into the next word “levavekha”.  Rabbi Yose holds that he has fulfilled his obligation whereas Rabbi Judah holds that he has not.",
+                    "<b>If he recites it out of order, he has not fulfilled his obligation.</b>  If he recites the verses within a paragraph out of order, he has not fulfilled his obligation.  However, the halakhah is that if he recited the paragraphs out of order he has fulfilled his obligation.",
+                    "<b>If he recites it and makes a mistake he goes back to the place where he made the mistake.</b>  If while reciting the Shema he realized that he made a mistake, what he must do is go back to the beginning of the verse in which he made the mistake."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with reciting the Shema in a place where having proper intention might be very difficult.",
+                    "<b>Workers may recite [the Shema] on the top of a tree or the top of a scaffolding, that which they are not allowed to do in the case of the Tefillah.</b> The mishnah describes a case of workers who go to work early in the morning and find themselves working in a tree or at the top of some scaffolding when the time to read the Shema comes.  The mishnah allows these people to recite the Shema without forcing them to come down and stand on the ground.  However, when it comes to the recitation of the Tefillah, which means prayer and refers to the Amidah prayer, they must come down. There are several reasons for this difference between the Shema and the Amidah. First of all, the Amidah is much longer and therefore will require more concentration. Second, the wording of the Shema was completely set by the Torah and there was no room for improvisations. While to fulfill one’s obligation one had to have the intent to perform a mitzvah, it would not have required a tremendous amount of focus.  In contrast, the wording of the Amidah was more fluid and probably less familiar. Therefore, when it comes to the Amidah they have to get down from the tree and only then can they pray."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a bridegroom reciting the Shema. The problem is that he may not be able to have the proper intention because he is focusing on other matters.",
+                    "<b>A bridegroom is exempt from reciting the Shema on the first night until the end of the Shabbat, if he has not performed the act.</b>  According to the first mishnah in Ketubot, virgins are married on Wednesdays.  Our mishnah teaches that the bridegroom is exempt from his obligation to recite the Shema from the first night of his wedding and for the next four nights, if he had not yet had sexual relations with her.  Until he has relations with her he will obviously be very nervous, especially since this may very well be his first sexual encounter.  This nervousness will prevent him from having the proper intention and hence the mishnah exempts him.  However, if he hasn’t had sex with her until after Shabbat, he must go back to reciting the Shema.",
+                    "<b>It happened with Rabban Gamaliel who recited the Shema on the first night after he had married.  His students said to him: Our master, have you not taught us that a bridegroom is exempt from reciting the Shema. He replied to them: I will not listen to you to remove from myself the Kingship of Heaven even for a moment.</b>  The story of Rabban Gamaliel seems to show that the previous clause means that the bridegroom is exempt from the Shema, not that he can’t recite it should he want to do so. Rabban Gamaliel’s love of God, his desire to say the Shema and thereby accept upon himself the Kingship of Heaven is so strong, that he cannot desist from reciting the Shema even on his wedding night.  [We don’t know how his bride reacted to this.]"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah Rabban Gamaliel seemed to act counter to the halakhah when he recited the Shema on the first night of his marriage.  The mishnah now proceeds to bring up several other examples where he seems to act counter to the accepted halakhah and then explains his behavior.",
+                    "<b>[Rabban Gamaliel] bathed on the first night after the death of his wife. His disciples said to him: Master, have you not taught us, that a mourner is forbidden to bathe. He replied to them: I am not like other men, I am very delicate.</b> Mourners are not allowed to bathe during the shivah, the first seven days of mourning. Rabban Gamaliel bathes in any case and again his students question his non-halakhic behavior.  He answers that he is delicate and will suffer more than a normal person would if he didn’t bathe.  [Rabban Gamaliel’s relations to his wife don’t seem to be improving he recited the Shema on their wedding night and didn’t fully observe mourning for her]. The vision of halakhah that comes out of these two mishnayot is interesting.  The halakhah is geared toward the majority of people.  Most people cannot recite the Shema with intention on the first night of their marriage and therefore they are exempt.  Most people can live without bathing for a week and therefore, as a sign of mourning, bathing is forbidden. But an individual who does not fit these norms can deviate from them, as does Rabban Gamaliel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the final case in which Rabban Gamaliel seems to behave not according to halakhic norms.",
+                    "<b>When Tabi his [Rabban Gamaliel’s] slave died he accepted condolences for him. His disciples said to him: Master, have you not taught us that one does not accept condolences for slaves? He replied to them: My slave Tabi was not like other slaves: he was a fit man.</b> Normally, one does not accord to slaves the same mourning practices that one does for a free person.  The community does not come to offer condolences to the master nor does the master open his house to people coming to console him.  However, Tabi was a special slave, one who kept all of the mitzvoth to which he was subject (see Sukkah 2:1, where Tabi sleeps under a bed inside a sukkah).  Hence, Rabban Gamaliel again broke the normal halakhah and accepted formal condolences upon the loss of this special slave."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah five we learned that Rabban Gamaliel recited the Shema on the first night of his marriage, even though he was exempt.  Today we read of a debate between later sages whether Rabban Gamaliel action sets a precedent for others who might wish to recite the Shema on their wedding night.",
+                    "<b>If a bridegroom wants to recite the Shema on the first night [of his marriage], he may do so. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not everyone who desires to take up the name of God may do so.</b> According to the first opinion in the mishnah, just as Rabban Gamaliel recited the Shema on the first night of his wedding, so too anybody can.  Rabban Shimon ben Gamaliel,  Rabban Gamaliel’s own son, says that his father was an exception.  Not everyone can accept upon himself the responsibility of saying the Shema in a situation in which the sages exempted the person. Rabban Shimon ben Gamaliel seems to have an almost entirely different conception of halakhah. Whereas his father considered the halakhah to be geared to the “normal” or “typical” situation and allowed deviations under abnormal circumstances, his son limits these deviations. According to Rabban Shimon ben Gamaliel, halakhah is not just a descriptive norm, but a mandated norm, and even though one does not feel that he fits into this norm, the halakhah establishes that he must.  In our case, if one feels that he is capable of concentrating sufficiently to recite the Shema on his wedding night, he is still not allowed to do so. The halakhah mandates his exemption and doesn’t just allow him to not recite it. It seems to me that later halakhah is more often understood in the terms of Rabban Shimon ben Gamaliel.  Halakhah mandates laws across the board, usually not making exceptions for the individual psyche.  But this is far too broad a topic for this forum."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> At the end of the last chapter we learned that some people might be exempt from reciting the Shema because they couldn’t have proper intention. There the mishnah referred to bridegroom’s celebrating his wedding night.  The first two mishnayot of the third chapter deal with exemptions due to participation in a funeral.",
+                    "<b>One whose dead [relative] lies before him is exempt from the recital of the Shema and from the tefillah and from tefillin.</b>  A person who has not yet buried his dead is called an “onen.”  He is exempt from reciting the Shema, the tefillah (the Amidah) and putting on tefillin.  In the Talmud they add that he is exempt from all of the mitzvoth in the Torah.  It is as if he, along with his unburied dead relative, are considered to be out of the realm of normal human beings who are obligated to the commandments.  Until he buries the dead, he can’t really participate in other normal societal interactions, including mitzvot.",
+                    "<b>The bearers of the bier and their replacements, and their replacements’ replacement, both those in front of the bier and those behind the bier those needed to carry the bier, are exempt; but those not needed to carry the bier are obligated.</b>  The onen is exempt from the Shema and other mitzvoth because there is just no way he can concentrate on fulfilling them until he has buried his dead. The pallbearers are exempt because they are too busy and concentrating on other matters and would not be able to have the proper intention.  The mishnah does not distinguish between those walking in front of the bier (the stretcher with the dead body on it) and those walking behind it. The only distinction it makes is between those who are needed to carry the bier and those not needed. The pallbearers are exempt from Shema only if they are needed. If they are not needed they can recite the Shema while walking with the bier.",
+                    "<b>Both, however, are exempt from [saying] the tefillah.</b>  In contrast, even those not needed to carry the bier are exempt from reciting the tefillah (the Amidah).  Some explain that this is because the Amidah is not from the Torah while the Shema is.  A different explanation, one that I think is more cogent, is that the tefillah requires greater concentration than does the Shema (see above, mishnah 2:4).  A third explanation is that one cannot walk while reciting the Amidah but one can stop long enough to recite the first line of the Shema and then recite the rest while walking with the bier."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with who is exempt and who is liable to recite the Shema at a funeral.",
+                    "<b>When they have buried the dead and returned [from the grave], if they have time to begin and finish [the Shema] before they get to the row, they should begin, but if not they should not begin.</b>  Once the dead has been buried, people proceed from the grave out towards the edge of the cemetery where they form a line to console the mourners.  If while going from the grave to the line they have time to recite the Shema, they should do so, but only if they can finish the Shema before they get to the line.  If they cannot, they should not begin. Rather they should wait to begin the Shema until they are done consoling the mourners.",
+                    "<b>Those who stand in the row, those on the inside are exempt, but those on the outside are liable.</b>  When standing in the row, only those on the inside, who actually see the mourners, are exempt from the Shema. Those on the outside who can’t see the mourners are obligated to say the Shema because they are not actually participating."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with other categories of people who are exempt from the Shema and some other mitzvoth.",
+                    "<b>Women, slaves and minors are exempt from reciting the Shema and putting on tefillin, but are obligated for tefillah, mezuzah, and Birkat Hamazon (the blessing after meals).</b> The usual explanation for this mishnah is that women, children and slaves are exempt from time-bound positive commandments and obligated for non-time bound positive commandments, as well as all negative ones. The Shema is clearly time-bound and positive, as is tefillin (it is not worn at night, and according to most, not on Shabbat or Yom Tov).  The mezuzah is clearly a positive non-time bound commandment.  Birkat Hamazon is recited whenever someone eats, so it too is not time bound. The only problem with the list in the mishnah is that tefillah seems to be time-bound, as we shall learn in the next chapter. There are several answers to this. First of all, although each tefillah is time-bound, there is no time during the day when one could not recite the Amidah. When the time for reciting the morning Amidah is over, one can recite the Minhah (afternoon) Amidah, when Minhah time is over, one can recite the Maariv (evening) Amidah. Therefore, although each tefillah has its own set time, overall the mitzvah is not considered to be time-bound. A different explanation is that although the mitzvah is time-bound, women, children and slaves are obligated because every person is required to make requests and ask mercy directly from God.  Tefillah is about asking for one’s needs and praising God for the needs that have already been fulfilled and women, children and slaves have needs as do free adult men. While I certainly don’t have the definitive answer to why women, children and slaves are exempt from these positive time-bound commandments, it seems that a strong possibility is that they don’t have full control over their own lives.  They are, for the most part, subject to the free adult men with whom they live (father, husband, master). Since they don’t have control over their own lives, they are not subject to halakhot restricted in time.  One problem with this theory is that a divorcee and a widow are still exempt, even though they are not attached to any man.  My answer would be that the halakhah is addressed to the most common situation, and women are usually in some way attached to a man."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> According to Leviticus 15:16 a man who has had a seminal emission is impure for one day.  This does not, however, impede his ability to recite blessings and study Torah.  According to the rabbis, Ezra added to the Torah’s ruling that men who had a seminal emission could not recite the words of the Torah or pray until they had immersed. The intention of this decree seems to have been to keep talmud scholars from having too frequent sex with their wives.  The Talmud states that this decree was already no longer observed by Talmudic times. Our mishnah talks about how one who has had a seminal emission should act when it comes to reciting the Shema and other prayers and blessings.",
+                    "<b>One who has had a seminal emission utters the words [of the Shema] in his heart and he doesn’t say a blessing, neither before nor after.</b>  One who has had a seminal emission and has not yet had the opportunity to go to the mikveh should recite the Shema in his heart and not say it out loud.  Since he can recite it “in his heart,” as we learned in 2:3, there is a way to recite it without transgressing Ezra’s decree.  However, the blessings before and after are only considered to be “derabanan”, of rabbinic authority. Hence, the rabbis did not require him to recite them at all, neither the blessings before the Shema nor those after.",
+                    "<b>Over food he says a blessing afterwards, but not the blessing before. Rabbi Judah says: he blesses both before them and after them.</b>  The blessings after the food are considered to be “deoraita” or Toraitic origin, due to Deuteronomy 8:10, “And you shall eat, and you shall be satisfied and you shall bless the Lord your God.” Since they are “deoraita” the authority of Ezra’s decree, considered to be “derabanan” does not uproot them. They must be recited by the one who has had a seminal emission.  In contrast, the blessing before is only derabanan and hence is not recited. Rabbi Judah disagrees with both of the above rules that the one who has had a seminal emission does not recite the blessings before or after the Shema or food.  He holds that he is still obligated to recite these blessings.  Commentators disagree over whether or not Rabbi Judah thinks that he recites the Shema out loud."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of the mishnah continues to deal with various halakhot concerning a man who has had a seminal emission.\nThe second half teaches that one must distance oneself from foul-smelling things before one recites the Shema.",
+                    "<b>If a man was standing saying the tefillah and he remembers that he is one who has had a seminal emission, he should not stop but he should abbreviate [the blessings].</b>  A person is in the middle of reciting the Amidah when he realizes that at some previous time he had a seminal emission and that he had not yet immersed.  According to Ezra’s decree he should not have recited the Amidah until he immersed.  Nevertheless, he shouldn’t stop his Amidah, because he has already started.  Rather he should recite a shorter version of each blessing, and just recite the introduction and the closing words.",
+                    "<b>If he went down to immerse, if he is able to come up and cover himself and recite the Shema before the rising of the sun, he should go up and cover himself and recite, but if not he should cover himself with the water and recite.</b>  A person who has had an emission goes down to a mikveh to immerse in the morning. When he comes up he is pure and can recite the Shema. The question is should he wait until he is dressed to do so, or is the covering provided by the water sufficient. The mishnah rules that if he can cover himself up properly before the rising of the sun, then he should do so before he recites the Shema. The best, or perhaps even mandated, time to recite the Shema is at the rising of the sun (see 1:2 above, which also implied that the Shema should be recited before the rising of the sun).  If he will not have enough time, then he can cover himself with the water and recite the Shema while still in the mikveh.",
+                    "<b>He should not cover himself either with foul water or with steeping water until he pours fresh water into it.</b>  One shouldn’t recite the Shema near any foul smelling thing, and one certainly shouldn’t stand in foul-smelling water and recite the Shema. If one is standing in foul-smelling water or in steeping water (water used to soften flax) he must add in fresh water until the smell has dissipated.",
+                    "<b>How far should he remove himself from it and from excrement? Four cubits.</b>  It is forbidden to recite the Shema while standing within close distance of feces or other noxious objects. Note that this must have been quite difficult in a time when they didn’t have indoor plumbing or any easy means to clear waste.  One must distance oneself four cubits (about 2 meters) from the feces or foul water before one recites the Shema."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with people who are already impure who then have contact with semen, either a man through his own semen or a woman through intercourse with a man.",
+                    "<b>A zav who has had a seminal emission and a niddah from whom semen escapes and a woman who becomes niddah during intercourse require a mikveh. Rabbi Judah exempts them.</b> A zav is a man who has had an abnormal genital discharge.  He is impure for seven days (Leviticus 15:13). Similary, a niddah, a menstruating woman, is impure for seven days.  The mishnah says that if either of these people have contact with semen, the man through an ejaculation or the woman by discharging semen some time after intercourse, or through intercourse itself, they must go to the mikveh due to the contact with semen even though they will still be impure after the mikveh.  Ezra had decreed that anyone who had a seminal emission had to immerse in order to be allowed to study Torah and to pray. This immersion is mandatory even if the person will continue to be impure afterwards.  Furthermore, Ezra prohibited only people who were impure because of semen to study Torah and to pray.  The zav and the niddah are not prohibited even though they too are impure. Rabbi Judah says that since the immersion will not make them pure, there is no reason for them to immerse."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe fourth and fifth chapters of Berakhot are about the “Tefillah” the central prayer which we today call the “Amidah” or the “Shmoneh Esrei”, due to its eighteen benedictions (actually nineteen, one was added in later).  The Tefillah (henceforth I will refer to it as the Tefillah, the common term in rabbinic literature) is the central piece of rabbinically created liturgy. While its precise time of creation is not known, it seems to have coalesced into full fruition and taken prominence after the destruction of the Second Temple.  The first three blessings are praises of God, the next 13 are petitions and the final three are expressions of gratitude.  On Shabbat and holidays the petitions are not recited and there is rather one, or on Rosh Hashanah, three, intermediate blessings.\nThe Tefillah is recited three times a day.  The earliest hint to praying three times a day can be found in Daniel 6:11.  There are various reasons to explain why thrice daily prayer but the one that strikes me as most convincing is that there are three natural times to the day: 1) sunrise; 2) midday, when the sun begins its descent; 3) nightfall.  Other reasons, such as to correspond to Abraham, Isaac and Jacob are probably best seen as reasons provided after the number had already been determined. The first two tefillot, Shacharit and Minchah, correspond to the two daily Tamid offerings, the Shacharit Tamid and the Minhah Tamid.  But there was no real offering at night, so the connection between three prayers and the Temple service is weak.\nOur mishnah begins by discussing when all three daily Tefillot (plural of Tefillah) must be recited.",
+                    "<b>The morning Tefillah ( is until midday. Rabbi Judah says until the fourth hour.</b>  The sages say that the morning Tefillah can be recited until midday (the sixth hour).  Note that this is long after the Shema had to have been recited, a topic discussed above in 1:4.  According to the first opinion there, the Shema had to be completed by sunrise, and according to Rabbi Judah by the third hour.  Neither of these times would connect the Shema with the Tefillah.  It seems that in mishnaic times the two prayers were not really connected. That connection began probably in the talmudic period.",
+                    "<b>The afternoon Tefillah ( until evening. Rabbi Judah says: until the middle of the afternoon.</b>  The Minhah Tefillah can be recited until evening, according to the first opinion. Rabbi Judah says it must be recited by the “middle of the afternoon.”  The “afternoon” begins at 9 ½ hours (this is the time that the Minhah sacrifice was offered) and continues until evening (the 12th hour).  Therefore, the middle of that time is 10 ¾ hours.",
+                    "<b>The evening prayer has no fixed time.</b>  Maariv, the evening Tefillah, has no time limit.",
+                    "<b>The time for the additional prayers ( is the whole day. Rabbi Judah says:  until the seventh hour.</b>  Additional prayers (Mussaf) are those recited on Shabbat, Rosh Hodesh and holidays (Pesah, Shavuot, Sukkot, Rosh Hashanah and Yom Kippur). According to the first opinion, they may be recited at any time during the day, and according to Rabbi Judah they can be recited only until the seventh hour."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn that Rabbi Nehuniah ben Hakaneh had a special prayer that he would say when he went in and out of the Bet Hamidrash (the rabbinic study hall).",
+                    "<b>Rabbi Nehunia ben Hakaneh used to pray as he entered the Bet Hamidrash and as he left it a short prayer. They said to him: what is the reason for this prayer? He replied: When I enter I pray that that no mishap should occur through me, and when I leave I express thanks for my portion.</b> The Babylonian Talmud (Berakhot 28b) gives a fuller reading of this blessing. It reads: “Our Rabbis taught: On entering what does one say? “May it be Your will, O Lord my God, that no mishap should occur through me, and that I may not err in a matter of halakhah and my colleagues rejoice in my [embarrassment], and that I may not call unclean clean or clean unclean, and that my colleagues may not err in a matter of halakhah and that I may rejoice in their [embarrassment].” On leaving what does he say? “I give thanks to You, O Lord my God, that You have place my portion with those who sit in the Bet Hamidrash and You have not set my portion with those who sit in [street] corners, for I rise early and they rise early, but I rise early for words of Torah and they rise early for frivolous talk; I labor and they labor, but I labor and receive a reward and they labor and do not receive a reward; I run and they run, but I run to the life of the world to come and they run to the pit of destruction.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis and the next mishnah are perhaps the most important mishnayot in the two chapters concerning the Tefillah.  Here we see that there was some rabbinic opposition to the institution of fixed prayers.  We should recall that in biblical times there were no fixed prayers, by which I mean prayers fixed in time and wording. Rather, all prayers are spontaneous.\nThe transition from spontaneous to fixed prayer seems to have been part of the transition to a post-Temple world. While there may have been some attempts to fix prayer formulas while the Temple still stood, they don’t seem to have attained much prominence in the literature.  The sacrificial service seems to have been sufficient to fill people’s spiritual needs.\nAs always occurs when there is innovation, not all agree as with the innovation or with its particular details.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: every day a man should pray the eighteen [blessings].</b>  Rabban Gamaliel seems to have held a position of political leadership among the rabbis and it is he who directs a liturgist to compose the Tefillah. He therefore mandates that every person recite these eighteen blessings three times a day.  Note that this would not have been easy in a time when they did not have siddurim (prayerbooks). The first siddurim were not composed until the Geonic period (8th-11th centuries).  Nevertheless, Rabban Gamaliel mandates that each individual recite the entire Tefillah.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: an abstract of the eighteen.</b>  Rabbi Joshua says that he need not recite the full eighteen but rather may recite an abbreviated form.  There are two different explanations to this. Both explanations hold that he must recite the first three and last three blessings in their normal fashion.  These are the blessings that are part of every Tefillah, even those on Shabbat and holidays.  One explanation holds that he recites the 12 intermediate blessings but abbreviates each one of them. The other explanation is that he combines the themes of all 12 blessings into one blessing.  In either case, while Rabbi Joshua agrees that one should recite these blessings every day, he doesn’t require the full formula.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: if he knows it fluently he prays the eighteen, and if not an abstract of the eighteen.</b>  Rabbi Akiva tries to mediate between the two previous opinions. If he is capable of reciting the full Tefillah, then he should do so.  If, however, he is not capable because he is not familiar enough with it, then he may recite the shorter version."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of today’s mishnah continues the debate over the daily recitation of the Shmoneh Esrei.\nThe second section deals with someone who cannot pray the full Shmoneh Esrei because he is in a dangerous place.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: if a man makes his prayers fixed, it is not [true] supplication.</b>  Rabbi Eliezer objects to the entire institution of fixed prayer.  One who is given a fixed liturgy is not engaged in true supplication.  The only reason he is saying the prayer is that he is obligated to do so. This is always a present and potent danger when it comes to fixed prayer.  It seems that Rabbi Eliezer is espousing a traditional position. Traditionally prayer had been spontaneous, as we can see from the biblical record.  Rabbi Eliezer objected to Rabban Gamaliel’s innovation that every person would have to say a set formula three times a day. While Rabbi Eliezer lost out and the halakhah was established that one is obligated to recite a fixed formula, we would do well to heed his warning and remember that while reciting prayer, it is preferable to prevent it from becoming too fixed, as if one is reading a letter. This is in my opinion one of the greatest challenges when it comes to Jewish prayer.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: if one is traveling in a dangerous place, he says a short prayer, saying: Save, O Lord, Your people the remnant of Israel.  In every time of crisis may their needs be before You. Blessed are You, O Lord, who hears prayer.</b>  When someone is traveling in a dangerous place and cannot either concentrate or stay still long enough to recite the Shmoneh Esrei, he should recite this short prayer which basically asks God to provide one’s needs to make it through the current crisis."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with a person who is traveling on a donkey when it comes time to recite the Shmoneh Esrei. As an aside, it is in this mishnah that we learn that while praying one should face Jerusalem and the Temple Mount. This is connected to I Kings 8:44, “When Your people take the field against their enemy by whatever way You send them, and they pray to the Lord in the direction of the city which You have chosen and of the House which I have built to Your name.”",
+                    "<b>If he is riding on a donkey, he gets down [and prays.]</b>  It is preferable, if possible, to pray while standing still.  Therefore, he should get off the donkey before praying.",
+                    "<b>If he is unable to get down he should turn his face [towards Jerusalem], and if he cannot turn his face, he should direct his heart to the Holy of Holies.</b>  If he cannot, he should at least try to face Jerusalem.  If he can’t even do this, he should at least direct his heart towards Jerusalem and to the Holy of Holies, the most important part of the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>If he is traveling in a ship, on a wagon or on a raft, he should direct his heart toward the Holy of Holies.</b><br>This mishnah reiterates that when praying one should face Jerusalem and if this is impossible, one should direct one’s heart towards the Holy City. The mishnah is simple and requires no explanation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of the chapter deals with the musaf prayer, the additional prayer recited on Shabbat, festivals and Rosh Hodesh. This prayer corresponds to the musaf sacrifices offered in the Temple on the aforementioned days.",
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azaryah says: The musaf prayer is said only with the local congregation.</b>  According to Rabbi Elzazar ben Azaryah the musaf prayer is not an individual prayer but rather a communal one.  It is only said with the local congregation.  It seems that according to Rabbi Elazar ben Azaryah the musaf retains a connection to its Temple roots.  While the other regular prayers are only loosely connected to the Temple, the musaf prayer is strongly connected. Since the Temple was a public offering, the musaf prayer does not become an individual prayer.",
+                    "<b>The sages say: whether with or with out the congregation.</b>  The other rabbis do not make any distinction between the various recitations of the Tefillah.  All are equally obligatory upon the individual regardless of whether the community is reciting them.",
+                    "<b>Rabbi Judah said in his name: wherever there is a congregation, an individual is exempt from saying the musaf prayer.</b>  Rabbi Judah somewhat modifies Rabbi Elazar ben Azaryah’s position.  Individuals are obligated to recite the musaf tefillah, but only if there is no congregation in his community to recite the prayer.  If the community is reciting the prayer and he can’t be there for some reason, then he is exempt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with the mental/spiritual preparation one is supposed to have before one prays the Tefillah.",
+                    "<b>One should not stand up to say Tefillah except in a reverent state of mind.</b>  Today the introductory Psalms, called Psukei D’zimrah are supposed to fulfill the function of preparing a person to recite the Tefillah in a “reverent state of mind”, at least at the Shacharit (morning) service. In mishnaic times the idea of reciting specific Psalms before the Tefillah did not exist.",
+                    "<b>The pious men of old used to wait an hour before praying in order that they might direct their thoughts to God.</b>  The pious men, the “Hasidim” (no connection to the modern group with the same name) seem to be a group of especially fervent rabbis/Pharisees.  They took the commandment to pray not as a rote commandment to be fulfilled mechanically but as an opportunity to communicate with God.  To prepare themselves so that they would be in the right frame of mind and that they would know exactly what they were going to say, they would wait an entire hour before they began to pray.",
+                    "<b>Even if a king greets him [while praying] he should not answer him: even if a snake is wound round his heel he should not stop.</b>  I don’t believe that these statements are meant to be taken literally.  Rather they are meant to teach us how hard one should concentrate on Tefillah, so much so that he tunes out the rest of the world.  The Talmud is adamant that if one’s life is in real danger, either from a king not greeted or from a threatening snake, then one must interrupt the prayer and protect one’s life. For me the task of concentrating comes not when a snake is wrapped around my leg but when one (or more) of my children is.  As an aside, if your child is making noise while other people are davening the Amidah and this will disturb their Tefillah, you have permission to interrupt your Tefillah and take the child out.  This is preferable to leaving the child to disturb everyone."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with three additions made to the basic Tefillah.",
+                    "<b>They mention [God’s] power to bring rain in the blessing for the resurrection of the dead.</b>  We mention God’s power to bring rain in the second paragraph of the Tefillah, the paragraph that ends “mehayeh hametim.”  Into this paragraph we insert the phrase, “mashiv haruah umorid hageshem” “He causes the wind to blow and the rain to come down.” This paragraph contains praises of God’s powers and as such it is a fitting blessing in which to mention a power which is traditionally considered one of God’s most significant powers, the bringing of rain.",
+                    "<b>And they ask for rain in the blessing for [fruitful] years.</b>  We petition God for rain in a different paragraph from the one in which we mention rain.  We petition for rain in the blessing in which we ask God for a good year, a year with a bountiful harvest.  This blessing ends, “mevarech hashanim.”  Into it we insert, “veten tal umatar” “grant dew and rain.” We should note that these two insertions only go into the Tefillah during the winter, which is the rainy season in Israel.  It does not rain at all in Israel during the summer.  We don’t ask God for the unusual, just that the world should work as “it is supposed to work.”",
+                    "<b>And havdalah in “Who grant knowledge.” Rabbi Akiva says: he says it as a fourth blessing by itself. Rabbi Eliezer says: in the thanksgiving blessing.</b>  Havdalah, the prayer that separates Shabbat or festivals from the rest of the week, is recited as part of the Tefillah, even though it is also recited independently afterwards.  According to the first opinion, it is part of the fourth blessing, the one that begins, “Atah honen daat,” “You grant knowledge.”  Havdalah is about having the knowledge to distinguish between different things, between that which is holy and that which is not holy. That is why it is appropriate to be stated here. Rabbi Akiva says that Havdalah is an independent blessing, one which comes right before “Atah Honen Daat” on Saturday night and at the end of festivals. Rabbi Eliezer holds that it is recited as part of the “thanksgiving” blessing, which is the blessing that begins, “Modim.”   It seems that Rabbi Eliezer’s objection with the other two opinions is that Havdalah is not a petition, as are the middle 13 blessings of the Tefillah. Rather it is an expression of gratitude, so it should be placed in the blessing in which we show our gratitude."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah deals with a person who adds in potentially heretical statements to his Tefillah.\nThe second half of the mishnah deals with a person who makes a mistake while leading the Tefillah in public.",
+                    "<b>The one who says, “On a bird’s nest may Your mercy be extended,” [or] “For good may Your name be blessed” or “We give thanks, we give thanks,” they silence him.</b>  This section was also found, word for word, in Megillah 4:9.  My commentary here is the same as my commentary there (so it should sound familiar). There are three “heretical” saying in this mishnah.  I’ll try to explain them one at a time.  The mishnah says that for each “they silence him.”  This implies that the mishnah is describing one who “passes before the ark,” meaning one who leads the Amidah prayer.  If he tries to enter in one of these prayers they remove him as prayer leader. ““May Your mercy reach the nest of a bird:”  This line is explained in the Talmud in several different ways.  One is that he is complaining to God saying, “Your mercy is on the nest of this bird” but not on me.  God commanded shooing away the mother bird before taking the young, an act of mercy for the mother (Deuteronomy 22:6).  The person praying complains that God has not shown similar mercy to him. A different explanation is that this saying understands God’s commandments as being only about mercy, when really they are decrees which we are to obey without questioning their reasoning.  Another explanation is that he says “Your mercy reaches only to this nest” but cannot extend any further.  In such a way he limits God’s power. “May Your name be mentioned for the good:”   This implies that God’s name should not be connected with the bad or the evil.  As in the first section, this might imply some sort of dualism we thank God for the good and don’t mention the evil because its source is a different god. “We give thanks, we give thanks:” Again the problem seems to be one of dualism giving thanks twice sounds like it is being given to two different gods. However, in this section the dualism may not be of a good god and a bad god, but simply two gods.  There were ancient sects of Jews (including Christians) who while professing monotheism, gave divine roles to other characters, such as God’s word (the Logos), God’s spirit or Jesus.",
+                    "<b>One who was passing before the ark and made a mistake, another should pass in his place, and he should not be as one who refuses at that moment.</b>  This refers again to a person leading public prayer, one who passes before the ark. If he makes a mistake, for instance he loses track of what blessing he was reciting, or he says the wrong elements within a blessing, another person should replace him. We should remember that in the time of the Mishnah they did not have prayer books. The Tefillah would have been recited by memory.  Hence someone who made a mistake would probably have had a great difficulty getting back on track.  He couldn’t just look at his book, or be shown the place. The best option seems to have been to replace him. Normally, when a person is asked to lead prayer he should be modest and politely refuse, saying that there are others more worthy of him to lead the prayer.  However, in this case he shouldn’t refuse because the rest of the community is waiting.",
+                    "<b>Where does he begin? At the beginning of the blessing in which the other made a mistake.</b>  The second person picks up from the blessing where the first person began to go wrong.  Even if the first person began to make a mistake at the end of the blessing, the second guy must begin that whole blessing over again."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nTowards the end of the next to last blessing of the Tefillah the priests raise their hands and bless the people with the “priestly blessing” (birkat hakohanim) from Numbers 6:24-26 (see also Sotah 7:6).  Our mishnah contains several rules regarding the priestly blessing and the one who is “passing before the ark” i.e. leading the Tefillah.",
+                    "<b>The one who passes before the ark should not respond Amen after [the blessings of] the priests because this might confuse him.</b>  After each of the three sections of the priestly blessing the congregation responds by saying Amen. The person passing before the ark should not respond Amen because that might confuse him and he might lose track of where he is in the Tefillah. We should note how concerned they were with the prayer leader losing track of his place because they didn’t have siddurim.",
+                    "<b>If there is no priest there except himself, he should not raise his hands [to recite the priestly blessing], but if he is confident that he can raise his hands and go back to his place in his prayer, he is permitted to do so.</b>  If the person leading the Tefillah is the only priest he should not recite the priestly blessing unless he is sure that it won’t confuse him.  However, if there are other priests he should let them do the priestly blessing and he should remain quiet.  I should note that this is a practical issue in many congregations in Israel where the priestly blessing is recited every day.  The normal practice is that when the person leading the service is the only priest, he does recite the priestly blessing.  There are debates about whether he recites the blessing even if there are other priests present."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with making mistakes while reciting the Tefillah.",
+                    "<b>One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self.</b>  Making a mistake while reciting the Tefillah is considered to be a bad omen, both for the person himself and if he is acting as prayer leader (the “one who goes before the ark”) then for the congregation as well.  Again, we must keep in mind that they did not have siddurim back then.  Reciting the Tefillah required one to know the Tefillah by heart.  It seems that they conceived of the Tefillah as flowing through the person reciting it as if it was coming from God, as if it was prophecy.  If the prayer flows well, then it is a sign of God’s presence and favor.  If the prayer does not flow well, it is a sign of disfavor.",
+                    "<b>They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”</b>  The story in this section shows the magical/prophetic powers that they attributed to prayer and how well one recites it.  Rabbi Hanina believed that the flow of his prayer through him was an omen, for good or for bad, for the sick person over whom he was praying."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> According to halakhah it is forbidden to derive any benefit from the world without first acknowledging that the world belongs entirely to God, as it says in Psalms 24:1, “The word in its entirety is the Lord’s.”  One acknowledges God’s ultimate ownership over the world by reciting a blessing before one derives benefit, mostly before one eats.  Hence, the sixth chapter of Berakhot details what blessings one recites before eating various produce:  fruits, vegetables, bread and wine.  In my commentary I will give transliterations of the blessings, which might be familiar to many of you.",
+                    "<b>How do they bless over produce?<br>Over fruit of the tree one says, “Who creates the fruit of the tree,” except for wine, over which one says, “Who creates the fruit of the vine.”</b>  Over fruit one generally says, “Bore pri haetz.”  However, since wine is the quintessential product made from fruit, it is singled out for a special blessing, “Bore pri hagefen.”  Wine was pretty much the only beverage drunk in the ancient world and hence it was considered to be especially important.",
+                    "<b>Over produce from the ground one says: “Who creates the fruit of the ground,” except over bread, over which one says, “Who brings forth bread from the earth.”</b>  Over almost all foods that come from the ground one says, “Bore pri ha’adamah.”  The exception is bread, again the quintessential food that comes from the ground.  It is singled out for the special blessing of “Hamotzi lechem min haaretz.”",
+                    "<b>Over vegetables one says, “Who creates the fruit of the ground.” Rabbi Judah says: “Who creates diverse species of herbs.”</b>  According to the first opinion vegetables get the same blessing as do everything else that comes from the ground.  Rabbi Judah disagrees and distinguishes between foods like grains (not eaten as bread but as cereals or in cooked dishes), over which one would say “Bore pri ha’adamah” and vegetables over which one says, “Bore minei deshaim.”  This blessing is no longer recited because the halakhah is according to the previous opinion."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with blessings that are valid in a default sense that is to say they are not the preferable blessing to be recited over various food items, but nevertheless if one recites them one has fulfilled his obligation to recite a blessing.",
+                    "<b>If one blessed over fruit of the tree the blessing, “Who creates the fruit of the ground,” he has fulfilled his obligation. But if he said over produce from the ground, “Who creates the fruit of the tree,” he has not fulfilled his obligation.</b>  Trees grow from the ground (didn’t need me to tell you that, did you).  Therefore, if one recites “Bore pri ha’adamah” over a fruit that grows from the tree, the obligation to recite the blessing has been fulfilled. This does not work in the opposite way. Things can grow from the ground without being from trees (I suppose you knew that as well). Therefore, if one recites “Bore pri haetz” over something that grows from the ground but not from a tree, say a cucumber, one has not fulfilled one’s obligation and he must go back and recite the correct blessing.",
+                    "<b>If over anything he says “By Whose word all things exist”, he has fulfilled his obligation.</b>  There is a default blessing that works for all foods “shehakol niheye bedvaro.”  In this generalized blessing, we acknowledge God as the source of everything in the world through the words God used at the moment of creation.  As we shall see in the following mishnah, this is also the blessing which we recite over foods that don’t grow from the ground."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah completes the list of what blessings are recited over what foods.",
+                    "<b>Over anything which does not grow from the earth one says: “By Whose word all things exist.” Over vinegar, fallen unripe fruit and locusts one says, “By Whose word all things exist.” R. Judah says: over anything which is cursed they do not bless at all.</b>  In this section there is a debate over three food objects that are “cursed.”  Vinegar is “cursed” because it is spoiled wine (they didn’t seem to use it as salad dressing as we do today, although they did put it to some use.)  “Fallen unripe fruit” can be eaten but it is “cursed” because it didn’t stay on the tree/vine until it had reached full ripeness.  Locusts, certain species of which are kosher and are to this day eaten by some Jews, are “cursed” because they destroy crops.  According to the first opinion, one recites “Shehakol” over all three.  One doesn’t recite “Hagefen” (“Who creates the fruit of the vine”) over vinegar because vinegar is not of the same status as wine.  He doesn’t recite “Bore pri ha’etz” over fallen fruit because it is not of the same status as fruit that stayed on the vine until maturation.  Locusts would be “Shehakol” in any case. Rabbi Judah disagrees and holds that one doesn’t recite any blessing over these foods.  We shouldn’t thank God for something that we generally consider to be cursed.",
+                    "<b>Over milk and cheese and eggs one says, “By Whose word all things exist.”</b> Over things that don’t grow from the earth such as meat, fish, cheese, milk, cheese, eggs etc. one recites, “Shehakol nihiye bedvaro.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a person has several different types of foods in front of him and wants to eat them all.  The question is which should he eat first so that its blessing will be recited first.",
+                    "<b>There were several kinds of food before him: Rabbi Judah says that if there is among them one of the seven species, he blesses over that. But the sages say: he may bless over which ever one he wants.</b> According to Rabbi Judah, he should first bless over any food that comes from one of the seven species with which the land of Israel is blessed (Deuteronomy 8:8):  wheat, barley, grapes (for wine), figs, pomegranates, olive (oil) and dates (used to make date honey).  In other words, certain foods have intrinsic value and therefore their blessing should be recited first. The other sages, on the other hand, hold that the value of the food is in the eye of the eater, therefore one can bless over which ever food one wishes to eat first."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to deal with the idea that one can recite a blessing over one piece of food and have that blessing count for other foods as well.  Today it is customary to begin every traditional meal with bread, whose blessing exempts the other foods eaten during the meal. This does not seem to have been the custom in the time of the Mishnah.",
+                    "<b>If he blessed over the wine before the meal he has exempted the wine after the meal.</b>  Wine seems to have been drunk before the meal and after the meal but not usually during the meal.  One who blesses over the wine at the beginning of the meal need not recite another blessing over the wine at the end of the meal.",
+                    "<b>If he blessed over the appetizer ( before the meal, he has exempted the dessert ( after the meal.</b>  The word in Hebrew for appetizer and for dessert is the same.  One who blesses over an appetizer that comes before the meal has exempted a similar type of food that would come after the meal.  According to most commentators, this refers to a situation where he didn’t eat bread, because if he ate bread he need not bless in any case over the parperet, as we shall in the next section.",
+                    "<b>If he blessed over the bread he has exempted the appetizer/dessert (, but if he blessed over the appetizer/dessert ( he has not exempted the bread. Bet Shammai say: [he has not even exempted] a cooked [grain] dish.</b>  In this section the word parperet can refer either to the appetizer or the dessert.  In either case, the bread is considered to be more essential than the parperet and therefore one who has already blessed over the bread need not recite the blessing over the parperet.  However, if he recited the blessing over the parperet, the less central food item, he is still obligated to recite the blessing over the bread. Bet Shammai equates a cooked dish made with grains with the bread.  If one blessed over the parperet he must still bless over the cooked dish."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn ancient Greco-Roman custom, formal meals were eaten while reclining on couches. Indeed, a banquet was to a certain extent defined by reclining.  Today, the only time Jews recline, even symbolically, is at the Pesah seder.  In contrast, people sitting upright and eating together were not at a banquet, rather they were just putting food in their mouths so that they wouldn’t be hungry.",
+                    "<b>If [those at the table] are sitting upright, each one blesses for himself.</b>  People sitting and eating together are not really eating a meal together.  Hence, when the food arrives everyone blesses for himself.",
+                    "<b>If they are reclining, one blesses for them all.</b>  If they are reclining, then they are eating a formal banquet together and one person can bless on behalf of them all.",
+                    "<b>If wine came during the meal, each one says a blessing for himself. If after the meal, one blesses for them all.</b>  As I stated in yesterday’s mishnah, wine was generally not served during the middle of the meal. When it was, it wasn’t social wine but rather wine to help one digest one’s food.  Also, it would be drunk at different times and not everyone would drink together. Therefore, each person blesses for himself.  If the wine came at the end of the meal then everyone would drink together and one person could bless for them all.",
+                    "<b>The same one says [the blessing] over the incense, even though the incense is not brought until after the meal.</b>  At the end of a formal meal incense would be brought in front of the diners.  The person who blesses over the wine at the end of the meal also recites the blessing over the incense “Who creates the wood of incense” (Bore atzei besamim)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to teach what blessing one recites when one is eating two foods that have different blessings.",
+                    "<b>If they brought in front of him salted food at the beginning of the meal and bread with it, he blesses over the salted food and thereby exempts the bread, since the bread is ancillary to it. This is the general principle: whenever there is one kind of food that is the main [food] and another that is ancillary, he blesses over the main food and thereby exempts the ancillary.</b> The general rule in this mishnah is straightforward.  If one has two foods to eat together, one recites the blessing over the food that is considered to be the main food and does not need to recite any blessing over the ancillary food.  This is true even if the ancillary food is generally deemed to be the more important of the two, such as bread.  We learned above in mishnah five that if one blesses over bread, he exempts the accompanying food.  Here we learn that if the function of the bread was ancillary to the main food, then he recites the blessing over the main food and thereby exempts the bread."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one has eaten grapes, figs or pomegranates he blesses after them three blessings, the words of Rabban Gamaliel.<br>The sages say: one blessing which includes three.<br>Rabbi Akiva says: even if one ate only boiled vegetables and that is his meal, he says after it the three blessings.<br>If one drinks water to quench his thirst, he says “By Whose word all things exist.”<br>Rabbi Tarfon says: “Who creates many living things and their requirements.”</b><br>Until now the Mishnah has been discussing blessings recited before eating.  This mishnah and the next chapter deal with the Birkat Hamazon, the blessing after food (I don’t really like the term, “Grace After Meals”). The concept of Birkat Hamazon is derived from Deuteronomy 8:10, “When you eat and you are satisfied you will bless the Lord your God.”  Today the Birkat Hamazon contains four blessings, but the Mishnah refers to it as “three blessings” the fourth blessing was a later addition.<br>The full Birkat Hamazon, all three blessings, is recited only after eating certain foods or after eating a “meal”. After eating other foods which don’t constitute a “meal,” one blessing is recited.  This one blessing includes the themes in the three blessings of the full Birkat Hamazon. In our mishnah there is a debate over when one recites the full version of the Birkat Hamazon and when one recites the abbreviated one blessing version.<br>Section one: According to Rabban Gamaliel the full Birkat Hamazon is recited over grapes, figs or pomegranates, all of which are among the seven species mentioned in Deuteronomy 8:8. This is the verse to which the blessing in verse 10 (see above in introduction) refers, and hence one recites the full Birkat Hamazon over these foods.  Rabban Gamaliel would also hold that the full Birkat Hamazon is recited over the other foods that are referred to in the verse, including bread.<br>Section two:  According to the sages, one recites an abbreviated version of the Birkat Hamazon over these foods. Today this blessing is called, “Brakhah Acharonah” the “last blessing.”  One would recite the full Birkat Hamazon only over bread, because only bread constitutes a proper meal.<br>Section three:  According to Rabbi Akiva what foods are eaten does not determine whether one recites a full or abbreviated Birkat Hamazon.  Rather what is determinative is whether or not something constitutes a “meal” or a “snack.”  If one eats boiled vegetables as one’s meal, then one says Birkat Hamazon.  This would have many ramifications for today’s practice, where many people don’t necessarily eat bread with every meal.  For instance, according to Rabbi Akiva, if one sat down for a meal of steak and potatoes, a hearty meal by most accounts, one would recite Birkat Hamazon afterwards, whereas according to the other sages in this mishnah, he would not.<br>Section four:  The final section of this chapter returns to briefly discuss blessings recited before eating.  Water was sometimes drunk to quench thirst, and sometimes drunk merely in order to help digest food.  Our mishnah implies that if its function was just to clear the food from one’s throat, then no blessing is recited.  In such a case water is not “food” and therefore no blessing is recited. However, if the function was to quench thirst, then the water counts as food and a blessing must be recited. The first opinion holds that the blessing recited is, “By Whose word all things exist,” the default blessing referred to above in mishnayot 2-3.  Rabbi Tarfon says that a different blessing is recited, one which we today recite after eating foods over which we don’t recite a full Birkat Hamazon or even an abbreviated Birkat Hamazon. This blessing is generally called today “Bore Nefashot.”"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe seventh chapter is all about the invitation to recite Birkat Hamazon together.  This is the short responsive refrain recited before the first blessing of Birkat Hamazon.  This invitation is called a “zimun” which literally means, “invitation.”\nOur mishnah teaches when a “zimun” is recited.",
+                    "<b>Three that have eaten together, it is their duty to invite [one another to say Birkat Hamazon].</b>  The minimum number of people required to recite a “zimun” is three.  This seems the minimum number to be considered a group.",
+                    "<b>One who ate demai, or first tithe whose terumah has been separated, or second tithe or sanctified property which have been redeemed, or an attendant who has eaten as much as an olive’s worth of food, or a Samaritan may be included [in the three].</b>  In order to be part of a “zimun” four requirements have to be fulfilled, three of which are listed in our mishnah (we will see the fourth tomorrow). First of all one must eat food permitted by the Torah.  We have already encountered the list in this mishnah on several occasions (Shabbat 18:1; Eruvin 3:2; Pesahim 2:5; Sanhedrin 8:2; Makkot 3:2).  It is basically a list of foods which can be eaten, at least according to toraitic law.  One who eats them can participate in a zimun.  The opposite is contained in the following section those foods are prohibited and hence one who eats them cannot join together with others in a zimun. The second requirement is that one needs to eat an olive’s worth of food.  The mishnah teaches this and at the same time teaches another halakhah that even the attendant, the one serving the food to the others, may aid in constituting the zimun, provided that he ate with them a minimum measure of food. The third requirement is that the person be Jewish.  For this issue, being a Samaritan counts enough toward being Jewish.",
+                    "<b>But one who ate untithed produce, or first tithe whose terumah has not been separated, or second tithe or sanctified property which have not been redeemed, or an attendant who has eaten less than the quantity of an olive or a Gentile may not be counted.</b>  This section is the opposite of the previous one.  One who eats prohibited foods, or doesn’t eat enough food, or is a Gentile, does not count in constituting a zimun."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues the topic of yesterday’s mishnah, when is a “zimun,” an invitation to Birkat Hamazon, recited.\n",
+                    "<b>Women, children and slaves they do not recite an invitation over them.</b>  The invitation to Birkat Hamazon is only recited for adult, free men.  In rabbinic thinking, as in the thinking of most of their contemporaries, only adult free men count as full “citizens” in the Greco-Roman sense of the word. Only they are full members of society and hence a formal meal is constituted by their presence and not by the presence of women, children and slaves.",
+                    "<b>How much [must one have eaten] in order for them to recite an invitation? As much as an olive. Rabbi Judah says:  as much as an egg.</b>  According to the first opinion, to count in a zimun one need only an olive’s worth of food. This accords with the opinion in yesterday’s mishnah, that if the attendant (not a slave) eats an olive’s worth of food, he may join in the zimun.  In contrast, Rabbi Judah sets a higher threshold of an egg’s worth.  One who eats less than an egg is not required to recite Birkat Hamazon and does not participate in a zimun."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn what words were recited as the “zimun,” the invitation to recite Birkat Hamazon.",
+                    "This mishnah is structured on two basic principles. The more people that join together in the zimun, the more elaborate the zimun is. Second, if the number of people is exactly the quota, three, ten, one hundred, a thousand or ten thousand, the leader includes himself in the zimun. But when there are more than the required quota, the leader tells the others to “Bless,” and he doesn’t include himself.  This shall become clearer as we proceed.",
+                    "<b>How do they invite [one another to recite the Birkat Hamazon]?<br>If there are three, he [the one saying Birkat Hamazon] says, “Let us bless [Him of whose food we have eaten].” If there are three and him he says, “Bless [Him of whose food we have eaten]”</b>  As stated above, the minimum number for a zimun is three.  If there are exactly three he says, “Let us bless [Him of whose food we have eaten].” He does not say the word for God.  However, if there are three besides him, then he instructs the others to “Bless [Him of whose food we have eaten].”",
+                    "<b>If there are ten, he says, “Let us bless our God [of whose food we have eaten].” If there are ten and he says, “Bless.”</b>  When there are ten they add in the word “our God.”",
+                    "<b>It is the same whether there are ten or ten myriads (ten ten.</b>  This section is an introduction to what follows and to what has already been stated.  It matters not whether there are ten or ten thousand, the rule that if there is the precise number the leader say, “Let us bless” whereas if there is more than the number he says, “Bless,” remains the same.",
+                    "<b>If there are a hundred he says, “Let us bless the Lord our God [of whose food we have eaten]. If there are a hundred and him he says, “Bless.”</b>  When there are one hundred they add the word “the Lord.”",
+                    "<b>If there are a thousand he says “Let us bless the Lord our God, the God of Israel [of whose food we have eaten].” If there are a thousand and him he says “Bless.”</b>  When there are a thousand they add, “the God of Israel.”",
+                    "<b>If there are ten thousand he says, “Let us bless the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, who dwells among the cherubim, for the food which we have eaten.” If there are ten thousand and him he says, “Bless.”</b>  When there are ten thousand (don’t ask me if this ever happened) the fullest version is recited, “Let us bless the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, who dwells among the cherubim, for the food which we have eaten.”",
+                    "<b>Corresponding to his blessing the others answer after him, “Blessed be the Lord our God the God of Israel, the God of hosts, who dwells among the cherubim, for the food which we have eaten.”</b>  The response of the community is always a repetition of the instructions of the leader.  The mishnah illustrates this through the fullest version recited when there are ten thousand people, but the same would be true for the shorter versions of the zimun.",
+                    "<b>Rabbi Yose the Galilean says: According to the number of the congregation, they bless, as it says, “In assemblies bless God, the Lord, O you who are from the fountain of Israel.” Rabbi Akiba said: What do we find in the synagogue? Whether there are many or few the he says, “Bless the Lord your God.” Rabbi Ishmael says: “Bless the Lord your God who is blessed.”</b>  Rabbi Yose the Galilean affirms that which was stated above. The zimun goes according to the number of people who have joined together in a meal. Rabbi Akiva and Rabbi Ishmael disagree with the set up in the first seven sections. They both hold that the same zimun is stated no matter how many people participate. This is patterned after the “Barkhu,” the call to prayer recited in the synagogue. The prayer leader says, “Bless the Lord” or Rabbi Ishmael’s version, “Bless the blessed Lord,” whether there are ten or one thousand people present.  So too when it comes to the zimun, it matters not whether there are ten or ten thousand, the zimun is always the same. We should note that Rabbis Akiva and Rabbi Ishmael still agree that with less than ten one does not mention God’s name, because ten is the number required for a minyan."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that if people are eating a meal together they may not separate to recite Birkat Hamazon if this will cause them to recite a lesser zimun , or no zimun at all.",
+                    "<b>Three persons who have eaten together may not separate [to recite Birkat Hamazon]. Similarly four and similarly five.</b>  A group of three, four or five people eating together cannot separate into two groups to recite Birkat Hamazon because that will leave some people without the ability to say any zimun.",
+                    "<b>Six may separate, up until ten.</b>  A group of six to ten, but not including ten, can separate because their zimun will not change, provided that each group still has at least three.",
+                    "<b>And ten may not separate until there are twenty.</b>  Once the group reaches ten it can’t separate because if it does, not everyone will be able to say God’s name as part of the zimun.  Since the zimun for ten is greater than the zimun for three, the group of more than ten people cannot split up until there are ten left for each group, meaning there are twenty."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter deals with two groups eating in the same room and whether or not they say a zimun together.",
+                    "<b>Two eating companies that were eating in the same room: When some of them can see some of the other they combine [for a zimun], but if not each group makes a zimun for itself.</b>  The rule here is quite simple if the two groups can see each other then they are “eating together” and they should do one zimun. Not everyone from every group has to see each the other group, rather it is sufficient that some from each group can see the other group.  If no one sees each the other group, then they each do a zimun for themselves.",
+                    "<b>They do not bless over the wine until they put water into it, the words of Rabbi Eliezer. The sages say they bless.</b>  Wine was generally mixed with water before it was drunk.  This would lower the alcohol level of the wine to around 5 %, a level similar to the beer that we generally drink.  [Today wine is usually about 12% alcohol.] According to Rabbi Eliezer if one drinks unmixed wine a blessing is not recited because civilized people don’t drink unmixed wine.  The other sages disagree and hold that he does recite the blessing over even unmixed wine."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>These are the points [of difference] between Bet Shammai and Bet Hillel in regard to a meal.<br>Bet Shammai says:  first he blesses over the day and then over the wine.<br>Bet Hillel says:  first he blesses over the wine and then over the day.</b><br>The eighth chapter of Berakhot deals with disputes between Bet Shammai and Bet Hillel concerning various customs and laws governing food and behavior during meals.<br>The first mishnah contains a well-known debate over the blessings made during Kiddush on Friday evening or the eve of festivals.<br>Bet Shammai and Bet Hillel debate the order of the blessings recited at Kiddush.  Bet Shammai says that we first recite the blessing over the day.  This blessing is “Who sanctifies Israel and the festivals.”  Afterwards we recite the blessing over the wine, “Who creates the fruit of the vine.”  The reasoning for this is that according to Bet Shammai the day causes the wine to be drunk.  Bet Hillel says that the wine is blessed first. There are two reasons for this.  First of all, the presence of the wine allows us to recite the blessing over the day.  Secondly, the blessing over the wine is a commonly recited blessing whereas the blessing over the day is rare.  The rule is that common things are recited before uncommon things.  The order which we follow today is, as is almost always the case, according to Bet Hillel"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah contains another debate between Bet Shammai and Bet Hillel about table manners.",
+                    "<b>Bet Shammai says:  they wash their hands and then they pour the cup [of wine]. Bet Hillel says: they pour the cup [of wine] and then they wash their hands.</b> According to Bet Shammai first they wash their hands in order to purify them and only afterwards do they pour the first cup of wine. Bet Shammai fears that if they pour before the hands are washed and purified, some of the wine might get on the outside of the cup and when the person drinking touches the cup he will make them impure and they will then cause the cup to be impure. Bet Hillel holds that first the cup should be poured and then the hands washed.  It seems that they hold that the hands must be washed immediately before the food is eaten and that there shouldn’t be any break in between. Today on days on which Kiddush is recited most people pour the wine, say Kiddush and then wash their hands before they say “Hamotzi,”, the blessing over the bread, and begin the meal.  However, there are some whose custom it is to wash hands before Kiddush and then proceed directly from Kiddush to Hamotzi."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAnother debate between the two houses, a debate which again connected to matters of purity and impurity.  The mishnah refers to a towel which was used to dry one’s hands after washing them and to clean them off during eating (they ate with their hands since forks had not yet been invented).  The question is where to place the towel after one has used it to dry one’s hands. It is also important to remember that in mishnaic times they ate reclining on cushions and small tables were brought in front of them on which to serve the food.",
+                    "<b>Bet Shammai says: he wipes his hand with a towel and then places it on the table. Bet Hillel says: on the cushion.</b> After he has washed his hands, he dries them with a towel and he places the towel on the table. Bet Shammai says he shouldn’t place the towel on the cushion upon which he is reclining lest the cushion is impure and the cushion makes the water on the towel become impure and the water in turn impurifies his hands. Bet Shammai does not fear that the table is impure because they hold that it is forbidden to eat off an impure table. Bet Hillel holds that he should place the towel on the cushion and even if his hands become impure, impure hands is not a serious form of impurity.  However, he shouldn’t place the towel on the table lest the table is impure and causes the water in the towel to be impure which in turn causes the food on the table to be impure.  While Bet Hillel was not concerned lest one’s hands became impure, they were concerned about the purity of the food."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Today’s mishnah contains a debate concerning cleaning up after the meal.",
+                    "<b>Bet Shammai says: [after the meal] they sweep the floor and then they wash their hands. But Bet Hillel says: they wash their hands and then they sweep the floor.</b> According to Bet Shammai first they sweep the floor to gather up all the crumbs that might have fallen during the meal.  Evidently these crumbs would be eaten.  Food was quite scarce in those times and when we take into consideration how much work they had to put into making bread, it is no wonder that they didn’t want to waste anything, even a small amount of food.  Only after sweeping up the crumbs would they wash their hands.  This would prevent the crumbs from being ruined by the water. Bet Hillel holds that the first thing they should do is wash their hands so that they can bless and say Birkat Hamazon immediately.  In the time of the mishnah it was considered mandatory to wash one’s hands before reciting Birkat Hamazon.  Many Jews still observe this law on Shabbat and holidays.  According to the Talmud the servant would pick up all the pieces of significant size (more than an olive’s worth) before they would wash their hands so that those pieces could be saved.  It seems that to Bet Hillel it was important that they shouldn’t delay Birkat Hamazon any more than is absolutely necessary."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Bet Shammai and Bet Hillel debate the order of the various blessings recited as part of the Havdalah, the set of blessings that separates Shabbat or a holiday from the day that follows.  The specific situation under discussion is a case where people were eating a meal on Saturday night at nightfall and they wanted to combine Birkat Hamazon and Havdalah and say them both over the same cup of wine.",
+                    "<b>Bet Shammai says: [the proper order is] candle, [Birkat Ha]Mazon, spices, and Havdalah. But Bet Hillel says: candle, spices, [Birkat Ha]Mazon, and Havdalah.</b>  Bet Shammai holds that the candle’s blessing comes first because as soon as the candle is lit they immediately benefit from the candle’s light.  They then do Birkat Hamazon because they has already finished eating.  Finally they bless over the spices and Havdalah. Bet Hillel holds that since the candle and spices are both short blessings, they go together. In other words, he moves the blessing over the spices up to join it with the blessing over the candle. He then recites Birkat Hamazon and Havdalah.",
+                    "<b>Bet Shammai says [the blessing over the candle concludes with the words], “Who created the light of the fire.” But Bet Hillel says: “Who creates the lights of the fire.”</b>  This debate about the wording of the blessing over the candle is actually a deep theological debate.  According to Bet Shammai we bless over the original light that God created in the beginning of the world.  We are thanking God for something that happened in the past, for an act that was long ago completed. This is close, perhaps, to an Aristotelian conception of God as the prime mover. God created fire and henceforth, all fire stems from that original fire.  In contrast, Bet Hillel says that we thank God for continuously creating fire.  God is still acting as a creator in continuing the normal functioning of the world."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches some laws concerning the candles and spices.",
+                    "<b>They do not bless over the candles or the spices of non-Jews;</b>  A Jew cannot use a candle that was lit on Shabbat by a non-Jew because the candle has to cease being used during the Shabbat for it to be used at Havdalah.  It too has to have a Shabbat. He can’t use the spices of non-Jews because we fear that they may have been used for idolatry.",
+                    "<b>Or over the candles or the spices of the dead;</b>  This section refers to candles that were lit to honor the dead or spices that were used to mask the odor of a dead body. Since these were intended to be used for the dead, they cannot be used for Havdalah.",
+                    "<b>Or over the candles or the spices of idolatry;</b>  It is forbidden to derive benefit from anything used for idolatry and hence it is forbidden to use the candle for light or the spices for smell.",
+                    "<b>And a blessing is not said over the light until they benefit from its light.</b>  It is not enough to light the candle, one must actually use it as well.  This is why people put their hands up to the candle today when doing Havdalah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has forgotten to recite Birkat Hamazon after eating.",
+                    "<b>One who has eaten and forgotten to bless [Birkat Hamazon]: Bet Shammai says: he must return to the place where he ate and bless. But Bet Hillel says:  he should say it in the place where he remembered.</b>  According to Bet Shammai one must return to the place one ate in order to recite Birkat Hamazon. Bet Hillel says that he can recite it wherever he might be.",
+                    "<b>Until when can he bless? Until sufficient time has passed for the food in his stomach to be digested.</b>  He may recite Birkat Hamazon as long as the food is still found in his stomach.  According to the Talmud the food is considered to be in his stomach as long as he is not hungry.  Once a person is hungry for a new meal we consider it as if the food is no longer in his stomach and he can no longer recite Birkat Hamazon."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of our chapter contains one more debate between Bet Shammai and Bet Hillel.",
+                    "<b>If wine comes to them after the food, and there is only that cup: Bet Shammai says: he blesses over the wine and then he blesses over the food; But Bet Hillel says: he blesses over the food and then he blesses over the wine.</b>  Bet Hillel’s position is more familiar so I will begin with it. Bet Hillel holds that if there is only one cup of wine left over at the end of the meal he should recite the Birkat Hamazon and then drink the wine and then bless over it. This way the Birkat Hamazon is recited over the cup of wine.  Many Jews still do this at every Shabbat meal and it is most traditional at the seder, at weddings and at circumcisions. Bet Shammai says that he may drink the wine first and that he does not need to recite the Birkat Hamazon over a cup of wine.  Alternatively Bet Shammai may hold that reciting Birkat Hamazon over a cup of wine means that he first drinks the wine and then recites Birkat Hamazon.",
+                    "<b>They answer amen after a blessing said by an Israelite but they do not answer amen after a blessing said by a Samaritan, until he hears the whole blessing.</b>  One answers amen to blessings recited by other Israelites but not to blessings recited by Samaritans unless one is sure that the blessing was recited properly. The concern is that the Samaritan may have recited an idolatrous blessing. Samaritans were originally an Israelite group but had long since separated themselves from the more mainstream Jews.  Hence, in some matters they were considered Jewish while in others they were considered to be Gentiles.  In our case they cannot assumed to be acting like Jews and reciting proper blessings unless it can be proven."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Berakhot deals with various blessings recited upon different occasions, such as seeing certain things or when certain unusual events happen.",
+                    "<b>If one sees a place where miracles have been done for Israel, he says, “Blessed be the One who made miracles for our ancestors in this place.”</b>  If one sees a place where miracles happened to Israel, for instance the Sea of Reeds, or the place where the Israelites crossed the Jordan (see Joshua 3:17) a blessing should be recited.",
+                    "<b>[If one sees] a place from which idolatry has been uprooted, he should say, “Blessed be the One who removed idolatry from our land.”</b>  This blessing refers to idolatry which was uprooted from the land of Israel.  According to the Talmud, if one sees a place outside of the land of Israel from which idolatry has been uprooted one should say, “Blessed be the One who removed idolatry from this place.”  To both blessings one should add, “Just as it has been removed from this place, so may it be removed from all other places and may God turn the hearts of idolaters to Your worship.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to list various blessings recited upon seeing or hearing things.",
+                    "<b>[On witnessing] comets, earthquakes, thunder, or windy storms one says, “Blessed be He whose strength and might fill the world.”</b>  These are phenomena that “fill the world” for people see them at many places at the same time.",
+                    "<b>[On seeing] mountains, hills, seas, rivers or deserts one says, “Blessed be He who made creation.”</b>  These are geological structures that were a part of God’s original creation.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: one who sees the Great Sea should say, “Blessed be He who made the Great Sea,” if he sees it at intervals.</b>  This is the second time that we have seen Rabbi Judah rule that blessings have to be specific to the situation. The first was in 6:1.  Here too he distinguishes between the “Great Sea,” which is the Mediterranean and other seas.  Over the former he recites a specific blessing, whereas over other seas in rivers he recites a more generalized blessing.  However, he only recites this special blessing if he sees the Great Sea periodically, which the Talmud explains as being once in thirty days. One who sees the Great Sea every day does not bless every day.",
+                    "<b>For rain and for good news one says, “Blessed be He that is good and grants good.”</b>  Some commentators say that one blesses over rain only if it hasn’t rained for a long time.  However, others say that in Israel, a very dry country, people are so happy when it rains for the first time that they also recites the blessing the first time it rains in the rainy season.",
+                    "<b>For bad news one says, “Blessed be the true judge.”</b>  Today this is the blessing that a person recites upon hearing that someone has died."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who has built a new house or bought new vessels says, “Blessed be He who has kept us alive [and preserved us and brought us to this season.]”<br>One who blesses over the evil as he blesses over the good or over the good as he blesses over evil; one who cries over the past, behold this is a vain prayer.<br>How so?  If his wife was pregnant and he says, “May it be his will that my wife bear a male child,” this is a vain prayer.<br>If he is coming home from a journey and he hears a cry of distress in the town and says, “May it be his will that this is not be those of my house,” this is a vain prayer.</b><br>Section one:  This is the familiar blessing “shehecheyanu” which we recite upon eating new foods, receiving new things, at the beginning of holidays and at certain other events.<br>Section two: This is a difficult clause to explain. Albeck explains that this refers to one who tries to bless over something bad the blessing that he should say for the good, “Blessed be He that is good and grants good.”  What he is trying to do is be hopeful that from something bad will come something good.  Alternatively, he blesses the blessing for the bad, “Blessed be the true judge” because he fears that something bad will come from the good.  These are both vain prayers because after the event has already happened it cannot be changed.  Thus these are both specific cases of one who is crying over the past.  Prayers are legitimate only if they are recited in anticipation of an event that has not yet occurred.  The Rambam explains that this mishnah mandates reciting the blessing over the good for something that is now good even if it might eventually be bad.  Similarly, one must recite the blessing over bad for something that is now bad even though it might eventually be good. As in Albeck’s explanation, the focus is on the present and not something that might change in the future.<br>Sections three and four: These are both examples of “crying over the past.”  Once the child’s sex has been determined it cannot change.  There is no use in crying out to God in hope that the house that is under distress is not one’s house because whatever house it is has already been determined.  Once something has already happened one must be reconciled with one’s fate."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who enters into a large city should say two prayers, one on entering and one on leaving. Ben Azzai says: four two on entering and two on leaving, he gives thanks for the past and cries out for the future.</b> The following passage in Berakhot 60a explains our mishnah and gives the wording of the prayer.  Some of this prayer might be familiar because it is part of the “tefillat haderekh,” the travelers’ prayer. Our Rabbis taught: What does he say on entering? 1. “May it be Your will, O Lord, my God, to bring me into this city in peace’. 2. When he is inside he says: “I thank You, O Lord, my God, that You have brought me into this city in peace.” 3. When he is about to leave he says: “May it be Your will, O Lord, my God, and God of my fathers, to bring me out of this city in peace.” 4. When he is outside he says: “I thank You, O Lord, my God, that You have brought me out of this city in peace, and just as You have brought me out in peace, so may You guide me in peace and support me in peace and make me proceed in peace and deliver me from the hands of all enemies and ambushers by the way.” This version has four prayers and hence it is the version of Ben Azzai (section two in the mishnah). According to the first opinion in the mishnah upon entering he would recite, “‘May it be Your will O Lord, my God, to bring me into this city in peace.” Upon leaving he would recite, “I thank You, O Lord, my God, that You have brought me out of this city in peace.” Ben Azzai also notes a general rule when referring to the past he uses the language of “thanking” and for the future he “cries out” which means he says, “May it be your will.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of the last mishnah of Berakhot contains halakhot concerning three different subjects.  1) Blessing God for bad things; 2) Proper respect due to the Temple; 3) Decrees the rabbis made concerning blessings said in the Temple and greeting others.",
+                    "<b>One must bless [God] for the evil in the same way as one blesses for the good, as it says, “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul and with all your might” (Deuteronomy 6:5). “With all your heart,” with your two impulses, the evil impulse as well as the good impulse. “With all your soul” even though he takes your soul [life] away from you. “With all your might” with all your money. Another explanation, “With all your might”  whatever treatment he metes out to you.</b>  This section teaches that just as one blesses over the good, so too one must bless over the evil, as we saw in mishnah two above.  The mishnah continues with a midrash, an exegesis of the first part of the Shema.  The last section of this midrash explains how the rabbis derive the commandment to bless over the evil, just as one blesses over the good.  It is because of this line that the entire midrash is brought here in our mishnah. The first line of the midrash is based on the two “bets” in the word “your heart (levav’kha)”  The two bets are understood by the rabbis as a hint that one must worship God with both of one’s impulses the good impulse and the evil impulse.  The other sections of the midrash should be clear.",
+                    "<b>One should not show disrespect to the Eastern Gate, because it is in a direct line with the Holy of Holies. One should not enter the Temple Mount with a staff, or with shoes on, or with a wallet, or with dusty feet; nor should one make it a short cut, all the more spitting [is forbidden].</b>  This section teaches various laws concerning acting in a proper manner on the Temple Mount.  We should note that according to the Rambam, even though the Bet Hamikdash, the Temple, lies in ruins, one must still act towards it with the same amount of respect that it was accorded when it existed.  The Eastern Gate would open in the direction of the Holy of Holies, hence one had to be extra respectful when entering this gate.",
+                    "<b>All the conclusions of blessings that were in the Temple they would say, “forever [lit. as long as the world is].” When the sectarians perverted their ways and said that there was only one world, they decreed that they should say, “for ever and ever [lit. from the end of the world to the end of the world].</b>  One of the central debates between the Sadducees and the Pharisees was over the concept of the next world, the “olam haba.” This was an important doctrine for the Pharisees, one that the Sadducees denied.  In earlier times blessings in the Temple would contain the word, “leolam,” usually translated as “forever” but here understood as “for as long as the world has existed.”  The Sadducees used this blessing as evidence that there is only one world.  The blessing makes reference to one world and hence there is only one world.  Therefore the Pharisees decreed that the blessing should read, “forever and ever (min haolom vead haolam)” which could also be translated as “for this world and for the next world.”",
+                    "<b>They also decreed that a person should greet his fellow in God’s name, as it says, “And behold Boaz came from Bethlehem and said to the reapers, ‘May the Lord be with you.’ And they answered him, “May the Lord bless you’” (Ruth 2:. And it also says, “The Lord is with your, you valiant warrior” (Judges 6:12). And it also says, “And do not despise your mother when she grows old” (Proverbs 23:22). And it also says, “It is time to act on behalf of the Lord, for they have violated Your teaching” (Psalms 119:126). Rabbi Natan says: [this means] “They have violated your teaching It is time to act on behalf of the Lord.”</b>  The sages also decreed that it was permitted, and even worthy, to greet one’s fellow human being by using the name of God, as did Boaz and the other reapers.  Usually decrees are meant to change a prior practice.  Here the historical background is slightly unclear.  My guess is that earlier generations thought that it was improper to use God’s name in greeting a mere human being.  In contrast, according to the sages, since human beings were created in the image of God, there is a little bit of divine in every human being.  In a sense then, greeting one’s fellow human being by using God’s name is like greeting God by using God’s name. Hence it is not only permitted, it is encouraged. The final two midrashim are not specifically related to the two decrees mentioned above but are rather general exhortations to heed the decrees of the sages.  “And do not despise your mother when she grows old” means that one should learn from the elders and one should learn from what previous generations did. The last midrash is brought because of Rabbi Natan’s interpretation of the verse.  Rabbi Natan switches around the order of the verse. When others, such as the Sadducees, have broken God’s laws, it is time to act for the Lord by making decrees. Congratulations!  We have finished Berakhot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Berakhot is perhaps the most religious relevant of all the tractates because its three major topics, the Shema, the Amidah and blessings, are all still practiced today.  I hope that learning the roots of these rituals and prayers will enrich your own personal prayer experience, be it at the home or in the synagogue. We have only just begun Seder Zeraim.  Tomorrow we begin Tractate Peah."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ברכות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Berakhot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Berakhot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Berakhot/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Berakhot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e6afd23b6865b182ee7132a01cd71b498ee166a6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Berakhot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,351 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Berakhot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Berakhot",
+    "text": {
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nTractate Berakhot begins by discussing what time the Shema (only two paragraphs were recited at night, Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21) is recited in the evening.  It probably begins by discussing the evening Shema because in rabbinic thought the day begins at night.  This is also the order reflected in Deuteronomy 6:7 and 11:19, “Recite them…when you lie down and when you get up.”  In our mishnah the sages debate what the halakhic meaning of the words “when you lie down” really are.",
+                    "<b>From what time may one recite the Shema in the evening?<br>From the time that the priests enter [their houses] in order to eat their terumah until the end of the first watch, the words of Rabbi Eliezer.</b>  The priests would immerse at dusk so that after the sun had set and the stars came out they could go into their homes and eat terumah. Rabbi Eliezer determines that until the sun has set the Shema cannot be recited.  The night is divided into three watches.  Rabbi Eliezer holds that once the first watch has passed (this would be about 10 PM, if the day and night are both 12 hours), one can no longer recite the Shema.  It seems that he interprets “when you lie down” to mean that the Shema must be recited at a time when most people go to sleep, that is between the time that the stars come out and the end of the first watch.",
+                    "<b>The sages say: until midnight.</b>  The sages say that he can read the Shema only until midnight.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: until dawn.</b>  Rabban Gamaliel says that the Shema can be read until the sun rises the following morning.  As we shall see below, Rabban Gamaliel does not actually disagree with the sages but rather explains their opinion.",
+                    "<b>Once it happened that his sons came home [late] from a wedding feast and they said to him: we have not yet recited the [evening] Shema. He said to them: if it is not yet dawn you are still obligated to recite.</b>  In this story Rabban Gamaliel’s sons are out all night at a wedding party and they do not come home until early in the morning.  Being good rabbi’s children, the first thing they ask him upon their return is if they can still recite the evening Shema or whether they have missed the opportunity altogether.  Rabban Gamaliel answers that if it is not yet dawn, they may still recite the Shema.",
+                    "<b>And not in respect to this alone did they so decide, but wherever the sages say “until midnight,” the mitzvah may be performed until dawn. The burning of the fat and the pieces may be performed till dawn. Similarly, all [the offerings] that are to be eaten within one day may be eaten till dawn. Why then did the sages say “until midnight”?  In order to keep a man far from transgression.</b>  Here and in the following sections we see that Rabban Gamaliel holds that whenever the sages say that a certain mitzvah must be performed before midnight, in actuality it can be performed until the following morning. The sages said that the mitzvah should be performed before midnight so that the person would perform the mitzvah with plenty of time to spare and not miss his opportunity and thereby transgress.  The mishnah brings two more such cases where they said that the mitzvah should be performed before midnight but it could actually be performed until the following morning. Parts of sacrifices that were not offered during the day were offered at night.  While this should be done before midnight, if not done by then it can still be done up until the following dawn.  Similarly, some sacrifices can only be eaten for a day or two and the night that follows.  The sacrifice should be eaten before midnight, but if it is still leftover it can be eaten until dawn of the following morning."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah proceeds to discuss when the morning Shema is recited.  The Torah says that it should be recited “when you get up,” so the debate in our mishnah is essentially over the meaning of this phrase.",
+                    "<b>From what time may one recite the Shema in the morning?<br>From the time that one can distinguish between blue and white. Rabbi Eliezer says: between blue and green.</b>  Both opinions in the mishnah determine when one can recite the morning Shema by whether it is light enough to distinguish colors. This is probably connected to the wearing of tzitzit in the morning and the ability to recognize the colors of the threads.  The first opinion holds that one must be able to distinguish between blue and white, the two colors in one’s tzitzit.  Rabbi Eliezer holds that one must be able to distinguish between blue and green. Green is close to the color of tzitzit, so Rabbi Eliezer is saying that one must be able to tell that the tzitzit are blue and not green. This would require more light than distinguishing between blue and white.",
+                    "<b>And he must finish it by sunrise. Rabbi Joshua says: until the third hour of the day, for such is the custom of the children of kings, to rise at the third hour. If one recites the Shema later he loses nothing, like one who reads in the Torah.</b>  According to the first opinion one must finish reciting the Shema by sunrise.  This is the time of day when most people would get up. Rabbi Joshua holds that “when you get up” doesn’t refer to when an average working person rises, but to when the last people, the children of kings who do not have to work, get up. They rise at the third hour of the day, meaning when one quarter of the day has passed. Therefore, all of Israel has until this time to recite the Shema. Rabbi Joshua adds that after the third hour one who reads the Shema has not transgressed. We might have thought that by reciting a prayer which he was not obligated to recite he thereby recited God’s name in vain.  However, this is not so because the Shema is in the Torah and reading the Torah and pronouncing God’s name is not considered taking God’s name in vain.  Nevertheless, one who recites the Shema after the third hour has not fulfilled the mitzvah of reciting the Shema."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah says that one should recite the Shema “when you lie down and when you get up.”  In our mishnah, Bet Shammai and Bet Hillel debate the meaning of this phrase.",
+                    "<b>Bet Shammai say: in the evening every man should recline and recite [the Shema], and in the morning he should stand, as it says, “And when you lie down and when you get up” (Deuteronomy 6:7).</b>  Bet Shammai reads the verse quite literally.  In the evening one must lie down and recite the Shema and in the morning one must stand up and recite it.",
+                    "<b>Bet Hillel say that every man should recite in his own way, as it says, “And when you walk by the way” (.  Why then is it said, “And when you lies down and when you get up?” At the time when people lie down and at the time when people rise up.</b>  In contrast, to Bet Hillel these words refer to the time when people lie down and the time when they rise up.  The words “and when you walk by the way” prove that the Torah does not really care what position a person is when he recites the Shema.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon said: I was once walking by the way and I reclined to recite the Shema according to the words of Bet Shammai, and I incurred danger from robbers. They said to him: you deserved to come to harm, because you acted against the words of Bet Hillel.</b>  Rabbi Tarfon, a sage who lived after the destruction of the Temple, testifies that one time while going on the way in the evening (probably riding on his donkey), he went out of his way to lie down on the ground and he almost incurred danger from robbers. The rabbis to whom he is talking tell him that he deserved whatever trouble he got in for going out of his way to act like Bet Shammai. The halakhah is like Bet Hillel and a rabbi who acts against this halakhah is endangering his own life."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the blessings that come before and after the Shema in the morning and evening. It will help you understand this mishnah if you open a siddur while learning it.",
+                    "<b>In the morning he recites two blessings before it and one after it; in the evening two before it and two after it, one long and one short.</b>  In the morning the Shema is preceded by two blessings. The first is called “Yotzer Or” and it deals with the creation of light and darkness. The second is called “Ahavat Olam” (in the Sephardi tradition) or “Ahavah Rabbah” (in the Ashkenazi tradition) and in it we thank God for choosing us as worthy of the Torah.  The blessing after the Shema is called “Emet veYatziv” and it finishes with “Goel Yisrael.”  The general theme is one of gratitude to God for redeeming Israel. In the evening there are two before the Shema, both of which are similar in theme to the two morning blessings.  The first is “Hamaariv Aravim”, “who causes the sun to set” and the second is “Ahavat Olam,” similar to that in the morning.  The blessing after the Shema is also similar in theme to the blessing after the Shema in the morning.  It is called “Emet veEmunah” and it finishes with “Goel Yisrael” as does the morning’s blessing.  The major difference between the morning and the evening is that in the evening there is a second blessing after the Shema called “Hashkivenu” whose theme is peace and wellbeing and mentions going to sleep at night.  Of these two blessings the first is a long blessing and the second is short (according to Rashi’s explanation; for another explanation of “long and short” see below).",
+                    "<b>Where they [the sages] said that a long one should be said, he may not say a short one; where they said a short one he may not say a long one</b>  The mishnah now proceeds to give some general rules concerning blessings.  The basic gist is that if the sages said to recite a blessing in a certain way, the supplicant may not deviate from this prescribed manner.  If the sages said that the blessing should be long, then it must be long. Rashi explains that long refers simply to the length of the blessing hence the first blessing recited after the Shema is long and the second is short.  However, Maimonides explains that long refers to a blessing that begins and concludes with a blessing. This would be characteristic of the first blessing recited before the Shema in both the morning and evening but not of any of the other blessings. The first blessing of Birkat Hamazon would also be a long blessing.",
+                    "<b>[Where they said] to conclude [with a blessing] he is not permitted to not conclude; where they said to not conclude [with a blessing], he may not conclude.</b>  Some blessings conclude with a blessing formula “Barukh At Adonai.” This is true for all of the blessings surrounding the Shema.  However, other blessings begin with a blessing formula but do not end with an additional “Barukh” formula. This is true of blessings recited over food and other pleasures (smell, seeing things and others we will explore these blessing in chapter nine).  Again, one cannot deviate from these formulas."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn Eretz Yisrael during the time of the Mishnah people did not recite the third paragraph of Shema at night. This is the paragraph that talks about the tzitzit and about the Exodus from Egypt. The reason why it was not recited at night was that tzitzit, the central topic of the paragraph, are not worn at night. Our mishnah teaches that although the paragraph itself is not recited, the blessing after the Shema still makes mention of the Exodus.",
+                    "<b>They mention the Exodus from Egypt at night.</b>  The Exodus from Egypt is mentioned in the blessing that follows the Shema. In this prayer God is the redeemer of Israel redeeming us from Egypt and continuing to redeem us (we pray) in our time.  Although the third paragraph of the Shema is not recited, the mention of the Exodus is still made.  We should note that it might have been confusing for people to recite completely different blessings in the morning and at night, especially if major themes were different. After all, there were no siddurim in this period; prayers were recited from memory.  Therefore, the sages preserved some of the similarities between the morning and evening blessings.",
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azaryah said: \"Behold, I am almost a seventy-year old man and I have not succeeded in [understanding why] the Exodus from Egypt should be mentioned at night, until Ben Zoma explained it from a verse (Deuteronomy 16:3): ‘In order that you may remember the day you left Egypt all the days of your life.’ ‘The days of your life’ refers to the days.  ‘All the days of your life’ refers to the nights.</b>  This section sounds, perhaps, familiar because it is contained in the Pesah Haggadah.  Ben Zoma, a colleague of Rabbi Akiva, offers a midrash, an exegesis on the word “all” from Deuteronomy 16:3.  It would have been sufficient for the Torah to state “the days of your life.”  The extra “all” comes to teach that the Shema should be mentioned at night. As an aside, the process of midrash is revealed well in this story. Rabbi Elazar ben Azaryah has been mentioning the Exodus all of his life in the evening blessings, but he doesn’t really know why he does so.  He would like a midrash, but in absence of one, his tradition is sufficient to maintain his practice.  Finally, when he is nearing the end of his life, he hears a midrash which supports that which he already does.",
+                    "<b>And the sages say: ‘the days of your life’ refers to this world.  ‘All the days of your life’ includes the days of the Messiah.</b>  The other sages offer a competing interpretation for “all.”  It refers to the Messianic period.  In other words, even when the ultimate messianic redemption comes, the original story of the Exodus from Egypt will not be entirely surpassed.  The previous redemption from Egypt will continue to serve as a reminder of God’s favor, even when it has been manifested in a more ultimate fashion. I like to compare this to the difference between the first time one realizes that one is in love with someone versus the day of the wedding.  Although the wedding far surpasses that initial moment in intensity and significance, one doesn’t forget that first moment of love. So too with God and the people of Israel Jews must continue to recall their first moment of love with God, the love with which God took us out of Egypt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>If one was reading in the Torah [the section of the Shema] and the time for its recital arrived, if he directed his heart [to fulfill the mitzvah] he has fulfilled his obligation.<br>In the breaks [between sections] one may give greeting out of respect and return greeting; in the middle [of a section] one may give greeting out of fear and return it, the words of Rabbi Meir.<br>Rabbi Judah says: in the middle one may give greeting out of fear and return it out of respect, in the breaks one may give greeting out of respect and return greeting to anyone.</b><br>The first section of this mishnah deals with having proper intention when reciting the Shema. The second section deals with interrupting reciting the Shema to greet someone.<br>Section one:  Someone is reading the Torah and he just happens to read the portions of the Shema at the time in the morning or evening when he is supposed to recite the Shema.  While this may seem extremely unlikely since the Shema’s three portions are not found consecutively in the Torah the mishnah is teaching a lesson. Merely reading the Shema as if one is simply reading from the Torah is not sufficient to fulfill one’s ritual duty to recite the Shema in the morning and in the evening. One must recite the Shema with the intention in mind of fulfilling one’s obligation to perform this mitzvah.  Only if one has such an intention in mind, has he fulfilled his mitzvah.<br>Section two:  This section deals with being forced to interrupt someone to offer a greeting.  It seems that in ancient times people took greetings far more seriously than we take them today.  Not greeting someone properly was considered a serious insult.  Therefore, both Rabbi Meir and Rabbi Judah allow certain interruptions in the recitation of the Shema in order to greet people. Rabbi Meir rules more strictly.  In between the paragraphs one can greet and respond to someone to whom one owes respect.  In the middle of a paragraph one can interrupt but only to greet or respond to someone whom one fears, such as a king or other powerful official.  But one should never interrupt just to greet an ordinary person and in the middle of a paragraph one may interrupt only out of fear and not out of respect.<br>Rabbi Judah is more lenient on each count.  In the middle of a paragraph he may initiate a greeting out of fear (Rabbi Meir agrees with this) and he may respond to one even out of respect (Rabbi Meir says only out of fear).  In between paragraphs he may initiate a greeting out of respect (this agrees with Rabbi Meir) and he may respond to anyone (Rabbi Meir disagrees)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah explain what counts as “between the breaks” such that it is more permissible to interrupt (see yesterday’s mishnah).\nIn the second section a sage explains the order of the three paragraphs of the Shema.",
+                    "<b>These are the breaks between the sections: between the first blessing and the second,   between the second and “Shema,” between “Shema” and “And it shall come to pass if you listen” between “And it shall come to pass if you listen” and “And the Lord said” and between “And the Lord said” and “Emet veYatziv” (true and. Rabbi Judah says: between “And the Lord said” and “Emet veYatziv” one should not interrupt.</b>  There is a break between each of the blessings and between each paragraph of the Shema.  Rabbi Judah however holds that one should not interrupt between “And the Lord said”, the last paragraph of the Shema and “Emet veYatziv”, the first blessing after the Shema. By doing so he connects the word “Emet (truth)” to the last two words of the Shema “the Lord your God”, thereby creating the phrase from Jeremiah 10:10, “The Lord your God is truth.”  Today, the prayer leader recites these three words after completion of the Shema.",
+                    "<b>Rabbi Joshua ben Korhah said: Why was the section of “Shema” placed before that of “And it shall come to pass if you listen”? So that one should first accept upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven and then take upon himself the yoke of the commandments. Why does the section of “And it shall come to pass if you listen” come before that of “And the Lord said”? Because “And it shall come to pass if you listen” is customary during both day and night,   whereas [the section] “And the Lord said” is customary only during the day.</b>  The first paragraph of the Shema, the one that begins “Hear O’ Israel, the Lord our God, the Lord is one” is concerned with the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven.  This paragraph is about faith and it is this faith that must precede the acceptance of the commandments which is mentioned in the second paragraph. The opening words of the second paragraph hint at this step-by-step theology first you listen, “And it shall come to pass if you listen” then “to My commandments which I command you this day.” Finally, the second paragraph “And it shall come to pass if you listen” precedes the third paragraph because the third paragraph which is about tzitzit was recited only at night (today it is always recited).  This fits the general rule that something which is recited regularly (tadir) takes precedence over something recited less regularly (she’ayno tadir).  It also makes practical sense considering that the Shema was recited from memory.  It is easier to end a prayer earlier than at other times one ends the prayer, then to skip a section within the prayer.  Using myself as an example, if someone told me not to do the last paragraph of the Amidah (which I usually recite by heart) I would not have great difficulty. But if someone told me to skip a paragraph in the middle of the Amidah, I would have to concentrate hard to remember where that paragraph comes in order to skip it.  This is why it is easier to save the “And the Lord said” paragraph to the end of the Shema."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the question of what does it mean to actually “recite” the Shema.",
+                    "<b>One who recites the Shema without causing it to be heard by his own ear, he has fulfilled his obligation. Rabbi Yose says: he has not fulfilled his obligation.</b>  According to the first opinion, one who whispers the Shema so faintly that he himself cannot hear what he said has nevertheless fulfilled his obligation.  Rabbi Yose says that he has not. The Talmud interprets Rabbi Yose as deriving his halakhah from the word “Shema (listen)” the word implies that one must hear the words of the Shema being recited.",
+                    "<b>If he recited it without pronouncing the letters succinctly, Rabbi Yose says he has fulfilled his obligation. Rabbi Judah says: he has not fulfilled his obligation.</b>  This refers to someone who recites the Shema quickly, blurring one word into another.  For instance he runs the word “bekhol” into the next word “levavekha”.  Rabbi Yose holds that he has fulfilled his obligation whereas Rabbi Judah holds that he has not.",
+                    "<b>If he recites it out of order, he has not fulfilled his obligation.</b>  If he recites the verses within a paragraph out of order, he has not fulfilled his obligation.  However, the halakhah is that if he recited the paragraphs out of order he has fulfilled his obligation.",
+                    "<b>If he recites it and makes a mistake he goes back to the place where he made the mistake.</b>  If while reciting the Shema he realized that he made a mistake, what he must do is go back to the beginning of the verse in which he made the mistake."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with reciting the Shema in a place where having proper intention might be very difficult.",
+                    "<b>Workers may recite [the Shema] on the top of a tree or the top of a scaffolding, that which they are not allowed to do in the case of the Tefillah.</b> The mishnah describes a case of workers who go to work early in the morning and find themselves working in a tree or at the top of some scaffolding when the time to read the Shema comes.  The mishnah allows these people to recite the Shema without forcing them to come down and stand on the ground.  However, when it comes to the recitation of the Tefillah, which means prayer and refers to the Amidah prayer, they must come down. There are several reasons for this difference between the Shema and the Amidah. First of all, the Amidah is much longer and therefore will require more concentration. Second, the wording of the Shema was completely set by the Torah and there was no room for improvisations. While to fulfill one’s obligation one had to have the intent to perform a mitzvah, it would not have required a tremendous amount of focus.  In contrast, the wording of the Amidah was more fluid and probably less familiar. Therefore, when it comes to the Amidah they have to get down from the tree and only then can they pray."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a bridegroom reciting the Shema. The problem is that he may not be able to have the proper intention because he is focusing on other matters.",
+                    "<b>A bridegroom is exempt from reciting the Shema on the first night until the end of the Shabbat, if he has not performed the act.</b>  According to the first mishnah in Ketubot, virgins are married on Wednesdays.  Our mishnah teaches that the bridegroom is exempt from his obligation to recite the Shema from the first night of his wedding and for the next four nights, if he had not yet had sexual relations with her.  Until he has relations with her he will obviously be very nervous, especially since this may very well be his first sexual encounter.  This nervousness will prevent him from having the proper intention and hence the mishnah exempts him.  However, if he hasn’t had sex with her until after Shabbat, he must go back to reciting the Shema.",
+                    "<b>It happened with Rabban Gamaliel who recited the Shema on the first night after he had married.  His students said to him: Our master, have you not taught us that a bridegroom is exempt from reciting the Shema. He replied to them: I will not listen to you to remove from myself the Kingship of Heaven even for a moment.</b>  The story of Rabban Gamaliel seems to show that the previous clause means that the bridegroom is exempt from the Shema, not that he can’t recite it should he want to do so. Rabban Gamaliel’s love of God, his desire to say the Shema and thereby accept upon himself the Kingship of Heaven is so strong, that he cannot desist from reciting the Shema even on his wedding night.  [We don’t know how his bride reacted to this.]"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah Rabban Gamaliel seemed to act counter to the halakhah when he recited the Shema on the first night of his marriage.  The mishnah now proceeds to bring up several other examples where he seems to act counter to the accepted halakhah and then explains his behavior.",
+                    "<b>[Rabban Gamaliel] bathed on the first night after the death of his wife. His disciples said to him: Master, have you not taught us, that a mourner is forbidden to bathe. He replied to them: I am not like other men, I am very delicate.</b> Mourners are not allowed to bathe during the shivah, the first seven days of mourning. Rabban Gamaliel bathes in any case and again his students question his non-halakhic behavior.  He answers that he is delicate and will suffer more than a normal person would if he didn’t bathe.  [Rabban Gamaliel’s relations to his wife don’t seem to be improving he recited the Shema on their wedding night and didn’t fully observe mourning for her]. The vision of halakhah that comes out of these two mishnayot is interesting.  The halakhah is geared toward the majority of people.  Most people cannot recite the Shema with intention on the first night of their marriage and therefore they are exempt.  Most people can live without bathing for a week and therefore, as a sign of mourning, bathing is forbidden. But an individual who does not fit these norms can deviate from them, as does Rabban Gamaliel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the final case in which Rabban Gamaliel seems to behave not according to halakhic norms.",
+                    "<b>When Tabi his [Rabban Gamaliel’s] slave died he accepted condolences for him. His disciples said to him: Master, have you not taught us that one does not accept condolences for slaves? He replied to them: My slave Tabi was not like other slaves: he was a fit man.</b> Normally, one does not accord to slaves the same mourning practices that one does for a free person.  The community does not come to offer condolences to the master nor does the master open his house to people coming to console him.  However, Tabi was a special slave, one who kept all of the mitzvoth to which he was subject (see Sukkah 2:1, where Tabi sleeps under a bed inside a sukkah).  Hence, Rabban Gamaliel again broke the normal halakhah and accepted formal condolences upon the loss of this special slave."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah five we learned that Rabban Gamaliel recited the Shema on the first night of his marriage, even though he was exempt.  Today we read of a debate between later sages whether Rabban Gamaliel action sets a precedent for others who might wish to recite the Shema on their wedding night.",
+                    "<b>If a bridegroom wants to recite the Shema on the first night [of his marriage], he may do so. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not everyone who desires to take up the name of God may do so.</b> According to the first opinion in the mishnah, just as Rabban Gamaliel recited the Shema on the first night of his wedding, so too anybody can.  Rabban Shimon ben Gamaliel,  Rabban Gamaliel’s own son, says that his father was an exception.  Not everyone can accept upon himself the responsibility of saying the Shema in a situation in which the sages exempted the person. Rabban Shimon ben Gamaliel seems to have an almost entirely different conception of halakhah. Whereas his father considered the halakhah to be geared to the “normal” or “typical” situation and allowed deviations under abnormal circumstances, his son limits these deviations. According to Rabban Shimon ben Gamaliel, halakhah is not just a descriptive norm, but a mandated norm, and even though one does not feel that he fits into this norm, the halakhah establishes that he must.  In our case, if one feels that he is capable of concentrating sufficiently to recite the Shema on his wedding night, he is still not allowed to do so. The halakhah mandates his exemption and doesn’t just allow him to not recite it. It seems to me that later halakhah is more often understood in the terms of Rabban Shimon ben Gamaliel.  Halakhah mandates laws across the board, usually not making exceptions for the individual psyche.  But this is far too broad a topic for this forum."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> At the end of the last chapter we learned that some people might be exempt from reciting the Shema because they couldn’t have proper intention. There the mishnah referred to bridegroom’s celebrating his wedding night.  The first two mishnayot of the third chapter deal with exemptions due to participation in a funeral.",
+                    "<b>One whose dead [relative] lies before him is exempt from the recital of the Shema and from the tefillah and from tefillin.</b>  A person who has not yet buried his dead is called an “onen.”  He is exempt from reciting the Shema, the tefillah (the Amidah) and putting on tefillin.  In the Talmud they add that he is exempt from all of the mitzvoth in the Torah.  It is as if he, along with his unburied dead relative, are considered to be out of the realm of normal human beings who are obligated to the commandments.  Until he buries the dead, he can’t really participate in other normal societal interactions, including mitzvot.",
+                    "<b>The bearers of the bier and their replacements, and their replacements’ replacement, both those in front of the bier and those behind the bier those needed to carry the bier, are exempt; but those not needed to carry the bier are obligated.</b>  The onen is exempt from the Shema and other mitzvoth because there is just no way he can concentrate on fulfilling them until he has buried his dead. The pallbearers are exempt because they are too busy and concentrating on other matters and would not be able to have the proper intention.  The mishnah does not distinguish between those walking in front of the bier (the stretcher with the dead body on it) and those walking behind it. The only distinction it makes is between those who are needed to carry the bier and those not needed. The pallbearers are exempt from Shema only if they are needed. If they are not needed they can recite the Shema while walking with the bier.",
+                    "<b>Both, however, are exempt from [saying] the tefillah.</b>  In contrast, even those not needed to carry the bier are exempt from reciting the tefillah (the Amidah).  Some explain that this is because the Amidah is not from the Torah while the Shema is.  A different explanation, one that I think is more cogent, is that the tefillah requires greater concentration than does the Shema (see above, mishnah 2:4).  A third explanation is that one cannot walk while reciting the Amidah but one can stop long enough to recite the first line of the Shema and then recite the rest while walking with the bier."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with who is exempt and who is liable to recite the Shema at a funeral.",
+                    "<b>When they have buried the dead and returned [from the grave], if they have time to begin and finish [the Shema] before they get to the row, they should begin, but if not they should not begin.</b>  Once the dead has been buried, people proceed from the grave out towards the edge of the cemetery where they form a line to console the mourners.  If while going from the grave to the line they have time to recite the Shema, they should do so, but only if they can finish the Shema before they get to the line.  If they cannot, they should not begin. Rather they should wait to begin the Shema until they are done consoling the mourners.",
+                    "<b>Those who stand in the row, those on the inside are exempt, but those on the outside are liable.</b>  When standing in the row, only those on the inside, who actually see the mourners, are exempt from the Shema. Those on the outside who can’t see the mourners are obligated to say the Shema because they are not actually participating."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with other categories of people who are exempt from the Shema and some other mitzvoth.",
+                    "<b>Women, slaves and minors are exempt from reciting the Shema and putting on tefillin, but are obligated for tefillah, mezuzah, and Birkat Hamazon (the blessing after meals).</b> The usual explanation for this mishnah is that women, children and slaves are exempt from time-bound positive commandments and obligated for non-time bound positive commandments, as well as all negative ones. The Shema is clearly time-bound and positive, as is tefillin (it is not worn at night, and according to most, not on Shabbat or Yom Tov).  The mezuzah is clearly a positive non-time bound commandment.  Birkat Hamazon is recited whenever someone eats, so it too is not time bound. The only problem with the list in the mishnah is that tefillah seems to be time-bound, as we shall learn in the next chapter. There are several answers to this. First of all, although each tefillah is time-bound, there is no time during the day when one could not recite the Amidah. When the time for reciting the morning Amidah is over, one can recite the Minhah (afternoon) Amidah, when Minhah time is over, one can recite the Maariv (evening) Amidah. Therefore, although each tefillah has its own set time, overall the mitzvah is not considered to be time-bound. A different explanation is that although the mitzvah is time-bound, women, children and slaves are obligated because every person is required to make requests and ask mercy directly from God.  Tefillah is about asking for one’s needs and praising God for the needs that have already been fulfilled and women, children and slaves have needs as do free adult men. While I certainly don’t have the definitive answer to why women, children and slaves are exempt from these positive time-bound commandments, it seems that a strong possibility is that they don’t have full control over their own lives.  They are, for the most part, subject to the free adult men with whom they live (father, husband, master). Since they don’t have control over their own lives, they are not subject to halakhot restricted in time.  One problem with this theory is that a divorcee and a widow are still exempt, even though they are not attached to any man.  My answer would be that the halakhah is addressed to the most common situation, and women are usually in some way attached to a man."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> According to Leviticus 15:16 a man who has had a seminal emission is impure for one day.  This does not, however, impede his ability to recite blessings and study Torah.  According to the rabbis, Ezra added to the Torah’s ruling that men who had a seminal emission could not recite the words of the Torah or pray until they had immersed. The intention of this decree seems to have been to keep talmud scholars from having too frequent sex with their wives.  The Talmud states that this decree was already no longer observed by Talmudic times. Our mishnah talks about how one who has had a seminal emission should act when it comes to reciting the Shema and other prayers and blessings.",
+                    "<b>One who has had a seminal emission utters the words [of the Shema] in his heart and he doesn’t say a blessing, neither before nor after.</b>  One who has had a seminal emission and has not yet had the opportunity to go to the mikveh should recite the Shema in his heart and not say it out loud.  Since he can recite it “in his heart,” as we learned in 2:3, there is a way to recite it without transgressing Ezra’s decree.  However, the blessings before and after are only considered to be “derabanan”, of rabbinic authority. Hence, the rabbis did not require him to recite them at all, neither the blessings before the Shema nor those after.",
+                    "<b>Over food he says a blessing afterwards, but not the blessing before. Rabbi Judah says: he blesses both before them and after them.</b>  The blessings after the food are considered to be “deoraita” or Toraitic origin, due to Deuteronomy 8:10, “And you shall eat, and you shall be satisfied and you shall bless the Lord your God.” Since they are “deoraita” the authority of Ezra’s decree, considered to be “derabanan” does not uproot them. They must be recited by the one who has had a seminal emission.  In contrast, the blessing before is only derabanan and hence is not recited. Rabbi Judah disagrees with both of the above rules that the one who has had a seminal emission does not recite the blessings before or after the Shema or food.  He holds that he is still obligated to recite these blessings.  Commentators disagree over whether or not Rabbi Judah thinks that he recites the Shema out loud."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of the mishnah continues to deal with various halakhot concerning a man who has had a seminal emission.\nThe second half teaches that one must distance oneself from foul-smelling things before one recites the Shema.",
+                    "<b>If a man was standing saying the tefillah and he remembers that he is one who has had a seminal emission, he should not stop but he should abbreviate [the blessings].</b>  A person is in the middle of reciting the Amidah when he realizes that at some previous time he had a seminal emission and that he had not yet immersed.  According to Ezra’s decree he should not have recited the Amidah until he immersed.  Nevertheless, he shouldn’t stop his Amidah, because he has already started.  Rather he should recite a shorter version of each blessing, and just recite the introduction and the closing words.",
+                    "<b>If he went down to immerse, if he is able to come up and cover himself and recite the Shema before the rising of the sun, he should go up and cover himself and recite, but if not he should cover himself with the water and recite.</b>  A person who has had an emission goes down to a mikveh to immerse in the morning. When he comes up he is pure and can recite the Shema. The question is should he wait until he is dressed to do so, or is the covering provided by the water sufficient. The mishnah rules that if he can cover himself up properly before the rising of the sun, then he should do so before he recites the Shema. The best, or perhaps even mandated, time to recite the Shema is at the rising of the sun (see 1:2 above, which also implied that the Shema should be recited before the rising of the sun).  If he will not have enough time, then he can cover himself with the water and recite the Shema while still in the mikveh.",
+                    "<b>He should not cover himself either with foul water or with steeping water until he pours fresh water into it.</b>  One shouldn’t recite the Shema near any foul smelling thing, and one certainly shouldn’t stand in foul-smelling water and recite the Shema. If one is standing in foul-smelling water or in steeping water (water used to soften flax) he must add in fresh water until the smell has dissipated.",
+                    "<b>How far should he remove himself from it and from excrement? Four cubits.</b>  It is forbidden to recite the Shema while standing within close distance of feces or other noxious objects. Note that this must have been quite difficult in a time when they didn’t have indoor plumbing or any easy means to clear waste.  One must distance oneself four cubits (about 2 meters) from the feces or foul water before one recites the Shema."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with people who are already impure who then have contact with semen, either a man through his own semen or a woman through intercourse with a man.",
+                    "<b>A zav who has had a seminal emission and a niddah from whom semen escapes and a woman who becomes niddah during intercourse require a mikveh. Rabbi Judah exempts them.</b> A zav is a man who has had an abnormal genital discharge.  He is impure for seven days (Leviticus 15:13). Similary, a niddah, a menstruating woman, is impure for seven days.  The mishnah says that if either of these people have contact with semen, the man through an ejaculation or the woman by discharging semen some time after intercourse, or through intercourse itself, they must go to the mikveh due to the contact with semen even though they will still be impure after the mikveh.  Ezra had decreed that anyone who had a seminal emission had to immerse in order to be allowed to study Torah and to pray. This immersion is mandatory even if the person will continue to be impure afterwards.  Furthermore, Ezra prohibited only people who were impure because of semen to study Torah and to pray.  The zav and the niddah are not prohibited even though they too are impure. Rabbi Judah says that since the immersion will not make them pure, there is no reason for them to immerse."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe fourth and fifth chapters of Berakhot are about the “Tefillah” the central prayer which we today call the “Amidah” or the “Shmoneh Esrei”, due to its eighteen benedictions (actually nineteen, one was added in later).  The Tefillah (henceforth I will refer to it as the Tefillah, the common term in rabbinic literature) is the central piece of rabbinically created liturgy. While its precise time of creation is not known, it seems to have coalesced into full fruition and taken prominence after the destruction of the Second Temple.  The first three blessings are praises of God, the next 13 are petitions and the final three are expressions of gratitude.  On Shabbat and holidays the petitions are not recited and there is rather one, or on Rosh Hashanah, three, intermediate blessings.\nThe Tefillah is recited three times a day.  The earliest hint to praying three times a day can be found in Daniel 6:11.  There are various reasons to explain why thrice daily prayer but the one that strikes me as most convincing is that there are three natural times to the day: 1) sunrise; 2) midday, when the sun begins its descent; 3) nightfall.  Other reasons, such as to correspond to Abraham, Isaac and Jacob are probably best seen as reasons provided after the number had already been determined. The first two tefillot, Shacharit and Minchah, correspond to the two daily Tamid offerings, the Shacharit Tamid and the Minhah Tamid.  But there was no real offering at night, so the connection between three prayers and the Temple service is weak.\nOur mishnah begins by discussing when all three daily Tefillot (plural of Tefillah) must be recited.",
+                    "<b>The morning Tefillah ( is until midday. Rabbi Judah says until the fourth hour.</b>  The sages say that the morning Tefillah can be recited until midday (the sixth hour).  Note that this is long after the Shema had to have been recited, a topic discussed above in 1:4.  According to the first opinion there, the Shema had to be completed by sunrise, and according to Rabbi Judah by the third hour.  Neither of these times would connect the Shema with the Tefillah.  It seems that in mishnaic times the two prayers were not really connected. That connection began probably in the talmudic period.",
+                    "<b>The afternoon Tefillah ( until evening. Rabbi Judah says: until the middle of the afternoon.</b>  The Minhah Tefillah can be recited until evening, according to the first opinion. Rabbi Judah says it must be recited by the “middle of the afternoon.”  The “afternoon” begins at 9 ½ hours (this is the time that the Minhah sacrifice was offered) and continues until evening (the 12th hour).  Therefore, the middle of that time is 10 ¾ hours.",
+                    "<b>The evening prayer has no fixed time.</b>  Maariv, the evening Tefillah, has no time limit.",
+                    "<b>The time for the additional prayers ( is the whole day. Rabbi Judah says:  until the seventh hour.</b>  Additional prayers (Mussaf) are those recited on Shabbat, Rosh Hodesh and holidays (Pesah, Shavuot, Sukkot, Rosh Hashanah and Yom Kippur). According to the first opinion, they may be recited at any time during the day, and according to Rabbi Judah they can be recited only until the seventh hour."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn that Rabbi Nehuniah ben Hakaneh had a special prayer that he would say when he went in and out of the Bet Hamidrash (the rabbinic study hall).",
+                    "<b>Rabbi Nehunia ben Hakaneh used to pray as he entered the Bet Hamidrash and as he left it a short prayer. They said to him: what is the reason for this prayer? He replied: When I enter I pray that that no mishap should occur through me, and when I leave I express thanks for my portion.</b> The Babylonian Talmud (Berakhot 28b) gives a fuller reading of this blessing. It reads: “Our Rabbis taught: On entering what does one say? “May it be Your will, O Lord my God, that no mishap should occur through me, and that I may not err in a matter of halakhah and my colleagues rejoice in my [embarrassment], and that I may not call unclean clean or clean unclean, and that my colleagues may not err in a matter of halakhah and that I may rejoice in their [embarrassment].” On leaving what does he say? “I give thanks to You, O Lord my God, that You have place my portion with those who sit in the Bet Hamidrash and You have not set my portion with those who sit in [street] corners, for I rise early and they rise early, but I rise early for words of Torah and they rise early for frivolous talk; I labor and they labor, but I labor and receive a reward and they labor and do not receive a reward; I run and they run, but I run to the life of the world to come and they run to the pit of destruction.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis and the next mishnah are perhaps the most important mishnayot in the two chapters concerning the Tefillah.  Here we see that there was some rabbinic opposition to the institution of fixed prayers.  We should recall that in biblical times there were no fixed prayers, by which I mean prayers fixed in time and wording. Rather, all prayers are spontaneous.\nThe transition from spontaneous to fixed prayer seems to have been part of the transition to a post-Temple world. While there may have been some attempts to fix prayer formulas while the Temple still stood, they don’t seem to have attained much prominence in the literature.  The sacrificial service seems to have been sufficient to fill people’s spiritual needs.\nAs always occurs when there is innovation, not all agree as with the innovation or with its particular details.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: every day a man should pray the eighteen [blessings].</b>  Rabban Gamaliel seems to have held a position of political leadership among the rabbis and it is he who directs a liturgist to compose the Tefillah. He therefore mandates that every person recite these eighteen blessings three times a day.  Note that this would not have been easy in a time when they did not have siddurim (prayerbooks). The first siddurim were not composed until the Geonic period (8th-11th centuries).  Nevertheless, Rabban Gamaliel mandates that each individual recite the entire Tefillah.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: an abstract of the eighteen.</b>  Rabbi Joshua says that he need not recite the full eighteen but rather may recite an abbreviated form.  There are two different explanations to this. Both explanations hold that he must recite the first three and last three blessings in their normal fashion.  These are the blessings that are part of every Tefillah, even those on Shabbat and holidays.  One explanation holds that he recites the 12 intermediate blessings but abbreviates each one of them. The other explanation is that he combines the themes of all 12 blessings into one blessing.  In either case, while Rabbi Joshua agrees that one should recite these blessings every day, he doesn’t require the full formula.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: if he knows it fluently he prays the eighteen, and if not an abstract of the eighteen.</b>  Rabbi Akiva tries to mediate between the two previous opinions. If he is capable of reciting the full Tefillah, then he should do so.  If, however, he is not capable because he is not familiar enough with it, then he may recite the shorter version."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of today’s mishnah continues the debate over the daily recitation of the Shmoneh Esrei.\nThe second section deals with someone who cannot pray the full Shmoneh Esrei because he is in a dangerous place.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: if a man makes his prayers fixed, it is not [true] supplication.</b>  Rabbi Eliezer objects to the entire institution of fixed prayer.  One who is given a fixed liturgy is not engaged in true supplication.  The only reason he is saying the prayer is that he is obligated to do so. This is always a present and potent danger when it comes to fixed prayer.  It seems that Rabbi Eliezer is espousing a traditional position. Traditionally prayer had been spontaneous, as we can see from the biblical record.  Rabbi Eliezer objected to Rabban Gamaliel’s innovation that every person would have to say a set formula three times a day. While Rabbi Eliezer lost out and the halakhah was established that one is obligated to recite a fixed formula, we would do well to heed his warning and remember that while reciting prayer, it is preferable to prevent it from becoming too fixed, as if one is reading a letter. This is in my opinion one of the greatest challenges when it comes to Jewish prayer.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: if one is traveling in a dangerous place, he says a short prayer, saying: Save, O Lord, Your people the remnant of Israel.  In every time of crisis may their needs be before You. Blessed are You, O Lord, who hears prayer.</b>  When someone is traveling in a dangerous place and cannot either concentrate or stay still long enough to recite the Shmoneh Esrei, he should recite this short prayer which basically asks God to provide one’s needs to make it through the current crisis."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with a person who is traveling on a donkey when it comes time to recite the Shmoneh Esrei. As an aside, it is in this mishnah that we learn that while praying one should face Jerusalem and the Temple Mount. This is connected to I Kings 8:44, “When Your people take the field against their enemy by whatever way You send them, and they pray to the Lord in the direction of the city which You have chosen and of the House which I have built to Your name.”",
+                    "<b>If he is riding on a donkey, he gets down [and prays.]</b>  It is preferable, if possible, to pray while standing still.  Therefore, he should get off the donkey before praying.",
+                    "<b>If he is unable to get down he should turn his face [towards Jerusalem], and if he cannot turn his face, he should direct his heart to the Holy of Holies.</b>  If he cannot, he should at least try to face Jerusalem.  If he can’t even do this, he should at least direct his heart towards Jerusalem and to the Holy of Holies, the most important part of the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>If he is traveling in a ship, on a wagon or on a raft, he should direct his heart toward the Holy of Holies.</b><br>This mishnah reiterates that when praying one should face Jerusalem and if this is impossible, one should direct one’s heart towards the Holy City. The mishnah is simple and requires no explanation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of the chapter deals with the musaf prayer, the additional prayer recited on Shabbat, festivals and Rosh Hodesh. This prayer corresponds to the musaf sacrifices offered in the Temple on the aforementioned days.",
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azaryah says: The musaf prayer is said only with the local congregation.</b>  According to Rabbi Elzazar ben Azaryah the musaf prayer is not an individual prayer but rather a communal one.  It is only said with the local congregation.  It seems that according to Rabbi Elazar ben Azaryah the musaf retains a connection to its Temple roots.  While the other regular prayers are only loosely connected to the Temple, the musaf prayer is strongly connected. Since the Temple was a public offering, the musaf prayer does not become an individual prayer.",
+                    "<b>The sages say: whether with or with out the congregation.</b>  The other rabbis do not make any distinction between the various recitations of the Tefillah.  All are equally obligatory upon the individual regardless of whether the community is reciting them.",
+                    "<b>Rabbi Judah said in his name: wherever there is a congregation, an individual is exempt from saying the musaf prayer.</b>  Rabbi Judah somewhat modifies Rabbi Elazar ben Azaryah’s position.  Individuals are obligated to recite the musaf tefillah, but only if there is no congregation in his community to recite the prayer.  If the community is reciting the prayer and he can’t be there for some reason, then he is exempt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with the mental/spiritual preparation one is supposed to have before one prays the Tefillah.",
+                    "<b>One should not stand up to say Tefillah except in a reverent state of mind.</b>  Today the introductory Psalms, called Psukei D’zimrah are supposed to fulfill the function of preparing a person to recite the Tefillah in a “reverent state of mind”, at least at the Shacharit (morning) service. In mishnaic times the idea of reciting specific Psalms before the Tefillah did not exist.",
+                    "<b>The pious men of old used to wait an hour before praying in order that they might direct their thoughts to God.</b>  The pious men, the “Hasidim” (no connection to the modern group with the same name) seem to be a group of especially fervent rabbis/Pharisees.  They took the commandment to pray not as a rote commandment to be fulfilled mechanically but as an opportunity to communicate with God.  To prepare themselves so that they would be in the right frame of mind and that they would know exactly what they were going to say, they would wait an entire hour before they began to pray.",
+                    "<b>Even if a king greets him [while praying] he should not answer him: even if a snake is wound round his heel he should not stop.</b>  I don’t believe that these statements are meant to be taken literally.  Rather they are meant to teach us how hard one should concentrate on Tefillah, so much so that he tunes out the rest of the world.  The Talmud is adamant that if one’s life is in real danger, either from a king not greeted or from a threatening snake, then one must interrupt the prayer and protect one’s life. For me the task of concentrating comes not when a snake is wrapped around my leg but when one (or more) of my children is.  As an aside, if your child is making noise while other people are davening the Amidah and this will disturb their Tefillah, you have permission to interrupt your Tefillah and take the child out.  This is preferable to leaving the child to disturb everyone."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with three additions made to the basic Tefillah.",
+                    "<b>They mention [God’s] power to bring rain in the blessing for the resurrection of the dead.</b>  We mention God’s power to bring rain in the second paragraph of the Tefillah, the paragraph that ends “mehayeh hametim.”  Into this paragraph we insert the phrase, “mashiv haruah umorid hageshem” “He causes the wind to blow and the rain to come down.” This paragraph contains praises of God’s powers and as such it is a fitting blessing in which to mention a power which is traditionally considered one of God’s most significant powers, the bringing of rain.",
+                    "<b>And they ask for rain in the blessing for [fruitful] years.</b>  We petition God for rain in a different paragraph from the one in which we mention rain.  We petition for rain in the blessing in which we ask God for a good year, a year with a bountiful harvest.  This blessing ends, “mevarech hashanim.”  Into it we insert, “veten tal umatar” “grant dew and rain.” We should note that these two insertions only go into the Tefillah during the winter, which is the rainy season in Israel.  It does not rain at all in Israel during the summer.  We don’t ask God for the unusual, just that the world should work as “it is supposed to work.”",
+                    "<b>And havdalah in “Who grant knowledge.” Rabbi Akiva says: he says it as a fourth blessing by itself. Rabbi Eliezer says: in the thanksgiving blessing.</b>  Havdalah, the prayer that separates Shabbat or festivals from the rest of the week, is recited as part of the Tefillah, even though it is also recited independently afterwards.  According to the first opinion, it is part of the fourth blessing, the one that begins, “Atah honen daat,” “You grant knowledge.”  Havdalah is about having the knowledge to distinguish between different things, between that which is holy and that which is not holy. That is why it is appropriate to be stated here. Rabbi Akiva says that Havdalah is an independent blessing, one which comes right before “Atah Honen Daat” on Saturday night and at the end of festivals. Rabbi Eliezer holds that it is recited as part of the “thanksgiving” blessing, which is the blessing that begins, “Modim.”   It seems that Rabbi Eliezer’s objection with the other two opinions is that Havdalah is not a petition, as are the middle 13 blessings of the Tefillah. Rather it is an expression of gratitude, so it should be placed in the blessing in which we show our gratitude."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah deals with a person who adds in potentially heretical statements to his Tefillah.\nThe second half of the mishnah deals with a person who makes a mistake while leading the Tefillah in public.",
+                    "<b>The one who says, “On a bird’s nest may Your mercy be extended,” [or] “For good may Your name be blessed” or “We give thanks, we give thanks,” they silence him.</b>  This section was also found, word for word, in Megillah 4:9.  My commentary here is the same as my commentary there (so it should sound familiar). There are three “heretical” saying in this mishnah.  I’ll try to explain them one at a time.  The mishnah says that for each “they silence him.”  This implies that the mishnah is describing one who “passes before the ark,” meaning one who leads the Amidah prayer.  If he tries to enter in one of these prayers they remove him as prayer leader. ““May Your mercy reach the nest of a bird:”  This line is explained in the Talmud in several different ways.  One is that he is complaining to God saying, “Your mercy is on the nest of this bird” but not on me.  God commanded shooing away the mother bird before taking the young, an act of mercy for the mother (Deuteronomy 22:6).  The person praying complains that God has not shown similar mercy to him. A different explanation is that this saying understands God’s commandments as being only about mercy, when really they are decrees which we are to obey without questioning their reasoning.  Another explanation is that he says “Your mercy reaches only to this nest” but cannot extend any further.  In such a way he limits God’s power. “May Your name be mentioned for the good:”   This implies that God’s name should not be connected with the bad or the evil.  As in the first section, this might imply some sort of dualism we thank God for the good and don’t mention the evil because its source is a different god. “We give thanks, we give thanks:” Again the problem seems to be one of dualism giving thanks twice sounds like it is being given to two different gods. However, in this section the dualism may not be of a good god and a bad god, but simply two gods.  There were ancient sects of Jews (including Christians) who while professing monotheism, gave divine roles to other characters, such as God’s word (the Logos), God’s spirit or Jesus.",
+                    "<b>One who was passing before the ark and made a mistake, another should pass in his place, and he should not be as one who refuses at that moment.</b>  This refers again to a person leading public prayer, one who passes before the ark. If he makes a mistake, for instance he loses track of what blessing he was reciting, or he says the wrong elements within a blessing, another person should replace him. We should remember that in the time of the Mishnah they did not have prayer books. The Tefillah would have been recited by memory.  Hence someone who made a mistake would probably have had a great difficulty getting back on track.  He couldn’t just look at his book, or be shown the place. The best option seems to have been to replace him. Normally, when a person is asked to lead prayer he should be modest and politely refuse, saying that there are others more worthy of him to lead the prayer.  However, in this case he shouldn’t refuse because the rest of the community is waiting.",
+                    "<b>Where does he begin? At the beginning of the blessing in which the other made a mistake.</b>  The second person picks up from the blessing where the first person began to go wrong.  Even if the first person began to make a mistake at the end of the blessing, the second guy must begin that whole blessing over again."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nTowards the end of the next to last blessing of the Tefillah the priests raise their hands and bless the people with the “priestly blessing” (birkat hakohanim) from Numbers 6:24-26 (see also Sotah 7:6).  Our mishnah contains several rules regarding the priestly blessing and the one who is “passing before the ark” i.e. leading the Tefillah.",
+                    "<b>The one who passes before the ark should not respond Amen after [the blessings of] the priests because this might confuse him.</b>  After each of the three sections of the priestly blessing the congregation responds by saying Amen. The person passing before the ark should not respond Amen because that might confuse him and he might lose track of where he is in the Tefillah. We should note how concerned they were with the prayer leader losing track of his place because they didn’t have siddurim.",
+                    "<b>If there is no priest there except himself, he should not raise his hands [to recite the priestly blessing], but if he is confident that he can raise his hands and go back to his place in his prayer, he is permitted to do so.</b>  If the person leading the Tefillah is the only priest he should not recite the priestly blessing unless he is sure that it won’t confuse him.  However, if there are other priests he should let them do the priestly blessing and he should remain quiet.  I should note that this is a practical issue in many congregations in Israel where the priestly blessing is recited every day.  The normal practice is that when the person leading the service is the only priest, he does recite the priestly blessing.  There are debates about whether he recites the blessing even if there are other priests present."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with making mistakes while reciting the Tefillah.",
+                    "<b>One who is praying and makes a mistake, it is a bad sign for him. And if he is the messenger of the congregation (the prayer it is a bad sign for those who have sent him, because one’s messenger is equivalent to one’s self.</b>  Making a mistake while reciting the Tefillah is considered to be a bad omen, both for the person himself and if he is acting as prayer leader (the “one who goes before the ark”) then for the congregation as well.  Again, we must keep in mind that they did not have siddurim back then.  Reciting the Tefillah required one to know the Tefillah by heart.  It seems that they conceived of the Tefillah as flowing through the person reciting it as if it was coming from God, as if it was prophecy.  If the prayer flows well, then it is a sign of God’s presence and favor.  If the prayer does not flow well, it is a sign of disfavor.",
+                    "<b>They said about Rabbi Hanina ben Dosa that he used to pray for the sick and say, “This one will die, this one will live.” They said to him: “How do you know?” He replied: “If my prayer comes out fluently, I know that he is accepted, but if not, then I know that he is rejected.”</b>  The story in this section shows the magical/prophetic powers that they attributed to prayer and how well one recites it.  Rabbi Hanina believed that the flow of his prayer through him was an omen, for good or for bad, for the sick person over whom he was praying."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> According to halakhah it is forbidden to derive any benefit from the world without first acknowledging that the world belongs entirely to God, as it says in Psalms 24:1, “The word in its entirety is the Lord’s.”  One acknowledges God’s ultimate ownership over the world by reciting a blessing before one derives benefit, mostly before one eats.  Hence, the sixth chapter of Berakhot details what blessings one recites before eating various produce:  fruits, vegetables, bread and wine.  In my commentary I will give transliterations of the blessings, which might be familiar to many of you.",
+                    "<b>How do they bless over produce?<br>Over fruit of the tree one says, “Who creates the fruit of the tree,” except for wine, over which one says, “Who creates the fruit of the vine.”</b>  Over fruit one generally says, “Bore pri haetz.”  However, since wine is the quintessential product made from fruit, it is singled out for a special blessing, “Bore pri hagefen.”  Wine was pretty much the only beverage drunk in the ancient world and hence it was considered to be especially important.",
+                    "<b>Over produce from the ground one says: “Who creates the fruit of the ground,” except over bread, over which one says, “Who brings forth bread from the earth.”</b>  Over almost all foods that come from the ground one says, “Bore pri ha’adamah.”  The exception is bread, again the quintessential food that comes from the ground.  It is singled out for the special blessing of “Hamotzi lechem min haaretz.”",
+                    "<b>Over vegetables one says, “Who creates the fruit of the ground.” Rabbi Judah says: “Who creates diverse species of herbs.”</b>  According to the first opinion vegetables get the same blessing as do everything else that comes from the ground.  Rabbi Judah disagrees and distinguishes between foods like grains (not eaten as bread but as cereals or in cooked dishes), over which one would say “Bore pri ha’adamah” and vegetables over which one says, “Bore minei deshaim.”  This blessing is no longer recited because the halakhah is according to the previous opinion."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with blessings that are valid in a default sense that is to say they are not the preferable blessing to be recited over various food items, but nevertheless if one recites them one has fulfilled his obligation to recite a blessing.",
+                    "<b>If one blessed over fruit of the tree the blessing, “Who creates the fruit of the ground,” he has fulfilled his obligation. But if he said over produce from the ground, “Who creates the fruit of the tree,” he has not fulfilled his obligation.</b>  Trees grow from the ground (didn’t need me to tell you that, did you).  Therefore, if one recites “Bore pri ha’adamah” over a fruit that grows from the tree, the obligation to recite the blessing has been fulfilled. This does not work in the opposite way. Things can grow from the ground without being from trees (I suppose you knew that as well). Therefore, if one recites “Bore pri haetz” over something that grows from the ground but not from a tree, say a cucumber, one has not fulfilled one’s obligation and he must go back and recite the correct blessing.",
+                    "<b>If over anything he says “By Whose word all things exist”, he has fulfilled his obligation.</b>  There is a default blessing that works for all foods “shehakol niheye bedvaro.”  In this generalized blessing, we acknowledge God as the source of everything in the world through the words God used at the moment of creation.  As we shall see in the following mishnah, this is also the blessing which we recite over foods that don’t grow from the ground."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah completes the list of what blessings are recited over what foods.",
+                    "<b>Over anything which does not grow from the earth one says: “By Whose word all things exist.” Over vinegar, fallen unripe fruit and locusts one says, “By Whose word all things exist.” R. Judah says: over anything which is cursed they do not bless at all.</b>  In this section there is a debate over three food objects that are “cursed.”  Vinegar is “cursed” because it is spoiled wine (they didn’t seem to use it as salad dressing as we do today, although they did put it to some use.)  “Fallen unripe fruit” can be eaten but it is “cursed” because it didn’t stay on the tree/vine until it had reached full ripeness.  Locusts, certain species of which are kosher and are to this day eaten by some Jews, are “cursed” because they destroy crops.  According to the first opinion, one recites “Shehakol” over all three.  One doesn’t recite “Hagefen” (“Who creates the fruit of the vine”) over vinegar because vinegar is not of the same status as wine.  He doesn’t recite “Bore pri ha’etz” over fallen fruit because it is not of the same status as fruit that stayed on the vine until maturation.  Locusts would be “Shehakol” in any case. Rabbi Judah disagrees and holds that one doesn’t recite any blessing over these foods.  We shouldn’t thank God for something that we generally consider to be cursed.",
+                    "<b>Over milk and cheese and eggs one says, “By Whose word all things exist.”</b> Over things that don’t grow from the earth such as meat, fish, cheese, milk, cheese, eggs etc. one recites, “Shehakol nihiye bedvaro.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a person has several different types of foods in front of him and wants to eat them all.  The question is which should he eat first so that its blessing will be recited first.",
+                    "<b>There were several kinds of food before him: Rabbi Judah says that if there is among them one of the seven species, he blesses over that. But the sages say: he may bless over which ever one he wants.</b> According to Rabbi Judah, he should first bless over any food that comes from one of the seven species with which the land of Israel is blessed (Deuteronomy 8:8):  wheat, barley, grapes (for wine), figs, pomegranates, olive (oil) and dates (used to make date honey).  In other words, certain foods have intrinsic value and therefore their blessing should be recited first. The other sages, on the other hand, hold that the value of the food is in the eye of the eater, therefore one can bless over which ever food one wishes to eat first."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to deal with the idea that one can recite a blessing over one piece of food and have that blessing count for other foods as well.  Today it is customary to begin every traditional meal with bread, whose blessing exempts the other foods eaten during the meal. This does not seem to have been the custom in the time of the Mishnah.",
+                    "<b>If he blessed over the wine before the meal he has exempted the wine after the meal.</b>  Wine seems to have been drunk before the meal and after the meal but not usually during the meal.  One who blesses over the wine at the beginning of the meal need not recite another blessing over the wine at the end of the meal.",
+                    "<b>If he blessed over the appetizer ( before the meal, he has exempted the dessert ( after the meal.</b>  The word in Hebrew for appetizer and for dessert is the same.  One who blesses over an appetizer that comes before the meal has exempted a similar type of food that would come after the meal.  According to most commentators, this refers to a situation where he didn’t eat bread, because if he ate bread he need not bless in any case over the parperet, as we shall in the next section.",
+                    "<b>If he blessed over the bread he has exempted the appetizer/dessert (, but if he blessed over the appetizer/dessert ( he has not exempted the bread. Bet Shammai say: [he has not even exempted] a cooked [grain] dish.</b>  In this section the word parperet can refer either to the appetizer or the dessert.  In either case, the bread is considered to be more essential than the parperet and therefore one who has already blessed over the bread need not recite the blessing over the parperet.  However, if he recited the blessing over the parperet, the less central food item, he is still obligated to recite the blessing over the bread. Bet Shammai equates a cooked dish made with grains with the bread.  If one blessed over the parperet he must still bless over the cooked dish."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn ancient Greco-Roman custom, formal meals were eaten while reclining on couches. Indeed, a banquet was to a certain extent defined by reclining.  Today, the only time Jews recline, even symbolically, is at the Pesah seder.  In contrast, people sitting upright and eating together were not at a banquet, rather they were just putting food in their mouths so that they wouldn’t be hungry.",
+                    "<b>If [those at the table] are sitting upright, each one blesses for himself.</b>  People sitting and eating together are not really eating a meal together.  Hence, when the food arrives everyone blesses for himself.",
+                    "<b>If they are reclining, one blesses for them all.</b>  If they are reclining, then they are eating a formal banquet together and one person can bless on behalf of them all.",
+                    "<b>If wine came during the meal, each one says a blessing for himself. If after the meal, one blesses for them all.</b>  As I stated in yesterday’s mishnah, wine was generally not served during the middle of the meal. When it was, it wasn’t social wine but rather wine to help one digest one’s food.  Also, it would be drunk at different times and not everyone would drink together. Therefore, each person blesses for himself.  If the wine came at the end of the meal then everyone would drink together and one person could bless for them all.",
+                    "<b>The same one says [the blessing] over the incense, even though the incense is not brought until after the meal.</b>  At the end of a formal meal incense would be brought in front of the diners.  The person who blesses over the wine at the end of the meal also recites the blessing over the incense “Who creates the wood of incense” (Bore atzei besamim)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to teach what blessing one recites when one is eating two foods that have different blessings.",
+                    "<b>If they brought in front of him salted food at the beginning of the meal and bread with it, he blesses over the salted food and thereby exempts the bread, since the bread is ancillary to it. This is the general principle: whenever there is one kind of food that is the main [food] and another that is ancillary, he blesses over the main food and thereby exempts the ancillary.</b> The general rule in this mishnah is straightforward.  If one has two foods to eat together, one recites the blessing over the food that is considered to be the main food and does not need to recite any blessing over the ancillary food.  This is true even if the ancillary food is generally deemed to be the more important of the two, such as bread.  We learned above in mishnah five that if one blesses over bread, he exempts the accompanying food.  Here we learn that if the function of the bread was ancillary to the main food, then he recites the blessing over the main food and thereby exempts the bread."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one has eaten grapes, figs or pomegranates he blesses after them three blessings, the words of Rabban Gamaliel.<br>The sages say: one blessing which includes three.<br>Rabbi Akiva says: even if one ate only boiled vegetables and that is his meal, he says after it the three blessings.<br>If one drinks water to quench his thirst, he says “By Whose word all things exist.”<br>Rabbi Tarfon says: “Who creates many living things and their requirements.”</b><br>Until now the Mishnah has been discussing blessings recited before eating.  This mishnah and the next chapter deal with the Birkat Hamazon, the blessing after food (I don’t really like the term, “Grace After Meals”). The concept of Birkat Hamazon is derived from Deuteronomy 8:10, “When you eat and you are satisfied you will bless the Lord your God.”  Today the Birkat Hamazon contains four blessings, but the Mishnah refers to it as “three blessings” the fourth blessing was a later addition.<br>The full Birkat Hamazon, all three blessings, is recited only after eating certain foods or after eating a “meal”. After eating other foods which don’t constitute a “meal,” one blessing is recited.  This one blessing includes the themes in the three blessings of the full Birkat Hamazon. In our mishnah there is a debate over when one recites the full version of the Birkat Hamazon and when one recites the abbreviated one blessing version.<br>Section one: According to Rabban Gamaliel the full Birkat Hamazon is recited over grapes, figs or pomegranates, all of which are among the seven species mentioned in Deuteronomy 8:8. This is the verse to which the blessing in verse 10 (see above in introduction) refers, and hence one recites the full Birkat Hamazon over these foods.  Rabban Gamaliel would also hold that the full Birkat Hamazon is recited over the other foods that are referred to in the verse, including bread.<br>Section two:  According to the sages, one recites an abbreviated version of the Birkat Hamazon over these foods. Today this blessing is called, “Brakhah Acharonah” the “last blessing.”  One would recite the full Birkat Hamazon only over bread, because only bread constitutes a proper meal.<br>Section three:  According to Rabbi Akiva what foods are eaten does not determine whether one recites a full or abbreviated Birkat Hamazon.  Rather what is determinative is whether or not something constitutes a “meal” or a “snack.”  If one eats boiled vegetables as one’s meal, then one says Birkat Hamazon.  This would have many ramifications for today’s practice, where many people don’t necessarily eat bread with every meal.  For instance, according to Rabbi Akiva, if one sat down for a meal of steak and potatoes, a hearty meal by most accounts, one would recite Birkat Hamazon afterwards, whereas according to the other sages in this mishnah, he would not.<br>Section four:  The final section of this chapter returns to briefly discuss blessings recited before eating.  Water was sometimes drunk to quench thirst, and sometimes drunk merely in order to help digest food.  Our mishnah implies that if its function was just to clear the food from one’s throat, then no blessing is recited.  In such a case water is not “food” and therefore no blessing is recited. However, if the function was to quench thirst, then the water counts as food and a blessing must be recited. The first opinion holds that the blessing recited is, “By Whose word all things exist,” the default blessing referred to above in mishnayot 2-3.  Rabbi Tarfon says that a different blessing is recited, one which we today recite after eating foods over which we don’t recite a full Birkat Hamazon or even an abbreviated Birkat Hamazon. This blessing is generally called today “Bore Nefashot.”"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe seventh chapter is all about the invitation to recite Birkat Hamazon together.  This is the short responsive refrain recited before the first blessing of Birkat Hamazon.  This invitation is called a “zimun” which literally means, “invitation.”\nOur mishnah teaches when a “zimun” is recited.",
+                    "<b>Three that have eaten together, it is their duty to invite [one another to say Birkat Hamazon].</b>  The minimum number of people required to recite a “zimun” is three.  This seems the minimum number to be considered a group.",
+                    "<b>One who ate demai, or first tithe whose terumah has been separated, or second tithe or sanctified property which have been redeemed, or an attendant who has eaten as much as an olive’s worth of food, or a Samaritan may be included [in the three].</b>  In order to be part of a “zimun” four requirements have to be fulfilled, three of which are listed in our mishnah (we will see the fourth tomorrow). First of all one must eat food permitted by the Torah.  We have already encountered the list in this mishnah on several occasions (Shabbat 18:1; Eruvin 3:2; Pesahim 2:5; Sanhedrin 8:2; Makkot 3:2).  It is basically a list of foods which can be eaten, at least according to toraitic law.  One who eats them can participate in a zimun.  The opposite is contained in the following section those foods are prohibited and hence one who eats them cannot join together with others in a zimun. The second requirement is that one needs to eat an olive’s worth of food.  The mishnah teaches this and at the same time teaches another halakhah that even the attendant, the one serving the food to the others, may aid in constituting the zimun, provided that he ate with them a minimum measure of food. The third requirement is that the person be Jewish.  For this issue, being a Samaritan counts enough toward being Jewish.",
+                    "<b>But one who ate untithed produce, or first tithe whose terumah has not been separated, or second tithe or sanctified property which have not been redeemed, or an attendant who has eaten less than the quantity of an olive or a Gentile may not be counted.</b>  This section is the opposite of the previous one.  One who eats prohibited foods, or doesn’t eat enough food, or is a Gentile, does not count in constituting a zimun."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues the topic of yesterday’s mishnah, when is a “zimun,” an invitation to Birkat Hamazon, recited.\n",
+                    "<b>Women, children and slaves they do not recite an invitation over them.</b>  The invitation to Birkat Hamazon is only recited for adult, free men.  In rabbinic thinking, as in the thinking of most of their contemporaries, only adult free men count as full “citizens” in the Greco-Roman sense of the word. Only they are full members of society and hence a formal meal is constituted by their presence and not by the presence of women, children and slaves.",
+                    "<b>How much [must one have eaten] in order for them to recite an invitation? As much as an olive. Rabbi Judah says:  as much as an egg.</b>  According to the first opinion, to count in a zimun one need only an olive’s worth of food. This accords with the opinion in yesterday’s mishnah, that if the attendant (not a slave) eats an olive’s worth of food, he may join in the zimun.  In contrast, Rabbi Judah sets a higher threshold of an egg’s worth.  One who eats less than an egg is not required to recite Birkat Hamazon and does not participate in a zimun."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn what words were recited as the “zimun,” the invitation to recite Birkat Hamazon.",
+                    "This mishnah is structured on two basic principles. The more people that join together in the zimun, the more elaborate the zimun is. Second, if the number of people is exactly the quota, three, ten, one hundred, a thousand or ten thousand, the leader includes himself in the zimun. But when there are more than the required quota, the leader tells the others to “Bless,” and he doesn’t include himself.  This shall become clearer as we proceed.",
+                    "<b>How do they invite [one another to recite the Birkat Hamazon]?<br>If there are three, he [the one saying Birkat Hamazon] says, “Let us bless [Him of whose food we have eaten].” If there are three and him he says, “Bless [Him of whose food we have eaten]”</b>  As stated above, the minimum number for a zimun is three.  If there are exactly three he says, “Let us bless [Him of whose food we have eaten].” He does not say the word for God.  However, if there are three besides him, then he instructs the others to “Bless [Him of whose food we have eaten].”",
+                    "<b>If there are ten, he says, “Let us bless our God [of whose food we have eaten].” If there are ten and he says, “Bless.”</b>  When there are ten they add in the word “our God.”",
+                    "<b>It is the same whether there are ten or ten myriads (ten ten.</b>  This section is an introduction to what follows and to what has already been stated.  It matters not whether there are ten or ten thousand, the rule that if there is the precise number the leader say, “Let us bless” whereas if there is more than the number he says, “Bless,” remains the same.",
+                    "<b>If there are a hundred he says, “Let us bless the Lord our God [of whose food we have eaten]. If there are a hundred and him he says, “Bless.”</b>  When there are one hundred they add the word “the Lord.”",
+                    "<b>If there are a thousand he says “Let us bless the Lord our God, the God of Israel [of whose food we have eaten].” If there are a thousand and him he says “Bless.”</b>  When there are a thousand they add, “the God of Israel.”",
+                    "<b>If there are ten thousand he says, “Let us bless the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, who dwells among the cherubim, for the food which we have eaten.” If there are ten thousand and him he says, “Bless.”</b>  When there are ten thousand (don’t ask me if this ever happened) the fullest version is recited, “Let us bless the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, who dwells among the cherubim, for the food which we have eaten.”",
+                    "<b>Corresponding to his blessing the others answer after him, “Blessed be the Lord our God the God of Israel, the God of hosts, who dwells among the cherubim, for the food which we have eaten.”</b>  The response of the community is always a repetition of the instructions of the leader.  The mishnah illustrates this through the fullest version recited when there are ten thousand people, but the same would be true for the shorter versions of the zimun.",
+                    "<b>Rabbi Yose the Galilean says: According to the number of the congregation, they bless, as it says, “In assemblies bless God, the Lord, O you who are from the fountain of Israel.” Rabbi Akiba said: What do we find in the synagogue? Whether there are many or few the he says, “Bless the Lord your God.” Rabbi Ishmael says: “Bless the Lord your God who is blessed.”</b>  Rabbi Yose the Galilean affirms that which was stated above. The zimun goes according to the number of people who have joined together in a meal. Rabbi Akiva and Rabbi Ishmael disagree with the set up in the first seven sections. They both hold that the same zimun is stated no matter how many people participate. This is patterned after the “Barkhu,” the call to prayer recited in the synagogue. The prayer leader says, “Bless the Lord” or Rabbi Ishmael’s version, “Bless the blessed Lord,” whether there are ten or one thousand people present.  So too when it comes to the zimun, it matters not whether there are ten or ten thousand, the zimun is always the same. We should note that Rabbis Akiva and Rabbi Ishmael still agree that with less than ten one does not mention God’s name, because ten is the number required for a minyan."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that if people are eating a meal together they may not separate to recite Birkat Hamazon if this will cause them to recite a lesser zimun , or no zimun at all.",
+                    "<b>Three persons who have eaten together may not separate [to recite Birkat Hamazon]. Similarly four and similarly five.</b>  A group of three, four or five people eating together cannot separate into two groups to recite Birkat Hamazon because that will leave some people without the ability to say any zimun.",
+                    "<b>Six may separate, up until ten.</b>  A group of six to ten, but not including ten, can separate because their zimun will not change, provided that each group still has at least three.",
+                    "<b>And ten may not separate until there are twenty.</b>  Once the group reaches ten it can’t separate because if it does, not everyone will be able to say God’s name as part of the zimun.  Since the zimun for ten is greater than the zimun for three, the group of more than ten people cannot split up until there are ten left for each group, meaning there are twenty."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter deals with two groups eating in the same room and whether or not they say a zimun together.",
+                    "<b>Two eating companies that were eating in the same room: When some of them can see some of the other they combine [for a zimun], but if not each group makes a zimun for itself.</b>  The rule here is quite simple if the two groups can see each other then they are “eating together” and they should do one zimun. Not everyone from every group has to see each the other group, rather it is sufficient that some from each group can see the other group.  If no one sees each the other group, then they each do a zimun for themselves.",
+                    "<b>They do not bless over the wine until they put water into it, the words of Rabbi Eliezer. The sages say they bless.</b>  Wine was generally mixed with water before it was drunk.  This would lower the alcohol level of the wine to around 5 %, a level similar to the beer that we generally drink.  [Today wine is usually about 12% alcohol.] According to Rabbi Eliezer if one drinks unmixed wine a blessing is not recited because civilized people don’t drink unmixed wine.  The other sages disagree and hold that he does recite the blessing over even unmixed wine."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>These are the points [of difference] between Bet Shammai and Bet Hillel in regard to a meal.<br>Bet Shammai says:  first he blesses over the day and then over the wine.<br>Bet Hillel says:  first he blesses over the wine and then over the day.</b><br>The eighth chapter of Berakhot deals with disputes between Bet Shammai and Bet Hillel concerning various customs and laws governing food and behavior during meals.<br>The first mishnah contains a well-known debate over the blessings made during Kiddush on Friday evening or the eve of festivals.<br>Bet Shammai and Bet Hillel debate the order of the blessings recited at Kiddush.  Bet Shammai says that we first recite the blessing over the day.  This blessing is “Who sanctifies Israel and the festivals.”  Afterwards we recite the blessing over the wine, “Who creates the fruit of the vine.”  The reasoning for this is that according to Bet Shammai the day causes the wine to be drunk.  Bet Hillel says that the wine is blessed first. There are two reasons for this.  First of all, the presence of the wine allows us to recite the blessing over the day.  Secondly, the blessing over the wine is a commonly recited blessing whereas the blessing over the day is rare.  The rule is that common things are recited before uncommon things.  The order which we follow today is, as is almost always the case, according to Bet Hillel"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah contains another debate between Bet Shammai and Bet Hillel about table manners.",
+                    "<b>Bet Shammai says:  they wash their hands and then they pour the cup [of wine]. Bet Hillel says: they pour the cup [of wine] and then they wash their hands.</b> According to Bet Shammai first they wash their hands in order to purify them and only afterwards do they pour the first cup of wine. Bet Shammai fears that if they pour before the hands are washed and purified, some of the wine might get on the outside of the cup and when the person drinking touches the cup he will make them impure and they will then cause the cup to be impure. Bet Hillel holds that first the cup should be poured and then the hands washed.  It seems that they hold that the hands must be washed immediately before the food is eaten and that there shouldn’t be any break in between. Today on days on which Kiddush is recited most people pour the wine, say Kiddush and then wash their hands before they say “Hamotzi,”, the blessing over the bread, and begin the meal.  However, there are some whose custom it is to wash hands before Kiddush and then proceed directly from Kiddush to Hamotzi."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAnother debate between the two houses, a debate which again connected to matters of purity and impurity.  The mishnah refers to a towel which was used to dry one’s hands after washing them and to clean them off during eating (they ate with their hands since forks had not yet been invented).  The question is where to place the towel after one has used it to dry one’s hands. It is also important to remember that in mishnaic times they ate reclining on cushions and small tables were brought in front of them on which to serve the food.",
+                    "<b>Bet Shammai says: he wipes his hand with a towel and then places it on the table. Bet Hillel says: on the cushion.</b> After he has washed his hands, he dries them with a towel and he places the towel on the table. Bet Shammai says he shouldn’t place the towel on the cushion upon which he is reclining lest the cushion is impure and the cushion makes the water on the towel become impure and the water in turn impurifies his hands. Bet Shammai does not fear that the table is impure because they hold that it is forbidden to eat off an impure table. Bet Hillel holds that he should place the towel on the cushion and even if his hands become impure, impure hands is not a serious form of impurity.  However, he shouldn’t place the towel on the table lest the table is impure and causes the water in the towel to be impure which in turn causes the food on the table to be impure.  While Bet Hillel was not concerned lest one’s hands became impure, they were concerned about the purity of the food."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Today’s mishnah contains a debate concerning cleaning up after the meal.",
+                    "<b>Bet Shammai says: [after the meal] they sweep the floor and then they wash their hands. But Bet Hillel says: they wash their hands and then they sweep the floor.</b> According to Bet Shammai first they sweep the floor to gather up all the crumbs that might have fallen during the meal.  Evidently these crumbs would be eaten.  Food was quite scarce in those times and when we take into consideration how much work they had to put into making bread, it is no wonder that they didn’t want to waste anything, even a small amount of food.  Only after sweeping up the crumbs would they wash their hands.  This would prevent the crumbs from being ruined by the water. Bet Hillel holds that the first thing they should do is wash their hands so that they can bless and say Birkat Hamazon immediately.  In the time of the mishnah it was considered mandatory to wash one’s hands before reciting Birkat Hamazon.  Many Jews still observe this law on Shabbat and holidays.  According to the Talmud the servant would pick up all the pieces of significant size (more than an olive’s worth) before they would wash their hands so that those pieces could be saved.  It seems that to Bet Hillel it was important that they shouldn’t delay Birkat Hamazon any more than is absolutely necessary."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Bet Shammai and Bet Hillel debate the order of the various blessings recited as part of the Havdalah, the set of blessings that separates Shabbat or a holiday from the day that follows.  The specific situation under discussion is a case where people were eating a meal on Saturday night at nightfall and they wanted to combine Birkat Hamazon and Havdalah and say them both over the same cup of wine.",
+                    "<b>Bet Shammai says: [the proper order is] candle, [Birkat Ha]Mazon, spices, and Havdalah. But Bet Hillel says: candle, spices, [Birkat Ha]Mazon, and Havdalah.</b>  Bet Shammai holds that the candle’s blessing comes first because as soon as the candle is lit they immediately benefit from the candle’s light.  They then do Birkat Hamazon because they has already finished eating.  Finally they bless over the spices and Havdalah. Bet Hillel holds that since the candle and spices are both short blessings, they go together. In other words, he moves the blessing over the spices up to join it with the blessing over the candle. He then recites Birkat Hamazon and Havdalah.",
+                    "<b>Bet Shammai says [the blessing over the candle concludes with the words], “Who created the light of the fire.” But Bet Hillel says: “Who creates the lights of the fire.”</b>  This debate about the wording of the blessing over the candle is actually a deep theological debate.  According to Bet Shammai we bless over the original light that God created in the beginning of the world.  We are thanking God for something that happened in the past, for an act that was long ago completed. This is close, perhaps, to an Aristotelian conception of God as the prime mover. God created fire and henceforth, all fire stems from that original fire.  In contrast, Bet Hillel says that we thank God for continuously creating fire.  God is still acting as a creator in continuing the normal functioning of the world."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches some laws concerning the candles and spices.",
+                    "<b>They do not bless over the candles or the spices of non-Jews;</b>  A Jew cannot use a candle that was lit on Shabbat by a non-Jew because the candle has to cease being used during the Shabbat for it to be used at Havdalah.  It too has to have a Shabbat. He can’t use the spices of non-Jews because we fear that they may have been used for idolatry.",
+                    "<b>Or over the candles or the spices of the dead;</b>  This section refers to candles that were lit to honor the dead or spices that were used to mask the odor of a dead body. Since these were intended to be used for the dead, they cannot be used for Havdalah.",
+                    "<b>Or over the candles or the spices of idolatry;</b>  It is forbidden to derive benefit from anything used for idolatry and hence it is forbidden to use the candle for light or the spices for smell.",
+                    "<b>And a blessing is not said over the light until they benefit from its light.</b>  It is not enough to light the candle, one must actually use it as well.  This is why people put their hands up to the candle today when doing Havdalah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has forgotten to recite Birkat Hamazon after eating.",
+                    "<b>One who has eaten and forgotten to bless [Birkat Hamazon]: Bet Shammai says: he must return to the place where he ate and bless. But Bet Hillel says:  he should say it in the place where he remembered.</b>  According to Bet Shammai one must return to the place one ate in order to recite Birkat Hamazon. Bet Hillel says that he can recite it wherever he might be.",
+                    "<b>Until when can he bless? Until sufficient time has passed for the food in his stomach to be digested.</b>  He may recite Birkat Hamazon as long as the food is still found in his stomach.  According to the Talmud the food is considered to be in his stomach as long as he is not hungry.  Once a person is hungry for a new meal we consider it as if the food is no longer in his stomach and he can no longer recite Birkat Hamazon."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of our chapter contains one more debate between Bet Shammai and Bet Hillel.",
+                    "<b>If wine comes to them after the food, and there is only that cup: Bet Shammai says: he blesses over the wine and then he blesses over the food; But Bet Hillel says: he blesses over the food and then he blesses over the wine.</b>  Bet Hillel’s position is more familiar so I will begin with it. Bet Hillel holds that if there is only one cup of wine left over at the end of the meal he should recite the Birkat Hamazon and then drink the wine and then bless over it. This way the Birkat Hamazon is recited over the cup of wine.  Many Jews still do this at every Shabbat meal and it is most traditional at the seder, at weddings and at circumcisions. Bet Shammai says that he may drink the wine first and that he does not need to recite the Birkat Hamazon over a cup of wine.  Alternatively Bet Shammai may hold that reciting Birkat Hamazon over a cup of wine means that he first drinks the wine and then recites Birkat Hamazon.",
+                    "<b>They answer amen after a blessing said by an Israelite but they do not answer amen after a blessing said by a Samaritan, until he hears the whole blessing.</b>  One answers amen to blessings recited by other Israelites but not to blessings recited by Samaritans unless one is sure that the blessing was recited properly. The concern is that the Samaritan may have recited an idolatrous blessing. Samaritans were originally an Israelite group but had long since separated themselves from the more mainstream Jews.  Hence, in some matters they were considered Jewish while in others they were considered to be Gentiles.  In our case they cannot assumed to be acting like Jews and reciting proper blessings unless it can be proven."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Berakhot deals with various blessings recited upon different occasions, such as seeing certain things or when certain unusual events happen.",
+                    "<b>If one sees a place where miracles have been done for Israel, he says, “Blessed be the One who made miracles for our ancestors in this place.”</b>  If one sees a place where miracles happened to Israel, for instance the Sea of Reeds, or the place where the Israelites crossed the Jordan (see Joshua 3:17) a blessing should be recited.",
+                    "<b>[If one sees] a place from which idolatry has been uprooted, he should say, “Blessed be the One who removed idolatry from our land.”</b>  This blessing refers to idolatry which was uprooted from the land of Israel.  According to the Talmud, if one sees a place outside of the land of Israel from which idolatry has been uprooted one should say, “Blessed be the One who removed idolatry from this place.”  To both blessings one should add, “Just as it has been removed from this place, so may it be removed from all other places and may God turn the hearts of idolaters to Your worship.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to list various blessings recited upon seeing or hearing things.",
+                    "<b>[On witnessing] comets, earthquakes, thunder, or windy storms one says, “Blessed be He whose strength and might fill the world.”</b>  These are phenomena that “fill the world” for people see them at many places at the same time.",
+                    "<b>[On seeing] mountains, hills, seas, rivers or deserts one says, “Blessed be He who made creation.”</b>  These are geological structures that were a part of God’s original creation.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: one who sees the Great Sea should say, “Blessed be He who made the Great Sea,” if he sees it at intervals.</b>  This is the second time that we have seen Rabbi Judah rule that blessings have to be specific to the situation. The first was in 6:1.  Here too he distinguishes between the “Great Sea,” which is the Mediterranean and other seas.  Over the former he recites a specific blessing, whereas over other seas in rivers he recites a more generalized blessing.  However, he only recites this special blessing if he sees the Great Sea periodically, which the Talmud explains as being once in thirty days. One who sees the Great Sea every day does not bless every day.",
+                    "<b>For rain and for good news one says, “Blessed be He that is good and grants good.”</b>  Some commentators say that one blesses over rain only if it hasn’t rained for a long time.  However, others say that in Israel, a very dry country, people are so happy when it rains for the first time that they also recites the blessing the first time it rains in the rainy season.",
+                    "<b>For bad news one says, “Blessed be the true judge.”</b>  Today this is the blessing that a person recites upon hearing that someone has died."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who has built a new house or bought new vessels says, “Blessed be He who has kept us alive [and preserved us and brought us to this season.]”<br>One who blesses over the evil as he blesses over the good or over the good as he blesses over evil; one who cries over the past, behold this is a vain prayer.<br>How so?  If his wife was pregnant and he says, “May it be his will that my wife bear a male child,” this is a vain prayer.<br>If he is coming home from a journey and he hears a cry of distress in the town and says, “May it be his will that this is not be those of my house,” this is a vain prayer.</b><br>Section one:  This is the familiar blessing “shehecheyanu” which we recite upon eating new foods, receiving new things, at the beginning of holidays and at certain other events.<br>Section two: This is a difficult clause to explain. Albeck explains that this refers to one who tries to bless over something bad the blessing that he should say for the good, “Blessed be He that is good and grants good.”  What he is trying to do is be hopeful that from something bad will come something good.  Alternatively, he blesses the blessing for the bad, “Blessed be the true judge” because he fears that something bad will come from the good.  These are both vain prayers because after the event has already happened it cannot be changed.  Thus these are both specific cases of one who is crying over the past.  Prayers are legitimate only if they are recited in anticipation of an event that has not yet occurred.  The Rambam explains that this mishnah mandates reciting the blessing over the good for something that is now good even if it might eventually be bad.  Similarly, one must recite the blessing over bad for something that is now bad even though it might eventually be good. As in Albeck’s explanation, the focus is on the present and not something that might change in the future.<br>Sections three and four: These are both examples of “crying over the past.”  Once the child’s sex has been determined it cannot change.  There is no use in crying out to God in hope that the house that is under distress is not one’s house because whatever house it is has already been determined.  Once something has already happened one must be reconciled with one’s fate."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who enters into a large city should say two prayers, one on entering and one on leaving. Ben Azzai says: four two on entering and two on leaving, he gives thanks for the past and cries out for the future.</b> The following passage in Berakhot 60a explains our mishnah and gives the wording of the prayer.  Some of this prayer might be familiar because it is part of the “tefillat haderekh,” the travelers’ prayer. Our Rabbis taught: What does he say on entering? 1. “May it be Your will, O Lord, my God, to bring me into this city in peace’. 2. When he is inside he says: “I thank You, O Lord, my God, that You have brought me into this city in peace.” 3. When he is about to leave he says: “May it be Your will, O Lord, my God, and God of my fathers, to bring me out of this city in peace.” 4. When he is outside he says: “I thank You, O Lord, my God, that You have brought me out of this city in peace, and just as You have brought me out in peace, so may You guide me in peace and support me in peace and make me proceed in peace and deliver me from the hands of all enemies and ambushers by the way.” This version has four prayers and hence it is the version of Ben Azzai (section two in the mishnah). According to the first opinion in the mishnah upon entering he would recite, “‘May it be Your will O Lord, my God, to bring me into this city in peace.” Upon leaving he would recite, “I thank You, O Lord, my God, that You have brought me out of this city in peace.” Ben Azzai also notes a general rule when referring to the past he uses the language of “thanking” and for the future he “cries out” which means he says, “May it be your will.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first half of the last mishnah of Berakhot contains halakhot concerning three different subjects.  1) Blessing God for bad things; 2) Proper respect due to the Temple; 3) Decrees the rabbis made concerning blessings said in the Temple and greeting others.",
+                    "<b>One must bless [God] for the evil in the same way as one blesses for the good, as it says, “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul and with all your might” (Deuteronomy 6:5). “With all your heart,” with your two impulses, the evil impulse as well as the good impulse. “With all your soul” even though he takes your soul [life] away from you. “With all your might” with all your money. Another explanation, “With all your might”  whatever treatment he metes out to you.</b>  This section teaches that just as one blesses over the good, so too one must bless over the evil, as we saw in mishnah two above.  The mishnah continues with a midrash, an exegesis of the first part of the Shema.  The last section of this midrash explains how the rabbis derive the commandment to bless over the evil, just as one blesses over the good.  It is because of this line that the entire midrash is brought here in our mishnah. The first line of the midrash is based on the two “bets” in the word “your heart (levav’kha)”  The two bets are understood by the rabbis as a hint that one must worship God with both of one’s impulses the good impulse and the evil impulse.  The other sections of the midrash should be clear.",
+                    "<b>One should not show disrespect to the Eastern Gate, because it is in a direct line with the Holy of Holies. One should not enter the Temple Mount with a staff, or with shoes on, or with a wallet, or with dusty feet; nor should one make it a short cut, all the more spitting [is forbidden].</b>  This section teaches various laws concerning acting in a proper manner on the Temple Mount.  We should note that according to the Rambam, even though the Bet Hamikdash, the Temple, lies in ruins, one must still act towards it with the same amount of respect that it was accorded when it existed.  The Eastern Gate would open in the direction of the Holy of Holies, hence one had to be extra respectful when entering this gate.",
+                    "<b>All the conclusions of blessings that were in the Temple they would say, “forever [lit. as long as the world is].” When the sectarians perverted their ways and said that there was only one world, they decreed that they should say, “for ever and ever [lit. from the end of the world to the end of the world].</b>  One of the central debates between the Sadducees and the Pharisees was over the concept of the next world, the “olam haba.” This was an important doctrine for the Pharisees, one that the Sadducees denied.  In earlier times blessings in the Temple would contain the word, “leolam,” usually translated as “forever” but here understood as “for as long as the world has existed.”  The Sadducees used this blessing as evidence that there is only one world.  The blessing makes reference to one world and hence there is only one world.  Therefore the Pharisees decreed that the blessing should read, “forever and ever (min haolom vead haolam)” which could also be translated as “for this world and for the next world.”",
+                    "<b>They also decreed that a person should greet his fellow in God’s name, as it says, “And behold Boaz came from Bethlehem and said to the reapers, ‘May the Lord be with you.’ And they answered him, “May the Lord bless you’” (Ruth 2:. And it also says, “The Lord is with your, you valiant warrior” (Judges 6:12). And it also says, “And do not despise your mother when she grows old” (Proverbs 23:22). And it also says, “It is time to act on behalf of the Lord, for they have violated Your teaching” (Psalms 119:126). Rabbi Natan says: [this means] “They have violated your teaching It is time to act on behalf of the Lord.”</b>  The sages also decreed that it was permitted, and even worthy, to greet one’s fellow human being by using the name of God, as did Boaz and the other reapers.  Usually decrees are meant to change a prior practice.  Here the historical background is slightly unclear.  My guess is that earlier generations thought that it was improper to use God’s name in greeting a mere human being.  In contrast, according to the sages, since human beings were created in the image of God, there is a little bit of divine in every human being.  In a sense then, greeting one’s fellow human being by using God’s name is like greeting God by using God’s name. Hence it is not only permitted, it is encouraged. The final two midrashim are not specifically related to the two decrees mentioned above but are rather general exhortations to heed the decrees of the sages.  “And do not despise your mother when she grows old” means that one should learn from the elders and one should learn from what previous generations did. The last midrash is brought because of Rabbi Natan’s interpretation of the verse.  Rabbi Natan switches around the order of the verse. When others, such as the Sadducees, have broken God’s laws, it is time to act for the Lord by making decrees. Congratulations!  We have finished Berakhot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Berakhot is perhaps the most religious relevant of all the tractates because its three major topics, the Shema, the Amidah and blessings, are all still practiced today.  I hope that learning the roots of these rituals and prayers will enrich your own personal prayer experience, be it at the home or in the synagogue. We have only just begun Seder Zeraim.  Tomorrow we begin Tractate Peah."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ברכות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Berakhot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Berakhot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Bikkurim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Bikkurim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..de88aa9b91c537f7ed4cf7def7cef6bfdbfa766a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Bikkurim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,286 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The first fruits of the seven species that Israel was “blessed with” (wheat, barley, grapes, figs, pomegranates, olive oil and date honey) must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the priests. These fruits are called in Hebrew, bikkurim.  The Mishnah describes an elaborate procession whereby the people would carry decorated baskets in which they would place their first fruits. While many people would bring their first fruits during one of the pilgrimage festivals, either Shavuot or Sukkot, in order to avoid having to come to the Temple again, others would make special trips just to bring the bikkurim. These trips would have been occasions of great festivity. When a person hands his bikkurim over to the priest he has to make a formal declaration. This declaration is found in Deuteronomy 26 (see below) and is elaborated upon in the Mishnah. Tractate Bikkurim contains a fourth chapter that is not really part of the Mishnah. It was a medieval addition that was appended to the Mishnah from the Tosefta (a parallel tannaitic source). Nevertheless, we have included it in Mishnah Yomit because it is included in many printed editions of the Mishnah.  Below are the verses from the Torah which mention bikkurim.  ",
+            "Exodus 23:19 The choice first fruits of your soil you shall bring to the house of the LORD your God. ",
+            "Numbers 18:13 The first fruits of everything in their land, that they bring to the LORD, shall be yours; everyone of your household who is clean may eat them.",
+            "Deuteronomy 26  1When you enter the land that the LORD your God is giving you as a heritage, and you possess it and settle in it,  2 you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that the LORD your God is giving you, put it in a basket and go to the place where the LORD your God will choose to establish His name.  3 You shall go to the priest in charge at that time and say to him, \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us.\"  4 The priest shall take the basket from your hand and set it down in front of the altar of the LORD your God.  5 You shall then recite as follows before the LORD your God: \"My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.  6 The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.  7 We cried to the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression.  8 The LORD freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.  9 He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.  10 Wherefore I now bring the first fruits of the soil which You, O LORD, have given me.\" You shall leave it before the LORD your God and bow low before the LORD your God.  11 And you shall enjoy, together with the Levite and the stranger in your midst, all the bounty that the LORD your God has bestowed upon you and your household.",
+            "Good luck learning Tractate Bikkurim—the last tractate in all of Seder Zeraim!"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>There are some who bring bikkurim and recite [the declaration]; others who only bring, but do not recite; and there are some who neither bring nor recite.<br>The following are those that do not bring: one who plants [a vine] on his own property, but buries [a shoot in the ground] so that [it] grows on property belonging to [another] individual or to the public.<br>And similarly if one buries [a shoot in the ground] of another person’s private property or in public property, so that it grows on his own property;<br>Or, if one plants [a vine] on his own [property] and [buries it in the ground] so that it still grows on his own property, but there is a private or public road between, such a one does not bring [bikkurim.]<br>Rabbi Judah says: such a one has to bring bikkurim.</b><br>There are two mitzvoth when it comes to bikkurim: bringing them and making the formal declaration. Our mishnah clarifies that some people are obligated to bring the fruits and make the recitation, whereas others bring the fruits but don’t make the declaration and there are yet other types of people who need not bring bikkurim at all.<br>Section one: The mishnah describes a practice of grape-farmers to bury a vine into the ground in one place and then bring it up in another place. This would give the vine another place to derive water and nutrients from the ground without having to plant a whole new vine. The “new” vine looks new because it is coming out of the ground. However, it is not in reality new it is just the same vine as before coming up in a new place.<br>If a person puts a vine that begins on his property into the ground and then brings it up on property that is not his, he does not bring bikkurim. We will learn the reason why not in mishnah two.<br>Section two: The same is true if the vine begins on another’s property or on public property and he then brings it up out of the ground on his property. Even though the grapes will be harvested from his own property, he does not bring bikkurim.<br>Section three: In this case, the vine begins on his property, travels underneath another person’s private property or public property and then is brought up again on his property. The sages say that even though the vine begins and ends on his property he still does not bring. Rabbi Judah disagrees in this case (but not in the cases in sections one and two) and says that he does bring. Some commentators explain that Rabbi Judah disagrees only concerning a case where the vine traveled underneath public property. Rabbi Judah holds that a person can use the ground underneath public property for his own private use and therefore this is like a case where the entire vine grew on his property. The other rabbis hold that one cannot use the ground underneath public property and therefore, this is a case where the vine grew on property that did not belong to him. Rabbi Judah agrees that if the vine traveled underneath another’s private domain, he cannot bring bikkurim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah brings scriptural support (meaning a midrash) for the rules found in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>For what reason may he not bring them? Because it is said, “The first-fruits of your land” (Exodus 23:19) until all of their growth is on your land.</b>  The Torah states that one brings first fruits from “your land.” Since in all of the cases in yesterday’s mishnah a person used ground that did not belong to him for it was either public property or private property, in all of those cases he does not bring bikkurim.",
+                    "<b>Sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (, or a robber does not bring them for the same reason, because it says, “The first-fruits of your land.”</b>  The same verse explains why a person doesn’t bring bikkurim if he doesn’t own the land on which the fruit grew. “Sharecroppers” receive the land from its owner and in return they give him a percentage of the produce. “Leasers” give the owner a fixed sum, no matter what the level of produce is. An “occupier” refers to a person who bought land that the government had confiscated from its legal owners (see Gittin 5:6). Such a person does not own the property until he compensates the original owner. Since none of the people listed in this section own the land on which they have grown the fruit none of them bring bikkurim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah never directly states that first fruits are to be brought only from the seven species in which Israel was blessed (Deuteronomy 8:8), wheat, barley, grapes, figs, pomegranates, olive oil and date-honey. Nevertheless, our mishnah teaches that bikkurim are brought only from these species and only from quality types of these species.",
+                    "<b>Bikkurim are brought only from the seven species.</b>  As stated in the introduction, the laws of bikkurim apply only to these species.",
+                    "<b>Not from dates grown on hills, nor from [the other species] grown in the valley, nor from olives that are not choice.</b>  Choice dates grow in the valleys, whereas when it comes to the other species, the choice types grow in the hilly country. Therefore, one can bring dates only from trees that grow in the valleys and from the other species when they grow in the hills. Similarly, one can only bring choice olives.",
+                    "<b>Bikkurim are not to be brought before Shavuot.</b>  The Torah does not actually state when one is to bring bikkurim. However, it alludes to this when it calls Shavuot “the festival of the harvest, the first-fruits of your labors.” From this verse the rabbis learned that one cannot bring bikkurim before Shavuot, although one can bring them after Shavuot.",
+                    "<b>The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (, but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).</b>  This final section was found also in Hallah 4:10. The people from Mt. Zevoim evidently thought that it was okay to bring first fruits before Shavuot. When they got to the Temple, the priests did not accept them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to explicate mishnah one by providing an example of someone who brings the bikkurim but does not read the declaration when he gives them to the priest.",
+                    "<b>These bring [bikkurim] but do not read the declaration:<br>The convert, since he cannot say: “Which the Lord has sworn to our fathers, to give to us” (Deuteronomy 26:3).</b>  The first example of a person who brings but does not recite is a convert. This mishnah might shock the reader who is accustomed to the attitude that a convert is a “full Jew” and that the law does not discriminate against him/her. While this is largely true, and when it comes to legal rights, one cannot discriminate against a convert, the Mishnah does not accord full liturgical equality to the convert. The convert cannot recite “the Lord has sworn to our fathers” because his father was not an Israelite.",
+                    "<b>If his mother was an Israelite, then he brings bikkurim and recites.</b>  If his mother was an Israelite then he can make the declaration because he is not really a convert. It is interesting to note that the Mishnah does not take for granted that the reader knows that a person whose mother is Jewish is not a convert. It needs to clarify the matter perhaps because this law was not yet firmly established at the time when the Mishnah was composed.",
+                    "<b>When he prays privately, he says: “God of the fathers of Israel,” but when he is in the synagogue, he should say: “The God of your fathers.”</b>  The liturgical inequality extends to prayer as well. The convert cannot state “Our God and the God of our fathers” which is in the opening lines of the Amidah because our God was not the God of his fathers. Rather, when he prays on his own he should say “our God, God of the fathers of Israel” and when he prays in the synagogue, probably as the prayer leader, he should say, “The God of your fathers.” I should note that this is no longer practiced. A convert recites the same Amidah as does every other Jew.",
+                    "<b>But if his mother was an Israelite, he says: “The God of our fathers’.</b>  Again, if his mother was an Israelite he is not a convert and therefore he can say “Our God, and the God of our fathers.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Yaakov says: a woman who is a daughter of a convert may not marry a priest unless her mother was herself an Israelite.<br>[This law applies equally to the offspring] whether of proselytes or freed slaves, even to ten generations, unless their mother is an Israelite.<br>A guardian, an agent, a slave, a woman, one of doubtful sex, or a hermaphrodite bring the bikkurim, but do not recite, since they cannot say: “Which you, O Lord, have given to me” (Deuteronomy 26:10).</b><br>The first part of today’s mishnah continues to deal with some halakhic differences between converts and those born Jewish.<br>The second part of the mishnah provides more examples of a person who brings bikkurim but does not make the declaration.<br>Section one: In order to be able to marry a priest, a woman must have been born to a Jewish mother or at least to a Jewish father. In other words, a daughter of two converts cannot marry a priest. The same is true with regard to the daughter of freed slaves. Furthermore, the same law applies for all subsequent generations. This means that if the daughter of two converts marries another convert, their daughter cannot marry a priest.<br>The main place for this halakhah is Mishnah Kiddushin 4:7. In that mishnah R. Yose disagrees and holds that the daughter of two converts can marry an Israelite. This is the accepted halakhah. The priest is only restricted from marrying an actual convert. The source of this law is probably Ezekiel 44:22 which states, “For they (priests) shall take for themselves as wives a widow or a divorcee, but rather a virgin from the seed of Israel.” To Rabbi Eliezer ben Yaakov, the daughter of converts is not considered to be from the seed of Israel.<br>Section two: One can bring bikkurim and make the recitation only if the land on which the fruit grew belongs to him. The guardian, the agent and the slave are all bringing bikkurim on behalf of another person. This is a legitimate way to send one’s bikkurim to the Temple but the person bringing fruit on behalf of another cannot recite the declaration.<br>A woman, a person of doubtful sex (meaning they don’t have physical signs of being either male or female) and a hermaphrodite (has both male and female genitalia) can all own land. However, they were not a part of the original inheritance of the land in the time of Joshua. At that point, according to rabbinic tradition, the land was only bequeathed to men, more specifically to men who could demonstrate that they were certain men. This is derived from the verse “Which You, O Lord, have given to me.” The “giving” here does not refer to the current status of the land all of these people can own land. Rather it refers to the original division of the Land. Since they cannot recite this line, they don’t make the recitation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah contains three more instances of a person who brings but does not recite. In each of these cases one of the other rabbis disputes the sages’ opinion and says that the person both brings the bikkurim and makes the recitation.",
+                    "<b>One who buys two trees [that had grown] in property belonging to his fellow brings bikkurim but does not recite the declaration. Rabbi Meir says: he brings and recites.</b>  When a person buys two standing trees from his friend, the land is not de facto included in the sale (see Bava Batra 5:4). Since he does not own the land and he just owns the fruit, he doesn’t recite the declaration. Rabbi Meir says that he does acquire the land when he buys two trees and therefore, he does make the declaration.",
+                    "<b>If the well dried up, or the tree was cut down, he brings but does not recite. Rabbi Judah says: he brings and recites.</b>  If the well from which he watered his trees dried up, it is as if he doesn’t have land. Water seems to have been so scarce and valuable that without water, the land really doesn’t mean very much. In such a case he will bring bikkurim, but not make the declaration. Similarly, if the tree from which the fruit grew was cut down, he doesn’t recite the declaration because the tree is not attached to the land anymore. It is as if the fruit no longer has land. Rabbi Judah disagrees and says that in both of these cases he does make the recital because after all, the land does still exist and he still owns it.",
+                    "<b>From Atzeret ( until the Festival (of he brings and recites.</b>  From Shavuot until Sukkot, which is the harvest time in the land of Israel, is the preferred time for bringing first fruits. One who brings at this time can make the declaration.",
+                    "<b>From the Festival (of and until Hannukah he brings, but does not recite. Rabbi Judah ben Batera says: he brings and recites.</b>  Between Sukkot and Hannukah, which is about two months, some fruits are still left over in the trees. Therefore, he can bring bikkurim, but he can’t make the declaration. Rabbi Judah ben Batera says that as late as Hannukah, he can still bring the first fruit. After Hannukah, one can’t bring bikkurim until the following Shavuot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a situation in which a person sets aside his bikkurim and then sells his field before he is able to bring them to the Temple.",
+                    "<b>If one set aside his bikkurim and [afterwards] sold his field, he brings but does not recite.</b>  One who sold his field before he brought his first fruits cannot make the bikkurim declaration because he doesn’t own land when he brings them to the Temple.",
+                    "<b>The second one [who bought the field] does not bring [bikkurim] of the same species, but of another species he brings and recites.</b>  The second owner cannot bring bikkurim from the same species that the first person already set aside, because bikkurim cannot be brought twice in one year from the same species. However, he must bring bikkurim from another species and he makes the declaration as well.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may also bring of the same kind and recite.</b>  Rabbi Judah holds that the obligation to bring bikkurim falls on the person who owns the land. Since the second owner now owns the land, he must bring bikkurim even though they have already been brought from that species. In contrast, the other sages holds that bikkurim is an obligation that falls upon the fruit if the obligation has already been fulfilled then it cannot be filled again. ‘ ‘"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person whose bikkurim are either lost or ruined.",
+                    "<b>If one set aside his bikkurim and they were robbed, or rotted, were stolen or lost, or became unclean, he must bring others in their place, but does not recite [the declaration].</b>  Once a person sets aside his bikkurim he is responsible for them and if they are lost or ruined by either rotting or becoming impure, he must bring new bikkurim in their place. We shall learn the reason for this in tomorrow’s mishnah. However, when he brings the second set of bikkurim he cannot make the recitation because these are not actually “the first of his fruits.”",
+                    "<b>These others are not subject to the law of the [added] fifth.</b>  The rules governing bikkurim are like the rules governing terumah. If a non-priest eats them he must bring an added fifth. We will return to this subject in 2:1. Our mishnah teaches that this is so only with regard to the original first fruits. If a non-priest eats the replacement fruits, he is not liable to replace what he ate, but not to bring an added fifth. In essence, what the mishnah is saying is that the replacement fruits are not really bikkurim.",
+                    "<b>If they become unclean while in the Temple court, he must scatter them and he does not recite.</b>  Once he brings the fruit to the Temple court he is no longer responsible to replace them if they are lost or stolen. If they are become impure he cannot present them to the priest so what he should do is shake out the basket."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah explains the scriptural source for yesterday’s mishnah where we learned that one is responsible to bring replacement bikkurim if his original bikkurim were either lost or ruined.\nThe second part of the mishnah deals with a person who brings bikkurim on two separate occasions.",
+                    "<b>From where do we know that one is responsible [for his bikkurim] until he brings them to the temple Mount? Because it says: “The first of the first-fruits of your land you shall bring into the house of the Lord your God” (Exodus 23:19) this teaches that he is responsible until he brings them to the Temple Mount.</b>  According to the rabbinic reading of this verse, it is not sufficient to just set aside one’s first fruits, one must bring them to the Temple in Jerusalem. If one cannot because they were lost or ruined, then he must set aside new first fruits in their place, as we learned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If he brought [bikkurim] of one kind and made the recital and then brought of another kind, he does not make a [second] recital.</b>  If he brought bikkurim of one kind on one occasion, and then came back to the Temple on another occasion with bikkurim of another kind, he cannot make the declaration again. The declaration can be made only on one occasion. Even Rabbi Judah, who said in mishnah seven that if a person sells his field, the purchaser can bring bikkurim from the same species that the previous owner already brought, would agree here that one person cannot make the recital twice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists those who bring bikkurim and make the declaration.",
+                    "<b>These bring and recite:<br>[One who brings bikkurim] from Atzeret until the Festival [of Sukkot], from the seven species, from fruit grown on the mountains, or dates grown in the valleys, from oil-olives, and from [produce] from the other side of the Jordan.</b>  Most of this list is just the opposite of those cases found in mishnah three, where we learned who doesn’t bring bikkurim. The one new piece of information in this mishnah is the issue of produce from the other side of the Jordan (also called Transjordan). According to the first opinion, since the Transjordan is “the land the Lord promised to our ancestors” (Deuteronomy 26:3) one can and must bring produce from this region.",
+                    "<b>Rabbi Yose the Galilean says: one does not bring [bikkurim] from transjordania, since that is not a land flowing with milk and honey.</b>  In contrast, Rabbi Yose the Galilean holds that one does not bring bikkurim from the other side of the Jordan because that is not considered to be a “land flowing with milk and honey” and in his recitation he mentions these words (verse 9)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter relates back to mishnayot two and six.",
+                    "<b>One who bought three trees in another’s field, he brings [bikkurim] and recites. Rabbi Meir says: even [if he bought] only two.</b>  In mishnah six we learned that if a person buys two trees, he is not considered to have bought the land on which the trees grow. He brings bikkurim but he doesn’t recite. We learn today the obvious inference: if he buys three trees the land is his and he must bring and recite. Rabbi Meir says that even one who buys two trees is considered to have bought the land and he brings and recites. The same opinion was found in mishnah six.",
+                    "<b>If he bought one tree with its land, he brings [bikkurim] and recites.</b>  The above section dealt with a person who bought the trees but did not explicitly buy the land. If he explicitly buys the land that the tree grows on he brings and recites, even if he only bought one tree.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even sharecroppers and leasers bring and recite.</b>  Rabbi Judah disagrees with the opinion found in mishnah two, that one who doesn’t own the land on which the produce grows does not brings the bikkurim. Rabbi Judah holds that a sharecropper’s and a leaser’s grasp on the land is sufficient enough to cause them to be liable to bring bikkurim and make the declaration as well."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first four mishnayot of this chapter compare the rules governing bikkurim with those governing terumah and maaser sheni.",
+                    "<b>Regarding terumah and bikkurim:<br>One is liable to death</b>  A non-priest who intentionally eats terumah or bikkurim is liable for “death by the hands of heaven.” He is not executed by a human court.",
+                    "<b>And the [additional] fifth;</b>  If a non-priest eats them unwittingly, when he discovers what he has done he must restore the value plus an added fifth (see Terumot 6:1-2).",
+                    "<b>And they are forbidden to non-priests;</b>  We already know this from sections one and two. It is taught here so that when we read section eight, we will understand that tithes are permitted to non-priests.",
+                    "<b>And they are the property of the priest;</b>  Bikkurim and terumah are the personal property of the priest who receives them and therefore he can use them to buy any thing he wishes, as long as the person who ends up eating them is also a priest.",
+                    "<b>And they are neutralized in a hundred and one parts;</b>  If one part bikkurim or terumah fall into one hundred parts hullin (non-sacred produce), one can remove one part, give it to the priest and the rest remains hullin. If there is less than 100 parts hullin, then the mixture is doubtful terumah/bikkurim and cannot be eaten by a non-priest.",
+                    "<b>And they require the washing of hands;</b>  One who comes to touch bikkurim or terumah must first ritually wash his hands.",
+                    "<b>And the setting of the sun.</b>  Before an impure priest eats terumah/bikkurim he must first go to the mikveh to purify himself. Afterwards he cannot eat them until the sun sets (see Leviticus 22:7).",
+                    "<b>These [laws] apply only to terumah and bikkurim, but not to tithe.</b>  All of these laws apply only to terumah and bikkurim. When it comes to maaser sheni (second tithe), a non-priest can eat them, one can use maaser sheni money to buy only food, drink or anointing oils (see Maaser Sheni 1:7), and if maaser sheni falls into a mixture, as long as it is less than half the mixture, it is nullified. First tithe is treated like hullin in all ways, except that it must be given to the Levite."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah compares maaser sheni with bikkurim.",
+                    "<b>There are [laws] which apply to [second tithe] and bikkurim but not to terumah:<br>That [second] tithe and bikkurim must to be brought to [the appointed] place;</b>  Both second tithe and bikkurim must be brought to Jerusalem.",
+                    "<b>They require confession;</b>  When one brings second tithe and bikkurim he has to make a recitation. For maaser sheni he makes what is known as the “confession of tithes”, see Deuteronomy 26:13 and for bikkurim he recites Deuteronomy 26:5-10.",
+                    "<b>They are forbidden to an onen. But Rabbi Shimon permits [bikkurim to an onen];</b>  An onen is a person who has had a close relative die but who has not yet buried him/her. This period extends only to the day of death. When it comes to tithe, as part of his confession he recites, “I did not eat of it in my period of morning (oni).” An onen cannot eat tithe. That same passage refers to tithe as “kodesh (holy)” and since bikkurim are also called “kodesh” the rabbis derive that an onen cannot eat bikkurim either. Rabbi Shimon allows an onen to eat bikkurim. In general we shall see that Rabbi Shimon holds that bikkurim are closer to terumah.",
+                    "<b>They are subject to [the law of] removal. But Rabbi Shimon exempts [bikkurim from removal].</b>  On the eve of the last day of Pesah on the fourth and seventh years of the sabbatical cycle one must remove all bikkurim and maaser that has accrued in one’s home (see Deuteronomy 26:13 and Maaser Sheni 5:6). At that point one takes them out and lets them rot. Again, Rabbi Shimon disagrees and says that bikkurim are like terumah and that even after this time period has passed, one must give them to the priest.",
+                    "<b>And in Jerusalem the slightest mixture of them [with hullin of the same species] renders it forbidden to be consumed [as common food outside of Jerusalem.]</b>  If even the smallest amount of either bikkurim or maaser sheni becomes mixed in with hullin, the mixture cannot be eaten outside of Jerusalem. This is true only if the mixture occurs in Jerusalem. However, if the mixture happens outside of Jerusalem, then bikkurim are nullified in a ratio of 100-1 and maaser sheni is nullified as long as it is less than half of the mixture (we learned this in yesterday’s mishnah).",
+                    "<b>And what grows from them in Jerusalem is forbidden to be consumed [outside of Jerusalem],</b>  If plants grow in Jerusalem from bikkurim or maaser plants, the new plants must be treated as bikkurim or maaser sheni and they too must be consumed in Jerusalem. If the plants grow outside of Jerusalem then they are treated like hullin (see Terumot 9:4).",
+                    "<b>Even by non-priests or by cattle; But Rabbi Shimon permits.</b>  A mixture of the tiniest amount bikkurim and hullin is prohibited to non-priests, as are plants that grow from them in Jerusalem. The same is true when it comes to second tithe and hullin: the mixture cannot be eaten by animals, as is generally true of maaser sheni, nor can the plants that grow from it in Jerusalem. Rabbi Shimon says that the rules in the previous three sections apply only to maaser sheni but not to bikkurim.",
+                    "<b>Even by non-priests or by cattle; But Rabbi Shimon permits.</b>  Terumah need not be brought to Jerusalem, nor does one make a confession when one gives it to the priest. The rules regarding terumah are no different inside Jerusalem then they are outside."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah points out the similarities between terumah and maaser [sheni] that are not shared by bikkurim.",
+                    "<b>There are [laws] which apply to terumah and maaser [sheni] but not to bikkurim:<br>Terumah and the [second] tithe render forbidden [the contents of] the threshing-floor;</b>  Produce from which terumah or maaser sheni has not been removed is forbidden to be eaten. This is what it means that these things, “forbid the contents of the threshing-floor.” The “threshing-floor” here is just an example. Other types of produce, such as wine, oil, fruits and vegetables, also cannot be eaten until terumah and maaser sheni have been removed. However, one can eat produce if bikkurim have not been removed.",
+                    "<b>They have a set amount.</b>  Maaser sheni is a tenth of the produce that remains after first tithe and terumah have been removed. While the Torah did not set a fixed amount for terumah, the rabbis established that a generous amount is 1/40, a standard amount is 1/50 and a miserly amount is 1/60. For bikkurim there is no set amount (see Peah 1:1).",
+                    "<b>They apply to all produce;</b>  Terumah and maaser must be removed from all types of produce whereas bikkurim is taken out of the seven species only.",
+                    "<b>Both during and after Temple times;</b>  The laws of terumah and maaser remain in force even at a time when there is no Temple. The laws of bikkurim apply only when the Temple still stands.",
+                    "<b>[And they apply to to produce grown] by sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (, or a robber.</b>  In mishnah 1:2 we learned that a person who doesn’t own the land from which he grew his crops does not have to bring bikkurim. This is only true with regard to bikkurim when it comes to terumah and maaser sheni, they must be removed from the produce before it is eaten regardless of who grows it.",
+                    "<b>These are [the laws] which apply to terumah and maaser [sheni], but not to bikkurim.</b>  All of the above rules apply to terumah and maaser sheni, but not to bikkurim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSometimes bikkurim has unique laws that apply only to it and not to terumah or maaser.",
+                    "<b>And there are [laws] which apply to bikkurim which do not [apply] to terumah or maaser sheni:<br>For bikkurim can become acquired while still attached [to the soil].</b>  One can designate produce to be bikkurim while it is still attached to the ground. That would not work when it comes to terumah or maaser. These can only be designated as such once they have already been harvested.",
+                    "<b>And a man may make his entire field bikkurim;</b>  One can make one’s entire field into bikkurim, but one cannot make one’s entire threshing floor into terumah or maaser (see Hallah 1:9). Perhaps this is a result of terumah and maaser having set amounts since there is a set amount, one cannot make the entire crop into terumah or maaser.",
+                    "<b>He is responsible for them;</b>  As we learned in 1:9, one is responsible for his bikkurim until they get to the Temple Mount. In contrast, if one sets aside terumah or maaser and they spoil or are lost, he is not responsible to replace them.",
+                    "<b>And they require a sacrifice, a song, waving and spending the night in Jerusalem.</b>  When one brings bikkurim to the Temple, he must also bring a well-being sacrifice. This is derived from Deuteronomy 26:11, which states, “And you shall enjoy, together with the Levite and the stranger in your midst, all the bounty that the LORD your God has bestowed upon you and your household.” The rabbis understand this mitzvah as being a mitzvah to bring a sacrifice and rejoice in eating it. There is also a Psalm, called by our mishnah a song, that accompanies the bikkurim (we will see this in chapter three, mishnah four). When one presents the basket to the priest, he waves it as if it was a sacrifice (more on this below in 3:6). Finally, one who brings bikkurim to Jerusalem must spend the night there. This was probably done in order to help the innkeepers of Jerusalem make a living, and in order to aid in the festive atmosphere of the bikkurim procession. Funnily, I grew up in Atlantic City and one of the big complaints there was that people would come to gamble for the day and not stay the night. Perhaps the hoteliers should have had some rabbis help them out!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nHaving completed comparing bikkurim, terumah and maaser with one another, the Mishnah now turns its attention to comparing terumat maaser with bikkurim and maaser. Terumat maaser is the terumah that the Levite takes out of the tithe that he receives (see Numbers 18:26).",
+                    "<b>The terumah of tithe is like bikkurim in two ways, and like terumah in two other ways:<br>It may be taken from pure produce for impure produce;</b>  There are two ways in which terumat maaser is like bikkurim. First of all, if one has pure maaser and impure maaser , he can separate terumah from his pure maaser in order to exempt his impure maaser. When it comes to terumah, one cannot do this (see Hallah 1:9; Terumot 2:1).",
+                    "<b>And from such produce that is not in close proximity, like bikkurim.</b>  If one has two piles of maaser, one that is in close proximity and one that lies further away, he can take terumat maaser from the close pile and thereby exempt the pile that is further away. Again, this cannot be done when it comes to giving terumah (see Hallah 1:9).",
+                    "<b>And it renders the contents of the threshing-floor forbidden,</b>  Terumat maaser is similar to terumah in that before one separates terumat maaser he cannot eat the grain that is found on the threshing floor, or other produce found elsewhere (see above mishnah three). Not having taken bikkurim, as we learned, does not render the produce forbidden.",
+                    "<b>And it has a prescribed amount like terumah.</b>  Terumat maaser is 1/10 of the maaser. This amount is fixed, as is terumah. Bikkurim, as we saw in mishnah three, do not have a fixed amount."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The rabbis seem to have caught comparison fever. Having finished comparing various agricultural gifts, they thought, \"Why stop now?\" Our mishnah compares the laws governing etrogim to those governing vegetables and fruits.  If you’re sick of talking about produce, don't worry, in the next mishnah we’ll compare different types of blood, and after that we’ll move on to the animal kingdom.",
+                    "<b>An etrog is similar in three ways to [the fruit of an ordinary] tree, and in one way to a vegetable.  is similar to a tree in respect of orlah, fourth year plantings, and [the law of] the seventh year;</b> When it comes to determining what year of its growth or of a sabbatical cycle the fruit of an etrog tree is in, we go after the time that the fruit begins to bud on the tree and not after the time that it is picked from the tree. If it buds during the third year, then it is prohibited because it is orlah. If it buds during the fourth year, it must be brought up to Jerusalem and eaten there. If it buds during the seventh year, it has the status of sabbatical year produce, which means that it must be treated with a certain amount of sanctity (see my Introduction to Sheviit).",
+                    "<b>And it is similar to a vegetable in one thing: that its tithing goes according to the time it is harvested, the words of Rabban Gamaliel. Rabbi Eliezer says: it is similar to a tree in all ways.</b> When it comes to determining what tithe year an etrog is in, meaning determining whether it is in its first, second, fourth or fifth year of a seven year sabbatical cycle, in which case second tithe is given, or whether it is in its third or sixth year in which case poor tithe is given, Rabban Gamaliel holds that we follow the time when the etrog is harvested, as is the case with vegetables. Thus, if the etrog buds during the second year of the sabbatical cycle, but is picked in the third year, the tithe removed is maaser ani (poor tithe) and not maaser sheni (second tithe).",
+                    "Rabbi Eliezer holds that in all ways an etrog is treated like the fruit of a tree and thus if it buds in the second year, maaser sheni is given even if it is picked during the third year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah compares the laws governing human blood with those governing the blood of beasts (domesticated animals) and the blood of a sheretz, a creepy crawly thing, which includes reptiles and amphibians.",
+                    "<b>The blood of those who walk on two [legs] is like the blood of beasts in that it renders seeds susceptible [to impurity].</b>  Interestingly, human beings are called “those who walk on two legs” (which invokes Orwellian images of pigs). In order for seeds (or anything that grows from the ground) to become susceptible to impurity, they must become wet by one of seven liquids, one of which is blood (see Terumot 11:2). The blood of human beings and beasts serves to render the seeds susceptible, but the blood of a sheretz (which is cold-blooded) does not.",
+                    "<b>And it is like the blood of a sheretz, in that one is not liable for eating it.</b>  While one is not allowed to eat the blood of a sheretz, one who does so is not liable for the biblical punishment of karet (if done intentionally) nor is he liable to bring a sin offering if done unwittingly. The same is true of human blood it is prohibited, but one who eats it is not liable for either karet or a sacrifice."
+                ],
+                [
+                    "<b>A koy is in some ways like a wild animal (hayyah); in some ways it is like a domesticated animal (behemah); in some ways it is like both a behemah and a hayyah, and in some ways it is like neither a behemah nor a hayyah.</b><br>The laws regarding a domesticated beast (a behemah, such as a cow) and those governing a wild animal (a hayah, such as a deer) are different. The rest of the chapter discusses a koy an animal that is in some ways treated as if it was a domesticated beast and in some ways treated as if it was a wild animal. Because this animal doesn’t fit neatly into one category, how it works must be discussed. Besides, the rabbis just love to categorize and they especially love to talk about things that fall in-between two categories.<br>Some scholars say that a koy was a type of ram while others say it is the cross-breed between a male goat and a female deer. In any case, its precise identification is not crucial for understanding the Mishnah.<br>Today’s mishnah is just an introduction, one which doesn’t really provide any information. There is no commentary below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah notes ways in which a koy (see yesterday’s explanation) is similar to a hayyah, a wild animal.",
+                    "<b>How is it like a wild animal?<br>Its blood must be covered like the blood of a wild animal.</b>  When one slaughters a hayyah one must pour the blood out on the ground and cover it (Leviticus 17:13). Since a koy might be a hayyah, one should do the same with a koy.",
+                    "<b>It may not be slaughtered on a festival.</b>  Preparation of food, including slaughtering, is permitted on Yom Tov, the first and last days of Pesah and Sukkot, and Shavuot. The problem with slaughtering a hayyah is that it is prohibited to dig up dirt in order to cover its blood. If there is already dirt set aside for this use, then one can slaughter a hayyah. However, when it comes to a koy, there is another problem--one cannot use even dirt that has already been dug up, because if the koy is actually a domesticated beast, then the dirt is muktzeh because it could not have been set aside to cover blood. Therefore, one cannot slaughter a koy on Yom Tov.",
+                    "<b>If he slaughtered it, he should not cover its blood.</b>  If he nevertheless did slaughter a koy, he should not cover its blood. It might not be a hayyah, in which case covering its blood would not be necessary.",
+                    "<b>Its fat is impure like that of a wild animal, but its impurity is of doubtful status.</b>  A certain type of fat, called “helev,” is impure when it comes from a hayyah but not when it comes from an improperly slaughtered behemah. When it comes to the koy, we must be concerned lest it really is a hayyah, and therefore we need to treat its fat as if it was impure. However, the status of the impurity that it conveys is only “doubtful” because it may indeed be a behemah. This has certain ramifications that I do not wish to get into here.",
+                    "<b>One does not redeem with it the first-born of a donkey.</b>  A first-born donkey must be redeemed by giving the priest a first born sheep in its stead (Exodus 13:13). Although a koy might be related to a sheep, or perhaps be a type of sheep, it can’t be used to redeem a first born donkey, because it might be a wild animal."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday we learn in what ways a koy is similar to a domesticated beast.",
+                    "<b>And how is [the koy] similar to a behemah (a domesticated?<br>Its fat ( is prohibited like the fat of a behemah, but one [who eats it] is not liable for karet.</b>  Leviticus 7:23-25 prohibits eating the helev, a type of fat, from a domesticated animal (other types of fat are permitted otherwise how would we get shmaltz?). Since a koy might actually be classified as a behemah, one cannot eat its helev. However, since it is not definite that a koy is a behemah, one who does eat the helev of a koy is not liable for the punishment of karet (I just used four Hebrew terms in one sentence I hope they were all clear).",
+                    "<b>It may not be bought with the money from second tithe to be eaten in Jerusalem.</b>  Second tithe is redeemed outside of Jerusalem, the money is brought to Jerusalem and there it is used to buy food or drink. If one wishes to buy meat he can buy a domesticated beast such as a sheep to use as a sacrifice or he can buy a hayyah to just eat. He can’t buy a koy to eat, because it might be a behemah and one can buy a behemah only  to use it as a sacrifice. He also can’t buy a koy to use as a sacrifice because it is not fit for sacrifice as it might be a hayyah, which are never used for sacrifices.",
+                    "<b>It is subject to [the priest’s share of] the shoulder, the two cheeks and the maw. Rabbi Eliezer exempts it because the burden of proof is upon the one who extracts from his neighbor.</b>  When one slaughters a domesticated animal as hullin (non-sacrificial), he has to give a priest the shoulder, the two cheeks and the maw. According to the first opinion, since a koy might be a behemah, when one slaughters a koy, he must give these to the priest. Rabbi Eliezer, disagrees and invokes the well-known principle that the burden of proof is upon the claimant. The priest would have to prove that a koy is a behemah in order to get these parts from an Israelite. Since he can’t, the Israelite need not give them to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter discusses ways that a koy is either different from both a behemah and a hayyah and ways that it is similar to both.",
+                    "<b>And how is [a koy] neither like a behemah nor like a hayyah?<br>It is forbidden because of kilayim [to yoke it] with either a behemah or a hayyah.</b>  It is forbidden to yoke together two animals of different species. Since a koy might be a behemah, it cannot be yoked with any hayyah, and since it might be a hayyah, it cannot be yoked together with any other behemah.",
+                    "<b>One who deeds his son his behemah and his hayyah he has not [thereby] given him the koy.</b>  If one writes a will to his son, bequeathing to him his behemot and his hayyot, he has not bequeathed to him his koy, because a koy is neither a behemah or a hayyah.",
+                    "<b>If one says, “I will become a nazirite if this is [not] a hayyah or a behemah”, he is a nazirite. In all other ways it is like a behemah and a hayyah:</b>  The person here makes a bet that an animal approaching is either a behemah or a hayyah. If he loses his bet, he will be a nazirite. Although this would seem to be a hard bet to lose, somehow he does lose the bet, for a koy is indeed, neither a behemah nor a hayyah.",
+                    "<b>It requires slaughtering ( like them both;</b>  The mishnah now begins to list ways in which a koy has the same rules that apply to a behemah and to a hayyah. The first is that one who wishes to eat a koy must slaughter it in the appropriate manner.",
+                    "<b>It carries carrion impurity;</b>  Carrion (nevelah) is an animal that was not slaughtered in a proper manner. The nevelah of a kosher animal is impure, and since the koy is kosher, its nevelah is impure.",
+                    "<b>And to it applies the law relating to a limb of a living being   like them both.</b>  It is forbidden to eat the limb of a living animal. This law applies only to beasts and wild animals but not to reptiles and other non-mammals. It applies to the koy in the same way that it applies to all behemot and hayyot."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter three discusses how bikkurim were set aside and then it goes on to describe the festive ceremony of the bringing of the bikkurim to the Temple in Jerusalem.",
+                    "<b>How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.”</b>  Unlike most agricultural gifts, such as terumah and maaser, that are designated as such only once they have been plucked from the soil, bikkurim are set aside as soon as they begin to ripen, while they are still attached to the ground. In order to remember which fruits he designated as bikkurim, he ties a rope around them. When he harvests the figs, grapes or pomegranates, he need not designate them again as bikkurim.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.</b>  Rabbi Shimon holds that even though he designated them as bikkurim while they were still attached to the ground, he must designate them again as bikkurim when he harvests them."
+                ],
+                [
+                    "<b>How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]?  All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses.<br>Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).</b><br>Our mishnah begins to describe the ceremony of bringing the bikkurim to the Temple. While a person could bring his bikkurim to the Temple on his own, the mishnah prefers to describe a festive ceremony in which everyone from all of Israel would bring their bikkurim at the same time.<br>In Temple times the priests were divided into 24 “mishmarot.”  The main purpose of this division was that each week a different mishmar of priests would serve in the Temple. Parallel to the division of the priests, the other people were divided into “maamadot.” When a mishmar’s priests were serving in the Temple, the people of the corresponding maamad would gather in the synagogues and read from the beginning of the book of Genesis. Others from the maamad would go up to Jerusalem with the priests to serve as their region’s representatives when the Tamid daily sacrifice was being offered in the Temple. One person was designated the “Rosh Hamaamad” or the Head of the Maamad, and it was in his town that the people would gather. For more on this topic see Taanit 4:2.<br>When it came time to bring bikkurim up to the Temple, all of the people of the various cities of the maamad would gather together in the “city of the maamad” which was the city where the Rosh Hamaamad dwelled. They would not sleep inside, but rather outside in the street. This would prevent them from possibly contracting corpse impurity inside the houses. Corpse impurity would disqualify them from bringing the bikkurim.<br>When they rose in the morning, an appointed officer would begin the ritual by reciting a charge taken from the book of Jeremiah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins.<br>An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head.<br>The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem.<br>When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim.<br>The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth.<br>All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”</b><br>The mishnah continues to describe the procession to Jerusalem. The mishnah is easily understood, so I will comment here on a few interesting matters and refrain from commenting below.<br>Saul Lieberman, the preeminent scholar of rabbinic literature in the 20th century, wrote a book called Hellenism in Jewish Palestine, and in the book he devotes a chapter entitled, “Heathen Pre-Sacrificial Rites in the Light of Rabbinic Sources,” to the ritual described in our mishnah. Lieberman notes that the bikkurim ritual as described in this mishnah is not taken from the Bible, which makes no mention of such a ritual. Rather, certain elements are customs that are parallel to Greco-Roman sacrificial rituals, most significantly the ox with gilded horns. This was a common feature in sacrificial processions in the Roman Empire. Clearly, when Jews of the time came to create a new ritual, they did so based on what they saw in the non-Jewish world. However, Lieberman also notes that this is the only time the mishnah describes an ox with gilded horns. Such a practice was not done with regular sacrificial oxen used in the Temple. In other words, when it came to the heart of their ancient tradition, the Temple ritual, the Jews were less likely to adopt foreign practice than they were with innovative rituals that were performed outside of the Temple.<br>The other feature that I find interesting in this mishnah is the line, “according to the rank of the entrants they would go forth.” This means that important Temple and Jerusalem officials would go out to greet important guests, whereas lesser officials would greet lesser guests. This is of course not surprising and is indeed human nature, but it is still important to note that ritual often served and still does serve as an opportunity for human beings to emphasize their social hierarchy. We should think in our own lives how often our public rituals are often laden with issues concerning the social hierarchy."
+                ],
+                [
+                    "<b>The flute would play before them, until they reached the Temple Mount.<br>When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court.<br>When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).</b><br>Having been greeted at the entrance to Jerusalem, we continue on our journey to the Temple Mount. Most of this mishnah is straightforward, so I will only deal with certain issues that come up in section two.<br>Section two: In the Second Temple period there were a few kings named Agrippas. A ccording to Albeck, the Mishnah refers to Agrippas I, who lived between 10 B.C.E-44 C.E. and ruled in the Galilee between 37-41 and became king of Judea from 41-44. He was the grandson of Herod the Great. He is also referred to favorably in Sotah 7:8. The mishnah there discusses a festive gathering which occurred on the last day of Sukkot at the end of the Sabbatical year. At that time they would read portions from Deuteronomy. The mishnah states:<br>The synagogue attendant takes a Torah scroll and hands it to the head of the synagogue, the head of the synagogue hands it to the deputy and he hands it to the high priest, and the high priest hands it to the king and the king stands and receives it, but reads it while sitting. King Agrippa stood and received it and read standing, and the sages praised him. When he reached, “You shall not place a foreigner over you” (ibid 17:15) his eyes ran with tears. They said to him, “Fear not, Agrippas, you are our brother, you are our brother!”<br>Just as he acted humbly in that mishnah by standing when he could have sat, so too in our mishnah, Agrippas is mentioned favorably, for he humbly puts the basket with the bikkurim in it on his shoulder, just as all other Jews did.<br>This mishnah serves as an interesting foil for yesterday’s mishnah. There we learned that the social status of the people visiting Jerusalem was emphasized by those coming out to greet them when they arrived. Today we see the opposite the very king of Israel would make sure that he acted in the same humble manner as everyone else. Perhaps this is also a tendency of human beings. We want to see our leaders act humbly, so that we can think of them as being “just like us.” On the other hand, we also want to elevate any small social advantage we have over others. Oh what fascinating creatures we are!"
+                ],
+                [
+                    "<b>The birds [tied to] the basket were [offered] as whole burnt-offerings, and those which they held in their hands they gave to the priests.</b> Along with the baskets of fruit and other produce that they brought to the Temple, to augment their gifts, they would also bring some birds, both for use as sacrifices and to serve as gifts to the priests. Some of the birds were tied to the baskets these would be offered as whole burnt offerings, but those brought by hand were given simply as gifts to the priests. Bon Appetit priests!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah explains at what precise point in the procedure the verses from Deuteronomy 26 were actually recited. In order to better understand this mishnah, I will bring here the biblical verses that it explains:\n3 You shall go to the priest in charge at that time and say to him, \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us.\"\n4 The priest shall take the basket from your hand and set it down in front of the altar of the LORD your God.\n5 You shall then recite as follows before the LORD your God: \"My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.\n6 The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.\n7 We cried to the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression.\n8 The LORD freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.\n9 He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.\n10 Wherefore I now bring the first fruits of the soil which You, O LORD, have given me.\" You shall leave it before the LORD your God and bow low before the LORD your God.",
+                    "<b>While the basket was still on his shoulder he recites from: \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us” (Deuteronomy 26:3) until he completes the passage.</b>  According to the first opinion in the mishnah, the entire passage is read while the basket is still on his shoulders. He would then take the basket off his shoulders and leave it at the altar, as it states in section ten.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: until [he reaches] “My father was a fugitive Aramean” (v. 5). When he reaches, “My father was a fugitive Aramean”, he takes the basket off his shoulder and holds it by its edges, and the priest places his hand beneath it and waves it. He then recites from “My father was a fugitive Aramean” until he completes the entire passage.</b>  Rabbi Judah disagrees and says that only verse 3 is recited while he has the basket on his shoulder. After that point, he lowers the basket and he and the priest jointly hold it and wave it, in the same way that many offerings are waved before the altar. This is also the same opinion found in 2:4 above. We should note that Rabbi Judah might be making an attempt to resolve a certain difficulty in the verses. Verse 4 says that the priest shall take it from your hand, implying that one says verse 3, then the priest takes the basket and then one continues with verses 5-9 while the priest holds the basket. However, verse 10 says that at that point shall he leave the basket, perhaps implying that while reciting verses 5-9 he was still holding the basket. Rabbi Judah seems to resolve this difficulty by positing that they jointly hold the basket while he recites verses 5-9.",
+                    "<b>He then deposits the basket by the side of the altar, bow and depart.</b>  This section returns to being everyone’s opinion. He puts the basket down and leaves, as is explicitly stated in verse 10."
+                ],
+                [
+                    "<b>Originally all who knew how to recite would recite while those who did not know how to recite, others would read it for them [and they would repeat the words].<br>But when they refrained from bringing, they decreed that they should read the words to both those who could and those who could not [recite so that they could repeat after them].</b><br>Evidently, not everyone knew how to recite the bikkurim verses from the Torah. Originally, to remedy this problem someone who knew how to read would read the passage and the person bringing the bikkurim who did not know how to read would repeat the words after him.<br>The problem with this is that it was embarrassing for people to admit that they couldn’t read. To avoid this embarrassing situation, people stopped bringing bikkurim altogether. It is interesting to note that already in ancient times people feared having to make public liturgical declarations. This is reminiscent of people who might not come to synagogue today because they fear being embarrassed at not knowing how to say the words or not knowing when to sit or stand.<br>In order to solve this problem, they instituted that the recitation would be read to everyone, so that everyone would have to repeat after someone else. This way no one would be singled out for embarrassment. Note that the rabbis didn’t just say, “Let them learn how to read.” That might be desirable, but would probably not solve the problem of people not bringing bikkurim. Rather, they found a solution that would prevent people from being embarrassed, allow them to bring their bikkurim, without forcing them to have to spend years of their life educating themselves."
+                ],
+                [
+                    "<b>The rich would bring their bikkurim in baskets overlaid with silver or gold, while the poor used wicker-baskets of peeled willow-branches, and the baskets and the bikkurim were given to the priest.</b> Today’s mishnah again returns to the distinctions made during the bikkurim procession between the rich and the poor. The rich would overlay their baskets with gold and silver while the poor were forced to bring their bikkurim in simple wicker baskets. Interestingly, according to the Babylonian Talmud, the rich would take their baskets back and only the poor had to leave their baskets there. This proves a folk saying found in the Talmud, “Poverty follows the poor.” That is to say, the poor get poorer, while the rich stay rich by getting their beautiful baskets back."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah three we learned that they would decorate the baskets with beautiful fruits. In our mishnah two sages debate how they would decorate the baskets.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Nanas says: they would decorate the bikkurim [with produce] other than the seven species.</b>  According to Rabbi Shimon ben Nanas, they were allowed to decorate the bikkurim baskets with any kind of produce, even produce that is not one of the seven species from which one brings bikkurim.",
+                    "<b>But Rabbi Akiva says: they may decorate only with produce of the seven kinds.</b>  Rabbi Akiva says that just as the bikkurim themselves come only from the seven species, so too the fruits used as decoration may come only from the seven species. He seems to be concerned lest it seem that they are bringing bikkurim from other species, and therefore he rules that even decorative produce must also be of the seven species."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah analyzes the differences between the bikkurim, fruits that are brought as an addition to the bikkurim and fruits used to decorate the bikkurim baskets.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says:  there are three elements in bikkurim: the bikkurim, the additions   to the bikkurim, and the ornamentations of the bikkurim.</b>  Rabbi Shimon wishes to distinguish between the bikkurim themselves and two other categories. The first is “the additions to the bikkurim” which are fruit that a person did not designate as bikkurim when he originally set the bikkurim aside but that he wishes to bring as bikkurim when he goes to the Temple. The second category is the purely ornamental fruit, discussed in yesterday’s mishnah. As we shall see, the additions to the bikkurim are basically treated as bikkurim, whereas the ornamentations are not.",
+                    "<b>The additions to the bikkurim must be of a like kind; But the ornamentations can be of a different kind.</b>  The additions to the bikkurim must be of the same species as the bikkurim themselves. Thus if he wants to add to his figs, he must bring more figs. However, the ornamentations can be of any species, as Rabbi Shimon ben Nanas stated in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>The additions to the bikkurim can only be eaten in purity, and are exempt from demai. But the ornamentations of the bikkurim are subject to demai.</b>  The additions to the bikkurim are treated almost as if they were themselves bikkurim and therefore they can be eaten only in a state of ritual purity. They are exempt from demai, which means that if a priest receives additions to bikkurim from an am haaretz (one who is not trusted with regard to tithes), he need not tithe them out of doubt lest they had not yet been tithed. Bikkurim themselves are completely exempt from tithes. In contrast, if a priest receives bikkurim ornamentations from an am haaretz he needs to tithe them, just as one always needs to tithe produce received from an am haaretz. All the more so must he remove tithes if he knows that the fruit has not yet been tithed. Again, the ornamentations of bikkurim do not have the status of bikkurim and they are fully obligated in all tithing laws."
+                ],
+                [
+                    "<b>When did they say that the additions to the bikkurim are like bikkurim [themselves]? When they come from the land [of Israel]; but if they do not come from the land, they were not regarded as bikkurim [themselves].</b> This mishnah clarifies a point in yesterday’s mishnah. Additions to bikkurim have the halakhic status of bikkurim only if they are brought from the land of Israel. If they are brought from outside of the land, for instance from Transjordan which is in according to some opinions liable for bikkurim (see 1:10), then they don’t have the same status as bikkurim. This means they will be liable for demai and they can be eaten while impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah, the last of our chapter, discusses the ramifications of the fact that the bikkurim belong to the priest and they are his property, a rule we learned in 2:1.",
+                    "<b>In what respect did they say that bikkurim are the property of the priest? In that he can purchase with bikkurim slaves and land and unclean beasts, and a creditor [of his] may take them for his debt, and his wife for her ketubah.</b>  The priest can sell or barter his bikkurim as he pleases. He can buy anything he wants with them. They count as his money and therefore if he owes money to a creditor or to his wife to pay off her ketubah, the creditor or wife can collect from bikkurim that were given to the priest. Of course, even after he sells them or gives them to a creditor the rules governing the eating of bikkurim still apply. Only priests could eat them, and they would need to be eaten in a state of ritual purity.",
+                    "<b>As may be done with a Torah scroll.</b>  Technically, a Torah scroll may also be sold in order to buy something else or used in the collection of a debt. However, the rabbis said that anyone who sells a Torah scroll will never see a blessing. Perhaps the mishnah also wants to make that negative comparison with selling a Torah, as if to say, yes, one can sell bikkurim, just as one can sell a Torah, but one who does so will never see a blessing. Another reading of this mishnah says not “as may be done with a Torah” but “and a Torah scroll.” This would mean that one can use bikkurim to buy a Torah scroll. However, it is unlikely that this version is original. After all, if you can use bikkurim to buy slaves etc., then why would you think you couldn’t use them to buy a Torah scroll.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: bikkurim may be given only to [a priest that is] a haver (an and as a favor.</b>  Rabbi Judah says that one can give bikkurim only to a priest known to scrupulously observe the purity laws. Such a priest is called a “haver” which in rabbinic terminology is the opposite of an “am haaretz,” one who is suspected of not observing the purity laws or properly tithing his produce. Rabbi Judah also holds that one can choose which priest he gives his bikkurim to. When he gives the bikkurim to this priest, the priest may consider it a favor, and perhaps return the favor at some later point. However, the priest may not pay for the bikkurim.",
+                    "<b>But the sages say: they are given to the men of the mishmar, and they divide them among themselves as [they do] with all other consecrated objects.</b>  The other rabbis disagree as to how bikkurim are divided among the priests. In their opinion bikkurim are divided in the same way as are other consecrated objects whatever mishmar, priestly watch, is on duty in the Temple at that time receives them. A person does not have a choice as to which priest receives his bikkurim. The mishmar would decide which priest is trustworthy to eat the bikkurim while in a state of purity, just as they do with other consecrated objects such as sacrifices."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs I noted in the introduction to the tractate, chapter four of Bikkurim is not an original part of Mishnah Bikkurim. It was appended to some manuscripts and some printed editions of the Mishnah, but its origins are in the Tosefta, a tannaitic companion to the Mishnah. It was not commented upon in the Yerushalmi, nor was it commented upon by the classic mishnaic commentators. I have included it here because some Mishnah Yomit schedules include it.\nThe topic of the chapter is the hermaphrodite, known in Hebrew/Greek as the “androgynus,” a person who has the signs of being both a man and a woman. It is discussed here as an appendix to chapter two, which discussed things that don’t fit neatly into one category, such as the koy. The hermaphrodite does not fit neatly into the category of either man or woman, and hence the rabbis find it interesting to clarify in what ways a hermaphrodite is like a man and it what ways he/she is like a woman.",
+                    "<b>The hermaphrodite is in some ways like men, and in other ways like women. In other ways he is like men and women, and in others he is like neither men nor women.</b> This mishnah is patterned after 2:8 which discussed the koy. It serves as an introduction for the rest of the chapter without really providing any information."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn in what ways a hermaphrodite is halakhically treated like a man.",
+                    "<b>In what ways is he like men?<br>He causes impurity with white discharge, like men;</b>  A zav is a man who has had an abnormal genital discharge. This discharge is white in color, like an egg white. The color of a woman’s abnormal genital discharge, which makes her into a zavah, is not white. A hermaphrodite becomes a zav if he has a white discharge, whereas a woman who had a white discharge would not.",
+                    "<b>He dresses like men;</b>  The Torah prohibits a man from dressing like a woman and a woman from dressing like a man. The hermaphrodite must dress like a man.",
+                    "<b>He can take a wife but not be taken as a wife, like men.</b>  When it comes to marriage, the hermaphrodite is treated like a man he can marry a woman, but he cannot be married by a man.",
+                    "<b>[When he is born] his mother counts the blood of purification, like men;</b>  When a boy is born, his mother is impure for seven days. After this seven day period, if she has discharges of blood during the next 33 days, the blood is treated as pure. These amounts are double for a girl (Leviticus 12:2-5). A hermaphrodite is treated like a boy and his mother counts the blood of purification for 33 days. Note that this is a stringency after 33 days, any blood she sees is considered impure.",
+                    "<b>He may not be secluded with women, like men.</b>  A hermaphrodite may not be secluded with women, just as men may not (see Kiddushin 4:12).",
+                    "<b>He is not maintained with the daughters, like men;</b>  When a man dies, his daughters are maintained by his estate until they are either married or reach maturity. Boys, on the other hand, are not maintained. Since the hermaphrodite is not considered a female, he is not maintained.",
+                    "<b>He transgresses the law of: “You shall not round” (Leviticus 19:2 and “You shall not defile for the dead,” (Leviticus 21:1) like men;</b>  The two prohibitions mentioned here, not to round the corners of one’s head and for priests not to intentionally become impure by contact with the dead, apply only to men. They apply to hermaphrodites as well.",
+                    "<b>And he must perform all the commandments of the Torah, like men.</b>  Men are obligated in all of the commandments, unlike women who are exempt from positive, time-bound commandments. Hermaphrodites are obligated for all of the commandments, like men."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we see that in some ways the laws that apply to a hermaphrodite are the same laws that apply to women. What the Mishnah seems to be saying in today’s mishnah and yesterday’s is that while a hermaphrodite is mostly treated as if he was male, and therefore he can marry a woman, we must be concerned lest he is actually a female. This leads to many stringencies which are enumerated here.",
+                    "<b>And in what ways is he like women?<br>He causes impurity with red discharge, like women;</b>  A woman becomes a zavah when she has a red discharge (at a time other than when she is menstruating). A hermaphrodite who has a red abnormal discharge is impure, like women. Were s/he to be considered a man, such a discharge would not make him impure.",
+                    "<b>And he must not be secluded with men, like women;</b>  A hermaphrodite cannot be secluded with men, the same rule that applies to women. We see that a hermaphrodite can’t be secluded with anyone, because we don’t know what sex she/he is.",
+                    "<b>And he doesn’t make his brother’s wife liable for yibbum (levirate;</b>  If a man’s brother is a hermaphrodite and the man dies without a child, his wife is not liable for levirate marriage with the hermaphrodite, as she would be if he was a man.",
+                    "<b>And he does not share [in the inheritance] with the sons, like women;</b>  If a man dies with male and female children, the males inherit and the females are maintained by the money left in the estate. We saw yesterday that the hermaphrodite is not maintained with the girls, because he might be male. Today we learn that he is not treated as a boy either, so he doesn’t share in the inheritance. We should think of this law as reflecting the principle “the burden of proof is upon the claimant.” He can’t prove that he is female, so the other girls can say to him, “You don’t share in being maintained until you can prove that you are female.” But he also can’t prove that he is male, so the other male children can say to him, “You can’t share in the inheritance until you can prove that you are male.”",
+                    "<b>And he cannot eat most holy sacrifices, like women.</b>  Only priests can eat most holy sacrifices. Daughters and wives of priests do not. Since the hermaphrodite might be female, s/he too cannot eat these sacrifices.",
+                    "<b>At his birth his mother counts the blood of her impurity like [they do when they give birth to a] girl;</b>  Yesterday we saw that when a child is born, his mother counts 7 days of impurity for a boy, and then 33 days in which any blood she sees is pure. For a girl she is impure for 14 days, and then for 66 days any blood she sees is pure. When it came to the pure days, a woman who gives birth to a hermaphrodite counts only 33, as if the child was male. Here we learn, that when it comes to the impure days, she counts 14 days, as if the child was female. Both of these rules are stringencies, for we must be concerned lest the hermaphrodite is male and lest she/he is female.",
+                    "<b>And he is disqualified from being a witness, like women.</b>  Only males can serve as witnesses, at least in most areas of halakhah. The hermaphrodite cannot serve as a witness, lest s/he be female.",
+                    "<b>If he had illicit intercourse, he is disqualified from eating terumah, like women.</b>  A daughter of a priest who has had forbidden intercourse (adultery or incest) can no longer eat terumah. This rule applies to the hermaphrodite, lest he is a female. Note that a male priest who has forbidden intercourse is not disqualified from eating terumah. Were the hermaphrodite to be considered male, he could keep eating terumah. Again this is a stringency."
+                ],
+                [
+                    "<b>In what ways is he like both men and women?<br>One who strikes him or curses him is liable, as in the case of men and women;<br>One who unwittingly kills him must go into exile, and if on purpose, then [the slayer] receives the death penalty, as in the case of men and women.<br>His mother must [at his birth] bring an offering, as in the case of men and women.<br>He may eat holy things that are eaten outside of the Temple;<br>And he may inherit any inheritance, as in the case of men and women.</b><br>This mishnah lists ways in which a hermaphrodite is similar to both a man and a woman.<br>Sections one and two: These sections simply state that laws that apply equally to men and women, apply to the hermaphrodite as well. The hermaphrodite is neither fully male nor fully female, but he/she is fully human. Thus one who strikes or curses him is liable for a punishment. Someone who kills him, either accidentally or on purpose, is liable for the same penalty as is incurred for killing a man or a woman.<br>Section three: When a woman gives birth she must bring a sacrifice (Leviticus 12:6). For a hermaphrodite she brings this sacrifice at the end of a 40 day period.<br>Section four: All Jews can eat certain sacrifices, namely those that can be eaten outside of the Temple court, such as the pesah sacrifice. The hermaphrodite can eat these as well.<br>Section five: If a hermaphrodite is an only child, he inherits his father (and his mother, if his mother’s husband is no longer alive.)"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of our chapter, tractate and seder (game, set and match) delineates ways in which a hermaphrodite is like neither a man nor a woman.",
+                    "<b>And in what is he different from both men and women?<br>One does not burn terumah if it came into contact with his discharge,</b>  In mishnayot 2 and 3 we learned that when it comes to the impurity of his discharge, the hermaphrodite is a doubtful male/female. Therefore, if he sees white discharge like a man, we must be concerned lest he is male, and if he sees red discharge like a female, we must be concerned lest he is female. Here we learn that whether he sees red or white discharge, his status is only that of doubtfully impure. When one who is doubtfully impure comes into contact with terumah, the terumah is not burned as is done if it comes into contact with someone who is certainly impure, because it is forbidden to burn pure terumah and this terumah might in reality be pure. They couldn’t eat the terumah, lest it be impure. Rather, they would wait until the terumah became certainly impure, and then they could burn it.",
+                    "<b>Neither is he liable for entering the temple while impure, unlike men or women.</b>  A male or a female who enters the Temple while impure has transgressed. However, this only applies to someone who is either certainly male or certainly female. Since the hermaphrodite is neither, he is not liable for entering the Temple while impure.",
+                    "<b>He must not be sold as a Hebrew slave, unlike men or women.</b>  An adult male can be sold as a Hebrew slave (usually if he was caught stealing and doesn’t have money to repay his debt) but a adult woman cannot. Since the hermaphrodite might be a female, he can’t be sold as a Hebrew slave. A female can be sold by her father while she is still a minor, but a male cannot. Since the hermaphrodite might be male, he cannot be sold as a minor. It turns out that a hermaphrodite can never be sold into slavery.",
+                    "<b>He cannot be evaluated, unlike men or women.</b>  Leviticus 27 deals with the evaluation of a person whose value has been dedicated to the Temple. Every person has a value that is dependent upon sex and age. Since a hermaphrodite’s sex cannot be determined, he cannot be evaluated.",
+                    "<b>If one says: “I will be a nazirite, if he is neither a man nor a woman,” then he becomes a nazirite.</b>  In the scenario described here, upon seeing someone a person says that he will be a nazirite if that person is neither a male nor a female. Since the hermaphrodite is actually neither male nor female, the person who took the nazirite vow has become a nazirite.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: the hermaphrodite is a unique creature, and the sages could not decide about him. But this is not so with a tumtum (one of doubtful, for sometimes he is a man and sometimes he is a woman.</b>  In this final section, Rabbi Yose distinguishes between a true hermaphrodite, and what is termed a “tumtum,” a pseudo-hermaphrodite. The true hermaphrodite is actually unique and the sages could not decide whether to classify him as male or female. In contrast, the pseudo-hermaphrodite’s sex can be determined, sometimes as male and sometimes as female. While the doubt concerning the hermaphrodite’s sex is permanent, the “true” sex of the pseudo-hermaphrodite can, at least on occasion, be determined. Congratulations!  We have finished Bikkurim and Seder Zeraim! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and the seder and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Wow! We have finished Seder Zeraim. We began this seder with Berakhot in June of 2007 and it is now March 2009 almost two full years have passed. For those of you who began learning Mishnah Yomit in the very beginning with Seder Nezikin we have been learning for about 5 years. Your commitment, whether you have been learning for years, months or weeks, is what keeps this program going. That’s the good news. The even better news is that we still have two seders to go, and they are going to be more challenging than the first four (why do you think we started with Nezikin?). Tomorrow we begin to learn Seder Kodashim which deals with sacrificial law and various other subjects related to the Temple. So look for the Introduction to Tractate Zevahim that will appear in your inbox tomorrow. But for now, kick back and feel good about having learned all of Seder Zeraim, and for some of you an entire 2/3 of the Mishnah. The end (at least our first run through, there is never a real end to learning) is only a few years away! Tomorrow we begin Tracate Zevahim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ביכורים",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Bikkurim",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Bikkurim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Bikkurim/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Bikkurim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2f5313c626479482c70e08c941eb95471023bacd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Bikkurim/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,283 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Bikkurim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Bikkurim",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The first fruits of the seven species that Israel was “blessed with” (wheat, barley, grapes, figs, pomegranates, olive oil and date honey) must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the priests. These fruits are called in Hebrew, bikkurim.  The Mishnah describes an elaborate procession whereby the people would carry decorated baskets in which they would place their first fruits. While many people would bring their first fruits during one of the pilgrimage festivals, either Shavuot or Sukkot, in order to avoid having to come to the Temple again, others would make special trips just to bring the bikkurim. These trips would have been occasions of great festivity. When a person hands his bikkurim over to the priest he has to make a formal declaration. This declaration is found in Deuteronomy 26 (see below) and is elaborated upon in the Mishnah. Tractate Bikkurim contains a fourth chapter that is not really part of the Mishnah. It was a medieval addition that was appended to the Mishnah from the Tosefta (a parallel tannaitic source). Nevertheless, we have included it in Mishnah Yomit because it is included in many printed editions of the Mishnah.  Below are the verses from the Torah which mention bikkurim.  ",
+            "Exodus 23:19 The choice first fruits of your soil you shall bring to the house of the LORD your God. ",
+            "Numbers 18:13 The first fruits of everything in their land, that they bring to the LORD, shall be yours; everyone of your household who is clean may eat them.",
+            "Deuteronomy 26  1When you enter the land that the LORD your God is giving you as a heritage, and you possess it and settle in it,  2 you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that the LORD your God is giving you, put it in a basket and go to the place where the LORD your God will choose to establish His name.  3 You shall go to the priest in charge at that time and say to him, \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us.\"  4 The priest shall take the basket from your hand and set it down in front of the altar of the LORD your God.  5 You shall then recite as follows before the LORD your God: \"My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.  6 The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.  7 We cried to the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression.  8 The LORD freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.  9 He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.  10 Wherefore I now bring the first fruits of the soil which You, O LORD, have given me.\" You shall leave it before the LORD your God and bow low before the LORD your God.  11 And you shall enjoy, together with the Levite and the stranger in your midst, all the bounty that the LORD your God has bestowed upon you and your household.",
+            "Good luck learning Tractate Bikkurim—the last tractate in all of Seder Zeraim!"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>There are some who bring bikkurim and recite [the declaration]; others who only bring, but do not recite; and there are some who neither bring nor recite.<br>The following are those that do not bring: one who plants [a vine] on his own property, but buries [a shoot in the ground] so that [it] grows on property belonging to [another] individual or to the public.<br>And similarly if one buries [a shoot in the ground] of another person’s private property or in public property, so that it grows on his own property;<br>Or, if one plants [a vine] on his own [property] and [buries it in the ground] so that it still grows on his own property, but there is a private or public road between, such a one does not bring [bikkurim.]<br>Rabbi Judah says: such a one has to bring bikkurim.</b><br>There are two mitzvoth when it comes to bikkurim: bringing them and making the formal declaration. Our mishnah clarifies that some people are obligated to bring the fruits and make the recitation, whereas others bring the fruits but don’t make the declaration and there are yet other types of people who need not bring bikkurim at all.<br>Section one: The mishnah describes a practice of grape-farmers to bury a vine into the ground in one place and then bring it up in another place. This would give the vine another place to derive water and nutrients from the ground without having to plant a whole new vine. The “new” vine looks new because it is coming out of the ground. However, it is not in reality new it is just the same vine as before coming up in a new place.<br>If a person puts a vine that begins on his property into the ground and then brings it up on property that is not his, he does not bring bikkurim. We will learn the reason why not in mishnah two.<br>Section two: The same is true if the vine begins on another’s property or on public property and he then brings it up out of the ground on his property. Even though the grapes will be harvested from his own property, he does not bring bikkurim.<br>Section three: In this case, the vine begins on his property, travels underneath another person’s private property or public property and then is brought up again on his property. The sages say that even though the vine begins and ends on his property he still does not bring. Rabbi Judah disagrees in this case (but not in the cases in sections one and two) and says that he does bring. Some commentators explain that Rabbi Judah disagrees only concerning a case where the vine traveled underneath public property. Rabbi Judah holds that a person can use the ground underneath public property for his own private use and therefore this is like a case where the entire vine grew on his property. The other rabbis hold that one cannot use the ground underneath public property and therefore, this is a case where the vine grew on property that did not belong to him. Rabbi Judah agrees that if the vine traveled underneath another’s private domain, he cannot bring bikkurim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah brings scriptural support (meaning a midrash) for the rules found in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>For what reason may he not bring them? Because it is said, “The first-fruits of your land” (Exodus 23:19) until all of their growth is on your land.</b>  The Torah states that one brings first fruits from “your land.” Since in all of the cases in yesterday’s mishnah a person used ground that did not belong to him for it was either public property or private property, in all of those cases he does not bring bikkurim.",
+                    "<b>Sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (, or a robber does not bring them for the same reason, because it says, “The first-fruits of your land.”</b>  The same verse explains why a person doesn’t bring bikkurim if he doesn’t own the land on which the fruit grew. “Sharecroppers” receive the land from its owner and in return they give him a percentage of the produce. “Leasers” give the owner a fixed sum, no matter what the level of produce is. An “occupier” refers to a person who bought land that the government had confiscated from its legal owners (see Gittin 5:6). Such a person does not own the property until he compensates the original owner. Since none of the people listed in this section own the land on which they have grown the fruit none of them bring bikkurim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah never directly states that first fruits are to be brought only from the seven species in which Israel was blessed (Deuteronomy 8:8), wheat, barley, grapes, figs, pomegranates, olive oil and date-honey. Nevertheless, our mishnah teaches that bikkurim are brought only from these species and only from quality types of these species.",
+                    "<b>Bikkurim are brought only from the seven species.</b>  As stated in the introduction, the laws of bikkurim apply only to these species.",
+                    "<b>Not from dates grown on hills, nor from [the other species] grown in the valley, nor from olives that are not choice.</b>  Choice dates grow in the valleys, whereas when it comes to the other species, the choice types grow in the hilly country. Therefore, one can bring dates only from trees that grow in the valleys and from the other species when they grow in the hills. Similarly, one can only bring choice olives.",
+                    "<b>Bikkurim are not to be brought before Shavuot.</b>  The Torah does not actually state when one is to bring bikkurim. However, it alludes to this when it calls Shavuot “the festival of the harvest, the first-fruits of your labors.” From this verse the rabbis learned that one cannot bring bikkurim before Shavuot, although one can bring them after Shavuot.",
+                    "<b>The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (, but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).</b>  This final section was found also in Hallah 4:10. The people from Mt. Zevoim evidently thought that it was okay to bring first fruits before Shavuot. When they got to the Temple, the priests did not accept them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to explicate mishnah one by providing an example of someone who brings the bikkurim but does not read the declaration when he gives them to the priest.",
+                    "<b>These bring [bikkurim] but do not read the declaration:<br>The convert, since he cannot say: “Which the Lord has sworn to our fathers, to give to us” (Deuteronomy 26:3).</b>  The first example of a person who brings but does not recite is a convert. This mishnah might shock the reader who is accustomed to the attitude that a convert is a “full Jew” and that the law does not discriminate against him/her. While this is largely true, and when it comes to legal rights, one cannot discriminate against a convert, the Mishnah does not accord full liturgical equality to the convert. The convert cannot recite “the Lord has sworn to our fathers” because his father was not an Israelite.",
+                    "<b>If his mother was an Israelite, then he brings bikkurim and recites.</b>  If his mother was an Israelite then he can make the declaration because he is not really a convert. It is interesting to note that the Mishnah does not take for granted that the reader knows that a person whose mother is Jewish is not a convert. It needs to clarify the matter perhaps because this law was not yet firmly established at the time when the Mishnah was composed.",
+                    "<b>When he prays privately, he says: “God of the fathers of Israel,” but when he is in the synagogue, he should say: “The God of your fathers.”</b>  The liturgical inequality extends to prayer as well. The convert cannot state “Our God and the God of our fathers” which is in the opening lines of the Amidah because our God was not the God of his fathers. Rather, when he prays on his own he should say “our God, God of the fathers of Israel” and when he prays in the synagogue, probably as the prayer leader, he should say, “The God of your fathers.” I should note that this is no longer practiced. A convert recites the same Amidah as does every other Jew.",
+                    "<b>But if his mother was an Israelite, he says: “The God of our fathers’.</b>  Again, if his mother was an Israelite he is not a convert and therefore he can say “Our God, and the God of our fathers.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Yaakov says: a woman who is a daughter of a convert may not marry a priest unless her mother was herself an Israelite.<br>[This law applies equally to the offspring] whether of proselytes or freed slaves, even to ten generations, unless their mother is an Israelite.<br>A guardian, an agent, a slave, a woman, one of doubtful sex, or a hermaphrodite bring the bikkurim, but do not recite, since they cannot say: “Which you, O Lord, have given to me” (Deuteronomy 26:10).</b><br>The first part of today’s mishnah continues to deal with some halakhic differences between converts and those born Jewish.<br>The second part of the mishnah provides more examples of a person who brings bikkurim but does not make the declaration.<br>Section one: In order to be able to marry a priest, a woman must have been born to a Jewish mother or at least to a Jewish father. In other words, a daughter of two converts cannot marry a priest. The same is true with regard to the daughter of freed slaves. Furthermore, the same law applies for all subsequent generations. This means that if the daughter of two converts marries another convert, their daughter cannot marry a priest.<br>The main place for this halakhah is Mishnah Kiddushin 4:7. In that mishnah R. Yose disagrees and holds that the daughter of two converts can marry an Israelite. This is the accepted halakhah. The priest is only restricted from marrying an actual convert. The source of this law is probably Ezekiel 44:22 which states, “For they (priests) shall take for themselves as wives a widow or a divorcee, but rather a virgin from the seed of Israel.” To Rabbi Eliezer ben Yaakov, the daughter of converts is not considered to be from the seed of Israel.<br>Section two: One can bring bikkurim and make the recitation only if the land on which the fruit grew belongs to him. The guardian, the agent and the slave are all bringing bikkurim on behalf of another person. This is a legitimate way to send one’s bikkurim to the Temple but the person bringing fruit on behalf of another cannot recite the declaration.<br>A woman, a person of doubtful sex (meaning they don’t have physical signs of being either male or female) and a hermaphrodite (has both male and female genitalia) can all own land. However, they were not a part of the original inheritance of the land in the time of Joshua. At that point, according to rabbinic tradition, the land was only bequeathed to men, more specifically to men who could demonstrate that they were certain men. This is derived from the verse “Which You, O Lord, have given to me.” The “giving” here does not refer to the current status of the land all of these people can own land. Rather it refers to the original division of the Land. Since they cannot recite this line, they don’t make the recitation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah contains three more instances of a person who brings but does not recite. In each of these cases one of the other rabbis disputes the sages’ opinion and says that the person both brings the bikkurim and makes the recitation.",
+                    "<b>One who buys two trees [that had grown] in property belonging to his fellow brings bikkurim but does not recite the declaration. Rabbi Meir says: he brings and recites.</b>  When a person buys two standing trees from his friend, the land is not de facto included in the sale (see Bava Batra 5:4). Since he does not own the land and he just owns the fruit, he doesn’t recite the declaration. Rabbi Meir says that he does acquire the land when he buys two trees and therefore, he does make the declaration.",
+                    "<b>If the well dried up, or the tree was cut down, he brings but does not recite. Rabbi Judah says: he brings and recites.</b>  If the well from which he watered his trees dried up, it is as if he doesn’t have land. Water seems to have been so scarce and valuable that without water, the land really doesn’t mean very much. In such a case he will bring bikkurim, but not make the declaration. Similarly, if the tree from which the fruit grew was cut down, he doesn’t recite the declaration because the tree is not attached to the land anymore. It is as if the fruit no longer has land. Rabbi Judah disagrees and says that in both of these cases he does make the recital because after all, the land does still exist and he still owns it.",
+                    "<b>From Atzeret ( until the Festival (of he brings and recites.</b>  From Shavuot until Sukkot, which is the harvest time in the land of Israel, is the preferred time for bringing first fruits. One who brings at this time can make the declaration.",
+                    "<b>From the Festival (of and until Hannukah he brings, but does not recite. Rabbi Judah ben Batera says: he brings and recites.</b>  Between Sukkot and Hannukah, which is about two months, some fruits are still left over in the trees. Therefore, he can bring bikkurim, but he can’t make the declaration. Rabbi Judah ben Batera says that as late as Hannukah, he can still bring the first fruit. After Hannukah, one can’t bring bikkurim until the following Shavuot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a situation in which a person sets aside his bikkurim and then sells his field before he is able to bring them to the Temple.",
+                    "<b>If one set aside his bikkurim and [afterwards] sold his field, he brings but does not recite.</b>  One who sold his field before he brought his first fruits cannot make the bikkurim declaration because he doesn’t own land when he brings them to the Temple.",
+                    "<b>The second one [who bought the field] does not bring [bikkurim] of the same species, but of another species he brings and recites.</b>  The second owner cannot bring bikkurim from the same species that the first person already set aside, because bikkurim cannot be brought twice in one year from the same species. However, he must bring bikkurim from another species and he makes the declaration as well.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may also bring of the same kind and recite.</b>  Rabbi Judah holds that the obligation to bring bikkurim falls on the person who owns the land. Since the second owner now owns the land, he must bring bikkurim even though they have already been brought from that species. In contrast, the other sages holds that bikkurim is an obligation that falls upon the fruit if the obligation has already been fulfilled then it cannot be filled again. ‘ ‘"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person whose bikkurim are either lost or ruined.",
+                    "<b>If one set aside his bikkurim and they were robbed, or rotted, were stolen or lost, or became unclean, he must bring others in their place, but does not recite [the declaration].</b>  Once a person sets aside his bikkurim he is responsible for them and if they are lost or ruined by either rotting or becoming impure, he must bring new bikkurim in their place. We shall learn the reason for this in tomorrow’s mishnah. However, when he brings the second set of bikkurim he cannot make the recitation because these are not actually “the first of his fruits.”",
+                    "<b>These others are not subject to the law of the [added] fifth.</b>  The rules governing bikkurim are like the rules governing terumah. If a non-priest eats them he must bring an added fifth. We will return to this subject in 2:1. Our mishnah teaches that this is so only with regard to the original first fruits. If a non-priest eats the replacement fruits, he is not liable to replace what he ate, but not to bring an added fifth. In essence, what the mishnah is saying is that the replacement fruits are not really bikkurim.",
+                    "<b>If they become unclean while in the Temple court, he must scatter them and he does not recite.</b>  Once he brings the fruit to the Temple court he is no longer responsible to replace them if they are lost or stolen. If they are become impure he cannot present them to the priest so what he should do is shake out the basket."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah explains the scriptural source for yesterday’s mishnah where we learned that one is responsible to bring replacement bikkurim if his original bikkurim were either lost or ruined.\nThe second part of the mishnah deals with a person who brings bikkurim on two separate occasions.",
+                    "<b>From where do we know that one is responsible [for his bikkurim] until he brings them to the temple Mount? Because it says: “The first of the first-fruits of your land you shall bring into the house of the Lord your God” (Exodus 23:19) this teaches that he is responsible until he brings them to the Temple Mount.</b>  According to the rabbinic reading of this verse, it is not sufficient to just set aside one’s first fruits, one must bring them to the Temple in Jerusalem. If one cannot because they were lost or ruined, then he must set aside new first fruits in their place, as we learned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If he brought [bikkurim] of one kind and made the recital and then brought of another kind, he does not make a [second] recital.</b>  If he brought bikkurim of one kind on one occasion, and then came back to the Temple on another occasion with bikkurim of another kind, he cannot make the declaration again. The declaration can be made only on one occasion. Even Rabbi Judah, who said in mishnah seven that if a person sells his field, the purchaser can bring bikkurim from the same species that the previous owner already brought, would agree here that one person cannot make the recital twice."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah lists those who bring bikkurim and make the declaration.",
+                    "<b>These bring and recite:<br>[One who brings bikkurim] from Atzeret until the Festival [of Sukkot], from the seven species, from fruit grown on the mountains, or dates grown in the valleys, from oil-olives, and from [produce] from the other side of the Jordan.</b>  Most of this list is just the opposite of those cases found in mishnah three, where we learned who doesn’t bring bikkurim. The one new piece of information in this mishnah is the issue of produce from the other side of the Jordan (also called Transjordan). According to the first opinion, since the Transjordan is “the land the Lord promised to our ancestors” (Deuteronomy 26:3) one can and must bring produce from this region.",
+                    "<b>Rabbi Yose the Galilean says: one does not bring [bikkurim] from transjordania, since that is not a land flowing with milk and honey.</b>  In contrast, Rabbi Yose the Galilean holds that one does not bring bikkurim from the other side of the Jordan because that is not considered to be a “land flowing with milk and honey” and in his recitation he mentions these words (verse 9)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter relates back to mishnayot two and six.",
+                    "<b>One who bought three trees in another’s field, he brings [bikkurim] and recites. Rabbi Meir says: even [if he bought] only two.</b>  In mishnah six we learned that if a person buys two trees, he is not considered to have bought the land on which the trees grow. He brings bikkurim but he doesn’t recite. We learn today the obvious inference: if he buys three trees the land is his and he must bring and recite. Rabbi Meir says that even one who buys two trees is considered to have bought the land and he brings and recites. The same opinion was found in mishnah six.",
+                    "<b>If he bought one tree with its land, he brings [bikkurim] and recites.</b>  The above section dealt with a person who bought the trees but did not explicitly buy the land. If he explicitly buys the land that the tree grows on he brings and recites, even if he only bought one tree.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even sharecroppers and leasers bring and recite.</b>  Rabbi Judah disagrees with the opinion found in mishnah two, that one who doesn’t own the land on which the produce grows does not brings the bikkurim. Rabbi Judah holds that a sharecropper’s and a leaser’s grasp on the land is sufficient enough to cause them to be liable to bring bikkurim and make the declaration as well."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first four mishnayot of this chapter compare the rules governing bikkurim with those governing terumah and maaser sheni.",
+                    "<b>Regarding terumah and bikkurim:<br>One is liable to death</b>  A non-priest who intentionally eats terumah or bikkurim is liable for “death by the hands of heaven.” He is not executed by a human court.",
+                    "<b>And the [additional] fifth;</b>  If a non-priest eats them unwittingly, when he discovers what he has done he must restore the value plus an added fifth (see Terumot 6:1-2).",
+                    "<b>And they are forbidden to non-priests;</b>  We already know this from sections one and two. It is taught here so that when we read section eight, we will understand that tithes are permitted to non-priests.",
+                    "<b>And they are the property of the priest;</b>  Bikkurim and terumah are the personal property of the priest who receives them and therefore he can use them to buy any thing he wishes, as long as the person who ends up eating them is also a priest.",
+                    "<b>And they are neutralized in a hundred and one parts;</b>  If one part bikkurim or terumah fall into one hundred parts hullin (non-sacred produce), one can remove one part, give it to the priest and the rest remains hullin. If there is less than 100 parts hullin, then the mixture is doubtful terumah/bikkurim and cannot be eaten by a non-priest.",
+                    "<b>And they require the washing of hands;</b>  One who comes to touch bikkurim or terumah must first ritually wash his hands.",
+                    "<b>And the setting of the sun.</b>  Before an impure priest eats terumah/bikkurim he must first go to the mikveh to purify himself. Afterwards he cannot eat them until the sun sets (see Leviticus 22:7).",
+                    "<b>These [laws] apply only to terumah and bikkurim, but not to tithe.</b>  All of these laws apply only to terumah and bikkurim. When it comes to maaser sheni (second tithe), a non-priest can eat them, one can use maaser sheni money to buy only food, drink or anointing oils (see Maaser Sheni 1:7), and if maaser sheni falls into a mixture, as long as it is less than half the mixture, it is nullified. First tithe is treated like hullin in all ways, except that it must be given to the Levite."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah compares maaser sheni with bikkurim.",
+                    "<b>There are [laws] which apply to [second tithe] and bikkurim but not to terumah:<br>That [second] tithe and bikkurim must to be brought to [the appointed] place;</b>  Both second tithe and bikkurim must be brought to Jerusalem.",
+                    "<b>They require confession;</b>  When one brings second tithe and bikkurim he has to make a recitation. For maaser sheni he makes what is known as the “confession of tithes”, see Deuteronomy 26:13 and for bikkurim he recites Deuteronomy 26:5-10.",
+                    "<b>They are forbidden to an onen. But Rabbi Shimon permits [bikkurim to an onen];</b>  An onen is a person who has had a close relative die but who has not yet buried him/her. This period extends only to the day of death. When it comes to tithe, as part of his confession he recites, “I did not eat of it in my period of morning (oni).” An onen cannot eat tithe. That same passage refers to tithe as “kodesh (holy)” and since bikkurim are also called “kodesh” the rabbis derive that an onen cannot eat bikkurim either. Rabbi Shimon allows an onen to eat bikkurim. In general we shall see that Rabbi Shimon holds that bikkurim are closer to terumah.",
+                    "<b>They are subject to [the law of] removal. But Rabbi Shimon exempts [bikkurim from removal].</b>  On the eve of the last day of Pesah on the fourth and seventh years of the sabbatical cycle one must remove all bikkurim and maaser that has accrued in one’s home (see Deuteronomy 26:13 and Maaser Sheni 5:6). At that point one takes them out and lets them rot. Again, Rabbi Shimon disagrees and says that bikkurim are like terumah and that even after this time period has passed, one must give them to the priest.",
+                    "<b>And in Jerusalem the slightest mixture of them [with hullin of the same species] renders it forbidden to be consumed [as common food outside of Jerusalem.]</b>  If even the smallest amount of either bikkurim or maaser sheni becomes mixed in with hullin, the mixture cannot be eaten outside of Jerusalem. This is true only if the mixture occurs in Jerusalem. However, if the mixture happens outside of Jerusalem, then bikkurim are nullified in a ratio of 100-1 and maaser sheni is nullified as long as it is less than half of the mixture (we learned this in yesterday’s mishnah).",
+                    "<b>And what grows from them in Jerusalem is forbidden to be consumed [outside of Jerusalem],</b>  If plants grow in Jerusalem from bikkurim or maaser plants, the new plants must be treated as bikkurim or maaser sheni and they too must be consumed in Jerusalem. If the plants grow outside of Jerusalem then they are treated like hullin (see Terumot 9:4).",
+                    "<b>Even by non-priests or by cattle; But Rabbi Shimon permits.</b>  A mixture of the tiniest amount bikkurim and hullin is prohibited to non-priests, as are plants that grow from them in Jerusalem. The same is true when it comes to second tithe and hullin: the mixture cannot be eaten by animals, as is generally true of maaser sheni, nor can the plants that grow from it in Jerusalem. Rabbi Shimon says that the rules in the previous three sections apply only to maaser sheni but not to bikkurim.",
+                    "<b>Even by non-priests or by cattle; But Rabbi Shimon permits.</b>  Terumah need not be brought to Jerusalem, nor does one make a confession when one gives it to the priest. The rules regarding terumah are no different inside Jerusalem then they are outside."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah points out the similarities between terumah and maaser [sheni] that are not shared by bikkurim.",
+                    "<b>There are [laws] which apply to terumah and maaser [sheni] but not to bikkurim:<br>Terumah and the [second] tithe render forbidden [the contents of] the threshing-floor;</b>  Produce from which terumah or maaser sheni has not been removed is forbidden to be eaten. This is what it means that these things, “forbid the contents of the threshing-floor.” The “threshing-floor” here is just an example. Other types of produce, such as wine, oil, fruits and vegetables, also cannot be eaten until terumah and maaser sheni have been removed. However, one can eat produce if bikkurim have not been removed.",
+                    "<b>They have a set amount.</b>  Maaser sheni is a tenth of the produce that remains after first tithe and terumah have been removed. While the Torah did not set a fixed amount for terumah, the rabbis established that a generous amount is 1/40, a standard amount is 1/50 and a miserly amount is 1/60. For bikkurim there is no set amount (see Peah 1:1).",
+                    "<b>They apply to all produce;</b>  Terumah and maaser must be removed from all types of produce whereas bikkurim is taken out of the seven species only.",
+                    "<b>Both during and after Temple times;</b>  The laws of terumah and maaser remain in force even at a time when there is no Temple. The laws of bikkurim apply only when the Temple still stands.",
+                    "<b>[And they apply to to produce grown] by sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (, or a robber.</b>  In mishnah 1:2 we learned that a person who doesn’t own the land from which he grew his crops does not have to bring bikkurim. This is only true with regard to bikkurim when it comes to terumah and maaser sheni, they must be removed from the produce before it is eaten regardless of who grows it.",
+                    "<b>These are [the laws] which apply to terumah and maaser [sheni], but not to bikkurim.</b>  All of the above rules apply to terumah and maaser sheni, but not to bikkurim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSometimes bikkurim has unique laws that apply only to it and not to terumah or maaser.",
+                    "<b>And there are [laws] which apply to bikkurim which do not [apply] to terumah or maaser sheni:<br>For bikkurim can become acquired while still attached [to the soil].</b>  One can designate produce to be bikkurim while it is still attached to the ground. That would not work when it comes to terumah or maaser. These can only be designated as such once they have already been harvested.",
+                    "<b>And a man may make his entire field bikkurim;</b>  One can make one’s entire field into bikkurim, but one cannot make one’s entire threshing floor into terumah or maaser (see Hallah 1:9). Perhaps this is a result of terumah and maaser having set amounts since there is a set amount, one cannot make the entire crop into terumah or maaser.",
+                    "<b>He is responsible for them;</b>  As we learned in 1:9, one is responsible for his bikkurim until they get to the Temple Mount. In contrast, if one sets aside terumah or maaser and they spoil or are lost, he is not responsible to replace them.",
+                    "<b>And they require a sacrifice, a song, waving and spending the night in Jerusalem.</b>  When one brings bikkurim to the Temple, he must also bring a well-being sacrifice. This is derived from Deuteronomy 26:11, which states, “And you shall enjoy, together with the Levite and the stranger in your midst, all the bounty that the LORD your God has bestowed upon you and your household.” The rabbis understand this mitzvah as being a mitzvah to bring a sacrifice and rejoice in eating it. There is also a Psalm, called by our mishnah a song, that accompanies the bikkurim (we will see this in chapter three, mishnah four). When one presents the basket to the priest, he waves it as if it was a sacrifice (more on this below in 3:6). Finally, one who brings bikkurim to Jerusalem must spend the night there. This was probably done in order to help the innkeepers of Jerusalem make a living, and in order to aid in the festive atmosphere of the bikkurim procession. Funnily, I grew up in Atlantic City and one of the big complaints there was that people would come to gamble for the day and not stay the night. Perhaps the hoteliers should have had some rabbis help them out!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nHaving completed comparing bikkurim, terumah and maaser with one another, the Mishnah now turns its attention to comparing terumat maaser with bikkurim and maaser. Terumat maaser is the terumah that the Levite takes out of the tithe that he receives (see Numbers 18:26).",
+                    "<b>The terumah of tithe is like bikkurim in two ways, and like terumah in two other ways:<br>It may be taken from pure produce for impure produce;</b>  There are two ways in which terumat maaser is like bikkurim. First of all, if one has pure maaser and impure maaser , he can separate terumah from his pure maaser in order to exempt his impure maaser. When it comes to terumah, one cannot do this (see Hallah 1:9; Terumot 2:1).",
+                    "<b>And from such produce that is not in close proximity, like bikkurim.</b>  If one has two piles of maaser, one that is in close proximity and one that lies further away, he can take terumat maaser from the close pile and thereby exempt the pile that is further away. Again, this cannot be done when it comes to giving terumah (see Hallah 1:9).",
+                    "<b>And it renders the contents of the threshing-floor forbidden,</b>  Terumat maaser is similar to terumah in that before one separates terumat maaser he cannot eat the grain that is found on the threshing floor, or other produce found elsewhere (see above mishnah three). Not having taken bikkurim, as we learned, does not render the produce forbidden.",
+                    "<b>And it has a prescribed amount like terumah.</b>  Terumat maaser is 1/10 of the maaser. This amount is fixed, as is terumah. Bikkurim, as we saw in mishnah three, do not have a fixed amount."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The rabbis seem to have caught comparison fever. Having finished comparing various agricultural gifts, they thought, \"Why stop now?\" Our mishnah compares the laws governing etrogim to those governing vegetables and fruits.  If you’re sick of talking about produce, don't worry, in the next mishnah we’ll compare different types of blood, and after that we’ll move on to the animal kingdom.",
+                    "<b>An etrog is similar in three ways to [the fruit of an ordinary] tree, and in one way to a vegetable.  is similar to a tree in respect of orlah, fourth year plantings, and [the law of] the seventh year;</b> When it comes to determining what year of its growth or of a sabbatical cycle the fruit of an etrog tree is in, we go after the time that the fruit begins to bud on the tree and not after the time that it is picked from the tree. If it buds during the third year, then it is prohibited because it is orlah. If it buds during the fourth year, it must be brought up to Jerusalem and eaten there. If it buds during the seventh year, it has the status of sabbatical year produce, which means that it must be treated with a certain amount of sanctity (see my Introduction to Sheviit).",
+                    "<b>And it is similar to a vegetable in one thing: that its tithing goes according to the time it is harvested, the words of Rabban Gamaliel. Rabbi Eliezer says: it is similar to a tree in all ways.</b> When it comes to determining what tithe year an etrog is in, meaning determining whether it is in its first, second, fourth or fifth year of a seven year sabbatical cycle, in which case second tithe is given, or whether it is in its third or sixth year in which case poor tithe is given, Rabban Gamaliel holds that we follow the time when the etrog is harvested, as is the case with vegetables. Thus, if the etrog buds during the second year of the sabbatical cycle, but is picked in the third year, the tithe removed is maaser ani (poor tithe) and not maaser sheni (second tithe).",
+                    "Rabbi Eliezer holds that in all ways an etrog is treated like the fruit of a tree and thus if it buds in the second year, maaser sheni is given even if it is picked during the third year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah compares the laws governing human blood with those governing the blood of beasts (domesticated animals) and the blood of a sheretz, a creepy crawly thing, which includes reptiles and amphibians.",
+                    "<b>The blood of those who walk on two [legs] is like the blood of beasts in that it renders seeds susceptible [to impurity].</b>  Interestingly, human beings are called “those who walk on two legs” (which invokes Orwellian images of pigs). In order for seeds (or anything that grows from the ground) to become susceptible to impurity, they must become wet by one of seven liquids, one of which is blood (see Terumot 11:2). The blood of human beings and beasts serves to render the seeds susceptible, but the blood of a sheretz (which is cold-blooded) does not.",
+                    "<b>And it is like the blood of a sheretz, in that one is not liable for eating it.</b>  While one is not allowed to eat the blood of a sheretz, one who does so is not liable for the biblical punishment of karet (if done intentionally) nor is he liable to bring a sin offering if done unwittingly. The same is true of human blood it is prohibited, but one who eats it is not liable for either karet or a sacrifice."
+                ],
+                [
+                    "<b>A koy is in some ways like a wild animal (hayyah); in some ways it is like a domesticated animal (behemah); in some ways it is like both a behemah and a hayyah, and in some ways it is like neither a behemah nor a hayyah.</b><br>The laws regarding a domesticated beast (a behemah, such as a cow) and those governing a wild animal (a hayah, such as a deer) are different. The rest of the chapter discusses a koy an animal that is in some ways treated as if it was a domesticated beast and in some ways treated as if it was a wild animal. Because this animal doesn’t fit neatly into one category, how it works must be discussed. Besides, the rabbis just love to categorize and they especially love to talk about things that fall in-between two categories.<br>Some scholars say that a koy was a type of ram while others say it is the cross-breed between a male goat and a female deer. In any case, its precise identification is not crucial for understanding the Mishnah.<br>Today’s mishnah is just an introduction, one which doesn’t really provide any information. There is no commentary below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah notes ways in which a koy (see yesterday’s explanation) is similar to a hayyah, a wild animal.",
+                    "<b>How is it like a wild animal?<br>Its blood must be covered like the blood of a wild animal.</b>  When one slaughters a hayyah one must pour the blood out on the ground and cover it (Leviticus 17:13). Since a koy might be a hayyah, one should do the same with a koy.",
+                    "<b>It may not be slaughtered on a festival.</b>  Preparation of food, including slaughtering, is permitted on Yom Tov, the first and last days of Pesah and Sukkot, and Shavuot. The problem with slaughtering a hayyah is that it is prohibited to dig up dirt in order to cover its blood. If there is already dirt set aside for this use, then one can slaughter a hayyah. However, when it comes to a koy, there is another problem--one cannot use even dirt that has already been dug up, because if the koy is actually a domesticated beast, then the dirt is muktzeh because it could not have been set aside to cover blood. Therefore, one cannot slaughter a koy on Yom Tov.",
+                    "<b>If he slaughtered it, he should not cover its blood.</b>  If he nevertheless did slaughter a koy, he should not cover its blood. It might not be a hayyah, in which case covering its blood would not be necessary.",
+                    "<b>Its fat is impure like that of a wild animal, but its impurity is of doubtful status.</b>  A certain type of fat, called “helev,” is impure when it comes from a hayyah but not when it comes from an improperly slaughtered behemah. When it comes to the koy, we must be concerned lest it really is a hayyah, and therefore we need to treat its fat as if it was impure. However, the status of the impurity that it conveys is only “doubtful” because it may indeed be a behemah. This has certain ramifications that I do not wish to get into here.",
+                    "<b>One does not redeem with it the first-born of a donkey.</b>  A first-born donkey must be redeemed by giving the priest a first born sheep in its stead (Exodus 13:13). Although a koy might be related to a sheep, or perhaps be a type of sheep, it can’t be used to redeem a first born donkey, because it might be a wild animal."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday we learn in what ways a koy is similar to a domesticated beast.",
+                    "<b>And how is [the koy] similar to a behemah (a domesticated?<br>Its fat ( is prohibited like the fat of a behemah, but one [who eats it] is not liable for karet.</b>  Leviticus 7:23-25 prohibits eating the helev, a type of fat, from a domesticated animal (other types of fat are permitted otherwise how would we get shmaltz?). Since a koy might actually be classified as a behemah, one cannot eat its helev. However, since it is not definite that a koy is a behemah, one who does eat the helev of a koy is not liable for the punishment of karet (I just used four Hebrew terms in one sentence I hope they were all clear).",
+                    "<b>It may not be bought with the money from second tithe to be eaten in Jerusalem.</b>  Second tithe is redeemed outside of Jerusalem, the money is brought to Jerusalem and there it is used to buy food or drink. If one wishes to buy meat he can buy a domesticated beast such as a sheep to use as a sacrifice or he can buy a hayyah to just eat. He can’t buy a koy to eat, because it might be a behemah and one can buy a behemah only  to use it as a sacrifice. He also can’t buy a koy to use as a sacrifice because it is not fit for sacrifice as it might be a hayyah, which are never used for sacrifices.",
+                    "<b>It is subject to [the priest’s share of] the shoulder, the two cheeks and the maw. Rabbi Eliezer exempts it because the burden of proof is upon the one who extracts from his neighbor.</b>  When one slaughters a domesticated animal as hullin (non-sacrificial), he has to give a priest the shoulder, the two cheeks and the maw. According to the first opinion, since a koy might be a behemah, when one slaughters a koy, he must give these to the priest. Rabbi Eliezer, disagrees and invokes the well-known principle that the burden of proof is upon the claimant. The priest would have to prove that a koy is a behemah in order to get these parts from an Israelite. Since he can’t, the Israelite need not give them to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter discusses ways that a koy is either different from both a behemah and a hayyah and ways that it is similar to both.",
+                    "<b>And how is [a koy] neither like a behemah nor like a hayyah?<br>It is forbidden because of kilayim [to yoke it] with either a behemah or a hayyah.</b>  It is forbidden to yoke together two animals of different species. Since a koy might be a behemah, it cannot be yoked with any hayyah, and since it might be a hayyah, it cannot be yoked together with any other behemah.",
+                    "<b>One who deeds his son his behemah and his hayyah he has not [thereby] given him the koy.</b>  If one writes a will to his son, bequeathing to him his behemot and his hayyot, he has not bequeathed to him his koy, because a koy is neither a behemah or a hayyah.",
+                    "<b>If one says, “I will become a nazirite if this is [not] a hayyah or a behemah”, he is a nazirite. In all other ways it is like a behemah and a hayyah:</b>  The person here makes a bet that an animal approaching is either a behemah or a hayyah. If he loses his bet, he will be a nazirite. Although this would seem to be a hard bet to lose, somehow he does lose the bet, for a koy is indeed, neither a behemah nor a hayyah.",
+                    "<b>It requires slaughtering ( like them both;</b>  The mishnah now begins to list ways in which a koy has the same rules that apply to a behemah and to a hayyah. The first is that one who wishes to eat a koy must slaughter it in the appropriate manner.",
+                    "<b>It carries carrion impurity;</b>  Carrion (nevelah) is an animal that was not slaughtered in a proper manner. The nevelah of a kosher animal is impure, and since the koy is kosher, its nevelah is impure.",
+                    "<b>And to it applies the law relating to a limb of a living being   like them both.</b>  It is forbidden to eat the limb of a living animal. This law applies only to beasts and wild animals but not to reptiles and other non-mammals. It applies to the koy in the same way that it applies to all behemot and hayyot."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nChapter three discusses how bikkurim were set aside and then it goes on to describe the festive ceremony of the bringing of the bikkurim to the Temple in Jerusalem.",
+                    "<b>How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.”</b>  Unlike most agricultural gifts, such as terumah and maaser, that are designated as such only once they have been plucked from the soil, bikkurim are set aside as soon as they begin to ripen, while they are still attached to the ground. In order to remember which fruits he designated as bikkurim, he ties a rope around them. When he harvests the figs, grapes or pomegranates, he need not designate them again as bikkurim.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.</b>  Rabbi Shimon holds that even though he designated them as bikkurim while they were still attached to the ground, he must designate them again as bikkurim when he harvests them."
+                ],
+                [
+                    "<b>How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]?  All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses.<br>Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).</b><br>Our mishnah begins to describe the ceremony of bringing the bikkurim to the Temple. While a person could bring his bikkurim to the Temple on his own, the mishnah prefers to describe a festive ceremony in which everyone from all of Israel would bring their bikkurim at the same time.<br>In Temple times the priests were divided into 24 “mishmarot.”  The main purpose of this division was that each week a different mishmar of priests would serve in the Temple. Parallel to the division of the priests, the other people were divided into “maamadot.” When a mishmar’s priests were serving in the Temple, the people of the corresponding maamad would gather in the synagogues and read from the beginning of the book of Genesis. Others from the maamad would go up to Jerusalem with the priests to serve as their region’s representatives when the Tamid daily sacrifice was being offered in the Temple. One person was designated the “Rosh Hamaamad” or the Head of the Maamad, and it was in his town that the people would gather. For more on this topic see Taanit 4:2.<br>When it came time to bring bikkurim up to the Temple, all of the people of the various cities of the maamad would gather together in the “city of the maamad” which was the city where the Rosh Hamaamad dwelled. They would not sleep inside, but rather outside in the street. This would prevent them from possibly contracting corpse impurity inside the houses. Corpse impurity would disqualify them from bringing the bikkurim.<br>When they rose in the morning, an appointed officer would begin the ritual by reciting a charge taken from the book of Jeremiah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins.<br>An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head.<br>The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem.<br>When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim.<br>The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth.<br>All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”</b><br>The mishnah continues to describe the procession to Jerusalem. The mishnah is easily understood, so I will comment here on a few interesting matters and refrain from commenting below.<br>Saul Lieberman, the preeminent scholar of rabbinic literature in the 20th century, wrote a book called Hellenism in Jewish Palestine, and in the book he devotes a chapter entitled, “Heathen Pre-Sacrificial Rites in the Light of Rabbinic Sources,” to the ritual described in our mishnah. Lieberman notes that the bikkurim ritual as described in this mishnah is not taken from the Bible, which makes no mention of such a ritual. Rather, certain elements are customs that are parallel to Greco-Roman sacrificial rituals, most significantly the ox with gilded horns. This was a common feature in sacrificial processions in the Roman Empire. Clearly, when Jews of the time came to create a new ritual, they did so based on what they saw in the non-Jewish world. However, Lieberman also notes that this is the only time the mishnah describes an ox with gilded horns. Such a practice was not done with regular sacrificial oxen used in the Temple. In other words, when it came to the heart of their ancient tradition, the Temple ritual, the Jews were less likely to adopt foreign practice than they were with innovative rituals that were performed outside of the Temple.<br>The other feature that I find interesting in this mishnah is the line, “according to the rank of the entrants they would go forth.” This means that important Temple and Jerusalem officials would go out to greet important guests, whereas lesser officials would greet lesser guests. This is of course not surprising and is indeed human nature, but it is still important to note that ritual often served and still does serve as an opportunity for human beings to emphasize their social hierarchy. We should think in our own lives how often our public rituals are often laden with issues concerning the social hierarchy."
+                ],
+                [
+                    "<b>The flute would play before them, until they reached the Temple Mount.<br>When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court.<br>When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).</b><br>Having been greeted at the entrance to Jerusalem, we continue on our journey to the Temple Mount. Most of this mishnah is straightforward, so I will only deal with certain issues that come up in section two.<br>Section two: In the Second Temple period there were a few kings named Agrippas. A ccording to Albeck, the Mishnah refers to Agrippas I, who lived between 10 B.C.E-44 C.E. and ruled in the Galilee between 37-41 and became king of Judea from 41-44. He was the grandson of Herod the Great. He is also referred to favorably in Sotah 7:8. The mishnah there discusses a festive gathering which occurred on the last day of Sukkot at the end of the Sabbatical year. At that time they would read portions from Deuteronomy. The mishnah states:<br>The synagogue attendant takes a Torah scroll and hands it to the head of the synagogue, the head of the synagogue hands it to the deputy and he hands it to the high priest, and the high priest hands it to the king and the king stands and receives it, but reads it while sitting. King Agrippa stood and received it and read standing, and the sages praised him. When he reached, “You shall not place a foreigner over you” (ibid 17:15) his eyes ran with tears. They said to him, “Fear not, Agrippas, you are our brother, you are our brother!”<br>Just as he acted humbly in that mishnah by standing when he could have sat, so too in our mishnah, Agrippas is mentioned favorably, for he humbly puts the basket with the bikkurim in it on his shoulder, just as all other Jews did.<br>This mishnah serves as an interesting foil for yesterday’s mishnah. There we learned that the social status of the people visiting Jerusalem was emphasized by those coming out to greet them when they arrived. Today we see the opposite the very king of Israel would make sure that he acted in the same humble manner as everyone else. Perhaps this is also a tendency of human beings. We want to see our leaders act humbly, so that we can think of them as being “just like us.” On the other hand, we also want to elevate any small social advantage we have over others. Oh what fascinating creatures we are!"
+                ],
+                [
+                    "<b>The birds [tied to] the basket were [offered] as whole burnt-offerings, and those which they held in their hands they gave to the priests.</b> Along with the baskets of fruit and other produce that they brought to the Temple, to augment their gifts, they would also bring some birds, both for use as sacrifices and to serve as gifts to the priests. Some of the birds were tied to the baskets these would be offered as whole burnt offerings, but those brought by hand were given simply as gifts to the priests. Bon Appetit priests!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah explains at what precise point in the procedure the verses from Deuteronomy 26 were actually recited. In order to better understand this mishnah, I will bring here the biblical verses that it explains:\n3 You shall go to the priest in charge at that time and say to him, \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us.\"\n4 The priest shall take the basket from your hand and set it down in front of the altar of the LORD your God.\n5 You shall then recite as follows before the LORD your God: \"My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.\n6 The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.\n7 We cried to the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression.\n8 The LORD freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.\n9 He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.\n10 Wherefore I now bring the first fruits of the soil which You, O LORD, have given me.\" You shall leave it before the LORD your God and bow low before the LORD your God.",
+                    "<b>While the basket was still on his shoulder he recites from: \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us” (Deuteronomy 26:3) until he completes the passage.</b>  According to the first opinion in the mishnah, the entire passage is read while the basket is still on his shoulders. He would then take the basket off his shoulders and leave it at the altar, as it states in section ten.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: until [he reaches] “My father was a fugitive Aramean” (v. 5). When he reaches, “My father was a fugitive Aramean”, he takes the basket off his shoulder and holds it by its edges, and the priest places his hand beneath it and waves it. He then recites from “My father was a fugitive Aramean” until he completes the entire passage.</b>  Rabbi Judah disagrees and says that only verse 3 is recited while he has the basket on his shoulder. After that point, he lowers the basket and he and the priest jointly hold it and wave it, in the same way that many offerings are waved before the altar. This is also the same opinion found in 2:4 above. We should note that Rabbi Judah might be making an attempt to resolve a certain difficulty in the verses. Verse 4 says that the priest shall take it from your hand, implying that one says verse 3, then the priest takes the basket and then one continues with verses 5-9 while the priest holds the basket. However, verse 10 says that at that point shall he leave the basket, perhaps implying that while reciting verses 5-9 he was still holding the basket. Rabbi Judah seems to resolve this difficulty by positing that they jointly hold the basket while he recites verses 5-9.",
+                    "<b>He then deposits the basket by the side of the altar, bow and depart.</b>  This section returns to being everyone’s opinion. He puts the basket down and leaves, as is explicitly stated in verse 10."
+                ],
+                [
+                    "<b>Originally all who knew how to recite would recite while those who did not know how to recite, others would read it for them [and they would repeat the words].<br>But when they refrained from bringing, they decreed that they should read the words to both those who could and those who could not [recite so that they could repeat after them].</b><br>Evidently, not everyone knew how to recite the bikkurim verses from the Torah. Originally, to remedy this problem someone who knew how to read would read the passage and the person bringing the bikkurim who did not know how to read would repeat the words after him.<br>The problem with this is that it was embarrassing for people to admit that they couldn’t read. To avoid this embarrassing situation, people stopped bringing bikkurim altogether. It is interesting to note that already in ancient times people feared having to make public liturgical declarations. This is reminiscent of people who might not come to synagogue today because they fear being embarrassed at not knowing how to say the words or not knowing when to sit or stand.<br>In order to solve this problem, they instituted that the recitation would be read to everyone, so that everyone would have to repeat after someone else. This way no one would be singled out for embarrassment. Note that the rabbis didn’t just say, “Let them learn how to read.” That might be desirable, but would probably not solve the problem of people not bringing bikkurim. Rather, they found a solution that would prevent people from being embarrassed, allow them to bring their bikkurim, without forcing them to have to spend years of their life educating themselves."
+                ],
+                [
+                    "<b>The rich would bring their bikkurim in baskets overlaid with silver or gold, while the poor used wicker-baskets of peeled willow-branches, and the baskets and the bikkurim were given to the priest.</b> Today’s mishnah again returns to the distinctions made during the bikkurim procession between the rich and the poor. The rich would overlay their baskets with gold and silver while the poor were forced to bring their bikkurim in simple wicker baskets. Interestingly, according to the Babylonian Talmud, the rich would take their baskets back and only the poor had to leave their baskets there. This proves a folk saying found in the Talmud, “Poverty follows the poor.” That is to say, the poor get poorer, while the rich stay rich by getting their beautiful baskets back."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah three we learned that they would decorate the baskets with beautiful fruits. In our mishnah two sages debate how they would decorate the baskets.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Nanas says: they would decorate the bikkurim [with produce] other than the seven species.</b>  According to Rabbi Shimon ben Nanas, they were allowed to decorate the bikkurim baskets with any kind of produce, even produce that is not one of the seven species from which one brings bikkurim.",
+                    "<b>But Rabbi Akiva says: they may decorate only with produce of the seven kinds.</b>  Rabbi Akiva says that just as the bikkurim themselves come only from the seven species, so too the fruits used as decoration may come only from the seven species. He seems to be concerned lest it seem that they are bringing bikkurim from other species, and therefore he rules that even decorative produce must also be of the seven species."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah analyzes the differences between the bikkurim, fruits that are brought as an addition to the bikkurim and fruits used to decorate the bikkurim baskets.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says:  there are three elements in bikkurim: the bikkurim, the additions   to the bikkurim, and the ornamentations of the bikkurim.</b>  Rabbi Shimon wishes to distinguish between the bikkurim themselves and two other categories. The first is “the additions to the bikkurim” which are fruit that a person did not designate as bikkurim when he originally set the bikkurim aside but that he wishes to bring as bikkurim when he goes to the Temple. The second category is the purely ornamental fruit, discussed in yesterday’s mishnah. As we shall see, the additions to the bikkurim are basically treated as bikkurim, whereas the ornamentations are not.",
+                    "<b>The additions to the bikkurim must be of a like kind; But the ornamentations can be of a different kind.</b>  The additions to the bikkurim must be of the same species as the bikkurim themselves. Thus if he wants to add to his figs, he must bring more figs. However, the ornamentations can be of any species, as Rabbi Shimon ben Nanas stated in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>The additions to the bikkurim can only be eaten in purity, and are exempt from demai. But the ornamentations of the bikkurim are subject to demai.</b>  The additions to the bikkurim are treated almost as if they were themselves bikkurim and therefore they can be eaten only in a state of ritual purity. They are exempt from demai, which means that if a priest receives additions to bikkurim from an am haaretz (one who is not trusted with regard to tithes), he need not tithe them out of doubt lest they had not yet been tithed. Bikkurim themselves are completely exempt from tithes. In contrast, if a priest receives bikkurim ornamentations from an am haaretz he needs to tithe them, just as one always needs to tithe produce received from an am haaretz. All the more so must he remove tithes if he knows that the fruit has not yet been tithed. Again, the ornamentations of bikkurim do not have the status of bikkurim and they are fully obligated in all tithing laws."
+                ],
+                [
+                    "<b>When did they say that the additions to the bikkurim are like bikkurim [themselves]? When they come from the land [of Israel]; but if they do not come from the land, they were not regarded as bikkurim [themselves].</b> This mishnah clarifies a point in yesterday’s mishnah. Additions to bikkurim have the halakhic status of bikkurim only if they are brought from the land of Israel. If they are brought from outside of the land, for instance from Transjordan which is in according to some opinions liable for bikkurim (see 1:10), then they don’t have the same status as bikkurim. This means they will be liable for demai and they can be eaten while impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah, the last of our chapter, discusses the ramifications of the fact that the bikkurim belong to the priest and they are his property, a rule we learned in 2:1.",
+                    "<b>In what respect did they say that bikkurim are the property of the priest? In that he can purchase with bikkurim slaves and land and unclean beasts, and a creditor [of his] may take them for his debt, and his wife for her ketubah.</b>  The priest can sell or barter his bikkurim as he pleases. He can buy anything he wants with them. They count as his money and therefore if he owes money to a creditor or to his wife to pay off her ketubah, the creditor or wife can collect from bikkurim that were given to the priest. Of course, even after he sells them or gives them to a creditor the rules governing the eating of bikkurim still apply. Only priests could eat them, and they would need to be eaten in a state of ritual purity.",
+                    "<b>As may be done with a Torah scroll.</b>  Technically, a Torah scroll may also be sold in order to buy something else or used in the collection of a debt. However, the rabbis said that anyone who sells a Torah scroll will never see a blessing. Perhaps the mishnah also wants to make that negative comparison with selling a Torah, as if to say, yes, one can sell bikkurim, just as one can sell a Torah, but one who does so will never see a blessing. Another reading of this mishnah says not “as may be done with a Torah” but “and a Torah scroll.” This would mean that one can use bikkurim to buy a Torah scroll. However, it is unlikely that this version is original. After all, if you can use bikkurim to buy slaves etc., then why would you think you couldn’t use them to buy a Torah scroll.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: bikkurim may be given only to [a priest that is] a haver (an and as a favor.</b>  Rabbi Judah says that one can give bikkurim only to a priest known to scrupulously observe the purity laws. Such a priest is called a “haver” which in rabbinic terminology is the opposite of an “am haaretz,” one who is suspected of not observing the purity laws or properly tithing his produce. Rabbi Judah also holds that one can choose which priest he gives his bikkurim to. When he gives the bikkurim to this priest, the priest may consider it a favor, and perhaps return the favor at some later point. However, the priest may not pay for the bikkurim.",
+                    "<b>But the sages say: they are given to the men of the mishmar, and they divide them among themselves as [they do] with all other consecrated objects.</b>  The other rabbis disagree as to how bikkurim are divided among the priests. In their opinion bikkurim are divided in the same way as are other consecrated objects whatever mishmar, priestly watch, is on duty in the Temple at that time receives them. A person does not have a choice as to which priest receives his bikkurim. The mishmar would decide which priest is trustworthy to eat the bikkurim while in a state of purity, just as they do with other consecrated objects such as sacrifices."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs I noted in the introduction to the tractate, chapter four of Bikkurim is not an original part of Mishnah Bikkurim. It was appended to some manuscripts and some printed editions of the Mishnah, but its origins are in the Tosefta, a tannaitic companion to the Mishnah. It was not commented upon in the Yerushalmi, nor was it commented upon by the classic mishnaic commentators. I have included it here because some Mishnah Yomit schedules include it.\nThe topic of the chapter is the hermaphrodite, known in Hebrew/Greek as the “androgynus,” a person who has the signs of being both a man and a woman. It is discussed here as an appendix to chapter two, which discussed things that don’t fit neatly into one category, such as the koy. The hermaphrodite does not fit neatly into the category of either man or woman, and hence the rabbis find it interesting to clarify in what ways a hermaphrodite is like a man and it what ways he/she is like a woman.",
+                    "<b>The hermaphrodite is in some ways like men, and in other ways like women. In other ways he is like men and women, and in others he is like neither men nor women.</b> This mishnah is patterned after 2:8 which discussed the koy. It serves as an introduction for the rest of the chapter without really providing any information."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn in what ways a hermaphrodite is halakhically treated like a man.",
+                    "<b>In what ways is he like men?<br>He causes impurity with white discharge, like men;</b>  A zav is a man who has had an abnormal genital discharge. This discharge is white in color, like an egg white. The color of a woman’s abnormal genital discharge, which makes her into a zavah, is not white. A hermaphrodite becomes a zav if he has a white discharge, whereas a woman who had a white discharge would not.",
+                    "<b>He dresses like men;</b>  The Torah prohibits a man from dressing like a woman and a woman from dressing like a man. The hermaphrodite must dress like a man.",
+                    "<b>He can take a wife but not be taken as a wife, like men.</b>  When it comes to marriage, the hermaphrodite is treated like a man he can marry a woman, but he cannot be married by a man.",
+                    "<b>[When he is born] his mother counts the blood of purification, like men;</b>  When a boy is born, his mother is impure for seven days. After this seven day period, if she has discharges of blood during the next 33 days, the blood is treated as pure. These amounts are double for a girl (Leviticus 12:2-5). A hermaphrodite is treated like a boy and his mother counts the blood of purification for 33 days. Note that this is a stringency after 33 days, any blood she sees is considered impure.",
+                    "<b>He may not be secluded with women, like men.</b>  A hermaphrodite may not be secluded with women, just as men may not (see Kiddushin 4:12).",
+                    "<b>He is not maintained with the daughters, like men;</b>  When a man dies, his daughters are maintained by his estate until they are either married or reach maturity. Boys, on the other hand, are not maintained. Since the hermaphrodite is not considered a female, he is not maintained.",
+                    "<b>He transgresses the law of: “You shall not round” (Leviticus 19:2 and “You shall not defile for the dead,” (Leviticus 21:1) like men;</b>  The two prohibitions mentioned here, not to round the corners of one’s head and for priests not to intentionally become impure by contact with the dead, apply only to men. They apply to hermaphrodites as well.",
+                    "<b>And he must perform all the commandments of the Torah, like men.</b>  Men are obligated in all of the commandments, unlike women who are exempt from positive, time-bound commandments. Hermaphrodites are obligated for all of the commandments, like men."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we see that in some ways the laws that apply to a hermaphrodite are the same laws that apply to women. What the Mishnah seems to be saying in today’s mishnah and yesterday’s is that while a hermaphrodite is mostly treated as if he was male, and therefore he can marry a woman, we must be concerned lest he is actually a female. This leads to many stringencies which are enumerated here.",
+                    "<b>And in what ways is he like women?<br>He causes impurity with red discharge, like women;</b>  A woman becomes a zavah when she has a red discharge (at a time other than when she is menstruating). A hermaphrodite who has a red abnormal discharge is impure, like women. Were s/he to be considered a man, such a discharge would not make him impure.",
+                    "<b>And he must not be secluded with men, like women;</b>  A hermaphrodite cannot be secluded with men, the same rule that applies to women. We see that a hermaphrodite can’t be secluded with anyone, because we don’t know what sex she/he is.",
+                    "<b>And he doesn’t make his brother’s wife liable for yibbum (levirate;</b>  If a man’s brother is a hermaphrodite and the man dies without a child, his wife is not liable for levirate marriage with the hermaphrodite, as she would be if he was a man.",
+                    "<b>And he does not share [in the inheritance] with the sons, like women;</b>  If a man dies with male and female children, the males inherit and the females are maintained by the money left in the estate. We saw yesterday that the hermaphrodite is not maintained with the girls, because he might be male. Today we learn that he is not treated as a boy either, so he doesn’t share in the inheritance. We should think of this law as reflecting the principle “the burden of proof is upon the claimant.” He can’t prove that he is female, so the other girls can say to him, “You don’t share in being maintained until you can prove that you are female.” But he also can’t prove that he is male, so the other male children can say to him, “You can’t share in the inheritance until you can prove that you are male.”",
+                    "<b>And he cannot eat most holy sacrifices, like women.</b>  Only priests can eat most holy sacrifices. Daughters and wives of priests do not. Since the hermaphrodite might be female, s/he too cannot eat these sacrifices.",
+                    "<b>At his birth his mother counts the blood of her impurity like [they do when they give birth to a] girl;</b>  Yesterday we saw that when a child is born, his mother counts 7 days of impurity for a boy, and then 33 days in which any blood she sees is pure. For a girl she is impure for 14 days, and then for 66 days any blood she sees is pure. When it came to the pure days, a woman who gives birth to a hermaphrodite counts only 33, as if the child was male. Here we learn, that when it comes to the impure days, she counts 14 days, as if the child was female. Both of these rules are stringencies, for we must be concerned lest the hermaphrodite is male and lest she/he is female.",
+                    "<b>And he is disqualified from being a witness, like women.</b>  Only males can serve as witnesses, at least in most areas of halakhah. The hermaphrodite cannot serve as a witness, lest s/he be female.",
+                    "<b>If he had illicit intercourse, he is disqualified from eating terumah, like women.</b>  A daughter of a priest who has had forbidden intercourse (adultery or incest) can no longer eat terumah. This rule applies to the hermaphrodite, lest he is a female. Note that a male priest who has forbidden intercourse is not disqualified from eating terumah. Were the hermaphrodite to be considered male, he could keep eating terumah. Again this is a stringency."
+                ],
+                [
+                    "<b>In what ways is he like both men and women?<br>One who strikes him or curses him is liable, as in the case of men and women;<br>One who unwittingly kills him must go into exile, and if on purpose, then [the slayer] receives the death penalty, as in the case of men and women.<br>His mother must [at his birth] bring an offering, as in the case of men and women.<br>He may eat holy things that are eaten outside of the Temple;<br>And he may inherit any inheritance, as in the case of men and women.</b><br>This mishnah lists ways in which a hermaphrodite is similar to both a man and a woman.<br>Sections one and two: These sections simply state that laws that apply equally to men and women, apply to the hermaphrodite as well. The hermaphrodite is neither fully male nor fully female, but he/she is fully human. Thus one who strikes or curses him is liable for a punishment. Someone who kills him, either accidentally or on purpose, is liable for the same penalty as is incurred for killing a man or a woman.<br>Section three: When a woman gives birth she must bring a sacrifice (Leviticus 12:6). For a hermaphrodite she brings this sacrifice at the end of a 40 day period.<br>Section four: All Jews can eat certain sacrifices, namely those that can be eaten outside of the Temple court, such as the pesah sacrifice. The hermaphrodite can eat these as well.<br>Section five: If a hermaphrodite is an only child, he inherits his father (and his mother, if his mother’s husband is no longer alive.)"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of our chapter, tractate and seder (game, set and match) delineates ways in which a hermaphrodite is like neither a man nor a woman.",
+                    "<b>And in what is he different from both men and women?<br>One does not burn terumah if it came into contact with his discharge,</b>  In mishnayot 2 and 3 we learned that when it comes to the impurity of his discharge, the hermaphrodite is a doubtful male/female. Therefore, if he sees white discharge like a man, we must be concerned lest he is male, and if he sees red discharge like a female, we must be concerned lest he is female. Here we learn that whether he sees red or white discharge, his status is only that of doubtfully impure. When one who is doubtfully impure comes into contact with terumah, the terumah is not burned as is done if it comes into contact with someone who is certainly impure, because it is forbidden to burn pure terumah and this terumah might in reality be pure. They couldn’t eat the terumah, lest it be impure. Rather, they would wait until the terumah became certainly impure, and then they could burn it.",
+                    "<b>Neither is he liable for entering the temple while impure, unlike men or women.</b>  A male or a female who enters the Temple while impure has transgressed. However, this only applies to someone who is either certainly male or certainly female. Since the hermaphrodite is neither, he is not liable for entering the Temple while impure.",
+                    "<b>He must not be sold as a Hebrew slave, unlike men or women.</b>  An adult male can be sold as a Hebrew slave (usually if he was caught stealing and doesn’t have money to repay his debt) but a adult woman cannot. Since the hermaphrodite might be a female, he can’t be sold as a Hebrew slave. A female can be sold by her father while she is still a minor, but a male cannot. Since the hermaphrodite might be male, he cannot be sold as a minor. It turns out that a hermaphrodite can never be sold into slavery.",
+                    "<b>He cannot be evaluated, unlike men or women.</b>  Leviticus 27 deals with the evaluation of a person whose value has been dedicated to the Temple. Every person has a value that is dependent upon sex and age. Since a hermaphrodite’s sex cannot be determined, he cannot be evaluated.",
+                    "<b>If one says: “I will be a nazirite, if he is neither a man nor a woman,” then he becomes a nazirite.</b>  In the scenario described here, upon seeing someone a person says that he will be a nazirite if that person is neither a male nor a female. Since the hermaphrodite is actually neither male nor female, the person who took the nazirite vow has become a nazirite.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: the hermaphrodite is a unique creature, and the sages could not decide about him. But this is not so with a tumtum (one of doubtful, for sometimes he is a man and sometimes he is a woman.</b>  In this final section, Rabbi Yose distinguishes between a true hermaphrodite, and what is termed a “tumtum,” a pseudo-hermaphrodite. The true hermaphrodite is actually unique and the sages could not decide whether to classify him as male or female. In contrast, the pseudo-hermaphrodite’s sex can be determined, sometimes as male and sometimes as female. While the doubt concerning the hermaphrodite’s sex is permanent, the “true” sex of the pseudo-hermaphrodite can, at least on occasion, be determined. Congratulations!  We have finished Bikkurim and Seder Zeraim! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and the seder and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Wow! We have finished Seder Zeraim. We began this seder with Berakhot in June of 2007 and it is now March 2009 almost two full years have passed. For those of you who began learning Mishnah Yomit in the very beginning with Seder Nezikin we have been learning for about 5 years. Your commitment, whether you have been learning for years, months or weeks, is what keeps this program going. That’s the good news. The even better news is that we still have two seders to go, and they are going to be more challenging than the first four (why do you think we started with Nezikin?). Tomorrow we begin to learn Seder Kodashim which deals with sacrificial law and various other subjects related to the Temple. So look for the Introduction to Tractate Zevahim that will appear in your inbox tomorrow. But for now, kick back and feel good about having learned all of Seder Zeraim, and for some of you an entire 2/3 of the Mishnah. The end (at least our first run through, there is never a real end to learning) is only a few years away! Tomorrow we begin Tracate Zevahim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ביכורים",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Bikkurim",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Bikkurim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Challah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Challah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d9078992f3ebb684c0d407ce5cf5d15c4493a232
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Challah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,289 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Challah",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "General Overview",
+            "Structure and Organization",
+            "Summary of Legal Topics, Technical Terms, and Concepts",
+            "Relationship to Biblical Law",
+            "Hallah is the part of the dough that is separated and given to the priests. It is referred to in Numbers 15: 18-21:",
+            "When you enter the land to which I am taking you and you eat of the bread of the land, you shall set aside some as a gift to the Lord, as the first yield of your baking. You shall set aside a loaf as a gift; you shall set it aside as a gift like the gift from the threshing floor. You shall make a gift to the Lord from the first yield of your baking, throughout the ages.",
+            "Nehemiah 10:38 and Ezekiel 44:30 describe this gift was given to the priests, and the rabbinic halakhah follows this assumption.",
+            "According to the rabbis, “the first yield of your baking” means that you should give this gift, called hallah, from the dough before it is baked, at the time when it is being kneaded in the kneading trough. However, they also held that if one did not separate hallah while the dough was being kneaded, he could still do so later after the bread was already baked. ",
+            "Tractate Hallah will deal with issues such as: from what types of grain must hallah be separated? How much hallah must be given? Does one have to give hallah from even small quantities of baked bread? These and other issues will be dealt with throughout this short tractate. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches what species counts as grain and is therefore subject to all of the laws associated with grain.",
+                    "<b>Five species [of grains] are subject to [the law of] hallah: wheat, barley, spelt, oats and rye.</b>  There are only five species of grain that count as grain in Jewish law-- wheat, barley, spelt, oats and rye. If bread is made from some other type of grain, it doesn’t count as grain. For instance, before eating other types of grain, one would not say “hamotzi” or “mezonot” but rather “haadamah.” Tomorrow we will learn other consequences of the fact that these five are considered grain and others are not.",
+                    "<b>These are subject to hallah, and [dough made from different types of these grains] are accounted together one with another [as one quantity].</b>  If one makes dough from a combination of these types of grain, and each type of grain is not of a sufficient quantity to make the dough liable for hallah, the different grains can join together to make the dough liable. In later chapters we will see that the minimum measure of dough to be liable in hallah is 1 ¼ kav. So if there is a mixture of these grains, as long as there is a total of 1 ¼, then hallah must be separated.",
+                    "<b>And their “new” [harvest] is prohibited prior to Pesah, and [they are subject] to [the prohibition of] reaping prior to the Omer.</b>  Until the omer begins to be sacrificed, which is on the second day of Pesah, it is forbidden to eat of the new grain harvest (Leviticus 23:10-14). It is also forbidden to begin to harvest until the omer is first harvested. Only these five grains are subject to these laws all other grains may be harvested whenever a person wants.",
+                    "<b>If they took root prior to the Omer, the omer permits them. If not, they are prohibited until the next Omer has come.</b>  The mishnah now clarifies what counts as the new harvest in terms of the Omer. If the grain had taken root before Pesah (the omer), then one may harvest it after the omer has begun. But if it had not yet taken root, he would have to wait an entire year, until the next omer, in order to harvest it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the consequences of the fact that only these five species are considered to be grain.",
+                    "<b>If one has eaten of [these five] on Pesah an olive-size piece of matzah, he has fulfilled his obligation.</b>  Matzah must be made of one of these species of grain in order for one to fulfill the obligation of eating matzah on Pesah.",
+                    "<b>[If he ate on Pesah] an olive-size of piece of hametz [made of these grains], he is liable for karet.</b>  The opposite also holds true hametz can only be from these five species. One who eats one of these five species when they are hametz has transgressed Pesah. Other species are completely permitted on Pesah, save for the fact that Ashkenazim customarily do not eat rice.",
+                    "<b>If one of these [grains, having become leavened,] became mixed with any other species, one must remove it on Pesah.</b>  If one of these grains, when leavened, becomes mixed with other species, it must be removed from one’s possession before Pesah.",
+                    "<b>If one has vowed [to abstain] from [consuming] bread and tevuah (, he is prohibited from consuming these [five species] the words of Rabbi Meir. The sages say: if one has vowed [to abstain] from [consuming] dagan, is prohibited only from [consuming] these [species] only.</b>  In this section Rabbi Meir and the sages debate the meaning of the word “tevuah” which I usually translate as produce. All agree that if one vows to abstain from bread, he means these five species. The question is: what if he vows to abstain from tevuah? According to Rabbi Meir, tevuah refers to these five species. Thus in such a case he may not have these five species, but he may have beans. The sages say that “dagan” is the word used to refer to these five species. If one vows not to have “dagan” then he can’t have these species, but if he vows not to have tevuah, he can’t have beans or other types of produce either. Tevuah is a more inclusive term.",
+                    "<b>They are subject to hallah and tithes.</b>  As stated above, these five species are liable for hallah. They are also liable for tithes. This note is included at the end of today’s mishnah because tomorrow we will learn what things are exempt from tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that although some things are exempt from tithes, they may still be liable for hallah.",
+                    "<b>The following are subject to hallah, but exempt from tithes: gleanings, from the forgotten sheaf, from peah or from ownerless produce and the first tithe from which terumah has been removed, second tithe and consecrated [produce] which has been redeemed, and that which remains over from the omer, and grain which has not grown one-third [ripe]. Rabbi Eliezer says: grain which has not grown one-third [ripe] is exempt [also] from hallah.</b> Gleanings, the forgotten sheaf, peah and ownerless produce are all exempt from tithes because they are all, in a sense, already given to someone else. If the Levite is poor he can just come and take them for himself. Anyone can take the ownerless produce. Therefore, one need not give tithes from these things. However, all of them are liable for hallah. First tithe from which terumah has been removed is not liable for tithes (it already is tithe!) but the Levite must separate hallah and give it to the priest. Second tithe and consecrated produce are likewise, obviously not subject to tithes, but if they are grain, one must separate hallah before eating them. When they would harvest the omer, beginning on the second night of Pesah, they would harvest three seahs worth of barley. However, they would only use the choicest tenth of a seah. The rest they would redeem in order to make it hullin and then it could be eaten by anyone. This flour is exempt from tithes, because at the time its processing was done (when it was harvested and made it into a pile) it was holy and exempt from tithes. However, liability for hallah is determined by when it was made into dough, and by the time the omer flour was made into dough, it was already hullin, non-sacred. In Maasrot 1:3 we learned that grain that had not yet become one third ripe is exempt from tithes. However, according to the sages, it is still liable for hallah. This is because dough made from this unripe grain is still called bread (I can’t imagine it would have tasted very good, but who knows?). Rabbi Eliezer disagrees and says that such dough is also exempt from hallah. Numbers 15:20 calls hallah “terumah.” Since terumah is not separated from produce that is not one third ripe, so too hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the opposite of yesterday’s mishnah. Today, the mishnah lists things that are, for various reasons, liable for tithes, but exempt from hallah.",
+                    "<b>The following are liable for tithes, but exempt from hallah: rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse, and less than five-fourths [of a kab] of [the five kinds of] grain, sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan and medumma are exempt from hallah.</b> Rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse: These are all liable for tithes but exempt from hallah because only the five grains are liable for hallah. Less than five-quarters [of a kav] of [the five kinds of] grain: This small amount is not liable for hallah because it is too small of an amount. We shall return to this issue in a later chapter. Sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan: These are all exempt from hallah because they are not baked in an oven. Only things baked in an oven are liable for hallah. Medumma: Medumma is a mixture of hullin and terumah in which there is not sufficient hullin to nullify the terumah (there are less than 100 parts hullin for each part terumah). This mixture is treated like terumah and can only be eaten by a priest. It is exempt from hallah because it already has terumah in it, and as we have seen hallah is called terumah by the Torah. The rabbis ruled that one doesn’t separate terumah/hallah from something that is already, even partially, terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss sponge-cakes, which we learned yesterday were not liable for hallah. Sponge-cakes were made from watery dough and they were cooked either just in the sun, or with a little heat in a pan over an open flame. Since they are not made like bread, they are exempt from hallah.",
+                    "<b>Dough which was originally [intended for] sponge-cakes, and in the end is [cooked as] sponge-cake, is exempt from hallah.</b>  If the flour and water mixture was originally put together in order to be made into sponge-cakes and in the end it was cooked to be sponge-cakes in the way that sponge-cakes are cooked, then it is exempt from hallah.",
+                    "<b>[If it was] originally [ordinary] dough, but in the end [cooked as] sponge-cakes, [or if it was] originally [intended for] sponge-cakes, but finally [cooked as ordinary] dough, it is subject to hallah.</b>  However, if it was originally intended to be ordinary dough, dough whose consistency is thicker than that used for sponge-cakes, and then he cooked it in the way that one cooks sponge-cakes, in a pan or in water or with some other ingredients, then it is liable for hallah. So too, if it began as watery sponge-cake dough, and then he baked it in a regular oven, it is also liable for hallah. As long as it either began or ended up like regular dough, hallah must be taken out.",
+                    "<b>Similarly, bread crumbs ( are subject [to hallah].</b>  Kenuvkaot come from bread and then are boiled in small pieces in a pan to be food for small children. They are liable for hallah because they began as bread, even though they were eventually cooked in a manner similar to sponge-cakes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with other various types of dough and whether it is exempt from hallah.",
+                    "<b>Meisah: Bet Shammai exempts [from hallah], And Bet Hillel makes liable [for hallah].</b>  Meisah is flour into which boiling water has been mixed. It seems that Bet Hillel makes him liable because the water is put into the flour, just as water is normally poured into flour to make it into dough. In contrast, Bet Shammai makes him exempt.",
+                    "<b>Halita: Bet Shammai makes liable, And Bet Hillel exempts.</b>  Halitah is like meisah, except in this case the flour is poured into the water. Hence, Bet Hillel exempts him. It is not clear why Bet Shammai makes liable. We should note that according to both talmudim, section one disagrees with section two, and the two come from different sources. If so, there is no halakhic difference between meisah and halita. According to the first opinion, Bet Shammai exempts both from hallah, and Bet Hillel makes them both liable. According to the second opinion, Bet Shammai makes both liable for hallah, and Bet Hillel makes them both exempt. This would imply that Rabbi Judah Hanasi took two different sources that contradict each other and pasted them together in the Mishnah. It is unclear why he would do such a thing.",
+                    "<b>The loaves of the thanksgiving sacrifice and the wafers of a nazirite: if one made them for oneself, they are exempt [from hallah]. [If one made them] to sell in the market, they are subject [to hallah].</b>  The thanksgiving offering is accompanied by three loaves of matzah (Leviticus 7:12).  When the Nazirite completes his naziriteship he brings loaves and wafers (Numbers 6:15). If a person makes these for himself, and from the time he begins to make the dough he intends to use them for these holy purposes, then they are sanctified from the beginning of their existence. One does not have to separate hallah from sanctified food. However, if he makes them to sell them at market, then he must separate hallah from them because they were not sanctified from the outset. They only become sanctified when a person buys them with the intention of using them in the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with dough prepared by a baker and whether it is liable for hallah.",
+                    "<b>A baker who made dough to divide it up into pieces, it is subject to hallah.</b>  The baker makes a large batch of dough which he intends to divide up into small pieces, each of which contain less than the measure necessary for dough to be liable for hallah (five quarters of a kav). He will sell the smaller pieces of dough to individuals, who will let it rise and then bake it themselves. This dough is liable for hallah, because if he can’t find people to buy it, he will bake it all himself. Potentially, this is going to end up as one person’s dough.",
+                    "<b>Women who gave [flour] to a baker to make for them dough, if there is not in any one of them a [minimum] measure, it is exempt from hallah.</b>  On the other hand, if a few women give flour to a baker, and each woman gives less than is necessary for dough to be liable for hallah, then the dough is exempt from hallah. The difference between this case and the case in section one is that here the small pieces of dough are already owned by different individuals. This mishnah teaches that dough owned by different people does not join together to become liable for hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with dough made for the consumption of dogs. The mishnah deals with whether this dough is treated like human food, which carries with it a number of implications.",
+                    "<b>Dough for dogs:<br>If shepherds eat it: it is subject to hallah, and one may use it to make an eruv or a shittuf; and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it; and it may be made on a festival; and one fulfills his obligation with it on Pesah.</b>  If this dough was prepared well so that the shepherds could also eat it, then it is treated as human food, even though it was made mostly for animals. This has implications in five areas of halakhah: a) it is subject to hallah: Only human food is subject to hallah. b) and one may use it to make an eruv, or a shittuf: An eruv or a shittuf is a common meal which allows one to carry from a house into a courtyard or from a courtyard into the adjoining alleyway on Shabbat. An eruv can also allow one to travel further than the Shabbat limit, which is 2000 cubits from the border of the city (see the introduction to Eruvin for more information). If this dough is eaten by shepherds then it counts as potential human food and can be used to make an eruv or shittuf. c) and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it: Before eating this dough one would say “hamotzi” and afterwards “birkat hamazon.” In addition, if eating in a group of at least three, the invitation to recite birkat hamazon would be recited. d) and it may be made on a festival: only human food can be made on Yom Tov, a festival. e) and one fulfills his obligation with it on Pesah: if it was not leavened, then one could use it for matzah on Pesah.",
+                    "<b>But if shepherds do not eat it: it is not subject to hallah; and one may not use it to make an eruv, or a shittuf; and one does not say the blessings over it, and one does not make an invitation for birkat hamazon over it; and it may not be made on a festival; and one does not fulfill his obligation with it on Pesah.</b>  If it was made in a poor fashion, so that the shepherds would not want to eat it, then it doesn’t count as food and none of the above halakhot apply.",
+                    "<b>In either case it is susceptible to ritual defilement affecting food.</b>  Even if it was made in a poor fashion, shepherds might still come to eat it occasionally. Therefore, in any case, the dough is subject to the rules of food impurity. Only food that is eaten solely by animals, for instance straw, would not be subject to these rules."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah lists similarities between the rules concerning terumah with those concerning hallah.",
+                    "<b>In the case of hallah and terumah:<br>One is liable for death on account of [having eaten] them death [intentionally], or to [repay] an added fifth [if unwittingly];</b>  The penalty for a non-priest who intentionally eats terumah or hallah is “death by the hands of heaven.” This is derived from Leviticus 22:9-10. If one unintentionally eats terumah or hallah he must repay the value of that which he ate, plus an added fifth (see Leviticus 22:14).",
+                    "<b>They are forbidden to non-priests;</b>  Only priests may eat terumah and hallah.",
+                    "<b>They are the property of the priest;</b>  The priest can sell the terumah or the hallah to someone else (assumedly another priest) and then he can use the proceeds to buy anything he wants. In other words, these are not like sacrifices, which the priest cannot sell and keep the proceeds for himself.",
+                    "<b>They are nullified [in a mixture of] one-hundred-and-one [parts, the rest being non-sacred dough or produce];</b>  If one hundred parts hullin (non-sacred produce) are mixed in with one part terumah or hallah, then one can take out one part, give it to the priest as terumah/hallah and the rest reverts to being hullin. If there is less than a 100-1 ratio of hullin to terumah/hallah, then the whole mixture must be treated like terumah and only priests can eat it.",
+                    "<b>They require washing of one’s hands;</b>  Before one touches terumah or hallah, one must wash one’s hands to ritually cleanse them. This is true even if one was not known to be ritually impure.",
+                    "<b>And [waiting until] the setting of the sun [prior to eating them];</b>  An impure person who has been to the mikveh during the day to cleanse him/herself, must wait until the sun sets in order to eat terumah (Leviticus 22:7).",
+                    "<b>They may not be separated from pure [stuff] for impure;</b>  If one has some pure produce/dough and some impure produce/dough, he cannot separate terumah or hallah from the pure in order to exempt the impure, even though this might seem beneficial to a priest, who would surely prefer the pure terumah/hallah (which he can eat the impure terumah/hallah cannot be eaten). See Terumot 2:1 for more information",
+                    "<b>But rather from that which is close,</b>  When one comes to separate terumah or hallah, he must take the terumah and hallah out of produce or dough that is close by. Thus if I have some dough here in Modiin, I can’t take hallah out of dough that I also have in Jerusalem, but I could take hallah out of dough that I have in my second kitchen. I don’t have a second kitchen, but if I did, I could make bread in both kitchens and take hallah out of one batch of dough and exempt the other batch. Probably not a good enough reason to get a second kitchen.",
+                    "<b>And from that [in a] finished [state].</b>  Terumah is separated from produce whose processing has been completed, and hallah is separated from dough, and not from flour.",
+                    "<b>If one said: “All my threshing-floor is terumah, or all my dough is hallah,” he has not said anything, unless he has left some over.</b>  It is impossible to make all of one’s grain at the threshing floor or all of one’s dough into terumah or hallah. Numbers 15:21 says, “From the first of one’s dough you shall give terumah, for all your generations.” The rabbis make a midrash on the word “from the first” and not all of the first, meaning not all of one’s produce or dough can become terumah/hallah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with whether one is liable to separate hallah from produce that is grown outside the land of Israel.",
+                    "<b>Produce [grown] outside the land [of Israel] that came into the land is subject to Hallah.</b>  Outside the land of Israel, one is not obligated to separate hallah from dough. However, if the produce, in this case grain, was grown outside the land, and then brought in, it is liable for hallah, because the flour was mixed with water inside the land of Israel. As we have seen, when it comes to separating hallah, the critical moment is when the flour is mixed with dough.",
+                    "<b>[If it] went out from here to there: Rabbi Eliezer makes it liable, But Rabbi Akiva makes it exempt.</b>  If the produce was grown in the land of Israel, but then brought outside the land and there it was made into dough, Rabbi Eliezer says that it is still liable for hallah. This seems to be based on a midrash of Numbers 15:19 which states, “from the bread of the land” and bread made from the produce of the land is still “bread of the land” no matter where it is made. Rabbi Akiva says he is exempt, because the very same verse states, “When you enter the land to which I am taking you…” The implication is that when you are not in the land, you are not liable for hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Earth from outside the land has come to the land [of Israel] in a boat, [the produce grown in it] is subject to tithes and to the [law relating to] the seventh year.</b>  In yesterday’s mishnah we learned that if grain from outside the land of Israel is brought into Israel, it becomes liable for hallah. Today’s mishnah teaches that if a boat comes close to the land of Israel and there is produce in the boat, the produce is liable for tithes and it is subject to the laws governing produce grown in the seventh year, just as if the produce was grown in Israel itself.",
+                    "<b>Rabbi Judah: when does this apply? When the boat touches [the ground].</b>  Rabbi Judah says that this applies only if the boat is actually touching the ground. This is interpreted as meaning that the boat is ten handbreadths from the bottom of the sea. That makes it as if the earth on the boat is attached to the ground. But if the boat was floating high on the water, its produce is exempt from these laws.",
+                    "<b>Dough which has been kneaded with fruit-juice is subject to hallah, and may be eaten with unclean hands.</b>  Dough which is kneaded with fruit-juice instead of water is still liable for hallah. However, it cannot receive impurity because fruit-juice is not one of the seven liquids that makes produce susceptible to impurity. Therefore, the hallah separated from this dough can be eaten with unclean hands, without fear that the hallah will become impure and forbidden for consumption."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with two topics.\nThe first is separating hallah while naked perhaps there was a nudist colony?\nThe second is how to make dough while ritually impure. This is a problem because ritually impure hallah cannot be eaten it must be burned.",
+                    "<b>A woman may sit and separate hallah while she is naked, since she can cover herself  but a man may not.</b>  A person’s whose nakedness, meaning genitalia, are showing cannot separate hallah from dough because doing so requires the recitation of a blessing, and it is forbidden to recite a blessing while naked. A woman can separate hallah while sitting naked because she can hide her nakedness with her legs. However a man cannot hide his nakedness while sitting, therefore he cannot separate hallah. I realize that some of you men reading this may be saying to yourselves, “I can cover my nakedness while I sit.” I implore you don’t try this at home!",
+                    "<b>If one is not able to make one's dough in cleanness he should make it [in separate] kavs,   rather than make it in uncleanness.</b>  Dough is liable for hallah only if there are 1 ¼ kavs. One who kneads a lesser quantity is not liable to separate hallah. According to the first opinion in this mishnah, if one is unable to separate dough in a state of purity, she should knead it in quantities smaller than 1 ¼ kavs, and this way she can avoid becoming liable for hallah.",
+                    "<b>But Rabbi Akiva says: let him make it in uncleanness rather than make it [in separate] kavs, just as he calls the clean, so too he calls the unclean; this one he cals hallah with the Name, and the other he also calls hallah with the Name, but [separate] kavs have no portion [devoted] to the Name.</b>  Rabbi Akiva says that it would be better for him to knead the dough in a state of impurity, rather than making it in separate kavs. For when he kneads it in impurity, he will separate hallah and recite a blessing over it using God’s name, even though the hallah is impure. Rabbi Akiva says that the most important thing is that the blessing is recited because this is what sanctifies God’s name. In contrast, when he kneads each kav separately in order to avoid separating hallah, no blessing is recited and God’s name is not sancitified. I find this debate fascinating. According to Rabbi Akiva, God’s name is sanctified, even over impure hallah. It seems that sanctity and impurity are not polar opposites, at least not in this case. In contrast, the first opinion wishes to avoid a situation where one will be forced to create impure hallah. While one might still have to recite a blessing over this hallah, it seems to be more problematic in the eyes of the author of this section."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the topic of how kavs of dough that were kneaded separately can join to constitute the necessary amount of dough to be liable for hallah.",
+                    "<b>One who makes his dough [in separate] kavs, and they touch one another, they are exempt from hallah unless they stick together.</b>  If one makes separate batches of dough and they merely touch one another, they are still exempt from hallah. Touching does not turn them into one batch. However, if they stick together, then they are considered one batch and they are liable for hallah. They are considered to be “sticking together” if when they are pulled apart, some of one batch sticks to the other batch.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: also if one takes out [loaves from an oven] and puts [them] into a basket, the basket joins them together for [the purposes of] hallah.</b>  If one takes loaves out of an oven and puts them all into one basket, the loaves, which were not originally liable for hallah, join together to constitute an amount liable for hallah. Even though hallah is usually taken out from the dough, according to Rabbi Eliezer they can still be joined together by the basket even after they have been baked."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with someone who separates his hallah before the flour has been mixed with water to become dough. The Torah says that you are supposed to give the first of “your dough” to the kohen, not the flour before it becomes dough. Our mishnah rules that the flour that he calls “hallah” does not actually become hallah.",
+                    "<b>If one separates his hallah [while it is still] flour, it is not hallah, and in the hand of a priest it is considered stolen property.</b>  As stated above, if he separates his hallah before he mixes it with water to become dough, that which he calls hallah does not have the status of hallah. Therefore, if he gives it to a kohen, the kohen must return it to him. If the kohen does not return it, it is as it is a stolen thing in the kohen’s possession.",
+                    "<b>The dough is still subject to hallah;</b>  The dough made from the remaining flour is still subject to hallah, because the hallah that he did take out does not count.",
+                    "<b>And the flour, if there is the minimum quantity, it [also is] subject to hallah.</b>  The flour that he took out and called hallah, if there is a minimum amount (1 ¼ kavs) then hallah must be taken from this dough as well.",
+                    "<b>And it is prohibited to non-priests, the words of Rabbi Joshua.</b>  Despite the fact that this flour does not have the status of hallah, Rabbi Joshua says that it is prohibited to non-priests. According to Rabbi Joshua, since he called it hallah, it can only be eaten by priests, even though it is not actually hallah.",
+                    "<b>They said to him: It happened that a non-priest sage seized it [for himself].</b>  The other sages respond that it happened that a non-priest who was a sage grabbed a loaf made from this flour in order to eat it. This proves, to the sages, that this flour is permitted to non-priests.",
+                    "<b>He said to them: He did something damaging to himself, but he benefited others.</b>  Rabbi Joshua responds that what the sage did was indeed forbidden. But in a roundabout way, he helped others. Other non-priests will now eat this bread thinking that it is permitted to them as well. Since they don’t know that it is actually prohibited, they are not considered to be sinning. So it turns out that this sage knowingly erred, in order to aid others. While this is a strange concept, we should remember that the only reason that Rabbi Joshua considers this bread prohibited to non-priests is that he called it hallah it is not actually hallah. The transgression of a non-priest eating it is certainly not from the Torah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the basic law that we have encountered several times 1 ¼ kav of flour is liable for hallah. If there is less, one need not remove hallah.",
+                    "<b>Five-fourths [of a kav] of flour are subject to hallah.</b>  This is the basic law, to which we have made reference on several occasions.",
+                    "<b>If their leaven, their light bran and their coarse bran [make up the] five-fourths, they are subject.</b>  When measuring the flour, one includes the leaven (the starter dough used to leaven the bread), and all of the bran.",
+                    "<b>If their coarse bran had been removed from them and returned to them, they are exempt.</b>  If the coarse bran was removed, which is typical in the processing of better quality flour, and then it was added back in, the flour is not subject to hallah. This is because putting back the course bran is unusual."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the minimum measure of hallah that a person must separate from his dough. We should note that this measure is not set by the Torah. According to Torah law, even the tiniest amount would exempt the dough. However, as we saw in the case of terumah, the rabbis set a minimum amount. The fact that this amount is not considered to be from the Torah, also allowed them the ability to make the amount variable depending on the circumstance.",
+                    "<b>The [minimum] measure of hallah is one twenty-fourth [part of the dough].</b>  In general, one must give 1/24 of one’s dough to a kohen as hallah.",
+                    "<b>If he makes dough for himself, or if he makes it for his son’s [wedding] banquet, it is one twenty-fourth.</b>  The above is true for a person who makes dough for own personal use, or for use at a family celebration.",
+                    "<b>If a baker makes to sell in the market, and so [also] if a woman makes to sell in the market, it is one forty-eighth.</b>  The rabbis were lenient when it came to a baker or a woman making dough to sell in the market. Since these people tend to make larger quantities, even 1/48 will be sufficient enough to give something substantial to the kohen.",
+                    "<b>If dough is made unclean either unwittingly or by an unforeseeable circumstance, it is one forty-eighth.</b>  When one has dough that was made impure either unwittingly, or by some unforeseeable circumstance, s/he only has to give 1/48 as hallah. Since this hallah won’t be able to be eaten anyway, only a minimal measurement is required.",
+                    "<b>If it was made unclean intentionally, it is one twenty-fourth, in order that a sinner should not profit.</b>  However, if he intentionally makes it unclean in order to get away with giving less hallah, he must give the larger measure. Clearly, we don’t want a person to make his dough unclean so that he can get away with giving less hallah. Remember, the part of the dough that is not hallah can still be eaten, so if he were to get away with giving the lesser amount, a “sinner would profit.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Eliezer finds a way to give hallah from pure dough in order to exempt a separate batch of impure dough.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: Hallah may be taken from [dough] that is clean, [in order to exempt] that which is unclean. How [may this be done]? [If one has] clean dough and unclean dough, he takes sufficient hallah out of the [clean] dough whose hallah has not yet been taken, and puts [dough] less than the size of an egg in the middle, in order that he may take off [the hallah] from what is close together.</b>  The problem in this situation is how to join the two batches of dough together so that one hallah can be taken from both, without causing the pure dough to become impure. He cannot just take from one to exempt the other because hallah taken from one batch of dough cannot exempt a separate batch of dough. This is how Rabbi Eliezer suggests it may be done. First, he takes a sufficient measure of hallah from the clean dough in order to exempt both batches of dough. He does this at the outset lest the clean dough is made impure at least he now has enough clean hallah to exempt both batches. Then in between the two batches he puts an amount of dough less than the size of an egg. This serves to attach the two batches, but because it is less than an egg’s worth in volume, the impurity is not conveyed across to the pure dough. Now, the hallah that he took from the pure dough counts to exempt the impure dough.",
+                    "<b>But the sages prohibit.</b>  The other rabbis prohibit one from separating hallah from pure dough for impure dough, lest he unwittingly causes the pure dough to become impure. Rather he should take pure hallah from the pure dough and impure hallah from the impure dough."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the question of when one can eat dough without separating hallah.",
+                    "<b>One may snack from dough, until it is rolled, in [the case of] wheat [flour], or before it is made into a solid mass, in [the case of] barley [flour].</b>  A person can eat a piece of dough as a snack even though hallah has not yet been removed from it. This is true as long as long as it has not yet been rolled, if the flour was made of wheat, or made into a solid mass, in the case of barley. Wheat flour is finer and therefore, it is considered dough once it has been kneaded well and rolled out to make loaves of bread (flat like pita). Barley flour is coarser and therefore it is considered dough once she gets it to stick together into a lump. This rule should be familiar if you have already learned Tractate Maasrot. There we learned that in general one can snack from produce before its processing has been completed.",
+                    "<b>[Once] one has rolled it [in the case of] wheat [flour], or made it into a solid mass, in [the case of] barley [flour], one who eats it is liable for death [at the hands of heaven].</b>  After it has been either rolled or made into a solid mass, a non-priest who eats it is liable for “death at the hands of heaven.” This is the same penalty for a non-priest who eats terumah, and as we have seen, the laws of hallah are frequently derived from the laws of terumah, because the Torah calls both “holy.”",
+                    "<b>As soon as she puts in the water she should lift out the hallah, provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.</b>  The way to avoid this severe penalty is for the woman to remove the hallah from the dough as soon as she puts water in the flour. Even though one could snack on it until it is rolled or made into a solid mass, this is not advisable, because it might lead one to snack on it at a later point. The version of our mishnah reads “provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.” This is interpreted to mean that if even after she removes hallah before it has been kneaded, there remain 5/4 of a kav, then the problem has not been solved, because she took out hallah to early she should only take it out once it has been kneaded, and not as soon as the water has been mixed in with the flour. Another version of this section reads, “as long as there are 5/4 of a kav of flour there.” If there is not such a measure, she should not take out hallah, even if she will add more flour later on."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that once a woman rolls out wheat dough it becomes liable for terumah. Our mishnah teaches some differences between the rules that apply before she rolls out the dough and those that apply after she rolls out the dough.",
+                    "<b>Dough which became medumma before she had rolled it, it is exempt [from hallah]. If after she had rolled it, it is subject [to hallah].</b>  Medumma is a mixture of terumah and hullin (non-sacred produce) when there are not 100 parts of hullin for one part terumah (this topic was dealt with at length in tractate Terumah). If the non-sacred dough becomes mixed with terumah dough before it is rolled out, then she does not need to take out hallah, because it was exempt from hallah before it ever became liable for hallah. However, if it first becomes liable for hallah when she rolls it, and only afterwards it is mixed with terumah and becomes medumma, then it is still liable for hallah. What will happen in this case is that she will have to give the hallah to the priest and the rest remains medumma, doubtful terumah. Medumma may not be eaten by a non-priest, but it may be sold to a priest.",
+                    "<b>If there occurred to her some doubtful uncleanness before she had rolled it, it may be completed in uncleanness. If after she had rolled it, it should be completed in cleanness.</b>  If the dough becomes doubtfully unclean before it becomes liable for hallah, meaning something may (or may not) have happened to it to make it ritually unclean, then she can continue to make the dough in a state of uncleanness. In any case the priest cannot eat the hallah that will be taken out of the dough, for it may be impure, and therefore it doesn’t matter if she makes it certainly impure. However, if it becomes doubtfully unclean after it has been rolled, then it became liable for hallah before it became impure. It is forbidden to impart certain impurity to hallah (or terumah) that is only doubtfully impure. Since this dough has already been rolled, and thereby made liable for hallah, it is treated as if it is hallah. She must make the rest of the dough in a state of purity."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with differences between the rules that apply before she rolls the dough and those that apply afterwards.",
+                    "<b>[If] she dedicated her dough [to the Temple] before rolling it, and then redeemed it, it is subject [to hallah].</b>  Dough that has been dedicated to the Temple is exempt from hallah. This is true with regard to all of the agricultural gifts one is exempt from giving them if the produce has already been dedicated to the Temple. However, in order for the dough to be exempt it has to belong to the Temple at the time it becomes liable for hallah, meaning when it is rolled. Thus, if a woman dedicated her dough to the Temple before she rolled it and then redeemed it before she rolled it, it is subject to hallah because when she rolls it, it belongs to her again.",
+                    "<b>[If she dedicated it] after rolling it, and redeemed it, it is subject [to hallah].</b>  Similarly, if she dedicates the dough after it has been rolled and then she redeems it, it is liable for hallah, because she owned it at the time it became liable.",
+                    "<b>[But if] she dedicated it before rolling it, and the Temple treasurer rolled it, and after that she redeemed it, it is exempt, since at the time of its obligation it was exempt.</b>  However, if she dedicates it before she rolls it, and then the Temple treasurer (or any other Temple agent) takes possession of it and rolls it, and then she redeems it, it is exempt because it belonged to the Temple when it became liable for hallah. While this may be a case that will never in actuality happen, what is important is that it teaches a principle if it is in her possession when it becomes liable for hallah, she must separate the hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah. This time the subject is tithes.  Produce becomes liable for tithes once its processing is completed. This very same mishnah appeared in Peah 4:8. My commentary here is the same as I wrote there.",
+                    "<b>Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes   and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  Produce becomes liable to be tithed once it has been harvested, processed and made into a pile.  Before this point he may eat of it without tithing.  In the scenario in this section, he dedicates it before it becomes liable to be tithed and then he redeems it before it comes liable to be tithed.  He is then liable to tithe the produce when it becomes liable for tithes.",
+                    "<b>If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  In this case he dedicated it and redeemed it after he became liable for tithing, so again, he is liable to tithe the produce before he goes ahead and uses it.",
+                    "<b>If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.</b>  In this case, he dedicates it before it is even a third ripe and then the produce ripens, is harvested and the Temple treasurer makes the grain into a pile.  Since the grain was in the legal possession of the Temple when it became liable for tithes, he is not liable for tithes when he redeems it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOnly dough owned by a Jew is subject to hallah, not dough owned by a Gentile. This mishnah teaches when the dough is considered to be owned by a Jew.",
+                    "<b>If a Gentile gave [flour] to an Israelite to make for him dough, it is exempt from hallah.</b>  Since this flour is owned by a Gentile, it is exempt from hallah, even though the Jew is the one who kneaded it.",
+                    "<b>If the Gentile gave it to him as a gift, before rolling it, he is liable. If after rolling it, he is exempt.</b>  If the Gentile gave the dough to the Jew as a gift, then it will depend on when he gave it to him. If he gave it to him before rolling it, then it is liable for hallah because a Jew owned it when it became liable for hallah. But if he gave it to him after he rolled it, then it is exempt from hallah, because a Gentile owned it when it became liable.",
+                    "<b>If one makes dough together with a Gentile, then if there is not in [the portion] of the Israelite the minimum measure subject to hallah, it is exempt from hallah.</b>  If a Jew joins in a partnership with a Gentile to make dough, then the dough is liable for hallah if the Jew’s portion is the minimum measure of 5/4 of a kav. If not, then the dough is exempt, even if there is together more than 5/4 of a kav."
+                ],
+                [
+                    "<b>A convert who converted and had dough: if it was made before he became a convert, he is exempt [from hallah]. After he converted, he is liable.</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, a non-Jew’s dough is not subject to hallah. If a non-Jew has dough, and then converts, the dough is not subject to hallah if he made it before he converted. If he made it after he converted, it is subject to hallah.",
+                    "<b>And if there is doubt, he is liable, but [a non-priest who has unwittingly eaten of such hallah] is not liable for the additional one-fifth.</b>  If it is unclear whether he made it before he converted or not, then he must give hallah. However, this hallah is not treated as “certain” hallah, rather just as “doubtful” hallah, meaning it may or not be hallah. It should be eaten by a priest but if a non-priest eats it, he must restore to the priests the value of that which he ate, but not an added fifth. Only one who eats “certain” hallah must pay back an added fifth of the value, which is the same law that governs terumah.",
+                    "<b>Rabbi Akiva said: it all depends on the [time of the] formation of the light crust in the oven.</b>  In all of the above mishnayot we learned that dough becomes liable for hallah once it is rolled. Rabbi Akiva disagrees with all of these mishnayot and holds that the end of processing for dough, meaning the point at which it becomes obligated for hallah, is when it forms a light crust in the oven. This is derived from Numbers 15:19 which reads, “And it will be when you eat from the bread of the land, you shall take out terumah for the Lord.” The operative word here is “bread” once it can be considered bread, then one must remove hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who makes dough from wheat [flour] and from rice [flour] if it has a taste of grain, it is subject to hallah, and one can fulfill one’s obligation with it on Pesah.<br>But if it does not have the taste of grain, it is not subject to hallah, and one cannot fulfill with it one’s obligation on Pesah.</b><br>Rice is not one of the five grains subject to the laws of hallah (see 1:1), nor can one use it as matzah on Pesah. Our mishnah teaches that if one mixes rice and one of the other five grains, such as wheat, he is liable for hallah if he can taste the wheat. If he makes it into matzah he can use it as matzah at the seder, as long as he can taste the wheat.<br>He is obligated for hallah even if there is not enough wheat flour to constitute the minimum measure required for dough to be liable for hallah (5/4 of a kav).<br>If he cannot taste the wheat then there is no need to separate hallah and it can’t be used as matzah on Pesah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBefore people bought yeast at the supermarket, people used starter dough to leaven their bread. They would take a piece of leavened dough (sour dough) from one batch and put it into another batch. Our mishnah deals with a person who takes starter dough from a batch of dough from which hallah had not been taken, and puts it into a batch of dough from which hallah had been taken. He obviously wants to avoid having to separate hallah again from dough which already had hallah removed.",
+                    "<b>One who takes leaven out of dough from which hallah had not been taken and puts it into dough from which hallah had been taken:<br>If he has a supply from another place, he can take out [hallah] in accordance with the precise amount.</b>  If he has another batch of dough (a third batch) from which hallah had not yet been removed, and he can use that batch to remove hallah to exempt the leaven which he put into another batch (meaning that batch is large enough), then he may do so according to the amount of leaven he added to the other batch.",
+                    "<b>But if does not, he takes out one [portion of] hallah for the whole [dough].</b>  However, if he does not have another batch of hallah, then he must remove hallah from the batch to which he added the leaven according to the amount of dough in the entire batch, even though he only added a little bit of leaven. Since he can’t separate hallah for that little bit of leaven from another batch, it places the entire batch into which it has been under the category of dough from which hallah has not been removed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen one harvests olive trees, and some olives are left in the tree, the poor have the right to come and strike the tree to bring down the last remaining olives. Similarly, if there are grapes that are not fully formed at the regular time of harvest, they belong to the poor.\nRegularly harvested grapes and olives are liable to terumah and tithes, but those left for the poor are not.\nOur mishnah discusses what one can do if his regularly harvested grapes or olives become mixed with those belonging to the poor. Can he get away without having to separate terumah and tithes based on the entire larger amount?",
+                    "<b>Similarly, if olives of [regular] picking became mixed with olives [left over] for striking-off   [by the poor], or grapes of [regular] picking, with grapes [left over] for gleaning [by the poor]:<br>If he has a supply from another place, he can take out [terumah and tithes] in accordance with the precise amount.</b>  This is the same rule as that found in section one in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>But if does not, he takes out one terumah and terumat maaser for all of the grapes.</b>  If he does not have other produce from which to take out the terumah, then he must separate terumah and the terumah that is taken from tithes (terumat maaser) for the entire amount, even though the produce that was for the poor was exempt. Note that he does not need to take out tithes for the entire amount. The law is stricter when it comes to terumah because a non-priest who eats terumah is liable for death by the hands of heaven. Therefore, he has to be certain that he has separated terumah for the entire amount.",
+                    "<b>And as for the rest, [he takes out] tithe and the second tithe in accordance with the precise amount.</b>  The laws regarding tithes are not as strict because a non-priest can eat tithe. Therefore, he can take out tithe and second tithe for the amount of produce that is actually liable to tithes and second tithe. This is the amount of his produce that is in the mixture; it does not include the produce that belongs to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah returns us to the subject that was first raised in mishnah seven above dough from wheat flour that is mixed in with dough from rice flour. As a reminder, wheat flour is subject to the laws of hallah whereas rice flour is not.",
+                    "<b>One who takes leaven from a dough of wheat [flour] and puts [it] into dough of rice [flour],   [then] if it has the taste of grain, it is subject to hallah, [but] if not, it is exempt.</b>  Leaven is the sour dough used to make new batches of bread rise. If leaven is taken from wheat flour dough and put into rice flour dough, the batch is liable for hallah only if one can still taste the wheat flour.",
+                    "<b>If so, why did they say: “Untithed produce of any amount renders food prohibited”?</b>  This section raises a difficulty on the law presented in the previous section. According to the quote in this section, “untithed produce of any amount renders food prohibited,” if even a small amount of untithed produce falls into a large amount of tithed produce, then one cannot eat the produce until he removes tithes and terumah. Why then did they say in section one that the mixture becomes prohibited only if it imparts taste?",
+                    "<b>That is [with regard to a mixture of] a species with its own species, but [with regard to a mixture of a species] not with its own species, only when it imparts taste.</b>  The answer is that there is a difference between cases in which one species becomes mixed up in the same species and cases where different species are mixed. So, for instance, if a tiny bit of wheat dough from which hallah had not been removed became mixed up with a large batch of wheat dough from which hallah had been removed, it would be forbidden to eat of it until he removes hallah. There can be no concept of “imparting taste” here because it all has the same taste. In contrast, if there are two different species, then the species that has not had its terumah removed (or that is liable for hallah, as in section one) must impart taste to the species that has had its terumah removed (or is liable for hallah). If there is no taste, then the mixture is not prohibited."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses the difference between cases where two batches of dough from the same species come into contact and cases where two batches of dough from different species come into contact.",
+                    "<b>Two women who made [separate doughs] from two [separate] kavs, and these [doughs] touched one another, even if they are of the same species, they are exempt [from hallah].</b>  In this case two women each make a batch of dough and this batch of dough is only a kav in volume, which means that the dough is not subject to hallah (5/4 of a kav is the minimum). If these two batches of dough come into contact with each other they are still not subject to hallah because they are owned by different women. This is true even if they are of the same species.",
+                    "<b>When they belong to one woman: If one species [comes into contact] with the same species, they are subject [to hallah]. If different species, they are exempt.</b>  If the two batches of dough belong to the same woman, then if the two batches of dough are made from the same species, they are liable because they join together to create the minimum measure. If they are of different species then the two batches do not join together to form a minimum measure and they remain exempt from hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the beginning of the tractate we learned that there are five species of grain: wheat, barley, rye, spelt and oats. Here we see that for the purpose of mixtures of different types of grain, these don’t all count as separate species. Rather, in most cases, these different species are reckoned together. This is probably because they look somewhat the same.",
+                    "<b>What counts as a species with its same species?<br>Wheat is not reckoned together with any [species] other than with spelt;</b>  Wheat is a separate species and is not reckoned together with any other species, other than spelt. Thus if wheat and oat batches of dough come into contact, they do not join for the sake of making them subject to hallah.",
+                    "<b>Barley is reckoned together with all [species] except wheat.</b>  Barley is reckoned with all four other species, except for wheat, which we learned above is only reckoned with spelt.",
+                    "<b>Rabbi Yohanan ben Nuri says: the rest of the species are reckoned together one with another.</b>  Finally, Rabbi Yohanan b. Nuri explains that with regard to spelt, rye and oats, they are all reckoned together. We should note that overall the better the quality of grain, the less likely it is to join together with other species. Wheat is the “king of grains” and the best bread is made from wheat. Therefore, it is nearly exclusive, joining together only with spelt. Barley is less than wheat, and so it joins together with everything but wheat. Finally, the other grains are similar to barley and they too join together with all other grains, except for wheat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of when separate batches of dough join together. The mishnah describes a situation in which there are three batches of dough in a row. The first batch and the third batch are subject to hallah but the middle batch, which is touching both the first and third batch, is exempt from hallah.",
+                    "<b>[If there are two doughs from] two [separate] kavs, and a kav of rice [dough] or a kav of terumah dough [lying] between, they are not reckoned together.</b>  The fact that the middle batch of dough is exempt from hallah because it is made of rice, or because it is terumah dough which was never subject to hallah, means that it does not serve to join the two outside batches of dough. Since they are each less than the minimum measurement of 5/4 of a kav, they are exempt.",
+                    "<b>[If there was] dough from which hallah had already been taken [lying] between, they are reckoned together, since it had once been subject to hallah.</b>  If, however, the middle batch of dough is exempt from hallah because its hallah has already been removed, then it does serve to connect the two outside batches of dough. This dough was once liable for hallah and it is therefore categorically subject to the laws of hallah, unlike the rice or terumah dough which were never subject to hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>A kav of [dough made from] new grain and a kav of [dough from] old grain which are stuck together: Rabbi Ishmael says: let him take [hallah] from the middle; But the sages prohibit.</b>  Here there are two batches of dough, each of which consists of a kav, less than the minimum measure to make it liable for hallah. One batch is from new grain (lesser quality) and one is from old grain (greater quality). The two batches are stuck together, thereby making them liable for hallah according to all opinions. The question is whether one can take hallah from one in order to exempt the other. Rabbi Ishmael says that one should take from the middle of the two batches, and in this way he will take from both and exempt the entire batch. However, the sages prohibit and say that he must take from the old to exempt the old and from the new to exempt the new. Hallah that he separates from the new cannot exempt the old, nor can hallah from the old exempt the new, even though they are from the same species. Note that these two batches are similar enough to join together but not similar to allow one to separate from one for the other.",
+                    "<b>One who has taken hallah from [dough made out of] one kav: Rabbi Akiva says: it is hallah; But the sages say: it is not hallah.</b>  If one takes hallah out of a batch of dough that is not liable for hallah, Rabbi Akiva says that that which he takes out is considered hallah and all of the rules of hallah apply to it. Since he called it hallah, it is hallah. Rabbi Akiva seems to think that what makes hallah is the person, not the dough. The other sages say that it is not hallah, because if the dough wasn’t subject to hallah, that which he takes out of it cannot be hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah. It continues to discuss a situation where a person separated hallah from dough that was smaller than the minimum measure.",
+                    "<b>Two [separate] kavs [of dough], this one had its hallah removed on its own, and this one had its hallah removed on its own, and then he went back and made of them one dough: Rabbi Akiva exempts; But the sages make it liable.</b>  There were two separate kavs of dough, and the owner took hallah out of each of them even though both were exempt because they were not of sufficient quantity to be liable. In yesterday’s mishnah we learned that according to Rabbi Akiva that which he removed and called hallah is actually hallah, whereas the other sages hold that it is not. So to Rabbi Akiva, both batches are considered dough whose hallah has been removed, whereas the other sages would hold that no hallah has been removed from these two. After having separated hallah from the two batches he now goes and makes one batch of dough out of them. Now the dough is large enough to be liable for hallah. Rabbi Akiva says that since hallah has already been removed, the mixture of the two batches is not liable for hallah. The sages hold that the dough he separated from the batches when they were separate is not considered hallah and hence “hallah” has never really been taken out of this dough. Therefore, he has to separate hallah from the mixed batch.",
+                    "<b>It turns out that the stringency of his [first] ruling leads to the leniency of his other ruling.</b>  The rabbis love paradoxes, or at least surprising twists of halakhah. In this case, the stringency of Rabbi Akiva in the previous mishnah, that he considers that which was separated to be hallah, leads to the leniency in today’s mishnah the mixed batch is exempt. The opposite could be said about the other rabbis their leniency in yesterday’s mishnah, that which was separated is not considered hallah, leads to their stringency in today’s mishnah the mixed batch is liable. While this section doesn’t really add any information, it is the type of phenomenon that the Mishnah loves to pay attention to."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is complicated and I will explain it entirely, as opposed to line by line, below.",
+                    "<b>A man may take the requisite amount for hallah out of [clean] dough from which hallah has not [previously] been removed in order to remove it in a state of cleanness   in order to go on separating [hallah] from it for [unclean] demai, until it becomes putrid, since hallah for demai may be taken from clean [dough] for unclean [dough], and from [one dough for another dough] which is not in close proximity.</b> This mishnah refers to a person who sets aside dough in order for this dough to count as hallah for other dough that he will receive in the future from which he doesn’t want to bother separating hallah. The dough that he will receive in the future is “demai” meaning it was received from an am haaretz, one who doesn’t observe these laws, and therefore we have to be concerned lest hallah has not been removed from it. However, the laws are usually more lenient when it comes to demai. Generally, one cannot take hallah from one batch of dough in order to exempt different dough unless the two batches are in close proximity. When it comes to demai this is permitted. Secondly, one cannot separate hallah from clean dough in order to exempt unclean dough. Again, when it comes to demai this is permitted. The demai dough that he receives from the am haaretz can be assumed to be impure, and nevertheless he can separate pure hallah in order to exempt impure dough. To return to our situation, this person sets aside dough in order for that dough to count as hallah for demai dough that he will receive in the future from an am haaretz. He can do this until the dough becomes putrid. However, he is concerned lest the dough that he sets aside to count as hallah will become impure.  The problem would then be that this dough has not had its hallah removed and by the time he takes the hallah out, it will be impure hallah. To prevent this from happening, he should immediately take the hallah out of this batch of dough. This way at least the hallah for this dough will be pure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn rabbinic language “Syria” refers to the land that borders the land of Israel to the north and east but is not considered fully part of Israel.  The rules of tithing and terumah do apply to produce grown by a Jew in Syria but one who purchases produce in Syria can assume that it grew on gentile land and is therefore exempt from the laws of tithing and terumah.  The first subject dealt with in our mishnah is people who are tenant-farming land that belongs to non-Jews in Syria. Tenant-farming means that the tenant has received a piece of land from its owner in order to work the land and keep for himself a portion of the crops.\nThe second section deals with whether the laws of hallah apply to dough in Syria in the same way that they do in the land of Israel.",
+                    "<b>An Israelite who was a tenant of a non-Jew in Syria: Rabbi Eliezer makes their produce liable to tithes and to [the law of] the sabbatical year; But Rabban Gamaliel makes [it] exempt.</b>  According to Rabbi Eliezer, Syria is treated like the land of Israel when it comes to tithes and to sheviit (the sabbatical year). Just as in the land of Israel if a Jew is a tenant-farmer for a non-Jew on land owned by a non-Jew, he still has to separate tithes and observe the laws of the sabbatical year, so too when it comes to land in Syria, he must separate tithes and observe the sabbatical laws. Rabban Gamaliel disagrees. He holds that since the land belongs to a non-Jew and the Jew who is working the land doesn’t own it, he need not separate tithes or observe the sabbatical laws.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: [one is to give] two hallah-portions in Syria; But Rabbi Eliezer says: [only] one hallah-portion.</b>  In tomorrow’s mishnah we will learn that outside of the land of Israel one has to separate two portions of hallah from the dough. Consequently, Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer debate what to do in Syria. Rabban Gamaliel stated above that Syria was not treated like Israel therefore, in Syria one has to separate two portions of hallah. Rabbi Eliezer above treated Syria like the land of Israel therefore in Syria one has to separate only one portion.",
+                    "<b>They adopted the lenient ruling of Rabban Gamaliel and the lenient ruling of Rabbi Eliezer. Eventually they went back and acted in accordance with Rabban Gamaliel in both respects.</b>  The mishnah now treats us to an interesting tidbit concerning the way people were acting. Originally, they adopted both lenient rulings. In other words, when it came to tithes and the sabbatical year, they treated Syria as if it was not the land of Israel. However, when it came to hallah, they separated only one portion, as if it was the land of Israel. They were not consistent as to which rabbi they followed they always adopted the more lenient opinion. However, eventually they changed their practice and acted consistent with the opinion of Rabban Gamaliel. This seems to be the way of behaving preferred by the mishnah here and in other places as well. One should not select lenient opinions from various rabbis rather one should choose one rabbi and follow his opinions, at least when these opinions are consistent with one another, as they are here."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Rabban Gamaliel defines the borders of Israel with regard to the issue of hallah. This same division is found in Sheviit 6:1, so I am not going to explain the geographical or historical issues here. Please look there for more information.\nAccording to the Torah, one need not separate hallah outside of the land of Israel (see Numbers 15:19). However, the rabbis decreed that Jews should continue to separate hallah from dough even outside of the land of Israel so that the laws of hallah would not be forgotten while the Jews were in the Diaspora. The problem is that outside of the land of Israel was considered to be impure, so that any hallah separated there would also be impure. So the hallah that they took out had to be burned. In order to remember that hallah was originally given to priests, the rabbis decreed that a Jew should separate a second portion of hallah and give that portion to the priests. It turns out, as we learned yesterday’s mishnah, that outside of the land of Israel a person would have to set aside a double portion of hallah.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: there are three territories with regard to [liability to] hallah:<br>From the land of Israel to Chezib: one hallah-portion.</b>  The northern border of the land of Israel is set at Chezib (see Sheviit 6:1). Until that point one separates from dough one portion of hallah.",
+                    "<b>From Chezib to the river and to Amanah: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has a minimum measure, and the one for the priest does not have a minimum measure.</b>  This is an “in-between” geographical region. In Sheviit 6:1 we learned that some of the laws of sheviit apply here and some do not. With regard to hallah, what is important to understand is that the region is considered impure, as are all lands outside of Israel, and therefore any hallah separated there will be impure. So the first thing he does is separate a measure of hallah and then he destroys it by burning it. The problem with this is that the rabbis were concerned lest Jews forget the rules of hallah. Seeing the hallah burnt, they may not realize that the reason it was burned and not eaten is that it was impure by virtue of it being outside of Israel. Therefore they decreed that along with the “real” hallah that needs to be burned, people should also separate one portion of hallah and give it to a priest. This hallah is not the true biblically mandated hallah, but rather originates in a decree of the rabbis. Therefore we can be more lenient with it and it need not be of the minimum size (1/48). However, the hallah that is burned is biblically mandated and therefore it must consist of the minimum measure.",
+                    "<b>From the river and from Amanah and inward: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has no minimum measure, and the one for the priest has a minimum measure.</b>  In this region, the agricultural laws do not apply and therefore both portions of hallah, the one that is burned and the one that is given to the priest, are decrees of the rabbis and not biblically mandated. In this case the law concerning which portion requires a minimum measure applies in an opposite fashion. The portion that is burned does not need to be of minimum measure because this portion is separated only because of a rabbinic decree. However, there is a minimum measure to the portion given to the priest, even though it too was a decree of the rabbis. One of the two portions needs to be of minimum measure so that these laws will not be forgotten, so it might as well be the portion that will not go to waste.",
+                    "<b>And [a priest] who has immersed himself during the day [and has not waited till sunset for his purification to be complete] may eat it. Rabbi Yose says: he does not require immersion. But it is forbidden to zavim and zavot, to menstruants, and to women after childbirth;</b>  This portion given to the priest is only of rabbinic origin. Therefore, some of the purity laws that normally apply to biblically-mandated hallah, do not apply to this portion. Normally, an impure priest would go to the mikveh and immerse, and then be able to eat hallah/terumah only at nightfall. In this case it is sufficient for him to go the mikveh and eat the hallah before nightfall, because this is not actually hallah. It seems that the rabbis wanted him to go to the mikveh before eating this hallah so that he would remember that hallah should not be eaten in a state of impurity. However, in order to signify that this hallah was not biblically-mandated, they were somewhat lax in the application of these laws and they allowed him to eat before he was actually pure. Rabbi Yose rules that even an impure priest may eat this terumah, without going to the mikveh at all. But, he agrees that it can’t be eaten by anyone whose impurity stems from their own body. This would include zavim and zavot, men or women who have an abnormal genital discharge, menstruants and women after childbirth. Note that the women referred to here must be either wives or daughters of priests they too can eat hallah.",
+                    "<b>It may be eaten with a non-priest at the [same] table;</b>  Normally, a priest should not eat terumah or hallah at a table with a non-priest, lest the non-priest come to eat food strictly prohibited to him. Since this hallah is only of rabbinic origin, it may be eaten at a table with a non-priest.",
+                    "<b>And it may be given to any priest.</b>  Normally, one should not give hallah to an “am haaretz” priest, lest he defile it. We are again lenient in this case since the hallah is not biblically-mandated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that one can give hallah from outside of Israel to any priest, even an am haaretz who might defile it, because there is no prohibition of defiling this hallah. Our mishnah continues to list other priestly gifts that can be given to any priest, without fear that he will defile it. With regard to some of these things, there is no prohibition against defilement, and with regard to some of them, we assume that the priest will be cautious and not defile them.",
+                    "<b>These may be given to any priest:<br>Devoted things (;</b>  Haramim are referred to in Numbers 18:14, which states, “all herem (devoted thing) in Israel shall be yours (to Aaron and his descendents).” These refer to gifts given to priests there is no prohibition of making them impure.",
+                    "<b>Firstlings;</b>  “Firstlings” are the first born of pure domesticated animals, sheep, cows and goats. If they are unblemished they are sacrificed and parts are eaten by priests. If they are blemished, then the priest gets to keep the entire animal.",
+                    "<b>The redemption of the first born;</b>  This is the five shekels used to redeem a first-born human child (see Numbers 18:17-18).",
+                    "<b>The [lamb substituted as] ransom for the firstling of a donkey;</b>  The first born of a donkey is redeemed with a lamb (see Exodus 13:13). The priest gets the lamb.",
+                    "<b>The shoulder, the two cheeks and the maw;</b>  The parts of non-sacrificial animals given to the priest (see Deuteronomy 18:3-4).",
+                    "<b>The first of the fleece;</b>  The priest gets the first shearings of the sheep (Deuteronomy 18:4).",
+                    "<b>Oil [fit only] for burning;</b>  Impure terumah must be burned. Since it is already impure, one can give it to an am haaretz priest.",
+                    "<b>Consecrated food [which must be eaten] within the Temple;</b>  If the priest has to eat the offering within the Temple then we can assume that he will eat it in purity. Am haaretz priests were not suspected of going into the Temple while impure.",
+                    "<b>And bikkurim. Rabbi Judah prohibits bikkurim.</b>  First fruits must be eaten while pure (both the fruit and the person). The rabbis hold that since these first fruits will be brought to the Temple, the am haaretz priest will be careful with their purity and therefore they can be given to any priest. Rabbi Judah disagrees.",
+                    "<b>Vetches of terumah: Rabbi Akiva permits, But the sages prohibit.</b>  Vetches are normally animal food (see Maaser Sheni 2:4) but are occasionally eaten by humans. Rabbi Akiva holds that since they are not really food for humans, the laws of purity don’t apply and therefore they can be given to an am haaretz priest. The other rabbis hold that the purity laws do apply, and they should only be given to a priest known to preserve the purity laws."
+                ],
+                [
+                    "<b>Nittai of Tekoa brought hallah-portions from Be-Yitur, but they did not accept from him.<br>The people of Alexandria brought hallah, but they did not accept from them.<br>The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (, but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).</b><br>Our mishnah mentions people who did two things that were against rabbinic law. The first thing is that they brought hallah from outside of Israel into Israel. The rabbis forbade bringing hallah or terumah into Israel from outside Israel. This was prohibited in order to discourage priests from going outside of Israel to bring back terumah or hallah (see also Sheviit 6:6).<br>The second issue mentioned is that some people would bring bikkurim before Shavuot. The rabbis also forbade this, for the verse in Exodus alludes to the fact that the first fruits should be brought on Shavuot.<br>I find several interesting things in this mishnah. First of all, the people who did not observe rabbinic law were actually acting in some ways stricter than the rabbis demanded. They were shlepping their hallah all the way from outside of Israel into the land of Israel. They were bringing their bikkurim before they were supposed to. The picture we get is of people who were zealous in their observance, and who were being calmed down by the rabbis. It is also interesting that those outside of Israel were not following rabbinic law. We know from many places that rabbinic influence was felt largely in Israel, where most rabbis lived. This mishnah supports the notion that outside of the land, Jews did not always follow, or perhaps didn’t even know, what rabbis were teaching. But to emphasize this does not mean that they were not observant of Jewish law.<br>Secondly, while the rabbis opposed these practices, they also bothered remembering them. The mishnah disapproves of what these people did, but it is almost as if the mishnah is also saying that although the practices are not sanctioned, they are still in some ways admirable.<br>The mishnah itself should be easily understood, and hence there is no explanation below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>Ben Antigonus brought up firstlings from Babylon, but they did not accept from him.</b>  According to rabbinic law, one does not bring bekhorot, first-born animals, from outside the land of Israel.",
+                    "<b>Joseph the priest brought first fruits of wine and oil, but they did not accept from him.</b>  The mistake of Joseph the priest was that he brought his first fruits in their processed form, as wine or oil, instead of bringing them as grapes or olives (see Terumot 11:3, for a conflicting opinion).",
+                    "<b>He also brought up his sons and members of his household to celebrate Pesah katan in Jerusalem, but they turned him back, so that the thing should not become firmly fixed as an obligation.</b>  Pesah Sheni, also called Pesah Katan, is on the fourteenth of Iyyar, the month after Nissan (Numbers 9:11), during which the first “real” Pesah is celebrated. It is the “make-up date” for those who could not offer their Pesah sacrifice on the first Pesah. Joseph the priest brought his children and member’s of his household with him to Jerusalem. The rabbis directed Joseph the priest to return them home because one is obligated to bring one’s family to Jerusalem only during the first Pesah (see Exodus 23:17). Note that it is not prohibited to bring the family for Pesah Katan, it is merely unnecessary. As such, his kids and other members of his household could have stayed in Jerusalem. However, if they had stayed people would have thought that it was obligatory to bring the members of one’s household to on Pesah Sheni. Hence the rabbis told him that he should demonstrate this by bringing them back immediately.",
+                    "<b>Ariston brought his first fruits from Apamea and they accepted from him, because they said, one who buys [a field] in Syria is as one who buys [a field] in the outskirts of Jerusalem.</b>  The mishnah (and the tractate) ends with someone whose actions were accepted by the rabbis (whew!). Ariston (not a very Jewish sounding name) lived in Apamea which is in Syria. He brought his bikkurim from there to Jerusalem. The rabbis ruled that these were acceptable because when it comes to the laws of bikkurim, Syria is treated like a suburb of Jerusalem (Haffez Assad might not like this one). We should note that one does not bring terumah from Syria, but one does bring bikkurim. The reason for this difference is that a person who sets aside terumah is not obligated to bring it to the priests in Israel. Therefore we are concerned that priests will go outside of Israel to collect their terumah. In contrast, a person must bring his first fruits to Jerusalem. Therefore, there was no need to be concerned lest priests run off to collect their bikkurim outside of Israel. Congratulations!  We have finished Hallah! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Hallah is special among the tractates that we have learned because it is still observed to this day outside of the land of Israel. This is not the place for instruction as to how to observe this halakhah, but I hope that learning the tractate but I hope that it has given people “food for thought” (pun intended) as to the observance of this commandment. Of course, despite the fact that we learned that one doesn’t bring hallah from outside the land to Israel, there is no prohibition for bring delicious hallot to a hungry Talmudist living in the land of Israel…☺ Tomorrow we begin Tractate Orlah."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה חלה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Challah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Challah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Challah/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Challah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3778a9f5bb93976f462c1559aeba22eb7d199943
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Challah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,286 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Challah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Challah",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "General Overview",
+            "Structure and Organization",
+            "Summary of Legal Topics, Technical Terms, and Concepts",
+            "Relationship to Biblical Law",
+            "Hallah is the part of the dough that is separated and given to the priests. It is referred to in Numbers 15: 18-21:",
+            "When you enter the land to which I am taking you and you eat of the bread of the land, you shall set aside some as a gift to the Lord, as the first yield of your baking. You shall set aside a loaf as a gift; you shall set it aside as a gift like the gift from the threshing floor. You shall make a gift to the Lord from the first yield of your baking, throughout the ages.",
+            "Nehemiah 10:38 and Ezekiel 44:30 describe this gift was given to the priests, and the rabbinic halakhah follows this assumption.",
+            "According to the rabbis, “the first yield of your baking” means that you should give this gift, called hallah, from the dough before it is baked, at the time when it is being kneaded in the kneading trough. However, they also held that if one did not separate hallah while the dough was being kneaded, he could still do so later after the bread was already baked. ",
+            "Tractate Hallah will deal with issues such as: from what types of grain must hallah be separated? How much hallah must be given? Does one have to give hallah from even small quantities of baked bread? These and other issues will be dealt with throughout this short tractate. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches what species counts as grain and is therefore subject to all of the laws associated with grain.",
+                    "<b>Five species [of grains] are subject to [the law of] hallah: wheat, barley, spelt, oats and rye.</b>  There are only five species of grain that count as grain in Jewish law-- wheat, barley, spelt, oats and rye. If bread is made from some other type of grain, it doesn’t count as grain. For instance, before eating other types of grain, one would not say “hamotzi” or “mezonot” but rather “haadamah.” Tomorrow we will learn other consequences of the fact that these five are considered grain and others are not.",
+                    "<b>These are subject to hallah, and [dough made from different types of these grains] are accounted together one with another [as one quantity].</b>  If one makes dough from a combination of these types of grain, and each type of grain is not of a sufficient quantity to make the dough liable for hallah, the different grains can join together to make the dough liable. In later chapters we will see that the minimum measure of dough to be liable in hallah is 1 ¼ kav. So if there is a mixture of these grains, as long as there is a total of 1 ¼, then hallah must be separated.",
+                    "<b>And their “new” [harvest] is prohibited prior to Pesah, and [they are subject] to [the prohibition of] reaping prior to the Omer.</b>  Until the omer begins to be sacrificed, which is on the second day of Pesah, it is forbidden to eat of the new grain harvest (Leviticus 23:10-14). It is also forbidden to begin to harvest until the omer is first harvested. Only these five grains are subject to these laws all other grains may be harvested whenever a person wants.",
+                    "<b>If they took root prior to the Omer, the omer permits them. If not, they are prohibited until the next Omer has come.</b>  The mishnah now clarifies what counts as the new harvest in terms of the Omer. If the grain had taken root before Pesah (the omer), then one may harvest it after the omer has begun. But if it had not yet taken root, he would have to wait an entire year, until the next omer, in order to harvest it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the consequences of the fact that only these five species are considered to be grain.",
+                    "<b>If one has eaten of [these five] on Pesah an olive-size piece of matzah, he has fulfilled his obligation.</b>  Matzah must be made of one of these species of grain in order for one to fulfill the obligation of eating matzah on Pesah.",
+                    "<b>[If he ate on Pesah] an olive-size of piece of hametz [made of these grains], he is liable for karet.</b>  The opposite also holds true hametz can only be from these five species. One who eats one of these five species when they are hametz has transgressed Pesah. Other species are completely permitted on Pesah, save for the fact that Ashkenazim customarily do not eat rice.",
+                    "<b>If one of these [grains, having become leavened,] became mixed with any other species, one must remove it on Pesah.</b>  If one of these grains, when leavened, becomes mixed with other species, it must be removed from one’s possession before Pesah.",
+                    "<b>If one has vowed [to abstain] from [consuming] bread and tevuah (, he is prohibited from consuming these [five species] the words of Rabbi Meir. The sages say: if one has vowed [to abstain] from [consuming] dagan, is prohibited only from [consuming] these [species] only.</b>  In this section Rabbi Meir and the sages debate the meaning of the word “tevuah” which I usually translate as produce. All agree that if one vows to abstain from bread, he means these five species. The question is: what if he vows to abstain from tevuah? According to Rabbi Meir, tevuah refers to these five species. Thus in such a case he may not have these five species, but he may have beans. The sages say that “dagan” is the word used to refer to these five species. If one vows not to have “dagan” then he can’t have these species, but if he vows not to have tevuah, he can’t have beans or other types of produce either. Tevuah is a more inclusive term.",
+                    "<b>They are subject to hallah and tithes.</b>  As stated above, these five species are liable for hallah. They are also liable for tithes. This note is included at the end of today’s mishnah because tomorrow we will learn what things are exempt from tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that although some things are exempt from tithes, they may still be liable for hallah.",
+                    "<b>The following are subject to hallah, but exempt from tithes: gleanings, from the forgotten sheaf, from peah or from ownerless produce and the first tithe from which terumah has been removed, second tithe and consecrated [produce] which has been redeemed, and that which remains over from the omer, and grain which has not grown one-third [ripe]. Rabbi Eliezer says: grain which has not grown one-third [ripe] is exempt [also] from hallah.</b> Gleanings, the forgotten sheaf, peah and ownerless produce are all exempt from tithes because they are all, in a sense, already given to someone else. If the Levite is poor he can just come and take them for himself. Anyone can take the ownerless produce. Therefore, one need not give tithes from these things. However, all of them are liable for hallah. First tithe from which terumah has been removed is not liable for tithes (it already is tithe!) but the Levite must separate hallah and give it to the priest. Second tithe and consecrated produce are likewise, obviously not subject to tithes, but if they are grain, one must separate hallah before eating them. When they would harvest the omer, beginning on the second night of Pesah, they would harvest three seahs worth of barley. However, they would only use the choicest tenth of a seah. The rest they would redeem in order to make it hullin and then it could be eaten by anyone. This flour is exempt from tithes, because at the time its processing was done (when it was harvested and made it into a pile) it was holy and exempt from tithes. However, liability for hallah is determined by when it was made into dough, and by the time the omer flour was made into dough, it was already hullin, non-sacred. In Maasrot 1:3 we learned that grain that had not yet become one third ripe is exempt from tithes. However, according to the sages, it is still liable for hallah. This is because dough made from this unripe grain is still called bread (I can’t imagine it would have tasted very good, but who knows?). Rabbi Eliezer disagrees and says that such dough is also exempt from hallah. Numbers 15:20 calls hallah “terumah.” Since terumah is not separated from produce that is not one third ripe, so too hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the opposite of yesterday’s mishnah. Today, the mishnah lists things that are, for various reasons, liable for tithes, but exempt from hallah.",
+                    "<b>The following are liable for tithes, but exempt from hallah: rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse, and less than five-fourths [of a kab] of [the five kinds of] grain, sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan and medumma are exempt from hallah.</b> Rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse: These are all liable for tithes but exempt from hallah because only the five grains are liable for hallah. Less than five-quarters [of a kav] of [the five kinds of] grain: This small amount is not liable for hallah because it is too small of an amount. We shall return to this issue in a later chapter. Sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan: These are all exempt from hallah because they are not baked in an oven. Only things baked in an oven are liable for hallah. Medumma: Medumma is a mixture of hullin and terumah in which there is not sufficient hullin to nullify the terumah (there are less than 100 parts hullin for each part terumah). This mixture is treated like terumah and can only be eaten by a priest. It is exempt from hallah because it already has terumah in it, and as we have seen hallah is called terumah by the Torah. The rabbis ruled that one doesn’t separate terumah/hallah from something that is already, even partially, terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss sponge-cakes, which we learned yesterday were not liable for hallah. Sponge-cakes were made from watery dough and they were cooked either just in the sun, or with a little heat in a pan over an open flame. Since they are not made like bread, they are exempt from hallah.",
+                    "<b>Dough which was originally [intended for] sponge-cakes, and in the end is [cooked as] sponge-cake, is exempt from hallah.</b>  If the flour and water mixture was originally put together in order to be made into sponge-cakes and in the end it was cooked to be sponge-cakes in the way that sponge-cakes are cooked, then it is exempt from hallah.",
+                    "<b>[If it was] originally [ordinary] dough, but in the end [cooked as] sponge-cakes, [or if it was] originally [intended for] sponge-cakes, but finally [cooked as ordinary] dough, it is subject to hallah.</b>  However, if it was originally intended to be ordinary dough, dough whose consistency is thicker than that used for sponge-cakes, and then he cooked it in the way that one cooks sponge-cakes, in a pan or in water or with some other ingredients, then it is liable for hallah. So too, if it began as watery sponge-cake dough, and then he baked it in a regular oven, it is also liable for hallah. As long as it either began or ended up like regular dough, hallah must be taken out.",
+                    "<b>Similarly, bread crumbs ( are subject [to hallah].</b>  Kenuvkaot come from bread and then are boiled in small pieces in a pan to be food for small children. They are liable for hallah because they began as bread, even though they were eventually cooked in a manner similar to sponge-cakes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with other various types of dough and whether it is exempt from hallah.",
+                    "<b>Meisah: Bet Shammai exempts [from hallah], And Bet Hillel makes liable [for hallah].</b>  Meisah is flour into which boiling water has been mixed. It seems that Bet Hillel makes him liable because the water is put into the flour, just as water is normally poured into flour to make it into dough. In contrast, Bet Shammai makes him exempt.",
+                    "<b>Halita: Bet Shammai makes liable, And Bet Hillel exempts.</b>  Halitah is like meisah, except in this case the flour is poured into the water. Hence, Bet Hillel exempts him. It is not clear why Bet Shammai makes liable. We should note that according to both talmudim, section one disagrees with section two, and the two come from different sources. If so, there is no halakhic difference between meisah and halita. According to the first opinion, Bet Shammai exempts both from hallah, and Bet Hillel makes them both liable. According to the second opinion, Bet Shammai makes both liable for hallah, and Bet Hillel makes them both exempt. This would imply that Rabbi Judah Hanasi took two different sources that contradict each other and pasted them together in the Mishnah. It is unclear why he would do such a thing.",
+                    "<b>The loaves of the thanksgiving sacrifice and the wafers of a nazirite: if one made them for oneself, they are exempt [from hallah]. [If one made them] to sell in the market, they are subject [to hallah].</b>  The thanksgiving offering is accompanied by three loaves of matzah (Leviticus 7:12).  When the Nazirite completes his naziriteship he brings loaves and wafers (Numbers 6:15). If a person makes these for himself, and from the time he begins to make the dough he intends to use them for these holy purposes, then they are sanctified from the beginning of their existence. One does not have to separate hallah from sanctified food. However, if he makes them to sell them at market, then he must separate hallah from them because they were not sanctified from the outset. They only become sanctified when a person buys them with the intention of using them in the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with dough prepared by a baker and whether it is liable for hallah.",
+                    "<b>A baker who made dough to divide it up into pieces, it is subject to hallah.</b>  The baker makes a large batch of dough which he intends to divide up into small pieces, each of which contain less than the measure necessary for dough to be liable for hallah (five quarters of a kav). He will sell the smaller pieces of dough to individuals, who will let it rise and then bake it themselves. This dough is liable for hallah, because if he can’t find people to buy it, he will bake it all himself. Potentially, this is going to end up as one person’s dough.",
+                    "<b>Women who gave [flour] to a baker to make for them dough, if there is not in any one of them a [minimum] measure, it is exempt from hallah.</b>  On the other hand, if a few women give flour to a baker, and each woman gives less than is necessary for dough to be liable for hallah, then the dough is exempt from hallah. The difference between this case and the case in section one is that here the small pieces of dough are already owned by different individuals. This mishnah teaches that dough owned by different people does not join together to become liable for hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with dough made for the consumption of dogs. The mishnah deals with whether this dough is treated like human food, which carries with it a number of implications.",
+                    "<b>Dough for dogs:<br>If shepherds eat it: it is subject to hallah, and one may use it to make an eruv or a shittuf; and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it; and it may be made on a festival; and one fulfills his obligation with it on Pesah.</b>  If this dough was prepared well so that the shepherds could also eat it, then it is treated as human food, even though it was made mostly for animals. This has implications in five areas of halakhah: a) it is subject to hallah: Only human food is subject to hallah. b) and one may use it to make an eruv, or a shittuf: An eruv or a shittuf is a common meal which allows one to carry from a house into a courtyard or from a courtyard into the adjoining alleyway on Shabbat. An eruv can also allow one to travel further than the Shabbat limit, which is 2000 cubits from the border of the city (see the introduction to Eruvin for more information). If this dough is eaten by shepherds then it counts as potential human food and can be used to make an eruv or shittuf. c) and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it: Before eating this dough one would say “hamotzi” and afterwards “birkat hamazon.” In addition, if eating in a group of at least three, the invitation to recite birkat hamazon would be recited. d) and it may be made on a festival: only human food can be made on Yom Tov, a festival. e) and one fulfills his obligation with it on Pesah: if it was not leavened, then one could use it for matzah on Pesah.",
+                    "<b>But if shepherds do not eat it: it is not subject to hallah; and one may not use it to make an eruv, or a shittuf; and one does not say the blessings over it, and one does not make an invitation for birkat hamazon over it; and it may not be made on a festival; and one does not fulfill his obligation with it on Pesah.</b>  If it was made in a poor fashion, so that the shepherds would not want to eat it, then it doesn’t count as food and none of the above halakhot apply.",
+                    "<b>In either case it is susceptible to ritual defilement affecting food.</b>  Even if it was made in a poor fashion, shepherds might still come to eat it occasionally. Therefore, in any case, the dough is subject to the rules of food impurity. Only food that is eaten solely by animals, for instance straw, would not be subject to these rules."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah lists similarities between the rules concerning terumah with those concerning hallah.",
+                    "<b>In the case of hallah and terumah:<br>One is liable for death on account of [having eaten] them death [intentionally], or to [repay] an added fifth [if unwittingly];</b>  The penalty for a non-priest who intentionally eats terumah or hallah is “death by the hands of heaven.” This is derived from Leviticus 22:9-10. If one unintentionally eats terumah or hallah he must repay the value of that which he ate, plus an added fifth (see Leviticus 22:14).",
+                    "<b>They are forbidden to non-priests;</b>  Only priests may eat terumah and hallah.",
+                    "<b>They are the property of the priest;</b>  The priest can sell the terumah or the hallah to someone else (assumedly another priest) and then he can use the proceeds to buy anything he wants. In other words, these are not like sacrifices, which the priest cannot sell and keep the proceeds for himself.",
+                    "<b>They are nullified [in a mixture of] one-hundred-and-one [parts, the rest being non-sacred dough or produce];</b>  If one hundred parts hullin (non-sacred produce) are mixed in with one part terumah or hallah, then one can take out one part, give it to the priest as terumah/hallah and the rest reverts to being hullin. If there is less than a 100-1 ratio of hullin to terumah/hallah, then the whole mixture must be treated like terumah and only priests can eat it.",
+                    "<b>They require washing of one’s hands;</b>  Before one touches terumah or hallah, one must wash one’s hands to ritually cleanse them. This is true even if one was not known to be ritually impure.",
+                    "<b>And [waiting until] the setting of the sun [prior to eating them];</b>  An impure person who has been to the mikveh during the day to cleanse him/herself, must wait until the sun sets in order to eat terumah (Leviticus 22:7).",
+                    "<b>They may not be separated from pure [stuff] for impure;</b>  If one has some pure produce/dough and some impure produce/dough, he cannot separate terumah or hallah from the pure in order to exempt the impure, even though this might seem beneficial to a priest, who would surely prefer the pure terumah/hallah (which he can eat the impure terumah/hallah cannot be eaten). See Terumot 2:1 for more information",
+                    "<b>But rather from that which is close,</b>  When one comes to separate terumah or hallah, he must take the terumah and hallah out of produce or dough that is close by. Thus if I have some dough here in Modiin, I can’t take hallah out of dough that I also have in Jerusalem, but I could take hallah out of dough that I have in my second kitchen. I don’t have a second kitchen, but if I did, I could make bread in both kitchens and take hallah out of one batch of dough and exempt the other batch. Probably not a good enough reason to get a second kitchen.",
+                    "<b>And from that [in a] finished [state].</b>  Terumah is separated from produce whose processing has been completed, and hallah is separated from dough, and not from flour.",
+                    "<b>If one said: “All my threshing-floor is terumah, or all my dough is hallah,” he has not said anything, unless he has left some over.</b>  It is impossible to make all of one’s grain at the threshing floor or all of one’s dough into terumah or hallah. Numbers 15:21 says, “From the first of one’s dough you shall give terumah, for all your generations.” The rabbis make a midrash on the word “from the first” and not all of the first, meaning not all of one’s produce or dough can become terumah/hallah."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with whether one is liable to separate hallah from produce that is grown outside the land of Israel.",
+                    "<b>Produce [grown] outside the land [of Israel] that came into the land is subject to Hallah.</b>  Outside the land of Israel, one is not obligated to separate hallah from dough. However, if the produce, in this case grain, was grown outside the land, and then brought in, it is liable for hallah, because the flour was mixed with water inside the land of Israel. As we have seen, when it comes to separating hallah, the critical moment is when the flour is mixed with dough.",
+                    "<b>[If it] went out from here to there: Rabbi Eliezer makes it liable, But Rabbi Akiva makes it exempt.</b>  If the produce was grown in the land of Israel, but then brought outside the land and there it was made into dough, Rabbi Eliezer says that it is still liable for hallah. This seems to be based on a midrash of Numbers 15:19 which states, “from the bread of the land” and bread made from the produce of the land is still “bread of the land” no matter where it is made. Rabbi Akiva says he is exempt, because the very same verse states, “When you enter the land to which I am taking you…” The implication is that when you are not in the land, you are not liable for hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Earth from outside the land has come to the land [of Israel] in a boat, [the produce grown in it] is subject to tithes and to the [law relating to] the seventh year.</b>  In yesterday’s mishnah we learned that if grain from outside the land of Israel is brought into Israel, it becomes liable for hallah. Today’s mishnah teaches that if a boat comes close to the land of Israel and there is produce in the boat, the produce is liable for tithes and it is subject to the laws governing produce grown in the seventh year, just as if the produce was grown in Israel itself.",
+                    "<b>Rabbi Judah: when does this apply? When the boat touches [the ground].</b>  Rabbi Judah says that this applies only if the boat is actually touching the ground. This is interpreted as meaning that the boat is ten handbreadths from the bottom of the sea. That makes it as if the earth on the boat is attached to the ground. But if the boat was floating high on the water, its produce is exempt from these laws.",
+                    "<b>Dough which has been kneaded with fruit-juice is subject to hallah, and may be eaten with unclean hands.</b>  Dough which is kneaded with fruit-juice instead of water is still liable for hallah. However, it cannot receive impurity because fruit-juice is not one of the seven liquids that makes produce susceptible to impurity. Therefore, the hallah separated from this dough can be eaten with unclean hands, without fear that the hallah will become impure and forbidden for consumption."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with two topics.\nThe first is separating hallah while naked perhaps there was a nudist colony?\nThe second is how to make dough while ritually impure. This is a problem because ritually impure hallah cannot be eaten it must be burned.",
+                    "<b>A woman may sit and separate hallah while she is naked, since she can cover herself  but a man may not.</b>  A person’s whose nakedness, meaning genitalia, are showing cannot separate hallah from dough because doing so requires the recitation of a blessing, and it is forbidden to recite a blessing while naked. A woman can separate hallah while sitting naked because she can hide her nakedness with her legs. However a man cannot hide his nakedness while sitting, therefore he cannot separate hallah. I realize that some of you men reading this may be saying to yourselves, “I can cover my nakedness while I sit.” I implore you don’t try this at home!",
+                    "<b>If one is not able to make one's dough in cleanness he should make it [in separate] kavs,   rather than make it in uncleanness.</b>  Dough is liable for hallah only if there are 1 ¼ kavs. One who kneads a lesser quantity is not liable to separate hallah. According to the first opinion in this mishnah, if one is unable to separate dough in a state of purity, she should knead it in quantities smaller than 1 ¼ kavs, and this way she can avoid becoming liable for hallah.",
+                    "<b>But Rabbi Akiva says: let him make it in uncleanness rather than make it [in separate] kavs, just as he calls the clean, so too he calls the unclean; this one he cals hallah with the Name, and the other he also calls hallah with the Name, but [separate] kavs have no portion [devoted] to the Name.</b>  Rabbi Akiva says that it would be better for him to knead the dough in a state of impurity, rather than making it in separate kavs. For when he kneads it in impurity, he will separate hallah and recite a blessing over it using God’s name, even though the hallah is impure. Rabbi Akiva says that the most important thing is that the blessing is recited because this is what sanctifies God’s name. In contrast, when he kneads each kav separately in order to avoid separating hallah, no blessing is recited and God’s name is not sancitified. I find this debate fascinating. According to Rabbi Akiva, God’s name is sanctified, even over impure hallah. It seems that sanctity and impurity are not polar opposites, at least not in this case. In contrast, the first opinion wishes to avoid a situation where one will be forced to create impure hallah. While one might still have to recite a blessing over this hallah, it seems to be more problematic in the eyes of the author of this section."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the topic of how kavs of dough that were kneaded separately can join to constitute the necessary amount of dough to be liable for hallah.",
+                    "<b>One who makes his dough [in separate] kavs, and they touch one another, they are exempt from hallah unless they stick together.</b>  If one makes separate batches of dough and they merely touch one another, they are still exempt from hallah. Touching does not turn them into one batch. However, if they stick together, then they are considered one batch and they are liable for hallah. They are considered to be “sticking together” if when they are pulled apart, some of one batch sticks to the other batch.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: also if one takes out [loaves from an oven] and puts [them] into a basket, the basket joins them together for [the purposes of] hallah.</b>  If one takes loaves out of an oven and puts them all into one basket, the loaves, which were not originally liable for hallah, join together to constitute an amount liable for hallah. Even though hallah is usually taken out from the dough, according to Rabbi Eliezer they can still be joined together by the basket even after they have been baked."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with someone who separates his hallah before the flour has been mixed with water to become dough. The Torah says that you are supposed to give the first of “your dough” to the kohen, not the flour before it becomes dough. Our mishnah rules that the flour that he calls “hallah” does not actually become hallah.",
+                    "<b>If one separates his hallah [while it is still] flour, it is not hallah, and in the hand of a priest it is considered stolen property.</b>  As stated above, if he separates his hallah before he mixes it with water to become dough, that which he calls hallah does not have the status of hallah. Therefore, if he gives it to a kohen, the kohen must return it to him. If the kohen does not return it, it is as it is a stolen thing in the kohen’s possession.",
+                    "<b>The dough is still subject to hallah;</b>  The dough made from the remaining flour is still subject to hallah, because the hallah that he did take out does not count.",
+                    "<b>And the flour, if there is the minimum quantity, it [also is] subject to hallah.</b>  The flour that he took out and called hallah, if there is a minimum amount (1 ¼ kavs) then hallah must be taken from this dough as well.",
+                    "<b>And it is prohibited to non-priests, the words of Rabbi Joshua.</b>  Despite the fact that this flour does not have the status of hallah, Rabbi Joshua says that it is prohibited to non-priests. According to Rabbi Joshua, since he called it hallah, it can only be eaten by priests, even though it is not actually hallah.",
+                    "<b>They said to him: It happened that a non-priest sage seized it [for himself].</b>  The other sages respond that it happened that a non-priest who was a sage grabbed a loaf made from this flour in order to eat it. This proves, to the sages, that this flour is permitted to non-priests.",
+                    "<b>He said to them: He did something damaging to himself, but he benefited others.</b>  Rabbi Joshua responds that what the sage did was indeed forbidden. But in a roundabout way, he helped others. Other non-priests will now eat this bread thinking that it is permitted to them as well. Since they don’t know that it is actually prohibited, they are not considered to be sinning. So it turns out that this sage knowingly erred, in order to aid others. While this is a strange concept, we should remember that the only reason that Rabbi Joshua considers this bread prohibited to non-priests is that he called it hallah it is not actually hallah. The transgression of a non-priest eating it is certainly not from the Torah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the basic law that we have encountered several times 1 ¼ kav of flour is liable for hallah. If there is less, one need not remove hallah.",
+                    "<b>Five-fourths [of a kav] of flour are subject to hallah.</b>  This is the basic law, to which we have made reference on several occasions.",
+                    "<b>If their leaven, their light bran and their coarse bran [make up the] five-fourths, they are subject.</b>  When measuring the flour, one includes the leaven (the starter dough used to leaven the bread), and all of the bran.",
+                    "<b>If their coarse bran had been removed from them and returned to them, they are exempt.</b>  If the coarse bran was removed, which is typical in the processing of better quality flour, and then it was added back in, the flour is not subject to hallah. This is because putting back the course bran is unusual."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the minimum measure of hallah that a person must separate from his dough. We should note that this measure is not set by the Torah. According to Torah law, even the tiniest amount would exempt the dough. However, as we saw in the case of terumah, the rabbis set a minimum amount. The fact that this amount is not considered to be from the Torah, also allowed them the ability to make the amount variable depending on the circumstance.",
+                    "<b>The [minimum] measure of hallah is one twenty-fourth [part of the dough].</b>  In general, one must give 1/24 of one’s dough to a kohen as hallah.",
+                    "<b>If he makes dough for himself, or if he makes it for his son’s [wedding] banquet, it is one twenty-fourth.</b>  The above is true for a person who makes dough for own personal use, or for use at a family celebration.",
+                    "<b>If a baker makes to sell in the market, and so [also] if a woman makes to sell in the market, it is one forty-eighth.</b>  The rabbis were lenient when it came to a baker or a woman making dough to sell in the market. Since these people tend to make larger quantities, even 1/48 will be sufficient enough to give something substantial to the kohen.",
+                    "<b>If dough is made unclean either unwittingly or by an unforeseeable circumstance, it is one forty-eighth.</b>  When one has dough that was made impure either unwittingly, or by some unforeseeable circumstance, s/he only has to give 1/48 as hallah. Since this hallah won’t be able to be eaten anyway, only a minimal measurement is required.",
+                    "<b>If it was made unclean intentionally, it is one twenty-fourth, in order that a sinner should not profit.</b>  However, if he intentionally makes it unclean in order to get away with giving less hallah, he must give the larger measure. Clearly, we don’t want a person to make his dough unclean so that he can get away with giving less hallah. Remember, the part of the dough that is not hallah can still be eaten, so if he were to get away with giving the lesser amount, a “sinner would profit.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Eliezer finds a way to give hallah from pure dough in order to exempt a separate batch of impure dough.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: Hallah may be taken from [dough] that is clean, [in order to exempt] that which is unclean. How [may this be done]? [If one has] clean dough and unclean dough, he takes sufficient hallah out of the [clean] dough whose hallah has not yet been taken, and puts [dough] less than the size of an egg in the middle, in order that he may take off [the hallah] from what is close together.</b>  The problem in this situation is how to join the two batches of dough together so that one hallah can be taken from both, without causing the pure dough to become impure. He cannot just take from one to exempt the other because hallah taken from one batch of dough cannot exempt a separate batch of dough. This is how Rabbi Eliezer suggests it may be done. First, he takes a sufficient measure of hallah from the clean dough in order to exempt both batches of dough. He does this at the outset lest the clean dough is made impure at least he now has enough clean hallah to exempt both batches. Then in between the two batches he puts an amount of dough less than the size of an egg. This serves to attach the two batches, but because it is less than an egg’s worth in volume, the impurity is not conveyed across to the pure dough. Now, the hallah that he took from the pure dough counts to exempt the impure dough.",
+                    "<b>But the sages prohibit.</b>  The other rabbis prohibit one from separating hallah from pure dough for impure dough, lest he unwittingly causes the pure dough to become impure. Rather he should take pure hallah from the pure dough and impure hallah from the impure dough."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the question of when one can eat dough without separating hallah.",
+                    "<b>One may snack from dough, until it is rolled, in [the case of] wheat [flour], or before it is made into a solid mass, in [the case of] barley [flour].</b>  A person can eat a piece of dough as a snack even though hallah has not yet been removed from it. This is true as long as long as it has not yet been rolled, if the flour was made of wheat, or made into a solid mass, in the case of barley. Wheat flour is finer and therefore, it is considered dough once it has been kneaded well and rolled out to make loaves of bread (flat like pita). Barley flour is coarser and therefore it is considered dough once she gets it to stick together into a lump. This rule should be familiar if you have already learned Tractate Maasrot. There we learned that in general one can snack from produce before its processing has been completed.",
+                    "<b>[Once] one has rolled it [in the case of] wheat [flour], or made it into a solid mass, in [the case of] barley [flour], one who eats it is liable for death [at the hands of heaven].</b>  After it has been either rolled or made into a solid mass, a non-priest who eats it is liable for “death at the hands of heaven.” This is the same penalty for a non-priest who eats terumah, and as we have seen, the laws of hallah are frequently derived from the laws of terumah, because the Torah calls both “holy.”",
+                    "<b>As soon as she puts in the water she should lift out the hallah, provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.</b>  The way to avoid this severe penalty is for the woman to remove the hallah from the dough as soon as she puts water in the flour. Even though one could snack on it until it is rolled or made into a solid mass, this is not advisable, because it might lead one to snack on it at a later point. The version of our mishnah reads “provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.” This is interpreted to mean that if even after she removes hallah before it has been kneaded, there remain 5/4 of a kav, then the problem has not been solved, because she took out hallah to early she should only take it out once it has been kneaded, and not as soon as the water has been mixed in with the flour. Another version of this section reads, “as long as there are 5/4 of a kav of flour there.” If there is not such a measure, she should not take out hallah, even if she will add more flour later on."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that once a woman rolls out wheat dough it becomes liable for terumah. Our mishnah teaches some differences between the rules that apply before she rolls out the dough and those that apply after she rolls out the dough.",
+                    "<b>Dough which became medumma before she had rolled it, it is exempt [from hallah]. If after she had rolled it, it is subject [to hallah].</b>  Medumma is a mixture of terumah and hullin (non-sacred produce) when there are not 100 parts of hullin for one part terumah (this topic was dealt with at length in tractate Terumah). If the non-sacred dough becomes mixed with terumah dough before it is rolled out, then she does not need to take out hallah, because it was exempt from hallah before it ever became liable for hallah. However, if it first becomes liable for hallah when she rolls it, and only afterwards it is mixed with terumah and becomes medumma, then it is still liable for hallah. What will happen in this case is that she will have to give the hallah to the priest and the rest remains medumma, doubtful terumah. Medumma may not be eaten by a non-priest, but it may be sold to a priest.",
+                    "<b>If there occurred to her some doubtful uncleanness before she had rolled it, it may be completed in uncleanness. If after she had rolled it, it should be completed in cleanness.</b>  If the dough becomes doubtfully unclean before it becomes liable for hallah, meaning something may (or may not) have happened to it to make it ritually unclean, then she can continue to make the dough in a state of uncleanness. In any case the priest cannot eat the hallah that will be taken out of the dough, for it may be impure, and therefore it doesn’t matter if she makes it certainly impure. However, if it becomes doubtfully unclean after it has been rolled, then it became liable for hallah before it became impure. It is forbidden to impart certain impurity to hallah (or terumah) that is only doubtfully impure. Since this dough has already been rolled, and thereby made liable for hallah, it is treated as if it is hallah. She must make the rest of the dough in a state of purity."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with differences between the rules that apply before she rolls the dough and those that apply afterwards.",
+                    "<b>[If] she dedicated her dough [to the Temple] before rolling it, and then redeemed it, it is subject [to hallah].</b>  Dough that has been dedicated to the Temple is exempt from hallah. This is true with regard to all of the agricultural gifts one is exempt from giving them if the produce has already been dedicated to the Temple. However, in order for the dough to be exempt it has to belong to the Temple at the time it becomes liable for hallah, meaning when it is rolled. Thus, if a woman dedicated her dough to the Temple before she rolled it and then redeemed it before she rolled it, it is subject to hallah because when she rolls it, it belongs to her again.",
+                    "<b>[If she dedicated it] after rolling it, and redeemed it, it is subject [to hallah].</b>  Similarly, if she dedicates the dough after it has been rolled and then she redeems it, it is liable for hallah, because she owned it at the time it became liable.",
+                    "<b>[But if] she dedicated it before rolling it, and the Temple treasurer rolled it, and after that she redeemed it, it is exempt, since at the time of its obligation it was exempt.</b>  However, if she dedicates it before she rolls it, and then the Temple treasurer (or any other Temple agent) takes possession of it and rolls it, and then she redeems it, it is exempt because it belonged to the Temple when it became liable for hallah. While this may be a case that will never in actuality happen, what is important is that it teaches a principle if it is in her possession when it becomes liable for hallah, she must separate the hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah. This time the subject is tithes.  Produce becomes liable for tithes once its processing is completed. This very same mishnah appeared in Peah 4:8. My commentary here is the same as I wrote there.",
+                    "<b>Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes   and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  Produce becomes liable to be tithed once it has been harvested, processed and made into a pile.  Before this point he may eat of it without tithing.  In the scenario in this section, he dedicates it before it becomes liable to be tithed and then he redeems it before it comes liable to be tithed.  He is then liable to tithe the produce when it becomes liable for tithes.",
+                    "<b>If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  In this case he dedicated it and redeemed it after he became liable for tithing, so again, he is liable to tithe the produce before he goes ahead and uses it.",
+                    "<b>If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.</b>  In this case, he dedicates it before it is even a third ripe and then the produce ripens, is harvested and the Temple treasurer makes the grain into a pile.  Since the grain was in the legal possession of the Temple when it became liable for tithes, he is not liable for tithes when he redeems it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOnly dough owned by a Jew is subject to hallah, not dough owned by a Gentile. This mishnah teaches when the dough is considered to be owned by a Jew.",
+                    "<b>If a Gentile gave [flour] to an Israelite to make for him dough, it is exempt from hallah.</b>  Since this flour is owned by a Gentile, it is exempt from hallah, even though the Jew is the one who kneaded it.",
+                    "<b>If the Gentile gave it to him as a gift, before rolling it, he is liable. If after rolling it, he is exempt.</b>  If the Gentile gave the dough to the Jew as a gift, then it will depend on when he gave it to him. If he gave it to him before rolling it, then it is liable for hallah because a Jew owned it when it became liable for hallah. But if he gave it to him after he rolled it, then it is exempt from hallah, because a Gentile owned it when it became liable.",
+                    "<b>If one makes dough together with a Gentile, then if there is not in [the portion] of the Israelite the minimum measure subject to hallah, it is exempt from hallah.</b>  If a Jew joins in a partnership with a Gentile to make dough, then the dough is liable for hallah if the Jew’s portion is the minimum measure of 5/4 of a kav. If not, then the dough is exempt, even if there is together more than 5/4 of a kav."
+                ],
+                [
+                    "<b>A convert who converted and had dough: if it was made before he became a convert, he is exempt [from hallah]. After he converted, he is liable.</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, a non-Jew’s dough is not subject to hallah. If a non-Jew has dough, and then converts, the dough is not subject to hallah if he made it before he converted. If he made it after he converted, it is subject to hallah.",
+                    "<b>And if there is doubt, he is liable, but [a non-priest who has unwittingly eaten of such hallah] is not liable for the additional one-fifth.</b>  If it is unclear whether he made it before he converted or not, then he must give hallah. However, this hallah is not treated as “certain” hallah, rather just as “doubtful” hallah, meaning it may or not be hallah. It should be eaten by a priest but if a non-priest eats it, he must restore to the priests the value of that which he ate, but not an added fifth. Only one who eats “certain” hallah must pay back an added fifth of the value, which is the same law that governs terumah.",
+                    "<b>Rabbi Akiva said: it all depends on the [time of the] formation of the light crust in the oven.</b>  In all of the above mishnayot we learned that dough becomes liable for hallah once it is rolled. Rabbi Akiva disagrees with all of these mishnayot and holds that the end of processing for dough, meaning the point at which it becomes obligated for hallah, is when it forms a light crust in the oven. This is derived from Numbers 15:19 which reads, “And it will be when you eat from the bread of the land, you shall take out terumah for the Lord.” The operative word here is “bread” once it can be considered bread, then one must remove hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who makes dough from wheat [flour] and from rice [flour] if it has a taste of grain, it is subject to hallah, and one can fulfill one’s obligation with it on Pesah.<br>But if it does not have the taste of grain, it is not subject to hallah, and one cannot fulfill with it one’s obligation on Pesah.</b><br>Rice is not one of the five grains subject to the laws of hallah (see 1:1), nor can one use it as matzah on Pesah. Our mishnah teaches that if one mixes rice and one of the other five grains, such as wheat, he is liable for hallah if he can taste the wheat. If he makes it into matzah he can use it as matzah at the seder, as long as he can taste the wheat.<br>He is obligated for hallah even if there is not enough wheat flour to constitute the minimum measure required for dough to be liable for hallah (5/4 of a kav).<br>If he cannot taste the wheat then there is no need to separate hallah and it can’t be used as matzah on Pesah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBefore people bought yeast at the supermarket, people used starter dough to leaven their bread. They would take a piece of leavened dough (sour dough) from one batch and put it into another batch. Our mishnah deals with a person who takes starter dough from a batch of dough from which hallah had not been taken, and puts it into a batch of dough from which hallah had been taken. He obviously wants to avoid having to separate hallah again from dough which already had hallah removed.",
+                    "<b>One who takes leaven out of dough from which hallah had not been taken and puts it into dough from which hallah had been taken:<br>If he has a supply from another place, he can take out [hallah] in accordance with the precise amount.</b>  If he has another batch of dough (a third batch) from which hallah had not yet been removed, and he can use that batch to remove hallah to exempt the leaven which he put into another batch (meaning that batch is large enough), then he may do so according to the amount of leaven he added to the other batch.",
+                    "<b>But if does not, he takes out one [portion of] hallah for the whole [dough].</b>  However, if he does not have another batch of hallah, then he must remove hallah from the batch to which he added the leaven according to the amount of dough in the entire batch, even though he only added a little bit of leaven. Since he can’t separate hallah for that little bit of leaven from another batch, it places the entire batch into which it has been under the category of dough from which hallah has not been removed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen one harvests olive trees, and some olives are left in the tree, the poor have the right to come and strike the tree to bring down the last remaining olives. Similarly, if there are grapes that are not fully formed at the regular time of harvest, they belong to the poor.\nRegularly harvested grapes and olives are liable to terumah and tithes, but those left for the poor are not.\nOur mishnah discusses what one can do if his regularly harvested grapes or olives become mixed with those belonging to the poor. Can he get away without having to separate terumah and tithes based on the entire larger amount?",
+                    "<b>Similarly, if olives of [regular] picking became mixed with olives [left over] for striking-off   [by the poor], or grapes of [regular] picking, with grapes [left over] for gleaning [by the poor]:<br>If he has a supply from another place, he can take out [terumah and tithes] in accordance with the precise amount.</b>  This is the same rule as that found in section one in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>But if does not, he takes out one terumah and terumat maaser for all of the grapes.</b>  If he does not have other produce from which to take out the terumah, then he must separate terumah and the terumah that is taken from tithes (terumat maaser) for the entire amount, even though the produce that was for the poor was exempt. Note that he does not need to take out tithes for the entire amount. The law is stricter when it comes to terumah because a non-priest who eats terumah is liable for death by the hands of heaven. Therefore, he has to be certain that he has separated terumah for the entire amount.",
+                    "<b>And as for the rest, [he takes out] tithe and the second tithe in accordance with the precise amount.</b>  The laws regarding tithes are not as strict because a non-priest can eat tithe. Therefore, he can take out tithe and second tithe for the amount of produce that is actually liable to tithes and second tithe. This is the amount of his produce that is in the mixture; it does not include the produce that belongs to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah returns us to the subject that was first raised in mishnah seven above dough from wheat flour that is mixed in with dough from rice flour. As a reminder, wheat flour is subject to the laws of hallah whereas rice flour is not.",
+                    "<b>One who takes leaven from a dough of wheat [flour] and puts [it] into dough of rice [flour],   [then] if it has the taste of grain, it is subject to hallah, [but] if not, it is exempt.</b>  Leaven is the sour dough used to make new batches of bread rise. If leaven is taken from wheat flour dough and put into rice flour dough, the batch is liable for hallah only if one can still taste the wheat flour.",
+                    "<b>If so, why did they say: “Untithed produce of any amount renders food prohibited”?</b>  This section raises a difficulty on the law presented in the previous section. According to the quote in this section, “untithed produce of any amount renders food prohibited,” if even a small amount of untithed produce falls into a large amount of tithed produce, then one cannot eat the produce until he removes tithes and terumah. Why then did they say in section one that the mixture becomes prohibited only if it imparts taste?",
+                    "<b>That is [with regard to a mixture of] a species with its own species, but [with regard to a mixture of a species] not with its own species, only when it imparts taste.</b>  The answer is that there is a difference between cases in which one species becomes mixed up in the same species and cases where different species are mixed. So, for instance, if a tiny bit of wheat dough from which hallah had not been removed became mixed up with a large batch of wheat dough from which hallah had been removed, it would be forbidden to eat of it until he removes hallah. There can be no concept of “imparting taste” here because it all has the same taste. In contrast, if there are two different species, then the species that has not had its terumah removed (or that is liable for hallah, as in section one) must impart taste to the species that has had its terumah removed (or is liable for hallah). If there is no taste, then the mixture is not prohibited."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses the difference between cases where two batches of dough from the same species come into contact and cases where two batches of dough from different species come into contact.",
+                    "<b>Two women who made [separate doughs] from two [separate] kavs, and these [doughs] touched one another, even if they are of the same species, they are exempt [from hallah].</b>  In this case two women each make a batch of dough and this batch of dough is only a kav in volume, which means that the dough is not subject to hallah (5/4 of a kav is the minimum). If these two batches of dough come into contact with each other they are still not subject to hallah because they are owned by different women. This is true even if they are of the same species.",
+                    "<b>When they belong to one woman: If one species [comes into contact] with the same species, they are subject [to hallah]. If different species, they are exempt.</b>  If the two batches of dough belong to the same woman, then if the two batches of dough are made from the same species, they are liable because they join together to create the minimum measure. If they are of different species then the two batches do not join together to form a minimum measure and they remain exempt from hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the beginning of the tractate we learned that there are five species of grain: wheat, barley, rye, spelt and oats. Here we see that for the purpose of mixtures of different types of grain, these don’t all count as separate species. Rather, in most cases, these different species are reckoned together. This is probably because they look somewhat the same.",
+                    "<b>What counts as a species with its same species?<br>Wheat is not reckoned together with any [species] other than with spelt;</b>  Wheat is a separate species and is not reckoned together with any other species, other than spelt. Thus if wheat and oat batches of dough come into contact, they do not join for the sake of making them subject to hallah.",
+                    "<b>Barley is reckoned together with all [species] except wheat.</b>  Barley is reckoned with all four other species, except for wheat, which we learned above is only reckoned with spelt.",
+                    "<b>Rabbi Yohanan ben Nuri says: the rest of the species are reckoned together one with another.</b>  Finally, Rabbi Yohanan b. Nuri explains that with regard to spelt, rye and oats, they are all reckoned together. We should note that overall the better the quality of grain, the less likely it is to join together with other species. Wheat is the “king of grains” and the best bread is made from wheat. Therefore, it is nearly exclusive, joining together only with spelt. Barley is less than wheat, and so it joins together with everything but wheat. Finally, the other grains are similar to barley and they too join together with all other grains, except for wheat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of when separate batches of dough join together. The mishnah describes a situation in which there are three batches of dough in a row. The first batch and the third batch are subject to hallah but the middle batch, which is touching both the first and third batch, is exempt from hallah.",
+                    "<b>[If there are two doughs from] two [separate] kavs, and a kav of rice [dough] or a kav of terumah dough [lying] between, they are not reckoned together.</b>  The fact that the middle batch of dough is exempt from hallah because it is made of rice, or because it is terumah dough which was never subject to hallah, means that it does not serve to join the two outside batches of dough. Since they are each less than the minimum measurement of 5/4 of a kav, they are exempt.",
+                    "<b>[If there was] dough from which hallah had already been taken [lying] between, they are reckoned together, since it had once been subject to hallah.</b>  If, however, the middle batch of dough is exempt from hallah because its hallah has already been removed, then it does serve to connect the two outside batches of dough. This dough was once liable for hallah and it is therefore categorically subject to the laws of hallah, unlike the rice or terumah dough which were never subject to hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>A kav of [dough made from] new grain and a kav of [dough from] old grain which are stuck together: Rabbi Ishmael says: let him take [hallah] from the middle; But the sages prohibit.</b>  Here there are two batches of dough, each of which consists of a kav, less than the minimum measure to make it liable for hallah. One batch is from new grain (lesser quality) and one is from old grain (greater quality). The two batches are stuck together, thereby making them liable for hallah according to all opinions. The question is whether one can take hallah from one in order to exempt the other. Rabbi Ishmael says that one should take from the middle of the two batches, and in this way he will take from both and exempt the entire batch. However, the sages prohibit and say that he must take from the old to exempt the old and from the new to exempt the new. Hallah that he separates from the new cannot exempt the old, nor can hallah from the old exempt the new, even though they are from the same species. Note that these two batches are similar enough to join together but not similar to allow one to separate from one for the other.",
+                    "<b>One who has taken hallah from [dough made out of] one kav: Rabbi Akiva says: it is hallah; But the sages say: it is not hallah.</b>  If one takes hallah out of a batch of dough that is not liable for hallah, Rabbi Akiva says that that which he takes out is considered hallah and all of the rules of hallah apply to it. Since he called it hallah, it is hallah. Rabbi Akiva seems to think that what makes hallah is the person, not the dough. The other sages say that it is not hallah, because if the dough wasn’t subject to hallah, that which he takes out of it cannot be hallah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah. It continues to discuss a situation where a person separated hallah from dough that was smaller than the minimum measure.",
+                    "<b>Two [separate] kavs [of dough], this one had its hallah removed on its own, and this one had its hallah removed on its own, and then he went back and made of them one dough: Rabbi Akiva exempts; But the sages make it liable.</b>  There were two separate kavs of dough, and the owner took hallah out of each of them even though both were exempt because they were not of sufficient quantity to be liable. In yesterday’s mishnah we learned that according to Rabbi Akiva that which he removed and called hallah is actually hallah, whereas the other sages hold that it is not. So to Rabbi Akiva, both batches are considered dough whose hallah has been removed, whereas the other sages would hold that no hallah has been removed from these two. After having separated hallah from the two batches he now goes and makes one batch of dough out of them. Now the dough is large enough to be liable for hallah. Rabbi Akiva says that since hallah has already been removed, the mixture of the two batches is not liable for hallah. The sages hold that the dough he separated from the batches when they were separate is not considered hallah and hence “hallah” has never really been taken out of this dough. Therefore, he has to separate hallah from the mixed batch.",
+                    "<b>It turns out that the stringency of his [first] ruling leads to the leniency of his other ruling.</b>  The rabbis love paradoxes, or at least surprising twists of halakhah. In this case, the stringency of Rabbi Akiva in the previous mishnah, that he considers that which was separated to be hallah, leads to the leniency in today’s mishnah the mixed batch is exempt. The opposite could be said about the other rabbis their leniency in yesterday’s mishnah, that which was separated is not considered hallah, leads to their stringency in today’s mishnah the mixed batch is liable. While this section doesn’t really add any information, it is the type of phenomenon that the Mishnah loves to pay attention to."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is complicated and I will explain it entirely, as opposed to line by line, below.",
+                    "<b>A man may take the requisite amount for hallah out of [clean] dough from which hallah has not [previously] been removed in order to remove it in a state of cleanness   in order to go on separating [hallah] from it for [unclean] demai, until it becomes putrid, since hallah for demai may be taken from clean [dough] for unclean [dough], and from [one dough for another dough] which is not in close proximity.</b> This mishnah refers to a person who sets aside dough in order for this dough to count as hallah for other dough that he will receive in the future from which he doesn’t want to bother separating hallah. The dough that he will receive in the future is “demai” meaning it was received from an am haaretz, one who doesn’t observe these laws, and therefore we have to be concerned lest hallah has not been removed from it. However, the laws are usually more lenient when it comes to demai. Generally, one cannot take hallah from one batch of dough in order to exempt different dough unless the two batches are in close proximity. When it comes to demai this is permitted. Secondly, one cannot separate hallah from clean dough in order to exempt unclean dough. Again, when it comes to demai this is permitted. The demai dough that he receives from the am haaretz can be assumed to be impure, and nevertheless he can separate pure hallah in order to exempt impure dough. To return to our situation, this person sets aside dough in order for that dough to count as hallah for demai dough that he will receive in the future from an am haaretz. He can do this until the dough becomes putrid. However, he is concerned lest the dough that he sets aside to count as hallah will become impure.  The problem would then be that this dough has not had its hallah removed and by the time he takes the hallah out, it will be impure hallah. To prevent this from happening, he should immediately take the hallah out of this batch of dough. This way at least the hallah for this dough will be pure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn rabbinic language “Syria” refers to the land that borders the land of Israel to the north and east but is not considered fully part of Israel.  The rules of tithing and terumah do apply to produce grown by a Jew in Syria but one who purchases produce in Syria can assume that it grew on gentile land and is therefore exempt from the laws of tithing and terumah.  The first subject dealt with in our mishnah is people who are tenant-farming land that belongs to non-Jews in Syria. Tenant-farming means that the tenant has received a piece of land from its owner in order to work the land and keep for himself a portion of the crops.\nThe second section deals with whether the laws of hallah apply to dough in Syria in the same way that they do in the land of Israel.",
+                    "<b>An Israelite who was a tenant of a non-Jew in Syria: Rabbi Eliezer makes their produce liable to tithes and to [the law of] the sabbatical year; But Rabban Gamaliel makes [it] exempt.</b>  According to Rabbi Eliezer, Syria is treated like the land of Israel when it comes to tithes and to sheviit (the sabbatical year). Just as in the land of Israel if a Jew is a tenant-farmer for a non-Jew on land owned by a non-Jew, he still has to separate tithes and observe the laws of the sabbatical year, so too when it comes to land in Syria, he must separate tithes and observe the sabbatical laws. Rabban Gamaliel disagrees. He holds that since the land belongs to a non-Jew and the Jew who is working the land doesn’t own it, he need not separate tithes or observe the sabbatical laws.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: [one is to give] two hallah-portions in Syria; But Rabbi Eliezer says: [only] one hallah-portion.</b>  In tomorrow’s mishnah we will learn that outside of the land of Israel one has to separate two portions of hallah from the dough. Consequently, Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer debate what to do in Syria. Rabban Gamaliel stated above that Syria was not treated like Israel therefore, in Syria one has to separate two portions of hallah. Rabbi Eliezer above treated Syria like the land of Israel therefore in Syria one has to separate only one portion.",
+                    "<b>They adopted the lenient ruling of Rabban Gamaliel and the lenient ruling of Rabbi Eliezer. Eventually they went back and acted in accordance with Rabban Gamaliel in both respects.</b>  The mishnah now treats us to an interesting tidbit concerning the way people were acting. Originally, they adopted both lenient rulings. In other words, when it came to tithes and the sabbatical year, they treated Syria as if it was not the land of Israel. However, when it came to hallah, they separated only one portion, as if it was the land of Israel. They were not consistent as to which rabbi they followed they always adopted the more lenient opinion. However, eventually they changed their practice and acted consistent with the opinion of Rabban Gamaliel. This seems to be the way of behaving preferred by the mishnah here and in other places as well. One should not select lenient opinions from various rabbis rather one should choose one rabbi and follow his opinions, at least when these opinions are consistent with one another, as they are here."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Rabban Gamaliel defines the borders of Israel with regard to the issue of hallah. This same division is found in Sheviit 6:1, so I am not going to explain the geographical or historical issues here. Please look there for more information.\nAccording to the Torah, one need not separate hallah outside of the land of Israel (see Numbers 15:19). However, the rabbis decreed that Jews should continue to separate hallah from dough even outside of the land of Israel so that the laws of hallah would not be forgotten while the Jews were in the Diaspora. The problem is that outside of the land of Israel was considered to be impure, so that any hallah separated there would also be impure. So the hallah that they took out had to be burned. In order to remember that hallah was originally given to priests, the rabbis decreed that a Jew should separate a second portion of hallah and give that portion to the priests. It turns out, as we learned yesterday’s mishnah, that outside of the land of Israel a person would have to set aside a double portion of hallah.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: there are three territories with regard to [liability to] hallah:<br>From the land of Israel to Chezib: one hallah-portion.</b>  The northern border of the land of Israel is set at Chezib (see Sheviit 6:1). Until that point one separates from dough one portion of hallah.",
+                    "<b>From Chezib to the river and to Amanah: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has a minimum measure, and the one for the priest does not have a minimum measure.</b>  This is an “in-between” geographical region. In Sheviit 6:1 we learned that some of the laws of sheviit apply here and some do not. With regard to hallah, what is important to understand is that the region is considered impure, as are all lands outside of Israel, and therefore any hallah separated there will be impure. So the first thing he does is separate a measure of hallah and then he destroys it by burning it. The problem with this is that the rabbis were concerned lest Jews forget the rules of hallah. Seeing the hallah burnt, they may not realize that the reason it was burned and not eaten is that it was impure by virtue of it being outside of Israel. Therefore they decreed that along with the “real” hallah that needs to be burned, people should also separate one portion of hallah and give it to a priest. This hallah is not the true biblically mandated hallah, but rather originates in a decree of the rabbis. Therefore we can be more lenient with it and it need not be of the minimum size (1/48). However, the hallah that is burned is biblically mandated and therefore it must consist of the minimum measure.",
+                    "<b>From the river and from Amanah and inward: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has no minimum measure, and the one for the priest has a minimum measure.</b>  In this region, the agricultural laws do not apply and therefore both portions of hallah, the one that is burned and the one that is given to the priest, are decrees of the rabbis and not biblically mandated. In this case the law concerning which portion requires a minimum measure applies in an opposite fashion. The portion that is burned does not need to be of minimum measure because this portion is separated only because of a rabbinic decree. However, there is a minimum measure to the portion given to the priest, even though it too was a decree of the rabbis. One of the two portions needs to be of minimum measure so that these laws will not be forgotten, so it might as well be the portion that will not go to waste.",
+                    "<b>And [a priest] who has immersed himself during the day [and has not waited till sunset for his purification to be complete] may eat it. Rabbi Yose says: he does not require immersion. But it is forbidden to zavim and zavot, to menstruants, and to women after childbirth;</b>  This portion given to the priest is only of rabbinic origin. Therefore, some of the purity laws that normally apply to biblically-mandated hallah, do not apply to this portion. Normally, an impure priest would go to the mikveh and immerse, and then be able to eat hallah/terumah only at nightfall. In this case it is sufficient for him to go the mikveh and eat the hallah before nightfall, because this is not actually hallah. It seems that the rabbis wanted him to go to the mikveh before eating this hallah so that he would remember that hallah should not be eaten in a state of impurity. However, in order to signify that this hallah was not biblically-mandated, they were somewhat lax in the application of these laws and they allowed him to eat before he was actually pure. Rabbi Yose rules that even an impure priest may eat this terumah, without going to the mikveh at all. But, he agrees that it can’t be eaten by anyone whose impurity stems from their own body. This would include zavim and zavot, men or women who have an abnormal genital discharge, menstruants and women after childbirth. Note that the women referred to here must be either wives or daughters of priests they too can eat hallah.",
+                    "<b>It may be eaten with a non-priest at the [same] table;</b>  Normally, a priest should not eat terumah or hallah at a table with a non-priest, lest the non-priest come to eat food strictly prohibited to him. Since this hallah is only of rabbinic origin, it may be eaten at a table with a non-priest.",
+                    "<b>And it may be given to any priest.</b>  Normally, one should not give hallah to an “am haaretz” priest, lest he defile it. We are again lenient in this case since the hallah is not biblically-mandated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that one can give hallah from outside of Israel to any priest, even an am haaretz who might defile it, because there is no prohibition of defiling this hallah. Our mishnah continues to list other priestly gifts that can be given to any priest, without fear that he will defile it. With regard to some of these things, there is no prohibition against defilement, and with regard to some of them, we assume that the priest will be cautious and not defile them.",
+                    "<b>These may be given to any priest:<br>Devoted things (;</b>  Haramim are referred to in Numbers 18:14, which states, “all herem (devoted thing) in Israel shall be yours (to Aaron and his descendents).” These refer to gifts given to priests there is no prohibition of making them impure.",
+                    "<b>Firstlings;</b>  “Firstlings” are the first born of pure domesticated animals, sheep, cows and goats. If they are unblemished they are sacrificed and parts are eaten by priests. If they are blemished, then the priest gets to keep the entire animal.",
+                    "<b>The redemption of the first born;</b>  This is the five shekels used to redeem a first-born human child (see Numbers 18:17-18).",
+                    "<b>The [lamb substituted as] ransom for the firstling of a donkey;</b>  The first born of a donkey is redeemed with a lamb (see Exodus 13:13). The priest gets the lamb.",
+                    "<b>The shoulder, the two cheeks and the maw;</b>  The parts of non-sacrificial animals given to the priest (see Deuteronomy 18:3-4).",
+                    "<b>The first of the fleece;</b>  The priest gets the first shearings of the sheep (Deuteronomy 18:4).",
+                    "<b>Oil [fit only] for burning;</b>  Impure terumah must be burned. Since it is already impure, one can give it to an am haaretz priest.",
+                    "<b>Consecrated food [which must be eaten] within the Temple;</b>  If the priest has to eat the offering within the Temple then we can assume that he will eat it in purity. Am haaretz priests were not suspected of going into the Temple while impure.",
+                    "<b>And bikkurim. Rabbi Judah prohibits bikkurim.</b>  First fruits must be eaten while pure (both the fruit and the person). The rabbis hold that since these first fruits will be brought to the Temple, the am haaretz priest will be careful with their purity and therefore they can be given to any priest. Rabbi Judah disagrees.",
+                    "<b>Vetches of terumah: Rabbi Akiva permits, But the sages prohibit.</b>  Vetches are normally animal food (see Maaser Sheni 2:4) but are occasionally eaten by humans. Rabbi Akiva holds that since they are not really food for humans, the laws of purity don’t apply and therefore they can be given to an am haaretz priest. The other rabbis hold that the purity laws do apply, and they should only be given to a priest known to preserve the purity laws."
+                ],
+                [
+                    "<b>Nittai of Tekoa brought hallah-portions from Be-Yitur, but they did not accept from him.<br>The people of Alexandria brought hallah, but they did not accept from them.<br>The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (, but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).</b><br>Our mishnah mentions people who did two things that were against rabbinic law. The first thing is that they brought hallah from outside of Israel into Israel. The rabbis forbade bringing hallah or terumah into Israel from outside Israel. This was prohibited in order to discourage priests from going outside of Israel to bring back terumah or hallah (see also Sheviit 6:6).<br>The second issue mentioned is that some people would bring bikkurim before Shavuot. The rabbis also forbade this, for the verse in Exodus alludes to the fact that the first fruits should be brought on Shavuot.<br>I find several interesting things in this mishnah. First of all, the people who did not observe rabbinic law were actually acting in some ways stricter than the rabbis demanded. They were shlepping their hallah all the way from outside of Israel into the land of Israel. They were bringing their bikkurim before they were supposed to. The picture we get is of people who were zealous in their observance, and who were being calmed down by the rabbis. It is also interesting that those outside of Israel were not following rabbinic law. We know from many places that rabbinic influence was felt largely in Israel, where most rabbis lived. This mishnah supports the notion that outside of the land, Jews did not always follow, or perhaps didn’t even know, what rabbis were teaching. But to emphasize this does not mean that they were not observant of Jewish law.<br>Secondly, while the rabbis opposed these practices, they also bothered remembering them. The mishnah disapproves of what these people did, but it is almost as if the mishnah is also saying that although the practices are not sanctioned, they are still in some ways admirable.<br>The mishnah itself should be easily understood, and hence there is no explanation below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>Ben Antigonus brought up firstlings from Babylon, but they did not accept from him.</b>  According to rabbinic law, one does not bring bekhorot, first-born animals, from outside the land of Israel.",
+                    "<b>Joseph the priest brought first fruits of wine and oil, but they did not accept from him.</b>  The mistake of Joseph the priest was that he brought his first fruits in their processed form, as wine or oil, instead of bringing them as grapes or olives (see Terumot 11:3, for a conflicting opinion).",
+                    "<b>He also brought up his sons and members of his household to celebrate Pesah katan in Jerusalem, but they turned him back, so that the thing should not become firmly fixed as an obligation.</b>  Pesah Sheni, also called Pesah Katan, is on the fourteenth of Iyyar, the month after Nissan (Numbers 9:11), during which the first “real” Pesah is celebrated. It is the “make-up date” for those who could not offer their Pesah sacrifice on the first Pesah. Joseph the priest brought his children and member’s of his household with him to Jerusalem. The rabbis directed Joseph the priest to return them home because one is obligated to bring one’s family to Jerusalem only during the first Pesah (see Exodus 23:17). Note that it is not prohibited to bring the family for Pesah Katan, it is merely unnecessary. As such, his kids and other members of his household could have stayed in Jerusalem. However, if they had stayed people would have thought that it was obligatory to bring the members of one’s household to on Pesah Sheni. Hence the rabbis told him that he should demonstrate this by bringing them back immediately.",
+                    "<b>Ariston brought his first fruits from Apamea and they accepted from him, because they said, one who buys [a field] in Syria is as one who buys [a field] in the outskirts of Jerusalem.</b>  The mishnah (and the tractate) ends with someone whose actions were accepted by the rabbis (whew!). Ariston (not a very Jewish sounding name) lived in Apamea which is in Syria. He brought his bikkurim from there to Jerusalem. The rabbis ruled that these were acceptable because when it comes to the laws of bikkurim, Syria is treated like a suburb of Jerusalem (Haffez Assad might not like this one). We should note that one does not bring terumah from Syria, but one does bring bikkurim. The reason for this difference is that a person who sets aside terumah is not obligated to bring it to the priests in Israel. Therefore we are concerned that priests will go outside of Israel to collect their terumah. In contrast, a person must bring his first fruits to Jerusalem. Therefore, there was no need to be concerned lest priests run off to collect their bikkurim outside of Israel. Congratulations!  We have finished Hallah! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Hallah is special among the tractates that we have learned because it is still observed to this day outside of the land of Israel. This is not the place for instruction as to how to observe this halakhah, but I hope that learning the tractate but I hope that it has given people “food for thought” (pun intended) as to the observance of this commandment. Of course, despite the fact that we learned that one doesn’t bring hallah from outside the land to Israel, there is no prohibition for bring delicious hallot to a hungry Talmudist living in the land of Israel…☺ Tomorrow we begin Tractate Orlah."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה חלה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Challah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Challah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Demai/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Demai/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e7d588e3127a33d28deb585a79bb2e9fc6422126
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Demai/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,345 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Demai",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "According to halakhah a person must separate terumah from his produce and give it to the priests.  We will learn more about this in Tractate Terumah. Afterwards, he separates a tenth of what is left and gives that to the Levites. This is called “maaser rishon” or “first tithe.”  The Levites take a tenth of the tithe given to them and they give it to the priests. This is called “terumat maaser” because it is terumah taken from the maaser.  After the owner of the produce has taken out “maaser rishon” he must take out “maaser sheni”, or “second tithe.”  This second tithe belongs to the owner and he must bring it to Jerusalem and eat it there (there will be a tractate about this as well).  However, maaser sheni is only taken out in the first, second, fourth and fifth years of the sabbatical cycle.  In the third and sixth years “maaser ani”, the poor man’s tithe, takes the place of the “maaser sheni.” Before all of the terumah and tithes have been separated from the produce, the produce is called “tevel” and it may not be eaten even by priests.",
+            "The rabbis feared that amei haaretz, ignoramuses, did not separate tithes, although they assumed that they did separate terumah.  Produce that comes from an am haaretz is called “demai” usually translated as “doubtfully tithed produce.” One who acquires demai must first separate from it maaser rishon, and from the maaser rishon he must take terumat maaser and give it to the priest.  Note that the rules governing terumat maaser are strict—only priests can eat it and a non-priest who eats it is liable for “death at the hand of Heaven.”  ",
+            "Next he separates maaser sheni and brings it to Jerusalem.  However, he does not have to give the maaser rishon to the Levite, nor does he have to give the maaser ani to the poor because it is only doubtful whether or not the am haaretz did not properly tithe his produce.  Since we don’t know whether the tithe actually belongs to the owner or to the Levite/poor person, the owner keeps it because he has current possession.  The Levite or the poor person could take it from him only if he could prove that it was rightfully his.",
+            "Our tractate discusses the rules of Demai.  One of the interesting things about the tractate is that it shows us a lot about how the rabbis, who did observe the laws of tithing, related to other Jews, Jews who were not so cautious about this mitzvah.  Not trusting that someone had tithed their produce is somewhat akin to not trusting that someone’s home is kosher.  It prevents you from eating together, and people who can’t eat together, can’t really socialize together.      \n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>The [following] are treated leniently in regard to [the rules of] demai: unripe figs, wild jujuba, azarolus, wild white figs, young sycamore figs, fallen dates, fennel and capers.<br>In Judea also sumac, Judean vinegar, and coriander.<br>Rabbi Judah says: all unripe figs are exempt, except for those from a tree that bears fruit twice a year.  All wild jujuba are exempt, except the wild jujuba of Shikmonah.  All young sycamore figs are exempt, except those that have been scarified.</b><br>As I explained in the introduction, when one purchases produce from an am haaretz, one must suspect that he did not separate tithes. This produce is called demai. Our mishnah teaches that with regard to certain types of produce the rules of demai don’t apply. This is because these things are not important items and are usually left out in the fields for anyone to take.  They are “ownerless” or “hefker” and anything that is ownerless is exempt from the laws of terumah and tithes in the first place.  Therefore, we assume that the am haaretz gathered this produce from ownerless property and hence it was never liable to be tithed.<br>Sections one and two: This is a list of things that are usually left ownerless, as I explained in the introduction above.  One who purchases one of these things from an am haaretz need not separate tithes from them.  I must confess, I do not know exactly what all these things are.<br>Section three:  Rabbi Judah limits the list found in section one.  Unripe figs that come from a tree that bears fruit twice a year are subject to the laws of demai. Evidently, these figs are good, and are not left ownerless.  So too the wild jujuba of Shikmonah, a place near Haifa, is good.  Finally, young sycamore figs that have been scarified to hasten their ripening are good figs and are not left ownerless."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs I stated in the Introduction to Tractate Demai, a person who has demai must take out second tithe and bring the second tithe to Jerusalem.  Generally speaking second tithe would be “redeemed” for money, the money would be brought to Jerusalem and there used to buy food and drink.  Our mishnah teaches that second tithe that is taken out from demai is treated differently from regular second tithe.  This is because second tithe taken from demai is only doubtfully necessary and therefore the rules regarding it are slightly more lenient.",
+                    "<b>The [second tithe of] demai is not subject to [the rules of adding a] fifth.</b>  Normally, when one “redeems” second tithe, one adds a fifth of the value and brings that money to Jerusalem.  However, when it comes to second tithe taken from demai, the one redeeming it does not need to add the extra fifth.",
+                    "<b>It has no mandated time of removal.</b>  At the end of the fourth and seventh years of a sabbatical cycle a person must clear out all of the tithes from his house and give them to the appropriate party or destroy them.  This does not apply to second tithe taken from demai.",
+                    "<b>It may be eaten by an onen.</b>  An onen is a person whose close relative die (parent, sibling, spouse or child) but has not yet buried the dead.  An onen cannot eat anything that is considered “holy” including second tithe, which is called “holy.”  However, an onen can eat second tithe taken from demai, again because we are not even sure if this is really second tithe.",
+                    "<b>It may be brought into Jerusalem and taken out again.</b>  Once second tithe has been taken into Jerusalem, it is forbidden to take it out again.  This rule does not apply to second tithe from demai.",
+                    "<b>They may allow a small amount to be lost on the road.</b>  If while traveling one has a small amount of second tithe from demai and it is not worth the trouble to take it to Jerusalem one may get rid of it.  However, if one has a large quantity, one either must bring it to Jerusalem, or redeem it and then bring the money to Jerusalem.  If it was regular second tithe, he couldn’t even get rid of a small amount.",
+                    "<b>One may give it to an am haaretz and consume its equivalent in Jerusalem.</b>  Generally speaking one cannot give second tithe to an am haaretz for fear that he will eat it while in a state of ritual impurity. However, he can give second tithe to an am haaretz as long as he later eats an equivalent amount of produce while in a state of ritual purity in Jerusalem.  It seems that what he is actually doing is exchanging one amount of second tithe for another.",
+                    "<b>[Second tithe money of demai] may be redeemed silver [coins] for [other] silver [coins], copper [coins] for [other] copper [coins], silver for copper, and copper for produce, provided that the produce is again redeemed for money, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the produce itself must be brought up and eaten in Jerusalem.</b>  It is forbidden to exchange coins that have been used to redeem second tithe for other coins.  However, it is permitted to do so when the coins were used to redeem second tithe from demai. There is another rule relevant in this section. Generally one cannot use second tithe coins to buy produce outside of Jerusalem.  One who does so must take the actual produce and bring it to Jerusalem and eat it there.  However, Rabbi Meir allows one to redeem this produce and bring it to Jerusalem, since the money used to buy the produce originally came from second tithe from demai.  The other rabbis disagree and hold that this produce must be brought to Jerusalem, just as it is in a case of regular demai."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that the rules of demai apply only to cases where a person bought produce from an am haaretz in order to use it for food.  If he bought the produce for another purpose, such as to feed his animals, then he need not separate out tithes.",
+                    "<b>If a man bought [grain from an am haaretz] to be used for seed or for animal [feed], flour for hides, oil for a lamp, or oil for greasing utensils, it is exempt from [the rules of] demai.</b>  In these scenarios a person buys produce from an am haaretz but does not intend to use it as food.  The mishnah rules that he need not separate tithes because even in cases of produce that has definitely not been tithed but is to be used for non-food, there is only a rabbinic law mandating that tithes be separated. From the Torah, such produce is exempt from tithes.",
+                    "<b>[Produce grown] beyond Cheziv and north is exempt from [the rules of] demai.</b>  Cheziv, or Achziv (Joshua 19:29), is in the northern part of Israel and is not considered to be part of the land of Israel.  Produce from Cheziv and north is exempt from tithes, and certainly the laws of demai do not apply.",
+                    "<b>The hallah of an am haaretz, produce mixed with terumah, produce bought with second tithe money, and the leftovers of minhah offerings are exempt from [the rules of] demai.</b>  There are four things listed in this section each of which is exempt from the rules of demai. 1.  Hallah is a part of the dough separated and given to the priest (we shall have an entire tractate on this subject).  The mishnah refers to the hallah of an am haaretz that he separated and gave to a priest. 2.  Produce mixed with terumah refers to non-sanctified produce of an am haaretz that becomes mixed up with terumah.  This mixture can only be eaten by priests. 3.  Produce bought from an am haaretz with second tithe money. 4. The left-over minhah offerings of an am haaretz. In the Talmud Yerushalmi there is a debate over why these things are exempt from demai.  According to one opinion, when the rabbis decreed that one must separate tithes from produce bought from an am haaretz, they did not include these things in the decree. The other opinion is that because these things have some extra holiness, we can assume that the am haaretz would have tithed them.",
+                    "<b>Oil spiced [with spices from an am haaretz]: Bet Shammai makes it liable [to the rules of demai]. But Bet Hillel exempts it.</b>  According to Bet Shammai, although spiced oil is meant for anointing and not for food, it is still subject to the laws of demai.  According to Bet Hillel, it is exempt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBecause demai, produce which may not have been tithed, is only rabbinically prohibited, some of the rules that apply to tevel, untithed produce which is strictly prohibited by the Torah, do not apply to it.",
+                    "<b>Demai may be used to make an eruv, and to make an [alley] partnership, and they recite a blessing over it, and they make an invitation [to recite Birkat Hamazon] over it, and one may separate [tithes] from it even when one is naked, or when it is twilight [on the eve of Shabbat].</b>  This section lists things which distinguish demai from produce that has certainly not been tithed.  Produce that is untithed cannot be eaten and therefore such produce cannot be used to make an eruv, which allows one to carry on Shabbat from a home to an adjacent courtyard.  Neither can it be used to set up an “alley partnership,” a type of eruv that allows one to carry from courtyard to courtyard through an alley.  These subjects were dealt with extensively in Tractate Eruvin.  Demai, on the other hand, can be used for an eruv or an alley partnership. One should not bless over produce that has not been tithed, just as one would not bless over non-kosher food.  Neither would one recite an invitation to Birkat Hamazon (a zimmun) over untithed produce.  In contrast, one blesses and recites an invitation to Birkat Hamazon over demai (see Berachot 7:1). When one separates tithes from produce, a blessing is recited.  Hence, the person separating must be clothed.  In contrast, no blessing is recited when separating tithes from demai, because it may not be necessary to recite the blessing. Reciting an unnecessary blessing is considered to be “taking God’s name in vain” and therefore in cases of doubt, no blessing is recited.  Since no blessing is recited, the tithes from demai may be separated by a naked person. Finally, it is forbidden to separate tithes on Shabbat because that is considered “fixing,” a deoraita (toraitic) prohibition. It is also prohibited to separate tithes from demai on Shabbat, because that is a doubtful toraitic prohibition, and in such cases the law is stringent.  However, twilight is itself of doubtful status we don’t know whether twilight is Shabbat or not.  Since it is doubtful whether tithes needed to be separated and it is doubtful whether it is even Shabbat at all, the law is lenient (see Shabbat 2:7)",
+                    "<b>And if he took out second tithe from it before the first tithe, it doesn’t matter.</b>  Normally, tithes must be separated in the correct order.  However, when it comes to demai, this is not critical.",
+                    "<b>The oil with which the weaver greases his fingers is liable to [the rules of] demai, but [the oil] which the wool-comber puts on the wool is exempt from [the rules of] demai.</b>  The final mishnah of the chapter is concerned with soaking or greasing something with oil. The rule is that if the oil is used on a person’s skin, then tithes must be separated even from demai, because rubbing oil on one’s skin (anointing) is considered like drinking. Therefore, the weaver who uses oil to grease his skin must first separate tithes.  However, if the oil is used for vessels (see above mishnah three) then it is exempt. Therefore, demai-oil used by a comber on wool is exempt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn chapter one, mishnah three, we learned that if one buys certain types of produce from Achziv and north, he does not have to separate tithes, since that region is not liable for tithes from demai.  We also are usually not concerned lest the produce was brought there from the land of Israel, in which case it is liable for tithes because it was grown in Israel.\nOur mishnah teaches that sometimes tithes must be taken out of certain types of demai produce no matter where they are bought, lest the produce come from the land of Israel.",
+                    "<b>The following things must be tithed as demai in all places:  pressed figs, dates, carobs, rice, and cumin.</b>  The mishnah refers to products bought from an am haaretz in an area that borders the land of Israel, but was not conquered by those Israelites returning from Babylonia and hence does not “officially” count as part of the land of Israel. Tithes must nevertheless be taken from these things because it is assumed that they come from the land of Israel, or at least from regions of the land that had been conquered by those returning from Babylonian exile.",
+                    "<b>As to rice from outside the land [of Israel], whoever uses it is exempt from tithing it.</b>  One who buys rice from an am haaretz outside of the land of Israel and uses it there need not separate tithes.  However, if he brings it to the land of Israel he must tithe it because it is easily switched with rice that comes from the land of Israel and is obligated to be tithed as demai. We should note that this is Albeck’s explanation; others explain the mishnah differently."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe opposite of an am haaretz, one who is assumed not to have tithed his produce, is one who is “ne’eman,” which means trustworthy. He is a person that one can trust to have tithed his produce.  One who buys from such a person need not treat his produce as demai.  Our mishnah teaches how one can be considered “ne’eman.”",
+                    "<b>One who accepts upon himself to be trustworthy (ne’, must tithe whatever he eats and whatever he sells and whatever he buys, and he may not be the guest of an am haaretz.</b>  For a person to be considered “trustworthy,” meaning other people can buy and eat his produce without having to fear that the produce was untithed, he must be scrupulous in his personal observance of the laws of tithes.  He must tithe whatever he eats, sells and buys.  “Buying” here refers to buying something in order to sell it.  He also, according to the first opinion in the mishnah, may not be a guest of an am haaretz, because that would mean he is probably eating untithed produce.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even one who is the guest of an am haaretz can still be considered trustworthy.</b>  Rabbi Judah argues that even one who is guest at the table of an am haaretz can still be considered trustworthy.  Perhaps this person trusts that this particular am haaretz did indeed tithe his food.  At the least, the person might claim that he trusts the am haaretz not to feed him (the guest) any untithed produce.",
+                    "<b>They said to him: He is not trustworthy in respect of himself! How can he be considered trustworthy in respect of others?</b>  According to the sages, by eating with the am haaretz, he is not acting in a trustworthy manner in regard to that which he eats, because he may be eating untithed produce.  If he is not trustworthy in regard to that which he himself eats, how can he be considered trustworthy with regard to that which he sells to others?  Therefore, the sages hold that one who eats with an am haaretz is not trustworthy to sell tithed produce. Produce brought from him is considered demai."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned how a person becomes “trustworthy” such that others can buy his produce without fear that it has not been tithed.  In today’s mishnah we learn how someone can become a “chaver.”  The word “chaver” which in modern Hebrew means either friend or associate refers to a person who is known to be extra cautious in matters of purity.  He is one who eats his non-sanctified produce (hullin) while in a state of purity.  The chaver is also trustworthy when it comes to matters of tithing.  According to many scholars and traditional commentators there may be a connection between being a “chaver” and being a Pharisee, a Second Temple group whose members were also known for being meticulous in matters of purity.",
+                    "<b>One who takes upon himself to become a “chaver” may not sell to an am haaretz either moist or dry [produce], nor may he buy from him moist [produce], nor may he be the guest of an am haaretz, nor may he host an am haaretz as a guest while [the am haaretz] is wearing his own garment.</b>  An am haaretz is by definition not cautious in matters of purity and can be assumed to be impure.  Therefore, a person who wishes to be a chaver should not sell his produce to an am haaretz. The mishnah rules that this is so for moist produce, which is susceptible to impurity and for dry produce as well, even though it is not susceptible to impurities, until it becomes wet. The fear is that the later on the dry produce will come into contact with a liquid and the am haaretz will then make it impure. Just as the chaver cannot sell to an am haaretz, he cannot buy from him.  However, this only applies to moist produce because if the produce is still dry then it cannot have become impure. The chaver cannot be a guest at an am haaretz’s home because the am haaretz doesn’t observe the purity regulations, nor does he tithe. The chaver cannot host the am haaretz while the am haaretz is wearing his own clothing. The problem is that the clothing transmits a high level of impurity even without coming into direct contact. Therefore, the chaver would have great trouble in avoiding the impurity of the am haaretz.  However, if the am haaretz was wearing the chaver’s clothing (which does not make the clothing impure) the chaver can avoid direct physical contact with the impure am haaretz.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may not also raise small animals, nor may make a lot of vows or merriment, nor may he defile himself by contact with the dead.  Rather he should be an attendant at the house of study.</b>  Rabbi Judah adds several stringencies to the list of what one needs to do to be accepted as a chaver.  The first is that he is not allowed to raise small animals (sheep and goats) in the land of Israel because they destroy the crops (see Bava Kamma 7:7).  The second is that he won’t take many vows.  A person who takes many vows is considered rash and not trustworthy.  Third, he won’t engage in much laughter or merriment.  Laughter and merriment in rabbinic literature often has a connotation of licentiousness.  Finally, what he will do is sit in the Bet Midrash, the study house, and learn Torah.  In other words, to Rabbi Judah, being a chaver is practically synonymous with being a sage.",
+                    "<b>They said to him: these [requirements] do not come within the general rule [of being a chaver].</b>  The other sages disagree with Rabbi Judah and limit the concept of “chaver” to matters connected with the purity laws.  A chaver is one who is scrupulous specifically in matters of purity. While being a sage is obviously a great merit, one does not have to be a sage, or scrupulous in matters of vows, raising animals etc, in order to be a chaver.  All one has to do is carefully observe the purity laws."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with how various food professionals observe the laws of demai.",
+                    "<b>Bakers the sages did not obligate them to separate [from demai produce] any more than suffices for terumat maaser and for hallah.</b>  The rabbis were lenient in mandating bakers to separate all of the tithes from demai (produce they bought from an am haaretz) because bakers barely make a profit.  If the sages had been strict, bakers might have been left with a choice:  go out of business or ignore rabbinic law.  The baker did have to remove terumat maaser (the terumah taken from the tithe) and the hallah. These are of a higher level of holiness, but are not necessarily a large amount of produce.  However, the baker did not have to take out second tithe.",
+                    "<b>Grocers may not sell demai [produce].</b>  Grocers, on the other hand, cannot sell demai until all the tithes, meaning terumat maaser, hallah and second tithe, have been separated.  Evidently grocers made a greater profit than did bakers and hence the rabbis were more stringent with them.",
+                    "<b>All [merchants] who supply in large quantities may sell demai. Who are those who supply in large quantities?  Those such as wholesalers and grain-sellers.</b>  Anybody who sells in large quantities is allowed to sell demai, under the assumption that he is providing a little extra so that the buyer can separate the tithes himself.  The mishnah enumerates two types of merchants who usually sell in large quantities:  wholesalers and grain merchants.  In contrast, a grocer, referred to in section two, sells in more precise measurements and hence has to separate the tithes himself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s.  At the end of mishnah four we learned that one who sells produce in small measures cannot sell demai, but rather must separate out the tithes before he sells. In contrast, one who sells in large measures can sell demai without separating the tithes, under the assumption that he sells a little extra so that the buyer can separate the tithes himself.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: [if produce] which is usually measured out [for sale] in a large [quantity] was measured out in a small [quantity], the small quantity is treated as if it was a large   [quantity]. If [produce] which is usually measured out for sale in a small [quantity] was measured out in a large [quantity], the large [quantity] is treated as if it was a small   [quantity].</b>  Rabbi Meir says that something that is normally sold in large quantities, such as grain, is treated as such even in the isolated case in which it was sold in a small quantity.  Since it is normally sold in large quantities, one can always sell it demai, even if he is selling a small quantity.   The opposite also holds true. If something that is normally sold in small quantities is sold in an isolated case in a large quantity, it is treated as if it was sold in a small quantity and one has to tithe it before selling it.  To Rabbi Meir the rule is determined by the nature of that which is being sold, and not by the details of the individual case.",
+                    "<b>What is considered a large quantity? For dry [produce] three kavs, and for liquids, the value of one dinar.</b>  Three kavs is about three liters. It seems that a “large amount” is not that actually that largeAlso, a dinar is not a particularly large sum of money.  The threshold for being considered a “large quantity” seems to be quite low.",
+                    "When one sells baskets of these types of produce (figs, grapes and vegetables) the exact amount in the basket is not precise. Therefore the seller can sell them while they are still demai, under the assumption that he throws a little extra in so that the buyer can separate the tithes on his own."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses various people to whom one might legitimately give demai.  As we have seen already, since treating the produce of an am haaretz as demai, that is doubting whether it was tithed, was only a rabbinic stringency, the rabbis allowed the law to be lenient in certain circumstances.",
+                    "<b>They may feed demai to the poor and to guests (alt. passing. Rabban Gamaliel used to feed demai to his workmen.</b>  Since the rules of demai are only stringencies, for as we have said deoraita, from Torah law, one can eat demai without tithing it, there are certain leniencies.  One is that a person may use demai to feed the poor and to feed his guests.  It is a mitzvah to feed both the poor and to treat guests hospitably and hence one can use demai. Others explain that the Hebrew word which I have translated and explained as for “guests” actually mean passing troops, who are treated like the poor because they have no home to call their own. Rabban Gamaliel would even feed demai to his workers, probably because there is a mitzvah for an employer to feed his workers.",
+                    "<b>[As for] charity collectors: Bet Shammai says: they should give tithed [produce] to one who doesn’t tithe, and untithed [produce] to one who does tithe.  In this way it will turn out that every one will eat [produce] that has been fixed (. But the sages say: they may collect indiscriminately and distribute indiscriminately. And one who wishes to fix [his produce by tithing it], let him fix it.</b>  According to Bet Shammai, when charity collectors collect produce to give to the poor, they should separate the tithed produce from the untithed produce and give the tithed produce to those who won’t tithe it, and the untithed produce to those who will.  In other words, the charity collector has a responsibility to make sure that those receiving the charity observe the laws of tithing. Bet Hillel, on the other hand, gives greater trust and freedom to people.  Charity collectors can collect either tithed or untithed produce and then it will be up to the person buying it to decide whether to tithe or not. Perhaps we might even say that there is something beneficial about leaving the choice to tithe in the hands of the purchaser.  By choosing to tithe he is making a more active choice as to his religious observance, as opposed to Bet Shammai’s system, in which a person has to tithe (or at least his produce will end up being tithed) without having any choice in the matter."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that in certain cases a person must tithe produce even if he is getting rid of that produce or it is not yet even his.",
+                    "<b>One who wants to cut off leaves of vegetables in order to lighten his burden, he may not throw them down until he has [first] tithed them.</b>  A person while traveling might discard leaves of vegetables because he doesn’t intend to eat them.  Discarding them will lighten his load.  The problem is that a poor am haaretz might come by and pick up the leaves and eat them because he has nothing else to eat. To prevent the am haaretz from unwittingly eating untithed produce he should tithe the leaves before he discards them.  One should always be cautious that his actions don’t cause others to stumble.",
+                    "<b>One who takes vegetables from the market [with the intention of buying them], and then decides to put them back, he should not put them back until he has [first] tithed them, for nothing is missing [after they are tithed] except for their quantity.</b>  There are two conflicting interpretations of this section.  According to Albeck (according to whose interpretation I translated), when the person in our mishnah picks up the vegetables he has not yet bought them, but is only considering buying them.  When he changes his mind and decides not to buy them, he shouldn’t return them to the seller until he tithes them.  The mishnah explains that tithing doesn’t cause a loss to the seller because the seller, or the one who later on buys from him, is going to have to tithe in any case.  This is the meaning of “nothing is missing except for their quantity” the value has not gone down.  Although this is the rule, a person should not intentionally put himself in such a situation because the seller probably doesn’t want others tithing his produce. According to the Bavli and the commentators who explain accordingly, the purchaser has acquired the vegetables by picking them up even though he hasn’t counted them yet. This is the meaning of “nothing is missing except [counting] the quantity.”  Since they belong to him, he can’t return them until he tithes them.",
+                    "<b>But if he was standing [there and deciding what to] buy and then saw another load of better quality, he may put them back [untithed], since he had not yet drawn them into his possession.</b>  In this section the person has not yet picked up the vegetables.  He can “put them back,” meaning he can change his mind, since they have not yet become his.  When he puts them back he need not tithe them."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one finds produce on the road and picks it up in order to eat it, and then decides to hide it, he may not hide it unless he has [first] tithed it.</b>  In this scenario, he is liable to tithe the produce because he picked it up in order to eat it. He can’t store or hide the produce away without first tithing it, lest someone come by and find the food and eat it while it is untithed.  This is similar to what we learned in section one of mishnah two.  Again, a person has to make sure he doesn’t cause someone else to unwittingly eat untithed produce.",
+                    "<b>But if from the outset he picked it up only in order to guard it against being destroyed, he is exempt [from tithing it].</b>  However, if he picks the produce up only to prevent it from being destroyed, without having the intention of eating it, he is not liable to tithe it.  In this case he can put it back down without tithing it.  This is similar to the end of mishnah two.",
+                    "<b>Any produce which one may not sell [in the condition of] demai, he may not send it [as a gift] to his friend [in the condition of] demai.</b>  We learned in chapter 2, mishnayot 4-5, that it is forbidden to sell certain types of produce while they are in the state of demai. Our mishnah teaches that just as one is not allowed to sell such food, so too one is not allowed to send it as a gift to one’s friend. We might have thought that since it is a gift, we do not force him to tithe the produce before he sends it.  Our mishnah demonstrates that the reason that he must tithe the produce before he sends it to someone else is lest the recipient it eat while it is untithed.  Such a reason exists whether he is selling it or giving it away.",
+                    "<b>Rabbi Yose permits [one to send as a gift produce] that is certainly untithed, on condition that he makes the matter known to the recipient.</b>  Rabbi Yose disagrees and allows one to send untithed produce as a gift to one’s friend, as long as he informs his friend that the produce needs to be tithed.  However, Rabbi Yose allows one to send only produce which has definitely not been tithed.  If the produce is only demai (doubtfully tithed), he can’t send it without first tithing it, lest the recipient act too leniently with regard to demai.  We can see here that the rabbis feared that not everyone would observe the laws of demai, and that a person might act leniently when it comes to demai, even though he generally does tithe.  It is of course hard to tell what other Jews, non-rabbis, thought about the entire concept of demai, but one can easily imagine that it may not have made them all that enthusiastic."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses situations in which a Jew who has tithed his produce gives over the produce to a Samaritan, an am haaretz or a Gentile for them to either mill the wheat or guard it. The question is: do we fear that the Samaritan, am haaretz or Gentile switched the produce with their own?  If we do have such a fear, then when the Jew gets his produce back he must tithe it again.",
+                    "<b>One who takes his wheat to a Samaritan miller or to an am haaretz miller, [the wheat when ground] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he carried it] to a Gentile miller, [the wheat when ground has the status of] demai.</b>  The mishnah assumes that the Samaritan or am haaretz miller did not switch the tithed produce that was given to him by the Jew, and therefore we need not fear lest the grain is untithed or that it is grain that comes from the Sabbatical year. Produce from the Sabbatical year (shmita) has certain restrictions, which we will learn about in greater length in Tractate Sheviit. However, if he gives the grain to a Gentile miller, he must fear that the Gentile mixed it up with his own produce, and hence it has the status of demai.  The difference between giving the produce to a Gentile and giving it to a Samaritan or an am haaretz seems to be that we know that the Gentile’s produce is untithed whereas the Samaritan or am haaretz might have tithed their produce. Therefore in the case of the Gentile there is only one doubt did he switch it with his own grain.  In the case of the Samaritan or am haaretz there are two doubts.  Did he switch it with his own grain, and if he did, was his grain tithed? Since there are two doubts, the law is lenient.",
+                    "<b>One who deposited his produce with a Samaritan or am haaretz, [the produce] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he left it] with a Gentile, it is like the produce of the Gentile. Rabbi Shimon says: [it becomes] demai.</b>  The first part of this section is the same as the first part of section one. However, the rule with the Gentile is slightly different.  Here, according to the first opinion, we must treat the produce as if it was certainly switched with the Gentile’s own produce. When he gets his produce back, the Jew will be obligated to separate terumah and all tithes, not just those which one is obligated to separate from demai. The difference between this scenario and the case of the Gentile miller above seems to be that this is just a friend with whom one has left something to guard.  A person who is doing a favor for a friend might not care so much if he switches the produce with his own.  However, the miller might be more cautious in switching the grain he was given with other grain because as a professional, he doesn’t want to upset his clients.  Since it is more doubtful that he switched it around, the status of the grain is only demai. Rabbi Shimon says that in the case of the deposit the returned produce is only demai, because it is still only doubtful whether the Gentile switched the Jew’s produce with his own. Since it is only doubtful whether the Gentile switched it, the Jew takes out tithes and terumah, but he doesn’t have to give the terumah to a priest, because the priest can’t prove that the Jew owes him this terumah. The Jew may sell the terumah to a priest and keep the proceeds for himself but he may not eat it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who is at an inn and gives the innkeeper produce for her to cook and prepare for him.",
+                    "<b>One who gives [produce] to an innkeeper [to prepare it for food], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of exchanging it [with her own produce].</b>  The innkeeper is suspected of exchanging the produce that the guest gives her for lesser quality produce that belongs to her.  Occasionally, if she is generous, she may even do the opposite, exchanging the lower quality produce that she receives for higher quality stuff.  In any case, we must suspect that she doesn’t tithe her own produce. Therefore, whatever the guest gives to her he should first tithe, lest she eat the untithed produce herself.  According to this opinion, a person is responsible to make sure that he doesn’t cause others to transgress.  The guest must also tithe anything that he gets from her, under the assumption that she did not already tithe it.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: we are not responsible for deceivers. Rather, he must tithe only that which he takes from her.</b>  Rabbi Yose says that we shouldn’t be concerned with this woman eating untithed produce because if she eats the produce that he gave her to cook for him, she is a deceiver and we are not responsible to prevent deceivers from sinning.  Therefore, he doesn’t need to tithe the produce that he gives her if she eats it untithed that’s her problem.  He does, of course, still have to tithe that which she gives him to eat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis fascinating and, I think, relevant mishnah deals with a person whose mother-in-law is suspected of not observing the laws of tithing because she is an am haaretz.  Can he eat at her house, and if so, what does he have to do to make sure that he doesn’t eat untithed produce?  To translate this into something to which we might have an easier time relating, this is the classic case of a child who is religiously observant asking how he can eat at his in-laws home.  It is interesting that the mishnah is already aware of such a problem. This perhaps demonstrates that rabbis married women who came from families of ame haaretz (ignoramuses).\nFinally, as we shall see, Rabbi Judah’s understanding of how a mother-in-law relates to her daughter and son-in-law is also remarkable.",
+                    "<b>One who gives [produce] to his mother-in-law [to prepare it], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of changing any [food] which has spoiled.</b>  Just as the innkeeper was suspected of switching the food that she is given, so too is a mother-in-law.  Therefore, in order to make sure that she doesn’t eat untithed food, he must tithe the produce that he gives to her.  And in order to make sure that he doesn’t eat untithed food, he must tithe that which he gets back from her.  However, whereas the innkeeper switched the food probably to keep the good food for herself, the mother-in-law switches the food so that she can give the good food to her daughter and son-in-law.  What a nice mother-in-law!",
+                    "<b>Rabbi Judah said:  she desires the welfare of her daughter and is ashamed [of serving spoiled food] to her son-in-law.</b>  Rabbi Judah now provides an explanation as for why a mother-in-law might switch the bad food given to her and feed her daughter and son-in-law with better (but nevertheless untithed) food. She wants only the best for her daughter and she is ashamed lest she serve spoiled food to her son-in-law.  In other words, she loves her daughter and wants to look good in front of her son-in-law.  Does this sound familiar to anyone? We should note that Rabbi Judah certainly agrees with the statement in section one. We can see that because he explains it. The Yerushalmi concludes that Rabbi Judah is the author of the statement in section one and that there are other rabbis who disagree with him. They hold that a mother-in-law does not switch the produce that her son-in-law brings to her and therefore, one does not have to tithe the produce that he gets back from her, just that which he gives her.",
+                    "<b>Rabbi Judah agrees [with the other sages] that if one gives his mother-in-law seventh year produce, she is not suspected of changing it and giving her daughter to eat of seventh year produce.</b>  Rabbi Judah now agrees to something that was said by the other sages, to whom I just referred. While a mother-in-law, according to Rabbi Judah, does not tithe her produce, she is more cautious about the laws of sabbatical produce. Therefore, if during the sabbatical year he gives her permitted produce for her to make him a meal, he does not have to be concerned that she will switch it with forbidden produce.  [When we learn Tractate Sheviit, we will learn what produce is permitted during the sabbatical year and what is forbidden].  According to Rabbi Judah, ame haaretz will not eat sabbatical produce even though they are suspected of eating untithed produce."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is about trusting a person who says that they tithed their produce, even though that person is not a “chaver” a person who is generally trustworthy when it comes to tithes.  As we shall see, the rabbis were lenient if by not trusting the person one could not eat the produce. They were able to be lenient because demai is only prohibited “derabanan” it is only doubtfully forbidden, and not certainly forbidden.",
+                    "<b>One who buys produce from someone who is not trustworthy in respect of tithes, and he forgot to tithe it, and he asked [the seller] on Shabbat [if they were tithed], he may eat based on his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it.</b>  On Shabbat it is forbidden to tithe produce. There is no option, therefore, to tithe the demai produce and thereby eat it.  Since he can’t tithe it, the rabbis allowed the buyer of the produce to trust the seller who says that he did tithe the produce.  The reason why they were lenient in this case is that the honor and joy accorded to Shabbat trumps the fear that the produce might really be untithed. However, after Shabbat, at nightfall, this special permission ends, and before he eats any more of this produce, he must first tithe it.",
+                    "<b>If he could not find the seller, and another person who was not trustworthy in respect of tithes said to him “they are tithed,” he may eat of it at his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it.</b>  In this section we learn that the same rules apply if someone besides the original seller informs him that the produce has been properly tithed. We might have thought that the buyer can only trust the seller, who would know best whether the produce had been tithed. Here we learn that if he can’t find the seller and someone else claims to know that it had been tithed, he too may be trusted.",
+                    "<b>Terumat maaser of demai which had become mixed up again [with the produce] from which it had been taken: Rabbi Shimon Shezuri says: even on a week day he may ask the seller and eat based on his word.</b>  Terumat maaser is the terumah taken from the tithe and given to the priest. One must separate terumat maaser from demai.  Usually the laws of terumat maaser are quite strict because terumah can only be eaten by a priest and non-priest who eats it is punished by “death at the hands of heaven”.  If terumah is mixed up with regular produce all of the produce can be eaten only by priests.  However, in the case in this section the law can be lenient. If one separated terumat maaser from demai produce and then the terumat maaser fell back into the demai he may ask the seller if he had tithed the produce, even on a weekday (when there is no concern for the honor of Shabbat).  If the seller says that he had tithed it, the buyer may eat the produce under the assumption that it wasn’t necessary to take out the terumat maaser in the first place."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person, we’ll call him Reuven, who has a friend, whom we’ll call Shimon, who is trying to use a vow to get him to come eat with him.  The way this works is that Reuven says that all of his possessions will become forbidden to Shimon unless Shimon eats with him. Shimon doesn’t want to cause such a rupture in their relationship, but he doesn’t think that Reuven tithes his produce. What is he to do?",
+                    "<b>One who vowed [that his friend could not benefit from him] unless he eats with him, and the friend does not trust him in respect of tithes, he may eat with him on the first Shabbat even though he does not trust him in respect of tithes, provided that his friend said to him that the food had been tithed.</b>  If Reuven invited Shimon to eat with him during the week, Shimon could just tithe the food that Reuven gave him to eat and there would be no problem. However, on Shabbat he can’t tithe the produce, so the problem remains.  The mishnah is lenient for the first Shabbat. If Reuven tells Shimon that the food has been tithed, Shimon can eat it, even though Reuven is not generally trusted. In this case we cannot explain the mishnah’s leniency as being a result of the honor of Shabbat, because Shimon could eat at home instead of with Reuven. Rather the leniency is because of “the ways of peace.”  In order to preserve the peace between Reuven and Shimon and to allow Shimon to eat at Reuven’s home, Shimon can temporarily trust him that the food has been tithed.",
+                    "<b>But on the second week, even though he had vowed that he would not benefit from him, he may not eat with him unless he first tithed [the produce].</b>  The leniency in section one does not exist for the second Shabbat because by this point Shimon had time to go to Reuven’s home and tithe his produce or make sure that Reuven had actually tithed.  He need no longer rely on a leniency or on Reuven’s word. In looking at this mishnah and all of the other leniencies we have seen, it is worthwhile to make a general note about the function of demai in rabbinic society. The fact that rabbis did not trust others to tithe would have clearly separated them from the rest of the population.  It seems to me that this is intentional. Rabbis wanted to draw some lines between themselves and others. However, these lines remain intentionally fuzzy and easily crossed. They are not the relatively clear lines that separate a Jew from a non-Jew, but rather more porous lines that permit a large degree of fraternization between rabbis and non-rabbis."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we explained in the introduction to Demai, in the third and sixth years of a sabbatical cycle, a person separates poor man’s tithe from his produce and gives it to the poor.  In our mishnah, there is a debate over whether one has to separate poor man’s tithe from demai.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says:  a man need not designate the poor man’s tithe of demai.</b>  According to Rabbi Eliezer, the am haaretz does separate poor man’s tithe from his produce, and therefore, one need not do so again.",
+                    "<b>But the sages say: he must designate it, but he need not separate.</b>  The sages disagree with Rabbi Eliezer and hold that it is unclear whether an am haaretz separates poor man’s tithe from his produce, just as it is unclear whether he separates the other tithes.  Therefore, the person who wants to eat demai must first separate the poor man’s tithe.  However, he does not have to actually give it to the poor person because the poor person cannot prove that the am haaretz did not separate the poor man’s tithe. Demai is only doubtfully untithed produce. Since the poor cannot prove that this produce belongs to them, the person who separates the poor man’s tithe from the demai can keep it for himself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the prohibition of separating terumah and tithes on Shabbat.",
+                    "<b>One who had designated the terumat maaser of demai, or the poor man’s tithe of produce that had certainly not been tithed, he should not separate them on Shabbat.</b>  In the scenario described in this mishnah, during the week a person had designated that a certain portion of his demai produce would be terumat maaser (the terumah taken from the tithe) or that a certain portion of his certainly untithed produce would be poor man’s tithe.  He had not yet separated these gifts from the rest of the produce.  Even though he had already designated them, he may not actually separate them on Shabbat in order to give them to the priest or to the poor person.  Again, one is not allowed to separate terumah or tithes on Shabbat. The mishnah uses the example of poor man’s tithe taken from produce that had certainly not been tithed and not from demai (which might have been tithed), because if the produce had been demai, he would not have to give the tithe to the poor person, as we learned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>But if the priest or the poor man regularly ate with him, they may come and eat provided that he informs them.</b>  If there was a priest or a poor person who regularly comes to his home to eat with him, then they may come on Shabbat and take the terumah or poor man’s tithe that has already been designated as such.  However, the owner of the produce must inform the priest or poor man that what they are taking is terumat maaser or poor man’s tithe.  If he does not, he has not fulfilled the mitzvah of giving these gifts to the priest or the poor person."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who sends out an agent to buy produce. Can he trust that the agent will buy from someone who is known to tithe?",
+                    "<b>One who says to another who is not trustworthy in respect of tithes: “Buy [produce] for me from one who is trustworthy or from one who gives tithes,” [the messenger] may not be trusted.</b>  Since the agent is not trustworthy to tithe, he is also not trustworthy to buy from someone who does tithe.  The purchaser will have to tithe the produce that he brings back. We should note that this rule would seem to discourage a person from using an agent who is himself not trustworthy with regard to tithes.",
+                    "<b>“Buy it for me from so-and-so,” he is to be trusted.</b>  Here, the purchaser tells him to buy from a certain person who is trustworthy with regard to tithes. So while an agent who is not trustworthy with regard to tithes may not be trusted to go out and look for someone who does tithe, he is trusted to listen to his sender when he tells him to buy from a certain person.  Also, in this case, the sender could check up on him and find out whether he really did buy from that person. Since the sender can check up on him, the agent is assumed not to lie.",
+                    "<b>If he went to buy it from him [and then came back] and said: “I did not find him, so I bought for you from another man who is trustworthy,” he may not be trusted.</b>  However, if he comes back and says that he couldn’t find the person he was supposed to buy from but that he did nevertheless buy from someone who is trusted with regard to tithes, the messenger is not trusted, just as he was not trusted in section one.  Since he can’t be checked up on, he might lie."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a scenario where two people offer compliments as to each other’s produce. The question is:  do we fear that they are colluding and therefore not trust them?",
+                    "<b>One enters a city and doesn’t know anyone.  He says: “Who here is trustworthy? Who gives tithes here?” One person one responds: “I am.” He may not be trusted.</b>  This person is not trusted because a person cannot testify about themselves that they tithe.  Only others may testify concerning them.",
+                    "<b>[But if] he replied: “So-and-so is trustworthy,” he may be trusted.</b>  Although the person is not believed to say that he himself tithes, he is believed to say that someone else tithes. This is, after all, the general way that a person would find out if someone tithes he would ask around about him.",
+                    "<b>He went to buy from so-and-so, and he asked him: “Who here sells aged produce?” and so-and-so replied: “He sent you to me,” though they appear to be repaying each other, they may be trusted.</b>  The person who has now bought produce from someone who is trustworthy to have tithed now asks that same person, who in the town sells aged produce, which is better than new produce.  He sends the buyer back to the original person, the same one that was not believed in section one.  It looks as if they are scratching each other’s back. They both know that a person is not believed to compliment his own wares so they compliment each other’s.  Despite this, the mishnah rules that each is believed.  Albeck explains that the visitor to the city can treat this case leniently because as a visitor it will be hard for him to determine who is trustworthy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe previous mishnah dealt with the fear that merchants might collude, each paying compliments to the other’s produce.  Our mishnah deals with another instance in which we might fear that two merchants are colluding.",
+                    "<b>If donkey-drivers entered a city and one of them declared: “My produce is new but my friend’s produce is old,” or, “My produce has not been tithed but my friend’s produce has been tithed,” they may not be trusted. Rabbi Judah says: they may be trusted.</b> Two donkey drivers enter the city each carrying loads of produce. Each one testifies that his produce is new or untithed (bad) but that his friend’s produce is old or tithed (both good).  In other words, each compliments his friend’s produce and denigrates his own.  In this case, according to the first opinion, we should suspect that they are colluding and we may not trust either of them. Rabbi Judah says that there is reason to be lenient also in this case and to trust them. Donkey drivers who bring supplies to the city are necessary for the good of the city. Were the people of the city not to trust them, they might not come back. Therefore, they too can be trusted."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches how one should separate terumat maaser (one percent of the total produce) and hallah (1/48 of the produce) from loaves of bread that he buys from an am haaretz baker.  The loaves are, in other words, demai.",
+                    "<b>One who buys bread from a baker how should he tithe? He should take sufficient for the terumat maaser and for hallah and say: “A hundredth part of what is here shall be tithe on this side, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become terumat maaser for the rest, the remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”</b> The first thing that he does is separate 1/100 of the loaf (or loaves) and then another 1/48 for hallah. This is the only part of the loaves that he will not actually get to keep for himself.  At this point he doesn’t make any verbal declaration. After having separated these two amounts he now declares that the 1/100 part that he took comes out of a 1/10 part of the loaf that is to be maaser (first tithe).  The other 9/100 that remains on the loaf is now maaser, but because the loaf is only demai, he doesn’t have to give it to the Levite. He now declares that the 1/100 part that he already took will be terumat maaser, the terumah taken from the maaser, which goes to the priests.  The other part that he took will be hallah. Then he designates another tenth, on either side of the first tithe, to be second tithe. The second tithe he exchanges for money and then brings the money to Jerusalem where he will use it to buy food. This completes the tithing of demai process. What he cannot due is simply take out the terumat maaser and declare it immediately to be terumat maaser because the tithe has to be designated before the terumat maaser is declared.  This order must always be preserved. He also cannot first designate the tithe and then separate and declare the terumat maaser because he is not going to actually give the tithe to the Levite. He has to make a distinction between the terumat maaser that he is going to give and the tithe that he is not going to give. Therefore, he first separates the terumat maaser, thereby making it distinct from everything else, then he designates the tithe and declares that 9/10 of it remain on the loaf.  Again, this part he gets to keep."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who wishes to separate terumah and the terumat maaser together:<br>He should take one thirty third and say:<br>One hundredth part of what is here, on this side is non-sacred produce (, and the rest shall be terumah for the whole.<br>And the one hundred parts of non-sacred produce which is here on this side shall be tithe, and the rest that is next to it is tithe.<br>That which I made tithe shall become the terumat maaser for it.<br>The remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”</b><br>In this mishnah a person wants to separate terumah and terumat maaser at the same time from his tevel, which is produce that we know has not been tithed.  In other words, we are no longer discussing demai.<br>Terumah is supposed to be 1/50 of one’s produce. Together with terumat maaser, which is 1/100 of one’s produce, he must separate 3/100 or 1/33 of the produce.<br>I shall explain this procedure step by step.<br>1) The first thing he does is take 1/33, or 3/100 of the produce and separate it from the rest.<br>2)  Then he says that 1/100 (meaning 1/3 of that which he separated) remains, for the meanwhile, non-sacred produce and the rest, meaning the other 2/100, is terumah.  In this way he has fulfilled the requirement to separate teruamh.  Note that he has to designate the terumah before he designates the tithe or the terumat maaser, the terumah taken from the tithe.<br>3) He now says that the other 1/100 that he separated is tithe, as well as the other 9/100 parts that are next to it, but still attached to the loaf.  In this way he has separated 1/10 of the loaf to be tithe.  Note that he must designate tithe before he declares that that which he separated should be terumat maaser.<br>4)  Then he says that the 1/100 part that he separated is terumat maaser for the tithe that he has just designated.  He has now successfully separated terumah and terumat maaser, all of which goes to the priest.<br>5)  The final section about separating hallah and second tithe is missing in most manuscripts of the mishnah.  It was probably accidentally brought here from the previous mishnah.  It has nothing to do with our subject."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah returns to the subject of separating tithes from bread bought from a baker, the topic dealt with in mishnah one.",
+                    "<b>One who bought [bread] from a baker, he may give tithe from hot bread for cold bread or from cold bread for hot bread, even when they are of various moulds, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, when one buys bread from a baker he may separate tithes for the freshly-bought hot bread from the bread that he bought the day before which is now cold, and vice versa, he may separate tithes from the older bread from the freshly bought bread.  This is true even if the loaves are made in different molds. Rabbi Meir is not concerned lest the bread be made from wheat bought from several different sellers, some of whom did separate tithes and some of whom did not. If indeed the wheat had been bought from different sellers, some who tithed and some who did not, then it would be a problem to tithe from one batch for another because one cannot tithe from already tithed wheat for wheat that has not yet been tithed.  We shall learn more about this in mishnah ten below.",
+                    "<b>Rabbi Judah prohibits it, because I say that yesterday’s wheat was bought from one man   and today’s wheat from another man.</b>  Rabbi Judah prohibits this for the reason explained above.  He fears that yesterday’s wheat and today’s wheat were bought from different merchants.",
+                    "<b>Rabbi Shimon prohibits it in the case of terumat maaser, but permits it in the case of hallah.</b>  Rabbi Shimon agrees that this is a problem with regard to terumat maaser, because the obligation to separate terumat maaser is set at the time when the wheat is made into a pile, the same time when the obligation to tithe is set.  However, the obligation to separate hallah does not come into being until the dough is made. By this point the wheat already belongs to the baker and therefore we don’t have the problem of the separating hallah from stuff that belongs to two different people it all belongs to the baker."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned of how one tithes when one buys loaves of bread from an am haaretz baker. Today we learn how one tithes when one buys from a bread seller, the merchant who buys bread from the bakers to sell it retail.",
+                    "<b>If one bought from a bread seller he must tithe every mould [separately], the words of Rabbi Meir.</b>  Rabbi Meir is strict and rules that one must separate tithes separately for each type of mould.  Each baker would use a slightly different mould to shape his loaves, and therefore loaves of different moulds can be assumed to come from different bakers.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may give tithes from one mould for all the others.</b>  Rabbi Judah holds that bread dealers buy from only one baker. Therefore, even if there are different moulds, he can separate tithes from one for the other.",
+                    "<b>But Rabbi Judah agrees that one who bought from a monopolist he must tithe every mould [separately].</b>  Rabbi Judah agrees that if one bread dealer has a monopoly over selling bread in the city, then he must tithe for each mould separately.  In this case, since he is the only one selling bread in town and there is more than one baker, it is obvious that the bread seller has bought from more than one baker. Interestingly, the Hebrew word for “monopolist” is “monpol.”  This is the first time I’ve ever seen that word in rabbinic Hebrew.  Cool."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with buying produce from a poor person who goes begging from door to door. The problem is that he may receive his food from many different people, some of whom may have tithed and some who do not. As we have stated before, one cannot separate tithes from food that has already been tithed in order to exempt food that has not been tithed.",
+                    "<b>One who buys from a poor man, and similarly a poor man to whom they given slices of bread or pieces of fig-cake, he must tithe every piece.</b>  One who buys from a poor man must be concerned lest every single piece of bread that he gets originates from a different person, and that some of it may have already been tithed. Therefore, he must tithe each slice of bread separately. The same is true, the mishnah notes, for the poor man himself. When he goes begging and receives slices of bread from various people who may themselves not separate tithes, he must separate tithes from each slice of bread separately.",
+                    "<b>But in the case of dates and dried figs he may mix them together and take [the tithes from the mixture].</b>  The rabbis were lenient in the case of dates and dried figs because separating tithes from each and every one separately would be a rather large difficulty. Since this is only demai, there is room to be lenient.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: When is this so?  When the amount [of dates or dried figs] given to the poor man was large; but when the amount was small, he must tithe each separately.</b>  Rabbi Judah limits this leniency to a case where the poor person received a large amount of dates or figs.  In such a case it would truly be a hardship to separate from each date or fig separately.  However, if there was not a large amount, the rabbis insisted that he tithe each fig or date separately.  In other words, they were only lenient when tithing from each separately would have caused a lot of extra hassle."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who buys from a wholesaler, and then buys from him again, he may not give tithes from the one [purchase] for the other, even when both came from the same basket and even from the same kind.</b>  This mishnah discusses buying produce from a wholesaler, a person who buys from many different farmers and sells to many storeowners.  If he buys once from this wholesaler and then buys from him again, he must tithe separately for each purchase, lest the wholesaler bought from two different people, one of whom already tithed the produce and one who did not.  This rule holds true even if he buys the second purchase from the same large basket and of the same type.",
+                    "<b>But the wholesale merchant may be trusted if he says that both came from the same one.</b>  The wholesale merchant may be trusted if he says that both purchases came from the same seller.  Note that he is not saying that this person tithed. The merchant cannot automatically be trusted to say that someone tithed.  He may be trusted only to say that he bought from the same person, so that the one buying from him can now tithe from one purchase for the other."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who buys from a field owner, and then buys from him again, he may give tithes from the one [purchase] for the other, even when [the purchases come] from two baskets and even from two towns.</b>  If one buys directly from an am haaretz field owner he can tithe from one purchase for the other, under the assumption that the field owner may not have tithed any of his produce, and therefore the purchaser won’t separate tithes for non-tithed produce from other produce that has already been tithed.  If the am haaretz did separate tithes, then there also will not be a problem, because he would have separated tithes from all of his produce.  Therefore, the purchaser can separate from one lot and thereby exempt the other lots as well. This is true even if the field owner owns fields in different parts of town and sells produce from different baskets.",
+                    "<b>A field owner who was selling vegetables in the market: when he brings them from his garden, he may tithe from one for all;</b>  If one goes to the market and buys from a field owner, if the field owner only brought produce from his own field, then he may separate tithes from one lot for all of the produce that he buys.",
+                    "<b>But [if he brings them] from other gardens, he must tithe each lot separately.</b>  However, if the field owner sells produce from other people’s gardens then the buyer must separate tithes for each lot individually, lest some of the sellers tithed and others did not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThroughout the previous five mishnayot we learned that when a person buys from two different places he must be concerned lest one lot of produce had been tithed and one lot had not.  If he tithed from one lot for all the produce he bought, he would be tithing from already-tithed produce for unithed produce, which is not permitted.\nIn our mishnah, the concluding mishnah in this series of mishnayot, we learn that if the purchaser is certain that neither lot had been tithed, he may tithe for one over the other, because all of the produce is known to be untithed.",
+                    "<b>One who buys untithed produce from two places, he may tithe from one lot for the other.</b>  As explained in the introduction, if one is certain that all of the produce that he bought is untithed, he may tithe from one lot for the other.",
+                    "<b>Although they have said one may not sell untithed produce except in the case of necessity.</b>  Here we learn that the sages forbid a person to sell untithed produce. This is because selling untithed produce might cause the buyer to eat the produce untithed.  Since selling untithed produce is forbidden, we might have thought that if a seller claims that he had not tithed his produce he wouldn’t be believed, because he would be admitting that he has transgressed. A person is generally not believed to say that he transgressed.  Nevertheless, in this case he is believed. The prohibition of selling untithed produce is not absolute.  One is allowed to sell untithed produce in a case of necessity.  The Yerushalmi explains that one is allowed to sell untithed produce to someone who had some of his tithed produce get mixed in with a large quantity of his untithed produce.  In order to make this produce permitted, he needs to tithe from other untithed produce.  He can’t just take out tithes from that pile, because some of that pile had already been tithed.  If this happens, a seller is allowed to sell to that person untithed produce to help him “fix” is other produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with tithing produce bought from a Gentile or from a Samaritan, a group of Israelites that split off from the rest of Israel some time during either the first or second Temple period.",
+                    "<b>They may give tithes from produce from a Jew for produce [bought] from a Gentile, from produce [bought] from a Gentile for produce from a Jew, from produce [bought] from a Jew for produce [bought] from Samaritans, and from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.</b>  Produce that a Gentile grows in the land of Israel is liable for the laws of tithing. The acquisition that the Gentile has on the land is not sufficient to make the produce exempt.  Certainly Gentiles did not tithe their produce. Therefore, one who buys produce from a Gentile can use that produce to separate tithes from produce that was owned by a Jew and is known not to have been tithed.  This is separating from certainly untithed produce for other certainly untithed produce, which is allowed. Similarly, one may separate tithes from untithed produce that comes from a Jew and thereby exempt the produce that he bought from a Gentile. Samaritans generally are thought by the rabbis to observe biblical law, but not to follow the instructions of the rabbis.  According to our mishnah, Samaritans don’t tithe the food that they sell, although they may tithe food that they eat.  Therefore, their food is certainly untithed and can be treated with the same rules with which we treated the Gentile’s food.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer prohibits [tithing] from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.</b>  According to Rabbi Eliezer, some few Samaritans do tithe what they are going to sell. Therefore, one cannot separate tithes from produce bought from one Samaritan for produce bought from another Samaritan, lest one of the Samaritans be from the majority that don’t tithe the produce they sell and the other be from the minority that does tithe that which they sell."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with giving terumah and tithes for produce grown in two different kinds of pots: perforated and non-perforated. The question is:  is the pot considered to be like land?",
+                    "<b>A perforated pot is considered like land.</b>  A plant that grows in a perforated pot is considered as if it grew directly from the land. Since the pot is resting on land and through the hole in its bottom the plant can send its roots out to the ground, it is considered as land.  The halakhic consequence of this is that the produce that grows in it is obligated from the Torah for terumah and tithes.  In contrast, one is only obligated “derabbanan (from rabbinic law)” to separate terumah and tithes from produce grown in a non-perforated pot.  This principle guides the following three clauses.",
+                    "<b>If one gave terumah from [produce grown in] the soil for [produce grown in] a perforated pot, or from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] the soil, his terumah is terumah.</b>  Since plants grown in perforated pots are treated as if they grew directly from the land, if one gave terumah for something that grows in such a pot in order to exempt other produce that grows directly from the land or vice versa, that which he separates is terumah.  This is effective means to exempt the produce from being liable for terumah. In other words, this is perfectly fine.",
+                    "<b>[If he gave terumah] from [produce grown in] a pot that was not perforated for [produce grown in] a pot that was perforated, [it is] terumah, but he must go back and give terumah again.</b>  In this case he gave terumah from a non-perforated pot (only liable for terumah from rabbinic law) for produce grown in a pot that was perforated (liable from toraitic law).  The produce that he called “terumah” is terumah because once someone calls something terumah it generally cannot go back to being non-sacred produce.  However, he has not yet successfully separated tithes from the produce that grew from the perforated pot. Before he eats this produce, he must go back and separate terumah again.",
+                    "<b>[If he gave terumah] from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] a pot which was not perforated, [it is] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.</b>  This is the opposite scenario he separates terumah from a perforated pot for produce from a non-perforated pot.  Again, that which he calls “terumah” is terumah.  However, this terumah cannot be eaten until tithes and terumah have been separated for it.  The reason is that this terumah was taken from something liable in order to exempt something not liable (the non-perforated pot) and not to exempt that which was in the perforated pot.  That which he calls terumah is therefore, technically still untithed produce (tevel), which no one, including priests, can eat until terumah and tithes have been separated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with giving terumah from demai produce for produce that has certainly not been tithed, or vice versa, from certainly non-tithed produce for demai. The problem here is similar to the problem in yesterday’s mishnah. He is giving terumah for produce that is only liable derabbanan (demai) on behalf of produce that is liable from the Torah, the non-tithed produce.",
+                    "<b>If one gave terumah from [produce of] demai for [other produce of] demai, or from [produce of] demai for [produce] which was certainly untithed, [this becomes] terumah, but he must give terumah over again.</b>  In this case he separates terumah from produce that is only doubtfully liable for tithes on behalf of other produce that is either liable for tithes (non-tithed produce) or only liable derabbanan (the other demai). As we have seen, that which he calls terumah is terumah, but he still must again go back and separate terumah from the other demai or non-tithed produce.  In short, the separation of terumah was not effective to render the produce permitted. Note that in the case of “separating from demai on behalf of other demai” the mishnah does not state that before this terumah can be eaten he must go back and separate again from the first demai, lest it had not been tithed and the second demai was tithed and it turn out that he was separating from obligated produce on behalf of non-obligated produce. According to the Yerushalmi, the rabbis were not strict in this scenario.",
+                    "<b>[If he gave terumah] from [produce] which was certainly untithed for [produce of] demai, [this becomes] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.</b>  In this case he gave terumah from produce that is certainly liable on behalf of other produce that is doubtfully liable (demai).  As we saw at the end of yesterday’s mishnah, in such a scenario he has not successfully separated terumah from the first produce (here the non-tithed produce), and also not from the produce for which he was separating (here the demai).  That which he calls terumah is still terumah, but in order for a priest to eat it he will have to go back and separate terumah and tithes from the non-tithed produce until then the produce is still considered non-tithed, and forbidden to all."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with a Jew who rents a field from someone else, either a Jew, a Gentile or a Samaritan.  There are two types of rental agreements referred to here.  In the first type of agreement, the owner of the field shares part of the crop with the one renting and working the field.  In the second type of agreement, the one renting pays the owner a fixed amount of the produce, whether the field produces a good or a bad crop.",
+                    "<b>One who has received a field from a Jew, or from a Gentile, or from a Samaritan [for a share in the produce], he divvies up the produce in front of them [without first separating tithes].</b>  In this case, the owner and the renter share the produce according to a set percentage. The percentage of the produce that the renter gives to the owner never belonged to the renter from the outset it belonged to the field owner. Therefore, when he divides the produce with the field owner he does not need to first separate terumah or tithes.",
+                    "<b>One who has hired a field from a Jew [for a fixed amount from the produce], he first gives terumah [from the rental] and then gives it to him (the field owner).</b>  In this case, the renter is to pay the owner a fixed amount of the produce.  Since the produce first belongs to the renter and then he gives it over to the owner, the renter must first take out terumah before he gives it to the owner.  However, he does not have to take out tithes as well because with regard to tithes the rabbis were lenient on the sharecropper, forcing the field owner separate them himself.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: When is this so?  When he pays him [the rental with produce] of the same field and of the same kind; but when he pays him with the produce of another field or of another kind, he must [also] tithe [the rental first] and then give it to him.</b>  Rabbi Judah limits the above law.  When the renter pays the field owner with produce from the very field that he received from him, then he can get away without separating tithes.  In this case, it is almost as if the produce that he gives him actually belonged to the field owner in the first place.  However, if the renter is going to pay his debt with produce that he grew in another field, then he must first separate tithes and only then pay his debt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the second section of yesterday’s mishnah we learned that one who rents a field from another Jew and in return pays the field owner a set amount of crops must give terumah but not tithes.  Today we learn about a Jew who rents a field under a similar type of arrangement, but this time, from a Gentile.",
+                    "<b>One who has hired a field from a Gentile [for a fixed amount from the produce], he first gives tithes [from the rental] and then gives it to him (the field.</b>  In this case he must separate terumah and tithes because he knows that the Gentile will not separate the tithes himself.  According to one explanation of this mishnah, the implication is that even though the land is owned by a Gentile, the produce still must be tithed since it is grown in the land of Israel. Since he knows that the Gentile won’t tithe, he must tithe it himself.  In contrast, when the field belonged to a Jew, there was a chance that the Jew would tithe the produce himself and therefore the rabbis were lenient upon the renter.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even if one rented from a Gentile a field which had formerly belonged to his fathers [for a share in the produce], he first gives tithes and then gives it to him.</b>  Rabbi Judah emphasizes that even if the field once belonged to a Jew but had been sold to a Gentile, he still must first separate tithes and then pay his debt from the produce.  Most commentators explain that according to Rabbi Judah, the rabbis forced him to separate tithes so that he would try to buy the field outright from the Gentile, and thereby restore land in Israel to Jewish hands."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah and the next deal with scenarios where priests or Levites rent fields from Israelites or vice versa.  The question that needs to be answered is, since the priests get the terumah in any case and the Levites the tithe, do they still split this part of the produce evenly?",
+                    "<b>A priest or a Levite who rented a field from an Israelite [for a share in the produce], just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah.</b>  In this scenario the field belongs to an Israelite and he rents it out to a priest or a Levite in return for a set share in the produce.  The mishnah rules that they divide all of the produce according to the plan, even the terumah and tithes that will eventually be separated.  In other words, the priest or Levite cannot say to the Israelite that they should first take all of the terumah or tithes and then split with him the rest of the produce. When the Israelite separates the terumah and tithes later, he may give them to any priest or Levite he so desires. This section only mentions terumah and not tithes because terumah is the opposite of non-sacred produce (hullin).  The rule is the same for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: the tithes belong to them (the, tenants) for they entered the field with this expectation.</b>  Rabbi Eliezer says that the tithes and terumah are first taken by the tenants, the priest and the Levite because they would have rented the field assuming that they were going to keep the terumah and tithes for themselves.  Since we assume that they rented the field with this in mind and the terumah and tithes will in any case be given to some priest and Levite, this priest or Levite can keep the terumah or tithes for himself. Albeck explains that this section mentions only tithes because “tithes” is a term that can include terumah.  We should note that by mentioning tithes in this section and terumah in the first the mishnah is “balanced,” including both without having to mention both twice, which would have been more clumsy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The first half of this mishnah is the mirror image of yesterday’s mishnah here an Israelite rents a field from a priest or a Levite. The second half of the mishnah deals with a person who lives outside of Jerusalem who rents a field from a Jerusalemite.  The question in this section deals with second tithe, which has to be brought to Jerusalem and eaten there.",
+                    "<b>If an Israelite rented a field from a priest or from a Levite [for a share in the produce] the tithes belong to the owners [of the field].</b>  When the priest or Levite rented out the field to the Israelite, we can assume that he understood that he (the owner) was going to keep the terumah and tithes solely for himself. Therefore, when they go to split the produce, the owner first takes the terumah (if he is a priest) or tithes (if he is a Levite) and then the owner and the renter split the rest of the produce according to the plan.",
+                    "<b>Rabbi Ishmael says: if a city dweller [from outside of Jerusalem] rented a field from a Jerusalemite, the second tithe belongs to the inhabitant of Jerusalem. But the sages say: the city dweller may go up and eat the second tithe in Jerusalem.</b>  Second tithes are brought to Jerusalem and eaten there.  In the scenario in this section, a person who lives in Jerusalem rents a field to someone who lives outside of Jerusalem.  According to Rabbi Ishmael, we assume that the Jerusalemite rented the field out with the understanding that he himself would receive the second tithe.  Therefore, the one renting the field has to first give the entire second tithe to the owner and then they split the produce according to the agreement. The sages disagree, noting that second tithe is not generally given to the residents of Jerusalem; it is consumed there by its owners. Therefore, second tithe is treated here like all of the rest of the produce. The renter takes his share of the second tithe and then he can bring it to Jerusalem and eat it there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with an Israelite who rents a field of olive trees from a priest or from a Levite in order to make oil and share the produce.",
+                    "<b>[An Israelite] who rents olive trees [from a priest or a Levite] for [a share in the] oil: just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah.</b>  In the first section of the previous mishnah we learned that when an Israelite rents a field from a Levite or priest, the Levite or priest first takes the tithes or terumah and then they split the remaining produce according to the plan.  Here, in the case of olives the rule is different they split all of the produce, including the terumah and tithes according to the plan. The difference is that the oil will already be processed before it is given as terumah or tithes, in contrast to the grain which is given before it is made into flour.  Since the Israelite renter is the one who makes the oil, he keeps part of the terumah and tithes and may subsequently give them to any priest or Levite he wants.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: an Israelite who rented [olive trees] from a priest or a levite for the oil for a share of half the profit, the tithes belong to the owner.</b>  Rabbi Judah disagrees and says that just as in the case of grain the owner who is a priest or Levites keeps all the terumah or tithes for himself, so too in the case of oil.  Rabbi Judah sees no difference between the case in this section and that in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Bet Shammai says: a man may sell his olives only to a “chaver (an ‘associate’).”</b>  Bet Shammai forbids one to sell olives to anyone but a “chaver,” a term which refers to a person who not only tithes, but also observes a high level of purity, eating all of his food while in a state of purity. The problem is that the person who isn’t cautious about the laws of purity will press the olives while impure, thereby causing the terumah which has not yet been separated from the olives to become impure.  Since it is forbidden to cause terumah to become impure, a person may not sell his produce to a non-chaver.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: [one may sell them] even to one who only] tithes.</b>  Bet Hillel agrees that it is forbidden to sell produce to one who doesn’t tithe, but we don’t have to know that the person is fully observant of purity in order to sell them olives.  There is a possibility that the purchaser may eat the olives before he presses them, and the olives don’t become receptive to impurity until their oil starts to ooze (food can’t become impure until it comes into contact with one of seven liquids). Since it is not certain that the impure purchaser will end up pressing his olives and then make them impure, the seller can sell them to him.  However, he must know that he is going to tithe them.",
+                    "<b>And the pious among Bet Hillel used to act in accordance with the words of Bet Shammai.</b>  Interestingly, the mishnah concludes by noting that certain more pious members of the Bet Hillel school acted like Bet Shammai. They seem to have believed that the other members of their school were being overly lenient on this issue, since it is almost certain that one who buys olives does so to make olive oil.  Therefore, they, like the members of Bet Shammai, refrained from selling olives to those who they knew would make them impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where two people gathered their grapes into one winepress.  One of them tithes and the other does not.  The question is:  how much of the wine does the one who tithes have to tithe, all of the wine, or only the share that he ends up taking?",
+                    "<b>Two gathered [the fruit of] their vineyards into one winepress, one of whom tithes and the other does not tithe the one who tithes may tithe his own share and his share wherever it may be.</b> The one who tithes must separate tithes both for the share of the wine that he actually takes for himself, and for his “actual” share, wherever that may end up.  In other words, if the wine that comes from his grapes ends up in the other person’s hands, and the other person doesn’t tithe, it will turn out that it is as if he sold the other person untithed produce.  Above in mishnah 2:2 we learned that one must tithe the produce that one sells to someone who is known not to tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn how someone who does tithe may enter into a partnership over land with someone who does not tithe, without having to tithe all of the produce for himself, thereby incurring a significant loss.",
+                    "<b>Two men who rented a field [for a share in the produce], or inherited [a field], or became partners in it: the one [who tithes] may say to the other [who does not tithe], “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.”</b>  There are three scenarios in this mishnah and in all three a person who does tithe has become a partner in a field with someone who does not tithe. For obvious reasons, the person who tithes does not want to end up paying for his partner’s tithes.  What the one who tithes can do is declare that he will take the wheat from one place, or the wine from one place and then his partner will take the wheat or wine from the another place in the field.  In this case we say that when the one who tithes receives his wheat or wine, he is getting only from his share and not from that of his partner.",
+                    "<b>But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil.”</b>  However, what he can’t do is separate the field by species or by type, saying that he will take the barley and his partner the wheat, or that he will take the oil and the other will take the wheat.  The problem with this is that both of them own a share in all of the produce and therefore we cannot pretend that one person owns only the wheat and not the barley, or just the oil and not the wine. It is interesting that the mishnah seems to want to allow people who tithe and don’t tithe to enter into partnerships together, without causing a financial loss to the one who tithes. Perhaps we can detect a reality here in which people who were more religiously scrupulous than others had to live side by side. If so, the rabbis were searching for a way for a person to remain true to his ideals (one should tithe) without it costing him an exorbitant amount of money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah two brothers inherit property from their father. The father was an am haaretz, meaning he did not tithe, nor did he preserve the purity of his produce.  One of the brothers is a “chaver” one who tithes and is cautious about the laws of property, while the other is an am haaretz, as was his father. Our mishnah instructs them in how they can split the inheritance. The situation is similar to that in yesterday’s mishnah, with regard to the issue of tithes.  The added issue here is the matter of purity.",
+                    "<b>A chaver (rabbinic and an am haaretz who inherited [the property of] their father who was an am haaretz, he (the may say to him (the am: “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.”</b>  This is the same exact rule that we found in yesterday’s mishnah. The two can split the produce of the field and we look at it as if each side is getting the portion of the field that he actually inherited.  It is not as if the chaver is giving produce to his am haaretz brother.",
+                    "<b>But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil,” or: “You take the moist produce and I will take the dry produce.”</b>  In this case, as in yesterday’s mishnah, since everyone inherited both wheat and barley, he can’t swap one type of grain for another.  This type of agreement is treated as if the chaver is giving his portion to his am haaretz brother and it is forbidden to give untithed produce to an am haaretz, because it is known that he will not tithe.  We furthermore learn here that swapping the moist produce, produce which has already become susceptible to impurities and is probably impure, with the dry produce which could not have become impure is impossible, because this is considered to be like swapping one species of grain for another.  In other words, dry grain and wet grain are treated the same way as are wheat and barley."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that if a chaver and an am haaretz inherited from their father, they can’t swap one type of produce for another.  In today’s mishnah we learn about a gentile and a convert who come to inherit from their father.  In this case, the convert can take all of the parts of the inheritance that are permitted to him and give his non-Jewish brother all of the idolatrous objects and wine, both of which are prohibited to the Jew.  In our explanation below we shall discuss why the two cases are different.",
+                    "<b>A convert and a gentile who inherited [the property of] their father, a gentile:  he (the can say [to his brother the gentile]:   “You take the idols and I will take the money,” or: “You take the wine and I will take the produce.”</b>  The convert can tell the gentile that he will take the permitted part of the inheritance and that the gentile will take the parts of the inheritance that are not permitted to Jews. This includes the idols and the wine, which a Jew may not use in case it had been use as an idolatrous libation.  This is permitted even though this is like swapping one type of produce for another, which we learned in yesterday’s mishnah did not work in the case of an am haaretz and a chaver. The key difference here is that according to Torah law, a convert does not inherit from his gentile father because when he converts, he loses his biological ties to his former family.  The rabbis, nevertheless, decreed that the convert would inherit, probably so as not to deter him from converting.  Since his inheritance is not from the Torah, the items that he takes from his father’s estate are looked at as if they are not his until they actually come into his possession.  Therefore, the convert is not actually swapping idolatrous things that he owns for permitted things, which would be forbidden to do. Rather he is just taking some of his father’s estate and giving other parts of it to his gentile brother.",
+                    "<b>But from the time [that any part of the inheritance] came into the possession of the convert, he is forbidden [to say so].</b>  Once he has actually taken something forbidden such as an idol into his possession, he may not swap it with his brother, because a Jew is forbidden from deriving benefit from anything that was used for idolatry. Were he to swap idols for money, he would be deriving benefit from idolatry."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn rabbinic language “Syria” refers to the land that borders the land of Israel to the North and East but is not considered fully part of Israel.  The rules of tithing and terumah do apply to produce grown by a Jew in Syria but one who purchases produce in Syria can assume that it grew on gentile land and is therefore exempt from the laws of tithing and terumah.  Our mishnah deals with a person who is buying produce in Syria and with the question of whether or not he has to separate tithes.",
+                    "<b>One who sells produce in Syria and declared “It was grown in the land of Israel,” the purchaser must tithe it.</b>  If the seller says that the produce was grown in the land of Israel then the purchaser must tithe it. The status of such produce is “demai” for the seller may indeed be telling the truth.",
+                    "<b>[But if he also said], “It has been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted.</b>  However, if the seller also says that he tithed the produce, he is believed.  This is based on the principal “the mouth that forbade is the same mouth that permitted.”  When the seller said “It was grown in the land of Israel” he forbade the produce.  Had he not said anything, it would have been permitted under the assumption that the produce grew in Syria in a gentile’s field.  When he says, “It has been tithed” he is permitting. Since he was believed to prohibit something, he is also believed to permit it.",
+                    "<b>[If he said: The produce is] from my own field,” the purchaser must tithe it.</b>  If the seller is a Jew and he says that the produce was grown in his own field here in Syria, the purchaser must tithe the produce, as we explained in the introduction.",
+                    "<b>[But if he added:] “It has already been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted.</b>  If the seller then adds that he already tithed the produce, he is believed under the same principle employed in section two.  He forbade the produce (until it was tithed) by saying that it grew in his field, and he is the same one permitting the produce by saying that he had tithed it.",
+                    "<b>If it was known that he had a field in Syria, the purchaser must tithe it.</b>  The principle of the “mouth that forbade is the same mouth that permitted” only works when there is no external reason to “forbid.”  If we know that the seller was not just a producer seller but also owned a field in Syria, then we have reason to think that the produce grew in his land.  If it grew on his land then it is liable to be tithed.  In this case, it was not “his mouth that forbade” but rather our knowledge that he owned a field which made the produce liable for tithes. Since it was not his mouth that forbade, he is not believed to permit."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a chaver (a rabbinic associate) who is acting as an agent for an am haaretz. The question is:  does the chaver have to tithe that which he buys for the am haaretz?",
+                    "<b>If an am haaretz said to a chaver, “Buy me a bundle of vegetables,” or: “Buy me a loaf of bread,” the chaver may buy it without checking [whether it had been tithed], and he is exempt [from tithing it].</b>  In this case the chaver acts as the agent for the am haaretz and when he buys the produce, it never actually belongs to the chaver.  He need not tithe the produce that he gives to the am haaretz nor does he need to check to see if the produce had been tithed because this is not a case of a chaver giving untithed produce to an am haaretz, rather it is treated as if the am haaretz bought it directly for himself.",
+                    "<b>But if the chaver said: “This one I am buying for myself and this one for my friend,” and they got mixed up, he must tithe [them both], even if there were one hundred [for the am haaretz.]</b>  However, if he declared that a certain part was for himself and a certain part for the am haaretz and then he mixed up the produce and no longer knew which of it was for the am haaretz and which for himself, he must tithe it all.  The problem is that he might have given the am haaretz the portion that was his, and as we have learned throughout the tractate, it is forbidden to give an am haaretz untithed produce because it is known that he will not tithe it.  This is true even if he bought one hundred times the amount for the am haaretz in other words, it is true even if tithing will cost him a significant amount of money."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah provides a way for a person who does tithe to eat on Shabbat with a friend who does not tithe.  The problem is that it is forbidden to tithe on Shabbat, so the one who does tithe will have to tithe on Friday the produce that he will eat on the next day.",
+                    "<b>One who invites his friend [before Shabbat] to eat with him [on Shabbat], and [his friend] does not trust him in respect of tithes, [the friend] may say on the eve of Shabbat, “What I will set apart tomorrow, behold it shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe.  That which I made tithe will become the terumah of the tithe for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”</b> What the friend who tithes must do is separate on Friday the tithes from the food that he will eat on Shabbat at his friend’s home.  We should note that he is separating tithes from demai, doubtfully tithed produce and not from “tevel” certainly untithed produce.  This procedure would not work with tevel.  Furthermore, since this is demai, he need not separate terumah because ame haaretz were not suspected of not separating terumah. The first thing he does is declare that 1/100 of the food will be tithe, along with the other 9/100 that are adjacent to it.  This makes 10/100 of the food tithe, as is required.  The first 1/100 is then declared to be terumah for the tithe. Finally he declares that the second tithe is adjacent to the first tithe, either to the north or to the south.  The second tithe he then declares redeemed for money. On the next day he can now eat all of the food served to him, except for the part that he made into terumat maaser.  He can eat the tithe because the food served to him was only demai, and as we have explained, tithes taken from demai may be eaten by their owner.  He may eat the second tithe because he redeemed it for money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that although the person eating at someone’s house who does not tithe made a declaration on the eve of Shabbat that he is now tithing the food that he will eat tomorrow, he must, under certain circumstances, again tithe on Shabbat itself.\nI am going to explain this mishnah according to Albeck. Kehati offers a slightly different explanation and also notes that there is an entirely different understanding of the mishnah.",
+                    "<b>They pour him a cup [of wine on the sabbath], he says: “What I will leave at the bottom of the cup shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe.  That which I made tithe shall become terumat maaser for the whole, and second tithe is at the mouth of the cup, and it is exchanged for money.</b> The person who is observant of the laws of tithing is now at his friend’s house and he is served a cup of wine, which he can assume has not been tithed.  He now declares again that he is separating tithes from the wine, even though he made the declaration yesterday.  The declaration is basically the same as that which he made the day before. What makes this mishnah puzzling is why it mentions specifically wine and not other foods. Albeck explains that the other foods would have been prepared before Shabbat, because it is forbidden to cook on Shabbat.  Therefore, the declaration that was made the day before is completely sufficient.  In contrast, wine is not mixed with water (this is how they drank their wine) until right before it is drunk, in this case on Shabbat. Therefore, he has to make the tithe declaration again on Shabbat.  Normally, it is forbidden to tithe on Shabbat, but in this case it is permitted because he had already made a declaration the day before."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> An employer has a duty, at least under certain circumstances, to feed his employees. Our mishnah deals with a situation in which the worker does not trust that the employer has tithed the produce and therefore needs to tithe the produce himself.",
+                    "<b>A worker who does not trust his employer [in respect of tithes], may take one dried fig and say:  “This one and the nine which come after it shall become tithe for the ninety which I shall eat. This one shall become the terumat maaser for them, and the last ones shall be second tithe which shall be exchanged for money.” And he must put aside one dried fig.</b>  This formula is basically the same formula as we saw in yesterday’s mishnah. The difference in this mishnah is the question of whether the one fig that has been designated “terumat maaser” the terumah taken from the tithe will be given to the priest from the worker’s share or from the employer’s.  Note that all of the other tithes will be eaten by the worker himself, so there is no problem with them, only with the terumat maaser which can only be eaten by a priest. According to the first opinion, the worker himself gives of his share for terumat maaser.  So if the employer gives him 100 figs, he only gets to keep 99.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: he does not put one aside, because this reduce the work for his employer.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel holds that the employer gives the terumat maaser because if the worker were to give the terumat maaser, this would reduce the amount of work he does.  How so?  By eating one less fig he will have less energy.  [Anecdotally, I have noticed that sometimes that one fig will make all the difference in the world to my energy level!].  Interestingly, according to Rabban Shimon ben Gamaliel the owner gives because it is in his own interest for the worker to eat as much food as the worker needs.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: he does not put one aside, because this is a court stipulation [imposed upon the employer].</b>  Rabbi Yose agrees with Rabban Shimon ben Gamaliel that the employer must give the terumat maaser, but he offers a different reason.  According to Rabbi Yose, the court made a special stipulation that the employer must give the terumat maaser. Assumedly this stipulation was made in order to protect the interests of the worker."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhile Samaritans did seem to tithe the produce that they ate, according to the rabbis they did not tithe that which they sold. Therefore, one who buys produce from them will have to tithe it himself.  In the case in our mishnah, the person is in Samaria, the northern part of Israel, and he wants to buy wine from the Samaritans, drink it there, and separate the tithes later.  In this way he will avoid having to carry the tithes and terumah with him in separate containers so that when he returns to his home he can give them to the priest and Levites.  The mishnah provides a means for him to separate tithes in the future from the wine which he is drinking now think of this as trading in futures, or if you’re into sports, trading for a player to be named later.\nI should note that I have explained this mishnah according to Albeck.  Others explain the mishnah as referring to someone who wants to separate tithes on the eve of Shabbat for wine that he will get on Shabbat.",
+                    "<b>One who buys wine among Samaritans, he may say:  “Two logs which I shall set apart shall be terumah, ten logs tithe, and nine logs second tithe.”  He may then pour the wine and drink it.</b> In general what the person does is declare that he will separate the terumah and tithes in the future from the wine that he is drinking now. This will allow him to drink the wine and only later take out the terumah and tithes.  The first thing that he does is declare that he will separate 1/50 of the wine, that is 2 logs out of 100, for terumah. Then he declares that the next ten logs will be tithe, and that after that, the following nine logs, which is about ten percent of that which is left, will be second tithe.  Note that in this case, because the produce is actually tevel, that is certainly untithed produce, he does not redeem the second tithe before he separates it. In the previous examples of similar types of arrangements, such as those in mishnayot 1-3, he was separating tithes from demai and hence he could redeem the demai immediately. After having declared that he will separate the necessary tithes and terumah in the future, he may now pour the wine and drink it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a person has figs in his house that are either tevel (certainly untithed produce) or demai (doubtfully tithed produce).  He is somewhere else, either in the study house (the Bet Midrash) or in the field and he is concerned that someone in his house might eat the produce before it has been tithed. The mishnah provides him with a way of tithing his produce without actually returning home.",
+                    "<b>He had figs of tevel in his house, and he is in the house of study or in the field: he may say: “The two figs which I shall set apart shall be terumah, ten figs shall be first tithe, and nine figs second tithe.”</b>  In this section, he has tevel in his home and he is afraid that someone will eat it before it is tithed. To prevent this grave transgression, the rabbis provide a way for him to tithe the food before he even gets back home.  Anything that they eat now will be tithed and he will (hopefully) get back in time to actually separate the terumah and tithes before they eat.  We should note that because this is tevel, he doesn’t have to separate terumat maaser, the terumah taken from the tithe.  He will give the whole tithe to the Levite and the Levite will separate the terumat maaser himself, as is supposed to occur. Also noteworthy, the second tithe is only nine figs because he has already separated ten from the original one hundred and only ninety are left (actually 88 because he took two for terumah, but the mishnah is only approximating). So a tithe of 90 is only 9.",
+                    "<b>If the figs were demai, he may say: “Whatever I shall separate tomorrow will be tithe, and the rest of the tithe is adjacent to it. That which I made tithe will become terumat maaser for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”</b>  If the figs were demai, he makes the declaration slightly differently.  First of all he distinguishes between the tithe and the terumat maaser, because he can keep the tithe for himself; he only has to give away the terumat maaser.  Second, he can redeem the second tithe because when it comes to demai, one can redeem second tithe before actually separating the terumah and the maaser.  In contrast, when it comes to tevel (certainly untithed produce) he can’t redeem the second tithe until he has actually separated the terumah and the tithe, as we explained in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have learned on other occasions throughout this tractate, one cannot separate tithes from produce that is exempt from being tithed on behalf of produce that is obligated in tithes.  Our mishnah discusses one practical implication of this principle.",
+                    "<b>There were before him two baskets full of tevel, and he said: “Let the tithes of this [basket] be in that [basket],” the first [basket] is tithed.</b>  The person has in front of him two baskets of untithed produce and for some reason, wants to separate tithes for one basket from another.  He can state that the tithes of one basket will be taken out of the other.  This is fine because both are untithed.",
+                    "<b>[If he said:] “Let the tithes of this [basket] be in that [basket], and the tithes of that [basket] in this [basket],” the first basket is tithed [whereas the second is not].</b>  In this section, he wants to “criss-cross” the tithes, taking tithes for basket A from basket B and vice versa. In this section, the way he states this is not an effective of tithing the second basket because once he says “the tithes of basket A are in basket B” basket A is exempt from tithes.  He can’t subsequently use the produce in basket A as tithes for the produce in basket B, because one can’t separate tithes from exempt produce (basket A) for obligated produce (basket B).  Before he eats the produce from basket B he will have to separate tithes from it.",
+                    "<b>[If he said:] “Let the tithes be so that the tithes of each basket be in the other,” he has designated [the tithes of either basket].</b>  In this section, he makes one integral statement, as opposed to making a separate statement about one and then about the other. Since he simultaneously declares the tithes of both baskets, he is not separating tithes from exempt produce for obligated produce and the declaration works. Both baskets have been successfully tithed and he may eat from either of them."
+                ],
+                [
+                    "<b>One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of] common   produce, one must take out a hundred and one [parts].<br>One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of first] tithe, one must take out a hundred and one [parts].<br>One hundred [parts of] common produce from which tithes had been separated [were mixed with] a hundred [parts of] tithe, one must take out a hundred and ten [parts].<br>One hundred [parts of] tevel [were mixed with] ninety [parts of] tithe, or ninety [parts of] tevel [were mixed with] eighty [parts of] tithe, he has not lost anything.<br>This is the general rule: whenever the tevel is the greater [portion of the mixture] he has not lost anything.</b><br>In this mishnah we learn how one remedies a situation in which produce of varying status (untithed, tithed, etc.) becomes mixed up with produce of a different status.<br>This mishnah is quite difficult, so be forewarned.<br>Section one:  The tevel mentioned throughout this mishnah is not regular tevel, from which no terumah or tithes have been removed, but tevel similar to demai, from which terumah has already been taken.  Terumat maaser (the terumah taken from the tithe) and maaser have not been removed.  One hundred parts of this tevel produce then becomes mixed up with one hundred parts of common produce, produce from which all tithes and terumah have already been separated.  The owner wants to take out the terumat maaser from this mixture, because if he doesn’t he won’t be able to eat any of the mixture.  So first, from this mixture he takes out 101 parts, one of which is certainly the untithed produce.  He can then make one of these into terumat maaser for the 100 parts of tevel which had not had terumat maaser removed.  What he says is that nine parts of the 101, along with the one that he has in his hand are tithe, and that the one in his hand is terumat maaser for this tithe.  He still can’t eat any of these 101 parts, because he is not sure that the one in his hand is the one part that came from the untithed produce.  But he can sell the 100 of the 101 parts to a priest because only one of them is actually owed to the priest. The priest will buy them at a lower price; terumah is cheaper than common produce, because there is a much smaller market for terumah.  The value of the one part he must give for free, because he owes one part as terumat maaser.  The other 99 parts are his to do as he wishes.  If they were originally the common produce, then there is no problem.  And if they were tevel, then he has taken out the terumat maaser.  In this way, he takes out 99 parts that become totally his, and 100 parts that he can sell, albeit at a reduced price.<br>Section two:  In this case, 100 parts of tevel are mixed in with 100 parts tithe from which terumat maaser has not been removed.  In this mixture there are now 11 parts terumat maaser (one from the tevel, and ten from the tithe).  Again, he takes out 101 parts, and sells them all to a priest, subtracting the value of 11 parts, which he owes the priest as terumat maaser.  The 99 that remain are his, for whether they were originally from the tevel or from the tithe, he has taken out terumat maaser for them.  What he cannot do is simply take out 11 parts from the original mixture, because some of these parts may have been from the tevel and from 100 parts of tevel, one can’t give eleven parts terumat maaser, because terumat maaser has to be separated from tithe, and there are only ten parts tithe in one hundred parts of produce.<br>Section three:   In this case, 100 parts tithed produce get mixed up with one hundred parts of tithe. There are now 10 parts terumat maaser in this mixture.  He must take 110 parts of the mixture, since in 110 parts there are certainly ten parts that come from the tithe and these ten parts become the terumat maaser. He can sell the 110 parts to a priest, subtracting the value of ten parts which he has to give to the priest. The other 90 parts are his to keep.<br>Section four:  In the final example, 100 parts of tevel become mixed in with a lower amount of tithe.  In these cases he doesn’t lose out at all.  For instance in the case of 100 parts tevel mixed in with 90 parts tithe, he takes out ten parts (this is the actual amount of terumat maaser in the mixture, ten from the tithe and one from the tevel) and stipulates:  “If these are from the tevel, then they are tithe for the 100 parts of tevel.  Now I also have 100 parts tithe left, and I am going to use these 10 parts as terumat maaser for the tithe.  If these ten parts were from the tithe, then I am separating out from the mixture the tevel, wherever it may be, leaving one hundred tithe in the mixture (10 from the tevel and the 90 of the tithe). The ten that I have in my hand are now terumat maaser for the one hundred part tithe.”   The same method can be applied to other mixtures, although the numbers will have to be slightly adjusted. As long as there is more tevel in the mixture then the tithe, he doesn’t lose out at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a person has ten rows of jugs each containing ten jugs of wine, and he wants to tithe them.  However, he makes an unclear statement as to which of the jugs will be tithe, leaving the mishnah (and subsequently us) to try to figure out which row or which jugs he might have meant.",
+                    "<b>One who had ten rows each containing ten jugs of wine, and said: “One exterior row   shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take two jugs [each from the ends of] a diagonal line.</b>  In this case he declared that one of the exterior rows should be tithe, but since there are four exterior rows, we can’t be sure which he meant.  The problem is that if he doesn’t take out the terumat maaser, he can’t drink any of the wine.  This holds true for all five scenarios in the mishnah. What he must do is take two jugs that are at the corners, that is at the end of the diagonal lines crossing the square.  Each jug at the end of the row counts as the end of two rows because it is at the corner. Thus, if he takes the northwestern jug and the southeastern jug, he has taken at least one jug from each of the rows.  He can sell these two jugs to a priest for the price of one jug, because one jug, which is terumat maaser, he has to give to the priest for free.",
+                    "<b>[If he had said:] “One half of one exterior row shall be tithe” and it is not known which half row [he meant], he must take four jugs from the four corners.</b>  In this case he said that one half of one exterior row should be tithe. Evidently, there are some jugs on the outside rows that are twice as big as those inside, so that five of them can cover tithes for the whole lot. The problem is that there are eight half rows. In this case, he has to take four jugs, one jug from each corner, to make sure that he has covered all eight half rows.  Again, he can sell the four to a priest, subtracting the price of one for the terumat maaser that he owes the priest in any case.",
+                    "<b>[If he had said:] “One row shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take one [whole] row in a diagonal line.</b>  In this case, he makes one row tithe, but we don’t know which. What he must do is take one diagonal row of ten jugs in order to make sure that he gets at least one from each horizontal or vertical row. He sells them to the priest, again subtracting the price of one.",
+                    "<b>[If he had said:] “Half of one row shall be tithe,” and it is not known which half row [he meant], he must take two rows in a diagonal line.</b>  If he says half of one row, he will have to make two diagonal lines (an X), one going from the northwest corner to the southeast and the other from the northeast to the southwest.  This way he can ensure that he gets one jug from each half row.  He sells the twenty jugs to a priest, subtracting one.",
+                    "<b>[If he had said:]  “One jug shall be tithe,” and it is not known which jug [he meant],he must take from every jug.</b>  The worst case scenario is that he has made one jug tithe but he doesn’t know which one it is.  Now there is potential terumat maaser in any of the jugs, so they must all be sold to the priest, who will end up paying less than their market value.  As in all other cases, one of the jugs must be given to the priest for free. Congratulations!  We have finished Demai! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. I admit this was not an easy tractate. The laws of demai are connected to the laws of terumah and tithes, which we haven’t even learned yet, making a difficult tractate even more difficult.   What I thought was very interesting in this tractate was the ways in which the rabbis used the issue of properly tithing to separate those who observed these laws from those who did not, yet still made sure that these groups could live together in the same society.  As firmly as they believed in upholding the Torah’s laws, they did not want to see Jews completely unable to live in the same communities.  They also believed that a person has a responsibility to make sure that his actions don’t cause others to transgress. That is why one cannot sell untithed produce to a person who is known not to tithe. While we may not be so aware of these laws today, the problems that the rabbis faced may not have been all that different. Tomorrow we begin Tractate Kilayim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה דמאי",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Demai",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Demai",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Demai/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Demai/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..37ba150812863f23fb0715ed618f4c4140f0ba4c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Demai/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,342 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Demai",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Demai",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "According to halakhah a person must separate terumah from his produce and give it to the priests.  We will learn more about this in Tractate Terumah. Afterwards, he separates a tenth of what is left and gives that to the Levites. This is called “maaser rishon” or “first tithe.”  The Levites take a tenth of the tithe given to them and they give it to the priests. This is called “terumat maaser” because it is terumah taken from the maaser.  After the owner of the produce has taken out “maaser rishon” he must take out “maaser sheni”, or “second tithe.”  This second tithe belongs to the owner and he must bring it to Jerusalem and eat it there (there will be a tractate about this as well).  However, maaser sheni is only taken out in the first, second, fourth and fifth years of the sabbatical cycle.  In the third and sixth years “maaser ani”, the poor man’s tithe, takes the place of the “maaser sheni.” Before all of the terumah and tithes have been separated from the produce, the produce is called “tevel” and it may not be eaten even by priests.",
+            "The rabbis feared that amei haaretz, ignoramuses, did not separate tithes, although they assumed that they did separate terumah.  Produce that comes from an am haaretz is called “demai” usually translated as “doubtfully tithed produce.” One who acquires demai must first separate from it maaser rishon, and from the maaser rishon he must take terumat maaser and give it to the priest.  Note that the rules governing terumat maaser are strict—only priests can eat it and a non-priest who eats it is liable for “death at the hand of Heaven.”  ",
+            "Next he separates maaser sheni and brings it to Jerusalem.  However, he does not have to give the maaser rishon to the Levite, nor does he have to give the maaser ani to the poor because it is only doubtful whether or not the am haaretz did not properly tithe his produce.  Since we don’t know whether the tithe actually belongs to the owner or to the Levite/poor person, the owner keeps it because he has current possession.  The Levite or the poor person could take it from him only if he could prove that it was rightfully his.",
+            "Our tractate discusses the rules of Demai.  One of the interesting things about the tractate is that it shows us a lot about how the rabbis, who did observe the laws of tithing, related to other Jews, Jews who were not so cautious about this mitzvah.  Not trusting that someone had tithed their produce is somewhat akin to not trusting that someone’s home is kosher.  It prevents you from eating together, and people who can’t eat together, can’t really socialize together.      \n"
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>The [following] are treated leniently in regard to [the rules of] demai: unripe figs, wild jujuba, azarolus, wild white figs, young sycamore figs, fallen dates, fennel and capers.<br>In Judea also sumac, Judean vinegar, and coriander.<br>Rabbi Judah says: all unripe figs are exempt, except for those from a tree that bears fruit twice a year.  All wild jujuba are exempt, except the wild jujuba of Shikmonah.  All young sycamore figs are exempt, except those that have been scarified.</b><br>As I explained in the introduction, when one purchases produce from an am haaretz, one must suspect that he did not separate tithes. This produce is called demai. Our mishnah teaches that with regard to certain types of produce the rules of demai don’t apply. This is because these things are not important items and are usually left out in the fields for anyone to take.  They are “ownerless” or “hefker” and anything that is ownerless is exempt from the laws of terumah and tithes in the first place.  Therefore, we assume that the am haaretz gathered this produce from ownerless property and hence it was never liable to be tithed.<br>Sections one and two: This is a list of things that are usually left ownerless, as I explained in the introduction above.  One who purchases one of these things from an am haaretz need not separate tithes from them.  I must confess, I do not know exactly what all these things are.<br>Section three:  Rabbi Judah limits the list found in section one.  Unripe figs that come from a tree that bears fruit twice a year are subject to the laws of demai. Evidently, these figs are good, and are not left ownerless.  So too the wild jujuba of Shikmonah, a place near Haifa, is good.  Finally, young sycamore figs that have been scarified to hasten their ripening are good figs and are not left ownerless."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs I stated in the Introduction to Tractate Demai, a person who has demai must take out second tithe and bring the second tithe to Jerusalem.  Generally speaking second tithe would be “redeemed” for money, the money would be brought to Jerusalem and there used to buy food and drink.  Our mishnah teaches that second tithe that is taken out from demai is treated differently from regular second tithe.  This is because second tithe taken from demai is only doubtfully necessary and therefore the rules regarding it are slightly more lenient.",
+                    "<b>The [second tithe of] demai is not subject to [the rules of adding a] fifth.</b>  Normally, when one “redeems” second tithe, one adds a fifth of the value and brings that money to Jerusalem.  However, when it comes to second tithe taken from demai, the one redeeming it does not need to add the extra fifth.",
+                    "<b>It has no mandated time of removal.</b>  At the end of the fourth and seventh years of a sabbatical cycle a person must clear out all of the tithes from his house and give them to the appropriate party or destroy them.  This does not apply to second tithe taken from demai.",
+                    "<b>It may be eaten by an onen.</b>  An onen is a person whose close relative die (parent, sibling, spouse or child) but has not yet buried the dead.  An onen cannot eat anything that is considered “holy” including second tithe, which is called “holy.”  However, an onen can eat second tithe taken from demai, again because we are not even sure if this is really second tithe.",
+                    "<b>It may be brought into Jerusalem and taken out again.</b>  Once second tithe has been taken into Jerusalem, it is forbidden to take it out again.  This rule does not apply to second tithe from demai.",
+                    "<b>They may allow a small amount to be lost on the road.</b>  If while traveling one has a small amount of second tithe from demai and it is not worth the trouble to take it to Jerusalem one may get rid of it.  However, if one has a large quantity, one either must bring it to Jerusalem, or redeem it and then bring the money to Jerusalem.  If it was regular second tithe, he couldn’t even get rid of a small amount.",
+                    "<b>One may give it to an am haaretz and consume its equivalent in Jerusalem.</b>  Generally speaking one cannot give second tithe to an am haaretz for fear that he will eat it while in a state of ritual impurity. However, he can give second tithe to an am haaretz as long as he later eats an equivalent amount of produce while in a state of ritual purity in Jerusalem.  It seems that what he is actually doing is exchanging one amount of second tithe for another.",
+                    "<b>[Second tithe money of demai] may be redeemed silver [coins] for [other] silver [coins], copper [coins] for [other] copper [coins], silver for copper, and copper for produce, provided that the produce is again redeemed for money, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the produce itself must be brought up and eaten in Jerusalem.</b>  It is forbidden to exchange coins that have been used to redeem second tithe for other coins.  However, it is permitted to do so when the coins were used to redeem second tithe from demai. There is another rule relevant in this section. Generally one cannot use second tithe coins to buy produce outside of Jerusalem.  One who does so must take the actual produce and bring it to Jerusalem and eat it there.  However, Rabbi Meir allows one to redeem this produce and bring it to Jerusalem, since the money used to buy the produce originally came from second tithe from demai.  The other rabbis disagree and hold that this produce must be brought to Jerusalem, just as it is in a case of regular demai."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that the rules of demai apply only to cases where a person bought produce from an am haaretz in order to use it for food.  If he bought the produce for another purpose, such as to feed his animals, then he need not separate out tithes.",
+                    "<b>If a man bought [grain from an am haaretz] to be used for seed or for animal [feed], flour for hides, oil for a lamp, or oil for greasing utensils, it is exempt from [the rules of] demai.</b>  In these scenarios a person buys produce from an am haaretz but does not intend to use it as food.  The mishnah rules that he need not separate tithes because even in cases of produce that has definitely not been tithed but is to be used for non-food, there is only a rabbinic law mandating that tithes be separated. From the Torah, such produce is exempt from tithes.",
+                    "<b>[Produce grown] beyond Cheziv and north is exempt from [the rules of] demai.</b>  Cheziv, or Achziv (Joshua 19:29), is in the northern part of Israel and is not considered to be part of the land of Israel.  Produce from Cheziv and north is exempt from tithes, and certainly the laws of demai do not apply.",
+                    "<b>The hallah of an am haaretz, produce mixed with terumah, produce bought with second tithe money, and the leftovers of minhah offerings are exempt from [the rules of] demai.</b>  There are four things listed in this section each of which is exempt from the rules of demai. 1.  Hallah is a part of the dough separated and given to the priest (we shall have an entire tractate on this subject).  The mishnah refers to the hallah of an am haaretz that he separated and gave to a priest. 2.  Produce mixed with terumah refers to non-sanctified produce of an am haaretz that becomes mixed up with terumah.  This mixture can only be eaten by priests. 3.  Produce bought from an am haaretz with second tithe money. 4. The left-over minhah offerings of an am haaretz. In the Talmud Yerushalmi there is a debate over why these things are exempt from demai.  According to one opinion, when the rabbis decreed that one must separate tithes from produce bought from an am haaretz, they did not include these things in the decree. The other opinion is that because these things have some extra holiness, we can assume that the am haaretz would have tithed them.",
+                    "<b>Oil spiced [with spices from an am haaretz]: Bet Shammai makes it liable [to the rules of demai]. But Bet Hillel exempts it.</b>  According to Bet Shammai, although spiced oil is meant for anointing and not for food, it is still subject to the laws of demai.  According to Bet Hillel, it is exempt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBecause demai, produce which may not have been tithed, is only rabbinically prohibited, some of the rules that apply to tevel, untithed produce which is strictly prohibited by the Torah, do not apply to it.",
+                    "<b>Demai may be used to make an eruv, and to make an [alley] partnership, and they recite a blessing over it, and they make an invitation [to recite Birkat Hamazon] over it, and one may separate [tithes] from it even when one is naked, or when it is twilight [on the eve of Shabbat].</b>  This section lists things which distinguish demai from produce that has certainly not been tithed.  Produce that is untithed cannot be eaten and therefore such produce cannot be used to make an eruv, which allows one to carry on Shabbat from a home to an adjacent courtyard.  Neither can it be used to set up an “alley partnership,” a type of eruv that allows one to carry from courtyard to courtyard through an alley.  These subjects were dealt with extensively in Tractate Eruvin.  Demai, on the other hand, can be used for an eruv or an alley partnership. One should not bless over produce that has not been tithed, just as one would not bless over non-kosher food.  Neither would one recite an invitation to Birkat Hamazon (a zimmun) over untithed produce.  In contrast, one blesses and recites an invitation to Birkat Hamazon over demai (see Berachot 7:1). When one separates tithes from produce, a blessing is recited.  Hence, the person separating must be clothed.  In contrast, no blessing is recited when separating tithes from demai, because it may not be necessary to recite the blessing. Reciting an unnecessary blessing is considered to be “taking God’s name in vain” and therefore in cases of doubt, no blessing is recited.  Since no blessing is recited, the tithes from demai may be separated by a naked person. Finally, it is forbidden to separate tithes on Shabbat because that is considered “fixing,” a deoraita (toraitic) prohibition. It is also prohibited to separate tithes from demai on Shabbat, because that is a doubtful toraitic prohibition, and in such cases the law is stringent.  However, twilight is itself of doubtful status we don’t know whether twilight is Shabbat or not.  Since it is doubtful whether tithes needed to be separated and it is doubtful whether it is even Shabbat at all, the law is lenient (see Shabbat 2:7)",
+                    "<b>And if he took out second tithe from it before the first tithe, it doesn’t matter.</b>  Normally, tithes must be separated in the correct order.  However, when it comes to demai, this is not critical.",
+                    "<b>The oil with which the weaver greases his fingers is liable to [the rules of] demai, but [the oil] which the wool-comber puts on the wool is exempt from [the rules of] demai.</b>  The final mishnah of the chapter is concerned with soaking or greasing something with oil. The rule is that if the oil is used on a person’s skin, then tithes must be separated even from demai, because rubbing oil on one’s skin (anointing) is considered like drinking. Therefore, the weaver who uses oil to grease his skin must first separate tithes.  However, if the oil is used for vessels (see above mishnah three) then it is exempt. Therefore, demai-oil used by a comber on wool is exempt."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn chapter one, mishnah three, we learned that if one buys certain types of produce from Achziv and north, he does not have to separate tithes, since that region is not liable for tithes from demai.  We also are usually not concerned lest the produce was brought there from the land of Israel, in which case it is liable for tithes because it was grown in Israel.\nOur mishnah teaches that sometimes tithes must be taken out of certain types of demai produce no matter where they are bought, lest the produce come from the land of Israel.",
+                    "<b>The following things must be tithed as demai in all places:  pressed figs, dates, carobs, rice, and cumin.</b>  The mishnah refers to products bought from an am haaretz in an area that borders the land of Israel, but was not conquered by those Israelites returning from Babylonia and hence does not “officially” count as part of the land of Israel. Tithes must nevertheless be taken from these things because it is assumed that they come from the land of Israel, or at least from regions of the land that had been conquered by those returning from Babylonian exile.",
+                    "<b>As to rice from outside the land [of Israel], whoever uses it is exempt from tithing it.</b>  One who buys rice from an am haaretz outside of the land of Israel and uses it there need not separate tithes.  However, if he brings it to the land of Israel he must tithe it because it is easily switched with rice that comes from the land of Israel and is obligated to be tithed as demai. We should note that this is Albeck’s explanation; others explain the mishnah differently."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe opposite of an am haaretz, one who is assumed not to have tithed his produce, is one who is “ne’eman,” which means trustworthy. He is a person that one can trust to have tithed his produce.  One who buys from such a person need not treat his produce as demai.  Our mishnah teaches how one can be considered “ne’eman.”",
+                    "<b>One who accepts upon himself to be trustworthy (ne’, must tithe whatever he eats and whatever he sells and whatever he buys, and he may not be the guest of an am haaretz.</b>  For a person to be considered “trustworthy,” meaning other people can buy and eat his produce without having to fear that the produce was untithed, he must be scrupulous in his personal observance of the laws of tithes.  He must tithe whatever he eats, sells and buys.  “Buying” here refers to buying something in order to sell it.  He also, according to the first opinion in the mishnah, may not be a guest of an am haaretz, because that would mean he is probably eating untithed produce.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even one who is the guest of an am haaretz can still be considered trustworthy.</b>  Rabbi Judah argues that even one who is guest at the table of an am haaretz can still be considered trustworthy.  Perhaps this person trusts that this particular am haaretz did indeed tithe his food.  At the least, the person might claim that he trusts the am haaretz not to feed him (the guest) any untithed produce.",
+                    "<b>They said to him: He is not trustworthy in respect of himself! How can he be considered trustworthy in respect of others?</b>  According to the sages, by eating with the am haaretz, he is not acting in a trustworthy manner in regard to that which he eats, because he may be eating untithed produce.  If he is not trustworthy in regard to that which he himself eats, how can he be considered trustworthy with regard to that which he sells to others?  Therefore, the sages hold that one who eats with an am haaretz is not trustworthy to sell tithed produce. Produce brought from him is considered demai."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned how a person becomes “trustworthy” such that others can buy his produce without fear that it has not been tithed.  In today’s mishnah we learn how someone can become a “chaver.”  The word “chaver” which in modern Hebrew means either friend or associate refers to a person who is known to be extra cautious in matters of purity.  He is one who eats his non-sanctified produce (hullin) while in a state of purity.  The chaver is also trustworthy when it comes to matters of tithing.  According to many scholars and traditional commentators there may be a connection between being a “chaver” and being a Pharisee, a Second Temple group whose members were also known for being meticulous in matters of purity.",
+                    "<b>One who takes upon himself to become a “chaver” may not sell to an am haaretz either moist or dry [produce], nor may he buy from him moist [produce], nor may he be the guest of an am haaretz, nor may he host an am haaretz as a guest while [the am haaretz] is wearing his own garment.</b>  An am haaretz is by definition not cautious in matters of purity and can be assumed to be impure.  Therefore, a person who wishes to be a chaver should not sell his produce to an am haaretz. The mishnah rules that this is so for moist produce, which is susceptible to impurity and for dry produce as well, even though it is not susceptible to impurities, until it becomes wet. The fear is that the later on the dry produce will come into contact with a liquid and the am haaretz will then make it impure. Just as the chaver cannot sell to an am haaretz, he cannot buy from him.  However, this only applies to moist produce because if the produce is still dry then it cannot have become impure. The chaver cannot be a guest at an am haaretz’s home because the am haaretz doesn’t observe the purity regulations, nor does he tithe. The chaver cannot host the am haaretz while the am haaretz is wearing his own clothing. The problem is that the clothing transmits a high level of impurity even without coming into direct contact. Therefore, the chaver would have great trouble in avoiding the impurity of the am haaretz.  However, if the am haaretz was wearing the chaver’s clothing (which does not make the clothing impure) the chaver can avoid direct physical contact with the impure am haaretz.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may not also raise small animals, nor may make a lot of vows or merriment, nor may he defile himself by contact with the dead.  Rather he should be an attendant at the house of study.</b>  Rabbi Judah adds several stringencies to the list of what one needs to do to be accepted as a chaver.  The first is that he is not allowed to raise small animals (sheep and goats) in the land of Israel because they destroy the crops (see Bava Kamma 7:7).  The second is that he won’t take many vows.  A person who takes many vows is considered rash and not trustworthy.  Third, he won’t engage in much laughter or merriment.  Laughter and merriment in rabbinic literature often has a connotation of licentiousness.  Finally, what he will do is sit in the Bet Midrash, the study house, and learn Torah.  In other words, to Rabbi Judah, being a chaver is practically synonymous with being a sage.",
+                    "<b>They said to him: these [requirements] do not come within the general rule [of being a chaver].</b>  The other sages disagree with Rabbi Judah and limit the concept of “chaver” to matters connected with the purity laws.  A chaver is one who is scrupulous specifically in matters of purity. While being a sage is obviously a great merit, one does not have to be a sage, or scrupulous in matters of vows, raising animals etc, in order to be a chaver.  All one has to do is carefully observe the purity laws."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with how various food professionals observe the laws of demai.",
+                    "<b>Bakers the sages did not obligate them to separate [from demai produce] any more than suffices for terumat maaser and for hallah.</b>  The rabbis were lenient in mandating bakers to separate all of the tithes from demai (produce they bought from an am haaretz) because bakers barely make a profit.  If the sages had been strict, bakers might have been left with a choice:  go out of business or ignore rabbinic law.  The baker did have to remove terumat maaser (the terumah taken from the tithe) and the hallah. These are of a higher level of holiness, but are not necessarily a large amount of produce.  However, the baker did not have to take out second tithe.",
+                    "<b>Grocers may not sell demai [produce].</b>  Grocers, on the other hand, cannot sell demai until all the tithes, meaning terumat maaser, hallah and second tithe, have been separated.  Evidently grocers made a greater profit than did bakers and hence the rabbis were more stringent with them.",
+                    "<b>All [merchants] who supply in large quantities may sell demai. Who are those who supply in large quantities?  Those such as wholesalers and grain-sellers.</b>  Anybody who sells in large quantities is allowed to sell demai, under the assumption that he is providing a little extra so that the buyer can separate the tithes himself.  The mishnah enumerates two types of merchants who usually sell in large quantities:  wholesalers and grain merchants.  In contrast, a grocer, referred to in section two, sells in more precise measurements and hence has to separate the tithes himself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s.  At the end of mishnah four we learned that one who sells produce in small measures cannot sell demai, but rather must separate out the tithes before he sells. In contrast, one who sells in large measures can sell demai without separating the tithes, under the assumption that he sells a little extra so that the buyer can separate the tithes himself.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: [if produce] which is usually measured out [for sale] in a large [quantity] was measured out in a small [quantity], the small quantity is treated as if it was a large   [quantity]. If [produce] which is usually measured out for sale in a small [quantity] was measured out in a large [quantity], the large [quantity] is treated as if it was a small   [quantity].</b>  Rabbi Meir says that something that is normally sold in large quantities, such as grain, is treated as such even in the isolated case in which it was sold in a small quantity.  Since it is normally sold in large quantities, one can always sell it demai, even if he is selling a small quantity.   The opposite also holds true. If something that is normally sold in small quantities is sold in an isolated case in a large quantity, it is treated as if it was sold in a small quantity and one has to tithe it before selling it.  To Rabbi Meir the rule is determined by the nature of that which is being sold, and not by the details of the individual case.",
+                    "<b>What is considered a large quantity? For dry [produce] three kavs, and for liquids, the value of one dinar.</b>  Three kavs is about three liters. It seems that a “large amount” is not that actually that largeAlso, a dinar is not a particularly large sum of money.  The threshold for being considered a “large quantity” seems to be quite low.",
+                    "When one sells baskets of these types of produce (figs, grapes and vegetables) the exact amount in the basket is not precise. Therefore the seller can sell them while they are still demai, under the assumption that he throws a little extra in so that the buyer can separate the tithes on his own."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses various people to whom one might legitimately give demai.  As we have seen already, since treating the produce of an am haaretz as demai, that is doubting whether it was tithed, was only a rabbinic stringency, the rabbis allowed the law to be lenient in certain circumstances.",
+                    "<b>They may feed demai to the poor and to guests (alt. passing. Rabban Gamaliel used to feed demai to his workmen.</b>  Since the rules of demai are only stringencies, for as we have said deoraita, from Torah law, one can eat demai without tithing it, there are certain leniencies.  One is that a person may use demai to feed the poor and to feed his guests.  It is a mitzvah to feed both the poor and to treat guests hospitably and hence one can use demai. Others explain that the Hebrew word which I have translated and explained as for “guests” actually mean passing troops, who are treated like the poor because they have no home to call their own. Rabban Gamaliel would even feed demai to his workers, probably because there is a mitzvah for an employer to feed his workers.",
+                    "<b>[As for] charity collectors: Bet Shammai says: they should give tithed [produce] to one who doesn’t tithe, and untithed [produce] to one who does tithe.  In this way it will turn out that every one will eat [produce] that has been fixed (. But the sages say: they may collect indiscriminately and distribute indiscriminately. And one who wishes to fix [his produce by tithing it], let him fix it.</b>  According to Bet Shammai, when charity collectors collect produce to give to the poor, they should separate the tithed produce from the untithed produce and give the tithed produce to those who won’t tithe it, and the untithed produce to those who will.  In other words, the charity collector has a responsibility to make sure that those receiving the charity observe the laws of tithing. Bet Hillel, on the other hand, gives greater trust and freedom to people.  Charity collectors can collect either tithed or untithed produce and then it will be up to the person buying it to decide whether to tithe or not. Perhaps we might even say that there is something beneficial about leaving the choice to tithe in the hands of the purchaser.  By choosing to tithe he is making a more active choice as to his religious observance, as opposed to Bet Shammai’s system, in which a person has to tithe (or at least his produce will end up being tithed) without having any choice in the matter."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that in certain cases a person must tithe produce even if he is getting rid of that produce or it is not yet even his.",
+                    "<b>One who wants to cut off leaves of vegetables in order to lighten his burden, he may not throw them down until he has [first] tithed them.</b>  A person while traveling might discard leaves of vegetables because he doesn’t intend to eat them.  Discarding them will lighten his load.  The problem is that a poor am haaretz might come by and pick up the leaves and eat them because he has nothing else to eat. To prevent the am haaretz from unwittingly eating untithed produce he should tithe the leaves before he discards them.  One should always be cautious that his actions don’t cause others to stumble.",
+                    "<b>One who takes vegetables from the market [with the intention of buying them], and then decides to put them back, he should not put them back until he has [first] tithed them, for nothing is missing [after they are tithed] except for their quantity.</b>  There are two conflicting interpretations of this section.  According to Albeck (according to whose interpretation I translated), when the person in our mishnah picks up the vegetables he has not yet bought them, but is only considering buying them.  When he changes his mind and decides not to buy them, he shouldn’t return them to the seller until he tithes them.  The mishnah explains that tithing doesn’t cause a loss to the seller because the seller, or the one who later on buys from him, is going to have to tithe in any case.  This is the meaning of “nothing is missing except for their quantity” the value has not gone down.  Although this is the rule, a person should not intentionally put himself in such a situation because the seller probably doesn’t want others tithing his produce. According to the Bavli and the commentators who explain accordingly, the purchaser has acquired the vegetables by picking them up even though he hasn’t counted them yet. This is the meaning of “nothing is missing except [counting] the quantity.”  Since they belong to him, he can’t return them until he tithes them.",
+                    "<b>But if he was standing [there and deciding what to] buy and then saw another load of better quality, he may put them back [untithed], since he had not yet drawn them into his possession.</b>  In this section the person has not yet picked up the vegetables.  He can “put them back,” meaning he can change his mind, since they have not yet become his.  When he puts them back he need not tithe them."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one finds produce on the road and picks it up in order to eat it, and then decides to hide it, he may not hide it unless he has [first] tithed it.</b>  In this scenario, he is liable to tithe the produce because he picked it up in order to eat it. He can’t store or hide the produce away without first tithing it, lest someone come by and find the food and eat it while it is untithed.  This is similar to what we learned in section one of mishnah two.  Again, a person has to make sure he doesn’t cause someone else to unwittingly eat untithed produce.",
+                    "<b>But if from the outset he picked it up only in order to guard it against being destroyed, he is exempt [from tithing it].</b>  However, if he picks the produce up only to prevent it from being destroyed, without having the intention of eating it, he is not liable to tithe it.  In this case he can put it back down without tithing it.  This is similar to the end of mishnah two.",
+                    "<b>Any produce which one may not sell [in the condition of] demai, he may not send it [as a gift] to his friend [in the condition of] demai.</b>  We learned in chapter 2, mishnayot 4-5, that it is forbidden to sell certain types of produce while they are in the state of demai. Our mishnah teaches that just as one is not allowed to sell such food, so too one is not allowed to send it as a gift to one’s friend. We might have thought that since it is a gift, we do not force him to tithe the produce before he sends it.  Our mishnah demonstrates that the reason that he must tithe the produce before he sends it to someone else is lest the recipient it eat while it is untithed.  Such a reason exists whether he is selling it or giving it away.",
+                    "<b>Rabbi Yose permits [one to send as a gift produce] that is certainly untithed, on condition that he makes the matter known to the recipient.</b>  Rabbi Yose disagrees and allows one to send untithed produce as a gift to one’s friend, as long as he informs his friend that the produce needs to be tithed.  However, Rabbi Yose allows one to send only produce which has definitely not been tithed.  If the produce is only demai (doubtfully tithed), he can’t send it without first tithing it, lest the recipient act too leniently with regard to demai.  We can see here that the rabbis feared that not everyone would observe the laws of demai, and that a person might act leniently when it comes to demai, even though he generally does tithe.  It is of course hard to tell what other Jews, non-rabbis, thought about the entire concept of demai, but one can easily imagine that it may not have made them all that enthusiastic."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses situations in which a Jew who has tithed his produce gives over the produce to a Samaritan, an am haaretz or a Gentile for them to either mill the wheat or guard it. The question is: do we fear that the Samaritan, am haaretz or Gentile switched the produce with their own?  If we do have such a fear, then when the Jew gets his produce back he must tithe it again.",
+                    "<b>One who takes his wheat to a Samaritan miller or to an am haaretz miller, [the wheat when ground] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he carried it] to a Gentile miller, [the wheat when ground has the status of] demai.</b>  The mishnah assumes that the Samaritan or am haaretz miller did not switch the tithed produce that was given to him by the Jew, and therefore we need not fear lest the grain is untithed or that it is grain that comes from the Sabbatical year. Produce from the Sabbatical year (shmita) has certain restrictions, which we will learn about in greater length in Tractate Sheviit. However, if he gives the grain to a Gentile miller, he must fear that the Gentile mixed it up with his own produce, and hence it has the status of demai.  The difference between giving the produce to a Gentile and giving it to a Samaritan or an am haaretz seems to be that we know that the Gentile’s produce is untithed whereas the Samaritan or am haaretz might have tithed their produce. Therefore in the case of the Gentile there is only one doubt did he switch it with his own grain.  In the case of the Samaritan or am haaretz there are two doubts.  Did he switch it with his own grain, and if he did, was his grain tithed? Since there are two doubts, the law is lenient.",
+                    "<b>One who deposited his produce with a Samaritan or am haaretz, [the produce] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he left it] with a Gentile, it is like the produce of the Gentile. Rabbi Shimon says: [it becomes] demai.</b>  The first part of this section is the same as the first part of section one. However, the rule with the Gentile is slightly different.  Here, according to the first opinion, we must treat the produce as if it was certainly switched with the Gentile’s own produce. When he gets his produce back, the Jew will be obligated to separate terumah and all tithes, not just those which one is obligated to separate from demai. The difference between this scenario and the case of the Gentile miller above seems to be that this is just a friend with whom one has left something to guard.  A person who is doing a favor for a friend might not care so much if he switches the produce with his own.  However, the miller might be more cautious in switching the grain he was given with other grain because as a professional, he doesn’t want to upset his clients.  Since it is more doubtful that he switched it around, the status of the grain is only demai. Rabbi Shimon says that in the case of the deposit the returned produce is only demai, because it is still only doubtful whether the Gentile switched the Jew’s produce with his own. Since it is only doubtful whether the Gentile switched it, the Jew takes out tithes and terumah, but he doesn’t have to give the terumah to a priest, because the priest can’t prove that the Jew owes him this terumah. The Jew may sell the terumah to a priest and keep the proceeds for himself but he may not eat it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who is at an inn and gives the innkeeper produce for her to cook and prepare for him.",
+                    "<b>One who gives [produce] to an innkeeper [to prepare it for food], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of exchanging it [with her own produce].</b>  The innkeeper is suspected of exchanging the produce that the guest gives her for lesser quality produce that belongs to her.  Occasionally, if she is generous, she may even do the opposite, exchanging the lower quality produce that she receives for higher quality stuff.  In any case, we must suspect that she doesn’t tithe her own produce. Therefore, whatever the guest gives to her he should first tithe, lest she eat the untithed produce herself.  According to this opinion, a person is responsible to make sure that he doesn’t cause others to transgress.  The guest must also tithe anything that he gets from her, under the assumption that she did not already tithe it.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: we are not responsible for deceivers. Rather, he must tithe only that which he takes from her.</b>  Rabbi Yose says that we shouldn’t be concerned with this woman eating untithed produce because if she eats the produce that he gave her to cook for him, she is a deceiver and we are not responsible to prevent deceivers from sinning.  Therefore, he doesn’t need to tithe the produce that he gives her if she eats it untithed that’s her problem.  He does, of course, still have to tithe that which she gives him to eat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis fascinating and, I think, relevant mishnah deals with a person whose mother-in-law is suspected of not observing the laws of tithing because she is an am haaretz.  Can he eat at her house, and if so, what does he have to do to make sure that he doesn’t eat untithed produce?  To translate this into something to which we might have an easier time relating, this is the classic case of a child who is religiously observant asking how he can eat at his in-laws home.  It is interesting that the mishnah is already aware of such a problem. This perhaps demonstrates that rabbis married women who came from families of ame haaretz (ignoramuses).\nFinally, as we shall see, Rabbi Judah’s understanding of how a mother-in-law relates to her daughter and son-in-law is also remarkable.",
+                    "<b>One who gives [produce] to his mother-in-law [to prepare it], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of changing any [food] which has spoiled.</b>  Just as the innkeeper was suspected of switching the food that she is given, so too is a mother-in-law.  Therefore, in order to make sure that she doesn’t eat untithed food, he must tithe the produce that he gives to her.  And in order to make sure that he doesn’t eat untithed food, he must tithe that which he gets back from her.  However, whereas the innkeeper switched the food probably to keep the good food for herself, the mother-in-law switches the food so that she can give the good food to her daughter and son-in-law.  What a nice mother-in-law!",
+                    "<b>Rabbi Judah said:  she desires the welfare of her daughter and is ashamed [of serving spoiled food] to her son-in-law.</b>  Rabbi Judah now provides an explanation as for why a mother-in-law might switch the bad food given to her and feed her daughter and son-in-law with better (but nevertheless untithed) food. She wants only the best for her daughter and she is ashamed lest she serve spoiled food to her son-in-law.  In other words, she loves her daughter and wants to look good in front of her son-in-law.  Does this sound familiar to anyone? We should note that Rabbi Judah certainly agrees with the statement in section one. We can see that because he explains it. The Yerushalmi concludes that Rabbi Judah is the author of the statement in section one and that there are other rabbis who disagree with him. They hold that a mother-in-law does not switch the produce that her son-in-law brings to her and therefore, one does not have to tithe the produce that he gets back from her, just that which he gives her.",
+                    "<b>Rabbi Judah agrees [with the other sages] that if one gives his mother-in-law seventh year produce, she is not suspected of changing it and giving her daughter to eat of seventh year produce.</b>  Rabbi Judah now agrees to something that was said by the other sages, to whom I just referred. While a mother-in-law, according to Rabbi Judah, does not tithe her produce, she is more cautious about the laws of sabbatical produce. Therefore, if during the sabbatical year he gives her permitted produce for her to make him a meal, he does not have to be concerned that she will switch it with forbidden produce.  [When we learn Tractate Sheviit, we will learn what produce is permitted during the sabbatical year and what is forbidden].  According to Rabbi Judah, ame haaretz will not eat sabbatical produce even though they are suspected of eating untithed produce."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is about trusting a person who says that they tithed their produce, even though that person is not a “chaver” a person who is generally trustworthy when it comes to tithes.  As we shall see, the rabbis were lenient if by not trusting the person one could not eat the produce. They were able to be lenient because demai is only prohibited “derabanan” it is only doubtfully forbidden, and not certainly forbidden.",
+                    "<b>One who buys produce from someone who is not trustworthy in respect of tithes, and he forgot to tithe it, and he asked [the seller] on Shabbat [if they were tithed], he may eat based on his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it.</b>  On Shabbat it is forbidden to tithe produce. There is no option, therefore, to tithe the demai produce and thereby eat it.  Since he can’t tithe it, the rabbis allowed the buyer of the produce to trust the seller who says that he did tithe the produce.  The reason why they were lenient in this case is that the honor and joy accorded to Shabbat trumps the fear that the produce might really be untithed. However, after Shabbat, at nightfall, this special permission ends, and before he eats any more of this produce, he must first tithe it.",
+                    "<b>If he could not find the seller, and another person who was not trustworthy in respect of tithes said to him “they are tithed,” he may eat of it at his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it.</b>  In this section we learn that the same rules apply if someone besides the original seller informs him that the produce has been properly tithed. We might have thought that the buyer can only trust the seller, who would know best whether the produce had been tithed. Here we learn that if he can’t find the seller and someone else claims to know that it had been tithed, he too may be trusted.",
+                    "<b>Terumat maaser of demai which had become mixed up again [with the produce] from which it had been taken: Rabbi Shimon Shezuri says: even on a week day he may ask the seller and eat based on his word.</b>  Terumat maaser is the terumah taken from the tithe and given to the priest. One must separate terumat maaser from demai.  Usually the laws of terumat maaser are quite strict because terumah can only be eaten by a priest and non-priest who eats it is punished by “death at the hands of heaven”.  If terumah is mixed up with regular produce all of the produce can be eaten only by priests.  However, in the case in this section the law can be lenient. If one separated terumat maaser from demai produce and then the terumat maaser fell back into the demai he may ask the seller if he had tithed the produce, even on a weekday (when there is no concern for the honor of Shabbat).  If the seller says that he had tithed it, the buyer may eat the produce under the assumption that it wasn’t necessary to take out the terumat maaser in the first place."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person, we’ll call him Reuven, who has a friend, whom we’ll call Shimon, who is trying to use a vow to get him to come eat with him.  The way this works is that Reuven says that all of his possessions will become forbidden to Shimon unless Shimon eats with him. Shimon doesn’t want to cause such a rupture in their relationship, but he doesn’t think that Reuven tithes his produce. What is he to do?",
+                    "<b>One who vowed [that his friend could not benefit from him] unless he eats with him, and the friend does not trust him in respect of tithes, he may eat with him on the first Shabbat even though he does not trust him in respect of tithes, provided that his friend said to him that the food had been tithed.</b>  If Reuven invited Shimon to eat with him during the week, Shimon could just tithe the food that Reuven gave him to eat and there would be no problem. However, on Shabbat he can’t tithe the produce, so the problem remains.  The mishnah is lenient for the first Shabbat. If Reuven tells Shimon that the food has been tithed, Shimon can eat it, even though Reuven is not generally trusted. In this case we cannot explain the mishnah’s leniency as being a result of the honor of Shabbat, because Shimon could eat at home instead of with Reuven. Rather the leniency is because of “the ways of peace.”  In order to preserve the peace between Reuven and Shimon and to allow Shimon to eat at Reuven’s home, Shimon can temporarily trust him that the food has been tithed.",
+                    "<b>But on the second week, even though he had vowed that he would not benefit from him, he may not eat with him unless he first tithed [the produce].</b>  The leniency in section one does not exist for the second Shabbat because by this point Shimon had time to go to Reuven’s home and tithe his produce or make sure that Reuven had actually tithed.  He need no longer rely on a leniency or on Reuven’s word. In looking at this mishnah and all of the other leniencies we have seen, it is worthwhile to make a general note about the function of demai in rabbinic society. The fact that rabbis did not trust others to tithe would have clearly separated them from the rest of the population.  It seems to me that this is intentional. Rabbis wanted to draw some lines between themselves and others. However, these lines remain intentionally fuzzy and easily crossed. They are not the relatively clear lines that separate a Jew from a non-Jew, but rather more porous lines that permit a large degree of fraternization between rabbis and non-rabbis."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we explained in the introduction to Demai, in the third and sixth years of a sabbatical cycle, a person separates poor man’s tithe from his produce and gives it to the poor.  In our mishnah, there is a debate over whether one has to separate poor man’s tithe from demai.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says:  a man need not designate the poor man’s tithe of demai.</b>  According to Rabbi Eliezer, the am haaretz does separate poor man’s tithe from his produce, and therefore, one need not do so again.",
+                    "<b>But the sages say: he must designate it, but he need not separate.</b>  The sages disagree with Rabbi Eliezer and hold that it is unclear whether an am haaretz separates poor man’s tithe from his produce, just as it is unclear whether he separates the other tithes.  Therefore, the person who wants to eat demai must first separate the poor man’s tithe.  However, he does not have to actually give it to the poor person because the poor person cannot prove that the am haaretz did not separate the poor man’s tithe. Demai is only doubtfully untithed produce. Since the poor cannot prove that this produce belongs to them, the person who separates the poor man’s tithe from the demai can keep it for himself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the prohibition of separating terumah and tithes on Shabbat.",
+                    "<b>One who had designated the terumat maaser of demai, or the poor man’s tithe of produce that had certainly not been tithed, he should not separate them on Shabbat.</b>  In the scenario described in this mishnah, during the week a person had designated that a certain portion of his demai produce would be terumat maaser (the terumah taken from the tithe) or that a certain portion of his certainly untithed produce would be poor man’s tithe.  He had not yet separated these gifts from the rest of the produce.  Even though he had already designated them, he may not actually separate them on Shabbat in order to give them to the priest or to the poor person.  Again, one is not allowed to separate terumah or tithes on Shabbat. The mishnah uses the example of poor man’s tithe taken from produce that had certainly not been tithed and not from demai (which might have been tithed), because if the produce had been demai, he would not have to give the tithe to the poor person, as we learned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>But if the priest or the poor man regularly ate with him, they may come and eat provided that he informs them.</b>  If there was a priest or a poor person who regularly comes to his home to eat with him, then they may come on Shabbat and take the terumah or poor man’s tithe that has already been designated as such.  However, the owner of the produce must inform the priest or poor man that what they are taking is terumat maaser or poor man’s tithe.  If he does not, he has not fulfilled the mitzvah of giving these gifts to the priest or the poor person."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who sends out an agent to buy produce. Can he trust that the agent will buy from someone who is known to tithe?",
+                    "<b>One who says to another who is not trustworthy in respect of tithes: “Buy [produce] for me from one who is trustworthy or from one who gives tithes,” [the messenger] may not be trusted.</b>  Since the agent is not trustworthy to tithe, he is also not trustworthy to buy from someone who does tithe.  The purchaser will have to tithe the produce that he brings back. We should note that this rule would seem to discourage a person from using an agent who is himself not trustworthy with regard to tithes.",
+                    "<b>“Buy it for me from so-and-so,” he is to be trusted.</b>  Here, the purchaser tells him to buy from a certain person who is trustworthy with regard to tithes. So while an agent who is not trustworthy with regard to tithes may not be trusted to go out and look for someone who does tithe, he is trusted to listen to his sender when he tells him to buy from a certain person.  Also, in this case, the sender could check up on him and find out whether he really did buy from that person. Since the sender can check up on him, the agent is assumed not to lie.",
+                    "<b>If he went to buy it from him [and then came back] and said: “I did not find him, so I bought for you from another man who is trustworthy,” he may not be trusted.</b>  However, if he comes back and says that he couldn’t find the person he was supposed to buy from but that he did nevertheless buy from someone who is trusted with regard to tithes, the messenger is not trusted, just as he was not trusted in section one.  Since he can’t be checked up on, he might lie."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a scenario where two people offer compliments as to each other’s produce. The question is:  do we fear that they are colluding and therefore not trust them?",
+                    "<b>One enters a city and doesn’t know anyone.  He says: “Who here is trustworthy? Who gives tithes here?” One person one responds: “I am.” He may not be trusted.</b>  This person is not trusted because a person cannot testify about themselves that they tithe.  Only others may testify concerning them.",
+                    "<b>[But if] he replied: “So-and-so is trustworthy,” he may be trusted.</b>  Although the person is not believed to say that he himself tithes, he is believed to say that someone else tithes. This is, after all, the general way that a person would find out if someone tithes he would ask around about him.",
+                    "<b>He went to buy from so-and-so, and he asked him: “Who here sells aged produce?” and so-and-so replied: “He sent you to me,” though they appear to be repaying each other, they may be trusted.</b>  The person who has now bought produce from someone who is trustworthy to have tithed now asks that same person, who in the town sells aged produce, which is better than new produce.  He sends the buyer back to the original person, the same one that was not believed in section one.  It looks as if they are scratching each other’s back. They both know that a person is not believed to compliment his own wares so they compliment each other’s.  Despite this, the mishnah rules that each is believed.  Albeck explains that the visitor to the city can treat this case leniently because as a visitor it will be hard for him to determine who is trustworthy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe previous mishnah dealt with the fear that merchants might collude, each paying compliments to the other’s produce.  Our mishnah deals with another instance in which we might fear that two merchants are colluding.",
+                    "<b>If donkey-drivers entered a city and one of them declared: “My produce is new but my friend’s produce is old,” or, “My produce has not been tithed but my friend’s produce has been tithed,” they may not be trusted. Rabbi Judah says: they may be trusted.</b> Two donkey drivers enter the city each carrying loads of produce. Each one testifies that his produce is new or untithed (bad) but that his friend’s produce is old or tithed (both good).  In other words, each compliments his friend’s produce and denigrates his own.  In this case, according to the first opinion, we should suspect that they are colluding and we may not trust either of them. Rabbi Judah says that there is reason to be lenient also in this case and to trust them. Donkey drivers who bring supplies to the city are necessary for the good of the city. Were the people of the city not to trust them, they might not come back. Therefore, they too can be trusted."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches how one should separate terumat maaser (one percent of the total produce) and hallah (1/48 of the produce) from loaves of bread that he buys from an am haaretz baker.  The loaves are, in other words, demai.",
+                    "<b>One who buys bread from a baker how should he tithe? He should take sufficient for the terumat maaser and for hallah and say: “A hundredth part of what is here shall be tithe on this side, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become terumat maaser for the rest, the remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”</b> The first thing that he does is separate 1/100 of the loaf (or loaves) and then another 1/48 for hallah. This is the only part of the loaves that he will not actually get to keep for himself.  At this point he doesn’t make any verbal declaration. After having separated these two amounts he now declares that the 1/100 part that he took comes out of a 1/10 part of the loaf that is to be maaser (first tithe).  The other 9/100 that remains on the loaf is now maaser, but because the loaf is only demai, he doesn’t have to give it to the Levite. He now declares that the 1/100 part that he already took will be terumat maaser, the terumah taken from the maaser, which goes to the priests.  The other part that he took will be hallah. Then he designates another tenth, on either side of the first tithe, to be second tithe. The second tithe he exchanges for money and then brings the money to Jerusalem where he will use it to buy food. This completes the tithing of demai process. What he cannot due is simply take out the terumat maaser and declare it immediately to be terumat maaser because the tithe has to be designated before the terumat maaser is declared.  This order must always be preserved. He also cannot first designate the tithe and then separate and declare the terumat maaser because he is not going to actually give the tithe to the Levite. He has to make a distinction between the terumat maaser that he is going to give and the tithe that he is not going to give. Therefore, he first separates the terumat maaser, thereby making it distinct from everything else, then he designates the tithe and declares that 9/10 of it remain on the loaf.  Again, this part he gets to keep."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who wishes to separate terumah and the terumat maaser together:<br>He should take one thirty third and say:<br>One hundredth part of what is here, on this side is non-sacred produce (, and the rest shall be terumah for the whole.<br>And the one hundred parts of non-sacred produce which is here on this side shall be tithe, and the rest that is next to it is tithe.<br>That which I made tithe shall become the terumat maaser for it.<br>The remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”</b><br>In this mishnah a person wants to separate terumah and terumat maaser at the same time from his tevel, which is produce that we know has not been tithed.  In other words, we are no longer discussing demai.<br>Terumah is supposed to be 1/50 of one’s produce. Together with terumat maaser, which is 1/100 of one’s produce, he must separate 3/100 or 1/33 of the produce.<br>I shall explain this procedure step by step.<br>1) The first thing he does is take 1/33, or 3/100 of the produce and separate it from the rest.<br>2)  Then he says that 1/100 (meaning 1/3 of that which he separated) remains, for the meanwhile, non-sacred produce and the rest, meaning the other 2/100, is terumah.  In this way he has fulfilled the requirement to separate teruamh.  Note that he has to designate the terumah before he designates the tithe or the terumat maaser, the terumah taken from the tithe.<br>3) He now says that the other 1/100 that he separated is tithe, as well as the other 9/100 parts that are next to it, but still attached to the loaf.  In this way he has separated 1/10 of the loaf to be tithe.  Note that he must designate tithe before he declares that that which he separated should be terumat maaser.<br>4)  Then he says that the 1/100 part that he separated is terumat maaser for the tithe that he has just designated.  He has now successfully separated terumah and terumat maaser, all of which goes to the priest.<br>5)  The final section about separating hallah and second tithe is missing in most manuscripts of the mishnah.  It was probably accidentally brought here from the previous mishnah.  It has nothing to do with our subject."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah returns to the subject of separating tithes from bread bought from a baker, the topic dealt with in mishnah one.",
+                    "<b>One who bought [bread] from a baker, he may give tithe from hot bread for cold bread or from cold bread for hot bread, even when they are of various moulds, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, when one buys bread from a baker he may separate tithes for the freshly-bought hot bread from the bread that he bought the day before which is now cold, and vice versa, he may separate tithes from the older bread from the freshly bought bread.  This is true even if the loaves are made in different molds. Rabbi Meir is not concerned lest the bread be made from wheat bought from several different sellers, some of whom did separate tithes and some of whom did not. If indeed the wheat had been bought from different sellers, some who tithed and some who did not, then it would be a problem to tithe from one batch for another because one cannot tithe from already tithed wheat for wheat that has not yet been tithed.  We shall learn more about this in mishnah ten below.",
+                    "<b>Rabbi Judah prohibits it, because I say that yesterday’s wheat was bought from one man   and today’s wheat from another man.</b>  Rabbi Judah prohibits this for the reason explained above.  He fears that yesterday’s wheat and today’s wheat were bought from different merchants.",
+                    "<b>Rabbi Shimon prohibits it in the case of terumat maaser, but permits it in the case of hallah.</b>  Rabbi Shimon agrees that this is a problem with regard to terumat maaser, because the obligation to separate terumat maaser is set at the time when the wheat is made into a pile, the same time when the obligation to tithe is set.  However, the obligation to separate hallah does not come into being until the dough is made. By this point the wheat already belongs to the baker and therefore we don’t have the problem of the separating hallah from stuff that belongs to two different people it all belongs to the baker."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned of how one tithes when one buys loaves of bread from an am haaretz baker. Today we learn how one tithes when one buys from a bread seller, the merchant who buys bread from the bakers to sell it retail.",
+                    "<b>If one bought from a bread seller he must tithe every mould [separately], the words of Rabbi Meir.</b>  Rabbi Meir is strict and rules that one must separate tithes separately for each type of mould.  Each baker would use a slightly different mould to shape his loaves, and therefore loaves of different moulds can be assumed to come from different bakers.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may give tithes from one mould for all the others.</b>  Rabbi Judah holds that bread dealers buy from only one baker. Therefore, even if there are different moulds, he can separate tithes from one for the other.",
+                    "<b>But Rabbi Judah agrees that one who bought from a monopolist he must tithe every mould [separately].</b>  Rabbi Judah agrees that if one bread dealer has a monopoly over selling bread in the city, then he must tithe for each mould separately.  In this case, since he is the only one selling bread in town and there is more than one baker, it is obvious that the bread seller has bought from more than one baker. Interestingly, the Hebrew word for “monopolist” is “monpol.”  This is the first time I’ve ever seen that word in rabbinic Hebrew.  Cool."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with buying produce from a poor person who goes begging from door to door. The problem is that he may receive his food from many different people, some of whom may have tithed and some who do not. As we have stated before, one cannot separate tithes from food that has already been tithed in order to exempt food that has not been tithed.",
+                    "<b>One who buys from a poor man, and similarly a poor man to whom they given slices of bread or pieces of fig-cake, he must tithe every piece.</b>  One who buys from a poor man must be concerned lest every single piece of bread that he gets originates from a different person, and that some of it may have already been tithed. Therefore, he must tithe each slice of bread separately. The same is true, the mishnah notes, for the poor man himself. When he goes begging and receives slices of bread from various people who may themselves not separate tithes, he must separate tithes from each slice of bread separately.",
+                    "<b>But in the case of dates and dried figs he may mix them together and take [the tithes from the mixture].</b>  The rabbis were lenient in the case of dates and dried figs because separating tithes from each and every one separately would be a rather large difficulty. Since this is only demai, there is room to be lenient.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: When is this so?  When the amount [of dates or dried figs] given to the poor man was large; but when the amount was small, he must tithe each separately.</b>  Rabbi Judah limits this leniency to a case where the poor person received a large amount of dates or figs.  In such a case it would truly be a hardship to separate from each date or fig separately.  However, if there was not a large amount, the rabbis insisted that he tithe each fig or date separately.  In other words, they were only lenient when tithing from each separately would have caused a lot of extra hassle."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who buys from a wholesaler, and then buys from him again, he may not give tithes from the one [purchase] for the other, even when both came from the same basket and even from the same kind.</b>  This mishnah discusses buying produce from a wholesaler, a person who buys from many different farmers and sells to many storeowners.  If he buys once from this wholesaler and then buys from him again, he must tithe separately for each purchase, lest the wholesaler bought from two different people, one of whom already tithed the produce and one who did not.  This rule holds true even if he buys the second purchase from the same large basket and of the same type.",
+                    "<b>But the wholesale merchant may be trusted if he says that both came from the same one.</b>  The wholesale merchant may be trusted if he says that both purchases came from the same seller.  Note that he is not saying that this person tithed. The merchant cannot automatically be trusted to say that someone tithed.  He may be trusted only to say that he bought from the same person, so that the one buying from him can now tithe from one purchase for the other."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who buys from a field owner, and then buys from him again, he may give tithes from the one [purchase] for the other, even when [the purchases come] from two baskets and even from two towns.</b>  If one buys directly from an am haaretz field owner he can tithe from one purchase for the other, under the assumption that the field owner may not have tithed any of his produce, and therefore the purchaser won’t separate tithes for non-tithed produce from other produce that has already been tithed.  If the am haaretz did separate tithes, then there also will not be a problem, because he would have separated tithes from all of his produce.  Therefore, the purchaser can separate from one lot and thereby exempt the other lots as well. This is true even if the field owner owns fields in different parts of town and sells produce from different baskets.",
+                    "<b>A field owner who was selling vegetables in the market: when he brings them from his garden, he may tithe from one for all;</b>  If one goes to the market and buys from a field owner, if the field owner only brought produce from his own field, then he may separate tithes from one lot for all of the produce that he buys.",
+                    "<b>But [if he brings them] from other gardens, he must tithe each lot separately.</b>  However, if the field owner sells produce from other people’s gardens then the buyer must separate tithes for each lot individually, lest some of the sellers tithed and others did not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThroughout the previous five mishnayot we learned that when a person buys from two different places he must be concerned lest one lot of produce had been tithed and one lot had not.  If he tithed from one lot for all the produce he bought, he would be tithing from already-tithed produce for unithed produce, which is not permitted.\nIn our mishnah, the concluding mishnah in this series of mishnayot, we learn that if the purchaser is certain that neither lot had been tithed, he may tithe for one over the other, because all of the produce is known to be untithed.",
+                    "<b>One who buys untithed produce from two places, he may tithe from one lot for the other.</b>  As explained in the introduction, if one is certain that all of the produce that he bought is untithed, he may tithe from one lot for the other.",
+                    "<b>Although they have said one may not sell untithed produce except in the case of necessity.</b>  Here we learn that the sages forbid a person to sell untithed produce. This is because selling untithed produce might cause the buyer to eat the produce untithed.  Since selling untithed produce is forbidden, we might have thought that if a seller claims that he had not tithed his produce he wouldn’t be believed, because he would be admitting that he has transgressed. A person is generally not believed to say that he transgressed.  Nevertheless, in this case he is believed. The prohibition of selling untithed produce is not absolute.  One is allowed to sell untithed produce in a case of necessity.  The Yerushalmi explains that one is allowed to sell untithed produce to someone who had some of his tithed produce get mixed in with a large quantity of his untithed produce.  In order to make this produce permitted, he needs to tithe from other untithed produce.  He can’t just take out tithes from that pile, because some of that pile had already been tithed.  If this happens, a seller is allowed to sell to that person untithed produce to help him “fix” is other produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with tithing produce bought from a Gentile or from a Samaritan, a group of Israelites that split off from the rest of Israel some time during either the first or second Temple period.",
+                    "<b>They may give tithes from produce from a Jew for produce [bought] from a Gentile, from produce [bought] from a Gentile for produce from a Jew, from produce [bought] from a Jew for produce [bought] from Samaritans, and from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.</b>  Produce that a Gentile grows in the land of Israel is liable for the laws of tithing. The acquisition that the Gentile has on the land is not sufficient to make the produce exempt.  Certainly Gentiles did not tithe their produce. Therefore, one who buys produce from a Gentile can use that produce to separate tithes from produce that was owned by a Jew and is known not to have been tithed.  This is separating from certainly untithed produce for other certainly untithed produce, which is allowed. Similarly, one may separate tithes from untithed produce that comes from a Jew and thereby exempt the produce that he bought from a Gentile. Samaritans generally are thought by the rabbis to observe biblical law, but not to follow the instructions of the rabbis.  According to our mishnah, Samaritans don’t tithe the food that they sell, although they may tithe food that they eat.  Therefore, their food is certainly untithed and can be treated with the same rules with which we treated the Gentile’s food.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer prohibits [tithing] from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.</b>  According to Rabbi Eliezer, some few Samaritans do tithe what they are going to sell. Therefore, one cannot separate tithes from produce bought from one Samaritan for produce bought from another Samaritan, lest one of the Samaritans be from the majority that don’t tithe the produce they sell and the other be from the minority that does tithe that which they sell."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with giving terumah and tithes for produce grown in two different kinds of pots: perforated and non-perforated. The question is:  is the pot considered to be like land?",
+                    "<b>A perforated pot is considered like land.</b>  A plant that grows in a perforated pot is considered as if it grew directly from the land. Since the pot is resting on land and through the hole in its bottom the plant can send its roots out to the ground, it is considered as land.  The halakhic consequence of this is that the produce that grows in it is obligated from the Torah for terumah and tithes.  In contrast, one is only obligated “derabbanan (from rabbinic law)” to separate terumah and tithes from produce grown in a non-perforated pot.  This principle guides the following three clauses.",
+                    "<b>If one gave terumah from [produce grown in] the soil for [produce grown in] a perforated pot, or from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] the soil, his terumah is terumah.</b>  Since plants grown in perforated pots are treated as if they grew directly from the land, if one gave terumah for something that grows in such a pot in order to exempt other produce that grows directly from the land or vice versa, that which he separates is terumah.  This is effective means to exempt the produce from being liable for terumah. In other words, this is perfectly fine.",
+                    "<b>[If he gave terumah] from [produce grown in] a pot that was not perforated for [produce grown in] a pot that was perforated, [it is] terumah, but he must go back and give terumah again.</b>  In this case he gave terumah from a non-perforated pot (only liable for terumah from rabbinic law) for produce grown in a pot that was perforated (liable from toraitic law).  The produce that he called “terumah” is terumah because once someone calls something terumah it generally cannot go back to being non-sacred produce.  However, he has not yet successfully separated tithes from the produce that grew from the perforated pot. Before he eats this produce, he must go back and separate terumah again.",
+                    "<b>[If he gave terumah] from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] a pot which was not perforated, [it is] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.</b>  This is the opposite scenario he separates terumah from a perforated pot for produce from a non-perforated pot.  Again, that which he calls “terumah” is terumah.  However, this terumah cannot be eaten until tithes and terumah have been separated for it.  The reason is that this terumah was taken from something liable in order to exempt something not liable (the non-perforated pot) and not to exempt that which was in the perforated pot.  That which he calls terumah is therefore, technically still untithed produce (tevel), which no one, including priests, can eat until terumah and tithes have been separated."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with giving terumah from demai produce for produce that has certainly not been tithed, or vice versa, from certainly non-tithed produce for demai. The problem here is similar to the problem in yesterday’s mishnah. He is giving terumah for produce that is only liable derabbanan (demai) on behalf of produce that is liable from the Torah, the non-tithed produce.",
+                    "<b>If one gave terumah from [produce of] demai for [other produce of] demai, or from [produce of] demai for [produce] which was certainly untithed, [this becomes] terumah, but he must give terumah over again.</b>  In this case he separates terumah from produce that is only doubtfully liable for tithes on behalf of other produce that is either liable for tithes (non-tithed produce) or only liable derabbanan (the other demai). As we have seen, that which he calls terumah is terumah, but he still must again go back and separate terumah from the other demai or non-tithed produce.  In short, the separation of terumah was not effective to render the produce permitted. Note that in the case of “separating from demai on behalf of other demai” the mishnah does not state that before this terumah can be eaten he must go back and separate again from the first demai, lest it had not been tithed and the second demai was tithed and it turn out that he was separating from obligated produce on behalf of non-obligated produce. According to the Yerushalmi, the rabbis were not strict in this scenario.",
+                    "<b>[If he gave terumah] from [produce] which was certainly untithed for [produce of] demai, [this becomes] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.</b>  In this case he gave terumah from produce that is certainly liable on behalf of other produce that is doubtfully liable (demai).  As we saw at the end of yesterday’s mishnah, in such a scenario he has not successfully separated terumah from the first produce (here the non-tithed produce), and also not from the produce for which he was separating (here the demai).  That which he calls terumah is still terumah, but in order for a priest to eat it he will have to go back and separate terumah and tithes from the non-tithed produce until then the produce is still considered non-tithed, and forbidden to all."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with a Jew who rents a field from someone else, either a Jew, a Gentile or a Samaritan.  There are two types of rental agreements referred to here.  In the first type of agreement, the owner of the field shares part of the crop with the one renting and working the field.  In the second type of agreement, the one renting pays the owner a fixed amount of the produce, whether the field produces a good or a bad crop.",
+                    "<b>One who has received a field from a Jew, or from a Gentile, or from a Samaritan [for a share in the produce], he divvies up the produce in front of them [without first separating tithes].</b>  In this case, the owner and the renter share the produce according to a set percentage. The percentage of the produce that the renter gives to the owner never belonged to the renter from the outset it belonged to the field owner. Therefore, when he divides the produce with the field owner he does not need to first separate terumah or tithes.",
+                    "<b>One who has hired a field from a Jew [for a fixed amount from the produce], he first gives terumah [from the rental] and then gives it to him (the field owner).</b>  In this case, the renter is to pay the owner a fixed amount of the produce.  Since the produce first belongs to the renter and then he gives it over to the owner, the renter must first take out terumah before he gives it to the owner.  However, he does not have to take out tithes as well because with regard to tithes the rabbis were lenient on the sharecropper, forcing the field owner separate them himself.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: When is this so?  When he pays him [the rental with produce] of the same field and of the same kind; but when he pays him with the produce of another field or of another kind, he must [also] tithe [the rental first] and then give it to him.</b>  Rabbi Judah limits the above law.  When the renter pays the field owner with produce from the very field that he received from him, then he can get away without separating tithes.  In this case, it is almost as if the produce that he gives him actually belonged to the field owner in the first place.  However, if the renter is going to pay his debt with produce that he grew in another field, then he must first separate tithes and only then pay his debt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the second section of yesterday’s mishnah we learned that one who rents a field from another Jew and in return pays the field owner a set amount of crops must give terumah but not tithes.  Today we learn about a Jew who rents a field under a similar type of arrangement, but this time, from a Gentile.",
+                    "<b>One who has hired a field from a Gentile [for a fixed amount from the produce], he first gives tithes [from the rental] and then gives it to him (the field.</b>  In this case he must separate terumah and tithes because he knows that the Gentile will not separate the tithes himself.  According to one explanation of this mishnah, the implication is that even though the land is owned by a Gentile, the produce still must be tithed since it is grown in the land of Israel. Since he knows that the Gentile won’t tithe, he must tithe it himself.  In contrast, when the field belonged to a Jew, there was a chance that the Jew would tithe the produce himself and therefore the rabbis were lenient upon the renter.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even if one rented from a Gentile a field which had formerly belonged to his fathers [for a share in the produce], he first gives tithes and then gives it to him.</b>  Rabbi Judah emphasizes that even if the field once belonged to a Jew but had been sold to a Gentile, he still must first separate tithes and then pay his debt from the produce.  Most commentators explain that according to Rabbi Judah, the rabbis forced him to separate tithes so that he would try to buy the field outright from the Gentile, and thereby restore land in Israel to Jewish hands."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah and the next deal with scenarios where priests or Levites rent fields from Israelites or vice versa.  The question that needs to be answered is, since the priests get the terumah in any case and the Levites the tithe, do they still split this part of the produce evenly?",
+                    "<b>A priest or a Levite who rented a field from an Israelite [for a share in the produce], just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah.</b>  In this scenario the field belongs to an Israelite and he rents it out to a priest or a Levite in return for a set share in the produce.  The mishnah rules that they divide all of the produce according to the plan, even the terumah and tithes that will eventually be separated.  In other words, the priest or Levite cannot say to the Israelite that they should first take all of the terumah or tithes and then split with him the rest of the produce. When the Israelite separates the terumah and tithes later, he may give them to any priest or Levite he so desires. This section only mentions terumah and not tithes because terumah is the opposite of non-sacred produce (hullin).  The rule is the same for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: the tithes belong to them (the, tenants) for they entered the field with this expectation.</b>  Rabbi Eliezer says that the tithes and terumah are first taken by the tenants, the priest and the Levite because they would have rented the field assuming that they were going to keep the terumah and tithes for themselves.  Since we assume that they rented the field with this in mind and the terumah and tithes will in any case be given to some priest and Levite, this priest or Levite can keep the terumah or tithes for himself. Albeck explains that this section mentions only tithes because “tithes” is a term that can include terumah.  We should note that by mentioning tithes in this section and terumah in the first the mishnah is “balanced,” including both without having to mention both twice, which would have been more clumsy."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The first half of this mishnah is the mirror image of yesterday’s mishnah here an Israelite rents a field from a priest or a Levite. The second half of the mishnah deals with a person who lives outside of Jerusalem who rents a field from a Jerusalemite.  The question in this section deals with second tithe, which has to be brought to Jerusalem and eaten there.",
+                    "<b>If an Israelite rented a field from a priest or from a Levite [for a share in the produce] the tithes belong to the owners [of the field].</b>  When the priest or Levite rented out the field to the Israelite, we can assume that he understood that he (the owner) was going to keep the terumah and tithes solely for himself. Therefore, when they go to split the produce, the owner first takes the terumah (if he is a priest) or tithes (if he is a Levite) and then the owner and the renter split the rest of the produce according to the plan.",
+                    "<b>Rabbi Ishmael says: if a city dweller [from outside of Jerusalem] rented a field from a Jerusalemite, the second tithe belongs to the inhabitant of Jerusalem. But the sages say: the city dweller may go up and eat the second tithe in Jerusalem.</b>  Second tithes are brought to Jerusalem and eaten there.  In the scenario in this section, a person who lives in Jerusalem rents a field to someone who lives outside of Jerusalem.  According to Rabbi Ishmael, we assume that the Jerusalemite rented the field out with the understanding that he himself would receive the second tithe.  Therefore, the one renting the field has to first give the entire second tithe to the owner and then they split the produce according to the agreement. The sages disagree, noting that second tithe is not generally given to the residents of Jerusalem; it is consumed there by its owners. Therefore, second tithe is treated here like all of the rest of the produce. The renter takes his share of the second tithe and then he can bring it to Jerusalem and eat it there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with an Israelite who rents a field of olive trees from a priest or from a Levite in order to make oil and share the produce.",
+                    "<b>[An Israelite] who rents olive trees [from a priest or a Levite] for [a share in the] oil: just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah.</b>  In the first section of the previous mishnah we learned that when an Israelite rents a field from a Levite or priest, the Levite or priest first takes the tithes or terumah and then they split the remaining produce according to the plan.  Here, in the case of olives the rule is different they split all of the produce, including the terumah and tithes according to the plan. The difference is that the oil will already be processed before it is given as terumah or tithes, in contrast to the grain which is given before it is made into flour.  Since the Israelite renter is the one who makes the oil, he keeps part of the terumah and tithes and may subsequently give them to any priest or Levite he wants.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: an Israelite who rented [olive trees] from a priest or a levite for the oil for a share of half the profit, the tithes belong to the owner.</b>  Rabbi Judah disagrees and says that just as in the case of grain the owner who is a priest or Levites keeps all the terumah or tithes for himself, so too in the case of oil.  Rabbi Judah sees no difference between the case in this section and that in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Bet Shammai says: a man may sell his olives only to a “chaver (an ‘associate’).”</b>  Bet Shammai forbids one to sell olives to anyone but a “chaver,” a term which refers to a person who not only tithes, but also observes a high level of purity, eating all of his food while in a state of purity. The problem is that the person who isn’t cautious about the laws of purity will press the olives while impure, thereby causing the terumah which has not yet been separated from the olives to become impure.  Since it is forbidden to cause terumah to become impure, a person may not sell his produce to a non-chaver.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: [one may sell them] even to one who only] tithes.</b>  Bet Hillel agrees that it is forbidden to sell produce to one who doesn’t tithe, but we don’t have to know that the person is fully observant of purity in order to sell them olives.  There is a possibility that the purchaser may eat the olives before he presses them, and the olives don’t become receptive to impurity until their oil starts to ooze (food can’t become impure until it comes into contact with one of seven liquids). Since it is not certain that the impure purchaser will end up pressing his olives and then make them impure, the seller can sell them to him.  However, he must know that he is going to tithe them.",
+                    "<b>And the pious among Bet Hillel used to act in accordance with the words of Bet Shammai.</b>  Interestingly, the mishnah concludes by noting that certain more pious members of the Bet Hillel school acted like Bet Shammai. They seem to have believed that the other members of their school were being overly lenient on this issue, since it is almost certain that one who buys olives does so to make olive oil.  Therefore, they, like the members of Bet Shammai, refrained from selling olives to those who they knew would make them impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where two people gathered their grapes into one winepress.  One of them tithes and the other does not.  The question is:  how much of the wine does the one who tithes have to tithe, all of the wine, or only the share that he ends up taking?",
+                    "<b>Two gathered [the fruit of] their vineyards into one winepress, one of whom tithes and the other does not tithe the one who tithes may tithe his own share and his share wherever it may be.</b> The one who tithes must separate tithes both for the share of the wine that he actually takes for himself, and for his “actual” share, wherever that may end up.  In other words, if the wine that comes from his grapes ends up in the other person’s hands, and the other person doesn’t tithe, it will turn out that it is as if he sold the other person untithed produce.  Above in mishnah 2:2 we learned that one must tithe the produce that one sells to someone who is known not to tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we learn how someone who does tithe may enter into a partnership over land with someone who does not tithe, without having to tithe all of the produce for himself, thereby incurring a significant loss.",
+                    "<b>Two men who rented a field [for a share in the produce], or inherited [a field], or became partners in it: the one [who tithes] may say to the other [who does not tithe], “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.”</b>  There are three scenarios in this mishnah and in all three a person who does tithe has become a partner in a field with someone who does not tithe. For obvious reasons, the person who tithes does not want to end up paying for his partner’s tithes.  What the one who tithes can do is declare that he will take the wheat from one place, or the wine from one place and then his partner will take the wheat or wine from the another place in the field.  In this case we say that when the one who tithes receives his wheat or wine, he is getting only from his share and not from that of his partner.",
+                    "<b>But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil.”</b>  However, what he can’t do is separate the field by species or by type, saying that he will take the barley and his partner the wheat, or that he will take the oil and the other will take the wheat.  The problem with this is that both of them own a share in all of the produce and therefore we cannot pretend that one person owns only the wheat and not the barley, or just the oil and not the wine. It is interesting that the mishnah seems to want to allow people who tithe and don’t tithe to enter into partnerships together, without causing a financial loss to the one who tithes. Perhaps we can detect a reality here in which people who were more religiously scrupulous than others had to live side by side. If so, the rabbis were searching for a way for a person to remain true to his ideals (one should tithe) without it costing him an exorbitant amount of money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah two brothers inherit property from their father. The father was an am haaretz, meaning he did not tithe, nor did he preserve the purity of his produce.  One of the brothers is a “chaver” one who tithes and is cautious about the laws of property, while the other is an am haaretz, as was his father. Our mishnah instructs them in how they can split the inheritance. The situation is similar to that in yesterday’s mishnah, with regard to the issue of tithes.  The added issue here is the matter of purity.",
+                    "<b>A chaver (rabbinic and an am haaretz who inherited [the property of] their father who was an am haaretz, he (the may say to him (the am: “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.”</b>  This is the same exact rule that we found in yesterday’s mishnah. The two can split the produce of the field and we look at it as if each side is getting the portion of the field that he actually inherited.  It is not as if the chaver is giving produce to his am haaretz brother.",
+                    "<b>But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil,” or: “You take the moist produce and I will take the dry produce.”</b>  In this case, as in yesterday’s mishnah, since everyone inherited both wheat and barley, he can’t swap one type of grain for another.  This type of agreement is treated as if the chaver is giving his portion to his am haaretz brother and it is forbidden to give untithed produce to an am haaretz, because it is known that he will not tithe.  We furthermore learn here that swapping the moist produce, produce which has already become susceptible to impurities and is probably impure, with the dry produce which could not have become impure is impossible, because this is considered to be like swapping one species of grain for another.  In other words, dry grain and wet grain are treated the same way as are wheat and barley."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that if a chaver and an am haaretz inherited from their father, they can’t swap one type of produce for another.  In today’s mishnah we learn about a gentile and a convert who come to inherit from their father.  In this case, the convert can take all of the parts of the inheritance that are permitted to him and give his non-Jewish brother all of the idolatrous objects and wine, both of which are prohibited to the Jew.  In our explanation below we shall discuss why the two cases are different.",
+                    "<b>A convert and a gentile who inherited [the property of] their father, a gentile:  he (the can say [to his brother the gentile]:   “You take the idols and I will take the money,” or: “You take the wine and I will take the produce.”</b>  The convert can tell the gentile that he will take the permitted part of the inheritance and that the gentile will take the parts of the inheritance that are not permitted to Jews. This includes the idols and the wine, which a Jew may not use in case it had been use as an idolatrous libation.  This is permitted even though this is like swapping one type of produce for another, which we learned in yesterday’s mishnah did not work in the case of an am haaretz and a chaver. The key difference here is that according to Torah law, a convert does not inherit from his gentile father because when he converts, he loses his biological ties to his former family.  The rabbis, nevertheless, decreed that the convert would inherit, probably so as not to deter him from converting.  Since his inheritance is not from the Torah, the items that he takes from his father’s estate are looked at as if they are not his until they actually come into his possession.  Therefore, the convert is not actually swapping idolatrous things that he owns for permitted things, which would be forbidden to do. Rather he is just taking some of his father’s estate and giving other parts of it to his gentile brother.",
+                    "<b>But from the time [that any part of the inheritance] came into the possession of the convert, he is forbidden [to say so].</b>  Once he has actually taken something forbidden such as an idol into his possession, he may not swap it with his brother, because a Jew is forbidden from deriving benefit from anything that was used for idolatry. Were he to swap idols for money, he would be deriving benefit from idolatry."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn rabbinic language “Syria” refers to the land that borders the land of Israel to the North and East but is not considered fully part of Israel.  The rules of tithing and terumah do apply to produce grown by a Jew in Syria but one who purchases produce in Syria can assume that it grew on gentile land and is therefore exempt from the laws of tithing and terumah.  Our mishnah deals with a person who is buying produce in Syria and with the question of whether or not he has to separate tithes.",
+                    "<b>One who sells produce in Syria and declared “It was grown in the land of Israel,” the purchaser must tithe it.</b>  If the seller says that the produce was grown in the land of Israel then the purchaser must tithe it. The status of such produce is “demai” for the seller may indeed be telling the truth.",
+                    "<b>[But if he also said], “It has been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted.</b>  However, if the seller also says that he tithed the produce, he is believed.  This is based on the principal “the mouth that forbade is the same mouth that permitted.”  When the seller said “It was grown in the land of Israel” he forbade the produce.  Had he not said anything, it would have been permitted under the assumption that the produce grew in Syria in a gentile’s field.  When he says, “It has been tithed” he is permitting. Since he was believed to prohibit something, he is also believed to permit it.",
+                    "<b>[If he said: The produce is] from my own field,” the purchaser must tithe it.</b>  If the seller is a Jew and he says that the produce was grown in his own field here in Syria, the purchaser must tithe the produce, as we explained in the introduction.",
+                    "<b>[But if he added:] “It has already been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted.</b>  If the seller then adds that he already tithed the produce, he is believed under the same principle employed in section two.  He forbade the produce (until it was tithed) by saying that it grew in his field, and he is the same one permitting the produce by saying that he had tithed it.",
+                    "<b>If it was known that he had a field in Syria, the purchaser must tithe it.</b>  The principle of the “mouth that forbade is the same mouth that permitted” only works when there is no external reason to “forbid.”  If we know that the seller was not just a producer seller but also owned a field in Syria, then we have reason to think that the produce grew in his land.  If it grew on his land then it is liable to be tithed.  In this case, it was not “his mouth that forbade” but rather our knowledge that he owned a field which made the produce liable for tithes. Since it was not his mouth that forbade, he is not believed to permit."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a chaver (a rabbinic associate) who is acting as an agent for an am haaretz. The question is:  does the chaver have to tithe that which he buys for the am haaretz?",
+                    "<b>If an am haaretz said to a chaver, “Buy me a bundle of vegetables,” or: “Buy me a loaf of bread,” the chaver may buy it without checking [whether it had been tithed], and he is exempt [from tithing it].</b>  In this case the chaver acts as the agent for the am haaretz and when he buys the produce, it never actually belongs to the chaver.  He need not tithe the produce that he gives to the am haaretz nor does he need to check to see if the produce had been tithed because this is not a case of a chaver giving untithed produce to an am haaretz, rather it is treated as if the am haaretz bought it directly for himself.",
+                    "<b>But if the chaver said: “This one I am buying for myself and this one for my friend,” and they got mixed up, he must tithe [them both], even if there were one hundred [for the am haaretz.]</b>  However, if he declared that a certain part was for himself and a certain part for the am haaretz and then he mixed up the produce and no longer knew which of it was for the am haaretz and which for himself, he must tithe it all.  The problem is that he might have given the am haaretz the portion that was his, and as we have learned throughout the tractate, it is forbidden to give an am haaretz untithed produce because it is known that he will not tithe it.  This is true even if he bought one hundred times the amount for the am haaretz in other words, it is true even if tithing will cost him a significant amount of money."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah provides a way for a person who does tithe to eat on Shabbat with a friend who does not tithe.  The problem is that it is forbidden to tithe on Shabbat, so the one who does tithe will have to tithe on Friday the produce that he will eat on the next day.",
+                    "<b>One who invites his friend [before Shabbat] to eat with him [on Shabbat], and [his friend] does not trust him in respect of tithes, [the friend] may say on the eve of Shabbat, “What I will set apart tomorrow, behold it shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe.  That which I made tithe will become the terumah of the tithe for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”</b> What the friend who tithes must do is separate on Friday the tithes from the food that he will eat on Shabbat at his friend’s home.  We should note that he is separating tithes from demai, doubtfully tithed produce and not from “tevel” certainly untithed produce.  This procedure would not work with tevel.  Furthermore, since this is demai, he need not separate terumah because ame haaretz were not suspected of not separating terumah. The first thing he does is declare that 1/100 of the food will be tithe, along with the other 9/100 that are adjacent to it.  This makes 10/100 of the food tithe, as is required.  The first 1/100 is then declared to be terumah for the tithe. Finally he declares that the second tithe is adjacent to the first tithe, either to the north or to the south.  The second tithe he then declares redeemed for money. On the next day he can now eat all of the food served to him, except for the part that he made into terumat maaser.  He can eat the tithe because the food served to him was only demai, and as we have explained, tithes taken from demai may be eaten by their owner.  He may eat the second tithe because he redeemed it for money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that although the person eating at someone’s house who does not tithe made a declaration on the eve of Shabbat that he is now tithing the food that he will eat tomorrow, he must, under certain circumstances, again tithe on Shabbat itself.\nI am going to explain this mishnah according to Albeck. Kehati offers a slightly different explanation and also notes that there is an entirely different understanding of the mishnah.",
+                    "<b>They pour him a cup [of wine on the sabbath], he says: “What I will leave at the bottom of the cup shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe.  That which I made tithe shall become terumat maaser for the whole, and second tithe is at the mouth of the cup, and it is exchanged for money.</b> The person who is observant of the laws of tithing is now at his friend’s house and he is served a cup of wine, which he can assume has not been tithed.  He now declares again that he is separating tithes from the wine, even though he made the declaration yesterday.  The declaration is basically the same as that which he made the day before. What makes this mishnah puzzling is why it mentions specifically wine and not other foods. Albeck explains that the other foods would have been prepared before Shabbat, because it is forbidden to cook on Shabbat.  Therefore, the declaration that was made the day before is completely sufficient.  In contrast, wine is not mixed with water (this is how they drank their wine) until right before it is drunk, in this case on Shabbat. Therefore, he has to make the tithe declaration again on Shabbat.  Normally, it is forbidden to tithe on Shabbat, but in this case it is permitted because he had already made a declaration the day before."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> An employer has a duty, at least under certain circumstances, to feed his employees. Our mishnah deals with a situation in which the worker does not trust that the employer has tithed the produce and therefore needs to tithe the produce himself.",
+                    "<b>A worker who does not trust his employer [in respect of tithes], may take one dried fig and say:  “This one and the nine which come after it shall become tithe for the ninety which I shall eat. This one shall become the terumat maaser for them, and the last ones shall be second tithe which shall be exchanged for money.” And he must put aside one dried fig.</b>  This formula is basically the same formula as we saw in yesterday’s mishnah. The difference in this mishnah is the question of whether the one fig that has been designated “terumat maaser” the terumah taken from the tithe will be given to the priest from the worker’s share or from the employer’s.  Note that all of the other tithes will be eaten by the worker himself, so there is no problem with them, only with the terumat maaser which can only be eaten by a priest. According to the first opinion, the worker himself gives of his share for terumat maaser.  So if the employer gives him 100 figs, he only gets to keep 99.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: he does not put one aside, because this reduce the work for his employer.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel holds that the employer gives the terumat maaser because if the worker were to give the terumat maaser, this would reduce the amount of work he does.  How so?  By eating one less fig he will have less energy.  [Anecdotally, I have noticed that sometimes that one fig will make all the difference in the world to my energy level!].  Interestingly, according to Rabban Shimon ben Gamaliel the owner gives because it is in his own interest for the worker to eat as much food as the worker needs.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: he does not put one aside, because this is a court stipulation [imposed upon the employer].</b>  Rabbi Yose agrees with Rabban Shimon ben Gamaliel that the employer must give the terumat maaser, but he offers a different reason.  According to Rabbi Yose, the court made a special stipulation that the employer must give the terumat maaser. Assumedly this stipulation was made in order to protect the interests of the worker."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhile Samaritans did seem to tithe the produce that they ate, according to the rabbis they did not tithe that which they sold. Therefore, one who buys produce from them will have to tithe it himself.  In the case in our mishnah, the person is in Samaria, the northern part of Israel, and he wants to buy wine from the Samaritans, drink it there, and separate the tithes later.  In this way he will avoid having to carry the tithes and terumah with him in separate containers so that when he returns to his home he can give them to the priest and Levites.  The mishnah provides a means for him to separate tithes in the future from the wine which he is drinking now think of this as trading in futures, or if you’re into sports, trading for a player to be named later.\nI should note that I have explained this mishnah according to Albeck.  Others explain the mishnah as referring to someone who wants to separate tithes on the eve of Shabbat for wine that he will get on Shabbat.",
+                    "<b>One who buys wine among Samaritans, he may say:  “Two logs which I shall set apart shall be terumah, ten logs tithe, and nine logs second tithe.”  He may then pour the wine and drink it.</b> In general what the person does is declare that he will separate the terumah and tithes in the future from the wine that he is drinking now. This will allow him to drink the wine and only later take out the terumah and tithes.  The first thing that he does is declare that he will separate 1/50 of the wine, that is 2 logs out of 100, for terumah. Then he declares that the next ten logs will be tithe, and that after that, the following nine logs, which is about ten percent of that which is left, will be second tithe.  Note that in this case, because the produce is actually tevel, that is certainly untithed produce, he does not redeem the second tithe before he separates it. In the previous examples of similar types of arrangements, such as those in mishnayot 1-3, he was separating tithes from demai and hence he could redeem the demai immediately. After having declared that he will separate the necessary tithes and terumah in the future, he may now pour the wine and drink it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a person has figs in his house that are either tevel (certainly untithed produce) or demai (doubtfully tithed produce).  He is somewhere else, either in the study house (the Bet Midrash) or in the field and he is concerned that someone in his house might eat the produce before it has been tithed. The mishnah provides him with a way of tithing his produce without actually returning home.",
+                    "<b>He had figs of tevel in his house, and he is in the house of study or in the field: he may say: “The two figs which I shall set apart shall be terumah, ten figs shall be first tithe, and nine figs second tithe.”</b>  In this section, he has tevel in his home and he is afraid that someone will eat it before it is tithed. To prevent this grave transgression, the rabbis provide a way for him to tithe the food before he even gets back home.  Anything that they eat now will be tithed and he will (hopefully) get back in time to actually separate the terumah and tithes before they eat.  We should note that because this is tevel, he doesn’t have to separate terumat maaser, the terumah taken from the tithe.  He will give the whole tithe to the Levite and the Levite will separate the terumat maaser himself, as is supposed to occur. Also noteworthy, the second tithe is only nine figs because he has already separated ten from the original one hundred and only ninety are left (actually 88 because he took two for terumah, but the mishnah is only approximating). So a tithe of 90 is only 9.",
+                    "<b>If the figs were demai, he may say: “Whatever I shall separate tomorrow will be tithe, and the rest of the tithe is adjacent to it. That which I made tithe will become terumat maaser for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”</b>  If the figs were demai, he makes the declaration slightly differently.  First of all he distinguishes between the tithe and the terumat maaser, because he can keep the tithe for himself; he only has to give away the terumat maaser.  Second, he can redeem the second tithe because when it comes to demai, one can redeem second tithe before actually separating the terumah and the maaser.  In contrast, when it comes to tevel (certainly untithed produce) he can’t redeem the second tithe until he has actually separated the terumah and the tithe, as we explained in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have learned on other occasions throughout this tractate, one cannot separate tithes from produce that is exempt from being tithed on behalf of produce that is obligated in tithes.  Our mishnah discusses one practical implication of this principle.",
+                    "<b>There were before him two baskets full of tevel, and he said: “Let the tithes of this [basket] be in that [basket],” the first [basket] is tithed.</b>  The person has in front of him two baskets of untithed produce and for some reason, wants to separate tithes for one basket from another.  He can state that the tithes of one basket will be taken out of the other.  This is fine because both are untithed.",
+                    "<b>[If he said:] “Let the tithes of this [basket] be in that [basket], and the tithes of that [basket] in this [basket],” the first basket is tithed [whereas the second is not].</b>  In this section, he wants to “criss-cross” the tithes, taking tithes for basket A from basket B and vice versa. In this section, the way he states this is not an effective of tithing the second basket because once he says “the tithes of basket A are in basket B” basket A is exempt from tithes.  He can’t subsequently use the produce in basket A as tithes for the produce in basket B, because one can’t separate tithes from exempt produce (basket A) for obligated produce (basket B).  Before he eats the produce from basket B he will have to separate tithes from it.",
+                    "<b>[If he said:] “Let the tithes be so that the tithes of each basket be in the other,” he has designated [the tithes of either basket].</b>  In this section, he makes one integral statement, as opposed to making a separate statement about one and then about the other. Since he simultaneously declares the tithes of both baskets, he is not separating tithes from exempt produce for obligated produce and the declaration works. Both baskets have been successfully tithed and he may eat from either of them."
+                ],
+                [
+                    "<b>One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of] common   produce, one must take out a hundred and one [parts].<br>One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of first] tithe, one must take out a hundred and one [parts].<br>One hundred [parts of] common produce from which tithes had been separated [were mixed with] a hundred [parts of] tithe, one must take out a hundred and ten [parts].<br>One hundred [parts of] tevel [were mixed with] ninety [parts of] tithe, or ninety [parts of] tevel [were mixed with] eighty [parts of] tithe, he has not lost anything.<br>This is the general rule: whenever the tevel is the greater [portion of the mixture] he has not lost anything.</b><br>In this mishnah we learn how one remedies a situation in which produce of varying status (untithed, tithed, etc.) becomes mixed up with produce of a different status.<br>This mishnah is quite difficult, so be forewarned.<br>Section one:  The tevel mentioned throughout this mishnah is not regular tevel, from which no terumah or tithes have been removed, but tevel similar to demai, from which terumah has already been taken.  Terumat maaser (the terumah taken from the tithe) and maaser have not been removed.  One hundred parts of this tevel produce then becomes mixed up with one hundred parts of common produce, produce from which all tithes and terumah have already been separated.  The owner wants to take out the terumat maaser from this mixture, because if he doesn’t he won’t be able to eat any of the mixture.  So first, from this mixture he takes out 101 parts, one of which is certainly the untithed produce.  He can then make one of these into terumat maaser for the 100 parts of tevel which had not had terumat maaser removed.  What he says is that nine parts of the 101, along with the one that he has in his hand are tithe, and that the one in his hand is terumat maaser for this tithe.  He still can’t eat any of these 101 parts, because he is not sure that the one in his hand is the one part that came from the untithed produce.  But he can sell the 100 of the 101 parts to a priest because only one of them is actually owed to the priest. The priest will buy them at a lower price; terumah is cheaper than common produce, because there is a much smaller market for terumah.  The value of the one part he must give for free, because he owes one part as terumat maaser.  The other 99 parts are his to do as he wishes.  If they were originally the common produce, then there is no problem.  And if they were tevel, then he has taken out the terumat maaser.  In this way, he takes out 99 parts that become totally his, and 100 parts that he can sell, albeit at a reduced price.<br>Section two:  In this case, 100 parts of tevel are mixed in with 100 parts tithe from which terumat maaser has not been removed.  In this mixture there are now 11 parts terumat maaser (one from the tevel, and ten from the tithe).  Again, he takes out 101 parts, and sells them all to a priest, subtracting the value of 11 parts, which he owes the priest as terumat maaser.  The 99 that remain are his, for whether they were originally from the tevel or from the tithe, he has taken out terumat maaser for them.  What he cannot do is simply take out 11 parts from the original mixture, because some of these parts may have been from the tevel and from 100 parts of tevel, one can’t give eleven parts terumat maaser, because terumat maaser has to be separated from tithe, and there are only ten parts tithe in one hundred parts of produce.<br>Section three:   In this case, 100 parts tithed produce get mixed up with one hundred parts of tithe. There are now 10 parts terumat maaser in this mixture.  He must take 110 parts of the mixture, since in 110 parts there are certainly ten parts that come from the tithe and these ten parts become the terumat maaser. He can sell the 110 parts to a priest, subtracting the value of ten parts which he has to give to the priest. The other 90 parts are his to keep.<br>Section four:  In the final example, 100 parts of tevel become mixed in with a lower amount of tithe.  In these cases he doesn’t lose out at all.  For instance in the case of 100 parts tevel mixed in with 90 parts tithe, he takes out ten parts (this is the actual amount of terumat maaser in the mixture, ten from the tithe and one from the tevel) and stipulates:  “If these are from the tevel, then they are tithe for the 100 parts of tevel.  Now I also have 100 parts tithe left, and I am going to use these 10 parts as terumat maaser for the tithe.  If these ten parts were from the tithe, then I am separating out from the mixture the tevel, wherever it may be, leaving one hundred tithe in the mixture (10 from the tevel and the 90 of the tithe). The ten that I have in my hand are now terumat maaser for the one hundred part tithe.”   The same method can be applied to other mixtures, although the numbers will have to be slightly adjusted. As long as there is more tevel in the mixture then the tithe, he doesn’t lose out at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a person has ten rows of jugs each containing ten jugs of wine, and he wants to tithe them.  However, he makes an unclear statement as to which of the jugs will be tithe, leaving the mishnah (and subsequently us) to try to figure out which row or which jugs he might have meant.",
+                    "<b>One who had ten rows each containing ten jugs of wine, and said: “One exterior row   shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take two jugs [each from the ends of] a diagonal line.</b>  In this case he declared that one of the exterior rows should be tithe, but since there are four exterior rows, we can’t be sure which he meant.  The problem is that if he doesn’t take out the terumat maaser, he can’t drink any of the wine.  This holds true for all five scenarios in the mishnah. What he must do is take two jugs that are at the corners, that is at the end of the diagonal lines crossing the square.  Each jug at the end of the row counts as the end of two rows because it is at the corner. Thus, if he takes the northwestern jug and the southeastern jug, he has taken at least one jug from each of the rows.  He can sell these two jugs to a priest for the price of one jug, because one jug, which is terumat maaser, he has to give to the priest for free.",
+                    "<b>[If he had said:] “One half of one exterior row shall be tithe” and it is not known which half row [he meant], he must take four jugs from the four corners.</b>  In this case he said that one half of one exterior row should be tithe. Evidently, there are some jugs on the outside rows that are twice as big as those inside, so that five of them can cover tithes for the whole lot. The problem is that there are eight half rows. In this case, he has to take four jugs, one jug from each corner, to make sure that he has covered all eight half rows.  Again, he can sell the four to a priest, subtracting the price of one for the terumat maaser that he owes the priest in any case.",
+                    "<b>[If he had said:] “One row shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take one [whole] row in a diagonal line.</b>  In this case, he makes one row tithe, but we don’t know which. What he must do is take one diagonal row of ten jugs in order to make sure that he gets at least one from each horizontal or vertical row. He sells them to the priest, again subtracting the price of one.",
+                    "<b>[If he had said:] “Half of one row shall be tithe,” and it is not known which half row [he meant], he must take two rows in a diagonal line.</b>  If he says half of one row, he will have to make two diagonal lines (an X), one going from the northwest corner to the southeast and the other from the northeast to the southwest.  This way he can ensure that he gets one jug from each half row.  He sells the twenty jugs to a priest, subtracting one.",
+                    "<b>[If he had said:]  “One jug shall be tithe,” and it is not known which jug [he meant],he must take from every jug.</b>  The worst case scenario is that he has made one jug tithe but he doesn’t know which one it is.  Now there is potential terumat maaser in any of the jugs, so they must all be sold to the priest, who will end up paying less than their market value.  As in all other cases, one of the jugs must be given to the priest for free. Congratulations!  We have finished Demai! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. I admit this was not an easy tractate. The laws of demai are connected to the laws of terumah and tithes, which we haven’t even learned yet, making a difficult tractate even more difficult.   What I thought was very interesting in this tractate was the ways in which the rabbis used the issue of properly tithing to separate those who observed these laws from those who did not, yet still made sure that these groups could live together in the same society.  As firmly as they believed in upholding the Torah’s laws, they did not want to see Jews completely unable to live in the same communities.  They also believed that a person has a responsibility to make sure that his actions don’t cause others to transgress. That is why one cannot sell untithed produce to a person who is known not to tithe. While we may not be so aware of these laws today, the problems that the rabbis faced may not have been all that different. Tomorrow we begin Tractate Kilayim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה דמאי",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Demai",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Demai",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Kilayim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Kilayim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dbd8c52e42aca4031e2c07aa8bd7657c151a5f9a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Kilayim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,500 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction to Kilayim</b><br>The word “kilayim” means mixture, either a mixture of seeds, plants, cross-bred animals or even cross-yoked animals.  The Torah twice prohibits kilayim.",
+                    "Leviticus 19:19<br>You shall not let your cattle mate with a different kind (kilayim); you shall not sow your field with two kinds of seed (kilayim); you shall not put on cloth from a mixture of two kinds of material (kilayim shatnez).",
+                    "Deuteronomy 22:9-11<br>You shall not sow your vineyard with a second kind of seed (kilayim), else the crop – from the seed you have sown – and the yield of the vineyard may not be used.  You shall not plow with an ox and a donkey together.  You shall not wear cloth combining wool and linen (shatnez).",
+                    "The rabbis interpreted “You shall not sow your field with two kinds of seed” to mean that planting two different kinds of seed in a field was forbidden and that grafting one type of plant onto another was also forbidden.  “You shall not sow your vineyard with a second kind of seed” meant that one could not plant either grains or vegetables in a vineyard.  ",
+                    "Planting two different kinds of seeds in one field is only prohibited if the seeds are mixed up together.  If they are planted separately and there is a divider, one can plant two different kinds of seed in one field.",
+                    "In total there are four types of kilayim:  1)  kilayim of the vineyard; 2)  kilayim of mixed seeds in a field—this prohibition includes a prohibition of grafting together different trees; 3) cross-breeding animals; 4) yoking two different types of animals together.  Our tractate will discuss all four different types.  ",
+                    "Good luck learning Tractate Kilayim!  ",
+                    "<b>Wheat and zunin do not constitute kilayim one with the other.<br>Barley and oats, spelt and rye, or beans and sapir (a type of, or purkdan and tofah (two similar types of, or white beans and kidney beans, do not constitute kilayim one with the other.</b><br>Our mishnah teaches that if two types of seeds, either grains or beans, are very similar to one another then they are not “kilayim” and one can plant a field with both of them mixed.  Kilayim is prohibited only in cases of two distinct species of seed; if the two are almost interchangeable, then there is no prohibition.  The mishnah therefore lists pairs of seeds that are not kilayim with each other.  Since the mishnah’s meaning is quite simple, I have refrained from commenting below.<br>One problem in interpreting and translating this mishnah is that it is difficult to identify many of the species mentioned.  Albeck provides various Latin terms, and all commentators attempt to identify the species, but some of their meanings have probably been lost.  To avoid this problem, I have transliterated some of the terms rather than translate them. Thus “zunin” instead of “Cephalaria Syriaca” or “sapir” instead of “Vicia Narbonensis.”  I realize that this may disappoint the hard-core botanists among you, but I can’t write these Latin terms and pretend I know what they are.  The most important thing to know is that in each pair, the two species are very similar. So while I might not know what “zunin” is, I know it is similar to wheat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Cucumbers and melons do not constitute kilayim one with the other.<br>Rabbi Judah said they do constitute kilayim.<br>Lettuce and wild  lettuce, endives and wild endives, leek and wild leek, coriander and wild  coriander, or mustard and Egyptian mustard, Egyptian gourd and the bitter gourd,  or Egyptian beans and carob shaped beans do not constitute kilayim one with the other.</b><br>This mishnah continues listing pairs of seeds that do not constitute kilayim one with the other. While this admittedly may not be the most exciting topic of study, we should recognize how important these laws would have been to the farmers observing them.  A farmer simply had to know what could and what could not be grown together. Growing the wrong things together may have made his produce forbidden to eat, causing him great financial loss. We should also note that by allowing similar seeds to grow together, the laws were much easier than the might have otherwise have been interpreted.<br>Again, there is not much to explain on this mishnah so I have refrained from commenting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Turnips and the cabbage turnip, cabbage and cauliflower, beet and rumex do not constitute kilayim one with the other. Rabbi Akiva added: garlic and small wild garlic, onion and small wild onion, lupine and wild lupine do not constitute kilayim one with the other.</b><br>Again, the mishnah deals with pairs of seeds that may be grown together."
+                ],
+                [
+                    "<b>As for trees: the pear and the crustumenian pear, the medlar and azarolus, do not constitute kilayim one with the other.<br>The apple and the crab-apple, or the peach and almond, or the jujube and rimin, even though they are similar one to the other, they nevertheless constitute kilayim one with the other.</b><br>This mishnah begins to deal with kilayim in trees, meaning which trees may not be grafted one onto the other. Note that this section does not deal with planting, because there is no prohibition of planting different trees in juxtaposition. The only prohibition is grafting.<br>The first section of the mishnah continues to list trees that are not kilayim one with the other. That is, they are nearly the same species.  In the second section, the mishnah begins to list trees that are indeed kilayim with one another. Although they look similar and are in some ways similar, they are distinct enough that one cannot graft them together."
+                ],
+                [
+                    "<b>The radish and the cabbage turnip, mustard and charlock mustard, Greek gourd with Egyptian gourd or [Greek gourd] with bitter gourd, even though they are similar one to the other, are nevertheless kilayim one with the other.</b><br>This mishnah returns to discussing kilayim in vegetables.  In the earlier mishnayot (1-3) the mishnah listed vegetables that were similar enough not to be kilayim one with the other, and therefore permitted to plant together.  In today’s mishnah we learn of vegetables that are similar but not similar enough and therefore are kilayim one with the other.<br>Note that the first five mishnayot form a chiastic structure, meaning an x-like literary structure (usually a-b-b-a, or perhaps a-b-c-b-a). We began with vegetables that are not kilayim (A1), continued with trees that are not kilayim (B1), then trees that are kilayim (B2) and finally vegetables that are kilayim (A2). This is a typical structure in rabbinic literature."
+                ],
+                [
+                    "<b>A wolf and a dog, a wild dog and a fox, a goat and a deer, a gazelle and a ewe-lamb, a horse and a mule, or a mule and a donkey, a donkey and a wild donkey, even though they are similar one to the other, constitute nevertheless, kilayim one with the other.</b><br>This is the final mishnah which lists species that are close to one another and yet nevertheless still constitute kilayim.  This time the mishnah deals with animals, which means that they may not be cross-bred, nor may they be yoked together or put together to perform any labor.  The mishnah will discuss these prohibitions in greater depth in chapter 8:1-2.<br>I realize that some of these species cannot successfully cross-breed, and some are not domesticated and therefore don’t perform work.  It seems that the rabbis were theoretically interested in categorizing animals, even if there was no likely halakhic ramification.  This may be as close as the mishnah gets to a “zoological” work, such as may have been written by ancient scientists like Aristotle."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the prohibition of grafting.",
+                    "<b>They may not graft from one tree to another, or from one vegetable to another, or from a tree to a vegetable, or from a vegetable to a tree.</b>  This section is in some ways a continuation of mishnayot four and five. The prohibition of grafting is also a prohibition of mixing different kinds of trees or vegetables two different kinds are prohibited.  Assumedly, the mishnah relies on the lists already found above trees and vegetables that can be grown together, can also be grafted.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits it from a vegetable to a tree.</b>  Rabbi Judah allows one to graft from a vegetable onto a tree (I don’t really know if this works). According to the Tosefta, he also allows from a tree onto a vegetable.  The commentators explain that when a vegetable and tree are grafted together, a new species is not formed, even though they the plant grafted onto the mother plant benefits. According to Rabbi Judah, the Torah prohibits the formation of a new species, but does not prohibit grafting when new species will not be formed. The rabbis are stricter and rule that any grafting of different species is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah forbids certain practices because they are considered grafting or close enough to it.  These examples demonstrate cases in which a person might have “grafted” a vegetable onto a tree, a tree onto a vegetable or one vegetable onto another.\nI should note that “vegetable” in rabbinic literature means anything that is not a tree, grain or bean. Thus herbs are “vegetables.”",
+                    "<b>They may not plant vegetables in a trunk of a sycamore tree.</b>  It seems that people may have planted vegetables in the trunks of sycamore trees that had been cut down. Assumedly, the vegetables would be able to derive nutrients from the decomposing wood. Alas, while this might be a good idea, it is prohibited because of kilayim.",
+                    "<b>They may not graft rue on white cassia, since that is [grafting] a vegetable on a tree.</b>  A rue is a shrub, which falls in the vegetable family (according to rabbinic classification, of course) and a white cassia is a tree. Thus grafting the two together is prohibited.",
+                    "<b>They may not plant a young fig-shoot in sea squill so that it might provide shade for it.</b>  The sea squill is a bulbous plant whose roots grow deep. It seems that planting the young fig in the sea squill would help cool it by providing shade.  However, this is kilayim and is therefore prohibited.",
+                    "<b>They may not insert a vine branch into a melon, in order that the latter might shoot its moisture to the former, since that is [grafting] a tree on a vegetable.</b>  A vine is considered a tree and a melon is a vegetable.  Hence it is forbidden to stick the vine into the melon to use it as a source of moisture.",
+                    "<b>They may not place gourd seed into anchusa for the purpose of preserving it (the gourd, since that is [grafting] a vegetable on another vegetable.</b>  It seems that the moisture of the anchusa plant could be used to preserve gourd seed.  Our mishnah teaches that although the intent here is not to actually graft one plant on another but just to preserve them, it is still forbidden due to kilayim, in this case one vegetable with another."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who buries turnips or radishes beneath a vine, if some of their leaves are uncovered,   he need not have fear [of having transgressed] kilayim, or the sabbatical year, or tithes and they may also be pulled up on Shabbat.</b>  The first section deals with someone who buries turnips or radishes in the ground not so that they will take root but so that they will stay cool. This was an ancient form of refrigeration.  The mishnah rules that as long as some of their leaves are still exposed, we don’t consider the turnips or radishes to have been planted. Thus the person who buried them does not have to worry about having transgressed the laws of kilayim, or the prohibition of planting on the sabbatical year.  If the plant grew more in the ground then he doesn’t have to tithe for the extra growth.  On Shabbat he can take them out of the ground, and this is not considered “harvesting” because they weren’t really attached to the ground.",
+                    "<b>One who plants a [grain of] wheat and [a grain of] barley at one time, behold this is kilayim.</b>  According to the first opinion in the mishnah, planting two different grains together is already a violation of the laws of kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: it is not kilayim unless there are two grains of wheat and two grains of barley, or one grain of wheat and two grains of barley, or a grain of wheat, a grain of barley and a grain of spelt.</b>  In contrast, Rabbi Judah holds that it is not a prohibition unless he plants three grains, two of one kind and one of another, or three different kinds."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a seah (=6 kav) in which a quarter of a kav (1/24 of the seah) of at least one different species of seed has been mixed.  If the other species is at least 1/24 of the main species, it is forbidden to plant this mixture.  However, if there is less than 1/24 of the other seed, it is permitted to plant the mixture and this is not kilayim.  In our mishnah we learn what the person can do to remedy a mixture of seeds that has more than 1/24 of the other species.",
+                    "<b>Any seah which contains a quarter [of a kav] of a different species, one should reduce [its proportion of the latter]</b>  According to the first opinion in the mishnah, if the other seed is more than 1/24 all he has to do is reduce the proportion, either by adding more of the dominant seed or reducing the minority seed.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: one should pick [it all out].</b>  Rabbi Yose is stricter and holds that he has to pick out all of the minority seed before he can plant.  Since the mixture was originally prohibited, it is not sufficient to just adjust the proportion.  However, Rabbi Yose agrees that if the mixture was originally less than 1/24 he can plant it without concern for kilayim.",
+                    "<b>Whether it consists of one species or of two species.</b>  The above rules apply whether or not there were one or two or more minority seeds. The first opinion still holds that he can adjust the proportion so that there are less than 1/24 of the minority seeds, and Rabbi Yose still holds that he must pick them all out.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they said this only if it consists of one species.</b>  Rabbi Shimon limits the leniency in section one to a case where there was only one minority species.  If there were two different minority seeds, he must remove them all before he plants.",
+                    "<b>But the sages say: anything which is kilayim, in a seah [it adds up] in making up the quarter.</b>  The sages add a new rule. If two species are kilayim with each other, such as barley and lentils, then when they are mixed in with a dominant seed such as wheat, the barley and lentils add up and if they are together more than 1/24 of the total amount, the mixture must either be reduced or the minority seeds removed.  However, if the species are not kilayim with each other, such as barley and oats they do not add up, because oats is not kilayim with barley (see mishnah one)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah.  In sections two and three it brings up some exceptions to the general rule that 1/24 of a different seed(s) will forbid a mixture.",
+                    "<b>To what does this refer?  To [an mixture of] grain [occurring] with [different] grain, or pulse with [different] pulse, to grain with pulse, and to pulse with grain.</b>  The rule in yesterday’s mishnah only applies to a case where grains and pulse (beans) became mixed up. In section two we will see that the rule for garden seeds is different.",
+                    "<b>However they stated:   Seeds from a garden which are not eaten, they add up [with other seeds to form an amount sufficient to prohibit the sowing of a seah] when there is 1/24 of the quantity [of such seed] that is necessary to sow a bet seah.</b>  “However they stated” implies that there is a rule in this section that deviates from the normal rule above.  The mishnah refers here to inedible seeds such as garlic seeds or turnip seeds.  If there is in a mixture 1/24 of these seeds in the amount of seeds of grain needed to plant a bet seah (a plot of land that can grow a seah of produce, about 2500 square cubits), but in this size field the seeds would produce much less than a seah, such as a kav, then 1/24 of a kav of these seeds would prohibit a mixture of another seah of other produce (remember grain prohibits if there is 1/6 of a kav).  In other words, since these seeds, if they were grain seeds, would produce a much smaller amount of product if they were planted in a field that could grow a seah of produce, they prohibit mixtures at 1/24 of the level of the amount of product that they would produce, in this case 1/24 of a kav.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says:  just as they ruled to be stringent so too they ruled to be lenient flax [mixed in with] produce, combines when there is 1/24 of the quantity [of such seed] that is necessary to sow a bet seah.</b>  In the previous section we saw a stringency with regard to garden seeds that are not eaten. Since these seeds produce much less product, the laws are more stringent in their prohibiting a mixture with other produce, such as grain. In contrast, when an equal amount of flax seed is planted in a plot of land used to produce a seah of grain, it will produce three seahs of flax (three times the amount of grain). Therefore, the law is more lenient with them and there will need to be ¾ of a kav of flax seeds mixed in with other seeds before they become prohibited. As a general rule we could summarize that if an amount of seed produces less final product, it will be more potent in prohibiting mixtures, but if it produces more final product, it will be less potent in prohibiting mixtures."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who had planted his field with wheat and then changed his mind and decided that he wanted to plant barley. What must he do so that he can plant barley?\nNote that I have explained this mishnah according to Albeck.  There are other quite different explanations.",
+                    "<b>If one’s field was sown with wheat, and he changed his mind and decided to sow it with barley, he must wait until it [the wheat] rots.</b>  Before he plants the barley, he must wait for the wheat seed to start to rot underneath the soil, meaning until it stops being “seed”.  According to the Tosefta, this takes three days in moist ground and more than that in dry ground.  After the wheat has rotted, he can plant barley and according to the mishnah the wheat won’t grow.",
+                    "<b>He turns [the soil] and then he may sow [the barley], if it [the wheat] had already grown.</b>  If the wheat has started to sprout, he must first overturn the soil and then he may plant the barley.",
+                    "<b>He should not say: “I shall [first] sow [the barley] and, then turn [the soil]” rather he must first turn [the soil] and then sow.</b>  He shouldn’t say that he is going to first sow the barley and then turn over the soil because this would be prohibited. Rather what he must do is first overturn the soil and then he can plant the barley.",
+                    "<b>How much must he plow [when overturning the soil]?  Like the furrows [that are plowed after the [first] rainy season.</b>  The mishnah now turns its attention to how much one must plow for it to be considered as if he had properly turned the soil.  The first opinion is that he must plow furrows like those that are plowed after the first rainy season. These furrows are spread apart one from the other, meaning the mishnah is rather lenient.  He need not overturn all the soil.",
+                    "<b>Abba Shaul says: [one should plow] so that one does not leave [unplowed] as much [ground] as holds a quarter [kav] to a bet seah.</b>  Abba Shaul holds that he must make sure that no more than ¼ kav within a bet seah (a field large enough to grow a seah of wheat) is left unturned. Since there are six kav to a seah, this means that he must not leave more than 1/24 unturned. Abba Shaul is clearly stricter than the anonymous opinion in section four."
+                ],
+                [
+                    "<b>[His field was] sown [with grain, or pulse, or garden-seed], and he changed his mind and decided to plant it [with vines], he may not say: “First I shall plant [the vines] and then turn [the soil],” but he must [first] turn [the soil] and then he may plant [the vines].<br>[If it was] ‘planted’ [with vines] and he changed his mind and decided to seed [with grain, pulse or garden-seed], he may not say: “First I shall sow [the grain etc.] and then I uproot [the vines],” but he must [first] uproot [the vines] and then he may sow [the grain etc.]<br>If he wants, he may cut down [the vines] to less than a handbreadth [above ground], and then he may sow [the grain] and later, he uproots [the vines].</b><br>This mishnah continues to deal with a situation in which a person has planted his field with one type of seed and then changes his mind and wishes to plant it with another.<br>Sections one and two:  These two sections are both basically the same as the last section of yesterday’s mishnah. What he must do is first get rid of that which he had already planted if he planted seeds he must turn the soil and if he planted grape vines he must uproot them and then he can plant the new vines or sow the new seed.<br>Section three:  If he doesn’t want to totally uproot the vines before he sows the seed he may cut the vine shoots down to less than a handbreadth’s height, sow the seed and then uproot at a later date. When the shoots are less than a handbreadth tall they are considered as if they are not really vine shoots."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a field in which other species grew on their own and whether or not this is a case of kilayim.",
+                    "<b>His field was sown cumin or with arum, he must not sow on top of them, since they produce crops only after three years.</b>  Cumin and arum (a type of onion) only sprout up after three years. Therefore if he has already sown his field with one of these types of seed, he shouldn’t plant something else there because eventually the cumin or arum will sprout up.",
+                    "<b>[A field of] grain among which sprang up some aftergrowth woad, alternatively an area of threshing-floors in which many species sprang up, alternatively [a field of] clover among which grew up a number of species of herbs, he is not obliged to weed them out.</b>  This section mentions a situation in which weeds have sprouted up among an area where he planted with a certain species or on a threshing floor, where they thresh grain. He is not obligated to uproot the weeds because he didn’t want them to be there. We learn here that these are not treated like cases of kilayim because he didn’t plant two types of seeds together, nor was he even desirous of their coexistence.",
+                    "<b>But if he weeded or cut down the weeds, they say to him: “Uproot it all, except for one species.”</b>  If he weeded or cut down some of the weeds, the court now must force him to uproot the rest of the weeds because by getting rid of some of them, he has revealed that he wishes to keep there the ones that he didn’t remove.  Since he wants to keep them, they cause a case of kilayim in the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who wants to plant his field in long rows, each row containing a different species. The mishnah describes how he might do this while avoiding the problem of kilayim.",
+                    "<b>One who wants to lay out his field in long straight rows each sown with a different species:<br>Bet Shammai says: three furrows of newly broken land.</b>  According to Bet Shammai he has to separate these rows with a gap the size of three furrows which are dug on newly planted land. When he separates the rows by this amount each row is considered to be its own field, since they are recognizably distinct. Alternatively, others interpret Bet Shammai to mean that each row must be of this width.  When the rows are of this size, each is considered a separate field and hence, with even a small separation between the different rows, it will be recognizable that each row is a separate field.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: the width of a Sharon yoke.</b>  According to Bet Hillel, the rows must be separated by the width of the size of the yoke used in Sharon, the lowlands inside the coast of Israel. According to the other understanding, the rows must be of this width.",
+                    "<b>And the words of these are close to the words of these.</b>  The anonymous mishnah notes that there is not that great of a difference between the sizes of the furrows separating the rows (or the size of the rows) mentioned by Bet Shammai and Bet Hillel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to discuss the issue of adjacent fields planted with different types of species.  In the previous mishnah we learned that there must be a separation between fields or rows planted with different species.  In today’s mishnah we learn that sometimes it is okay to have fields of different species adjacent to one another.\nWe should note that according to the rabbis kilayim is only prohibited from the Torah (deoraita) when one mixes seed in one’s hand and sows them together.  Areas with different species that are adjacent to one another are only prohibited by the rabbis (derabanan) because this looks like kilayim.  Under certain circumstances, when it doesn’t look like kilayim, this is permitted.",
+                    "<b>If the point of an angle of a wheat [field] overlaps into a barley [field], it is permitted because it looks like the end of his field.</b>  In this case, a point of an angle of a field planted with wheat enters into, or according to other interpretations, is adjacent to, a field planted with barley.  Imagine a triangular field, where one of the corners is next to a square field.  Since it looks like the angle is the end of the wheat field, there is no problem of kilayim here.",
+                    "<b>If his [field] is of wheat, and his neighbor’s is of another species, he may sow [next to the border] some of the same species [as that of his neighbor].</b>  If his field was of wheat and his neighbor had a field of another species such as barley, he may sow barley next to his neighbor’s field.  This doesn’t look like kilayim in his own field, because the row of barley looks like part of his neighbor’s field.",
+                    "<b>If his field was of wheat and that of his neighbor’s was of wheat, he may sow next to him a row of flax, but not a row of any other species. Rabbi Shimon says: it is all the same whether he sows flax or any other species. Rabbi Yose said: even in the middle of one's field it is permitted to check one’s field with a row of flax.</b>  In this case both his field and his neighbor’s field are of wheat.  He is allowed to sow one row of flax between the two fields. Everyone knows that one row of flax is so negligible that no one would plant in this manner in order to grow flax for use. Rather it is readily apparent that the only reason to plant the flax was to check the fertility of his field, whether in the future his field is appropriate for sowing flax. Since every one knows that his purpose in planting this furrow was not for the produce, it does not look like kilayim. According to Rabbi Shimon it doesn’t make a difference what type of seed the single row consists of in all cases it is recognizable that he is only planting in order to see if his field can grow this type of species.  It seems that according to Rabbi Shimon people don’t plant rows of single species in order to grow the produce, rather just to check the fecundity of the field. Rabbi Yose holds that one may do so even within one’s own field. That is, one can plant one row of flax in the middle of a wheat field (or any other type of field), because it is apparent that the row of flax was put there only in order to check the field, whether it can sustain flax.  Anyone seeing such a set up will understand that this is not kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that it is permitted to plant one row of flax next to a field of grain.  In today’s mishnah we learn that one is not allowed to do so with mustard or safflower.",
+                    "<b>They may not sow mustard or safflower close to a field of grain, but they may sow mustard or safflower close to a vegetable field.</b>  Mustard and safflower are dangerous to a vegetable field and therefore the owner will eventually uproot them. Since this is not a beneficial arrangement, one is allowed to sow them there. However, since these seeds are not damaging to grain, he may not sow even a single row next to a grain field.",
+                    "<b>And they may sow close to fallow land or to plowed land, or to a wall made with loose stones, or to a path, or to a fence ten handbreadths high, or to a trench ten [handbreadths] deep and four wide, or to a tree forming a tent over the ground, or to a rock ten [handbreadths] high and four wide.</b>  In this section of the mishnah we learn that if there is a break between one field and another, he can plant one species next to a different species.  For instance, if there was fallow land or plowed land separating two fields, he can plant two different species next to each other. A wall, even if its stones are only loosely piled on top of each other, a path, fences and ditches that are ten handbreadths high or deep and four handbreadths wide, also all serve as separators, preventing a problem of kilayim. The tree which forms a tent over the ground refers to a tree whose branches lie low to the ground. If one species is planted under the branches, he can plant another species outside of the branches, because the branches themselves serve to separate the two species.  Finally, a rock ten handbreadths high and four wide also serves as a separator."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches how many different species of seed one might sow within one field the size of a bet seah (a field large enough to produce a seah’s worth of grain).",
+                    "<b>One who wishes to make his field into square plots [each sown] with a different species, he should divide it into twenty-four square plots for a bet seah, a square plot per bet rova, and he may then sow in each whatever species he wants.</b>  A bet seah is fifty cubits by fifty cubits, 2500 square cubits.  If you were to divide this size field into twenty-four plots, each being able to contain a quarter of a rova (a rova is 1/6 of a seah), each plot would be 104 1/6 square cubits, 10.2 x 10.2.  Each of these plots is considered a separate field and therefore he can plant whatever seed he wants in each. Since they are distinct plots and the whole field is set up this way, it is clear to anyone who sees the field that this is not kilayim.",
+                    "<b>If there is one square plot or two [inside his field], he may sow them with mustard, but if there are three he may not sow them with mustard, since it looks like a field of mustard, the words of Rabbi Meir.</b>  The mishnah now refers to a case where there are a limited number of plots within a field planted with a single species. Rabbi Meir says that one can plant one or two plots of mustard within the field and this still doesn’t look like kilayim. However, if he plants three plots of mustard this looks like a field of mustard mixed in with a field of grain, and there is a problem of looking like kilayim.  This is a problem specifically with mustard because people don’t typically plant this much mustard within a grain field.  If it was another species, he could plant more plots and they wouldn’t look like a full field of one species intermingled with another.",
+                    "<b>But the sages say: nine square plots are permitted, ten are forbidden.</b>  The sages rule more leniently than Rabbi Meir, allowing one to plant up to nine plots of a different species within a field the size of a bet seah.  However, ten square plots looks like a field, and is therefore prohibited. Nine plots can be arranged in the following way so that each plot does not come into contact with each other: Note that according to other opinions, there are other ways to draw this.  In any case, what is most important is that since no two plots of one species are adjacent to each other, it doesn’t look like two different kinds of fields intermingled.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Yaakov says: even though the whole of his field is a bet-kor, he may not make within it more than one square plot.</b>  A bet-kor, which is 75,000 square cubits, is much larger than a bet-seah, which is only 2500 square cubits.  Nevertheless, Rabbi Eliezer ben Yaakov says that no more than one plot of a different species may be planted there.  This explanation, while if fits the words, is hard to understand.  Therefore, Albeck explains that Rabbi Eliezer ben Yaakov looks at the whole field as one square plot, meaning that even in a gigantic field such as a bet-kor, one can sow only one type of seed.  He doesn’t allow any plots of another species."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  Yesterday we learned that if a person wishes to sow his field with different species he must leave an empty plot in between the sown plots. The empty plot must be the size of a bet rova (1/24 the size of a bet seah).  In our mishnah we learn that any plot which can’t be used for sowing seed serves as a break between the different species, even if the plot is not completely empty.\nThe second half of our mishnah teaches how far one must separate different species in order that they shouldn’t look like kilayim.",
+                    "<b>Whatever there is within a bet rova [which separates different species] is included in the area of a bet rova:  the space which vine roots consume, a grave, a rock, [all] count in the measure of a bet rova.</b>  If there is something within the bet rova plot that prevents one from sowing there, the bet rova still counts as an empty plot serving to separate the two different species.  The first object is the space around a vine that the vine’s roots take up.  Thus if there is a plot planted with a vine, the vine’s roots, which are halakhically considered to take up six handbreadths (we will return to this subject in 3:7), and these six handbreadths count toward the empty bet rova.  So too a grave and a rock all count towards the empty space needed to separate between the different species, even though it is obviously impossible to plant on a grave or on a rock.",
+                    "<b>[One who wants to sow one type of] grain [in a field of another type] of grain the measure is a bet rova.</b>  One who wants to plant one type of grain in a field of another type of grain must distance the two one bet rova from each other.  According to the Rambam this must be a square meaning 10 1/5 cubits by 10 1/5 cubits.",
+                    "<b>Vegetables within [a field of other] vegetables the measure is six handbreadths.</b>  Vegetables are planted in smaller plots, hence one can plant them closer to each other (imagine the tomato or cucumber garden my Dad has behind his house they’re very good, so if you’re ever in Margate, NJ in the summer..). The distance is only six handbreadths square, far smaller than that for grain.",
+                    "<b>Vegetables within [a field of] grain, or grain within [a field of] vegetables the measure is a bet rova. Rabbi Eliezer says: vegetables in [a field of] grain the measure is six handbreadths.</b>  The mishnah now deals with cases where a person wants to put grain in a field of vegetables, or vice versa. According to the first opinion, the two species must be kept at a distance of a bet rova, since one is grain.  According to Rabbi Eliezer, he must distance them only six handbreadths, the measure for distancing vegetables."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses whether stalks of one species that lean over stalks of another species constitutes kilayim.",
+                    "<b>Stalks of grain which are leaning over other stalks of grain, or vegetable [plants] on other [] vegetable plants, or stalks of grain over vegetables plants or vegetable plants over stalks of grain, all this is permitted, except in the case of the Greek gourd.</b>  In the case referred to in this mishnah, the person properly distanced the different species one from the other.  If the stalks grew or the vegetable plants grew and began to hang over the other species, this does not constitute kilayim, since he distanced them properly. The only except is the Greek gourd, which evidently can significantly tangle itself up with other species that are growing near it.  Since this will really look like kilayim, he must uproot either the gourd or the other species growing near it.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: also in the case of the cucumber or Egyptian beans.  But I recognize their   words [as more acceptable] than mine.</b>  Rabbi Meir adds two other species that also entangle themselves up with other species growing near them.  However, in the end, Rabbi Meir admits that the rabbis’ limiting this to the Greek gourd is more acceptable than his extending it to the cucumber and Egyptian beans. One might ask: if he tends to agree with the other rabbis, then why does he still make his statement at all? The answer, according to commentators, is that he received his opinion from his teachers, and although he did not actually agree with this opinion, he still stated it in order that it should be preserved for future generations."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> In previous mishnayot we learned that vegetables must be separated by a space of six handbreadths to prevent a problem of kilayim. In today’s mishnah we learn that this is only so in a case of a field of vegetables. When it comes to smaller furrows, the rabbis were more lenient and allowed one to distance them by a measure of only 1 ½ handbreadths, the amount of land the rabbis thought that each vegetable used to derive nutrients. To understand this mishnah we must also recall that if the point of one area planted with one species ends at the beginning of another species, this is permitted.  I have tried to make a drawing below to illustrate this.<br> <img src=\"\"><br>In this drawing the triangle can be of one species and the rectangle of another.",
+                    "<b>A furrow of vegetables measuring six handbreadths by six handbreadths: it is permitted to sow in it five [different] types of seeds--four [species], one on [each of] the four sides of the bed, and one in the middle.</b>  I have drawn an approximation of what this furrow will look like below: <br><img src=\"\"><br> I don’t know how to draw half-filled boxes, so pretend that all boxes marked with “a” are filled with a triangle, such that only a point of this triangle is in contact with the planted area on the outside.  In this way one can plant four different species on the outside and still maximize his planting on the inside.",
+                    "<b>If it had a border one handbreadth high, one may sow in it thirteen [different species] three on every border, and one in the middle.</b>  If there is a border that is one handbreadth high, and one handbreadth wide, it turns out that the square is eight handbreadths by eight handbreadths.  He can now sow thirteen different seeds, as you can see in the following drawing: <br><img src=\" \"><br> Again, imagine that the “a” boxes are filled to make triangles, coming to a point at their contact with the rows on the outside.  In this way, he can sow thirteen different seeds, twelve on the outside rows, and a large patch in the middle. Rabbi Judah below disagrees with this and holds that one can plant six in the middle.  This could be accomplished by drawing six diamonds in the middle, so that only the angles of the triangles touch the edges of the outside squares, like this.<br><img src=\"\"><br> Each letter forms a diamond (sorry that I’m not cable of drawing this.)  In this way the only the angles of the diamonds touch the squares.",
+                    "<b>It is prohibited to plant a turnip head in the border since that would fill it [completely]. Rabbi Judah said: [it is permitted to sow] six [species] in the middle.</b>  Turnip plants produce many leaves. Therefore if they are planted outside, it will look like they have mixed in with the other species and this is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>They may not sow different species of seeds in one bed, but they may sow different species of vegetables in one bed.</b>  In yesterday’s mishnah we learned that in some cases it is permitted to plant five different species in one furrow, six handbreadths by six handbreadths.  Our mishnah says that this refers only to vegetables, because it is customary to plant small patches of vegetables.  However, it does not apply to seeds, because it is customary to plant them in larger areas, and therefore planting many seeds in one small patch is forbidden because it looks too much like kilayim.",
+                    "<b>Mustard and small polished peas are a species of seed; large peas are a species of vegetable.</b>  The mishnah identifies mustard and a certain small species of peas as being species of seeds, whereas it identifies larger peas as being a species of vegetable.",
+                    "<b>If a border was originally a handbreadth high and then it fell in height, it remains valid,   since it was valid at the beginning.</b>  If the border wall was originally high enough to plant on top of it twelve species and then it started to deteriorate, he does not have to uproot all of the seeds which he planted there, since he planted them with permission.",
+                    "<b>A furrow or water channel which are a handbreadth deep, it is permitted to sow three different species of vegetables, one on one side, one on the other side, and one in the middle.</b>  If there is a furrow or water channel that is one handbreadth deep he can plant one species on each side of the furrow, and one species in the middle, because the depth is considered a separation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with potential problems of kilayim in vegetable fields.  Note that I have explained this mishnah according to Albeck’s commentary.",
+                    "<b>If the point of an angle of a vegetable field overlaps into a field of another vegetable, it is permitted because it looks like the end of his field.</b>  This section is the same as section one of mishnah 2:7.  I am copying my commentary here so that you don’t have to go back and look at it: In this case, a point of an angle of a field planted with one type of vegetable enters into, or according to other interpretations, is adjacent to, a field planted with a different type of vegetable.  Imagine a triangular field, where one of the corners is next to a square field.  Since it looks like the angle is the end of one of the vegetable fields, there is no problem of kilayim here.",
+                    "<b>His field was sown with a certain vegetable and he wants to plant in it a row of another vegetable: Rabbi Ishmael says: [he may do so] as long as a furrow runs through from one end of the field to the other. Rabbi Akiva says: [as long as] it is six handbreadths long and fully as wide. Rabbi Judah says: [as long as] the width is the full width of a footstep.</b>  All three sages in this mishnah allow one to plant one row of a different species of vegetable within a field of another species of vegetable.  The three sages differ with regard to how long this row has to be. Rabbi Ishmael says that the row has to run the whole distance of the field, essentially dividing the field in half.  This turns the row of a different vegetable into its own field, in which case there is no problem of kilayim. Rabbi Akiva says that the row need not go the entire distance of the field.  His condition is that the row must be six handbreadths wide and as wide below as it is above. That is to say the sides of the furrow don’t slant but are rather dug straight down. Rabbi Judah says that the width need only be as wide as a footstep.  In the Talmud this is explained to be one handbreadth.  Rabbi Judah agrees with Rabbi Akiva that the furrow need not run the whole length of the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who wishes to plant several types of vegetables within one field.",
+                    "<b>Planting two rows of cucumbers, two rows of gourds, and two rows of Egyptian beans is permitted.</b>  When one plants two rows of cucumbers it looks like a separate field. Therefore, one can plant next to it two more rows of gourds and then two more rows of Egyptian beans. There is no need for any minimum length of the rows, as there was in yesterday’s mishnah, because each row looks like its own field.",
+                    "<b>[But planting] one row of cucumbers, one row of gourds and one row of egyptian beans is prohibited.</b>  However, if one plants a field with a row each of three different species, it does look like kilayim, and it is prohibited.",
+                    "<b>[Planting] one row of cucumbers, one row of gourds, one row of Egyptian beans and [again] one row of cucumbers: Rabbi Eliezer permits, But the sages forbid.</b>  In this case he plants four rows of three different vegetables.  Somewhat surprisingly, Rabbi Eliezer permits this. Albeck explains that according to Rabbi Eliezer, in this case it will be noticeable that he is not simply mixing up species, but planting alternate rows of three species, cucumbers, gourds and beans.  Since it doesn’t look like kilayim, Rabbi Eliezer allows this arrangement.  The other sages however still forbid this."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that one can sometimes plant two different species in one hole, as long as it doesn’t look like kilayim.",
+                    "<b>One may plant a cucumber and a gourd in one hole, as long as this [species] inclines in one direction, and the other [species] in the opposite direction.</b>  It is permitted to plant a cucumber and a gourd plant in one hole, as long as the leaves are inclining in opposite directions, so that it doesn’t look like kilayim.",
+                    "<b>And he should tip the leaves of one [species] one way, and the other the opposite way,   since all that the sages prohibited [in matters of kilayim] they only decreed because of appearance.</b>  This entire section is missing from good manuscripts of the mishnah and is clearly a later addition, meant to explain section one.  The main point is that from the Torah kilayim are only prohibited if the two species are actually mixed together.  The rabbis added that if the two species look like they are mixed together, then it is prohibited “derabanan.”  In the case of the cucumber and gourd whose leaves incline in opposite directions, since it doesn’t look like the two are intertwined, it is not prohibited at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has sown his field with onions and now wishes to plant some gourds there as well.",
+                    "<b>His field was sown with onions, and he wishes to plant in it rows of gourds:<br>Rabbi Ishmael says: he pulls up two rows [of onions] and plants [in the cleared space] one row [of gourds], then he leaves onions over a space of two rows, pulls up two rows [of onions] and plants [in the cleared space] one row [of gourds, and so on].</b>  The first thing he does is uproot two rows of onions. Each row is four cubits wide, which means he now has an empty space of eight cubits (about four meters).  He then can plant in the middle of this space a row of gourds, leaving two clear cubits on each side to separate them from the onions. He then may keep the next two rows of onions because they are separated from the gourds.  Then he pulls up another two rows of onions and again plants within them one row of gourds. In this way there are twelve cubits between each row of gourds.  This procedure continues as long as he wants.  Rabbi Ishmael holds that since gourds have long leaves, if they are not significantly separated it will look like a field of gourds that has onions (or any other species of vegetable) mixed in.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: he pulls up two rows [of onions], plants [in the cleared space] two rows [of gourds], then he leaves onions over a space of two rows, pulls up two rows [of onions], and plants two rows [of gourds; and so on].</b>  Rabbi Akiva is more lenient than Rabbi Ishmael and allows him to simply uproot two rows of onions and plant two rows of courts. There is no need for the gourds to be two cubits away from the onions.  According to Rabbi Akiva, the gourds will end up being only eight cubits apart.",
+                    "<b>The sages say: if between one row [of gourds] and the next there are not twelve cubits, one may not allow that which is sown in the intervening space to remain.</b>  The sages partially agree with Rabbi Ishmael and partially with Rabbi Akiva. They agree with Rabbi Ishmael that the gourds must be twelve cubits apart.  However they don’t agree that there must be two cubits separating the gourds from the onions. Therefore, what he may do is uproot two rows of onions and plant two rows of gourds, then leave three rows of onions, then uproot two rows of onions and plant two rows of gourds.  In this way there are twelve cubits between the gourds (=three rows of onions) but there is no clear space separating the rows of gourds from the rows of onions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how close one may sow gourds to other species of vegetables or grain.",
+                    "<b>A gourd [sown] among a [different] vegetable [must be separated by as much] as any other vegetable.</b>  If he wants to sow a single gourd plant next to a different vegetable, the same rule that always applies to vegetables still applies he must distance them six handbreadths.",
+                    "<b>[A gourd sown] among grain he must give it [a separating space of] a bet rova.</b>  However, if he wants to sow the gourd next to grain, he must separate them the same distance that grains must be separated by a bet-rova (a space big enough to grow a quarter kav of grain). This is 10.2 cubits by 10.2 cubits, or about 25 square meters (see above 2:10).",
+                    "<b>If his field was sown with grain, and he wishes to plant within it a row of gourds, he must give [the gourds] six handbreadths for them to be worked. And if [the row of gourds] overgrows [into the border] he must pull up that which is within it.</b>  If he wants to make an entire row of gourds he need not separate it as far from the grain as he would if it were a single plant, because an entire row is recognizable as being distinct and looks less like kilayim than does a single plant.  All he must do is separate the row of gourds from the grain by six handbreadths, the amount of space he needs around the gourds in order to take care of them.  If the gourd plants overgrow this six handbreadth limit, he needs to remove the leaves that creep into the separation area.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: he must give [the gourds] four cubits for them to be worked. They said to him: Do you rule more stringently with regard to this than with regard to a vine? He said to them: We find that [the gourd] is treated more stringently than a vine, since for a single vine he must give six handbreadths for it to be worked, but for a single gourd a bet rova.</b>  Rabbi Yose disagrees with the previous opinion and holds that he must give the gourds four cubits space to work them. The other rabbis respond that this would make the rule with regard to gourds stricter than the rule with regard to vines.  Below in mishnah 4:5 we will learn that when it comes to separating vines from grain, only six handbreadths are required.  Since the rules of kilayim governing vines mixed in with grain are in some ways stricter than those governing mixing of seeds, the rabbis question why Rabbi Yose is stricter with regard to the mixing of seeds. Rabbi Yose answers that there is precedent for his strict ruling.  Single vines may be planted six handbreadths from grain, whereas single gourd plants must be distanced by a bet rova, as we learned above.  In essence, Rabbi Yose holds that there is no difference in the distancing of single plants from full rows if a single plant must be distanced by a bet-rova, then so too must the full row.",
+                    "<b>Rabbi Meir said in the name of Rabbi Ishmael: if there are as many as three gourds in a bet seah, he may not bring [another] seed into the bet seah. Rabbi Yose ben Hahotef Ephrati said in the name of Rabbi Ishmael: if there are as many as three gourds in a bet kor, one may not bring [another] seed into the bet kor.</b>  Rabbi Meir says that if there are three gourd plants in a field the size of a bet seah (2500 square cubits) then he should not put any other type of seed in that plant.  From here we can see that according to Rabbi Meir, gourds must be separated from other vegetables by the distance of 1/3 of a bet seah, and not merely by a bet rova, a far smaller amount. Rabbi Meir attributes this opinion to Rabbi Ishmael. Rabbi Yose ben Hahotef Ephrati transmits an even stricter opinion in the name of Rabbi Ishmael.  A bet kor is 75,000 square cubits. If one brings so much as three gourd plants into a field this size, he may not plant another species of vegetable in that same field."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>A karahat [a bare patch] within a vineyard: Bet Shammai says: [it must measure] twenty-four cubits [by twenty-four cubits]. But Bet Hillel says: sixteen cubits.<br>A mehol [an unsown belt of ground between a planted area and a fence] of a vineyard: Bet Shammai says: [it must measure] sixteen cubits. But Bet Hillel says: twelve cubits.<br>What is a karahat of a vineyard? A vineyard which has been cleared [of vines] in its middle.<br>If there are less than sixteen cubits, then one may not bring seed into it. If it is sixteen cubits, they leave a space in which to work [the vineyard] and they may sow the rest.</b><br>Our mishnah and the next two mishnayot deal with empty patches within a vineyard and with the question of how large these empty patches must be before one can sow seed in them. There are two kinds of empty patches. The first is in the middle of the vineyard and it is called a “karahat,” or a bare patch.<br>The second is called a “mehol” and it is on the sides of the vineyard, adjacent to the fence.  This patch need not be as large as the karahat in order for one to be allowed to plant there.  According to Albeck, the word “mehol” is a reference to dances (“meholot”) that they would have there at the end of the harvesting season.  Think of an ancient mishnaic square dance, with vineyards instead of haystacks!<br>Sections one and two:  Before the mishnah discusses the law of a karahat or mehol, or even what these things are, it brings a debate between Bet Shammai and Bet Hillel concerning how large they must be in order to be considered a karahat or a mehol.  As usual, Bet Shammai is the stricter opinion, with regard to both the karahat and the mehol.<br>Section three:  As explained in the introduction, a karahat is a patch in the middle of a vineyard in which there is a clearing, meaning there are no vines.<br>Section four:  If this patch is smaller than sixteen cubits (the opinion of Bet Hillel) then it is forbidden to sow seed there.  However, if there are sixteen cubits by sixteen cubits, they can leave space in which to work the vines (four cubits on each side) and plant seeds in the middle.  For instance, if the karahat is 16 by 16, he leaves four cubits on each side and he is left with an 8 x 8 patch 8 in which to plant seed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned about two types of empty space within a vineyard the karahat, found in the middle of the vineyard, and the mehol, found on the sides. In both cases if the empty space is large enough, one can sow seeds there without creating kilayim.\nToday’s mishnah explains what a mehol is.",
+                    "<b>What is a mehol in a vineyard? [The space] between the vineyard and a fence.</b>  A mehol is an empty patch of ground between the vines and the fence that encloses the vineyard.",
+                    "<b>If there are less than twelve cubits, then one may not bring seed into it. If there are twelve cubits, they leave a space in which to work [the vineyard] and they may sow the rest.</b>  This is the same rule we saw in yesterday’s mishnah with regard to the karahat, except here the measure is twelve cubits, an area smaller than that necessary for the karahat.  The reason why a smaller area is sufficient for it to be allowed to sow seeds here is that there is a vineyard only on one side the other side is just a fence.  In contrast, the karahat is surrounded by the vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Rabbi Judah disagrees with the definition of a “mehol” found in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: this is nothing but the fence of the vineyard fence.</b>  Rabbi Judah says that the empty space between a fence and a vineyard is not a mehol but is rather considered an extension of the fence.  In such an area it is prohibited to sow seeds, even if the area is more than twelve cubits by twelve cubits.",
+                    "<b>What then is a mehol of a vineyard? [A space] between two vineyards.</b>  According to Rabbi Judah a mehol is the empty space between two vineyards.  If there are twelve cubits of such space, they leave four cubits on each side in which to work the vineyard and there will be four cubits left in the middle in which he can plant seed.",
+                    "<b>What is considered a fence?  One that is ten handbreadths high.</b>  For a fence to legally separate two different entities it must be ten handbreadths high.  Note that this was the same height as the eruv and the sukkah.  Anything under ten handbreadths is too small to be considered.",
+                    "<b>And what is considered a trench? One ten handbreadths deep and four wide.</b>  Similarly, when areas are separated by trenches, the trenches must be ten handbreadths deep in order to function as legal separators (this was already taught above in 2:8)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to discuss what constitutes a legal partition in order to separate seeds on one side from a vineyard on the other.  If the partition is sufficient, it will be permitted to sow seeds on one side and a vineyard on the other.",
+                    "<b>A partition of reeds:  if between one reed and another there are less than three handbreadths, [the space] through which a kid (young could enter, it counts as a [legally effective] partition.</b>  For the partition of reeds to count, there must be less than three handbreadths between each reed.  Three handbreadths is considered by the mishnah the amount of space that a kid (goat) would need to enter. (Goats would have been the pests farmers would have wanted to most keep out of their fields). Note that in this case there is more open space than filled space because the reeds are surely less than three handbreadths.  However, since there is no open space more than three handbreadths, the entire partition counts as a fence.",
+                    "<b>A [stone] fence which has been broken through up to [the length of] ten cubits, [the breach] is [regarded] as a doorway; more than that, opposite the breach it is prohibited [to sow seeds].</b>  A stone fence can have a breach up to ten cubits (about five meters) in length and still count as a fence.  In such a case one could plant seeds even opposite the breached area, because this breach is treated as if it were a door.  However, if there is more than ten cubits of open space, he can’t sow seeds opposite the breach.",
+                    "<b>If there were many breaches in the fence, if that which remains standing exceeds that which is broken through, it is permitted [to sow there]. But if the breached sections exceed those which remain standing, it is forbidden [to sow opposite the breaches.]</b>  If there were many breaches each less than ten cubits, the rule is that for the fence to count, the standing portion must exceed the breached portion.  If it does, then he can sow seeds even opposite the breached portion. However, if the breached portion exceeds the standing portions, then he can’t sow seeds opposite the breached portions, although he can still plant opposite the standing portion."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Bet Hillel and Bet Shammai dispute how many rows of vines are necessary for the vines to be considered a “vineyard” and not simply a row of vines.",
+                    "<b>One who has planted a row of [at least] five vines: Bet Shammai says: these constitute a vineyard. But Bet Hillel says: they do not constitute a vineyard unless there are two rows.</b>  According to Bet Shammai, a row of five vines counts as a vineyard.  Hence, one who wants to plant seeds near such a row of vines must leave a gap of four cubits in order to tend to the vines and then he may plant.  In contrast, Bet Hillel says that there must be two rows in order for vines to count as a vineyard.  The Tosefta explains that each row must have at least three vines.",
+                    "<b>Consequently, one who says four cubits within the vineyard: Beth Shammai says: he has sanctified one row [of the vineyard, and created kilayim]. But Bet Hillel says: he has sanctified two rows.</b>  In this section we learn that the previous definition can cause Bet Shammai to be more lenient than Bet Hillel.  The mishnah deals with a person who planted seeds within four cubits of a vineyard, meaning within the space needed to work the vineyard.  According to Bet Shammai, this causes the first row of the vineyard to become kilayim. To signify that something has become kilayim the mishnah uses the word “sanctify (kidesh),” which is the word used in Deuteronomy 22:9.  Sometimes when things become “sanctified” they can no longer be used it is prohibited to derive benefit from them.  Since a vineyard can consist of only one row, when the Torah states that the “vineyard” becomes sanctified, Bet Shammai interprets this to mean that the minimum area which can be considered a vineyard becomes sanctified. Since Bet Hillel holds that two rows are necessary for vines to be considered a vineyard they correspondingly hold in this situation that two rows of the vineyard have been sanctified and are forbidden from use."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with various formations of vines that either do or do not constitute a vineyard.",
+                    "<b>One who plants two [vines] opposite two [other vines], and one [other vine] forming a “tail” behold this is a vineyard.</b>  The easiest way to understand this mishnah is through a few simple illustrations (as you probably know by now, I don’t know how to make complicated illustrations, so the simple kind will have to suffice). The following set up of vines counts as a vineyard:<br>●    ●<br>●    ●<br>●<br>The bottom vine is the “tail” and hence we have here a vineyard. Also the following set up will count as a vineyard, because again, the bottom vine counts as a tail:<br>●    ●<br>●    ●<br>      ●",
+                    "<b>Two [vines] opposite two [other vines], and one [other vine] in between, or two opposite two, and one in the middle, these are not a vineyard until there are two opposite two with one [other] forming a tail.</b>  However, the following setups do not constitute vineyards:<br>●    ●<br>●<br>●    ●<br>Or this:<br>●    ●<br>      ●<br>●    ●<br>In order for there to be a vineyard, there must be a tail at the end and not a single vine in the middle."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who plants one row of vines on his own land and one row on another’s. The question is whether these two rows combine to be a vineyard.",
+                    "<b>One who has planted one row [of vines] on his own [land] and another row on his neighbor's [land], and there is a private road or a public road in the middle, or a fence lower than ten handbreadths, these [two rows] combine.</b>  The mishnah rules that the vines join together to form a vineyard even if they are separated by either a private road or even a public road.  Similarly, a fence that is lower than ten handbreadths will not separate the two vines.  In such a case, before he can plant seeds near these vines he will have to leave a distance of four cubits around the vines in order to tend to them.",
+                    "<b>If there is a fence higher than ten handbreadths they do not combine. Rabbi Judah says: If he intertwines them [the rows of vines] above [the fence] they do combine.</b>  However, if the fence is higher than ten handbreadths, then the two vines do not join to constitute a vineyard. Rabbi Judah adds in that if he intertwines the vines on top of the fence, then they do join together to form a vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case of a person who planted two or three rows of vines and left a significant gap unplanted in between them how big does the gap have to be for him to be allowed to plant seeds there?",
+                    "<b>One who has planted two rows [of vines] if there are not eight cubits between them, he may not bring seed there [in the space between the two rows].</b>  If there are more than eight cubits separating the two rows, then they do not join together to form a vineyard.  In such a case he may leave six handbreadths space from each row and in the middle plant seed.  However, if there are less than eight cubits, then this counts as a vineyard and he can’t plant any seed in between.",
+                    "<b>If there are three [rows] if there are not between one row and its companion sixteen cubits he may not bring seed there.</b>  If there are three rows of vines, then there has to be a gap of sixteen cubits in between for the rows not to join together and count as a vineyard.  We will learn more about this in tomorrow’s mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Jacob said in the name of Hananya ben Hakinai: even if the middle row was laid waste and there is not between one row and its companion row sixteen cubits, he may not bring seed there, but if he had planted them [two rows] at the outset, it is permitted [to sow between them] if they are eight cubits [apart].</b>  Rabbi Eliezer ben Jacob distinguishes between a case where there were originally three rows and then the middle row was destroyed and a case where there were originally only two rows. If there were originally three rows and the middle row was destroyed we look at the vines as if the middle one was still there.  Hence there must be sixteen cubits between each row of vines in order to plant seeds in between.  However, if he originally planted only two rows, then they need to be separated by only eight cubits, as we learned in section one."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who intentionally leaves large gaps between the rows of vines in his vineyard so that he can plant seed in the spaces in between.",
+                    "<b>One who plants his vineyard sixteen cubits, sixteen cubits [separating each row], he may bring seed there.</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, if a person leaves a gap of sixteen cubits between the rows of vines in his vineyard, he can plant seeds in between. All he will have to do is leave a space of six handbreadths to work the vines and then he can plant.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: It happened at Tsalmon that a man planted his vineyard on [a plan of] sixteen cubits, sixteen cubits [separating each row].  [One year] he would turn the tips of the vine branches of two [adjacent rows] towards one place, and sow the furrow [in between], and the following year he would turn the tips of the vine branches in the opposite direction, and sow the land which had been left untilled [the preceding year]. The matter came before the sages, and they declared it permitted.</b>  Rabbi Judah brings a case of a person who set up his vineyard with sixteen cubits in between each row.  One year he turned the tips of his vines in one direction so that they wouldn’t be over the seeds that he wished to plant in between. Then he planted in the furrow in between these two rows.  The following year he turned the tips in the opposite direction so that a different empty space would be uncovered and he could plant there.  This method had the added advantage of leaving one side fallow every year.  The rabbis allowed this because in each year there was a true gap of sixteen cubits between each vine.",
+                    "<b>Rabbi Meir and Rabbi Shimon say: even one who has planted his vineyard with eight cubits [between every two rows], this is permitted.</b>  Rabbi Meir and Rabbi Shimon are more lenient when it comes to how large the gap in between the rows must be. They hold that it need only be eight cubits, even if there are three or more rows. This is the same distance we learned about in yesterday’s mishnah if there were only two rows."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with two vineyards that potentially do not count as vineyards. The first is a vineyard that has been partly ruined, and the second is a vineyard that was not planted in the way in which vineyards are normally planted.",
+                    "<b>A vineyard that has been [partly] ruined:  if it is still possible to harvest ten vines within a bet seah, and they are planted according to halakhah, behold this is called a “poor vineyard.”</b>  If the vineyard was ruined but there are still ten usable vines within a field the size of a bet seah (2500 square cubits, about 25 meters by 25 meters), then these vines constitute a vineyard and all of the rules regarding a vineyard apply.  The one caveat is that the vineyard has to have been planted according to halakhah, meaning two vines opposite two vines with a fifth vine forming a tail (see illustrations in 4:6).  If there are less than ten vines or they were not planted according to the normal way then they don’t constitute a vineyard.",
+                    "<b>A vineyard planted in a mixed-up manner, if there remains an alignment of [one line of] two parallel [vines] opposite [a line of] three [vines], it constitutes a vineyard, but if not it is not a vineyard. Rabbi Meir says: since it is in appearance like a vineyard [in general], it is a vineyard.</b>  If a vineyard was planted in a mixed up manner, meaning not in the normal way (which the Mishnah terms “according to halakhah”) then these vines still constitute a vineyard if there is one section where the proper alignment (2 x 2, with a tail) remains.  If no such alignment is found anywhere within this vineyard then it just doesn’t count as a vineyard. Rabbi Meir says that since there are a lot of vines here and it looks like a vineyard, it still counts as a vineyard even if the proper or normal alignment of vines doesn’t exist anywhere. Rabbi Meir might be concerned that if the sages did not treat this mixed up vineyard as a real vineyard people would become mixed up and treat real vineyards as if they too were not really vineyards (you might have to read that sentence a few times unless you too want to get mixed up!)"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a vineyard where the vines have been planted less than four cubits one from the other, which is less than appropriate for a properly structured vineyard.",
+                    "<b>A vineyard that has been planted with less than four cubits [in between rows of vines]: Rabbi Shimon says: this is not a vineyard. But the sages say: it is a vineyard, and we look at the middle [rows] as if they were \tnot there.</b> According to Rabbi Shimon since there are not four cubits between each vine, they don’t constitute a vineyard. The sages say that we can treat the rows in between the outer rows as if they don’t exist and just look at the larger distance separating the outer rows.  In this way, if there are more than two rows they will constitute a vineyard because there will be more than four cubits separating them.  However, the sages would agree with Rabbi Shimon that if there are only two rows separated by less than four cubits, then there is no vineyard."
+                ],
+                [
+                    "This mishnah deals with either a trench, a winepress or a mound that is found in a vineyard. The question asked is whether this space can be considered a separate domain such that it would be permitted to sow seeds there.",
+                    "<b>A trench passing through a vineyard, ten [handbreadths] deep and four wide:   Rabbi Eliezer ben Jacob says: if it runs right through from the beginning of the vineyard to the end, it looks like it is in between two [separately owned] vineyards, and it is permitted to sow in it.  But if it is not, it is [regarded] as [if it were part of] a winepress.</b><br>According to Rabbi Eliezer if the trench is ten handbreadths deep and four wide it is considered to be its own domain and not part of the vineyard. The depth causes the sides to be treated as if they were walls, and the width gives the trench significance.  Furthermore, the trench must go all the way through the property from one end to the other, causing the two sides of the vineyard to look as if they were owned by different people. If the trench does not go all the way through the property, then he regards it in the same way that the sages in the next section regard a winepress and it will be forbidden to sow seeds there. ",
+                    "<b>And as for a winepress in a vineyard, and [the winepress] is ten [handbreadths] deep and four wide:  Rabbi Eliezer says: it is permitted to sow in it. But the sages prohibit.</b><br>Rabbi Eliezer permits one to sow seeds in a winepress (assumedly one no longer used) as long as it is ten handbreadths deep and four wide. Evidently, Rabbi Eliezer is more lenient than the other rabbis and doesn't require the winepress to pass through the entire length of the property. The other sages, however, disagree and hold like Rabbi Eliezer ben Jacob that this is prohibited unless the trench/winepress runs from one end of the vineyard to the other.",
+                    "A watchman’s mound in a vineyard, ten handbreadths high and four wide: it is permitted to sow in it. But if the ends of the vine-branches become intertwined over it, it is forbidden.<br>A watchman's mound is an elevated space upon which they would build a hut for the watchman to sit in while guarding the vineyard. If this mound is ten handbreadths high and four wide then they may sow seeds on it. However, if the ends of vines are entangled in the air over the mound then the mound is considered to be part of the vineyard and one cannot sow there. It seems that the trench, however, would be permitted even if the vines are entangled in the air over the trench. The reason would be that these vines do not come into the ten handbreadths of the depth of the trench, whereas they do come in the ten handbreadths of the height of the mound.    "
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we discussed a case where of a winepress or a trench going through a vineyard.  In today’s mishnah we learn of an opposite situation, where a vine is found in the winepress.",
+                    "<b>A vine planted in a winepress or in a depression [in the ground], they leave it room to work on it, and one may sow on the rest. Rabbi Yose says: if there are not four cubits there, one may not bring seed there.</b>  If there is a vine found inside the winepress or in another depression in the ground, then all one has to do is leave space to work the vine (six handbreadths around the entire vine) and then he may plant the rest of the area.  Rabbi Yose holds that if the winepress or depression is not four cubits by four cubits, then there can’t be enough space in it to work the vine and plant seeds. He can only plant seeds there if the winepress is more than four cubits by four cubits.",
+                    "<b>As for a house that is within a vineyard, it is permitted to sow there.</b>  A house is considered to be its own domain. Therefore, if there is a house within a vineyard, he can plant seeds inside the house, even if the vines above the house are intertwined.  A house is different from a wall or a trench in that the house creates inner space."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to discuss what happens if seeds are planted in a vineyard.  Deuteronomy 22:9 reads, “You shall not sow your vineyard with a second kind of seed (kilayim), else the crop from the seed you have sown and the yield of the vineyard may not be used (pen tikdash).”  The rabbis understand the words “pen tikdash” to mean that one cannot derive any benefit at all from these crops.  Furthermore, this prohibition is not just for one who plants kilayim, but also from one who allows kilayim that have already grown to remain in a vineyard.\nOur mishnah teaches how much of the vineyard becomes forbidden if kilayim are planted or even found there. The general principle is that the seeds cause all vines within a eight cubit radius (half of what the mishnah refers to as a 16 cubit diameter) to become prohibited.",
+                    "<b>One who plants a vegetable or leaves it to remain in a vineyard, he renders prohibited [as kilayim] forty-five vines. When is this so? When they were planted with either four or five [cubits between rows].</b>  Picture a vineyard where the rows are separated by four cubits.  If there are seeds in the middle of such rows and you draw a circle whose radius is 8 cubits around this point, it will turn out that 45 vines are within this radius (I’m sorry, but I don’t think I can draw this one).  Therefore, all 45 vines are prohibited.  If there are five cubits between each row, then only 37 vines will be within the circle. However, the mishnah still rules that 45 vines are prohibited because a person might make an error between four and five cubits.",
+                    "<b>If they were planted with either six or seven [cubits between rows] he renders prohibited as kilayim [the vines within an area of] sixteen cubits in every direction, in the form of a circle, not of a square.</b>  However, if there are more than four or five cubits between the rows, let’s say that there are six or seven cubits, then we simply draw a circle whose radius is 8 cubits around the seeds and any vine which falls in this radius is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we learned in yesterday’s mishnah, kilayim is caused not just when a person plants seeds in a vineyard, but also when one sees seeds and allows them to continue to grow.  Our mishnah discusses how immediately a person must uproot the seeds that he sees growing in his vineyard.",
+                    "<b>One who sees a vegetable in a vineyard, and said: “When I reach it I will pluck it,” it is permitted.</b>  If while tending to the vineyard he sees the vegetable growing in the vineyard and says that he will pluck it when he gets to it, the vines have not become prohibited.  This is true even if the vegetables grow in the meantime.  Since he was not actually lazy and only said that he would pluck the vegetables when he got to them in his rounds through the vineyard, he is not penalized.",
+                    "<b>[But if he says:] “When I come back I will pluck it,” if [the vegetable] has [in the meantime] increased by a two-hundredth, it is forbidden.</b>  However, if he was near the vegetable and then said that he will pluck it when he gets back  to it, then the vines will become prohibited if the vegetable grows 1/200 in the meantime. In other words, for the vines to become prohibited the vegetable has to grow a minimum amount of time after the moment that he first noticed it.  Since he could have plucked them when he was there, he was lazy and the kilayim prohibition goes into effect. Interestingly, the amount it grew before he even noticed it does not cause the vines to become prohibited. We see here that the mere existence of kilayim doesn’t cause a prohibition. Rather there must be human involvement, either by planting the seeds in the vineyard or noticing them and allowing them to stay there. This will become even more obvious when we learn tomorrow’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with various situations where seeds get into a vineyard without a person having intentionally planted them there.",
+                    "<b>If he was passing through a vineyard, and seeds fell from him, or [seeds] went [into the field] with manure, or with [irrigation] water, or if he was [in a grain field] scattering seed and the wind blew some behind him [into a vineyard], everything is permitted.</b>  Since he didn’t plant the seeds in the vineyard, rather they got there in ways that were unanticipated and perhaps even out of his control, they don’t create kilayim in the vineyard. The vineyard will only become prohibited if he subsequently sees them there and doesn’t uproot them.",
+                    "<b>If the wind blew the seed in front of him [into a vineyard], Rabbi Akiba says: If it has produced small shoots, he must turn the soil. If it has reached the stage of green ears, he must beat them out. If it has grown into grain, it must be burnt.</b>  In the previous section we learned that if the wind blew the seeds behind him into a vineyard, they don’t cause the vineyard to become prohibited.  Here we learn that if the wind was blowing in front of him, he will have to uproot the seeds and destroy them.  If only small shoots, then all he needs to do is turn the soil in order to uproot them.  If it has made green ears of grain, then he must uproot the ears and beat them out so that it will be unusable.  Finally, if it ripened and produced grain then the grain must be burnt.  The Rambam adds that if he noticed the grain growing there and didn’t do anything about it, then the vines must be burnt as well, as we learned in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah returns to discuss what types of species are considered to be kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>One who allows thorns to remain growing in a vineyard: Rabbi Eliezer says: he [thereby] prohibits [the vineyard]. But the sages say: he does not prohibit except if it something that is generally allowed to grow.</b>  According to Rabbi Eliezer, thorns are considered to be kilayim in a vineyard because in certain regions, according to the Talmud in Arabia, they grow thorns in the fields as camel fodder.  Therefore, one who sees thorns growing in his vineyard and doesn’t remove them has caused the vineyard to become prohibited.  The sages disagree and hold that unless that species is generally allowed to grow, then it cannot be considered kilayim in a vineyard. Since most people do not allow thorns to grow, they are not considered kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>Iris, ivy, and the king’s lily, and all manner of seeds are not kilayim in a vineyard.</b>  This section further illustrates this principle. Iris, ivy and king’s lily are not generally grown for food, even for animal food, and hence they are not kilayim in a vineyard.  Neither are any other types of seeds only grain and vegetables count as kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>[As for] hemp: Rabbi Tarfon said: it is not kilayim, But the sages say it is kilayim.</b>  Hemp is not kilayim in a vineyard according to Rabbi Tarfon but it is according to the sages.  Assumedly the sages think that it does count as food and that most people would grow it, and therefore it can be kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>Artichokes are kilayim in a vineyard.</b>  Artichokes count as a vegetable and are therefore kilayim in a vineyard.  They are also one of my favorite Friday night appetizers, but that is not why they are kilayim."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> In mishnah 4:5 we learned that according to Bet Hillel, there need to be two rows of vines for their to be a vineyard, whereas Bet Shammai held that only one row was necessary.  As a reminder, if something is considered a vineyard, he will have to distance seeds four cubits from there, whereas if it is considered to be individual vines, he will only have to distance the seeds six handbreadths. In today’s mishnah we learn that Bet Hillel agrees with Bet Shammai that an aris, vines draped over reeds or a fence, is treated like a vineyard.  In English this is translated as an “espalier,” a word which I admit that until now I did not know.  My on-line dictionary translates it as, “a plant, especially a fruit tree, trained to grow flat against an upright surface, for example, a wall or fence, or on wires.”",
+                    "<b>What is an aris (an espalier) [which is regarded as a vineyard]? One who has planted a [single] row consisting of five vines beside a fence ten handbreadths high, or beside a trench ten handbreadths deep and four wide, they leave a space of four cubits in which to work it.</b>  For an aris to be considered like a vineyard, it must have at least five vines planted next to a fence ten handbreadths high or a trench ten handbreadths deep and four wide. They would train the vine to grow either on the sides of the fence, or on the walls of the trench.  It seems that since this structure is more substantial, Bet Hillel agrees that it is treated like a vineyard.  Practically speaking, treating the vines as a vineyard means that he will have to distance any seeds four cubits from them, as opposed to six handbreadths, the distance for single vines.",
+                    "<b>Bet Shammai says: they measure the four cubits from the body of the vine to the field; But Bet Hillel says: from the fence to the field.</b>  The mishanh now records a disagreement as to where they measure from when providing a space to work the vineyard. According to Bet Shammai they measure from the vines themselves.  Bet Hillel says that they measure from the fence on which the vines are trained to the plot that he wants to plant with seeds, even though there will end up being less than four cubits between the actual vines and the seeds.",
+                    "<b>Rabbi Yohanan ben Nuri said: all who say so are mistaken! Rather, if there are four cubits from the body of the vines to the fence, they leave a space in which to work it and they may sow the rest.</b>  Rabbi Yohanan ben Nuri disagrees with the tradition in the previous sections, according to which Bet Hillel holds that one row of vines is counted as a vineyard if it is in the form of an aris. Rabbi Yohanan b. Nuri admits that there was a tradition concerning “four cubits” and an “aris,” but he holds that the tradition was not like that recorded above. The “four cubits” and an “aris” tradition teaches that if the aris grew four cubits out from the fence, then they leave a space (of six handbreadths) in which to work the aris, just as they do with a single row of vines, and they may plant between this space and the fence.  However, if there are less than four cubits, then one can’t plant between the vines and the fence.",
+                    "<b>And how much is the space in which work to work a vine? Six handbreadths in every direction. Rabbi Akiva says: three.</b>  This section now teaches how much space one must leave to work a single vine, meaning how much space one must leave between the vine and any seeds. According to the first opinion, he needs to leave six handbreadths, whereas Rabbi Akiva holds that three are sufficient."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with an aris grown on a terrace, and the vines are draped over a field below.  Do the vines above cause it to be prohibited to sow seeds in the fields below?",
+                    "<b>An aris which projects from a terrace: Rabbi Eliezer ben Jacob says: if a person standing on [level] ground is able to harvest all of it, [such an aris] prohibits [sowing seed in] four cubits of the field, but if [he is] not [able to do so], it prohibits [sowing seed] only [in] the [soil] which is directly below it.</b>  If a man standing on the ground below is able to reach up and harvest the grapes from the aris, then we look at the aris as if it stood in the field itself and it prohibits sowing seeds within four cubits.  However, if he can’t reach up and harvest the grapes then the aris prohibits sowing seeds only directly below the aris.  It will be permitted to plant in the space not directly below the aris, even if this is less than four cubits from the vines.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: even one who has planted one [row of vines] on the ground, and one on a terrace, then if it is ten handbreadths above the [level] ground, one does not combine with the other; if it is not [ten handbreadths high] then one does combine with the other.</b>  Rabbi Eliezer brings another rule that also has to deal with vines planted on terraces.  If one row of vines is planted on an upper terrace and another row is planted on a lower terrace, then the rows combine, provided that the upper row is less than ten handbreadths higher than the lower row.  In such a case the rows will combine to form a vineyard. However, if they are separated by more than ten handbreadths, then they do not combine to form a vineyard and each row is treated separately."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with one who hangs vines over a trellis the question is can he plant seeds under the parts of the trellis not covered with vines.",
+                    "<b>One who suspends vines over papyrus-ropes [of a trellis], he may not bring seed beneath the remainder [of the trellis].</b>  It is forbidden, ab initio, to sow seeds underneath a trellis with vines trained over it, even underneath the parts that don’t have vines on them.",
+                    "<b>However, if he did so, he has not caused them to be prohibited.</b>  Although one is not allowed to plant seeds underneath the trellis, if he does do so, he has not caused the seeds to be prohibited.  This is because he has not sown the seeds underneath the vines themselves.",
+                    "<b>If new [tendrils] spread [over the remainder], that [which was sown under the remainder] is forbidden.</b>  If, contra to the rules, he does sow seeds underneath the trellis when there are no vines directly overhead, and then the vines do grow over those seeds, the seeds underneath the vines now become prohibited.",
+                    "<b>Similarly, when one hangs vines over some part of a non-fruit-bearing tree.</b>  The same rules that apply above also apply when one hangs vines over a non-fruit bearing tree. The tree in this case is considered to be like a trellis because it does not bear fruit. In tomorrow’s mishnah we will learn that the rule is different when the tree does bear fruit."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned about a person who trains vines over non-fruit bearing trees.  In today’s mishnah we learn about training vines over fruit bearing trees and whether one can sow seeds underneath other parts of the trees.",
+                    "<b>One who suspends [branches of] a vine on part of [the branches of] a fruit tree, it is permitted to bring seed beneath the remainder.</b>  Whereas when it came to non-fruit bearing trees it was forbidden to bring seed beneath the remainder, when it comes to fruit-bearing trees, it is permitted.  This is because the fruit-bearing tree is considered to be significant and is not discounted compared to the vines. In other words, it is not treated like a trellis. Since it is considered its own entity, it is only forbidden to introduce seed directly underneath the vine.",
+                    "<b>If new [tendrils] spread [over the remainder], he must turn them back.</b>  When it came to non-fruit bearing trees, if the tendrils grew over the seeds which were (against the rules) sown below, they caused the seeds to become forbidden.  Again, the rule is more lenient when it comes to fruit-bearing trees. When the vines’ tendrils grow over them, the seeds do not become prohibited, but he must nevertheless turn the tendrils back.",
+                    "<b>It happened that Rabbi Joshua went to Rabbi Ishmael in Kefar Aziz, and the latter showed him a vine [with its branches] suspended on part of [the branches of] a fig tree. He [Rabbi Yishmael] asked him [Rabbi Joshua]: “May I bring seed beneath the remainder?” He answered him: “It is permitted.”</b>  The mishnah now relates a story containing a halakhic discussion between Rabbi Joshua and Rabbi Ishmael. In the first story Rabbi Ishmael asks Rabbi Joshua if he can bring seed under the remaining parts of a fruit tree, those parts that don’t have vines over them. In accordance with what we learned above, Rabbi Joshua says that this is permitted.",
+                    "<b>He took him to Bet Hamaganyah and he showed him a vine [whose branches were] suspended on part of a beam belonging to the trunk of a sycamore, which had many beams. He [Rabbi Joshua] said to him [Rabbi Yishmael]: beneath this beam it is prohibited [to sow] but beneath the remainder it is permitted.</b>  In the second story, the two rabbis find themselves near a vine whose branches were spread over the beams of a sycamore tree, which is non-fruit bearing. The answer here is a little different than the law that we learned in mishnah three above. Rabbi Joshua tells him that he is not allowed to bring seed underneath the entire beam, because the beam is so large that it is treated as an independent tree.  However, he may bring seed underneath the other beams because they are treated as if they were separate trees."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah defines what is a non-fruit bearing tree, termed in Hebrew serak, with regard to the halakhot which we learned above in mishnayot three and four.",
+                    "<b>What is a serak (non-fruit bearing) tree?<br>Any tree which does not yield fruit.</b>  The first opinion simply holds that all trees that do not bear fruit are considered to be serak trees, and all of the rules in mishnah three above apply to them.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: all trees are serak, except the olive and the fig tree.</b>  Rabbi Meir holds that the only non-serak trees, meaning the only trees whose fruit are significant, are the olive and fig trees. All other trees are considered “serak,” non-fruit bearing. We should probably remember that the wide variety of trees that we now have certainly did not exist in the ancient near east. The one significant tree that Rabbi Meir does seem to be excluding is the date palm.  Perhaps date palms were not used in training grape vines and hence Rabbi Meir just doesn’t consider them in this context. Alternatively, Rabbi Meir holds that grapes were more valuable than dates, and hence compared to the vine, the date palm is non-fruit bearing.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: all trees that are not planted in whole fields, are serak trees.</b>  Rabbi Yose says that a tree is considered to be a fruit-bearing tree if people will plant a whole field of that type of tree. For instance, if people will plant a whole field of etrog trees, then an etrog tree would be considered fruit bearing in the context of the rule above in mishnayot three and four.  If not, then it is considered to be serak tree."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah returns to discuss the aris (espalier), the vines trained to grow on either a fence, another tree or in a ditch.",
+                    "<b>Gaps in an aris must be eight cubits and somewhat more [in order to be able to sow seeds in the gaps].</b>  If there are gaps in an aris that are more than eight cubits wide, then one can sow seeds in them.",
+                    "<b>[In the case of] all measurements that the sages said in connection with a vineyard, there is no ‘and somewhat more’, except in the case of gaps in an aris.</b>  The mishnah now makes a parenthetical remark that throughout Kilayim, whenever a measure was given, it was given precisely.  If the Mishnah says that something has to be four cubits, it need only be four cubits exactly. However, in the case of gaps in the aris, there has to be a little more than eight cubits. The Tosefta says that the gap must be eight cubits and one handbreadth.",
+                    "<b>The following count as gaps in an aris: if an aris was razed in its middle and five vines remained on one side and five vines on the other side.  Then if the gap is [only] eight cubits, one may not bring seed there.  [But if the gap is] eight cubits and somewhat more, they give [the vines] space to work them, and he may sow the rest.</b>  The mishnah now explains what gaps in an aris need to be in order to sow seeds there. There are two necessary conditions. The aris had to have originally had more than ten vines. The middle vines were then razed and there was left a gap in between the remaining vines that was big enough to plant two arisim, each of five vines. If this gap is precisely eight cubits (or less), then one cannot sow seeds in between. However, if the gap is more than eight cubits then he can leave space to work the remaining vines, and plant seeds in the middle.  In mishnah one we learned that according to the sages, he needs to leave four cubits to work the remaining aris, whereas R. Yohanan ben Nuri holds that he need leave only six handbreadths. We should also note that gaps in an aris are treated differently from the karahat, the empty patch in a vineyard, which requires sixteen cubits for it to be permitted to plant there (mishnah 4:1)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the laws of an aris.",
+                    "<b>An aris which turns away from a wall where it forms an angle, and comes to an end, they give it space to work it and they may sow the rest.</b>  The mishnah describes a situation where an aris is planted at the corner where two walls meet, two of the vines being on one of the walls and three of the vines being on the other wall.  In such a case, all he needs to do is leave six handbreadths from the vines in order to work them and he can plant the rest of the space in between the two walls.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if there are not four cubits there, one may not bring seed there.</b>  According to Rabbi Yose, there must be at least four cubits between the two walls; if there is not he may not sow seeds there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with reed canes that protrude from an aris but that don’t have vines hanging on them.",
+                    "<b>Canes which protrude from the aris and one is too concerned for them to cut them short, it is permitted to sow directly beneath them.</b>  In this case the only reason that he hasn’t cut the unused canes down is that he doesn’t want to destroy them.  He has no plans to train the vines over these canes. Therefore, he may sow seeds directly beneath them.",
+                    "<b>If he made them [long] so that the new [growth] might spread along them, it is forbidden [two sow underneath].</b>  In this case, he does plan to use the canes as part of the aris.  Hence, even before he does use them, it is forbidden to sow seeds underneath."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of chapter six continues to deal with things that extend from the aris.",
+                    "<b>A blossom which protruded from the aris, it is regarded as if a plumb line were suspended from it, directly beneath it, it is prohibited [to sow].</b>  If a blossom of a new vine sticks out from an aris it is forbidden to plant only directly beneath the blossom. “Directly beneath” is determined by the use of a plumb line, which is dropped directly from the blossom.",
+                    "<b>Similarly, in the case of [a blossom protruding from] a hanging branch [of a single vine.]</b>  The same halakhah holds true for a blossom of a vine which protrudes from a single vine. It is forbidden to sow seeds only directly beneath this vine.",
+                    "<b>One who has stretched a vine-shoot from tree to tree, it is forbidden to sow beneath it.</b>  The following three sections deal with cases where a person extended a vine hung over one tree to hang it over another.  If he simply extended the vine itself, it is prohibited to sow seeds underneath the vine.",
+                    "<b>If he made an extension [to the vine] by means of rope or reed, it is permitted under the extension.</b>  If the vine was too short to be extended to the other tree and he used a rope or a reed to extend it, then it is permitted to plant seeds underneath the reed.",
+                    "<b>If he made the extension so that the new [growth] might spread along it, it is forbidden.</b>  However, if he intends to train the vine to continue to grow onto the rope or reed, then it is prohibited to plant seeds directly underneath."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first three mishnayot of our chapter deal with an ancient vineyard farming technique called “bending” or “havracha” in Hebrew. Basically one takes a vine bends it into the ground and then takes the other head of the vine out of the ground in another place from where it will grow a new vine. The advantage gained through this technique is that he now gets a new vine that is in a sense “nursed” by its mother vine, at least for the time being.  This is less risky and simpler than starting a new vine from scratch. Using this technique one can also allow more vines in his vineyard. The mishnah deals with the implications that this technique has on the laws of kilayim.",
+                    "<b>If one has bent a vine into the ground [and then brought it back up elsewhere], then if there is not soil over it to the height of three handbreadths, he may not sow seed above it, even if he bent [and conducted it underground] through a gourd or through a pipe.</b>  The issue here is whether one can plant seeds on top of the vine that is being conducted underground.  The mishnah states that if there are not three handbreadths of soil above the vine he may not sow seeds there. This rule holds true even if he conducted the vine through a dried-out gourd, which would have been used as a pipe, or a regular pipe made out of clay.  Since the seeds can pierce the walls of the gourd or the clay pipe, they are not sufficient to cause a break between the seeds and the vine.",
+                    "<b>If he bent it [and conducted] it through rocky soil, then even if there is not soil over it to the height of three handbreadths, it is permitted to sow seed above it.</b>  However, if the soil is rocky and the seeds will not be able to penetrate it and thereby come into contact with the vine, then he does not need three handbreadths of separation.",
+                    "<b>As for a knee-like vine [formed by burying and conducting it underground], they don’t measure [for how much space to work it] except from its second root.</b>  When the vine is taken out of the ground after having been conducted from there from the mother vine, it will bend down and form a knee-like point which is called an “avrucha.” When measuring how much space the vine needs to be worked, they measure from the second spot where the vine seems to come out of the ground, at this joint, and not from the root where it first comes out of the ground."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah continues to discuss laws related to vines which have been bent into the ground, and then their heads brought up elsewhere to start new vines.\nThe following three sections discuss three instances where it is prohibited to sow seeds but if he does sow seeds, the seeds are not prohibited as kilayim.",
+                    "<b>One who has bent [and conducted underground] three vines, and their [original] stems are visible, Rabbi Elazar bar Tzadok says: if there is between them from four to eight cubits, they combine, if not, they do not combine.</b>  A person has taken three vines, bent their ends into the ground, conducted them elsewhere and then brought them back up again.  It now looks as if he has two rows of three vines, which in normal cases constitutes a vineyard (see 4:5-6).  Rabbi Elazar bar Tzadok says that this constitutes a vineyard only if the old vines and new vines are four to eight cubits apart.  If they are separated by more than eight cubits, than they are too far apart and hence don’t combine.  If they are too close together then they don’t look like two different rows and since they are really the same vines, they don’t constitute a vineyard.  In these situations, he need only distance six handbreadths in order to plant seed.  However, if the “mother” vine and its offspring are between four and cubits apart then they do constitute a vineyard and he must distance the seed four cubits from it.",
+                    "<b>A vine which has dried up, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].</b>  A vine which has dried up does not have the same prohibitions connected to it as does a live vine.  Nevertheless, because it is still a vine it is prohibited to plant seeds near it.  If, however, one does plant seeds, the vine doesn’t cause the seeds to become kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Meir said: the same applies to a cotton plant, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].</b>  The same halakhah holds true for the cotton plant, which resembles a grape vine, and also is called “tzemer gefen” (literally, the wool of the vine) which is similar to the word for vine, gefen.  It is prohibited to plant seeds in proximity but if one does, the seeds are not prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Elazar bar Tzadok said in his name: above the vine too, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].</b>  Rabbi Elazar returns to discuss planting seeds on top of the vines which are conducted underneath the ground. While it is forbidden to plant on top of these buried vines unless there are three handbreadths of soil, if he does plant seeds there, the seeds are not forbidden as kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with situations in which it is prohibited to plant seeds, but if the seeds are planted there, they do not become kilayim.",
+                    "<b>The following are forbidden, but they do not prohibit [the seed sown there]:<br>The remainder of a [legally inadequate] empty patch ( of a vineyard.</b>  In mishnah 4:1 we learned about the empty patch in the vineyard, and that the patch must be 16 cubits before one can sow seeds there.  If the patch is not large enough then it is forbidden to plant in the patch, even if he leaves four cubits of space to work the vineyard.  However, since he did leave room to work the vineyard, the seed is not prohibited as kilayim.",
+                    "<b>The remainder of a [legally inadequate] mehol of a vineyard.</b>  The mehol is the empty space between the vineyard and a fence. If this space is 12 cubits then it is permitted to sow seeds there.  It is forbidden to sow seeds if there are less than 12 cubits, but if he leaves four cubits space to work the vineyard, then the seeds are not kilayim.",
+                    "<b>The remainder of a [legally inadequate] aris-gap.</b>  We learned about sowing seeds in the gap of an aris (a trellis) in 6:6 there must be a gap of more than eight cubits between the sections for it to be permitted to sow seeds there. It is forbidden to sow seeds if there are 8 cubits or less, but if he leaves six handbreadths to work the individual vines that are left, then the seeds are not kilayim.",
+                    "<b>The [ground under the] remainder of papyrus-ropes [of a trellis].</b>  We learned about these ropes in 6:3.  These ropes were used to extend the vine to help keep it up.  It was forbidden to plant underneath the ropes, but if one does the seeds are not prohibited.",
+                    "<b>But [the ground] beneath a vine, and within the place left to work a vine, and the [ground within] four cubits of a vineyard, these do prohibit the [seed sown there].</b>  In contrast, in these situations if seeds are planted they are prohibited as kilayim. There are three such situations: 1) planting directly underneath the vines; 2) planting within the six handbreadths which one must leave to work an individual vine; 3) planting an area of four cubits within a vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah and the two that follow, we learn about what happens if one person sows seed in someone else’s vineyard or someone puts a vine over someone else’s grain. Does this make the grain into kilayim?",
+                    "<b>One who causes his vine to overhang his fellow’s grain, behold he has caused the grain to be prohibited and he is responsible for it.</b>  According to the first opinion, when a vine is hung over grain it causes the grain to become kilayim, even if the grain doesn’t belong to the person who hung up the vine.  Since he has ruined someone else’s property, he must pay for the damage he has caused.",
+                    "<b>Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own.</b>  Rabbi Yose and Rabbi Shimon hold that a person can’t make kilayim in someone else’s vineyard.  This is derived from a midrash on Deuteronomy 22:9, which states, “Don’t seed your vineyard kilayim.” From the word “your” the rabbis learn that this rule applies to one who seeds his own vineyard, and not one who seeds someone else’s vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: It happened that a man sowed [seed in] his vineyard in the sabbatical year,   and the matter came before Rabbi Akiva, who said: a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own.</b> During the sabbatical year produce grown in one’s field is considered ownerless anyone who wants can come and take it, although he is not allowed to sell it. Therefore, Rabbi Akiva takes the rule that we learned in yesterday’s mishnah, “a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own” and applies it to the case that comes before him, of one who sowed his own vineyard with seed during the sabbatical year.  Rabbi Akiva rules that the seeds are not prohibited as kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a person was forced off of his property by another person, called an anas, a term which I have translated as “forceful occupier.” Evidently, this was a problem in the tannaitic period, and there are a number of halakhot that deal with the phenomenon (see for instance Mishnah Sanhedrin 3:3). In our case, the anas sows seeds in the vineyard and then the rightful owner gets his property back.  As we learned in yesterday’s mishnah, since the vineyard does not belong to the anas, the seeds are not forbidden immediately.  The question that our mishnah asks is: when the property reverts to the original owner what does he have to do to prevent the seeds from becoming forbidden?",
+                    "<b>If a forceful occupier ( has sown seed in a vineyard, and it went out of his possession [and reverted to the rightful owner], he (the original should cut it down, even during hol hamoed.</b>  As soon as the land reverts to its rightful owner (a Jew) he must immediately cut down the seeds before they begin to grow.  He must do so even on hol hamoed, when it is normally forbidden to work the field.",
+                    "<b>Up to what amount should he pay the workers?  Up to a third.</b>  In order to cut down these seeds as promptly as possible, he must hire workers to do so.  In other words, he can’t just cut them down himself if it will take him too long to do so.  The mishnah asks how much he must pay these workers. There are two opinions as to what “up to a third” means.   The first opinion is that he must pay them up to a third more than the usual wages. Another interpretation is that he must pay them up to a third of the value of the vineyard. Either way, he must spend a considerable sum of money to get rid of the seeds before the whole vineyard becomes prohibited.",
+                    "<b>If [they demand] more than this, he should cut it in his usual way even if he has to keep cutting after the festival.</b>  If the workers ask for more money, then he need not pay them such an exorbitant amount. Rather he can just cut the seeds down at his own pace, even if he won’t finish the work until after the festival.",
+                    "<b>At what point is he considered a forceful occupier (? From the [the name of the original owner] has sunk [into oblivion].</b>  Finally, the mishnah asks what the definition of an anas is, in relation to the previous halakhah.  In other words, in what situation must a person who gets his field back act according to the previous halakhah. The answer is that the field must have been called by the anas’s name, and not by the name of the original owner.  If, however, the seeds were simply planted by someone who had not taken forceful possession of the field, or if the field was not yet recognized as belonging to the anas, then the rightful owner need not cut the seeds down with such haste, as we learned in yesterday’s mishnah.  The reason why the law is stricter in the case of the anas is that people think that the field belonged to the anas and if the seeds are not prohibited they will think that the laws of kilayim are not being observed.  In contrast, in other cases they will realize that someone planted seeds in a field that belonged to someone else and that this does not constitute a situation of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah deals with the situations in which vines or produce seeds grow so that the vines cover the produce, without them having been planted this way.\nThe second half of the mishnah deals with the important question at one point it becomes possible for vines and produce to become prohibited as kilayim.",
+                    "<b>If wind has blown vines [so that they hang over] grain, one should immediately fence them apart.</b>  Since the person did not hang the grapes over the grain, they are not prohibited immediately. What he needs to do is fence them apart immediately, otherwise they might, under certain circumstances, become prohibited.",
+                    "<b>If an unforeseeable event occurred to him, it [the grain] is permitted.</b>  If something happens that prevents him from tending to this problem immediately and the grain grows while the vines hang over it, they are not prohibited.  However, if he is simply negligent and doesn’t separate the vines and grains, then they do become prohibited once they grow 1/200 of their size (see 5:6).",
+                    "<b>If grain is bent [and the ears reach] beneath a vine, similarly in the case of vegetables, one should turn them back, and it does not prohibit [as kilayim].</b>  In this case the ears of the grain grow into the area covered by the vines and not the vines into the grains (kind of reminds me of “your chocolate got in my peanut butter, your peanut butter got in my chocolate”). Since the grain’s roots are not covered by the vines and only the ears are covered, there is no prohibition.  The same holds true for vegetables which grow underneath a vineyard only the roots cause the prohibition to take effect.",
+                    "<b>From what stage does grain prohibit kilayim? From the time it has struck root.</b>  Grain does not begin to cause a prohibition in a vineyard until the grain has struck root.  Others interpret the word for “struck root” as if it reads, “until it has grown to one third” of its eventual height.  If he uproots the grain before this point, then there is no kilayim prohibition.",
+                    "<b>And grapes? From the time they become as large as white beans.</b>  Grapes cannot be prohibited until they grow to be as large as white beans. If he harvests them before they grow to this size, then they are not prohibited.",
+                    "<b>Grain which has become completely dried out, and grapes which have fully ripened no longer prohibit as kilayim.</b>  This is the opposite of the previous two sections.  If the grain or grapes are completely ripe and only afterwards do they come to be in a potential state of kilayim, they are not prohibited. In other words, in this mishnah we learn that for grain and grapes to be prohibited as kilayim they have to be in contact during a window of time that begins when they grow to a certain size and is completed when they are done growing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with seeds of grain that were sown in a flowerpot and then brought in to a vineyard.  This creates a situation of kilayim depending on whether the flowerpot is perforated.  If it is perforated, then that which grows in the pot is treated as if it is grown in the ground.  If it is not perforated, then it is not considered as if it is grown in the ground.",
+                    "<b>[Seed sown in a] perforated flowerpot, prohibits [as kilayim] in a vineyard.</b>  A flowerpot that is perforated is treated like the earth.  If one plants seeds in such a pot and then puts the pot in a vineyard the seeds and grapes are kilayim and are prohibited.",
+                    "<b>[In] one not perforated, does not prohibit [as kilayim].</b>  However, if the pot is not perforated, then nothing is prohibited as kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: both are forbidden but neither prohibits.</b>  According to Rabbi Shimon, while it is forbidden to bring either type of pot with seeds into the vineyard, neither of them becomes kilayim. Rabbi Shimon disagrees specifically with the opinion in section one.  He holds that even perforated flowerpots are not treated like the ground.",
+                    "<b>One who carries a perforated flowerpot through a vineyard, if [that which is sown in it] grows a two-hundredth part, it is forbidden.</b>  This section discusses a person who carries a perforated flowerpot through a vineyard, and doesn’t put it on the ground, as was the situation in section one.  The mishnah rules that if the seeds that are in the pot grow 1/200 of their size while being carried through the vineyard, they are forbidden to eat.  However, they are not strictly kilayim, nor do they cause the grapes to be kilayim either."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah goes over the various basic laws and prohibitions with all four different types of kilayim.",
+                    "<b>Kilayim of the vineyard: it is forbidden both to sow and to allow to grow, and it is forbidden to derive benefit from them.</b>  Kilayim of the vineyard are grain or vegetables that grow in a vineyard.  This is the strictest form of kilayim.  It is forbidden to sow the grain or vegetables in the vineyard and it is even forbidden to allow grain or vegetables to grow in the vineyard.  Finally, if this does occur, it is prohibited to derive any benefit from the produce or the grapes.  This would mean that one couldn’t even use such products to feed animals, nor could one sell them to non-Jews.",
+                    "<b>Kilayim of seeds: it is forbidden both to sow and to allow to grow, but it is permitted to eat them, and all the more so to derive benefit from them.</b>  Kilayim of seeds are when produce of two different kinds of seed are grown in the same field.  It is prohibited to sow or allow these seeds to grow, just as it is with kilayim of the vineyard.  However, if they do grow it is permitted to eat them, and if it is permitted to eat them, it is all the more so permitted to derive other types of benefit from them.",
+                    "<b>Kilayim of clothing: is permitted in all respects, except that it is forbidden to wear them.</b>  Kilayim of clothing is a mixture of wool and linen, called shatnez (Leviticus 19:19 and Deuteronomy 22:11). It is permitted to derive benefit from such mixtures.  It is also permitted to weave and sell or own these types of clothing.  The only prohibition is to wear them.",
+                    "<b>Kilayim of beasts: it is permitted to raise and to keep, and it is only prohibited to cross-breed them.</b>  Kilayim of beasts refers to either cross-breeding or cross-yoking.  This section notes that it is permitted to raise animals born of cross-bred parents. For instance one can raise and keep a mule.  It is only forbidden to cross-breed animals in order to make the mule in the firstplace.",
+                    "<b>Kilayim of beasts: these one are prohibited with these.</b>  This introduces the topic which the rest of the chapter will discuss cross-yoking animals, that is yoking together different types of animals."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that it is forbidden to yoke together all potential combinations of two different species of animal and plow with them or even pull them or lead them while yoked together.",
+                    "<b>A beast (behemah) with a beast [of another species]; a wild animal (hayyah) with a wild animal [of another species]; a behemah with a hayyah; a hayyah with a behemah; an unclean beast with an unclean beast [of another species]; a clean beast with a clean beast [of another species]; or an unclean beast with a clean beast; or a clean beast with an unclean beast; they are forbidden for plowing, and [it is forbidden] to pull them or lead them [tied together].</b> A behemah is a domesticated animal such as an ox. A hayyah is a wild animal such as a deer. In this exhaustive mishnah we learn that all potential combinations are prohibited, even though it is unlikely that some of these animals would ever be yoked at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>The person driving [the two different animals yoked together] receives the forty [lashes].   And the person sitting in the wagon receives the forty [lashes]. But Rabbi Meir exempts [the latter].</b>  This section explains who exactly is liable for transgressing the laws of kilayim, or cross-yoking, of beasts/wild animals. According to the first opinion, there are two essential prohibitions which one can transgress driving the kilayim animals and sitting in a wagon being driven by the two animals. Although the one sitting in the wagon is not the one leading or actually causing the plowing to be done, he is still liable. The Yerushalmi explains that by sitting in the wagon he balances the weight and thereby contributes to the plowing being done. Both of these people have transgressed the biblical commandment and hence they are liable for lashes, the biblical penalty applicable to one who has transgressed a negative commandment. When the mishnah says that one “receives the forty [lashes]” it is expressing that one has transgressed a biblical commandment. Rabbi Meir holds that only the one who actually leads the wagon is liable.  Evidently, he holds that the one who sits in the wagon does not contribute to the plowing and is therefore not liable.",
+                    "<b>[The tying of] a third [animal different from the two already harnessed to a wagon] to the straps [of those animals] is prohibited.</b>  In this case two animals of the same species have already been yoked together when someone yokes a third animal, different from the first two. This is prohibited.  Assumedly, one might have thought that this was not prohibited because the Torah only mentions one who yokes two different animals together. The mishnah comes to teach us that even three (two of which are the same) are prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>They may not tie a horse neither to the sides of a wagon [drawn by oxen] nor behind the wagon, nor [may they tie] a Libyan donkey to [a wagon drawn by] camels.</b>  There are really two laws in this section. First of all, the prohibition of kilayim includes tying an animal to the opposite side of a wagon drawn by a different species. One might have thought that since only the front animal is drawing the wagon, this does not create a situation of kilayim, therefore the mishnah teaches that it does. The other halakhah is that Libyan donkeys cannot be attached to a wagon drawn by camels.  Obviously these are different species, so we might ask what the mishnah is teaching.  Albeck explains that we might have thought that when attached to the same wagon these animals don’t really pull together, and hence it is not prohibited. Therefore, the mishnah teaches that even though this is not an effective work arrangement, it is nevertheless prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: all [mules] born from horses, even though their father is a donkey, are permitted one with another.  Likewise [mules] born from donkey, even though their father is a horse, are permitted one with another. But [mules] born from a horse with [mules] born from donkeys are prohibited one with another.</b>  According to Rabbi Judah, when determining the species of an animal, we follow the mother, just as we do when determining the Jewishness of a human being.  Thus the offspring of a female horse is a horse, even if its father was a donkey. Such a mule can be yoked with the offspring of a female horse and male horse.  The same holds true in the opposite scenario. However, a mule born to a female horse and a mule born to a female donkey cannot be yoked together because they are of different species."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah continues to deal with mules and whether they can be yoked together.  It then goes on to categorize a few other animals as a “hayyah,” wild animals.  We shall see below why such categorization has halakhic ramifications.",
+                    "<b>Mules of uncertain parentage are forbidden [one with another,]</b>  If it is unclear whether a given mule was born of a female horse or a female donkey then it can’t be yoked together with a different mule, lest the two be of different species.  Since the prohibition of kilayim is “deoraita,” or toraitic origin, in cases of doubt we rule strictly.",
+                    "<b>And a ramakh is permitted.</b>  A rammakh is a mule whose mother is known to be a horse. Hence it is permitted to yoke this type of mule with another ramakh. Albeck provides an alternative explanation to the “ramakh” halakhah. The ramakh does not actually aid in pulling the plow, and therefore there is no prohibition of yoking it with another animal.",
+                    "<b>Wild man-like creatures are [in the category of] hayyah.</b>  Wild man-like creatures are probably a type of monkey.  The mishnah categorizes this animal as a “hayyah” a wild beast.  Hence the laws of kilayim are applicable to it. Were we to have categorized it as a “man” the laws of kilayim would not have applied.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: they cause impurity in a tent like a human being.</b>  Rabbi Yose says that despite the fact that this animal is a “hayyah” and not considered like a human, when it comes to transmitting impurity in a tent, the animal is treated like a person.  This means that if something overhangs this dead animal and another person, impurity goes from the carcass and impurifies the human being.",
+                    "<b>The hedgehog and the bush-mole are [in the category of] hayyah.</b>  The hedgehog and the bush-mole are categorized as “hayyah.” Again, this means that the laws of kilayim do apply to them.  Without this mishnah we might have thought that they belong to the category of “sheretz,” creepy crawly thing, to which the laws of kilayim do not apply.",
+                    "<b>The bush-mole: Rabbi Yose says in the name of Bet Shammai: an olive's size [of its carcass] renders a person carrying it unclean, and a lentil’s size [of its carcass] renders a person touching it unclean.</b>  Rabbi Yose says that according to Bet Shammai, the bush-mole is a doubtful hayyah/doubtful sheretz, meaning that it might be either and we just don’t know how to categorize it.  Since its categorization is doubtful, the stricter impurity laws of both categories apply.  What this means is that an olive’s worth of its flesh transmits impurity in a tent, as does the flesh of the carcass of a hayyah (or behemah).  However, a lentil’s worth of its flesh transmits impurity to one who touches it, as does the flesh of the carcass of a sheretz."
+                ],
+                [
+                    "<b>The wild ox [it is in the category of] behemah. But Rabbi Yose says: [it is in the category] of hayyah.<br>The dog  [it is in the category of] hayyah. But Rabbi Yose says: [it is in the category] of behemah.<br>The pig  [it is in the category of] behemah.<br>The wild donkey [it is in the category of] hayyah.<br>The elephant and the monkey [they are in the category of] hayyah.<br>A human being is permitted to draw, plow, or lead with any of them.</b><br>This mishnah classifies various animals into “behemah” domesticated beast or “hayyah” wild animal.<br>Section one: The wild ox is considered a behemah. This means that one can yoke it together with a domesticated ox.  Rabbi Yose disagrees and holds that it is in the category of hayyah, and therefore cannot be yoked together with its domesticated cousin.<br>Section two:  A dog, according to the first opinion, is a hayyah, whereas Rabbi Yose considers it to be a behemah.  (It does seem that there are some dogs which are more “domesticated” than others ours was much more on the hayyah side, despite our best efforts to make it into a behemah).  We should note that even if a dog is domesticated it couldn’t be yoked together with another species. This causes us to ask why the mishnah bothers classifying this and the other animals that appear in the next three sections. According to the Tosefta, the reason for this classification is that if a person sells all of his “behemot” or all of his “hayyot” we need to know which animals he has sold.  It also seems to me that just as zoologists like categorizing animals and botanists like categorizing plants, rabbis liked categorizing as well.<br>Section six: A human being cannot be considered “kilayim” with any animal.  This means that a human being can draw a wagon, or plow with any animal.  The words “or lead” are probably a mistake and shouldn’t be here because animals don’t generally lead other animals."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Kilayim deals with kilayim of clothes, or shatnez, as it is called by both Leviticus and Deuteronomy.\nOur mishnah also mentions several other halakhot which apply only to wool or linen, the two materials subject to the laws of kilayim.",
+                    "<b>Nothing is forbidden on account of kilayim except [a mixture of] wool and linen.</b>  Deuteronomy 22:11 defines “shatnez” as being wool and linen.  Hence only a mixture of wool and linen is prohibited. Wool and cotton, for instance, is not prohibited.",
+                    "<b>No [clothing material] is subject to uncleanness by scale disease except wool or linen.</b>  The only types of clothes subject to impurity through “scale disease” (sometimes called leprosy) are wool and linen (see Leviticus 13:47).",
+                    "<b>Priests do not wear any materials to serve in the Temple except for wool and linen.</b>  The priestly clothing was made only of linen and wool (see Exodus 39:27-29). It is interesting that while such a mixture was generally prohibited, while the priests were serving in the Temple, this is precisely the clothing that they would wear.",
+                    "<b>Camel’s wool with sheep’s wool, that have been mixed together:  if the greater part is camel’s wool, it is permitted [to mix it with linen], but if the greater part is sheep’s wool, it is forbidden; if it is half and half, it is forbidden.</b>  Camel’s wool is not prohibited in kilayim, only sheep’s wool is prohibited. Therefore, if camel’s wool is mixed up with sheep’s wool such that it becomes impossible to separate them, it is permitted to use the mixture with linen if the quantity of camel’s wools is more than the quantity of sheep’s wool. If the quantity of sheep’s wool is greater than it is prohibited. If they are equal the mixture is still prohibited, because we always tend to be strict in cases of doubt when the prohibition is from the Torah, as is the prohibition of kilayim.",
+                    "<b>The same applies to hemp and linen mixed together.</b>  Hemp can be mixed with wool, whereas linen cannot.  So if hemp and linen are mixed together, the mixture can be mixed with wool if the hemp is the majority, but if the linen is the majority or equal to the hemp, it is forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Silk and floss-silk do not come under the prohibition of kilayim, but are prohibited on account of appearance.</b>  Silk is not prohibited under the category of kilayim, meaning that one who wears a garment in which silk and wool or silk and linen are mixed together has not transgressed the biblical prohibition.  Nevertheless, because such mixtures look like kilayim, they are prohibited “derabanan”, a prohibition of rabbinic origin.",
+                    "<b>Mattresses and pillows do not come under the prohibition of kilayim, as long as his flesh does not come into [immediate] contact with them.</b>  The Torah only prohibits wearing kilayim and not using kilayim for other purposes. Hence, mattresses and pillows which one lies on and doesn’t wear can have in them mixtures of wool and linen. However, if the mattress or pillow comes in direct contact with his skin, then it is prohibited because this is too close to “wearing.”",
+                    "<b>There is no [permissibility for the] temporary [wearing] of kilayim.</b>  It is prohibited to even temporarily put on kilayim as clothing.  We might have thought, perhaps, that unless someone really goes out with such clothing on, that it would be permitted, or at least not forbidden, and therefore the mishnah teaches that one who puts on a kilayim garment has immediately transgressed the prohibition.",
+                    "<b>Neither may one wear kilayim even on top of ten [garments], even for the purpose of evading taxes.</b>  If the garment is being used as clothing, it is prohibited even if it doesn’t come into contact with his skin, for instance, it is an outer piece of clothing and he has other clothing underneath it.  This prohibition holds true even if his sole intent in wearing the clothing was to hide it from tax collectors who are coming to assess his property.  In such a case he isn’t wearing the garment in order to derive benefit from it as clothing.  He is only wearing it in order to smuggle it away from the tax collectors.  Nevertheless, because he is wearing it, it is forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe next five mishnayot begin to catalogue what items made of cloth are subject to the kilayim prohibition. The basic rule is that anything used to cover a person’s body, even temporarily, may be subject to the laws of kilayim. The reason is that the Torah phrases the prohibition as “One may not wear shatnez” (Deuteronomy 22:11). From here the rabbis derive that only “wearing” or anything close to wearing is prohibited.",
+                    "<b>Hand towels, scroll covers, and bath towels do not come under the prohibition of kilayim.   Rabbi Eliezer prohibits.</b>  All of these items are not used to cover a person’s body.  They are not “worn.” Therefore they are not subject to the laws of kilayim.",
+                    "<b>Barbers’ covers are subject to the prohibition of kilayim.</b>  The cloths that the barber puts on the person getting his/her hair cut are in actuality temporary clothing. Since they are in a sense clothing, they are subject to the laws of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Shrouds for the dead, and the packsaddle of a donkey are not subject to the law of kilayim.</b>  Shrouds for a dead person can be made out of kilayim, because a dead person does not have to observe the laws of the Torah. A packsaddle is made to sit on and not to put it on oneself. Leviticus 19:19 says that one should not “put upon oneself kilayim” and therefore the packsaddle is not subject to the laws of kilayim.",
+                    "<b>One may not [however] place a packsaddle [made of kilayim] on one’s shoulder even for the purpose of carrying dung out on it.</b>  However, since the Torah states that the prohibition is to “put upon oneself,” putting the packsaddle on one’s shoulder is prohibited, even though this would not normally be considered “wearing.”  We see here that the rabbis seem to be mediating between Deuteronomy states, “Do not wear” and Leviticus which states “Do not put upon oneself.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a mechant who may be selling kilayim garments and in the process of selling them may end up wearing them as well.",
+                    "<b>Sellers of clothes may sell [clothes made of kilayim] in accordance with their custom, as long as they do have not the intention in the sun, [to protect themselves] from the sun, or in the rain [to protect themselves] from the rain.</b>  Evidently, while clothes-sellers were traveling, they would sometimes wear the clothes that they intended to sell. They would do this either to transport the clothes from place to place (they were peddlers) or to show people how the clothes looked, or both.  The mishnah rules that the traveling clothes salesman may wear kilayim, as long as his intention in wearing them is not to use them as covering, either in the summer because of the sun or in the winter because of the rain. The discerning reader will note that this mishnah seems to disagree with mishnah two, where we learned that one cannot wear kilayim in order to smuggle them away from the tax collectors. In both cases a person wears a garment not because he wants to wear it as clothing but for some other reason.  While mishnah two prohibited this, our mishnah permits it, as long as he doesn’t intend to also use it as clothing.",
+                    "<b>The scrupulous hang [such materials or garments] on a stick over their backs.</b>  Those merchants who didn’t want to take advantage of the leniency in the above section, would not wear the kilayim clothes. Rather they would hang the clothes behind them on a stick."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a tailor who may have materials made of wool and linen sitting on his lap waiting to be sewn.",
+                    "<b>Tailors may sew [materials which are kilayim] in their usual way, as long as they do have not the intention in the sun, [to protect themselves] from the sun, or in the rain [to protect themselves] from the rain.</b>  As in yesterday’s mishnah concerning the clothes salesman, the rules of kilayim also do not apply to a tailor who has various types of material resting on his lap waiting to be sewn.  Again, this is prohibited if he intends to use the material as protection from sun or rain.",
+                    "<b>The scrupulous sew [such materials as they are laid] on the ground.</b>  Again, similar to yesterday’s mishnah, those who are more religiously scrupulous would not take advantage of such a leniency. Rather, they would lay the materials on the ground while they were waiting to be sewn."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that there are certain items that are assumed to have mixtures of wool and linen and therefore they need to be checked before they can be worn.",
+                    "<b>The Birrus blanket or Brindisian blanket, or Dalmatian cloth, or felt shoes, may not be worn until one has examined them.</b>  Evidently, it was typical that these wool garments or shoes would be sewn using linen thread.  Hence, before one wears one of these types of clothing, he must first check them to make sure they do not consist of kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: ones that come from the coast or from lands beyond the sea, do not require examination, since the presumption with regard to them is [that they are sewn] with hemp.</b>  Rabbi Yose says that the above law does not apply to such objects if they come from the coast of Israel or from “the lands beyond the sea” a term which refers to the lands lying to the west of Israel (Greece, Rome etc.).  In those lands, such items are sewn with hemp thread, to which the laws of kilayim do not apply, as we learned above in mishnah one.  The suspicion is only with regard to such items that come from Israel, or from the east of Israel (Syria and Persia) or perhaps from the South (Egypt).",
+                    "<b>Felt-lined shoes are not subject to the laws of kilayim.</b>  There are two explanations for this clause. The first is that we are not concerned lest felt-lined shoes have linen mixed in with them.  In other words, only if one knows that they have linen are these shoes prohibited. The second interpretation is that this shoe does have both wool and linen in it, but it doesn’t have a heel.  Since it doesn’t have a heel it is not subject to the laws of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Only that which is spun or woven is forbidden under the law of kilayim, as it says, “You shall not wear shatnez” (Deuteronomy 22:1, that which is shua (combed) tavui (spun) and nuz (woven).<br>Rabbi Shimon ben Elazar says: [the word shaatnez means that] he [the transgressor] is perverted (and causes his father in heaven to avert himself [from him].</b><br>When referring to kilayim, the Torah uses the word “shatnez.”  Our mishnah understands this word as an acronym and derives halakhah from the word.<br>Section two: \"Naloz\" means to \"pervert\" or \"corrupt\" and it is a pun on the end of the word shaatnez. The transgressor has perverted God's laws, and by doing thus he causes God to pervert His path from him (meliz, another form of naloz)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah teaches various cases in which the kilayim prohibition applies despite the fact that the wool and linen may not seem to actually be woven together. According to some commentators, some of these prohibitions are only “derabanan,” of rabbinic status and not of toraitic status.",
+                    "<b>Felted materials [can be] prohibited because of kilayim, since they are combed.</b>  Felt is made from wool that is beat and not spun.  It is prohibited to attach it to linen even without weaving them together because the wool and linen are combed together.  According to one opinion in the Talmud, this prohibition is only derabanan from the Torah the garment is prohibited only if it is combed, spun and ten woven.  However, the rabbis added that even if only one of these processes has taken place, the garment is prohibited because of kilayim.",
+                    "<b>It is prohibited to attach a string of wool (to linen material, since this resembles weaving.</b>  A pif (or piv) is a string that falls from a garment when it is being woven and that the weavers stick into the sides of the garment when giving it to the purchaser.  If the woven material is of linen, one cannot put a pif of wool on it and vice versa. This looks too much as if they had been woven together.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: it is forbidden to use cords of purple [wool to tie round a loose linen garment], since before he ties it, he stitches it on.</b>  Since this wool belt is stitched to the linen garment and not just tied around the garment, it does violate the laws of kilayim.",
+                    "<b>One may not tie a strip of woolen material with one of linen material for the purpose of girdling one’s loins, even if there is a leather strap between the two.</b>  Tying a belt made of woolen material together with one of linen material is prohibited even if a leather strap is sewn between the wool and the linen in order to separate them. The reason that this is still prohibited is that when he will eventually tie the ends of the belt together when he ties it around his waste."
+                ],
+                [
+                    "<b>Weaver’s mark’s or launderer’s marks [can be] prohibited because of kilayim.</b>  In mishnaic times weavers and launderers would put strings on the sides of clothing to help identify to whom it belonged. If these strings were of linen and the garment was of wool, or vice versa, then they are prohibited because of kilayim.",
+                    "<b>One who sticks one thread [through material], this does not constitute a connection, nor does [the prohibition of] kilayim apply and one who unties [such a connection] on Shabbat is exempt.</b>  The next three sections deal with the question of how many stitches are needed for two garments to be considered sewn together.  If one sticks a needle once into two garments and brings the string out on the other side, the two garments are not yet considered to be sewn together. There are three ramifications to this:  1) if one garment is impure the other has not yet become impure; 2) if one is wool and one is linen they are still not considered kilayim; 3) one who undoes this string on Shabbat is not liable for the prohibited act of “untying” (see Shabbat 7:2).",
+                    "<b>If one made its two ends come out on the same side [of the material], this constitutes a connection, and it comes under the prohibition of kilayim, and one who unties such a connection on Shabbat is liable.</b>  In this case one pulled the needle through and then brought it back up again, so that the two heads of the string are sticking out from the same side.  Now the two garments are considered tied together.  If one becomes impure, the other is impure as well.  If one is wool and one is linen then they are prohibited because of kilayim. And if one undoes such a string on Shabbat, he has transgressed the prohibition of “untying.”",
+                    "<b>Rabbi Judah said: [the prohibition does not apply] until one has made three stitches.</b>  Rabbi Judah says that the two garments are not considered connected until he brings the string across three times.",
+                    "<b>A sack and a basket [one having a strip of woolen material attached to it, and the other a strip of linen] combine to form kilayim.</b>  If there is a piece of wool attached to a sack and a piece of linen attached to a large basket and then one attaches the sack to the basket, the wool and linen join to become kilayim. Congratulations!  We have finished Kilayim! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Kilayim overall was about preserving God’s world as it was created. There are many lessons that we could draw from this fascinating prohibition, but I think that the most important one is that we must have respect for creation and while we can intervene and add our own hand to the act of creation, we must have limits as well. Some of the massive environmental damage that we are only now beginning to be aware of is a result of our not respecting any limits to our own power.  I hope that the through all the myriads of details in this tractate, a larger message is allowed to shine through. Tomorrow we begin Tractate Sheviit."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כלאים",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Kilayim",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Kilayim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Kilayim/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Kilayim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6df0dc8e0aff828c48c7a2c49d142812fc7c2968
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Kilayim/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,497 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Kilayim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Kilayim",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction to Kilayim</b><br>The word “kilayim” means mixture, either a mixture of seeds, plants, cross-bred animals or even cross-yoked animals.  The Torah twice prohibits kilayim.",
+                    "Leviticus 19:19<br>You shall not let your cattle mate with a different kind (kilayim); you shall not sow your field with two kinds of seed (kilayim); you shall not put on cloth from a mixture of two kinds of material (kilayim shatnez).",
+                    "Deuteronomy 22:9-11<br>You shall not sow your vineyard with a second kind of seed (kilayim), else the crop – from the seed you have sown – and the yield of the vineyard may not be used.  You shall not plow with an ox and a donkey together.  You shall not wear cloth combining wool and linen (shatnez).",
+                    "The rabbis interpreted “You shall not sow your field with two kinds of seed” to mean that planting two different kinds of seed in a field was forbidden and that grafting one type of plant onto another was also forbidden.  “You shall not sow your vineyard with a second kind of seed” meant that one could not plant either grains or vegetables in a vineyard.  ",
+                    "Planting two different kinds of seeds in one field is only prohibited if the seeds are mixed up together.  If they are planted separately and there is a divider, one can plant two different kinds of seed in one field.",
+                    "In total there are four types of kilayim:  1)  kilayim of the vineyard; 2)  kilayim of mixed seeds in a field—this prohibition includes a prohibition of grafting together different trees; 3) cross-breeding animals; 4) yoking two different types of animals together.  Our tractate will discuss all four different types.  ",
+                    "Good luck learning Tractate Kilayim!  ",
+                    "<b>Wheat and zunin do not constitute kilayim one with the other.<br>Barley and oats, spelt and rye, or beans and sapir (a type of, or purkdan and tofah (two similar types of, or white beans and kidney beans, do not constitute kilayim one with the other.</b><br>Our mishnah teaches that if two types of seeds, either grains or beans, are very similar to one another then they are not “kilayim” and one can plant a field with both of them mixed.  Kilayim is prohibited only in cases of two distinct species of seed; if the two are almost interchangeable, then there is no prohibition.  The mishnah therefore lists pairs of seeds that are not kilayim with each other.  Since the mishnah’s meaning is quite simple, I have refrained from commenting below.<br>One problem in interpreting and translating this mishnah is that it is difficult to identify many of the species mentioned.  Albeck provides various Latin terms, and all commentators attempt to identify the species, but some of their meanings have probably been lost.  To avoid this problem, I have transliterated some of the terms rather than translate them. Thus “zunin” instead of “Cephalaria Syriaca” or “sapir” instead of “Vicia Narbonensis.”  I realize that this may disappoint the hard-core botanists among you, but I can’t write these Latin terms and pretend I know what they are.  The most important thing to know is that in each pair, the two species are very similar. So while I might not know what “zunin” is, I know it is similar to wheat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Cucumbers and melons do not constitute kilayim one with the other.<br>Rabbi Judah said they do constitute kilayim.<br>Lettuce and wild  lettuce, endives and wild endives, leek and wild leek, coriander and wild  coriander, or mustard and Egyptian mustard, Egyptian gourd and the bitter gourd,  or Egyptian beans and carob shaped beans do not constitute kilayim one with the other.</b><br>This mishnah continues listing pairs of seeds that do not constitute kilayim one with the other. While this admittedly may not be the most exciting topic of study, we should recognize how important these laws would have been to the farmers observing them.  A farmer simply had to know what could and what could not be grown together. Growing the wrong things together may have made his produce forbidden to eat, causing him great financial loss. We should also note that by allowing similar seeds to grow together, the laws were much easier than the might have otherwise have been interpreted.<br>Again, there is not much to explain on this mishnah so I have refrained from commenting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Turnips and the cabbage turnip, cabbage and cauliflower, beet and rumex do not constitute kilayim one with the other. Rabbi Akiva added: garlic and small wild garlic, onion and small wild onion, lupine and wild lupine do not constitute kilayim one with the other.</b><br>Again, the mishnah deals with pairs of seeds that may be grown together."
+                ],
+                [
+                    "<b>As for trees: the pear and the crustumenian pear, the medlar and azarolus, do not constitute kilayim one with the other.<br>The apple and the crab-apple, or the peach and almond, or the jujube and rimin, even though they are similar one to the other, they nevertheless constitute kilayim one with the other.</b><br>This mishnah begins to deal with kilayim in trees, meaning which trees may not be grafted one onto the other. Note that this section does not deal with planting, because there is no prohibition of planting different trees in juxtaposition. The only prohibition is grafting.<br>The first section of the mishnah continues to list trees that are not kilayim one with the other. That is, they are nearly the same species.  In the second section, the mishnah begins to list trees that are indeed kilayim with one another. Although they look similar and are in some ways similar, they are distinct enough that one cannot graft them together."
+                ],
+                [
+                    "<b>The radish and the cabbage turnip, mustard and charlock mustard, Greek gourd with Egyptian gourd or [Greek gourd] with bitter gourd, even though they are similar one to the other, are nevertheless kilayim one with the other.</b><br>This mishnah returns to discussing kilayim in vegetables.  In the earlier mishnayot (1-3) the mishnah listed vegetables that were similar enough not to be kilayim one with the other, and therefore permitted to plant together.  In today’s mishnah we learn of vegetables that are similar but not similar enough and therefore are kilayim one with the other.<br>Note that the first five mishnayot form a chiastic structure, meaning an x-like literary structure (usually a-b-b-a, or perhaps a-b-c-b-a). We began with vegetables that are not kilayim (A1), continued with trees that are not kilayim (B1), then trees that are kilayim (B2) and finally vegetables that are kilayim (A2). This is a typical structure in rabbinic literature."
+                ],
+                [
+                    "<b>A wolf and a dog, a wild dog and a fox, a goat and a deer, a gazelle and a ewe-lamb, a horse and a mule, or a mule and a donkey, a donkey and a wild donkey, even though they are similar one to the other, constitute nevertheless, kilayim one with the other.</b><br>This is the final mishnah which lists species that are close to one another and yet nevertheless still constitute kilayim.  This time the mishnah deals with animals, which means that they may not be cross-bred, nor may they be yoked together or put together to perform any labor.  The mishnah will discuss these prohibitions in greater depth in chapter 8:1-2.<br>I realize that some of these species cannot successfully cross-breed, and some are not domesticated and therefore don’t perform work.  It seems that the rabbis were theoretically interested in categorizing animals, even if there was no likely halakhic ramification.  This may be as close as the mishnah gets to a “zoological” work, such as may have been written by ancient scientists like Aristotle."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses the prohibition of grafting.",
+                    "<b>They may not graft from one tree to another, or from one vegetable to another, or from a tree to a vegetable, or from a vegetable to a tree.</b>  This section is in some ways a continuation of mishnayot four and five. The prohibition of grafting is also a prohibition of mixing different kinds of trees or vegetables two different kinds are prohibited.  Assumedly, the mishnah relies on the lists already found above trees and vegetables that can be grown together, can also be grafted.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits it from a vegetable to a tree.</b>  Rabbi Judah allows one to graft from a vegetable onto a tree (I don’t really know if this works). According to the Tosefta, he also allows from a tree onto a vegetable.  The commentators explain that when a vegetable and tree are grafted together, a new species is not formed, even though they the plant grafted onto the mother plant benefits. According to Rabbi Judah, the Torah prohibits the formation of a new species, but does not prohibit grafting when new species will not be formed. The rabbis are stricter and rule that any grafting of different species is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah forbids certain practices because they are considered grafting or close enough to it.  These examples demonstrate cases in which a person might have “grafted” a vegetable onto a tree, a tree onto a vegetable or one vegetable onto another.\nI should note that “vegetable” in rabbinic literature means anything that is not a tree, grain or bean. Thus herbs are “vegetables.”",
+                    "<b>They may not plant vegetables in a trunk of a sycamore tree.</b>  It seems that people may have planted vegetables in the trunks of sycamore trees that had been cut down. Assumedly, the vegetables would be able to derive nutrients from the decomposing wood. Alas, while this might be a good idea, it is prohibited because of kilayim.",
+                    "<b>They may not graft rue on white cassia, since that is [grafting] a vegetable on a tree.</b>  A rue is a shrub, which falls in the vegetable family (according to rabbinic classification, of course) and a white cassia is a tree. Thus grafting the two together is prohibited.",
+                    "<b>They may not plant a young fig-shoot in sea squill so that it might provide shade for it.</b>  The sea squill is a bulbous plant whose roots grow deep. It seems that planting the young fig in the sea squill would help cool it by providing shade.  However, this is kilayim and is therefore prohibited.",
+                    "<b>They may not insert a vine branch into a melon, in order that the latter might shoot its moisture to the former, since that is [grafting] a tree on a vegetable.</b>  A vine is considered a tree and a melon is a vegetable.  Hence it is forbidden to stick the vine into the melon to use it as a source of moisture.",
+                    "<b>They may not place gourd seed into anchusa for the purpose of preserving it (the gourd, since that is [grafting] a vegetable on another vegetable.</b>  It seems that the moisture of the anchusa plant could be used to preserve gourd seed.  Our mishnah teaches that although the intent here is not to actually graft one plant on another but just to preserve them, it is still forbidden due to kilayim, in this case one vegetable with another."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who buries turnips or radishes beneath a vine, if some of their leaves are uncovered,   he need not have fear [of having transgressed] kilayim, or the sabbatical year, or tithes and they may also be pulled up on Shabbat.</b>  The first section deals with someone who buries turnips or radishes in the ground not so that they will take root but so that they will stay cool. This was an ancient form of refrigeration.  The mishnah rules that as long as some of their leaves are still exposed, we don’t consider the turnips or radishes to have been planted. Thus the person who buried them does not have to worry about having transgressed the laws of kilayim, or the prohibition of planting on the sabbatical year.  If the plant grew more in the ground then he doesn’t have to tithe for the extra growth.  On Shabbat he can take them out of the ground, and this is not considered “harvesting” because they weren’t really attached to the ground.",
+                    "<b>One who plants a [grain of] wheat and [a grain of] barley at one time, behold this is kilayim.</b>  According to the first opinion in the mishnah, planting two different grains together is already a violation of the laws of kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: it is not kilayim unless there are two grains of wheat and two grains of barley, or one grain of wheat and two grains of barley, or a grain of wheat, a grain of barley and a grain of spelt.</b>  In contrast, Rabbi Judah holds that it is not a prohibition unless he plants three grains, two of one kind and one of another, or three different kinds."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a seah (=6 kav) in which a quarter of a kav (1/24 of the seah) of at least one different species of seed has been mixed.  If the other species is at least 1/24 of the main species, it is forbidden to plant this mixture.  However, if there is less than 1/24 of the other seed, it is permitted to plant the mixture and this is not kilayim.  In our mishnah we learn what the person can do to remedy a mixture of seeds that has more than 1/24 of the other species.",
+                    "<b>Any seah which contains a quarter [of a kav] of a different species, one should reduce [its proportion of the latter]</b>  According to the first opinion in the mishnah, if the other seed is more than 1/24 all he has to do is reduce the proportion, either by adding more of the dominant seed or reducing the minority seed.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: one should pick [it all out].</b>  Rabbi Yose is stricter and holds that he has to pick out all of the minority seed before he can plant.  Since the mixture was originally prohibited, it is not sufficient to just adjust the proportion.  However, Rabbi Yose agrees that if the mixture was originally less than 1/24 he can plant it without concern for kilayim.",
+                    "<b>Whether it consists of one species or of two species.</b>  The above rules apply whether or not there were one or two or more minority seeds. The first opinion still holds that he can adjust the proportion so that there are less than 1/24 of the minority seeds, and Rabbi Yose still holds that he must pick them all out.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they said this only if it consists of one species.</b>  Rabbi Shimon limits the leniency in section one to a case where there was only one minority species.  If there were two different minority seeds, he must remove them all before he plants.",
+                    "<b>But the sages say: anything which is kilayim, in a seah [it adds up] in making up the quarter.</b>  The sages add a new rule. If two species are kilayim with each other, such as barley and lentils, then when they are mixed in with a dominant seed such as wheat, the barley and lentils add up and if they are together more than 1/24 of the total amount, the mixture must either be reduced or the minority seeds removed.  However, if the species are not kilayim with each other, such as barley and oats they do not add up, because oats is not kilayim with barley (see mishnah one)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah.  In sections two and three it brings up some exceptions to the general rule that 1/24 of a different seed(s) will forbid a mixture.",
+                    "<b>To what does this refer?  To [an mixture of] grain [occurring] with [different] grain, or pulse with [different] pulse, to grain with pulse, and to pulse with grain.</b>  The rule in yesterday’s mishnah only applies to a case where grains and pulse (beans) became mixed up. In section two we will see that the rule for garden seeds is different.",
+                    "<b>However they stated:   Seeds from a garden which are not eaten, they add up [with other seeds to form an amount sufficient to prohibit the sowing of a seah] when there is 1/24 of the quantity [of such seed] that is necessary to sow a bet seah.</b>  “However they stated” implies that there is a rule in this section that deviates from the normal rule above.  The mishnah refers here to inedible seeds such as garlic seeds or turnip seeds.  If there is in a mixture 1/24 of these seeds in the amount of seeds of grain needed to plant a bet seah (a plot of land that can grow a seah of produce, about 2500 square cubits), but in this size field the seeds would produce much less than a seah, such as a kav, then 1/24 of a kav of these seeds would prohibit a mixture of another seah of other produce (remember grain prohibits if there is 1/6 of a kav).  In other words, since these seeds, if they were grain seeds, would produce a much smaller amount of product if they were planted in a field that could grow a seah of produce, they prohibit mixtures at 1/24 of the level of the amount of product that they would produce, in this case 1/24 of a kav.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says:  just as they ruled to be stringent so too they ruled to be lenient flax [mixed in with] produce, combines when there is 1/24 of the quantity [of such seed] that is necessary to sow a bet seah.</b>  In the previous section we saw a stringency with regard to garden seeds that are not eaten. Since these seeds produce much less product, the laws are more stringent in their prohibiting a mixture with other produce, such as grain. In contrast, when an equal amount of flax seed is planted in a plot of land used to produce a seah of grain, it will produce three seahs of flax (three times the amount of grain). Therefore, the law is more lenient with them and there will need to be ¾ of a kav of flax seeds mixed in with other seeds before they become prohibited. As a general rule we could summarize that if an amount of seed produces less final product, it will be more potent in prohibiting mixtures, but if it produces more final product, it will be less potent in prohibiting mixtures."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who had planted his field with wheat and then changed his mind and decided that he wanted to plant barley. What must he do so that he can plant barley?\nNote that I have explained this mishnah according to Albeck.  There are other quite different explanations.",
+                    "<b>If one’s field was sown with wheat, and he changed his mind and decided to sow it with barley, he must wait until it [the wheat] rots.</b>  Before he plants the barley, he must wait for the wheat seed to start to rot underneath the soil, meaning until it stops being “seed”.  According to the Tosefta, this takes three days in moist ground and more than that in dry ground.  After the wheat has rotted, he can plant barley and according to the mishnah the wheat won’t grow.",
+                    "<b>He turns [the soil] and then he may sow [the barley], if it [the wheat] had already grown.</b>  If the wheat has started to sprout, he must first overturn the soil and then he may plant the barley.",
+                    "<b>He should not say: “I shall [first] sow [the barley] and, then turn [the soil]” rather he must first turn [the soil] and then sow.</b>  He shouldn’t say that he is going to first sow the barley and then turn over the soil because this would be prohibited. Rather what he must do is first overturn the soil and then he can plant the barley.",
+                    "<b>How much must he plow [when overturning the soil]?  Like the furrows [that are plowed after the [first] rainy season.</b>  The mishnah now turns its attention to how much one must plow for it to be considered as if he had properly turned the soil.  The first opinion is that he must plow furrows like those that are plowed after the first rainy season. These furrows are spread apart one from the other, meaning the mishnah is rather lenient.  He need not overturn all the soil.",
+                    "<b>Abba Shaul says: [one should plow] so that one does not leave [unplowed] as much [ground] as holds a quarter [kav] to a bet seah.</b>  Abba Shaul holds that he must make sure that no more than ¼ kav within a bet seah (a field large enough to grow a seah of wheat) is left unturned. Since there are six kav to a seah, this means that he must not leave more than 1/24 unturned. Abba Shaul is clearly stricter than the anonymous opinion in section four."
+                ],
+                [
+                    "<b>[His field was] sown [with grain, or pulse, or garden-seed], and he changed his mind and decided to plant it [with vines], he may not say: “First I shall plant [the vines] and then turn [the soil],” but he must [first] turn [the soil] and then he may plant [the vines].<br>[If it was] ‘planted’ [with vines] and he changed his mind and decided to seed [with grain, pulse or garden-seed], he may not say: “First I shall sow [the grain etc.] and then I uproot [the vines],” but he must [first] uproot [the vines] and then he may sow [the grain etc.]<br>If he wants, he may cut down [the vines] to less than a handbreadth [above ground], and then he may sow [the grain] and later, he uproots [the vines].</b><br>This mishnah continues to deal with a situation in which a person has planted his field with one type of seed and then changes his mind and wishes to plant it with another.<br>Sections one and two:  These two sections are both basically the same as the last section of yesterday’s mishnah. What he must do is first get rid of that which he had already planted if he planted seeds he must turn the soil and if he planted grape vines he must uproot them and then he can plant the new vines or sow the new seed.<br>Section three:  If he doesn’t want to totally uproot the vines before he sows the seed he may cut the vine shoots down to less than a handbreadth’s height, sow the seed and then uproot at a later date. When the shoots are less than a handbreadth tall they are considered as if they are not really vine shoots."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a field in which other species grew on their own and whether or not this is a case of kilayim.",
+                    "<b>His field was sown cumin or with arum, he must not sow on top of them, since they produce crops only after three years.</b>  Cumin and arum (a type of onion) only sprout up after three years. Therefore if he has already sown his field with one of these types of seed, he shouldn’t plant something else there because eventually the cumin or arum will sprout up.",
+                    "<b>[A field of] grain among which sprang up some aftergrowth woad, alternatively an area of threshing-floors in which many species sprang up, alternatively [a field of] clover among which grew up a number of species of herbs, he is not obliged to weed them out.</b>  This section mentions a situation in which weeds have sprouted up among an area where he planted with a certain species or on a threshing floor, where they thresh grain. He is not obligated to uproot the weeds because he didn’t want them to be there. We learn here that these are not treated like cases of kilayim because he didn’t plant two types of seeds together, nor was he even desirous of their coexistence.",
+                    "<b>But if he weeded or cut down the weeds, they say to him: “Uproot it all, except for one species.”</b>  If he weeded or cut down some of the weeds, the court now must force him to uproot the rest of the weeds because by getting rid of some of them, he has revealed that he wishes to keep there the ones that he didn’t remove.  Since he wants to keep them, they cause a case of kilayim in the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who wants to plant his field in long rows, each row containing a different species. The mishnah describes how he might do this while avoiding the problem of kilayim.",
+                    "<b>One who wants to lay out his field in long straight rows each sown with a different species:<br>Bet Shammai says: three furrows of newly broken land.</b>  According to Bet Shammai he has to separate these rows with a gap the size of three furrows which are dug on newly planted land. When he separates the rows by this amount each row is considered to be its own field, since they are recognizably distinct. Alternatively, others interpret Bet Shammai to mean that each row must be of this width.  When the rows are of this size, each is considered a separate field and hence, with even a small separation between the different rows, it will be recognizable that each row is a separate field.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: the width of a Sharon yoke.</b>  According to Bet Hillel, the rows must be separated by the width of the size of the yoke used in Sharon, the lowlands inside the coast of Israel. According to the other understanding, the rows must be of this width.",
+                    "<b>And the words of these are close to the words of these.</b>  The anonymous mishnah notes that there is not that great of a difference between the sizes of the furrows separating the rows (or the size of the rows) mentioned by Bet Shammai and Bet Hillel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to discuss the issue of adjacent fields planted with different types of species.  In the previous mishnah we learned that there must be a separation between fields or rows planted with different species.  In today’s mishnah we learn that sometimes it is okay to have fields of different species adjacent to one another.\nWe should note that according to the rabbis kilayim is only prohibited from the Torah (deoraita) when one mixes seed in one’s hand and sows them together.  Areas with different species that are adjacent to one another are only prohibited by the rabbis (derabanan) because this looks like kilayim.  Under certain circumstances, when it doesn’t look like kilayim, this is permitted.",
+                    "<b>If the point of an angle of a wheat [field] overlaps into a barley [field], it is permitted because it looks like the end of his field.</b>  In this case, a point of an angle of a field planted with wheat enters into, or according to other interpretations, is adjacent to, a field planted with barley.  Imagine a triangular field, where one of the corners is next to a square field.  Since it looks like the angle is the end of the wheat field, there is no problem of kilayim here.",
+                    "<b>If his [field] is of wheat, and his neighbor’s is of another species, he may sow [next to the border] some of the same species [as that of his neighbor].</b>  If his field was of wheat and his neighbor had a field of another species such as barley, he may sow barley next to his neighbor’s field.  This doesn’t look like kilayim in his own field, because the row of barley looks like part of his neighbor’s field.",
+                    "<b>If his field was of wheat and that of his neighbor’s was of wheat, he may sow next to him a row of flax, but not a row of any other species. Rabbi Shimon says: it is all the same whether he sows flax or any other species. Rabbi Yose said: even in the middle of one's field it is permitted to check one’s field with a row of flax.</b>  In this case both his field and his neighbor’s field are of wheat.  He is allowed to sow one row of flax between the two fields. Everyone knows that one row of flax is so negligible that no one would plant in this manner in order to grow flax for use. Rather it is readily apparent that the only reason to plant the flax was to check the fertility of his field, whether in the future his field is appropriate for sowing flax. Since every one knows that his purpose in planting this furrow was not for the produce, it does not look like kilayim. According to Rabbi Shimon it doesn’t make a difference what type of seed the single row consists of in all cases it is recognizable that he is only planting in order to see if his field can grow this type of species.  It seems that according to Rabbi Shimon people don’t plant rows of single species in order to grow the produce, rather just to check the fecundity of the field. Rabbi Yose holds that one may do so even within one’s own field. That is, one can plant one row of flax in the middle of a wheat field (or any other type of field), because it is apparent that the row of flax was put there only in order to check the field, whether it can sustain flax.  Anyone seeing such a set up will understand that this is not kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that it is permitted to plant one row of flax next to a field of grain.  In today’s mishnah we learn that one is not allowed to do so with mustard or safflower.",
+                    "<b>They may not sow mustard or safflower close to a field of grain, but they may sow mustard or safflower close to a vegetable field.</b>  Mustard and safflower are dangerous to a vegetable field and therefore the owner will eventually uproot them. Since this is not a beneficial arrangement, one is allowed to sow them there. However, since these seeds are not damaging to grain, he may not sow even a single row next to a grain field.",
+                    "<b>And they may sow close to fallow land or to plowed land, or to a wall made with loose stones, or to a path, or to a fence ten handbreadths high, or to a trench ten [handbreadths] deep and four wide, or to a tree forming a tent over the ground, or to a rock ten [handbreadths] high and four wide.</b>  In this section of the mishnah we learn that if there is a break between one field and another, he can plant one species next to a different species.  For instance, if there was fallow land or plowed land separating two fields, he can plant two different species next to each other. A wall, even if its stones are only loosely piled on top of each other, a path, fences and ditches that are ten handbreadths high or deep and four handbreadths wide, also all serve as separators, preventing a problem of kilayim. The tree which forms a tent over the ground refers to a tree whose branches lie low to the ground. If one species is planted under the branches, he can plant another species outside of the branches, because the branches themselves serve to separate the two species.  Finally, a rock ten handbreadths high and four wide also serves as a separator."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches how many different species of seed one might sow within one field the size of a bet seah (a field large enough to produce a seah’s worth of grain).",
+                    "<b>One who wishes to make his field into square plots [each sown] with a different species, he should divide it into twenty-four square plots for a bet seah, a square plot per bet rova, and he may then sow in each whatever species he wants.</b>  A bet seah is fifty cubits by fifty cubits, 2500 square cubits.  If you were to divide this size field into twenty-four plots, each being able to contain a quarter of a rova (a rova is 1/6 of a seah), each plot would be 104 1/6 square cubits, 10.2 x 10.2.  Each of these plots is considered a separate field and therefore he can plant whatever seed he wants in each. Since they are distinct plots and the whole field is set up this way, it is clear to anyone who sees the field that this is not kilayim.",
+                    "<b>If there is one square plot or two [inside his field], he may sow them with mustard, but if there are three he may not sow them with mustard, since it looks like a field of mustard, the words of Rabbi Meir.</b>  The mishnah now refers to a case where there are a limited number of plots within a field planted with a single species. Rabbi Meir says that one can plant one or two plots of mustard within the field and this still doesn’t look like kilayim. However, if he plants three plots of mustard this looks like a field of mustard mixed in with a field of grain, and there is a problem of looking like kilayim.  This is a problem specifically with mustard because people don’t typically plant this much mustard within a grain field.  If it was another species, he could plant more plots and they wouldn’t look like a full field of one species intermingled with another.",
+                    "<b>But the sages say: nine square plots are permitted, ten are forbidden.</b>  The sages rule more leniently than Rabbi Meir, allowing one to plant up to nine plots of a different species within a field the size of a bet seah.  However, ten square plots looks like a field, and is therefore prohibited. Nine plots can be arranged in the following way so that each plot does not come into contact with each other: Note that according to other opinions, there are other ways to draw this.  In any case, what is most important is that since no two plots of one species are adjacent to each other, it doesn’t look like two different kinds of fields intermingled.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Yaakov says: even though the whole of his field is a bet-kor, he may not make within it more than one square plot.</b>  A bet-kor, which is 75,000 square cubits, is much larger than a bet-seah, which is only 2500 square cubits.  Nevertheless, Rabbi Eliezer ben Yaakov says that no more than one plot of a different species may be planted there.  This explanation, while if fits the words, is hard to understand.  Therefore, Albeck explains that Rabbi Eliezer ben Yaakov looks at the whole field as one square plot, meaning that even in a gigantic field such as a bet-kor, one can sow only one type of seed.  He doesn’t allow any plots of another species."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.  Yesterday we learned that if a person wishes to sow his field with different species he must leave an empty plot in between the sown plots. The empty plot must be the size of a bet rova (1/24 the size of a bet seah).  In our mishnah we learn that any plot which can’t be used for sowing seed serves as a break between the different species, even if the plot is not completely empty.\nThe second half of our mishnah teaches how far one must separate different species in order that they shouldn’t look like kilayim.",
+                    "<b>Whatever there is within a bet rova [which separates different species] is included in the area of a bet rova:  the space which vine roots consume, a grave, a rock, [all] count in the measure of a bet rova.</b>  If there is something within the bet rova plot that prevents one from sowing there, the bet rova still counts as an empty plot serving to separate the two different species.  The first object is the space around a vine that the vine’s roots take up.  Thus if there is a plot planted with a vine, the vine’s roots, which are halakhically considered to take up six handbreadths (we will return to this subject in 3:7), and these six handbreadths count toward the empty bet rova.  So too a grave and a rock all count towards the empty space needed to separate between the different species, even though it is obviously impossible to plant on a grave or on a rock.",
+                    "<b>[One who wants to sow one type of] grain [in a field of another type] of grain the measure is a bet rova.</b>  One who wants to plant one type of grain in a field of another type of grain must distance the two one bet rova from each other.  According to the Rambam this must be a square meaning 10 1/5 cubits by 10 1/5 cubits.",
+                    "<b>Vegetables within [a field of other] vegetables the measure is six handbreadths.</b>  Vegetables are planted in smaller plots, hence one can plant them closer to each other (imagine the tomato or cucumber garden my Dad has behind his house they’re very good, so if you’re ever in Margate, NJ in the summer..). The distance is only six handbreadths square, far smaller than that for grain.",
+                    "<b>Vegetables within [a field of] grain, or grain within [a field of] vegetables the measure is a bet rova. Rabbi Eliezer says: vegetables in [a field of] grain the measure is six handbreadths.</b>  The mishnah now deals with cases where a person wants to put grain in a field of vegetables, or vice versa. According to the first opinion, the two species must be kept at a distance of a bet rova, since one is grain.  According to Rabbi Eliezer, he must distance them only six handbreadths, the measure for distancing vegetables."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses whether stalks of one species that lean over stalks of another species constitutes kilayim.",
+                    "<b>Stalks of grain which are leaning over other stalks of grain, or vegetable [plants] on other [] vegetable plants, or stalks of grain over vegetables plants or vegetable plants over stalks of grain, all this is permitted, except in the case of the Greek gourd.</b>  In the case referred to in this mishnah, the person properly distanced the different species one from the other.  If the stalks grew or the vegetable plants grew and began to hang over the other species, this does not constitute kilayim, since he distanced them properly. The only except is the Greek gourd, which evidently can significantly tangle itself up with other species that are growing near it.  Since this will really look like kilayim, he must uproot either the gourd or the other species growing near it.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: also in the case of the cucumber or Egyptian beans.  But I recognize their   words [as more acceptable] than mine.</b>  Rabbi Meir adds two other species that also entangle themselves up with other species growing near them.  However, in the end, Rabbi Meir admits that the rabbis’ limiting this to the Greek gourd is more acceptable than his extending it to the cucumber and Egyptian beans. One might ask: if he tends to agree with the other rabbis, then why does he still make his statement at all? The answer, according to commentators, is that he received his opinion from his teachers, and although he did not actually agree with this opinion, he still stated it in order that it should be preserved for future generations."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> In previous mishnayot we learned that vegetables must be separated by a space of six handbreadths to prevent a problem of kilayim. In today’s mishnah we learn that this is only so in a case of a field of vegetables. When it comes to smaller furrows, the rabbis were more lenient and allowed one to distance them by a measure of only 1 ½ handbreadths, the amount of land the rabbis thought that each vegetable used to derive nutrients. To understand this mishnah we must also recall that if the point of one area planted with one species ends at the beginning of another species, this is permitted.  I have tried to make a drawing below to illustrate this.<br> <img src=\"\"><br>In this drawing the triangle can be of one species and the rectangle of another.",
+                    "<b>A furrow of vegetables measuring six handbreadths by six handbreadths: it is permitted to sow in it five [different] types of seeds--four [species], one on [each of] the four sides of the bed, and one in the middle.</b>  I have drawn an approximation of what this furrow will look like below: <br><img src=\"\"><br> I don’t know how to draw half-filled boxes, so pretend that all boxes marked with “a” are filled with a triangle, such that only a point of this triangle is in contact with the planted area on the outside.  In this way one can plant four different species on the outside and still maximize his planting on the inside.",
+                    "<b>If it had a border one handbreadth high, one may sow in it thirteen [different species] three on every border, and one in the middle.</b>  If there is a border that is one handbreadth high, and one handbreadth wide, it turns out that the square is eight handbreadths by eight handbreadths.  He can now sow thirteen different seeds, as you can see in the following drawing: <br><img src=\" \"><br> Again, imagine that the “a” boxes are filled to make triangles, coming to a point at their contact with the rows on the outside.  In this way, he can sow thirteen different seeds, twelve on the outside rows, and a large patch in the middle. Rabbi Judah below disagrees with this and holds that one can plant six in the middle.  This could be accomplished by drawing six diamonds in the middle, so that only the angles of the triangles touch the edges of the outside squares, like this.<br><img src=\"\"><br> Each letter forms a diamond (sorry that I’m not cable of drawing this.)  In this way the only the angles of the diamonds touch the squares.",
+                    "<b>It is prohibited to plant a turnip head in the border since that would fill it [completely]. Rabbi Judah said: [it is permitted to sow] six [species] in the middle.</b>  Turnip plants produce many leaves. Therefore if they are planted outside, it will look like they have mixed in with the other species and this is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>They may not sow different species of seeds in one bed, but they may sow different species of vegetables in one bed.</b>  In yesterday’s mishnah we learned that in some cases it is permitted to plant five different species in one furrow, six handbreadths by six handbreadths.  Our mishnah says that this refers only to vegetables, because it is customary to plant small patches of vegetables.  However, it does not apply to seeds, because it is customary to plant them in larger areas, and therefore planting many seeds in one small patch is forbidden because it looks too much like kilayim.",
+                    "<b>Mustard and small polished peas are a species of seed; large peas are a species of vegetable.</b>  The mishnah identifies mustard and a certain small species of peas as being species of seeds, whereas it identifies larger peas as being a species of vegetable.",
+                    "<b>If a border was originally a handbreadth high and then it fell in height, it remains valid,   since it was valid at the beginning.</b>  If the border wall was originally high enough to plant on top of it twelve species and then it started to deteriorate, he does not have to uproot all of the seeds which he planted there, since he planted them with permission.",
+                    "<b>A furrow or water channel which are a handbreadth deep, it is permitted to sow three different species of vegetables, one on one side, one on the other side, and one in the middle.</b>  If there is a furrow or water channel that is one handbreadth deep he can plant one species on each side of the furrow, and one species in the middle, because the depth is considered a separation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with potential problems of kilayim in vegetable fields.  Note that I have explained this mishnah according to Albeck’s commentary.",
+                    "<b>If the point of an angle of a vegetable field overlaps into a field of another vegetable, it is permitted because it looks like the end of his field.</b>  This section is the same as section one of mishnah 2:7.  I am copying my commentary here so that you don’t have to go back and look at it: In this case, a point of an angle of a field planted with one type of vegetable enters into, or according to other interpretations, is adjacent to, a field planted with a different type of vegetable.  Imagine a triangular field, where one of the corners is next to a square field.  Since it looks like the angle is the end of one of the vegetable fields, there is no problem of kilayim here.",
+                    "<b>His field was sown with a certain vegetable and he wants to plant in it a row of another vegetable: Rabbi Ishmael says: [he may do so] as long as a furrow runs through from one end of the field to the other. Rabbi Akiva says: [as long as] it is six handbreadths long and fully as wide. Rabbi Judah says: [as long as] the width is the full width of a footstep.</b>  All three sages in this mishnah allow one to plant one row of a different species of vegetable within a field of another species of vegetable.  The three sages differ with regard to how long this row has to be. Rabbi Ishmael says that the row has to run the whole distance of the field, essentially dividing the field in half.  This turns the row of a different vegetable into its own field, in which case there is no problem of kilayim. Rabbi Akiva says that the row need not go the entire distance of the field.  His condition is that the row must be six handbreadths wide and as wide below as it is above. That is to say the sides of the furrow don’t slant but are rather dug straight down. Rabbi Judah says that the width need only be as wide as a footstep.  In the Talmud this is explained to be one handbreadth.  Rabbi Judah agrees with Rabbi Akiva that the furrow need not run the whole length of the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who wishes to plant several types of vegetables within one field.",
+                    "<b>Planting two rows of cucumbers, two rows of gourds, and two rows of Egyptian beans is permitted.</b>  When one plants two rows of cucumbers it looks like a separate field. Therefore, one can plant next to it two more rows of gourds and then two more rows of Egyptian beans. There is no need for any minimum length of the rows, as there was in yesterday’s mishnah, because each row looks like its own field.",
+                    "<b>[But planting] one row of cucumbers, one row of gourds and one row of egyptian beans is prohibited.</b>  However, if one plants a field with a row each of three different species, it does look like kilayim, and it is prohibited.",
+                    "<b>[Planting] one row of cucumbers, one row of gourds, one row of Egyptian beans and [again] one row of cucumbers: Rabbi Eliezer permits, But the sages forbid.</b>  In this case he plants four rows of three different vegetables.  Somewhat surprisingly, Rabbi Eliezer permits this. Albeck explains that according to Rabbi Eliezer, in this case it will be noticeable that he is not simply mixing up species, but planting alternate rows of three species, cucumbers, gourds and beans.  Since it doesn’t look like kilayim, Rabbi Eliezer allows this arrangement.  The other sages however still forbid this."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that one can sometimes plant two different species in one hole, as long as it doesn’t look like kilayim.",
+                    "<b>One may plant a cucumber and a gourd in one hole, as long as this [species] inclines in one direction, and the other [species] in the opposite direction.</b>  It is permitted to plant a cucumber and a gourd plant in one hole, as long as the leaves are inclining in opposite directions, so that it doesn’t look like kilayim.",
+                    "<b>And he should tip the leaves of one [species] one way, and the other the opposite way,   since all that the sages prohibited [in matters of kilayim] they only decreed because of appearance.</b>  This entire section is missing from good manuscripts of the mishnah and is clearly a later addition, meant to explain section one.  The main point is that from the Torah kilayim are only prohibited if the two species are actually mixed together.  The rabbis added that if the two species look like they are mixed together, then it is prohibited “derabanan.”  In the case of the cucumber and gourd whose leaves incline in opposite directions, since it doesn’t look like the two are intertwined, it is not prohibited at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has sown his field with onions and now wishes to plant some gourds there as well.",
+                    "<b>His field was sown with onions, and he wishes to plant in it rows of gourds:<br>Rabbi Ishmael says: he pulls up two rows [of onions] and plants [in the cleared space] one row [of gourds], then he leaves onions over a space of two rows, pulls up two rows [of onions] and plants [in the cleared space] one row [of gourds, and so on].</b>  The first thing he does is uproot two rows of onions. Each row is four cubits wide, which means he now has an empty space of eight cubits (about four meters).  He then can plant in the middle of this space a row of gourds, leaving two clear cubits on each side to separate them from the onions. He then may keep the next two rows of onions because they are separated from the gourds.  Then he pulls up another two rows of onions and again plants within them one row of gourds. In this way there are twelve cubits between each row of gourds.  This procedure continues as long as he wants.  Rabbi Ishmael holds that since gourds have long leaves, if they are not significantly separated it will look like a field of gourds that has onions (or any other species of vegetable) mixed in.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: he pulls up two rows [of onions], plants [in the cleared space] two rows [of gourds], then he leaves onions over a space of two rows, pulls up two rows [of onions], and plants two rows [of gourds; and so on].</b>  Rabbi Akiva is more lenient than Rabbi Ishmael and allows him to simply uproot two rows of onions and plant two rows of courts. There is no need for the gourds to be two cubits away from the onions.  According to Rabbi Akiva, the gourds will end up being only eight cubits apart.",
+                    "<b>The sages say: if between one row [of gourds] and the next there are not twelve cubits, one may not allow that which is sown in the intervening space to remain.</b>  The sages partially agree with Rabbi Ishmael and partially with Rabbi Akiva. They agree with Rabbi Ishmael that the gourds must be twelve cubits apart.  However they don’t agree that there must be two cubits separating the gourds from the onions. Therefore, what he may do is uproot two rows of onions and plant two rows of gourds, then leave three rows of onions, then uproot two rows of onions and plant two rows of gourds.  In this way there are twelve cubits between the gourds (=three rows of onions) but there is no clear space separating the rows of gourds from the rows of onions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how close one may sow gourds to other species of vegetables or grain.",
+                    "<b>A gourd [sown] among a [different] vegetable [must be separated by as much] as any other vegetable.</b>  If he wants to sow a single gourd plant next to a different vegetable, the same rule that always applies to vegetables still applies he must distance them six handbreadths.",
+                    "<b>[A gourd sown] among grain he must give it [a separating space of] a bet rova.</b>  However, if he wants to sow the gourd next to grain, he must separate them the same distance that grains must be separated by a bet-rova (a space big enough to grow a quarter kav of grain). This is 10.2 cubits by 10.2 cubits, or about 25 square meters (see above 2:10).",
+                    "<b>If his field was sown with grain, and he wishes to plant within it a row of gourds, he must give [the gourds] six handbreadths for them to be worked. And if [the row of gourds] overgrows [into the border] he must pull up that which is within it.</b>  If he wants to make an entire row of gourds he need not separate it as far from the grain as he would if it were a single plant, because an entire row is recognizable as being distinct and looks less like kilayim than does a single plant.  All he must do is separate the row of gourds from the grain by six handbreadths, the amount of space he needs around the gourds in order to take care of them.  If the gourd plants overgrow this six handbreadth limit, he needs to remove the leaves that creep into the separation area.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: he must give [the gourds] four cubits for them to be worked. They said to him: Do you rule more stringently with regard to this than with regard to a vine? He said to them: We find that [the gourd] is treated more stringently than a vine, since for a single vine he must give six handbreadths for it to be worked, but for a single gourd a bet rova.</b>  Rabbi Yose disagrees with the previous opinion and holds that he must give the gourds four cubits space to work them. The other rabbis respond that this would make the rule with regard to gourds stricter than the rule with regard to vines.  Below in mishnah 4:5 we will learn that when it comes to separating vines from grain, only six handbreadths are required.  Since the rules of kilayim governing vines mixed in with grain are in some ways stricter than those governing mixing of seeds, the rabbis question why Rabbi Yose is stricter with regard to the mixing of seeds. Rabbi Yose answers that there is precedent for his strict ruling.  Single vines may be planted six handbreadths from grain, whereas single gourd plants must be distanced by a bet rova, as we learned above.  In essence, Rabbi Yose holds that there is no difference in the distancing of single plants from full rows if a single plant must be distanced by a bet-rova, then so too must the full row.",
+                    "<b>Rabbi Meir said in the name of Rabbi Ishmael: if there are as many as three gourds in a bet seah, he may not bring [another] seed into the bet seah. Rabbi Yose ben Hahotef Ephrati said in the name of Rabbi Ishmael: if there are as many as three gourds in a bet kor, one may not bring [another] seed into the bet kor.</b>  Rabbi Meir says that if there are three gourd plants in a field the size of a bet seah (2500 square cubits) then he should not put any other type of seed in that plant.  From here we can see that according to Rabbi Meir, gourds must be separated from other vegetables by the distance of 1/3 of a bet seah, and not merely by a bet rova, a far smaller amount. Rabbi Meir attributes this opinion to Rabbi Ishmael. Rabbi Yose ben Hahotef Ephrati transmits an even stricter opinion in the name of Rabbi Ishmael.  A bet kor is 75,000 square cubits. If one brings so much as three gourd plants into a field this size, he may not plant another species of vegetable in that same field."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>A karahat [a bare patch] within a vineyard: Bet Shammai says: [it must measure] twenty-four cubits [by twenty-four cubits]. But Bet Hillel says: sixteen cubits.<br>A mehol [an unsown belt of ground between a planted area and a fence] of a vineyard: Bet Shammai says: [it must measure] sixteen cubits. But Bet Hillel says: twelve cubits.<br>What is a karahat of a vineyard? A vineyard which has been cleared [of vines] in its middle.<br>If there are less than sixteen cubits, then one may not bring seed into it. If it is sixteen cubits, they leave a space in which to work [the vineyard] and they may sow the rest.</b><br>Our mishnah and the next two mishnayot deal with empty patches within a vineyard and with the question of how large these empty patches must be before one can sow seed in them. There are two kinds of empty patches. The first is in the middle of the vineyard and it is called a “karahat,” or a bare patch.<br>The second is called a “mehol” and it is on the sides of the vineyard, adjacent to the fence.  This patch need not be as large as the karahat in order for one to be allowed to plant there.  According to Albeck, the word “mehol” is a reference to dances (“meholot”) that they would have there at the end of the harvesting season.  Think of an ancient mishnaic square dance, with vineyards instead of haystacks!<br>Sections one and two:  Before the mishnah discusses the law of a karahat or mehol, or even what these things are, it brings a debate between Bet Shammai and Bet Hillel concerning how large they must be in order to be considered a karahat or a mehol.  As usual, Bet Shammai is the stricter opinion, with regard to both the karahat and the mehol.<br>Section three:  As explained in the introduction, a karahat is a patch in the middle of a vineyard in which there is a clearing, meaning there are no vines.<br>Section four:  If this patch is smaller than sixteen cubits (the opinion of Bet Hillel) then it is forbidden to sow seed there.  However, if there are sixteen cubits by sixteen cubits, they can leave space in which to work the vines (four cubits on each side) and plant seeds in the middle.  For instance, if the karahat is 16 by 16, he leaves four cubits on each side and he is left with an 8 x 8 patch 8 in which to plant seed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned about two types of empty space within a vineyard the karahat, found in the middle of the vineyard, and the mehol, found on the sides. In both cases if the empty space is large enough, one can sow seeds there without creating kilayim.\nToday’s mishnah explains what a mehol is.",
+                    "<b>What is a mehol in a vineyard? [The space] between the vineyard and a fence.</b>  A mehol is an empty patch of ground between the vines and the fence that encloses the vineyard.",
+                    "<b>If there are less than twelve cubits, then one may not bring seed into it. If there are twelve cubits, they leave a space in which to work [the vineyard] and they may sow the rest.</b>  This is the same rule we saw in yesterday’s mishnah with regard to the karahat, except here the measure is twelve cubits, an area smaller than that necessary for the karahat.  The reason why a smaller area is sufficient for it to be allowed to sow seeds here is that there is a vineyard only on one side the other side is just a fence.  In contrast, the karahat is surrounded by the vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Rabbi Judah disagrees with the definition of a “mehol” found in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: this is nothing but the fence of the vineyard fence.</b>  Rabbi Judah says that the empty space between a fence and a vineyard is not a mehol but is rather considered an extension of the fence.  In such an area it is prohibited to sow seeds, even if the area is more than twelve cubits by twelve cubits.",
+                    "<b>What then is a mehol of a vineyard? [A space] between two vineyards.</b>  According to Rabbi Judah a mehol is the empty space between two vineyards.  If there are twelve cubits of such space, they leave four cubits on each side in which to work the vineyard and there will be four cubits left in the middle in which he can plant seed.",
+                    "<b>What is considered a fence?  One that is ten handbreadths high.</b>  For a fence to legally separate two different entities it must be ten handbreadths high.  Note that this was the same height as the eruv and the sukkah.  Anything under ten handbreadths is too small to be considered.",
+                    "<b>And what is considered a trench? One ten handbreadths deep and four wide.</b>  Similarly, when areas are separated by trenches, the trenches must be ten handbreadths deep in order to function as legal separators (this was already taught above in 2:8)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to discuss what constitutes a legal partition in order to separate seeds on one side from a vineyard on the other.  If the partition is sufficient, it will be permitted to sow seeds on one side and a vineyard on the other.",
+                    "<b>A partition of reeds:  if between one reed and another there are less than three handbreadths, [the space] through which a kid (young could enter, it counts as a [legally effective] partition.</b>  For the partition of reeds to count, there must be less than three handbreadths between each reed.  Three handbreadths is considered by the mishnah the amount of space that a kid (goat) would need to enter. (Goats would have been the pests farmers would have wanted to most keep out of their fields). Note that in this case there is more open space than filled space because the reeds are surely less than three handbreadths.  However, since there is no open space more than three handbreadths, the entire partition counts as a fence.",
+                    "<b>A [stone] fence which has been broken through up to [the length of] ten cubits, [the breach] is [regarded] as a doorway; more than that, opposite the breach it is prohibited [to sow seeds].</b>  A stone fence can have a breach up to ten cubits (about five meters) in length and still count as a fence.  In such a case one could plant seeds even opposite the breached area, because this breach is treated as if it were a door.  However, if there is more than ten cubits of open space, he can’t sow seeds opposite the breach.",
+                    "<b>If there were many breaches in the fence, if that which remains standing exceeds that which is broken through, it is permitted [to sow there]. But if the breached sections exceed those which remain standing, it is forbidden [to sow opposite the breaches.]</b>  If there were many breaches each less than ten cubits, the rule is that for the fence to count, the standing portion must exceed the breached portion.  If it does, then he can sow seeds even opposite the breached portion. However, if the breached portion exceeds the standing portions, then he can’t sow seeds opposite the breached portions, although he can still plant opposite the standing portion."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Bet Hillel and Bet Shammai dispute how many rows of vines are necessary for the vines to be considered a “vineyard” and not simply a row of vines.",
+                    "<b>One who has planted a row of [at least] five vines: Bet Shammai says: these constitute a vineyard. But Bet Hillel says: they do not constitute a vineyard unless there are two rows.</b>  According to Bet Shammai, a row of five vines counts as a vineyard.  Hence, one who wants to plant seeds near such a row of vines must leave a gap of four cubits in order to tend to the vines and then he may plant.  In contrast, Bet Hillel says that there must be two rows in order for vines to count as a vineyard.  The Tosefta explains that each row must have at least three vines.",
+                    "<b>Consequently, one who says four cubits within the vineyard: Beth Shammai says: he has sanctified one row [of the vineyard, and created kilayim]. But Bet Hillel says: he has sanctified two rows.</b>  In this section we learn that the previous definition can cause Bet Shammai to be more lenient than Bet Hillel.  The mishnah deals with a person who planted seeds within four cubits of a vineyard, meaning within the space needed to work the vineyard.  According to Bet Shammai, this causes the first row of the vineyard to become kilayim. To signify that something has become kilayim the mishnah uses the word “sanctify (kidesh),” which is the word used in Deuteronomy 22:9.  Sometimes when things become “sanctified” they can no longer be used it is prohibited to derive benefit from them.  Since a vineyard can consist of only one row, when the Torah states that the “vineyard” becomes sanctified, Bet Shammai interprets this to mean that the minimum area which can be considered a vineyard becomes sanctified. Since Bet Hillel holds that two rows are necessary for vines to be considered a vineyard they correspondingly hold in this situation that two rows of the vineyard have been sanctified and are forbidden from use."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with various formations of vines that either do or do not constitute a vineyard.",
+                    "<b>One who plants two [vines] opposite two [other vines], and one [other vine] forming a “tail” behold this is a vineyard.</b>  The easiest way to understand this mishnah is through a few simple illustrations (as you probably know by now, I don’t know how to make complicated illustrations, so the simple kind will have to suffice). The following set up of vines counts as a vineyard:<br>●    ●<br>●    ●<br>●<br>The bottom vine is the “tail” and hence we have here a vineyard. Also the following set up will count as a vineyard, because again, the bottom vine counts as a tail:<br>●    ●<br>●    ●<br>      ●",
+                    "<b>Two [vines] opposite two [other vines], and one [other vine] in between, or two opposite two, and one in the middle, these are not a vineyard until there are two opposite two with one [other] forming a tail.</b>  However, the following setups do not constitute vineyards:<br>●    ●<br>●<br>●    ●<br>Or this:<br>●    ●<br>      ●<br>●    ●<br>In order for there to be a vineyard, there must be a tail at the end and not a single vine in the middle."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who plants one row of vines on his own land and one row on another’s. The question is whether these two rows combine to be a vineyard.",
+                    "<b>One who has planted one row [of vines] on his own [land] and another row on his neighbor's [land], and there is a private road or a public road in the middle, or a fence lower than ten handbreadths, these [two rows] combine.</b>  The mishnah rules that the vines join together to form a vineyard even if they are separated by either a private road or even a public road.  Similarly, a fence that is lower than ten handbreadths will not separate the two vines.  In such a case, before he can plant seeds near these vines he will have to leave a distance of four cubits around the vines in order to tend to them.",
+                    "<b>If there is a fence higher than ten handbreadths they do not combine. Rabbi Judah says: If he intertwines them [the rows of vines] above [the fence] they do combine.</b>  However, if the fence is higher than ten handbreadths, then the two vines do not join to constitute a vineyard. Rabbi Judah adds in that if he intertwines the vines on top of the fence, then they do join together to form a vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case of a person who planted two or three rows of vines and left a significant gap unplanted in between them how big does the gap have to be for him to be allowed to plant seeds there?",
+                    "<b>One who has planted two rows [of vines] if there are not eight cubits between them, he may not bring seed there [in the space between the two rows].</b>  If there are more than eight cubits separating the two rows, then they do not join together to form a vineyard.  In such a case he may leave six handbreadths space from each row and in the middle plant seed.  However, if there are less than eight cubits, then this counts as a vineyard and he can’t plant any seed in between.",
+                    "<b>If there are three [rows] if there are not between one row and its companion sixteen cubits he may not bring seed there.</b>  If there are three rows of vines, then there has to be a gap of sixteen cubits in between for the rows not to join together and count as a vineyard.  We will learn more about this in tomorrow’s mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Jacob said in the name of Hananya ben Hakinai: even if the middle row was laid waste and there is not between one row and its companion row sixteen cubits, he may not bring seed there, but if he had planted them [two rows] at the outset, it is permitted [to sow between them] if they are eight cubits [apart].</b>  Rabbi Eliezer ben Jacob distinguishes between a case where there were originally three rows and then the middle row was destroyed and a case where there were originally only two rows. If there were originally three rows and the middle row was destroyed we look at the vines as if the middle one was still there.  Hence there must be sixteen cubits between each row of vines in order to plant seeds in between.  However, if he originally planted only two rows, then they need to be separated by only eight cubits, as we learned in section one."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who intentionally leaves large gaps between the rows of vines in his vineyard so that he can plant seed in the spaces in between.",
+                    "<b>One who plants his vineyard sixteen cubits, sixteen cubits [separating each row], he may bring seed there.</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, if a person leaves a gap of sixteen cubits between the rows of vines in his vineyard, he can plant seeds in between. All he will have to do is leave a space of six handbreadths to work the vines and then he can plant.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: It happened at Tsalmon that a man planted his vineyard on [a plan of] sixteen cubits, sixteen cubits [separating each row].  [One year] he would turn the tips of the vine branches of two [adjacent rows] towards one place, and sow the furrow [in between], and the following year he would turn the tips of the vine branches in the opposite direction, and sow the land which had been left untilled [the preceding year]. The matter came before the sages, and they declared it permitted.</b>  Rabbi Judah brings a case of a person who set up his vineyard with sixteen cubits in between each row.  One year he turned the tips of his vines in one direction so that they wouldn’t be over the seeds that he wished to plant in between. Then he planted in the furrow in between these two rows.  The following year he turned the tips in the opposite direction so that a different empty space would be uncovered and he could plant there.  This method had the added advantage of leaving one side fallow every year.  The rabbis allowed this because in each year there was a true gap of sixteen cubits between each vine.",
+                    "<b>Rabbi Meir and Rabbi Shimon say: even one who has planted his vineyard with eight cubits [between every two rows], this is permitted.</b>  Rabbi Meir and Rabbi Shimon are more lenient when it comes to how large the gap in between the rows must be. They hold that it need only be eight cubits, even if there are three or more rows. This is the same distance we learned about in yesterday’s mishnah if there were only two rows."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with two vineyards that potentially do not count as vineyards. The first is a vineyard that has been partly ruined, and the second is a vineyard that was not planted in the way in which vineyards are normally planted.",
+                    "<b>A vineyard that has been [partly] ruined:  if it is still possible to harvest ten vines within a bet seah, and they are planted according to halakhah, behold this is called a “poor vineyard.”</b>  If the vineyard was ruined but there are still ten usable vines within a field the size of a bet seah (2500 square cubits, about 25 meters by 25 meters), then these vines constitute a vineyard and all of the rules regarding a vineyard apply.  The one caveat is that the vineyard has to have been planted according to halakhah, meaning two vines opposite two vines with a fifth vine forming a tail (see illustrations in 4:6).  If there are less than ten vines or they were not planted according to the normal way then they don’t constitute a vineyard.",
+                    "<b>A vineyard planted in a mixed-up manner, if there remains an alignment of [one line of] two parallel [vines] opposite [a line of] three [vines], it constitutes a vineyard, but if not it is not a vineyard. Rabbi Meir says: since it is in appearance like a vineyard [in general], it is a vineyard.</b>  If a vineyard was planted in a mixed up manner, meaning not in the normal way (which the Mishnah terms “according to halakhah”) then these vines still constitute a vineyard if there is one section where the proper alignment (2 x 2, with a tail) remains.  If no such alignment is found anywhere within this vineyard then it just doesn’t count as a vineyard. Rabbi Meir says that since there are a lot of vines here and it looks like a vineyard, it still counts as a vineyard even if the proper or normal alignment of vines doesn’t exist anywhere. Rabbi Meir might be concerned that if the sages did not treat this mixed up vineyard as a real vineyard people would become mixed up and treat real vineyards as if they too were not really vineyards (you might have to read that sentence a few times unless you too want to get mixed up!)"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a vineyard where the vines have been planted less than four cubits one from the other, which is less than appropriate for a properly structured vineyard.",
+                    "<b>A vineyard that has been planted with less than four cubits [in between rows of vines]: Rabbi Shimon says: this is not a vineyard. But the sages say: it is a vineyard, and we look at the middle [rows] as if they were \tnot there.</b> According to Rabbi Shimon since there are not four cubits between each vine, they don’t constitute a vineyard. The sages say that we can treat the rows in between the outer rows as if they don’t exist and just look at the larger distance separating the outer rows.  In this way, if there are more than two rows they will constitute a vineyard because there will be more than four cubits separating them.  However, the sages would agree with Rabbi Shimon that if there are only two rows separated by less than four cubits, then there is no vineyard."
+                ],
+                [
+                    "This mishnah deals with either a trench, a winepress or a mound that is found in a vineyard. The question asked is whether this space can be considered a separate domain such that it would be permitted to sow seeds there.",
+                    "<b>A trench passing through a vineyard, ten [handbreadths] deep and four wide:   Rabbi Eliezer ben Jacob says: if it runs right through from the beginning of the vineyard to the end, it looks like it is in between two [separately owned] vineyards, and it is permitted to sow in it.  But if it is not, it is [regarded] as [if it were part of] a winepress.</b><br>According to Rabbi Eliezer if the trench is ten handbreadths deep and four wide it is considered to be its own domain and not part of the vineyard. The depth causes the sides to be treated as if they were walls, and the width gives the trench significance.  Furthermore, the trench must go all the way through the property from one end to the other, causing the two sides of the vineyard to look as if they were owned by different people. If the trench does not go all the way through the property, then he regards it in the same way that the sages in the next section regard a winepress and it will be forbidden to sow seeds there. ",
+                    "<b>And as for a winepress in a vineyard, and [the winepress] is ten [handbreadths] deep and four wide:  Rabbi Eliezer says: it is permitted to sow in it. But the sages prohibit.</b><br>Rabbi Eliezer permits one to sow seeds in a winepress (assumedly one no longer used) as long as it is ten handbreadths deep and four wide. Evidently, Rabbi Eliezer is more lenient than the other rabbis and doesn't require the winepress to pass through the entire length of the property. The other sages, however, disagree and hold like Rabbi Eliezer ben Jacob that this is prohibited unless the trench/winepress runs from one end of the vineyard to the other.",
+                    "A watchman’s mound in a vineyard, ten handbreadths high and four wide: it is permitted to sow in it. But if the ends of the vine-branches become intertwined over it, it is forbidden.<br>A watchman's mound is an elevated space upon which they would build a hut for the watchman to sit in while guarding the vineyard. If this mound is ten handbreadths high and four wide then they may sow seeds on it. However, if the ends of vines are entangled in the air over the mound then the mound is considered to be part of the vineyard and one cannot sow there. It seems that the trench, however, would be permitted even if the vines are entangled in the air over the trench. The reason would be that these vines do not come into the ten handbreadths of the depth of the trench, whereas they do come in the ten handbreadths of the height of the mound.    "
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we discussed a case where of a winepress or a trench going through a vineyard.  In today’s mishnah we learn of an opposite situation, where a vine is found in the winepress.",
+                    "<b>A vine planted in a winepress or in a depression [in the ground], they leave it room to work on it, and one may sow on the rest. Rabbi Yose says: if there are not four cubits there, one may not bring seed there.</b>  If there is a vine found inside the winepress or in another depression in the ground, then all one has to do is leave space to work the vine (six handbreadths around the entire vine) and then he may plant the rest of the area.  Rabbi Yose holds that if the winepress or depression is not four cubits by four cubits, then there can’t be enough space in it to work the vine and plant seeds. He can only plant seeds there if the winepress is more than four cubits by four cubits.",
+                    "<b>As for a house that is within a vineyard, it is permitted to sow there.</b>  A house is considered to be its own domain. Therefore, if there is a house within a vineyard, he can plant seeds inside the house, even if the vines above the house are intertwined.  A house is different from a wall or a trench in that the house creates inner space."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to discuss what happens if seeds are planted in a vineyard.  Deuteronomy 22:9 reads, “You shall not sow your vineyard with a second kind of seed (kilayim), else the crop from the seed you have sown and the yield of the vineyard may not be used (pen tikdash).”  The rabbis understand the words “pen tikdash” to mean that one cannot derive any benefit at all from these crops.  Furthermore, this prohibition is not just for one who plants kilayim, but also from one who allows kilayim that have already grown to remain in a vineyard.\nOur mishnah teaches how much of the vineyard becomes forbidden if kilayim are planted or even found there. The general principle is that the seeds cause all vines within a eight cubit radius (half of what the mishnah refers to as a 16 cubit diameter) to become prohibited.",
+                    "<b>One who plants a vegetable or leaves it to remain in a vineyard, he renders prohibited [as kilayim] forty-five vines. When is this so? When they were planted with either four or five [cubits between rows].</b>  Picture a vineyard where the rows are separated by four cubits.  If there are seeds in the middle of such rows and you draw a circle whose radius is 8 cubits around this point, it will turn out that 45 vines are within this radius (I’m sorry, but I don’t think I can draw this one).  Therefore, all 45 vines are prohibited.  If there are five cubits between each row, then only 37 vines will be within the circle. However, the mishnah still rules that 45 vines are prohibited because a person might make an error between four and five cubits.",
+                    "<b>If they were planted with either six or seven [cubits between rows] he renders prohibited as kilayim [the vines within an area of] sixteen cubits in every direction, in the form of a circle, not of a square.</b>  However, if there are more than four or five cubits between the rows, let’s say that there are six or seven cubits, then we simply draw a circle whose radius is 8 cubits around the seeds and any vine which falls in this radius is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we learned in yesterday’s mishnah, kilayim is caused not just when a person plants seeds in a vineyard, but also when one sees seeds and allows them to continue to grow.  Our mishnah discusses how immediately a person must uproot the seeds that he sees growing in his vineyard.",
+                    "<b>One who sees a vegetable in a vineyard, and said: “When I reach it I will pluck it,” it is permitted.</b>  If while tending to the vineyard he sees the vegetable growing in the vineyard and says that he will pluck it when he gets to it, the vines have not become prohibited.  This is true even if the vegetables grow in the meantime.  Since he was not actually lazy and only said that he would pluck the vegetables when he got to them in his rounds through the vineyard, he is not penalized.",
+                    "<b>[But if he says:] “When I come back I will pluck it,” if [the vegetable] has [in the meantime] increased by a two-hundredth, it is forbidden.</b>  However, if he was near the vegetable and then said that he will pluck it when he gets back  to it, then the vines will become prohibited if the vegetable grows 1/200 in the meantime. In other words, for the vines to become prohibited the vegetable has to grow a minimum amount of time after the moment that he first noticed it.  Since he could have plucked them when he was there, he was lazy and the kilayim prohibition goes into effect. Interestingly, the amount it grew before he even noticed it does not cause the vines to become prohibited. We see here that the mere existence of kilayim doesn’t cause a prohibition. Rather there must be human involvement, either by planting the seeds in the vineyard or noticing them and allowing them to stay there. This will become even more obvious when we learn tomorrow’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with various situations where seeds get into a vineyard without a person having intentionally planted them there.",
+                    "<b>If he was passing through a vineyard, and seeds fell from him, or [seeds] went [into the field] with manure, or with [irrigation] water, or if he was [in a grain field] scattering seed and the wind blew some behind him [into a vineyard], everything is permitted.</b>  Since he didn’t plant the seeds in the vineyard, rather they got there in ways that were unanticipated and perhaps even out of his control, they don’t create kilayim in the vineyard. The vineyard will only become prohibited if he subsequently sees them there and doesn’t uproot them.",
+                    "<b>If the wind blew the seed in front of him [into a vineyard], Rabbi Akiba says: If it has produced small shoots, he must turn the soil. If it has reached the stage of green ears, he must beat them out. If it has grown into grain, it must be burnt.</b>  In the previous section we learned that if the wind blew the seeds behind him into a vineyard, they don’t cause the vineyard to become prohibited.  Here we learn that if the wind was blowing in front of him, he will have to uproot the seeds and destroy them.  If only small shoots, then all he needs to do is turn the soil in order to uproot them.  If it has made green ears of grain, then he must uproot the ears and beat them out so that it will be unusable.  Finally, if it ripened and produced grain then the grain must be burnt.  The Rambam adds that if he noticed the grain growing there and didn’t do anything about it, then the vines must be burnt as well, as we learned in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah returns to discuss what types of species are considered to be kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>One who allows thorns to remain growing in a vineyard: Rabbi Eliezer says: he [thereby] prohibits [the vineyard]. But the sages say: he does not prohibit except if it something that is generally allowed to grow.</b>  According to Rabbi Eliezer, thorns are considered to be kilayim in a vineyard because in certain regions, according to the Talmud in Arabia, they grow thorns in the fields as camel fodder.  Therefore, one who sees thorns growing in his vineyard and doesn’t remove them has caused the vineyard to become prohibited.  The sages disagree and hold that unless that species is generally allowed to grow, then it cannot be considered kilayim in a vineyard. Since most people do not allow thorns to grow, they are not considered kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>Iris, ivy, and the king’s lily, and all manner of seeds are not kilayim in a vineyard.</b>  This section further illustrates this principle. Iris, ivy and king’s lily are not generally grown for food, even for animal food, and hence they are not kilayim in a vineyard.  Neither are any other types of seeds only grain and vegetables count as kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>[As for] hemp: Rabbi Tarfon said: it is not kilayim, But the sages say it is kilayim.</b>  Hemp is not kilayim in a vineyard according to Rabbi Tarfon but it is according to the sages.  Assumedly the sages think that it does count as food and that most people would grow it, and therefore it can be kilayim in a vineyard.",
+                    "<b>Artichokes are kilayim in a vineyard.</b>  Artichokes count as a vegetable and are therefore kilayim in a vineyard.  They are also one of my favorite Friday night appetizers, but that is not why they are kilayim."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b> In mishnah 4:5 we learned that according to Bet Hillel, there need to be two rows of vines for their to be a vineyard, whereas Bet Shammai held that only one row was necessary.  As a reminder, if something is considered a vineyard, he will have to distance seeds four cubits from there, whereas if it is considered to be individual vines, he will only have to distance the seeds six handbreadths. In today’s mishnah we learn that Bet Hillel agrees with Bet Shammai that an aris, vines draped over reeds or a fence, is treated like a vineyard.  In English this is translated as an “espalier,” a word which I admit that until now I did not know.  My on-line dictionary translates it as, “a plant, especially a fruit tree, trained to grow flat against an upright surface, for example, a wall or fence, or on wires.”",
+                    "<b>What is an aris (an espalier) [which is regarded as a vineyard]? One who has planted a [single] row consisting of five vines beside a fence ten handbreadths high, or beside a trench ten handbreadths deep and four wide, they leave a space of four cubits in which to work it.</b>  For an aris to be considered like a vineyard, it must have at least five vines planted next to a fence ten handbreadths high or a trench ten handbreadths deep and four wide. They would train the vine to grow either on the sides of the fence, or on the walls of the trench.  It seems that since this structure is more substantial, Bet Hillel agrees that it is treated like a vineyard.  Practically speaking, treating the vines as a vineyard means that he will have to distance any seeds four cubits from them, as opposed to six handbreadths, the distance for single vines.",
+                    "<b>Bet Shammai says: they measure the four cubits from the body of the vine to the field; But Bet Hillel says: from the fence to the field.</b>  The mishanh now records a disagreement as to where they measure from when providing a space to work the vineyard. According to Bet Shammai they measure from the vines themselves.  Bet Hillel says that they measure from the fence on which the vines are trained to the plot that he wants to plant with seeds, even though there will end up being less than four cubits between the actual vines and the seeds.",
+                    "<b>Rabbi Yohanan ben Nuri said: all who say so are mistaken! Rather, if there are four cubits from the body of the vines to the fence, they leave a space in which to work it and they may sow the rest.</b>  Rabbi Yohanan ben Nuri disagrees with the tradition in the previous sections, according to which Bet Hillel holds that one row of vines is counted as a vineyard if it is in the form of an aris. Rabbi Yohanan b. Nuri admits that there was a tradition concerning “four cubits” and an “aris,” but he holds that the tradition was not like that recorded above. The “four cubits” and an “aris” tradition teaches that if the aris grew four cubits out from the fence, then they leave a space (of six handbreadths) in which to work the aris, just as they do with a single row of vines, and they may plant between this space and the fence.  However, if there are less than four cubits, then one can’t plant between the vines and the fence.",
+                    "<b>And how much is the space in which work to work a vine? Six handbreadths in every direction. Rabbi Akiva says: three.</b>  This section now teaches how much space one must leave to work a single vine, meaning how much space one must leave between the vine and any seeds. According to the first opinion, he needs to leave six handbreadths, whereas Rabbi Akiva holds that three are sufficient."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with an aris grown on a terrace, and the vines are draped over a field below.  Do the vines above cause it to be prohibited to sow seeds in the fields below?",
+                    "<b>An aris which projects from a terrace: Rabbi Eliezer ben Jacob says: if a person standing on [level] ground is able to harvest all of it, [such an aris] prohibits [sowing seed in] four cubits of the field, but if [he is] not [able to do so], it prohibits [sowing seed] only [in] the [soil] which is directly below it.</b>  If a man standing on the ground below is able to reach up and harvest the grapes from the aris, then we look at the aris as if it stood in the field itself and it prohibits sowing seeds within four cubits.  However, if he can’t reach up and harvest the grapes then the aris prohibits sowing seeds only directly below the aris.  It will be permitted to plant in the space not directly below the aris, even if this is less than four cubits from the vines.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: even one who has planted one [row of vines] on the ground, and one on a terrace, then if it is ten handbreadths above the [level] ground, one does not combine with the other; if it is not [ten handbreadths high] then one does combine with the other.</b>  Rabbi Eliezer brings another rule that also has to deal with vines planted on terraces.  If one row of vines is planted on an upper terrace and another row is planted on a lower terrace, then the rows combine, provided that the upper row is less than ten handbreadths higher than the lower row.  In such a case the rows will combine to form a vineyard. However, if they are separated by more than ten handbreadths, then they do not combine to form a vineyard and each row is treated separately."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with one who hangs vines over a trellis the question is can he plant seeds under the parts of the trellis not covered with vines.",
+                    "<b>One who suspends vines over papyrus-ropes [of a trellis], he may not bring seed beneath the remainder [of the trellis].</b>  It is forbidden, ab initio, to sow seeds underneath a trellis with vines trained over it, even underneath the parts that don’t have vines on them.",
+                    "<b>However, if he did so, he has not caused them to be prohibited.</b>  Although one is not allowed to plant seeds underneath the trellis, if he does do so, he has not caused the seeds to be prohibited.  This is because he has not sown the seeds underneath the vines themselves.",
+                    "<b>If new [tendrils] spread [over the remainder], that [which was sown under the remainder] is forbidden.</b>  If, contra to the rules, he does sow seeds underneath the trellis when there are no vines directly overhead, and then the vines do grow over those seeds, the seeds underneath the vines now become prohibited.",
+                    "<b>Similarly, when one hangs vines over some part of a non-fruit-bearing tree.</b>  The same rules that apply above also apply when one hangs vines over a non-fruit bearing tree. The tree in this case is considered to be like a trellis because it does not bear fruit. In tomorrow’s mishnah we will learn that the rule is different when the tree does bear fruit."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned about a person who trains vines over non-fruit bearing trees.  In today’s mishnah we learn about training vines over fruit bearing trees and whether one can sow seeds underneath other parts of the trees.",
+                    "<b>One who suspends [branches of] a vine on part of [the branches of] a fruit tree, it is permitted to bring seed beneath the remainder.</b>  Whereas when it came to non-fruit bearing trees it was forbidden to bring seed beneath the remainder, when it comes to fruit-bearing trees, it is permitted.  This is because the fruit-bearing tree is considered to be significant and is not discounted compared to the vines. In other words, it is not treated like a trellis. Since it is considered its own entity, it is only forbidden to introduce seed directly underneath the vine.",
+                    "<b>If new [tendrils] spread [over the remainder], he must turn them back.</b>  When it came to non-fruit bearing trees, if the tendrils grew over the seeds which were (against the rules) sown below, they caused the seeds to become forbidden.  Again, the rule is more lenient when it comes to fruit-bearing trees. When the vines’ tendrils grow over them, the seeds do not become prohibited, but he must nevertheless turn the tendrils back.",
+                    "<b>It happened that Rabbi Joshua went to Rabbi Ishmael in Kefar Aziz, and the latter showed him a vine [with its branches] suspended on part of [the branches of] a fig tree. He [Rabbi Yishmael] asked him [Rabbi Joshua]: “May I bring seed beneath the remainder?” He answered him: “It is permitted.”</b>  The mishnah now relates a story containing a halakhic discussion between Rabbi Joshua and Rabbi Ishmael. In the first story Rabbi Ishmael asks Rabbi Joshua if he can bring seed under the remaining parts of a fruit tree, those parts that don’t have vines over them. In accordance with what we learned above, Rabbi Joshua says that this is permitted.",
+                    "<b>He took him to Bet Hamaganyah and he showed him a vine [whose branches were] suspended on part of a beam belonging to the trunk of a sycamore, which had many beams. He [Rabbi Joshua] said to him [Rabbi Yishmael]: beneath this beam it is prohibited [to sow] but beneath the remainder it is permitted.</b>  In the second story, the two rabbis find themselves near a vine whose branches were spread over the beams of a sycamore tree, which is non-fruit bearing. The answer here is a little different than the law that we learned in mishnah three above. Rabbi Joshua tells him that he is not allowed to bring seed underneath the entire beam, because the beam is so large that it is treated as an independent tree.  However, he may bring seed underneath the other beams because they are treated as if they were separate trees."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah defines what is a non-fruit bearing tree, termed in Hebrew serak, with regard to the halakhot which we learned above in mishnayot three and four.",
+                    "<b>What is a serak (non-fruit bearing) tree?<br>Any tree which does not yield fruit.</b>  The first opinion simply holds that all trees that do not bear fruit are considered to be serak trees, and all of the rules in mishnah three above apply to them.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: all trees are serak, except the olive and the fig tree.</b>  Rabbi Meir holds that the only non-serak trees, meaning the only trees whose fruit are significant, are the olive and fig trees. All other trees are considered “serak,” non-fruit bearing. We should probably remember that the wide variety of trees that we now have certainly did not exist in the ancient near east. The one significant tree that Rabbi Meir does seem to be excluding is the date palm.  Perhaps date palms were not used in training grape vines and hence Rabbi Meir just doesn’t consider them in this context. Alternatively, Rabbi Meir holds that grapes were more valuable than dates, and hence compared to the vine, the date palm is non-fruit bearing.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: all trees that are not planted in whole fields, are serak trees.</b>  Rabbi Yose says that a tree is considered to be a fruit-bearing tree if people will plant a whole field of that type of tree. For instance, if people will plant a whole field of etrog trees, then an etrog tree would be considered fruit bearing in the context of the rule above in mishnayot three and four.  If not, then it is considered to be serak tree."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah returns to discuss the aris (espalier), the vines trained to grow on either a fence, another tree or in a ditch.",
+                    "<b>Gaps in an aris must be eight cubits and somewhat more [in order to be able to sow seeds in the gaps].</b>  If there are gaps in an aris that are more than eight cubits wide, then one can sow seeds in them.",
+                    "<b>[In the case of] all measurements that the sages said in connection with a vineyard, there is no ‘and somewhat more’, except in the case of gaps in an aris.</b>  The mishnah now makes a parenthetical remark that throughout Kilayim, whenever a measure was given, it was given precisely.  If the Mishnah says that something has to be four cubits, it need only be four cubits exactly. However, in the case of gaps in the aris, there has to be a little more than eight cubits. The Tosefta says that the gap must be eight cubits and one handbreadth.",
+                    "<b>The following count as gaps in an aris: if an aris was razed in its middle and five vines remained on one side and five vines on the other side.  Then if the gap is [only] eight cubits, one may not bring seed there.  [But if the gap is] eight cubits and somewhat more, they give [the vines] space to work them, and he may sow the rest.</b>  The mishnah now explains what gaps in an aris need to be in order to sow seeds there. There are two necessary conditions. The aris had to have originally had more than ten vines. The middle vines were then razed and there was left a gap in between the remaining vines that was big enough to plant two arisim, each of five vines. If this gap is precisely eight cubits (or less), then one cannot sow seeds in between. However, if the gap is more than eight cubits then he can leave space to work the remaining vines, and plant seeds in the middle.  In mishnah one we learned that according to the sages, he needs to leave four cubits to work the remaining aris, whereas R. Yohanan ben Nuri holds that he need leave only six handbreadths. We should also note that gaps in an aris are treated differently from the karahat, the empty patch in a vineyard, which requires sixteen cubits for it to be permitted to plant there (mishnah 4:1)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the laws of an aris.",
+                    "<b>An aris which turns away from a wall where it forms an angle, and comes to an end, they give it space to work it and they may sow the rest.</b>  The mishnah describes a situation where an aris is planted at the corner where two walls meet, two of the vines being on one of the walls and three of the vines being on the other wall.  In such a case, all he needs to do is leave six handbreadths from the vines in order to work them and he can plant the rest of the space in between the two walls.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if there are not four cubits there, one may not bring seed there.</b>  According to Rabbi Yose, there must be at least four cubits between the two walls; if there is not he may not sow seeds there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with reed canes that protrude from an aris but that don’t have vines hanging on them.",
+                    "<b>Canes which protrude from the aris and one is too concerned for them to cut them short, it is permitted to sow directly beneath them.</b>  In this case the only reason that he hasn’t cut the unused canes down is that he doesn’t want to destroy them.  He has no plans to train the vines over these canes. Therefore, he may sow seeds directly beneath them.",
+                    "<b>If he made them [long] so that the new [growth] might spread along them, it is forbidden [two sow underneath].</b>  In this case, he does plan to use the canes as part of the aris.  Hence, even before he does use them, it is forbidden to sow seeds underneath."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of chapter six continues to deal with things that extend from the aris.",
+                    "<b>A blossom which protruded from the aris, it is regarded as if a plumb line were suspended from it, directly beneath it, it is prohibited [to sow].</b>  If a blossom of a new vine sticks out from an aris it is forbidden to plant only directly beneath the blossom. “Directly beneath” is determined by the use of a plumb line, which is dropped directly from the blossom.",
+                    "<b>Similarly, in the case of [a blossom protruding from] a hanging branch [of a single vine.]</b>  The same halakhah holds true for a blossom of a vine which protrudes from a single vine. It is forbidden to sow seeds only directly beneath this vine.",
+                    "<b>One who has stretched a vine-shoot from tree to tree, it is forbidden to sow beneath it.</b>  The following three sections deal with cases where a person extended a vine hung over one tree to hang it over another.  If he simply extended the vine itself, it is prohibited to sow seeds underneath the vine.",
+                    "<b>If he made an extension [to the vine] by means of rope or reed, it is permitted under the extension.</b>  If the vine was too short to be extended to the other tree and he used a rope or a reed to extend it, then it is permitted to plant seeds underneath the reed.",
+                    "<b>If he made the extension so that the new [growth] might spread along it, it is forbidden.</b>  However, if he intends to train the vine to continue to grow onto the rope or reed, then it is prohibited to plant seeds directly underneath."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first three mishnayot of our chapter deal with an ancient vineyard farming technique called “bending” or “havracha” in Hebrew. Basically one takes a vine bends it into the ground and then takes the other head of the vine out of the ground in another place from where it will grow a new vine. The advantage gained through this technique is that he now gets a new vine that is in a sense “nursed” by its mother vine, at least for the time being.  This is less risky and simpler than starting a new vine from scratch. Using this technique one can also allow more vines in his vineyard. The mishnah deals with the implications that this technique has on the laws of kilayim.",
+                    "<b>If one has bent a vine into the ground [and then brought it back up elsewhere], then if there is not soil over it to the height of three handbreadths, he may not sow seed above it, even if he bent [and conducted it underground] through a gourd or through a pipe.</b>  The issue here is whether one can plant seeds on top of the vine that is being conducted underground.  The mishnah states that if there are not three handbreadths of soil above the vine he may not sow seeds there. This rule holds true even if he conducted the vine through a dried-out gourd, which would have been used as a pipe, or a regular pipe made out of clay.  Since the seeds can pierce the walls of the gourd or the clay pipe, they are not sufficient to cause a break between the seeds and the vine.",
+                    "<b>If he bent it [and conducted] it through rocky soil, then even if there is not soil over it to the height of three handbreadths, it is permitted to sow seed above it.</b>  However, if the soil is rocky and the seeds will not be able to penetrate it and thereby come into contact with the vine, then he does not need three handbreadths of separation.",
+                    "<b>As for a knee-like vine [formed by burying and conducting it underground], they don’t measure [for how much space to work it] except from its second root.</b>  When the vine is taken out of the ground after having been conducted from there from the mother vine, it will bend down and form a knee-like point which is called an “avrucha.” When measuring how much space the vine needs to be worked, they measure from the second spot where the vine seems to come out of the ground, at this joint, and not from the root where it first comes out of the ground."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of this mishnah continues to discuss laws related to vines which have been bent into the ground, and then their heads brought up elsewhere to start new vines.\nThe following three sections discuss three instances where it is prohibited to sow seeds but if he does sow seeds, the seeds are not prohibited as kilayim.",
+                    "<b>One who has bent [and conducted underground] three vines, and their [original] stems are visible, Rabbi Elazar bar Tzadok says: if there is between them from four to eight cubits, they combine, if not, they do not combine.</b>  A person has taken three vines, bent their ends into the ground, conducted them elsewhere and then brought them back up again.  It now looks as if he has two rows of three vines, which in normal cases constitutes a vineyard (see 4:5-6).  Rabbi Elazar bar Tzadok says that this constitutes a vineyard only if the old vines and new vines are four to eight cubits apart.  If they are separated by more than eight cubits, than they are too far apart and hence don’t combine.  If they are too close together then they don’t look like two different rows and since they are really the same vines, they don’t constitute a vineyard.  In these situations, he need only distance six handbreadths in order to plant seed.  However, if the “mother” vine and its offspring are between four and cubits apart then they do constitute a vineyard and he must distance the seed four cubits from it.",
+                    "<b>A vine which has dried up, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].</b>  A vine which has dried up does not have the same prohibitions connected to it as does a live vine.  Nevertheless, because it is still a vine it is prohibited to plant seeds near it.  If, however, one does plant seeds, the vine doesn’t cause the seeds to become kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Meir said: the same applies to a cotton plant, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].</b>  The same halakhah holds true for the cotton plant, which resembles a grape vine, and also is called “tzemer gefen” (literally, the wool of the vine) which is similar to the word for vine, gefen.  It is prohibited to plant seeds in proximity but if one does, the seeds are not prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Elazar bar Tzadok said in his name: above the vine too, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].</b>  Rabbi Elazar returns to discuss planting seeds on top of the vines which are conducted underneath the ground. While it is forbidden to plant on top of these buried vines unless there are three handbreadths of soil, if he does plant seeds there, the seeds are not forbidden as kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with situations in which it is prohibited to plant seeds, but if the seeds are planted there, they do not become kilayim.",
+                    "<b>The following are forbidden, but they do not prohibit [the seed sown there]:<br>The remainder of a [legally inadequate] empty patch ( of a vineyard.</b>  In mishnah 4:1 we learned about the empty patch in the vineyard, and that the patch must be 16 cubits before one can sow seeds there.  If the patch is not large enough then it is forbidden to plant in the patch, even if he leaves four cubits of space to work the vineyard.  However, since he did leave room to work the vineyard, the seed is not prohibited as kilayim.",
+                    "<b>The remainder of a [legally inadequate] mehol of a vineyard.</b>  The mehol is the empty space between the vineyard and a fence. If this space is 12 cubits then it is permitted to sow seeds there.  It is forbidden to sow seeds if there are less than 12 cubits, but if he leaves four cubits space to work the vineyard, then the seeds are not kilayim.",
+                    "<b>The remainder of a [legally inadequate] aris-gap.</b>  We learned about sowing seeds in the gap of an aris (a trellis) in 6:6 there must be a gap of more than eight cubits between the sections for it to be permitted to sow seeds there. It is forbidden to sow seeds if there are 8 cubits or less, but if he leaves six handbreadths to work the individual vines that are left, then the seeds are not kilayim.",
+                    "<b>The [ground under the] remainder of papyrus-ropes [of a trellis].</b>  We learned about these ropes in 6:3.  These ropes were used to extend the vine to help keep it up.  It was forbidden to plant underneath the ropes, but if one does the seeds are not prohibited.",
+                    "<b>But [the ground] beneath a vine, and within the place left to work a vine, and the [ground within] four cubits of a vineyard, these do prohibit the [seed sown there].</b>  In contrast, in these situations if seeds are planted they are prohibited as kilayim. There are three such situations: 1) planting directly underneath the vines; 2) planting within the six handbreadths which one must leave to work an individual vine; 3) planting an area of four cubits within a vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah and the two that follow, we learn about what happens if one person sows seed in someone else’s vineyard or someone puts a vine over someone else’s grain. Does this make the grain into kilayim?",
+                    "<b>One who causes his vine to overhang his fellow’s grain, behold he has caused the grain to be prohibited and he is responsible for it.</b>  According to the first opinion, when a vine is hung over grain it causes the grain to become kilayim, even if the grain doesn’t belong to the person who hung up the vine.  Since he has ruined someone else’s property, he must pay for the damage he has caused.",
+                    "<b>Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own.</b>  Rabbi Yose and Rabbi Shimon hold that a person can’t make kilayim in someone else’s vineyard.  This is derived from a midrash on Deuteronomy 22:9, which states, “Don’t seed your vineyard kilayim.” From the word “your” the rabbis learn that this rule applies to one who seeds his own vineyard, and not one who seeds someone else’s vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Yose said: It happened that a man sowed [seed in] his vineyard in the sabbatical year,   and the matter came before Rabbi Akiva, who said: a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own.</b> During the sabbatical year produce grown in one’s field is considered ownerless anyone who wants can come and take it, although he is not allowed to sell it. Therefore, Rabbi Akiva takes the rule that we learned in yesterday’s mishnah, “a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own” and applies it to the case that comes before him, of one who sowed his own vineyard with seed during the sabbatical year.  Rabbi Akiva rules that the seeds are not prohibited as kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case where a person was forced off of his property by another person, called an anas, a term which I have translated as “forceful occupier.” Evidently, this was a problem in the tannaitic period, and there are a number of halakhot that deal with the phenomenon (see for instance Mishnah Sanhedrin 3:3). In our case, the anas sows seeds in the vineyard and then the rightful owner gets his property back.  As we learned in yesterday’s mishnah, since the vineyard does not belong to the anas, the seeds are not forbidden immediately.  The question that our mishnah asks is: when the property reverts to the original owner what does he have to do to prevent the seeds from becoming forbidden?",
+                    "<b>If a forceful occupier ( has sown seed in a vineyard, and it went out of his possession [and reverted to the rightful owner], he (the original should cut it down, even during hol hamoed.</b>  As soon as the land reverts to its rightful owner (a Jew) he must immediately cut down the seeds before they begin to grow.  He must do so even on hol hamoed, when it is normally forbidden to work the field.",
+                    "<b>Up to what amount should he pay the workers?  Up to a third.</b>  In order to cut down these seeds as promptly as possible, he must hire workers to do so.  In other words, he can’t just cut them down himself if it will take him too long to do so.  The mishnah asks how much he must pay these workers. There are two opinions as to what “up to a third” means.   The first opinion is that he must pay them up to a third more than the usual wages. Another interpretation is that he must pay them up to a third of the value of the vineyard. Either way, he must spend a considerable sum of money to get rid of the seeds before the whole vineyard becomes prohibited.",
+                    "<b>If [they demand] more than this, he should cut it in his usual way even if he has to keep cutting after the festival.</b>  If the workers ask for more money, then he need not pay them such an exorbitant amount. Rather he can just cut the seeds down at his own pace, even if he won’t finish the work until after the festival.",
+                    "<b>At what point is he considered a forceful occupier (? From the [the name of the original owner] has sunk [into oblivion].</b>  Finally, the mishnah asks what the definition of an anas is, in relation to the previous halakhah.  In other words, in what situation must a person who gets his field back act according to the previous halakhah. The answer is that the field must have been called by the anas’s name, and not by the name of the original owner.  If, however, the seeds were simply planted by someone who had not taken forceful possession of the field, or if the field was not yet recognized as belonging to the anas, then the rightful owner need not cut the seeds down with such haste, as we learned in yesterday’s mishnah.  The reason why the law is stricter in the case of the anas is that people think that the field belonged to the anas and if the seeds are not prohibited they will think that the laws of kilayim are not being observed.  In contrast, in other cases they will realize that someone planted seeds in a field that belonged to someone else and that this does not constitute a situation of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah deals with the situations in which vines or produce seeds grow so that the vines cover the produce, without them having been planted this way.\nThe second half of the mishnah deals with the important question at one point it becomes possible for vines and produce to become prohibited as kilayim.",
+                    "<b>If wind has blown vines [so that they hang over] grain, one should immediately fence them apart.</b>  Since the person did not hang the grapes over the grain, they are not prohibited immediately. What he needs to do is fence them apart immediately, otherwise they might, under certain circumstances, become prohibited.",
+                    "<b>If an unforeseeable event occurred to him, it [the grain] is permitted.</b>  If something happens that prevents him from tending to this problem immediately and the grain grows while the vines hang over it, they are not prohibited.  However, if he is simply negligent and doesn’t separate the vines and grains, then they do become prohibited once they grow 1/200 of their size (see 5:6).",
+                    "<b>If grain is bent [and the ears reach] beneath a vine, similarly in the case of vegetables, one should turn them back, and it does not prohibit [as kilayim].</b>  In this case the ears of the grain grow into the area covered by the vines and not the vines into the grains (kind of reminds me of “your chocolate got in my peanut butter, your peanut butter got in my chocolate”). Since the grain’s roots are not covered by the vines and only the ears are covered, there is no prohibition.  The same holds true for vegetables which grow underneath a vineyard only the roots cause the prohibition to take effect.",
+                    "<b>From what stage does grain prohibit kilayim? From the time it has struck root.</b>  Grain does not begin to cause a prohibition in a vineyard until the grain has struck root.  Others interpret the word for “struck root” as if it reads, “until it has grown to one third” of its eventual height.  If he uproots the grain before this point, then there is no kilayim prohibition.",
+                    "<b>And grapes? From the time they become as large as white beans.</b>  Grapes cannot be prohibited until they grow to be as large as white beans. If he harvests them before they grow to this size, then they are not prohibited.",
+                    "<b>Grain which has become completely dried out, and grapes which have fully ripened no longer prohibit as kilayim.</b>  This is the opposite of the previous two sections.  If the grain or grapes are completely ripe and only afterwards do they come to be in a potential state of kilayim, they are not prohibited. In other words, in this mishnah we learn that for grain and grapes to be prohibited as kilayim they have to be in contact during a window of time that begins when they grow to a certain size and is completed when they are done growing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with seeds of grain that were sown in a flowerpot and then brought in to a vineyard.  This creates a situation of kilayim depending on whether the flowerpot is perforated.  If it is perforated, then that which grows in the pot is treated as if it is grown in the ground.  If it is not perforated, then it is not considered as if it is grown in the ground.",
+                    "<b>[Seed sown in a] perforated flowerpot, prohibits [as kilayim] in a vineyard.</b>  A flowerpot that is perforated is treated like the earth.  If one plants seeds in such a pot and then puts the pot in a vineyard the seeds and grapes are kilayim and are prohibited.",
+                    "<b>[In] one not perforated, does not prohibit [as kilayim].</b>  However, if the pot is not perforated, then nothing is prohibited as kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: both are forbidden but neither prohibits.</b>  According to Rabbi Shimon, while it is forbidden to bring either type of pot with seeds into the vineyard, neither of them becomes kilayim. Rabbi Shimon disagrees specifically with the opinion in section one.  He holds that even perforated flowerpots are not treated like the ground.",
+                    "<b>One who carries a perforated flowerpot through a vineyard, if [that which is sown in it] grows a two-hundredth part, it is forbidden.</b>  This section discusses a person who carries a perforated flowerpot through a vineyard, and doesn’t put it on the ground, as was the situation in section one.  The mishnah rules that if the seeds that are in the pot grow 1/200 of their size while being carried through the vineyard, they are forbidden to eat.  However, they are not strictly kilayim, nor do they cause the grapes to be kilayim either."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah goes over the various basic laws and prohibitions with all four different types of kilayim.",
+                    "<b>Kilayim of the vineyard: it is forbidden both to sow and to allow to grow, and it is forbidden to derive benefit from them.</b>  Kilayim of the vineyard are grain or vegetables that grow in a vineyard.  This is the strictest form of kilayim.  It is forbidden to sow the grain or vegetables in the vineyard and it is even forbidden to allow grain or vegetables to grow in the vineyard.  Finally, if this does occur, it is prohibited to derive any benefit from the produce or the grapes.  This would mean that one couldn’t even use such products to feed animals, nor could one sell them to non-Jews.",
+                    "<b>Kilayim of seeds: it is forbidden both to sow and to allow to grow, but it is permitted to eat them, and all the more so to derive benefit from them.</b>  Kilayim of seeds are when produce of two different kinds of seed are grown in the same field.  It is prohibited to sow or allow these seeds to grow, just as it is with kilayim of the vineyard.  However, if they do grow it is permitted to eat them, and if it is permitted to eat them, it is all the more so permitted to derive other types of benefit from them.",
+                    "<b>Kilayim of clothing: is permitted in all respects, except that it is forbidden to wear them.</b>  Kilayim of clothing is a mixture of wool and linen, called shatnez (Leviticus 19:19 and Deuteronomy 22:11). It is permitted to derive benefit from such mixtures.  It is also permitted to weave and sell or own these types of clothing.  The only prohibition is to wear them.",
+                    "<b>Kilayim of beasts: it is permitted to raise and to keep, and it is only prohibited to cross-breed them.</b>  Kilayim of beasts refers to either cross-breeding or cross-yoking.  This section notes that it is permitted to raise animals born of cross-bred parents. For instance one can raise and keep a mule.  It is only forbidden to cross-breed animals in order to make the mule in the firstplace.",
+                    "<b>Kilayim of beasts: these one are prohibited with these.</b>  This introduces the topic which the rest of the chapter will discuss cross-yoking animals, that is yoking together different types of animals."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that it is forbidden to yoke together all potential combinations of two different species of animal and plow with them or even pull them or lead them while yoked together.",
+                    "<b>A beast (behemah) with a beast [of another species]; a wild animal (hayyah) with a wild animal [of another species]; a behemah with a hayyah; a hayyah with a behemah; an unclean beast with an unclean beast [of another species]; a clean beast with a clean beast [of another species]; or an unclean beast with a clean beast; or a clean beast with an unclean beast; they are forbidden for plowing, and [it is forbidden] to pull them or lead them [tied together].</b> A behemah is a domesticated animal such as an ox. A hayyah is a wild animal such as a deer. In this exhaustive mishnah we learn that all potential combinations are prohibited, even though it is unlikely that some of these animals would ever be yoked at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>The person driving [the two different animals yoked together] receives the forty [lashes].   And the person sitting in the wagon receives the forty [lashes]. But Rabbi Meir exempts [the latter].</b>  This section explains who exactly is liable for transgressing the laws of kilayim, or cross-yoking, of beasts/wild animals. According to the first opinion, there are two essential prohibitions which one can transgress driving the kilayim animals and sitting in a wagon being driven by the two animals. Although the one sitting in the wagon is not the one leading or actually causing the plowing to be done, he is still liable. The Yerushalmi explains that by sitting in the wagon he balances the weight and thereby contributes to the plowing being done. Both of these people have transgressed the biblical commandment and hence they are liable for lashes, the biblical penalty applicable to one who has transgressed a negative commandment. When the mishnah says that one “receives the forty [lashes]” it is expressing that one has transgressed a biblical commandment. Rabbi Meir holds that only the one who actually leads the wagon is liable.  Evidently, he holds that the one who sits in the wagon does not contribute to the plowing and is therefore not liable.",
+                    "<b>[The tying of] a third [animal different from the two already harnessed to a wagon] to the straps [of those animals] is prohibited.</b>  In this case two animals of the same species have already been yoked together when someone yokes a third animal, different from the first two. This is prohibited.  Assumedly, one might have thought that this was not prohibited because the Torah only mentions one who yokes two different animals together. The mishnah comes to teach us that even three (two of which are the same) are prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>They may not tie a horse neither to the sides of a wagon [drawn by oxen] nor behind the wagon, nor [may they tie] a Libyan donkey to [a wagon drawn by] camels.</b>  There are really two laws in this section. First of all, the prohibition of kilayim includes tying an animal to the opposite side of a wagon drawn by a different species. One might have thought that since only the front animal is drawing the wagon, this does not create a situation of kilayim, therefore the mishnah teaches that it does. The other halakhah is that Libyan donkeys cannot be attached to a wagon drawn by camels.  Obviously these are different species, so we might ask what the mishnah is teaching.  Albeck explains that we might have thought that when attached to the same wagon these animals don’t really pull together, and hence it is not prohibited. Therefore, the mishnah teaches that even though this is not an effective work arrangement, it is nevertheless prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: all [mules] born from horses, even though their father is a donkey, are permitted one with another.  Likewise [mules] born from donkey, even though their father is a horse, are permitted one with another. But [mules] born from a horse with [mules] born from donkeys are prohibited one with another.</b>  According to Rabbi Judah, when determining the species of an animal, we follow the mother, just as we do when determining the Jewishness of a human being.  Thus the offspring of a female horse is a horse, even if its father was a donkey. Such a mule can be yoked with the offspring of a female horse and male horse.  The same holds true in the opposite scenario. However, a mule born to a female horse and a mule born to a female donkey cannot be yoked together because they are of different species."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah continues to deal with mules and whether they can be yoked together.  It then goes on to categorize a few other animals as a “hayyah,” wild animals.  We shall see below why such categorization has halakhic ramifications.",
+                    "<b>Mules of uncertain parentage are forbidden [one with another,]</b>  If it is unclear whether a given mule was born of a female horse or a female donkey then it can’t be yoked together with a different mule, lest the two be of different species.  Since the prohibition of kilayim is “deoraita,” or toraitic origin, in cases of doubt we rule strictly.",
+                    "<b>And a ramakh is permitted.</b>  A rammakh is a mule whose mother is known to be a horse. Hence it is permitted to yoke this type of mule with another ramakh. Albeck provides an alternative explanation to the “ramakh” halakhah. The ramakh does not actually aid in pulling the plow, and therefore there is no prohibition of yoking it with another animal.",
+                    "<b>Wild man-like creatures are [in the category of] hayyah.</b>  Wild man-like creatures are probably a type of monkey.  The mishnah categorizes this animal as a “hayyah” a wild beast.  Hence the laws of kilayim are applicable to it. Were we to have categorized it as a “man” the laws of kilayim would not have applied.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: they cause impurity in a tent like a human being.</b>  Rabbi Yose says that despite the fact that this animal is a “hayyah” and not considered like a human, when it comes to transmitting impurity in a tent, the animal is treated like a person.  This means that if something overhangs this dead animal and another person, impurity goes from the carcass and impurifies the human being.",
+                    "<b>The hedgehog and the bush-mole are [in the category of] hayyah.</b>  The hedgehog and the bush-mole are categorized as “hayyah.” Again, this means that the laws of kilayim do apply to them.  Without this mishnah we might have thought that they belong to the category of “sheretz,” creepy crawly thing, to which the laws of kilayim do not apply.",
+                    "<b>The bush-mole: Rabbi Yose says in the name of Bet Shammai: an olive's size [of its carcass] renders a person carrying it unclean, and a lentil’s size [of its carcass] renders a person touching it unclean.</b>  Rabbi Yose says that according to Bet Shammai, the bush-mole is a doubtful hayyah/doubtful sheretz, meaning that it might be either and we just don’t know how to categorize it.  Since its categorization is doubtful, the stricter impurity laws of both categories apply.  What this means is that an olive’s worth of its flesh transmits impurity in a tent, as does the flesh of the carcass of a hayyah (or behemah).  However, a lentil’s worth of its flesh transmits impurity to one who touches it, as does the flesh of the carcass of a sheretz."
+                ],
+                [
+                    "<b>The wild ox [it is in the category of] behemah. But Rabbi Yose says: [it is in the category] of hayyah.<br>The dog  [it is in the category of] hayyah. But Rabbi Yose says: [it is in the category] of behemah.<br>The pig  [it is in the category of] behemah.<br>The wild donkey [it is in the category of] hayyah.<br>The elephant and the monkey [they are in the category of] hayyah.<br>A human being is permitted to draw, plow, or lead with any of them.</b><br>This mishnah classifies various animals into “behemah” domesticated beast or “hayyah” wild animal.<br>Section one: The wild ox is considered a behemah. This means that one can yoke it together with a domesticated ox.  Rabbi Yose disagrees and holds that it is in the category of hayyah, and therefore cannot be yoked together with its domesticated cousin.<br>Section two:  A dog, according to the first opinion, is a hayyah, whereas Rabbi Yose considers it to be a behemah.  (It does seem that there are some dogs which are more “domesticated” than others ours was much more on the hayyah side, despite our best efforts to make it into a behemah).  We should note that even if a dog is domesticated it couldn’t be yoked together with another species. This causes us to ask why the mishnah bothers classifying this and the other animals that appear in the next three sections. According to the Tosefta, the reason for this classification is that if a person sells all of his “behemot” or all of his “hayyot” we need to know which animals he has sold.  It also seems to me that just as zoologists like categorizing animals and botanists like categorizing plants, rabbis liked categorizing as well.<br>Section six: A human being cannot be considered “kilayim” with any animal.  This means that a human being can draw a wagon, or plow with any animal.  The words “or lead” are probably a mistake and shouldn’t be here because animals don’t generally lead other animals."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Kilayim deals with kilayim of clothes, or shatnez, as it is called by both Leviticus and Deuteronomy.\nOur mishnah also mentions several other halakhot which apply only to wool or linen, the two materials subject to the laws of kilayim.",
+                    "<b>Nothing is forbidden on account of kilayim except [a mixture of] wool and linen.</b>  Deuteronomy 22:11 defines “shatnez” as being wool and linen.  Hence only a mixture of wool and linen is prohibited. Wool and cotton, for instance, is not prohibited.",
+                    "<b>No [clothing material] is subject to uncleanness by scale disease except wool or linen.</b>  The only types of clothes subject to impurity through “scale disease” (sometimes called leprosy) are wool and linen (see Leviticus 13:47).",
+                    "<b>Priests do not wear any materials to serve in the Temple except for wool and linen.</b>  The priestly clothing was made only of linen and wool (see Exodus 39:27-29). It is interesting that while such a mixture was generally prohibited, while the priests were serving in the Temple, this is precisely the clothing that they would wear.",
+                    "<b>Camel’s wool with sheep’s wool, that have been mixed together:  if the greater part is camel’s wool, it is permitted [to mix it with linen], but if the greater part is sheep’s wool, it is forbidden; if it is half and half, it is forbidden.</b>  Camel’s wool is not prohibited in kilayim, only sheep’s wool is prohibited. Therefore, if camel’s wool is mixed up with sheep’s wool such that it becomes impossible to separate them, it is permitted to use the mixture with linen if the quantity of camel’s wools is more than the quantity of sheep’s wool. If the quantity of sheep’s wool is greater than it is prohibited. If they are equal the mixture is still prohibited, because we always tend to be strict in cases of doubt when the prohibition is from the Torah, as is the prohibition of kilayim.",
+                    "<b>The same applies to hemp and linen mixed together.</b>  Hemp can be mixed with wool, whereas linen cannot.  So if hemp and linen are mixed together, the mixture can be mixed with wool if the hemp is the majority, but if the linen is the majority or equal to the hemp, it is forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Silk and floss-silk do not come under the prohibition of kilayim, but are prohibited on account of appearance.</b>  Silk is not prohibited under the category of kilayim, meaning that one who wears a garment in which silk and wool or silk and linen are mixed together has not transgressed the biblical prohibition.  Nevertheless, because such mixtures look like kilayim, they are prohibited “derabanan”, a prohibition of rabbinic origin.",
+                    "<b>Mattresses and pillows do not come under the prohibition of kilayim, as long as his flesh does not come into [immediate] contact with them.</b>  The Torah only prohibits wearing kilayim and not using kilayim for other purposes. Hence, mattresses and pillows which one lies on and doesn’t wear can have in them mixtures of wool and linen. However, if the mattress or pillow comes in direct contact with his skin, then it is prohibited because this is too close to “wearing.”",
+                    "<b>There is no [permissibility for the] temporary [wearing] of kilayim.</b>  It is prohibited to even temporarily put on kilayim as clothing.  We might have thought, perhaps, that unless someone really goes out with such clothing on, that it would be permitted, or at least not forbidden, and therefore the mishnah teaches that one who puts on a kilayim garment has immediately transgressed the prohibition.",
+                    "<b>Neither may one wear kilayim even on top of ten [garments], even for the purpose of evading taxes.</b>  If the garment is being used as clothing, it is prohibited even if it doesn’t come into contact with his skin, for instance, it is an outer piece of clothing and he has other clothing underneath it.  This prohibition holds true even if his sole intent in wearing the clothing was to hide it from tax collectors who are coming to assess his property.  In such a case he isn’t wearing the garment in order to derive benefit from it as clothing.  He is only wearing it in order to smuggle it away from the tax collectors.  Nevertheless, because he is wearing it, it is forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe next five mishnayot begin to catalogue what items made of cloth are subject to the kilayim prohibition. The basic rule is that anything used to cover a person’s body, even temporarily, may be subject to the laws of kilayim. The reason is that the Torah phrases the prohibition as “One may not wear shatnez” (Deuteronomy 22:11). From here the rabbis derive that only “wearing” or anything close to wearing is prohibited.",
+                    "<b>Hand towels, scroll covers, and bath towels do not come under the prohibition of kilayim.   Rabbi Eliezer prohibits.</b>  All of these items are not used to cover a person’s body.  They are not “worn.” Therefore they are not subject to the laws of kilayim.",
+                    "<b>Barbers’ covers are subject to the prohibition of kilayim.</b>  The cloths that the barber puts on the person getting his/her hair cut are in actuality temporary clothing. Since they are in a sense clothing, they are subject to the laws of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Shrouds for the dead, and the packsaddle of a donkey are not subject to the law of kilayim.</b>  Shrouds for a dead person can be made out of kilayim, because a dead person does not have to observe the laws of the Torah. A packsaddle is made to sit on and not to put it on oneself. Leviticus 19:19 says that one should not “put upon oneself kilayim” and therefore the packsaddle is not subject to the laws of kilayim.",
+                    "<b>One may not [however] place a packsaddle [made of kilayim] on one’s shoulder even for the purpose of carrying dung out on it.</b>  However, since the Torah states that the prohibition is to “put upon oneself,” putting the packsaddle on one’s shoulder is prohibited, even though this would not normally be considered “wearing.”  We see here that the rabbis seem to be mediating between Deuteronomy states, “Do not wear” and Leviticus which states “Do not put upon oneself.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a mechant who may be selling kilayim garments and in the process of selling them may end up wearing them as well.",
+                    "<b>Sellers of clothes may sell [clothes made of kilayim] in accordance with their custom, as long as they do have not the intention in the sun, [to protect themselves] from the sun, or in the rain [to protect themselves] from the rain.</b>  Evidently, while clothes-sellers were traveling, they would sometimes wear the clothes that they intended to sell. They would do this either to transport the clothes from place to place (they were peddlers) or to show people how the clothes looked, or both.  The mishnah rules that the traveling clothes salesman may wear kilayim, as long as his intention in wearing them is not to use them as covering, either in the summer because of the sun or in the winter because of the rain. The discerning reader will note that this mishnah seems to disagree with mishnah two, where we learned that one cannot wear kilayim in order to smuggle them away from the tax collectors. In both cases a person wears a garment not because he wants to wear it as clothing but for some other reason.  While mishnah two prohibited this, our mishnah permits it, as long as he doesn’t intend to also use it as clothing.",
+                    "<b>The scrupulous hang [such materials or garments] on a stick over their backs.</b>  Those merchants who didn’t want to take advantage of the leniency in the above section, would not wear the kilayim clothes. Rather they would hang the clothes behind them on a stick."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses a tailor who may have materials made of wool and linen sitting on his lap waiting to be sewn.",
+                    "<b>Tailors may sew [materials which are kilayim] in their usual way, as long as they do have not the intention in the sun, [to protect themselves] from the sun, or in the rain [to protect themselves] from the rain.</b>  As in yesterday’s mishnah concerning the clothes salesman, the rules of kilayim also do not apply to a tailor who has various types of material resting on his lap waiting to be sewn.  Again, this is prohibited if he intends to use the material as protection from sun or rain.",
+                    "<b>The scrupulous sew [such materials as they are laid] on the ground.</b>  Again, similar to yesterday’s mishnah, those who are more religiously scrupulous would not take advantage of such a leniency. Rather, they would lay the materials on the ground while they were waiting to be sewn."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that there are certain items that are assumed to have mixtures of wool and linen and therefore they need to be checked before they can be worn.",
+                    "<b>The Birrus blanket or Brindisian blanket, or Dalmatian cloth, or felt shoes, may not be worn until one has examined them.</b>  Evidently, it was typical that these wool garments or shoes would be sewn using linen thread.  Hence, before one wears one of these types of clothing, he must first check them to make sure they do not consist of kilayim.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: ones that come from the coast or from lands beyond the sea, do not require examination, since the presumption with regard to them is [that they are sewn] with hemp.</b>  Rabbi Yose says that the above law does not apply to such objects if they come from the coast of Israel or from “the lands beyond the sea” a term which refers to the lands lying to the west of Israel (Greece, Rome etc.).  In those lands, such items are sewn with hemp thread, to which the laws of kilayim do not apply, as we learned above in mishnah one.  The suspicion is only with regard to such items that come from Israel, or from the east of Israel (Syria and Persia) or perhaps from the South (Egypt).",
+                    "<b>Felt-lined shoes are not subject to the laws of kilayim.</b>  There are two explanations for this clause. The first is that we are not concerned lest felt-lined shoes have linen mixed in with them.  In other words, only if one knows that they have linen are these shoes prohibited. The second interpretation is that this shoe does have both wool and linen in it, but it doesn’t have a heel.  Since it doesn’t have a heel it is not subject to the laws of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Only that which is spun or woven is forbidden under the law of kilayim, as it says, “You shall not wear shatnez” (Deuteronomy 22:1, that which is shua (combed) tavui (spun) and nuz (woven).<br>Rabbi Shimon ben Elazar says: [the word shaatnez means that] he [the transgressor] is perverted (and causes his father in heaven to avert himself [from him].</b><br>When referring to kilayim, the Torah uses the word “shatnez.”  Our mishnah understands this word as an acronym and derives halakhah from the word.<br>Section two: \"Naloz\" means to \"pervert\" or \"corrupt\" and it is a pun on the end of the word shaatnez. The transgressor has perverted God's laws, and by doing thus he causes God to pervert His path from him (meliz, another form of naloz)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah teaches various cases in which the kilayim prohibition applies despite the fact that the wool and linen may not seem to actually be woven together. According to some commentators, some of these prohibitions are only “derabanan,” of rabbinic status and not of toraitic status.",
+                    "<b>Felted materials [can be] prohibited because of kilayim, since they are combed.</b>  Felt is made from wool that is beat and not spun.  It is prohibited to attach it to linen even without weaving them together because the wool and linen are combed together.  According to one opinion in the Talmud, this prohibition is only derabanan from the Torah the garment is prohibited only if it is combed, spun and ten woven.  However, the rabbis added that even if only one of these processes has taken place, the garment is prohibited because of kilayim.",
+                    "<b>It is prohibited to attach a string of wool (to linen material, since this resembles weaving.</b>  A pif (or piv) is a string that falls from a garment when it is being woven and that the weavers stick into the sides of the garment when giving it to the purchaser.  If the woven material is of linen, one cannot put a pif of wool on it and vice versa. This looks too much as if they had been woven together.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: it is forbidden to use cords of purple [wool to tie round a loose linen garment], since before he ties it, he stitches it on.</b>  Since this wool belt is stitched to the linen garment and not just tied around the garment, it does violate the laws of kilayim.",
+                    "<b>One may not tie a strip of woolen material with one of linen material for the purpose of girdling one’s loins, even if there is a leather strap between the two.</b>  Tying a belt made of woolen material together with one of linen material is prohibited even if a leather strap is sewn between the wool and the linen in order to separate them. The reason that this is still prohibited is that when he will eventually tie the ends of the belt together when he ties it around his waste."
+                ],
+                [
+                    "<b>Weaver’s mark’s or launderer’s marks [can be] prohibited because of kilayim.</b>  In mishnaic times weavers and launderers would put strings on the sides of clothing to help identify to whom it belonged. If these strings were of linen and the garment was of wool, or vice versa, then they are prohibited because of kilayim.",
+                    "<b>One who sticks one thread [through material], this does not constitute a connection, nor does [the prohibition of] kilayim apply and one who unties [such a connection] on Shabbat is exempt.</b>  The next three sections deal with the question of how many stitches are needed for two garments to be considered sewn together.  If one sticks a needle once into two garments and brings the string out on the other side, the two garments are not yet considered to be sewn together. There are three ramifications to this:  1) if one garment is impure the other has not yet become impure; 2) if one is wool and one is linen they are still not considered kilayim; 3) one who undoes this string on Shabbat is not liable for the prohibited act of “untying” (see Shabbat 7:2).",
+                    "<b>If one made its two ends come out on the same side [of the material], this constitutes a connection, and it comes under the prohibition of kilayim, and one who unties such a connection on Shabbat is liable.</b>  In this case one pulled the needle through and then brought it back up again, so that the two heads of the string are sticking out from the same side.  Now the two garments are considered tied together.  If one becomes impure, the other is impure as well.  If one is wool and one is linen then they are prohibited because of kilayim. And if one undoes such a string on Shabbat, he has transgressed the prohibition of “untying.”",
+                    "<b>Rabbi Judah said: [the prohibition does not apply] until one has made three stitches.</b>  Rabbi Judah says that the two garments are not considered connected until he brings the string across three times.",
+                    "<b>A sack and a basket [one having a strip of woolen material attached to it, and the other a strip of linen] combine to form kilayim.</b>  If there is a piece of wool attached to a sack and a piece of linen attached to a large basket and then one attaches the sack to the basket, the wool and linen join to become kilayim. Congratulations!  We have finished Kilayim! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Kilayim overall was about preserving God’s world as it was created. There are many lessons that we could draw from this fascinating prohibition, but I think that the most important one is that we must have respect for creation and while we can intervene and add our own hand to the act of creation, we must have limits as well. Some of the massive environmental damage that we are only now beginning to be aware of is a result of our not respecting any limits to our own power.  I hope that the through all the myriads of details in this tractate, a larger message is allowed to shine through. Tomorrow we begin Tractate Sheviit."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה כלאים",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Kilayim",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Kilayim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maaser Sheni/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maaser Sheni/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1553fe8adfa83d60af21c884658cafc2e8951583
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maaser Sheni/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,399 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "According to rabbinic interpretation, Deuteronomy 14: 22-27 refers to a second tithe, a tithe that is separated after the first tithe has already been separated. These verses read:",
+            "Deuteronomy 14 22 You shall set aside every year a tenth part of all the yield of your sowing that is brought from the field.  23 You shall consume the tithes of your new grain and wine and oil, and the firstlings of your herds and flocks, in the presence of the LORD your God, in the place where He will choose to establish His name, so that you may learn to revere the LORD your God forever.  24 Should the distance be too great for you, should you be unable to transport them, because the place where the LORD your God has chosen to establish His name is far from you and because the LORD your God has blessed you,  25 you may convert them into money. Wrap up the money and take it with you to the place that the LORD your God has chosen,  26 and spend the money on anything you want -- cattle, sheep, wine, or other intoxicant, or anything you may desire. And you shall feast there, in the presence of the LORD your God, and rejoice with your household.  27 But do not neglect the Levite in your community, for he has no hereditary portion as you have.",
+            "While the first tithe goes to the Levite, the second tithe stays in the possession of its owners. The owners must take this tithe to Jerusalem and eat it there. If this is a hardship because they don’t live close to Jerusalem and it would be cumbersome to carry the actual produce to Jerusalem, then they can redeem the second tithe for money, adding a fifth to the value of the produce, and bring all of the money to Jerusalem. There they can use the money to buy food products, either sacrifices or other foods.  According to Leviticus 27:30-31, when they redeem the produce for money, they must add an extra fifth to the value of the produce.",
+            "Leviticus 27 30 All tithes from the land, whether seed from the ground or fruit from the tree, are the LORD's; they are holy to the LORD.  31 If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them.",
+            "This is the procedure in the first, second, fourth and fifth years of a seven-year sabbatical cycle. The rabbis interpreted Deuteronomy 14:28-29 and Deuteronomy 26:12-15 to refer to the poor tithe, which is separated in the third and sixth years of the cycle.",
+            "Deuteronomy 14 28 Every third year you shall bring out the full tithe of your yield of that year, but leave it within your settlements.  29 Then the Levite, who has no hereditary portion as you have, and the stranger, the fatherless, and the widow in your settlements shall come and eat their fill, so that the LORD your God may bless you in all the enterprises you undertake.",
+            "Deuteronomy 26 12 When you have set aside in full the tenth part of your yield -- in the third year, the year of the tithe -- and have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, that they may eat their fill in your settlements,  13 you shall declare before the LORD your God: \"I have cleared out the consecrated portion from the house; and I have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, just as You commanded me; I have neither transgressed nor forgotten any of Your commandments:  14 I have not eaten of it while in mourning, I have not cleared out any of it while I was unclean, and I have not deposited any of it with the dead. I have obeyed the LORD my God; I have done just as You commanded me.  15 Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.\"",
+            "In these years the poor tithe, called maaser ani, replaces the maaser sheni, the second tithe. The first tithe is given during all years of the cycle, except for the seventh year. ",
+            "Maaser Sheni also discusses the laws governing plants or vineyards in their fourth year. This topic is addressed in Leviticus 19:23-25. ",
+            "Leviticus 19 23 When you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden. Three years it shall be forbidden for you, not to be eaten.  24 In the fourth year all its fruit shall be set aside for jubilation before the LORD;  25 and only in the fifth year may you use its fruit -- that its yield to you may be increased: I the LORD am your God.",
+            "The reason that this topic is dealt with in Tractate Maaser Sheni is that according to halakhah, like maaser sheni, the produce that grows in the fourth year is also brought to Jerusalem, or redeemed and the proceeds are brought to Jerusalem. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah calls maaser sheni “holy” (Leviticus 27:30). Our mishnah teaches that it must be treated as holy produce and not as one would treat hullin, non-sanctified food.",
+                    "<b>Second tithe: one may not sell it, use it as a pledge, exchange it, or use it as a weight.</b>  It is forbidden to act in any of these ways with maaser sheni because this is how one might typically treat non-sacred produce one sells it, uses it as a pledge to secure a loan, and one exchanges it with friends. “Using it as a weight” does not refer to actually weighing maaser sheni but rather it refers to using maaser sheni whose weight is known as a counterweight on a scale. The mishnah is probably referring to maaser sheni coins which were exchanged for the maaser sheni produce.",
+                    "<b>One may not say to his friend [even] in Jerusalem: “Here is [second tithe] wine, give me [in exchange] oil, and the same with all other produce.</b>  This section emphasizes that one cannot exchange maaser sheni products one for another, even if one is in Jerusalem, where maaser sheni must be brought. Again, this is not considered a respectful act and shouldn’t be done with maaser sheni.",
+                    "<b>But people may give it to one another as a free gift.</b>  Giving maaser sheni to another person as a present, when one does not expect anything in return, is not disgraceful and therefore it may be done."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSince yesterday’s mishnah taught that one cannot sell maaser sheni, today’s mishnah compares and contrasts this rule with rules governing cattle tithes, and first-born animals.",
+                    "<b>Tithe of cattle: one may not sell it when it is unblemished and alive, and when it is blemished [one may not sell it] neither alive nor slaughtered, nor may one betroth a woman with it.</b>  The tenth of every domesticated animal born into one’s flock must be tithed. The animal’s fat and blood are offered on the altar and its meat can be eaten by the owners (or anyone else) in Jerusalem (see Leviticus 27:32-33). When it is blemished it can be eaten anywhere by anybody and none of it is offered on the altar. With regard to the cattle tithe the Torah specifically states, “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:28). The rabbis understood this to mean that it also cannot be sold. While the mishnah says that this is prohibited when the animal is alive, the Talmud understands that it is also prohibited when it has been slaughtered, and it does not matter whether it is unblemished or blemished. It cannot be treated as money and therefore, after having been slaughtered, it cannot be used as betrothal money in betrothing a woman.",
+                    "<b>A first-born animal: one may sell it when it is unblemished and alive, and when blemished [one may sell it] both alive and slaughtered, and one may betroth a wife with it.</b>  Similar to the cattle tithe, the fat and blood of the first born animal must be offered on the altar. The meat belongs to the priests and when it is unblemished only priests may eat it. When it is blemished, anyone can eat it, and therefore, the priest may sell it or its meat to a non-priest and anyone can use it to betroth a woman. When it is unblemished the priests may sell it as long as it is still alive. However, after it has been slaughtered it may not be sold because this is considered disgracing a sacrifice.",
+                    "<b>One may not redeem second tithe with unstamped coins, nor with coins which are not current, nor for money which is not in one's possession.</b>  Maaser sheni must be redeemed for usable coins. This would exclude unstamped coins, whose value is equivalent only to the value of the metal, non-current coins, stamped by governments that no longer rule, and coins to which a person does not have access. The coin must be stamped, usable and accessible in order to use it to redeem maaser sheni."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe rest of this chapter deals with using maaser sheni money to buy food in Jerusalem. There are two important rules to keep in mind here: first of all, food that one buys becomes holy and there are certain rules that apply to it. Second, one can only buy food products with maaser sheni money. If one buys non-food products with maaser sheni money, the tule is that he must go and buy in Jerusalem an equivalent value of food.\nOur mishnah teaches that if there is a product that contains both food and non-food parts, it can be bought with maaser sheni money and the non-food part of it does not become holy.",
+                    "<b>One who bought a domesticated animal for a shelamim offering or a wild animal for non-sacrificial eating, the hide becomes hullin [non-sacred], even though the value of the hide exceeds the value of the flesh.</b>  It was considered normal to buy sacrifices with maaser sheni money. Only domesticated animals, sheep, goats and cows, can be used for such offerings. Wild animals such as deer are kosher, but cannot be used as sacrifices. One can buy them with maaser sheni money. In these cases, since he acted in a proper manner, the hide, which obviously cannot be eaten, becomes hullin, non-sacred. This is true even if the value of the hide is greater than that of the food-part of the animal, the flesh.",
+                    "<b>Sealed jars of wine [which were bought] in a place where they were usually sold sealed, the jars are hullin.</b>  The wine referred to here was sold in sealed jars, meaning that the jars were sold with the wine. This was typical of the place where he bought the wine. The jars were secondary to the wine, and therefore, the sanctity of the maaser sheni money is not transferred to the jugs. The jugs become non-sacred.",
+                    "<b>Walnuts and almonds, their shells become hullin.</b>  Nut shells, such as those of walnuts and almonds, remain hullin, because what he was really buying was the meat of the nuts. The shells were only secondary to the nuts themselves.",
+                    "<b>Grape-skin wine: before it has fermented it cannot be bought with second tithe money, but after it has fermented it may be bought with second tithe money.</b>  Before grape-skin wine is fermented, it is considered like water. One cannot buy water with maaser sheni money because water is not food. Once it has been fermented, one can buy it with maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains cases that are opposite of those found in yesterday’s mishnah. In these cases the non-food item bought does not become hullin.",
+                    "<b>One who bought a wild animal for a shelamim offering or a domesticated beast for non-sacrificial eating, the hide does not become hullin.</b>  Wild animals cannot be used as shelamim offerings, or any other offerings for that matter. While domesticated animals can be bought for non-sacrificial purposes, the rabbis dictated that with maaser sheni money one should buy only shelamim sacrifices and not just normal non-sacred beasts. Since in both of these cases the person did not act properly, the hide does not become hullin. This means that he will have to buy food the equivalent value of the hide and treat that food with the sanctity of maaser sheni.",
+                    "<b>Open or sealed jars of wine [which were bought] in a place where they are usually sold open, the jars do not become hullin.</b>  In this case, the sale of wine occurred in a place where wine was normally sold open, meaning that the jars were usually not part of the sale. Even if he does buy the jar along with the wine, the jar is not considered secondary to the wine (it doesn’t automatically come with the wine) and therefore the jar does not become hullin. He will have to buy food the value of the jar and treat that food with the sanctity of maaser sheni.",
+                    "<b>Baskets of olives or baskets of grapes [bought] together with the vessel, the value of the vessel does not become hullin.</b>  Normally, olives and grapes are not sold with the baskets they come in. Therefore, the basket is not considered ancillary to the olives or grapes and the basket does not become hullin. While wine is sometimes sold in sealed jars, meaning the jars are sold along with the wine, this is not true of produce such as olives and grapes. Therefore, if one does buy the jar with them, the jar is not part of the sale, and this is considered buying a non-food item with maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who bought water or salt, or produce still joined to the soil, or produce which cannot reach Jerusalem, he has not purchased maaser [sheni].</b>  Water and salt are not considered to be food and therefore one should not buy them with maaser sheni money. Produce still attached to the ground also is not considered food and therefore, it too should not be bought with maaser sheni money. Finally, one should not buy produce that will rot before it can reach Jerusalem. In all of these cases, that which he bought is not considered maaser. What he will need to do is use an equivalent amount of money to buy the type of food that he should have bought in the first place. That food he should bring to Jerusalem and eat there.",
+                    "<b>One who bought produce unwittingly, the money must be restored to its former place.</b>  This person bought produce using maaser sheni money without knowing that it was maaser sheni money. The result of this would be that he would have to take the produce to Jerusalem and eat it there. However, since he did this by accident, the purchase is considered an accidental purchase and he can return the produce to the seller and get his money back. Since it was accidental, we don’t trouble him to take the food all the way to Jerusalem, which might be difficult.",
+                    "<b>But if intentionally, the produce must be taken up and be consumed in the [holy] place, and when there is no Temple, it must be left to rot.</b>  Maaser sheni money should be used to purchase food only in Jerusalem. If a person nevertheless intentionally buys produce with maaser sheni money outside of Jerusalem, he has to take the produce to Jerusalem and eat it there. He cannot ask for his money back. If there is no Temple, then he must let the produce rot it is forbidden for him to redeem it for money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the same rule that we saw in yesterday’s mishnah, except whereas yesterday’s mishnah discussed produce, today’s mishnah refers to buying an animal.",
+                    "<b>One who bought a domesticated animal unwittingly, the money must be restored to its former place. Intentionally, it must be taken up and eaten in the [holy] place. And when there is no Temple, it must be buried together with its hide.</b> The same exact rules that applied to the produce apply to the animal. If there is no Temple, then the animal can never be eaten, nor can it be used for work. Rather he should leave it alone until it dies, and then bury it together with its hide. The mishnah emphasizes that even the hide, which is not food and which remains hullin if the animal was purchased for a sacrifice (see mishnah three), is forbidden and it must be buried."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter lists other things that one cannot buy with maaser sheni money.",
+                    "<b>One may not buy male slaves or female slaves, land, or unclean animals with maaser sheni money. And if he did buy [one of these], its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem].</b>  None of these are food and therefore one cannot use maaser sheni money to purchase them. If one does, he must purchase and eat an equivalent amount of food in Jerusalem. This is the standard rule when one buys something with maaser sheni money that should not have been bought. It is stated more explicitly below in section three.",
+                    "<b>One may not bring bird-offerings of a zav or zavah, or bird-offerings of women after child-birth, or sin-offerings, or guilt-offerings, from maaser sheni money. And if he did buy [one of these], their value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem].</b>  All of these are mandatory offerings, unlike shelamim offerings which are voluntary. According to the rabbis, one cannot use maaser sheni money to buy offerings which he/she would have had to bring in any case. The zav and zavah are a man or woman who had an abnormal genital discharge (see Leviticus 15:14). They bring bird-offerings after they become pure, as does the woman after childbirth.",
+                    "<b>This is the general rule: whatever [is bought] out of maaser sheni money which cannot be used for eating or drinking or anointing, its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem].</b>  This is the general rule stated twice above."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to provide some general rules that govern maaser sheni.",
+                    "<b>Second tithe is set apart for eating, for drinking and for anointing; for eating what is usually eaten, for drinking what is usually drunk, and for anointing what is usually used for anointing.</b>  We have seen this same rule with regard to terumah and sabbatical year produce (see Sheviit 8:2). If one buys food with maaser sheni money, and it goes bad, he need not eat it, because it’s no longer in the category of that which is usually eaten. The same goes true for spoiled drink.",
+                    "<b>One may not anoint oneself with wine or with vinegar, but one may anoint oneself with oil.</b>  Wine or vinegar are normally foods and not used for anointing. Therefore, one cannot anoint oneself with them.",
+                    "<b>One may not spice oil of second tithe, nor may one buy spiced oil with second tithe money.</b>  There are a few explanations as to why one shouldn’t put spices in the second tithe oil. First of all, some of the oil is soaked up by the spices and that oil will not end up being used. Second, putting spices in the oil lessens its usefulness as food and therefore this shouldn’t be done. One shouldn’t buy spiced oil with second tithe money because one should only buy products with maaser sheni money that are used by all classes of people. Since only the wealthy use spiced oil, it should not be bought with maaser sheni money.",
+                    "<b>But one may spice wine.</b>  But one may spice wine because the entire mixture will be drunk and all classes of people drink spiced wine.",
+                    "<b>If honey or spices fell into wine and improved its value, the improved value [is divided] according to the proportion.</b>  The rest of this mishnah deals with improving the value of a maaser sheni product. The general rule is stated in section eight. If someone uses hullin, non-sacred produce, to improve maaser sheni, the added value is divided up according to the percentage of hullin and maaser sheni in the product. Let’s take the example of honey or spices that fell into wine. If the maaser sheni wine was worth two dinars and the hullin spices and wine were worth one dinar, and the mixture was together worth four dinars, there is a one dinar improvement. Two-thirds of the original value was maaser sheni and therefore, two-thirds of the improvement is maaser sheni, and one-third is hullin. In the final mixture 2 2/3 are maaser sheni and 1 1/3 are hullin. This hullin can be bought with maaser sheni money and the money would become hullin.",
+                    "<b>If fish was cooked with leek of second tithe and it improved in value, the improved value [is divided] according to the proportion.</b>  This is the same halakhah we saw in the above section.",
+                    "<b>If dough of second tithe was baked and it improved in value, the whole improved value is second [tithe].</b>  In this case he used hullin sticks to light a fire to bake maaser sheni dough. Here the hullin is not noticeable in the maaser sheni final product and therefore it is not reckoned as part of the value. So if the maaser sheni dough was worth 2 dinars, and the baked bread is worth 3 dinars, all three dinars are maaser sheni.",
+                    "<b>This is the general rule: whenever the improvement is recognizable the improved value [is divided] according to the proportion, but whenever the improved value is not recognizable the improved value belongs to the second [tithe].</b>  This is a restatement of the general rule illustrated above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Shimon and the sages argue whether one can anoint oneself with second tithe oil in Jerusalem.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: one may not anoint oneself with oil of second tithe in Jerusalem. But the sages allow it.</b>  Albeck explains that Rabbi Shimon prohibits anointing oneself with second tithe oil in Jerusalem lest one does so and then leaves Jerusalem. This would be problematic because one can benefit from second tithe only in Jerusalem. The sages are no concerned with this problem. We should note that Rabbi Shimon really prohibits using second tithe oil for anointing altogether. This means that he disagrees with the opinion in yesterday’s mishnah which allowed anointing with maaser sheni oil.",
+                    "<b>They said to Rabbi Shimon: if a lenient ruling has been adopted in the case of terumah which is a grave matter, should we not also adopt a lenient ruling in the case of second tithe which is a light matter?</b>  The sages argue with Rabbi Shimon using terumah as an analogy. A priest is allowed to anoint himself with terumah oil, even though terumah is a graver matter than maaser sheni, since it is forbidden to non-priests, whereas maaser sheni is not. Consequently, we should also rule leniently when it comes to anointing oneself with maaser sheni oil.",
+                    "<b>He said to them: No; a lenient ruling has been adopted in the case of terumah though it is a grave matter, because in terumah we have adopted a lenient ruling also with regard to vetches and fenugreek, but how can we adopt a lenient ruling in the case of second tithe though it is a light matter, when we have not adopted a lenient ruling in second tithe with regard to vetches and fenugreek?</b>  Rabbi Shimon responds that terumah is not always a graver matter than maaser sheni. There is one halakhah in which maaser sheni is actually graver than terumah, and that is a halakhah connected with vetches and fenugreek. This will be explained below in mishnayot three-four. Since sometimes the rules governing maaser sheni are stricter than those governing terumah, it is possible that this is one of those cases as well. Hence we cannot deduce that just because one may anoint oneself with terumah oil, one may also anoint oneself with maaser sheni oil."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with fenugreek of maaser sheni or terumah.",
+                    "<b>Fenugreek of second tithe may be eaten when it is still tender.</b>  When fenugreek is young and still tender, it can be eaten. Therefore, one can purchase it with second tithe money and eat it. However, when it gets older its stalks become difficult to eat and it is used as a detergent in washing one’s hair. At this point one cannot buy it with maaser sheni money because maaser sheni money can only be used to buy food, drink and anointing oil, as we learned in mishnah one.",
+                    "<b>Fenugreek of terumah: Bet Shammai says: whatever is done with it must be done in a state of purity, except when it is used for cleansing the head. But Bet Hillel says: whatever is done with it may be done in a state of impurity, except soaking it in water.</b>  According to Bet Shammai, fenugreek terumah must always be treated as terumah and dealt with in purity until its stalks have become so hard that they are used only for washing one’s hair. Up until this late point it is considered food and the laws of terumah apply to it.",
+                    "Bet Hillel says that fenugreek terumah is not treated as terumah unless it has been soaked in water to soften it to prepare it for food. In all other cases it is not treated as food and therefore one who is impure may handle it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Vetches of second tithe may be eaten when still tender.</b>  Like the fenugreek we learned about in yesterday’s mishnah, vetches are eaten when soft and young. When they grow they are no longer used for human consumption and are given to animals. So when they are young, one can use maaser sheni money to buy them, but not when they age.",
+                    "<b>And they may be brought into Jerusalem and taken out again.</b>  Normally, once maaser sheni has been brought into Jerusalem, it cannot be taken out. Vetches are exceptional since when they age they become animal food.",
+                    "<b>If they became unclean: Rabbi Tarfon says: they must be divided among pieces of dough. But the sages say: they may be redeemed.</b>  Maaser sheni that has become impure can usually be redeemed for money, in the same way that pure maaser sheni can. This is the sages’ opinion. Rabbi Tarfon holds that maaser sheni vetches that have become impure can no longer be redeemed for money, because it would be disgraceful to redeem them and then feed them to animals. Therefore, what one can do is divide the vetches up and bake them into impure loaves of bread and eat them while they are impure. This was something that was normally done, perhaps to make their flour last a bit longer. In this way the inedible vetches become fit for human consumption. If he wants to mix them in with pure dough, then he would have to put in less than the volume of an egg of vetches into each batch of dough. In this way the dough would remain pure.",
+                    "<b>[Vetches] of terumah: Bet Shammai says: they must be soaked and rubbed in a state of purity, but may be given as food [to an animal] in a state of impurity. Bet Hillel says: they must be soaked [only] in a state of purity, but they may be rubbed and given as food [to an animal] in a state of impurity. Shammai says: they must be eaten dry [only]. Rabbi Akiba says: whatever is done with them may be done in a state of impurity.</b>  Bet Shammai says that when it comes to terumah vetches, if they are being soaked and rubbed in order to eat them, the person doing so must be in a state of purity. If they are being fed to an animal, the person may be impure. Bet Hillel holds that only the soaking needs to be done in a state of purity. If he is rubbing them, then according to Bet Hillel he is preparing them for animal food and he need not be pure. Shammai himself rules that terumah vetches should not be soaked at all, because that would cause them to be susceptible to impurity. Bet Shammai and Bet Hillel both allow one to soak the vetches, as long as one does so in a state of purity. It is interesting that Bet Shammai rules differently from their eponymous ancestor Shammai, and that the latter is stricter than his own school. It seems that we can note a movement toward leniency in this matter, from Shammai who rules most strictly, to Rabbi Akiva, who rules most leniently and allows one to be impure even when soaking terumah vetches. Since they are mostly used for animal food, even the vetches that are used to feed humans are not subject to the rules of terumah and once can always make them impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with maaser sheni coins (money that had been used to redeem maaser sheni produce) and hullin, non-sacred coins, that were mixed up together. The mishnah assumes that the person knows how many of the coins were maaser sheni, but he doesn’t know which coins are maaser sheni.",
+                    "<b>Hullin coins and second tithe coins which were scattered together: whatever is picked up [one at a time] belongs to second tithe until the sum is completed, and the remainder is hullin.</b>  If the coins are scattered such that he picks them up one at a time, then the first coins he picks up are maaser sheni, until he has picked up the number of coins that he knows were originally maaser sheni. The remaining coins are hullin. It doesn’t really matter which coins were originally what all that matters is that in the end, there are just as many maaser sheni coins as there were in the beginning. According to the Yerushalmi, he also needs to say, “If that which I picked up first was not maaser sheni, then let the [real] maaser sheni be redeemed for these coins.”",
+                    "<b>If they were so mixed up as to be taken up by the handful, [they are divided] according to the proportion.</b>  But if he gathers them all together and picks up a handful of them, then they are divvied up according to the proportion. So if originally half the coins were maaser sheni and half hullin, then half of the coins in his hand are maaser sheni and half are hullin.",
+                    "<b>This is the general rule: what is picked up [one at a time] must be first given to second tithe, but [what is picked up] mixed [quantity is divided] according to the proportion.</b>  This is the general rule that sums up the examples in the beginning of the mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case of a sela of maaser sheni and a sela of hullin that gets mixed up and he wants to take the hullin sela out of Jerusalem.",
+                    "<b>A sela of maaser sheni which was mixed up with a sela of hullin, one may bring copper coins for the sela and say: “Let the sela of maaser sheni wherever it may be, be exchanged for these coins.”</b>  After the coins are mixed up, he can declare that one of the coins is exchanged for an equivalent value of copper coins.",
+                    "<b>Then he must select the better of the two selas, and change [again] the copper coins for it.</b>  Then he takes the better of the two selas and redeems the copper coins for this sela. In this way he has transferred maaser sheni from one of the two selas to the copper coins and then back to the better sela. The better sela ends up being maaser sheni and the copper coins and the worse sela are hullin.",
+                    "<b>For they have said: one may change silver for copper [only] in case of necessity, and not to leave it so but to change it again for silver.</b>  The mishnah explains why he can’t simply exchange the copper coins for one of the selas and be done with it. Also, why can’t he exchange one silver sela for another? Why does he have to bring copper coins to exchange for the silver sela? The mishnah teaches that changing silver to copper is allowed, but only if there is no other way to solve the problem. By implication, changing silver coins for other silver coins is never allowed. And even when he is allowed to change copper for silver, he can only do so temporarily as soon as he has done so he must change the copper back for silver."
+                ],
+                [
+                    "<b>Bet Shammai says: one may not turn his selas into gold dinars.</b>  According to Bet Shammai, if one has gathered together a large amount of silver coins of maaser sheni, coins which he used to redeem his produce, he should not exchange them for gold dinars in order to lighten the load that he has to bring to Jerusalem. According to the Talmud, Bet Shammai does not allow this because they are concerned that if this were allowed, people would delay bringing their silver coins to Jerusalem until they had gathered enough to turn them into gold dinars. Delaying bringing coins to Jerusalem might be problematic if this would lead to one accidentally uses them for a profane purpose.",
+                    "<b>But Bet Hillel permits it. Rabbi Akiva said: For Rabban Gamaliel and Rabbi Joshua I turned silver into gold dinars.</b>  Bet Hillel is not concerned with this problem, and neither are Rabbi Akiva, Rabban Gamaliel or Rabbi Joshua. It is interesting to see Rabbi Akiva “serving” his elders. This would have been common for young scholars, who served as apprentices for their teachers."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with what types of maaser sheni coins may be exchanged for which others.",
+                    "<b>One who changes copper coins of second tithe for a sela: Bet Shammai says: he may change copper coins for a whole sela. But Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela].</b>  The person in this mishnah has some copper coins that he used to redeem second tithe produce and he wants to exchange the copper coins for a silver sela, so that he doesn’t have to carry all of the copper to Jerusalem. According to Bet Shammai, if he has enough copper coins to equal an entire silver sela, he can exchange them. However, if he only has enough coins for half of a sela, and for the other half he has a silver shekel (worth half of a sela) of maaser sheni money, he cannot exchange the copper and the silver shekel for the silver sela because silver maaser sheni money cannot be exchanged for other silver. Bet Hillel says that one can exchange copper coins and a silver shekel for a silver sela. Even though in general it is forbidden to exchange silver maaser sheni coins for other silver maaser sheni coins in this case it is permitted because he is exchanging copper coins for half of the sela.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: one may not exchange silver and produce for silver. But the sages allow it.</b>  If someone has half a sela’s worth of produce, and half a sela’s worth of silver coins, according to Rabbi Meir he may not exchange all of them for a silver sela. This is similar to Bet Shammai in section one who held that one cannot exchange silver coins for another larger silver coin, even if some of the larger coin is being exchanged for copper. So too, Rabbi Meir holds that one may not exchange silver coins for larger silver coin, even if part of the exchange is being done with produce, which is usually a permitted exchange. The other sages stick closer to Bet Hillel and rule permissively. Just as one can exchange copper and silver for silver, so too one can exchange produce and silver for silver. As long as half of the exchange is done in a normally permitted manner (silver for produce or copper) the rest may be done in a normally forbidden manner (silver for silver)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with exchanging maaser sheni coins in Jerusalem for other coins. In Jerusalem one can exchange silver coins for copper coins. This would make it easier to go to the store and buy food, because silver coins are too big for use in a store. This was opposite the case outside of Jerusalem, where people wanted to exchange copper for silver to make it easier to carry the coins to Jerusalem. As was the case with regard to exchanging coins outside of Jerusalem, it is generally forbidden to redeem silver for silver. The question is what to do if all he has is enough copper coins to redeem part of the silver coin.",
+                    "There are a whopping six opinions in this mishnah! I should note that this is exceedingly rare. Usually we see two, perhaps three opinions.",
+                    "<b>One who exchanges a sela of second tithe in Jerusalem:<br>Bet Shammai says: he may exchange the whole sela for copper coins.</b>  Bet Shammai’s opinion is the same as his opinion in yesterday’s mishnah. If one wants to exchange a sela of maaser sheni for copper coins, he must have enough copper coins for the whole sela. He cannot exchange half copper coins and a silver coin for the sela.",
+                    "<b>Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela].</b>  Like Bet Shammai, Bet Hillel has the same opinion as in yesterday’s mishnah. One can exchange a silver sela, half for copper coins (one shekel’s worth) and half for silver coins (one shekel’s worth). Since half of the exchange is being done with copper, the other half can be done with silver.",
+                    "<b>Those discussing before the sages say: silver for three dinars and copper coins for one denar.</b>  This is an interesting phrase “those discussing before the sages.” The Talmud interprets this to be younger sages, perhaps too young to merit their names being attached to their statements. In any case, they go a step further than Bet Hillel. As long as one dinar, equivalent to ¼ of a sela, consists of copper coins being exchanged for the silver sela, the remaining ¾ can consist of silver coins. Bet Hillel said that at least ½ had to be copper.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: silver for three denars and copper coins for a fourth [of the fourth denar].</b>  Rabbi Akiva is even more lenient and says that there doesn’t need to be a full dinar of copper, but rather only ¼ of the dinar need be copper. Thus three dinars can be silver and as long as the fourth dinar of the sela is redeemed for ¼ of a dinar’s worth of copper coins, the exchange is valid.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: four aspers in silver.</b>  Rabbi Tarfon says that the fourth dinar of the sela (1/4 of the value of the sela) can be exchanged for four asperim of silver and one asper of copper. Rabbi Tarfon is slightly more lenient than Rabbi Akiva, who said that ¼ of the last dinar had to be copper. We can now note that there are not really six different opinions in the mishnah Rabbi Tarfon, Rabbi Akiva and “those discussing before the sage” are all more and more lenient versions of Bet Hillel.",
+                    "<b>Shammai says: he must leave it in a shop and eat as much as it is worth.</b>  Shammai provides a different solution altogether. Instead of trying to figure out how to exchange the coin when he doesn’t have sufficient copper coins to equal the sela, what he should do is just give the coin to the shopkeeper and keep eating food until he has taken enough food to cover the value of the coin. It seems likely that Shammai is actually the strictest opinion, and says that once in Jerusalem, it is forbidden to exchange the coin for other coins altogether."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a man has sons, some of whom are pure and some of whom are not. He is in Jerusalem and he wants to buy the pure sons wine with maaser sheni money, and give regular non-sacred wine to his impure sons who are not allowed to drink maaser sheni. The mishnah finds a way for him to let them both drink from the same jug.",
+                    "<b>If one had some of his sons pure and some impure, he may put down a sela and say: “What the pure drink, this sela will be redeemed for it.” In this way the pure and the impure may drink from one jar.</b> What he needs to do is take the maaser sheni sela and say that it is being redeemed only for what the pure sons drink. In this way, only the wine that the pure sons take from the jug will be maaser sheni. What the impure sons take remains hullin, non-sacred produce. Note that the impure sons do not need to touch the wine in the jug. They can pour wine from it and drink from it."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWe learned in the first mishnah of the tractate that it is forbidden to sell maaser sheni. Our mishnah teaches that it is also forbidden to make certain deals that make it look as if one is selling maaser sheni.",
+                    "<b>One should not say to his friend: “Carry up this [second tithe] produce to Jerusalem that in order to divide it.”</b>  The problem with this type of arrangement is that it looks as if he is using maaser sheni produce to pay his friend to help him carry it to Jerusalem. Therefore, this type of statement is prohibited.",
+                    "<b>Rather he should say to him, “Carry it up that so that we may eat and drink of it in Jerusalem.”</b>  If he doesn’t use the word “divide” then this is permitted. All he is doing here is asking his friend to help him carry the load to Jerusalem so that they can eat and drink it together there.",
+                    "<b>But people may give it to one another as a free gift.</b>  If someone wants to have another person carry his maaser sheni for him to Jerusalem, he is allowed to give it to him as a gift. When they get to Jerusalem, the one who carried it can give some of the maaser sheni back to its original owner. Of course, he takes a risk in doing so maybe his friend won’t give it back to him! But if he doesn’t, then he wasn’t really much of a friend to begin with. This same halakhah was also taught in the first mishnah of the tractate, but there it was not taught in connection to this specific issue."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that one cannot use second tithe money to buy terumah.",
+                    "<b>One may not buy terumah with maaser sheni money, because this reduces the number of those who can eat it. But Rabbi Shimon permits it.</b>  Here we learn that there is a debate with regard to buying terumah with maaser sheni money. This probably refers to a priest who has maaser sheni money and wants to use it in Jerusalem to buy terumah, which is cheaper than hullin, non-sacred produce. The sages forbid this because it reduces the number of people who can eat the maaser sheni. Produce bought with maaser sheni can be eaten by anyone, but terumah can only be eaten by priests. Rabbi Shimon permits.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said to them: If the law is lenient in the case of wellbeing offerings, though they may become unfit or a remnant or unclean, why should it not also be lenient with regard to terumah?</b>  Rabbi Shimon argues that just as it is permitted to use maaser sheni money to buy wellbeing offerings, even though these sacrifices might eventually be forbidden for anyone to eat, so too we should allow one to buy terumah with maaser sheni money. In other words, even though there is a reduction in the general edibility of the food bought, this does not cause the purchase to be prohibited.",
+                    "<b>But they said to him: The law was lenient in the case of wellbeing offerings, because they are permitted to non-priests, but should we therefore be lenient with regard to terumah, which is forbidden to non-priests?</b>  The other rabbis argue that the two cases are not analogous. The wellbeing offering can be eaten by anyone, and although it might become prohibited for anyone to eat, it also might never become prohibited. In contrast, terumah is always prohibited to non-priests, so there is a definite reduction in who can eat it. Therefore, one should not buy terumah with maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has maaser sheni money in Jerusalem, but doesn’t want to use it to buy food or other things that one can buy with maaser sheni money.",
+                    "<b>One who has [second tithe] money in Jerusalem and he needs [to spend] it, and his friend had [non-sacred] produce, he may say to his friend: “Let this money be exchanged for your produce.”</b>  He may redeem his money by transferring its sanctity onto his friend’s non-sacred produce. The only real difference between this case and a normal case of buying produce with maaser sheni money is that here his friend did not want to sell the produce and the purchaser didn’t want to buy it. There has been only a fictional transaction here the only thing that has been transferred is the sanctity.",
+                    "<b>It turns out that the one [must] eat his produce in purity and the other may do what he needs with his money.</b>  Now that the sanctity of the maaser sheni money has been transferred to the produce, the one with the produce has to make sure that he is pure when he eats it. The person with the money can now use the money to buy anything he wants, because its sanctity has transferred to the produce.",
+                    "<b>But he may not say thus to an am haaretz except when [the money was] from [second tithe of] demai.</b>  A person should not make this type of deal with an am haaretz, a person who is not scrupulous about observing the laws of purity. The am haaretz might eat the maaser sheni in a state of impurity, which is prohibited. However, if the maaser sheni came from demai, then he can make this fictional exchange even with an am haaretz. An am haaretz is suspected of not separating tithes. When a person buys produce from an am haaretz he must tithe the produce because we are concerned that it hasn’t been tithed. This tithe is called “demai” hopefully you remember this concept because there was a whole tractate dedicate to the subject. The rules are generally more lenient with demai, because if the am haaretz had tithed, there would have been no need to separate another tithe. Returning to our case, if one has maaser sheni money whose origin is in demai, he can transfer its sanctity onto an am haaretz’s non-sacred produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches ways in which a person who has maaser sheni money in one place and hullin (non-sacred) produce in another can exchange one for the other.",
+                    "<b>If [one had hullin] produce in Jerusalem and [second tithe money] in the provinces, he may say: “Let that money be exchanged for this produce.”</b>  Even though the produce and the money are not in the same place, a person can buy the produce with this maaser sheni money. He can now eat the produce in Jerusalem and when he gets home he can use the money for whatever he wants.",
+                    "<b>If [he had second tithe] money in Jerusalem and [hullin] produce in the provinces, he may say: “Let this money be exchanged for that produce,” as long as he will carry that produce and eat it in Jerusalem.</b>  In this case the second tithe money is in Jerusalem, but he wants to use the coins to buy something besides food. What he can do is state that the money’s sanctity will be transferred to the hullin produce that he has outside of Jerusalem. He can then use the money for whatever purpose he wants. However, later he must bring that produce to Jerusalem. He cannot again redeem the produce and then bring the money to Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>[Second tithe] money may be brought into Jerusalem and taken out again, but [second tithe] produce may only be brought in, but not taken out again.<br>Rabban Shimon ben Gamaliel says: produce also may be brought in and be taken out again.</b><br>In our mishnah we learn that all of the sages agree that maaser sheni money can be brought out of Jerusalem once it has been brought in. However, there is a debate whether second tithe produce can be taken out of Jerusalem once it has already been brought in. According to the first opinion, once it has been brought into Jerusalem it can no longer be brought out. The point of the laws of maaser sheni is for the produce to be eaten in Jerusalem therefore once it has been brought into Jerusalem, it can no longer be brought out. In contrast, maaser sheni money is just a means through which to transfer the sanctity of some maasser sheni produce to other maaser sheni produce. Hence, one can bring it out of Jerusalem.<br>Rabban Shimon ben Gamaliel holds that even produce can be brought in and taken out of Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that maaser sheni produce that has been in Jerusalem cannot be taken out again. Today we learn about regular produce that has not yet been tithed and has entered Jerusalem. Can the maaser sheni from that produce be brought in and taken out of Jerusalem?",
+                    "<b>Produce whose processing was completed and it passed through Jerusalem, its second tithe must be brought back and eaten in Jerusalem.</b>  Produce becomes liable for tithes once its processing has been completed (this was the main topic of tractate Maasrot). So if its processing has been completed its tithes are in a sense already in it, they just have not yet been separated. Therefore, if one brings such produce into Jerusalem, this is similar to a case of bringing second tithe into Jerusalem. And as we learned in yesterday’s mishnah, once maaser sheni produce is brought into Jerusalem, it cannot be brought out. If he does bring this produce out, he cannot redeem it and eat it outside of Jerusalem. He must bring it back and eat it in Jerusalem.",
+                    "<b>If its processing had not been completed, [such as] baskets of grapes [that were going] to the wine-press or baskets of figs [that were going] to the drying-place: Bet Shammai says: its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. But Bet Hillel says: it may be redeemed and eaten anywhere.</b>  If the processing had not been completed, for instance the grapes were on their way to being pressed or the figs were on their way to being dried, then Bet Shammai and Bet Hillel debate whether the maaser sheni that will eventually be taken out of the produce has to be brought back to Jerusalm. Bet Shammai says that this situation is the same as that in section one. Produce has future maaser sheni in it, even though the produce has not yet become liable for tithes. Therefore, it can no longer be taken out of Jerusalem. If it is taken out of Jerusalem, he can’t redeem the maaser sheni; he must bring it back to Jerusalem and eat it there. Bet Hillel holds that since the produce had not yet become liable for tithes, we don’t look at it as if maaser sheni had been brought into Jerusalem. When he separates the maaser sheni produce, he can redeem it and eat it wherever he wants.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Judah says in the name of Rabbi Yose: Bet Shammai and Bet Hillel did not disagree concerning produce whose processing had not been completed that its second tithe may be redeemed and be eaten anywhere.</b>  Rabbi Shimon ben Judah relates a different version of the debate between Bet Shammai and Bet Hillel. According to this version, both sides are more lenient than in the previous version and both agree that if the processing of the produce had not yet been completed, that the maaser sheni from the produce can be redeemed and eaten wherever he wants.",
+                    "<b>What did they disagree about? About produce whose processing was completed. Bet Shammai says that its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. And Bet Hillel says that it may be redeemed and be eaten anywhere.</b>  Rather the two houses disagree about a case where the processing has been completed. Here Bet Hillel is even more lenient than they were according to the version of their opinion found in section one. Bet Hillel holds that even if the processing had been completed, the maaser sheni eventually taken from it can be redeemed and eaten anywhere. According to this, the only time that Bet Hillel would say that produce cannot be taken out of Jerusalem would be if it was actual maaser sheni produce, not produce whose maaser sheni had not yet been taken out of it. Bet Shammai disagrees and holds that in this case, when the maaser sheni is taken out of the produce, it must be brought into Jerusalem and eaten there.",
+                    "<b>[The second tithe of] demai may [always] be brought in and taken out again and be redeemed.</b>  Demai produce (for a definition of demai see above, mishnah three) that has been brought into Jerusalem can always have its maaser sheni redeemed outside of Jerusalem and eaten anywhere, because this maaser sheni is only “doubtful” maaser sheni. Since the tithes may have been taken out of it already, it might not have been necessary to take out maaser sheni at all. Therefore, we can be lenient."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with structures that lie both in and outside of Jerusalem. If we deem them to be within Jerusalem, then maaser sheni produce may be eaten there, but it may not be redeemed. But if we deem them to be outside of Jerusalem, then maaser sheni produce may be redeemed there but not eaten.\nThe geographical area of Jerusalem was judged, at least while the Temple still stood, by Jerusalem’s walls.",
+                    "<b>A tree which stood within [Jerusalem] and was bending outwards, or if it stood outside [Jerusalem] and was bending inwards, what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside.</b>  Quite simply, the parts of the tree that lie within the walls are judged to be within Jerusalem, and the parts that are outside of the walls are considered to be outside of Jerusalem.",
+                    "<b>Olive-presses which have their entrance within and their inner space outside, or which have their entrance outside and their inner space within: Bet Shammai says: the whole is deemed as being within. But Bet Hillel says: what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside.</b>  When it comes to olive presses, part of which lie in Jerusalem and part outside, Bet Shammai considers them all to lie within Jerusalem. The Tosefta explains that Bet Shammai’s ruling only applies to the stringent aspect of this law. The whole olive press is considered to be lying within Jerusalem, and therefore, maaser sheni cannot be redeemed there. But they agree with Bet Hillel that one can eat maaser sheni only in the parts that actually lie within the walls of Jerusalem. Bet Hillel holds that each part is judged based on where it is. In the part that is within Jerusalem one can eat, but not redeem maaser sheni. In the part outside of Jerusalem, one can redeem but not eat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah is similar in structure to yesterday’s mishnah, although the content has nothing to do with the laws of maaser sheni. Today we deal with chambers of the Temple, part of which were built on holy ground, within the Temple courtyards, and part of which were outside of the Temple. There are three important ramifications for considering something to be within the Temple: 1) It is permitted to slaughter some sacrifices there; 2) It is permitted to eat those sacrifices there; 3) One who enters such an area while impure has transgressed and must bring a sacrifice to atone.",
+                    "<b>The chambers [of the Temple] which were built on holy ground but were open towards common ground: their interior was deemed common and their roofs were deemed holy.</b>  If the chamber was built on holy ground, but the inside was open to common ground (not parts of the Temple) then the interior part is judged according to its opening and it is considered to be common (not sacred). However, the roofs, which lie above holy ground, are considered to be holy. This does create a strange situation in which the insides of the chambers are treated as common ground, whereas the roofs are holy.",
+                    "<b>Those which were built on common ground but were open towards holy ground: their interior was deemed holy and their roofs were deemed common.</b>  This is the opposite situation as that in section one. Again, the interior goes after the opening, whereas the roof goes after the ground that the interior is on.",
+                    "<b>Those which were built both on holy and on common ground and were open both towards holy and common ground: the interior and the roofs that were on holy ground and inwards were deemed holy, but [the interior and roofs] on common ground and outwards were deemed common.</b>  If the interior is on both holy and common ground and the opening is also open to both holy and common ground, then the parts that are on holy ground are deemed to be holy and the parts on common ground are deemed to be common. We should note that according to the Tosefta, there were no chambers in the Temple that filled this description it is purely theoretical."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have learned many times, maaser sheni can be redeemed only outside of Jerusalem. Once in Jerusalem it must be eaten. However, this applies only to pure maaser sheni. Impure maaser sheni, which cannot be eaten and must be redeemed, can be redeemed in Jerusalem.\nOur mishnah deals with what is done with the impure maaser sheni produce which was redeemed after it had already been brought into Jerusalem. While this produce is no longer maaser sheni (because it was redeemed) it was maaser sheni when it was brought into Jerusalem, and generally one cannot take maaser sheni out of Jerusalem once it has been brought in. The question is: does this prohibition still apply?\nThe mishnah mentions “principal defilements” and “secondary defilements.” I don’t think it is necessary to explain these concepts here, just to say that the defilement caused by principal defilements is more serious than that caused by secondary defilement.",
+                    "<b>Second tithe which was brought into Jerusalem and became unclean, whether it became unclean by a principal defilement or by a secondary defilement, whether it became unclean within [Jerusalem] or outside:<br>Bet Shammai says: it must all be redeemed and be eaten within except that which became unclean by a principal defilement outside.</b>  Bet Shammai says that in all the cases referred to in the mishnah, the maaser sheni must be redeemed and then eaten inside Jerusalem, except for the case of maaser sheni that was made impure by a principal defilement before it came into Jerusalem. This produce was seriously defiled before it came into Jerusalem and therefore the walls of Jerusalem don’t “absorb it.” This means that coming within the walls of Jerusalem doesn’t count as far as prohibiting it from leaving Jerusalem. In the other cases, the walls do absorb the maaser sheni and it cannot be taken out.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: it must all be redeemed and may be eaten outside except that which became unclean by a secondary defilement within.</b>  Bet Hillel rules more leniently. In all of these cases the redeemed maaser sheni may be brought out of Jerusalem except where the maaser sheni contracted a lesser degree of impurity within Jerusalem. This produce was pure when it was brought into Jerusalem and only contracted a lesser degree of impurities. Therefore, it has to be eaten in Jerusalem. However, in all cases where the maaser sheni became impure before coming into Jerusalem and in cases where it contracted a serious type of impurity within Jerusalem, it can be brought out of Jerusalem and eaten there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with produce purchased with maaser sheni money that then becomes unclean. This produce cannot be eaten because unclean maaser sheni can never The question is: can it be redeemed?",
+                    "<b>If that which was bought with maaser sheni money became unclean, it should be redeemed.</b>  According to the anonymous opinion in the mishnah, if produce was bought with maaser sheni money and then that produce became impure, it can be redeemed. This money will now be treated as maaser sheni money and used to buy produce that will be eaten as maaser sheni in Jerusalem.",
+                    "<b>R. Judah says: it must be buried.</b>  Rabbi Judah disagrees and says that the produce which was bought with maaser sheni money and then became impure must be buried. It cannot be redeemed.",
+                    "<b>They said to Rabbi Judah: if maaser sheni itself when it became unclean may be redeemed, should not also that which is bought with maaser sheni money be redeemed when it became unclean?</b>  The sages now begin to argue their case with Rabbi Judah. In yesterday’s mishnah we learned that maaser sheni itself which became impure can be redeemed. Why, then, shouldn’t maaser sheni produce that was bought with maaser sheni money be redeemed if it becomes impure?",
+                    "<b>He said to them: No! If you say this of maaser sheni itself, it is because it may be redeemed also when pure at a distance from the [holy] place. But how can you say this of that which is bought with maaser sheni money, seeing that it cannot be redeemed when clean at a distance from the [holy] place.</b>  Rabbi Judah responds that the two are not truly analogous. Maaser sheni produce itself can be redeemed outside of Jerusalem, even when it is pure. In contrast, produce bought with maaser sheni money cannot be redeemed outside of Jerusalem when it is pure. Such produce must be brought to Jerusalem and it can be eaten there. Since the rule is stricter concerning produce bought with maaser sheni money outside of Jerusalem, it is also stricter with produce bought with maaser sheni money inside Jerusalem. It cannot be redeemed, but rather must be buried."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a deer that was bought with maaser sheni money and then something happened to it that caused it to become inedible.",
+                    "<b>If a deer which had been bought with maaser sheni money died, it must be buried together with its hide. Rabbi Shimon says: it may be redeemed.</b>  When the deer dies it cannot be eaten it is called “nevelah.” All that can be done with it is to give it to the dogs. However, since it is maaser sheni, it cannot be used to feed dogs. The first opinion in the mishnah holds that it cannot be redeemed in order to be given to the dogs, because one does not redeem holy things, like maaser sheni, in order to feed them to animals. In addition, its hide must also be buried, because he shouldn’t have bought a deer with maaser sheni money, because a deer cannot be used as a sacrifice (see above 1:4). Rabbi Shimon says that one can redeem maaser sheni in order to feed it to animals.",
+                    "<b>If it was bought alive and slaughtered and it then became unclean, it may be redeemed. Rabbi Yose says: it must be buried.</b>  If he slaughtered it and then it became unclean, the first opinion holds that it may be redeemed, as is the rule with other produce that was bought with maaser sheni money and then became impure (see yesterday’s mishnah.) Commentators note that even Rabbi Judah, who in yesterday’s mishnah said that the produce must be buried, here agrees that it can be redeemed. Since he bought it alive and it would not be difficult to carry it to Jerusalem, it is not governed by the law “when you are far from the place.” It can be redeemed like maaser sheni itself, which everyone agrees can be redeemed if it becomes impure. Rabbi Yose says that it must be buried. He treats this deer as if it had died, and therefore it must be buried.",
+                    "<b>If it was bought slaughtered and it became unclean, behold it is like produce.</b>  If it was bought when it was already slaughtered and then became impure, then it is treated like maaser sheni produce. This means that the same debate that we saw in yesterday’s mishnah applies here. The sages say that it may be redeemed, whereas Rabbi Judah says that it may not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with jars that contain maaser sheni wine. The question is: do the jars become sanctified with the sanctity of maaser sheni?",
+                    "<b>One who lends jars for maaser sheni [wine], even if they were corked, they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni.</b>  If one is selling maaser sheni wine in Jerusalem, and he lends his customers the wine, then the jars do acquire the sanctity of maaser sheni because they weren’t sold only the wine was being sold.",
+                    "<b>If wine was poured into them without specifying [that it was for sale] they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni before they are corked, but after they are corked they acquire [the sanctity of] maaser sheni.</b>  A person took untithed wine out of a vat and poured it into jars without having the specific intention that he was going to sell the wine. If he makes the wine in it maaser sheni before he corks the jar, then the jar does not become maaser sheni. However, it he calls it maaser sheni after he has corked the jars, then the jars do become maaser sheni, because they are secondary to the wine. He will have to sell the jars in Jerusalem, and then use the proceeds to buy food and eat it there.",
+                    "<b>Before they are corked they are neutralized in a hundred and one, but after they are corked they sanctify any quantity.</b>  The following two sections do not deal with maaser sheni, but rather with various laws that are concerned with corked and uncorked jars. If one of the jars was terumah but it is unknown which jar was terumah, then if there are 100 jars of non-terumah and one of terumah, the terumah one is nullified. He may then take any one jar, call it terumah and the rest reverts to being hullin. This is the normal way that terumah is nullified (a good refresher on a large portion of what we learned in tractate Terumot). This is possible only if the jars were uncorked. Once they are corked, each jar becomes significant in its own right and it cannot be nullified. No matter how many jars are there, they are all doubtful terumah and they all must be treated as doubtful terumah.",
+                    "<b>Before they are corked terumah may be taken from one jar for all the others, but after they are corked terumah must be taken from each jar separately.</b>  Before the jars are corked, they are considered a group, almost as if the wine is still in one vat. Therefore, terumah can be taken from one jar to exempt the wine found in other jars. However, once they are corked, each jar is considered its own separate entity, and terumah must be removed from each individual jar before it can be drunk."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah. Here we discuss what happens if after corking the jars the owner wishes to change their status. For instance, he decides that instead of selling the jars with the wine he wants to sell the wine and lend the jars. Or he decides that he wants to give terumah from one jar for the other, instead of giving from each and every jar. Does just uncorking the jar cause it to revert to its previous status?",
+                    "<b>Bet Shammai says: the jars must be opened and emptied into the wine-press. Bet Hillel says: they must be opened but need not be emptied.</b>  According to Bet Shammai, in order for the wine to revert to its previous status, he needs to open the jars and pour the wine back into the wine-press. If he does this, then he can put the wine back into the jar and then sell the wine and not the jars. In this way, the jars will not be maaser sheni. Bet Hillel is more lenient and says that all he has to do is just open the jars up again. He need not empty them into the wine-press. Now he can sell the wine and just lend out the jars, and thereby prevent the jars from becoming maaser sheni.",
+                    "<b>When does this apply? In a place where they are usually sold closed, but in a place where they are usually sold open, the jar does not revert to hullin.</b>  The leniency of Bet Hillel applies only if jars of wine are normally sold closed in that place. In such a place opening the jars will effect a change in their status. However, if jars of wine are normally sold open, the jar does not become hullin, non-sacred. If the jar had been maaser sheni, it remains maaser sheni.",
+                    "<b>If, however, he wishes to be stringent upon himself and to sell [only] by measure, the jar reverts hullin.</b>  There is one way that the jar can revert to hullin. If the seller opens the jar and decides to sell it by measure, then the jar won’t be sold with the wine and the jar becomes hullin. He will not be able to sell the whole jar of wine at one time, but just pour out wine into other people’s vessels.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: also when one says to his friend, “This jar [of wine] I am selling to you from its jar, the jar reverts to hullin.</b>  Rabbi Shimon provides another way for the jar to revert to being hullin. If the seller specifically says to the buyer that he is selling just the wine, then the buyer can use the jar and give it back to him when he is done with it. In this case the jar is not maaser sheni."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with variants in the price of the produce of maaser sheni and how they affect the evaluation when he comes to redeem the produce for money.",
+                    "<b>One who carries produce of maaser sheni from a place where it is expensive to a place where it is cheap, or from a place where it is cheap to a place where it is expensive, he redeems it according to the market price of the place [where he redeems it].</b>  The price for the maaser sheni produce is determined by market-value of the place where it was redeemed. It doesn’t matter what the price of the produce was in the place where he grew and picked the produce.",
+                    "<b>One who brings produce from the threshing-floor into the city, or jars of wine from the wine-press into the city, the increase in the price belongs to maaser sheni and the expenses [must be covered] from his household.</b>  As produce and wine is brought into the city from the threshing floor, its price goes up in value because it is now closer to its market. This increase in price goes into the cost of redeeming the value of the maaser sheni. So if wine was one dinar for a jug at the threshing floor and 2 dinars in the city, if he redeems it in the city, he must pay the higher price. In addition, the expenses for carrying the wine into the city, hiring porters, donkeys, etc. come out of his pocket and are not taken out of the maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with various laws concerning the evaluation of maaser sheni when it comes time to redeem it.",
+                    "<b>Maaser sheni may be redeemed at the lower market price: At the price at which the shopkeeper buys and not at which he sells. At the price at which the money-changer takes small change and not at the price at which he gives small change.</b>  The mishnah provides two examples that illustrate the rule that maaser sheni can be redeemed at the lower market price. The first is what we call wholesale, and not retail. The second has to do with the exchange rate. When a moneychanger takes small coins and gives the customer a large coin which would be easier to carry to Jerusalem, he takes some percentage for himself. When he gives small change, he gives less small coins for the large coin. Today this is similar to the different rates you get at the bank whether you are buying dollars (your foreign money will be worth less) or selling dollars (the foreign money you buy will be more expensive). When one comes to exchange small maaser sheni coins for a large one, he can estimate the value of the larger coin at the higher rate, so that it counts for more small coins. This will save him some money.",
+                    "<b>Maaser sheni may not be redeemed in an estimated lump.</b>  When one redeems maaser sheni, he must measure the produce, either by counting how much there is (ten jars of wine) or how much it weighs (two seahs of wheat). He cannot make a lump of the produce and estimate how much is there.",
+                    "<b>If its value is known, it may be redeemed according to the evaluation of one.</b>  If the value of the produce is known, then only one person is needed to estimate its value. We should note that normal produce would have a typical market value.",
+                    "<b>But if its value is not known, it must be redeemed according to the evaluation of three, as for instance in the case of wine which has formed a film, or produce which has begun to rot, or coins which have become rusty.</b>  The evaluation of produce or coins that are beginning to deteriorate requires three people, because its value cannot be determined solely on their market value. Since it is more difficult to evaluate and people might disagree, it requires more people to do the estimate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches what happens if several different people want to redeem some maaser sheni produce.",
+                    "<b>If the owner says, “With a sela [I will redeem this maaser sheni] and another person says “With a sela,” the owner has the first right, because he must add a fifth.</b>  If the owner says that he wants to redeem the maaser sheni produce with a sela (a coin) and then another person says that he also wants to redeem the produce with the same amount of money, we take the owner’s sela because he has to add an extra fifth to the value (see the introduction). When the other person redeems the maaser sheni he need not add the extra fifth. What this means in our case is that more money will become maaser sheni, which is considered a good thing.",
+                    "<b>If the owner says “With a sela” and another person says “With a sela and an issar,” the one who offered a sela and an issar has the first right, because he added to the principal.</b>  However, if the other person offers more money, the other person’s evaluation is accepted, even if the total amount of money is less than it would be if the owner redeemed it and added the extra fifth. An issar is 1/96 of a sela, so when the other person redeems the maaser sheni for a sela and and an issar less money will become maaser sheni than if the owner had redeemed it for a sela and an added fifth. Nevertheless, in this case we only take the principle amount into account because the redemption is considered to be done with the principle the added fifth is merely extra.",
+                    "<b>When one redeems his maaser sheni he must add a fifth, whether it is his own or it was given him as a gift.</b>  The law that mandates that a person add an extra fifth when he redeems his maaser sheni applies whether the maaser sheni was his to begin with (he grew it or bought it) or he got it as a gift. Tomorrow’s mishnah will continue to deal with the topic of who has to add the additional fifth and who does not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen a person redeems his own maaser sheni, he must add an extra fifth to the value, but when he redeems someone else’s maaser sheni produce, he need not do so. Our mishnah teaches that there are ways in which a person can get around having to add the extra fifth, but that this does not always work.",
+                    "<b>One may act in a deceptive manner when it comes to maaser sheni.</b>  It is possible to act in a deceptive manner when it comes to maaser sheni so that one can get out of paying the added fifth.",
+                    "<b>How so? A man may say to his grown-up son or daughter, or to his Hebrew slave or female slave, “Take this money and redeem this maaser sheni for yourself.”</b>  One is able to give money to one’s adult children or Hebrew slave in order for them to redeem the maaser sheni, as long as he says, “redeem this maaser sheni for yourself.” Even if the child or slave gives the produce back to the father and gives him back the maaser sheni money so that the father can bring it to Jerusalem, this is possible, because adult children and Hebrew slaves are independent of their father/master. These people can independently own property. So this is considered a case of one person redeeming someone else’s maaser sheni, and he does not need to add the extra fifth.",
+                    "<b>But he may not say so to his son or daughter who are minors or to his Canaanite slave or female slave, because their hand is as his own hand.</b>  In contrast, minors and non-Jewish slaves (called Canaanite slaves) cannot legally own property. Any money they make or any thing they find automatically belongs to the father/master. Therefore, when he gives them money to redeem maaser sheni, it is as if he is redeeming it himself, and he still needs to add the extra fifth."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches a way for a person to redeem his maaser sheni without adding a fifth, even if he doesn’t have any coins in his hand. This is another form of deception a legal means by which to get around paying the added fifth.",
+                    "<b>One who was standing at the threshing-floor and didn’t have any coins may say to his friend: “Behold, this produce is given to you as a gift,” and then he may say again, “Behold, let this produce be exchanged for money which I have in the house.”</b> If this person had coins in his possession he could simply give the coins and the produce to his friend and have his friend redeem them for him. However, since he doesn’t, he must make a slight modification. First he officially gives the produce to his fellow, and now it legally belongs to the other, even if he intends to give it back. Now that the maaser sheni produce belongs to his friend, the original owner can redeem it by using coins that he has in his house, without adding the extra fifth. Had he simply redeemed them without first giving them to his friend, he would have had to add the extra fifth."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with cases where there were fluctuations in the value of the maaser sheni produce from the time it was given to a buyer until the time it was redeemed.",
+                    "<b>If one took possession from the owner of maaser sheni for a sela, but before he had time to redeem it, it stood at the price of two selas, he may give him one sela and make a profit of one sela and the maaser sheni remains his.</b>  A person took produce from another person in order to buy them and the money would become maaser sheni, which the seller would then bring to Jerusalem and use there. When the purchaser took possession of the maaser sheni produce, it was worth a sela, but by the time he gave the sela coin to the seller, the price had risen to two selas. The purchaser may now give the seller a sela, to compensate him for the value of the produce when he acquired it. The seller will then have to take this sela to Jerusalem and use it there. The buyer profits the second sela and the extra sela of maaser sheni belongs to him. The buyer will have to redeem this second sela of maaser sheni and bring the money to Jerusalem and use it there.",
+                    "<b>If he took possession from the owner of maaser sheni for two selas, but before he had time to redeem it, it stood at the price of one sela, he may give him one sela out of hullin [money] and one sela of his maaser sheni money.</b>  In this case, he bought two selas worth of maaser sheni produce and now the value has gone down to one sela. The buyer is liable to pay two selas. However, he can pay back the seller one of the selas with hullin, non-sacred money. He can pay back the second sela with his own maaser sheni money, which the seller will then have to bring to Jerusalem. The main point is that on the one hand, he has to pay back two selas, because that is the value of the produce when he bought it. On the other hand, there needs to be only one sela of maaser sheni, because that is the current value of the produce.",
+                    "<b>If the owner was an am haaretz, he should give him out of [maaser sheni of] demai.</b>  If the seller was an am haaretz, one can’t give him actually maaser sheni money, because he may not take it to Jerusalem. Therefore, he should give him maaser sheni money whose source was demai (doubtfully tithed produce). If the am haaretz doesn’t take it to Jerusalem,"
+                ],
+                [
+                    "<b>If one redeemed maaser sheni but did not call it by its name: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must name it explicitly.</b>  When one redeems maaser sheni he should declare that these coins are now maaser sheni. If he redeems the produce without declaring that the coins are maaser sheni, Rabbi Yose says it is sufficient. Rabbi Judah disagrees and says that without declaring that the coins are maaser sheni, the redemption has not been done.",
+                    "<b>If a man was speaking to a woman concerning her divorce or her betrothal, and gave her a get or betrothal money but did not state explicitly [what he was doing]: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must say it explicitly.</b>  A similar halakhah is related concerning marriage and divorce. If a man and woman are talking about their divorce or betrothal and he gives her a get (a divorce document) or betrothal money (kiddushin) without saying, “Behold, this is your get” or “Behold, you are betrothed to me” according to Rabbi Yose, she is betrothed or divorced, whereas Rabbi Judah says that he must state explicitly what he is doing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIt would have been common practice to set aside a coin and then use it progressively as money for maaser sheni produce. In our mishnah a person sets aside an issar, which is worth 1/24 of a dinar, and then uses that issar as redemption money for a future amount of maaser sheni produce that he will eat. The question that arises is: what happens if the value of the issar changes?",
+                    "<b>One who sets aside an issar [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [an issar of maaser sheni] and then went to another place where [the issar] was worth a pondion, he may eat of [maaser sheni the value of] another issar.</b>  A person set aside an issar to use as redemption money for maaser sheni produce that he will eat in the future. Then he ate half of an issar’s worth of maaser sheni, meaning that half the issar was still not maaser sheni money. Afterwards he took his issar and went to a place where the issar was worth a pundion, which is two issars. The issar doubled in value, so the half that was left unredeemed was now worth a full issar in the old terms. Therefore, he can redeem another issar’s worth of maaser sheni produce before the coin is fully maaser sheni.",
+                    "<b>One who sets aside a pundion [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [a pundion of maaser sheni] and then went to another place where [the pundion] was worth an issar, he may eat [maaser sheni the value of] another half [an issar].</b>  This is the opposite case. He set aside a pundion, which was worth two issars, and he ate half of the value. Then he took the coin and went to another place where the pundion was worth half as much, only an issar. He can now only redeem another half of an issar’s worth of maaser sheni produce, because the half pundion that was not yet maaser sheni is now only worth half of an issar. The rule seems quite straightforward the value of the coin is determined by its value in the place where he redeems the produce.",
+                    "<b>One who sets aside an issar of maaser sheni [money] he should eat on its account eleven parts of the value of an issar, or [he should eat an additional] one hundredth of an issar. Bet Shammai say: in both cases one tenth part [of an issar]. But Bet Hillels says: in the case of certain [maaser sheni] an eleventh part, in the case of demai a tenth part.</b>  The following is Albeck’s explanation of this section. We should note that its language is very difficult and there are many different interpretations. The mishnah refers to a person who is in Jerusalem and eating produce as maaser sheni based on the coin that he has at home. As he eats the produce the coin will be redeemed and will revert to being hullin. The custom in their time was to buy food at 1/10 of an issar or 1/100 of an issar. Since the price of an issar would rise and fall as we saw in the previous section, he would need to eat 11 parts of an issar and not ten parts, and only then would the issar become hullin. Alternatively, if people are buying produce at 1/100 increments, then he needs to eat 101 parts of the produce before the issar is totally redeemed. This is a stringency he needs to buy more produce than the coin may actually be worth. Bet Shammai says that in all cases, both cases of certain maaser sheni and demai, doubtful maaser sheni, one needs to eat only 10 parts of the issar, meaning a complete issar. He does not need to eat the extra 11th part, in any case. Bet Hillel is slightly stricter. When the coin was used to redeem produce that was certain maaser sheni, he needs to eat the eleventh part. But when the produce was used to redeem demai, produce that already may have been tithed, all he needs to eat is the first ten parts, the actual value. We don’t have to be concerned lest the issar increased in value, when the produce may not have needed to be tithed in the first place."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with coins that are found and whether we have to be concerned lest they are maaser sheni.",
+                    "<b>Any money found is considered hullin, even gold dinars with silver and with copper coins.</b>  We need not be concerned lest money that is found is maaser sheni money. Since most money is not maaser sheni, we can consider it hullin. Even if coins that are not commonly put together, such as gold, silver and copper, are found together, we need not be concerned that a person gathered together his maaser sheni money.",
+                    "<b>If a potsherd was found with the money on which was written “tithe” this is considered maaser sheni [money].</b>  The only time we must consider the coins to be maaser sheni is when there is a note with them and it is written on the note, “maaser.” Obviously, in this case the coins must be treated as maaser sheni."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we discussed whether one must be concerned that found coins are maaser sheni. In today’s mishnah we discuss other things that are found and whether we must be concerned lest they are holy items.",
+                    "<b>One who finds a vessel one which was written “korban:”</b>  The mishnah deals with a vessel that is found on which is written “korban.” Korban is the Hebrew word for sacrifice but by extension can mean, “holy.” If the vessel and the stuff inside of it are holy, then they belong to the Temple and non-holy use cannot be made of them.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if it was of clay, it is itself hullin and what is in it is a korban (. But if it was of metal it is itself korban and what is in it is hullin.</b>  Rabbi Judah makes a distinction between clay and metal vessels. People do not generally dedicate cheap clay vessels to the Temple and therefore, the clay vessel on which the word “korban” is written is itself still hullin, non-sacred. The word “korban” is assumed to refer to the stuff inside, which we must treat as holy. When it comes to metal vessels, which were valuable, one might dedicate the vessel itself to the Temple. Hence, according to Rabbi Judah, the vessel itself is considered holy. Since the vessel is assumed to be holy, Rabbi Judah says that the stuff inside is considered to be hullin.",
+                    "<b>They said to him: it is not the custom of people to put what is common into what is korban.</b>  The other sages respond that people wouldn’t put hullin, non-sacred produce, into a holy vessel. Therefore, if we assume that the vessel is holy, we must also assume that the produce is holy."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who finds a vessel on which was written a kof, it is korban.<br>If a mem, it is maaser.<br>If a dalet, it is demai.<br>If a tet, it is tevel (untithed.<br>If a tav, it is terumah.<br>For in the time of danger people would write a tav for terumah.<br>Rabbi Yose says: they may all stand for the names of people.<br>Rabbi Yose said: even if he finds a jar which was full of produce and on it was written ‘terumah’ it may yet be considered hullin, because I can say that last year it was full of produce of terumah and was afterwards emptied.</b><br>Sections one-six: According to the first opinion in the mishnah, people would write on vessels the first letter of the type of produce contained in the vessel. The reason that they wouldn’t write the whole word is that in the time of danger if people were caught observing the commandments, the Roman authorities would punish them. To avoid this danger, they would write only the first letter. Hence, if one finds a vessel with one of these letters on it, he must be concerned lest the contents are that type of produce.<br>Section seven: Rabbi Yose is lenient and says that these letters may stand for the names of the people who own them. Therefore, we need not be concerned lest they are these types of produce.<br>Section eight: Finally, Rabbi Yose states an even greater leniency. Even if the jar says on it “terumah” we need not be concerned lest it is actually terumah, because it might be that the jar held terumah last year. Since jars are reused, we can’t be certain that the contents match what is written on the jar."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who says to his son, “There is maaser sheni [produce] in this corner,” but the son found [produce] in another corner, this may be considered hullin.</b>  If a father tells his son that there is maaser sheni produce in one corner of the house and the son finds produce in another corner of the house, he can assume that the produce that he finds is not maaser sheni. We can assume someone took the maaser sheni produce and that which he finds is something else.",
+                    "<b>[If the father said] there was there a hundred [of maaser sheni] and the son found two hundred, the remainder is hullin.</b>  If his father tells him that there were 100 dinars worth of maaser sheni coins, and the son finds 200 dinars, then the extra is hullin. We do not assume that the father made a mistake and that all 200 dinars are really maaser sheni.",
+                    "<b>[If the father said there were there] two hundred and the son found one hundred, it is all maaser sheni.</b>  On the other hand, if his father tells him that there were 200 dinars of maaser sheni and he finds only 100 there, we have to assume that all 100 are maaser sheni."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Maaser Sheni deals with vineyards and other fruit-bearing trees which are in their fourth year. This topic is addressed in Leviticus 19:23-24:\nWhen you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden. Three years it shall be forbidden for you, not to be eaten. In the fourth year all its fruit shall be set aside for jubilation before the LORD; and only in the fifth year may you use its fruit -- that its yield to you may be increased: I the LORD am your God.”\nWhile the Torah mentions only the vineyard, the rabbis extended this law to include all fruit-bearing trees.  Thus during the first three years of a trees growth one cannot eat the produce. This is called “orlah” and there is an entire tractate dedicated to the subject. During the fourth year the fruits are holy and they must be brought to Jerusalem and eaten there, or redeemed, like maaser sheni, and the money is brought to Jerusalem and used there to buy food.\nOur mishnah deals with the topic of how they would mark a vineyard to let people know that it was in its fourth year.",
+                    "<b>A vineyard in its fourth year, they mark it with clods of earth, and of orlah with potter's clay, and graves with lime which is dissolved and poured on.</b>  In order to let people know that various vineyards or orchards were prohibited, they would mark them off in different ways. They would mark off fourth-year vineyards and orchards with special clods of earth. If the vineyard or orchard was of “orlah” trees from their first three years then they would mark it off with potter’s clay. Finally, the mishnah notes that in order to let priests know where graves were located, they would mark them off with lime.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel said: When does this apply? In the seventh year.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel says that they didn’t always mark off fourth-year and orlah vineyards and orchards, only during the seventh year. During the seventh year all produce is considered ownerless and anyone can enter a field and eat from the trees. To let people know that this produce was prohibited because it was in its first four years of growth they would mark it off. But during other years, one is not allowed to enter into another person’s field and eat from the trees. One who does so is a thief. According to Rabban Shimon ben Gamaliel we don’t need to take special actions to prevent thieves from eating prohibited food. On the contrary, we allow the thief to transgress another transgression as well, in the hope that he will receive his just punishment. This is, in my opinion, a radical, but interesting concept. Do we try to prevent people who are committing moral crimes (thievery) from also committing “ritual” crimes, such as eating prohibited food? Or do we hold back and watch them sin even more?",
+                    "<b>The conscientious used to put down money and say: any fruit gathered from this vineyard may be exchanged for this money.</b>  Those who conscientiously observed the commandments would not abide by Rabban Shimon ben Gamaliel’s principal. Rather, they would go even a step further and set aside money that would be redeemed for any fruit that was picked from the tree/vineyard during its fourth year. When a person would enter the field, without the owner’s permission or knowledge, and he would steal some fruit from the tree, the sanctity of the fruit would automatically transfer to the money. This would prevent the thief from committing the additional sin of eating produce during its fourth year. We can see here that the “conscientious” refer to a group of people who were willing to spend their own money to make sure that others didn’t unwittingly transgress."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we learned in the introduction to yesterday’s mishnah, during the fourth year of its growth, the produce of a vineyard or an orchard must be brought to Jerusalem and eaten there. Our mishnah teaches that produce that grew more than a day’s journey from Jerusalem can be redeemed, like maaser sheni. The money would then be brought to Jerusalem and used to buy food there.",
+                    "<b>[The produce of] a vineyard in its fourth year was brought up to Jerusalem within a distance of one day’s journey on each side.</b>  Within a day’s walk on each side of Jerusalem, produce from fourth-year vineyards and orchards would be taken to Jerusalem and not redeemed.",
+                    "<b>And what is the border [of a day’s journey on each side]? Eilat to the south, Akrabat on the north, Lod to the west, and the Jordan [river] to the east.</b>  “Eilat” in the Mishnah is of course, not modern Eilat, which is far more than a one day’s journey from Jerusalem. Some scholars say mishnaic Eilat was near Hebron.",
+                    "<b>When produce increased, it was decreed that it can be redeemed even if the vineyard was close to the wall.</b>  According to the mishnah, the rule that produce within a day’s walk from Jerusalem had to be brought to Jerusalem and could not be redeemed referred to a time when produce was scarce. At that time, to encourage people to bring their produce to Jerusalem, they wouldn’t allow people who lived close to Jerusalem to redeem it. Once produce became more plentiful, they began to allow people to redeem the produce even right next to the walls of Jerusalem.",
+                    "<b>And there was a stipulation on this matter, that whenever it was so desired, the arrangement would be restored as it had been before.</b>  When they changed the rule, they made a stipulation that whenever they wished to change the law back to its original state, they could do so. Interestingly, this implies that without this stipulation, it would have been difficult to change the law. In order to make the law flexible, they had to include in it a special stipulation that when they wanted to, they could change it again.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: this was the stipulation after the Temple was destroyed, and the stipulation was that when the Temple should be rebuilt the arrangement would be restored as it had been before.</b>  Rabbi Yose relates a different version concerning when the law changed. When the Temple was destroyed they changed the law to allow one to redeem produce even right outside the walls of Jerusalem. At that time, they made a stipulation that when the Temple was rebuilt, it would again be forbidden to redeem fourth-year produce (and by extension, maaser sheni) within one day’s journey from Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is found word for word in Peah 7:6. In it Bet Shammai and Bet Hillel argue whether when one redeems the grapes of a fourth-year vineyard, one has to add an extra fifth, as one does with maaser sheni. They also argue whether the law which mandates the removal of tithes from one’s home at the end of the fourth year applies to this produce.",
+                    "<b>[The grapes of] a vineyard in its fourth year:<br>Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do.</b>  According to Bet Shammai when one redeems the grapes of a fourth year vineyard one does not need to add a fifth of the value, as one does for maaser sheni.  With regard to maaser sheni Leviticus 27:31 states, “If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them.”  This, according to Bet Shammai, was stated only with regard to tithes and not with regard to the fourth-year vineyard. Bet Shammai also holds that another rule concerning tithes does not apply.  Deuteronomy 14:28 states, “At the end of three years you shall bring out the full tithe of your yield of that year.” This means that at the end of three years one must get rid of all of the tithes within one’s household and give them to whomever they rightfully belong.  According to Bet Shammai one does not have to get rid of the wine made of fourth year grapes.  In short, Bet Shammai says that while there is some similarity between fourth year grapes and second tithe, they are not similar in all aspects. Bet Hillel says that all of the laws of second tithe apply to fourth year grapes.  Therefore, when one redeems them he must add a fifth and they must be removed at the end of three years.",
+                    "<b>Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.</b>  The laws of peret (fallen grapes) and defective clusters (olelot) do not apply to tithes.  Since Bet Shammai does not hold that the laws of tithes apply to the fourth year grapes, they therefore hold that the laws of peret and defective clusters do apply.  The poor people would take their peret and olelot, redeem them, and bring the money to Jerusalem, just as the owner does with his own grapes/wine. Bet Hillel, on the other hand, holds that the poor do not receive the peret and the olelot because the agricultural gifts given to the poor do not apply to tithes. Since fourth year produce is like tithes, no agricultural gifts must be given. Rather, the owners take all of the grapes and bring them to the winepress, make wine and then either bring the wine to Jerusalem or redeem the wine and bring the money to Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the procedure for redeeming fourth year produce. How is the value of the produce evaluated?",
+                    "<b>How does one redeem the fruit of a plant in its fourth year? The owner puts down a basket in the presence of three [people] and says: “How many such baskets would a man wish to redeem for himself for a sela on condition that the costs [to produce the fruit] shall be on his house?</b>  In the presence of three people, who will acts as estimators, the owner puts a sample of the produce to be redeemed into a basket. He then asks how much a person would redeem for himself the produce in the basket, under the condition that he would have to pay for the costs involved in growing the produce. We would term this “profit.” This is very important: the owner doesn’t redeem the produce at market cost; he only pays the potential profit. This is why three people are needed to do the estimate. It doesn’t take three people to figure out how much something costs at the market. What is more difficult is figuring out how much it would have cost to grow the produce.",
+                    "<b>And then he puts down the money and says: “Whatever shall be picked from this plant may it be exchanged for this money at the price of so many baskets for a sela.”</b>  Once we have figured out how many baskets of produce can be redeemed for a sela, the owner puts down a sela and says that the sela will redeem however many baskets of future produce were determined."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDuring the sabbatical year, it is forbidden to work the land. Therefore, there is no cost in growing the produce, and one who redeems it cannot reduce this cost.",
+                    "<b>But in the seventh year he must redeem it for its full value.</b>  As was explained in the introduction, since one cannot work the land during the sabbatical year, when redeeming it there are no costs to reduce from the produce. It must, therefore, be redeemed for full market value.",
+                    "<b>If [in other years] it had all been made ownerless property, the person [who redeems it] can only claim the cost of picking it.</b>  If in other years during the sabbatical cycle, one makes his field ownerless, and then someone comes and picks the produce, the one who redeems the maaser sheni can only claim the costs involved in picking it. These will be quite minimal, just what one would pay to have someone pick his produce.",
+                    "<b>One who redeems his own plant in its fourth year, he must add a fifth of its value,   whether the fruit was his own or was given him as a gift.</b>  This follows the opinion of Bet Hillel from mishnah three, who holds that the same rules that govern maaser sheni govern fourth year produce, and it is the same rule we saw in 4:3 with regard to maaser sheni."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are two places in which the Torah discusses removing tithes from one’s home. The first is Deuteronomy 14:28-29, “Every third year you shall bring out the full tithe of your yield of that year, but leave it within your settlements.29 Then the Levite, who has no hereditary portion as you have, and the stranger, the fatherless, and the widow in your settlements shall come and eat their fill, so that the LORD your God may bless you in all the enterprises you undertake.”\nThe second place is Deuteronomy 26:12-15, “When you have set aside in full the tenth part of your yield -- in the third year, the year of the tithe -- and have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, that they may eat their fill in your settlements,\n13 you shall declare before the LORD your God: \"I have cleared out the consecrated portion from the house; and I have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, just as You commanded me; I have neither transgressed nor neglected any of Your commandments: 14 I have not eaten of it while in mourning, I have not cleared out any of it while I was unclean, and I have not deposited any of it with the dead. I have obeyed the LORD my God; I have done just as You commanded me. 15 Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.\"\nThe remainder of tractate Maaser Sheni deals with the laws concerning removing tithes from one’s possession, which is supposed to occur, according to the rabbis, at the end of the third and sixth years of the sabbatical cycle, or at the beginning of the fourth and seventh years, depending on how you look at it.",
+                    "<b>On the eve of the first [others read “last”] festival-day of Pesah in the fourth and in the seventh [years of the sabbatical cycle] the removal was performed.</b>  Right before the last day of Pesah, after the third and sixth years have been completed, meaning at the beginning of the fourth and seventh years, one is commanded to remove any of the tithes that one may have kept lingering in one’s home. This is how the rabbis understand Deuteronomy 14:28, “Every three years.”",
+                    "<b>Terumah and the terumah of tithe were given to their owners, the first tithe was given to its owner, the tithe of the poor to its owner, and maaser sheni and first-fruits were removed in every place.</b>  Each agricultural gift is given to its rightful owner. Terumah and any terumah removed from tithes must be given to the priests, first tithe is given to the Levites, and poor tithe is given to the poor. Maaser Sheni and first fruits are special cases because normally these should be brought to Jerusalem and eaten there. There is no one to give them to. Therefore, they should be brought out and left to rot so that they can be totally removed from the world.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: first-fruits were given to the priests like terumah.</b>  According to Rabbi Shimon first fruits are given to the priest. That is what the Torah means when it says, “And the priest shall take the basket and place it before the altar” (Deuteronomy 26:4). Rabbi Shimon also derives midrashically that first-fruits have the status of terumah. Since first-fruits are given to the priest, they do not need to be destroyed.",
+                    "<b>As for a cooked dish [with maaser sheni in it]: Bet Shammai says: it must be removed. But Bet Hillel say: lo, it may be considered as already removed.</b>  According to Bet Shammai, if there is a cooked dish that has maaser sheni produce in it, it must be removed just as maaser sheni itself must be removed. Bet Hillel holds that since one can’t see the maaser sheni, because it has blended in with the dish, it need not be removed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah addresses the question of what to do with maaser sheni once the Temple has destroyed and it is impossible to eat it in Jerusalem.",
+                    "<b>One who had produce at this time and the time of removal arrived:<br>Bet Shammai says: he must exchange it for money.</b>  According to Bet Shammai, when the Temple no longer stands one should redeem maaser sheni produce with money and then put the money aside.  Better to have the money sitting around then the produce. Perhaps Bet Shammai reasons that money will last longer than produce, so if he redeems the produce for money there is a chance that when the Temple is rebuilt he can bring it to Jerusalem.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: it is all the same whether it becomes money or it remains fruit.</b>  Bet Hillel says it doesn’t matter whether the maaser sheni is produce or money, it must be removed at the end of the third or sixth year, because it can’t be brought to Jerusalem when the Temple no longer stands. So he should just leave the maaser sheni as produce and let it rot (see above 1:5)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Judah said: in early times they used to send to householders in the provinces [saying:] “Hasten to set right your produce before the time of removal arrives,” until Rabbi Akiva came and taught that all produce which has not reached the time of tithing is exempt from the removal.</b> Before Rabbi Akiva, rabbis used to send messages to people all over the provinces of Israel warning them that they should hurry up and separate terumah and all tithes from their produce before the time to remove them from the home comes around. Furthermore, they won’t be able to do the confession over tithes (Deuteronomy 26:12-15) until they separate all the tithes from their produce. This all changed when Rabbi Akiva taught that all produce that has not reached the time when it must be tithed need not be removed from the home. These times were explicated in Maasrot 1:2-4."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how a person can set aside his tithes and give them to the rightful owners if his produce is at a distance from him. This would be necessary if the time for removal was drawing near and he needed to separate the tithes and give them away before that time passed.",
+                    "<b>One whose produce was far away from him, he must call it by name.</b>  A person can separate his tithes even if he is not near his produce. He doesn’t need to be in close, physical contact with his produce in order to set aside the tithes and to transfer them to their proper owners. The mishnah now brings in the story of Rabban Gamaliel to illustrate exactly how this is done.",
+                    "<b>Once it happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling by ship, and Rabban Gamaliel said: “The tithe which I shall measure out in the future is given to Joshua, and the place which it is in is leased to him. The other tithe which I shall measure out in the future is given to Akiva ben Joseph that he may hold it for the poor, and the place which it is in is leased to him.”</b>  Rabban Gamaliel is traveling on a boat when the time to remove the tithes comes. He obviously can’t get to the produce to physically set it aside, so what he does is declare that the tithe that he has in such and such a place is given to Rabbi Joshua, a Levi who was traveling with him. To Akiva ben Joseph, known to you and me as Rabbi Akiva, he gave the poor tithe, not because R. Akiva himself was poor, but because R. Akiva was the charity collector who gave out tithes to the poor. Just allotting the tithes to Rabbi Joshua and Akiva was not sufficient. He also had to lease them the space where the tithes were located. This was a technique that he used so that they could acquire the tithes without actually taking them into their hands. Transactions involving produce cannot be done with mere statements, so in order to transfer to them the produce he also had to transfer to them, at least temporarily, the land on which the tithes were currently being stored. Rabbi Joshua and Akiva would then pay Rabban Gamaliel for the rental of the land (this is stated explicitly at the end of section three) and in this way, their land could acquire the produce found on it.",
+                    "<b>Rabbi Joshua said: “The tithe [taken from terumah] which I shall measure out is given to Elazar ben Azariah, and the place which it is in is leased to him,” and they each received rent one from another.</b>  Now that Rabbi Joshua had received tithe from Rabban Gamaliel, he needed to transfer the terumat maaser (the terumah that the Levite gives to the priest) to Elazar ben Azariah, who is a priest. As above, he also rented him the place where the tithe was being held and then Elazar paid him the rent. In this way, everyone successfully separated their tithes and they could keep sailing on their ship, without worrying about their tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the following three mishnayot are an extended midrash on Deuteronomy 26:12-15, the tithe confession. We should note that according to a simple reading of these verses, they only refer to one type of tithe, although it is not entirely clear to whom this tithe is allotted. However, the rabbis midrashically read into these verses all of the various types of agricultural gifts that a person must remove from his home before he can recite the tithe confession.",
+                    "<b>At minhah on the last festival day they would make the confession.</b>  The tithe confession would be made at the last possible time on the last day of Pesah, at minhah, or late afternoon.",
+                    "<b>How was the confession made?</b>  The actual confession consisted simply of reading all of the verses from Deuteronomy. The mishnah interpolates these verses with midrash, meant to explain what the various phrases in the confession refer to.",
+                    "<b>“I have cleared out the holy portion from the house”  this refers to maaser sheni and the fruit of plants in their fourth year.</b>  “The holy portion” can refer to maaser sheni which is called “holy” in Leviticus 27:30. And since according to Bet Hillel the rules of maaser sheni also apply to fourth-year fruits, they too can be called “holy.”",
+                    "<b>“I have given them to the Levite”   this refers to the tithe of the levites.</b>  The “Levite” is a reference to first tithe, given to the Levites.",
+                    "<b>“And also I have given them”   this refers to terumah and the terumah of tithe.</b>  “And also” is taken to be an additional reference, for these words are not strictly needed for the verse to work. Since terumah is not referred to explicitly in the confession, the rabbis see these additional words as a reference to terumah and to the terumah taken from tithe.",
+                    "<b>“To the stranger, to the orphans, and to the widow”  this refers to the tithe of the poor, gleanings, forgotten sheaves, and the corners of the field, even though these do not prevent   [one from making] the confession.</b>  “To the stranger, to the orphans, and to the widow,” refers to poor tithe, which must be removed from one’s house before the confession can be recited. In addition, the mishnah also sees here a reference to the other agricultural gifts given to the poor, even though these do not strictly need to be given before one recites the confession.",
+                    "<b>“Out of the house”   this refers to hallah.</b>  Finally, the mishnah reads into the confession a reference to “hallah” the part of the dough separated and given to the priest. We will be starting tractate Hallah in just a few short days so get ready (and start baking!)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to expound up Deuteronomy 26.",
+                    "<b>“According to all Your commandments which You have commanded me,” thus, if he took out maaser sheni before the first tithe he cannot make the confession.</b>  The confessor states that he has properly performed all of the mitzvot involved with separating tithes. The first issue is that he has performed the tithes in their proper order. He didn’t take out maaser sheni before he took out first tithe (see Terumot  3:6).",
+                    "<b>“I have not transgressed any of Your commandments” I have not set apart [tithes] from one kind for a different kind, nor from plucked [produce] for [produce still] joined [to the soil], nor from new [produce] for old [produce], nor from old [produce] for new.</b>  He now confesses that he didn’t do anything else that is prohibited when it comes to tithing. We have learned all of these issues before (see Terumot 1:5, 2:4). Basically, one has to give terumot and maasrot from like produce, and one can’t separate one type of produce in order to exempt another.",
+                    "<b>“Neither have I forgotten”   I have not forgotten to bless You, nor to make mention of You name over it.</b>  When one separates terumah and tithes, one must make a blessing, “Who has sanctified us with His commandments and commanded us to separate terumot and maasrot.” “I have not forgotten” is a reference to the fact that he didn’t forget to recite this blessing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAnd more midrash….",
+                    "<b>“I have not eaten from it in my mourning (”  thus, if he had eaten it in his mourning (, he cannot make the confession.</b>  The word for mourning used here is “oni” in the Torah, and “aninut” in the midrashic explanation. This is not the full seven day period of mourning but the day that one of a person’s close relatives die. If one of a person’s seven close relatives dies, then he/she is an onen on that day and is not allowed to eat holy things, such as terumah, maaser sheni or sacrifices. After the day is over and the body has been buried the person can eat terumah and maaser sheni, as long as he is ritually pure. If he ate of it while he was an onen, he can’t make the confession.",
+                    "<b>“Neither have I removed any of it when unclean”   thus, if he had removed it in uncleanness he cannot make the confession.</b>  The removal must be done in a state of purity because if he removes it while impure, he will cause the produce to become impure. If he did the removal while impure, he can’t recite the confession.",
+                    "<b>“And I have not given any of it to the dead”  I have not used any of it for a coffin or shrouds for the dead, and I have not given any of it to other mourners.</b>  The Torah cryptically (pun intended) states, “I have not given any of it to the dead.” Tigay (JPS Commentary on Deuteronomy, p. 244) explains that this originally meant “to feed their spirits…The ancients believed that the living can assist the spirits of the dead in Sheol by providing them with food and drink.” The rabbis do not seem familiar with this concept and therefore they interpret it to mean that one cannot use maaser sheni money to aid the dead in practical ways, either by using the money to buy a coffin or shrouds, or by giving the money to other mourners (onenim) so that they could use the money for their dead.",
+                    "<b>“I have listened to the voice of the Lord my God”   I have brought it to the chosen house.</b>  “The Chosen House” refers to all of Jerusalem and not just the Temple. The confessor states that he has brought the maaser sheni to the city of Jerusalem so that he could eat it there.",
+                    "<b>“I have done just as you commanded me   I have rejoiced and made others rejoice.</b>  Deuteronomy 14:26-27 stipulates that when a person comes to Jerusalem he should rejoice and cause others to rejoice. The midrash in our mishnah reads this mitzvah into the confession."
+                ],
+                [
+                    "<b>“Look down from Your holy abode, from heaven”   We have done what You decreed upon us, You too do what You have promised us.<br>“Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel”   with sons and daughters.<br>“And the land which You have given us”   with dew and rain and with offspring of cattle.<br>“As You swore to our fathers, a land flowing with milk and honey”  that You may give a good taste to the produce.</b><br>You guessed it more midrash!<br>The confession has now turned from what the confessor, and by extension all of Israel, claims to have done, to the blessings that the confessor is asking. The confession might be understood as a petition to fulfill a contract we have fulfilled our side of the bargain, Israel is saying, now we ask of You, God, to fulfill yours.<br>The midrashim themselves should be self-understood, so I have not commented below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains an additional midrash on the verse, “And the land which You have given us” which was cited in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>From here they said that Israelites and mamzerim may make the confession, but not converts, nor freed slaves, since they have no inheritance in the land.</b>  Since the verse states, “and the Land which You have given us” only those people who received land in the original conquest of Israel can recite the confession. This would exclude converts and freed slaves who did not receive any inheritance in the land of Israel because they were not part of the original 12 tribes. However, it would include Israelites and even mamzerim, for although they were born from an illicit union, they can still trace their lineage to the original twelve tribes.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: neither do priests and Levites since they did not take a share of the land.</b>  Rabbi Meir notes that priests and Levites also did not receive a share of the land, and therefore they too cannot make the confession. The land was divided up to the 12 tribes and Levi is not considered one of the tribes (Joseph’s tribe is divided into Menashe and Ephraim).",
+                    "<b>Rabbi Yose says: they have the Levitical cities.</b>  Although the Levites did not receive a full geographical region, they did receive the Levitical cities (see Numbers 35:1-8). According to Rabbi Yose, this is sufficient for them to be able to recite the tithes confession."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains some historical information concerning changes in practice initiated by Yohanan the high priest, who lived some time during the late Second Temple period. The first of these changes deals with the tithe confession, and hence this mishnah is brought here.",
+                    "<b>Yohanan the high priest stopped [the recitation] of the confession of the tithes.</b>  Yohanan ended the recitation of the tithes confession. There are two explanations as to why he put an end to this practice. The first is that in his day people stopped separating tithes and they only separated terumah. Therefore, they couldn’t make the tithes declaration. The second explanation is that at this point in history they were giving the tithes to the priests, and therefore they could no longer say, “And I have given of it to the Levite.”",
+                    "<b>He also abolished the “wakers” and the “strikers.”</b>  Psalm 44:24 reads, “Rouse yourself; why do you sleep O Lord?” The Levites would recite this Psalm when reciting the Psalm over the daily sacrifice (today we recite these as “songs of the day”). These Levites were called the “Wakers.” Yohanan abolished this practice because it gave the impression that God could sleep, or that God was asleep and not listening to their petitions. “The strikers” refers to the priests who would strike a calf about to be sacrificed in order to stun it and make it easier to sacrifice. Yohanan abolished this practice lest the blow make the animal into a “terefah” an animal with a mortal wound. Such an animal cannot be eaten. Indeed, this issue is still at hand today and is the problem that ritual slaughterers have with administering a blow to the animal before its throat is cut.",
+                    "<b>Until his days the hammer used to beat in Jerusalem.</b>  Before Yohanan’s time in Jerusalem you could hear the hammer strike during hol hamoed, the intermediate days of the festival. People were working on things that needed to be done during the festival, and this type of work is permitted on hol hamoed. However, Yohanan was strict and forbade this hammer striking because it gave the impression that work could proceed as usual on hol hamoed. Hearing the hammer might lead others to perform truly prohibited work, so Yohanan abolished the practice.",
+                    "<b>And in his days one did not have to ask about demai.</b>  Before Yohanan’s time when people bought produce, they had to ask the seller if he had separated the tithes. If he had not, they wouldn’t buy from him because it would cost them to separate all of the tithes. Yohanan decreed that people could buy produce from anyone and they could treat it as demai. This would mean the following: they wouldn’t have to separate terumah, because they could assume that the seller had already taken out terumah. They would have to separate the tithes, but they could eat the tithes themselves since anyone can eat tithes. Since the Levite can’t prove that these tithes were necessary (they may have already been tithed), the owner gets to keep them. They would take out terumah from the tithe and give it to the kohen, and they would have to take out second tithe. But the second tithe they can keep as long as they eat it in Jerusalem. So the only thing that they would have to give away would be the terumat maaser, which is only a tiny percentage of the overall purchase. In this way, Yohanan created a way for people to buy produce from anyone. Congratulations!  We have finished Maaser Sheni! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Maaser Sheni was brought to Jerusalem and eaten there. The purpose of this law was to bring people to Jerusalem and to make them bring their produce with them or at least buy food and have a celebratory feast there. Most people would fulfill this on one of the three festivals. Thus, Jerusalem would be full of people, eating good food together and celebrating the Jewish calendar. Today, I think we can fulfill the spirit of this law by visiting Jerusalem and celebrating there with other Jews. We can even return to the colorful markets and buy an array of produce, fish and meat that taste as good as anything that I’ve ever had (although I admit that my culinary experience is somewhat lacking). Jerusalem is like glue that bonds the Jewish people to one another, and it works best when people actually come to Jerusalem. As many of you know, I work in Jerusalem, although I don’t actually live there. Driving to Jerusalem every day can easily become a routine, one that I don’t appreciate enough. So personally, this tractate serves to remind me that I don’t work just in Jerusalem, I work in the Holy City of Jerusalem, where all Jews used to bring their maaser sheni and rejoice together. Tomorrow we begin Tractate Hallah."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשר שני",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Maaser Sheni",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Maaser Sheni",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maaser Sheni/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maaser Sheni/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f85cb44dd746777cb1c50857b04bc927a7b4eb77
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maaser Sheni/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,396 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "According to rabbinic interpretation, Deuteronomy 14: 22-27 refers to a second tithe, a tithe that is separated after the first tithe has already been separated. These verses read:",
+            "Deuteronomy 14 22 You shall set aside every year a tenth part of all the yield of your sowing that is brought from the field.  23 You shall consume the tithes of your new grain and wine and oil, and the firstlings of your herds and flocks, in the presence of the LORD your God, in the place where He will choose to establish His name, so that you may learn to revere the LORD your God forever.  24 Should the distance be too great for you, should you be unable to transport them, because the place where the LORD your God has chosen to establish His name is far from you and because the LORD your God has blessed you,  25 you may convert them into money. Wrap up the money and take it with you to the place that the LORD your God has chosen,  26 and spend the money on anything you want -- cattle, sheep, wine, or other intoxicant, or anything you may desire. And you shall feast there, in the presence of the LORD your God, and rejoice with your household.  27 But do not neglect the Levite in your community, for he has no hereditary portion as you have.",
+            "While the first tithe goes to the Levite, the second tithe stays in the possession of its owners. The owners must take this tithe to Jerusalem and eat it there. If this is a hardship because they don’t live close to Jerusalem and it would be cumbersome to carry the actual produce to Jerusalem, then they can redeem the second tithe for money, adding a fifth to the value of the produce, and bring all of the money to Jerusalem. There they can use the money to buy food products, either sacrifices or other foods.  According to Leviticus 27:30-31, when they redeem the produce for money, they must add an extra fifth to the value of the produce.",
+            "Leviticus 27 30 All tithes from the land, whether seed from the ground or fruit from the tree, are the LORD's; they are holy to the LORD.  31 If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them.",
+            "This is the procedure in the first, second, fourth and fifth years of a seven-year sabbatical cycle. The rabbis interpreted Deuteronomy 14:28-29 and Deuteronomy 26:12-15 to refer to the poor tithe, which is separated in the third and sixth years of the cycle.",
+            "Deuteronomy 14 28 Every third year you shall bring out the full tithe of your yield of that year, but leave it within your settlements.  29 Then the Levite, who has no hereditary portion as you have, and the stranger, the fatherless, and the widow in your settlements shall come and eat their fill, so that the LORD your God may bless you in all the enterprises you undertake.",
+            "Deuteronomy 26 12 When you have set aside in full the tenth part of your yield -- in the third year, the year of the tithe -- and have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, that they may eat their fill in your settlements,  13 you shall declare before the LORD your God: \"I have cleared out the consecrated portion from the house; and I have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, just as You commanded me; I have neither transgressed nor forgotten any of Your commandments:  14 I have not eaten of it while in mourning, I have not cleared out any of it while I was unclean, and I have not deposited any of it with the dead. I have obeyed the LORD my God; I have done just as You commanded me.  15 Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.\"",
+            "In these years the poor tithe, called maaser ani, replaces the maaser sheni, the second tithe. The first tithe is given during all years of the cycle, except for the seventh year. ",
+            "Maaser Sheni also discusses the laws governing plants or vineyards in their fourth year. This topic is addressed in Leviticus 19:23-25. ",
+            "Leviticus 19 23 When you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden. Three years it shall be forbidden for you, not to be eaten.  24 In the fourth year all its fruit shall be set aside for jubilation before the LORD;  25 and only in the fifth year may you use its fruit -- that its yield to you may be increased: I the LORD am your God.",
+            "The reason that this topic is dealt with in Tractate Maaser Sheni is that according to halakhah, like maaser sheni, the produce that grows in the fourth year is also brought to Jerusalem, or redeemed and the proceeds are brought to Jerusalem. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe Torah calls maaser sheni “holy” (Leviticus 27:30). Our mishnah teaches that it must be treated as holy produce and not as one would treat hullin, non-sanctified food.",
+                    "<b>Second tithe: one may not sell it, use it as a pledge, exchange it, or use it as a weight.</b>  It is forbidden to act in any of these ways with maaser sheni because this is how one might typically treat non-sacred produce one sells it, uses it as a pledge to secure a loan, and one exchanges it with friends. “Using it as a weight” does not refer to actually weighing maaser sheni but rather it refers to using maaser sheni whose weight is known as a counterweight on a scale. The mishnah is probably referring to maaser sheni coins which were exchanged for the maaser sheni produce.",
+                    "<b>One may not say to his friend [even] in Jerusalem: “Here is [second tithe] wine, give me [in exchange] oil, and the same with all other produce.</b>  This section emphasizes that one cannot exchange maaser sheni products one for another, even if one is in Jerusalem, where maaser sheni must be brought. Again, this is not considered a respectful act and shouldn’t be done with maaser sheni.",
+                    "<b>But people may give it to one another as a free gift.</b>  Giving maaser sheni to another person as a present, when one does not expect anything in return, is not disgraceful and therefore it may be done."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSince yesterday’s mishnah taught that one cannot sell maaser sheni, today’s mishnah compares and contrasts this rule with rules governing cattle tithes, and first-born animals.",
+                    "<b>Tithe of cattle: one may not sell it when it is unblemished and alive, and when it is blemished [one may not sell it] neither alive nor slaughtered, nor may one betroth a woman with it.</b>  The tenth of every domesticated animal born into one’s flock must be tithed. The animal’s fat and blood are offered on the altar and its meat can be eaten by the owners (or anyone else) in Jerusalem (see Leviticus 27:32-33). When it is blemished it can be eaten anywhere by anybody and none of it is offered on the altar. With regard to the cattle tithe the Torah specifically states, “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:28). The rabbis understood this to mean that it also cannot be sold. While the mishnah says that this is prohibited when the animal is alive, the Talmud understands that it is also prohibited when it has been slaughtered, and it does not matter whether it is unblemished or blemished. It cannot be treated as money and therefore, after having been slaughtered, it cannot be used as betrothal money in betrothing a woman.",
+                    "<b>A first-born animal: one may sell it when it is unblemished and alive, and when blemished [one may sell it] both alive and slaughtered, and one may betroth a wife with it.</b>  Similar to the cattle tithe, the fat and blood of the first born animal must be offered on the altar. The meat belongs to the priests and when it is unblemished only priests may eat it. When it is blemished, anyone can eat it, and therefore, the priest may sell it or its meat to a non-priest and anyone can use it to betroth a woman. When it is unblemished the priests may sell it as long as it is still alive. However, after it has been slaughtered it may not be sold because this is considered disgracing a sacrifice.",
+                    "<b>One may not redeem second tithe with unstamped coins, nor with coins which are not current, nor for money which is not in one's possession.</b>  Maaser sheni must be redeemed for usable coins. This would exclude unstamped coins, whose value is equivalent only to the value of the metal, non-current coins, stamped by governments that no longer rule, and coins to which a person does not have access. The coin must be stamped, usable and accessible in order to use it to redeem maaser sheni."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe rest of this chapter deals with using maaser sheni money to buy food in Jerusalem. There are two important rules to keep in mind here: first of all, food that one buys becomes holy and there are certain rules that apply to it. Second, one can only buy food products with maaser sheni money. If one buys non-food products with maaser sheni money, the tule is that he must go and buy in Jerusalem an equivalent value of food.\nOur mishnah teaches that if there is a product that contains both food and non-food parts, it can be bought with maaser sheni money and the non-food part of it does not become holy.",
+                    "<b>One who bought a domesticated animal for a shelamim offering or a wild animal for non-sacrificial eating, the hide becomes hullin [non-sacred], even though the value of the hide exceeds the value of the flesh.</b>  It was considered normal to buy sacrifices with maaser sheni money. Only domesticated animals, sheep, goats and cows, can be used for such offerings. Wild animals such as deer are kosher, but cannot be used as sacrifices. One can buy them with maaser sheni money. In these cases, since he acted in a proper manner, the hide, which obviously cannot be eaten, becomes hullin, non-sacred. This is true even if the value of the hide is greater than that of the food-part of the animal, the flesh.",
+                    "<b>Sealed jars of wine [which were bought] in a place where they were usually sold sealed, the jars are hullin.</b>  The wine referred to here was sold in sealed jars, meaning that the jars were sold with the wine. This was typical of the place where he bought the wine. The jars were secondary to the wine, and therefore, the sanctity of the maaser sheni money is not transferred to the jugs. The jugs become non-sacred.",
+                    "<b>Walnuts and almonds, their shells become hullin.</b>  Nut shells, such as those of walnuts and almonds, remain hullin, because what he was really buying was the meat of the nuts. The shells were only secondary to the nuts themselves.",
+                    "<b>Grape-skin wine: before it has fermented it cannot be bought with second tithe money, but after it has fermented it may be bought with second tithe money.</b>  Before grape-skin wine is fermented, it is considered like water. One cannot buy water with maaser sheni money because water is not food. Once it has been fermented, one can buy it with maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains cases that are opposite of those found in yesterday’s mishnah. In these cases the non-food item bought does not become hullin.",
+                    "<b>One who bought a wild animal for a shelamim offering or a domesticated beast for non-sacrificial eating, the hide does not become hullin.</b>  Wild animals cannot be used as shelamim offerings, or any other offerings for that matter. While domesticated animals can be bought for non-sacrificial purposes, the rabbis dictated that with maaser sheni money one should buy only shelamim sacrifices and not just normal non-sacred beasts. Since in both of these cases the person did not act properly, the hide does not become hullin. This means that he will have to buy food the equivalent value of the hide and treat that food with the sanctity of maaser sheni.",
+                    "<b>Open or sealed jars of wine [which were bought] in a place where they are usually sold open, the jars do not become hullin.</b>  In this case, the sale of wine occurred in a place where wine was normally sold open, meaning that the jars were usually not part of the sale. Even if he does buy the jar along with the wine, the jar is not considered secondary to the wine (it doesn’t automatically come with the wine) and therefore the jar does not become hullin. He will have to buy food the value of the jar and treat that food with the sanctity of maaser sheni.",
+                    "<b>Baskets of olives or baskets of grapes [bought] together with the vessel, the value of the vessel does not become hullin.</b>  Normally, olives and grapes are not sold with the baskets they come in. Therefore, the basket is not considered ancillary to the olives or grapes and the basket does not become hullin. While wine is sometimes sold in sealed jars, meaning the jars are sold along with the wine, this is not true of produce such as olives and grapes. Therefore, if one does buy the jar with them, the jar is not part of the sale, and this is considered buying a non-food item with maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who bought water or salt, or produce still joined to the soil, or produce which cannot reach Jerusalem, he has not purchased maaser [sheni].</b>  Water and salt are not considered to be food and therefore one should not buy them with maaser sheni money. Produce still attached to the ground also is not considered food and therefore, it too should not be bought with maaser sheni money. Finally, one should not buy produce that will rot before it can reach Jerusalem. In all of these cases, that which he bought is not considered maaser. What he will need to do is use an equivalent amount of money to buy the type of food that he should have bought in the first place. That food he should bring to Jerusalem and eat there.",
+                    "<b>One who bought produce unwittingly, the money must be restored to its former place.</b>  This person bought produce using maaser sheni money without knowing that it was maaser sheni money. The result of this would be that he would have to take the produce to Jerusalem and eat it there. However, since he did this by accident, the purchase is considered an accidental purchase and he can return the produce to the seller and get his money back. Since it was accidental, we don’t trouble him to take the food all the way to Jerusalem, which might be difficult.",
+                    "<b>But if intentionally, the produce must be taken up and be consumed in the [holy] place, and when there is no Temple, it must be left to rot.</b>  Maaser sheni money should be used to purchase food only in Jerusalem. If a person nevertheless intentionally buys produce with maaser sheni money outside of Jerusalem, he has to take the produce to Jerusalem and eat it there. He cannot ask for his money back. If there is no Temple, then he must let the produce rot it is forbidden for him to redeem it for money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches the same rule that we saw in yesterday’s mishnah, except whereas yesterday’s mishnah discussed produce, today’s mishnah refers to buying an animal.",
+                    "<b>One who bought a domesticated animal unwittingly, the money must be restored to its former place. Intentionally, it must be taken up and eaten in the [holy] place. And when there is no Temple, it must be buried together with its hide.</b> The same exact rules that applied to the produce apply to the animal. If there is no Temple, then the animal can never be eaten, nor can it be used for work. Rather he should leave it alone until it dies, and then bury it together with its hide. The mishnah emphasizes that even the hide, which is not food and which remains hullin if the animal was purchased for a sacrifice (see mishnah three), is forbidden and it must be buried."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this chapter lists other things that one cannot buy with maaser sheni money.",
+                    "<b>One may not buy male slaves or female slaves, land, or unclean animals with maaser sheni money. And if he did buy [one of these], its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem].</b>  None of these are food and therefore one cannot use maaser sheni money to purchase them. If one does, he must purchase and eat an equivalent amount of food in Jerusalem. This is the standard rule when one buys something with maaser sheni money that should not have been bought. It is stated more explicitly below in section three.",
+                    "<b>One may not bring bird-offerings of a zav or zavah, or bird-offerings of women after child-birth, or sin-offerings, or guilt-offerings, from maaser sheni money. And if he did buy [one of these], their value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem].</b>  All of these are mandatory offerings, unlike shelamim offerings which are voluntary. According to the rabbis, one cannot use maaser sheni money to buy offerings which he/she would have had to bring in any case. The zav and zavah are a man or woman who had an abnormal genital discharge (see Leviticus 15:14). They bring bird-offerings after they become pure, as does the woman after childbirth.",
+                    "<b>This is the general rule: whatever [is bought] out of maaser sheni money which cannot be used for eating or drinking or anointing, its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem].</b>  This is the general rule stated twice above."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to provide some general rules that govern maaser sheni.",
+                    "<b>Second tithe is set apart for eating, for drinking and for anointing; for eating what is usually eaten, for drinking what is usually drunk, and for anointing what is usually used for anointing.</b>  We have seen this same rule with regard to terumah and sabbatical year produce (see Sheviit 8:2). If one buys food with maaser sheni money, and it goes bad, he need not eat it, because it’s no longer in the category of that which is usually eaten. The same goes true for spoiled drink.",
+                    "<b>One may not anoint oneself with wine or with vinegar, but one may anoint oneself with oil.</b>  Wine or vinegar are normally foods and not used for anointing. Therefore, one cannot anoint oneself with them.",
+                    "<b>One may not spice oil of second tithe, nor may one buy spiced oil with second tithe money.</b>  There are a few explanations as to why one shouldn’t put spices in the second tithe oil. First of all, some of the oil is soaked up by the spices and that oil will not end up being used. Second, putting spices in the oil lessens its usefulness as food and therefore this shouldn’t be done. One shouldn’t buy spiced oil with second tithe money because one should only buy products with maaser sheni money that are used by all classes of people. Since only the wealthy use spiced oil, it should not be bought with maaser sheni money.",
+                    "<b>But one may spice wine.</b>  But one may spice wine because the entire mixture will be drunk and all classes of people drink spiced wine.",
+                    "<b>If honey or spices fell into wine and improved its value, the improved value [is divided] according to the proportion.</b>  The rest of this mishnah deals with improving the value of a maaser sheni product. The general rule is stated in section eight. If someone uses hullin, non-sacred produce, to improve maaser sheni, the added value is divided up according to the percentage of hullin and maaser sheni in the product. Let’s take the example of honey or spices that fell into wine. If the maaser sheni wine was worth two dinars and the hullin spices and wine were worth one dinar, and the mixture was together worth four dinars, there is a one dinar improvement. Two-thirds of the original value was maaser sheni and therefore, two-thirds of the improvement is maaser sheni, and one-third is hullin. In the final mixture 2 2/3 are maaser sheni and 1 1/3 are hullin. This hullin can be bought with maaser sheni money and the money would become hullin.",
+                    "<b>If fish was cooked with leek of second tithe and it improved in value, the improved value [is divided] according to the proportion.</b>  This is the same halakhah we saw in the above section.",
+                    "<b>If dough of second tithe was baked and it improved in value, the whole improved value is second [tithe].</b>  In this case he used hullin sticks to light a fire to bake maaser sheni dough. Here the hullin is not noticeable in the maaser sheni final product and therefore it is not reckoned as part of the value. So if the maaser sheni dough was worth 2 dinars, and the baked bread is worth 3 dinars, all three dinars are maaser sheni.",
+                    "<b>This is the general rule: whenever the improvement is recognizable the improved value [is divided] according to the proportion, but whenever the improved value is not recognizable the improved value belongs to the second [tithe].</b>  This is a restatement of the general rule illustrated above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Shimon and the sages argue whether one can anoint oneself with second tithe oil in Jerusalem.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: one may not anoint oneself with oil of second tithe in Jerusalem. But the sages allow it.</b>  Albeck explains that Rabbi Shimon prohibits anointing oneself with second tithe oil in Jerusalem lest one does so and then leaves Jerusalem. This would be problematic because one can benefit from second tithe only in Jerusalem. The sages are no concerned with this problem. We should note that Rabbi Shimon really prohibits using second tithe oil for anointing altogether. This means that he disagrees with the opinion in yesterday’s mishnah which allowed anointing with maaser sheni oil.",
+                    "<b>They said to Rabbi Shimon: if a lenient ruling has been adopted in the case of terumah which is a grave matter, should we not also adopt a lenient ruling in the case of second tithe which is a light matter?</b>  The sages argue with Rabbi Shimon using terumah as an analogy. A priest is allowed to anoint himself with terumah oil, even though terumah is a graver matter than maaser sheni, since it is forbidden to non-priests, whereas maaser sheni is not. Consequently, we should also rule leniently when it comes to anointing oneself with maaser sheni oil.",
+                    "<b>He said to them: No; a lenient ruling has been adopted in the case of terumah though it is a grave matter, because in terumah we have adopted a lenient ruling also with regard to vetches and fenugreek, but how can we adopt a lenient ruling in the case of second tithe though it is a light matter, when we have not adopted a lenient ruling in second tithe with regard to vetches and fenugreek?</b>  Rabbi Shimon responds that terumah is not always a graver matter than maaser sheni. There is one halakhah in which maaser sheni is actually graver than terumah, and that is a halakhah connected with vetches and fenugreek. This will be explained below in mishnayot three-four. Since sometimes the rules governing maaser sheni are stricter than those governing terumah, it is possible that this is one of those cases as well. Hence we cannot deduce that just because one may anoint oneself with terumah oil, one may also anoint oneself with maaser sheni oil."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with fenugreek of maaser sheni or terumah.",
+                    "<b>Fenugreek of second tithe may be eaten when it is still tender.</b>  When fenugreek is young and still tender, it can be eaten. Therefore, one can purchase it with second tithe money and eat it. However, when it gets older its stalks become difficult to eat and it is used as a detergent in washing one’s hair. At this point one cannot buy it with maaser sheni money because maaser sheni money can only be used to buy food, drink and anointing oil, as we learned in mishnah one.",
+                    "<b>Fenugreek of terumah: Bet Shammai says: whatever is done with it must be done in a state of purity, except when it is used for cleansing the head. But Bet Hillel says: whatever is done with it may be done in a state of impurity, except soaking it in water.</b>  According to Bet Shammai, fenugreek terumah must always be treated as terumah and dealt with in purity until its stalks have become so hard that they are used only for washing one’s hair. Up until this late point it is considered food and the laws of terumah apply to it.",
+                    "Bet Hillel says that fenugreek terumah is not treated as terumah unless it has been soaked in water to soften it to prepare it for food. In all other cases it is not treated as food and therefore one who is impure may handle it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Vetches of second tithe may be eaten when still tender.</b>  Like the fenugreek we learned about in yesterday’s mishnah, vetches are eaten when soft and young. When they grow they are no longer used for human consumption and are given to animals. So when they are young, one can use maaser sheni money to buy them, but not when they age.",
+                    "<b>And they may be brought into Jerusalem and taken out again.</b>  Normally, once maaser sheni has been brought into Jerusalem, it cannot be taken out. Vetches are exceptional since when they age they become animal food.",
+                    "<b>If they became unclean: Rabbi Tarfon says: they must be divided among pieces of dough. But the sages say: they may be redeemed.</b>  Maaser sheni that has become impure can usually be redeemed for money, in the same way that pure maaser sheni can. This is the sages’ opinion. Rabbi Tarfon holds that maaser sheni vetches that have become impure can no longer be redeemed for money, because it would be disgraceful to redeem them and then feed them to animals. Therefore, what one can do is divide the vetches up and bake them into impure loaves of bread and eat them while they are impure. This was something that was normally done, perhaps to make their flour last a bit longer. In this way the inedible vetches become fit for human consumption. If he wants to mix them in with pure dough, then he would have to put in less than the volume of an egg of vetches into each batch of dough. In this way the dough would remain pure.",
+                    "<b>[Vetches] of terumah: Bet Shammai says: they must be soaked and rubbed in a state of purity, but may be given as food [to an animal] in a state of impurity. Bet Hillel says: they must be soaked [only] in a state of purity, but they may be rubbed and given as food [to an animal] in a state of impurity. Shammai says: they must be eaten dry [only]. Rabbi Akiba says: whatever is done with them may be done in a state of impurity.</b>  Bet Shammai says that when it comes to terumah vetches, if they are being soaked and rubbed in order to eat them, the person doing so must be in a state of purity. If they are being fed to an animal, the person may be impure. Bet Hillel holds that only the soaking needs to be done in a state of purity. If he is rubbing them, then according to Bet Hillel he is preparing them for animal food and he need not be pure. Shammai himself rules that terumah vetches should not be soaked at all, because that would cause them to be susceptible to impurity. Bet Shammai and Bet Hillel both allow one to soak the vetches, as long as one does so in a state of purity. It is interesting that Bet Shammai rules differently from their eponymous ancestor Shammai, and that the latter is stricter than his own school. It seems that we can note a movement toward leniency in this matter, from Shammai who rules most strictly, to Rabbi Akiva, who rules most leniently and allows one to be impure even when soaking terumah vetches. Since they are mostly used for animal food, even the vetches that are used to feed humans are not subject to the rules of terumah and once can always make them impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with maaser sheni coins (money that had been used to redeem maaser sheni produce) and hullin, non-sacred coins, that were mixed up together. The mishnah assumes that the person knows how many of the coins were maaser sheni, but he doesn’t know which coins are maaser sheni.",
+                    "<b>Hullin coins and second tithe coins which were scattered together: whatever is picked up [one at a time] belongs to second tithe until the sum is completed, and the remainder is hullin.</b>  If the coins are scattered such that he picks them up one at a time, then the first coins he picks up are maaser sheni, until he has picked up the number of coins that he knows were originally maaser sheni. The remaining coins are hullin. It doesn’t really matter which coins were originally what all that matters is that in the end, there are just as many maaser sheni coins as there were in the beginning. According to the Yerushalmi, he also needs to say, “If that which I picked up first was not maaser sheni, then let the [real] maaser sheni be redeemed for these coins.”",
+                    "<b>If they were so mixed up as to be taken up by the handful, [they are divided] according to the proportion.</b>  But if he gathers them all together and picks up a handful of them, then they are divvied up according to the proportion. So if originally half the coins were maaser sheni and half hullin, then half of the coins in his hand are maaser sheni and half are hullin.",
+                    "<b>This is the general rule: what is picked up [one at a time] must be first given to second tithe, but [what is picked up] mixed [quantity is divided] according to the proportion.</b>  This is the general rule that sums up the examples in the beginning of the mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a case of a sela of maaser sheni and a sela of hullin that gets mixed up and he wants to take the hullin sela out of Jerusalem.",
+                    "<b>A sela of maaser sheni which was mixed up with a sela of hullin, one may bring copper coins for the sela and say: “Let the sela of maaser sheni wherever it may be, be exchanged for these coins.”</b>  After the coins are mixed up, he can declare that one of the coins is exchanged for an equivalent value of copper coins.",
+                    "<b>Then he must select the better of the two selas, and change [again] the copper coins for it.</b>  Then he takes the better of the two selas and redeems the copper coins for this sela. In this way he has transferred maaser sheni from one of the two selas to the copper coins and then back to the better sela. The better sela ends up being maaser sheni and the copper coins and the worse sela are hullin.",
+                    "<b>For they have said: one may change silver for copper [only] in case of necessity, and not to leave it so but to change it again for silver.</b>  The mishnah explains why he can’t simply exchange the copper coins for one of the selas and be done with it. Also, why can’t he exchange one silver sela for another? Why does he have to bring copper coins to exchange for the silver sela? The mishnah teaches that changing silver to copper is allowed, but only if there is no other way to solve the problem. By implication, changing silver coins for other silver coins is never allowed. And even when he is allowed to change copper for silver, he can only do so temporarily as soon as he has done so he must change the copper back for silver."
+                ],
+                [
+                    "<b>Bet Shammai says: one may not turn his selas into gold dinars.</b>  According to Bet Shammai, if one has gathered together a large amount of silver coins of maaser sheni, coins which he used to redeem his produce, he should not exchange them for gold dinars in order to lighten the load that he has to bring to Jerusalem. According to the Talmud, Bet Shammai does not allow this because they are concerned that if this were allowed, people would delay bringing their silver coins to Jerusalem until they had gathered enough to turn them into gold dinars. Delaying bringing coins to Jerusalem might be problematic if this would lead to one accidentally uses them for a profane purpose.",
+                    "<b>But Bet Hillel permits it. Rabbi Akiva said: For Rabban Gamaliel and Rabbi Joshua I turned silver into gold dinars.</b>  Bet Hillel is not concerned with this problem, and neither are Rabbi Akiva, Rabban Gamaliel or Rabbi Joshua. It is interesting to see Rabbi Akiva “serving” his elders. This would have been common for young scholars, who served as apprentices for their teachers."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with what types of maaser sheni coins may be exchanged for which others.",
+                    "<b>One who changes copper coins of second tithe for a sela: Bet Shammai says: he may change copper coins for a whole sela. But Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela].</b>  The person in this mishnah has some copper coins that he used to redeem second tithe produce and he wants to exchange the copper coins for a silver sela, so that he doesn’t have to carry all of the copper to Jerusalem. According to Bet Shammai, if he has enough copper coins to equal an entire silver sela, he can exchange them. However, if he only has enough coins for half of a sela, and for the other half he has a silver shekel (worth half of a sela) of maaser sheni money, he cannot exchange the copper and the silver shekel for the silver sela because silver maaser sheni money cannot be exchanged for other silver. Bet Hillel says that one can exchange copper coins and a silver shekel for a silver sela. Even though in general it is forbidden to exchange silver maaser sheni coins for other silver maaser sheni coins in this case it is permitted because he is exchanging copper coins for half of the sela.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: one may not exchange silver and produce for silver. But the sages allow it.</b>  If someone has half a sela’s worth of produce, and half a sela’s worth of silver coins, according to Rabbi Meir he may not exchange all of them for a silver sela. This is similar to Bet Shammai in section one who held that one cannot exchange silver coins for another larger silver coin, even if some of the larger coin is being exchanged for copper. So too, Rabbi Meir holds that one may not exchange silver coins for larger silver coin, even if part of the exchange is being done with produce, which is usually a permitted exchange. The other sages stick closer to Bet Hillel and rule permissively. Just as one can exchange copper and silver for silver, so too one can exchange produce and silver for silver. As long as half of the exchange is done in a normally permitted manner (silver for produce or copper) the rest may be done in a normally forbidden manner (silver for silver)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with exchanging maaser sheni coins in Jerusalem for other coins. In Jerusalem one can exchange silver coins for copper coins. This would make it easier to go to the store and buy food, because silver coins are too big for use in a store. This was opposite the case outside of Jerusalem, where people wanted to exchange copper for silver to make it easier to carry the coins to Jerusalem. As was the case with regard to exchanging coins outside of Jerusalem, it is generally forbidden to redeem silver for silver. The question is what to do if all he has is enough copper coins to redeem part of the silver coin.",
+                    "There are a whopping six opinions in this mishnah! I should note that this is exceedingly rare. Usually we see two, perhaps three opinions.",
+                    "<b>One who exchanges a sela of second tithe in Jerusalem:<br>Bet Shammai says: he may exchange the whole sela for copper coins.</b>  Bet Shammai’s opinion is the same as his opinion in yesterday’s mishnah. If one wants to exchange a sela of maaser sheni for copper coins, he must have enough copper coins for the whole sela. He cannot exchange half copper coins and a silver coin for the sela.",
+                    "<b>Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela].</b>  Like Bet Shammai, Bet Hillel has the same opinion as in yesterday’s mishnah. One can exchange a silver sela, half for copper coins (one shekel’s worth) and half for silver coins (one shekel’s worth). Since half of the exchange is being done with copper, the other half can be done with silver.",
+                    "<b>Those discussing before the sages say: silver for three dinars and copper coins for one denar.</b>  This is an interesting phrase “those discussing before the sages.” The Talmud interprets this to be younger sages, perhaps too young to merit their names being attached to their statements. In any case, they go a step further than Bet Hillel. As long as one dinar, equivalent to ¼ of a sela, consists of copper coins being exchanged for the silver sela, the remaining ¾ can consist of silver coins. Bet Hillel said that at least ½ had to be copper.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: silver for three denars and copper coins for a fourth [of the fourth denar].</b>  Rabbi Akiva is even more lenient and says that there doesn’t need to be a full dinar of copper, but rather only ¼ of the dinar need be copper. Thus three dinars can be silver and as long as the fourth dinar of the sela is redeemed for ¼ of a dinar’s worth of copper coins, the exchange is valid.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: four aspers in silver.</b>  Rabbi Tarfon says that the fourth dinar of the sela (1/4 of the value of the sela) can be exchanged for four asperim of silver and one asper of copper. Rabbi Tarfon is slightly more lenient than Rabbi Akiva, who said that ¼ of the last dinar had to be copper. We can now note that there are not really six different opinions in the mishnah Rabbi Tarfon, Rabbi Akiva and “those discussing before the sage” are all more and more lenient versions of Bet Hillel.",
+                    "<b>Shammai says: he must leave it in a shop and eat as much as it is worth.</b>  Shammai provides a different solution altogether. Instead of trying to figure out how to exchange the coin when he doesn’t have sufficient copper coins to equal the sela, what he should do is just give the coin to the shopkeeper and keep eating food until he has taken enough food to cover the value of the coin. It seems likely that Shammai is actually the strictest opinion, and says that once in Jerusalem, it is forbidden to exchange the coin for other coins altogether."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah a man has sons, some of whom are pure and some of whom are not. He is in Jerusalem and he wants to buy the pure sons wine with maaser sheni money, and give regular non-sacred wine to his impure sons who are not allowed to drink maaser sheni. The mishnah finds a way for him to let them both drink from the same jug.",
+                    "<b>If one had some of his sons pure and some impure, he may put down a sela and say: “What the pure drink, this sela will be redeemed for it.” In this way the pure and the impure may drink from one jar.</b> What he needs to do is take the maaser sheni sela and say that it is being redeemed only for what the pure sons drink. In this way, only the wine that the pure sons take from the jug will be maaser sheni. What the impure sons take remains hullin, non-sacred produce. Note that the impure sons do not need to touch the wine in the jug. They can pour wine from it and drink from it."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWe learned in the first mishnah of the tractate that it is forbidden to sell maaser sheni. Our mishnah teaches that it is also forbidden to make certain deals that make it look as if one is selling maaser sheni.",
+                    "<b>One should not say to his friend: “Carry up this [second tithe] produce to Jerusalem that in order to divide it.”</b>  The problem with this type of arrangement is that it looks as if he is using maaser sheni produce to pay his friend to help him carry it to Jerusalem. Therefore, this type of statement is prohibited.",
+                    "<b>Rather he should say to him, “Carry it up that so that we may eat and drink of it in Jerusalem.”</b>  If he doesn’t use the word “divide” then this is permitted. All he is doing here is asking his friend to help him carry the load to Jerusalem so that they can eat and drink it together there.",
+                    "<b>But people may give it to one another as a free gift.</b>  If someone wants to have another person carry his maaser sheni for him to Jerusalem, he is allowed to give it to him as a gift. When they get to Jerusalem, the one who carried it can give some of the maaser sheni back to its original owner. Of course, he takes a risk in doing so maybe his friend won’t give it back to him! But if he doesn’t, then he wasn’t really much of a friend to begin with. This same halakhah was also taught in the first mishnah of the tractate, but there it was not taught in connection to this specific issue."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that one cannot use second tithe money to buy terumah.",
+                    "<b>One may not buy terumah with maaser sheni money, because this reduces the number of those who can eat it. But Rabbi Shimon permits it.</b>  Here we learn that there is a debate with regard to buying terumah with maaser sheni money. This probably refers to a priest who has maaser sheni money and wants to use it in Jerusalem to buy terumah, which is cheaper than hullin, non-sacred produce. The sages forbid this because it reduces the number of people who can eat the maaser sheni. Produce bought with maaser sheni can be eaten by anyone, but terumah can only be eaten by priests. Rabbi Shimon permits.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said to them: If the law is lenient in the case of wellbeing offerings, though they may become unfit or a remnant or unclean, why should it not also be lenient with regard to terumah?</b>  Rabbi Shimon argues that just as it is permitted to use maaser sheni money to buy wellbeing offerings, even though these sacrifices might eventually be forbidden for anyone to eat, so too we should allow one to buy terumah with maaser sheni money. In other words, even though there is a reduction in the general edibility of the food bought, this does not cause the purchase to be prohibited.",
+                    "<b>But they said to him: The law was lenient in the case of wellbeing offerings, because they are permitted to non-priests, but should we therefore be lenient with regard to terumah, which is forbidden to non-priests?</b>  The other rabbis argue that the two cases are not analogous. The wellbeing offering can be eaten by anyone, and although it might become prohibited for anyone to eat, it also might never become prohibited. In contrast, terumah is always prohibited to non-priests, so there is a definite reduction in who can eat it. Therefore, one should not buy terumah with maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has maaser sheni money in Jerusalem, but doesn’t want to use it to buy food or other things that one can buy with maaser sheni money.",
+                    "<b>One who has [second tithe] money in Jerusalem and he needs [to spend] it, and his friend had [non-sacred] produce, he may say to his friend: “Let this money be exchanged for your produce.”</b>  He may redeem his money by transferring its sanctity onto his friend’s non-sacred produce. The only real difference between this case and a normal case of buying produce with maaser sheni money is that here his friend did not want to sell the produce and the purchaser didn’t want to buy it. There has been only a fictional transaction here the only thing that has been transferred is the sanctity.",
+                    "<b>It turns out that the one [must] eat his produce in purity and the other may do what he needs with his money.</b>  Now that the sanctity of the maaser sheni money has been transferred to the produce, the one with the produce has to make sure that he is pure when he eats it. The person with the money can now use the money to buy anything he wants, because its sanctity has transferred to the produce.",
+                    "<b>But he may not say thus to an am haaretz except when [the money was] from [second tithe of] demai.</b>  A person should not make this type of deal with an am haaretz, a person who is not scrupulous about observing the laws of purity. The am haaretz might eat the maaser sheni in a state of impurity, which is prohibited. However, if the maaser sheni came from demai, then he can make this fictional exchange even with an am haaretz. An am haaretz is suspected of not separating tithes. When a person buys produce from an am haaretz he must tithe the produce because we are concerned that it hasn’t been tithed. This tithe is called “demai” hopefully you remember this concept because there was a whole tractate dedicate to the subject. The rules are generally more lenient with demai, because if the am haaretz had tithed, there would have been no need to separate another tithe. Returning to our case, if one has maaser sheni money whose origin is in demai, he can transfer its sanctity onto an am haaretz’s non-sacred produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches ways in which a person who has maaser sheni money in one place and hullin (non-sacred) produce in another can exchange one for the other.",
+                    "<b>If [one had hullin] produce in Jerusalem and [second tithe money] in the provinces, he may say: “Let that money be exchanged for this produce.”</b>  Even though the produce and the money are not in the same place, a person can buy the produce with this maaser sheni money. He can now eat the produce in Jerusalem and when he gets home he can use the money for whatever he wants.",
+                    "<b>If [he had second tithe] money in Jerusalem and [hullin] produce in the provinces, he may say: “Let this money be exchanged for that produce,” as long as he will carry that produce and eat it in Jerusalem.</b>  In this case the second tithe money is in Jerusalem, but he wants to use the coins to buy something besides food. What he can do is state that the money’s sanctity will be transferred to the hullin produce that he has outside of Jerusalem. He can then use the money for whatever purpose he wants. However, later he must bring that produce to Jerusalem. He cannot again redeem the produce and then bring the money to Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>[Second tithe] money may be brought into Jerusalem and taken out again, but [second tithe] produce may only be brought in, but not taken out again.<br>Rabban Shimon ben Gamaliel says: produce also may be brought in and be taken out again.</b><br>In our mishnah we learn that all of the sages agree that maaser sheni money can be brought out of Jerusalem once it has been brought in. However, there is a debate whether second tithe produce can be taken out of Jerusalem once it has already been brought in. According to the first opinion, once it has been brought into Jerusalem it can no longer be brought out. The point of the laws of maaser sheni is for the produce to be eaten in Jerusalem therefore once it has been brought into Jerusalem, it can no longer be brought out. In contrast, maaser sheni money is just a means through which to transfer the sanctity of some maasser sheni produce to other maaser sheni produce. Hence, one can bring it out of Jerusalem.<br>Rabban Shimon ben Gamaliel holds that even produce can be brought in and taken out of Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that maaser sheni produce that has been in Jerusalem cannot be taken out again. Today we learn about regular produce that has not yet been tithed and has entered Jerusalem. Can the maaser sheni from that produce be brought in and taken out of Jerusalem?",
+                    "<b>Produce whose processing was completed and it passed through Jerusalem, its second tithe must be brought back and eaten in Jerusalem.</b>  Produce becomes liable for tithes once its processing has been completed (this was the main topic of tractate Maasrot). So if its processing has been completed its tithes are in a sense already in it, they just have not yet been separated. Therefore, if one brings such produce into Jerusalem, this is similar to a case of bringing second tithe into Jerusalem. And as we learned in yesterday’s mishnah, once maaser sheni produce is brought into Jerusalem, it cannot be brought out. If he does bring this produce out, he cannot redeem it and eat it outside of Jerusalem. He must bring it back and eat it in Jerusalem.",
+                    "<b>If its processing had not been completed, [such as] baskets of grapes [that were going] to the wine-press or baskets of figs [that were going] to the drying-place: Bet Shammai says: its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. But Bet Hillel says: it may be redeemed and eaten anywhere.</b>  If the processing had not been completed, for instance the grapes were on their way to being pressed or the figs were on their way to being dried, then Bet Shammai and Bet Hillel debate whether the maaser sheni that will eventually be taken out of the produce has to be brought back to Jerusalm. Bet Shammai says that this situation is the same as that in section one. Produce has future maaser sheni in it, even though the produce has not yet become liable for tithes. Therefore, it can no longer be taken out of Jerusalem. If it is taken out of Jerusalem, he can’t redeem the maaser sheni; he must bring it back to Jerusalem and eat it there. Bet Hillel holds that since the produce had not yet become liable for tithes, we don’t look at it as if maaser sheni had been brought into Jerusalem. When he separates the maaser sheni produce, he can redeem it and eat it wherever he wants.",
+                    "<b>Rabbi Shimon ben Judah says in the name of Rabbi Yose: Bet Shammai and Bet Hillel did not disagree concerning produce whose processing had not been completed that its second tithe may be redeemed and be eaten anywhere.</b>  Rabbi Shimon ben Judah relates a different version of the debate between Bet Shammai and Bet Hillel. According to this version, both sides are more lenient than in the previous version and both agree that if the processing of the produce had not yet been completed, that the maaser sheni from the produce can be redeemed and eaten wherever he wants.",
+                    "<b>What did they disagree about? About produce whose processing was completed. Bet Shammai says that its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. And Bet Hillel says that it may be redeemed and be eaten anywhere.</b>  Rather the two houses disagree about a case where the processing has been completed. Here Bet Hillel is even more lenient than they were according to the version of their opinion found in section one. Bet Hillel holds that even if the processing had been completed, the maaser sheni eventually taken from it can be redeemed and eaten anywhere. According to this, the only time that Bet Hillel would say that produce cannot be taken out of Jerusalem would be if it was actual maaser sheni produce, not produce whose maaser sheni had not yet been taken out of it. Bet Shammai disagrees and holds that in this case, when the maaser sheni is taken out of the produce, it must be brought into Jerusalem and eaten there.",
+                    "<b>[The second tithe of] demai may [always] be brought in and taken out again and be redeemed.</b>  Demai produce (for a definition of demai see above, mishnah three) that has been brought into Jerusalem can always have its maaser sheni redeemed outside of Jerusalem and eaten anywhere, because this maaser sheni is only “doubtful” maaser sheni. Since the tithes may have been taken out of it already, it might not have been necessary to take out maaser sheni at all. Therefore, we can be lenient."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with structures that lie both in and outside of Jerusalem. If we deem them to be within Jerusalem, then maaser sheni produce may be eaten there, but it may not be redeemed. But if we deem them to be outside of Jerusalem, then maaser sheni produce may be redeemed there but not eaten.\nThe geographical area of Jerusalem was judged, at least while the Temple still stood, by Jerusalem’s walls.",
+                    "<b>A tree which stood within [Jerusalem] and was bending outwards, or if it stood outside [Jerusalem] and was bending inwards, what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside.</b>  Quite simply, the parts of the tree that lie within the walls are judged to be within Jerusalem, and the parts that are outside of the walls are considered to be outside of Jerusalem.",
+                    "<b>Olive-presses which have their entrance within and their inner space outside, or which have their entrance outside and their inner space within: Bet Shammai says: the whole is deemed as being within. But Bet Hillel says: what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside.</b>  When it comes to olive presses, part of which lie in Jerusalem and part outside, Bet Shammai considers them all to lie within Jerusalem. The Tosefta explains that Bet Shammai’s ruling only applies to the stringent aspect of this law. The whole olive press is considered to be lying within Jerusalem, and therefore, maaser sheni cannot be redeemed there. But they agree with Bet Hillel that one can eat maaser sheni only in the parts that actually lie within the walls of Jerusalem. Bet Hillel holds that each part is judged based on where it is. In the part that is within Jerusalem one can eat, but not redeem maaser sheni. In the part outside of Jerusalem, one can redeem but not eat."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah is similar in structure to yesterday’s mishnah, although the content has nothing to do with the laws of maaser sheni. Today we deal with chambers of the Temple, part of which were built on holy ground, within the Temple courtyards, and part of which were outside of the Temple. There are three important ramifications for considering something to be within the Temple: 1) It is permitted to slaughter some sacrifices there; 2) It is permitted to eat those sacrifices there; 3) One who enters such an area while impure has transgressed and must bring a sacrifice to atone.",
+                    "<b>The chambers [of the Temple] which were built on holy ground but were open towards common ground: their interior was deemed common and their roofs were deemed holy.</b>  If the chamber was built on holy ground, but the inside was open to common ground (not parts of the Temple) then the interior part is judged according to its opening and it is considered to be common (not sacred). However, the roofs, which lie above holy ground, are considered to be holy. This does create a strange situation in which the insides of the chambers are treated as common ground, whereas the roofs are holy.",
+                    "<b>Those which were built on common ground but were open towards holy ground: their interior was deemed holy and their roofs were deemed common.</b>  This is the opposite situation as that in section one. Again, the interior goes after the opening, whereas the roof goes after the ground that the interior is on.",
+                    "<b>Those which were built both on holy and on common ground and were open both towards holy and common ground: the interior and the roofs that were on holy ground and inwards were deemed holy, but [the interior and roofs] on common ground and outwards were deemed common.</b>  If the interior is on both holy and common ground and the opening is also open to both holy and common ground, then the parts that are on holy ground are deemed to be holy and the parts on common ground are deemed to be common. We should note that according to the Tosefta, there were no chambers in the Temple that filled this description it is purely theoretical."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we have learned many times, maaser sheni can be redeemed only outside of Jerusalem. Once in Jerusalem it must be eaten. However, this applies only to pure maaser sheni. Impure maaser sheni, which cannot be eaten and must be redeemed, can be redeemed in Jerusalem.\nOur mishnah deals with what is done with the impure maaser sheni produce which was redeemed after it had already been brought into Jerusalem. While this produce is no longer maaser sheni (because it was redeemed) it was maaser sheni when it was brought into Jerusalem, and generally one cannot take maaser sheni out of Jerusalem once it has been brought in. The question is: does this prohibition still apply?\nThe mishnah mentions “principal defilements” and “secondary defilements.” I don’t think it is necessary to explain these concepts here, just to say that the defilement caused by principal defilements is more serious than that caused by secondary defilement.",
+                    "<b>Second tithe which was brought into Jerusalem and became unclean, whether it became unclean by a principal defilement or by a secondary defilement, whether it became unclean within [Jerusalem] or outside:<br>Bet Shammai says: it must all be redeemed and be eaten within except that which became unclean by a principal defilement outside.</b>  Bet Shammai says that in all the cases referred to in the mishnah, the maaser sheni must be redeemed and then eaten inside Jerusalem, except for the case of maaser sheni that was made impure by a principal defilement before it came into Jerusalem. This produce was seriously defiled before it came into Jerusalem and therefore the walls of Jerusalem don’t “absorb it.” This means that coming within the walls of Jerusalem doesn’t count as far as prohibiting it from leaving Jerusalem. In the other cases, the walls do absorb the maaser sheni and it cannot be taken out.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: it must all be redeemed and may be eaten outside except that which became unclean by a secondary defilement within.</b>  Bet Hillel rules more leniently. In all of these cases the redeemed maaser sheni may be brought out of Jerusalem except where the maaser sheni contracted a lesser degree of impurity within Jerusalem. This produce was pure when it was brought into Jerusalem and only contracted a lesser degree of impurities. Therefore, it has to be eaten in Jerusalem. However, in all cases where the maaser sheni became impure before coming into Jerusalem and in cases where it contracted a serious type of impurity within Jerusalem, it can be brought out of Jerusalem and eaten there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with produce purchased with maaser sheni money that then becomes unclean. This produce cannot be eaten because unclean maaser sheni can never The question is: can it be redeemed?",
+                    "<b>If that which was bought with maaser sheni money became unclean, it should be redeemed.</b>  According to the anonymous opinion in the mishnah, if produce was bought with maaser sheni money and then that produce became impure, it can be redeemed. This money will now be treated as maaser sheni money and used to buy produce that will be eaten as maaser sheni in Jerusalem.",
+                    "<b>R. Judah says: it must be buried.</b>  Rabbi Judah disagrees and says that the produce which was bought with maaser sheni money and then became impure must be buried. It cannot be redeemed.",
+                    "<b>They said to Rabbi Judah: if maaser sheni itself when it became unclean may be redeemed, should not also that which is bought with maaser sheni money be redeemed when it became unclean?</b>  The sages now begin to argue their case with Rabbi Judah. In yesterday’s mishnah we learned that maaser sheni itself which became impure can be redeemed. Why, then, shouldn’t maaser sheni produce that was bought with maaser sheni money be redeemed if it becomes impure?",
+                    "<b>He said to them: No! If you say this of maaser sheni itself, it is because it may be redeemed also when pure at a distance from the [holy] place. But how can you say this of that which is bought with maaser sheni money, seeing that it cannot be redeemed when clean at a distance from the [holy] place.</b>  Rabbi Judah responds that the two are not truly analogous. Maaser sheni produce itself can be redeemed outside of Jerusalem, even when it is pure. In contrast, produce bought with maaser sheni money cannot be redeemed outside of Jerusalem when it is pure. Such produce must be brought to Jerusalem and it can be eaten there. Since the rule is stricter concerning produce bought with maaser sheni money outside of Jerusalem, it is also stricter with produce bought with maaser sheni money inside Jerusalem. It cannot be redeemed, but rather must be buried."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a deer that was bought with maaser sheni money and then something happened to it that caused it to become inedible.",
+                    "<b>If a deer which had been bought with maaser sheni money died, it must be buried together with its hide. Rabbi Shimon says: it may be redeemed.</b>  When the deer dies it cannot be eaten it is called “nevelah.” All that can be done with it is to give it to the dogs. However, since it is maaser sheni, it cannot be used to feed dogs. The first opinion in the mishnah holds that it cannot be redeemed in order to be given to the dogs, because one does not redeem holy things, like maaser sheni, in order to feed them to animals. In addition, its hide must also be buried, because he shouldn’t have bought a deer with maaser sheni money, because a deer cannot be used as a sacrifice (see above 1:4). Rabbi Shimon says that one can redeem maaser sheni in order to feed it to animals.",
+                    "<b>If it was bought alive and slaughtered and it then became unclean, it may be redeemed. Rabbi Yose says: it must be buried.</b>  If he slaughtered it and then it became unclean, the first opinion holds that it may be redeemed, as is the rule with other produce that was bought with maaser sheni money and then became impure (see yesterday’s mishnah.) Commentators note that even Rabbi Judah, who in yesterday’s mishnah said that the produce must be buried, here agrees that it can be redeemed. Since he bought it alive and it would not be difficult to carry it to Jerusalem, it is not governed by the law “when you are far from the place.” It can be redeemed like maaser sheni itself, which everyone agrees can be redeemed if it becomes impure. Rabbi Yose says that it must be buried. He treats this deer as if it had died, and therefore it must be buried.",
+                    "<b>If it was bought slaughtered and it became unclean, behold it is like produce.</b>  If it was bought when it was already slaughtered and then became impure, then it is treated like maaser sheni produce. This means that the same debate that we saw in yesterday’s mishnah applies here. The sages say that it may be redeemed, whereas Rabbi Judah says that it may not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with jars that contain maaser sheni wine. The question is: do the jars become sanctified with the sanctity of maaser sheni?",
+                    "<b>One who lends jars for maaser sheni [wine], even if they were corked, they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni.</b>  If one is selling maaser sheni wine in Jerusalem, and he lends his customers the wine, then the jars do acquire the sanctity of maaser sheni because they weren’t sold only the wine was being sold.",
+                    "<b>If wine was poured into them without specifying [that it was for sale] they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni before they are corked, but after they are corked they acquire [the sanctity of] maaser sheni.</b>  A person took untithed wine out of a vat and poured it into jars without having the specific intention that he was going to sell the wine. If he makes the wine in it maaser sheni before he corks the jar, then the jar does not become maaser sheni. However, it he calls it maaser sheni after he has corked the jars, then the jars do become maaser sheni, because they are secondary to the wine. He will have to sell the jars in Jerusalem, and then use the proceeds to buy food and eat it there.",
+                    "<b>Before they are corked they are neutralized in a hundred and one, but after they are corked they sanctify any quantity.</b>  The following two sections do not deal with maaser sheni, but rather with various laws that are concerned with corked and uncorked jars. If one of the jars was terumah but it is unknown which jar was terumah, then if there are 100 jars of non-terumah and one of terumah, the terumah one is nullified. He may then take any one jar, call it terumah and the rest reverts to being hullin. This is the normal way that terumah is nullified (a good refresher on a large portion of what we learned in tractate Terumot). This is possible only if the jars were uncorked. Once they are corked, each jar becomes significant in its own right and it cannot be nullified. No matter how many jars are there, they are all doubtful terumah and they all must be treated as doubtful terumah.",
+                    "<b>Before they are corked terumah may be taken from one jar for all the others, but after they are corked terumah must be taken from each jar separately.</b>  Before the jars are corked, they are considered a group, almost as if the wine is still in one vat. Therefore, terumah can be taken from one jar to exempt the wine found in other jars. However, once they are corked, each jar is considered its own separate entity, and terumah must be removed from each individual jar before it can be drunk."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah. Here we discuss what happens if after corking the jars the owner wishes to change their status. For instance, he decides that instead of selling the jars with the wine he wants to sell the wine and lend the jars. Or he decides that he wants to give terumah from one jar for the other, instead of giving from each and every jar. Does just uncorking the jar cause it to revert to its previous status?",
+                    "<b>Bet Shammai says: the jars must be opened and emptied into the wine-press. Bet Hillel says: they must be opened but need not be emptied.</b>  According to Bet Shammai, in order for the wine to revert to its previous status, he needs to open the jars and pour the wine back into the wine-press. If he does this, then he can put the wine back into the jar and then sell the wine and not the jars. In this way, the jars will not be maaser sheni. Bet Hillel is more lenient and says that all he has to do is just open the jars up again. He need not empty them into the wine-press. Now he can sell the wine and just lend out the jars, and thereby prevent the jars from becoming maaser sheni.",
+                    "<b>When does this apply? In a place where they are usually sold closed, but in a place where they are usually sold open, the jar does not revert to hullin.</b>  The leniency of Bet Hillel applies only if jars of wine are normally sold closed in that place. In such a place opening the jars will effect a change in their status. However, if jars of wine are normally sold open, the jar does not become hullin, non-sacred. If the jar had been maaser sheni, it remains maaser sheni.",
+                    "<b>If, however, he wishes to be stringent upon himself and to sell [only] by measure, the jar reverts hullin.</b>  There is one way that the jar can revert to hullin. If the seller opens the jar and decides to sell it by measure, then the jar won’t be sold with the wine and the jar becomes hullin. He will not be able to sell the whole jar of wine at one time, but just pour out wine into other people’s vessels.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: also when one says to his friend, “This jar [of wine] I am selling to you from its jar, the jar reverts to hullin.</b>  Rabbi Shimon provides another way for the jar to revert to being hullin. If the seller specifically says to the buyer that he is selling just the wine, then the buyer can use the jar and give it back to him when he is done with it. In this case the jar is not maaser sheni."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with variants in the price of the produce of maaser sheni and how they affect the evaluation when he comes to redeem the produce for money.",
+                    "<b>One who carries produce of maaser sheni from a place where it is expensive to a place where it is cheap, or from a place where it is cheap to a place where it is expensive, he redeems it according to the market price of the place [where he redeems it].</b>  The price for the maaser sheni produce is determined by market-value of the place where it was redeemed. It doesn’t matter what the price of the produce was in the place where he grew and picked the produce.",
+                    "<b>One who brings produce from the threshing-floor into the city, or jars of wine from the wine-press into the city, the increase in the price belongs to maaser sheni and the expenses [must be covered] from his household.</b>  As produce and wine is brought into the city from the threshing floor, its price goes up in value because it is now closer to its market. This increase in price goes into the cost of redeeming the value of the maaser sheni. So if wine was one dinar for a jug at the threshing floor and 2 dinars in the city, if he redeems it in the city, he must pay the higher price. In addition, the expenses for carrying the wine into the city, hiring porters, donkeys, etc. come out of his pocket and are not taken out of the maaser sheni money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with various laws concerning the evaluation of maaser sheni when it comes time to redeem it.",
+                    "<b>Maaser sheni may be redeemed at the lower market price: At the price at which the shopkeeper buys and not at which he sells. At the price at which the money-changer takes small change and not at the price at which he gives small change.</b>  The mishnah provides two examples that illustrate the rule that maaser sheni can be redeemed at the lower market price. The first is what we call wholesale, and not retail. The second has to do with the exchange rate. When a moneychanger takes small coins and gives the customer a large coin which would be easier to carry to Jerusalem, he takes some percentage for himself. When he gives small change, he gives less small coins for the large coin. Today this is similar to the different rates you get at the bank whether you are buying dollars (your foreign money will be worth less) or selling dollars (the foreign money you buy will be more expensive). When one comes to exchange small maaser sheni coins for a large one, he can estimate the value of the larger coin at the higher rate, so that it counts for more small coins. This will save him some money.",
+                    "<b>Maaser sheni may not be redeemed in an estimated lump.</b>  When one redeems maaser sheni, he must measure the produce, either by counting how much there is (ten jars of wine) or how much it weighs (two seahs of wheat). He cannot make a lump of the produce and estimate how much is there.",
+                    "<b>If its value is known, it may be redeemed according to the evaluation of one.</b>  If the value of the produce is known, then only one person is needed to estimate its value. We should note that normal produce would have a typical market value.",
+                    "<b>But if its value is not known, it must be redeemed according to the evaluation of three, as for instance in the case of wine which has formed a film, or produce which has begun to rot, or coins which have become rusty.</b>  The evaluation of produce or coins that are beginning to deteriorate requires three people, because its value cannot be determined solely on their market value. Since it is more difficult to evaluate and people might disagree, it requires more people to do the estimate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches what happens if several different people want to redeem some maaser sheni produce.",
+                    "<b>If the owner says, “With a sela [I will redeem this maaser sheni] and another person says “With a sela,” the owner has the first right, because he must add a fifth.</b>  If the owner says that he wants to redeem the maaser sheni produce with a sela (a coin) and then another person says that he also wants to redeem the produce with the same amount of money, we take the owner’s sela because he has to add an extra fifth to the value (see the introduction). When the other person redeems the maaser sheni he need not add the extra fifth. What this means in our case is that more money will become maaser sheni, which is considered a good thing.",
+                    "<b>If the owner says “With a sela” and another person says “With a sela and an issar,” the one who offered a sela and an issar has the first right, because he added to the principal.</b>  However, if the other person offers more money, the other person’s evaluation is accepted, even if the total amount of money is less than it would be if the owner redeemed it and added the extra fifth. An issar is 1/96 of a sela, so when the other person redeems the maaser sheni for a sela and and an issar less money will become maaser sheni than if the owner had redeemed it for a sela and an added fifth. Nevertheless, in this case we only take the principle amount into account because the redemption is considered to be done with the principle the added fifth is merely extra.",
+                    "<b>When one redeems his maaser sheni he must add a fifth, whether it is his own or it was given him as a gift.</b>  The law that mandates that a person add an extra fifth when he redeems his maaser sheni applies whether the maaser sheni was his to begin with (he grew it or bought it) or he got it as a gift. Tomorrow’s mishnah will continue to deal with the topic of who has to add the additional fifth and who does not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen a person redeems his own maaser sheni, he must add an extra fifth to the value, but when he redeems someone else’s maaser sheni produce, he need not do so. Our mishnah teaches that there are ways in which a person can get around having to add the extra fifth, but that this does not always work.",
+                    "<b>One may act in a deceptive manner when it comes to maaser sheni.</b>  It is possible to act in a deceptive manner when it comes to maaser sheni so that one can get out of paying the added fifth.",
+                    "<b>How so? A man may say to his grown-up son or daughter, or to his Hebrew slave or female slave, “Take this money and redeem this maaser sheni for yourself.”</b>  One is able to give money to one’s adult children or Hebrew slave in order for them to redeem the maaser sheni, as long as he says, “redeem this maaser sheni for yourself.” Even if the child or slave gives the produce back to the father and gives him back the maaser sheni money so that the father can bring it to Jerusalem, this is possible, because adult children and Hebrew slaves are independent of their father/master. These people can independently own property. So this is considered a case of one person redeeming someone else’s maaser sheni, and he does not need to add the extra fifth.",
+                    "<b>But he may not say so to his son or daughter who are minors or to his Canaanite slave or female slave, because their hand is as his own hand.</b>  In contrast, minors and non-Jewish slaves (called Canaanite slaves) cannot legally own property. Any money they make or any thing they find automatically belongs to the father/master. Therefore, when he gives them money to redeem maaser sheni, it is as if he is redeeming it himself, and he still needs to add the extra fifth."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches a way for a person to redeem his maaser sheni without adding a fifth, even if he doesn’t have any coins in his hand. This is another form of deception a legal means by which to get around paying the added fifth.",
+                    "<b>One who was standing at the threshing-floor and didn’t have any coins may say to his friend: “Behold, this produce is given to you as a gift,” and then he may say again, “Behold, let this produce be exchanged for money which I have in the house.”</b> If this person had coins in his possession he could simply give the coins and the produce to his friend and have his friend redeem them for him. However, since he doesn’t, he must make a slight modification. First he officially gives the produce to his fellow, and now it legally belongs to the other, even if he intends to give it back. Now that the maaser sheni produce belongs to his friend, the original owner can redeem it by using coins that he has in his house, without adding the extra fifth. Had he simply redeemed them without first giving them to his friend, he would have had to add the extra fifth."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with cases where there were fluctuations in the value of the maaser sheni produce from the time it was given to a buyer until the time it was redeemed.",
+                    "<b>If one took possession from the owner of maaser sheni for a sela, but before he had time to redeem it, it stood at the price of two selas, he may give him one sela and make a profit of one sela and the maaser sheni remains his.</b>  A person took produce from another person in order to buy them and the money would become maaser sheni, which the seller would then bring to Jerusalem and use there. When the purchaser took possession of the maaser sheni produce, it was worth a sela, but by the time he gave the sela coin to the seller, the price had risen to two selas. The purchaser may now give the seller a sela, to compensate him for the value of the produce when he acquired it. The seller will then have to take this sela to Jerusalem and use it there. The buyer profits the second sela and the extra sela of maaser sheni belongs to him. The buyer will have to redeem this second sela of maaser sheni and bring the money to Jerusalem and use it there.",
+                    "<b>If he took possession from the owner of maaser sheni for two selas, but before he had time to redeem it, it stood at the price of one sela, he may give him one sela out of hullin [money] and one sela of his maaser sheni money.</b>  In this case, he bought two selas worth of maaser sheni produce and now the value has gone down to one sela. The buyer is liable to pay two selas. However, he can pay back the seller one of the selas with hullin, non-sacred money. He can pay back the second sela with his own maaser sheni money, which the seller will then have to bring to Jerusalem. The main point is that on the one hand, he has to pay back two selas, because that is the value of the produce when he bought it. On the other hand, there needs to be only one sela of maaser sheni, because that is the current value of the produce.",
+                    "<b>If the owner was an am haaretz, he should give him out of [maaser sheni of] demai.</b>  If the seller was an am haaretz, one can’t give him actually maaser sheni money, because he may not take it to Jerusalem. Therefore, he should give him maaser sheni money whose source was demai (doubtfully tithed produce). If the am haaretz doesn’t take it to Jerusalem,"
+                ],
+                [
+                    "<b>If one redeemed maaser sheni but did not call it by its name: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must name it explicitly.</b>  When one redeems maaser sheni he should declare that these coins are now maaser sheni. If he redeems the produce without declaring that the coins are maaser sheni, Rabbi Yose says it is sufficient. Rabbi Judah disagrees and says that without declaring that the coins are maaser sheni, the redemption has not been done.",
+                    "<b>If a man was speaking to a woman concerning her divorce or her betrothal, and gave her a get or betrothal money but did not state explicitly [what he was doing]: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must say it explicitly.</b>  A similar halakhah is related concerning marriage and divorce. If a man and woman are talking about their divorce or betrothal and he gives her a get (a divorce document) or betrothal money (kiddushin) without saying, “Behold, this is your get” or “Behold, you are betrothed to me” according to Rabbi Yose, she is betrothed or divorced, whereas Rabbi Judah says that he must state explicitly what he is doing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIt would have been common practice to set aside a coin and then use it progressively as money for maaser sheni produce. In our mishnah a person sets aside an issar, which is worth 1/24 of a dinar, and then uses that issar as redemption money for a future amount of maaser sheni produce that he will eat. The question that arises is: what happens if the value of the issar changes?",
+                    "<b>One who sets aside an issar [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [an issar of maaser sheni] and then went to another place where [the issar] was worth a pondion, he may eat of [maaser sheni the value of] another issar.</b>  A person set aside an issar to use as redemption money for maaser sheni produce that he will eat in the future. Then he ate half of an issar’s worth of maaser sheni, meaning that half the issar was still not maaser sheni money. Afterwards he took his issar and went to a place where the issar was worth a pundion, which is two issars. The issar doubled in value, so the half that was left unredeemed was now worth a full issar in the old terms. Therefore, he can redeem another issar’s worth of maaser sheni produce before the coin is fully maaser sheni.",
+                    "<b>One who sets aside a pundion [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [a pundion of maaser sheni] and then went to another place where [the pundion] was worth an issar, he may eat [maaser sheni the value of] another half [an issar].</b>  This is the opposite case. He set aside a pundion, which was worth two issars, and he ate half of the value. Then he took the coin and went to another place where the pundion was worth half as much, only an issar. He can now only redeem another half of an issar’s worth of maaser sheni produce, because the half pundion that was not yet maaser sheni is now only worth half of an issar. The rule seems quite straightforward the value of the coin is determined by its value in the place where he redeems the produce.",
+                    "<b>One who sets aside an issar of maaser sheni [money] he should eat on its account eleven parts of the value of an issar, or [he should eat an additional] one hundredth of an issar. Bet Shammai say: in both cases one tenth part [of an issar]. But Bet Hillels says: in the case of certain [maaser sheni] an eleventh part, in the case of demai a tenth part.</b>  The following is Albeck’s explanation of this section. We should note that its language is very difficult and there are many different interpretations. The mishnah refers to a person who is in Jerusalem and eating produce as maaser sheni based on the coin that he has at home. As he eats the produce the coin will be redeemed and will revert to being hullin. The custom in their time was to buy food at 1/10 of an issar or 1/100 of an issar. Since the price of an issar would rise and fall as we saw in the previous section, he would need to eat 11 parts of an issar and not ten parts, and only then would the issar become hullin. Alternatively, if people are buying produce at 1/100 increments, then he needs to eat 101 parts of the produce before the issar is totally redeemed. This is a stringency he needs to buy more produce than the coin may actually be worth. Bet Shammai says that in all cases, both cases of certain maaser sheni and demai, doubtful maaser sheni, one needs to eat only 10 parts of the issar, meaning a complete issar. He does not need to eat the extra 11th part, in any case. Bet Hillel is slightly stricter. When the coin was used to redeem produce that was certain maaser sheni, he needs to eat the eleventh part. But when the produce was used to redeem demai, produce that already may have been tithed, all he needs to eat is the first ten parts, the actual value. We don’t have to be concerned lest the issar increased in value, when the produce may not have needed to be tithed in the first place."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with coins that are found and whether we have to be concerned lest they are maaser sheni.",
+                    "<b>Any money found is considered hullin, even gold dinars with silver and with copper coins.</b>  We need not be concerned lest money that is found is maaser sheni money. Since most money is not maaser sheni, we can consider it hullin. Even if coins that are not commonly put together, such as gold, silver and copper, are found together, we need not be concerned that a person gathered together his maaser sheni money.",
+                    "<b>If a potsherd was found with the money on which was written “tithe” this is considered maaser sheni [money].</b>  The only time we must consider the coins to be maaser sheni is when there is a note with them and it is written on the note, “maaser.” Obviously, in this case the coins must be treated as maaser sheni."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we discussed whether one must be concerned that found coins are maaser sheni. In today’s mishnah we discuss other things that are found and whether we must be concerned lest they are holy items.",
+                    "<b>One who finds a vessel one which was written “korban:”</b>  The mishnah deals with a vessel that is found on which is written “korban.” Korban is the Hebrew word for sacrifice but by extension can mean, “holy.” If the vessel and the stuff inside of it are holy, then they belong to the Temple and non-holy use cannot be made of them.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if it was of clay, it is itself hullin and what is in it is a korban (. But if it was of metal it is itself korban and what is in it is hullin.</b>  Rabbi Judah makes a distinction between clay and metal vessels. People do not generally dedicate cheap clay vessels to the Temple and therefore, the clay vessel on which the word “korban” is written is itself still hullin, non-sacred. The word “korban” is assumed to refer to the stuff inside, which we must treat as holy. When it comes to metal vessels, which were valuable, one might dedicate the vessel itself to the Temple. Hence, according to Rabbi Judah, the vessel itself is considered holy. Since the vessel is assumed to be holy, Rabbi Judah says that the stuff inside is considered to be hullin.",
+                    "<b>They said to him: it is not the custom of people to put what is common into what is korban.</b>  The other sages respond that people wouldn’t put hullin, non-sacred produce, into a holy vessel. Therefore, if we assume that the vessel is holy, we must also assume that the produce is holy."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who finds a vessel on which was written a kof, it is korban.<br>If a mem, it is maaser.<br>If a dalet, it is demai.<br>If a tet, it is tevel (untithed.<br>If a tav, it is terumah.<br>For in the time of danger people would write a tav for terumah.<br>Rabbi Yose says: they may all stand for the names of people.<br>Rabbi Yose said: even if he finds a jar which was full of produce and on it was written ‘terumah’ it may yet be considered hullin, because I can say that last year it was full of produce of terumah and was afterwards emptied.</b><br>Sections one-six: According to the first opinion in the mishnah, people would write on vessels the first letter of the type of produce contained in the vessel. The reason that they wouldn’t write the whole word is that in the time of danger if people were caught observing the commandments, the Roman authorities would punish them. To avoid this danger, they would write only the first letter. Hence, if one finds a vessel with one of these letters on it, he must be concerned lest the contents are that type of produce.<br>Section seven: Rabbi Yose is lenient and says that these letters may stand for the names of the people who own them. Therefore, we need not be concerned lest they are these types of produce.<br>Section eight: Finally, Rabbi Yose states an even greater leniency. Even if the jar says on it “terumah” we need not be concerned lest it is actually terumah, because it might be that the jar held terumah last year. Since jars are reused, we can’t be certain that the contents match what is written on the jar."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who says to his son, “There is maaser sheni [produce] in this corner,” but the son found [produce] in another corner, this may be considered hullin.</b>  If a father tells his son that there is maaser sheni produce in one corner of the house and the son finds produce in another corner of the house, he can assume that the produce that he finds is not maaser sheni. We can assume someone took the maaser sheni produce and that which he finds is something else.",
+                    "<b>[If the father said] there was there a hundred [of maaser sheni] and the son found two hundred, the remainder is hullin.</b>  If his father tells him that there were 100 dinars worth of maaser sheni coins, and the son finds 200 dinars, then the extra is hullin. We do not assume that the father made a mistake and that all 200 dinars are really maaser sheni.",
+                    "<b>[If the father said there were there] two hundred and the son found one hundred, it is all maaser sheni.</b>  On the other hand, if his father tells him that there were 200 dinars of maaser sheni and he finds only 100 there, we have to assume that all 100 are maaser sheni."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Maaser Sheni deals with vineyards and other fruit-bearing trees which are in their fourth year. This topic is addressed in Leviticus 19:23-24:\nWhen you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden. Three years it shall be forbidden for you, not to be eaten. In the fourth year all its fruit shall be set aside for jubilation before the LORD; and only in the fifth year may you use its fruit -- that its yield to you may be increased: I the LORD am your God.”\nWhile the Torah mentions only the vineyard, the rabbis extended this law to include all fruit-bearing trees.  Thus during the first three years of a trees growth one cannot eat the produce. This is called “orlah” and there is an entire tractate dedicated to the subject. During the fourth year the fruits are holy and they must be brought to Jerusalem and eaten there, or redeemed, like maaser sheni, and the money is brought to Jerusalem and used there to buy food.\nOur mishnah deals with the topic of how they would mark a vineyard to let people know that it was in its fourth year.",
+                    "<b>A vineyard in its fourth year, they mark it with clods of earth, and of orlah with potter's clay, and graves with lime which is dissolved and poured on.</b>  In order to let people know that various vineyards or orchards were prohibited, they would mark them off in different ways. They would mark off fourth-year vineyards and orchards with special clods of earth. If the vineyard or orchard was of “orlah” trees from their first three years then they would mark it off with potter’s clay. Finally, the mishnah notes that in order to let priests know where graves were located, they would mark them off with lime.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel said: When does this apply? In the seventh year.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel says that they didn’t always mark off fourth-year and orlah vineyards and orchards, only during the seventh year. During the seventh year all produce is considered ownerless and anyone can enter a field and eat from the trees. To let people know that this produce was prohibited because it was in its first four years of growth they would mark it off. But during other years, one is not allowed to enter into another person’s field and eat from the trees. One who does so is a thief. According to Rabban Shimon ben Gamaliel we don’t need to take special actions to prevent thieves from eating prohibited food. On the contrary, we allow the thief to transgress another transgression as well, in the hope that he will receive his just punishment. This is, in my opinion, a radical, but interesting concept. Do we try to prevent people who are committing moral crimes (thievery) from also committing “ritual” crimes, such as eating prohibited food? Or do we hold back and watch them sin even more?",
+                    "<b>The conscientious used to put down money and say: any fruit gathered from this vineyard may be exchanged for this money.</b>  Those who conscientiously observed the commandments would not abide by Rabban Shimon ben Gamaliel’s principal. Rather, they would go even a step further and set aside money that would be redeemed for any fruit that was picked from the tree/vineyard during its fourth year. When a person would enter the field, without the owner’s permission or knowledge, and he would steal some fruit from the tree, the sanctity of the fruit would automatically transfer to the money. This would prevent the thief from committing the additional sin of eating produce during its fourth year. We can see here that the “conscientious” refer to a group of people who were willing to spend their own money to make sure that others didn’t unwittingly transgress."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs we learned in the introduction to yesterday’s mishnah, during the fourth year of its growth, the produce of a vineyard or an orchard must be brought to Jerusalem and eaten there. Our mishnah teaches that produce that grew more than a day’s journey from Jerusalem can be redeemed, like maaser sheni. The money would then be brought to Jerusalem and used to buy food there.",
+                    "<b>[The produce of] a vineyard in its fourth year was brought up to Jerusalem within a distance of one day’s journey on each side.</b>  Within a day’s walk on each side of Jerusalem, produce from fourth-year vineyards and orchards would be taken to Jerusalem and not redeemed.",
+                    "<b>And what is the border [of a day’s journey on each side]? Eilat to the south, Akrabat on the north, Lod to the west, and the Jordan [river] to the east.</b>  “Eilat” in the Mishnah is of course, not modern Eilat, which is far more than a one day’s journey from Jerusalem. Some scholars say mishnaic Eilat was near Hebron.",
+                    "<b>When produce increased, it was decreed that it can be redeemed even if the vineyard was close to the wall.</b>  According to the mishnah, the rule that produce within a day’s walk from Jerusalem had to be brought to Jerusalem and could not be redeemed referred to a time when produce was scarce. At that time, to encourage people to bring their produce to Jerusalem, they wouldn’t allow people who lived close to Jerusalem to redeem it. Once produce became more plentiful, they began to allow people to redeem the produce even right next to the walls of Jerusalem.",
+                    "<b>And there was a stipulation on this matter, that whenever it was so desired, the arrangement would be restored as it had been before.</b>  When they changed the rule, they made a stipulation that whenever they wished to change the law back to its original state, they could do so. Interestingly, this implies that without this stipulation, it would have been difficult to change the law. In order to make the law flexible, they had to include in it a special stipulation that when they wanted to, they could change it again.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: this was the stipulation after the Temple was destroyed, and the stipulation was that when the Temple should be rebuilt the arrangement would be restored as it had been before.</b>  Rabbi Yose relates a different version concerning when the law changed. When the Temple was destroyed they changed the law to allow one to redeem produce even right outside the walls of Jerusalem. At that time, they made a stipulation that when the Temple was rebuilt, it would again be forbidden to redeem fourth-year produce (and by extension, maaser sheni) within one day’s journey from Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is found word for word in Peah 7:6. In it Bet Shammai and Bet Hillel argue whether when one redeems the grapes of a fourth-year vineyard, one has to add an extra fifth, as one does with maaser sheni. They also argue whether the law which mandates the removal of tithes from one’s home at the end of the fourth year applies to this produce.",
+                    "<b>[The grapes of] a vineyard in its fourth year:<br>Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do.</b>  According to Bet Shammai when one redeems the grapes of a fourth year vineyard one does not need to add a fifth of the value, as one does for maaser sheni.  With regard to maaser sheni Leviticus 27:31 states, “If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them.”  This, according to Bet Shammai, was stated only with regard to tithes and not with regard to the fourth-year vineyard. Bet Shammai also holds that another rule concerning tithes does not apply.  Deuteronomy 14:28 states, “At the end of three years you shall bring out the full tithe of your yield of that year.” This means that at the end of three years one must get rid of all of the tithes within one’s household and give them to whomever they rightfully belong.  According to Bet Shammai one does not have to get rid of the wine made of fourth year grapes.  In short, Bet Shammai says that while there is some similarity between fourth year grapes and second tithe, they are not similar in all aspects. Bet Hillel says that all of the laws of second tithe apply to fourth year grapes.  Therefore, when one redeems them he must add a fifth and they must be removed at the end of three years.",
+                    "<b>Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.</b>  The laws of peret (fallen grapes) and defective clusters (olelot) do not apply to tithes.  Since Bet Shammai does not hold that the laws of tithes apply to the fourth year grapes, they therefore hold that the laws of peret and defective clusters do apply.  The poor people would take their peret and olelot, redeem them, and bring the money to Jerusalem, just as the owner does with his own grapes/wine. Bet Hillel, on the other hand, holds that the poor do not receive the peret and the olelot because the agricultural gifts given to the poor do not apply to tithes. Since fourth year produce is like tithes, no agricultural gifts must be given. Rather, the owners take all of the grapes and bring them to the winepress, make wine and then either bring the wine to Jerusalem or redeem the wine and bring the money to Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the procedure for redeeming fourth year produce. How is the value of the produce evaluated?",
+                    "<b>How does one redeem the fruit of a plant in its fourth year? The owner puts down a basket in the presence of three [people] and says: “How many such baskets would a man wish to redeem for himself for a sela on condition that the costs [to produce the fruit] shall be on his house?</b>  In the presence of three people, who will acts as estimators, the owner puts a sample of the produce to be redeemed into a basket. He then asks how much a person would redeem for himself the produce in the basket, under the condition that he would have to pay for the costs involved in growing the produce. We would term this “profit.” This is very important: the owner doesn’t redeem the produce at market cost; he only pays the potential profit. This is why three people are needed to do the estimate. It doesn’t take three people to figure out how much something costs at the market. What is more difficult is figuring out how much it would have cost to grow the produce.",
+                    "<b>And then he puts down the money and says: “Whatever shall be picked from this plant may it be exchanged for this money at the price of so many baskets for a sela.”</b>  Once we have figured out how many baskets of produce can be redeemed for a sela, the owner puts down a sela and says that the sela will redeem however many baskets of future produce were determined."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDuring the sabbatical year, it is forbidden to work the land. Therefore, there is no cost in growing the produce, and one who redeems it cannot reduce this cost.",
+                    "<b>But in the seventh year he must redeem it for its full value.</b>  As was explained in the introduction, since one cannot work the land during the sabbatical year, when redeeming it there are no costs to reduce from the produce. It must, therefore, be redeemed for full market value.",
+                    "<b>If [in other years] it had all been made ownerless property, the person [who redeems it] can only claim the cost of picking it.</b>  If in other years during the sabbatical cycle, one makes his field ownerless, and then someone comes and picks the produce, the one who redeems the maaser sheni can only claim the costs involved in picking it. These will be quite minimal, just what one would pay to have someone pick his produce.",
+                    "<b>One who redeems his own plant in its fourth year, he must add a fifth of its value,   whether the fruit was his own or was given him as a gift.</b>  This follows the opinion of Bet Hillel from mishnah three, who holds that the same rules that govern maaser sheni govern fourth year produce, and it is the same rule we saw in 4:3 with regard to maaser sheni."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are two places in which the Torah discusses removing tithes from one’s home. The first is Deuteronomy 14:28-29, “Every third year you shall bring out the full tithe of your yield of that year, but leave it within your settlements.29 Then the Levite, who has no hereditary portion as you have, and the stranger, the fatherless, and the widow in your settlements shall come and eat their fill, so that the LORD your God may bless you in all the enterprises you undertake.”\nThe second place is Deuteronomy 26:12-15, “When you have set aside in full the tenth part of your yield -- in the third year, the year of the tithe -- and have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, that they may eat their fill in your settlements,\n13 you shall declare before the LORD your God: \"I have cleared out the consecrated portion from the house; and I have given it to the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, just as You commanded me; I have neither transgressed nor neglected any of Your commandments: 14 I have not eaten of it while in mourning, I have not cleared out any of it while I was unclean, and I have not deposited any of it with the dead. I have obeyed the LORD my God; I have done just as You commanded me. 15 Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.\"\nThe remainder of tractate Maaser Sheni deals with the laws concerning removing tithes from one’s possession, which is supposed to occur, according to the rabbis, at the end of the third and sixth years of the sabbatical cycle, or at the beginning of the fourth and seventh years, depending on how you look at it.",
+                    "<b>On the eve of the first [others read “last”] festival-day of Pesah in the fourth and in the seventh [years of the sabbatical cycle] the removal was performed.</b>  Right before the last day of Pesah, after the third and sixth years have been completed, meaning at the beginning of the fourth and seventh years, one is commanded to remove any of the tithes that one may have kept lingering in one’s home. This is how the rabbis understand Deuteronomy 14:28, “Every three years.”",
+                    "<b>Terumah and the terumah of tithe were given to their owners, the first tithe was given to its owner, the tithe of the poor to its owner, and maaser sheni and first-fruits were removed in every place.</b>  Each agricultural gift is given to its rightful owner. Terumah and any terumah removed from tithes must be given to the priests, first tithe is given to the Levites, and poor tithe is given to the poor. Maaser Sheni and first fruits are special cases because normally these should be brought to Jerusalem and eaten there. There is no one to give them to. Therefore, they should be brought out and left to rot so that they can be totally removed from the world.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: first-fruits were given to the priests like terumah.</b>  According to Rabbi Shimon first fruits are given to the priest. That is what the Torah means when it says, “And the priest shall take the basket and place it before the altar” (Deuteronomy 26:4). Rabbi Shimon also derives midrashically that first-fruits have the status of terumah. Since first-fruits are given to the priest, they do not need to be destroyed.",
+                    "<b>As for a cooked dish [with maaser sheni in it]: Bet Shammai says: it must be removed. But Bet Hillel say: lo, it may be considered as already removed.</b>  According to Bet Shammai, if there is a cooked dish that has maaser sheni produce in it, it must be removed just as maaser sheni itself must be removed. Bet Hillel holds that since one can’t see the maaser sheni, because it has blended in with the dish, it need not be removed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah addresses the question of what to do with maaser sheni once the Temple has destroyed and it is impossible to eat it in Jerusalem.",
+                    "<b>One who had produce at this time and the time of removal arrived:<br>Bet Shammai says: he must exchange it for money.</b>  According to Bet Shammai, when the Temple no longer stands one should redeem maaser sheni produce with money and then put the money aside.  Better to have the money sitting around then the produce. Perhaps Bet Shammai reasons that money will last longer than produce, so if he redeems the produce for money there is a chance that when the Temple is rebuilt he can bring it to Jerusalem.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: it is all the same whether it becomes money or it remains fruit.</b>  Bet Hillel says it doesn’t matter whether the maaser sheni is produce or money, it must be removed at the end of the third or sixth year, because it can’t be brought to Jerusalem when the Temple no longer stands. So he should just leave the maaser sheni as produce and let it rot (see above 1:5)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Judah said: in early times they used to send to householders in the provinces [saying:] “Hasten to set right your produce before the time of removal arrives,” until Rabbi Akiva came and taught that all produce which has not reached the time of tithing is exempt from the removal.</b> Before Rabbi Akiva, rabbis used to send messages to people all over the provinces of Israel warning them that they should hurry up and separate terumah and all tithes from their produce before the time to remove them from the home comes around. Furthermore, they won’t be able to do the confession over tithes (Deuteronomy 26:12-15) until they separate all the tithes from their produce. This all changed when Rabbi Akiva taught that all produce that has not reached the time when it must be tithed need not be removed from the home. These times were explicated in Maasrot 1:2-4."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how a person can set aside his tithes and give them to the rightful owners if his produce is at a distance from him. This would be necessary if the time for removal was drawing near and he needed to separate the tithes and give them away before that time passed.",
+                    "<b>One whose produce was far away from him, he must call it by name.</b>  A person can separate his tithes even if he is not near his produce. He doesn’t need to be in close, physical contact with his produce in order to set aside the tithes and to transfer them to their proper owners. The mishnah now brings in the story of Rabban Gamaliel to illustrate exactly how this is done.",
+                    "<b>Once it happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling by ship, and Rabban Gamaliel said: “The tithe which I shall measure out in the future is given to Joshua, and the place which it is in is leased to him. The other tithe which I shall measure out in the future is given to Akiva ben Joseph that he may hold it for the poor, and the place which it is in is leased to him.”</b>  Rabban Gamaliel is traveling on a boat when the time to remove the tithes comes. He obviously can’t get to the produce to physically set it aside, so what he does is declare that the tithe that he has in such and such a place is given to Rabbi Joshua, a Levi who was traveling with him. To Akiva ben Joseph, known to you and me as Rabbi Akiva, he gave the poor tithe, not because R. Akiva himself was poor, but because R. Akiva was the charity collector who gave out tithes to the poor. Just allotting the tithes to Rabbi Joshua and Akiva was not sufficient. He also had to lease them the space where the tithes were located. This was a technique that he used so that they could acquire the tithes without actually taking them into their hands. Transactions involving produce cannot be done with mere statements, so in order to transfer to them the produce he also had to transfer to them, at least temporarily, the land on which the tithes were currently being stored. Rabbi Joshua and Akiva would then pay Rabban Gamaliel for the rental of the land (this is stated explicitly at the end of section three) and in this way, their land could acquire the produce found on it.",
+                    "<b>Rabbi Joshua said: “The tithe [taken from terumah] which I shall measure out is given to Elazar ben Azariah, and the place which it is in is leased to him,” and they each received rent one from another.</b>  Now that Rabbi Joshua had received tithe from Rabban Gamaliel, he needed to transfer the terumat maaser (the terumah that the Levite gives to the priest) to Elazar ben Azariah, who is a priest. As above, he also rented him the place where the tithe was being held and then Elazar paid him the rent. In this way, everyone successfully separated their tithes and they could keep sailing on their ship, without worrying about their tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the following three mishnayot are an extended midrash on Deuteronomy 26:12-15, the tithe confession. We should note that according to a simple reading of these verses, they only refer to one type of tithe, although it is not entirely clear to whom this tithe is allotted. However, the rabbis midrashically read into these verses all of the various types of agricultural gifts that a person must remove from his home before he can recite the tithe confession.",
+                    "<b>At minhah on the last festival day they would make the confession.</b>  The tithe confession would be made at the last possible time on the last day of Pesah, at minhah, or late afternoon.",
+                    "<b>How was the confession made?</b>  The actual confession consisted simply of reading all of the verses from Deuteronomy. The mishnah interpolates these verses with midrash, meant to explain what the various phrases in the confession refer to.",
+                    "<b>“I have cleared out the holy portion from the house”  this refers to maaser sheni and the fruit of plants in their fourth year.</b>  “The holy portion” can refer to maaser sheni which is called “holy” in Leviticus 27:30. And since according to Bet Hillel the rules of maaser sheni also apply to fourth-year fruits, they too can be called “holy.”",
+                    "<b>“I have given them to the Levite”   this refers to the tithe of the levites.</b>  The “Levite” is a reference to first tithe, given to the Levites.",
+                    "<b>“And also I have given them”   this refers to terumah and the terumah of tithe.</b>  “And also” is taken to be an additional reference, for these words are not strictly needed for the verse to work. Since terumah is not referred to explicitly in the confession, the rabbis see these additional words as a reference to terumah and to the terumah taken from tithe.",
+                    "<b>“To the stranger, to the orphans, and to the widow”  this refers to the tithe of the poor, gleanings, forgotten sheaves, and the corners of the field, even though these do not prevent   [one from making] the confession.</b>  “To the stranger, to the orphans, and to the widow,” refers to poor tithe, which must be removed from one’s house before the confession can be recited. In addition, the mishnah also sees here a reference to the other agricultural gifts given to the poor, even though these do not strictly need to be given before one recites the confession.",
+                    "<b>“Out of the house”   this refers to hallah.</b>  Finally, the mishnah reads into the confession a reference to “hallah” the part of the dough separated and given to the priest. We will be starting tractate Hallah in just a few short days so get ready (and start baking!)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to expound up Deuteronomy 26.",
+                    "<b>“According to all Your commandments which You have commanded me,” thus, if he took out maaser sheni before the first tithe he cannot make the confession.</b>  The confessor states that he has properly performed all of the mitzvot involved with separating tithes. The first issue is that he has performed the tithes in their proper order. He didn’t take out maaser sheni before he took out first tithe (see Terumot  3:6).",
+                    "<b>“I have not transgressed any of Your commandments” I have not set apart [tithes] from one kind for a different kind, nor from plucked [produce] for [produce still] joined [to the soil], nor from new [produce] for old [produce], nor from old [produce] for new.</b>  He now confesses that he didn’t do anything else that is prohibited when it comes to tithing. We have learned all of these issues before (see Terumot 1:5, 2:4). Basically, one has to give terumot and maasrot from like produce, and one can’t separate one type of produce in order to exempt another.",
+                    "<b>“Neither have I forgotten”   I have not forgotten to bless You, nor to make mention of You name over it.</b>  When one separates terumah and tithes, one must make a blessing, “Who has sanctified us with His commandments and commanded us to separate terumot and maasrot.” “I have not forgotten” is a reference to the fact that he didn’t forget to recite this blessing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAnd more midrash….",
+                    "<b>“I have not eaten from it in my mourning (”  thus, if he had eaten it in his mourning (, he cannot make the confession.</b>  The word for mourning used here is “oni” in the Torah, and “aninut” in the midrashic explanation. This is not the full seven day period of mourning but the day that one of a person’s close relatives die. If one of a person’s seven close relatives dies, then he/she is an onen on that day and is not allowed to eat holy things, such as terumah, maaser sheni or sacrifices. After the day is over and the body has been buried the person can eat terumah and maaser sheni, as long as he is ritually pure. If he ate of it while he was an onen, he can’t make the confession.",
+                    "<b>“Neither have I removed any of it when unclean”   thus, if he had removed it in uncleanness he cannot make the confession.</b>  The removal must be done in a state of purity because if he removes it while impure, he will cause the produce to become impure. If he did the removal while impure, he can’t recite the confession.",
+                    "<b>“And I have not given any of it to the dead”  I have not used any of it for a coffin or shrouds for the dead, and I have not given any of it to other mourners.</b>  The Torah cryptically (pun intended) states, “I have not given any of it to the dead.” Tigay (JPS Commentary on Deuteronomy, p. 244) explains that this originally meant “to feed their spirits…The ancients believed that the living can assist the spirits of the dead in Sheol by providing them with food and drink.” The rabbis do not seem familiar with this concept and therefore they interpret it to mean that one cannot use maaser sheni money to aid the dead in practical ways, either by using the money to buy a coffin or shrouds, or by giving the money to other mourners (onenim) so that they could use the money for their dead.",
+                    "<b>“I have listened to the voice of the Lord my God”   I have brought it to the chosen house.</b>  “The Chosen House” refers to all of Jerusalem and not just the Temple. The confessor states that he has brought the maaser sheni to the city of Jerusalem so that he could eat it there.",
+                    "<b>“I have done just as you commanded me   I have rejoiced and made others rejoice.</b>  Deuteronomy 14:26-27 stipulates that when a person comes to Jerusalem he should rejoice and cause others to rejoice. The midrash in our mishnah reads this mitzvah into the confession."
+                ],
+                [
+                    "<b>“Look down from Your holy abode, from heaven”   We have done what You decreed upon us, You too do what You have promised us.<br>“Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel”   with sons and daughters.<br>“And the land which You have given us”   with dew and rain and with offspring of cattle.<br>“As You swore to our fathers, a land flowing with milk and honey”  that You may give a good taste to the produce.</b><br>You guessed it more midrash!<br>The confession has now turned from what the confessor, and by extension all of Israel, claims to have done, to the blessings that the confessor is asking. The confession might be understood as a petition to fulfill a contract we have fulfilled our side of the bargain, Israel is saying, now we ask of You, God, to fulfill yours.<br>The midrashim themselves should be self-understood, so I have not commented below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains an additional midrash on the verse, “And the land which You have given us” which was cited in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>From here they said that Israelites and mamzerim may make the confession, but not converts, nor freed slaves, since they have no inheritance in the land.</b>  Since the verse states, “and the Land which You have given us” only those people who received land in the original conquest of Israel can recite the confession. This would exclude converts and freed slaves who did not receive any inheritance in the land of Israel because they were not part of the original 12 tribes. However, it would include Israelites and even mamzerim, for although they were born from an illicit union, they can still trace their lineage to the original twelve tribes.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: neither do priests and Levites since they did not take a share of the land.</b>  Rabbi Meir notes that priests and Levites also did not receive a share of the land, and therefore they too cannot make the confession. The land was divided up to the 12 tribes and Levi is not considered one of the tribes (Joseph’s tribe is divided into Menashe and Ephraim).",
+                    "<b>Rabbi Yose says: they have the Levitical cities.</b>  Although the Levites did not receive a full geographical region, they did receive the Levitical cities (see Numbers 35:1-8). According to Rabbi Yose, this is sufficient for them to be able to recite the tithes confession."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains some historical information concerning changes in practice initiated by Yohanan the high priest, who lived some time during the late Second Temple period. The first of these changes deals with the tithe confession, and hence this mishnah is brought here.",
+                    "<b>Yohanan the high priest stopped [the recitation] of the confession of the tithes.</b>  Yohanan ended the recitation of the tithes confession. There are two explanations as to why he put an end to this practice. The first is that in his day people stopped separating tithes and they only separated terumah. Therefore, they couldn’t make the tithes declaration. The second explanation is that at this point in history they were giving the tithes to the priests, and therefore they could no longer say, “And I have given of it to the Levite.”",
+                    "<b>He also abolished the “wakers” and the “strikers.”</b>  Psalm 44:24 reads, “Rouse yourself; why do you sleep O Lord?” The Levites would recite this Psalm when reciting the Psalm over the daily sacrifice (today we recite these as “songs of the day”). These Levites were called the “Wakers.” Yohanan abolished this practice because it gave the impression that God could sleep, or that God was asleep and not listening to their petitions. “The strikers” refers to the priests who would strike a calf about to be sacrificed in order to stun it and make it easier to sacrifice. Yohanan abolished this practice lest the blow make the animal into a “terefah” an animal with a mortal wound. Such an animal cannot be eaten. Indeed, this issue is still at hand today and is the problem that ritual slaughterers have with administering a blow to the animal before its throat is cut.",
+                    "<b>Until his days the hammer used to beat in Jerusalem.</b>  Before Yohanan’s time in Jerusalem you could hear the hammer strike during hol hamoed, the intermediate days of the festival. People were working on things that needed to be done during the festival, and this type of work is permitted on hol hamoed. However, Yohanan was strict and forbade this hammer striking because it gave the impression that work could proceed as usual on hol hamoed. Hearing the hammer might lead others to perform truly prohibited work, so Yohanan abolished the practice.",
+                    "<b>And in his days one did not have to ask about demai.</b>  Before Yohanan’s time when people bought produce, they had to ask the seller if he had separated the tithes. If he had not, they wouldn’t buy from him because it would cost them to separate all of the tithes. Yohanan decreed that people could buy produce from anyone and they could treat it as demai. This would mean the following: they wouldn’t have to separate terumah, because they could assume that the seller had already taken out terumah. They would have to separate the tithes, but they could eat the tithes themselves since anyone can eat tithes. Since the Levite can’t prove that these tithes were necessary (they may have already been tithed), the owner gets to keep them. They would take out terumah from the tithe and give it to the kohen, and they would have to take out second tithe. But the second tithe they can keep as long as they eat it in Jerusalem. So the only thing that they would have to give away would be the terumat maaser, which is only a tiny percentage of the overall purchase. In this way, Yohanan created a way for people to buy produce from anyone. Congratulations!  We have finished Maaser Sheni! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Maaser Sheni was brought to Jerusalem and eaten there. The purpose of this law was to bring people to Jerusalem and to make them bring their produce with them or at least buy food and have a celebratory feast there. Most people would fulfill this on one of the three festivals. Thus, Jerusalem would be full of people, eating good food together and celebrating the Jewish calendar. Today, I think we can fulfill the spirit of this law by visiting Jerusalem and celebrating there with other Jews. We can even return to the colorful markets and buy an array of produce, fish and meat that taste as good as anything that I’ve ever had (although I admit that my culinary experience is somewhat lacking). Jerusalem is like glue that bonds the Jewish people to one another, and it works best when people actually come to Jerusalem. As many of you know, I work in Jerusalem, although I don’t actually live there. Driving to Jerusalem every day can easily become a routine, one that I don’t appreciate enough. So personally, this tractate serves to remind me that I don’t work just in Jerusalem, I work in the Holy City of Jerusalem, where all Jews used to bring their maaser sheni and rejoice together. Tomorrow we begin Tractate Hallah."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשר שני",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Maaser Sheni",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Maaser Sheni",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maasrot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maasrot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3beb6603bee30b04403321547e9efd72b9aa5b67
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maasrot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,298 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Maasrot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "First tithe, the first tenth of one’s produce, are given to the Levites. The only verses in the Torah which deal with this tithe is Numbers 18:21-24:",
+            "21 And to the Levites I hereby give all the tithes in Israel as their share in return for the services that they perform, the services of the Tent of Meeting.  22 Henceforth, Israelites shall not trespass on the Tent of Meeting, and thus incur guilt and die: 23 Only Levites shall perform the services of the Tent of Meeting; others would incur guilt. It is the law for all time throughout the ages. But they shall have no territorial share among the Israelites; 24 For it is the tithes set aside by the Israelites as a gift to the LORD that I give to the Levites as their share. Therefore I have said concerning them: They shall have no territorial share among the Israelites.",
+            "The topic that is discussed throughout most of the tractate is when does produce become liable for tithes? To put this question another way—up until what point can one eat produce without tithing it? There are several potential occurrences that make produce liable for tithing, such as making it into a pile, taking it into one’s courtyard or house or cooking it. Before any of these actions happen, one can eat produce in a non-fixed meal, as a snack, but not as part of a more formal meal. For instance, if one is in the field, one can pick grapes directly off of the vine without tithing them. However, once one brings them into one’s house in order to drink the wine with a meal, he cannot drink it until it has been tithed. ",
+            "The word “maasrot” literally means “tithes,” but it often refers to terumah as well as tithes. The reason is that tithes and terumah would have been typically separated from produce at the same time. So many of these mishnayot deal both with terumah and tithes.",
+            "The mishnayot throughout the tractate assume that tithes are given to the Levite. However, there is ample evidence that in the Second Temple period, tithes were frequently given to priests, either along with Levites, or instead of Levites. Since this issue is not really relevant to our tractate, I am not going to delve further into it. ",
+            "We should also note that unlike terumah, which is strictly prohibited to non-priests, anybody can eat tithes. They are not called “holy” by the Torah. Therefore, there is no discussion about tithes that get mixed up with hullin, a discussion which took up a large portion of Terumot. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches two general principles with regard to what foods cannot be eaten before they are tithed.",
+                    "<b>They said a general principle concerning tithes: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, is liable for tithes.</b>  This is the same principle we saw with regard to peah in Peah 1:4. Only plants that are food for humans, and are worthy of storing (looking after) and grow from the land (according to the rabbis this excludes mushrooms) are liable for tithes. Foods that don’t fit all three of these categories need not be tithed before they are eaten.",
+                    "<b>And they have further stated another general principle [concerning tithes]: whatever is considered food both at the beginning and at the conclusion [of its growth] even though he holds on to it in order to increase the quantity of food, is liable [to tithe] whether [it is harvested] in its earlier or later stages.</b>  If there is a plant that is generally eaten in its early stage of ripening and in a later stage, it must be tithed no matter when it was harvested. Even though he might generally leave it in the ground in order to give it time to grow bigger, since it is also eaten at the earlier stage, it must be tithed when it is picked earlier. We shall see examples of this below in mishnah four.",
+                    "<b>But whatever is not considered food in the earlier stages [of its growth] but only in its later stages, is not liable [to tithe] until it can be considered food.</b>  However, if the produce is not considered edible at its earlier stage of growth, if it is nevertheless harvested at this earlier stage, it can be eaten without being tithed. An example might be a banana. A banana harvested at an earlier stage is not considered food and therefore one who does eat such a banana need not tithe it. It would only need to be tithed if harvested when ripe."
+                ],
+                [
+                    "<b>When do fruits become liable for tithes?<br>Figs from the time they begin to ripe.<br>Grapes and wild grapes in the early stages of ripening.<br>Sumac and mulberries after they become red; [similarly] all red fruits, after they become red.<br>Pomegranates, when the insides become soft.<br>Dates when they begin to swell.<br>Peaches when [red] veins begin to show.<br>Walnuts when the nuts are separate from the shell.<br>Rabbi Judah says: walnuts and almonds, after their inner skins have been formed.</b><br>This mishnah lists various fruits of the tree and teaches when each of them becomes liable for tithes. The general principle seems to be that they are liable at the earliest point at which they are edible.<br>Since the words are self-explanatory I do not offer any explanation below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Carobs [are liable to] tithes after they form dark spots; similarly all black fruits after they form dark spots.<br>Pears and crustumenian pears, quinces, and medlars [are liable to tithes] after their surface begins to grow smooth; similarly all white fruits, after their surface begins to grow smooth.<br>Fenugreek [is liable to tithe] when the seeds [can be planted and] will grow.<br>Grain and olives after they are one-third ripe.</b><br>This mishnah continues to teach when various types of produce become liable for tithes. Again, since it is self-explanatory, there are no comments below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to discuss when vegetables and other fruits that are eaten in early stages of ripening begin to become liable for tithes.",
+                    "<b>With regard to when vegetables [are liable to tithes]:<br>Cucumbers, gourds, water-melons, cucumber-melons, apples and etrogs are liable [for tithes], whether gathered in the earlier or later stages of ripening.</b>  All of these vegetables/fruits are eaten at both an early stage in their ripening and a later stage. Hence, even if they are harvested at their earlier stage, they are still liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Shimon exempts the etrog in the earlier stages.</b>  Rabbi Shimon holds that etrogs are only eaten at their later stage of ripening and therefore if they are picked at an earlier stage, they are exempt from tithes.",
+                    "<b>The condition in which bitter almonds are liable [to tithes] is exempt in the case of sweet almonds, and the condition in which sweet almonds are liable [to tithe] is exempt in the case of bitter almonds.</b>  Bitter almonds are eaten in the early stage of their ripening and sweet almonds are eaten in the later stage of their ripening. Therefore, the opposite rules apply to them. If bitter almonds are harvested at the later stage, they are exempt, because this is not when they are typically eaten, and if sweet almonds are harvested in their early stage, they are exempt because that is not when they are typically eaten."
+                ],
+                [
+                    "<b>What is considered a “threshing floor” for tithes [i.e. when does produce become liable for tithes]?<br>Cucumbers and gourds [are liable for tithes] once he removes their fuzz. And if he doesn’t remove it, once he makes a pile.<br>Melons once he removes the fuzz with hot water. And if they he does not remove the fuzz, once he stores them in the muktzeh.<br>Vegetables which are tied in bundles, from the time he ties them up in bundles. If he does not tie them up in bundles, until he fills the vessel with them. And if he does not fill the vessel, after he has gathered all that he wishes to gather.<br>[Produce which is packed in] a basket [is liable for tithes] after he has covered it. If he is not going to cover it, until he fills the vessel with them. And if he does not fill the vessel, after he has gathered all that he wishes to gather.<br>When does this apply? When one brings [the produce] to the market. But when he brings it to his own house, he may make a chance meal of it, until he reaches his house.</b><br>This mishnah begins dealing with the issue of when produce become liable for tithes (see introduction). The mishnah calls this a “threshing floor” because at the threshing floor grain becomes liable for tithes. By extension, all produce is liable for tithes once its processing has been completed. After this point it is prohibited to eat even a chance meal from this produce without tithing it. Before this point one can eat a “chance meal” without tithing, but not a “fixed meal,” one which is more formal.<br>Sections one and two:  The processing of cucumbers, gourds and melons is completed once the owner removes the “fuzz”, some very fine hair, that is on them. After that point, they are liable for tithes. If he doesn’t intend to remove the fuzz, then the processing is complete once he has made them into a pile, or once he has stored them in the “muktzeh” a storage area behind the house.<br>Sections three and four: Vegetables which are usually tied up in bundles in order to be brought to market, are liable for tithes as soon as they are tied up in bundles. Similarly, produce which is usually stored in baskets is liable to be tithed once it is put in a basket. In both cases, these are the final stages in their preparation. If he doesn’t intend to do this stage, either tying up in bundles or covering them in a basket, then they are liable for tithes once he has filled up a vessel with them, a vessel which he will use to bring the vegetables to the market. Finally, if he isn’t going to even put them in a vessel at all, then they are liable for tithes as soon as he has gathered a sufficient amount that it is worth it for him to bring the produce to the market. Note that if the last normal stage is not going to happen, then the previous stage becomes the completing stage.<br>Section five: The rules in the above sections apply only when he is going to take the produce to the market. In such a situation, this processing is relevant. However, if he is intending to take the produce home, then the produce is not liable for tithes until he brings it into his house. He may make a “chance meal” from the produce until he brings it home."
+                ],
+                [
+                    "<b>Dried pomegranate seeds, raisins and carobs, [are liable for tithes] after he has made a pile.</b>  These dried fruits are liable for tithes once he has made them into a pile in order to bring them to market. [As an aside, I am eating a delicious pomegranate, fresh not dried, while I write this yummy and healthy! It doesn’t get any better than this.]",
+                    "<b>Onions, once he removes the onion seeds. If he does not remove the onion seeds, after he makes a pile.</b>  Albeck explains that the mishnah refers to removing the “mothers of the onion,” the parts of the onion used to grow new onions. Other interpreters make a slight modification in the spelling of the Hebrew, and interpret the mishnah to read “once he has peeled” the onion, which would refer to the very outer skin. The default point for onions and for other types of produce is “when he has made a pile” which is the first point when it comes to the dried fruits in the previous section.",
+                    "<b>Grain, once he smoothes out the pile. If he does not smooth the pile, after he makes a pile.</b>  Grain is liable for tithes once he smoothes out the pile, but if he doesn’t smooth out the pile, then it is liable from the time he makes a pile.",
+                    "<b>Pulse, after he has sifted it. If he does not sift, after he smoothes out a pile.</b>  Pulse, or legumes, is liable for tithes once it has been sifted in order to remove the “shmutz,” the dirt and pebbles. But if he does not intend to remove the shmutz, then pulse too is liable for tithes once he has smoothed out a pile.",
+                    "<b>Even after he has smoothed out the pile, he may [without tithing] take from the broken ears, from the sides of the piles, and from that which is mixed in with the chaff, and eat.</b>  This section refers to the grain mentioned in section three. Although grain is liable for tithes once he has smoothed out a pile, he may nevertheless continue to “nibble” from certain parts of the grain, such as ears of grain that have not been successfully threshed, without tithing them. He can also eat ears of grain that are on the sides of the pile and not in the pile itself, and he can eat ears of grain that are still mixed in with straw. In other words, he can’t eat from the ears of grain that have been successfully processed and placed in the pile, but he can continue to eat, without tithing, from ears of grain that were not successfully processed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with when wine and oil become liable for tithes.",
+                    "<b>Wine [is liable for tithes] after it has been skimmed [in the lower part of the winepress]. Even though it has been skimmed, he may take from the upper winepress, or from the duct, and drink [without taking out tithe].</b>  The wine that is found in the lower part of the winepress must be tithed once the stuff (skins and seeds) has been skimmed off the top. However, even after the wine in the lower part of the winepress has been skimmed, he can still drink from the wine remaining in the upper parts of the winepress because its processing has not yet been completed.",
+                    "<b>Oil [is liable for tithes] after it has gone down into the trough. But even after it has gone down into the trough he may still take oil from the pressing bale, or from the press beam, or from the boards between the press [without tithing,]</b>  Oil is liable for tithes once it has drained down into the trough, the lowest part of the olive press.",
+                    "<b>And he may put such oil on a cake, or large plate.</b>  Similar to the case of wine, although some of the oil has drained off into the trough, he may still take oil from other parts of the olive press and use it without tithing.",
+                    "<b>But he should not put the oil in a dish or stewpot, while they are boiling.</b>  There are certain rules as to how he can use oil that didn’t need to be tithed. He can use this oil to put on cakes and he can put it directly on a plate and eat it without tithing it.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may put it into anything except that which contains vinegar or brine.</b>  However, he cannot put it into a boiling dish because anything cooked cannot be eaten without being first tithed. Cooking, which by definition is a more formal way of eating, makes things liable for tithes, and therefore he can’t put the oil into a boiling dish. It seems like the mishnah would allow him to put the oil into a dish that has already been cooked because in such a case the oil itself is not being cooked, rather it is just being consumed with cooked food.",
+                    "Rabbi Judah holds that regular cooking, at least of oil, does not make the oil liable with tithes, and therefore he can put the oil into a boiling dish. The only thing he cannot put the oil in is a boiling dish that includes vinegar or brine, because by their sharpness these will hurry the cooking process."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of our chapter deals with figs.",
+                    "<b>A cake of pressed figs [is liable for tithes] from the moment it has been smoothed out [with fruit juice].</b>  The final step in processing a cake of pressed figs was to smooth it out using fruit juice. Once this step has occurred, one cannot eat the figs without tithing them.",
+                    "<b>They may smooth them out with [the juice of] untithed figs or grapes. Rabbi Judah forbids this.</b>  As an aside, the mishnah now discusses several halakhot connected to the smoothing out of fig cakes. First of all, there is the issue of whether the fruit juice itself must come from tithed produce. According to the first opinion, it need not because the juice that comes out from the grapes or figs is not treated like the grapes or figs itself.  Since the untithed figs or grapes do not directly come into contact with the fig cake, using juice from them before they are tithed is not a problem. Rabbi Judah disagrees and holds that that the juice that flows from the grapes or figs is treated like the grapes or figs themselves and therefore it must be tithed.",
+                    "<b>If one smoothed with grapes, it is not susceptible to uncleanness. Rabbi Judah says it is susceptible.</b>  A correlated dispute is with regard to whether juice from grapes or figs causes other produce to be susceptible to uncleanness. According to the first opinion, there are only seven liquids that cause other produce to be susceptible to uncleanness (dew, water, wine, oil, blood, milk, and bee honey) and juice is not among them (see Terumot 11:2). Rabbi Judah adds fruit juice to this list.",
+                    "<b>Dried figs [are liable to tithe] after they have been pressed [into a jar]. And [figs] stored in a bin [are liable to tithe] after they have been pressed.</b>  Dried figs are liable once they have been pressed into a jar and if they are going to be pressed into a storage bin, then once they have been pressed there into the bin.",
+                    "<b>If one was pressing [the figs] into a jar, or pressing them in a storage bin, and the jar was broken or the storage bin opened, he may not make a chance meal of them. Rabbi Yose permits this.</b>  The issue at stake here is whether something that has already become liable for tithes can go back to a state where one can eat from it without tithing. Once the figs were pressed into the jar or storage bin they became liable for tithes. When the jar or bin breaks, he is going to have to put them in another jar or bin they are now in a state of uncompleted processing. According to the first opinion in the mishnah, once they have become liable for tithes, one cannot go back to eating them without tithing them, no matter what happens. Rabbi Yose holds that they do revert to their previous status because at this point, their processing is no longer completed."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with someone who gets produce from someone else while walking on the street. There are two questions here: 1) can he eat them without tithing? 2) What if they were already tithed?",
+                    "<b>If one was passing through the street, and said “Take for yourself from my figs,” one may eat them and be exempt from tithes. Therefore if they brought them into their houses, they must separate [tithes and terumah] as if they were certainly untithed.</b>  The mishnah deals with a person who is bringing figs into his home and offers some to someone else. One can assume that they have not been tithed because usually produce that one is not bringing to market is not tithed until one brings it home. Had the figs already been tithed, he would have told the person he was giving them to that he could eat them at home. The receiver can eat the figs without tithing them before he brings them home, but once he brings them into his house he must tithe them before he can eat them. The tithes that he separates have to be considered “certain tithes” because we can be quite certain that they were not yet tithed.",
+                    "<b>[If he said], “Take and bring it into your houses,” they may not make a chance meal of them. Therefore if they brought them into their houses, they need tithe them only as demai.</b>  In this case, the person told him that he can eat the figs in their own home. This is taken as a hint at two possible things. First of all, he may be saying that the figs have already been in his home, which would make them liable for tithes, but they have not yet been tithed. Therefore, it is forbidden to make a chance meal of them before he tithes them. The other possibility is that he is telling him that he can eat them even in his own home because they have already been tithed. Therefore, when he brings them into his home he must tithe them as if they are “demai” doubtfully tithed produce. In sum, the mishnah is concerned for two opposite problems while in the street he can’t eat them lest they already were brought into the original person’s house and they were not tithed; once he brings them home, he must be concerned lest they already were tithed and therefore, the tithes that he takes out have the status of demai and not certain tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with people who receive figs from passersby (I’d like to receive figs from passersby, but I guess people aren’t as nice as they used to be) and with the question of whether they can eat the figs before they tithe them.",
+                    "<b>If they were sitting at the gate or a shop, and one said [to them], “Take for yourselves figs,” they may eat and be exempt from tithes, but the owner of the gate, or the owner of the shop, is liable [to give tithe].</b>  Except for the owners, the people sitting at the gate or inside the shop can eat the figs without tithing them because the gate and the shop don’t belong to them. When we learned that once food is brought into one’s home it cannot be eaten before it is tithed, that meant one’s own home. Since these people didn’t own the gate or the shop, the figs are not liable for tithes for them. However, the owners of the gate and the shop have had the tithes brought into their homes (or at least a building owned by them), and therefore they can’t eat until they tithe.",
+                    "<b>Rabbi Judah exempts him unless he turns his face or changes the place where he was sitting [and selling].</b>  Rabbi Judah holds that a gate and a shop do not make food liable for tithes because it wasn’t considered decent to eat in such places. People would be embarrassed to eat there because people generally didn’t eat in public places. So if he nevertheless eats in one of those places, he need not tithe before he eats. However, if he turns around so that they don’t see him eating, or he moves to another place within the gate or shop where he won’t be embarrassed to eat, then he must tithe before he eats the figs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that bring one’s produce into another person’s home doesn’t make the produce liable for tithes.  Only bringing it into one’s own home makes it liable for tithes.\nIn today’s mishnah we learn about people traveling on the road and staying at other people’s homes and when their food becomes liable for tithes.",
+                    "<b>One who brings produce from the Galilee to Judea, or if he goes up to Jerusalem, he may eat of them until he arrives at the place to which he intends to go, and the same is true when he returns.</b>  When one is traveling on the road for business, or making a pilgrimage to Jerusalem and he enters an inn to spend the night while on the way, he can continue to eat the harvested produce without tithing it until he gets to the place, meaning the home that he intended to go to. This is true even if that house is not actually his home. However, bringing the produce into someone else’s home while still on the way does not make it liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: [he may eat] until he reaches the place where he intends to rest [on Shabbat].</b>  Rabbi Meir says that once he gets to the place where he wants to spend Shabbat he can no longer eat his produce without tithing it, even if he gets to that place at some earlier time during the week. The beginning of Shabbat always means that produce must be tithed before it is eaten, but Rabbi Meir adds that just merely being at the place where one will spend Shabbat already makes the produce liable for tithes even if it is not yet Shabbat.",
+                    "<b>But peddlers who travel from town to town may eat until they reach the place where they intend to stay over night.</b>  Peddlers are constantly on the move, going from one place to another, and they don’t really have one place to which they are going. Therefore, the arrival at any place where they intend to spend the night makes their produce liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the first house [he reaches] is his house.</b>  Rabbi Judah is even stricter and rules that even if he doesn’t intend to spend the night in a certain place, just entering any house makes his produce liable for tithes. A peddler’s home is whatever place he ends up in, and not just one that he plans on going to beforehand."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a person who separated terumah from his produce before he finished its processing and before he separated the tithes.",
+                    "<b>Produce from which he separated terumah before its work was finished: Rabbi Eliezer says: it is forbidden to make a chance meal of it, But the sages permit it except when it is a basket of figs.</b>  According to Rabbi Eliezer, once one has separated terumah from produce it can no longer be eaten in a chance fashion until tithes have also been separated. To put it another way, taking out terumah makes the produce liable for tithes. The rabbis generally disagree and hold that separating terumah does not make produce liable for tithes. One can continue to eat chance meals from the produce.  The one exception is a basket of figs. Albeck tentatively explains that it was common to give figs to several people (as we saw above in mishnayot 1-2) and if he took out terumah then he has shown that his intention is to give away the figs while they are in the basket and therefore this is considered the final step in their processing. Furthermore, once he has separated the terumah he won’t put more hullin figs into the basket and therefore, their processing is complete. Therefore, he can no longer eat in a “chance” fashion from these figs.",
+                    "<b>A basket of figs from which one separated terumah: Rabbi Shimon permits it. But the sages forbid it.</b>  Rabbi Shimon does not distinguish between figs and other types of produce even though he separated terumah from the basket, it is still not liable for tithes and he can continue to eat in a chance fashion."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn our mishnah we learn that produce that has been sold and bought cannot be eaten, even in a chance fashion, until it has been tithed.",
+                    "<b>One who says to his friend: “Here is this issar, give me five figs for it”, he may not eat of [them] until he has tithed them, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, once the figs have been bought, they must be tithed before he can eat from them.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he ate them one by one, he is exempt, but if he gathered them [to eat them] together, he is liable [to tithe.]</b>  According to Rabbi Judah, if the seller gives the buyer one fig at a time, he can eat them without tithing them. However, if the seller gathers several together and sells them to him at one time, then he can’t eat them at all until he has tithed them. According to Rabbi Judah, this is the type of sale that makes produce liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: it happened in a rose-garden in Jerusalem that there were figs being sold three or four for an issar, and neither terumah nor tithe was ever given from it.</b>  Rabbi Judah relates a story about a rose-garden in Jerusalem in which figs grew and people bought them at the price of three or four for an issar (a coin worth 1/24 of a dinar) and they never had to tithe them, because they ate them one at a time. Evidently, these rose-garden figs were quite delicious. I’ll keep my eye out for them here in the Holy City!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches ways in which a person can buy produce and yet continue to eat it without tithing.",
+                    "<b>One who says to his friend: “Here is an issar for ten figs which I choose for myself,” he may choose them and eat [one at a time without tithing]. [If he said] “For a cluster of grapes which I choose for myself,” he may pick grapes from the cluster and eat. [If he said], “For a pomegranate which I choose for myself,” he may take apart [the pomegranate] and eat [it one piece at a time]. [If he said] “For a watermelon, which I choose for myself,” he may slice and eat [it one piece at a time].</b>  In all of the cases in this mishnah, the person gives the person money on condition that he chooses which particular piece of fruit he is buying. The fruit is still attached to the ground. The purchase is only completed once he picks the fruit. Therefore, he can eat them without tithing, but only one at a time, as was Rabbi Judah’s opinion in yesterday’s mishnah. The same is true for the grapes, pomegranate and watermelon mentioned in the remainder of this section. Since he doesn’t determine which piece of fruit he is buying until he picks it, this is considered a case of buying produce that is already detached from the ground.",
+                    "<b>But if he said “For these twenty figs,” or “For these two clusters,” or “For these two water-melons,” he may eat them in his usual way and be exempt [from tithe], because he bought them while they were still attached to the ground.</b>  In this case he specifies which of the fruit he wants to eat. In this way, he succeeds in acquiring the fruit while it is still attached to the ground. Buying fruit while it is still attached to the ground does not make it liable for tithes, and therefore, he can eat from it in a chance fashion before it is tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAccording to the rabbinic interpretation of Deuteronomy 23:25-26, the Torah allows a worker in a field to eat from the owner’s produce while he is working in the field (see also Bava Metzia 7:2). The produce that he eats is not considered a wage and hence it can be eaten without having been tithed. Our mishnah deals with several ramifications of this law.",
+                    "<b>One who has hired a worker to help him harvest figs, and he [the worker] said to him “On condition that I may eat the figs,” he may eat them and he is exempt [from tithing].</b>  As I explained in the introduction, the worker is allowed to eat while harvesting the grapes, even if he doesn’t stipulate that he may do so. Therefore, the fact that he says, “On condition that I may eat the figs” does not make the figs part of the contract and thereby like wages; rather he is allowed to eat the figs because of the Torah’s laws. Since the figs are not considered part of his wages, he may eat them without tithing.",
+                    "<b>[If he said,] “On condition that I and my son may eat,” or “that my son may eat of them in lieu of my receiving a wage,” he may eat and he is exempt [from tithing], but his son may eat but he is liable [for tithes].</b>  The Torah does not mandate that a worker’s son can eat of the produce while his father is working in the field. Therefore, if the worker makes this stipulation the figs that his son eats are considered wages and must be tithed before the son eats them.",
+                    "<b>[If he said,] “On condition that I may eat of them during the time of the fig harvest, and after the fig harvest,” during the time of the fig harvest he may eat and he is exempt [from tithing], but if he eats after the fig harvest he is liable, since he does not eat of them in the manner mandated by the Torah.</b>  The Torah mandates that he is allowed to eat while he is harvesting but not after the harvest has been completed. Thus, while still harvesting he can eat the figs without tithing them. However, if he eats figs after the harvest has been completed, these are considered to be wages and he must tithe them before he eats.",
+                    "<b>This is the general rule: one who eats in a manner mandated by the Torah is exempt [from tithes], and one who does not eat in the manner mandated by the Torah is liable.</b>  The general rule here is the basis of all the previous section. It is interesting to note that what the Torah mandates that the employer give his employee is not considered a wage, but a right."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with when a worker working in field must tithe his produce. Some of the concepts of this mishnah were already taught in Bava Metzia 7:4.",
+                    "<b>If a man is working [as a hired worker] among cooking figs, he may not eat of white figs, and if among white figs, he may not eat of cooking figs, but he may restrain himself until he reaches the place where there are the better figs, and then he may eat.</b>  While working in the field, a worker may only eat from the type of produce that he is working with. Thus, if he is working with one type of figs, he cannot eat from another type. However, he can wait until he begins to work with the better type of figs and then he may eat from them.",
+                    "<b>If a man exchanges with his friend either [figs] for eating for [figs] for eating, or [figs] to be dried for figs [to be dried], of figs [for eating] for figs [to be dried], then he is liable to give tithes.</b>  According to the opinion in this section, when one exchanges any type of figs, figs that are going to be eaten fresh (what the mishnah calls “for eating) or figs that are going to dried, the exchange is treated like a purchase and neither party can eat of the figs before they are tithed.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: one who exchanges [figs] for [other figs for eating] is liable, but [if for figs] for drying he is exempt.</b>  Rabbi Judah says that if he exchanges his figs for other figs that are going to be dried out, then he can eat the figs he gets without first tithing them, because their work has not yet been completed. Rabbi Judah holds that purchasing makes produce liable for tithes only if its work has been completed. If he exchanges the figs for figs that he intends to eat fresh, then their work has been completed, and he cannot eat of them until they are tithed."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with when workers can eat their employer’s produce without first tithing it.",
+                    "<b>One who was taking figs through his courtyard to be dried, his children and the other members of his household  may eat [of them] and they are exempt [from tithes].</b>  Once the processing of fruit has been completed and one brings the produce into one’s courtyard, one can no longer eat the produce without first tithing it. In the case in this section, the processing of the figs was not yet complete because he was on his way to dry them. Therefore, he and the rest of the members of his family can continue to eat the figs before they are dried without having to first tithe them.",
+                    "<b>The workers [who work] with him may eat and be exempt so long as he is not obliged to provide for them. If however, he is obligated to provide for them they may not eat.</b>  The workers here are those who work for the owner of the figs, but don’t work with the figs. The Torah does not mandate that they be allowed to eat the figs, because the Torah mandates only that a worker can eat from the type of produce with which he is working, as we learned in yesterday’s mishnah. Since these worker’s don’t eat because of the Torah’s mandate, they can eat the figs only if they are receiving them as a gift from the owner, and not as part of their wages. If he has no obligation to feed them, meaning this was not part of their contract, then he has given them the figs as a gift, and they are exempt from tithes. If, however, he was obligated to feed them, then the figs are treated as if they are wages. As we learned in the previous chapter, when produce is involved in a financial transaction it becomes obligated for tithes. Therefore, these workers must tithe before they can eat the figs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with the issue of when workers may eat of their employer’s produce without tithing.",
+                    "<b>One who brought his workers into the field, when he is not obligated to provide for them, they may eat and be exempt from tithes.</b>  These workers were brought out to the field but not to work with the figs, so again, the Torah does not mandate that they be allowed to eat the figs. If the employer is not obligated to feed them, then the figs that they eat are a present and since they are still out in the field, the workers may eat them without tithing them.",
+                    "<b>If, however, he is obligated to provide for them they may eat of the figs one at a time, but not from the basket, nor from the large basket, nor from the storage yard.</b>  If he is giving the workers figs as part of his obligation to feed them, then they in principle must tithe the figs before eating. However, since these figs have not yet been put into a basket, the workers may eat from them one at a time, because their processing has not yet been completed. Once they have been put into any storage place, be it a type of basket or be it a storage yard, they can no longer be eaten until they have been tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAccording to the rabbis’ interpretation of the Torah, a worker may eat from his employer’s produce only if he is working at the end of the processing of the produce. If he is tending to the field, he may not pluck produce that is still attached to the ground and eat it. If the owner allows him to do so, this produce is considered wages, and cannot be eaten without first being tithed.\nOur mishnah deals with a person who is working in a field but not at the time when the produce’s processing is being completed.",
+                    "<b>One who hired a worker to work with olives and he said to him, “On condition that I may eat the olives,” he may eat of them one at a time and be exempt [from tithes]. If, however, he gathered several together he is liable [for tithes].</b>  Since this worker was working with the olives at a time when their processing was not completed, the olives that he does receive are part of his wages and hence cannot be eaten without being tithed. As we saw in yesterday’s mishnah, he can eat one olive at a time, but if he gathers them together, he cannot eat them without first tithing them.",
+                    "<b>[If he had been hired] to weed out onions, and he said to him, “On condition that I may eat the vegetables,” he may pluck leaf by leaf, and eat [without tithing]. If, however, he gathered several together, he is liable [for tithes].</b>  The section teaches basically the same rule with regard to a person hired to work weeding onions. He can pluck the leaves up one at a time and eat them, but he cannot gather them together and eat them without first tithing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of this mishnah deals with fruit that one finds can one eat it without tithing?",
+                    "<b>If one found cut figs on the road, or even beside a field [where cut figs] have been spread [to dry], and similarly, if a fig tree overhangs the road, and he found figs beneath it, they are allowed [with regard to the laws] of robbery, and they are exempt from tithe.</b>  The person who finds these cut figs may keep them, even if it is quite clear from which field they came. Taking them is not considered stealing because it is common for the field owner to make them ownerless, probably because he doesn’t consider it worth his while to pick up the figs that fell by the side of the road. The figs are also exempt from tithes because ownerless produce is always exempt from tithes (see chapter one, mishnah one).",
+                    "<b>But if they were olives and carobs, they are liable.</b>  Olives and carobs are assumed to be of greater value than figs. The owner does not make them ownerless, and therefore, the rules are opposite of those in section one which discussed figs. One who finds olives and carobs near their likely sources may not take them and if he does, he cannot eat them before they are tithed because they are not ownerless.",
+                    "<b>If one found dried figs, then if the majority of people had already trodden [their figs], he must tithe [them], but if not he is exempt.</b>  Figs are liable for tithes once they have been pressed into a jar (see 1:8). The figs that he finds have been dried, but he doesn’t know if they have already been pressed into a jar. In this case the status of the figs is determined by what the majority of people in that area have done. If most people have already pressed their figs, then he must assume that these figs were already pressed and he cannot eat them without first tithing. If most people have not pressed their figs, then he may eat them without tithing.",
+                    "<b>If one found slices of fig-cake he is liable [to tithe] since it is obvious they come from something whose processing had been fully completed.</b>  If he finds pieces of fig cakes, then he can be certain that they were already pressed into a jar and he cannot eat them without tithing.",
+                    "<b>With carobs, if they had not yet been on the top of the roof, he may take some down for his animals and be exempt [from tithe] since he returns that which is left over.</b>  The final step in the processing of carobs, the step that makes them fit for human consumption, is to bring them up to one’s roof to dry them out. Before he has brought them to the roof he can feed them to his cattle without tithing. We don’t say that by feeding them to his cattle he has shown that their processing is complete and therefore he must tithe them. The reason we don’t make such an assumption is that sometimes a person may begin feeding them to his cattle and then bring them back up to his roof to dry them out, so that people could eat them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBringing produce into a house causes it to become liable for tithes. Under certain circumstances, bringing the produce into a courtyard can also make it liable for tithes. In our mishnah five (!) tannaim debate what type of courtyard makes produce liable for tithes. The general principle is clear: if the courtyard is protected it makes the food liable for tithes because it is like a house.",
+                    "<b>Which courtyard is it which makes [the produce] liable to tithe?<br>Rabbi Ishmael says: the Tyrian yard for the vessels are protected therein.</b>  Both talmudim explain that a guard sits outside of the Tyrian courtyard and protects it. Since this courtyard is protected, food brought into it is liable for tithes the courtyard is like a house.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: any courtyard which one person may open and another may shut is exempt.</b>  If two people share a courtyard, and when one person opens up the courtyard, the other is the one who closes it, then this courtyard is not well protected. Since it is not well-protected, produce that is brought into it is not liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Nehemiah says: any courtyard in which a man is not ashamed to eat is liable.</b>  In mishnaic times it was considered impolite or uncultured to eat in public. If the courtyard into which the produce was brought was closed off enough so that a person would eat in it, then the produce is liable for tithes. But if a person wouldn’t eat there, then the produce is not liable.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: any courtyard into which a person may enter and no one says to him, “what are you looking for” is exempt.</b>  If no one says anything to a stranger who enters into a courtyard, then it is not protected and produced brought into it is not liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if there are two courtyards one within the other, the inner one makes liable and the outer one is exempt.</b>  In the case of two courtyards, the inner one, the one closer to the house, makes the produce liable to be tithed because it is relatively well-guarded and those from the outer courtyard cannot enter into the inner courtyard. In contrast, the outer courtyard, through which the people who live in the inner courtyard can walk, is less-guarded and food brought into it is not liable for tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with other architectural structures and with whether they, like some courtyards, cause produce to become liable for tithes.",
+                    "<b>Roofs do not render [produce] liable, even though they belong to a courtyard which renders it liable.</b>  Bringing produce onto a roof does not make it liable for tithes, even if the roof is adjacent to a courtyard that does make the produce liable. While the courtyard does offer protection to the produce, the roof does not and therefore the produce is not liable.",
+                    "<b>A gate house, portico, or balcony, are like the courtyard [to which it belongs]; if [the courtyard] makes the [produce] liable [for tithes] so do they, and if it does not, they do not.</b>  The three structures mentioned here take on the status of the courtyard to which they are attached. The “gate house” is a little house in which a guard would sit to watch over the courtyard. The “portico” is a roofed colonnade, but without closed walls. The “balcony” juts out from the second story of the house. If the courtyard offers protection to the produce, then these structures do as well and the produce brought into them will be liable for tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with huts or “sukkah” like structures and whether they render produce liable for tithes. Part of the issue here is how similar these structures are to houses, which do render produce liable for tithes.",
+                    "<b>Cone-shaped huts, watchtowers, and sheds in the field do not render [produce] liable.</b>  A cone-shaped hut does not have a roof and the rabbis defined houses as structures with roofs. Hence, it does not render the produce liable for tithes. While people spend time in watchtowers, they do not live in them, and therefore they are not considered houses. Neither do people live in sheds in a field they too do not render produce liable for tithes.",
+                    "<b>A sukkah-hut like those used in Ginnosar, even though it contains millstones and poultry, does not render [produce] liable.</b>  Sukkah-like huts all have roofs and therefore, they might render produce liable for tithes. In Ginnosar, which is on the shores of the Galilee, people would dwell in these huts most of the year in order to guard the produce in the field. They would even bring millstones in order to grind wheat and poultry in order to have eggs and perhaps some meat. Nevertheless, since they do not live in these huts all year round, they do not cause produce to become liable for tithes.",
+                    "<b>As for the potter’s sukkah-hut, the inner part renders [produce] liable and the outer part does not.</b>  The potter’s sukkah is divided into two parts the inner part, which the potter and his family use for living quarters, and the outer part, where they do their work. The outer part does not count as a house and therefore, it does not make produce liable for tithes, whereas the inner part does.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: anything which is not both a sunny season and rainy season dwelling does not render [produce] liable [to tithes].</b>  Rabbi Yose clarifies that in order for a structure to count as a house it must be a structure in which people would live in both the summer and winter months. Otherwise, the produce that is brought into it does not need to be tithed. I should note that it doesn’t seem that Rabbi Yose is saying that the person must actually live there all year round. Vacation homes, if built like normal homes, would make produce liable for tithes. What he is saying is that if the house is built only to be used in one season, then it is not truly a “house” and it does not make liable for tithes.",
+                    "<b>A sukkah used on the Festival [of Sukkot]: Rabbi Judah says: this renders [produce] liable [for tithes] But the sages exempt.</b>  The final section in our mishnah is concerned with the sukkah used during the holiday of Sukkot. According to Rabbi Judah, since during Sukkot the sukkah is perceived, at least by him, as a “permanent dwelling place” it does render produce liable for tithes. Although one lives there only during Sukkot, for that week it is like one’s permanent home and just as one’s home renders liable for tithes, so too does the Sukkah. The rabbis disagree and hold that it is not truly a permanent home, since one lives there for only one week."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the interesting situation of a tree that is growing in one’s courtyard can one eat from the fruit without tithing? In other words, does this count as “produce brought into the courtyard” which usually means that it can’t be eaten without tithing?",
+                    "<b>A fig tree which stands in a courtyard: one may eat the figs from it one at a time and be exempt [from tithes], but if he gathered some together he is liable.</b>  Since this tree is in the courtyard, the figs must be tithed before they are eaten. However, he can still eat one at a time without tithing as was the rule regarding produce that was purchased (see 3:3).",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: if he has [one in his right hand and one in his left hand and one in his mouth, he is exempt.</b>  Rabbi Shimon adds that it doesn’t count as “gathering together” if all he has is one in each hand and one in his mouth. The status of “gathered” figs means that he has more than one in at least one of his hands.",
+                    "<b>If he ascended to the top [of it], he may fill his bosom and eat.</b>  If he climbs up to the top of the tree to gather the figs, he can put a bunch in his shirt and eat them while he is up in the tree. However, if he brings them down he can no longer eat them until they have been tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with plants growing inside a courtyard.",
+                    "<b>A vine which was planted in a courtyard: one may take a whole cluster [and eat it without tithing]. Similarly with a pomegranate, or a melon, the words of Rabbi Tarfon.</b>  According to Rabbi Tarfon, one can eat the whole unit of fruit without tithing in the cases of a grape vine, pomegranate or melon growing in the courtyard. The cluster of grapes is treated as one integral unit, and therefore he can eat the whole thing.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: he can pick single berries from the cluster, or split the pomegranate into slices, or cut slices of melon [and eat without tithing].</b>  Rabbi Akiva rules more strictly and says that one can only eat pieces of these fruits without tithing. If he wants to eat the whole cluster of grapes, the whole pomegranate or the whole melon, he must first tithe it because it is already in the courtyard.",
+                    "<b>Coriander which was sown in a courtyard: one may pluck leaf by leaf and eat [without tithing], but if he ate them together he is liable [for tithes].</b>  As was the case with the figs in yesterday’s mishnah, if he gathers several leaves together he must tithe before he eats, but if he plucks and eats them one at a time, he can eat without tithing.",
+                    "<b>Savory and hyssop, and thyme which are in the courtyard, if they are kept watch over, they are liable for tithe.</b>  If a person has grown these plants to be spices for human consumption, and he is watching over them, then the fact that they are in the courtyard makes them immediately liable for tithing. He can’t eat them at all until they are tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the situation in which the trunk of a tree is found in one type of domain but its branches hang over into another.",
+                    "<b>A fig tree which stands in a courtyard, and hangs over into a garden: one may eat in his customary fashion and be exempt [from tithes].</b>  When it comes to tithes, what matters is where the branches are, because that is where the fruit is. So if it stands in the courtyard, but the fruit is on branches hanging over into the garden, then he may eat from the tree without tithing.",
+                    "<b>If it stands in the garden and hangs over into the courtyard, one may eat [the figs] one at a time and be exempt, but if he gathers them together, he is liable [for tithes].</b>  The opposite is also true if the tree is in the garden but the branches hang over into the courtyard, then he can only eat one fig at a time. Since the branches are in the courtyard, the fruit is liable for tithes.",
+                    "<b>If it stands in the land [of Israel] and hangs over [into the territory] outside the land, or if it stands outside the land, and hangs over into the land, [in all these cases the law is] decided according to the position of the root.</b>  Only fruit that is grown on a tree entirely within the land of Israel is liable for tithes. The location of the tree is determined by its trunk. In this case it matters not where the fruit is, but rather, where the tree, i.e. the trunk, is.",
+                    "<b>And as regards houses in walled cities, everything is decided according to the position of the root.</b>  According to Leviticus 25:29-31, houses that are sold within a walled city can be redeemed by the seller for one year. If they are not redeemed within the year then permanent title belongs to the purchaser. According to the rabbis, the same rule applies to trees sold within a walled city. In this case the tree’s location within or outside the walled city is determined by its roots. Again, what is determinant is the location of the tree and not the fruit, as was the case with tithes in sections one and two, and therefore, its location follows its root.",
+                    "<b>But as regards cities of refuge, everything is decided [also] according to the location of the branches.</b>  Accidental murderers are supposed to flee to one of the cities of refuge. Once there the blood avenger can no longer kill them, and if he does so he is liable for murder. In this case, the location of the tree follows that of the branches. If the blood avenger kills him under the branches which are inside the borders of the refuge city, the blood avenger is guilty of murder, but if the branches are outside the city, he is exempt.",
+                    "<b>And in what concerns Jerusalem, everything is decided by the location of the branches.</b>  Second tithe is to be brought to Jerusalem, but if one wants, it is permitted to exchange it for money outside of Jerusalem and then bring the money to Jerusalem and use it to buy food there. It is impossible, however, to redeem food that is already in Jerusalem. In this case the status of the tree is determined by the branches, which is where the fruit is located. If the branches are located within Jerusalem, then the produce cannot be redeemed and it must be eaten in the city. If the trunk is within the walls of the city but the branches are outside, then it is permitted to redeem the produce and use the money to buy food."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with various steps that make, or in some cases do not make, produce liable for tithes.",
+                    "<b>If he pickled, stewed, or salted [produce], he is liable [to give tithes].</b>  Cooking food always makes it liable for tithes. Our mishnah teaches that the same holds true for other ways of processing the produce, including pickling, stewing and even salting. Since these all serve to make raw food more edible, the person can now no longer eat from the produce without first tithing.",
+                    "<b>If he stored [produce] in the ground [in order to warm it up] he is exempt.</b>  Sometimes people would store produce in the ground to warm it up a bit. The mishnah determines that this is not considered “cooking” and therefore he may continue to eat this food without first tithing it.",
+                    "<b>If he dipped it [while yet] in the field, he is exempt.</b>  It was normal to eat food by dipping it, much in the way we might dip vegetables in an onion dip. Such eating is not necessarily part of a formal meal and therefore he may continue to eat the produce without tithing it.",
+                    "<b>If he split olives so that the bitter taste may come out of them, he is exempt.</b>  Splitting olives in order to take out some of the bitter taste does not count as processing the olives so he may continue to eat them without tithing.",
+                    "<b>If he squeezed olives against his skin, he is exempt.</b>  Similarly, if he squeezes the olives against his skin to get out some oil which he wants to rub on his dry skin, this is not considered processing the olive in order to eat it and he can eat the olives without tithing.",
+                    "<b>If he squeezed them and put [the oil] into his hand, he is liable.</b>  However, if he squeezes the olive in order to get oil out of it and put it in his hand so that he can eat the oil, he must tithe before he eats this oil. The key here is that he did something to the olive so that he could eat it, and he didn’t just take out the bitter taste or to put some oil on his skin, as was true in the previous sections.",
+                    "<b>One who makes a viscous liquid [from grapes or olives] in order to put it in a dish is exempt.</b>  When he makes this liquid (not yet considered wine or oil) and puts it in the dish which already has food in it, the liquid will disappear in the dish. Although he has put the liquid in food, it can still be eaten without tithing it.",
+                    "<b>But if to put it in an [empty] pot, he is liable for it is like a small vat.</b>  However, if he puts it in an empty pot, it is as if he put it in a vat to store it, thereby completing its processing. He now can no longer use the liquid without first tithing it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe entrance of Shabbat makes produce liable for tithes. Since Shabbat is important, any eating done on Shabbat is also significant and cannot be considered “chance eating” which is exempt from tithes.\nOur mishnah contains several issues related to this general rule.",
+                    "<b>Children who have hidden figs [in the field] for Shabbat and they forgot to tithe them,   they must not be eaten after Shabbat until they have been tithed.</b>  The children hid the figs with the intention of eating them on Shabbat. The mishnah teaches that the figs that they set aside in order to eat on Shabbat have now become liable for tithes and cannot be eaten, even after Shabbat, without first being tithed. The important principle here is that intending to eat something on Shabbat makes it liable for tithes even if the person who had the intention was only a child. [I find this mishnah kind of cute, kids hiding figs to eat on Shabbat reminds me of hiding candy from the kids so that they won’t eat it on Shabbat].",
+                    "<b>In the case of a basket of fruits for Shabbat: Bet Shammai exempt it from tithes; But Bet Hillel makes it liable.</b>  This basket was set aside so that the fruit would be eaten on Shabbat. Bet Shammai holds that setting the basket aside in order for it to be eaten on Shabbat does not make the fruit liable for tithes. As long as the fruit has not yet been brought into a place that makes it liable for tithes, one can continue to eat from it without tithing. Bet Hillel accords greater power to his intent and makes him liable for tithes as soon as he sets it aside for Shabbat.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even one who has gathered a basket of fruit to send as a present to his friend, must not eat of them, until they have been tithed.</b>  Rabbi Judah says that gathering fruit together into a basket in order to send it to a friend makes it liable for tithes, even if the basket was not meant for Shabbat. The idea is that making the food into a gift gives it importance, just as Shabbat does. Therefore, he cannot eat until he tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with olives that were put into a vat in order to soften and prepare them for the pressing process.",
+                    "<b>One who took olives from a vat may dip them one at a time in salt, and eat them.</b>  Salting the olives one at a time and eating them without tithing is okay because this individual salting does not make them liable for tithes.",
+                    "<b>But if he salted them, and put them in front of him, he is liable [for tithes].</b>  However, if he salts several olives which he took from the vat, then he can’t eat them without tithing. In other words, salting them together makes them liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said: from a pure vat he is liable but from an impure [vat] he is exempt because can put back the leftovers.</b>  According to Rabbi Eliezer if the vat was pure he cannot eat the olives without tithing them. The reason for this is that these olives have become susceptible to impurities because they came into contact with the olive oil inside the vat. If the purity of the olives in the vat has been preserved then he won’t want to put the olives back because the olives that he touched may have become impure. Since he won’t want to put them back, that which he takes out is be liable for tithes. If, in contrast, the vat was not pure, then he can put the olives back. The olives that he took out are not considered to be gathered together and they can be eaten without tithing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a person who wants to drink wine that he drew straight from the winepress.",
+                    "<b>One may drink [wine] out of the winepress, whether [it is mixed] with hot or cold water, and be exempt [from tithes], the words of Rabbi Meir.</b>  In mishnaic times it was customary to mix wine with water before it was drunk. Rabbi Meir rules that mixing wine drawn straight from the winepress with water does not make it liable for tithes, whether it was mixed with hot or cold water.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer bar Zadok says he is liable.</b>  Rabbi Eliezer bar Zadok holds that mixing wine does make it liable for tithes, even in a case where the wine was drawn straight from the winepress.",
+                    "<b>But the sages say: with hot water he is liable [to tithe] but with cold water, he is exempt.</b>  When he mixes the wine with warm water, he won’t pour any left over wine back into the press because that might cause the cool wine in the press to be spoiled. Since he won’t pour any back the sages consider its processing to have been completed and therefore, the wine is liable for tithes. If it was mixed with cold water he might put the left over wine back and hence he can drink it without tithing."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who husks barley may husk one at a time and eat [without tithing], but if he husked and put them into his hand, he is liable [to tithe].</b>  Husking barley and eating the ears one at a time is considered “chance” eating and therefore one can do so without tithing. However, as soon as he husks the barley and puts several in his hand at the same time, their processing is considered to be completed and he can’t eat any of them without first tithing.",
+                    "<b>One who rubs [ears of] wheat may blow out [the chaff of the wheat] from hand to hand and eat, but if he blows and puts the grain in his lap he is liable.</b>  Rubbing ears of wheat is a means to remove the chaff from each ear of wheat. If one does so one ear of wheat at a time, he can eat the individual grains without tithing. However, as soon as he starts to accumulate the wheat in his lap, he is liable for tithes.",
+                    "<b>Coriander which was sown for the sake of the seed, the plant is exempt [from tithes]. If he sowed it for the sake of the plant then both the seed and the plant must be tithed.</b>  The mishnah now begins to discuss various types of plants whose seeds and plant parts are eaten. The part that needs to be tithed is the part that one intends on eating. If coriander (cilantro) was sown in order to eat the seeds then he needs to tithe only the seeds. He can eat the plant parts without tithing because when he sowed the plant, his intention was to throw these parts away. However, if he sows it in order to use the plant parts, then both these parts and the seeds must be tithed before they can be eaten. The assumption seems to be that in all cases one will make use of the coriander seeds because they are the more valuable part. When someone plants coriander in order to use the plant parts, he is really going to use the seeds as well.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said: as for dill, tithe must be given from the seed and the plant, and the pods.</b>  According to Rabbi Eliezer, one needs to tithe all of the parts of a dill plant, because his intention will be to eat them all.",
+                    "<b>But the sages say: only in the case of cress and eruca are both the seeds and plant tithed.</b>  The sages disagree with Rabbi Eliezer and with the rule at the end of section three. According to the sages one must tithe the seed and the plant parts of only two species of plant: cress and eruca. When it comes to other plants, either the seed or the plant part must be tithed, but not both."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: shoots of fenugreek, of mustard, and of white beans are liable [to tithe].<br>Rabbi Eliezer says: as for the caper bush, tithes must be given from the shoots, the berries and the blossoms.<br>Rabbi Akiba says: only the berries are tithed since they [alone] count as fruit.</b><br>In today’s mishnah Rabban Gamaliel, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiba debate which parts of various plants must be tithed. Again, the general principle is that whatever part one is going to preserve in order to eat is the part that is liable for tithes.<br>Section one: According to Rabban Gamaliel one will eat the shoots of these various plants; therefore they are liable for tithes.<br>Section two: Rabbi Eliezer holds that three parts of a caper bush must be tithed, because they all are eaten. Rabbi Akiva says that only the capers must be tithed because they are the most valuable part of the bush, the part that is primarily eaten."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>One who uproots saplings from of his own [property] and plants them [elsewhere] within his own [property] is exempt [from tithes].</b>  The person in our section is uprooting saplings in order to plant them in another place on his own property. The mishnah teaches that even if there are fruits on these plants and even if he gathers the plants temporarily in to his courtyard [the place where produce generally becomes liable for tithes], they are still exempt from tithes because his intent was not to harvest the fruit but rather to replant the saplings.",
+                    "<b>If he bought [saplings] attached to the ground, he is exempt.</b>  We have previously learned that when one buys produce, one cannot eat it until it is tithed. Being involved in a financial transaction causes produce to become liable for tithes. However, this is only true when produce is bought. If saplings are bought when they are still attached to the ground, their produce is not liable for tithes. If they had been bought detached from the ground, then one can not eat the produce until it is tithed.",
+                    "<b>If he gathered them in order to send them to his fellow, he is exempt.</b>  In mishnah 4:2 Rabbi Judah held that if one gathers fruit to send to his friend, the fruit must be tithed before it can be eaten. In our mishnah, we learn that this is only when he gathered produce to send to his friend. When he gathers the saplings and sends them to his friend he is still exempt.",
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azariah said: if similar ones were being sold in the market, behold they are liable [for tithes].</b>  Rabbi Elazar ben Azariah says that if the fruit that is hanging on these saplings is similar to fruit being sold in the market, meaning this fruit has ripened enough so that it could be sold in the market, then one cannot eat from it until it has been tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who uproots turnips and radishes from within his own [property] and plants [them elsewhere] within his own [property] for the purpose of seed, he is liable to tithe, since this is [equivalent to] their threshing floor.</b>  In this case the person must tithe the turnips and radishes before he replants them because as soon as he uprooted them their processing has been completed. The seeds that will subsequently come from the turnips and radishes will be exempt from tithes (we will learn this in mishnah eight). Therefore, before they are replanted they must first be tithed at this early stage.",
+                    "<b>If onions take root in an upper story they become clean from any impurity.</b>  Onions that took root in debris/dirt found in an upper story of a building are treated as if they had been planted in the ground. What this means is that if they had previously been made ritually impure, they now revert to a state of purity, as do all plants when they are planted into the ground. The Tosefta notes that these onions are not liable for tithes because only plants that grow in the field are liable for tithes.",
+                    "<b>If some debris fell upon them and they are uncovered, they are regarded as though they were planted in the field.</b>  Albeck explains that this section is not a continuation of the previous section. If the onions were in the field and some debris fell on them and their leaves were exposed, they are treated as if they were planted in the field and they, unlike the onions referred to in section two, are liable for tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first three mishnayot of chapter one taught that fruit is not liable for tithes until it has reached a certain stage of ripening. Our mishnah teaches that after it has reached that stage one may no longer sell it to a person who is suspected of not tithing.",
+                    "<b>One may not sell produce after the season for tithing has arrived to one who is not trusted concerning tithes.</b>  Once produce has ripened enough such that it is liable for tithes, one shouldn’t sell it to an “am haaretz” who is not trusted to tithe the food before he eats it, or gives it to others.",
+                    "<b>Nor in the sabbatical year [may one sell sabbatical year produce] to one suspected of [transgressing] the sabbatical year.</b>  Similarly, while it is permissible to sell produce that grows during the sabbatical year, one shouldn’t sell it to a person who is not trusted to observe the laws of the sabbatical year that apply to that fruit. The most important of these laws is that once that particular fruit can no longer be found in the field, the fruit must also be removed from one’s storehouses. The seller must be concerned lest the person to whom he sells the produce will hold it in his home beyond this date.",
+                    "<b>If only [some] produce ripened, he takes the ripe ones and may sell the remainder.</b>  If some of the fruit has ripened and become liable for tithes, but some of it is still unripe, he can take for himself the ripe fruit and he can sell the unripe fruit to anyone, even one who is not trusted to tithe. The ripe fruit can only be sold to someone who is trusted to tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with selling produce to a person not trusted to tithe.",
+                    "<b>One may not sell his straw, nor his olive peat, or his grape pulp to one who is not to be trusted in [with respect to] tithes, for him to extract the juice from them.</b>  Although straw, olive peat and grape pulp are not truly edible and therefore are not liable for tithes, one shouldn’t sell them to someone who is not trusted to tithe, if the purchaser is intending to squeeze the juice out of the olive peat or grape pulp, or to search for the left-over grains within the straw. These products would be liable for tithes, and since he doesn’t tithe, one cannot sell to him.",
+                    "<b>If he did extract the juice he is liable for tithes, but is exempt from terumah, because when one separates terumah he has in mind the fragments which [is] by the sides, and that which is inside the straw.</b>  If, nevertheless, he did sell these to someone else, the purchaser must take out the tithes. However, he need not take out terumah because when the original seller takes out terumah for the main-product he will intend to separate terumah on behalf of these by-products as well. For instance, one who takes out terumah from grain, intends to exempt the grain that is found in the broken stalks that weren’t threshed properly, as well as the grains that are left among the straw. Since the original owner separates tithes for this grain, the purchaser need not do so. The same is true for olives and grapes. However, the purchaser still needs to separate tithes because the original owner separates tithes based on measurements, and these by-products are not part of that measure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn rabbinic language “Syria” refers to the land that borders Israel to the north and east but is not considered fully part of Israel.  The rules of tithing and terumah do apply to produce grown by a Jew in Syria but one who purchases produce in Syria can assume that it grew on gentile land and is therefore exempt from the laws of tithing and terumah.  Our mishnah deals with a person who is buying land in Syria from a Gentile, and the land has produce growing on it that is in various stages of growth.",
+                    "<b>One who buys a field of vegetables in Syria: If before the season for tithing arrived, then he is liable to tithe. If after the season for tithing he is exempt, and he may go on gathering in his usual manner.   Rabbi Judah says: he may even hire workers and gather.</b>  If he buys a field from a Gentile before the season for tithing the vegetables in the field has arrived, then he is liable to tithe because the vegetables became liable for tithes under his (Jewish) ownership. However, if he buys the field after the season for tithing has already arrived, he need not tithe the vegetables. Furthermore, even if the vegetables continue to grow after this time, he may still collect them and eat without tithing. In contrast, in the land of Israel when one buys a field from a non-Jew he always must tithe the produce, no matter when he buys it.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: When does this apply? If he has bought the land. But if, he has not bought the land, even before the season for tithing arrived he is exempt.</b>  Rabbi Judah adds that he may even hire workers to help him collect the added growth from the produce, even though this will cause more people to know that he is not tithing this field.",
+                    "<b>Rabbi [Judah Hanasi] says: he must also tithe according to calculation.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel says that he is liable to tithe the produce in this field only if he bought the land. If he didn’t buy the land, but was only renting the land, then the produce is always exempt from tithes.",
+                    "Rabbi holds that when he is exempt from tithing, he is still liable to tithe on the percentage of growth that the vegetable experienced after he bought it. Thus if he buys the field after the season for tithing has arrived, he is exempt from tithing on the growth that occurred before this season, but he is liable to tithe for the percentage of growth that took place after he bought the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\n“Temed” is a drink made from the grape-skins that have already been pressed to make wine. They would pour water over the grape-skins and they would give some taste to the water. Our mishnah deals with giving tithe from “temed.” These grape-skins would not have been tithed for because the tithe was taken from the wine, after the grape-skins had already been cast aside.",
+                    "<b>One who makes grape-skin wine, and he put water on by measure, and he finds [afterwards] the same quantity, he is exempt from tithe.</b>  If after he pours the water onto the grape-skins and then filters them out he finds that the volume of the temed is the same as the volume of the water he added, then the grape-skins have added color and taste but no volume. Therefore, according to the first opinion he is exempt from tithing the temed.",
+                    "<b>Rabbi Judah makes him liable.</b>  Rabbi Judah holds that the added taste does make him liable to give tithes from the temed.",
+                    "<b>If he found more than the measure, he must give [tithe] for it from another place, in proportion.</b>  If he finds that the grape-pulp did lead to increased volume, then he must give tithes. The mishnah recommends that he give tithes from other untithed produce. When he does so, he gives it according to the proportion of the increase that the grape-pulp caused in the water. For instance, if he found a one liter increase, he must separate tithes for one liter of grapes. He would end up giving 100 ml of tithe from other wine. However, if he gives from the temed itself, he must separate for all of the temed in order to tithe for all of the wine in the temed. Thus if there was 10 liters of water which increased to 11 liters, he would have to give 1.1 liters of the temed as tithe, in order to account for 10 per cent of the wine in the temed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with grain found in anthills, and whether or not such grain must be tithed.",
+                    "<b>Anthills which have remained the whole night near a pile of grain which was liable to tithe,   [the grain found in them] is liable, since it is obvious that they [the ants] have been dragging away the whole night from something [of which the work] had been completed.</b> When grain is found in these anthills next to a pile of grain, and they had been that way all night, we can assume that the grain comes from the adjacent pile and that it must be tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Garlic from Balbeck, onions from Rikpa, Cicilician beans and Egyptians lentils, and Rabbi Meir says qirqas, and Rabbi Yose says qotnym are exempt from tithes and may be brought from any man in the seventh year.</b>  The produce mentioned in this section can be assumed to come from outside of the land of Israel. Such produce is exempt from tithes. It also may be bought from anyone during the seventh year, even from a person who is generally suspected of selling seventh year produce (see Sheviit 9:1). The identity of the plants mentioned by Rabbi Meir and Rabbi Yose is unknown.",
+                    "<b>The seeds of upper arum pods, the seeds of leeks, the seeds of onions, the seeds of turnips and radishes, and other seeds of garden produce which are not eaten, are exempt from tithes, and may be bought from any man in the seventh year; and even though the plants from they grew were terumah, they may still be eaten [by non-priests].</b>  The seeds mentioned here are not eaten and therefore one need not separate tithes from them. Also, one can buy them from a person who is suspected of selling seventh year produce because the sanctity with which one must treat seventh year produce does not apply to these seeds, since they are not generally eaten. The mishnah notes that this is true even if these seeds grew from terumah plants. Although the “father” of the seeds is terumah, the seeds themselves are not even subject to tithes. This would be all the more true if the parent plants were not grown from terumah seeds. Congratulations!  We have finished Maasrot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tomorrow we begin Tractate Maaser Sheni."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשרות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Maasrot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Maasrot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maasrot/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maasrot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b71940c26c3cc3d9ffe474d1a9bdbf320a26bf9c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Maasrot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,295 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Maasrot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Maasrot",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "First tithe, the first tenth of one’s produce, are given to the Levites. The only verses in the Torah which deal with this tithe is Numbers 18:21-24:",
+            "21 And to the Levites I hereby give all the tithes in Israel as their share in return for the services that they perform, the services of the Tent of Meeting.  22 Henceforth, Israelites shall not trespass on the Tent of Meeting, and thus incur guilt and die: 23 Only Levites shall perform the services of the Tent of Meeting; others would incur guilt. It is the law for all time throughout the ages. But they shall have no territorial share among the Israelites; 24 For it is the tithes set aside by the Israelites as a gift to the LORD that I give to the Levites as their share. Therefore I have said concerning them: They shall have no territorial share among the Israelites.",
+            "The topic that is discussed throughout most of the tractate is when does produce become liable for tithes? To put this question another way—up until what point can one eat produce without tithing it? There are several potential occurrences that make produce liable for tithing, such as making it into a pile, taking it into one’s courtyard or house or cooking it. Before any of these actions happen, one can eat produce in a non-fixed meal, as a snack, but not as part of a more formal meal. For instance, if one is in the field, one can pick grapes directly off of the vine without tithing them. However, once one brings them into one’s house in order to drink the wine with a meal, he cannot drink it until it has been tithed. ",
+            "The word “maasrot” literally means “tithes,” but it often refers to terumah as well as tithes. The reason is that tithes and terumah would have been typically separated from produce at the same time. So many of these mishnayot deal both with terumah and tithes.",
+            "The mishnayot throughout the tractate assume that tithes are given to the Levite. However, there is ample evidence that in the Second Temple period, tithes were frequently given to priests, either along with Levites, or instead of Levites. Since this issue is not really relevant to our tractate, I am not going to delve further into it. ",
+            "We should also note that unlike terumah, which is strictly prohibited to non-priests, anybody can eat tithes. They are not called “holy” by the Torah. Therefore, there is no discussion about tithes that get mixed up with hullin, a discussion which took up a large portion of Terumot. "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches two general principles with regard to what foods cannot be eaten before they are tithed.",
+                    "<b>They said a general principle concerning tithes: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, is liable for tithes.</b>  This is the same principle we saw with regard to peah in Peah 1:4. Only plants that are food for humans, and are worthy of storing (looking after) and grow from the land (according to the rabbis this excludes mushrooms) are liable for tithes. Foods that don’t fit all three of these categories need not be tithed before they are eaten.",
+                    "<b>And they have further stated another general principle [concerning tithes]: whatever is considered food both at the beginning and at the conclusion [of its growth] even though he holds on to it in order to increase the quantity of food, is liable [to tithe] whether [it is harvested] in its earlier or later stages.</b>  If there is a plant that is generally eaten in its early stage of ripening and in a later stage, it must be tithed no matter when it was harvested. Even though he might generally leave it in the ground in order to give it time to grow bigger, since it is also eaten at the earlier stage, it must be tithed when it is picked earlier. We shall see examples of this below in mishnah four.",
+                    "<b>But whatever is not considered food in the earlier stages [of its growth] but only in its later stages, is not liable [to tithe] until it can be considered food.</b>  However, if the produce is not considered edible at its earlier stage of growth, if it is nevertheless harvested at this earlier stage, it can be eaten without being tithed. An example might be a banana. A banana harvested at an earlier stage is not considered food and therefore one who does eat such a banana need not tithe it. It would only need to be tithed if harvested when ripe."
+                ],
+                [
+                    "<b>When do fruits become liable for tithes?<br>Figs from the time they begin to ripe.<br>Grapes and wild grapes in the early stages of ripening.<br>Sumac and mulberries after they become red; [similarly] all red fruits, after they become red.<br>Pomegranates, when the insides become soft.<br>Dates when they begin to swell.<br>Peaches when [red] veins begin to show.<br>Walnuts when the nuts are separate from the shell.<br>Rabbi Judah says: walnuts and almonds, after their inner skins have been formed.</b><br>This mishnah lists various fruits of the tree and teaches when each of them becomes liable for tithes. The general principle seems to be that they are liable at the earliest point at which they are edible.<br>Since the words are self-explanatory I do not offer any explanation below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Carobs [are liable to] tithes after they form dark spots; similarly all black fruits after they form dark spots.<br>Pears and crustumenian pears, quinces, and medlars [are liable to tithes] after their surface begins to grow smooth; similarly all white fruits, after their surface begins to grow smooth.<br>Fenugreek [is liable to tithe] when the seeds [can be planted and] will grow.<br>Grain and olives after they are one-third ripe.</b><br>This mishnah continues to teach when various types of produce become liable for tithes. Again, since it is self-explanatory, there are no comments below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to discuss when vegetables and other fruits that are eaten in early stages of ripening begin to become liable for tithes.",
+                    "<b>With regard to when vegetables [are liable to tithes]:<br>Cucumbers, gourds, water-melons, cucumber-melons, apples and etrogs are liable [for tithes], whether gathered in the earlier or later stages of ripening.</b>  All of these vegetables/fruits are eaten at both an early stage in their ripening and a later stage. Hence, even if they are harvested at their earlier stage, they are still liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Shimon exempts the etrog in the earlier stages.</b>  Rabbi Shimon holds that etrogs are only eaten at their later stage of ripening and therefore if they are picked at an earlier stage, they are exempt from tithes.",
+                    "<b>The condition in which bitter almonds are liable [to tithes] is exempt in the case of sweet almonds, and the condition in which sweet almonds are liable [to tithe] is exempt in the case of bitter almonds.</b>  Bitter almonds are eaten in the early stage of their ripening and sweet almonds are eaten in the later stage of their ripening. Therefore, the opposite rules apply to them. If bitter almonds are harvested at the later stage, they are exempt, because this is not when they are typically eaten, and if sweet almonds are harvested in their early stage, they are exempt because that is not when they are typically eaten."
+                ],
+                [
+                    "<b>What is considered a “threshing floor” for tithes [i.e. when does produce become liable for tithes]?<br>Cucumbers and gourds [are liable for tithes] once he removes their fuzz. And if he doesn’t remove it, once he makes a pile.<br>Melons once he removes the fuzz with hot water. And if they he does not remove the fuzz, once he stores them in the muktzeh.<br>Vegetables which are tied in bundles, from the time he ties them up in bundles. If he does not tie them up in bundles, until he fills the vessel with them. And if he does not fill the vessel, after he has gathered all that he wishes to gather.<br>[Produce which is packed in] a basket [is liable for tithes] after he has covered it. If he is not going to cover it, until he fills the vessel with them. And if he does not fill the vessel, after he has gathered all that he wishes to gather.<br>When does this apply? When one brings [the produce] to the market. But when he brings it to his own house, he may make a chance meal of it, until he reaches his house.</b><br>This mishnah begins dealing with the issue of when produce become liable for tithes (see introduction). The mishnah calls this a “threshing floor” because at the threshing floor grain becomes liable for tithes. By extension, all produce is liable for tithes once its processing has been completed. After this point it is prohibited to eat even a chance meal from this produce without tithing it. Before this point one can eat a “chance meal” without tithing, but not a “fixed meal,” one which is more formal.<br>Sections one and two:  The processing of cucumbers, gourds and melons is completed once the owner removes the “fuzz”, some very fine hair, that is on them. After that point, they are liable for tithes. If he doesn’t intend to remove the fuzz, then the processing is complete once he has made them into a pile, or once he has stored them in the “muktzeh” a storage area behind the house.<br>Sections three and four: Vegetables which are usually tied up in bundles in order to be brought to market, are liable for tithes as soon as they are tied up in bundles. Similarly, produce which is usually stored in baskets is liable to be tithed once it is put in a basket. In both cases, these are the final stages in their preparation. If he doesn’t intend to do this stage, either tying up in bundles or covering them in a basket, then they are liable for tithes once he has filled up a vessel with them, a vessel which he will use to bring the vegetables to the market. Finally, if he isn’t going to even put them in a vessel at all, then they are liable for tithes as soon as he has gathered a sufficient amount that it is worth it for him to bring the produce to the market. Note that if the last normal stage is not going to happen, then the previous stage becomes the completing stage.<br>Section five: The rules in the above sections apply only when he is going to take the produce to the market. In such a situation, this processing is relevant. However, if he is intending to take the produce home, then the produce is not liable for tithes until he brings it into his house. He may make a “chance meal” from the produce until he brings it home."
+                ],
+                [
+                    "<b>Dried pomegranate seeds, raisins and carobs, [are liable for tithes] after he has made a pile.</b>  These dried fruits are liable for tithes once he has made them into a pile in order to bring them to market. [As an aside, I am eating a delicious pomegranate, fresh not dried, while I write this yummy and healthy! It doesn’t get any better than this.]",
+                    "<b>Onions, once he removes the onion seeds. If he does not remove the onion seeds, after he makes a pile.</b>  Albeck explains that the mishnah refers to removing the “mothers of the onion,” the parts of the onion used to grow new onions. Other interpreters make a slight modification in the spelling of the Hebrew, and interpret the mishnah to read “once he has peeled” the onion, which would refer to the very outer skin. The default point for onions and for other types of produce is “when he has made a pile” which is the first point when it comes to the dried fruits in the previous section.",
+                    "<b>Grain, once he smoothes out the pile. If he does not smooth the pile, after he makes a pile.</b>  Grain is liable for tithes once he smoothes out the pile, but if he doesn’t smooth out the pile, then it is liable from the time he makes a pile.",
+                    "<b>Pulse, after he has sifted it. If he does not sift, after he smoothes out a pile.</b>  Pulse, or legumes, is liable for tithes once it has been sifted in order to remove the “shmutz,” the dirt and pebbles. But if he does not intend to remove the shmutz, then pulse too is liable for tithes once he has smoothed out a pile.",
+                    "<b>Even after he has smoothed out the pile, he may [without tithing] take from the broken ears, from the sides of the piles, and from that which is mixed in with the chaff, and eat.</b>  This section refers to the grain mentioned in section three. Although grain is liable for tithes once he has smoothed out a pile, he may nevertheless continue to “nibble” from certain parts of the grain, such as ears of grain that have not been successfully threshed, without tithing them. He can also eat ears of grain that are on the sides of the pile and not in the pile itself, and he can eat ears of grain that are still mixed in with straw. In other words, he can’t eat from the ears of grain that have been successfully processed and placed in the pile, but he can continue to eat, without tithing, from ears of grain that were not successfully processed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with when wine and oil become liable for tithes.",
+                    "<b>Wine [is liable for tithes] after it has been skimmed [in the lower part of the winepress]. Even though it has been skimmed, he may take from the upper winepress, or from the duct, and drink [without taking out tithe].</b>  The wine that is found in the lower part of the winepress must be tithed once the stuff (skins and seeds) has been skimmed off the top. However, even after the wine in the lower part of the winepress has been skimmed, he can still drink from the wine remaining in the upper parts of the winepress because its processing has not yet been completed.",
+                    "<b>Oil [is liable for tithes] after it has gone down into the trough. But even after it has gone down into the trough he may still take oil from the pressing bale, or from the press beam, or from the boards between the press [without tithing,]</b>  Oil is liable for tithes once it has drained down into the trough, the lowest part of the olive press.",
+                    "<b>And he may put such oil on a cake, or large plate.</b>  Similar to the case of wine, although some of the oil has drained off into the trough, he may still take oil from other parts of the olive press and use it without tithing.",
+                    "<b>But he should not put the oil in a dish or stewpot, while they are boiling.</b>  There are certain rules as to how he can use oil that didn’t need to be tithed. He can use this oil to put on cakes and he can put it directly on a plate and eat it without tithing it.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: he may put it into anything except that which contains vinegar or brine.</b>  However, he cannot put it into a boiling dish because anything cooked cannot be eaten without being first tithed. Cooking, which by definition is a more formal way of eating, makes things liable for tithes, and therefore he can’t put the oil into a boiling dish. It seems like the mishnah would allow him to put the oil into a dish that has already been cooked because in such a case the oil itself is not being cooked, rather it is just being consumed with cooked food.",
+                    "Rabbi Judah holds that regular cooking, at least of oil, does not make the oil liable with tithes, and therefore he can put the oil into a boiling dish. The only thing he cannot put the oil in is a boiling dish that includes vinegar or brine, because by their sharpness these will hurry the cooking process."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of our chapter deals with figs.",
+                    "<b>A cake of pressed figs [is liable for tithes] from the moment it has been smoothed out [with fruit juice].</b>  The final step in processing a cake of pressed figs was to smooth it out using fruit juice. Once this step has occurred, one cannot eat the figs without tithing them.",
+                    "<b>They may smooth them out with [the juice of] untithed figs or grapes. Rabbi Judah forbids this.</b>  As an aside, the mishnah now discusses several halakhot connected to the smoothing out of fig cakes. First of all, there is the issue of whether the fruit juice itself must come from tithed produce. According to the first opinion, it need not because the juice that comes out from the grapes or figs is not treated like the grapes or figs itself.  Since the untithed figs or grapes do not directly come into contact with the fig cake, using juice from them before they are tithed is not a problem. Rabbi Judah disagrees and holds that that the juice that flows from the grapes or figs is treated like the grapes or figs themselves and therefore it must be tithed.",
+                    "<b>If one smoothed with grapes, it is not susceptible to uncleanness. Rabbi Judah says it is susceptible.</b>  A correlated dispute is with regard to whether juice from grapes or figs causes other produce to be susceptible to uncleanness. According to the first opinion, there are only seven liquids that cause other produce to be susceptible to uncleanness (dew, water, wine, oil, blood, milk, and bee honey) and juice is not among them (see Terumot 11:2). Rabbi Judah adds fruit juice to this list.",
+                    "<b>Dried figs [are liable to tithe] after they have been pressed [into a jar]. And [figs] stored in a bin [are liable to tithe] after they have been pressed.</b>  Dried figs are liable once they have been pressed into a jar and if they are going to be pressed into a storage bin, then once they have been pressed there into the bin.",
+                    "<b>If one was pressing [the figs] into a jar, or pressing them in a storage bin, and the jar was broken or the storage bin opened, he may not make a chance meal of them. Rabbi Yose permits this.</b>  The issue at stake here is whether something that has already become liable for tithes can go back to a state where one can eat from it without tithing. Once the figs were pressed into the jar or storage bin they became liable for tithes. When the jar or bin breaks, he is going to have to put them in another jar or bin they are now in a state of uncompleted processing. According to the first opinion in the mishnah, once they have become liable for tithes, one cannot go back to eating them without tithing them, no matter what happens. Rabbi Yose holds that they do revert to their previous status because at this point, their processing is no longer completed."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with someone who gets produce from someone else while walking on the street. There are two questions here: 1) can he eat them without tithing? 2) What if they were already tithed?",
+                    "<b>If one was passing through the street, and said “Take for yourself from my figs,” one may eat them and be exempt from tithes. Therefore if they brought them into their houses, they must separate [tithes and terumah] as if they were certainly untithed.</b>  The mishnah deals with a person who is bringing figs into his home and offers some to someone else. One can assume that they have not been tithed because usually produce that one is not bringing to market is not tithed until one brings it home. Had the figs already been tithed, he would have told the person he was giving them to that he could eat them at home. The receiver can eat the figs without tithing them before he brings them home, but once he brings them into his house he must tithe them before he can eat them. The tithes that he separates have to be considered “certain tithes” because we can be quite certain that they were not yet tithed.",
+                    "<b>[If he said], “Take and bring it into your houses,” they may not make a chance meal of them. Therefore if they brought them into their houses, they need tithe them only as demai.</b>  In this case, the person told him that he can eat the figs in their own home. This is taken as a hint at two possible things. First of all, he may be saying that the figs have already been in his home, which would make them liable for tithes, but they have not yet been tithed. Therefore, it is forbidden to make a chance meal of them before he tithes them. The other possibility is that he is telling him that he can eat them even in his own home because they have already been tithed. Therefore, when he brings them into his home he must tithe them as if they are “demai” doubtfully tithed produce. In sum, the mishnah is concerned for two opposite problems while in the street he can’t eat them lest they already were brought into the original person’s house and they were not tithed; once he brings them home, he must be concerned lest they already were tithed and therefore, the tithes that he takes out have the status of demai and not certain tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with people who receive figs from passersby (I’d like to receive figs from passersby, but I guess people aren’t as nice as they used to be) and with the question of whether they can eat the figs before they tithe them.",
+                    "<b>If they were sitting at the gate or a shop, and one said [to them], “Take for yourselves figs,” they may eat and be exempt from tithes, but the owner of the gate, or the owner of the shop, is liable [to give tithe].</b>  Except for the owners, the people sitting at the gate or inside the shop can eat the figs without tithing them because the gate and the shop don’t belong to them. When we learned that once food is brought into one’s home it cannot be eaten before it is tithed, that meant one’s own home. Since these people didn’t own the gate or the shop, the figs are not liable for tithes for them. However, the owners of the gate and the shop have had the tithes brought into their homes (or at least a building owned by them), and therefore they can’t eat until they tithe.",
+                    "<b>Rabbi Judah exempts him unless he turns his face or changes the place where he was sitting [and selling].</b>  Rabbi Judah holds that a gate and a shop do not make food liable for tithes because it wasn’t considered decent to eat in such places. People would be embarrassed to eat there because people generally didn’t eat in public places. So if he nevertheless eats in one of those places, he need not tithe before he eats. However, if he turns around so that they don’t see him eating, or he moves to another place within the gate or shop where he won’t be embarrassed to eat, then he must tithe before he eats the figs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that bring one’s produce into another person’s home doesn’t make the produce liable for tithes.  Only bringing it into one’s own home makes it liable for tithes.\nIn today’s mishnah we learn about people traveling on the road and staying at other people’s homes and when their food becomes liable for tithes.",
+                    "<b>One who brings produce from the Galilee to Judea, or if he goes up to Jerusalem, he may eat of them until he arrives at the place to which he intends to go, and the same is true when he returns.</b>  When one is traveling on the road for business, or making a pilgrimage to Jerusalem and he enters an inn to spend the night while on the way, he can continue to eat the harvested produce without tithing it until he gets to the place, meaning the home that he intended to go to. This is true even if that house is not actually his home. However, bringing the produce into someone else’s home while still on the way does not make it liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: [he may eat] until he reaches the place where he intends to rest [on Shabbat].</b>  Rabbi Meir says that once he gets to the place where he wants to spend Shabbat he can no longer eat his produce without tithing it, even if he gets to that place at some earlier time during the week. The beginning of Shabbat always means that produce must be tithed before it is eaten, but Rabbi Meir adds that just merely being at the place where one will spend Shabbat already makes the produce liable for tithes even if it is not yet Shabbat.",
+                    "<b>But peddlers who travel from town to town may eat until they reach the place where they intend to stay over night.</b>  Peddlers are constantly on the move, going from one place to another, and they don’t really have one place to which they are going. Therefore, the arrival at any place where they intend to spend the night makes their produce liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the first house [he reaches] is his house.</b>  Rabbi Judah is even stricter and rules that even if he doesn’t intend to spend the night in a certain place, just entering any house makes his produce liable for tithes. A peddler’s home is whatever place he ends up in, and not just one that he plans on going to beforehand."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a person who separated terumah from his produce before he finished its processing and before he separated the tithes.",
+                    "<b>Produce from which he separated terumah before its work was finished: Rabbi Eliezer says: it is forbidden to make a chance meal of it, But the sages permit it except when it is a basket of figs.</b>  According to Rabbi Eliezer, once one has separated terumah from produce it can no longer be eaten in a chance fashion until tithes have also been separated. To put it another way, taking out terumah makes the produce liable for tithes. The rabbis generally disagree and hold that separating terumah does not make produce liable for tithes. One can continue to eat chance meals from the produce.  The one exception is a basket of figs. Albeck tentatively explains that it was common to give figs to several people (as we saw above in mishnayot 1-2) and if he took out terumah then he has shown that his intention is to give away the figs while they are in the basket and therefore this is considered the final step in their processing. Furthermore, once he has separated the terumah he won’t put more hullin figs into the basket and therefore, their processing is complete. Therefore, he can no longer eat in a “chance” fashion from these figs.",
+                    "<b>A basket of figs from which one separated terumah: Rabbi Shimon permits it. But the sages forbid it.</b>  Rabbi Shimon does not distinguish between figs and other types of produce even though he separated terumah from the basket, it is still not liable for tithes and he can continue to eat in a chance fashion."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn our mishnah we learn that produce that has been sold and bought cannot be eaten, even in a chance fashion, until it has been tithed.",
+                    "<b>One who says to his friend: “Here is this issar, give me five figs for it”, he may not eat of [them] until he has tithed them, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, once the figs have been bought, they must be tithed before he can eat from them.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he ate them one by one, he is exempt, but if he gathered them [to eat them] together, he is liable [to tithe.]</b>  According to Rabbi Judah, if the seller gives the buyer one fig at a time, he can eat them without tithing them. However, if the seller gathers several together and sells them to him at one time, then he can’t eat them at all until he has tithed them. According to Rabbi Judah, this is the type of sale that makes produce liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: it happened in a rose-garden in Jerusalem that there were figs being sold three or four for an issar, and neither terumah nor tithe was ever given from it.</b>  Rabbi Judah relates a story about a rose-garden in Jerusalem in which figs grew and people bought them at the price of three or four for an issar (a coin worth 1/24 of a dinar) and they never had to tithe them, because they ate them one at a time. Evidently, these rose-garden figs were quite delicious. I’ll keep my eye out for them here in the Holy City!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches ways in which a person can buy produce and yet continue to eat it without tithing.",
+                    "<b>One who says to his friend: “Here is an issar for ten figs which I choose for myself,” he may choose them and eat [one at a time without tithing]. [If he said] “For a cluster of grapes which I choose for myself,” he may pick grapes from the cluster and eat. [If he said], “For a pomegranate which I choose for myself,” he may take apart [the pomegranate] and eat [it one piece at a time]. [If he said] “For a watermelon, which I choose for myself,” he may slice and eat [it one piece at a time].</b>  In all of the cases in this mishnah, the person gives the person money on condition that he chooses which particular piece of fruit he is buying. The fruit is still attached to the ground. The purchase is only completed once he picks the fruit. Therefore, he can eat them without tithing, but only one at a time, as was Rabbi Judah’s opinion in yesterday’s mishnah. The same is true for the grapes, pomegranate and watermelon mentioned in the remainder of this section. Since he doesn’t determine which piece of fruit he is buying until he picks it, this is considered a case of buying produce that is already detached from the ground.",
+                    "<b>But if he said “For these twenty figs,” or “For these two clusters,” or “For these two water-melons,” he may eat them in his usual way and be exempt [from tithe], because he bought them while they were still attached to the ground.</b>  In this case he specifies which of the fruit he wants to eat. In this way, he succeeds in acquiring the fruit while it is still attached to the ground. Buying fruit while it is still attached to the ground does not make it liable for tithes, and therefore, he can eat from it in a chance fashion before it is tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAccording to the rabbinic interpretation of Deuteronomy 23:25-26, the Torah allows a worker in a field to eat from the owner’s produce while he is working in the field (see also Bava Metzia 7:2). The produce that he eats is not considered a wage and hence it can be eaten without having been tithed. Our mishnah deals with several ramifications of this law.",
+                    "<b>One who has hired a worker to help him harvest figs, and he [the worker] said to him “On condition that I may eat the figs,” he may eat them and he is exempt [from tithing].</b>  As I explained in the introduction, the worker is allowed to eat while harvesting the grapes, even if he doesn’t stipulate that he may do so. Therefore, the fact that he says, “On condition that I may eat the figs” does not make the figs part of the contract and thereby like wages; rather he is allowed to eat the figs because of the Torah’s laws. Since the figs are not considered part of his wages, he may eat them without tithing.",
+                    "<b>[If he said,] “On condition that I and my son may eat,” or “that my son may eat of them in lieu of my receiving a wage,” he may eat and he is exempt [from tithing], but his son may eat but he is liable [for tithes].</b>  The Torah does not mandate that a worker’s son can eat of the produce while his father is working in the field. Therefore, if the worker makes this stipulation the figs that his son eats are considered wages and must be tithed before the son eats them.",
+                    "<b>[If he said,] “On condition that I may eat of them during the time of the fig harvest, and after the fig harvest,” during the time of the fig harvest he may eat and he is exempt [from tithing], but if he eats after the fig harvest he is liable, since he does not eat of them in the manner mandated by the Torah.</b>  The Torah mandates that he is allowed to eat while he is harvesting but not after the harvest has been completed. Thus, while still harvesting he can eat the figs without tithing them. However, if he eats figs after the harvest has been completed, these are considered to be wages and he must tithe them before he eats.",
+                    "<b>This is the general rule: one who eats in a manner mandated by the Torah is exempt [from tithes], and one who does not eat in the manner mandated by the Torah is liable.</b>  The general rule here is the basis of all the previous section. It is interesting to note that what the Torah mandates that the employer give his employee is not considered a wage, but a right."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with when a worker working in field must tithe his produce. Some of the concepts of this mishnah were already taught in Bava Metzia 7:4.",
+                    "<b>If a man is working [as a hired worker] among cooking figs, he may not eat of white figs, and if among white figs, he may not eat of cooking figs, but he may restrain himself until he reaches the place where there are the better figs, and then he may eat.</b>  While working in the field, a worker may only eat from the type of produce that he is working with. Thus, if he is working with one type of figs, he cannot eat from another type. However, he can wait until he begins to work with the better type of figs and then he may eat from them.",
+                    "<b>If a man exchanges with his friend either [figs] for eating for [figs] for eating, or [figs] to be dried for figs [to be dried], of figs [for eating] for figs [to be dried], then he is liable to give tithes.</b>  According to the opinion in this section, when one exchanges any type of figs, figs that are going to be eaten fresh (what the mishnah calls “for eating) or figs that are going to dried, the exchange is treated like a purchase and neither party can eat of the figs before they are tithed.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: one who exchanges [figs] for [other figs for eating] is liable, but [if for figs] for drying he is exempt.</b>  Rabbi Judah says that if he exchanges his figs for other figs that are going to be dried out, then he can eat the figs he gets without first tithing them, because their work has not yet been completed. Rabbi Judah holds that purchasing makes produce liable for tithes only if its work has been completed. If he exchanges the figs for figs that he intends to eat fresh, then their work has been completed, and he cannot eat of them until they are tithed."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with when workers can eat their employer’s produce without first tithing it.",
+                    "<b>One who was taking figs through his courtyard to be dried, his children and the other members of his household  may eat [of them] and they are exempt [from tithes].</b>  Once the processing of fruit has been completed and one brings the produce into one’s courtyard, one can no longer eat the produce without first tithing it. In the case in this section, the processing of the figs was not yet complete because he was on his way to dry them. Therefore, he and the rest of the members of his family can continue to eat the figs before they are dried without having to first tithe them.",
+                    "<b>The workers [who work] with him may eat and be exempt so long as he is not obliged to provide for them. If however, he is obligated to provide for them they may not eat.</b>  The workers here are those who work for the owner of the figs, but don’t work with the figs. The Torah does not mandate that they be allowed to eat the figs, because the Torah mandates only that a worker can eat from the type of produce with which he is working, as we learned in yesterday’s mishnah. Since these worker’s don’t eat because of the Torah’s mandate, they can eat the figs only if they are receiving them as a gift from the owner, and not as part of their wages. If he has no obligation to feed them, meaning this was not part of their contract, then he has given them the figs as a gift, and they are exempt from tithes. If, however, he was obligated to feed them, then the figs are treated as if they are wages. As we learned in the previous chapter, when produce is involved in a financial transaction it becomes obligated for tithes. Therefore, these workers must tithe before they can eat the figs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with the issue of when workers may eat of their employer’s produce without tithing.",
+                    "<b>One who brought his workers into the field, when he is not obligated to provide for them, they may eat and be exempt from tithes.</b>  These workers were brought out to the field but not to work with the figs, so again, the Torah does not mandate that they be allowed to eat the figs. If the employer is not obligated to feed them, then the figs that they eat are a present and since they are still out in the field, the workers may eat them without tithing them.",
+                    "<b>If, however, he is obligated to provide for them they may eat of the figs one at a time, but not from the basket, nor from the large basket, nor from the storage yard.</b>  If he is giving the workers figs as part of his obligation to feed them, then they in principle must tithe the figs before eating. However, since these figs have not yet been put into a basket, the workers may eat from them one at a time, because their processing has not yet been completed. Once they have been put into any storage place, be it a type of basket or be it a storage yard, they can no longer be eaten until they have been tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAccording to the rabbis’ interpretation of the Torah, a worker may eat from his employer’s produce only if he is working at the end of the processing of the produce. If he is tending to the field, he may not pluck produce that is still attached to the ground and eat it. If the owner allows him to do so, this produce is considered wages, and cannot be eaten without first being tithed.\nOur mishnah deals with a person who is working in a field but not at the time when the produce’s processing is being completed.",
+                    "<b>One who hired a worker to work with olives and he said to him, “On condition that I may eat the olives,” he may eat of them one at a time and be exempt [from tithes]. If, however, he gathered several together he is liable [for tithes].</b>  Since this worker was working with the olives at a time when their processing was not completed, the olives that he does receive are part of his wages and hence cannot be eaten without being tithed. As we saw in yesterday’s mishnah, he can eat one olive at a time, but if he gathers them together, he cannot eat them without first tithing them.",
+                    "<b>[If he had been hired] to weed out onions, and he said to him, “On condition that I may eat the vegetables,” he may pluck leaf by leaf, and eat [without tithing]. If, however, he gathered several together, he is liable [for tithes].</b>  The section teaches basically the same rule with regard to a person hired to work weeding onions. He can pluck the leaves up one at a time and eat them, but he cannot gather them together and eat them without first tithing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of this mishnah deals with fruit that one finds can one eat it without tithing?",
+                    "<b>If one found cut figs on the road, or even beside a field [where cut figs] have been spread [to dry], and similarly, if a fig tree overhangs the road, and he found figs beneath it, they are allowed [with regard to the laws] of robbery, and they are exempt from tithe.</b>  The person who finds these cut figs may keep them, even if it is quite clear from which field they came. Taking them is not considered stealing because it is common for the field owner to make them ownerless, probably because he doesn’t consider it worth his while to pick up the figs that fell by the side of the road. The figs are also exempt from tithes because ownerless produce is always exempt from tithes (see chapter one, mishnah one).",
+                    "<b>But if they were olives and carobs, they are liable.</b>  Olives and carobs are assumed to be of greater value than figs. The owner does not make them ownerless, and therefore, the rules are opposite of those in section one which discussed figs. One who finds olives and carobs near their likely sources may not take them and if he does, he cannot eat them before they are tithed because they are not ownerless.",
+                    "<b>If one found dried figs, then if the majority of people had already trodden [their figs], he must tithe [them], but if not he is exempt.</b>  Figs are liable for tithes once they have been pressed into a jar (see 1:8). The figs that he finds have been dried, but he doesn’t know if they have already been pressed into a jar. In this case the status of the figs is determined by what the majority of people in that area have done. If most people have already pressed their figs, then he must assume that these figs were already pressed and he cannot eat them without first tithing. If most people have not pressed their figs, then he may eat them without tithing.",
+                    "<b>If one found slices of fig-cake he is liable [to tithe] since it is obvious they come from something whose processing had been fully completed.</b>  If he finds pieces of fig cakes, then he can be certain that they were already pressed into a jar and he cannot eat them without tithing.",
+                    "<b>With carobs, if they had not yet been on the top of the roof, he may take some down for his animals and be exempt [from tithe] since he returns that which is left over.</b>  The final step in the processing of carobs, the step that makes them fit for human consumption, is to bring them up to one’s roof to dry them out. Before he has brought them to the roof he can feed them to his cattle without tithing. We don’t say that by feeding them to his cattle he has shown that their processing is complete and therefore he must tithe them. The reason we don’t make such an assumption is that sometimes a person may begin feeding them to his cattle and then bring them back up to his roof to dry them out, so that people could eat them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBringing produce into a house causes it to become liable for tithes. Under certain circumstances, bringing the produce into a courtyard can also make it liable for tithes. In our mishnah five (!) tannaim debate what type of courtyard makes produce liable for tithes. The general principle is clear: if the courtyard is protected it makes the food liable for tithes because it is like a house.",
+                    "<b>Which courtyard is it which makes [the produce] liable to tithe?<br>Rabbi Ishmael says: the Tyrian yard for the vessels are protected therein.</b>  Both talmudim explain that a guard sits outside of the Tyrian courtyard and protects it. Since this courtyard is protected, food brought into it is liable for tithes the courtyard is like a house.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: any courtyard which one person may open and another may shut is exempt.</b>  If two people share a courtyard, and when one person opens up the courtyard, the other is the one who closes it, then this courtyard is not well protected. Since it is not well-protected, produce that is brought into it is not liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Nehemiah says: any courtyard in which a man is not ashamed to eat is liable.</b>  In mishnaic times it was considered impolite or uncultured to eat in public. If the courtyard into which the produce was brought was closed off enough so that a person would eat in it, then the produce is liable for tithes. But if a person wouldn’t eat there, then the produce is not liable.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: any courtyard into which a person may enter and no one says to him, “what are you looking for” is exempt.</b>  If no one says anything to a stranger who enters into a courtyard, then it is not protected and produced brought into it is not liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if there are two courtyards one within the other, the inner one makes liable and the outer one is exempt.</b>  In the case of two courtyards, the inner one, the one closer to the house, makes the produce liable to be tithed because it is relatively well-guarded and those from the outer courtyard cannot enter into the inner courtyard. In contrast, the outer courtyard, through which the people who live in the inner courtyard can walk, is less-guarded and food brought into it is not liable for tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with other architectural structures and with whether they, like some courtyards, cause produce to become liable for tithes.",
+                    "<b>Roofs do not render [produce] liable, even though they belong to a courtyard which renders it liable.</b>  Bringing produce onto a roof does not make it liable for tithes, even if the roof is adjacent to a courtyard that does make the produce liable. While the courtyard does offer protection to the produce, the roof does not and therefore the produce is not liable.",
+                    "<b>A gate house, portico, or balcony, are like the courtyard [to which it belongs]; if [the courtyard] makes the [produce] liable [for tithes] so do they, and if it does not, they do not.</b>  The three structures mentioned here take on the status of the courtyard to which they are attached. The “gate house” is a little house in which a guard would sit to watch over the courtyard. The “portico” is a roofed colonnade, but without closed walls. The “balcony” juts out from the second story of the house. If the courtyard offers protection to the produce, then these structures do as well and the produce brought into them will be liable for tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with huts or “sukkah” like structures and whether they render produce liable for tithes. Part of the issue here is how similar these structures are to houses, which do render produce liable for tithes.",
+                    "<b>Cone-shaped huts, watchtowers, and sheds in the field do not render [produce] liable.</b>  A cone-shaped hut does not have a roof and the rabbis defined houses as structures with roofs. Hence, it does not render the produce liable for tithes. While people spend time in watchtowers, they do not live in them, and therefore they are not considered houses. Neither do people live in sheds in a field they too do not render produce liable for tithes.",
+                    "<b>A sukkah-hut like those used in Ginnosar, even though it contains millstones and poultry, does not render [produce] liable.</b>  Sukkah-like huts all have roofs and therefore, they might render produce liable for tithes. In Ginnosar, which is on the shores of the Galilee, people would dwell in these huts most of the year in order to guard the produce in the field. They would even bring millstones in order to grind wheat and poultry in order to have eggs and perhaps some meat. Nevertheless, since they do not live in these huts all year round, they do not cause produce to become liable for tithes.",
+                    "<b>As for the potter’s sukkah-hut, the inner part renders [produce] liable and the outer part does not.</b>  The potter’s sukkah is divided into two parts the inner part, which the potter and his family use for living quarters, and the outer part, where they do their work. The outer part does not count as a house and therefore, it does not make produce liable for tithes, whereas the inner part does.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: anything which is not both a sunny season and rainy season dwelling does not render [produce] liable [to tithes].</b>  Rabbi Yose clarifies that in order for a structure to count as a house it must be a structure in which people would live in both the summer and winter months. Otherwise, the produce that is brought into it does not need to be tithed. I should note that it doesn’t seem that Rabbi Yose is saying that the person must actually live there all year round. Vacation homes, if built like normal homes, would make produce liable for tithes. What he is saying is that if the house is built only to be used in one season, then it is not truly a “house” and it does not make liable for tithes.",
+                    "<b>A sukkah used on the Festival [of Sukkot]: Rabbi Judah says: this renders [produce] liable [for tithes] But the sages exempt.</b>  The final section in our mishnah is concerned with the sukkah used during the holiday of Sukkot. According to Rabbi Judah, since during Sukkot the sukkah is perceived, at least by him, as a “permanent dwelling place” it does render produce liable for tithes. Although one lives there only during Sukkot, for that week it is like one’s permanent home and just as one’s home renders liable for tithes, so too does the Sukkah. The rabbis disagree and hold that it is not truly a permanent home, since one lives there for only one week."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the interesting situation of a tree that is growing in one’s courtyard can one eat from the fruit without tithing? In other words, does this count as “produce brought into the courtyard” which usually means that it can’t be eaten without tithing?",
+                    "<b>A fig tree which stands in a courtyard: one may eat the figs from it one at a time and be exempt [from tithes], but if he gathered some together he is liable.</b>  Since this tree is in the courtyard, the figs must be tithed before they are eaten. However, he can still eat one at a time without tithing as was the rule regarding produce that was purchased (see 3:3).",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: if he has [one in his right hand and one in his left hand and one in his mouth, he is exempt.</b>  Rabbi Shimon adds that it doesn’t count as “gathering together” if all he has is one in each hand and one in his mouth. The status of “gathered” figs means that he has more than one in at least one of his hands.",
+                    "<b>If he ascended to the top [of it], he may fill his bosom and eat.</b>  If he climbs up to the top of the tree to gather the figs, he can put a bunch in his shirt and eat them while he is up in the tree. However, if he brings them down he can no longer eat them until they have been tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with plants growing inside a courtyard.",
+                    "<b>A vine which was planted in a courtyard: one may take a whole cluster [and eat it without tithing]. Similarly with a pomegranate, or a melon, the words of Rabbi Tarfon.</b>  According to Rabbi Tarfon, one can eat the whole unit of fruit without tithing in the cases of a grape vine, pomegranate or melon growing in the courtyard. The cluster of grapes is treated as one integral unit, and therefore he can eat the whole thing.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: he can pick single berries from the cluster, or split the pomegranate into slices, or cut slices of melon [and eat without tithing].</b>  Rabbi Akiva rules more strictly and says that one can only eat pieces of these fruits without tithing. If he wants to eat the whole cluster of grapes, the whole pomegranate or the whole melon, he must first tithe it because it is already in the courtyard.",
+                    "<b>Coriander which was sown in a courtyard: one may pluck leaf by leaf and eat [without tithing], but if he ate them together he is liable [for tithes].</b>  As was the case with the figs in yesterday’s mishnah, if he gathers several leaves together he must tithe before he eats, but if he plucks and eats them one at a time, he can eat without tithing.",
+                    "<b>Savory and hyssop, and thyme which are in the courtyard, if they are kept watch over, they are liable for tithe.</b>  If a person has grown these plants to be spices for human consumption, and he is watching over them, then the fact that they are in the courtyard makes them immediately liable for tithing. He can’t eat them at all until they are tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the situation in which the trunk of a tree is found in one type of domain but its branches hang over into another.",
+                    "<b>A fig tree which stands in a courtyard, and hangs over into a garden: one may eat in his customary fashion and be exempt [from tithes].</b>  When it comes to tithes, what matters is where the branches are, because that is where the fruit is. So if it stands in the courtyard, but the fruit is on branches hanging over into the garden, then he may eat from the tree without tithing.",
+                    "<b>If it stands in the garden and hangs over into the courtyard, one may eat [the figs] one at a time and be exempt, but if he gathers them together, he is liable [for tithes].</b>  The opposite is also true if the tree is in the garden but the branches hang over into the courtyard, then he can only eat one fig at a time. Since the branches are in the courtyard, the fruit is liable for tithes.",
+                    "<b>If it stands in the land [of Israel] and hangs over [into the territory] outside the land, or if it stands outside the land, and hangs over into the land, [in all these cases the law is] decided according to the position of the root.</b>  Only fruit that is grown on a tree entirely within the land of Israel is liable for tithes. The location of the tree is determined by its trunk. In this case it matters not where the fruit is, but rather, where the tree, i.e. the trunk, is.",
+                    "<b>And as regards houses in walled cities, everything is decided according to the position of the root.</b>  According to Leviticus 25:29-31, houses that are sold within a walled city can be redeemed by the seller for one year. If they are not redeemed within the year then permanent title belongs to the purchaser. According to the rabbis, the same rule applies to trees sold within a walled city. In this case the tree’s location within or outside the walled city is determined by its roots. Again, what is determinant is the location of the tree and not the fruit, as was the case with tithes in sections one and two, and therefore, its location follows its root.",
+                    "<b>But as regards cities of refuge, everything is decided [also] according to the location of the branches.</b>  Accidental murderers are supposed to flee to one of the cities of refuge. Once there the blood avenger can no longer kill them, and if he does so he is liable for murder. In this case, the location of the tree follows that of the branches. If the blood avenger kills him under the branches which are inside the borders of the refuge city, the blood avenger is guilty of murder, but if the branches are outside the city, he is exempt.",
+                    "<b>And in what concerns Jerusalem, everything is decided by the location of the branches.</b>  Second tithe is to be brought to Jerusalem, but if one wants, it is permitted to exchange it for money outside of Jerusalem and then bring the money to Jerusalem and use it to buy food there. It is impossible, however, to redeem food that is already in Jerusalem. In this case the status of the tree is determined by the branches, which is where the fruit is located. If the branches are located within Jerusalem, then the produce cannot be redeemed and it must be eaten in the city. If the trunk is within the walls of the city but the branches are outside, then it is permitted to redeem the produce and use the money to buy food."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with various steps that make, or in some cases do not make, produce liable for tithes.",
+                    "<b>If he pickled, stewed, or salted [produce], he is liable [to give tithes].</b>  Cooking food always makes it liable for tithes. Our mishnah teaches that the same holds true for other ways of processing the produce, including pickling, stewing and even salting. Since these all serve to make raw food more edible, the person can now no longer eat from the produce without first tithing.",
+                    "<b>If he stored [produce] in the ground [in order to warm it up] he is exempt.</b>  Sometimes people would store produce in the ground to warm it up a bit. The mishnah determines that this is not considered “cooking” and therefore he may continue to eat this food without first tithing it.",
+                    "<b>If he dipped it [while yet] in the field, he is exempt.</b>  It was normal to eat food by dipping it, much in the way we might dip vegetables in an onion dip. Such eating is not necessarily part of a formal meal and therefore he may continue to eat the produce without tithing it.",
+                    "<b>If he split olives so that the bitter taste may come out of them, he is exempt.</b>  Splitting olives in order to take out some of the bitter taste does not count as processing the olives so he may continue to eat them without tithing.",
+                    "<b>If he squeezed olives against his skin, he is exempt.</b>  Similarly, if he squeezes the olives against his skin to get out some oil which he wants to rub on his dry skin, this is not considered processing the olive in order to eat it and he can eat the olives without tithing.",
+                    "<b>If he squeezed them and put [the oil] into his hand, he is liable.</b>  However, if he squeezes the olive in order to get oil out of it and put it in his hand so that he can eat the oil, he must tithe before he eats this oil. The key here is that he did something to the olive so that he could eat it, and he didn’t just take out the bitter taste or to put some oil on his skin, as was true in the previous sections.",
+                    "<b>One who makes a viscous liquid [from grapes or olives] in order to put it in a dish is exempt.</b>  When he makes this liquid (not yet considered wine or oil) and puts it in the dish which already has food in it, the liquid will disappear in the dish. Although he has put the liquid in food, it can still be eaten without tithing it.",
+                    "<b>But if to put it in an [empty] pot, he is liable for it is like a small vat.</b>  However, if he puts it in an empty pot, it is as if he put it in a vat to store it, thereby completing its processing. He now can no longer use the liquid without first tithing it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe entrance of Shabbat makes produce liable for tithes. Since Shabbat is important, any eating done on Shabbat is also significant and cannot be considered “chance eating” which is exempt from tithes.\nOur mishnah contains several issues related to this general rule.",
+                    "<b>Children who have hidden figs [in the field] for Shabbat and they forgot to tithe them,   they must not be eaten after Shabbat until they have been tithed.</b>  The children hid the figs with the intention of eating them on Shabbat. The mishnah teaches that the figs that they set aside in order to eat on Shabbat have now become liable for tithes and cannot be eaten, even after Shabbat, without first being tithed. The important principle here is that intending to eat something on Shabbat makes it liable for tithes even if the person who had the intention was only a child. [I find this mishnah kind of cute, kids hiding figs to eat on Shabbat reminds me of hiding candy from the kids so that they won’t eat it on Shabbat].",
+                    "<b>In the case of a basket of fruits for Shabbat: Bet Shammai exempt it from tithes; But Bet Hillel makes it liable.</b>  This basket was set aside so that the fruit would be eaten on Shabbat. Bet Shammai holds that setting the basket aside in order for it to be eaten on Shabbat does not make the fruit liable for tithes. As long as the fruit has not yet been brought into a place that makes it liable for tithes, one can continue to eat from it without tithing. Bet Hillel accords greater power to his intent and makes him liable for tithes as soon as he sets it aside for Shabbat.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: even one who has gathered a basket of fruit to send as a present to his friend, must not eat of them, until they have been tithed.</b>  Rabbi Judah says that gathering fruit together into a basket in order to send it to a friend makes it liable for tithes, even if the basket was not meant for Shabbat. The idea is that making the food into a gift gives it importance, just as Shabbat does. Therefore, he cannot eat until he tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with olives that were put into a vat in order to soften and prepare them for the pressing process.",
+                    "<b>One who took olives from a vat may dip them one at a time in salt, and eat them.</b>  Salting the olives one at a time and eating them without tithing is okay because this individual salting does not make them liable for tithes.",
+                    "<b>But if he salted them, and put them in front of him, he is liable [for tithes].</b>  However, if he salts several olives which he took from the vat, then he can’t eat them without tithing. In other words, salting them together makes them liable for tithes.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said: from a pure vat he is liable but from an impure [vat] he is exempt because can put back the leftovers.</b>  According to Rabbi Eliezer if the vat was pure he cannot eat the olives without tithing them. The reason for this is that these olives have become susceptible to impurities because they came into contact with the olive oil inside the vat. If the purity of the olives in the vat has been preserved then he won’t want to put the olives back because the olives that he touched may have become impure. Since he won’t want to put them back, that which he takes out is be liable for tithes. If, in contrast, the vat was not pure, then he can put the olives back. The olives that he took out are not considered to be gathered together and they can be eaten without tithing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a person who wants to drink wine that he drew straight from the winepress.",
+                    "<b>One may drink [wine] out of the winepress, whether [it is mixed] with hot or cold water, and be exempt [from tithes], the words of Rabbi Meir.</b>  In mishnaic times it was customary to mix wine with water before it was drunk. Rabbi Meir rules that mixing wine drawn straight from the winepress with water does not make it liable for tithes, whether it was mixed with hot or cold water.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer bar Zadok says he is liable.</b>  Rabbi Eliezer bar Zadok holds that mixing wine does make it liable for tithes, even in a case where the wine was drawn straight from the winepress.",
+                    "<b>But the sages say: with hot water he is liable [to tithe] but with cold water, he is exempt.</b>  When he mixes the wine with warm water, he won’t pour any left over wine back into the press because that might cause the cool wine in the press to be spoiled. Since he won’t pour any back the sages consider its processing to have been completed and therefore, the wine is liable for tithes. If it was mixed with cold water he might put the left over wine back and hence he can drink it without tithing."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who husks barley may husk one at a time and eat [without tithing], but if he husked and put them into his hand, he is liable [to tithe].</b>  Husking barley and eating the ears one at a time is considered “chance” eating and therefore one can do so without tithing. However, as soon as he husks the barley and puts several in his hand at the same time, their processing is considered to be completed and he can’t eat any of them without first tithing.",
+                    "<b>One who rubs [ears of] wheat may blow out [the chaff of the wheat] from hand to hand and eat, but if he blows and puts the grain in his lap he is liable.</b>  Rubbing ears of wheat is a means to remove the chaff from each ear of wheat. If one does so one ear of wheat at a time, he can eat the individual grains without tithing. However, as soon as he starts to accumulate the wheat in his lap, he is liable for tithes.",
+                    "<b>Coriander which was sown for the sake of the seed, the plant is exempt [from tithes]. If he sowed it for the sake of the plant then both the seed and the plant must be tithed.</b>  The mishnah now begins to discuss various types of plants whose seeds and plant parts are eaten. The part that needs to be tithed is the part that one intends on eating. If coriander (cilantro) was sown in order to eat the seeds then he needs to tithe only the seeds. He can eat the plant parts without tithing because when he sowed the plant, his intention was to throw these parts away. However, if he sows it in order to use the plant parts, then both these parts and the seeds must be tithed before they can be eaten. The assumption seems to be that in all cases one will make use of the coriander seeds because they are the more valuable part. When someone plants coriander in order to use the plant parts, he is really going to use the seeds as well.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said: as for dill, tithe must be given from the seed and the plant, and the pods.</b>  According to Rabbi Eliezer, one needs to tithe all of the parts of a dill plant, because his intention will be to eat them all.",
+                    "<b>But the sages say: only in the case of cress and eruca are both the seeds and plant tithed.</b>  The sages disagree with Rabbi Eliezer and with the rule at the end of section three. According to the sages one must tithe the seed and the plant parts of only two species of plant: cress and eruca. When it comes to other plants, either the seed or the plant part must be tithed, but not both."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: shoots of fenugreek, of mustard, and of white beans are liable [to tithe].<br>Rabbi Eliezer says: as for the caper bush, tithes must be given from the shoots, the berries and the blossoms.<br>Rabbi Akiba says: only the berries are tithed since they [alone] count as fruit.</b><br>In today’s mishnah Rabban Gamaliel, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiba debate which parts of various plants must be tithed. Again, the general principle is that whatever part one is going to preserve in order to eat is the part that is liable for tithes.<br>Section one: According to Rabban Gamaliel one will eat the shoots of these various plants; therefore they are liable for tithes.<br>Section two: Rabbi Eliezer holds that three parts of a caper bush must be tithed, because they all are eaten. Rabbi Akiva says that only the capers must be tithed because they are the most valuable part of the bush, the part that is primarily eaten."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>One who uproots saplings from of his own [property] and plants them [elsewhere] within his own [property] is exempt [from tithes].</b>  The person in our section is uprooting saplings in order to plant them in another place on his own property. The mishnah teaches that even if there are fruits on these plants and even if he gathers the plants temporarily in to his courtyard [the place where produce generally becomes liable for tithes], they are still exempt from tithes because his intent was not to harvest the fruit but rather to replant the saplings.",
+                    "<b>If he bought [saplings] attached to the ground, he is exempt.</b>  We have previously learned that when one buys produce, one cannot eat it until it is tithed. Being involved in a financial transaction causes produce to become liable for tithes. However, this is only true when produce is bought. If saplings are bought when they are still attached to the ground, their produce is not liable for tithes. If they had been bought detached from the ground, then one can not eat the produce until it is tithed.",
+                    "<b>If he gathered them in order to send them to his fellow, he is exempt.</b>  In mishnah 4:2 Rabbi Judah held that if one gathers fruit to send to his friend, the fruit must be tithed before it can be eaten. In our mishnah, we learn that this is only when he gathered produce to send to his friend. When he gathers the saplings and sends them to his friend he is still exempt.",
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azariah said: if similar ones were being sold in the market, behold they are liable [for tithes].</b>  Rabbi Elazar ben Azariah says that if the fruit that is hanging on these saplings is similar to fruit being sold in the market, meaning this fruit has ripened enough so that it could be sold in the market, then one cannot eat from it until it has been tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who uproots turnips and radishes from within his own [property] and plants [them elsewhere] within his own [property] for the purpose of seed, he is liable to tithe, since this is [equivalent to] their threshing floor.</b>  In this case the person must tithe the turnips and radishes before he replants them because as soon as he uprooted them their processing has been completed. The seeds that will subsequently come from the turnips and radishes will be exempt from tithes (we will learn this in mishnah eight). Therefore, before they are replanted they must first be tithed at this early stage.",
+                    "<b>If onions take root in an upper story they become clean from any impurity.</b>  Onions that took root in debris/dirt found in an upper story of a building are treated as if they had been planted in the ground. What this means is that if they had previously been made ritually impure, they now revert to a state of purity, as do all plants when they are planted into the ground. The Tosefta notes that these onions are not liable for tithes because only plants that grow in the field are liable for tithes.",
+                    "<b>If some debris fell upon them and they are uncovered, they are regarded as though they were planted in the field.</b>  Albeck explains that this section is not a continuation of the previous section. If the onions were in the field and some debris fell on them and their leaves were exposed, they are treated as if they were planted in the field and they, unlike the onions referred to in section two, are liable for tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first three mishnayot of chapter one taught that fruit is not liable for tithes until it has reached a certain stage of ripening. Our mishnah teaches that after it has reached that stage one may no longer sell it to a person who is suspected of not tithing.",
+                    "<b>One may not sell produce after the season for tithing has arrived to one who is not trusted concerning tithes.</b>  Once produce has ripened enough such that it is liable for tithes, one shouldn’t sell it to an “am haaretz” who is not trusted to tithe the food before he eats it, or gives it to others.",
+                    "<b>Nor in the sabbatical year [may one sell sabbatical year produce] to one suspected of [transgressing] the sabbatical year.</b>  Similarly, while it is permissible to sell produce that grows during the sabbatical year, one shouldn’t sell it to a person who is not trusted to observe the laws of the sabbatical year that apply to that fruit. The most important of these laws is that once that particular fruit can no longer be found in the field, the fruit must also be removed from one’s storehouses. The seller must be concerned lest the person to whom he sells the produce will hold it in his home beyond this date.",
+                    "<b>If only [some] produce ripened, he takes the ripe ones and may sell the remainder.</b>  If some of the fruit has ripened and become liable for tithes, but some of it is still unripe, he can take for himself the ripe fruit and he can sell the unripe fruit to anyone, even one who is not trusted to tithe. The ripe fruit can only be sold to someone who is trusted to tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with selling produce to a person not trusted to tithe.",
+                    "<b>One may not sell his straw, nor his olive peat, or his grape pulp to one who is not to be trusted in [with respect to] tithes, for him to extract the juice from them.</b>  Although straw, olive peat and grape pulp are not truly edible and therefore are not liable for tithes, one shouldn’t sell them to someone who is not trusted to tithe, if the purchaser is intending to squeeze the juice out of the olive peat or grape pulp, or to search for the left-over grains within the straw. These products would be liable for tithes, and since he doesn’t tithe, one cannot sell to him.",
+                    "<b>If he did extract the juice he is liable for tithes, but is exempt from terumah, because when one separates terumah he has in mind the fragments which [is] by the sides, and that which is inside the straw.</b>  If, nevertheless, he did sell these to someone else, the purchaser must take out the tithes. However, he need not take out terumah because when the original seller takes out terumah for the main-product he will intend to separate terumah on behalf of these by-products as well. For instance, one who takes out terumah from grain, intends to exempt the grain that is found in the broken stalks that weren’t threshed properly, as well as the grains that are left among the straw. Since the original owner separates tithes for this grain, the purchaser need not do so. The same is true for olives and grapes. However, the purchaser still needs to separate tithes because the original owner separates tithes based on measurements, and these by-products are not part of that measure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn rabbinic language “Syria” refers to the land that borders Israel to the north and east but is not considered fully part of Israel.  The rules of tithing and terumah do apply to produce grown by a Jew in Syria but one who purchases produce in Syria can assume that it grew on gentile land and is therefore exempt from the laws of tithing and terumah.  Our mishnah deals with a person who is buying land in Syria from a Gentile, and the land has produce growing on it that is in various stages of growth.",
+                    "<b>One who buys a field of vegetables in Syria: If before the season for tithing arrived, then he is liable to tithe. If after the season for tithing he is exempt, and he may go on gathering in his usual manner.   Rabbi Judah says: he may even hire workers and gather.</b>  If he buys a field from a Gentile before the season for tithing the vegetables in the field has arrived, then he is liable to tithe because the vegetables became liable for tithes under his (Jewish) ownership. However, if he buys the field after the season for tithing has already arrived, he need not tithe the vegetables. Furthermore, even if the vegetables continue to grow after this time, he may still collect them and eat without tithing. In contrast, in the land of Israel when one buys a field from a non-Jew he always must tithe the produce, no matter when he buys it.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: When does this apply? If he has bought the land. But if, he has not bought the land, even before the season for tithing arrived he is exempt.</b>  Rabbi Judah adds that he may even hire workers to help him collect the added growth from the produce, even though this will cause more people to know that he is not tithing this field.",
+                    "<b>Rabbi [Judah Hanasi] says: he must also tithe according to calculation.</b>  Rabban Shimon ben Gamaliel says that he is liable to tithe the produce in this field only if he bought the land. If he didn’t buy the land, but was only renting the land, then the produce is always exempt from tithes.",
+                    "Rabbi holds that when he is exempt from tithing, he is still liable to tithe on the percentage of growth that the vegetable experienced after he bought it. Thus if he buys the field after the season for tithing has arrived, he is exempt from tithing on the growth that occurred before this season, but he is liable to tithe for the percentage of growth that took place after he bought the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\n“Temed” is a drink made from the grape-skins that have already been pressed to make wine. They would pour water over the grape-skins and they would give some taste to the water. Our mishnah deals with giving tithe from “temed.” These grape-skins would not have been tithed for because the tithe was taken from the wine, after the grape-skins had already been cast aside.",
+                    "<b>One who makes grape-skin wine, and he put water on by measure, and he finds [afterwards] the same quantity, he is exempt from tithe.</b>  If after he pours the water onto the grape-skins and then filters them out he finds that the volume of the temed is the same as the volume of the water he added, then the grape-skins have added color and taste but no volume. Therefore, according to the first opinion he is exempt from tithing the temed.",
+                    "<b>Rabbi Judah makes him liable.</b>  Rabbi Judah holds that the added taste does make him liable to give tithes from the temed.",
+                    "<b>If he found more than the measure, he must give [tithe] for it from another place, in proportion.</b>  If he finds that the grape-pulp did lead to increased volume, then he must give tithes. The mishnah recommends that he give tithes from other untithed produce. When he does so, he gives it according to the proportion of the increase that the grape-pulp caused in the water. For instance, if he found a one liter increase, he must separate tithes for one liter of grapes. He would end up giving 100 ml of tithe from other wine. However, if he gives from the temed itself, he must separate for all of the temed in order to tithe for all of the wine in the temed. Thus if there was 10 liters of water which increased to 11 liters, he would have to give 1.1 liters of the temed as tithe, in order to account for 10 per cent of the wine in the temed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with grain found in anthills, and whether or not such grain must be tithed.",
+                    "<b>Anthills which have remained the whole night near a pile of grain which was liable to tithe,   [the grain found in them] is liable, since it is obvious that they [the ants] have been dragging away the whole night from something [of which the work] had been completed.</b> When grain is found in these anthills next to a pile of grain, and they had been that way all night, we can assume that the grain comes from the adjacent pile and that it must be tithed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Garlic from Balbeck, onions from Rikpa, Cicilician beans and Egyptians lentils, and Rabbi Meir says qirqas, and Rabbi Yose says qotnym are exempt from tithes and may be brought from any man in the seventh year.</b>  The produce mentioned in this section can be assumed to come from outside of the land of Israel. Such produce is exempt from tithes. It also may be bought from anyone during the seventh year, even from a person who is generally suspected of selling seventh year produce (see Sheviit 9:1). The identity of the plants mentioned by Rabbi Meir and Rabbi Yose is unknown.",
+                    "<b>The seeds of upper arum pods, the seeds of leeks, the seeds of onions, the seeds of turnips and radishes, and other seeds of garden produce which are not eaten, are exempt from tithes, and may be bought from any man in the seventh year; and even though the plants from they grew were terumah, they may still be eaten [by non-priests].</b>  The seeds mentioned here are not eaten and therefore one need not separate tithes from them. Also, one can buy them from a person who is suspected of selling seventh year produce because the sanctity with which one must treat seventh year produce does not apply to these seeds, since they are not generally eaten. The mishnah notes that this is true even if these seeds grew from terumah plants. Although the “father” of the seeds is terumah, the seeds themselves are not even subject to tithes. This would be all the more true if the parent plants were not grown from terumah seeds. Congratulations!  We have finished Maasrot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tomorrow we begin Tractate Maaser Sheni."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה מעשרות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Maasrot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Maasrot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Orlah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Orlah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..47e21d9aa12ad8b23159643b576f03f12de89696
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Orlah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,241 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Orlah",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Tractate Orlah is concerned with fruit that grows on a tree during its first three years of growth. The laws are all based on Leviticus 19:23-24:",
+            "When you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden (arel). Three years its fruit shall be forbidden (arel) for you, not to be eaten. In the fourth year all its fruit shall be holy, (set aside) for jubilation before the Lord; and only in the fifth year may you use its fruit—that its yield to you may be increased. I the Lord am your God.",
+            "According to this verse, fruit which grows on a tree during its first three years is prohibited. The rabbis add that it is prohibited not just to eat this fruit, but also to derive any benefit from it. ",
+            "The years of a tree are counted not by how long ago the tree was actually planted but by the calendar years. The first of Tishrei is the date that is considered the first of the year for orlah (see Rosh Hashanah 1:1) so a tree planted before the first of Tishrei (actually thirty days before the first of Tishrei so that it has time to grow roots), is considered to already be in its second year. ",
+            "In its fourth year the fruit is called “fourth year produce” or “neta revai.” The mishnah dealt with this subject at the end of tractate Maaser Sheni because this fruit is treated similarly to second tithe. ",
+            "Our tractate also deals extensively with the subject of orlah fruit that has become mixed up with other permitted produce. It also deals with mixed seeds and terumah that have become mixed up with other produce, because these halakhot are all similar.  "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that if a fruit tree is planted for a reason other than to provide fruit, it is exempt from the laws of orlah and its fruit may be eaten within the first three years of growth. This law is a great example of the strong role intent, in Hebrew, kavvanah, plays in rabbinic law. The intent of the person planting the tree is what determines the status of its fruit, and not the mere physicality of whether the tree is three years or older.",
+                    "<b>One who plants [a fruit tree] as a fence or to provide wood beams, it is exempt from [the law of] orlah.</b>  As stated in the introduction, if the tree was planted for another reason other than for its fruit, its fruit is permitted immediately, without having to wait three years. This law also stems (no pun intended) from Leviticus 19:23, which begins, “When you enter the land and plant any tree for food...” The tree is subject to the laws of orlah only if it is planted for food.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: even if he said “The inward [facing part of the tree] is for food, and the outward [facing part] is for a fence,” the inward [facing part] is subject [to orlah], and the outward [facing part] is exempt.</b>  Rabbi Yose says that one can divide a tree into two parts. If the inward part, the part facing the field, was planted for food and the outer part was planted to serve as a fence to his field, he can eat the fruit of the outside part without waiting three years. But the laws of orlah do apply to the inside part."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with situations in which a tree is exempt from the laws of orlah, or situations in which it is subject, even though one might have thought that it should be exempt.",
+                    "<b>If at the time when our ancestors came into the land and they found [a tree already] planted it was exempt [from the laws of orlah]. If they planted [a tree], even though they had not yet conquered [the land], it was subject [to orlah].</b>  This law is based on the beginning of Leviticus 19:23, “When you enter the land and plant any tree for food.” The laws of orlah do not apply to trees that were planted before the Israelites entered the land of Israel in the times of Joshua. If they planted a tree, the laws would apply even though the land had not yet been conquered. Obviously this law is not of any practical significance. This is a good example of what interests the rabbis. They are interested in practical matters and there are many halakhot in the Mishnah that have practical significance. But they are no less interested in explaining the Torah, even in cases where there is no practical implication to their words. This section of this mishnah is solely meant to explain the verse.",
+                    "<b>If one planted a tree for [the use of] the many, it is subject. But Rabbi Judah makes it exempt.</b>  According to the first opinion, if one plants a tree on his own property for the use of many others, the tree is still subject to the laws of orlah. Rabbi Judah disagrees and says that it is not.",
+                    "<b>If one has planted [a tree] in the public domain, or if a non-Jew has planted, or if a robber has planted, or one who plants on a boat, or [a tree] that has grown of itself, it is subject to orlah.</b>  In all of the cases in this mishnah we might have thought the tree is not subject to the laws of orlah, therefore the mishnah teaches that the tree is subject. The first three categories all seem to say that the status of the planter and the status of the tree do not matter. Thus, although a tree in the public domain does not belong to the one who planted it, it is still subject to orlah. Halakhah does not generally apply to non-Jewish produce, but since the status of the tree is not determined by its owner, the tree planted by a non-Jew is subject to orlah. The robber does not own the field in which he planted the tree. Nevertheless, the tree is subject to the laws of orlah.  All three of these categories serve to distinguish orlah from most of the other agricultural laws. For instance, produce which grows in the public domain is exempt from tithes. A tree that is planted on a boat is also liable, because the boat is treated as if it was land. Finally, a tree that has no owner is also liable, because as we have stated, it is the tree that is determinative, not the owner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses whether a replanted tree counts as if it was newly planted, such that one would have to wait another three years before its produce could be eaten.",
+                    "<b>If a tree was uprooted and the hard soil together with it, or if a stream swept it away and the hard soil together with it, [then] if it could have lived it is exempt, But if [it could] not, it is subject.</b>  The criterion throughout the mishnah for determining whether the tree is considered to be replanted is whether it could have lived from the amount of soil that was uprooted with it. The test would seem to be placing it in a pot if there was enough soil still stuck to the roots of the tree that the tree could continue to live then it is exempt from the laws of orlah, meaning that this is not considered replanting. But if it could not live from this soil, then the clock is rewound and the fruit of next three years will be prohibited.",
+                    "<b>If the hard soil has been detached from its side, or if a ploughshare shook it, or if someone shook it, and one reset it with earth, [then] if it could have lived, it is exempt, But if not, it is subject.</b>  This same rule applies in situations where the tree lost some of its soil and then a person put more soil back there. If the tree could have lived off of the soil that was left attached to it, then putting new soil on it doesn’t count as replanting. But if it could not have lived off of this soil, then it does count as replanting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with when a tree is considered to have been uprooted.",
+                    "<b>If a tree was uprooted and one root was left [in the ground], it is exempt.</b>  As long as one root is still attached to the ground, the tree is considered to still be planted and, if the tree is older than three years, it is exempt from the rules of orlah.",
+                    "<b>How much must the [thickness of the] root be? Rabban Shimon ben Gamaliel said in the name of Rabb Eliezer ben Judah a man of Bartota:  as [thick as] a pin [used for] stretching.</b>  In order for the root to count as still attaching the tree to ground, it must be as thick as a pin that weavers used for stretching the cloth. Others explain that this is a pin used by launderers. In any case, if the root is thinner than that, it would not be sufficient to nourish the tree, so we would have to consider the tree as having been detached and then replanted, which means that for the next three years its fruit will be prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are two agricultural practices mentioned in this mishnah. The first is taking a branch from a vine, bending it down into the ground and then bringing it up again elsewhere. Underground the branch will grow new roots. Our mishnah will ask the question of how to reckon the years of the vine that grows from what it calls a “bent-down and rooted shoot.”\nThe second practice is grafting, whereby one takes a detached branch and grafts into onto an existing vine.",
+                    "<b>A tree which was uprooted and it has a bent-down [and rooted] shoot, and it [the tree] derives sustenance from it [the shoot], the old [tree] is [considered] like the shoot.</b>  In this case the original, old tree (or vine) was uprooted, but a branch that had been bent into the ground still remains in the ground and provides sustenance to the tree. The mishnah rules that the tree is considered to be like the shoot. Shoots that are bent into the ground are not subject to the laws of orlah as long as they are still attached to the older vine/tree, because the Torah says, “When you plant” and the rabbis understand this as excluding bending shoots into the ground. Note that the innovation here is that even though the branch that had been bent and rooted into the ground now looks like a new vine, it still counts as far as attaching the old vine to the ground.",
+                    "<b>If one bends [and roots] from it year after year, and it became detached, one counts from the time it became detached.</b>  If one bends and roots branches into the ground year after year, and at some point the new vines the grow from these shoots become detached from the mother tree, their count as far as orlah goes begins from the time they become detached. Up until that point their count went according to the old vine but once they are detached we have to look at them as if they were just planted.",
+                    "<b>A grafted shoot of vines, and a grafted shoot [growing] on another grafted shoot, even if he rooted them in the soil, they are permitted.</b>  This section deals with grafting vines onto an older tree. If one grafts new vines onto an old tree their orlah count goes according to the older tree. This is true even if he puts grafts onto other grafts, and even if he bends some of those grafts into the ground such that they receive nourishment from the soil. In all of these cases, as long as the new grafts are connected to the old tree, one does not have to start a new count of years for the issue of orlah.",
+                    "<b>Rabbi Meir said: in an instance where it is strongly [grafted], it is permitted, but in an instance where it is poorly [grafted], it is prohibited.</b>  Rabbi Meir is referring to a grafted branch which is grafted onto an already existing grafted branch. If the grafted branch onto which the new one is being grafted is strongly attached to the tree, meaning this graft is successful and is producing new fruits, then the new graft is permitted in terms of orlah. The old graft is considered part of the old tree. But if the prior graft is not strongly attached, then the new one is prohibited, because we can’t look at the old graft as if it is attached to the tree.",
+                    "<b>A bent-down [and rooted] shoot that has become detached and is full of fruit, [then] if it increased one two hundredth, it is prohibited.</b>  The final section of our mishnah returns to discuss a branch of a vine that is bent down and rooted into the ground. As we learned above, as long as the branch is attached to the old vine, its fruit is permitted.  In this case, the branch grows fruit while attached and then becomes detached. The question is: does the orlah count restart for the fruit that has already grown? The mishnah rules that if the fruit grew 1/200 in size, then the fruit is prohibited. This is the standard number for cases of orlah mixed with non-orlah. If there is 1/200th orlah, then the mixture is prohibited. This would also be the case here the part that grew when the branch was attached is not orlah, whereas the new growth is orlah. So if the new growth is 1/200th or more of the total volume, then it is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with orlah or a vineyard into which seeds had been planted which then become mixed up with non-prohibited plants or produce. The question is: does this mixture become nullified if the prohibited part is less than 1/200 of the permitted part?",
+                    "<b>If a shoot of orlah or a vineyard in which seeds had been planted (, became mixed up with [other] shoots, behold one may not gather [the fruit].</b>  A person has a bunch of plants in his backyard, or a few vineyards. Some of the plants are orlah, or some of the vineyards have seeds of grain planted in them (kilayim). These plants or vineyards are prohibited. However, he doesn’t know which plants are orlah or which vineyards are kilayim (the grain is assumedly gone). If he has not yet gathered the fruit, he cannot gather any of the fruit from any of these plants. While some times prohibited things can become nullified if they are small enough percentages of a mixture, this is the case only if the produce is already detached from the ground. Since this produce is still attached to the ground, he cannot even pick it.",
+                    "<b>But if one has gathered [it], it is neutralized in two hundred-and-one, provided that he did not act deliberately. Rabbi Yose says: even if he acted deliberately, it becomes neutralized in two hundred-and-one.</b>  If he gathered it already without realizing that some of the produce was prohibited, then as long as there is not more than 1/200 part orlah or kilayim, the prohibited stuff is nullified. However, if he deliberately picked the produce, knowing that this would allow it to be nullified, he is penalized and it is prohibited. The rule is that one is not allowed to intentionally nullify a prohibited substance. Rabbi Yose says that this is not really a case of intentionally nullifying a prohibited substance. When he picks the produce he is not yet nullifying the prohibited plants, because the stuff still attached to the ground can’t be nullified. It is only nullified when the produce is picked and it turns out that less than 1/200 of it is prohibited. Therefore, he can deliberately pick the produce so that the prohibited plants will be nullified."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the subject of what parts of a vine are prohibited because of orlah.",
+                    "<b>Leaves, sprouts, sap of vines, and vine-buds are permitted in respect of orlah and the laws of the fourth year, and to a nazirite, but are prohibited if they come from an Asherah [tree]. Rabbi Yose says: vine-buds are prohibited because they are fruit.</b>  The laws of orlah and fourth year produce do not apply to the non-edible parts of the tree only to the fruit. So if one wants to derive benefit from these parts during the first four years of the tree’s existence, he may do so. When it comes to the vine, these parts are permitted to a nazirite, since he is prohibited from consuming only the grapes and the parts of the grapes (see Numbers 6:3-4). However, when it comes to an Asherah tree, which is a tree used in idolatry, then every part of the tree is prohibited. Rabbi Yose considers the vine-buds to be food, even though most people wouldn’t eat them before they fully ripen. Therefore, the laws of orlah and fourth year produce and the Nazirite prohibitions apply to them.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said: if one curdles [milk] with the resinous substances of [a tree liable to] orlah, it is prohibited. Rabbi Joshua said: I have received an explicit tradition that if one curdles [milk] with the resinous substance of the leaves, or with the resinous substance of the roots, it is permitted, but with the resinous substance of the unripe berries, it is prohibited, because these are fruit.</b>  This section deals with the resin that comes from the tree and is used to curdle milk and make cheese. Rabbi Eliezer says that the laws of orlah apply to this substance and therefore if one uses it to curdle milk, the cheese will be prohibited. Rabbi Joshua disagrees based on a received oral tradition that the laws of orlah do not apply to the resin that comes from the tree and is used to curdle the milk. This is true as long as the resin comes from the leaves or roots, parts of the tree to which the laws of orlah never apply. However, if he uses the resin that comes from the unripe berries, the cheese is prohibited because these unripe berries are, according to Rabbi Yose, subject to the laws of orlah. And even according to the opinion that disagrees with Rabbi Yose, although the unripe berries are not subject to orlah, when they ripen they will be subject to orlah. Therefore, this cheese will be prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with what parts of the grape or fruit are subject to the laws of orlah, the asherah (idol-tree), the nazirite prohibitions and fourth-year vineyards.",
+                    "<b>Defective grapes, grape kernels, grape husks, and the temed drink made from them, the peel of a pomegranate and its sprout, nutshells, and fruit-seeds, are all subject to the laws of orlah, asherah and a nazirite, but permitted in respect of a fourth year vineyard.</b>  All of the parts of grapes, fruits and nuts are subject to the laws of orlah, so that one could not use them during the first three years of growth. They are also prohibited if they grow from an asherah tree, for as we learned in yesterday’s mishnah, all parts of the asherah tree are prohibited. Finally, they are prohibited to a nazirite because Numbers 6:3-4 states, “no vinegar of (new) wine or vinegar of old wine, nor shall he drink any liquor of grapes…from the kernels even to the husk she shall not eat.” However, the rules of the fourth year vineyard, which must be taken to Jerusalem and eaten there, do not apply to these parts of the grape or fruit, because the laws of maaser sheni and the fourth year vineyard (which are always the same) apply only to the parts of the plant that are normally eaten.",
+                    "<b>Fallen unripe fruit is subject to all of them.</b>  Fallen unripe fruit is subject to all of these prohibitions because it is food, even though it is not yet ready to be eaten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with planting things that come from an orlah tree which is orlah.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: one may plant a shoot of orlah;</b>  Since the laws of orlah do not apply to the branches or shoots of a tree, one may plant a shoot of orlah. If the laws of orlah did apply, it would be forbidden to derive any benefit from the shoot, including planting it to grow a tree.",
+                    "<b>But one may not plant a nut of orlah, because it is fruit.</b>  The laws of orlah do apply to the nuts of a tree, because they are considered to be fruit. Hence, one cannot plant a nut.",
+                    "<b>And one may not graft early date berries of orlah.</b>  The laws of orlah also apply to the “early date berries”, which according to some commentators are early date-palm branches and according to others, are a certain type of date. In any case, these date berries count as fruit and hence cannot be used in grafting."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe second chapter of orlah deals with mixtures consisting of permitted and forbidden produce. Specifically the issue is, when does the prohibited part of the mixture become nullified by the permitted part of the mixture?",
+                    "<b>Terumah, terumat maaser of demai, hallah and bikkurim, are neutralized in a hundred-and-one mixture.</b>  If terumah, or terumat maaser of demai (demai is produce acquired from an am haaretz, concerning whom we have doubt whether he tithed; terumat maaser is the terumah taken from the tithe), hallah or bikkurim (first fruits) become mixed up with hullin produce, meaning produce that has no status of holiness, then there needs to be 100 parts hullin for every part of holy stuff, in order for the holy stuff to be neutralized. If there is not 100 parts hullin, then we must treat the entire mixture as if it were holy. This will almost always cause a financial loss to the owner.",
+                    "<b>And they are reckoned together [to form the statutory minimum].</b>  If some of these things are mixed in together, for instance terumah is mixed in with bikkurim, then they are counted together to prohibit a larger mixture. Thus if ½ part terumah is mixed in with another ½ part bikkurim, there will need to be 100 parts hullin for the holy stuff to be neutralized.",
+                    "<b>And it is necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it].</b>  Once the mixture is neutralized, one would need to take out the amount of holy stuff that is in the mixture and treat it as whatever holy stuff it might be. Thus if 100 parts hullin are mixed in with one part terumah, he can take out one part, give it to a kohen, and treat the rest like hullin. The reason that he has to take the equivalent part out is that someone was supposed to receive these things, in the case of terumah, the priest.",
+                    "<b>Orlah and kilayim of the vineyard are neutralized in a two-hundred-and-one mixture.</b>  The necessary ratio to neutralize orlah and kilayim in a vineyard (seeds that were planted in a vineyard) is 200 to 1. The laws are simply stricter with these two types of produce because not only can they not be eaten, one can not even derive benefit from them.",
+                    "<b>And they are reckoned together [to form the statutory minimum].</b>  The same rule as in section two.",
+                    "<b>But it is not necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it].</b>  Unlike terumah and the other types of produce in section one, orlah and kilayim don’t go to anyone. Since they don’t go to anyone, he need not take a portion out.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they are not reckoned together.</b>  According to Rabbi Shimon, if orlah and kilayim are mixed together, they are not reckoned together (he disagrees with section five). The reason is that these are completely different prohibitions, unlike terumah, terumat maaser etc. which are all in the same family of halakhot.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: they are reckoned together when they impart flavor, but not to prohibit.</b>  Rabbi Eliezer says that if the two combined prohibited substances, orlah and kilayim, jointly impart their taste to the entire mixture, then they are reckoned together. But if they don’t, then they don’t join together and each will be considered separately. Rabbi Eliezer seems to be a compromise between the two opposite positions found in sections five and seven."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that if terumah and orlah are mixed in together, each counts with regard to creating the necessary ratio for the other to be voided.",
+                    "<b>Terumah can void orlah, and orlah can void terumah.</b>  If terumah and hullin are mixed in together, they can join together to create the necessary 200 to 1 ratio in order to neutralize any orlah or kilayim that are in the mixture. Similarly, orlah can join together with hullin to create the necessary 100 to one ratio to neutralize terumah.",
+                    "<b>How so? [For instance] a seah of terumah fell into one hundred, and afterwards three kavs of orlah or three kavs of mixed-seeds of the vineyard [fell in]. This is [an instance] where terumah goes towards neutralizing orlah, and orlah terumah.</b>  The mishnah now illustrates how this works. If a seah of terumah falls into one hundred (actually ninety-nine) of hullin, and then three kavs, which is half a seah, of orlah or kilayim (mixed-seeds) fall in, the orlah or kilayim is neutralized. If we count the terumah with the hullin then there is a 200 to one ratio to neutralize the orlah or kilayim. Similarly, if a seah of orlah is mixed up with 200 seahs of hullin, and then terumah fell into the mixture, if the orlah and hullin are more than 100 to 1 of the terumah, the terumah is neutralized."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is similar to the previous mishnah, but it talks about orlah and kilayim, instead of orlah and terumah.",
+                    "<b>Orlah can void kilayim, and kilayim [can void] orlah, and orlah [can void] orlah.</b>  Orlah can be combined with hullin to nullify kilayim and likewise, kilayim can join with hullin to nullify orlah, and there is even a case where orlah can combine with hullin to void other orlah.",
+                    "<b>How so? A seah of orlah falls into two hundred [seahs] and afterwards there falls in a seah and a little bit more of orlah, or a seah and a little bit more of kilayim of the vineyard--this is [a case] where orlah can void kilayim, and kilayim [can void] orlah, and orlah [can void] orlah.</b>  As in yesterday’s mishnah, we get an illustration of the aforementioned principle. First, a seah of orlah falls into two hundred seahs of hullin and then becomes void. There are now 201 seahs of hullin in the mixture. If afterwards a seah and a little bit more (1/200th of seah) of orlah fall in, the 201 seahs can nullify the one and 1/200 seahs of orlah that subsequently fall in, even though the 201 seahs is actually 200 seahs of hullin and one seah of orlah. The original seah that fell in counts when it comes to voiding the subsequent seah and a little bit more. The same would be true if a seah and a little bit more of mixed seeds of a vineyard fell in the original seah of orlah counts when it comes to nullifying the subsequent seah and 1/200 of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the above mishnayot we learned that terumah is nullified if it falls into a mixture that is more than a ratio of 100 to 1 and orlah and kilayim are nullified in a ratio of 200 to 1. Today’s mishnah limits this principle.",
+                    "<b>Whatever causes something to ferment, or seasons, or makes medumma with terumah, with orlah or with ‘mixed-seeds’ of the vineyard, is prohibited.</b>  If someone takes starter dough (leaven) made of terumah, orlah or kilayim and uses it to ferment his hullin dough, or seasons a dish with terumah, orlah or kilayim spices, then the whole dish is rendered prohibited. Because the prohibited object caused a substantive change in the entire mixture, either causing it to rise or have flavor, the small prohibited substance cannot be nullified by the larger amount in the mixture, no matter how small a quantity the smaller amount is. The words “or makes medumma” are very difficult to interpret. The Rambam reads not “or makes medumma” but rather “makes medumma” which means that if the starter dough or seasoning is terumah it renders the mixture “medumma” which is terumah mixed in with hullin. Medumma may be eaten by a priest. This reading makes a lot of sense. The problem with this reading is that no other manuscripts read this way.",
+                    "<b>Bet Shammai says: it also renders unclean. But Bet Hillel says: it never renders unclean unless it has the volume of an egg.</b>  According to Bet Shammai, the same rule holds true when it comes to the rules of purity. If ritually clean dough has been fermented with unclean dough, or a clean dish has been spiced with an unclean dish, the dough or dish is impure, no matter how small a quantity of starter dough or seasoning was used. Bet Hillel, however, holds that in order to render impure there needs to be an egg’s worth of impure stuff. It doesn’t matter whether the unclean stuff is a leavening agent, spices or anything if it’s not the volume of an egg, it can’t render impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Dostai of Kefar Yitmah was one of the disciples of Bet Shammai, and he said, “I received a tradition from Shammai the elder who said: “It never renders unclean unless it contains the volume of an egg.”</b><br>In yesterday’s mishnah we learned that Bet Shammai holds that unclean hametz (leaven) or spices can render a mixture unclean, even if there is only the smallest amount of the unclean leaven or spices. Bet Hillel says that there must be the volume of an egg. In today’s mishnah a member of the house of Bet Shammai says that Shammai himself agreed with Bet Hillel, that there needs to be the volume of an egg."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to explain two rules with regards to when mixtures of prohibited and permitted substances are prohibited.",
+                    "<b>Concerning what did they say: “Anything that causes fermentation or seasons or which renders medumma we rule stringently”? [In the case of] a species [mixed] with its [like] species.</b>  The first general rule is that we rule stringently when a prohibited substance (kilayim, orlah or terumah) which causes fermentation (leavens) or seasons mixes with another similar permitted substance. Such a mixture is prohibited no matter how small the prohibited substance, as we learned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>[When did they say] “we rule [sometimes] leniently and [sometimes] stringently”? [In the case of] a species [mixed] with a different kind of species.</b>  The second rule is that when the two substances are of different kind, we sometimes rule leniently and sometimes strictly. This will be illustrated in subsequent mishnayot.",
+                    "<b>How so? If leaven of wheat fell into dough of wheat and there is enough to cause fermentation, [then] whether there is enough to become neutralized in one-hundred-and-one, or there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, it is prohibited. If there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, [then] whether there is enough to cause fermentation, or there is not enough to cause fermentation, it is prohibited.</b>  The mishnah now illustrates the principle in section one. If leaven of wheat falls into dough of wheat, we have a mixture of a like substance with another like substance. If the wheat leaven is terumah and there is enough leaven to ferment the entire mixture, then the mixture is prohibited no matter how small of an amount it is in relation to the mixture. If there is not enough wheat leaven to ferment the entire mixture, then the entire mixture can still be prohibited if there is not 100 parts hullin to one part terumah. In such a case the entire mixture is called “medumma,” doubtful terumah. It must be sold to a priest, with a reduction for the amount of terumah that actually fell in. However, if there are 100 parts hullin to one part terumah, then the mixture is not prohibited. The owner may take out one part, give it to a priest and the remainder of the mixture reverts to being hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah illustrates the second principle in yesterday’s mishnah, that when there are different species mixed together, one permitted and one prohibited, sometimes we rule leniently and sometimes we rule stringently.",
+                    "<b>[We rule sometimes] leniently and [sometimes] stringently, [in the case of] a species [mixed] with a different kind of species. How so?</b>  This is the rule that was stated in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If crushed beans were boiled together with lentils, and there is enough of them [the crushed beans] to impart flavor, [then] whether there is enough to become neutralized in one-hundred-and-one, or there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, it is prohibited.</b>  This section illustrates the stringency. Crushed beans and lentils are considered to be two different species. If crushed beans that are of terumah are boiled with hullin (non-sacred) lentils, and the crushed beans impart their flavor to the entire mixture, then it doesn’t matter how small a percentage of the entire mixture the crushed beans are, the entire mixture is prohibited.",
+                    "<b>[But] if there is not enough to impart flavor, [then] whether there is enough to become neutralized in one-hundred-and-one, or there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, [the mixture] is permitted.</b>  However, if the crushed beans do not impart their flavor, then it doesn’t matter if there is not the usually required 100-1 ratio, the mixture is permitted. To summarize, when it comes to unlike species, the one question we need to ask is if the forbidden species imparts flavor to the permitted species. If it does, the entire mixture is prohibited, no matter the percentage; if it does not, the entire mixture is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a situation in which two batches of leaven fall into dough one being hullin (non-sacred) and one being terumah or kilayim.",
+                    "<b>If leaven of hullin has fallen into dough, and there was enough of it to cause fermentation, and after that leaven of terumah fell in or leaven of kilayim of the vineyard, and there is enough to cause fermentation, [the dough] is prohibited.</b> In this case, the first piece of leaven to fall into the dough was enough to ferment the entire dough. When the next piece of leaven falls in, and that dough is terumah or kilayim (both would seemingly cause the dough to be prohibited), we might have thought that since the dough could be fermented even without the terumah or kilayim, the dough would be permitted. The mishnah rules that the dough is prohibited even though the prohibited leaven was not needed. The second batch of leaven, although not needed, still sped up the leavening process and therefore it causes the dough to be prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah, the terumah leaven fell into already-leavened dough before the dough had begun to ferment, and therefore, since the terumah leaven may have sped up the fermenting process, the dough was prohibited. In today’s mishnah, the leaven falls in after the dough has already been fermented.",
+                    "<b>If leaven of hullin has fallen into dough and caused it to ferment, and after that there fell in leaven of terumah or of kilayim of the vineyard, and there was enough to cause fermentation, [the dough] is prohibited.</b>  According to the first opinion, it doesn’t matter that the terumah leaven fell into the dough after the dough had already been fermented. The forbidden leaven will still increase the fermentation of the dough and therefore, the entire dough becomes prohibited.",
+                    "<b>But Rabbi Shimon permits it.</b>  Rabbi Shimon, on the other hand, holds that the dough is permitted. One explanation for Rabbi Shimon’s opinion is that he holds that extra leaven will not improve the taste of the dough, but rather make it taste worse. Since this taste is undesirable, it does not cause the dough to be prohibited. In yesterday’s mishnah, the leaven terumah improved the taste of the dough because it had not yet been fermented, therefore, Rabbi Shimon would agree that the dough is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with seasonings and when they prohibit a dish into which they fell.",
+                    "<b>Seasonings [consisting] of two or three categories of one species, or [consisting] of three species [of one category], are forbidden and combine.</b>  If two or three categories of one type of seasoning, for instance pepper from terumah, kilayim and orlah, fall into a dish, they combine to forbid the dish if they impart taste. The same is true if there are three different species, for instance, pepper, onion and garlic of one category such as terumah. If together they impart flavor, then the dish is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: Two or three categories of one species, or two species of one category, do not combine.</b>  Rabbi Shimon disagrees and says that different categories of one species and different species of one category do not combine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah discusses leaven of hullin and terumah that fall into dough and neither is sufficient to cause fermentation alone, but together they do cause fermentation.",
+                    "<b>Leaven of hullin and of terumah fell into dough, and neither this was sufficient to cause fermentation nor was that sufficient to cause fermentation, but together they caused [the dough] to ferment:<br>Rabbi Eliezer says: I go after the last.</b>  According to Rabbi Eliezer, whatever is the last to fall in is determinative because that is the leaven that causes the dough to ferment. If terumah leaven falls in first, and then hullin leaven, the dough is permitted because the hullin leaven is what caused fermentation. If the terumah leaven fell in last, then the dough is prohibited because it was forbidden leaven that caused fermentation.",
+                    "<b>But the sages say: whether the prohibited fell in first or last, it never causes the dough to become prohibited unless there is enough to cause fermentation.</b>  The sages are more lenient, and rule that the dough is permitted unless the forbidden leaven is sufficient to cause fermentation alone. If fermentation depends on the hullin leaven, then the dough is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Yoezer, master of the temple (Ish Habirah), was one of the disciples of Bet Shammai and he said: I asked Rabban Gamaliel the elder as he was standing at the eastern gate [of the Temple], and he said: it never causes the dough to become prohibited unless there is enough to cause fermentation.</b><br>In this mishnah, a man by the name of Yoezer provides testimony that Rabban Gamaliel the elder, a sage who lived while the Temple still stood, agreed with the sages’ opinion in yesterday’s mishnah, that forbidden leaven never causes dough to become prohibited unless there is enough forbidden leaven to cause fermentation.<br>There are two descriptions of Yoezer provided in this mishnah. First of all, he is “Ish Habirah” which according to one opinion in the Talmud, means that he was “master of the Temple”, since Birah is a name of the entire Temple. Other commentators say that Birah is located near the Temple, but is not actually the Temple itself, while others say that it is a place within the Temple.<br>The second fact is that Yoezer is a student of Bet Shammai. This is the second time in our chapter where a mishnah has stated that a student of Bet Shammai agrees with the sages of the previous mishnah, who can surely be identified with Bet Hillel. Accordingly, Rabbi Eliezer who argued with the sages in the previous mishnah, can be identified as holding a Shammaite position, albeit one that Yoezer seems to dispute. Thus, although we don’t get any new halakhic information in this mishnah, we do learn some valuable historical information about a halakhic battle going on within the House of Shammai. The Mishnah, which is a product of Bet Hillel, considers it worthwhile to let us know that sometimes those of the House of Shammai actually agree with Bet Hillel.<br>The mishnah itself contains the same halakhah as that found in yesterday’s mishnah, so for more information, look there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is not related to the chapter’s main topic, mixtures of forbidden and permitted produce. Rather the same phrase that appears in mishnah eleven, where Rabbi Eliezer says “I go after the first,” appears here.\nThe mishnah deals with vessels, such as shoes or other leather clothes, which were oiled with unclean and then clean oil, or vice versa.",
+                    "<b>Vessels which were oiled with unclean oil, and [later] he returned and oiled them with clean oil;</b>  The vessels, which in this mishnah refers to clothing, were first oiled with unclean oil in order to soften them. When the unclean oil dried up, they were immersed in a mikveh in order to purify them. Then they were oiled again with clean oil.",
+                    "<b>Or he [first] oiled them with clean oil, and [later] he returned [to them] and oiled them with unclean oil:</b>  Alternatively, they were first oiled with clean oil and then with unclean oil.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: “I go after the first.”</b>  Rabbi Eliezer says that the purity of the clothing goes after the first oiling. When the clothes expel the oil that they have soaked up, they will, according to Rabbi Eliezer, expel the first oil that they absorbed. So if the first oil was impure, then the clothes are impure.",
+                    "<b>And the sages say: after the last.</b>  The rabbis hold that the first oil is absorbed by the clothing and when used the objects will expel the last oil used.  Therefore, their purity goes after the first oiling."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with leaven of terumah and leaven of kilayim which fell into dough. Neither piece of leaven is sufficient to cause fermentation, but together they cause fermentation. According to the rabbis’ opinion found in mishnah ten, the dough is not prohibited to everyone because of the kilayim, since the kilayim leaven was not in and of itself sufficient to cause fermentation. The question asked in our mishnah is: what about the terumah leaven? Does it join with the kilayim leaven to cause the dough to be forbidden to priests?",
+                    "<b>Leaven of terumah and of kilayim of the vineyard which fell into dough, this one is not sufficient to cause fermentation, nor is that one sufficient to cause fermentation, but together they cause fermentation:<br>It [the dough] is prohibited to non-priests and permitted to priests.</b>  The rabbis in mishnah twelve hold that two forbidden substances join together to create a prohibition. Since both terumah and kilayim are prohibited to non-priests, the dough is prohibited to non-priests. However, the dough is not prohibited to priests because priests can eat terumah and the kilayim leaven was not sufficient to cause fermentation on its own.",
+                    "<b>Rabbi Shimon permits it to both to non-priests and to priests.</b>  Rabbi Shimon is consistent with his own opinion in mishnah ten, that substances of different categories do not combine. The leaven of terumah and the leaven of kilayim do not combine and since neither is sufficient to cause fermentation, the dough is permitted to everyone."
+                ],
+                [
+                    "<b>Seasonings of terumah and of kilayim of the vineyard that fell into a dish, and there is not enough of one to season, nor is there of the other to season, but together they seasoned:<br>It [the dish] is prohibited to non-priests but permitted to priests.<br>Rabbi Shimon declares it permitted to non-priests and to priests.</b><br>This mishnah contains the same debate that was found in yesterday’s mishnah, except yesterday the mishnah dealt with leaven and fermentation, and today the mishnah deals with seasonings. Again the majority view holds that the two forbidden substances, terumah and kilayim, combine to cause the dish to be prohibited to non-priests, whereas Rabbi Shimon holds that the substances do not join together and the dish is permitted even to priests.<br>Since the mishnah is basically exactly the same as yesterday’s mishnah, there is new commentary below just look at yesterday’s commentary."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah contains yet another dispute between the sages and Rabbi Shimon over whether prohibited substances can join together to create a prohibition.",
+                    "<b>A piece of [meat from] one of the most holy [sacrifices] and [a piece] of [meat which is] piggul, or remnant, which were cooked with other pieces, it [the non-sacred meat] is prohibited to non-priests but permitted to priests.</b>  There are three categories of meat in this section: 1) most holy sacrifices; 2) piggul, which is a sacrifice that was offered by a priest with the intent to eat it in either the wrong place or the wrong time; 3) remnant a sacrifice left over beyond the time frame in which it can be eaten. The first category can be eaten by priests but not non-priests, whereas the second and third categories are prohibited to all. In the situation described here a small piece of each of these categories of meat was cooked in a dish with hullin (non-sacred) meat. The hullin meat would be sufficient in quantity to nullify each piece of meat individually, but not if all three combine together. According to the first opinion, the three categories of prohibited meat combine together to forbid the hullin to non-priests, who can’t eat any of them. They do not combine to prohibit the dish to priests because priests can eat the sacrificial meat.",
+                    "<b>Rabbi Shimon declares it permitted to non-priests and to priests.</b>  Rabbi Shimon is consistent with his opinion in the previous mishnayot where he said that different categories of forbidden food to not combine together to render hullin prohibited. This dish would be permitted to both priests and non-priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this rather long chapter deals with sacrifices that were cooked together with ordinary meat.",
+                    "<b>Meat of most holy [sacrifices] and meat of less holy [sacrifices] were cooked together with ordinary meat: [the dish] is prohibited to the unclean, but permitted to the clean.</b> Meat of most holy sacrifices (such a sin-offering or a guilt-offering) is permitted only to priests. Meat of less holy sacrifices (such as a thanksgiving offering, or a peace offering) is permitted to non-priests. All sacrifices, no matter their level of holiness, can only be eaten by a person who is ritually clean. These two types of meat were then cooked together with ordinary, non-sacrificial meat, and as in yesterday’s mishnah, the quantity of the hullin meat is sufficient to nullify each type of sacrifice individually but not if we combined them together. This meat is prohibited to the unclean but permitted to the clean. Rabbi Shimon agrees that it is prohibited to the unclean because the category of prohibition of most holy sacrifices and less holy sacrifices is the same both are prohibited to the unclean. In previous mishnayot, the categories were different. The other sages agree that such meat is permitted to the clean because there is not enough of the most holy sacrifice to render the other meat prohibited. In the other cases, all three categories of meat were prohibited to non-priests, therefore they joined together to make the hullin prohibited to non-priests. Here, there is simply not enough meat that is prohibited to non-priests to render the entire dish prohibited. Structurally, we can note that the editors of the Mishnah first bring all of the cases in which the rabbis and Rabbi Shimon disagree. In this way we can tell that in the final case, the two parties agree. Had they first related this mishnah and then the disagreements, we might have thought that Rabbi Shimon would disagree here as well."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe prohibition of orlah extends not only to eating fruit from an orlah tree, but to deriving any benefit from such fruit, or even from the peel of the fruit. The next several mishnayot deal with various objects that can become prohibited by making use of orlah.",
+                    "<b>A garment dyed with peels of orlah [fruit] must be burned.</b>  Dyes would occasionally be made from the peels of pomegranates or from the shells of various types of nuts. If a garment was dyed using dye made from orlah peels, the garment must be burned because it is forbidden to derive any benefit from it.",
+                    "<b>If it became mixed up with other [garments], all of them shall be burned, the words of Rabbi Meir.</b>  If a garment that had been dyed with peels of orlah fruit or shells from orlah nuts becomes mixed up with other garments that had been dyed with permitted dyes, then Rabbi Meir holds that all of the garments must be burned. As we shall see below in mishnah seven, Rabbi Meir holds that important objects are not nullified, as are food items which are nullified in ratios of 100-1 or 200-1, depending upon the prohibition. Since the garment is not nullified, it doesn’t matter how many garments got mixed up with it, they all are prohibited.",
+                    "<b>But the sages say: it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b>  The other rabbis hold that the same ratio that nullifies orlah fruit can also serve to nullify garments dyed with orlah dyes. Thus if there are 200 non-orlah garments, the orlah garment is nullified and they are all permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one dyed a thread the whole [length] of a sit with orlah peels, and wove it into a garment, and it is not known which [thread] it is:<br>Rabbi Meir says: the garment must be burned;<br>But the sages say: it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b><br>Our mishnah deals with a single thread that was dyed with orlah dye and then woven into a garment. The length of this thread is the length of a sit which is explained by some to mean the distance between one’s thumb and forefinger, while others explain it to be the distance between one’s forefinger and middle finger when they are as spread apart as possible.<br>According to Rabbi Meir, if one thread dyed with shells or peels of orlah becomes woven into a garment and it is not known which thread it was, the entire garment must be burned, even if there is a 200-1 ratio of permitted to prohibited threads. To Rabbi Meir even such a small thread is still considered an “important item” and therefore it doesn’t become nullified in any ratio.<br>The sages say that the prohibited thread is nullified in a ratio of 200-1, as they said with regard to an entire garment dyed with orlah thread in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with threads that come from various prohibited sources and the consequences of their being woven into garments.",
+                    "<b>If one wove thread the whole [length] of a sit from [the wool of a] first-born animal into a garment, the garment must be burned.</b>  It is forbidden to shear wool from a first-born goat or sheep (see Deuteronomy 15:19), and it is forbidden to derive any benefit from wool that was shorn from such an animal. Any garment that has even a thread from a first-born animal must be burned.",
+                    "<b>[If from] the hair of a nazirite or of the first-born of a donkey into sack-cloth, the sack-cloth must be burned.</b>  Similarly, it is forbidden to derive benefit from the hair of a person who took a nazirite vow. At the end of the term of naziriteship the nazirite is supposed to shave his/her hair and then burn it (see Numbers 6:18). The first-born of a donkey must be redeemed with a sheep (Exodus 13:13) and until this donkey has been redeemed it is prohibited to derive any benefit from it. Hence, if one wove sack-cloth with a sit’s length of the hair of a nazirite or of a first-born donkey that had not yet been redeemed, the sack-cloth must be burned.",
+                    "<b>And if even the smallest amount [from wool or hair of] consecrated [animals], that which it is woven into] is consecrated.</b>  The law regarding wool that comes from consecrated animals, such as animals that have been dedicated to the Temple or set aside to be sacrifices, is stricter. Even if the smallest amount of such wool is used in a garment, the entire garment must be treated as if it was consecrated. This garment cannot be used at all, however, it can be redeemed and therefore it does not necessarily have to be burned."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a cooked dish that was heated up by burning shells from orlah nuts or peels from orlah fruit.",
+                    "<b>A dish which one cooked with shells of orlah must be burned.</b>  Just as the garment that was dyed with orlah dye must be burned (mishnah one), so too must the dish that was heated up and cooked with orlah kindling. Although this prohibited benefit did not get into the dish, since the dish was cooked with it, it is forbidden.",
+                    "<b>If [the dish] became mixed up with other [dishes], it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b>  If the dish became mixed up with other dishes, then if there are 200 dishes not cooked using orlah kindling for every one cooked using orlah kindling, then the orlah is neutralized. If there is less than such a ratio, then all of the dishes must be burned. Note that in this case, unlike that in mishnah one concerning the garment dyed with orlah dyes, Rabbi Meir agrees that the orlah can be neutralized. This is because a cooked dish or a loaf of bread (see mishnah five below) are not important items, whereas the garment was. Important items cannot, according to Rabbi Meir, be neutralized."
+                ],
+                [
+                    "<b>An oven that was lit with shells of orlah, and then one baked bread in it, the bread must be burned.<br>If it became mixed up with other [loaves] it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b><br>This mishnah is nearly identical to mishnah four, except it deals with bread baked in an oven lit with shells of orlah nuts (or peels of orlah fruit). Like the cooked dish in mishnah four, this bread cannot be eaten and must be burned. If it becomes mixed up with other permitted loaves of bread, it can be neutralized in a 200-1 ratio."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we see another case in which Rabbi Meir says that when one prohibited item becomes mixed in with other items they all must be burned, whereas the other rabbis say that the prohibited item is neutralized in a ratio of 200-1.",
+                    "<b>If one has bundles of fenugreek of kilayim of the vineyard, they must be burned.</b>  If one grows fenugreek in a vineyard it is prohibited to derive any benefit from the fenugreek because this is a case of “kilayim” (mixed seeds) in a vineyard. The bundle of fenugreek must be burned.",
+                    "<b>If they became mixed up with others, all of them must be burned, the words of Rabbi Meir.</b>  If the bundle of kilayim fenugreek becomes mixed up with bundles of permitted fenugreek, Rabbi Meir says that they are all prohibited. According to Rabbi Meir, the fenugreek is considered an “important item” and therefore, no matter what the ratio of permitted fenugreek to prohibited fenugreek, they are all prohibited and they all must be burned.",
+                    "<b>But the sages say they become neutralized in two-hundred-and-one.</b>  The other rabbis again hold that the prohibited fenugreek is neutralized in a ratio of 200-1."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we finally hear the basis for the disagreement between Rabbi Meir and the other sages.",
+                    "<b>For Rabbi Meir used to say: anything that is normally [sold] by counting causes [a mixture] to become consecrated [in even the smallest amount].</b>  According to Rabbi Meir anything that is sold by being counted out at the marketplace (as opposed to being sold by weight or volume) is an important item and therefore it prohibits a mixture no matter how little of the prohibited item is in the mixture. This would explain why bundles of orlah fenugreek cause a mixture to be prohibited no matter how small the ratio of prohibited fenugreek to permitted fenugreek. The word “consecrated” in this mishnah is used synonymously with “prohibit” because oftentimes things that are “consecrated” become prohibited from use. This was the same verb used in mishnah three.",
+                    "<b>But the sages say only six things consecrate [a mixture in even the smallest amount], and Rabbi Akiba says seven [things].</b>  The sages agree that some items cause mixtures to be prohibited in even the smallest ratios. However, they limit this to only six items, to which Rabbi Akiva adds a seventh. These items seem to have been more valuable than general items that are sold by count, such as bundles of fenugreek. Since these items are of great significance, the laws are stricter with regard to them.",
+                    "<b>And these are they: Nuts with soft shells; badan pomegranates; stopped-up casks; beet shoots; cabbage-heads; Greek pumpkins.</b>  This is a list of the six items. The stopped up casks contain orlah wine.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: also loaves [baked by] a householder.</b>  Rabbi Akiva adds in bread baked by a householder which is more valuable than bread baked by a professional baker.",
+                    "<b>To those to which orlah applies [they prohibit the mixture] as orlah, [to those of which] kilayim of the vineyard apply [they prohibit the mixture as] kilayim of the vineyard.</b>  Orlah applies to only some of the above items, namely pomegranates, nuts, and wine. So if the mixture contains even the smallest amount of one of these items and it is orlah, the whole mixture is prohibited. Kilayim in the vineyard applies to the other items in the list, so if one of them is kilayim and it becomes mixed in with other permitted items it prohibits the mixture even if it is only a very small amount."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah provides an exception to the rule in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If the nuts cracked, or if the pomegranates burst open, or the casks became unstopped, or the pumpkins were cut, or the loaves were broken up, they become neutralized in two-hundred-and-one.</b> In yesterday’s mishnah we learned that certain items can not be neutralized in a mixture of two hundred. Here we learn that this is true only if they are whole. This is because they are “important items” only when they are whole. If they are in some way broken up, then they lose their importance and they will be neutralized in a mixture of 200 and one, as is the usual rule when it comes to orlah and kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah in tractate Orlah is concerned with the status of doubtful orlah and kilayim in the land of Israel and outside of it.",
+                    "<b>Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it.</b>  If one has some produce and doesn’t know whether it is orlah or not, inside the land of Israel, where the prohibition of orlah is from the Torah (deoraita) the produce is prohibited. In Syria, where some of the agricultural laws apply and some don’t (see Demai 6:11; Sheviit 6:2) the produce is permitted. Outside the land of Israel, meaning outside Syria, the law is even more lenient. One may go into the field of a non-Jew and purchase from him produce that may be orlah, as long as the Jew does not see the non-Jew actually pluck the orlah fruit from the orlah tree. In such a case this would not be “doubtful orlah” but rather “certain orlah” which is prohibited derabanan even outside the land of Israel.",
+                    "<b>A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand.</b>  The rules for kilayim are similar. The vegetables that are described here were possibly grown in a vineyard, because we know that the non-Jew has grown vegetables in his vineyard. However, they are not certain kilayim because they are being sold outside of the vineyard. Inside the land of Israel they are prohibited, because the prohibition of kilayim within Israel is deoraita and therefore we are strict even with doubtful kilayim. In Syria these vegetables are permitted. Outside of Israel one can go down to a vineyard and even see the non-Jew harvest these vegetables as long as he doesn’t gather them with his own hands. This law is even more lenient than the law concerning doubtful orlah, for here one can even see the non-Jew harvest the kilayim. Perhaps the reason that the law is more lenient is that the prohibition of kilayim outside of Israel is only an “enactment of the scribes” as we shall learn in section five.",
+                    "<b>New [produce] is prohibited by the Torah in all places.</b>  The end of this mishnah gives three different levels concerning the status of various prohibitions outside of the land of Israel. It is prohibited to eat new produce until the Omer (barley harvest) has begun to be offered on the second day of Pesah (see Hallah 1:1). This prohibition is “deoraita” even outside the land of Israel. This is indeed explicitly stated in Leviticus 23:13.",
+                    "<b>And orlah is a halachah.</b>  The prohibition of orlah is a “halakhah”. There are two opinions in the Talmud as to what this means. Some interpret it to mean “the halakhah/law of the land.” This would give it the status of a custom. Others interpret it to mean a “halakhah to Moses at Sinai.” This would give it the status of ancient oral law.",
+                    "<b>And kilayim are an enactment of the scribes.</b>  Finally, kilayim are prohibited outside the land of Israel by an enactment of the sages. This refers only to mixed seeds in the vineyard, from which it is even prohibited to derive benefit in the land of Israel. The law regarding different types of seeds that were planted together is more lenient in the land of Israel (one can eat such seeds, just not plant them) and therefore the law outside of Israel is more lenient as well. Yoking together two different types of animals (such as a donkey and an ox) and cross-breeding animals and trees is prohibited by the Torah in all places. For more information concerning kilayim look at my introduction to tractate Kilayim. Congratulations! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learn the tractate and to commit ourselves to going back and relearn it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. One of the aspects of Orlah that I found interesting was the chapter on forbidden mixtures. Many of our laws of kashrut stem from sources in this chapter and other places in Zeraim. Interestingly, there is far more information in tannaitic sources concerning prohibited agricultural produce such as orlah, kilayim and terumah then there is about prohibited animals and the prohibition of the mixture of milk and meat. When later rabbis (in the Talmudic and post-Talmudic periods) came to codify when something is not kosher (meaning it is either a mixture of milk and meat or stems from a prohibited animal) they often were forced to rely on sources that are from Seder Zeraim, and many from tractate Orlah. Thus this tractate is actually quite practical. Tomorrow we begin Tractate Bikkurim, the last tractate in Seder Zeraim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ערלה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Orlah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Orlah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Orlah/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Orlah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..379f5b9e68f11a83f8870068fc55e4890da94ba6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Orlah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,238 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Orlah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Orlah",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Tractate Orlah is concerned with fruit that grows on a tree during its first three years of growth. The laws are all based on Leviticus 19:23-24:",
+            "When you enter the land and plant any tree for food, you shall regard its fruit as forbidden (arel). Three years its fruit shall be forbidden (arel) for you, not to be eaten. In the fourth year all its fruit shall be holy, (set aside) for jubilation before the Lord; and only in the fifth year may you use its fruit—that its yield to you may be increased. I the Lord am your God.",
+            "According to this verse, fruit which grows on a tree during its first three years is prohibited. The rabbis add that it is prohibited not just to eat this fruit, but also to derive any benefit from it. ",
+            "The years of a tree are counted not by how long ago the tree was actually planted but by the calendar years. The first of Tishrei is the date that is considered the first of the year for orlah (see Rosh Hashanah 1:1) so a tree planted before the first of Tishrei (actually thirty days before the first of Tishrei so that it has time to grow roots), is considered to already be in its second year. ",
+            "In its fourth year the fruit is called “fourth year produce” or “neta revai.” The mishnah dealt with this subject at the end of tractate Maaser Sheni because this fruit is treated similarly to second tithe. ",
+            "Our tractate also deals extensively with the subject of orlah fruit that has become mixed up with other permitted produce. It also deals with mixed seeds and terumah that have become mixed up with other produce, because these halakhot are all similar.  "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that if a fruit tree is planted for a reason other than to provide fruit, it is exempt from the laws of orlah and its fruit may be eaten within the first three years of growth. This law is a great example of the strong role intent, in Hebrew, kavvanah, plays in rabbinic law. The intent of the person planting the tree is what determines the status of its fruit, and not the mere physicality of whether the tree is three years or older.",
+                    "<b>One who plants [a fruit tree] as a fence or to provide wood beams, it is exempt from [the law of] orlah.</b>  As stated in the introduction, if the tree was planted for another reason other than for its fruit, its fruit is permitted immediately, without having to wait three years. This law also stems (no pun intended) from Leviticus 19:23, which begins, “When you enter the land and plant any tree for food...” The tree is subject to the laws of orlah only if it is planted for food.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: even if he said “The inward [facing part of the tree] is for food, and the outward [facing part] is for a fence,” the inward [facing part] is subject [to orlah], and the outward [facing part] is exempt.</b>  Rabbi Yose says that one can divide a tree into two parts. If the inward part, the part facing the field, was planted for food and the outer part was planted to serve as a fence to his field, he can eat the fruit of the outside part without waiting three years. But the laws of orlah do apply to the inside part."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with situations in which a tree is exempt from the laws of orlah, or situations in which it is subject, even though one might have thought that it should be exempt.",
+                    "<b>If at the time when our ancestors came into the land and they found [a tree already] planted it was exempt [from the laws of orlah]. If they planted [a tree], even though they had not yet conquered [the land], it was subject [to orlah].</b>  This law is based on the beginning of Leviticus 19:23, “When you enter the land and plant any tree for food.” The laws of orlah do not apply to trees that were planted before the Israelites entered the land of Israel in the times of Joshua. If they planted a tree, the laws would apply even though the land had not yet been conquered. Obviously this law is not of any practical significance. This is a good example of what interests the rabbis. They are interested in practical matters and there are many halakhot in the Mishnah that have practical significance. But they are no less interested in explaining the Torah, even in cases where there is no practical implication to their words. This section of this mishnah is solely meant to explain the verse.",
+                    "<b>If one planted a tree for [the use of] the many, it is subject. But Rabbi Judah makes it exempt.</b>  According to the first opinion, if one plants a tree on his own property for the use of many others, the tree is still subject to the laws of orlah. Rabbi Judah disagrees and says that it is not.",
+                    "<b>If one has planted [a tree] in the public domain, or if a non-Jew has planted, or if a robber has planted, or one who plants on a boat, or [a tree] that has grown of itself, it is subject to orlah.</b>  In all of the cases in this mishnah we might have thought the tree is not subject to the laws of orlah, therefore the mishnah teaches that the tree is subject. The first three categories all seem to say that the status of the planter and the status of the tree do not matter. Thus, although a tree in the public domain does not belong to the one who planted it, it is still subject to orlah. Halakhah does not generally apply to non-Jewish produce, but since the status of the tree is not determined by its owner, the tree planted by a non-Jew is subject to orlah. The robber does not own the field in which he planted the tree. Nevertheless, the tree is subject to the laws of orlah.  All three of these categories serve to distinguish orlah from most of the other agricultural laws. For instance, produce which grows in the public domain is exempt from tithes. A tree that is planted on a boat is also liable, because the boat is treated as if it was land. Finally, a tree that has no owner is also liable, because as we have stated, it is the tree that is determinative, not the owner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses whether a replanted tree counts as if it was newly planted, such that one would have to wait another three years before its produce could be eaten.",
+                    "<b>If a tree was uprooted and the hard soil together with it, or if a stream swept it away and the hard soil together with it, [then] if it could have lived it is exempt, But if [it could] not, it is subject.</b>  The criterion throughout the mishnah for determining whether the tree is considered to be replanted is whether it could have lived from the amount of soil that was uprooted with it. The test would seem to be placing it in a pot if there was enough soil still stuck to the roots of the tree that the tree could continue to live then it is exempt from the laws of orlah, meaning that this is not considered replanting. But if it could not live from this soil, then the clock is rewound and the fruit of next three years will be prohibited.",
+                    "<b>If the hard soil has been detached from its side, or if a ploughshare shook it, or if someone shook it, and one reset it with earth, [then] if it could have lived, it is exempt, But if not, it is subject.</b>  This same rule applies in situations where the tree lost some of its soil and then a person put more soil back there. If the tree could have lived off of the soil that was left attached to it, then putting new soil on it doesn’t count as replanting. But if it could not have lived off of this soil, then it does count as replanting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with when a tree is considered to have been uprooted.",
+                    "<b>If a tree was uprooted and one root was left [in the ground], it is exempt.</b>  As long as one root is still attached to the ground, the tree is considered to still be planted and, if the tree is older than three years, it is exempt from the rules of orlah.",
+                    "<b>How much must the [thickness of the] root be? Rabban Shimon ben Gamaliel said in the name of Rabb Eliezer ben Judah a man of Bartota:  as [thick as] a pin [used for] stretching.</b>  In order for the root to count as still attaching the tree to ground, it must be as thick as a pin that weavers used for stretching the cloth. Others explain that this is a pin used by launderers. In any case, if the root is thinner than that, it would not be sufficient to nourish the tree, so we would have to consider the tree as having been detached and then replanted, which means that for the next three years its fruit will be prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are two agricultural practices mentioned in this mishnah. The first is taking a branch from a vine, bending it down into the ground and then bringing it up again elsewhere. Underground the branch will grow new roots. Our mishnah will ask the question of how to reckon the years of the vine that grows from what it calls a “bent-down and rooted shoot.”\nThe second practice is grafting, whereby one takes a detached branch and grafts into onto an existing vine.",
+                    "<b>A tree which was uprooted and it has a bent-down [and rooted] shoot, and it [the tree] derives sustenance from it [the shoot], the old [tree] is [considered] like the shoot.</b>  In this case the original, old tree (or vine) was uprooted, but a branch that had been bent into the ground still remains in the ground and provides sustenance to the tree. The mishnah rules that the tree is considered to be like the shoot. Shoots that are bent into the ground are not subject to the laws of orlah as long as they are still attached to the older vine/tree, because the Torah says, “When you plant” and the rabbis understand this as excluding bending shoots into the ground. Note that the innovation here is that even though the branch that had been bent and rooted into the ground now looks like a new vine, it still counts as far as attaching the old vine to the ground.",
+                    "<b>If one bends [and roots] from it year after year, and it became detached, one counts from the time it became detached.</b>  If one bends and roots branches into the ground year after year, and at some point the new vines the grow from these shoots become detached from the mother tree, their count as far as orlah goes begins from the time they become detached. Up until that point their count went according to the old vine but once they are detached we have to look at them as if they were just planted.",
+                    "<b>A grafted shoot of vines, and a grafted shoot [growing] on another grafted shoot, even if he rooted them in the soil, they are permitted.</b>  This section deals with grafting vines onto an older tree. If one grafts new vines onto an old tree their orlah count goes according to the older tree. This is true even if he puts grafts onto other grafts, and even if he bends some of those grafts into the ground such that they receive nourishment from the soil. In all of these cases, as long as the new grafts are connected to the old tree, one does not have to start a new count of years for the issue of orlah.",
+                    "<b>Rabbi Meir said: in an instance where it is strongly [grafted], it is permitted, but in an instance where it is poorly [grafted], it is prohibited.</b>  Rabbi Meir is referring to a grafted branch which is grafted onto an already existing grafted branch. If the grafted branch onto which the new one is being grafted is strongly attached to the tree, meaning this graft is successful and is producing new fruits, then the new graft is permitted in terms of orlah. The old graft is considered part of the old tree. But if the prior graft is not strongly attached, then the new one is prohibited, because we can’t look at the old graft as if it is attached to the tree.",
+                    "<b>A bent-down [and rooted] shoot that has become detached and is full of fruit, [then] if it increased one two hundredth, it is prohibited.</b>  The final section of our mishnah returns to discuss a branch of a vine that is bent down and rooted into the ground. As we learned above, as long as the branch is attached to the old vine, its fruit is permitted.  In this case, the branch grows fruit while attached and then becomes detached. The question is: does the orlah count restart for the fruit that has already grown? The mishnah rules that if the fruit grew 1/200 in size, then the fruit is prohibited. This is the standard number for cases of orlah mixed with non-orlah. If there is 1/200th orlah, then the mixture is prohibited. This would also be the case here the part that grew when the branch was attached is not orlah, whereas the new growth is orlah. So if the new growth is 1/200th or more of the total volume, then it is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with orlah or a vineyard into which seeds had been planted which then become mixed up with non-prohibited plants or produce. The question is: does this mixture become nullified if the prohibited part is less than 1/200 of the permitted part?",
+                    "<b>If a shoot of orlah or a vineyard in which seeds had been planted (, became mixed up with [other] shoots, behold one may not gather [the fruit].</b>  A person has a bunch of plants in his backyard, or a few vineyards. Some of the plants are orlah, or some of the vineyards have seeds of grain planted in them (kilayim). These plants or vineyards are prohibited. However, he doesn’t know which plants are orlah or which vineyards are kilayim (the grain is assumedly gone). If he has not yet gathered the fruit, he cannot gather any of the fruit from any of these plants. While some times prohibited things can become nullified if they are small enough percentages of a mixture, this is the case only if the produce is already detached from the ground. Since this produce is still attached to the ground, he cannot even pick it.",
+                    "<b>But if one has gathered [it], it is neutralized in two hundred-and-one, provided that he did not act deliberately. Rabbi Yose says: even if he acted deliberately, it becomes neutralized in two hundred-and-one.</b>  If he gathered it already without realizing that some of the produce was prohibited, then as long as there is not more than 1/200 part orlah or kilayim, the prohibited stuff is nullified. However, if he deliberately picked the produce, knowing that this would allow it to be nullified, he is penalized and it is prohibited. The rule is that one is not allowed to intentionally nullify a prohibited substance. Rabbi Yose says that this is not really a case of intentionally nullifying a prohibited substance. When he picks the produce he is not yet nullifying the prohibited plants, because the stuff still attached to the ground can’t be nullified. It is only nullified when the produce is picked and it turns out that less than 1/200 of it is prohibited. Therefore, he can deliberately pick the produce so that the prohibited plants will be nullified."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the subject of what parts of a vine are prohibited because of orlah.",
+                    "<b>Leaves, sprouts, sap of vines, and vine-buds are permitted in respect of orlah and the laws of the fourth year, and to a nazirite, but are prohibited if they come from an Asherah [tree]. Rabbi Yose says: vine-buds are prohibited because they are fruit.</b>  The laws of orlah and fourth year produce do not apply to the non-edible parts of the tree only to the fruit. So if one wants to derive benefit from these parts during the first four years of the tree’s existence, he may do so. When it comes to the vine, these parts are permitted to a nazirite, since he is prohibited from consuming only the grapes and the parts of the grapes (see Numbers 6:3-4). However, when it comes to an Asherah tree, which is a tree used in idolatry, then every part of the tree is prohibited. Rabbi Yose considers the vine-buds to be food, even though most people wouldn’t eat them before they fully ripen. Therefore, the laws of orlah and fourth year produce and the Nazirite prohibitions apply to them.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer said: if one curdles [milk] with the resinous substances of [a tree liable to] orlah, it is prohibited. Rabbi Joshua said: I have received an explicit tradition that if one curdles [milk] with the resinous substance of the leaves, or with the resinous substance of the roots, it is permitted, but with the resinous substance of the unripe berries, it is prohibited, because these are fruit.</b>  This section deals with the resin that comes from the tree and is used to curdle milk and make cheese. Rabbi Eliezer says that the laws of orlah apply to this substance and therefore if one uses it to curdle milk, the cheese will be prohibited. Rabbi Joshua disagrees based on a received oral tradition that the laws of orlah do not apply to the resin that comes from the tree and is used to curdle the milk. This is true as long as the resin comes from the leaves or roots, parts of the tree to which the laws of orlah never apply. However, if he uses the resin that comes from the unripe berries, the cheese is prohibited because these unripe berries are, according to Rabbi Yose, subject to the laws of orlah. And even according to the opinion that disagrees with Rabbi Yose, although the unripe berries are not subject to orlah, when they ripen they will be subject to orlah. Therefore, this cheese will be prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with what parts of the grape or fruit are subject to the laws of orlah, the asherah (idol-tree), the nazirite prohibitions and fourth-year vineyards.",
+                    "<b>Defective grapes, grape kernels, grape husks, and the temed drink made from them, the peel of a pomegranate and its sprout, nutshells, and fruit-seeds, are all subject to the laws of orlah, asherah and a nazirite, but permitted in respect of a fourth year vineyard.</b>  All of the parts of grapes, fruits and nuts are subject to the laws of orlah, so that one could not use them during the first three years of growth. They are also prohibited if they grow from an asherah tree, for as we learned in yesterday’s mishnah, all parts of the asherah tree are prohibited. Finally, they are prohibited to a nazirite because Numbers 6:3-4 states, “no vinegar of (new) wine or vinegar of old wine, nor shall he drink any liquor of grapes…from the kernels even to the husk she shall not eat.” However, the rules of the fourth year vineyard, which must be taken to Jerusalem and eaten there, do not apply to these parts of the grape or fruit, because the laws of maaser sheni and the fourth year vineyard (which are always the same) apply only to the parts of the plant that are normally eaten.",
+                    "<b>Fallen unripe fruit is subject to all of them.</b>  Fallen unripe fruit is subject to all of these prohibitions because it is food, even though it is not yet ready to be eaten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with planting things that come from an orlah tree which is orlah.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: one may plant a shoot of orlah;</b>  Since the laws of orlah do not apply to the branches or shoots of a tree, one may plant a shoot of orlah. If the laws of orlah did apply, it would be forbidden to derive any benefit from the shoot, including planting it to grow a tree.",
+                    "<b>But one may not plant a nut of orlah, because it is fruit.</b>  The laws of orlah do apply to the nuts of a tree, because they are considered to be fruit. Hence, one cannot plant a nut.",
+                    "<b>And one may not graft early date berries of orlah.</b>  The laws of orlah also apply to the “early date berries”, which according to some commentators are early date-palm branches and according to others, are a certain type of date. In any case, these date berries count as fruit and hence cannot be used in grafting."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe second chapter of orlah deals with mixtures consisting of permitted and forbidden produce. Specifically the issue is, when does the prohibited part of the mixture become nullified by the permitted part of the mixture?",
+                    "<b>Terumah, terumat maaser of demai, hallah and bikkurim, are neutralized in a hundred-and-one mixture.</b>  If terumah, or terumat maaser of demai (demai is produce acquired from an am haaretz, concerning whom we have doubt whether he tithed; terumat maaser is the terumah taken from the tithe), hallah or bikkurim (first fruits) become mixed up with hullin produce, meaning produce that has no status of holiness, then there needs to be 100 parts hullin for every part of holy stuff, in order for the holy stuff to be neutralized. If there is not 100 parts hullin, then we must treat the entire mixture as if it were holy. This will almost always cause a financial loss to the owner.",
+                    "<b>And they are reckoned together [to form the statutory minimum].</b>  If some of these things are mixed in together, for instance terumah is mixed in with bikkurim, then they are counted together to prohibit a larger mixture. Thus if ½ part terumah is mixed in with another ½ part bikkurim, there will need to be 100 parts hullin for the holy stuff to be neutralized.",
+                    "<b>And it is necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it].</b>  Once the mixture is neutralized, one would need to take out the amount of holy stuff that is in the mixture and treat it as whatever holy stuff it might be. Thus if 100 parts hullin are mixed in with one part terumah, he can take out one part, give it to a kohen, and treat the rest like hullin. The reason that he has to take the equivalent part out is that someone was supposed to receive these things, in the case of terumah, the priest.",
+                    "<b>Orlah and kilayim of the vineyard are neutralized in a two-hundred-and-one mixture.</b>  The necessary ratio to neutralize orlah and kilayim in a vineyard (seeds that were planted in a vineyard) is 200 to 1. The laws are simply stricter with these two types of produce because not only can they not be eaten, one can not even derive benefit from them.",
+                    "<b>And they are reckoned together [to form the statutory minimum].</b>  The same rule as in section two.",
+                    "<b>But it is not necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it].</b>  Unlike terumah and the other types of produce in section one, orlah and kilayim don’t go to anyone. Since they don’t go to anyone, he need not take a portion out.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they are not reckoned together.</b>  According to Rabbi Shimon, if orlah and kilayim are mixed together, they are not reckoned together (he disagrees with section five). The reason is that these are completely different prohibitions, unlike terumah, terumat maaser etc. which are all in the same family of halakhot.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: they are reckoned together when they impart flavor, but not to prohibit.</b>  Rabbi Eliezer says that if the two combined prohibited substances, orlah and kilayim, jointly impart their taste to the entire mixture, then they are reckoned together. But if they don’t, then they don’t join together and each will be considered separately. Rabbi Eliezer seems to be a compromise between the two opposite positions found in sections five and seven."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we learn that if terumah and orlah are mixed in together, each counts with regard to creating the necessary ratio for the other to be voided.",
+                    "<b>Terumah can void orlah, and orlah can void terumah.</b>  If terumah and hullin are mixed in together, they can join together to create the necessary 200 to 1 ratio in order to neutralize any orlah or kilayim that are in the mixture. Similarly, orlah can join together with hullin to create the necessary 100 to one ratio to neutralize terumah.",
+                    "<b>How so? [For instance] a seah of terumah fell into one hundred, and afterwards three kavs of orlah or three kavs of mixed-seeds of the vineyard [fell in]. This is [an instance] where terumah goes towards neutralizing orlah, and orlah terumah.</b>  The mishnah now illustrates how this works. If a seah of terumah falls into one hundred (actually ninety-nine) of hullin, and then three kavs, which is half a seah, of orlah or kilayim (mixed-seeds) fall in, the orlah or kilayim is neutralized. If we count the terumah with the hullin then there is a 200 to one ratio to neutralize the orlah or kilayim. Similarly, if a seah of orlah is mixed up with 200 seahs of hullin, and then terumah fell into the mixture, if the orlah and hullin are more than 100 to 1 of the terumah, the terumah is neutralized."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is similar to the previous mishnah, but it talks about orlah and kilayim, instead of orlah and terumah.",
+                    "<b>Orlah can void kilayim, and kilayim [can void] orlah, and orlah [can void] orlah.</b>  Orlah can be combined with hullin to nullify kilayim and likewise, kilayim can join with hullin to nullify orlah, and there is even a case where orlah can combine with hullin to void other orlah.",
+                    "<b>How so? A seah of orlah falls into two hundred [seahs] and afterwards there falls in a seah and a little bit more of orlah, or a seah and a little bit more of kilayim of the vineyard--this is [a case] where orlah can void kilayim, and kilayim [can void] orlah, and orlah [can void] orlah.</b>  As in yesterday’s mishnah, we get an illustration of the aforementioned principle. First, a seah of orlah falls into two hundred seahs of hullin and then becomes void. There are now 201 seahs of hullin in the mixture. If afterwards a seah and a little bit more (1/200th of seah) of orlah fall in, the 201 seahs can nullify the one and 1/200 seahs of orlah that subsequently fall in, even though the 201 seahs is actually 200 seahs of hullin and one seah of orlah. The original seah that fell in counts when it comes to voiding the subsequent seah and a little bit more. The same would be true if a seah and a little bit more of mixed seeds of a vineyard fell in the original seah of orlah counts when it comes to nullifying the subsequent seah and 1/200 of kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the above mishnayot we learned that terumah is nullified if it falls into a mixture that is more than a ratio of 100 to 1 and orlah and kilayim are nullified in a ratio of 200 to 1. Today’s mishnah limits this principle.",
+                    "<b>Whatever causes something to ferment, or seasons, or makes medumma with terumah, with orlah or with ‘mixed-seeds’ of the vineyard, is prohibited.</b>  If someone takes starter dough (leaven) made of terumah, orlah or kilayim and uses it to ferment his hullin dough, or seasons a dish with terumah, orlah or kilayim spices, then the whole dish is rendered prohibited. Because the prohibited object caused a substantive change in the entire mixture, either causing it to rise or have flavor, the small prohibited substance cannot be nullified by the larger amount in the mixture, no matter how small a quantity the smaller amount is. The words “or makes medumma” are very difficult to interpret. The Rambam reads not “or makes medumma” but rather “makes medumma” which means that if the starter dough or seasoning is terumah it renders the mixture “medumma” which is terumah mixed in with hullin. Medumma may be eaten by a priest. This reading makes a lot of sense. The problem with this reading is that no other manuscripts read this way.",
+                    "<b>Bet Shammai says: it also renders unclean. But Bet Hillel says: it never renders unclean unless it has the volume of an egg.</b>  According to Bet Shammai, the same rule holds true when it comes to the rules of purity. If ritually clean dough has been fermented with unclean dough, or a clean dish has been spiced with an unclean dish, the dough or dish is impure, no matter how small a quantity of starter dough or seasoning was used. Bet Hillel, however, holds that in order to render impure there needs to be an egg’s worth of impure stuff. It doesn’t matter whether the unclean stuff is a leavening agent, spices or anything if it’s not the volume of an egg, it can’t render impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Dostai of Kefar Yitmah was one of the disciples of Bet Shammai, and he said, “I received a tradition from Shammai the elder who said: “It never renders unclean unless it contains the volume of an egg.”</b><br>In yesterday’s mishnah we learned that Bet Shammai holds that unclean hametz (leaven) or spices can render a mixture unclean, even if there is only the smallest amount of the unclean leaven or spices. Bet Hillel says that there must be the volume of an egg. In today’s mishnah a member of the house of Bet Shammai says that Shammai himself agreed with Bet Hillel, that there needs to be the volume of an egg."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to explain two rules with regards to when mixtures of prohibited and permitted substances are prohibited.",
+                    "<b>Concerning what did they say: “Anything that causes fermentation or seasons or which renders medumma we rule stringently”? [In the case of] a species [mixed] with its [like] species.</b>  The first general rule is that we rule stringently when a prohibited substance (kilayim, orlah or terumah) which causes fermentation (leavens) or seasons mixes with another similar permitted substance. Such a mixture is prohibited no matter how small the prohibited substance, as we learned in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>[When did they say] “we rule [sometimes] leniently and [sometimes] stringently”? [In the case of] a species [mixed] with a different kind of species.</b>  The second rule is that when the two substances are of different kind, we sometimes rule leniently and sometimes strictly. This will be illustrated in subsequent mishnayot.",
+                    "<b>How so? If leaven of wheat fell into dough of wheat and there is enough to cause fermentation, [then] whether there is enough to become neutralized in one-hundred-and-one, or there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, it is prohibited. If there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, [then] whether there is enough to cause fermentation, or there is not enough to cause fermentation, it is prohibited.</b>  The mishnah now illustrates the principle in section one. If leaven of wheat falls into dough of wheat, we have a mixture of a like substance with another like substance. If the wheat leaven is terumah and there is enough leaven to ferment the entire mixture, then the mixture is prohibited no matter how small of an amount it is in relation to the mixture. If there is not enough wheat leaven to ferment the entire mixture, then the entire mixture can still be prohibited if there is not 100 parts hullin to one part terumah. In such a case the entire mixture is called “medumma,” doubtful terumah. It must be sold to a priest, with a reduction for the amount of terumah that actually fell in. However, if there are 100 parts hullin to one part terumah, then the mixture is not prohibited. The owner may take out one part, give it to a priest and the remainder of the mixture reverts to being hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah illustrates the second principle in yesterday’s mishnah, that when there are different species mixed together, one permitted and one prohibited, sometimes we rule leniently and sometimes we rule stringently.",
+                    "<b>[We rule sometimes] leniently and [sometimes] stringently, [in the case of] a species [mixed] with a different kind of species. How so?</b>  This is the rule that was stated in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If crushed beans were boiled together with lentils, and there is enough of them [the crushed beans] to impart flavor, [then] whether there is enough to become neutralized in one-hundred-and-one, or there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, it is prohibited.</b>  This section illustrates the stringency. Crushed beans and lentils are considered to be two different species. If crushed beans that are of terumah are boiled with hullin (non-sacred) lentils, and the crushed beans impart their flavor to the entire mixture, then it doesn’t matter how small a percentage of the entire mixture the crushed beans are, the entire mixture is prohibited.",
+                    "<b>[But] if there is not enough to impart flavor, [then] whether there is enough to become neutralized in one-hundred-and-one, or there is not enough to become neutralized in one-hundred-and-one, [the mixture] is permitted.</b>  However, if the crushed beans do not impart their flavor, then it doesn’t matter if there is not the usually required 100-1 ratio, the mixture is permitted. To summarize, when it comes to unlike species, the one question we need to ask is if the forbidden species imparts flavor to the permitted species. If it does, the entire mixture is prohibited, no matter the percentage; if it does not, the entire mixture is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a situation in which two batches of leaven fall into dough one being hullin (non-sacred) and one being terumah or kilayim.",
+                    "<b>If leaven of hullin has fallen into dough, and there was enough of it to cause fermentation, and after that leaven of terumah fell in or leaven of kilayim of the vineyard, and there is enough to cause fermentation, [the dough] is prohibited.</b> In this case, the first piece of leaven to fall into the dough was enough to ferment the entire dough. When the next piece of leaven falls in, and that dough is terumah or kilayim (both would seemingly cause the dough to be prohibited), we might have thought that since the dough could be fermented even without the terumah or kilayim, the dough would be permitted. The mishnah rules that the dough is prohibited even though the prohibited leaven was not needed. The second batch of leaven, although not needed, still sped up the leavening process and therefore it causes the dough to be prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah, the terumah leaven fell into already-leavened dough before the dough had begun to ferment, and therefore, since the terumah leaven may have sped up the fermenting process, the dough was prohibited. In today’s mishnah, the leaven falls in after the dough has already been fermented.",
+                    "<b>If leaven of hullin has fallen into dough and caused it to ferment, and after that there fell in leaven of terumah or of kilayim of the vineyard, and there was enough to cause fermentation, [the dough] is prohibited.</b>  According to the first opinion, it doesn’t matter that the terumah leaven fell into the dough after the dough had already been fermented. The forbidden leaven will still increase the fermentation of the dough and therefore, the entire dough becomes prohibited.",
+                    "<b>But Rabbi Shimon permits it.</b>  Rabbi Shimon, on the other hand, holds that the dough is permitted. One explanation for Rabbi Shimon’s opinion is that he holds that extra leaven will not improve the taste of the dough, but rather make it taste worse. Since this taste is undesirable, it does not cause the dough to be prohibited. In yesterday’s mishnah, the leaven terumah improved the taste of the dough because it had not yet been fermented, therefore, Rabbi Shimon would agree that the dough is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with seasonings and when they prohibit a dish into which they fell.",
+                    "<b>Seasonings [consisting] of two or three categories of one species, or [consisting] of three species [of one category], are forbidden and combine.</b>  If two or three categories of one type of seasoning, for instance pepper from terumah, kilayim and orlah, fall into a dish, they combine to forbid the dish if they impart taste. The same is true if there are three different species, for instance, pepper, onion and garlic of one category such as terumah. If together they impart flavor, then the dish is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: Two or three categories of one species, or two species of one category, do not combine.</b>  Rabbi Shimon disagrees and says that different categories of one species and different species of one category do not combine."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah discusses leaven of hullin and terumah that fall into dough and neither is sufficient to cause fermentation alone, but together they do cause fermentation.",
+                    "<b>Leaven of hullin and of terumah fell into dough, and neither this was sufficient to cause fermentation nor was that sufficient to cause fermentation, but together they caused [the dough] to ferment:<br>Rabbi Eliezer says: I go after the last.</b>  According to Rabbi Eliezer, whatever is the last to fall in is determinative because that is the leaven that causes the dough to ferment. If terumah leaven falls in first, and then hullin leaven, the dough is permitted because the hullin leaven is what caused fermentation. If the terumah leaven fell in last, then the dough is prohibited because it was forbidden leaven that caused fermentation.",
+                    "<b>But the sages say: whether the prohibited fell in first or last, it never causes the dough to become prohibited unless there is enough to cause fermentation.</b>  The sages are more lenient, and rule that the dough is permitted unless the forbidden leaven is sufficient to cause fermentation alone. If fermentation depends on the hullin leaven, then the dough is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Yoezer, master of the temple (Ish Habirah), was one of the disciples of Bet Shammai and he said: I asked Rabban Gamaliel the elder as he was standing at the eastern gate [of the Temple], and he said: it never causes the dough to become prohibited unless there is enough to cause fermentation.</b><br>In this mishnah, a man by the name of Yoezer provides testimony that Rabban Gamaliel the elder, a sage who lived while the Temple still stood, agreed with the sages’ opinion in yesterday’s mishnah, that forbidden leaven never causes dough to become prohibited unless there is enough forbidden leaven to cause fermentation.<br>There are two descriptions of Yoezer provided in this mishnah. First of all, he is “Ish Habirah” which according to one opinion in the Talmud, means that he was “master of the Temple”, since Birah is a name of the entire Temple. Other commentators say that Birah is located near the Temple, but is not actually the Temple itself, while others say that it is a place within the Temple.<br>The second fact is that Yoezer is a student of Bet Shammai. This is the second time in our chapter where a mishnah has stated that a student of Bet Shammai agrees with the sages of the previous mishnah, who can surely be identified with Bet Hillel. Accordingly, Rabbi Eliezer who argued with the sages in the previous mishnah, can be identified as holding a Shammaite position, albeit one that Yoezer seems to dispute. Thus, although we don’t get any new halakhic information in this mishnah, we do learn some valuable historical information about a halakhic battle going on within the House of Shammai. The Mishnah, which is a product of Bet Hillel, considers it worthwhile to let us know that sometimes those of the House of Shammai actually agree with Bet Hillel.<br>The mishnah itself contains the same halakhah as that found in yesterday’s mishnah, so for more information, look there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is not related to the chapter’s main topic, mixtures of forbidden and permitted produce. Rather the same phrase that appears in mishnah eleven, where Rabbi Eliezer says “I go after the first,” appears here.\nThe mishnah deals with vessels, such as shoes or other leather clothes, which were oiled with unclean and then clean oil, or vice versa.",
+                    "<b>Vessels which were oiled with unclean oil, and [later] he returned and oiled them with clean oil;</b>  The vessels, which in this mishnah refers to clothing, were first oiled with unclean oil in order to soften them. When the unclean oil dried up, they were immersed in a mikveh in order to purify them. Then they were oiled again with clean oil.",
+                    "<b>Or he [first] oiled them with clean oil, and [later] he returned [to them] and oiled them with unclean oil:</b>  Alternatively, they were first oiled with clean oil and then with unclean oil.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: “I go after the first.”</b>  Rabbi Eliezer says that the purity of the clothing goes after the first oiling. When the clothes expel the oil that they have soaked up, they will, according to Rabbi Eliezer, expel the first oil that they absorbed. So if the first oil was impure, then the clothes are impure.",
+                    "<b>And the sages say: after the last.</b>  The rabbis hold that the first oil is absorbed by the clothing and when used the objects will expel the last oil used.  Therefore, their purity goes after the first oiling."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with leaven of terumah and leaven of kilayim which fell into dough. Neither piece of leaven is sufficient to cause fermentation, but together they cause fermentation. According to the rabbis’ opinion found in mishnah ten, the dough is not prohibited to everyone because of the kilayim, since the kilayim leaven was not in and of itself sufficient to cause fermentation. The question asked in our mishnah is: what about the terumah leaven? Does it join with the kilayim leaven to cause the dough to be forbidden to priests?",
+                    "<b>Leaven of terumah and of kilayim of the vineyard which fell into dough, this one is not sufficient to cause fermentation, nor is that one sufficient to cause fermentation, but together they cause fermentation:<br>It [the dough] is prohibited to non-priests and permitted to priests.</b>  The rabbis in mishnah twelve hold that two forbidden substances join together to create a prohibition. Since both terumah and kilayim are prohibited to non-priests, the dough is prohibited to non-priests. However, the dough is not prohibited to priests because priests can eat terumah and the kilayim leaven was not sufficient to cause fermentation on its own.",
+                    "<b>Rabbi Shimon permits it to both to non-priests and to priests.</b>  Rabbi Shimon is consistent with his own opinion in mishnah ten, that substances of different categories do not combine. The leaven of terumah and the leaven of kilayim do not combine and since neither is sufficient to cause fermentation, the dough is permitted to everyone."
+                ],
+                [
+                    "<b>Seasonings of terumah and of kilayim of the vineyard that fell into a dish, and there is not enough of one to season, nor is there of the other to season, but together they seasoned:<br>It [the dish] is prohibited to non-priests but permitted to priests.<br>Rabbi Shimon declares it permitted to non-priests and to priests.</b><br>This mishnah contains the same debate that was found in yesterday’s mishnah, except yesterday the mishnah dealt with leaven and fermentation, and today the mishnah deals with seasonings. Again the majority view holds that the two forbidden substances, terumah and kilayim, combine to cause the dish to be prohibited to non-priests, whereas Rabbi Shimon holds that the substances do not join together and the dish is permitted even to priests.<br>Since the mishnah is basically exactly the same as yesterday’s mishnah, there is new commentary below just look at yesterday’s commentary."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah contains yet another dispute between the sages and Rabbi Shimon over whether prohibited substances can join together to create a prohibition.",
+                    "<b>A piece of [meat from] one of the most holy [sacrifices] and [a piece] of [meat which is] piggul, or remnant, which were cooked with other pieces, it [the non-sacred meat] is prohibited to non-priests but permitted to priests.</b>  There are three categories of meat in this section: 1) most holy sacrifices; 2) piggul, which is a sacrifice that was offered by a priest with the intent to eat it in either the wrong place or the wrong time; 3) remnant a sacrifice left over beyond the time frame in which it can be eaten. The first category can be eaten by priests but not non-priests, whereas the second and third categories are prohibited to all. In the situation described here a small piece of each of these categories of meat was cooked in a dish with hullin (non-sacred) meat. The hullin meat would be sufficient in quantity to nullify each piece of meat individually, but not if all three combine together. According to the first opinion, the three categories of prohibited meat combine together to forbid the hullin to non-priests, who can’t eat any of them. They do not combine to prohibit the dish to priests because priests can eat the sacrificial meat.",
+                    "<b>Rabbi Shimon declares it permitted to non-priests and to priests.</b>  Rabbi Shimon is consistent with his opinion in the previous mishnayot where he said that different categories of forbidden food to not combine together to render hullin prohibited. This dish would be permitted to both priests and non-priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of this rather long chapter deals with sacrifices that were cooked together with ordinary meat.",
+                    "<b>Meat of most holy [sacrifices] and meat of less holy [sacrifices] were cooked together with ordinary meat: [the dish] is prohibited to the unclean, but permitted to the clean.</b> Meat of most holy sacrifices (such a sin-offering or a guilt-offering) is permitted only to priests. Meat of less holy sacrifices (such as a thanksgiving offering, or a peace offering) is permitted to non-priests. All sacrifices, no matter their level of holiness, can only be eaten by a person who is ritually clean. These two types of meat were then cooked together with ordinary, non-sacrificial meat, and as in yesterday’s mishnah, the quantity of the hullin meat is sufficient to nullify each type of sacrifice individually but not if we combined them together. This meat is prohibited to the unclean but permitted to the clean. Rabbi Shimon agrees that it is prohibited to the unclean because the category of prohibition of most holy sacrifices and less holy sacrifices is the same both are prohibited to the unclean. In previous mishnayot, the categories were different. The other sages agree that such meat is permitted to the clean because there is not enough of the most holy sacrifice to render the other meat prohibited. In the other cases, all three categories of meat were prohibited to non-priests, therefore they joined together to make the hullin prohibited to non-priests. Here, there is simply not enough meat that is prohibited to non-priests to render the entire dish prohibited. Structurally, we can note that the editors of the Mishnah first bring all of the cases in which the rabbis and Rabbi Shimon disagree. In this way we can tell that in the final case, the two parties agree. Had they first related this mishnah and then the disagreements, we might have thought that Rabbi Shimon would disagree here as well."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe prohibition of orlah extends not only to eating fruit from an orlah tree, but to deriving any benefit from such fruit, or even from the peel of the fruit. The next several mishnayot deal with various objects that can become prohibited by making use of orlah.",
+                    "<b>A garment dyed with peels of orlah [fruit] must be burned.</b>  Dyes would occasionally be made from the peels of pomegranates or from the shells of various types of nuts. If a garment was dyed using dye made from orlah peels, the garment must be burned because it is forbidden to derive any benefit from it.",
+                    "<b>If it became mixed up with other [garments], all of them shall be burned, the words of Rabbi Meir.</b>  If a garment that had been dyed with peels of orlah fruit or shells from orlah nuts becomes mixed up with other garments that had been dyed with permitted dyes, then Rabbi Meir holds that all of the garments must be burned. As we shall see below in mishnah seven, Rabbi Meir holds that important objects are not nullified, as are food items which are nullified in ratios of 100-1 or 200-1, depending upon the prohibition. Since the garment is not nullified, it doesn’t matter how many garments got mixed up with it, they all are prohibited.",
+                    "<b>But the sages say: it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b>  The other rabbis hold that the same ratio that nullifies orlah fruit can also serve to nullify garments dyed with orlah dyes. Thus if there are 200 non-orlah garments, the orlah garment is nullified and they are all permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one dyed a thread the whole [length] of a sit with orlah peels, and wove it into a garment, and it is not known which [thread] it is:<br>Rabbi Meir says: the garment must be burned;<br>But the sages say: it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b><br>Our mishnah deals with a single thread that was dyed with orlah dye and then woven into a garment. The length of this thread is the length of a sit which is explained by some to mean the distance between one’s thumb and forefinger, while others explain it to be the distance between one’s forefinger and middle finger when they are as spread apart as possible.<br>According to Rabbi Meir, if one thread dyed with shells or peels of orlah becomes woven into a garment and it is not known which thread it was, the entire garment must be burned, even if there is a 200-1 ratio of permitted to prohibited threads. To Rabbi Meir even such a small thread is still considered an “important item” and therefore it doesn’t become nullified in any ratio.<br>The sages say that the prohibited thread is nullified in a ratio of 200-1, as they said with regard to an entire garment dyed with orlah thread in yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with threads that come from various prohibited sources and the consequences of their being woven into garments.",
+                    "<b>If one wove thread the whole [length] of a sit from [the wool of a] first-born animal into a garment, the garment must be burned.</b>  It is forbidden to shear wool from a first-born goat or sheep (see Deuteronomy 15:19), and it is forbidden to derive any benefit from wool that was shorn from such an animal. Any garment that has even a thread from a first-born animal must be burned.",
+                    "<b>[If from] the hair of a nazirite or of the first-born of a donkey into sack-cloth, the sack-cloth must be burned.</b>  Similarly, it is forbidden to derive benefit from the hair of a person who took a nazirite vow. At the end of the term of naziriteship the nazirite is supposed to shave his/her hair and then burn it (see Numbers 6:18). The first-born of a donkey must be redeemed with a sheep (Exodus 13:13) and until this donkey has been redeemed it is prohibited to derive any benefit from it. Hence, if one wove sack-cloth with a sit’s length of the hair of a nazirite or of a first-born donkey that had not yet been redeemed, the sack-cloth must be burned.",
+                    "<b>And if even the smallest amount [from wool or hair of] consecrated [animals], that which it is woven into] is consecrated.</b>  The law regarding wool that comes from consecrated animals, such as animals that have been dedicated to the Temple or set aside to be sacrifices, is stricter. Even if the smallest amount of such wool is used in a garment, the entire garment must be treated as if it was consecrated. This garment cannot be used at all, however, it can be redeemed and therefore it does not necessarily have to be burned."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a cooked dish that was heated up by burning shells from orlah nuts or peels from orlah fruit.",
+                    "<b>A dish which one cooked with shells of orlah must be burned.</b>  Just as the garment that was dyed with orlah dye must be burned (mishnah one), so too must the dish that was heated up and cooked with orlah kindling. Although this prohibited benefit did not get into the dish, since the dish was cooked with it, it is forbidden.",
+                    "<b>If [the dish] became mixed up with other [dishes], it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b>  If the dish became mixed up with other dishes, then if there are 200 dishes not cooked using orlah kindling for every one cooked using orlah kindling, then the orlah is neutralized. If there is less than such a ratio, then all of the dishes must be burned. Note that in this case, unlike that in mishnah one concerning the garment dyed with orlah dyes, Rabbi Meir agrees that the orlah can be neutralized. This is because a cooked dish or a loaf of bread (see mishnah five below) are not important items, whereas the garment was. Important items cannot, according to Rabbi Meir, be neutralized."
+                ],
+                [
+                    "<b>An oven that was lit with shells of orlah, and then one baked bread in it, the bread must be burned.<br>If it became mixed up with other [loaves] it becomes neutralized in two-hundred-and-one.</b><br>This mishnah is nearly identical to mishnah four, except it deals with bread baked in an oven lit with shells of orlah nuts (or peels of orlah fruit). Like the cooked dish in mishnah four, this bread cannot be eaten and must be burned. If it becomes mixed up with other permitted loaves of bread, it can be neutralized in a 200-1 ratio."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we see another case in which Rabbi Meir says that when one prohibited item becomes mixed in with other items they all must be burned, whereas the other rabbis say that the prohibited item is neutralized in a ratio of 200-1.",
+                    "<b>If one has bundles of fenugreek of kilayim of the vineyard, they must be burned.</b>  If one grows fenugreek in a vineyard it is prohibited to derive any benefit from the fenugreek because this is a case of “kilayim” (mixed seeds) in a vineyard. The bundle of fenugreek must be burned.",
+                    "<b>If they became mixed up with others, all of them must be burned, the words of Rabbi Meir.</b>  If the bundle of kilayim fenugreek becomes mixed up with bundles of permitted fenugreek, Rabbi Meir says that they are all prohibited. According to Rabbi Meir, the fenugreek is considered an “important item” and therefore, no matter what the ratio of permitted fenugreek to prohibited fenugreek, they are all prohibited and they all must be burned.",
+                    "<b>But the sages say they become neutralized in two-hundred-and-one.</b>  The other rabbis again hold that the prohibited fenugreek is neutralized in a ratio of 200-1."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we finally hear the basis for the disagreement between Rabbi Meir and the other sages.",
+                    "<b>For Rabbi Meir used to say: anything that is normally [sold] by counting causes [a mixture] to become consecrated [in even the smallest amount].</b>  According to Rabbi Meir anything that is sold by being counted out at the marketplace (as opposed to being sold by weight or volume) is an important item and therefore it prohibits a mixture no matter how little of the prohibited item is in the mixture. This would explain why bundles of orlah fenugreek cause a mixture to be prohibited no matter how small the ratio of prohibited fenugreek to permitted fenugreek. The word “consecrated” in this mishnah is used synonymously with “prohibit” because oftentimes things that are “consecrated” become prohibited from use. This was the same verb used in mishnah three.",
+                    "<b>But the sages say only six things consecrate [a mixture in even the smallest amount], and Rabbi Akiba says seven [things].</b>  The sages agree that some items cause mixtures to be prohibited in even the smallest ratios. However, they limit this to only six items, to which Rabbi Akiva adds a seventh. These items seem to have been more valuable than general items that are sold by count, such as bundles of fenugreek. Since these items are of great significance, the laws are stricter with regard to them.",
+                    "<b>And these are they: Nuts with soft shells; badan pomegranates; stopped-up casks; beet shoots; cabbage-heads; Greek pumpkins.</b>  This is a list of the six items. The stopped up casks contain orlah wine.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: also loaves [baked by] a householder.</b>  Rabbi Akiva adds in bread baked by a householder which is more valuable than bread baked by a professional baker.",
+                    "<b>To those to which orlah applies [they prohibit the mixture] as orlah, [to those of which] kilayim of the vineyard apply [they prohibit the mixture as] kilayim of the vineyard.</b>  Orlah applies to only some of the above items, namely pomegranates, nuts, and wine. So if the mixture contains even the smallest amount of one of these items and it is orlah, the whole mixture is prohibited. Kilayim in the vineyard applies to the other items in the list, so if one of them is kilayim and it becomes mixed in with other permitted items it prohibits the mixture even if it is only a very small amount."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah provides an exception to the rule in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If the nuts cracked, or if the pomegranates burst open, or the casks became unstopped, or the pumpkins were cut, or the loaves were broken up, they become neutralized in two-hundred-and-one.</b> In yesterday’s mishnah we learned that certain items can not be neutralized in a mixture of two hundred. Here we learn that this is true only if they are whole. This is because they are “important items” only when they are whole. If they are in some way broken up, then they lose their importance and they will be neutralized in a mixture of 200 and one, as is the usual rule when it comes to orlah and kilayim."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah in tractate Orlah is concerned with the status of doubtful orlah and kilayim in the land of Israel and outside of it.",
+                    "<b>Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it.</b>  If one has some produce and doesn’t know whether it is orlah or not, inside the land of Israel, where the prohibition of orlah is from the Torah (deoraita) the produce is prohibited. In Syria, where some of the agricultural laws apply and some don’t (see Demai 6:11; Sheviit 6:2) the produce is permitted. Outside the land of Israel, meaning outside Syria, the law is even more lenient. One may go into the field of a non-Jew and purchase from him produce that may be orlah, as long as the Jew does not see the non-Jew actually pluck the orlah fruit from the orlah tree. In such a case this would not be “doubtful orlah” but rather “certain orlah” which is prohibited derabanan even outside the land of Israel.",
+                    "<b>A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand.</b>  The rules for kilayim are similar. The vegetables that are described here were possibly grown in a vineyard, because we know that the non-Jew has grown vegetables in his vineyard. However, they are not certain kilayim because they are being sold outside of the vineyard. Inside the land of Israel they are prohibited, because the prohibition of kilayim within Israel is deoraita and therefore we are strict even with doubtful kilayim. In Syria these vegetables are permitted. Outside of Israel one can go down to a vineyard and even see the non-Jew harvest these vegetables as long as he doesn’t gather them with his own hands. This law is even more lenient than the law concerning doubtful orlah, for here one can even see the non-Jew harvest the kilayim. Perhaps the reason that the law is more lenient is that the prohibition of kilayim outside of Israel is only an “enactment of the scribes” as we shall learn in section five.",
+                    "<b>New [produce] is prohibited by the Torah in all places.</b>  The end of this mishnah gives three different levels concerning the status of various prohibitions outside of the land of Israel. It is prohibited to eat new produce until the Omer (barley harvest) has begun to be offered on the second day of Pesah (see Hallah 1:1). This prohibition is “deoraita” even outside the land of Israel. This is indeed explicitly stated in Leviticus 23:13.",
+                    "<b>And orlah is a halachah.</b>  The prohibition of orlah is a “halakhah”. There are two opinions in the Talmud as to what this means. Some interpret it to mean “the halakhah/law of the land.” This would give it the status of a custom. Others interpret it to mean a “halakhah to Moses at Sinai.” This would give it the status of ancient oral law.",
+                    "<b>And kilayim are an enactment of the scribes.</b>  Finally, kilayim are prohibited outside the land of Israel by an enactment of the sages. This refers only to mixed seeds in the vineyard, from which it is even prohibited to derive benefit in the land of Israel. The law regarding different types of seeds that were planted together is more lenient in the land of Israel (one can eat such seeds, just not plant them) and therefore the law outside of Israel is more lenient as well. Yoking together two different types of animals (such as a donkey and an ox) and cross-breeding animals and trees is prohibited by the Torah in all places. For more information concerning kilayim look at my introduction to tractate Kilayim. Congratulations! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learn the tractate and to commit ourselves to going back and relearn it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. One of the aspects of Orlah that I found interesting was the chapter on forbidden mixtures. Many of our laws of kashrut stem from sources in this chapter and other places in Zeraim. Interestingly, there is far more information in tannaitic sources concerning prohibited agricultural produce such as orlah, kilayim and terumah then there is about prohibited animals and the prohibition of the mixture of milk and meat. When later rabbis (in the Talmudic and post-Talmudic periods) came to codify when something is not kosher (meaning it is either a mixture of milk and meat or stems from a prohibited animal) they often were forced to rely on sources that are from Seder Zeraim, and many from tractate Orlah. Thus this tractate is actually quite practical. Tomorrow we begin Tractate Bikkurim, the last tractate in Seder Zeraim."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה ערלה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Orlah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Orlah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Peah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Peah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c4dc4414e0c3ac873fb117108590ef138a0f4a0c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Peah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,443 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Peah",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Tractate Peah deals with agricultural gifts the Torah mandates be given to the poor.  There are three main passages in the Torah that deal with these gifts. Since they will be relevant throughout the tractate it is worth quoting them fully now.",
+            "Leviticus 19:9-10 9 And when you reap the harvest of your land, you shall not wholly reap the corner of your field, neither shall you gather the gleaning of your harvest. 10 And you shall not glean your vineyard, neither shall you gather the fallen fruit of your vineyard; you shall leave them for the poor and for the stranger: I am the LORD your God.",
+            "Leviticus 23:22  And when you reap the harvest of your land, you shall not wholly reap the corner of your field, neither shall you gather the gleaning of your harvest; you shall leave them for the poor, and for the stranger: I am the LORD your God.",
+            "Deuteronomy 24:19-22 19 When you reap your harvest in your field, and have forgotten a sheaf in the field, you shall not go back to fetch it; it shall be for the stranger, for the orphans, and for the widow; that the LORD your God may bless you in all the work of your hands. 20 When you beat your olive-tree, you shall not go over the boughs again; it shall be for the stranger, for the orphans, and for the widow. 21 When you gather the grapes of your vineyard, you shall not glean it after you; it shall be for the stranger, for the orphans, and for the widow. 22 And you shall remember that you were a slave in the land of Egypt; therefore I command you to do this thing.",
+            "According to the rabbis there are five agricultural gifts given to the poor: 1) Corners of the field—peah. 2) The gleanings, that which falls to the ground during reaping. 3) Forgotten sheaves. 4) Grape gleanings. 5) Clusters of grapes that were unripe during the first harvesting."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is a famous mishnah because it is recited in the early part of the prayer service, after the blessing for learning Torah.  The reason it is here in the beginning of tractate Peah is that it teaches that there is no maximum measure to the amount of peah (corners of one’s field I will generally use the Hebrew term) that one can leave to the poor.\nThe following mishnah will teach that there is a minimum amount.",
+                    "<b>These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah.</b>  There is no maximum amount for all of the things listed in this section.  A person can give or do as much of them as he wants. A.  Peah this is one of the main topics of our tractate. B.  First fruits brought to the Temple and given to the priests (Deuteronomy 26:1).  If a field owner should so desire he may bring his entire crop as first fruits. C.  These are sacrifices brought to the Temple on the three festivals, Pesah, Shavuot and Sukkot (Deuteronomy 16:16-17).  A person can bring as many of these sacrifices as he wants. D and E. The last two things listed in this section (both are also listed below) are two of the most important activities in which a person can engage, according to rabbinic thought.  Righteous deeds are also termed “deeds of loving kindness (gemilut hasadim).” This would include giving money to the needy but go far beyond that to include visiting the sick, burying the dead, finding a spouse for someone and other acts of kindness that help improve the lives of others.",
+                    "<b>The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.</b>  The second section lists mitzvoth for which a person sees an immediate reward, meaning he “enjoys the fruits in this world” and he also receives a reward for performing a mitzvah, a reward delayed until the world to come.  In other words, these are mitzvoth which are beneficial in and of themselves, regardless of any “external reward” such as the reward one might hope to get in the world to come.  The four are self-explanatory.  One can easily see that these four mitzvoth immediately benefit both the one who performs them and the one for whom she is doing the mitzvah.  It is interesting that the sages were so perceptive as to notice that the primary beneficiary of these mitzvoth is not the person for whom the mitzvah is being performed, but the one who performs the mitzvah.  We probably have all experienced the amazing feeling of helping out another person and know that when we do so, we not only help others but we help ourselves as well."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that although there is no measure for peah, as we learned in yesterday’s mishnah, there is a minimum measure.  The mishnah also provides a general means for determining how generous a person should be.",
+                    "<b>They should not leave peah of less than one-sixtieth [of the field].</b>  One shouldn’t leave less than one-sixtieth of his field as peah, meaning the four corners added up together should equal at least 1/60 of the field.",
+                    "<b>But even though they said, “there is no measure for peah,” everything depends upon the size of the field, the number of poor people, and the extent of the yield.</b>  When one is trying to determine how generous to be with leaving peah he should take three things into account. The first is the size of the field. If he has a big field then he should be able to afford to leave more of it as peah.  The second is the number of poor people in his town. The more poor people the more peah. Finally he should take into account how much crops his field yielded, the better the yield the more he should give."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nUsually one leaves the corners of one’s field for peah at the corners of the fields.  However, one can leave parts in the middle or even at the beginning of the field. This is the topic of our mishnah.",
+                    "<b>They may give peah at either at the beginning of the [reaping of the] field or at the middle of it.</b>  As stated in the introduction, he can give peah anywhere in the field he wants.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: as long as he gives at the end according to the set amount.</b>  Rabbi Shimon says that he must fulfill the mitzvah of peah by giving the minimum measure at the corners of the field.  He may be as generous as he wants in the beginning and middle of his reaping but he must also leave the corners of the field as peah. There might be two ways of understanding this. First of all, the Torah specifies the corner and hence he cannot just leave other parts of the field. Second, this might encourage cheating.  A person might lie and say that he left something in the middle of reaping and that the poor had already come and collected.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he leave, one stalk, he can rely on this as [fulfilling the law of] peah; and if he did not, then he only gives as ownerless property.</b>  Rabbi Judah says that as long as he leaves one stalk for himself in the beginning of his harvest, he can give the part of the field near this stalk or even the rest of the field as peah.  The stalk becomes “his field” and the rest of the field becomes peah.  However, if at the beginning of the harvest he didn’t leave even a stalk then the rest of the field cannot be considered peah. If he wants to give the beginning of the field to the poor, he is not giving it as peah rather he is renouncing ownership so that the poor can come and collect.  The result of the field being ownerless is the same as the result of it being peah both ownerless property and peah are exempt from tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches a general principle used to determine when the laws of peah are applicable.",
+                    "<b>They said a general principle concerning peah: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, and is harvested all at the same time, and is brought in for storage, is subject to the law of pe'ah.</b>  There are five rules for determining which plants are liable for peah. 1.  It has to be food, meaning something that people eat. Animal food does not count. 2.  It has to be looked after, meaning that it has an owner.  One who reaps an ownerless field does not have to leave peah. 3. It has to grow from the ground.  This, according to the rabbis, excludes mushrooms, which don’t have any roots (again, according to the rabbis). 4.  There has to be one harvest season.  This excludes many fruits of trees which do not have one harvest season, such as figs. 5.  It has to be something that can be stored. This excludes vegetables which cannot be stored because they go bad.",
+                    "<b>Grain and beans are in this category.</b>  The mishnah lists two types of plants that definitely fit these categories.  The first is grain, which includes five types of grain (wheat, barley, spelt, rye and oats) and the second is beans."
+                ],
+                [
+                    "<b>Among trees: the sumac, the carob, the nut, the almond, the grapevine, the pomegranate, the olive and the palm are subject to peah.</b><br>This mishnah teaches which trees are subject to the laws of peah.  The fruit of all of these trees is harvested in one harvest and is not harvested more gradually over a longer period of time.  Other trees such as figs are exempt from peah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> One is obligated to separate tithes from one’s produce.  However, one is not obligated to separate tithes from peah, ownerless produce, animal food or seed.  Our mishnah deals with the question of when the obligation to separate tithes goes into effect.",
+                    "<b>He may always give peah and be exempt from giving tithes until he makes a stack.</b>  This section refers to a field owner who didn’t leave his peah in the field but rather harvested it and began to process it. The mishnah teaches that he can still declare it to be peah and thereby exempt it from tithes up until the point where he smoothes it out to make it into a stack. As we shall see throughout this whole mishnah, making something into a stack is the point at which the status of the item is set. So if he calls it peah before he makes it into a stack then it is peah. But if he does so after he makes it into a stack it does not have the halakhic status of peah.",
+                    "<b>One who gives [to the poor] as ownerless [produce] and be exempt from giving tithes until he makes a stack.</b>  This section refers to someone who left peah in the field and wants to give some of his already-harvested produce to the poor without having to take out tithes. As before, he can declare his produce ownerless in order to give it to the poor and thereby exempt it from tithes up until the point where he has made it into a stack.  If he declares it ownerless after it has already been made into a stack then he must take out tithes.",
+                    "<b>He may feed cattle, wild animals and birds and be exempt from giving tithes until he makes a stack.</b>  If the crops harvested are normally eaten by people, he may give it to animals without taking out tithes until he has made a stack. Once he made a stack he must take out tithes even if he is going to use it for animal food.",
+                    "<b>He may take from the threshing floor and use it as seed and be exempt from giving tithes until he makes a stack, the words of Rabbi Akiva.</b>  He can use seeds from the produce without taking tithes until he has made a stack.",
+                    "<b>A priest or Levite who purchases [grain of] a threshing floor, the tithes are theirs unless [the owner] has already made a stack.</b>  A priest or Levite who purchases crops from an Israelite before the crops have been made into a stack may keep the tithes for themselves.  However, once the Israelite makes a stack with the crops, the crops now become liable for tithes and the priest or Levite who buys them is not allowed to keep the tithes for themselves.",
+                    "<b>One who dedicated [his crop] and redeems it [afterwards] is obligated to give tithes until the Temple treasurer has made a stack.</b>  Produce that belongs to the Temple is exempt from tithes. If he dedicates his crops to the Temple and then redeems them before the Temple treasurer (or his agents) made the crops into a stack he must separate tithes because at the point that the crops became liable to tithes they already didn’t belong to the Temple.  If the Temple treasurer makes the stack before he redeems them then they are exempt from tithes. Redeeming dedicating property means giving money in place of the dedicated object.  Often a person would dedicate an object such as a house, a field, an animal or even another person to the Temple. Under most circumstances, the person could then redeem the object and give the value of the object instead of the object itself."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how one determines if a plot of land is considered one plot or two in terms of peah. If the plot is considered to be two then he must leave peah from both fields for he cannot give peah from one field in order to exempt the other.",
+                    "<b>The following divide a field for peah:  a stream, a pool, a private road, a public road, a public path, a private path in constant use in summer and the rainy season, fallow land, a plowed field and a different seed.</b>  If one of these things is found in a given field then the field is considered to be two and he must leave peah in both. Most of these are self-explanatory. The private path must be in constant use for it to be considered significant enough to divide the field.  A plowed field refers to one that was not planted, unlike a fallow field to which no work has been done.  Planting different seeds is another way of dividing one field from another.",
+                    "<b>One who harvested for animal fodder, [the plot] serves divides, the words of Rabbi Meir. But the sages say: it does not stop for peah unless it is plowed.</b>  One doesn’t have to leave peah from a field that has been harvested for the crops to be animal food.  Our mishnah deals with a case where one harvests a field early so that the unripe grain can be used as animal fodder. According to Rabbi Meir this harvest now divides the field into two. In other words we don’t look at this harvest as being part of the harvest of the remainder of the field and therefore the section that has been harvested is considered to be fallow. The other rabbis consider the harvest of the crops for animal food to be part of the larger harvest and hence this harvest in and of itself does not divide the field.  Only if before he harvests the rest of the field he goes and plows it does it serve to divide the field into two."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss what divides a field.",
+                    "<b>A water channel that makes harvesting [on one side] impossible [while standing on the other side], Rabbi Judah says: it divides.</b>  This mishnah teaches that a water channel divides a field only if the channel is wide enough that one cannot stand on one side and harvest the other side.",
+                    "<b>But all of the hills that can be tilled with a hoe, even though cattle cannot pass over it in with their equipment, [is regarded as part of the field] he gives one peah from it all.</b>  We should note that the first words of this mishnah are a quote of Isaiah 7:25.  I am not sure why the mishnah here uses biblical language. In any case, the mishnah refers to hills that lie in the middle of a field that are tilled with a hoe.  One is obligated to give peah from this type of field even though oxen cannot plow their field because it is too hilly. Furthermore, the hills do not serve to divide the field since they are plowed by a person and planted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that there is a difference in what divides a field between a field planted with seeds from which crops grow (mostly grain and beans) and a field of trees.",
+                    "<b>All of these divide in the case of a field [planted] with seeds, but in the case of trees nothing divides except a fence.</b>  All of the things in the above two mishnayot divide fields that are planted with seeds, but they do not divide fields with trees.  The only thing that divides a field of trees is a fence. The reason for this seems to be that fields with trees customarily have large spaces between trees. There is always some fallow land.  In contrast, crops such as wheat and barley are grown closely together and hence a fallow patch or a stream would serve to divide the field.",
+                    "<b>Should the branches intertwine [on top of the fence], then it does not divide and he gives one peah for the whole field.</b>  Even a fence doesn’t divide a field of trees if the branches of the field are intertwined on top of the fence.  Since the trees are intertwined with one another, we consider it to be one field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with peah for carob and olive trees.",
+                    "<b>As for carob trees, [they are not divided] as long as they see one another.</b>  For a field of carob trees to be considered one field all the trees have to do is “see one another.”  This means that someone standing next to one tree can see the other tree.  If he can then the owner gives one peah from both trees.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel said: we had this custom in the house of my father.  We would give separate peah from the olive trees in each direction and [one peah] for all the carob trees that saw one another.</b>  Rabban Gamaliel relates the custom that he had in his father’s house with regard to giving peah from carob and olive trees.  He would give one peah from the olive trees that he had on all the different sides of the town.  All of the olive trees are considered as if they were all part of one field.  However, when it came to the carob trees he gave one peah for all of carob trees that were in sight of each other.",
+                    "<b>Rabbi Elazar bar Zadok said in his name:  also for the carob trees they had in the whole city [they only gave one peah].</b>  Rabbi Elazar bar Zadok relates a different tradition in the name of Rabban Gamaliel.  According to this tradition, they also gave only one peah for all of the carob trees, just like they did for the olive trees."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the question of when one gives one peah and when one gives two peahs.  As we shall see what determines how many peahs he gives is usually not how many times he brings his grain to the threshing floor to separate the chaff from the wheat. Rather what determines is mostly how many types of species of grain that he planted.",
+                    "<b>He who plants his field with one kind of seed, even though he makes up of it two threshing-floors, he gives only one peah [for the lot].</b>  If he planted his field with one kind of seed, for instance wheat, and he harvested it on two separate occasions and brought it two separate times to the threshing floor, he is only obligated to give one peah.  Thus if he gave peah for the produce the first time he brought it, he need not bring peah again.",
+                    "<b>If he plants it of two kinds, even though he makes up of it one threshing-floor, he must give two peahs.</b>  In contrast, if he planted two different kinds of seeds he must give two different peahs, even if he threshed both types of grains together at the threshing floor.  What this means is that if he gave peah from the first kind of seed he must still give peah from the other one.",
+                    "<b>One who plants his field with two species of wheat: If he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah; But if two threshing-floors, he gives two peahs.</b>  This is an in-between case.  He plants the same type of seed but they are two different species of wheat.  Same family, different species.  In this case it makes a different how many times he brings the harvest to the threshing floor.  If he brings it once, then he must give only one peah.  But if he brings it twice he must give two peahs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah.  Its halakhic content is exactly the same as that halakhah in clause three of yesterday’s mishnah.  It does not add any new halakhic information.  What it does add is something about the authority and antiquity of that tradition.",
+                    "<b>It happened that Rabbi Shimon of Mitzpah planted his field [with two different kinds] and came before Rabban Gamaliel. They both went up to the Chamber of Hewn Stone and asked [about the law]. Nahum the scribe said: I have a tradition from Rabbi Meyasha, who received it from Abba,   who received it from the pairs [of sage], who received it from the prophets, a halakhah of Moses from Sinai, that one who plants his field with two species of wheat, if he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah, but if two threshing-floors, he gives two peahs.</b> According to this mishnah, the halakhah at the end of yesterday’s mishnah was unknown to some sages who lived when the Second Temple still stood.  Since they didn’t know what to do in this situation, whether to give two peahs or one peah, they went to the Temple and asked the scribe, who sat in the Chamber of Hewn Stone, the place in the Temple where the Sanhedrin sat and answered questions.  Nahum the Scribe told them that this law had been passed down from generation to generation and goes all the way back to Moses at Sinai.  What this means is that the law is of great antiquity and significant authority. This is one of the occasions in the Mishnah upon which the rabbis emphasize the antiquity of the oral law.  On a few occasions they say that a law that seems to be of a minor detail within a veritable sea of halakhah, is so old that it goes all the way back to Moses.  It is as if they are trying to say that just as this law of minor detail is of great antiquity all the more so the larger aspects of the system go all the way back to the giving of the Torah. The “pairs” refers to the pairs of sages who led the Sanhedrin and Israel in the late Second Temple period.  They are listed in the beginning of Tractate Avot and in Hagigah 2:2."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA person is obligated to give peah from his field only if he harvested it. Our mishnah brings examples where the owner didn’t harvest the field and hence is exempt from giving peah.",
+                    "<b>A field harvested by gentiles, or harvested by robbers, or which ants have bitten [the stalks at the roots], or which wind and cattle have broken down, is exempt from peah.</b>  If he didn’t harvest the field because it was harvested by others who are not obligated by the laws of peah, for instance, gentiles or robbers, he is not obligated to give peah.  Even if the gentiles or robbers leave the stalks in the field for the owner to collect, he is still not obligated to give peah. Furthermore, if the field’s produce is “reaped” by animals, for instance ants that nibble away at the stalks at their roots thereby “reaping” the grain, or by wind or cattle which break the stalks, he need not leave peah.  This rule is based on a midrash on verses such as Leviticus 19:9, which state, “When you harvest your field” you have to harvest to be liable for peah.",
+                    "<b>If [the owner] harvested half of it and robbers harvested half, it is exempt from peah, for the obligation of peah is in the standing grain.</b>  If he harvested the first half and then robbers came and harvested the second half he is exempt from giving peah.  This is because the obligation of giving peah is “set” at the time that the last standing stalk is harvested.  Since this was done by the robbers, the owner is exempt from peah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah, concerning a field that was harvested half by its owners and half by others.",
+                    "<b>If robbers harvested half and the owner the other half, he gives peah from what he has harvested.</b>  Since robbers harvested the first half, he is exempt from giving peah for that section of the field.  He need only give peah from the second half which he himself harvested.",
+                    "<b>If he harvested half and sold the other half, then the purchaser must give peah for the whole.</b>  In this case he harvested half of the field, thereby becoming obligated to give peah for that half. Then he sold the entire field, including his obligation to give peah for the half of the field that he had already harvested.  In other words had the original owner kept the field, he would have had to have given peah from the second half of the field, from the stalks that he had already harvested. When he sold these stalks to someone else the obligation to give peah still exists.  Therefore, the purchaser must give peah for the whole field, both the half that the previous owner harvested and the half that he himself harvests.",
+                    "<b>If he harvested half and dedicated the other half, then he who redeems it from the Temple treasurer must give peah for the whole.</b>  This situation is analogous to that in the previous section.  The owner harvests half the field and then instead of selling the remaining half, he dedicates it to the Temple.  Normally, peah is not given from fields that belong to the Temple. However, in this case because he began to harvest the field himself and he left the peah to be given from the second half of the field, the one who redeems the field from the Temple’s treasurer must still give peah from the second half of the field for the whole field. [To recall, redeeming means he gives the value of the field to the Temple and the field becomes non-sacred and belongs to him.  Even the original owner can be the one who can redeem it, and probably would often be the one to do this. Donating the field became a way then of indirectly donating money.]"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with small plots of grain that are planted in between olive trees and with the question of whether he has to give peah from each plot as if it were a separate field or whether he can give one peah from all the plots together.",
+                    "<b>Plots of grain between olive trees: Bet Shammai say: peah from each and every plot. But Bet Hillel says: one peah for them all.</b>  According to Bet Shammai since the rows of olive trees break up the plots of grain, he must give peah separately for each and every plot.  According to Bet Hillel we still look at the grain as if it was all one field and he can give one peah for all of the plots together.",
+                    "<b>And they agree that if the ends of the rows enter one into the other, he gives one peah for them all.</b>  Bet Shammai agrees with Bet Hillel that if the plots run into each other, in other words instead of rectangular plots surrounded by olive trees, there are rows where the end of one plot runs into the beginning of the other, then he can give peah for all of the plots together."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is similar to yesterday’s mishnah in that it deals with a field that is not planted evenly. However, whereas in yesterday’s mishnah the field was a mix of olive trees and grain, the first half of today’s mishnah deals with a field planted solely with grain.",
+                    "<b>One who gives his field a striped appearance and leaves behind moist stalks: Rabbi Akiva says: he gives peah from each and every stripe. But the sages say: from one stripe for the whole field.</b>  This section describes a person who made his field looked striped by fertilizing some places in the field such that the grain in those places grew faster than others, and then harvesting those places when the grain is dry and ready to be harvested, leaving the still-moist stalks behind.  According to Rabbi Akiva, he must give a separate peah from each and every stripe.  The stripes don’t join up into one field because in between them is unripe grain which serves to divide the field into many fields. The other sages disagree and say that he can give peah from one stripe for the whole field.  They look at the harvesting of the ripe stalks as the beginning of the harvesting of the entire field and therefore he can treat the field as one integrated field, leaving one peah for it all.",
+                    "<b>The sages agree with Rabbi Akiba that one who sows dill or mustard in three places must give peah from each place.</b>  It is customary to sow dill and mustard in several different places and therefore the sages agree that if he has one large field with dill or mustard planted in several different areas of the field, he must give peah separately from each patch."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with a person who harvests part of his field and with the question of whether he can give one peah for the entire field or peah separately for each part that he has harvested.",
+                    "<b>One who clears [his field] of fresh onions for the market and leaves the dry ones [in the ground] for the [time of the] threshing floor, must give peah from these on their own and these on their own.</b>  This section describes someone who has a field of onions.  He harvests some of them in order to bring them fresh to the market and the rest he leaves in the ground in order to harvest them later when they are dry.  Since some are sold fresh and some are sold dry they are considered to be two different types of onions and he must give peah separately for each type.",
+                    "<b>The same applies to beans and to a vineyard.</b>  The same thing is true for beans and for grapes grown in the vineyard.  If he harvests fresh beans to sell in the market and leaves dry beans in the field, he must give peah for each on its own.  So too if he harvests grapes to sell in the market and leaves the rest in the field to be used to make wine or raisins, he gives peah for each on its own.",
+                    "<b>If he, however, he only thins it out, then he gives [peah] from the remainder according to the quantity of that which he left.</b>  If he thins out some clusters of grapes to make room for more to grow, then this is not considered to be harvesting.  He does not have to give peah at all from clusters that he thins out, because he didn’t harvest them for their own sake, only for the sake of those that he left in the vineyard.  He will only give peah from the grapes that he left hanging on the vine.",
+                    "<b>But if he clears [three from one place] at one time, he gives from the remainder according to the entire quantity.</b>  In this case he clears out three clusters of grapes at one time from one place.  Since he cut down a significant quantity from one place at one time, these grapes count towards the amount from which he will have to give peah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with some more questions that arise concerning giving peah from onions.",
+                    "<b>Onions grown for their seed are liable for peah. But Rabbi Yose exempts them.</b>  According to the first opinion, although these onions are harvested not to be food but for their seed to be used to grow more onions, they are still liable for peah. Rabbi Yose disagrees and holds that since when they are harvested they can’t be used for food they are not exempt from peah.",
+                    "<b>Plots of onions [growing] between vegetables: Rabbi Yose says: peah must be given from each [plot]. But the sages say: from one [plot] for all.</b>  This is similar to the rules found in mishnah one of our chapter.  Plots of onions are planted between rows of vegetables.  According to Rabbi Yose the vegetables serve to break up the field, making him liable to give peah separately from each plot of onions. According to the other sages, since the vegetables are not liable for peah (since they cannot be stored) and the onions are liable for peah, the vegetables do not serve to break up the field of onions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with giving peah in fields or parts thereof that are owned by two owners.",
+                    "<b>[Two] brothers who divided [an inheritance] must give [two] peahs.</b>  Once two brothers have divided an inherited field, each section is considered a separate field and peah must be given separately for each field.",
+                    "<b>If they afterwards again become partners they give one peah.</b>  If they become partners in the field, then the field is under joint ownership and peah is given for the entire field together.  As we shall see, this is the general rule for all jointly owned fields.",
+                    "<b>Two who purchase a tree, they give one peah.</b>  Again, joint ownership over something means that only one peah is given.",
+                    "<b>If one buys the northern section [of the tree] and the other the southern section, each must give peah separately.</b>  In this scenario, the partners each own a defined section of the tree, one the northern side and the other the southern side.  Since they have divided the tree, they give a separate peah for each part of tree.  According to the Mishnah, dividing a tree is the same, in essence, as dividing a field.",
+                    "<b>One who sells young saplings in his field, [the one who purchases] must give peah from each sapling. Rabbi Judah said: When is this so? When the owner of the field left nothing [for himself].  But if he did leave something [for himself], he gives one peah for the whole.</b>  In this scenario, a person has sold the young trees in his field but not his field.  The idea is that eventually the purchaser will uproot the trees and plant them in his own field.  Since the purchaser doesn’t own the ground, the ground can’t join the trees into one entity for the laws of peah. He will have to give peah separately for each tree. Rabbi Judah mentions one caveat.  If the person bought all of the saplings in the field and the owner left none for himself, then the saplings can be considered as one entity for the sake of peah.  It seems that if the owner left saplings for himself, then they block the purchaser’s saplings from being considered one single entity."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with the minimum size that land needs to be for one to be liable to give peah from it.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: a piece of ground [large enough to plant] one fourth of a kav is liable for peah.</b>  This is estimated to be about 10.5 cubits by 10.5 cubits, or about 35 square meters.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: it must [be large enough] to grow two seahs.</b>  Rabbi Joshua sets the minimum amount not based on how much seed can be planted but based on how much produce can be grown.  A seah is 6 kav, and a kav is about 2 liters, so the amount of grain has to be about 12 liters.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says:  it must be six by six handbreadths.</b>  This is a very small piece of land, about one square meter.",
+                    "<b>R. Judah ben Batera says: [it must be large enough] for a sickle to cut at least two handfuls and the halakhah is according to his words.</b>  According to Rabbi Judah ben Batera the field need only be large enough for a person harvesting to have to grasp two handfuls of stalks while he chops them down with his sickle. The mishnah notes that this is the accepted halakhic position.  It is rare for the Mishnah to state this.",
+                    "<b> Rabbi Akiva says: any size of land is liable for peah and for first-fruits, and [is sufficient] for the writing of the prozbul, and also to acquire through it movable property by money, by deed, or by a claim based on undisturbed possession.</b>  To Rabbi Akiva, it doesn’t matter how big the plot is, he is always liable for peah. Rabbi Akiva goes on to say that the same is true for a few other halakhot.  We shall go through them one at a time. First fruits, or bikkurim, are referred to in Deuteronomy 26. A prozbul is a document written in order to prevent the remittance of debts in the sabbatical year.  In order for the creditor to write this document the borrower must have land.  We shall learn about the prozbul more fully when we study tractate Sheviit, which deals with all of the laws of the Sabbatical year. The last law refers to something we learned in Kiddushin 1:5.  According to halakhah movable property, i.e. things, can only be bought by taking physical possession of them.  In contrast, land can be purchased by money, by deed, or by a claim based on undisturbed possession (I shall explain this in a moment).  A person may purchase things without taking physical possession of them if he also acquires land at the same time.  In other words, I can give you money for your land and at the same time I can buy from you cows and sheep without taking possession of them. “Undisturbed possession” is a concept which we learned about in Bava Batra 3.  It means that if Reuven lives on a piece of land for three years and then Shimon comes to him with a deed to the land and says get off my land, and Reuven responds that Shimon sold him the land and that he had lost the sale document, Reuven can stay on the land. Had Shimon thought that the land was his he should have protested within three years.  “Undisturbed possession” is one of the three ways through which one can acquire land."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah has nothing to do with the laws of peah, but rather continues to discuss cases in which a certain halakhah is effective with even the smallest piece of land.",
+                    "<b>One who is about to die who assigns his property in writing [to another]: If he retains any land [for himself] however small, he renders his gift valid. But if he retains no land whatsoever, his gift is not valid.</b>  There is a special halakhah concerning a person who is about to die who wants to give away his property before it gets divided according to the lines of inheritance.  He may write a document giving all of his property to another person and if he gets well the present is annulled.  In such a case we understand that the reason he was giving his money away was that he thought he was about to die.  He did not intend to give his money away and then remain alive. However, if he retains even a small amount of land for himself, then his gift is valid even if he becomes healthy again.  Had he been trying to give away his property before he died, he wouldn’t have left some land for himself. Therefore, we assume that his intention was simply to give away his property and he cannot retract his gift.  Only if he retains no land whatsoever is his gift invalid, should he become healthy again.",
+                    "<b>One who assigns in writing his property to his children, and he assigns to his wife in writing any plot of land, however small, she lost her ketubah. Rabbi Yose says: if she accepted [such an assignment] even though he did not assign it to her in writing she lost her ketubah.</b>  When a woman is married, she receives a ketubah, which is in essence a type of debt document which puts a lien on all of her husband’s property.  What this means is that whenever he sells property she must agree to the sale.  If she does not then the buyer must know that should her husband die or divorce her, she might end up taking the field away from the buyer, if she doesn’t have anything else to collect as her ketubah. In the scenario in our mishnah, a man gives away all of his property to his children and he assigns a small piece of land to his wife. If she agrees to this and then he dies, she will not be able to collect her ketubah (except from the tiny piece of land which she already received) because she agreed to his giving all of his property to his children.  She has forgiven the lien that she had on all his property. If she doesn’t receive any land then we can’t assume that she would agree to the arrangement and when he dies she can still collect her ketubah. According to Rabbi Yose, she doesn’t even have to receive the land. All she has to do is agree to this arrangement and then should he die, she will not receive her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of chapter three continues to discuss a person who assigns his property in writing (using a document) to someone else, in this case a slave.",
+                    "<b>One who assigns in writing his possessions to his slave, [the slave] thereby goes free. If he reserved for himself any land, however small, he does not become free.</b>  If a master writes a document giving all of his property to his slave, then he has given the slave possession of himself, for the slave is part of his property, and his slave goes free.  However, if he retains even a small amount of land for himself, but does not specify what piece of land he is retaining, the slave does not go free.  This is because we assume that the land that he retained for himself refers to the slave and therefore he has not set the slave free. Slaves are compared to land in Leviticus 25:45-46.  Furthermore, since the slave has not acquired his freedom, he cannot acquire property, for everything that a slave acquires goes over to his master. Therefore the entire deal is off and the master retains ownership over all of his property.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: he always becomes free, unless [the master] says: “Behold, all my goods are given to so-and-so my slave, with the exception of one ten-thousandth part of them.”</b>  Rabbi Shimon disagrees and holds that even if he retains a small amount of land for himself, the slave still goes free.  The slave only stays a slave if the master specifically states that he is retaining even a small amount of property for himself. In such a case we say that the property that he retained for himself was the slave."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the question of whether it is preferable for the owner to simply leave the peah in the field or for him to harvest it and distribute it to the poor.",
+                    "<b>Peah is given from [the crop] while it is still connected with the soil.</b>  It is preferable for peah to be left in the field and for the poor to come and harvest it themselves.  This is a more direct fulfillment of the biblical verses that discusses not harvesting the corners of the field.",
+                    "<b>But in the case of hanging vine-branches and the date-palm, the owner brings down [the fruit] and distributes it among the poor. Rabbi Shimon says: the same applies to smooth nut trees.</b>  However, if it would be dangerous for several poor people to come and try to get the peah at the same time, such as in the case of vine-branches that have been hung over a frame of reeds, or a date-palm, then the owner himself should harvest the grapes and dates and distribute them to the poor. According to Rabbi Shimon, the same is true for a smooth nut tree which would be dangerous for the poor people to climb.  Note that we are worried that in their desperation to get food the poor will injure themselves, and therefore we make the owner do the work for them.",
+                    "<b>Even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to distribute it and one says to leave it in the field, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.</b>  What if the poor people want the owner to harvest the crops and distribute them, thereby saving the poor from having to perform the labor themselves?  This may also be in the owner’s interests, for perhaps he is not entirely keen on having a bunch of poor people traipsing around in his field.  It seems that if all of the poor agree, they can ask the owner to do this.  However, if even one poor person says that he would prefer the crops to be left in the field, then the owner must listen to him because that poor person has asked for the law to be followed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah, which dealt with a case where most of the poor ask him to harvest the field and distribute the peah and one says to leave the peah in the field.",
+                    "<b>With hanging vine-branches and date-palm trees it is not so; even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to leave it in the field and one says to distribute it, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.</b> We learned in yesterday’s mishnah two principles relevant to today’s mishnah.  The first is that when it comes to vine-branches and date-palm trees, the owner should harvest the peah and distribute it to the poor. The second is that if most of the poor ask the owner to act against the accepted halakhah and one asks him to act according to the halakhah, he should follow the minority because he asks in accordance with the halakhah. Hence, if most of the poor ask him to leave the grapes and dates and one asks him to harvest them and distribute, he must harvest the peah and distribute it, the view which is in accordance with the halakhah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how the poor actually collect the peah, meaning what constitutes taking possession of the peah such that it belongs to the specific poor person who took possession of it.",
+                    "<b>If [a poor man] took some of the peah [already collected] and threw it onto the remainder [not yet collected], he gets none of it.</b>  Generally, one can “acquire” something by throwing one’s possessions on top of it.  By throwing some peah on top of other peah the poor person is trying to take possession of it and at the same time hide it from other poor people.  Therefore we penalize him and he doesn’t get to own any of the peah.",
+                    "<b>If he fell down upon it, or spread his cloak over it, they take the peah away from him.</b>  Again, the poor person is attempting to acquire more of the peah than he seems to be able to hold in his hands. Since he is being greedy and taking peah away from other poor people, we penalize him and he loses all of his peah, even the stuff that he already collected.",
+                    "<b>The same applies to gleanings and the forgotten sheaf.</b>  The same laws apply to gleanings, the sheaves that fall when the owner is harvesting, or forgotten sheaves. A poor person cannot acquire them by throwing himself or his possessions on them and if he does, we penalize him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah again reflects the fierce competition among the poor which the rabbis anticipated from them when they came to collect peah.",
+                    "<b>[The poor] may not harvest peah with scythes or tear it out [of the ground] with spades, so that they might not strike one another [with these implements].</b> Poor people cannot use metal instruments when they come to harvest the peah from the fields lest when doing so they kill one another with these instruments."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with how many times a day the field owner must or should let the poor into his field to harvest the peah.",
+                    "<b>There are three times a day [the poor] make a search [in the field for peah]: morning, noon, and sunset.</b>  According to the standard position outlined here, the owner of a field must make his field available to the poor three times a day.  This seems to be a way to make sure that if they are working somewhere else, or perhaps trying to find work, their collection of peah won’t be endangered.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: these [times] were only set lest they reduce them.</b>  Rabban Gamaliel says that the rabbis set a number of times at which a field owner must open his field so that field owners won’t reduce the number, thereby making it more difficult for the poor to come and collect.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: these were set lest they add to them.</b>  On the contrary, says Rabbi Akiva to Rabban Gamaliel. According to Rabbi Akiva, the reason that the fields have to be open three times a day is so that owners won’t open the field more frequently, thereby making the poor check the fields almost constantly. Having the fields open too much might also lead to owners opening them up at odd times and only letting selective poor people know when they come and collect.  This might corrupt the entire system, especially if poor people end up having to bribe the field owners to tell them when to come and collect.  With set times, this is less of a problem.  However, Rabbi Akiva does hold that if the owner wants to open the field only once or twice a day, he may.",
+                    "<b>[The men] of Bet Namer used to have the poor harvest [the peah] with the aid of a rope,   and they left peah at the end of each furrow.</b>  This section describes a special way that the people of Bet Namer, either the name of a family or the name of a place, gave peah.  They would use a rope to mark off the ends of rows and beyond the rope the poor could collect their peah.  Some commentators explain that the Mishnah praises this because the poor would know exactly where the peah was coming from and they wouldn’t have the mental anguish of waiting in anticipation.  It seems in general that this is one of the problems with peah it is somewhat subjective, often leaving the poor unsure of their future and also open to potential abuse among field owners."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a non-Jew who harvests his field and then converts. Non-Jews are not liable for the laws of peah, but Jews are, so the question is does he have to give the peah after he has already harvested the whole field.",
+                    "<b>A non-Jew who harvested his field and then converted, he is exempt from [leaving] gleanings, the forgotten sheaf and peah.</b>  The new convert is exempt from giving all of these agricultural offerings for a field that he harvested before he converted because according to the opinion in this section, the obligation to give these offerings is set at the time of the harvest. Since he was not obligated when he harvested them, because he was not Jewish, he does not become obligated after he converts.",
+                    "<b>Rabbi Judah makes him liable to leave the forgotten sheaf, since he becomes liable for the forgotten sheaf at the time of their binding.</b>  Rabbi Judah says that the obligation to give forgotten sheaves is only set at the time at which the sheaves are bound together. Therefore, if he converts before he binds the sheaves, he is obligated to give the ones that are forgotten. We shall learn more about these laws later in this tractate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who dedicates his grain to the Temple and then redeems it.  One does not have to give peah or the other agricultural gifts from fields that have been dedicated to the Temple, so the question is, does he have to give them from a field that has been dedicated and then redeemed.",
+                    "<b>One who dedicated standing grain [to the Temple] and then redeemed it while it was still standing grain, he is liable [to give the agricultural gifts to the poor].</b>  In this case he dedicated and redeemed the stalks of grain while they were still standing in the field. Since at the time of harvesting they had already lost their sanctity by being redeemed, he must give all of the agricultural offerings.",
+                    "<b>[If he dedicated] sheaves and redeemed them while they were still sheaves, he is liable.</b>  If he dedicated the grain after he had harvested it and bundled it into sheaves, and then redeemed the sheaves, he is liable because at the time of harvest he had not yet dedicated them, and they were his.",
+                    "<b>[If he dedicated] standing grain and redeemed it [when it was already in] sheaves, he is exempt, since at the time when it became liable it was exempt.</b>  In this case he dedicated the grain while it was still in standing in the field, then he harvested it into sheaves and then he redeemed it.  Since the grain was exempt from the agricultural gifts at the time of harvesting, he is exempt from giving them even after he has redeemed the grain."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches a very similar ruling to the mishnah that we learned yesterday, regarding one who dedicates his agricultural produce and then redeems it. Today’s topic is tithes, whereas yesterday we learned about the gifts that go to the poor.",
+                    "<b>Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes   and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  Produce becomes liable to be tithed once it has been harvested, processed and made into a pile.  Before this point he may eat of it without tithing.  In the scenario in this section, he dedicates it before it becomes liable to be tithed and then he redeems it before it comes liable to be tithed.  He is then liable to tithe the produce when it becomes liable for tithes.",
+                    "<b>If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  In this case he dedicated it and redeemed it after he became liable for tithing, so again, he is liable to tithe the produce before he goes ahead and uses it.",
+                    "<b>If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.</b>  In this case, he dedicates it before it is even a third ripe and then the produce ripens, is harvested and the Temple treasurer makes the grain into a pile.  Since the grain was in the legal possession of the Temple when it became liable for tithes, he is not liable for tithes when he redeems it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of our mishnah deals with the owner of a field who transfers title over the peah to a poor person without the poor person being present.  The second half of the mishnah deals with the fields of non-Jews.",
+                    "<b>One who collected peah and said, “This is for so-and-so a poor man:” Rabbi Eliezer says: he has thus acquired it for him. The sages say: he must give it to the first poor man he finds.</b>  According to Rabbi Eliezer, a field owner can harvest his own peah and by mere declaration transfer ownership to a poor person of his choosing.  This would seem to follow the general rule that a person can benefit another person even though that person is not in his presence.  However, the other rabbis disagree and say that the peah remains peah and can still be taken by the first person who comes across it.  This would seem to prevent owners from selecting one poor person over another, and potentially corrupting the system of “first come, first serve.”",
+                    "<b>Gleanings, the forgotten sheaf and the peah of non-Jews are subject to tithes, unless he [the non-Jew] had declared them ownerless.</b>  Gleanings, forgotten sheaves and peah that are taken from a field of a Jew are not liable to be tithed, meaning the poor person can eat them without tithing them. However, if they are taken from the field of a non-Jew then they are liable for tithes because the non-Jew was not liable to give the gifts to the poor in the first place.  In other words, these are not technically considered gleanings, forgotten sheaves or peah, but rather just ordinary produce. The only way that they can be exempt from tithes is if the owner declared them ownerless and gave them to the poor as ownerless property.  Ownerless property is always exempt from tithes, as we shall learn when we learn tractate Maasrot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nHaving finished discussing peah, the mishnah proceeds to discuss “gleanings” or “leket,” one of the other agricultural gifts given to the poor. Gleanings are mentioned in Leviticus 19:9-10, and 23:22.",
+                    "<b>What are gleanings?  That which falls down at the time of harvesting.</b>  “Gleanings” are produce that falls during the time of harvesting.  The owner is not allowed to go back and claim that which falls, but rather he must give it to the poor.",
+                    "<b>If while he was harvesting, he harvested a handful, or plucked a fistful, and then a thorn pricked him, and what he had in his hand fell to the ground, it still belongs to the owner.</b>  The mishnah now goes on to define what it means to “fall down.”  There are going to be several limiting definitions in this mishnah. First of all, if he harvests the grain and grabs it in his hand and then a thorn causes him to drop that which he had just harvested, then that which is dropped does not belong to the poor.  The reason is that this didn’t fall during the harvest but after the harvest had already been completed. Once it is securely his hand he has harvested it and if he subsequently drops it, it does not belong to the poor.",
+                    "<b>[That which drops from] inside the hand or the sickle [belongs] to the poor, but [that which falls from] the back of the hand or the sickle [belongs] to the owner.</b>  If he was harvesting by hand and as he plucked the stalk, it fell from his hand, or if he was harvesting with a sickle and the stalks of grain fell from the sickle before he got them into his hand, the stalks belong to the poor because they fell while being harvested.  If, however, while harvesting, a stalk hits the back of his hand or the back of the sickle and falls to the ground, it still belongs to the owner because this stalk did not fall while he was intending to harvest and neither did it fall during harvesting.",
+                    "<b>[That which falls from] the top of the hand or sickle: Rabbi Ishmael says: to the poor; But Rabbi Akiva says: to the owner.</b>  Rabbi Ishmael and Rabbi Akiva debate whether a stalk that falls because it struck the top of the hand or the top of the sickle is like one that falls from inside the hand or the front of the sickle, in which case it belongs to the poor, or from the back of the hand or sickle, in which case it still belongs to the owner.  Rabbi Ishmael says it belongs to the poor and Rabbi Akiva says it belongs to the owner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with grain that is found in ant holes in a field. The question is whether they count as gleanings, which as we saw in yesterday’s mishnah, is grain that falls during the time of the harvest.",
+                    "<b>[Grain found in] ant holes where the stalks are still standing, behold it still belongs to the owner.</b>  If the stalks are still standing that means that the field has not yet been plowed.  In such a case, the grain that has fallen into the ant holes in the ground still belongs to the owner.",
+                    "<b>After the harvesters [had passed over them], those found in the top parts [of the ant holes belong] to the poor, but [those found] on the bottom parts [belong] to the owner. Rabbi Meir says: it all belongs to the poor, for gleanings about which there is any doubt are regarded as gleanings.</b>  If the field has already been harvested then we can assume the top layer of grain in the holes fell out during the harvest and therefore it belongs to the poor. The bottom layer of grain, however, may have fallen out before the harvest and therefore it still belongs to the owner. Rabbi Meir says that when we have a doubt as to whether grain is considered to be gleanings or not, then we regard it as gleanings and it goes to the poor.  Generally there is a rule that the burden of proof is upon the claimant. In this case the poor person is the claimant, for he is coming to take the grain from its original owner.  This seems to be the rule invoked by the opinion in the previous section. Nevertheless, according to Rabbi Meir, in this case, perhaps because the claimant is poor, this general is not applied."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with gleanings that are, for various reasons, hard or impossible for the poor person to find.",
+                    "<b>If a pile of grain was stacked [on part of a field] from which gleanings had not yet been collected, whatever touches the ground belongs to the poor.</b>  If the field owner makes a stack of grain on a part of the field from which the poor have not yet collected their gleanings, then we penalize him and he loses the bottom part of the stack, that which touches the ground.  The poor person can, in a sense, say to the field owner, that any part of the stack that touched the ground might actually be gleanings and hence belongs to him.",
+                    "<b>If the wind scattered the sheaves, they estimate the amount of gleanings the field would have yielded and they give that to the poor. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he must give to the poor the amount that would fall.</b>  If the wind scattered all the sheaves, mixing the sheaves that belonged to the field owner with the sheaves that should belong to the poor, then we estimate how much gleanings the field would produce and we give that amount to the poor person.",
+                    "Rabban Shimon ben Gamaliel says that we estimate how many gleanings would fall from a field of this size.  Kehati explains that the debate between Rabban Shimon ben Gamaliel and the opinion in the previous section is that Rabban Shimon ben Gamaliel says that we determine the gleanings based on a typical field of this size, whereas the previous opinion says we estimate that specific field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah continues to deal with cases where we have a doubt as to whether the gleanings belong to the owner of the field or to the poor.  However, the first half of the mishnah seems to deal with the laws of forgotten sheaves and not with the laws of gleanings.  It is probably brought here due to some language which is similar to the second half of the mishnah.",
+                    "<b>The top of a single ear of grain [that remained] after the harvesting and its top touches the standing stalk: If it can be cut with the stalk, it belongs to the owner; But if not, it belongs to the poor.</b>  After having harvested the stalks, one stalk remains that has a single ear of grain on it.  The question is, is this ear of grain considered to be “forgotten,” in which case it belongs to the poor? The rule is that if it still touches a standing stalk that has not yet been harvested and it can be cut in one swipe with that stalk then it is not forgotten.  If it cannot be cut together with the stalk, then it is considered to be forgotten and it still belongs to the poor.",
+                    "<b>If an ear of grain of gleanings that became mixed up with a stack of grain, [the owner] must tithe one ear of grain and give it to him [the poor].</b>  In this case an ear of grain of gleanings that should belong to the poor gets mixed up with a stack of grain that belongs to the field owner.  The problem here is that the gleanings are exempt from tithes whereas the stack is liable to be tithed. Therefore, he owner can’t just give the ear to the poor person, because he would be forcing the poor person to tithe it.  So according to the Rambam what he does is he takes two ears of grain from the stack.  He picks up the first one and says, “If this is the gleaning then let it belong to the poor person. But if it is not gleanings, then let the tithes that I give from the other ear be taken for this ear.”  He then makes the same statement on the second ear of grain.  Then he gives one to the poor person.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: how can this poor man give in exchange something that had not yet become his?  Rather, [the owner] must transfer to the poor man the ownership of the whole stack and then tithe one ear of grain and give it to him.</b>  According to Rabbi Eliezer, the problem with this is that the poor person has not yet taken the gleanings such that he can exchange them for another ear.  In other words, according to the sages, the poor person relinquishes ownership over the original gleanings when he accepts the ear of corn in exchange despite the fact that he has not even taken possession of the gleanings.  To avoid this problem what the field owner should do is give the whole stack to the poor person as a retractable gift (which according to halakhah counts as a gift), and then take it back and then perform the tithing procedure as described above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the potential problem of watering a field with a water wheel.",
+                    "<b>They should not [irrigate a field] with a water wheel, the words of Rabbi Meir.</b>  Rabbi Meir prohibits watering a field with a water wheel before the poor come and collect their gleanings because the water will cause the gleanings to be ruined.",
+                    "<b>The sages permit it, because it is still possible [for the poor to get their gleanings].</b>  The other sages permit this because he can just pick up the gleanings and put them on the side and the poor can come and collect them from there. Furthermore, if he does end up ruining some of their gleanings, he can always compensate them for their losses."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who is not truly poor, but while traveling has no money to buy food and takes one of the agricultural gifts that goes to the poor.  The question is must he make restitution.  One of the interesting things about this mishnah is that it contains a definition of what it means to be poor.",
+                    "<b>A property owner who was passing from place to place and need to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe, he may take them, and when he returns home, he must pay [for the amount gathere], the words of Rabbi Eliezer.</b>  Rabbi Eliezer holds that the person who is temporarily poor can take the agricultural gifts that belong to the poor.  However, since he has land, he is not truly poor. When he returns to his home, he has to make restitution to the poor for that which he took.",
+                    "<b>The sages say: he was a poor man at that time [and so he need not make restitution].</b>  The other sages look at his current status and not his overall status. Since he was poor and had no money to buy food while he was out traveling, he need not make restitution when he returns. We could explain this mishnah as a debate about the definition of poverty. To Rabbi Eliezer, a poor person is one who doesn’t have any property.  Since this person has property, he must make restitution for that which he took.  In contrast the other rabbis hold that a person is poor if he doesn’t have any money to buy food.  After all, all the property in the world won’t help him if he doesn’t have cash to buy food."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who exchanges with the poor, [what they give in exchange] for his is exempt [from tithes] but what [he gives in exchange] for that of the poor is subject [to tithes].</b>  The agricultural presents received by the poor are not obligated in tithes, whereas normal produce is.  So if a field owner gives the poor some of his produce and in return they give him back the peah, forgotten sheaf, or gleanings that he gives to them, then that which he gives to them must be tithed and that which they give to him is exempt from tithes.  In other words, the fact that they now have possession over some produce does not change the fact that it was not originally exempt from tithes, and the same holds true for the opposite scenario.  All of the produce retains its original status even after it was swapped.",
+                    "<b>Two who received a field as sharecroppers, this one may give to the other his share of the poor man’s tithe and this one may give to the other his share of the poor man’s tithe.</b>  In this scenario two people receive a field from its owner in return for giving the owner a percentage of the crop.  In general, a field owner cannot take the agricultural gifts from his field for himself, even if he is poor. This is probably meant to prevent corruption.  However, these two sharecroppers do not own the field, and hence each can give the other the agricultural gifts of peah, forgotten sheaves, gleanings and the poor man’s tithe.  They cannot take the agricultural gifts from the part of the field that they are actually harvesting because that part of the field is considered as belonging to them.",
+                    "<b>One who receives a field in order to harvest it, he is forbidden to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe.</b>  In contrast, a single person who receives a field in order to harvest it and to take a share of the harvest as payment, cannot take the agricultural gifts for himself.  The difference between this case and that in the previous section is that here there is only one person. Since he harvests the whole field, he cannot take any of its agricultural offerings.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: When is this so? When he receives it [in order to pay the owner] a half, third or quarter [of the crop].  But [if the owner] had said to him: “A third of that which you harvest belongs to you,” then he may take gleanings, the forgotten sheaf and peah, but not the poor man’s tithe.</b>  Rabbi Judah says that the previous ruling holds true only if the contract with the sharecropper implied that the sharecropper owns his percentage of the crop while it is still attached to the ground.  In such a scenario he is considered to have sufficient ownership of the crop that he cannot take the agricultural offerings. However, if the contract implies that the crop becomes his only after it has already been harvested, then he may take gleanings, forgotten sheaf and peah, because it is as if he is being paid to harvest with produce that has been detached from the ground.  He is not the owner of the field and therefore he can take the agricultural gifts.  However, he still cannot take the poor man’s tithe because poor man’s tithe is always given with harvested produce and not with the crop while still attached to the land. And once he harvests the crop some of it belongs to him and he cannot take the poor man’s tithe from his own produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the final mishnah which deals with the topic of gleanings.",
+                    "<b>One who sells, the seller is permitted [to take the agricultural gifts] and the purchaser is forbidden.</b>  Someone who sells a field may subsequently take the agricultural gifts (provided he is poor) from that field because once he has sold it, he is no longer the owner.  The opposite also holds true--the one who bought the field may not take the agricultural gifts even if he is poor because he is now the owner.",
+                    "<b>One may not hire a worker on the condition that the son [of the worker] should gather the gleanings after him.</b>  The remainder of our mishnah teaches that it is forbidden to create a system whereby one poor person will have an advantage over others in collecting the gleanings.  A field owner is not allowed to hire a worker who stipulates that his son would collect the gleanings after him.  Such a scenario could entirely corrupt the system.  First, the worker’s son gains an unfair advantage. Second, one can easily imagine the field owner telling the worker that he is going to pay him less because he is giving him preferential ability to collect the gleanings.  The owner might try to in essence sell the gleanings.  In other words, forbidding this contract protects the rights of other poor people as well as this worker himself.",
+                    "<b>One who does not allow the poor to gather, or one who allows one but not another, or one who helps one of them [to gather] behold he is a robber of the poor.   Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (” (Proverbs 22:28).</b>  The mishnah concludes with some general exhortations against these types of arrangements.  One should not do anything to give preferential treatment to some poor people over others. The final midrash on Proverbs 22:28 is based on a variant reading of the text of Proverbs.  The Masoretic (traditional Jewish) text reads, “Do not remove the ancient (olam) landmark stone.”  Our text reads the word “olam” as if it was written “olim.”  “Olim” usually means “those who go up” and therefore it may be being used euphemistically here for the poor who could be called “those who are going down,” meaning they have lost their money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to deal with the topic of forgotten sheaves. Deuteronomy 24:19 states,  “When you reap the harvest in your field and overlook a sheaf in the field, do not turn back to get it; it shall go to the stranger, the fatherless, and the widow in order that the Lord you God may bless you in all your undertakings.”\nToday’s mishnah teaches what it means for a sheaf to be considered “forgotten.”",
+                    "<b>A sheaf which the workers forgot but not the land owner, or which the land owner forgot but not the workers; or [a sheaf] which the poor stood in front of [and blocked its view], or they covered it up with stubble, it is not considered a forgotten sheaf.</b> In order for the sheaf to be considered “forgotten” and therefore belong to the poor, both the one who actually owns the land and the worker who is harvesting the crop must forget it.  If only one of them “forgets” it there in the field, then it is still not considered forgotten. Similarly, if the poor stand in front of the sheaf so that the owner or field worker can’t see it and thereby forget it, or if they to cover it up with stubble so that it won’t be noticed, then they don’t get to keep it as a “forgotten sheaf” because they themselves caused it to be forgotten.  Note that while in yesterday’s mishnah we were concerned with the field owners cheating the poor out of what belongs to them, today we are concerned that the poor might cheat the field owner.  The rabbis’ concern for cheating is not protection for one side over the other. It is balanced protection in order to ensure that the system operates justly to both sides."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who binds sheaves into stack covers, stack bases, round stacks or regular stacks, he is not subject to the law of the forgotten sheaf [while binding].<br>[When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf.<br>One who piles up the sheaves to make a stack, he is subject to the law of the forgotten sheaf.<br>[When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf.<br>This is the general rule: whoever makes the sheaves at the place which is the end of the work is subject to the law of the forgotten sheaf, [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf.<br>However, [one who piles up the sheaves] at a place which is not the end of the work, is not subject to the law of the forgotten sheaf; [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf.</b><br>The status of a sheaf as “forgotten” is determined at the time when the processing of the sheaf is completed and it is ready to be threshed.  Our mishnah comes to teach that the laws of the forgotten sheaf do not apply when he makes small piles of sheaves in order to later make them into a bigger stack or to bring them to the threshing floor. They only apply either when he makes the smaller bundles of sheaves into a large stack, or when he brings them to the threshing floor.<br>Section one: In this case, the worker makes the grain into small temporary sheaves while harvesting.  If he forgets a sheaf at this point, it does not officially count as “forgotten” and it does not belong to the poor.<br>Section two:  If he then proceeds to gather these small bundles of sheaves in order to bring them to the threshing floor and while doing so forgets one of them, it is considered to be “forgotten” and it belongs to the poor.  This situation, and the previous one, will be illustrated in section six.  When he makes the small bundles it is not yet “the end of the work” and therefore they are not yet subject to the laws of the forgotten sheaf. When he then takes them to the threshing floor, this is considered the end of the stacking/bundling work and they now are liable for the laws of the forgotten sheaf.<br>Section three:  This is the opposite scenario.  He makes a big stack of sheaves out in the field.  There is no more work of stacking to be done, and hence if there is something forgotten at this point, it counts as a forgotten sheaf.<br>Section four:  Henceforth, when he brings this stack to the threshing floor, it is no longer liable for the laws of the forgotten sheaf.  This is illustrated in section five.<br>The general rule of the entire mishnah might be summed up thusly:  the laws of the forgotten sheaf apply at the completion of the stacking/bundling process. Before and after this time if a sheaf is forgotten it does not count as a forgotten sheaf."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah there are two debates between Bet Shammai and Bet Hillel. Only the second one has to do with the laws of the forgotten sheaf.",
+                    "<b>Bet Shammai says: [That which is] made ownerless only in regard to the poor is indeed ownerless. But Bet Hillel says: it is not ownerless unless ownership is renounced even for the rich, as in the case of the sabbatical year.</b>  If something is pronounced ownerless, in other words the owner renounces title over it, it is not liable for tithes.  According to Bet Shammai if a land owner renounces ownership over part of his field or crop but only so that the poor can take it and not the rich, then it counts as renouncing ownership, and when the poor come and take it, they need not give tithes from it. In contrast according to Bet Hillel, this does not work.  One who makes his field or crops ownerless just for the poor, has not exempted the crops from tithes. Something is not considered ownerless unless the owner completely renounces all ownership over it. He has to allow anyone, including the rich come and take it. Bet Hillel compares this to crops that grow on their own in the field during the Sabbatical year. Such crops are ownerless and anyone, including the rich, may come and take them.",
+                    "<b>[If] all of the sheaves in a field are a kav each, and one is four kavs and that one is forgotten: Bet Shammai says: it is not considered forgotten. But Bet Hillel says: it is considered forgotten.</b>  A sheaf that is a kav (about two liters) that is forgotten in a field is considered to be forgotten and belongs to the poor.  However, there is a debate concerning a sheaf that is four times the size of the other sheaves.  According to Bet Shammai, we look at this sheaf as if it is really four separate forgotten sheaves lying side by side and when four sheaves are left together, they are not considered to have been forgotten (we shall learn more about this in mishnah five).  In other words, even though this is really one sheaf, we treat it as if it were four. According to Bet Hillel, we don’t consider this one sheaf as if it were really four sheaves, but rather it is simply one forgotten sheaf. Therefore, it belongs to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a sheaf that was left lying near something specific. The question is, might the field owner have left it there intentionally so that he would know where to find it later?  If he did, then the rules of the forgotten sheaf do not apply and the sheaf does not belong to the poor.  This would mean that only a sheaf left lying in the middle of the field, or at least not near anything specific, would be considered to be forgotten.",
+                    "<b>A sheaf left near a stone fence, or near a stack [of grain] or near oxen, or near equipment: Bet Shammai says: it is not considered “forgotten”; Bet Hillel says: it is considered “forgotten.”</b> According to Bet Shammai we suspect that he may have left the sheaf there on purpose in which case it is not considered to be forgotten. In contrast, Bet Hillel says that it is considered forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to define when something is considered to be a forgotten sheaf.",
+                    "<b>[With regard to sheaves forgotten] at the end of the row, the sheaf lying across from it proves [that the first sheaf has not been forgotten.]</b>  This section deals with a sheaf that was forgotten at the beginning of a row. Tomorrow’s mishnah will define what exactly “the beginning of a row” means.  The mishnah teaches that if there is another sheaf lying in the row across from it, it proves that the sheaf has not been forgotten.  To illustrate this, let’s say that someone has ten rows of ten sheaves of wheat.  He begins to go from north to south to gather the sheaves to bundle them up and make a pile.  If he gets to the end of the row and leaves a sheaf there, it is not forgotten if the sheaf to its side is still there, because we can assume that his intention was to gather that sheaf when walking from east to west.  The only way that something can be considered forgotten at the end of a row is if he left it lying and there is no other sheaf to the east or west.",
+                    "<b>[As for] a sheaf that [the owner] took to bring it to the city and forgot it, all agree that it is not considered a “forgotten sheaf.”</b>  A sheaf that has already begun to make its way to the city can no longer be considered forgotten.  In this case, and in the case in section one above, even Bet Hillel, who held in yesterday’s mishnah that a sheaf left near a fence or other identifiable place is considered forgotten, in the two cases in our mishnah Bet Hillel agrees that it is not considered forgotten because there is something that “proves” that he intended to leave it there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which said that something that was left at the end of a row was not considered “forgotten.”",
+                    "<b>These are to be considered ends of the rows:<br>If two men begin [to gather] from the middle of the row, one facing north and the other south and they forget [some sheaves] in front of them and behind them, those left in front of them are “forgotten,” but those left behind them are not “forgotten.”</b>  The mishnah will now explain two rules concerning when something is considered not to be forgotten because it was left at the end of a row.  The first refers to a situation where two men begin in the middle of a row, one gathering sheaves while walking north and one gathering sheaves while walking south.  In such a case any sheaves they leave in front of them are considered forgotten. Although these sheaves are at ends of rows, they are considered forgotten because when two people gather the sheaves in this way, they should complete their half of the field. There is no reason for the person walking north to leave a sheaf at the end of his row, and hence, if he does, it is considered forgotten.  But if he leaves a sheaf behind him, then it is not forgotten because he may be assuming that the other person will collect it.  For instance, let’s say that one person began at the seventh sheaf in a row and went south, and the other began at the fifth sheaf and went north.  The sixth sheaf is not forgotten because each assumes that the other person will gather it.",
+                    "<b>If an individual begins from the end of the row and he forgets [some sheaves] in front of him and behind him, those in front of him are not “forgotten”, whereas those behind him are “forgotten,” for this comes under the category of “you shall not go back [to retrieve it].”</b>  The opposite rule applies if one person is gathering.  Here the rule is simpler.  That which he leaves in front of him is not forgotten.  It is not covered by the prohibition of “do not go back to retrieve it” (Deuteronomy 24:19) because he hasn’t passed over it yet.  However, that which he leaves behind is forgotten because to get to it, he would have to go back.  It turns out that for an individual the beginning of a row that is not considered to be forgotten is really at the end of the row, whereas for two people it is the middle of the row that is not considered forgotten.",
+                    "<b>This is the general rule: anything that can be said to fall under the law “you shall not go back” is considered “forgotten,” but that to which the principle of “you shall not go back” cannot be applied is not considered “forgotten.”</b>  The mishnah now provides a general rule:  if one has to go back to retrieve the sheaf then it is considered forgotten, provided we don’t assume that he may have left it there intentionally.  If he doesn’t have to go back to retrieve it because he has not yet passed it, it is not forgotten and he may still collect it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Two sheaves [left lying together] are “forgotten,” but three are not “forgotten.”<br>Two bundles of olives or carobs are “forgotten” but three are not “forgotten.”<br>Two flax-stalks are “forgotten”, but three are not “forgotten”.<br>Two grapes are considered “grape gleanings,” but three are not “grape gleanings.”<br>Two ears of grain are deemed “gleanings,” but three are not gleanings.”<br>All these [rulings] are according to Bet Hillel.  And concerning them all Bet Shammai says that three [that are left] belong to the poor, and four belong to the owner.</b><br>The general rule of this mishnah is if that two things left lying together are considered to have been forgotten but three things left lying together are assumed to have been left there intentionally so that the owner could come back and collect them later.  Hence they are not considered forgotten. This rule applies to two different types of gifts to the poor:  “forgotten” and “gleanings.”  The category of gleanings can be divided into two different types, each with its own Hebrew term: grain (leket) and grapes (peret).<br>In the sixth section of the mishnah we learn that the opinions found in the first five all belong to Bet Hillel. In contrast, Bet Shammai holds that if three things are left together in the field they are considered forgotten or gleanings. Only if four things are left together do they still belong to the owner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah talks about the how big a sheaf can be and still be considered “forgotten.”",
+                    "<b>A sheaf that has two seahs and he forgot it  it is not considered “forgotten.”</b>  A sheaf that is so large that it is two seahs (about 24 liters) is not considered to be forgotten because, as we shall see below, at this size it is like a stack. Deuteronomy 22:19 says, “And you forget a sheaf” to the rabbis this implies that a sheaf was forgotten, and not a stack.",
+                    "<b>Two sheaves that together comprise two seahs: Rabban Gamaliel says: they belong to the owner; But the sages say: they belong to the poor.</b>  If two sheaves are left in the field and they have a total volume of two seahs between them, then there is a debate over whether they are to be considered forgotten. Rabban Gamaliel says they are not forgotten and that the owner still retains possession over them, whereas the other sages say that they are forgotten and they belong to the poor.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel said: “Are the rights of the owner strengthened or weakened according to the greater number of the sheaves?” They replied, “His rights are strengthened.” He said to them: “If in a case of one sheaf of two seahs it is not deemed “forgotten,” then how much more should be the case of two sheaves that together contain two seahs?” They replied: “No. If you argue in the case of one sheaf it is because it is large enough to be considered a stack. Are you going to argue likewise in the case of two sheaves which are like bundles?”</b>  The two sides now debate this issue. Rabban Gamaliel explains that when there are more sheaves left together, the owner’s rights to them are stronger. This was implied in yesterday’s mishnah, where we learned that if three sheaves are left together they are not considered forgotten.  Therefore, he argues, in our case if one sheaf of two seahs is not considered forgotten, all the more so two sheaves of two seahs are not forgotten. The other rabbis respond that the reason that one sheaf of two seahs is not considered forgotten is that it is no longer a sheaf, but rather a stack.  In contrast, two sheaves which add up together to two seahs are still considered to be sheaves, or small bundles, and hence the normal rules of forgotten sheaves applies to each of them individually and they are considered forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we see that the rabbis extended the laws of forgotten sheaves to standing stalks of grain as well. The question then is, when is a stalk considered to have been forgotten?",
+                    "<b>A standing stalk of grain that contains two seahs and he forgot it, it is not considered “forgotten.”</b>  Truth be told, I’m not really sure that one stalk of grain can actually produce two seahs of grain, but if it could, it would not be considered forgotten, just as a sheaf with two seahs is not considered forgotten.",
+                    "<b>If it does not contain two seahs now, but is fit to yield two seahs, even if it was of an inferior kind of barley, it is regarded as full barley [grains].</b>  If the stalk will yield two seahs, then we treat it as if it has two seahs and it is not considered forgotten.  Indeed, this makes a lot of sense because if this stalk was going to produce a whole two seahs of grain, he probably left it in the field so that he could harvest it when it ripened.  The mishnah adds that even if the barley was low quality barley such that it would not actually yield two seahs, we evaluate it as if each grain was of full barley and if the amount that this type of barley will yield equals two seahs, then it is not forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>A standing stalk of grain can save a sheaf and another standing stalk [from being regarded as “forgotten”].</b>  A standing stalk of grain that has not been forgotten prevents an adjacent sheaf or an adjacent standing stalk of grain from being considered forgotten.  Commentators explain that is based on a midrash. Deuteronomy 24:19 says, “When you harvest…and you forget a sheaf.”  From here the rabbis derive that a sheaf that is forgotten is one that is next to other harvested sheaves, and not one that is next to a standing stalk.",
+                    "<b>A sheaf cannot save either another sheaf or a standing stalk.</b>  However, a sheaf that has not been forgotten does not save another adjacent sheaf or standing stalk from being considered forgotten.  This is because there is no midrash according to which forgotten sheaves must be next to other forgotten sheaves.",
+                    "<b>What is the standing stalk of grain that can save at sheaf?   Anything which has not been forgotten, even though it is a single stalk.</b>  This section explains that even a single stalk of grain saves that which is next to it from being considered forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAbove in mishnah seven we learned that if a stalk of grain has two seahs it is not considered forgotten.  Our mishnah asks what happens if he forgets a stalk that has one seah and doesn’t forget some already harvested grain that is also one seah?  Do the two add up causing the two-seah rule to still apply?",
+                    "<b>A seah of plucked grain and a seah of unplucked grain, and also trees; and garlic and to onions do not combine to count as two seahs, but rather they must be left to the poor.</b>  If the unforgotten plucked grain and the forgotten unplucked grain add up to two seahs, they do not combine, and they still must be left for the poor.  The same holds true for a seah of unharvested fruit and a seah of harvested fruit if both are forgotten they do not combine together and both belong to the poor. In addition the mishnah notes that forgotten garlic and onions do not combine together to count as two seahs, even if both are harvested or both are unharvested. This is because garlic and onions are different species, even though they go together very well in many delicious dishes (yum I love garlic and onion).",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if anything that belongs to the poor comes in between them, the two are not combined together; otherwise, they do combine.</b>  Rabbi Yose says that if there is between one seah and the other something that belongs to the poor, such as gleanings, then the two seahs do not join together.  However, if they are lying right next to each other with nothing that belongs to the poor interrupting them, then they do join together to add up to two seahs and they do not belong to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to define what things the “laws of forgotten” apply to.",
+                    "<b>Grain used for fodder or [stalks] used for binding sheaves, and also garlic-stalks used for tying other bunches, or tied bunches of garlic and onions they [all are not subject to the laws of] forgotten.</b>  The laws of forgotten do not apply to grain used as animal food, nor to stalks or garlic-stalks that will be used for binding other sheaves or other bunches of garlic.  While mentioning the rules of garlic, the mishnah mentions another rule.  If a person ties small bunches of garlic or onions with the intent of coming back and putting them together into larger bunches, the small bunches are not subject to the laws of forgotten, because his intention is to go back and collect them.",
+                    "<b>Anything stored in the ground like arum, garlic and onions: Rabbi Judah says: they do not subject to the laws of “forgotten”; But the sages say: they are subject to the laws of “forgotten.”</b>  According to Rabbi Judah, the rules of forgotten do not apply to things that are stored in the ground after they are harvested.  This seems to be derived from the verse, “And you forget a sheaf in the field” (Deuteronomy 24:19) the word “field” means that the “forgotten” stuff has to be above the field, and not buried in the field.  This excludes arum (a type of onion), garlic and onions.  The rabbis interpret “the field” to include things stored in the ground of the field, such that they too are subject to the laws of forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who harvests by night and binds sheaves [by night] or one who is blind [that which he leaves] is subject to the law of the “forgotten.”</b>  The laws of “forgotten” still apply to one who can’t see, either because he was harvesting or binding sheaves at night, or because he is blind.  We don’t say that because he couldn’t see what he was doing he can’t forget anything.",
+                    "<b>If he intends to remove large leaves first, then the law of “forgotten” does not apply.</b>  If a person intends to remove the large sheaves first, and then leaves some of them in the field mixed in with the smaller sheaves, none of the sheaves, neither the small ones nor the large ones, are deemed “forgotten.”  The smaller sheaves are not forgotten because he was not intending to collect them. The larger sheaves are also not forgotten because we assume that since he left the smaller sheaves, his intention was to go back to the field and collect the larger ones later.",
+                    "<b>If he said: “Behold, I am reaping on the condition that I take afterwards that which I have forgotten,” the law of “forgotten” still applies.</b>  A person cannot make a blanket statement before he starts harvesting that anything that he leaves in the field he will come back and collect. This does not prevent that which he actually forgets from being considered “forgotten.”  Such a person would be trying to make a stipulation to get around the Torah’s laws and such stipulations are usually invalid."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the laws of forgotten as they apply to olive trees.",
+                    "<b>An olive tree that has a name in the field, such as the olive tree of Netofah in its time, and he forgot it, it is not deemed “forgotten.”</b>  The laws of “forgotten” do not apply to special olive trees, ones that are famous for something or other.  The mishnah even mentions one of these special olive trees, the “olive tree of Netofah,” a city in the Lower Galilee.  In its time, this olive tree was a real winner!",
+                    "<b>To what does this apply? [Only to a tree distinguished] by its name, produce, or position. “By its name:” if it were a shifkhoni  or beshani. “By its produce:” if it yields large quantities. “By its position:” if it stands at the side of the winepress or near the gap in the fence.</b>  The previous law applies only if the tree was distinguished by name, by its produce or by its place in the field.  Thus if it had a special name like “shifkhoni” (because it spills, shofekh, a lot of oil) or “beshani” (some say this refers to the fact that it is from Bet Shean, whereas others say this is because it embarrasses, biyesh, the other olive trees with it copious amounts of oil) then the laws of forgotten do not apply.  The laws of “forgotten” also do not apply to a tree that is well-known for the great amount of oil that it produces or for where it stands in the field. The assumption is that a person who leaves the olives on these trees unharvested has not actually forgotten them.",
+                    "<b>Other kinds of olive trees:  two are deemed “forgotten”, but three are not deemed “forgotten.”</b>  Two trees left unharvested are considered to be forgotten, but as usual, three are not.  (See above 6:5).",
+                    "<b>Rabbi Yose says: there is no law of “forgotten” for olive trees.</b>  According to Rabbi Yose olive trees are so important that we make a blanket assumption that no one would forget them in the field and therefore the laws of forgotten do not apply.  The Yerushalmi explains that olive trees were scarce because Hadrian destroyed so many of them during the Hadrianic persecutions which took place during the first third of the second century. As an aside, there is still much modern contention over olive trees between Palestinians and Jews living in Israel.  Without getting into politics, in the Middle East destroying someone else’s olive trees is perhaps one of the most injurious acts a person can do to another, short of personal injury and murder.  Olives are far and away the most important agricultural product in the Mediterranean region. The oil is used to make numerous things:  food, lighting, soap, perfume, etc.  The trees can live for centuries and cutting down an olive tree is truly a tragedy."
+                ],
+                [
+                    "<b>An olive tree found standing between three rows [of olive trees] which have two plots separating them, and he forgot it, it is deemed, “forgotten.”</b>  This section describes a field that has three rows of olive trees, and in between the rows there are two plots sewn with grain, one plot between the first and second row and one plot between the second and third row. If there is an olive tree standing between these rows then it is distinguished by its position between the two plots and between the three rows and the rules of forgotten do not apply.",
+                    "<b>An olive tree containing two seahs and he forgot it, it is not deemed forgotten.</b>  Another case in which the rules of forgotten don’t apply is when the tree has two seahs of olives see above 7:5.",
+                    "<b>To what does this apply? Only when he [the owner] had not yet begun [to harvest the tree], but if he had begun, even if it were like the olive tree of Netofah in its time, and he forgot it, it is deemed forgotten.</b>  The mishnah now limits the rules that appeared in the preceding clauses, cases where the laws of forgotten did not apply. These laws applied only when the person had not yet begun to harvest the tree.  However, if he began to harvest the tree and left some of the olives still in the tree, then the rules of forgotten do apply, even if the tree was as special as that amazing olive tree in Netofah.",
+                    "<b>As long as the owner has some of the olives belonging to him at the foot of the tree, he has [possession] of those on top of the tree. Rabbi Meir says: [forgotten applies only] after [those with] the beating-rod have gone.</b>  The mishnah now brings a debate about when a person is considered to have forgotten the olives still in the tree such that they belong to the poor.  Olives are harvested by beating the tree and letting the olives fall on a sack spread out underneath the tree.  According to the first opinion, as long as there are still olives in the sack underneath the tree, then he hasn’t finished harvesting the tree and the laws of forgotten do not apply.  Rabbi Meir says that the harvesting is considered completed only when the workers with their sticks for beating the tree have gone away."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah defines peret, a word found in Leviticus 19:10, “The peret of your vineyard you shall not gather, for the poor and the stranger you shall leave them.”",
+                    "<b>What is peret? [Grapes] which fall down during the harvesting.</b>  Peret is a grape or a few grapes that fall to the ground when being harvested. Once the grapes hit the ground they belong to the poor.",
+                    "<b>If while he was harvesting [the grapes], he cut off an entire cluster by its stalk, and it got tangled up in the [grape] leaves, and then it fell from his hand to the ground and the single berries were separated, it belongs to the owner.</b>  In this case an entire cluster is cut off by its stalk and then it gets tangled up in the leaves, falls to the ground and the grapes split off from the cluster. These grapes are not considered peret because they didn’t separate from the cluster and fall to the ground as a direct result of their being harvested, but rather as a result of their contact with the grape leaves.  In order for grapes to be peret it must be the harvesting that causes them to separate from the cluster and fall to the ground.",
+                    "<b>One who places a basket under the vine when he is harvesting [the grapes], behold he is a robber of the poor.   Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (” (Proverbs 22:28).</b>  By putting the basket under the vine when harvesting, he is preventing anything from becoming peret. The mishnah calls one who does such a thing a “robber of the poor.” This is the same words with which mishnah 5:6 ended.  I will copy here what I wrote there: The final midrash on Proverbs 22:28 is based on a variant reading of the text of Proverbs.  The Masoretic (traditional Jewish) text reads, “Do not remove the ancient (olam) landmark stone.”  Our text reads the word “olam” as if it was written “olim.”  “Olim” usually means “those who go up” and therefore it may be being used euphemistically here for the poor who could be called “those who are going down,” meaning they have lost their money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah introduces the rules of the “defective cluster,” called in Hebrew the “olelet.”  Leviticus 19:10 states, “You shall not pick your vineyard bare,” the word for bare is “teolel” from which the rabbis derive the word olelet.  They interpret the halakhah to mean don’t pick defective clusters of grapes, rather leave them for the poor.",
+                    "<b>What constitutes a defective cluster ( of grapes? Any [cluster] which has neither a shoulder [a wide upper part] nor a pendant [a cone-shaped lower part].</b>  A defective cluster is defined as one that does not have a broad part on the top and a part that tapers down toward the bottom.  A grape cluster normally has a spine that travels its entire length. The top part has small branches off the spine; the grapes grow on these small branches. This part of the cluster is called the shoulder.  On the bottom part the grapes grow directly from the spine. This part is called the pendant.",
+                    "<b>If it has a shoulder or a pendant, it belongs to the owner. If there is a doubt, it belongs to the poor.</b>  If it has only one of these, i.e. it has a shoulder but not a pendant or a pendant but not a shoulder, then it is not an olelet, a defective cluster, and it still belongs to the owner.  However, if there is a doubt over whether it missing both the shoulder and the pendant, then it belongs to the poor. Alternatively, if there is a doubt whether there is a spine, or whether it is really just a few grapes growing directly from the vine, then it belongs to the poor.",
+                    "<b>A defective cluster on the joint of a vine [where a normal cluster hangs from the vine], if it can be cut off with the cluster, it belongs to the owner; but if it can not, it belongs to the poor.</b>  If there is a defective cluster growing from the vine at the same point as a normal cluster, then if the defective one can be harvested with as the normal one, it belongs to the owner. If, however, it needs to be cut separately, then it belongs to the poor.",
+                    "<b>A single grape: Rabbi Judah says: It is deemed a whole cluster, But the sages say: It is deemed a defective cluster.</b>  According to Rabbi Judah a single grape growing from a vine is not considered a defective cluster. Albeck explains that this is because the Bible never uses the singular for olelet, rather it always uses olelot, defective clusters. Hence, he holds that there really is no such thing as a single grape defective cluster. The other rabbis disagree and rule that a single grape is considered a defective cluster and it belongs to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with whether when one thins out the grapes from a grapevine so that the other grapes will have more room to grow one can also thin away the defective clusters that are supposed to go to the poor.",
+                    "<b>One who is thinning out vines, just as he may thin out in that which belongs to him, so too he may thin out in that which belongs to the poor, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: in that which belongs to him, he is permitted, but he is not permitted in that which belongs to the poor.</b> To make room for the grapes to grow, a grape farmer might thin out the vines and get rid of the some of the clusters. The problem is that this might cause a loss to the poor, especially if he gets rid of many of the defective clusters. Rabbi Judah says that nevertheless when thinning out vines one may thin out the defective clusters that belong to the poor. Rabbi Meir says that he may not, because the defective clusters don’t belong to him, rather they belong to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFor the first three years’ of a vine’s growth, its grapes are “orlah” and cannot be eaten.  In the fourth year of its growth, they are like second tithe and must either be eaten in Jerusalem or redeemed and brought to Jerusalem where the proceeds are to be used to buy food.  Our mishnah deals with these laws and in the second half of the mishnah it deals with the impact that these laws have on some of the agricultural gifts.",
+                    "<b>[The grapes of] a vineyard in its fourth year:<br>Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do.</b>  According to Bet Shammai when one redeems the grapes of a fourth year vineyard, that is one takes money and transfers the holiness of the grapes onto the money and brings the money to Jerusalem, one does not need to add a fifth of the value, as one does for second tithe.  With regard to second tithe Leviticus 27:31 states, “If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them.”  This, according to Bet Shammai, was stated only with regard to tithes and not with regard to the fourth-year vineyard.  Bet Shammai also holds that another rule concerning tithes does not apply.  Deuteronomy 14:28 states, “At the end of three years you shall bring out the full tithe of your yield of that year.” This means that at the end of three years one must get rid of all of the tithes within one’s household and give them to whomever they rightfully belong.  According to Bet Shammai one does not have to get rid of the wine made of fourth year grapes.  In short, Bet Shammai says that while there is some similarity between fourth year grapes and second tithe, they are not similar in all aspects. Bet Hillel says that all of the laws of second tithe apply to fourth year grapes.  Therefore, when one redeems them he must add a fifth and they must be removed at the end of three years.",
+                    "<b>Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.</b>  The laws of peret (fallen grapes) and defective clusters (olelot) do not apply to tithes.  Since Bet Shammai does not hold that the laws of tithes apply to the fourth year grapes, they therefore hold that the laws of peret and defective clusters do apply.  The poor people would take their peret and olelot, redeem them, and bring the money to Jerusalem, just as the owner does with his own grapes/wine. Bet Hillel, on the other hand, holds that the poor do not receive the peret and the olelot because the agricultural gifts of the poor do not apply to tithes. Rather the owners take all of the grapes and bring them to the winepress, make wine and then either bring the wine to Jerusalem or redeem the wine and bring the money to Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva argue over a vineyard where all of the clusters of grapes are defective (olelot).",
+                    "<b>A vineyard which consists entirely of defective clusters: Rabbi Eliezer says: it belongs to the owner. Rabbi Akiva says: to the poor.</b>  According to Rabbi Eliezer, if the entire vineyard consists of defective clusters, then they belong to the owner and not to the poor. Rabbi Akiva disagrees and holds that the defective clusters go to the poor, just as they normally do.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer: “When you harvest the grapes of your vineyard, do not take the defective clusters” (Deuteronomy 24:21).   If there is no grape harvesting, how can there be “defective clusters”?</b>  Each side in this debate will now present a midrash that supports his point of view.  Rabbi Eliezer’s midrash is on Deuteronomy 24:21 which he reads as implying that there must be a harvesting of the grapes in order for the defective clusters to go to the poor.  For the some of the grapes to go to the poor, some must also go to the owner.  In other words, if we can’t fulfill the first half of the verse, “when you harvest the grapes of your vineyard” then we do not fulfill the second half of the verse “do not take the defective clusters.”",
+                    "<b>Rabbi Akiva said to him: “And from your vineyard do not take the defective clusters” (Leviticus 19:10) even if it consists entirely of defective clusters. If that is so, why is it said: “When you harvest the grapes of your vineyard, do not take the defective clusters”? [This teaches that] the poor have no right to claim the defective clusters before the harvest.</b>  Rabbi Akiva’s midrash is based on Leviticus 19:10, where the verse concerning defective clusters does not begin with the words, “Whey you harvest…”  Rather the verse simply says not to take the defective clusters, regardless of whether the entire vineyard consists of defective clusters.  From this verse Rabbi Akiva learns that the defective clusters always go to the poor. Rabbi Akiva also offers an alternative midrash to the verse that Rabbi Eliezer had used. Deuteronomy 24:21 teaches that the poor cannot come and collect the defective clusters until the owner has begun to harvest his vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah deals with one who dedicates his vineyard to the Temple. The second half deals with what constitutes a forgotten cluster of grapes.",
+                    "<b>One who dedicates his entire vineyard [to the Temple] before the “defective clusters” were recognizable, the “defective clusters” do not belong to the poor. After the defective clusters were recognizable, then they do belong to the poor.</b>  When one dedicates his vineyard to the Temple, we need to know whether or not the defective clusters still go to the poor. After all, these defective clusters are not really his to dedicate because they belong to the poor. The mishnah rules that if he dedicated the vineyard before the defective clusters were recognizable, then the whole vineyard belongs to the Temple, even the defective clusters that eventually grow there.  This is because the agricultural gifts are not given from Temple property. However, if the defective clusters were already recognizable, then they were not his to dedicate in the first place.  Hence they belong to the poor.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: [the poor] must give the value of their improved growth to the Temple.</b>  Rabbi Yose adds in that in the case where the defective clusters belong to the poor, it turns out that the poor were benefiting by having their defective clusters grow from land that belonged to the Temple. Therefore the poor have to reimburse the Temple for the value of the improved growth from the time of the dedication until the time of the harvest.  In this way they restore to the Temple the value of that which they benefited from Temple property.",
+                    "<b>What is deemed “forgotten” in the case of a trellis [a lattice for supporting plants]? Anything that one can no longer stretch his hand and take it.</b>  The mishnah now completes its discussion of vineyards by delineating when something is deemed forgotten. When it comes to grapes growing on a trellis, they are deemed forgotten when the harvester has passed by them and cannot reach back and take them.  Note that these grapes do not become forgotten automatically when the person passes by them.",
+                    "<b>And in the case of ground-trained vines? From the time [the gatherers] pass by it.</b>  In the case of vines that are trained on the ground, they do become forgotten once the person harvesting the vineyard has passed by them."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter the poor have collected their agricultural gifts, that which they have not taken becomes ownerless (hefker), and anyone can take it.  Our mishnah delineates how we determine when the poor have finished collecting these various gifts such that they are completely up for grabs.",
+                    "<b>From when are all people permitted to take gleanings, [forgotten sheaves and peah]? After the old ones of the poor have gone.</b>  After the old poor people have gone through the field and collected any of the gleanings, forgotten sheaves or peah that was left by the younger poor who were the first to pick through the field, anyone else can come and collect it.",
+                    "<b>And in the case of peret and defective clusters? After the poor have gone into the vineyard and come back again.</b>  This section deals with the agricultural gifts taken from a vineyard, namely peret (dropped grapes) and defective clusters. These belong to anyone once the poor have gone through the vineyard twice. This seems to be a reflection of their greater value. When it comes to grain, the poor will only go through the field once and therefore, after they are done, it belongs to anyone.  In contrast, when it comes to grapes, it is worth it for the poor to go through the field twice and hence their grapes do not belong to everyone until they have done so.",
+                    "<b>And in the case of the olive trees? After the descent of the second rainfall.</b>  Olives, as we have seen throughout the tractate, are the most important agricultural product.  Therefore, the agricultural gifts given from olive trees do not become up for grabs for everyone until after the “second rainfall.” This does not mean the second time that it rains, but rather the first rain that falls during the second part of the rainy season.  There are three opinions as to when this is, the 7th, 17th or 23rd of Heshvan.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: But aren’t there those who do not harvest their olives until after the second rainfall?” Rather, once the poor man has gone out [to gather the agricultural gifts taken from olive trees] and cannot bring back with him [more than the value of] four issars.</b>  Rabbi Judah responds that there are people who don’t harvest their olives until after the second rainfall.  Therefore, he says that we cannot use this mark to determine when the olives become up for grabs for anyone. Rather, the olives belong to the poor until the time comes when a poor person would go to collect the olives that belong to him and he wouldn’t even find four issars’ worth.  An issar is 1/24 of a dinar. According to the rabbis, four issars is enough money to buy four meals, two for the poor person himself and two for his wife.  If he can still collect enough olives to buy four meals then there are still substantial olives in the field and other people cannot take them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAn “am haaretz,” a term I usually translate as “ignoramus”, is usually not believed to have tithed his produce. Therefore, one who buys produce from an am haaretz must tithe it. This is the subject of Tractate Demai, which we shall learn shortly.  Agricultural gifts are exempt from tithes.  Our mishnah teaches that even though an am haaretz is not believed to have tithed his produce, he is believed if he is a poor am haaretz claiming that his produce came from agricultural gifts and therefore was never liable to be tithed in the first place.",
+                    "<b>They [amei haaretz] are to be believed concerning gleanings, the forgotten sheaf and peah during their [harvest] season, and concerning the poor man’s tithe during its whole year.</b>  As stated in the introduction, poor amei haaretz (ignoramuses) are believed, to a certain extent, if they say that the produce in their hands was from the agricultural gifts to the poor and hence exempt from tithes.  However, they are only believed during the harvest season, when they are most likely to have this produce in their possession. At other times of the year they are not believed and one who buys from them would have to take out tithes. Poor man’s tithe, the tithe given to the poor during the third and sixth year of the sabbatical cycle, is also exempt from tithes, since it itself is tithe.  The poor am haaretz is believed to say that his produce is from this tithe during the entire third and sixth year, when he is most likely to have it in his possession. During other years he is not believed and one who buys such produce from him would have to take out tithes.",
+                    "<b>They are only believed in those things which men are accustomed to give them.</b>  A Levite who is an am haaretz is always believed to say that his produce is from first tithe, the tithe given to Levites. We should also note that when a Levite receives this tithe he must separate out terumat maaser, which is the terumah taken from tithes, and give it to the priest.  We trust him that he gave this terumah because Levites are not suspected of not separating terumah.",
+                    "This section actually introduces some examples that will be provided in the next mishnah.  The am haaretz is only believed if it is something that people are accustomed to give to him.  Thus he is believed with regard to grains of wheat because that is something that he customarily collects directly from the field.  However, he is not believed with regard to flour or bread, because he doesn’t collect these directly from the field nor does he usually receive them in this state from a field owner.  We shall learn more about this tomorrow."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah, which taught that amei haaretz, people who don’t tithe, are trusted to say that their produce is from the agricultural gifts to the poor and exempt from tithes.  However, they are trusted only if the produce is in the state in which it is customary to give such gifts.",
+                    "<b>They are trusted concerning wheat, but they are not trusted when it is flour or bread.</b>  It is customary for the field owner to give wheat to the poor before it has been processed into bread or flour.  Therefore, the poor are trusted to say that the wheat is from an agricultural gift and hence not liable to tithes.  However, the poor are not trusted when it comes to flour or bread.",
+                    "<b>They are trusted concerning rice in its husk, but they are not trusted when it is either raw or cooked.</b>  Rice is given to the poor before it is removed from its husk.",
+                    "<b>They are trusted concerning beans but they are not trusted when they have been pounded, neither raw nor cooked.</b>  Beans are given to the poor before they are pounded into half-beans.",
+                    "<b>They are trusted when concerning oil, to declare that it is from the poor person’s tithe, but they are not trusted over [oil] when they claim that it is from the olives [left on the] top [of the tree.]</b>  Oil is given as poor person’s tithe, therefore a poor am haaretz is believed to say that his oil is exempt from tithes.  However, if the am haaretz claims that his oil comes from the olives left over on top of the tree, then he is not believed because these olives would have been given to the poor person unprocessed.  The olives on the top of the tree refers to the olives that the field owner gives to the poor because it is just too much trouble to get them down.  In other words, people do give their poor person’s tithe in oil, and hence they are believed if they say that the oil came from this tithe.  However, people do not take down the olives that were hard to get off the tree during the olive harvest and process them into oil and then give them to the poor. Since they are not given when they are oil, the poor person is not trusted to say that they are from the agricultural gifts."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah continues to discuss when a poor am haaretz is believed to state that that which he has is from agricultural gifts and is exempt from tithes.",
+                    "<b>They are trusted concerning raw vegetables, but they are not trusted concerning are cooked ones, unless he has only a little bit, for so it was the custom of a householder to take out of his stew-pot [and give a little to the poor].</b> Normally, a householder will give his vegetables to the poor as poor man’s tithe before he cooks them. After all, why bother cooking them if you’re just going to give them away?  Therefore, the poor am haaretz is only believed with regard to his raw vegetables and not cooked ones.  However, if he has just a small amount of cooked vegetables and he claims that these come from poor man’s tithe he is believed because a householder will give a small amount of the vegetables from his pot to the poor man as tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>They may not give to the poor from the threshing-floor less than a half-kav of wheat or a kav of barley. R. Meir says: [only] half a kav [of barley].<br>[They must give] a kav and a half of spelt, a kav of dried figs or a maneh of pressed figs. Rabbi Akiva says: half a maneh.<br>[They must give] half a log of wine. Rabbi Akiva says: a quarter.<br>[They must give] a quarter [log] of oil. Rabbi Akiva says: an eighth.<br>As for other kinds of produce:  Abba Shaul says, [they must give enough] so that he can sell it and buy food enough for two meals.</b><br>Our mishnah deals with poor man’s tithe, the tithe given to the poor in the third and sixth year of a sabbatical cycle.  As we have seen above, there is a difference between poor man’s tithe and the other agricultural gifts.  Whereas the other agricultural gifts (peah, leket, forgotten sheaves etc.) are collected by the poor themselves, the field owner gives poor man’s tithe directly to the poor.  Our mishnah instructs how much of the poor man’s tithe the owner should give to each poor person.  He doesn’t just give all of his tithes to the first poor person that he sees. Rather he gives a minimum amount to each poor person who comes his way this way there will be tithes left over for others who come later.<br>The mishnah itself should be easily understood and hence I have refrained from commenting below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss how one divvies out poor man’s tithe to the poor.",
+                    "<b>This measure was stated for the priest, Levite and Israelite alike.</b>  When it comes to receiving poor man’s tithe, all of Israel is treated alike.  No one receives less than the amount prescribed in section one.  Even though priests receive terumah and Levites receive other tithes, they are still eligible for the poor man’s tithe.",
+                    "<b>If he was saving some [to give to his poor relatives], he can retain half and give the other half away.</b>  If the person who has poor man’s tithe to give out wishes to save some for his poor relatives, he may do so, but he may only save half of the tithe. The rest he must give out freely to whichever poor person comes his way.  It seems to me that the mishnah acknowledges our nepotistic impulses and even grants them some legitimacy.  It is natural and even praiseworthy to want to help one’s relatives before one helps a stranger.  However, our impulses must be curbed and we must also realize that our duty to help the poor extends not only to our family, but to outsiders as well.  One can save some poor man’s tithe for his family, but he must also give away at least half of it to other poor people.",
+                    "<b>If he has only a small amount, then he must place it before them and they then divide it among themselves.</b>  If the person giving out his poor man’s tithe only has a little bit to give out and it is not enough to fulfill the minimum amounts listed above in mishnah five, then he should just put out what he has and let the poor divided it up among themselves.  Perhaps this is a way of avoiding suspicion that he is holding back.  Alternatively, the mishnah is teaching that this is better than holding it back until he saves up enough to meet the minimum measures in mishnah five."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final three mishnayot of Peah deal with the laws of tzedakah.",
+                    "<b>They may not give a poor person wandering from place to place less than a loaf worth a pundion at a time when four seahs [of wheat cost] one sela.</b>  The mishnah begins by dealing with a poor person wandering from place to place.  Although this poor person is not from the local town, and may be totally unknown to everyone, he is still provided for.  He is given a loaf of bread that can be bought for a pundion (a coin) at a time when wheat is going for four seahs per sela.  According to Mishnah Eruvin 8:2, this bread is enough for two meals.  The poor person is given enough bread to sustain him for a day.",
+                    "<b>If he spends the night [at a place], they must give him the cost of what he needs for the night.</b>  If he spends the night, he must be given enough money to rent pillows and blankets for the night.",
+                    "<b>If he stays over Shabbat they must give him enough food for three meals.</b>  If he spends Shabbat in town then he should be given three meals, because on Shabbat it is customary to eat three meals and not the normal two.",
+                    "<b>He who has the money for two meals, he may not take anything from the charity dish.</b>  The first three sections of the mishnah outlined the rights of a poor person and the consequent responsibilities of the community.  In the next two sections the mishnah defines what is a poor person.  This objective definition prevents people who actually have money from taking communal funds.  A person can take from the charity dish only if he doesn’t even have enough money to buy his next two meals.  If he has enough money to buy two meals, then he must use this money to feed himself and not take from the community.",
+                    "<b>And if he has enough money for fourteen meals, he may not take any support from the communal fund.</b>  The charity fund is a large basket used to collect money.  It is then given out to the poor of a city once a week, on Friday. This fund would not be used for food for those passing through but rather for the needs of the town’s fixed residents.  If a poor person has enough money to buy food for an entire week, that is he has enough money to buy fourteen meals, then he may not take from the charity fund.",
+                    "<b>The communal fund is collected by two and distributed by three people.</b>  When the charity collectors go around collecting money for this communal fund, there must be at least two people collecting the money, so as to avoid suspicion. When they give out the funds to the poor, there must be three, the same number needed for a court.  This body is like a court because they have to decide when the community really “owes” money because someone is actually poor and when someone is just “faking it” by pretending to be poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the maximum amount of money a person can have in order to qualify for certain benefits given to the poor.",
+                    "<b>One who possesses two hundred zuz, may not take gleanings” the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe.</b>  In order for a person to be eligible to take the agricultural gifts, he must have less than two hundred zuz to his name.  While it is extremely difficult to determine how much purchasing power there was in those times to this amount of money, we can note that this is the same amount as a woman’s ketubah.",
+                    "<b>If he possesses two hundred minus one denar, then even if a thousand [men] each give him at the same time, he may accept.</b>  If he has less than two hundred zuz (a denar is equivalent to a zuz), he can accept the agricultural gifts, even if a thousand people give to him at the same time. This would obviously put him “over the top” in terms of net worth.  Nevertheless, since when each person gives him their gifts he is officially poor, he can accept from everyone.",
+                    "<b>If he had [two hundred zuz] mortgaged to a creditor or to his wife’s ketubah, he may take.</b>  If he had money, but that money had a lien on it, either to a creditor or to his wife’s ketubah, which is essentially a debt document, then that money does not count and he may take the agricultural gifts.",
+                    "<b>They do not force him to sell his house or his tools.</b>  Finally, only cash counts, not property.  If he is poor but owns a house or some tools, for instance, they don’t force him to sell his property in order to buy food. Rather, although he has more than two hundred zuz worth of property, he may still take the agricultural gifts."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who has fifty zuz and he is using them for his business, he must not take.<br>And anyone who does not need to take [charity] and yet takes, will not depart from this world before he actually needs [charity] from others.<br>And anyone who needs to take and does not take, will not die of old age until he supports others with his own money. Concerning him the verse says: “Blessed is the man who trusts in the Lord and whose hope is the Lord” (Jeremiah 17:7).<br>And so too a judge who judges in truth according to its truth.<br>And anyone who is not lame or blind but pretends to be as one of these, he will not die of old age before he actually becomes one of these, as it is said, “He who searches for evil, it shall come upon him” (Proverbs 11:27) and it is also said: “Righteousness, righteousness shall you pursue.”<br>And any judge who accepts a bribe or who perverts justice will not die in old age before his eyes have become dim, as it is said: “And you shall not accept a bribe, for a bribe blinds the eyes of those who have sight.”</b><br>The final mishnah of the tractate is one long exhortation for proper, ethical behavior.  It seems to me that the rabbis put out a double message when it came to charity.  On the one hand, people must give freely to the poor and support them at a relatively high degree.  Jewish law is full of gifts to the poor that are mandatory one must give them not out of the goodness of one’s heart, but because one is obligated to do so.<br>On the other hand, when addressing the poor person, the rabbis emphasize to him that he must strive to do everything he can to prevent himself from having to take tzedakah.  A person who takes tzedakah when he doesn’t need it, will in the end become truly in need of tzedakah. The rabbis encourage poor people to strive to do all they can to avoid taking tzedakah.  Taking tzedakah, while allowed, is not preferable to trying to earn a living on one’s own.<br>The mishnah also contains a few exhortations for judges not to accept bribes and for people not to pretend to be handicapped in order to garner mercy from their fellow human beings.<br>The content of the mishnah itself is self-explanatory, so I have refrained from commenting below."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה פאה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Peah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Peah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Peah/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Peah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..728371a510e6378eb93c6dbc9039f54de57ef4e1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Peah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,440 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Peah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Peah",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Tractate Peah deals with agricultural gifts the Torah mandates be given to the poor.  There are three main passages in the Torah that deal with these gifts. Since they will be relevant throughout the tractate it is worth quoting them fully now.",
+            "Leviticus 19:9-10 9 And when you reap the harvest of your land, you shall not wholly reap the corner of your field, neither shall you gather the gleaning of your harvest. 10 And you shall not glean your vineyard, neither shall you gather the fallen fruit of your vineyard; you shall leave them for the poor and for the stranger: I am the LORD your God.",
+            "Leviticus 23:22  And when you reap the harvest of your land, you shall not wholly reap the corner of your field, neither shall you gather the gleaning of your harvest; you shall leave them for the poor, and for the stranger: I am the LORD your God.",
+            "Deuteronomy 24:19-22 19 When you reap your harvest in your field, and have forgotten a sheaf in the field, you shall not go back to fetch it; it shall be for the stranger, for the orphans, and for the widow; that the LORD your God may bless you in all the work of your hands. 20 When you beat your olive-tree, you shall not go over the boughs again; it shall be for the stranger, for the orphans, and for the widow. 21 When you gather the grapes of your vineyard, you shall not glean it after you; it shall be for the stranger, for the orphans, and for the widow. 22 And you shall remember that you were a slave in the land of Egypt; therefore I command you to do this thing.",
+            "According to the rabbis there are five agricultural gifts given to the poor: 1) Corners of the field—peah. 2) The gleanings, that which falls to the ground during reaping. 3) Forgotten sheaves. 4) Grape gleanings. 5) Clusters of grapes that were unripe during the first harvesting."
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is a famous mishnah because it is recited in the early part of the prayer service, after the blessing for learning Torah.  The reason it is here in the beginning of tractate Peah is that it teaches that there is no maximum measure to the amount of peah (corners of one’s field I will generally use the Hebrew term) that one can leave to the poor.\nThe following mishnah will teach that there is a minimum amount.",
+                    "<b>These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah.</b>  There is no maximum amount for all of the things listed in this section.  A person can give or do as much of them as he wants. A.  Peah this is one of the main topics of our tractate. B.  First fruits brought to the Temple and given to the priests (Deuteronomy 26:1).  If a field owner should so desire he may bring his entire crop as first fruits. C.  These are sacrifices brought to the Temple on the three festivals, Pesah, Shavuot and Sukkot (Deuteronomy 16:16-17).  A person can bring as many of these sacrifices as he wants. D and E. The last two things listed in this section (both are also listed below) are two of the most important activities in which a person can engage, according to rabbinic thought.  Righteous deeds are also termed “deeds of loving kindness (gemilut hasadim).” This would include giving money to the needy but go far beyond that to include visiting the sick, burying the dead, finding a spouse for someone and other acts of kindness that help improve the lives of others.",
+                    "<b>The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.</b>  The second section lists mitzvoth for which a person sees an immediate reward, meaning he “enjoys the fruits in this world” and he also receives a reward for performing a mitzvah, a reward delayed until the world to come.  In other words, these are mitzvoth which are beneficial in and of themselves, regardless of any “external reward” such as the reward one might hope to get in the world to come.  The four are self-explanatory.  One can easily see that these four mitzvoth immediately benefit both the one who performs them and the one for whom she is doing the mitzvah.  It is interesting that the sages were so perceptive as to notice that the primary beneficiary of these mitzvoth is not the person for whom the mitzvah is being performed, but the one who performs the mitzvah.  We probably have all experienced the amazing feeling of helping out another person and know that when we do so, we not only help others but we help ourselves as well."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that although there is no measure for peah, as we learned in yesterday’s mishnah, there is a minimum measure.  The mishnah also provides a general means for determining how generous a person should be.",
+                    "<b>They should not leave peah of less than one-sixtieth [of the field].</b>  One shouldn’t leave less than one-sixtieth of his field as peah, meaning the four corners added up together should equal at least 1/60 of the field.",
+                    "<b>But even though they said, “there is no measure for peah,” everything depends upon the size of the field, the number of poor people, and the extent of the yield.</b>  When one is trying to determine how generous to be with leaving peah he should take three things into account. The first is the size of the field. If he has a big field then he should be able to afford to leave more of it as peah.  The second is the number of poor people in his town. The more poor people the more peah. Finally he should take into account how much crops his field yielded, the better the yield the more he should give."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nUsually one leaves the corners of one’s field for peah at the corners of the fields.  However, one can leave parts in the middle or even at the beginning of the field. This is the topic of our mishnah.",
+                    "<b>They may give peah at either at the beginning of the [reaping of the] field or at the middle of it.</b>  As stated in the introduction, he can give peah anywhere in the field he wants.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: as long as he gives at the end according to the set amount.</b>  Rabbi Shimon says that he must fulfill the mitzvah of peah by giving the minimum measure at the corners of the field.  He may be as generous as he wants in the beginning and middle of his reaping but he must also leave the corners of the field as peah. There might be two ways of understanding this. First of all, the Torah specifies the corner and hence he cannot just leave other parts of the field. Second, this might encourage cheating.  A person might lie and say that he left something in the middle of reaping and that the poor had already come and collected.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he leave, one stalk, he can rely on this as [fulfilling the law of] peah; and if he did not, then he only gives as ownerless property.</b>  Rabbi Judah says that as long as he leaves one stalk for himself in the beginning of his harvest, he can give the part of the field near this stalk or even the rest of the field as peah.  The stalk becomes “his field” and the rest of the field becomes peah.  However, if at the beginning of the harvest he didn’t leave even a stalk then the rest of the field cannot be considered peah. If he wants to give the beginning of the field to the poor, he is not giving it as peah rather he is renouncing ownership so that the poor can come and collect.  The result of the field being ownerless is the same as the result of it being peah both ownerless property and peah are exempt from tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches a general principle used to determine when the laws of peah are applicable.",
+                    "<b>They said a general principle concerning peah: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, and is harvested all at the same time, and is brought in for storage, is subject to the law of pe'ah.</b>  There are five rules for determining which plants are liable for peah. 1.  It has to be food, meaning something that people eat. Animal food does not count. 2.  It has to be looked after, meaning that it has an owner.  One who reaps an ownerless field does not have to leave peah. 3. It has to grow from the ground.  This, according to the rabbis, excludes mushrooms, which don’t have any roots (again, according to the rabbis). 4.  There has to be one harvest season.  This excludes many fruits of trees which do not have one harvest season, such as figs. 5.  It has to be something that can be stored. This excludes vegetables which cannot be stored because they go bad.",
+                    "<b>Grain and beans are in this category.</b>  The mishnah lists two types of plants that definitely fit these categories.  The first is grain, which includes five types of grain (wheat, barley, spelt, rye and oats) and the second is beans."
+                ],
+                [
+                    "<b>Among trees: the sumac, the carob, the nut, the almond, the grapevine, the pomegranate, the olive and the palm are subject to peah.</b><br>This mishnah teaches which trees are subject to the laws of peah.  The fruit of all of these trees is harvested in one harvest and is not harvested more gradually over a longer period of time.  Other trees such as figs are exempt from peah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> One is obligated to separate tithes from one’s produce.  However, one is not obligated to separate tithes from peah, ownerless produce, animal food or seed.  Our mishnah deals with the question of when the obligation to separate tithes goes into effect.",
+                    "<b>He may always give peah and be exempt from giving tithes until he makes a stack.</b>  This section refers to a field owner who didn’t leave his peah in the field but rather harvested it and began to process it. The mishnah teaches that he can still declare it to be peah and thereby exempt it from tithes up until the point where he smoothes it out to make it into a stack. As we shall see throughout this whole mishnah, making something into a stack is the point at which the status of the item is set. So if he calls it peah before he makes it into a stack then it is peah. But if he does so after he makes it into a stack it does not have the halakhic status of peah.",
+                    "<b>One who gives [to the poor] as ownerless [produce] and be exempt from giving tithes until he makes a stack.</b>  This section refers to someone who left peah in the field and wants to give some of his already-harvested produce to the poor without having to take out tithes. As before, he can declare his produce ownerless in order to give it to the poor and thereby exempt it from tithes up until the point where he has made it into a stack.  If he declares it ownerless after it has already been made into a stack then he must take out tithes.",
+                    "<b>He may feed cattle, wild animals and birds and be exempt from giving tithes until he makes a stack.</b>  If the crops harvested are normally eaten by people, he may give it to animals without taking out tithes until he has made a stack. Once he made a stack he must take out tithes even if he is going to use it for animal food.",
+                    "<b>He may take from the threshing floor and use it as seed and be exempt from giving tithes until he makes a stack, the words of Rabbi Akiva.</b>  He can use seeds from the produce without taking tithes until he has made a stack.",
+                    "<b>A priest or Levite who purchases [grain of] a threshing floor, the tithes are theirs unless [the owner] has already made a stack.</b>  A priest or Levite who purchases crops from an Israelite before the crops have been made into a stack may keep the tithes for themselves.  However, once the Israelite makes a stack with the crops, the crops now become liable for tithes and the priest or Levite who buys them is not allowed to keep the tithes for themselves.",
+                    "<b>One who dedicated [his crop] and redeems it [afterwards] is obligated to give tithes until the Temple treasurer has made a stack.</b>  Produce that belongs to the Temple is exempt from tithes. If he dedicates his crops to the Temple and then redeems them before the Temple treasurer (or his agents) made the crops into a stack he must separate tithes because at the point that the crops became liable to tithes they already didn’t belong to the Temple.  If the Temple treasurer makes the stack before he redeems them then they are exempt from tithes. Redeeming dedicating property means giving money in place of the dedicated object.  Often a person would dedicate an object such as a house, a field, an animal or even another person to the Temple. Under most circumstances, the person could then redeem the object and give the value of the object instead of the object itself."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how one determines if a plot of land is considered one plot or two in terms of peah. If the plot is considered to be two then he must leave peah from both fields for he cannot give peah from one field in order to exempt the other.",
+                    "<b>The following divide a field for peah:  a stream, a pool, a private road, a public road, a public path, a private path in constant use in summer and the rainy season, fallow land, a plowed field and a different seed.</b>  If one of these things is found in a given field then the field is considered to be two and he must leave peah in both. Most of these are self-explanatory. The private path must be in constant use for it to be considered significant enough to divide the field.  A plowed field refers to one that was not planted, unlike a fallow field to which no work has been done.  Planting different seeds is another way of dividing one field from another.",
+                    "<b>One who harvested for animal fodder, [the plot] serves divides, the words of Rabbi Meir. But the sages say: it does not stop for peah unless it is plowed.</b>  One doesn’t have to leave peah from a field that has been harvested for the crops to be animal food.  Our mishnah deals with a case where one harvests a field early so that the unripe grain can be used as animal fodder. According to Rabbi Meir this harvest now divides the field into two. In other words we don’t look at this harvest as being part of the harvest of the remainder of the field and therefore the section that has been harvested is considered to be fallow. The other rabbis consider the harvest of the crops for animal food to be part of the larger harvest and hence this harvest in and of itself does not divide the field.  Only if before he harvests the rest of the field he goes and plows it does it serve to divide the field into two."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss what divides a field.",
+                    "<b>A water channel that makes harvesting [on one side] impossible [while standing on the other side], Rabbi Judah says: it divides.</b>  This mishnah teaches that a water channel divides a field only if the channel is wide enough that one cannot stand on one side and harvest the other side.",
+                    "<b>But all of the hills that can be tilled with a hoe, even though cattle cannot pass over it in with their equipment, [is regarded as part of the field] he gives one peah from it all.</b>  We should note that the first words of this mishnah are a quote of Isaiah 7:25.  I am not sure why the mishnah here uses biblical language. In any case, the mishnah refers to hills that lie in the middle of a field that are tilled with a hoe.  One is obligated to give peah from this type of field even though oxen cannot plow their field because it is too hilly. Furthermore, the hills do not serve to divide the field since they are plowed by a person and planted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that there is a difference in what divides a field between a field planted with seeds from which crops grow (mostly grain and beans) and a field of trees.",
+                    "<b>All of these divide in the case of a field [planted] with seeds, but in the case of trees nothing divides except a fence.</b>  All of the things in the above two mishnayot divide fields that are planted with seeds, but they do not divide fields with trees.  The only thing that divides a field of trees is a fence. The reason for this seems to be that fields with trees customarily have large spaces between trees. There is always some fallow land.  In contrast, crops such as wheat and barley are grown closely together and hence a fallow patch or a stream would serve to divide the field.",
+                    "<b>Should the branches intertwine [on top of the fence], then it does not divide and he gives one peah for the whole field.</b>  Even a fence doesn’t divide a field of trees if the branches of the field are intertwined on top of the fence.  Since the trees are intertwined with one another, we consider it to be one field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with peah for carob and olive trees.",
+                    "<b>As for carob trees, [they are not divided] as long as they see one another.</b>  For a field of carob trees to be considered one field all the trees have to do is “see one another.”  This means that someone standing next to one tree can see the other tree.  If he can then the owner gives one peah from both trees.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel said: we had this custom in the house of my father.  We would give separate peah from the olive trees in each direction and [one peah] for all the carob trees that saw one another.</b>  Rabban Gamaliel relates the custom that he had in his father’s house with regard to giving peah from carob and olive trees.  He would give one peah from the olive trees that he had on all the different sides of the town.  All of the olive trees are considered as if they were all part of one field.  However, when it came to the carob trees he gave one peah for all of carob trees that were in sight of each other.",
+                    "<b>Rabbi Elazar bar Zadok said in his name:  also for the carob trees they had in the whole city [they only gave one peah].</b>  Rabbi Elazar bar Zadok relates a different tradition in the name of Rabban Gamaliel.  According to this tradition, they also gave only one peah for all of the carob trees, just like they did for the olive trees."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the question of when one gives one peah and when one gives two peahs.  As we shall see what determines how many peahs he gives is usually not how many times he brings his grain to the threshing floor to separate the chaff from the wheat. Rather what determines is mostly how many types of species of grain that he planted.",
+                    "<b>He who plants his field with one kind of seed, even though he makes up of it two threshing-floors, he gives only one peah [for the lot].</b>  If he planted his field with one kind of seed, for instance wheat, and he harvested it on two separate occasions and brought it two separate times to the threshing floor, he is only obligated to give one peah.  Thus if he gave peah for the produce the first time he brought it, he need not bring peah again.",
+                    "<b>If he plants it of two kinds, even though he makes up of it one threshing-floor, he must give two peahs.</b>  In contrast, if he planted two different kinds of seeds he must give two different peahs, even if he threshed both types of grains together at the threshing floor.  What this means is that if he gave peah from the first kind of seed he must still give peah from the other one.",
+                    "<b>One who plants his field with two species of wheat: If he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah; But if two threshing-floors, he gives two peahs.</b>  This is an in-between case.  He plants the same type of seed but they are two different species of wheat.  Same family, different species.  In this case it makes a different how many times he brings the harvest to the threshing floor.  If he brings it once, then he must give only one peah.  But if he brings it twice he must give two peahs."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah.  Its halakhic content is exactly the same as that halakhah in clause three of yesterday’s mishnah.  It does not add any new halakhic information.  What it does add is something about the authority and antiquity of that tradition.",
+                    "<b>It happened that Rabbi Shimon of Mitzpah planted his field [with two different kinds] and came before Rabban Gamaliel. They both went up to the Chamber of Hewn Stone and asked [about the law]. Nahum the scribe said: I have a tradition from Rabbi Meyasha, who received it from Abba,   who received it from the pairs [of sage], who received it from the prophets, a halakhah of Moses from Sinai, that one who plants his field with two species of wheat, if he makes up of it one threshing-floor, he gives only one peah, but if two threshing-floors, he gives two peahs.</b> According to this mishnah, the halakhah at the end of yesterday’s mishnah was unknown to some sages who lived when the Second Temple still stood.  Since they didn’t know what to do in this situation, whether to give two peahs or one peah, they went to the Temple and asked the scribe, who sat in the Chamber of Hewn Stone, the place in the Temple where the Sanhedrin sat and answered questions.  Nahum the Scribe told them that this law had been passed down from generation to generation and goes all the way back to Moses at Sinai.  What this means is that the law is of great antiquity and significant authority. This is one of the occasions in the Mishnah upon which the rabbis emphasize the antiquity of the oral law.  On a few occasions they say that a law that seems to be of a minor detail within a veritable sea of halakhah, is so old that it goes all the way back to Moses.  It is as if they are trying to say that just as this law of minor detail is of great antiquity all the more so the larger aspects of the system go all the way back to the giving of the Torah. The “pairs” refers to the pairs of sages who led the Sanhedrin and Israel in the late Second Temple period.  They are listed in the beginning of Tractate Avot and in Hagigah 2:2."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA person is obligated to give peah from his field only if he harvested it. Our mishnah brings examples where the owner didn’t harvest the field and hence is exempt from giving peah.",
+                    "<b>A field harvested by gentiles, or harvested by robbers, or which ants have bitten [the stalks at the roots], or which wind and cattle have broken down, is exempt from peah.</b>  If he didn’t harvest the field because it was harvested by others who are not obligated by the laws of peah, for instance, gentiles or robbers, he is not obligated to give peah.  Even if the gentiles or robbers leave the stalks in the field for the owner to collect, he is still not obligated to give peah. Furthermore, if the field’s produce is “reaped” by animals, for instance ants that nibble away at the stalks at their roots thereby “reaping” the grain, or by wind or cattle which break the stalks, he need not leave peah.  This rule is based on a midrash on verses such as Leviticus 19:9, which state, “When you harvest your field” you have to harvest to be liable for peah.",
+                    "<b>If [the owner] harvested half of it and robbers harvested half, it is exempt from peah, for the obligation of peah is in the standing grain.</b>  If he harvested the first half and then robbers came and harvested the second half he is exempt from giving peah.  This is because the obligation of giving peah is “set” at the time that the last standing stalk is harvested.  Since this was done by the robbers, the owner is exempt from peah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah, concerning a field that was harvested half by its owners and half by others.",
+                    "<b>If robbers harvested half and the owner the other half, he gives peah from what he has harvested.</b>  Since robbers harvested the first half, he is exempt from giving peah for that section of the field.  He need only give peah from the second half which he himself harvested.",
+                    "<b>If he harvested half and sold the other half, then the purchaser must give peah for the whole.</b>  In this case he harvested half of the field, thereby becoming obligated to give peah for that half. Then he sold the entire field, including his obligation to give peah for the half of the field that he had already harvested.  In other words had the original owner kept the field, he would have had to have given peah from the second half of the field, from the stalks that he had already harvested. When he sold these stalks to someone else the obligation to give peah still exists.  Therefore, the purchaser must give peah for the whole field, both the half that the previous owner harvested and the half that he himself harvests.",
+                    "<b>If he harvested half and dedicated the other half, then he who redeems it from the Temple treasurer must give peah for the whole.</b>  This situation is analogous to that in the previous section.  The owner harvests half the field and then instead of selling the remaining half, he dedicates it to the Temple.  Normally, peah is not given from fields that belong to the Temple. However, in this case because he began to harvest the field himself and he left the peah to be given from the second half of the field, the one who redeems the field from the Temple’s treasurer must still give peah from the second half of the field for the whole field. [To recall, redeeming means he gives the value of the field to the Temple and the field becomes non-sacred and belongs to him.  Even the original owner can be the one who can redeem it, and probably would often be the one to do this. Donating the field became a way then of indirectly donating money.]"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with small plots of grain that are planted in between olive trees and with the question of whether he has to give peah from each plot as if it were a separate field or whether he can give one peah from all the plots together.",
+                    "<b>Plots of grain between olive trees: Bet Shammai say: peah from each and every plot. But Bet Hillel says: one peah for them all.</b>  According to Bet Shammai since the rows of olive trees break up the plots of grain, he must give peah separately for each and every plot.  According to Bet Hillel we still look at the grain as if it was all one field and he can give one peah for all of the plots together.",
+                    "<b>And they agree that if the ends of the rows enter one into the other, he gives one peah for them all.</b>  Bet Shammai agrees with Bet Hillel that if the plots run into each other, in other words instead of rectangular plots surrounded by olive trees, there are rows where the end of one plot runs into the beginning of the other, then he can give peah for all of the plots together."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is similar to yesterday’s mishnah in that it deals with a field that is not planted evenly. However, whereas in yesterday’s mishnah the field was a mix of olive trees and grain, the first half of today’s mishnah deals with a field planted solely with grain.",
+                    "<b>One who gives his field a striped appearance and leaves behind moist stalks: Rabbi Akiva says: he gives peah from each and every stripe. But the sages say: from one stripe for the whole field.</b>  This section describes a person who made his field looked striped by fertilizing some places in the field such that the grain in those places grew faster than others, and then harvesting those places when the grain is dry and ready to be harvested, leaving the still-moist stalks behind.  According to Rabbi Akiva, he must give a separate peah from each and every stripe.  The stripes don’t join up into one field because in between them is unripe grain which serves to divide the field into many fields. The other sages disagree and say that he can give peah from one stripe for the whole field.  They look at the harvesting of the ripe stalks as the beginning of the harvesting of the entire field and therefore he can treat the field as one integrated field, leaving one peah for it all.",
+                    "<b>The sages agree with Rabbi Akiba that one who sows dill or mustard in three places must give peah from each place.</b>  It is customary to sow dill and mustard in several different places and therefore the sages agree that if he has one large field with dill or mustard planted in several different areas of the field, he must give peah separately from each patch."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with a person who harvests part of his field and with the question of whether he can give one peah for the entire field or peah separately for each part that he has harvested.",
+                    "<b>One who clears [his field] of fresh onions for the market and leaves the dry ones [in the ground] for the [time of the] threshing floor, must give peah from these on their own and these on their own.</b>  This section describes someone who has a field of onions.  He harvests some of them in order to bring them fresh to the market and the rest he leaves in the ground in order to harvest them later when they are dry.  Since some are sold fresh and some are sold dry they are considered to be two different types of onions and he must give peah separately for each type.",
+                    "<b>The same applies to beans and to a vineyard.</b>  The same thing is true for beans and for grapes grown in the vineyard.  If he harvests fresh beans to sell in the market and leaves dry beans in the field, he must give peah for each on its own.  So too if he harvests grapes to sell in the market and leaves the rest in the field to be used to make wine or raisins, he gives peah for each on its own.",
+                    "<b>If he, however, he only thins it out, then he gives [peah] from the remainder according to the quantity of that which he left.</b>  If he thins out some clusters of grapes to make room for more to grow, then this is not considered to be harvesting.  He does not have to give peah at all from clusters that he thins out, because he didn’t harvest them for their own sake, only for the sake of those that he left in the vineyard.  He will only give peah from the grapes that he left hanging on the vine.",
+                    "<b>But if he clears [three from one place] at one time, he gives from the remainder according to the entire quantity.</b>  In this case he clears out three clusters of grapes at one time from one place.  Since he cut down a significant quantity from one place at one time, these grapes count towards the amount from which he will have to give peah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with some more questions that arise concerning giving peah from onions.",
+                    "<b>Onions grown for their seed are liable for peah. But Rabbi Yose exempts them.</b>  According to the first opinion, although these onions are harvested not to be food but for their seed to be used to grow more onions, they are still liable for peah. Rabbi Yose disagrees and holds that since when they are harvested they can’t be used for food they are not exempt from peah.",
+                    "<b>Plots of onions [growing] between vegetables: Rabbi Yose says: peah must be given from each [plot]. But the sages say: from one [plot] for all.</b>  This is similar to the rules found in mishnah one of our chapter.  Plots of onions are planted between rows of vegetables.  According to Rabbi Yose the vegetables serve to break up the field, making him liable to give peah separately from each plot of onions. According to the other sages, since the vegetables are not liable for peah (since they cannot be stored) and the onions are liable for peah, the vegetables do not serve to break up the field of onions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with giving peah in fields or parts thereof that are owned by two owners.",
+                    "<b>[Two] brothers who divided [an inheritance] must give [two] peahs.</b>  Once two brothers have divided an inherited field, each section is considered a separate field and peah must be given separately for each field.",
+                    "<b>If they afterwards again become partners they give one peah.</b>  If they become partners in the field, then the field is under joint ownership and peah is given for the entire field together.  As we shall see, this is the general rule for all jointly owned fields.",
+                    "<b>Two who purchase a tree, they give one peah.</b>  Again, joint ownership over something means that only one peah is given.",
+                    "<b>If one buys the northern section [of the tree] and the other the southern section, each must give peah separately.</b>  In this scenario, the partners each own a defined section of the tree, one the northern side and the other the southern side.  Since they have divided the tree, they give a separate peah for each part of tree.  According to the Mishnah, dividing a tree is the same, in essence, as dividing a field.",
+                    "<b>One who sells young saplings in his field, [the one who purchases] must give peah from each sapling. Rabbi Judah said: When is this so? When the owner of the field left nothing [for himself].  But if he did leave something [for himself], he gives one peah for the whole.</b>  In this scenario, a person has sold the young trees in his field but not his field.  The idea is that eventually the purchaser will uproot the trees and plant them in his own field.  Since the purchaser doesn’t own the ground, the ground can’t join the trees into one entity for the laws of peah. He will have to give peah separately for each tree. Rabbi Judah mentions one caveat.  If the person bought all of the saplings in the field and the owner left none for himself, then the saplings can be considered as one entity for the sake of peah.  It seems that if the owner left saplings for himself, then they block the purchaser’s saplings from being considered one single entity."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with the minimum size that land needs to be for one to be liable to give peah from it.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: a piece of ground [large enough to plant] one fourth of a kav is liable for peah.</b>  This is estimated to be about 10.5 cubits by 10.5 cubits, or about 35 square meters.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: it must [be large enough] to grow two seahs.</b>  Rabbi Joshua sets the minimum amount not based on how much seed can be planted but based on how much produce can be grown.  A seah is 6 kav, and a kav is about 2 liters, so the amount of grain has to be about 12 liters.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says:  it must be six by six handbreadths.</b>  This is a very small piece of land, about one square meter.",
+                    "<b>R. Judah ben Batera says: [it must be large enough] for a sickle to cut at least two handfuls and the halakhah is according to his words.</b>  According to Rabbi Judah ben Batera the field need only be large enough for a person harvesting to have to grasp two handfuls of stalks while he chops them down with his sickle. The mishnah notes that this is the accepted halakhic position.  It is rare for the Mishnah to state this.",
+                    "<b> Rabbi Akiva says: any size of land is liable for peah and for first-fruits, and [is sufficient] for the writing of the prozbul, and also to acquire through it movable property by money, by deed, or by a claim based on undisturbed possession.</b>  To Rabbi Akiva, it doesn’t matter how big the plot is, he is always liable for peah. Rabbi Akiva goes on to say that the same is true for a few other halakhot.  We shall go through them one at a time. First fruits, or bikkurim, are referred to in Deuteronomy 26. A prozbul is a document written in order to prevent the remittance of debts in the sabbatical year.  In order for the creditor to write this document the borrower must have land.  We shall learn about the prozbul more fully when we study tractate Sheviit, which deals with all of the laws of the Sabbatical year. The last law refers to something we learned in Kiddushin 1:5.  According to halakhah movable property, i.e. things, can only be bought by taking physical possession of them.  In contrast, land can be purchased by money, by deed, or by a claim based on undisturbed possession (I shall explain this in a moment).  A person may purchase things without taking physical possession of them if he also acquires land at the same time.  In other words, I can give you money for your land and at the same time I can buy from you cows and sheep without taking possession of them. “Undisturbed possession” is a concept which we learned about in Bava Batra 3.  It means that if Reuven lives on a piece of land for three years and then Shimon comes to him with a deed to the land and says get off my land, and Reuven responds that Shimon sold him the land and that he had lost the sale document, Reuven can stay on the land. Had Shimon thought that the land was his he should have protested within three years.  “Undisturbed possession” is one of the three ways through which one can acquire land."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah has nothing to do with the laws of peah, but rather continues to discuss cases in which a certain halakhah is effective with even the smallest piece of land.",
+                    "<b>One who is about to die who assigns his property in writing [to another]: If he retains any land [for himself] however small, he renders his gift valid. But if he retains no land whatsoever, his gift is not valid.</b>  There is a special halakhah concerning a person who is about to die who wants to give away his property before it gets divided according to the lines of inheritance.  He may write a document giving all of his property to another person and if he gets well the present is annulled.  In such a case we understand that the reason he was giving his money away was that he thought he was about to die.  He did not intend to give his money away and then remain alive. However, if he retains even a small amount of land for himself, then his gift is valid even if he becomes healthy again.  Had he been trying to give away his property before he died, he wouldn’t have left some land for himself. Therefore, we assume that his intention was simply to give away his property and he cannot retract his gift.  Only if he retains no land whatsoever is his gift invalid, should he become healthy again.",
+                    "<b>One who assigns in writing his property to his children, and he assigns to his wife in writing any plot of land, however small, she lost her ketubah. Rabbi Yose says: if she accepted [such an assignment] even though he did not assign it to her in writing she lost her ketubah.</b>  When a woman is married, she receives a ketubah, which is in essence a type of debt document which puts a lien on all of her husband’s property.  What this means is that whenever he sells property she must agree to the sale.  If she does not then the buyer must know that should her husband die or divorce her, she might end up taking the field away from the buyer, if she doesn’t have anything else to collect as her ketubah. In the scenario in our mishnah, a man gives away all of his property to his children and he assigns a small piece of land to his wife. If she agrees to this and then he dies, she will not be able to collect her ketubah (except from the tiny piece of land which she already received) because she agreed to his giving all of his property to his children.  She has forgiven the lien that she had on all his property. If she doesn’t receive any land then we can’t assume that she would agree to the arrangement and when he dies she can still collect her ketubah. According to Rabbi Yose, she doesn’t even have to receive the land. All she has to do is agree to this arrangement and then should he die, she will not receive her ketubah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final mishnah of chapter three continues to discuss a person who assigns his property in writing (using a document) to someone else, in this case a slave.",
+                    "<b>One who assigns in writing his possessions to his slave, [the slave] thereby goes free. If he reserved for himself any land, however small, he does not become free.</b>  If a master writes a document giving all of his property to his slave, then he has given the slave possession of himself, for the slave is part of his property, and his slave goes free.  However, if he retains even a small amount of land for himself, but does not specify what piece of land he is retaining, the slave does not go free.  This is because we assume that the land that he retained for himself refers to the slave and therefore he has not set the slave free. Slaves are compared to land in Leviticus 25:45-46.  Furthermore, since the slave has not acquired his freedom, he cannot acquire property, for everything that a slave acquires goes over to his master. Therefore the entire deal is off and the master retains ownership over all of his property.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: he always becomes free, unless [the master] says: “Behold, all my goods are given to so-and-so my slave, with the exception of one ten-thousandth part of them.”</b>  Rabbi Shimon disagrees and holds that even if he retains a small amount of land for himself, the slave still goes free.  The slave only stays a slave if the master specifically states that he is retaining even a small amount of property for himself. In such a case we say that the property that he retained for himself was the slave."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the question of whether it is preferable for the owner to simply leave the peah in the field or for him to harvest it and distribute it to the poor.",
+                    "<b>Peah is given from [the crop] while it is still connected with the soil.</b>  It is preferable for peah to be left in the field and for the poor to come and harvest it themselves.  This is a more direct fulfillment of the biblical verses that discusses not harvesting the corners of the field.",
+                    "<b>But in the case of hanging vine-branches and the date-palm, the owner brings down [the fruit] and distributes it among the poor. Rabbi Shimon says: the same applies to smooth nut trees.</b>  However, if it would be dangerous for several poor people to come and try to get the peah at the same time, such as in the case of vine-branches that have been hung over a frame of reeds, or a date-palm, then the owner himself should harvest the grapes and dates and distribute them to the poor. According to Rabbi Shimon, the same is true for a smooth nut tree which would be dangerous for the poor people to climb.  Note that we are worried that in their desperation to get food the poor will injure themselves, and therefore we make the owner do the work for them.",
+                    "<b>Even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to distribute it and one says to leave it in the field, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.</b>  What if the poor people want the owner to harvest the crops and distribute them, thereby saving the poor from having to perform the labor themselves?  This may also be in the owner’s interests, for perhaps he is not entirely keen on having a bunch of poor people traipsing around in his field.  It seems that if all of the poor agree, they can ask the owner to do this.  However, if even one poor person says that he would prefer the crops to be left in the field, then the owner must listen to him because that poor person has asked for the law to be followed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah, which dealt with a case where most of the poor ask him to harvest the field and distribute the peah and one says to leave the peah in the field.",
+                    "<b>With hanging vine-branches and date-palm trees it is not so; even if ninety-nine [of the poor] say [to the owner] to leave it in the field and one says to distribute it, this latter is listened to, since he spoke in accordance with the halakhah.</b> We learned in yesterday’s mishnah two principles relevant to today’s mishnah.  The first is that when it comes to vine-branches and date-palm trees, the owner should harvest the peah and distribute it to the poor. The second is that if most of the poor ask the owner to act against the accepted halakhah and one asks him to act according to the halakhah, he should follow the minority because he asks in accordance with the halakhah. Hence, if most of the poor ask him to leave the grapes and dates and one asks him to harvest them and distribute, he must harvest the peah and distribute it, the view which is in accordance with the halakhah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how the poor actually collect the peah, meaning what constitutes taking possession of the peah such that it belongs to the specific poor person who took possession of it.",
+                    "<b>If [a poor man] took some of the peah [already collected] and threw it onto the remainder [not yet collected], he gets none of it.</b>  Generally, one can “acquire” something by throwing one’s possessions on top of it.  By throwing some peah on top of other peah the poor person is trying to take possession of it and at the same time hide it from other poor people.  Therefore we penalize him and he doesn’t get to own any of the peah.",
+                    "<b>If he fell down upon it, or spread his cloak over it, they take the peah away from him.</b>  Again, the poor person is attempting to acquire more of the peah than he seems to be able to hold in his hands. Since he is being greedy and taking peah away from other poor people, we penalize him and he loses all of his peah, even the stuff that he already collected.",
+                    "<b>The same applies to gleanings and the forgotten sheaf.</b>  The same laws apply to gleanings, the sheaves that fall when the owner is harvesting, or forgotten sheaves. A poor person cannot acquire them by throwing himself or his possessions on them and if he does, we penalize him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah again reflects the fierce competition among the poor which the rabbis anticipated from them when they came to collect peah.",
+                    "<b>[The poor] may not harvest peah with scythes or tear it out [of the ground] with spades, so that they might not strike one another [with these implements].</b> Poor people cannot use metal instruments when they come to harvest the peah from the fields lest when doing so they kill one another with these instruments."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with how many times a day the field owner must or should let the poor into his field to harvest the peah.",
+                    "<b>There are three times a day [the poor] make a search [in the field for peah]: morning, noon, and sunset.</b>  According to the standard position outlined here, the owner of a field must make his field available to the poor three times a day.  This seems to be a way to make sure that if they are working somewhere else, or perhaps trying to find work, their collection of peah won’t be endangered.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: these [times] were only set lest they reduce them.</b>  Rabban Gamaliel says that the rabbis set a number of times at which a field owner must open his field so that field owners won’t reduce the number, thereby making it more difficult for the poor to come and collect.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: these were set lest they add to them.</b>  On the contrary, says Rabbi Akiva to Rabban Gamaliel. According to Rabbi Akiva, the reason that the fields have to be open three times a day is so that owners won’t open the field more frequently, thereby making the poor check the fields almost constantly. Having the fields open too much might also lead to owners opening them up at odd times and only letting selective poor people know when they come and collect.  This might corrupt the entire system, especially if poor people end up having to bribe the field owners to tell them when to come and collect.  With set times, this is less of a problem.  However, Rabbi Akiva does hold that if the owner wants to open the field only once or twice a day, he may.",
+                    "<b>[The men] of Bet Namer used to have the poor harvest [the peah] with the aid of a rope,   and they left peah at the end of each furrow.</b>  This section describes a special way that the people of Bet Namer, either the name of a family or the name of a place, gave peah.  They would use a rope to mark off the ends of rows and beyond the rope the poor could collect their peah.  Some commentators explain that the Mishnah praises this because the poor would know exactly where the peah was coming from and they wouldn’t have the mental anguish of waiting in anticipation.  It seems in general that this is one of the problems with peah it is somewhat subjective, often leaving the poor unsure of their future and also open to potential abuse among field owners."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a non-Jew who harvests his field and then converts. Non-Jews are not liable for the laws of peah, but Jews are, so the question is does he have to give the peah after he has already harvested the whole field.",
+                    "<b>A non-Jew who harvested his field and then converted, he is exempt from [leaving] gleanings, the forgotten sheaf and peah.</b>  The new convert is exempt from giving all of these agricultural offerings for a field that he harvested before he converted because according to the opinion in this section, the obligation to give these offerings is set at the time of the harvest. Since he was not obligated when he harvested them, because he was not Jewish, he does not become obligated after he converts.",
+                    "<b>Rabbi Judah makes him liable to leave the forgotten sheaf, since he becomes liable for the forgotten sheaf at the time of their binding.</b>  Rabbi Judah says that the obligation to give forgotten sheaves is only set at the time at which the sheaves are bound together. Therefore, if he converts before he binds the sheaves, he is obligated to give the ones that are forgotten. We shall learn more about these laws later in this tractate."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who dedicates his grain to the Temple and then redeems it.  One does not have to give peah or the other agricultural gifts from fields that have been dedicated to the Temple, so the question is, does he have to give them from a field that has been dedicated and then redeemed.",
+                    "<b>One who dedicated standing grain [to the Temple] and then redeemed it while it was still standing grain, he is liable [to give the agricultural gifts to the poor].</b>  In this case he dedicated and redeemed the stalks of grain while they were still standing in the field. Since at the time of harvesting they had already lost their sanctity by being redeemed, he must give all of the agricultural offerings.",
+                    "<b>[If he dedicated] sheaves and redeemed them while they were still sheaves, he is liable.</b>  If he dedicated the grain after he had harvested it and bundled it into sheaves, and then redeemed the sheaves, he is liable because at the time of harvest he had not yet dedicated them, and they were his.",
+                    "<b>[If he dedicated] standing grain and redeemed it [when it was already in] sheaves, he is exempt, since at the time when it became liable it was exempt.</b>  In this case he dedicated the grain while it was still in standing in the field, then he harvested it into sheaves and then he redeemed it.  Since the grain was exempt from the agricultural gifts at the time of harvesting, he is exempt from giving them even after he has redeemed the grain."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches a very similar ruling to the mishnah that we learned yesterday, regarding one who dedicates his agricultural produce and then redeems it. Today’s topic is tithes, whereas yesterday we learned about the gifts that go to the poor.",
+                    "<b>Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes   and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  Produce becomes liable to be tithed once it has been harvested, processed and made into a pile.  Before this point he may eat of it without tithing.  In the scenario in this section, he dedicates it before it becomes liable to be tithed and then he redeems it before it comes liable to be tithed.  He is then liable to tithe the produce when it becomes liable for tithes.",
+                    "<b>If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed].</b>  In this case he dedicated it and redeemed it after he became liable for tithing, so again, he is liable to tithe the produce before he goes ahead and uses it.",
+                    "<b>If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.</b>  In this case, he dedicates it before it is even a third ripe and then the produce ripens, is harvested and the Temple treasurer makes the grain into a pile.  Since the grain was in the legal possession of the Temple when it became liable for tithes, he is not liable for tithes when he redeems it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first section of our mishnah deals with the owner of a field who transfers title over the peah to a poor person without the poor person being present.  The second half of the mishnah deals with the fields of non-Jews.",
+                    "<b>One who collected peah and said, “This is for so-and-so a poor man:” Rabbi Eliezer says: he has thus acquired it for him. The sages say: he must give it to the first poor man he finds.</b>  According to Rabbi Eliezer, a field owner can harvest his own peah and by mere declaration transfer ownership to a poor person of his choosing.  This would seem to follow the general rule that a person can benefit another person even though that person is not in his presence.  However, the other rabbis disagree and say that the peah remains peah and can still be taken by the first person who comes across it.  This would seem to prevent owners from selecting one poor person over another, and potentially corrupting the system of “first come, first serve.”",
+                    "<b>Gleanings, the forgotten sheaf and the peah of non-Jews are subject to tithes, unless he [the non-Jew] had declared them ownerless.</b>  Gleanings, forgotten sheaves and peah that are taken from a field of a Jew are not liable to be tithed, meaning the poor person can eat them without tithing them. However, if they are taken from the field of a non-Jew then they are liable for tithes because the non-Jew was not liable to give the gifts to the poor in the first place.  In other words, these are not technically considered gleanings, forgotten sheaves or peah, but rather just ordinary produce. The only way that they can be exempt from tithes is if the owner declared them ownerless and gave them to the poor as ownerless property.  Ownerless property is always exempt from tithes, as we shall learn when we learn tractate Maasrot."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nHaving finished discussing peah, the mishnah proceeds to discuss “gleanings” or “leket,” one of the other agricultural gifts given to the poor. Gleanings are mentioned in Leviticus 19:9-10, and 23:22.",
+                    "<b>What are gleanings?  That which falls down at the time of harvesting.</b>  “Gleanings” are produce that falls during the time of harvesting.  The owner is not allowed to go back and claim that which falls, but rather he must give it to the poor.",
+                    "<b>If while he was harvesting, he harvested a handful, or plucked a fistful, and then a thorn pricked him, and what he had in his hand fell to the ground, it still belongs to the owner.</b>  The mishnah now goes on to define what it means to “fall down.”  There are going to be several limiting definitions in this mishnah. First of all, if he harvests the grain and grabs it in his hand and then a thorn causes him to drop that which he had just harvested, then that which is dropped does not belong to the poor.  The reason is that this didn’t fall during the harvest but after the harvest had already been completed. Once it is securely his hand he has harvested it and if he subsequently drops it, it does not belong to the poor.",
+                    "<b>[That which drops from] inside the hand or the sickle [belongs] to the poor, but [that which falls from] the back of the hand or the sickle [belongs] to the owner.</b>  If he was harvesting by hand and as he plucked the stalk, it fell from his hand, or if he was harvesting with a sickle and the stalks of grain fell from the sickle before he got them into his hand, the stalks belong to the poor because they fell while being harvested.  If, however, while harvesting, a stalk hits the back of his hand or the back of the sickle and falls to the ground, it still belongs to the owner because this stalk did not fall while he was intending to harvest and neither did it fall during harvesting.",
+                    "<b>[That which falls from] the top of the hand or sickle: Rabbi Ishmael says: to the poor; But Rabbi Akiva says: to the owner.</b>  Rabbi Ishmael and Rabbi Akiva debate whether a stalk that falls because it struck the top of the hand or the top of the sickle is like one that falls from inside the hand or the front of the sickle, in which case it belongs to the poor, or from the back of the hand or sickle, in which case it still belongs to the owner.  Rabbi Ishmael says it belongs to the poor and Rabbi Akiva says it belongs to the owner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with grain that is found in ant holes in a field. The question is whether they count as gleanings, which as we saw in yesterday’s mishnah, is grain that falls during the time of the harvest.",
+                    "<b>[Grain found in] ant holes where the stalks are still standing, behold it still belongs to the owner.</b>  If the stalks are still standing that means that the field has not yet been plowed.  In such a case, the grain that has fallen into the ant holes in the ground still belongs to the owner.",
+                    "<b>After the harvesters [had passed over them], those found in the top parts [of the ant holes belong] to the poor, but [those found] on the bottom parts [belong] to the owner. Rabbi Meir says: it all belongs to the poor, for gleanings about which there is any doubt are regarded as gleanings.</b>  If the field has already been harvested then we can assume the top layer of grain in the holes fell out during the harvest and therefore it belongs to the poor. The bottom layer of grain, however, may have fallen out before the harvest and therefore it still belongs to the owner. Rabbi Meir says that when we have a doubt as to whether grain is considered to be gleanings or not, then we regard it as gleanings and it goes to the poor.  Generally there is a rule that the burden of proof is upon the claimant. In this case the poor person is the claimant, for he is coming to take the grain from its original owner.  This seems to be the rule invoked by the opinion in the previous section. Nevertheless, according to Rabbi Meir, in this case, perhaps because the claimant is poor, this general is not applied."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with gleanings that are, for various reasons, hard or impossible for the poor person to find.",
+                    "<b>If a pile of grain was stacked [on part of a field] from which gleanings had not yet been collected, whatever touches the ground belongs to the poor.</b>  If the field owner makes a stack of grain on a part of the field from which the poor have not yet collected their gleanings, then we penalize him and he loses the bottom part of the stack, that which touches the ground.  The poor person can, in a sense, say to the field owner, that any part of the stack that touched the ground might actually be gleanings and hence belongs to him.",
+                    "<b>If the wind scattered the sheaves, they estimate the amount of gleanings the field would have yielded and they give that to the poor. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he must give to the poor the amount that would fall.</b>  If the wind scattered all the sheaves, mixing the sheaves that belonged to the field owner with the sheaves that should belong to the poor, then we estimate how much gleanings the field would produce and we give that amount to the poor person.",
+                    "Rabban Shimon ben Gamaliel says that we estimate how many gleanings would fall from a field of this size.  Kehati explains that the debate between Rabban Shimon ben Gamaliel and the opinion in the previous section is that Rabban Shimon ben Gamaliel says that we determine the gleanings based on a typical field of this size, whereas the previous opinion says we estimate that specific field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah continues to deal with cases where we have a doubt as to whether the gleanings belong to the owner of the field or to the poor.  However, the first half of the mishnah seems to deal with the laws of forgotten sheaves and not with the laws of gleanings.  It is probably brought here due to some language which is similar to the second half of the mishnah.",
+                    "<b>The top of a single ear of grain [that remained] after the harvesting and its top touches the standing stalk: If it can be cut with the stalk, it belongs to the owner; But if not, it belongs to the poor.</b>  After having harvested the stalks, one stalk remains that has a single ear of grain on it.  The question is, is this ear of grain considered to be “forgotten,” in which case it belongs to the poor? The rule is that if it still touches a standing stalk that has not yet been harvested and it can be cut in one swipe with that stalk then it is not forgotten.  If it cannot be cut together with the stalk, then it is considered to be forgotten and it still belongs to the poor.",
+                    "<b>If an ear of grain of gleanings that became mixed up with a stack of grain, [the owner] must tithe one ear of grain and give it to him [the poor].</b>  In this case an ear of grain of gleanings that should belong to the poor gets mixed up with a stack of grain that belongs to the field owner.  The problem here is that the gleanings are exempt from tithes whereas the stack is liable to be tithed. Therefore, he owner can’t just give the ear to the poor person, because he would be forcing the poor person to tithe it.  So according to the Rambam what he does is he takes two ears of grain from the stack.  He picks up the first one and says, “If this is the gleaning then let it belong to the poor person. But if it is not gleanings, then let the tithes that I give from the other ear be taken for this ear.”  He then makes the same statement on the second ear of grain.  Then he gives one to the poor person.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: how can this poor man give in exchange something that had not yet become his?  Rather, [the owner] must transfer to the poor man the ownership of the whole stack and then tithe one ear of grain and give it to him.</b>  According to Rabbi Eliezer, the problem with this is that the poor person has not yet taken the gleanings such that he can exchange them for another ear.  In other words, according to the sages, the poor person relinquishes ownership over the original gleanings when he accepts the ear of corn in exchange despite the fact that he has not even taken possession of the gleanings.  To avoid this problem what the field owner should do is give the whole stack to the poor person as a retractable gift (which according to halakhah counts as a gift), and then take it back and then perform the tithing procedure as described above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the potential problem of watering a field with a water wheel.",
+                    "<b>They should not [irrigate a field] with a water wheel, the words of Rabbi Meir.</b>  Rabbi Meir prohibits watering a field with a water wheel before the poor come and collect their gleanings because the water will cause the gleanings to be ruined.",
+                    "<b>The sages permit it, because it is still possible [for the poor to get their gleanings].</b>  The other sages permit this because he can just pick up the gleanings and put them on the side and the poor can come and collect them from there. Furthermore, if he does end up ruining some of their gleanings, he can always compensate them for their losses."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who is not truly poor, but while traveling has no money to buy food and takes one of the agricultural gifts that goes to the poor.  The question is must he make restitution.  One of the interesting things about this mishnah is that it contains a definition of what it means to be poor.",
+                    "<b>A property owner who was passing from place to place and need to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe, he may take them, and when he returns home, he must pay [for the amount gathere], the words of Rabbi Eliezer.</b>  Rabbi Eliezer holds that the person who is temporarily poor can take the agricultural gifts that belong to the poor.  However, since he has land, he is not truly poor. When he returns to his home, he has to make restitution to the poor for that which he took.",
+                    "<b>The sages say: he was a poor man at that time [and so he need not make restitution].</b>  The other sages look at his current status and not his overall status. Since he was poor and had no money to buy food while he was out traveling, he need not make restitution when he returns. We could explain this mishnah as a debate about the definition of poverty. To Rabbi Eliezer, a poor person is one who doesn’t have any property.  Since this person has property, he must make restitution for that which he took.  In contrast the other rabbis hold that a person is poor if he doesn’t have any money to buy food.  After all, all the property in the world won’t help him if he doesn’t have cash to buy food."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who exchanges with the poor, [what they give in exchange] for his is exempt [from tithes] but what [he gives in exchange] for that of the poor is subject [to tithes].</b>  The agricultural presents received by the poor are not obligated in tithes, whereas normal produce is.  So if a field owner gives the poor some of his produce and in return they give him back the peah, forgotten sheaf, or gleanings that he gives to them, then that which he gives to them must be tithed and that which they give to him is exempt from tithes.  In other words, the fact that they now have possession over some produce does not change the fact that it was not originally exempt from tithes, and the same holds true for the opposite scenario.  All of the produce retains its original status even after it was swapped.",
+                    "<b>Two who received a field as sharecroppers, this one may give to the other his share of the poor man’s tithe and this one may give to the other his share of the poor man’s tithe.</b>  In this scenario two people receive a field from its owner in return for giving the owner a percentage of the crop.  In general, a field owner cannot take the agricultural gifts from his field for himself, even if he is poor. This is probably meant to prevent corruption.  However, these two sharecroppers do not own the field, and hence each can give the other the agricultural gifts of peah, forgotten sheaves, gleanings and the poor man’s tithe.  They cannot take the agricultural gifts from the part of the field that they are actually harvesting because that part of the field is considered as belonging to them.",
+                    "<b>One who receives a field in order to harvest it, he is forbidden to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe.</b>  In contrast, a single person who receives a field in order to harvest it and to take a share of the harvest as payment, cannot take the agricultural gifts for himself.  The difference between this case and that in the previous section is that here there is only one person. Since he harvests the whole field, he cannot take any of its agricultural offerings.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: When is this so? When he receives it [in order to pay the owner] a half, third or quarter [of the crop].  But [if the owner] had said to him: “A third of that which you harvest belongs to you,” then he may take gleanings, the forgotten sheaf and peah, but not the poor man’s tithe.</b>  Rabbi Judah says that the previous ruling holds true only if the contract with the sharecropper implied that the sharecropper owns his percentage of the crop while it is still attached to the ground.  In such a scenario he is considered to have sufficient ownership of the crop that he cannot take the agricultural offerings. However, if the contract implies that the crop becomes his only after it has already been harvested, then he may take gleanings, forgotten sheaf and peah, because it is as if he is being paid to harvest with produce that has been detached from the ground.  He is not the owner of the field and therefore he can take the agricultural gifts.  However, he still cannot take the poor man’s tithe because poor man’s tithe is always given with harvested produce and not with the crop while still attached to the land. And once he harvests the crop some of it belongs to him and he cannot take the poor man’s tithe from his own produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis is the final mishnah which deals with the topic of gleanings.",
+                    "<b>One who sells, the seller is permitted [to take the agricultural gifts] and the purchaser is forbidden.</b>  Someone who sells a field may subsequently take the agricultural gifts (provided he is poor) from that field because once he has sold it, he is no longer the owner.  The opposite also holds true--the one who bought the field may not take the agricultural gifts even if he is poor because he is now the owner.",
+                    "<b>One may not hire a worker on the condition that the son [of the worker] should gather the gleanings after him.</b>  The remainder of our mishnah teaches that it is forbidden to create a system whereby one poor person will have an advantage over others in collecting the gleanings.  A field owner is not allowed to hire a worker who stipulates that his son would collect the gleanings after him.  Such a scenario could entirely corrupt the system.  First, the worker’s son gains an unfair advantage. Second, one can easily imagine the field owner telling the worker that he is going to pay him less because he is giving him preferential ability to collect the gleanings.  The owner might try to in essence sell the gleanings.  In other words, forbidding this contract protects the rights of other poor people as well as this worker himself.",
+                    "<b>One who does not allow the poor to gather, or one who allows one but not another, or one who helps one of them [to gather] behold he is a robber of the poor.   Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (” (Proverbs 22:28).</b>  The mishnah concludes with some general exhortations against these types of arrangements.  One should not do anything to give preferential treatment to some poor people over others. The final midrash on Proverbs 22:28 is based on a variant reading of the text of Proverbs.  The Masoretic (traditional Jewish) text reads, “Do not remove the ancient (olam) landmark stone.”  Our text reads the word “olam” as if it was written “olim.”  “Olim” usually means “those who go up” and therefore it may be being used euphemistically here for the poor who could be called “those who are going down,” meaning they have lost their money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah begins to deal with the topic of forgotten sheaves. Deuteronomy 24:19 states,  “When you reap the harvest in your field and overlook a sheaf in the field, do not turn back to get it; it shall go to the stranger, the fatherless, and the widow in order that the Lord you God may bless you in all your undertakings.”\nToday’s mishnah teaches what it means for a sheaf to be considered “forgotten.”",
+                    "<b>A sheaf which the workers forgot but not the land owner, or which the land owner forgot but not the workers; or [a sheaf] which the poor stood in front of [and blocked its view], or they covered it up with stubble, it is not considered a forgotten sheaf.</b> In order for the sheaf to be considered “forgotten” and therefore belong to the poor, both the one who actually owns the land and the worker who is harvesting the crop must forget it.  If only one of them “forgets” it there in the field, then it is still not considered forgotten. Similarly, if the poor stand in front of the sheaf so that the owner or field worker can’t see it and thereby forget it, or if they to cover it up with stubble so that it won’t be noticed, then they don’t get to keep it as a “forgotten sheaf” because they themselves caused it to be forgotten.  Note that while in yesterday’s mishnah we were concerned with the field owners cheating the poor out of what belongs to them, today we are concerned that the poor might cheat the field owner.  The rabbis’ concern for cheating is not protection for one side over the other. It is balanced protection in order to ensure that the system operates justly to both sides."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who binds sheaves into stack covers, stack bases, round stacks or regular stacks, he is not subject to the law of the forgotten sheaf [while binding].<br>[When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf.<br>One who piles up the sheaves to make a stack, he is subject to the law of the forgotten sheaf.<br>[When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf.<br>This is the general rule: whoever makes the sheaves at the place which is the end of the work is subject to the law of the forgotten sheaf, [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf.<br>However, [one who piles up the sheaves] at a place which is not the end of the work, is not subject to the law of the forgotten sheaf; [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf.</b><br>The status of a sheaf as “forgotten” is determined at the time when the processing of the sheaf is completed and it is ready to be threshed.  Our mishnah comes to teach that the laws of the forgotten sheaf do not apply when he makes small piles of sheaves in order to later make them into a bigger stack or to bring them to the threshing floor. They only apply either when he makes the smaller bundles of sheaves into a large stack, or when he brings them to the threshing floor.<br>Section one: In this case, the worker makes the grain into small temporary sheaves while harvesting.  If he forgets a sheaf at this point, it does not officially count as “forgotten” and it does not belong to the poor.<br>Section two:  If he then proceeds to gather these small bundles of sheaves in order to bring them to the threshing floor and while doing so forgets one of them, it is considered to be “forgotten” and it belongs to the poor.  This situation, and the previous one, will be illustrated in section six.  When he makes the small bundles it is not yet “the end of the work” and therefore they are not yet subject to the laws of the forgotten sheaf. When he then takes them to the threshing floor, this is considered the end of the stacking/bundling work and they now are liable for the laws of the forgotten sheaf.<br>Section three:  This is the opposite scenario.  He makes a big stack of sheaves out in the field.  There is no more work of stacking to be done, and hence if there is something forgotten at this point, it counts as a forgotten sheaf.<br>Section four:  Henceforth, when he brings this stack to the threshing floor, it is no longer liable for the laws of the forgotten sheaf.  This is illustrated in section five.<br>The general rule of the entire mishnah might be summed up thusly:  the laws of the forgotten sheaf apply at the completion of the stacking/bundling process. Before and after this time if a sheaf is forgotten it does not count as a forgotten sheaf."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah there are two debates between Bet Shammai and Bet Hillel. Only the second one has to do with the laws of the forgotten sheaf.",
+                    "<b>Bet Shammai says: [That which is] made ownerless only in regard to the poor is indeed ownerless. But Bet Hillel says: it is not ownerless unless ownership is renounced even for the rich, as in the case of the sabbatical year.</b>  If something is pronounced ownerless, in other words the owner renounces title over it, it is not liable for tithes.  According to Bet Shammai if a land owner renounces ownership over part of his field or crop but only so that the poor can take it and not the rich, then it counts as renouncing ownership, and when the poor come and take it, they need not give tithes from it. In contrast according to Bet Hillel, this does not work.  One who makes his field or crops ownerless just for the poor, has not exempted the crops from tithes. Something is not considered ownerless unless the owner completely renounces all ownership over it. He has to allow anyone, including the rich come and take it. Bet Hillel compares this to crops that grow on their own in the field during the Sabbatical year. Such crops are ownerless and anyone, including the rich, may come and take them.",
+                    "<b>[If] all of the sheaves in a field are a kav each, and one is four kavs and that one is forgotten: Bet Shammai says: it is not considered forgotten. But Bet Hillel says: it is considered forgotten.</b>  A sheaf that is a kav (about two liters) that is forgotten in a field is considered to be forgotten and belongs to the poor.  However, there is a debate concerning a sheaf that is four times the size of the other sheaves.  According to Bet Shammai, we look at this sheaf as if it is really four separate forgotten sheaves lying side by side and when four sheaves are left together, they are not considered to have been forgotten (we shall learn more about this in mishnah five).  In other words, even though this is really one sheaf, we treat it as if it were four. According to Bet Hillel, we don’t consider this one sheaf as if it were really four sheaves, but rather it is simply one forgotten sheaf. Therefore, it belongs to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a sheaf that was left lying near something specific. The question is, might the field owner have left it there intentionally so that he would know where to find it later?  If he did, then the rules of the forgotten sheaf do not apply and the sheaf does not belong to the poor.  This would mean that only a sheaf left lying in the middle of the field, or at least not near anything specific, would be considered to be forgotten.",
+                    "<b>A sheaf left near a stone fence, or near a stack [of grain] or near oxen, or near equipment: Bet Shammai says: it is not considered “forgotten”; Bet Hillel says: it is considered “forgotten.”</b> According to Bet Shammai we suspect that he may have left the sheaf there on purpose in which case it is not considered to be forgotten. In contrast, Bet Hillel says that it is considered forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to define when something is considered to be a forgotten sheaf.",
+                    "<b>[With regard to sheaves forgotten] at the end of the row, the sheaf lying across from it proves [that the first sheaf has not been forgotten.]</b>  This section deals with a sheaf that was forgotten at the beginning of a row. Tomorrow’s mishnah will define what exactly “the beginning of a row” means.  The mishnah teaches that if there is another sheaf lying in the row across from it, it proves that the sheaf has not been forgotten.  To illustrate this, let’s say that someone has ten rows of ten sheaves of wheat.  He begins to go from north to south to gather the sheaves to bundle them up and make a pile.  If he gets to the end of the row and leaves a sheaf there, it is not forgotten if the sheaf to its side is still there, because we can assume that his intention was to gather that sheaf when walking from east to west.  The only way that something can be considered forgotten at the end of a row is if he left it lying and there is no other sheaf to the east or west.",
+                    "<b>[As for] a sheaf that [the owner] took to bring it to the city and forgot it, all agree that it is not considered a “forgotten sheaf.”</b>  A sheaf that has already begun to make its way to the city can no longer be considered forgotten.  In this case, and in the case in section one above, even Bet Hillel, who held in yesterday’s mishnah that a sheaf left near a fence or other identifiable place is considered forgotten, in the two cases in our mishnah Bet Hillel agrees that it is not considered forgotten because there is something that “proves” that he intended to leave it there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which said that something that was left at the end of a row was not considered “forgotten.”",
+                    "<b>These are to be considered ends of the rows:<br>If two men begin [to gather] from the middle of the row, one facing north and the other south and they forget [some sheaves] in front of them and behind them, those left in front of them are “forgotten,” but those left behind them are not “forgotten.”</b>  The mishnah will now explain two rules concerning when something is considered not to be forgotten because it was left at the end of a row.  The first refers to a situation where two men begin in the middle of a row, one gathering sheaves while walking north and one gathering sheaves while walking south.  In such a case any sheaves they leave in front of them are considered forgotten. Although these sheaves are at ends of rows, they are considered forgotten because when two people gather the sheaves in this way, they should complete their half of the field. There is no reason for the person walking north to leave a sheaf at the end of his row, and hence, if he does, it is considered forgotten.  But if he leaves a sheaf behind him, then it is not forgotten because he may be assuming that the other person will collect it.  For instance, let’s say that one person began at the seventh sheaf in a row and went south, and the other began at the fifth sheaf and went north.  The sixth sheaf is not forgotten because each assumes that the other person will gather it.",
+                    "<b>If an individual begins from the end of the row and he forgets [some sheaves] in front of him and behind him, those in front of him are not “forgotten”, whereas those behind him are “forgotten,” for this comes under the category of “you shall not go back [to retrieve it].”</b>  The opposite rule applies if one person is gathering.  Here the rule is simpler.  That which he leaves in front of him is not forgotten.  It is not covered by the prohibition of “do not go back to retrieve it” (Deuteronomy 24:19) because he hasn’t passed over it yet.  However, that which he leaves behind is forgotten because to get to it, he would have to go back.  It turns out that for an individual the beginning of a row that is not considered to be forgotten is really at the end of the row, whereas for two people it is the middle of the row that is not considered forgotten.",
+                    "<b>This is the general rule: anything that can be said to fall under the law “you shall not go back” is considered “forgotten,” but that to which the principle of “you shall not go back” cannot be applied is not considered “forgotten.”</b>  The mishnah now provides a general rule:  if one has to go back to retrieve the sheaf then it is considered forgotten, provided we don’t assume that he may have left it there intentionally.  If he doesn’t have to go back to retrieve it because he has not yet passed it, it is not forgotten and he may still collect it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Two sheaves [left lying together] are “forgotten,” but three are not “forgotten.”<br>Two bundles of olives or carobs are “forgotten” but three are not “forgotten.”<br>Two flax-stalks are “forgotten”, but three are not “forgotten”.<br>Two grapes are considered “grape gleanings,” but three are not “grape gleanings.”<br>Two ears of grain are deemed “gleanings,” but three are not gleanings.”<br>All these [rulings] are according to Bet Hillel.  And concerning them all Bet Shammai says that three [that are left] belong to the poor, and four belong to the owner.</b><br>The general rule of this mishnah is if that two things left lying together are considered to have been forgotten but three things left lying together are assumed to have been left there intentionally so that the owner could come back and collect them later.  Hence they are not considered forgotten. This rule applies to two different types of gifts to the poor:  “forgotten” and “gleanings.”  The category of gleanings can be divided into two different types, each with its own Hebrew term: grain (leket) and grapes (peret).<br>In the sixth section of the mishnah we learn that the opinions found in the first five all belong to Bet Hillel. In contrast, Bet Shammai holds that if three things are left together in the field they are considered forgotten or gleanings. Only if four things are left together do they still belong to the owner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah talks about the how big a sheaf can be and still be considered “forgotten.”",
+                    "<b>A sheaf that has two seahs and he forgot it  it is not considered “forgotten.”</b>  A sheaf that is so large that it is two seahs (about 24 liters) is not considered to be forgotten because, as we shall see below, at this size it is like a stack. Deuteronomy 22:19 says, “And you forget a sheaf” to the rabbis this implies that a sheaf was forgotten, and not a stack.",
+                    "<b>Two sheaves that together comprise two seahs: Rabban Gamaliel says: they belong to the owner; But the sages say: they belong to the poor.</b>  If two sheaves are left in the field and they have a total volume of two seahs between them, then there is a debate over whether they are to be considered forgotten. Rabban Gamaliel says they are not forgotten and that the owner still retains possession over them, whereas the other sages say that they are forgotten and they belong to the poor.",
+                    "<b>Rabban Gamaliel said: “Are the rights of the owner strengthened or weakened according to the greater number of the sheaves?” They replied, “His rights are strengthened.” He said to them: “If in a case of one sheaf of two seahs it is not deemed “forgotten,” then how much more should be the case of two sheaves that together contain two seahs?” They replied: “No. If you argue in the case of one sheaf it is because it is large enough to be considered a stack. Are you going to argue likewise in the case of two sheaves which are like bundles?”</b>  The two sides now debate this issue. Rabban Gamaliel explains that when there are more sheaves left together, the owner’s rights to them are stronger. This was implied in yesterday’s mishnah, where we learned that if three sheaves are left together they are not considered forgotten.  Therefore, he argues, in our case if one sheaf of two seahs is not considered forgotten, all the more so two sheaves of two seahs are not forgotten. The other rabbis respond that the reason that one sheaf of two seahs is not considered forgotten is that it is no longer a sheaf, but rather a stack.  In contrast, two sheaves which add up together to two seahs are still considered to be sheaves, or small bundles, and hence the normal rules of forgotten sheaves applies to each of them individually and they are considered forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah we see that the rabbis extended the laws of forgotten sheaves to standing stalks of grain as well. The question then is, when is a stalk considered to have been forgotten?",
+                    "<b>A standing stalk of grain that contains two seahs and he forgot it, it is not considered “forgotten.”</b>  Truth be told, I’m not really sure that one stalk of grain can actually produce two seahs of grain, but if it could, it would not be considered forgotten, just as a sheaf with two seahs is not considered forgotten.",
+                    "<b>If it does not contain two seahs now, but is fit to yield two seahs, even if it was of an inferior kind of barley, it is regarded as full barley [grains].</b>  If the stalk will yield two seahs, then we treat it as if it has two seahs and it is not considered forgotten.  Indeed, this makes a lot of sense because if this stalk was going to produce a whole two seahs of grain, he probably left it in the field so that he could harvest it when it ripened.  The mishnah adds that even if the barley was low quality barley such that it would not actually yield two seahs, we evaluate it as if each grain was of full barley and if the amount that this type of barley will yield equals two seahs, then it is not forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>A standing stalk of grain can save a sheaf and another standing stalk [from being regarded as “forgotten”].</b>  A standing stalk of grain that has not been forgotten prevents an adjacent sheaf or an adjacent standing stalk of grain from being considered forgotten.  Commentators explain that is based on a midrash. Deuteronomy 24:19 says, “When you harvest…and you forget a sheaf.”  From here the rabbis derive that a sheaf that is forgotten is one that is next to other harvested sheaves, and not one that is next to a standing stalk.",
+                    "<b>A sheaf cannot save either another sheaf or a standing stalk.</b>  However, a sheaf that has not been forgotten does not save another adjacent sheaf or standing stalk from being considered forgotten.  This is because there is no midrash according to which forgotten sheaves must be next to other forgotten sheaves.",
+                    "<b>What is the standing stalk of grain that can save at sheaf?   Anything which has not been forgotten, even though it is a single stalk.</b>  This section explains that even a single stalk of grain saves that which is next to it from being considered forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAbove in mishnah seven we learned that if a stalk of grain has two seahs it is not considered forgotten.  Our mishnah asks what happens if he forgets a stalk that has one seah and doesn’t forget some already harvested grain that is also one seah?  Do the two add up causing the two-seah rule to still apply?",
+                    "<b>A seah of plucked grain and a seah of unplucked grain, and also trees; and garlic and to onions do not combine to count as two seahs, but rather they must be left to the poor.</b>  If the unforgotten plucked grain and the forgotten unplucked grain add up to two seahs, they do not combine, and they still must be left for the poor.  The same holds true for a seah of unharvested fruit and a seah of harvested fruit if both are forgotten they do not combine together and both belong to the poor. In addition the mishnah notes that forgotten garlic and onions do not combine together to count as two seahs, even if both are harvested or both are unharvested. This is because garlic and onions are different species, even though they go together very well in many delicious dishes (yum I love garlic and onion).",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if anything that belongs to the poor comes in between them, the two are not combined together; otherwise, they do combine.</b>  Rabbi Yose says that if there is between one seah and the other something that belongs to the poor, such as gleanings, then the two seahs do not join together.  However, if they are lying right next to each other with nothing that belongs to the poor interrupting them, then they do join together to add up to two seahs and they do not belong to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to define what things the “laws of forgotten” apply to.",
+                    "<b>Grain used for fodder or [stalks] used for binding sheaves, and also garlic-stalks used for tying other bunches, or tied bunches of garlic and onions they [all are not subject to the laws of] forgotten.</b>  The laws of forgotten do not apply to grain used as animal food, nor to stalks or garlic-stalks that will be used for binding other sheaves or other bunches of garlic.  While mentioning the rules of garlic, the mishnah mentions another rule.  If a person ties small bunches of garlic or onions with the intent of coming back and putting them together into larger bunches, the small bunches are not subject to the laws of forgotten, because his intention is to go back and collect them.",
+                    "<b>Anything stored in the ground like arum, garlic and onions: Rabbi Judah says: they do not subject to the laws of “forgotten”; But the sages say: they are subject to the laws of “forgotten.”</b>  According to Rabbi Judah, the rules of forgotten do not apply to things that are stored in the ground after they are harvested.  This seems to be derived from the verse, “And you forget a sheaf in the field” (Deuteronomy 24:19) the word “field” means that the “forgotten” stuff has to be above the field, and not buried in the field.  This excludes arum (a type of onion), garlic and onions.  The rabbis interpret “the field” to include things stored in the ground of the field, such that they too are subject to the laws of forgotten."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who harvests by night and binds sheaves [by night] or one who is blind [that which he leaves] is subject to the law of the “forgotten.”</b>  The laws of “forgotten” still apply to one who can’t see, either because he was harvesting or binding sheaves at night, or because he is blind.  We don’t say that because he couldn’t see what he was doing he can’t forget anything.",
+                    "<b>If he intends to remove large leaves first, then the law of “forgotten” does not apply.</b>  If a person intends to remove the large sheaves first, and then leaves some of them in the field mixed in with the smaller sheaves, none of the sheaves, neither the small ones nor the large ones, are deemed “forgotten.”  The smaller sheaves are not forgotten because he was not intending to collect them. The larger sheaves are also not forgotten because we assume that since he left the smaller sheaves, his intention was to go back to the field and collect the larger ones later.",
+                    "<b>If he said: “Behold, I am reaping on the condition that I take afterwards that which I have forgotten,” the law of “forgotten” still applies.</b>  A person cannot make a blanket statement before he starts harvesting that anything that he leaves in the field he will come back and collect. This does not prevent that which he actually forgets from being considered “forgotten.”  Such a person would be trying to make a stipulation to get around the Torah’s laws and such stipulations are usually invalid."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the laws of forgotten as they apply to olive trees.",
+                    "<b>An olive tree that has a name in the field, such as the olive tree of Netofah in its time, and he forgot it, it is not deemed “forgotten.”</b>  The laws of “forgotten” do not apply to special olive trees, ones that are famous for something or other.  The mishnah even mentions one of these special olive trees, the “olive tree of Netofah,” a city in the Lower Galilee.  In its time, this olive tree was a real winner!",
+                    "<b>To what does this apply? [Only to a tree distinguished] by its name, produce, or position. “By its name:” if it were a shifkhoni  or beshani. “By its produce:” if it yields large quantities. “By its position:” if it stands at the side of the winepress or near the gap in the fence.</b>  The previous law applies only if the tree was distinguished by name, by its produce or by its place in the field.  Thus if it had a special name like “shifkhoni” (because it spills, shofekh, a lot of oil) or “beshani” (some say this refers to the fact that it is from Bet Shean, whereas others say this is because it embarrasses, biyesh, the other olive trees with it copious amounts of oil) then the laws of forgotten do not apply.  The laws of “forgotten” also do not apply to a tree that is well-known for the great amount of oil that it produces or for where it stands in the field. The assumption is that a person who leaves the olives on these trees unharvested has not actually forgotten them.",
+                    "<b>Other kinds of olive trees:  two are deemed “forgotten”, but three are not deemed “forgotten.”</b>  Two trees left unharvested are considered to be forgotten, but as usual, three are not.  (See above 6:5).",
+                    "<b>Rabbi Yose says: there is no law of “forgotten” for olive trees.</b>  According to Rabbi Yose olive trees are so important that we make a blanket assumption that no one would forget them in the field and therefore the laws of forgotten do not apply.  The Yerushalmi explains that olive trees were scarce because Hadrian destroyed so many of them during the Hadrianic persecutions which took place during the first third of the second century. As an aside, there is still much modern contention over olive trees between Palestinians and Jews living in Israel.  Without getting into politics, in the Middle East destroying someone else’s olive trees is perhaps one of the most injurious acts a person can do to another, short of personal injury and murder.  Olives are far and away the most important agricultural product in the Mediterranean region. The oil is used to make numerous things:  food, lighting, soap, perfume, etc.  The trees can live for centuries and cutting down an olive tree is truly a tragedy."
+                ],
+                [
+                    "<b>An olive tree found standing between three rows [of olive trees] which have two plots separating them, and he forgot it, it is deemed, “forgotten.”</b>  This section describes a field that has three rows of olive trees, and in between the rows there are two plots sewn with grain, one plot between the first and second row and one plot between the second and third row. If there is an olive tree standing between these rows then it is distinguished by its position between the two plots and between the three rows and the rules of forgotten do not apply.",
+                    "<b>An olive tree containing two seahs and he forgot it, it is not deemed forgotten.</b>  Another case in which the rules of forgotten don’t apply is when the tree has two seahs of olives see above 7:5.",
+                    "<b>To what does this apply? Only when he [the owner] had not yet begun [to harvest the tree], but if he had begun, even if it were like the olive tree of Netofah in its time, and he forgot it, it is deemed forgotten.</b>  The mishnah now limits the rules that appeared in the preceding clauses, cases where the laws of forgotten did not apply. These laws applied only when the person had not yet begun to harvest the tree.  However, if he began to harvest the tree and left some of the olives still in the tree, then the rules of forgotten do apply, even if the tree was as special as that amazing olive tree in Netofah.",
+                    "<b>As long as the owner has some of the olives belonging to him at the foot of the tree, he has [possession] of those on top of the tree. Rabbi Meir says: [forgotten applies only] after [those with] the beating-rod have gone.</b>  The mishnah now brings a debate about when a person is considered to have forgotten the olives still in the tree such that they belong to the poor.  Olives are harvested by beating the tree and letting the olives fall on a sack spread out underneath the tree.  According to the first opinion, as long as there are still olives in the sack underneath the tree, then he hasn’t finished harvesting the tree and the laws of forgotten do not apply.  Rabbi Meir says that the harvesting is considered completed only when the workers with their sticks for beating the tree have gone away."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah defines peret, a word found in Leviticus 19:10, “The peret of your vineyard you shall not gather, for the poor and the stranger you shall leave them.”",
+                    "<b>What is peret? [Grapes] which fall down during the harvesting.</b>  Peret is a grape or a few grapes that fall to the ground when being harvested. Once the grapes hit the ground they belong to the poor.",
+                    "<b>If while he was harvesting [the grapes], he cut off an entire cluster by its stalk, and it got tangled up in the [grape] leaves, and then it fell from his hand to the ground and the single berries were separated, it belongs to the owner.</b>  In this case an entire cluster is cut off by its stalk and then it gets tangled up in the leaves, falls to the ground and the grapes split off from the cluster. These grapes are not considered peret because they didn’t separate from the cluster and fall to the ground as a direct result of their being harvested, but rather as a result of their contact with the grape leaves.  In order for grapes to be peret it must be the harvesting that causes them to separate from the cluster and fall to the ground.",
+                    "<b>One who places a basket under the vine when he is harvesting [the grapes], behold he is a robber of the poor.   Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (” (Proverbs 22:28).</b>  By putting the basket under the vine when harvesting, he is preventing anything from becoming peret. The mishnah calls one who does such a thing a “robber of the poor.” This is the same words with which mishnah 5:6 ended.  I will copy here what I wrote there: The final midrash on Proverbs 22:28 is based on a variant reading of the text of Proverbs.  The Masoretic (traditional Jewish) text reads, “Do not remove the ancient (olam) landmark stone.”  Our text reads the word “olam” as if it was written “olim.”  “Olim” usually means “those who go up” and therefore it may be being used euphemistically here for the poor who could be called “those who are going down,” meaning they have lost their money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah introduces the rules of the “defective cluster,” called in Hebrew the “olelet.”  Leviticus 19:10 states, “You shall not pick your vineyard bare,” the word for bare is “teolel” from which the rabbis derive the word olelet.  They interpret the halakhah to mean don’t pick defective clusters of grapes, rather leave them for the poor.",
+                    "<b>What constitutes a defective cluster ( of grapes? Any [cluster] which has neither a shoulder [a wide upper part] nor a pendant [a cone-shaped lower part].</b>  A defective cluster is defined as one that does not have a broad part on the top and a part that tapers down toward the bottom.  A grape cluster normally has a spine that travels its entire length. The top part has small branches off the spine; the grapes grow on these small branches. This part of the cluster is called the shoulder.  On the bottom part the grapes grow directly from the spine. This part is called the pendant.",
+                    "<b>If it has a shoulder or a pendant, it belongs to the owner. If there is a doubt, it belongs to the poor.</b>  If it has only one of these, i.e. it has a shoulder but not a pendant or a pendant but not a shoulder, then it is not an olelet, a defective cluster, and it still belongs to the owner.  However, if there is a doubt over whether it missing both the shoulder and the pendant, then it belongs to the poor. Alternatively, if there is a doubt whether there is a spine, or whether it is really just a few grapes growing directly from the vine, then it belongs to the poor.",
+                    "<b>A defective cluster on the joint of a vine [where a normal cluster hangs from the vine], if it can be cut off with the cluster, it belongs to the owner; but if it can not, it belongs to the poor.</b>  If there is a defective cluster growing from the vine at the same point as a normal cluster, then if the defective one can be harvested with as the normal one, it belongs to the owner. If, however, it needs to be cut separately, then it belongs to the poor.",
+                    "<b>A single grape: Rabbi Judah says: It is deemed a whole cluster, But the sages say: It is deemed a defective cluster.</b>  According to Rabbi Judah a single grape growing from a vine is not considered a defective cluster. Albeck explains that this is because the Bible never uses the singular for olelet, rather it always uses olelot, defective clusters. Hence, he holds that there really is no such thing as a single grape defective cluster. The other rabbis disagree and rule that a single grape is considered a defective cluster and it belongs to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with whether when one thins out the grapes from a grapevine so that the other grapes will have more room to grow one can also thin away the defective clusters that are supposed to go to the poor.",
+                    "<b>One who is thinning out vines, just as he may thin out in that which belongs to him, so too he may thin out in that which belongs to the poor, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: in that which belongs to him, he is permitted, but he is not permitted in that which belongs to the poor.</b> To make room for the grapes to grow, a grape farmer might thin out the vines and get rid of the some of the clusters. The problem is that this might cause a loss to the poor, especially if he gets rid of many of the defective clusters. Rabbi Judah says that nevertheless when thinning out vines one may thin out the defective clusters that belong to the poor. Rabbi Meir says that he may not, because the defective clusters don’t belong to him, rather they belong to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFor the first three years’ of a vine’s growth, its grapes are “orlah” and cannot be eaten.  In the fourth year of its growth, they are like second tithe and must either be eaten in Jerusalem or redeemed and brought to Jerusalem where the proceeds are to be used to buy food.  Our mishnah deals with these laws and in the second half of the mishnah it deals with the impact that these laws have on some of the agricultural gifts.",
+                    "<b>[The grapes of] a vineyard in its fourth year:<br>Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do.</b>  According to Bet Shammai when one redeems the grapes of a fourth year vineyard, that is one takes money and transfers the holiness of the grapes onto the money and brings the money to Jerusalem, one does not need to add a fifth of the value, as one does for second tithe.  With regard to second tithe Leviticus 27:31 states, “If anyone wishes to redeem any of his tithes, he must add one-fifth to them.”  This, according to Bet Shammai, was stated only with regard to tithes and not with regard to the fourth-year vineyard.  Bet Shammai also holds that another rule concerning tithes does not apply.  Deuteronomy 14:28 states, “At the end of three years you shall bring out the full tithe of your yield of that year.” This means that at the end of three years one must get rid of all of the tithes within one’s household and give them to whomever they rightfully belong.  According to Bet Shammai one does not have to get rid of the wine made of fourth year grapes.  In short, Bet Shammai says that while there is some similarity between fourth year grapes and second tithe, they are not similar in all aspects. Bet Hillel says that all of the laws of second tithe apply to fourth year grapes.  Therefore, when one redeems them he must add a fifth and they must be removed at the end of three years.",
+                    "<b>Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.</b>  The laws of peret (fallen grapes) and defective clusters (olelot) do not apply to tithes.  Since Bet Shammai does not hold that the laws of tithes apply to the fourth year grapes, they therefore hold that the laws of peret and defective clusters do apply.  The poor people would take their peret and olelot, redeem them, and bring the money to Jerusalem, just as the owner does with his own grapes/wine. Bet Hillel, on the other hand, holds that the poor do not receive the peret and the olelot because the agricultural gifts of the poor do not apply to tithes. Rather the owners take all of the grapes and bring them to the winepress, make wine and then either bring the wine to Jerusalem or redeem the wine and bring the money to Jerusalem."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva argue over a vineyard where all of the clusters of grapes are defective (olelot).",
+                    "<b>A vineyard which consists entirely of defective clusters: Rabbi Eliezer says: it belongs to the owner. Rabbi Akiva says: to the poor.</b>  According to Rabbi Eliezer, if the entire vineyard consists of defective clusters, then they belong to the owner and not to the poor. Rabbi Akiva disagrees and holds that the defective clusters go to the poor, just as they normally do.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer: “When you harvest the grapes of your vineyard, do not take the defective clusters” (Deuteronomy 24:21).   If there is no grape harvesting, how can there be “defective clusters”?</b>  Each side in this debate will now present a midrash that supports his point of view.  Rabbi Eliezer’s midrash is on Deuteronomy 24:21 which he reads as implying that there must be a harvesting of the grapes in order for the defective clusters to go to the poor.  For the some of the grapes to go to the poor, some must also go to the owner.  In other words, if we can’t fulfill the first half of the verse, “when you harvest the grapes of your vineyard” then we do not fulfill the second half of the verse “do not take the defective clusters.”",
+                    "<b>Rabbi Akiva said to him: “And from your vineyard do not take the defective clusters” (Leviticus 19:10) even if it consists entirely of defective clusters. If that is so, why is it said: “When you harvest the grapes of your vineyard, do not take the defective clusters”? [This teaches that] the poor have no right to claim the defective clusters before the harvest.</b>  Rabbi Akiva’s midrash is based on Leviticus 19:10, where the verse concerning defective clusters does not begin with the words, “Whey you harvest…”  Rather the verse simply says not to take the defective clusters, regardless of whether the entire vineyard consists of defective clusters.  From this verse Rabbi Akiva learns that the defective clusters always go to the poor. Rabbi Akiva also offers an alternative midrash to the verse that Rabbi Eliezer had used. Deuteronomy 24:21 teaches that the poor cannot come and collect the defective clusters until the owner has begun to harvest his vineyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first part of our mishnah deals with one who dedicates his vineyard to the Temple. The second half deals with what constitutes a forgotten cluster of grapes.",
+                    "<b>One who dedicates his entire vineyard [to the Temple] before the “defective clusters” were recognizable, the “defective clusters” do not belong to the poor. After the defective clusters were recognizable, then they do belong to the poor.</b>  When one dedicates his vineyard to the Temple, we need to know whether or not the defective clusters still go to the poor. After all, these defective clusters are not really his to dedicate because they belong to the poor. The mishnah rules that if he dedicated the vineyard before the defective clusters were recognizable, then the whole vineyard belongs to the Temple, even the defective clusters that eventually grow there.  This is because the agricultural gifts are not given from Temple property. However, if the defective clusters were already recognizable, then they were not his to dedicate in the first place.  Hence they belong to the poor.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: [the poor] must give the value of their improved growth to the Temple.</b>  Rabbi Yose adds in that in the case where the defective clusters belong to the poor, it turns out that the poor were benefiting by having their defective clusters grow from land that belonged to the Temple. Therefore the poor have to reimburse the Temple for the value of the improved growth from the time of the dedication until the time of the harvest.  In this way they restore to the Temple the value of that which they benefited from Temple property.",
+                    "<b>What is deemed “forgotten” in the case of a trellis [a lattice for supporting plants]? Anything that one can no longer stretch his hand and take it.</b>  The mishnah now completes its discussion of vineyards by delineating when something is deemed forgotten. When it comes to grapes growing on a trellis, they are deemed forgotten when the harvester has passed by them and cannot reach back and take them.  Note that these grapes do not become forgotten automatically when the person passes by them.",
+                    "<b>And in the case of ground-trained vines? From the time [the gatherers] pass by it.</b>  In the case of vines that are trained on the ground, they do become forgotten once the person harvesting the vineyard has passed by them."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter the poor have collected their agricultural gifts, that which they have not taken becomes ownerless (hefker), and anyone can take it.  Our mishnah delineates how we determine when the poor have finished collecting these various gifts such that they are completely up for grabs.",
+                    "<b>From when are all people permitted to take gleanings, [forgotten sheaves and peah]? After the old ones of the poor have gone.</b>  After the old poor people have gone through the field and collected any of the gleanings, forgotten sheaves or peah that was left by the younger poor who were the first to pick through the field, anyone else can come and collect it.",
+                    "<b>And in the case of peret and defective clusters? After the poor have gone into the vineyard and come back again.</b>  This section deals with the agricultural gifts taken from a vineyard, namely peret (dropped grapes) and defective clusters. These belong to anyone once the poor have gone through the vineyard twice. This seems to be a reflection of their greater value. When it comes to grain, the poor will only go through the field once and therefore, after they are done, it belongs to anyone.  In contrast, when it comes to grapes, it is worth it for the poor to go through the field twice and hence their grapes do not belong to everyone until they have done so.",
+                    "<b>And in the case of the olive trees? After the descent of the second rainfall.</b>  Olives, as we have seen throughout the tractate, are the most important agricultural product.  Therefore, the agricultural gifts given from olive trees do not become up for grabs for everyone until after the “second rainfall.” This does not mean the second time that it rains, but rather the first rain that falls during the second part of the rainy season.  There are three opinions as to when this is, the 7th, 17th or 23rd of Heshvan.",
+                    "<b>Rabbi Judah said: But aren’t there those who do not harvest their olives until after the second rainfall?” Rather, once the poor man has gone out [to gather the agricultural gifts taken from olive trees] and cannot bring back with him [more than the value of] four issars.</b>  Rabbi Judah responds that there are people who don’t harvest their olives until after the second rainfall.  Therefore, he says that we cannot use this mark to determine when the olives become up for grabs for anyone. Rather, the olives belong to the poor until the time comes when a poor person would go to collect the olives that belong to him and he wouldn’t even find four issars’ worth.  An issar is 1/24 of a dinar. According to the rabbis, four issars is enough money to buy four meals, two for the poor person himself and two for his wife.  If he can still collect enough olives to buy four meals then there are still substantial olives in the field and other people cannot take them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAn “am haaretz,” a term I usually translate as “ignoramus”, is usually not believed to have tithed his produce. Therefore, one who buys produce from an am haaretz must tithe it. This is the subject of Tractate Demai, which we shall learn shortly.  Agricultural gifts are exempt from tithes.  Our mishnah teaches that even though an am haaretz is not believed to have tithed his produce, he is believed if he is a poor am haaretz claiming that his produce came from agricultural gifts and therefore was never liable to be tithed in the first place.",
+                    "<b>They [amei haaretz] are to be believed concerning gleanings, the forgotten sheaf and peah during their [harvest] season, and concerning the poor man’s tithe during its whole year.</b>  As stated in the introduction, poor amei haaretz (ignoramuses) are believed, to a certain extent, if they say that the produce in their hands was from the agricultural gifts to the poor and hence exempt from tithes.  However, they are only believed during the harvest season, when they are most likely to have this produce in their possession. At other times of the year they are not believed and one who buys from them would have to take out tithes. Poor man’s tithe, the tithe given to the poor during the third and sixth year of the sabbatical cycle, is also exempt from tithes, since it itself is tithe.  The poor am haaretz is believed to say that his produce is from this tithe during the entire third and sixth year, when he is most likely to have it in his possession. During other years he is not believed and one who buys such produce from him would have to take out tithes.",
+                    "<b>They are only believed in those things which men are accustomed to give them.</b>  A Levite who is an am haaretz is always believed to say that his produce is from first tithe, the tithe given to Levites. We should also note that when a Levite receives this tithe he must separate out terumat maaser, which is the terumah taken from tithes, and give it to the priest.  We trust him that he gave this terumah because Levites are not suspected of not separating terumah.",
+                    "This section actually introduces some examples that will be provided in the next mishnah.  The am haaretz is only believed if it is something that people are accustomed to give to him.  Thus he is believed with regard to grains of wheat because that is something that he customarily collects directly from the field.  However, he is not believed with regard to flour or bread, because he doesn’t collect these directly from the field nor does he usually receive them in this state from a field owner.  We shall learn more about this tomorrow."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of yesterday’s mishnah, which taught that amei haaretz, people who don’t tithe, are trusted to say that their produce is from the agricultural gifts to the poor and exempt from tithes.  However, they are trusted only if the produce is in the state in which it is customary to give such gifts.",
+                    "<b>They are trusted concerning wheat, but they are not trusted when it is flour or bread.</b>  It is customary for the field owner to give wheat to the poor before it has been processed into bread or flour.  Therefore, the poor are trusted to say that the wheat is from an agricultural gift and hence not liable to tithes.  However, the poor are not trusted when it comes to flour or bread.",
+                    "<b>They are trusted concerning rice in its husk, but they are not trusted when it is either raw or cooked.</b>  Rice is given to the poor before it is removed from its husk.",
+                    "<b>They are trusted concerning beans but they are not trusted when they have been pounded, neither raw nor cooked.</b>  Beans are given to the poor before they are pounded into half-beans.",
+                    "<b>They are trusted when concerning oil, to declare that it is from the poor person’s tithe, but they are not trusted over [oil] when they claim that it is from the olives [left on the] top [of the tree.]</b>  Oil is given as poor person’s tithe, therefore a poor am haaretz is believed to say that his oil is exempt from tithes.  However, if the am haaretz claims that his oil comes from the olives left over on top of the tree, then he is not believed because these olives would have been given to the poor person unprocessed.  The olives on the top of the tree refers to the olives that the field owner gives to the poor because it is just too much trouble to get them down.  In other words, people do give their poor person’s tithe in oil, and hence they are believed if they say that the oil came from this tithe.  However, people do not take down the olives that were hard to get off the tree during the olive harvest and process them into oil and then give them to the poor. Since they are not given when they are oil, the poor person is not trusted to say that they are from the agricultural gifts."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah continues to discuss when a poor am haaretz is believed to state that that which he has is from agricultural gifts and is exempt from tithes.",
+                    "<b>They are trusted concerning raw vegetables, but they are not trusted concerning are cooked ones, unless he has only a little bit, for so it was the custom of a householder to take out of his stew-pot [and give a little to the poor].</b> Normally, a householder will give his vegetables to the poor as poor man’s tithe before he cooks them. After all, why bother cooking them if you’re just going to give them away?  Therefore, the poor am haaretz is only believed with regard to his raw vegetables and not cooked ones.  However, if he has just a small amount of cooked vegetables and he claims that these come from poor man’s tithe he is believed because a householder will give a small amount of the vegetables from his pot to the poor man as tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>They may not give to the poor from the threshing-floor less than a half-kav of wheat or a kav of barley. R. Meir says: [only] half a kav [of barley].<br>[They must give] a kav and a half of spelt, a kav of dried figs or a maneh of pressed figs. Rabbi Akiva says: half a maneh.<br>[They must give] half a log of wine. Rabbi Akiva says: a quarter.<br>[They must give] a quarter [log] of oil. Rabbi Akiva says: an eighth.<br>As for other kinds of produce:  Abba Shaul says, [they must give enough] so that he can sell it and buy food enough for two meals.</b><br>Our mishnah deals with poor man’s tithe, the tithe given to the poor in the third and sixth year of a sabbatical cycle.  As we have seen above, there is a difference between poor man’s tithe and the other agricultural gifts.  Whereas the other agricultural gifts (peah, leket, forgotten sheaves etc.) are collected by the poor themselves, the field owner gives poor man’s tithe directly to the poor.  Our mishnah instructs how much of the poor man’s tithe the owner should give to each poor person.  He doesn’t just give all of his tithes to the first poor person that he sees. Rather he gives a minimum amount to each poor person who comes his way this way there will be tithes left over for others who come later.<br>The mishnah itself should be easily understood and hence I have refrained from commenting below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss how one divvies out poor man’s tithe to the poor.",
+                    "<b>This measure was stated for the priest, Levite and Israelite alike.</b>  When it comes to receiving poor man’s tithe, all of Israel is treated alike.  No one receives less than the amount prescribed in section one.  Even though priests receive terumah and Levites receive other tithes, they are still eligible for the poor man’s tithe.",
+                    "<b>If he was saving some [to give to his poor relatives], he can retain half and give the other half away.</b>  If the person who has poor man’s tithe to give out wishes to save some for his poor relatives, he may do so, but he may only save half of the tithe. The rest he must give out freely to whichever poor person comes his way.  It seems to me that the mishnah acknowledges our nepotistic impulses and even grants them some legitimacy.  It is natural and even praiseworthy to want to help one’s relatives before one helps a stranger.  However, our impulses must be curbed and we must also realize that our duty to help the poor extends not only to our family, but to outsiders as well.  One can save some poor man’s tithe for his family, but he must also give away at least half of it to other poor people.",
+                    "<b>If he has only a small amount, then he must place it before them and they then divide it among themselves.</b>  If the person giving out his poor man’s tithe only has a little bit to give out and it is not enough to fulfill the minimum amounts listed above in mishnah five, then he should just put out what he has and let the poor divided it up among themselves.  Perhaps this is a way of avoiding suspicion that he is holding back.  Alternatively, the mishnah is teaching that this is better than holding it back until he saves up enough to meet the minimum measures in mishnah five."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final three mishnayot of Peah deal with the laws of tzedakah.",
+                    "<b>They may not give a poor person wandering from place to place less than a loaf worth a pundion at a time when four seahs [of wheat cost] one sela.</b>  The mishnah begins by dealing with a poor person wandering from place to place.  Although this poor person is not from the local town, and may be totally unknown to everyone, he is still provided for.  He is given a loaf of bread that can be bought for a pundion (a coin) at a time when wheat is going for four seahs per sela.  According to Mishnah Eruvin 8:2, this bread is enough for two meals.  The poor person is given enough bread to sustain him for a day.",
+                    "<b>If he spends the night [at a place], they must give him the cost of what he needs for the night.</b>  If he spends the night, he must be given enough money to rent pillows and blankets for the night.",
+                    "<b>If he stays over Shabbat they must give him enough food for three meals.</b>  If he spends Shabbat in town then he should be given three meals, because on Shabbat it is customary to eat three meals and not the normal two.",
+                    "<b>He who has the money for two meals, he may not take anything from the charity dish.</b>  The first three sections of the mishnah outlined the rights of a poor person and the consequent responsibilities of the community.  In the next two sections the mishnah defines what is a poor person.  This objective definition prevents people who actually have money from taking communal funds.  A person can take from the charity dish only if he doesn’t even have enough money to buy his next two meals.  If he has enough money to buy two meals, then he must use this money to feed himself and not take from the community.",
+                    "<b>And if he has enough money for fourteen meals, he may not take any support from the communal fund.</b>  The charity fund is a large basket used to collect money.  It is then given out to the poor of a city once a week, on Friday. This fund would not be used for food for those passing through but rather for the needs of the town’s fixed residents.  If a poor person has enough money to buy food for an entire week, that is he has enough money to buy fourteen meals, then he may not take from the charity fund.",
+                    "<b>The communal fund is collected by two and distributed by three people.</b>  When the charity collectors go around collecting money for this communal fund, there must be at least two people collecting the money, so as to avoid suspicion. When they give out the funds to the poor, there must be three, the same number needed for a court.  This body is like a court because they have to decide when the community really “owes” money because someone is actually poor and when someone is just “faking it” by pretending to be poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss the maximum amount of money a person can have in order to qualify for certain benefits given to the poor.",
+                    "<b>One who possesses two hundred zuz, may not take gleanings” the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe.</b>  In order for a person to be eligible to take the agricultural gifts, he must have less than two hundred zuz to his name.  While it is extremely difficult to determine how much purchasing power there was in those times to this amount of money, we can note that this is the same amount as a woman’s ketubah.",
+                    "<b>If he possesses two hundred minus one denar, then even if a thousand [men] each give him at the same time, he may accept.</b>  If he has less than two hundred zuz (a denar is equivalent to a zuz), he can accept the agricultural gifts, even if a thousand people give to him at the same time. This would obviously put him “over the top” in terms of net worth.  Nevertheless, since when each person gives him their gifts he is officially poor, he can accept from everyone.",
+                    "<b>If he had [two hundred zuz] mortgaged to a creditor or to his wife’s ketubah, he may take.</b>  If he had money, but that money had a lien on it, either to a creditor or to his wife’s ketubah, which is essentially a debt document, then that money does not count and he may take the agricultural gifts.",
+                    "<b>They do not force him to sell his house or his tools.</b>  Finally, only cash counts, not property.  If he is poor but owns a house or some tools, for instance, they don’t force him to sell his property in order to buy food. Rather, although he has more than two hundred zuz worth of property, he may still take the agricultural gifts."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who has fifty zuz and he is using them for his business, he must not take.<br>And anyone who does not need to take [charity] and yet takes, will not depart from this world before he actually needs [charity] from others.<br>And anyone who needs to take and does not take, will not die of old age until he supports others with his own money. Concerning him the verse says: “Blessed is the man who trusts in the Lord and whose hope is the Lord” (Jeremiah 17:7).<br>And so too a judge who judges in truth according to its truth.<br>And anyone who is not lame or blind but pretends to be as one of these, he will not die of old age before he actually becomes one of these, as it is said, “He who searches for evil, it shall come upon him” (Proverbs 11:27) and it is also said: “Righteousness, righteousness shall you pursue.”<br>And any judge who accepts a bribe or who perverts justice will not die in old age before his eyes have become dim, as it is said: “And you shall not accept a bribe, for a bribe blinds the eyes of those who have sight.”</b><br>The final mishnah of the tractate is one long exhortation for proper, ethical behavior.  It seems to me that the rabbis put out a double message when it came to charity.  On the one hand, people must give freely to the poor and support them at a relatively high degree.  Jewish law is full of gifts to the poor that are mandatory one must give them not out of the goodness of one’s heart, but because one is obligated to do so.<br>On the other hand, when addressing the poor person, the rabbis emphasize to him that he must strive to do everything he can to prevent himself from having to take tzedakah.  A person who takes tzedakah when he doesn’t need it, will in the end become truly in need of tzedakah. The rabbis encourage poor people to strive to do all they can to avoid taking tzedakah.  Taking tzedakah, while allowed, is not preferable to trying to earn a living on one’s own.<br>The mishnah also contains a few exhortations for judges not to accept bribes and for people not to pretend to be handicapped in order to garner mercy from their fellow human beings.<br>The content of the mishnah itself is self-explanatory, so I have refrained from commenting below."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה פאה",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Peah",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Peah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Sheviit/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Sheviit/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7813126c2fc7154fc6138f7686d0617d07336fa8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Sheviit/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,590 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Sheviit",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs with many mishnayot, our mishnah begins with the first chronological point of the sabbatical laws, the sixth year which proceeds the sabbatical year.  According to the rabbis, some of the sabbatical year prohibitions begin in the sixth year. This concept is called “tosefet sheviit” the additional time of sheviit.\nThere is somewhat of a debate in talmudic literature over whether this additional time is from the Torah or is a long-standing tradition.\nOur mishnah discusses “tosefet sheviit” for an orchard.",
+                    "<b>Until when may they plow an orchard in the sixth year? Bet Shammai say: as long as such work will benefit the fruit. And Bet Hillel says: till Atzeret (.</b>  According to Bet Shammai, as long as the plowing that one does to an orchard is beneficial for that years’ fruit, then it is allowed. Once the plowing starts to be in preparation for the seventh year, it is already prohibited. Instead of giving a time that is somewhat subjective, Bet Hillel gives a set date Shavuot.  Until Shavuot it is permitted to plow, and after Shavuot it is forbidden.",
+                    "<b>The views of this [school] are close to those of the other.</b>  The anonymous voice in the Mishnah notes that the dates of the two schools are not that far apart from one another. This might cause us to ask why they disagree. There are a few answers that I could think of.  The first is that although there is only a small amount of time difference, it is still significant. This is not a particularly satisfactory answer because then we would have to ask why the mishnah says that the two are indeed so close to one another. A different answer is that Bet Hillel wants an objective, hard and fast date, whereas Bet Shammai is more willing to live with a more subjective criterion. The answer that I prefer is that Bet Shammai prefers to attach the prohibition to nature, or physical reality. At a certain point plowing stops being for this year’s fruit and then it becomes prohibited. Bet Hillel on the other hand wants to tie the prohibition into a legally determined date, a date set by a court and not by nature."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned up until what point before the sabbatical year one may plow an orchard. Today we learn how many trees in a field are necessary for it to be considered an orchard. If it is not considered an orchard, then they will have to stop plowing the field at an earlier point in the year.",
+                    "<b>What constitutes an orchard? Any field in which there are at least three trees for every bet seah.</b>  A bet seah is 2500 square cubits. If there are three trees in a field this size, then the bet seah can be treated as an orchard.",
+                    "<b>If each tree is capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake.</b>  The three trees that constitute this orchard must each be able to produce a cake of pressed figs the size of sixty Italian manehs.  According to commentators, this is about 24kg. If these two criteria are filled, than they may plow the entire bet seah until Shavuot, since the plowing of the entire field benefits all the trees.",
+                    "<b>If less than this amount, they may only plow the area that is occupied by the gatherer when his basket is placed behind him.</b>  However, if there are fewer trees or they produce less fruit, then they may plow only around those trees. The space they may plow is the size of a fruit-gatherer and his basket, as he walks around the tree.  The rest of the field has more stringent rules, those which apply to a grain field, which may only be plowed until Pesah, as we shall see in chapter two below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Whether they are fruit-bearing trees or non-fruit-bearing trees, we treat them as if they were fig-trees. If they are capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake.  If less than this amount, they may plow them only for their own needs.</b><br>In yesterday’s mishnah we learned that in order for the field to be considered an orchard, it needs to have three trees that bear a certain amount of fruit.  Our mishnah adds that if there are non-fruit-bearing trees in the field, we look at them as if they were fig trees. In other words, if these trees are large enough such that if they were fig trees each tree would have been able to produce a cake of pressed figs the size of sixty maneh, then they count and the whole field may be plowed.  If they are smaller, then the whole field may not be plowed; only the space surrounding that tree may be plowed. The remainder of the mishnah is just a repeat of yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The first half of this mishnah continues to deal with the same subject with which we have been dealing with since the beginning of Sheviit--when may one plow an entire field of trees and when one may plow only the individual trees? The second half of the mishnah deals with Exodus 34:21, which states, that plowing and harvesting are forbidden on the Sabbath. The sages wondered why the verse would specify a prohibition of plowing and harvesting on the Sabbath when all work is prohibited. Hence they took the verse out of context and applied it to the Sabbatical year, instead of Shabbat (the sabbatical day).",
+                    "<b>If one of the trees was capable of bearing a cake of dried figs [weighing sixty manehs], and the other two unable; or, if two could do so, but one cannot, then they may plow them only for their own needs.</b>  If one or even two of the trees was large enough but the others were not, they still may only plow the individual trees and not the whole field.",
+                    "<b>[This is the rule if the number of trees is] from three to nine, but if there were ten trees or more, whether they produce [the requisite amount of fruit or not] the whole bet seah may be plowed on their account.</b>  However, if there were more than ten trees, then they can plow the entire field, even if those ten trees don’t produce the requisite amount of fruit.",
+                    "<b>As it says: “In plowing and in harvesting, you shall rest” (Ex 34:21). It was unnecessary to state plowing and harvesting in the seventh year, rather [what it means is] the plowing of the year preceding which encroaches on the sabbatical year, and the harvest of the seventh year which extends into the year after.</b>  This midrash is the basis of the entire first three and a half mishnayot of the tractate.  According to the rabbinic way of reading the Torah, this verse is seemingly superfluous, since we already know that one must rest on the Sabbath. Their answer is twofold. First of all, this verse applies to the sabbatical year, and not to the Shabbat. Second, it would also be unnecessary for this verse to prohibit plowing and harvesting in the sabbatical year itself because Leviticus 25:4-5 has already prohibited similar activities.  Therefore, the mishnah interprets this verse as referring to the plowing that precedes the Sabbatical year and to harvesting that occurs after the Sabbatical year. As we have learned throughout the chapter, it is forbidden to plow a field for the benefit of produce that will grow in the sabbatical year.  Here we learn that in the year following the Sabbatical year it is forbidden to harvest produce which mostly grew during the Sabbatical year, or that was illegally sown during the Sabbatical year.",
+                    "<b>Rabbi Ishmael says:   just as plowing is an optional act, so harvesting [referred to in the verse] is optional, thus excluding the harvesting of the omer [which is obligatory].</b>  R. Yishmael gives an entirely different interpretation of the verse.  He interprets the verse to refer to the Shabbat and not to the Sabbatical year.  As to why this verse is necessary, after we have learned elsewhere that work is prohibited on Shabbat, Rabbi Ishmael explains that this verse comes to teach us that only “optional” harvesting is prohibited and not “obligatory” harvesting, the only example of which is the harvesting of the Omer on the second day of Pesah. If the second day of Pesah should fall on Shabbat, which it can according to the rabbinic calendar (but not according to the Sadducean calendar, where it always falls on Sat. night) then the harvesting of the Omer (the first barley) supersedes the Shabbat prohibition. Just as plowing is optional and therefore prohibited, so too the only type of harvesting that is prohibited is that which is optional."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the question of when three trees in an orchard justify plowing the entire orchard up until Shavuot in the year preceding the sabbatical year.",
+                    "<b>Three trees belonging to three persons, they join together and they may plow the entire bet seah on their account.</b>  The three trees count even if they are owned by three different people.  In other words, what is critical is that there are three trees, even if they are not owned by the same person.",
+                    "<b>What space should there be between them?   Rabban Gamaliel says: sufficient for the driver of the herd to pass through with his implements.</b>  Trees must be properly spaced.  If they grow too close to one another, then in order to care for them, the owner will have to thin them out. Therefore, if the trees in this orchard are too close together, they won’t count, because at least one of three trees is doomed to be cut down. Rabban Gamaliel says that the space left in between the trees must be sufficient for a person riding on animal to pass in-between while he is holding his tools. Any space less than this and one of the trees doesn’t count towards the necessary three trees needed to plow the entire field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that if instead of adult trees the trees were young saplings, then the rule is different because young saplings require far more watering and care then do adult trees.",
+                    "<b>If ten saplings are scattered over the entire area of a bet seah, they may plow the whole bet seah, even until Rosh Hashanah.</b>  When it came to adult trees, in order for it to be permitted to plow the entire field, the mishnah required three trees that produce a minimal amount of fruit. When it comes to saplings, if there are ten saplings in the field they may plow the entire field all the way up to Rosh Hashanah, without any “tosefet sheviit” extension of the sabbatical year.",
+                    "<b>But if they were arranged in a row or they were surrounded by a fence, they may plow them only for their own needs.</b>  However, if the saplings are not spread out through the entire field, but are rather set up in a row, then the entire field may not be plowed.  Alternatively, if the saplings are surrounded by a fence, one that does not surround the entire field but just those saplings, then they are treated as individual trees and the remainder of the field may not be plowed. The reason is that since they are concentrated in one area, if someone plows the whole field, it will look like he is getting the field ready to be planted on the sabbatical year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that gourd plants, which also need to be plowed frequently, count as with the saplings.",
+                    "<b>Saplings and gourds are counted together within space of a bet seah.</b>  If there are a combination of ten saplings and gourd plants then they may plow the entire field.  There are two caveats which the Talmud adds. First of all, these must be large gourd plants, large enough to justify needing to plow large plots of land to take care of them.  Secondly, there must be more saplings then gourd plants, for instance six saplings and four gourds.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: if there are ten gourds in the bet seah they may plow the whole bet seah until Rosh Hashanah.</b>  According to Rabban Shimon ben Gamaliel, gourd plants are treated just like the saplings. Thus if there are ten gourd plants, the whole field may be plowed all the way up until Rosh Hashanah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous mishnah we learned that saplings may be plowed up until Rosh Hashanah.  Our mishnah defines up until what point a tree is a sapling sort of like asking, when is the bar mitzvah for a tree?",
+                    "<b>Up until when are they called saplings?<br>Rabbi Elazar ben Azariah says: until they are permitted for common use.</b>  According to Rabbi Elazar ben Azariah, the tree is considered a sapling as long as its fruit is forbidden to be used because it is “orlah.” The fruit of a tree cannot be eaten for the first three years of the tree’s life and in the fourth year it is sanctified and it must be brought to Jerusalem and eaten there. It doesn’t become permitted for common use until the fifth year. At that point the sapling becomes a tree, according to this opinion. Congratulations tree! We’re very proud of you.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: until they are seven years old.</b>  Rabbi Joshua says that the tree must be seven years old before it is no longer a sapling. The Tosefta explains that this refers to olive trees, which take longer to mature.  Fig-trees are saplings until they are six, whereas the grape vine is a sapling until it is five.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: [the word] sapling, [it goes] according to its name.</b>  Rabbi Akiba says that it depends on how people refer to the tree/sapling.  If they call it a sapling, it doesn’t matter how old it is, it is still considered a sapling.  And if they call it a tree, it is no longer a sapling, no matter its age.",
+                    "<b>A tree which had been cut down and then produced fresh shoots: if one handbreadth or less, they are regarded as saplings, if more than a handbreadth they are regarded as trees, the words of Rabbi Shimon.</b>  If a tree has been cut down and starts to send out shoots again, it is in the category of “sapling” until the shoots are one handbreadth long. After that point, it reverts to being a tree."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter having completed its discussion of the rules governing plowing the orchard in the sixth year, the Mishnah turns its attention to the grain field, called in the mishnah a “white field” probably due to its whitish appearance.",
+                    "<b>Until when may they plow a white field in the sixth year? Until the moisture has dried up in the soil, or as long as men still plow in order to plant cucumbers and gourds.</b>  According to the first opinion, one may plow a grain field in the sixth year up until the later of one of two points. Either until the moisture of the ground that the rain produced has been dried up. This would be some time usually after Pesah, when it stops raining in Israel.  Alternatively, as long as people are still plowing in order to plant cucumbers or gourds, two plants which require a lot of water.  After this point, the plowing is assumed to be for the sabbatical year and it is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: in that case you are placing the law in the hands of each man!  Rather in the case of a white field until Pesah, and in the case of an orchard until Atzeret (.</b>  Rabbi Shimon voices an interesting complaint about the previous opinion.  Rabbi Shimon seems to believe that halakhah should not be dependent upon the practices of the individual, which could vary greatly from place to place.  Rather they should be dependent on an absolute date, one common to all.  They therefore say that the grain field may be plowed only until Pesah and like Bet Hillel in mishnah one above, the orchard may be plowed only until Shavuot. I should note that this seems to be somewhat of a general trend in many areas of halakhah. What were once dependent on variant practices, ages, customs etc., later become standardized so that the halakhah is observed uniformly in all places. As far as why there is a difference between the two fields and why plowing the grain field ends earlier than the plowing of the orchard, the Yerushalmi explains that the grain field needs a lot more irrigation. Since it won’t rain much after Pesah, plowing won’t really help that year’s crop after Pesah.   The orchard requires less water and the plowing is only to help convey what little water there is to the tree. Therefore, the deadline for plowing is a little later."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches some other exceptions to the general prohibitions of tending to a field in the sixth year of the sabbatical cycle.",
+                    "<b>They may manure and hoe cucumbers and gourds until Rosh Hashanah.</b>  Manuring and hoeing are not prohibited by the Torah in the sabbatical year. They are prohibited only derabanan, from rabbinic authority. Therefore, these activities are completely permitted up until Rosh Hashanah of the sabbatical year, when the law is more lenient.",
+                    "<b>So too with regard to irrigated fields.</b>  Irrigated fields, fields which require artificial irrigation may be weeded all the way up until Rosh Hashanah of the sabbatical year. This is because the fruits of that year need the water and this is not preparation for the following year.",
+                    "<b>They may remove flaws from trees, strip off leaves, cover roots with earth, and fumigate the plants until Rosh Hashanah.</b>  This section continues to list activities that are prohibited during the sabbatical year only “derabanan” and are therefore permitted during the sixth year. Another reason that these labors may be permitted is that they are not intended to prepare for the seventh year, but rather to improve the fruit already growing on the tree, the fruit of the sixth year.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: one may also remove leaves from a grape cluster even in the seventh year itself.</b>  Rabbi Shimon adds another permitted activity, this time one that is permitted even on the seventh year itself.  Removing leaves from grape clusters does not improve the tree, which would be prohibited. Rather it only prevents damage to the cluster of grapes.  Therefore, it is allowed on the sabbatical year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of today’s mishnah deals with pruning a tree on the sixth year.",
+                    "<b>They may clear away stones until Rosh Hashanah.</b>  Clearing away stones is permitted all the way until the end of the sixth year.  It is prohibited, however, during the sabbatical year itself, although this prohibition is only derabanan.",
+                    "<b>They may trim, prune and remove [excess parts of the tree] until Rosh Hashanah.</b>  These are three different words for removing parts of the tree in order to give it more room to grow, or for it to grow stronger.  These three activities are all permitted up until Rosh Hashanah, again because they are not biblically prohibited during the sabbatical year.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: just as one may trim and remove in the fifth year so too may one perform this work in the sixth year.</b>  Albeck explains that according to Rabbi Joshua, the pruning of the sixth year must be like that of the fifth year.  If the pruning done in the fifth year continues into the sixth year, then the pruning done in the sixth year may continue into the seventh year. However, if the pruning done in the fifth year ends before Rosh Hashanah, then the following year’s pruning must also end before Rosh Hashanah.  In other words, he sets his pattern in the fifth year and he must continue to follow it in the sixth year.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: as long as I may legally tend the tree itself, I may remove [excess parts of it].</b>  In the sixth year one may tend the tree by plowing around it only up until Shavuot. Therefore, according to Rabbi Shimon, one may prune it only up until Shavuot as well. To Rabbi Shimon pruning is just another form of tending the tree, and hence the same rules apply."
+                ],
+                [
+                    "<b>They may besmear saplings, wrap them around, and trim them, and they may make for them shelters and water them until Rosh Hashanah.</b>  The activities in this section are meant to protect the saplings and therefore they are permitted all the way up until Rosh Hashanah. Besmearing the saplings means to repair bark that is peeling.  Another interpretation is that it refers to smearing oil on the trees in order to ward off bugs. Wrapping the trees is done in order to protect them. Trimming them is similar to those activities referred to in the previous mishnah, all of which were permitted up until Rosh Hashanah. The shelters are small structures to protect the saplings from the elements. The irrigation here refers to spraying or sprinkling them with water to keep them moist.",
+                    "<b>Rabbi Elazar bar Zadok says: he may even water the foliage on the sabbatical year, but not the roots.</b>  Rabbi Elazar bar Zadok says that he can water the foliage even on the sabbatical year, because that is just to keep them moist.  However, he may not water the roots because it is the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah has to do with oiling and piercing unripe figs while they are on the fig tree.  The oil would speed up the ripening process and the piercing would allow the oil to penetrate into the figs.",
+                    "<b>They may oil unripe figs and pierce them until Rosh Hashanah.</b>  Oiling and piercing are allowed up until Rosh Hashanah, just as were the other activities meant to aid the tree that did not work the ground.",
+                    "<b>Unripe figs of the sixth year which have [remained on the tree] until the seventh year, or of the seventh year which have remained on the tree until the eighth year, they may not oil them or pierce them.</b>  However, if despite the oiling and piercing, the figs did not ripen until the sabbatical year began, they may not be oiled and pierced during the seventh year. Similarly, figs from the seventh year which have remained on the tree until the eighth year may not be oiled or pierced because they are seventh year produce and as such, cannot be worked.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: In a place where it was the custom to oil, one may not oil them, since that would be considered work; but in a place where it was not the custom to oil, they may oil them.</b>  Rabbi Judah provides what might seem to be a paradoxical ruling.  Oiling is forbidden only if it is considered work in that locality.  If it is customary to oil them, then oiling is considered work and it is forbidden to oil them in the seventh year.  However, if oiling is not customary in that place, then it is not considered work and someone who wants to oil them may do so. In this he disagrees with the opinion in the previous section, according to which oiling was always prohibited in the seventh year. We should note that Rabbi Judah’s statement will make the halakhah vary from place to place.  As we noted earlier in Sheviit, some sages seem to have objected to this phenomenon.  It seems, in contrast, that it did not bother Rabbi Judah at all.",
+                    "<b>Rabbi Shimon permitted in connection with the tree, because he is permitted to do all work for the tree.</b>  Rabbi Shimon allows one to do any work on the tree itself in the eighth year, after the sabbatical year has been completed, because only the fruit carries the sanctity of the seventh year, and not the tree.  Other commentators interpret Rabbi Shimon as permitting the oiling and piercing of seventh year figs which have entered the eighth year because on the eighth year all work done on the tree is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah teaches that planting and grafting plants is prohibited some time before Rosh Hashanah. The sages debate exactly how much before Rosh Hashanah it is prohibited.",
+                    "<b>They may not plant or sink [vine-shoots], or graft in the sixth year within thirty days of Rosh Hashanah.</b>  According to the first opinion, it is forbidden to plant or graft one plant on to another thirty days before Rosh Hashanah. Sinking vine shoots refers to the practice of putting a vine shoot into the ground in one place and bringing it up again another in order to start a new vine.  These activities are prohibited thirty days before Rosh Hashanah because it will take thirty days for the plant to strike roots, or to be successfully grafted.",
+                    "<b>If he has planted or sank or grafted, he must uproot.</b>  If he does not observe this prohibition and he does plant, graft or sink a vine shoot less than thirty days before Rosh Hashanah of the sabbatical year he must uproot the plant because this is considered to be a tree that was planted on the sabbatical year. Such a tree is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: any grafting that has not taken root within three days will never do so.</b>  Rabbi Judah says that the plant or the graft takes roots within three days.  If it does not, it won’t survive. Hence, it is permitted to plant, graft or sink up until three days before Rosh Hashanah.",
+                    "<b>Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: two weeks.</b>  Rabbis Yose and Shimon hold that the plant strikes roots within two weeks, hence it is permitted to plant, graft or sink vine-shoots up until two weeks before Rosh Hashanah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe year in which produce is tithed also counts with regard to whether it is considered to be sabbatical produce. Thus if something is tithed in the sixth year then it counts as sixth year produce, whereas if would be scheduled to be tithed in the seventh year, it counts as sabbatical produce.\nDetermining what year something is tithed depends on what type of produce it is, and how much it has grown. The standards are different for each type of produce. Thus grain and olives that have grown to 1/3 of their eventual size before Rosh Hashanah are tithed with the previous year.  Vegetables belong to the year in which they are harvested. Our mishnah discusses some species that do not fit neatly into either the grain or vegetable category.\nWe should note that it is important to know what year produce is in with regard to tithes because the laws change from year to year.  In the first, second, fourth and fifth years second tithe is separated, whereas in the third and sixth year, poor person’s tithe is separated.  In the seventh year no tithes are separated.  It is also important to know what year the produce is in because one can’t tithe from one year’s produce for another.",
+                    "<b>Rice, millet, poppy and sesame that had taken root before Rosh Hashanah must be tithed   according to the previous year, and are permissible in the seventh year.</b>  The criterion for determining whether rice, millet, poppy or sesame are tithed during the previous year (in this case the sixth year) or whether they go with the following year, is whether they have taken root.  If they have taken root then they are tithed according to the sixth year, which means that the owner will have to separate regular tithe and poor person’s tithe, which takes the place of second tithe in the third and sixth years of the sabbatical cycle.  In addition, they are not subject to the laws of produce grown during the seventh year. We will learn more about these laws later in the tractate.",
+                    "<b>If they did not then they are forbidden in the seventh year, and are tithed according to the year following.</b>  If they did not take root before Rosh Hashanah, then they are forbidden in the seventh year.  As we shall learn, this doesn’t mean that they are absolutely prohibited, but rather that the laws governing seventh year produce will govern this produce as well.  They will be tithed also as seventh year produce, which means that they won’t have be tithed at all, as seventh year produce is totally exempt from tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to list types of produce that are tithed according to when they take root.",
+                    "<b>Rabbi Shimon Shezuri says: Egyptian beans which he sowed for seed only, are like them.</b>  According to Rabbi Shimon Shezuri if Egyptians beans were sewn for seeds, which either means to grow them in order to harvest just the seeds, or according to other commentators, to eat the seeds, then they are tithed according to when they take root.  If, however, they were planted in order to eat the beans, then they are tithed as are vegetables, according to the time when they were harvested.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: large beans, are [also] like them.</b>  Rabbi Shimon says that large beans also go according to when they take root.",
+                    "<b>But Rabbi Elazar says: large beans, if they began to form pods before Rosh Hashanah.</b>  Rabbi Elazar says that large beans go according to their own criterion when they begin to form pods.  If they do so before Rosh Hashanah, they are tithed according to the previous year, but if not, they are tithed according to the subsequent year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that for some types of species the year in which they are tithed depends on how much water they have recently received and how much water they typically are irrigated.",
+                    "<b>Seedless onions and Egyptian beans from which he withheld water for thirty days prior to Rosh Hashanah are tithed with the preceding year, and are permitted in the seventh year.</b>  This first section refers to a situation where these species are growing in an artificially-irrigated field.  If these types of species had not been watered for thirty days before Rosh Hashanah then they are not treated as vegetables and they are tithed not according to the time that they are harvested (as are vegetables) but according to the previous year.  They are also permitted in the seventh year, because they count as sixth year produce.",
+                    "<b>And if not, they are forbidden in the seventh, and are tithed according to the following year.</b>  But if they are watered, then they go according to when they are harvested if during the sixth year, they are sixth year produce and if during the seventh year, they are seventh year produce.",
+                    "<b>And [seedless onions and Egyptian beans grown in a] rain-irrigated field from which two periods of rain have been withheld, the words of Rabbi Meir. But the sages say: three.</b>  Seedless onions and Egyptian beans grown in a rain-irrigated field subsist mostly on rainwater but they do need occasional watering. However, since they need less artificial irrigation, the period in which water has been withheld must be greater than for the same species grown in a field that is always artificially irrigated. Therefore, if he withholds water from them before Rosh Hashanah for two periods in which he would have watered them, then they are tithed with the previous year and if the next year is the sabbatical year, the laws of sabbatical produce do not apply. This is according to Rabbi Meir, according to whom not watering them for two periods causes them to no longer be in the category of vegetables. The sages disagree and say that the onions and beans lose the status of vegetables only after three periods of irrigation are withheld from them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Gourds which he had kept [in the ground] for seed: if they had hardened before Rosh Hashanah and had become unfit for human food, they may be kept during the seventh year; otherwise, they must not be kept in the seventh year.</b>  As we shall learn later in the tractate, if produce is deemed to be “sabbatical year produce” then it must be removed when that species is no longer growing in the field. Our mishnah deals with someone who keeps gourds in the ground for them to dry up and then uses them for seed.  If they have dried and hardened before Rosh Hashanah and are no longer fit for humans to eat, then they don’t count as sabbatical year produce, but rather go according to the sixth year. Thus when he harvests them during the seventh year, he will not be obligated to remove them when there are no longer gourds still growing in the field.  However, if they have not hardened by Rosh Hashanah, then the laws of sabbatical produce do apply and he will be able to keep them only as long as gourds are growing in the field.",
+                    "<b>Their buds are forbidden in the seventh year.</b>  Since their buds remain fit for human consumption even after the gourds themselves have hardened, they are prohibited during the seventh year, because that is when they are harvested.",
+                    "<b>They may irrigate the soil of a white field (a grain, the words of Rabbi Shimon. But Rabbi Elazar ben Jacob prohibits.</b>  Rabbi Shimon allows one to water a grain field on the sabbatical year so that grain will grow in the eighth year.  However, Rabbi Elazar ben Jacob prohibits this.",
+                    "<b>They may soak the rice in the sabbatical year. Rabbi Shimon says: but they may not be trim [the rice].</b>  One is allowed to intensively soak rice during the sabbatical year. According to some commentators this refers to rice that took root before Rosh Hashanah.  However, Rabbi Shimon points out that even though irrigating, which is usually prohibited during the seventh year, is permitted, trimming the plants to improve them is forbidden. Again we see that preserving the plant is permitted while doing any work to improve it is forbidden."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIt is forbidden to fertilize the field with manure during the sabbatical year.  Furthermore, it is forbidden to bring out the dung used as fertilizer and heap it in the fields because that is the typical first step in the fertilization process.  Doing so looks as if they are preparing to fertilize the fields. Therefore they have to wait until the normal time for bringing out the manure has passed before they can bring it out during the sabbatical year.  In our mishnah, three sages debate when this time begins.\nBesides noting that it might not have been so pleasant to live with the dung accumulating in the courtyard, we should also note that this mishnah is an excellent example of sages agreeing on the larger picture (fertilizing is prohibited, and one must wait to bring out the manure) and yet disagree on the details, here when one can bring it out.",
+                    "<b>From when may they bring out manure to the dung-heaps?<br>From when the workers have ceased to work, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, it becomes permitted to bring out the manure once those who do not observe the sabbatical laws are done doing so.  This would have distinguished those who did observe the laws, for they would noticeably take the manure out later than everyone else. As to who the people are who take the manure out on time, they are either non-Jews or perhaps Jews who do not observe these laws.",
+                    "<b>But Rabbi Judah says:  until the sweetness [of the manure] has dried up.</b>  Rabbi Judah says that they have to wait until the manure dries up. This is Rashi’s explanation.  Albeck explains that “the sweetness” refers to sweet herbs. Once their moisture is gone it is clearly too late to fertilize and hence it is permitted to bring the manure out into the field.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: until [the dung dries] into knots.</b>  Rabbi Yose says that they have to wait until the manure itself has dried up."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss bringing out manure to make dung-heaps.  This mishnah teaches how many dung-heaps may be made and how big they must be to avoid giving the appearance that one is fertilizing the field.",
+                    "<b>How much manure may they take out and make into dung-heaps? Three dung-heaps for every bet seah, [each consisting of] ten baskets [of foliage] of a letekh each.</b>  The mishnah wants to limit the number of dung-heaps and their size so that it does not look like the person bringing them out is fertilizing the field.  Therefore, there is a limit to how many dung-heaps may be piled up.  They can only make three piles. Furthermore, each heap must contain at least ten baskets of dung, and each basket must contains a letekh (=15 seah). In total, each pile must contain 150 seah of manure.  Less than that, and the rabbis fear that it may look like he is fertilizing his field.",
+                    "<b>They may add to the number of baskets, but not to the number of heaps. Rabbi Shimon says: also to the number of heaps.</b>  If he wants he can add to the number of baskets he brings out. In other words, there is a minimum of ten baskets, but if he wishes he can add more.  However, he cannot make more heaps because that looks like he is fertilizing the field. Rabbi Shimon says that he can even add to the number of heaps. Evidently more large heaps do not, according to Rabbi Shimon, make it look like one is fertilizing the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of what to do with the accumulating dung during the sabbatical year.",
+                    "<b>A man may deposit in his field three dung-heaps for every bet seah [and even] more, the words of Rabbi Shimon. The sages forbid unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above.</b>  The beginning of today’s mishnah seems to be nearly the same as the last clause of yesterday’s mishnah, where Rabbi Shimon stated that one may make more than three dung-heaps in the field, without this looking like he was fertilizing. Here we seem to learn the same thing over again.  According to some commentators, this repetition serves to introduce the statement of the sages found below. I should note that I have translated this mishnah according to the version found in all good manuscripts. The version preserved in the printed edition of the mishnah differs. The other sages forbid more than three dung-heaps unless he lowers them three handbreadths into a pit, or raises them three handbreadths and puts them on top of a mound.  If he does this, it will be clear to all that his intention is not to fertilize his field. While we had learned in yesterday’s mishnah that the sages prohibit, we had not learned that they do allow this if one raises or lowers the mounds.",
+                    "<b>A man may pile up all the manure into one [large] store. Rabbi Meir forbids unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above.</b>  Most sages allow one to pile the dung that would have filled three dung-heaps into one large pile. However, Rabbi Meir forbids this unless he either raises the heap three handbreadths or lowers it.  According to the Yerushalmi, Rabbi Meir forbids this only if there is more than the allowed measure of dung, that is more than the measure of three dung heaps, each of 150 seah of dung.  Since he couldn’t make three separate heaps of a larger size without having to raise or lower the heaps, Rabbi Meir holds that he must also raise or lower one large heap.",
+                    "<b>If he had just a little, he may constantly add to it. Rabbi Elazar ben Azariah forbids unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above.</b>  If he does not have enough dung to make such large heaps, he may take out the small amount that he does have and then add to it little by little. He need not wait until such a large volume accumulates. Rabbi Elazar forbids this because it looks as if he is planning to fertilize the field. This would only be permitted if he first lowered the pile or made it higher. Only through such a method is it clear that his intention is not to fertilize but rather just to remove the dung from his courtyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIf one does not have an adequate pen for his cattle, he may make one for them in his field, even though this may look like he is bringing them out there to fertilize the field.  However, he is limited as to the dimensions of the pen.  Our mishnah teaches what those limitations are.",
+                    "<b>One who uses his field as a pen for cattle, he [first] makes an enclosure for every two bet se'ahs.  He then uproots three sides, and leaves the middle side.  It turns out that he has made a pen of four seahs. Rabban Shimon ben Gamaliel says: one of eight seahs.</b>  This section teaches how one goes about making a pen for his cattle on his field during the sabbatical year. First he makes the enclosure that covers two whole bet seahs. Once the enclosure is full of manure he removes the fences on three sides and leaves one fence standing and uses it to begin a new enclosure. It turns out that this fence is the middle fence between the old enclosure and the new enclosure. In the end the whole enclosure will be four seahs. According to the first opinion, he cannot make a bigger enclosure. Rabban Shimon ben Gamaliel disagrees and allows him to make an enclosure of eight seahs.  According to some commentators, this means that he can make the first enclosure of four and the other of four as well. According to others, he makes the first enclosure two bet seahs, and then he can put a new one on each side, thereby ending up with eight bet seahs that were enclosed.",
+                    "<b>If his entire field is only four seahs in area, he must allow a portion of it to remain [unenclosed] for appearance's sake.</b>  One thing he cannot do is make his entire field an enclosure for his cattle because this looks like he is putting them there to fertilize the field and not just because he needs a place for his animals. In order to make it clear that his intention is not to fertilize, he must leave at least a portion of his field unpenned.",
+                    "<b>And he may take the dung out from the enclosure, and spread across his field in the manner of those who fertilize their fields.</b>  Once the pen is full of manure, he can bring it out to the field in the way prescribed by the preceding mishnayot, that is he can make three dung-heaps per bet seah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with quarrying stones during the sabbatical year. The problem is that this looks too much like clearing his field of stones in order to use it for growing. The mishnah gives a solution that avoids giving that appearance.",
+                    "<b>A man may not open a stone quarry within his field for the first time, unless there are in it three layers, each three [cubits long], three wide and three high, for a total of twenty-seven stones.</b> First of all, it is forbidden to begin a quarry in the field on the sabbatical year. If he hadn’t dug stones there previously, then he may not do so in the sabbatical year. However, if there was already there a quarry, then he may use it because it will be clear that he is removing stones to use in building or for some other purpose and he is not clearing the field to use it for agriculture. The minimum measure of the previous quarry must be three layers, each layer being three cubits long, three wide and three high. This is the space that would allow twenty-seven one cubit stones to have been quarried.  I should note that this explanation is according to the Rambam, but there are other explanations of the mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses removing a stone wall during sheviit. Again, we are concerned lest it appear that he is clearing his field in order to plant there.",
+                    "<b>A wall that consists of ten stones, each a load for two men, may be removed, [if] the measurement of this wall is [at least] ten handbreadths high.</b>  If the wall is ten handbreadths high and there are at least ten heavy stones there, then he can remove the entire wall because it will be clear that he is removing a wall and not clearing his field in order to plant. It seems that if there is really a wall there, it will be clearer to everyone what he is doing.",
+                    "<b>Less than that he quarries it and he may lower it to within one handbreadth of the ground.</b>  If the wall is smaller then he cannot just remove the whole thing.  Rather he may remove individual stones, until he lowers it to within one handbreadth of the ground.  Leaving that one handbreadth will make it clear to everyone that he is not clearing the wall so that he can plant there.",
+                    "<b>When is this so? From his own field, but from that of another, he may remove whatever he wishes.</b>  The mishnah now presents two exceptions to the previous rule.  The first is that the rule applies only to a wall in his own field.  If the wall is in another person’s field, he may remove the whole thing because it is unusual for a person to clear a wall in order to plant another person’s field.",
+                    "<b>When is this so? When he did not begin [to remove the stones] in the sixth year, but if he began in the sixth year, he may remove whatever he wishes.</b>  The second exception is if he had begun to remove stones from the wall in the sixth year.  If he had begun the previous year, then it will seem clearer to everyone who sees him that he is just removing stones and not clearing the field for planting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of removing stones from one’s field on the sabbatical year.",
+                    "<b>Stones which the plow has turned up, or which had been covered and became uncovered, if there are among them at least two, [each] the load of two men, they may be removed.</b>  If some stones turn up unexpectedly in one’s field, he is allowed to remove them if there are at least two of them and if each of those two is so large it requires two men to carry them.  In such a case the one who sees the person removing these stones will not think that he is simply clearing his field in order to plant. Rather the observer will realize that he is removing the stones in order to use the stones in building. Note that in this case he is allowed to remove not only the large stones but the other stones as well.",
+                    "<b>One who removes stones from his field, he removes the top layers, but he leave those touching the ground.</b>  If one needs to remove stones from his field in order to use them in building, he can remove the top layers but not the bottom layers.  The reason that he has to leave the bottom layers is to make sure that people don’t think that he is clearing the field in order to prepare it for planting.",
+                    "<b>And likewise a heap of pebbles, or a pile of stones; he may remove the top layers but must leave those touching the ground.</b>  The same rule applies if he is removing a heap of pebbles or a pile of stones.  Again, he may remove the top layers but not the bottom.",
+                    "<b>If, however, there is beneath them rocky soil or stubble, they may be removed.</b>  If below the pebbles or stones there is still rocky soil, soil that can’t be used for growing, then he may even remove the bottom layer, because it is clearly not being done in preparation for sewing seed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with building steps leading down into a ravine.  According to Albeck this mishnah refers to terrace farming. The steps are the terraces that are built into the sides of the mountain in order to better utilize this land for farming.",
+                    "<b>They may not build steps leading to ravines in the sixth year after the rains have stopped, for this would be improving the fields for the seventh year. But he may build in the seventh year itself, after the rains have stopped, for this would be a improving the fields for the eighth year.</b>  Normally speaking, they would build the steps/terraces into the ravine after the rains had stopped (around Pesah time). The rains would have damaged the terraces and hence after the rains stopped it would be time to repair the terraces. If he builds such terraces in the sixth year for the seventh year then it looks like he is improving the field in order to plant it in the seventh year. However, he can build terraces in the seventh year after the rains have stopped because everyone will see that this is preparing the field for the eighth year, which is permitted.",
+                    "<b>He may not block them [the steps] with earth, but he may make an embankment.</b>  When rebuilding the terraces during the seventh year he may not block them with earth because then it looks like he is preparing the earth to plant for the seventh year.  But he may make an embankment, which Albeck interprets as a stone wall that does not have any earth on top of the stones.  When he rebuilds the terrace in such a way it will be clear that he is not planning on sewing for the seventh year.",
+                    "<b>Any stone which he can stick out his hand and pick up, may be removed.</b>  While building the embankment or the terrace he can’t just pick up any stone he wishes because that looks like he is clearing his field in order to prepare it for sewing. He can only pick up a stone that is close enough to him that he can just stick out his hand and pick it up."
+                ],
+                [
+                    "<b>Shoulder-stones may be removed from any place.<br>And the contractor may bring them from anywhere.<br>Which are shoulder-stones? Any one that cannot be picked up with one hand, the words of Rabbi Meir.<br>But Rabbi Yose says: the name is to be taken literally; those that are carried on a man’s shoulder, either two or three at a time.</b><br>This mishnah continues to deal with the topic of which stones may be removed from a field without it looking like he is clearing his field for planting.<br>Section one:  Since it will be clear when he removes the shoulder-stones that he is going to use them in building and that he is not removing them in order to clear his field, it is always permitted to remove such stones.<br>Section two: A building contractor is allowed to bring stones that are even smaller than shoulder-stones because it is obvious that he is taking them for building and not in order to clear a field.<br>Others interpret a “contractor” to mean one who has contracted the field, meaning that is he is sharecropping it for someone else.  Since this is not his field, it is more permissible for him to take stones out of it and he may take stones that are even smaller than shoulder-stones.<br>Section three:  Of course, we now have to define what shoulder-stones are. According to Rabbi Meir a shoulder-stone is just another way of saying a stone that is too large for a person to pick up with one hand.<br>Rabbi Yose on the other hand does not understand the term “shoulder-stone” to signify the size of the stone. Rather this term refers to the way that they are carried, two or three on one’s shoulder at the same time."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNormally speaking one is not allowed to dig a hole on his property during the sabbatical year because that is considered working the land.  Our mishnah deals with a few exceptions to this rule.",
+                    "<b>One who makes a fence between his own property and the public domain, he is allowed to dig down to rock level.</b>  One is allowed to build a fence during the sabbatical year between his property and the public domain because people who see him will not suspect him of preparing his property for planting. He is allowed to dig all the way down to bedrock.",
+                    "<b>What should he do with the soil? He piles it up in the public domain, and then restores it, the words of Rabbi Joshua.</b>  Were he to just heap the soil up in his own field it would look like he was tending to his field. Therefore, according to Rabbi Joshua he heaps it up in the public domain, and then afterwards he may use that soil to repair holes in the public domain.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: just as no damage may be done to a public domain, so one may not repair it.  Then what should he do with the soil? He heaps it up in his own field in the manner of those who bring out dung [for manure].</b>  Rabbi Akiva points out that there is a problem with Rabbi Joshua’s solution as to what to do with the soil. One is not allowed to do any damage to the public domain, even if he will afterwards restore the damage he has done.  Heaping his soil in the public domain is forbidden, even if he is only doing so on a temporary basis.  Rather what he should do is heap it up in his own field using the same rules that we saw with regarding to the dung used for manure. He needs to make three dungheaps per bet seah.",
+                    "<b>Similarly when one digs a cistern, a trench or a cave.</b>  The same debate between Rabbi Joshua and Rabbi Akiva exists also with regard to digging a cistern, a trench or a cave."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDuring the sabbatical year it is permitted to gather non-food material from a field in order to use it for various purposes, such as lighting a fire. However, it is forbidden to gather this stuff in order to improve the field.",
+                    "<b>At first they said: a man may gather wood, stones and grasses from his field, just as he was allowed to do from the field of his fellow, the large ones.</b>  Originally, a person was allowed to gather large pieces of wood, stones and grass from his own field without being suspected of doing so in order to improve the field, just as he was allowed to collect from his fellow’s field without being suspected of doing so in order to improve someone else’s field. The assumption was that since these were large pieces it would be obvious that he was doing so only in order to use that which he collected for fire.",
+                    "<b>When the transgressors increased, they decreed that this one may gather from this one’s field and this one may gather from this one’s field, but not as a [mutual] favor. It doesn’t need to be said that no stipulation can be made for food.</b>  As they are wont to do, people began to transgress this permission and to collect even the smaller pieces and to lie and state that they had only collected the small pieces. Therefore, the sages decreed that a person could no longer collect even the large pieces from his own field. However, what one could do is collect these things from his friend’s field, under the assumption that when one collects wood, stone or grasses from someone else’s field it is not in order to improve the field.  The other person could also collect from his field. However, one wasn’t allowed to grant this right as a mutual favor, as in “you can collect from my field if I can collect from yours.” The mishnah also notes that it is obvious that one cannot stipulate that one will give someone food in return for collecting the wood in his field and giving it to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIt is forbidden to improve upon a field during the sabbatical year.  Our mishnah deals with the halakhic consequences of one who nevertheless does improve upon the field.",
+                    "<b>A field from which thorns had been removed may be sown in the eighth year.</b>  During the sabbatical year it is forbidden to remove the thorns from the field, because it is forbidden to improve upon the field. However, this prohibition is only derabanan, a rabbinic and therefore lesser prohibition.  Therefore, one who has removed the thorns from his field during the seventh year can still plant the field during the eighth year, the year after the sabbatical year.",
+                    "<b>But if it had been improved upon, or cattle had been allowed to live upon it, it may not be sown in the eighth year.</b>  However, if he improved upon the field by plowing it, which is forbidden from the Torah, then he may not plant the field during the eighth year. For transgressing this prohibition, the rabbis penalized him by not allowing him to plant after the sabbatical year had passed. The same is true if he allowed animals to live on his field, and thereby fertilize it. This was a subject that we dealt with in 3:4.",
+                    "<b>A field which had been improved upon in the seventh year: Bet Shammai says: they may not eat its produce in the seventh year, But Bet Hillel says: they may eat.</b>  The mishnah now talks about what happens if despite the fact that one is not allowed to improve a field during the seventh year, one nevertheless goes ahead and does so.  According to Bet Shammai, the produce of the field is now forbidden during the seventh year, because the rabbis punished the transgressor.  Bet Hillel says that the produce may be eaten.  Of course, the laws governing produce that grows on its own during the seventh year will apply to this produce as well.",
+                    "<b>Bet Shammai says: they may not eat produce of the sabbatical year with an expression of thanks. But Bet Hillel says: they may eat [sabbatical year produce] with an expression for thanks and without an expression of thanks.</b>  During the Sabbatical year all of the produce grown in the fields is considered ownerless, and may be eaten by anyone.  Beth Shammai holds that when one eats such produce one may not express his thanks to the owner of the field.  These fruits are ownerless; giving thanks to the owner of the field may give people the impression that he is the one giving them, whereas in truth it is the Torah’s laws which have given them to the person eating.  Bet Hillel holds that one may express thanks to the owner of the field or he may eat the fruit without expressing thanks.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the statements must be reversed, for this is one of the instances where Bet Shammai is lenient and Bet Hillel is stringent.</b>  In the previous two sections Bet Shammai was more stringent than Bet Hillel. Rabbi Judah says that the opinions should be reversed, because this is one of the cases where Bet Shammai is more lenient than Bet Hillel. In Mishnah Eduyot 5:1 Rabbi Judah teaches that this is one area where Bet Shammai is more lenient than Hillel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the renting land from a Gentile during the seventh year, and other similar issues.\nI should note that as I write this commentary, we just began the Shmitah year here in Israel.  The laws of the Shmitah have presented perhaps the greatest halakhic challenge to rabbis wishing to preserve a halakhic framework within a modern economy complete with a modern agriculture.  It is clear that Israeli farmers could not simply allow their fields to lie fallow for a year and expect to make a living in that year or in the following years.  One of the solutions to this problem is called “heter mekhirah” permission to sell. Just as Jews sell their chametz on Pesah and buy it back after Pesah, so too many farmers sell their fields to Gentiles during Pesah and then buy them back afterwards.  The Gentiles grow the produce and then sell it in the markets here to Jews. While some would scorn such a solution as looking for a way around the halakhah or even as “cheating,” I think that such solutions allow Jews to preserve halakhah and yet be a part of the world.\nI would add, however, that while legal solutions allow one to solve grave financial problems that would be caused were the halakhah to be observed in its original formula, we should not forget the spirit behind the halakhah. Just as the spirit behind selling chametz is to cleanse oneself of the leaven and all that it symbolizes, so too the spirit behind the Shmitah observance is to give the land, which ultimately belongs to God, a chance to rest as well.",
+                    "<b>They may rent newly plowed land from a Gentile in the seventh year, but not from an Israelite.</b>  A Gentile may plow his land on the sabbatical year.  Therefore, a Jew can rent this plowed land from the Gentile in order to plant seeds on it after the sabbatical year has passed.  However, since a Jew may not plow his land during the sabbatical year, if he does so another Jew may not rent the fields from him.",
+                    "<b>And they may encourage Gentiles during the seventh year, but not Israelites.</b>  One who passes by a Gentile plowing or planting his field (in the land of Israel) on the sabbatical year may wish him luck.  Even though the land is supposed to rest, Gentiles are not obligated to observe this law and in order to preserve peace between Jews and non-Jews, one may encourage him in his plowing.",
+                    "<b>They may exchange greetings with them because of the ways of peace.</b>  It is always permitted to formally greet Gentiles in order to preserve the ways of peace between Jews and non-Jews. This mishnah may seem a bit strange to one who grew up in a society where Jews and non-Jews often get along quite way. The background to the Mishnah is the notion that non-Jews are our enemy and that one who greets them may be giving comfort to Israel’s enemy. The mishnah disagrees with this view and says that greetings are actually to our own advantage, because by greeting someone you increase the peace with them.  To use a cliché, the best way to deal with an enemy is often to turn him into a friend."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with one who thins out the trees in his field during the sabbatical year so that the other trees will be able to grow. This is permitted because it is permitted to do things during the sabbatical year that will preserve the trees already growing in his field. However, when he does so he needs to make sure that it doesn’t look like he is clearing his field so that he can plant new trees, which is prohibited.",
+                    "<b>One who thins out his olive-trees [in the seventh year]: Bet Shammai says: he cuts them down to the ground. Bet Hillel says: he may completely uproot them.</b>  According to Bet Shammai, the one who is thinning out olive trees in his field may only cut them down to the ground. He may not uproot them because according to Bet Shammai, this looks like he is preparing the field for planting. Bet Hillel, on the other hand, allows the person thinning out his field to completely uproot the trees. Evidently, Bet Hillel is not concerned lest this look like he is preparing the field for planting. Perhaps people will easily be able to notice that he is thinning out his field and not clearing the land.",
+                    "<b>They agree that if one levels his field, he can only cut them down to the ground.</b>  Bet Hillel agrees with Bet Shammai that if one is leveling the trees in his field, which means that he is cutting down more than just one or two in any one spot, he may only cut them down to the ground and he may not uproot them.  Since when he is leveling them it looks more like he is clearing his field in order to prepare it for planting, he must be extra cautious to avoid giving this impression.",
+                    "<b>What is considered “thinning out”?  One or two plants. And what is considered “leveling”?   Three plants next to each other.</b>  The mishnah now defines the difference between thinning out and leveling.  Thinning out is when he cuts down one or two trees and leaves the third tree next to them. Leveling is when he cuts down three adjacent trees.",
+                    "<b>This applies to his own property only, but from the property of another, even he that levels may uproot.</b>  The above halakhot refer to a case where one is working in his own field.  However, if one is working in his friend’s field even one who is leveling may uproot the trees because no one will suspect him of clearing his friend’s field so that it can be planted. This is a similar concept to that which we learned in mishnah 3:6."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with cutting down trees during the Shemitah year.",
+                    "<b>One who cuts down branches of an olive tree, he may not cover up [the stump] with earth, but he may cover it with stones or straw.</b>  This section deals with a person who cuts down branches of an olive tree.  Covering up the stump with earth would improve the tree by allowing it to rejuvenate. Hence this is prohibited.  However, he may cover it up with stones or straw. This would prevent the tree from drying out. Since this work maintains the health of the tree rather than improving the tree, it is permitted.",
+                    "<b>One who cuts down branches of a sycamore tree, he may not cover up [the stump] with earth, but he may cover it with stones or straw.</b>  This section teaches the same halakhah with regard to sycamore trees.",
+                    "<b>One may not cut down from a virgin sycamore in the seventh year, for this would constitute actual labor.</b>  A virgin sycamore is a sycamore from which branches have never been cut down.  When one cuts the tree down to its roots it strengthens the tree by making it grow thicker.  Since this improves the tree it is forbidden on the sabbatical year. Again, maintenance work is permitted but improving is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: in its usual manner, it is forbidden. Rather he either cuts it ten handbreadths above [the soil], or he cuts it down to ground level.</b>  Rabbi Judah agrees that to cut down parts of the tree is forbidden, but he holds that if it is cut down in an unusual manner it is permitted. The usual way would be to cut it down to a size of less than ten handbreadths. This is prohibited. There are two unusual ways to cut it down.  Either he cuts it down and leaves more than ten handbreadths, or he cuts it down all the way to the ground leaving nothing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the subject of keeping trees healthy on Sheviit.",
+                    "<b>One who trims grape vines, or cuts reeds: Rabbi Yose the Galilean says: he must leave [uncut at least] one handbreadth. But Rabbi Akiba says: he may cut them in the usual manner, with the axe, sickle or saw, or with whatever he pleases.</b>  According to Rabbi Yose the Galilean when one trims grape vines or cuts down reeds in a marshy area, he must leave a handbreadth from where he trims or cuts to make sure that it doesn’t look like he is either pruning the grape vine or preparing the land for planting. Pruning is prohibited because it is done to improve the vine and preparing the land for planting is similarly prohibited. When he leaves the handbreadth it is clear that he is only cutting down in order to get the stuff out of the way. Rabbi Akiba is not concerned with this and allows him to trim the grape vines and cut the reeds in a normal manner.",
+                    "<b>A tree that had split may be tied up in the seventh year, not that it may heal, but only that it should not widen.</b>  If a tree somehow split during the sabbatical year, it is permitted to tie it back together.  However, the intent should not be so that the tree will heal because this would be improving the tree. Rather, the intent must be just to prevent worse damage from occurring.  Again, improving is prohibited whereas maintaining is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFruits that grow on their own during the sabbatical year may be eaten. However, they must be fully ripe before they can be eaten. This halakhah is derived from a midrash on Leviticus 25:7 which states, “And the fruit of the field shall be for food.”  From here the rabbis derived that only when fruit has become “food” can one eat it, and not before.\nOur mishnah defines how ripe a fig must be before it is eaten.",
+                    "<b>From when may one begin to eat of the fruit of the trees in the seventh year? With unripe figs as soon as they assume a rosy appearance, one may eat them in the field with his bread. Once they have begun to ripen, he may take them home.</b>  When figs begin to ripen and to turn red, they may be eaten in the field with bread.  Since this is a normal way of eating them, they may be eaten this way during the sabbatical year. When they have more fully ripened, they may be taken home, again because this is the normal time to gather figs into one’s home.",
+                    "<b>And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when this latter stage has been reached] they are subject to tithes.</b>  Fruit is not liable to be tithed until it has ripened.  So figs are not liable to be tithed until they have ripened, the time when one would bring them into one’s home.  However, on the sabbatical year itself one need not tithe them at all because all produce is ownerless and ownerless produce need not be tithed. Thus there are no tithes during the sabbatical year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Unripe grapes: as soon as they contain juice he may eat them with bread in the field. When they have begun to ripen, he may take them home.<br>And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when they have reached this latter stage] they are subject to tithes.</b><br>This mishnah continues to deal with when in its development may one eat fruit growing during the sabbatical year.  Basically this mishnah is the same as yesterday’s and therefore does not need any further explanation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah completes the discussion of when various fruits are considered to be ripe enough to eat on Sheviit. It is interesting to note that the mishnah discusses only figs, grapes and olives. Clearly these are the most important trees in this region, and the only other common fruit that comes to mind is the date.",
+                    "<b>Olives, as soon as they can produce a quarter log [of oil] for each se'ah, they may be split and eaten in a field. When they produce a half-log, then he may crush them in a field and use their oil. When they have reached a third [of their overall potential], they may be crushed in the field and brought home.</b>  When it comes to olives, the rules are slightly more complicated since there are three stages of preparation and not just two, as there were with the figs and grapes. Also, olives are not eaten individually, and hence we must pay attention to how much oil they produce and not how ripe each individual olive is. When the olives are laden enough with oil that a seah of them can produce a quarter of a log of oil, then when he is still in the field he can split them and use the little oil that comes out. This oil will not be of great use to him. When they develop a little more, and can produce ½ of a log, then he can crush them but he still must eat them in the field. Finally, when they are able to produce a third of their potential of oil, which is considered to be three logs per seah, meaning they can now produce one log per seah, then he may crush them and bring the oil home.",
+                    "<b>And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when they have reached this latter stage] they are subject to tithes.</b>  This is the same as section two in the previous two mishnayot.",
+                    "<b>With all other fruit of trees [the season when they become due to be tithed] is the season when they are permitted in the seventh year.</b>  This section summarizes the laws found in this mishnah and in the two above. Just as we saw throughout, a fruit becomes permitted in the seventh year at the same time when it becomes liable for tithes in other years. It seems that this is generally when it is ripe enough to eat or use, even if it is not yet fully ripe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDuring the seventh year it is forbidden to cause produce to come to ruin, because it must be for eating. Therefore, it is forbidden to cut down trees from the time that their fruit has begun to appear until the fruit is fully ripe. This is the period of time when the fruit needs to be on the tree in order to develop.",
+                    "<b>From when may they no longer cut down trees in the seventh year? Bet Shammai says: every tree, after it has produced [fruit]. Bet Hillel says: carob trees after [the carobs] begin to droop, vines after the berries begin to be moist, olive-trees after they had blossomed, any other tree after it has produced [fruit].</b>  According to Bet Shammai it is forbidden to cut down any fruit tree once the fruit has begun to appear on the tree. Bet Hillel gives different times for three of the most productive trees, the olive, the grape vine and the carob tree. In these three cases he seems to be slightly more lenient, allowing one to cut down the tree at a later period in its development than would Bet Shammai.  However, when it comes to other trees, Bet Hillel agrees that it is forbidden from the time that the fruit begins to appear.",
+                    "<b>And any tree as soon as it reaches the season for tithes it may be cut down.</b>  Once the fruit has reached the season when it must be tithed before it is eaten (see above, mishnayot 7-9) the fruit is considered to be viable off the tree. Since the fruit can be used as food when picked, it is no longer considered to be ruining the fruit by cutting down the tree. Therefore, it is now permitted to cut down the entire tree.",
+                    "<b>How much should be on an olive tree such that it may not be cut down? A quarter [kav]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: all depends on the olive-tree.</b>  This mishnah deals with a general prohibition of cutting down fruit-producing trees during any year.  This prohibition is derived from Deuteronomy 20:19, which contains the prohibition of cutting down fruit-bearing trees when waging war. The olive tree is the most productive and important of the trees in the ancient Israeli economy, and, I should note, is still the most important agricultural product in many areas of Israel, especially certain Arab areas. According to the first opinion, if the tree can produce a quarter-kav of oil, then it cannot be cut down. Rabban Shimon ben Gamaliel says that it all depends on the tree, its size and the type of oil that it produces."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen determining whether fruit is considered to be “fruit of the sabbatical year,” we go after the time that the fruit begins to appear on the tree.  Therefore, a fruit that begins to appear in the seventh year and is not picked for another two years is considered to be “sabbatical fruit” and all of the laws governing this “sabbatical fruit” will apply to this fruit, even though it is picked long after the seventh year is over.",
+                    "<b>White figs: their “sheviit” is in the second year [of the sabbatical year], since they ripen once in three years.</b>  White figs take three years to ripen. Hence, white figs that begin to appear on the tree during the seventh year will be picked three years later during the second year of the sabbatical cycle. This fruit will have the status of “sabbatical fruit.”",
+                    "<b>Rabbi Judah says: Persian figs, their “sheviit” is in the year following the seventh year, since they ripen once in two years. Thereupon they said to him: this was said only of the species of white figs.</b>  Rabbi Judah says that a similar law applies to Persian figs which take two years to ripen. The other rabbis respond that the law stated in section one was stated only in regard to the white figs. All other fruit ripen in one year. It seems that they are disagreeing here about reality. The other rabbis seem to say that all fruit (at least the fruit which were known to them) is fully ripe the same year that it begins to grow, with the one exception of the white fig. Rabbi Judah says that there are other species to which this halakhah applies, including the Persian fig."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the next three mishnayot all deal with the “luf,” a type of onion. The practice was to store the luf underground in order to preserve it. The problem on Sheviit is that this might look like planting, which is forbidden on sheviit.",
+                    "<b>One who buries luf (a type of in the soil during the sabbatical year:<br>Rabbi Meir says: it must be not less than two seahs in quantity, three handbreadths in height, and covered with earth one handbreadth deep.</b>  According to Rabbi Meir, he needs to bury at least two seahs worth of luf-onions (=12 kab). The heap of luf that he is going to bury must be at least three handbreadths high and he must cover it with at least one handbreadth deep of soil. If he fulfills these three conditions, then he can bury the luf without it looking like he is planting it, because no one would plant in such a manner.",
+                    "<b>The sages say: it must be not less than four kabs in quantity, one handbreadth high, and covered with earth one handbreadth deep.</b>  The sages rule more leniently than does Rabbi Meir. The quantity of luf that must be buried can be lower and the heap need not be as large. However, they agree that it must be covered with earth at least one handbreadth deep.",
+                    "<b>And he should bury it in a place where people walk.</b>  In order to prevent the luf from sprouting and growing they should plant it in a place where people walk. This would also seem to serve well in distinguishing between storing and planting one does not plant in a place where people will trample the plants."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> During the sabbatical year any one can come and take the produce. Our mishnah deals with luf which has remained in the ground during the seventh year and is not picked until the eighth year.",
+                    "<b>Luf which has remained [in the ground until] after the passing of the seventh year:<br>Rabbi Eliezer says: if the poor had gathered its leaves, then they have gathered. If not, then an account must be made with the poor.</b>  Luf can remain in the ground for several years before it needs to be picked. Our mishnah talks about luf that could have been picked during the seventh year, but was left in the ground until the eighth year, thereby giving it time to grow. Rabbi Eliezer rules that if the poor people gathered it during the seventh year, then it is theirs and they need not compensate the field owner for the fact that he was planning on leaving the luf in the ground until the eighth year. If the poor people don’t gather the luf, then the field owner owes them for the benefit he gained by having the luf remain in the ground during the seventh year. In other words, the luf during the seventh year really belongs to the poor people and if they don’t collect it the field owner must compensate them, at least partially, for the fact that they did not do so.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: if the poor had gathered its leaves, then they have gathered. If not, the poor have no account with him (the field owner).</b>  Rabbi Joshua agrees that the poor have the right to gather its leaves during the sabbatical year. However, if they don’t gather them, then they have no right to request from the field owner the amount that they had lost."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with three types of plants that are customary to leave in the ground even after they have fully ripened. It is customary to uproot these plants with a rake and not by hand. The problem with the rake is that it might look like he is working the land, which is of course, forbidden on Sheviit. Surprisingly, the first of these plants is my favorite and yours as well, the luf.",
+                    "<b>Luf of the sixth year that has entered the seventh year, similarly summer onions and puah (madder) grown in good soil:<br>Bet Shammai says: they must be uprooted with wooden rakes.</b>  According to Bet Shammai, when one wishes to uproot these types of plants, he must do so with a type of instrument which differs from the one normally used.  This will show everyone that his intention is not to work the land but rather to just uproot the plants.",
+                    "<b>Bet Hillel says: [even] with metal rakes.</b>  Bet Hillel disagrees and holds that he may do so with the normal metal rakes, the same way that he always does.",
+                    "<b>They agree in the case of puah with strong roots, that they may be uprooted with metal spades.</b>  Bet Shammai agrees that if he wishes to uproot puah that has strong roots, and the wooden rake is not sufficient, that he may use the metal rake."
+                ],
+                [
+                    "<b>From when may one buy luf after the seventh year? Rabbi Judah says: immediately. But the sages say: [only] after the new crop has appeared.</b> Our mishnah discusses when a person can begin to sell luf after the seventh year is over without people suspecting that the luf was sabbatical year produce. According to Rabbi Judah, he may begin to sell it immediately. Although, as we shall see when it comes to vegetables, anything bought after the seventh year must be treated like seventh year produce until enough time has passed for new vegetables to grow, with luf they were less stringent because we can assume that luf in the eighth year is actually from the sixth year. The other rabbis hold that luf is treated the same way as other vegetables it too is forbidden until there has been enough time for a new crop to appear."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with selling implements which could be used to transgress the laws of the sabbatical year. The rabbis did not allow one person to aid another to transgress by selling to that person a tool which he could use to transgress another commandment. We should note that according to commentators, the mishnah refers to selling these things to someone who is suspected of not observing the laws of the shemittah.",
+                    "<b>These are the implements which a craftsman may not sell in the seventh year:<br>A plow and all its [accompanying] implements, a yoke, a winnowing-fan, and a pickax.</b>  This section contains a list of implements that are only used for labors prohibited on the seventh year. The plow and the yoke are used for plowing which is clearly forbidden. The winnowing fan is used to separate wheat from chaff. While this is permitted, it is only permitted in small, personal quantities. Since this type of fan is used for large quantities of wheat or other grain, one cannot sell such a fan on the sabbatical year. The pickax was used to dig holes, which was also forbidden.",
+                    "<b>But he may sell a sickle used by hand, a scythe, and a cart with all its implements.</b>  This section lists implements which could be used to perform prohibited labors but also could be used to perform permitted labors. One may assume that the person to whom one sells will use them appropriately and hence they may be sold on the seventh year. A hand sickle would be used to harvest a small amount, for personal use, which one may do on the sabbatical year. Similarly, a scythe would be used for smaller amounts and is permitted. The cart can be used for forbidden work, but could also be used to transport things that one is allowed to carry.",
+                    "<b>This is the general principle: any tools designed for work involving a transgression [in the seventh year] is prohibited; but if for a forbidden and a permissible purpose, it may be [sold].</b>  This is the general rule that summarizes the details found in the previous two sections. It is not unusual for the Mishnah to provide both a general rule and detailed examples."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a potter who wants to sell jars to a customer during the seventh year. Again, he may not sell more than the amount normally needed for personal usage.\nAs a reminder, during the sabbatical year one can harvest fruit that grows on its own and use it for personal needs.  But one may not sell the produce nor may one store it beyond the time when such produce can be found in the fields. Produce found in the fields is considered ownerless, no matter who owns the field.",
+                    "<b>The potter may sell five oil-jars and fifteen wine-jars, for this is the usual amount one collects from ownerless produce.</b>  A potter can sell up to five oil jars and fifteen wine jars, for this is a usual amount that a normal person would need to collect ownerless olives and grapes from the field and turn them into oil and wine.",
+                    "<b>But if he brought more, it is still permitted.</b>  If the person gathering the ownerless oil and wine brought in more olives and grapes than just five oil-jars or fifteen wine-jars worth, then one still may use this olive oil and wine. For instance, if I go to your house and you have gathered more than this amount I can still eat your food, as long as you are not making a business out of it or keeping it longer than is allowed. Nevertheless, it is still prohibited for a potter to sell more than five oil jars or fifteen wine jars because we could assume that a greater amount would be used to market the oil or wine.",
+                    "<b>He may also sell [more jars] to Gentiles in the land of Israel and to Jews outside of the land.</b>  The laws of sheviit apply in the land of Israel to Jews only. Therefore, a potter can sell whatever he wants either to a non-Jew living in the land of Israel or to a Jew living outside the land. He is not responsible if the non-Jew should subsequently sell the jars to a Jew or a Jew should bring them to the land of Israel and use them there against the halakhah. There is, after all, a limit to a person’s responsibility to not aid others in transgressing.  Another example would be that while the potter cannot sell the jars in the seventh year, he can sell them in other years, even though they may be used eventually in the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with selling things to a person who is suspected of not observing the laws of sheviit, for fear that he may use them inappropriately on sheviit.",
+                    "<b>Bet Shammai says: one must not sell him a plowing cow in the seventh year. But Bet Hillel permits, since he may slaughter it.</b>  Bet Shammai seems to disagree with the rule that we learned in mishnah six above, that if something can be used for both a prohibited and a permitted purpose, one can sell that thing to a person suspected of transgressing the laws of sheviit. A cow that is generally used for plowing is the example that the Mishnah uses. According to Bet Shammai, one cannot sell such a cow to a person suspected of transgressing sheviit. Bet Hillel, on the other hand, holds that this is permitted because it is possible that the person bought the cow in order to slaughter it. Bet Hillel gives the person the benefit of the doubt, whereas Bet Shammai does not.",
+                    "<b>One may sell him produce even at sowing time.</b>  One may sell produce to a person suspected of transgressing sheviit even at the season when a person sows seed. We do not suspect that he is buying the produce in order to use its seed rather we assume that he is buying it in order to eat it.",
+                    "<b>And one may lend him a seah measure, even though he knows that he has a threshing-floor.</b>  It is permitted to lend this person a utensil which measures a seah and we don’t suspect that he will use it to measure wheat in order to sell it. Rather we assume that he might need to measure it in order to know how much he needs to grind.",
+                    "<b>One may exchange coins for him, even though he knows that he has workers.</b>  If this person asks to make change, one may exchange coins with him even if he suspects that the person may use the coins to pay workers to do work prohibited on the sabbatical year. Again, we give the person the benefit of the doubt and assume that he may need the coins for some permitted purpose.",
+                    "<b>But all these things, if he expresses [that they will be used for unlawful purposes], then they are forbidden.</b>  If the person borrowing or buying these things expresses that he is intending to use them for a prohibited purpose, then it is clear that one may not sell or loan to him, or do any of the activities mentioned in the above mishnayot.  We obviously cannot give him the benefit of the doubt if he says that he is going to use them for a prohibited activity."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with lending instruments to a person who may commit a transgression with that instrument.",
+                    "<b>A woman may lend to her neighbor who is suspect of transgressing the laws of the sabbatical year, a sifter, a sieve, a hand-mill, or an oven.</b>  The first section continues to deal with lending instruments to a person who may not observe the sabbatical year. Again, since these instruments might be used for a permitted purpose, they may be loaned out, even though they may also be used for a prohibited purpose. The specific suspicion here is that the woman has stored her produce after the time when that produce no longer exists in the field. At this time, one is supposed to clear the produce out of the house so for instance if dates are still on the palm, one may store them in the house, but once they are no longer found outside, one must clear them out of her home. The sifter, sieve, hand-mill and oven might all be used to process such produce (especially grain), but they may also be used to process food that one is allowed to keep in the house either non-sabbatical year produce or produce that still exists in the field. Therefore, she may lend them to her.",
+                    "<b>But she may not sift or grind with her.</b>  Although she may lend these instruments to her, she may not go so far as to actually grind or sift with her. We learn here an important principle one may extend the benefit of the doubt to others, but one also should keep some distance if there is concern that such a person is transgressing. This is what will be stated in section four one may not aid those who commit a transgression.",
+                    "<b>The wife of a haver may lend to the wife of an am haaretz a sifter and a sieve and may even sift, grind, or sift flour with her.</b>  The mishnah now moves to a case similar to the previous one. Here we are talking about a woman married to a “haver,” a term we used throughout tractate Demai. A haver is one who scrupulously observes the laws of tithing and purity. The opposite is an am haaretz, a person who is suspected of not observing these laws. However, most amei haaretz do indeed tithe there food. Therefore, the wife of a haver cannot only lend her these instruments, she can use them with her. The fear that she has not tithed her produce does not create a prohibition.",
+                    "<b>But once she poured water [over the flour], she may not touch [it] with her, for one may not aid those who commit a transgression.</b>  There is one problem that remains. The am haaretz does not observe purity laws. Produce is susceptible to impurity only once it has become wet. At this point, when the am haaretz’s wife touches the produce, specifically the dough which now has water in it, she will make it impure. The problem with causing the dough to become impure is that it has “hallah” in it hallah is the portion of the dough that must be removed and given to the priests. If it is impure the priest will not be able to use it and it will have to be burned. The wife of the “haver” cannot aid in destroying this hallah, and therefore, once water has been placed in the dough, she may no longer touch it.",
+                    "<b>And all these things were only allowed in the interests of peace.</b>  The leniencies above, the permission to lend various instruments to people who are likely to perform a transgression with them, were intended to preserve the “ways of peace (darkei shalom)” between those who were scrupulous in their observance of these laws (the haver and his wife) and those who were not (the am haaretz and his wife). It is interesting to note that there is a limit to leniencies given because of “darkei shalom.” One may lend instruments to those who might not use them appropriately, but not if it is certain that they will use them inappropriately. For instance, I could lend my car to someone who might use it during the week and might use it on Shabbat, but it would seem that I could not lend the car to someone who will certainly use it on Shabbat. Darkei Shalom implies that one must give others the benefit of the doubt, but when there is no doubt, then “one may not aid those who commit a transgression.”",
+                    "<b>They may offer encouragement to Gentiles during the sabbatical year, but not to Jews.</b>  The mishnah concludes with a few more examples of things done because of “darkei shalom.” This section is a repeat of mishnah 4:3 above, and I am merely repeating my commentary here: One who passes by a Gentile plowing or planting his field (in the land of Israel) on the sabbatical year may wish him luck.  Even though the land is supposed to rest, Gentiles are not obligated to observe this law and in order to preserve peace between Jews and non-Jews, one may encourage him in his plowing. However, one may not offer encouragement to a Jew because that would be aiding him in committing a transgression.",
+                    "<b>In the interests of peace, one may also offer greetings to Gentiles.</b>  It is always permitted to formally greet Gentiles in order to preserve the ways of peace between Jews and non-Jews."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah defines the territorial boundaries of the land of Israel with regard to the status of the produce grown in the sabbatical year.  As we shall see, the Mishnah divides the land into three parts.",
+                    "<b>[The land of Israel is divided into] three territories with regard to the sabbatical law.<br>[Any produce grown in land] that was occupied by those who came up from Babylon, namely from Eretz Israel as far as Chezib, may not be eaten, nor [may its soil] be cultivated.</b>  The laws of the sabbatical year apply fully to any land occupied by the Israelites when they returned from the exile in Babylon. The southern border is called “Eretz Israel” and would seem to include all of the southern part of Israel. Chezib is north of Acco (my favorite beach in Israel is there it’s now called Achziv). The produce grown in this area cannot be eaten, which means that it must be eaten with the “sanctity of sabbatical produce.” One cannot store it once it can no longer be found in the fields.",
+                    "<b>[Any produce grown in land] that was occupied by those who came up from Egypt, namely from Chezib to the river, and until Amonah, may be eaten, but [its soil] may not be cultivated.</b>  The laws of sheviit apply less fully to the land conquered by Joshua and those who came up from Egypt. This would include the land from Chezib to “the river.” Unfortunately, the mishnah does not answer what river it is talking about, and there are many different opinions as to the interpretation of this clause. According to Albeck, Amonah is the name of a mountain (see II Kings 5:12) which is opposite of Lebanon. There is a river that comes from the Amonah mountain and descends to Damascus. So “the river” and Amonah are actually the same place. The produce grown in this area may be eaten and it does not have the sanctity of sheviit produce. However, the land may not be cultivated. It is interesting that the Joshua’s conquering of this land did not bequeath permanent holiness to it. Once the Israelites were exiled, this land descended in holiness and since it was not reoccupied, it never recovered.",
+                    "<b>From the river till Amonah and inwards, [produce] may be eaten and [the soil] cultivated.</b>  This section is also somewhat difficult to explain because the word, “inwards” is not clear. Albeck explains that this refers to the land between Amonah and the sea. This would include Tyre and Sidon, which are today on the coast of Lebanon. This land was never conquered by the Israelites and therefore the laws of sheviit do not apply there at all, even though many Jews may have been living there during the mishnaic period."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah refers to territory called “Syria”(not to be confused with modern Syria). This is land that was conquered by King David but was not conquered by Joshua. For many halakhot it has a semi-status, being in some ways treated like the land of Israel, but in other ways treated differently.\nWe should note one other background law required to understand this mishnah. During the sabbatical year a farmer may not keep the produce that he grows in his field for himself. He is obligated to make it ownerless, such that anyone can come and take it. If he doesn’t make it ownerless then it is prohibited to work the field, as it is said in Leviticus 25:5, “You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines.” Our mishnah, according to most commentators, refers to a person who has not made his field ownerless, and therefore, may not work the field.",
+                    "<b>In Syria, one may perform work on produce that has been detached, but not on produced attached [to the soil]. They may thresh, winnow, and tread [the grapes], or make [the grain] into sheaves, but they may not harvest [the crops], nor cut the grapes, nor harvest the olives.</b>  In Syria some types of work are permitted and some are prohibited. Any work done with produce that has already been detached from the ground may be performed. The mishnah explains that this refers to threshing or winnowing grain, treading on grapes or making sheaves. However, they may not harvest anything. Since Syria is not actually the land of Israel, harvesting is not prohibited biblically, and is only prohibited by decree of the rabbis. The Yerushalmi explains that the rabbis carved out a middle status for Syria. They did not allow one to harvest there, so that Jews wouldn’t abandon the land of Israel and go live in Syria. However, when it came to working with produce detached from the land, the rabbis were not so strict, thereby enabling people who couldn’t earn a living in Israel, to go to Syria for the year and earn some money there.",
+                    "<b>Rabbi Akiva said this principle: the kind of work that is permitted in Eretz Israel may also be done in Syria.</b>  Rabbi Akiva disagrees with the previous opinion and formulates a general rule that he applies to this situation. Anything that is permitted to do in Eretz Yisrael as long as it is done in an unusual manner, may be done in Syria in a usual manner (this is how Albeck understands Rabbi Akiva’s statement). For instance in Eretz Yisrael one cannot harvest grapes in a normal manner, but one can do so in an abnormal manner. Therefore, in Syria one can harvest even in a normal manner. Other commentators explain that Rabbi Akiva is formulating a general principle to explain the previous section. In Eretz Yisrael it is only forbidden derabanan (rabbinically) to work with detached produce, and therefore in Syria it is completely permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with onions that were harvested in the sixth year and then left stored in the ground until the seventh year. In the seventh year rain falls on them and they sprout new leaves. The question is: are these onions considered to be seventh year produce because their sprouts grew in the seventh year?",
+                    "<b>Onions on which rain fell and which had sprouted, if their leaves had turned black, they are forbidden; if they had become green they are permitted.</b>  If the leaves of the onions sprouted and turned black, which Albeck explains to mean that they turned dark green, then they are considered to be sabbatical year produce, and they must be treated as such.  However, if they become green and wilted (again, according to Albeck) then the sprouts do not count as if they grew from the land, but rather as if they grew from the onions. Hence, they are not treated as sabbatical year produce and they are permitted.",
+                    "<b>Rabbi Hanina ben Antigonus says: if they can be plucked out by their leaves, they are forbidden.</b>  Rabbi Hanina says that the status of the onions depends on how strong the leaves are. If one can pull the onions out of the ground by the leaves, then the leaves are considered to have grown enough in the seventh year to prohibit the onions. But if one cannot pull the onions out by the leaves, then the leaves are insignificant and the onions are not prohibited.",
+                    "<b>In the year after the sabbatical year, the like of these are permitted.</b>  The same rules will apply in the opposite manner with regard to onions that were grown in the seventh year and rain fell on them in the eighth year. If one can pull them up by their leaves, then the leaves are treated as eight year produce, but if not they are treated as seventh year produce and are forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses when one can begin to trust that the vegetables he buys in eighth year, the year that follows the sabbatical year are not sabbatical year produce and therefore forbidden but rather actually are from the eighth year.",
+                    "<b>When may one buy vegetables at the outgoing of the sabbatical year [without fear that they are sabbatical produce]?<br>When enough time has passed for similar [vegetables] to grow.</b>  Once enough time has passed in the new year for similar vegetables to ripen, one can trust that a vegetable that he comes across in the market is from the eighth year and not the seventh year.",
+                    "<b>Where produce ripens quickly, even that which is late in ripening is also permissible.</b>  Some vegetables grow quicker in some areas than in others. The mishnah is lenient and allows one who is in a place where the vegetables take longer to grow and have not yet ripened to buy a vegetable that may have come from a place where that vegetable has already ripened.  In other words, since the vegetable might have come from that place, we assume that it did.",
+                    "<b>Rabbi used to allow the buying of vegetables immediately after the sabbatical year was over.</b>  There are two reasons that Rabbi [Judah Hanasi] may have been so lenient and allowed one to buy vegetables immediately. First of all, he may have held that vegetables ripen quickly. If so, then “immediately” must mean after a minimum of a few days. Alternatively, he may have permitted the vegetable under the assumption that it came from outside the land of Israel, and such produce is always permitted. If this is the correct interpretation then “immediately” can be taken literally."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are certain cases in which halakhah demands that certain types of produce be destroyed. Our mishnah teaches that such produce must be destroyed in the land of Israel and cannot be brought outside of the land.",
+                    "<b>One may not take oil [of terumah] that had to be burned, nor produce of the seventh year, from the land [of Israel] to other countries.</b>  There are two items mentioned here. The first is terumah oil that has become impure. Such oil must be burned and one can derive no benefit from it. The second is sabbatical year produce after the time when it must be destroyed (we shall learn more about this in the next chapter). It is forbidden to export either of these two things because they must be destroyed in the land of Israel. It would seem to me that there may also have been a suspicion that a person might take them out of the land of Israel and not destroy them at all.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be exported to Syria, but not to any other country outside the land.</b>  Rabbi Shimon says that he has heard a tradition whereby one can bring these things to Syria and destroy them there. Evidently in this matter Syria is treated as if it was part of the land of Israel. Compare this with mishnah two above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with bringing terumah from outside of the land of Israel into Israel.",
+                    "<b>They may not import terumah from outside the land of Israel into Israel.</b>  The rabbis forbade importing terumah lest this encourage priests to go outside of the land of Israel and bring terumah back with them. This prohibition was created in order to discourage people from moving out of the land. It seems that they were not concerned lest a kohen move outside of Israel permanently because the terumah he received there could not be brought back with him.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be bring from Syria, but not from any other country outside the land.</b>  As he did with regard to yesterday’s mishnah, Rabbi Shimon says that Syria is exceptional and that a kohen who goes to Syria to get terumah can bring it back with him. Assumedly, he was not concerned lest the kohen travel too much to Syria to get terumah, because Syria is almost a part of the land of Israel."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis chapter begins to deal with the extremely important question of what types of produce fall under the category of “sabbatical year produce” such that all of the rules apply to them.",
+                    "<b>They said an important general principle with regard to the sabbatical year:  anything that is food for man or beast, or a species [of plants] used for dyeing, and cannot be left growing in the soil, the law of the sabbatical year is applied both to it and to its money substitute and the law of removal applies both to it and to its money substitute.</b>  There are two general rules in this section. First of all, the species of plant must be either food for humans, domesticated animals (beasts) or used in the dyeing process. The second rule is that it must be the type of plant that if left in the ground will rot. Sheviit does not fully apply to something that is either not used for any of these three purposes or can be left in the ground without rotting. In tomorrow’s mishnah we will learn more about the rules for produce to which the laws of sheviit do not apply. The main consequence to something being considered sabbatical year produce is that it must be destroyed once the same species cannot be found in the field. Up until this point one could store the species in one’s house, but once this point has passed one must take that type of produce out of the house and get rid of it. Another consequence of something having the laws of sheviit apply to it is that one can use it only for eating, drinking or anointing. We will learn more about this in the next chapter. The laws of sheviit will apply to the money that is derived from the sale of sheviit produce. Thus if one sells some sheviit wheat, the money is treated as if it was the wheat. It must be used up before wheat no longer grows outside in the field, and one could use the money only to purchase food, drink and oil for anointing.",
+                    "<b>Which are they?  The leaves of the wild luf, the leaf of ceterach, endives, leeks, portulaca, and netz hahalav.</b>  This is a list of various leaves that people occasionally eat. Even though these leaves are not normal food (like wheat, barley, dates and figs) the laws of sheviit still apply to them because they are sometimes eaten by human beings. Albeck claims that he cannot identify “netz hahalav” (there is a street in Modiin named “netz hahalav”, but that doesn’t really help). When I googled it I came up with “Ornithogalum divergens.” You can google that yourself.",
+                    "<b>What is the food for cattle?  Thorns and thistles.</b>  Again, these are not the only foods, or even the main foods, of domesticated animals such as cows, sheeps and goats. However, since they are eaten by these animals, the laws of sheviit do apply to them.",
+                    "<b>What is species of dyeing matter?   Aftergrowths of woad and madder.</b>  This section lists plants used in the production of dyes.",
+                    "<b>The law of the seventh year applies both to them and to their money-substitutes and the law of removal applies both to them and to their money substitute.</b>  A repeat of what was stated above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that the laws of sabbatical produce apply fully to something that is food for humans or beasts or dyeing material and if left in the ground will rot.  Our mishnah discusses what the laws are with regard to plants that are food or dyes but can be left in the ground without rotting.\nImportant note: I have explained this mishnah according to the version found in good manuscripts of the Mishnah. The other version begins, “Anything that is not food for man.” In my opinion this version makes less sense is probably a mistake.",
+                    "<b>And they said yet another general principle: Anything that is food for man or beast, or is used for dyeing, but can be left in the soil, the law of the sabbatical year applies both to it and to its money substitute but the law of removal does not apply to it or to its money substitute.</b>  If a plant can be left in the ground, then even though it is food or dye, only some of the laws of sheviit apply to it and some do not. Specifically the plant itself must be treated in the same way that sabbatical year produce is treated. However, the laws of removing it from one’s house do not apply. This is simple to understand. If the plant can be left in the ground, then there would be no reason to remove it from one’s home because one removes produce from one’s home only once that species can no longer be found in the field.",
+                    "<b>Which are these? The root of wild luf, the root of ceterach, scolopendrium, the root of netz hahalav and buchreyah.</b>  As it did before, the mishnah now defines these categories. The plants listed here are edible roots and can be left in the ground without rotting.",
+                    "<b>What is the species of dyeing matter?  Puah ( and reseda.</b>  These dyes are roots and can be left in the ground.",
+                    "<b>The law of the sabbatical year applies both to them and to their money substitute but the law of removal does not apply to them or to their money substitute.</b>  A summary of the rule in section four.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: their money substitutes must be removed by Rosh Hashanah.</b>  Rabbi Meir says that although these plants themselves need not be removed from one’s home during the sabbatical year, their money-substitutes (things bought with the proceeds of their sale) must be removed by the time the sabbatical year is over. According to Rabbi Meir, a person might forget that he bought something with the proceeds from selling sabbatical year produce. If he leaves these money-substitutes in one’s home after the sabbatical year, he will forget that they are supposed to be treated with the sanctity of sabbatical year produce. Therefore, he must remove them from his home by the time the sabbatical year is over.",
+                    "<b>They said to him: since this law does not apply to the plants themselves, all the more so it does not apply to their money-substitute.</b>  The other rabbis respond that if the produce itself need not be removed from one’s house (because it always can exist in the field) then all the more so the money-substitutes, which have less sanctity, need not be removed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of this mishnah deals with the prohibition of selling sabbatical year produce. Sabbatical year produce is supposed to be left ownerless in the field so that anyone who wants to can come and collect.  One should not engage in business with this produce. However, under certain circumstances it can be sold.",
+                    "<b>The peels and the blossom of the pomegranate, the nutshells, and fruit seeds the laws of sabbatical produce apply to them and to their money substitutes.</b>  Even though all of these parts of the fruits or nuts are not generally eaten, they are still considered to be part of the fruit and the laws of sabbatical produce still apply to them.",
+                    "<b>The dyer may use them for himself, but he may not dye with them for a wage, since one may not engage in business with seventh year produce, or with first-born animals, or with terumah, or with nevelah, or with trefah, or with reptiles or with creeping things.</b>  The mishnah uses the details in the previous section as an introduction to the subject of what one can do with sabbatical year produce. A dyer can use the peels of fruit (commonly used in the making of dye) to make dyes for his own personal use. However, he may not use them to make money. There are other items that cannot be used to engage in business, meaning a person cannot sell them to earn a wage, although he may be able to sell them occasionally, on an ad-hoc basis. First-born animals: given to a priest. The person to whom a first-born animal is born cannot first use it to make money and then later on give it to a priest. Terumah: this also must be given to a priest, and he cannot use it to engage in business. Nevelah an animal that died on its own. Terefah an animal killed not in a kosher manner. Reptiles and creepy-crawly thing: animals that are not kosher. With regard to all three of these things, the rabbis forbade one from engaging in business with them, lest an Israelite come to eat them.",
+                    "<b>One should not buy field-vegetables and sell them in the market.</b>  One should not buy vegetables that have grown on their own (the Mishnah calls these “field vegetable”) and sell them. The same holds true with regard to collecting vegetables that grow on their own. One may not collect them and then bring them to market in order to sell them.",
+                    "<b>But he may gather them and have his son sell them on his behalf.</b>  However, there is a rather large leniency in this halakhah.  A person can gather produce from the field and then give it to his son to sell in the market, on his behalf. According to the rabbis, this doesn’t look like engaging in business, rather it still looks as if he gathered the produce for personal use.",
+                    "<b>If he gathered them for his own use, and some remains over, he may sell them.</b>  Finally, if he gathered for personal use but unintentionally gathered too much, he may sell the remainder in the market. As long as his intention was only to collect for personal use, this is not considered to be a case of “trading” in sabbatical year produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that it is prohibited to engage in the business of buying and selling first-born animals or prohibited animals. Our mishnah teaches that under certain circumstances, one may sell such animals.",
+                    "<b>If one buys a first-born animal for his son’s [wedding] feast, or for a festival, and then decides that he has no need for it, he may sell it.</b>  The first-born animal referred to in this mishnah is one which has a physical flaw. Such an animal may be eaten, even by non-priests. If a person buys such an animal in order to use it in a “mitzvah meal” such as his son’s wedding or a festival, and then he decides that he does not need it, he can sell it. Clearly this is not a case of a person intending to make a trade in first-born animals, but rather just avoiding a loss.",
+                    "<b>Trappers of wild animals, birds and fishes, who chanced upon unclean species, may sell them.</b>  If a non-kosher animal, bird or fish happens into a trapper’s trap, the trapper may sell it to a non-Jew since his intention was to catch kosher animals, birds or fish. He need not just let them go.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: also a man who happened to chance one upon by accident may buy or sell, provided that he does not make this into his regular profession. But the sages prohibit.</b>  Rabbi Judah goes a step further. If a person happens to chance upon a non-kosher animal, bird or fish he can buy it and then sell it. This is clearly a much greater leniency than that found in the previous section. It seems that Rabbi Judah holds that as long as one doesn’t make trade in non-kosher things his regular profession, he can engage in an occasional trade. The other rabbis disagree with Rabbi Judah and prohibit this. Buying the non-kosher animal when the intention is going to be to sell it is too close to engaging in business with such animals and is therefore prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the young branches of various trees. These soft branches were eaten and therefore we need to know whether the laws of sheviit apply to them.",
+                    "<b>The lulavim of hawthorn trees and carobs the laws of sheviit apply to them and to their money substitutes, the law of removal applies to them and to their money substitutes.</b>  The lulavim, that is the young, soft branches of hawthorn and carob trees, are edible and will rot if left on the tree. Therefore the laws of sheviit fully apply to them.",
+                    "<b>The lulavim of the terebinth, the pistachio tree and the white thorn, the laws of sheviit apply to them and to their money substitutes, but the law of removal does not apply to them and to their money substitutes.</b>  The lulavim of these trees, while edible, can remain on the tree indefinitely. As we learned in mishnah two above, if something can remain attached to the ground without rotting, then the laws of removing that produce from one’s home do not apply. One could therefore cut down such lulavim and preserve them in one’s home for as long as he wants.",
+                    "<b>But as for the leaves the law of removal applies, since they fall from their stem.</b>  Although the laws of removal do not apply to the lulavim because they can remain on the tree, the laws do apply to the leaves because they be left on the tree without rotting."
+                ],
+                [
+                    "<b>The rose, henna, balsam, the lotus tree the laws of sheviit apply to them and to their money substitutes.</b>  According to the first opinion in the mishnah, since these plants are used for perfumes, the laws of sheviit apply to them. Perfume is close enough to food and dyes that it is included in the laws of sheviit. With regard to the laws of removal, they will apply to any of them, such as the rose, that will rot if left in the ground.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: sheviit does not apply to the balsam, since it is not a fruit.</b>  Sheviit does not apply to the balsam, according to Rabbi Shimon, because the balsam is not a fruit but rather wood and the laws of sheviit do not apply to things considered “wood.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the question of how the laws of removal with regard to mixtures where one of the things is sabbatical year produce and one of the things is not.",
+                    "<b>If a new rose has been preserved in old oil, the rose may be taken out.</b>  A new rose is one that grew during the sabbatical year whereas the old oil is from olives that were harvested prior to the seventh year. The rose may be taken out of the oil and removed from one’s house at the time when roses must be removed (when they are no longer found in the field) and the oil may still be used afterwards. This is because, according to the mishnah, the rose does not impart taste to the oil.",
+                    "<b>But if an old rose was preserved in new oil, it is subject to the law of removal.</b>  However, if it is an old rose from the seventh year, put into new oil from the eighth year, the aged rose (think of potpourri) will impart its taste and both the rose and the oil are subject to the laws of removal.",
+                    "<b>New carobs preserved in old wine, or old carobs in new wine, are subject to the law of removal.</b>  When it comes to carobs in wine, in both cases (new sheviit carobs in sixth year wine or old sheviit carobs in eighth year wine) both the carobs and the wine are subject to the laws of removal. Unlike new roses in oil, new carobs do impart taste to the wine and therefore they too are subject to the laws of removal.",
+                    "<b>This is the general principle: Any thing that imparts taste, he must remove it if it is one kind mixed with a different kind. But if it is mixed with the identical kind, then [the whole is subject to removal] even if only the smallest quantity exists.</b>  The mishnah now forms a somewhat complex general rule: First of all, as we learned before, if the prohibited item does not impart taste then the non-prohibited item is not rendered forbidden. Thus since the new rose does not impart its taste to the oil, it can be removed and the oil is not subject to the laws of removal. However, this is only true of the mixture is of two different substances, such as a rose and oil. If it is a case of one kind mixed in with a similar kind, then the whole mixture is prohibited, even if the forbidden substance is only of the smallest quantity. So if even a tiny bit of sabbatical year oil became mixed in with non-sabbatical year oil, all of the oil must be treated as if it were sabbatical year oil.",
+                    "<b>Sabbatical year produce renders similar kinds prohibited even [if it exists] in the smallest quantity. But if of different species only when it imparts taste.</b>  The above rule is now explicated with regard to sabbatical year produce. Sabbatical year produce mixed in with the same species prohibits in the smallest amount. but if it is of different species, then only if it imparts taste. Thus if sabbatical year carobs are mixed in with wine, the whole mixture must be treated as sabbatical year produce."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that produce that is usually used for food cannot be used, during the sabbatical year, for medicinal purposes. This is because one is usually supposed to use sabbatical year produce for its typical purpose if it is food it should be eaten, if it is drink it should be drunk and if it is used for dyeing it should be used in dyeing.",
+                    "<b>They said an important general principle with regard to the sabbatical year:</b>  The phrase “this is an important general principle” appears only three times in the entire Mishnah, and it appears twice in Sheviit. Its other appearance is in the seventh chapter of Shabbat. It seems that this whole mishnah is the “general principle” and not just section one.",
+                    "<b>Anything that is usually designated as food for humans, one may not make a poultice of it for a person. And there is no need to say [that he may not make a poultice of it] for a beast.</b>  Produce that is normally used as human food cannot be used as a poultice at all, neither for humans nor for an animal.",
+                    "<b>Anything that is not usually designated as for food for humans may be used as a poultice for a person, but not for cattle.</b>  However, if it is normally animal feed, it can be used as a poultice for humans, but not for animals. Since it is fit for animal feed it can’t be used as a poultice for them but since it is not fit for human consumption a person could use it as a poultice.",
+                    "<b>And anything not usually designated either for humans or for animals, but now he thought to use it as food for either a person or an animal, we impose upon it the stringent laws applying both to people and beasts.</b>  If something was not normally used for food for humans or for animals, but in a certain circumstance a person decided to use it for either purpose, it is dealt with stringently. It can’t be used for medicinal purposes for a human being, as we learned in section one. The “stringent law” which applies to beasts is explained in the Yerushalmi as being a prohibition of boiling it till it is completely soft. According to the Yerushalmi it is prohibited to boil till completely soft sabbatical produce which is normally used for animal food.",
+                    "<b>If he thought to use it as wood [for a fire], behold it is treated as wood [and the laws of sheviit do not apply]; for example, savory, hyssop, or thyme.</b>  The laws of sheviit do not apply to things that are used to light a fire. So if with regard to one of these things he decided to use it to make a fire, then the laws of sabbatical year produce do not apply at all. The mishnah gives an example of some plants that are multi-purpose and therefore how they can be used will depend on what he intends to use them for."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that sabbatical year produce can only be used for its usual purpose. This seems to be a prohibition against “over-intervention” or manufacture of sabbatical year produce. While wheat can be made into bread, olives into oil and grapes into wine, a human being cannot convert these products into a material which is not what they seem, at least to us, to have been intended to become. This is because the produce that grows on its own during sheviit belongs to God, and not to us. While we may use it, we may not overly change it.",
+                    "<b>Sabbatical year produce may be used for food, drink and for anointing.</b>  Although Leviticus 25:6 states, “But you may eat whatever the land during its sabbath will produce” the rabbis do not take this to mean that you can only eat sabbatical produce. It can also be used as drink or as an ointment.",
+                    "<b>That which is usually eaten can be used for food only; that which is usually used for anointing can be used only for anointing, and that which is usually used for drinking can be used for drink only. One may not anoint with wine and vinegar, but he may anoint with oil.</b>  However, one cannot change something normally used for food and use it for something else, and the same with regard to drinking and anointing.  The example is wine and vinegar which cannot be used for anointing, because they are not normally used for such a purpose. Note that even though oil is also used for cooking and eating, since anointing is also a normal usage, it can also be used as such.",
+                    "<b>So too with terumah and second tithe.</b>  Terumah and second tithe are called “kadosh (holy)” by the Torah, and they too can therefore only be used for eating, drinking and anointing.",
+                    "<b>Greater leniency was applied to [oil of] the seventh year, since it can be used for lamp-kindling.</b>  While terumah and second tithe cannot be used for lighting a lamp, sheviit oil can. Perhaps this section signifies that there is a difference between sheviit on the one hand and terumah and second tithe. Sheviit’s laws are governed by the principle that one should not overly intervene in their processing. Therefore, if oil is normally used for lighting, sheviit oil can also be used for lighting. Terumah and second tithe are “holy” and therefore they cannot be used for lighting, because that is not considered a “holy” purpose."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with selling sheviit produce. Above, in 7:3 we learned that one cannot engage in trade with sheviit produce. However, if one gathers produce from a field in order to use it at home and then there is some left over, he may sell it. Our mishnah teaches that even though under such circumstances he is allowed to sell the produce, he may not sell it in its normal manner.",
+                    "<b>Produce of the seventh year may not be sold by measure, weight or number.</b>  When one comes to sell seventh year produce, he must not sell it in the normal manner, either by measure, weight or number, because this makes it look like he is engaging in trade.",
+                    "<b>Neither may figs [be sold] by number, nor vegetables by weight.</b>  Albeck explains that they used to sell figs in bunches, and in each bunch there were 100 figs. It would obviously be forbidden to sell them this way. However, even if he changes the normal way of selling figs and sells them by number, say 50 figs, it is still prohibited. This might be akin to selling eggs by number instead of by the usual dozen. Similarly, vegetables were normally sold by the bunch. On sheviit, it is prohibited to sell them by weight, because this looks too much like engaging in trade.",
+                    "<b>Bet Shammai says: they may not be sold, even in bundles.</b>  Bet Shammai adds that it is even forbidden to sell vegetables by bundles, even though this is not “by measure, weight or number,” which were prohibited in section one. To Bet Shammai, nothing can be sold in its normal manner. Rather one would have to sell them loose, roughly estimating how many are being sold.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: that which is usually tied in bundles [to bring] to the house may even be tied into bundles for the market, such as leeks and netz hahalav.</b>  To Bet Hillel, if there is a vegetable that one would normally make into bundles just to bring home, then he may make it into bundles and bring it to the store. This is permitted because it doesn’t necessarily look like he is bringing them to the market to engage in trade. The two examples are leeks and “netz hahalav” both mentioned above in 7:1."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne who sells seventh year produce, the money that he receives from the sale has the same status as does the produce. That money has to be used to buy more produce for eating, drinking or anointing, the same things for which seventh year produce itself must be used.\nThe first half of the mishnah teaches what happens when a person pays a worker to gather vegetables for him in the seventh year. Is this like buying sabbatical year produce?\nThe second half of the mishnah teaches that while it is permitted to exchange sabbatical year produce for non-sabbatical year produce, it is forbidden to use sheviit produce to pay off debts.",
+                    "<b>If one says to a worker: “Take this issar and gather vegetables for me today,” his payment is permitted.</b>  In this case the employer paid the worker an issar (a coin) for his labor and not for the vegetables. Since the money was not exchanged directly for the vegetables, it is “permitted” meaning that it need not be treated as if it was seventh year produce.",
+                    "<b>[But if he said:] “In return for this [issar], gather vegetables for me today,” then his payment is forbidden.</b>  However, if he said that the issar was exchanged more directly for the vegetables, then the money is “forbidden” meaning that it must be treated as seventh year produce.  It all depends on how he phrases the contract.",
+                    "<b>If one bought a loaf from a baker worth a pondion [and said:] “When I have gathered vegetables from the field, I will bring them to you,” this is permitted.</b>  The second section deals with a person who wishes to buy a loaf of bread (made from non-sabbatical year produce) worth a pondion (a small coin) from a baker and he wishes to pay his debt with vegetables that he collects from the field. In the first case this is permitted, because one is allowed to exchange sabbatical year produce for food that is made from non-sabbatical produce. The bread now must be treated as if it too was sabbatical year produce, as we will learn in mishnah seven.",
+                    "<b>If he bought it from him without any explanation, he may not pay him his debt with the value of seventh year produce, for no debt can be paid with the value of seventh year produce.</b>  If he bought the loaf of bread on credit without specifying how he was going to pay for it, he may not later pay his debt off with the sabbatical year produce, because one cannot pay a debt with sabbatical year produce. To summarize: one can trade sabbatical year produce for other foodstuffs as long as this is a trade. But when it becomes paying off an already existent debt, it is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that one generally is not allowed to pay workers with money that was gained from selling sheviit produce. However, under certain circumstances this is permitted.",
+                    "<b>They may not pay [sheviit proceeds to] a well-digger, an attendant at a public bath, a barber, or a sailor.</b>  This section teaches that one cannot use sheviit money, money that was used to buy sheviit produce, to pay a worker’s wages even if those wages will go to a person who is providing a service that the receiver bodily enjoys. Sheviit money can be used to buy food and drink. We might have thought that since food and drink are things that the body enjoys, one could use sheviit money to buy other things that the body enjoys, such as a hair cut, water to wash, a bath or even a trip on a boat. The mishnah teaches that sheviit money cannot be used even for these purposes.",
+                    "<b>But he may give them to well-digger so that the well-digger will provide him with drink.</b>  However, if the well-digger is going to provide water for drinking and not just for washing, then one may pay him with sheviit money. This is akin to buying water directly with sheviit money which is, as we have stated, permitted.",
+                    "<b>To all of them he may give it as a gift.</b>  One can give sheviit money to his employees as a gift, a bonus over their regular payment, even though this looks as if he is paying them with sheviit money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne is not allowed to process sheviit produce in the normal way that it is processed. This is derived midrashically from Leviticus 25:5 which states, “The grapes of your vine you shall not harvest.” The rabbis remark that he may not harvest them in the normal way, but he may harvest them in an unusual manner. Our mishnah extends this prohibition (and permission) beyond the time of harvesting, to the time of processing and preserving that which has been harvested.  We should note by now that this type of thought is common in rabbinic literature things done in a different manner are not prohibited, or sometimes not as prohibited, as they would be if they were done in the normal fashion.",
+                    "<b>Sabbatical figs may not be cut in the muktzeh, but he may cut them in an open place.</b>  The muktzeh was, according to Albeck, the place where they would normally cut figs. They would make cuts in the figs and then either fold them up in order to dry them out or make fig cakes out of them. In either case this was prohibited because this was the normal way of processing figs. However, one could cut them up in an “open place (hurvah)” which also might be translated as “a desolate place.” This is permitted since it would have been unusual to cut up figs there.",
+                    "<b>Grapes may not be trodden in the wine-press, but they may be trodden in a kneading-trough.</b>  The mishnah continues to state similar laws with regards to grapes and olives. Grapes cannot be trodden in a regular wine-press, but if one puts them in a kneading-trough, it is permitted.",
+                    "<b>Olives may not be prepared in an olive-press or in a small olive-press, but he may crush them and bring them into a small olive-press in the field.</b>  Olives cannot be prepared in the regular, large olive press and not even in a smaller version of this olive press. However, one may crush the grapes and then put them into a smaller olive press (called a “bodedah”) which is carved out of stones and can be found in the fields.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they may even be crushed in the [larger] olive-press, and then he brings them into the smaller press.</b>  Rabbi Shimon is slightly more lenient. He can begin the process of crushing the grapes in the larger olive press (the “bet habad”) and then complete the process in the bodedah."
+                ],
+                [
+                    "<b>One may not cook sheviit vegetables in oil of terumah lest they become invalidated. But Rabbi Shimon permits it.</b>  There are two explanations for why this is prohibited and what it is exactly that might be invalidated. The first explanation is that the terumah might become invalidated because when one has to remove the sheviit produce (when it can no longer be found in the field) one will also have to get rid of the terumah oil it is cooked in. This is a problem because it is forbidden to destroy pure terumah. The second explanation is that there is a fear that the sheviit vegetables will become invalidated. If the terumah oil becomes impure one will have to burn the vegetables along with the oil. This is a problem because it is forbidden to destroy sheviit produce (before it must be removed). Rabbi Shimon holds that there is no prohibition against invalidating holy food items such as sheviit and terumah. Hence he permits.",
+                    "<b>The last thing exchanged is always subject to the sabbatical law, and the produce itself   remains forbidden.</b>  This section refers to one who buys food with sheviit money. As we have stated the sheviit money has the status of sheviit. If one buys meat, for instance, with the money, the meat now has the status of sheviit, and the money is completely unsanctified. If one then sells the meat for fish, the fish has the status of sheviit and the meat loses this status. This will continue no matter how many things are bought and sold. The last thing bought always has the status of sheviit. Along with this, the produce itself always retains the status of sheviit buying it does not cause it to be “redeemed” as it does with second tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah contains a list of things that one may not purchase or do with sheviit money (money used to buy sheviit produce). It also explains what one must do if one did buy such things with sheviit money.",
+                    "<b>One might not buy slaves, land, or an unclean beast with sheviit money.</b>  Since these are not food items, it is forbidden to buy them with money that one received from the proceeds of selling sheviit produce.",
+                    "<b>If he did buy he must [buy and] eat [food] for their equivalent.</b>  There is however a remedy for having done so. One should buy an amount of produce equivalent to the amount one paid for the land, slaves or unclean beast. Then one must eat this food as if it had the sanctity of sheviit.",
+                    "<b>One may not bring the bird-offerings of a zav or a zavah, or of a woman after childbirth with sheviit money.</b>  A zav or a zavah is a man or woman who has had an abnormal genital discharge. After a period of uncleanness the person must bring two birds as sacrifices (Leviticus 15:14, 29). The same sacrifices are brought by a woman after she gives birth (Lev. 12:8). One cannot purchase these sacrifices with sheviit money. Albeck explains that one cannot bring any sacrifices with sheviit money. It is not entirely clear why, then, the mishnah mentions these sacrifices.",
+                    "<b>If he did bring he must [buy and] eat [food] for their equivalent.</b>  same as section two.",
+                    "<b>One may not anoint vessels with oil of seventh year produce.</b>  Sheviit oil may be used to anoint one’s body, but not one’s vessels.",
+                    "<b>If he did annoint he must [buy and] eat [food] for their equivalent.</b>  same as section two."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah the rabbis debate what should be done with a hide that has been oiled with seventh year oil.",
+                    "<b>A hide which they oiled with seventh year oil: Rabbi Eliezer says: it must be burnt; But the sages say: he must [buy and] eat [food] for its equivalent.</b>  Albeck explains that Rabbi Eliezer was especially stringent upon the person who put sabbatical year oil on the hide because he considered this to be a disgraceful use of sheviit produce. The rabbis said that this was no different than the cases in yesterday’s mishnah, where a person used sabbatical year produce in an improper way. Just as in those cases he could remedy the situation by eating an equivalent amount of non-sabbatical year produce as if it was sabbatical year produce, so too he could act over here.",
+                    "<b>They said in front of Rabbi Akiba: Rabbi Eliezer used to say, A hide which they smeared with seventh year oil must be burnt. He replied: Silence! I won’t tell you what Rabbi Eliezer actually said in this connection.</b>  In this fascinating story, some rabbis tell Rabbi Akiva what Rabbi Eliezer had said, or at least what they had thought he had said, in regard to this issue. Their tradition matches that reported in section one. Rabbi Akiva angrily responded that he would not reveal to them what Rabbi Eliezer had actually said. It is unclear why Rabbi Akiva responded in such a manner, or what it is that Rabbi Eliezer seems to have said. In the Talmud two sages argue whether Rabbi Eliezer was actually more stringent or less stringent. What I think is more interesting is that Rabbi Akiva for some reason feared revealing Rabbi Eliezer’s opinion. Rabbi Eliezer is often a figure whom the other rabbis wanted to push away from being the accepted halakhah. Perhaps Rabbi Akiva fears that if he reveals his true opinion, people may be tempted to follow it. In order to keep people away from Rabbi Eliezer he censors him. However, we should note that the editors of the Mishnah record this censorship instead of erasing it from any historical memory."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we hear of another instance in which some rabbis relate to Rabbi Akiva what Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva silences them.",
+                    "<b>They also said in front of him: Rabbi Eliezer use to say: “Whoever eats bread [baked] by Samaritans is like one who eats the flesh of a pig.” He replied: Silence! I won’t tell you what Rabbi Eliezer actually said in this connection.</b> Albeck explains that Rabbi Eliezer made such a strong statement against a person who eats Samaritan bread because he wished to warn Jews to keep away from the Samaritans. The Samaritans were a group whose holy city, Shechem, was found in the Shomron (Samaria). In some ways they would have acted like other Jews, but in many other ways they would have been different. As a group somewhat similar to the other Jews it is understandable why Rabbi Eliezer might have wished to keep them away. Again, we don’t know why Rabbi Akiva silences the other rabbis."
+                ],
+                [
+                    "<b>A bath heated with straw or stubble of the seventh year, it is permitted to wash in it.</b> It is forbidden to burn straw and stubble that grow in the seventh year because they could be used for animal food. However, if he did use them to heat up a bath, the bathwater may be used. Other commentators explain that it is completely permitted to use straw and stubble to heat up a bath because this is something for human “consumption” and we have learned before that something that is not used as food for a human can be used to make a salve. ",
+                    "<b>But if he is an important man, he should not wash in it.</b> If he is an important man, then he should act more stringently and not use the straw and stubble to heat up a bath, because people might learn from his actions that they can use all sabbatical produce for any use. Another explanation is that if he is an important, honorable man, they might burn for him sheviit products that one is not allowed to burn, such as edible food items that might smell good. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that there are certain types of produce that grow in the field which are not subject to the laws of sheviit. There are two such categories in our mishnah. The first are wild plants that people do not cultivate and store. The assumption automatically made with regard to these plants is that they are ownerless.\nThe second category is plants that grow without being cultivated. If something grows on its own, it should be permitted to eat it on sheviit. However, we shall see that some rabbis were stricter on this matter.",
+                    "<b>Rue, goosefoot, purslane, hill coriander, celery, and meadow-berries, are exempt from tithes.</b>  Plants that are ownerless such as those in this section need not be tithed. Since these things grow wildly and people don’t gather them in order to store them, they are not subject to tithes.",
+                    "<b>And they may be purchased from anyone during the sabbatical year, since such produce is not usually stored.</b>  Generally speaking it is prohibited to purchase sheviit produce from an “am haaretz” a person who is not scrupulous in observance of these laws. The reason for this prohibition is that the sanctity of the sheviit produce is transferred to the money when one uses it to buy the produce. Henceforth, that money can only be used to buy food, drink or oil for anointing. Since we can assume that the am haaretz will not observe these laws, one should not buy sheviit produce from an am haaretz. However, since these things grew on their own without being cultivated the laws of sheviit do not apply and one may buy them from anyone, even an am haaretz.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: aftergrowths of mustard are permitted, since transgressors are not suspected concerning them.</b>  The second half of the mishnah deals with things that grew on their own on Sheviit. The problem with such produce is that it is impossible to tell whether something grew on its own on sheviit or was planted and cultivated on sheviit. Rabbi Judah holds that mustard is permitted, because it is unlikely that someone had planted this mustard and grew it intentionally on the sabbatical year.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: all aftergrowths are permitted, with the exception of the aftergrowths of cabbage, since such cannot be placed within the category of field-vegetables.</b>  Rabbi Shimon is even more lenient and holds that it is permitted to purchase all vegetable aftergrowths except for cabbage which is clearly not an aftergrowth because it grows only in a garden and only if it is specifically planted.",
+                    "<b>But the sages say: all aftergrowths are forbidden.</b>  The other rabbis hold that it is forbidden to eat any aftergrowths because they may have come from produce planted on sheviit. I should note that I have explained the mishnah according to Albeck. Others explain it differently."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSheviit produce may be stored in one’s house as long as that same type of produce can be found in the field. The question is where must this produce be found in the field? Anywhere in the world? In the same town? Same country? Our mishnah divides the land of Israel into three territories and then three sub-territories such that if a certain produce can be found in the field in that territory it may be stored in one’s house in that territory.",
+                    "<b>There are three territories in respect to the law of removal [of sheviit produce]:   [these are]: Judea, Transjordan, and Galilee, and there are three territories in each one.</b>  If a certain type of produce can be found in the field in Judea, then that produce can be stored in one’s home in Judea, but not in the Galilee or Transjordan, if that produce is no longer found in the field there. Once that type of produce is no longer in a certain region, everyone from that region must remove that produce from their homes.",
+                    "<b>Upper Galilee, lower Galilee, and the valley. From Kefar Hananiah upwards, the region where sycamores do not grow, is Upper Galilee. From Kefar Hananiah downwards, where the sycamores do grow, is Lower Galilee. The borders of Tiberias are the valley.</b>  Each land is subdivided into three other lands, which the Mishnah now proceeds to list.  This section divides the Galilee into three sections, which by the way are still used as reference points to this day.",
+                    "<b>Those of Judea are: the mountain region, the plains [of the south], and the valley.</b>  This section divides the region of Judea into three. The mountain region is also called, “The King’s Mountain.” The valley goes from Ein Gedi in the south to Jericho in the north.",
+                    "<b>The plains of Lod are like the plains of the south, and its mountain region is like the king's hill-country.</b>  The plains of Lod are considered to be part of the plains of the south, even though they are geographically somewhat separate.",
+                    "<b>From Bet Horon to the sea is considered as one land.</b>  From Bet Horon, which is in the northwestern side of Judea (near Modiin where I live) to the sea is one region for matters of sheviit. It is considered part of Judea. The mishnah does not explain how the Transjordan is divided, although this is explained elsewhere."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which dealt with the division of the land of Israel into three territories.",
+                    "<b>Why did they speak of three territories? So that they may eat in each country until the last of the seventh year produce in that country is ended.</b>  This is the same explanation that we provided in the introduction to yesterday’s mishnah. The reason that they divided the land of Israel into three territories was to allow one to eat produce as long as that produce was found somewhere else in that specific sub-territory, for instance, the Lower Galilee.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they have spoken of three countries only in the case of Judea, but all other territories are to be regarded as King’s mountain (Har.</b>  Rabbi Shimon disagrees with the entire meaning of the division of the land into three territories. The only land divided into three territories is Judea, but the rest of the land of Israel follows the King’s Mountain, the mountainous region in Judea. In other words, people in the Galilee and in Transjordan can eat a certain produce as long as that produce is found in the region of the King’s Mountain.",
+                    "It is unclear whether this section is Rabbi Shimon’s opinion, or that of the anonymous author of section one. In either case, someone holds that when it comes to olives and dates, as long as they can be found on the trees anywhere in the land of Israel, one can store them in one’s home. In other words, there is no division of the land of Israel when it comes to olives and dates."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah defines what type of produce must be found in the field such that that type of produce may continue to be stored and eaten in one’s home.",
+                    "<b>One may eat by virtue of similar produce regarded as ownerless [still found in the fields], but not when it was stored [and declared ownerless].</b>  This is an important clarification. All produce that grows in the field on Sheviit is considered ownerless anyone may come and pick it. One can store that produce and eat it at home as long as ownerless produce of the same kind is found in the field. Once the ownerless produce in the field is gone, one can no longer eat it at home. However, if someone stored that produce and then made it ownerless later so that anyone (including animals) could come and eat it, this doesn’t count as “found in the field.” This will not allow one to eat such produce at home.",
+                    "<b>Rabbi Yose permits even when it was stored [and then declared ownerless].</b>  Rabbi Yose allows one to continue to eat produce even if the only other type of produce of this nature that is “found in the field” is something that a person once stored and only then made ownerless so that others or animals could come and eat it.",
+                    "<b>One may continue to eat by virtue of the poor grains [that grow between the grass], or by virtue of the trees that yield bi-annually, but one must not eat by virtue of winter-grapes.</b>  The produce that is found in the field can be a low quality version of the same kind that is stored in one’s house. So if there are poor grains that grow among the grasses in the field, then one can continue to eat similar type of grains, but of higher quality, in one’s home. The same is true of a tree that produces two yields, one in the spring and one in the summer. If the summer yield is still in the tree then one can continue to eat that which is stored at home. However, when it comes to grapes, “winter-grapes” do not count. Grapes in Israel are harvested in the fall and once the fall-grapes are no longer on the vines, one cannot store the grapes (or their by-products) at home.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits provided they began to ripen before the summer [of the seventh year] had ended.</b>  Rabbi Judah says that these winter-grapes do count if they started to ripen before summer was over. In such a case they are considered close enough to fall-grapes that one can eat other stored fall-grapes (and their by-products) when these winter-grapes are found in the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of our mishnah deals with a case where someone preserved three different types of vegetable in one jar does he eat these vegetables until the first of them can no longer be found in the field, the last or must he eat each individual vegetable up until the time that vegetable is no longer found in the field.",
+                    "<b>One who preserved three kinds of vegetables in one jar: Rabbi Eliezer says they may be eaten only so long as the first still remains [in the field]. But Rabbi Joshua says: even so long as the last remains. Rabban Gamaliel says: when the like kind is no longer to be found in the field, the same kind in the jar must be removed, [and the halachah agrees with him.]</b>  There are three different opinions as to what to do in such a case. Rabbi Eliezer’s opinion is that he can eat all of the vegetables until one of them is no longer found in the field. This is the most stringent opinion. Rabbi Joshua holds that as long as one of them remains he may eat all three of them. This is the most lenient. Rabban Gamaliel’s opinion is somewhat of a compromise. Each vegetable can be eaten as long as that vegetable is found in the field. There is an additional line to the mishnah that notes that the halakhah is in accordance with Rabban Gamaliel. However, these words are missing from better manuscripts of the mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: all vegetables are regarded as one [kind] in respect of the law of removal.</b>  Rabbi Shimon is even more lenient than Rabbi Joshua. He says that all vegetables may be eaten as long as any vegetables are found in the field. In other words, “vegetable” is a species; so as long as vegetables are in the field, vegetables may be stored and eaten at home.",
+                    "<b>Purslane may be eaten until there is no more wild purslane in the valley of Bet Netopha.</b>  Purslane can be eaten as long as wild purslane is found in the valley of Bet Netopha in the lower Galilee. Evidently, this is the last place in the season where one could find purslane in the land of Israel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how long one may continue to eat certain types of produce that can either be gathered while still moist or when already dry.",
+                    "<b>If one gathered moist herbs, he may eat them until the sweet [herbs in the field] have dried up.</b>  After the sweet herbs are no longer found in the field, he must remove the moist herbs that he has gathered into his house. This is Albeck’s explanation of the term “sweet”. Other commentators explain that the word “sweet” refers to the ground water which “sweetens” the herbs growing in the field. Once this water has dried up, he may no longer keep the moist herbs at home, because they can no longer be found moist in the field.",
+                    "<b>And if he gathered dry [herbs], [he may eat them] until the second rainfall.</b>  However, if he gathered the herbs while they were dry he may keep them in his home until the second rain of the eighth year, because it is only at this late stage that the dry herbs in the field from the seventh year will no longer be fit for animal consumption. Again, as we have learned, if there is such a type of plant in the field that an animal can eat, then a person can eat it in his home. There are three different opinions as to when the second rainfall is the 7, the 17th or the 23rd of Heshvan, the second month of the Jewish year.",
+                    "<b>Leaves of reeds and of leaves of the vine [may be eaten] until they fall from the stems.</b>  If he is eating leaves of reeds or vines he can eat them as long as they are still found moist on the stems of the reeds or vines. If they are so dry that when one touches them they fall from the stem, then he must remove them from his house.",
+                    "<b>But if he gathered them dry, they may be eaten until the second rainfall.</b>  However, if he is eating them when they are already dry then he can continue to do so until the second rainfall of the eighth year.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: in all these cases, [they may be eaten] until the second rainfall.</b>  Rabbi Akiva disagrees with the halakhot in sections one and three and holds that even when it comes to moist herbs or leaves, he can continue to eat them and store them until the second rainfall."
+                ],
+                [
+                    "<b>Similarly, if one rents a house to someone “until the rains,” he means until the second rainfall.<br>Or if one had vowed not to derive any benefit from his friend “until the rains” [he is prohibited] until the second rainfall.<br>Until when may the poor enter the orchards?  Until the second rainfall.<br>And when may one begin to enjoy or burn the straw and stubble of sabbatical produce?   After the second rainfall.</b><br>This mishnah deals with various other halakhot that have to do with “the second rainfall.”<br>Sections one and two:  The meaning of “until the rains” is established by our mishnah as being until the second rainfall.<br>Section three: In non-sabbatical years the poor can enter the orchards to collect various types of produce that are given to the poor (forgotten foods, corners of the fields, dropped food all of this was discussed at length in Peah). They can enter the orchard after the second rains have fallen.<br>Section four: Straw and stubble that are animal food cannot be burned during the sabbatical year. However, once the second rainfall has come and ruined the straw and stubble which is still found in the field, one can burn that which remains in his home and even derive benefit from such burning."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with what one does with sabbatical year produce at the time of removal.",
+                    "<b>If one had sabbatical produce [at home] and the time of removal had come, he may give out food for three meals to every one.</b>  The first thing that one may do with the sabbatical produce when it is time to remove it from one’s home is to give enough of it for three meals to any person he knows. Anything he can’t give away to people that he knows he must take out of his house and publicly declare, “My fellow Jews, anyone who needs to take should come and take.”",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the poor may eat from it even after the removal, but not the rich.</b>  According to Rabbi Judah, only poor people may come and take from this food. This is derived from Exodus 23:11, “Let the needy among your people eat of it.” Some interpret this to mean that the owner of the field who produced this food may not reclaim it for himself but all others may.",
+                    "<b>But Rabbi Yose says: both the poor and the rich may eat after the removal.</b>  Rabbi Yose holds that not only the poor but also the rich may eat of this produce after the removal. According to this reading of Rabbi Yose’s words, the removal is somewhat of a formality, because after he removes it from his home and makes the declaration he may go back and reclaim it. The Rambam seems to have a different reading altogether. He holds that neither the poor nor the rich may eat of it. According to the Rambam removal means giving three meals worth of the food to any relatives, friends or acquaintances and then actually destroying whatever is left over."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has inherited or received as a gift seventh year produce after the time when that produce should have been removed.",
+                    "<b>If one had inherited seventh year produce or had received them as a gift: Rabbi Eliezer says: they must be given to anyone who eats them. But the sages say: the sinner must not benefit, rather it should be sold to anyone who eats it, and its price divided among everyone.</b>  According to Rabbi Eliezer he should give the seventh year produce away to those who will eat it, even though it is forbidden for them to do so. He shouldn’t sell it to them because then the sanctity of the produce would be transferred to the proceeds. The other sages say that the problem with just giving it to such people is that they benefit by getting free produce. They are sinners because they eat sabbatical year produce why should they benefit from their sins? Therefore, he should sell it to them and then divide the money among the poor. I should note that I have explained this mishnah according to Albeck there are several other explanations.",
+                    "<b>If one eats dough of seventh year [produce] before the hallah was taken from it, he has incurred thereby the death penalty [at the hands of heaven].</b>  The final section of this chapter teaches that one must separate “hallah” from dough made of seventh year produce. “Hallah” is separated from dough and given to the priest and any non-priest who eats from it is liable for death at the hands of heaven. Although tithes do not need to be taken from seventh year produce, hallah does. Therefore if one eats dough of sabbatical year produce before the hallah is removed, he is punished in the same way he would be if he had eaten dough before the hallah was removed in any other year."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Sheviit is concerned with the remission of loans.\nDeuteronomy 15:2-3 states, “Every seventh year you shall practice remission of debts. This shall be the nature of the remission: every creditor shall remit the due that he claims from his fellow; he shall not dun his fellow or kinsman, for the remission proclaimed is of the LORD.  You may dun the foreigner; but you must remit whatever is due you from your kinsmen.”\nOur chapter discusses what types of loans are remitted, when they are remitted and other technical aspects of the remission of loans at the end of the seventh year. Most importantly, mishnah three will discuss the prozbul, a document instituted by Hillel the Elder which prevents loans from being cancelled. We will discuss the prozbul when we get to that mishnah.",
+                    "<b>The sabbatical year cancels a debt written in a document or one not written in a document.</b>  The seventh year cancels all “loans” whether those loans were secured with a document or not.  This is derived from the words, “every creditor shall remit the due that he claims from his fellow.”",
+                    "<b>A debt to a shop is not cancelled, but if it had been converted into the form of a loan, then it is cancelled. Rabbi Judah says: the former debt is always cancelled.</b>  If a person opens an account with his store, that debt is not remitted because it is not considered a loan. The rabbis look at this as if every day is the time when he should pay back the debt, and hence it is not a loan. However, if the storekeeper turns it into an official loan, for instance if he says something like, “You have until such and such a time to pay me back the money you owe me” then the debt is remitted in the seventh year. Rabbi Judah has a more nuanced view of when a debt to a store becomes a “loan.” The first time someone buys something from a shop without paying the debt is not a loan. However, the second time he does so, the prior debt turns automatically into a loan. Since it is a loan, the seventh year will cancel the debt. The same will happen every time he subsequently buys without paying each time the former debt turns into a loan and is therefore affected by the sabbatical year.",
+                    "<b>A wage-debt to a worker is not cancelled, but if it had been converted into a loan it is cancelled. Rabbi Yose says: the [payment for] any work that must cease with the seventh year, is cancelled, but if it need not cease with the seventh year, then it is not cancelled.</b>  Similar to a debt to a shop, wages owed to a worker are not considered a loan but a “debt.”  However, once the worker turns this into a loan, the sabbatical year does cancel it out. Rabbi Yose says that whether or not the sabbatical year cancels the debt to the worker depends on whether the work can continue to be done on the seventh year. If the work cannot be done in the seventh year, then the debt to the worker automatically becomes a loan because the working arrangement has to stop.  However, if the work can continue to be done during the seventh year, for instance the worker was not working in the field, then the debt remains a debt and not a loan because the work could potentially continue."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss what types of debts are remitted at the end of the sabbatical year.",
+                    "<b>One who slaughters a cow and divides it up on Rosh Hashanah [at the end of the seventh year]: If the month had been intercalated, [the debt] is remitted. But if it had not been intercalated, it is not remitted.</b>  Debts are remitted only at the very end of the sabbatical year. Thus a loan taken out on the last day of the year will be remitted, but a loan taken out on the first day of the next year will not be remitted. What makes this more complicated is that Elul, the last month of the year can have either 29 or 30 days. That is to say that the 30th day after Rosh Hodesh Elul could either be the first day of the next year, Rosh Hashanah, or the last day of the previous year. Our mishnah describes a person who has slaughtered a cow and “registered” other people to receive parts of the cow. Once he divides up the meat and gives it to them they owe him the money, and our mishnah treats this like a loan. So if he divides up the meat on the 30th of Elul at the end of the sabbatical year, what our mishnah calls “Rosh Hashanah” because it could potentially be Rosh Hashanah, and then it turns out that they added a day to the month, thereby keeping that day part of the previous year, then the loan is remitted by the seventh year. However, if they decide that this day is Rosh Hashanah then the seventh year was over before the meat was divided up. Since the loan was incurred in the eighth year it is not remitted. What a difference a day makes!",
+                    "<b>[Fines for] rape, for seduction, for defamation, and all other obligations arising from legal procedure, are not remitted.</b>  A rapist and a seducer pay a fine of 50 shekels (see Ketubot 3:4 and Exodus 22:16, and Deuteronomy 22:29). One who defames a virgin pays a fine of 100 shekels (Deuteronomy 22:19). These are not considered normal loans and hence the sabbatical year does not cause them to be remitted.  Similarly, any amount of money that a court has ordered a person to pay for whatever reason, that debt is not remitted on the sabbatical year. These are not considered “loans” but rather “debts.”",
+                    "<b>One who loans and takes a pledge, and one who hands over his debt documents to a court, [these debts] are not remitted.</b>  There are two types of situations discussed here.  The first is a person who loans someone money and in return takes a pledge, an object of some value that he will return when the loan is repaid. Because he took a pledge the loan is not remitted. One reason for this may be that when he gets the money that he loaned back, it is as if he selling the pledge back to the debtor. The second situation is one who transfers his debts to the court so that the court will collect the debts on his behalf. He does this before the seventh year is over. The prohibition of collecting a debt after the seventh year falls on the individual creditor and not on the court. Thus the court can collect these debts on the creditor’s behalf without the debts being remitted by the seventh year. As we shall see in tomorrow’s mishnah, using this halakhah, Hillel invented away for people to avoid the remission of debts in the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>[A loan secured by] a prozbul  is not cancelled.<br>This was one of the things enacted by Hillel the elder; for when he observed people refraining from lending to one another, and thus transgressing what is written in the Torah, “Beware, lest you harbor the base thought, [‘The seventh year, the year of remission, is approaching,’ so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing.”<br>Hillel enacted the prozbul.</b><br>This mishnah contains one of the most famous “takkanot” or pieces of halakhic legislation in the Mishnah. The takkanah is called the “prozbul” and was meant to be a way to prevent the sabbatical year from causing loans to be remitted. We shall see why Hillel made this takkanah inside the mishnah.<br>Section one: The prozbul was a document that a person would write before the seventh year and through it he would transfer his debts to the court. We shall learn more about how this document works in tomorrow’s mishnah. By using the prozbul document, a person’s could collect from his debtors after the seventh year.<br>Section two: At first it might seem that the prozbul would have been detrimental to the poor. After all, the sabbatical year was designed to give them relief from their debts by causing all loans to be remitted after the seventh year. However, the Torah already anticipated that this might cause lenders to be extremely hesitant about giving out loans. After all, these loans were an act of charity because they couldn’t charge interest.  Hillel saw that the sabbatical year’s remission of loans would ultimately cause the poor to suffer by making loans unavailable to them. Therefore, in order to aid people in getting loans, he had to secure the creditor’s ability to be repaid hence he enacted the prozbul."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah describes what was written in the prozbul, the document we began to discuss yesterday.",
+                    "<b>This is the formula of the prozbul: “I turn over to you, so-and-so, judges of such and such a place, that any debt that I may have outstanding, I shall collect it whenever I desire.” And the judges sign below, or the witnesses.</b> Through the prozbul, a person would turn his debts over to a court so that the court would collect them in his place.  As we learned in mishnah two, anyone who turns his debts over to a court does not have them remitted by the sabbatical year. So before the sabbatical year was over, the creditor would write out a document through which he would turn his debts over to the court. He would then have a right to collect them after the sabbatical year was over. This was the “legal fiction” through which Hillel prevented people from not loaning to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the dates that are written in the prozbul.",
+                    "<b>A pre-dated prozbul is valid, but a post-dated one, is invalid.</b>  If a prozbul was written in the month of Tevet, but the date written in it was Cheshvan, which comes before Tevet, the prozbul is still valid. This is because a pre-dated prozbul will be to the detriment only of the creditor since the prozbul will be effective only for loans given out before the prozbul is written. However, if he post-dates the prozbul, i.e. he writes it in Cheshvan but dates it to Tevet, the prozbul is invalid because this is to the benefit of the creditor and to the detriment of the borrower.",
+                    "<b>Pre-dated loan documents [of loans] are invalid, but post-dated one valid.</b>  The mishnah now contrasts the prozbul with the loan documents themselves. If one pre-dates a loan document then it is invalid. This is because a loan document creates a lien on the other person’s property and may cause a third party to lose out. For instance, Reuven loans money to Shimon and the loan actually takes place in Nissan but he dates the document to Tishrei. Because the document was dated to Tishrei, the lien will be placed on any property Shimon owned in Tishrei. Thus if Levi bought property between Tishrei and Nissan and Shimon defaults on his loan, Reuven can collect his debt from Levi, even though the loan actually occurred after Levi bought the property. In such a case, there was no lien on Shimon’s property when Levi acquired it, and Reuven’s seizure from Levi is illegal. Therefore, pre-dated loan documents are invalid. However, post-dated loan documents are valid because they are only to the detriment of the creditor. Since no one else will lose out, these documents are valid.",
+                    "<b>If one borrows from five persons, then he writes a separate prozbul for each [creditor]. But if five borrow from the same person, then he writes only one prozbul for them all.</b>  The prozbul is written for the creditor and not the borrower. Thus if one person borrows money from five different people, each creditor needs his own prozbul. However, if one person lends money to five different people, he needs only one prozbul in order to collect his debt after the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn order to write a prozbul over a debt, the debtor must have land.  This is because the lien placed on the land by the debt makes it as if the debt has already been collected by the court at the point of the loan. Therefore when the creditor goes to collect the loan on behalf of the court through the use of the prozbul, it is as if he is collecting a loan that has already been collected. Thus this is not a violation of the prohibition of collecting a debt after the seventh year.\nOur mishnah teaches that this requirement can be in a sense “fictionalized” such that the debtor need not actually own land.",
+                    "<b>A prozbul is written only for [a debt secured by] land.</b>  As I explained in the introduction above, in order for a prozbul to be written, the borrower must have land.",
+                    "<b>But if [the debtor] has none, then [the creditor] can give him title to a share, however small, of his own field.</b>  The requirement for the debtor to have land may have made receiving a loan difficult, which is again a problem for the poor who are in most need of loans. If a prozbul cannot be written over a loan, a lender may be hesitant about loaning money to someone who really needs it (for instance a sharecropper, who may not own the land and may need a loan to pay for seed). Therefore, the creditor is allowed to give title to a piece of his land to the borrower. This title can in actuality be a fiction, whereby the creditor gives him the smallest piece of land possible on his own property and then he can write a prozbul on as large of a debt as he wishes.",
+                    "<b>If he had land in pledge in a city, a prozbul can be written on it.</b>  If the debtor gave a piece of land as a pledge in order to secure another loan, the creditor may write a prozbul for a different loan, counting the pledged land as if it was actually still fully in the hands of the debtor. Again, we see that the rabbis are relaxing some of the requirements in order to make it easier for a person to write a prozbul so that he could take out a loan.",
+                    "<b>Rabbi Hutzpit says: a prozbul may be written for a man on the security of his wife's property, or for an orphan on the security of property belonging to his guardian.</b>  Sometimes, a prozbul can be written for a person even though he does not actually own the property. For instance a man who does not own property but is married to a woman who does own property can have a prozbul written on the basis of his wife’s property. Similarly, orphans who don’t actually own property may have a prozbul written based on the property owned by their guardian."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah the rabbis and Rabbi Eliezer debate whether a beehive, resting on the ground, is considered to have the status of land. As we shall see, there are halakhic consequences to it either being considered land or not.",
+                    "<b>A bee-hive:<br>Rabbi Eliezer says: Behold, it is like land and a prozbul may be written [using it as security] and it is not susceptible to uncleanness while it remains in its place, and one who takes honey from it on Shabbat is liable.</b>  According to Rabbi Eliezer, the beehive has the status of land. The mishnah lists three consequences to this determination. 1) If the debtor owns a beehive, a prozbul may be written using just the beehive as security, even though he owns no actual land. This is a topic that we covered in yesterday’s mishnah. 2) Land and anything that is considered attached to it (such as plants or houses) is not susceptible to impurity. Thus, according to Rabbi Eliezer, the beehive cannot become impure. However, this is only true while it remains in its place. If the beehive was picked up and moved elsewhere, it can become susceptible to impurity. 3) One who plucks something from the land is liable for a Shabbat transgression. Hence, according to Rabbi Eliezer, one who removes honey from a beehive on Shabbat is liable.",
+                    "<b>But the sages say: it is not like land, a prozbul may not be written [using it as security], it is susceptible to uncleanness while in its place, and one who takes honey from it on Shabbat is exempt.</b>  The rabbis do not consider the beehive to be “land” and therefore, in all three of these halakhot, they rule opposite of Rabbi Eliezer."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the possibility that a debtor would pay back a loan after the seventh year has caused the loan to be remitted.",
+                    "<b>One who returns a debt [after] the seventh year, the [creditor] must say to [the debtor]: “I remit it.” But [the debtor] should say: “Even so [I will repay it].” [The creditor] may then accept it from him, because it says: “And this is the word of the release” (Deuteronomy 15:2).</b>  If a debtor comes to a creditor to repay a loan after the seventh year has caused his loan to be remitted, the creditor must tell the debtor that he need not repay the loan. He cannot simply accept it from him without saying anything.  However, once the creditor has said that he remits the loan, the debtor should say back to him, “Even so I will repay it.” The rabbis recognize that paying back a loan is a good thing and that a debtor who has the ability to pay back a loan should not use the seventh year as an excuse not to. Importantly, the mishnah notes that the creditor may accept his money back. It is prohibited for him to approach the borrower and demand repayment of the loan. But it is not prohibited for the creditor to accept the money back. This dialogue is derived midrashically from the words, “This is the word of the release,” which we would usually translate at “This is the matter of the release.” The Hebrew word for “matter” and “word” are the same. The rabbis derive from this phrase that it is sufficient for the creditor to say that the loan is remitted.  By saying such words, he fulfills his duty and if the borrower still wishes to repay the loan, the creditor may accept it from him.",
+                    "<b>Similarly, when [an accidental] killer has been exile to a city of refuge, and the citizens want to honor him, he must say to them: “I am a murderer.” If they say: “Even so, [we want to honor you], then he may accept [the honor] from them, because it says: “And this is the word of the murderer” (Deuteronomy 19:4).</b>  The Torah uses similar words when describing the accidental killer who must flee to the refuge city. Therefore the rabbis derive a similar halakhah. When arriving at the refuge city the accidental killer must let the people of the city know that he is not coming as a simple tourist or person wishing to take up residence. He must tell them that he is an accidental killer. However, if they still wish to honor him even though they know he is an accidental killer, he may accept the honor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the final mishnah of Sheviit we learn that although one is not obligated to pay back a debt that has been remitted by the seventh year, the sages praise a debtor who does so in any case. Our mishnah teaches two other instances in which a person is not obligated to do something but nevertheless should do so. This is an important category in all forms of law, be it Jewish law or other forms of law. The law tells a person bottom-line what she/he has to do it does not always tell a person what he should do. There is a realm, in my opinion, of morality that goes beyond the law. This is the subject of our mishnah.",
+                    "<b>One who repays his debts after the seventh year, the sages are pleased with him.</b>  As I noted in yesterday’s mishnah, it is praiseworthy to pay back a loan, even if it has been remitted by the seventh year. After all, the person really does owe the money. Perhaps we could say that he should take advantage of the sabbatical year remission only if he absolutely must do so.",
+                    "<b>One who borrows from a convert whose sons had converted with him, the debt need not be repaid to his sons, but if he returns it the sages are pleased with him.</b>  Conversion is considered to be a process similar to birth a person is in a sense “born-again” when they convert. Therefore, they lose any legal ties to their parents or  children and according to Torah law, children who convert do not inherit from their parents. Therefore, if someone owes a convert money and the convert dies, technically he need not repay the convert’s children who were born before he converted (if they were born after he converted then they are legally considered his children). However, the rabbis praise a person who does repay this loan, because, after all, he does in reality owe the money, and we all know that in reality, these are his children.",
+                    "<b>All movable property can be acquired [only] by the act of drawing, but whoever fulfills his word, the sages are well pleased with him.</b>  When a person acquires movable property, that is to say, things such as animals and objects, he must actually take them into his possession in order to acquire them. Money does not itself effect acquisition. Therefore, if Reuven buys, for instance, a table from Shimon and gives Shimon the money, the table is not his until he actually takes possession of it. Should Shimon find a better price for the table, he could sell it to someone else and just return the money to Reuven. Similarly, Reuven could ask for his money back if he finds a better table or a better price. However, the sages praise a person who keeps his word and does not renege on a deal, even when he is allowed to do so. Congratulations!  We have finished Sheviit! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. As I wrote this commentary to Sheviit, Israel was beginning to observe a sabbatical year.  I am not adding plants to my garden and when I go to the store I check the labels on the produce I buy to make sure that I am not buying “sabbatical year produce.” While I know that most of the readers of this commentary yare living outside of Israel, everyone should know that many of the laws in this tractate are still influential and practiced in the land. Observing the shemittah in Israel and still maintaining a modern economy, all the while protecting the needs of farmers has been a great challenge to rabbis, and continues to be a major issue to this day. The tractate is also interesting because it is the most environmental tractate in the Mishnah. The Torah’s laws teach us that human beings do not ultimately possess the land they are merely sojourners on it, for the land actually belongs to God. It is clear, at least to me, that the greatest challenge that our generation and probably all future generations face, is the massive environmental damage humans have done and continue to do to our planet. We risk making the world simply an uninhabitable place to live. Sheviit teaches us that the land needs to rest, it needs to recover from all that we ask of it. While we may not be able to fulfill all of these laws the way that they were originally formulated, the message is one that resonates with greater alarm every day. I just hope that we listen in time to make a difference. Tomorrow we begin Tractate Terumot."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה שביעית",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Sheviit",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Sheviit",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Sheviit/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Sheviit/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f0636b07eeed48cb4491f528dbd198d8867f5e9c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Sheviit/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,587 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Sheviit",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Sheviit",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs with many mishnayot, our mishnah begins with the first chronological point of the sabbatical laws, the sixth year which proceeds the sabbatical year.  According to the rabbis, some of the sabbatical year prohibitions begin in the sixth year. This concept is called “tosefet sheviit” the additional time of sheviit.\nThere is somewhat of a debate in talmudic literature over whether this additional time is from the Torah or is a long-standing tradition.\nOur mishnah discusses “tosefet sheviit” for an orchard.",
+                    "<b>Until when may they plow an orchard in the sixth year? Bet Shammai say: as long as such work will benefit the fruit. And Bet Hillel says: till Atzeret (.</b>  According to Bet Shammai, as long as the plowing that one does to an orchard is beneficial for that years’ fruit, then it is allowed. Once the plowing starts to be in preparation for the seventh year, it is already prohibited. Instead of giving a time that is somewhat subjective, Bet Hillel gives a set date Shavuot.  Until Shavuot it is permitted to plow, and after Shavuot it is forbidden.",
+                    "<b>The views of this [school] are close to those of the other.</b>  The anonymous voice in the Mishnah notes that the dates of the two schools are not that far apart from one another. This might cause us to ask why they disagree. There are a few answers that I could think of.  The first is that although there is only a small amount of time difference, it is still significant. This is not a particularly satisfactory answer because then we would have to ask why the mishnah says that the two are indeed so close to one another. A different answer is that Bet Hillel wants an objective, hard and fast date, whereas Bet Shammai is more willing to live with a more subjective criterion. The answer that I prefer is that Bet Shammai prefers to attach the prohibition to nature, or physical reality. At a certain point plowing stops being for this year’s fruit and then it becomes prohibited. Bet Hillel on the other hand wants to tie the prohibition into a legally determined date, a date set by a court and not by nature."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned up until what point before the sabbatical year one may plow an orchard. Today we learn how many trees in a field are necessary for it to be considered an orchard. If it is not considered an orchard, then they will have to stop plowing the field at an earlier point in the year.",
+                    "<b>What constitutes an orchard? Any field in which there are at least three trees for every bet seah.</b>  A bet seah is 2500 square cubits. If there are three trees in a field this size, then the bet seah can be treated as an orchard.",
+                    "<b>If each tree is capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake.</b>  The three trees that constitute this orchard must each be able to produce a cake of pressed figs the size of sixty Italian manehs.  According to commentators, this is about 24kg. If these two criteria are filled, than they may plow the entire bet seah until Shavuot, since the plowing of the entire field benefits all the trees.",
+                    "<b>If less than this amount, they may only plow the area that is occupied by the gatherer when his basket is placed behind him.</b>  However, if there are fewer trees or they produce less fruit, then they may plow only around those trees. The space they may plow is the size of a fruit-gatherer and his basket, as he walks around the tree.  The rest of the field has more stringent rules, those which apply to a grain field, which may only be plowed until Pesah, as we shall see in chapter two below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Whether they are fruit-bearing trees or non-fruit-bearing trees, we treat them as if they were fig-trees. If they are capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake.  If less than this amount, they may plow them only for their own needs.</b><br>In yesterday’s mishnah we learned that in order for the field to be considered an orchard, it needs to have three trees that bear a certain amount of fruit.  Our mishnah adds that if there are non-fruit-bearing trees in the field, we look at them as if they were fig trees. In other words, if these trees are large enough such that if they were fig trees each tree would have been able to produce a cake of pressed figs the size of sixty maneh, then they count and the whole field may be plowed.  If they are smaller, then the whole field may not be plowed; only the space surrounding that tree may be plowed. The remainder of the mishnah is just a repeat of yesterday’s mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> The first half of this mishnah continues to deal with the same subject with which we have been dealing with since the beginning of Sheviit--when may one plow an entire field of trees and when one may plow only the individual trees? The second half of the mishnah deals with Exodus 34:21, which states, that plowing and harvesting are forbidden on the Sabbath. The sages wondered why the verse would specify a prohibition of plowing and harvesting on the Sabbath when all work is prohibited. Hence they took the verse out of context and applied it to the Sabbatical year, instead of Shabbat (the sabbatical day).",
+                    "<b>If one of the trees was capable of bearing a cake of dried figs [weighing sixty manehs], and the other two unable; or, if two could do so, but one cannot, then they may plow them only for their own needs.</b>  If one or even two of the trees was large enough but the others were not, they still may only plow the individual trees and not the whole field.",
+                    "<b>[This is the rule if the number of trees is] from three to nine, but if there were ten trees or more, whether they produce [the requisite amount of fruit or not] the whole bet seah may be plowed on their account.</b>  However, if there were more than ten trees, then they can plow the entire field, even if those ten trees don’t produce the requisite amount of fruit.",
+                    "<b>As it says: “In plowing and in harvesting, you shall rest” (Ex 34:21). It was unnecessary to state plowing and harvesting in the seventh year, rather [what it means is] the plowing of the year preceding which encroaches on the sabbatical year, and the harvest of the seventh year which extends into the year after.</b>  This midrash is the basis of the entire first three and a half mishnayot of the tractate.  According to the rabbinic way of reading the Torah, this verse is seemingly superfluous, since we already know that one must rest on the Sabbath. Their answer is twofold. First of all, this verse applies to the sabbatical year, and not to the Shabbat. Second, it would also be unnecessary for this verse to prohibit plowing and harvesting in the sabbatical year itself because Leviticus 25:4-5 has already prohibited similar activities.  Therefore, the mishnah interprets this verse as referring to the plowing that precedes the Sabbatical year and to harvesting that occurs after the Sabbatical year. As we have learned throughout the chapter, it is forbidden to plow a field for the benefit of produce that will grow in the sabbatical year.  Here we learn that in the year following the Sabbatical year it is forbidden to harvest produce which mostly grew during the Sabbatical year, or that was illegally sown during the Sabbatical year.",
+                    "<b>Rabbi Ishmael says:   just as plowing is an optional act, so harvesting [referred to in the verse] is optional, thus excluding the harvesting of the omer [which is obligatory].</b>  R. Yishmael gives an entirely different interpretation of the verse.  He interprets the verse to refer to the Shabbat and not to the Sabbatical year.  As to why this verse is necessary, after we have learned elsewhere that work is prohibited on Shabbat, Rabbi Ishmael explains that this verse comes to teach us that only “optional” harvesting is prohibited and not “obligatory” harvesting, the only example of which is the harvesting of the Omer on the second day of Pesah. If the second day of Pesah should fall on Shabbat, which it can according to the rabbinic calendar (but not according to the Sadducean calendar, where it always falls on Sat. night) then the harvesting of the Omer (the first barley) supersedes the Shabbat prohibition. Just as plowing is optional and therefore prohibited, so too the only type of harvesting that is prohibited is that which is optional."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the question of when three trees in an orchard justify plowing the entire orchard up until Shavuot in the year preceding the sabbatical year.",
+                    "<b>Three trees belonging to three persons, they join together and they may plow the entire bet seah on their account.</b>  The three trees count even if they are owned by three different people.  In other words, what is critical is that there are three trees, even if they are not owned by the same person.",
+                    "<b>What space should there be between them?   Rabban Gamaliel says: sufficient for the driver of the herd to pass through with his implements.</b>  Trees must be properly spaced.  If they grow too close to one another, then in order to care for them, the owner will have to thin them out. Therefore, if the trees in this orchard are too close together, they won’t count, because at least one of three trees is doomed to be cut down. Rabban Gamaliel says that the space left in between the trees must be sufficient for a person riding on animal to pass in-between while he is holding his tools. Any space less than this and one of the trees doesn’t count towards the necessary three trees needed to plow the entire field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that if instead of adult trees the trees were young saplings, then the rule is different because young saplings require far more watering and care then do adult trees.",
+                    "<b>If ten saplings are scattered over the entire area of a bet seah, they may plow the whole bet seah, even until Rosh Hashanah.</b>  When it came to adult trees, in order for it to be permitted to plow the entire field, the mishnah required three trees that produce a minimal amount of fruit. When it comes to saplings, if there are ten saplings in the field they may plow the entire field all the way up to Rosh Hashanah, without any “tosefet sheviit” extension of the sabbatical year.",
+                    "<b>But if they were arranged in a row or they were surrounded by a fence, they may plow them only for their own needs.</b>  However, if the saplings are not spread out through the entire field, but are rather set up in a row, then the entire field may not be plowed.  Alternatively, if the saplings are surrounded by a fence, one that does not surround the entire field but just those saplings, then they are treated as individual trees and the remainder of the field may not be plowed. The reason is that since they are concentrated in one area, if someone plows the whole field, it will look like he is getting the field ready to be planted on the sabbatical year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that gourd plants, which also need to be plowed frequently, count as with the saplings.",
+                    "<b>Saplings and gourds are counted together within space of a bet seah.</b>  If there are a combination of ten saplings and gourd plants then they may plow the entire field.  There are two caveats which the Talmud adds. First of all, these must be large gourd plants, large enough to justify needing to plow large plots of land to take care of them.  Secondly, there must be more saplings then gourd plants, for instance six saplings and four gourds.",
+                    "<b>Rabban Shimon ben Gamaliel says: if there are ten gourds in the bet seah they may plow the whole bet seah until Rosh Hashanah.</b>  According to Rabban Shimon ben Gamaliel, gourd plants are treated just like the saplings. Thus if there are ten gourd plants, the whole field may be plowed all the way up until Rosh Hashanah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous mishnah we learned that saplings may be plowed up until Rosh Hashanah.  Our mishnah defines up until what point a tree is a sapling sort of like asking, when is the bar mitzvah for a tree?",
+                    "<b>Up until when are they called saplings?<br>Rabbi Elazar ben Azariah says: until they are permitted for common use.</b>  According to Rabbi Elazar ben Azariah, the tree is considered a sapling as long as its fruit is forbidden to be used because it is “orlah.” The fruit of a tree cannot be eaten for the first three years of the tree’s life and in the fourth year it is sanctified and it must be brought to Jerusalem and eaten there. It doesn’t become permitted for common use until the fifth year. At that point the sapling becomes a tree, according to this opinion. Congratulations tree! We’re very proud of you.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: until they are seven years old.</b>  Rabbi Joshua says that the tree must be seven years old before it is no longer a sapling. The Tosefta explains that this refers to olive trees, which take longer to mature.  Fig-trees are saplings until they are six, whereas the grape vine is a sapling until it is five.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: [the word] sapling, [it goes] according to its name.</b>  Rabbi Akiba says that it depends on how people refer to the tree/sapling.  If they call it a sapling, it doesn’t matter how old it is, it is still considered a sapling.  And if they call it a tree, it is no longer a sapling, no matter its age.",
+                    "<b>A tree which had been cut down and then produced fresh shoots: if one handbreadth or less, they are regarded as saplings, if more than a handbreadth they are regarded as trees, the words of Rabbi Shimon.</b>  If a tree has been cut down and starts to send out shoots again, it is in the category of “sapling” until the shoots are one handbreadth long. After that point, it reverts to being a tree."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAfter having completed its discussion of the rules governing plowing the orchard in the sixth year, the Mishnah turns its attention to the grain field, called in the mishnah a “white field” probably due to its whitish appearance.",
+                    "<b>Until when may they plow a white field in the sixth year? Until the moisture has dried up in the soil, or as long as men still plow in order to plant cucumbers and gourds.</b>  According to the first opinion, one may plow a grain field in the sixth year up until the later of one of two points. Either until the moisture of the ground that the rain produced has been dried up. This would be some time usually after Pesah, when it stops raining in Israel.  Alternatively, as long as people are still plowing in order to plant cucumbers or gourds, two plants which require a lot of water.  After this point, the plowing is assumed to be for the sabbatical year and it is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: in that case you are placing the law in the hands of each man!  Rather in the case of a white field until Pesah, and in the case of an orchard until Atzeret (.</b>  Rabbi Shimon voices an interesting complaint about the previous opinion.  Rabbi Shimon seems to believe that halakhah should not be dependent upon the practices of the individual, which could vary greatly from place to place.  Rather they should be dependent on an absolute date, one common to all.  They therefore say that the grain field may be plowed only until Pesah and like Bet Hillel in mishnah one above, the orchard may be plowed only until Shavuot. I should note that this seems to be somewhat of a general trend in many areas of halakhah. What were once dependent on variant practices, ages, customs etc., later become standardized so that the halakhah is observed uniformly in all places. As far as why there is a difference between the two fields and why plowing the grain field ends earlier than the plowing of the orchard, the Yerushalmi explains that the grain field needs a lot more irrigation. Since it won’t rain much after Pesah, plowing won’t really help that year’s crop after Pesah.   The orchard requires less water and the plowing is only to help convey what little water there is to the tree. Therefore, the deadline for plowing is a little later."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches some other exceptions to the general prohibitions of tending to a field in the sixth year of the sabbatical cycle.",
+                    "<b>They may manure and hoe cucumbers and gourds until Rosh Hashanah.</b>  Manuring and hoeing are not prohibited by the Torah in the sabbatical year. They are prohibited only derabanan, from rabbinic authority. Therefore, these activities are completely permitted up until Rosh Hashanah of the sabbatical year, when the law is more lenient.",
+                    "<b>So too with regard to irrigated fields.</b>  Irrigated fields, fields which require artificial irrigation may be weeded all the way up until Rosh Hashanah of the sabbatical year. This is because the fruits of that year need the water and this is not preparation for the following year.",
+                    "<b>They may remove flaws from trees, strip off leaves, cover roots with earth, and fumigate the plants until Rosh Hashanah.</b>  This section continues to list activities that are prohibited during the sabbatical year only “derabanan” and are therefore permitted during the sixth year. Another reason that these labors may be permitted is that they are not intended to prepare for the seventh year, but rather to improve the fruit already growing on the tree, the fruit of the sixth year.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: one may also remove leaves from a grape cluster even in the seventh year itself.</b>  Rabbi Shimon adds another permitted activity, this time one that is permitted even on the seventh year itself.  Removing leaves from grape clusters does not improve the tree, which would be prohibited. Rather it only prevents damage to the cluster of grapes.  Therefore, it is allowed on the sabbatical year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of today’s mishnah deals with pruning a tree on the sixth year.",
+                    "<b>They may clear away stones until Rosh Hashanah.</b>  Clearing away stones is permitted all the way until the end of the sixth year.  It is prohibited, however, during the sabbatical year itself, although this prohibition is only derabanan.",
+                    "<b>They may trim, prune and remove [excess parts of the tree] until Rosh Hashanah.</b>  These are three different words for removing parts of the tree in order to give it more room to grow, or for it to grow stronger.  These three activities are all permitted up until Rosh Hashanah, again because they are not biblically prohibited during the sabbatical year.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: just as one may trim and remove in the fifth year so too may one perform this work in the sixth year.</b>  Albeck explains that according to Rabbi Joshua, the pruning of the sixth year must be like that of the fifth year.  If the pruning done in the fifth year continues into the sixth year, then the pruning done in the sixth year may continue into the seventh year. However, if the pruning done in the fifth year ends before Rosh Hashanah, then the following year’s pruning must also end before Rosh Hashanah.  In other words, he sets his pattern in the fifth year and he must continue to follow it in the sixth year.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: as long as I may legally tend the tree itself, I may remove [excess parts of it].</b>  In the sixth year one may tend the tree by plowing around it only up until Shavuot. Therefore, according to Rabbi Shimon, one may prune it only up until Shavuot as well. To Rabbi Shimon pruning is just another form of tending the tree, and hence the same rules apply."
+                ],
+                [
+                    "<b>They may besmear saplings, wrap them around, and trim them, and they may make for them shelters and water them until Rosh Hashanah.</b>  The activities in this section are meant to protect the saplings and therefore they are permitted all the way up until Rosh Hashanah. Besmearing the saplings means to repair bark that is peeling.  Another interpretation is that it refers to smearing oil on the trees in order to ward off bugs. Wrapping the trees is done in order to protect them. Trimming them is similar to those activities referred to in the previous mishnah, all of which were permitted up until Rosh Hashanah. The shelters are small structures to protect the saplings from the elements. The irrigation here refers to spraying or sprinkling them with water to keep them moist.",
+                    "<b>Rabbi Elazar bar Zadok says: he may even water the foliage on the sabbatical year, but not the roots.</b>  Rabbi Elazar bar Zadok says that he can water the foliage even on the sabbatical year, because that is just to keep them moist.  However, he may not water the roots because it is the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah has to do with oiling and piercing unripe figs while they are on the fig tree.  The oil would speed up the ripening process and the piercing would allow the oil to penetrate into the figs.",
+                    "<b>They may oil unripe figs and pierce them until Rosh Hashanah.</b>  Oiling and piercing are allowed up until Rosh Hashanah, just as were the other activities meant to aid the tree that did not work the ground.",
+                    "<b>Unripe figs of the sixth year which have [remained on the tree] until the seventh year, or of the seventh year which have remained on the tree until the eighth year, they may not oil them or pierce them.</b>  However, if despite the oiling and piercing, the figs did not ripen until the sabbatical year began, they may not be oiled and pierced during the seventh year. Similarly, figs from the seventh year which have remained on the tree until the eighth year may not be oiled or pierced because they are seventh year produce and as such, cannot be worked.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: In a place where it was the custom to oil, one may not oil them, since that would be considered work; but in a place where it was not the custom to oil, they may oil them.</b>  Rabbi Judah provides what might seem to be a paradoxical ruling.  Oiling is forbidden only if it is considered work in that locality.  If it is customary to oil them, then oiling is considered work and it is forbidden to oil them in the seventh year.  However, if oiling is not customary in that place, then it is not considered work and someone who wants to oil them may do so. In this he disagrees with the opinion in the previous section, according to which oiling was always prohibited in the seventh year. We should note that Rabbi Judah’s statement will make the halakhah vary from place to place.  As we noted earlier in Sheviit, some sages seem to have objected to this phenomenon.  It seems, in contrast, that it did not bother Rabbi Judah at all.",
+                    "<b>Rabbi Shimon permitted in connection with the tree, because he is permitted to do all work for the tree.</b>  Rabbi Shimon allows one to do any work on the tree itself in the eighth year, after the sabbatical year has been completed, because only the fruit carries the sanctity of the seventh year, and not the tree.  Other commentators interpret Rabbi Shimon as permitting the oiling and piercing of seventh year figs which have entered the eighth year because on the eighth year all work done on the tree is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah teaches that planting and grafting plants is prohibited some time before Rosh Hashanah. The sages debate exactly how much before Rosh Hashanah it is prohibited.",
+                    "<b>They may not plant or sink [vine-shoots], or graft in the sixth year within thirty days of Rosh Hashanah.</b>  According to the first opinion, it is forbidden to plant or graft one plant on to another thirty days before Rosh Hashanah. Sinking vine shoots refers to the practice of putting a vine shoot into the ground in one place and bringing it up again another in order to start a new vine.  These activities are prohibited thirty days before Rosh Hashanah because it will take thirty days for the plant to strike roots, or to be successfully grafted.",
+                    "<b>If he has planted or sank or grafted, he must uproot.</b>  If he does not observe this prohibition and he does plant, graft or sink a vine shoot less than thirty days before Rosh Hashanah of the sabbatical year he must uproot the plant because this is considered to be a tree that was planted on the sabbatical year. Such a tree is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: any grafting that has not taken root within three days will never do so.</b>  Rabbi Judah says that the plant or the graft takes roots within three days.  If it does not, it won’t survive. Hence, it is permitted to plant, graft or sink up until three days before Rosh Hashanah.",
+                    "<b>Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: two weeks.</b>  Rabbis Yose and Shimon hold that the plant strikes roots within two weeks, hence it is permitted to plant, graft or sink vine-shoots up until two weeks before Rosh Hashanah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe year in which produce is tithed also counts with regard to whether it is considered to be sabbatical produce. Thus if something is tithed in the sixth year then it counts as sixth year produce, whereas if would be scheduled to be tithed in the seventh year, it counts as sabbatical produce.\nDetermining what year something is tithed depends on what type of produce it is, and how much it has grown. The standards are different for each type of produce. Thus grain and olives that have grown to 1/3 of their eventual size before Rosh Hashanah are tithed with the previous year.  Vegetables belong to the year in which they are harvested. Our mishnah discusses some species that do not fit neatly into either the grain or vegetable category.\nWe should note that it is important to know what year produce is in with regard to tithes because the laws change from year to year.  In the first, second, fourth and fifth years second tithe is separated, whereas in the third and sixth year, poor person’s tithe is separated.  In the seventh year no tithes are separated.  It is also important to know what year the produce is in because one can’t tithe from one year’s produce for another.",
+                    "<b>Rice, millet, poppy and sesame that had taken root before Rosh Hashanah must be tithed   according to the previous year, and are permissible in the seventh year.</b>  The criterion for determining whether rice, millet, poppy or sesame are tithed during the previous year (in this case the sixth year) or whether they go with the following year, is whether they have taken root.  If they have taken root then they are tithed according to the sixth year, which means that the owner will have to separate regular tithe and poor person’s tithe, which takes the place of second tithe in the third and sixth years of the sabbatical cycle.  In addition, they are not subject to the laws of produce grown during the seventh year. We will learn more about these laws later in the tractate.",
+                    "<b>If they did not then they are forbidden in the seventh year, and are tithed according to the year following.</b>  If they did not take root before Rosh Hashanah, then they are forbidden in the seventh year.  As we shall learn, this doesn’t mean that they are absolutely prohibited, but rather that the laws governing seventh year produce will govern this produce as well.  They will be tithed also as seventh year produce, which means that they won’t have be tithed at all, as seventh year produce is totally exempt from tithes."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to list types of produce that are tithed according to when they take root.",
+                    "<b>Rabbi Shimon Shezuri says: Egyptian beans which he sowed for seed only, are like them.</b>  According to Rabbi Shimon Shezuri if Egyptians beans were sewn for seeds, which either means to grow them in order to harvest just the seeds, or according to other commentators, to eat the seeds, then they are tithed according to when they take root.  If, however, they were planted in order to eat the beans, then they are tithed as are vegetables, according to the time when they were harvested.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: large beans, are [also] like them.</b>  Rabbi Shimon says that large beans also go according to when they take root.",
+                    "<b>But Rabbi Elazar says: large beans, if they began to form pods before Rosh Hashanah.</b>  Rabbi Elazar says that large beans go according to their own criterion when they begin to form pods.  If they do so before Rosh Hashanah, they are tithed according to the previous year, but if not, they are tithed according to the subsequent year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that for some types of species the year in which they are tithed depends on how much water they have recently received and how much water they typically are irrigated.",
+                    "<b>Seedless onions and Egyptian beans from which he withheld water for thirty days prior to Rosh Hashanah are tithed with the preceding year, and are permitted in the seventh year.</b>  This first section refers to a situation where these species are growing in an artificially-irrigated field.  If these types of species had not been watered for thirty days before Rosh Hashanah then they are not treated as vegetables and they are tithed not according to the time that they are harvested (as are vegetables) but according to the previous year.  They are also permitted in the seventh year, because they count as sixth year produce.",
+                    "<b>And if not, they are forbidden in the seventh, and are tithed according to the following year.</b>  But if they are watered, then they go according to when they are harvested if during the sixth year, they are sixth year produce and if during the seventh year, they are seventh year produce.",
+                    "<b>And [seedless onions and Egyptian beans grown in a] rain-irrigated field from which two periods of rain have been withheld, the words of Rabbi Meir. But the sages say: three.</b>  Seedless onions and Egyptian beans grown in a rain-irrigated field subsist mostly on rainwater but they do need occasional watering. However, since they need less artificial irrigation, the period in which water has been withheld must be greater than for the same species grown in a field that is always artificially irrigated. Therefore, if he withholds water from them before Rosh Hashanah for two periods in which he would have watered them, then they are tithed with the previous year and if the next year is the sabbatical year, the laws of sabbatical produce do not apply. This is according to Rabbi Meir, according to whom not watering them for two periods causes them to no longer be in the category of vegetables. The sages disagree and say that the onions and beans lose the status of vegetables only after three periods of irrigation are withheld from them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Gourds which he had kept [in the ground] for seed: if they had hardened before Rosh Hashanah and had become unfit for human food, they may be kept during the seventh year; otherwise, they must not be kept in the seventh year.</b>  As we shall learn later in the tractate, if produce is deemed to be “sabbatical year produce” then it must be removed when that species is no longer growing in the field. Our mishnah deals with someone who keeps gourds in the ground for them to dry up and then uses them for seed.  If they have dried and hardened before Rosh Hashanah and are no longer fit for humans to eat, then they don’t count as sabbatical year produce, but rather go according to the sixth year. Thus when he harvests them during the seventh year, he will not be obligated to remove them when there are no longer gourds still growing in the field.  However, if they have not hardened by Rosh Hashanah, then the laws of sabbatical produce do apply and he will be able to keep them only as long as gourds are growing in the field.",
+                    "<b>Their buds are forbidden in the seventh year.</b>  Since their buds remain fit for human consumption even after the gourds themselves have hardened, they are prohibited during the seventh year, because that is when they are harvested.",
+                    "<b>They may irrigate the soil of a white field (a grain, the words of Rabbi Shimon. But Rabbi Elazar ben Jacob prohibits.</b>  Rabbi Shimon allows one to water a grain field on the sabbatical year so that grain will grow in the eighth year.  However, Rabbi Elazar ben Jacob prohibits this.",
+                    "<b>They may soak the rice in the sabbatical year. Rabbi Shimon says: but they may not be trim [the rice].</b>  One is allowed to intensively soak rice during the sabbatical year. According to some commentators this refers to rice that took root before Rosh Hashanah.  However, Rabbi Shimon points out that even though irrigating, which is usually prohibited during the seventh year, is permitted, trimming the plants to improve them is forbidden. Again we see that preserving the plant is permitted while doing any work to improve it is forbidden."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIt is forbidden to fertilize the field with manure during the sabbatical year.  Furthermore, it is forbidden to bring out the dung used as fertilizer and heap it in the fields because that is the typical first step in the fertilization process.  Doing so looks as if they are preparing to fertilize the fields. Therefore they have to wait until the normal time for bringing out the manure has passed before they can bring it out during the sabbatical year.  In our mishnah, three sages debate when this time begins.\nBesides noting that it might not have been so pleasant to live with the dung accumulating in the courtyard, we should also note that this mishnah is an excellent example of sages agreeing on the larger picture (fertilizing is prohibited, and one must wait to bring out the manure) and yet disagree on the details, here when one can bring it out.",
+                    "<b>From when may they bring out manure to the dung-heaps?<br>From when the workers have ceased to work, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, it becomes permitted to bring out the manure once those who do not observe the sabbatical laws are done doing so.  This would have distinguished those who did observe the laws, for they would noticeably take the manure out later than everyone else. As to who the people are who take the manure out on time, they are either non-Jews or perhaps Jews who do not observe these laws.",
+                    "<b>But Rabbi Judah says:  until the sweetness [of the manure] has dried up.</b>  Rabbi Judah says that they have to wait until the manure dries up. This is Rashi’s explanation.  Albeck explains that “the sweetness” refers to sweet herbs. Once their moisture is gone it is clearly too late to fertilize and hence it is permitted to bring the manure out into the field.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: until [the dung dries] into knots.</b>  Rabbi Yose says that they have to wait until the manure itself has dried up."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss bringing out manure to make dung-heaps.  This mishnah teaches how many dung-heaps may be made and how big they must be to avoid giving the appearance that one is fertilizing the field.",
+                    "<b>How much manure may they take out and make into dung-heaps? Three dung-heaps for every bet seah, [each consisting of] ten baskets [of foliage] of a letekh each.</b>  The mishnah wants to limit the number of dung-heaps and their size so that it does not look like the person bringing them out is fertilizing the field.  Therefore, there is a limit to how many dung-heaps may be piled up.  They can only make three piles. Furthermore, each heap must contain at least ten baskets of dung, and each basket must contains a letekh (=15 seah). In total, each pile must contain 150 seah of manure.  Less than that, and the rabbis fear that it may look like he is fertilizing his field.",
+                    "<b>They may add to the number of baskets, but not to the number of heaps. Rabbi Shimon says: also to the number of heaps.</b>  If he wants he can add to the number of baskets he brings out. In other words, there is a minimum of ten baskets, but if he wishes he can add more.  However, he cannot make more heaps because that looks like he is fertilizing the field. Rabbi Shimon says that he can even add to the number of heaps. Evidently more large heaps do not, according to Rabbi Shimon, make it look like one is fertilizing the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of what to do with the accumulating dung during the sabbatical year.",
+                    "<b>A man may deposit in his field three dung-heaps for every bet seah [and even] more, the words of Rabbi Shimon. The sages forbid unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above.</b>  The beginning of today’s mishnah seems to be nearly the same as the last clause of yesterday’s mishnah, where Rabbi Shimon stated that one may make more than three dung-heaps in the field, without this looking like he was fertilizing. Here we seem to learn the same thing over again.  According to some commentators, this repetition serves to introduce the statement of the sages found below. I should note that I have translated this mishnah according to the version found in all good manuscripts. The version preserved in the printed edition of the mishnah differs. The other sages forbid more than three dung-heaps unless he lowers them three handbreadths into a pit, or raises them three handbreadths and puts them on top of a mound.  If he does this, it will be clear to all that his intention is not to fertilize his field. While we had learned in yesterday’s mishnah that the sages prohibit, we had not learned that they do allow this if one raises or lowers the mounds.",
+                    "<b>A man may pile up all the manure into one [large] store. Rabbi Meir forbids unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above.</b>  Most sages allow one to pile the dung that would have filled three dung-heaps into one large pile. However, Rabbi Meir forbids this unless he either raises the heap three handbreadths or lowers it.  According to the Yerushalmi, Rabbi Meir forbids this only if there is more than the allowed measure of dung, that is more than the measure of three dung heaps, each of 150 seah of dung.  Since he couldn’t make three separate heaps of a larger size without having to raise or lower the heaps, Rabbi Meir holds that he must also raise or lower one large heap.",
+                    "<b>If he had just a little, he may constantly add to it. Rabbi Elazar ben Azariah forbids unless he [deposits them] three [handbreadths] below or thee handbreadths above.</b>  If he does not have enough dung to make such large heaps, he may take out the small amount that he does have and then add to it little by little. He need not wait until such a large volume accumulates. Rabbi Elazar forbids this because it looks as if he is planning to fertilize the field. This would only be permitted if he first lowered the pile or made it higher. Only through such a method is it clear that his intention is not to fertilize but rather just to remove the dung from his courtyard."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIf one does not have an adequate pen for his cattle, he may make one for them in his field, even though this may look like he is bringing them out there to fertilize the field.  However, he is limited as to the dimensions of the pen.  Our mishnah teaches what those limitations are.",
+                    "<b>One who uses his field as a pen for cattle, he [first] makes an enclosure for every two bet se'ahs.  He then uproots three sides, and leaves the middle side.  It turns out that he has made a pen of four seahs. Rabban Shimon ben Gamaliel says: one of eight seahs.</b>  This section teaches how one goes about making a pen for his cattle on his field during the sabbatical year. First he makes the enclosure that covers two whole bet seahs. Once the enclosure is full of manure he removes the fences on three sides and leaves one fence standing and uses it to begin a new enclosure. It turns out that this fence is the middle fence between the old enclosure and the new enclosure. In the end the whole enclosure will be four seahs. According to the first opinion, he cannot make a bigger enclosure. Rabban Shimon ben Gamaliel disagrees and allows him to make an enclosure of eight seahs.  According to some commentators, this means that he can make the first enclosure of four and the other of four as well. According to others, he makes the first enclosure two bet seahs, and then he can put a new one on each side, thereby ending up with eight bet seahs that were enclosed.",
+                    "<b>If his entire field is only four seahs in area, he must allow a portion of it to remain [unenclosed] for appearance's sake.</b>  One thing he cannot do is make his entire field an enclosure for his cattle because this looks like he is putting them there to fertilize the field and not just because he needs a place for his animals. In order to make it clear that his intention is not to fertilize, he must leave at least a portion of his field unpenned.",
+                    "<b>And he may take the dung out from the enclosure, and spread across his field in the manner of those who fertilize their fields.</b>  Once the pen is full of manure, he can bring it out to the field in the way prescribed by the preceding mishnayot, that is he can make three dung-heaps per bet seah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with quarrying stones during the sabbatical year. The problem is that this looks too much like clearing his field of stones in order to use it for growing. The mishnah gives a solution that avoids giving that appearance.",
+                    "<b>A man may not open a stone quarry within his field for the first time, unless there are in it three layers, each three [cubits long], three wide and three high, for a total of twenty-seven stones.</b> First of all, it is forbidden to begin a quarry in the field on the sabbatical year. If he hadn’t dug stones there previously, then he may not do so in the sabbatical year. However, if there was already there a quarry, then he may use it because it will be clear that he is removing stones to use in building or for some other purpose and he is not clearing the field to use it for agriculture. The minimum measure of the previous quarry must be three layers, each layer being three cubits long, three wide and three high. This is the space that would allow twenty-seven one cubit stones to have been quarried.  I should note that this explanation is according to the Rambam, but there are other explanations of the mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses removing a stone wall during sheviit. Again, we are concerned lest it appear that he is clearing his field in order to plant there.",
+                    "<b>A wall that consists of ten stones, each a load for two men, may be removed, [if] the measurement of this wall is [at least] ten handbreadths high.</b>  If the wall is ten handbreadths high and there are at least ten heavy stones there, then he can remove the entire wall because it will be clear that he is removing a wall and not clearing his field in order to plant. It seems that if there is really a wall there, it will be clearer to everyone what he is doing.",
+                    "<b>Less than that he quarries it and he may lower it to within one handbreadth of the ground.</b>  If the wall is smaller then he cannot just remove the whole thing.  Rather he may remove individual stones, until he lowers it to within one handbreadth of the ground.  Leaving that one handbreadth will make it clear to everyone that he is not clearing the wall so that he can plant there.",
+                    "<b>When is this so? From his own field, but from that of another, he may remove whatever he wishes.</b>  The mishnah now presents two exceptions to the previous rule.  The first is that the rule applies only to a wall in his own field.  If the wall is in another person’s field, he may remove the whole thing because it is unusual for a person to clear a wall in order to plant another person’s field.",
+                    "<b>When is this so? When he did not begin [to remove the stones] in the sixth year, but if he began in the sixth year, he may remove whatever he wishes.</b>  The second exception is if he had begun to remove stones from the wall in the sixth year.  If he had begun the previous year, then it will seem clearer to everyone who sees him that he is just removing stones and not clearing the field for planting."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of removing stones from one’s field on the sabbatical year.",
+                    "<b>Stones which the plow has turned up, or which had been covered and became uncovered, if there are among them at least two, [each] the load of two men, they may be removed.</b>  If some stones turn up unexpectedly in one’s field, he is allowed to remove them if there are at least two of them and if each of those two is so large it requires two men to carry them.  In such a case the one who sees the person removing these stones will not think that he is simply clearing his field in order to plant. Rather the observer will realize that he is removing the stones in order to use the stones in building. Note that in this case he is allowed to remove not only the large stones but the other stones as well.",
+                    "<b>One who removes stones from his field, he removes the top layers, but he leave those touching the ground.</b>  If one needs to remove stones from his field in order to use them in building, he can remove the top layers but not the bottom layers.  The reason that he has to leave the bottom layers is to make sure that people don’t think that he is clearing the field in order to prepare it for planting.",
+                    "<b>And likewise a heap of pebbles, or a pile of stones; he may remove the top layers but must leave those touching the ground.</b>  The same rule applies if he is removing a heap of pebbles or a pile of stones.  Again, he may remove the top layers but not the bottom.",
+                    "<b>If, however, there is beneath them rocky soil or stubble, they may be removed.</b>  If below the pebbles or stones there is still rocky soil, soil that can’t be used for growing, then he may even remove the bottom layer, because it is clearly not being done in preparation for sewing seed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with building steps leading down into a ravine.  According to Albeck this mishnah refers to terrace farming. The steps are the terraces that are built into the sides of the mountain in order to better utilize this land for farming.",
+                    "<b>They may not build steps leading to ravines in the sixth year after the rains have stopped, for this would be improving the fields for the seventh year. But he may build in the seventh year itself, after the rains have stopped, for this would be a improving the fields for the eighth year.</b>  Normally speaking, they would build the steps/terraces into the ravine after the rains had stopped (around Pesah time). The rains would have damaged the terraces and hence after the rains stopped it would be time to repair the terraces. If he builds such terraces in the sixth year for the seventh year then it looks like he is improving the field in order to plant it in the seventh year. However, he can build terraces in the seventh year after the rains have stopped because everyone will see that this is preparing the field for the eighth year, which is permitted.",
+                    "<b>He may not block them [the steps] with earth, but he may make an embankment.</b>  When rebuilding the terraces during the seventh year he may not block them with earth because then it looks like he is preparing the earth to plant for the seventh year.  But he may make an embankment, which Albeck interprets as a stone wall that does not have any earth on top of the stones.  When he rebuilds the terrace in such a way it will be clear that he is not planning on sewing for the seventh year.",
+                    "<b>Any stone which he can stick out his hand and pick up, may be removed.</b>  While building the embankment or the terrace he can’t just pick up any stone he wishes because that looks like he is clearing his field in order to prepare it for sewing. He can only pick up a stone that is close enough to him that he can just stick out his hand and pick it up."
+                ],
+                [
+                    "<b>Shoulder-stones may be removed from any place.<br>And the contractor may bring them from anywhere.<br>Which are shoulder-stones? Any one that cannot be picked up with one hand, the words of Rabbi Meir.<br>But Rabbi Yose says: the name is to be taken literally; those that are carried on a man’s shoulder, either two or three at a time.</b><br>This mishnah continues to deal with the topic of which stones may be removed from a field without it looking like he is clearing his field for planting.<br>Section one:  Since it will be clear when he removes the shoulder-stones that he is going to use them in building and that he is not removing them in order to clear his field, it is always permitted to remove such stones.<br>Section two: A building contractor is allowed to bring stones that are even smaller than shoulder-stones because it is obvious that he is taking them for building and not in order to clear a field.<br>Others interpret a “contractor” to mean one who has contracted the field, meaning that is he is sharecropping it for someone else.  Since this is not his field, it is more permissible for him to take stones out of it and he may take stones that are even smaller than shoulder-stones.<br>Section three:  Of course, we now have to define what shoulder-stones are. According to Rabbi Meir a shoulder-stone is just another way of saying a stone that is too large for a person to pick up with one hand.<br>Rabbi Yose on the other hand does not understand the term “shoulder-stone” to signify the size of the stone. Rather this term refers to the way that they are carried, two or three on one’s shoulder at the same time."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nNormally speaking one is not allowed to dig a hole on his property during the sabbatical year because that is considered working the land.  Our mishnah deals with a few exceptions to this rule.",
+                    "<b>One who makes a fence between his own property and the public domain, he is allowed to dig down to rock level.</b>  One is allowed to build a fence during the sabbatical year between his property and the public domain because people who see him will not suspect him of preparing his property for planting. He is allowed to dig all the way down to bedrock.",
+                    "<b>What should he do with the soil? He piles it up in the public domain, and then restores it, the words of Rabbi Joshua.</b>  Were he to just heap the soil up in his own field it would look like he was tending to his field. Therefore, according to Rabbi Joshua he heaps it up in the public domain, and then afterwards he may use that soil to repair holes in the public domain.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: just as no damage may be done to a public domain, so one may not repair it.  Then what should he do with the soil? He heaps it up in his own field in the manner of those who bring out dung [for manure].</b>  Rabbi Akiva points out that there is a problem with Rabbi Joshua’s solution as to what to do with the soil. One is not allowed to do any damage to the public domain, even if he will afterwards restore the damage he has done.  Heaping his soil in the public domain is forbidden, even if he is only doing so on a temporary basis.  Rather what he should do is heap it up in his own field using the same rules that we saw with regarding to the dung used for manure. He needs to make three dungheaps per bet seah.",
+                    "<b>Similarly when one digs a cistern, a trench or a cave.</b>  The same debate between Rabbi Joshua and Rabbi Akiva exists also with regard to digging a cistern, a trench or a cave."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDuring the sabbatical year it is permitted to gather non-food material from a field in order to use it for various purposes, such as lighting a fire. However, it is forbidden to gather this stuff in order to improve the field.",
+                    "<b>At first they said: a man may gather wood, stones and grasses from his field, just as he was allowed to do from the field of his fellow, the large ones.</b>  Originally, a person was allowed to gather large pieces of wood, stones and grass from his own field without being suspected of doing so in order to improve the field, just as he was allowed to collect from his fellow’s field without being suspected of doing so in order to improve someone else’s field. The assumption was that since these were large pieces it would be obvious that he was doing so only in order to use that which he collected for fire.",
+                    "<b>When the transgressors increased, they decreed that this one may gather from this one’s field and this one may gather from this one’s field, but not as a [mutual] favor. It doesn’t need to be said that no stipulation can be made for food.</b>  As they are wont to do, people began to transgress this permission and to collect even the smaller pieces and to lie and state that they had only collected the small pieces. Therefore, the sages decreed that a person could no longer collect even the large pieces from his own field. However, what one could do is collect these things from his friend’s field, under the assumption that when one collects wood, stone or grasses from someone else’s field it is not in order to improve the field.  The other person could also collect from his field. However, one wasn’t allowed to grant this right as a mutual favor, as in “you can collect from my field if I can collect from yours.” The mishnah also notes that it is obvious that one cannot stipulate that one will give someone food in return for collecting the wood in his field and giving it to him."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIt is forbidden to improve upon a field during the sabbatical year.  Our mishnah deals with the halakhic consequences of one who nevertheless does improve upon the field.",
+                    "<b>A field from which thorns had been removed may be sown in the eighth year.</b>  During the sabbatical year it is forbidden to remove the thorns from the field, because it is forbidden to improve upon the field. However, this prohibition is only derabanan, a rabbinic and therefore lesser prohibition.  Therefore, one who has removed the thorns from his field during the seventh year can still plant the field during the eighth year, the year after the sabbatical year.",
+                    "<b>But if it had been improved upon, or cattle had been allowed to live upon it, it may not be sown in the eighth year.</b>  However, if he improved upon the field by plowing it, which is forbidden from the Torah, then he may not plant the field during the eighth year. For transgressing this prohibition, the rabbis penalized him by not allowing him to plant after the sabbatical year had passed. The same is true if he allowed animals to live on his field, and thereby fertilize it. This was a subject that we dealt with in 3:4.",
+                    "<b>A field which had been improved upon in the seventh year: Bet Shammai says: they may not eat its produce in the seventh year, But Bet Hillel says: they may eat.</b>  The mishnah now talks about what happens if despite the fact that one is not allowed to improve a field during the seventh year, one nevertheless goes ahead and does so.  According to Bet Shammai, the produce of the field is now forbidden during the seventh year, because the rabbis punished the transgressor.  Bet Hillel says that the produce may be eaten.  Of course, the laws governing produce that grows on its own during the seventh year will apply to this produce as well.",
+                    "<b>Bet Shammai says: they may not eat produce of the sabbatical year with an expression of thanks. But Bet Hillel says: they may eat [sabbatical year produce] with an expression for thanks and without an expression of thanks.</b>  During the Sabbatical year all of the produce grown in the fields is considered ownerless, and may be eaten by anyone.  Beth Shammai holds that when one eats such produce one may not express his thanks to the owner of the field.  These fruits are ownerless; giving thanks to the owner of the field may give people the impression that he is the one giving them, whereas in truth it is the Torah’s laws which have given them to the person eating.  Bet Hillel holds that one may express thanks to the owner of the field or he may eat the fruit without expressing thanks.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the statements must be reversed, for this is one of the instances where Bet Shammai is lenient and Bet Hillel is stringent.</b>  In the previous two sections Bet Shammai was more stringent than Bet Hillel. Rabbi Judah says that the opinions should be reversed, because this is one of the cases where Bet Shammai is more lenient than Bet Hillel. In Mishnah Eduyot 5:1 Rabbi Judah teaches that this is one area where Bet Shammai is more lenient than Hillel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the renting land from a Gentile during the seventh year, and other similar issues.\nI should note that as I write this commentary, we just began the Shmitah year here in Israel.  The laws of the Shmitah have presented perhaps the greatest halakhic challenge to rabbis wishing to preserve a halakhic framework within a modern economy complete with a modern agriculture.  It is clear that Israeli farmers could not simply allow their fields to lie fallow for a year and expect to make a living in that year or in the following years.  One of the solutions to this problem is called “heter mekhirah” permission to sell. Just as Jews sell their chametz on Pesah and buy it back after Pesah, so too many farmers sell their fields to Gentiles during Pesah and then buy them back afterwards.  The Gentiles grow the produce and then sell it in the markets here to Jews. While some would scorn such a solution as looking for a way around the halakhah or even as “cheating,” I think that such solutions allow Jews to preserve halakhah and yet be a part of the world.\nI would add, however, that while legal solutions allow one to solve grave financial problems that would be caused were the halakhah to be observed in its original formula, we should not forget the spirit behind the halakhah. Just as the spirit behind selling chametz is to cleanse oneself of the leaven and all that it symbolizes, so too the spirit behind the Shmitah observance is to give the land, which ultimately belongs to God, a chance to rest as well.",
+                    "<b>They may rent newly plowed land from a Gentile in the seventh year, but not from an Israelite.</b>  A Gentile may plow his land on the sabbatical year.  Therefore, a Jew can rent this plowed land from the Gentile in order to plant seeds on it after the sabbatical year has passed.  However, since a Jew may not plow his land during the sabbatical year, if he does so another Jew may not rent the fields from him.",
+                    "<b>And they may encourage Gentiles during the seventh year, but not Israelites.</b>  One who passes by a Gentile plowing or planting his field (in the land of Israel) on the sabbatical year may wish him luck.  Even though the land is supposed to rest, Gentiles are not obligated to observe this law and in order to preserve peace between Jews and non-Jews, one may encourage him in his plowing.",
+                    "<b>They may exchange greetings with them because of the ways of peace.</b>  It is always permitted to formally greet Gentiles in order to preserve the ways of peace between Jews and non-Jews. This mishnah may seem a bit strange to one who grew up in a society where Jews and non-Jews often get along quite way. The background to the Mishnah is the notion that non-Jews are our enemy and that one who greets them may be giving comfort to Israel’s enemy. The mishnah disagrees with this view and says that greetings are actually to our own advantage, because by greeting someone you increase the peace with them.  To use a cliché, the best way to deal with an enemy is often to turn him into a friend."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with one who thins out the trees in his field during the sabbatical year so that the other trees will be able to grow. This is permitted because it is permitted to do things during the sabbatical year that will preserve the trees already growing in his field. However, when he does so he needs to make sure that it doesn’t look like he is clearing his field so that he can plant new trees, which is prohibited.",
+                    "<b>One who thins out his olive-trees [in the seventh year]: Bet Shammai says: he cuts them down to the ground. Bet Hillel says: he may completely uproot them.</b>  According to Bet Shammai, the one who is thinning out olive trees in his field may only cut them down to the ground. He may not uproot them because according to Bet Shammai, this looks like he is preparing the field for planting. Bet Hillel, on the other hand, allows the person thinning out his field to completely uproot the trees. Evidently, Bet Hillel is not concerned lest this look like he is preparing the field for planting. Perhaps people will easily be able to notice that he is thinning out his field and not clearing the land.",
+                    "<b>They agree that if one levels his field, he can only cut them down to the ground.</b>  Bet Hillel agrees with Bet Shammai that if one is leveling the trees in his field, which means that he is cutting down more than just one or two in any one spot, he may only cut them down to the ground and he may not uproot them.  Since when he is leveling them it looks more like he is clearing his field in order to prepare it for planting, he must be extra cautious to avoid giving this impression.",
+                    "<b>What is considered “thinning out”?  One or two plants. And what is considered “leveling”?   Three plants next to each other.</b>  The mishnah now defines the difference between thinning out and leveling.  Thinning out is when he cuts down one or two trees and leaves the third tree next to them. Leveling is when he cuts down three adjacent trees.",
+                    "<b>This applies to his own property only, but from the property of another, even he that levels may uproot.</b>  The above halakhot refer to a case where one is working in his own field.  However, if one is working in his friend’s field even one who is leveling may uproot the trees because no one will suspect him of clearing his friend’s field so that it can be planted. This is a similar concept to that which we learned in mishnah 3:6."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with cutting down trees during the Shemitah year.",
+                    "<b>One who cuts down branches of an olive tree, he may not cover up [the stump] with earth, but he may cover it with stones or straw.</b>  This section deals with a person who cuts down branches of an olive tree.  Covering up the stump with earth would improve the tree by allowing it to rejuvenate. Hence this is prohibited.  However, he may cover it up with stones or straw. This would prevent the tree from drying out. Since this work maintains the health of the tree rather than improving the tree, it is permitted.",
+                    "<b>One who cuts down branches of a sycamore tree, he may not cover up [the stump] with earth, but he may cover it with stones or straw.</b>  This section teaches the same halakhah with regard to sycamore trees.",
+                    "<b>One may not cut down from a virgin sycamore in the seventh year, for this would constitute actual labor.</b>  A virgin sycamore is a sycamore from which branches have never been cut down.  When one cuts the tree down to its roots it strengthens the tree by making it grow thicker.  Since this improves the tree it is forbidden on the sabbatical year. Again, maintenance work is permitted but improving is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: in its usual manner, it is forbidden. Rather he either cuts it ten handbreadths above [the soil], or he cuts it down to ground level.</b>  Rabbi Judah agrees that to cut down parts of the tree is forbidden, but he holds that if it is cut down in an unusual manner it is permitted. The usual way would be to cut it down to a size of less than ten handbreadths. This is prohibited. There are two unusual ways to cut it down.  Either he cuts it down and leaves more than ten handbreadths, or he cuts it down all the way to the ground leaving nothing."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the subject of keeping trees healthy on Sheviit.",
+                    "<b>One who trims grape vines, or cuts reeds: Rabbi Yose the Galilean says: he must leave [uncut at least] one handbreadth. But Rabbi Akiba says: he may cut them in the usual manner, with the axe, sickle or saw, or with whatever he pleases.</b>  According to Rabbi Yose the Galilean when one trims grape vines or cuts down reeds in a marshy area, he must leave a handbreadth from where he trims or cuts to make sure that it doesn’t look like he is either pruning the grape vine or preparing the land for planting. Pruning is prohibited because it is done to improve the vine and preparing the land for planting is similarly prohibited. When he leaves the handbreadth it is clear that he is only cutting down in order to get the stuff out of the way. Rabbi Akiba is not concerned with this and allows him to trim the grape vines and cut the reeds in a normal manner.",
+                    "<b>A tree that had split may be tied up in the seventh year, not that it may heal, but only that it should not widen.</b>  If a tree somehow split during the sabbatical year, it is permitted to tie it back together.  However, the intent should not be so that the tree will heal because this would be improving the tree. Rather, the intent must be just to prevent worse damage from occurring.  Again, improving is prohibited whereas maintaining is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFruits that grow on their own during the sabbatical year may be eaten. However, they must be fully ripe before they can be eaten. This halakhah is derived from a midrash on Leviticus 25:7 which states, “And the fruit of the field shall be for food.”  From here the rabbis derived that only when fruit has become “food” can one eat it, and not before.\nOur mishnah defines how ripe a fig must be before it is eaten.",
+                    "<b>From when may one begin to eat of the fruit of the trees in the seventh year? With unripe figs as soon as they assume a rosy appearance, one may eat them in the field with his bread. Once they have begun to ripen, he may take them home.</b>  When figs begin to ripen and to turn red, they may be eaten in the field with bread.  Since this is a normal way of eating them, they may be eaten this way during the sabbatical year. When they have more fully ripened, they may be taken home, again because this is the normal time to gather figs into one’s home.",
+                    "<b>And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when this latter stage has been reached] they are subject to tithes.</b>  Fruit is not liable to be tithed until it has ripened.  So figs are not liable to be tithed until they have ripened, the time when one would bring them into one’s home.  However, on the sabbatical year itself one need not tithe them at all because all produce is ownerless and ownerless produce need not be tithed. Thus there are no tithes during the sabbatical year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Unripe grapes: as soon as they contain juice he may eat them with bread in the field. When they have begun to ripen, he may take them home.<br>And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when they have reached this latter stage] they are subject to tithes.</b><br>This mishnah continues to deal with when in its development may one eat fruit growing during the sabbatical year.  Basically this mishnah is the same as yesterday’s and therefore does not need any further explanation."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah completes the discussion of when various fruits are considered to be ripe enough to eat on Sheviit. It is interesting to note that the mishnah discusses only figs, grapes and olives. Clearly these are the most important trees in this region, and the only other common fruit that comes to mind is the date.",
+                    "<b>Olives, as soon as they can produce a quarter log [of oil] for each se'ah, they may be split and eaten in a field. When they produce a half-log, then he may crush them in a field and use their oil. When they have reached a third [of their overall potential], they may be crushed in the field and brought home.</b>  When it comes to olives, the rules are slightly more complicated since there are three stages of preparation and not just two, as there were with the figs and grapes. Also, olives are not eaten individually, and hence we must pay attention to how much oil they produce and not how ripe each individual olive is. When the olives are laden enough with oil that a seah of them can produce a quarter of a log of oil, then when he is still in the field he can split them and use the little oil that comes out. This oil will not be of great use to him. When they develop a little more, and can produce ½ of a log, then he can crush them but he still must eat them in the field. Finally, when they are able to produce a third of their potential of oil, which is considered to be three logs per seah, meaning they can now produce one log per seah, then he may crush them and bring the oil home.",
+                    "<b>And similarly in the other years of the sabbatical cycle [when they have reached this latter stage] they are subject to tithes.</b>  This is the same as section two in the previous two mishnayot.",
+                    "<b>With all other fruit of trees [the season when they become due to be tithed] is the season when they are permitted in the seventh year.</b>  This section summarizes the laws found in this mishnah and in the two above. Just as we saw throughout, a fruit becomes permitted in the seventh year at the same time when it becomes liable for tithes in other years. It seems that this is generally when it is ripe enough to eat or use, even if it is not yet fully ripe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nDuring the seventh year it is forbidden to cause produce to come to ruin, because it must be for eating. Therefore, it is forbidden to cut down trees from the time that their fruit has begun to appear until the fruit is fully ripe. This is the period of time when the fruit needs to be on the tree in order to develop.",
+                    "<b>From when may they no longer cut down trees in the seventh year? Bet Shammai says: every tree, after it has produced [fruit]. Bet Hillel says: carob trees after [the carobs] begin to droop, vines after the berries begin to be moist, olive-trees after they had blossomed, any other tree after it has produced [fruit].</b>  According to Bet Shammai it is forbidden to cut down any fruit tree once the fruit has begun to appear on the tree. Bet Hillel gives different times for three of the most productive trees, the olive, the grape vine and the carob tree. In these three cases he seems to be slightly more lenient, allowing one to cut down the tree at a later period in its development than would Bet Shammai.  However, when it comes to other trees, Bet Hillel agrees that it is forbidden from the time that the fruit begins to appear.",
+                    "<b>And any tree as soon as it reaches the season for tithes it may be cut down.</b>  Once the fruit has reached the season when it must be tithed before it is eaten (see above, mishnayot 7-9) the fruit is considered to be viable off the tree. Since the fruit can be used as food when picked, it is no longer considered to be ruining the fruit by cutting down the tree. Therefore, it is now permitted to cut down the entire tree.",
+                    "<b>How much should be on an olive tree such that it may not be cut down? A quarter [kav]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: all depends on the olive-tree.</b>  This mishnah deals with a general prohibition of cutting down fruit-producing trees during any year.  This prohibition is derived from Deuteronomy 20:19, which contains the prohibition of cutting down fruit-bearing trees when waging war. The olive tree is the most productive and important of the trees in the ancient Israeli economy, and, I should note, is still the most important agricultural product in many areas of Israel, especially certain Arab areas. According to the first opinion, if the tree can produce a quarter-kav of oil, then it cannot be cut down. Rabban Shimon ben Gamaliel says that it all depends on the tree, its size and the type of oil that it produces."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen determining whether fruit is considered to be “fruit of the sabbatical year,” we go after the time that the fruit begins to appear on the tree.  Therefore, a fruit that begins to appear in the seventh year and is not picked for another two years is considered to be “sabbatical fruit” and all of the laws governing this “sabbatical fruit” will apply to this fruit, even though it is picked long after the seventh year is over.",
+                    "<b>White figs: their “sheviit” is in the second year [of the sabbatical year], since they ripen once in three years.</b>  White figs take three years to ripen. Hence, white figs that begin to appear on the tree during the seventh year will be picked three years later during the second year of the sabbatical cycle. This fruit will have the status of “sabbatical fruit.”",
+                    "<b>Rabbi Judah says: Persian figs, their “sheviit” is in the year following the seventh year, since they ripen once in two years. Thereupon they said to him: this was said only of the species of white figs.</b>  Rabbi Judah says that a similar law applies to Persian figs which take two years to ripen. The other rabbis respond that the law stated in section one was stated only in regard to the white figs. All other fruit ripen in one year. It seems that they are disagreeing here about reality. The other rabbis seem to say that all fruit (at least the fruit which were known to them) is fully ripe the same year that it begins to grow, with the one exception of the white fig. Rabbi Judah says that there are other species to which this halakhah applies, including the Persian fig."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the next three mishnayot all deal with the “luf,” a type of onion. The practice was to store the luf underground in order to preserve it. The problem on Sheviit is that this might look like planting, which is forbidden on sheviit.",
+                    "<b>One who buries luf (a type of in the soil during the sabbatical year:<br>Rabbi Meir says: it must be not less than two seahs in quantity, three handbreadths in height, and covered with earth one handbreadth deep.</b>  According to Rabbi Meir, he needs to bury at least two seahs worth of luf-onions (=12 kab). The heap of luf that he is going to bury must be at least three handbreadths high and he must cover it with at least one handbreadth deep of soil. If he fulfills these three conditions, then he can bury the luf without it looking like he is planting it, because no one would plant in such a manner.",
+                    "<b>The sages say: it must be not less than four kabs in quantity, one handbreadth high, and covered with earth one handbreadth deep.</b>  The sages rule more leniently than does Rabbi Meir. The quantity of luf that must be buried can be lower and the heap need not be as large. However, they agree that it must be covered with earth at least one handbreadth deep.",
+                    "<b>And he should bury it in a place where people walk.</b>  In order to prevent the luf from sprouting and growing they should plant it in a place where people walk. This would also seem to serve well in distinguishing between storing and planting one does not plant in a place where people will trample the plants."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> During the sabbatical year any one can come and take the produce. Our mishnah deals with luf which has remained in the ground during the seventh year and is not picked until the eighth year.",
+                    "<b>Luf which has remained [in the ground until] after the passing of the seventh year:<br>Rabbi Eliezer says: if the poor had gathered its leaves, then they have gathered. If not, then an account must be made with the poor.</b>  Luf can remain in the ground for several years before it needs to be picked. Our mishnah talks about luf that could have been picked during the seventh year, but was left in the ground until the eighth year, thereby giving it time to grow. Rabbi Eliezer rules that if the poor people gathered it during the seventh year, then it is theirs and they need not compensate the field owner for the fact that he was planning on leaving the luf in the ground until the eighth year. If the poor people don’t gather the luf, then the field owner owes them for the benefit he gained by having the luf remain in the ground during the seventh year. In other words, the luf during the seventh year really belongs to the poor people and if they don’t collect it the field owner must compensate them, at least partially, for the fact that they did not do so.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: if the poor had gathered its leaves, then they have gathered. If not, the poor have no account with him (the field owner).</b>  Rabbi Joshua agrees that the poor have the right to gather its leaves during the sabbatical year. However, if they don’t gather them, then they have no right to request from the field owner the amount that they had lost."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah deals with three types of plants that are customary to leave in the ground even after they have fully ripened. It is customary to uproot these plants with a rake and not by hand. The problem with the rake is that it might look like he is working the land, which is of course, forbidden on Sheviit. Surprisingly, the first of these plants is my favorite and yours as well, the luf.",
+                    "<b>Luf of the sixth year that has entered the seventh year, similarly summer onions and puah (madder) grown in good soil:<br>Bet Shammai says: they must be uprooted with wooden rakes.</b>  According to Bet Shammai, when one wishes to uproot these types of plants, he must do so with a type of instrument which differs from the one normally used.  This will show everyone that his intention is not to work the land but rather to just uproot the plants.",
+                    "<b>Bet Hillel says: [even] with metal rakes.</b>  Bet Hillel disagrees and holds that he may do so with the normal metal rakes, the same way that he always does.",
+                    "<b>They agree in the case of puah with strong roots, that they may be uprooted with metal spades.</b>  Bet Shammai agrees that if he wishes to uproot puah that has strong roots, and the wooden rake is not sufficient, that he may use the metal rake."
+                ],
+                [
+                    "<b>From when may one buy luf after the seventh year? Rabbi Judah says: immediately. But the sages say: [only] after the new crop has appeared.</b> Our mishnah discusses when a person can begin to sell luf after the seventh year is over without people suspecting that the luf was sabbatical year produce. According to Rabbi Judah, he may begin to sell it immediately. Although, as we shall see when it comes to vegetables, anything bought after the seventh year must be treated like seventh year produce until enough time has passed for new vegetables to grow, with luf they were less stringent because we can assume that luf in the eighth year is actually from the sixth year. The other rabbis hold that luf is treated the same way as other vegetables it too is forbidden until there has been enough time for a new crop to appear."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with selling implements which could be used to transgress the laws of the sabbatical year. The rabbis did not allow one person to aid another to transgress by selling to that person a tool which he could use to transgress another commandment. We should note that according to commentators, the mishnah refers to selling these things to someone who is suspected of not observing the laws of the shemittah.",
+                    "<b>These are the implements which a craftsman may not sell in the seventh year:<br>A plow and all its [accompanying] implements, a yoke, a winnowing-fan, and a pickax.</b>  This section contains a list of implements that are only used for labors prohibited on the seventh year. The plow and the yoke are used for plowing which is clearly forbidden. The winnowing fan is used to separate wheat from chaff. While this is permitted, it is only permitted in small, personal quantities. Since this type of fan is used for large quantities of wheat or other grain, one cannot sell such a fan on the sabbatical year. The pickax was used to dig holes, which was also forbidden.",
+                    "<b>But he may sell a sickle used by hand, a scythe, and a cart with all its implements.</b>  This section lists implements which could be used to perform prohibited labors but also could be used to perform permitted labors. One may assume that the person to whom one sells will use them appropriately and hence they may be sold on the seventh year. A hand sickle would be used to harvest a small amount, for personal use, which one may do on the sabbatical year. Similarly, a scythe would be used for smaller amounts and is permitted. The cart can be used for forbidden work, but could also be used to transport things that one is allowed to carry.",
+                    "<b>This is the general principle: any tools designed for work involving a transgression [in the seventh year] is prohibited; but if for a forbidden and a permissible purpose, it may be [sold].</b>  This is the general rule that summarizes the details found in the previous two sections. It is not unusual for the Mishnah to provide both a general rule and detailed examples."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a potter who wants to sell jars to a customer during the seventh year. Again, he may not sell more than the amount normally needed for personal usage.\nAs a reminder, during the sabbatical year one can harvest fruit that grows on its own and use it for personal needs.  But one may not sell the produce nor may one store it beyond the time when such produce can be found in the fields. Produce found in the fields is considered ownerless, no matter who owns the field.",
+                    "<b>The potter may sell five oil-jars and fifteen wine-jars, for this is the usual amount one collects from ownerless produce.</b>  A potter can sell up to five oil jars and fifteen wine jars, for this is a usual amount that a normal person would need to collect ownerless olives and grapes from the field and turn them into oil and wine.",
+                    "<b>But if he brought more, it is still permitted.</b>  If the person gathering the ownerless oil and wine brought in more olives and grapes than just five oil-jars or fifteen wine-jars worth, then one still may use this olive oil and wine. For instance, if I go to your house and you have gathered more than this amount I can still eat your food, as long as you are not making a business out of it or keeping it longer than is allowed. Nevertheless, it is still prohibited for a potter to sell more than five oil jars or fifteen wine jars because we could assume that a greater amount would be used to market the oil or wine.",
+                    "<b>He may also sell [more jars] to Gentiles in the land of Israel and to Jews outside of the land.</b>  The laws of sheviit apply in the land of Israel to Jews only. Therefore, a potter can sell whatever he wants either to a non-Jew living in the land of Israel or to a Jew living outside the land. He is not responsible if the non-Jew should subsequently sell the jars to a Jew or a Jew should bring them to the land of Israel and use them there against the halakhah. There is, after all, a limit to a person’s responsibility to not aid others in transgressing.  Another example would be that while the potter cannot sell the jars in the seventh year, he can sell them in other years, even though they may be used eventually in the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with selling things to a person who is suspected of not observing the laws of sheviit, for fear that he may use them inappropriately on sheviit.",
+                    "<b>Bet Shammai says: one must not sell him a plowing cow in the seventh year. But Bet Hillel permits, since he may slaughter it.</b>  Bet Shammai seems to disagree with the rule that we learned in mishnah six above, that if something can be used for both a prohibited and a permitted purpose, one can sell that thing to a person suspected of transgressing the laws of sheviit. A cow that is generally used for plowing is the example that the Mishnah uses. According to Bet Shammai, one cannot sell such a cow to a person suspected of transgressing sheviit. Bet Hillel, on the other hand, holds that this is permitted because it is possible that the person bought the cow in order to slaughter it. Bet Hillel gives the person the benefit of the doubt, whereas Bet Shammai does not.",
+                    "<b>One may sell him produce even at sowing time.</b>  One may sell produce to a person suspected of transgressing sheviit even at the season when a person sows seed. We do not suspect that he is buying the produce in order to use its seed rather we assume that he is buying it in order to eat it.",
+                    "<b>And one may lend him a seah measure, even though he knows that he has a threshing-floor.</b>  It is permitted to lend this person a utensil which measures a seah and we don’t suspect that he will use it to measure wheat in order to sell it. Rather we assume that he might need to measure it in order to know how much he needs to grind.",
+                    "<b>One may exchange coins for him, even though he knows that he has workers.</b>  If this person asks to make change, one may exchange coins with him even if he suspects that the person may use the coins to pay workers to do work prohibited on the sabbatical year. Again, we give the person the benefit of the doubt and assume that he may need the coins for some permitted purpose.",
+                    "<b>But all these things, if he expresses [that they will be used for unlawful purposes], then they are forbidden.</b>  If the person borrowing or buying these things expresses that he is intending to use them for a prohibited purpose, then it is clear that one may not sell or loan to him, or do any of the activities mentioned in the above mishnayot.  We obviously cannot give him the benefit of the doubt if he says that he is going to use them for a prohibited activity."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with lending instruments to a person who may commit a transgression with that instrument.",
+                    "<b>A woman may lend to her neighbor who is suspect of transgressing the laws of the sabbatical year, a sifter, a sieve, a hand-mill, or an oven.</b>  The first section continues to deal with lending instruments to a person who may not observe the sabbatical year. Again, since these instruments might be used for a permitted purpose, they may be loaned out, even though they may also be used for a prohibited purpose. The specific suspicion here is that the woman has stored her produce after the time when that produce no longer exists in the field. At this time, one is supposed to clear the produce out of the house so for instance if dates are still on the palm, one may store them in the house, but once they are no longer found outside, one must clear them out of her home. The sifter, sieve, hand-mill and oven might all be used to process such produce (especially grain), but they may also be used to process food that one is allowed to keep in the house either non-sabbatical year produce or produce that still exists in the field. Therefore, she may lend them to her.",
+                    "<b>But she may not sift or grind with her.</b>  Although she may lend these instruments to her, she may not go so far as to actually grind or sift with her. We learn here an important principle one may extend the benefit of the doubt to others, but one also should keep some distance if there is concern that such a person is transgressing. This is what will be stated in section four one may not aid those who commit a transgression.",
+                    "<b>The wife of a haver may lend to the wife of an am haaretz a sifter and a sieve and may even sift, grind, or sift flour with her.</b>  The mishnah now moves to a case similar to the previous one. Here we are talking about a woman married to a “haver,” a term we used throughout tractate Demai. A haver is one who scrupulously observes the laws of tithing and purity. The opposite is an am haaretz, a person who is suspected of not observing these laws. However, most amei haaretz do indeed tithe there food. Therefore, the wife of a haver cannot only lend her these instruments, she can use them with her. The fear that she has not tithed her produce does not create a prohibition.",
+                    "<b>But once she poured water [over the flour], she may not touch [it] with her, for one may not aid those who commit a transgression.</b>  There is one problem that remains. The am haaretz does not observe purity laws. Produce is susceptible to impurity only once it has become wet. At this point, when the am haaretz’s wife touches the produce, specifically the dough which now has water in it, she will make it impure. The problem with causing the dough to become impure is that it has “hallah” in it hallah is the portion of the dough that must be removed and given to the priests. If it is impure the priest will not be able to use it and it will have to be burned. The wife of the “haver” cannot aid in destroying this hallah, and therefore, once water has been placed in the dough, she may no longer touch it.",
+                    "<b>And all these things were only allowed in the interests of peace.</b>  The leniencies above, the permission to lend various instruments to people who are likely to perform a transgression with them, were intended to preserve the “ways of peace (darkei shalom)” between those who were scrupulous in their observance of these laws (the haver and his wife) and those who were not (the am haaretz and his wife). It is interesting to note that there is a limit to leniencies given because of “darkei shalom.” One may lend instruments to those who might not use them appropriately, but not if it is certain that they will use them inappropriately. For instance, I could lend my car to someone who might use it during the week and might use it on Shabbat, but it would seem that I could not lend the car to someone who will certainly use it on Shabbat. Darkei Shalom implies that one must give others the benefit of the doubt, but when there is no doubt, then “one may not aid those who commit a transgression.”",
+                    "<b>They may offer encouragement to Gentiles during the sabbatical year, but not to Jews.</b>  The mishnah concludes with a few more examples of things done because of “darkei shalom.” This section is a repeat of mishnah 4:3 above, and I am merely repeating my commentary here: One who passes by a Gentile plowing or planting his field (in the land of Israel) on the sabbatical year may wish him luck.  Even though the land is supposed to rest, Gentiles are not obligated to observe this law and in order to preserve peace between Jews and non-Jews, one may encourage him in his plowing. However, one may not offer encouragement to a Jew because that would be aiding him in committing a transgression.",
+                    "<b>In the interests of peace, one may also offer greetings to Gentiles.</b>  It is always permitted to formally greet Gentiles in order to preserve the ways of peace between Jews and non-Jews."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah defines the territorial boundaries of the land of Israel with regard to the status of the produce grown in the sabbatical year.  As we shall see, the Mishnah divides the land into three parts.",
+                    "<b>[The land of Israel is divided into] three territories with regard to the sabbatical law.<br>[Any produce grown in land] that was occupied by those who came up from Babylon, namely from Eretz Israel as far as Chezib, may not be eaten, nor [may its soil] be cultivated.</b>  The laws of the sabbatical year apply fully to any land occupied by the Israelites when they returned from the exile in Babylon. The southern border is called “Eretz Israel” and would seem to include all of the southern part of Israel. Chezib is north of Acco (my favorite beach in Israel is there it’s now called Achziv). The produce grown in this area cannot be eaten, which means that it must be eaten with the “sanctity of sabbatical produce.” One cannot store it once it can no longer be found in the fields.",
+                    "<b>[Any produce grown in land] that was occupied by those who came up from Egypt, namely from Chezib to the river, and until Amonah, may be eaten, but [its soil] may not be cultivated.</b>  The laws of sheviit apply less fully to the land conquered by Joshua and those who came up from Egypt. This would include the land from Chezib to “the river.” Unfortunately, the mishnah does not answer what river it is talking about, and there are many different opinions as to the interpretation of this clause. According to Albeck, Amonah is the name of a mountain (see II Kings 5:12) which is opposite of Lebanon. There is a river that comes from the Amonah mountain and descends to Damascus. So “the river” and Amonah are actually the same place. The produce grown in this area may be eaten and it does not have the sanctity of sheviit produce. However, the land may not be cultivated. It is interesting that the Joshua’s conquering of this land did not bequeath permanent holiness to it. Once the Israelites were exiled, this land descended in holiness and since it was not reoccupied, it never recovered.",
+                    "<b>From the river till Amonah and inwards, [produce] may be eaten and [the soil] cultivated.</b>  This section is also somewhat difficult to explain because the word, “inwards” is not clear. Albeck explains that this refers to the land between Amonah and the sea. This would include Tyre and Sidon, which are today on the coast of Lebanon. This land was never conquered by the Israelites and therefore the laws of sheviit do not apply there at all, even though many Jews may have been living there during the mishnaic period."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah refers to territory called “Syria”(not to be confused with modern Syria). This is land that was conquered by King David but was not conquered by Joshua. For many halakhot it has a semi-status, being in some ways treated like the land of Israel, but in other ways treated differently.\nWe should note one other background law required to understand this mishnah. During the sabbatical year a farmer may not keep the produce that he grows in his field for himself. He is obligated to make it ownerless, such that anyone can come and take it. If he doesn’t make it ownerless then it is prohibited to work the field, as it is said in Leviticus 25:5, “You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines.” Our mishnah, according to most commentators, refers to a person who has not made his field ownerless, and therefore, may not work the field.",
+                    "<b>In Syria, one may perform work on produce that has been detached, but not on produced attached [to the soil]. They may thresh, winnow, and tread [the grapes], or make [the grain] into sheaves, but they may not harvest [the crops], nor cut the grapes, nor harvest the olives.</b>  In Syria some types of work are permitted and some are prohibited. Any work done with produce that has already been detached from the ground may be performed. The mishnah explains that this refers to threshing or winnowing grain, treading on grapes or making sheaves. However, they may not harvest anything. Since Syria is not actually the land of Israel, harvesting is not prohibited biblically, and is only prohibited by decree of the rabbis. The Yerushalmi explains that the rabbis carved out a middle status for Syria. They did not allow one to harvest there, so that Jews wouldn’t abandon the land of Israel and go live in Syria. However, when it came to working with produce detached from the land, the rabbis were not so strict, thereby enabling people who couldn’t earn a living in Israel, to go to Syria for the year and earn some money there.",
+                    "<b>Rabbi Akiva said this principle: the kind of work that is permitted in Eretz Israel may also be done in Syria.</b>  Rabbi Akiva disagrees with the previous opinion and formulates a general rule that he applies to this situation. Anything that is permitted to do in Eretz Yisrael as long as it is done in an unusual manner, may be done in Syria in a usual manner (this is how Albeck understands Rabbi Akiva’s statement). For instance in Eretz Yisrael one cannot harvest grapes in a normal manner, but one can do so in an abnormal manner. Therefore, in Syria one can harvest even in a normal manner. Other commentators explain that Rabbi Akiva is formulating a general principle to explain the previous section. In Eretz Yisrael it is only forbidden derabanan (rabbinically) to work with detached produce, and therefore in Syria it is completely permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with onions that were harvested in the sixth year and then left stored in the ground until the seventh year. In the seventh year rain falls on them and they sprout new leaves. The question is: are these onions considered to be seventh year produce because their sprouts grew in the seventh year?",
+                    "<b>Onions on which rain fell and which had sprouted, if their leaves had turned black, they are forbidden; if they had become green they are permitted.</b>  If the leaves of the onions sprouted and turned black, which Albeck explains to mean that they turned dark green, then they are considered to be sabbatical year produce, and they must be treated as such.  However, if they become green and wilted (again, according to Albeck) then the sprouts do not count as if they grew from the land, but rather as if they grew from the onions. Hence, they are not treated as sabbatical year produce and they are permitted.",
+                    "<b>Rabbi Hanina ben Antigonus says: if they can be plucked out by their leaves, they are forbidden.</b>  Rabbi Hanina says that the status of the onions depends on how strong the leaves are. If one can pull the onions out of the ground by the leaves, then the leaves are considered to have grown enough in the seventh year to prohibit the onions. But if one cannot pull the onions out by the leaves, then the leaves are insignificant and the onions are not prohibited.",
+                    "<b>In the year after the sabbatical year, the like of these are permitted.</b>  The same rules will apply in the opposite manner with regard to onions that were grown in the seventh year and rain fell on them in the eighth year. If one can pull them up by their leaves, then the leaves are treated as eight year produce, but if not they are treated as seventh year produce and are forbidden."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses when one can begin to trust that the vegetables he buys in eighth year, the year that follows the sabbatical year are not sabbatical year produce and therefore forbidden but rather actually are from the eighth year.",
+                    "<b>When may one buy vegetables at the outgoing of the sabbatical year [without fear that they are sabbatical produce]?<br>When enough time has passed for similar [vegetables] to grow.</b>  Once enough time has passed in the new year for similar vegetables to ripen, one can trust that a vegetable that he comes across in the market is from the eighth year and not the seventh year.",
+                    "<b>Where produce ripens quickly, even that which is late in ripening is also permissible.</b>  Some vegetables grow quicker in some areas than in others. The mishnah is lenient and allows one who is in a place where the vegetables take longer to grow and have not yet ripened to buy a vegetable that may have come from a place where that vegetable has already ripened.  In other words, since the vegetable might have come from that place, we assume that it did.",
+                    "<b>Rabbi used to allow the buying of vegetables immediately after the sabbatical year was over.</b>  There are two reasons that Rabbi [Judah Hanasi] may have been so lenient and allowed one to buy vegetables immediately. First of all, he may have held that vegetables ripen quickly. If so, then “immediately” must mean after a minimum of a few days. Alternatively, he may have permitted the vegetable under the assumption that it came from outside the land of Israel, and such produce is always permitted. If this is the correct interpretation then “immediately” can be taken literally."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThere are certain cases in which halakhah demands that certain types of produce be destroyed. Our mishnah teaches that such produce must be destroyed in the land of Israel and cannot be brought outside of the land.",
+                    "<b>One may not take oil [of terumah] that had to be burned, nor produce of the seventh year, from the land [of Israel] to other countries.</b>  There are two items mentioned here. The first is terumah oil that has become impure. Such oil must be burned and one can derive no benefit from it. The second is sabbatical year produce after the time when it must be destroyed (we shall learn more about this in the next chapter). It is forbidden to export either of these two things because they must be destroyed in the land of Israel. It would seem to me that there may also have been a suspicion that a person might take them out of the land of Israel and not destroy them at all.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be exported to Syria, but not to any other country outside the land.</b>  Rabbi Shimon says that he has heard a tradition whereby one can bring these things to Syria and destroy them there. Evidently in this matter Syria is treated as if it was part of the land of Israel. Compare this with mishnah two above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with bringing terumah from outside of the land of Israel into Israel.",
+                    "<b>They may not import terumah from outside the land of Israel into Israel.</b>  The rabbis forbade importing terumah lest this encourage priests to go outside of the land of Israel and bring terumah back with them. This prohibition was created in order to discourage people from moving out of the land. It seems that they were not concerned lest a kohen move outside of Israel permanently because the terumah he received there could not be brought back with him.",
+                    "<b>Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be bring from Syria, but not from any other country outside the land.</b>  As he did with regard to yesterday’s mishnah, Rabbi Shimon says that Syria is exceptional and that a kohen who goes to Syria to get terumah can bring it back with him. Assumedly, he was not concerned lest the kohen travel too much to Syria to get terumah, because Syria is almost a part of the land of Israel."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis chapter begins to deal with the extremely important question of what types of produce fall under the category of “sabbatical year produce” such that all of the rules apply to them.",
+                    "<b>They said an important general principle with regard to the sabbatical year:  anything that is food for man or beast, or a species [of plants] used for dyeing, and cannot be left growing in the soil, the law of the sabbatical year is applied both to it and to its money substitute and the law of removal applies both to it and to its money substitute.</b>  There are two general rules in this section. First of all, the species of plant must be either food for humans, domesticated animals (beasts) or used in the dyeing process. The second rule is that it must be the type of plant that if left in the ground will rot. Sheviit does not fully apply to something that is either not used for any of these three purposes or can be left in the ground without rotting. In tomorrow’s mishnah we will learn more about the rules for produce to which the laws of sheviit do not apply. The main consequence to something being considered sabbatical year produce is that it must be destroyed once the same species cannot be found in the field. Up until this point one could store the species in one’s house, but once this point has passed one must take that type of produce out of the house and get rid of it. Another consequence of something having the laws of sheviit apply to it is that one can use it only for eating, drinking or anointing. We will learn more about this in the next chapter. The laws of sheviit will apply to the money that is derived from the sale of sheviit produce. Thus if one sells some sheviit wheat, the money is treated as if it was the wheat. It must be used up before wheat no longer grows outside in the field, and one could use the money only to purchase food, drink and oil for anointing.",
+                    "<b>Which are they?  The leaves of the wild luf, the leaf of ceterach, endives, leeks, portulaca, and netz hahalav.</b>  This is a list of various leaves that people occasionally eat. Even though these leaves are not normal food (like wheat, barley, dates and figs) the laws of sheviit still apply to them because they are sometimes eaten by human beings. Albeck claims that he cannot identify “netz hahalav” (there is a street in Modiin named “netz hahalav”, but that doesn’t really help). When I googled it I came up with “Ornithogalum divergens.” You can google that yourself.",
+                    "<b>What is the food for cattle?  Thorns and thistles.</b>  Again, these are not the only foods, or even the main foods, of domesticated animals such as cows, sheeps and goats. However, since they are eaten by these animals, the laws of sheviit do apply to them.",
+                    "<b>What is species of dyeing matter?   Aftergrowths of woad and madder.</b>  This section lists plants used in the production of dyes.",
+                    "<b>The law of the seventh year applies both to them and to their money-substitutes and the law of removal applies both to them and to their money substitute.</b>  A repeat of what was stated above."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that the laws of sabbatical produce apply fully to something that is food for humans or beasts or dyeing material and if left in the ground will rot.  Our mishnah discusses what the laws are with regard to plants that are food or dyes but can be left in the ground without rotting.\nImportant note: I have explained this mishnah according to the version found in good manuscripts of the Mishnah. The other version begins, “Anything that is not food for man.” In my opinion this version makes less sense is probably a mistake.",
+                    "<b>And they said yet another general principle: Anything that is food for man or beast, or is used for dyeing, but can be left in the soil, the law of the sabbatical year applies both to it and to its money substitute but the law of removal does not apply to it or to its money substitute.</b>  If a plant can be left in the ground, then even though it is food or dye, only some of the laws of sheviit apply to it and some do not. Specifically the plant itself must be treated in the same way that sabbatical year produce is treated. However, the laws of removing it from one’s house do not apply. This is simple to understand. If the plant can be left in the ground, then there would be no reason to remove it from one’s home because one removes produce from one’s home only once that species can no longer be found in the field.",
+                    "<b>Which are these? The root of wild luf, the root of ceterach, scolopendrium, the root of netz hahalav and buchreyah.</b>  As it did before, the mishnah now defines these categories. The plants listed here are edible roots and can be left in the ground without rotting.",
+                    "<b>What is the species of dyeing matter?  Puah ( and reseda.</b>  These dyes are roots and can be left in the ground.",
+                    "<b>The law of the sabbatical year applies both to them and to their money substitute but the law of removal does not apply to them or to their money substitute.</b>  A summary of the rule in section four.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: their money substitutes must be removed by Rosh Hashanah.</b>  Rabbi Meir says that although these plants themselves need not be removed from one’s home during the sabbatical year, their money-substitutes (things bought with the proceeds of their sale) must be removed by the time the sabbatical year is over. According to Rabbi Meir, a person might forget that he bought something with the proceeds from selling sabbatical year produce. If he leaves these money-substitutes in one’s home after the sabbatical year, he will forget that they are supposed to be treated with the sanctity of sabbatical year produce. Therefore, he must remove them from his home by the time the sabbatical year is over.",
+                    "<b>They said to him: since this law does not apply to the plants themselves, all the more so it does not apply to their money-substitute.</b>  The other rabbis respond that if the produce itself need not be removed from one’s house (because it always can exist in the field) then all the more so the money-substitutes, which have less sanctity, need not be removed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of this mishnah deals with the prohibition of selling sabbatical year produce. Sabbatical year produce is supposed to be left ownerless in the field so that anyone who wants to can come and collect.  One should not engage in business with this produce. However, under certain circumstances it can be sold.",
+                    "<b>The peels and the blossom of the pomegranate, the nutshells, and fruit seeds the laws of sabbatical produce apply to them and to their money substitutes.</b>  Even though all of these parts of the fruits or nuts are not generally eaten, they are still considered to be part of the fruit and the laws of sabbatical produce still apply to them.",
+                    "<b>The dyer may use them for himself, but he may not dye with them for a wage, since one may not engage in business with seventh year produce, or with first-born animals, or with terumah, or with nevelah, or with trefah, or with reptiles or with creeping things.</b>  The mishnah uses the details in the previous section as an introduction to the subject of what one can do with sabbatical year produce. A dyer can use the peels of fruit (commonly used in the making of dye) to make dyes for his own personal use. However, he may not use them to make money. There are other items that cannot be used to engage in business, meaning a person cannot sell them to earn a wage, although he may be able to sell them occasionally, on an ad-hoc basis. First-born animals: given to a priest. The person to whom a first-born animal is born cannot first use it to make money and then later on give it to a priest. Terumah: this also must be given to a priest, and he cannot use it to engage in business. Nevelah an animal that died on its own. Terefah an animal killed not in a kosher manner. Reptiles and creepy-crawly thing: animals that are not kosher. With regard to all three of these things, the rabbis forbade one from engaging in business with them, lest an Israelite come to eat them.",
+                    "<b>One should not buy field-vegetables and sell them in the market.</b>  One should not buy vegetables that have grown on their own (the Mishnah calls these “field vegetable”) and sell them. The same holds true with regard to collecting vegetables that grow on their own. One may not collect them and then bring them to market in order to sell them.",
+                    "<b>But he may gather them and have his son sell them on his behalf.</b>  However, there is a rather large leniency in this halakhah.  A person can gather produce from the field and then give it to his son to sell in the market, on his behalf. According to the rabbis, this doesn’t look like engaging in business, rather it still looks as if he gathered the produce for personal use.",
+                    "<b>If he gathered them for his own use, and some remains over, he may sell them.</b>  Finally, if he gathered for personal use but unintentionally gathered too much, he may sell the remainder in the market. As long as his intention was only to collect for personal use, this is not considered to be a case of “trading” in sabbatical year produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that it is prohibited to engage in the business of buying and selling first-born animals or prohibited animals. Our mishnah teaches that under certain circumstances, one may sell such animals.",
+                    "<b>If one buys a first-born animal for his son’s [wedding] feast, or for a festival, and then decides that he has no need for it, he may sell it.</b>  The first-born animal referred to in this mishnah is one which has a physical flaw. Such an animal may be eaten, even by non-priests. If a person buys such an animal in order to use it in a “mitzvah meal” such as his son’s wedding or a festival, and then he decides that he does not need it, he can sell it. Clearly this is not a case of a person intending to make a trade in first-born animals, but rather just avoiding a loss.",
+                    "<b>Trappers of wild animals, birds and fishes, who chanced upon unclean species, may sell them.</b>  If a non-kosher animal, bird or fish happens into a trapper’s trap, the trapper may sell it to a non-Jew since his intention was to catch kosher animals, birds or fish. He need not just let them go.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: also a man who happened to chance one upon by accident may buy or sell, provided that he does not make this into his regular profession. But the sages prohibit.</b>  Rabbi Judah goes a step further. If a person happens to chance upon a non-kosher animal, bird or fish he can buy it and then sell it. This is clearly a much greater leniency than that found in the previous section. It seems that Rabbi Judah holds that as long as one doesn’t make trade in non-kosher things his regular profession, he can engage in an occasional trade. The other rabbis disagree with Rabbi Judah and prohibit this. Buying the non-kosher animal when the intention is going to be to sell it is too close to engaging in business with such animals and is therefore prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the young branches of various trees. These soft branches were eaten and therefore we need to know whether the laws of sheviit apply to them.",
+                    "<b>The lulavim of hawthorn trees and carobs the laws of sheviit apply to them and to their money substitutes, the law of removal applies to them and to their money substitutes.</b>  The lulavim, that is the young, soft branches of hawthorn and carob trees, are edible and will rot if left on the tree. Therefore the laws of sheviit fully apply to them.",
+                    "<b>The lulavim of the terebinth, the pistachio tree and the white thorn, the laws of sheviit apply to them and to their money substitutes, but the law of removal does not apply to them and to their money substitutes.</b>  The lulavim of these trees, while edible, can remain on the tree indefinitely. As we learned in mishnah two above, if something can remain attached to the ground without rotting, then the laws of removing that produce from one’s home do not apply. One could therefore cut down such lulavim and preserve them in one’s home for as long as he wants.",
+                    "<b>But as for the leaves the law of removal applies, since they fall from their stem.</b>  Although the laws of removal do not apply to the lulavim because they can remain on the tree, the laws do apply to the leaves because they be left on the tree without rotting."
+                ],
+                [
+                    "<b>The rose, henna, balsam, the lotus tree the laws of sheviit apply to them and to their money substitutes.</b>  According to the first opinion in the mishnah, since these plants are used for perfumes, the laws of sheviit apply to them. Perfume is close enough to food and dyes that it is included in the laws of sheviit. With regard to the laws of removal, they will apply to any of them, such as the rose, that will rot if left in the ground.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: sheviit does not apply to the balsam, since it is not a fruit.</b>  Sheviit does not apply to the balsam, according to Rabbi Shimon, because the balsam is not a fruit but rather wood and the laws of sheviit do not apply to things considered “wood.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the question of how the laws of removal with regard to mixtures where one of the things is sabbatical year produce and one of the things is not.",
+                    "<b>If a new rose has been preserved in old oil, the rose may be taken out.</b>  A new rose is one that grew during the sabbatical year whereas the old oil is from olives that were harvested prior to the seventh year. The rose may be taken out of the oil and removed from one’s house at the time when roses must be removed (when they are no longer found in the field) and the oil may still be used afterwards. This is because, according to the mishnah, the rose does not impart taste to the oil.",
+                    "<b>But if an old rose was preserved in new oil, it is subject to the law of removal.</b>  However, if it is an old rose from the seventh year, put into new oil from the eighth year, the aged rose (think of potpourri) will impart its taste and both the rose and the oil are subject to the laws of removal.",
+                    "<b>New carobs preserved in old wine, or old carobs in new wine, are subject to the law of removal.</b>  When it comes to carobs in wine, in both cases (new sheviit carobs in sixth year wine or old sheviit carobs in eighth year wine) both the carobs and the wine are subject to the laws of removal. Unlike new roses in oil, new carobs do impart taste to the wine and therefore they too are subject to the laws of removal.",
+                    "<b>This is the general principle: Any thing that imparts taste, he must remove it if it is one kind mixed with a different kind. But if it is mixed with the identical kind, then [the whole is subject to removal] even if only the smallest quantity exists.</b>  The mishnah now forms a somewhat complex general rule: First of all, as we learned before, if the prohibited item does not impart taste then the non-prohibited item is not rendered forbidden. Thus since the new rose does not impart its taste to the oil, it can be removed and the oil is not subject to the laws of removal. However, this is only true of the mixture is of two different substances, such as a rose and oil. If it is a case of one kind mixed in with a similar kind, then the whole mixture is prohibited, even if the forbidden substance is only of the smallest quantity. So if even a tiny bit of sabbatical year oil became mixed in with non-sabbatical year oil, all of the oil must be treated as if it were sabbatical year oil.",
+                    "<b>Sabbatical year produce renders similar kinds prohibited even [if it exists] in the smallest quantity. But if of different species only when it imparts taste.</b>  The above rule is now explicated with regard to sabbatical year produce. Sabbatical year produce mixed in with the same species prohibits in the smallest amount. but if it is of different species, then only if it imparts taste. Thus if sabbatical year carobs are mixed in with wine, the whole mixture must be treated as sabbatical year produce."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that produce that is usually used for food cannot be used, during the sabbatical year, for medicinal purposes. This is because one is usually supposed to use sabbatical year produce for its typical purpose if it is food it should be eaten, if it is drink it should be drunk and if it is used for dyeing it should be used in dyeing.",
+                    "<b>They said an important general principle with regard to the sabbatical year:</b>  The phrase “this is an important general principle” appears only three times in the entire Mishnah, and it appears twice in Sheviit. Its other appearance is in the seventh chapter of Shabbat. It seems that this whole mishnah is the “general principle” and not just section one.",
+                    "<b>Anything that is usually designated as food for humans, one may not make a poultice of it for a person. And there is no need to say [that he may not make a poultice of it] for a beast.</b>  Produce that is normally used as human food cannot be used as a poultice at all, neither for humans nor for an animal.",
+                    "<b>Anything that is not usually designated as for food for humans may be used as a poultice for a person, but not for cattle.</b>  However, if it is normally animal feed, it can be used as a poultice for humans, but not for animals. Since it is fit for animal feed it can’t be used as a poultice for them but since it is not fit for human consumption a person could use it as a poultice.",
+                    "<b>And anything not usually designated either for humans or for animals, but now he thought to use it as food for either a person or an animal, we impose upon it the stringent laws applying both to people and beasts.</b>  If something was not normally used for food for humans or for animals, but in a certain circumstance a person decided to use it for either purpose, it is dealt with stringently. It can’t be used for medicinal purposes for a human being, as we learned in section one. The “stringent law” which applies to beasts is explained in the Yerushalmi as being a prohibition of boiling it till it is completely soft. According to the Yerushalmi it is prohibited to boil till completely soft sabbatical produce which is normally used for animal food.",
+                    "<b>If he thought to use it as wood [for a fire], behold it is treated as wood [and the laws of sheviit do not apply]; for example, savory, hyssop, or thyme.</b>  The laws of sheviit do not apply to things that are used to light a fire. So if with regard to one of these things he decided to use it to make a fire, then the laws of sabbatical year produce do not apply at all. The mishnah gives an example of some plants that are multi-purpose and therefore how they can be used will depend on what he intends to use them for."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that sabbatical year produce can only be used for its usual purpose. This seems to be a prohibition against “over-intervention” or manufacture of sabbatical year produce. While wheat can be made into bread, olives into oil and grapes into wine, a human being cannot convert these products into a material which is not what they seem, at least to us, to have been intended to become. This is because the produce that grows on its own during sheviit belongs to God, and not to us. While we may use it, we may not overly change it.",
+                    "<b>Sabbatical year produce may be used for food, drink and for anointing.</b>  Although Leviticus 25:6 states, “But you may eat whatever the land during its sabbath will produce” the rabbis do not take this to mean that you can only eat sabbatical produce. It can also be used as drink or as an ointment.",
+                    "<b>That which is usually eaten can be used for food only; that which is usually used for anointing can be used only for anointing, and that which is usually used for drinking can be used for drink only. One may not anoint with wine and vinegar, but he may anoint with oil.</b>  However, one cannot change something normally used for food and use it for something else, and the same with regard to drinking and anointing.  The example is wine and vinegar which cannot be used for anointing, because they are not normally used for such a purpose. Note that even though oil is also used for cooking and eating, since anointing is also a normal usage, it can also be used as such.",
+                    "<b>So too with terumah and second tithe.</b>  Terumah and second tithe are called “kadosh (holy)” by the Torah, and they too can therefore only be used for eating, drinking and anointing.",
+                    "<b>Greater leniency was applied to [oil of] the seventh year, since it can be used for lamp-kindling.</b>  While terumah and second tithe cannot be used for lighting a lamp, sheviit oil can. Perhaps this section signifies that there is a difference between sheviit on the one hand and terumah and second tithe. Sheviit’s laws are governed by the principle that one should not overly intervene in their processing. Therefore, if oil is normally used for lighting, sheviit oil can also be used for lighting. Terumah and second tithe are “holy” and therefore they cannot be used for lighting, because that is not considered a “holy” purpose."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with selling sheviit produce. Above, in 7:3 we learned that one cannot engage in trade with sheviit produce. However, if one gathers produce from a field in order to use it at home and then there is some left over, he may sell it. Our mishnah teaches that even though under such circumstances he is allowed to sell the produce, he may not sell it in its normal manner.",
+                    "<b>Produce of the seventh year may not be sold by measure, weight or number.</b>  When one comes to sell seventh year produce, he must not sell it in the normal manner, either by measure, weight or number, because this makes it look like he is engaging in trade.",
+                    "<b>Neither may figs [be sold] by number, nor vegetables by weight.</b>  Albeck explains that they used to sell figs in bunches, and in each bunch there were 100 figs. It would obviously be forbidden to sell them this way. However, even if he changes the normal way of selling figs and sells them by number, say 50 figs, it is still prohibited. This might be akin to selling eggs by number instead of by the usual dozen. Similarly, vegetables were normally sold by the bunch. On sheviit, it is prohibited to sell them by weight, because this looks too much like engaging in trade.",
+                    "<b>Bet Shammai says: they may not be sold, even in bundles.</b>  Bet Shammai adds that it is even forbidden to sell vegetables by bundles, even though this is not “by measure, weight or number,” which were prohibited in section one. To Bet Shammai, nothing can be sold in its normal manner. Rather one would have to sell them loose, roughly estimating how many are being sold.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: that which is usually tied in bundles [to bring] to the house may even be tied into bundles for the market, such as leeks and netz hahalav.</b>  To Bet Hillel, if there is a vegetable that one would normally make into bundles just to bring home, then he may make it into bundles and bring it to the store. This is permitted because it doesn’t necessarily look like he is bringing them to the market to engage in trade. The two examples are leeks and “netz hahalav” both mentioned above in 7:1."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne who sells seventh year produce, the money that he receives from the sale has the same status as does the produce. That money has to be used to buy more produce for eating, drinking or anointing, the same things for which seventh year produce itself must be used.\nThe first half of the mishnah teaches what happens when a person pays a worker to gather vegetables for him in the seventh year. Is this like buying sabbatical year produce?\nThe second half of the mishnah teaches that while it is permitted to exchange sabbatical year produce for non-sabbatical year produce, it is forbidden to use sheviit produce to pay off debts.",
+                    "<b>If one says to a worker: “Take this issar and gather vegetables for me today,” his payment is permitted.</b>  In this case the employer paid the worker an issar (a coin) for his labor and not for the vegetables. Since the money was not exchanged directly for the vegetables, it is “permitted” meaning that it need not be treated as if it was seventh year produce.",
+                    "<b>[But if he said:] “In return for this [issar], gather vegetables for me today,” then his payment is forbidden.</b>  However, if he said that the issar was exchanged more directly for the vegetables, then the money is “forbidden” meaning that it must be treated as seventh year produce.  It all depends on how he phrases the contract.",
+                    "<b>If one bought a loaf from a baker worth a pondion [and said:] “When I have gathered vegetables from the field, I will bring them to you,” this is permitted.</b>  The second section deals with a person who wishes to buy a loaf of bread (made from non-sabbatical year produce) worth a pondion (a small coin) from a baker and he wishes to pay his debt with vegetables that he collects from the field. In the first case this is permitted, because one is allowed to exchange sabbatical year produce for food that is made from non-sabbatical produce. The bread now must be treated as if it too was sabbatical year produce, as we will learn in mishnah seven.",
+                    "<b>If he bought it from him without any explanation, he may not pay him his debt with the value of seventh year produce, for no debt can be paid with the value of seventh year produce.</b>  If he bought the loaf of bread on credit without specifying how he was going to pay for it, he may not later pay his debt off with the sabbatical year produce, because one cannot pay a debt with sabbatical year produce. To summarize: one can trade sabbatical year produce for other foodstuffs as long as this is a trade. But when it becomes paying off an already existent debt, it is prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that one generally is not allowed to pay workers with money that was gained from selling sheviit produce. However, under certain circumstances this is permitted.",
+                    "<b>They may not pay [sheviit proceeds to] a well-digger, an attendant at a public bath, a barber, or a sailor.</b>  This section teaches that one cannot use sheviit money, money that was used to buy sheviit produce, to pay a worker’s wages even if those wages will go to a person who is providing a service that the receiver bodily enjoys. Sheviit money can be used to buy food and drink. We might have thought that since food and drink are things that the body enjoys, one could use sheviit money to buy other things that the body enjoys, such as a hair cut, water to wash, a bath or even a trip on a boat. The mishnah teaches that sheviit money cannot be used even for these purposes.",
+                    "<b>But he may give them to well-digger so that the well-digger will provide him with drink.</b>  However, if the well-digger is going to provide water for drinking and not just for washing, then one may pay him with sheviit money. This is akin to buying water directly with sheviit money which is, as we have stated, permitted.",
+                    "<b>To all of them he may give it as a gift.</b>  One can give sheviit money to his employees as a gift, a bonus over their regular payment, even though this looks as if he is paying them with sheviit money."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne is not allowed to process sheviit produce in the normal way that it is processed. This is derived midrashically from Leviticus 25:5 which states, “The grapes of your vine you shall not harvest.” The rabbis remark that he may not harvest them in the normal way, but he may harvest them in an unusual manner. Our mishnah extends this prohibition (and permission) beyond the time of harvesting, to the time of processing and preserving that which has been harvested.  We should note by now that this type of thought is common in rabbinic literature things done in a different manner are not prohibited, or sometimes not as prohibited, as they would be if they were done in the normal fashion.",
+                    "<b>Sabbatical figs may not be cut in the muktzeh, but he may cut them in an open place.</b>  The muktzeh was, according to Albeck, the place where they would normally cut figs. They would make cuts in the figs and then either fold them up in order to dry them out or make fig cakes out of them. In either case this was prohibited because this was the normal way of processing figs. However, one could cut them up in an “open place (hurvah)” which also might be translated as “a desolate place.” This is permitted since it would have been unusual to cut up figs there.",
+                    "<b>Grapes may not be trodden in the wine-press, but they may be trodden in a kneading-trough.</b>  The mishnah continues to state similar laws with regards to grapes and olives. Grapes cannot be trodden in a regular wine-press, but if one puts them in a kneading-trough, it is permitted.",
+                    "<b>Olives may not be prepared in an olive-press or in a small olive-press, but he may crush them and bring them into a small olive-press in the field.</b>  Olives cannot be prepared in the regular, large olive press and not even in a smaller version of this olive press. However, one may crush the grapes and then put them into a smaller olive press (called a “bodedah”) which is carved out of stones and can be found in the fields.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they may even be crushed in the [larger] olive-press, and then he brings them into the smaller press.</b>  Rabbi Shimon is slightly more lenient. He can begin the process of crushing the grapes in the larger olive press (the “bet habad”) and then complete the process in the bodedah."
+                ],
+                [
+                    "<b>One may not cook sheviit vegetables in oil of terumah lest they become invalidated. But Rabbi Shimon permits it.</b>  There are two explanations for why this is prohibited and what it is exactly that might be invalidated. The first explanation is that the terumah might become invalidated because when one has to remove the sheviit produce (when it can no longer be found in the field) one will also have to get rid of the terumah oil it is cooked in. This is a problem because it is forbidden to destroy pure terumah. The second explanation is that there is a fear that the sheviit vegetables will become invalidated. If the terumah oil becomes impure one will have to burn the vegetables along with the oil. This is a problem because it is forbidden to destroy sheviit produce (before it must be removed). Rabbi Shimon holds that there is no prohibition against invalidating holy food items such as sheviit and terumah. Hence he permits.",
+                    "<b>The last thing exchanged is always subject to the sabbatical law, and the produce itself   remains forbidden.</b>  This section refers to one who buys food with sheviit money. As we have stated the sheviit money has the status of sheviit. If one buys meat, for instance, with the money, the meat now has the status of sheviit, and the money is completely unsanctified. If one then sells the meat for fish, the fish has the status of sheviit and the meat loses this status. This will continue no matter how many things are bought and sold. The last thing bought always has the status of sheviit. Along with this, the produce itself always retains the status of sheviit buying it does not cause it to be “redeemed” as it does with second tithe."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah contains a list of things that one may not purchase or do with sheviit money (money used to buy sheviit produce). It also explains what one must do if one did buy such things with sheviit money.",
+                    "<b>One might not buy slaves, land, or an unclean beast with sheviit money.</b>  Since these are not food items, it is forbidden to buy them with money that one received from the proceeds of selling sheviit produce.",
+                    "<b>If he did buy he must [buy and] eat [food] for their equivalent.</b>  There is however a remedy for having done so. One should buy an amount of produce equivalent to the amount one paid for the land, slaves or unclean beast. Then one must eat this food as if it had the sanctity of sheviit.",
+                    "<b>One may not bring the bird-offerings of a zav or a zavah, or of a woman after childbirth with sheviit money.</b>  A zav or a zavah is a man or woman who has had an abnormal genital discharge. After a period of uncleanness the person must bring two birds as sacrifices (Leviticus 15:14, 29). The same sacrifices are brought by a woman after she gives birth (Lev. 12:8). One cannot purchase these sacrifices with sheviit money. Albeck explains that one cannot bring any sacrifices with sheviit money. It is not entirely clear why, then, the mishnah mentions these sacrifices.",
+                    "<b>If he did bring he must [buy and] eat [food] for their equivalent.</b>  same as section two.",
+                    "<b>One may not anoint vessels with oil of seventh year produce.</b>  Sheviit oil may be used to anoint one’s body, but not one’s vessels.",
+                    "<b>If he did annoint he must [buy and] eat [food] for their equivalent.</b>  same as section two."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah the rabbis debate what should be done with a hide that has been oiled with seventh year oil.",
+                    "<b>A hide which they oiled with seventh year oil: Rabbi Eliezer says: it must be burnt; But the sages say: he must [buy and] eat [food] for its equivalent.</b>  Albeck explains that Rabbi Eliezer was especially stringent upon the person who put sabbatical year oil on the hide because he considered this to be a disgraceful use of sheviit produce. The rabbis said that this was no different than the cases in yesterday’s mishnah, where a person used sabbatical year produce in an improper way. Just as in those cases he could remedy the situation by eating an equivalent amount of non-sabbatical year produce as if it was sabbatical year produce, so too he could act over here.",
+                    "<b>They said in front of Rabbi Akiba: Rabbi Eliezer used to say, A hide which they smeared with seventh year oil must be burnt. He replied: Silence! I won’t tell you what Rabbi Eliezer actually said in this connection.</b>  In this fascinating story, some rabbis tell Rabbi Akiva what Rabbi Eliezer had said, or at least what they had thought he had said, in regard to this issue. Their tradition matches that reported in section one. Rabbi Akiva angrily responded that he would not reveal to them what Rabbi Eliezer had actually said. It is unclear why Rabbi Akiva responded in such a manner, or what it is that Rabbi Eliezer seems to have said. In the Talmud two sages argue whether Rabbi Eliezer was actually more stringent or less stringent. What I think is more interesting is that Rabbi Akiva for some reason feared revealing Rabbi Eliezer’s opinion. Rabbi Eliezer is often a figure whom the other rabbis wanted to push away from being the accepted halakhah. Perhaps Rabbi Akiva fears that if he reveals his true opinion, people may be tempted to follow it. In order to keep people away from Rabbi Eliezer he censors him. However, we should note that the editors of the Mishnah record this censorship instead of erasing it from any historical memory."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah we hear of another instance in which some rabbis relate to Rabbi Akiva what Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva silences them.",
+                    "<b>They also said in front of him: Rabbi Eliezer use to say: “Whoever eats bread [baked] by Samaritans is like one who eats the flesh of a pig.” He replied: Silence! I won’t tell you what Rabbi Eliezer actually said in this connection.</b> Albeck explains that Rabbi Eliezer made such a strong statement against a person who eats Samaritan bread because he wished to warn Jews to keep away from the Samaritans. The Samaritans were a group whose holy city, Shechem, was found in the Shomron (Samaria). In some ways they would have acted like other Jews, but in many other ways they would have been different. As a group somewhat similar to the other Jews it is understandable why Rabbi Eliezer might have wished to keep them away. Again, we don’t know why Rabbi Akiva silences the other rabbis."
+                ],
+                [
+                    "<b>A bath heated with straw or stubble of the seventh year, it is permitted to wash in it.</b> It is forbidden to burn straw and stubble that grow in the seventh year because they could be used for animal food. However, if he did use them to heat up a bath, the bathwater may be used. Other commentators explain that it is completely permitted to use straw and stubble to heat up a bath because this is something for human “consumption” and we have learned before that something that is not used as food for a human can be used to make a salve. ",
+                    "<b>But if he is an important man, he should not wash in it.</b> If he is an important man, then he should act more stringently and not use the straw and stubble to heat up a bath, because people might learn from his actions that they can use all sabbatical produce for any use. Another explanation is that if he is an important, honorable man, they might burn for him sheviit products that one is not allowed to burn, such as edible food items that might smell good. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that there are certain types of produce that grow in the field which are not subject to the laws of sheviit. There are two such categories in our mishnah. The first are wild plants that people do not cultivate and store. The assumption automatically made with regard to these plants is that they are ownerless.\nThe second category is plants that grow without being cultivated. If something grows on its own, it should be permitted to eat it on sheviit. However, we shall see that some rabbis were stricter on this matter.",
+                    "<b>Rue, goosefoot, purslane, hill coriander, celery, and meadow-berries, are exempt from tithes.</b>  Plants that are ownerless such as those in this section need not be tithed. Since these things grow wildly and people don’t gather them in order to store them, they are not subject to tithes.",
+                    "<b>And they may be purchased from anyone during the sabbatical year, since such produce is not usually stored.</b>  Generally speaking it is prohibited to purchase sheviit produce from an “am haaretz” a person who is not scrupulous in observance of these laws. The reason for this prohibition is that the sanctity of the sheviit produce is transferred to the money when one uses it to buy the produce. Henceforth, that money can only be used to buy food, drink or oil for anointing. Since we can assume that the am haaretz will not observe these laws, one should not buy sheviit produce from an am haaretz. However, since these things grew on their own without being cultivated the laws of sheviit do not apply and one may buy them from anyone, even an am haaretz.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: aftergrowths of mustard are permitted, since transgressors are not suspected concerning them.</b>  The second half of the mishnah deals with things that grew on their own on Sheviit. The problem with such produce is that it is impossible to tell whether something grew on its own on sheviit or was planted and cultivated on sheviit. Rabbi Judah holds that mustard is permitted, because it is unlikely that someone had planted this mustard and grew it intentionally on the sabbatical year.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: all aftergrowths are permitted, with the exception of the aftergrowths of cabbage, since such cannot be placed within the category of field-vegetables.</b>  Rabbi Shimon is even more lenient and holds that it is permitted to purchase all vegetable aftergrowths except for cabbage which is clearly not an aftergrowth because it grows only in a garden and only if it is specifically planted.",
+                    "<b>But the sages say: all aftergrowths are forbidden.</b>  The other rabbis hold that it is forbidden to eat any aftergrowths because they may have come from produce planted on sheviit. I should note that I have explained the mishnah according to Albeck. Others explain it differently."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSheviit produce may be stored in one’s house as long as that same type of produce can be found in the field. The question is where must this produce be found in the field? Anywhere in the world? In the same town? Same country? Our mishnah divides the land of Israel into three territories and then three sub-territories such that if a certain produce can be found in the field in that territory it may be stored in one’s house in that territory.",
+                    "<b>There are three territories in respect to the law of removal [of sheviit produce]:   [these are]: Judea, Transjordan, and Galilee, and there are three territories in each one.</b>  If a certain type of produce can be found in the field in Judea, then that produce can be stored in one’s home in Judea, but not in the Galilee or Transjordan, if that produce is no longer found in the field there. Once that type of produce is no longer in a certain region, everyone from that region must remove that produce from their homes.",
+                    "<b>Upper Galilee, lower Galilee, and the valley. From Kefar Hananiah upwards, the region where sycamores do not grow, is Upper Galilee. From Kefar Hananiah downwards, where the sycamores do grow, is Lower Galilee. The borders of Tiberias are the valley.</b>  Each land is subdivided into three other lands, which the Mishnah now proceeds to list.  This section divides the Galilee into three sections, which by the way are still used as reference points to this day.",
+                    "<b>Those of Judea are: the mountain region, the plains [of the south], and the valley.</b>  This section divides the region of Judea into three. The mountain region is also called, “The King’s Mountain.” The valley goes from Ein Gedi in the south to Jericho in the north.",
+                    "<b>The plains of Lod are like the plains of the south, and its mountain region is like the king's hill-country.</b>  The plains of Lod are considered to be part of the plains of the south, even though they are geographically somewhat separate.",
+                    "<b>From Bet Horon to the sea is considered as one land.</b>  From Bet Horon, which is in the northwestern side of Judea (near Modiin where I live) to the sea is one region for matters of sheviit. It is considered part of Judea. The mishnah does not explain how the Transjordan is divided, although this is explained elsewhere."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which dealt with the division of the land of Israel into three territories.",
+                    "<b>Why did they speak of three territories? So that they may eat in each country until the last of the seventh year produce in that country is ended.</b>  This is the same explanation that we provided in the introduction to yesterday’s mishnah. The reason that they divided the land of Israel into three territories was to allow one to eat produce as long as that produce was found somewhere else in that specific sub-territory, for instance, the Lower Galilee.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: they have spoken of three countries only in the case of Judea, but all other territories are to be regarded as King’s mountain (Har.</b>  Rabbi Shimon disagrees with the entire meaning of the division of the land into three territories. The only land divided into three territories is Judea, but the rest of the land of Israel follows the King’s Mountain, the mountainous region in Judea. In other words, people in the Galilee and in Transjordan can eat a certain produce as long as that produce is found in the region of the King’s Mountain.",
+                    "It is unclear whether this section is Rabbi Shimon’s opinion, or that of the anonymous author of section one. In either case, someone holds that when it comes to olives and dates, as long as they can be found on the trees anywhere in the land of Israel, one can store them in one’s home. In other words, there is no division of the land of Israel when it comes to olives and dates."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah defines what type of produce must be found in the field such that that type of produce may continue to be stored and eaten in one’s home.",
+                    "<b>One may eat by virtue of similar produce regarded as ownerless [still found in the fields], but not when it was stored [and declared ownerless].</b>  This is an important clarification. All produce that grows in the field on Sheviit is considered ownerless anyone may come and pick it. One can store that produce and eat it at home as long as ownerless produce of the same kind is found in the field. Once the ownerless produce in the field is gone, one can no longer eat it at home. However, if someone stored that produce and then made it ownerless later so that anyone (including animals) could come and eat it, this doesn’t count as “found in the field.” This will not allow one to eat such produce at home.",
+                    "<b>Rabbi Yose permits even when it was stored [and then declared ownerless].</b>  Rabbi Yose allows one to continue to eat produce even if the only other type of produce of this nature that is “found in the field” is something that a person once stored and only then made ownerless so that others or animals could come and eat it.",
+                    "<b>One may continue to eat by virtue of the poor grains [that grow between the grass], or by virtue of the trees that yield bi-annually, but one must not eat by virtue of winter-grapes.</b>  The produce that is found in the field can be a low quality version of the same kind that is stored in one’s house. So if there are poor grains that grow among the grasses in the field, then one can continue to eat similar type of grains, but of higher quality, in one’s home. The same is true of a tree that produces two yields, one in the spring and one in the summer. If the summer yield is still in the tree then one can continue to eat that which is stored at home. However, when it comes to grapes, “winter-grapes” do not count. Grapes in Israel are harvested in the fall and once the fall-grapes are no longer on the vines, one cannot store the grapes (or their by-products) at home.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits provided they began to ripen before the summer [of the seventh year] had ended.</b>  Rabbi Judah says that these winter-grapes do count if they started to ripen before summer was over. In such a case they are considered close enough to fall-grapes that one can eat other stored fall-grapes (and their by-products) when these winter-grapes are found in the field."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of our mishnah deals with a case where someone preserved three different types of vegetable in one jar does he eat these vegetables until the first of them can no longer be found in the field, the last or must he eat each individual vegetable up until the time that vegetable is no longer found in the field.",
+                    "<b>One who preserved three kinds of vegetables in one jar: Rabbi Eliezer says they may be eaten only so long as the first still remains [in the field]. But Rabbi Joshua says: even so long as the last remains. Rabban Gamaliel says: when the like kind is no longer to be found in the field, the same kind in the jar must be removed, [and the halachah agrees with him.]</b>  There are three different opinions as to what to do in such a case. Rabbi Eliezer’s opinion is that he can eat all of the vegetables until one of them is no longer found in the field. This is the most stringent opinion. Rabbi Joshua holds that as long as one of them remains he may eat all three of them. This is the most lenient. Rabban Gamaliel’s opinion is somewhat of a compromise. Each vegetable can be eaten as long as that vegetable is found in the field. There is an additional line to the mishnah that notes that the halakhah is in accordance with Rabban Gamaliel. However, these words are missing from better manuscripts of the mishnah.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: all vegetables are regarded as one [kind] in respect of the law of removal.</b>  Rabbi Shimon is even more lenient than Rabbi Joshua. He says that all vegetables may be eaten as long as any vegetables are found in the field. In other words, “vegetable” is a species; so as long as vegetables are in the field, vegetables may be stored and eaten at home.",
+                    "<b>Purslane may be eaten until there is no more wild purslane in the valley of Bet Netopha.</b>  Purslane can be eaten as long as wild purslane is found in the valley of Bet Netopha in the lower Galilee. Evidently, this is the last place in the season where one could find purslane in the land of Israel."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with how long one may continue to eat certain types of produce that can either be gathered while still moist or when already dry.",
+                    "<b>If one gathered moist herbs, he may eat them until the sweet [herbs in the field] have dried up.</b>  After the sweet herbs are no longer found in the field, he must remove the moist herbs that he has gathered into his house. This is Albeck’s explanation of the term “sweet”. Other commentators explain that the word “sweet” refers to the ground water which “sweetens” the herbs growing in the field. Once this water has dried up, he may no longer keep the moist herbs at home, because they can no longer be found moist in the field.",
+                    "<b>And if he gathered dry [herbs], [he may eat them] until the second rainfall.</b>  However, if he gathered the herbs while they were dry he may keep them in his home until the second rain of the eighth year, because it is only at this late stage that the dry herbs in the field from the seventh year will no longer be fit for animal consumption. Again, as we have learned, if there is such a type of plant in the field that an animal can eat, then a person can eat it in his home. There are three different opinions as to when the second rainfall is the 7, the 17th or the 23rd of Heshvan, the second month of the Jewish year.",
+                    "<b>Leaves of reeds and of leaves of the vine [may be eaten] until they fall from the stems.</b>  If he is eating leaves of reeds or vines he can eat them as long as they are still found moist on the stems of the reeds or vines. If they are so dry that when one touches them they fall from the stem, then he must remove them from his house.",
+                    "<b>But if he gathered them dry, they may be eaten until the second rainfall.</b>  However, if he is eating them when they are already dry then he can continue to do so until the second rainfall of the eighth year.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: in all these cases, [they may be eaten] until the second rainfall.</b>  Rabbi Akiva disagrees with the halakhot in sections one and three and holds that even when it comes to moist herbs or leaves, he can continue to eat them and store them until the second rainfall."
+                ],
+                [
+                    "<b>Similarly, if one rents a house to someone “until the rains,” he means until the second rainfall.<br>Or if one had vowed not to derive any benefit from his friend “until the rains” [he is prohibited] until the second rainfall.<br>Until when may the poor enter the orchards?  Until the second rainfall.<br>And when may one begin to enjoy or burn the straw and stubble of sabbatical produce?   After the second rainfall.</b><br>This mishnah deals with various other halakhot that have to do with “the second rainfall.”<br>Sections one and two:  The meaning of “until the rains” is established by our mishnah as being until the second rainfall.<br>Section three: In non-sabbatical years the poor can enter the orchards to collect various types of produce that are given to the poor (forgotten foods, corners of the fields, dropped food all of this was discussed at length in Peah). They can enter the orchard after the second rains have fallen.<br>Section four: Straw and stubble that are animal food cannot be burned during the sabbatical year. However, once the second rainfall has come and ruined the straw and stubble which is still found in the field, one can burn that which remains in his home and even derive benefit from such burning."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with what one does with sabbatical year produce at the time of removal.",
+                    "<b>If one had sabbatical produce [at home] and the time of removal had come, he may give out food for three meals to every one.</b>  The first thing that one may do with the sabbatical produce when it is time to remove it from one’s home is to give enough of it for three meals to any person he knows. Anything he can’t give away to people that he knows he must take out of his house and publicly declare, “My fellow Jews, anyone who needs to take should come and take.”",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the poor may eat from it even after the removal, but not the rich.</b>  According to Rabbi Judah, only poor people may come and take from this food. This is derived from Exodus 23:11, “Let the needy among your people eat of it.” Some interpret this to mean that the owner of the field who produced this food may not reclaim it for himself but all others may.",
+                    "<b>But Rabbi Yose says: both the poor and the rich may eat after the removal.</b>  Rabbi Yose holds that not only the poor but also the rich may eat of this produce after the removal. According to this reading of Rabbi Yose’s words, the removal is somewhat of a formality, because after he removes it from his home and makes the declaration he may go back and reclaim it. The Rambam seems to have a different reading altogether. He holds that neither the poor nor the rich may eat of it. According to the Rambam removal means giving three meals worth of the food to any relatives, friends or acquaintances and then actually destroying whatever is left over."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who has inherited or received as a gift seventh year produce after the time when that produce should have been removed.",
+                    "<b>If one had inherited seventh year produce or had received them as a gift: Rabbi Eliezer says: they must be given to anyone who eats them. But the sages say: the sinner must not benefit, rather it should be sold to anyone who eats it, and its price divided among everyone.</b>  According to Rabbi Eliezer he should give the seventh year produce away to those who will eat it, even though it is forbidden for them to do so. He shouldn’t sell it to them because then the sanctity of the produce would be transferred to the proceeds. The other sages say that the problem with just giving it to such people is that they benefit by getting free produce. They are sinners because they eat sabbatical year produce why should they benefit from their sins? Therefore, he should sell it to them and then divide the money among the poor. I should note that I have explained this mishnah according to Albeck there are several other explanations.",
+                    "<b>If one eats dough of seventh year [produce] before the hallah was taken from it, he has incurred thereby the death penalty [at the hands of heaven].</b>  The final section of this chapter teaches that one must separate “hallah” from dough made of seventh year produce. “Hallah” is separated from dough and given to the priest and any non-priest who eats from it is liable for death at the hands of heaven. Although tithes do not need to be taken from seventh year produce, hallah does. Therefore if one eats dough of sabbatical year produce before the hallah is removed, he is punished in the same way he would be if he had eaten dough before the hallah was removed in any other year."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe final chapter of Sheviit is concerned with the remission of loans.\nDeuteronomy 15:2-3 states, “Every seventh year you shall practice remission of debts. This shall be the nature of the remission: every creditor shall remit the due that he claims from his fellow; he shall not dun his fellow or kinsman, for the remission proclaimed is of the LORD.  You may dun the foreigner; but you must remit whatever is due you from your kinsmen.”\nOur chapter discusses what types of loans are remitted, when they are remitted and other technical aspects of the remission of loans at the end of the seventh year. Most importantly, mishnah three will discuss the prozbul, a document instituted by Hillel the Elder which prevents loans from being cancelled. We will discuss the prozbul when we get to that mishnah.",
+                    "<b>The sabbatical year cancels a debt written in a document or one not written in a document.</b>  The seventh year cancels all “loans” whether those loans were secured with a document or not.  This is derived from the words, “every creditor shall remit the due that he claims from his fellow.”",
+                    "<b>A debt to a shop is not cancelled, but if it had been converted into the form of a loan, then it is cancelled. Rabbi Judah says: the former debt is always cancelled.</b>  If a person opens an account with his store, that debt is not remitted because it is not considered a loan. The rabbis look at this as if every day is the time when he should pay back the debt, and hence it is not a loan. However, if the storekeeper turns it into an official loan, for instance if he says something like, “You have until such and such a time to pay me back the money you owe me” then the debt is remitted in the seventh year. Rabbi Judah has a more nuanced view of when a debt to a store becomes a “loan.” The first time someone buys something from a shop without paying the debt is not a loan. However, the second time he does so, the prior debt turns automatically into a loan. Since it is a loan, the seventh year will cancel the debt. The same will happen every time he subsequently buys without paying each time the former debt turns into a loan and is therefore affected by the sabbatical year.",
+                    "<b>A wage-debt to a worker is not cancelled, but if it had been converted into a loan it is cancelled. Rabbi Yose says: the [payment for] any work that must cease with the seventh year, is cancelled, but if it need not cease with the seventh year, then it is not cancelled.</b>  Similar to a debt to a shop, wages owed to a worker are not considered a loan but a “debt.”  However, once the worker turns this into a loan, the sabbatical year does cancel it out. Rabbi Yose says that whether or not the sabbatical year cancels the debt to the worker depends on whether the work can continue to be done on the seventh year. If the work cannot be done in the seventh year, then the debt to the worker automatically becomes a loan because the working arrangement has to stop.  However, if the work can continue to be done during the seventh year, for instance the worker was not working in the field, then the debt remains a debt and not a loan because the work could potentially continue."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss what types of debts are remitted at the end of the sabbatical year.",
+                    "<b>One who slaughters a cow and divides it up on Rosh Hashanah [at the end of the seventh year]: If the month had been intercalated, [the debt] is remitted. But if it had not been intercalated, it is not remitted.</b>  Debts are remitted only at the very end of the sabbatical year. Thus a loan taken out on the last day of the year will be remitted, but a loan taken out on the first day of the next year will not be remitted. What makes this more complicated is that Elul, the last month of the year can have either 29 or 30 days. That is to say that the 30th day after Rosh Hodesh Elul could either be the first day of the next year, Rosh Hashanah, or the last day of the previous year. Our mishnah describes a person who has slaughtered a cow and “registered” other people to receive parts of the cow. Once he divides up the meat and gives it to them they owe him the money, and our mishnah treats this like a loan. So if he divides up the meat on the 30th of Elul at the end of the sabbatical year, what our mishnah calls “Rosh Hashanah” because it could potentially be Rosh Hashanah, and then it turns out that they added a day to the month, thereby keeping that day part of the previous year, then the loan is remitted by the seventh year. However, if they decide that this day is Rosh Hashanah then the seventh year was over before the meat was divided up. Since the loan was incurred in the eighth year it is not remitted. What a difference a day makes!",
+                    "<b>[Fines for] rape, for seduction, for defamation, and all other obligations arising from legal procedure, are not remitted.</b>  A rapist and a seducer pay a fine of 50 shekels (see Ketubot 3:4 and Exodus 22:16, and Deuteronomy 22:29). One who defames a virgin pays a fine of 100 shekels (Deuteronomy 22:19). These are not considered normal loans and hence the sabbatical year does not cause them to be remitted.  Similarly, any amount of money that a court has ordered a person to pay for whatever reason, that debt is not remitted on the sabbatical year. These are not considered “loans” but rather “debts.”",
+                    "<b>One who loans and takes a pledge, and one who hands over his debt documents to a court, [these debts] are not remitted.</b>  There are two types of situations discussed here.  The first is a person who loans someone money and in return takes a pledge, an object of some value that he will return when the loan is repaid. Because he took a pledge the loan is not remitted. One reason for this may be that when he gets the money that he loaned back, it is as if he selling the pledge back to the debtor. The second situation is one who transfers his debts to the court so that the court will collect the debts on his behalf. He does this before the seventh year is over. The prohibition of collecting a debt after the seventh year falls on the individual creditor and not on the court. Thus the court can collect these debts on the creditor’s behalf without the debts being remitted by the seventh year. As we shall see in tomorrow’s mishnah, using this halakhah, Hillel invented away for people to avoid the remission of debts in the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>[A loan secured by] a prozbul  is not cancelled.<br>This was one of the things enacted by Hillel the elder; for when he observed people refraining from lending to one another, and thus transgressing what is written in the Torah, “Beware, lest you harbor the base thought, [‘The seventh year, the year of remission, is approaching,’ so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing.”<br>Hillel enacted the prozbul.</b><br>This mishnah contains one of the most famous “takkanot” or pieces of halakhic legislation in the Mishnah. The takkanah is called the “prozbul” and was meant to be a way to prevent the sabbatical year from causing loans to be remitted. We shall see why Hillel made this takkanah inside the mishnah.<br>Section one: The prozbul was a document that a person would write before the seventh year and through it he would transfer his debts to the court. We shall learn more about how this document works in tomorrow’s mishnah. By using the prozbul document, a person’s could collect from his debtors after the seventh year.<br>Section two: At first it might seem that the prozbul would have been detrimental to the poor. After all, the sabbatical year was designed to give them relief from their debts by causing all loans to be remitted after the seventh year. However, the Torah already anticipated that this might cause lenders to be extremely hesitant about giving out loans. After all, these loans were an act of charity because they couldn’t charge interest.  Hillel saw that the sabbatical year’s remission of loans would ultimately cause the poor to suffer by making loans unavailable to them. Therefore, in order to aid people in getting loans, he had to secure the creditor’s ability to be repaid hence he enacted the prozbul."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah describes what was written in the prozbul, the document we began to discuss yesterday.",
+                    "<b>This is the formula of the prozbul: “I turn over to you, so-and-so, judges of such and such a place, that any debt that I may have outstanding, I shall collect it whenever I desire.” And the judges sign below, or the witnesses.</b> Through the prozbul, a person would turn his debts over to a court so that the court would collect them in his place.  As we learned in mishnah two, anyone who turns his debts over to a court does not have them remitted by the sabbatical year. So before the sabbatical year was over, the creditor would write out a document through which he would turn his debts over to the court. He would then have a right to collect them after the sabbatical year was over. This was the “legal fiction” through which Hillel prevented people from not loaning to the poor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the dates that are written in the prozbul.",
+                    "<b>A pre-dated prozbul is valid, but a post-dated one, is invalid.</b>  If a prozbul was written in the month of Tevet, but the date written in it was Cheshvan, which comes before Tevet, the prozbul is still valid. This is because a pre-dated prozbul will be to the detriment only of the creditor since the prozbul will be effective only for loans given out before the prozbul is written. However, if he post-dates the prozbul, i.e. he writes it in Cheshvan but dates it to Tevet, the prozbul is invalid because this is to the benefit of the creditor and to the detriment of the borrower.",
+                    "<b>Pre-dated loan documents [of loans] are invalid, but post-dated one valid.</b>  The mishnah now contrasts the prozbul with the loan documents themselves. If one pre-dates a loan document then it is invalid. This is because a loan document creates a lien on the other person’s property and may cause a third party to lose out. For instance, Reuven loans money to Shimon and the loan actually takes place in Nissan but he dates the document to Tishrei. Because the document was dated to Tishrei, the lien will be placed on any property Shimon owned in Tishrei. Thus if Levi bought property between Tishrei and Nissan and Shimon defaults on his loan, Reuven can collect his debt from Levi, even though the loan actually occurred after Levi bought the property. In such a case, there was no lien on Shimon’s property when Levi acquired it, and Reuven’s seizure from Levi is illegal. Therefore, pre-dated loan documents are invalid. However, post-dated loan documents are valid because they are only to the detriment of the creditor. Since no one else will lose out, these documents are valid.",
+                    "<b>If one borrows from five persons, then he writes a separate prozbul for each [creditor]. But if five borrow from the same person, then he writes only one prozbul for them all.</b>  The prozbul is written for the creditor and not the borrower. Thus if one person borrows money from five different people, each creditor needs his own prozbul. However, if one person lends money to five different people, he needs only one prozbul in order to collect his debt after the seventh year."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn order to write a prozbul over a debt, the debtor must have land.  This is because the lien placed on the land by the debt makes it as if the debt has already been collected by the court at the point of the loan. Therefore when the creditor goes to collect the loan on behalf of the court through the use of the prozbul, it is as if he is collecting a loan that has already been collected. Thus this is not a violation of the prohibition of collecting a debt after the seventh year.\nOur mishnah teaches that this requirement can be in a sense “fictionalized” such that the debtor need not actually own land.",
+                    "<b>A prozbul is written only for [a debt secured by] land.</b>  As I explained in the introduction above, in order for a prozbul to be written, the borrower must have land.",
+                    "<b>But if [the debtor] has none, then [the creditor] can give him title to a share, however small, of his own field.</b>  The requirement for the debtor to have land may have made receiving a loan difficult, which is again a problem for the poor who are in most need of loans. If a prozbul cannot be written over a loan, a lender may be hesitant about loaning money to someone who really needs it (for instance a sharecropper, who may not own the land and may need a loan to pay for seed). Therefore, the creditor is allowed to give title to a piece of his land to the borrower. This title can in actuality be a fiction, whereby the creditor gives him the smallest piece of land possible on his own property and then he can write a prozbul on as large of a debt as he wishes.",
+                    "<b>If he had land in pledge in a city, a prozbul can be written on it.</b>  If the debtor gave a piece of land as a pledge in order to secure another loan, the creditor may write a prozbul for a different loan, counting the pledged land as if it was actually still fully in the hands of the debtor. Again, we see that the rabbis are relaxing some of the requirements in order to make it easier for a person to write a prozbul so that he could take out a loan.",
+                    "<b>Rabbi Hutzpit says: a prozbul may be written for a man on the security of his wife's property, or for an orphan on the security of property belonging to his guardian.</b>  Sometimes, a prozbul can be written for a person even though he does not actually own the property. For instance a man who does not own property but is married to a woman who does own property can have a prozbul written on the basis of his wife’s property. Similarly, orphans who don’t actually own property may have a prozbul written based on the property owned by their guardian."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah the rabbis and Rabbi Eliezer debate whether a beehive, resting on the ground, is considered to have the status of land. As we shall see, there are halakhic consequences to it either being considered land or not.",
+                    "<b>A bee-hive:<br>Rabbi Eliezer says: Behold, it is like land and a prozbul may be written [using it as security] and it is not susceptible to uncleanness while it remains in its place, and one who takes honey from it on Shabbat is liable.</b>  According to Rabbi Eliezer, the beehive has the status of land. The mishnah lists three consequences to this determination. 1) If the debtor owns a beehive, a prozbul may be written using just the beehive as security, even though he owns no actual land. This is a topic that we covered in yesterday’s mishnah. 2) Land and anything that is considered attached to it (such as plants or houses) is not susceptible to impurity. Thus, according to Rabbi Eliezer, the beehive cannot become impure. However, this is only true while it remains in its place. If the beehive was picked up and moved elsewhere, it can become susceptible to impurity. 3) One who plucks something from the land is liable for a Shabbat transgression. Hence, according to Rabbi Eliezer, one who removes honey from a beehive on Shabbat is liable.",
+                    "<b>But the sages say: it is not like land, a prozbul may not be written [using it as security], it is susceptible to uncleanness while in its place, and one who takes honey from it on Shabbat is exempt.</b>  The rabbis do not consider the beehive to be “land” and therefore, in all three of these halakhot, they rule opposite of Rabbi Eliezer."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the possibility that a debtor would pay back a loan after the seventh year has caused the loan to be remitted.",
+                    "<b>One who returns a debt [after] the seventh year, the [creditor] must say to [the debtor]: “I remit it.” But [the debtor] should say: “Even so [I will repay it].” [The creditor] may then accept it from him, because it says: “And this is the word of the release” (Deuteronomy 15:2).</b>  If a debtor comes to a creditor to repay a loan after the seventh year has caused his loan to be remitted, the creditor must tell the debtor that he need not repay the loan. He cannot simply accept it from him without saying anything.  However, once the creditor has said that he remits the loan, the debtor should say back to him, “Even so I will repay it.” The rabbis recognize that paying back a loan is a good thing and that a debtor who has the ability to pay back a loan should not use the seventh year as an excuse not to. Importantly, the mishnah notes that the creditor may accept his money back. It is prohibited for him to approach the borrower and demand repayment of the loan. But it is not prohibited for the creditor to accept the money back. This dialogue is derived midrashically from the words, “This is the word of the release,” which we would usually translate at “This is the matter of the release.” The Hebrew word for “matter” and “word” are the same. The rabbis derive from this phrase that it is sufficient for the creditor to say that the loan is remitted.  By saying such words, he fulfills his duty and if the borrower still wishes to repay the loan, the creditor may accept it from him.",
+                    "<b>Similarly, when [an accidental] killer has been exile to a city of refuge, and the citizens want to honor him, he must say to them: “I am a murderer.” If they say: “Even so, [we want to honor you], then he may accept [the honor] from them, because it says: “And this is the word of the murderer” (Deuteronomy 19:4).</b>  The Torah uses similar words when describing the accidental killer who must flee to the refuge city. Therefore the rabbis derive a similar halakhah. When arriving at the refuge city the accidental killer must let the people of the city know that he is not coming as a simple tourist or person wishing to take up residence. He must tell them that he is an accidental killer. However, if they still wish to honor him even though they know he is an accidental killer, he may accept the honor."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the final mishnah of Sheviit we learn that although one is not obligated to pay back a debt that has been remitted by the seventh year, the sages praise a debtor who does so in any case. Our mishnah teaches two other instances in which a person is not obligated to do something but nevertheless should do so. This is an important category in all forms of law, be it Jewish law or other forms of law. The law tells a person bottom-line what she/he has to do it does not always tell a person what he should do. There is a realm, in my opinion, of morality that goes beyond the law. This is the subject of our mishnah.",
+                    "<b>One who repays his debts after the seventh year, the sages are pleased with him.</b>  As I noted in yesterday’s mishnah, it is praiseworthy to pay back a loan, even if it has been remitted by the seventh year. After all, the person really does owe the money. Perhaps we could say that he should take advantage of the sabbatical year remission only if he absolutely must do so.",
+                    "<b>One who borrows from a convert whose sons had converted with him, the debt need not be repaid to his sons, but if he returns it the sages are pleased with him.</b>  Conversion is considered to be a process similar to birth a person is in a sense “born-again” when they convert. Therefore, they lose any legal ties to their parents or  children and according to Torah law, children who convert do not inherit from their parents. Therefore, if someone owes a convert money and the convert dies, technically he need not repay the convert’s children who were born before he converted (if they were born after he converted then they are legally considered his children). However, the rabbis praise a person who does repay this loan, because, after all, he does in reality owe the money, and we all know that in reality, these are his children.",
+                    "<b>All movable property can be acquired [only] by the act of drawing, but whoever fulfills his word, the sages are well pleased with him.</b>  When a person acquires movable property, that is to say, things such as animals and objects, he must actually take them into his possession in order to acquire them. Money does not itself effect acquisition. Therefore, if Reuven buys, for instance, a table from Shimon and gives Shimon the money, the table is not his until he actually takes possession of it. Should Shimon find a better price for the table, he could sell it to someone else and just return the money to Reuven. Similarly, Reuven could ask for his money back if he finds a better table or a better price. However, the sages praise a person who keeps his word and does not renege on a deal, even when he is allowed to do so. Congratulations!  We have finished Sheviit! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. As I wrote this commentary to Sheviit, Israel was beginning to observe a sabbatical year.  I am not adding plants to my garden and when I go to the store I check the labels on the produce I buy to make sure that I am not buying “sabbatical year produce.” While I know that most of the readers of this commentary yare living outside of Israel, everyone should know that many of the laws in this tractate are still influential and practiced in the land. Observing the shemittah in Israel and still maintaining a modern economy, all the while protecting the needs of farmers has been a great challenge to rabbis, and continues to be a major issue to this day. The tractate is also interesting because it is the most environmental tractate in the Mishnah. The Torah’s laws teach us that human beings do not ultimately possess the land they are merely sojourners on it, for the land actually belongs to God. It is clear, at least to me, that the greatest challenge that our generation and probably all future generations face, is the massive environmental damage humans have done and continue to do to our planet. We risk making the world simply an uninhabitable place to live. Sheviit teaches us that the land needs to rest, it needs to recover from all that we ask of it. While we may not be able to fulfill all of these laws the way that they were originally formulated, the message is one that resonates with greater alarm every day. I just hope that we listen in time to make a difference. Tomorrow we begin Tractate Terumot."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה שביעית",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Sheviit",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Sheviit",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Terumot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Terumot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2c24bd80d27e4c7ac5a58baf1a99a9bceb9263f5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Terumot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,625 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "English Explanation of Mishnah Terumot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Terumah (sometimes translated as “heave offering”—a name I despise, for obvious reasons) is the name of the agricultural gift given to the priest.  In addition, when a Levite receives his tithe he must afterwards give terumah from his tithe to the priest. For ease of reference, below are the biblical verses that are relevant to the issue of terumah:",
+            "There are certain rules and principles that we should go over before we begin to learn the mishnayot of the tractate.",
+            "1) Terumah cannot be eaten by non-priests and if they do, they are liable for death at the hands of heaven. In other words, this is a serious one—so be careful! This also means that someone who eats produce from which terumah has not been removed is subject to this penalty. 2) The Torah does not prescribe how much terumah a person has to separate from his produce. The recommended amount is 2 per cent, but other percentages are possible. 3) If terumah becomes mixed in with hullin, non-sacred produce, the entire mixture becomes doubtful terumah. This mixture cannot be eaten by a non-priest but it can be sold to the priest. The price should take into account that some of the mixture is actually terumah and does belong to the priest without him having to pay for it. Thus if one seah of terumah wheat falls into fifty seahs of hullin wheat and a seah of terumah sells for one dinar (terumah will be cheaper because it has less of a market) then he can sell it to the priest for fifty dinar, giving him the one seah for free. 4) However, if there are 100 parts of hullin for every part of terumah, then he can just take out the amount of terumah that fell into the mixture and the rest he can treat as hullin, non-sacred produce, which means he can eat it or sell it to anyone he wishes. 5) The Torah calls terumah “kadosh”, holy. Therefore it must be preserved in purity and one cannot cause it to become ruined. 6) The Torah specifies that terumah be taken from grain, wine and oil. However, the sages expanded this to include other produce. Anything that is edible, can be stored and grows from the ground is subject to the laws of tithes and terumah.  ",
+            "There are other rules that we will learn throughout this tractate. I hope you enjoy learning the tractate. Good luck! "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first mishnah in Terumot deals with who may separate terumah from a person’s produce such that the separation is considered valid. We shall see that there are several important principles that make one qualified to separate terumah.",
+                    "<b>Five may not give terumah, and if they do so, their terumah is not considered terumah:<br>A heresh (deaf-; an imbecile, a minor,</b>  According to the rabbis, the deaf-mute, the imbecile (who is either mentally retarded or crazy) and the minor all lack legal liability for their actions. In Hebrew they say that they do not have “da’at” which I usually translate as “awareness” of the consequences of their actions. I should stress that in the ancient world, sign language as we know it did not exist and this made it basically impossible to educate and even communicate with a deaf-mute. Sign language and the incorporation of the deaf into society is a relatively recent development. Since these people lack legal awareness of the consequences of their action, they cannot declare something to be terumah, even if it belongs to them.",
+                    "<b>And the one who gives terumah from that which is not his own.</b>  The produce must belong to the person who separates the terumah from it.",
+                    "<b>If a non-Jew gave terumah from that which belongs to an Israelite, even if it was with his permission, his terumah is not terumah.</b>  A non-Jew cannot separate terumah, even if the Israelite gave him permission to do so. This implies that if a Jew gave permission to another Jew to separate terumah, he can do so.  A non-Jew cannot because he himself is not obligated in the laws of terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah clarifies the meaning of “heresh” which I translated in yesterday’s mishnah to mean “deaf-mute.”",
+                    "<b>A “heresh”, who speaks but cannot hear, may not give terumah, but if he does so, his terumah is terumah.</b>  In yesterday’s mishnah we learned that if a “heresh” separates terumah, his terumah is not terumah. Here we learn that mishnah one referred only to the typical type of “heresh,” one who neither speaks nor hears. However, if the heresh can speak but not hear then he still may not give terumah but if he does so, it is valid. The Talmud explains that he shouldn’t give terumah because he cannot hear the blessing. His terumah is valid because if he can communicate, then we know that he has “da’at” (legal cognizance of his actions.)",
+                    "<b>The “heresh” of whom the sages generally speak is one who neither hears nor speaks.</b>  This section clarifies that generally when we talk about the “heresh” it refers to a deaf-mute and not to a deaf person who can speak. Assumedly a deaf person who could speak would almost always have been someone who went deaf later in life. A person who was born deaf would probably, in those days, never learn to speak."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah brings in a debate with regard to terumah separated by a minor.",
+                    "<b>A minor who has not yet produced two [pubic] hairs: Rabbi Judah says: his terumah is terumah.</b>  According to mishnah one above, the terumah separated by a minor is not terumah. Rabbi Judah disagrees. One sign of a child having reached majority age is the appearance of pubic hair. The rabbis usually say that the appearance of two hairs is a sign of puberty. Rabbi Judah holds that with regard to terumah, even if two hairs have not yet appeared, the terumah separated by a minor still counts as terumah.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if he has not arrived at the age when his vows are valid, his terumah is not terumah, but if he has arrived at an age where his vows are valid, his terumah is terumah.</b>  According to Rabbi Yose, the ability of a minor to separate terumah depends upon his ability to take a vow. If the child is old enough such that his vows are valid, then his terumah is terumah. For a boy this is at 12 and for a girl this is at 11. At this age the child is assumed to be able to grasp the meaning of vows, and so too, the child is assumed to be able to understand the consequences of declaring something to be terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that one should not take terumah from something that has not been completely processed for a product from the same type of produce that has already been processed.",
+                    "<b>They should not take terumah from olives for oil, or from grapes for wine.</b>  One should not take terumah from olives or grapes (unprocessed) in order to exempt oil or wine (processed). In such a case where one has olives and olive oil, or grapes and wine, he must take the terumah from the oil or the wine in order to make these products permitted for consumption.",
+                    "<b>If one did: Bet Shammai says: there is terumah in [the olives or grapes] themselves.</b>  If, despite the rule in section one, one does take terumah from the olives or grapes in order to exempt the oil or wine, Bet Shammai holds that there is terumah in the olives and oil that he separated, although they are not completely terumah. These olives and grapes must be treated with the sanctity of terumah mixed with non-sacred produce. However, the wine and oil are still considered as if terumah has not been separated from them.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: the terumah is not terumah.</b>  According to Bet Hillel, the grapes and olives he declared to be terumah are not terumah at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of this mishnah teaches that one cannot take terumah from one category of produce in order to exempt another category of produce.",
+                    "<b>They do not take terumah from ‘gleanings’, from ‘the forgotten sheaf’, from peah or from ownerless produce.</b>  All of the agricultural gifts given to the poor are exempt from terumah and tithes. When a poor person receives these gifts he need not take out terumah or tithes. For an explanation of what these gifts are see the introduction to peah. Similarly, ownerless produce is exempt from terumah. Furthermore, as we shall learn below, one cannot separate terumah from that which is exempt on behalf of that which is liable for terumah.",
+                    "<b>[Neither is it taken] from first tithe from which terumah had already been taken, nor from second tithe and dedicated produce that had been redeemed.</b>  When the Levite receives tithe (first tithe), he takes out “terumat maaser” and gives it to the priest (see the introduction). Even if the tithes that he received came from produce that never had regular terumah taken out of it, for instance the Levite took his tithes earlier than was normal (usually terumah is taken first and then the tithes), it is not subject to regular terumah. The same is true for second tithe and sanctified produce that has been redeemed (exchanged for money in the case of second tithe the money is then taken to Jerusalem, and in the case of sanctified produce the money is given to the Temple). Even if terumah has never been taken from such produce, it is no longer subject to the laws of terumah.",
+                    "<b>[Nor is it taken] from that which is subject [to terumah] for that which is exempt [from terumah], nor from that which is exempt for that which is subject.</b>  If one has two piles of produce, one pile from which he must remove terumah, and one pile from which he does not have to remove terumah, he can’t take terumah from one in order to exempt the other. Specifically, he can’t take from the exempt produce in order to have it count for the liable produce.",
+                    "<b>Nor from produce already plucked [from the soil] for that attached to it, nor from that attached [to the soil] for that already plucked.</b>  Produce that is still attached to the ground is not yet liable to have terumah taken from it. Therefore, one cannot remove terumah from produce already plucked in order to exempt produce that is still attached, nor vice versa.",
+                    "<b>Nor from new produce for old, nor from old for new.</b>  New produce (from this year’s harvest) and old produce (meaning aged produce from the previous year’s harvest) are different categories. One cannot take terumah from one in order to exempt the other.",
+                    "<b>Nor from produce from the land of Israel for produce grown outside the land, nor from that grown out of the land for that grown in the land.</b>  Produce grown outside of the land of Israel is not subject to the laws of terumah. Therefore, one cannot take terumah from such produce in order to exempt produce that grew inside the land, nor vice versa.",
+                    "<b>[In all these cases] if they did take terumah, their terumah is not terumah.</b>  In all of these cases, if one does separate such terumah it is not considered terumah and even a non-priest could eat it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the foil to the first mishnah of the tractate, where we learned of five categories of people who may not give terumah and if they do, their terumah is not terumah. Today we learn of five categories of people who should not give terumah, but if they do, their terumah is valid.",
+                    "<b>Five may not give terumah, but if they do, their terumah is terumah.<br>A mute person;</b>  The mute person cannot recite a blessing, therefore he should not give terumah. However, he is assumed to be intelligent, and therefore if he does give terumah, it is valid.",
+                    "<b>A drunken person;</b>  One who is drunk will probably not know how to properly separate terumah, and therefore he shouldn’t do it. However, if he does, his terumah is valid.",
+                    "<b>One who is naked;</b>  A naked person cannot recite a blessing, therefore he shouldn’t give terumah. But if he did, the terumah is valid.",
+                    "<b>A blind person;</b>  A blind person shouldn’t give terumah lest he doesn’t know what he is giving from. He may give from the bad produce to exempt the good which is not a preferable way of giving terumah. However, unlike deaf-mutes who were considered to lack intelligence because they couldn’t communicate, blind people could communicate perfectly well, and therefore, if they did separate terumah, it is valid.",
+                    "<b>Or one who has had a seminal emission. They may not give terumah, but if they do their terumah is valid.</b>  One who has had a seminal emission cannot recite a blessing until he goes to the mikveh (Berachot 3:6). Therefore, he shouldn’t separate terumah, but if he does do so, it is valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs I stated in the introduction, the Torah does not establish a precise measure for how much terumah a person is supposed to give. The rabbis do set a measure, saying that 2 per cent is the standard measure, less is stingy and more is generous. Nevertheless, when one comes to give terumah, in order to retain some sense of the Torah’s original meaning, one should not separate his terumah by measuring it in a precise fashion.",
+                    "<b>They may not give terumah according to measure, or weight, or number, but one may give it from that which has already been measured, weighed or counted.</b>  When one gives terumah, one should not give it by using a precise measure, such as a measuring cup, a scale or by the number of units he is giving. However, he may give the terumah from produce that has already been measured. He would just have to estimate exactly how much terumah he is giving, instead of giving it in by using a precise measure.",
+                    "<b>They may not give terumah in a basket or a hamper of a measured capacity, but one may give in it when it is a half or a third filled.</b>  Although one shouldn’t give terumah by putting the produce in a type of basket whose precise measure is known, he can give by filling up such a container to a half or a third full.",
+                    "<b>He may not give a half of seah in a seah measuring vessel, for this half constitutes a known measure.</b>  The one exception is giving half a seah in a vessel usually used to measure a seah. This is also a standard measure and thus one should not give terumah in such a manner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a foil to mishnah four above, where we learned that one does not give terumah from an unfinished product in order to exempt a finished product. Here we learn that one also should not give terumah from a finished product for an unfinished product. However, the difference is that while Bet Hillel held in mishnah four that if he did give terumah, his terumah is not terumah, in today’s case if he did give terumah it is valid.",
+                    "<b>They may not give terumah from oil for crushed olives nor may [they give terumah from] wine for trodden grapes.</b>  One may not give terumah from oil or wine for olives or grapes that have begun to be processed but have not yet completed their processing, such as crushed olives or trodden grapes.",
+                    "<b>If he did so, his terumah is terumah, but he must give terumah again.</b>  Here we get a halakhah the likes of which we have not yet seen. On the one hand, if one does give terumah from finished produce for unfinished produce, his terumah is valid. However, he must go back and give terumah again for the wine and oil that are produced after he gave the first time.",
+                    "<b>The first terumah renders on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and is subject to the added fifth, but not the second.</b>  The first terumah is real terumah, while the second is not. The mishnah lets us know this by relating that if this terumah falls into other non-terumah produce, it renders the entire mixture “doubtful terumah.” A non-priest who accidentally eats such a mixture will have to repay the amount he ate, plus an added fifth. However, the second terumah that he separated is not terumah that the Torah mandated, and therefore, the penalties for it falling into regular produce is not enacted. This second terumah was only a penalty on the person for having separated terumah from unfinished produce on behalf of finished produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of giving terumah from finished produce for unfinished produce.",
+                    "<b>They may give terumah from oil for pickled olives, or from wine for grapes made into raisins.</b>  Pickled olives and raisins are finished produce. Therefore, he can give terumah from oil or wine in order to exempt them.",
+                    "<b>Behold, he gave terumah from oil for olives intended for eating, or from [other] olives for olives intended for eating, or for wine for grapes intended for eating, of from [other] grapes for grapes intended for eating, and he decided afterwards to press them, he need not give terumah again.</b>  In all of these cases, one at first gives terumah from finished produce for produce that he intends to eat in its current state. This is okay because one can give terumah from one finished product (wine or oil) in order to exempt another finished product (olives or grapes intended for eating). Then after having already separated terumah to exempt these olives or grapes that he thought he was going to eat, he decides that he does want to press them and make them into wine or oil. Now it turns out he separated terumah from finished produce for unfinished produce, which is, as we have learned, a no-no. Nevertheless, since when he did separate the terumah he did it correctly, he need not give terumah again."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah completes the series of mishnayot that taught that terumah cannot be taken from one pile of produce that is one stage of processing on behalf of another pile that is in a different, either more advanced or less advanced, stage in its processing.",
+                    "<b>They may not take terumah from produce whose processing has been completed for produce whose processing has not been completed, or from produce whose processing has not been completed for produce whose processing has been completed or from produce whose processing has not been completed for other produce whose processing has not been completed.</b>  Basically, the only time one can separate terumah from one pile of produce for another is if both piles are completely processed. For instance, if one has one barrel of wine, one could take terumah from it and thereby exempt another barrel of wine.",
+                    "<b>If they did take terumah, their terumah is terumah.</b>  In all of these cases, if one nevertheless did take out terumah, the terumah is still valid. This last clause seems to contradict that which was taught in the end of mishnah four, concerning one who gives terumah from olives or grapes in order to exempt oil or wine. One explanation for this is that that case was different because grapes and oil require a lot of work to process. Therefore, the rabbis penalized one who tried to give them to the priest instead of giving the oil or wine. This clause also seems to contradict mishnah eight which said that the terumah is terumah, but he must go back and give terumah again. Again, one possible explanation is that there is a difference between oil and wine and other types of produce, and that the rules are stricter with regard to the former."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne must give terumah from both pure and impure produce. The priest will be able to use the pure terumah for its general purpose and the impure produce he will have to burn but he can enjoy the produce while it is being burned. For instance, if he is given impure oil, he can burn it and use it to light his candles. If he is given impure wheat, he could burn it in his oven.\nOur mishnah teaches that one cannot give terumah from pure produce in order to exempt impure produce, even though this might seem to be beneficial to the priest.",
+                    "<b>They may not give terumah from pure [produce] for impure [produce], but if they did give, the terumah is terumah.</b>  As I stated in the introduction, one cannot give terumah from pure produce in order to exempt impure produce. If, however, he does so, his terumah is still valid.",
+                    "<b>In truth they said:  If a cake of pressed figs had become partly defiled, one may give terumah from the clean part for that part which had become defiled. The same applies to a bunch of vegetables, or a stack of grain.</b>  The phrase, “In truth they said,” usually introduces a halakhah that deviates from the previous general rule. If one has a cake of pressed figs only part of which was impure, or a bunch of vegetables or a stack of grain, only part of which was impure, one can separate terumah from the pure part in order to exempt the entire cake, bunch or stack. Because it is all one pile or one group of produce, this is not considered taking from one pile/stack of pure produce on behalf of a different impure pile/stack.",
+                    "<b>If there were two cakes [of figs], two bunches [of vegetables], two stacks [of grain], one pure and one impure, one should not give terumah from one for the other.</b>  However, as stated in section one above, if the cakes, bunches of vegetables or stacks of grain were separate, then one should not give terumah from the pure one on behalf of the impure one.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: one can give terumah from that which is pure for that which is impure.</b>  Rabbi Eliezer disagrees with the rules above and holds that one can give terumah from the pure for the impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the opposite of yesterday’s mishnah. Here we learn what happens if a person tries to give terumah from impure produce for pure produce. Obviously, this is much more problematic, because the impure terumah is far less useful to the kohen.",
+                    "<b>They may not give terumah from impure [produce] for that which is pure.</b>  One should not give terumah from impure produce on behalf of pure produce.",
+                    "<b>If he did give: If unwittingly, the terumah is valid; If intentionally he has done nothing.</b>  If, despite the fact that this is prohibited, the person did so anyway, if he did it without knowing what he was doing, the terumah is valid. However, if he did it intentionally, the terumah is not terumah and he must go back and take terumah out again.",
+                    "<b>So too, if a Levite had [unclean] tithe [from which terumah] had not been given, and he gave terumah from this, if unwittingly, the terumah is valid, if intentionally he has done nothing.</b>  As I stated in the introduction, a Levite must give terumah from the tithes that he receives. The Levite in our section has a pile of impure tithes and he tries to say that this tithe will be terumah on behalf of other tithes that he has received. The same rules apply here as applied in the case of regular terumah in section two. When it comes to the terumah taken from tithes, one also cannot give impure terumah to exempt pure terumah. However, Albeck notes that in the case of terumah from tithes, the opposite is not true one can give from pure produce for impure produce.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he knew of it at the outset, even if done in error, he has done nothing.</b>  Rabbi Judah holds that if at some point he knew that the pile of tithes was impure, then even if he later forgot and thought that he was giving terumah from pure produce, his terumah does not count. The fact that he once knew means that he can never again be considered as having given it “accidentally.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches other cases in halakhah where if someone did something prohibited unintentionally, he may benefit from it, but if he did it intentionally, he may not benefit from it.",
+                    "<b>One who immerses [unclean] vessels on Shabbat: If unwittingly, he may use them. But if intentionally, he may not use them.</b>  It is forbidden to immerse unclean vessels on Shabbat in order to purify them. The reason is that by immersing them he makes them usable. This is like “completing a vessel” which is forbidden on Shabbat. If he does so intentionally, he may not use them until after Shabbat is over, at a time when he could have immersed them in a permissible manner. However, if he did so unwittingly, meaning he either didn’t know that it was Shabbat or he didn’t know that he is not allowed to immerse vessels on Shabbat, then he can use the vessels immediately. Since he did so accidentally, he is not penalized by having to wait to use the vessels.",
+                    "<b>One who separates tithes, or cooks on Shabbat: If unwittingly, he may eat it. But if intentionally, he may not eat it.</b>  Similarly, one may not separate tithes or cook on Shabbat. Again, if he does so accidentally, he may eat the food immediately, but if he did so intentionally, he must wait until after Shabbat.",
+                    "<b>One who plants on Shabbat: If unwittingly, he may keep the tree. But if intentionally, he must uproot it.</b>  It is forbidden to plant on Shabbat. If one did so without knowing that it was Shabbat or that planting was forbidden, he may keep the tree. If not, he must get rid of the tree.",
+                    "<b>But if during the sabbatical year, whether [it was planted] unwittingly or intentionally he must uproot it.</b>  The one exception to the notion that if one did something unwittingly he may benefit from it is the sabbatical year. Albeck explains that Jews were suspected of working the land during the sabbatical year and then claiming that they had done so unwittingly. To prevent this, the rabbis made the rule especially stringent. Even if the Jew did the work unwittingly (or at least claimed to have done so), they are not allowed to benefit from it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the rule that one cannot give terumah from one kind of produce on behalf of another. The second half of the mishnah deals with giving the terumah to the priest.",
+                    "<b>They may not give terumah from one kind for another kind, and if he did give, the terumah is not terumah.</b>  One cannot give terumah from any species that is “kilayim” (mixed seed) with another species (we will see this in mishnah six, below). And if one does try to give terumah from one species on behalf of another that is kilayim with it, the terumah doesn’t count.",
+                    "<b>All kinds of wheat count as one.</b>  Different species of wheat, such as white wheat and red wheat all count as wheat and one can give terumah from one on behalf of the other.",
+                    "<b>All kinds of fresh figs, dried figs and fig cakes count as one, and he may take terumah from one for the other.</b>  Similarly, all kinds of figs can be used for terumah for other kinds of figs. This is because all of these kinds of figs have, at least potentially, finished their processing.",
+                    "<b>Wherever there is a priest, one must give terumah from the very best, and where there is no priest, one must give terumah from that which lasts longest. Rabbi Judah says: he should always give only from the very best.</b>  The mishnah now turns its attention to what kind of terumah one should optimally give to the priest. If the priest is right there when the person is separating the terumah, he should give him the best of the produce. If he is not right there, then he should give him the part of the produce that will last the longest. For instance, if he has fresh figs and dried figs, if the priest is right there he should give him the fresh figs, but if he is not around, he should give him the dried ones. Rabbi Judah says he should always give him the best of the produce and we are not concerned lest the produce goes bad."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with giving terumah from onions.",
+                    "<b>They should give terumah of a whole small onion, and not of half of a large onion.</b>  If one has a choice of giving either a whole small onion or half of a large onion as terumah, he should give the whole small onion. This seems to accord with what the sages said in yesterday’s mishnah, that one should give from something that will last, even though it is not the best of the produce.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: not so, rather half of a large onion.</b>  Rabbi Judah holds that the large onion is of better quality and therefore it is preferable to give half of the large onion and not the small onion. [Personally, I like small onions, especially when we give them a fancy name like shallots].",
+                    "<b>So too, Rabbi Judah says: they give terumah from town onions for those from the village, but not from village onions for those from the town, since these are the food of its principal citizens.</b>  The onions that grow in the town are bigger than those that grow in the village. The principal citizens (in the Mishnah the word is “politikim” literally politicians!) eat only the big onions from their town. Hence, according to Rabbi Judah one can give from these types of onions in order to exempt the onions from the villages, but one cannot give from village onions in order to exempt the big onions. In other words, it is not just that town onions are better than village onions the finicky people from the town won’t even eat the village onions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss giving terumah from one species for another.",
+                    "<b>They may give terumah from olives [to be used] for oil for those to be preserved, but not from olives due to be preserved for olives [to be used] for oil.</b>  The olives that are used for oil are of a better quality than the olives that are going to be preserved and eaten. Therefore, one can take terumah from olives that will later be used for oil in order to exempt olives that are going to be preserved. However, one cannot do the reverse take terumah from olives that will be preserved from olives that will be used for oil.",
+                    "<b>[They may give] from unboiled wine for boiled wine, but not from boiled wine for unboiled wine.</b>  The wine that is going to be boiled is the bad wine that will not taste as good as the unboiled wine (for a taste test, compare Golan to Manischewitz!). Therefore, he can’t give terumah from boiled wine for unboiled wine, but he can give unboiled wine for boiled wine.",
+                    "<b>This is the general rule: any two things which together are kilayim (mixed he should not give terumah from one for the other, even if one is superior and the other inferior.</b>  The mishnah now gives some general rules, which have been illustrated throughout the previous couple of mishnayot. First of all, anything which is kilayim with another species cannot be used as terumah for that species, even if one of the sets of produce is superior to the other.",
+                    "<b>But if they are not kilayim, then one may give terumah from the superior for that which is inferior, but not from the inferior for that which is superior.</b>  If the species are not kilayim with one another, then one can give terumah from the superior species for the inferior species, as we learned before.",
+                    "<b>If one does give terumah from the inferior for that which is superior, his terumah is terumah, except for zunin given for wheat, since these ( are not food.</b>  One should not give terumah from the inferior species for the superior species but if one does, the terumah is valid. For instance, if one gives terumah from boiled wine for unboiled wine, the terumah is valid. The only exception to this is “zunin” a type of species that grows between wheat and that is not kilayim with wheat (see Kilayim 1:1). Since “zunin” are inedible, they cannot be used for terumah.",
+                    "<b>Cucumbers and melon count are one kind. Rabbi Judah says: two kinds.</b>  In Kilayim 1:2 we learn that Rabbi Judah and the sages disagree whether melons and cucumbers are kilayim. Their dispute is brought here because according to the sages, one could give from one in order to exempt the other, whereas according to Rabbi Judah, one cannot."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who gave something as terumah that seemed to be good when he gave it but turned out to be bad afterwards.",
+                    "<b>If one gave a cucumber as terumah and it was found to be bitter, a melon and it was found to be rotten, it is considered terumah, but he must again give terumah.</b>  If one gave melons or cucumbers as terumah thinking that they were good and then it turned out that they were bad, the terumah counts, but he must again give terumah. The fact that this is terumah fits with that which we said in 2:6 (yesterday’s mishnah) that if one gives terumah from bad produce for good produce his terumah counts. The new information here is that he must again give terumah. The Yerushalmi explains that bitter cucumbers and bad melons may not even count as food and hence it turns out that he may not have given any terumah whatsoever. Therefore, he must give terumah again.",
+                    "<b>If one gave a jar of wine as terumah and it was found to be vinegar: If prior to his act he knew that it was vinegar, the terumah is not valid; But if it had turned sour after he had given it as terumah, behold it is terumah.</b>  If he gives wine as terumah, knowing that the wine has already turned into vinegar then the terumah doesn’t count. The Yerushalmi explains that according to this mishnah holds that vinegar and wine are two different kinds, and as we learned above, when one tries to give one kind for another kind, his terumah is not valid. Had this been a case of giving “bad” for “good” his terumah should have counted. However, if it turned into vinegar after he had already set it aside as terumah, then it is terumah, because when he made it into terumah, it was still wine.",
+                    "<b>In case of doubt, it is terumah but he must again give terumah. The first terumah does not render on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and it is not subject to the added fifth, and so the second.</b>  If he doesn’t know whether the wine was vinegar or wine when he declared it terumah, he must act stringently. The first terumah remains terumah and he must give again. If the first terumah fell into a pile of regular produce, it does not render the entire pile “doubtful terumah” because this terumah may not really be terumah (if it was vinegar before he gave it as terumah for the wine). Similarly, if the second terumah falls into a pile of regular produce, it doesn’t render that pile into doubtful terumah” because it too may not in actuality be terumah (if the first terumah was wine before he gave it as terumah, then the second terumah was unnecessary). Only if they fall in together do they cause the other produce into which they fall to become doubtful terumah. Furthermore, a non-priest who eats either of the terumot is not liable to pay back an extra fifth, as is normally the case when a non-priest eats terumah. However, if he ate both terumot, he would have to pay the extra fifth because in such a case he certainly has eaten terumah. For an explanation of a similar, yet somewhat different case, see above 1:8."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of the end of yesterday’s mishnah. There we learned that if a person is not sure if the wine he gave as terumah was vinegar when he gave it, the first terumah counts and he must give terumah again. The end of the mishnah stated that each of these terumot on its own does not make non-sacred produce into “medumma” which is a mixture into which terumah has fallen. Our mishnah discusses what happens if both terumot fall into the same mixture.",
+                    "<b>If one of them falls into non-sacred produce, it does not make [the mixture] medumma [a mixture into which terumah has fallen]. If the second of them falls [then] into another place, it also does not make it medumma.</b>  If any one of these terumot falls into a batch of non-sacred produce, it does not render it medumma. This is because neither of these are certainly terumah and doubtful terumah does not cause non-sacred produce to become medumma. The non-sacred produce remains permitted to non-priests.",
+                    "<b>But if both fall into one place, they do make it medumma, according to the size of the smaller of the two.</b>  However, between the two of them, one is certainly terumah (as I explained at the end of yesterday’s mishnah). Therefore, if both fall into non-sacred produce, they do render it medumma. Before we understand the last clause of this section, we need to remind ourselves about the laws of medumma. If terumah falls into non-sacred produce, if there are less than 100 parts non-sacred stuff for every part terumah, then the whole mixture can only be eaten by a priest. A person would sell the mixture to a priest, reducing the price of the terumah that fell in, which he must give him for free. However, if there are more than 100 parts non-sacred stuff for every part terumah, then the person may take out the measure of whatever terumah fell into the produce, and give the terumah to the priest and the rest goes back to being non-sacred produce. Here, the ratios are based on the smaller of the two terumot that fell into the other produce. So if one terumah is two pounds, and one terumah is 1 pound, if they fall into 100 pounds, he can simply take out the terumot and give them to the priest and keep the rest for himself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with two partners who jointly own a pile of produce and each gives terumah. For instance, they together own 50 seahs of wheat and each gives 1 seah of terumah (2 per cent). The question is, are both terumah? Neither? One and not the other?",
+                    "<b>[Two] partners who took terumah, the one after the other:<br>Rabbi Akiva says: the terumah of them both is terumah.</b>  According to Rabbi Akiva, half of what each partner gave is terumah. Rabbi Akiva looks at this situation as if each partner gave terumah for the half that belonged to him. So each seah is half terumah and half hullin (non-sacred produce). Since we can’t determine which is which, each must treat the mixture as if it was medumma.",
+                    "<b>But the sages say: the terumah of the first is terumah.</b>  The sages say that only the first terumah is terumah. The second terumah was accidental because had the second person known that the other partner already gave terumah, he would not have given it.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if the first gave the prescribed amount, the terumah of the second is not terumah, but if the first did not give the prescribed amount, the terumah of the second is terumah.</b>  According to Rabbi Yose, if the first person gave the proper measure (see below 4:3, for more information on the proper measure for terumah) than his terumah alone counts. If the first person did not give the proper measure than the second terumah is also terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>To what does this apply? Only if one did not confer with the other, but if one allows a member of his household, or his slave or female slave to give terumah for him, this terumah is terumah.<br>If he annulled [this permission]: If he annulled it before the taking of the terumah, the terumah is not terumah; But if he annulled it after the terumah had been taken, the terumah is terumah.<br>Workers have no permission to give terumah, except for those who tread [grapes] for they defile the winepress immediately.</b><br>Today’s mishnah continues the discussion in yesterday’s mishnah concerning a partner who gives terumah from shared property. Our mishnah teaches that one person can give another member of his household permission to give terumah on his behalf.<br>Section one: This section is difficult for the mishnah begins by discussing partners but backs this up by mentioning members of one’s household. It seems that what the mishnah intends to say is that one partner agreed to that which the first person gave, then the first terumah is terumah. Albeck interprets this to be a continuation of Rabbi Yose’s words. Rabbi Yose says that the second terumah is valid if the first person did not give the proper measure of terumah. This is a case where the second partner did not agree with what the first partner having given less than the proper measure. However, if the second person did agree with what the first partner gave, then the terumah is valid despite its not being the proper measure because the Torah does not prescribe a fixed amount for terumah.  The measure of terumah was only set by the sages.<br>Along with this, the mishnah teaches that a householder can give the members of his household permission to separate terumot on his behalf. Household members would include the slaves.<br>Section two: He may annul the permission that he gives to the members of his household to separate terumah. However, he must annul this permission before they separate the terumah. If he does so after they have already set aside the terumah, then their terumah is still valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses ways in which one can designate terumah or tithes within a pile of produce.",
+                    "<b>If one says: “The terumah of this pile is within it,” or, “its tithes are within it,” or, “the terumah of tithe [terumat maaser] is within it:” Rabbi Shimon says: he has thereby designated it. But the sages say: not unless he said, “It is in the north or south of it.”</b>  According to Rabbi Shimon, if one says that the terumah, tithes or terumah taken from tithes [terumat maaser] is in a pile of produce but does not actually point out where in the pile the terumah, tithes or terumat maaser are, he has successfully designated them and the pile is no longer untithed produce. He can eat from the pile, as long at some point he removes that which he designated. The sages disagree and hold that he must set aside a place within the pile where the terumah, tithes and terumat maaser are. It is not enough just to say, “within it.”",
+                    "<b>Rabbi Elazar Hisma says: one who says, “The terumah of this pile is taken from it for it,” he has thereby designated it.</b>  Rabbi Elazar Hisma says that one doesn’t even need to say “within it.” In other words, whereas Rabbi Shimon says that he must at least designate that the terumah is within the pile, for Rabbi Elazar Hisma it is sufficient just to say that one has set aside terumah for a given pile of produce.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one who says, “The tenth part of this tithe is terumah of tithe for that pile,” he has thereby designated it.</b>  Rabbi Eliezer ben Yaakov agrees with Rabbi Elazar Hisma and says that the same is true when it comes to separating terumat maaser from tithe. He need not say “within it” as long as he says he is separating it, he has successfully designated it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBelow in mishnah seven we will learn that bikkurim, first fruits, should be taken from produce before one takes out the terumah. Today we learn that if one nevertheless gives the offerings in the wrong order, his actions are valid.",
+                    "<b>He who gives terumah before first-fruits, or first tithe before terumah, or second tithe before first tithe, although he transgresses a negative commandment, that which he has done is done, for it is said: “You shall not delaying the skimming of the first yield of your vats” (Exodus 22:28).</b> In all of these cases the person gives the agricultural offerings in the wrong order. He should have set aside first fruits while the fruits were still attached to the ground, but instead, what he did was first harvest them, then take out terumah and only afterwards set aside the bikkurim. Alternatively, he separated the tithes before the terumah or the second tithe before the first tithe. In all of these cases his actions are valid. One who took terumah out before the bikkurim has transgressed the negative commandment of delaying the giving of his first fruits, which is how this verse in Exodus is understood by the rabbis. However, despite the fact that this is a transgression, he still performed a valid act of separating terumah and he can eat the produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that one must first separate “first-fruits (bikkurim)” from one’s produce and only afterwards separate terumah, then first tithe and finally second tithe. Today’s mishnah provides the scriptural support for this order.",
+                    "<b>From where do we derive that first-fruits must precede terumah, seeing that this one is called “terumah” and “the first” and the other is [also] called “terumah” and “the first”?</b>  First fruits are called “terumah,” at least according to rabbinic interpretation, in Deuteronomy 12:6, which states, “And there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, your tithes and contributions (terumah), your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks.” The terumah referred to in this verse is first fruits, according to the rabbis. The rabbis interpreted the verse this way because regular terumah does not need to be taken to the Temple. First fruits are called “first” in Exodus 23:19, “The choice first fruits of your soil you shall bring to the house of the LORD your God.” Terumah is called as terumah in Numbers 18:29 and it is called “first” in Numbers 18:12. Since both terumah and first fruits are referred to with the same terms, why does one have to separate first fruits before terumah?",
+                    "<b>Rather first-fruits take precedence since they are the first fruits of all produce.</b>  The answer is that first fruits are designated while the fruit is still attached to the ground, and hence they are separated first.",
+                    "<b>And terumah comes before the first tithe also because it is called “first.”</b>  Terumah is removed from produce before first tithe because Numbers 18:12 calls terumah “first.”",
+                    "<b>And first tithe [precedes second tithe,] because it includes that which is called “first.”</b>  First tithe, the tithe given to the Levites, is removed from produce before second tithe because first tithe includes “terumah” in it. This refers to the terumah that the Levite takes from his tithe and gives to the priest. We should note that first tithe is not called “first tithe” by the Torah. The name “first tithe” is given to it by the rabbis because it is removed first."
+                ],
+                [
+                    "<b>He who intends saying ‘terumah’ and says ‘tithe’, or ‘tithe’ and says ‘terumah’;<br>‘Burnt-offering’ and he says ‘peace-offering’, or ‘peace-offering’ and he says ‘burnt-offering’;<br>‘[I vow] that I will not enter this house,’ and says ‘that house’,<br>‘That I will not derive any benefit from this [man],’ and says ‘from that [man],’ he has said nothing until his heart and mind are at one.</b><br>This mishnah deals with a person who intends to say one thing but instead says another. Is there any validity to either his words or to his intent?<br>This mishnah seems to be quite understandable, so I will keep it brief.<br>In order for the person’s statement to have any validity, he must actually say what he intends to say. Therefore, if he intended to say that something would be terumah and he instead said that it would be tithe, that which he separated is neither tithe nor terumah. The same is true for all of the other examples in the mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that if a non-Jew sets aside terumah, his act is valid and that which he designates terumah is indeed terumah.",
+                    "<b>Terumah given by a non-Jew or a Samaritan is terumah and their tithes are tithes and their dedications [to the Temple] are dedications.</b>  Terumah, tithe or a dedication given by a non-Jew or a Samaritan is valid. Although a non-Jew is not liable to separate tithes or terumah, if he does so his action is valid. Other commentators explain that this law implies that it does not matter who owns the land, as long as the produce grew in the land of Israel, it is subject to the laws of terumah and tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the law of the vineyard in the fourth year is not applicable to a non-Jew. But the sages say: it is.</b>  In the fourth year of the growth of a vineyard, the grapes must be brought to Jerusalem and consumed there. According to Rabbi Judah, a non-Jew’s vineyard is exempt from this law. In the Tosefta (a collection of laws that is somewhat of a companion to the Mishnah) it is explained that Rabbi Judah was only referring to Syria, the land that borders Israel. Rabbi Judah agrees with the sages that in the land of Israel itself, the non-Jew’s vineyard is subject to this law. The other sages hold that even in Syria the vineyard is subject to the laws of the fourth year. Both the sages and Rabbi Judah agree that during the first three years of the vineyard’s growth, its grapes may not be consumed anywhere.",
+                    "<b>The terumah of a non-Jew renders [produce into which it falls] medumma and [one who eats it unwittingly] is obligated [to pay back an extra] fifth. But Rabbi Shimon exempts it.</b>  This is the mishnah’s way of saying that the terumah separated by a non-Jew is actually terumah. If it falls into non-sacred produce, it renders it “medumma” a mixture of terumah and non-sacred produce. If there are less than 100 parts non-sacred per part terumah, then the whole mixture can be eaten only by a priest. One who eats this terumah unwittingly, must pay back the value of that which he ate, plus another fifth. Rabbi Shimon disagrees and holds that he is not liable for the extra fifth. According to the Tosefta and the Yerushalmi, Rabbi Shimon also disagrees with the other rules in this section and holds that if it falls into non-sacred produce, it does not cause the mixture to become “medumma.”"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>One who sets aside only part of terumah and tithes, may take terumah from that [heap], but he may not take terumah from it for other produce.</b>  A person has a pile of produce from which he removed some of the terumah and tithes, but not all that he was supposed to give. He may subsequently take the rest of the terumah out of that same pile, since he is not obligated to separate all of the terumah and tithes at one point. However, he can’t take terumah out of this pile in order to exempt another pile. The reason is that this pile is already half-exempt and we look at it as if every part of it is half-exempt and half-liable. There is a rule that one is not allowed to take terumah out of an exempt pile of produce on behalf of another pile of produce that is still subject to the laws of terumah and tithes. Therefore he can’t use the half-tithed pile for another fully untithed pile.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: he can also take terumah and tithes for produce elsewhere.</b>  Rabbi Meir disagrees and holds that he can even use the half-tithed pile to separate terumah and tithes for another pile.  When he took some terumah out in the beginning, he was only exempting part of the pile. So when he goes back and takes more terumah out of that same pile in order to exempt another fully untithed pile, he can say that the part of the produce that he is taking out is the untithed part of the pile. It turns out that he is taking from liable produce for other liable produce which is fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one had his produce in a storehouse, and he gave a seah to a Levite and a seah to a poor person, he may set aside another eight seahs and eat them, the words of Rabbi Meir. But the sages say: he may only set aside according to proportion.</b> A person has a storehouse of produce from which tithes have not been taken out. He sees a Levite and he gives him one seah of his produce and then he sees a poor person and gives him one seah of his produce. According to Rabbi Meir, he may then go to his produce and eat another 8 seahs, with the understanding that the seah that he gave to the Levite was first tithe and the seah that he gave to the poor person was poor person’s tithe (given in the third and sixth year of the sabbatical cycle). The remainder of his produce remains totally untithed. The sages do not allow this because they say that the two seahs he gave count towards the entire storehouse, which contains far more than eight other seahs of produce. Any seah that he removes from the storehouse is only partially tithed for, according to the percentage of produce that the two seahs that he did give would account for. For instance, if he had one hundred seahs in the storehouse, each seah that he takes out is only ten percent tithed (he removed two seahs and he should have taken twenty). Before he eats any of the remaining produce he must complete the tithing process."
+                ],
+                [
+                    "<b>The amount of terumah: A generous amount: one fortieth. Beth Shammai say: one thirtieth. The average amount: one fiftieth. A stingy amount: one sixtieth.<br>If he gave terumah and discovered that it was only one sixtieth, his terumah is valid and he need not give again.<br>If he does go back and add to it, [the extra amount] is liable to tithes.<br>If he found that it was only one sixty-first it is valid, but he must give terumah again according to his established practice, in measure, weight or number.<br>Rabbi Judah says: even if it be not from produce close by.</b><br>As I stated in the introduction the Torah does not prescribe how much terumah a person must give as it does for tithe. Our mishnah gives recommendations as to how much a person should give.<br>Section one: This section lists various percentages of terumah that a person might give, depending on his generosity. In the mishnah Bet Shammai disagrees only concerning the definition of a generous amount. In the Tosefta, Bet Shammai adds that an average amount is one fortieth, and that a stingy amount is one fiftieth.<br>Section two: If he intended to give an average or above average amount and he gave only one sixtieth, considered a stingy amount, it still counts and he has fulfilled his duty. He need not give any more terumah.<br>Section three: If despite this he does try to give more terumah, the extra terumah that he gives is not considered terumah. It is still untithed produce, and before it can be eaten, tithes must be removed. This section teaches us that if one gives one sixtieth, he has fulfilled his obligation and he can’t add to it later on.<br>Section four: This is the opposite scenario. He thought that he had given a sufficient amount, but it turns out he gave less than one sixtieth. He now must give terumah again and when he gives he should give according to his established practice. If he usually gives 1/40, he should give that amount, etc.  In addition, there are a couple of leniencies that apply to this situation. First of all, he can give by measuring the amount he is giving, although usually one is not supposed to give terumah in this manner (see 1:7).<br>Rabbi Judah allows him to give from produce that is not nearby, meaning that it is not close to the original pile of not fully tithed produce. Normally one should give terumah from produce that is close to the produce for which he is separating."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne can appoint a messenger (or agent) to separate terumah on his behalf. The question that our mishnah asks is, how much terumah should the messenger take out?",
+                    "<b>One who says to his messenger: “Go and give terumah [for me],” he should give terumah in accordance with the mind of the owner.</b>  If the messenger knows how much terumah the owner of the produce usually gives, then he should give that amount.",
+                    "<b>If he does not know the mind of the owner, he gives according to the average amount  one fiftieth.</b>  If he doesn’t know, then he should give an average amount.",
+                    "<b>If he gave ten parts less or more, the terumah is terumah.</b>  If he gave ten parts more or ten parts less, meaning he gave one fortieth or one sixtieth, it is still valid because these are all valid amounts of terumah.",
+                    "<b>If, however, his intention was to add even one part more, his terumah is not terumah.</b>  However, if he knew how much the owner usually gives, and he intentionally added even one part or gave even one part less, then his actions are competely invalid. For instance, if the owner usually gave one fiftieth, and the messenger intentionally gave 1/51 or 1/49 his terumah is not terumah at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah three we learned the minimum amounts that one can give as terumah. Today we learn the maximum amounts.",
+                    "<b>One who wishes to give more terumah:<br>Rabbi Eliezer says: he may give up to a tenth part, as in the case of heave-offering of tithe.   [If he gave] more than this [measure] he must make it terumah of tithe for other produce.</b>  Rabbi Eliezer says that one cannot give more than one tenth of one’s produce as terumah. This is equivalent to the amount of terumah that the Levite separates and gives to the priest from the tithe that he receives. If he gave more than this, then the extra amount doesn’t count as terumah. Rather it is considered untithed and one must tithe it before it is eaten. However, he can’t give any of it to the Levite because there is terumah mixed in with it (the ten percent does count as terumah). So what he can do is let the Levite use the entire amount that he separated as terumat maaser (terumah taken from first tithe) for other produce that he has received as tithe. In this way it will all become terumah.",
+                    "<b>Rabbi Ishmael says: half non-sacred produce and half terumah.</b>  According to Rabbi Ishmael, he can give half of the pile as terumah.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon and Rabbi Akiba say: as long as he retains a part as non-sacred produce.</b>  Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva allow him to give as much as he wants, as long as some of the pile remains non-sacred produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>On three occasions they measure the contents of the basket:</b>  Three times a year a person should check the basket where he collects and stores his fruit, especially figs, to see how much he has gathered so that he will be able to know how much terumah to give. For instance, if he sees that the basket contains 100 figs, he will know to give about two figs.",
+                    "<b>At the full time of the first ripe fruits, and of the late summer fruits, and in the middle of the summer.</b>  The three periods are: 1) the time when the fruits that ripen quickest have ripened. These fruits are largest and the basket won’t be able to contain very many of them. 2) The late summer fruits. These are smaller and the baskets can hold a larger quantity of them. 3) The middle of the summer, when there is a lot of fruit but they are of average size.",
+                    "<b>He who counts [the fruit] is praiseworthy, he who measures it is more praiseworthy, and he who weighs them is most praiseworthy of all.</b>  We learned in 1:7 that when one separates terumah, he does not separate them by measuring that which he takes out, but that he can separate from a pile of fruit that has been measured. Our mishnah teaches that there are three ways of finding out how much fruit is in the basket and that some ways are better than others. The first way is to simply count the fruit this is better than not measuring at all and is praiseworthy. The second way is to measure the container this is more praiseworthy. The final way is weigh the basket this is the most praiseworthy of all. I should emphasize that when he takes out the terumah, he is not supposed to count, measure or weigh that which he is separating. He is only supposed to do so to the entire basket of untithed produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nI have already explained on several occasions that if terumah falls into non-sacred produce it renders the entire mixture “medumma.” “Medumma” is doubtful terumah and it can only be eaten by a priest. However, if the amount of non-sacred produce was large enough, the terumah can be removed, given to a priest and the rest of the mixture returns to being non-sacred produce. This is obviously a much better scenario for the person who owns the mixture because he can eat all of the hullin. Our mishnah teaches how much non-sacred produce there must be in relation to the amount of terumah that fell in.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: terumah can be taken out [if it falls into] a hundred and one parts.</b>  According to Rabbi Eliezer there must be a full one hundred parts non-sacred produce (hullin) for every part terumah.  So if one seah of terumah falls into one hundred seahs hullin, there will be a total of 101 seahs, and the terumah can be removed. One seah is given to the priest and the rest reverts back to hullin.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: in a hundred and more, and this “more” has no definite measure.</b>  Rabbi Judah holds that if one seah of terumah falls into 99 seahs and a little bit more of hullin, thereby making a mixture that has a total of 100 parts and a little bit more, the terumah can be taken out. This “more,” the amount over 99 seahs, can be of any amount, even the smallest amount.",
+                    "<b>Rabbi Yose ben Meshullam says: this ‘more’ must be a kav to a hundred seahs, a sixth [of the seah] which renders the whole as medumma.</b>  Rabbi Yose ben Meshullam agrees in principle with Rabbi Joshua, but says that there is a measure to this small amount. In the situation described above, where one seah of terumah falls into a vat of hullin, there must be 99 seahs and one kav of hullin in order for the terumah to be nullified. The kav is 1/6 of the seah of terumah that fell in. In other words, the extra amount must be 1/6 of the amount of terumah that one is attempting to nullify."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the issue of whether the kind of terumah that fell into the hullin (non-sacred produce) must be exactly like all of the hullin into which it fell.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: black figs can bring up white ones, and white ones can bring up black ones. In the case of cakes of figs, the large can bring up the small, and the small can bring up the large. Round cakes of figs can bring up square cakes, and square cakes can bring up round ones.</b>  According to Rabbi Joshua if a black terumah fig fell into a pile of 100 hullin figs, fifty of which were white and fifty black, the owner can remove one fig, give it to the priest and eat the rest. Even though it is clear that the fifty white figs were not the terumah fig that fell in, so that in reality there are only fifty-one figs that could have been the terumah fig (the fifty one black figs), the white figs can join with the black figs to make up the required 100 to 1 ratio. Rabbi Joshua goes on to the say that the same is true if a large cake of figs fell into a pile of small and large cakes of figs, or if a round cake fell into a pile of round and square cakes. Since they are all figs, they all join to create the required ratio to “bring up” the terumah figs.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer prohibits this.</b>  Rabbi Eliezer forbids this for the reason that I explained above in this scenario only fifty-one of the figs is potentially terumah and therefore we don’t have the required 100-1 ratio.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: if the kind which fell in is known, then the one kind cannot bring up the other kind, but if the kind is not known, the one kind can bring up the other.</b>  Rabbi Akiva mediates between their two opinions. If we know that a white fig fell in, then only white figs can count to the ratio of 100-1. But if we don’t know which color fig fell in, then all of the figs could have been terumah and we will have the required ratio. It seems that conceptually Rabbi Akiva agrees more with Rabbi Eliezer, but that he notes that if we don’t know exactly what fell in, then it doesn’t matter what color the figs are, as long as there is a 100-1 ratio."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah is a continuation of Rabbi Akiva’s statement from yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>How so?  If there were fifty black figs and fifty white fig, and a black fig fell in, the black figs are forbidden, but the white figs are permitted; and if a white fig fell in them, the white figs are forbidden and the black figs are permitted.</b>  In yesterday’s mishnah Rabbi Akiva stated that if they knew which type of fig fell in, then only similar figs can help in counting towards the 100 to 1 ratio. So if we know what color fig fell in, then all of the figs of the same color are forbidden because they are “medumma” (doubtful terumah). But the other color figs are fine because we know that they didn’t fall in.",
+                    "<b>If it is unknown which kind fell in, then each kind helps to bring up the other.</b>  If they don’t know which color fig fell in, then all the figs are potentially the terumah fig, and as long as there is a 100-1 ratio, one fig can be removed and the rest remains hullin, as we stated in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>In this case, Rabbi Eliezer is stringent and Rabbi Joshua is lenient.</b>  Rabbi Eliezer was strict in this case, and Rabbi Joshua was lenient in this case (there opinions are found in yesterday’s mishnah). In tomorrow’s mishnah we will see an opposite case, one where Rabbi Eliezer is more lenient than Rabbi Joshua."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah ended with a note that Rabbi Joshua was more lenient than Rabbi Eliezer. Today we learn that in a different, yet similar case, Rabbi Joshua was more stringent.",
+                    "<b>But in this, Rabbi Eliezer is more lenient and Rabbi Joshua more stringent. One was pressing a litra of dried figs [of terumah] into a jar and he didn’t know which: Rabbi Eliezer says: they are to be regarded as if they were separated, so that those below can bring up those above. Rabbi Joshua says: it cannot be brought up unless there are a hundred jars.</b> In mishnaic times they used to make cakes of figs by pressing the figs into a jar. The jar would be filled up layer by layer, each layer being an individual cake. In the case in our mishnah someone pressed a liter of terumah figs into the top of a jar that already had 100 liters of non-terumah figs. He then forgot which jar he put the figs into, and there were a number of jars there. The question is: can the figs on the bottom of the jar join with the figs on the top of the jar to make a 100-1 ratio, in which case he can take out one liter of figs and then eat the rest as hullin? Or are we stricter because we know that the terumah figs are on top of one of the jars and the figs on the bottoms of the jars are certainly not terumah? According to Rabbi Eliezer we can look at the figs in the jar as if they are separated, meaning they are loose in the jar. This way we can look at the bottom figs as if they are mixed in with the top figs and if there are 100 liters of non-terumah figs in the jars, then they cancel out the one liter of terumah figs that may be on one of the jar. The difference between this situation and the situation in yesterday’s mishnah is that the white figs and black figs look different and therefore one colored fig cannot serve to “bring up” the other. In today’s case the figs look the same and even though we are certain that the bottom figs are not terumah, they count in reckoning the required 100-1 ratio. According to Rabbi Joshua, we know that the bottom figs were not terumah, and therefore the 100-1 ratio must come from the number of jars into which the terumah figs may have been placed. There must be 100 jars into which the terumah figs might have been pressed. When it came to the white and black figs, since they were actually mixed in together, Rabbi Joshua held that they each could “bring up” the other, despite the fact that they look different."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with cases of terumah getting mixed in with hullin and again we see that Rabbi Joshua and Rabbi Eliezer disagree.",
+                    "<b>A seah of terumah which fell on top of a pile and he skimmed it off: Rabbi Eliezer says: if in that which he skimmed off there are hundred seahs, it can be taken out [through a ratio of] one hundred to one.</b>  The case in our mishnah is one in which a seah of terumah fell on top of a pile of hullin and the terumah remained on top of the pile. Rabbi Eliezer holds that if in the top part of the pile there are one hundred seahs of hullin, then the one seah can be removed and the rest can be eaten. In other words, when trying to figure out if we have a 100-1 ratio, we can only take into consideration that which is on the top because, as we shall learn below, when terumah falls on top of a pile, one must skim it off. The bottom rows of produce cannot count toward the ratio.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: it cannot be brought up.</b>  Rabbi Joshua holds that since he must skim off the top, he can’t also take out one seah, even if there is a 100-1 ratio.",
+                    "<b>A seah of terumah which fell on top of a pile, he must skim it off. If so, why did they say that terumah can be taken up in one hundred and one parts? [Only] if it is not known whether it has become mixed up or where it has fallen.</b>  This section explains the rule that stands behind the debate in the previous sections. When terumah falls into a pile of non-sacred produce (hullin) the first thing that one must do is attempt to skim it off the top. The rule that if there are 100 parts hullin to one part terumah one may take out any one part and give that to the priest and eat the rest only applies in two situations. 1) It is not known whether the terumah was mixed up or not; 2) the exact location of the terumah is unknown. However, if one knows that the terumah has not become mixed up and he knows where it is, he should just skim it off the top."
+                ],
+                [
+                    "<b>Two baskets or two piles and a seah of terumah fell on top of one of them and it is not known into which it had fallen, they bring up the terumah in the other. Rabbi Shimon says: even if they are in two cities, they bring up the terumah in the other.</b> A seah of terumah falls into a basket or a pile of non-sacred produce and it is unknown which of two piles or baskets it falls into. The fact that the terumah could have fallen into either of the two baskets or piles means that the total amount of hullin in the two piles or baskets counts towards the 100-1 ratio needed to take the terumah out of the mixture. Even though the piles and baskets are separate, since we don’t know which the terumah fell into, both count towards the ratio. Rabbi Shimon said that this remains true even if the two baskets or piles are in different cities. For instance a person had a bottle of terumah wine, and he put it into his wine rack and he doesn’t know if he put it in his wine rack in his home in Paris or in his summer home in Nice (a posh mishnah). If there are a total of 100 bottles of non-terumah wine in his wine racks in Paris and Nice, he can give one bottle to the priest (not hard to find in Paris, but perhaps a bit more difficult in Nice) and the rest remains hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Yose said: A case once came before Rabbi Akiva concerning fifty bundles of vegetables into which a bundle of the same size had fallen, half of which was terumah. And I said in front of him, that it can be brought up, not because terumah can be brought up in fifty-one, but because there were one hundred and two halves there.</b> The issue in this case is how do we look at the fifty bundles of hullin vegetable into which one bundle of vegetables, half of which was terumah, has been mixed? Is this a case of fifty one bundles, in which case one would not be able to remove one bundle, give it to a priest and consider the rest to be hullin? Or do we simply look at the total amount of hullin and the total amount of terumah, in which case there is sufficient hullin to allow one to remove one half of one bundle, give it to a priest and keep the rest as hullin? Rabbi Yose teaches that we take the latter option we look at the total amount of vegetables and not the number of bundles."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with various scenarios where terumah falls into hullin. Here we deal with cases where the hullin or the terumah is impure. Impure terumah cannot be eaten and rather must be burned.",
+                    "<b>If a seah of unclean terumah fell into less than a hundred seahs of hullin, or first tithe, or second tithe, or dedicated property, whether these were unclean or clean, they must all be left to rot.</b>  If the terumah was unclean it cannot be eaten and since it fell into a pile of less than one hundred parts hullin, it cannot be taken out. It doesn’t matter if the pile was first tithe, or second tithe or property dedicated to the Temple, or whether this pile was clean or unclean. Since the pile has a seah of unclean terumah in it which cannot be eaten, the entire pile must be left to rot. Commentators ask why the mishnah teaches that it should be left to rot and not burned, as is customary with unclean terumah. There are two answers. The Rambam states that if this type of produce is eaten raw, for instance, figs, then it must be burned. The mishnah refers to produce not eaten raw-this may be left to rot because no one will eat it in its current state. Other commentators say that it is better to always leave it to rot, lest by telling him that he can burn it, he may come to benefit from it before he burns it.",
+                    "<b>If the seah [of terumah] was clean, [the mixture] must be sold to priests at the price of terumah, excluding the value of that seah itself.</b>  This is the standard law if both the terumah and the pile of hullin was clean, then if there was not a 100-1 ratio, the whole mixture must be sold only to priests at the price of terumah and he must give one of the seahs to the priest for free, since one of the seahs is actually terumah.",
+                    "<b>If it fell into first tithe, he should declare terumah of tithe.</b>  If the terumah fell into a pile of tithe, then what he should do is declare that he is separating the terumat maaser, the terumah taken from the tithes, and leaving it in this pile. Before he declares the terumat maaser the priest cannot eat it for even a priest cannot eat produce from which the various types of terumah has not been removed. He then can sell the whole mixture to a priest, minus the value of the seah of terumah that fell in, and  minus the amount of terumat maaser that he would have had to take out of that pile and given to the priest for free.",
+                    "<b>And if it fell into second tithe or dedicated property, they must be redeemed.</b>  If it fell into a pile of second tithe or dedicated property then the pile must be redeemed before he can sell it to the priest. In the case of second tithe, the money would be brought to Jerusalem and used to buy food there, and in the case of dedicated property, the money would be given to the Temple. After having been redeemed, the pile reverts to a normal case of terumah mixed in with hullin and the rules in section two apply.",
+                    "<b>If the hullin was unclean, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.</b>  The mishnah now refers to a case where the pile was unclean and the terumah was clean and it was sold to a priest, as described in section two. A priest can eat unclean hullin, the problem is how do we make sure that the unclean hullin does not cause the terumah to become unclean? We should first note that just touching the unclean hullin does not make the terumah unclean. This is because the mixture is still dry. Once the mixture is wet the terumah will become unclean.  There are several ways around this problem. The first thing he can do is prepare and eat small amounts at a time, specifically, less than an olive’s worth. Food that is less than the volume of an olive does not transmit impurities, and hence, the mixed-in terumah will not become impure. The second option is to cook the grain without water by roasting it. The third option is to knead the dough made from the grain in fruit juice, since fruit juice is not one of the liquids that causes impurities to be transmitted (the six liquids that cause impurities to be transmitted are: water, dew, milk, honey, wine, blood and oil.) The final option would be to split the dough up into small batches so that each is less than the bulk of an olive."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with a case where a seah of unclean terumah fell into a seah of clean hullin. The terumah is unclean but it doesn’t cause the hullin to become unclean because it is not wet (as we learned in yesterday’s mishnah).",
+                    "<b>A seah of unclean terumah which fell into a hundred of clean hullin:<br>Rabbi Eliezer says: [a seah] must be taken out and burnt, for I say that the seah taken out is the one that fell in.</b>  Rabbi Eliezer holds that the seah of terumah has to be taken out but that it can’t be eaten because we assume that the seah that is taken out is the seah of terumah that fell in and was unclean.",
+                    "<b>But the sages say: it may be taken out and eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.</b>  The other rabbis hold that when the seah of terumah fell into the pile of 100 seahs of hullin it was nullified in the pile, so when he took a seah out we don’t assume that it is the same one that fell in. However, there is still 1/100 parts of the pile that is unclean and therefore part of that which he takes out is unclean. In order to prevent the unclean part from impurifying the clean part he must eat it in the same way described in the end of yesterday’s mishnah. We should note that what he gives to the priest is not actually terumah, for if it were, the priest wouldn’t be able to eat it unclean terumah is forbidden. The portion that the person takes out of the pile and gives to the priest is hullin that replaces the terumah owed to him. Unclean hullin can be eaten, however in this case since the priest received the seah in place of terumah owed to him, he must preserve its purity and eat it so that it doesn’t all become impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a case of clean terumah that falls into unclean hullin.",
+                    "<b>A seah of clean terumah fell into a hundred of unclean hullin, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.</b> Since there is a 100-1 ratio in the mixture, the seah can be taken out, given to the priest and the remainder of the mixture reverts to being regular hullin. The seah given to the priest is not itself terumah, but rather it is given to him as a replacement for the terumah owed to him. Since he is eating it in place of terumah, he must try to preserve its purity and therefore he eats it in this way, as explained in mishnah one. In this case, Rabbi Eliezer does not disagree. When Rabbi Eliezer said that we look at the seah that is taken out as being the same seah that fell in, we say that in order to be stringent, as he was in the case of an unclean seah of terumah that fell into clean hullin. In our case, were we to say that the seah that fell in was the same that was taken out, then he could eat it without trying to maintain its purity. Since this would be a leniency, Rabbi Eliezer agrees that we don’t say this."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah contains a discussion of unclean terumah that falls into clean terumah. The question is: does the 100-1 ratio work to allow one to take out one seah and consider the rest, and perhaps even that seah itself, to be clean?",
+                    "<b>A seah of unclean terumah that falls into one hundred seahs of clean terumah: Bet Shammai prohibits, But Bet Hillel permits.</b>  Bet Shammai holds that unclean terumah is not nullified in a 100-1 mixture of clean terumah, whereas Bet Hillel holds that just as 100 seah of hullin serves to nullify 1 seah of terumah, 100 seahs of clean terumah serve to nullify 1 seah of unclean terumah.",
+                    "<b>Bet Hillel said to Bet Shammai: since clean [terumah] is forbidden to non-priests and unclean [terumah is forbidden] to priests, then just as clean [terumah] is brought up, so too unclean [terumah] can be brought up.</b>  Bet Hillel argues that clean terumah is to non-priests as unclean terumah is to priests both are prohibited. So if clean terumah is nullified by falling into hullin (when there is a 100-1 ratio), unclean terumah should be nullified by clean terumah. In both cases, something unedible to the owner is nullified by something edible.",
+                    "<b>Bet Shammai answered them: No! If hullin which is treated more leniently [in that it is permitted to non-priests] allows us to bring up clean [terumah that falls into it], does terumah [which is more stringent in that it is forbidden to non-priests] also allow us to bring up that which is unclean?</b>  Bet Shammai says that Bet Hillel’s argument is faulty, for they were comparing a case of something that falls into hullin, which is treated leniently in that anyone can eat it, with a case of something that falls into terumah, which is treated stringently, in that only priests can eat it. Therefore, Bet Shammai holds that the unclean terumah is not nullified and that the whole mixture is prohibited because of the one unclean part.",
+                    "<b>After [Bet Shammai] had agreed [with Bet Hillel], Rabbi Eliezer said: it should be taken out and burned. But the sages say: it is gone, on account of its being a tiny [portion of the whole mixture].</b>  The mishnah relates that Bet Shammai eventually admitted that Bet Hillel’s argument was good and that the one seah of unclean terumah can be taken out and the rest treated as pure terumah. Rabbi Eliezer adds that the one seah taken out must be treated as unclean terumah and be burned. Again, Rabbi Eliezer holds that the seah taken out is treated the same as the seah that fell in, as long as this creates a stringent law. The other rabbis again disagree and say that the ratio of 100-1 serves to utterly nullify the seah that fell in. The seah that falls in is nullified by its being such a tiny minority of the mixture. Therefore, it can be treated as clean terumah and eaten by the priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the status of the one seah that is taken out of the 100-1 hullin/terumah mixture. Is this one seah considered to be terumah?",
+                    "<b>A seah of terumah that fell into a hundred [of hullin], and he lifted it out and fell into [hullin] elsewhere:<br>Rabbi Eliezer says: it renders medumma as though it were certainly terumah.</b>  According to Rabbi Eliezer, when a seah of terumah falls into one hundred seahs of hullin and then one seah is taken out to be given to a priest, the seah that is taken out is considered to be the same seah of terumah that fell in. Therefore, if the seah that is taken out falls into another pile of hullin, it again will cause the entire pile to be medumma, doubtful terumah. If the pile does not have 100 seahs of hullin, then the entire pile is forbidden to non-priests and it must be sold to a priest at the price of terumah. The main point is that the seah taken out has the same status as that which fell in it is terumah.",
+                    "<b>But the sages say: it is rendered medumma only according to proportion.</b>  The other sages hold that the seah taken out of the original pile into which it fell is considered to be 1/101 terumah. If that seah falls into another pile, then as long as the amount of terumah is less than 1/100 of the second pile into which it falls (which it almost certainly will be), then 1/101 of a seah can be taken out, given to the priest and the rest remains hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah there is another ramification of the debate between Rabbi Eliezer and the sages. As a reminder, Rabbi Eliezer holds that when a seah of terumah falls into a pile of more than 100 seahs of hullin, and a seah is removed, the seah that is taken out is treated as if it were the same seah that fell in. In contrast, the rabbis hold that the amount of terumah in the seah taken out is the same as the amount of terumah in the whole mixture, in this case 1/100.",
+                    "<b>A seah of terumah which fell into less than a hundred [of hullin], and rendered the whole medumma, and part of this mixture fell afterwards into another place: Rabbi Eliezer says: it renders again medumma as if certain terumah [had fallen in]. But the sages say: the [first] mixture renders medumma only according to the proportion.</b>  The seah that is taken out of a mixture where the ratio was greater than 100 parts hullin to 1 part terumah is treated by Rabbi Eliezer as if it were the same terumah that fell in. Therefore, when it falls into another pile of terumah, it renders the new pile medumma (doubtful terumah) as if it was certain terumah. The sages hold that it only renders medumma according to the portion of terumah in it. So since it is by definition less than 1/100 terumah, it is doubtful that it will render anything medumma.",
+                    "<b>[Similarly], that which is leavened [with terumah] renders other dough leavened [as with terumah] only according to the proportion.</b>  The mishnah now brings several other examples of cases where the rabbis say that something acts according to its proportion. The first is a case of hullin dough that is leavened with terumah starter dough (heavily leavened dough used to preserve the yeast). If this dough falls into another patch of dough it only renders medumma according to the percentage of terumah that is in the part that causes the leavening, the starter dough. In other words, if there is enough terumah in the part that falls in to the second dough in order to leaven the new dough, then it is treated as terumah and it is forbidden to an Israelite.",
+                    "<b>And drawn water disqualifies a ritual bath also only according to the proportion.</b>  A mikveh that doesn’t have 40 seahs of water into which three logs (a small measure) of drawn water fall is disqualified. If this drawn water is mixed in with non-drawn water, which is okay for a mikveh, then the mixture disqualifies the mikveh according to the percentage of drawn water in the mixture."
+                ],
+                [
+                    "<b>If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin] and he lifted [a seah] out, and then another fell in, and he lifted another out and another fell in, the pile is permissible as long as the amount of terumah does not exceed that of the hullin.</b> A seah of terumah falls into one hundred seahs of hullin and then one seah is removed. The rabbis hold that the seah removed is not the seah of terumah. Therefore, the mixture remains about 1/100 terumah. If another seah of terumah falls in, it too is neutralized and a seah can be taken out. However, there are now about 2/100 terumah in the mixture. This process can keep on repeating itself until there are more parts terumah in the mixture. Once that happens, the mixture can no longer serve to neutralize the terumah that falls in. We should note that as long as the mixture is less than fifty per cent terumah, it is treated as hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin], and before he could take it out, another fell in, the whole becomes forbidden. Rabbi Shimon permits it.</b> Once the second seah falls into the mixture, it is now 2/102 terumah, and that is more terumah than the required 1/101 (one seah of terumah falling into one hundred seahs of hullin). Therefore, the sages say that the whole pile is medumma and is forbidden to non-priests. What they are in essence saying is that until the seah is removed, the pile is treated like terumah. Rabbi Shimon holds that as soon as the terumah falls into the 100 hullin, the terumah is neutralized and it is treated as if it no longer exists. Therefore, if another seah of terumah falls in, it is treated as if it fell into a pile of 100 seahs of hullin and it too is neutralized."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSometimes when one grinds up wheat the volume seems to increase or decrease, depending on the quality of the wheat. Our mishnah deals with the ramifications that this has on the ratio of a pile into which terumah fell in.",
+                    "<b>If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin], and they were ground together and reduced in bulk, just as the hullin was reduced so too the terumah was reduced, and it is permitted.</b>  When the seah fell into the terumah the pile had the required 100-1 ratio and therefore, the seah could be taken out. However, before he succeeded in taking out the one seah the pile was ground and it was reduced in bulk. The mishnah rules that we can assume that the mixture was uniformly reduced, both the terumah and the hullin. Therefore, the mixture will be permitted to non-priests once he takes out the seah.",
+                    "<b>If a seah of terumah fell into less than a hundred [of hullin] and they were ground together and increased in bulk, just as the hullin became more, so too the terumah became more, and it is forbidden. If it is known that the kernels of hullin were better than the terumah, it is permitted.</b>  Conversely, if a seah of terumah fell into less than one hundred of hullin, the mixture is prohibited to a non-priest. If he grinds it and it increases in bulk, it is still forbidden to non-priests because we assume that just as the terumah increased so too did the hullin. However, there is one situation where we would not make this assumption. If the kernels of hullin were known to be of higher quality than the kernels of terumah, then we can assume that the hullin increased and not the terumah.",
+                    "<b>If a seah of terumah fell into less than a hundred [of hullin], and more hullin fell in afterwards, if it was accidental it is permissible, but if intentional it is forbidden.</b>  In this case, when the seah originally fell into the pile there was not sufficient hullin to neutralize it. Subsequently more hullin fell in, thereby creating the necessary 100-1 ratio. If this hullin fell in accidentally, then the mixture becomes permissible. However, if he puts it in intentionally, then it is prohibited. One cannot intentionally create the 100-1 ratio."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nTerumah can be eaten only by priests (Leviticus 22:10, according to how the rabbis understood the verse). According to the rabbis, one who eats terumah intentionally is liable for death at the hands of heaven. Our mishnah deals with the consequences of eating terumah unwittingly.",
+                    "<b>One who eats terumah unwittingly must repay its value plus a fifth, whether he eats it or drinks it, or anoints himself with it, or whether the terumah is clean or unclean.</b>  One who unwittingly eats, drinks or anoints himself with terumah must pay back the amount he ate plus an added fifth. The fifth in rabbinic literature is what we would call a fourth. It is a fifth of the total amount at the end. Thus if he eats 100 seahs of terumah, he must pay back 125: 100 is the principal and 25 is the 1/5 of the total amount 125.",
+                    "<b>[If he eats the added fifth] he must pay its fifth, and a fifth of that fifth.</b>  If he sets aside an extra fifth to pay back the priest, and then he unwittingly eats that as well, he must pay back an added fifth of the fifth. This section teaches us that the added fifth has the status of terumah, just as the principle that he pays back has the status of terumah, as we see below.",
+                    "<b>He may not repay with terumah, but rather with tithed hullin, which becomes terumah.</b>  It would seem obvious that he can’t pay back with other terumah because that would be cheating the priest (like paying old taxes with new ones). When he pays back he must use hullin from which tithes have been properly separated.",
+                    "<b>And whatever may be repaid in its place also becomes terumah and if the priest wishes to forego [the fine], he cannot do so.</b>  As we learned above in section two, that which he pays back to the priest becomes terumah. This is true even if the priest forgives him the fine. That which he must pay back becomes terumah regardless of whether the priest wants it to or not. It seems that what this section transforms the payment from being restitution to the priest into an obligation upon the person who ate the terumah to make up for his transgression. In a sense, we might say that the payment allows him to receive atonement for his albeit unwitting sin. As such, unlike a normal debt, the priest cannot forgive the debtor his obligation. This is also evident in section one, which states that he must repay even if the terumah was unclean. Unclean terumah cannot be used and therefore he hasn’t really damaged any priest. Nevertheless, he must pay back the amount he used because the issue at stake is atonement and not restitution for a loss."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen an Israelite woman is married to a priest, she can eat terumah. Our mishnah deals with a woman who ate terumah before she was married to a priest and then was married to a priest.",
+                    "<b>A daughter of an Israelite ate terumah and afterwards married a priest:<br>If the terumah she ate had not yet been acquired by another priest she can repay to herself the value and the fifth.</b>  If she ate the terumah before she had given it to a priest and then she was married to a priest she can just give the repayment and the one-fifth to herself. Note that she still has to give it to herself, because as we explained in yesterday’s mishnah, there is an element of atonement in paying back the terumah and the added one-fifth. Even if no restitution must be made, the amounts must be given for atonement to be effected.",
+                    "<b>But if a priest had already acquired the terumah she had eaten, she must repay the value to the owners, but [she can repay] the fifth to herself, because they said that he who eats terumah unwittingly, pays the value to the owners and the fifth to whoever he wants.</b>  But if a priest had already acquired the terumah before she ate it, then she has taken away from a priest and she must make restitution to him. The mishnah rules that she has to pay back only the principle, the exact amount that she took. The extra fifth she can pay back to whomever she wants and therefore she can pay back to herself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who accidentally feeds his workers or his guests terumah.",
+                    "<b>If one gives his workmen or his guests terumah to eat he must repay the principal and they must pay the fifth, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, the person who gave them the terumah pays the principal, the amount that the terumah was actually worth. Since these were his guests or workers, people whom he had an obligation to feed, he has benefited by fulfilling this duty. Therefore, he has to pay back the amount that they ate to the kohen. On the other hand, they were the ones who actually ate the terumah, and therefore, they are the ones who pay back the added fifth.",
+                    "<b>But the sages say: they must pay both the value and the fifth, and he must pay them for the price of their meal.</b>  The sages hold that since they were the ones who ate the food, they have to pay back the terumah to the priest, both the principal and the added fifth. However, since he gave them food that they shouldn’t have eaten, meaning he did not fulfill his duty, he has to pay them back the value of the food they ate. In this case, since they ate terumah which has lower value then regular produce, he will end up paying them back less than the amount that they will have to pay."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA thief is obligated to pay back double the amount that he stole. Our mishnah deals with a person who steals terumah.",
+                    "<b>If one stole terumah but did not eat it, he must return double-payment at the price of terumah.</b>  As we have stated many times, terumah was cheaper than regular produce because terumah has less of a market. If one steals terumah he needs to pay back only twice the amount that he stole, which is the value of terumah.",
+                    "<b>If he ate it, he must pay twice the value plus a fifth, one principal value and a fifth at the price of hullin, and the other principal at the price of terumah.</b>  However, if he ate it, our problem becomes more complex. He must still pay back twice the value, but one of those amounts is the amount that the produce would have been worth if it was hullin, non-sacred produce, because whenever a person eats terumah (that is a person who is not supposed to eat terumah) he must pay back the value in hullin. The second value he can pay back at the cheaper terumah price because that is the value of the produce which he actually stole. He must also pay back an added fifth as a penalty for eating terumah, but he doesn’t need to pay back two fifths.",
+                    "<b>If one stole terumah of dedicated property and ate it, he must repay two fifths and the principal value, for the laws of double-payment do not apply to dedicated property.</b>  In this case a person steals terumah that a priest had dedicated to the Temple. When he eats it, he transgresses two prohibitions eating terumah and benefiting from sanctified property. For each of these transgressions he brings an added fifth, so he brings two added fifths. However, the laws of double-payment for theft do not apply here, because these laws only apply when one steals something from another person, and not when one steals from Temple property (see Bava Metzia 4:9). It turns out that in this case the person pays back one principal and two fifths."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that when one makes repayment for having accidentally eaten terumah, there are certain things that he cannot use for repayment.",
+                    "<b>They may not make repayment from gleanings, from forgotten sheaf, from peah or ownerless property.</b>  None of the things listed in this section were ever liable to have terumah separated from them (see above chapter one, mishnah five). Hence, one cannot use them to repay terumah that one accidentally ate.",
+                    "<b>Nor from first tithe from which terumah has been taken, nor from second tithe or dedicated produce which have been redeemed, because one dedicated thing ( cannot be used to redeem another dedicated thing (, the words of Rabbi Meir.</b>  Tithe from which terumah has been removed, and second tithe and dedicated produce which were redeemed (meaning they were exchanged for money) are all things that used to be holy (kadosh) and are now no longer kadosh. According to Rabbi Meir one cannot use something that was kadosh, even if it is no longer kadosh, to redeem another thing that is kadosh. This is true even though these things were once liable to have terumah taken from them because they came from produce that was initially liable for terumah.",
+                    "<b>But the sages permit [payment] with these.</b>  The sages allow one to use the things in section two because they come from produce that was originally liable for terumah, unlike the list in section one that was never liable."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer debate whether one can pay back terumah with a different kind of produce from that which he ate.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: they may make repayment from one kind for another, provided that it is from a superior kind for an inferior kind.</b>  According to Rabbi Eliezer if one ate, for instance, barley that was terumah, one could make compensation with wheat, considered to be superior to barley. Rabbi Eliezer does not care that these are from different species.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: they may make repayment only from the same kind. Hence if a man ate cucumbers grown a year before the seventh year, he must wait for those grown after the termination of the seventh year and repay with them.</b>  Rabbi Akiva says that he must pay back with the same species that he ate. This will pose a problem for paying back vegetables that he ate towards the end of the sixth year. The year of the sabbatical cycle for vegetables is determined by the year in which they were picked. If he eats sixth year cucumbers he will not be able to pay back with seventh year cucumbers because seventh year produce is exempt from terumah. Since he can’t make compensation with anything but cucumbers and only seventh year cucumbers are available, he will have to wait until the eighth year to make compensation. In contrast, Rabbi Eliezer holds that he could just pay back with another species.",
+                    "<b>The same source which causes Rabbi Eliezer to be lenient causes Rabbi Akiva to be stringent, for it says: “And he shall give the priest the holy thing (” (Leviticus 22:14), [implying,] whatever is liable to become “kodesh,” the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Akiva says: “And he shall give the priest the holy thing (,” [implying] the same kind of holy thing which he ate.</b>  The dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer is actually based on different midrashic interpretations of the same verse. We should first of all note that this verse is curious its wording piques our interpretive imaginations. The curious thing about the verse is that it is referring to a person making compensation for eating a holy thing, and yet it calls that which he makes compensation with “holy.” This is curious because it would seem that he is making payment with non-holy produce for having eaten something holy. Rabbi Eliezer takes this strange wording to mean that whatever he makes compensation with becomes holy, even if it is not the same species that he ate. Rabbi Akiva interprets the verse to mean that he must make compensation with the same species of produce that he ate in the first place."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous chapters we saw that one who eats terumah unwittingly must repay the amount that he ate plus an added fifth. Our mishnah and the mishnayot that follow discuss a non-priest who intentionally eats terumah.",
+                    "<b>One who eats terumah intentionally must repay its value, but not the fifth.</b>  Paradoxically one who intentionally eats terumah pays less than one who does so accidentally. He does not pay the added fifth. There are two reasons for this. One is that the Torah specifies that one who eats terumah unwittingly pays the extra fifth (Leviticus 22:14). The rabbis read this verse precisely only if one eats unwittingly does one pay the extra fifth. The second reason seems to be conceptual. The added fifth functions as atonement, and atonement is only given to one who accidentally sins. One who sins intentionally is not given the opportunity to atone, at least not in this simple and automatic way.",
+                    "<b>And the repayment remains hullin, therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.</b>  The repayment he makes does not become terumah, as it does in the case of one who eats unwittingly. Therefore, if the priest wants to forgive receiving his repayment, he may do so and the person who ate the terumah won’t have to pay anything (compare above, 6:1). It is interesting to compare this with the case of one who ate unwittingly. In that case the priest cannot forgive repayment because he must give the person a chance to atone for having eaten terumah. In this case he can’t atone through the repayment because he intentionally committed the sin. Therefore the repayment remains hullin and the priest can forgive the debt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the special status of the daughter of a priest who marries an Israelite, the question being to what extent has her status changed? Does she retain her genealogical status as the daughter of a priest?",
+                    "<b>If the daughter of a priest married an Israelite and afterwards ate terumah, she must repay the value but not the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by burning.</b>  The daughter of a priest who marries an Israelite loses the right to eat terumah (see Leviticus 22:12.) If she unwittingly eats terumah, while she does have to repay the value of the terumah she ate, she does not pay the added fifth, as would a regular Israelite who unwittingly ate terumah. The Torah states, “Any foreigner (zar) may not eat it and a person who does eat kodesh (terumah) unwittingly must pay an added fifth.” According to rabbinic interpretation, the word “foreigner” implies non-priest, but only a person who was never allowed to eat terumah. One who was once allowed to eat terumah but now may not is not included in this verse and therefore she does not pay the added fifth. It seems to me that this mishnah also expresses the opinion that although a daughter of a priest who marries an Israelite loses her status as a daughter of a priest, some of her genealogical heritage stays with her. The daughter of a priest who commits adultery is punished with the execution of burning (see Leviticus 21:9), unlike a regular Israelite who is punished with strangulation for committing adultery. Our mishnah teaches that this punishment applies to the daughter of a priest even if she marries an Israelite. Again, she retains her genealogical identity.",
+                    "<b>If she married any of those disqualified [from marrying her], she must pay back both the value and the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by strangling, the words of Rabbi Meir.</b>  In this case the daughter of the priest marries a man who was himself disqualified from eating terumah, such as a mamzer or a disqualified priest (halal) and thereby she herself becomes disqualified from eating terumah, even if he dies and she goes back to her father’s house. According to Rabbi Meir, this girl has now lost her genealogical status as the daughter of a priest and she is treated as a regular Israelite. If she eats terumah she must pay back the value of that which she ate plus the added fifth and if she commits adultery she is punished by strangulation, which is the normal execution for adultery.",
+                    "<b>But the sages say: in either case, she repays the value but not the fifth, and the death penalty is by burning.</b>  The other rabbis disagree with Rabbi Meir and hold that even if she marries someone who is disqualified, she still retains her status as a priest’s daughter and she still does not pay the added fifth, and her death penalty for adultery is burning."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with other cases where a person has to pay back the value of the terumah that he ate or gave to someone else, yet he does not have to pay back the added fifth.",
+                    "<b>One who feeds [terumah] to his small children, or to his slaves whether they are of majority age or minors, or one who eats terumah from outside the land, or less than an olive’s bulk of terumah, must repay the value, but not the fifth; and the repayment remains hullin. Therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.</b> In this mishnah, there are three different categories of people who must repay the value of the terumah that they ate or fed to others but no one has to pay back the added fifth. The first is one who feeds terumah to those whom he is responsible to feed, such as his small children or his slaves, whether they are of majority age or minors. In 6:3 we learned that one who feeds his guests or workers terumah pays back the value of that which they ate and they who actually ate the terumah pay the added fifth. In these cases, since the minor child or slave who actually ate the terumah doesn’t have any money to pay back with, they don’t have to pay the added fifth. The one who gave them the food still has to pay back the amount that he gave them, as he does in all cases when he gives terumah to someone he has a responsibility to feed. The Torah dictates that terumah be separated only inside the land of Israel. Terumah separated outside the land of Israel has the status of “derabanan” of rabbinic origin. Therefore, if one eats terumah from outside the land of Israel, he is liable to pay back only the principal value (after all, he did take something that belonged to someone else) but not the added fifth (he doesn’t need atonement). The final category is one who eats less than an olive’s worth. Eating such a small amount doesn’t generally count as eating, and therefore he hasn’t transgressed a biblical commandment. While he must, as always, restore the amount he took, he need not pay the added fifth. In all of these cases, the repayment being made is to restore the amount that he took; it is not part of atoning for having eaten terumah. The repayment doesn’t become terumah and therefore, the priest can forgive the debt (see above, mishnah one)."
+                ],
+                [
+                    "<b>This is the general principle: whenever one has to repay both the value and the fifth, the repayment becomes terumah, and if the priest desires to forgive the repayment, he cannot forgive.<br>But whenever one has to repay the value only and not the fifth, the repayment remains hullin (non-sacred, and if the priest wishes to forgive the repayment, he can.</b><br>This rule summarizes a principle that we have already seen in mishnayot one and three, concerning the status of the repayment as terumah or hullin and concerning the ability of the priest to forgive the repayment. Since we have already learned this twice, there is no commentary below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe next three mishnayot deal with a case where there are two baskets of produce, one of terumah and one of hullin and it is unclear which basket he ate from. We should note that this mishnah is very lenient in these situations, and it always assumes that a person did not eat terumah, unless that assumption becomes impossible.",
+                    "<b>If there were two baskets, one of terumah and one of hullin, and a seah of terumah fell into one of them, but it is not known into which, behold I can assume that it had fallen into that of the terumah.</b>  In this case the mishnah is lenient, and rules that we can assume that the terumah fell into the basket of terumah and that the basket of hullin is not a mix of terumah and hullin.",
+                    "<b>[Two baskets] and it is not known which was of terumah and which of hullin, and he eats from one of them, he is exempt, and the second basket is treated as terumah and subject to the laws of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it.</b>  In this case there is a doubt which basket is of terumah and which is of hullin. If a person eats from one of the baskets, then we can assume that that basket was the basket of hullin and he is exempt. This is the same rule as that in the previous section we assume that the basket he ate from had no terumah in it. The second basket has to be treated as terumah and can only be eaten by a priest. Nevertheless, if one comes to make bread from the grain of that basket, he must separate hallah (dough given to the priest) from it, even though terumah is exempt from hallah. The reason for this stringency is that this dough may not be terumah, in which case it is liable for hallah. Rabbi Yose disagrees and holds that the basket is treated as terumah and it is not liable for hallah. It seems that Rabbi Yose holds that we can look at the second basket the same way we looked at the first, and we can be lenient with both.",
+                    "<b>If another person eats from the second basket he is exempt. If one man ate of both, he must repay the value of the smaller of the two.</b>  If another person ate from the second basket, he too is exempt, because each person can say that the other basket was the basket of terumah. However, if one person ate from both baskets, he has certainly eaten terumah and he must make repayment. When he repays he repays according to the smaller of the two baskets, assuming he ate all of both baskets. This is again a leniency because he can assume that the terumah was in the smaller basket."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which discussed a case where there are two baskets, one of terumah and one of hullin and it is unclear which is of which.",
+                    "<b>If one of these [baskets] fell into hullin, it does not render it medumma (doubtful, but the second is treated as terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose exempts it.</b>  Generally, when terumah falls into hullin and there is less than 100 parts hullin to one part terumah, the terumah renders the hullin “medumma”, doubtful terumah which must be treated as if it was terumah. It must be sold to a priest at the lower price of terumah. However, in this case we can assume that the non-terumah basket fell into the basket of hullin and it doesn’t render it medumma. Since we assumed that the first basket was not terumah, the second basket must be treated as terumah. The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yose is the same as that which we saw in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If the second falls elsewhere [into hullin] it does not render it medumma.</b>  If the second falls into a different basket of produce, it also doesn’t render the other produce “medumma.” This is parallel to the situation in yesterday’s mishnah where different people ate the two baskets.",
+                    "<b>If both of them fall into one place, they render it medumma according to [the proportion] of the smaller of the two.</b>  However, if both baskets fall into one basket of hullin, it is clear that there is terumah mixed in with hullin. It will render the hullin “medumma” according to the amount of produce in the smaller basket. Let’s say the larger basket had 3 seahs and the smaller basket had 1 seah. These both fall into a basket of one hundred seahs. They don’t cause the hullin to become “medumma” because there is a ratio of 100-1 between the basket into which they fell and the smaller basket. In this case one seah may be removed and treated as terumah and the rest can remain hullin. Were we to fear that the larger basket was that of terumah, the hullin would all become medumma, and it would all have to be sold to a priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of the previous two mishnayot.",
+                    "<b>If he used one of these [baskets] as seed, he is exempt, and the second is treated as if it were terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it.</b>  This section is basically the same situation as that in the previous two mishnayot, except instead of eating one of the two baskets, he uses it as seed. The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yose is the same as we’ve already seen twice.",
+                    "<b>If another person uses the second as seed, then he is exempt. If one man uses both as seed, if it is of a kind whose seed disintegrates [in the ground] it is permissible, but if it is of the kind whose seed does not disintegrate it is prohibited.</b>  The only difference between this section and the previous mishnah is that there is a special rule that applies to the use of terumah as seed. If the seed disintegrates in the ground, meaning that it is a species whose seed cannot be recognized in the new plants, then the new plants that grow from it are not considered to be terumah. If the seeds do not disintegrate, then the plants are treated as terumah and they are prohibited, provided one man planted the seeds from both baskets. In all other cases, the new plants would be permitted."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with cases where a person was allowed to eat terumah and while they were eating it became known that their status had changed and that they were not allowed to eat terumah. The question is do they have to make full repayment, including the added fifth.",
+                    "<b>If a woman was eating terumah, and they came and said to her, “Your husband is dead”, or “He divorced you.”</b>  When a woman is married to a priest, she is allowed to eat terumah. When the marriage is terminated upon death or divorce, she loses the ability to eat terumah, assuming that she has no children from that marriage and that she herself was an Israelite.",
+                    "<b>Or, if a slave was eating terumah, and they came and said to him: “Your master is dead”, or “He sold you to an Israelite”, or “He gave you away as a gift”, or “He emancipated you.”</b>  A slave owned by a priest is allowed to eat terumah. When that relationship is terminated, the slave loses the right to eat terumah.",
+                    "<b>So too, if a priest was eating terumah and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah (a woman released from levirate:</b>  A priest whose mother is a divorcee or a halutzah (a woman who had been previously released from levirate marriage marriage to her dead husband’s brother) cannot eat terumah because his father shouldn’t have married his mother.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: they must repay both the value and the fifth.</b>  In all three of these cases, Rabbi Eliezer holds that the person must repay both the value of the terumah s/he ate and the added fifth.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua exempts them [from the added fifth].</b>  Rabbi Joshua exempts them from the added fifth (according to the explanation founding in the Yerushalmi) because there was nothing that they could have done in this situation. In normal situations when a person unwittingly eats terumah, he must pay the added fifth because he should have been more careful and made sure that the food he was eating was not terumah. In these cases, the food was not the problem, the person was. Therefore, Rabbi Joshua exempts from the added fifth, meaning there is no need for atonement.",
+                    "<b>If [a priest] was standing and sacrificing on the altar and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah: Rabbi Eliezer says: all the sacrifices he had offered on the altar are disqualified. But Rabbi Joshua pronounces them valid.</b>  This is the same debate as that above. A priest whose mother was a divorcee or a halutzah is a disqualified priest and cannot serve on the altar at the Temple. If in the middle of performing Temple worship he finds out that he is disqualified, Rabbi Eliezer says that all of the sacrifices he previously offered are disqualified. Rabbi Eliezer takes a “realistic” point of view since he was not actually a valid priest, his sacrifices are invalid. Rabbi Joshua does not disqualify his prior sacrifices.  According to the traditional interpretation, Rabbi Joshua holds that a disqualified priest’s sacrifices are still valid. I might also suggest that Rabbi Joshua takes what we might call a “legalistic” point of view since he was at the time that he offered the sacrifices considered a valid priest, his sacrifices are valid, even though in reality he was not a valid priest.",
+                    "<b>If it, however, it became known that he possessed a blemish, his service is disqualified.</b>  Both sages agree that if it turns out that the priest was blemished with one of the blemishes that disqualify a priest from serving in the Temple that all of his sacrifices are disqualified. It seems that Rabbi Joshua cannot ignore the “reality” in this situation and he must agree with Rabbi Eliezer."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah, which is a continuation of yesterday’s mishnah, Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate whether a person who finds out that s/he has begun to eat something forbidden but has not yet swallowed the food, must spit it out.",
+                    "<b>In all the above cases, if terumah was still in their mouth: Rabbi Eliezer says: they may swallow it. But Rabbi Joshua says: they must spit it out.</b>  Albeck explains that according to Rabbi Eliezer since in these cases s/he is going to have to pay back the value and the added fifth in any case, it is not forbidden for him/her to swallow the food that is in his/her mouth. Rabbi Joshua, in contrast, held above that s/he will not have to pay back the added fifth. Since he will have to pay back less, he has to make sure that he doesn’t eat or even swallow any terumah whatsoever intentionally.",
+                    "<b>[If it was said to him], “Your have become unclean”, or “the terumah has become unclean”, Rabbi Eliezer says: he may swallow it. But Rabbi Joshua says: he must spit it out.</b>  In this case, while the terumah was still in his mouth someone told him that he had just become impure or that the terumah had just become impure. In other words, when he began to eat the terumah, he was pure and the terumah was pure, but while eating he, or the terumah became impure. In this case, again Rabbi Eliezer says he may swallow that which is in his mouth whereas Rabbi Joshua says he has to spit it out. This is similar to the previous cases because when he began to eat it was permitted for him to do so.",
+                    "<b>[If it was said to him], “You were unclean” or “the terumah was unclean”, or it became known that [the food he was eating] was untithed, or that it was first tithe from which terumah had not yet been taken, or second tithe or dedicated produce that had not been redeemed, or if he tasted the taste of a bug in his mouth, he must spit it out.</b>  In this section, it is made known to him that he or the terumah was impure before he began to eat. Alternatively, it is made known to him that the food he was eating was forbidden in some way. For instance, it was not tithed, or it was tithe from which terumah had not been removed, or it was second tithe or dedicated produce that had not yet been redeemed. Or he tasted a bug in his mouth (yuk!). In these cases, he is simply one who unwittingly ate food that he shouldn’t have eaten and hence Rabbi Eliezer agrees with Rabbi Joshua that he must spit it out. The mishnah distinguishes between cases of accidentally eating something forbidden in these cases a person should have been more careful and cases where a person couldn’t have done anything to prevent the food from becoming prohibited in these cases Rabbi Eliezer holds that he may swallow the rest of his food."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn our mishnah a person begins to eat untithed grapes while he is still in the field, which is permitted. After beginning to eat the grapes they become liable for tithes. Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua again disagree as to whether he may finish eating.",
+                    "<b>If he was eating a bunch of grapes, and he entered from the garden into the courtyard: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.</b>  While still out in the garden, one may eat produce without tithing it, as long as he is eating it in an “ad hoc” fashion, meaning he is not making a meal out of it. However, once he brings the grapes into the courtyard he cannot eat them until they have been tithed. Rabbi Eliezer says that since he began to eat the grapes with permission, he may finish doing so without tithing them. Rabbi Joshua says he cannot finish them until he tithes.",
+                    "<b>If dusk set in at the eve of Shabbat: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.</b>  When Shabbat begins one cannot eat untithed food, even in an ad hoc fashion out in the garden. In essence, all eating on Shabbat is considered formal and therefore food cannot be eaten untithed. If he begins eating it before Shabbat, Rabbi Eliezer says he may continue, whereas Rabbi Joshua again says that he may not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that it was forbidden to drink water, wine and milk that had been left uncovered for fear that a snake had put poison into the mixture. Whether this was a realistic fear, or a superstition shared by many people, I don’t know. We should note that by the middle ages most halakhic authorities had stated that this halakhah no longer applies.",
+                    "<b>If wine of terumah was left uncovered, it must be poured out, and there is no need to say this in the case of hullin.</b>  Normally, it is forbidden to cause terumah to come to ruin. Pure terumah must be eaten. However, if the terumah wine was left uncovered, the rabbis considered it dangerous to drink it. The concern for the danger to one’s life overrides the prohibition of causing terumah to be lost and therefore, if the terumah wine was left uncovered, he should spill it out. It is obvious that he should spill out hullin (non-sacred) wine that had been left uncovered.",
+                    "<b>Three kinds of liquids are forbidden if they were left uncovered: water, wine and milk, but all other drinks are permitted.</b>  It was assumed that snakes wouldn’t drink from anything but water, wine and milk. Therefore, only these three are prohibited if left uncovered. I wonder if they had had Coca-Cola back then, would snakes have drunk from it?",
+                    "<b>How long do they remain uncovered for them to become prohibited? The time it takes the snake to creep out from a place near by and drink.</b>  The liquid must be left uncovered long enough for a snake to sneak up and inject his poison into it. If you just leave your cup uncovered for a moment while you get something from the refrigerator (to be anachronistic) you can still go back and finish your drink. But if you go out to the backyard to play football with your kids for a few minutes, leaving your glass of milk on the table, you may be at risk."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah continues to deal with the issue of uncovered water that might have poison in it.",
+                    "<b>The amount of water that is uncovered:  enough to negate the poison.</b>  There are two explanations to this section. The first explanation is that if there is enough water to negate the effects of the poison, then even uncovered water is permitted. The second explanation is opposite if there is enough water so that one cannot taste the poison, then it is prohibited. If there is not that much water it is assumed that the poison would have taste, and therefore it is permitted.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: in vessels [it is forbidden] whatever the quantity, but for water on the ground, it must be forty se'ahs.</b>  According to the first interpretation, Rabbi Yose says that if the water is in vessels, even if there is a lot of water, it is prohibited. The vessels concentrate the solution, making the poison more potent. According to the second interpretation, we would have to say that even if there is little water, it is prohibited. Perhaps the vessels would mask the taste. However, if the water is on the ground, the standard measure is forty seahs. According to the first interpretation, more than that is permitted, assuming that the poison is nullified. The second interpretation would seem to have some difficulty in interpreting this line."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with fruit and animals that may have been bitten by a snake.",
+                    "<b>Figs, grapes, cucumbers, pumpkins, melons or watermelons that have bite marks, even if they are in a jar, both large or small, both plucked or still attached to the soil, they are forbidden as long as there is juice in them.</b>  Any fruit that has a bite mark on it, one that could have come from a snake, is forbidden. The fear is that the snake left some poison in the fruit and the moisture that remains in the fruit will convey the poison to all parts of the fruit. That is why the mishnah says “as long as there is juice in them.” If the fruit is dry, then they can get rid of the part near the bite and safely eat the rest (I’m not necessarily recommending this at home). The prohibition holds true even if the fruit is in a jar, because it may have been bitten before it was put in the jar. It also holds true no matter the size of the fruit, or whether it is still attached to the ground.",
+                    "<b>[An animal] bitten by a snake is forbidden on account of the danger to life.</b>  If an animal was bitten by a snake, it is prohibited to eat that animal because of the danger to one’s life."
+                ],
+                [
+                    "<b>A wine-filter [used as a cover] does not prevent [the wine from becoming] forbidden by being uncovered.<br>But Rabbi Nehemiah permits it.</b><br>In our mishnah there is a dispute concerning a wine jug covered by a filter. According to the first opinion, poison can pass through the filter and therefore the wine is halakhically considered to be uncovered and it is prohibited. Rabbi Nehemiah says that the poison will not pass through the filter and hence it is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses a jar of terumah that may have become impure but is not definitely impure. The problem is that it is forbidden to get rid of terumah (or intentionally make it impure) and it is forbidden to eat impure terumah. So he can’t use this terumah lest it is impure, but he can’t get rid of it, lest it is pure. Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua, the sages who disputed each other throughout the chapter, resume their series of disputes here.",
+                    "<b>A jar of terumah which may have become impure:<br>Rabbi Eliezer says: if it had been deposited in an exposed place, he must now place it in a hidden place; and if it had formerly been uncovered, it must now be covered.</b>  According to Rabbi Eliezer, one should protect this jar of terumah so that it doesn’t go from being doubtfully impure to certainly impure. For instance, if it had been in an exposed place, where it will likely become impure, he should put it into a more protected place. If it had been uncovered, then he should cover it so that a snake doesn’t put poison in it. In other words, even though he can’t use this terumah, lest it is impure, he should treat it as carefully as possible so that it is not defiled or made poisonous.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: if it had been in a hidden place, he must now place it in an exposed place; and if it had formerly been covered up, he must now uncover it.</b>  Rabbi Joshua holds that one should do everything he can so that the jar becomes certainly prohibited and he can legally get rid of it. If it had been previously protected in a hidden place, he should now put it in an exposed place so that it is more likely to become impure. If it was covered, he should uncover it so that it becomes prohibited to drink and permitted to pour out. In other words, since he can’t use it, he should cause it to become strictly forbidden, thereby allowing him to pour it out, or burn it (if it was made impure). If he leaves it around, he might accidentally use it, and thereby perhaps transgress (if it was actually impure).",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: let him not do anything new to it.</b>  Rabban Gamaliel says one shouldn’t do anything to the jar. On the one hand, he holds that it is forbidden to intentionally put the jar somewhere where it will become more prohibited. Therefore, he can’t agree with Rabbi Joshua. On the other hand, he is not obligated to go out of his way to protect the jar, as Rabbi Eliezer says. So the best he can do is just leave it wherever it may already be. If it becomes impure, so be it. If it doesn’t then he must refrain from using it in any way."
+                ],
+                [
+                    "<b>A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it.</b>  Our mishnah deals with a case where there is a jar of pure terumah in the upper part of a wine-press, and the lower part of the wine-press contains impure hullin wine. If the terumah flows down to the lower part it will all become impure medumma (doubtful terumah) and no one will be able to drink it not a priest because it is impure and not an Israelite, because it contains terumah. The person does not have any pure vessels handy with which to immediately save the terumah. Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can fetch clean vessels and save at least a reviit of pure terumah wine before it all flows into the lower part he should do so. In other words, rather than save all of the terumah wine in impure vessels, he should save a small amount of it in a pure vessel, even though the rest of the terumah wine will render undrinkable the hullin in the lower part.",
+                    "<b>But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.</b>  Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate what to do in a situation in which it is impossible to save a reviit before the terumah flows down into the lower parts. Rabbi Eliezer says he should just let it all flow into the impure hullin below and that he should not defile the terumah with his own hands by putting it into unclean vessels, even though this will make the hullin below undrinkable for everyone. Rabbi Joshua’s response to Rabbi Eliezer will come mishnah eleven below, so stay tuned!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains a very similar scenario to the mishnah we learned yesterday.",
+                    "<b>Similarly a jar of [terumah] oil which spilled: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can save at least a reviit in purity he should save it;</b>  In this case a jar of pure terumah oil fall on the ground and it will take time for him to get clean vessels to scoop it up. The choice is to let the oil seep into the ground or to pick it up with unclean vessels. Again, both agree that if he can save at least a reviit, he should do so, even though most will be lost. The reason is that he should do whatever he can to save the purity of the pure terumah. Note that they do not disagree with regard to a situation in which the oil is in the upper part of an oil press and it will flow down into a vat impure hullin oil, thereby making the entire mixture impure medumma (terumah mixed in with hullin). The reason is that such impure medumma oil can be burned, and therefore the loss is not so great. In such a situation all would agree that he should just let the pure terumah oil flow into the impure hullin oil. This is different from the scenario in yesterday’s mishnah where there is no use for impure medumma wine.",
+                    "<b>But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and be swallowed up by the ground, and let him not make it unclean with his own hands.</b>  Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua again disagree if there is no other way to save the oil besides using the unclean vessels. Rabbi Eliezer says that he may not use the unclean vessels and he should rather just let the whole mixture go to waste. Rabbi Joshua’s response is in tomorrow’s mishnah. I’m sure the suspense is just killing you."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFinally, we get Rabbi Joshua’s response. The mishnah also contains another scenario in which Rabbi Joshua and Rabbi Eliezer debate.\nI should note that I have explained the mishnah according to the version of the mishnah which Albeck claims is correct and is found in most good manuscripts of the Mishnah. The text of other versions is slightly different and they also have a different interpretation.",
+                    "<b>Concerning both cases Rabbi Joshua said: This is not the kind of terumah over which I am cautioned lest I defile it, but rather to eat of it and not to defile it.</b>  Regarding the cases mentioned in mishnayot nine (the wine) and ten (the oil) Rabbi Joshua says it is not prohibited to defile them by putting them in unclean vessels. Meaning if the wine or oil is going to be completely lost, it is not prohibited to bring unclean vessels and save whatever can be saved. Rather, what he should do is try to save some of it, if he can save at least a reviit. If he can’t, he is allowed to make it unclean, rather than let it and all the hullin in the lower vat (in the case of the wine in mishnah nine) go to complete waste.",
+                    "<b>If one was passing from place to place with loaves of terumah in his hand and a Gentile said to him: “Give me one of these and I will make it unclean; for if not, I will defile them all,” let him defile them all, and not give him deliberately one to defile, the words of Rabbi Eliezer.</b>  In this scenario a Gentile tells a Jew to give him a loaf of terumah which he will defile and that if he doesn’t give it to him, the Gentile will defile all of the loaves. Rabbi Eliezer is strict and holds that the Jew should let the Gentile defile all of the loaves rather than give over one of the loaves himself. Again, Rabbi Eliezer does not seem concerned that the result will be that all of the terumah loaves will become inedible.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: he should place one of them on a rock.</b>  Rabbi Joshua agrees with Rabbi Eliezer that he may not give over one of the loaves. Rather what he should do is place one on a rock and let the Gentile take it himself. This way he will hopefully prevent all of the loaves from becoming unclean while at the same time he will not give one over with his own hands."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday we learned about a Gentile who threatens to defile a Jew’s bread. In today’s mishnah, the Gentile becomes far more dangerous, threatening to defile Jewish women.",
+                    "<b>Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.</b> In this case even Rabbi Joshua, who yesterday said he could leave one loaf of bread on a rock for the Gentile to take, agrees that the women should in no way give over one of the other women to be raped. We should note that the same halakhah is true for murder. If a murderer says to a group, “Give over one person that we may kill him, or we will kill everyone” it is forbidden to give over that person. Needless to say, Jews have been through such situations, especially in the Shoah. This is probably one of the most difficult dilemmas a person could ever face (I’m reminded of “Sophie’s choice”) and I don’t think any of us could know what we would actually do in such a horrible situation. The halakhah expresses the idealistic notion that it would be impossible to choose one person to die, because everyone’s life has equal worth. Whether this is the correct, smart or sane solution in the real world, I leave for you to ponder."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the rest of the chapter deals with the issue of a person who planted terumah, which is prohibited. The problem with having planted terumah seeds is that the rabbis decreed that the plants that grow from the seeds will be terumah as well. This seems to have been a way of preventing a person from intentionally planting his terumah seeds.",
+                    "<b>He who plants terumah, if unwittingly, may overturn it, but if intentionally, he must allow it to remain.</b>  If one plants terumah accidentally, meaning he didn’t know that the seeds were terumah seeds, the mishnah is lenient and allows him to overturn the plants before they grow into terumah. This way he will be able to replant his field with regular, more lucrative plants (the price of terumah is lower than that of hullin). However, if he plants them intentionally, the mishnah penalizes him for having done so and he must allow them to remain and then he will have to treat the plants as terumah.",
+                    "<b>If it had already grown a third of its full size, whether he had planted it unwittingly or intentionally, he must allow it to remain.</b>  The previous section referred to a situation where the plants had barely begun to grow. If they have already grown to 1/3 of their eventual size, then even if they were planted unintentionally, they must be allowed to remain because it is forbidden to actively destroy terumah. Before they grow to 1/3 of their size they are not treated as terumah, and therefore one can overturn them.",
+                    "<b>But in the case of flax, even when planted intentionally he must overturn it.</b>  The exception to this rule is flax, which must be overturned when planted intentionally even when it has grown to over 1/3 of its eventual size. The reason is that the flax capsules which contain the flax seeds remain hullin. Since he will benefit from the use of these capsules, the rabbis penalized him for having planted terumah seeds in the first place. He shouldn’t receive any “hullin” benefit when what he planted was terumah. However, if he planted flax unintentionally, it is treated like all other plants and it may be overturned if it has not yet grown to 1/3 of its eventual size."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to deal with the rules that apply to a field that has been sewn with terumah seeds. As we stated before, the plants are now considered terumah, at least by decree of the rabbis.",
+                    "<b>And it is subject to gleanings, the forgotten sheaf and peah.</b>  The agricultural gifts must be given from this field, just as they must be given from a normal field.",
+                    "<b>Poor Israelites and poor priests may glean them, but the poor Israelites must sell theirs to priests for the price of terumah and the money becomes theirs.</b>  There is now a debate concerning who may take the gleanings, the sheaves that have fallen to the ground and must be left for the poor. According to the first opinion, both poor Israelites and poor priests may collect the gleanings. Poor Israelites will have to sell the gleanings to priests because these gleanings are treated like terumah and cannot be eaten by Israelites. However, the poor Israelites can keep the money for themselves because the gleanings did belong to them, unlike terumah which one separates from one’s produce which must be given free to the priest.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: only poor priests may glean them, lest [the others] forget and put it into their mouths.</b>  Rabbi Tarfon holds that poor Israelites cannot collect these gleanings lest they forget that they are terumah and they eat them themselves. Since poor people are not used to treating their gleanings like terumah, it would indeed seem likely that this would be a problem.",
+                    "<b>Rabbi Akiva said to him: if that be so, then only those who are clean should be allowed to glean.</b>  Rabbi Akiva points out that if we are concerned lest people forget that the usual rules of gleanings don’t apply here, then even poor priests shouldn’t collect. Generally, anybody can collect terumah, even people who are impure. However, if the person was impure when collecting the terumah, he would cause the terumah to become impure, thereby rendering it forbidden for consumption. So according to Rabbi Tarfon’s logic, even poor priests shouldn’t collect the gleanings lest they forget that the gleanings are terumah and they defile them. Rabbi Akiva seems to say that just as we let poor priests collect, and we are not concerned lest they be impure, so too we should let poor Israelites collect and not be concerned lest they eat the gleanings themselves."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss how to deal with a field that has been planted with terumah seeds.",
+                    "<b>And it is also subject to tithes and poor man’s tithe.</b>  As stated above, this field is subject to the usual agricultural offerings.",
+                    "<b>Both Israelites and priests that are poor may accept them, but the poor Israelites must sell that which is theirs to the priest for the price of terumah and the money belongs to them.</b>  This opinion seems to match that which we saw in section two of yesterday’s mishnah. Even a poor Israelite, or in the case of tithes, a Levite, may accept these gifts, but they must then sell them to a priest because they are terumah and a non-priest cannot eat them.",
+                    "<b>He who beats the grain with sticks [instead of threashing with an animal] is to be praised.</b>  Normally, threshing is done by having an animal walk on the grain. The problem is that the animal will eat the grain and the animal is not allowed to eat terumah. The only exception is a beast that belongs to a priest that beast can eat grain that was intended to be used as animal fodder. The person cannot muzzle the animal because the Torah prohibits one from muzzling an animal while it is threshing (Deuteronomy 25:4). The best solution would be to beat the grain with sticks and not use an animal at all. One who does so is to be praised.",
+                    "<b>But he who threshes it [by having an animal walk on it] what should he do? He must suspend baskets from the neck of the animal and place in them from the same kind, with the result that he will neither muzzle the animal nor feed it terumah.</b>  If the person still wants to thresh by the traditional method of using an animal, he should suspend baskets from the animal’s neck that contain the same type of grain that the animal is threshing. This way it won’t want to eat the grain it is threshing because it can eat the same grain even more easily from the basket. In this way he prevents both problems the animal is not muzzled and it doesn’t eat terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah distinguishes between plants that grow from terumah and plants that grow from various other agricultural offerings.",
+                    "<b>What grows from terumah is terumah, but that which grows from growths [of terumah] is hullin.</b>  As we have learned, plants that grow from terumah seeds are considered to be terumah. This is because the rabbis punished the person who planted the seeds and dictated that the new plants would be terumah as well. According to the Talmud, the reason for this punishment is that the rabbis feared that a priest would keep the seeds until it was time for planting and that he would defile them by keeping them for so long. However, if these plants have seeds and then they are planted, the new plants are not considered terumah. The rabbis did not punish him in this case, because the status of the seeds was only “terumah derabanan.”",
+                    "<b>As for untithed produce, first tithe, after-growths from the sabbatical year, terumah grown outside the land, mixtures of hullin with terumah ( and first-fruits what grows from them is hullin.</b>  In contrast with the case, the rabbis did not rule that plants that grow from other various types of agricultural offerings would retain their status. We shall see some qualifications of this rule below in mishnah six. The rabbis seem to have been stricter with terumah because it is strictly forbidden to non-priests and it is forbidden to cause terumah to become impure.",
+                    "<b>What grows from dedicated produce and second tithe is hullin and it is to be redeemed [at its value] at the time when it was sown.</b>  Dedicated produce and hullin are usually redeemed for money. The money becomes holy and is either given to the Temple, in the case of dedicated produce, or used to buy food in Jerusalem, in the case of second tithe. If a person plants seeds that come from dedicated produce or second tithes, the plants that grow from them are hullin, but he must redeem the new plants according to the value of the seeds that he used to plant them. In other words, when the mishnah says that they are hullin, what it means is that the plants themselves are not treated as if they were holy and need to be redeemed, but that one must still exchange money for the value of the seeds that he used."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah and the following mishnah distinguish between two types of plants: those whose seeds disintegrate in the soil and those whose seeds do not.",
+                    "<b>If a hundred rows were planted with terumah seeds and one with hullin, they all are permitted, if they are of a kind whose seed disintegrates in the soil.</b>  If the seed of the plant disintegrates in the soil then the rabbis were especially lenient and allowed one to treat as hullin a case where 100 rows were planted with terumah and one with hullin. Meaning a mixture is permitted even if only a very small percentage is grown from hullin. This leniency is possible because the plants that grow from terumah seeds are not terumah “deoraita” from Torah law.",
+                    "<b>But if they are of a kind whose seed does not disintegrate in the soil, then even if there be a hundred [rows] of hullin and one of terumah, they all are prohibited.</b>  This is the flipside to the previous section. If it is a type of plant whose seed does not disintegrate, then even if there are one hundred rows of hullin and one of terumah, they all must be treated as terumah. This is because the rule that terumah is nullified in a 100-1 ratio does not apply when the terumah is still attached to the ground."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah continues to deal with the difference between plants whose seeds disintegrate in the soil and plants whose seeds do not.",
+                    "<b>As for untithed produce, what grows from it is permissible if of a kind whose seed disintegrates [in the soil].</b>  If one plants seeds that come from untithed produce, and it is a type of plant whose seed disintegrates in the soil, then the plant that grows from the seeds is “permitted.” What this in actuality means is that this plant is treated like all other plants as far as the issue of tithing. One can eat from the fruit before it becomes liable for tithes, which usually occurs when one finishes processing the grain by making it into a pile. We shall discuss in great detail when produce becomes liable for tithes in tractate Maasrot.",
+                    "<b>But if of a kind whose seed does not disintegrate, then even what grows from plants which grew out of it are forbidden.</b>  However, if the seed does not disintegrate in the soil then it must be treated like untithed produce even before the new fruit would normally become liable for tithes. Because the seed was liable for being tithed before it was planted, and the seed was still there, one will in all cases have to tithe this produce before it is eaten, even if it is eaten out in the field, where one can usually eat food without tithing it. The mishnah is quite strict on this issue and rules that this rule applies not only to the plants that grow from the original seeds, but the next generation of plants as well. It seems that the mishnah can be extra strict in this case because the result of their being untithed is not so drastic all he has to do is tithe them a bit earlier than normal.",
+                    "<b>Which is the kind whose seed does not disintegrate?   Like luf, garlic and onions. Rabbi Judah says: garlic is like barley.</b>  The type of produce whose seed does not disintegrate in the soil seems to be bulbous vegetables, such as luf (arum, a type of onion), onions and garlic. Grain is a type of produce whose seed does disintegrate in the soil. Rabbi Judah holds that garlic is like barley and that its seed does disintegrate in the soil."
+                ],
+                [
+                    "<b>He who weeds allium plants (whose seeds do not for a Gentile, even though the produce is untithed he eat from them in a casual fashion.</b>  Allium are plants whose seed remains in the soil. The mishnah discusses a situation where a Jew is working in a field owned by a Gentile but they are in the land of Israel. The plants that grow in such a field must be tithed before a Jew eats them. If the Jew had planted this field with untithed allium plants, he would not be allowed to eat them from even in a casual fashion until he had tithed them. However, since the Jew is working in the Gentile’s field and the Gentile planted them, the rabbis were lenient and allowed him to eat from them in a casual fashion before he had tithed them.",
+                    "<b>Saplings of terumah which had become unclean and were re-planted, become clean from their uncleanness.</b>  Saplings are parts of plants that are cut off and then replanted elsewhere to make them grow stronger. In this case the saplings were cut off and then became impure. By planting them again they lose their impurity because plants attached to the ground cannot be impure.",
+                    "<b>But they must not be eaten until the edible part [of the stalk] has been lopped off. Rabbi Judah says: he must [before eating] lop off a second time that which grew on the edible part.</b>  Nevertheless, when they replant them they must lop off the edible part of the plant because that part should not be eaten at all, even by priests. The rabbis were strict with regard to the edible parts and continued to treat them as impure terumah which cannot be eaten. The new fruit that grows back will be pure and can be eaten by priests. Rabbi Judah rules more stringently and says that he must lop off twice before he can eat."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis chapter deals with terumah that has been placed together in a dish with hullin after it has been cooked, and with whether the whole mixture has to be treated like terumah.",
+                    "<b>An onion [of terumah] was placed into lentils:<br>If the onion was whole, it is permissible;</b>  In this mishnah one of the two characters, the onion or the lentils, is terumah and the other is hullin. If the onion is whole it won’t impart its taste to the lentils, nor will the lentils impart their taste to the onion. Lentils don’t have a lot of taste nor do they easily take on the taste of things cooked with them. Since one cannot taste the other both retain their former status and whichever one was hullin is still permitted to the non-priest.",
+                    "<b>But if [the onion] had been cut up, [it is forbidden if it] imparts a flavor.</b>  If the onion had been cut up then it will impart its taste to the lentils if there is sufficient quantity of onion, and if there is sufficient quantity of lentils, they will impart their taste to the cut-up onion. Therefore, if the terumah food imparts its taste to the non-terumah food, the non-terumah food must be treated like terumah and it can be eaten only by a priest. The priest should taste the non-terumah food and if it has the taste of the terumah food, then only the priest can keep eating it.",
+                    "<b>In the case of other dishes, whether the onion is whole or cut up [it is forbidden] if it imparts a flavor.</b>  The previous was true with regard to lentils which don’t have a strong taste and are not so susceptible to the taste of the onion. When it comes to other dishes, it doesn’t matter whether the onion was cut up or not, the dish is prohibited if the onion can be tasted.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits it in the case of mashed fish, because it is used only to remove the unpleasant flavor.</b>  Rabbi Judah says that if a terumah onion was put into a mixture of mashed up fish, a mixture which has a bad smell, the fish remain permitted to a non-priest because they were put there not to give taste but to get rid of the bad smell."
+                ],
+                [
+                    "<b>If an apple [of terumah] was chopped and placed into dough [of hullin] so that it leavened it, [the dough] is forbidden.</b>  If someone chops up an apple and puts it into dough to use the sugars in the apple as a leavening agent, the dough must be treated like terumah because the apple caused the leavening.",
+                    "<b>If barley [of terumah] fell into a cistern of water, though [the barley] stinks up the water, the water is permissible.</b>  In this case terumah barley falls into a cistern and rots, thereby causing the water to stink up. The water is permitted to non-priests even though it has the taste of terumah because the taste that it imparts is not a desirable taste. Something that leaves a bad taste does not cause the other food to become prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who removes warm bread from an oven and places it over an open barrel of terumah wine:<br>Rabbi Meir says: it is forbidden.</b>  Rabbi Meir says that the warm bread absorbs enough taste from the wine such that the bread must be treated as terumah.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits it.</b>  Rabbi Judah holds that the bread does not absorb the taste of the wine and therefore it retains its status as hullin.",
+                    "<b>Rabbi Yose permits the bread of wheat but not of barley, because barley absorbs.</b>  Rabbi Yose distinguishes between barley bread, which is absorbent, and wheat bread which is not. I highly encourage people to perform this taste test at home, perhaps with some guests. Just don’t use terumah wine!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that hullin that absorbs the smell of something that was terumah is still permitted to non-priests.",
+                    "<b>If an oven was heated with cumin of terumah and bread was baked in it, the bread is permitted, for there is no taste of cumin, just the smell of cumin.</b> If someone uses sticks of terumah cumin as kindling for his oven the bread cooked in the oven does not take on the status of terumah because the cumin gives off a smell but not a taste. The fact that the bread smells like terumah does not make it prohibited to non-priests because non-priests can smell terumah, they just can’t eat it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBoth the seeds and the stalk of fenugreek can impart flavor to something they are mixed in with. This mishnah deels with fenugreek which falls into a vat of wine.",
+                    "<b>Fenugreek which fell into a vat of wine:<br>If it was terumah or second tithe and there is in the seed alone without the stalk sufficient to impart a flavor [it is forbidden].</b>  If the fenugreek which falls into the wine is of terumah or second tithe, then there needs to be enough fenugreek seed to impart flavor to the wine to make it prohibited. In this case we ignore the stalk. This is because the stalk of the fenugreek is not considered to be “kadosh” as far as terumah and second tithe are concerned only the seed is considered to be kadosh. Therefore, the stalk can’t cause the wine to be prohibited.",
+                    "<b>But if it was seventh year produce or mixed seeds in vineyards, or dedicated produce, [it is forbidden] if in both seed and stalk there is sufficient to impart a flavor.</b>  However, when it comes to fenugreek that grew in the seventh year, or grew in a vineyard, or was dedicated to the Temple, in all of these cases the laws apply to the stalks the same way that they apply to the seeds. Therefore, if the stalks and seeds together impart a taste, then the wine takes on the laws of the fenugreek. If the fenugreek was seventh year produce, then the wine must be treated as seventh year wine and it can be drunk only while grapes are found in the field. If the fenugreek is from mixed seeds, then the wine is prohibited. If it was dedicated to the Temple, then the wine too must be given to the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to deal with laws concerning fenugreek.",
+                    "<b>If one had bunches of fenugreek of mixed seeds of the vineyard, they must be burned.</b>  Seeds that grew in a vineyard must be burned. Since this rule applies to the stalks as well as the seeds, all of the fenugreek must be burned.",
+                    "<b>If he had bunches of fenugreek of untithed produce, he must beat them and calculate the amount of seed within them and set aside [terumah] from the seed, but he need not separate terumah from the stalks.</b>  The stalks of the fenugreek are not obligated in tithes or in terumah. So if he has bunches of fenugreek what he should do is beat them and thereby separate the seeds and then estimate how much he has to give to terumah from the seeds. He need not take the stalks into account.",
+                    "<b>But if he did set aside [the terumah from the stalks before he beat the bunches] he must not say: “I will beat out [the seed] and take the stalks and give only the seed” but he must give the stalks together with the seed.</b>  If he declared the terumah before he beat out the seed, he can’t go back and say that only the seeds will count for terumah. Once he has declared that there is terumah in the stalks as well as the seeds, he will need to separate terumah from the stalks together with the seed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses hullin olives that were pickled together with terumah olives.",
+                    "<b>Olives of hullin which were pickled together with olives of terumah, whether it was a case where crushed [olives] of hullin [which were pickled together] with crushed [olives] of terumah, or crushed [olives] of hullin with whole [olives] of terumah, or with juice of terumah, they are forbidden.</b>  If the hullin olives were crushed and then put in a mixture where there was any form of terumah olives, be they crushed or whole, or even if it is just juice that came from already pickled terumah olives, they must be treated like terumah and would be prohibited to non-priests. Since the hullin olives were crushed, they are susceptible to the taste of that which they are pickled with.",
+                    "<b>But if whole [olives] of hullin were pickled with crushed [olives] of terumah, they are permitted.</b>  However, if the hullin olives are whole, then they are not susceptible to the taste and they are permitted, even if they were pickled with crushed terumah olives. In other words, whole olives may give off taste (see previous section), but whole olives are not susceptible to taste, at least according to our mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with brine that comes from a barrel in which unclean fish were mixed with clean fish.",
+                    "<b>Unclean fish which was pickled with clean fish:<br>If the jug contains two seahs and the unclean fish weighs ten zuz in Judean measure, which is five selas in Galilean measure, the brine is forbidden.</b>  We have to pay careful attention to the measurements being mentioned here. The jug contains two seahs, which is equivalent to 48 logs. There are ten zuz of unclean fish in Judean measure which is equivalent to five selas in Galilean measure, which equals twenty zuz Judean zuz are twice the size of Galilean zuz. In two seahs there are 9,600 Judean zuz (each log has 200 zuz). So if 1/960 of the mixture’s volume is unclean fish, the brine is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: it needs be a quarter [of a log] in two seahs.</b>  One quarter of a log is equivalent to 50 zuz. So if there are 50/9600 (=1/192) parts unclean fish, Rabbi Judah holds that all of the brine is forbidden.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: one-sixteenth of it.</b>  Rabbi Yose says that the unclean fish must be 1/16 of the whole jug before the brine becomes forbidden. This means that unless there are three logs of unclean fish (600 zuz), the brine is still permitted. His is by far the most lenient opinion. The first opinion forbade at ten zuz, and Rabbi Judah at fifty zuz."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Leviticus 11:22 states that some locusts can be eaten, but according to the rabbis there are other types of locusts that may not be eaten. In the time of the Mishnah they knew how to tell the difference between the kosher and the non-kosher locusts, but most Jews today do not eat locusts. Perhaps this is cultural bias, but I don’t really feel like I’m missing out.",
+                    "<b>If unclean locusts were pickled together with clean ones, they do not make the brine forbidden.</b>  The locusts will not pick up the taste of the other locusts that they are pickled with. Therefore, the clean ones remain permitted. Furthermore, the brine itself is permitted because it does not pick up the taste of the unclean locusts.",
+                    "<b>Rabbi Zadok testified that the brine of unclean locusts is clean.</b>  According to Rabbi Zadok even the brine is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with vegetables that are pickled together.",
+                    "<b>[Vegetables] pickled together are permitted, except [when pickled] with allium (onions, garlic,.</b>  When vegetables of terumah are pickled together with vegetables of hullin the hullin vegetables do not take on the taste of the terumah vegetables and they remain permitted to non-priests. The exception to this rule is allium vegetables, which includes onions, garlic and leeks. These do impart their taste to other vegetables",
+                    "<b>Allim of hullin [pickled] with allium of terumah, or other vegetables of hullin with leeks of terumah are forbidden.</b>  Since terumah onions, garlic or leeks will impart their taste to whatever they are pickled with, the other vegetables must be treated like terumah.",
+                    "<b>But allium of hullin with vegetables of terumah are permitted.</b>  Garlic, onions and leeks impart their flavor to other vegetables, but they do not take on the flavor of other vegetables. Therefore, if they are hullin and the other vegetables are terumah, they remain hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Yose says: Anything stewed with [terumah] beets becomes forbidden, because they impart a flavor.</b>  Stewing refers to cooking vegetables or meat until they are very soft. Rabbi Yose says that hullin vegetables stewed together with terumah vegetables remain permitted, with the exception of terumah beets which do impart a flavor to that which they are stewed with.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: cabbage from a field artificially irrigated [that is stewed] with [terumah] cabbage from a field watered by rain, is forbidden because it absorbs.</b>  According to Rabbi Shimon, cabbage that grows in a field that is artificially irrigated is more susceptible to outside flavor than cabbage grown in a field watered by rain. Hence, if the latter is terumah cabbage and it is stewed with the former, all of the cabbage must be treated like terumah.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: all things cooked together are permitted, except those with meat.</b>  Rabbi Akiba says that anything cooked (not stewed) together is permitted, except for forbidden meat. If, for instance, pork was placed in a pot of beef, the beef would absorb the taste of the pork and it would become prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Yohanan ben Nuri says: liver renders other things forbidden, but does not become forbidden, because it gives off [flavor] but does not absorb.</b>  Rabbi Yohanan ben Nuri says that liver gives off flavor and therefore if it is cooked with other meat it renders it prohibited, but it itself does not absorb flavor. Hence if the liver is permitted and the other meat is prohibited, the liver remains permitted. This is because the taste of liver is very strong (never developed a taste for it myself)."
+                ],
+                [
+                    "<b>If an egg is boiled with forbidden spices even its yolk is forbidden, because it absorbs.</b>  Even the yoke of an egg will take on the taste of the terumah spices with which it is cooked. The whole egg becomes prohibited to non-priests.",
+                    "<b>The water in which terumah has been stewed or pickled is forbidden to non-priests.</b>  The water in which terumah is stewed or pickled takes on the taste of the terumah vegetables and it too becomes prohibited to non-priests."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that a priest shouldn’t perform actions with terumah that causes it to be ruined.",
+                    "<b>One must not put a cake of pressed [terumah] figs or dried [terumah] figs into fish-brine, since it spoils them.</b>  Occasionally they would put various types of figs into fish-brine in order to make the brine taste better. This, however, would cause the figs to be ruined, and hence one shouldn’t do so with terumah figs.",
+                    "<b>But one may place [terumah] wine into fish brine.</b>  However, one may put terumah wine into the brine because the wine will be eaten along with the brine so it is not ruined.",
+                    "<b>One must not perfume the oil,</b>  One shouldn’t use terumah oil for making perfumes for two reasons. First of all, the oil stops being fit for eating. The second is that the spices will soak up the terumah oil and they will go to waste.",
+                    "<b>But one may put honey and pepper into wine.</b>  It is permitted to put honey and pepper into wine because they will still be eaten.",
+                    "<b>One may not boil terumah wine, because it decreases it. Rabbi Judah permits this, because it improves it.</b>  One shouldn’t boil terumah wine because boiling it decreases its volume. Rabbi Judah disagrees and holds that although this decreases the volume of the wine, it improves the quality."
+                ],
+                [
+                    "<b>[A non-priest drank] honey of dates, wine of apples, vinegar from winter grapes, and all other kinds of fruit juice of terumah: Rabbi Eliezer makes him liable to repay their value and the fifth; But Rabbi Joshua exempts from the fifth.<br>Rabbi Eliezer declares [these] susceptible to uncleanness as liquids.<br>Rabbi Joshua says: the sages have not enumerated seven liquids as those that count spices,   but rather they stated: seven liquids make things susceptible to uncleaness, whereas all other liquids do not make susceptible.</b><br>This mishnah deals with the halakhic status of various types of fruit juices made from terumah.<br>Section one: One should not use terumah to make these liquids, because these are not the usual way these fruits are eaten, and therefore it diminishes their importance. This is different from making wine from grapes or oil from olives, for that is what is usually done with grapes and olives, and in no way diminishes their value.<br>Rabbi Eliezer says that if a non-priest drinks one of these liquids, he is liable to pay back the value and the added fifth, as one always is when one eats terumah.<br>Rabbi Joshua exempts the non-priest from paying the added fifth because these liquids do not have the same rule that governs the fruits from which they came. Nevertheless, he has to pay back the value because he ate something that didn’t actually belong to him.<br>Section two: The mishnah now brings a related debate concerning fruit juices, namely whether they can make another food item susceptible to receiving uncleanness. Food cannot become impure unless it has come into contact with a liquid. The question is whether fruit juice counts as a liquid. As we saw in section one, Rabbi Eliezer treats fruit juice the same way he would treat wine or oil a non-priest who drinks them is liable to repay the value and the added fifth. So too here, food that comes into contact with one of these is susceptible to impurity.<br>Rabbi Joshua disagrees and holds that only the seven liquids listed by the rabbis, (dew, water, wine, oil, blood, milk, and bee honey) make foods susceptible to impurity. When the rabbis listed these liquids in Mishnah Makshirim (which we’ll get to eventually) they weren’t listing things in the way a spice makers list things, which was not accurate. Rather, their list was accurate and since fruit juice is not on the list, it can’t be put there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches several key halakhic differences between wine and oil, and the products that come from other fruits, such as dates and apples.",
+                    "<b>One must not make dates into honey, apples into wine, winter-grapes into vinegar, or change any other kind of fruit that is terumah or second tithe from their natural state, except olives and grapes.</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, it is forbidden to change the state of fruit which is terumah or second tithe, with the exception of grapes and olives, which can be made into wine and oil. Terumah and second tithe are called “holy” and changing them into juice was considered a reduction in their value. Hence it was prohibited. Wine and oil do not reduce the value of grapes and olives, hence it was permitted.",
+                    "<b>One does not receive forty lashes on account of orlah except with that which comes from olives and grapes.</b>  It is forbidden to eat the fruit of a tree for the first three years of its existence, and one who does so has transgressed a negative commandment. However, this only refers to eating the fruit. When it comes to drinking liquids that are derived from the fruit, he is only liable to receive forty lashes (the penalty for the transgression of a negative commandment) if he drinks wine or olive oil. While other juices derived from orlah are prohibited, one who drinks them has not transgressed the biblical prohibition of orlah.",
+                    "<b>Liquids cannot be brought as first fruits, except with that which comes from olives and grapes.</b>  Only wine and olive oil can be brought as first fruits in place of grapes and olives. When it comes to other fruits, the fruit itself must be brought, and not the juice.",
+                    "<b>And no fruit juice is susceptible to uncleanness as liquids except with that which comes from olives and grapes.</b>  This was taught above at the end of mishnah two the only liquids derived from fruit that make food susceptible to impurities are wine and oil. Other fruit juices do not.",
+                    "<b>And nothing [that is derived from fruit] can be offered on the altar except with that which comes from olives and grapes.</b>  The only two “fruit-derivatives” that can be offered on the altar in the Temple are wine and oil, which were a regular part of the Temple service, oil accompanying grain offerings and wine for libations. Other fruit juices are never offered in the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>The stems of fresh figs and dried figs, klisim and carobs of terumah are forbidden to non-priests.</b> The mishnah lists either parts of fruits or types of fruits that priests generally don’t care about, and yet still count as terumah and are therefore prohibited to non-priests. The stems of fresh and dry figs are not really food, but since sometimes a person might eat them, they count as terumah. Klisim are a type of fruit that comes from a large bush. Albeck identifies klisim as “prosopis stephaniana,” which you are welcome to google. According to Albeck they taste like carob. A priest is generally not going to bother preserving these foods in order to eat them, but since he might occasionally do so, they are prohibited to non-priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the status of the parts of produce that are not generally eaten, but that sometimes might be. There are two related questions here: 1) can non-priests eat these parts?  2) Can the priest throw these parts away, without concern for the prohibitions of throwing away terumah? Basically, the issue is whether the laws of terumah apply to these parts.",
+                    "<b>Seeds of terumah [fruit]: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted.</b>  If a priest gathers in seeds from terumah fruit in order to eat them, then they have to be treated as terumah and they are forbidden to non-priests. However, if he throws them away, thereby revealing that he doesn’t care about them, then they are not considered terumah and they may be eaten by a non-priest.",
+                    "<b>Similarly, the bones of holy things: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted.</b>  The same rules apply to the bones of animals offered as sacrifices. If the priest eating them gathers them in, perhaps to suck out the marrow, then the laws of sacrifices apply to them and they may not be eaten by a non-priest. However, if the priest throws them away, then they may be eaten by anyone.",
+                    "<b>Coarse bran is permitted.</b>  Coarse bran is the part of the kernel of grain that is sifted out in the first sifting when making flour (I guess they didn’t know how healthy this stuff is now we pay quite a bit for it!). Since it was usually not eaten, the laws of terumah do not apply to it.",
+                    "<b>Fine bran of new wheat is forbidden, and old wheat permitted.</b>  New wheat is harder to grind. Therefore, when one grinds it, there will be a lot of flour mixed up with the bran and it is more likely to get eaten. Hence the rules of terumah apply. In contrast, with the old wheat it is easier to separate the fine bran from the flour and usually this fine bran won’t get eaten. It is accordingly permitted to non-priests.",
+                    "<b>One may act with regard to terumah as one does with hullin.</b>  Although it is not permitted to throw away terumah because it is holy, one can treat terumah the same way that one treats the same produce when it is hullin. Parts of produce that one customarily throws away can still be thrown away when the produce is terumah, without concern that this is letting terumah go to waste.",
+                    "<b>One who sifts a kav or two [of fine flour] from a seah of wheat, must not leave the rest to ruin, but rather he should put it in a hidden place.</b>  If one sifts a kav (1/6 of a seah) from a seah of wheat in order to make finely sifted flour, he can’t just leave the rest to go to waste because it is still fit as food. What he should do is put it in a safe place so that it does not get ruined."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who is cleaning out a storehouse that had been used to store terumah wheat.",
+                    "<b>If a store-chamber was cleared of terumah wheat, they do not need to force him to sit down and collect each grain, but rather he may sweep it all up in his usual manner and then deposit hullin in it.</b> When one cleans out a storehouse used to store terumah grains he need not make sure that each and every grain is cleaned out of the storehouse. It is sufficient to give it its usual sweeping and then he can put hullin grain in there. If there are some grains of terumah left in there, he need not be concerned about them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Similarly, if a jar of oil is upset, they do not need to force him to sit down and scoop it up [with his fingers], but he may deal with it as he would in a case of hullin.</b><br>Yesterday we learned that when one is cleaning out a storehouse of terumah wheat, one can clean it out in a normal fashion and he need not be worried about cleaning out every last grain of terumah. In today’s mishnah we learn that the same halakhah is true when one comes to clean up a spill of terumah oil."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with someone clearing out a container that had been used to store terumah and which he now wants to use to store hullin, a similar topic to that in the previous two mishnayot.",
+                    "<b>One who pours from jar to jar and three drops drip, he may place in it hullin.</b>  If one is pouring out a jug of wine that had been used to store terumah wine or oil into a different jug, and after he is finished pouring he turns the jug upside down and three last drops come out, then he has sufficiently emptied out the jug and he may now use it to store hullin wine or oil. The fact that three separate drops come out, one at a time, is a sign that he has taken out enough of the liquid and he need not be concerned with that which is left.",
+                    "<b>But if he inclined the jar [on its side] in order to drain it, it is terumah.</b>  However, if after the three drops come out of the jar, he tilts the jar on the side in order to drain out the remaining dregs that had been absorbed by the sides of jug, this wine or oil counts as terumah. In other words, although he is allowed to put hullin wine or oil into this jug and not worry that the wine or oil left inside will be considered terumah, before he does so, any wine or oil that he does succeed in getting out is still considered terumah.",
+                    "<b>How much terumat maaser of demai must there be for him to take it to the priest? One eighth of an eighth [of a log].</b>  Terumat maaser is the terumah that the Levite gives from the tithes he receives. Demai is doubtfully tithed produce. Our mishnah is discussing someone who separates tithes from demai. The tithes do not actually have to be given to the Levite (because the produce might already have been tithed), but the terumat maaser must be given to the priest (because terumah is prohibited to non-priests, whereas tithe is not). The question our mishnah asks is how much terumat maaser of demai has to be gathered together before it must be put aside to be given to the priest. The answer the mishnah gives is is one eighth of one eighth of a log, 1/64 of a log. If he has less than this amount he can simply throw it away, although he cannot eat it. If this had been terumah taken from regular tithes, and not from demai, he would have had to bring even the smallest amount to the priest, because such terumah is certainly forbidden to non-priests. In contrast, terumah taken from demai is only possibly forbidden to non-priests, and therefore the halakhah is more lenient. The reason that this halakhah is here is that it again mentions a case in which one must not be concerned about a small amount that may be terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with “vetches” a plant that is fit for human consumption when cooked, but that is usually used as animal fodder. Since it is fit for human consumption, the laws of terumah do apply, but since it is usually given to animals, terumah vetches may be fed to animals.",
+                    "<b>Vetches of terumah may be given to cattle, to wild beasts or fowls.</b>  As stated in the introduction, since vetches are normally given to animals, terumah vetches may also be given to animals. In contrast, food that is normally human food, for instance wheat, cannot be given to animals when it is terumah.",
+                    "<b>If an Israelite hired a cow from a priest, he may give it vetches of terumah to eat. But if a priest hired a cow from an Israelite, even though the responsibility of feeding it is his, he must not feed it with vetches of terumah.</b>  Animals owned by priests may be given terumah, whereas animals owned by Israelites may not. When an Israelite hires (rents) a cow from a priest, the cow is still considered to be owned by the priest, and therefore the Israelite may give it vetches of terumah to eat. The same holds true in the other direction when a priest hires a cow from an Israelite, he may not give it terumah. The mishnah teaches that renting an animal does not establish ownership over it such that its terumah rules would follow the rules governing the renter.",
+                    "<b>If an Israelite undertakes the care of a cow from a priest, he must not feed it with vetches of terumah. But if a priest undertakes the care of a cow from an Israelite, he may feed it on vetches of terumah.</b>  This section describes a business deal in which one person receives a cow from another person in order to raise the cow and eventually receive a share of the profits. He is like a sharecropper, but with an animal and not land. In this case, unlike the case of the renter, the receiver is considered the owner of the cow and the cow’s terumah rules follow those of the owner. Thus if the receiver was an Israelite, he may not feed the cow terumah, but if the priest was the receiver he may feed the cow terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen terumah oil becomes impure it must be burnt. The priest may benefit from the burning of the oil, but a non-priest generally cannot, just as he cannot benefit from eating teruamh. Our mishnah teaches that in certain circumstances, anyone can benefit from the burning of the terumah oil.",
+                    "<b>One may burn terumah oil that has to be burnt in synagogues, houses of study, dark alleys, and for sick people with permission of the priest.</b>  This section lists four situations in which one may burn terumah oil, as long as the priest who owns the terumah permits it. According to the Yerushalmi, the permission of the priest is only necessary for burning the oil for the sick. In the three cases of public need (the synagogue, the house of study and the dark alley) they may burn the oil even without permission from the priest.",
+                    "<b>If the daughter of an Israelite married to a priest regularly goes to her father's house, her father may burn [such oil] with her permission.</b>  The daughter of an Israelite who is married to a priest is allowed to eat and use terumah. Here the mishnah is lenient and allows her father, an Israelite, to burn terumah oil for her because she regularly comes to his house. Note that he can burn it even when she is not there, under the assumption that she might come by at any time.",
+                    "<b>One may also burn [such oil] in a house of celebration but not in a house of mourning, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: in the house of mourning, but not in a house of celebration. Rabbi Meir forbids it in both places. But Rabbi Shimon permits it in both places.</b>  There are now four different opinions as to whether it is permitted to burn terumah oil in a house of celebration (a wedding) or in a house of mourning. Every combination is represented in this mishnah, so we will just explain what grounds there are to permit burning in either situation. The reason that Rabbi Judah and Rabbi Shimon allow burning it in a house of celebration is that they wear clean clothes and they won’t come to touch the oil, which would be a problem because that oil would not be burned. The reason to prohibit is that because of their joy they may forget that it is terumah oil and they will come to use it. The reason that Rabbi Yose and Rabbi Shimon allow it in a house of mourning is that because one is sad, one won’t come to use the terumah oil. The reason to prohibit is that since their clothes are not necessarily clean, they will come to touch the oil. Congratulations!  We have finished Terumot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tomorrow we begin Tractate Maasrot."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה תרומות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Terumot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Terumot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Terumot/English/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Terumot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7fd756503991fdcfa495aee89d5d4ae936f756f5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/English Explanation of Mishnah/Seder Zeraim/English Explanation of Mishnah Terumot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,622 @@
+{
+    "title": "English Explanation of Mishnah Terumot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/English_Explanation_of_Mishnah_Terumot",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "Terumah (sometimes translated as “heave offering”—a name I despise, for obvious reasons) is the name of the agricultural gift given to the priest.  In addition, when a Levite receives his tithe he must afterwards give terumah from his tithe to the priest. For ease of reference, below are the biblical verses that are relevant to the issue of terumah:",
+            "There are certain rules and principles that we should go over before we begin to learn the mishnayot of the tractate.",
+            "1) Terumah cannot be eaten by non-priests and if they do, they are liable for death at the hands of heaven. In other words, this is a serious one—so be careful! This also means that someone who eats produce from which terumah has not been removed is subject to this penalty. 2) The Torah does not prescribe how much terumah a person has to separate from his produce. The recommended amount is 2 per cent, but other percentages are possible. 3) If terumah becomes mixed in with hullin, non-sacred produce, the entire mixture becomes doubtful terumah. This mixture cannot be eaten by a non-priest but it can be sold to the priest. The price should take into account that some of the mixture is actually terumah and does belong to the priest without him having to pay for it. Thus if one seah of terumah wheat falls into fifty seahs of hullin wheat and a seah of terumah sells for one dinar (terumah will be cheaper because it has less of a market) then he can sell it to the priest for fifty dinar, giving him the one seah for free. 4) However, if there are 100 parts of hullin for every part of terumah, then he can just take out the amount of terumah that fell into the mixture and the rest he can treat as hullin, non-sacred produce, which means he can eat it or sell it to anyone he wishes. 5) The Torah calls terumah “kadosh”, holy. Therefore it must be preserved in purity and one cannot cause it to become ruined. 6) The Torah specifies that terumah be taken from grain, wine and oil. However, the sages expanded this to include other produce. Anything that is edible, can be stored and grows from the ground is subject to the laws of tithes and terumah.  ",
+            "There are other rules that we will learn throughout this tractate. I hope you enjoy learning the tractate. Good luck! "
+        ],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe first mishnah in Terumot deals with who may separate terumah from a person’s produce such that the separation is considered valid. We shall see that there are several important principles that make one qualified to separate terumah.",
+                    "<b>Five may not give terumah, and if they do so, their terumah is not considered terumah:<br>A heresh (deaf-; an imbecile, a minor,</b>  According to the rabbis, the deaf-mute, the imbecile (who is either mentally retarded or crazy) and the minor all lack legal liability for their actions. In Hebrew they say that they do not have “da’at” which I usually translate as “awareness” of the consequences of their actions. I should stress that in the ancient world, sign language as we know it did not exist and this made it basically impossible to educate and even communicate with a deaf-mute. Sign language and the incorporation of the deaf into society is a relatively recent development. Since these people lack legal awareness of the consequences of their action, they cannot declare something to be terumah, even if it belongs to them.",
+                    "<b>And the one who gives terumah from that which is not his own.</b>  The produce must belong to the person who separates the terumah from it.",
+                    "<b>If a non-Jew gave terumah from that which belongs to an Israelite, even if it was with his permission, his terumah is not terumah.</b>  A non-Jew cannot separate terumah, even if the Israelite gave him permission to do so. This implies that if a Jew gave permission to another Jew to separate terumah, he can do so.  A non-Jew cannot because he himself is not obligated in the laws of terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah clarifies the meaning of “heresh” which I translated in yesterday’s mishnah to mean “deaf-mute.”",
+                    "<b>A “heresh”, who speaks but cannot hear, may not give terumah, but if he does so, his terumah is terumah.</b>  In yesterday’s mishnah we learned that if a “heresh” separates terumah, his terumah is not terumah. Here we learn that mishnah one referred only to the typical type of “heresh,” one who neither speaks nor hears. However, if the heresh can speak but not hear then he still may not give terumah but if he does so, it is valid. The Talmud explains that he shouldn’t give terumah because he cannot hear the blessing. His terumah is valid because if he can communicate, then we know that he has “da’at” (legal cognizance of his actions.)",
+                    "<b>The “heresh” of whom the sages generally speak is one who neither hears nor speaks.</b>  This section clarifies that generally when we talk about the “heresh” it refers to a deaf-mute and not to a deaf person who can speak. Assumedly a deaf person who could speak would almost always have been someone who went deaf later in life. A person who was born deaf would probably, in those days, never learn to speak."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah brings in a debate with regard to terumah separated by a minor.",
+                    "<b>A minor who has not yet produced two [pubic] hairs: Rabbi Judah says: his terumah is terumah.</b>  According to mishnah one above, the terumah separated by a minor is not terumah. Rabbi Judah disagrees. One sign of a child having reached majority age is the appearance of pubic hair. The rabbis usually say that the appearance of two hairs is a sign of puberty. Rabbi Judah holds that with regard to terumah, even if two hairs have not yet appeared, the terumah separated by a minor still counts as terumah.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if he has not arrived at the age when his vows are valid, his terumah is not terumah, but if he has arrived at an age where his vows are valid, his terumah is terumah.</b>  According to Rabbi Yose, the ability of a minor to separate terumah depends upon his ability to take a vow. If the child is old enough such that his vows are valid, then his terumah is terumah. For a boy this is at 12 and for a girl this is at 11. At this age the child is assumed to be able to grasp the meaning of vows, and so too, the child is assumed to be able to understand the consequences of declaring something to be terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that one should not take terumah from something that has not been completely processed for a product from the same type of produce that has already been processed.",
+                    "<b>They should not take terumah from olives for oil, or from grapes for wine.</b>  One should not take terumah from olives or grapes (unprocessed) in order to exempt oil or wine (processed). In such a case where one has olives and olive oil, or grapes and wine, he must take the terumah from the oil or the wine in order to make these products permitted for consumption.",
+                    "<b>If one did: Bet Shammai says: there is terumah in [the olives or grapes] themselves.</b>  If, despite the rule in section one, one does take terumah from the olives or grapes in order to exempt the oil or wine, Bet Shammai holds that there is terumah in the olives and oil that he separated, although they are not completely terumah. These olives and grapes must be treated with the sanctity of terumah mixed with non-sacred produce. However, the wine and oil are still considered as if terumah has not been separated from them.",
+                    "<b>But Bet Hillel says: the terumah is not terumah.</b>  According to Bet Hillel, the grapes and olives he declared to be terumah are not terumah at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nMost of this mishnah teaches that one cannot take terumah from one category of produce in order to exempt another category of produce.",
+                    "<b>They do not take terumah from ‘gleanings’, from ‘the forgotten sheaf’, from peah or from ownerless produce.</b>  All of the agricultural gifts given to the poor are exempt from terumah and tithes. When a poor person receives these gifts he need not take out terumah or tithes. For an explanation of what these gifts are see the introduction to peah. Similarly, ownerless produce is exempt from terumah. Furthermore, as we shall learn below, one cannot separate terumah from that which is exempt on behalf of that which is liable for terumah.",
+                    "<b>[Neither is it taken] from first tithe from which terumah had already been taken, nor from second tithe and dedicated produce that had been redeemed.</b>  When the Levite receives tithe (first tithe), he takes out “terumat maaser” and gives it to the priest (see the introduction). Even if the tithes that he received came from produce that never had regular terumah taken out of it, for instance the Levite took his tithes earlier than was normal (usually terumah is taken first and then the tithes), it is not subject to regular terumah. The same is true for second tithe and sanctified produce that has been redeemed (exchanged for money in the case of second tithe the money is then taken to Jerusalem, and in the case of sanctified produce the money is given to the Temple). Even if terumah has never been taken from such produce, it is no longer subject to the laws of terumah.",
+                    "<b>[Nor is it taken] from that which is subject [to terumah] for that which is exempt [from terumah], nor from that which is exempt for that which is subject.</b>  If one has two piles of produce, one pile from which he must remove terumah, and one pile from which he does not have to remove terumah, he can’t take terumah from one in order to exempt the other. Specifically, he can’t take from the exempt produce in order to have it count for the liable produce.",
+                    "<b>Nor from produce already plucked [from the soil] for that attached to it, nor from that attached [to the soil] for that already plucked.</b>  Produce that is still attached to the ground is not yet liable to have terumah taken from it. Therefore, one cannot remove terumah from produce already plucked in order to exempt produce that is still attached, nor vice versa.",
+                    "<b>Nor from new produce for old, nor from old for new.</b>  New produce (from this year’s harvest) and old produce (meaning aged produce from the previous year’s harvest) are different categories. One cannot take terumah from one in order to exempt the other.",
+                    "<b>Nor from produce from the land of Israel for produce grown outside the land, nor from that grown out of the land for that grown in the land.</b>  Produce grown outside of the land of Israel is not subject to the laws of terumah. Therefore, one cannot take terumah from such produce in order to exempt produce that grew inside the land, nor vice versa.",
+                    "<b>[In all these cases] if they did take terumah, their terumah is not terumah.</b>  In all of these cases, if one does separate such terumah it is not considered terumah and even a non-priest could eat it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the foil to the first mishnah of the tractate, where we learned of five categories of people who may not give terumah and if they do, their terumah is not terumah. Today we learn of five categories of people who should not give terumah, but if they do, their terumah is valid.",
+                    "<b>Five may not give terumah, but if they do, their terumah is terumah.<br>A mute person;</b>  The mute person cannot recite a blessing, therefore he should not give terumah. However, he is assumed to be intelligent, and therefore if he does give terumah, it is valid.",
+                    "<b>A drunken person;</b>  One who is drunk will probably not know how to properly separate terumah, and therefore he shouldn’t do it. However, if he does, his terumah is valid.",
+                    "<b>One who is naked;</b>  A naked person cannot recite a blessing, therefore he shouldn’t give terumah. But if he did, the terumah is valid.",
+                    "<b>A blind person;</b>  A blind person shouldn’t give terumah lest he doesn’t know what he is giving from. He may give from the bad produce to exempt the good which is not a preferable way of giving terumah. However, unlike deaf-mutes who were considered to lack intelligence because they couldn’t communicate, blind people could communicate perfectly well, and therefore, if they did separate terumah, it is valid.",
+                    "<b>Or one who has had a seminal emission. They may not give terumah, but if they do their terumah is valid.</b>  One who has had a seminal emission cannot recite a blessing until he goes to the mikveh (Berachot 3:6). Therefore, he shouldn’t separate terumah, but if he does do so, it is valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nAs I stated in the introduction, the Torah does not establish a precise measure for how much terumah a person is supposed to give. The rabbis do set a measure, saying that 2 per cent is the standard measure, less is stingy and more is generous. Nevertheless, when one comes to give terumah, in order to retain some sense of the Torah’s original meaning, one should not separate his terumah by measuring it in a precise fashion.",
+                    "<b>They may not give terumah according to measure, or weight, or number, but one may give it from that which has already been measured, weighed or counted.</b>  When one gives terumah, one should not give it by using a precise measure, such as a measuring cup, a scale or by the number of units he is giving. However, he may give the terumah from produce that has already been measured. He would just have to estimate exactly how much terumah he is giving, instead of giving it in by using a precise measure.",
+                    "<b>They may not give terumah in a basket or a hamper of a measured capacity, but one may give in it when it is a half or a third filled.</b>  Although one shouldn’t give terumah by putting the produce in a type of basket whose precise measure is known, he can give by filling up such a container to a half or a third full.",
+                    "<b>He may not give a half of seah in a seah measuring vessel, for this half constitutes a known measure.</b>  The one exception is giving half a seah in a vessel usually used to measure a seah. This is also a standard measure and thus one should not give terumah in such a manner."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a foil to mishnah four above, where we learned that one does not give terumah from an unfinished product in order to exempt a finished product. Here we learn that one also should not give terumah from a finished product for an unfinished product. However, the difference is that while Bet Hillel held in mishnah four that if he did give terumah, his terumah is not terumah, in today’s case if he did give terumah it is valid.",
+                    "<b>They may not give terumah from oil for crushed olives nor may [they give terumah from] wine for trodden grapes.</b>  One may not give terumah from oil or wine for olives or grapes that have begun to be processed but have not yet completed their processing, such as crushed olives or trodden grapes.",
+                    "<b>If he did so, his terumah is terumah, but he must give terumah again.</b>  Here we get a halakhah the likes of which we have not yet seen. On the one hand, if one does give terumah from finished produce for unfinished produce, his terumah is valid. However, he must go back and give terumah again for the wine and oil that are produced after he gave the first time.",
+                    "<b>The first terumah renders on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and is subject to the added fifth, but not the second.</b>  The first terumah is real terumah, while the second is not. The mishnah lets us know this by relating that if this terumah falls into other non-terumah produce, it renders the entire mixture “doubtful terumah.” A non-priest who accidentally eats such a mixture will have to repay the amount he ate, plus an added fifth. However, the second terumah that he separated is not terumah that the Torah mandated, and therefore, the penalties for it falling into regular produce is not enacted. This second terumah was only a penalty on the person for having separated terumah from unfinished produce on behalf of finished produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with the topic of giving terumah from finished produce for unfinished produce.",
+                    "<b>They may give terumah from oil for pickled olives, or from wine for grapes made into raisins.</b>  Pickled olives and raisins are finished produce. Therefore, he can give terumah from oil or wine in order to exempt them.",
+                    "<b>Behold, he gave terumah from oil for olives intended for eating, or from [other] olives for olives intended for eating, or for wine for grapes intended for eating, of from [other] grapes for grapes intended for eating, and he decided afterwards to press them, he need not give terumah again.</b>  In all of these cases, one at first gives terumah from finished produce for produce that he intends to eat in its current state. This is okay because one can give terumah from one finished product (wine or oil) in order to exempt another finished product (olives or grapes intended for eating). Then after having already separated terumah to exempt these olives or grapes that he thought he was going to eat, he decides that he does want to press them and make them into wine or oil. Now it turns out he separated terumah from finished produce for unfinished produce, which is, as we have learned, a no-no. Nevertheless, since when he did separate the terumah he did it correctly, he need not give terumah again."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah completes the series of mishnayot that taught that terumah cannot be taken from one pile of produce that is one stage of processing on behalf of another pile that is in a different, either more advanced or less advanced, stage in its processing.",
+                    "<b>They may not take terumah from produce whose processing has been completed for produce whose processing has not been completed, or from produce whose processing has not been completed for produce whose processing has been completed or from produce whose processing has not been completed for other produce whose processing has not been completed.</b>  Basically, the only time one can separate terumah from one pile of produce for another is if both piles are completely processed. For instance, if one has one barrel of wine, one could take terumah from it and thereby exempt another barrel of wine.",
+                    "<b>If they did take terumah, their terumah is terumah.</b>  In all of these cases, if one nevertheless did take out terumah, the terumah is still valid. This last clause seems to contradict that which was taught in the end of mishnah four, concerning one who gives terumah from olives or grapes in order to exempt oil or wine. One explanation for this is that that case was different because grapes and oil require a lot of work to process. Therefore, the rabbis penalized one who tried to give them to the priest instead of giving the oil or wine. This clause also seems to contradict mishnah eight which said that the terumah is terumah, but he must go back and give terumah again. Again, one possible explanation is that there is a difference between oil and wine and other types of produce, and that the rules are stricter with regard to the former."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne must give terumah from both pure and impure produce. The priest will be able to use the pure terumah for its general purpose and the impure produce he will have to burn but he can enjoy the produce while it is being burned. For instance, if he is given impure oil, he can burn it and use it to light his candles. If he is given impure wheat, he could burn it in his oven.\nOur mishnah teaches that one cannot give terumah from pure produce in order to exempt impure produce, even though this might seem to be beneficial to the priest.",
+                    "<b>They may not give terumah from pure [produce] for impure [produce], but if they did give, the terumah is terumah.</b>  As I stated in the introduction, one cannot give terumah from pure produce in order to exempt impure produce. If, however, he does so, his terumah is still valid.",
+                    "<b>In truth they said:  If a cake of pressed figs had become partly defiled, one may give terumah from the clean part for that part which had become defiled. The same applies to a bunch of vegetables, or a stack of grain.</b>  The phrase, “In truth they said,” usually introduces a halakhah that deviates from the previous general rule. If one has a cake of pressed figs only part of which was impure, or a bunch of vegetables or a stack of grain, only part of which was impure, one can separate terumah from the pure part in order to exempt the entire cake, bunch or stack. Because it is all one pile or one group of produce, this is not considered taking from one pile/stack of pure produce on behalf of a different impure pile/stack.",
+                    "<b>If there were two cakes [of figs], two bunches [of vegetables], two stacks [of grain], one pure and one impure, one should not give terumah from one for the other.</b>  However, as stated in section one above, if the cakes, bunches of vegetables or stacks of grain were separate, then one should not give terumah from the pure one on behalf of the impure one.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: one can give terumah from that which is pure for that which is impure.</b>  Rabbi Eliezer disagrees with the rules above and holds that one can give terumah from the pure for the impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is the opposite of yesterday’s mishnah. Here we learn what happens if a person tries to give terumah from impure produce for pure produce. Obviously, this is much more problematic, because the impure terumah is far less useful to the kohen.",
+                    "<b>They may not give terumah from impure [produce] for that which is pure.</b>  One should not give terumah from impure produce on behalf of pure produce.",
+                    "<b>If he did give: If unwittingly, the terumah is valid; If intentionally he has done nothing.</b>  If, despite the fact that this is prohibited, the person did so anyway, if he did it without knowing what he was doing, the terumah is valid. However, if he did it intentionally, the terumah is not terumah and he must go back and take terumah out again.",
+                    "<b>So too, if a Levite had [unclean] tithe [from which terumah] had not been given, and he gave terumah from this, if unwittingly, the terumah is valid, if intentionally he has done nothing.</b>  As I stated in the introduction, a Levite must give terumah from the tithes that he receives. The Levite in our section has a pile of impure tithes and he tries to say that this tithe will be terumah on behalf of other tithes that he has received. The same rules apply here as applied in the case of regular terumah in section two. When it comes to the terumah taken from tithes, one also cannot give impure terumah to exempt pure terumah. However, Albeck notes that in the case of terumah from tithes, the opposite is not true one can give from pure produce for impure produce.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: if he knew of it at the outset, even if done in error, he has done nothing.</b>  Rabbi Judah holds that if at some point he knew that the pile of tithes was impure, then even if he later forgot and thought that he was giving terumah from pure produce, his terumah does not count. The fact that he once knew means that he can never again be considered as having given it “accidentally.”"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches other cases in halakhah where if someone did something prohibited unintentionally, he may benefit from it, but if he did it intentionally, he may not benefit from it.",
+                    "<b>One who immerses [unclean] vessels on Shabbat: If unwittingly, he may use them. But if intentionally, he may not use them.</b>  It is forbidden to immerse unclean vessels on Shabbat in order to purify them. The reason is that by immersing them he makes them usable. This is like “completing a vessel” which is forbidden on Shabbat. If he does so intentionally, he may not use them until after Shabbat is over, at a time when he could have immersed them in a permissible manner. However, if he did so unwittingly, meaning he either didn’t know that it was Shabbat or he didn’t know that he is not allowed to immerse vessels on Shabbat, then he can use the vessels immediately. Since he did so accidentally, he is not penalized by having to wait to use the vessels.",
+                    "<b>One who separates tithes, or cooks on Shabbat: If unwittingly, he may eat it. But if intentionally, he may not eat it.</b>  Similarly, one may not separate tithes or cook on Shabbat. Again, if he does so accidentally, he may eat the food immediately, but if he did so intentionally, he must wait until after Shabbat.",
+                    "<b>One who plants on Shabbat: If unwittingly, he may keep the tree. But if intentionally, he must uproot it.</b>  It is forbidden to plant on Shabbat. If one did so without knowing that it was Shabbat or that planting was forbidden, he may keep the tree. If not, he must get rid of the tree.",
+                    "<b>But if during the sabbatical year, whether [it was planted] unwittingly or intentionally he must uproot it.</b>  The one exception to the notion that if one did something unwittingly he may benefit from it is the sabbatical year. Albeck explains that Jews were suspected of working the land during the sabbatical year and then claiming that they had done so unwittingly. To prevent this, the rabbis made the rule especially stringent. Even if the Jew did the work unwittingly (or at least claimed to have done so), they are not allowed to benefit from it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the rule that one cannot give terumah from one kind of produce on behalf of another. The second half of the mishnah deals with giving the terumah to the priest.",
+                    "<b>They may not give terumah from one kind for another kind, and if he did give, the terumah is not terumah.</b>  One cannot give terumah from any species that is “kilayim” (mixed seed) with another species (we will see this in mishnah six, below). And if one does try to give terumah from one species on behalf of another that is kilayim with it, the terumah doesn’t count.",
+                    "<b>All kinds of wheat count as one.</b>  Different species of wheat, such as white wheat and red wheat all count as wheat and one can give terumah from one on behalf of the other.",
+                    "<b>All kinds of fresh figs, dried figs and fig cakes count as one, and he may take terumah from one for the other.</b>  Similarly, all kinds of figs can be used for terumah for other kinds of figs. This is because all of these kinds of figs have, at least potentially, finished their processing.",
+                    "<b>Wherever there is a priest, one must give terumah from the very best, and where there is no priest, one must give terumah from that which lasts longest. Rabbi Judah says: he should always give only from the very best.</b>  The mishnah now turns its attention to what kind of terumah one should optimally give to the priest. If the priest is right there when the person is separating the terumah, he should give him the best of the produce. If he is not right there, then he should give him the part of the produce that will last the longest. For instance, if he has fresh figs and dried figs, if the priest is right there he should give him the fresh figs, but if he is not around, he should give him the dried ones. Rabbi Judah says he should always give him the best of the produce and we are not concerned lest the produce goes bad."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with giving terumah from onions.",
+                    "<b>They should give terumah of a whole small onion, and not of half of a large onion.</b>  If one has a choice of giving either a whole small onion or half of a large onion as terumah, he should give the whole small onion. This seems to accord with what the sages said in yesterday’s mishnah, that one should give from something that will last, even though it is not the best of the produce.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: not so, rather half of a large onion.</b>  Rabbi Judah holds that the large onion is of better quality and therefore it is preferable to give half of the large onion and not the small onion. [Personally, I like small onions, especially when we give them a fancy name like shallots].",
+                    "<b>So too, Rabbi Judah says: they give terumah from town onions for those from the village, but not from village onions for those from the town, since these are the food of its principal citizens.</b>  The onions that grow in the town are bigger than those that grow in the village. The principal citizens (in the Mishnah the word is “politikim” literally politicians!) eat only the big onions from their town. Hence, according to Rabbi Judah one can give from these types of onions in order to exempt the onions from the villages, but one cannot give from village onions in order to exempt the big onions. In other words, it is not just that town onions are better than village onions the finicky people from the town won’t even eat the village onions."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss giving terumah from one species for another.",
+                    "<b>They may give terumah from olives [to be used] for oil for those to be preserved, but not from olives due to be preserved for olives [to be used] for oil.</b>  The olives that are used for oil are of a better quality than the olives that are going to be preserved and eaten. Therefore, one can take terumah from olives that will later be used for oil in order to exempt olives that are going to be preserved. However, one cannot do the reverse take terumah from olives that will be preserved from olives that will be used for oil.",
+                    "<b>[They may give] from unboiled wine for boiled wine, but not from boiled wine for unboiled wine.</b>  The wine that is going to be boiled is the bad wine that will not taste as good as the unboiled wine (for a taste test, compare Golan to Manischewitz!). Therefore, he can’t give terumah from boiled wine for unboiled wine, but he can give unboiled wine for boiled wine.",
+                    "<b>This is the general rule: any two things which together are kilayim (mixed he should not give terumah from one for the other, even if one is superior and the other inferior.</b>  The mishnah now gives some general rules, which have been illustrated throughout the previous couple of mishnayot. First of all, anything which is kilayim with another species cannot be used as terumah for that species, even if one of the sets of produce is superior to the other.",
+                    "<b>But if they are not kilayim, then one may give terumah from the superior for that which is inferior, but not from the inferior for that which is superior.</b>  If the species are not kilayim with one another, then one can give terumah from the superior species for the inferior species, as we learned before.",
+                    "<b>If one does give terumah from the inferior for that which is superior, his terumah is terumah, except for zunin given for wheat, since these ( are not food.</b>  One should not give terumah from the inferior species for the superior species but if one does, the terumah is valid. For instance, if one gives terumah from boiled wine for unboiled wine, the terumah is valid. The only exception to this is “zunin” a type of species that grows between wheat and that is not kilayim with wheat (see Kilayim 1:1). Since “zunin” are inedible, they cannot be used for terumah.",
+                    "<b>Cucumbers and melon count are one kind. Rabbi Judah says: two kinds.</b>  In Kilayim 1:2 we learn that Rabbi Judah and the sages disagree whether melons and cucumbers are kilayim. Their dispute is brought here because according to the sages, one could give from one in order to exempt the other, whereas according to Rabbi Judah, one cannot."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who gave something as terumah that seemed to be good when he gave it but turned out to be bad afterwards.",
+                    "<b>If one gave a cucumber as terumah and it was found to be bitter, a melon and it was found to be rotten, it is considered terumah, but he must again give terumah.</b>  If one gave melons or cucumbers as terumah thinking that they were good and then it turned out that they were bad, the terumah counts, but he must again give terumah. The fact that this is terumah fits with that which we said in 2:6 (yesterday’s mishnah) that if one gives terumah from bad produce for good produce his terumah counts. The new information here is that he must again give terumah. The Yerushalmi explains that bitter cucumbers and bad melons may not even count as food and hence it turns out that he may not have given any terumah whatsoever. Therefore, he must give terumah again.",
+                    "<b>If one gave a jar of wine as terumah and it was found to be vinegar: If prior to his act he knew that it was vinegar, the terumah is not valid; But if it had turned sour after he had given it as terumah, behold it is terumah.</b>  If he gives wine as terumah, knowing that the wine has already turned into vinegar then the terumah doesn’t count. The Yerushalmi explains that according to this mishnah holds that vinegar and wine are two different kinds, and as we learned above, when one tries to give one kind for another kind, his terumah is not valid. Had this been a case of giving “bad” for “good” his terumah should have counted. However, if it turned into vinegar after he had already set it aside as terumah, then it is terumah, because when he made it into terumah, it was still wine.",
+                    "<b>In case of doubt, it is terumah but he must again give terumah. The first terumah does not render on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and it is not subject to the added fifth, and so the second.</b>  If he doesn’t know whether the wine was vinegar or wine when he declared it terumah, he must act stringently. The first terumah remains terumah and he must give again. If the first terumah fell into a pile of regular produce, it does not render the entire pile “doubtful terumah” because this terumah may not really be terumah (if it was vinegar before he gave it as terumah for the wine). Similarly, if the second terumah falls into a pile of regular produce, it doesn’t render that pile into doubtful terumah” because it too may not in actuality be terumah (if the first terumah was wine before he gave it as terumah, then the second terumah was unnecessary). Only if they fall in together do they cause the other produce into which they fall to become doubtful terumah. Furthermore, a non-priest who eats either of the terumot is not liable to pay back an extra fifth, as is normally the case when a non-priest eats terumah. However, if he ate both terumot, he would have to pay the extra fifth because in such a case he certainly has eaten terumah. For an explanation of a similar, yet somewhat different case, see above 1:8."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a direct continuation of the end of yesterday’s mishnah. There we learned that if a person is not sure if the wine he gave as terumah was vinegar when he gave it, the first terumah counts and he must give terumah again. The end of the mishnah stated that each of these terumot on its own does not make non-sacred produce into “medumma” which is a mixture into which terumah has fallen. Our mishnah discusses what happens if both terumot fall into the same mixture.",
+                    "<b>If one of them falls into non-sacred produce, it does not make [the mixture] medumma [a mixture into which terumah has fallen]. If the second of them falls [then] into another place, it also does not make it medumma.</b>  If any one of these terumot falls into a batch of non-sacred produce, it does not render it medumma. This is because neither of these are certainly terumah and doubtful terumah does not cause non-sacred produce to become medumma. The non-sacred produce remains permitted to non-priests.",
+                    "<b>But if both fall into one place, they do make it medumma, according to the size of the smaller of the two.</b>  However, between the two of them, one is certainly terumah (as I explained at the end of yesterday’s mishnah). Therefore, if both fall into non-sacred produce, they do render it medumma. Before we understand the last clause of this section, we need to remind ourselves about the laws of medumma. If terumah falls into non-sacred produce, if there are less than 100 parts non-sacred stuff for every part terumah, then the whole mixture can only be eaten by a priest. A person would sell the mixture to a priest, reducing the price of the terumah that fell in, which he must give him for free. However, if there are more than 100 parts non-sacred stuff for every part terumah, then the person may take out the measure of whatever terumah fell into the produce, and give the terumah to the priest and the rest goes back to being non-sacred produce. Here, the ratios are based on the smaller of the two terumot that fell into the other produce. So if one terumah is two pounds, and one terumah is 1 pound, if they fall into 100 pounds, he can simply take out the terumot and give them to the priest and keep the rest for himself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with two partners who jointly own a pile of produce and each gives terumah. For instance, they together own 50 seahs of wheat and each gives 1 seah of terumah (2 per cent). The question is, are both terumah? Neither? One and not the other?",
+                    "<b>[Two] partners who took terumah, the one after the other:<br>Rabbi Akiva says: the terumah of them both is terumah.</b>  According to Rabbi Akiva, half of what each partner gave is terumah. Rabbi Akiva looks at this situation as if each partner gave terumah for the half that belonged to him. So each seah is half terumah and half hullin (non-sacred produce). Since we can’t determine which is which, each must treat the mixture as if it was medumma.",
+                    "<b>But the sages say: the terumah of the first is terumah.</b>  The sages say that only the first terumah is terumah. The second terumah was accidental because had the second person known that the other partner already gave terumah, he would not have given it.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: if the first gave the prescribed amount, the terumah of the second is not terumah, but if the first did not give the prescribed amount, the terumah of the second is terumah.</b>  According to Rabbi Yose, if the first person gave the proper measure (see below 4:3, for more information on the proper measure for terumah) than his terumah alone counts. If the first person did not give the proper measure than the second terumah is also terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>To what does this apply? Only if one did not confer with the other, but if one allows a member of his household, or his slave or female slave to give terumah for him, this terumah is terumah.<br>If he annulled [this permission]: If he annulled it before the taking of the terumah, the terumah is not terumah; But if he annulled it after the terumah had been taken, the terumah is terumah.<br>Workers have no permission to give terumah, except for those who tread [grapes] for they defile the winepress immediately.</b><br>Today’s mishnah continues the discussion in yesterday’s mishnah concerning a partner who gives terumah from shared property. Our mishnah teaches that one person can give another member of his household permission to give terumah on his behalf.<br>Section one: This section is difficult for the mishnah begins by discussing partners but backs this up by mentioning members of one’s household. It seems that what the mishnah intends to say is that one partner agreed to that which the first person gave, then the first terumah is terumah. Albeck interprets this to be a continuation of Rabbi Yose’s words. Rabbi Yose says that the second terumah is valid if the first person did not give the proper measure of terumah. This is a case where the second partner did not agree with what the first partner having given less than the proper measure. However, if the second person did agree with what the first partner gave, then the terumah is valid despite its not being the proper measure because the Torah does not prescribe a fixed amount for terumah.  The measure of terumah was only set by the sages.<br>Along with this, the mishnah teaches that a householder can give the members of his household permission to separate terumot on his behalf. Household members would include the slaves.<br>Section two: He may annul the permission that he gives to the members of his household to separate terumah. However, he must annul this permission before they separate the terumah. If he does so after they have already set aside the terumah, then their terumah is still valid."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses ways in which one can designate terumah or tithes within a pile of produce.",
+                    "<b>If one says: “The terumah of this pile is within it,” or, “its tithes are within it,” or, “the terumah of tithe [terumat maaser] is within it:” Rabbi Shimon says: he has thereby designated it. But the sages say: not unless he said, “It is in the north or south of it.”</b>  According to Rabbi Shimon, if one says that the terumah, tithes or terumah taken from tithes [terumat maaser] is in a pile of produce but does not actually point out where in the pile the terumah, tithes or terumat maaser are, he has successfully designated them and the pile is no longer untithed produce. He can eat from the pile, as long at some point he removes that which he designated. The sages disagree and hold that he must set aside a place within the pile where the terumah, tithes and terumat maaser are. It is not enough just to say, “within it.”",
+                    "<b>Rabbi Elazar Hisma says: one who says, “The terumah of this pile is taken from it for it,” he has thereby designated it.</b>  Rabbi Elazar Hisma says that one doesn’t even need to say “within it.” In other words, whereas Rabbi Shimon says that he must at least designate that the terumah is within the pile, for Rabbi Elazar Hisma it is sufficient just to say that one has set aside terumah for a given pile of produce.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one who says, “The tenth part of this tithe is terumah of tithe for that pile,” he has thereby designated it.</b>  Rabbi Eliezer ben Yaakov agrees with Rabbi Elazar Hisma and says that the same is true when it comes to separating terumat maaser from tithe. He need not say “within it” as long as he says he is separating it, he has successfully designated it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBelow in mishnah seven we will learn that bikkurim, first fruits, should be taken from produce before one takes out the terumah. Today we learn that if one nevertheless gives the offerings in the wrong order, his actions are valid.",
+                    "<b>He who gives terumah before first-fruits, or first tithe before terumah, or second tithe before first tithe, although he transgresses a negative commandment, that which he has done is done, for it is said: “You shall not delaying the skimming of the first yield of your vats” (Exodus 22:28).</b> In all of these cases the person gives the agricultural offerings in the wrong order. He should have set aside first fruits while the fruits were still attached to the ground, but instead, what he did was first harvest them, then take out terumah and only afterwards set aside the bikkurim. Alternatively, he separated the tithes before the terumah or the second tithe before the first tithe. In all of these cases his actions are valid. One who took terumah out before the bikkurim has transgressed the negative commandment of delaying the giving of his first fruits, which is how this verse in Exodus is understood by the rabbis. However, despite the fact that this is a transgression, he still performed a valid act of separating terumah and he can eat the produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn yesterday’s mishnah we learned that one must first separate “first-fruits (bikkurim)” from one’s produce and only afterwards separate terumah, then first tithe and finally second tithe. Today’s mishnah provides the scriptural support for this order.",
+                    "<b>From where do we derive that first-fruits must precede terumah, seeing that this one is called “terumah” and “the first” and the other is [also] called “terumah” and “the first”?</b>  First fruits are called “terumah,” at least according to rabbinic interpretation, in Deuteronomy 12:6, which states, “And there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, your tithes and contributions (terumah), your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks.” The terumah referred to in this verse is first fruits, according to the rabbis. The rabbis interpreted the verse this way because regular terumah does not need to be taken to the Temple. First fruits are called “first” in Exodus 23:19, “The choice first fruits of your soil you shall bring to the house of the LORD your God.” Terumah is called as terumah in Numbers 18:29 and it is called “first” in Numbers 18:12. Since both terumah and first fruits are referred to with the same terms, why does one have to separate first fruits before terumah?",
+                    "<b>Rather first-fruits take precedence since they are the first fruits of all produce.</b>  The answer is that first fruits are designated while the fruit is still attached to the ground, and hence they are separated first.",
+                    "<b>And terumah comes before the first tithe also because it is called “first.”</b>  Terumah is removed from produce before first tithe because Numbers 18:12 calls terumah “first.”",
+                    "<b>And first tithe [precedes second tithe,] because it includes that which is called “first.”</b>  First tithe, the tithe given to the Levites, is removed from produce before second tithe because first tithe includes “terumah” in it. This refers to the terumah that the Levite takes from his tithe and gives to the priest. We should note that first tithe is not called “first tithe” by the Torah. The name “first tithe” is given to it by the rabbis because it is removed first."
+                ],
+                [
+                    "<b>He who intends saying ‘terumah’ and says ‘tithe’, or ‘tithe’ and says ‘terumah’;<br>‘Burnt-offering’ and he says ‘peace-offering’, or ‘peace-offering’ and he says ‘burnt-offering’;<br>‘[I vow] that I will not enter this house,’ and says ‘that house’,<br>‘That I will not derive any benefit from this [man],’ and says ‘from that [man],’ he has said nothing until his heart and mind are at one.</b><br>This mishnah deals with a person who intends to say one thing but instead says another. Is there any validity to either his words or to his intent?<br>This mishnah seems to be quite understandable, so I will keep it brief.<br>In order for the person’s statement to have any validity, he must actually say what he intends to say. Therefore, if he intended to say that something would be terumah and he instead said that it would be tithe, that which he separated is neither tithe nor terumah. The same is true for all of the other examples in the mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that if a non-Jew sets aside terumah, his act is valid and that which he designates terumah is indeed terumah.",
+                    "<b>Terumah given by a non-Jew or a Samaritan is terumah and their tithes are tithes and their dedications [to the Temple] are dedications.</b>  Terumah, tithe or a dedication given by a non-Jew or a Samaritan is valid. Although a non-Jew is not liable to separate tithes or terumah, if he does so his action is valid. Other commentators explain that this law implies that it does not matter who owns the land, as long as the produce grew in the land of Israel, it is subject to the laws of terumah and tithes.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: the law of the vineyard in the fourth year is not applicable to a non-Jew. But the sages say: it is.</b>  In the fourth year of the growth of a vineyard, the grapes must be brought to Jerusalem and consumed there. According to Rabbi Judah, a non-Jew’s vineyard is exempt from this law. In the Tosefta (a collection of laws that is somewhat of a companion to the Mishnah) it is explained that Rabbi Judah was only referring to Syria, the land that borders Israel. Rabbi Judah agrees with the sages that in the land of Israel itself, the non-Jew’s vineyard is subject to this law. The other sages hold that even in Syria the vineyard is subject to the laws of the fourth year. Both the sages and Rabbi Judah agree that during the first three years of the vineyard’s growth, its grapes may not be consumed anywhere.",
+                    "<b>The terumah of a non-Jew renders [produce into which it falls] medumma and [one who eats it unwittingly] is obligated [to pay back an extra] fifth. But Rabbi Shimon exempts it.</b>  This is the mishnah’s way of saying that the terumah separated by a non-Jew is actually terumah. If it falls into non-sacred produce, it renders it “medumma” a mixture of terumah and non-sacred produce. If there are less than 100 parts non-sacred per part terumah, then the whole mixture can be eaten only by a priest. One who eats this terumah unwittingly, must pay back the value of that which he ate, plus another fifth. Rabbi Shimon disagrees and holds that he is not liable for the extra fifth. According to the Tosefta and the Yerushalmi, Rabbi Shimon also disagrees with the other rules in this section and holds that if it falls into non-sacred produce, it does not cause the mixture to become “medumma.”"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>One who sets aside only part of terumah and tithes, may take terumah from that [heap], but he may not take terumah from it for other produce.</b>  A person has a pile of produce from which he removed some of the terumah and tithes, but not all that he was supposed to give. He may subsequently take the rest of the terumah out of that same pile, since he is not obligated to separate all of the terumah and tithes at one point. However, he can’t take terumah out of this pile in order to exempt another pile. The reason is that this pile is already half-exempt and we look at it as if every part of it is half-exempt and half-liable. There is a rule that one is not allowed to take terumah out of an exempt pile of produce on behalf of another pile of produce that is still subject to the laws of terumah and tithes. Therefore he can’t use the half-tithed pile for another fully untithed pile.",
+                    "<b>Rabbi Meir says: he can also take terumah and tithes for produce elsewhere.</b>  Rabbi Meir disagrees and holds that he can even use the half-tithed pile to separate terumah and tithes for another pile.  When he took some terumah out in the beginning, he was only exempting part of the pile. So when he goes back and takes more terumah out of that same pile in order to exempt another fully untithed pile, he can say that the part of the produce that he is taking out is the untithed part of the pile. It turns out that he is taking from liable produce for other liable produce which is fine."
+                ],
+                [
+                    "<b>If one had his produce in a storehouse, and he gave a seah to a Levite and a seah to a poor person, he may set aside another eight seahs and eat them, the words of Rabbi Meir. But the sages say: he may only set aside according to proportion.</b> A person has a storehouse of produce from which tithes have not been taken out. He sees a Levite and he gives him one seah of his produce and then he sees a poor person and gives him one seah of his produce. According to Rabbi Meir, he may then go to his produce and eat another 8 seahs, with the understanding that the seah that he gave to the Levite was first tithe and the seah that he gave to the poor person was poor person’s tithe (given in the third and sixth year of the sabbatical cycle). The remainder of his produce remains totally untithed. The sages do not allow this because they say that the two seahs he gave count towards the entire storehouse, which contains far more than eight other seahs of produce. Any seah that he removes from the storehouse is only partially tithed for, according to the percentage of produce that the two seahs that he did give would account for. For instance, if he had one hundred seahs in the storehouse, each seah that he takes out is only ten percent tithed (he removed two seahs and he should have taken twenty). Before he eats any of the remaining produce he must complete the tithing process."
+                ],
+                [
+                    "<b>The amount of terumah: A generous amount: one fortieth. Beth Shammai say: one thirtieth. The average amount: one fiftieth. A stingy amount: one sixtieth.<br>If he gave terumah and discovered that it was only one sixtieth, his terumah is valid and he need not give again.<br>If he does go back and add to it, [the extra amount] is liable to tithes.<br>If he found that it was only one sixty-first it is valid, but he must give terumah again according to his established practice, in measure, weight or number.<br>Rabbi Judah says: even if it be not from produce close by.</b><br>As I stated in the introduction the Torah does not prescribe how much terumah a person must give as it does for tithe. Our mishnah gives recommendations as to how much a person should give.<br>Section one: This section lists various percentages of terumah that a person might give, depending on his generosity. In the mishnah Bet Shammai disagrees only concerning the definition of a generous amount. In the Tosefta, Bet Shammai adds that an average amount is one fortieth, and that a stingy amount is one fiftieth.<br>Section two: If he intended to give an average or above average amount and he gave only one sixtieth, considered a stingy amount, it still counts and he has fulfilled his duty. He need not give any more terumah.<br>Section three: If despite this he does try to give more terumah, the extra terumah that he gives is not considered terumah. It is still untithed produce, and before it can be eaten, tithes must be removed. This section teaches us that if one gives one sixtieth, he has fulfilled his obligation and he can’t add to it later on.<br>Section four: This is the opposite scenario. He thought that he had given a sufficient amount, but it turns out he gave less than one sixtieth. He now must give terumah again and when he gives he should give according to his established practice. If he usually gives 1/40, he should give that amount, etc.  In addition, there are a couple of leniencies that apply to this situation. First of all, he can give by measuring the amount he is giving, although usually one is not supposed to give terumah in this manner (see 1:7).<br>Rabbi Judah allows him to give from produce that is not nearby, meaning that it is not close to the original pile of not fully tithed produce. Normally one should give terumah from produce that is close to the produce for which he is separating."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOne can appoint a messenger (or agent) to separate terumah on his behalf. The question that our mishnah asks is, how much terumah should the messenger take out?",
+                    "<b>One who says to his messenger: “Go and give terumah [for me],” he should give terumah in accordance with the mind of the owner.</b>  If the messenger knows how much terumah the owner of the produce usually gives, then he should give that amount.",
+                    "<b>If he does not know the mind of the owner, he gives according to the average amount  one fiftieth.</b>  If he doesn’t know, then he should give an average amount.",
+                    "<b>If he gave ten parts less or more, the terumah is terumah.</b>  If he gave ten parts more or ten parts less, meaning he gave one fortieth or one sixtieth, it is still valid because these are all valid amounts of terumah.",
+                    "<b>If, however, his intention was to add even one part more, his terumah is not terumah.</b>  However, if he knew how much the owner usually gives, and he intentionally added even one part or gave even one part less, then his actions are competely invalid. For instance, if the owner usually gave one fiftieth, and the messenger intentionally gave 1/51 or 1/49 his terumah is not terumah at all."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn mishnah three we learned the minimum amounts that one can give as terumah. Today we learn the maximum amounts.",
+                    "<b>One who wishes to give more terumah:<br>Rabbi Eliezer says: he may give up to a tenth part, as in the case of heave-offering of tithe.   [If he gave] more than this [measure] he must make it terumah of tithe for other produce.</b>  Rabbi Eliezer says that one cannot give more than one tenth of one’s produce as terumah. This is equivalent to the amount of terumah that the Levite separates and gives to the priest from the tithe that he receives. If he gave more than this, then the extra amount doesn’t count as terumah. Rather it is considered untithed and one must tithe it before it is eaten. However, he can’t give any of it to the Levite because there is terumah mixed in with it (the ten percent does count as terumah). So what he can do is let the Levite use the entire amount that he separated as terumat maaser (terumah taken from first tithe) for other produce that he has received as tithe. In this way it will all become terumah.",
+                    "<b>Rabbi Ishmael says: half non-sacred produce and half terumah.</b>  According to Rabbi Ishmael, he can give half of the pile as terumah.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon and Rabbi Akiba say: as long as he retains a part as non-sacred produce.</b>  Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva allow him to give as much as he wants, as long as some of the pile remains non-sacred produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>On three occasions they measure the contents of the basket:</b>  Three times a year a person should check the basket where he collects and stores his fruit, especially figs, to see how much he has gathered so that he will be able to know how much terumah to give. For instance, if he sees that the basket contains 100 figs, he will know to give about two figs.",
+                    "<b>At the full time of the first ripe fruits, and of the late summer fruits, and in the middle of the summer.</b>  The three periods are: 1) the time when the fruits that ripen quickest have ripened. These fruits are largest and the basket won’t be able to contain very many of them. 2) The late summer fruits. These are smaller and the baskets can hold a larger quantity of them. 3) The middle of the summer, when there is a lot of fruit but they are of average size.",
+                    "<b>He who counts [the fruit] is praiseworthy, he who measures it is more praiseworthy, and he who weighs them is most praiseworthy of all.</b>  We learned in 1:7 that when one separates terumah, he does not separate them by measuring that which he takes out, but that he can separate from a pile of fruit that has been measured. Our mishnah teaches that there are three ways of finding out how much fruit is in the basket and that some ways are better than others. The first way is to simply count the fruit this is better than not measuring at all and is praiseworthy. The second way is to measure the container this is more praiseworthy. The final way is weigh the basket this is the most praiseworthy of all. I should emphasize that when he takes out the terumah, he is not supposed to count, measure or weigh that which he is separating. He is only supposed to do so to the entire basket of untithed produce."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nI have already explained on several occasions that if terumah falls into non-sacred produce it renders the entire mixture “medumma.” “Medumma” is doubtful terumah and it can only be eaten by a priest. However, if the amount of non-sacred produce was large enough, the terumah can be removed, given to a priest and the rest of the mixture returns to being non-sacred produce. This is obviously a much better scenario for the person who owns the mixture because he can eat all of the hullin. Our mishnah teaches how much non-sacred produce there must be in relation to the amount of terumah that fell in.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: terumah can be taken out [if it falls into] a hundred and one parts.</b>  According to Rabbi Eliezer there must be a full one hundred parts non-sacred produce (hullin) for every part terumah.  So if one seah of terumah falls into one hundred seahs hullin, there will be a total of 101 seahs, and the terumah can be removed. One seah is given to the priest and the rest reverts back to hullin.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: in a hundred and more, and this “more” has no definite measure.</b>  Rabbi Judah holds that if one seah of terumah falls into 99 seahs and a little bit more of hullin, thereby making a mixture that has a total of 100 parts and a little bit more, the terumah can be taken out. This “more,” the amount over 99 seahs, can be of any amount, even the smallest amount.",
+                    "<b>Rabbi Yose ben Meshullam says: this ‘more’ must be a kav to a hundred seahs, a sixth [of the seah] which renders the whole as medumma.</b>  Rabbi Yose ben Meshullam agrees in principle with Rabbi Joshua, but says that there is a measure to this small amount. In the situation described above, where one seah of terumah falls into a vat of hullin, there must be 99 seahs and one kav of hullin in order for the terumah to be nullified. The kav is 1/6 of the seah of terumah that fell in. In other words, the extra amount must be 1/6 of the amount of terumah that one is attempting to nullify."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with the issue of whether the kind of terumah that fell into the hullin (non-sacred produce) must be exactly like all of the hullin into which it fell.",
+                    "<b>Rabbi Joshua says: black figs can bring up white ones, and white ones can bring up black ones. In the case of cakes of figs, the large can bring up the small, and the small can bring up the large. Round cakes of figs can bring up square cakes, and square cakes can bring up round ones.</b>  According to Rabbi Joshua if a black terumah fig fell into a pile of 100 hullin figs, fifty of which were white and fifty black, the owner can remove one fig, give it to the priest and eat the rest. Even though it is clear that the fifty white figs were not the terumah fig that fell in, so that in reality there are only fifty-one figs that could have been the terumah fig (the fifty one black figs), the white figs can join with the black figs to make up the required 100 to 1 ratio. Rabbi Joshua goes on to the say that the same is true if a large cake of figs fell into a pile of small and large cakes of figs, or if a round cake fell into a pile of round and square cakes. Since they are all figs, they all join to create the required ratio to “bring up” the terumah figs.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer prohibits this.</b>  Rabbi Eliezer forbids this for the reason that I explained above in this scenario only fifty-one of the figs is potentially terumah and therefore we don’t have the required 100-1 ratio.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: if the kind which fell in is known, then the one kind cannot bring up the other kind, but if the kind is not known, the one kind can bring up the other.</b>  Rabbi Akiva mediates between their two opinions. If we know that a white fig fell in, then only white figs can count to the ratio of 100-1. But if we don’t know which color fig fell in, then all of the figs could have been terumah and we will have the required ratio. It seems that conceptually Rabbi Akiva agrees more with Rabbi Eliezer, but that he notes that if we don’t know exactly what fell in, then it doesn’t matter what color the figs are, as long as there is a 100-1 ratio."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah is a continuation of Rabbi Akiva’s statement from yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>How so?  If there were fifty black figs and fifty white fig, and a black fig fell in, the black figs are forbidden, but the white figs are permitted; and if a white fig fell in them, the white figs are forbidden and the black figs are permitted.</b>  In yesterday’s mishnah Rabbi Akiva stated that if they knew which type of fig fell in, then only similar figs can help in counting towards the 100 to 1 ratio. So if we know what color fig fell in, then all of the figs of the same color are forbidden because they are “medumma” (doubtful terumah). But the other color figs are fine because we know that they didn’t fall in.",
+                    "<b>If it is unknown which kind fell in, then each kind helps to bring up the other.</b>  If they don’t know which color fig fell in, then all the figs are potentially the terumah fig, and as long as there is a 100-1 ratio, one fig can be removed and the rest remains hullin, as we stated in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>In this case, Rabbi Eliezer is stringent and Rabbi Joshua is lenient.</b>  Rabbi Eliezer was strict in this case, and Rabbi Joshua was lenient in this case (there opinions are found in yesterday’s mishnah). In tomorrow’s mishnah we will see an opposite case, one where Rabbi Eliezer is more lenient than Rabbi Joshua."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday’s mishnah ended with a note that Rabbi Joshua was more lenient than Rabbi Eliezer. Today we learn that in a different, yet similar case, Rabbi Joshua was more stringent.",
+                    "<b>But in this, Rabbi Eliezer is more lenient and Rabbi Joshua more stringent. One was pressing a litra of dried figs [of terumah] into a jar and he didn’t know which: Rabbi Eliezer says: they are to be regarded as if they were separated, so that those below can bring up those above. Rabbi Joshua says: it cannot be brought up unless there are a hundred jars.</b> In mishnaic times they used to make cakes of figs by pressing the figs into a jar. The jar would be filled up layer by layer, each layer being an individual cake. In the case in our mishnah someone pressed a liter of terumah figs into the top of a jar that already had 100 liters of non-terumah figs. He then forgot which jar he put the figs into, and there were a number of jars there. The question is: can the figs on the bottom of the jar join with the figs on the top of the jar to make a 100-1 ratio, in which case he can take out one liter of figs and then eat the rest as hullin? Or are we stricter because we know that the terumah figs are on top of one of the jars and the figs on the bottoms of the jars are certainly not terumah? According to Rabbi Eliezer we can look at the figs in the jar as if they are separated, meaning they are loose in the jar. This way we can look at the bottom figs as if they are mixed in with the top figs and if there are 100 liters of non-terumah figs in the jars, then they cancel out the one liter of terumah figs that may be on one of the jar. The difference between this situation and the situation in yesterday’s mishnah is that the white figs and black figs look different and therefore one colored fig cannot serve to “bring up” the other. In today’s case the figs look the same and even though we are certain that the bottom figs are not terumah, they count in reckoning the required 100-1 ratio. According to Rabbi Joshua, we know that the bottom figs were not terumah, and therefore the 100-1 ratio must come from the number of jars into which the terumah figs may have been placed. There must be 100 jars into which the terumah figs might have been pressed. When it came to the white and black figs, since they were actually mixed in together, Rabbi Joshua held that they each could “bring up” the other, despite the fact that they look different."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah continues to deal with cases of terumah getting mixed in with hullin and again we see that Rabbi Joshua and Rabbi Eliezer disagree.",
+                    "<b>A seah of terumah which fell on top of a pile and he skimmed it off: Rabbi Eliezer says: if in that which he skimmed off there are hundred seahs, it can be taken out [through a ratio of] one hundred to one.</b>  The case in our mishnah is one in which a seah of terumah fell on top of a pile of hullin and the terumah remained on top of the pile. Rabbi Eliezer holds that if in the top part of the pile there are one hundred seahs of hullin, then the one seah can be removed and the rest can be eaten. In other words, when trying to figure out if we have a 100-1 ratio, we can only take into consideration that which is on the top because, as we shall learn below, when terumah falls on top of a pile, one must skim it off. The bottom rows of produce cannot count toward the ratio.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: it cannot be brought up.</b>  Rabbi Joshua holds that since he must skim off the top, he can’t also take out one seah, even if there is a 100-1 ratio.",
+                    "<b>A seah of terumah which fell on top of a pile, he must skim it off. If so, why did they say that terumah can be taken up in one hundred and one parts? [Only] if it is not known whether it has become mixed up or where it has fallen.</b>  This section explains the rule that stands behind the debate in the previous sections. When terumah falls into a pile of non-sacred produce (hullin) the first thing that one must do is attempt to skim it off the top. The rule that if there are 100 parts hullin to one part terumah one may take out any one part and give that to the priest and eat the rest only applies in two situations. 1) It is not known whether the terumah was mixed up or not; 2) the exact location of the terumah is unknown. However, if one knows that the terumah has not become mixed up and he knows where it is, he should just skim it off the top."
+                ],
+                [
+                    "<b>Two baskets or two piles and a seah of terumah fell on top of one of them and it is not known into which it had fallen, they bring up the terumah in the other. Rabbi Shimon says: even if they are in two cities, they bring up the terumah in the other.</b> A seah of terumah falls into a basket or a pile of non-sacred produce and it is unknown which of two piles or baskets it falls into. The fact that the terumah could have fallen into either of the two baskets or piles means that the total amount of hullin in the two piles or baskets counts towards the 100-1 ratio needed to take the terumah out of the mixture. Even though the piles and baskets are separate, since we don’t know which the terumah fell into, both count towards the ratio. Rabbi Shimon said that this remains true even if the two baskets or piles are in different cities. For instance a person had a bottle of terumah wine, and he put it into his wine rack and he doesn’t know if he put it in his wine rack in his home in Paris or in his summer home in Nice (a posh mishnah). If there are a total of 100 bottles of non-terumah wine in his wine racks in Paris and Nice, he can give one bottle to the priest (not hard to find in Paris, but perhaps a bit more difficult in Nice) and the rest remains hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Yose said: A case once came before Rabbi Akiva concerning fifty bundles of vegetables into which a bundle of the same size had fallen, half of which was terumah. And I said in front of him, that it can be brought up, not because terumah can be brought up in fifty-one, but because there were one hundred and two halves there.</b> The issue in this case is how do we look at the fifty bundles of hullin vegetable into which one bundle of vegetables, half of which was terumah, has been mixed? Is this a case of fifty one bundles, in which case one would not be able to remove one bundle, give it to a priest and consider the rest to be hullin? Or do we simply look at the total amount of hullin and the total amount of terumah, in which case there is sufficient hullin to allow one to remove one half of one bundle, give it to a priest and keep the rest as hullin? Rabbi Yose teaches that we take the latter option we look at the total amount of vegetables and not the number of bundles."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with various scenarios where terumah falls into hullin. Here we deal with cases where the hullin or the terumah is impure. Impure terumah cannot be eaten and rather must be burned.",
+                    "<b>If a seah of unclean terumah fell into less than a hundred seahs of hullin, or first tithe, or second tithe, or dedicated property, whether these were unclean or clean, they must all be left to rot.</b>  If the terumah was unclean it cannot be eaten and since it fell into a pile of less than one hundred parts hullin, it cannot be taken out. It doesn’t matter if the pile was first tithe, or second tithe or property dedicated to the Temple, or whether this pile was clean or unclean. Since the pile has a seah of unclean terumah in it which cannot be eaten, the entire pile must be left to rot. Commentators ask why the mishnah teaches that it should be left to rot and not burned, as is customary with unclean terumah. There are two answers. The Rambam states that if this type of produce is eaten raw, for instance, figs, then it must be burned. The mishnah refers to produce not eaten raw-this may be left to rot because no one will eat it in its current state. Other commentators say that it is better to always leave it to rot, lest by telling him that he can burn it, he may come to benefit from it before he burns it.",
+                    "<b>If the seah [of terumah] was clean, [the mixture] must be sold to priests at the price of terumah, excluding the value of that seah itself.</b>  This is the standard law if both the terumah and the pile of hullin was clean, then if there was not a 100-1 ratio, the whole mixture must be sold only to priests at the price of terumah and he must give one of the seahs to the priest for free, since one of the seahs is actually terumah.",
+                    "<b>If it fell into first tithe, he should declare terumah of tithe.</b>  If the terumah fell into a pile of tithe, then what he should do is declare that he is separating the terumat maaser, the terumah taken from the tithes, and leaving it in this pile. Before he declares the terumat maaser the priest cannot eat it for even a priest cannot eat produce from which the various types of terumah has not been removed. He then can sell the whole mixture to a priest, minus the value of the seah of terumah that fell in, and  minus the amount of terumat maaser that he would have had to take out of that pile and given to the priest for free.",
+                    "<b>And if it fell into second tithe or dedicated property, they must be redeemed.</b>  If it fell into a pile of second tithe or dedicated property then the pile must be redeemed before he can sell it to the priest. In the case of second tithe, the money would be brought to Jerusalem and used to buy food there, and in the case of dedicated property, the money would be given to the Temple. After having been redeemed, the pile reverts to a normal case of terumah mixed in with hullin and the rules in section two apply.",
+                    "<b>If the hullin was unclean, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.</b>  The mishnah now refers to a case where the pile was unclean and the terumah was clean and it was sold to a priest, as described in section two. A priest can eat unclean hullin, the problem is how do we make sure that the unclean hullin does not cause the terumah to become unclean? We should first note that just touching the unclean hullin does not make the terumah unclean. This is because the mixture is still dry. Once the mixture is wet the terumah will become unclean.  There are several ways around this problem. The first thing he can do is prepare and eat small amounts at a time, specifically, less than an olive’s worth. Food that is less than the volume of an olive does not transmit impurities, and hence, the mixed-in terumah will not become impure. The second option is to cook the grain without water by roasting it. The third option is to knead the dough made from the grain in fruit juice, since fruit juice is not one of the liquids that causes impurities to be transmitted (the six liquids that cause impurities to be transmitted are: water, dew, milk, honey, wine, blood and oil.) The final option would be to split the dough up into small batches so that each is less than the bulk of an olive."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah deals with a case where a seah of unclean terumah fell into a seah of clean hullin. The terumah is unclean but it doesn’t cause the hullin to become unclean because it is not wet (as we learned in yesterday’s mishnah).",
+                    "<b>A seah of unclean terumah which fell into a hundred of clean hullin:<br>Rabbi Eliezer says: [a seah] must be taken out and burnt, for I say that the seah taken out is the one that fell in.</b>  Rabbi Eliezer holds that the seah of terumah has to be taken out but that it can’t be eaten because we assume that the seah that is taken out is the seah of terumah that fell in and was unclean.",
+                    "<b>But the sages say: it may be taken out and eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.</b>  The other rabbis hold that when the seah of terumah fell into the pile of 100 seahs of hullin it was nullified in the pile, so when he took a seah out we don’t assume that it is the same one that fell in. However, there is still 1/100 parts of the pile that is unclean and therefore part of that which he takes out is unclean. In order to prevent the unclean part from impurifying the clean part he must eat it in the same way described in the end of yesterday’s mishnah. We should note that what he gives to the priest is not actually terumah, for if it were, the priest wouldn’t be able to eat it unclean terumah is forbidden. The portion that the person takes out of the pile and gives to the priest is hullin that replaces the terumah owed to him. Unclean hullin can be eaten, however in this case since the priest received the seah in place of terumah owed to him, he must preserve its purity and eat it so that it doesn’t all become impure."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with a case of clean terumah that falls into unclean hullin.",
+                    "<b>A seah of clean terumah fell into a hundred of unclean hullin, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.</b> Since there is a 100-1 ratio in the mixture, the seah can be taken out, given to the priest and the remainder of the mixture reverts to being regular hullin. The seah given to the priest is not itself terumah, but rather it is given to him as a replacement for the terumah owed to him. Since he is eating it in place of terumah, he must try to preserve its purity and therefore he eats it in this way, as explained in mishnah one. In this case, Rabbi Eliezer does not disagree. When Rabbi Eliezer said that we look at the seah that is taken out as being the same seah that fell in, we say that in order to be stringent, as he was in the case of an unclean seah of terumah that fell into clean hullin. In our case, were we to say that the seah that fell in was the same that was taken out, then he could eat it without trying to maintain its purity. Since this would be a leniency, Rabbi Eliezer agrees that we don’t say this."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nToday’s mishnah contains a discussion of unclean terumah that falls into clean terumah. The question is: does the 100-1 ratio work to allow one to take out one seah and consider the rest, and perhaps even that seah itself, to be clean?",
+                    "<b>A seah of unclean terumah that falls into one hundred seahs of clean terumah: Bet Shammai prohibits, But Bet Hillel permits.</b>  Bet Shammai holds that unclean terumah is not nullified in a 100-1 mixture of clean terumah, whereas Bet Hillel holds that just as 100 seah of hullin serves to nullify 1 seah of terumah, 100 seahs of clean terumah serve to nullify 1 seah of unclean terumah.",
+                    "<b>Bet Hillel said to Bet Shammai: since clean [terumah] is forbidden to non-priests and unclean [terumah is forbidden] to priests, then just as clean [terumah] is brought up, so too unclean [terumah] can be brought up.</b>  Bet Hillel argues that clean terumah is to non-priests as unclean terumah is to priests both are prohibited. So if clean terumah is nullified by falling into hullin (when there is a 100-1 ratio), unclean terumah should be nullified by clean terumah. In both cases, something unedible to the owner is nullified by something edible.",
+                    "<b>Bet Shammai answered them: No! If hullin which is treated more leniently [in that it is permitted to non-priests] allows us to bring up clean [terumah that falls into it], does terumah [which is more stringent in that it is forbidden to non-priests] also allow us to bring up that which is unclean?</b>  Bet Shammai says that Bet Hillel’s argument is faulty, for they were comparing a case of something that falls into hullin, which is treated leniently in that anyone can eat it, with a case of something that falls into terumah, which is treated stringently, in that only priests can eat it. Therefore, Bet Shammai holds that the unclean terumah is not nullified and that the whole mixture is prohibited because of the one unclean part.",
+                    "<b>After [Bet Shammai] had agreed [with Bet Hillel], Rabbi Eliezer said: it should be taken out and burned. But the sages say: it is gone, on account of its being a tiny [portion of the whole mixture].</b>  The mishnah relates that Bet Shammai eventually admitted that Bet Hillel’s argument was good and that the one seah of unclean terumah can be taken out and the rest treated as pure terumah. Rabbi Eliezer adds that the one seah taken out must be treated as unclean terumah and be burned. Again, Rabbi Eliezer holds that the seah taken out is treated the same as the seah that fell in, as long as this creates a stringent law. The other rabbis again disagree and say that the ratio of 100-1 serves to utterly nullify the seah that fell in. The seah that falls in is nullified by its being such a tiny minority of the mixture. Therefore, it can be treated as clean terumah and eaten by the priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the status of the one seah that is taken out of the 100-1 hullin/terumah mixture. Is this one seah considered to be terumah?",
+                    "<b>A seah of terumah that fell into a hundred [of hullin], and he lifted it out and fell into [hullin] elsewhere:<br>Rabbi Eliezer says: it renders medumma as though it were certainly terumah.</b>  According to Rabbi Eliezer, when a seah of terumah falls into one hundred seahs of hullin and then one seah is taken out to be given to a priest, the seah that is taken out is considered to be the same seah of terumah that fell in. Therefore, if the seah that is taken out falls into another pile of hullin, it again will cause the entire pile to be medumma, doubtful terumah. If the pile does not have 100 seahs of hullin, then the entire pile is forbidden to non-priests and it must be sold to a priest at the price of terumah. The main point is that the seah taken out has the same status as that which fell in it is terumah.",
+                    "<b>But the sages say: it is rendered medumma only according to proportion.</b>  The other sages hold that the seah taken out of the original pile into which it fell is considered to be 1/101 terumah. If that seah falls into another pile, then as long as the amount of terumah is less than 1/100 of the second pile into which it falls (which it almost certainly will be), then 1/101 of a seah can be taken out, given to the priest and the rest remains hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah there is another ramification of the debate between Rabbi Eliezer and the sages. As a reminder, Rabbi Eliezer holds that when a seah of terumah falls into a pile of more than 100 seahs of hullin, and a seah is removed, the seah that is taken out is treated as if it were the same seah that fell in. In contrast, the rabbis hold that the amount of terumah in the seah taken out is the same as the amount of terumah in the whole mixture, in this case 1/100.",
+                    "<b>A seah of terumah which fell into less than a hundred [of hullin], and rendered the whole medumma, and part of this mixture fell afterwards into another place: Rabbi Eliezer says: it renders again medumma as if certain terumah [had fallen in]. But the sages say: the [first] mixture renders medumma only according to the proportion.</b>  The seah that is taken out of a mixture where the ratio was greater than 100 parts hullin to 1 part terumah is treated by Rabbi Eliezer as if it were the same terumah that fell in. Therefore, when it falls into another pile of terumah, it renders the new pile medumma (doubtful terumah) as if it was certain terumah. The sages hold that it only renders medumma according to the portion of terumah in it. So since it is by definition less than 1/100 terumah, it is doubtful that it will render anything medumma.",
+                    "<b>[Similarly], that which is leavened [with terumah] renders other dough leavened [as with terumah] only according to the proportion.</b>  The mishnah now brings several other examples of cases where the rabbis say that something acts according to its proportion. The first is a case of hullin dough that is leavened with terumah starter dough (heavily leavened dough used to preserve the yeast). If this dough falls into another patch of dough it only renders medumma according to the percentage of terumah that is in the part that causes the leavening, the starter dough. In other words, if there is enough terumah in the part that falls in to the second dough in order to leaven the new dough, then it is treated as terumah and it is forbidden to an Israelite.",
+                    "<b>And drawn water disqualifies a ritual bath also only according to the proportion.</b>  A mikveh that doesn’t have 40 seahs of water into which three logs (a small measure) of drawn water fall is disqualified. If this drawn water is mixed in with non-drawn water, which is okay for a mikveh, then the mixture disqualifies the mikveh according to the percentage of drawn water in the mixture."
+                ],
+                [
+                    "<b>If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin] and he lifted [a seah] out, and then another fell in, and he lifted another out and another fell in, the pile is permissible as long as the amount of terumah does not exceed that of the hullin.</b> A seah of terumah falls into one hundred seahs of hullin and then one seah is removed. The rabbis hold that the seah removed is not the seah of terumah. Therefore, the mixture remains about 1/100 terumah. If another seah of terumah falls in, it too is neutralized and a seah can be taken out. However, there are now about 2/100 terumah in the mixture. This process can keep on repeating itself until there are more parts terumah in the mixture. Once that happens, the mixture can no longer serve to neutralize the terumah that falls in. We should note that as long as the mixture is less than fifty per cent terumah, it is treated as hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin], and before he could take it out, another fell in, the whole becomes forbidden. Rabbi Shimon permits it.</b> Once the second seah falls into the mixture, it is now 2/102 terumah, and that is more terumah than the required 1/101 (one seah of terumah falling into one hundred seahs of hullin). Therefore, the sages say that the whole pile is medumma and is forbidden to non-priests. What they are in essence saying is that until the seah is removed, the pile is treated like terumah. Rabbi Shimon holds that as soon as the terumah falls into the 100 hullin, the terumah is neutralized and it is treated as if it no longer exists. Therefore, if another seah of terumah falls in, it is treated as if it fell into a pile of 100 seahs of hullin and it too is neutralized."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nSometimes when one grinds up wheat the volume seems to increase or decrease, depending on the quality of the wheat. Our mishnah deals with the ramifications that this has on the ratio of a pile into which terumah fell in.",
+                    "<b>If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin], and they were ground together and reduced in bulk, just as the hullin was reduced so too the terumah was reduced, and it is permitted.</b>  When the seah fell into the terumah the pile had the required 100-1 ratio and therefore, the seah could be taken out. However, before he succeeded in taking out the one seah the pile was ground and it was reduced in bulk. The mishnah rules that we can assume that the mixture was uniformly reduced, both the terumah and the hullin. Therefore, the mixture will be permitted to non-priests once he takes out the seah.",
+                    "<b>If a seah of terumah fell into less than a hundred [of hullin] and they were ground together and increased in bulk, just as the hullin became more, so too the terumah became more, and it is forbidden. If it is known that the kernels of hullin were better than the terumah, it is permitted.</b>  Conversely, if a seah of terumah fell into less than one hundred of hullin, the mixture is prohibited to a non-priest. If he grinds it and it increases in bulk, it is still forbidden to non-priests because we assume that just as the terumah increased so too did the hullin. However, there is one situation where we would not make this assumption. If the kernels of hullin were known to be of higher quality than the kernels of terumah, then we can assume that the hullin increased and not the terumah.",
+                    "<b>If a seah of terumah fell into less than a hundred [of hullin], and more hullin fell in afterwards, if it was accidental it is permissible, but if intentional it is forbidden.</b>  In this case, when the seah originally fell into the pile there was not sufficient hullin to neutralize it. Subsequently more hullin fell in, thereby creating the necessary 100-1 ratio. If this hullin fell in accidentally, then the mixture becomes permissible. However, if he puts it in intentionally, then it is prohibited. One cannot intentionally create the 100-1 ratio."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nTerumah can be eaten only by priests (Leviticus 22:10, according to how the rabbis understood the verse). According to the rabbis, one who eats terumah intentionally is liable for death at the hands of heaven. Our mishnah deals with the consequences of eating terumah unwittingly.",
+                    "<b>One who eats terumah unwittingly must repay its value plus a fifth, whether he eats it or drinks it, or anoints himself with it, or whether the terumah is clean or unclean.</b>  One who unwittingly eats, drinks or anoints himself with terumah must pay back the amount he ate plus an added fifth. The fifth in rabbinic literature is what we would call a fourth. It is a fifth of the total amount at the end. Thus if he eats 100 seahs of terumah, he must pay back 125: 100 is the principal and 25 is the 1/5 of the total amount 125.",
+                    "<b>[If he eats the added fifth] he must pay its fifth, and a fifth of that fifth.</b>  If he sets aside an extra fifth to pay back the priest, and then he unwittingly eats that as well, he must pay back an added fifth of the fifth. This section teaches us that the added fifth has the status of terumah, just as the principle that he pays back has the status of terumah, as we see below.",
+                    "<b>He may not repay with terumah, but rather with tithed hullin, which becomes terumah.</b>  It would seem obvious that he can’t pay back with other terumah because that would be cheating the priest (like paying old taxes with new ones). When he pays back he must use hullin from which tithes have been properly separated.",
+                    "<b>And whatever may be repaid in its place also becomes terumah and if the priest wishes to forego [the fine], he cannot do so.</b>  As we learned above in section two, that which he pays back to the priest becomes terumah. This is true even if the priest forgives him the fine. That which he must pay back becomes terumah regardless of whether the priest wants it to or not. It seems that what this section transforms the payment from being restitution to the priest into an obligation upon the person who ate the terumah to make up for his transgression. In a sense, we might say that the payment allows him to receive atonement for his albeit unwitting sin. As such, unlike a normal debt, the priest cannot forgive the debtor his obligation. This is also evident in section one, which states that he must repay even if the terumah was unclean. Unclean terumah cannot be used and therefore he hasn’t really damaged any priest. Nevertheless, he must pay back the amount he used because the issue at stake is atonement and not restitution for a loss."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen an Israelite woman is married to a priest, she can eat terumah. Our mishnah deals with a woman who ate terumah before she was married to a priest and then was married to a priest.",
+                    "<b>A daughter of an Israelite ate terumah and afterwards married a priest:<br>If the terumah she ate had not yet been acquired by another priest she can repay to herself the value and the fifth.</b>  If she ate the terumah before she had given it to a priest and then she was married to a priest she can just give the repayment and the one-fifth to herself. Note that she still has to give it to herself, because as we explained in yesterday’s mishnah, there is an element of atonement in paying back the terumah and the added one-fifth. Even if no restitution must be made, the amounts must be given for atonement to be effected.",
+                    "<b>But if a priest had already acquired the terumah she had eaten, she must repay the value to the owners, but [she can repay] the fifth to herself, because they said that he who eats terumah unwittingly, pays the value to the owners and the fifth to whoever he wants.</b>  But if a priest had already acquired the terumah before she ate it, then she has taken away from a priest and she must make restitution to him. The mishnah rules that she has to pay back only the principle, the exact amount that she took. The extra fifth she can pay back to whomever she wants and therefore she can pay back to herself."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who accidentally feeds his workers or his guests terumah.",
+                    "<b>If one gives his workmen or his guests terumah to eat he must repay the principal and they must pay the fifth, the words of Rabbi Meir.</b>  According to Rabbi Meir, the person who gave them the terumah pays the principal, the amount that the terumah was actually worth. Since these were his guests or workers, people whom he had an obligation to feed, he has benefited by fulfilling this duty. Therefore, he has to pay back the amount that they ate to the kohen. On the other hand, they were the ones who actually ate the terumah, and therefore, they are the ones who pay back the added fifth.",
+                    "<b>But the sages say: they must pay both the value and the fifth, and he must pay them for the price of their meal.</b>  The sages hold that since they were the ones who ate the food, they have to pay back the terumah to the priest, both the principal and the added fifth. However, since he gave them food that they shouldn’t have eaten, meaning he did not fulfill his duty, he has to pay them back the value of the food they ate. In this case, since they ate terumah which has lower value then regular produce, he will end up paying them back less than the amount that they will have to pay."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nA thief is obligated to pay back double the amount that he stole. Our mishnah deals with a person who steals terumah.",
+                    "<b>If one stole terumah but did not eat it, he must return double-payment at the price of terumah.</b>  As we have stated many times, terumah was cheaper than regular produce because terumah has less of a market. If one steals terumah he needs to pay back only twice the amount that he stole, which is the value of terumah.",
+                    "<b>If he ate it, he must pay twice the value plus a fifth, one principal value and a fifth at the price of hullin, and the other principal at the price of terumah.</b>  However, if he ate it, our problem becomes more complex. He must still pay back twice the value, but one of those amounts is the amount that the produce would have been worth if it was hullin, non-sacred produce, because whenever a person eats terumah (that is a person who is not supposed to eat terumah) he must pay back the value in hullin. The second value he can pay back at the cheaper terumah price because that is the value of the produce which he actually stole. He must also pay back an added fifth as a penalty for eating terumah, but he doesn’t need to pay back two fifths.",
+                    "<b>If one stole terumah of dedicated property and ate it, he must repay two fifths and the principal value, for the laws of double-payment do not apply to dedicated property.</b>  In this case a person steals terumah that a priest had dedicated to the Temple. When he eats it, he transgresses two prohibitions eating terumah and benefiting from sanctified property. For each of these transgressions he brings an added fifth, so he brings two added fifths. However, the laws of double-payment for theft do not apply here, because these laws only apply when one steals something from another person, and not when one steals from Temple property (see Bava Metzia 4:9). It turns out that in this case the person pays back one principal and two fifths."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah teaches that when one makes repayment for having accidentally eaten terumah, there are certain things that he cannot use for repayment.",
+                    "<b>They may not make repayment from gleanings, from forgotten sheaf, from peah or ownerless property.</b>  None of the things listed in this section were ever liable to have terumah separated from them (see above chapter one, mishnah five). Hence, one cannot use them to repay terumah that one accidentally ate.",
+                    "<b>Nor from first tithe from which terumah has been taken, nor from second tithe or dedicated produce which have been redeemed, because one dedicated thing ( cannot be used to redeem another dedicated thing (, the words of Rabbi Meir.</b>  Tithe from which terumah has been removed, and second tithe and dedicated produce which were redeemed (meaning they were exchanged for money) are all things that used to be holy (kadosh) and are now no longer kadosh. According to Rabbi Meir one cannot use something that was kadosh, even if it is no longer kadosh, to redeem another thing that is kadosh. This is true even though these things were once liable to have terumah taken from them because they came from produce that was initially liable for terumah.",
+                    "<b>But the sages permit [payment] with these.</b>  The sages allow one to use the things in section two because they come from produce that was originally liable for terumah, unlike the list in section one that was never liable."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn this mishnah Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer debate whether one can pay back terumah with a different kind of produce from that which he ate.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: they may make repayment from one kind for another, provided that it is from a superior kind for an inferior kind.</b>  According to Rabbi Eliezer if one ate, for instance, barley that was terumah, one could make compensation with wheat, considered to be superior to barley. Rabbi Eliezer does not care that these are from different species.",
+                    "<b>Rabbi Akiva says: they may make repayment only from the same kind. Hence if a man ate cucumbers grown a year before the seventh year, he must wait for those grown after the termination of the seventh year and repay with them.</b>  Rabbi Akiva says that he must pay back with the same species that he ate. This will pose a problem for paying back vegetables that he ate towards the end of the sixth year. The year of the sabbatical cycle for vegetables is determined by the year in which they were picked. If he eats sixth year cucumbers he will not be able to pay back with seventh year cucumbers because seventh year produce is exempt from terumah. Since he can’t make compensation with anything but cucumbers and only seventh year cucumbers are available, he will have to wait until the eighth year to make compensation. In contrast, Rabbi Eliezer holds that he could just pay back with another species.",
+                    "<b>The same source which causes Rabbi Eliezer to be lenient causes Rabbi Akiva to be stringent, for it says: “And he shall give the priest the holy thing (” (Leviticus 22:14), [implying,] whatever is liable to become “kodesh,” the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Akiva says: “And he shall give the priest the holy thing (,” [implying] the same kind of holy thing which he ate.</b>  The dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer is actually based on different midrashic interpretations of the same verse. We should first of all note that this verse is curious its wording piques our interpretive imaginations. The curious thing about the verse is that it is referring to a person making compensation for eating a holy thing, and yet it calls that which he makes compensation with “holy.” This is curious because it would seem that he is making payment with non-holy produce for having eaten something holy. Rabbi Eliezer takes this strange wording to mean that whatever he makes compensation with becomes holy, even if it is not the same species that he ate. Rabbi Akiva interprets the verse to mean that he must make compensation with the same species of produce that he ate in the first place."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn the previous chapters we saw that one who eats terumah unwittingly must repay the amount that he ate plus an added fifth. Our mishnah and the mishnayot that follow discuss a non-priest who intentionally eats terumah.",
+                    "<b>One who eats terumah intentionally must repay its value, but not the fifth.</b>  Paradoxically one who intentionally eats terumah pays less than one who does so accidentally. He does not pay the added fifth. There are two reasons for this. One is that the Torah specifies that one who eats terumah unwittingly pays the extra fifth (Leviticus 22:14). The rabbis read this verse precisely only if one eats unwittingly does one pay the extra fifth. The second reason seems to be conceptual. The added fifth functions as atonement, and atonement is only given to one who accidentally sins. One who sins intentionally is not given the opportunity to atone, at least not in this simple and automatic way.",
+                    "<b>And the repayment remains hullin, therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.</b>  The repayment he makes does not become terumah, as it does in the case of one who eats unwittingly. Therefore, if the priest wants to forgive receiving his repayment, he may do so and the person who ate the terumah won’t have to pay anything (compare above, 6:1). It is interesting to compare this with the case of one who ate unwittingly. In that case the priest cannot forgive repayment because he must give the person a chance to atone for having eaten terumah. In this case he can’t atone through the repayment because he intentionally committed the sin. Therefore the repayment remains hullin and the priest can forgive the debt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the special status of the daughter of a priest who marries an Israelite, the question being to what extent has her status changed? Does she retain her genealogical status as the daughter of a priest?",
+                    "<b>If the daughter of a priest married an Israelite and afterwards ate terumah, she must repay the value but not the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by burning.</b>  The daughter of a priest who marries an Israelite loses the right to eat terumah (see Leviticus 22:12.) If she unwittingly eats terumah, while she does have to repay the value of the terumah she ate, she does not pay the added fifth, as would a regular Israelite who unwittingly ate terumah. The Torah states, “Any foreigner (zar) may not eat it and a person who does eat kodesh (terumah) unwittingly must pay an added fifth.” According to rabbinic interpretation, the word “foreigner” implies non-priest, but only a person who was never allowed to eat terumah. One who was once allowed to eat terumah but now may not is not included in this verse and therefore she does not pay the added fifth. It seems to me that this mishnah also expresses the opinion that although a daughter of a priest who marries an Israelite loses her status as a daughter of a priest, some of her genealogical heritage stays with her. The daughter of a priest who commits adultery is punished with the execution of burning (see Leviticus 21:9), unlike a regular Israelite who is punished with strangulation for committing adultery. Our mishnah teaches that this punishment applies to the daughter of a priest even if she marries an Israelite. Again, she retains her genealogical identity.",
+                    "<b>If she married any of those disqualified [from marrying her], she must pay back both the value and the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by strangling, the words of Rabbi Meir.</b>  In this case the daughter of the priest marries a man who was himself disqualified from eating terumah, such as a mamzer or a disqualified priest (halal) and thereby she herself becomes disqualified from eating terumah, even if he dies and she goes back to her father’s house. According to Rabbi Meir, this girl has now lost her genealogical status as the daughter of a priest and she is treated as a regular Israelite. If she eats terumah she must pay back the value of that which she ate plus the added fifth and if she commits adultery she is punished by strangulation, which is the normal execution for adultery.",
+                    "<b>But the sages say: in either case, she repays the value but not the fifth, and the death penalty is by burning.</b>  The other rabbis disagree with Rabbi Meir and hold that even if she marries someone who is disqualified, she still retains her status as a priest’s daughter and she still does not pay the added fifth, and her death penalty for adultery is burning."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with other cases where a person has to pay back the value of the terumah that he ate or gave to someone else, yet he does not have to pay back the added fifth.",
+                    "<b>One who feeds [terumah] to his small children, or to his slaves whether they are of majority age or minors, or one who eats terumah from outside the land, or less than an olive’s bulk of terumah, must repay the value, but not the fifth; and the repayment remains hullin. Therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.</b> In this mishnah, there are three different categories of people who must repay the value of the terumah that they ate or fed to others but no one has to pay back the added fifth. The first is one who feeds terumah to those whom he is responsible to feed, such as his small children or his slaves, whether they are of majority age or minors. In 6:3 we learned that one who feeds his guests or workers terumah pays back the value of that which they ate and they who actually ate the terumah pay the added fifth. In these cases, since the minor child or slave who actually ate the terumah doesn’t have any money to pay back with, they don’t have to pay the added fifth. The one who gave them the food still has to pay back the amount that he gave them, as he does in all cases when he gives terumah to someone he has a responsibility to feed. The Torah dictates that terumah be separated only inside the land of Israel. Terumah separated outside the land of Israel has the status of “derabanan” of rabbinic origin. Therefore, if one eats terumah from outside the land of Israel, he is liable to pay back only the principal value (after all, he did take something that belonged to someone else) but not the added fifth (he doesn’t need atonement). The final category is one who eats less than an olive’s worth. Eating such a small amount doesn’t generally count as eating, and therefore he hasn’t transgressed a biblical commandment. While he must, as always, restore the amount he took, he need not pay the added fifth. In all of these cases, the repayment being made is to restore the amount that he took; it is not part of atoning for having eaten terumah. The repayment doesn’t become terumah and therefore, the priest can forgive the debt (see above, mishnah one)."
+                ],
+                [
+                    "<b>This is the general principle: whenever one has to repay both the value and the fifth, the repayment becomes terumah, and if the priest desires to forgive the repayment, he cannot forgive.<br>But whenever one has to repay the value only and not the fifth, the repayment remains hullin (non-sacred, and if the priest wishes to forgive the repayment, he can.</b><br>This rule summarizes a principle that we have already seen in mishnayot one and three, concerning the status of the repayment as terumah or hullin and concerning the ability of the priest to forgive the repayment. Since we have already learned this twice, there is no commentary below."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe next three mishnayot deal with a case where there are two baskets of produce, one of terumah and one of hullin and it is unclear which basket he ate from. We should note that this mishnah is very lenient in these situations, and it always assumes that a person did not eat terumah, unless that assumption becomes impossible.",
+                    "<b>If there were two baskets, one of terumah and one of hullin, and a seah of terumah fell into one of them, but it is not known into which, behold I can assume that it had fallen into that of the terumah.</b>  In this case the mishnah is lenient, and rules that we can assume that the terumah fell into the basket of terumah and that the basket of hullin is not a mix of terumah and hullin.",
+                    "<b>[Two baskets] and it is not known which was of terumah and which of hullin, and he eats from one of them, he is exempt, and the second basket is treated as terumah and subject to the laws of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it.</b>  In this case there is a doubt which basket is of terumah and which is of hullin. If a person eats from one of the baskets, then we can assume that that basket was the basket of hullin and he is exempt. This is the same rule as that in the previous section we assume that the basket he ate from had no terumah in it. The second basket has to be treated as terumah and can only be eaten by a priest. Nevertheless, if one comes to make bread from the grain of that basket, he must separate hallah (dough given to the priest) from it, even though terumah is exempt from hallah. The reason for this stringency is that this dough may not be terumah, in which case it is liable for hallah. Rabbi Yose disagrees and holds that the basket is treated as terumah and it is not liable for hallah. It seems that Rabbi Yose holds that we can look at the second basket the same way we looked at the first, and we can be lenient with both.",
+                    "<b>If another person eats from the second basket he is exempt. If one man ate of both, he must repay the value of the smaller of the two.</b>  If another person ate from the second basket, he too is exempt, because each person can say that the other basket was the basket of terumah. However, if one person ate from both baskets, he has certainly eaten terumah and he must make repayment. When he repays he repays according to the smaller of the two baskets, assuming he ate all of both baskets. This is again a leniency because he can assume that the terumah was in the smaller basket."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of yesterday’s mishnah, which discussed a case where there are two baskets, one of terumah and one of hullin and it is unclear which is of which.",
+                    "<b>If one of these [baskets] fell into hullin, it does not render it medumma (doubtful, but the second is treated as terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose exempts it.</b>  Generally, when terumah falls into hullin and there is less than 100 parts hullin to one part terumah, the terumah renders the hullin “medumma”, doubtful terumah which must be treated as if it was terumah. It must be sold to a priest at the lower price of terumah. However, in this case we can assume that the non-terumah basket fell into the basket of hullin and it doesn’t render it medumma. Since we assumed that the first basket was not terumah, the second basket must be treated as terumah. The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yose is the same as that which we saw in yesterday’s mishnah.",
+                    "<b>If the second falls elsewhere [into hullin] it does not render it medumma.</b>  If the second falls into a different basket of produce, it also doesn’t render the other produce “medumma.” This is parallel to the situation in yesterday’s mishnah where different people ate the two baskets.",
+                    "<b>If both of them fall into one place, they render it medumma according to [the proportion] of the smaller of the two.</b>  However, if both baskets fall into one basket of hullin, it is clear that there is terumah mixed in with hullin. It will render the hullin “medumma” according to the amount of produce in the smaller basket. Let’s say the larger basket had 3 seahs and the smaller basket had 1 seah. These both fall into a basket of one hundred seahs. They don’t cause the hullin to become “medumma” because there is a ratio of 100-1 between the basket into which they fell and the smaller basket. In this case one seah may be removed and treated as terumah and the rest can remain hullin. Were we to fear that the larger basket was that of terumah, the hullin would all become medumma, and it would all have to be sold to a priest."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah is a continuation of the previous two mishnayot.",
+                    "<b>If he used one of these [baskets] as seed, he is exempt, and the second is treated as if it were terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it.</b>  This section is basically the same situation as that in the previous two mishnayot, except instead of eating one of the two baskets, he uses it as seed. The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yose is the same as we’ve already seen twice.",
+                    "<b>If another person uses the second as seed, then he is exempt. If one man uses both as seed, if it is of a kind whose seed disintegrates [in the ground] it is permissible, but if it is of the kind whose seed does not disintegrate it is prohibited.</b>  The only difference between this section and the previous mishnah is that there is a special rule that applies to the use of terumah as seed. If the seed disintegrates in the ground, meaning that it is a species whose seed cannot be recognized in the new plants, then the new plants that grow from it are not considered to be terumah. If the seeds do not disintegrate, then the plants are treated as terumah and they are prohibited, provided one man planted the seeds from both baskets. In all other cases, the new plants would be permitted."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with cases where a person was allowed to eat terumah and while they were eating it became known that their status had changed and that they were not allowed to eat terumah. The question is do they have to make full repayment, including the added fifth.",
+                    "<b>If a woman was eating terumah, and they came and said to her, “Your husband is dead”, or “He divorced you.”</b>  When a woman is married to a priest, she is allowed to eat terumah. When the marriage is terminated upon death or divorce, she loses the ability to eat terumah, assuming that she has no children from that marriage and that she herself was an Israelite.",
+                    "<b>Or, if a slave was eating terumah, and they came and said to him: “Your master is dead”, or “He sold you to an Israelite”, or “He gave you away as a gift”, or “He emancipated you.”</b>  A slave owned by a priest is allowed to eat terumah. When that relationship is terminated, the slave loses the right to eat terumah.",
+                    "<b>So too, if a priest was eating terumah and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah (a woman released from levirate:</b>  A priest whose mother is a divorcee or a halutzah (a woman who had been previously released from levirate marriage marriage to her dead husband’s brother) cannot eat terumah because his father shouldn’t have married his mother.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says: they must repay both the value and the fifth.</b>  In all three of these cases, Rabbi Eliezer holds that the person must repay both the value of the terumah s/he ate and the added fifth.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua exempts them [from the added fifth].</b>  Rabbi Joshua exempts them from the added fifth (according to the explanation founding in the Yerushalmi) because there was nothing that they could have done in this situation. In normal situations when a person unwittingly eats terumah, he must pay the added fifth because he should have been more careful and made sure that the food he was eating was not terumah. In these cases, the food was not the problem, the person was. Therefore, Rabbi Joshua exempts from the added fifth, meaning there is no need for atonement.",
+                    "<b>If [a priest] was standing and sacrificing on the altar and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah: Rabbi Eliezer says: all the sacrifices he had offered on the altar are disqualified. But Rabbi Joshua pronounces them valid.</b>  This is the same debate as that above. A priest whose mother was a divorcee or a halutzah is a disqualified priest and cannot serve on the altar at the Temple. If in the middle of performing Temple worship he finds out that he is disqualified, Rabbi Eliezer says that all of the sacrifices he previously offered are disqualified. Rabbi Eliezer takes a “realistic” point of view since he was not actually a valid priest, his sacrifices are invalid. Rabbi Joshua does not disqualify his prior sacrifices.  According to the traditional interpretation, Rabbi Joshua holds that a disqualified priest’s sacrifices are still valid. I might also suggest that Rabbi Joshua takes what we might call a “legalistic” point of view since he was at the time that he offered the sacrifices considered a valid priest, his sacrifices are valid, even though in reality he was not a valid priest.",
+                    "<b>If it, however, it became known that he possessed a blemish, his service is disqualified.</b>  Both sages agree that if it turns out that the priest was blemished with one of the blemishes that disqualify a priest from serving in the Temple that all of his sacrifices are disqualified. It seems that Rabbi Joshua cannot ignore the “reality” in this situation and he must agree with Rabbi Eliezer."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn today’s mishnah, which is a continuation of yesterday’s mishnah, Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate whether a person who finds out that s/he has begun to eat something forbidden but has not yet swallowed the food, must spit it out.",
+                    "<b>In all the above cases, if terumah was still in their mouth: Rabbi Eliezer says: they may swallow it. But Rabbi Joshua says: they must spit it out.</b>  Albeck explains that according to Rabbi Eliezer since in these cases s/he is going to have to pay back the value and the added fifth in any case, it is not forbidden for him/her to swallow the food that is in his/her mouth. Rabbi Joshua, in contrast, held above that s/he will not have to pay back the added fifth. Since he will have to pay back less, he has to make sure that he doesn’t eat or even swallow any terumah whatsoever intentionally.",
+                    "<b>[If it was said to him], “Your have become unclean”, or “the terumah has become unclean”, Rabbi Eliezer says: he may swallow it. But Rabbi Joshua says: he must spit it out.</b>  In this case, while the terumah was still in his mouth someone told him that he had just become impure or that the terumah had just become impure. In other words, when he began to eat the terumah, he was pure and the terumah was pure, but while eating he, or the terumah became impure. In this case, again Rabbi Eliezer says he may swallow that which is in his mouth whereas Rabbi Joshua says he has to spit it out. This is similar to the previous cases because when he began to eat it was permitted for him to do so.",
+                    "<b>[If it was said to him], “You were unclean” or “the terumah was unclean”, or it became known that [the food he was eating] was untithed, or that it was first tithe from which terumah had not yet been taken, or second tithe or dedicated produce that had not been redeemed, or if he tasted the taste of a bug in his mouth, he must spit it out.</b>  In this section, it is made known to him that he or the terumah was impure before he began to eat. Alternatively, it is made known to him that the food he was eating was forbidden in some way. For instance, it was not tithed, or it was tithe from which terumah had not been removed, or it was second tithe or dedicated produce that had not yet been redeemed. Or he tasted a bug in his mouth (yuk!). In these cases, he is simply one who unwittingly ate food that he shouldn’t have eaten and hence Rabbi Eliezer agrees with Rabbi Joshua that he must spit it out. The mishnah distinguishes between cases of accidentally eating something forbidden in these cases a person should have been more careful and cases where a person couldn’t have done anything to prevent the food from becoming prohibited in these cases Rabbi Eliezer holds that he may swallow the rest of his food."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nIn our mishnah a person begins to eat untithed grapes while he is still in the field, which is permitted. After beginning to eat the grapes they become liable for tithes. Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua again disagree as to whether he may finish eating.",
+                    "<b>If he was eating a bunch of grapes, and he entered from the garden into the courtyard: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.</b>  While still out in the garden, one may eat produce without tithing it, as long as he is eating it in an “ad hoc” fashion, meaning he is not making a meal out of it. However, once he brings the grapes into the courtyard he cannot eat them until they have been tithed. Rabbi Eliezer says that since he began to eat the grapes with permission, he may finish doing so without tithing them. Rabbi Joshua says he cannot finish them until he tithes.",
+                    "<b>If dusk set in at the eve of Shabbat: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.</b>  When Shabbat begins one cannot eat untithed food, even in an ad hoc fashion out in the garden. In essence, all eating on Shabbat is considered formal and therefore food cannot be eaten untithed. If he begins eating it before Shabbat, Rabbi Eliezer says he may continue, whereas Rabbi Joshua again says that he may not."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that it was forbidden to drink water, wine and milk that had been left uncovered for fear that a snake had put poison into the mixture. Whether this was a realistic fear, or a superstition shared by many people, I don’t know. We should note that by the middle ages most halakhic authorities had stated that this halakhah no longer applies.",
+                    "<b>If wine of terumah was left uncovered, it must be poured out, and there is no need to say this in the case of hullin.</b>  Normally, it is forbidden to cause terumah to come to ruin. Pure terumah must be eaten. However, if the terumah wine was left uncovered, the rabbis considered it dangerous to drink it. The concern for the danger to one’s life overrides the prohibition of causing terumah to be lost and therefore, if the terumah wine was left uncovered, he should spill it out. It is obvious that he should spill out hullin (non-sacred) wine that had been left uncovered.",
+                    "<b>Three kinds of liquids are forbidden if they were left uncovered: water, wine and milk, but all other drinks are permitted.</b>  It was assumed that snakes wouldn’t drink from anything but water, wine and milk. Therefore, only these three are prohibited if left uncovered. I wonder if they had had Coca-Cola back then, would snakes have drunk from it?",
+                    "<b>How long do they remain uncovered for them to become prohibited? The time it takes the snake to creep out from a place near by and drink.</b>  The liquid must be left uncovered long enough for a snake to sneak up and inject his poison into it. If you just leave your cup uncovered for a moment while you get something from the refrigerator (to be anachronistic) you can still go back and finish your drink. But if you go out to the backyard to play football with your kids for a few minutes, leaving your glass of milk on the table, you may be at risk."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Our mishnah continues to deal with the issue of uncovered water that might have poison in it.",
+                    "<b>The amount of water that is uncovered:  enough to negate the poison.</b>  There are two explanations to this section. The first explanation is that if there is enough water to negate the effects of the poison, then even uncovered water is permitted. The second explanation is opposite if there is enough water so that one cannot taste the poison, then it is prohibited. If there is not that much water it is assumed that the poison would have taste, and therefore it is permitted.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: in vessels [it is forbidden] whatever the quantity, but for water on the ground, it must be forty se'ahs.</b>  According to the first interpretation, Rabbi Yose says that if the water is in vessels, even if there is a lot of water, it is prohibited. The vessels concentrate the solution, making the poison more potent. According to the second interpretation, we would have to say that even if there is little water, it is prohibited. Perhaps the vessels would mask the taste. However, if the water is on the ground, the standard measure is forty seahs. According to the first interpretation, more than that is permitted, assuming that the poison is nullified. The second interpretation would seem to have some difficulty in interpreting this line."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with fruit and animals that may have been bitten by a snake.",
+                    "<b>Figs, grapes, cucumbers, pumpkins, melons or watermelons that have bite marks, even if they are in a jar, both large or small, both plucked or still attached to the soil, they are forbidden as long as there is juice in them.</b>  Any fruit that has a bite mark on it, one that could have come from a snake, is forbidden. The fear is that the snake left some poison in the fruit and the moisture that remains in the fruit will convey the poison to all parts of the fruit. That is why the mishnah says “as long as there is juice in them.” If the fruit is dry, then they can get rid of the part near the bite and safely eat the rest (I’m not necessarily recommending this at home). The prohibition holds true even if the fruit is in a jar, because it may have been bitten before it was put in the jar. It also holds true no matter the size of the fruit, or whether it is still attached to the ground.",
+                    "<b>[An animal] bitten by a snake is forbidden on account of the danger to life.</b>  If an animal was bitten by a snake, it is prohibited to eat that animal because of the danger to one’s life."
+                ],
+                [
+                    "<b>A wine-filter [used as a cover] does not prevent [the wine from becoming] forbidden by being uncovered.<br>But Rabbi Nehemiah permits it.</b><br>In our mishnah there is a dispute concerning a wine jug covered by a filter. According to the first opinion, poison can pass through the filter and therefore the wine is halakhically considered to be uncovered and it is prohibited. Rabbi Nehemiah says that the poison will not pass through the filter and hence it is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah discusses a jar of terumah that may have become impure but is not definitely impure. The problem is that it is forbidden to get rid of terumah (or intentionally make it impure) and it is forbidden to eat impure terumah. So he can’t use this terumah lest it is impure, but he can’t get rid of it, lest it is pure. Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua, the sages who disputed each other throughout the chapter, resume their series of disputes here.",
+                    "<b>A jar of terumah which may have become impure:<br>Rabbi Eliezer says: if it had been deposited in an exposed place, he must now place it in a hidden place; and if it had formerly been uncovered, it must now be covered.</b>  According to Rabbi Eliezer, one should protect this jar of terumah so that it doesn’t go from being doubtfully impure to certainly impure. For instance, if it had been in an exposed place, where it will likely become impure, he should put it into a more protected place. If it had been uncovered, then he should cover it so that a snake doesn’t put poison in it. In other words, even though he can’t use this terumah, lest it is impure, he should treat it as carefully as possible so that it is not defiled or made poisonous.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: if it had been in a hidden place, he must now place it in an exposed place; and if it had formerly been covered up, he must now uncover it.</b>  Rabbi Joshua holds that one should do everything he can so that the jar becomes certainly prohibited and he can legally get rid of it. If it had been previously protected in a hidden place, he should now put it in an exposed place so that it is more likely to become impure. If it was covered, he should uncover it so that it becomes prohibited to drink and permitted to pour out. In other words, since he can’t use it, he should cause it to become strictly forbidden, thereby allowing him to pour it out, or burn it (if it was made impure). If he leaves it around, he might accidentally use it, and thereby perhaps transgress (if it was actually impure).",
+                    "<b>Rabban Gamaliel says: let him not do anything new to it.</b>  Rabban Gamaliel says one shouldn’t do anything to the jar. On the one hand, he holds that it is forbidden to intentionally put the jar somewhere where it will become more prohibited. Therefore, he can’t agree with Rabbi Joshua. On the other hand, he is not obligated to go out of his way to protect the jar, as Rabbi Eliezer says. So the best he can do is just leave it wherever it may already be. If it becomes impure, so be it. If it doesn’t then he must refrain from using it in any way."
+                ],
+                [
+                    "<b>A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it.</b>  Our mishnah deals with a case where there is a jar of pure terumah in the upper part of a wine-press, and the lower part of the wine-press contains impure hullin wine. If the terumah flows down to the lower part it will all become impure medumma (doubtful terumah) and no one will be able to drink it not a priest because it is impure and not an Israelite, because it contains terumah. The person does not have any pure vessels handy with which to immediately save the terumah. Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can fetch clean vessels and save at least a reviit of pure terumah wine before it all flows into the lower part he should do so. In other words, rather than save all of the terumah wine in impure vessels, he should save a small amount of it in a pure vessel, even though the rest of the terumah wine will render undrinkable the hullin in the lower part.",
+                    "<b>But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.</b>  Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua debate what to do in a situation in which it is impossible to save a reviit before the terumah flows down into the lower parts. Rabbi Eliezer says he should just let it all flow into the impure hullin below and that he should not defile the terumah with his own hands by putting it into unclean vessels, even though this will make the hullin below undrinkable for everyone. Rabbi Joshua’s response to Rabbi Eliezer will come mishnah eleven below, so stay tuned!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah contains a very similar scenario to the mishnah we learned yesterday.",
+                    "<b>Similarly a jar of [terumah] oil which spilled: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can save at least a reviit in purity he should save it;</b>  In this case a jar of pure terumah oil fall on the ground and it will take time for him to get clean vessels to scoop it up. The choice is to let the oil seep into the ground or to pick it up with unclean vessels. Again, both agree that if he can save at least a reviit, he should do so, even though most will be lost. The reason is that he should do whatever he can to save the purity of the pure terumah. Note that they do not disagree with regard to a situation in which the oil is in the upper part of an oil press and it will flow down into a vat impure hullin oil, thereby making the entire mixture impure medumma (terumah mixed in with hullin). The reason is that such impure medumma oil can be burned, and therefore the loss is not so great. In such a situation all would agree that he should just let the pure terumah oil flow into the impure hullin oil. This is different from the scenario in yesterday’s mishnah where there is no use for impure medumma wine.",
+                    "<b>But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and be swallowed up by the ground, and let him not make it unclean with his own hands.</b>  Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua again disagree if there is no other way to save the oil besides using the unclean vessels. Rabbi Eliezer says that he may not use the unclean vessels and he should rather just let the whole mixture go to waste. Rabbi Joshua’s response is in tomorrow’s mishnah. I’m sure the suspense is just killing you."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nFinally, we get Rabbi Joshua’s response. The mishnah also contains another scenario in which Rabbi Joshua and Rabbi Eliezer debate.\nI should note that I have explained the mishnah according to the version of the mishnah which Albeck claims is correct and is found in most good manuscripts of the Mishnah. The text of other versions is slightly different and they also have a different interpretation.",
+                    "<b>Concerning both cases Rabbi Joshua said: This is not the kind of terumah over which I am cautioned lest I defile it, but rather to eat of it and not to defile it.</b>  Regarding the cases mentioned in mishnayot nine (the wine) and ten (the oil) Rabbi Joshua says it is not prohibited to defile them by putting them in unclean vessels. Meaning if the wine or oil is going to be completely lost, it is not prohibited to bring unclean vessels and save whatever can be saved. Rather, what he should do is try to save some of it, if he can save at least a reviit. If he can’t, he is allowed to make it unclean, rather than let it and all the hullin in the lower vat (in the case of the wine in mishnah nine) go to complete waste.",
+                    "<b>If one was passing from place to place with loaves of terumah in his hand and a Gentile said to him: “Give me one of these and I will make it unclean; for if not, I will defile them all,” let him defile them all, and not give him deliberately one to defile, the words of Rabbi Eliezer.</b>  In this scenario a Gentile tells a Jew to give him a loaf of terumah which he will defile and that if he doesn’t give it to him, the Gentile will defile all of the loaves. Rabbi Eliezer is strict and holds that the Jew should let the Gentile defile all of the loaves rather than give over one of the loaves himself. Again, Rabbi Eliezer does not seem concerned that the result will be that all of the terumah loaves will become inedible.",
+                    "<b>But Rabbi Joshua says: he should place one of them on a rock.</b>  Rabbi Joshua agrees with Rabbi Eliezer that he may not give over one of the loaves. Rather what he should do is place one on a rock and let the Gentile take it himself. This way he will hopefully prevent all of the loaves from becoming unclean while at the same time he will not give one over with his own hands."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nYesterday we learned about a Gentile who threatens to defile a Jew’s bread. In today’s mishnah, the Gentile becomes far more dangerous, threatening to defile Jewish women.",
+                    "<b>Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.</b> In this case even Rabbi Joshua, who yesterday said he could leave one loaf of bread on a rock for the Gentile to take, agrees that the women should in no way give over one of the other women to be raped. We should note that the same halakhah is true for murder. If a murderer says to a group, “Give over one person that we may kill him, or we will kill everyone” it is forbidden to give over that person. Needless to say, Jews have been through such situations, especially in the Shoah. This is probably one of the most difficult dilemmas a person could ever face (I’m reminded of “Sophie’s choice”) and I don’t think any of us could know what we would actually do in such a horrible situation. The halakhah expresses the idealistic notion that it would be impossible to choose one person to die, because everyone’s life has equal worth. Whether this is the correct, smart or sane solution in the real world, I leave for you to ponder."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah and the rest of the chapter deals with the issue of a person who planted terumah, which is prohibited. The problem with having planted terumah seeds is that the rabbis decreed that the plants that grow from the seeds will be terumah as well. This seems to have been a way of preventing a person from intentionally planting his terumah seeds.",
+                    "<b>He who plants terumah, if unwittingly, may overturn it, but if intentionally, he must allow it to remain.</b>  If one plants terumah accidentally, meaning he didn’t know that the seeds were terumah seeds, the mishnah is lenient and allows him to overturn the plants before they grow into terumah. This way he will be able to replant his field with regular, more lucrative plants (the price of terumah is lower than that of hullin). However, if he plants them intentionally, the mishnah penalizes him for having done so and he must allow them to remain and then he will have to treat the plants as terumah.",
+                    "<b>If it had already grown a third of its full size, whether he had planted it unwittingly or intentionally, he must allow it to remain.</b>  The previous section referred to a situation where the plants had barely begun to grow. If they have already grown to 1/3 of their eventual size, then even if they were planted unintentionally, they must be allowed to remain because it is forbidden to actively destroy terumah. Before they grow to 1/3 of their size they are not treated as terumah, and therefore one can overturn them.",
+                    "<b>But in the case of flax, even when planted intentionally he must overturn it.</b>  The exception to this rule is flax, which must be overturned when planted intentionally even when it has grown to over 1/3 of its eventual size. The reason is that the flax capsules which contain the flax seeds remain hullin. Since he will benefit from the use of these capsules, the rabbis penalized him for having planted terumah seeds in the first place. He shouldn’t receive any “hullin” benefit when what he planted was terumah. However, if he planted flax unintentionally, it is treated like all other plants and it may be overturned if it has not yet grown to 1/3 of its eventual size."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah begins to deal with the rules that apply to a field that has been sewn with terumah seeds. As we stated before, the plants are now considered terumah, at least by decree of the rabbis.",
+                    "<b>And it is subject to gleanings, the forgotten sheaf and peah.</b>  The agricultural gifts must be given from this field, just as they must be given from a normal field.",
+                    "<b>Poor Israelites and poor priests may glean them, but the poor Israelites must sell theirs to priests for the price of terumah and the money becomes theirs.</b>  There is now a debate concerning who may take the gleanings, the sheaves that have fallen to the ground and must be left for the poor. According to the first opinion, both poor Israelites and poor priests may collect the gleanings. Poor Israelites will have to sell the gleanings to priests because these gleanings are treated like terumah and cannot be eaten by Israelites. However, the poor Israelites can keep the money for themselves because the gleanings did belong to them, unlike terumah which one separates from one’s produce which must be given free to the priest.",
+                    "<b>Rabbi Tarfon says: only poor priests may glean them, lest [the others] forget and put it into their mouths.</b>  Rabbi Tarfon holds that poor Israelites cannot collect these gleanings lest they forget that they are terumah and they eat them themselves. Since poor people are not used to treating their gleanings like terumah, it would indeed seem likely that this would be a problem.",
+                    "<b>Rabbi Akiva said to him: if that be so, then only those who are clean should be allowed to glean.</b>  Rabbi Akiva points out that if we are concerned lest people forget that the usual rules of gleanings don’t apply here, then even poor priests shouldn’t collect. Generally, anybody can collect terumah, even people who are impure. However, if the person was impure when collecting the terumah, he would cause the terumah to become impure, thereby rendering it forbidden for consumption. So according to Rabbi Tarfon’s logic, even poor priests shouldn’t collect the gleanings lest they forget that the gleanings are terumah and they defile them. Rabbi Akiva seems to say that just as we let poor priests collect, and we are not concerned lest they be impure, so too we should let poor Israelites collect and not be concerned lest they eat the gleanings themselves."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to discuss how to deal with a field that has been planted with terumah seeds.",
+                    "<b>And it is also subject to tithes and poor man’s tithe.</b>  As stated above, this field is subject to the usual agricultural offerings.",
+                    "<b>Both Israelites and priests that are poor may accept them, but the poor Israelites must sell that which is theirs to the priest for the price of terumah and the money belongs to them.</b>  This opinion seems to match that which we saw in section two of yesterday’s mishnah. Even a poor Israelite, or in the case of tithes, a Levite, may accept these gifts, but they must then sell them to a priest because they are terumah and a non-priest cannot eat them.",
+                    "<b>He who beats the grain with sticks [instead of threashing with an animal] is to be praised.</b>  Normally, threshing is done by having an animal walk on the grain. The problem is that the animal will eat the grain and the animal is not allowed to eat terumah. The only exception is a beast that belongs to a priest that beast can eat grain that was intended to be used as animal fodder. The person cannot muzzle the animal because the Torah prohibits one from muzzling an animal while it is threshing (Deuteronomy 25:4). The best solution would be to beat the grain with sticks and not use an animal at all. One who does so is to be praised.",
+                    "<b>But he who threshes it [by having an animal walk on it] what should he do? He must suspend baskets from the neck of the animal and place in them from the same kind, with the result that he will neither muzzle the animal nor feed it terumah.</b>  If the person still wants to thresh by the traditional method of using an animal, he should suspend baskets from the animal’s neck that contain the same type of grain that the animal is threshing. This way it won’t want to eat the grain it is threshing because it can eat the same grain even more easily from the basket. In this way he prevents both problems the animal is not muzzled and it doesn’t eat terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah distinguishes between plants that grow from terumah and plants that grow from various other agricultural offerings.",
+                    "<b>What grows from terumah is terumah, but that which grows from growths [of terumah] is hullin.</b>  As we have learned, plants that grow from terumah seeds are considered to be terumah. This is because the rabbis punished the person who planted the seeds and dictated that the new plants would be terumah as well. According to the Talmud, the reason for this punishment is that the rabbis feared that a priest would keep the seeds until it was time for planting and that he would defile them by keeping them for so long. However, if these plants have seeds and then they are planted, the new plants are not considered terumah. The rabbis did not punish him in this case, because the status of the seeds was only “terumah derabanan.”",
+                    "<b>As for untithed produce, first tithe, after-growths from the sabbatical year, terumah grown outside the land, mixtures of hullin with terumah ( and first-fruits what grows from them is hullin.</b>  In contrast with the case, the rabbis did not rule that plants that grow from other various types of agricultural offerings would retain their status. We shall see some qualifications of this rule below in mishnah six. The rabbis seem to have been stricter with terumah because it is strictly forbidden to non-priests and it is forbidden to cause terumah to become impure.",
+                    "<b>What grows from dedicated produce and second tithe is hullin and it is to be redeemed [at its value] at the time when it was sown.</b>  Dedicated produce and hullin are usually redeemed for money. The money becomes holy and is either given to the Temple, in the case of dedicated produce, or used to buy food in Jerusalem, in the case of second tithe. If a person plants seeds that come from dedicated produce or second tithes, the plants that grow from them are hullin, but he must redeem the new plants according to the value of the seeds that he used to plant them. In other words, when the mishnah says that they are hullin, what it means is that the plants themselves are not treated as if they were holy and need to be redeemed, but that one must still exchange money for the value of the seeds that he used."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah and the following mishnah distinguish between two types of plants: those whose seeds disintegrate in the soil and those whose seeds do not.",
+                    "<b>If a hundred rows were planted with terumah seeds and one with hullin, they all are permitted, if they are of a kind whose seed disintegrates in the soil.</b>  If the seed of the plant disintegrates in the soil then the rabbis were especially lenient and allowed one to treat as hullin a case where 100 rows were planted with terumah and one with hullin. Meaning a mixture is permitted even if only a very small percentage is grown from hullin. This leniency is possible because the plants that grow from terumah seeds are not terumah “deoraita” from Torah law.",
+                    "<b>But if they are of a kind whose seed does not disintegrate in the soil, then even if there be a hundred [rows] of hullin and one of terumah, they all are prohibited.</b>  This is the flipside to the previous section. If it is a type of plant whose seed does not disintegrate, then even if there are one hundred rows of hullin and one of terumah, they all must be treated as terumah. This is because the rule that terumah is nullified in a 100-1 ratio does not apply when the terumah is still attached to the ground."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> This mishnah continues to deal with the difference between plants whose seeds disintegrate in the soil and plants whose seeds do not.",
+                    "<b>As for untithed produce, what grows from it is permissible if of a kind whose seed disintegrates [in the soil].</b>  If one plants seeds that come from untithed produce, and it is a type of plant whose seed disintegrates in the soil, then the plant that grows from the seeds is “permitted.” What this in actuality means is that this plant is treated like all other plants as far as the issue of tithing. One can eat from the fruit before it becomes liable for tithes, which usually occurs when one finishes processing the grain by making it into a pile. We shall discuss in great detail when produce becomes liable for tithes in tractate Maasrot.",
+                    "<b>But if of a kind whose seed does not disintegrate, then even what grows from plants which grew out of it are forbidden.</b>  However, if the seed does not disintegrate in the soil then it must be treated like untithed produce even before the new fruit would normally become liable for tithes. Because the seed was liable for being tithed before it was planted, and the seed was still there, one will in all cases have to tithe this produce before it is eaten, even if it is eaten out in the field, where one can usually eat food without tithing it. The mishnah is quite strict on this issue and rules that this rule applies not only to the plants that grow from the original seeds, but the next generation of plants as well. It seems that the mishnah can be extra strict in this case because the result of their being untithed is not so drastic all he has to do is tithe them a bit earlier than normal.",
+                    "<b>Which is the kind whose seed does not disintegrate?   Like luf, garlic and onions. Rabbi Judah says: garlic is like barley.</b>  The type of produce whose seed does not disintegrate in the soil seems to be bulbous vegetables, such as luf (arum, a type of onion), onions and garlic. Grain is a type of produce whose seed does disintegrate in the soil. Rabbi Judah holds that garlic is like barley and that its seed does disintegrate in the soil."
+                ],
+                [
+                    "<b>He who weeds allium plants (whose seeds do not for a Gentile, even though the produce is untithed he eat from them in a casual fashion.</b>  Allium are plants whose seed remains in the soil. The mishnah discusses a situation where a Jew is working in a field owned by a Gentile but they are in the land of Israel. The plants that grow in such a field must be tithed before a Jew eats them. If the Jew had planted this field with untithed allium plants, he would not be allowed to eat them from even in a casual fashion until he had tithed them. However, since the Jew is working in the Gentile’s field and the Gentile planted them, the rabbis were lenient and allowed him to eat from them in a casual fashion before he had tithed them.",
+                    "<b>Saplings of terumah which had become unclean and were re-planted, become clean from their uncleanness.</b>  Saplings are parts of plants that are cut off and then replanted elsewhere to make them grow stronger. In this case the saplings were cut off and then became impure. By planting them again they lose their impurity because plants attached to the ground cannot be impure.",
+                    "<b>But they must not be eaten until the edible part [of the stalk] has been lopped off. Rabbi Judah says: he must [before eating] lop off a second time that which grew on the edible part.</b>  Nevertheless, when they replant them they must lop off the edible part of the plant because that part should not be eaten at all, even by priests. The rabbis were strict with regard to the edible parts and continued to treat them as impure terumah which cannot be eaten. The new fruit that grows back will be pure and can be eaten by priests. Rabbi Judah rules more stringently and says that he must lop off twice before he can eat."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis chapter deals with terumah that has been placed together in a dish with hullin after it has been cooked, and with whether the whole mixture has to be treated like terumah.",
+                    "<b>An onion [of terumah] was placed into lentils:<br>If the onion was whole, it is permissible;</b>  In this mishnah one of the two characters, the onion or the lentils, is terumah and the other is hullin. If the onion is whole it won’t impart its taste to the lentils, nor will the lentils impart their taste to the onion. Lentils don’t have a lot of taste nor do they easily take on the taste of things cooked with them. Since one cannot taste the other both retain their former status and whichever one was hullin is still permitted to the non-priest.",
+                    "<b>But if [the onion] had been cut up, [it is forbidden if it] imparts a flavor.</b>  If the onion had been cut up then it will impart its taste to the lentils if there is sufficient quantity of onion, and if there is sufficient quantity of lentils, they will impart their taste to the cut-up onion. Therefore, if the terumah food imparts its taste to the non-terumah food, the non-terumah food must be treated like terumah and it can be eaten only by a priest. The priest should taste the non-terumah food and if it has the taste of the terumah food, then only the priest can keep eating it.",
+                    "<b>In the case of other dishes, whether the onion is whole or cut up [it is forbidden] if it imparts a flavor.</b>  The previous was true with regard to lentils which don’t have a strong taste and are not so susceptible to the taste of the onion. When it comes to other dishes, it doesn’t matter whether the onion was cut up or not, the dish is prohibited if the onion can be tasted.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits it in the case of mashed fish, because it is used only to remove the unpleasant flavor.</b>  Rabbi Judah says that if a terumah onion was put into a mixture of mashed up fish, a mixture which has a bad smell, the fish remain permitted to a non-priest because they were put there not to give taste but to get rid of the bad smell."
+                ],
+                [
+                    "<b>If an apple [of terumah] was chopped and placed into dough [of hullin] so that it leavened it, [the dough] is forbidden.</b>  If someone chops up an apple and puts it into dough to use the sugars in the apple as a leavening agent, the dough must be treated like terumah because the apple caused the leavening.",
+                    "<b>If barley [of terumah] fell into a cistern of water, though [the barley] stinks up the water, the water is permissible.</b>  In this case terumah barley falls into a cistern and rots, thereby causing the water to stink up. The water is permitted to non-priests even though it has the taste of terumah because the taste that it imparts is not a desirable taste. Something that leaves a bad taste does not cause the other food to become prohibited."
+                ],
+                [
+                    "<b>One who removes warm bread from an oven and places it over an open barrel of terumah wine:<br>Rabbi Meir says: it is forbidden.</b>  Rabbi Meir says that the warm bread absorbs enough taste from the wine such that the bread must be treated as terumah.",
+                    "<b>Rabbi Judah permits it.</b>  Rabbi Judah holds that the bread does not absorb the taste of the wine and therefore it retains its status as hullin.",
+                    "<b>Rabbi Yose permits the bread of wheat but not of barley, because barley absorbs.</b>  Rabbi Yose distinguishes between barley bread, which is absorbent, and wheat bread which is not. I highly encourage people to perform this taste test at home, perhaps with some guests. Just don’t use terumah wine!"
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that hullin that absorbs the smell of something that was terumah is still permitted to non-priests.",
+                    "<b>If an oven was heated with cumin of terumah and bread was baked in it, the bread is permitted, for there is no taste of cumin, just the smell of cumin.</b> If someone uses sticks of terumah cumin as kindling for his oven the bread cooked in the oven does not take on the status of terumah because the cumin gives off a smell but not a taste. The fact that the bread smells like terumah does not make it prohibited to non-priests because non-priests can smell terumah, they just can’t eat it."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nBoth the seeds and the stalk of fenugreek can impart flavor to something they are mixed in with. This mishnah deels with fenugreek which falls into a vat of wine.",
+                    "<b>Fenugreek which fell into a vat of wine:<br>If it was terumah or second tithe and there is in the seed alone without the stalk sufficient to impart a flavor [it is forbidden].</b>  If the fenugreek which falls into the wine is of terumah or second tithe, then there needs to be enough fenugreek seed to impart flavor to the wine to make it prohibited. In this case we ignore the stalk. This is because the stalk of the fenugreek is not considered to be “kadosh” as far as terumah and second tithe are concerned only the seed is considered to be kadosh. Therefore, the stalk can’t cause the wine to be prohibited.",
+                    "<b>But if it was seventh year produce or mixed seeds in vineyards, or dedicated produce, [it is forbidden] if in both seed and stalk there is sufficient to impart a flavor.</b>  However, when it comes to fenugreek that grew in the seventh year, or grew in a vineyard, or was dedicated to the Temple, in all of these cases the laws apply to the stalks the same way that they apply to the seeds. Therefore, if the stalks and seeds together impart a taste, then the wine takes on the laws of the fenugreek. If the fenugreek was seventh year produce, then the wine must be treated as seventh year wine and it can be drunk only while grapes are found in the field. If the fenugreek is from mixed seeds, then the wine is prohibited. If it was dedicated to the Temple, then the wine too must be given to the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThe mishnah continues to deal with laws concerning fenugreek.",
+                    "<b>If one had bunches of fenugreek of mixed seeds of the vineyard, they must be burned.</b>  Seeds that grew in a vineyard must be burned. Since this rule applies to the stalks as well as the seeds, all of the fenugreek must be burned.",
+                    "<b>If he had bunches of fenugreek of untithed produce, he must beat them and calculate the amount of seed within them and set aside [terumah] from the seed, but he need not separate terumah from the stalks.</b>  The stalks of the fenugreek are not obligated in tithes or in terumah. So if he has bunches of fenugreek what he should do is beat them and thereby separate the seeds and then estimate how much he has to give to terumah from the seeds. He need not take the stalks into account.",
+                    "<b>But if he did set aside [the terumah from the stalks before he beat the bunches] he must not say: “I will beat out [the seed] and take the stalks and give only the seed” but he must give the stalks together with the seed.</b>  If he declared the terumah before he beat out the seed, he can’t go back and say that only the seeds will count for terumah. Once he has declared that there is terumah in the stalks as well as the seeds, he will need to separate terumah from the stalks together with the seed."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah discusses hullin olives that were pickled together with terumah olives.",
+                    "<b>Olives of hullin which were pickled together with olives of terumah, whether it was a case where crushed [olives] of hullin [which were pickled together] with crushed [olives] of terumah, or crushed [olives] of hullin with whole [olives] of terumah, or with juice of terumah, they are forbidden.</b>  If the hullin olives were crushed and then put in a mixture where there was any form of terumah olives, be they crushed or whole, or even if it is just juice that came from already pickled terumah olives, they must be treated like terumah and would be prohibited to non-priests. Since the hullin olives were crushed, they are susceptible to the taste of that which they are pickled with.",
+                    "<b>But if whole [olives] of hullin were pickled with crushed [olives] of terumah, they are permitted.</b>  However, if the hullin olives are whole, then they are not susceptible to the taste and they are permitted, even if they were pickled with crushed terumah olives. In other words, whole olives may give off taste (see previous section), but whole olives are not susceptible to taste, at least according to our mishnah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with brine that comes from a barrel in which unclean fish were mixed with clean fish.",
+                    "<b>Unclean fish which was pickled with clean fish:<br>If the jug contains two seahs and the unclean fish weighs ten zuz in Judean measure, which is five selas in Galilean measure, the brine is forbidden.</b>  We have to pay careful attention to the measurements being mentioned here. The jug contains two seahs, which is equivalent to 48 logs. There are ten zuz of unclean fish in Judean measure which is equivalent to five selas in Galilean measure, which equals twenty zuz Judean zuz are twice the size of Galilean zuz. In two seahs there are 9,600 Judean zuz (each log has 200 zuz). So if 1/960 of the mixture’s volume is unclean fish, the brine is prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Judah says: it needs be a quarter [of a log] in two seahs.</b>  One quarter of a log is equivalent to 50 zuz. So if there are 50/9600 (=1/192) parts unclean fish, Rabbi Judah holds that all of the brine is forbidden.",
+                    "<b>Rabbi Yose says: one-sixteenth of it.</b>  Rabbi Yose says that the unclean fish must be 1/16 of the whole jug before the brine becomes forbidden. This means that unless there are three logs of unclean fish (600 zuz), the brine is still permitted. His is by far the most lenient opinion. The first opinion forbade at ten zuz, and Rabbi Judah at fifty zuz."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b> Leviticus 11:22 states that some locusts can be eaten, but according to the rabbis there are other types of locusts that may not be eaten. In the time of the Mishnah they knew how to tell the difference between the kosher and the non-kosher locusts, but most Jews today do not eat locusts. Perhaps this is cultural bias, but I don’t really feel like I’m missing out.",
+                    "<b>If unclean locusts were pickled together with clean ones, they do not make the brine forbidden.</b>  The locusts will not pick up the taste of the other locusts that they are pickled with. Therefore, the clean ones remain permitted. Furthermore, the brine itself is permitted because it does not pick up the taste of the unclean locusts.",
+                    "<b>Rabbi Zadok testified that the brine of unclean locusts is clean.</b>  According to Rabbi Zadok even the brine is permitted."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with vegetables that are pickled together.",
+                    "<b>[Vegetables] pickled together are permitted, except [when pickled] with allium (onions, garlic,.</b>  When vegetables of terumah are pickled together with vegetables of hullin the hullin vegetables do not take on the taste of the terumah vegetables and they remain permitted to non-priests. The exception to this rule is allium vegetables, which includes onions, garlic and leeks. These do impart their taste to other vegetables",
+                    "<b>Allim of hullin [pickled] with allium of terumah, or other vegetables of hullin with leeks of terumah are forbidden.</b>  Since terumah onions, garlic or leeks will impart their taste to whatever they are pickled with, the other vegetables must be treated like terumah.",
+                    "<b>But allium of hullin with vegetables of terumah are permitted.</b>  Garlic, onions and leeks impart their flavor to other vegetables, but they do not take on the flavor of other vegetables. Therefore, if they are hullin and the other vegetables are terumah, they remain hullin."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Yose says: Anything stewed with [terumah] beets becomes forbidden, because they impart a flavor.</b>  Stewing refers to cooking vegetables or meat until they are very soft. Rabbi Yose says that hullin vegetables stewed together with terumah vegetables remain permitted, with the exception of terumah beets which do impart a flavor to that which they are stewed with.",
+                    "<b>Rabbi Shimon says: cabbage from a field artificially irrigated [that is stewed] with [terumah] cabbage from a field watered by rain, is forbidden because it absorbs.</b>  According to Rabbi Shimon, cabbage that grows in a field that is artificially irrigated is more susceptible to outside flavor than cabbage grown in a field watered by rain. Hence, if the latter is terumah cabbage and it is stewed with the former, all of the cabbage must be treated like terumah.",
+                    "<b>Rabbi Akiba says: all things cooked together are permitted, except those with meat.</b>  Rabbi Akiba says that anything cooked (not stewed) together is permitted, except for forbidden meat. If, for instance, pork was placed in a pot of beef, the beef would absorb the taste of the pork and it would become prohibited.",
+                    "<b>Rabbi Yohanan ben Nuri says: liver renders other things forbidden, but does not become forbidden, because it gives off [flavor] but does not absorb.</b>  Rabbi Yohanan ben Nuri says that liver gives off flavor and therefore if it is cooked with other meat it renders it prohibited, but it itself does not absorb flavor. Hence if the liver is permitted and the other meat is prohibited, the liver remains permitted. This is because the taste of liver is very strong (never developed a taste for it myself)."
+                ],
+                [
+                    "<b>If an egg is boiled with forbidden spices even its yolk is forbidden, because it absorbs.</b>  Even the yoke of an egg will take on the taste of the terumah spices with which it is cooked. The whole egg becomes prohibited to non-priests.",
+                    "<b>The water in which terumah has been stewed or pickled is forbidden to non-priests.</b>  The water in which terumah is stewed or pickled takes on the taste of the terumah vegetables and it too becomes prohibited to non-priests."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches that a priest shouldn’t perform actions with terumah that causes it to be ruined.",
+                    "<b>One must not put a cake of pressed [terumah] figs or dried [terumah] figs into fish-brine, since it spoils them.</b>  Occasionally they would put various types of figs into fish-brine in order to make the brine taste better. This, however, would cause the figs to be ruined, and hence one shouldn’t do so with terumah figs.",
+                    "<b>But one may place [terumah] wine into fish brine.</b>  However, one may put terumah wine into the brine because the wine will be eaten along with the brine so it is not ruined.",
+                    "<b>One must not perfume the oil,</b>  One shouldn’t use terumah oil for making perfumes for two reasons. First of all, the oil stops being fit for eating. The second is that the spices will soak up the terumah oil and they will go to waste.",
+                    "<b>But one may put honey and pepper into wine.</b>  It is permitted to put honey and pepper into wine because they will still be eaten.",
+                    "<b>One may not boil terumah wine, because it decreases it. Rabbi Judah permits this, because it improves it.</b>  One shouldn’t boil terumah wine because boiling it decreases its volume. Rabbi Judah disagrees and holds that although this decreases the volume of the wine, it improves the quality."
+                ],
+                [
+                    "<b>[A non-priest drank] honey of dates, wine of apples, vinegar from winter grapes, and all other kinds of fruit juice of terumah: Rabbi Eliezer makes him liable to repay their value and the fifth; But Rabbi Joshua exempts from the fifth.<br>Rabbi Eliezer declares [these] susceptible to uncleanness as liquids.<br>Rabbi Joshua says: the sages have not enumerated seven liquids as those that count spices,   but rather they stated: seven liquids make things susceptible to uncleaness, whereas all other liquids do not make susceptible.</b><br>This mishnah deals with the halakhic status of various types of fruit juices made from terumah.<br>Section one: One should not use terumah to make these liquids, because these are not the usual way these fruits are eaten, and therefore it diminishes their importance. This is different from making wine from grapes or oil from olives, for that is what is usually done with grapes and olives, and in no way diminishes their value.<br>Rabbi Eliezer says that if a non-priest drinks one of these liquids, he is liable to pay back the value and the added fifth, as one always is when one eats terumah.<br>Rabbi Joshua exempts the non-priest from paying the added fifth because these liquids do not have the same rule that governs the fruits from which they came. Nevertheless, he has to pay back the value because he ate something that didn’t actually belong to him.<br>Section two: The mishnah now brings a related debate concerning fruit juices, namely whether they can make another food item susceptible to receiving uncleanness. Food cannot become impure unless it has come into contact with a liquid. The question is whether fruit juice counts as a liquid. As we saw in section one, Rabbi Eliezer treats fruit juice the same way he would treat wine or oil a non-priest who drinks them is liable to repay the value and the added fifth. So too here, food that comes into contact with one of these is susceptible to impurity.<br>Rabbi Joshua disagrees and holds that only the seven liquids listed by the rabbis, (dew, water, wine, oil, blood, milk, and bee honey) make foods susceptible to impurity. When the rabbis listed these liquids in Mishnah Makshirim (which we’ll get to eventually) they weren’t listing things in the way a spice makers list things, which was not accurate. Rather, their list was accurate and since fruit juice is not on the list, it can’t be put there."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah teaches several key halakhic differences between wine and oil, and the products that come from other fruits, such as dates and apples.",
+                    "<b>One must not make dates into honey, apples into wine, winter-grapes into vinegar, or change any other kind of fruit that is terumah or second tithe from their natural state, except olives and grapes.</b>  As we learned in yesterday’s mishnah, it is forbidden to change the state of fruit which is terumah or second tithe, with the exception of grapes and olives, which can be made into wine and oil. Terumah and second tithe are called “holy” and changing them into juice was considered a reduction in their value. Hence it was prohibited. Wine and oil do not reduce the value of grapes and olives, hence it was permitted.",
+                    "<b>One does not receive forty lashes on account of orlah except with that which comes from olives and grapes.</b>  It is forbidden to eat the fruit of a tree for the first three years of its existence, and one who does so has transgressed a negative commandment. However, this only refers to eating the fruit. When it comes to drinking liquids that are derived from the fruit, he is only liable to receive forty lashes (the penalty for the transgression of a negative commandment) if he drinks wine or olive oil. While other juices derived from orlah are prohibited, one who drinks them has not transgressed the biblical prohibition of orlah.",
+                    "<b>Liquids cannot be brought as first fruits, except with that which comes from olives and grapes.</b>  Only wine and olive oil can be brought as first fruits in place of grapes and olives. When it comes to other fruits, the fruit itself must be brought, and not the juice.",
+                    "<b>And no fruit juice is susceptible to uncleanness as liquids except with that which comes from olives and grapes.</b>  This was taught above at the end of mishnah two the only liquids derived from fruit that make food susceptible to impurities are wine and oil. Other fruit juices do not.",
+                    "<b>And nothing [that is derived from fruit] can be offered on the altar except with that which comes from olives and grapes.</b>  The only two “fruit-derivatives” that can be offered on the altar in the Temple are wine and oil, which were a regular part of the Temple service, oil accompanying grain offerings and wine for libations. Other fruit juices are never offered in the Temple."
+                ],
+                [
+                    "<b>The stems of fresh figs and dried figs, klisim and carobs of terumah are forbidden to non-priests.</b> The mishnah lists either parts of fruits or types of fruits that priests generally don’t care about, and yet still count as terumah and are therefore prohibited to non-priests. The stems of fresh and dry figs are not really food, but since sometimes a person might eat them, they count as terumah. Klisim are a type of fruit that comes from a large bush. Albeck identifies klisim as “prosopis stephaniana,” which you are welcome to google. According to Albeck they taste like carob. A priest is generally not going to bother preserving these foods in order to eat them, but since he might occasionally do so, they are prohibited to non-priests."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with the status of the parts of produce that are not generally eaten, but that sometimes might be. There are two related questions here: 1) can non-priests eat these parts?  2) Can the priest throw these parts away, without concern for the prohibitions of throwing away terumah? Basically, the issue is whether the laws of terumah apply to these parts.",
+                    "<b>Seeds of terumah [fruit]: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted.</b>  If a priest gathers in seeds from terumah fruit in order to eat them, then they have to be treated as terumah and they are forbidden to non-priests. However, if he throws them away, thereby revealing that he doesn’t care about them, then they are not considered terumah and they may be eaten by a non-priest.",
+                    "<b>Similarly, the bones of holy things: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted.</b>  The same rules apply to the bones of animals offered as sacrifices. If the priest eating them gathers them in, perhaps to suck out the marrow, then the laws of sacrifices apply to them and they may not be eaten by a non-priest. However, if the priest throws them away, then they may be eaten by anyone.",
+                    "<b>Coarse bran is permitted.</b>  Coarse bran is the part of the kernel of grain that is sifted out in the first sifting when making flour (I guess they didn’t know how healthy this stuff is now we pay quite a bit for it!). Since it was usually not eaten, the laws of terumah do not apply to it.",
+                    "<b>Fine bran of new wheat is forbidden, and old wheat permitted.</b>  New wheat is harder to grind. Therefore, when one grinds it, there will be a lot of flour mixed up with the bran and it is more likely to get eaten. Hence the rules of terumah apply. In contrast, with the old wheat it is easier to separate the fine bran from the flour and usually this fine bran won’t get eaten. It is accordingly permitted to non-priests.",
+                    "<b>One may act with regard to terumah as one does with hullin.</b>  Although it is not permitted to throw away terumah because it is holy, one can treat terumah the same way that one treats the same produce when it is hullin. Parts of produce that one customarily throws away can still be thrown away when the produce is terumah, without concern that this is letting terumah go to waste.",
+                    "<b>One who sifts a kav or two [of fine flour] from a seah of wheat, must not leave the rest to ruin, but rather he should put it in a hidden place.</b>  If one sifts a kav (1/6 of a seah) from a seah of wheat in order to make finely sifted flour, he can’t just leave the rest to go to waste because it is still fit as food. What he should do is put it in a safe place so that it does not get ruined."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah deals with a person who is cleaning out a storehouse that had been used to store terumah wheat.",
+                    "<b>If a store-chamber was cleared of terumah wheat, they do not need to force him to sit down and collect each grain, but rather he may sweep it all up in his usual manner and then deposit hullin in it.</b> When one cleans out a storehouse used to store terumah grains he need not make sure that each and every grain is cleaned out of the storehouse. It is sufficient to give it its usual sweeping and then he can put hullin grain in there. If there are some grains of terumah left in there, he need not be concerned about them."
+                ],
+                [
+                    "<b>Similarly, if a jar of oil is upset, they do not need to force him to sit down and scoop it up [with his fingers], but he may deal with it as he would in a case of hullin.</b><br>Yesterday we learned that when one is cleaning out a storehouse of terumah wheat, one can clean it out in a normal fashion and he need not be worried about cleaning out every last grain of terumah. In today’s mishnah we learn that the same halakhah is true when one comes to clean up a spill of terumah oil."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nThis mishnah continues to deal with someone clearing out a container that had been used to store terumah and which he now wants to use to store hullin, a similar topic to that in the previous two mishnayot.",
+                    "<b>One who pours from jar to jar and three drops drip, he may place in it hullin.</b>  If one is pouring out a jug of wine that had been used to store terumah wine or oil into a different jug, and after he is finished pouring he turns the jug upside down and three last drops come out, then he has sufficiently emptied out the jug and he may now use it to store hullin wine or oil. The fact that three separate drops come out, one at a time, is a sign that he has taken out enough of the liquid and he need not be concerned with that which is left.",
+                    "<b>But if he inclined the jar [on its side] in order to drain it, it is terumah.</b>  However, if after the three drops come out of the jar, he tilts the jar on the side in order to drain out the remaining dregs that had been absorbed by the sides of jug, this wine or oil counts as terumah. In other words, although he is allowed to put hullin wine or oil into this jug and not worry that the wine or oil left inside will be considered terumah, before he does so, any wine or oil that he does succeed in getting out is still considered terumah.",
+                    "<b>How much terumat maaser of demai must there be for him to take it to the priest? One eighth of an eighth [of a log].</b>  Terumat maaser is the terumah that the Levite gives from the tithes he receives. Demai is doubtfully tithed produce. Our mishnah is discussing someone who separates tithes from demai. The tithes do not actually have to be given to the Levite (because the produce might already have been tithed), but the terumat maaser must be given to the priest (because terumah is prohibited to non-priests, whereas tithe is not). The question our mishnah asks is how much terumat maaser of demai has to be gathered together before it must be put aside to be given to the priest. The answer the mishnah gives is is one eighth of one eighth of a log, 1/64 of a log. If he has less than this amount he can simply throw it away, although he cannot eat it. If this had been terumah taken from regular tithes, and not from demai, he would have had to bring even the smallest amount to the priest, because such terumah is certainly forbidden to non-priests. In contrast, terumah taken from demai is only possibly forbidden to non-priests, and therefore the halakhah is more lenient. The reason that this halakhah is here is that it again mentions a case in which one must not be concerned about a small amount that may be terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nOur mishnah deals with “vetches” a plant that is fit for human consumption when cooked, but that is usually used as animal fodder. Since it is fit for human consumption, the laws of terumah do apply, but since it is usually given to animals, terumah vetches may be fed to animals.",
+                    "<b>Vetches of terumah may be given to cattle, to wild beasts or fowls.</b>  As stated in the introduction, since vetches are normally given to animals, terumah vetches may also be given to animals. In contrast, food that is normally human food, for instance wheat, cannot be given to animals when it is terumah.",
+                    "<b>If an Israelite hired a cow from a priest, he may give it vetches of terumah to eat. But if a priest hired a cow from an Israelite, even though the responsibility of feeding it is his, he must not feed it with vetches of terumah.</b>  Animals owned by priests may be given terumah, whereas animals owned by Israelites may not. When an Israelite hires (rents) a cow from a priest, the cow is still considered to be owned by the priest, and therefore the Israelite may give it vetches of terumah to eat. The same holds true in the other direction when a priest hires a cow from an Israelite, he may not give it terumah. The mishnah teaches that renting an animal does not establish ownership over it such that its terumah rules would follow the rules governing the renter.",
+                    "<b>If an Israelite undertakes the care of a cow from a priest, he must not feed it with vetches of terumah. But if a priest undertakes the care of a cow from an Israelite, he may feed it on vetches of terumah.</b>  This section describes a business deal in which one person receives a cow from another person in order to raise the cow and eventually receive a share of the profits. He is like a sharecropper, but with an animal and not land. In this case, unlike the case of the renter, the receiver is considered the owner of the cow and the cow’s terumah rules follow those of the owner. Thus if the receiver was an Israelite, he may not feed the cow terumah, but if the priest was the receiver he may feed the cow terumah."
+                ],
+                [
+                    "<b>Introduction</b>\nWhen terumah oil becomes impure it must be burnt. The priest may benefit from the burning of the oil, but a non-priest generally cannot, just as he cannot benefit from eating teruamh. Our mishnah teaches that in certain circumstances, anyone can benefit from the burning of the terumah oil.",
+                    "<b>One may burn terumah oil that has to be burnt in synagogues, houses of study, dark alleys, and for sick people with permission of the priest.</b>  This section lists four situations in which one may burn terumah oil, as long as the priest who owns the terumah permits it. According to the Yerushalmi, the permission of the priest is only necessary for burning the oil for the sick. In the three cases of public need (the synagogue, the house of study and the dark alley) they may burn the oil even without permission from the priest.",
+                    "<b>If the daughter of an Israelite married to a priest regularly goes to her father's house, her father may burn [such oil] with her permission.</b>  The daughter of an Israelite who is married to a priest is allowed to eat and use terumah. Here the mishnah is lenient and allows her father, an Israelite, to burn terumah oil for her because she regularly comes to his house. Note that he can burn it even when she is not there, under the assumption that she might come by at any time.",
+                    "<b>One may also burn [such oil] in a house of celebration but not in a house of mourning, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: in the house of mourning, but not in a house of celebration. Rabbi Meir forbids it in both places. But Rabbi Shimon permits it in both places.</b>  There are now four different opinions as to whether it is permitted to burn terumah oil in a house of celebration (a wedding) or in a house of mourning. Every combination is represented in this mishnah, so we will just explain what grounds there are to permit burning in either situation. The reason that Rabbi Judah and Rabbi Shimon allow burning it in a house of celebration is that they wear clean clothes and they won’t come to touch the oil, which would be a problem because that oil would not be burned. The reason to prohibit is that because of their joy they may forget that it is terumah oil and they will come to use it. The reason that Rabbi Yose and Rabbi Shimon allow it in a house of mourning is that because one is sad, one won’t come to use the terumah oil. The reason to prohibit is that since their clothes are not necessarily clean, they will come to touch the oil. Congratulations!  We have finished Terumot! It is a tradition at this point to thank God for helping us finish learning the tractate and to commit ourselves to going back and relearning it, so that we may not forget it and so that its lessons will stay with us for all of our lives. Tomorrow we begin Tractate Maasrot."
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Modern Commentary on Mishnah",
+        "English Explanation of Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "ביאור אנגלי על משנה תרומות",
+        "enTitle": "English Explanation of Mishnah Terumot",
+        "key": "English Explanation of Mishnah Terumot",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derekh Chayim/Hebrew/Derech Chaim, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2005-2010.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derekh Chayim/Hebrew/Derech Chaim, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2005-2010.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..151856cedad1bf3b1e89c1581983eb6f8e903481
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derekh Chayim/Hebrew/Derech Chaim, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2005-2010.json	
@@ -0,0 +1,3 @@
+version https://git-lfs.github.com/spec/v1
+oid sha256:4393c28414c68bb390369fb935eeedc7c02f5f63dfc98841eb958b33047f6ed8
+size 13904228
diff --git a/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derekh Chayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derekh Chayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b782555ce8fd7adf44b5bc54af5f9718dfff2ad9
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Modern Commentary on Mishnah/Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derekh Chayim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,3 @@
+version https://git-lfs.github.com/spec/v1
+oid sha256:df81b5eefcf3dae78115f4f9e995fa5199672236e99d22c2a41d28bff9e2dff6
+size 13903684
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json" "b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4b0162e2ca1dda9d4d8d6fe9eb6f69de7a54677e
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"	
@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Dès le premier jour du mois d’Adar, le tribunal donne partout l’avis d’avoir à verser la contribution annuelle d’un sicle par tête<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. B. Megila 13b et 29a, Moed Qatan 6a.</i>, d’observer la loi des hétérogènes aux champs (en annulant la semence étrangère). Le 15 de ce mois, on lit le rouleau de l’histoire d’Esther (dont c’est la fête) dans les villes antiques. On répare les routes (défoncées par les pluies d’hivers), et les voies publiques, ainsi que les emplacements des bains officiels (dont l’accès a pu être engorgé par la vase durant l’hiver); on procède à tous les travaux publics (en vue d’une plus grande fréquentation des gens en voyage); on renouvelle la démarcation des tombes par une ligne de chaux (effacée par les pluies). Enfin, des messagers du tribunal vont examiner si l’avis sur les hétérogènes a été suivi (et arracher, au besoin, les plants étrangers).",
+            "R. Juda dit: en principe, les inspecteurs des champs arrachaient les plants hétérogènes et les jetaient devant les propriétaires (pour leur faire honte). Lorsque le nombre des transgresseurs de ce précepte augmenta (qu’ils tirèrent profit de cet acte), les inspecteurs jetèrent d’abord les plants étrangers sur la grande route, et plus tard ils déclarèrent le champ abandonné à tout venant.",
+            "A partir du 15 de ce mois, il y avait des receveurs (ou changeurs) dans les diverses provinces pour recueillir les sicles, qui, depuis le 15 du même mois, se tenaient à Jérusalem. Une fois établis là, ces fonctionnaires commençaient à contraindre ceux qui n’avaient pas payé jusque là leur contribution de plein gré. On contraignait à cet effet les lévites, les simples israélites, les néophytes, les serviteurs affranchis, non les femmes, ni les esclaves, ni les enfants. Lorsque pour son jeune fils un père a commencé à verser le sicle, il ne pourra plus cesser aux années suivantes. On ne contraint pas les prêtres à verser ce sicle, sous peine de leur manquer d’égards.",
+            "R. Juda dit : Ben-Bôcri à Yabneh affirme que si un cohen a de plein gré versé ce sicle, il n’y a pas de mal. R. Yohanan b. Zaccaï allant plus loin, s’exprime ainsi : en réalité, tout cohen qui ne paie pas ce sicle serait coupable; seulement, ils ont interprété en leur faveur ce verset (Lv 6, 16) : toute offrande sacerdotale devra être entièrement brûlée; elle ne sera pas mangée. Or, si nous offrions (pour notre part) l’omer, ou les deux pains de présentation à la Pentecôte, ou les 12 pains de proposition, il nous serait interdit d’en manger.",
+            "Bien qu’il soit dit de ne pas contraindre à ce paiement les femmes, les esclaves, ni les enfants, si pourtant ils versent le sicle de contribution, le trésor sacré l’acceptera. On ne l’acceptera ni d’un païen, ni d’un samaritain, pas plus que les offrandes des nids d’oiseaux apportés au temple par les gonorrhéens, hommes ou femmes, après leur guérison, ou en sortant de couches, ni leurs sacrifices expiatoires, ou sacrifices de péchés. Voici la règle générale (établissant une distinction entre païens et samaritains): tout ce qui est considéré comme don et offrande pourra être accueilli, mais non ce qui n’est pas considéré comme tel (et constitue un sacrifice). C’est expliqué ainsi dans Esdras (lors du refus d’admettre les Samaritains à la réédification du temple), en disant (Esd 4, 3): ce n’est pas à vous, mais à nous de reconstruire la maison de notre Dieu.",
+            "Voici les personnes soumises au droit de change (collybum): les lévites, les simples israélites, les néophytes, les serviteurs libres; mais ni les cohanim, ni les femmes, ni les esclaves, ni les enfants. Si l’on verse le sicle dû, par l’entremise d’un cohen, ou d’une femme, ou d’un esclave, ou d’un enfant, on est dispensé du droit de change (qui ne leur incombe pas). Si l’on paie ensemble sa propre contribution et celle de son prochain (en un sicle entier, au lieu de deux demis), on est soumis à un seul droit pour les deux; selon R. Meir, on en doit deux. Si quelqu’un remet au changeur un sela (sicle entier) et se fait restituer un demi-sicle, il doit un double droit de change.",
+            "Si quelqu’un paie sa contribution par l’entremise d’un pauvre, ou par celle de son voisin, ou par un habitant quelconque de la même ville, il n’a pas de droit à payer; mais s’il leur prête le sicle, ce droit est dû. Des frères associés, quoique soumis au droit de change, sont dispensés parfois de la dîme des animaux (Lv 27, 32); mais lorsqu’ils doivent payer cette dernière, ils sont dispensés du droit de change. De combien est ce droit? D’un maa<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">C'est 1/6 de dinar. Voir t. 2, p. 3, n. 2.</i> d’argent, selon R. Meir; les autres sages assignent seulement un demi-maa."
+        ],
+        [
+            "Il est loisible de joindre plusieurs sicles (au dehors) et de les échanger contre des darik<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Monnaie persane, citée dans (Esd 8, 27); B. Bekhorot 21.\"</i> d’or, pour alléger le poids du transport. Comme il y avait des troncs à Jérusalem, il y en avait en province. Si des sicles qu’ont envoyés des habitants d’une ville éloignée, par un émissaire, ont été volés ou perdus, on observera les procédés suivants: si le prélèvement du trésor sacré pour les besoins du culte a déjà eu lieu, l’émissaire (responsable) devra affirmer par serment aux trésoriers sacrés que cette perte est indépendante de sa volonté; si c’est avant le prélèvement, ce serment devra être prêté aux habitants (dont c’était encore le bien); et ceux-ci seront tenus de payer ces sicles une seconde fois. Si, plus tard, on retrouve cet argent, ou si les voleurs le rendent, les deux sommes restent acquises au trésor comme sicles de contribution, et aucune d’elles ne pourra servir à payer l’annuité suivante.",
+            "Si quelqu’un charge son voisin de payer pour lui le sicle dû et que celui-ci en use pour remplir son propre devoir du paiement qu’il doit, si c’est postérieur au prélèvement, le prochain commet une prévarication<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Puisque pour remplir un devoir, il use d'un sicle déjà consacré.</i>. Si l’on paie le sicle dû en le prenant sur de l’argent déjà consacré, à partir du moment où le prélèvement a été opéré et l’acquisition faite d’un sacrifice, il y a prévarication (ayant usé du sacré). Si c’est de l’argent de seconde dîme, ou du montant de la 7e année (sainte), il faudra consommer l’équivalent à Jérusalem (pour remplacer la valeur).",
+            "Si quelqu’un amasse de la menue monnaie en vue du sicle à payer et s’aperçoit, au moment de verser, qu’il en a davantage, selon Shammaï, ce reliquat devra être versé au Temple comme offrande; selon Hillel, il restera profane. —Mais s’il a dit qu’il en prendra de quoi payer le sicle dû, tous s’accordent à dire que le reliquat reste profane (comme la condition en a été déterminée dès le principe). Si quelqu’un amasse de l’argent en indiquant qu’il le destine à un sacrifice expiatoire, Hillel reconnaît aussi que le reliquat devra être versé aux offrandes (le montant de la victime n’étant pas fixe). Mais s’il a dit que sur cet argent il prendra le montant nécessaire à l’achat de la victime expiatoire, tous reconnaissent que le reliquat reste profane (la condition ayant été formulée d’avance).",
+            "R. Simon explique à quoi tient cette distinction entre les sicles (pour lesquels le reliquat de la mise de côté reste profane) et le sacrifice expiatoire (dont l’excédent devra être offert): pour les sicles, la prestation due est déterminée; elle ne l’est pas pour le prix des victimes. Selon R. Juda, le montant de la somme à payer pour le demi-sicle n’est pas non plus fixe; car, au retour de la captivité de Babylone, les Israélites donnèrent des Darik d’or en paiement de ce droit; puis, ils versèrent des selà: ensuite, ils se contentèrent de payer des Tabéin (1/2 sela); et enfin, ils ne voulurent remettre qu’un dinar (ou 1/4 de sela); ce que les trésoriers du fisc sacré n’acceptèrent pas. Même en ce cas, observa R. Simon, la mesure à payer est uniforme pour tous (riches ou pauvres), tandis que le prix du sacrifice expiatoire variera, et l’un l’acquerra pour un sela, un autre pour deux sela, et un troisième pour trois sela.",
+            "L’excédent d’une poignée d’argent prise pour le sicle reste profane<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> B., Menahot 105.</i>; mais le reliquat d’une poignée de farine sur la dîme d’épha (offerte par un pauvre) sera versé aux dons, ainsi que le reste de la somme ayant servi à acheter soit des nids d’oiseaux offerts (après guérison) par les gonorrhéens, hommes ou femmes, ou par celles-ci en sortant de couches, soit des sacrifices expiatoires ou de péché. Voici quelle est à cet égard la règle générale: l’excédent de la somme destinée à acheter un sacrifice expiatoire ou de péché devra être versé à la caisse des dons; l’excédent de l’achat d’un holocauste servira à un autre holocauste; celui d’une offrande de farine, à une autre semblable; l’excédent des sacrifices pacifiques, aux mêmes; l’excédent d’un agneau pascal servira à acheter un sacrifice pacifique; l’excédent en argent des sacrifices de naziréens servira à d’autres semblables (plus tard); enfin, l’excédent de la somme mise de côté par un naziréen isolé pour ses sacrifices à offrir sera versé à la caisse des dons. Le reliquat de l’argent ramassé pour racheter des captifs servira à racheter d’autres; mais le reste d’une somme réunie en vue d’un seul lui sera remis. Le reliquat des aumônes en général reste acquis à la caisse de bienfaisance; mais le reste d’une somme réunie pour un seul lui sera remis. Le reliquat d’une somme réunie pour enterrer des morts servira plus tard à d’autres<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> B., Sanhedrin 48a.</i>; mais s’il s’agit d’un seul, le reliquat sera remis aux héritiers. Selon R. Meir, ce dernier reste sera mis de côté jusqu’à l’arrivée du prophète Elie (qui décidera). Selon R. Nathan, ce reliquat servira à l’érection d’un monument funèbre."
+        ],
+        [
+            "A trois périodes de l’année on opère le prélèvement du trésor sacré (pour les achats à faire): au milieu du mois qui précède Pâques (le 1er Nissan), avant Pentecôte (1er Siwan), et avant la fêtes des Tabernacles (au commencement de Tishri). Ce sont aussi les époques fixées pour prendre la dîme des animaux<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> B. Bekhorot 27b.</i>. Tel est l’avis de R. aqiba. Selon Ben-Azaï, les trois époques choisies sont: le 29 Adar, le 1er Siwan et le 29 Ab. R. Eliézer et R. Simon adoptent pour dates le 1er Nissan, le 1er Siwan, et le 29 Eloul, fixant ce dernier jour et non le suivant ou 1er Tishri, parce que c’est un jour de fête (le nouvel an), jour auquel on ne doit pas rédimer<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> B., Hagiga 8a.</i>. Voilà pourquoi on l’a avancé au 29 Eloul.",
+            "A l’aide de trois caisses<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"B., Yoma 62; Megila 21 b.\"</i>, ayant chacune une contenance de trois saas, on prélève du trésor sacré (amassé dans de grand coffres) l’argent nécessaire aux dépenses du culte. Sur ces petites caisses, il y avait 3 lettres distinctes: a b g; selon R. Ismaël, il y avait les 3 équivalents grecs: A, B, G. Celui qui était chargé de cette opération<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> B., Yebamot 102b.</i> ne devait pas avoir un vêtement (paragauda)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> V. t. 2, p. 12.</i> au bord relevé (ourlé), ni des chaussures, ni des sandales, ni des phylactères, ni même une amulette; car s’il devenait pauvre, on l’accuserait d’avoir commis un péché à l’égard du trésor (et d’avoir été puni); et s’il devenait riche, on pourrait supposer qu’il s’est enrichi aux dépens du trésor. Or, il faut aussi bien être exempt de tous reproches devant les hommes comme envers Dieu. Aussi, il est dit (Nb 32, 22): vous serez purs (exempts de fautes) devant l’Eternel et devant Israël; et il est dit encore (Pr 3, 4): trouve de la grâce et un bon esprit aux yeux de Dieu et des hommes.",
+            "Chez R. Gamliel, on avait pris l’habitude d’entrer auprès du trésorier en ayant le demi-sicle à la main; on le déposait devant le préposé au trésor, et celui-ci avait soin de le faire glisser (en présence du déposant) dans le tronc (servant aussitôt après à l’achat des victimes pour les sacrifices publics). Lorsque l’homme chargé d’opérer le prélèvement voulait procéder à cet acte, il prévenait les assistants de ce qu’il allait faire, et ceux-ci l’approuvaient en disant: “prélève”. Ce procédé était renouvelé trois fois avant la mise en action<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Michna, 6 partie, tr. (Para 3, 10).</i>.",
+            "Après avoir prélevé de la première caisse, on la recouvrait d’une serviette, et de même après avoir prélevé de la seconde; mais en opérant sur la troisième caisse, on ne la couvrait pas, afin de ne pas s’exposer par oubli à prélever de nouveau d’une caisse d’où le prélèvement a déjà été opéré. Le premier prélèvement était effectué pour les habitants de la Palestine, (qui, étant les plus proches ont versé les premiers); le deuxième, pour ceux des provinces limitrophes; enfin le troisième, pour ceux de Babylone, ou de la Médie, ou d’autres provinces lointaines."
+        ],
+        [
+            "A quoi employait-on le montant de ces prélèvements? Il servait à acheter les victimes des sacrifices quotidiens et des suppléments (particuliers aux divers jours de fête), à leurs libations, à l’acquisition de l’omer, des deux pains nouveaux présents à la Pentecôte, aux 12 Mains de proposition hebdomadaires, enfin à tous les sacrifices publics. Les gardiens des pousses spontanées<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"B., Baba Metsia 118a; Menahot 84a.\"</i> en la septième année (du repos agraire), chargés de veiller sur cette production de l’année pour ces dernières offrandes nécessaires au culte, étaient payés de ce soin par l’argent du trésor de la cellule. Selon R. Yossé, si quelqu’un s’offre de garder ces produits gratis, on l’accepte (cette offre, quoique particulière, deviendra publique). C’est impossible, dirent les autres sages, car tu reconnais aussi que les sacrifices doivent être acquis seulement par les derniers publics. (Or, s’il y a un gardien gratuit, il est censé acquérir ces produits d’abandon, qu’il rétrocède ensuite au Temple).",
+            "Le montant de la vache rousse, du bouc émissaire (expédié vers le désert le jour du Kippour), et de la langue écarlate de laine (attachée au parvis le même jour), était payé par le trésor sacré. Par le pont de la vache rousse (ou viaduc menant du Temple au mont des Oliviers), le passage construit pour mener au dehors<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Tr. (Yoma 6, 4).</i> le bouc émissaire (au jour du Kippour), la langue de laine entre ses cornes, le canal d'eau au Temple, l’enceinte de la ville, les tours, enfin pour tous les besoins publics de la ville<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Nedarim 5, 5).</i>, on avait recours au reliquat de compte prélevé du trésor sacré dans la cellule. Selon Aba Saül, les frais de construction (ou d’entretien) du pont de la vache rousse étaient payés par les pontifes personnellement.",
+            "Que faisait-on avec le reste du reliquat de compte (en dehors de ces derniers frais énoncés)? on achetait du vin, de l’huile, de la farine, pour les revendre à ceux qui venaient offrir des sacrifices, et le bénéfice résultant de cette vente était acquis au trésor sacré, selon R. Ismaël. R. aqiba dit: on ne doit pas se livrer au commerce avec cet argent, ni avec celui des pauvres.",
+            "On employait l’excédent des prélèvements d’argent (opérés au commencement de l’année) à acquérir des plaques d’or pour couvrir le sommet du saint des saints. Selon R. Ismaël, le bénéfice opéré sur la vente (précitée) servait à alimenter l’autel lorsqu’il était vide, et de l’excédent des prélèvements, on achetait les ustensiles nécessaires au culte. Selon R. aqiba, l’excédent des prélèvements servait à l’entretien de l’autel vide, et le surplus des libations servait à acheter les ustensiles sacrés. Selon R. Hanania chez des cohanim, le surplus des libations servait à alimenter l’autel vide, et l’excédent des prélèvements à acheter des vases sacrés. Ni l’un ni l’autre (R. aqiba et R. Hanania) n’admettaient qu’il soit permis de trafiquer des saintetés pour en tirer profit.",
+            "Que faisait-on du reliquat d’encens, au bout de chaque année (après les poignées prises par le pontife), pour l’utiliser de nouveau? On commençait par payer les ouvriers de l’encens avec de l’argent prélevé de la cellule; on échangeait ensuite le reste d’encens contre le salaire remis aux ouvriers, en le leur laissant, et on le rachetait d’eux plus tard, lors du nouveau versement. A défaut de nouveaux fonds déjà entrés au trésor par ce fait, on prend de l’ancien fond, en opérant de même.",
+            "Si parmi les biens consacrés par quelqu’un il se trouve quelque objet susceptible de servir aux sacrifices publics (p. ex. de l’encens, ou l’un de ses éléments), on pourra l’utiliser à payer le salaire des ouvriers (et le rendre ainsi profane). Tel est l’avis de R. aqiba. Ce n’est pas là le procédé observé plus haut, remarque Ben-Azaï; il faudra mettre de côté l’équivalent du salaire des ouvriers, le racheter contre leur argent profane, le remettre aux ouvriers en paiement, puis le leur racheter lors du nouveau versement des sicles (avant Pâques).",
+            "Si parmi les biens consacrés il se trouve des animaux susceptibles de servir aux sacrifices à offrir à l’autel, soit des mâles, soit des femelles, il faudra, selon R. Eliézer, vendre les mâles, pour employer le montant à acheter des holocaustes, et les femelles, pour acheter des sacrifices pacifiques; puis, la somme ainsi acquise sera versée avec le reste des biens à la caisse de l’entretien du Temple. Selon R. Josué, les mâles eux-mêmes serviront à offrir des holocaustes, et l’on vendra les femelles pour les besoins des sacrifices de paix, en employant le montant ainsi acquis à l’achat d’holocaustes; le reste des biens consacrés échoira à la caisse de l’entretien du temple. R. aqiba dit: je préfère l’opinion de R. Eliézer à celle de R. Josué, parce que le premier adopte une mesure uniforme et assigne à la caisse du temple tous les biens consacrés, tandis que le second établit une distinction entre les animaux et les autres biens. R. Papias dit avoir entendu que l’on peut justifier chacune de ces deux opinions: si lors de la consécration on a parlé spécialement d’animaux et de biens (sans les assigner à l’autel), tout est destiné (après vente) à la caisse d’entretien, comme le veut R. Eliézer; mais si l’on n’a rien spécifié, chaque objet aura sa destination naturelle, conforme à R. Josué.",
+            "Si parmi les biens que l’on a consacrés il se trouve de même des objets pouvant servir aux offrandes destinées à l’autel, tels que du vin, de l’huile, ou des tourterelles, il faudra, selon R. Eliézer, les vendre en vue de servir au même objet, pour le montant être employé à l’achat d’holocaustes; le reste des biens sera versé à la caisse de l’entretien du temple.",
+            "Une fois par mois, on fixe le prix des fournitures sacrées à livrer au Temple, payables par le trésor de la cellule. Si quelqu’un entreprenant le fermage s’est chargé de fournir la farine de 4 saas (pour un sela), et qu’ensuite celle-ci renchérit au point que trois saa valent le même prix, l’entrepreneur sera tenu de fournir le 4e saa de ses deniers; mais s’il s’était engagé à fournir la farine lorsque 3 saa coûtaient un sela, et qu’ensuite l’on peut en avoir quatre à ce prix, il est aussi tenu de fournir le tout. En tous cas, le trésor sacré doit bénéficier du maximum. Si des vers sont survenus dans cette fine farine (si elle se trouve gâtée), la perte incombe au fournisseur, et il en est de même si le vin s’est aigri. Aussi, le fournisseur ne recevait de paiement qu’après satisfaction de l’autel (après l’emploi valable des livraisons faites)."
+        ],
+        [
+            "Voici les noms et l’objet de ceux qui remplissaient des fonctions spéciales au Temple: Yohanan b. Pinhas était garde des sceaux<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Tossefta à ce tr., ch. 2.</i>; Ahia était préposé aux libations; b. Samuel, aux tirages des sorts; Petahia présidait aux nids d’oiseaux à offrir<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> B., Menahot 65a.</i>. Celui-ci n’est autre que Mardochée (Balsan), et il est nommé ainsi parce qu’il ouvre (patah) les paroles par ses explications exégétiques et sa connaissance de 70 langues. Ben-Ahia était consulté pour les maux d’intestins; Nehonia creusait les citernes; Gabini faisait les appels; Ben Gaber surveillait la fermeture des portes. Ben-Babi était proposé au luminaire<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Jér., (Yoma 2, 2) -ci-dessus, p. 280.</i>. Ben-Arza avait dans ses attributions les cymbales (l’orchestre), et Hogros ben Lévi dirigeait le chant. Bet-Garmo était préposé à la confection des pains de proposition, et la famille d’Eutinos à celle de l’encens; Eléazar surveillait les réparations aux rideaux, et Pinhas les costumes.",
+            "On ne doit pas (en administration) nommer moins de trois trésoriers et de 7 préposés<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> B. Tamid 26.</i>. En fait de questions financières, on ne nommera pas mois de deux fonctionnaires<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Baba Batra 8b.</i>, sauf Ben-Ahiya (précité) chargé de veiller aux cas de maladie d’intestins et Eléazar surveillant la confection des rideaux de tabernacle; car ces personnages avaient été acceptés comme tels par la communauté.",
+            "Il y avait quatre cachets (servant de marque des diverses mesures) au Temple, désignés par les inscriptions suivantes: Veau, mâle (bélier), chevreau, pécheur (lépreux). Selon Ben-Azaï, il y en avait cinq, portant écrit en araméen (langage vulgaire) ces mots: veau, mâle, chevreau, pécheur, pauvre, pécheur riche (ce dernier offrant davantage). La mesure désignée par le terme “veau” indique<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> B. Menahot 92a.</i> la qualité à employer pour les libations accompagnant le gros bétail, soit grands, soit petits, mâles ou femelles. Le terme “chevreau” est applicable aux libations qui accompagnent le menu bétail, grands ou petits, mâles ou femelles, à l’exception des béliers. Le terme “bélier” s’applique aux seules libations des sacrifices de béliers. Enfin, la mesure désignée par le mot “pécheur” s’applique aux libations qui accompagnent les 3 sacrifices offerts par le lépreux guéri.",
+            "Si quelqu’un cherchait des libations à offrir, il se rendait auprès de Yohanan, le préposé aux cachets, lui remettait la somme d’argent nécessaire à cet achat, et recevait de lui un cachet. Puis, il se rendait auprès de Ahia le proposé aux libations, lui présentait le cachet, et recevait de lui des libations en nature. Le soir, l’un se rendait auprès de l’autre; Ahia présentait ses comptes par les cachets reçus, et il recevait en équivalence autant de sommes d’argent: s’il y avait un déficit, c’était aux dépens du préposé, de sorte que Yohanan était tenu de payer de sa bourse la différence constatée; si au contraire, il y avait un excédent, c’était au bénéfice du trésor sacré, car en tous cas le trésor doit avoir la haute main (le profit).",
+            "Si quelqu’un après avoir acquis un cachet le perd, on attend jusqu’au soir (jusqu’à l’entrevue des 2 préposés, pour régler ce compte): si l’on trouve alors parmi l’argent en espèces l’équivalent de ce cachet, on rembourse le montant à celui qui l’a perdu; au cas contraire, on ne lui rend rien. De plus, on inscrivait la date sur les cachets, pour éviter toute fraude (si l’on en trouvait).",
+            "Il y avait deux cellules au Temple pour les dons divers; l’une était secrète, et l’autre réservée aux ustensiles. Dans la première, les gens pieux remettaient leurs dons en secret, et les pauvres honteux, fils de gens généreux, trouvaient là de quoi se subvenir sans rougir. Tout donateur d’un vase le remettait dans la cellule affectée à cet objet; une fois par mois, les trésoriers l’ouvraient, triaient les dons, laissant pour les besoins du culte tout objet pouvant y être utilisé, et ils vendaient le reste au profit de la caisse d’entretien du Temple<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Presque toute la guemara de ce § est reproduit du tr. (Pea 8, 9), traduite t. 2, pp. 117-9.</i>."
+        ],
+        [
+            "Il y avait au sanctuaire 13 boîtes en forme de tuyaux, ou cornes, et 13 tables; de même, 14 génuflexions y étaient usitées<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Midot 2, 3).</i>. Dans la famille de R. Gamliel et dans celle de R. Hanania, le président des cohanim, on se prosternait 14 fois. Où avait lieu cette dernière génuflexion supplémentaire? En face de la cellule au bois; car il était de tradition paternelle chez eux qu’en cet endroit l’arche de l’alliance était enfouie<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Depuis la destruction du 1er Temple.</i>.",
+            "En effet, un cohen étant un jour occupé là, remarqua que le dallage n’avait pas le même aspect que les autres pièces. Il vint raconter le fait à son compagnon; mais, avant qu’il eût achevé son récit, il rendit l’âme. On en conclut dès lors avec certitude que l’arche s’y trouvait sous terre.",
+            "Vers quelles places se prosternait-on? 4 fois vers le nord, 4 fois au midi, 3 fois à l’est, 2 fois à l’est (= 13), soit en face des 13 portes<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> (Midot 2, 1).</i>. Les portes du sud approchaient de l’ouest, savoir la porte supérieure, celle de feu, celle des premiers-nés<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Ib., 1, 4.</i>, celle de l’eau. Cette dernière dénomination rappelait l’introduction d’une bouteille d’eau effectuée aux libations de la fête des tabernacles à l’autel. R. Eliézer b. Jacob dit: à cette porte, l’eau arrivant du sanctuaire commence à tomber en forte pente, jusqu’à ce qu’elle surgit de nouveau sous le pas du linteau du Temple. Les portes sises vis-à-vis au nord, penchant à l’ouest, étaient: la porte de Yokonia, celle du sacrifice, celle des femmes<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Sota 1, 5).</i>, celle du chant. La 1re avant le nom de Yokonia, parce que c’est de là qu’il partit, en exil. A l’est était la porte de Nicanor, accompagnée ou percée de 2 poternes, l’une à droite, l’autre à gauche. Enfin, à l’ouest, il y avait 2 portes, sans dénomination particulière.",
+            "Il y avait 13 tables au Temple<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> B., Menahot 99b.</i>: 8 en marbre à l’abattoir, pour y laver les intestins, 2 à l’ouest de la rampe d’autel, l’une en marbre, l’autre d’argent<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"Rabba sur Genèse, ch. 5; sur Deutéronome, ch. 23.\"</i>; sur celle de marbre, on déposait les membres épars des sacrifices (pour que la fraîcheur les préserve de la putréfaction), et sur celle d’argent, on mettait les ustensiles du service divin. Il y en avait 2 au parvis, à l’intérieur, à la porte du Temple, l’une de marbre, l’autre d’or. Sur celle de marbre, on posait le pain à son arrivée du four (pour qu’à la suite d’un long séjour il ne moisisse pas, grâce au froid); sur celle d’or, on le mettait en l’enlevant de là, car, en fait de saintetés, on doit toujours s’élever, non déchoir. Enfin, il y avait une table d’or à l’intérieur, sur laquelle le pain d’exposition se trouvait à séjour.",
+            "Il y avait 13 caisses au temple<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> B., Temoura 23b.</i>, portant les mentions suivantes: 1° sicles nouveaux, 2° sicles anciens (de l’an passé), 3° montant des nids d’oiseaux (à acheter), 4° tourtereaux d’holocaustes, 5° bois, 6° encens, 7° de l’or pour le propitiatoire (vases sacrés), outres six autres pour les dons divers<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> B., Menahot 104b.</i>. Par “sicles nouveaux”, on entend ceux de l’année courante et par “anciens” les sommes arriérées dues par ceux qui ne les ont pas versées en l’année précédente. Par “nids d’oiseaux”, on entend les offrandes de pigeons, et par “tourtereaux d’holocauste” ceux que l’on fera consumer en entier. Tel est l’avis de R. Juda. Selon les autres sages, le terme “nid” comprend aussi bien les sacrifices de péchés que les holocaustes, et le terme suivant s’applique seulement aux holocaustes.",
+            "Si quelqu’un s’engage par vœu à faire un don de bois, il ne devra pas offrir moins de deux bûches. S’il s’engage à donner de l’encens, il offrira au moins une poignée. Le minimum d’un don en or est un dinar. Quant aux six autres caisses de dons divers, voici quel en était l’emploi: on achetait avec les dons des holocaustes à consumer sur l’autel, mais en réservant la peau à l’usage des Cohanim. C’est l’interprétation que donna Joïada, le grand pontife<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> B., Zevahim 103a.</i>, au sujet de ce verset (Lv 5, 19): c’est un sacrifice de péché pour s’être rendu coupable envers l’Eternel. Or, cette contradiction apparente<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> La 1re partie du verset parle d'un sacrifice paraissant devoir être consommé par le cohen, tandis que la 2e partie semble désigner un holocauste.</i> a pour but de nous enseigner une règle générale: lorsqu’une victime est due tant pour sacrifice expiatoire que pour sacrifice de péché, on devra apporter une offrande dont toute la chair sera brûlée, sauf la peau, réservée aux officiants. De cette façon, on peut justifier les deux termes (explétifs) de ce verset; le premier désigne l’offrande à Dieu (sur l’autel); le deuxième, celle au cohen (la peau). De même, il est dit (2R12, 14): Ni l’argent du sacrifice de péché, ni celui du sacrifice expiatoire, ne sera apporté au Temple; il appartiendra aux Cohanim."
+        ],
+        [
+            "Lorsqu’au milieu des sicles (de la capitation) on trouve de l’argent qui doit être versé à la caisse des dons, si c’est près des sicles, cet argent échoit à la caisse; s’il est plus près des dons, il incombe à ces derniers. Si cet argent se trouve juste au milieu, il échoit à la part des dons. Si l’on trouve de l’argent entre les sommes destinées à l’achat du bois et celles de l’encens, lorsqu’il est plus près du bois, il incombe à ce dernier; s’il est plus près de l’encens, il échoit à celui-ci; lorsqu’il se trouve juste au milieu, on l’attribue à l’encens. Lorsqu’on en trouve entre le montant des nids d’oiseaux et celui des tourtereaux d’holocauste, si c’est près des premières sommes, on leur assigne cet argent; s’il est près des secondes, on l’attribue à ces dernières; s’il se trouve juste au milieu, on l’attribue aussi à ces dernières. Lorsqu’on trouve de l’argent entre des sommes profanes et d’autres provenant de la 2e dîme, s’il est plus près du profane, on l’assigne à ce dernier; s’il est plus près des dernières, on l’attribue à ces dernières; s’il est enfin juste au milieu, on l’attribue aussi à ces dernières. Voici la règle générale: on se règle d’après l’objet le plus proche, si même il en résulte une plus grande latitude (à l’égard de l’emploi du montant); mais si l’argent est juste au milieu (et qu’il y a doute), on suit le procédé le plus sévère.",
+            "Lorsqu’à Jérusalem on trouve de l’argent devant les marchands de bestiaux<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"B., Baba Metsia 26a; Pessahim 26a.\"</i>, à toute époque de l’année, cet argent doit provenir de la 2e dîme (pour l’achat des victimes).",
+            "Ce que l’on trouve sur le Mont du Temple est supposé profane (provenant d’un achat du trésor sacré). Quant aux autres emplacements de Jérusalem (en dehors du marché), l’argent trouvé aux jours ordinaires de l’année sera profane; pendant les grandes fêtes, il sera tenu pour de l’argent de 2e dîme (en raison du grand nombre de gens arrivant de dehors et consommant là leur 2e dîme). Si l’on trouve de la chair sans destination précise au parvis du Temple, lorsque ce sont des membres entiers, il est présumable qu’ils proviennent d’holocaustes (qu’il est d’usage de dépecer ainsi); si ce sont des morceaux découpés, il est à supposer que ce sont des sacrifices expiatoires (dont les prêtres mangent). Si on les trouve à toute autre place de Jérusalem, ce sont, sans doute, des sacrifices pacifiques (constituant la majeure part des consommations dans cette ville). Dans tous les cas, il faudra attendre qu’il soit survenu un défaut ultérieur (que cette chair soit devenue impropre par le retard), puis on la brûlera. Quant à la chair trouvée dans toute autre localité de la Palestine, si elle se compose de membres épars, il est à supposer que c’est de la charogne (qu’il est d’usage de jeter en cet état); si elle se compose de morceaux découpés, il est présumable que ce sont des viandes d’un usage permis (pour elles seules, on prend la peine de les découper ainsi). Au moment des grandes fêtes, où en raison du grand nombre de visiteurs la chair est abondante, même les membres dépecés sont admis comme chair permise.",
+            "Les bestiaux que l’on trouvera depuis Jérusalem jusqu’à Migdal-Eder<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Neubauer, Géographie, p. 152.</i>, et aux mêmes distances vers les autres points cardinaux, devront être employés comme sacrifices, les mâles comme holocaustes, les femelles comme sacrifices de paix. Selon R. Juda, ce qui peut servir au sacrifice pascal (un agneau d’un an) pourra être adopté à cet usage par celui qui le trouve pendant le mois qui précède la Pâques (à ce moment, on détermine déjà la victime destinée à cet objet).",
+            "En principe, on gardait en gage l’animal, jusqu’à ce que celui qui l’avait trouvé offre les libations afférentes au sacrifice. Plus tard, en raison de cette obligation, on avait soin de laisser sur place les animaux trouvés et de les fuir; le tribunal institua en conséquence la règle que les libations seraient jointes à la victime aux frais de la caisse publique.",
+            "R. Simon dit: 7 règles ont été établies par le tribunal, et voici l’une d’elles: Si un païen des bords de la mer envoie un animal pour qu’on le sacrifie au Temple en holocauste<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"Il résulte de ceci, remarque le Dr Rabbinowicz (Législation civile, etc. t. 1, p. 46, n. 1), que les sacrifices des païens étaient admis au Temple, et l'on y ajoutait parfois des libations. Cf. B. Menahot 51b; Rabba sur Lévitique, ch. 1.\"</i>, en y joignant le vin nécessaire aux libations, on offrira l’envoi complet: si ce dernier détail a été omis, on l’ajoute aux frais de la caisse commune. – De même, si un prosélyte meurt et laisse par de vers lui des sacrifices à offrir au Temple, lorsqu’il a laissé aussi les libations, on les joindra à l’offrande; si elles sont omises, on les ajoutera aux frais de la caisse commune. De même, c’est une convention juridique qu’en cas de décès du grand prêtre (jusqu’à la nomination de son successeur), l’offrande quotidienne de la dîme d’Epha aura lieu aux frais de la caisse commune; selon R. Juda, elle sera offerte aux frais des héritiers, et en tous cas elle sera présentée d’un coup en entier (et non en deux fois, par moitiés).",
+            "Il a été convenu aussi que les prêtres pourront jouir du sel et du bois qui accompagnent les sacrifices pour manger leur part de consécrations, et ce ne serait pas une prévarication d’user des cendres de la vache rousse. Quant aux nids reconnus impropres après leur achat au compte de l’offrant, on les remplacera aux frais de la caisse publique; selon R. Yossé, c’est au fournisseur général de ces victimes qu’incombe la charge de les remplacer s’ils sont impropres."
+        ],
+        [
+            "Toute salive trouvée à Jérusalem est présumée provenir d’un homme pur<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Contrairement à ce qui est admis pour l'extérieur. Cf. tr. Toharot 4, 5; B., Pessahim 19b.\"</i>, sauf au marché supérieur (lieu isolé, où se rendaient parfois les blennorragiques). Tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: dans le cours ordinaire de l’année, ceux qui sont au milieu sont supposés impurs, et ceux qui se tiennent aux abords sont supposé purs. Au moment des grandes fêtes, au contraire, où il y a beaucoup d’Israélites présents, tous ceux qui vont au milieu sont purs, et ceux de côtés sont impurs, car alors le petit nombre marche sur les côtés.",
+            "Pour tout vase trouvé à Jérusalem, s’il est trouvé sur la voie descendant au bain, on le suppose impur; si au contraire il est sur la voie ascendante, il est pur, car la descente ne ressemble pas à la montée. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Yossé, tout est pur (sans tenir compte du doute), sauf les paniers, pelles et râteaux, destinés spécialement à ramasser des ossements de morts (pour les transports).",
+            "Si le 14 Nissan on trouve un couteau (quoique douteux), on peut s’en servir de suite pour égorger l’agneau pascal; si c’est le 13 (il reste le temps de pourvoir au doute), on renouvellera l’action de le tremper au bain. Pour la hache, quelque soit le jour, il faudra la retremper. Si le 14 Nissan se trouve être un samedi (jour où la purification est interdite), on peut l’employer de suite à l’égorgement, et il en est de même si c’est le 15 Nissan. Si la hache se trouve attachée au couteau, on observera à son égard juste la même règle que le couteau.",
+            "Si un rideau est devenu impur par une dérivation de l’impureté, il pourra être trempé à l’eau dans l’intérieur du Temple (sans être porté hors du camp); et aussitôt après, on le remettra en place. S’il est devenu impur au contact d’une impureté capitale (charogne ou ver), il faudra le baigner au dehors et l’étendre pour le sécher au vestibule extérieur, où il faudra attendre le coucher du soleil (avant de la considérer pur et le rentrer). S’il est neuf, on l’étendra au sommet de la galerie externe (stoa), pour laisser admirer au peuple la beauté du travail.",
+            "R. Simon b. Gamliel dit<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> B., Tamid 29a.</i>, au nom de R. Simon fils du Segan (chef de service): le rideau avait une épaisseur d’un palme par 72 points (lisses) composés chacun de 24 fils qui avaient été tissés. La longueur était de 40 coudées et la largeur de 20. Il avait une valeur de 82 myriades (infinie). On en confectionnait ainsi deux par an. Enfin, il fallait le concours de 300 prêtres pour le porter au bain –<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"Midrash Rabba sur Exode, n° 50; sur Nombres, n° 4.\"</i>.",
+            "Si de la chair de sainteté supérieure est devenue impure au contact d’une impureté capitale, ou d’une impureté dérivée, soit à l’intérieur du Temple, soit au dehors, dans tous ces cas, selon l’école de Shammaï, il faudra brûler la chair à l’intérieur (à sa place spéciale), sauf au cas d’impureté capitale survenue au dehors. Selon Hillel, on devra, en tous ces cas, la brûler au dehors, sauf s’il s’agit d’une impureté dérivée (secondaire), survenue à l’intérieur<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> A cause de la double raison, de l'intérieur et de l'infériorité de l'impureté.</i>.",
+            "R. Eliézer dit: si l’impureté capitale est survenu soit à l’intérieur, soit au dehors, il faut la brûler au dehors; si l’impureté a eu lieu par le contact d’une impureté secondaire, soit au dehors, soit au dedans, on la brûlera à l’intérieur. R. aqiba dit: on la brûlera à l’endroit même où elle est devenue impure."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json" "b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..82d329a990679a353c4c50547d3990173be441d0
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"	
@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+    "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.5,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.<br>Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.<br>Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.<br>Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.<br>Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.<br>Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Am ersten Adar werden Bekanntmachungen in Bezug auf die Tempelsteuer und die gemischten Arten<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. M. 19, 19; 5. B. M. 22, 9.</i> erlassen. Am fünfzehnten liest man die „Rolle“<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Das Buch Ester; s. Megilla I 1.</i> in befestigten Städten, setzt Wege und Strassen und Wasserbehältnisse<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> in denen Unreine badeten, um die Reinheit wieder zu erlangen.</i> wieder in Stand<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> sofern sie durch die Regengüsse im Winter gelitten hatten.</i>, erledigt alle öffentlichen Angelegenheiten, bezeichnet die Gräber<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Damit Priester und Nasiräer sich ihnen nicht nähern, werden die im Winter verblassten Kalkzeichen (Ma‘aser scheni V 1) mit dem Beginn des Frühlings erneuert.</i> und veranstaltet auch Streifzüge wegen der gemischten Arten.",
+            "R. Juda sagte: Anfangs riss man sie aus und warf sie ihnen vor die Füsse<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> um die Besitzer zu beschämen.</i>; als die Gesetzesübertreter überhand nahmen, warf man das Ausgerissene auf die Strassen; später<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> als auch das nicht mehr half, die Besitzer sich vielmehr freuten, dass man ihnen die Arbeit des Jätens abnahm.</i> führte man ein, dass das ganze Feld als herrenlos erklärt werde.",
+            "Am fünfzehnten liessen sich Banken in der Provinz nieder<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> bei denen man die Scheidemünze oder ausländisches Geld gegen Schekel umwechseln konnte. Die Steuer musste nämlich in einem Schekelstück gezahlt werden.</i>, am fünfundzwanzigsten liessen sich welche im Heiligtum nieder. Sowie sich solche im Heiligtum niedergelassen hatten, fing man zu pfänden an<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">משכן</span> ist Denominativ von <span dir=\"rtl\">משכון</span> (arab. Miskân) = Pfand. Musafia, Levy und Kohut leiten <span dir=\"rtl\">משכון</span> von <span dir=\"rtl\">שכן</span> ab (wohnen, ruhen). Mir scheint die Ableitung von <span dir=\"rtl\">משך</span> (arab. Masaka) = ergreifen, an sich nehmen wahrscheinlicher.</i>. Wen pfändet man? Leviten und [andere] Israeliten, Proselyten und freigelassene Sklaven<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> wenn sie die Steuer bis dahin noch nicht entrichtet hatten.</i>, nicht aber Frauen, Sklaven und Minderjährige<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> weil diese der Steuer nicht unterliegen.</i>. Hat ein Vater für sein minderjähriges Kind einmal die Steuer zu entrichten begonnen, so setzt er nicht mehr aus<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פיסק</span> bezieht sich auf <span dir=\"rtl\">אביו</span> und nicht auf <span dir=\"rtl\">קטן</span>.</i>. Priester werden aus Rücksichten der Billigkeit<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מפני דרכי שלום</span> (wörtlich: wegen der Wege des Friedens, d. h. um der guten Sitte willen) ist ein weiterer Begriff als <span dir=\"rtl\">מפני השלום</span> (um des lieben Friedens willen.) In Giṭṭin V 8—9 beruhen die mit <span dir=\"rtl\">דרכי שלום</span> begründeten Vorschriften durchweg auf Erwägungen der Billigkeit. Allerdings gehört die Friedensliebe ebenfalls zu den guten Sitten. Hier wäre es ein Verstoss gegen die gute Sitte, wenn man die Priester zu einer Steuerleistung nötigte, die sie, wenn auch mit Unrecht, als einen Gewissenszwang ansehen (s. folgende Mischna, besonders Anm. 18). Jeruschalmi korrigiert hier <span dir=\"rtl\">מפני דרך הכבוד</span> (= aus Ehrerbietung). Vielleicht ist es auch keine Berichtigung, sondern nur eine Erklärung. Man kann es ja wohl als einen Mangel an Billigkeitsgefühl auffassen, wenn man die Ehrerbietung gegen die Priester, die den Opferdienst unentgeltlich verrichten, so weit ausser Acht lässt, dass man von ihnen gewaltsam eine Steuer eintreibt, aus deren Erträgnissen der Opferdienst bestritten wird.</i> nicht gepfändet.",
+            "R. Juda sagte: Ben Bochri bekundete in Jabne, dass der Priester, der den Schekel entrichtet, keine Sünde begeht, worauf ihm Rabban Joḥanan b. Zakkai erwiderte: Nicht so, vielmehr sündigt jeder Priester, der diese Steuer nicht entrichtet; aber die Priester legen folgenden Schriftvers<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. M. 6, 16.</i> zu ihren Gunsten aus: „Jedes Mehlopfer eines Priesters soll ein Ganzopfer sein, es darf nicht gegessen werden.“ Wären nun das ‘Omer<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> das. 23, 9—11.</i>, die beiden Brote<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> ebend. 15—17.</i> und das innere Brot<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> 2. B. M. 25, 30; 3. B. M. 24, 5—9.</i> unser, wie könnten sie gegessen werden<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Mit anderen Worten: da diese drei Mehlopfer wie alle öffentlichen Opfer aus der Tempelsteuer bestritten werden, so folgt daraus, dass Priester den Schekel nicht entrichten dürfen. Sonst hätten sie ja einen Anteil an diesen Opfern, welche daher als „Mehlopfer eines Priesters“ völlig auf dem Altar verbrannt werden müssten, was gegen die Vorschrift ist.</i>?",
+            "Obwohl sie gesagt haben<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> oben Mischna 3.</i>, dass man Frauen, Sklaven und Minderjährige nicht pfändet, nimmt man den Schekel, wenn sie ihn freiwillig entrichten, von ihnen an; wenn aber ein Heide oder ein Kutäer<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Kutäer ist die allgemeine Bezeichnung für die von den Assyrern im Reiche Israel angesiedelten Völkerschaften, die sich später zu Gott bekehrten, aber zugleich auch ihre Götzen anbeteten. (2. B. Könige 17, 24—41).</i> die Steuer entrichten wollen, nimmt man sie von ihnen nicht an. Auch Vogelopfer<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קן</span> (eig. Nest) ist die Bezeichnung für das Taubenpaar, von dem das eine Tier als Sünd-, das andere als Ganzopfer dargebracht wird.</i> der flusssüchtigen Männer<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. 15, 14—15.</i> Vogelopfer der flusssüchtigen Frauen<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> ebend. 29—30.</i> und Vogelopfer der Wöchnerinnen<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> das. 12. 8.</i> Sünd- und Schuldopfer nimmt man nicht aus ihrer Hand, wohl aber nimmt man Spenden und Geschenke<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Zwischen Spenden und Geschenken besteht ein feiner Unterschied. Spenden sind Opfer, zu denen man sich durch ein Gelübde verpflichtet (z. B. <span dir=\"rtl\">הרי עלי עולה</span>); Geschenke sind Tiere, die man freiwillig zu einem Opfer bestimmt (z. B. <span dir=\"rtl\">הרי זו עולה</span>). Ist das zur Erfüllung des Gelübdes bestimmte Tier abhanden gekommen, muss man an seiner Stelle ein anderes darbringen; ist aber ein als Geschenk geweihtes Tier verloren gegangen, so braucht man es nicht zu ersetzen.</i> von ihnen an. Die Norm ist: Was gespendet und geschenkt werden kann<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Ganz- und Friedensopfer, Mehl, Wein, Weihrauch, Holz.</i>, wird aus ihrer Hand angenommen, was aber nicht gespendet oder geschenkt werden kann<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> D. h. was nicht für den Altar gespendet werden kann (pflichtmässige Opfer), wenn man es auch der Tempelverwaltung schenken kann (Geld, Geräte u. dgl.).</i>, nimmt man von ihnen nicht an. Das wurde schon von ‘Ezra klar ausgesprochen, denn es heisst<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> ‘Ezra 4, 3.</i>: „Nicht sollt ihr mit uns ein Haus unserm Gotte bauen.“",
+            "Folgende sind zu einem Aufgeld<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קולבון</span> scheint ein aus der Fremde verändert heimgekehrtes semitisches Wort zu sein. Es ist das gr. κόλλυβον, welches vermutlich phönizischen Ursprungs und mit dem hebr. <span dir=\"rtl\">חלף</span> (wechseln, tauschen) verwandt ist.</i> verpflichtet: Leviten und [andere] Israeliten, Proselyten und freigelassene Sklaven, nicht aber Priester und Frauen, Sklaven und Minderjährige<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> weil diese der Steuer nicht unterliegen.</i>. Wer im Auftrage eines Priesters, einer Frau, eines Sklaven oder eines Minderjährigen die Steuer entrichtet, ist [vom Aufgeld] befreit. Zahlt er für sich und einen Andern, ist er zu einfachem Aufgeld verpflichtet; R. Meïr meint, zu zweifachem<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Um diese Meinungsverschiedenheit zu verstehen, muss man sich zunächst den Sinn dieses Aufgeldes klar machen und zu diesem Behufe auch die übrigen Streitpunkte zwischen R. Meïr und den Weisen in Betracht ziehen. Am Schlusse dieses Kapitels sagt R. Meïr das Aufgeld betrage 1 Mâ‘â (= ¹⁄₁₂ Schekel), also rund 8%, während die Weisen es auf die Hälfte, also 4 vom Hundert herabsetzen. In der Tosefta z. St. begegnen wir noch folgenden Meinungsverschiedenheiten: Wer die Steuer in einem Schekelstück entrichtet, muss nach R. M. das Aufgeld hinzufügen, nach d. W. aber nicht. Wer sie in einem Doppelschekel (Sela‘) entrichtet und sich einen Schekel herauszahlen lässt, zahlt nach R. M. das einfache, nach d. W. das zweifache Aufgeld (s. Anm. 31). Nach R. Meïr dient das Aufgeld denselben Zwecken wie die Schekelsteuer, nach der Ansicht seiner Freunde wurde es entweder für die Zwecke der Spendenkasse (s. unten VI, 6) oder zur Bekleidung des Allerheiligsten mit Goldplatten oder aber zur Besoldung der Geldwechsler verwendet. Diese fünf Streitfragen lassen sich sämtlich aus einem Gesichtspunkte erklären. Nach R. M. ist das Aufgeld die Differenz zwischen dem Rauh- und dem Feingewicht (Schrot und Korn) des Schekel. „Eine Münze aus Feuer zeigte Gott unserm Lehrer Mosche, als er zu ihm sagte: Eine solche sollen sie geben“ (Jeruschalmi z. St.). Da man aber keine Münze aus reinem Silber ohne Legierung herstellen kann, so ist bei der Entrichtung des Schekel das Vollgewicht zu ergänzen, daraus ergibt sich: 1. Der Zuschlag ist auch dann zu entrichten, wenn man den Schekel in einem Stück bezahlt. 2. Der Zuschlag beträgt 8⅓ vom Hundert (was ein Feingehalt von 91⅔% oder 0,916⅔ voraussetzt. In den meisten Staaten beträgt dieses jetzt bei Silbermünzen 0,900—0,925; die britischen Goldmünzen haben genau wie der Schekel 0,916⅔ Feingehalt). 3. Der Zuschlag ist ein integrierender Bestandteil des Schekel und darf daher nur für die Zwecke der Tempelsteuer Verwendung finden. 4. Wer für sich und seinen Freund einen Doppelschekel (Sela‘) entrichtet, muss auch den doppelten Zuschlag zahlen. 5. Wer dagegen einen Sela‘ hingibt und einen Schekel herausbekommt, zahlt bloss den einfachen Zuschlag. Nach den Weisen ist das Aufgeld die Differenz zwischen dem Kurse und dem Nennwert des Schekel. Da die Steuer in Schekelstücken zu entrichten war (Anm. 8), ist es selbstverständlich, dass diese im Adar erheblich im Kurse stiegen, so dass zwei Einzelschekel teuerer waren als selbst ein Doppelschekel, geschweige denn als vier Denare, die ja als kleinere Münze immer niedriger im Preise standen als die Schekelstücke. Aus dieser Auffassung folgt nun: 1. der Zuschlag ist nicht zu entrichten, wenn die Steuer mit einem Schekel gezahlt wird. 2. Entsprechend dem Agio beträgt der Zuschlag nur 4⅙ vom Hundert. 3. Er ist kein Bestandteil der Tempelsteuer und kann daher auch zu anderen Zwecken als diese, selbst zur Besoldung der Geldwechsler, deren rechtmässiger Geschäftsgewinn er eigentlich ist, verwendet werden. 4. Wer für sich und seinen Freund einen Doppelschekel hingibt, braucht nur den einfachen Zuschlag zu entrichten, weil das Agio beim Verkauf des Sela‘ nicht höher ist als beim Umtausch zweier Denare. 5. Lässt er sich aber einen Schekel herauszahlen, so muss er für diesen aufs Neue das Agio entrichten, das derjenige zu zahlen hätte, dem er den Schekel verkaufen wird.</i>. Gibt er einen Sela‘ und bekommt einen Schekel heraus, ist er zu doppeltem Aufgeld verpflichtet<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> In der Tosefta ist das die Ansicht des R. Meïr, während die Weisen sich mit dem einfachen Aufgeld begnügen. Wäre diese Lesart richtig, so hätte die Mischna unsern Satz nicht vom vorhergehenden getrennt, sondern beide zusammenfassend sich etwa wie folgt ausgedrückt: <span dir=\"rtl\">ואם שקל על ידו ועל יד חברו וכן הנותן סלע ונוטל שקל חייב בקולבון אחר רבי מאיר אומר שני קולבנות </span>. Wahrscheinlich ist in der Tosefta umgekehrt zu lesen (nach R. M. einfacher, nach d. W. doppelter Zuschlag). Da nun das einfache Aufgeld des R. M. genau so viel beträgt wie das zweifache der W., mithin in der Höhe des Betrages Übereinstimmung herrscht, übergeht die Mischna hier den Meinungsstreit, der ja doch nur formeller oder höchstens prinzipieller Natur ist und keinerlei praktische Bedeutung hat. Jeruschalmi ist leider an dieser Stelle so unheilbar verstümmelt, dass sich kein sicherer Schluss aus ihm ziehen lässt.</i>.",
+            "Wer für einen Armen, für seinen Nachbar, für seinen Ortsgenossen den Schekel entrichtet, ist [zu einem Aufgeld] nicht verpflichtet, wohl aber, wenn er ihnen denselben nur geliehen hat. Brüder und Gesellschafter sind, wenn sie zu Aufgeld verpflichtet sind, von der Verzehntung ihres Viehstandes befreit, und wenn sie zur Verzehntung des Viehstandes verpflichtet sind, vom Aufgeld befreit<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> In diesem noch zweimal (Hullin I, 7 und Bechorot IX, 3) wiederholten Satze begegnen wir zum ersten Male dem Begriff der juristischen Person in schärfster Ausprägung. Die Erbschaftsverwaltung und die Handelsgesellschaft treten hier gegenüber den physischen Personen der einzelnen Brüder oder Gesellschafter als besondere, rechtsfähige Personen auf. Wie die Tempelsteuer laut dem Anfang unserer Mischna vom Aufgeld befreit ist, wenn eine physische Person sie für eine andere entrichtet, so auch, wenn die Erbschaftsverwaltung sie für die Brüder oder die Handelsgesellschaft für die Gesellschafter zahlt, vorausgesetzt dass nicht deren Privatkonto, sondern die Hinterlassenschaft bezw. das Gewinnkonto mit der Steuer belastet wird. Noch deutlicher kommt dieses Prinzip im Gesetz über den Viehzehnten (3. B. M. 27, 32) zur Geltung. Diesem Gesetz unterliegt nur das in eigenem Besitz geborene Vieh, nicht aber gekauftes oder sonstwie erworbenes. Haben sich nun einige Herdenbesitzer zu einer Handelsgesellschaft vereinigt, so braucht von dem Augenblicke an, in welchem der Gesellschaftsvertrag geschlossen ist, das als Geschäftseinlage übergebene Vieh nicht mehr verzehntet zu werden, genau so als wenn eine physische Person es von den Besitzern erworben hätte; dagegen müssen die Lämmer, die während der Dauer des Vertrages geboren sind, ebenso verzehntet werden, als wären sie im Besitz einer physischen Person geboren. Aus denselben Gründen braucht hinterlassenes Vieh nicht verzehntet zu werden, wohl aber das im gemeinsamen Besitz der Erben geborene. Ist das den gemeinschaftlichen Gewinn bildende Vieh bereits dem Privatkonto der einzelnen Erben oder Gesellschafter gutgeschrieben, so wird es nicht mehr verzehntet, da es den Besitzer gewechselt hat. Wir sehen also, dass Brüder und Gesellschafter, solange der Nachlass bezw. der Gewinn noch nicht verteilt ist, vom Aufgeld befreit, zur Verzehntung aber verpflichtet sind, dass sie dagegen nach erfolgter Auseinandersetzung das Aufgeld entrichten müssen, der Verzehntung aber enthoben sind.</i>. Wie viel beträgt das Aufgeld? Einen Silbergroschen nach den Worten des R. Meïr, nach Ansicht der Weisen aber die Hälfte."
+        ],
+        [
+            "Man darf die Schekelstücke mit Rücksicht auf die Last der Reise in Dareiken<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Persische Goldmünze im ungefähren Werte von 16 Schekel.</i> umwechseln<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">צרף</span> (eig. vereinigen, zusammenfügen) ist die Bezeichnung für den Umtausch kleinerer Münzen gegen grössere. Das umgekehrte Verfahren heisst <span dir=\"rtl\">פרט</span> (scheiden, spalten; vielleicht auch Denom. von <span dir=\"rtl\">פרוטה</span>, einer sehr kleinen Münze).</i>. Wie es Büchsen<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שופרות</span> sind Büchsen mit breiterm Boden und schmaler Öffnung, die sich also dem Schofar ähnlich nach oben verjüngen.</i> im Heiligtum gab<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> um die Schekelstücke hineinzuwerfen.</i>, waren solche auch in der Provinz vorhanden. Hatten die Bewohner einer Ortschaft ihre Schekel abgeschickt, diese aber sind gestohlen worden oder abhanden gekommen, so leisten [die Boten], wenn die Teruma<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> s. unten III, 1.</i> schon abgehoben war<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> als das Geld abhanden kam.</i>, den Schatzmeistern den Eid<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> durch den sie sich von der Ersatzleistung befreien.</i>, andernfalls leisten sie ihn den Ortsleuten, und diese müssen dann die Schekel aufs Neue entrichten<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Durch die Teruma, die aus den eingelaufenen zugleich für die noch ausstehenden Steuerbeträge abgehoben wird, gehen diese, wo immer sie sein mögen, in den Besitz des Tempelschatzes über. Nach erfolgter Hebung trägt daher die Kammer den Schaden des Verlustes, vorher der Steuerzahler.</i>. Wurden sie wieder gefunden oder von den Dieben zurückgegeben, sind diese wie jene als Tempelsteuer zu behandeln, ohne ihnen fürs nächste Jahr angerechnet zu werden.",
+            "Gibt jemand seinen Schekel einem Andern, damit ihn dieser für ihn entrichte, er aber entrichtet ihn für sich selbst, so hat er, wenn die Teruma schon abgehoben war<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> als er den Schekel entrichtete, sodass er seine Steuer mit Tempeleigentum bezahlt hat (vgl. Anm. 8).</i>, eine Veruntreuung an Tempelgut begangen<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Dieser Ausdruck, dessen Tragweite aus 3. B. M. 5, 14—16 ersichtlich, bedeutet hier, ähnlich wie <span dir=\"rtl\">גשבעין לגזברים</span> in der vorigen Mischna, nichts weiter, als dass der Auftraggeber den Schekel nicht aufs Neue zu entrichten braucht. Die strafrechtlichen Folgen für den Beauftragten treten erst ein, wenn aus der Teruma das erste Opfer dargebracht wurde, s. Anm. 12.</i>. Entrichtet jemand seinen Schekel vom Gelde des Heiligtums<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Er hatte solches in Verwahrung und verwandte einen Teil zur Zahlung seines Schekel.</i>, so begeht er, wenn die Teruma schon abgehoben und ein Opfer dargebracht war, eine Veruntreuung an Tempelgut<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Wer Tempelgut für sich verwendet, aber nicht zu profanen, sondern zu heiligen Zwecken (zu Privatopfern oder zur Tempelsteuer), unterliegt den Folgen der Veruntreuung nach R. Juda (s. Me‘ila 19a oben) erst dann, wenn das Blut des Privatopfers bezw. des ersten Opfers aus dieser Tempelsteuer auf den Altar gesprengt wird. Es ist daher auffallend, dass im vorhergehenden Satze an die Voraussetzung <span dir=\"rtl\">אם נתרמה תרומה</span> nicht ebenfalls die Bedingung <span dir=\"rtl\">הבהמה וקרבה</span> geknüpft wird. Fasst man jedoch die Stelle genauer ins Auge, so schwindet die Schwierigkeit sehr bald. Man findet dann, dass <span dir=\"rtl\">נתרמה</span> hier nicht Plusquamperfekt ist wie oben, sondern etwa Futurum exaktum. Oben wo <span dir=\"rtl\">נשבעין לגזברים</span> wie auch <span dir=\"rtl\">מעל</span> den Sinn hat, dass der Auftraggeber keinen Schaden erleidet (s. Anm. 8 und 10), muss die Teruma schon abgehoben worden sein, bevor noch das Geld abhanden kam, oder der treulose Bote den Schekel abgeliefert hatte, sonst hätten die Auftraggeber den Schaden zu tragen. Hier aber, wo das Geld von vornherein Eigentum des Tempelschatzes ist, braucht die Abhebung der Teruma keineswegs vor der Entrichtung des Schekel zu erfolgen; vielmehr treten, auch wenn die Veruntreuung schon im Adar stattgefunden, die Folgen derselben am 1. Nisan mit dem Augenblicke ein, in welchem das erste öffentliche Opfer aus der neuen Teruma dargebracht sein wird. [Mit Vorbedacht sagt daher Maimonides Hil. Me‘ila VI 12: <span dir=\"rtl\">שקלו ממעות הקדש כשיתרמו התרומה ויקנו ממנה אפלו בהמה אחת ויזרק דמה יםעול השוקל נתן </span>, dagegen ebend. 13: <span dir=\"rtl\">לחברו לשקלו על ידו והלך ושקלו על ידי עצמו אם כבר נתרמה התרומה מעל נתנו</span>; und ebenso, wenn auch weniger präzis, Hil. Scheḳalim III 10: <span dir=\"rtl\">ידי עצמו…אם נתרמה התרומה מעל השוקל הנותן חצי שקל לחברו … והלך ושקלו על</span>, dagegen ebend. 11: <span dir=\"rtl\">הנותן מחצית השקל מן ההקדש התרומה ממנו נשיםתפקו ממנה יתחייב במעילה </span> (nicht: <span dir=\"rtl\">ונתרמה</span> (<span dir=\"rtl\">אם נתרמה</span>]. Wäre nun den Worten <span dir=\"rtl\">אם נתרמה תרומה</span> auch im ersten Satze unserer Mischna die Bedingung <span dir=\"rtl\">וקרבה הבהמה</span> hinzugefügt, so könnte das gerade zu einem Missverständnis führen. Man würde entweder beide Verben als Plusquamperfektum oder beide als Futurum exaktum auffassen. Das eine wäre ebenso falsch wie das andere. Denn die Abhebung der Teruma muss bei Entrichtung des Schekel unbedingt schon erfolgt sein, sonst ist eine Versündigung an Tempelgut hier für alle Zukunft ausgeschlossen, da sich der treulose Bote dann nur an Privateigentum vergriffen hätte; die Darbringung des Opfers aber kann noch bevorstehen, da einerseits der Beauftragte nun den Folgen seiner Versündigung nicht mehr entgeht, andererseits der Auftraggeber durch die Untreue seines Boten keinen Schaden mehr erleidet, auch wenn das Blut des ersten Opfers noch nicht auf den Altar gesprengt ist, sofern nur die Teruma schon abgehoben war. Dazu kommt, dass wohl im zweiten Satze, wo <span dir=\"rtl\">נתרמה תרומה</span> in der Zukunft liegt, <span dir=\"rtl\">וקרבה הבהמה</span> hinzugefügt werden muss, weil erst mit der Sprengung des Blutes die Folgen der Veruntreuung eintreten, nicht aber im ersten Satze, wo <span dir=\"rtl\">נתרמה תרומה</span> in der Vergangenheit liegt. Denn die Teruma wurde am 1. Nisan in aller Frühe abgehoben, und an diesem Tage mussten die öffentlichen Opfer schon aus der neuen Hebe bestritten werden. Wenn er nun den Schekel erst nach erfolgter Hebung entrichtet hat, ist doch wohl ohne weiteres vorauszusetzen, dass das Morgenopfer bereits dargebracht ist. [Eine geistvolle Erklärung, die in <span dir=\"rtl\">תקלין חדתין</span> z. St. im Namen des R. Elija Wilna mitgeteilt wird, konstruiert auf Grund von Me‘ila V 1 einen künstlichen Unterschied zwischen den beiden Sätzen, indem sie das Geld als der Abnutzung (<span dir=\"rtl\">פגם</span>) ausgesetzt ansieht, wenn es ursprünglich Eigentum des Tempelschatzes gewesen, nicht aber, wenn es von Anfang an zur Tempelsteuer bestimmt war. Das ist wenig einleuchtend und sehr anfechtbar.]</i>; [hat er ihn] vom Gelde des zweiten Zehent<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Der zweite Zehnt der Feld- und Baumfrüchte ist in der heiligen Stadt zu verzehren, kann aber bei zu grosser Entfernung gegen Geld ausgelöst werden, das seinerseits in Jerusalem verbraucht werden muss.</i> oder vom Gelde des siebenten Jahres<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Die Früchte des siebenten oder Brachjahres dürfen je nach ihrer Eignung nur als Nahrungs-, Salbungs-, Beleuchtungs- oder Färbemittel Verwendung finden. Werden sie verkauft, so darf auch der Erlös keinen anderen als den genannten Zwecken dienen.</i> [entrichtet], so verzehre er einen entsprechenden Betrag<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Er nehme den Betrag eines Schekel und spreche: Das als Tempelsteuer entrichtete Geld, wo immer es sei, werde durch diesen Schekel ausgelöst. Dadurch geht die Heiligkeit des zweiten Zehnt bezw. des Erlöses aus den Früchten des Brachjahres auf jenen Betrag über, der dann nach den in Ma‘aser scheni II 1—4 bezw. Schebi‘it VIII 1—5 u. IX 8 gegebenen Vorschriften zu verzehren ist.</i>.",
+            "Wenn man Geld zusammenspart und spricht dabei<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> wenn man den ersten Pfennig in die Sparbüchse tut.</i>: dies sei für meine Tempelsteuer, so fällt nach Ansicht der Schule Schammais ein etwaiger Überschuss der Spendenkasse<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> s. weiter unten VI 6.</i> zu, während die Schule Hillels meint, der Überschuss sei Privatbesitz; [sagt man dagegen:] damit ich davon meine Tempelsteuer entrichte, so stimmen sie überein, dass der Überschuss Privateigentum ist. [Sagt man:] dies sei zu meinem Sündopfer, stimmen sie überein, dass der Überschuss der Spendenkasse zufällt; [sagt man dagegen:] damit ich davon mein Sündopfer darbringe, stimmen sie überein, dass der Überschuss Privatbesitz ist.",
+            "Dazu bemerkte R. Simon: Was ist der Unterschied zwischen Tempelsteuer und Sündopfer? Für die Tempelsteuer gilt ein fester Betrag<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Darum ist nach den Hilleliten ein etwaiger Überschuss in keinem Falle heilig.</i>, für das Sündopfer dagegen ist kein Betrag festgesetzt<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Darum geben sie zu, dass ein etwaiger Überschuss zu Opferzwecken verwendet werden muss, wenn jemand von vornherein erklärte: dies sei zu meinem Sündopfer. Er konnte doch nicht von Anfang an wissen, welcher Betrag für die Beschaffung des Sündopfers erforderlich sein würde.</i>. R. Juda aber meinte: Auch für die Tempelsteuer gibt es keinen festgesetzten Betrag; denn als Israel aus der Verbannung heraufkam<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> unter Koresch.</i>, bildeten Dareiken<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Vermutlich nicht die am Anfange dieses Kapitels erwähnte Goldmünze (s. Anm. 1), sondern die persische Silbermünze gleichen Namens, deren Wert dem des Doppelschekel nahekommt.</i> die Tempelsteuer, später Doppelschekel<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> 1 <span dir=\"rtl\">סלע</span> = 2 <span dir=\"rtl\">שקל</span>.</i>, dann wieder Schekelstücke<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">טבע</span> (eig. Münze) bezeichnet vorzugsweise den Schekel.</i>, zuletzt wollten sie Denare<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> 1 Silberdenar = ½ Schekel.</i> entrichten (was jedoch nicht angenommen wurde)<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Das Eingeklammerte fehlt in den meisten Ausgaben der Mischna und des Jeruschalmi.</i>. Darauf entgegnete R. Simon: Immerhin war die Leistung Aller dieselbe; was aber das Sündopfer betrifft, so bringt der Eine ein solches für einen Sela‘, ein Anderer für zwei, ein Dritter für drei.",
+            "Der Überschuss über die Tempelsteuer ist Privateigentum, der Überschuss [über den Preis] des Efazehntels<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> s. 3 B. M. 5, 11—13.</i>, des Vogelopfers der flusssüchtigen Männer<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> das. 15, 14—15.</i>, der flusssüchtigen Frauen<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> ebend. 29—30.</i> und der Wöchnerinnen<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> das. 12, 8. Über <span dir=\"rtl\">קן</span> s. Kap. 1 Anm. 21.</i>, des Sünd- und Schuldopfers fällt der Spendenkasse zu. Die Norm ist: Was für den Zweck eines Sündopfers oder eines Schuldopfers bestimmt ist, dessen Überschuss fällt der Spendenkasse zu. Der Überschuss [über die Kosten] eines Ganzopfers ist zu einem Ganzopfer, eines Mehlopfers zu einem Mehlopfer, eines Friedensopfers zu Friedensopfern, eines Pessachopfers zu Friedensopfern zu verwenden<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> vgl. Pesaḥim IX 6—7.</i>. Was von [einer Geldsammlung für] Nasiräeropfer übrigbleibt, ist für Nasiräeropfer auszugeben; Überschüsse des einzelnen Nasiräers<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> aus den Ersparnissen, die er mit der Absicht angesammelt hat, sie zum Ankauf seiner Opfer zu verwenden: <span dir=\"rtl\">אלו לקרבנותי</span>; vgl. Mischna 3: <span dir=\"rtl\">אלו לחטאתי</span>.</i> fallen dagegen der Spendenkasse zu. Überschüsse [aus einer Geldsammlung] zu Gunsten Armer sind für andere Arme, zu Gunsten eines bestimmten Armen, nur für diesen zu verwenden, zur Befreiung Gefangener, für andere Gefangene, zur Befreiung eines bestimmten Gefangenen, nur für diesen Gefangenen, zur Bestattung von Leichen, für andere Leichen, zur Bestattung eines bestimmten Toten, nur für dessen Erben. R. Meïr sagt: Was [von einer Geldsammlung] für einen Toten übrigbleibt, liege bis Elijahu kommt<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> d. h. es ist zweifelhaft, ob das Geld zu Gunsten seiner Hinterbliebenen oder zur Errichtung eines Grabmals verwendet werden darf; es muss daher unberührt bleiben, bis der Prophet diesen Zweifel löst.</i>. R. Natan sagt: Man verwendet es zu einem Denkmal auf seinem Grabe."
+        ],
+        [
+            "In drei Abschnitten vollzieht man jährlich die Kammerhebe<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">תרם</span> ist ein sekundärer Stamm, aus <span dir=\"rtl\">תרומה</span> von <span dir=\"rtl\">רום</span> gebildet wie <span dir=\"rtl\">התחיל</span> aus <span dir=\"rtl\">תחלה</span> von <span dir=\"rtl\">חלל</span> und in der Bibel <span dir=\"rtl\">תאב</span> aus <span dir=\"rtl\">תאבה</span> von <span dir=\"rtl\">אבה</span> oder <span dir=\"rtl\">תעב</span> aus <span dir=\"rtl\">תועבה</span> von <span dir=\"rtl\">ועב</span> = <span dir=\"rtl\">עיב</span> (Klagel. 2, 1; vgl. <span dir=\"rtl\">عاب</span>). — <span dir=\"rtl\">לשכה</span> ist die Kammer, in der die Tempelsteuer aufbewahrt wurde.</i>, im Halbmonat<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פרום</span> (von <span dir=\"rtl\">פרס</span> = teilen, halbieren) bezeichnet die Hälfte der dreissig Tage, die einem Feste als Vorbereitungszeit vorangehen.</i> des Pesachfestes, im Halbmonat des Wochenfestes<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Mit <span dir=\"rtl\">עצרת</span> wird in der Bibel der an das Hüttenfest sich anschliessende Feiertag bezeichnet; in der Mischna ist <span dir=\"rtl\">עצרת</span> stets das Wochenfest (als Schlussfeier zu Pesach).</i>, im Halbmonat des Hüttenfestes<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Das Fest (<span dir=\"rtl\">חג</span>) schlechthin ist das Hüttenfest.</i>. Dies sind zugleich die Fälligkeitszeiten<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">גורן</span> ist ein dem Ackerbau entlehnter und auf die Viehzucht übertragener Schulausdruck. Das Wort bedeutet Tenne oder Scheune, also den Ort, an welchem das Getreide die Vollendung erlangt, mit welcher die Pflicht der Verzehntung eintritt. [<span dir=\"rtl\"> ומחלוקת רמב״ם וראב״ד ז״ל בדבר זה ידועה עיין הל׳ מעשר רפ״ג</span>]. „Das ist die Tenne für diese oder jene Frucht“, bedeutet daher: sie unterliegt nach dieser Handlung bereits der Verzehntung. Die bez. Vorschriften finden sich Ma‘aserot I 5 ff. Der Ausdruck <span dir=\"rtl\">גורן</span>, der dort auch von Gemüse, ja selbst von Wein und Öl gebraucht wird, findet hier und in Bechorot IX 5 sogar auf das Vieh Anwendung.</i> für die Verzehntung des Viehstandes<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. M. 27, 32.</i> nach den Worten des R. ‘Akiba. Ben Azzai sagt: Der neunundzwanzigste Adar, der erste Siwan und der neunundzwanzigste Ab. R. El‘azer und R. Simon meinen: Der erste Nisan, der erste Siwan und der neunundzwanzigste Elul. Warum sagten sie: der neunundzwanzigste Elul? warum sagten sie nicht: der erste Tischri? Weil dieser ein Feiertag ist und man am Feiertage nicht verzehnten kann<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> weil je das zehnte Tier mit roter Farbe bezeichnet wurde.</i>; darum haben sie es auf den neunundzwanzigsten Elul zurückgeschoben.",
+            "In drei Körben von je drei Seâ<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> 3 Seâ = 1 Efa = 10 ‘Omer, etwa 28 Liter.</i> vollzieht man die Kammerhebe. Dieselben waren mit Alef, Bet, Gimel bezeichnet<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Damit sie in der Reihenfolge der Hebung verbraucht würden (s. Tosefta K. II Anf.).</i>. R. Isma‘el sagt: Sie waren griechisch<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Aus welchem Grunde, ist nicht zu erkennen.</i> mit Alpha, Beta, Gamma<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">גמא</span> ist die Lesart in der Mischna des Jeruschalmi. In allen anderen Ausgaben liest man dafür <span dir=\"rtl\">גמלא</span> (Gamla). Es ist wahrscheinlicher, dass <span dir=\"rtl\">גמלא</span> ein Schreibfehler, als dass <span dir=\"rtl\">גמא</span> eine Berichtigung ist.</i> bezeichnet. Der mit der Hebung Betraute geht nicht in einem Ärmelkleide<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פרגוד</span> = paragauda, ein verbrämtes Oberkleid. <span dir=\"rtl\">חפת</span> ist nach ‘Aruch der Ärmel (vgl. besonders <span dir=\"rtl\">ונלכד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו</span> Joma 77b Mitte), also <span dir=\"rtl\">חפות</span> = mit Ärmeln versehen. Die Wurzel <span dir=\"rtl\">חף</span> bedeutet überdachen; davon <span dir=\"rtl\">חפה</span> bedecken, <span dir=\"rtl\">حفظ</span>verwahren, <span dir=\"rtl\">חפיסא</span> Handtasche. Dass der Ärmel als Tasche benutzt werden konnte, geht aus Sabbat X 3 hervor, wenn die Lesart <span dir=\"rtl\">ובחפת חלוקו</span> (statt <span dir=\"rtl\">ובשפת חלוקו</span>; s. Aruch unter <span dir=\"rtl\">חפת</span>) richtig ist.</i> hinein, nicht in Schuhen, nicht in Sandalen, nicht mit Tefillin und nicht mit einem Amulet<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Auch unterhielt man sich mit ihm fortwährend, damit er kein Geld in den Mund stecken könne (Jeruschalmi).</i>; vielleicht wird er arm<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">יעני</span> und <span dir=\"rtl\">העגי</span> sind z. T. nach aram. Art gebildete Hif‘ilformen eines Denom. von <span dir=\"rtl\">עני</span> = arm.</i>, und man wird sagen, dass er ob der Versündigung an der Kammer verarmte<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">יעני</span> und <span dir=\"rtl\">העגי</span> sind z. T. nach aram. Art gebildete Hif‘ilformen eines Denom. von <span dir=\"rtl\">עני</span> = arm.</i>, oder er wird reich, und man wird sagen, dass er sich an der Kammerhebe bereicherte. Man muss nämlich den Menschen<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">בריות</span> = <span dir=\"rtl\">בריאות</span> (eig.: Geschöpfe, doch vorzugsweise: Menschen).</i> ebenso Genüge tun, wie man Gott Genüge tun muss<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">יצא</span> mit dem Akkus. (vgl. Pesaḥim X Anm. 36) ist in der Bibel selten (s. z. B. 1. B. M. 44, 4, 2. B. M. 9, 29 u. 33 und besonders Ḳohelet 7, 18) und kommt in der Mischna, abgesehen von der Verbindung mit <span dir=\"rtl\">ידי</span>, gar nicht vor. Dieser Ausnahme begegnet man auch nur dort, wo dem Worte wie hier und in <span dir=\"rtl\">יצא ידי חובתו</span> die Bedeutung Genügetun, gerecht werden innewohnt; dagegen steht auch in übertragenem Sinne <span dir=\"rtl\">יצא מידי</span>, wenn der Begriff der Befreiung vorherrscht wie in <span dir=\"rtl\">מוציאתה (מוציאתו) מידי עברה</span> (Jebamot XV 6-7) und in <span dir=\"rtl\">יוצא מידי דפיו</span> (Pesaḥim 30b).</i>; denn es heisst: … wenn ihr rein sein werdet vor Gott und vor Israel<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Der ganze Satz lautet: Wenn jeder Wehrhafte unter euch vor dem Herrn über den Jarden zieht … und das Land erobert sein wird vor dem Herrn, wenn ihr dann erst heimkehren und rein sein werdet vor dem Herrn und vor Israel, soll dieses Gebiet euch zum Besitze werden vor dem Herrn; wenn ihr aber nicht so handelt, so sündigt ihr vor dem Herrn …“ (4. B. M. 32, 21—23). Da es aber zweifelhaft ist, ob sich der Satz: „so sündigt ihr“ auch auf die Worte: „und rein sein werdet“ bezieht, so wird zum Beweise dafür, dass es Pflicht ist, auch vor den Menschen rein dazustehen, ein zweiter Bibelvers angeführt [<span dir=\"rtl\"> ועיין תוס׳ יו״ט ד״ה ואומר</span>].</i>. Ferner heisst es: Und finde Gunst und Anerkennung in den Augen Gottes und der Menschen<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Sprüche 3, 4.</i>.",
+            "Die Angehörigen des Hauses Rabban Gamliel traten mit dem Schekel zwischen den Fingern ein und warfen ihn vor den mit der Hebung Betrauten, der es sich angelegen sein liess, ihn in den Korb zu schieben. Der Beauftragte hebt nicht ab, ehe er gefragt hat: Soll ich abheben? und man ihm antwortet: Hebe ab, hebe ab, hebe ab! Dreimal.",
+            "Nach der ersten Hebung<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Zu <span dir=\"rtl\">את הראשונה</span> ist hier und weiter unten aus <span dir=\"rtl\">תרם</span> das Nomen <span dir=\"rtl\">התרומה</span> zu ergänzen, ebenso zu <span dir=\"rtl\">שניה</span> und <span dir=\"rtl\">שלישית</span>.</i> legte er eine Decke<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קטבלא</span> = ϰαταβολή, eine Unterlage, auf welche die später einlaufenden Steuerbeträge getan wurden, um sie von den darunter befindlichen zu trennen, von denen die Teruma schon abgehoben war.</i> auf, nach der zweiten legte er abermals eine Decke auf, nach der dritten legte er keine mehr auf<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> weil dies die letzte Hebe war; s. die folgende Anm.</i>. Er könnte sonst aus Vergesslichkeit von dem Teil abheben, an welchem die Hebe bereits vollzogen wurde<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Die Begründung bezieht sich nicht auf den letzten Satz, sondern auf die beiden vorangegangenen: Er bedeckte nach der ersten Hebung im Nisan den Rest mit einer Unterlage, damit von diesem nicht aufs Neue vor dem Wochenfeste abgehoben werde, sondern ausschliesslich von den inzwischen eingezahlten Schekalim. Aus demselben Grunde verdeckte er den Rest bei der zweiten Hebung vor dem Wochenfeste. Bei der letzten Hebung im Tischri war das nicht mehr nötig, da nun keine Steuern mehr einkamen. Jeruschalmi liest ausdrücklich: <span dir=\"rtl\">ולמה היה מחפה שמא ישכח וכ׳</span>.</i>. Die erste Hebung<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Zu <span dir=\"rtl\">את הראשונה</span> ist hier und weiter unten aus <span dir=\"rtl\">תרם</span> das Nomen <span dir=\"rtl\">התרומה</span> zu ergänzen, ebenso zu <span dir=\"rtl\">שניה</span> und <span dir=\"rtl\">שלישית</span>.</i> erfolgte im Hinblick auf das Land Israels, die zweite im Hinblick auf die benachbarten<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Man erwartet: <span dir=\"rtl\">המקיפין</span> = die sie umgebenden; aber <span dir=\"rtl\">הקיף</span> hat auch die Bedeutung nähern, daher <span dir=\"rtl\">מוקף</span> = <span dir=\"rtl\">סמוך</span> benachbart.</i> Städte, die dritte im Hinblick auf Babylonien, Medien und die entfernten Gebiete."
+        ],
+        [
+            "Was geschieht nun mit der Hebe<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> von der im ganzen vorigen Kapitel die Rede war.</i>? Man verwendet sie zum Ankauf der täglichen<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> 4. B. M. 28, 1—8.</i> und der Musafopfer<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> der besonderen Opfer für die Sabbat- Neumonds- und Festtage (das. 28, 9—31 u. 29, 1—39).</i> nebst ihren Mehl- und Weinopfern<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> wie aus den angeführten Stellen ersichtlich, wurden zu all den täglichen und Musafopfern auch Mehl- und Weinopfer (<span dir=\"rtl\">מנחה ונסך</span>) dargebracht. Zum Unterschied von den Mehlopfern (<span dir=\"rtl\">מנחות</span>), mit denen ein Weinopfer nicht verbunden war, werden die anderen als <span dir=\"rtl\">מנחות נסכים</span> bezeichnet, meistens aber der Kürze wegen zugleich mit dem Weinopfer unter dem Namen <span dir=\"rtl\">נסבים</span> zusammengefasst.</i>, des ‘Omer<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Das öffentliche Erstlingsopfer, das am 16. Nisan von der Gerstenernte dargebracht wurde (3. B. M. 23, 9ff.).</i>, der beiden Brote<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Das Erstlingsopfer vom Weizen, das die Gemeinde am Wochenfeste darbrachte (das. 16—17).</i>, des innern Brotes<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Die zwölf Brote, die jeden Sabbat in zwei Abteilungen auf dem goldenen Tische des Heiligthums über einander geschichtet wurden (s. Pesaḥim VII Anm. 26).</i> und all der [übrigen] öffentlichen Opfer<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> z. B. das Räucherwerk (2. B. M. 30, 34—36) und die weiter unten (VII 5—7) erwähnten aus öffentlichen Mitteln zu bestreitenden Opfer.</i>. Die zur Bewachung des Nachwuchses im siebenten Jahre bestellten Feldhüter<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Im siebenten Jahre (<span dir=\"rtl\">שמטה</span>) durfte der Boden nicht bestellt werden (3. B. M. 25, 2—4). Was wild wuchs, war herrenlos (das. 5—7). Um nun für die in Anm. 5—6 bezeichneten Erstlingsopfer, die nur von neuem Getreide dargebracht werden konnten (Menaḥot VIII 1), das erforderliche Mehl zu erhalten, wurden auf einem geeigneten Acker Feldhüter aufgestellt, welche die jungen Saaten vor der Beschädigung durch Tiere schützten und Personen, die sie etwa für sich mähen wollten, auf deren heilige Bestimmung aufmerksam machten.</i> erhielten ihren Lohn aus der Kammerhebe. R. Jose meinte: Wer da will, kann sich auch als unbesoldeter Hüter zur Verfügung stellen<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Die herrenlosen Früchte gehen zwar durch die Tätigkeit des Feldhüters in seinen Besitz über, und öffentliche Opfer dürfen nur aus öffentlichen Mitteln dargebracht werden; dieses Bedenken kann aber sehr leicht dadurch beseitigt werden; dass er die Früchte der Gemeinde zum Geschenk macht.</i>. Man entgegnete ihm aber: Auch du behauptest doch, dass all das<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> die im ersten Teil der Mischna aufgezählten Dinge, also auch die <span dir=\"rtl\">ספיחים</span> für das ‘Omer und die beiden Brote.</i> nur aus öffentlichen Mitteln dargebracht werden darf<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Darum ist es angemessener, dem Feldhüter die Früchte abzukaufen, oder, was auf dasselbe herauskommt, ihn für seine Tätigkeit zu besolden.</i>.",
+            "Die Kuh<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Die „rote Kuh“, deren Asche in den durch eine Leiche herbeigeführten Fällen hierologischer Unreinheit zur Wiedererlangung der Reinheit notwendig war (4. B. M. 19, 1—22).</i>, der zu verschickende Bock<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. M. 16, 10 u. 21f.</i> und das Kermesband<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Damit die beiden Böcke des Versöhnungstages (3. B. M. 16, 5—10) nicht verwechselt würden, legte man ein rotes Band dem einen um den Hals, dem andern um den Kopf (Joma IV 2). [<img src=\"\">].</i> werden aus der Kammerhebe beschafft. Der Brückensteg für die Kuh<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Der Viadukt, auf welchem die „rote Kuh“ zum Ölberg gelangte, wo sie geschlachtet und verbrannt wurde (Para III 6).</i>, der Brückensteg für den zu verschickenden Bock<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Der Viadukt, auf welchem der „Sündenbock“ am Versöhnungstage aus der Stadt geführt wurde (Joma VI 4).</i> und das Band zwischen seinen Hörnern<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Joma VI 6.</i>, der Wasserarm<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> der durch die Opferhalle des Tempels ging und zur Reinigung derselben diente.</i>, die Stadtmauer und ihre Türme wie überhaupt alle Bedürfnisse der Stadt werden aus den Überschüssen der Kammer<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> von dem Gelde, das nach der Hebe als Rest der Tempelsteuer in der Kammer zurückblieb.</i> bestritten. Abba Saul meint: Den Brückensteig für die Kuh bauten die Hohenpriester aus eigenen Mitteln.",
+            "Was geschah mit dem Rest der Kammerüberschüsse? Man verwandte ihn zum Ankauf von Wein, Öl und Mehl, deren Erlös dem Heiligtum zufiel<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Die Tempelverwaltung verkaufte diese Gegenstände wieder an Personen, die ihrer zu ihren Privatopfern bedurften (V 3—4), und unterhielt aus dem erzielten Gewinne einen ständigen Altardienst (s. Anm. 25).</i>. So die Worte des R. Isma‘el, R. ‘Akiba dagegen sagt: Man macht keine Geschäfte mit Tempelgut, noch mit Armengeld<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Weil die Aussicht auf Gewinn zugleich die Gefahr des Verlustes in sich schliesst. Auch ist ein Handelsbetrieb des Tempels unwürdig, und was die Armenkasse betrifft, so könnte das Streben nach reicherem Gewinn immer grössere Beträge ihrer nächsten Bestimmung entziehen. Nach R. ‘Akiba werden die Kammerüberschüsse thesauriert, bis man ihrer bedarf.</i>.",
+            "Wie verwendet man den Rest der Hebe<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Wenn die in Mischna 1 und im ersten Satz der 2. Mischna angeführten Bedürfnisse schon gedeckt sind.</i>? Zu Goldplatten für die Bekleidung des Allerheiligsten. R. Isma‘el sagt: Die Überschüsse der Früchte<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Der Gewinn, der aus dem Mehl-, Öl- und Weinhandel erzielt wird, den er selbst (im Gegensatz zu R. ‘Akiba) in der vorigen Mischna empfohlen hat.</i> sind für den Nachtisch des Altars<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קיץ</span> bezeichnet nach Nedarim 61b (unten) das mit der Hand gepflückte Obst, insbesondere die Feigen, die nach der Mahlzeit als Dessert auf die Tafel kamen. Hier ist es ein bildlicher Ausdruck für die Ganzopfer, die aus öffentlichen Mitteln nach den Pflichtopfern dargebracht wurden, wenn keine Privatopfer vorhanden waren, um einen ununterbrochenen Altardienst aufrecht zu erhalten.</i> bestimmt, der Rest der Hebe dient zur Anschaffung von Dienstgeräten. R. ‘Akiba sagt: Der Rest der Hebe für den Nachtisch des Altars, der Überschuss der Wein- und Mehlopfer<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Ueber den Umfang des Begriffes <span dir=\"rtl\">נסכים</span> s. Anm. 4. Im Heiligtum wurden Wein und Mehlopfer, in vollkommener Reinheit hergestellt, für etwaige Käufer bereitgehalten (V 4). Fand sich bei der abendlichen Abrechnung ein Überschuss, so hatte die Kasse den Vorteil, während ein etwaiger Fehlbetrag von dem Beamten ersetzt werden musste (das.). Ferner verkaufte zwar die Verwaltung das Mehl, das Öl und den Wein zum Marktpreise, hatte aber auch dabei, wie aus dem Ende unseres Kapitels ersichtlich, den Vorteil, dass sie durch etwaige Preisschwankungen nur gewinnen, niemals verlieren konnte. Endlich wurden die Waren in gehäuften Maassen von den Lieferanten übernommen, an die Käufer aber in gestrichenem Maasse abgegeben. Aus diesen kleinen Einkünften setzten sich die hier erwähnten Überschüsse zusammen.</i> für Dienstgeräte; R. Ḥananja, der Priestervorsteher sagt: Der Überschuss der Mehl- und Weinopfer für den Nachtisch des Altars, der Rest der Hebe für Dienstgeräte. Dieser wie jener räumt [einen Handel] mit Früchten nicht ein<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Weder R. ‘Akiba noch R. Ḥananja stimmt mit R. Isma‘el darin überein, dass neben dem in Anm. 26 erwähnten Verkauf von Mehl, Öl und Wein noch ein schwunghafter, auf Gewinn abzielender Handel mit diesen Waren betrieben wurde, dessen Überschüsse „für den Nachtisch des Altars“ Verwendung gefunden hätten.</i>.",
+            "Wie verfährt man mit dem Rest des Räucherwerks<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Vom Räucherwerk wurde morgens und abends je eine halbe Mine, täglich also eine Mine auf dem goldenen Altare dargebracht. Der ganze Jahresbedarf wurde auf einmal hergestellt. Das gewöhnliche Jahr hatte durchschnittlich 354, das ‘Ibburjahr 384 Tage. Da man aber vor Ende Adar nicht mit Sicherheit wissen konnte, ob die zuständige Behörde die Einschaltung eines dreizehnten Monats beschliessen würde, bereitete man jahraus jahrein 365 Minen und verwahrte die Überreste der Gemeinjahre für die ‘Ibburmonate. Wie verfuhr man nun mit diesen Resten beim Jahreswechsel am 1. Nisan, um der Vorschrift gerecht zu werden, laut welcher alle Opfer des neuen Jahres, wenn irgend möglich, aus der neuen Tempelsteuer bestritten werden sollen?</i>? Man sondert davon den Lohn der Handwerker<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> deren Ansprüche aus der Hebe zu befriedigen sind, z. B. die Künstler, die das Räucherwerk und das innere Brot verfertigen, oder die in Mischna 1 erwähnten Feldhüter.</i> ab, gibt es diesen, nachdem es gegen den ihnen zukommenden Geldbetrag<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> der selbstverständlich der Hebe entnommen wurde.</i> ausgelöst worden, als ihren Lohn und kauft es aus der neuen Hebe, wieder zurück<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Der kürzeste Ausweg wäre wohl, das Räucherwerk den Handwerkern in Zahlung zu geben und es ihnen aus den Mitteln der neuen Hebe wieder abzukaufen. Man zieht es aber vor, das heilige Gut in der Weise auszulösen, dass seine Heiligkeit auf einen andern Gegenstand übergeht und sucht daher das Ziel auf einem kleinen Umwege zu erreichen, indem man im Laufe des Jahres der Hebe die Geldbeträge entnimmt, die den Handwerkern auszuzahlen sind, und jedesmal einen entsprechenden Teil des Räucherwerks gegen diese Beträge auslöst, auf die nun dessen Heiligkeit sich überträgt. Das Geld fällt in die Hebe zurück und das Räucherwerk wird Eigentum der Handwerker, von denen man es beim Jahreswechsel aus der neuen Hebe zurückkauft. [<img src=\"\">].</i>. War die neue [Tempelsteuer]<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">החדש</span> ist neutrum (= das Neue) und bezieht sich auf die neue Tempelsteuer, welche die Voraussetzung für die neue Hebe (<span dir=\"rtl\">תרומה חדשה</span>) bildet.</i> rechtzeitig eingekommen, kaufte man es aus der neuen Hebe, sonst aus der alten.",
+            "Weiht jemand sein Eigentum dem Heiligtum, und es befinden sich darunter Gegenstände, die sich zu öffentlichen Opfern eignen<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Zu den öffentlichen Opfern wurde nur das in seiner Art Beste und Auserlesenste verwendet.</i>, sollen sie den Handwerkern<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Mit Absicht wird hier die Frage offen gelassen, welche Handwerker gemeint sind, die aus dem Tempelschatze zu entlohnenden oder die aus der Hebe zu befriedigenden? Die Antwort hängt von der Meinungsverschiedenheit zwischen R. Eli‘ezer und R. Josua in der folgenden Mischna ab.</i> in Zahlung gegeben werden<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> worauf man sie ihnen mit dem Gelde der Hebe wieder abkauft. Sie ohne weiteres als Gemeindeopfer darzubringen, geht nicht an, weil öffentliche Opfer nur aus öffentlichen Mitteln zu beschaffen sind; vgl. Anm. 12.</i>. So die Worte des R. ‘Akiba. Da sagte Ben ‘Azzai zu ihm: Das ist nicht dasselbe Maass<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> das in der vorigen Mischna beim Räucherwerk zur Anwendung kam. Wenn sich also die Gemeinde zum Ankauf entschliesst, muss das dort angezeigte Verfahren auch hier beobachtet werden.</i>! Vielmehr sondert man von ihnen den Lohn der Handwerker ab, gibt sie diesen, nachdem man sie gegen den ihnen zukommenden Geldbetrag ausgelöst hat, als ihren Lohn und kauft sie aus der neuen·Hebe wieder zurück<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> Der Schlusssatz <span dir=\"rtl\">וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשת</span> bezieht sich auch auf R. ‘Akiba (s. Anm. 34). Das Wort <span dir=\"rtl\">חדשה</span> steht wohl, wenn es nicht irrtümlich aus der vorigen Mischna herübergenommen ist, nur der Gleichmässigkeit wegen da. Oben, wo das Problem zu lösen war, wie die Überreste des alten Jahres im neuen zu verwerten sind, bedurfte man der neuen Hebe; hier dagegen, wo es sich nur um die Frage handelt, wie Privatgeschenke in öffentliches Eigentum verwandelt werden können, hat die <span dir=\"rtl\">תרומה חדשה</span> keinen Sinn. Nach Kerêtot 6a (unten) ist der ganze Schlusssatz zu streichen.</i>.",
+            "Wenn jemand sein Eigentum dem Heiligtum weiht, und es befindet sich Vieh darunter, das für den Altar geeignet ist<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> fehlerlose Tiere, die als Privatopfer allen Anforderungen genügen, aber nicht so tadellos sind, dass sie wie in der vorigen Mischna als Gemeindeopfer dargebracht werden könnten.</i>, Männchen und Weibchen, so werden nach Ansicht des R. Eli‘ezer die Männchen an Leute verkauft, die Ganzopfer brauchen<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Da <span dir=\"rtl\">לְצָרְכֵי עולות</span> (= für die Zwecke der Ganzopfer) keinen guten Sinn gibt, so ist wohl <span dir=\"rtl\">לְצוֹרְכֵי</span> zu lesen, und die Form als Partizip aufzufassen. Einige Handschriften haben <span dir=\"rtl\">לצריכי</span>, was richtiger ist, da <span dir=\"rtl\">צרך</span> im Ḳal nur selten vorkommt.</i>, und die Weibchen an solche, die Friedensopfer brauchen<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Weibliche Tiere kommen als Ganzopfer nicht in Betracht (3. B. M. 1, 3).</i>, der Erlös aber fällt mit den übrigen Gütern dem Tempelschatze<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Nach R. Eli‘ezer sind alle Weihgeschenke im Sinne des Spenders für den Tempelschatz bestimmt. Nur dürfen altarfähige Tiere, auch wenn sie ausdrücklich dem Tempelschatz geweiht wurden, zu keinem andern Zwecke als zu Opfern verwendet werden. Deshalb wird das für den Altar geeignete Vieh zu Gunsten des Tempelschatzes an Privatpersonen zu Opferzwecken verkauft.</i> zu<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\"> לבדק הבית</span>: nach 2. Kön. 12, 8 das für die Instandsetzung des Tempels bestimmte Geld, in erweitertem Sinne: der Tempelschatz.</i>. R. Josua dagegen meint, die Männchen werden ohne weiteres als Ganzopfer<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> als freiwillige Privatopfer des Spenders; daher später <span dir=\"rtl\">ויביא</span> auf <span dir=\"rtl\">המקדיש</span> bezogen.</i> dargebracht, die Weibchen aber an Personen, die Friedensopfer brauchen, verkauft und für den Erlös Ganzopfer<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> als freiwillige Privatopfer des Spenders; daher später <span dir=\"rtl\">ויביא</span> auf <span dir=\"rtl\">המקדיש</span> bezogen.</i> beschafft, während die übrigen Güter dem Tempelschatze zufallen<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> Nach R. Josua bestimmt derjenige, der seine Habe dem Heiligtum weiht, die altarfähigen Tiere zu Ganzopfern. Darum müssen die Weibchen, die sich dazu nicht eignen (Anm. 40), verkauft und aus dem Erlöse Ganzopfer dargebracht werden.</i>. Dazu bemerkte R. ‘Akiba: Ich finde die Worte des R. Eli‘ezer einleuchtender als die des R. Josua; denn R. Eli‘ezer führt sein Prinzip gleichmässig durch<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> indem er sämtliche Güter, auch den Erlös der Tiere dem Tempelschatze zuerkennt.</i>, R. Josua aber macht Unterschiede<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> indem er einen Teil des Weihgeschenks dem Tempelschatze, einen andern dem Altar zuspricht und hierbei noch einen Unterschied zwischen männlichen und weiblichen Tieren macht.</i>. R. Pappaios sagte: Ich hörte eine Ansicht, die beiden gerecht wird. Hat man nämlich mit ausdrücklicher Bestimmung<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> für den Tempelschatz.</i> geweiht, so ist nach R. Eli‘ezer zu verfahren; hat man dagegen schlechthin geweiht, so ist die Meinung des R. Josua zu befolgen.",
+            "Weiht jemand sein Vermögen dem Heiligtum, und es sind Dinge darunter, die sich für den Altar eignen<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> aber nicht von solcher Beschaffenheit, dass man sich entschliessen könnte, sie zu öffentlichen Opfern zu verwenden (s. Anm. 33 und vgl. Anm. 38).</i>: Wein, Öl, Mehl, Geflügel<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> In einigen Exemplaren fehlt <span dir=\"rtl\">וסלתות</span>, in anderen <span dir=\"rtl\">ועופות</span> (s. Tos. Jom Tob z. St.). Geflügel eignet sich übrigens überhaupt nicht zu Gemeindeopfern.</i>, so werden diese gemäss einer Entscheidung des R. El‘azar an Leute, die ein entsprechendes Opfer brauchen, verkauft und für den Erlös Ganzopfer<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> als freiwillige Privatopfer des Spenders; daher später <span dir=\"rtl\">ויביא</span> auf <span dir=\"rtl\">המקדיש</span> bezogen.</i> dargebracht, während die übrigen Güter dem Tempelschatze zufallen.",
+            "Alle dreissig Tage<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">אחת</span>: für <span dir=\"rtl\"> פעם אחת</span>.</i> macht die Kammer ihre Abschlüsse<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">משעריו</span>: eigentlich = den Preis (<span dir=\"rtl\">שער</span>) festsetzen. Befremdlich ist die Konstruktion mit dem Akkusativ. Man erwartet <span dir=\"rtl\">משערין על גב הלשכה</span>.</i>. Wer die Lieferung des Mehls zu vier übernimmt, muss es auch dann, wenn es zu drei verkauft wird, zu vier liefern; [übernimmt er] zu drei, und man bekommt es später zu vier, so muss er fortan zu vier liefern<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Verpflichtet er sich den ganzen Monat hindurch 4 Sea Mehl für 1 Sela‘ zu liefern (Maimonides liest ausdrücklich: <span dir=\"rtl\">מארבע סאין בסלע</span>), also 1 Sea = ¼ Sela‘, im Laufe des Monats aber steigt der Preis auf ⅓ Sela‘, so dass man jetzt für 1 Sela‘ auf dem Markte nur 3 Sea bekommt, muss er bis Ablauf der Vertragsfrist für den vereinbarten Preis liefern. Hat er dagegen die Lieferung zu ⅓ Sela‘ übernommen und der Marktpreis fällt auf ¼ Sela‘, so muss er fortan 4 Sea für den Sela‘ liefern.</i>. Denn das Heiligtum hat die Oberhand. Ist das Mehl wurmig geworden, ist es ihm wurmig geworden; ist der Wein Essig geworden, ist er ihm Essig geworden. Er bekommt sein Geld erst, wenn der Altar die Sühne bewirkt hat<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Mit anderen Worten: wenn das betreffende Opfer vorschriftsmässig vollzogen ist. Zu <span dir=\"rtl\">מרצה</span> s. Pesachim Kap. VII Anm. 40 Ende; vgl. auch <span dir=\"rtl\">ונרצה לו לכפר עליו</span> (3. B. M. 1, 4). Im Kal heisst <span dir=\"rtl\">רצה</span> m. Akk. = gut aufnehmen (1. B. M. 33, 10), im Nif‘al = freundlich aufgenommen werden, also im Hif‘il = gute Aufnahme verschaffen.</i>."
+        ],
+        [
+            "Dies sind die Beamten, die im Heiligtum waren<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Es werden hier fünfzehn Ämter aufgezählt und die zeitweiligen Inhaber nach einer vermutlich aus der Zeit des zweiten Tempels stammenden Liste mit Namen angeführt. Einige dieser Namen treten uns auch später als typische Vertreter ihres Amtes entgegen.</i>: Joḥanan ben Pineḥas über die Marken<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> s. Mischna 3—4.</i>, Aḥija über die Mehl- und Weinopfer, Matitja ben Schemuel über die Auslosungen<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Der öffentliche Opferdienst wurde täglich durch das Los unter die zuständigen Priester verteilt (s. Joma II 1—4).</i>, Petaḥja über die Vogelopfer<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Unter <span dir=\"rtl\">קן</span> (Nest) versteht man gewöhnlich ein Taubenpaar, die einzelne Taube wird mit <span dir=\"rtl\">פרידה</span> bezeichnet. Von den pflichtmässigen Vogelopfern war die eine Taube zum Sünd- die andere zum Ganzopfer bestimmt, während die freiwilligen lauter Ganzopfer waren. Durch Verwechslung, Vermischung und andere Zufälle können hier (wie aus Ḳinnim II—III ersichtlich) sehr verwickelte Probleme auftauchen, zu deren Lösung besondere Sachkenntnis, viel Übung und grosse Aufmerksamkeit erforderlich ist.</i> [Petaḥja ist Mordechai<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wahrscheinlich ist der aus dem Buche Ester bekannte Staatsmann gemeint. Von einem geistvollen Forscher (R. Elija aus Wilna?) wurde unter Bezugnahme auf das Schriftwort <span dir=\"rtl\">והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד</span> (Dein Anfang ist klein, dein Ende um so grösser — Ijob 8, 7) auf die merkwürdige Tatsache hingewiesen, dass jeder der drei ersten Buchstaben von <span dir=\"rtl\">מרדכי</span> in seinem Zahlenwert die Hälfte der entsprechenden Buchstaben von <span dir=\"rtl\">פתחיה</span> beträgt (<span dir=\"rtl\">מ</span> = 40, <span dir=\"rtl\">פ</span> = 80; <span dir=\"rtl\">ר</span> = 200, <span dir=\"rtl\">ת</span> = 400; <span dir=\"rtl\">ד</span> = 4, <span dir=\"rtl\">ח</span> = 8), während die beiden letzten Buchstaben das umgekehrte Verhältnis zeigen, also in <span dir=\"rtl\">מרדכי</span> doppelt so viel zählen als in <span dir=\"rtl\">פתחיה</span> (<span dir=\"rtl\">כ</span> = 20, <span dir=\"rtl\">י</span> = 10; <span dir=\"rtl\">י</span> = 10, <span dir=\"rtl\">ה</span> = 5). Solch auffallende Erscheinung kann kein Spiel des Zufalls sein. Vielmehr ist anzunehmen, dass dies Zusammentreffen die Veranlassung für die Identifikation der beiden Namen war. [Dass der Zahlenwert (<span dir=\"rtl\">גמטריא</span>) im Midrasch eine nicht unbedeutende Rolle spielt, kann als bekannt vorausgesetzt werden; hat er doch sogar unter den 32 Regeln des R. El‘azar b. R. Jose aus Galiläa Aufnahme gefunden, und selbst die Halacha verschmäht es nicht, ihn manchmal zu verwerten (z. B. <span dir=\"rtl\">יהיה בגמטריא תלתין </span>, Nazir 5a; <span dir=\"rtl\">אלה הדברים… אלף חד למד תלתין הא חמשה</span>, Jeruschalmi Schabbat VII 2, vgl. auch Babli das. 70a). Ich habe gefunden, dass dieses Hilfsmittel eine weit grössere Beachtung verdient, als ihm bisher zuteil geworden. Es ist geeignet, uns das Verständnis manch dunkler Stelle in der Aggada zu erschliessen. Hier nur einige Beispiele. Wenn dem Propheten Elijahu ein sehr hohes Alter zugeschrieben wird, so erklärt sich das vielleicht aus seinen Worten: Lass es nun genug sein, o Gott, nimm mein Leben, denn ich bin nicht besser als meine Väter (1 Kön. 19, 4); wenn er aber geradezu mit Pineḥas, dem Enkel Aharons, identifiziert wird, so liegt der Grund dafür wahrscheinlich in der Erwägung, dass der Zahlenwert von <span dir=\"rtl\">אליהו</span> (= 52) den vierten Teil des Zahlenwertes von <span dir=\"rtl\">פינחס</span> (= 208) ausmacht. Wenn ferner in Schabbat (14b unten) die Einrichtung des ‘Erub und der Händewaschung auf Salomo zurückgeführt und dabei auf die Verse <span dir=\"rtl\">בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני</span> und <span dir=\"rtl\">חכם בני ושטח לבי ואשיבה חרפי דבר</span> (Spr. 23, 15 u. 27, 11) hingewiesen wird, so ist zu beachten, dass <span dir=\"rtl\">עירובין</span> und <span dir=\"rtl\">שמח</span> ebenso den gleichen Zahlenwert haben (348) wie <span dir=\"rtl\">נטילה</span> und <span dir=\"rtl\">גם אני</span> (104). Wenn endlich die Worte: Ich dachte, ich könnt’s ergründen, doch ist es mir zu fern (Ḳohelet 7, 23), im Midrasch z. St. auf die widerspruchsvollen Vorschriften über die „rote Kuh“ bezogen werden, so ist auch hier vielleicht der Anstoss in dem Umstande zu suchen, dass <span dir=\"rtl\">פרה אדומה</span> und <span dir=\"rtl\">והיא רחוקה</span> in ihrem Zahlenwert (341) übereinstimmen].</i>. Warum wurde er Petaḥja genannt? Weil er die Worte zu erschliessen und auszulegen pflegte<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Vermöge seiner ausgedehnten Sprachkenntnisse und seiner Beherrschung der volkstümlichen Dialekte gelang es ihm, die Bedeutung dunkler oder mehrdeutiger Ausdrücke festzustellen und Missverständnisse aufzuklären, sowie die Zeichensprache der Blinden zu deuten (vgl. Jeruschalmi z. St.).—Die meisten Ausgaben lesen: <span dir=\"rtl\">פותח בדברים</span>, was aber keinen guten Sinn gibt.</i>, da er siebenzig Sprachen verstand<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Der eingeklammerte Satz, der den Zusammenhang der Liste stört, ist offenbar ein späteres Einschiebsel: Wie aus Jeruschalmi ersichtlich, ist es nicht einmal ein Bestandteil der Mischna, sondern eine Baraita.</i>], Ben Aḥija über die Krankheiten der Eingeweide<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Er verwaltete die Heilmittel für diese Krankheiten, an denen die Priester infolge der Erkältungen, die sie sich dadurch zuzogen, dass sie barfuss und leichtgekleidet auf dem kalten Pflaster der Opferhalle sich bewegten, wie auch infolge der überreichen Fleischnahrung, zu der sie genötigt waren, sehr häufig litten.</i>, Neḥunja der Brunnengräber, Gabini der Herold<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">כרוז</span> = ϰήρυξ.</i>, Ben Geber über die Schliessung der Tore, Ben Bêbai über die Beleuchtung<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פקיע</span> bedeutet nach Jeruschalmi die Bereitung der Dochte. Im Babli (Joma 23a Mitte) findet sich noch eine andere Erklärung, nach welcher <span dir=\"rtl\">פקיע</span> die Knute bezeichnet.</i>, Ben Arza über die Musik, Hygros ben Lewi über den Gesang, das Haus Garmo über die Bereitung des innern Brotes<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> s. Kap. IV Anm. 7.</i>, das Haus Abtinos über die Herstellung des Räucherwerks, El‘azar über die Vorhänge, Pineḥas über die Bekleidung.",
+            "Die Zahl der Schatzmeister beträgt nicht weniger als drei und die der Vorsteher<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">אמרכל</span> — dunkles Wort, gewöhnlich von arab. <span dir=\"rtl\">אמיר</span> (Emir) und <span dir=\"rtl\">כל</span> (alles) abgeleitet (Generaldirektor).</i> nicht weniger als sieben. Man setzt über die Gemeinde keine zur Vermögensverwaltung berufene Behörde, die aus weniger als zwei Personen besteht. Eine Ausnahme bilden Ben ‘Aḥija, der Pharmazeut für Krankheiten der Eingeweide<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> s. Anm. 8.</i>, und El‘azar, der Verwalter der Vorhänge, mit denen die (Mehrheit der)<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> In einigen Ausgaben fehlt <span dir=\"rtl\">רוב</span>.</i> Gemeinde sich einverstanden erklärte.",
+            "Vier Marken gab es im Heiligtum<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Nach 4. B. M. 15, 1—12 sind zu jedem Ganz- oder Friedensopfer auch Mehl- und Weinopfer darzubringen, und zwar zu Kleinvieh (mit Ausnahme des Widders): 1 ‘Omer (= ⅒ Efa) Mehl und je 3 Log (= ¼ Hin) Öl und Wein, zu einem Widder (über 13 Monate alt): 2 ‘Omer Mehl und je 4 Log Öl und Wein, zu Rindvieh (Stier, Kuh oder Kalb): 3 ‘Omer Mehl und je 6 Log Öl und Wein; nach 3. B. M. 14, 10 u. 21 bringt der Aussätzige, wenn er wohlhabend ist, 3 Lämmer als Reinigungsopfer dar, dagegen wenn er arm ist, nur 1 Lamm und 2 Tauben, im ersten Falle also 3 ‘Omer Mehl und je 9 Log Wein und Öl, im andern aber 1 ‘Omer Mehl und je 3 Log Wein und Öl. Das Mehl, der Wein und das Öl wurden im Heiligtume an Privatpersonen abgegeben, (s. Kap. IV Anm. 26), aber nicht gegen direkte Bezahlung, sondern nur gegen Marken, die man der Kontrolle wegen bei Joḥanan kaufen und bei Aḥija abliefern musste (s. die folgende Mischna).</i>, mit folgender Aufschrift: Kalb, Widder, Böcklein, Sünder<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Bezeichnung für den Aussätzigen, dessen Krankheit als göttliche Strafe für seine Sünden — in erster Reihe für die böse Zunge — betrachtet wurde (vgl. ‘Arachin 16a: <span dir=\"rtl\">על שבעה דברים נגעים באים על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין </span>). Vielleicht ist auch das daselbst (15 b) von Resch Lakisch angeführte Wortspiel: <span dir=\"rtl\">מצורע</span> = <span dir=\"rtl\">מוציא (שם) רע</span> ältern Ursprungs.</i>. Ben Azzai sagt: Es waren ihrer fünf und die Aufschrift war aramäisch: Kalb, Widder, Böcklein, unbemittelter Sünder, wohlhabender Sünder<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Zwar könnte man dem unbemittelten Sünder die mit der Aufschrift „Böcklein“ versehene Marke einhändigen, die ja für 1 ‘Omer Mehl und je 3 Log Wein und Öl galt; Ben ‘Azzai aber war der Meinung, dass dem Aussätzigen für seine Marke auch das besondere Log Öl geliefert wurde, dessen er nach 3. B. M. 14, 10 u. 21 ausser dem zur Bereitung des Mehlopfers erforderlichen Öl bedurfte. Demnach bekam der wohlhabende Sünder 10 Log und der unbemittelte 4 Log Öl, woraus sich ergibt, dass fünf Marken notwendig waren.</i>. „Kalb“ bedeutet die Mehl- und Weinopfer zu altem oder jungem, männlichem oder weiblichem Rindvieh; „Böcklein“ entspricht den Mehl und Weinopfern zu altem oder jungem, männlichem oder weiblichem Kleinvieh mit Ausnahme der Widder; „Widder“ bezeichnet ausschliesslich die Mehl- und Weinopfer zu Widdern; „Sünder“ bezieht sich auf die Mehl- und Weinopfer zu den drei Opfertieren der Aussätzigen<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Mit anderen Worten: eine Marke mit der Aufschrift „Kalb“ begründet einen Anspruch auf 3 ‘Omer Mehl und je 6 Log Öl und Wein, die Aufschrift „Böckchen“ auf 1 ‘Omer Mehl und je 3 Log Wein und Öl u. s. w.</i>.",
+            "Wer Mehl- und Weinopfer wünscht, begibt sich zu Joḥanan, der über die Marken gesetzt ist, zahlt das Geld ein<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Die verschiedenen Marken haben natürlich verschiedene Preise.</i> und erhält dafür eine Marke, mit welcher er zu Aḥija geht, der wieder die Mehl- und Weinopfer verwaltet, und dem er die Marke überreicht, um von ihm die Mehl- und Weinopfer in Empfang zu nehmen. Abends kamen sie zusammen, Aḥija zeigte die Marken vor und bekam den entsprechenden Geldbetrag<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Hier wird schon stillschweigend vorausgesetzt, dass die Marken mit dem Ende des Tages ihre Gültigkeit verlieren (s. die folgende Mischna); sonst würden heute die überschüssigen Beträge dem Tempelschatz zufallen, morgen aber die entsprechenden, jetzt überzähligen Marken von Joḥanan bezahlt werden müssen. Ohne diese Voraussetzung wäre eine allabendliche Abrechnung überhaupt nicht denkbar.</i>. Ergab sich ein Überschuss, so fiel er dem Tempelschatze zu<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> weil anzunehmen ist, dass der Käufer zuviel bezahlt hat oder seine Marke aus irgend einem Grunde verfallen liess.</i>; ergab sich ein Fehlbetrag, so musste Joḥanan aus seiner Tasche ergänzen<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> denn es wird vermutet, dass er aus Versehen entweder zu wenig Geld genommen oder zuviel Marken ausgegeben oder aber einen Teil der Einnahme verloren hat.</i>, denn der Tempelschatz hat die Oberhand<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Sonst würde man ihm etwaige Überschüsse als Entschädigung für die unvermeidlichen Verluste zugebilligt haben.</i>.",
+            "Verliert jemand seine Marke, so vertröstet man ihn<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Wörtlich: man wartet ihm. Das kann auch bedeuten, dass er nur bis zum Abend Zeit hat, die Marke zu suchen; wenn er sie bis dahin nicht findet, so hat sie ihren Wert verloren. Es kann ferner den Sinn haben, dass man ihm bis zum Abend Frist gewährt, seinen Verlust anzumelden; am andern Morgen hat er auf Rückerstattung des für die Marke gezahlten Betrages keinen Anspruch mehr. Beide Auffassungen passen aber nicht recht in den Zusammenhang.</i> auf den Abend; findet sich dann [ein Überschuss] entsprechend seiner Marke, so befriedigt man ihn, wo nicht, so hatte er keine<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Andere Lesart: <span dir=\"rtl\">ואם לאו לא היו נותגין לו</span>.</i>. Wegen der Betrüger war das Tagesdatum auf ihnen bezeichnet<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Damit nicht jemand Marken verwerte, deren Giltigkeit schon abgelaufen ist, wodurch Joḥanan schweren Schaden erleiden würde (vgl. Anm. 20). Diese Erklärung wäre die einfachste und naheliegendste, wenn dieser Satz am Ende der vorigen Mischna sich fände. So aber scheint er mit der Einrichtung, laut welcher verlorene Marken ersetzt wurden, in Verbindung zu stehen. Derselbe Einwand lässt sich auch gegen Maimunis Auffassung (Jad haḥazaḳa, Hil. K’iê ham-Miḳdasch VII) geltend machen, nach welcher man befürchtete, der Käufer würde seine Marke liegen lassen, bis die Waren im Preise steigen. Und es kommt hier noch die Schwierigkeit hinzu, dass ein solches Verfahren, so sehr es auch den Tempelschatz zu schädigen geeignet ist, darum noch nicht als „Betrug“ gebrandmarkt werden darf. Besser ist eine andere Erklärung desselben Autors an seinem Mischnakommentar z. St.), ein unehrlicher Finder könnte eine Marke missbrauchen, die Aḥija oder Joḥanan nach der Abrechnung fallen liess und zu vernichten vergass, oder aber ein Käufer verloren hatte, dem der entsprechende Betrag inzwischen zurückerstattet wurde, so dass Joḥanan durch verzeihliche Achtlosigkeit oder gar durch fremde Fahrlässigkeit zu Schaden käme. <img src=\"\"> Am meisten aber leuchtet die Erklärung des R. Abraham b. Dawid ein (Berichtigungen zu Jad haḥazaḳa a. a. O.), es könnte ein Betrüger, der sich die heute gekaufte Marke in den Beutel gesteckt hat, am Abend unter falscher Vorspiegelung ihres Verlustes den eingezahlten Betrag, der sich ja bei der Abrechnung als Überschuss ergeben muss, zurückfordern und so unentgeltlich in den Besitz einer Marke gelangen, die er jederzeit gegen die entsprechenden Waren einzulösen in der Lage wäre. Diesem Gaunerkniff wird nun dadurch wirksam vorgebeugt, dass die Marke am Abend bei der Rückerstattung des Geldbetrages bereits durch den Wechsel des Datums entwertet ist. Indessen lässt sich auch die Eingangs von mir versuchte Erklärung, der ich wegen ihrer Einfachheit immer noch den Vorzug geben möchte, zwanglos aufrechterhalten. Im Grunde ist ja die in Rede stehende Vorsichtsmassregel doch nur durch die Einrichtung des Ersatzes für verlorene Marken notwendig geworden. Um dem unvorsichtigen Käufer möglichst bald Gewissheit über eine etwaige Entschädigung zu verschaffen, hat man statt der für alle Teile viel bequemern monatlichen oder wöchentlichen Abrechnung die abendliche eingeführt; infolgedessen musste die lästige Bestimmung getroffen werden, dass die Marken nur für den Tag der Ausstellung gelten sollen und dieser, um jede Täuschung auszuschliessen, deutlich auf ihnen vermerkt werde.</i>.",
+            "Zwei Kammern waren im Tempel: erstens die Kammer der Verschwiegenen, zweitens die Kammer der Geräte. In die Kammer der Verschwiegenen taten zartfühlende<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Wörtlich: sündenscheue.</i> Leute heimlich ihre Gaben, und aus ihr erhielten Bedürftige aus guter Familie heimlich ihren Unterhalt. In die Kammer der Geräte warf jeder das Gerät, das er spenden wollte, und alle dreissig Tage wurde sie von den Schatzmeistern geöffnet, die jedes Gerät, das sie für die Zwecke des Tempelschatzes geeignet fanden, liegen liessen<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> d. h. sie behielten und verwendeten es.</i>, während sie die übrigen verkauften und den Erlös der Kammer des Tempelschatzes zuwiesen."
+        ],
+        [
+            "Dreizehn Büchsen<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Sie heissen Schofarot, weil sie einem Horn ähnlich waren: rund, gekrümmt, an einem Ende schmal, am andern breit, damit nicht jemand, der sich den Anschein gibt Geld hineinzuwerfen, welches herausnehme. Über die Bestimmung der einzelnen Büchsen wird am Ende des Kapitels berichtet (M. 5—6)</i>, dreizehn Tische<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> s. Mischna 4.</i>, dreizehn Verneigungen gab es im Heiligtum. Das Haus des Rabban Gamliel und das Haus des Rabbi Ḥananja, des Priestervorstehers, machte vierzehn Verbeugungen. Und wo die besondere<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ueber die dreizehn übrigen folgen weiter unten (M. 3) die genaueren Angaben.</i>? Gegenüber dem Holzstoss<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">דיר</span> eig.—Pferch (vgl. <span dir=\"rtl\">הכונס צאן לדיר</span> —Baba ḳamma VI 1; davon <span dir=\"rtl\"> המדייר את שדהו</span>—Schebi‘it III, 4), hier = Holzstoss, davon <span dir=\"rtl\">מדורה</span> = Scheiterhaufen Die Holzkammer, in welcher die zum Opferdienst untauglichen Priester das Holz für den Altar auswählten, hatte 40 Ellen im Gerviert und lag in der nordöstlichen Ecke der Frauenhalle (Middot II 5).</i>. Sie besassen nämlich eine Überlieferung<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מסורת</span> und <span dir=\"rtl\">מסורה</span>, wie <span dir=\"rtl\">קטורת</span> und. <span dir=\"rtl\">קטורה</span> von <span dir=\"rtl\">מסר</span> (im Kal = überliefern) gebildet, ist Mesoret und Mesora zu lesen, nicht Massoret und Massora, wie man gewöhnlich schreibt und spricht, obgleich zu einer Pi‘elform gar keine Veranlassung ist, noch weniger Mâsoret, wie Abraham Geiger (Nachgelassene Schriften IV 341) vokalisiert. In Ez. 20, 37 bedeutet <span dir=\"rtl\">מָסרֶׄת</span> nicht Überlieferung, wie Raschi meint, sondern Fessel, wie schon R. Dawid Ḳimḥi richtig erkannt hat. Es ist dort aus <span dir=\"rtl\">מַאֲסרֶׄת</span> zusammengezogen.</i> von ihren Vätern, dass dort die Lade verborgen liegt<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Die heilige Lade mit den Bundestafeln, die ihren Platz im Allerheiligsten hatte, wurde vor der Zerstörung des ersten Tempels nach dieser Überlieferung in einem unterirdischen Gewölbe tief unter der Holzkammer verborgen. Nach einer andern Überlieferung versank sie an Ort und Stelle, nach einer dritten wurde sie vom Eroberer nach Babel gebracht (Jeruschalmi z. St. und Babli Joma 53b unten f.).</i>.",
+            "Einst bemerkte ein dort beschäftigter<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Mit der Auslese des Opferholzes (s. Anm. 4).</i> Priester, dass einer der Pflastersteine sich von den übrigen unterschied<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Es sah so aus, als ob der Stein herausgehoben und wieder eingefügt worden wäre.</i>; er eilte und erzählte es einem Genossen, hatte aber die Mitteilung noch nicht vollendet, als er den Geist aufgab. Nun wusste man bestimmt, dass dort die Lade verborgen ruht.",
+            "Wo verneigte man sich? Viermal im Norden, viermal im Süden, dreimal im Osten und zweimal im Westen, gegenüber den dreizehn Toren<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Ebenso Middot II g. Ende, wo diese Ansicht von Abba Jose ben Ḥanan vertreten wird. Nach einer andern Ansicht (das. I 4) gab es nur sieben Tore in der Opferhalle, und die dreizehn Verneigungen entsprachen den dreizehn Breschen, welche die Syrer in die Tempelmauer gebrochen und die Makkabäerfürsten wieder vermauert hatten (das. II 3).</i>. Die südlichen Tore waren, von Westen aus gezählt<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">סמוכים למערב</span> = dem Westen benachbart (Plural), d. h. in einer an den Westen „sich anlehnenden“ Reihenfolge.</i>: das oberste Tor<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Der Tempelberg stieg von Ost nach West in die Höhe.</i>, das Feuertor<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Übersetzung unsicher. <span dir=\"rtl\">דלק</span> heisst brennen und wird wie das deutsche Wort sowohl vom Schadenfeuer als von der Lichtflamme gebraucht; in der Bibel bedeutet <span dir=\"rtl\">דלק</span> nachsetzen, verfolgen und <span dir=\"rtl\">דלקת</span> Fieberhitze.</i>, das Tor der Erstgeborenen, das Wassertor [Warum nannte man es das Wassertor? Weil man durch dieses den Kelch mit Opferwasser<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> s. Sukka IV 9.</i> am Hüttenfeste hereinbrachte. R. Eli‘ezer b. Jacob meint<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> In Joma (77b 1. Z.—78a 1. Z.) ist die Lesart: <span dir=\"rtl\"> מים מפכים עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית</span> (also <span dir=\"rtl\">מים</span> ohne <span dir=\"rtl\">ה</span> und <span dir=\"rtl\">עתידין</span> ohne <span dir=\"rtl\">בו ,ו</span> aber fehlt gänzlich).</i>: Weil hier das Wasser sprudelt, das dereinst unter der Schwelle des Tempels hervorquellen wird<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> In Ez. 47, 1—5 schildert der Prophet eine Vision, in der ihm ein Bächlein gezeigt wird, das unter der Schwelle des Heiligtums durchsickert, nach Osten vordringt, an der Südseite schon wie aus der Mündung eines Krügleins sprudelt (so wird der dort gebrauchte und hier entlehnte Ausdruck <span dir=\"rtl\">מים מפכים</span> als mit <span dir=\"rtl\">פך</span> zusammenhängend im Babli a. a. O. und im Jeruschalmi z. St. erklärt), in seinem weitern Laufe aber, immer mächtiger anschwellend, zu einem gewaltigen Strome wird.</i>]; ihnen gegenüber waren im Norden, von Westen aus gezählt<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">סמוכים למערב</span> = dem Westen benachbart (Plural), d. h. in einer an den Westen „sich anlehnenden“ Reihenfolge.</i>, das Jechonjator, das Opfertor, das Frauentor, das Liedertor [Und woher der Name Jechonjator? Weil Jechonja<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> oder Jojachin, der vorletzte König von Juda, der mit den Edelsten und Tapfersten des Volkes von Nebuchadnezar nach Babel in die Gefangenschaft geführt wurde (2. Kön. 24, 8—16; 2 Chr. 36, 9—10).</i> aus ihm heraustrat, als er in die Verbannung ging<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> und vom Heiligtum Abschied nahm.</i>]; im Osten war das Nikanortor, das zwei Seitenpforten hatte, eine zur Rechten und eine zur Linken; im Westen endlich waren zwei Tore, die aber keinen Namen hatten.",
+            "Dreizehn Tische waren im Heiligtum: acht aus Marmor im Schlachthause<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> nördlich vom Opferaltar (Tamid III 5 u. Middot III 5). Die Tische standen dort zwischen den Ringen und den Zwergsäulen (Middot V 2).</i>, auf denen man die Eingeweide spülte; zwei im Westen der Rampe<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> die schiefe Ebene, auf der man zum Altar emporstieg, an dessen Südseite sie errichtet war. Sie hatte eine Länge von 32 und eine Breite von 16 Ellen (das. III 2).</i>, einer aus Marmor und einer aus Silber [auf den marmornen legte man die Opferteile<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> bevor sie zum Altar befördert wurden. Auf dem kalten Marmor erhielt das Fleisch sich frischer.</i> und auf den silbernen die Dienstgeräte]; zwei im Ulam innen<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> in der Vorhalle zum Hêchal, in welchem die drei goldenen Geräte (Altar, Tisch und Leuchter) standen. Sie mass von Nord nach Süd 100 Ellen und von Ost nach West 11 Ellen (das. IV 7). Demnach bedeutet <span dir=\"rtl\">באולם מבפנים</span> an der innern, d. i. westlichen Seite der Vorhalle. Manche Ausgaben lesen <span dir=\"rtl\">מבחוץ</span> statt <span dir=\"rtl\">מבפנים</span>. Nach dieser Lesart ist <span dir=\"rtl\">מבחוץ</span> zum folgenden <span dir=\"rtl\">על פתח הבית</span> zu ziehen und „am äussern Eingang zum Hause“ zu übersetzen. In der Sache selbst ist zwischen beiden Lesarten kein Unterschied. Unter dem Hause ist hier der Hêchal zu verstehen.</i> am Eingang zum Hause, einer aus Marmor und einer aus Gold [auf den marmornen tat man das innere Brot<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesachim VII Anm. 26.</i>, bevor es hineingetragen wurde<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Es wurde erst am Sabbat auf den goldenen Tisch im Hêchal gelegt, aber schon vorher gebacken. Deshalb tat man es inzwischen auf kalten Marmor, damit es länger frisch bleibe (vgl. Anm. 20).</i>, auf den goldenen, wenn man es hinaustrug<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> am nächsten Sabbat, damit die Priester es unter sich teilen.</i>, da in Bezug auf Heiliges eine Erhöhung des Ranges, aber nicht eine Erniedrigung angemessen ist<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Es wäre für das heilige Brot eine Herabsetzung wenn man es auf einen Marmortisch täte, nachdem es eine Woche lang auf goldenem Tische gelegen hatte.</i>]; endlich ein goldner im Innern<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> im Hêchal.</i>, auf dem das innere Brot ständig lag<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> 2. B. M. 25, 23—30.</i>.",
+            "Dreizehn Büchsen waren im Heiligtum<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> zur Aufnahme des Geldes, welches dem durch ihre Aufschrift bezeichneten Zwecke dienen sollte.</i>, [je eine] mit der Aufschrift: Neue Schekelsteuern, alte Schekelsteuern, Vogelopfer, Tauben zum Ganzopfer, Hölzer, Weihrauch, Gold zum Deckel<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">כפורת</span> hiess der goldene Deckel auf der Bundeslade (2. B. M. 25, 17—21). Er war 2 ½ Ellen lang, 1 ½ Ellen breit und (nach Nidda 26b oben) ⅙ Elle hoch, aus lauterm Golde und überaus kostbar. Im zweiten Tempel gab es keine Bundeslade (oben Anm. 6 u. Joma V 2). Es scheint aber, dass die Absicht bestand, eine solche anzufertigen, und dass zu diesem Zwecke Gold gespendet wurde. Nach R. ‘Obadja sind hier die in Ezra 1, 10 und 1 Chr. 28, 17 als <span dir=\"rtl\">כפורי זהב</span> bezeichneten Opferbecken gemeint. Demnach wäre <span dir=\"rtl\">לִכְפוֹרוֹת</span> zu lesen.</i> und sechs [mit der Aufschrift] Spende. „Neue Schekelsteuern“: die Jahr für Jahr zu entrichtenden<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Wer bis zur ersten Hebe (III 1) seinen Schekel noch bei keiner Bank (I 3) abgeliefert hatte, übergab ihn später dem Sehatzmeister, der das Geld vorläufig in die Büchse warf, damit es bis zur nächsten Hebe dort verwahrt liege.</i>; „alte“: wer im vergangenen Jahre keine entrichtet hat, entrichtet sie im folgenden Jahre<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Diese Beträge wurden den Überschüssen der Kammer (IV 2, Anm. 20) hinzugefügt.</i>. „Vogelopfer“ sind Turteltauben und „Tauben zum Ganzopfer“ junge Tauben, beides aber Ganzopfer. So die Worte des R. Jehuda. Die Weisen dagegen sagen: „Vogelopfer“ bestehen aus je einem Sünd- und einem Ganzopfer, „Tauben zum Ganzopfer“ sind lauter Ganzopfer<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Nach ihrer Ansicht konnte jeder, der ein pflichtmässiges Vogelopfer (3. B. M. 5, 7; 12, 8: 14, 12; 15, 14 u. 29) darzubringen hatte, den entsprechenden Betrag in die mit <span dir=\"rtl\">קנין</span> bezeichnete Büchse werfen und sicher sein, dass sein Opfer unverzüglich von den Priestern dargebracht werden wird, wer aber ein freiwilliges Vogelopfer darbringen wollte, warf das Geld dafür in die mit <span dir=\"rtl\">גוזלי עולה</span> bezeichnete Büchse. Nach R. Jehuda dagegen musste derjenige, der ein pflichtmässiges Vogelopfer darzubringen hatte, die erforderlichen Tauben selbst besorgen und dem Priester übergeben; die beiden Büchsen standen nur denen zur Verfügung, die ein freiwilliges Vogelopfer darbringen wollten, und zwar die eine (<span dir=\"rtl\">קנין</span>) für Turteltauben, die andere (<span dir=\"rtl\">גוזלי עולה</span>) für junge Tauben. Wie aus den angegebenen Bibelstellen ersichtlich, bestanden die pflichtmässigen Vogelopfer aus zwei Turteltauben oder zwei jungen Tauben, von denen die eine zum Sündopfer, die andere zum Ganzopfer bestimmt war. Schuld- und Sündopfer konnten nicht gespendet, Friedensopfer nicht aus dem Reiche der Vögel gewählt werden; folglich konnten freiwillige Vogelopfer nur als Ganzopfer geweiht sein. Turteltauben waren nur in reiferem, andere Tauben nur in zartem Alter als Opfer geeignet (Hallin I, 5). Es muss angenommen werden, dass die Tauben einen festen Preis hatten. Wie hätten sonst die Priester wissen können, wieviel Opfer aus den der Büchse entnommenen Beträgen darzubringen sind? Es ist aber kaum anzunehmen, dass Turteltauben und junge Tauben zu genau dem gleichen Preise verkauft wurden. Wie konnte man also nach derjenigen Ansicht, welche die Beträge für beide Arten in eine und dieselbe Büchse werfen lässt, die Zahl der darzubringenden Opfer feststellen? Vielleicht hatten diese als „Hörner“ bezeichneten Büchsen keinen Boden, so dass die aussen durch die enge Öffnung hineingeworfenen Münzen, innen aus der weiten Öffnung in einen Kasten fielen, vor dem ein Priester stand, der sie sofort herausnahm und ihrer Bestimmung zuführte. Die Aufstellung dieser beiden Büchsen (und wohl auch der übrigen mit Ausnahme der für die Schekelsteuer bestimmten, bei denen eine Überwachung der Steuerpflichtigen notwendig war) hätte dann nur den Zweck gehabt, die Abfertigung zu beschleunigen und eine gewisse Verschwiegenheit zu sichern. Der Priester musste zwar die Opfer mit dem Gedanken an ihre Eigentümer darbringen, er brauchte aber deren Namen nicht zu kennen; es genügte, wenn er sagte: ich bringe dieses Opfer für die Person dar, die es geweiht hat.</i>.",
+            "Sagt jemand: „Ich gelobe „Hölzer“, soll er nicht weniger als zwei Scheiter geben; „…Weihrauch“, nicht weniger als eine Handvoll; „…Gold“, nicht weniger als einen Golddenar. „Sechs [mit der Aufschrift] Spende“: Wie wurde die Spende verwendet? Man kaufte dafür Ganzopfer — das Fleisch für Gott, die Felle für die Priester. Folgende Schriftauslegung trug der Hohepriester Jojada‘ vor: „Ein Schuldopfer ist es, dem Ewigen schuldet er die Busse“<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. M. 5, 19.</i>. Das bedeutet den Grundsatz, dass für alles, was wegen einer Sünde und wegen einer Schuld einkommt<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Gemeint sind etwaige Restbeträge, die von Sünd- oder Schuldopfern herrühren. Wenn jemand, der zu einem solchen Opfer infolge einer Sünde oder einer Schuld verpflichtet ist, zur Aufbringung der Kosten mehr Geld, als nötig war, gespart hat, soll der Überschuss nicht etwa liegen bleiben, bis er wieder in die Lage kommt, ein gleiches Opfer darzubringen, sondern zu einem freiwilligen Ganzopfer verwendet werden, obgleich von diesem nur die Haut den Priestern zu Teil wird, während sie von den Sünd- und Schuldopfern auch das Fleisch bekommen.</i>, Ganzopfer gekauft werden sollen, deren Fleisch dem Ewigen geweiht ist, während die Felle den Priestern zufallen, so dass beide Schriftstellen bewährt werden: „Dem Ewigen schuldet er’s“ und „Ein Schuldopfer ist es“, den Priestern gehörig<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Die erste Satzhälfte (<span dir=\"rtl\">אשם הוא</span>) verlangt, dass die Priester einen Teil daran haben, da es ja als Schuldopfer bezeichnet wird (vgl. 3. B. M. 6, 22 u. 7, 6); die zweite Satzhälfte aber (<span dir=\"rtl\">אשם אשם לה׳</span>) schreibt vor, dass es ganz dem Ewigen gehören soll. Beiden Forderungen wird man gerecht, wenn das Fleisch dem Altar und die Haut den Priestern übergeben wird, wie es beim Ganzopfer der Fall ist.</i>. In diesem Sinne heisst es<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> 2. Kön. 12, 17.</i>: Geld vom Schuldopfer und Geld von Sündopfern soll nicht dem Hause des Ewigen zugeführt werden; den Priestern soll es gehören<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem ganzen Zusamenhange kann dort <span dir=\"rtl\">לא יובא בית ה׳</span> („es soll nicht in das Haus Gottes gebracht werden“) keineswegs den Sinn haben, dass es nicht zu Opfern verwendet werden darf. Der König Joas hatte gewisse Einnahmen des Heiligtums, insbesondere die freiwilligen Geschenke an den Tempelschatz zur Ausbesserung des Gotteshauses bestimmt. Da die Priester sich saumselig zeigten, stellte der Hohepriester Jojada‘ einen verschlossenen Kasten, in dessen Tür er eine schmale Öffnung geschnitten hatte, in der Nähe des Altars auf und sorgte dafür, dass die reichlich zuströmenden Spenden keinem andern Zwecke zugeführt wurden als der Bezahlung der Maurer und Zimmerer, die den Tempel wieder in Stand setzten (das. 5—16). „Geld vom Schuldopfer aber sowie Geld von Sündopfern sollte nicht dem Hause des Ewigen zugeführt werden, das sollte den Priestern zu Gute kommen“. Dass man das zum Ankauf von Opfertieren geweihte Geld nicht seiner Bestimmung entziehen und dem Tempelschatze zuwenden darf, ist zu selbstverständlich, als dass Jojada‘ es bei dieser Gelegenheit ausdrücklich zu betonen Veranlassung gehabt hätte. Es kann sich also nur um die Überschüsse solchen Geldes handeln. Sie dürfen ebenfalls nicht zur Ausbesserung des Tempels benutzt und so den Priestern völlig entzogen werden; vielmehr müssen auch diese einen kleinen Anteil an ihnen haben. Sie können daher nur zu Ganzopfern Verwendung finden.</i>."
+        ],
+        [
+            "Geld, das zwischen der Schekel- und der Spendenbüchse<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> s. VI 5.</i> gefunden wird, fällt der Schekelkasse zu, wenn es dieser näher liegt<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Weil die grössere Wahrscheinlichkeit dafür spricht, dass es aus der Schekelbüchse gefallen ist.</i>; liegt es der Spendenkasse näher, so fällt es dieser zu; ist es von beiden gleich weit entfernt, so fällt es der Spendenkasse zu<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Das Geld der Spendenbüchse wurde nur zum Ankauf von Ganzopfern verwendet (VI 6), die Schekelsteuer aber auch zur Befestigung der Stadt und ähnlichen gemeinnützigen Zwecken (IV 2). Folglich wohnt der „Spende“ eine höhere Heiligkeit inne. Im Zweifel aber ist in erschwerendem Sinne zu entscheiden, wie es am Schluss der Mischna heisst.</i>. Wird es zwischen der Holz- und der Weihrauchkasse<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> s. VI 5.</i> gefunden, so ist es, wenn es jener näher liegt, für Holz, wenn dieser, für Weihrauch, bei gleicher Entfernung aber für Weihrauch auszugeben<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Weihrauch wurde als Opfer auf den Altar gebracht, Holz aber nur als Brennstoff für die Opfer.</i>. Findet es sich zwischen der mit „Vogelopfer“ und der mit „Tauben zum Ganzopfer“ bezeichneten Büchse<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> s. VI 5.</i>, so wird es, wenn es jener näher liegt, zu Vogelopfern, wenn es dieser näher liegt, zu Taubenganzopfern, und wenn es zwischen beiden in der Mitte liegt, ebenfalls zu Taubenganzopfern verwendet<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Aus der einen Kasse wurden nur Ganzopfer, aus der andern auch Sündopfer dargebracht; diese aber, deren Fleisch von den Priestern verzehrt wurde, haben eine geringere Heiligkeit als jene, deren Fleisch vom Altarfeuer verzehrt wurde.</i>. Wird es zwischen Unheiligem und zweitem Zehnt<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Von Getreide, Wein und Öl wurde ausser der „Priesterhebe“ und dem den Leviten gebührenden „ersten Zehnt“ noch ein „zweiter Zehnt“ (<span dir=\"rtl\">שני מעשר</span>) abgesondert, der in Jerusalem verzehrt werden musste. War die Entfernung zu gross, so konnte es gegen geprägte Münzen ausgelöst werden, auf die sich dann die Heiligkeit des „zweiten Zehnt“ übertrug (5. B. M. 14, 22—25). Daher wurde dieses Geld getrennt von anderm Gelde aufbewahrt.</i> gefunden, so ist es, wenn es jenem näher liegt, als Unheiliges, wenn diesem, als zweiter Zehnt, bei gleicher Entfernung aber als zweiter Zehnt zu behandeln<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Es muss also nach der heiligen Stadt gebracht und dort für Nahrungsmittel ausgegeben werden (das. 25—26).</i>. Im allgemeinen richtet man sich nach der grössern Nähe [selbst] in erleichterndem Sinne, bei gleicher Entfernung aber ist zu erschweren.",
+            "Wird Geld vor den Viehhändlern<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> in Jerusalem. Für Geld von zweitem Zehnt wurde gewöhnlich Vieh zu Friedensopfern gekauft.</i> gefunden, so ist es stets<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> nicht bloss während der Festzeit (vgl. Anm. 13).</i> als Zehnt zu behandeln<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich einer der Verkäufer es verloren haben könnte, in deren Händen seine Heiligkeit durch Übergang auf die Ware schon erloschen ist, darf es doch des Zweifels wegen, zumal die Käufer die Mehrheit bilden, nur zum Ankauf in Jerusalem zu verzehrender Lebensmittel verwendet werden; denn die Fremden, die zur Festzeit ihr heiliges Geld nach der auserwählten Stadt bringen, überlassen es, wenn sie selbst es nicht verbrauchen konnten, ihren dort lebenden Freunden und Verwandten, die es im Laufe des Jahres nach und nach in Friedensopfern ausgeben.</i>, auf dem Tempelberge, so ist es als Unheiliges zu betrachten<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> selbst während der Festzeit, weil man mit einem Geldbeutel (<span dir=\"rtl\">פונדה</span> = funda) den Tempelberg nicht betreten durfte (Mischna Berachot g. Ende, noch deutlicher Tosefta das.: <span dir=\"rtl\"> במעות הצרורות לו בסדינו</span>). Es ist daher anzunehmen, dass das gefundene Geld einem der Kaufleute und Handwerker abhanden gekommen, die es aus der Tempelkasse für ihre Lieferungen oder Leistungen erhalten hatten (s. Jeruschalmi z. St.; anders Raschi in Pesaḥim 7a).</i>; findet man es in Jerusalem<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> d. h. in den übrigen Teilen der Stadt, ausser dem Viehmarkte und dem Tempelberge.</i> zur Festzeit<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> in der die Männer aus allen Teilen des Landes nach der heiligen Stadt strömten (5. B. M. 16, 16), bei welcher Gelegenheit sie auch ihr Geld vom „zweiten Zehnt“ mitbrachten.</i>, so ist es als zweiter Zehnt, an allen anderen Tagen des Jahres, so ist es als Unheiliges anzusehen<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> selbst unmittelbar nach dem Feste, weil die Strassen Jerusalems täglich gefegt wurden.</i>.",
+            "Findet man Fleisch in der Opferhalle, so sind in den ganzen Gliedern Ganzopfer, in den zerschnittenen Stücken Sündopfer zu vermuten<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Das Ganzopfer wurde nach der in Tamid (IV 2—3) beschriebenen Anordnung zerlegt. Die einzelnen Glieder mussten unzerschnitten auf den Altar gebracht werden. Dagegen wurde das Fleisch der Sündopfer (und ebenso der Schuldopfer) von den Priestern, die es unter sich teilten, in beliebige Stücke zerschnitten. Fleisch von Friedensopfern bildete in der Opferhalle die Minderheit.</i>; findet man welches in Jerusalem<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> im übrigen Jerusalem, ausserhalb der Opferhalle (vgl. Anm. 12).</i>, so ist es als Friedensopfer anzusehen<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Andere Opfer durften ausserhalb des Heiligtums nicht gegessen werden.</i>. Ob so oder so<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Wo immer und wie immer es in der heiligen Stadt gefunden wurde, ob inner- oder ausserhalb der Opferhalle, ob in ganzen Gliedern oder in Stücke geschnitten, ob es nun von Ganz-, Sünd- oder Friedensopfern herrührt, kann es niemals seiner mutmasslichen Bestimmung zugeführt werden, da es inzwischen durch Unreinheit oder einen ähnlichen Makel unbrauchbar geworden sein kann. Da dies aber nicht sicher ist, kann man es auch nicht ohne weiteres wie untaugliche Opfer verbrennen, weil man Heiliges, solange es seine Weihe nicht eingebüsst hat, nicht vernichten darf. Man lässt es daher liegen, bis es sein gutes Aussehen verliert, und verbrennt es nachher.</i>, lässt man sein Aussehen verkommen<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesaḥim VII Anm. 52.</i> und schafft es hernach in den Verbrennungsraum<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> s. das. VIII Anm. 18 und IX Anm. 49.</i>. Wird in der Provinz welches gefunden, so sind ganze Glieder als Gefallenes anzusehen<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Sie sind wahrscheinlich gar nicht verloren, sondern weggeworfen worden. — „Gefallenes“ (man versteht darunter jedes tote Tier, das nicht vorschriftsmässig geschlachtet wurde) darf nicht gegessen werden (5. B. M. 14, 21); wer es berührt oder trägt, ist unrein (3. B. M. 11, 39—40).</i>, zerschnittene Stücke aber erlaubt<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Verbotenes Fleisch würde man sich nicht erst zu zerschneiden die Mühe genommen haben. Voraussetzung ist, dass die meisten Einwohner Israeliten sind.</i>; zur Festzeit jedoch, wo es viel Fleisch gibt, sind auch ganze Glieder erlaubt.",
+            "Findet man Vieh von Jerusalem bis Migdal ‘Eder<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> 1. B. M. 35, 21.</i> oder in gleicher Entfernung nach jeder Himmelsrichtung, sind die Männchen als Ganzopfer und die Weibchen als Friedensopfer zu betrachten<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Das in der Umgebung Jerusalems weidende Vieh bestand zum grössten Teil aus Opfertieren. Unter diesen waren die männlichen meist Ganzopfer, die weiblichen aber, da sie sich zu Ganzopfern nicht eigneten (3. B. M. 1, 3), als Friedensopfer. <img src=\"\">.</i>. R. Jehuda sagt: Was sich zum Pesachopfer eignet<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> zum Pesachopfer eignet sich nur männliches Kleinvieh im ersten Lebensjahre (2. B. M. 12, 5).</i>, ist als solches anzusehen, wenn es innerhalb der dreissig Tage vor dem Feste gefunden wird<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Dreissig Tage vor dem Pesachfeste pflegte man schon das Pesachopfer auszuwählen und seinem Zwecke zu weihen.</i>.",
+            "Früher wurde der Finder gepfändet, damit er die zugehörigen Wein- und Mehlopfer<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> s. Kap. V Anm. 15.</i> bringe. Als man aber dazu überging, den Fund im Stiche zu lassen und zu entfliehen, ordnete der Gerichtshof<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> die höchste Behörde in religiösen Angelegenheiten.</i> an, dass die Mehl- und Weinopfer aus öffentlichen Mitteln<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> aus der Kammerhebe (IV 1),</i> gedeckt werden sollen.",
+            "R. Simon sagte: Sieben Einrichtungen hat der Gerichtshof getroffen, und diese war eine von ihnen. Hat ferner ein Nichtjude, der sein Ganzopfer aus überseeischem Lande hersendet, die Mehl- und Weinopfer mitgeschickt, so werden sie von seinem Eigentum dargebracht, wo nicht, so werden sie aus öffentlichen Mitteln dargebracht. Desgleichen, wenn bei einem Bekehrten, der bei seinem Tode Schlachtopfer hinterlässt, Wein- und Mehlopfer vorhanden sind<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> die er vor seinem Tode diesem Zwecke geweiht hat.</i>, so werden sie von seinem Eigentum dargebracht, wo nicht, so werden sie aus öffentlichen Mitteln dargebracht<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> War es aber ein im Judentum Geborener oder auch ein Bekehrter, dem nach seinem Übertritt noch Kinder geboren wurden, so bestreiten seine Erben die Kosten der Mehl- und Weinopfer. <img src=\"\"></i>. Auch ist es eine Verfügung<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">תנאי</span> eig. = Bedingung. Ihr Verfügungsrecht über die Tempelsteuer beruht nämlich darauf, dass sie die Verwaltung unter der stillschweigenden Bedingung übernommen haben, die öffentlichen Mittel, wo es ihnen notwendig erscheint, auch Privatzwecken zuwenden zu dürfen.</i> des Gerichtshofes, dass nach dem Tode des Hohenpriesters<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> bis zur Einsetzung seines Nachfolgers.</i> sein Mehlopfer<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> s. 3. B. M. 6, 13—15. Nach der Überlieferung wird dieses Opfer von den gewöhnlichen Priestern am Tage ihrer Weihe, vom Hohenpriester aber täglich dargebracht.</i> aus öffentlichen Mitteln dargebracht werde. [R. Jehuda dagegen meint: aus den Mitteln der Erben.] Es wurde übrigens ganz dargebracht<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Das ist ein selbständiger Satz, der nicht mehr von R. Jehuda herrührt. Es ist vielmehr die allgemeine und unbestrittene Ansicht, dass das Mehlopfer des Hohenpriesters, das er täglich in zwei Hälften, die eine morgens, die andere abends darbringt, nach seinem Tode, sei es von seinen Erben, sei es aus öffentlichen Mitteln, ungeteilt dargebracht wird, also ein ganzes ‘Omer (= ⅒ Efa) morgens und ein ganzes ‘Omer abends.</i>.",
+            "Ferner bezüglich des Salzes und des Holzes<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> das aus den öffentlichen Mitteln der Kammerhebe beschafft wurde.</i>, dass den Priestern ihre Benutzung freistehe<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> zur Bereitung ihrer Speisen, jedoch nur solcher, die ihnen als ihr Anteil an den Opfern zugewiesen werden.</i>; hinsichtlich der Kuh<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> s. 4. B. M. 19, 1—9.</i>, dass ihre Asche nicht dem Gesetz über Veruntreuung<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> s. 3. B. M. 5, 14—16.</i> unterliege; endlich in Betreff der untauglich gewordenen Vogelopfer<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Wer ein Vogelopfer darzubringen verpflichtet war, warf einen entsprechenden Geldbetrag in die zu diesem Zwecke im Heiligtum aufgestellte Büchse (Kap. VI Anm. 32) und brauchte sich weiter nicht darum zu kümmern. Die Priester besorgten alles übrige. Wenn nun eine der Tauben vor vollendeter Opferhandlung untauglich wurde, und eine andere an ihrer Stelle dargebracht werden musste, wer soll die Kosten tragen, da die Person, der das Opfer gilt, nicht mehr festgestellt werden kann? Nach R. Simon die Kammer, nach R. Jose der Lieferant.</i>, dass sie aus öffentlichen Mitteln ersetzt werden. R. Jose sagt: Wer die Vogelopfer liefert, muss die untauglich gewordenen ersetzen<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Ebenso wie er (oben Kap. IV Ende) für Wein und Öl Ersatz leistet, selbst wenn diese Waren erst nach der Übergabe verdarben.</i>."
+        ],
+        [
+            "Aller Speichel, der sich in Jerusalem — mit Ausnahme des obern Marktes — vorfindet, ist rein<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> In der Provinz legten die unrein Gewordenen mit Ausnahme der Priesterfamilien und einiger durch besondere Frömmigkeit ausgezeichneter Häuser (der sogenannten Ḥaberim; s. Demai II, 3) ausserhalb der Festzeiten wenig Wert auf die Wiedererlangung ihrer Reinheit. Darum musste dort jeder Speichel unbekannter Herkunft als unrein gelten. In Jerusalem dagegen, wo sehr viel Opferfleisch gegossen wurde (vgl. Kap. VII Anm. 8 u. 10), achtete die jüdische Bevölkerung, die in allen Stadtvierteln mit Ausnahme des „obern Marktes“ die überwiegende Mehrheit bildete, mit grossem Eifer darauf, die etwa verlorene Reinheit so bald als möglich wiederzuerlangen.</i>. Dies die Worte des R. Meïr. R. Jose sagt: An den übrigen Tagen des Jahres gehen die Unreinen in der Mitte [der Strasse] und die Reinen an den Seiten<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Wörtlich: sind die in der Mitte Befindlichen unrein und die an den Seiten Befindlichen rein. Es liegt wohl nahe, diese Bezeichnungen nicht auf Personen, sondern auf die im ersten Satze erwähnten <span dir=\"rtl\">רוקין</span> zu beziehen; die Schlussworte aber (<span dir=\"rtl\">שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין</span>), in denen von Personen die Rede ist, lassen es als wahrscheinlich erscheinen, dass auch unter <span dir=\"rtl\">שבאמצע</span> und <span dir=\"rtl\">שבצדדין</span> solche zu verstehen sind.</i>, zur Festzeit aber gehen die Reinen in der Mitte und die Unreinen an den Seiten, denn weil ihrer nur wenige sind<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> An den Festtagen waren auch die zahlreich aus der Provinz herbeiströmenden Fremden frei von jeder Unreinheit.</i>, ziehen sie sich nach den Seiten zurück.",
+            "Alle Geräte, die in Jerusalem gefunden werden, sind unrein, wenn sie so daliegen, wie man sie zum Reinigungsbade hinabträgt; liegen sie aber so da, wie man sie hinaufzutragen pflegt, sind sie rein. Denn nicht so, wie sie hinunterkommen, kommen sie wieder herauf<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Andere Lesart: <span dir=\"rtl\">שלא כירידתן עלייתן</span>. Auf dem Wege zum Reinigungsbade sind die Geräte trocken, auf dem Rückwege nass. Auch pflegt man sie in der Regel mit der Spitze nach vorn zu tragen, so dass man meistens schon aus der Richtung des oberen Endes erkennen kann, ob sie auf dem Hin- oder Rückwege verloren wurden (vgl. Maimunis Kommentar z. St.). Nach Raschi (Pesaḥim 19b) ist hier <span dir=\"rtl\">דרך</span> wörtlich zu nehmen und demgemäss zu übersetzen: „Alle Geräte, die in Jerusalem gefunden werden, sind unrein, wenn sie auf dem Wege liegen, der zum Reinigungsbade hinabführt; liegen sie aber auf dem aufwärts führenden Wege, sind sie rein. Man trägt sie nämlich nicht auf demselben Wege hinauf, auf dem man sie hinunterträgt“. Nach dieser Auffassung erwartet man aber im Hauptsatze: <span dir=\"rtl\">בדרך ירידה</span> und <span dir=\"rtl\">בדרך עלייה</span> mit <span dir=\"rtl\">ב</span> sowie in der Begründung: <span dir=\"rtl\">שאין דרך ירידתו דרך עלייתו</span>, das Suffix auf <span dir=\"rtl\">בית הטבילה</span> bezogen.</i>. So die Worte des R. Meïr. R. Jose meint: Sie alle sind rein mit Ausnahme des Korbes, der Schaufel<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מגרפה</span> v. <span dir=\"rtl\">גרף</span> (Schabbat III, 1, Pesaḥim IV, 7, Jom tob IV 5 u. ö.) = zusammenscharren.</i> und des Spatens<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מרצה</span> v. <span dir=\"rtl\">רצץ</span> = spalten, zerschlagen.</i>, die ausschliesslich zur Leichenbestattung dienen.",
+            "Findet man ein Schlachtmesser am „Vierzehnten“<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> des Monats Nisan.</i>, darf man damit ohne weiteres schlachten; findet man es am Dreizehnten, so muss es nochmals ins Reinigungsbad getaucht werden<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Unreine Geräte werden in der Regel (vgl. Anm. 18 u. 21) erst nach Ablauf des Tages, an welchem sie ins Reinigungsbad getaucht wurden, wieder rein. Daher müssen die Schlachtmesser, die am Nachmittage des 14. Nisan zum Pesachopfer verwendet werden sollen, schon am vorhergehenden Tage ins Bad getaucht werden. Findet man also ein solches am Rüsttage des Pesachfestes, so darf man annehmen, dass es schon gereinigt ist; findet man es aber am 13. Nisan, so kann man das nicht voraussetzen, da die Person, die es verlor, ja noch bis zum Abend Zeit hatte die Reinigung vorzunehmen. Der Ausdruck <span dir=\"rtl\">שונה ומטביל</span> (nochmals untertauchen) ist mit Rücksicht auf die Möglichkeit gewählt, dass der Eigentümer es doch schon gereinigt hatte, als es ihm abhanden kam.</i>. Ein Hackmesser<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קופיץ</span> (= ϰοπίς) ist ein Küchenmesser, mit dem man insbesondere Knochen durchhackt (s. z. B. Pesaḥim VII 12), das aber auch als Schlachtmesser dienen kann.</i> muss man in diesem wie in jenem Falle nochmals untertauchen<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> wenn man es nach Anbruch der Nacht benutzen will. Selbst wenn es am 14. Nisan gefunden wird, ist nicht anzunehmen, dass es schon am Tage vorher gereinigt wurde, weil es in der Regel nicht zum Schlachten am Rüsttage des Festes, sondern erst in der Festnacht selbst gebraucht wird, so dass der Eigentümer, der es verlor, mit der Reinigung bis zum Vorabend warten konnte.</i>. Fällt der Vierzehnte auf einen Sabbat, so darf man ohne weiteres damit schlachten<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Am Sabbat darf man wohl das Pesachopfer schlachten, aber keine Geräte reinigen. Wenn daher der Eigentümer das Hackmesser am Feste benutzen wollte, musste er es schon am Freitag, dem 13. Nisan, gereinigt haben. Folglich darf der Finder es am 14. sofort in Gebrauch nehmen, um sein Pesachopfer damit zu schlachten.</i>; [findet man es] am Fünfzehnten<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Der 15. Nisan ist ein Feiertag, an dem man unreine Geräte ebensowenig wie am Sabbat ins Bad tauchen darf.</i>, darf man ohne weiteres damit schlachten<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Am Feiertage ist im Gegensatz zum Sabbat das Schlachten privater Festopfer und beliebiger, zum Genuss erlaubter Tiere gestattet. Vom Pesachopfer ist selbstverständlich an dieser Stelle nicht mehr die Rede.</i>; findet es sich mit einem Schlachtmesser zusammengebunden, so ist es diesem gleich zu achten<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Man darf also das Hackmesser in diesem Falle sofort in Gebrauch nehmen, auch wenn der Fund am 14. Nisan gemacht wurde und dieser nicht auf Sabbat fiel.</i>.",
+            "Wurde der Vorhang<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> des Heiligtums.</i> unrein, so wird er, wenn es durch übertragene Unreinheit<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesaḥim Kap. I Anm. 26—29.</i> geschah, drinnen<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> in einem dazu eingerichteten Raume des Heiligtums.</i> ins Reinigungsbad getaucht und sofort wieder hereingebracht<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Nach biblischer Satzung kann sich solche Unreinheit auf Geräte nicht mehr weiter übertragen. Mithin ist der Vorhang nur auf Grund rabbinischer Bestimmung unrein und kann daher sofort nach dem Reinigungsbade wieder an seinem Orte aufgehängt werden, ohne dass man erst den Sonnenuntergange abzuwarten brauchte.</i>; geschah es aber durch einen Herd der Unreinheit<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesaḥim Kap. I Anm. 26—29.</i>, so wird er draussen<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> in einem ungeweihten Teile des Tempelberges. Unreine Geräte wurden ebensowenig wie unreine Menschen im Heiligtum und seinem Vorhofe geduldet.</i> untergetaucht und im Hêl<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> So hiess der Raum zwischen der Gitterwand und der Frauenhalle ausserhalb des Vorhofs zum Heiligtume (Middot II, 3).</i> ausgebreitet, da er des Sonnenuntergangs bedarf<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Wurde ein Gerät durch einen Herd der Unreinheit infiziert, so war es nach biblischer Satzung unrein und konnte daher durch das Reinigungsbad erst mit Ablauf des Tages die verlorene Reinheit wiedererlangen (s. z. B. 4. B. M. 11, 32).</i>. Ist es ein neuer Vorhang, breitet man ihn auf das Dach des Säulenganges<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesaḥim I Anm. 22.</i>, damit die Leute das schöne Kunstwerk bewundern können.",
+            "Rabban Simon ben Gamliel berichtet im Namen des Vorstehers R. Simon: Der Vorhang hatte die Dicke einer Handbreite<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> etwa 8 cm.</i> und war auf zweiundsiebenzig Schnüren<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> In Ḥullin 90b lesen unsere Ausgaben: <span dir=\"rtl\">נירין</span>, das sind die Litzen, durch deren Ringe oder Schleifen die Kettenfäden gezogen werden.</i> gewoben, deren jede aus vierundzwanzig Fäden bestand; er hatte eine Länge von vierzig Ellen, eine Breite von zwanzig Ellen<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Demnach können die Schnüre nicht rund gewesen sein. 20 Ellen sind nämlich = 120 Handbreiten; folglich musste jede der 72 Schnüre, welche die Kette des Gewebes bildeten, eine Breite von 1⅔ Handbreiten (13⅓ cm.) haben. Wäre dies ihr Durchmesser, so hätte die Dicke des Vorhangs ebenfalls 1⅔ und nicht blos 1 Handbreite betragen. Vielleicht waren die Schnüre so geflochten, dass von den 24 Fäden je vier auf die Dicke und je 6 auf die Breite entfielen. Hatte nun jeder Faden einen Durchmesser von 2 cm (= ¼ <span dir=\"rtl\">טפח</span>) so betrug die Dicke 8 cm (= 1 <span dir=\"rtl\">טפח</span>) und die Breite 12 cm (= 1½ <span dir=\"rtl\">טפח</span>). Es fehlt nur noch ein ⅙ <span dir=\"rtl\">טפח</span> (=1⅓ cm), das wohl auf Rechnung des Zwischenraumes zu setzen ist, welcher zwischen je zwei Schnüren für den Einschlag offen blieb.</i> und wurde von zweiundachtzig jungen Mädchen<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Die Lesart <span dir=\"rtl\">ריבוא</span> (= Myriaden), die mit Unrecht bevorzugt wird, fordert eine nähere Bestimmung, welche die Mischna vermissen lässt, und die Kommentatoren teils durch „Denare“ teils durch „Fäden“ ergänzen. 820000 Denare sind eine grosse Summe, wenn es auch nur Silberdenare und nicht, wie R. ‘Obadja will, Golddenare wären (1 Golddenar = 25 Silberdenare, etwa 16 Mark); 820000 Fäden kann man noch weniger hinnehmen, wenn man erwägt, dass zur Kette nur deren 1728 erforderlich waren.</i> angefertigt. Jährlich machte man zwei, und dreihundert Priester tauchten ihn ins Bad<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> d. h. wegen seiner Schwere musste die vereinte Kraft von 300 Männern in Anspruch genommen werden, so oft er in das Reinigungsbad getaucht werden sollte. Der Talmud (Ḥullin 90b) führt diesen Bericht als Beispiel dafür an, dass auch die Mischnalehrer mitunter an Übertreibungen Gefallen finden. Nach Raschi (daselbst) bezieht sich diese Bemerkung auf die Zahl dreihundert, nach Maimuni (hier) auf unsere ganze Mischna.</i>.",
+            "Wenn das Fleisch hochheiliger Opfer<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Opfer höherer Ordnung sind: Ganzopfer, Sünd- und Schuldopfer, öffentliche Friedensopfer. Wenn ihr Fleisch für seine Bestimmung untauglich wurde, musste es im Heiligtum selbst durch Feuer vernichtet werden. Andererseits durfte man nichts Unreines im Heiligtume dulden. Wie soll man nun verfahren, wenn dieses Fleisch durch Unreinheit unbrauchbar wurde? Darüber gehen die Ansichten in unserer und der folgenden Mischna auseinander.</i> unrein wurde, sei es durch einen Herd der Unreinheit<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesaḥim Kap. I Anm. 26—29.</i> sei es durch übertragene Unreinheit<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> s. Pesaḥim Kap. I Anm. 26—29.</i>, sei es drinnen, sei es draussen, so muss es nach Ansicht der Schule Schammais in allen Fällen drinnen verbrannt werden, mit Ausnahme des Falles, in welchem es durch einen Herd der Unreinheit draussen unrein würde, während es nach Ansicht der Schule Hillels in allen Fällen draussen zu verbrennen ist, mit Ausnahme des Falles, in welchem es durch eine übertragene Unreinheit drinnen unrein geworden.",
+            "R. Eli‘ezer meint: Was durch einen Herd der Unreinheit, sei es drinnen, sei es draussen, unrein geworden, wird draussen verbrannt; was aber durch übertragene Unreinheit, sei es drinnen, sei es draussen, unrein wurde, wird drinnen verbrannt. R. ‘Akiba sagt: Wo es unrein wurde, dort soll es verbrannt werden<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> gleichviel, wodurch es unrein wurde.</i>.",
+            "Die Glieder des täglichen Opfers<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> 4. B. M. 28, 3—4. Das geschlachtete Opfer wurde in der aus Tamid IV 2—3 ersichtlichen Weise in seine Glieder zerlegt, die aber nicht sofort von den durch das Los (Joma II 3) dazu bestimmten Priestern dargebracht, sondern zunächst auf die zum Altar hinaufführende Rampe gelegt wurden, um erst später zum Altar emporgetragen und dort verbrannt zu werden.</i> wurden auf der untern Hälfte der Rampe<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> s. oben Kap. VI Anm. 19.</i> im Westen<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Andere Lesart: <span dir=\"rtl\">במזרח</span> = „im Osten“.</i> niedergelegt, die der Musafopfer<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> An Sabbat-, Fest- und Neumondstagen wurden ausser dem täglichen noch besondere Opfer dargebracht (4. B. M. 28, 9—29, 39). Diese werden Musafim genannt.</i> auf der untern Hälfte der Rampe im Osten<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Andere Lesart: <span dir=\"rtl\">במערב</span> = „im Westen“.</i>, die der Neumondsopfer<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> 4. B. M. 28, 11.</i> oben auf dem Rande des Altars<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> Die Oberfläche des Opferaltars mass 28 Ellen im Geviert, die Feuerstätte aber nur 24 Ellen. Es blieb also ringsum nach aussen hin ein Rand von 2 Ellen Breite, der an den vier Ecken mit je einem 1 Elle messenden Würfel (den sogenannten „Hörnern“) besetzt war, so dass immer noch ein freier Raum von der Breite einer Elle auf jeder Seite des Altars zur Verfügung stand, auf dem die Priester sich bewegen konnten. (Middot III 1). Eine andere Lesart lautet: <span dir=\"rtl\">מלמטה מתחת כרכוב המזבח</span> = „unterhalb des untern Altarrandes“. Dieser war ebenfalls 1 Elle breit und wurde durch den Sockel gebildet, auf dem der obere Teil des Altars ruhte und dessen Querschnitt 30 Ellen im Geviert hatte (Middot das.). Doch wurden die Glieder des Musafopfers nach dieser Lesart nicht etwa auf dem freien Rande des Sockels, sondern unterhalb desselben auf der obern Hälfte der Rampe vorläufig niedergelegt.</i>. [Die Gesetze über] die Schekelsteuer und die Erstlinge<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> 5. B. M. 26, 1—10.</i> gelten nur angesichts des Tempels<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> d. h. solange das Heiligtum in Jerusalem steht.</i>; dagegen sind [die Bestimmungen über] Getreidezehnt<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Zusammenfassende Bezeichnung für alle von der Getreide-, Wein- und Ölernte zu entrichtenden Abgaben (Priesterhebe, erster und zweiter Zehnt).</i>, Viehzehnt<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> 3. B. M. 27, 32.</i> und Erstgeborene<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> 2. B. M. 13, 11—13; 4. B. M. 18, 15—18.</i> vom Bestande des Tempels unabhängig. Wenn jemand Schekelsteuern und Erstlinge weiht, so sind sie heiliges Gut<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> Sie bleiben in Kraft, wenn auch das Heiligtum in Trümmern liegt.</i>. R. Simon meint: Wenn jemand Erstlinge als heiliges Gut erklärt<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> in unserer Zeit, nach der Zerstörung des Tempels.</i>, sind sie dennoch nicht geweiht<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> können also auch von Nichtpriestern, selbst von unreinen gegessen werden.</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..39140f8bad1f9078604041a8cee19b874caf91a5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json	
@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "On the first of Adar they make a public announcement about the shekels and concerning kilayim. On the fifteenth: they read the Megillah [Esther] in walled cities, and they fix the roads and the streets and the ritual water baths, and they perform all public duties, and they mark the graves, and [messengers] go forth also concerning kilayim.",
+            "Rabbi Judah said: at first they used to uproot [the kilayim], and throw them down before them. [But] when transgressors increased in number, they used to uproot them and throw them on the roads. [Finally], they decreed that they should make the whole field ownerless.",
+            "On the fifteenth of [Adar] they would set up tables [of money changers] in the provinces. On the twenty-fifth they set them up in the Temple. When [the tables] were set up in the Temple, they began to exact pledges [from those who had not paid]. From whom did they exact pledges? From Levites and Israelites, converts and freed slaves, but not women or slaves or minors. Any minor on whose behalf his father has begun to pay the shekel, may not discontinue it again. But they did not exact pledges from the priests, because of the ways of peace.",
+            "Rabbi Judah said: Ben Bukri testified at Yavneh that a priest who paid the shekel is not a sinner. But Rabban Yohanan ben Zakkai said to him: not so, but rather a priest who did not pay the shekel was guilty of a sin, only the priests expounded this verse for their own benefit: “And every meal-offering of the priest shall be wholly burnt, it shall not be eaten” (Leviticus 6:16), since the omer and the two loaves and the showbread are [brought] from our [contributions], how can they be eaten?",
+            "Even though they said, “they don’t exact pledges from women, slaves or minors, [yet] if they paid the shekel it is accepted from them. If a non-Jew or a Samaritan paid the shekel they do not accept it from them. And they do not accept from them the bird-offerings of zavin or bird-offerings of zavot or bird-offerings of women after childbirth, Or sin-offerings or guilt-offerings. But vow-offerings and freewill-offerings they do accept from them. This is the general rule: all offerings which can be made as a vow-offering or a freewill-offering they do accept from them, but offerings which cannot be made as a vow-offering or a freewill-offering they do not accept from them. And thus it is explicitly stated by Ezra, as it is said: “You have nothing to do with us to build a house unto our God” (Ezra 4:3).",
+            "The following are liable [to pay] the kalbon (surcharge): Levites and Israelites and converts and freed slaves; but not priests or women or slaves or minors. If a man paid the shekel on behalf of a priest, or on behalf of a woman, or on behalf of a slave, or on behalf of a minor, he is exempt. If a man paid the shekel on his own behalf and on behalf of his fellow he is liable for one kalbon. Rabbi Meir says: two kalbons. If one gave a sela and received a shekel, he is liable to pay two kalbons.",
+            "If one paid the shekel on behalf of a poor man or on behalf of his neighbor or on behalf of his fellow-townsman, he is exempt [from the kalbon]. But if he loaned [it] to them he is liable. Brothers who are partners who are obligated for the kalbon are exempt from the tithe of beasts. But when they are liable to the tithe of beasts they are exempt from the surcharge. And how much is the kalbon? A silver ma'ah, the words of Rabbi Meir. But the sages say: half a ma'ah."
+        ],
+        [
+            "They may change shekels into darics because of the load of the journey. Just as there were shofar-shaped chests in the Temple so there were shofar-shaped chests in the provinces. The townspeople who had sent their shekels and they were stolen or lost: If the appropriation had already been made [the messengers] swear an oath to the treasurers; But if the appropriation had not yet been made they swear to the townspeople, and the townspeople must pay [new] shekels in the place of the [lost] shekels. [If the lost shekels] were found, or if the thieves restored them, then both [the first shekels and their substitutes] are [sacred] shekels and they cannot be credited [to the account] of the coming year.",
+            "One who gave his shekel to his fellow to pay it on his behalf, but [his fellow] paid it on behalf of himself: if the appropriation had already been made [his fellow] is guilty of sacrilege. One who paid his shekel out of money belonging to the sanctuary: If the appropriation had already been made and an animal [bought out of the appropriation] had already been offered, he is guilty of sacrilege. [If he paid his shekel with] money that had been used to redeem the second tithe or the value of seventh year produce, he must eat food equal to its value.",
+            "One who gathered some coins and said: “Behold, these are for my shekel.” Bet Shammai say: the surplus [is used to purchase] freewill-offerings. But Bet Hillel say: the surplus is non-sacral property. [If he said:] “From them I shall bring my shekel,” they agree that the surplus is non-sacral property. [If he said]: “These [coins] are for a sin-offering, they agree that the surplus [goes to the chests of] freewill-offerings. [If he said]: “From these I shall bring a sin-offering, they agree that the surplus is non-sacral property.",
+            "Rabbi Shimon says: what is the difference between shekels and a sin-offering? Shekels have a fixed value, but a sin-offering has no fixed value. Rabbi Judah says: shekels also have no fixed value. For when the Israelites came up out of the diaspora they used to pay the shekel in darics, then they paid the shekel in selas, then they paid it in tibs, and finally they wanted to pay it in dinars. But Rabbi Shimon said: nevertheless they are all of the same value for everyone, whereas [in the case of] a sin-offering one man may bring it of the value of one sela, another may bring it of the value of two selas, and another in the value of three selas.",
+            "The surplus of [money set aside for] shekels is non-sacred property. The surplus of [money set aside for the] tenth of the ephah, and the surplus of [money set aside for] bird-offerings of zavim, for bird-offerings of zavot, for bird-offerings of women after childbirth, and sin-offerings and guilt-offerings, their surplus [is used to purchase] freewill-offerings. This is the general rule: all [money set aside] for a sin-offering or for a guilt-offering, the surplus [is used to purchase] freewill-offerings. The surplus of [money set aside for] a burnt-offering [must be used] for a burnt-offering. The surplus of [money set aside for] a meal-offering [must be used] for a meal-offering. The surplus of [money set aside for] a peace-offering [must be used] for a peace-offering. The surplus of [money set aside for] a pesach [must be used] for a wellbeing offering. The surplus of [money set aside for] the offerings of nazirites [must be used] for the offerings of other nazirites. The surplus of [money set aside for] the offerings of a [particular] nazirite [is used to purchase] freewill-offerings. The surplus of [money raised for] the poor [must be used] for other poor. The surplus of [money raised for] a [particular] poor person [must be given] to that [poor person]. The surplus of [money raised for the ransom of] captives [must be used] for [the ransom of other] captives. The surplus of [money raised for the ransom of] a [particular] captive [must be given] to that captive. The surplus of [the money raised for the burial of] the dead [must be used] for [the burial of other] dead. The surplus of [the money raised for the burial of] a [particular] dead person [must be given] to his heirs. Rabbi Meir says: the surplus of [money raised for the burial of] a [particular] dead person must be laid aside until Elijah comes. Rabbi Natan says: the surplus of [money raised for the burial of] a [particular] dead person [must be used] for building a monument for him over his grave."
+        ],
+        [
+            "At three periods of the year the appropriation is made [from the shekels] in the chamber: Half a month before Pesah, half a month before Shavuot, and half a month before Sukkot, and these are also the threshing floors [the seasons] for the tithe of beasts, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai says: on the twenty-ninth of Adar, and on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: on the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. Why did they say, “On the twenty-ninth of Elul and not on the first of Tishre? Because the first of Tishre is a holy day, and it is not permitted to tithe on a festival, therefore they moved it up to the twenty-ninth of Elul.",
+            "In three baskets each of [the capacity of] three seahs they make the appropriation [of shekels] from the chamber. And on them was inscribed: Aleph, Beth, Gimmel. Rabbi Ishmael says: Greek was inscribed on them, alpha, beta, gamla. The one who made the appropriation did not enter the chamber wearing either a bordered cloak or shoes or sandals or tefillin or an amulet, lest if he became poor people might say that he became poor because of a sin committed in the chamber, or if he became rich people might say that he became rich from the appropriation in the chamber. For it is one’s duty to be free of blame before others as before God, as it is said: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22), and it says: “And you will find favor and good understanding in the eyes of God and man” (Proverbs 3:4).",
+            "[The members] of Rabban Gamaliel’s household used to enter [the chamber] with their shekel between their fingers, and throw it in front of him who made the appropriation, while he who made the appropriation purposely pressed it into the basket. He who made the appropriation did not make it until he first said to them: “Should I make the appropriation?” And they say to him three times: “Make the appropriation! Make the appropriation! Make the appropriation!”",
+            "[After] he made the first appropriation, he covers [what is left] with leather covers. [After he made the] second appropriation, he covers [what is left] with leather covers. [But after] the third appropriation he would not cover [what was left]. [And why would he cover?] Lest he should forget and make a [fresh] appropriation from shekels from which had already been appropriated. He would make the first appropriation on behalf of the Land of Israel, and the second on behalf of the surrounding cities, and the third on behalf of Babylon and on behalf of Medea and on behalf of [other] distant countries."
+        ],
+        [
+            "What did they do with the appropriation? They bring with it the daily burnt-offerings (tamidim) and the additional burnt-offerings (musafim) and their libations, the omer and the two loaves and the showbread and all the other public offerings. Those who guard the aftergrowths of the seventh year take their wages out of the appropriation from the chamber. Rabbi Yose says: [if a man wished] he could volunteer to watch without payment. But they said to him: you too admit that they can only be offered out of public funds.",
+            "The [red] heifer and the scapegoat and the strip of scarlet came out of the appropriation of the chamber. The ramp for the [red] heifer and the ramp for the scapegoat and the strip of scarlet which was between its horns, and [the maintenance of] the pool of water and the wall of the city and its towers and all the needs of the city came out of the remainder in the chamber. Abba Shaul says: the ramp for the [red] cow the high priests made out of their own [means].",
+            "What did they do with the surplus of the remainder in the chamber?They would buy with it wines, oils and fine flours, and the profit belonged to the Temple, the words of Rabbi Ishmael. Rabbi Akiva says: one may not make a profit with the property of the Temple, nor with the property of the poor.",
+            "What was done with the surplus of the appropriation?[They would buy] plates of gold for covering the interior of the Holy of Holies. Rabbi Ishmael says: the surplus [from the sale] of the produce was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the appropriation was used for the ministering vessels. Rabbi Akiva says: the surplus of the appropriation was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the libations was used for the ministering vessels. Rabbi Hananiah the chief of the priests says: the surplus of the libations was used for the altar’s ‘dessert’, and the surplus of the appropriation was used for the ministering vessels. Neither of these [two sages] allowed [a profit from the sale of] the produce.",
+            "What was done with the surplus of the incense? They would separate from it the wages of the craftsmen, and they would exchange it for the wages of the craftsmen, and they would give it to the craftsmen as their wages, and then they would buy it back again out of a new appropriation. If the new month had arrived in time they would bring it with the new appropriation, but if not, they from the old one.",
+            "If one dedicated his possessions to the Temple, and there was among them things which was fit for public offerings, they should be given to the craftsmen as their wages; the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: this method is not correct. Rather, they separate from them the wages of the craftsmen, and then they exchange them for the money due to the craftsmen, and then they give them to the craftsmen as their wages, and then they buy them back again out of a new appropriation.",
+            "One who dedicated his possessions to the Temple and there was among them an animal fit for the altar, males or females,Rabbi Eliezer says: males should be sold for the use of burnt-offerings and females should be sold for the use of offerings of wellbeing, and the proceeds should be lumped together with the rest of the possessions for the repair of the temple. Rabbi Joshua says: the males themselves should be offered as burnt-offerings and the females should be sold for the use of offerings of wellbeing, and with the proceeds burnt offerings should be brought, and the other possessions should go to the repair of the temple. Rabbi Akiva says: I prefer the opinion of Rabbi Eliezer over the opinion of Rabbi Joshua, for Rabbi Eliezer applied a uniform rule, but Rabbi Joshua differentiated. Rabbi Papias said: I have heard [a tradition in accordance] with both of their opinions: that one who dedicates to the Temple with explicitness, it is according to the words of Rabbi Eliezer, but one who dedicates to the Temple without specifying it is according to the opinion of Rabbi Joshua.",
+            "One who dedicated his possessions to the Temple and there were among them things fit for the altar, [such as] wines, oils, and birds: Rabbi Elazar says: they should be sold for the use of [offerings of] each particular kind, and they should bring with the proceeds burnt offerings, and the other possessions should go to the repair of the Temple.",
+            "Once in thirty days prices were fixed [on behalf of] the chamber. Anyone who had accepted upon himself to supply fine flours at four [se'ahs for a sela] and they now stood at three [se'ahs for a sela] he must [still] supply four. [If he had accepted to supply fine flours] at three [se'ahs for a sela] and they now stood at four, he must [also] supply at four, for the sanctified property has the upper hand. If the fine flour became worm-eaten the loss is his; if the wine became sour the loss is his. For he is not entitled to his money until the altar has accepted [the offering]."
+        ],
+        [
+            "These were the officers in the Temple: Yohanan the son of Pinchas was over the seals. Ahiyah over the libations. Mattityah the son of Shmuel over the lots. Petahiah over the bird-offering. (Petahiah was Mordecai. Why was his name called Petahiah? Because he ‘opened’ matters and expounded them, and he understood the seventy tongues). The son of Ahijah over the sickness of the bowels. Nehuniah, the digger of ditches. Gevini, the crier. The son of Gever over the locking of the gates. The son of Bevai over the strips [for lighting the menorah]. The son of Arza over the cymbal. Hugras the son of Levi over the song. The house of Garmu over the making of the showbread. The house of Avtinas over the preparing of the frankincense. Elazar over the curtains. And Pinchas over the priestly vestments.",
+            "They did not have less than three treasurers. Or less than seven superintendents. Nor create positions of authority over the public in matters of money [with] less than two [officers], except [in the case] of the son of Ahiyah who was over the sickness of the bowels and Elazar who was over the veil, for these had been accepted by the majority of the public.",
+            "There were four seals in the Temple, and on them was inscribed [respectively]: ‘calf’, ‘ram’, ‘kid’, ‘sinner’. Ben Azzai says: there were five and on them was inscribed in Aramaic [respectively]” ‘calf’, ‘ram’, ‘kid’, ‘poor sinner’, and ‘rich sinner’. [The seal inscribed] ‘calf’ served for the libations of cattle, both large and small, male and female. [The seal inscribed] ‘kid’ served for the libations of flock animals, both large and small, male and female, with the exception of rams. [The one inscribed] ‘ram’ served for the libations of rams alone. [The one inscribed] ‘sinner’ served for the libations of the three animals [offered] by lepers.",
+            "If one required libations he would go to Yohanan who was the officer over the seals, and give him money and receive from him a seal. Then he would go to Ahiyah who was the officer over the libations, and give him the seal, and receive from him the libations. And in the evening these two [officers] would come together, and Ahiyah would bring out the seals and receive money for their value. And if there was more [than their value] the surplus belonged to the sanctuary, but if there was less [than their value] Yohanan would pay [the loss] out of his own pocket; for the Temple has the upper hand.",
+            "If one lost his seal his case they wait [to deal] with him until the evening. If they found [money left over] to the value of his lost seal, they give [it] to him and if not he gets nothing. On the seals was inscribed the name of the day because of the defrauders.",
+            "There were two chambers in the Temple, one the chamber of secret gifts and the other the chamber of the vessels. The chamber of secret gifts: sin-fearing persons used to put their gifts there in secret, and the poor who were descended of the virtuous were secretly supported from them. The chamber of the vessels: whoever offered a vessel as a gift would throw it in, and once in thirty days the treasurers opened it; and any vessel they found in it that was of use for the repair of the temple they left there, but the others were sold and their price went to the chamber of the repair of the temple."
+        ],
+        [
+            "There were in the Temple thirteen chests, thirteen tables and thirteen prostrations. [Members] of the household of Rabban Gamaliel and of Rabbi Hananiah the chief of the priests used would prostrate fourteen [times. And where was the additional [prostration]? In front of the wood storage yard, for they had a tradition from their forefathers that the Ark was hidden there.",
+            "It once happened that a priest who was busy [there] noticed that the floor [of the wood storage area] was different from the others. He went and told it to his friend but before he had time to finish his words his soul departed. Then they knew for certain that there the Ark was hidden.",
+            "And where did they make the prostrations? Four [times] in the north, four [times] in the south, three [times] in the east, and twice in the west, in front of the thirteen gates. The southern gates close to the west [side were]: the Upper Gate, the Fuel Gate, the Gate of the Firstborn [Animals], and the Water Gate. Why was it called the Water Gate? Because through it was brought in the flask of water for the libation on Sukkot. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: through it the waters trickle forth and in the time to come “they will come forth from under the threshold of the Temple” (Ezekiel 47:1). On the opposite side in the north close to the west were: Jechoniah’ Gate, the Gate of the Offerings, the Gate of the Women, and the Gate of Song. And why was it called the Jechoniah’ Gate? Because through it Jechoniah went out into his captivity. In the east was the Nicanor’s Gate, and it had two small gates, one to the right and one to the left. There were also two gates in the west which had no name.",
+            "There were thirteen tables in the Temple:Eight of marble in the place of slaughtering and on them they would rinse the entrails. And two to the west of the ramp [which ascends the altar], one of marble and one of silver; on that of marble they would place the limbs [of the offerings], and on that of silver the ministering vessels. And there were two tables in the Porch on the inside of the entrance to the Temple, one of marble and the other of gold; on that of marble they would place the showbread placed when it was brought in, and on that of gold [they would place the showbread] when it was taken out, because things sacred may be raised [in honor] but not lowered. And there was one [table] of gold on the inside of the Sanctuary on which the showbread lay continually.",
+            "There were thirteen chests in the Temple and on them was inscribed [respectively]:“new shekels”;“New shekels” those for each year; “old shekels”;“Old shekels” whoever has not paid his shekel in the past year may pay it in the coming year; “bird-offerings”;“Bird-offerings” these are turtle-doves; “young pigeons for burnt-offerings”;“Young pigeons for burnt-offerings” these are young pigeons. “wood”; “frankincense”; “gold for the kapporet”; and on six, “freewill offerings”. Both [these two chests] are for burnt-offerings, the words of Rabbi Judah. But the sages say: “bird-offerings” one [half] is for sin-offerings and the other [half] for burnt-offerings, but “young pigeons for burnt-offerings” all goes to burnt-offerings.",
+            "One who says: “Behold, I am obligated to bring wood”, he may not bring less than two logs. [If he says: “Behold, I am obligated to bring] frankincense”, he may not bring less than a handful of it. [If he says: “Behold, I am obligated to bring] gold”, he may not bring less than a gold denar. “On six [was inscribed] “for freewill-offerings”: What was done with the freewill-offerings? They would buy with them burnt-offerings, the flesh [of which] was for the name [of God] and the hides for the priests. The following is the midrash which was expounded by Yehoyada the high priest: “It is a guilt-offering; it is a guilt offering, it goes to the Lord” (Leviticus 5:19). This is the general rule: anything which is brought because of a sin or because of guilt, they should purchase with it burnt offerings, the flesh [of which] was for the name [of God] and the hides for the priests. Thus the two verses are fulfilled: a guilt offering for the Lord and a guilt offering for the priests, and it says: “Money brought as a guilt offering or as a sin offering was not deposited in the House of the Lord; it went to the priests” (II Kings 12:17)."
+        ],
+        [
+            "Coins which were found between the [chest inscribed] “shekels” and the [chests inscribed] “freewill-offerings: Nearer to [the chest inscribed] “shekels”, they go to the shekels; [Nearer to the chests inscribed] “freewill-offerings”, they go to freewill-offerings; Half way in between, they go to freewill-offerings. [Coins which were found] between [the chest inscribed] “wood” and [the chest inscribed] “frankincense”: Nearer to [the chest inscribed] “wood”, they go to the wood; [Nearer to the chest inscribed] “frankincense”, they go to frankincense; Half way in between, they go to frankincense. [Coins which were found] between [the chest inscribed] “bird-offerings” and [the chest inscribed] “young pigeons for burnt-offerings”: Nearer to [the chest inscribed] “bird-offerings” they go to bird-offerings; [Nearer to the chest inscribed] “young pigeons for burnt-offerings”, they go to young pigeons for burnt-offerings; Half way in between, they go to young pigeons for burnt-offerings. [Coins which were found] between non-sacred [money] and [second] tithes [money]: Nearer to the non-sacred [money], they go to common [money]; Nearer to the [second] tithes [money], they go to [second] tithes; Half way in between, they are considered [second] tithes. This is the general rule: the go to that which is nearer [even if this] is lenient; but if half way in between, [they must go] to that which is the more stringent.",
+            "Money which was found in front of animal dealers [in Jerusalem], it is always [second] tithes [money]; [If it was found] on the Temple Mount it is non-sacred [money]. [If it was found] in Jerusalem during the time of a festival, it is [second] tithes [money]. But all the rest of the year it is non-sacred [money].",
+            "Meat which was found in the Temple courtyard: Limbs: [they must be treated as belonging to] whole burnt-offerings; Pieces: [they must be treated as belonging to] sin-offerings. [Meat which was found] in Jerusalem, [must be treated as belonging to] wellbeing-offerings. In both cases it must be left to become disqualified and must then go out to the place of burning. [Meat which was] found within the borders [of Israel but outside of Jerusalem]: Limbs: [they must be treated as] carrion; Pieces: they are permitted. But [if found] during the time of a festival, when meat is abundant, it is permitted [to eat it] even when cut up in limbs.",
+            "Beasts which were found in Jerusalem as far as Migdal Eder and within the same distance in any direction: Males are [considered as] burnt-offerings; Females are [considered as] peace-offerings. Rabbi Judah says: that which is fit for a pesach offering, is [considered as] a pesach-offerings [when found] within thirty days before the pilgrimage [of Pesach].",
+            "In olden times they used to take a pledge from any one who had found such a [stray] animal, until he brought its libation-offerings. Then people would leave the animal and run away. So the court decreed that its libation-offerings should come from public funds.",
+            "Rabbi Shimon said: there were seven things that the court decree and that was one of them. [The others were the following:]A non-Jew who sent a burnt-offering from overseas and he sent with it its libation-offerings, they are offered out of his own; But if [he did] not [send its libation-offerings], they should be offered out of public funds. So too [in the case of] a convert who had died and left sacrifices, if he had also left its libation-offerings they are offered out of his own; But if not, they should be offered out of public funds. It was also a condition laid down by the court in the case of a high priest who had died that his minhah should be offered out of public funds. Rabbi Judah says: [it was offered out] of the property of his heirs, And had to be offered of the whole [tenth].",
+            "[They further decreed] concerning the salt and the wood that the priests may benefit from them. And concerning the [red] heifer that using its ashes is not considered sacrilege. And concerning bird-offerings which had become unfit [for sacrifice], that [others] should be offered [in their place] out of public funds. Rabbi Yose says: the one who supplied the bird-offerings was bound to supply [those which had to be offered in the place of] those which had become unfit."
+        ],
+        [
+            "Any spit found in Jerusalem is clean except that which is [found] in the upper market, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: at other times of the year [spit found] in the middle [of the road] is unclean but [spit found] at the sides [of the road] is clean; but at festivals time [spit found] in the middle [of the road] is clean, while [that which is found] at the sides [of the road] is unclean, since they are few in number, they remove themselves to the sides of the road.",
+            "All vessels found in Jerusalem on the way going down to the place of immersion are unclean, [but those found] on the way going up [from the place of immersion] are clean; for the way down is not the same as the way up, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all clean, except the basket and the shovel or pick which are specially connected with [work in] cemeteries.",
+            "A [slaughtering] knife which was found on the fourteenth [of Nisan] he may slaughter with it immediately. [If it was found] on the thirteenth [of Nisan] he must immerse it again. But a chopping knife whether [found] on the fourteenth or on the thirteenth, he must immerse it again. If the fourteenth fell on Shabbat, he may slaughter with it immediately. [If found] on the fifteenth, he may slaughter with it immediately. If [the chopping knife] was found tied to a [slaughtering] knife it may be treated as the knife.",
+            "If the curtain [separating the Holy of Holies from the rest of the Temple] was defiled by a derived uncleanness, they immerse it within [the precincts of the Temple] and they bring it back in again. But if it was defiled by a principal uncleanness, they immerse it outside and spread out in the Hel. If it was new it was spread out on the roof of the colonnade, so that the people might behold its workmanship which is beautiful.",
+            "Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the chief [of the priests]: the curtain was a handbreadth in thickness and was woven on seventy-two cords, and on each cord there were twenty-four threads. It was forty cubits long and twenty cubits broad, and was made by eighty-two young girls. Two curtains were made every year, and three hundred priests were needed to immerse it.",
+            "Meat of most holy things which was defiled, whether by a principal uncleanness or by a derived uncleanness, whether inside or outside [the precincts of the temple]:Bet Shammai say: it must all be burnt within, except when defiled outside by a principal uncleanness. But Bet Hillel say: it must all be burnt outside, except that which was defiled by a derived uncleanness within.",
+            "Rabbi Eliezer says: [Sacrificial meat] which was defiled by a principal uncleanness, whether inside or outside [the Temple precincts], must be burned outside [the Temple]. [Sacrificial meat] which was defiled with a derived uncleanness whether inside or outside the Temple, is burned inside the Temple. Rabbi Akiva says: where it was defiled there it is burned.",
+            "The limbs of the daily burnt-offering were placed on the half of the ramp [to the altar] downwards on the west side. Those of the additional offering (musaf) were placed on the half of the ramp downwards on the east side. While those of the new moon offerings were placed on top of the rim of the altar. [The laws of] the shekels and of the first-fruit are in force only when the Temple stands, but [the laws of] the tithe of grain and of the tithe of cattle and of the firstborn are in force both when the Temple exists and when the Temple does not exist. One who dedicates shekels or first-fruits [when the Temple does not exist], they are holy. Rabbi Shimon says: one who says “the first-fruit be holy,” they are not holy."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a8ea3a53201d444b5283de5d0bc5326623924c21
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "On the first of the month of Adar a proclamation is made about the [giving of the] <i> shekalim </i> and about <i> kilayim </i> [forbidden mixed plantings]. On the 15th of the month the Book of Esther is read in cities. Additionally, they repair the roads between cities, the roads within cities, the <i> mikvaot </i> [pools for ritual immersion], take care of all public needs, mark graves and remove the <i> kilayim </i> [from the fields].",
+            "Rabbi Yehuda said: At first they used to uproot [<em>kilayim</em>] and would throw it away before them. When sinners began to multiply [i.e. when people did not remove the <em>kilayim</em>] they would uproot it and throw it on the roads. [Eventually,] they decreed that the entire field should be declared ownerless [and anyone can take food from these fields - because the owners did not remove their <i> kilayim </i> at all].",
+            "On the 15th [of Adar] tables would be set up [in order to exchange money] throughout the land. On the 25th they would set up in the Temple. When they moved to the Temple they began to mortgage [property and other valuables for coins]. Who did they take mortgages from? Levites, Israelites, converts and freed slaves. They did not take mortgages from women, slaves and children. Any child whose father has begun to pay the shekel for him, [the father] cannot stop paying the half-shekel on his behalf. They did not take mortgages from priests for the sake of peace. ",
+            "Rabbi Yehuda said: Ben Bukhrei testified in Yavneh saying that a priest that contributes the half-shekel is not sinning. Rabbi Yochanan ben Zakkai said to him: This is not true. In fact, any priest who does not give a half-shekel is sinning. Rather, the priests interpreted the verse for their own benefit, \"And every meal-offering of a priest shall be wholly made to smoke; it shall not be eaten\" (Leviticus 6:16): If the <i>omer</i> [barley measure] offering and the <i>lechem hapanim </i> [showbread, displayed in the Temple] offering are ours, how can they be eaten?",
+            "Despite the fact that it was taught that we do not accept mortgages from women, slaves and children - if they gave a half-shekel it was accepted. The half-shekel of non-Jew or the Cuthite is not accepted. We also do not accept from a non-Jew or a Cuthite the bird offering of a man who was a <i> zav </i> [had an unusual genital flow] or a woman who was a <i> zavah </i> [had an unusual genital flow], the bird offering of a woman who has given birth, sin offerings or guilt offerings, but we do accept from them vowed offerings. This is the rule: Any vowed or donated offering is accepted from them; any offering that is not vowed or donated is not accepted from them. Accordingly it was explained by Ezra who said, \"It is not for you and for us to build a house for our God.\" (Ezra 4:3)",
+            "The following people have to pay a surcharge when buying the half-shekel coin: Levites, Israelites, converts and freed slaves. However, priests, women, slaves and children do not have to pay the surcharge. One who pays the half-shekel on behalf of a priest, a woman, a slave or child is exempt [from paying the surcharge]. If he pays the half-shekel on his own behalf and on behalf of his fellow, he must only pay the surcharge once. Rabbi Meir said: He must pay it twice. One who gives a <i> sela </i> [which is worth two shekels] and receives one shekel in return must pay the surcharge twice.",
+            "One who pays the half-shekel on behalf of a poor person, or his neighbor, or a resident of his city, is exempt from the surcharge. However, if he loaned them [the half-shekel] he must pay it. Brothers and partners who must pay the surcharge are exempt from tithes on animals, and in cases where they are required to give tithes on animals, they are exempt from the surcharge. How much is the surcharge? Rabbi Meir said: 1 silver <i> meah </i> [1/12 of a shekel]. The Sages said: 1/2 of a silver <i> meah </i> [1/24 of a shekel]."
+        ],
+        [
+            "One can exchange shekels for <em>darkonot</em> [coins of large denomination] in order [to lighten] the load of the journey. Just as there were shofar-shaped chests in the Temple, so too were there shofar-shaped chests in the provinces. If people of a city had sent their shekels and they were stolen or lost, if the <em>terumah</em> [portion for offerings] had already been appropriated, [the messengers] take an oath to the treasurers [that the money was stolen or lost]; if it hadn't [been appropriated yet], they take an oath to the people of the city, and the people of the city must pay [new] shekels in their stead. If they are found, or if the thieves returned them, then both [the new payment and the original payment] are part of the <em>shekalim</em>, but it does not count for them the following year.",
+            "One who gives his shekel to his fellow to donate on his behalf, and [his fellow] donates it for himself: if the <em>terumah</em> was set aside, he [has committed the sin of] misappropriation. One who donates his shekel from <em>hekdesh</em> [consecrated funds]: if the <em>terumah</em> was set aside, and an animal [bought from the funds] was already sacrificed,  he [has committed the sin of] misappropriation. If [he drew his shekel donation] from <em>ma'aser sheni</em> [second-tithe] funds or <em>shevi'it</em> [seventh-year] funds, he must [redeem that money] and eat that amount.",
+            "One who is accumulating coins and says, these are for my shekel, Beit Shammai says, the extra must be used as a free-will offering. Beit Hillel says that the extra is not consecrated [as a free-will offering]. [If one were to say that] I will bring from these for my shekel, they both agree that the extra is <em>chullin</em> [not consecrated]. [If one were to say that] these are for a <em>chattat</em> [sin-offering], they both agree that the extra must be used as a free-will offering. [If one were to say that] I will bring from these for a <em>chattat</em>, they both agree that the extra is <em>chullin</em>. ",
+            "Rabbi Shimon said, what is the difference between <em>shekalim</em> and the <em>chattat</em> offering? <em>Shekalim</em> have a fixed amount, while a <em>chattat</em> does not have a fixed amount. Rabbi Yehuda said, even <em>shekalim</em> don't have a fixed amount because when the Jews ascended [to Israel] from the [Babylonian] exile they would pay the shekel in <em>darkonot</em> [equivalent to 4 shekels]; then they paid in <em>selaim</em> [equivalent to 2 shekels]; then they paid in <em>selaim</em> [equivalent to 1 Mishnaic shekel or half a Toraitic shekel] and they sought to pay in <em>dinarim</em> [equivalent to 1/2 of a Mishnaic shekel]. Said Rabbi Shimon, even so, everyone would give an equal amount [at any given time period]. But [for a] <em>chattat</em>, this one brings [an offering worth] a <em>sela</em>, this one brings [an offering worth] two, and this one brings [an offering worth] three.",
+            "The excess funds of [money set aside for] the <em>shekalim</em> is not sanctified. The excess funds [of money set aside for] the tenth of an <em>eifah</em> [of flour brought with a <em>chattat</em> offering], the excess funds of the offerings of <em>zavim</em> [males with abnormal genital discharge], the offerings of <em>zavot</em> [females with abnormal genital discharge], the offerings of women who gave birth, <em>chattat</em> offerings and <em>asham</em> [guilt] offerings, their excess funds must be given as a free-will offering. This is the general rule, everything that comes for the sake of a <em>chattat</em> or <em>asham</em> offering, their excess funds must be given as a free-will offering. The excess funds of an <em>olah</em> [burnt offering] is for an <em>olah</em>. The excess funds of a <em>minchah</em> [meal offering] is for a <em>minchah</em>. The excess funds of a <em>shelamim</em> [peace offering] is for a <em>shelamim</em>. The excess funds of the <em>pesach</em> offering is for a <em>shelamim</em>. The excess funds for a nazirite's offering is for a nazirite's offering. The remainder for an individual nazirite must be given as a free-will offering. The excess funds [given] for the poor is for the poor. The excess funds [given] for an individual poor person is for that poor person. The excess funds [given] for captives is for captives. The excess funds [given] for a specific captive is for that specific captive. The excess funds [given] for the dead is for the dead. The excess funds for a specific dead person is for his inheritors. Rabbi Meir said, the excess funds for a specific dead person is set aside until Eliyahu comes. Rabbi Natan said, the excess funds for a specific dead person is used to build a gravestone on his grave. "
+        ],
+        [
+            "At three periods during the year the appropriation is made [from the shekels] in the chamber [of the Temple treasury]:  Half a month before Pesah, half a month before Shavuot, and half a month before Sukkot, and these are also the proper times for the tithe of beasts, the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai says: on the twenty-ninth of Adar, and on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av.   Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: on the first of Nisan, on the first of Sivan, [and] on the twenty-ninth of Elul.  Why did they say on the twenty-ninth of Elul and not on the first of Tishrei?  Because it is a festival day, and it is not permitted to tithe on a festival day, therefore they moved it up to the twenty-ninth of Elul. ",
+            "In three baskets each of [the capacity of] three <i>seim</i> they make the appropriation [of shekels] from the chamber.  And on them was written:  <em>alef</em>, <em>beit</em>, <em>gimmel</em>.  Rabbi Ishmael says: Greek was written on them, <em>alpha</em>, <em>beta</em>, <em>gamla</em>.    The one who made the appropriation did not enter the chamber wearing a bordered cloak, or shoes, or sandals, or tefillin, or an amulet, lest he become poor and [people] say that he became poor because of a sin committed in the chamber, or lest he become rich and [people] say that he became rich from the appropriation in the chamber. For one must be free of blame before others as he must be free of blame before God, as it is said: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22), and it says: “And you will find favor and good understanding in the eyes of God and man” (Proverbs 3:4).  ",
+            "[The emissary from] Rabban Gamliel’s household would enter [the chamber] with his shekel between his fingers, and would throw it in front of the one who made the appropriation, while he who made the appropriation would direct his attention to it and place it into the basket. The one who made the appropriation would not make it until he first said to them [the witnesses]:  “Should I make the appropriation?” And they would say to him three times:  “Make the appropriation! Make the appropriation! Make the appropriation!” ",
+            "He made the first appropriation and covered it with leather covers. The second and covered it with leather covers. The third was not covered in case he forgot and appropriated from that which had already been appropriated from. He made the first appropriation on behalf of  the land of Israel, the second on behalf of the cities nearby, the third was on behalf of Babylon, on behalf of Medea and on behalf of the distant countries."
+        ],
+        [
+            "What did they do with the appropriation funds? They purchased the <em>tamid</em> [twice-daily] sacrifices, the <em>musaf</em> [additional] sacrifices and their libations, the <em>omer</em> [barley offerings], the two loaves and the <em>lechem hapanim</em> [showbread], and all the communal sacrifices. The guards of the after-growth during the <em>shemittah</em> [sabbatical] year take their wage from the appropriation funds in the chamber. Rabbi Yose says one who wishes may volunteer as an unpaid guard. They said to him, you yourself said, that they may not come except from communal assets.",
+            "The red heifer, the scapegoat, and the strip of red wool come from the funds appropriated in the chamber. The ramp for the red heifer, and the ramp for the scapegoat and the strip between its horns, the water channel, and the walls of the city [of Jerusalem] and its towers, and requirements for the city, come from the remainder of the [appropriation funds in the] chamber. Abba Shaul says the High Priests built the ramp for the red heifer from their own funds.",
+            "What was done with the surplus of the appropriation [remaining in the treasury chamber]? They would buy with it wine, oil, and fine flour, and the profit was <em>hekdesh</em> [belonged to the Temple]; these are the words of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: We do not extract profit from funds of <em>hekdesh</em> or the poor. ",
+            "What was done with the surplus appropriation funds? Gold sheets to cover the Holy of Holies. Rabbi Yishmael says, the surplus profits became the <em>keitz hamizbeach</em> [burnt offerings to be brought when the altar was otherwise idle] for the altar, and the surplus appropriation went to service utensils. Rabbi Akiva said, the surplus appropriation funds were for the <em>keitz hamizbeach</em> and the surplus libations were for service utensils. Rabbi Chanania, Deputy of the Priests, said, the surplus libations were for the <em>keitz hamizbeach</em> and the surplus appropriation funds were for the service vessels. Neither agreed [with Rabbi Yishmael as to] what was to be done with surplus profits.",
+            "What was done with the surplus of the incense? They set aside the wages of the artisans from it, and deconsecrated [its value] onto [coins for] the wages for the artisans, and would give it to the artisans as their wages, and they would then purchase it [incense] with the new appropriation funds. If the month [of Nisan] came at its expected time [Adar 30], they would purchase it from the new appropriation funds. If not, from the old.",
+            "[If] one consecrates his property to the Temple, if there are among it objects that are fit for public sacrifices, they should be given to the temple craftsmen as their payment: these are the words of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him, this is not the proper way; rather they set aside from them the workers wages and then deconsecrates them onto the workers' money. They were given to the workers as their salary, and then repurchased using the new appropriation funds.",
+            "[If] one consecrates his property to the Temple, and there is among it an animal suitable to go onto the altar, male or female, Rabbi Eliezer says: males should be sold for use as <em>olot</em> [burnt-offerings], and the females for use as <em>shelamim</em> [peace-offerings], and the proceeds together with the rest of the possessions should go for the upkeep of the Temple. Rabbi Yehoshua says: the males should be brought themselves as burnt-offerings, and the females should be sold for use as peace-offerings, and the other possessions should go to the upkeep of the Temple. Rabbi Akiva says, I agree with the opinion of Rabbi Eliezer, above the opinion of Rabbi Yehoshua, because Rabbi Eliezer applied a uniform rule, while Rabbi Yehoshua differentiates. Rabbi Papyas says: I have learned that both opinions are correct: that for one who dedicates each item explicitly, we follow the opinion of Rabbi Eliezer, but for one who did not dedicate each item explicitly, we follow the opinion of Rabbi Yehoshua. ",
+            "[If] one consecrates his property to the Temple and among them are items fit for the altar: wine, oil, and birds, Rabbi Eliezer says, these items should be sold for their usual [Temple] use, and the proceeds go to purchase burnt-offerings, and the rest of the possessions go to the upkeep of the Temple. ",
+            "Once in thirty days, they would set the price paid by the treasury chamber. If one undertook to supply fine flour at four [<i>se'ah</i> per <i>sela</i>], and subsequently, the price rose to three [<i>se'ah</i>per <i>sela</i>], he must supply four [<i>se'ah</i> of flour]. But, if he undertook to supply three, and the price dropped to four, he supplies four, because the Temple has the upper hand. If the fine flour became infested with worms, the loss is his, and if the wine became sour, the loss is his. He does not receive his money until the altar atones. "
+        ],
+        [
+            "These are the supervisors who were in the Temple: Yohanan the son of Pinhas oversaw the seals; Ahiya oversaw the libations; Matityah the son of Shemuel oversaw the lots, Petachya oversaw the bird-offerings. Petachya is Mordekhai. Why was he called 'Petachya'? Because he would open [<em>poteach</em>] with words and interpret them, and he knew seventy languages. The son of Achya oversaw stomach illnesses. Nechunia dug pits. Gevini announced. The son of Gever oversaw the locking of the gates. The son of Beibi oversaw [the preparation of] wicks. The son of Arza oversaw the cymbal. Hugras the Levite oversaw the songs. The House of Garmo oversaw the making of the showbreads. The House of Avtinas oversaw the making of the incense. Eleazar oversaw the curtain. And Pinhas oversaw the [priestly] clothing.",
+            "We do not have less than three treasurers or less than seven officers [supervising the cashiers], and we do not have any office for communal monetary affairs with less than two [officers], except the son of Achya who oversaw [tending to Kohanim with] stomach illnesses and Eleazar for the curtain, because they were accepted by the majority of the public.",
+            "There were four tokens in the Temple, and on them were inscribed: calf, ram, kid, and sinner. Ben Azzai says, there were five, and on them were inscribed in Aramaic: calf, ram, kid, poor sinner, and rich sinner. The calf token served for [claiming accompanying] libations of cattle, large or small, male or female. The kid token served for for libations of the flock, large or small, male or female, with the exception of adult rams. The ram token served for the libations of rams only. The sinner token served for the libations of the three animals offered by lepers. ",
+            "Whoever required libations would go to Yochanan, who was the officer for the token, give him money, and receive from him a token. He would then go to Achyah, who was in charge of the libations, give him the token, and receive the libations from him. In the evening, they would meet and Achyah would take out the tokens and receive money for them. If there was a surplus, the surplus would go to <em>hekdesh</em> [be dedicated to the Temple treasury], but if there was a deficit, Yochanan would pay from his own funds, for the Temple has the upper hand. ",
+            "If one lost his token [with which to offer sacrifices], we have him wait until evening. If they found [excess at the day's accounting] equivalent to [payment for] his token, they would give it to him.  If not, he would not get it. And the date was written on the token because of the liars.",
+            "There were two chambers in the Temple: one, the chamber of secret [donations], and one, the chamber of vessels. Those who feared sin would deposit within [the chamber of secret donations] in secret, and poor people of good background would be supported from there in secret. Anyone who donated a vessel, that vessel would be thrown into the chamber of vessels. Every thirty days, the treasurer would open it. Every vessel they found that was useful for maintaining the Temple, they would leave it. The rest were sold, and their proceeds fell to the chamber for Temple maintenance."
+        ],
+        [
+            "There were thirteen<em> shofarot</em> [horn-shaped collection chests], thirteen tables, and thirteen places of prostration in the Temple. The house of Rabban Gamliel and the house of Rabbi Chanania, deputy of the priests, used to prostrate themselves in fourteen places. And where was this additional place of prostration? Opposite the wood storage chamber, for they had a tradition from their ancestors that the Ark was hidden there. ",
+            "It once happened that a priest was preoccupied, and he saw that the [part of the] floor was different from its neighbors. He came and told his fellow. He did not finish telling his fellow before he died, and they knew for certain that the Ark was hidden there.",
+            "Where were these places of prostration? Four in the north, four in the south, three in the east, and two in the west, opposite the thirteen gates. The southern gates which were close to the west side were the Upper Gate, the Gate of the Fuel, the Gate of the Firstborn Animals, and the Water Gate. And why was it called the Water Gate? Because through this gate, they would bring the flask of water for libations on Sukkot. Rabbi Eliezer ben Ya'akov says: Because through this gate, the water trickles forth, and in the future, the water will issue forth from beneath the threshold of the Temple. Opposite [these gates], on the north side, close to the west, was the gate of Yekhoniah, the offering gate, the women's gate, and the music gate. And why was it called the gate of Yekhoniah? Because through it, Yekhoniah went out to exile. In the east was the gate of Nikanor, which had two smaller openings, one to the right, and one to the left. And there were two gates in the west which were nameless. ",
+            "There were thirteen tables in the Temple, eight of marble in the slaughtering area, upon which they rinsed the innards. Two to the west of the ramp, one of marble and one of silver. On the marble one they placed the limbs, on the silver one they placed the tools of service. Two were inside the hall near the entrance of the Temple, one of marble and one of gold. On the marble one they placed the showbread when it was brought in, and on the gold one they placed [the showbread] in its exiting, because we increase in holiness, and do not decrease. And one [table] of gold inside, upon which the showbread continually rested.",
+            "There were thirteen <em>shofarot</em> [horn-shaped collection chests] in the Temple, and on them was written: \"New half-Shekels,\" \"old half-Shekels,\" \"nests,\" \"young birds for <em>olah</em> [burnt] offerings,\" \"wood,\" \"frankincense,\" \"gold for vessels.\" On six [was written] \"free-will offerings.\" New half-Shekels - [this was for the shekels of] every [current] year. Old half-Shekels - whoever did not pay would pay, and pay for next year. Nests - they are [pairs of] turtledoves. Young birds for <em>olah</em> offerings - they are pigeons. They are all for <em>olah</em> offerings, according to Rabbi Yehuda. The Sages said: Pairs of turtledoves could be used for <em>olah</em> or <em>chattat</em> [sin] offerings. And the young birds for <em>olah</em> offerings were all for <em>olah</em> offerings.",
+            "If one says, \"I take upon myself [the duty of offering] wood,\" he may not bring less than two logs. [If he says he takes upon himself the duty of offering] frankincense, he may not offer less than three fingers-full [of frankincense]. [If he says he takes upon himself the duty of offering] gold, he may not bring less than a gold dinar. What was done with funds in the six [<em>shofarot</em>] for free-will offerings? They bought with them burnt-offerings, the flesh of which was for the Divine and the hides were for the priests. The following exposition was offered by Yehoyada, the High Priest: \"It is a guilt offering; he is surely guilty before the Lord\" (Leviticus 5:19). This is the rule: Whatever comes because of sin or guilt shall be used to purchase burnt-offerings, of which the meat was for the  Divine, and the hides for the priests, thus two verses are fulfilled, as it is a guilt-offering (asham) for the Divine, and a guilt-offering for the priests. And it also states: “The money for guilt-offerings and the money for the sin-offerings was not brought to the House of the Lord; it was for the priests” (II Kings 12:17). "
+        ],
+        [
+            "Money which is found between [the chests for] shekalim and free-will offerings, if it is closer to the [chest for] shekalim, it falls to the shekalim, if closer to the [chest for] free-will offerings, it falls to the free-will offerings, if it is in the middle, it falls to the free-will offerings. If it is found between the [chest for] wood and the [chest for] frankincense, if it is closer to the [chest for] wood, it falls to wood, if it is closer to the [chest for] frankincense it falls to frankincense, if it is in the middle it falls to frankincense. If it is found between the [chest for] nest offerings and the [chest for] young bird offerings, if it is closer to the [chest for] nest offerings, it falls to the nest offerings, if it is closer to the [chest for] young bird offerings it falls to the young bird offering, if it is in the middle it falls to the young bird offerings. If it is found between unconsecrated money and <em>maaser sheini</em> [in a person's possession], if it is closer to the unconsecrated money, it falls to the unconsecrated money, if it is closer to the <em>maaser sheini</em> it falls to the maaser sheini, if it is in the middle it falls to the <em>maaser sheini</em>. This is the general rule, the money goes to what is closer even to be more lenient. When it is in the middle, it goes to the more stringent.",
+            "Money that is found in front of animal dealers, it is always considered <em>maaser [sheini]</em>. On the Temple Mount, it is considered unconsecrated. In Jerusalem during a festival, it is <em>maaser [sheini]</em>. During the rest of the days of the year, it is unconsecrated.",
+            "If flesh was found in the Temple courtyard, and if it was [cut into] limbs, [they are assumed to be] burnt-offerings, but if it was [cut into] pieces [of flesh], they are assumed to be sin offerings. If found in  Jerusalem, [they are assumed to be] peace-offerings. In either case, it must be left until its appearance changes [i.e., it becomes absolutely disqualified as an offering] and is then taken to the place of burning. If it was found in outlying areas, in limbs, [they are assumed to be] <em>neveilah</em> [improperly slaughtered]. If they are in pieces, they are permitted [to be eaten]. At the time of the [three pilgrimage] festivals, when meat is abundant, it is permitted, even when [cut into] limbs. ",
+            "An animal that was found between Jerusalem and Migdal Eder, or a similar distance in any direction, the males are [considered] burnt offerings. The females are [considered] peace offerings. Rabbi Yehuda says, those which are fitting as a Pesach offering are [considered] Pesach offerings if it is thirty days before the festival.",
+            "Originally they would take a pledge from the finder [of an animal], until he would bring its libation offering [i.e., wine that accompanies all offerings]. [The finders] began to leave [the animal] and flee. The [high] court decreed that its libation offering would come from the community.",
+            "Rabbi Shimon says:  The [high] court decreed seven things and this was one of them:  a non-Jew who sends an offering [to be brought for him] from far away, and he sends its libations with it, they are brought from his [libation or money sent for it].  If he did not [send any libations], they are brought from public [funds].  Similarly, a convert who died and left behind [designated] offerings, if he has libations [to accompany them] they are brought from his [funds], but if not, they are brought from public [funds].  It is also a stipulation of the court that if the High Priest died, that his daily flour offering be brought from the public funds.  Rabbi Yehudah says [the High Priest's offering] is brought from the funds of his heirs and it was brought in its entirety [at its next offering time]. ",
+            "The [high] court  decreed: Concerning the salt and wood, the priests may make use of them,  and concerning the red heifer, that the use of its ashes is exempt from the laws of misappropriation. And concerning nest offerings [bird-offerings], which became disqualified for sacrifice, that [their replacements] come from public funds. Rabbi Yosi says: The supplier of the nest offerings [bird-offerings] was bound to supply [replacements for] those found to be disqualified. "
+        ],
+        [
+            "Any saliva found in Jerusalem is pure [i.e. assumed to not be from a <em>zav</em>, whose saliva defiles people or vessels], except that which is found in the upper market [since defiled persons would congregate there]; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yosi says: During other times of the year, whatever saliva is found in the middle of the road is deemed [to be from] impure [persons], while saliva found at the sides of the road is deemed [to be from] pure [persons]. But in the season of the festivals, the saliva found in the middle of the road is assumed to be pure, whereas the saliva found on the sides of the road is assumed to be impure, since impure persons are in the minority at festival time, and because they are in the minority, they move over to the sides of the road. ",
+            "All vessels found in Jerusalem on the path leading down to the house of immersion are [assumed to be] impure, but those found on the path up are [deemed] pure. For the path leading down is not the same path leading up; these are the words of Rabbi Meir.  Rabbi Yosi says: All vessels are [deemed to be] pure, except for the basket, shovel, and crusher which are reserved for use in burial-places. ",
+            "A knife which was found on the 14th [day of Nissan] can be used to slaughter [animals] immediately.  If it were found on the 13th [day of Nissan] one must immerse it [in a mikvah] again.  A cleaver, on either day [the 13th or 14th days of Nissan] must be immersed [in a mikvah] again.  If the 14th [day of Nissan] fell on Shabbat, one may use [the cleaver] for slaughtering right away.  If [the cleaver] were found on the 15th [day of Nissan], one could use it to slaughter right away.  If it [the cleaver] were found tied to a knife, its status is the same as that of the knife.  ",
+            "If the curtain [which separates the Holy from the Holy of Holies] became impure from a <em>vlad hatumah</em> [something rendered impure on a  derivative level, by contact ultimately with an original source of impurity], it can be immersed [in a mikvah] inside [the Temple courtyard] and rehung immediately.  If however it became impure from an <em>av hatumah</em> it is immersed outside the Temple and was spread out in the <i>cheil</i> [a low fence around the Temple, which served as a boundary, beyond which entry to those impure was prohibited].  If it was a new curtain it was spread out on the roof of the Colonnade so that the masses could see its workmanship, since it was beautiful. ",
+            "Rabbi Shimon ben Gamliel said in the name of Rabbi Shimon ben haSegan [secondary High Priest]:  The curtain [which separated the Holy and the Holy of Holies, was a <em>tefach</em> [handsbreadth] thick and woven from 72 threads, each comprised of 24 filaments.  Its length was 40 cubits and its height 20 cubits and it was made of 820,000 [individual filaments].  Two curtains were made every year and it took 300 priests to immerse it.",
+            " Flesh of the holiest sacrifices [such as an <em>olah</em>, <em>chattat</em> or <em>asham</em> offering] which became impure, whether it was made impure by an <em>av hatumah</em> or a <em>vlad hatumah</em>, either within [the Temple] or outside [the Temple], Beit Shammai says they are all burned within except for meat [that was made impure by] an <em>av hatumah</em> outside [the Temple].  Beit Hillel says everything should be burned outside, except meat [that which was] made impure by a <em>vlad hatumah</em> inside [the Temple].  ",
+            "Rabbi Eliezer says: [meat which was] made impure by an <em>av hatumah</em>, whether it was inside or outside [the Temple], should be burned outside.  That which was made impure by a <em>vlad hatumah</em>, whether it was inside or outside [the Temple] should be burned inside.  Rabbi Akiva says, the place where it became impure is where it should be burned.",
+            "The limbs from the <em>tamid</em> offering [daily burnt-offering] were placed on the lower half of the ramp on the eastern side, those of the <em>musaf</em> [additional] offerings were placed on the lower half of the ramp on the western side, and those of the Rosh Chodesh [new moon] <em>musaf</em> offering were placed on top of the rim of the altar. The laws of <em>shekalim</em> and first fruits apply only when the Temple is standing, but the laws of tithing grain, the laws of tithing animals, and  the laws of firstborn animals apply whether or not the Temple is standing. If one consecrated <em>shekalim</em> or first fruits, they are consecrated. Rabbi Shimon says: if one consecrates first fruits they are not consecrated. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8d5081932b7e0a9649a690d41165655dd914fadc
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json	
@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>A</b><small>M ERSTEN</small> A<small>DAR ERLÄSST MAN EINE</small> K<small>UNDMACHUNG INBETREFF DER</small> T<small>EMPELSTEUER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. Šeqalim, da diese Münze als Tempelsteuer entrichtet wurde.</i> <small>UND DER</small> M<small>ISCHFRUCHT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Da dann mit der Feldarbeit begonnen wird.</i>; <small>AM FÜNFZEHNTEN DESSELBEN LIEST MAN IN DEN</small> G<small>ROSSSTÄDTEN DIE</small> E<small>STERROLLE, BESSERT DIE</small> W<small>EGE</small>, S<small>TADTPLÄTZE UND</small> T<small>AUCHBÄDER AUS, ERLEDIGT ALLE ÖFFENTLICHEN</small> A<small>NGELEGENHEITEN, BEZEICHNET DIE</small> G<small>RÄBER</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Mit Kalk (cf. Mš. V, 1), damit Priester sie nicht betreten.</i> <small>UND SENDET</small> [L<small>EUTE</small>] <small>WEGEN DER</small> M<small>ISCHFRUCHT AUS</small>.",
+            "R. J<small>EHUDA SAGTE:</small> F<small>RÜHER PFLEGTEN SIE [DIE</small> M<small>ISCHPFLANZEN</small>] <small>HERAUSZUREISSEN UND VOR SIE HINZUWERFEN; ALS ABER DIE</small> Ü<small>BERTRETER SICH MEHRTEN, RISS MAN SIE AUS UND WARF SIE AUF DIE</small> S<small>TRASSE</small>; <small>ENDLICH ORDNETE MAN AN, DAS GANZE</small> F<small>ELD ALS</small> F<small>REIGUT ZU ERKLÄREN</small>.",
+            "A<small>M FÜNFZEHNTEN DESSELBEN WURDEN</small> W<small>ECHSELTISCHE IN DER</small> P<small>ROVINZ UND AM FÜNFUNDZWANZIGSTEN IM</small> T<small>EMPEL ERRICHTET, UND SOBALD SIE IM</small> T<small>EMPEL ERRICHTET WAREN, FING MAN AN, [DIE</small> S<small>ÄUMIGEN] ZU PFÄNDEN</small>. W<small>EN PFÄNDETE MAN</small>? L<small>EVITEN</small>, J<small>ISRAÉLITEN</small>, P<small>ROSELYTEN UND FREIGELASSENE</small> S<small>KLAVEN, NICHT ABER</small> F<small>RAUEN</small>, S<small>KLAVEN UND</small> M<small>INDERJÄHRIGE</small>. W<small>ER FÜR SEINEN MINDERJÄHRIGEN</small> S<small>OHN ZU ENTRICHTEN ANGEFANGEN HAT, DARF NICHT MEHR AUFHÖREN</small>. M<small>AN PFÄNDET KEINE</small> P<small>RIESTER, DES</small> F<small>RIEDENS</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Dh. aus Billigkeitsgründen, weil sie den Tempeldienst verrichten.</i> <small>WEGEN</small>.",
+            "R. J<small>EHUDA ERZÄHLTE:</small> B<small>EN</small>-B<small>OKHRI BEKUNDETE IN</small> J<small>ABNE, DASS EIN</small> P<small>RIESTER, DER DEN</small> Š<small>EQEL ENTRICHTET, KEINE</small> S<small>ÜNDE BEGEHE</small>. R. J<small>OḤANAN B</small>. Z<small>AKKAJ SPRACH ZU IHM:</small> N<small>ICHT SO, VIELMEHR SÜNDIGT DER</small> P<small>RIESTER, DER DEN</small> Š<small>EQEL NICHT ENTRICHTET, NUR LEGEN DIE</small> P<small>RIESTER FOLGENDEN</small> S<small>CHRIFTVERS ZU IHREN</small> G<small>UNSTEN AUS</small>:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Lev. 6,16.</i><i>Alle Speisopfer der Priester sollen Ganzopfer sein, sie dürfen nicht gegessen werden</i>; <small>WIE DÜRFTEN WIR DENN DIE</small> S<small>CHWINGEGARBE, DIE ZWEI</small> B<small>ROTE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 23,17.</i> <small>UND DIE</small> S<small>CHAUBROTE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 25,30.</i> <small>ESSEN, WENN SIE UNSER</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Dh. wenn wir dazu beitragen würden.</i><small>WÄREN</small>!?",
+            "O<small>BGLEICH SIE GESAGT HABEN, DASS MAN</small> F<small>RAUEN</small>, S<small>KLAVEN UND</small> M<small>INDERJÄHRIGE NICHT PFÄNDE, SO NIMMT MAN DENNOCH, WENN SIE DEN</small> Š<small>EQEL ENTRICHTEN, VON IHNEN AN</small>. W<small>ENN EIN</small> N<small>ICHTJUDE ODER EIN</small> S<small>AMARITANER DEN</small> Š<small>EQEL ENTRICHTET, SO NIMMT MAN VON IHM NICHT AN</small>. F<small>ERNER NIMMT MAN VON IHNEN WEDER</small> G<small>EFLÜGELOPFER FÜR MÄNNLICHE ODER WEIBLICHE</small> F<small>LUSSBEHAFTETE ODER</small> W<small>ÖCHNERINNEN, NOCH</small> S<small>ÜND- ODER</small> S<small>CHULDOPFER AN, WOHL ABER GELOBTE UND FREIWILLIGE</small> S<small>PENDEN</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL IST</small>: W<small>AS GELOBT UND GESPENDET WIRD, NIMMT MAN VON IHNEN AN, WAS ABER NICHT GELOBT UND GESPENDET WIRD, NIMMT MAN VON IHNEN NICHT AN</small>. D<small>IES WURDE DURCH</small> E͑<small>ZRA DEUTLICH ERKLÄRT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ezr. 4,3.</i><i>wir haben nichts mit euch zu schaffen, daß wir mit euch zusammen unserem Gott einen Tempel bauen sollen.</i>",
+            "F<small>OLGENDE SIND AUCH ZUM</small> A<small>UFGELD</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Kόλλνβος</i>; Agio, kleine Münze, die zum Šeqel der Tempelsteuer als Wechselgebühr hinzuzufügen ist.</i><small>VERPFLICHTET:</small> L<small>EVITEN</small>, J<small>ISRAÉLITEN</small>, P<small>ROSELYTEN UND FREIGELASSENE</small> S<small>KLAVEN, NICHT ABER</small> P<small>RIESTER</small>, F<small>RAUEN</small>, S<small>KLAVEN UND</small> M<small>INDERJÄHRIGE</small>. W<small>ER FÜR EINEN</small> P<small>RIESTER, EINE</small> F<small>RAU, EINEN</small> S<small>KLAVEN ODER EINEN</small> M<small>INDERJÄHRIGEN DEN</small> Š<small>EQEL ENTRICHTET, IST</small> [<small>VOM</small> A<small>UFGELD</small>] <small>FREI</small>. W<small>ER FÜR SICH UND FÜR SEINEN</small> N<small>ÄCHSTEN DEN</small> Š<small>EQEL ENTRICHTET, IST ZU EINEM</small> A<small>UFGELD VERPFLICHTET</small>. R. M<small>EÍR SAGT, ZU ZWEI</small>. W<small>ER EINEN</small> S<small>ELA͑</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Der bibl. Šeqel hat den Wert eines Sela͑; der Š. in unserem Traktate hat die Hälfte des biblisehen.</i><small>ZAHLT UND EINEN</small> Š<small>EQEL HERAUSBEKOMMT, IST ZU EINEM DOPPELTEN</small> A<small>UFGELD VERPFLICHTET</small>.",
+            "W<small>ER FÜR EINEN</small> A<small>RMEN, SEINEN</small> N<small>ACHBARN ODER</small> M<small>ITBÜRGER DEN</small> Š<small>EQEL ENTRICHTET, IST</small> [<small>VOM</small> A<small>UFGELD</small>] <small>FREI; TUT ER ES FÜR SIE LEIHWEISE, SO IST ER VERPFLICHTET</small>. B<small>RÜDER, DIE</small> G<small>ESELLSCHAFTER SIND, SIND, WENN SIE ZUM</small> A<small>UFGELD VERPFLICHTET</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Gesellschaften sind vom Viehzehnten frei (cf. Bek. 56b), Brüder dagegen als Nachfolger eines Einzelnen verpflichtet; wenn letztere die Erbschaft teilen u. sich nachher assoziieren, so sind sie Gesellschafter.</i><small>SIND, VOM</small> V<small>IEHZEHNTEN FREI, UND WENN SIE ZUM</small> V<small>IEHZEHNTEN VERPFLICHTET SIND, VOM</small> A<small>UFGELD FREI</small>. W<small>IEVIEL BETRÄGT DAS</small> A<small>UFGELD</small>? E<small>INE</small> S<small>ILBERMAA͑ – SO</small> R. M<small>EÉR; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, EINE HALBE</small> M<small>AA͑</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>M</b><small>AN DARF WEGEN DER</small> L<small>AST DES</small> T<small>RANSPORTES DIE</small> S͑<small>EQALIM</small> IN D<small>ARIKEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Darikus od. Dareikos, altpersische Goldmünze.</i> <small>EINWECHSELN</small>. W<small>IE</small> S<small>AMMELBÜCHSEN IM</small> T<small>EMPEL WAREN, SO WAREN</small> S<small>AMMELBÜCHSEN IN DER</small> P<small>ROVINZ</small>. W<small>ENN DIE</small> B<small>EWOHNER EINER</small> S<small>TADT IHRE</small> Š<small>EQALIM</small> [<small>DURCH</small> B<small>OTEN</small>] <small>SANDTEN UND SIE IHNEN GESTOHLEN WORDEN ODER ABHANDEN GEKOMMEN SIND, SO LEISTEN DIESE, FALLS BEREITS DIE</small> H<small>EBE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. infra III,1.</i> <small>ENTNOMMEN WURDE, DEN</small> S<small>CHATZMEISTERN</small><small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Das Geld war bereits Eigentum des Heiligtums.</i> EINEN</small> E<small>ID</small>; <small>WENN ABER NIGHT, SO LEISTEN SIE DEN</small> B<small>EWOHNERN DER</small> S<small>TADT EINEN</small> E<small>ID, UND DIESE MÜSSEN ANDERE</small> Š<small>EQALIM ENTRICHTEN</small>. F<small>INDEN SIE SICH SPÄTER EIN, ODER BRINGEN DIE</small> D<small>IEBE SIE ZURÜCK,SO SIND DIESE UND JENE</small> Š<small>EQALIMSTEUER, OHNE IHNEN IM NÄCHSTEN</small> J<small>AHRE ANGERECHNET ZU WERDEN</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN EINEN</small> Š<small>EQEL GIBT, UM IHN FÜR IHN ZU ENTRICHTEN, DIESER ABER IHN FÜR SICH SELBST ENTRICHTET, SO HAT ER, FALLS BEREITS DIE</small> H<small>EBE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. infra III,1.</i> <small>ENTNOMMEN WURDE, EINE</small> V<small>ERUNTREUUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Am Eigentume des Heiligturns od. am Geheiligten; cf. Lev. 5,14 ff.</i> <small>BEGANGEN</small>. W<small>ENN JEMAND SEINEN</small> Š<small>EQEL MIT DEM</small> G<small>ELDE VON</small> G<small>EHEILIGTEM ENTRICHTET, SO HAT ER, WENN BEREITS DIE</small> H<small>EBE ENTNOMMEN UND[DAFÜR] EIN</small> O<small>PFER DARGEBRACHT WURDE, EINE</small> V<small>ERUNTREUUNG BEGANGEN, WENN MIT DEM</small> E<small>RLÖSE VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN ODER VON</small> S<small>IEBENTJAHRSFRÜCHTEN, SO MUSS ER DEN ENTSPRECHENDEN</small> B<small>ETRAG</small> [<small>IN</small> J<small>ERUŠALEM</small>] <small>VERZEHREN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Die Heiligkeit des 2. Zehnten wird auf diesen Betrag übertragen.</i>.",
+            "W<small>ENN JEMAND EINZELNE</small> M<small>ÜNZEN SAMMELT UND SPRICHT</small>: ‘D<small>IES SEI FÜR MEINEN</small> Š<small>EQEL’, SO IST DER</small> Ü<small>BERSCHUSS, WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, FREIWILLIGE</small> S<small>PENDE, UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, P<small>ROFANES; WENN ABER</small>: ‘<small>DAVON ENTRICHTE ICH MEINEN</small> Š<small>EQEL</small>’, <small>SO STIMMEN SIE ÜBEREIN, DASS DER</small> Ü<small>BERSCHUSS</small> P<small>ROFANES IST</small>. S<small>AGT ER</small>: ‘D<small>IES SEI FÜR MEIN</small> S<small>ÜNDOPFER’</small>, <small>SO STIMMEN SIE ÜBEREIN,DASS DER</small> Ü<small>BERSCHUSS FREIWILLIGE</small> S<small>PENDE IST; WENN ABER</small>: ‘<small>DAVON BRINGE ICH MEIN</small> S<small>ÜNDOPFER’, SO STIMMEN SIE ÜBEREIN, DASS DER</small> Ü<small>BERSCHUSS</small> P<small>ROFANES IST</small>.",
+            "R. Š<small>IMO͑N SAGTE:</small> W<small>ELCHEN</small> U<small>NTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN DER</small> T<small>EMPELSTEUER UND EINEM</small> S<small>ÜNDOPFER?</small> F<small>ÜR DIE</small> T<small>EMPELSTEUER IST EIN</small> B<small>ETRAG FESTGESETZT, FÜR DAS</small> S<small>ÜNDOPFER ABER IST KEIN</small> B<small>ETRAG FESTGESETZT</small>. R.J<small>EHUDA SAGT</small>: A<small>UCH FÜR DIE</small> T<small>EMPELSTEUER IST KEIN</small> B<small>ETRAG FESTGESETZT, DENN ALS DIE</small> J<small>ISRAÉLITEN AUS DEM</small> E<small>XIL HERAUFZOGEN, ENTRICHTETEN SIE</small> D<small>ARIKEN, SPÄTER ENTRICHTETEN SIE</small> S<small>ELAI͑M</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Cf. Abschn. 1, Anm. 11.</i>, <small>DARAUF ENTRICHTETEN SIE</small> T<small>ABAI͑M</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Eigentl. Geprägtes, Münze, Benennung des gebräuchlichsten Šeqel.</i>, <small>UND SPÄTER WOLLTEN SIE SOGAR</small> D<small>ENARE ENTRICHTEN</small>. R.Š<small>IMO͑N ENTGEGNETE:</small> I<small>MMERHIN WAR DER</small> A<small>NTEIL ALLER GLEICHMÄSSIG, WÄHREND DAS</small> S<small>ÜNDOPFER DIESER FÜR EINEN</small> S<small>ELA͑, JENER FÜR ZWEI UND EIN DRITTER FÜR DREI DARBRINGT</small>.",
+            "D<small>ER</small> Ü<small>BERSCHUSS DER</small> T<small>EMPELSTEUER IST</small> P<small>ROFANES, DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> Z<small>EHNTELS</small> E<small>PHA</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Speise-Sündopfer eines Armen; cf. Lev. 5,11 ff.<br>44 Talmud II</i>, <small>DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DER</small> G<small>EFLÜGELOPFER FÜR MÄNNLICHE ODER WEIBLICHE</small> F<small>LUSSBEHAFTETE UND</small> W<small>ÖCHNERINNEN UND DER DER</small> S<small>ÜNDUND</small> S<small>CHULDOPFER IST FREIWILLIGE</small> S<small>PENDE</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL IST</small>: D<small>ER</small> Ü<small>BERSCHUSS VON DEM, WAS ALS</small> S<small>ÜND</small>- <small>ODER</small> S<small>CHULDOPFER DARGEBRACHT WIRD, IST FREIWILLIGE</small> S<small>PENDE</small>. D<small>ER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> B<small>RANDOPFERS IST FÜR</small> B<small>RANDOPFER ZU VERWENDEN</small>; DER Ü<small>BERSCHUSS DES</small> S<small>PEISOPFERS IST FÜR</small> S<small>PEISOPFER ZU VERWENDEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES HEILSOPFERS IST FÜR</small> H<small>EILSOPFER ZU VERWENDEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> P<small>ESAḤOPFERS IST FÜR</small> H<small>EILSOPFER ZU VERWENDEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> [F<small>ONDS’ FÜR</small>] N<small>AZIRÄEROPFER IST FÜR</small> [<small>ANDERE</small>] N<small>AZIRÄEROPFER ZU VERWENDEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES [EINZELNEN]</small> N<small>AZIRÄERS IST FREIWILLIGE</small> S<small>PENDE; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS VON</small> A<small>RMENGELDERN GEHÖRT DEN</small> A<small>RMEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES FÜR EINEN</small> A<small>RMEN</small>[<small>BESTIMMTEN</small> G<small>ELDES</small>] <small>GEHÖRT DIESEM</small> A<small>RMEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> L<small>ÖSEGELDES FÜR</small> G<small>EFANGENE IST FÜR</small> [<small>ANDERE</small>] G<small>EFANGENE ZU VERWENDEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> L<small>ÖSEGELDES FÜR EINEN</small> G<small>EFANGENEN GEHÖRT DIESEM</small> G<small>EFANGENEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> [B<small>EGRÄBNISGELDES FÜR</small>] T<small>OTE IST FÜR</small> [<small>ANDERE</small>] T<small>OTE ZU VERWENDEN; DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> [B<small>EGRÄBNISGELDES FÜR</small>] <small>EINEN</small> T<small>OTEN GEHÖRT SEINEN</small> E<small>RBEN</small>. R.M<small>EÍR SAGT, DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> [B<small>EGRÄBNISGELDES FÜR</small>] <small>EINEN</small> T<small>OTEN BLEIBE UNBERÜHRT LIEGEN, BIS</small> E<small>LIJAHU KOMMT;</small> R.N<small>ATHAN SAGT, FÜR DEN</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> [B<small>EGRÄBNISGELDES FÜR</small>] <small>EINEN</small> T<small>OTEN ERRICHTE MAN DEM</small> T<small>OTEN EIN</small> D<small>ENKMAL AUF SEINEM</small> G<small>RABE</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>A</b><small>N DREI</small> Z<small>EITEN IM</small> J<small>AHRE HEBT MAN [DAS</small> G<small>ELD] IN DER</small> S<small>CHATZKAMMER AB: IN DER</small> M<small>ONATSMITTE DES</small> P<small>ESAḤFESTES, IN DER</small> M<small>ONATSMITTE DES</small> W<small>OCHENFESTES UND IN DER</small> M<small>ONATSMITTE DES</small> H<small>ÜTTENFESTES</small>. D<small>IESE SIND AUCH</small> F<small>ÄLLIGKEITSFRISTEN FÜR DEN</small> V<small>IEHZEHNTEN – SO</small> R. A͑<small>QIBA;</small> B<small>EN</small>-A͑<small>ZAJ SAGT, AM NEUNUNDZWANZIGSTEN</small> A<small>DAR, AM ERSTEN</small> S<small>IVAN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Neunter Monat des jüd. Kalenders, ungefähr Juni.</i> <small>UND AM NEUNUNDZWANZIGSTEN</small> A<small>B</small>; R.E<small>LIE͑ZER UND</small> R. Š<small>IMO͑N SAGEN, AM ERSTEN</small> N<small>ISAN, AM ERSTEN</small> S<small>IVAN UND AM NEUNUNDZWANZIGSTEN</small> E<small>LUL</small>. W<small>ESHALB SAGTEN SIE, AM NEUNUNDZWANZIGSTEN</small> E<small>LUL, UND SAGTEN NICHT, AM ERSTEN</small> T<small>IŠRI</small>? W<small>EIL DIESER EIN</small> F<small>EIERTAG IST UND MAN AN EINEM</small> F<small>EIERTAGE DEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT ENTRICHTEN DARF; DAHER HABEN SIE ES AUF DEN NEUNUNDZWANZIGSTEN</small> E<small>LUL VERLEGT</small>.",
+            "I<small>N DREI</small> K<small>ÖRBEN VON JE DREI</small> S<small>EÁ HEBT MAN [DAS</small> G<small>ELD</small>] <small>IN DER</small> S<small>CHATZKAMMER AB; DIESE WAREN MIT [DEN</small> B<small>UCHSTABEN</small>] A<small>LEPH</small>, G<small>IMEL GEZEICHNET;</small> R.J<small>IŠMA͑ÉL SAGT, SIE WAREN MIT GRIECHISCHEN</small> [B<small>UCHSTABEN</small>] <small>GEZEICHNET</small>, A<small>LPHA</small>, B<small>ETA</small>, G<small>AMMA</small>. D<small>ER</small> A<small>BHEBENDE DARF NICHT MIT AUFGEKREMPELTEM</small> G<small>EWANDE, MIT</small> S<small>CHUHEN, MIT</small> S<small>ANDALEN, MIT</small> T<small>EPHILLIN ODER MIT EINEM</small> A<small>MULETT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Wahrscheinl. Beutel od. Sack, in dem solche getragen wurden.</i> <small>EINTRETEN, DAMIT MAN, WENN ER VERARMT, NICHT SAGE, ER HABE SICH AM</small> T<small>EMPELSCHATZ</small> [<small>VERGRIFFEN</small>], <small>UND WENN ER REICH WIRD, NICHT SAGE, ER HABE SICH AM</small> T<small>EMPELSCHATZ BEREICHERT</small>. D<small>ER</small> M<small>ENSCH MUSS NÄMLICH SEINEN</small> M<small>ITMENSCHEN GERECHT WERDEN., WIE ER</small> G<small>OTT GERECHT WERDEN MUSS, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Num. 32,22.</i><i>ihr sollt vor dem Herrn und Jisraél rein sein</i>; <small>FERNER</small>: <sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Pr. 3,4.</i><i>finde Gunst und Wohlgefallen in den Augen Gottes und der Menschen</i>.",
+            "D<small>IE</small> A<small>NGEHÖRIGEN DER</small> F<small>AMILIE</small> R.G<small>AMLIÉLS PFLEGTEN MIT DEM</small> Š<small>EQEL ZWISCHEN DEN</small> F<small>INGERN EINZUTRETEN UND IHN VOR DEM</small> A<small>BHEBENDEN HINZUWERFEN, UND DIESER PFLEGTE ES ZIELEND</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Damit das Geldstück zu den Opfern verwandt werde u. nicht als Überschuß zurückbleibe.</i> <small>IN DEN</small> K<small>ORB ZU WERFEN</small>. D<small>ER</small> A<small>BHEBENDE HEBT NICHT EHER AB, ALS BIS ER GEFRAGT HAT, OB ER ABHEBEN SOLLE, UND MAN IHM ERWIDERT HAT</small>: H<small>EBE AB, HEBE AB, DREIMAL</small>.",
+            "N<small>ACH DER ERSTEN</small> A<small>BHEBUNG DECKTE ER DARÜBER EINE</small> L<small>EDERDECKE, NACH DER ZWEITEN DECKTE ER DARÜBER EINE</small> L<small>EDERDECKE, NACH DER DRITTEN DECKTE ER DARÜBER KEINE MEHR</small>. D<small>AMIT ER NICHT VERGESSE, WAS ER BEREITS ABGEHOBEN UND DARAUS WIEDER ABHEBE</small>. D<small>IE ERSTE</small> A<small>BHEBUNG ERFOLGTE AUF DEN</small> N<small>AMEN DES GANZEN</small> J<small>ISRAÉLLANDES, DIE ZWEITE AUF DEN</small> N<small>AMEN DER ANGRENZENDEN</small> S<small>TÄDTE UND DIE DRITTE AUF DEN</small> N<small>AMEN DER</small> [D<small>IASPORA IN</small>] B<small>ABYLONIEN</small>, M<small>EDIEN UND DEN FERNEN</small> L<small>ÄNDERN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b><small>OFÜR VERWENDETE MAN DIE</small> H<small>EBE</small>? M<small>AN KAUFT DAFÜR DAS BESTÄNDIGE</small> O<small>PFER, DIE</small> Z<small>USATZOPFER NEBST IHREN</small> G<small>USSOPFERN, DIE</small> S<small>CHWINGEGARBE, DIE ZWEI</small> B<small>ROTE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 23,15 ff.</i>, <small>DIE</small> S<small>CHAUBROTE UND ALLE</small> G<small>EMEINDEOPFER</small>. D<small>IE</small> W<small>ÄCHTER, DIE DEN</small> N<small>ACHWUCHS</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Aus dem die Schwingegarbe u.die zwei Brote dargebracht wurden.</i> <small>IM</small> S<small>IEBENTJAHR BEWACHEN, ERHALTEN IHREN</small> L<small>OHN VON DER</small> H<small>EBE DER</small> S<small>CHATZKAMMER</small>. R. J<small>OSE SPRACH:</small> D<small>IES KANN JA JEDER UNENTGELTLICH ÜBERNEHMEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Demnach kann die Schwingegarbe Spende eines Privaten sein.</i>! J<small>ENE ERWIDERTEN IHM:</small> A<small>UCH DU MUSST JA ZUGEBEN, DASS SIE NUR VOM</small> G<small>EMEINDEGUT DARGEBRACHT WERDEN MÜSSEN</small>.",
+            "D<small>IE</small> [<small>ROTE</small>] K<small>UH</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Cf. Num. 19,2ff.</i>, <small>DER</small> S<small>ÜNDENBOCK</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. der zu verschickende Bock; cf. Lev. 16,8ff.</i> <small>UND DER SCHARLACHROTE</small> S<small>TREIFEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Der an den Sündenbock gebunden wurde.</i> <small>WERDEN VON DER HEBE DER</small> S<small>CHATZKAMMER BESTRITTEN, DIE</small> B<small>RÜCKE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Über die man die rote Kuh und den Sündenbock führte, um sie von jeder Verunreinigung fern zu halten.</i> <small>FÜR DIE</small> [<small>ROTE</small>] K<small>UH, DIE</small> B<small>RÜCKE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Über die man die rote Kuh und den Sündenbock führte, um sie von jeder Verunreinigung fern zu halten.</i> <small>FÜR DEN</small> S<small>ÜNDENBOCK, DER</small> S<small>TREIFEN ZWISCHEN DESSEN</small> H<small>ÖRNERN, DER</small> W<small>ASSERKANAL</small>[<small>AM</small> T<small>EMPEL</small>], <small>DIE</small> S<small>TADTMAUER NEBST IHREN</small> T<small>ÜRMEN UND SÄMTLICHE</small> B<small>EDÜRFNISSE DER</small> S<small>TADT WERDEN VOM</small> Ü<small>BERSCHUSS DER</small> S<small>CHATZKAMMER BESTRITTEN</small>. A<small>BBA</small> Š<small>AÚL SAGTE</small>: <small>DIE</small> B<small>RÜCKE FÜR DIE [ROTE]</small> K<small>UH ERRICHTETEN DIE</small> H<small>OCHPRIESTER AUS EIGENEN</small> M<small>ITTELN</small>.",
+            "W<small>OFÜR VERWENDETE MAN DEN</small> R<small>EST DES ÜBERSCHUSSES DER</small> S<small>CHATZKAMMER?</small> M<small>AN KAUFTE DAFÜR</small> W<small>EIN, ÖL UND FEINES</small> M<small>EHL<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Zum Wiederverkaufe an solche, die Speisopfer darzubringen hatten.</i>, UND DER</small> G<small>EWINN GEHÖRTE DEM</small> H<small>EILIGTUME – SO</small> R.<small>JIŠMA͑ÉL</small>; R.<small>A͑QIBA SAGT, MAN DÜRFE WEDER MIT</small> H<small>EILIGENGELDERN NOCH MIT</small> A<small>RMENGELDERN</small> G<small>ESCHÄFTE MACHEN</small>.",
+            "W<small>OFÜR VERWENDETE MAN DEN</small> Ü<small>BERSCHUSS DER</small> H<small>EBE?</small> F<small>ÜR DIE</small> G<small>OLDPLATTEN ZUR</small> V<small>ERKLEIDUNG DES</small> A<small>LLERHEILIGSTEN</small>. R.J<small>IŠMA͑ÉL SAGTE:</small> D<small>ER ÜBERSCHUSS DES</small> G<small>EWINNES</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Vom Verkaufe der Zutaten des Speisopfers.</i> <small>WURDE FÜR DIE</small> Z<small>EHRUNG DES</small> A<small>LTARS UND DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DER</small> H<small>EBE FÜR</small> D<small>IENSTGERÄTE VERWENDET</small>. R.A͑<small>QIBA SAGTE:</small> D<small>ER</small> Ü<small>BERSCHUSS DER</small> H<small>EBE WURDE FÜR DIE</small> Z<small>EHRUNG DES</small> A<small>LTARS</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">So sinngemäß; zur Unterhaltung des Opferdienstes mit Gemeindeopfern (wenn keine privaten vorhanden sind) außer den beständigen Opfern. Wahrscheinl. v. syr. <span dir=\"rtl\">ק׳םא</span>, Holz, Brennmaterial.</i><small>UND DER</small> Ü<small>BERSCHUSS VON DEN</small> G<small>USSOPFERN WURDE FÜR</small> D<small>IENSTGERÄTE VERWENDET</small>. R.Ḥ<small>ANINA DER</small> P<small>RIESTERPRÄSES SAGTE:</small> D<small>ER</small> Ü<small>BERSCHUSS VON DEN</small> G<small>USSOPFERN WURDE FÜR DIE</small> Z<small>EHRUNG DES ALTARS UND DER</small> Ü<small>BERSCHUSS> DER</small> H<small>EBE FÜR</small> D<small>IENSTGERÄTE VERWENDET</small>. D<small>IESER UND JENER GIBT EINEN</small> [H<small>ANDEL MIT DEM</small>] G<small>EWINNE NICHT ZU</small>.",
+            "W<small>OFÜR VERWENDETE MAN DEN</small> Ü<small>BERSCHUSS DES</small> R<small>ÄUCHERWERKES<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Das Räucherwerk wurde für das ganze Jahr im Voraus reserviert.</i>?</small> M<small>AN SONDERTE IHN ZUR</small> L<small>ÖHNUNG FÜR DIE</small> V<small>ERFERTIGER AUS</small>. M<small>AN WEIHTE IHN DURCH DEN FÜR DIE VERFERTIGER BESTIMMTEN LOHN AUS, DEN MAN IHNEN ALS</small> L<small>ÖHNUNG GAB, UND KAUFTE IHN FÜR [GELD AUS DER] NEUEN</small> H<small>EBE ZURÜCK</small>. G<small>EHT DIE NEUE RECHTZEITIG EIN, SO KAUFT MAN ES AUS DER NEUEN</small> H<small>EBE, WENN ABER NICHT, AUS DER ALTEN</small> H<small>EBE</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND SEIN</small> V<small>ERMÖGEN, IN DEM</small> D<small>INGE SICH BEFINDEN, DIE ZU DEN</small> G<small>EMEINDEOPFERN VERWENDBAR<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Spezereien zum Räucherwerke.</i>SIND, DEM</small> H<small>EILIGTUME WEIHT, SO DÜRFEN SIE DEN</small> V<small>ERFERTIGERN IN</small> Z<small>AHLUNG GEGEBEN WERDEN –SO</small> R.A͑<small>QIBA</small>. B<small>EN</small> A͑<small>ZAJ SPRACH ZU IHM:</small> D<small>IES IST NICHT DAS</small> R<small>ICHTIGE; VIELMEHR SONDERE MAN VORHER DEN LOHN FÜR DIE VERFERTIGER AB UND WEIHE SIE DURCH DAS FÜR DIE</small> V<small>ERFERTIGER BESTIMMTE</small> G<small>ELD AUS, DAS MAN IHNEN ALS</small> L<small>OHN GEBE, SODANN KAUFE MAN SIE VON IHNEN FÜR GELD VON DER HEBE DER</small> S<small>CHATZKAMMER ZURÜCK</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND SEIN</small> V<small>ERMÖGEN, IN DEM SICH FÜR DEN</small> A<small>LTAR GEEIGNETES MÄNNLICHES UND WEIBLICHES</small> V<small>IEH BEFINDET, DEM</small> H<small>EILIGTUME WEIHT</small>, <small>SO SIND, WIE</small> R.E<small>LIE͑ZER SAGT, DIE</small> M<small>ÄNNCHEN ALS</small> B<small>RANDOPFER UND DIE</small> W<small>EIBCHEN ALS</small> H<small>EILSOPFER ZU VERKAUFEN, UND DER</small> E<small>RLÖS FÄLLT MIT DEM ÜBRIGEN</small> V<small>ERMÖGEN DEM</small> T<small>EMPELREPARATURFONDS ZU</small>; R.J<small>EHOŠUA͑ SAGT, DIE</small> M<small>ÄNNCHEN SIND ALS</small> B<small>RANDOPFER DARZUBRINGEN UND DIE</small> W<small>EIBCHEN ALS</small> H<small>EILSOPFER ZU VERKAUFEN, UND FÜR DEN</small> E<small>RLÖS</small> B<small>RANDOPFER</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Da nur solche vollständig auf dem Altar dargebracht werden.</i> <small>DARZUBRINGEN, WÄHREND DAS ÜBRIGE</small> V<small>ERMÖGEN DEM</small> T<small>EMPELREPARATURFONDS ZUFÄLLT</small>. R.A͑<small>QIBA SPRACH:</small> D<small>IE</small> A<small>NSICHT</small> R.E<small>LIE͑ZERS LEUCHTET MIR MEHR EIN ALS DIE</small> A<small>NSICHT</small> R.J<small>EHOŠUA͑S:</small> R.E<small>LIE͑ZER EMPFIEHLT EIN GLEICHARTIGES</small> V<small>ERFAHREN</small>, R.J<small>EHOŠUA͑ ABER EIN GETEILTES</small>. R.P<small>APIAS SPRACH:</small> I<small>CH HÖRTE NACH BEIDER</small> A<small>NSICHT: WENN ER [DAS</small> V<small>IEH</small>] <small>AUSDRÜCKLICH GENANNT</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Das er trotzdem nicht zur Opferung bestimmt hat.</i><small>UND GEWEIHT HAT</small>, [<small>SO VERFAHRE MAN</small>] <small>NACH DER</small> A<small>NSICHT</small> R.E<small>LIEZERS,> WENN ER ABER</small> [A<small>LLES</small>] <small>SCHLECHTHIN GEWEIHT HAT, NACH DER</small> A<small>NSICHT</small> R.J<small>EHOŠUA͑S</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND SEIN</small> V<small>ERMÖGEN, IN DEM SICH FÜR DEN</small> A<small>LTAR GEEIGNETE</small> D<small>INGE BEFINDEN</small>, W<small>EIN</small>, Ö<small>L</small>, G<small>EFLÜGEL, DEM</small> H<small>EILIGTUME WEIHT, SO SIND SIE, WIE</small> R.E<small>LIE͑ZER SAGT, ALS ENTSPRECHENDE</small> O<small>PFER ZU VERKAUFEN, UND FÜR DEN</small> E<small>RLÖS SIND</small> B<small>RANDOPFER DARZUBRINGEN</small>, W<small>ÄHREND DAS ÜBRIGE</small> V<small>ERMÖGEN DEM</small> T<small>EMPELREPARATURFONDS ZUFÄLLT</small>.",
+            "E<small>INMAL IN DREISSIG</small> T<small>AGEN WERDEN DIE</small> P<small>REISE</small> [<small>FÜR DIE</small> B<small>EDÜRFNISSE</small>] <small>DES</small> T<small>EMPELS VEREINBART</small>. W<small>ER ÜBERNOMMEN HAT</small>, M<small>EHL ZU VIER</small> [S<small>EA FÜR DEN</small> S<small>ELA͑</small>] <small>ZU LIEFERN, MUSS, WENN ES AUF DREI KOMMT, VIER LIEFERN; WENN DREI [VEREINBART WURDEN] UND ES AUF VIER KOMMT, SO MUSS ER VIER LIEFERN; DAS</small> H<small>EILIGTUM HAT IMMER DIE</small> O<small>BERHAND</small>. I<small>ST DAS</small> M<small>EHL MADIG GEWORDEN, SO IST ES [DEM</small> L<small>IEFERANTEN</small>] <small>MADIG GEWORDEN; IST DER</small> W<small>EIN SAUER GEWORDEN, SO IST ER IHM SAUER GEWORDEN</small>. E<small>R ERHÄLT DAS</small> G<small>ELD ERST DANN, WENN DER</small> A<small>LTAR BEFRIEDIGT IST</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">So nach der Lesart mancher Codices; nach den kursierenden Ausgaben: bis der Altar [das Opfer] wohlgefällig macht.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>F</b><small>OLGENDE</small> A<small>MTSVORSTEHER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Die Aufzählung der Ämter erfolgt durch Nennung der bekanntesten Träger derselben, die nicht zu einer Zeit lebten.</i> <small>WAREN IM</small> T<small>EMPEL:</small> J<small>OḤANAN B</small>. P<small>INḤAS VERWALTETE DIE</small> S<small>IEGELMARKEN</small>, A<small>ḤIJA DIE</small> G<small>USSOPFER</small>, M<small>ATITHJAHU B</small>. Š<small>EMUÉL DIE</small> L<small>OSE</small>, P<small>ETHAḤJA DIE</small> V<small>OGELOPFER</small>. P<small>ETHAḤJA IST</small> M<small>ORDEKAJ, NUR DESHALB HEISST ER</small> P<small>ETHAḤJA, WEIL ER DIE</small> S<small>CHRIFTWORTE ZU ERÖFFNEN [PATAḤ] UND SIE AUSZULEGEN PFLEGTE; ER WAR AUCH IN DEN SIEBZIG</small> S<small>PRACHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Nach dem T. gibt es (in Anlehnung an die Völkertafel der Genesis) 70 Völker mit 70 Sprachen.</i> <small>KUNDIG</small>. B<small>EN</small>-A<small>ḤIJA VERWALTETE</small> [<small>DAS</small> H<small>EILAMT DER</small>] U<small>NTERLEIBSKRANKHEITEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Unter den Priestern sehr verbreitet, da sie viel Fleisch zu essen u. viel Wasser zu trinken, auch barfuß auf dem kalten Pflaster umherzugehen pflegten.</i>, N<small>EḤUNJA WAR</small> B<small>RUNNENMEISTER</small>, G<small>ABINAJ WAR</small> A<small>USRUFER</small>, B<small>EN</small> G<small>EBER BEAUFSICHTIGTE DIE</small> S<small>CHLIESSUNG DER</small> P<small>FORTEN</small>, B<small>EN</small> B<small>EBAJ VERWALTETE DIE</small> D<small>OCHTE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">So nach dem jer. T.; nach anderer Erklärung: über die Prügel, wegen Vernachlässigung der Obliegenheilen.</i>, B<small>EN</small> A<small>RZA DIE</small> Z<small>YMBEL</small>, H<small>YGROS B</small>. L<small>EVI WAR</small> M<small>USIKLEITER, DIE</small> F<small>AMILIE</small> G<small>ARMO BEAUFSICHTIGTE DIE</small> Z<small>UBEREITUNG DER</small> S<small>CHAUBROTE, DIE</small> F<small>AMILIE</small> E<small>VTINOS DIE</small> Z<small>UBEREITUNG DES</small> R<small>ÄUCHERWERKES</small>, E<small>LEA͑ZAR VERWALTETE DIE</small> V<small>ORHÄNGE UND</small> P<small>INḤAS DIE</small> G<small>ARDEROBE</small>.",
+            "E<small>S WERDEN NICHT WENIGER ALS DREI</small> S<small>CHATZMEISTER UND SIEBEN</small> T<small>EMPELHERREN EINGESTELLT; FERNER WERDEN NICHT WENIGER ALS ZWEI</small> B<small>EAMTE ÜBER DIE</small> V<small>ERWALTUNG VON</small> G<small>EMEINDEGELDERN GESETZT</small>. E<small>INE</small> A<small>USNAHME BILDETEN</small> B<small>EN</small> A<small>ḤIJA, DER</small>[<small>DAS</small> H<small>EILAMT DER</small>] U<small>NTERLEIBSKRANKHEITEN VERWALTETE, UND</small> E<small>LEA͑ZAR, DER DIE</small> V<small>ORHÄNGE VERWALTETE, DIE DIE</small> M<small>EHRHEIT DER</small> G<small>EMEINDE ANERKANNTE</small>.",
+            "V<small>IER</small> S<small>IEGELMARKEN GAB ES IM</small> T<small>EMPEL, WORAUF GESCHRIEBEN WAR:</small> K<small>ALB</small>, W<small>IDDER</small>, Z<small>IEGE</small>, S<small>ÜNDER</small>. B<small>EN</small> Â<small>ZAJ SAGT</small>: E<small>S WAREN FÜNF, WORAUF ARAMÄISCH</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Weil das Volk im Hebräischen nicht kundig war.</i> <small>GESCHRIEBEN WAR</small>: K<small>ALB</small>, W<small>IDDER</small> Z<small>IEGE</small>, A<small>RMER</small> S<small>ÜNDER</small>, R<small>EICHER</small> S<small>ÜNDER</small>. ‘K<small>ALB</small>’ <small>WURDE FÜR</small> G<small>USSOPFER ZUM</small> R<small>INDVIEH VERWENDET, OB GROSS ODER KLEIN, OB MÄNNLICH ODER WEIBLICH</small>. ‘Z<small>IEGE</small>’ <small>WURDE FÜR</small> T<small>RANKOPFER ZUM</small> K<small>LEINVIEH VERWENDET, OB GROSS ODER KLEIN, OB MÄNNLICH ODER WEIBLICH, AUSGENOMMEN</small> W<small>IDDER</small>. ‘W<small>IDDER</small>’ <small>WURDE NUR FÜR</small> G<small>USSOPFER ZU</small> W<small>IDDERN VERWENDET</small>. ‘S<small>ÜNDER</small>’ <small>WURDE FÜR DIE</small> G<small>USSOPFER DER DREI</small> O<small>PFERTIERE DER</small> A<small>USSÄTZIGEN VERWENDET</small>.",
+            "W<small>ER EIN</small> G<small>USSOPFER WÜNSCHT, GEHT ZU</small> J<small>OḤANAN, DER DIE</small> S<small>IEGELMARKEN VERWALTET, ZAHLT IHM DAS</small> G<small>ELD UND</small> E<small>RHÄLT EINE</small> S<small>IEGELMARKE</small>. S<small>ODANN GEHT ER ZU</small> A<small>ḤIJA, DER DIE</small> G<small>USSOPFER VERWALTET, GIBT IHM DIE</small> S<small>IEGELMARKE UND ERHÄLT EIN</small> G<small>USSOPFER</small>. A<small>BENDS KOMMEN [DIE</small> B<small>EAMTEN</small>] <small>ZUSAMMEN</small>, A<small>ḤIJA LIEFERT DIE</small> S<small>IEGELMARKEN AB UND ERHÄLT DAFÜR DAS</small> G<small>ELD; IST ES MEHR, SO GEHÖRT DER</small> Ü<small>BERSCHUSS DEM</small> H<small>EILIGTUME, FEHLT ETWAS, SO ERSETZT ES</small> J<small>OḤANAN AUS SEINER</small> T<small>ASCHE</small>. D<small>AS</small> H<small>EILIGTUM HAT DIE</small> O<small>BERHAND</small>.",
+            "V<small>ERLIERT JEMAND SEINE</small> S<small>IEGELMARKE, SO WARTET MAN BIS ZUM</small> A<small>BEND; FINDET MAN</small> [<small>IN DER</small> K<small>ASSE</small>] <small>EINEN</small> Ü<small>BERSCHUSS IM</small> B<small>ETRAGE SEINER</small> S<small>IEGELMARKE, SO GIBT MAN IHM [DAS</small> G<small>USSOPFER</small>], <small>WENN ABER NICHT, SO ERHÄLT ER NICHTS</small>. [D<small>IE</small> S<small>IEGELMARKEN</small>] <small>WAREN MIT DEM</small> T<small>AGESDATUM VERSEHEN, WEGEN DER</small> B<small>ETRÜGER</small>.",
+            "I<small>M</small> T<small>EMPEL WAREN ZWEI</small> K<small>AMMERN, EINE [HIESS]</small> ‘K<small>AMMER DER</small> V<small>ERSCHWIEGENEN’ UND EINE</small> [<small>HIESS</small>] ‘K<small>AMMER DER GERÄTE’</small>. I<small>N DIE</small> ‘K<small>AMMER DER</small> V<small>ERSCHWIEGENEN</small>’ <small>BRACHTEN SÜNDENSCHEUE</small> L<small>EUTE HEIMLICH [IHRE</small> S<small>PENDEN], AUS DENEN</small> A<small>RME AUS GUTER</small> H<small>ERKUNFT HEIMLICH UNTERHALTEN WURDEN; IN DIE</small> ‘K<small>AMMER DER</small> G<small>ERÄTE’ BRACHTE JEDER DAS VON IHM GESPENDETE</small> G<small>ERÄT</small>. D<small>IESE WURDE EINMAL IN DREISSIG</small> T<small>AGEN VON DEN</small> S<small>CHATZMEISTERN</small> G<small>EÖFFNET, UND JEDES</small> G<small>ERÄT, DAS FÜR DIE</small> T<small>EMPELREPARATUR GEEIGNET WAR, WURDE AUFBEWAHRT, WÄHREND DIEÜBRIGEN VERKAUFT WURDEN, UND IHR</small> E<small>RLÖS DEM</small> T<small>EMPELREPARATURFONDS ZUFIEL</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>D</b><small>REIZEHN</small> S<small>AMMELBÜCHSEN, DREIZEHN</small> T<small>ISCHE UND DREIZEHN</small> V<small>ERBEUGUNGEN GAB ES IM</small> T<small>EMPEL</small>. D<small>IE</small> F<small>AMILIEN</small> R.G<small>AMLIÉLS UND</small> R. Ḥ<small>ANINAS DES</small> P<small>RIESTERPRÄSES MACHTEN VIERZEHN</small> V<small>ERBEUGUNGEN</small>. W<small>OHIN DIESE ÜBERZÄHLIGE?</small> G<small>EGEN DIE</small> H<small>OLZKAMMER, DENN SIE HATTEN EINE</small> Ü<small>BERLIEFERUNG VON IHREN</small> V<small>ORFAHREN, DASS DA DIE</small> B<small>UNDESLADE VERBORGEN WORDEN SEI</small>.",
+            "E<small>INST BESCHÄFTIGTE SICH DA EIN</small> P<small>RIESTER UND BEMERKTE, DASS DA EIN</small> P<small>FLASTERSTEIN ANDERS WAR ALS DIE ANDEREN; DA GING ER UND ERZÄHLTE ES EINEM</small> K<small>OLLEGEN</small>. B<small>EVOR ER ABER MIT SEINER</small> M<small>ITTEILUNG ZUENDE WAR, GAB ER SEINEN</small> G<small>EIST AUF</small>. N<small>UN WUSSTE MAN MIT</small> B<small>ESTIMMTHEIT, DASS DA DIE</small> B<small>UNDESLADE VERBORGEN WORDEN SEI</small>.",
+            "W<small>OHIN VERBEUGTEN SIE SICH?</small> V<small>IERMAL GEGEN</small> N<small>ORDEN, VIERMAL GEGEN</small> S<small>ÜDEN, DREIMAL GEGEN</small> O<small>STEN UND ZWEIMAL GEGEN</small> W<small>ESTEN, GEGEN DIE DREIZEHN</small> T<small>ORE</small>. I<small>M</small> S<small>ÜDEN, MEHR WESTLICH! DAS OBERE</small> T<small>OR, DAS</small> B<small>RANDTOR, DAS</small> E<small>RSTGEBORENENTOR UND DAS</small> W<small>ASSERTOR</small>. W<small>ESHALB HIESS ES</small> W<small>ASSERTOR?</small> W<small>EIL MAN DA DEN</small> W<small>ASSERKRUG FÜR DIE</small> W<small>ASSERPROZESSION AM</small> H<small>ÜTTENFESTE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Suk. Fol. 48a.</i> <small>HINZUSTELLEN PFLEGTE</small>. R.E<small>LIE͑ZER B</small>. J<small>A͑QOB ERKLÄRTE:</small> A<small>N DIESEM ERGOSS SICH DAS</small> W<small>ASSER, UM DEREINST UNTER DER</small> S<small>CHWELLE DES</small> T<small>EMPELS HERVORZUKOMMEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ez. 47,1 ff. u. hierzu Jom. 77 b.</i>. G<small>EGENÜBER IM</small> N<small>ORDEN, MEHR WESTLICH: DAS</small> J<small>EKHONJATOR, DAS</small> O<small>PFERTOR, DAS</small> F<small>RAUENTOR UND DAS</small> L<small>IEDERTOR</small>. W<small>ESHALB HIESS ES</small> J<small>EKHONJATOR</small>? W<small>EIL DURCH DIESES</small> J<small>EKHONJA IN DIE</small> G<small>EFANGENSCHAFT GING</small>. I<small>M</small> O<small>STEN</small>: <small>DAS</small> N<small>IKANORTOR, DAS ZWEI</small> P<small>FORTEN HATTE, EINE RECHTS UND EINE LINKS</small>. Z<small>WEI IM</small> W<small>ESTEN, DIE KEINE</small> N<small>AMEN HATTEN</small>.",
+            "D<small>REIZEHN</small> T<small>ISCHE WAREN IM</small> T<small>EMPEL</small>: <small>ACHT AUS</small> M<small>ARMOR IM</small> S<small>CHLACHTHAUSE, AUF DENEN MAN DIE</small> E<small>LNGEWEIDE ABSPÜLTE</small>, <small>ZWEI WESTLICH DER</small> A<small>LTARRAMPE, EINER AUS</small> M<small>ARMOR UND EINER AUS</small> S<small>ILBER</small> – <small>AUF DEN MARMORNEN LEGTE MAN DIE OPFERSTÜCKE UND AUF DEN SILBERNEN DIE</small> D<small>LENSTGERÄTE – ZWEI IN DER</small> V<small>ORHALLE, AUSSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Mišna separata u. andere Texte: innen.<br>4. Wörtl. ich [nehme] auf mich, so zu spenden.</i> <small>AN DER</small> T<small>EMPELTÜR, EINER AUS</small> M<small>ARMOR UND EINER AUS</small> G<small>OLD – AUF DEN MARMORNEN LEGTE MAN DAS</small> S<small>CHAUBROT BEIM</small> H<small>INEINBRINGEN UND AUF DEN GOLDENEN BEIM</small> H<small>INAUSBRINGEN, WEIL BEIM</small> H<small>EILIGEN [DIE</small> E<small>HRUNG] ZU STEIGERN UND NICHT ZU VERRINGERN IST – UND EINER AUS</small> G<small>OLD INNERHALB DES</small> T<small>EMPELS, AUF DEM DAS</small> S<small>CHAUBROT DAUERND LAG</small>.",
+            "D<small>REIZEHN</small> S<small>AMMELBÜCHSEN WAREN IM</small> T<small>EMPEL, DIE MIT</small> A<small>UFSCHRIFTEN VERSEHEN WAREN</small>: N<small>EUE</small> Š<small>EQALIM</small>, A<small>LTE</small> Š<small>EQALIM</small>, V<small>OGELOPFER</small>, B<small>RANDOPFERTAUBEN</small>, H<small>OLZ</small>, W<small>EIHRAUCH</small>, G<small>OLD ZU</small> B<small>ECKEN UND SECHS FÜR FREIWILLIGE</small> S<small>PENDEN</small>. N<small>EUE</small> Š<small>EQALIM: DIE JÄHRLICHEN</small> B<small>EITRÄGE; ALTE</small> Š<small>EQALIM: WER IM VERGANGENEN</small> J<small>AHRE NICHT ENTRICHTET HAT, ENTRICHTET IM LAUFENDEN</small> J<small>AHRE</small>; V<small>OGELOPFER, DAS SIND</small> T<small>URTELTAUBEN</small>; B<small>RANDOPFERTAUBEN</small>, <small>DAS SIND JUNGE</small> T<small>AUBEN</small>. A<small>LLES</small> B<small>RANDOPFER – SO</small> R.J<small>EHUDA; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, DIE</small> V<small>OGELOPFER WAREN EINES</small> S<small>ÜNDOPFER UND EINES</small> B<small>RANDOPFER, DIE JUNGEN</small> T<small>AUBEN NUR</small> B<small>RANDOPFER</small>.",
+            "S<small>AGT JEMAND:</small> ‘I<small>CH GELOBE</small> H<small>OLZ</small>’, <small>SO</small> [<small>GEBE ER</small>] <small>NICHT WENIGER ALS ZWEI</small> S<small>CHEITE</small>; ‘W<small>EIHRAUCH</small>’, <small>NICHT WENIGER ALS EINEN</small> H<small>AUFEN</small>; ‘G<small>OLD</small>’, <small>NICHT WENIGER ALS EINEN</small> G<small>OLDDENAR</small>. S<small>ECHS FÜR FREIWILLIGE</small> S<small>PENDEN</small>. W<small>OFÜR WURDEN DIESE</small> S<small>PENDEN VERWENDET?</small> M<small>AN KAUFTE DAFÜR</small> B<small>RANDOPFER, DAS</small> F<small>LEISCH FÜR</small> G<small>OTT UND DIE</small> F<small>ELLE FÜR DIE</small> P<small>RIESTER</small>. D<small>IESE</small> S<small>CHRIFTAUSLEGUNG TRUG DER</small> H<small>OCHPRIESTER</small> J<small>EHOJADA͑ VOR</small>:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Lev. 5,19.</i><i>Es ist ein Schuldopfer, ein Schuldopfer für den Herrn</i>. E<small>S GILT ALS</small> R<small>EGEL:</small> F<small>ÜR ALLES, WAS WEGEN EINER</small> S<small>ÜNDE ODER EINER</small> S<small>CHULD DARGEBRACHT WIRD, SIND</small> B<small>RANDOPFER ZU KAUFEN, DAS</small> F<small>LEISCH FÜR</small> G<small>OTT UND DIE</small> F<small>ELLE FÜR DIE</small> P<small>RIESTER</small>. S<small>OMIT STIMMEN BEIDE</small> A<small>USDRÜCKE ÜBEREIN: EIN</small> S<small>CHULDOPFER FÜR DEN</small> H<small>ERRN UND EIN</small> S<small>CHULDOPFER FÜR DIE</small> P<small>RIESTER</small>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">iiReg. 12,17.</i><i>geld für Schuldopfer und Geld für Sündopfer sollen nicht in das Haus des Herrn gebracht werden, es gehört den Priestern</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>G</b><small>ELD, DAS ZWISCHEN DER</small> Š<small>EQALIM- UND DER</small> S<small>PENDENBUCHSE GEFUNDEN WIRD, FÄLLT, WENN NÄHER ZU DEN</small> Š<small>EQALIM, DIESEN ZU, UND WENN NÄHER ZUR</small> S<small>PENDENBÜCHSE, DIESER ZU; WENN IN DER</small> M<small>ITTE, SO FÄLLT ES DER</small> S<small>PENDENBÜCHSE ZU</small>. W<small>ENN ZWISCHEN DER</small> H<small>OLZ</small>[<small>BÜCHSE</small>] <small>UND DER</small> W<small>EIHRAUCH</small>[<small>BÜCHSE</small>], <small>SO FÄLLT ES, WENN NÄHER ZUR</small> H<small>OLZBÜCHSE, DIESER ZU, UND WENN NÄHER ZUR</small> W<small>EIHRAUCHBÜCHSE, DIESER ZU; WENN IN DER</small> M<small>ITTE, SO FÄLLT ES DER</small> W<small>EIHRAUCHBÜCHSE ZU</small>. W<small>ENN ZWISCHEN DER</small> V<small>OGEL</small> [<small>BÜCHSE</small>] <small>UND DER</small> T<small>AUBENBRANDOPFER</small> [<small>BÜCHSE</small>], <small>SO FÄLLT ES, WENN NÄHER ZUR</small> V<small>OGEL</small>[<small>BÜCHSE</small>], <small>DIESER ZU, UND WENN NÄHER ZUR</small> T<small>AUBENBRANDOPFER</small>[<small>BÜCHSE</small>], <small>DIESER ZU; WENN IN DER</small> M<small>ITTE, SO FÄLLT ES DER</small> T<small>AUBENBRANDOPFERBÜCHSE ZU</small>. W<small>ENN ZWISCHEN</small> P<small>ROFANEM UND ZWEITEM</small> Z<small>EHNTEN, SO FÄLLT ES, WENN NÄHER ZUM</small> P<small>ROFANEN, DIESEM ZU, UND WENN NÄHER ZUM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN, DIESEM ZU; WENN IN DER</small> M<small>ITTE, SO FÄLLT ES DEM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN ZU</small>. D<small>LE</small> R<small>EGEL IST</small>: M<small>AN RICHTE SICH NACH DEM</small> N<small>ÄHEREN; WENN IN DER</small> M<small>ITTE, ERSCHWEREND</small>.",
+            "G<small>ELD, DAS</small> [<small>IN</small> J<small>ERUŠALEM] VOR DEN</small> V<small>IEHHÄNDLERN GEFUNDEN WIRD, IST IMMER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Auch außerhalb der Festzeit, da ein Wallfahrer es jemand zum Ankäufe von Heilsopfern zurückgelassen haben kann.</i> [<small>ZWEITER</small>] Z<small>EHNT; WENN AUF DEM</small> T<small>EMPELBERGE, SO IST ES</small> P<small>ROFANES</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Da man den Tempelberg nicht mit seinem Geldbeutel betreten darf (cf. Ber. Fol. 54a), so wird es wohl ein da beschäftigter Handwerker od. ein Lieferant verloren haben.</i>. W<small>AS MAN SONST IN</small> J<small>ERUŠALEM FINDET, IST ZUR</small> F<small>ESTZEIT</small> [<small>ZWEITER</small>] Z<small>EHNT UND WÄHREND DES GANZEN</small> J<small>AHRES</small> P<small>ROFANES</small>.",
+            "F<small>LEISCH, DAS IM</small> T<small>EMPELHOFE GEFUNDEN WIRD, IST, WENN IN GANZEN</small> G<small>LIEDERN</small>, B<small>RANDOPFER, UND WENN IN ZERSCHNITTENEN</small> S<small>TÜCKEN</small>, S<small>ÜNDOPFER; WAS MAN IN</small> J<small>ERUŠALEM FINDET, IST</small> H<small>EILSOPFER</small>. S<small>OWOHL DIES ALS AUCH JENES LASSE MAN DIE</small> F<small>RISCHE VERLIEREN UND SCHAFFE ES IN DEN</small> V<small>ERBRENNUNGSRAUM</small>. [F<small>LEISCH</small>,] <small>DAS IN DER</small> P<small>ROVINZ GEFUNDEN WIRD, IST, WENN IN GANZEN</small> G<small>LIEDERN</small>, A<small>AS, UND WENN IN ZERSCHNITTENEN</small> S<small>TÜKKEN, SO DARF MAN ES ESSEN</small>. Z<small>UR</small> F<small>ESTZEIT, WO VIEL</small> F<small>LEISCH VORHANDEN IST, SIND AUCH GANZE</small> G<small>LIEDER ERLAUBT</small>.",
+            "E<small>IN</small> V<small>IEH, DAS ZWISCHEN</small> J<small>ERUŠALEM UND</small> M<small>IGDAL</small>-E͑<small>DER GEFUNDEN WIRD, UND IN DERSELBEN</small> E<small>NTFERNUNG IM GANZEN</small> U<small>MKREISE [VON</small> J<small>ERUŠALEM], IST, WENN EIN MÄNNLICHES, EIN</small> B<small>RANDOPFER, UND WENN EIN WEIBLICHES, EIN</small> H<small>EILSOPFER</small>. R.J<small>EHUDA SAGT, WAS ALS</small> P<small>ESAḤOPFER GEEIGNET IST, IST, WENN INNERHALB DER DREISSIG</small> T<small>AGE VOR DEM</small> F<small>ESTE, ALS</small> P<small>ESAḤOPFER DARZUBRINGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Wenn sich später der Eigentümer meldet, so hat er ihm den Wert zu ersetzen.</i>.",
+            "F<small>RÜHER PFLEGTE MAN DEN</small> F<small>INDER</small> [<small>SOLCHER</small> T<small>IERE</small>] <small>ZU PFÄNDEN, BIS ER DIE DAZU ERFORDERLICHEN</small> G<small>USSOPFER DARGEBRACHT HAT, ALS MAN ABER DAS</small> V<small>IEH STEHEN ZU LASSEN UND FORTZULAUFEN BEGANN, ORDNETEN SIE AN, DIE</small> G<small>USSOPFER AUS</small> G<small>EMEINDEMITTELN DARZUBRINGEN</small>.",
+            "R.Š<small>IMO͑N SAGTE</small>: S<small>IEBEN</small> V<small>ERORDNUNGEN TRAF DAS</small> G<small>ERICHT, ZU DENEN AUCH DIESE GEHÖRT</small>. W<small>ENN EIN</small> N<small>ICHTJUDE, DER AUS ÜBERSEEISCHEM</small> L<small>ANDE SEIN</small> B<small>RANDOPFER SENDET, DIE DAZU ERFORDERLICHEN</small> G<small>USSOPFER MITSENDET, SO SIND DIESE DARZUBRINGEN, WENN ABER NICHT, SO SIND SIE AUS</small> G<small>EMEINDEMITTELN DARZUBRINGEN</small>. E<small>BENSO AUCH, WENN EIN</small> P<small>ROSELYT GESTORBEN IST UND</small> S<small>CHLACHTOPFER HINTERLASSEN HAT: HAT ER AUCH</small> G<small>USSOPFER HINTERLASSEN, SO SIND DIESE DARZUBRINGEN, WENN ABER NICHT, SO SIND SIE AUS</small> G<small>EMEINDEMITTELN DARZUBRINGEN</small>. F<small>ERNER IST ES</small> G<small>ERICHTSBESCHLUSS, DASS, WENN DER</small> H<small>OCHPRIESTER STIRBT, SEIN</small> S<small>PEISOPFER</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 6,13.</i> <small>AUS</small> G<small>EMEINDEMITTELN DARGEBRACHT WERDE;</small> R.J<small>EHUDA SAGT AUF</small> K<small>OSTEN DER</small> E<small>RBEN</small>. E<small>S WURDE GANZ</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Ein ganzes I͑saron, nicht geteilt, wie zum täglichen Opfer.</i> <small>DARGEBRACHT</small>.",
+            "F<small>ERNER AUCH, DASS DIE</small> P<small>RIESTER VOM</small> S<small>ALZ UND VOM</small> H<small>OLZ GEBRAUCHEN DÜRFEN, DASS DIE</small> P<small>RIESTER AN DER</small> A<small>SCHE DER</small> [<small>ROTEN</small>] K<small>UH KEINE</small> V<small>ERUNTREUUNG BEGEHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Wenn sie davon nießbrauchen.</i>, <small>UND DASS UNTAUGLICH GEWORDENE</small> V<small>OGELOPFER AUS</small> G<small>EMEINDEMITTELN ZU ERSETZEN SIND</small>. R.J<small>OSE SAGT, DER</small> L<small>IEFERANT DER</small> V<small>OGELOPFER MÜSSE DIE UNTAUGLICH GEWORDENEN ERSETZEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>J</b><small>EDER</small> S<small>PEICHEL, DER IN</small> J<small>ERUŠALEM GEFUNDEN WIRD, MIT</small> A<small>USNAHME DES OBEREN</small> M<small>ARKTPLATZES, GILT ALS REIN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Außerhalb J.s gilt jeder Speichel als levitisch unrein; cf. Tah. IV,5.</i> – <small>SO</small> R.M<small>EÍR</small>. R.J<small>OSE SAGT, AN ALLEN ÜBRIGEN</small> T<small>AGEN DES</small> J<small>AHRES SEIEN DIE IN DER</small> M<small>ITTE</small> [<small>DER</small> S<small>TRASSE GEFUNDENEN</small>] <small>UNREIN UND DIE AUF DEN</small> S<small>EITEN REIN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Weil viele Flußbehaftete auf der Straße umhergehen u. die Reinen sich vorsichtshalber nach den Seiten zurückziehen.</i>, <small>UND ZUR</small> F<small>ESTZEIT SEIEN DIE IN DER</small> M<small>ITTE</small> [<small>GEFUNDENEN</small>] <small>REIN UND DIE AN DEN</small> S<small>EITEN UNREIN, WEIL DANN</small> [<small>DIE</small> U<small>NREINEN</small>] <small>WENIGER SIND UND SICH NACH DEN</small> S<small>EITEN ZURÜCKZIEHEN</small>.",
+            "A<small>LLE</small> G<small>ERÄTE, DIE IN</small> J<small>ERUŠALEM GEFUNDEN WERDEN, SIND, WENN AUF DEM ZUM</small> T<small>AÜCHBADE HINABFÜHRENDEN</small> W<small>EGE, UNREIN, UND WENN AUF DEM HERAUFFÜHRENDEN</small> W<small>EGE, REIN</small>; <small>DENN NICHT WIE SIE HINABSTEIGEN</small>, <small>KOMMEN SIE HERAUF</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Die unrein hinabsteigen, kommen rein herauf; es waren getrennte Wege.</i> – <small>SO</small> R.M<small>EÍR;</small> R.J<small>OSE SAGT, ALLE SEIEN REIN, AUSGENOMMEN</small> K<small>ORB</small>, S<small>CHAUFEL UND</small> A<small>XT, DIE ZUM</small> B<small>EGRÄBNIS BESTIMMT SIND</small>.",
+            "F<small>INDET MAN AM VIERZEHNTEN</small> [N<small>ISAN</small>] <small>EIN</small> S<small>CHLACHTMESSER, SO DARF MAN DAMIT SOFORT</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Das Pesahopfer; zur Erklärung vergl. Pes. Fol. 70 a.</i> <small>SCHLACHTEN, WENN ABER AM DREIZEHNTEN, SO MUSS MAN ES WIEDERUM</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Es wird vorausgesetzt, daß der Verlierende es bereits zur Benutzung untergetaucht hat.</i> <small>UNTERTAUCHEN; DAS</small> H<small>ACKMESSER MUSS MAN SOWOHL AN DIESEM ALS AUCH AN JENEM WIEDERUM UNTERTAUCHEN; FÄLLT DER VIERZEHNTE AUF EINEN</small> Š<small>ABBATH, SO DARF MAN DAMIT SOFORT SCHLACHTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Weil der Verlierende es wahrscheinl. am 13. unter getaucht hat.</i>. F<small>INDETMAN ES AM FÜNFZEHNTEN, SO DARF MAN DAMIT SOFORT SCHLACHTEN; IST ES MIT EINEM</small> S<small>CHLACHTMESSER ZUSAMMENGEBUNDEN, SO GLEICHT ES DIESEM</small>.",
+            "W<small>IRD DER</small> V<small>ORHANG [DES</small> H<small>EILIGTUMS</small>] <small>DURCH EINE</small> [<small>ERSTGRADIG</small>] <small>ÜBERTRAGENE</small> U<small>NREINHEIT UNREIN, SO TAUCHE MAN IHN INNERHALB [DES</small> V<small>ORHOFES] UNTER UND BRINGE IHN SOFORT [AUF SEINEN</small> P<small>LATZ]; WENN ER ABER DURCH EINE</small> U<small>RUNREINHEIT UNREIN WIRD, SO TAUCHE MAN IHN AUSSERHALB UNTER UND BREITE IHN IM</small> Ḥ<small>EL</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Eigentl. Zwinger, Platz vor der Tempelmauer.</i> <small>AUS, WEIL ER DES</small> S<small>ONNENUNTERGANGES</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Zur Erlangung völliger Reinheit.</i> <small>BENÖTIGT</small>. I<small>ST ES EIN NEUER, SO BREITE MAN IHN AUF DEM</small> D<small>ACHE DES</small> S<small>ÄULENGANGES AUS, DAMIT DAS</small> V<small>OLK DIE SCHÖNE</small> A<small>RBEIT SEHEN KÖNNE</small>.",
+            "R.Š<small>IMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGTE IM</small> N<small>AMEN</small> R.Š<small>IMO͑NS</small>, S<small>OHNES DES</small> P<small>RIESTERPRÄSES</small>: D<small>ER</small> V<small>ORHANG WAR EINE</small> H<small>ANDBREITE DICK UND AUF ZWEIUNDSIEBZIG</small> K<small>ETTENSCHNÜREN GEWEBT, JEDE AUS VIERUNDZWANZIG</small> F<small>ÄDEN</small> [<small>GEDREHT</small>]; <small>ER WAR VIERZIG</small> E<small>LLEN LANG UND ZWANZIG</small> E<small>LLEN BREIT UND VON ZWEIUNDACHTZIG</small> M<small>YRIADEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Wohl Fäden; die Lesart <span dir=\"rtl\">ריבות</span>, Mädchen, ist gegen die Konstruktion.</i> <small>HERGESTELLT</small>. J<small>EDES</small> J<small>AHR WURDEN ZWEI ANGEFERTIGT, UND DREIHUNDERT</small> P<small>RIESTER TAUCHTEN SIE UNTER</small>.",
+            "W<small>ENN</small> F<small>LEISCH VON HOCHHEILIGEN</small> O<small>PFERN UNREIN WURDE, OB DURCH EINE</small> U<small>RUNREINHEIT ODER DURCH EINE ÜBERTRAGENE</small> U<small>NREINHEIT, OB INNERHALB [DES</small> V<small>ORHOFES] ODER AUSSERHALB, SO IST, WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, ALLES INNERHALB ZU VERBRENNEN, AUSSER WAS AUSSERHALB DURCH EINE</small> U<small>RUNREINHEIT UNREIN WURDE; DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT, ALLES SEI AUSSERHALB ZU VERBRENNEN, AUSSER WAS DURCH EINE ÜBERTRAGENE</small> U<small>NREINHEIT INNERHALB UNREIN WURDE</small>.",
+            "R.E<small>LIE͑ZER SAGT, WAS DURCH EINE</small> U<small>RUNREINHEIT UNREIN WURDE, OB INNERHALB ODER AUSSERHALB, SEI AUSSERHALB ZU VERBRENNEN, UND WAS DURCH EINE ÜBERTRAGENE</small> U<small>NREINHEIT UNREIN WURDE, OB INNERHALB ODER AUSSERHALB</small>, SEI INNERHALB ZU VERBRENNEN. R.A͑<small>QIBA SAGT, WO DIE</small> V<small>ERUNREINIGUNG, DA AUCH DIE</small> V<small>ERBRENNUNG</small>.",
+            "D<small>IE</small> G<small>LIEDER DES BESTÄNDIGEN</small> O<small>PFERS WERDEN AUF DIE UNTERE</small> H<small>ÄLFTE DER</small> A<small>LTARRAMPE, ÖSTLICH, GELEGT, DIE DES</small> Z<small>USATZOPFERS AUF DIE UNTERE</small> H<small>ÄLFTE DER</small> A<small>LTARRAMPE, WESTLICH, UND DIE DES</small> N<small>EÜMOND</small>[<small>OPFERS</small>] <small>UNTERHALB DES</small> A<small>LTARSIMSES</small>. [D<small>IE</small> G<small>ESETZE VON</small>] <small>DER</small> T<small>EMPELSTEUER UND DEN</small> E<small>RSTLINGEN GELTEN NUR ZUR</small> Z<small>EIT, WENN DER</small> T<small>EMPEL BESTEHT</small>; [<small>DIE</small> G<small>ESETZE</small>] <small>VOM</small> G<small>ETREIDEZEHNTEN, VOM</small> V<small>IEHZEHNTEN UND VON DEN</small> E<small>RSTGEBURTEN ABER GELTEN SOWOHL ZUR</small> Z<small>EIT, WENN DER</small> T<small>EMPEL BESTEHT, ALS AUCH ZUR</small> Z<small>EIT, WENN ER NICHT BESTEHT</small>. W<small>ENN JEMAND</small> T<small>EMPELSTEUER ODER</small> E<small>RSTLINGE WEIHT, SO SIND SIE</small> G<small>EHEILIGTES</small>. R.Š<small>IMO͑N SAGTE:</small> W<small>ENN JEMAND</small> E<small>RSTLINGE WEIHT, SO SIND SIE NICHT</small> G<small>EHEILIGTES</small>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a48497c0aec62e0db8e9f34566aea14a85ff17ba
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json	
@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+    "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+    "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+    "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "\tOn the first of Adar, proclamations are made for shekalim (the head-tax for the Temple). [Beth-din send throughout the cities of Israel and proclaim that they must bring their shekalim. For on the first of Nissan communal offerings must be brought from the new levy, viz. (Numbers 28:14): \"This is the burnt-offering of the month in its month for the months of the year\" — Renew the bringing of offerings from the new (half-shekel) levy (the root of \"month\" and \"new\" being the same in Hebrew). And \"the months of the year\" here (as referring to Nissan) is derived from (Exodus 12:2): \"It (Nissan) is first for you of the months of the year.\" Therefore, the proclamation for the bringing of shekalim is advanced thirty days to the first of Adar.] and (proclamations are made) for kilayim (interdicted mixed sowing) [i.e., They proclaim that the other variety must be diminished until there not remain of it a rova of a kav to a sa'ah, as stated (Kilayim 2:1): Every sa'ah which contains a rova of a kav of a different variety must be diminished. Our rabbis explained that after the seeds are already grown even one in a thousand must be uprooted. For any two varieties, each of which by itself is permitted, but which are interdicted in admixture, do not lend themselves to bitul (\"canceling out\"). It is only when they are intermixed in sowing that diminution suffices, bitul obtaining with one in two by Torah law, so that it is not called a sowing of kilayim, and (the prescribed) diminution is required only because of \"appearances\" (marith ayin). But after they have grown, bitul does not obtain and everything must be uprooted so that only one of the varieties remains.] On the fifteenth (of Adar) the Megillah is read in the towns [surrounded by a wall from the days of Yehoshua the son of Nun. Because of the teaching (1:3): \"On the fifteenth of Adar money-changers sat in the province,\" everything else that they did on that day was included.], and repairs are made on roads, streets [and marketplaces that were damaged by rains in the wintertime. They are repaired for the festival pilgrims. Some explain (that they are repaired) for the benefit of those who slew unwittingly, so that they can flee the blood avenger, as it is written (Deuteronomy 19:3): \"Prepare the way for yourself.\"], and (repairs are made on) ritual baths. [If sediment accumulated in them, they are cleaned, and if the mikveh fell below the required amount, they would add drawn water to it and bring it up to that amount (the majority of the required forty sa'ah being kasher)], and all community needs are attended to [such as monetary litigations, capital cases, cases of stripes, the redemption of assessments, devotions, and dedications, the administration of the sotah's draught, the burning of the red heifer, the boring of (the ear of) the Hebrew bondsman, and the cleansing of the leper. And they would send (messengers) to open cisterns of stored water, so that the people could drink from them in the summertime, all these being community needs.] And graves are marked [so that Cohanim and bearers of taharoth (consecrated foods) not \"tent\" over them. They \"marked\" by crumbling lime and spilling it around the grave. In the rainy season the lime would dissolve so that it was necessary to repeat the process.] And they [deputies of beth-din] would also go out for (i.e., to root out) kilayim. [Even though they had already made proclamation in this regard on the first of Adar (see above), they did not rely upon it, fearing that the owners might not have uprooted it, and they went out and did so themselves.]",
+            "\tR. Yehudah said: In the beginning, they (the deputies of beth-din would root out (the kilayim) and throw it down before them [the field owners, to shame them.] When transgressors increased, they would uproot it and throw it on the roads. [The owners rejoiced in that their fields were being weeded by others. What is more, they would place it before their animals (to eat), whereupon they instituted that they cast it upon the roads. But they still rejoiced in that their fields were being weeded,] whereupon they instituted that the entire field be declared ownerless (hefker), [for hefker beth-din hefker (a \"hefker\" pronouncement of beth-din is valid.)]",
+            "\tOn the fifteenth (of Adar) money-changers sat in the province (medinah) [Jerusalem, and they made change for the half-shekel for those who brought the currency of their province and were unacquainted with the conversion rate.] On the twenty-fifth, they would sit in the Temple. [Since the time was drawing near, they would sit in the Temple, so that they (the people) would hasten to bring (their shekalim). Rambam explains that all the cities of Israel were called \"medinah,\" and that on the twenty-fifth they sat in the Temple in Jerusalem.] From the time they sat in the Temple, they began to take pledges [from those who had not brought their shekalim.] Whom would pledges be taken from? Levites, it being written (Exodus 30:14): \"All who pass to be numbered, from twenty years and above.\" And the Levites were not counted from twenty years.], Israelites, proselytes, and freed bondsmen; but not women, [it being written (Exodus 30:12): \"Then each man shall give the ransom of his soul\" — a man, and not a woman], nor bondsmen [bondsmen being obligated only in the mitzvoth that women are obligated in], nor minors [even one who showed two hairs, if he were less than twenty]. Any father who has begun to give the shekel for his minor son cannot leave off doing so. [And if his father dies, he must give the shekel for himself.] And pledges are not taken from the Cohanim [ even though they are obligated in the half-shekel] because of \"the ways of peace.\" [Because they perform the sacrificial service, honor was accorded them, and they were depended upon not to defer their shekalim. And even if they did defer and not give them, beth-din stipulated that the shekalim be theirs in exchange for their service, just as allocations are made from the Temple treasury to others engaged in Temple work, as explained below.]",
+            "\tR. Yehudah said: Ben Buchri testified in Yavneh: Any Cohein who gives the shekel does not sin thereby [even though he is not obligated to give it. The assumption (that he would be sinning) is that if he does give it, (what should be) a communal offering would be found to be coming (to a certain extent) from (the gift of) an individual. We are, therefore, apprised that he does not sin, in that he gives that half-shekel entirely to the congregation and we do not fear that there might be some reservation on his part in this regard.] R. Yochanan b. Zakkai said to him: To the contrary, any Cohein who does not give the shekel is a sinner [And the verse: \"All who pass to be numbered\" is to be expounded thus: \"All who pass\" through the Red Sea (for all of them passed through the Red Sea) \"to be numbered\" (both those who were numbered by themselves and those who were numbered with the rest of Israel) \"shall give the terumah of the L rd.\" And even though it is written (Exodus 38:25): \"And the silver of the numbered of the congregation was one hundred talents … for six hundred thousand and three thousand, etc.\", that is written in respect to the terumah for the sockets, in which the tribe of Levi did not participate; but Cohanim, Levites, and Israelites participated equally in the terumah for the offerings.]; but the Cohanim expounded this verse for themselves [i.e., to their advantage], viz. (Leviticus 6:16): \"And every meal-offering of a priest shall be entirely burnt; it shall not be eaten.\" (They said:) If the omer and the double loaves were ours (as they would be if the Cohanim contributed to their purchase with the shekalim) how could they be eaten! [The fallacy: It is only in respect to the meal-offering of an individual Cohein that it is written: \"it shall be entirely burnt,\" and not in respect to an offering that he has a share in together with the congregation. And the halachah is that Cohanim are obligated to give the half-shekel, and pledges are not taken from them because of \"the ways of peace.\"]",
+            "\tEven though they said that pledges are not taken from women, bondsmen, or minors, if they give the shekel it is taken from them [on condition that they give it to the congregation entirely, so that a communal offering not come from an individual (gift)]. If idolators and Cuthites wish to give the shekel, it is not taken from them. Nor are the bird-offerings of zavim and zavoth [the turtle-doves and young pigeons brought by zavim and zavoth. This refers to \"Cuthites\" alone, zavim and zavoth not obtaining with idolators], (nor are the bird-offerings of) yoldoth (women who have just given birth), nor sin-offerings nor guilt-offerings taken from them; but vow and gift-offerings are taken from them. This is the rule: Everything which is vowed or donated (for the altar) is taken from them; anything which is not vowed or donated is not taken from them. [As we learned (Menachoth 73b) (Leviticus 22:18): \"A man, a man\" — to include gentiles who vow vows and gift-offerings as an Israelite. This tells me only of a burnt-offering, viz. (Ibid.): \"which they will present to the L rd as a burnt-offering.\" Whence do I derive (the same for) peace-offerings? From (Ibid.): \"Of all of their vows.\" Whence do I derive for inclusion birds and meal-offerings, wine, frankincense, and wood? From (Ibid.): \"of all of their vows and all of their free-will offerings.] And thus is it stated by Ezra, [when the Cuthites desired to help them and sent to them (Ezra 4:2): \"Let us build (the Temple) with you, for as you, will we seek out G d, etc.\" What did they answer?] (Ibid. 4): \"It is not for you and us to build a house to our G d\" [in partnership. You have no portion or grant or remembrance in Jerusalem. ]",
+            "\tThese are obligated to give a kolbon [kal-bon, i.e., something \"light and small,\" which is added to the half-shekel]: Levites, Israelites, proselytes, and freed bondsmen; but not Cohanim, women, bondsmen, and minors. If one gives the shekel for a Cohein, a woman, a bondsman, or a minor, he is exempt (from the kolbon) [as when he lent them. For since they are exempt (from the half-shekel), they are not liable for the kolbon. And if he did not lend them, but paid for them, even if he gave the shekel for one who is obligated, he is exempt from the kolbon, as explained below.] And if one gives the shekel for himself and for his friend [(This, in an instance where he lends him. He gives one shekel: a half-shekel for himself, and a half-shekel that he lends his friend)], he is liable for one kolbon. [For this tanna holds that one who gives the half-shekel specified in the Torah is exempt from the kolbon, it being written (Exodus 30:13): \"This shall they give\" — Exactly as this shall they give and not more, so that with two who give one shekel, only one kolbon is given.] R. Meir says: Two kolbonoth. [R. Meir holds that one who gives a half-shekel is liable for one kolbon, so that if two give one shekel, they are liable for two kolbonoth. The halachah is not in accordance with R. Meir.] If one gives a sela [a whole shekel, to the Temple money-changer], and he takes a shekel [\"a shekel\" here is a half-shekel, i.e., he gets back half of what he gave], he is liable for two kolbonoth. [Here the first tanna concedes that he gives two kolbonoth: one to compensate for the half-shekel that he receives from the Temple, and one because he did not give the (exact) half-shekel specified in the Torah.]",
+            "\tIf one gives the shekel for a poor man, for his neighbor, or for a man of his city, he is exempt (from the kolbon) [having given it to them as a gift.] If he lent it to them, he is liable. Brothers who are partners, [who divided (the inheritance) and then became partners], who are liable for the kolbon, [as any other two who gave a sela for their shekalim], are exempt from the beast-tithe. [They need not tithe all the beasts born to them all the days of their partnership, it being expounded (Bechoroth 56b) (Exodus 13:12): \"…which shall be yours,\" and not that of partners, the verse being understood as referring to the tithe, though it speaks of the first-born.] And when they are liable for the beast-tithe [That is, when they did not divide, in which instance they are liable for the tithe, as expounded: I might think (that they are not liable for the tithe) even when they acquired it (the beast) as part of the estate (i.e., before division); it is, therefore, written: \"shall be\" — (there is liability) in any event], they are exempt from the kolbon. [For their father's property retains its status and it is as if the father gave the shekel for his sons or for his neighbors, in which instance he is exempt.] How much is a kolbon? A ma'ah of silver [one twenty-fourth of a sela, weighing sixteen se'oroth.] These are the words of R. Meir. The sages say: A half, [one forty-eighth of a sela, eight se'oroth. The halachah is in accordance with the sages.]"
+        ],
+        [
+            "\tShekalim may be exchanged for darkonoth because of the burden of the way. [The men of the city, who collected their shekalim, may exchange them for darkonoth, gold coin, viz. (Ezra 2:69): \"gold darkemonim,\" to lighten the burden of the way (to Jerusalem)]. Just as there were shofroth in the Temple, [(\"shofroth\":) chests, whose mouths were narrow on top, like a shofar, whose mouth is narrow on top, and which \"broadens out\" (this, so that nothing could be taken from them), viz. (II Kings 12:10): \"And Yehoyada the priest took a chest and bored a hole in its lid, etc.\" They stood in the azarah and they would all bring their shekalim and deposit them there], so there were shofroth in the medinah [Jerusalem. (According to Rambam, the other cities of Israel)]. If the men of the city sent their shekalim[with a messenger to take them to the lishkah (the Temple treasury)] and they were stolen or lost — if the contribution had already been taken [(It was the practice to contribute from the (money) chests for the offerings. They would contribute from what had been collected and on account of what would be collected, so that even those who had not yet given their shekalim would have a portion in the offerings.)], they [the messengers] would swear to the (Temple) treasurers. [For since the contribution had been made on account of these monies before they had been lost, it is as if they had been in the possession of the treasurers from the time the contribution had been made — so that when they were stolen or lost, it is from the possession of the treasurers that they were stolen or lost, for which reason the messengers swear (that they were not remiss) and they exempt themselves. And even though oaths are not administered for hekdeshoth (Temple dedications), this oath was instituted by the sages so that hekdeshoth not be treated lightly.] And if not [i.e., If at the time they were lost, the contribution had not yet been made and monies had not been taken from the chests on account of what would be collected, then they had gone lost from the possession of the owners (and not from the Temple treasurers). Therefore,] they [the messengers] swear to the men of the city [and exempt themselves]. And the men of the city give [other] shekalim in their stead, [for the first shekalim that were lost are not accredited them.] If they were found or the thieves returned them, both are shekalim and they are not accredited them for the following year.",
+            "\tIf one gave his shekel for his friend to give for him, and he went and gave it for himself — if the contribution (for offerings) had been made [before the shekel were given to the treasurer], he [the messenger, who gave it for himself] has profaned (Temple property). [For as soon as the contribution was made on account of what would be collected, this shekel that his friend had given him to give for him, was in the possession of the Temple, so that when he gave it for himself, he benefited from Temple property. For had he not given it, they would have taken a pledge from him, as we learned above (1:3): \"From the time they sat in the Temple, they began to take pledges. He is found, then, to be benefitting from Temple property and he is liable for a me’ilah (profanation) offering.] If one gave his shekel from the monies of hekdesh (Temple property) [If he had in his hand monies dedicated to Temple maintenance, and, thinking that they were chullin (non-consecrated), he gave his shekel from them], and the contribution were made and a beast [bought from that contribution and] sacrificed — then he [who gave the shekel] is liable for a me’ilah offering, [but not before. For this hekdesh remained hekdesh as it was wherever it was without changing. And when the beast was sacrificed and he (the Temple treasurer) intended that it be from the money of all who had given the shekel to the lishkah (the fund for sacrifices), it is as if he (the giver) acquired the beast with those monies of hekdesh and sacrificed it. He benefits, then, in that they did not take a pledge from him for his shekel and he is liable for a me’ilah offering. And in the first instance, too, where his friend gave him the shekel to give for him and he gave it for himself, and he is liable for a me’ilah offering, this, too, is when the beast has been sacrificed after the contribution has been made. The reason this was not stated in the first instance is that it was anticipated for the latter instance, in which the me’ilah in both instances is explicated. The reason there is no me’ilah immediately even though he already benefits (by not having a pledge exacted of him) is that me’ilah obtains only when one converts hekdesh to chullin; but if he converts (one variety of) hekdesh to (a different variety of) hekdesh, even though he benefits thereby, there is me’ilah only after an act is performed in the second hekdesh. This is borne out in the Yerushalmi.] If (one gave his shekel) from the monies of ma’aser sheni or from the monies of shevi’ith, he eats against them. [He brings a shekel and says: \"Wherever the ma’aser sheni or shevi’ith are, they are to be redeemed against this shekel. For shevi’ith \"takes\" in its monies as hekdesh does. And he eats fruits bought with that money in Jerusalem against ma’aser sheni; or he eats them in the sanctity of shevi’ith if the fruits redeemed were those of shevi’ith.]",
+            "\tIf one puts away money [little by little, p’rutah after p'rutah, for his shekel ], saying, [ when he begins doing so:] \"This is for my shekel,\" [and when he counts it, he finds that he has more than his shekel], Beth Shammai say: The surplus is a gift. [It goes to the shofroth in the Temple, whose monies are used for \"summer burnt-offerings\" for the altar. Beth Shammai here is consistent with his view that \"hekdesh in error is hekdesh.\"] And Beth Hillel say: The surplus is chullin, [his intent having been to dedicate only the amount of his shekel]. (If he said:) \"I shall take from them for my shekel,\" [which is like saying explicitly: \"If I find more than a shekel, I will take the shekel from them and the rest will be chullin\"], they agree that the surplus is chullin. [If he put away money and said:] \"This is for my sin-offering,\" they agree [i.e., Beth Hillel concede] that the surplus is a gift (to hekdesh). (If he said:) \"I shall take from them for my sin-offering,\" they agree that the surplus is chullin.",
+            "\tR. Shimon said: What is the difference between shekalim and a sin-offering? [Why do Beth Hillel say that if one puts money away, saying: \"This is for my shekel,\" the surplus is chullin, whereas if he says: \"This is for my sin-offering,\" they concede to Beth Shammai that it is a gift (to hekdesh)?] Shekalim have a fixed amount, [it being written (Exodus 30:15): \"The rich shall not give more and the poor shall not give less.\" Therefore, he must have intended only a shekel, and the rest is \"hekdesh in error\"], but a sin-offering has no fixed amount. [If he wishes, he can bring a sin-offering for a ma’ah of silver, and if he wishes he can bring one for a large sum. Therefore, the monies \"take,\" and the surplus is a gift.] R. Yehudah says: Even shekalim have no fixed amount! When Israel went up from the exile, they would give darkonoth as the shekel. [The darkon was a coin of the Medean kingdom. It was of gold and worth two selaim and it was the standard coin of trade. And just as in the time of the first Temple, when their coin was a shekel, they would give a half-shekel; now, too, when it was a darkon, they would give a half-darkon.] Then they reverted to selaim. [After the Medean reign, the darkon was voided and they reverted to trading with selaim, their original currency minted at the time of the first Temple, and they gave a half-shekel as in the beginning.] Then they reverted to tevain. [The standard currency became tevain, i.e., a half-shekel.] They desired to give dinars [i.e., they desired to give half of that coin, one dinar, (the sela being two dinars); but this was not accepted from them. For it is permitted to add to the shekel of Scripture according to the difference in the currency minted at the time, but not to detract from it. We see, then, that shekalim, too, have no fixed amount, sometimes being more, sometimes less, their giving always the half-shekel of that time.] R. Shimon rejoined: In spite of that, each gave equally [i.e., Shekalim still cannot be compared to a sin-offering. For at all times, the half-shekel was equal for all — each gave the half-shekel of that time.] But (the amount for) the sin-offering [is never equal for all:] This one brings (a sin-offering) for a sela; that one, for two (selaim) and that one, for three. [And here we conclude that the rationale of Beth Hillel is as per R. Shimon.]",
+            "\tThe surplus of shekalim is chullin. [If one puts away money, saying: \"This is for my shekel,\" and then, when he counts it, finds he has a surplus, that surplus is chullin. This anonymous Mishnah is as per Beth Hillel.] The surplus of the tenth of an ephah, the birds of zavin, the birds of zavoth, the birds of yoldoth, sin-offerings and guilt-offerings (the surplus is) a gift (to hekdesh). [(\"the tenth of an ephah,\") which is offered (in a state of) abject poverty. If money was laid aside for this, and there was a surplus, that surplus is a gift. For all surpluses of sin-offerings and guilt-offerings are gifts towards the acquisition of \"summer burnt-offerings\" for the altar, as per the medrash of Yehoyada Hakohen (6:6); and the tenth of the ephah is in place of a sin-offering.] This is the rule: The surplus of all that comes as a sin-offering or as a guilt-offering is a gift (for burnt-offerings). The surplus of a burnt-offering is a burnt-offering. [If he set aside money with which to buy a burnt-offering and there was a surplus, he purchases another burnt-offering with it.] The surplus of a meal-offering is a meal-offering. The surplus of a peace-offering is a peace-offering. The surplus of a Pesach is a peace-offering, [it being written (Deuteronomy 16:2): \"And you shall sacrifice a Pesach to the L rd your G d, sheep and cattle.\" Now does the Pesach come from cattle? The meaning, then, is that the surplus of the Pesach is for what comes from sheep and cattle, namely, peace-offerings.] The surplus of Nazirites is for Nazirites. [If they collected money for Nazirite offerings and there was a surplus, the moneys are kept for the acquisition of offerings for other Nazirites. The surplus of a Nazirite is a gift. [If an individual Nazirite laid aside money for his offerings and there was a surplus, the surplus is a gift for summer burnt-offerings for the altar.] The surplus of (monies collected for) the poor is for the poor. The surplus of a poor man is for that poor man. [If they collected money to buy him clothing and there was a surplus, that surplus is given him.] The surplus of captives is for captives. The surplus of a captive is for that captive. [If they collected charity for the redemption of captives and there was a surplus, it is kept for the redemption of other captives. But if the monies were expressly given for a particular captive, the surplus goes to that captive.] The surplus of the dead is for the dead. [If they collected for the burial of the dead, in general, the surplus goes towards the burial of others.] The surplus of a (particular) dead man is for his heirs, [the assumption being that one waives his \"cheapening\" after death in favor of his heirs.] R. Meir says: The surplus of a (particular) dead man is to be put aside until Eliyahu comes. [R. Meir is in doubt as to whether or not he waives his \"cheapening\" in favor of his heirs, for which reason it is put aside until the advent of Eliyahu.]  R. Nathan says: The surplus of a (particular) dead man is used for building a monument over his grave. [It is obvious to R. Nathan that he does not waive his \"cheapening,\" for which reason a monument is built over his grave with the surplus, which had already reverted to him. The halachah is in accordance with the first tanna. In an instance where they collected for the (burial) requirements of a particular dead person, thinking he was without means, and then they discovered that this was not the case, we do not say that the surplus goes to the heirs, since the collection was in error. This is borne out in the Yerushalmi. And it also follows from the Yerushalmi and from our gemara that where there are seven city caretakers or where there is one, in charge of all community affairs, he may allocate the surplus of captives or of the poor or of the dead as he sees dictated by the exigencies of the time and he is not to be interfered with. And this is always the ruling in practice.]"
+        ],
+        [
+            "\tThree times a year they would remove (shekalim from) the lishkah. [They would deposit all the shekalim in one lishkah (compartment) in the Temple. And three times a year they would take from it and place (the shekalim) into three large baskets of three sa'ah for the purchase of communal offerings. The whole was not taken at one time for the needs of the entire year, for those in distant places had not yet brought all of their shekalim]: at the pross of Pesach [Fifteen days before the festival is referred to as the \"pross\" of the festival. For thirty days before the festival the halachoth of the festival are reviewed. (\"pross,\" as in \"prussah,\" i.e., half)], at the pross of Shavuoth, and at the pross of Succoth. And they (these time periods) are granoth (\"threshing floors\") for the beast-tithe. [These three times are three granoth for the beast-tithe, the sages having designated these times for the tithing of beasts that had been born. And just as (bringing the grain to) the threshing floor makes the grain subject to the tithe, so beasts that have been born may not be eaten after the arrival of these times until they are tithed. But before these times they may be eaten even if they have not been tithed. The sages designated these three times for the beast-tithe so that beasts be available for the festival pilgrims. For even though it is permitted to sell and slaughter and eat as long as the time of the \"goren\" has not yet arrived, still, people would not slaughter their beasts until they had tithed them. For one prefers doing a mitzvah with his property if he loses nothing thereby, as with the beast-tithe, the owner eating the tithed animal itself as a peace-offering. And if they did not tithe in these three periods, many would refrain from selling their beasts, not having tithed them, and beasts would not be available for the festival pilgrims.] These are the words of R. Akiva. Ben Azzai says: On the twenty-ninth of Adar, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Av. R. Elazar and R. Shimon say: On the first of Nissan, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Elul. [The reasons of all these tannaim, and (the bases of) their differences are explicated in the last chapter of Bechoroth.] Why did they say the twenty-ninth (of Elul) instead of the first of Tishrei? For it is a festival (Rosh Hashanah), and one cannot tithe on a festival, for which reason they moved it up to the twenty-ninth of Elul.",
+            "\tWith three baskets of three sa'ah each (shekalim) are removed from the lishkah. [The shekalim were placed there (in the lishkah) and they were taken out in three baskets of three sa'ah each. Rambam writes that first three large baskets of twenty-seven sa'ah each are filled and from these, three baskets of nine sa'ah each are filled. This is an unnecessary, forced explanation.] And they were marked \"aleph,\" \"beth,\" \"gimmel\" [to know which had been filled first, to buy the communal offerings from that first; then, from the second; then, from the third.] R. Gamliel says: It was written in Greek: \"alpha,\" \"beta,\" \"gamla.\" [They would write it in Greek because of (Genesis 9:27): \"G d will beautify Yefeth and he will dwell in the tents of Shem\" — the beauty of Yefeth will dwell in the tents of Shem; and there is no language among the sons of Yefeth more beautiful than the Greek language. The torem (the one who removes shekalim from the lishkah) may enter neither with: a bordered garment, (pargod chafuth) [When the garment is long and doubled from the bottom, that doubled fold is called \"pargod chafuth.\" The torem may not enter thus attired so that he not be suspected of concealing lishkah monies in it.], (nor may he enter with) a shoe, a sandal, tefillin or an amulet [lest they say he undid the thread and placed money inside], lest he grow poor and people say: \"Because of the sin of (stealing from) the lishkah, he has become impoverished\"; or lest he grow rich and they say: \"From the proceeds of the lishkah he has grown wealthy.\" For one must be upright in the eyes of men just as he must be upright in the eyes of the L rd, as it is written (Numbers 32:22): \"And you shall be clean of the L rd and of Israel,\" and (Proverbs 3:4): \"And you shall find grace and goodly understanding in the eyes of G d and man.\"",
+            "\tThose of the house of R. Gamliel would enter with their shekel between their fingers and fling it before the torem [They directed their shekalim at the basket, so that they would go towards the purchase of communal offerings and not be left in the lishkah.] and the torem would, likewise, press it to the basket. The torem does not remove (the shekalim) until he asks them: \"Shall I remove them?\" And they answer: \"Remove, remove, remove\" — three times [This three-fold expression is characteristic of the sages. Similarly, in respect to the omer: \"Magal zo, magal zo, magal zo\" - Ektzor, ektzor, ektzor,\" and, in respect to chalitzah: \"chalutz hana'al, chalutz hana'al, chalutz hana'al\" — three times.]",
+            "\tHe removes the first [terumah of the pross of Pesach] and [after removing it] he covers [all the shekalim remaining in the lishkah] with ketavlaoth [boiled leather, so that they place upon it the shekalim yet to come from the lands around Eretz Yisrael, which could not be brought before Pesach. These are brought from Pesach until Shavuoth and placed on top of the ketavla, so that the terumah is taken from them at the pross of Shavuoth and so that he does not take from what has already been removed at the pross of Pesach.] (He removes) the second and covers with ketavlaoth. [After he removes at the pross of Shavuoth, he again covers with ketavlaoth all the monies in the lishkah and there is placed upon them all the shekalim brought from Bavel, Madai, and the distant lands.] [(He removes) the third and he does not cover. The terumah is taken from them at the pross of Succoth, and he does not cover it again, for there is no terumah after that.] (He covers the first and the second) lest he forget and remove from what has already been removed. He removed the first for Eretz Yisrael, [who sent their shekalim first, the others not yet having brought them]; the second, for the cities near it (mukafim lah) [such as Ammon and Moav. \"mukafim\" = \"near,\" as in (Gittin 30b): \"litrom shelo min hamukaf\"; (Chullin 46b): \"Ein makifin bebuei\"]; the third, for Bavel, Madai, and the distant lands. [In any event, every time they would remove it for all of Israel, for what had been collected, and for what would be collected. The tanna mentions these different places only to apprise us that they instituted these three times so that by then all the shekalim of Israel would have been collected.]"
+        ],
+        [
+            "\tThe terumah [i.e., what they put into the baskets] — what did they do with it? They bought temidin (the daily burnt-offerings), mussafin (the additional offerings), their libations, the omer, the two loaves, the show-bread, and all the communal offerings [including the incense]. The watchers of after-growths on shevi'ith (the sabbatical year) take their pay from the terumah of the lishkah. [The \"aftergrowths\" are what grow of themselves from what was left of the harvest. Watchmen are paid to see to it that the poor do not pick them on the shevi'ith, and they are brought for the omer on Pesach and for the two loaves on Shavuoth, which come only from the new produce and from Eretz Yisrael. The watchmen may be paid from the terumah, for what is needed for the offering is as the offering itself in this regard.] R. Yossi says: If one wishes, he may donate his services as an unpaid watchman. [And even though he acquires the after-growths from hefker (renounced property) by watching them gratis and bringing them, so that they are his — R. Yossi holds that an individual offering can be converted to a communal one.] They said to him: Do you not agree that they (these offerings) may come only from the congregation? [And if he watched the after-growths gratis and brought them and acquired them, they are found not to come from the congregation (the rabbis holding that an individual offering cannot be converted to a communal one.) The halachah is in accordance with the sages.]",
+            "\tThe red heifer and the goat that is sent [to Azazel] and the tongue of crimson come from the terumah of the lishkah. [Even though the red heifer is not slaughtered in the azarah, it comes from the terumah of the lishkah, Scripture calling it a \"sin-offering.\" And the goat that is sent to Azazal (also comes from the terumah of the lishkah), for two goats must be taken and it is not known on which of them will fall \"the lot to the L rd.\" The \"tongue of crimson\" here is the one thrown into the pyre of the red heifer. The same is true for the cedar-wood and the hyssop, but the tongue of crimson alone is adduced to distinguish it from the tongue of crimson of the sent-away goat.] The following come from what is left over in the lishkah: the bridge of the red heifer [They would make two bridges, one on top of the other, because of the (uncleanliness of) \"the grave of the depth,\" from the Temple Mount to the Mount of Olives, over which they would conduct the red heifer], the bridge of the sent-away goat [They would make a kind of bridge leading outside of the city, over which the \"sender\" would take out the goat. This, because of the Babylonians, who would tear his hair, saying: \"Take it and go (fast), and do not keep our sins here!\"], the tongue between its horns [to ascertain if it whitened and the sins of Israel had been forgiven. Since the above are not prerequisites for offerings, they do not come from the terumah which had been separated for offerings, but from what remained in the lishkah after the terumoth had been separated], the water-duct, [which passed through the azarah, if it required repair], the city wall, its towers, and all the needs of the city [the digging of wells, pits, and caves, road repair, the setting up of markets, and the guarding of the city.] Abba Shaul says: The high-priests make the bridge of the red heifer from their own (resources). [The halachah is not in accordance with Abba Shaul.]",
+            "\tThe surplus of the left-overs of the lishkah [i.e., what is left over after the city needs have been satisfied] — What is done with it? Wine, oil, and meal is bought for it [and sold to those who need them for meal-offerings], and the profit goes to hekdesh. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: One does not trade in hekdesh, [(for \"there is no poverty in the place of wealth\"; such trade is demeaning to hekdesh)], nor with what is designated for the poor, [lest a poor man come and there be nothing (on hand) to give him. The halachah is in accordance with Abba Shaul.]",
+            "\tThe surplus of terumah [i.e., what is left over in the baskets on Rosh Chodesh Nissan, when offerings are brought from the new terumah] — What is done with it? Gold plate overlay (is bought) for the holy of holies [for the floor and the walls.] R. Yishmael says: The surplus of fruits is for the \"summertime of the altar.\" [R. Yishmael is consistent with his view, above, that with the left-overs of the lishkah, wine, oil, and meal are bought. The profit from their sale is called \"the surplus of the fruits,\" that is, their gain from the fruits that they bought. (\"the summertime of the altar\":) When the altar is idle, burnt-offerings are bought from this surplus. Just as sweet things are put on the table after the meal, so, after the obligatory offerings of the day, these burnt-offerings are brought (when there are no vow and gift offerings and the altar is idle)] and the surplus of the terumah is for ministering vessels. [R. Yishmael expounds (II Chronicles 24:14): \"…what was left over of the silver, and they made of it vessels fro the house of the L rd.\" Which silver has left-overs? The terumah of the lishkah.] R. Akiva says: The surplus of the terumah is for the \"summertime of the altar,\" [it (the terumah of the lishkah) having been separated for the purpose of offerings], and the surplus of libations is for ministering vessels. [The Temple treasurers would provide monies to the wine, oil and meal merchants to supply them with the requirements of the meal-offerings and libations of the entire year. If a merchant agreed to supply three sa'ah for a sela and the market price became four sa'ah for a sela, he must give four sa'ah, and that (additional) sa'ah is called \"the surplus of libations.\" Also, when they \"measured out\" to hekdesh, they would do so amply, (and the treasurer would measure frugally.) The ample measure is called \"the surplus of libations.\" It would be used for ministering vessels, the libations being consecrated in ministering vessels.] R. Chananiah, the adjutant high-priest, says: The surplus of libations is for the \"summertime of the altar\" [for both the libations and the burnt-offerings are thoroughly consumed], and the surplus of the terumah is for the ministering vessels. Both [R. Akiva and R. Chanina] did not concede in respect of \"fruits\" [as R. Akiva says above: \"One does not trade in hekdesh.\" The conclusion is that by condition of beth-din all of the surpluses go towards burnt-offerings; and this is the halachah.]",
+            "\tThe surplus of the incense [i.e., what is left over every year] — What is done with it [in order to burn it (in the sacrificial service) the following year? For there is no year where there is no surplus. For there were 368 portions of incense and three portions of which the high-priest would fill his hands on Yom Kippur. And not all of it could be contained in his hands (so that there was a surplus). What is more, there was a surplus every regular year (as opposed to a leap year), there being 354 days in the regular year.] They separate from it [i.e., from the lishkah], the wage of the artisans [the spice mixers. They (the Temple functionaries) take their (the artisans') wage from the terumah of the lishkah, have one of the treasurers acquire it on behalf of the artisans, and it (the money) becomes chullin. And even though hekdesh does not become chullin unless something becomes hekdesh in its stead, the terumah of the lishkah is different, beth-din being empowered to allocate it for several purposes. And after they acquire the money on behalf of the artisans], they redeem it (the incense) for the wage of the artisans. [The money is thus consecrated for the old terumah (that of the previous year)], it (the incense) is given to the artisans as their wage, and it is then re-purchased from them with (the money of) the new terumah. [This procedure is more \"modest\" (i.e., in keeping with the nature of hekdesh) than simply selling it and re-purchasing it.] If it came in its time, it is taken from the new terumah. [If the new shekalim were brought before Rosh Chodesh Nissan, which is the time for the new terumah, the surplus of the incense is bought from the new terumah through redemption, as explained above.] And if not, from the old. [If the new shekalim had not yet been brought, it (the surplus of the incense) is bought from the old terumah, if it had already been redeemed. And if it had not yet been redeemed, it is burnt (in the sacrificial service), for the new, not having arrived, the old must be used.]",
+            "\tIf one makes his property hekdesh [(\"hekdesh,\" unqualified, reverting to Temple maintenance)] and it includes things appropriate for communal offerings [such as incense, or wine, oil, and meal], they may be given to (Temple) workmen as their wage. [And they become chullin, even though nothing becomes hekdesh in their stead, R. Akiva holding that hekdesh may be redeemed for labor, viz. (Exodus 25:8): \"And let them make for Me a sanctuary, and I shall dwell in their midst\" — the labor may be \"financed\" by hekdesh.] These are the words of R. Akiva. Ben Azzai said to him: \"This is not of the measure.\" [That is, this \"measure\" that you prescribe is not the same as that prescribed above relative to the incense, and you should be consistent in your measures.] Rather, they separate from it the wage of the artisans, redeem it for the wage of the artisans, give it to the artisans as their wage, and then repurchase it with the new terumah (see 4:5), [hekdesh not being redeemed for labor. The halachah is in accordance with Ben Azzai.]",
+            "\tIf one makes his property hekdesh, and it includes beasts fit for the altar, male and female — R. Eliezer says: The males are sold to those who need burnt-offerings and the females to those who need peace-offerings and the monies revert with the rest of the property to Temple maintenance. [He holds that \"hekdesh,\" unqualified, reverts to Temple maintenance, even with things that are fit for the altar. But what is fit for the altar does not \"evade\" the altar. For if one dedicates whole (i.e., unblemished) animals for bedek habayith (Temple maintenance), they are redeemed only for the altar and the monies revert to bedek habayith.] R. Yehoshua says: The males themselves are sacrificed as burnt-offerings and the females are sold to those who need peace-offerings, and burnt-offerings are bought with their monies and the rest of the property reverts to bedek habayith. [He holds that what is fit for the altar may be assumed to have been dedicated to the altar. Therefore, the males themselves are sacrificed as burnt-offerings and the females are sold to those who need peace-offerings, and burnt-offerings are bought with their monies. But they themselves are not sacrificed as peace-offerings. For if one dedicates his property, he wishes it all to go to \"on High.\" Therefore, beasts which are fit to be sacrificed as burnt-offerings are sacrificed as burnt-offerings and females are sold to those who need peace-offerings, and burnt-offerings are bought for their monies. For since they are fit for the altar, the sanctity of the altar attaches to them. And even the females, whose bodies are not fit for what he wishes to dedicate them for (i.e., burnt-offerings), still, since they are fit for offerings, in general, the sanctity of bedek habayith does not attach to them and burnt-offerings are bought for their monies.] R. Akiva says: I see (i.e., I prefer) the words of R. Eliezer to those of R. Yehoshua. For R. Eliezer \"equalized his measure\" (everything going to bedek habayith) and R. Yehoshua divided it (the animals to the altar; the rest, to bedek habayith)]. R. Papyas said: I heard (the ruling given) according to the words of both: that if one dedicates explicitly, [saying: \"My animals and (the rest of) my property to hekdesh\"], (the halachah is) in accordance with R. Eliezer. [For since he explicitly distinguished between them and yet did not say: \"The animals to the altar and the property to bedek habayith,\" it is clear that he intended both to go to the same place (i.e., bedek habayith)]; but if one dedicates [all of his property] unexplicitly, (the halachah is) in accordance with R. Yehoshua. [For it may be assumed that his intent is to dedicate each thing for what it is fit. The halachah is in accordance with R. Akiva.]",
+            "\tIf one makes his property hekdesh, and it includes things fit for the altar — wine, oil, flour, [which are fit for meal-offerings and libations], and birds [turtle-doves and young pigeons], R. Elazar [(This is the correct version, and not \"R. Eliezer\")] says: They are sold to those who need those things and burnt-offerings are bought with their monies and the rest of the property reverts to bedek habayith. [The rationale of R. Elazar is given in the Yerushalmi: It is written (Leviticus 22:18: \"…of all of their vows and all of their free-will offerings, which they will present to the L rd as a burnt-offering\" — All that they vow and give as gifts of the things that are presented to the L rd — even wine, oil, and flour — is to be a burnt-offering. I might think that he can offer for their monies a bird burnt-offering, or that if he dedicated a bird, he can offer it as a burnt-offering; it is, therefore, written (Ibid. 19): \"…of the cattle, of the sheep, and of the goats.\" He can sacrifice of all that he donated, the burnt-offering of a beast alone.]",
+            "\tOnce every thirty days, the market price is established for the lishkah. [The price is established for wine, oil, and flour, to stand for thirty days. And they (the Temple buyers) buy what they need every day from the sellers of wine, oil, and meal for the stipulated sum. If the price rises, they do not give more, and if it falls, they give less.] All who take upon themselves to supply meal at four — if it stood at three, they must supply at four. If (they take upon themselves to supply flour) at three, and it stood at four, they must supply at four. For hekdesh always has the upper hand. [In the days of the grain, wine, and olive harvest, the treasurers would advance money to the merchant, who would take it upon himself to supply wine, oil, and flour for the entire year. And if at that time the market price were four sa'ah for a sela and it rose to three sa'ah for a sela, he must give it at four sa'ah for a sela. For hekdesh acquires (the purchase) with money, viz. (as per Leviticus 27:19): \"And he shall give the money and it shall be his.\" And if he undertook to supply three sa'ah for a sela and the price fell to four sa'ah for a sela, he gives four sa'ah for a sela. For hekdesh is not inferior in this regard to hedyot (non-hekdesh), which acquires only at (the time of) meshichah (\"drawing forth\" the purchased object)]. And if the meal became wormy, it became wormy for him (the supplier). [Even if the Temple treasurer effected meshichah and paid for it, the responsibility is the merchant's.] And if the wine turned sour, it turned sour for him. And he does not receive his money until it (the meal or the wine) is accepted upon the altar. [Therefore, if the wine turns sour or the flour becomes wormy, the responsibility is the merchant's.]"
+        ],
+        [
+            "\tThese are the appointees that were designated in the Temple [The fifteen varieties of appointment and station mentioned in our Mishnah always obtained in the Temple. The men mentioned here did not all live at the same time; the saintliest and the best of all the generations are mentioned. Our rabbis explained that because the first appointees were thus called, all who came after them were called by their name]: Yochanan b. Pinchas over the seals and over the flour [to be explained below in the Mishnah], Achiyah over the libations, Matitya b. Shmuel over the lots [to teach the order of the lots; who performs this service, who the other, as explained in Yoma], Petachyah over the kinin (birds), — [Those lacking atonement, who bring obligatory bird-offerings, turtle-doves and young pigeons, put their money into the shofroth in the Temple, and the appointees over the shofroth take the money and buy kinin for it. The one appointed over the kinin had to be a great sage and expert, as stated in Avoth (3:18): \"Kinin and the (determination of) the onset of niddah (the menstrual period) are the essentials of halachah.\"] Petachyah is Mordecai. Why was he called \"Petachyah\"? Because he would \"open\" words and expound them and was fluent in seventy languages. [This is \"Mordecai Bilshan\" (Ezra 2:2), who went up from the exile. He was thus called (\"Bilshan\") because he assimilated (balal) many languages (leshonoth)], Ben Achiyah over those suffering intestinal disorders [Because the Cohanim walked barefoot on the floor and ate much meat and drank water, they were subject to intestinal disorder and they were always in need of a doctor to prescribe for them.], Nechuniah over the pits [He was appointed over the digging of pits and caves to provide drinking water for the festival pilgrims], Gevini over the proclamations [Gevini would proclaim every morning in the Temple: \"Arise, Cohanim, for your service,\" and his voice could be heard from Jericho.] Ben Gever over the closing of the doors [closing them in the evening and opening them in the morning], Ben Bevai over the pekia [a strap with which to lash Cohanim and Levites found sleeping on their Temple watches at night, as stated in Middoth 1: \"Whoever was found sleeping would be lashed and his garment burned. The Yerushalmi explains \"pekia\" as wicks for the altar and beth hashoevah, as stated (Succah 5:3): \"From the worn-out breeches of the Cohanim and from their sashes they made wicks (mafki'im pethiloth)\"], Ben Arzah over the tziltzal (cymbal) [as in (I Samuel 3:11): \"His two ears shall 'tingle'\" (tetzilenah). When the Levites heard it sounding, they would begin their song.], Hugras b. Levi over the song [to begin the song; and when he would conclude, they all would conclude], Beth Garmo over the preparation of the show-bread, [which was in the form of an open chest. They were artists in its preparation and its baking, (expert in) removing it from the oven without breaking it and processing it so that it not mould.], Beth Avtinas over the preparation of the incense [They were expert in the compounding of the incense and were privy to an herb called \"ma'aleh ashan\" (\"the smoke raiser\"), which, when added to the spices of the incense would cause the smoke to rise in a column.], Elazar over the parocheth (the Temple curtains) [to make new curtains when the need arose], and Pinchas over the wardrobe [He was appointed to attire the Cohanim for the service and to remove the priestly garments after the service and secure them in the compartments assigned to them.]",
+            "\tThere are not to be fewer than ten gizbarin (treasurers) [They are in charge of the monies of hekdesh. They redeem assessments, and devotions and dedications; and all the work of hekdesh is done through them] and (there are not to be fewer than) seven amarkalin (trustees) [above the gizbarin. The targum of (Numbers 3:32): \"And the chief over the princes of the Levites\" is \"Va'amarkala dememana, etc.\" The acronymic of \"amarkal\" is \"amar al kol\" (\"saying above all\"). And in Arabic, one of high station is called \"emir.\" What was the function of the seven amarkalin? The seven keys of the azarah were in their hands. If one of them wished to open (a door), he could not do so until all of them came together, and the gizbarin would go in after them and take out what they needed. And there was a level higher than that of the amarkalin, not mentioned in the Mishnah, but in the Tosefta, viz.: \"two katolikin\" (controllers). So that all together there were five levels: high-priest, adjutant high-priest, katolikin, amarkalin, gizbarin.] And authority is not asserted over the populace in monetary matters with fewer than two, [it being written (Exodus 28:5): \"And they shall take the gold, etc.\" The minimum of \"they\" is two.]",
+            "\tThere were four seals in the Temple, inscribed (respectively): \"calf,\" \"male,\" \"goat,\" \"sinner.\" [There were three seals for the three distinct libations for beasts: the first seal for the libations of cattle (three esronim of flour mixed with a half hin of oil, and wine for the libation, half a hin), sealed by \"calf.\" The second \"male,\" for the libations of a ram (the targum of ram being \"dichra\" - \"male.\" Its libations are two esronim of flour mixed with a third of a hin of oil and a third of a hin of wine for the libation). The third, \"goat,\" for the libations of a lamb in its first year (an issaron of flour mixed with a quarter of a hin of oil and a quarter of a hin of wine for the libation). The fourth, \"sinner,\" the libation of a rich leper, who brings three beasts and requires ten logs of oil: nine (three each) for the three lambs and one for placing upon lobe and thumbs. It is called \"sinner\" as per (Erchin 16a): \"For seven things (i.e., sins) (leprous) plague-spots come.\"] Ben Azzai says: There were five [(two seals for the leper)], and they were inscribed in Aramaic [most of their converse being in Aramaic]: \"calf,\" \"male,\" \"goat,\" \"poor sinner,\" \"rich sinner.\" [For a poor leper brings only one beast, and if there were only one seal for a leper, a poor leper would be given three esronoth. And the first tanna holds that the poor leper is given the \"goat\" seal. The halachah is in accordance with the first tanna]. \"calf\" is used for the libations of large and small cattle, male and female [both for the libations of burnt-offerings, which come only from males, and for the libations of peace-offerings, which come from males or females, (burnt-offerings and peace-offerings requiring libations, viz. (Numbers 15:3): \"…a burnt-offering or a sacrifice (zevach = peace-offering)\"]. \"goat\" is used for the libations of sheep: Large and small, male and female — except for rams. \"male\" is used for the libations of rams alone. \"Sinner\" is used for the libations of the three beasts of the leper.",
+            "\tOne who needs libations goes to Yochanan, who was appointed over the seals. He gives him money [according to the libations that he needs] and receives the (appropriate) seal from him. He then goes to Achiyah, who was appointed over the libations [to buy libations: wine, oil, and flour, so that all who bring offerings not be required to seek out libations prepared in the requisite purity.] He gives him the seal and receives the libations from him. In the evening, they (Yochanan and Achiyah) meet. Achiyah produces the seals and receives money for them. If there is a surplus, the surplus goes to hekdesh [and we do not say that it might be the money of Yochanan that got mixed up with the libation monies], and if there is a deficit, Yochanan makes it up from his pocket, for hekdesh always has the upper hand.",
+            "\tIf one lost his seal, he is asked to wait until the evening, [when Yochanan and Achiyah meet.] If he (Yochanan) has [a surplus] corresponding to the (sum of the) seal [he claims to have lost], it is given to him, and if not, he receives nothing. The date [the day and the month] was written on them [the seals] because of the deceivers [lest one of them find a seal that has fallen from his neighbor, or from Achiyah, or from Yochanan and come now to claim (libations). (But on the day that he found it, he would not come to claim them, realizing that the loser would be looking for it.) It is also to be feared (if there were no date) that one bought the seal at the \"cheap rate\" and held onto it until the price rose.]",
+            "\tThere were two leshachoth (compartments) in the Temple: one, lishkath chashaim (\"the compartment of the secret ones\") [so-called because those who put money into it did so secretly, and those who were sustained by it, took from it in secret]; the other, lishkath hakelim (\"the compartment of the vessels\"). Lishkath chashaim — the fearers of sin would put (money) into it in secret, and the poor of good family would sustain themselves from it in secret. Lishkath hakelim — whoever donated a vessel would cast it there. After thirty days, the treasurers would open it. Whatever vessel they found useful for bedek habayith (Temple maintenance) they would leave there. The others would be sold and their monies would go to the lishkah of [all the dedications for] bedek habayith."
+        ],
+        [
+            "\tIn the Temple there were thirteen shofroth [receptacles, narrow on top and broad on the bottom and bent like a shofar, because of the deceivers, that they not be able to put their hand in, seeming to be giving — and taking], and thirteen tables [Later it is explained why thirteen shofroth and thirteen tables and where they were placed], and thirteen bowings [Later it is explained where]. Those of the house of R. Gamliel and the house of R. Chaninah, the adjutant high-priest, performed fourteen bowings. And where was the additional one? Towards the woodshed [a lishkah where they stored all the wood for the (altar) wood pile, in the northeast corner of the ezrath nashim]; for they had a tradition from their forefathers that the ark was secreted there. [King Yoshiyahu instructed that it be secreted in the circuitous subterranean vaults that King Solomon constructed when he built the Temple, knowing that it would be destroyed, viz. (II Chronicles 35:3): \"And he said to the Levites who instructed all of Israel … Place the holy ark in the house that Solomon built, etc.\" And with it were secreted the staff of Aaron, the jar of manna, and the flask of anointing oil.]",
+            "\tOnce, a certain priest was engaged in his work [removing worms from wood. He had a blemish, and the work of blemished priests was to prepare wood for the (altar) wood pile (for all wood in which worms are found is unfit for the altar)] when he perceived one of the floor tiles to be different from the others. [It was not aligned with the other tiles and he realized that it had been removed and replaced.] He went to inform his friend of this, but could not finish what he had to say before his soul departed — and they knew for a certainty that the ark was secreted there.",
+            "\tAnd where did they bow? [The thirteen bowings mentioned above (6:1) — Where were they performed?] Four in the north, four in the south, three in the east, and two in the west, corresponding to thirteen gates. The southern gates, extending to the west: the Upper Gate [The Temple Mount rose in a slant from east to west. The gate near the west is the Upper Gate. After it came ] the Gate of Kindling [the gate of the wood lishkah, in the south of the azarah, so-called because they brought through it the wood for the altar wood pile], the Gate of the Bechoroth [through which they brought the bechoroth (the firstlings) slaughtered in the south], and the Water Gate. Why is it called \"the Water Gate?\" For through it is brought the flask of water for the festival (Succoth) libation. R. Eliezer b. Yaakov says: For from it water oozed and was destined to issue forth from under the threshold of the Temple [viz. (Ezekiel 47:2): \"And, behold, water oozing (mefakim) from the right side,\" i.e., from the south, which is called right, as in (Psalms 89:13): \"North and right.\" Ezekiel saw it (the water) in a prophetic vision issuing forth from the holy of holies, spreading apart like the proboscides of locusts, and, when reaching this gate, gathering strength, attaining to the fullness of the mouth of a flask (pach), for which reason it is called \"mayim mefakim.\"] Corresponding to them in the north, extending west: the Gate of Yechanyah, the Gate of the Offering, [through which holy of holies are brought, which are slaughtered in the south], the Gate of the Women, [through which the women enter to place their hands upon their offerings (This, according to R. Yossi, who says that women may do so; and, according to R. Yehudah and R. Shimon, to stand by their offering], the Gate of the Song, [through which musical instruments were brought]. Why was it called \"the Gate of Yechanyah\"? For through it Yechanyah went to his exile [when he went to the Temple to bow down and to be granted leave in going to exile in Bavel; and he went out through that gate.] In the east, the Gate of Nikanor [(see Yoma 38a)]. There were two wickets in it, one on the right, one on the left, and two in the west, without names. [There were small gates within the large gates, which are also included in the thirteen. And even though the Gate of the Hearth also had a wicket, it is not reckoned, having been very small, whereas these were larger. This Mishnah of the thirteen gates is stated in the Yerushalmi to be in accordance with Abba Yossi b. Chanan; but the sages say that there were seven gates to the azarah and they hold these thirteen bowings to correspond to the thirteen breaches made by the Greek kings in the azarah. When the Hasmonean kings gained the upper hand and defeated them and closed the breaches, they instituted thirteen bowings, one for each closed breach.]",
+            "\tThere were thirteen tables in the Temple: eight of marble in the slaughterhouse, where the entrails were rinsed; (there were) two on the west of the ramp — one of marble, the other of silver. On the marble table the limbs were placed. [After they had been cut, they were arranged on the table until the Cohanim offered them up. They were not made of silver or gold (though \"there is no poverty in a place of wealth\") for gold and silver heat and spoil (the flesh) whereas marble cools and keeps it from spoiling. (They did not rely upon the miracle of flesh never having spoiled in the Temple.)] On the silver table, they kept the ministering vessels [that they took out every morning, ninety-three ministering vessels, as explained in Tamid)]. And there were two in the ulam (the hall) inside, at the entrance of the Temple, one of marble and one of silver. On the marble table they would place the show-bread upon entering [i.e., after it was baked, before it was arranged on the (inner) table.] And on the gold table they would place it upon leaving [and it remained there until it was distributed (to the Cohanim)]. For \"we raise in holiness and do not lower.\" [Since it was removed from the (inner) table of gold, we do not \"lower\" it to one of silver.] And there was one of gold within on which the show-bread constantly sat.",
+            "\tThere were thirteen shofroth in the Temple (see 6:1). Upon them there was written (respectively): \"new shekalim\" [as explained in our Mishnah, the shekalim of the current year being placed there. When the time for the terumah arrived, the treasurer would take out all the shekalim in the shofar and place them in the lishkah for the terumah to be taken from them.], \"old shekalim\" [One who did not bring his shekel that year brings it the following year and places it in that shofar and the treasurer takes it and places it with the left-overs of the lishkah.], \"kinin\" [large turtle-doves], \"burnt-offering fledglings\" [small pigeons, all burnt-offerings. But those who bring obligatory kinin place the money or the birds in the hand of the Cohein and do not put money into the shofar. The Yerushalmi gives the reason as ta'arovoth (\"admixture\"), i.e., lest one of the givers of the kinin dies, so that there will be found to be mixed up with them (the other monies) the monies of a sin-offering whose giver has died and which must itself die (and not be offered as a sacrifice). The rabbis do not fear this, however, and they hold that in the shofar of \"kinin\" the monies of obligatory kinin are placed, and with all the monies found there, there are offered up one as a sin-offering; another, as a burnt-offering. And the second (\"burnt-offering fledglings\") is all donative, and they are all offered up as burnt-offerings. The halachah is in accordance with the sages.], \"wood\" [wherein one who donates for the wood pile places his money], \"frankincense\" [wherein one who donates frankincense places his money. The treasurers take the money from the shofar and buy frankincense for it, which is burnt upon the altar.], \"gold for the kaporeth\" [One who donates gold places it or its corresponding monies there, and it goes for the kaporeth, i.e., ministering vessels. For the sprinkling bowls are called \"keforei (wipers) zahav (of gold)\" (Ezra 1:10), I Chronicles 28:17), the Cohein wiping his finger on them between sprinklings and (blood) placings of the sin-offering, (what is left on the finger being unfit)]; and six (shofroth) were for gifts. [On the first was written \"the surplus of a sin-offering\"; on the second, \"the surplus of a guilt-offering; on the third, the surplus of kinei zavim, zavoth, and yoldoth\"; on the fourth, \"the surplus of Nazirite offerings\"; on the fifth, \"the surplus of the guilt-offering of a leper\"; on the sixth, \"gift,\" unqualified. If one separated money for a sin-offering and bought a sin-offering, and he had money left over, he casts the surplus into the shofar inscribed \"the surplus of a sin-offering.\" The surplus of a guilt-offering is cast into the shofar so inscribed, and thus with all. And whoever donates anything to the altar places his money in the shofar marked gift.\"] (In the shofar inscribed) \"new shekalim,\" (there were placed) the shekalim of every (current) year. (In the shofar inscribed) \"old shekalim,\" one who had not given the shekel the preceding year deposits it the following year. \"Kinin\" are turtle-doves and \"burnt-offering fledglings\" are young pigeons. And they are all burnt-offerings. These are the words of R. Yehudah. The sages say: \"Kinin\" — one a sin-offering; another, a burnt-offering; \"burnt-offering fledgling\" — all burnt-offerings.",
+            "\tIf one says: \"I shall give wood\" [i.e., if he vows to give wood (for the Temple)], he may not give less than two pieces of wood [of the type that is arranged on the wood pile (of the altar). (Its size was known.) This is the case for one who vows to give wood; but if he wishes to give wood, he may give even one piece.], \"frankincense\" — he may not give less than a fistful, [this being the amount of frankincense coming with the meal-offering, viz. (Leviticus 6:8): \"And he shall lift up from it with his fistful from the flour of the meal-offering and from its oil and all the frankincense\" — Just as the lifting of the meal-offering is with a fistful, so the (amount for) the frankincense is a fistful. This is the case for one who vows; but if he wishes to give, he may give even a grain of frankincense.], \"gold\" — he may not give less than a dinar of gold. [This, if he specifies \"coin\"; but if he just says \"gold,\" unqualified, he may bring even a tzinora, a kind of small fork.] Six (shofroth) were for gifts. What did they do with it? They would buy burnt-offerings — the flesh to the L rd and the skin to the Cohanim. This medrash was adduced by Yehoyada the high-priest (Leviticus 5:19): \"It is a guilt-offering; he was guilty; a guilt-offering to the L rd.\" [The beginning of the verse seems to contradict the end. For \" a guilt-offering\" connotes the status and halachah of a gift-offering, i.e., that it is eaten by the Cohanim. And \"a guilt-offering to the L rd\" implies that it is all for the L rd. And Yehoyada expounded it thus: Whatever comes because of sin and guilt (as when he separated money for a sin-offering or a guilt-offering and there was a surplus), burnt-offerings are bought for that surplus — the flesh to the L rd and the skin to the Cohanim.] This is the rule: Burnt-offerings are to be bought for whatever comes because of sin or guilt. The flesh, for the L rd; the skin for the Cohanim. So that the two verses are satisfied: \"a guilt-offering to the L rd\" [— the flesh]; \"a guilt-offering\" to the Cohanim [— the skin]. And it is written [i.e., Where do we find this medrash of Yehoyada?] (II Kings 12:17): \"The money for a guilt-offering and the money for sin-offerings shall not be brought into the house of the L rd. It shall be for the Cohanim.\" [This cannot mean that the Cohanim are to benefit from the monies dedicated for sin-offerings and guilt-offerings. The meaning must perforce be that the proceeds should go for something from which Cohanim do benefit, i.e., burnt-offerings, the skins belonging to the Cohanim.]"
+        ],
+        [
+            "\tIf money was found between (the shofar for) shekalim and (the shofar for) gifts — if it were nearer to \"shekalim,\" it goes to \"shekalim\"; (if it were nearer) to \"gifts,\" it goes to \"gifts.\" [For it is written (Deuteronomy 21:3): \"And it shall be, the city closest to the slain one, etc.\" And, according to the view that where \"majority\" points in one direction, and \"nearness\" in another, we follow \"majority,\" the instance in our Mishnah is (understood to be) one in which the amounts in \"shekalim\" and \"gifts\" are equal.] If it were equi-distant, it goes to \"gifts,\" [which are of a higher order than shekalim, all of it going for burnt-offerings, whereas with \"shekalim,\" sometimes sin-offerings are brought, which are eaten by the Cohanim. Moreover, the left-overs of shekalim go for repair of the walls and its towers.] Between \"wood\" and \"frankincense\" — if nearer to \"wood,\" it goes to \"wood\"; if nearer to \"frankincense,\" it goes to \"frankincense.\" If equi-distant, it goes to \"frankincense.\" [For frankincense is itself an offering, whereas wood is merely ancillary to an offering.] Between \"kinin\" and burnt-offering fledglings\" — if nearer to \"kinin,\" it goes to \"kinin\"; if nearer to 'burnt-offering fledglings,\" it goes to \"burnt-offering fledglings.\" If equi-distant, it goes to \"burnt-offering fledglings.\" [The Yerushalmi queries: It stands to reason that if found near \"burnt-offering fledglings\" it goes for that; for since by Torah law nearness is a criterion, it is as if it certainly came from that (shofar). But if it is found equi-distant from both, where, being uncertain, we rule for the higher-order \"burnt-offering fledglings\" — with what will a woman who brought this money find atonement? It might have fallen from obligatory kinin, and if burnt-offering fledglings are sacrificed for it, how is she atoned for? And they answer: Beth-din, who are appointed over the kinin take from the congregation the amount of money that was found, bequeath it to the owner of the money that was found and sacrifice kinin for it on the possibility (that it was intended for that), and the sin-offering is not eaten.] Between chullin and ma'aser sheni — if nearer to chullin, it goes to chullin; if nearer to ma'aser sheni, it goes to ma'aser sheni. If equi-distant, it goes to ma'aser sheni. This is the rule: We follow nearness (even) for the lenient ruling and equi-distance for the stringent ruling.",
+            "\tMoney found before (i.e., in the marketplace of) animal sellers is always ma'aser [i.e., even the entire year (and not only on the festival). For the festival pilgrims do not manage to spend all of their ma'aser sheni money on the festival and they leave it with their relatives or close friends to eat the entire year in Jerusalem. And the essential mitzvah of eating ma'aser sheni is (through) peace-offerings. Therefore, most of the beasts sold in Jerusalem all the days of the year are bought with ma'aser money. And even though the money might have fallen from the sellers and already been redeemed, still, since the buyers are in the majority, many people buying from one merchant, we say that it is the buyers' money and was not redeemed, and, therefore, ma'aser.] (If it were found) in the Temple Mount, it is chullin. [Even on the festival, when most of the money that men carry is ma'aser money, still, it is ruled to be chullin, for we rule according to the majority of the year and assume that it fell before the festival.] In Jerusalem [not in the animal market], during the festival, it is ma'aser. [We do not rule according to the majority of the year, for the streets of Jerusalem were swept every day, and if it had fallen before then, it would have been found.] The other days of the year it is chullin. [But the Temple Mount was not swept. For, being high, the wind swept it and removed all of the dust. (Also, it was forbidden to enter the Temple Mount with dust on one's feet, so that dust did not abound there.)]",
+            "\tIf meat were found in the azarah, limbs are (ruled to be) burnt-offerings [Since they are cut in the manner specified for burnt-offerings, it is evident that they are burnt-offerings]; pieces are sin-offerings, [for only sin-offerings and guilt-offerings are eaten in the azarah.] In Jerusalem, they are peace-offerings, [most of the meat eaten in Jerusalem being peace-offerings]. Both [whether they are found in the azarah or in Jerusalem] must undergo \"transformation of form\" and be burned. [For they became unfit by removal of attention and may not be eaten. But they may not be \"cheapened\" and burned until they are unfit of a certainty. Therefore, they must undergo \"transformation of form\" by becoming unfit through nothar (remaining beyond the permitted period of eating), which, in the instance of peace-offerings, is until the third day (after sacrifice)]. If it were found in the borders [the cities of Israel], limbs are carrion, [which is generally cut into limbs which are thrown into the streets for the dogs], and pieces are permitted, [it not being the practice to cut carrion into pieces. But it was the practice to cut kosher meat into small pieces to sell them to Jews or to place them into a pot. (This, in a city where all are Jews. But in a city where there are gentiles, even pieces are forbidden.)] And during the festival, when meat is plentiful [and the limbs are not cut into small pieces but cooked as they are], even limbs are permitted.",
+            "\tIf a beast were found between Jerusalem and Migdal Eder, or a similar distance on all sides, the males are burnt-offerings, [for we assume that it came from Jerusalem, and most of the males in Jerusalem are burnt-offerings]; the females are peace-offerings, [for most of the females (in Jerusalem) are peace-offerings]. R. Yehudah says: What is fit for a Pesach offering [a one-year-old male from lambs or goats] is a Pesach offering, [and the finder may sacrifice it as his Pesach offering. If the owner comes afterwards, the finder compensates him for it ] (this,) before the festival thirty days [i.e., from the time they begin to review the halachoth of Pesach and people separate their Pesach offerings. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tIn the beginning, they would take pledges from its finder until he brought its libations. [They would take a pledge from one who found a burnt-offering or a peace-offering until he brought its libations at his own expense — three esronim for a bullock, two esronim for a ram, one issaron for a lamb] — whereupon he would leave it and run, [so as not to be liable for its libations] — whereupon beth-din instituted that its libations come from the congregation.",
+            "\tR. Shimon said: Seven things [(following)] were instituted by beth-din. And this (above, 7:5) is one of them. (The others follow:) If a gentile sent his burnt-offering from abroad, [it being expounded (Leviticus 22:18): \"A man, a man, etc.\", whereby we are taught that gentiles bring vow and gift-offerings as Jews do] — if he sent (money for) libations along with it, we offer his (libations); if not, we offer (libations) from the congregation. Likewise, if a proselyte died and left offerings, if he has libations, we offer his; if not, we offer from the congregation. And it is a condition of beth-din concerning a high-priest that died that his meal-offering be offered from the congregation. [This refers to the tenth of the ephah that the high-priest offers up every day, half in the morning, half in the evening. It is offered from the congregation, it being written (Leviticus 6:15): \"chak olam\" — This chak (provision) shall be from the olam; that is, from the congregation — from the terumah of the lishkah.] R. Yehudah says: From the heirs, [it being written (Ibid.): \"And the anointed priest, in his place, of his sons,\" the connotation being: \"And the anointed priest, if he died — in his place, one of his sons should offer it.\"] And it was offered complete. [When it came from the congregation, according to R. Shimon, or from the heirs, according to R. Yehudah, it was offered up as a complete issaron and not as a half issaron. R. Shimon derives it from (Ibid.): \"It shall be entirely smoked\" — that it not be smoked by halves, but entirely, when it comes from the congregation. R. Yehudah derives it from: \"…of his sons shall offer it,\" i.e., When one of his sons, his heir, offers it after his father's death, he shall offer it and not its half. The halachah is in accordance with R. Yehudah that it comes from the heirs. As to its being stated in our Mishnah that it is a \"condition of beth-din,\" (rather than Torah law), according to R. Shimon, that it comes from the congregation, the gemara explains that there were two ordinances. In the beginning, it was offered by Torah law from the congregation, it being written \"chak olam.\" When they saw that the lishkah was being \"pressed,\" they instituted that it be collected from the heirs. When they saw the heirs offending (i.e., not providing it), it was re-established as Torah law. So that now it is offered by the congregation on condition of beth-din that it be re-established as Torah law.]",
+            "\t(Beth-din instituted) that the Cohanim may make use of the salt and the wood (of hekdesh) [only for the eating of offerings. But as far as chullin is concerned, they may not make use of it even for the salting of chullin eaten in the azarah together with the offerings so that the offerings be eaten in satiety.], and (they instituted) that the ashes of the red heifer not be subject to me'ilah (abuse of consecrated property). [For by Torah law its ashes are not subject to me'ilah, it being written (Numbers 19:9) \"it is a sin-offering\" — it (the red heifer) is subject to me'ilah, but its ashes are not subject to me'ilah. When they saw people \"cheapening\" the ashes, they decreed that they (the ashes) be subject to me'ilah. When they saw them shunning sprinklings of doubtful (instances of dead body uncleanliness), they re-established it as Torah law (that the ashes not be subject to me'ilah)], and (they instituted) that unfit kinin be replaced by the congregation. [Those who are obligated to offer kinin bring money and place it in the shofar. Beth-din take the money and buy kinin and the owners leave and rely upon beth-din to sacrifice their kinin. If the kinin fly away or are found to be unfit, it is a condition of beth-din that they buy others from the money of the lishkah and bequeath them to the owners so that they thereby fulfill their obligation.] R. Yossi says: He who supplies the kinin replaces the unfit ones. [The one who regularly supplies the kinin (i.e., the one who stipulates with the treasurers to sell them all the kinin that they need for a certain sum) — he is obliged to replace whatever is found to be unfit. (As we learned above (4:9): \"He (the supplier) does not receive his money until it (the flour or the wine) is accepted upon the altar.\" So that if the wine turns sour or the flour becomes wormy, it is returned to the merchant.) Similarly, if the bird becomes unfit after it is bought, it is returned to the buyer and he returns the money. The halachah is in accordance with R. Yossi. For thus is it stated in the Yerushalmi: \"It is a condition of beth-din that the supplier of the kinin replaces (the birds) that are lost or that become unfit.\"]"
+        ],
+        [
+            "\tAll the spittle found in Jerusalem is (ritually) clean [and it is not assumed to be the spittle of a zav or of a zavah, which causes uncleanliness in man and vessels, for we follow the majority (of instances)], except for the upper marketplace, [for gentile washers were found there, and the sages decreed that the gentiles be like zavin in all respects and that their spittle is unclean. And some say it is because the upper marketplace was unfrequented by most people and tended to be frequented only by zavin and zavoth, who would isolate themselves from others.] These are the words of R. Meir. R. Yossi says: The other days of the year (i.e., not on festivals) (spittle found) in the middle (of the road) is unclean; and on the sides, clean. During the festival, in the middle, it is clean; on the sides, unclean, for since they (the zavin) are unclean, they move to the sides. [(The other days of the year), zavin and zavoth are numerous and they walk in the middle of the road; and those who are clean move to the sides of the road, where most people do not walk and they exhort all those who are unclean not to touch them. But during the festival, when most of Israel are clean, the unclean ones remove themselves to the sides so as not to make the people unclean, and the clean ones walk in the middle of the road. Therefore, during the festival, the spittle found in the middle is clean and that found on the sides is unclean. The halachah is in accordance with R. Yossi.]",
+            "\tAll vessels found in Jerusalem — (if they were found) on the descent to the mikveh, they are unclean; on the ascent, they are clean. [There were two paths to the mikveh: one, descending; the other, ascending, so that the unclean (vessels) not touch the clean. Those found on the descent are unclean of a certainty, for they must have fallen from those bringing them for immersion]; for not as their descent is their ascent. [For in their descent they were definitely unclean, for which reason they would bring them to the mikveh; whereas in their ascent, after immersion, they are clean.] R. Yossi says: They are all clean, [for they did not decree (uncleanliness) for vessels of doubtful status in Jerusalem. The halachah is in accordance with R. Yossi] (they are all clean) except for the basket, the rake [with which the bones of the dead are collected when they are scattered], and the meritzah [an instrument for crushing and breaking the bones of the dead to place them in the basket to carry them from place to place], for they are specifically designated for burial purposes.",
+            "\tIf one found a knife on the fourteenth (of Nissan), he may slaughter with it immediately, [for of a certainty its owner immersed it (in a mikveh) yesterday, so that at sunset (it would become clean) and he would be able to slaughter with it today, Pesach eve]; (if it were found) on the thirteenth, he immerses it again. [That is, even though it may be assumed that its owner already immersed it, the finder must immerse it again on the possibility that its owner did not immerse it, having had time to do so until towards evening. And even though they did not decree (uncleanliness) for vessels of doubtful status in Jerusalem, because of the greater stringency of kodshim, immersion was required. Rambam explains that he sprinkles upon it again on the possibility that it incurred dead body uncleanliness and was sprinkled upon the third day; and now (on the possibility of its being the seventh day), he sprinkles upon it again and then immerses it.] and (if one found) a hatchet [used for cutting flesh and hacking bones], both on this and this [the thirteenth and the fourteenth] he immerses it again. [For a hatchet is fit only for the chagigah (the festival offering) in which the breaking of bones is permitted (as opposed to the Pesach offering). The gemara (Pesachim 70a) construes the Mishnah as referring to an instance in which the Nassi is at the point of death on the thirteenth, in which instance, if he dies, the entire congregation will be unclean and will sacrifice their Pesach offering in a state of uncleanliness, so that vessels would not need to be cleansed. Therefore, a knife, which is needed for the slaughtering of the Pesach, and which is subject to only one doubt, viz., perhaps the Nassi will not die and the Pesach will be sacrificed in cleanliness — a knife would be immersed (by the owner) and it is assumed that he cleansed it on the thirteenth in order to slaughter the Pesach with it on the fourteenth. But a hatchet, where there are two doubts — perhaps the Nassi will die and they will sacrifice the Pesach in uncleanliness, in which instance a chagigah is not brought and there is no need for a hatchet, and also (the second doubt), even if he does not die, perhaps the Pesachim will be abundant and a chagigah will not be brought on the fourteenth (see Pesachim 6:3) — they will not immerse it and it is assumed that it has not been cleansed.] If the fourteenth fell out on a Sabbath, he may slaughter with it immediately, [and we do not say that since it is Shabbath he may not slaughter with it, the possibility obtaining that it is unclean, so that the Pesach is rendered unclean, and he will be found to have desecrated the Sabbath with no mitzvah having been performed. My teachers explained \"he may slaughter with it immediately\" as referring to the hatchet. For even though there is no chagigah on Shabbath, it may be assumed that he immersed it on Sabbath eve for the chagigah of the fifteenth.] (If he found it) on the fifteenth, he may slaughter with it immediately, [for all the people know that sprinkling and immersion are forbidden on the festival, and they immerse everything before the festival.] If it (the hatchet) were found bound to a knife, it is like the knife, [i.e., we say that he certainly immersed it with the knife. But Rambam explains: If one knife were found with another knife that he recognizes, it (the first) is regarded as the second: if unclean, unclean; if clean, clean.]",
+            "\tIf a parocheth (a Temple curtain) became unclean through a v'lad hatumah (\"the offspring of uncleanliness,\" i.e., first-degree uncleanliness) [If it touched unclean liquids, the sages having decreed that unclean liquids render objects unclean, a decree by reason of the \"liquid\" of zav and zavah, such as his spittle and his semen which are av hatumah (proto-uncleanliness) and render men and objects unclean by Torah law], it is immersed inside [and does not need to be sent outside the Divine encampment, having become unclean only through a v'lad hatumah], and it is immediately returned, [not requiring \"sunset\" (for its cleanliness)]. But if it became unclean through an av hatumah [a sheretz (creeping thing) or carrion], it is immersed outside. [It must be sent out (of the Divine encampment), as stated (Eruvin 10:15): \"If one brings sheretz-uncleanliness into the Temple, he is liable.\"], and it is spread out in the Chel [outside the azarah]. And if it was new, it was spread out on the Itzteva (the Temple portico), so the people could see how finely it was wrought.",
+            "\tR. Shimon b. Gamliel says in the name of R. Shimon the son of the adjutant high-priest: The thickness of the parocheth was a hand-breadth, it was woven on seventy-two cross-rods, and on each strand there were twenty-four threads. [For it was made of blue and purple and scarlet and linen, six-fold each, as explained in Yoma.] Its length was forty cubits, and its breadth, twenty [as per the entrance of the Ulam, which was forty cubits high and twenty broad.] And it was made of eighty-two thousand. [This was the number of strands of which it was made. Another interpretation: the number of golden dinars expended upon it (was eighty-two thousand). Some texts have: \"eighty-six thousand young maidens were occupied in fashioning it.\"] Two of them were made every year, and three hundred Cohanim immersed it. [For finished articles, even though they were finished in cleanliness, require immersion for the Temple (Chagigah 3:2). The \"three hundred Cohanim\" of our Mishnah is an exaggeration, that many not being required to immerse it.]",
+            "\tThe flesh of holy of holies which became unclean, whether through an av hatumah or a v'lad hatumah, whether inside (the azarah) or outside — Beth Shammai say: All is to be burned inside [in the great beth hadeshen (\"the house of the ashes\") in the azarah, where they burned holy of holies which had become unfit. For all that becomes unfit in holiness is burned in (a place of) holiness], except what became unclean through an av hatumah outside, [for since the uncleanliness is grave, and the unfitness occurred outside, it is not to be brought into the azarah to be burned, since it did not become unfit in holiness.] Beth Hillel say: All is burned outside, except what became unclean through a v'lad hatumah inside, [in which instance there are two (factors dictating its being burned inside): its uncleanliness having been incurred inside, and its uncleanliness being of lesser gravity. But if it became unclean through an av hatumah, its uncleanliness is not to be kept within until it is burned, but it is to be taken out immediately and burned outside.]",
+            "\tR. Eliezer says: What became unclean through an av hatumah, whether inside or outside, is to be burned outside; and what became unclean through a v'lad hatumah, whether inside or outside, is to be burned inside. [For since it is clean by Torah law, even if it became unclean outside, it should be burned in (a place of) holiness.] R. Akiva says: Wherever it became unclean, there it is burned.",
+            "\tThe limbs of the tamid are placed on the lower half of the ramp to the west. [The Cohanim who won the lot to offer up the limbs of the tamid did not do so at one time, but they would place them upon the ramp and go to the lishkath hagazith (the chamber of hewn stone) to recite the Shema, and then they would return and sacrifice the limbs upon the altar. And it is taught here that they would be placed on the lower half of the ramp. For the ramp was thirty-two cubits long, and they would place it on the half going down. And the ramp was sixteen cubits broad, and they would place it on the half towards the west.] And (the limbs) of the mussafin are placed on the lower half of the ramp towards the east. And (the limbs) of the Rosh Chodesh offerings are placed on the upper half, on the rim of the altar, [i.e., the sovev (the gallery)] towards the east. Shekalim and bikkurim (first-fruits) obtain only when there is a Temple. [Shekalim, because they are used for (the purchase of) offerings, so that where there are no offerings, there are no shekalim. Bikkurim, because it is written (Exodus 23:19): \"The first of the first-fruits of your land shall you bring to the house of the L rd your G d\" — When you have a house (i.e., the Temple), you have bikkurim; when you do not have a house, you do not have bikkurim.]; but the grain tithe and the beast tithe and bechoroth (firstlings) obtain both when there is or is not a Temple. [For the sanctity of the land does not depart, so that terumoth and ma'aseroth must be separated. And, with the beast tithe, every tenth beast must be separated. In Bechoroth (53a) it is stated that the beast tithe was suspended, so that it not be abused.] If one consecrates shekalim and bikkurim, [which obtain only when there is a Temple — if he separates them when there is no Temple], they are (notwithstanding) consecrated. R. Shimon says: If one pronounces his bikkurim consecrated, they are not consecrated. [For since it is explicitly written: \"…shall you bring to the house of the L rd your G d,\" even if he separated them, they are not called \"bikkurim\" when there is no Temple. Rambam understands this as: \"If one consecrates to bedek habayith (Temple maintenance) shekalim and bikkurim that he has already (separated).\" According to his interpretation, it is not clear why according to R. Shimon shekalim are consecrated and bikkurim not. The halachah is in accordance with R. Shimon.]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/William Davidson Edition - English.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/William Davidson Edition - English.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3ce82de8dc1613ce85b0513f3bcb769a081d354a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/William Davidson Edition - English.json	
@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+    "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+    "status": "locked",
+    "priority": 4.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the <a href='https://www.korenpub.com/koren_en_usd/koren/talmud/koren-talmud-bavli-no.html'>Koren Noé Talmud</a>, with commentary by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a>",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>On the first of Adar</b> the court <b>proclaims concerning</b> the collection of <b>shekels,</b> i.e., the yearly half-shekel contribution to the Temple treasury made by each adult male for the purpose of buying communal offerings. <b>And</b> they also proclaim <b>with regard to</b> the obligation to uproot forbidden mixtures of <b>diverse kinds</b> of food crops in gardens and fields. <b>And on the fifteenth</b> day <b>of the</b> month of Adar, <b>the Scroll [<i>Megilla</i>]</b> of Esther <b>is read in the cities [<i>kerakim</i>]</b> surrounded by walls from the time of Joshua. <b>And they</b> also <b>repair the roads</b> that were damaged in the winter, <b>and the streets, and the cisterns. And</b> at that time <b>they perform all that is necessary for public welfare. And they</b> also <b>mark the</b> Jewish <b>gravesites</b> anew, so that people would know their location and avoid ritual impurity, as the previous markers may have eroded during the rainy season. <b>And</b> agents of the court <b>also go out</b> to inspect the fields <b>for diverse kinds</b> of food crops, to determine whether or not the farmers had in fact uprooted these seeds after the proclamation on the first of the month. If the agents of the court found that these diverse kinds had not been uprooted, they themselves would uproot them.",
+            "At the end of the last mishna it was stated that the court sends out agents on the fifteenth of Adar to inspect whether the owners of fields had indeed uprooted any diverse kinds of crops as instructed. <b>Rabbi Yehuda said: At first</b> those agents <b>would uproot</b> the diverse kinds of crops <b>and cast them in front of</b> the owners of the fields. <b>When</b> the number of <b>transgressors</b> who would not uproot diverse kinds in their fields <b>increased,</b> and the Sages saw that this tactic was ineffective, <b>they would cast</b> the uprooted crops <b>onto the roads.</b> Ultimately, <b>they instituted that the entire field should be declared ownerless.</b>",
+            "<b>On the fifteenth of</b> Adar, money changers would <b>sit</b> at <b>tables</b> set up <b>in</b> the rest of <b>the country,</b> outside the Temple, to handle the collection of shekels. <b>On the twenty-fifth of</b> Adar, the money changers <b>sat in the Temple. From</b> the time <b>when</b> the money changers <b>sat in the Temple,</b> the court <b>began to seize collateral</b> from those who had yet to donate the half-shekel. <b>From whom did they seize collateral?</b> From <b>Levites, Israelites, converts, and emancipated slaves. However,</b> they did <b>not</b> seize collateral from <b>women, slaves, or minors. And any minor whose father began</b> one year <b>to contribute</b> a half-shekel <b>on his behalf,</b> despite the fact that he was not obligated to do so, <b>he may not cease to do so</b> in subsequent years. The court <b>does not seize collateral from priests,</b> although they are legally obligated to give a half-shekel like all other Jews, <b>because of the ways of peace.</b> The mishna goes on to explain the status of priests with regard to the contribution of the half-shekel.",
+            "<b>Rabbi Yehuda said</b> that <b>ben Bukhri testified in Yavne: Any priest who contributes</b> the half-shekel <b>is not</b> considered <b>a sinner,</b> despite the fact that he is not obligated to do so. Rabbi Yehuda added that <b>Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to</b> ben Bukhri: <b>Not so; rather, any priest who does not contribute</b> the half-shekel is considered <b>a sinner,</b> as they are obligated like all other Jews. <b>However,</b> Rabban Yoḥanan ben Zakkai continued, <b>the priests</b> who do not contribute <b>interpret this verse to their own</b> advantage: <b>“And every meal-offering of the priest shall be wholly made to smoke; it shall not be eaten”</b> (Leviticus 6:16). Those priests claim as follows: <b>Since the <i>omer</i></b> offering <b>and the two loaves,</b> i.e., the public offering of two loaves from the new wheat brought on the festival of <i>Shavuot</i>, <b>and the shewbread</b> placed on the sacred table in the Sanctuary each Shabbat, which are all meal-offerings, are <b>ours,</b> then if we contribute shekels we will have partial ownership of these communal offerings, as they are purchased with the shekels. <b>How,</b> then, <b>can</b> they <b>be eaten?</b> They ought to be regarded as priests’ meal-offerings, which must be wholly burnt. But since these offerings are eaten, the priests concluded that they are not obligated to contribute the half-shekel. This argument does not, however, take into account the fact that communal offerings belong to the public, which is understood as its own entity, and are not regarded as shared offerings of all who contribute to the public purse.",
+            "<b>Although</b> the Sages <b>said,</b> as stated in the previous mishna, that the court <b>does not seize collateral</b> from <b>women, slaves, and minors,</b> as they are not obligated to contribute, <b>however, if they contributed a shekel</b> of their own accord, the Temple treasurers <b>accept from them.</b> Conversely, in the case of <b>a gentile or a Samaritan [<i>Kuti</i>] who contributed a shekel</b> to participate in the communal offerings, <b>they do not accept</b> it <b>from them. And</b> likewise, <b>they do not accept from</b> a gentile or a Samaritan <b>pairs</b> of birds sacrificed in the purification ritual of <b>a <i>zav</i>, pairs</b> of birds <b>of a <i>zava</i>, or pairs</b> of birds <b>of a woman who gave birth,</b> all of which are brought for ritual purification, <b>or sin-offerings or guilt-offerings.</b> <b>This is the principle:</b> With regard to <b>anything that can be</b> brought to the altar <b>as a vow or as a free-will offering,</b> the priests <b>accept</b> it <b>from</b> gentiles and Samaritans, and with regard to <b>anything that cannot be</b> brought <b>as a vow or as a free-will offering, they</b> may <b>not accept</b> it <b>from them. And this</b> principle <b>was similarly articulated by Ezra,</b> when he recorded the Jewish leadership’s rejection of the Samaritans’ request to assist the Jews in the construction of the Second Temple, <b>as it is stated:</b> “But Zerubbabel, and Joshua, and the rest of the heads of fathers’ houses of Israel, said unto them: <b>You have nothing to do with us to build a house unto our God;</b> but we ourselves together will build unto the Lord the God of Israel, as King Cyrus the king of Persia has commanded us” (Ezra 4:3).",
+            "<sup><b>[4a]</b></sup> The mishna states another <i>halakha</i>: <b>And these are</b> the people <b>who are obligated</b> in <b>the premium [<i>kalbon</i>],</b> a small sum added to the half-shekel collected: <b>Levites, Israelites, converts, and emancipated</b> Canaanite <b>slaves, but not priests, women,</b> Canaanite <b>slaves, or minors.</b> <b>One who contributes</b> a half-shekel <b>on behalf of a priest, on behalf of a woman, on behalf of a slave,</b> or <b>on behalf of a child, is exempt</b> from the premium, as they are exempt. <b>But if he contributed on his own behalf and on behalf of another,</b> i.e., he contributed one whole shekel to discharge both his own obligation and that of someone else, <b>he is obligated in one premium. Rabbi Meir says:</b> He must pay <b>two premiums.</b> The mishna further states: <b>One who gives</b> the collection agent <b>a <i>sela</i>,</b> i.e., a whole shekel, <b>and takes a shekel,</b> i.e., a half-shekel, as change <b>is obligated</b> in <b>two premiums.</b>",
+            "<b>One who contributes</b> a half-shekel <b>on behalf of a poor</b> person, <b>on behalf of his neighbor, or on behalf of a resident of his city is exempt</b> from the premium. The Sages did not obligate in the premium those who use their own money to fulfill the obligation of another. <b>But if one loaned them</b> a half-shekel, rather than paying it on their behalf, <b>he is obligated</b> to pay the premium. Since the recipients of the loan must repay the money, it is as though the half-shekel were paid from their property rather than the lender’s. <b>Partnered brothers,</b> who have fully divided among themselves their late father’s assets, and <b>who,</b> if they jointly pay a whole shekel from those assets to discharge both of their obligations, <b>are obligated in the premium</b> like any other two private individuals, <b>are exempt from the animal tithe</b> for the livestock they inherited. Since they have completely divided between them all inherited assets, they are considered purchasers of the livestock, and a purchaser is exempt from the animal tithe. <b>But when</b> they have not completely divided the assets, and <b>they are</b> therefore <b>obligated in the animal tithe,</b> as the livestock is considered in their father’s possession, <b>they are exempt from the premium</b> for their joint payment, as in the case of one who pays on behalf of another. <b>And how much is a premium? A silver <i>ma’a</i>.</b> This is <b>the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say:</b> It is only <b>half a <i>ma’a</i>.</b>"
+        ],
+        [
+            "When people who live far from Jerusalem wish to send to Jerusalem the shekels that have been levied from their community, <b>they</b> may <b>combine</b> their <b>shekels</b> and exchange them <b>for darics [<i>darkonot</i>],</b> which are large gold coins, <b>due to the burden of the way.</b> Instead of carrying large amounts of shekels, the agents who deliver the funds will bring a much lighter burden of gold coins with them. The mishna adds: <b>Just as there were</b> collection <b>horns in the Temple</b> to receive the half-shekel contributions, <b>so too there were</b> collection <b>horns in the rest of the country,</b> i.e., areas outside of Jerusalem. The local inhabitants placed their half-shekels in these horns, which were later brought to Jerusalem. § With regard to <b>the residents of a town who sent their shekels</b> to the Temple <b>and they were stolen</b> from the agent on the way <b>or were lost, if</b> the <b>collection</b> of the chamber <b>had</b> already <b>been collected</b> before these shekels arrived, the agents must <b>take the oath</b> of a bailee <b>to the treasurers [<i>gizbarin</i>].</b> After the collection of the chamber, all the shekels that have been contributed become the property of the Temple, so the Temple treasurers who are in charge of this property become the opposing litigants of the agents. <b>If</b> the ceremony has not yet been performed and the contributions have <b>not</b> yet been collected into the baskets, the shekels are considered the property of the residents of the town, and therefore the agents must <b>take an oath to</b> absolve themselves to <b>the residents of the town.</b> Since those shekels are still considered the property of the residents of the town because the shekels never reached the Temple, they have not fulfilled their obligation. Therefore, <b>the residents of the town</b> must <b>contribute</b> other shekels <b>in their place. If,</b> after the residents of the town contributed other shekels, the original shekels <b>were found or the thieves returned them,</b> both <b>these</b> original shekels <b>and those</b> newly contributed ones have the status of consecrated <b>shekels</b> and belong to the Temple. However, <b>they do not count for the following year.</b> The people cannot claim that since they contributed twice in one year they are exempt from contributing the next year.",
+            "With regard to <b>one who gives his shekel to his fellow to contribute on his behalf</b> by placing it in the collection horn for him, <b>and</b> the fellow instead <b>contributed it for himself, if</b> at the time that he placed the shekel in the collection horn <b>the collection</b> of the chamber <b>had been collected,</b> the fellow is guilty of <b>misuse of consecrated property.</b> When they perform the collection of the chamber, the treasurers also have in mind the shekels that have been contributed but are not yet in the possession of the Temple treasury, so that all those who have contributed shekels will have a part in the communal sacrifices. Therefore, when the agent gives this shekel for himself, he is considered to be deriving benefit from a consecrated item and is guilty of unintentional misuse of consecrated property. With regard to <b>one who</b> mistakenly <b>contributes his shekel from consecrated</b> money, <b>and</b> then <b>the collection of</b> the chamber <b>was collected and an animal</b> purchased with those funds <b>was sacrificed</b> as a communal offering, he is guilty of <b>misuse of consecrated property</b> once the animal has been offered. This is because at that point the money used to purchase the animal is transferred to non-sacred status. However, before that point, merely contributing consecrated money is not considered misuse. If one mistakenly contributed his shekel from money used to redeem the fruits of the <b>second tithe or from money</b> from the permitted sale of produce grown during the <b>Sabbatical Year, he must eat</b> non-sacred fruits besides the ones he already possesses, <b>corresponding to</b> the value of the shekel, and he must treat them with the sanctity of second tithes or Sabbatical Year fruits.",
+            "With regard to <b>one who gathers together</b> small <b>coins and said: These are for my shekel,</b> and subsequently discovered that it amounted to more than a half-shekel. <b>Beit Shammai say: The leftover</b> coins are placed in the collection horn designated for <b>a free-will offering,</b> as the money is consecrated property but it does not have the status of a shekel. <b>Beit Hillel say: The leftover</b> money <b>is non-sacred</b> property since, <i>ab initio</i>, he had in mind to consecrate a half-shekel and no more. An item that was consecrated by mistake does not have the status of consecrated property. However, if he originally said: I am gathering together this money so <b>that I will bring my shekel from these, they agree that the leftover</b> money <b>is non-sacred</b> property. If one who was obligated to bring a sin-offering gathered together coins and said: <b>These are for my sin-offering,</b> then if he had accumulated more than was needed, <b>they agree that the leftover</b> money must be designated as <b>a free-will offering.</b> However, if he originally said: <b>That I will bring my sin-offering from these, they agree that the leftover</b> money <b>is non-sacred</b> property.",
+            "<b>Rabbi Shimon said: What is the difference between shekels and a sin-offering?</b> Why do Beit Hillel say that the leftover money is non-sacred property in the case of shekels, while with regard to a sin-offering they say that the leftover money is consecrated for a free-will offering? <b>Rather,</b> the issue is <b>that shekels have a fixed</b> value, a half-shekel and no more. Therefore, there is a clear amount beyond which one did not intend the money to become consecrated property. However, <b>a sin-offering has no fixed</b> value. Since the entire sum that one collected could have been used to purchase a sin-offering, whatever he didn’t use must at least be designated for a free-will offering. <b>Rabbi Yehuda says: Even for shekels there is no</b> real <b>fixed</b> value. <b>For when the Jewish people ascended from the exile, they would contribute darics,</b> which are Median coins worth two shekels by Torah law. They brought these coins with them and would give a half of one to fulfill their half-shekel obligation. Later on, when the Median Empire was dissolved, <b>they reverted to contributing</b> with <b>a <i>sela</i>,</b> a silver coin of equal weight to the the shekel mentioned in the Torah. People would contribute a half-<i>sela</i> for their half-shekel requirement. When the value of this currency changed later on, <b>they reverted to contributing</b> with <b>a <i>tiva</i>,</b> a different coin which is worth a half-shekel. Some people <b>wished to contribute</b> only <b>dinars,</b> which are half the value of the <b><i>tiva</i>,</b> i.e., one quarter shekel in value. The Sages <b>refused to accept it</b> and required them to contribute at least the half-shekel mentioned in the Torah. Nevertheless, it is clear that the obligation of contributing shekels does not have a fixed value. <b>Rabbi Shimon said</b> in response: <b>Even so,</b> despite the fact that during different periods there were different amounts used to fulfill the obligation of the half-shekel, <b>everyone has equal standing,</b> i.e., at any particular time, everyone contributes the same amount. Therefore, any sum collected beyond that amount was not intended to be consecrated. <b>However, a sin-offering</b> has no fixed amount whatsoever; <b>this</b> person may <b>bring</b> an animal <b>worth a <i>sela</i>, and that one</b> may <b>bring</b> one <b>worth two, and this one</b> may <b>bring</b> one <b>worth three.</b> Therefore, it cannot be supposed that there was no intention to consecrate the whole sum.",
+            "<b>The leftover</b> money <b>from</b> what was set aside for <b>shekels is non-sacred</b> property, in accordance with the opinion of Beit Hillel in the previous mishna. The mishna now discusses similar cases for other sacred items: However, with regard to <b>the leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase <b>the tenth of an ephah</b> of fine flour for a meal-offering and <b>the leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase offerings that he is liable to sacrifice due to ritual impurity or a sin, such as <b>the pairs</b> of birds <b>of a <i>zav</i>, the pairs</b> of birds <b>of a <i>zava</i>, and the pairs</b> of birds <b>of a woman after childbirth, sin-offerings,</b> or <b>guilt-offerings,</b> in these cases, <b>its leftover</b> money must be used for <b>free-will offerings</b> that are offered as repletion of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. <b>This is the principle: Whatever</b> money <b>is designated for a sin-offering or for a guilt-offering, its leftover</b> money must be used for <b>a free-will offering. The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase <b>a burnt-offering</b> that he owes, due to a vow or to volunteering, must be used <b>for</b> another <b>burnt-offering</b> that he will bring in the future. <b>The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase fine flour for <b>a meal-offering</b> must be used <b>for</b> another <b>meal-offering. The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase <b>a peace-offering</b> must be used <b>for</b> another <b>peace-offering.</b> <b>The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase a lamb for his <b>Paschal lamb</b> is not used for another Paschal lamb, such as for the following year. Rather, it is used <b>for</b> purchasing <b>a peace-offering. The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase sacrifices for a number of <b>nazirites</b> must be used to purchase sacrifices <b>for</b> other <b>nazirites. The leftover</b> money <b>from</b> what a single <b>nazirite</b> set aside for his own offering must be used <b>for a free-will offering.</b>  <b>The leftover</b> money collected <b>for</b> freeing unspecified <b>captives</b> must be allocated <b>to</b> freeing <b>captives. The leftover</b> money collected <b>for</b> freeing <b>a</b> specific <b>captive</b> is given as a gift <b>to that captive. The leftover</b> money collected as charity <b>for the poor</b> must be allocated <b>to the poor. The leftover</b> money collected for <b>a</b> specific <b>poor</b> person is given as a gift <b>to that poor</b> person. <b>The leftover</b> money collected <b>for</b> burying <b>the dead</b> must be allocated to burying <b>the dead. The leftover</b> money collected to bury or provide burial shrouds <b>for a</b> particular <b>deceased</b> person is given <b>to his heirs. Rabbi Meir says:</b> It is uncertain what should be done, and therefore <b>the leftover</b> money <b>for the deceased should be placed</b> in a safe place <b>until Elijah comes</b> and teaches what should be done. <b>Rabbi Natan says:</b> With <b>the leftover</b> money collected <b>for a deceased</b> person they <b>build a monument [<i>nefesh</i>] on his grave for him.</b>"
+        ],
+        [
+            "<b>On three occasions during the year the</b> ceremony of the <b>collection of the</b> Temple treasury <b>chamber is performed.</b> During the ceremony, a priest enters the treasury chamber with three containers, lifts up [<i>torem</i>] some of the coins, and places them in the containers. These funds, known as the collection of the chamber, are used to purchase animals for communal offerings and other needs of the Temple. These three occasions are: <b>Half a month,</b> fifteen days, <b>before Passover,</b> on the day before the first of the month of Nisan; <b>half a month before <i>Shavuot</i>,</b> on or around the twentieth of Iyar; <b>half a month before the festival</b> of <i>Sukkot</i>, on the day before Rosh HaShana. <b>These</b> three days <b>are</b> also <b>the due dates</b> that were established by the Sages <b>for</b> the setting aside of <b>animal tithes.</b> On each of these days one is obligated to tithe the animals that were born during the intervening period, and it is prohibited for him to eat or sell them until he does so. <b>This is the statement of Rabbi Akiva.</b> <b>Ben Azzai says</b> that the dates established by the Sages for the setting aside of animal tithes are <b>the twenty-ninth of Adar, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Av.</b> <b>Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say</b> that the dates for the animal tithes are <b>the first of Nisan, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Elul.</b> <b>And why did</b> Rabbi Elazar and Rabbi Shimon <b>say the twenty-ninth of Elul and not the first of Tishrei,</b> as they said the first of Nisan and Sivan? <b>Because</b> the first of Tishrei <b>is</b> the <b>festival</b> of Rosh HaShana, <b>and it is not permitted to tithe on a Festival. Therefore,</b> the Sages <b>advanced</b> the day of tithing the animals born over the course of the summer <b>to the twenty-ninth of Elul.</b>",
+            "The funds <b>are collected from the</b> Temple treasury <b>chamber with three baskets, each</b> measuring <b>three <i>se’a</i>. On</b> the baskets <b>is written,</b> respectively, <b><i>alef</i>, <i>beit</i>, <i>gimmel</i>,</b> based on the order in which the baskets are filled, to indicate from which basket coins should be taken to buy sacrifices. The coins were used in the order of their collection. <b>Rabbi Yishmael says:</b> The letters <b>written on them</b> were <b>in Greek, <i>alfa</i>, <i>beta</i>, <i>gamma</i>.</b> <b>The one who collects</b> the funds from the chamber <b>must not enter while wearing a cuffed garment</b> [<b><i>ḥafut</i></b>], <b>and not with a shoe, and not with a sandal, and not with phylacteries, and not with an amulet,</b> since all of these have places into which money can be inserted. The concern is that <b>perhaps</b> the one collecting the funds <b>will</b> one day <b>become poor, and</b> people <b>will say</b> that it is <b>because of the sin of</b> stealing the shekels of <b>the chamber</b> that <b>he became poor,</b> as they will suspect that he stole money and hid it in those places. <b>Or perhaps he will become rich and</b> people <b>will say</b> that <b>he became rich from</b> stealing <b>the funds of the chamber,</b> even though he did not actually do so. Even though one should not suspect someone of stealing consecrated shekels, the one collecting the funds from the chamber must nevertheless take these precautions, <b>as a person must appear justified before people just as he must appear justified before the Omnipresent [<i>HaMakom</i>], and it is stated: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel”</b> (Numbers 32:22). From here it may be inferred that it is not enough to be innocent before God; one must also be innocent before the Jewish people. Even in situations where there is little concern that one may commit a sin, the proper course is to remain above any possible suspicion of misconduct. <b>And the verse states: “So shall you find grace and good understanding in the sight of God and man”</b> (Proverbs 3:4).",
+            "In order to indicate the importance that was attached to the ceremony of the collection of the Temple treasury chamber, the mishna relates that the members <b>of the house of Rabban Gamliel</b> desired that their shekels be the ones collected from the chamber and used for the purchase of the communal offerings. Each of them <b>would</b> therefore come to the Temple specifically on the day of the ceremony of the collection of the chamber, <b>enter</b> the chamber <b>with his shekel between his fingers, and toss it in front of the one collecting</b> the money so that he would see it and place it in the basket containing the money to be taken out of the chamber. Understanding what was happening, <b>the one collecting</b> the money from the chamber <b>would purposely push</b> this shekel <b>into the basket,</b> so that it would later be used to buy communal offerings. <b>The one collecting</b> the funds from the chamber may <b>not</b> begin to <b>collect</b> the money <b>until he asks</b> the Temple treasurers three times: <b>Shall I collect</b> the funds, <b>and they say to him: Collect</b> them, <b>collect</b> them, <b>collect</b> them, <b>three times.</b>",
+            "The coins were stored in the Temple treasury in three large baskets, each measuring nine <i>se’a</i>. In the collection of the chamber ceremony, coins were removed from these baskets and placed in smaller baskets of three <i>se’a</i> each that were marked with letters (see the previous mishna on <i>daf</i> 8a). After <b>he collected the</b> funds <b>from the first</b> large basket and put them into one of the smaller baskets labeled with the letter <i>alef</i>, <b>he</b> immediately <b>covered with a leather cover</b> the large basket from which he had removed the money. After collecting funds <b>from the second</b> large basket, <b>he covered</b> it <b>with a leather cover</b> as well. But after collecting funds from <b>the third</b> large basket, <b>he did not cover</b> it. The mishna asks: <b>Why did he cover</b> the first two baskets? In order to mark them as already having had funds collected from them. In this way, there was no concern that <b>perhaps he would forget and</b> once again <b>collect</b> funds <b>from</b> a basket from which funds <b>had</b> already <b>been collected.</b> The mishna specifies the intent of the one collecting the funds from the baskets as he does so: <b>He collected</b> funds <b>from the first</b> basket <b>on behalf of</b> the people living in <b>Eretz Yisrael;</b> from <b>the second</b> basket <b>on behalf of</b> the people living in <b>the cities near</b> Eretz Yisrael; and from <b>the third</b> basket <b>on behalf of</b> the people living in <b>Babylonia, and on behalf of</b> the people living in <b>Media, and on behalf of</b> the people living in <b>the distant countries.</b>"
+        ],
+        [
+            "At certain times of the year, half-shekels that had been donated to the Temple and stored in a chamber in the Temple were collected in order to be used for various purposes. The mishna asks: <b>The collection</b> of half-shekels, <b>what would they do with it? They</b> would <b>purchase</b> animals for the <b>daily offerings,</b> which were offered each morning and afternoon; <b>and</b> for <b>the additional offerings,</b> which were offered on Shabbat, the New Moon, and Festivals; <b>and</b> wine for <b>their libations;</b> barley for <b>the <i>omer</i></b> meal-offering; <b>and</b> wheat for both the <b>two loaves</b> offered on Shavuot <b>and the shewbread; and</b> animals for <b>all the communal offerings.</b> § The <b>guards of</b> the <b><i>sefiḥin</i>,</b> grain that grew without being purposely planted, <b>during the Sabbatical Year,</b> ensured that people did not take this ownerless grain, so that it remained available to be used for the <i>omer</i> and the offering of the two loaves. They <b>collect their wages from the collection of the</b> Temple treasury <b>chamber. Rabbi Yosei says: One who</b> so <b>desires</b> may <b>even volunteer</b> his services and guard the grain as <b>an unpaid bailee.</b> The Rabbis <b>said to him: Even you</b> must <b>say that</b> the <i>omer</i> and the two loaves <b>come only</b> <b>from communal</b> funds and not from any one individual. If one were to volunteer his services, he would acquire the grain for himself by guarding it and transporting it to the Temple. In that case, these offerings would have come from an individual. So that the offerings come solely from communal funds, the guards must receive payment from the half-shekels removed from the chamber.",
+            "<b>The</b> red <b>heifer, the scapegoat, and the strip of crimson</b> wool used in the process of burning the red heifer all <b>come from the collection of the</b> Temple treasury <b>chamber,</b> despite the fact that they are not sacrificial offerings. The same is true for <b>the ramp</b> built from the Temple Mount to the location on the Mount of Olives, where they would slaughter the red <b>heifer; the ramp</b> built to lead the <b>scapegoat</b> out of the city; <b>the strip</b> of crimson wool <b>that was</b> tied <b>between its horns;</b> any repairs required for <b>the aqueduct</b> that ran through the Temple courtyard and <b>the walls of the city and its towers; and</b> for <b>all the needs of the city,</b> such as street repairs, security, and the like. All of these <b>come from the remains of the chamber,</b> i.e., from the money that remained in the chamber after the three collections of money were taken to use for communal offerings. <b>Abba Shaul says: The High Priests construct the ramp</b> for <b>the</b> red <b>heifer from their own</b> funds.",
+            "<b>What would they do with the leftover remains of the chamber</b> after all the items mentioned above had been attended to? <b>They</b> would <b>purchase wine, oil, and fine flour</b> and sell them to those who needed them for their private offerings. <b>And the profit</b> from these sales would go <b>to consecrated</b> property, i.e., to the Temple treasury; this is <b>the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: One may not generate profit by</b> selling <b>consecrated</b> property, <b>neither</b> may one profit <b>from</b> funds set aside <b>for the poor.</b>",
+            "<b>What would they do with the leftover</b> funds <b>of the collection</b> that had not been spent on communal offerings? They would purchase <b>golden plates</b> as a <b>coating for the</b> walls and floor of the <b>Holy of Holies. Rabbi Yishmael says: The leftover produce</b> was used to purchase the <b>repletion of the altar,</b> i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. <b>The leftover</b> funds <b>of the collection</b> were used <b>to</b> purchase <b>sacred vessels.</b> <b>Rabbi Akiva says: The leftover</b> funds <b>of the collection</b> were used to purchase the animals used <b>for the repletion of the altar,</b> since they had originally been collected for offerings. <b>The leftover libations</b> were used <b>to</b> purchase <b>sacred vessels. Rabbi Ḥananya, the deputy [<i>segan</i>] High Priest, says: The leftover libations</b> were used to purchase animals for <b>the repletion of the altar,</b> while <b>the leftover</b> funds <b>of the collection</b> were used <b>to</b> purchase <b>sacred vessels.</b> Both <b>this</b> Sage, Rabbi Akiva, and <b>that</b> Sage, Rabbi Ḥananya, <b>did not agree</b> with Rabbi Yishmael’s opinion <b>with regard to the</b> leftover produce.",
+            "<b>The leftover incense</b> from one year could not be used the following year, as it had been purchased with the shekels collected for the previous year. <b>What would be done with it</b> in order to make it usable? The Temple treasurers <b>would set aside</b> an amount <b>of it</b> equal to the value of <b>the wages of the artisans</b> who worked in the Temple. <b>They would</b> then <b>desacralize</b> that incense by transferring its sanctity <b>to the money</b> owed to <b>the artisans. They would</b> then <b>give</b> the incense <b>to the artisans as their wages.</b> Finally, <b>they would return and buy</b> back the incense from the artisans with funds <b>from the new collection</b> of shekels. <b>If the new</b> funds <b>come on time,</b> i.e., by the beginning of Nisan, <b>they purchase</b> the incense with funds <b>from the new collection</b> of shekels. <b>And if not,</b> they may still purchase it <b>from the old</b> collection, and it is valid.",
+            "<b>One who consecrates</b> all <b>his possessions</b> without specifying for what purpose, his possessions are consecrated for Temple maintenance. <b>And</b> if <b>among them there are items</b> that are <b>suitable for</b> use as <b>communal offerings,</b> which may not be used for the maintenance of the Temple but only for sacrificial purposes, what is done with those items to remove their consecration for Temple maintenance, in order that they may be reconsecrated for sacrificial use? <b>They are given to</b> Temple <b>artisans as their wages,</b> and thereby they are desacralized; this is <b>the statement of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: This is not the method</b> to be used. <b>Rather,</b> the same method that is used to desacralize the leftover incense, as is described in the previous mishna, should also be used here, i.e., <b>they set aside from</b> the consecrated items the equivalent of the value owed to the <b>artisans for their wages, and they desacralize them</b> by transferring their sanctity <b>onto</b> the <b>money</b> allocated <b>for the artisans’</b> wages, <b>and</b> then <b>they give those</b> items, which are no longer consecrated, <b>to the artisans as their wages.</b> According to both opinions, once the desacralized items are in the possession of the artisans, one of Temple treasurers <b>should repurchase those</b> items using money <b>from</b> that year’s <b>new collection of half-shekels,</b> consecrating them for sacrificial use during the coming year.",
+            "In the case of <b>one who consecrates</b> all <b>his possessions</b> without specifying for what purpose, <b>and among them there is an animal that is suitable</b> to be sacrificed <b>on the altar, male</b> or <b>female,</b> what should be done with it? <b>Rabbi Eliezer says:</b> Since he did not specify otherwise, everything is consecrated for Temple maintenance. Therefore, any <b>males</b> should <b>be sold for the needs of burnt-offerings,</b> i.e., to individuals who will sacrifice them as such. <b>And</b> any <b>females,</b> since they cannot be brought as burnt-offerings, should <b>be sold for the needs of peace-offerings,</b> i.e., to individuals who will sacrifice them as such. <b>And their monetary value</b> that is received from their sale is <b>allocated with the rest of his property for Temple maintenance.</b> <b>Rabbi Yehoshua says:</b> Although he did not specify for what purpose he consecrated his possessions, it may be assumed that he intended the animals to be consecrated as burnt-offerings. Therefore, any <b>males</b> should <b>themselves be sacrificed as burnt-offerings, and</b> any <b>females,</b> since they cannot be brought as burnt-offerings, should <b>be sold for the needs of peace-offerings,</b> i.e., to individuals who will sacrifice them as such, <b>and their monetary value</b> that is received from their sale should be used to purchase and <b>bring burnt-offerings.</b> According to both opinions, <b>the rest of the possessions,</b> which are not suitable for sacrificial use, <b>are allocated for Temple maintenance.</b> <b>Rabbi Akiva said: I see the statement of Rabbi Eliezer</b> as more correct <b>than the statement of Rabbi Yehoshua, since Rabbi Eliezer applied his method equally</b> to both animals and other possessions in treating both as consecrated for Temple maintenance, whereas <b>Rabbi Yehoshua made a distinction</b> between them. <b>Rabbi Papeyyas said: I heard the statements of both of them</b> applied to different situations: <b>One who consecrates</b> all his possessions and <b>explicitly</b> states that his animals are to be included, clearly intends to equate his animals with the rest of his possessions, that both should be consecrated for the same purpose, i.e., for Temple maintenance. Therefore, he should act <b>in accordance with the statement of Rabbi Eliezer.</b> However, with regard to <b>one who consecrates</b> all his possessions <b>without</b> explicitly <b>specifying</b> that this includes his animals, since there is no reason to presume that he wishes them all to be consecrated for the same purpose, it is presumed that each item is consecrated for the purpose most suited to it. Therefore, he should act <b>in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua.</b>",
+            " In the case of <b>one who consecrates</b> all <b>his possessions, and among them there were items that are suitable to</b> be sacrificed <b>on the altar,</b> such as <b>wines</b> for libations, <b>and oils</b> for meal-offerings, <b>and birds,</b> e.g., turtledoves or young pigeons, <b>Rabbi Eliezer says: They are sold for the needs of that kind</b> of item, i.e., to individuals who will use them as such. <b>And he should bring with their monetary value</b> that is received from their sale <b>burnt-offerings. And the rest of the possessions are allocated for Temple maintenance.</b>",
+            "<b>Once every thirty days, the prices</b> at which the Temple supplies such as wine, flour, or oil will be purchased <b>are set for the</b> Temple <b>chamber.</b> This set price is implemented in the following way: <b>Any</b> merchant <b>who undertakes to provide fine flour</b> after the chamber set a price of <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, even if the general market price rose and <b>stood at three</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, <b>he must provide</b> fine flour based on the set price of <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>. However, if the chamber’s set price was <b>three</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, and the general market price fell to <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, <b>he must</b> now <b>provide</b> fine flour based on the new market price of <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>. This is in order <b>that the</b> Temple treasury of <b>consecrated</b> property always <b>has the upper hand.</b> <b>If the fine flour became wormy, it became wormy for</b> the merchant, i.e., he bears the loss of the ruined fine flour and must provide new fine flour in its place. Similarly, <b>if the wine turned to vinegar, it turned to vinegar for</b> the merchant. This is because the merchant <b>only receives,</b> i.e., earns, <b>his money once the altar is satisfied,</b> i.e., the transaction is only realized once the items have been sacrificed on the altar."
+        ],
+        [
+            "<b>These are the officials who served</b> in specific positions <b>in the Temple: Yoḥanan ben Pineḥas</b> was responsible <b>for the seals.</b> One who paid for a specific type of sacrificial item received a seal, which he presented to the Temple official in exchange for that item. <b>Aḥiyya</b> was responsible <b>for the libations,</b> i.e., the wine, oil, and flour prepared with the level of ritual purity necessary for the libation offerings and the meal-offerings, which accompanied many animal offerings. Aḥiyya supplied the libations to those who presented the appropriate seal. <b>Matya ben Shmuel</b> was responsible <b>for the lotteries,</b> which were used to select priests for the various Temple services each day. <b>Petaḥya</b> was responsible <b>for the pairs</b> of birds, i.e., the turtledoves or pigeons, brought by a <i>zav</i>, a <i>zava</i>, a woman after childbirth, and a leper. They placed the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. Incidentally, the Gemara mentions: <b>Petaḥya is Mordecai</b> from the book of Esther. <b>And why was he called Petaḥya,</b> which resembles the word for opening [<i>petaḥ</i>]? The reason is <b>that he would open,</b> i.e., elucidate, difficult <b>topics and interpret them</b> to the people, <b>and</b> because <b>he knew</b> all <b>seventy languages</b> known at the time. The mishna resumes the list of officials. <b>Ben Aḥiyya</b> was responsible <b>for</b> the care of the priests who suffered from <b>intestinal disease. Neḥunya</b> was the <b>well digger</b> for pilgrims on their way to Jerusalem for the Festivals. <b>Gevini</b> was the Temple <b>crier</b> who would awaken the priests and the Levites for their Temple duties. <b>Ben Gever</b> was responsible <b>for locking the</b> Temple <b>gates</b> in the evening and for unlocking them in the morning. <b>Ben Bevai</b> was <b>appointed over the shreds</b> of garments, which were formed into wicks for the Temple candelabra. He also supervised the twisting of those wicks into the appropriate thickness for the various nights during the different seasons of the year. <b>Ben Arza</b> was responsible <b>for the cymbal,</b> which was rung as a signal that the Levites should commence their song. <b>Hugras ben Levi</b> was responsible <b>for the song.</b> He taught and conducted the singers in the Temple. <b>The house of Garmu</b> was responsible <b>for the preparation of the shewbread; the house of Avtinas</b> was responsible <b>for the preparation of the incense; and Elazar</b> was responsible <b>for</b> weaving <b>the</b> Temple <b>curtains; and Pineḥas</b> was <b>the valet,</b> who assisted the priests in fitting their clothes and dressing themselves for their Temple service.",
+            "<b>There must be no fewer than seven trustees [<i>amarkolin</i>] and three treasurers</b> appointed over the Temple administration. <b>And we do not appoint an authority over the public</b> comprised <b>of fewer than two</b> people, <b>except for ben Aḥiyya, who</b> was responsible <b>for</b> healing priests who suffered from <b>intestinal disease, and Elazar, who</b> was responsible <b>for</b> the weaving <b>of the</b> Temple <b>curtains.</b> The reason for these exceptions is <b>that the majority of the public accepted these</b> men <b>upon themselves</b> as officials who served without the assistance of even a single partner.",
+            "This mishna provides details of the functions performed by Yoḥanan ben Pineḥas and Aḥiyya, the officials mentioned in the first mishna of this chapter, which concerns the seals and libations. <b>There were four seals in the Temple</b> that confirmed that the bearer had paid for the libations that accompanied his offering. <b>And</b> one of the following inscriptions was <b>written on them: Calf; male,</b> i.e., a ram; <b>kid; and sinner,</b> i.e., a leper, as leprosy is a punishment for one of seven sins (see <i>Arakhin</i> 16a). Conversely, <b>ben Azzai says: There were five</b> seals, <b>and</b> the following was <b>written upon them</b> in <b>Aramaic,</b> not Hebrew: <b>Calf, male, kid, poor sinner, and rich sinner.</b> The mishna explains the significance of each of the four aforementioned seals. The <b>calf</b> seal <b>serves</b> as a payment receipt <b>for libations of cattle</b> offerings, whether they are <b>large or small, male or female,</b> as all offerings from the cow family are accompanied by the same libation. The <b>kid</b> seal <b>serves for libations of sheep</b> or goat offerings, whether <b>large or small, male or female, except for those of rams</b> aged thirteen months and older. The <b>ram</b> seal, which was earlier called the male seal, <b>serves exclusively for ram libations.</b> The <b>sinner</b> seal <b>serves for libations of the three animal</b> offerings <b>of a leper,</b> for the completion of his purification.",
+            "<b>One who seeks libations</b> for his offering <b>goes to Yoḥanan,</b> the official <b>who was responsible for the seals, and gives him</b> the appropriate sum of <b>money and receives a seal from him.</b> With that seal <b>he</b> subsequently <b>comes to Aḥiyya, who was responsible for the libations, and gives him</b> Yoḥanan’s <b>seal and receives</b> his <b>libations from him.</b> <b>In the evening,</b> Yoḥanan and Aḥiyya <b>would get together</b> to reconcile their accounts, <b>and Aḥiyya would take out the seals</b> he had received <b>and accept the money</b> Yoḥanan had received <b>in exchange for them. If</b> the money <b>was less</b> than the value of the seals, <b>they were less to him,</b> i.e., Yoḥanan would bear the loss, <b>and Yoḥanan would</b> have to <b>pay</b> the difference to the Temple treasury <b>from his own</b> property. <b>And if</b> there was some money <b>left over,</b> i.e., the total money was greater than the value of the seals, <b>they</b> were <b>left over to</b> the benefit of <b>the Temple treasury of consecrated property, as the Temple treasury</b> always <b>has the upper hand.</b>",
+            "With regard to <b>one who lost his seal</b> that he purchased from Yoḥanan, Yoḥanan and <b>Aḥiyya would wait to</b> resolve <b>his</b> problem <b>until the evening. And</b> when they added their accounts in the evening, <b>if they found for him</b> a surplus of money <b>equivalent to</b> the value of <b>his seal, they would give him</b> the corresponding libations. <b>And if not, they would not give him</b> libations. <b>And the name of the day</b> of the week <b>was written upon</b> the seals <b>because of the cheats.</b> They might try to use old seals that had been lost by the Temple officials or by someone who had brought an offering at an earlier date, so as to receive libations in a deceitful manner.",
+            "<b>There were two</b> special <b>chambers in the Temple, one</b> called <b>the chamber of secret</b> gifts <b>and</b> the other <b>one</b> called <b>the chamber of vessels.</b> The mishna explains the purpose of these chambers. In <b>the chamber of secret</b> gifts, <b>sin-fearing people put</b> money <b>secretly and poor people of noble descent support themselves from it secretly.</b> With regard to <b>the chamber of vessels, anyone who donates a vessel</b> to the Temple <b>drops it inside</b> that chamber, <b>and once every thirty days the treasurers open it. And any vessel that they found for it a use for Temple maintenance, they leave it</b> for that purpose, <b>and the rest are sold, and their monetary</b> value is <b>allocated to Temple maintenance.</b>"
+        ],
+        [
+            "<b>There were thirteen</b> collection <b>horns,</b> narrow at the top and wide at the bottom, into which were placed the shekels that were collected for the various needs of the Temple. There <b>were</b> also <b>thirteen tables</b> for various purposes, and <b>thirteen prostrations in the Temple.</b> The members <b>of the household of Rabban Gamliel and</b> the members <b>of the household of Rabbi Ḥananya, the deputy High Priest, would prostrate</b> themselves <b>in fourteen</b> places. <b>And where was</b> this <b>extra</b> location? It was <b>facing the wood depository, as there was a tradition handed</b> down <b>to them from their fathers that the Ark was sequestered there.</b>",
+            "The mishna relates that there was <b>an incident involving a certain priest who was going about</b> his duties <b>and saw</b> a certain <b>flagstone that was different from the others.</b> He noticed that one of the stones was slightly raised above the others, indicating that it had been removed and returned to its place. The priest understood that this was the opening to an underground tunnel where the Ark was concealed. <b>He came and said to his fellow</b> that he had noticed this deviation in the floor. <b>He did not manage to conclude</b> relating <b>the incident before his soul left him,</b> i.e., he died. Following this event, <b>they knew with certainty that the Ark was sequestered there</b> and that God had prevented that priest from revealing its location.",
+            "The previous mishna mentioned that there were thirteen prostrations in the Temple. <b>Where were these prostrations?</b> There were <b>four in the north</b> of the courtyard, <b>four in the south, three in the east and two in the west,</b> as the thirteen prostrations were <b>facing the thirteen gates</b> of the Temple courtyard. The thirteen gates were as follows: <b>The southern ones,</b> listed in order, beginning with the one <b>adjacent to the western</b> side, were <b>the Upper Gate,</b> and the topography of the courtyard was such that there was an incline on the east-west plane, therefore the gate farthest to the west was higher than the other gates; <b>the Gate of Kindling,</b> through which the priests would bring the wood for the arrangement of fire on top of the altar; <b>the Gate of the Firstborn,</b> through which priests would bring the ritually pure firstborn animals to be sacrificed, as it is permitted to slaughter firstborn animals on the southern side of the courtyard; and <b>the Gate of Water.</b> The mishna elaborates: <b>And why was it named the Gate of Water? Since through it they would bring in the vial</b> <b>of</b> water for <b>the water libation on the festival</b> of <i>Sukkot</i>, as they would ceremoniously draw the water from the Pool of Siloam and bring it to the altar through this gate. <b>Rabbi Eliezer ben Ya’akov says:</b> There was a different reason for this name. It was called the Gate of Water because <b>through it the water would trickle [<i>mefakim</i>], and in the future</b> this water will increase and <b>go out from under the threshold of the House.</b> <b>Facing these</b> gates were the ones <b>in the north,</b> listed in order from the one <b>closest to the west: The Gate of Jeconiah; the Gate of the Offering,</b> through which they would bring the offerings of the most sacred order, as these could be slaughtered only in the northern part of the courtyard; <b>the Gate of Women,</b> where women would enter the courtyard to place their hands on the heads of their offerings; and <b>the Gate of Song,</b> through which they would bring the musical instruments into the courtyard. The mishna asks: <b>And why was it called the Gate of Jeconiah?</b> The reason is <b>that through it Jeconiah went out to his exile.</b> Before Jeconiah was exiled by Nebuchadnezzar to Babylon he came to take leave of the Temple, and he left through this gate. The mishna resumes the list with the gates <b>that</b> are <b>in the east: the Gate of Nicanor,</b> which was named after Nicanor, who brought the doors of this gate from Egypt (see <i>Yoma</i> 38a). <b>And</b> the Gate of Nicanor <b>had two wickets [<i>pishpeshin</i>], one on its right and one on its left. And</b> there were <b>two</b> gates <b>in the west that did not have a name,</b> making a total of thirteen gates.",
+            "This mishna details the exact location and purpose of the thirteen tables in the Temple. There <b>were thirteen tables in the Temple. Eight</b> of them were made <b>of marble</b> and were located <b>in the slaughtering area,</b> north of the altar, where the priests would slaughter the offerings of the most sacred order. <b>Upon these</b> tables <b>they would wash the innards</b> of the offerings, as the marble was cool and preserved the freshness of the meat. <b>And</b> there were <b>two</b> more tables <b>on the western</b> side <b>of the ramp,</b> south of the altar, <b>one of marble and one of silver.On</b> the table <b>of marble they would place the limbs</b> before they were sacrificed, and from there the priests would bring them up to the altar. <b>On</b> the table made <b>of silver</b> they would place the ninety-three <b>sacred vessels</b> brought out from the Chamber of Vessels each morning for the services of that day. <b>And</b> there were <b>two</b> tables <b>in the Entrance Hall</b> to the Sanctuary, <b>on the inside</b> of the Entrance Hall, <b>near the opening to the Temple, one of marble and one of gold. On</b> the table <b>of marble they would put the shewbread before its entrance</b> to the Sanctuary after it was baked on the eve of Shabbat. <b>And</b> they would place the old shewbread <b>on</b> the table <b>of gold upon its exit</b> from the Sanctuary, to be divided among the priests. The reason the shewbread was placed on a marble table before being brought into the Sanctuary and on a golden one upon when removed from there is <b>that one elevates</b> to a higher level <b>in</b> matters of <b>sanctity and one does not downgrade.</b> Since it had been placed on the golden Shewbread table all week inside the Sanctuary, upon its removal it could not be derogated to a marble table and so was placed on a different golden table in the Entrance Hall. Finally, there was <b>one</b> table <b>of gold inside</b> the Sanctuary, i.e. the Shewbread table, <b>upon which the shewbread</b> was placed <b>always.</b>",
+            "<b>There were thirteen</b> collection <b>horns in the Temple, and</b> the intended use of the funds <b>was written upon</b> each one, as follows: <b>New shekels, old shekels, pairs</b> of birds, <b>fledglings</b> designated for <b>burnt-offerings, wood</b> for the arrangement on the altar, <b>frankincense</b> that accompanied meal-offerings, and <b>gold</b> donated <b>for the Ark cover.</b> The remaining <b>six horns</b> were designated <b>for</b> communal <b>free-will offerings.</b> The horn labeled <b>new shekels</b> was designated for the half-shekel donation <b>that</b> was brought <b>every year</b> for the needs of that year. The horn labeled <b>old shekels</b> was for <b>one who did not bring</b> his half-shekel <b>the previous year,</b> who would <b>contribute his shekel for the following year.</b> The funds in the horn labeled <b>pairs</b> of birds <b>are</b> designated for the <b>turtledoves</b> used for bird-offerings, and the one labeled <b>fledglings</b> for <b>burnt-offerings are</b> used to purchase <b>young pigeons</b> as burnt-offerings. <b>All of these,</b> i.e., the funds in both horns, were used exclusively for voluntary <b>burnt-offerings.</b> This is <b>the statement of Rabbi Yehuda.</b> <b>And the Rabbis say:</b> The funds in both the horn labeled pairs of birds and the horn labeled fledglings were for young pigeons and turtledoves. The distinction between them is that the funds in the horn labeled <b>pairs</b> of birds were designated for the obligatory offerings of a <i>zav</i>, a <i>zava</i>, a woman after childbirth, and a leper. These offerings included a pair of birds, <b>one</b> brought for <b>a sin-offering, and</b> the other <b>one</b> brought for <b>a burnt-offering.</b> Conversely, the funds in the horn labeled <b>fledglings</b> for <b>burnt-offerings</b> were <b>all</b> used exclusively for voluntary <b>burnt-offerings.</b>",
+            "<b>One who says:</b> It is incumbent <b>upon me</b> to donate <b>wood</b> to the Temple, must donate <b>no fewer than two logs</b> for the arrangement on the altar. One who says: It is incumbent upon me to donate <b>frankincense,</b> must donate <b>no less than a handful</b> of frankincense, the amount brought with a meal-offering. One who says: It is incumbent upon me to donate <b>gold,</b> must donate <b>no less than a dinar of gold.</b> It was stated that <b>six horns</b> were designated <b>for</b> communal <b>free-will offerings.</b> The Mishna asks: With regard to the money designated for communal <b>free-will offerings, what would they do with this</b> money? The Mishna answers that they used <b>it to purchase</b> animals for <b>burnt-offerings,</b> as <b>the meat</b> from these offerings was offered on the altar <b>to God and the hides</b> were given <b>to the priests.</b> <b>This midrash was taught</b> by <b>Jehoiada the High Priest:</b> There is an apparent contradiction between two verses. With regard to the guilt-offering, the verse states: <b>“It is a guilt-offering; he is certainly guilty before the Lord”</b> (Leviticus 5:19). This verse indicates that the guilt-offering goes to God, not the priests. However, a different verse states: “As is the sin-offering, so is the guilt-offering; there is one law for them; the priest who makes atonement with it, he shall have it” (Leviticus 7:7). This verse indicates that the offering is designated for the priests alone. How can these two verses be reconciled? The Mishna explains that <b>this is the principle: Any</b> funds <b>that come due to a sin-offering or due to a guilt-offering,</b> i.e., leftover coins designated for one of these offerings, <b>they</b> should be used for the <b>purchase of animals for a</b> voluntary <b>burnt-offering,</b> as <b>the meat</b> will be offered on the altar <b>to God, and the hides</b> will go <b>to the priests.</b> In this manner <b>the two verses are found</b> to be <b>fulfilled,</b> as it is both <b>a guilt-offering to God as well as a guilt-offering to the priest.</b> <b>And</b> this <i>halakha</i> also explains the verse that <b>says: “The guilt-offering money and the sin-offering money was not brought into the House of the Lord; it was for the priests”</b> (II Kings 12:17). This verse is understood to refer to the hides given to the priests."
+        ],
+        [
+            "If <b>money was found</b> on the floor of the Temple <b>between</b> one of <b>the</b> collection horns marked <b>shekels and the</b> collection horn marked <b>free-will offerings,</b> that is to say, between the first and the thirteenth collection horns, in which funds contributed to the Temple were stored, the following distinctions apply: If the money was found <b>closer to the</b> horn marked <b>shekels, it is allocated to the shekels;</b> if it was found <b>closer to the</b> horn marked <b>free-will offerings, it is allocated to free-will offerings;</b> and if it was <b>equidistant</b> from the horn marked shekels and the horn marked free-will offerings, <b>it is allocated to free-will offerings.</b> If the money was found <b>between</b> the horn marked <b>wood and</b> the horn marked <b>frankincense,</b> that is, between the fifth and sixth horns, if it was <b>closer to the</b> horn marked <b>wood, it is allocated to wood;</b> if it was closer to <b>the</b> horn marked <b>frankincense, it is allocated to frankincense;</b> and if it was found <b>equidistant</b> from both, <b>it is allocated to frankincense.</b> If the money was found <b>between</b> the horn marked <b>pairs</b> of bird-offerings <b>and</b> the horn marked <b>doves for burnt-offerings,</b> i.e., between the third and the fourth horns, if it is <b>closer to the</b> horn marked <b>pairs</b> of bird-offerings, <b>it is allocated to pairs</b> of bird-offerings; if it was found <b>closer to</b> the horn marked <b>doves for burnt-offerings, it is allocated to doves for burnt-offerings;</b> and if it was found <b>equidistant</b> from both, <b>it is allocated to doves for burnt-offerings.</b> And similarly, if money was found anywhere else <b>between</b> a container for ordinary, <b>non-sacred</b> money <b>and</b> one containing <b>second-tithe</b> money, the following distinctions apply: If the money was found <b>closer to the non-sacred</b> money, <b>it is allocated to the non-sacred</b> money; if it was found closer to <b>second-tithe</b> money, <b>it is allocated to second-tithe</b> money; and if it was found <b>equidistant</b> from both, <b>it is allocated to second-tithe</b> money. <b>This is the principle:</b> In cases of doubt, the ruling <b>follows whichever is closer,</b> even if this involves <b>being lenient,</b> but if the money was found <b>equidistant</b> from both, the ruling follows whichever allocation involves <b>being stringent.</b>",
+            "This mishna considers other situations in which something is found and its source is unknown. <b>Money found before animal merchants</b> in Jerusalem is <b>always</b> presumed to be second-<b>tithe</b> money. The presumption is based on the fact that in Jerusalem, most of the animals are bought with second-tithe money and sacrificed as peace-offerings. <b>And</b> money found <b>on the Temple Mount</b> is presumed to be <b>non-sacred</b> money. <b>And</b> with regard to money found <b>in</b> the rest of <b>Jerusalem,</b> the following distinction applies: If it was found <b>during the rest of the days of the year,</b> it is presumed to be <b>non-sacred</b> money, <b>but</b> if it was found <b>during the time of a pilgrim Festival,</b> it is <b>all</b> presumed to be second-<b>tithe</b> money, because most of the money found in Jerusalem at the time of a Festival is second-tithe money.",
+            "The mishna continues: With regard to <b>meat that was found in the</b> Temple <b>courtyard,</b> and it is not known from whence it came, the <i>halakha</i> is as follows: If it is whole <b>limbs</b> of the animal, in the manner that burnt-offerings are brought to the altar, it is presumed to be <b>burnt-offerings. And</b> if it is in small <b>pieces,</b> it is presumed to be <b>sin-offerings. And</b> if the meat, in whatever form, is found <b>in</b> the city of <b>Jerusalem,</b> as opposed to the courtyard, it is presumed to be the meat of <b>peace-offerings,</b> as most of the meat in Jerusalem is the meat of peace-offerings. Since it is possible that the time during which it is permitted to eat any of it has already passed, both <b>this and that,</b> whether it is determined to be the meat of burnt-offerings or the meat of peace-offerings, <b>its form</b> must be allowed <b>to decay,</b> i.e., it must be left until it is definitely disqualified, <b>and</b> then <b>it must be taken out to the place of burning,</b> where offerings that have become disqualified are burned. With regard to meat <b>found in the outlying areas,</b> outside of Jerusalem, if it is in the form of whole <b>limbs,</b> the meat presumably comes from <b>carcasses</b> of animals that were not properly slaughtered, for meat unfit for eating was generally cut up into full limbs, to be fed to dogs or sold to gentiles. <b>But</b> if it is in small <b>pieces,</b> it is presumably kosher and <b>permitted</b> to be eaten, as kosher meat was ordinarily cut up into small pieces. <b>And</b> if meat is found <b>at the time of a Festival, when meat is plentiful,</b> so that it is generally not cut up into small pieces, then <b>even</b> whole <b>limbs are permitted</b> to be eaten.",
+            "If <b>an animal</b> that is fit for the altar <b>was found</b> straying, <b>from Jerusalem and as far as Migdal Eder, and</b> similarly if it was found <b>within that distance</b> from Jerusalem <b>in any</b> other <b>direction,</b> it is presumed that the animal came from Jerusalem. Most of the animals in Jerusalem were designated for offerings, and presumably this one was as well. <b>Males</b> are presumed to be <b>burnt-offerings,</b> as only males are brought as burnt-offerings. <b>Females</b> are presumed to be <b>peace-offerings,</b> as it is permitted to bring a female peace-offering. <b>Rabbi Yehuda says:</b> An animal <b>that is fit for the Paschal offering,</b> i.e., a one-year-old male lamb or kid, is presumed to be <b>a Paschal offering,</b> provided that it was found <b>within thirty days before the Festival</b> of Passover.",
+            "<b>Originally,</b> the court <b>would seize collateral from one who found</b> such an animal, as security <b>until he would bring with it the libations</b> associated with this offering, as if the found animal were his own and he had committed himself to bring the libations. This brought about a situation in which those who found the animals <b>began leaving them</b> where they found them, <b>and absconding,</b> so as not to become liable for the libations. <b>The court</b> therefore <b>instituted that the libations</b> accompanying these offerings <b>would come from public</b> funds, that is, from the Temple treasury.",
+            "<b>Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances</b> with regard to the financial aspects of offerings and consecrations. <b>And this</b> ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found animal is borne by the public, <b>is one of them.</b> These are the other ordinances: If <b>a gentile sent his burnt-offering from abroad,</b> outside Eretz Yisrael, <b>and he sent with it</b> money for the purchase of the <b>libations</b> that must accompany it, the libations <b>are offered at his</b> expense. <b>And if</b> the gentile <b>did not</b> cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are <b>sacrificed at the public’s</b> expense, with funds taken from the Temple treasury. <b>And likewise,</b> in the case of <b>a convert who died</b> without heirs <b>and left</b> animals that he had designated as <b>offerings. If he has the libations,</b> i.e., if he also had set aside libations or money for that purpose, the libations <b>are sacrificed from his</b> estate. <b>And if</b> he did <b>not</b> do so, the libations <b>are sacrificed from public</b> funds. <b>And</b> another ordinance: <b>It is a condition of the court with regard to a High Priest who died,</b> and a new High Priest had not yet been appointed in his place, <b>that his meal-offering,</b> i.e., the griddle-cake offering that the High Priest would bring each day from one-tenth of an ephah of flour, would be <b>sacrificed from public</b> funds. <b>Rabbi Yehuda says:</b> It was brought <b>from</b> the property of the High Priest’s <b>heirs,</b> i.e., his estate, and not from public funds. In any event, the offering was not brought as it would have been brought by the High Priest himself were he still alive, half in the morning and half in the evening, <b>but</b> rather <b>it was sacrificed</b> all at once, from a <b>whole</b> one-tenth of an ephah.",
+            "The fourth ordinance was <b>about the salt</b> in the Temple that was designated for salting the offerings, <b>and</b> the fifth was <b>about the wood</b> that was used for the burning of the offerings. These ordinances decreed <b>that the priests may use them</b> also to prepare the meat of the offerings that they eat. <b>And</b> the sixth ordinance <b>concerned the</b> red <b>heifer: that</b> deriving benefit <b>from its ashes is not considered misusing</b> consecrated property. <b>And</b> the seventh ordinance was <b>about disqualified pairs</b> of bird-offerings: It ruled <b>that</b> their replacements <b>should come from public</b> funds. <b>Rabbi Yosei</b> disagreed and <b>says:</b> The expense does not fall upon the public, but rather upon <b>whoever supplies</b> all <b>the pairs</b> of bird-offerings to the Temple; <b>he must</b> also <b>supply,</b> at no additional charge, the replacements for <b>the disqualified</b> birds."
+        ],
+        [
+            "The mishna discusses the ritual purity of items found either in the Temple or in Jerusalem and its environs, in continuation of the previous chapter’s discussion of found money, animals, or meat. <b>All the spittle that is found in Jerusalem is ritually pure.</b> Since neither ritually impure people nor gentiles were commonly present in Jerusalem, the Sages decreed an exception to the rule that spittle that is found is ritually impure since it presumably comes from one of those groups. This is the case <b>except for</b> spittle found <b>in the upper marketplace,</b> where gentiles and ritually impure Jews were likely to be present. This is <b>the statement of Rabbi Meir.</b> <b>Rabbi Yosei says: On all the other days of the year,</b> i.e., any day that is not on one of the three pilgrim Festivals, Passover, <i>Shavuot</i>, and <i>Sukkot</i>, spittle <b>that</b> is found <b>in the middle</b> of the street is <b>ritually impure,</b> and spittle <b>that</b> is found on <b>the sides</b> of the street is <b>ritually pure.</b> According to Rabbi Yosei, it was common for people who were ritually impure to be present in the streets of Jerusalem. They would be careful to walk in the middle of the street, while the ritually pure who wished to remain so would walk on the sides. Therefore, it is reasonable to presume that spittle found in the middle of the street is from one who is impure, while spittle found on the side of the street is from one who is pure. <b>But during the time of the Festival,</b> when most of the people in Jerusalem were there for the Festival and were ritually pure, the spittle found <b>in the middle</b> of the street was <b>ritually pure,</b> and that found on <b>the sides</b> of the street was <b>ritually impure.</b> The difference is <b>due to</b> the fact <b>that</b> at the time of the Festival, <b>the</b> ritually impure <b>minority moves to the sides</b> of the streets.",
+            "The mishna continues: <b>All the vessels that are found in Jerusalem</b> on the <b>way down into the bathhouse,</b> wherein one purifies vessels in a ritual bath, are <b>ritually impure, and</b> those that are found on the <b>way up</b> are <b>ritually pure.</b> The mishna explains: <b>Their descent</b> into the bathhouse <b>is not</b> by the same route <b>as their ascent</b> out of it, and it can be assumed that those found on the way down have not yet been immersed, while those found on the way up have been. This is <b>the statement of Rabbi Meir.</b> However, <b>Rabbi Yosei says: They are all ritually pure, except for the basket, and the shovel, and the <i>meritza</i>, which are specifically used for graves,</b> to gather up the bones of the dead. These tools must be presumed to be ritually impure, but in general, vessels are presumed to be pure.",
+            "The mishna continues with another ruling about ritual purity: One may <b>slaughter immediately with a knife that was found on the fourteenth</b> of Nisan, i.e., the day the Paschal lamb is slaughtered, and need not be concerned that it is ritually impure. Presumably it was immersed the day before so that it could be used to slaughter the Paschal offering. If he found it <b>on the thirteenth</b> of Nisan, he <b>immerses</b> it <b>again.</b> Perhaps its owners had not yet immersed it, since they still had time to do so before the evening. If one finds a <b>cleaver [<i>kofitz</i>],</b> which is used to slaughter an animal and break its bones, whether it was <b>on this</b> day, i.e., the fourteenth, or <b>on that</b> day, i.e., the thirteenth, <b>he immerses</b> it <b>again</b> out of doubt. Since breaking the bones of the Paschal lamb is prohibited, its owners would have no need for it on the fourteenth, and it cannot be presumed that it has already been immersed to make it ritually pure. However, if the <b>fourteenth occurs on Shabbat,</b> he may <b>slaughter with</b> the cleaver <b>immediately.</b> Since immersing a vessel is prohibited on Shabbat, and presumably the owner of the cleaver wants it to be ritually pure on the fifteenth, one can assume that he immersed it already on Friday, the thirteenth of Nisan. It is therefore ritually pure. If the cleaver was found <b>on the fifteenth</b> of Nisan, i.e., if it was found on the Festival itself, he may <b>slaughter with it immediately.</b> The owners of the cleaver would have immersed it so that they could use it on the fifteenth to cut up the bones of a Festival peace-offering. If the cleaver <b>was found attached to a knife, it is like a knife,</b> i.e., if it was found on the thirteenth of Nisan it is presumed impure, and if it was found on the fourteenth he may slaughter with it immediately, as it was certainly immersed on the day before.",
+            "With regard to <b>a curtain that became ritually impure from a secondary source of impurity,</b> since its ritual impurity is by rabbinic law and not Torah law, there is no need to remove it from the Temple. Rather, <b>it is immersed inside</b> the Temple. <b>And</b> if it were removed to outside the courtyard in order to immerse it, <b>it</b> can <b>be brought</b> back into the courtyard <b>immediately.</b> Since it is ritually impure only by rabbinic law, there is no need to wait until sunset before returning it. But <b>if it became impure from a primary source of impurity,</b> e.g., it came into contact with the carcass of one of the eight creeping animals that confer impurity by Torah law, <b>it is immersed outside</b> the courtyard <b>and is spread out</b> to dry <b>on the rampart.</b> This is the low wall surrounding the Temple courtyard and the buildings within it, which has a lower level of holiness than the courtyard. The reason for this policy is <b>because the sun needs to set on it.</b> Immersion does not confer ritual purity on an item that became impure by Torah law until after the sun has set. And <b>if</b> this curtain <b>were new, it is spread out</b> to dry <b>on top of the bench [<i>itztabba</i>],</b> a prominent place on the Temple Mount, <b>so that the people</b> will <b>see its craftsmanship and perceive its beauty.</b>",
+            "The Gemara discusses the aforementioned curtain that separated the Holy of Holies from the Sanctuary. <b>Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the deputy</b> High Priest: The <b>curtain</b> has the <b>thickness of a handbreadth,</b> and <b>it is woven from seventy-two strands</b> of yarn. And <b>each and every strand</b> from those seventy-two is made from <b>twenty-four threads.</b> The curtain was made from four materials: Sky-blue wool, purple wool, scarlet wool, and fine linen, and a strand was made up of six threads of each type of material. And with regard to the dimensions of the curtain, <b>its length</b> was <b>forty cubits,</b> as the height of the ceiling of the Sanctuary; <b>and its width</b> was <b>twenty</b> cubits, to match the width of the entrance; <b>and</b> it <b>was made from eighty-two ten-thousands,</b> i.e., 820,000 golden dinar. <b>And they</b> used to <b>make two</b> new curtains <b>every year. And</b> the curtain was so heavy that they needed <b>three hundred priests</b> to carry it when they would <b>immerse it.</b>",
+            "With regard to <b>the flesh of offerings of the most sacred order that became impure, whether</b> it became impure <b>from a primary source of impurity or from a secondary source of impurity, whether</b> it became impure <b>inside</b> the courtyard <b>or outside,</b> it must be burned. There is a dispute among the <i>tanna’im</i> with regard to where it is burned. <b>Beit Shammai say: It all should be burned inside</b> the Temple courtyard, <b>except for that which became impure from a primary source of ritual impurity outside,</b> as under such circumstances, it is not appropriate to bring it inside the Temple. <b>Beit Hillel say: It all should be burned outside</b> the Temple courtyard, <b>except for that which became ritually impure by a secondary source of impurity inside.</b> In such a case the flesh need not be removed from the courtyard and is burned there.",
+            "<b>Rabbi Elazar says:</b> Flesh from offerings of the most sacred order <b>that became</b> ritually <b>impure from a primary source of ritual impurity, whether</b> it became so <b>inside</b> the courtyard <b>or outside, is burned outside.</b> Since its ritual impurity is of the most stringent type, it is not to be brought into the courtyard, or allowed to remain there. However, an item <b>that became ritually impure from a secondary source of ritual impurity, whether</b> it became ritually impure <b>outside or inside, is burned inside.</b> Since its ritual impurity is of a lenient type, it can be brought into the courtyard in order to be burned. <b>Rabbi Akiva says: The place of its impurity is where its burning should occur.</b> Therefore, regardless of whether the source is primary or secondary, such flesh is burned wherever it presently is.",
+            "The <b>limbs of the daily offering</b> were not placed directly on the altar fire. Instead, after cutting up the offering, its limbs <b>were placed</b> first on the <b>ramp</b> of the altar, <b>from</b> the <b>halfway</b> point <b>and below,</b> on the lower sixteen cubits of the ramp, <b>on</b> its <b>western</b> side. Limbs <b>of</b> the <b>additional</b> offerings of the Shabbat and Festivals <b>were placed on the ramp from the halfway point and below on</b> its <b>eastern</b> side. <b>Additional New Moon offerings were placed on top of the upper part of the edge [<i>karkov</i>] of the altar.</b> Another law: The obligation to give <b>half-shekels</b> each year <b>and</b> to offer <b>the first fruits is practiced only in the presence of the Temple,</b>as fulfillment of these mitzvot is only possible then. <b>But</b> the mitzvot of produce tithes and <b>grain tithes and</b> of <b>animal tithes and of</b> the sanctified <b>firstborn</b> animals <b>are practiced whether</b> one is <b>in the presence of the Temple, or</b> one is <b>not in the presence of the Temple.</b> Although animal tithes and firstborn cannot be sacrificed without a Temple, once they develop a blemish, they may be eaten by their owners. If, in the present time when there is no Temple, <b>one consecrates shekels</b> for the mitzva of the half-shekel <b>or</b> fruits for the mitzva of <b>first fruits, they are consecrated,</b> and it is prohibited to derive benefit from them. <b>Rabbi Shimon says: One who declared first fruits to be consecrated,</b> in the present time, does not give them that status and they are <b>not consecrated.</b>"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/merged.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..baefc3926a91478790f79c2847a7e8793e09ab9c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Shekalim",
+    "text": [
+        [
+            "<b>On the first of Adar</b> the court <b>proclaims concerning</b> the collection of <b>shekels,</b> i.e., the yearly half-shekel contribution to the Temple treasury made by each adult male for the purpose of buying communal offerings. <b>And</b> they also proclaim <b>with regard to</b> the obligation to uproot forbidden mixtures of <b>diverse kinds</b> of food crops in gardens and fields. <b>And on the fifteenth</b> day <b>of the</b> month of Adar, <b>the Scroll [<i>Megilla</i>]</b> of Esther <b>is read in the cities [<i>kerakim</i>]</b> surrounded by walls from the time of Joshua. <b>And they</b> also <b>repair the roads</b> that were damaged in the winter, <b>and the streets, and the cisterns. And</b> at that time <b>they perform all that is necessary for public welfare. And they</b> also <b>mark the</b> Jewish <b>gravesites</b> anew, so that people would know their location and avoid ritual impurity, as the previous markers may have eroded during the rainy season. <b>And</b> agents of the court <b>also go out</b> to inspect the fields <b>for diverse kinds</b> of food crops, to determine whether or not the farmers had in fact uprooted these seeds after the proclamation on the first of the month. If the agents of the court found that these diverse kinds had not been uprooted, they themselves would uproot them.",
+            "At the end of the last mishna it was stated that the court sends out agents on the fifteenth of Adar to inspect whether the owners of fields had indeed uprooted any diverse kinds of crops as instructed. <b>Rabbi Yehuda said: At first</b> those agents <b>would uproot</b> the diverse kinds of crops <b>and cast them in front of</b> the owners of the fields. <b>When</b> the number of <b>transgressors</b> who would not uproot diverse kinds in their fields <b>increased,</b> and the Sages saw that this tactic was ineffective, <b>they would cast</b> the uprooted crops <b>onto the roads.</b> Ultimately, <b>they instituted that the entire field should be declared ownerless.</b>",
+            "<b>On the fifteenth of</b> Adar, money changers would <b>sit</b> at <b>tables</b> set up <b>in</b> the rest of <b>the country,</b> outside the Temple, to handle the collection of shekels. <b>On the twenty-fifth of</b> Adar, the money changers <b>sat in the Temple. From</b> the time <b>when</b> the money changers <b>sat in the Temple,</b> the court <b>began to seize collateral</b> from those who had yet to donate the half-shekel. <b>From whom did they seize collateral?</b> From <b>Levites, Israelites, converts, and emancipated slaves. However,</b> they did <b>not</b> seize collateral from <b>women, slaves, or minors. And any minor whose father began</b> one year <b>to contribute</b> a half-shekel <b>on his behalf,</b> despite the fact that he was not obligated to do so, <b>he may not cease to do so</b> in subsequent years. The court <b>does not seize collateral from priests,</b> although they are legally obligated to give a half-shekel like all other Jews, <b>because of the ways of peace.</b> The mishna goes on to explain the status of priests with regard to the contribution of the half-shekel.",
+            "<b>Rabbi Yehuda said</b> that <b>ben Bukhri testified in Yavne: Any priest who contributes</b> the half-shekel <b>is not</b> considered <b>a sinner,</b> despite the fact that he is not obligated to do so. Rabbi Yehuda added that <b>Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to</b> ben Bukhri: <b>Not so; rather, any priest who does not contribute</b> the half-shekel is considered <b>a sinner,</b> as they are obligated like all other Jews. <b>However,</b> Rabban Yoḥanan ben Zakkai continued, <b>the priests</b> who do not contribute <b>interpret this verse to their own</b> advantage: <b>“And every meal-offering of the priest shall be wholly made to smoke; it shall not be eaten”</b> (Leviticus 6:16). Those priests claim as follows: <b>Since the <i>omer</i></b> offering <b>and the two loaves,</b> i.e., the public offering of two loaves from the new wheat brought on the festival of <i>Shavuot</i>, <b>and the shewbread</b> placed on the sacred table in the Sanctuary each Shabbat, which are all meal-offerings, are <b>ours,</b> then if we contribute shekels we will have partial ownership of these communal offerings, as they are purchased with the shekels. <b>How,</b> then, <b>can</b> they <b>be eaten?</b> They ought to be regarded as priests’ meal-offerings, which must be wholly burnt. But since these offerings are eaten, the priests concluded that they are not obligated to contribute the half-shekel. This argument does not, however, take into account the fact that communal offerings belong to the public, which is understood as its own entity, and are not regarded as shared offerings of all who contribute to the public purse.",
+            "<b>Although</b> the Sages <b>said,</b> as stated in the previous mishna, that the court <b>does not seize collateral</b> from <b>women, slaves, and minors,</b> as they are not obligated to contribute, <b>however, if they contributed a shekel</b> of their own accord, the Temple treasurers <b>accept from them.</b> Conversely, in the case of <b>a gentile or a Samaritan [<i>Kuti</i>] who contributed a shekel</b> to participate in the communal offerings, <b>they do not accept</b> it <b>from them. And</b> likewise, <b>they do not accept from</b> a gentile or a Samaritan <b>pairs</b> of birds sacrificed in the purification ritual of <b>a <i>zav</i>, pairs</b> of birds <b>of a <i>zava</i>, or pairs</b> of birds <b>of a woman who gave birth,</b> all of which are brought for ritual purification, <b>or sin-offerings or guilt-offerings.</b> <b>This is the principle:</b> With regard to <b>anything that can be</b> brought to the altar <b>as a vow or as a free-will offering,</b> the priests <b>accept</b> it <b>from</b> gentiles and Samaritans, and with regard to <b>anything that cannot be</b> brought <b>as a vow or as a free-will offering, they</b> may <b>not accept</b> it <b>from them. And this</b> principle <b>was similarly articulated by Ezra,</b> when he recorded the Jewish leadership’s rejection of the Samaritans’ request to assist the Jews in the construction of the Second Temple, <b>as it is stated:</b> “But Zerubbabel, and Joshua, and the rest of the heads of fathers’ houses of Israel, said unto them: <b>You have nothing to do with us to build a house unto our God;</b> but we ourselves together will build unto the Lord the God of Israel, as King Cyrus the king of Persia has commanded us” (Ezra 4:3).",
+            "<sup><b>[4a]</b></sup> The mishna states another <i>halakha</i>: <b>And these are</b> the people <b>who are obligated</b> in <b>the premium [<i>kalbon</i>],</b> a small sum added to the half-shekel collected: <b>Levites, Israelites, converts, and emancipated</b> Canaanite <b>slaves, but not priests, women,</b> Canaanite <b>slaves, or minors.</b> <b>One who contributes</b> a half-shekel <b>on behalf of a priest, on behalf of a woman, on behalf of a slave,</b> or <b>on behalf of a child, is exempt</b> from the premium, as they are exempt. <b>But if he contributed on his own behalf and on behalf of another,</b> i.e., he contributed one whole shekel to discharge both his own obligation and that of someone else, <b>he is obligated in one premium. Rabbi Meir says:</b> He must pay <b>two premiums.</b> The mishna further states: <b>One who gives</b> the collection agent <b>a <i>sela</i>,</b> i.e., a whole shekel, <b>and takes a shekel,</b> i.e., a half-shekel, as change <b>is obligated</b> in <b>two premiums.</b>",
+            "<b>One who contributes</b> a half-shekel <b>on behalf of a poor</b> person, <b>on behalf of his neighbor, or on behalf of a resident of his city is exempt</b> from the premium. The Sages did not obligate in the premium those who use their own money to fulfill the obligation of another. <b>But if one loaned them</b> a half-shekel, rather than paying it on their behalf, <b>he is obligated</b> to pay the premium. Since the recipients of the loan must repay the money, it is as though the half-shekel were paid from their property rather than the lender’s. <b>Partnered brothers,</b> who have fully divided among themselves their late father’s assets, and <b>who,</b> if they jointly pay a whole shekel from those assets to discharge both of their obligations, <b>are obligated in the premium</b> like any other two private individuals, <b>are exempt from the animal tithe</b> for the livestock they inherited. Since they have completely divided between them all inherited assets, they are considered purchasers of the livestock, and a purchaser is exempt from the animal tithe. <b>But when</b> they have not completely divided the assets, and <b>they are</b> therefore <b>obligated in the animal tithe,</b> as the livestock is considered in their father’s possession, <b>they are exempt from the premium</b> for their joint payment, as in the case of one who pays on behalf of another. <b>And how much is a premium? A silver <i>ma’a</i>.</b> This is <b>the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say:</b> It is only <b>half a <i>ma’a</i>.</b>"
+        ],
+        [
+            "When people who live far from Jerusalem wish to send to Jerusalem the shekels that have been levied from their community, <b>they</b> may <b>combine</b> their <b>shekels</b> and exchange them <b>for darics [<i>darkonot</i>],</b> which are large gold coins, <b>due to the burden of the way.</b> Instead of carrying large amounts of shekels, the agents who deliver the funds will bring a much lighter burden of gold coins with them. The mishna adds: <b>Just as there were</b> collection <b>horns in the Temple</b> to receive the half-shekel contributions, <b>so too there were</b> collection <b>horns in the rest of the country,</b> i.e., areas outside of Jerusalem. The local inhabitants placed their half-shekels in these horns, which were later brought to Jerusalem. § With regard to <b>the residents of a town who sent their shekels</b> to the Temple <b>and they were stolen</b> from the agent on the way <b>or were lost, if</b> the <b>collection</b> of the chamber <b>had</b> already <b>been collected</b> before these shekels arrived, the agents must <b>take the oath</b> of a bailee <b>to the treasurers [<i>gizbarin</i>].</b> After the collection of the chamber, all the shekels that have been contributed become the property of the Temple, so the Temple treasurers who are in charge of this property become the opposing litigants of the agents. <b>If</b> the ceremony has not yet been performed and the contributions have <b>not</b> yet been collected into the baskets, the shekels are considered the property of the residents of the town, and therefore the agents must <b>take an oath to</b> absolve themselves to <b>the residents of the town.</b> Since those shekels are still considered the property of the residents of the town because the shekels never reached the Temple, they have not fulfilled their obligation. Therefore, <b>the residents of the town</b> must <b>contribute</b> other shekels <b>in their place. If,</b> after the residents of the town contributed other shekels, the original shekels <b>were found or the thieves returned them,</b> both <b>these</b> original shekels <b>and those</b> newly contributed ones have the status of consecrated <b>shekels</b> and belong to the Temple. However, <b>they do not count for the following year.</b> The people cannot claim that since they contributed twice in one year they are exempt from contributing the next year.",
+            "With regard to <b>one who gives his shekel to his fellow to contribute on his behalf</b> by placing it in the collection horn for him, <b>and</b> the fellow instead <b>contributed it for himself, if</b> at the time that he placed the shekel in the collection horn <b>the collection</b> of the chamber <b>had been collected,</b> the fellow is guilty of <b>misuse of consecrated property.</b> When they perform the collection of the chamber, the treasurers also have in mind the shekels that have been contributed but are not yet in the possession of the Temple treasury, so that all those who have contributed shekels will have a part in the communal sacrifices. Therefore, when the agent gives this shekel for himself, he is considered to be deriving benefit from a consecrated item and is guilty of unintentional misuse of consecrated property. With regard to <b>one who</b> mistakenly <b>contributes his shekel from consecrated</b> money, <b>and</b> then <b>the collection of</b> the chamber <b>was collected and an animal</b> purchased with those funds <b>was sacrificed</b> as a communal offering, he is guilty of <b>misuse of consecrated property</b> once the animal has been offered. This is because at that point the money used to purchase the animal is transferred to non-sacred status. However, before that point, merely contributing consecrated money is not considered misuse. If one mistakenly contributed his shekel from money used to redeem the fruits of the <b>second tithe or from money</b> from the permitted sale of produce grown during the <b>Sabbatical Year, he must eat</b> non-sacred fruits besides the ones he already possesses, <b>corresponding to</b> the value of the shekel, and he must treat them with the sanctity of second tithes or Sabbatical Year fruits.",
+            "With regard to <b>one who gathers together</b> small <b>coins and said: These are for my shekel,</b> and subsequently discovered that it amounted to more than a half-shekel. <b>Beit Shammai say: The leftover</b> coins are placed in the collection horn designated for <b>a free-will offering,</b> as the money is consecrated property but it does not have the status of a shekel. <b>Beit Hillel say: The leftover</b> money <b>is non-sacred</b> property since, <i>ab initio</i>, he had in mind to consecrate a half-shekel and no more. An item that was consecrated by mistake does not have the status of consecrated property. However, if he originally said: I am gathering together this money so <b>that I will bring my shekel from these, they agree that the leftover</b> money <b>is non-sacred</b> property. If one who was obligated to bring a sin-offering gathered together coins and said: <b>These are for my sin-offering,</b> then if he had accumulated more than was needed, <b>they agree that the leftover</b> money must be designated as <b>a free-will offering.</b> However, if he originally said: <b>That I will bring my sin-offering from these, they agree that the leftover</b> money <b>is non-sacred</b> property.",
+            "<b>Rabbi Shimon said: What is the difference between shekels and a sin-offering?</b> Why do Beit Hillel say that the leftover money is non-sacred property in the case of shekels, while with regard to a sin-offering they say that the leftover money is consecrated for a free-will offering? <b>Rather,</b> the issue is <b>that shekels have a fixed</b> value, a half-shekel and no more. Therefore, there is a clear amount beyond which one did not intend the money to become consecrated property. However, <b>a sin-offering has no fixed</b> value. Since the entire sum that one collected could have been used to purchase a sin-offering, whatever he didn’t use must at least be designated for a free-will offering. <b>Rabbi Yehuda says: Even for shekels there is no</b> real <b>fixed</b> value. <b>For when the Jewish people ascended from the exile, they would contribute darics,</b> which are Median coins worth two shekels by Torah law. They brought these coins with them and would give a half of one to fulfill their half-shekel obligation. Later on, when the Median Empire was dissolved, <b>they reverted to contributing</b> with <b>a <i>sela</i>,</b> a silver coin of equal weight to the the shekel mentioned in the Torah. People would contribute a half-<i>sela</i> for their half-shekel requirement. When the value of this currency changed later on, <b>they reverted to contributing</b> with <b>a <i>tiva</i>,</b> a different coin which is worth a half-shekel. Some people <b>wished to contribute</b> only <b>dinars,</b> which are half the value of the <b><i>tiva</i>,</b> i.e., one quarter shekel in value. The Sages <b>refused to accept it</b> and required them to contribute at least the half-shekel mentioned in the Torah. Nevertheless, it is clear that the obligation of contributing shekels does not have a fixed value. <b>Rabbi Shimon said</b> in response: <b>Even so,</b> despite the fact that during different periods there were different amounts used to fulfill the obligation of the half-shekel, <b>everyone has equal standing,</b> i.e., at any particular time, everyone contributes the same amount. Therefore, any sum collected beyond that amount was not intended to be consecrated. <b>However, a sin-offering</b> has no fixed amount whatsoever; <b>this</b> person may <b>bring</b> an animal <b>worth a <i>sela</i>, and that one</b> may <b>bring</b> one <b>worth two, and this one</b> may <b>bring</b> one <b>worth three.</b> Therefore, it cannot be supposed that there was no intention to consecrate the whole sum.",
+            "<b>The leftover</b> money <b>from</b> what was set aside for <b>shekels is non-sacred</b> property, in accordance with the opinion of Beit Hillel in the previous mishna. The mishna now discusses similar cases for other sacred items: However, with regard to <b>the leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase <b>the tenth of an ephah</b> of fine flour for a meal-offering and <b>the leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase offerings that he is liable to sacrifice due to ritual impurity or a sin, such as <b>the pairs</b> of birds <b>of a <i>zav</i>, the pairs</b> of birds <b>of a <i>zava</i>, and the pairs</b> of birds <b>of a woman after childbirth, sin-offerings,</b> or <b>guilt-offerings,</b> in these cases, <b>its leftover</b> money must be used for <b>free-will offerings</b> that are offered as repletion of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. <b>This is the principle: Whatever</b> money <b>is designated for a sin-offering or for a guilt-offering, its leftover</b> money must be used for <b>a free-will offering. The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase <b>a burnt-offering</b> that he owes, due to a vow or to volunteering, must be used <b>for</b> another <b>burnt-offering</b> that he will bring in the future. <b>The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase fine flour for <b>a meal-offering</b> must be used <b>for</b> another <b>meal-offering. The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase <b>a peace-offering</b> must be used <b>for</b> another <b>peace-offering.</b> <b>The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase a lamb for his <b>Paschal lamb</b> is not used for another Paschal lamb, such as for the following year. Rather, it is used <b>for</b> purchasing <b>a peace-offering. The leftover</b> money <b>from</b> what one set aside to purchase sacrifices for a number of <b>nazirites</b> must be used to purchase sacrifices <b>for</b> other <b>nazirites. The leftover</b> money <b>from</b> what a single <b>nazirite</b> set aside for his own offering must be used <b>for a free-will offering.</b>  <b>The leftover</b> money collected <b>for</b> freeing unspecified <b>captives</b> must be allocated <b>to</b> freeing <b>captives. The leftover</b> money collected <b>for</b> freeing <b>a</b> specific <b>captive</b> is given as a gift <b>to that captive. The leftover</b> money collected as charity <b>for the poor</b> must be allocated <b>to the poor. The leftover</b> money collected for <b>a</b> specific <b>poor</b> person is given as a gift <b>to that poor</b> person. <b>The leftover</b> money collected <b>for</b> burying <b>the dead</b> must be allocated to burying <b>the dead. The leftover</b> money collected to bury or provide burial shrouds <b>for a</b> particular <b>deceased</b> person is given <b>to his heirs. Rabbi Meir says:</b> It is uncertain what should be done, and therefore <b>the leftover</b> money <b>for the deceased should be placed</b> in a safe place <b>until Elijah comes</b> and teaches what should be done. <b>Rabbi Natan says:</b> With <b>the leftover</b> money collected <b>for a deceased</b> person they <b>build a monument [<i>nefesh</i>] on his grave for him.</b>"
+        ],
+        [
+            "<b>On three occasions during the year the</b> ceremony of the <b>collection of the</b> Temple treasury <b>chamber is performed.</b> During the ceremony, a priest enters the treasury chamber with three containers, lifts up [<i>torem</i>] some of the coins, and places them in the containers. These funds, known as the collection of the chamber, are used to purchase animals for communal offerings and other needs of the Temple. These three occasions are: <b>Half a month,</b> fifteen days, <b>before Passover,</b> on the day before the first of the month of Nisan; <b>half a month before <i>Shavuot</i>,</b> on or around the twentieth of Iyar; <b>half a month before the festival</b> of <i>Sukkot</i>, on the day before Rosh HaShana. <b>These</b> three days <b>are</b> also <b>the due dates</b> that were established by the Sages <b>for</b> the setting aside of <b>animal tithes.</b> On each of these days one is obligated to tithe the animals that were born during the intervening period, and it is prohibited for him to eat or sell them until he does so. <b>This is the statement of Rabbi Akiva.</b> <b>Ben Azzai says</b> that the dates established by the Sages for the setting aside of animal tithes are <b>the twenty-ninth of Adar, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Av.</b> <b>Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say</b> that the dates for the animal tithes are <b>the first of Nisan, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Elul.</b> <b>And why did</b> Rabbi Elazar and Rabbi Shimon <b>say the twenty-ninth of Elul and not the first of Tishrei,</b> as they said the first of Nisan and Sivan? <b>Because</b> the first of Tishrei <b>is</b> the <b>festival</b> of Rosh HaShana, <b>and it is not permitted to tithe on a Festival. Therefore,</b> the Sages <b>advanced</b> the day of tithing the animals born over the course of the summer <b>to the twenty-ninth of Elul.</b>",
+            "The funds <b>are collected from the</b> Temple treasury <b>chamber with three baskets, each</b> measuring <b>three <i>se’a</i>. On</b> the baskets <b>is written,</b> respectively, <b><i>alef</i>, <i>beit</i>, <i>gimmel</i>,</b> based on the order in which the baskets are filled, to indicate from which basket coins should be taken to buy sacrifices. The coins were used in the order of their collection. <b>Rabbi Yishmael says:</b> The letters <b>written on them</b> were <b>in Greek, <i>alfa</i>, <i>beta</i>, <i>gamma</i>.</b> <b>The one who collects</b> the funds from the chamber <b>must not enter while wearing a cuffed garment</b> [<b><i>ḥafut</i></b>], <b>and not with a shoe, and not with a sandal, and not with phylacteries, and not with an amulet,</b> since all of these have places into which money can be inserted. The concern is that <b>perhaps</b> the one collecting the funds <b>will</b> one day <b>become poor, and</b> people <b>will say</b> that it is <b>because of the sin of</b> stealing the shekels of <b>the chamber</b> that <b>he became poor,</b> as they will suspect that he stole money and hid it in those places. <b>Or perhaps he will become rich and</b> people <b>will say</b> that <b>he became rich from</b> stealing <b>the funds of the chamber,</b> even though he did not actually do so. Even though one should not suspect someone of stealing consecrated shekels, the one collecting the funds from the chamber must nevertheless take these precautions, <b>as a person must appear justified before people just as he must appear justified before the Omnipresent [<i>HaMakom</i>], and it is stated: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel”</b> (Numbers 32:22). From here it may be inferred that it is not enough to be innocent before God; one must also be innocent before the Jewish people. Even in situations where there is little concern that one may commit a sin, the proper course is to remain above any possible suspicion of misconduct. <b>And the verse states: “So shall you find grace and good understanding in the sight of God and man”</b> (Proverbs 3:4).",
+            "In order to indicate the importance that was attached to the ceremony of the collection of the Temple treasury chamber, the mishna relates that the members <b>of the house of Rabban Gamliel</b> desired that their shekels be the ones collected from the chamber and used for the purchase of the communal offerings. Each of them <b>would</b> therefore come to the Temple specifically on the day of the ceremony of the collection of the chamber, <b>enter</b> the chamber <b>with his shekel between his fingers, and toss it in front of the one collecting</b> the money so that he would see it and place it in the basket containing the money to be taken out of the chamber. Understanding what was happening, <b>the one collecting</b> the money from the chamber <b>would purposely push</b> this shekel <b>into the basket,</b> so that it would later be used to buy communal offerings. <b>The one collecting</b> the funds from the chamber may <b>not</b> begin to <b>collect</b> the money <b>until he asks</b> the Temple treasurers three times: <b>Shall I collect</b> the funds, <b>and they say to him: Collect</b> them, <b>collect</b> them, <b>collect</b> them, <b>three times.</b>",
+            "The coins were stored in the Temple treasury in three large baskets, each measuring nine <i>se’a</i>. In the collection of the chamber ceremony, coins were removed from these baskets and placed in smaller baskets of three <i>se’a</i> each that were marked with letters (see the previous mishna on <i>daf</i> 8a). After <b>he collected the</b> funds <b>from the first</b> large basket and put them into one of the smaller baskets labeled with the letter <i>alef</i>, <b>he</b> immediately <b>covered with a leather cover</b> the large basket from which he had removed the money. After collecting funds <b>from the second</b> large basket, <b>he covered</b> it <b>with a leather cover</b> as well. But after collecting funds from <b>the third</b> large basket, <b>he did not cover</b> it. The mishna asks: <b>Why did he cover</b> the first two baskets? In order to mark them as already having had funds collected from them. In this way, there was no concern that <b>perhaps he would forget and</b> once again <b>collect</b> funds <b>from</b> a basket from which funds <b>had</b> already <b>been collected.</b> The mishna specifies the intent of the one collecting the funds from the baskets as he does so: <b>He collected</b> funds <b>from the first</b> basket <b>on behalf of</b> the people living in <b>Eretz Yisrael;</b> from <b>the second</b> basket <b>on behalf of</b> the people living in <b>the cities near</b> Eretz Yisrael; and from <b>the third</b> basket <b>on behalf of</b> the people living in <b>Babylonia, and on behalf of</b> the people living in <b>Media, and on behalf of</b> the people living in <b>the distant countries.</b>"
+        ],
+        [
+            "At certain times of the year, half-shekels that had been donated to the Temple and stored in a chamber in the Temple were collected in order to be used for various purposes. The mishna asks: <b>The collection</b> of half-shekels, <b>what would they do with it? They</b> would <b>purchase</b> animals for the <b>daily offerings,</b> which were offered each morning and afternoon; <b>and</b> for <b>the additional offerings,</b> which were offered on Shabbat, the New Moon, and Festivals; <b>and</b> wine for <b>their libations;</b> barley for <b>the <i>omer</i></b> meal-offering; <b>and</b> wheat for both the <b>two loaves</b> offered on Shavuot <b>and the shewbread; and</b> animals for <b>all the communal offerings.</b> § The <b>guards of</b> the <b><i>sefiḥin</i>,</b> grain that grew without being purposely planted, <b>during the Sabbatical Year,</b> ensured that people did not take this ownerless grain, so that it remained available to be used for the <i>omer</i> and the offering of the two loaves. They <b>collect their wages from the collection of the</b> Temple treasury <b>chamber. Rabbi Yosei says: One who</b> so <b>desires</b> may <b>even volunteer</b> his services and guard the grain as <b>an unpaid bailee.</b> The Rabbis <b>said to him: Even you</b> must <b>say that</b> the <i>omer</i> and the two loaves <b>come only</b> <b>from communal</b> funds and not from any one individual. If one were to volunteer his services, he would acquire the grain for himself by guarding it and transporting it to the Temple. In that case, these offerings would have come from an individual. So that the offerings come solely from communal funds, the guards must receive payment from the half-shekels removed from the chamber.",
+            "<b>The</b> red <b>heifer, the scapegoat, and the strip of crimson</b> wool used in the process of burning the red heifer all <b>come from the collection of the</b> Temple treasury <b>chamber,</b> despite the fact that they are not sacrificial offerings. The same is true for <b>the ramp</b> built from the Temple Mount to the location on the Mount of Olives, where they would slaughter the red <b>heifer; the ramp</b> built to lead the <b>scapegoat</b> out of the city; <b>the strip</b> of crimson wool <b>that was</b> tied <b>between its horns;</b> any repairs required for <b>the aqueduct</b> that ran through the Temple courtyard and <b>the walls of the city and its towers; and</b> for <b>all the needs of the city,</b> such as street repairs, security, and the like. All of these <b>come from the remains of the chamber,</b> i.e., from the money that remained in the chamber after the three collections of money were taken to use for communal offerings. <b>Abba Shaul says: The High Priests construct the ramp</b> for <b>the</b> red <b>heifer from their own</b> funds.",
+            "<b>What would they do with the leftover remains of the chamber</b> after all the items mentioned above had been attended to? <b>They</b> would <b>purchase wine, oil, and fine flour</b> and sell them to those who needed them for their private offerings. <b>And the profit</b> from these sales would go <b>to consecrated</b> property, i.e., to the Temple treasury; this is <b>the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: One may not generate profit by</b> selling <b>consecrated</b> property, <b>neither</b> may one profit <b>from</b> funds set aside <b>for the poor.</b>",
+            "<b>What would they do with the leftover</b> funds <b>of the collection</b> that had not been spent on communal offerings? They would purchase <b>golden plates</b> as a <b>coating for the</b> walls and floor of the <b>Holy of Holies. Rabbi Yishmael says: The leftover produce</b> was used to purchase the <b>repletion of the altar,</b> i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. <b>The leftover</b> funds <b>of the collection</b> were used <b>to</b> purchase <b>sacred vessels.</b> <b>Rabbi Akiva says: The leftover</b> funds <b>of the collection</b> were used to purchase the animals used <b>for the repletion of the altar,</b> since they had originally been collected for offerings. <b>The leftover libations</b> were used <b>to</b> purchase <b>sacred vessels. Rabbi Ḥananya, the deputy [<i>segan</i>] High Priest, says: The leftover libations</b> were used to purchase animals for <b>the repletion of the altar,</b> while <b>the leftover</b> funds <b>of the collection</b> were used <b>to</b> purchase <b>sacred vessels.</b> Both <b>this</b> Sage, Rabbi Akiva, and <b>that</b> Sage, Rabbi Ḥananya, <b>did not agree</b> with Rabbi Yishmael’s opinion <b>with regard to the</b> leftover produce.",
+            "<b>The leftover incense</b> from one year could not be used the following year, as it had been purchased with the shekels collected for the previous year. <b>What would be done with it</b> in order to make it usable? The Temple treasurers <b>would set aside</b> an amount <b>of it</b> equal to the value of <b>the wages of the artisans</b> who worked in the Temple. <b>They would</b> then <b>desacralize</b> that incense by transferring its sanctity <b>to the money</b> owed to <b>the artisans. They would</b> then <b>give</b> the incense <b>to the artisans as their wages.</b> Finally, <b>they would return and buy</b> back the incense from the artisans with funds <b>from the new collection</b> of shekels. <b>If the new</b> funds <b>come on time,</b> i.e., by the beginning of Nisan, <b>they purchase</b> the incense with funds <b>from the new collection</b> of shekels. <b>And if not,</b> they may still purchase it <b>from the old</b> collection, and it is valid.",
+            "<b>One who consecrates</b> all <b>his possessions</b> without specifying for what purpose, his possessions are consecrated for Temple maintenance. <b>And</b> if <b>among them there are items</b> that are <b>suitable for</b> use as <b>communal offerings,</b> which may not be used for the maintenance of the Temple but only for sacrificial purposes, what is done with those items to remove their consecration for Temple maintenance, in order that they may be reconsecrated for sacrificial use? <b>They are given to</b> Temple <b>artisans as their wages,</b> and thereby they are desacralized; this is <b>the statement of Rabbi Akiva. Ben Azzai said to him: This is not the method</b> to be used. <b>Rather,</b> the same method that is used to desacralize the leftover incense, as is described in the previous mishna, should also be used here, i.e., <b>they set aside from</b> the consecrated items the equivalent of the value owed to the <b>artisans for their wages, and they desacralize them</b> by transferring their sanctity <b>onto</b> the <b>money</b> allocated <b>for the artisans’</b> wages, <b>and</b> then <b>they give those</b> items, which are no longer consecrated, <b>to the artisans as their wages.</b> According to both opinions, once the desacralized items are in the possession of the artisans, one of Temple treasurers <b>should repurchase those</b> items using money <b>from</b> that year’s <b>new collection of half-shekels,</b> consecrating them for sacrificial use during the coming year.",
+            "In the case of <b>one who consecrates</b> all <b>his possessions</b> without specifying for what purpose, <b>and among them there is an animal that is suitable</b> to be sacrificed <b>on the altar, male</b> or <b>female,</b> what should be done with it? <b>Rabbi Eliezer says:</b> Since he did not specify otherwise, everything is consecrated for Temple maintenance. Therefore, any <b>males</b> should <b>be sold for the needs of burnt-offerings,</b> i.e., to individuals who will sacrifice them as such. <b>And</b> any <b>females,</b> since they cannot be brought as burnt-offerings, should <b>be sold for the needs of peace-offerings,</b> i.e., to individuals who will sacrifice them as such. <b>And their monetary value</b> that is received from their sale is <b>allocated with the rest of his property for Temple maintenance.</b> <b>Rabbi Yehoshua says:</b> Although he did not specify for what purpose he consecrated his possessions, it may be assumed that he intended the animals to be consecrated as burnt-offerings. Therefore, any <b>males</b> should <b>themselves be sacrificed as burnt-offerings, and</b> any <b>females,</b> since they cannot be brought as burnt-offerings, should <b>be sold for the needs of peace-offerings,</b> i.e., to individuals who will sacrifice them as such, <b>and their monetary value</b> that is received from their sale should be used to purchase and <b>bring burnt-offerings.</b> According to both opinions, <b>the rest of the possessions,</b> which are not suitable for sacrificial use, <b>are allocated for Temple maintenance.</b> <b>Rabbi Akiva said: I see the statement of Rabbi Eliezer</b> as more correct <b>than the statement of Rabbi Yehoshua, since Rabbi Eliezer applied his method equally</b> to both animals and other possessions in treating both as consecrated for Temple maintenance, whereas <b>Rabbi Yehoshua made a distinction</b> between them. <b>Rabbi Papeyyas said: I heard the statements of both of them</b> applied to different situations: <b>One who consecrates</b> all his possessions and <b>explicitly</b> states that his animals are to be included, clearly intends to equate his animals with the rest of his possessions, that both should be consecrated for the same purpose, i.e., for Temple maintenance. Therefore, he should act <b>in accordance with the statement of Rabbi Eliezer.</b> However, with regard to <b>one who consecrates</b> all his possessions <b>without</b> explicitly <b>specifying</b> that this includes his animals, since there is no reason to presume that he wishes them all to be consecrated for the same purpose, it is presumed that each item is consecrated for the purpose most suited to it. Therefore, he should act <b>in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua.</b>",
+            " In the case of <b>one who consecrates</b> all <b>his possessions, and among them there were items that are suitable to</b> be sacrificed <b>on the altar,</b> such as <b>wines</b> for libations, <b>and oils</b> for meal-offerings, <b>and birds,</b> e.g., turtledoves or young pigeons, <b>Rabbi Eliezer says: They are sold for the needs of that kind</b> of item, i.e., to individuals who will use them as such. <b>And he should bring with their monetary value</b> that is received from their sale <b>burnt-offerings. And the rest of the possessions are allocated for Temple maintenance.</b>",
+            "<b>Once every thirty days, the prices</b> at which the Temple supplies such as wine, flour, or oil will be purchased <b>are set for the</b> Temple <b>chamber.</b> This set price is implemented in the following way: <b>Any</b> merchant <b>who undertakes to provide fine flour</b> after the chamber set a price of <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, even if the general market price rose and <b>stood at three</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, <b>he must provide</b> fine flour based on the set price of <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>. However, if the chamber’s set price was <b>three</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, and the general market price fell to <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>, <b>he must</b> now <b>provide</b> fine flour based on the new market price of <b>four</b> <i>se’a</i> per <i>sela</i>. This is in order <b>that the</b> Temple treasury of <b>consecrated</b> property always <b>has the upper hand.</b> <b>If the fine flour became wormy, it became wormy for</b> the merchant, i.e., he bears the loss of the ruined fine flour and must provide new fine flour in its place. Similarly, <b>if the wine turned to vinegar, it turned to vinegar for</b> the merchant. This is because the merchant <b>only receives,</b> i.e., earns, <b>his money once the altar is satisfied,</b> i.e., the transaction is only realized once the items have been sacrificed on the altar."
+        ],
+        [
+            "<b>These are the officials who served</b> in specific positions <b>in the Temple: Yoḥanan ben Pineḥas</b> was responsible <b>for the seals.</b> One who paid for a specific type of sacrificial item received a seal, which he presented to the Temple official in exchange for that item. <b>Aḥiyya</b> was responsible <b>for the libations,</b> i.e., the wine, oil, and flour prepared with the level of ritual purity necessary for the libation offerings and the meal-offerings, which accompanied many animal offerings. Aḥiyya supplied the libations to those who presented the appropriate seal. <b>Matya ben Shmuel</b> was responsible <b>for the lotteries,</b> which were used to select priests for the various Temple services each day. <b>Petaḥya</b> was responsible <b>for the pairs</b> of birds, i.e., the turtledoves or pigeons, brought by a <i>zav</i>, a <i>zava</i>, a woman after childbirth, and a leper. They placed the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. Incidentally, the Gemara mentions: <b>Petaḥya is Mordecai</b> from the book of Esther. <b>And why was he called Petaḥya,</b> which resembles the word for opening [<i>petaḥ</i>]? The reason is <b>that he would open,</b> i.e., elucidate, difficult <b>topics and interpret them</b> to the people, <b>and</b> because <b>he knew</b> all <b>seventy languages</b> known at the time. The mishna resumes the list of officials. <b>Ben Aḥiyya</b> was responsible <b>for</b> the care of the priests who suffered from <b>intestinal disease. Neḥunya</b> was the <b>well digger</b> for pilgrims on their way to Jerusalem for the Festivals. <b>Gevini</b> was the Temple <b>crier</b> who would awaken the priests and the Levites for their Temple duties. <b>Ben Gever</b> was responsible <b>for locking the</b> Temple <b>gates</b> in the evening and for unlocking them in the morning. <b>Ben Bevai</b> was <b>appointed over the shreds</b> of garments, which were formed into wicks for the Temple candelabra. He also supervised the twisting of those wicks into the appropriate thickness for the various nights during the different seasons of the year. <b>Ben Arza</b> was responsible <b>for the cymbal,</b> which was rung as a signal that the Levites should commence their song. <b>Hugras ben Levi</b> was responsible <b>for the song.</b> He taught and conducted the singers in the Temple. <b>The house of Garmu</b> was responsible <b>for the preparation of the shewbread; the house of Avtinas</b> was responsible <b>for the preparation of the incense; and Elazar</b> was responsible <b>for</b> weaving <b>the</b> Temple <b>curtains; and Pineḥas</b> was <b>the valet,</b> who assisted the priests in fitting their clothes and dressing themselves for their Temple service.",
+            "<b>There must be no fewer than seven trustees [<i>amarkolin</i>] and three treasurers</b> appointed over the Temple administration. <b>And we do not appoint an authority over the public</b> comprised <b>of fewer than two</b> people, <b>except for ben Aḥiyya, who</b> was responsible <b>for</b> healing priests who suffered from <b>intestinal disease, and Elazar, who</b> was responsible <b>for</b> the weaving <b>of the</b> Temple <b>curtains.</b> The reason for these exceptions is <b>that the majority of the public accepted these</b> men <b>upon themselves</b> as officials who served without the assistance of even a single partner.",
+            "This mishna provides details of the functions performed by Yoḥanan ben Pineḥas and Aḥiyya, the officials mentioned in the first mishna of this chapter, which concerns the seals and libations. <b>There were four seals in the Temple</b> that confirmed that the bearer had paid for the libations that accompanied his offering. <b>And</b> one of the following inscriptions was <b>written on them: Calf; male,</b> i.e., a ram; <b>kid; and sinner,</b> i.e., a leper, as leprosy is a punishment for one of seven sins (see <i>Arakhin</i> 16a). Conversely, <b>ben Azzai says: There were five</b> seals, <b>and</b> the following was <b>written upon them</b> in <b>Aramaic,</b> not Hebrew: <b>Calf, male, kid, poor sinner, and rich sinner.</b> The mishna explains the significance of each of the four aforementioned seals. The <b>calf</b> seal <b>serves</b> as a payment receipt <b>for libations of cattle</b> offerings, whether they are <b>large or small, male or female,</b> as all offerings from the cow family are accompanied by the same libation. The <b>kid</b> seal <b>serves for libations of sheep</b> or goat offerings, whether <b>large or small, male or female, except for those of rams</b> aged thirteen months and older. The <b>ram</b> seal, which was earlier called the male seal, <b>serves exclusively for ram libations.</b> The <b>sinner</b> seal <b>serves for libations of the three animal</b> offerings <b>of a leper,</b> for the completion of his purification.",
+            "<b>One who seeks libations</b> for his offering <b>goes to Yoḥanan,</b> the official <b>who was responsible for the seals, and gives him</b> the appropriate sum of <b>money and receives a seal from him.</b> With that seal <b>he</b> subsequently <b>comes to Aḥiyya, who was responsible for the libations, and gives him</b> Yoḥanan’s <b>seal and receives</b> his <b>libations from him.</b> <b>In the evening,</b> Yoḥanan and Aḥiyya <b>would get together</b> to reconcile their accounts, <b>and Aḥiyya would take out the seals</b> he had received <b>and accept the money</b> Yoḥanan had received <b>in exchange for them. If</b> the money <b>was less</b> than the value of the seals, <b>they were less to him,</b> i.e., Yoḥanan would bear the loss, <b>and Yoḥanan would</b> have to <b>pay</b> the difference to the Temple treasury <b>from his own</b> property. <b>And if</b> there was some money <b>left over,</b> i.e., the total money was greater than the value of the seals, <b>they</b> were <b>left over to</b> the benefit of <b>the Temple treasury of consecrated property, as the Temple treasury</b> always <b>has the upper hand.</b>",
+            "With regard to <b>one who lost his seal</b> that he purchased from Yoḥanan, Yoḥanan and <b>Aḥiyya would wait to</b> resolve <b>his</b> problem <b>until the evening. And</b> when they added their accounts in the evening, <b>if they found for him</b> a surplus of money <b>equivalent to</b> the value of <b>his seal, they would give him</b> the corresponding libations. <b>And if not, they would not give him</b> libations. <b>And the name of the day</b> of the week <b>was written upon</b> the seals <b>because of the cheats.</b> They might try to use old seals that had been lost by the Temple officials or by someone who had brought an offering at an earlier date, so as to receive libations in a deceitful manner.",
+            "<b>There were two</b> special <b>chambers in the Temple, one</b> called <b>the chamber of secret</b> gifts <b>and</b> the other <b>one</b> called <b>the chamber of vessels.</b> The mishna explains the purpose of these chambers. In <b>the chamber of secret</b> gifts, <b>sin-fearing people put</b> money <b>secretly and poor people of noble descent support themselves from it secretly.</b> With regard to <b>the chamber of vessels, anyone who donates a vessel</b> to the Temple <b>drops it inside</b> that chamber, <b>and once every thirty days the treasurers open it. And any vessel that they found for it a use for Temple maintenance, they leave it</b> for that purpose, <b>and the rest are sold, and their monetary</b> value is <b>allocated to Temple maintenance.</b>"
+        ],
+        [
+            "<b>There were thirteen</b> collection <b>horns,</b> narrow at the top and wide at the bottom, into which were placed the shekels that were collected for the various needs of the Temple. There <b>were</b> also <b>thirteen tables</b> for various purposes, and <b>thirteen prostrations in the Temple.</b> The members <b>of the household of Rabban Gamliel and</b> the members <b>of the household of Rabbi Ḥananya, the deputy High Priest, would prostrate</b> themselves <b>in fourteen</b> places. <b>And where was</b> this <b>extra</b> location? It was <b>facing the wood depository, as there was a tradition handed</b> down <b>to them from their fathers that the Ark was sequestered there.</b>",
+            "The mishna relates that there was <b>an incident involving a certain priest who was going about</b> his duties <b>and saw</b> a certain <b>flagstone that was different from the others.</b> He noticed that one of the stones was slightly raised above the others, indicating that it had been removed and returned to its place. The priest understood that this was the opening to an underground tunnel where the Ark was concealed. <b>He came and said to his fellow</b> that he had noticed this deviation in the floor. <b>He did not manage to conclude</b> relating <b>the incident before his soul left him,</b> i.e., he died. Following this event, <b>they knew with certainty that the Ark was sequestered there</b> and that God had prevented that priest from revealing its location.",
+            "The previous mishna mentioned that there were thirteen prostrations in the Temple. <b>Where were these prostrations?</b> There were <b>four in the north</b> of the courtyard, <b>four in the south, three in the east and two in the west,</b> as the thirteen prostrations were <b>facing the thirteen gates</b> of the Temple courtyard. The thirteen gates were as follows: <b>The southern ones,</b> listed in order, beginning with the one <b>adjacent to the western</b> side, were <b>the Upper Gate,</b> and the topography of the courtyard was such that there was an incline on the east-west plane, therefore the gate farthest to the west was higher than the other gates; <b>the Gate of Kindling,</b> through which the priests would bring the wood for the arrangement of fire on top of the altar; <b>the Gate of the Firstborn,</b> through which priests would bring the ritually pure firstborn animals to be sacrificed, as it is permitted to slaughter firstborn animals on the southern side of the courtyard; and <b>the Gate of Water.</b> The mishna elaborates: <b>And why was it named the Gate of Water? Since through it they would bring in the vial</b> <b>of</b> water for <b>the water libation on the festival</b> of <i>Sukkot</i>, as they would ceremoniously draw the water from the Pool of Siloam and bring it to the altar through this gate. <b>Rabbi Eliezer ben Ya’akov says:</b> There was a different reason for this name. It was called the Gate of Water because <b>through it the water would trickle [<i>mefakim</i>], and in the future</b> this water will increase and <b>go out from under the threshold of the House.</b> <b>Facing these</b> gates were the ones <b>in the north,</b> listed in order from the one <b>closest to the west: The Gate of Jeconiah; the Gate of the Offering,</b> through which they would bring the offerings of the most sacred order, as these could be slaughtered only in the northern part of the courtyard; <b>the Gate of Women,</b> where women would enter the courtyard to place their hands on the heads of their offerings; and <b>the Gate of Song,</b> through which they would bring the musical instruments into the courtyard. The mishna asks: <b>And why was it called the Gate of Jeconiah?</b> The reason is <b>that through it Jeconiah went out to his exile.</b> Before Jeconiah was exiled by Nebuchadnezzar to Babylon he came to take leave of the Temple, and he left through this gate. The mishna resumes the list with the gates <b>that</b> are <b>in the east: the Gate of Nicanor,</b> which was named after Nicanor, who brought the doors of this gate from Egypt (see <i>Yoma</i> 38a). <b>And</b> the Gate of Nicanor <b>had two wickets [<i>pishpeshin</i>], one on its right and one on its left. And</b> there were <b>two</b> gates <b>in the west that did not have a name,</b> making a total of thirteen gates.",
+            "This mishna details the exact location and purpose of the thirteen tables in the Temple. There <b>were thirteen tables in the Temple. Eight</b> of them were made <b>of marble</b> and were located <b>in the slaughtering area,</b> north of the altar, where the priests would slaughter the offerings of the most sacred order. <b>Upon these</b> tables <b>they would wash the innards</b> of the offerings, as the marble was cool and preserved the freshness of the meat. <b>And</b> there were <b>two</b> more tables <b>on the western</b> side <b>of the ramp,</b> south of the altar, <b>one of marble and one of silver.On</b> the table <b>of marble they would place the limbs</b> before they were sacrificed, and from there the priests would bring them up to the altar. <b>On</b> the table made <b>of silver</b> they would place the ninety-three <b>sacred vessels</b> brought out from the Chamber of Vessels each morning for the services of that day. <b>And</b> there were <b>two</b> tables <b>in the Entrance Hall</b> to the Sanctuary, <b>on the inside</b> of the Entrance Hall, <b>near the opening to the Temple, one of marble and one of gold. On</b> the table <b>of marble they would put the shewbread before its entrance</b> to the Sanctuary after it was baked on the eve of Shabbat. <b>And</b> they would place the old shewbread <b>on</b> the table <b>of gold upon its exit</b> from the Sanctuary, to be divided among the priests. The reason the shewbread was placed on a marble table before being brought into the Sanctuary and on a golden one upon when removed from there is <b>that one elevates</b> to a higher level <b>in</b> matters of <b>sanctity and one does not downgrade.</b> Since it had been placed on the golden Shewbread table all week inside the Sanctuary, upon its removal it could not be derogated to a marble table and so was placed on a different golden table in the Entrance Hall. Finally, there was <b>one</b> table <b>of gold inside</b> the Sanctuary, i.e. the Shewbread table, <b>upon which the shewbread</b> was placed <b>always.</b>",
+            "<b>There were thirteen</b> collection <b>horns in the Temple, and</b> the intended use of the funds <b>was written upon</b> each one, as follows: <b>New shekels, old shekels, pairs</b> of birds, <b>fledglings</b> designated for <b>burnt-offerings, wood</b> for the arrangement on the altar, <b>frankincense</b> that accompanied meal-offerings, and <b>gold</b> donated <b>for the Ark cover.</b> The remaining <b>six horns</b> were designated <b>for</b> communal <b>free-will offerings.</b> The horn labeled <b>new shekels</b> was designated for the half-shekel donation <b>that</b> was brought <b>every year</b> for the needs of that year. The horn labeled <b>old shekels</b> was for <b>one who did not bring</b> his half-shekel <b>the previous year,</b> who would <b>contribute his shekel for the following year.</b> The funds in the horn labeled <b>pairs</b> of birds <b>are</b> designated for the <b>turtledoves</b> used for bird-offerings, and the one labeled <b>fledglings</b> for <b>burnt-offerings are</b> used to purchase <b>young pigeons</b> as burnt-offerings. <b>All of these,</b> i.e., the funds in both horns, were used exclusively for voluntary <b>burnt-offerings.</b> This is <b>the statement of Rabbi Yehuda.</b> <b>And the Rabbis say:</b> The funds in both the horn labeled pairs of birds and the horn labeled fledglings were for young pigeons and turtledoves. The distinction between them is that the funds in the horn labeled <b>pairs</b> of birds were designated for the obligatory offerings of a <i>zav</i>, a <i>zava</i>, a woman after childbirth, and a leper. These offerings included a pair of birds, <b>one</b> brought for <b>a sin-offering, and</b> the other <b>one</b> brought for <b>a burnt-offering.</b> Conversely, the funds in the horn labeled <b>fledglings</b> for <b>burnt-offerings</b> were <b>all</b> used exclusively for voluntary <b>burnt-offerings.</b>",
+            "<b>One who says:</b> It is incumbent <b>upon me</b> to donate <b>wood</b> to the Temple, must donate <b>no fewer than two logs</b> for the arrangement on the altar. One who says: It is incumbent upon me to donate <b>frankincense,</b> must donate <b>no less than a handful</b> of frankincense, the amount brought with a meal-offering. One who says: It is incumbent upon me to donate <b>gold,</b> must donate <b>no less than a dinar of gold.</b> It was stated that <b>six horns</b> were designated <b>for</b> communal <b>free-will offerings.</b> The Mishna asks: With regard to the money designated for communal <b>free-will offerings, what would they do with this</b> money? The Mishna answers that they used <b>it to purchase</b> animals for <b>burnt-offerings,</b> as <b>the meat</b> from these offerings was offered on the altar <b>to God and the hides</b> were given <b>to the priests.</b> <b>This midrash was taught</b> by <b>Jehoiada the High Priest:</b> There is an apparent contradiction between two verses. With regard to the guilt-offering, the verse states: <b>“It is a guilt-offering; he is certainly guilty before the Lord”</b> (Leviticus 5:19). This verse indicates that the guilt-offering goes to God, not the priests. However, a different verse states: “As is the sin-offering, so is the guilt-offering; there is one law for them; the priest who makes atonement with it, he shall have it” (Leviticus 7:7). This verse indicates that the offering is designated for the priests alone. How can these two verses be reconciled? The Mishna explains that <b>this is the principle: Any</b> funds <b>that come due to a sin-offering or due to a guilt-offering,</b> i.e., leftover coins designated for one of these offerings, <b>they</b> should be used for the <b>purchase of animals for a</b> voluntary <b>burnt-offering,</b> as <b>the meat</b> will be offered on the altar <b>to God, and the hides</b> will go <b>to the priests.</b> In this manner <b>the two verses are found</b> to be <b>fulfilled,</b> as it is both <b>a guilt-offering to God as well as a guilt-offering to the priest.</b> <b>And</b> this <i>halakha</i> also explains the verse that <b>says: “The guilt-offering money and the sin-offering money was not brought into the House of the Lord; it was for the priests”</b> (II Kings 12:17). This verse is understood to refer to the hides given to the priests."
+        ],
+        [
+            "If <b>money was found</b> on the floor of the Temple <b>between</b> one of <b>the</b> collection horns marked <b>shekels and the</b> collection horn marked <b>free-will offerings,</b> that is to say, between the first and the thirteenth collection horns, in which funds contributed to the Temple were stored, the following distinctions apply: If the money was found <b>closer to the</b> horn marked <b>shekels, it is allocated to the shekels;</b> if it was found <b>closer to the</b> horn marked <b>free-will offerings, it is allocated to free-will offerings;</b> and if it was <b>equidistant</b> from the horn marked shekels and the horn marked free-will offerings, <b>it is allocated to free-will offerings.</b> If the money was found <b>between</b> the horn marked <b>wood and</b> the horn marked <b>frankincense,</b> that is, between the fifth and sixth horns, if it was <b>closer to the</b> horn marked <b>wood, it is allocated to wood;</b> if it was closer to <b>the</b> horn marked <b>frankincense, it is allocated to frankincense;</b> and if it was found <b>equidistant</b> from both, <b>it is allocated to frankincense.</b> If the money was found <b>between</b> the horn marked <b>pairs</b> of bird-offerings <b>and</b> the horn marked <b>doves for burnt-offerings,</b> i.e., between the third and the fourth horns, if it is <b>closer to the</b> horn marked <b>pairs</b> of bird-offerings, <b>it is allocated to pairs</b> of bird-offerings; if it was found <b>closer to</b> the horn marked <b>doves for burnt-offerings, it is allocated to doves for burnt-offerings;</b> and if it was found <b>equidistant</b> from both, <b>it is allocated to doves for burnt-offerings.</b> And similarly, if money was found anywhere else <b>between</b> a container for ordinary, <b>non-sacred</b> money <b>and</b> one containing <b>second-tithe</b> money, the following distinctions apply: If the money was found <b>closer to the non-sacred</b> money, <b>it is allocated to the non-sacred</b> money; if it was found closer to <b>second-tithe</b> money, <b>it is allocated to second-tithe</b> money; and if it was found <b>equidistant</b> from both, <b>it is allocated to second-tithe</b> money. <b>This is the principle:</b> In cases of doubt, the ruling <b>follows whichever is closer,</b> even if this involves <b>being lenient,</b> but if the money was found <b>equidistant</b> from both, the ruling follows whichever allocation involves <b>being stringent.</b>",
+            "This mishna considers other situations in which something is found and its source is unknown. <b>Money found before animal merchants</b> in Jerusalem is <b>always</b> presumed to be second-<b>tithe</b> money. The presumption is based on the fact that in Jerusalem, most of the animals are bought with second-tithe money and sacrificed as peace-offerings. <b>And</b> money found <b>on the Temple Mount</b> is presumed to be <b>non-sacred</b> money. <b>And</b> with regard to money found <b>in</b> the rest of <b>Jerusalem,</b> the following distinction applies: If it was found <b>during the rest of the days of the year,</b> it is presumed to be <b>non-sacred</b> money, <b>but</b> if it was found <b>during the time of a pilgrim Festival,</b> it is <b>all</b> presumed to be second-<b>tithe</b> money, because most of the money found in Jerusalem at the time of a Festival is second-tithe money.",
+            "The mishna continues: With regard to <b>meat that was found in the</b> Temple <b>courtyard,</b> and it is not known from whence it came, the <i>halakha</i> is as follows: If it is whole <b>limbs</b> of the animal, in the manner that burnt-offerings are brought to the altar, it is presumed to be <b>burnt-offerings. And</b> if it is in small <b>pieces,</b> it is presumed to be <b>sin-offerings. And</b> if the meat, in whatever form, is found <b>in</b> the city of <b>Jerusalem,</b> as opposed to the courtyard, it is presumed to be the meat of <b>peace-offerings,</b> as most of the meat in Jerusalem is the meat of peace-offerings. Since it is possible that the time during which it is permitted to eat any of it has already passed, both <b>this and that,</b> whether it is determined to be the meat of burnt-offerings or the meat of peace-offerings, <b>its form</b> must be allowed <b>to decay,</b> i.e., it must be left until it is definitely disqualified, <b>and</b> then <b>it must be taken out to the place of burning,</b> where offerings that have become disqualified are burned. With regard to meat <b>found in the outlying areas,</b> outside of Jerusalem, if it is in the form of whole <b>limbs,</b> the meat presumably comes from <b>carcasses</b> of animals that were not properly slaughtered, for meat unfit for eating was generally cut up into full limbs, to be fed to dogs or sold to gentiles. <b>But</b> if it is in small <b>pieces,</b> it is presumably kosher and <b>permitted</b> to be eaten, as kosher meat was ordinarily cut up into small pieces. <b>And</b> if meat is found <b>at the time of a Festival, when meat is plentiful,</b> so that it is generally not cut up into small pieces, then <b>even</b> whole <b>limbs are permitted</b> to be eaten.",
+            "If <b>an animal</b> that is fit for the altar <b>was found</b> straying, <b>from Jerusalem and as far as Migdal Eder, and</b> similarly if it was found <b>within that distance</b> from Jerusalem <b>in any</b> other <b>direction,</b> it is presumed that the animal came from Jerusalem. Most of the animals in Jerusalem were designated for offerings, and presumably this one was as well. <b>Males</b> are presumed to be <b>burnt-offerings,</b> as only males are brought as burnt-offerings. <b>Females</b> are presumed to be <b>peace-offerings,</b> as it is permitted to bring a female peace-offering. <b>Rabbi Yehuda says:</b> An animal <b>that is fit for the Paschal offering,</b> i.e., a one-year-old male lamb or kid, is presumed to be <b>a Paschal offering,</b> provided that it was found <b>within thirty days before the Festival</b> of Passover.",
+            "<b>Originally,</b> the court <b>would seize collateral from one who found</b> such an animal, as security <b>until he would bring with it the libations</b> associated with this offering, as if the found animal were his own and he had committed himself to bring the libations. This brought about a situation in which those who found the animals <b>began leaving them</b> where they found them, <b>and absconding,</b> so as not to become liable for the libations. <b>The court</b> therefore <b>instituted that the libations</b> accompanying these offerings <b>would come from public</b> funds, that is, from the Temple treasury.",
+            "<b>Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances</b> with regard to the financial aspects of offerings and consecrations. <b>And this</b> ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found animal is borne by the public, <b>is one of them.</b> These are the other ordinances: If <b>a gentile sent his burnt-offering from abroad,</b> outside Eretz Yisrael, <b>and he sent with it</b> money for the purchase of the <b>libations</b> that must accompany it, the libations <b>are offered at his</b> expense. <b>And if</b> the gentile <b>did not</b> cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are <b>sacrificed at the public’s</b> expense, with funds taken from the Temple treasury. <b>And likewise,</b> in the case of <b>a convert who died</b> without heirs <b>and left</b> animals that he had designated as <b>offerings. If he has the libations,</b> i.e., if he also had set aside libations or money for that purpose, the libations <b>are sacrificed from his</b> estate. <b>And if</b> he did <b>not</b> do so, the libations <b>are sacrificed from public</b> funds. <b>And</b> another ordinance: <b>It is a condition of the court with regard to a High Priest who died,</b> and a new High Priest had not yet been appointed in his place, <b>that his meal-offering,</b> i.e., the griddle-cake offering that the High Priest would bring each day from one-tenth of an ephah of flour, would be <b>sacrificed from public</b> funds. <b>Rabbi Yehuda says:</b> It was brought <b>from</b> the property of the High Priest’s <b>heirs,</b> i.e., his estate, and not from public funds. In any event, the offering was not brought as it would have been brought by the High Priest himself were he still alive, half in the morning and half in the evening, <b>but</b> rather <b>it was sacrificed</b> all at once, from a <b>whole</b> one-tenth of an ephah.",
+            "The fourth ordinance was <b>about the salt</b> in the Temple that was designated for salting the offerings, <b>and</b> the fifth was <b>about the wood</b> that was used for the burning of the offerings. These ordinances decreed <b>that the priests may use them</b> also to prepare the meat of the offerings that they eat. <b>And</b> the sixth ordinance <b>concerned the</b> red <b>heifer: that</b> deriving benefit <b>from its ashes is not considered misusing</b> consecrated property. <b>And</b> the seventh ordinance was <b>about disqualified pairs</b> of bird-offerings: It ruled <b>that</b> their replacements <b>should come from public</b> funds. <b>Rabbi Yosei</b> disagreed and <b>says:</b> The expense does not fall upon the public, but rather upon <b>whoever supplies</b> all <b>the pairs</b> of bird-offerings to the Temple; <b>he must</b> also <b>supply,</b> at no additional charge, the replacements for <b>the disqualified</b> birds."
+        ],
+        [
+            "The mishna discusses the ritual purity of items found either in the Temple or in Jerusalem and its environs, in continuation of the previous chapter’s discussion of found money, animals, or meat. <b>All the spittle that is found in Jerusalem is ritually pure.</b> Since neither ritually impure people nor gentiles were commonly present in Jerusalem, the Sages decreed an exception to the rule that spittle that is found is ritually impure since it presumably comes from one of those groups. This is the case <b>except for</b> spittle found <b>in the upper marketplace,</b> where gentiles and ritually impure Jews were likely to be present. This is <b>the statement of Rabbi Meir.</b> <b>Rabbi Yosei says: On all the other days of the year,</b> i.e., any day that is not on one of the three pilgrim Festivals, Passover, <i>Shavuot</i>, and <i>Sukkot</i>, spittle <b>that</b> is found <b>in the middle</b> of the street is <b>ritually impure,</b> and spittle <b>that</b> is found on <b>the sides</b> of the street is <b>ritually pure.</b> According to Rabbi Yosei, it was common for people who were ritually impure to be present in the streets of Jerusalem. They would be careful to walk in the middle of the street, while the ritually pure who wished to remain so would walk on the sides. Therefore, it is reasonable to presume that spittle found in the middle of the street is from one who is impure, while spittle found on the side of the street is from one who is pure. <b>But during the time of the Festival,</b> when most of the people in Jerusalem were there for the Festival and were ritually pure, the spittle found <b>in the middle</b> of the street was <b>ritually pure,</b> and that found on <b>the sides</b> of the street was <b>ritually impure.</b> The difference is <b>due to</b> the fact <b>that</b> at the time of the Festival, <b>the</b> ritually impure <b>minority moves to the sides</b> of the streets.",
+            "The mishna continues: <b>All the vessels that are found in Jerusalem</b> on the <b>way down into the bathhouse,</b> wherein one purifies vessels in a ritual bath, are <b>ritually impure, and</b> those that are found on the <b>way up</b> are <b>ritually pure.</b> The mishna explains: <b>Their descent</b> into the bathhouse <b>is not</b> by the same route <b>as their ascent</b> out of it, and it can be assumed that those found on the way down have not yet been immersed, while those found on the way up have been. This is <b>the statement of Rabbi Meir.</b> However, <b>Rabbi Yosei says: They are all ritually pure, except for the basket, and the shovel, and the <i>meritza</i>, which are specifically used for graves,</b> to gather up the bones of the dead. These tools must be presumed to be ritually impure, but in general, vessels are presumed to be pure.",
+            "The mishna continues with another ruling about ritual purity: One may <b>slaughter immediately with a knife that was found on the fourteenth</b> of Nisan, i.e., the day the Paschal lamb is slaughtered, and need not be concerned that it is ritually impure. Presumably it was immersed the day before so that it could be used to slaughter the Paschal offering. If he found it <b>on the thirteenth</b> of Nisan, he <b>immerses</b> it <b>again.</b> Perhaps its owners had not yet immersed it, since they still had time to do so before the evening. If one finds a <b>cleaver [<i>kofitz</i>],</b> which is used to slaughter an animal and break its bones, whether it was <b>on this</b> day, i.e., the fourteenth, or <b>on that</b> day, i.e., the thirteenth, <b>he immerses</b> it <b>again</b> out of doubt. Since breaking the bones of the Paschal lamb is prohibited, its owners would have no need for it on the fourteenth, and it cannot be presumed that it has already been immersed to make it ritually pure. However, if the <b>fourteenth occurs on Shabbat,</b> he may <b>slaughter with</b> the cleaver <b>immediately.</b> Since immersing a vessel is prohibited on Shabbat, and presumably the owner of the cleaver wants it to be ritually pure on the fifteenth, one can assume that he immersed it already on Friday, the thirteenth of Nisan. It is therefore ritually pure. If the cleaver was found <b>on the fifteenth</b> of Nisan, i.e., if it was found on the Festival itself, he may <b>slaughter with it immediately.</b> The owners of the cleaver would have immersed it so that they could use it on the fifteenth to cut up the bones of a Festival peace-offering. If the cleaver <b>was found attached to a knife, it is like a knife,</b> i.e., if it was found on the thirteenth of Nisan it is presumed impure, and if it was found on the fourteenth he may slaughter with it immediately, as it was certainly immersed on the day before.",
+            "With regard to <b>a curtain that became ritually impure from a secondary source of impurity,</b> since its ritual impurity is by rabbinic law and not Torah law, there is no need to remove it from the Temple. Rather, <b>it is immersed inside</b> the Temple. <b>And</b> if it were removed to outside the courtyard in order to immerse it, <b>it</b> can <b>be brought</b> back into the courtyard <b>immediately.</b> Since it is ritually impure only by rabbinic law, there is no need to wait until sunset before returning it. But <b>if it became impure from a primary source of impurity,</b> e.g., it came into contact with the carcass of one of the eight creeping animals that confer impurity by Torah law, <b>it is immersed outside</b> the courtyard <b>and is spread out</b> to dry <b>on the rampart.</b> This is the low wall surrounding the Temple courtyard and the buildings within it, which has a lower level of holiness than the courtyard. The reason for this policy is <b>because the sun needs to set on it.</b> Immersion does not confer ritual purity on an item that became impure by Torah law until after the sun has set. And <b>if</b> this curtain <b>were new, it is spread out</b> to dry <b>on top of the bench [<i>itztabba</i>],</b> a prominent place on the Temple Mount, <b>so that the people</b> will <b>see its craftsmanship and perceive its beauty.</b>",
+            "The Gemara discusses the aforementioned curtain that separated the Holy of Holies from the Sanctuary. <b>Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the deputy</b> High Priest: The <b>curtain</b> has the <b>thickness of a handbreadth,</b> and <b>it is woven from seventy-two strands</b> of yarn. And <b>each and every strand</b> from those seventy-two is made from <b>twenty-four threads.</b> The curtain was made from four materials: Sky-blue wool, purple wool, scarlet wool, and fine linen, and a strand was made up of six threads of each type of material. And with regard to the dimensions of the curtain, <b>its length</b> was <b>forty cubits,</b> as the height of the ceiling of the Sanctuary; <b>and its width</b> was <b>twenty</b> cubits, to match the width of the entrance; <b>and</b> it <b>was made from eighty-two ten-thousands,</b> i.e., 820,000 golden dinar. <b>And they</b> used to <b>make two</b> new curtains <b>every year. And</b> the curtain was so heavy that they needed <b>three hundred priests</b> to carry it when they would <b>immerse it.</b>",
+            "With regard to <b>the flesh of offerings of the most sacred order that became impure, whether</b> it became impure <b>from a primary source of impurity or from a secondary source of impurity, whether</b> it became impure <b>inside</b> the courtyard <b>or outside,</b> it must be burned. There is a dispute among the <i>tanna’im</i> with regard to where it is burned. <b>Beit Shammai say: It all should be burned inside</b> the Temple courtyard, <b>except for that which became impure from a primary source of ritual impurity outside,</b> as under such circumstances, it is not appropriate to bring it inside the Temple. <b>Beit Hillel say: It all should be burned outside</b> the Temple courtyard, <b>except for that which became ritually impure by a secondary source of impurity inside.</b> In such a case the flesh need not be removed from the courtyard and is burned there.",
+            "<b>Rabbi Elazar says:</b> Flesh from offerings of the most sacred order <b>that became</b> ritually <b>impure from a primary source of ritual impurity, whether</b> it became so <b>inside</b> the courtyard <b>or outside, is burned outside.</b> Since its ritual impurity is of the most stringent type, it is not to be brought into the courtyard, or allowed to remain there. However, an item <b>that became ritually impure from a secondary source of ritual impurity, whether</b> it became ritually impure <b>outside or inside, is burned inside.</b> Since its ritual impurity is of a lenient type, it can be brought into the courtyard in order to be burned. <b>Rabbi Akiva says: The place of its impurity is where its burning should occur.</b> Therefore, regardless of whether the source is primary or secondary, such flesh is burned wherever it presently is.",
+            "The <b>limbs of the daily offering</b> were not placed directly on the altar fire. Instead, after cutting up the offering, its limbs <b>were placed</b> first on the <b>ramp</b> of the altar, <b>from</b> the <b>halfway</b> point <b>and below,</b> on the lower sixteen cubits of the ramp, <b>on</b> its <b>western</b> side. Limbs <b>of</b> the <b>additional</b> offerings of the Shabbat and Festivals <b>were placed on the ramp from the halfway point and below on</b> its <b>eastern</b> side. <b>Additional New Moon offerings were placed on top of the upper part of the edge [<i>karkov</i>] of the altar.</b> Another law: The obligation to give <b>half-shekels</b> each year <b>and</b> to offer <b>the first fruits is practiced only in the presence of the Temple,</b>as fulfillment of these mitzvot is only possible then. <b>But</b> the mitzvot of produce tithes and <b>grain tithes and</b> of <b>animal tithes and of</b> the sanctified <b>firstborn</b> animals <b>are practiced whether</b> one is <b>in the presence of the Temple, or</b> one is <b>not in the presence of the Temple.</b> Although animal tithes and firstborn cannot be sacrificed without a Temple, once they develop a blemish, they may be eaten by their owners. If, in the present time when there is no Temple, <b>one consecrates shekels</b> for the mitzva of the half-shekel <b>or</b> fruits for the mitzva of <b>first fruits, they are consecrated,</b> and it is prohibited to derive benefit from them. <b>Rabbi Shimon says: One who declared first fruits to be consecrated,</b> in the present time, does not give them that status and they are <b>not consecrated.</b>"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "William Davidson Edition - English",
+            "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..112264b205f204308bdf657484456f99e0150cb5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json	
@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nבְּאֶחָד בְּאָדָר, \nמְשַׁמְּעִים עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. \nוּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, \nקוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַכְּרַכִּים, \nוּמְתַקְּנִים אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת, \nוְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם, \nוְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, \nוּמְצַיְּנִים אֶת הַקְּבָרוֹת, \nוְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם.\n",
+            "<small>ב</small>\nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nבָּרִאשׁוֹנָה, \nהָיוּ עוֹקְרִים וּמַשְׁלִיכִים לִפְנֵיהֶם. \nמִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, \nהָיוּ מַשְׁלִיכִים עַל הַדְּרָכִים; \nהִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַבְקִירִים אֶת כָּל הַשָּׂדֶה.\n",
+            "<small>ג</small>\nבַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, \nשֻׁלְחָנוֹת יָשְׁבוּ בַמְּדִינָה. \nבְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, יָשְׁבוּ בַמִּקְדָּשׁ; \nמִשֶּׁיָּשְׁבוּ בַמִּקְדָּשׁ, הִתְחִילוּ לְמַשְׁכֵּן. \nוְאֶת מִי מְמַשְׁכְּנִים? \nלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, \nגֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, \nאֲבָל לֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. \nוְכָל קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ, \nאֵינוּ פוֹסֵק. \nוְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים, \nמִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.\n",
+            "<small>ד</small>\nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nהֵעִיד בֶּן כּוּבָרִי בְיַבְנֶה, \nשֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא שׁוֹקֵל אֵינוּ חוֹטֵא. \nאָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי: \nלֹא כִי, \nאֶלָּא שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוּ שׁוֹקֵל, חוֹטֵא, \nאֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן: \n\"וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל\" (ויקרא ו,טז) \nהוֹאִיל וְהָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ, \nהֵיאָךְ הֵן נֶאֱכָלִים? \n",
+            "<small>ה</small>\nאַף עַל פִּי שֶׁאָמָרוּ: \nאֵין מְמַשְׁכְּנִים נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, \nאֲבָל אִם שָׁקָלוּ, מְקַבְּלִים מִיָּדָם. \nנָכְרִי וְכוּתִי שֶׁשָּׁקָלוּ, אֵין מְקַבְּלִים מִיָּדָם. \nאֵין מְקַבְּלִים מִיָּדָם קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת; \nחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת מְקַבְּלִים מִיָּדָם. \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב, \nמְקַבְּלִים מִיָּדָם; \nוְכָל שֶׁאֵינוּ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב, \nאֵין מְקַבְּלִים מִיָּדָם. \nוְכֵן הוּא מְפָרֵשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָה: (עזרא ד,ג) \n\"לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ\".\n",
+            "<small>ו</small>\nוְאֵלּוּ חַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן: \nלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵל גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, \nאֲבָל לֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. \nהַשּׁוֹקֵל עַל יַד עֶבֶד, וְעַל יַד אִשָּׁה, \nוְעַל יַד כֹּהֵן, וְעַל יַד הַקָּטָן, פָּטוּר. \nעַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ, חַיָּב קָלְבּוֹן אֶחָד. \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nשְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת. \nנָתָן סֶלַע לִטֹּל שֶׁקֶל, \nחַיָּב שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת.\n",
+            "<small>ז</small>\nהַשּׁוֹקֵל עַל יַד עָנִי וְעַל יַד שְׁכֵנוֹ \nוְעַל יַד בֶּן עִירוֹ, פָּטוּר. \nוְאִם הִלְוָן, חַיָּב. \nהָאַחִים הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַיָּבִים בַּקָּלְבּוֹן, \nפְּטוּרִים מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה; \nוְשֶׁחַיָּבִים בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, \nפְּטוּרִים מִן הַקָּלְבּוֹן. \nוְכַמָּה הוּא קָלְבּוֹן? \nמָעָה כֶסֶף. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nחֵצִי.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמְצָרְפִין שְׁקָלִים דְּרָכוֹנוֹת מִפְּנֵי מַסּוּי הַדֶּרֶךְ. \nכַּשֵּׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, \nכָּךְ הָיוּ בַמְּדִינָה. \nבְּנֵי הָעִיר שֶׁשִּׁלְּחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם,\nוְנִגְנָבוּ אוֹ שֶׁאָבָדוּ, \nאִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה, נִשְׁבָּעִים לַגִּזְבָּרִים, \nוְאִם לָאו, נִשְׁבָּעִים לִבְנֵי הָעִיר, \nוּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִים תַּחְתֵּיהֶם. \nנִמְצָאוּ, אוֹ שֶׁהֶחְזִירוּם הַגַּנָּבִים, \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים, \nוְאֵין עוֹלִים לָהֶם לְשָׁנָה הַבָּאָה.\n",
+            "<small>ב</small>\nהַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵרוֹ לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ, \nוּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ, \nאִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה, \nמָעַל. \nהַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, \nאִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה, \nוְאִם קָרְבָה הַבְּהֵמָה, \nמָעַל. \nמִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמִדְּמֵי שְׁבִיעִית, \nיֹאכַל כְּנֶגְדָּן.\n",
+            "<small>ג</small>\nהַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר: \n\"הֲרֵי אֵלּוּ שִׁקְלִי\", \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nמוֹתָרָן נְדָבָה. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nמוֹתָרָן חֻלִּים. \n\"שֶׁאָבִיא מֵהֶן שִׁקְלִי\", \nשָׁוִים שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין. \n\"אֵלּוּ לְחַטָּאתִי\", \nשָׁוִים שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה; \n\"שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי\", \nשָׁוִים שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּים.\n",
+            "<small>ד</small>\nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nמַה בֵּין שְׁקָלִים לַחַטָּאת? \nאֶלָּא שֶׁהַשְּׁקָלִים, יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה, \nוְלַחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶם קִצְבָה; \n\n<small>ה</small>\nשֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה, \nהָיוּ שׁוֹקְלִים דְּרָכוֹנוֹת, \nחָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, \nחָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִים, \nבִּקְשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִים. \nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nאַף עַל פִּי כֵן, יַד כֻּלָּם שָׁוָה, \nאֲבָל חַטָּאת, \nזֶה מֵבִיא בְסֶלַע, וְזֶה מֵבִיא בִשְׁתַּיִם, \nוְזֶה מֵבִיא בְשָׁלוֹשׁ.\n",
+            "<small>ו</small>\nמוֹתַר שְׁקָלִים, חֻלִּים. \nמוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה, \nמוֹתַר קִנֵּי זָבִים, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, \nחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, \nמוֹתָרָן נְדָבָה. \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁהוּא בָא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, \nמוֹתָרָן נְדָבָה. \n\n<small>ז</small>\nמוֹתַר עוֹלָה לָעוֹלָה. \nמוֹתַר מִנְחָה לַמִּנְחָה. \nמוֹתַר שְׁלָמִים לִשְׁלָמִים. \nמוֹתַר הַפֶּסַח לִשְׁלָמִים. \nמוֹתַר נְזִירִים לִנְזִירִים. \nמוֹתַר נָזִיר לִנְדָבָה. \nמוֹתַר שְׁבוּיִים לִשְׁבוּיִים. \nמוֹתַר שָׁבוּי לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. \nמוֹתַר עֲנִיִּים לַעֲנִיִּים. \nמוֹתַר עָנִי לְאוֹתוֹ עָנִי. \nמוֹתַר הַמֵּתִים לַמֵּתִים. \nמוֹתַר הַמֵּת לְיוֹרְשָׁיו. \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nמוֹתַר הַמֵּת יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. \nרְבִּי נָתָן אוֹמֵר: \nמוֹתַר הַמֵּת, בּוֹנִים לוֹ נְפָשׁ עַל קִבְרוֹ.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה \nתּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה: \nבִּפְרַס הַפֶּסַח, \nבִּפְרַס עֲצֶרֶת, \nבִּפְרַס הֶחָג, \nוְהֵן גֳּרָנוֹת שֶׁלְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה. \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה. \nבֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \nבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַאֲדָר, \nבְּאֶחָד בְּסִיוָן, \nבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. \nרְבִּי לְעָזָר וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: \nבְּאֶחָד בְּנִיסָן, \nבְּאֶחָד בְּסִיוָן, \nבְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי. \nוְלָמָּה אָמְרוּ בְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל, \nוְלֹא אָמְרוּ בְאֶחָד בְּתִשְׁרִי? \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, \nוְאֵי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, \nלְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל.\n",
+            "<small>ב</small>\nבְּשָׁלוֹשׁ קֻפּוֹת שֶׁלְּשָׁלוֹשׁ שָׁלוֹשׁ סְאִים \nתּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, \nוְכָתוּב עֲלֵיהֶם אָלֶ\"ף בֵּי\"ת גִּימֶ\"ל. \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nיְוָנִית כָּתוּב עֲלֵיהֶם אַלְפָ\"א בִּיטָ\"א גַמָּ\"א. \nאֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְפֵרְגוּד חָפוּת, \nוְלֹא בְמַנְעָל, וְלֹא בְסַנְדָּל, \nוְלֹא בִתְפִלָּה, וְלֹא בְקָמִיעַ; \nשֶׁמֵּא יַעְנִי, וְיֹאמְרוּ: \nמֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעְנִי, \nאוֹ שֶׁמֵּא יַעְשִׁיר וְיֹאמְרוּ: \nמִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעְשִׁיר; \nשֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת \nכְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לב,כב) \n\"וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיי וּמִיִּשְׂרָאֵל\", \nוְאוֹמֵר: (משלי ג,ד) \n\"וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם\".\n",
+            "<small>ג</small>\nשֶׁלְּבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל \nהָיָה נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו, \nוְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, \nוְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲפוֹ לַקֻּפָּה. \nאֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם: \n\"אֶתְרֹם\", \nוְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: \n\"תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם!\" \nשָׁלוֹשׁ פְּעָמִים.\n",
+            "<small>ד</small>\nתָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וְחִפָּה בִּקְטַבְלָיוֹת, \nשְׁנִיָּה, וְחִפָּה בִּקְטַבְלָיוֹת, \nשְׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפָּהּ. \nוְלָמָּה לֹא הָיָה מְחַפָּהּ?\nשֶׁמֵּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם. \nתָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, \nשְׁנִיָּה לְשֵׁם הַכְּרַכִּים הַמֻּקָּפִים לָהּ, \nשְׁלִישִׁית לְשֵׁם בָּבֶל וּלְשֵׁם מָדַי וּלְשֵׁם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַתְּרוּמָה מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? \nלוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִים וּמוּסָפִים וְנִסְכֵּיהֶם, \nוְהָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, \nוְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. \nשׁוֹמְרֵי סְפָחִים בַּשְּׁבִיעִית, \nנוֹטְלִים שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. \nאָמְרוּ לוֹ: \nאַף אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִשֶּׁלַּצִּבּוּר.\n",
+            "<small>ב</small>\nפָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁלִּזְהוֹרִית \nבָּאִים מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. \nכֶּבֶשׁ פָּרָה וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קְרָנָיו, \nוְאַמַּת הַמַּיִם וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, \nוְכָל צָרְכֵי הָעִיר \nבָּאִים מִשִּׁירֵי הַלִּשְׁכָּה. \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nכֶּבֶשׁ פָּרָה, \nכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁלְּעַצְמָן.\n",
+            "<small>ג</small>\nמוֹתַר שִׁירֵי לִשְׁכָּה מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן? \nלוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, \nוְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ. \nדִּבְרֵי רְבִּי יִשְׁמָעֵאל. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵין מִשְׂתַּכְּרִין בְּשֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ וְלֹא מִשֶּׁלָּעֲנִיִּים.\n",
+            "<small>ד</small>\nמוֹתַר הַתְּרוּמָה מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? \nרִקּוּעֵי זָהָב צִפּוּי לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nמוֹתַר הַפֵּרוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, \nוּמוֹתַר תְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nמוֹתַר תְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, \nוּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת. \nרְבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: \nמוֹתַר נְסָכִים לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, \nוּמוֹתַר תְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. \nוְזֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת.\n",
+            "<small>ה</small>\nמוֹתַר הַקְּטֹרֶת מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? \nמַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאֻמָּנִים, \nוּמְחַלְּלִים אוֹתָהּ עַל מָעוֹת הָאֻמָּנִים, \nוְנוֹתְנִים אוֹתָהּ לָאֻמָּנִים בִּשְׂכָרָן, \nוְחוֹזְרִים וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. \nאִם בָּא חָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, \nלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, \nוְאִם לָאו, מִן הַיְשָׁנָה.\n",
+            "<small>ו</small>\nהַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, \nוְהָיוּ בָהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, \nיִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִים בִּשְׂכָרָן. \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה. \nאָמַר לוֹ בֶן עַזַּי: \nאֵינָה הִיא הַמִּדָּה, \nאֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאֻמָּנִים, \nוּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאֻמָּנִים, \nוְנוֹתְנִין אוֹתָם לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, \nוְחוֹזְרִים וְלוֹקְחִים אוֹתָם מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.\n",
+            "<small>ז</small>\nהַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, \nוְהָיְתָה בָהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, \nזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nזְכָרִים יִמָּכְרוּ לִצְרִיכֵי עוֹלוֹת, \nוּנְקֵבוֹת יִמָּכֵרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, \nוְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלוֹת, \nוּדְמֵיהֶם יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. \n\n<small>ח</small>\nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nזְכָרִים עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת, \nוּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, \nוְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלוֹת, \nוּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. \n\n<small>ט</small>\nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר \nמִדִּבְרֵי רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ, \nשֶׁרֶבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. \nאָמַר רְבִּי פַפְּיַס: \nשָׁמַעְתִּי דִבְרֵי שְׁנֵיהֶם, \nהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ כְּדִבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר, \nוְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם כְּדִבְרֵי רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ.\n",
+            "<small>י</small>\nהַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, \nוְהָיוּ בָהֶם דְּבָרִים רְאוּיִם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, \nיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וְעוֹפוֹת, \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nיִמָּכְרוּ לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין, \nוְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלוֹת, \nוּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.\n",
+            "<small>יא</small>\nאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, \nמְשַׁעֲרִים אֶת הַלִּשְׁכָּה. \nכָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לִסְפֵק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע, \nעָמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע; \nמִשָּׁלֹשׁ, וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע; \nשֶׁהַיַּד הֶקְדֵּשׁ לָעֶלְיוֹנָה. \nאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת, הִתְלִיעָה לוֹ, \nוְאִם הֶחְמִיץ יַיִן, הֶחְמִיץ לוֹ. \nוְאֵינוּ מְקַבֵּל אֶת מָעוֹתָיו, \nעַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nוְאֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ: \nיוֹחָנָן בֶּן פִּינְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת, \nאֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים, \nמַתְּיָה בֶן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת, \nפְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּים; \nפְּתַחְיָה זֶהוּא מָרְדְּכַי. \nוְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְתַחְיָה? \nשֶׁהוּא פוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדוֹרְשָׁן, \nוְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. \n\n<small>ב</small>\nבֶּן אֲחִיָּה עַל חֳלִי מֵעַיִם, &lt;חֲלִי&gt;\nנְחוֹנְיָה חוֹפֵר שִׁיחִים, \nגְּבִנֵּי כָרוֹז, \nבֶּן גִּבֵּר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים, \nבֶּן בָּבִי עַל הַפָּקִיעַ, \nבֶּן אַרְזָה עַל הַצַּלְצֵל, \nהָגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר, \nבֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, \nבֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, \nוְאֶלְעָזָר עַל הַפָּרְכוֹת, \nוּפִינְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ. &lt;המלביש&gt;\n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין פּוֹחֲתִים מִשְּׁלֹשָׁה גִזְבָּרִים, \nוּמִשִּׁבְעָה מַרְכוּלִים, \nוְאֵין עוֹשִׂין סְרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, \nחוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חֳלִי מֵעַיִם, \nוְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרְכוֹת, \nשֶׁאוֹתָם קִבְּלוּ צִבּוּר עֲלֵיהֶם.\n",
+            "<small>ד</small>\nאַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, \nוְכָתוּב עֲלֵיהֶם: \nעֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, וְחוֹטֵא. \nבֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \nחֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶם: \nעֵגַל, דְּכַר, גְּדִי, חוֹטֵא דַל וְחוֹטֵא עָשִׁיר. \nעֵגַל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָקָר, \nגְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת; \nגְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן, \nגְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, \nחוּץ מִשֶּׁלָּאֵילִים; \nאַיִל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבַד; \nחוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלוֹשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁלִּמְצֹרָע.\n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים, \nהוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן, \nשֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, \nוְנוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. \nבָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה, \nשֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, \nוְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם, \nוּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. \nוְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה, \nוַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת, \nוּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת; \nאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ, \nוְאִם פָּחֲתוּ, יְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ, \nשֶׁהַיַּד הֶקְדֵּשׁ לָעֶלְיוֹנָה.\n",
+            "<small>ו</small>\nמִי שֶׁאָבַד חוֹתָמוֹ, \nמַמְתִּינִים לוֹ עַד הָעֶרֶב, \nאִם מָצְאוּ לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ, נוֹתְנִין לוֹ; \nוְאִם לָאו, לֹא הָיָה לוֹ; \nוְשֵׁם כָּל הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִים.\n",
+            "<small>ז</small>\nשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ: \nאַחַת, לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים, \nוְאַחַת, לִשְׁכַּת הַכֵּלִים. \nלִשְׁכַּת חֲשָׁיִים, \nיִרְאֵי חֵט נוֹתְנִין לְתוֹכָהּ בַּחְשַׁי, \nוַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִתּוֹכָהּ בַּחְשַׁי. \nלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, \nכָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי, \nזוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ, \nוְאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, \nהַגִּזְבָּרִין פּוֹתְחִים אוֹתָהּ, \nכֶּלִי שֶׁמָּצְאוּ בוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת, \nמַנִּיחִים אוֹתוֹ, \nוְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִים, &lt;וְהַשַּׁאַר&gt;\nוּדְמֵיהֶם נוֹפְלִים לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת, \nשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת, \nוּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הַשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ. \nשֶׁלְּבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל \nוְשֶׁלְּבֵית רְבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים, \nהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. \nוְאֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה? \nכְּנֶגֶד דֵּיר הָעֵצִים, \nשֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם, \nשֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז.\n",
+            "<small>ב</small>\nמַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, \nוְרָאָה אֶת הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. \nבָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ, \nוְלֹא הִסְפִּיק לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר, \nעַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, \nוְיָדְעוּ בְיֵחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז.\n",
+            "<small>ג</small>\nוְאֵיכָן הָיוּ הַשְׁתַּחֲוָיוֹת הָאֵלּוּ? \nאַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, \nשָׁלוֹשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב, \nכְּנֶגֶד הַשְּׁעָרִים. \nשְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִים לַמַּעֲרָב: \nשַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, \nשַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמַּיִם. \nוְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם? \nשֶׁבּוֹ מַכְנִיסִים צְלוֹחִית שֶׁלַּמַּיִם שֶׁלַּנִּסּוּךְ בֶּחָג. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: &lt;ליעזר&gt;\nבּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִים לִהְיוֹת יוֹצְאִין \nמִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. \n\n<small>ד</small>\nלְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִים לַמַּעֲרָב: \nשַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר הַקָרְבָּן, \nשַׁעַר הַנָּשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר. \nוְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה? \nשֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְגָלוּתוֹ. &lt;וגלותו&gt;\nוְשֶׁבַּמִּזְרָח שַׁעַר נִיקָנוֹר, \nוּשְׁנֵי פְשֶׁפְשִׁים הָיוּ לוֹ, \nאֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמאלוֹ. \nוּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן שֵׁם.\n",
+            "<small>ה</small>\nשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ: \nשְׁמוֹנָה שֶׁלַּשַּׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, \nשֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם; \nוּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ, \nאֶחָד שֶׁלַּשַּׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁלַּכֶּסֶף. \nעַל שֶׁלַּשַּׁיִשׁ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים, \nוְעַל שֶׁלַּכֶּסֶף נוֹתְנִים כְּלֵי שָׁרֵת; \nוּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, \nאֶחָד שֶׁלַּשַּׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁלַּזָּהָב. \nעַל שֶׁלַּשַּׁיִשׁ נוֹתְנִין אֶת לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנֵיסָתוֹ, \nוְעַל שֶׁלַּזָּהָב בִּיצִיאָתוֹ, \nשֶׁמַּעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִים; \nוְאֶחָד שֶׁלַּזָּהָב מִבִּפְנִים, \nשֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד.\n",
+            "<small>ו</small>\nשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, \nוְכָתוּב עֲלֵיהֶם: \nתִּקְלִין חַדַתִּין וְתִקְלִין עַתִּיקִין, \nקִנִּים וְגּוֹזָלֵי עוֹלָה, \nעֵצִים וּלְבוֹנָה, \nזָהָב לַכַּפֹּרֶת, \nשִׁשָּׁה לִנְדָבָה. \nתִּקְלִין חַדַתִּין, שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, \nוְעַתִּיקִין, מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתְּקַד, \nשׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה; \n\n<small>ז</small>\nקִנִּים, הֵן תּוֹרִין; \nוְגּוֹזָלֵי עוֹלָה, הֵן בְּנֵי יוֹנָה, \nכֻּלָּם עוֹלוֹת. \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nקִנִּים, אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה, \nוְגּוֹזָלֵי עוֹלָה, כֻּלָּם עוֹלוֹת.\n",
+            "<small>ח</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"הֲרֵי עָלַי עֵצִים\", \nלֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי גִיזֵרִין; \n\"לְבוֹנָה\", \nלֹא יִפְחֹת מִן הַקֹּמֶץ; \n\"זָהָב\", \nלֹא יִפְחֹת מִדִּינַר זָהָב. \nשִׁשָּׁה לִנְדָבָה. \n\"נְדָבָה\", \nמָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ? \nלוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, \nהַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. \nזֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל: \n\"אָשָׁם הוּא, אָשֹׁם אָשַׁם לַיי\" (ויקרא ה,יט), \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁהוּא בָא מִשּׁוּם חֵט וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, \nיִלָּקְחוּ בּוֹ עוֹלוֹת, \nהַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. \nנִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים קַיָּמִים: \nאָשָׁם לַיי וְאָשָׁם לַכֹּהֵן, \nוְאוֹמֵר: (מלכים ב יב,יז) \n\"כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵית יי, \nלַכֹּהֲנִים יִהְיוּ\".\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵין שְׁקָלִים לִנְדָבָה: \nקָרוֹב לִשְׁקָלִים, יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים, \nלִנְדָבָה, יִפְּלוּ לִנְדָבָה; \nמַחְצָה לְמַחְצָה, יִפְּלוּ לִנְדָבָה. \nבֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה: \nקָרוֹב לָעֵצִים, יִפְּלוּ לָעֵצִים, \nלִלְבוֹנָה, יִפְּלוּ לִלְבוֹנָה, \nמַחְצָה לְמַחְצָה, יִפְּלוּ לִלְבוֹנָה. \nבֵּין קִנִּים לְגוֹזָלֵי עוֹלָה: \nקָרוֹב לַקִּנִּים, יִפְּלוּ לַקִּנִּים, \nלְגוֹזָלֵי עוֹלָה, יִפְּלוּ לְגוֹזָלֵי עוֹלָה, \nמַחְצָה לְמַחְצָה, יִפְּלוּ לְגוֹזָלֵי עוֹלָה. \nבֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי: \nקָרוֹב לַחֻלִּין, יִפְּלוּ לַחֻלִּין, \nלְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nמַחְצָה לְמַחְצָה, יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. \nזֶה הַכְּלָל: \nהוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב; \nמַחְצָה לְמַחְצָה, לְהַחְמִיר.\n",
+            "<small>ב</small>\nמָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְהֵמָה, \nלְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. \nוּבְהַר הַבַּיִת, חֻלִּין. \nוּבִירוּשָׁלַיִם, \nבִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, חֻלִּין, \nוּבְשָׁעַת הָרֶגֶל, הַכֹּל מַעֲשֵׂר.\n",
+            "<small>ג</small>\nבָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָעֲזָרָה, \nאֵבָרִים, עוֹלוֹת, \nוַחֲתִיכוֹת, חַטָּאוֹת, \nוּבִירוּשָׁלַיִם, זִבְחֵי שְׁלָמִים. \nזֶה וָזֶה, \nתְּעַבֵּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרִיפָה. \n\n<small>ד</small>\nנִמְצָא בַגְּבוּלִים, \nאֵבָרִים, נְבֵלוֹת, \nוַחֲתִיכוֹת, מֻתָּרוֹת. \nוּבְשָׁעַת הָרֶגֶל, שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה, \nאַף אֵבָרִים מֻתָּרִים.\n",
+            "<small>ה</small>\nבְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, \nכְּמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ: \nזְכָרִים, עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת, זִבְחֵי שְׁלָמִים. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: &lt;יודה&gt;\nאַף הָרָאוּי לִפְסָחִים, פְּסָחִים, \nקֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם.\n",
+            "<small>ו</small>\nבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִים אֶת מוֹצְאֶיהָ, \nעַד שֶׁהוּא מֵבִיא עִמָּהּ נְסָכֶיהָ. \nחָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִים אוֹתָהּ וּבוֹרְחִים. \nהִתְקִינוּ בֵית דִּין \nשֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָאִים מִשֶּׁלַּצִּבּוּר.\n",
+            "<small>ז</small>\nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nשִׁבְעָה דְבָרִים הִתְקִינוּ בֵית דִּין, \nוְזֶה אֶחָד מֵהֶן. \nגּוֹי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם, \nאִם שִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִים מִשֶּׁלּוֹ, \nוְאִם לָאו, קְרֵבִים מִשֶּׁלַּצִּבּוּר. \nוְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, \nאִם יֶשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִים מִשֶּׁלּוֹ, \nוְאִם לָאו, קְרֵבִים מִשֶּׁלַּצִּבּוּר. \nתְּנַי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, \nשֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁלַּצִּבּוּר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמִשֶּׁלַּיּוֹרְשִׁים. \nוּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה.\n",
+            "<small>ח</small> \nעַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים, \nשֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶם. \nוְעַל הַפָּרָה, \nשֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִים בְּאֶפְרָהּ. &lt;מוּעֲלִים&gt;\nעַל הַקִּנִּים הַפְּסוּלוֹת, \nשֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁלַּצִּבּוּר; \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nהַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּים, \nמְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכָּל הָרוֹקִים הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִים, \nחוּץ מִשּׁוּק הָעֶלְיוֹן. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nבִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, \nשֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִים, \nוְשֶׁבִּצְדָדִים טְהוֹרִים; \nוּבְשָׁעַת הָרֶגֶל, \nשֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִים, \nוְשֶׁבִּצְדָדִים טְמֵאִים, \nשֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהַמֵּעוּטִים מִסְתַּלְּקִים לִצְדָדִים.\n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלַיִם, \nדֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה, טְמֵאִים, \nדֶּרֶךְ עֲלִיָּה, טְהוֹרִים, \nשֶׁלֹּא כִירִידָתָן עֲלָיָתָן. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכֻּלָּם טְהוֹרִים, \nחוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה \nוְהַמְּרִיצָה הַמְיֻחָדִים לִקְבָרוֹת.\n",
+            "<small>ג</small>\nסְכִין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, \nשׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד; \nבִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. \nקָפִּיס, בָּזֶה וּבָזֶה, שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. \nחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, \nשׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. \nבַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. \nנִמְצֵאת קְשׁוּרָה לִסְכִין, \nהֲרֵי זוֹ כִסְכִין.\n",
+            "<small>ד</small>\nפָּרֹכֶת שֶׁנִּטַּמָּאת בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, \nמַטְבִּילִים אוֹתָהּ בִּפְנִים, \nוּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ מִיָּד. \nשֶׁנִּטַּמָּאת בְּאַב הַטֻּמְאָה, \nמַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ, \nוְשׁוֹטְחִים אוֹתָהּ בַּחֵיל, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא צְרִיכָה הַעְרֵב שֶׁמֶשׁ.\nאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה, \nשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטְבָא, &lt;האיסטווה&gt;\nכְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה.\n",
+            "<small>ה</small>\nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר \nמִשּׁוּם שִׁמְעוֹן בֶּן הַסֶּגֶן: \nפָּרֹכֶת, עָבְיָהּ טֶפַח, \nעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִים נֶאֱרֶגֶת, \nעַל כָּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִים. \nאָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה, \nוְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, \nוּבִשְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם רִבּוֹא הָיְתָה נֶעְשֵׂית; &lt;ריבו&gt;\nוּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, \nוּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִים אוֹתָהּ.\n",
+            "<small>ו</small>\nבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטַּמָּא \nבֵין בְּאַב הַטֻּמְאָה \nבֵין בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, \nבֵּין מִבִּפְנִים, בֵּין מִבַּחוּץ, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, \nחוּץ מִשֶּׁנִּטַּמָּא בְאַב הַטֻּמְאָה בַחוּץ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nהַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, \nחוּץ מִשֶּׁנִּטַּמָּא בִוְלַד הַטֻּמְאָה בִפְנִים.\n",
+            "<small>ז</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֶת שֶׁנִּטַּמָּא בְאַב הַטֻּמְאָה, \nבֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, \nיִשָּׂרֵף בַּחוּץ; \nוְאֶת שֶׁנִּטַּמָּא בִוְלַד הַטֻּמְאָה, \nבֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים, \nיִשָּׂרֵף בִּפְנִים. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nמְקוֹם טֻמְאָתוֹ, שָׁם תְּהֵא שְׂרִיפָתוֹ.\n",
+            "<small>ח</small>\nאֵבָרֵי הַתָּמִיד נִתָּנִים מֵחֲצִי כֶבֶשׁ וּלְמַטָּה בַמַּעֲרָב, \nוְשֶׁלַּמּוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶבֶשׁ לְמַטָּה בַמִּזְרָח, \nוְשֶׁלְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִים עַל כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַעְלָה. \nהַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִפְנֵי הַבַּיִת, \nאֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּבְכוֹרוֹת \nנוֹהֲגִין בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת. \nהַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, \nהֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nהָאוֹמֵר: \n\"בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ\", אֵינָן קֹדֶשׁ. \n\nסליק "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9dc7a34456bf01088408807ccdf58c1eb29717e7
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "באחד באדר. משמיעין על השקלים. ועל הכלאים. בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקואות המים. ועושין כל צרכי הרבים. ומציינין את הקברות. ויוצאין אף על הכלאים:  ",
+            "אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה. היו עוקרין ומשליכין על הדרכים. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:  ",
+            "בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לוים. וישראלים. גרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים. ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו. שוב אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:  ",
+            "אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן. (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים:  ",
+            "אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים. ועבדים. וקטנים. אם שקלו מקבלין מידן. העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין. וקיני זבות. וקיני יולדות. וחטאות ואשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן. זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין נידר ונידב. אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש על ידי עזרא. שנאמר (עזרא ד, ג) לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו:  ",
+            "ואלו שחייבין בקלבון. לוים וישראלים. וגרים. ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן. על ידי אשה. על ידי עבד. על ידי קטן. פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קלבונות:  ",
+            "השוקל על ידי עני. ועל ידי שכנו. ועל ידי בן עירו פטור. ואם הלוום חייב. האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וכמה הוא קלבון. מעה כסף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חצי:  "
+        ],
+        [
+            "מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש. כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו. או שאבדו. אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברים. ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו. או שהחזירום הגנבים. אלו ואלו שקלים. ואין עולין להן לשנה הבאה: \n",
+            "הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו. ושקלו על ידי עצמו. אם נתרמה תרומה מעל. השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה מעל. מדמי מעשר שני מדמי שביעית יאכל כנגדן: \n",
+            "המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. בית שמאי אומרים מותרן נדבה. ובית הלל אומרים מותרן חולין. שאביא מהן לשקלי. שוין שמותרן חולין. אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה. שאביא מהן לחטאת. שוין שהמותר חולין: \n",
+            "אמר רבי שמעון מה בין שקלים. לחטאת. שקלים יש להם קצבה. וחטאת אין לה קצבה רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להם קצבה. שכשעלו ישראל מן הגולה. היו שוקלים דרכונות. חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין. ובקשו לשקול דינרים. אמר ר' שמעון אף על פי כן יד כולן שוה. אבל חטאת. זה מביא בסלע. וזה מביא בשתים. וזה מביא בשלש: \n",
+            "מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה. מותר קיני זבין. קיני זבות וקיני יולדות. וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל. כל שהוא בא לשם חטאת. ולשם אשמה. מותרן נדבה. מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר פסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת. בונין לו נפש על קברו. \n"
+        ],
+        [
+            "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס עצרת. בפרוס החג. והן גרנות למעשר בהמה. דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן. באחד בסיון. בעשרים ותשעה באלול. מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי. מפני שהוא יום טוב. ואי אפשר לעשר ביום טוב. לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.  ",
+            "בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב בהן אל\"ף בי\"ת גימ\"ל. רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ\"א בית\"א גמל\"א אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות. ולא במנעל ולא בסנדל. ולא בתפילין. ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני. או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. שנאמר (במדבר לב, כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר (משלי ג, ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:  ",
+            "של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו. וזורקו לפני התורם. והתורם מתכוין ודוחפו לקופה. אין התורם תורם. עד שיאמר להם אתרום. והן אומרים לו. תרום. תרום. תרום. שלש פעמים:  ",
+            "תרם את הראשונה. ומחפה בקטבלאות. שניה ומחפה בקטבלאות. שלישית לא היה מחפה שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל. ושניה לשום כרכים המוקפין לה. והשלישית לשום בבל. ולשום מדי. ולשום מדינות הרחוקות:  "
+        ],
+        [
+            "התרומה מה היו עושין בה. לוקחין בה תמידין ומוספין. ונסכיהם. העומר. ושתי הלחם. ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור. שומרי ספיחים בשביעית. נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור: \n",
+            "פרה. ושעיר המשתלח. ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. כבש פרה וכבש שעיר המשתלח. ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומת העיר. ומגדלותיה. וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן: \n",
+            "מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהן. לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות. והשכר להקדש. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש. ולא משל עניים: \n",
+            "מותר תרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים. רבי ישמעאל אומר מותר הפירות לקיץ המזבח. ומותר התרומה לכלי שרת. רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח. ומותר נסכים לכלי שרת. רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת. זה וזה לא היו מודים בפירות: \n",
+            "מותר הקטרת מה היו עושין בה. מפרישין ממנה שכר האומנין. ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה: \n",
+            "המקדיש נכסיו. והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור. ינתנו לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין. ונותנין אותן לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה: \n",
+            "המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח. זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות. ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים. ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. רבי עקיבא אומר רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע. שר' אליעזר השוה את מדתו. ור' יהושע חלק אמר רבי פפייס שמעתי כדברי שניהן. שהמקדיש בפירוש כדברי ר' אליעזר והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע. \n",
+            "המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח. יינות שמנים ועופות רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין. ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית: \n",
+            "אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה. עמדו משלש. יספק מארבעה. משלש ועמדו מארבעה. יספק מארבעה. שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו. ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה: \n"
+        ],
+        [
+            "אלו הן הממונין שהיו במקדש. יוחנן בן פינחס על החותמות. אחיה על הנסכים. מתתיה בן שמואל על הפייסות. פתחיה על הקינין פתחיה זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה. שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון. בן אחיה על חולי מעיים. נחוניא חופר שיחין. גביני כרוז. בן גבר על נעילת שערים. בן בבי על הפקיע. בן ארזה על הצלצל. הוגרס בן לוי על השיר. בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת אלעזר על הפרוכת. ופנחס על המלבוש.  ",
+            "אין פוחתין משלשה גזברין. ומשבעה אמרכלין ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים. חוץ מבן אחיה. שעל חולי מעיים. ואלעזר שעל הפרכות. שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן:  ",
+            "ארבעה חותמות היו במקדש. וכתוב עליהן. עגל. זכר. גדי. חוטא. בן עזאי אומר חמשה היו. וארמית כתוב עליהן. עגל. זכר. גדי. חוטא דל. וחוטא עשיר. עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות. גדי משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות. חוץ משל אילים. זכר משמש עם נסכי אילים בלבד. חוטא משמש עם נסכי שלש בהמות של מצורעין:  ",
+            "מי שהוא מבקש נסכים. הולך לו אצל יוחנן. שהוא ממונה על החותמות. נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים. ולערב באין זה אצל זה. ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות. ואם הותירו. הותירו להקדש. ואם פחתו. היה משלם יוחנן מביתו. שיד הקדש על העליונה:  ",
+            "מי שאבד ממנו חותמו. ממתינין לו עד הערב אם מצאו לו כדי חותמו נותנין לו. ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין:  ",
+            "שתי לשכות היו במקדש. אחת לשכת חשאים. ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאים. יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי. ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. לשכת הכלים. כל מי שהוא מתנדב כלי. זורקו לתוכה. ואחד לשלשים יום גזברין פותחין אותה. וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין בדמיהן ונופלין ללשכת בדק הבית:  "
+        ],
+        [
+            "שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות היו במקדש. של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה. והיכן היתה יתרה. כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז:  ",
+            "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז:  ",
+            "והיכן היו משתחוים. ארבע בצפון. וארבע בדרום. שלש במזרח. ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים. שערים דרומיים סמוכין למערב שער העליון. שער הדלק. שער הבכורות. שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך בחג. רבי אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכים. ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית לעומתן בצפון סמוכין למערב. שער יכניה. שער קרבן. שער נשים שער השיר. ולמה נקרא שמו שער יכניה. שבו יצא יכניה בגלותו. במזרח שער ניקנור ושתי פשפשין היו לו. אחד בימינו ואחד בשמאלו ושנים במערב שלא היה להן שם:  ",
+            "שלשה עשר שלחנות היו במקדש שמנה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים. ושנים במערב הכבש אחד של שיש. ואחד של כסף. על של שיש היו נותנים את האברים. על של כסף כלי שרת. ושנים באולם מבפנים על פתח הבית. אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו. ועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקדש ולא מורידין. ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד:  ",
+            "שלשה עשר שופרות היו במקדש. וכתוב עליהם תקלין חדתין. ותקלין עתיקין. קינין. וגוזלי עולה. עצים. ולבונה. זהב לכפורת. ששה לנדבה. תקלין חדתין שבכל שנה ושנה. ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. קינין הם תורים. וגוזלי עולה הן בני יונה. וכולן עולות. דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה. וגוזלי עולה כולן עולות:  ",
+            "האומר הרי עלי עצים. לא יפחות משני גיזרין. לבונה. לא יפחות מקומץ. זהב. לא יפחות מדינר זהב. ששה לנדבה. נדבה מה היו עושין בה. לוקחין בה עולות. הבשר לשם. והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול (ויקרא ה, יט) אשם הוא אשום אשם לה'. זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח בו עולות. הבשר לשם. והעורות לכהנים. נמצאו שני כתובים קיימים. אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר (מלכים ב' יב, יז) כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה'. לכהנים יהיו:  "
+        ],
+        [
+            "מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה. קרוב לשקלים יפלו לשקלים. לנדבה יפלו לנדבה. מחצה למחצה יפלו לנדבה. בין עצים ללבונה. קרוב לעצים יפלו לעצים. ללבונה יפלו ללבונה. מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין. לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. בין חולין למעשר שני. קרוב לחולין יפלו לחולין. למעשר שני יפלו למעשר שני. מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל. מחצה למחצה להחמיר.  ",
+            "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. לעולם מעשר. בהר הבית חולין. בירושלם בשעת הרגל מעשר. ובשאר כל ימות השנה חולין:  ",
+            "בשר שנמצא בעזרה אברין עולות וחתיכות חטאות. בירושלם זבחי שלמים. זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין. אברין נבילות. חתיכות מותרות. ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף אברין מותרין:  ",
+            "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר. וכמידתה לכל רוח זכרים עולות. נקבות זבחי שלמים. רבי יהודה אומר הראוי לפסחים פסחים. קודם לרגל שלשים יום:  ",
+            "בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:  ",
+            "אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין. וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. וכן גר שמת והניח זבחים. אם יש לו נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל צבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קריבה:  ",
+            "על המלח. ועל העצים שיהו הכהנים נאותים בהן. ועל הפרה. שלא יהו מועלין באפרה. ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין מספק את הפסולות:  "
+        ],
+        [
+            "כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין חוץ משל שוק העליון דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בשאר ימות השנה שבאמצע טמאין. ושבצדדין טהורין. ובשעת הרגל. שבאמצע טהורין. ושבצדדין טמאין. שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין:  ",
+            "כל הכלים הנמצאין בירושלם. דרך ירידה לבית הטבילה. טמאין. דרך עלייה טהורין. שלא בדרך ירידתן עלייתן. דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר כולן טהורין. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות:  ",
+            "סכין שנמצאת בארבעה עשר. שוחט בה מיד. בשלשה עשר שונה ומטביל. וקופיץ בין בזה ובין בזה. שונה ומטביל. חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד. בחמשה עשר שוחט בה מיד. נמצאת קשורה לסכין. הרי זו כסכין:  ",
+            "פרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד. ואת שנטמאת באב הטומאה. מטבילין אותה בחוץ. ושוטחין אותה בחיל. ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא כדי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה:  ",
+            "רבן שמעון בן גמליאל אומר. משום רבי שמעון בן הסגן. פרוכת עביה טפח. ועל שבעים ושנים נימין נארגת. ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה. ומשמונים ושתי רבוא נעשית. ושתים עושין בכל שנה. ושלש מאות כהנים. מטבילין אותה:  ",
+            "בשר קדשי קדשים שנטמא. בין באב הטומאה. בין בולד הטומאה. בין בפנים. בין בחוץ. בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים. חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ובית הלל אומרים. הכל ישרף בחוץ. חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים:  ",
+            "רבי אליעזר אומר. את שנטמא באב הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. ישרף בחוץ. ואת שנטמא בולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ ישרף בפנים. רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו:  ",
+            "אברי התמיד נתנין מחצי כבש ולמטה במזרח (ספרים אחרים במערב) ושל מוספין נתנין מחצי כבש ולמטה במערב (ספרים אחרים במזרח) ושל ראשי חדשים נתנין מתחת (ספרים אחרים על) כרכוב המזבח מלמטה (ספרים אחרים מלמעלה) השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית. אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות. נוהגין בין בפני הבית. בין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש. רבי שמעון אומר. האומר בכורים קדש. אינן קדש:    "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..810bb560a748f345d17ed782e19f790a4f3b82a4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/Torat Emet 357.json	
@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּין, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַפְקִירִין כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ: \n",
+            "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה. בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ. מִשֶּׁיָּשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הִתְחִילוּ לְמַשְׁכֵּן. אֶת מִי מְמַשְׁכְּנִין, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲבָל לֹא נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. כָּל קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ, שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי דַּרְכֵּי שָׁלוֹם: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה, כָּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, לֹא כִּי, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן, (ויקרא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, הוֹאִיל וְעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ, הֵיאָךְ נֶאֱכָלִים: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אִם שָׁקְלוּ מְקַבְּלִין מִיָּדָן. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. (אֲבָל) נְדָרִים וּנְדָבוֹת, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד) לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ: \n",
+            "וְאֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן, עַל יְדֵי אִשָּׁה, עַל יְדֵי עֶבֶד, עַל יְדֵי קָטָן, פָּטוּר. וְאִם שָׁקַל עַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ, חַיָּב בְּקָלְבּוֹן אֶחָד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת. הַנּוֹתֵן סֶלַע וְנוֹטֵל שֶׁקֶל, חַיָּב שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת: \n",
+            "הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי עָנִי, וְעַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ, וְעַל יְדֵי בֶּן עִירוֹ, פָטוּר. וְאִם הִלְוָם חַיָּב. הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. וּכְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. וְכַמָּה הוּא קָלְבּוֹן, מָעָה כֶּסֶף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חֵצִי: \n"
+        ],
+        [
+            "מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, כָּךְ הָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמְּדִינָה. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבָדוּ, אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה, נִשְׁבָּעִין לַגִּזְבָּרִים. וְאִם לָאו נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר, וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן. נִמְצָאוּ, אוֹ שֶׁהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה הַבָּאָה: \n",
+            "הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵרוֹ לִשְׁקֹל עַל יָדוֹ, וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ, אִם נִתְרְמָה תְּרוּמָה מָעַל. הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ, אִם נִתְרְמָה תְרוּמָה וְקָרְבָה הַבְּהֵמָה מָעַל. מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן: \n",
+            "הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר, הֲרֵי אֵלּוּ לְשִׁקְלִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹתָרָן חֻלִּין. שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְשִׁקְלִי, שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חֻלִּין. אֵלּוּ לְחַטָאת, שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְחַטָאת, שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין: \n",
+            "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָאת. שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה, וְחַטָאת אֵין לָהּ קִצְבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִצְבָה, שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי כֵן, יַד כֻּלָּן שָׁוָה. אֲבָל חַטָאת, זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלשׁ: \n",
+            "מוֹתַר שְׁקָלִים, חֻלִּין. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה, מוֹתַר קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, מוֹתְרֵיהֶן נְדָבָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חַטָאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה, מוֹתָרָן נְדָבָה. מוֹתַר עוֹלָה, לָעוֹלָה. מוֹתַר מִנְחָה, לַמִּנְחָה. מוֹתַר שְׁלָמִים, לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר פֶּסַח, לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים, לַנְּזִירִים. מוֹתַר נָזִיר, לַנְּדָבָה. מוֹתַר עֲנִיִּים, לָעֲנִיִּים. מוֹתַר עָנִי, לְאוֹתוֹ עָנִי. מוֹתַר שְׁבוּיִים, לַשְּׁבוּיִים. מוֹתַר שָׁבוּי, לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר הַמֵּתִים, לַמֵּתִים. מוֹתַר הַמֵּת, לְיוֹרְשָׁיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוֹתַר הַמֵּת, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מוֹתַר הַמֵּת בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל: \n",
+            "בְּשָׁלשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָל\"ף בֵי\"ת גִימ\"ל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אָלפ\"א בֵית\"א גָמל\"א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: \n",
+            "שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הָיָה) נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לַקֻּפָּה. אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, אֶתְרֹם. וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ, תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם, שָׁלשׁ פְּעָמִים: \n",
+            "תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת, שְׁנִיָּה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת. שְׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפֶּה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם. תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנִיָּה לְשׁוּם כְּרַכִין הַמֻּקָּפִין לָהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "הַתְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם, הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית, נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, (אַף הָרוֹצֶה) מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. אָמְרוּ לוֹ, אַף אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר: \n",
+            "פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה. כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו, וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל צָרְכֵי הָעִיר, בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כֶּבֶשׁ פָּרָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן: \n",
+            "מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן, לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ וְלֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים: \n",
+            "מוֹתַר תְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, רִקּוּעֵי זָהָב צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מוֹתַר הַפֵּרוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹתַר הַתְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת. רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מוֹתַר נְסָכִים לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת: \n",
+            "מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לָאו מִן הַיְּשָׁנָה: \n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, יִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי, אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה: \n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת: \n",
+            "אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע, עָמְדוּ מִשָּׁלשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע. מִשָּׁלשׁ וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת, הִתְלִיעָה לוֹ. וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן, הֶחְמִיץ לוֹ. וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו, עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת, אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים, מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת, פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין. פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם, נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין, גְּבִינֵי כָרוֹז, בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים, בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ, בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל, הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר, בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת, וּפִנְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ: \n",
+            "אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָה גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין, וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת, שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רוֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן: \n",
+            "אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר. עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים. זָכָר מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד. חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין: \n",
+            "מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה, וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ. וְאִם פָּחָתוּ, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה: \n",
+            "מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ, מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב. אִם מוֹצְאִין לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ, נוֹתְנִין לוֹ. וְאִם לָאו לֹא הָיָה לוֹ. וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין: \n",
+            "שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים, לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָה בַּחֲשַׁאי, וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי. לִשְׁכַּת הַכֵּלִים, כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי, זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, גִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ. וְכָל כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת, מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין בִּדְמֵיהֶן וְנוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִקְדָּשׁ. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:  ",
+            "מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:  ",
+            "וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים, אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם, שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. לְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר קָרְבָּן, שַׁעַר נָשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה, שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ. בַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִיקָנוֹר, וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שֵׁם:  ",
+            "שְׁלשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם. וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים, עַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב, עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד:  ",
+            "שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם, תִּקְלִין חַדְתִין וְתִקְלִין עַתִּיקִין, קִנִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, עֵצִים, וּלְבוֹנָה, זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה, לִנְדָבָה. תִּקְלִין חַדְתִּין, שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. עַתִּיקִין, מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתָּקַד, שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה. קִנִּין, הֵם תּוֹרִים. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, הֵן בְּנֵי יוֹנָה. וְכֻלָּן עוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קִנִּין, אֶחָד חַטָאת וְאֶחָד עוֹלָה. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, כֻּלָּן עוֹלוֹת:  ",
+            "הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל, (ויקרא ה) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, וְאוֹמֵר, (מלכים ב יב), כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:  "
+        ],
+        [
+            "מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה, קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה, קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב (לְהָקֵל). מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר: \n",
+            "מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה, לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. בְּהַר הַבַּיִת, חֻלִּין. בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁעַת הָרֶגֶל, מַעֲשֵׂר. וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, חֻלִּין: \n",
+            "בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה, אֵבָרִים, עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת, חַטָאוֹת. בִּירוּשָׁלַיִם, זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין, אֵבָרִים, נְבֵלוֹת. חֲתִיכוֹת, מֻתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה, אַף אֵבָרִים מֻתָּרִין: \n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ, זְכָרִים, עוֹלוֹת. נְקֵבוֹת, זִבְחֵי שְׁלָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרָאוּי לִפְסָחִים, פְּסָחִים קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלשִׁים יוֹם: \n",
+            "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר: \n",
+            "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה: \n",
+            "עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן, וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין, חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִין וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְהוֹרִין. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, שֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִין וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִין, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן מֻעָטִין מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין: \n",
+            "כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְבִילָה טְמֵאִין. דֶּרֶךְ עֲלִיָּה, טְהוֹרִין, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה וְהַמְּרִצָּה הַמְיֻחָדִין לַקְּבָרוֹת: \n",
+            "סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר, שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. וְקוֹפִיץ, בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין, הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין: \n",
+            "פָּרֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטֻמְאָה, מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד. וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻמְאָה, מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל. וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה, שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטַבָּא, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה: \n",
+            "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן, פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ: \n",
+            "בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים, בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה בִּפְנִים: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, יִשָּׂרֵף בַּחוּץ. וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, יִשָּׂרֵף בִּפְנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְקוֹם טֻמְאָתוֹ שָׁם שְׂרֵפָתוֹ: \n",
+            "אֵבָרֵי הַתָּמִיד, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל מוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין מִתַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָה, הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ:   \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9ebe649bec7dbdb70b7621adacbcf24c5db357c5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "title": "Mishnah Shekalim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Shekalim",
+    "text": [
+        [
+            "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּין, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַפְקִירִין כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ: \n",
+            "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה. בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ. מִשֶּׁיָּשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הִתְחִילוּ לְמַשְׁכֵּן. אֶת מִי מְמַשְׁכְּנִין, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲבָל לֹא נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. כָּל קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ, שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי דַּרְכֵּי שָׁלוֹם: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה, כָּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, לֹא כִּי, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן, (ויקרא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, הוֹאִיל וְעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ, הֵיאָךְ נֶאֱכָלִים: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אִם שָׁקְלוּ מְקַבְּלִין מִיָּדָן. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. (אֲבָל) נְדָרִים וּנְדָבוֹת, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד) לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ: \n",
+            "וְאֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן, עַל יְדֵי אִשָּׁה, עַל יְדֵי עֶבֶד, עַל יְדֵי קָטָן, פָּטוּר. וְאִם שָׁקַל עַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ, חַיָּב בְּקָלְבּוֹן אֶחָד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת. הַנּוֹתֵן סֶלַע וְנוֹטֵל שֶׁקֶל, חַיָּב שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת: \n",
+            "הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי עָנִי, וְעַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ, וְעַל יְדֵי בֶּן עִירוֹ, פָטוּר. וְאִם הִלְוָם חַיָּב. הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. וּכְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. וְכַמָּה הוּא קָלְבּוֹן, מָעָה כֶּסֶף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חֵצִי: \n"
+        ],
+        [
+            "מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, כָּךְ הָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמְּדִינָה. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבָדוּ, אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה, נִשְׁבָּעִין לַגִּזְבָּרִים. וְאִם לָאו נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר, וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן. נִמְצָאוּ, אוֹ שֶׁהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה הַבָּאָה: \n",
+            "הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵרוֹ לִשְׁקֹל עַל יָדוֹ, וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ, אִם נִתְרְמָה תְּרוּמָה מָעַל. הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ, אִם נִתְרְמָה תְרוּמָה וְקָרְבָה הַבְּהֵמָה מָעַל. מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן: \n",
+            "הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר, הֲרֵי אֵלּוּ לְשִׁקְלִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹתָרָן חֻלִּין. שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְשִׁקְלִי, שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חֻלִּין. אֵלּוּ לְחַטָאת, שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. שֶׁאָבִיא מֵהֶן לְחַטָאת, שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין: \n",
+            "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָאת. שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶם קִצְבָה, וְחַטָאת אֵין לָהּ קִצְבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִצְבָה, שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי כֵן, יַד כֻּלָּן שָׁוָה. אֲבָל חַטָאת, זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלשׁ: \n",
+            "מוֹתַר שְׁקָלִים, חֻלִּין. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה, מוֹתַר קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, מוֹתְרֵיהֶן נְדָבָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חַטָאת וּלְשֵׁם אַשְׁמָה, מוֹתָרָן נְדָבָה. מוֹתַר עוֹלָה, לָעוֹלָה. מוֹתַר מִנְחָה, לַמִּנְחָה. מוֹתַר שְׁלָמִים, לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר פֶּסַח, לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים, לַנְּזִירִים. מוֹתַר נָזִיר, לַנְּדָבָה. מוֹתַר עֲנִיִּים, לָעֲנִיִּים. מוֹתַר עָנִי, לְאוֹתוֹ עָנִי. מוֹתַר שְׁבוּיִים, לַשְּׁבוּיִים. מוֹתַר שָׁבוּי, לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר הַמֵּתִים, לַמֵּתִים. מוֹתַר הַמֵּת, לְיוֹרְשָׁיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוֹתַר הַמֵּת, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מוֹתַר הַמֵּת בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל: \n",
+            "בְּשָׁלשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָל\"ף בֵי\"ת גִימ\"ל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אָלפ\"א בֵית\"א גָמל\"א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: \n",
+            "שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הָיָה) נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לַקֻּפָּה. אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, אֶתְרֹם. וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ, תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם, שָׁלשׁ פְּעָמִים: \n",
+            "תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת, שְׁנִיָּה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת. שְׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפֶּה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם. תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנִיָּה לְשׁוּם כְּרַכִין הַמֻּקָּפִין לָהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "הַתְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם, הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית, נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, (אַף הָרוֹצֶה) מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. אָמְרוּ לוֹ, אַף אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר: \n",
+            "פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה. כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו, וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל צָרְכֵי הָעִיר, בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כֶּבֶשׁ פָּרָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן: \n",
+            "מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן, לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ וְלֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים: \n",
+            "מוֹתַר תְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, רִקּוּעֵי זָהָב צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מוֹתַר הַפֵּרוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹתַר הַתְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת. רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מוֹתַר נְסָכִים לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת: \n",
+            "מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לָאו מִן הַיְּשָׁנָה: \n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, יִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי, אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה: \n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \n",
+            "הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת: \n",
+            "אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע, עָמְדוּ מִשָּׁלשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע. מִשָּׁלשׁ וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת, הִתְלִיעָה לוֹ. וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן, הֶחְמִיץ לוֹ. וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו, עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת, אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים, מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת, פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין. פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם, נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין, גְּבִינֵי כָרוֹז, בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים, בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ, בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל, הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר, בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת, וּפִנְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ: \n",
+            "אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָה גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין, וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת, שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רוֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן: \n",
+            "אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר. עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים. זָכָר מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד. חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין: \n",
+            "מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה, וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ. וְאִם פָּחָתוּ, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה: \n",
+            "מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ, מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב. אִם מוֹצְאִין לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ, נוֹתְנִין לוֹ. וְאִם לָאו לֹא הָיָה לוֹ. וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין: \n",
+            "שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים, לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָה בַּחֲשַׁאי, וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי. לִשְׁכַּת הַכֵּלִים, כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי, זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, גִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ. וְכָל כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת, מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין בִּדְמֵיהֶן וְנוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִקְדָּשׁ. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:  ",
+            "מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:  ",
+            "וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים, אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם, שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. לְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר קָרְבָּן, שַׁעַר נָשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה, שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ. בַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִיקָנוֹר, וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שֵׁם:  ",
+            "שְׁלשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם. וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָאֵבָרִים, עַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב, עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד:  ",
+            "שְׁלשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם, תִּקְלִין חַדְתִין וְתִקְלִין עַתִּיקִין, קִנִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, עֵצִים, וּלְבוֹנָה, זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה, לִנְדָבָה. תִּקְלִין חַדְתִּין, שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. עַתִּיקִין, מִי שֶׁלֹּא שָׁקַל אֶשְׁתָּקַד, שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה. קִנִּין, הֵם תּוֹרִים. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, הֵן בְּנֵי יוֹנָה. וְכֻלָּן עוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קִנִּין, אֶחָד חַטָאת וְאֶחָד עוֹלָה. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה, כֻּלָּן עוֹלוֹת:  ",
+            "הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל, (ויקרא ה) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, וְאוֹמֵר, (מלכים ב יב), כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:  "
+        ],
+        [
+            "מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה, קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה, קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב (לְהָקֵל). מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר: \n",
+            "מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה, לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. בְּהַר הַבַּיִת, חֻלִּין. בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁעַת הָרֶגֶל, מַעֲשֵׂר. וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, חֻלִּין: \n",
+            "בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה, אֵבָרִים, עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת, חַטָאוֹת. בִּירוּשָׁלַיִם, זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין, אֵבָרִים, נְבֵלוֹת. חֲתִיכוֹת, מֻתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה, אַף אֵבָרִים מֻתָּרִין: \n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר, וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ, זְכָרִים, עוֹלוֹת. נְקֵבוֹת, זִבְחֵי שְׁלָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרָאוּי לִפְסָחִים, פְּסָחִים קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלשִׁים יוֹם: \n",
+            "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר: \n",
+            "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, נָכְרִי שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁלַּח עִמָּהּ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים, אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים, קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם לָאו, קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה: \n",
+            "עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן, וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין, חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִין וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְהוֹרִין. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, שֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִין וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִין, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן מֻעָטִין מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין: \n",
+            "כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְבִילָה טְמֵאִין. דֶּרֶךְ עֲלִיָּה, טְהוֹרִין, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה וְהַמְּרִצָּה הַמְיֻחָדִין לַקְּבָרוֹת: \n",
+            "סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר, שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. וְקוֹפִיץ, בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין, הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין: \n",
+            "פָּרֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטֻמְאָה, מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד. וְאֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻמְאָה, מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל. וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה, שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטַבָּא, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה: \n",
+            "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן, פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ: \n",
+            "בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים, בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה בִּפְנִים: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, יִשָּׂרֵף בַּחוּץ. וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, יִשָּׂרֵף בִּפְנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְקוֹם טֻמְאָתוֹ שָׁם שְׂרֵפָתוֹ: \n",
+            "אֵבָרֵי הַתָּמִיד, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל מוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין מִתַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָה, הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ:   \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..033e3a7925debf3651030193e7fd89a36e80fce4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json	
@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nשִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nמַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת הַפַּרְהֶדְרִין, \nוּמַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, \nשֶׁמֵּא יְאָרַע בּוֹ פְסוּל. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִים לוֹ, \nשֶׁמֵּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא טז, ו) \n\"בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ\", הִיא אִשְׁתּוֹ. \nאָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: \nאֵין לַדָּבָר סוֹף.\n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם, \nוּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת, \nוּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, \nוּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל. \nוּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, \nאִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב, \nשֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק מֵרֹאשׁ, \nוְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ.\n",
+            "<small>ג</small>\nמָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵית דִּין, \nוְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים: \nאִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְפִיךָ, \nשֶׁמֵּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמֵּא לֹא לָמַדְתָּ. \nעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשַּׁחְרִית, \nמַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְשַׁעַר הַמִּזְרָח' \nוּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, \nכְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה.\n",
+            "<small>ד</small>\nכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, \nלֹא הָיוּ מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. \nעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה, \nלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֹאכַל הַרְבֵּה, \nשֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה.\n",
+            "<small>ה</small>\nמְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה, \nהוֹלִיכוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינָס, \nהִשְׁבִּיעוּהוּ וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. \nוְאָמְרוּ לוֹ: \n\"אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, \nאָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, \nוְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלוּחַ בֵּית דִּין, \nמַשְׁבִּיעִים אָנוּ עָלֶיךָ \nבְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, \nשֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ.\" \nוְהוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, \nוְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין.\n",
+            "<small>ו</small>\nאִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ, \nוְאִם תַּלְמִיד חֲכָמִים, דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. \nוְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא, \nוְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו. \nוּבַמָּה קוֹרִין לְפָנָיו? \nבְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָה וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. \nזְכַרְיָה בֶן קְבוּטָל אוֹמֵר: \nפְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.\n",
+            "<small>ז</small>\nבִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, \nפִּרְחֵי לְוִיָּה מַכִּים לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרַדָּה, \nוְאוֹמְרִין לוֹ: \nאִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, \nעֲמֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה! \nוּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.\n",
+            "<small>ח</small>\nבְּכָל יוֹם תּוֹרְמִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ \nמִקְּרוֹת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, \nבֵּין מִלְּפָנָיו וּבֵין מִלְּאַחֲרָיו; \nוּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, \nוּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה; \nלֹא הָיְתָה קְרוֹת הַגֶּבֶר מַגַּעַת \nעַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבָּרִאשׁוֹנָה, \nכָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, \nתּוֹרֵם; \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּים, \nוְרָצִים וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ, \nוְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. \nאִם הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִים, \nוְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם: \n\"הַצְבִּיעוּ!\" \nוּמָה הֵן מוֹצִיאִין? \nאַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, \nוְאֵין מוֹצִיאִין אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ.\n",
+            "<small>ב</small>\nמַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִים וְרָצִים וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, \nדָּחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, \nוְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. \nוּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, \nהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַּפַּיִס. \nאַרְבַּע פְּיָסוֹת הָיוּ שָׁם, \nזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן.\n",
+            "<small>ג</small>\nהַפַּיִס הַשֵּׁנִי, \nמִי שׁוֹחֵט, \nמִי זוֹרֵק, \nמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, \nוּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, \nוּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ: \nהָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, \nוּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, \nהָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, \nהֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, \nוּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, \nוְהַקְּרָבַיִם, \nוְהַסֹּלֶת, \nוְהַחֲבִתִּים, \nוְהַיַּיִן. \nוּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר זָכִים בּוֹ. \nאָמַר בֶּן עַזַּי לִפְנֵי רְבִּי עֲקִיבָה מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nכְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב.\n",
+            "<small>ד</small>\nהַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי: \n\"חֲדָשִׁים לִקְטֹרֶת, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ!\" \nרְבִיעִי, \nחֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, \nמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ.\n",
+            "<small>ה</small>\nתָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, \nבַּעֲשָׂרָה, \nבְּאֶחַד עָשָׂר, \nבִּשְׁנֵים עָשָׂר, \nלֹא פָחוּת וְלֹא יָתֵר. \nעַצְמוֹ בְתִשְׁעָה. \nבֶּחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁלַּמַּיִם, \nהֲרֵי עֲשָׂרָה. \nבֵּין הָעַרְבַּיִם בְּאֶחָד עָשָׂר: \nעַצְמוֹ בְתִשְׁעָה, \nוּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים, &lt;גִזְּרֵי&gt;\nלְרַבּוֹת אֶת הָעֵצִים.\nוּבַשַּׁבָּת בְּאֶחָד עָשָׂר: \nהוּא עַצְמוֹ בְתִשְׁעָה, \nוּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בַזִּכֵּי לְבוֹנָה שֶׁלְּלֶחֶם הַפָּנִים. \nוּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג, \nבְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁלַּמַּיִם.\n",
+            "<small>ו</small>\nאַיִל קָרֵב בְּאֶחָד עָשָׂר: \nהַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, \nוְהַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנַיִם.\n",
+            "<small>ז</small>\nפַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: \nהָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, \nהָרֹאשׁ בְּאֶחָד, \nוְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם; \nהָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, \nהָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, \nוְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם; \nהֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, \nהֶחָזֶה בְאֶחָד, \nוְהַגֵּרָה בִשְׁלֹשָׁה; \nשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בִּשְׁנַיִם; \nוּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת בִּשְׁנַיִם; \nוְהַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה. \nבַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? &lt;בַּמֵּי&gt;\nבְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. \nאֲבָל בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, \nאִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב. \nהֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁלָּאֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִים.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה: \n\"צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. \nאִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: \nבֻּרְקִי! \nמַתְיָה בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: \nהֵאִיר עַל פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח, \nעַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן? \nוְהוּא אוֹמֵר: \nהִן.\n",
+            "<small>ב</small>\nוְלָמָּה צָרְכוּ לְכָךְ? \nפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה, \nוְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרָח. \nשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, \nוְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. \nוְהוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. \nזֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ: \nכָּל הַמֵּסֵךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, \nוְכָל הַמֵּטִיל לַמַּיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.\n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה וְלָעֲבוֹדָה, \nאֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁהוּא טוֹבֵל \nחָמֵשׁ טְבִילוֹת בּוֹ בַיּוֹם, \nוְכֻלָּם בַּקֹּדֶשׁ בְּבֵית הַפַּרְוָה, \nחוּץ מִזּוֹ בִלְבָד.\n",
+            "<small>ד</small>\nפֵּרְסוּ סָדִין שֶׁלַּבּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, \nיָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג. \nהֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. \n\n<small>ה</small>\nהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. \nקְרָצוֹ, וּמֵרֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ, \nוְקִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ. \nנִכְנַס לְהַקְטִיר וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, \nלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים \nוְאֶת הַחֲבִתִּים וְאֶת הַיַּיִן.\n",
+            "<small>ו</small>\nקְטֹרֶת שֶׁלַּשַּׁחַר הָיְתָה קְרֵבָה בֵין הַדָּם לָאֵבָרִים. \nשֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם הָיְתָה קְרֵבָה בֵין אֵבָרִים לַנְּסָכִים. \nאִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אַסְטְנֵס, \nמְחַמִּים לוֹ חַמִּים וּמְטִילִים לְתוֹךְ הַצּוֹנִים, \nבִּשְׁבִיל שֶׁתָּפוּג צִנָּתָם.\n",
+            "<small>ז</small>\nהֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה, \nוּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה. \nפֵּרְסוּ לוֹ סָדִין שֶׁלַּבּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, \nוְיָרַד וְטָבַל, \nעָלָה וְנִסְתַּפַּג. \nהֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, \nוְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.\n",
+            "<small>ח</small>\nבַּשַּׁחַר, הָיָה לָבוּשׁ פִּילוּסִים שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה. \nבֵּין הָעַרְבַּיִם, הִנְדְּוִי שֶׁלִּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת זוּז. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבַּשַּׁחַר, הָיָה לָבוּשׁ שֶׁלִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה, \nבֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, \nהַכֹּל שְׁלֹשִׁים מָנֶה. \nאֵלּוּ נוֹטֵל מִן הַהֶקְדֵּשׁ. \nאִם רָצָה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ.\n",
+            "<small>ט</small>\nבָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ, \nוּפָר הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, \nרֹאשׁוֹ דָרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב; \nהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, \nוְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדָּה. \nוְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: \nאָנָּא הַשֵּׁם, \nעָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, \nאֲנִי וּבֵיתִי. \nאָנָּא הַשֵּׁם, \nכַּפֵּר נָא לָעֲוֹנוֹת לַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, &lt;וְלַחַטָּאִים&gt;\nשֶׁעָוִיתִי, שֶׁפָּשַׁעְתִּי, וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, \nאֲנִי וּבֵיתִי, \nכַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר: (ויקרא טז,ל) \n\"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, \nלְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי\" \nוְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: \n\"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד\".\n",
+            "בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, \nלִצְפוֹן הַמִּזְבֵּח, \nוְהַסֶּגֶן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמאלוֹ. \nוְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, \nוְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. \nשֶׁלְּאֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ, \nעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁלַּזָּהָב, \nמַזְכִּירִין אוֹתוֹ לִשְׁבָח.\n",
+            "<small>י</small>\nבֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, \nשֶׁלֹּא הָיוּ בוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם; \nאַף הוּא עָשָׂה מֵכְנֶה לַכִּיּוֹר, \nשֶׁלֹּא יְהוּ מֵימָיו נִפְסָלִים בַּלִּינָה. \nמֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ \nעָשָׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלַּזָּהָב. \nהֵלְנִי אִמּוֹ \nעָשְׂתָה נִפְרֶשֶׁת שֶׁלַּזָּהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁלַּהֵיכָל; \nוְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָה שֶׁלַּזָּהָב, \nשֶׁפָּרָשַׁת שׂוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ. \nנִיקָנוֹר, נֶעֱשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, \nמַזְכִּירִין אוֹתוֹ לִשְׁבָח.\n",
+            "<small>יא</small>\nוְאֵלּוּ לִגְנַי: \nבֵּית גַּרְמוּ, \nלֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. \nבֵּית אַבְטִינָס, \nלֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. \nהָגְדָס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר, \nוְלֹא רָצָה לְלַמֵּד; \nבֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. \nעַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר: (משלי י,ז) \n\"זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה\", \nוְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר: \n\"וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב\".\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nטָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. \nאֶחָד כָּתוּב עָלָיו \"לַשֵּׁם\", \nוְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו \"לַעֲזָאזֵל\". \nאִם שֶׁלַּשֵּׁם עָלָה בִימִינוֹ, \nהַסֶּגֶן אוֹמֵר: \nאִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, \nהַגְבַּהּ יְמִינָךְ! \nוְאִם בִּשְׂמאלוֹ עָלָה, \nרֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ: \nאִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, \nהַגְבַּהּ אֶת שְׂמֹאלָךְ! \nנְתָנָם עַל שְׁנֵי שְׂעִירִים וְאוֹמֵר: \nלַיי חַטָּאת. \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר \"חַטָּאת\", \nאֶלָּא \"לַיי\". \nוְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: \nבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.\n",
+            "<small>ב</small>\nקָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁלִּזְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, \nהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, \nוְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. \nבָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, \nוְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדָּה. \nוְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: \nאָנָּא הַשֵּׁם, \nעָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, \nאֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. \nאָנָּא הַשֵּׁם, \nכַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, \nשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, \nאֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ, \nכַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (וַיִּקְרָא טז,ל) \n\"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, \nמִכּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ\". \nוְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: \nבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.\n",
+            "<small>ג</small>\nשְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, \nנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ \nעַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, \nכְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַשׁ. \nנָטַל אֶת הַמַּחְתָּה, \nוְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּח, וְחָתָה, \nוְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרֹבֶד שֶׁבָּעֲזָרָה.\n",
+            "ד &lt;ג&gt;\nבְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁלַּכֶּסֶף, \nוּמְעָרֶה לְתוֹךְ שֶׁלַּזָּהָב, \nוְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁלַּזָּהָב, \nוּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. \n\nה &lt;ד&gt;\nבְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁלְּאַרְבַּעַת קַבִּים, \nוּמְעָרֶה לְתוֹךְ שֶׁלִּשְׁלשֶׁת קַבִּים, \nוְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁלִּשְׁלשֶׁת קַבִּים, \nוּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. \n\n<small>ו</small>\nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nבְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁלִּסְאָה, \nוּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁלִּשְׁלשֶׁת קַבִּים, \nוְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁלִּשְׁלשֶׁת קַבִּים, \nוּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. \n\n<small>ז</small>\nבְּכָל יוֹם הָיְתָה כְבֵדָה, \nוְהַיּוֹם קַלָּה. \nבְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, \nוְהַיּוֹם אֲרֻכָּה. \nבְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרֹק, \nוְהַיּוֹם אָדֹם. \nדִּבְרֵי רְבִּי מְנַחֵם. \nבְּכָל יוֹם מַקְרִיב פָּרֶס בַּשַּׁחֲרִית \nוּפָרֶס בֵּין הָעַרְבַּיִם, \nוְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו. \nבְּכָל יוֹם הָיְתָה דַקָּה, \nוְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.\n",
+            "<small>ח</small>\nבְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁלַּכֶּבֶשׁ, \nוְיוֹרְדִים בְּמַעֲרָבוֹ, \nוְהַיּוֹם עוֹלִים בָּאֶמְצַע וְיוֹרְדִים בָּאֶמְצַע. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. \n\n<small>ט</small>\nבְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, \nוְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁלַּזָּהָב. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו \nמִן הַקִּיתוֹן שֶׁלַּזָּהָב.\n",
+            "<small>י</small>\nבְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, \nוְהַיּוֹם חָמֵשׁ. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nבְּכָל יוֹם שָׁלוֹשׁ, \nוְהַיּוֹם אַרְבַּע. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, \nוְהַיּוֹם שָׁלוֹשׁ.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה, \nחָפַן מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף. \nהַגָּדוֹל לְפִי גֻדְלוֹ, \nוְהַקָּטָן לְפִי קֻטְנוֹ; \nוְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָן. \nנָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמאלוֹ. \nמְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרְכוֹת \nהַמַּבְדִּילוֹת בֵּין קֹדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, &lt;קֹדֶשׁ וּבֵין מחוק על ידי הנקדן&gt;\nוּבֵינֵיהֶן אַמָּה. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא פָרֹכֶת אַחַת בִּלְבַד, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כו,לג) \n\"וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם \nבֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים\". \n\n<small>ב</small>\nהַחִיצוֹנָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, \nוְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. \nוּמְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן, \nוְהָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, \nמְהַלֵּךְ לִשְׂמאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת, \nעַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאָרוֹן. \nהִגִּיעַ לָאָרוֹן, \nנָתַן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. \nצָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, \nוְנִתְמַלָּא הַבַּיִת עָשָׁן. \nיָצָא וּבָא לוֹ כְדֶרֶךְ בֵּית כְּנֵיסָתוֹ, \nמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַבַּיִת הַחִיצוֹן, \nוְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ, \nשֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.\n",
+            "<small>ג</small>\nמִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן, \nאֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, \nוּשְׁתִיָּה נִקְרֵאת, \nגְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, \nוְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן.\n",
+            "<small>ד</small>\nנָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ, \nנִכְנַס לִמְקוֹם שֶׁנִּכְנַס, \nוְעָמַד בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד, \nוְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן, \nוְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת \nלֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן, אֶלָּא כְמַצְלִיף. \nוְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: \nאַחַת וְאַחַת, \nאַחַת וּשְׁתַּיִם, \nאַחַת וְשָׁלוֹשׁ, \nאַחַת וְאַרְבַּע, \nאַחַת וְחָמֵשׁ, \nאַחַת וְשֵׁשׁ, \nאַחַת וָשֶׁבַע. \nיָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁהָיָה בַהֵיכָל.\n",
+            "<small>ה</small>\nהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, \nוּשְׁחָטוֹ וְזָרַק אֶת דָּמוֹ. \nוְעָמַד בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד, \nהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן, \nוְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת \nלֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן, אֶלָּא כְמַצְלִיף. \nוְכָךְ הָיָה מוֹנֶה... \nיָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַהֵיכָל. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַן אֶחָד בִּלְבַד. \n\n<small>ו</small>\nנָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר, \nוְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, \nאַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן, \nוְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת \nלֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן, אֶלָּא כְמַצְלִיף. \nוְכָךְ הָיָה מוֹנֶה... \nנָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר, \nוְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, \nאַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן, \nוְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת \nלֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן, אֶלָּא כְמַצְלִיף. \nוְכָךְ הָיָה מוֹנֶה... \nעֵרָה דַם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, \nוְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בְתוֹךְ הָרֵיקָן.\n",
+            "\"וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּח אֲשֶׁר לִפְנֵי יי\" (ויקרא טז,יח) \nזֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. \n\n<small>ז</small>\nהִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. \nמֵאֵיכָן הוּא מַתְחִיל? \nמִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, \nצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, \nמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, \nדְּרוֹמִית מִזְרָחִית, \nמָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, \nשָׁם הוּא גוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nבִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא. \nוְעַל כֻּלָּם הוּא נוֹתֵן מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, \nחוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, \nשֶׁהָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָן לְמַטָּן.\n",
+            "<small>ח</small>\nהִזָּה עַל טְהָרוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. \nשִׁירֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ \nעַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁלְּמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, \nוְשֶׁלְּמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד הַדְּרוֹמִי. \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בְּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, \nוְנִמְכָּרִים לַגַּנָּנִים לְזֶבֶל, \nוּמוֹעֲלִין בָּהֶן.\n",
+            "<small>ט</small>\nכָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל סֵדֶר. \nהִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, \nלֹא עָשָׂה כְלוּם. \nהִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר, \nיַחְזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר וְאַחַר דַּם הַפָּר. \nאִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת מִבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם, \nיָבִיא דָּם אַחֵר וְיַחְזֹר וְיַזֶּה כַתְּחִלָּה מִבִּפְנִים. \nוְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב, \nשֶׁכֻּלָּם כַּפָּרָה וְכַפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן. \nרְבִּי לְעָזָר וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: \nמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, \nמִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ שָׁוִים \nבְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִין וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִים, כְּשֵׁרִים. \nלָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר, כְּשֵׁרִים. \nמֵת אֶחָד מֵהֶם, \nאִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת, \nיִקַּח זוֹג לַשֵּׁנִי; \nוְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת, \nיָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם כַּתְּחִלָּה. \n\n<small>ב</small>\nוְיֹאמַר, \nאִם שֶׁלַּשֵּׁם מֵת: \n\"זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל \"לַשֵּׁם\"יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו\"; \nוְאִם שֶׁלַּעֲזָאזֵל מֵת: \n\"זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל \"לַעֲזָאזֵל\"יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו\". \nהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר, \nוְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה, \nשֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nתָּמוּת. \nוְעוֹד אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nנִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ; \nמֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.\n",
+            "<small>ג</small>\nבָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ \nוְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדָּה. \nוְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: \nאָנָּא הַשֵּׁם, \nעָווּ, פָּשְׁעוּ, חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל. \nאָנָּא הַשֵּׁם... \n",
+            "<small>ד</small>\nמְסָרוֹ לְמִי שֶׁהוֹלִיכוֹ. \nהַכֹּל כְּשֵׁרִים לְהוֹלִיכוֹ, \nאֶלָּא שֶׁעָשָׁה הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע, \nוְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵי: \nמַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַד שְׁאלָא מִצִּפּוֹרִין, \nוְיִשְׂרָאֵל הָיָה.\n",
+            "<small>ה</small>\nוְכֶבֶשׁ עוֹשִׁין לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים, \nשֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ, \nוְאוֹמְרִין לוֹ: \n\"טֹל וְצֵא, טֹל וְצֵא!\" \nיַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד סֻכָּה הָרִאשׁוֹנָה. \nעֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוֹק, \nתִּשְׁעִים רֵיס, \nשִׁבְעָה וּמַחְצָה לְכָל מִיל. \n\n ",
+            "<small>ו</small>\nוְעַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִים לוֹ: \n\"הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם\". \nוּמְלַוִּים אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, \nחוּץ מֵהָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן, \nשֶׁאֵינוּ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוֹק, \nאֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו.\n",
+            "<small>ז</small>\nוּמָה הָיָה עוֹשֶׂה? \nחָלַק לָשׁוֹן שֶׁלִּזְהוֹרִית, \nחֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין קַרְנָיו, \nוְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו; \nוּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד, \nוְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר, \nעַד שֶׁהוּא נֶעֱשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. \nבָּא וְיָשַׁב לוֹ תַחַת סֻכָּה הָאַחֲרוֹנָה, \nעַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ. \nוּמֵאֵמָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים? \nמִשֶּׁיֵּצֵא לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמִשָּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוֹק.\n",
+            "<small>ח</small>\nבָּא לוֹ אֵצֶל הַפַּר וְאֵצֶל הַשָּׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים. \nקְרָעָם וְהוֹצִיא אֶת אֱמוּרֵיהֶם, \nנְתָנָם בַּמֶּגֶס וְהִקְטִירָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. \nקְלָעָן בַּמַּקְלוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. \nמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים? \nמִשֶּׁיֵּצְאוּ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן.\n",
+            "<small>ט</small>\nאָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: \nהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. \nוּמְנַיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? \nדִּרְכָּיוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין, \nוְיוֹדְעִים שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. \n\n<small>י</small>\nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nוַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם? \nשְׁלוֹשֶׁת מִילִין מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חֲרוֹדוֹ; \nהוֹלְכִים מִיל, וְחוֹזְרִים מִיל, וְשׁוֹהִים כְּדֵי מִיל, \nוְיוֹדְעִים שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. \nאִם רוֹצֶה בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא, \nוְאִם לָאו, בְּאֶסְטְלֵית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. \nחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, \nוְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, \nוְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסֶּגֶן, \nוְהַסֶּגֶן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nוְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, \nוְקוֹרֵא \"אַחֲרֵי מוֹת\" וְ\"אַךְ בֶּעָשׁוֹר\". \nוְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, \nוְאוֹמֵר: \n\"יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב. \n\"וּבֶעָשׁוֹר\" שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים \nוְקוֹרֵא עַל פֶּה. \nוּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת: \nעַל הַתּוֹרָה, \nוְעַל הָעֲבוֹדָה, \nוְעַל הַהוֹדָיָה, \nוְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, \nוְעַל הַמִּקְדָּשׁ, \nוְעַל יִשְׂרָאֵל, \nוְעַל הַכֹּהֲנִים, \nוְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.\n",
+            "הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא קוֹרֵא, \nוְאֵינוּ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, \nוְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, \nאֵינוּ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא קוֹרֵא. \nלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוּ רַשַּׁי, \nאֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, \nוּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה כְאַחַת.\n",
+            "<small>ב</small>\nוְאִם בְּבִגְדֵי בוּץ קָרָא, \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, \nיָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג. \nהֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, \nוְלָבַשׁ, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. \n\n<small>ג</small>\nיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם, \nוְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים. \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nעִם הַתָּמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר הָיוּ קְרֵבִים, \nאֲבָל פַּר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנֶּעֱשָׂה בַחוּץ \nהָיוּ קְרֵבִים עִם הַתָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם.\n",
+            "קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, \nוְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפַּג. \nהֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ, \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. \n\n<small>ד</small>\nנִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, \nיָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג. \nהֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. \n\n<small>ה</small>\nנִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם \nוּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט. \nהֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבַשׁ. \nמְלַוִּים אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. \nיוֹם טוֹב עוֹשֶׂה לְכָל אוֹהֲבָיו, \nשֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם.\n",
+            "<small>ו</small>\nכֹּהֵן גָּדוֹל מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵלִים, \nוְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה: \nבִּכְתֹנֶת וּבְמִכְנְסַיִם, בְּמִצְנֶפֶת וּבְאַבְנֵט. \nמוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל: \nחֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וְצִיץ. \nבְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִים בְּאוּרִים וְתֻמִּים. \nוְאֵינָן נִשְׁאָלִים בָּהֶן לַהֶדְיוֹט, \nאֶלָּא לַמֶּלֶךְ וּלְבֵית דִּין, \nוּלְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nיוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה \nוּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׂ הַמִּטָּה. \nוְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם, \nוְהַחַיָּה תִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל. \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר, \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין.\n",
+            "<small>ב</small>\nהָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים \nכְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה כָמוֹהָ וּכְגַלְעִינָתָהּ, \nוְהַשּׁוֹתֶה כִמְלֹא לָגְמָיו, חַיָּב. \nכָּל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין לְכַכּוֹתֶבֶת, \nוְכָל הַמַּשְׁקִים מִצְטָרְפִין לְכִמְלֹא לָגְמָיו. \nהָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה אֵינָן מִצְטָרְפִים.\n",
+            "<small>ג</small>\nאָכַל וְשָׁתָה בְהֶעְלֵם אֶחָד, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. \nאָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה, חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. \nאָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה, \nשָׁתָה מַשְׁקִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, \nשָׁתָה צֵיר אוֹ מֻרְיָס, פָּטוּר.\n",
+            "הַתִּינוֹקוֹת, \nאֵין מְעַנִּין אוֹתָם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nאֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם קֹדֶם שָׁנָה וְקֹדֶם שְׁתַּיִם, \nבִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לַמִּצְוֹת.\n",
+            "<small>ד</small>\nעוֹבָרָה שֶׁהֵרִיחָה, \nמַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. \nחוֹלֶה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְקִיִּים; \nוְאִם אֵין שָׁם בְקִיִּים, \nמַאֲכִילִין עַל פִּי עַצְמוֹ, \nעַד שֶׁיֹּאמַר דַּי.\n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁאָחֲזוֹ בָלְמוֹס, \nמַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים, \nעַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. \nמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, \nאֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר הַכָּבֵד שֶׁלּוֹ. \nוּרְבִּי מַתַּתְיָה בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. \nוְעוֹד אָמַר רְבִּי מַתַּתְיָה בֶן חָרָשׁ: \nהַחוֹשֵׁשׂ בְּפִיו, \nמְטִילִין בְּתוֹכוֹ סַם בַּשַּׁבָּת, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, \nוְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.\n",
+            "<small>ו</small>\nמִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, \nסָפֵק הוּא שָׁם, סָפֵק אֵינוּ שָׁם, \nסָפֵק חַי, סָפֵק מֵת, \nסָפֵק נָכְרִי, סָפֵק יִשְׂרָאֵל, \nמְפַקְּחִים עָלָיו. \nמְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו, \nוְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ.\n",
+            "<small>ז</small>\nחַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִים. \nמִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה. \nהַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת, \nוְעַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה; \nוְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תּוֹלָה, \nעַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר.\n",
+            "<small>ח</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"אֶחֱטֵא וְאָשׁוּב, אֶחֱטֵא וְאָשׁוּב\", \nאֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה. \n\"אֶחֱטֵא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר\", \nאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. \nעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, \nיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, \nוְשֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, \nאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, \nעַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. \n\n<small>ט</small>\nאֶת זוֹ דָרַשׁ רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: \n\"מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ\", (ויקרא טז,ל) \nעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, \nיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; \nעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, \nאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, \nעַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. \n\n<small>י</small>\nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nאַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל! \nלִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, \nוּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? \nאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לו,כה) \n\"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם\"; \nוְאוֹמֵר: (ירמיה יז,יג) \n\"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יי\", \nמָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, \nאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.\n\n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9025f056d36aad7c1158b9a376f68cfe26f75550
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,106 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול. מביתו ללשכת פלהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו. שמא תמות אשתו. שנאמר (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף:  ",
+            "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם. ומקטיר את הקטורת. ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב. שכהן גדול מקריב חלק בראש. ונוטל חלק בראש:  ",
+            "מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול. קרא אתה בפיך שמא שכחת. או שמא לא למדת. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח. ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים. כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:  ",
+            "כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה. מפני שהמאכל מביא את השינה:  ",
+            "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה. והעלוהו לעליית בית אבטינס. והשביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו אישי כהן גדול. אנו שלוחי בית דין. ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה. שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:  ",
+            "אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות קורא. ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו. באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר. פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:  ",
+            "בקש להתנמנם. פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה. ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה:  ",
+            "בכל יום תורמין את המזבח. בקריאת הגבר. או סמוך לו. בין לפניו. בין לאחריו. ביום הכפורים מחצות. וברגלים. מאשמורה הראשונה. ולא היתה קריאת הגבר מגעת. עד שהיתה עזרה מלאה מישראל:  "
+        ],
+        [
+            "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם. ובזמן שהן מרובין. רצין ועולין בכבש. וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה. ואם היו שניהם שוין. הממונה אומר להם הצביעו. ומה הן מוציאין. אחת או שתים. ואין מוציאין אגודל במקדש: \n",
+            "מעשה שהיו שניהם שוין. ורצין ועולין בכבש. ודחף אחד מהן את חבירו ונפל. ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה. התקינו שלא יהו תורמין את המזבח. אלא בפייס. ארבע פייסות היו שם. וזה הפייס הראשון: \n",
+            "הפייס השני מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. ומי מדשן את המנורה. ומי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי הדפנות. והקרבים. והסלת. והחביתין. והיין. שלשה עשר כהנים זכו בו. אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב: \n",
+            "הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו. והרביעי חדשים עם ישנים. מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח: \n",
+            "תמיד קרב בתשעה. בעשרה. באחד עשר. בשנים עשר. לא פחות. ולא יותר. כיצד. עצמו בתשעה. בחג ביד אחד צלוחית של מים. הרי כאן עשרה. בין הערבים באחד עשר. הוא עצמו בתשעה. ושנים בידם שני גזירי עצים. ובשבת באחד עשר. הוא עצמו בתשעה. ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים: \n",
+            "איל קרב באחד עשר. הבשר בחמשה. הקרבים והסלת והיין בשנים שנים: \n",
+            "פר קרב בעשרים וארבעה. הראש והרגל. הראש באחד. והרגל בשנים. העוקץ והרגל. העוקץ בשנים. והרגל בשנים. החזה והגרה. החזה באחד. והגרה בשלשה. שתי ידים בשנים. שתי דפנות בשנים. הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים בקרבנות צבור. אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב. הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין: \n"
+        ],
+        [
+            "אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע. הרואה אומר ברקאי. מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח. עד שבחברון. והוא אומר הן:  ",
+            "ולמה הוצרכו לכך. שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד. והוציאוהו לבית השריפה. הורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש. כל המיסך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים:  ",
+            "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה. אפילו טהור עד שיטבול. חמש טבילות. ועשרה קדושין. טובל כהן גדול ומקדש בו ביום. וכולן בקדש על בית הפרוה. חוץ מזו בלבד:  ",
+            "פרסו סדין של בוץ. בינו לבין העם. פשט ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד. קרצו. ומרק אחר שחיטה על ידו. קבל את הדם וזרקו. נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות. ולהקריב את הראש. ואת האברים. ואת החביתין. ואת היין:  ",
+            "קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים. של בין הערבים בין אברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן. או אסטניס. מחמין לו חמין. ומטילין לתוך הצונן. כדי שתפיג צנתן:  ",
+            "הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה. פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם. קדש ידיו ורגליו. ופשט. ר' מאיר אומר פשט. קדש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן. לבש וקדש ידיו ורגליו:  ",
+            "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה. ובין הערבים הנדוין של שמונה מאות זוז דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה. ובין הערבים של שנים עשר מנה. הכל שלשים מנה. אלו משל צבור. ואם רצה להוסיף. מוסיף משלו:  ",
+            "בא לו אצל פרו. ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח. ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר. אנא השם עויתי. פשעתי. חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעויתי. ושפשעתי. ושחטאתי לפניך אני וביתי. ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
+            "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח. הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים וקלפי היתה שם. ובה שני גורלות של אשכרוע היו. ועשאן בן גמלא של זהב. והיו מזכירין אותו לשבח:  ",
+            "בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב. שפרשת סוטה כתובה עליה. נקנור נעשו נסים לדלתותיו. והיו מזכירין אותו לשבח:  ",
+            "ואלו לגנאי של בית גרמו. לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר. ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב:  "
+        ],
+        [
+            "טרף בקלפי והעלה שני גורלות. אחד כתוב עליו לשם. ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו. וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו. ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך. נתנו על שני השעירים ואומר לה' חטאת. ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה'. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
+            "קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה. וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר. אנא השם. עויתי. פשעתי. חטאתי לפניך אני וביתי. ובני אהרן עם קדושך. אנא השם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעויתי. ושפשעתי. ושחטאתי לפניך אני וביתי. ובני אהרן עם קדושך. ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
+            "שחטו וקבל במזרק את דמו. ונתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש נטל מחתה ועלה לראש המזבח. ופנה גחלים אילך ואילך. וחותה מן המעוכלות הפנימיות. וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:  ",
+            "בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס. ר' יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך של שלשת קבין והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבדה והיום קלה בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום דברי ר' מנחם. בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים. והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה. והיום דקה מן הדקה:  ",
+            "בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש. ויורדין במערבו. והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור. והיום מן הקתון של זהב. רבי יהודה אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:  ",
+            "בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בכל יום שלש. והיום ארבע. רבי יהודה אומר בכל יום שתים. והיום שלש:  "
+        ],
+        [
+            "הוציאו לו את הכף ואת המחתה. וחפן מלא חפניו. ונתן לתוך הכף. הגדול לפי גדלו. והקטן לפי קטנו. וכך היתה מדתה. נטל את המחתה בימינו. ואת הכף בשמאלו. היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים. וביניהן אמה. ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד. שנאמר (שמות כו, לג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון. הופך פניו לדרום. מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון. נותן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטורת על גבי גחלים. ונתמלא כל הבית כולו עשן יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו. שלא להבעית את ישראל:  ",
+            "משניטל הארון. אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים. ושתיה היתה נקראת. גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן:  ",
+            "נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו. נכנס למקום שנכנס. ועמד במקום שעמד. והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה. ולא היה מתכוין להזות לא למעלה. ולא למטה. אלא כמצליף וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל:  ",
+            "הביאו לו את השעיר. שחטו וקבל במזרק את דמו. נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה. ושבע למטה. ולא היה מתכוין להזות. לא למעלה ולא למטה. אלא כמצליף וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. אחת ושתים וכו'. יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר. והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת. שכנגד הארון מבחוץ. אחת למעלה ושבע למטה. ולא היה מתכוין וכו'. וכך היה מונה וכו'. נטל דם השעיר. והניח דם הפר. והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ. אחת למעלה ושבע למטה וכו'. עירה דם הפר לתוך דם השעיר. ונתן את המלא בריקן:  ",
+            "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב. התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל. מקרן מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי. ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה. חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה:  ",
+            "הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אלו ואלו מתערבין באמה. ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן:  ",
+            "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר. יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב. שכולן כפרה בפני עצמן. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק. משם הוא מתחיל:  "
+        ],
+        [
+            "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין. במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאין שוין כשרין. לקח אחד היום ואחד למחר כשרין. מת אחד מהן. אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת. יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחלה. ויאמר אם של שם מת. זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת. זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. שאין חטאת צבור מתה. ר' יהודה אומר תמות. ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח. ישפך הדם:  ",
+            "בא לו אצל שעיר המשתלח. וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה. וכך היה אומר. אנא השם. עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעוו. ושפשעו. ושחטאו. לפניך עמך בית ישראל. ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והכהנים והעם העומדים בעזרה. כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים. ונופלים על פניהם. ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:  ",
+            "מסרו למי שהיה מוליכו. הכל כשרין להוליכו. אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא. וישראל היה:  ",
+            "וכבש עשו לו מפני הבבליים. שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלם ועד צוק. תשעים ריס. שבעה ומחצה לכל מיל:  ",
+            "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה. חוץ מאחרונה שבהן. שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:  ",
+            "מה היה עושה. חולק לשון של זהורית. חציו קשר בסלע. וחציו קשר בין שתי קרניו. ודחפו לאחוריו. והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ומאימתי מטמא בגדים. משיצא חוץ לחומת ירושלם. ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:  ",
+            "בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין. קרען והוציא את אימוריהן. נתנן במגיס. והקטירן על גבי המזבח. קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה. ר' שמעון אומר משיצית האור ברובן:  ",
+            "אמרו לו לכהן גדול. הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר. דרכיות היו עושין ומניפין בסודרין. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם. מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין. הולכין מיל. וחוזרין מיל. ושוהין כדי מיל. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם. לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל. וכשהגיע שעיר למדבר. היה הלשון מלבין שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:  "
+        ],
+        [
+            "בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לא קורא באצטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנו לסגן. והסגן נותנו לכהן גדול. וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו. ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה. ועל העבודה. ועל ההודאה. ועל מחילת העון ועל המקדש בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן <small>(ועל ירושלים בפני עצמה)</small> ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה: ",
+            "הרואה כהן גדול כשהוא קורא. אינו רואה פר ושעיר הנשרפים. והרואה פר ושעיר הנשרפים. אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה. ומלאכת שניהן שוה כאחת:  ",
+            "אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו פשט. ירד וטבל. עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא. ועשה את אילו ואת איל העם. ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה. דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין. ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ. היו קרבין עם תמיד של בין הערבים:  ",
+            "קדש ידיו ורגליו. ופשט. וירד וטבל. ועלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש. וקדש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף. ואת המחתה. קדש ידיו ורגליו. ופשט וירד וטבל. עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש. וקדש ידיו ורגליו. ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים. ולהטיב את הנרות. וקדש ידיו ורגליו. ופשט. הביאו לו בגדי עצמו. ולבש. ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו. בשעה שיצא בשלום מן הקדש:  ",
+            "כהן גדול משמש בשמנה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול. חשן ואפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין אלא למלך. ולבית דין. ולמי שהצבור צריך בו:  "
+        ],
+        [
+            "יום הכפורים אסור באכילה. ובשתיה. וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תנעול את הסנדל. דברי רבי אליעזר. וחכמים אוסרין:  ",
+            "האוכל ככותבת הגסה. כמוה וכגרעינתה. והשותה מלא לוגמיו. חייב. כל האוכלין מצטרפין לככותבת. וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. האוכל ושותה אין מצטרפין:  ",
+            "אכל ושתה בהעלם אחת. אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל ועשה מלאכה חייב שני חטאות. אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה. ושתה ציר. או מורייס פטור:  ",
+            "התינוקות. אין מענין אותן ביום הכפורים. אבל מחנכין אותם לפני שנה. ולפני שנתים. בשביל שיהיו רגילין במצות:  ",
+            "עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. עד שיאמר די:  ",
+            "מי שאחזו בולמוס. מאכילין אותו אפילו דברים טמאים. עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה. אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש. החושש בגרונו. מטילין לו סם בתוך פיו בשבת. מפני שהוא ספק נפשות. וכל ספק נפשות דוחה את השבת:  ",
+            "מי שנפלה עליו מפולת. ספק הוא שם. ספק אינו שם. ספק חי. ספק מת. ספק עובד כוכבים. ספק ישראל. מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי מפקחין עליו. ואם מת יניחוהו:  ",
+            "חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין. עם התשובה. תשובה מכפרת. על עבירות קלות. על עשה. ועל לא תעשה. ועל החמורות. הוא תולה. עד שיבא יום הכפורים ויכפר:  ",
+            "האומר אחטא ואשוב. אחטא ואשוב. אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר. אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום. יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו. אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין. מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. שנאמר (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר (ירמיה יד, ח) מקוה ישראל. מה מקוה מטהר את הטמאים. אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3b4e46472e11650432cf92555012f4a335a80be1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Yoma/Hebrew/Torat Emet 357.json	
@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף: \n",
+            "כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל. וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ: \n",
+            "מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמָדְתָּ. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה: \n",
+            "כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה: \n",
+            "מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה, וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין: \n",
+            "אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ. וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו, בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל: \n",
+            "בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, עֲמֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה: \n",
+            "בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל: \n"
+        ],
+        [
+            "בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִין, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ: \n",
+            "מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְפַיִס. אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם, וְזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן: \n",
+            "הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיָּיִן. שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב: \n",
+            "הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ: \n",
+            "תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד. עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִם, בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים. וּבְשַׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם: \n",
+            "אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר, הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנָיִם: \n",
+            "פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפָנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין: \n"
+        ],
+        [
+            "אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵן: \n",
+            "וְלָמָה הֻצְרְכוּ לְכָךְ, שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. הוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, כָּל הַמֵּסֵךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלָיִם: \n",
+            "אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל. חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִלְבָד: \n",
+            "פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ, וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר, וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים וְאֶת הַחֲבִתִּין וְאֶת הַיָּיִן: \n",
+            "קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין דָּם לָאֵבָרִים. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, בֵּין אֵבָרִים לַנְּסָכִים. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִסְטְנִיס, מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמְטִילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן: \n",
+            "הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה, וּבַקֹּדֶשׁ הָיְתָה. פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פָּשַׁט, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, לָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו: \n",
+            "בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פִּלּוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם הִנְדְּוִין שֶׁל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת זוּז, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ שֶׁל שְׁמֹנָה עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, הַכֹּל שְׁלשִׁים מָנֶה. אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ: \n",
+            "בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ, וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n",
+            "בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ, הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ, וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח: \n",
+            "בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיו מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה. מֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח: \n",
+            "וְאֵלּוּ לִגְנַאי, שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. הֻגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (משלי י), זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר (שם) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב: \n"
+        ],
+        [
+            "טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל. הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ, הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ יְמִינֶךָ. וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְּבֵּהַּ שְׂמֹאלֶךָ. נְתָנוֹ עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר, לַיְיָ חַטָּאת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חַטָּאת, אֶלָּא לַיְיָ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n",
+            "קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n",
+            "שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֹשׁ. נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה: \n",
+            "בְּכָל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם הָיְתָה כְבֵדָה, וְהַיּוֹם קַלָּה. בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה. בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם. בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו. בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה: \n",
+            "בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב: \n",
+            "בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם שָׁלשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלשׁ: \n"
+        ],
+        [
+            "הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה, וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף, הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָרֹכֶת אַחַת בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו), וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. הִגִּיעַ לָאָרוֹן. נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן: \n",
+            "נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל: \n",
+            "הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ. נִכְנַס לִמְקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַהֵיכָל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַּן אֶחָד בִּלְבָד. נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. עֵרָה דַם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָרֵיקָן: \n",
+            "וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ, זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מְקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מִשָּׁם הָיָה גוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא. וְעַל כֻּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמָטָּה: \n",
+            "הִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן: \n",
+            "כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר, אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, לֹא עָשָׂה כְלוּם. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר, יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר. וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָבִיא דָם אַחֵר וְיַחֲזֹר וְיַזֶּה בַתְּחִלָּה בִּפְנִים. וְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, מִמְּקוֹם שֶׁפָּסַק, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין, כְּשֵׁרִין. לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר, כְּשֵׁרִין. מֵת אֶחָד מֵהֶן, אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת, יָבִיא זוּג אַחֵר וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיֹאמַר, אִם שֶׁל שֵׁם מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תָּמוּת. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, יִשָּׁפֵךְ הַדָּם: \n",
+            "בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא בַּשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: \n",
+            "מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַרְסְלָא, וְיִשְׂרָאֵל הָיָה: \n",
+            "וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים, שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ, טֹל וָצֵא, טֹל וָצֵא. מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סֻכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק, תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל: \n",
+            "עַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִים לוֹ, הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו: \n",
+            "מֶה הָיָה עוֹשֶׂה, חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו, וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים, מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוּק: \n",
+            "בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן, נְתָנָן בְּמָגֵיס, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת, וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים, מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן: \n",
+            "אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם, מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ שְׁלשָׁה מִילִין. הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם, לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א), אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא. וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה: \n",
+            "הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים. וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת: \n",
+            "אִם בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, פָּשַׁט יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם, וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ הָיוּ קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם: \n",
+            "קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבָל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ, וְלָבַשׁ. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ: \n",
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה כֵלִים. וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה, בְּכֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וָצִיץ. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים. וְאֵין נִשְׁאָלִין אֶלָּא לַמֶּלֶךְ וּלְבֵית דִּין וּלְמִי שֶׁהַצִּבּוּר צָרִיךְ בּוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "יוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם, וְהֶחָיָה תִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n",
+            "הָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ, וְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו, חַיָּב. כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְכוֹתֶבֶת. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלֹא לֻגְמָיו. הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֵין מִצְטָרְפִין: \n",
+            "אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה, חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָכַל אֳכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וְשָׁתָה צִיר אוֹ מֻרְיָס, פָּטוּר: \n",
+            "הַתִּינוֹקוֹת, אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין בַּמִּצְוֹת: \n",
+            "עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דָּי: \n",
+            "מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻלְמוּס, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ, וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ, הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: \n",
+            "מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ: \n",
+            "חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תוֹלָה עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר: \n",
+            "הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו), וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר (ירמיה יז), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}
\ No newline at end of file